פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב, בתי בת השנה ועשרה חודשים נכנסה לראשונה בתחילת שנת הלימודים לגן. עד אז אני גדלתי אותה. היא מסתגלת די יפה לגן למעט ההפרדות בבוקר שקשה לה ואז היא פורצת בבכי שנמשך כדקה שתיים , גם כשאני חוזרת לקחתה ברגע שהיא רואה אותי היא פורצת בבכי ונרגעת ישר כשאני מרימה אותה. באופן טבעי כנראה אני מרגישה בשינויים בהתנהגותה מחוץ למסגרת הגן, היא כרוכה אחרי יותר,קצת עצבנית וחוששת מזרים שאלתי היא האם ההשלכות האלו של כניסתה לגן יחלפו והאם זה עלול לשנות את אופייה שכן הייתה ילדה נוחה ורגועה ובימים האחרונים התנהגותה השתנתה. אני פשוט מרגישה קצת מתוסכלת כי אני יודעת שהיא לא נכנסת לגן ברצון האם זה אומר שהיא סובלת? בברכה, רונית

שלום רב, החיים רוויים במצבי כניסה ויציאה למסגרות חברתיות שונות, וכל פעם שזב קורה, יש תופעות מאד נורמליות של קושי. תרעיפי אהבה ותמיכה, אבל גם דברי עידוד על הגן, ועל מה שהילדה עוברת בגן, כך שתראי לה שאת תומכת בכך. אם העניין אינו מסתדר תוך 6-8 שבועות, פני לסיוע פסיכולוגי. דרך הורית צליחה, ד"ר יוסי אברהם

שלום, אני באמת לא יודעת לאיזה פורום לכתוב, אני מקווה שאתה תדע. הבעיה שלי היא כזו, לפני 5 חודשים עשיתי דיאטה וירדתי 8 ק"ג (משקלי היה 56 ק"ג וכיום 48 ק"ג) לא עשיתי את זה בבת אחת, וזה נבע מכל מיני סיבות: מצב נפשי, הרבה אירובי ומעט אוכל, והיו ימים שללא אוכל בכלל. בכל אופן לאחר שירדתי 5 ק"ג ראשונים הרגשתי נהדר וכולם החמיאו לי שאני נראית נהדר, ואז חזרתי לאכילה רגילה שלי, אך הקפדתי לשמור על 2 ארוחות קטנות ביום, (בעיקר סלטים)ובלי מתוק בכלל, ובסופי שבוע פינקתי את עצמי במה שבא לי. אח"כ נסעתי לתאילנד לחודש ובחודש הזה ירדתי עוד כמעט 3 ק"ג בלי לעשות דיאטה, פשוט כבר לא היה לי תיאבון כמו פעם והספיקה לי ארוחה ביום, ואז יום אחד שתיתי משקה אלכוהולי כלשהוא שגרם לי להרגיש ממש רע ויומיים שלושה אח"כ הקאתי המון ולא יכולתי לאכול כלום אבל אז זה עבר. חזרתי לארץ מאוד רזה - 47 ק"ג והשתדלתי לאכול הרבה כדי להשמין ואכן עליתי קילו, אבל פתאום לפני שבועיים בערך, התחלתי להרגיש מדי פעם לא טוב, כמו שהרגשתי לאחר ששתיתי מהמשקה ההוא בתאילנד, הדופק שלי פתאם מתחזק בבת אחת ואני מרגישה שאני חייבת להקיא או לרוץ לשירותים לשלשל, חשבתי שזה זמני ויעבור, אבל זה חוזר המון בשבועיים האחרונים, אני לא יודעת מה עובר עליי או ממה זה אבל זה מלחיץ אותי עד כדי כך שאני מתחילה לחשוב מחשבות מפחידות וגם הגעתי למצב של קשיים בנשימה בעקבות כך, כי אני חושבת באותו רגע שאני הולכת להתעלף או משהו וזה ממש מפחיד. כל פעם שאני אוכלת יש לי כאבי בטן מטורפים ואני מרגישה רע עד שאני הולכת לשירותים ונפטרת מזה באחת מהדרכים שציינתי למעלה. אני בחורה מאוד לחוצה, אבל לא נראה לי שזה נגרם רק מלחץ. אני רוצה לציין שאני לא לוקחת סמים, ואפילו אם היה לי משהו במשקה זה לא הגיוני שזה ישפיע עליי עד היום, ויגרום לי לכאבים כאלה, נכון? אני ממש לא יודעת מה לעשות, או למי לפנות, כי אני לא יודעת מה יש לי בכלל! בבקשה עיזרו לי.... מחכה לתשובה בקוצר רוח, ותודה מראש, ליאן.

נראה שאת חוטפת התקפי חרדות תנסי להתחיל טיפול פסיכולוגי ואם תתחילי טיפול תרופתי מציע לך להתיעץ כאן אם החברים...לגבי התרופות!

יש לי תחושת בטן ששם בתאילנד דחפו לך למשקה איזה סם או משהו בלי ידיעתך!!!! תנסי לשחזר אולי השארת לרגע את המשקה והלכת לרקוד או משהו

שלום רב, נראה לי שבדיקה רפואית מקיפה הנה חיונית, ואם יש ממצא שלילי, אז הסתייעות בגישות פסיכולוגיות שונות לטיפול בתופעות פסיכוסומטיות -- הוא הכיוון. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום ד"ר, ותודה רבה על תגובתך המהירה, לצערי את הימים האחרונים ביליתי בבי"ח ועשיתי את המון בדיקות: דם, שתן, צואה, א.ק.ג, צילומים של הקיבה ואפילו גסטרוסקופיה - כולם היו תקינים ולא נמצא משהו לא בסדר. האם יש לך הצעות נוספות? ואולי גם המלצה על פסיכולוג שמטפל בגישות פסיכוסומטיות? זה מאוד יעזור לי, כי אני ממש רוצה לדעת מה קורה לי ויותר מזה לדעת איך אני נפטרת מזה!שוב תודה מראש, ליאן.

כל מי שכדור אי פעם עשה לא לא טוב וגרם לו לעוגמת נפש או התמכרות שיצתרף אלינו רפי גינת מוכן לסקר את הכתבה על "סמים חוקיים והיד הרכה של הרופאים במתן מרשמים" הוא מבקש 6 אנשים כעת אנו 3 כמו כן חשוב לנו כל חומר על מקרים ותופעות כתוצאה של שימוש בכדורים פסיכיאטריים. הכתבה תשודר בתום הפגרה בעוד כחודשיים, הקטור אני מצפה ממך לעזרה.

רציתי להוסיף שניתן להופיע בעילום שם ובטשטש הפנים בכתבה

לרונן שלום !! לדעתי, ללא הסבר ותמיכה של איש אקדמיה מוכר ומפורסם בנוגע לטענה שתרופות הרגעה ממשפחת הבנזודיאזפינים מקפלות בתוכן פטנציאל להתמכרות גבוהה לשימושם, המסר סביב מסוכנותן לא יעבור. מול טענות המכורים כמונו ( שניתן לפרשן כסוביקטיביות בטבען ) ניתן להעמיד טענות של בעלי עניין ( חברות התרופות) או של הממסד הפסיכיאטרי , על העדר פוטנציעל התמכרותי אשר בוודאי תוצגנה באמצעות כלים אוביקטיביים לכאורה. נו באמת למי יאמינו ??? על כן, נדמה לי שפרופ' טייכמאן -פסיכולוג קליני, מומחה בנושא התמכרויות בעל שם בינלאומי יוכל להרים את הכפפה ולתת הסבר מדעי ומבוסס לתחקירנים בכלבוטק ביחס להרס שתרופות אלה גורמות. ניתן לאתר את פרופ' טייכמאן בבית ספר לעבודה סוציאלית בתל אביב (נדמה לי שהוא מנהל את בית הספר או שיש לו תפקיד חשוב אחר). אדם נוסף המתמצא היטב במחקרים העדכניים ביותר בנושא הינו פרופ' אלמוג - בבית החולים תל השומר-מנהל מחלקת טוקסולוגיה . ניתן גם לפנות אליו. כפי שציינתי בעבר לצערי אני נאלץ להשאר בעילום שם אחרת אני מסכן את הפרנסה שלי. בנסיבות אחרות לא היה אכפת לי כלל להחשף ולשתף אחרים את בסיפורי האישי שלי . ככל הנראה חלק מהאכלוסיה זקוקה לטיפול תרופתי הרגעתי. לדעתי הבעיה היא שלא הזהירו אותנו לאיזו מלכודת אנחנו נכנסים. כלומר לא העמידו את הסיכוי להחלמה מול הסיכון להתמכרות קשה לשימושם. במתכוון אני מצטט מספר לא עדכני אלא משנת 1990 באותה תקופה בה התחלתי בטיפול בקסנקס ונאמר לי שהינה תרופה בטוחה. הספר הוא: " פרקים נבחרים בפסיכיאטריה". אליצור,טיאנו,מוניץ ,נוימן. פפירוס 1990 . אוניברסיטת תל אביב- עמוד 401 (בעניין הבנזודיאזפינים) ...תופעות לוואי- הבנזודיאזפינים הם תרופות בטוחות עם אינדקס תרפויטי גבוה. יחד עם זאת,הבנזודיאזפינים גורמים לפוטנציאציה של אלכהל ותרופות ממכרות אחרות ובשילוב עם הללו עלולים לקבל דיכוי מסוכן של מערכת עצבים המרכזית ואף מוות. תופעות לוואי אחרות הן: ירידה בזמן תגובה,דבר החשוב לנהגים ונטיה לגרום לנמנום. יש מספר דיווחים על התנהגום אלימה עקב נטילת בנזודיאזפינים. זאת,כנראה,בגלל ביטול העכבה לגבי התנהגות כזו. ניסטגמוס היא תופעת לוואי שכיחה יחסית.עובדת השימוש בבנזוגיאזפינים חשובה באחנה המבדלת של ניסטגמוס. במינונים יותר גבוהים אפשר לראות אף אטקסיה. זאת ועד... בנזזודיאזפינים עלולים להחמיר את חולשת השרירים בחולים במיאסתנייה גראביס. התווית נגד חלקית נוספת היא חולה הנוטה לפתח התמכרויות. הפסקה חדה של בנזודיאזפינים לאחר שימוש ממושך יכול לגרום להתקפים אפילפטיים. תופעה זו ביחד עם סימנים אחרים של גמילה,כרטט,ירידה במודע,הזיות ראייה ולעתים הזיות שמיעה וכן אי שקט רב דומים בצורה מפתיעה לתופעות גמילה מאלכהל..... כל זה נכתב לפני 11 שנה.!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כלומר הכל כתוב מזמן רק שלא הזהירו אותנו. ניתן לרכוש את הספר הנ"ל בחנות ספרים באוניברסיטת תל אביב או כל חנות ספרים אקדמיים. כאמור נראה לי שיש להפנות את התחקירנים לפרופסורים המכובדים האלה לקבלת תגובתם. רצוי שלאחר חשיפת המקרים האישיים שהדיון יהיה אקדמי במהותו בכדי לתת תוקף לטענות שלנו. שלא יספרו לנו שמדובר בפרדיספוזיציה , אוב אישיות התמכרותית. אישית ,מעולם לא צרכתי,אלכהל , סמים או עישנתי, כך שהתמכרתי לקסנקס אך ורק לאחר שקיבלתי עידוד לצרוכו על ידי איש מקצוע. רונן רשום את מס' הפאקס שלך אני מקווה לאתר חומר עדכני בו מתוארים הנזקים שגורמים הבנזודיאזפינים. בברכה הקטור.

אנא שלח לי חומר בנושא הבנזודיאפינים לפקס 048210312 או לאימייל המצ"ב. חבל לי שאתה לא לוקח חלק בכתבה בעילום שם, כמו כן חבל לישכתבה כזו לא תצא לפועל בגלל העדר פרטים ואנשים המוכנים לדבר, אם לא תעשה זאת היום לא תעשה לעולם. אני מניח שהתחקירנים של הטלביזיה יפנו לכל מיני מומחים ויצרפו כתבות מארכיונים אבל הם רוצים גם עדויות של אנשים היות ולא עוסקים פה בכתבה מחקרית או מדעית אלא במקרה של פשיעה של ממש כשידו של הרופא קלה על המרשם ומאידך למרות האפשרות להתמכרות שרשום על העלון אין מסגרת שכזו, כאילו סומכים על המזל, לי זה נשמר עשיתי מליוני טלפונים ודיברתי כדי להביא לידיעה ציבורית היום אני מרגיש את הכל צונח לקרקעית כי אין לי להשיג להם את מבוקשם, לפחות 6 אנשים שיעידו על מקרים ללא זהות. חבל

סמים חוקיים? באנגלית תרופה או סם יש מילה אחת DRUGS רק בעברית יש כזאת חלוקה. התמכרות? כדאי לך לבדוק המשמעות של ADDICTION לפני שאתה מבזבז את כספיך על עורכי-דין. גמילה? פנית למחלקת התמכרויות (נרקומנים) במשרד הבריאות? כי זהו הגוף שאמור לבדוק אם אתה באמת מכור ואם אתה זכאי לגמילה. תביעה? מצאת רופא שיהיה מוכן להעיד בבימ"ש לטובתך ונגד הקולגות שלו? אם התשובה לכל השאלות שכתבתי כאן היא "כן" (סיכוי קלוש) אז בהצלחה וקדימה לעבודה.

לא כל כתבה שנעשתה בישראל עבור גוף או ארגון זכתה בתביעה מקודם כתנאי לכתבה, ניתן להציג ראיות ומקרים , להסביר על הרשלנות הרפואית ועל הזהירות שרשום בעלון שרופאים רבים לא מיחסים לו חשיבות רבה וניתן להרחיב רבות בנושא הבנזודיאפינים, לכולבוטק יש תחקירנים ורופאים שיספרו, אם התחקירנים ימצאו עילה מלבד ראיותיי הכתבה תצא לפועל ואם לא אז תוקפא, ישנם כתבות שעמלו עליהם חודשים רבים ואספו ראיות מכל קצוות הארץ, הכתבה אינה עוסקת בדין ומשפט אלא על הראיות שאיתן לא ניתן להתווכח הכדורים ממכרים, משנים דפוסי חשיבה הופכים אותך לתוקפני ועוד שלל ארוך של תופעות לוואי, על זה יש מספיק חולים רק צריך שיעידו.

שאלה לד"ר אבני אני סובלת מסחרחורות מזה כשנה וחצי, עקב מצבי הבריאותי פיתחתי חרדות עד כדי כך שאני פוחדת לצאת מהבית פוחדת לעמוד שאולי תתקוף אותי סחרחורת ולא אקבל עזרה בזמן , בקיצור חרדות איומות. נוח לי רק כשאני במצב ישיבה או במיטה , למרות שגם במצבים אלו אני נתקפת סחרחורות, אני מרגישה נורא. אחד המשתתפים בפורום אף אוזן וגרון הציע לי לפנות לפסיכאטר. מה דעתך כרופא פסיכאטר. אודה לתשובתך בהקדם.

רציתי לשתף אותך בנסיוני האישי בנושא . בשנת 1995 היתי מעורב בתאונה בה נפגעתי בצוואר ובראש מאז סובל מסחרחורת וורטיגו . גם אני התקשתי לצאת מהבית בגלל חרדות סביב האפשרות שאקבל התקף סחרחורת ברחוב. סבלתי מחרדות על אף העובדה שקיבלתי (מקבל) טיפול תרופתי קבוע. תקופה מסוימת,אפילו נעזרתי במקל הליכה על מנת להתגבר על תחושת הסחרחורת שגברה עקב הליכה מאומצת. שיחות טיפוליות אצל פסיכולוגית עזרו לי להתגבר על החרדות סביב הסחרחורות במידה משמעותית באופן הדרגתי " זרקתי" את מקל ההליכה ו חזר לי ביטחון העצמי בנושא . נדמה לי שקיבלתי בסביבות 10 שיחות טיפוליות בנושא. מצד שני,במשך ארבע שנים נמעתי מלנהוג ברכב בדרך כלל בגלל חשש לקבלת התקפי סחחורת בזמן נהיגה. מזה מספר חודשים חזרתי לנהוג : תחילה, מרחקים קצרים, בהמשך מרחקים ארוכים ולאחרונה נסיעות ארוכות. זהו ניסיוני האישי מקווה שעזר לך במשהו. מתנצל שהגבתי למרות שפנית למומחים אבל חשבתי ש החוייה האישית שלי בנושא יעניין אותך. הקטור

להקטור מודה לך מאד על המידע, אבחון את הצעתך לאחר התייעצות עם בעלי מקצוע. בכל אופן הסיפור שלך עודד אותי במקצת, שאכן ניתן להתגבר. תודה בתיה מהצפון

.

בתיה, האם עשית בירור גופני לפני? עדי

שלום רציתי לדעת אם אתה גם סקסולוג בנוסף להיותך פסיכיאטר כי במקרה ראיתי שאתה עובד במרפאה ל- "טיפול ושיקום מיני וטיפולי סרוגייט" כפי שכתוב בקישור. http://www.dr-aloni.co.il/dr-aloni/page_4.html#5 מצפה לתגובתך בנושא משה

משה שלום איני סקסולוג זה נכון שאני שייך שם לצוות ונותן יעוץ פסיכיאטרי בברכה עמי

תודה על המידע. חיזקת אצלי תחושה שלא היתה מבוססת על מידע מדעי. לדעתי,עבריינים מסוימים וסנגוריהם מצליחים " לעבוד" ( במידה מסוימת) על המערכת המשפטית. בטרם נגזר דינם של עבריינים מסוימים ,מוגשים לשופטים בקשות לקבלת "טיפול" כחלופה לענישה. השופטים בתמימות משתכנעים מכנות הצעות טיפוליות וגוזרים על העבריינים " עונשים טיפוליים" שלא במסגרת כליאה. כך, תוך ניצול לרעה של המושג טיפול נשחקת הרתעת הציבור. ולזוית אישית,אני גר בפריפריה בשכונה שעד לפני כ 10 שנים נחשבה ליוקרתית ועם חלוף השנים התדרדרה למוקד לוונדליזם ועבריינות. פרצו לי את הרכב מול עיני, חבורה של עביירנים צעירים רגמה את ביתי באבנים,ניפצו שמשות בביתי ורק בנס אף אחד לא נפגע. לא אשכח את הבכי של בני בן השש כשגילה שגנבו לו את האופניים. עד היום הבכי שלו מעדעד באזני. לא מודבר בפגיעה הכלכלי אלא באי נוחות ובתחושת האיום.רק לאחר שערבתי את מפכ"ל המשטרה סולקה חבורה של עבריינים צעירים שהשתוללו מול ביתי וזרקו אבן שנחתה ליד תינוק בן שנה. כאמור לעתים כשעבריינים כאלה מובאים לשופטים (ואני מניח שחלקם בעלי הפרעת אישיות אנטיסוציאלית) מביעים צער וחרטה ורצון להשתקם ומקבלים "עונשים טיפוליים". לי הדבר די מפריע. לא היה אכפת לי שיקבלו טיפול במידה והיה עוזר להם .

להקטור-זה לא בעיה של מישטרה אכיפה או מערכת משפטית צריך קודם לבדוק למה הנוער הגיע למצב הזה! למה הוא אכזר..למה חגיגות של סמים ..דקירות חופשי בקיצור למה אין להם אלוהים!!! זה מה שמדאיג!

הקטור שלום כאמור הייתי נזהר במתן אבחנות פסיכיאטריות במקרה שאתה מתאר. מדובר בתופעה חברתית וחמורה של אלימות וחשוב להתייחס אליה לדעתי ככזו ולטפל בה ברמה מערכתית. כמובן שזה כולל טיפול גם ברמת הפרט, אך אי אפשר להתעלם מהמערכת כולה. אגב, ונדליזם ואלימות מתרחשים לעיתים במקומות פחות צפויים, וחלק מההודעות שהיו כאן בפורום לאחרונה ועדיין צצות לעיתים שייכות לאותה תופעה חברתית בדיוק. בברכה ד"ר אורן קפלן

עישון גראס ל - ריגרסיה/מניה דיפרסיה/"החייאת" תאים "חבויים"/בניית תאים דיכאוניים או אחרים/אחר?

???

אני יודעת שזה נשמע מטומטם, אבל יש לי כפייתיות בנושא של מין. אני לא יודעת אם ההגדרה הרפואית לכך היא נימפומניה, בגלל שמדי פעם אני גומרת. אולם, אתאר את בעייתי: אני מאוד אוהבת לקיים יחסי מין. כרגע אין לי חבר קבוע, וכשאני מקיימת יחסים אלו רק עם קונדום ואמצעי מניעה נוספים. עם זאת, בשבוע האחרון הייתי עם ארבעה גברים ובחורה אחת. זה נראה לי מוגזם, אני גם חשה שאני חייבת כל הזמן מין, בעדיפות עם חדירה. השבוע לא חוויתי אורגזמה, אולם אני כל הזמן חשה צורך מתמיד להכיר עוד גברים ואפילו מעין "קאמבקים" עם האקסים, רק לצורך מין. כרגע אני יוצאת עם חמישה גברים שאינם מודעים לקיום אחד של השני. השאלה שלי היא האם זאת נימפומניה? למרות שלפעמים אני גומרת? האם יש פתרון לבעיה?

גלית יקרה אפשר להגיד שאת בהחלט נימפומנית. את צריכה להפסיק את האובססיה הזאת למין כל הזמן. לא שמין זה רע אבל 5 גברים זה כבר מוגזם! גם לנשים וגם לגברים! לפי דעתי את צריכה טיפול פסיכולוגי. בהצלחה

גלית, כמו שאסור להגזים בכל דבר, כך גם במין. כל מה שעושים באובססיה, בכפייתיות ובלי פרופורציה הוא מזיק בסופו של דבר לגוף ולנפש. החוכמה בחיים היא לאזן. תנסי לבדוק עם עצמך ממה את בורחת. האם יחסים ארוכי טווח המחייבים השקעה רצינית, מפחידים אותך? האם להכנס למיטה עם זרים אכן מחפה על חסרים רגשיים ואחרים. כדאי לך לרדת לשורש הבעיה מאחר והמין האובססיבי הוא סימפטום בלבד. עצתי לך, התייעצי עם מומחים לגבי תכנית גמילה. ובינתיים, תנסי לעבוד על עצמך (כן, הכל מתחיל ונגמר בראש) תחפשי מוקד אחר להעביר אליו את משקל הכובד. (אולי עיסוק בספורט אינטנסיבי?) בקיצור, לקראת שנה חדשה בפתח, עשי למען עצמך: דאגי להזין את הנפש והרוח (שהם היסוד) למען האיזון הנפשי שלך. בהצלחה וכל טוב, דנה

תהני......

שלום רב, קשרים חברתיים, כולל מיניים, יכולים וצריכים להיות שונים ומגוונים אצל אנשים שונים, כך שלא כדאי שתהיי מוטרדת מההשוואות לאחרים, אלא מהשאלה: עד כמה הסגנון שלך אכן רצוי לך, או שזה נתפס אצלך ככפייתי ולא הולם. האם זה משרת, או פוגם, את הסיכוי שלך להיות מרוצה מעצמך ומחייך החברתיים? במידה ואת אינך שביעת רצון מאורח חייך המיניים - כדאי להסתייע בעזרה. אם תרצי הפנייה, פני למייל האישי, עם תקציר של הסטוריה אישית, ומיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום. מאז שחרורי מהצבא לפני כחצי שנה (ואולי עוד מעט קודם) אני מאוד מוטרדת מבריאותי. כל כאב קטן, התכווצות שרירים בעקבות פעילות גופנית,ואפילו כאב גרון הפכו אצלי בראש מיד למחלה ממארת ושאין טעם לחיי כי אני עומדת למות. בעקבות כל תסמין קטן (למשל שלשולים, כאב גרון בעקבות שפעת ודלקת) אני רצה לרופא לבדיקות שמגלות למרבה המזל שאני בריאה באופן כללי. אציין גם שבעבר סבלתי מהפרעת אכילה ואני מאוד דואגת למראי החיצוני, מתעמלת ושומרת. אולי גם אציין שאני אוהבת מאוד לשחק בשיער. עד שאני רואה רופא, למרות שעמוק בפנים אני יודעת שאין לי שום דבר אני היסטרית,בוכה ,מתעוררת בלילה ולא נרדמת וכו מכל שטות. אני בחורה חכמה מאוד שמתעניינת בבריאות ורפואה ומבינה שהדברים אבסורדיים, אבל בכל זאת... אני בונה תסריטים איומים ולא הגיוניים בראשי. הדבר מפריע לי לפעמים לתפקד בחיי היומיום. אני רואה את הגרוע מכל.דיברתי על הדבר עם הרופא שלי והוא אמר שעליי או להתגבר לבד או לפנות לייעוץ. אני רוצה להתגבר לבד כי אני יודעת שזה אבסורד, אני נבונה ולעיתים יש לי תקופות טובות, ובכל זאת אני מאוד מודאגת. אני רואה שבנות גילי מתעסקות בדברים לגמרי אחרים וקשה לי עם זה. כיום יש לי ג'וק חדש בראש שקשור לבן זוגי ובריאותי. אני יודעת שהדבר לא הגיוני ולא מציאותי, דיברתי על כך עם חברות,הורים והרופא. לפעמים אני מבינה שזה שטויות ואני שמחה ומאושרת ולפעמים אני שוב שוקעת בזה. מה לעשות לעזאזל??? אני מופרעת? הועלתה סברה (שנראית לי נכונה) שהכל נובע משיעמום. אני עובדת כל יום אך בעבודה משעממת ולא מאתגרת שמשאירה לי המון זמן מת ומשעמם. כשאני עסוקה אני מרגישה טוב ושוכחת וצוחקת על הדבר, אך לפעמים אני יכולה ממש להתחיל לבכות.בעוד חודש אני מתחילה ללמוד. מה דעתכם? מה לעשות? איך להתמודד עם החרדות והפחדים? זה היפוכונדריה?

היי כרגע אין לך במה להתעסק. את משועממת מהעבודה ובזמנך החופשי את מתעסקת בדברים שלא קיימים וממציאה מחלות מרוב שיעמום. תאמיני לי שכשתתחילי ללמוד לא יהיה לך אפילו שניה להתעסק בעצמך ואז הכל ישכח. את תיהי עסוקה בלימודים, בשיעורים ובמבחנים. דרך אגב מה את הולכת ללמוד? בהצלחה

מדעי המחשב-סטטיסטיקה תודה מה לעשות בינתיים?

שלום רב, נטיה לתלות, לדאגנות יתר ולחרדות בתחום הבריאותי - אינם, בד"כ, רק עניין של שיעמום מצבי, ולכן רצוי לך להעזר בסיוע פסיכולוגי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

פורום טיפול-נפשי, פסיכולוגיה ופסיכיאטריה, מיועד לפונים הזקוקים למידע בנושאים אלו, או מבקשים עזרה בשל מצוקה נפשית. הצוות כולל מומחים במקצועות השונים של בריאות הנפש: פסיכותרפיה, פסיכולוגיה קלינית ותעסוקתית, פסיכיאטריה ועבודה סוציאלית. כל אחד מן המומחים יענה כמיטב יכולתו על שאלות הנוגעות לתחום עיסוקו. בנוסף, יכולים הפונים לקבל תמיכה ועצה ממשתתפים אחרים, שהתנסו בבעיות דומות. כדי לממש את מטרות הפורום ולשמור על כבודם של הפונים, מתבקשים המשתתפים לכבד את כללי ההשתתפות בפורום. הודעות החורגות מכללי ההשתתפות, יימחקו. 1. פורום טיפול-נפשי, פסיכולוגיה ופסיכיאטריה, מתמקד בנושאים הקשורים בבריאות-הנפש. העצות הניתנות בפורום מהוות מידע כללי, ואינן משמשות כתחליף לטיפול נפשי, או המלצה. הנהלת האתר וצוות המומחים אינם אחראים לשימוש בעצות אלו, ובכל מקרה של בעיה נפשית על הפונים לפנות לקבלת עזרה מקצועית. 2. על המשתתפים לרשום בראש ההודעה את שמם (האמיתי או הבדוי). אין להשתמש בשמו של אדם אחר, או בשמות וכינויים העשויים לפגוע באדם אחר. 3. על המשתתפים לרשום את נושא ההודעה, בכותרת המציגה את עיקר הדברים שבכוונתם להציג. 4. ההודעות יתמקדו אך ורק בנושאים הקשורים לבריאות הנפש. אין לפרסם הודעות הנוגעות לנושאים פוליטיים או לקשרים אישיים בין המשתתפים לבין עצמם. 5. ההודעות יכללו רק תכנים שיכתבו על-ידי המשתתפים. קישורים (לינקים) לאתרים אחרים יופיעו רק בליווי הסבר. אין לפרסם ציטוטים ממקורות אחרים. 6. המשתתפים בפורום ימנעו מהערות בוטות או מעליבות זה כלפי זה, גם מתוך כוונה טובה או הומוריסטית. הערות פוגעות או השמצות ימחקו על-ידי מנהלי הפורום. 7. המשתתפים ימנעו ככל האפשר משיחות סרק בינם לבין עצמם, כדי לא להפוך את הפורום לצ'ט. 8. הדיון בפורום יעשה מתוך תמיכה הדדית, תוך התחשבות ברגישות הנושא ובכאב האישי של כל אחד מן המשתתפים. בברכה, דרור גרין בשם צוות המומחים

"דמעות של מלאכים דמעות שקטות דמעות יפות ועצובות זולגות באופק דמעות ומחפשות מה הן מבקשות ? כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר אז בעולם הזה עצוב לנו יותר.. כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר אז בעולם הזה עצוב לנו יותר.. עצוב לנו יותר. דמעות של מלאכים מדוע הם בוכים המלאכים ? אולי בגלל שזה לא קל להיות מלאך בעולם עצוב כל כך ? כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר אז בעולם הזה עצוב לנו יותר. כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר אז בעולם הזה עצוב לנו יותר. עצוב לנו יותר." המלאכים בוכים בלילה כבר די הרבה זמן, וגם אני. מענין למה שמת את ההודעה הזאת דווקא עכשיו, אחרי שאף אחד מהמשתתפים הקבועים כבר לא כותב כאן, ורק המשתלחים והמפריעים נשארו. מקווה שאתה ו"צוות המומחים" מרוצים מהמצב החדש שנוצר כאן, אני לא. מאמינה שנפלתי נפילה קשה וכואבת גם בגלל שכבר אי אפשר לכתוב בפורום הזה יותר כלום, אחרי שהיה אפשר לקבל ממנו כל כך הרבה עזרה בשעות קשות של משבר ולדעת שתמיד יהיה כאן מישהו נכון להושיט יד, לא משנה למה כואב לך או מה השעה. אני רק מתפללת שאני היחידה שנשברה, ומקווה שזה לא לחינם, שלפחות אתם באמת שבעי רצון, מכך שנשארתם עם השאלות המקצועיות והקללות הגסות. שיהיה לך ול"צוות המומחים" יום טוב.

אבל גם אני מאוד מרגישה את זה חסר... וגם לי כואב מאוד שכבר אין למי לכתוב אפילו מילה,אפילו לא לאותת שאנחנו ערים, כי הלילה מסוייט...ואין היכן לומר שהיום היה קצת מוצלח, כי אף אחד מהחיים הפרטיים שלנו לא יבין על מה אנחנו מדברים... וזה מאוד חסר וכואב... לאבד את המקום בו תמיד היה ממי לקבל עידוד... ולראות שהאנשים שאהבו זה את זה,גם איבדו זה את זה ואילו אילו שנותרו כאן, משתלחים אחד בשני וממשיכים להשתלח ולהתגרות זה בזה... בהצלחה בהמשך, אני.

צל חולף! דווקא בגלל ה"ארועים" האחרונים בפורום היה חשוב לחזור ולרענן את זכרונם של המשתתפים - למי ולמה מיועד הפורום, ואיזו התנהגות הדעת לא סובלת. משתלחים ומתפרעים תמיד היו ותמיד יהיו, ויש כאלה שקרוב לוודאי אזהרה בכתב לא תזיז להם כלום. נגדם צריך לנקוט אמצעים חריפים יותר, וככל הידוע לי - יש אפשרות, בשעת הצורך, לגלות מי הם, מאיזה מחשב הם כותבים ולטפל בהם בהתאם. ובכל זאת, עדיין נשארו כאן כמה אנשים נפלאים, שמוכנים תמיד לעודד ולעזור. בזכותם אני לא נשברתי ואני מקווה שגם את לא תישברי בכל זאת! כל טוב! אחת

האם אפשר להגדיל קצת את הכתב בפורום?

מעט מידי...מאוחר מידי..

יש 2 הודעות סליחה לילה...

היי, קיבלתי את ההודעות+המייל. שלחתי בחזרה. לילה טוב, טלי פרידמן

למה...? ואיפה ניתן לטפל וגם למלא קרחות? במיידי!!!

שלום זו תופעה מוכרת ועלולה להיות עקשנית. חשוב להבין את מקורותיה האישיים וההסטוריה. ניתן לטפל במספר דרכים, הן בטיפול פסיכולוגי והן תרופתי. את הטיפול הפסיכולוגי הייתי מחלק לשניים, בכיוון אחד טיפול ממוקד בבעיה בצורה קוגניטיבית ואולי גם בשילוב היפונזה. הכיווון השני יותר כללי וממושך לגבי צורת חיים, רגשות, מצב נפשי וכד' מאחר ומריטת השיער קשורה בד"כ לגורמים כאלה. טיפול תרופתי, אם ניתן, בדרך כלל הולך בכיוון של נוגדי חרדה/דיכאון שעשויים להיות יעילים בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. אתר מעניין בעברית בתחום http://www.geocities.com/naamaled/index.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה. אבל לא תודה ! יותר מדי שנים עם ניסיונות . בדקו! טענו שיש עבר מיני אפל (לא כך הדברים בביתי.) וחקרתי . טופלתי במשך שנים בפבוקסיל. בדיעבד מסתבר שהמינון היה גבוה וזה לא עזר , זה רק יזיק. אני מחפשת פיתרון אמיתי.

אף אחד לא יודע באמת למה כמו שאף אחד לא יודע באמת למה נגרמות הרבה מחלות יש שמועות שסרוקסט עזר למספר אנשים (אני לא מכיר אישית) למלא קרחות רק ע"י סבלנות ובעות כמה חודשים השיער יגדל ,בנתיים לשמור על תספורת קצוצה כדי שלא למרוט עוד שיער.

נחמד. תרופות !!! לא תודה! אני לא מאמינה ואולי זאת הבעיה . רוצה פיתרון עם קבלות.

יש לציין שניסיתי להסביר לו את המצב עם הקבלה למריבה בין ילדים אבל הוא המשיך לשאול אותי שוב ושוב אבל מה יקרה בכל זאת אם... אני דיי אובדת עצות ומנסיון העבר אין אפשר ל"מכור" לבן שלי תשובה אחרת

אביטל גולדשטיין כתב/ה: > > יש לציין שניסיתי להסביר לו את המצב עם הקבלה למריבה בין ילדים > אבל הוא המשיך לשאול אותי שוב ושוב אבל מה יקרה בכל זאת אם... > אני דיי אובדת עצות ומנסיון העבר אין אפשר ל"מכור" לבן שלי תשובה > אחרת

אביטל, תנסי לתת לו לצייר את התחושות שלו. הרבה בפעמים ,זה יכול להקל. עדי

אביטל שלום אני לא בטוח שאני יודע להסביר לעצמי את הנושא, לא כל שכן למישהו אחר, ועוד לילד. הדרך שהלכת בה דרך הסבר על קונפליקטים בין ילדים נשמעת לי הגיונית. ניתן ללכת עם זה ולהסביר מה קורה כשאין הסכמה, כשאין נכונות לקבל אחד את השני, כשיש רק דרך של אלימות ומכות ואין מורה שתעשה סדר. אם התשובה שנתת אינה מספקת, יתכן שהשאלה שנשאלה על ידי הילד היא אחרת. למשל, אולי הוא מבטא חרדה מהפיגועים, אולי הוא חושש לשלומכם כי ראה בטלביזיה משפחה שנפגעה ועוד ועוד. התשובות הרציונליות על מה קורה מבחינה בטחונית או פוליטית לא יספקו במקרה הזה, וצריך לתת לו חיזוקים שאתם איתו ושומרים עליו. בימים כאלה לצערי, אנחנו המבוגרים לא בטוחים כל כך ביכולתנו לתת ביטחון לילדנו, וחלק ממה שהם מבטאים אלו החרדות שלנו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ילדי בן 9 מפחד מכך שהחיים קצרים וחולפים מהר והוא עלול למות לפני שיספיק לראות לעשות דברים. הפחד משולב עם פחד ממוות של ההורים. יש לציין שאין לפחדים קשר בהכרח (גם אם יש קשר הוא לא מצוין במפורש) עם הארועים הבטחוניים ואין כל בעיות בריאותיות.

ממה שקראתי שאלות מהסוג הזה מאוד אופיניות בגיל של הבן שלך . מעבר לכך אני יכולה לספר לך מניסיוני (לי יש בן בן 8 )שכשניתקלתי בשאלות מהסוג הזה קיימנו אני ובעלי שיחה ב"גובה העיניים" עם הבן .ראשית ,לא שללנו את העובדה שכל דבר בסופו של דבר אכן נגמר וכי זהו טבע העולם אבל שמנו דגש בהסבר שלנו על משך המן הארוך שזה קורה הסברנו לו שסבא עוד פה אפילו שנולד מזמן ו.. אני מאמינה שקלטת את הכיוון בכל מקרה אני ממליצה מאוד שתראה איתו את הסרט גלגל החיים (בדיבוב לעברית כמובן) הדגש הוא על הביחד ...חבק אותו תן לו את התחושה ,את הביטחון שאתה לא הולך לשום מקום (..למרות שלפי הימים האחרונים אי אפשר לדעת...סתם בחיוך) ותנסה גם אם אתה לא טוב במילים להעביר לו את התחושה דרך הסרט מקווה שעזרתי אביטל

יואל, תנסו גם לצייר אותו. עדי

יואל, גם אני די פחדתי מהמוות עד שראיתי אותו לראשונה בגיל 18. אחר כך ניתקלתי בו לראשונה (במשפחתי) (אמנם סבי נפטר כשהייתי בת 13) כשכלבתי נפטרה. עדי

יואל שלום תפיסת המוות מתפתחת במהלך הילדות וישנם גלים של עליות ומורדות במודעות למוות. סביר להניח שהמצב הביטחוני מגביר אצל כולנו, וגם אצל הילדים, את המודעות למוות. הדבר מעורר כמובן חרדות. אדגיש שמוות מייצג חרדות פרידה באופן כללי ולוקח כמובן את הנושא הזה לקצה (פרידה לתמיד). צריך לבחון את המקרה של הילד שלך באופן אישי. אפשר לדבר עם הילד ולהסביר שאתם צעירים ובריאים ולא תעזבו אותו. חשוב להבין את הרקע בו התחילו הפחדים. תנו לזה קצת זמן וברוב המקרים הגל הזה יחלוף מאליו. במידה ואתם חשים שמצב החרדה חריף כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. פנו ראשית אתה ואישתך ללא מעורבות הילד, ואם יהיה צורך הילד יוזמן לפגישה. ניתן להיעזר ביועצת ביה"ס או בפסיכולוגית ביה"ס, ניתן ליצור עימה קשר ישיר דרך השירות הפסיכולוגי של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה שלומכם עוד מעט מתקרב חג יפיפה שהיה לכולם שנה טובה

שלום נטעלי מה שלומך? איך את מסתדרת אם הצבא? את התגייסת כבר? אני מאחלת לך רק טוב ושתיהי חזקה לעבור את זה וכל דבר אחר בחיים. שתיהיה לך שנה טובה ומוצלחת ושבאמת תצליחי לגבור על כל מכשול ביי ביי עינת

שלחתי לך אימייל.

ל"אני", קיבלתי, קראתי והגבתי. שיהיה ליל מנוחה, טלי פרידמן

תרקוד כאילו שאף אחד לא רואה אותך אנו משכנעים את עצמנו שחיינו יהיו טובים יותר אחרי שנתחתן, אחרי שיהיו לנו ילדים. אנו מתוסכלים כי הילדים לא מספיק גדולים, ושנהייה מאושרים שהן יגדלו. אחר כך אנחנו מתוסכלים כי הם מתבגרים וקשה איתם. אנו בטוחים שנהייה מאושרים יותר לאחר שהם יעברו את השלב הזה. אנחנו אומרים לעצמנו שחיינו יהיו טובים יותר ומושלמים יותר שהבן.בת הזוג שלנו יצליח יותר, כשתהייה לנו מכונית טובה יותר או בית גדול יותר, כשנוכל לנסוע לחופש כשנהייה בפנסיה. האמת היא שאין זמן טוב יותר להיות מאושרים "מעכשיו" , כי אם לא עכשיו אז מתי?? החיים תמיד מלאים באתגרים ומכשולים. עדיף לקבל זאת ולהחליט להיות מאושרים בכל מקרה. משהו פעם אמר: " משך הרבה זמן היה נדמה לי שהחיים האמיתיים היו אמורים להתחיל עוד מעט. אך תמיד היה מכשול אחד. בעיה שעליי להתמודד איתה, פקס לא פתור. חוב שצריך לשלם, אז החיים היו אמורים להתחיל, עד שהבנתי שהמכשולים האלה הם הם החיים שלי" הפרספקטיבה הזאת עזרה לי להבין שאין דרך לאושר, האושר הוא הדרך לכך, יהיה טוב אם תשמור כל רגע טוב שיש לך לבד או עם משהו מספיק מיוחד ששווה לבלות איתו את זמנך, כי תזכור, הזמן לא מחכה לאף אחד. לכן תפסיק לחכות לסוף הלימודים, עד שתרד במשקל, עד שתתחתן, עד שהילדים שלך יעזבו את הבית, עד שתתגרש, עד יום שישי בערב או עד יום ראשון בבוקר, עד הקיץ, עד הסתיו, עד החורף או עד האביב או עד שתמות כדי להחליט שאין זמן יותר טוב להיות מאושר. האושר הוא דרך לא גורל תעבוד כאילו אתה לא זקוק לכסף תאהב כאילו אף פעם לא פגעו בך ותרקוד כאילו שאף אחד לא רואה אותך

אז ככה : כרגע אין דבר שאני מחכה לו כמו סיום הלימודים(וזה לא כ"כ הולך), האושר לא ביקר אצלי כבר המון זמן, בדרך שאני הולכת (דרך האושר? אז זהו שלא) יש ים מיכשולים ואני לא רואה את האור בשום קצה של שום מנהרה, אני זקוקה לכסף, מאד. אהבתי ופגעו בי כ"כ שאני לא יודעת מאיפה להתחיל לאסוף את השברים, ואני מרגישה שכולם רואים אותי ואומרים כמה אני חסרת ביטחון ואפס. אז זהו, שמילים זה אחלה דבר, אבל המציאות היא אחרת, וכרגע הלוואי שעוד הייתה בי טיפת אמונה בעצמי ושיהיה טוב. מצטערת על הבעסה. פשוט רע לי. ביי.

ליהי קחי את הבעסה כדבר זמני ואז הכול יסתדר מאליו.

הציעיו לי לעבור טיפול פסיכולוגי בשיטת emdr משהו יודע מה זה?

טיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר מועד ד"ר אורן קפלן [email protected] מדוע קיימת פעמים רבות הסתייגות מטיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר מועד ? הטיפול הפסיכולוגי הוא תהליך שאורך פעמים רבות זמן רב. אנשים הפונים לייעוץ פסיכולוגי תוהים לעיתים מדוע לא ניתן להאיץ את התהליך ו"לחסל" את הבעיה מייד. אילו הנפש היתה מכשיר אלקטרוני עם תוכנית הפעלה מוכרת וידועה, סביר להניח שניתן היה בקלות לאתר את הבעיה, כמצופה, ו"לתקן" אותה. אולם הנפש אינה מערכת הפעלה מוגדרת ופועלים בה כוחות רבים, גלויים וסמויים. הבעיה שבגללה פונים לטיפול פסיכולוגי היא על פי רוב אינטראקציה ייחודית וסובייקטיבית בין כוחות נפש שונים ולכן נדרש בד"כ תהליך פסיכולוגי ארוך להבינם ולשנותם. תהליכים שנוצרו במהלך חודשים ושנים ארוכות אינם ניתנים לטיפול כירורגי מהיר. טיפול כזה אינו יעיל ועלול להפר שיוויי משקל עדינים והגנות שנוצרו עם השנים. למשל, בחור עם קשיים ביצירת קשר זוגי היה חשוף בילדותו להתעללות נפשית. הוא פיתח בשל כך מנגנונים של זהירות ממגע אנושי. זהו מנגנון ששמר עליו במשך שנים בצורה חיובית שכן בצורה כזו היה מסוגל לשרוד מבחינה נפשית ע"י הגנה של בידוד. אולם בבגרותו המנגנונים הללו שנחקקו בו בעבר מפריעים לו להתמודדות עם המשך החיים התקינים ובהקמת משפחה. במצב כזה אין להוריד את שכבת ההגנה בבת אחת. דרוש תהליך הדרגתי שמאפשר שמירה על שיווי משקל נפשי ורגשי. ניסיון להפעיל שיטות קצרות מועד במקרים בהם יש צורך בשינוי אישיותי עלול להיות חסר תועלת. עם זאת, לעיתים שיפור תפקודים ספציפיים באמצעות טיפול ממוקד אפשרי גם במקרים הללו. מהו טיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר מועד הטיפול הפסיכולוגי הממוקד אינו תופעה חדשה. להיפך, פעולת הפסיכולוגים ההתנהגותיים קדמה לפופולריות שצברה לאחר מכן הפסיכולוגיה הדינמית שהחלה עם פרויד. הסיבה לחידוש ההתעניינות בטיפול הממוקד בתקופה הנוכחית היתה מהסיבה ה"פרוזאית": כסף. הביטוח הרפואי בעולם המערבי ביקש לצמצם עלויות וסירב לממן טיפולים ארוכי מועד. גם בישראל צמצמו קופות החולים את תמיכתם בטיפול הפסיכולוגי הנפשי. כיום קיים תור המתנה של חודשים ואף יותר לטיפול פסיכולוגי ברוב המסגרות של השירות הציבורי בישראל. הדבר הופך את שירותי בריאות הנפש לכמעט תיאורטיים במקרים רבים. התופעה הביאה למחקר ופיתוח של שיטות טיפול קצרות מועד. אולם השימוש בשיטות קצרות מועד אינו בהכרח "מוצר" פחות טוב מטיפול ארוך. מסתבר שבמקרים מסויימים עדיף דווקא הטיפול הממוקד והמהיר על פני הטיפול הארוך. זאת משני טעמים. ראשית, בטיפול קצר המועד נחסך סבל נפשי ופגיעה בדימוי עצמי שעלולים ללוות טיפולים ארוכי מועד. אולם חשוב מכך, ישנן בעיות מסויימות שבהן טיפול פסיכולוגי דינמי ארוך אינו יעיל. דווקא הטיפול הממוקד יכול לפתור בעיות מסויימות בצורה יעילה יותר. למשל, שינוי התנהגויות כפייתיות יעיל יותר בטיפול הממוקד בהתנהגות הלא רצויה. יש להדגיש, עם זאת, שמאחורי התנהגויות אלו קיימים לרוב מרכיבים פסיכולוגיים מורכבים הדורשים הבנה דינמית מעמיקה. שינוי הסימפטום אינו מצביע בהכרח על חיסול מוחלט של הבעיה הפסיכולוגית. קיימות שיטות טיפול פסיכולוגיות שונות המגדירות עצמן כממוקדות וקצרות מועד, החל מהגישה הדינמית ועד הגישה הקוגניטיבית וההתנהגותית. מקובל לראות בטיפול קצר מועד כטיפול שאורך עד 12 פגישות. עם זאת, לעיתים מדובר בטיפולים של פגישות בודדות, ולעיתים עד חצי שנה. טיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר מועד בהפרעות חרדה מהן הפרעות חרדה? מדובר במגוון רחב למדי של בעיות פסיכולוגיות שיכולות לבוא לביטוי בצורות שונות. לעיתים מדובר בהתקפי חרדה המורגשים היטב ומלווים בתגובות רגשיות ופיזיולוגיות מסוגים שונים. אולם לעיתים מדובר בתגובות עקיפות יותר. למשל, מחשבות או התנהגויות כפייתיות שייכות למשפחה זו וכן פוביות שונות. כך גם פוסט טראומה, תגובה לאירוע שנחווה על ידי הפרט בצורה טראומתית וגורם לכך שהאירוע משוחזר שוב ושוב בדימיון מבלי יכולת לשלוט ולהפסיק את המחשבות החודרניות. לא תמיד ניתן לדעת את מקור החרדה. לדוגמה, אנשים שונים מדווחים על חרדת טיסות. מדובר בהרגשה לא נעימה בזמן הטיסה או אף הימנעות מטיסה. חלק מהאנשים מסוגלים לדווח שהתופעה החלה לאחר אירוע מסויים, למשל, נחיתת חרום של מטוס בעבר. אולם רוב האנשים אינם יודעים למקד את מקור הבעיה. הטיפול הפסיכולוגי הממוקד במצבים כאלה יכול להגיע ממספר כיוונים. ראשית, חשובה ההבנה הנפשית והאישית של המטופל והסטורית החיים שלו. למשל, אדם עם צרכי שליטה חזקים שחייב להיות "עם רגליים על הקרקע" עלול להרגיש שחווית הטיסה היא חוויה נטולת שליטה וזו הסיבה לחרדותיו. אולם פעמים רבות החרדה נוצרת כאינטראקציה של גורמים רבים קשים לאיתור. ניתן לטפל בחרדה כזו באמצעות שיטות קוגניטיביות והתנהגותיות, ואף לחזק את התהליך על ידי היפנוזה. אתן למשל דוגמה להתמודדות קוגניטיבית עם חרדת טיסות. אחד הדברים המעניינים בחרדת טיסות הוא החשיבה השלילית הלא מודעת שנוצרת בשל שפה ייחודית בה נוקטות רשויות וחברות התעופה (כמובן שלא במתכוון): אנחנו מגיעים ל"טרמינל" ומייד נעטפים באווירה סופנית (טרמינלית). לאחר מכן עולים ל"אולם היוצאים" ורואים דוכן לביטוח חיים שמעורר מחשבה על כך שבקרוב נראה את העולם הבא. כך גם מגיעה "קריאה אחרונה" לנוסעים. ברגליים מהוססות אנו פונים למטוס המוקף באמצעי ביטחון. במטוס עצמו מייד מסבירים מה צריך לעשות כשהמטוס מתרסק, והיכן יציאות החרום. מסבירים לנו שאנו מתכוונים "לעקוף את הסערה" ומלמדים אותנו שמזג אויר סוער או כיסי אויר הם דבר מסוכן. לקראת הנחיתה אם נותר עוד שביב תקווה מסביר הטייס שאנו מתקרבים ל"יעד הסופי". אנא הישארו במקומותיכם עד שנגיע ל"שער היציאה". לאיזו מסקנה מגיע נוסע סביר לאחר תהליך למידה כל כך מדוייק ודקדקני? שטיסה היא דבר מסוכן מאוד, ומפתח חרדת טיסות להבא. מודעות לקיומן של הסוגסטיות השליליות הללו מאפשרת להתנגד להן. ניתן ללמד את המטופל שבכל פעם שחברת התעופה תנקוט ב"שפת ההפחדה" הוא יעמוד מנגד ויאמר לעצמו ש"עלי לא מאיימים ככה". שום דבר אינו "טרמינלי", ומטוס הוא אחת השיטות הבטוחות יותר שקיימות לנוע ממקום למקום. סימנים שונים ל"התרסקות קרובה של המטוס" (רעש מוגבר של המנוע וכד') הם סימנים טבעיים ורגילים למהלך טיסה, וניתן ללמוד אותם מראש ולהתכונן אליהם. להסברים הקוגניטביים הללו ניתן לשלב שיטות התנהגותיות, למשל, "הכהייה שיטתית" שבה חושפים את המטופל בשלבים ובצורה מבוקרת למושא החרדה שלו, עד שהוא מסוגל לשאת את החרדה. שיטות כגון היפנוזה ו EMDR משתלבות בצורה יעילה בטיפולים הממוקדים (ראו פירוט בהמשך). בדוגמא הנ"ל, שלושה עד ארבעה מפגשים עשויים להספיק כדי להפסיק חרדת טיסות, גם אם נמשכה שנים רבות. עם זאת, יש לזכור שבמידה והבעיה משולבת עם בעיות נפשיות נוספות הפתרון יהיה בד"כ מורכב וממושך יותר. ככל שהבעיה ממוקדת יותר ונובעת מטווח זמן קצר יותר, כך הסיכוי לפותרה במהירות ובצורה ממוקדת גבוה יותר. לסיום, אפרט מעט על שתי השיטות שציינתי קודם, אשר צוברות פופולריות בתקופה האחרונה בתחום של טיפול ממוקד וקצר מועד: EMDR והיפנוזה. EMDR מדובר בשילוב של מספר טכניקות טיפוליות מוכרות ובנוסף מספר מרכיבים ייחודיים. הרעיון הוא לגעת בנושאים מטרידים כמו פוסט טראומה או פוביה, ולנסות להשתחרר ממחשבות קשות שרודפות את המטופל לגבי אותם נושאים. הטראומה או הפחד יכולים להיות עצומים אבל לעיתים קרובות מדובר גם בנושאים פחות קיצוניים אך שפוגעים באיכות החיים ורוצים להיפתר מהם. כך שניתן להשתמש בשיטה מנושאים טראומתיים אופייניים כמו הלם קרב, פיגועים, תקיפה מינית, תאונות דרכים וכדומה, ועד סוגי חרדות כמו פוביות מחיות, חרדת בחינה, פחד לטוס, להופיע בפני קהל, ועוד ועוד. בתהליך הטיפולי יש מרכיבים של היזכרות באירוע או במחשבה המטרידה, נגיעה בסוג המחשבות סביב אותם אירועים ובמשמעותן על תפיסת העצמי וניסיון לעצב צורת הסתכלות חדשה על כל אלו יחדיו. כל זאת נערך תוך שימוש בתנועות עיניים מהירות המונחות על ידי המטפל, דבר שמגביר את יעילות הטיפול ועל שמן גם שם השיטה. יש שמשייכים לטכניקה הזו הסברים היפנוטיים. דווקא מייסדי השיטה טוענים שלא מדובר בתהליך היפנוטי אלא בדרך קוגניטיבית ליצור תגובה מוחית ייחודית שיוצרת אינטגרציה בין צד ימין של המוח וצידו השמאלי, מתוך הנחה שלפחות חלק מזיכרון הטראומה נחקק בצד הימני של המוח (שאינו ורבלי ולכן המידע הנחקק בו הוא יותר אינטואיטיבי ולא-מודע) ועל ידי פעולת העיניים נוצר ערוץ גם לצד השמאלי של המוח (שלו יכולת ורבלית והבנה סמנטית) וכך למעשה עוברת הטראומה עיבוד. התרגום לראשי התיבות של השיטה הוא "עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים" (Eye Movement Desensitization and reassessment). היא פותחה בארה"ב ומופעלת היום במקומות שונים בעולם וגם בישראל. השיטה מניחה שכשאדם מוטרד מאוד מדבר כלשהו מוחו אינו מסוגל לעבד אינפורמציה באופן רגיל ונוצרת מעין בועית זיכרון שאיננה נשכחת כמו אירועים רגילים. כאמור, הטענה היא שהזכרון הטראומתי ממוקם באזור מסויים במוח שאינו מאפשר עיבוד של החוויה ולכן היא נותרת חקוקה לאורך זמן. (מסיבה זו כנראה טיפול פסיכולוגי דינמי אינו מצליח לפוגג את החוויה הקשה). הטכניקה הטיפולית משתמשת בתנועות עיניים מהירות תוך כדי עיבוד הטראומה בזמן הטיפול בדומה למה שקורה בשנת חלום כאשר העיניים נעות במהירות. יתכן לפיכך שהטכניקה יוצרת סימולציה לתהליך הקורה בשינה, שידוע כמשפיע על עיבוד חוויות ולמידה. התוצאה היא שנוצרת אינטגרציה טובה יותר בין התמונה הטראומתית או המחשבה המפחידה לבין המשמעות המילולית שלה, וכך ניתן "לוותר" על ספיחים רגשיים לא הגיוניים המסופחים פעמים רבות לחוויה הטראומתית (כמו למשל, "אני אשם במה שקרה ולכן אני לא שווה כלום"). במצבים בהם הטיפול ב EMDR מתאים, התוצאות מרשימות מאוד. לעיתים בעיות קשות שנמשכות זמן רב נפתרות תוך מפגשים טיפוליים ספורים. עם זאת, זו לא תרופת פלא והיא איננה מתאימה לכל מצב. ככל שהבעיה ממוקדת יותר כך סיכוי פתרונה המהיר טוב יותר. לעומת זאת, לבעיות שנגררות שנים רבות ולהן השלכות על היבטים רבים של החיים, נדרש בד"כ טיפול ארוך בהרבה. בכל מקרה, גם במקרים כאלה ניתן להיעזר בשיטה כחלק מהטיפול הנרחב. ניתן לעיין בהסברים נוספים באינטרנט, למשל ב http://www.emdr.com היפנוזה היפנוזה היא שיטה שגורמת למצב תודעה שונה. הדימוי הטוב ביותר זה חלום, אבל היפנוזה זו בהחלט לא שינה. התהליך כולל כניסה למצב של רגיעה על ידי הרפיה שרירית ודמיון מודרך. פעמים רבות קשה להבחין בין מצב היפנוטי וסתם מצב רגיעה (בעירות). אנשים נמצאים במצב היפנוטי מידי יום אך פשוט לא מודעים לכך. למשל, בעת נסיעה ארוכה ורוטינית ברכב יכול להיווצר מצב שבו הנהג מגלה לפתע שאיננו יודע איך בדיוק נהג או אילו נופים ראה בדקות האחרונות. הוא היה בעירות מלאה ויכול היה להגיב לכל מקרה חרום אפשרי בכביש, אבל בכל זאת היה שקוע בתוך עצמו. ניתן לכנות זאת מצב היפנוטי. כך שהיפנוזה אינה משהו מיסטי ונדיר אלא תופעה יומיומית ומוכרת לכל אחד (מבלי שקרא לזה בשם). בשל מצב התודעה המיוחד בהיפנוזה ניתן לערוך על ידה טיפולים או להאיץ טיפולים. יש הרבה מיתוסים ואגדות סביב היפנוזה בגלל השימוש לרעה שעשו בשיטה למטרות בידור. לכן נחקק חוק היפנוזה בישראל שמתיר רק לרופאים ופסיכולוגים מומחים שעברו הכשרה ייעודית לנושא לטפל על ידי היפנוזה. המיתוס הנפוץ ביותר כלפי היפנוזה הוא של אובדן שליטה, שהמהפנט שולט במטופל, גורם לו לומר דברים שאינו רוצה וכדומה. למעשה המציאות רחוקה מאוד מהמיתוס. לא ניתן לגרום לאדם מהופנט לעשות דברים המנוגדים לרצונו. כמו כן בטכניקות היפנוטיות רבות המטופל כלל אינו מדבר בזמן ההיפנוזה. מהפנטים מודרניים אינם משתמשים בפקודות סמכותיות. למעשה, לאחר אימון מסויים, אנשים יכולים להפנט את עצמם ולהיעזר בכך בצורות שונות. ההיפנוזה העצמית מהווה פעמים רבות מטרה מרכזית בטיפול כך שהמטופל יכול לקחת את הכלים אותם למד בזמן הטיפול ולהשתמש בהם בהתמודדות מול המצבים בגללם פנה לטיפול. חשוב להדגיש שההיפנוזה אינה כלי שמגיע לבדו בטיפול הפסיכולוגי. המצב ההיפנוטי יכול להאיץ תהליך טיפולי במיוחד בנושא של טיפול בחרדות, פוביות וכדומה. כמו כן, ניתן להשתמש בהיפנוזה לשם התגברות על כאב. הדבר חשוב במיוחד לטיפולים רפואיים לאנשים שלא יכולים לקבל זריקת הרדמה מסיבות שונות (בטיפולי שיניים, עיניים, לידה, ילדים) או בכאבים כרוניים.

רקפת שלום תודה לאור על הציטוט, תוכלי לקרוא בו את ההסבר לקראת סוף המאמר. השיטה מתאימה לסוגים שונים של בעיות וסימפטומים, בד"כ בטיפול קצר מועד. במידה ויש לך עוד שאלות אשמח לענות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית, עלי לציין שהפניתי את השאלה גם לפורום המין, אך ייתכן שהיא שייכת, לצערי, לכאן. יש לי בעיה מוזרה מאוד אני נמשך נורא לגרבי נשים ונעלי נשים(בעיקר מגפיים) אבל בעיקר לגרביים (עדיף שחורות או לבנות) אני לא צוחק פעם שאלתי שאלה על זה ולא נעניתי. כשאני שוכב עם בחורה, אני תמיד מעדיף שהיא תהיה עם גרביים ואז המשיכה שלי אליה בשמיים. האם משהו לא בסדר אצלי, ואיך אני יכול להמשך אליה גם יחפה. בתודה משה

שלום רב, תהיה רגוע. העניין בכלל לא רק שלך, ואתה לא מוזר, ומשיכתך אינה לא סבירה. אם באופן כללי אתה מנהל את הקשרים החברתיים-מיניים שלך באופן שהמשיכה שלך אינה מטרידה או נראית מוגזמת לפרטנריות שלך - אז שיהיה לבריאות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

את לא רופאה ולא יכולה לכתוב ולהתיעץ עם אנשים כאילו את חלק מהפורום אז מה אם את מתנדבת במד"א , זה לא נותן לך את הזכות לענות פה לאנשים בשביל זה יש רופאים פה ! אז בבקשה ממך תפסיקי עם זה כבר את יכולה להגיב עם הנושא קשור אלייך אבל לא לתת עצות פה לאנשים תודה , ותעשי מה שאמרתי תאמיני לי אני בטוח שכולם פה לא מבינים מה את כותבת פה בכלל

לאדוני היקר!!!!!!! את מה שאני כבר שכחתי אתה עוד בכלל לא יודע!!!!!!!!!! אני לחלוטין לא באה במקום הרופא, אלא שואלת שאלות שמכוונות על מנת שהרופא יוכל לענות!!!!!!!!!!!!!!!!! אינך חייב להסכים עם דבריי, אבל אל תתקוף!!!!!!!!!!! עדי

רוצה לעזור,תלמדי רפואה או פסיכולוגיה. זה שאת חובשת פצעים לאנשים לא נותן לך את הזכות להחליף יעוץ מיקצועי,ואני יכול להראות כמה עשרות הודעות ולא רק בפורום הזה שבהם את "נתת יעוץ". אז די!

הלו אהבלה...תרגעי עדי אחלה בחורה והיא מבינה יותר מהדפוקים שנתנו לך מירשם דירבאלק!!!!!!! אל תכנסי לי לכוונת!!

אני מצטרפת לדעתו של אור, אם כי אני מעדיפה להתנסח בצורה יותר עדינה: עדי מעולם לא התיימרה לענות במקום הרופאים. היא בסך הכל מנסה לתרום מניסיונה. וכך עושים הרבה אנשים כאן בפורום הזה וגם בפורומים אחרים של "דוקטורס". ואני לא ממש מבינה למה נטפלת דווקא אליה - אם כבר, אז יש כאן אנשים הרבה יותר גרועים ממנה - לא רוצים לעזור, אלא רק לנגח ולהשתלח או להתבדח על חשבון הצרות של הזולת. למה להם את/ה לא אומר/ת אף מילה? אחת

שלום רציתי לבקש את עזרתכם בבעיה שיש לי אני בת 18 ומגיל צעיר אני כל הזמן חושבת על מוות ואיך זה שמתים ואני לוקחת ללב דברים שקורים ולא מסוגלת להתמודד עם העובדה שבנאדם מת בסופו של דבר. אז כאילו למה כל החיים האלה? למה להשקיע בכלל ? לבנות משפחה? אם בנאדם לא יודע מה צפוי לו מחר? אני בדכאון ואני לא יודעת מה לעשות , טופלתי על ידי פסיכולוגים ופסיכיאטרים ושום דבר לא עזר , כבר 3 שנים בערך שאני מטופלת בסרוקסט כל פעם מינון אחר ביום אבל לא תמיד חל שיפור במצב . יש לי כל מיני מחשבות טורדניות כמו למשל "מה בנאדם שווה" "ומה יהיה שאני וכל האנשים מסביבי ימותו "והן לא מאפשרות לי לחיות חיים רגילים , אני לא מסוגלת ללמוד , לא ללכת לצבא , לא לעבוד וזה קשה גם לי וגם לאלה שמסביבי מה יהיה אני לא יודעת , מה עוד אפשר להציע במצב כזה? אני רוצה להגיד שאני כבר מיואשת ואין לי חשק לכלום

לילך שלום אני מבין מדבריך שכבר תקופה ממושכת את מטופלת בצורות שונות, ועדיין לא יוצאת ממצב החרדה והדיכאון. אני בספק אם במסגרת הפורום הזה נצליח לתת לך עצת קסם שתפתור את הבעיה. דרושה הרבה סבלנות ונכונות לעבור תהליך ארוך ומייגע. במצבים כאלו דרושה הרבה תמיכה, לא רק טיפולית, והייתי ממליץ לנסות ולבדוק היכן את יכולה לקבל אותה חוץ מבמסגרות הטיפוליות. גם התכתבות באינטרנט יכולה לשמש בהחלט התחלה טובה כשאין כוח לצאת מהבית. אני מאחל לך שתמצאי את הכוחות לעשות את המלחמה בדיכאון ובמחשבות השליליות. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ניתן לרפא בני אדם המוגדרים כבעלי הפרעת אישיות אנטיסוציאלית-כגון עברייני רכוש, מתחזים,עברייני מין וכד ' או בעלי הפרעות כאלה שלא הסתכסכו עם החוק. האם אשנים כאלה םונים לקבלת טיפול ? אם כן, מה שיטות הטיפוליות הנהוגות? בברכה הקטור

הקטור שלום הדעות חלוקות. יש הסבורים שלא ניתן לטפל כלל בפסיכופטים/סויציופטים, למעט כמובן בשיטות של "המקל והגזר" (בתי סוהר, קנסות, ושאר איומים שהמדינה או החברה מספקת). הנקודה המרכזית שהגדרת הפסיכופט איננה חד משמעית ולעיתים יש חפיפה עם בעיות מסוג אחר. למשל, לא כל אדם אלים הוא בהכרח פסיכופט. לעיתים זה אדם עם דימוי עצמי בעייתי או סוג אחר של בעיה ואולי ניתן לעשות שינוי. אדם ללא מצפון, שזה פסיכופט "טהור", יהיה קשה מאוד לטיפול, אם בכלל. ניסיונות טיפול יהיו בד"כ תוצר של מניפולציה נוספת שלו. הפרעות אישיות הן נושא במחלוקת והדיוק שלהם מוגבל. הייתי נזהר בשימוש בהגדרות כאלה לגבי אנשים, ובמיוחד בנושא כמו הפרעה אנטיסוציאלית. למה אתה שואל? בברכה ד"ר אורן קפלן

ביתי בת שנתים ותשעה חודשים. לאחרונה התחילו אצלה פחדים מרעשים. זה יכול להיות המיקסר בבית,או מסור חשמלי בחוץ, ולצעריזה קורה דיי הרבה. מה עושים עם זה?

איילה, זה גיל שהם מתחילים לפתח את הדמיון והפחדים. אולי כדאי להיוועץ עם הגננת, לה בטח יש ניסיון. איך היא חוץ מהפחדים? היא באמת הולכת לגן או מטפלת? היא אוכלת? ישנה רצוף? איך אתן מבלות יחד? זה ייצור תמונה יותר מלאה עליה, ואולי במקרה הצורך אפשר יהיה להמליץ על איש מקצוע. עדי

שלום רב, בדיקת שמיעה היא הצעד הראשון. בדיקת רמת השלווה---צעקות בגן, היא הדבר השני. בדיקת האפשרות שיש מי שצועק בסביבתה, ומבהיל אותה - זה הבא בתור. אם לא קיבלתם הסברים "הגיוניים", פנו לסיוע פסיכולוגי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

האם קשיי נשימה יכולים לבוא על רקע נפשי של לחץ וחרדה? האם זה כולל כאב בעצם הבריח?

עודד, לעיתים כן, אבל כל מקרה לגופו. האם אתה סובל מבעיות אלה? עדי

שלום רב, בוודאי. אם תרצה הפנייה, פנה למייל האישי, עם מעט הסטוריה על עצמך, ומיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני בחודש רביעי להריון ראשון. סובלת מבעיות חרדה כבר מספר שנים. מאוד קשה לי כרגע עם המצב הבטחוני בארץ, מצב של סיכון מתמשך וייאוש מסויים. עצם היותי בהריון גורם לי לחשוב כמה קשה להביא ילד למצב כזה, למדינה כזאת. תמיד רציתי לגדל את ילדיי בארץ אך כרגע הדבר נראה כל-כך קשה ולא הגיוני. למה לא ללכת מכאן? למה לא לברוח לכמה שנים ולחכות שיהיה יותר טוב, רק כדי לתת לילד שעתיד להיוולד, שנים ראשונות יפות יותר ולא רוויות מתח, חרדה, דם ומוות מסביב...בשל מחוייבויות עבודה אין באפשרותנו לעזוב כעת או לעבור. רציתי לפנות לנשים במצב דומה לשלי-הריון ראשון, תהיות על אמהות במדינה של מלחמה ופיגועים. אשמח לחלוק את זה עם מישהי,לדעת איך להתמודד, איך לעזור לעצמי...

שלום ח.י לא יודע אם מה שאני יגיד יהיה חכם במיוחד, אבל אני יגיד לך מה אני חושב, מה אני עשיתי, ומה ייעצתי לשאר בני משפחתי לעשות. לפני שלש שנים לקחתי ת'רגליים, ועזבתי. עזבתי משפחה, חברה, חברים.....הכל. למזלי, הסתדרתי כאן טוב מאד בארה"ב. הרבה מאד ישראלים לא מצליחים... (הרבה בגלל שהם מביאים איתם את המנטליות הישראלית המטומטמת, ואת הגישה המטומטמת) אני מבין את הרגשתך טוב מאד, ואני חושב שזה יהיה מטופש לעשות איזה צעד פזיז במיוחד עכשיו שיש לך משפחה. לדעתי אם יש לך משפחה בחו"ל ויש לך סיכוי טוב להישתלב בכל מדינה אחרת בעולם, אני הייתי הולך על זה. אנחנו נחיה רק פעם אחת, וכדאי מאד שאת הפעם האחת הזאת נחיה טוב ונהיה מאושרים. אני יודע שזה לא ציוני ובלה בלה בלה.... אבל כרגע, נניח שאת אחותי, ציונות לא כל כך מענינת אותי אלא החיים שלך, הבטיחות שלך, האושר שלך. המלצתי לכל האחים והאחיות שלי לשנות כתובת.... לעבור למקום אחר.... לפחות לביינתים. מחוייבות לעבודה?????? לא מענין אותי..... מעניין אותי לא להיתפוצץ בדרל לעבודה!!! אישית אני כבר לא מאמין בשלום (ורבין היה הגיבור שלי) לדעתי חבל על הזמן.... היום זה השכן שלי, מחר זה אני. לא בא לי לחיות ככה.... זה המצב. שוב, אני לא ממליץ לך לעשות שום מעשה פזיז, אבל אם יש לך איזושהי אפשרות לעבור מדינה, כדאי לשקול זאת.... למען השקט הנפשי, למען הבריאות, למען הילדים שלך. אם את רוצה לכתוב, להגיב, ה EMAIL שלי הוא: [email protected] שיהיה לכם המשך שבוע רגוע. אלדד

שלום, שמי רביב ואני בן 24. רציתי לשאול משהו, האם הורים או יותר נכון אמא צריכה לומר לבן שלה (בן 24) מה לעשות?? זה הגיע למצב של עד כדי שהיא קובעת אפילו עם מי ללכת להיפגש למשל בתל אביב כשאני גר בנהריה, היא לא מסכימה שאסע לחו"ל (ארגנטינה למשל) ודברים אחרים כמו ללמוד בתאטרון ולהיות שחקן (חלום גדול). עד כדי מילים שהיא אומרת לו "אני יהרוג אותך יהיו מכות בבית הזה"... וכו...... או אח שלך שאומר אתה פסיכופטי ואמא שלך אומרת עוד יאנסו אותך שם ירצחו אותך בח"ול וכדומה . מצב זה מאפיין לפי דעתי אמא שהיא שלטנית יותר מדי, ותגובתה יותר מדי מוגזמת. מה אפשר לעשות?? ניסיתי את כל האפשרויות להרגיע אותה בעניין הנסיעה לחו"ל וכדומה.. יש לומר שנולדתי עם חיך ושפה שסועים , ויכול להיות שבגלל זה היא דואגת יותר מדי ממה שצריך, זה הגיע למצב של כפייה מצד האמא. מקווה שמישהו יוכל לעזור בנוגע לשאלה או בנוגע למצב תודה רביב .

אם אתה בן 24 ועדיין נתון למרותה, יש כאן בעיה. הורה יכול ליעץ אבל לא לכפות ולאיים, אפילו בגיל צעיר יותר משלך. אתה פשוט צריך להעמיד אותה בפני עובדות ולהגיד לה באופן ברור מוחלט והחלטי שיש לה ברירה לקבל את המעשים שלך ולהביע את דעתה כאשר אתה לבסוף תחליט בעצמך , או שפשוט תפסיק לשטף אותה יותר גם אם זה יעלה לה בניתוק הקשר ביניכם. אני חושבת שברגע שתבין שהיא עלולה להפסיד אותך, היא תתמתן קצת.

שלום ורדה - אומרים לשתף ( מהמילה שיתוף) ולא לשטף ( שזו כנראה המצאה שלך !)

רביב, כמו שורדה אומרת, צריך להעמיד אותה בפני עובדות מוגמרות. אתה בן 24, מה אתה עושה? עובד, לומד? האם כשהתבגרת זה היה כך? אני רק רוצה לציין, שדודי ניסו לכפות עליי את הדיאטנית שלהם, אבל ירדתי במשקל בדרך אחרת (כי אני רציתי) והם ראו שאפשר גם כך. הערת אגב להורים: אי אפשר להגיד לתינוק: "תיזהר, אל תתקרב לתנור!!!! הוא חם!!!!". חייבים לשים לו את היד על התנור כדי שיבין שזה חם. אתם לא יכולים לגונן עלינו כל הזמן. לעיתים צריך לטעות. עדי

כן זה היה ככה מגיל 18 ומעלה ברור שמגיל 18 מכובד עלי הדעה שההורים כן אחראים על מעשי הבן שלהם. אבל מגיל כזה כבר לא מקובל להתערב. כנראה שהמצב המדיני יצר פחד מאוד מתוסכל אצל אמא שלי. כמו שאומרים שאנשים כאלו הם "נפגעי ההלם ואיבה" - ולכן נוצר פחד שלא ניתן לתאר אותו- זוהי ההסתברות הגדולה שזה מה שקרה לאמא שלי.

לכל מי שענה לי . ניסיתי מה שאתם אומרים כבר אבל לא עוזר כלום. אני בסוף עוד אקנה את הכרטיס וגם באמת אם זה יעלה בניתוק קשר איתה ולא לדבר איתה אז אין מה לעשות. אשמח לשמוע גם את עצות הפסיכאטרים שפה. כי זה באמת מצב לא נורמלי ככה אני מרגיש. כי זה באמת הגיע למצב של כפייה (של מה לעשות ואיך לעשות). יש לציין שלאמא שלי אין אמונה בי כלל. למרות שלחברי כן יש, אני יודע לכתוב נובלות ובדיוק בימים אלו אני כותב כדי להשתמש בה להעלות לתאטרון שם וללמוד עליה כדי להיות שחקן. הוריי חושבים שלהיות שחקן זה בכלל לא עבודה ויש בי את יצר האומנות והרבה אמון שכן אצליח בזה. מקווה לאיימיל מאיש שעוסק ברפואה זו. תודה, רביב .

רביב,יש לי בת בת 17 שרוצה ליהיות שחקנית ולמרות שאנחנו בתחום שונה לגמרי מעודדים אותה לכך כיוון שהיא מוכשרת וזה חלומה. אתה צריך לעשות מה שאתה אוהב וטוב בו, כיוון שבחיים שלושת רבעי מהזמן אנחנו בעבודה ואם זו עבודה שלא אוהבים זה גורם לסבל ולתיסכול. אתה נשמע בן מתחשב ומבין אבל עליך לזכור שאלו הם החיים ש ל ך ולכן חיה אותם מבלי לתת לאחרים לכפות עליך את דעתם (צריך להקשיב, להתחשב ולחשוב -- ואחרכך להחליט ) אני מאחלת לך המון הצלחה וישר כוח.

שלום רב, מומלץ לשניכם לפנות להוועצות משותפת עם פסיכולוג/ית. אם תרצה הפנייה פנה למייל האישי, עם איזכור העניין. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלחתי לשניכם אימייל נוסף מקווה שהפעם קיבלתם תודה יעל

יעל, שלחתי לכתובת בהוטמייל. מקווה שקיבלת. טלי פרידמן

שלום רב הבת שלי , בת 6 מפחשת מכלבים מאוד, כל פעם שהיא רואה כלב היא נכנסת לאיסטריה איך אפשר לעזור לה (אין לי אפשרות להביא כלב הביתה), אנו גרים בבית רב קומות ללא גינה תודה מראש נטלי

נטלי כתב/ה: > > שלום רב > הבת שלי , בת 6 מפחשת מכלבים מאוד, כל פעם שהיא רואה כלב היא > נכנסת לאיסטריה > איך אפשר לעזור לה (אין לי אפשרות להביא כלב הביתה), אנו גרים > בבית רב קומות ללא גינה > תודה מראש > נטלי

שלום, תראי לה איזה סרט מצוייר של סנופי, תגידי לה: איזה חמוד סנופי, ובאותו יום, תשאילי איזה גור כלבים מהשכנים, ותכירי לה את סנופי האמיתי.... גור חמוד וקטן. כולם אוהבים את סנופי.

לפי דעתי אם אתה רוצה לעזור לבת שלך אז קח אותה ליום אימוץ של S.O.S חיות. חוץ מכלבים גדולים הם מוסרים שם גם גורים.. שתיגש לגורים ותלטף איתם, שתשחק איתם קצת... היא תראה לבד שאין מה לפחד מהם... בהצלחה :)

נטלי שלום הרעיון של טל אכן נכון. עם זאת, במידה והפחד חריף, ההליכה למקום עם כלבים עלולה לא להצליח או אף להחמיר את הפחד. בכל מקרה, שיטות הטיפול הפסיכולוגיות במקרים כאלה הן התנהגותיות וכוללות גם חשיפה למקור הפחד. נסי להפגיש אותה עם גורים, יתכן שתתרגל ויהיה לה יותר קל אח"כ עם כלבים גדולים יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום נטע לי, גם אימא שלי פחדה מכלבים!!!!!!!!!! הבאתי כלבים הביתה וזה גרם לה להבין שהעסק לא כזה נורא. את לא יכולה ולכן תנסי , כל פעם שאת רואה כלב שהולך עם רצועה ובעלים, לבקש את הבעלים להחזיק לו את הראש, ושהיא תלטף אותו בחלקו האחורי. עדי

שלום, שמי מכאלה ויש לי ילד בן 4 שנכנס השנה לגן עירוני טרום-חובה. מאז תחילת שנת הלימודים השנה (ביום א' שעבר) לא הצלחתי לדובב את בני שיספר לי איך בגן החדש? מה אכל? במה שיחק? איך הגננת? מה היה במפגש? וכו' כאשר אני שואלת אז הוא אומר " לא עכשיו, אני עייף" או שהוא לא משיב כלל. נגשתי לגננת ושאלתי איך הוא וכו' והיא אומרת שהכל בסדר. מה עושים?

לאם שלום! כאשר בני חוזר מהגן לאחר מספר דקות של נישוקים וחיבוקים והתרעננות קצרה אני מספרת לבני איך התנהל יומי ומה היו עסוקיי ומה הרגשתי באותו עיסוק אני חולקת איתו את רגשותיי (כמובן ברמת ההבנה שלו) ואז אני שואלת אותו ליומו ומה רגשותיו לגבי כל פעילות ומדובבת אותו להגיד לי איזו פעילות הוא מעדיף,כמובן לאחר שסיפרתי לו איזו פעילות ביומי העדפתי ולמה ,ובאופן טבעי הוא מספר לי את העדפותיו ומדוע הכל ברוח קלילה של שיתוף והחלפת רשמים מיומנו(לא חקירה) עדיף עם גלידה או פינוק אישי רק לשנינו וזה עובד !!! עדי :-) בהצלחה

רצוי לשאול את הילד באופן ספציפי מה עשה לגבי כל דבר ודבר , ולא לשאול איך היה בגן שכן זו שאלה כללית מאוד שלילד יהיה מאוד קשה להתייחס אליה . לדוגמא כדאי לשאול : מה עשית בפינת היצירה היום ?? או במה שיחקת היום בחצר?? או האם עשית מעשה טוב היום בגן??

התיאוריה אומרת שצריך לספר לו איך היה לנו בעבודה או בכל מקום אחר והוא ישיב בסיפורים משלו. אנחנו ניסינו את זה ובהתחלה זה באמת עבד עד שלאחר מספר שבועות כשהתחלנו לספר מה היה בעבודה הוא היה אומר "אבל אני לא רוצה לספר". הצד החיובי - עד אז זה עבד מצוין.

ילד יספר איך היה לו בגן או בית ספר רק במצב שזה יתרחש תוך כדי שיחה, את תספרי לו איך היה לך בעבודה או את מי פגשת, או מה ראית בדרך, ותראי שברגע שאת משתפת הילד גם ינהג כך. כי באופן כללי הם וגם אנחנו שונאים שמתחקרים אותנו.

שלום מיכאלה, גם אני מצטרפת לאלה שמציעים שתספרי לו איך היה בעבודה. עדי

שלום רב, מקום חדש יוצר אצל הרבה אנשים תופעות של אי ביטחוןף הסתגרות, וכו'. נסי לצפות (ללא שידע שאת שם) במהלך שהותו בגן, כמה פרקי זמן של כחצי שעה. בבית נסי להמשיך חלק מהארועים, כאילו ואת ילד בגן, שממשיך חלק מהארועים. במילים אחרות: במקום לתחקר על הארועים, נסי להיות חלק מהם, ואז לגלגל שיחה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

האם חוסר יכולת להירדם במשך לילות רבים כשהדבר מלווה בלחץ פנימי קיצוני יכול לבשר על פסיכוזה סמויה שעומדת להתפרץ? האם זהו אחד הסימנים? מדובר בלחץ בעוצמה שלא ניתן לסבול ואני חשה על סף עילפון. ניסיתי לקחת רידזין והמצב החמיר. תודה.

יעל יקרה, מן ההודעה שלך ניתן להבין שאת נמצאת בחרדה, אם לא ניתן להבין אותה משום שלא פירטת ולא סיפרת מה הגורמים למצבך. פסיכוזה וסכיזופרניה הם מושגים מעולם ההגדרות של ההפרעות הנפשיות, וקשה לי להבין מדוע את משתמשת בהם. מצבי לחץ שונים גורמים לחוסר שינה ולדאגה, ואין להם שום קשר להפרעות נפשיות. מדוע ניסית לקחת תרופה פסיכיאטרית, ומי נתן לך אותה? האם את נמצאת בטיפול, או שיש לך רקע פסיכיאטרי? מדבריך קשה להבין מה מטריד אותך, אך ברור שאת מאוד מודאגת, ומחפשת הגדרה למצבך שתסיר חלק מן הפחדים. אני מציע שתפני לייעוץ אצל פסיכולוג או פסיכיאטר, כדי שיבדוק את מצבך ויסיר את הספקות המטרידים אותך. בברכה, דרור גרין

אני סובלת במשך שנים מבעיות נפשיות קשות ולאחרונה היתה לי תקופה מאד לחוצה. אני חשה שמשהו בתוכי יכול להתפרץ, ולא ברור לי במה מדובר. כבר שנים שאני חשה ש"אני לא אני" ושאין לי גישה לחלקים רבים מהאישיות. שאלתי היא: האם האילוץ לחיות עם חלק מהאישיות נובע מנסיון למנוע התפרצות של פסיכוזה חבויה (בדרך כלל)? המצב כבר בלתי נסבל ולמרות שאני בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי, אני חוששת לברר את העניין. אודה לך בעד תגובה.

שלום, יש לי 3 בנות מקסימות - בנות 13 , 9 , ו-3. אני בת 38 ונכנסתי להריון מבלי לתכנן. אני כבר בשבוע 18 ומרגישה מאוד מאוד לבד. בעלי לא תומך בי בכלל. אתמול שמעתי אותו אומר לידי לחברים שלנו ש -3 ילדים זה ממש מספיק. מאוד נהלבתי. הוא בן 40 ועובד כבר חודשיים בעבודה חדשה כעצמאי אחרי יותר משנה שישב בבית. הוא מאוד לא מרוצה מהעבודה הקשה הזו. אני תומכת בו המון ולא מראה לו שקשה לי בלי תמיכתו. אבל, אני בן אדם. וכל כך שבורה מבפנים. גודל אצלי תינוק (שהוא בן) אחרי 3 בנות והוא לא שמח !!!??? איך זה יכול להיות שגבר לא רוצה בן ???? איך. אני בת יחידה עם הורים שהתגרשו שהייתי תינוקת. כל החיים שלי חלמתי שיהיה לי משפחה משלי. ו- 4 ילדים זה החלום הפרטי שלי ובטוח לא שלו). הוא לא מדבר על ההריון בכלל. לא שואל איך אני מרגישה, לא הולך איתי לרופא נשים, כלום. כאילו זה לא קיים. אנא עזרו לי במה לעשות. תודה גאולה.

גאולה שלום, אל תהיה עצובה. רוב הגברים, לצערינו, הם כאלה ואל לנו הנשים לצפות שיבינו אותנו משום שהם לעולם לא חוו או יחוו את הזכות להיות אמא...את החיים החדשים שצומחים לנו בבטן, את רגש התנועות , הלידה ואת האימהות. יש גברים שמדחיקים את הרגשות שלהם ועד שהתינוק לא יוצא הם לא מסוגלים להאמין ולתמוך . תתעודדי, אני לא מכירה את בעלך אבל אני מאוד מקווה שכשהתינוק ייצא ב"ה אז רק אז בעלך אולי יתעורר ויסייע לך. גם אני עברתי שני הריונות ואפשר להגיד שעברתי אותם לבד...ללא תמיכה רגשית מהבעל...הלכתי לבד לכל הבדיקות וכל לבד. המצב משתנה רק אחרי שהתינוק יוצא שהכל נראה לו מוחשי. בהצלחה ולא להתייאשש. מכאלה.

מיכאלה סתם נקודה למחשבה מה זה שייך בכלל לזה שגברים לא מתחשבים או לא עוזרים סתם הכללה מיותרת ובמילה עדינה שטותית אנחנו עוזרים אישית אני עוזר תומך מפרגן ונהנה מכל רגע אז כמו שלא כל הנשים אותו דבר גם לא כל הגברים אותו דבר במקרה של הגברת פשוט יש לה בעיה שהפיתרון שלה הוא פשוט שיחה צפופה עם בעלה להסיר ממנו את החששות אל תשכחי שהוא בעבודה חדשה שהוא לא מרוצה ממנה ועוד ילד זה מפחיד ושיהיה במזל טוב ולידה קלה

מיכאלה אנא ממך לא להכליל זה שבעלך חרא זה כנראה מגיע לך עם כל העוינות הזאת

היי גאולה נראה לי שלבעלך קשה להתמודד עם כ"כ הרבה דברים חדשים בבת אחת. לגברים לדעתי יש מוגבלות ריגשית ויש להם גבול עד איפה הם יכולים להתמודד עם דברים ומכיון שאת ההריון את מרגישה בטח קשה לו להתייחס לזה. אני בטוחה שעם הזמן היחס שלו ישתנה במיוחד עם בדרך כלל יש לכם יחסים טובים ואת נזקקת עכשיו רק לסבלנות. חוץ מזה תשתפי את הילדים שלך ואת החברים שלך ואת המשפחה וקבלי תמיכה מהם. אל תצפי ממנו ותראי שתופתעי מאחת שכן אכפת לה רינה

גאולה דבר ראשון אני מוחה על היחס הכמעט מטומטם שחלק מהעונות על מכתבך הפגינוץ גברים אינם חסרי רגישות ובטח לא פחות מנשים ,הם(אנחנו) רק מגיבים אחרת לרוב הגברים קשה להתמודד עם הופעת תינוק מכיון שלנו אין את המערכת ההורמונאלית הנשית ,שגורמת לתחושת סיפוק ואהבה מידית עם הכניסה להריון וביתר עם הופעת הילד אך לאחר הופעת הילד וככל שהוא גדל "אנחנו" הגברים לומדים לאהוב אותם\ן יותר ויותר. אני משוכנע כי כאשר בעלך יראה את בנו לאחר הלידה ובטח ככל שהוא יתבגר הוא יאהב אותו יותר ויותר ויתכן כי אף "יעדיף " אותו קצת יותר מאשר את אחיותיו. דבר נוסף - לא כל מה שאנשים אומרים בציבור הם חושבים ,ראי פוליטיקאים ולכן אל תתיחסי למה הוא אומר לחברים. יתכן אף שהוא מנסה לעקוץ אותך על התינוק בגלל שהוא כועס על דברים אחרים שאינם קשורים לתינוק כלל אך מכיון שהןא מרגיש שזה נושא שאת לוקחת קשה דרכו הוא מנסה ,וכנראה מצליח, לפגוע בך כל טוב ומזל טוב

גאולה יקרה. זה כבר טוב שאת אומרת לעצמך ולאחרים שאת לבד. השלב הבא הוא להגיד את זה לבעלך. ועוד נקודה: בפעם הבאה שהוא יגיד דבר מעליב לך או לידך, תגיבי מיד ואל תשמרי בבטן.

גאולה יקרה, קורה לך דבר נפלא, וחבל שאין לך עם מי לחלוק את תחושותיך. לשאלה שלך יש שני חלקים. הראשון נוגע רק לך, ולמתרחש בתוכך. את כבר החלטת ללדת את בנך, ועליך לעשות הכל כדי לשמור על עצמך עד לזמן הלידה, וכדי ליהנות מן התהליך המתרחש בקרבך. לאופן שבו את מכינה את עצמך ללידה יש השפעה על לידתו של בנך, וחשוב לעשות הכל כדי שהאווירה סביבך תהיה נעימה ורגועה. לשם כך כדאי שתמצאי בני ברית שיוכלו לתמוך בך בתקופה זו, ואת יכולה לעשות ככל יכולתך כדי לשתף בכך את שלוש בנותיך. בנוסף, כדאי שתשתפי גם את המשפחה המורחבת, הורים אחים וקרובים, וכן את חבריך וחברותיך, כדי לקבל מהם את התמיכה שלה את נזקקת. החלק השני של השאלה נוגע ליחסים בינך לבין בעלך. גם אם לידת התינוק לא היתה מתוכננת, יתכן שההתעלמות שלו נובעת מקשיים אחרים בקשר הזוגי ביניכם. אני מציע שתנסי לפנות אליו בבקשה לשוחח על כך ולחפש דרכים לשפר את הקשר הזוגי. במקרה הצורך ניתן גם לפנות ליעוץ זוגי. אל תדחי זאת, וגם אם הצלחתך לא תהיה מלאה, ברגע שתעשי ככל יכולתך לשפר את המצב תרגישי שאת שולטת בחייך, והדבר יקל על המשך ההריון. בהצלחה, דרור גרין

היי מאוד עצוב היה לי לשמוע על כך. אני גבר ואני חושב שהריון זה הדבר הכי יפה שיש לבני זוג. אישה בהריון זה הדבר הכי סקסי שיש וחבל מאוד שכך בעלך מתיחס אלייך. עצות פשוטת לא יעזרו. צריך לעבוד הרבה על זה. על רגל אחת בטח שאי אפשר להסביר. תנסי למצוא כאן בפורומים ובצ'אטים אנישם שיעזרו לך להבין דברים. יש כאן אנשים מאוד חכמים. תשקיעי ואל תוותרי. את בתקופה יפה ותהני. ביי YNHR

גאולה דברי איתו, וגם תלכי לטיפול. זה מאוד עוזר.

מה? לגבר אין זכות דיבור?? הוא כבר עשה שלשה ילדים!!! אולי הוא באמת לא רוצה עוד ילד?? אולי מספיק לו שלשה?? אולי הוא לא יצליח לתת לארבעה כמו שהו נותן לשלשה??? למה את כל כך אנוכית ונדבקת לחלום המטופש של ארבעה ילדים??? אולי תשקיעי את כל מה שיש לך במערכת היחסים שלך עם בעלך ובשלשת הילדים שלך??? לבד לבד לבד..... בטח שלבד.... לא שאלת אותו אפילו.... פשוט קבעת עובדה. (ככה זה... נשים יכולות להכריח אותנו להיות אבות אפילו אם אנחנו לא רוצים) תחשבי על זה..... מה אם מחר נמאס לו ממך, והוא מחליט לצאת לפנסיה או לקחת דמי אבטלה וגם להיתגרש ממך?? מה אז?? למה המחשבה היא תמיד לטווח הקצר??? תחשבו על זה.

יתגייסתי לפני שבוע אני לא מוצאת את עצמי, נורא קשה לי האם זה ישתנה והאם זה כך אני מרגישה לבד ולא מוצאת אף אחת שתהיה איתי הרבה בנות מכירות והם יחד צמוד אני חוששת שזה ישאר ככה לתמיד עד סוף שירותי אני מפחדת שאני לא ימצא אף אחת, אני מתקשה בליצור קשרים מה עושים היום אני בבית ומחר חוזרת שוב כול היום אני בבית בחדר מסתגרת ומדוכאת אנה עזרו לי שנית

היי- גם לי היה קשה בהתחלה בצבא( זה היה ממש ממש מזמן) אבל אחרי שבוע בטירונות כבר הכרתי בנות והכל נעשה קל יותר. גם לי היה מאוד קשה ליצור קשר אבל איכשהו זה הסתדר ובסופו של דבר היה לי ממש ממש טוב. אל תתיאשי, תתני לעצמך הזדמנות ואני מקוה שיהיה לך טוב!!!רקפת

תלכי למקלחות של הבנים.! שם בטוח ידאגו לך

מיידלה, הפחד אוה שמפחיד אותך - תחשבי על זה !! אבי

מה עושים כאשר מרגישים בודדים בעולם מה עושים להרגיש כמו כולם מה עושים כאשר אין כלל בטחון עצמי מה עושים כאשר החיים נראים שחורים והאם אם תמיד הייתי בודדה האם תמיד זה ישאר כך ?למה כן ולמה לא??? אני בת 19

כל אחד שמוצא זמן לחשוב אם הוא דפוק-מוצא שהוא דפוק. תהיי עסוקה ,ואם את לא מוצאת עבודה או מסגרת שתתפוס אותך- תתנדבי בבתי חולים וכד'. המתאבדים הם טיפשים ותבוסתנים, שמשלמים את המחיר בגדול כי יש חשבון אחר המוות, ואנשים בזים להם ולכל היותר מרחמים עליהם כמו על ג'וק פצוע

היי קודם כל טוב שפנית לכאן אולי תמצאי כאן מישהו מקצועי שיכול לעזור את הצעד הראשון עשית ואת אמיצה - כבר יש לך 99 אחוז סיכוי אני מסתיג ההודעה שהשאירו לך לפניי שינוי זה דבר קשה צריך כוח את במצב שאת צריכה שינוי תנסי לשנות הרגלים - תעיזי - תתנסי - תחייכי תלכי לים - ובים תלכי ותלכי - ותשבי בבית קפה תלכי ביום שישי ברחובות ישנים ושקטים ותסתכלי על דברים נאיבים החיים פשוטים אם רואים אותם ככה ביי חמודה בהצלחה YNHR

הי יש משהוא בדברים של קודמי, הענין הוא לצאת מעצמך - להיות מישהו אחר, להשתטות קצת . ואז פתאום תמצאי את עצמך עם חיוך על הפנים, ובטח שזה קצת יעזור להבין שכולם אותו דבר - אין שום סיבה לריגשי נחיתות !! אבי.

שלום- אני נמצאת בבלבול לגבי הזהות המינית שלי. אני אשה בת 40. לפני שנתיים חזרו לי זכרונות מתקיפה מינית שעברתי בגיל 12- התוקפת הייתה אישה. היו לי במשך השנים כל מיני תגובות מוזרות לנשים- כמו פחד ממגע למשל- אבל לא ידעתי למה לשייך את זה. עכשיו ברור לי שזה קשור איכשהו לתקיפה. יותר קשה לי להסביר את המשיכה שאני מרגישה לנשים. אני מבולבלת מאוד ולכן כבר 7 שנים נמנעת מלקיים יחסי מין- אני נרתעת מגברים ופוחדת מנשים. כרגע אני חיה ללא מגע פיזי בכלל- אני מרשה לעצמי לחבק רק את הילדים שלי- וקשה לי ככה. המגע מאוד מאוד חסר לי אבל גם מאוד מאיים.אני כבר לא יודעת מה לעשות...רקפת

רקפת שלום! תראי הדבר הטוב ביותר הוא ללכת לפי מה שהלב שלך אומר אם את נרתעת מגברים ז"א שאת לא מסוגלת לקיים יחסי מין עם גבר או.קיי זה לא דבר חריג , ואני כנה איתך ואת האמת אני בת 18 כרגע ואני בקשר מאוד עמוק עם מישהי אני נהנת איתה ואוהבת אותה וזה מה שחשוב. אף פעם לא הייתי עם גברים ואת האמת שאני בנתיים גם לא מעוניינת לנסות . מה שיהיה אחר כך בעזרת השם אני לא יודעת מה שאני יודעת זה שכרגע אני מאוד אוהבת את זאת שאני איתה ורוצה רק אותה ומאמינה גם שתמיד אני ארצה אותה. לא מובן לי למה את מפחדת מנשים? אני חושבת שזה צריך להיות ההפך ,ברוב המקרים גברים יותר מאיימים . אם את מרגישה שחסר לך מגע , על תפחדי ותנסי להכיר מישהי לפחות לנסיון , חיים פעם אחת לא צריך לעשות סיפור מכל דבר , והכי חשוב זה ללכת בדרך שאת רוצה ולצפצף על כולם. אישה ואישה זה דבר מאוד יפה ואפילו גברים יגידו לך את זה ! על תחשבי שזה משהו יוצא דופן ........ חבל שאת לא מכירה כמה נשים שנמשכות לנשים יש בעולם אז בהצלחה חמודה !

נשים ונשים זה אחד הדברים היפים בטבע לדעתי (בניגוד לגברים וגברים שרק מהמחשבה על זה בא לי להקיא !!!!!!!!!1)

רקפת שלום קשה קשה מאד הדרך להתמודד עם זה אם אינך מצליחה לבד היא לפנות לטפול ניתן לבקש שמות גם דרך המרכז לתקיפה מינית בהצלחה עמי

שלום מזה כשבע שנים אני סובלת מ"חרדת נהיגה" אך ורק בנהיגה מחוץ לעיר, והכוונה לכבישים בין עירונים ובעיקר כבישים מהירים. הפחד אינו קיים כלל בנהיגה בתוך העיר, והחרדה החלה פתאום ללא קשר סיבתי לתאונה או ארוע אחר שעברתי. הייתי מעוניינת לדעת אם ניתן לפתור את הבעיה באמצעות טיפול, אך לא באמצעות תרופות, ואם כן למי עלי לפנות? אשמח לקבל כל פיסת מידע שתעזור לי לפתור את הבעיה, ואינה מובנת לרבים.

שלום רב, התשובה היא: כן, אפשר, ובעזרת טיפול פסיכולוגי קצר מועד שממוקד בנושא הלחץ ודרכי המניעה או ההתמודדות איתו. אם תרצי הפנייה, פני למייל האישי שלי עם מעט פרטים עלייך שנראים לך רלוונטיים, וציון מיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אמי התאלמנה לפני כ10חודשים לפני כ5 חודשים עברה ניתוח החלפת מפרק ברך. מאז הניתוח סובלת מכאבי בטן באיזור דרכי המרה- (בעבר עברה ניתוח הסרת כיס מרה") עברה בדיקות רבות אצל מומחי גסטרו ולא נמצא ממצא משמעותי מלבד דלקת בקיבה . כרגע מטופלת באנטיביוטיקה אך ללא הואיל. יתכן לפי דעת לק מהרופאים כי הכאבים העזים הינם על רקע פסיכיאטרי למי עלינו לפנות בנושא לייעוץ? בתודה

ברכה, אני מאמינה שהגוף והנפש חד הם ומה שקורה לנפש משפיע על הגוף. שלב ראשון הייתי פונה לרופא משפחה, ועושה בדיקות. אני מבינה שעברתם את השלב הזה. יש תחתנות לבריאות הנפש בקופות החולים. לא שאני הרבה מאמינה בהן, אבל אפשר לנסות. עדי

ברכה שלום רב, אם אמך עברה ברור רפואי מקיף ולא נמצאו ממצאים פזיולוגיים לכאביה, כדאי לפנות לייעוץ אצל פסיכיאטר. אפשר דרך קופ"ח, דרך התחנה לבריאות הנפש הקרובה לביתכם או פסיכיאטר פרטי. תרגישו טוב! טלי פרידמן

ברכה שלום לפסיכיאטר בהצלחה עמי

שלום ילדתי כבת 6 והיום גזרה את שערה לבד... האם להתייחס לדבר זה ואם כן אז אייך?? ואייך עליי להגיב לדבר זה... אני יודע שכעסתי עליה היום ושלחתי אותה לחדרה...ואז היא הגיבה בגזירת שיערה. תודה על תשומת לבכם

שלום רב, שיער הוא אחד מ "האביזרים" שאנו משתמשים בהם כדי לתקשר עם סביבתנו האנושית, והוא גם מקור גאוותנו. טיפול בו מהווה דרך לטפל בקשר החברתי שלנו. לא ברור מפנייתך מה עשתה ביתך לשער (הסתפרה? קיצצה? גזרה?) ומדוע כעסת עליה. מכל מקום, לאחר שזה קרה, ומכיוון שבחרה לגזוז עוד את שערה, נראה לי כי סביר למדי ששלחה לך הודעה נחרצת, כי מבחינתה שלה - הקשר שלה איתך, הופסק. בברכת חידוש קשרים, ד"ר יוסי אברהם

שלום לך

היי ליסה, ברוכה השבה!!! איך היה? איך הסתדרת? שלחתי לך מייל ולא ענית לי. חשבתי שאו שאת עסוקה מדיי או שהחלטת להישאר שם יותר. מה קורה? מה היה לך שם? אשמח לעידכון מפורט(את כמובן יכולה לכתוב באנגלית), ואם אין לך כוח לכתוב את תמיד יכולה להתקשר. שבוע טוב, טלי פרידמן

Hi Tali well i didn`t get an e-mail from you,i got back last week it was fun now i`m trying to get back into the swing of things and get back to my life,not much has changed,,,,infact nothing has changed,i just wish they would,even-though nothing changes by it`s self i have to make it change!! that is the hard part..How are you i hope you are well..bye Lisa

לפני כמה שנים עברתי משבר והתחלתי לסבול מחרדות, טופלתי בכדורי פרימוניל למשך תקופה מסוימת והפסקתי. לאחר כמה שנים הרגשתי עוד פעם לא טוב ונתנו לי כדור אפקסור (1 ליום) אבל כל פעם שאני לוקחת אותו אני מרגישה לא טוב משהו קורה לי בגוף. חשבתי שאולי נדמה לי וניסתי עוד כמה פעמים לקחת אבל כל פעם קורה לי אותו דבר מן התכווצות כזאת בבטן ונפסק לי התיאבון, משהו משונה. נאמר לי שאפקסור אין לו תופעות לוואי רציתי לדעת האם זה יכול להיות או שרק נדמה לי. לגבי פרימוניל יש לו כמובן תופעות לוואי רבות ולכן רציתי כדור שלא יעשה לי תופעות לוואי. רק רציתי להוסיף שהחרדות שלי מתבטאות רובן בלילה יקיצות מתוך שינה עם דפיקות לב חזקות וקוצר נשימה וכן במקומות סגורים עם הרבה אנשים כמו באוטובוס, כמובן במטוס ועוד. גם שאני נמצאת רחוק מדי מהבית במיוחד בחו"ל. (לא חסר סבל). אבל למרות כל זאת אני מסתדרת יפה בחיים, הולכת לכל מקום גם אם זה קשה לי לפעמים ולכן אני רוצה משהו שיעזור בצורה הכי טובה שיש ועם כמה שפחות תופעות לוואי. גם העומס הרב שיש לי על הלב, דפיקות לב מהירות כל הזמן במשך הרבה שנים, קוצר נשימה, נשימה לא נכונה לא תורם לבריאותי (כמה הלב יכול לסבול). אם תוכלו לייעץ לי ולעזור לי במהירות האפשרית אודה לכם על כך מאוד.

דורין שלום רב, את מספרת כי לפני מספר שנים עברת משבר שבעקבותיו החלו החרדות והתחלת בטיפול תרופתי. אך לא ברור האם היית בטיפול פסיכותרפויטי (שיחות). לדעתי טיפול תרופתי ללא טיפול פסיכותרפויטי הוא פחות יעיל, ובוודאי שאם עברת משבר שבעטיו החלו החרדות, יש לטפל בחלק הזה בכל מובן של המילה "טיפול" ולא רק להרגיע את החרדה. לאור האמור לעיל, אני ממליצה בחום על טיפול משולב של פסיכותרפיה יחד עם המשך הטיפול התרופתי, ואחרי תקופה מסויימת ניתן לשוב ולבחון את השפעות הטיפול בעבר, ולאחר השינוי. שבוע טוב, טלי פרידמן

שלום רב, אני מצטרף להמלצתה של טלי, באימרה שעובדת לא רע עבור רבים: יותר דיבורים מביאים לפחות כדורים. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

דורין שלום אפתח כרגיל בשאלה - איפה הרופא שלך ??? 1. אין תרופה ללא תופעות לואי 2. לא ברור אם ת הלואי שאת מתארת עם האפקסור קורות בהתחלת הטפול - אם כן ייתכן ולרוב חולף לאחר מספר שבועות 3. אם עדין בעייתי ניתן לעלות במנון בהדרגה או לנסות טפול אחר וכמובן לשקול פסיכותרפיה בהצלחה עמי

לפי דעתו של פרופ' טייכמאן (פסיכולוג קליני-חוקר בתחום ההתמכרויות אוניברסיטת תל אביב) חלק מהחומריםהנמכרים בחנויות טבע כ "תוספי מזון טבעיים בעלי תכונות מרגיעות " ניתן לסווגם גם כסמים ממכרים. כלומר מוצרים כגון רגיעון , מסטולון וכד" עלולים בהחלט למכר. ( אין לי מידע בעניין תופעות לוואי ואו השלכות ארוכות טווח ). ראיתי מקום להתיחס לנקודה זו בעקבות אחת מהתגובות של ד"ר אבני. אכן גם הרפואה האלטרנטיבית\ משלימה אינה תמיד מטיבה ותמימה בתחום של מתן פתרונות להפרעות חרדה. ראו הוזהרתם !!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תודה מראש על עצתך. אז אם כך מה נותר לנו לשתות בכדיי להרגיע את "מצב רוחנו"? או שנשתה נפט ,שזה לא סם ממכר ובכך נשים קץ לייסוריינו.

הלוואי והייתי יודע מה נותר לנו לשתות כי אז לא הייתי מגיע למצב העגום של התמכרות קשה בו אני נמצא. בכל אופן, אנא אל תשתה נפט. בכרכה הקטור

http://www.send4fun.com/bighug.htm

מה...? זה בשבילי? אוי....אני ממש מתרגשת.... חיחי....אין לך מושג מה עבר בי כשראיתי ת'כרטיס...תודה לך:-)

הכול מאהבה!!!

כאמצעי לחיזוק העצמי . התפילה מאפשרת לגבש את העצמי על ידי חיזוק 3 יסודות שעליהם הוא נשען : · המודעות. · הביטחון · הערכים : כבוד וחסד. תפיסה זו נובעת מההשקפה שהאדם נמצא במרכז הבריאה ושהוא ראוי למימושו כאדם מיוחד –כאחד שאין שני לו .מימושנו כאדם איננה רק זכות אלא גם חובה ומותנה בשלושת היסודות לעיל. זהו יסוד של יחסינו עם הקב"ה : מצד אחד הקב"ה ברא אותנו כמטרה בפני עצמה ולא כאמצעי או כלי שרת כל שהוא. הוא אוהב אותנו כאבא שאוהב את בניו ללא תנאים או סייג וכפי שאנו. מצד שני , אנו- כבני אדם- ממלאים את חובתנו כלפי בורא עולם שהיא חובה כלפי עצמנו. אהבתנו כלפי יתברך שמו הינה אהבה של בנים כלפי אביהם שבשמיים אשר מרעיף בהם חום ואהבה יום יום , שעה שעה. אנו מהללים אותו ומודים לו על כל חסדיו ומבקשים ממנו לגמול לנו כל טוב . ההלל וההודיה לקב"ה הינה על עצם בריאתנו כאדם ורצונו שנממש את עצמנו. אולם לא יתכן מימוש ללא חיזוק 3 היסודות לעיל. התפילה הינו האמצעי לחיזוק שלושת היסודות העצמי. (עיין במאמר יהדות ומימוש ערכים). המודעות מהווה השלב הבסיסי בחיזוק העצמי .היא מהווה השלב שלפני ההשלמה והקבלה העצמית שמהווה מרכיב חשוב ביסוד הביטחון. המודעות הינה ידיעה והכרה של הנקודות החוזק ונקודות החולשה שבנו. אם קל לנו להכיר בנקודות החוזק שלנו , קשה ביותר להכיר בנקודות החולשה שלנו. הנקודות חולשה שלנו מהוות בעיקר את הפגמים הנפשיים אשר התגבשו במהלך חיינו : רגשות שליליים כמו כעס ,קנאה,שנאה ,גאווה ,תאווה בלתי מרוסנת ,חרדה ,עצב ועוד… בזמן תפילת התחנון, אנו פורטים את כל אותם פגמים לפרטי פרטים ומביאים אותם למודעות שלנו "חטאנו ,פשענו ,עווינו ,כעסנו...". אין פה שפיטה והטלת אשמה, ישנה הכרה והודאה . הידיעה "שהקב"ה הוא בוחן כליות ולב ואין נסתר מעיניו" גורמת לנו להכיר באותם "חטאים" או פגמים שאף אחד יכול להתגאות שהוא נקי מהם . וכבר הזכרנו שהקב"ה אוהב אותנו כפי שאנו. היסוד הבא הוא הביטחון .יסוד זה הוא קבלה עצמית והשלמה .הוא מאפשר לקבל ולשאת את ייחודנו ביקום בלי בושה ופחד. האמונה בהקב"ה יתברך היא אמונה בעצמנו. כי לא יתכן שהקב"ה ברא אותנו חסרי ישע ואונים. בחסדיו, הוא קבע זכות נצחית למימוש עצמי באופן ייחודי לכל אדם ואדם. זוהי האמונה האמיתית אשר באה לידי ביטוי בתפילת "מודה אני" ,"אלוקי נשמה" ועוד כמה תפילות. אולם יסודות המודעות והביטחון אינם מספיקים לגיבוש העצמי . הם התשתית הרוחנית שעליהם נשען היסוד השלישי : הערכים. הערכים הם כבוד וחסד. כבוד הוא לזולת ,דהיינו להכיר בזכותו של הזולת לממש את עצמו מבלי לוותר על זכותנו אנו. כבוד לזולת זה לא להשפיל ,לא לשקר , לא לפגוע ,לא לגנוב ולא לגרום לו שום רע. חסד זה לתת ,לעזור ,ולגמול חסד. שני הערכים מוצאים את ביטויים המלא בפסוק :"ואהבת לרעך כמוך". הערכים מתווים את פעילויותינו ונותנים משמעות למימוש העצמי (ראה עידון הדחף התפשטות העצמי) . הם מפרידים בין הרגשות למעשים .דהיינו למרות שקיימות בקרבינו רגשות עזים ושליליים כמו כעס וכו' ,קבלה ומימוש הערכים מאפשרים לנו לפרוק את המטען המזיק שבאותם רגשות ,לעדן את הדחף התפשטות העצמי ולתת לאנרגיות הנובעות ממנו לזרום ולהניע אותנו בצורה האופטימלית. התפילה היהודית מדגישה את "קבלת עול מלכות שמים" או במילים אחרות קבלה ומימוש הערכים ב"קריאת שמע" הנאמרת 3 פעמים ביום. שלושת היסודות :מודעות , ביטחון וערכים מתחזקים מדי יום על ידי התפילה ומאפשרים לאנרגיה העצבית שמקורה בדחף התפשטות העצמי לזרום להניע אותנו בשלווה במקום להתפרץ לכל הכיוונים ולהתבזבז , דבר העלול לדרדר אותנו למתחים ,לחרדות ולדיכאון. (עיין גם במאמר מעיקרי תאוריית מימוש הערכים).

אלוהים מת ממזמן אין אלוהים

רוז !תודה ! המאמר שהבאת חיזק אצלי את מה שרק חשדתי שזה כך ... שלושת היסודות . כשהיתחלתי להיתעניין בפסיכולוגיה ,היא תורת הנפש היה משהו שחסר לי , הבנתי שרוחניות ותורה הם הדבר האמיתי שקשור גם בנפש . איזה תפילות עליי לקרא בכל יום ?אפה אפשר לשמוע דברי תורה ? מעויננת בזה לבד עם עצמי בדיקרטיות בצינעה ולא בראוותנות . הורי חזרו בתשובה לפני 8 שנים והיה כזה מהפך בבית הכל הישתנה הלבוש אורח החיים ....רק האופי הנורא נישאר... אני כבר מיזמן לא איתם וילדיי גדולים אך ורוחי הנכאה מושכת לכיוון בצימאון .

לרוז את טוענת שיש אלוהים . עד לא ממזמן האמנתי . אומנם לא הייתי דתיה אבל באמת האמנתי. ואת חושבת שהאמונה נתנה לי משהו בחיים????????? כיצד תוכלי להסביר לי אסונות כמו מוות של ילדים ותינוקות ??? שהרי הם לא חטאו כיצד תוכלי להסביר לי מוות של אנשים צעירים וטובים כמו דודו דותן שאת חייו הקדיש לעשות טוב לאנשים???????? אם יש אלוהים היכן הוא????????? למה כל הרוע הזה בעולם???????

רוז, הדברים שכתבת יפים, ואני מסכימה עם רובם. רק תיקון קטן - קריאת שמע נאמרת פעמיים ביום, בתפילת שחרית ובמעריב. במנחה לא אומרים קריאת שמע. שבוע טוב!

קריאת שמע על המיטה...שמעת על זה???? לכן 3 פעמים ביום חמודה.

תודה לך רוז, הנושא הזה מאוד חשוב לכל יהודי, לדעתי כל יהודי צריך לדעת את שלושת הדברים הנ"ל שציינת וגם לדעת לעשות אותם נכון - במעשים. ובכלל עם כל אחד יחשוב קצת קדימה, יחשוב על העתיד, שזה הוא הדבר הכי חשוב לכולם "העולם הבא" ויתחיל קצת לפחד, ללכת לפי מה שנתנו לנו מלמעלה, אז אולי המצב שלנו כאן במדינה היה נראה אחרת. הרי כל מה שקורה יום יום לדעתי , וזה נכון שזו היא דוגמא , רמז אחד גדוך לכולנו. שאנחנו היהודים צריכים ללכת בדרך אחת והשתפר לטובה. למרות שאני לא רואה את זה בקרוב - זה פשוט לא יאומן, אני עוברת כרגע מהפך בחיי, חוזרת בתשובה והייתי מאוד רוצה שכל הסובבים לי יהיו גם בכיוון הזה, זה קשה שאין לך "גיבוי" מהצד השני , אבל בכל זאת אני החלטתי שזו היא הדרך, ואמשיך בעזרת ה' עד סוף חיי בדרך זו!!!.

שלום אני ביפולארי שמאוזן היטב עם " ציפראמיל " כנוגד דיכאון ו " טגראטול " כמייצב מצב רוח קרוב לשנתיים. בשלושת החודשים האחרונים חלה ירידה במצב רוחי שכוללת עיפות מרובה, חוסר עיניין,אפטיות ןשינה מרובה. לפני כחודש וחצי עליתי למינון של 40 מ"ג ציפראמיל ( בעקבות המצב והמלצת הרופא ) הטגראטול נשאר 200מ"ג 3X יש אפשרות שהמינון של הטגראטול ( לא לקחתי רמות בדם דיי הרבה זמן ) לא נכונה או גבוהה מדי ? או שהציפראמיל נמוך מדי ? Help! ותודה מראש :-)

תנסה במבה!! מנסיון זה טוב וזה עושה אחלה גזים. ולא צריך בדיקות דם!

שלום בהחלט יתכן שרמת הטגרטול אינה מספקת במידה וכן יתכן ואינה יעילה מספיק עבורך קח רמה והוועץ ברופא בהצלחה עמי

שלחתי לכם איי מייל . מקווה שקיבלתם. תודה מראש יעל

יעל שלום רב, קיבלתי את המייל, ושלחתי לך אחר בחזרה. אני מחכה לתשובה ממך. שבוע טוב, טלי פרידמן

לטלי ראשית,תודה רבה על התגובה המהירה. המייל ששלחתי נשלח בצורה לא קריאה. אודה לך אם תוכלי לשלוח אותו שוב שלחתי לך גם את כתובת ה - hotmai שלי תודה רבה יעל

שלחי שוב, כל טוב ד" יוסי אברהם

שלחתי שוב תודה

השחקן דודו דותן נפטר הבוקר בטורקיה מהתקף לב יו''ר ארגון אמ''י, השחקן והבדרן דודו דותן הלך לעולמו. הוא מת הבוקר בעת טיול בטורקיה מהתקף לב. רעייתו, מירי דותן אמרה כי דודו דותן עמד לחגוג בימים הקרובים את יום הולדתו ה- 53 וכי הוא היה עסוק בהכנות למופע בידורי חדש. עדיין לא נמסר מועד ההלוויה . ארונו של דודו דותן יוצב ביום שני על בימת התיאטרון הלאומי הבימה בתל אביב שם יוכלו השחקנים והקהל לחלוק לו כבוד אחרון. שר המדע, התרבות והספורט מתן וילנאי שוחח עם אלמנתו של דודו דותן והביע את תנחומיו על מותו. בהודעת אבל שפרסם אומר השר וילנאי כי דודו דותן פעל ללא לאות לקידום מעדמ האמן והתרבות בישראל. מותו בטרם עת, אומר וילאני, מכה בהלם ובצער את כולנו.

הוא שמר על הבריאות שלו והכל... זה לא הגיוני... חשבתי שעבדו עלי אבל מסתבר שלא גיל 50+ זה הגיל המסוכן ביותר מבחינת הלב. אני פונה לבני 50\= בכל לשון של בקשה שישמרו על עצמם, על הלב שלהם ועל הרגלי האכילה שלהם כי זה יכול לגמור אותם תודה

לכל הגברים בסביבות גיל 50!! זה לא מספיק רק לשמור על הרגלי האכילה, לעשות ספורט ולא לעשן (למרות שגם זה קריטי). תלכו גם להיבדק, ותעשו בדיקת מאמץ - גם על חשבונכם אם קופת-החולים לא מוכנה לממן לכם! הרבה אנשים ששומרים על עצמם מתים מהתקף לב פתאומי - כי הגורמים הגנטיים מכריעים אותם. אני לא מנסה לזרוע פניקה בציבור, אבל זו פשוט עצה מבעלי-ניסיון! בבקשה, למען יקיריכם - אל תגידו "לי זה לא יקרה"!

מותו של אדם הוא תמיד כואב, בעיקר אם מדובר באדם קרוב. ובאשר למפורסמים אשר חייהם נחשפים לא אחת לעיני כל, מותם הופך לנחלת הכלל והצער על מותם מוצא את ביטויו בקרב ציבור רחב. כך גם מותו של דודו דותן. גם אלמנט הפתאומיות וגילו הצעיר, מכאיבים ומצערים עוד יותר. ולמרות הכל, העולם כמנהגו נוהג, וכבר מחרתיים העיתונים יתמלאו בחדשות אחרות, בדברים חשובים יותר, עדכניים יותר. הצער והכאב יישאר בלבבותיהם של מוקירי זכרו ואוהביו. יהי זכרו ברוך! טלי פרידמן

דודו דותן מת מדום לב וזה מוזר מאוד ומצער , למה זה פתאומי ! זה הורג אותי , כי אמרו שלפני לא היו לא בעיות לב העולם אכזר

קיימות כיום שיטות טפול מתקדמות בהפרעה זו באמצעות ביופידבק. במידה ויש לכם ענין לפרסם מידע בנושא זה, יש מאמר שהכננו בנושא ואשר פורסם בכתב העת: סוגיות בחינוך מיוחד ושיקום (ינואר, 2000). המאמר ארוך, אפשר לשלוח תקציר. נא הגדירו את ההיקף של המידע הרצוי . סימה ודוד יגיל

דוד שלום במידה ויש לך את המאמר על קובץ וורד אשמח מאוד לקרוא אותו. אנא צרף אותו להודעת דואר לכתובת: [email protected] תודה אורן

גם אני אשמח לקבל את המאמר ולעיין בו. אם תוכל אנא שלח לי אותו לכתובתי: [email protected] תודה ושבוע טוב, טלי פרידמן

היי דוד, מזמן לא נפגשנו, וזה נראה רחוק כמעט כמו תקופת אונ' חיפה... אני מסייע לתלמידים עוורים, שאחת מתופעות הלוואי של הליקוי הוא גם פעילות מוטורית לא נשלטת. חשבתי לנסות השנה את שיטת הביופידבק - והמאמר שלכם בוודאי בא ממש בזמן. אשמח לקבל במייל (הקלקה על שמי המוכחל פותחת חלונית עם פרטים אישיים ומייל אישי)את מה שפרסמתם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני מאובחן כADD גיל 39 ומקבל RITALIN לאחרונה נתקלתי במאמרים על Dysthymic Disorder ואני חיב לציין כי הסימפטומים דומים מאד. (אני חש הטבה ניכרת בהשפעת התרופה) שאלתי: האם אדם המקבל טיפול בריטלין (ואינו באמת ADD ) יכול להפיק הטבה מהתרופה?

מה זה ADD ??? ולמה אתה מתכוון כשאתה שואל האם אפשר לקבל הטבה מהטיפול?

ADD= הפרעת קשב ורכוז ו/או הפראקטיביות הטבה זה אומר : כשאני לוקח את התרופה אני פשוט מרגיש ועושה דברים אחרת בלי עצבנות בלי חרדות בלי התחלות והפסקות שחוזרות על עצמן פחות דברים מסיחים את דעתי, אני לא נכנס ללופים של נסיון -כשלון -דכאון-יאוש

אייל שלום יתכן שיש לך גם וגם ניתן להפיק תועלת מריטלין בדיסטימיה אולם במקרה זה עדיפות תרופות נגד דכאון (שאינן ממכרות בנגוד לריטלין) אנא פנה ליעוץ בהצלחה עמי

ספר נהדר ,קל בהיר ולא דידקתי מסביר את כל תופעות הפרעת הקשב של ילדים ומבוגרים בשפה לא רפואית,כולל עצות למי לפנות ואיזה תרופות ודוגמאות של מטופלים הספר ניקרא "מריטת עצבים" של דר אדוארד מ. האלוול ודר גון רייטי בהוצאת אור עם . מומלץ, מעודד ומסביר. ומלא תקוה ואור

מי זה אופיר ? מה פיספסתי ? מה קרה ?

לא פיספסת כלום, כמו שידוע לי הוא אדם די משועמם, אור אמר לי פעם שאותו "אבי פלדמן", זה היה גם אופיר, וסביר להניח שנוח לו להטריד אנשים באינטרנט, כי אין לו חיים.... האם הצלחתי להעשיר אותך בקצת מידע על אותו אופיר המפורסם?

תודה נשמה עשית אותי המאושר באדם

אופיר יכול להופיע תחת הרבה שמות של אנשים מהפורום הוא גאון במחשבים ולצערי תראו לאן הוא מנתב את הידע אבל הוא בחור טוב אז קחו כל הודעה בערבון מוגבל

שלום לכל, שמי אילנה(שם בדוי) ואני מרגישה חסרת בטחון לגבי המון דברים, בעבודה ובחיים בכלל האם יש סיסמת קסם לשיפור המצב? תודה

זרזיר שלום רב, סיסמאות קסם יש רבות, אך רובן ככולן הינן רק אחיזת עיניים כמהותם של קסמים. אין להיתפס לסיסמאות ולמילות קסם, זוהי רק אשליה. העבודה האמיתית קשה, ממושכת יותר ויעילה הרבה יותר. עבודה זו נעשית בחדר הטיפול הפסיכותרפויטי ובין האדם לבין עצמו. בברכה, טלי פרידמן

אילנה שלום, מה שעוזר לבטחון העצמי - זה להעריך את הדברים הטובים שבך ולפתח אותם. מניסיון - להתלבש יפה- תמיד עוזר

סיפור קטן...עם מוסר השכל...לסיום!!!! ישב דייג זקן ורגוע ודג לו דגים בנחת בחוף הים!! עבר בחור צעיר..והצטרף לדוג לייד הדייג הזקן, עובר שעה שעתיים ..והבחור הצעיר לא מצליח לדוג כלום ולעומתו הדייג הזקן.תופס דגים בלי הפסקה! פנה הצעיר לדייג הזקן ואמר"אני רואה שיש לך מזל היום כן זה נכון,ענה הזקן..אבל ברוך השם לא רק היום..תמיד! וואלה השיב הצעיר?? כן-כל יום ברוך השם ענה הזקן! תגיד אמר הצעיר,אם זה ככה למה שלא תקח כמה פועלים שיעזרו לך שאל הצעיר?? ואז מה השיב הזקן?? אז תתפוס איתם הרבה דגים ואז מה???ענה הזקן אז יהיו לך הרבה דגים.תמכור אותם ותוכל להתקדם ואז תקנה ספינה..תתפוס עוד יותר דגים!! הזקן-ואז מה?? הצעיר-ואז עם הספינה כשתתפוס הרבה דגים, תמכור אותם,ותקנה עוד כמה ספינות ותתפוס עוד יותר דגים!! הזקן-ואז מה???? הצעיר-ואז תיהיה עשיר!! הזקן ואז מה?????? הצעיר-ואז תוכל לבוא לכאן בשקט בלי דאגות ולדוג בסבבה!!! ואז ענה הזקן-"ומה אני עושה "ע כ ש ו"

שלום, לצערי אני נאלצת להבהיר שוב: אני משתתפת בפורום זה כבר חצי שנה ומשתמשת בכינוי "אחת", אחרי שוידאתי מעל לכל ספק שאין משתתף/ת נוסף/ת בשם זה. וזו לא הפעם הראשונה שמישהו נוסף מאמץ לעצמו כינוי זה, ואני רק מקווה שבתום לב. אז לידיעת כולם: 1) אין כל קשר ביני לבין ה"אחת" הנוספת ואין לי כל אחריות לגבי מה שהיא כותבת. 2) בקשה אל אותה "אחת" - בבקשה, בחרי לך כינוי אחר שעדיין לא תפוס! בתודה מראש! אחת - הראשונה!