פורום פסיכולוגיה קלינית

וואו!!! כמה כעס, כמה דם וכמה מוגלה הקזתי.עכשו יותר טוב. לא נפרדנו. עכשו יותר רגוע. יותר קל. תודה לכן שהגבתן. מעריכה.

אודי, היא גם אמרה לי שאני שמה אותה בפינה. בהתחלה לא הבנתי את המשמעות ועכשיו אני מבינה שאולי היא התכוונה שאני מענישה אותה. אני מרגישה כמו דורותי עם נעלי הבורדו שמעמידה בפינה את מלכת הלבבות עורפת הראשים מארץ עוץ או מאיפה שהיא לא תהיה אני רוצה שהיא לא תהיה מלכה יותר ויישאר ממנה רק לב. אבל אם עוד פעם היא תסתער עליי כך עם הכידון שלה בפני כולם, אז אני באמת אצטרך להיות טוטו ולנבוח עלייה עד שהיא תהיה דחליל.

גם את זכות הבחירה על גופי לקחו ממני ... ואולי כבר לקחו את זה ממני לפני שנים כשנולדתי .. קודם אמא ואבא ..ואח ואחרים ..אחר כך כל מי שחשב שנכון. להיות נתונה בידיים של רופאים שבטוחים שהם יודעים יותר טוב ממך מה קורה לגופך ..כשזכות הבחירה וההחלטה נלקחת ממך בגסות בהרגשה שמפקירים אותך .. מנסיון עבר רפואי שהוכיח שצדקתי והותיר בי צלקות וחיתוכים כמעט מאוחרים מידי ומאוחרים מספיק כדי לגרום נזק לצמיתות .. מרגישה חסרת אונים ,מובסת ,מוכה ..שקופה . כשרולטת מוות מעל הראש שלך וכל האפשרויות גרועות ...זה מעיר את יצר החיים ואת ההרס העצמי גם יחד ...ככל שהפחד גובר והרצון וההבנה שחייבת לעשות הכל כדי לחיות , ההרס מרים עוד ראש ועוד אחד ...מאבק אין סופי ... וחייבת לראות גם חיובי ולאחוז תקווה אולי זה השלב בספירלה של צמיחה בדיוק במקומות הקשים ....ואולי יצר החיים יגבר .. מנסה לנשום לתוך הרגשות הכל כך קשים שמציפים ....

אביב יקרה ! קראתי את הודעתך ואני מוצאת את עצמי דואגת לך... מחשבות עוברות בראשי... פתאום אני נזכרת שלפני שנים השתתפתי גם בפורום פסיכותרפיה כשהנחתה אותו ענבל ..? לא זוכרת את שם משפחתה.. היתה בפורום ההוא משתתפת אחת בניק דורותי ... כל כך אהבתי אותה... ממש ממש אהבתי אותה.. היא היתה שנונה,חכמה ,בעלת ידע נרחב בנושאי פסיכולוגיה, והיה לה חוש הומור שכשקראתי את הודעותיה מצאתי את עצמי שואגת מצחוק .. היתה לה גם הסתכלות חיובית על בני האדם.. היתה בה אהבה לאנשים,לטבע ובכלל היא היתה אדם של אהבה.. היא היתה מאוד פתוחה ושיתפה אותנו המון.. היא גם שיתפה אותנו לגבי מ ..טוב לא משנה ... ההודעה שלך הזכירה לי אותה פתאום... מוצאת את עצמי ממש ממש דואגת לך... איתך, במבי. רוצה לתת לך יד ואם את צריכה כוחות..אז כל זמן שכרגע יש לי אני רוצה להזרים לך..

הכל בסדר יקרה .אני בסדר ואת בסדר .. אני לא יודעת על מי את כותבת אבל אני בסדר קצת מתוסכלת קצת מוטרדת ...הגוף קצת מראה שהוא קיים וקצת הטראומה התעוררה מטריגרים אבל עברתי כבר תקופות כאלה בחיי אני אשרוד גם את זו . תודה יקרה על הדאגה אני מאמינה שזאת ירידה לצורך עלייה ולשם אני מכוונת את עצמי .. ויד אני תמיד שמחה לקבל יחד זה עוזר לקום מהר יותר

גוררת את עצמי בכוח לכתוב תודות . כל כך רוצה להתחפר באיכס בשחור לשכוח שיש גם טוב בעולם הזה . כרגע מסך ערפל סמיך מעיב על מה שיפה ובכל זאת הידיעה שהטוב שם והיש מקיף אותי .....אז מנסה לראות בשחור גם קוים אחרים . תודה שאני כותבת תודות תודה שאני אוחזת תקווה לטוב תודה שישנתי הלילה תודה שהחורף מתקרב ובא תודה על תהליכים שאני עושה תודה על ספה נוחה תודה על יכולת להניע את איברי הגוף עצמאית תודה על ציוץ הציפורים תודה שאני שומעת תודה לפרחי הקקטוס שפורחים תודה שאני זוכה לראות את זה תודה שיש לי עיניים רואות תודה על בגדים חמים מצינת הבוקר תודה על משפחה תודה על מי שסובב אותי תודה על מי שאני חיה נדירה תודה על מורכבות. תודה שיש מי שמכיל אותה תודה על רופאים ורפואה תודה על בית תודה על חשמל תודה על מים תודה על קפה תודה שהוא בא בלי מאפה תודה על ארוחת בוקר שפוייה ומדויקת תודה על מחשב תודה על פלאפון שאפשר לכתוב בו תודה שאני עדין יכולה להקיש על המקשים תודה על יצירתיות תודה על כאב זה סימן שיש לי לב תודה לגוף שמזכיר את קיומו תודה על אוטובוסים תודה על מחשבות תודה על המקום הזה שמאפשר איזון תודה לך אודי

תודה שקמתי תודה שאני נאחזת בתקווה ואמונה שהכל לטובה תודה שיש לי כוחות לעבורנאת הימים האלה תודה שיש אנשים מקסימים שהם איתי תודה שאני לא לבד תודה שגם בהרגשה אני לא לבד תודה שאני מקשיבה לקולות ההרס אבל עדין בשליטה לשמור על עצמי תודה על שנים של תהליך שהביאו אותי למצב הזה תודה שאני מרגישה שהיום עם כל הקושי אני מגיבה ממקומות פחות שורדים תודה שאני לא קרבן מצוי תודה שאני מניעה את אברי עצמאי תודה על עזרים שעוזרים לייות תודה שאניקמה והולכת לעבוד תודה דאנימאוהבת את העבודה שלי על אף קשייה תודה על ההרגשה שהיקום בעדי תודה על חיוך תודה על בית תודה על יש גשמי תודה שיש לי כל מה שאני צריכה תודה על פשטות תודה שגם מי שסובב אותי מאמין בפשטות תודה על מי שאני תודה על מורכבות והתחברות תודה על המקום הזה שעוזר לאחוז תקווה ואמונה בדרך בעשייה תודה אודי על היותך שבת שלום -שבת שקטה נעימה עוטפת בשלוותה ... כי מגיע לנו https://www.youtube.com/watch?v=XtQMdVyNlx8

אודי, מתה מבושה על ההודעה המטורפת ששלחתי לך הערב. מצטערת אודי. במבי :(((

הי במבי אהובה, את יודעת, קראתי את מה שכתבת ומה שראיתי בהודעה ההיא, זו בעיקר אהבה לאודי. בעיניי, רק מי שאוהב יכול לומר מיני דברים שכאלה. ואת, באומץ, מגלה, תוך שמירה על הכינוי שזה הכי נפלא. אני חושבת שבפשטות כך ביקשת חיבוק מאגד מאודי. ושמחת, בדמעות מתפרצות, כל כך שהוא כאן ושלם ובסדר. ואת יודעת, אני באיזה מקום מקנאה במי שמביע את כאבו וזוכה למענה חם. וזוכרת (אולי לומר באופן מדקלם) שגם מי שמסתדר ועצמאי נעזר, נזקק ותלוי. שלך, סוריקטה

במבי יקרה מדוייקות מילותיה של סוריקטה ואני מצטרפת אליהן באהבה .. וסוריקטה יקרה את יודעת כולנו דאגנו לאודי כל אחת בדרכה ..ואת יקרה הבעת את אותם תחושות בדרכך . וגם אצלך אהובה ראיתי התקדמות זעירה ומתקרבת . הרגשתי אותך קצת יותר מאפשרת לעצמך להיות בתחושותייך ..עם מילים של געגוע ושמחה וקירבה של עד כמה אודי חשוב . עדין ברבים עדין מהסס אבל מאפשר קרבה .. אוהבת אותך את בצעדים הנכונים קדימה ...

וואללה... פתאום עכשיו ראיתי את תגובתך... ו...כן.... באמת שרציתי ממש להרביץ לאודי מרוב שדאגתי לו... אבל כשעדיין לא ידעתי מה קורה איתו הייתי כל כך מבולבלת וגם מפוחדת כל כך. בלב אמרתי לעצמי : אם אני יכולה, אעשה הכל ,כל מה שצריך ויכול לעזור בכדי שאודי יהיה בסדר.. אני עדיין קצת מבולבלת.. אקח את ההודעות שלי והתגובות של אודי ושלך לאמא צביה שתסביר לי קצת על הבלגן שלי... חיבוק גדול אחותי שלי, במבי.

אין על מה...את מתוקה! וזה בסדר גמור! לדאוג זה טבעי (גם לי היה קצת מערער..אבל פחות מתמיד, האמנתי שיחזור ושלא קרה שום דבר דרמטי.)

מתנצלת על מה שכתבתי בהודעה הקודמת ששלחתי לך.. לא יודעת מה עובר עלי. במבי.

אודי... וואאאווווו !!!!!! אתה יודע ? הייתי בהלם שאתה בכלל זוכר את הקטע ההוא של העלים בתיבה של אמא צביה... איך אתה זוכר ? וואאווו... אפילו אני כבר שכחתי את הקטע ההוא... וואוו.. אבל אתה יודע אודי ? קראתי את התגובה שלך (ובכלל את שלושת התגובות ) ההמון פעמים והרגשתי גל חזק של אהבה אליך.. גם עכשיו אני מרגישה את זה... רוצה לחבק אותך.. אפשר ? והחגורה השחורה שלך הצחיקה אותי :)) שלך-במבי.

.... .. .. אודי... ???? הי.. אממ... אין לי כל כך מה לומר לך... אמממ... נגמרו לי כל המילים בפה... .... האמת היא אודי שיש לי איתך קצת בלגן בלב.. דאגתי לך בצורה מטורפת !!!!! כתבת שנחזור ביום ראשון ולא חזרת.. נכנסתי בשני מליון פעמים ולא הבנתי ... אמרתי לעצמי שאולי לא התכוונת ליום ראשון ??? והקטע הוא שלא הבנתי מה קורה בגלל שאתה כל כך ,כל כך אחראי.. ואמרתי לעצמי :"קרה משהו לאודי" הקשבתי לחדשות וקראתי מבזקים באינטרנט... פחדתי.. מאוד.. מאוד.. פחדתי שפתאום בבת אחת קרה לך משהו... אין לי כבר כוח לחיים האלו אודי... כל פעם קורה איזה אסון בבת אחת . בפתאומיות כזו שאתה אפילו לא מספיק לשים עליך אפוד מגן... גם אמרתי לעצמי :" את רואה במבי ,זה מה שקורה כשמתקרבים לבני אדם" לא יודעת אודי מה להגיד לך.. האמת היא אודי שבא לי להרוג אותך מרוב שדאגתי לך.. ממש ממש להרביץ לך ולעשות לך סימנים כחולים על הידיים איך יכולת להדאיג אותי כך... ???????????????????????????? אודי.... ???????????????????????????????

הי אודי, אתה חושב שזה העניין אצלי? רצון ש"מלכת הכיתה" תאהב אותי הממ, האמת שאף פעם לא דיבר אליי נושא ההערצה והמקובלות. טוב לי בשקט ובצד , אבל אני לא רוצה להיות לבד או שלא יחבבו אותי פעם בעבודה לא זכרו שיש לי יום הולדת וזה היה קצת מעליב ופוגע, כי תמיד זוכרים את ימי ההולדת של כולם. והקולגה הזאת, הרגשתי ממנה אכפתיות פעם. אני חושבת שזה מה שמדבר אליי בה ולא נושא המקובלות שלה. מאוד אכפת לי ממנה גם.

אז תיכף תהיה פגישה. ורוצה להגיד לה שלום ותודה. לא יכולה יותר איתה. מרגישה שיכולה לפול ולקום לבד, זה מחשל!

הי ת', עדיין בעמדתי שחייבים להיות תלויים בזולת. זה קצת בולשיט שאנחנו באמת יכולים לבד לבד. אני בעיקר מרגישה את הקול שאת דווקא מאד רוצה להיות מטופלת. לפחות הייתי רוצה להאמין. נחזיק תקווה? סוריקטה

יקרה יודעת כמה דאגת לאודי מכירה אותך ....אל תברחי עכשיו תני סימן ..דואגת לך

הי במבי יקרה מאד, מצטרפת ופורשת ידיים רחבות ומרגיעות. בשבילך, סוריקטה

גם אני מצטרפת...את באה? חיבוק שמתאים.

... כן... לא יודעת כל כך מה לומר... נגמרו לי המילים...

שלום, אני בתקופת מעבר, סיימתי את הלימודים באוניברסיטה ואני מחפשת עבודה, משמעות הדבר שיש לי הרבה זמן פנוי. הזמן הזה נותן לי זמן לחשוב יותר לעומק על עצמי, לנתח לעומק את האופן שבו אני מתנהגת ומעלה הרבה דברים שהייתי רוצה לתקן. אלא דברים שמופיעים מגיל קטן, לא משהו חדש רק שעכשיו יש לי את הזמן לטפל בהם. ואני מאמינה שזה מאוד חיוני שאתקן לפחות חלק מהדברים. אז עשיתי רשימה של כמה דברים שמפריעים לי: ביטחון עצמי נמוך , ריחוף (חולמת בהקיץ הרבה, לא מרוכזת ) ואחד הקשיים המרכזיים הוא החוסר יכולת שלי להתמיד עם הדברים שאני עושה. כמו שאנשים מדברים על דיאטה רק שאצלי זה פוגע בבריאות. ולכאן מתקשר חלק חשוב, יש לי שיתוק מוחין קל. המשמעות של השיתוק היא שהשרירים שלי חלשים. והגוף משתנה ומתנוון אם אני לא מתחזקת אותו, זה דברים קטנים: לשבת ישר, לכופף את הברך, לנשום מהאף ולא מהפה. שאני צריכה להתמיד בהם כל הזמן. דבר מרכזי שמפריע לי הוא בעיה של דחיפת לשון שעד שאני לא אלמד לשנות את מנח הלשון בפה ולנשום דרך האף באופן קבוע הלשון תמשיך לדחוף את השיניים והלסת התחתונה תמשיך להתקדם. יש לי קושי לסתכל במראה ולראות את הפנים שלי משתנות מיום ליום. ומנגד קשה לי להיות מרוכזת 24/7 באיפה הלשון שלי מונחת. שונאת את עצמי בעיקר ומפחדת מאיך שאראה בעתיד. השאלה שלי היא מה תהיה מסגרת מתאימה לעזרה בדברים שציינתי. ניסיתי בעבר טיפול קליני והפריע לי, מצאתי את עצמי מדברת ומדברת ולא מקבלת תגובה, הכוונה, עצה. אני מבינה שיתכן שניתקלתי במטפלת פחות מוצלחת. קראתי על CBT ואני תוהה אם זה יעזור בדברים שמושרשים בי מגיל קטן, והתמדה דורשת זמן. מפחדת שטיפול קצר מידי יגרום לי לחזור חזרה במהירות. בנוסף קראתי שיש פסיכולוגיים קליניים רפואיים, שאולי טיפלו במקרה דומה? מה אתה מציע לי לעשות? אני הלכתי לאיבוד בין כל סוגי הטיפולים והקוצ'ינג, טיפול במגע, טיפול בשיטת סיטה, NLP? תודה רבה!

שלום , הבן שלמ מגיל חצי שנה דופק את הראש בלול ,בריצפה בקיר ובכל חפץ שיש לידו.ההתנהגות הקיצונית ביותר היא כשהוא הולך לישון הוא דופק את הראש בלול עד כדי כחולין במצח ודם מהאף....אני כבר חסרת אונים ולא יודעת מה לעשות ,אני לא נכנעת לדרישות שלו מנסה להרגיע מחזירה למיטה ,נשארת לידו אך כלום לא עוזר!!! הדפיקות ראש בלול מפחידות אותי שמה יקרה לו חבלה חמורה בראש אני לא יודעת מה לעשות איתו ואיתי .בבקשה עזרתכם.תודה

נועה ,אמא יקרה .. קודם כל קבלי חיבוק וכוחות לדרך .זה בסדר שתאפשרי לעצמך מקום לנוח במשך היום ... לא יודעת לאבחן אני לא רופא ובכל זאת הלב שלי משך להגיב לך .. לאמר לך עד כמה ליבי איתך אבל גם עם הילד .הקושי של שניכם הוא ענקי ומתיש חושבת כאמא שברגע שהילד מרגיש כל כך מתוסכל ודופק את הראש חבקי אותו תהיי איתו עד כמה שאת יכולה תראי לו שזה בסדר שאת אוהבת אותו ומכילה את הקושי שלו ..ויחד עם זה לא מוותרת על דברים חשובים . בבקשה אל תתעלמי ממנו התעלמות מביאה אותנו אחר כך לפורומים האלה מתוסכלים וכואבים שנים רבות ... ושוב המון המון כוחות והבנה לקושי ...אנחנו כאן אם נכון לך לקבל כתף ואוזן קשבת . מקווה שלא פגעתי או אמרתי דברים לא מתאימים .. קחי ממה שכתבתי רק מה שנכון לך .

הי, אני רק משתתפת בפורום, אבל מכירה כמה וכמה תינוקות במסגרת עבודתי. חושבת שכדאי לפנות לאבחון התפתחותי וכיו"ב. ייתכן שהקטן, למשל, היפוסנסיטיבי למגע. אנשי מקצוע ייטיבו לומר ממני. כדאי לפנות לעזרה מקצועית. סוריקטה

אי אפשר לבוא ולומר להתראות ותודה..בלי להתעמק בפרידה? אולי זו עוד התמודדות מיותרת? האם יש מטופלים שפשוט באו לפגישה אחרונה ואמרו להתראות? לא מבינה את השאלה של ת. סופית..מה פתאום חודש על כל שנה? ממש לא הגיוני. לי היא אמרה פרידה חייבת תהליך והיא דברה על חודש של פרידה..ואני הרי המון המון זמן.. האם יתכן שאדם יזדקק כך כל החיים? לעולם אצטרך קביים כדי ללכת? למה אי אפשר פשוט לומר להתראות וזהו? למה אי אפשר בלי "תהליך"? זה רק נשמע לי מכאיב ויגרום לי לרצות להשאר עוד....בחיי מבולבלת, והיא משאירה לי את התשובות שאין לי. עוד יומיים..........

הי מיכל, ... יש מטופלים שפשוט בורחים ומפסיקים להגיע וגם לא משלמים. והרבה פעמים הם אנשים מאד חולים. אני חושבת שרוב הטיפול שלי התמקד בנושא של פרידה, הפרדות, נפרדות ועוד מילים מהשורש. המטפל שלי אמר שכאשר אני אאמין שהוא אוהב אותי, אפשר יהיה לסיים את הטיפול. אזכיר שכן הייתה הפסקה, מדוברת והכל, ומיושמת, אנ'לא בטחה שהייתי מוכנה לזה. בינתיים אני רואה את עצמי כנכה שלעולם אזדקק לסיוע מסוג זה. כן. סוריקטה

יקירתי...השאלה איך את עם זה? להזדקק לתמיד. אותי זה מבהיל ומרתיע. היא משאירה הכל בידיי..זה תלוי בי...ולא מבינה לשם מה תהליך שאותי ילחיץ יותר? בכך היא לא מוותרת ,היא לא ממש רוצה שאחליט לעזוב כך מבחינתה רצוי תהליך.

סוריקטה את יודעת אני יודעת שהמטפלת אוהבת אותי אני יודעת גם שהקודמת מאוד אהבה אותי .. והאמת שאני יודעת שאני צריכה את הקביים האלה ...היום אולי כבר רק מקל אחד ..אבל כן זה מאפשר לי לצמוח למקומות שלא חלמתי שאהייה בהם .. את יודעת שהתחלתי טיפול הייתי חסרת הכרה אחרי פיגוע קשה קטועת רגליים היום אני מהלכת בעזרת מקל לפעמים קביים ... הטיפול שווה כל דקה כל שקל והוא גם עבודה קשה מאוד מאוד....

מיכל שלום. מרגישה את הפחד והכאב שעולה מדבריך. מרגישה שאת רוצה להפרד על מנת שלא לגעת בפצעים עמוקים וכואבים, ליבי איתך. לא נראה לי שכדאי לך לוותר. וגם אין מה להבהל לדעתי אם כרגע מרגיש לך שתצטרכי קביים לכל החיים. את חזקה ומצליחה על אף הכאב הבלתי נגמר ולפעמים הבלתי נסבל לראות גם את הטוב. יהיה טוב, אל תוותרי!!! שולחת לך כוחות, וחיבוק אם מתאים.

היי...את מקסימה! תודה על תגובתך. הייתי מחזירה גם אלייך את המילים "אל תוותרי" לא עלייך ולא על הטיפול. מקווה שהיום התבהרו לגבייך העיניינים...אני עוד מתלבטת..

כל כך הרבה זמן אחרי הטיפול ההוא. ניסיתי קשרים. ניסיתי יחסים. ניסיתי לעבוד. כלום לא הולך לי התודעה שלי עמוסה זכרונות מן העבר. הטיפול הטראומטי ואחריו חוויות חברתיות טראומטיות גם במסגרת לימודים של בנות ביקורתיות שלעגו לי ואחת נטפלה אליי ועשתה הכל לגרום לי להרגיש לא רצויה . טענה שאני נדחפת ... לא יודעת . כלום לא הלך לי . עכשיו אני בת 37 תכף גרה אצל ההורים. מובטלת ובלי זוגיות. בעבודות שניסיתי לאחרונה מאחת שחררו אותי כי היא הייתה זמנית ומאחרת התפטרתי כי לא התחברתי לאופי הנוקשה של המעסיקה.. אני מתקשה לתכנן תוכניות לעתיד ולפעול. מרגישה כובד. כאילו קשה לי לקחת אחריות על עצמי. לא מבינה למה אבל ככה אני מרגישה. אז מעבירה את הזמן סתם... אני די תקועה. הייתי רוצה להיות כבר בזוגיות , להקים משפחה אולי, להכיר מישהו יכול להציע בטחון כלכלי.. להיות חלק מהאנושות הזאת ולא סתם בין 4 קירות לבד עם עצמי. אני מתביישת בעובדה שיש לי קצבה מביטוח לאומי . בכלל אני מתביישת. בי. לא יודעת איך לתת לאנשים להתקרב. איך לתת להם להכיר אותי כשיש ככ הרבה משקעים של חולשות וכשלונות. לא בניתי כלום משמעותי. מפחדים שישאלו אותי מה עושה ולאן שואפת. כבר לא מאמינה בי. מרגישה עייפה. אני לא בטוחה שזה היה נכון לשחזר לי את הטראומה האיומה של החוסר אונים בטיפול. לא היה שם תיקון. היא השאירה אותי לבד וזעקתי לאלוהים. גם הוא לא היה שם.. הפסיכולוגית סתם עשתה להכרה שלי רהטראומה. קראתי בספר של יואב יגאל הסבר מרתק למה הוא חושב המקור לכל התסמונות הנפשיות והנוירוזות. והוא מבין זאת כהטלת אחריות טרם זמנה לפני שהתינוק בכלל מסוגל להתמודד. זאת חוויית חוסר ישע טוטאלית. הוא גם דיבר על תחושת הכובד. זה בול... אני רוצה לעשות דברים בחיים. אבל תמיד מרגישה שאני צריכה שזה יבוא מבחוץ - הרצון. הסיוע. התמיכה. הכוונה. אנשים שיתמכו יעודדו.. בתחום שלי (עיצוב) יש המון תחרות ומרפקנות. אין פרגון. כולם שומרים שלא יעתיקו מהם ולא מגלים סודות על משאבי מקצוע. מי שמקושר הרוויח. יהיה לו חבר צלם/גרפיקאי/מנהל שיווק וכיוב.. לי אין את כל המשאבים האלה. אני לבד. צריכה לעשות הכל לבד ואין לי כח באמת. אין לי כח לחשוב. הנפש שלי ככ רצתה לקבל תמיכה מתאימה ומעולם לא זכתה. ופסיכולוגים רק רוצים שאלך לעבוד עבור מישהו אחר בשכר מינימום וקוראים לזה 'תפקוד. הסתגלות' לשלם שכד במעט כסף שארויח ולשרוד מיום ליום... זה לא מה שאני רוצה. אני רוצה שתהיה בי יצירה. דימיון. מעוף. הנאה. ביטוי. סיפוק. חופש. חוויות... אני רוצה להרגיש שייכת שמחה חיה מסוגלת ומסופקת עם זהות עצמית שאני גאה בה. אין לי זהות עצמית שאני גאה בה וזאת הבעיה. אני גם לא יודעת איך ליצור לי כזאת.. כבר בת 37 אוטוטו. האם אפשר להתחיל מחדש ב 37? ואיך נפטרים מכל הזכרונות השלילים שמכבידים על המח? תקוע בי. הקלטות שליליות נתקעות בי. גם מהטיפול הטראומטי שהיה וגם מהחיים. דווקא מה שפגע בי נתקע בזכרון.. מי אני? חשבתי להצטרף למישהי שהכרתי בפיסבוק לטוס יחד לתאילנד איתה. אנחנו לא מכירות ממש וחשבתי אם באמת ניסע יחד אז... איך אציג את עצמי? מי אני? אין לי מושג. היא עובדת ובזוגיות. אני לא.. אם היא תתקרב היא תגלה שאני ריקה. זה החשש שלי. זה קורה לי עם כל אדם.

הי מימה, חשבנו עלייך, אני מאמינה שאפשר גם מאוחר. אני הצלחתי להתחיל רק מאוחר, קרוב לגילך, מאד מאד פגועה, ועבודה מתמדת ורציפה של שנים עשתה משהו. בכל זאת, יש המון אובדן, את יודעת. ומה שמקבלים חלקי. סוריקטה

הי מימה יקרה אני זוכרת אותך :-) טוב לשמוע ממך!

בודאי שזוכרת היית חסרה כאן ... מסכימה עם סוריקטה בכל מילה ומילה .... מקווה שתצליחי לקבל שהחיים יש בהם חלקיות גדולה ורוב האנשים שכירים שעובדים קשה בשביל הבסיסי ...והם חיים ומאושרים .

ברור שזוכרים :) תמיד אפשר לתקן/לשנות וכו' מאמינה שבכל גיל ועם הכוונה מתאימה. אני מאמינה שתוכלי. השארי כאן לספר...טוב לשמוע ממך!

מדובר בילד כיום בן 5 בגיל 3 בערך היה בוכה כל יום כשמגיע לגן ,בגיל 4 לקח כ 3 חודשים עד שהתרגל לגננת ואז כמה חודשים של שקט יחסי בכניסה לגן . וחזר שוב שהגננת יצאה לחופשת לידה , ואז נירגע שהיא חזרה . בשנה שאחרי קשיי פרידה בבוקר בחודשים הריאשונים ונירגע בהדרגה , מתחילת השנה הילד מסרב ללכת כי הוא לא אוהב .את הצהרון , את האוכל , משעמם לו . משיחות עם הגננות לכל השנים התשובה היתה הוא בסדר , משחק משתתף , לא רואים משהו חריג ,בסרטון שקיבלנו על שנה שעברה שבו צילמו את הילדים ניקרעתי מבפנים , ראיתי אותו בסך הכל עומד ליד שולחן עם עוד ילדים כולם משחקים והוא רק מתבונן ולא משתתף , בבית עם אחים שלו הוא דיי פעיל , מה עושים ? כיצד ניתן לאבחן את הילד ? שאנו חוקרים אותו אז הכל לא בסדר אך לא מתלונן שמטרידים או מרביצים . בבקשה עזרתכם .

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה על כאבים שמזכירים לי את נוכחות הגוף תודה על יכולת להניע את הגוף עצמאית תודה על מה שמתפקד תודה על מים וקפה תודה על בעלי החיים שסובבים איתי תודה על געגועים למי שכבר לא איתי תודה על אנשים טובים שסובבים אותי תודה על היום שמחכה לי ושאני לא לבד תודה על מי שאני ועל היותי בחיי... תודה על מה שאני מביאה לעולם ועל מה שהעולם נותן לי תודה שאני מבינה שאני בהדחקות מהיום ובכלל תודה שאני משוכנעת בהליך שבחרתי .מקווה שגם אחרים יסכימו איתי תודה שאני מאמינה שהכל לטובה ושהיקום אוהב אותי ומגן עלי תודה שאני מצליחה להקיש בטלפון למרות הכאב האין סופי תודה על אמבטיה תודה על תירגול בוקר שמזכיר לגוף שלי שאפשר אחרת תודה על זיכרונות וגעגועים לאישה נפלאה תודה על רגרסיות הם מקפצה נהדרת להצלחות נוספות תודה שאני רואה את הדרך שעשיתי תודה על מטפלת וטיפול תודה על חגים שניגמרו תודה שהייתה הפעם תקופת חגים מצויינת נסבלת ולא מעיקה תודה על משפחה ומי שסובב אותי. תודה על אביזרים שעוזרים לחיות תודה על החלקים שלי זה הופך את האני שלי לגדול ומלא צדדים מקסימים תודה שאני מאפשרת לעצמי להכיר את החלקים הפנימיים תודה על הפיצול שעזר לי לחיות מנגנון מופלא תודה על השלם שאני הולכת להיות תודה שאני לא מוותרת לגמרי עלי ולעצמי ..(רק עוד קצת 😊) תודה על מודעות ורצון לשפר תודה על עבודה שמאתגרת את המוח והלב תודה על ההבנה של מה שקשה תודה על המקום הזה תודה אודי על מחוייבות שאין מולה מילים...זה מרגש מלמד ולא ניתן להבנה .. תודה שלמדתי שאנשים יכולים להיות באמת טובים ולא עוד רגע מתהפכים .זה הרגשה טובה לא לחכות להתהפכות הזו תודה על שנים של לימוד ומורים מדהימים תודה על היותך אודי.. תודה על היותכם כולכם כאן...

הי אביב, קוראת אותך ומצטרפת - תודה לטיפול שלי, שהודות לו, פסקו בעיות בריאותיות משמעותיות שנשאתי עמי כארבעים שנה. תודה שוב לתרופות שכיבו את הזעף והחזירו לי מנוחה בלילה. תודה לטיפול שהביאני ממקום אוטיסטי והמון הפרעות למצב מתפקד, מתקשר ועצמאי יותר יחסית. תודה על חיוך של אנשים, תודה על תה ירוק ושוקולד מריר ותבואה ודגנים וקטניות, סוריקטה

שמחה שהצטרפת אלי ...קראתיך חיבוק ליום חדש

תודה על יום חדש תודה על בוקר מלא וגדוש תודה על קפה של בוקר תודה שישנתי מה שישנתי תודה על מחשבות תודה שאני חושבת על שינוי תודה שאני מנסה לכתוב תודות הבוקר כשכל כך דאון ועצוב ומורכב תודה על תהליך שאני עושה שהמילים הקשות והמפחידות שנאמרו לי אתמול כדי להפחיד ולהיות כסתח רציני לרופא חילחלו רק קצת ואני לא מאפשרת להם להתפשט כמו מגפה . תודה שהרופא הפרטי שלי לא הפחיד אותי ככה שזה ברור לי שמה שנאמר אתמול זה היה כדי להפחיד תודה על כל הקולות שעולים בי למרות הקושי מולם תודה על משפחה תודה על אוכל ומים תודה על חשמל ויכולת לשלם את החשבון תודה על בית תודה על מיטה תודה על המקום הזה תודה על היש בחיי תודה אודי על היותך

אביב, ראיתי אותך נאחזת על ענף קלוש אי שם בקשייך הצורבים. לומר שאני איתך ושולחת חיבוק, ואצלי עבר אתמול בסדר - וגם על כך תודה. סוריקטה

כן יקרה אכן שם ...מאוד לא קל בימים אלה זקוקה כל כך לשתף ולקבל רעיונות אני אובדת עצות ולא יודעת איך ומה להחליט נתונה בידיים של רופאים שדי מתנהלים בצורה לא מקצועית ציבורית אז הם זקוקים לכסתחים ...מבינה אותם ובכל זאת ...קשה וכן שם כי די היצפתי כאן גם ככה ואודי עמוס עד מאוד בהודעות לא רציתי לפתוח עוד אחת .זה הרגיש פשוט לא הוגן . אז שוב תודה יקרה שאת רואה כל כך ..חיבוק, שמחה שהיה קל אתמול הלוואי וגם היום .

האם יש איזה שהן המלצות על סיום טיפול, המטפלת אמרה שאמור להיות חודש לסיום על כל שנת טיפול, האם זה אמיתי? בנוסף לכך פעם כבר סגרתי איתה על סיום ולמעשה רק כחודש לפני מועד הסיום התחלנו לדבר תכלס על סיום? אז שאלתי, מדוע צריך לסיום חודש על כל שנת טיפול כשלמעשה רק בחודש שממש לפני הסוף מתחילים רק לגעת בנושא הפרידה והסיום, למה למשוך כל כך הרבה זמן? תודה מראש על התשובה.

יקרה, אני כותבת לך ורוצה שתדעי אני בעדך.. את תקופה מסתובבת סביב כעס על הטיפול ובעצם הפרידה הזאת היא לא מתוך מחשבה (ככה זה מרגיש מכאן)זה סביב כשלים שלה לפי הרגשתך . השאלה לא כמה זמן פרידה צריך השאלה שלי היא למה להפרד ? מה באמת הקושי ... מה הפחד או ההתנגדות שעולה בך .. תהליך פרידה הוא תהליך משמעותי מאוד ..חשוב בכל מקרה לעשות אותו נכון ככה שתישאר לך חוויה טובה . אישית נפרדתי ממטפלת אחרי שש שנים היא סיימה טיפול כי לא היה בה היכולת לטפל בי יותר (זה לא הסיפור שלך .)..ובכל זאת עדינו תהליך פרידה ואחרי עיבוד של שנה בטיפול חדש חזרתי אלייה לסגור את הטיפול לגמרי .. מה שזה נתן יכולת להמשיך עם מטפלת חדשה ואף להשאר בקשר טוב ומיטיב איתה ... לדעתי חיזרי אלייה עם השאלה לפני שתבררי כמה זמן תהליך פרידה תבררי למה את רוצה להפרד והאם נכון לך להיות לבד ...אבל תעשי את הברור בצורה אמיצה לראות פנימה את ההתנגדויות והכעסים ... האמת שהטיפול חשוב לץ וגם המטפלת אחרת פשוט היית הולכת .. מהצד זה נראה כמו רגרסיה לצורך צמיחה בתהליך ...בהצלחה אתך

הי, אני חושבת שכדאי להקשיב, ובפרט ובעיקר, אולי, למטפלת, שכל כך מכירה אותך. גם כשפחות מבינים. סוריקטה

היי..לא נשמע הגיוני. אבל לכל מטופל מתאים סיום שונה נראה לי..יש כאלה שזקוקים ליותר זמן ויש כאלה לפחות זמן. שלי המליצה חודש..נשמע לא הגיוני חודש לכל שנה. כי יש כאלה גם 10 שנים אז יקח 10 חודשים??? לא יודעת כמה זמן את בטיפול ומה מניע אותך לעזוב. נשמע שכעס וחבל שכך. נסי לברר איתה לפני שתחליטי סופית על עזיבה. בהצלחה.

תודה לכן יקרות. ... אכן כעס... המון, המון!!! ולא יודעת אם יכולה יותר!!!

סוריקטה יקרה :-) את יודעת, אני מרגישה קצת חופרת על העניין הזה. אבל כבר מכירים אותי כאן נכון? ואני לא מניחה לנושאים בקלות :-( עדיין לא סיפרתי למטפלת שלי על כך שניסיתי להשלים (היה חג ולא נפגשנו) ברגע שאספר, אז זה בטח יהיה נושא הטיפול שלנו לשנה הקרובה. אבל אפשר לכתוב על עוד משהו (אבל ממש קטן)? אבל הוא קצת מוציא אותי רעה המממ, בסיום השיחה שהייתה לנו , היא ניגשה מאחוריי לחבק אותי ואני פשוט הזזתי לה את היד. אני חושבת שהיא ממש נפגעה ואני מאוכזבת מעצמי עד מאוד כדאי שאדבר איתה על זה? מה להגיד? האמת היא שפחדתי שאם היא תחבק אותי אז היא תרתע ממני.

הי מיקה חמודה, מניחה שתדברו על הנושא באמת בשיחות, ובראייה של תמונה נרחבת. מוכר גם לי מאד הקונפליקט בין רצון לקירבה לבין הדיפה וריחוק. מניחה, שכל כך היית חרדה שעמיתתך תרתע, כך שיצרת בעצמך מצב כזה של הרחקה, עוד לפני שבדקת אם המציאות תואמת. דומה להתנהגות בהינתן חרדת נטישה. ואולי את ממשיכה ובודקת. בטיפול - אפשר בדרך כלל לתקן. מול העולם בחוץ, כנראה, שלפעמים מסובך יותר. מעניין שכל זה קרה בזמן חופש מהטיפול. אולי במקום להתרחש וליישם בחדר המוגן של השיחות. אלה רעיונותיי. כולן מוזמנות להוסיף. זוויות הראייה שלנו יכולות להשלים (מילה נחמדה בהקשר המדובר) עוד. שלך, סוריקטה

עשית מעקפים כדי להרגיענו. ריגשת. תודה. סוריקטה

אין מאושר ממני עכשיו באמת .. דאגתי מאוד.... כמובן שלמדתי מהתהליך שעברתי בימים האלה המון .. לכאן יכולה לאמר שאני פחות קרבנית . שהחוסר אונים עדין מפצל אותי לרסיסים אבל יש יותר חיבור בפיצול .. ככה שזה לא הופך לחרדתי...הייתה דאגה נקייה. שמחתי לראות על עצמי שהחלקים הנרקסיסטים לא התעוררו לא ברצון של כעס ולא ברצון של לברוח ... אין ספק שדברים יתבררו בטיפול לגבי חוסר אונים ותגובות נורמליות /אבנורמליות ודרכי התמודדות .... אני יודעת דבר אחד אודי יקר אתה חשוב ומשמעותי עבורי כל כך מופנם בטוב שזה מרגש. אם מדברים על חוויות מתקנות לבניית אמון אתה אודי זה פשוט למידה ממושכת על אנשים טובים בעולם . אתה וכל הקבוצה שכאן ..בית אמיתי .. תודה אודי , תודה על היותך ..

הי אודי, התגעגענו. ראה איזה תפקיד יש לך בחיים שלנו :-) חג שמח! סוריקטה

היי אודי, אני בת 28, גובה 1.72 ומשקל 53-54. תמיד הייתי רזה. אני לא עולה במשקל והדבר מפריע לי מאוד. מה יכולה להיות הסיבה לזה שאני רזה כ''כ. ? הדבר הזה מעסיק אותי יום יום. אני מפתחת קנאה כלפי בחורות צעירות ממני בהרבה שהן רזות 'בטעם', חטובות...אין לי שקט נפשי. כל הזמן בוחנת אחרות ונכנסת לתסכול... בנוסף, אני בחורה בת 28 אבל מרגישה מאוד ילדותית, לא בוגרת ותלויה באמי. זה דבר שמפריע לי מאוד. האם זה קשור לאינטליגנציה? איך אני יכולה לפתח עצמאות/בגרות? תודה מראש

הי אודי, כנראה שכמה מאיתנו לא הצליחו להבין מתי הפורום יחזור לפעילות. אניח שכנראה לא יעזור לי/לנו למלא את הראש במחשבות חרדתיות (והידד לתרופות), או בכלל להעמיס מחשבות, בהקשר זה או אחר במצבי אי ידיעה, ואולי כדאי להשקיע משאבים בכל מיני מקומות ולא להיצמד דווקא לאחד בלבד. אם כי, לא תמיד קל (וגם לא תמיד חייבים) להסיח את הדעת. בקיצור, אנשים חושבים עליך, ואני, אני ממתינה בסבלנות ומנסה להתאים ולהגמיש את עצמי למצב, גם אם לעתים תגובת הבטן הראשוניות מותאמות פחות. תיקונים, סוריקטה (החל מהשבוע הבא, בו, כנראה, נתחזל"ש, אעבוד ממש קשה, כנראה לאורך השנה כולה, ואולי אצליח להגיע לכאן פחות. אולי כך נכון גם עבור אחרים כאן)

את יודעת באיזה שהוא שלב שדאגתי באמת וזה הרגיש כבר משתלט ...החלטתי לעשות כמה פעולות בנהם היה לא להכנס לפורום יותר לבדוק עד יום ראשון. ולקבל שאין ביכולתי לעשות דבר מלבד לבקש מהיקום לשלוח הרבה טוב לכולם ... מה שנקרא לשחרר זה עבד ..תהליך לאט לאט .... ובקשר אלייך אהובה תשמרי עלייך לעבוד וקשה זה בסדר אבל לא לוותר על המקום שלך לא לוותר עלייך ... ואנחנו כאן מתי שתבואי נשמח המקום שלך שמור בכל גודלו . ובקשר ללהיות כאן פחות אישית אני נעזרת בהמון מקומות ואנשים טובים באמצע הדרך . יש מקומות יותר יש פחות ...זה עוזר לי להיות במקום יותר חי ופחות שורד ...ולתפקד בכל החזיתות בו זמנית . אבל אין ספק שכדאי מידי פעם לבדוק כמה ולמה ואיך....ולא להשאר מתוך הרגל אוהבת אותך ואתגעגע מאוד ...תודה שכתבת שלא אדאג ... קופסת חיבוקים אוהבים וכוחות לדרך....💟💜💛💟💛💚

הי אביב, חמודה שכתבת לי :-) מעניין שאני לא הגעתי לדאגה הזאת בהקשר לפורום. איכשהו ההסבר שבחרתי לתת לעצמי שהוא שמשהו לא הלך, אבל לא אסון. חלמתי על הפורום הלילה. לא היה ברור בחלום אם תהיה הפתעה בבוקר (ובמציאות יש, אודי כתב הסבר. אודי - ממש תודה, איש יקר). בכל אופן הייתה משאלה לכזו. אני בודקת כאן כשיש לי זמן. בדרך כלל כשאני בודדה מאד, ומול מחשב. ואז לפעמים יוצא שאני כותבת יותר. בצמידות לחלום הזה, על הפורום, היה חלום בו אני מתעמתת עם אמא ואומרת לה בפרצוף שאני יודעת מה היא עשתה לי. יוצאות מילים. זה לא היה קודם גם בחלום. אמרת דבר נפלא - לשמור על המקום שלך. באמת לאחרונה הרגשתי שלא נשאר לי מקום להיות אני במקום העבודה שלי. שכמעט לא נותר לי מרחב אישי. התפיסה ההורית שלהם לא תמיד מתאימה לשלי (בשיתוף עם השיחות בטיפול, כמובן), לפעמים אני ממש מאד לא מסכימה, אבל פועלת על פי ההנחיות. לפני החג הרשיתי לעצמי לנהוג בדרכי, שגם תאמה את המצב והדרישות שלהם. יצא שהצלחתי וזה הסב לי אושר וגאווה. יפה כתבת - לבדוק כמה ולמה ואיך ולא להישאר מתוך הרגל. מפחיד לבדוק. והיי, אני עוד כאן, כנראה. וכן, כוחות - צריך... שלך, סוריקטה

את יודעת קראתי אותך שמחה על ההתקדמות אפילו בחלום מול אמא זה המון שיש את הרצון הזה.. ואולי כן תיישמי למרות ואולי דווקא בגלל מצבה הקשה . בקשר לעבודה קבלי חיבוק וחיזוק קשה עד מאוד המצב שנקלעתאליו אבל אני בטוחה ביכולתייך להתמודד . והמקום הזה שהגעתי אליו הדאגה לאודי לא לעתיד הפורום הדאגה שלי הייתה נטו לאודי ...כן היו שם קולות הגיון שאמרו תקלות וכאלה . אבל הידיעה שאודי כל כך מחוייב ומילה שלו זאת מילה . ועצם זה שראיתי שמקומות אחרים פעילים בדוקטורס + מצבי הנפשי המאוד מעורער יצרו דאגה מהסוג החזק והלא מווסת .. מניחה שאצלך זה לא הגיע לשם גם בגלל התרופות ואז הדאגה הטבעית הייתה מתונה יותר . אבל כמו בסיפור על הזאב .. כרגע התחושה שצעקתי זאב זאב סתם ולכן כנראה זה למידה ותהליך ... בכל מקרה דאגה זה חלק מהרגשות שישנם בקשר וכן כמו שכתבתי לאודי הוא מאוד משמעותי עבורי גם אם וירטואלי . שיהיו לך ימים קלים ופחות בודדים גם אם אני אפסיד אותך כאן .. אוהבת חיבוק

שלום לך. להלן תאור של מה שקרה מאז שפיטרו עמיתה לעבודה,שעבדתי לצידה(חדר לידה)במשך שנה וחצי מבצמבר 2015 עד יוני האחרון. מתנצל מראש על אורך הפנייה. שלום רב. אני עובד במקום עבודה במחלקה קטנה-היינו 4 עובדים(מנהל מחלקה, 2 עובדות ואני-בסה"כ 2 גברים ו-2 נשים). לאחרונה פיטרו את אחת העובדות.אומנם מנהל המחלקה פיטר אותה אך לחצו עליו מלמעלה לעשות זאת. המפוטרת בת 48.אני צעיר מימנה בשנתיים וחצי.שנינו נשואים ובעלי משפחות.כשהייתי מגיע לעבודה בבוקר והייתי רואה את הרכב שלה בחניה-הייתי עולה למשרד בכיף ובהרגשה טובה ואחרי פיטוריה-אני מגיע לעבודה רק כי "צריך לעבוד"ללא כל הרגשה טובה.ראיתי את אותה מפוטרת בתור דמות של"אחות בוגרת"במובן הזה שאפשר לשוחח איתה כמעט על כל דבר-כולל על דברים אישיים,ולקבל תמיד מענה ואוזן קשבת.כמוכן-אולי חיבבתי אותה גם על רקע זה שמסתבר שהייתה לנו הסטוריה משותפת-למדנו באותו בית ספר תיכון.כשהייתי בכיתה י',היא היתה ב-יב'.הפיטורים האלה גרמו לי לקחת את זה מאוד קשה ובמשך שבועיים להיות עצוב מאוד ואף לפגוע לי(בעיקר בימים הראשונים)בתפקוד בעבודה.אני כמובן מאוד אהבתי אותה ומאוד חיבבתי אותה.למרות שברור שלא יכול להיות בינינו משהו רומנטי או מיני(כי אנחנו כאמור בעלי משפחות)-איך יתכן שכך הרגשתי והגבתי?האם יש לכך הסבר? אחרי שבועיים מהפיטורין הצלחתי לקבוע איתה פגישה בקפיטריה של מועדון ספורט שם לשנינו יש מנוי-ונירגעתי במובן הזה שהתברר שאוכל לשמור איתה על קשר ידידותי. בסביבות ה20ליולי אחרי שהמשכתי"להימרח"עליה בעיקר בהודעות טקסט טלפוניות וגם להזכיר לה דברים ממקום העבודה שהיה שלי(והוא עדיין שלי)היא שלחה לי הודעה שהיא מבינה שיש לי כוונות טובות אך התנהלותי מעיקה עליה וביקשה שאפסיק.התנצלתי על זה שאני מזכיר לה דברים ממקום העבודה הקודם שהיא כבר רוצה לשכוח והיא לכאורה קיבלה את התנצלותי. ואז במקום העבודה האשמתי את אחת העובדות שיש לה חלק בפיטורי הבחורה שאני"מת"עליה(ושהצטערתי כאמור מאוד על עזיבתה)וזה גרר תגובה מצד המקורבים של זאצ שהאשמתי אותה-התקשרו אל זאת שאני"מת"עליה והאשימו אותה בכך שהיא מתסיסה אותי.ואז המפוטרת שאני אוהב אמרה לי-"אני צריכה לקבל טלפונים כאלה?!אני כל הזמן דאגדי לך וזה מה שאני מקבלת מימך בתמורה?-הסברתי שהכל קרה כתוצאה מכך שלקחתי קשה את פיטוריה וזה הכל כתוצאה מתגובה רגשית אך הפעם היא לא קיבלה את ההסבר ונוצר בינינו במקום שבו אני פוגש אותה(במועדון הספורט)מעין נתק ש"משגע"אותי-איך עד לא מזמן הייתי כה קרוב אליה ועכשיו כמו 2 זרים.הנתק הזה נוצר באוגוסט.שלחתי לה בטלפון לא מזמן,בסוף ספטמבר"התנצלות"על רקע יום כיפור אך לא ניראה לי שזה עזר במיוחד.ואותי בעצמי קצת מרתיע לברך אותה בשלום-כשאני רואה אותה ליידי במתקנים השונים של מועדון הספורט.האם להתגבר על המבוכה וכן לברך אותה?ודבר נוסף-יש לנו שם גם חוג משותף.האם כדאי לי לנסות ולהתחבב על החברות שלה שם בחוג וזה אולי יעזור לי בעתיד לחדש את התיקשורת המילולית איתה?

מקווה שזה סתם יום ארוך בגלל השבוע המקוצר שניכפה עליינו ... מוצאת את עצמי ניכנסת יוצאת ניכנסת יוצאת ... ועכשיו כבר קצת דואגת ... שולחת ברכות מהלב לדברים טובים . שיהיה חג שמח לכולם תהיו טובים לעצמכם ולאחרים .

https://www.youtube.com/watch?v=9dwp2_WRubg כל כך .... ..אם היא תשתוק ותנסה להסתיר את הכאב שבחזה היא תמות לה מפנים כשהדמעות עולות עולות הראש שלה צועק קולות קולות תמונות מן העבר והלב שלה נשבר.. .היא מתה לבכות היא מתה לבכות היא מתה לבכות היא מתה לבכות היא מתה לבכות היא מתה לבכות... כבר יותר משנתיים שהזיכרונות צפים ודמעה לא יורדת ...כואב כל כך

הי אביב יקרה, אני יכולה להבין את הדמעות החנוקות. שנים ארוכות. מניחה שיש שם פחד שהדמעות תמלאנה אוקיינוס רחב ידיים, ומי יכול לו בכלל... עצוב :-( 'את רוצה להרגיש' אמר רופא הנפש שלי. וזה, כשנאמר, נגע. שלך, סוריקטה

תודה יקרה ..תודה שראית ונגעת

יום קשה ביותר בתוך תקופה מטורפת ... לא יודעת מה לעשות ומה להחליט ... מרגישה פשוט מובסת .. ואפילו לא יכולה באמת לשתף ולפרוק ....כי זה קשור להיום ועלול לזהות אותי ... הכי רוצה להעלם ולא להיות ..

חג שמח, לא ידעתי לאיזה ראשון התכוונת האם להיום? אולי ראשון אחרי שמחת תורה בכלל? כי איני רואה שהעלת הודעות... בכל אופן כרגע איני רואה את המטפלת רק עוד שבוע וחצי. אני רוצה לספר שבפעם האחרונה שנפגשנו מצאתי במסדרון חשבונית של מטופלת אחרת בדרכי אליה, רק ראיתי שזה ממנה. ישר הרמתי והבאתי לה איך שנכנסתי לחדר, היא אמרה תודה...וזהו התחלנו רגיל. אחרי שחזרתי הבייתה שלחתי לה הודעה שבבקשה שלא תחכה למטופל שלה עד הפגישה ושתתקשר לומר שמצאתי את הקבלה שאבדה. חשבתי שזה יטריד את המטופל..וכתבתי שאם זה היה קורה לי הייתי רוצה לדעת שזה אצלה ולא בידיים אחרות. היא לא נוהגת ליצור קשר בכלל מיוזמתה תמיד זה נשאר לפגישות... היא לא הגיבה בכלל למה שכתבתי לה. היא לא אוהבת שמתערבים לה או שמטופל מדבר על מישהו אחר...הנתק הוא מוחלט לגמריי. זה טוב אבל לפחות חשבתי שתגיב שתגיד שזה יטופל..לא יודעת משהו אחר: שוקלת ברצינות הפעם לעזוב, זו פעם ראשונה שהיא לא אמרה לי שהיא לא חושבת שזה צעד נבון..אלא מנסה לעזור להחליט? לא בטוחה..האם הייתה רוצה שאעזוב? לא יודעת............אצלנו זה לא שהמטופל והמטפל מחליטים יחד אלא זה רק אני, המטופל מחליט חבל שכך. נראה בנתיים אין לי קשר איתה עד הפגישה שתבוא אחריי כל החגים והבלאגן..

הי מיכל, אני מנסה להציע לחשוב על קשר בין הנושא הראשון שרשמת - ההתערבות בענייניה, לבין הנושא השני - המחשבה ש'היא' רוצה שתעזבי. וגם הבלבול בשגרה שנוצר בגלל החגים. נראה לי, שאם עדיין חולפת מחשבה כזאת במוחך (שהייתה רוצה שתעזבי) - יש מה להמשיך את הטיפול. יכול להיות שלפעמים אנחנו עושים/מתנהגים והמטפלים שלנו לא סובלים את זה. אבל זה לא השלם. ועל פי רוב, לא משמעו שנעוף לכל הרוחות לעד. בשביל זה יש גם תחום של 50 דקות פגישה, ומרווח בין הפגישות. יפה בעיניי התפיסה שהאחריות על הטיפול היא של המטופל. אודי כתב לך באופן ממש נוגע ללב, שאת עושה עבודה מאד יפה. הייתי שמה במסגרת, שומרת וזוכרת. לשמור על הטוב, שלך, סוריקטה

מיכלי קראתי אותך מספר פעמים ואני מנסה לחשוב למה מיכל זקוקה כרגע ... מה את מנסה לאמר בין השורות ...ומה שאני מרגישה לא בהכרח נכון זה בילבול זה צורך שהיא תיראה אותך . צורך להרגיש שפעלת נכון שהבאת לה את החשבונית קושי רב מול זה שלא ניפגשות שבוע וחצי .. קושי רב מול הנתק המוחלט ... ואז, שוב עולה הרצון ללכת .. ברור שזאת החלטה שלך ,טיפול הוא אחריות שלך . את היא זאת שצריכה לחשוב מה נכון לך .ואני עדין חושבת שהפחד הטבעי מהרגרסיה ומימה שמסתתר שם מאחור . אישית לא הייתי חושבת על לעזוב הייתי חושבת איך אני צולחת את קיר הפחד ומה הרגרסיה הזו רוצה להגיד... אני מאמינה בספירלה הירידה היא לצורך עלייה ותשימי לב שהירידה תמיד יותר גבוהה מהירידה הקודמת ... אצליינו בכפר אומרים קדימה לפעולה....בהצלחה אהובה שנה חדשה אחרי החגים ...חיבוק

תודה סוריקטה ואביב יקרות..הכל כל כך מסובך לי. יש עוד יומיים עד הפגישה..עדיין במחשבות מה לעשות..ההרגשה היא שהפעם זה לא בריחה מצד אחד כי כבר יש כלים וכו' מצד שני לא בטוחה בהמשך.יש הרגשה שהחלטתי שלא להחליט ואז זה כאילו להמשיך אבל בלי להכנס לעומק. לא יודעת. היא ממש נותנת הרגשה שלהמשיך או לעזוב תלוי רק בי. ואני חושבת שזה צריך להיות של שתינו דווקא. וסיום לוקח חודש בערך לדעתה...ואני מעדיפה פגישה אחת אחרונה להפרד בלי סיום דרמטי. יהיה לי ממש קשה ההדרגתיות..האם היא הכרחית? זה רק יהיה לי קשה יותר. ואז באות המחשבות שאולי זה לא הזמן.... דילמה.

מה שלומך ?? קראתי אותך מתוך מסך הערפל .אוהבת אותך והכי יודעת כמה זה קשה ונורא בבקשה תני להם מקום רק שנותנים מקום לקולות הפנימיים נעשה שקט . זה לאמאומר לתת להם כל מה שהם רוצים כן לשים גבולות לשמור עלייך אבל תני להם מקום ... אוהבת מחבקת ברכות

הי שירה יקרה, נשמעת מדאיג לאחרונה. מקווה שאת שמורה. הכי שווה לשמור עליך. שלך, סוריקטה

תודה סוריקטה יקרה על המילים הטובות. שלך שיהר

תודה אביב יקרה, אני יודעת שאת מבינה. כואבת גם איתך.

תודה שעוד חג עבר ונשאר רק עוד אחד ושיגרה ... תודה שאני כותבת תודות למרות ואולי על אף שאני רוצה להיכנס מתחת לשמיכה ולא לצאת משם תודה שאני מרגישה שמשהו לא תקין עם הגוף נפש שלי למרות שלא ממש יודעת מה ועל מה ודי מנחשת . תודה שאני ממשיכה ללכת לטיפול למרות הקולות שהכי רוצים לברוח, (בדיחה פרטית אין להם ברירה הם תקועים איתי :) ) תודה שאני פחות מגיעה ממקום המושיע והרבה פחות קרבן - העבודה שלי זה אחלה תרגול תודה שאני מבינה שלא הכל שחור לבן ומנסה לראות ולהרגיש צבעים אחרים תודה שאני פחות נבהלת מהדיכדוך הזה ונותנת לו להיות הוא יחלוף כמו שבא תודה על עוד יום חדש ומלא בהפתעות תודה על גשם שבפתח שיגרום להתחדשות תודה על מי שאני תודה על עבודה כזו שגורמת לי לחשוב על אמפתיה והכלה ונתינה ואני ואתה תודה שיש לי כוחות להמשיך לעבוד עם מי שאני עובדת ושאני לא נשברת למרות שממש קשה לי כבר פיזית ונפשית תודה שאני מחפשת את דרכי בכנות מבררת מה נכון לי להמשיך ומה אני רוצה תודה שאני בכלל מנסה להבין מה זה רצון והאם מה שאני חושבת שהוא הרצון שלי הוא באמת שלי או של אחרים תודה על תבניות חיים כל כך דפוקות שלא משעמם לי בחיים תודה שבסה"כ מצבי טוב והוא יכל להיות הרבה יותר גרוע תודה שאני לא נזקקת לזולת בפעולות של יום יום תודה שאני יודעת להעזר בשני כשאני צריכה תודה על שנה חדשה נקייה אופטימית תודה על שנה שנגמרה שהייתה מאתגרת דייה כדי שהעמוד באתגרים תודה על למידה תודה על תהליך וצמיחה תודה על בריאות גם עם לא משהו תודה על היש , אני יודעת איך זה נראה כשאין בכלל תודה על מכשירים שעוזרים לחיות תודה על תרגול של הבנת האחר גם בלי מילים וההבנה עד כמה לא ניתן להיות ולהבין לגמרי את האחר תודה על יכולת וירבאלית תודה על מחשבות תודה על היש בתחום הגשמי , תודה שיש לי מה שצריך כדי לחיות תודה שהאהבה שלי לעולם לא נהרסה תודה שאני רואה את הטוב באנשים בעולם תודה על הטוב שהיקום נותן לי תודה שאני מאמינה שהכל לטובה , זה נותן כוח תודה שאני משתדלת לא להאחז בסבל תודה על כל הרגשות שעולים בי גם אלו שקשה לי איתם תודה שלפחות במחשבה אני נמצאת במקום שחושב מה לעשות עם הגוף הזה ואיך לזוז ממשבצת הנוחות שלא נוחה בכלל ... תודה על היותכם כאן תודה על המקום הזה תודה אודי על היותך כל כך מושרש בי שמוצאת את עצמי חושבת מה אודי היה אומר או מחפשת תשובות בעצים ישנים .יודעת שאתה שם ...תודה על היכולת שלך להיות כל כך משמעותי כל כך מקצועי גם דרך הוירטואל ... שיהיה שבוע טוב ,

תודה, אודי, על ההפתעה הנעימה (העלאת ההודעות היום). שימחתני מאד. מאד מאד. ובכלל, אני הרבה יותר טוב. קסם הטיפול התרופתי (המשולב בשנות טיפול עקבי בשיחות). ואת יודעת אביב, כתבת תודה על יכולת ורבלית ותודה שהאהבה לא נהרסה ותודה על מחשבות. אהבתי. אאגד וארשום - תודה על מגע וקירבה גם ללא מילים. שלכם, סוריקטה

כשהיה קשה מאוד בחג שלחתי למטפלת מייל. התשובה שקבלתי הרגיזה אותי יותר. ומכאן ההתלבטות רק גדלה! האם להמשיך איתה? האם להמשיך בכלל? אולי עדיף לבד, לסמןך רק על עצמי?

הי, מיילים בין הפגישות עשויים להיות מתכון לסמטוחות. כן תלות. כן נזקקות. לבד לא ממש אפשר. ממש לא. אני בעד לנסות רצף והמשכיות. שלך, סוריקטה

הי אודי, אתה יודע שיש בי חלק ממש ילדותי. באמת. אני אפילו שומעת הרבה שירים של נועה קירל :-) הקולגה הזו אמרה לי שכשהיא ראתה את דרך ההתמודדות שלי עם מה שהיה , היא הבינה שהיא פשוט לא רוצה לדבר איתי. נעלבתי נורא וגם הרגשתי תסכול. זה מתסכל שאנשים לא מבינים אותך. את הקושי שלי לחשוף דברים. היא גם אמרה שהיא פתאום מבינה מה היא חושבת עליי. אני כאילו מרגישה שדווקא שאני נפתחת וחושפת את עצמי באמת אז אנשים מתרחקים. זהו, התדמית הטובה עליי נשברה. אוף, מפריע לי שאכפת לי בכלל. ממש אכפת לי מה היא חושבת עליי. אני לא חושבת שהיא רוצה להיות חברה שלי :-(

הי מיקה יקרה, נדמה לי שבכל אחד מאיתנו ניתן למצוא חלקים שהם מפותחים פחות וכאלה שיותר. כאלה ילדיים וכאלה בוגרים או בשלים יותר. יש חלקים שמצליחים לצמוח, גם בשלב מאוחר, עם עבודה, ויש, אני חושבת, יש כאלה שכן, נשארים עובריים. לעתים החלק הילדותי מגיב, אפשר אחר כך לראות זאת, אולי להתבייש (ולנסות לא להיות מכור לבושה), להתנצל, גם כן במידה מסוימת, ולנסות לתקן. הניסיון הוא הישג כשלעצמו, גם אם נראה בתוצאה כשלון שהוא. אבל לא טוטאלי. ייתכן שאת עצמך נבהלת כאשר את רואה אותך וחלקייך מול עינייך שלך, ואז מן בורחת כזה. נסי לחשוב מדוע חשוב לך דווקא ש*היא* (סוג של מלכת כיתה, אולי?) תראה אותך באור חיובי. יש הרבה אנשים בעולם. אני אמנם כותבת במקום וירטואלי, אבל אותי ממש לא הרחקת. להיפך. שלך, סוריקטה

אז ככה אני בן 21 משוחרר טרי..אני אדבר עכשיו פתוח..זה פעם ראשונה שאני פותח תנושא הזה בכלל וזה אולי ישמע מתנשא..אבל זה נטו כי אני באמת רוצה להסביר את הסיטואציה כל החיים שלי מאז שאני זוכר את עצמי..הסתדרתי עם כולם..כולם מהכי ערס עד הכי חנון..תמיד הקיפו אותי אנשים..לא הכי חזק לא הכי טוב בכדורגל..אבל עדיין הייתי תמיד הגבר של החברים..אני זוכר שמגיל קטן הייתי החבר הכי טוב של לפחות 5 ילדים מהכיתה במקביל..שהיה צריך לבחור זוגות הייתי תמיד באי נעימות את מי אבחר..לא הייתי לזה חשיבות ולא שמתי לב גם בצבא אותו דבר..שיררתתי בקרבי..וגם הסתדרתי עם כולם..והיו לי הרבה חברים טובים..אבל בזמן האחרון כולם אומרים לי שאני הסן אשם הכי גבר שהם פגשו ושאני בן אדם טוב..ואני לא בן אדם שמתנדב או משהו כזה...בחיי היומיום..לעזור לחברים וכאלב עבודה צבא חברים....ושמתי לב לאיך אני מתחבר לכל בן אדם..מהשוטפי כלים הפליטים שבעבודה ועד המנהלים והשומר בכניסה..גילתי שאני מבין סיטואציות,יודע לקרוא אנשים מאיפה הם באו?,מה הם רוצים,ומה הכוונות שלהם..הקטע שזה התחיל להכניס אותי להרבה מחשבות מה יש לי?ואיך אני שונה כל כך.. התחלתי לקרוא עלאינטלגנציה רגשית והבנתי שזכיתי בזה מולד..כנראה קשור גם לבעיות קשב וריכוז שיש לי..לפי מה שקראתי לא שאלתי פה ממש שאלה אבל אשמח לחוות דעתך

חג שמח.

הי רוני, עדיין אפשר לומר חג שמח :-) אז - חג שמח! סוריקטה

מקווה שתקבל... אודי, פעם נשמע קל ופעם כבד עליי המשא. שיר שכתבתי בתמצות ממש על מה שעבר ועובר.. לאחות את השברים ביקשתי, להרגיש כאחד האדם, השפוי. הצורך היווה בעייה. התלות היוותה לי תשובה לא ברורה. רציתי לסדר את הרגש בקופסאת ההגדרות. חשבתי שהכנסת אותי לסטטיסטיקה של עלובי הנפש. רציתי לראות רשימות, רציתי לדעת על מה את חושבת, מה את חושבת עליי... עת תאמרי לי ללכת אלך, עת תאמרי לי השארי אשאר. אך לא תאמרי דבר מלבד הספק. "אהיה באשר אהיה", אמר ה'. האם גם את תהיי עימי בצרה? בצרה העתידה לבוא? חג שמח בכל זאת :) תודה לך איש יקר כל כך.. מיכל.

כמה שאני משתדלת עדין חוזרת לאותה נקודה וקשה לי כל כך כשהכל קשיח וריק ולא מצליח להתרכך קצת או להתמלא. כל כך הקפדתי על השגרה להיות בה למרות שמנותקת להאחז ולמלא את כל התפקידים. ככל שהידקתי את האחיזה התעצם הבלגן בפנים ועכשיו שוב מדברים על אשפוז. ומה? האם ככה יראו מעתה חיי? לפעמים אני חושבת שהכאב עכשיו קשה יותר מהכאב של מה שקרה. הבגידה הזו של הזכרונות שמרימים ראש ומחליטים שוב לבוא ולהנכיח את עצמם. שירה

שירה יקרה מקום מוכר הכאב של עכשיו שמרגיש הרבה יותר ממה שהיה אז... ונראה לי שזה נכון.. הרי אז לא יכלנו להרגיש.. לכאוב.. כלום לא יכלנו... ועכשיו כל נגיעה שורף אותנו חזק בפנים. התאשפזתי מלא פעמים בעבר ועכשיו כבר לא .. אז כן.. עם בזמן ועם המון סבלנות וחמלה לעצמינו דברים משתפרים... אומרת למילים האלה גם לנו.... שולחת לך כוחות וגם לאומר לך שאני לצדך..מבינה..

תודה ינשוף יקרה

רוצה חיבוק מנחם, מקבל, לא שיפוטי... אפשר?

ברור אהובה חיבוק מנחם עוף ואוהב את כולל כמו שאת חנה יקרה 🙅🙅🙅🙅🙅🙅🙅

ברור שכן...חיבוק גם ממני.. מאמינה שיעבור.

הי חנה מתוקה, בוודאי וחיבוק גם ממני. פשוט כך. שלך, סוריקטה

אביב, מיכל, סוריקטה ואודי היקרים... תודה רבה על החיבוק! עם עת החופש לקח לו הרבה זמן להגיע אבל היה שווה לחכות. תודה❤❤❤

הי סוריקטה ומיכל היקרות חמודות אתן שהגבתן :-) כן, יש בי קצת קיר אטום. אבל זה רק כלפי חוץ, אני לא חושבת שאני באמת חסרת רגישות ושלא אכפת לי. רציתי שהיא תדע שנפגעתי ממנה! שכל מה שהיה לא עבר לידי כאילו כלום.למרות שאולי כך זה נראה. יש בה משהו שאוטם אותי , אבל מצליח למוסס אותי בו זמנית. נו, כמו במשחקי הכס, שיש חומה ענקית , עתיקה וקרירה. שכן, זו אני ואז, בא הדרקון, שהוא זו היא, וממוסס אותה תוך שניות. אוף, כולי תקווה שהיא לא קוראת כאן או משהו, אחרת חלילה מחר אני כבר מפוטרת או הופכת רשמית לבדיחה במשרד.

הי מיקה יקרה, אני מתה על הדימויים המקסימים שלך. מעבר לחומה, כנראה יש אוצר ששווה לגלות :-) ואולי דווקא יש לך משאלה שמישהו יקרא. ולא תהפכי לבדיחה, כי אם יכירו את היופי המרהיב שבך. שלך, סוריקטה

והתחושה שמעירים לי על משו שלא בשליטתי פוגעת ומשפילה. הודעתי שלא אגיע לעבודה מחר.. הדבר היחיד שאני רוצה זה להיכנס למיטה ולא לצאת. יש בי רגשות שנאה כלפיי עצמי ונכון, שעם הזמן זה ירגע ויפחת אבל הידיעה הזו וההרגשה הזו נוראיות והרסניות בשבילי

אנחנו כל הזמן לומדים...החלטתי לבוא עם כל החששות והדילמה, היא שאלה על מה יקרה, בעד ונגד וכו'...וואו איזו עוצמה. היא לא תגיד כמובן מה לעשות כי זאת החלטה שלי, אבל היא הרגישה הפעם שלא "שפכתי את המים עם התינוק"...אלא פשוט פתחתי את הדילמה. לא שהיא נפתרה, וגם לא נפגש עכשיו עד אחרי החג...זה לא שחור לבן...זה לא חד משמעי, תמיד יהיה על מה לעבוד וזה ברור, ההחלטה בידי, והיא הבטיחה שתמיד אוכל לחזור ואם אחליט להפרד נתחיל תהליך פרידה..היא לא תתן לי ללכת בלי להיות שלמה עם זה או ללא תהליך, בכך אני יכולה לסמוך עליה... אני לא מאמינה אבל אמרתי לה ממש בקושי רב...שזה לא שאני לא מאמינה שהיא לא מקצועית, אלא ששתינו לא נדע איך להתמודד, שהחששות שהיא לא תדע...שזה לא נודע לשתינו....רציתי לומר שאולי לא יהיו לה כלים...לא ממש אמרתי כך, אבל היא הבינה :) אמרתי שאני יודעת שגם היא עושה עם עצמה עבודה פנימית....עדיין בדלמה אבל לפחות לא ברחתי, לא התחמקתי, אמרתי את החששות. חשבתי מה יקרה אם אשאר מה יקרה אם אעזוב, השלכות חיוביות ושליליות...היה ממש טוב לעשות את זה. אני לא רגילה להשאר בדילמות, אני בדרך כלל מחליטה מיד ושלמה עם ההחלטה ורק בטיפול פתאום אני תקועה עם לא להחליט...ומעניין שזה בסדר. החששות נשארו, ההחלטה לא נעשית בחיפזון ואולי זה דבר טוב. רק באמת מעניין אותי אודי, האם יש מצב שפסיכולוג יגיד למטופל ללכת? זה קורה שהוא יוביל מטופל למסקנה שהטיפול יסתיים? או שפשוט כל עוד האדם רוצה המטפל מחוייב? מה אומר החוק, האתיקה? או משהו כזה..תתן לי תשובה לכך בבקשה ולא מעורפלת אפשרי? תודה...

מיכלי המטפלת שלי הקודמת בפרוש סגרה טיפול כשהרגישה שאני צריכהמשהו אחר. גם חנה המטפלת הרודמת שלה סגרה איתה טיפול כשהרגישה שיהיה לה נכון משהו אחר .. אז כן יש מטפלים שמחוייבים לתהליך ובאים עםמיושרה פנימית ואחריות מקצועית גבוהים ביותר .. מניחה שגם במטפלת שלך יהיה בה האומץ להגיד מצטערת אנימלא יודעת איך ... שיהיה חג שמח

מיכלי , שיהיה ברור שאני עניתי לך לשאלה האם זה אפשרי . אבל כמו אודי אני יודעת שהמטפלת שלך מחוייבת לך הכי שאפשר וזה בסדר שאת בודקת ושואלת את שומרת על עצמך ורגרסיה ...היא מפחידה אבל היא הכי מצמיחה בעולם .... אישית אני אוהבת את המקומות האלה כי אני יודעת שאני בתהליך טוב ומקדם ...חיבוק

זה לא שאני ממש מסוגלת לפרט או לדבר על זה המטפלת. כמה דברים ברצף שקשורים לאותו הנושא ולצערי אני בעבודה והדבר היחיד שאני רוצה זה ללכת מכאן ולבכות ולהיעלם. להיעלם עכשיו ולהיעלם בכלל. אתמול הייתי אצל הרופאת משפחה בשביל משו אז נתחיל בזה שהיא אמרה שמופיע לה במחשב שאני בגיל הפוריות והיא ממליצה לי לקחת חומצה פולית וממשיכה להסביר שזה טוב לעובר וכו... ושואלת אם אני מקיימת יחסי מין לא מוגנים ובכלל, ואני רק עונה לא שאני בכלל לא. והיא ממשיכה. ואז היא שאלה למה באתי וקמה לבדוק אותי. וזה לא שהייתי צריכה להרים איזה בגד אבל עצם הבדיקה והשאלות שלה גרמו לי להרגיש דפוקה, מכוערת, לא רצויה ועוד ועוד. והיום, בעבודה, איזה מישי קוראת לי אליה, מישי שעובדת, אבל לא ממש איתי ומעירה לי על משו, כשיש עוד שני אנשים שנמצאים לידה ושומעים הכל. והיא ניסתה להגיד לי משו בנחמדות אולי, אבל עצם זה שהיו שם עוד שני אנשים ששמעו הכל ואחד מהם עוד הצטרף אליה. אני לא מסוגלת לכתוב אפילו את מה שאמרה ובטוחה שיש כאלו שלא היו לוקחים את זה קשה כמוני אבל גם זו הנקודה הרגישה אצלי בחיים ובגוף שלי. ועכשיו אני בוכה. ויש לידי אנשים... ואז עולות המחשבות של למה בכלל לחיות... למה?

שוב חג ,שוב חופש ואני לא יודעת איך אני עם זה כבר לא מפחיד כל כך גם אין הרגשה של אין רצפה יודעת שאני יכולה להכנס כל פעם מחדש להאחז בעצים ישנים ...יש לי כבר אחיזה בפנים אולי כבר יש לי רצפה שלי . סוכות בנייה זמנית ארעית של בין לבין ..אולי אני כבר לא מרגישה כמו מי שגר בסוכה מרגישה בבית כמו בבית ... תהליך ... ויודעת שאתגעגע .. רוצה לאחל חג שמח שקט שליו וטוב לכולם ....חג של טבע ...

הי יקרה! חיבוק וחג שמח❤

חג שמח אביב יקרה חג רגוע עם תחושת קרקע מתחת לרגליים.. חיבור והרבה "יחד". אוהבת💗

התחלתי תהליך של התייעצות -האם אפשר לשלוח הודעה פרטית .זה מאוד מסובך

אודי, אני רוצה לספר לך שאחר כך ניגשתי אליה עוד פעם. כי הפריע לי שהיא אמרה שכמה שאני נפגעתי היא נפגעה כפול. מי אמר שאני נפגעתי פחות? וגם אמרתי לה שהפריע לי שהיא קראה לי קיר אטום. כאילו, זה קצת לגמד את הרגשות שלי, כל הדיבורים האלה, לא? היא באמת הרבה יותר רגשית ממני אבל זה לא אומר שאני מרגישה פחות. אודי, ממש טוב שאמרתי לה את זה! ואז הלכתי והיא אמרה שאני אביא חיבוק קטן, אבל היה לי ממש קשה והרגשתי מוצפת רגשית.

מיקה, איזו גדולה מהחיים את! יום כיפור כן עשה את שלו, כנראה. יופי. גאה בך. ואם לפעמים מפחיד לשמוע את זה בכריזה, דמייני שאומר רק בשקט ובעדינות. שלך, סוריקטה

הי שוב מיקה יקרה, חשבתי להוסיף, שעכשיו, אולי כשקצת שכך, תוכלי לנסות לבדוק מדוע, לדברייך, היא חוותה אותך כקיר אטום (שזו אמירה מאד מוכללת). האם חלק בך נאטם מולה? ואיך זה מתקשר עם עולמה שלה? לא בטוחה שאני בעד תחרות מי נפגע יותר. שיהיה יום נעים והמשכים בונים, סוריקטה

הי שוב מיקה, היום אני בהמשכים. פתאום חשבתי שרצף של סימני קריאה נראה לי קצת כמו קיר. כתבתי גם למי שמופיעה כאן בכינוי 'אווווף' לגבי הנחרצות. זה קצת קיר אולי? אפשר להתגמש ולהתבונן על חלקים. אני מאמינה שבכל אחד יש גם אזורים נוקשים. וזה בסדר. אולי קל יותר כשמכירים אותם כחלק משלם ופחות מנציחים רק אותם? חג שמח, סוריקטה

וואו..אני חושבת שאת אמיצה!!!! כל הכבוד שהצלחת לומר לה..וחיבוק :) אפילו שקשה.. כל הכבוד לך!! זאת משמעות אמיתית של יום הכיפורים.

הי כולם, מאחלת לכולנו ימים קלים של תחושת שחרור וזמן איכות עם עצמנו. חיים. הוספתי גם תגובה לבמבי אי שם למטה. אודי, תודה. טוב שאתה. סוריקטה

הי. שנה מצוינת גם לך.

סוריקטה שלנו , חכמה כל כך .. איזה מילים חמות וחכמות אמן למילים ושתהייה לנו שנה טובה ומתוקה

הי במבי, התגובה שלי כנראה רחוקה מידי בעצים - אז אכתוב שוב את הרעיון שעלה בראשי, ואולי אינו מקורי במיוחד. חשבתי שאולי כדאי לבחון את הקשר שלך כאן מול אודי לצד הקשר עם אבא. אולי יש כאן קצה חוט. ושולחת לך חיבוקים. מצב מפחיד קצת (הרבה), זה נשמע לי. שלך, סוריקטה

סוריקיטה יקרה תודה על האיחולים מאחלת לך שנה רגועה ושקטה שנה של צמיחה והתפתחות שנה של חיבור שנה של בשורות טובות ושמחה בלב איתך, ינשוף

הי יקרה! שנה טובה❤

חיבוק גדול לכולכן/ם סוריקטה

הי אודי, יזמתי שיחה עם הקולגה לעבודה. אמרתי שאני לא בריב איתה וסה"כ יש לי הערכה אלייה. ושמפריע לי המתח שיש בינינו. היא אמרה שדיבורים לא עובדים עלייה אלא מעשים, ובפועל אנחנו לא מחליפות מילה בעבודה וכל המתח שאני מרגישה היא מרגישה כפול , היא אמרה שיש הדדיות ושכל מה שקורה בינינו אני מייצרת. שהיא לא יכולה להיישר אליי מבט ושהיא חטפה כאפה. וזהו. אודי, בבקשה תכתוב לי מה אתה חושב

מיקה יקרה, יישר כוח על האומץ ועל הניסיון לתיקון. קראתי את ההמשך ונראה שהכיוון חיובי. בכל מקרה, מה שלא יהיה, את ניסית, ועכשיו את גם יודעת יותר, ופחות מתחבשת רק במחשבות מעיקות בראש. שלך, סוריקטה

ברור שתגיד לדבר, אבל אודי, אני המון זמן איתה, בטוח נמאס לה כבר ממני מזמן, האם מטפל אף פעם לא יגיד אם הוא מיצה מטופל? האם צריך בכח להמשיך ולחפור? האם להכנס לכל העסק המוזר והמפחיד.......אתה יודע מה? כאילו מה שחשבתי שהבנתי, תמיד יש עוד...בהתחלה חשבתי שהגרוע הוא מגיל יותר מאוחר, אחר כך גילינו את גיל ההתבגרות, ואז את גיל 7 שחשבתי שהכל התחיל משם...פתאום מתברר שבכלל יש משהו מגיל הרבה הרבה יותר צעיר..כלומר ממש מינקות....אז עוד משוכה לעבור?????לא בטוחה, אתה יודע אודי שהיא כבר אמרה שהתגברתי על הילדה הזו מגיל 7? שאני כבר לא כועסת ואפילו סלחתי לו...ממש מעניין, חושבת שזה נכון...ועכשיו שוב להתחיל מחדש לרגרסיה של תינוקת?? אין שם מילים...זה ממש לא פשוט ולא בטוחה....מרגישה שזה או לעזוב או לחפור....האם יש גם אמצע? לא יודעת.....בין חגים..תקופת סתיו, תקופה של חשבון נפש ומה עושים השנה.....האם ארגע אחרי שאעבור את המשוכה של רגרסיה? יוצאים מזה מחוזקים? מפחיד הכל....לעזוב? להשאר? לא יודעת...

מבינה אותך כל כך מדי פעם חוזרת לאותם הספקות לגבי "בשביל מה לחפור?"" אבל נסיתי לעצור ולהתמקד בכאן ועכשיו ותמיד חזרנו לאותם המקומות הכואבים.. מאמינה שכמו שאת כותבת שזה לא או או או.. שאפשר גם וגם.. מאחלת לך שנה של צמיחה וריפוי

החודש חוגגות 7 שנים. ויש לי תחושה שלא רוצה יותר, שלא בא לי. שאין לי יותר רצון לשתף. כועסת עליה. ויחד עם זה משהו כבה. נראה לי שאקח חופש לכל החג.

מבינה אותך כל כך...גם אני 7 שנים וקצת..וכשאני רוצה לעזוב אני מחפשת למה דווקא עכשיו ומה גורם לי לרצות לעזוב הכל...האם זה ממקום של חוזק ושיש לך כבר כלים להתמודד לבד או שזה ממקום של בריחה מכאב..או בכלל כעס עליה שמכאיבה? אם כואב סימן שצריך לעבוד על זה.. וזה ירגע אחרי הכאב...מניסיון.......כותבת גם לעצמי כי מתחשק לי ללכת ממנה גם...בגלל הרעיון של רגרסיה והרגשה שצריכה להכנס למקומות פחות נעימים, לא בטוחה שמתאים לי כרגע.

הי, החלפת כינוי? אשוב ואומר, כי המקום בו אנו נשמעים נחרצים ופחות נותנים מרחב לספק - עשוי להיות מקום חשוד. אולי בדיוק שם נמצא איזה לב שכדאי לעבוד עליו. באותו טיפול. גם אחרי שבע שנים ויותר. אודי כתב לי שתמיד אפשר להמשיך ללמוד (איזהו משכיל וגו'). אחלה אמרה. שלך, סוריקטה

האתר עשה בעיות אז עכשו אני נקראת אוףףף, הייתי ת סופית. התבאסתי אודי, שלא קבלתי תשובה, ציפיתי. אבל מחר חג ומקווה שיהיה טוב ונחמד. פחות כועסת על המטפלת ואפילו נפגשנו בסוף. הייתי די צינית אליה ואיפה שיכולתי "עקצתי". עכשו יוצאות למנוחת חג ויש בי שמחה. חג שמח נחמד וטוב לכולם.

תודה על יום חדש בפתח. תודה על אופטימיות זעירה תודה שאני קוראת ומנסה להכנס בניתוק בן הגוף לנפש תודה על מטרות לשנה חדשה תודה על עשייה תודה על יום כיפור שעבר בהרמוניה תודה על זוגיות ומשפחה תודה שאני מנסה לשפר במקומות הקשים תודה על מים בברז תודה על מקלחת חמה תודה על פרקים ושרירים בגוף תודה על תירגול בוקר תודה על משפט שקראתי אתמול תודה על אפשרות ללמוד לראות מעבר לשחור לבן תודה על פירות שאני קוצרת מעבודה קשה תודה על מטפלות מדהימות שליוו ומלוות אותי תודה על כל כך הרבה יש בעולם שלי תודה על שמחה תודה על כאב שמצמיח אותי תודה על יכולת איזון תודה שאני לומדת לקבל כל מה שבא באהבה תודה על השקט תודה על האור תודה לשמש לרוח תודה לטבע ולבעלי החיים תודה שאני רואה שומעת מרגישה תודה שאני חיה ופחות ופחות שורדת גם עם זה לא קל תודה לכם שאתם כאן תודה אודי על מילים שהשארת לי ונשארו בי לתמיד .. תודה על שפת היש שבוע טוב ונפלא לכולם

תודה שהצלחתי לנוח אתמול. תודה שהצלחתי לנוח גם בשבת שעברה. תודה לתרופות ורופא הנפש שסייעו לי בכך. תודה שעשיתי חשבון נפש ובחרתי באפשרות הזאת, כדי לחזור להיות חמודה. הלוואי ואפשר היה לקבל מרופא הנפש המלצות למקום עבודה. הלוואי שהיה כמעין הורה, ומציג אותי כראויה. אצלי זאת כנראה נכות, ולא בטוח משהו שאוכל ללמוד. סוריקטה

הי סוריקטה . בעיקרון לא מגיבה על הודעות בעץ תודות כדי שישאר המקום האישי של כל אחת ... אבל ריגשת אותי ותודה לך ...

תודה שקמתי תודה על המקום שאני נמצאת בו היום תודה על משפחה תודה על תהליך תודה על עשייה תודה שאני עדין מוזיזה את הגוף תודה על מים בברז תודה על קפה תודה על עוד יום מלא פעילות משמחת תודה על קודש ועל חול תודה על הגוף שלי תודה שאני לומדת להכיר ולכבד אותו תודה על טלפון תודה על הפינה. השקטה שאני מוצאת תודה שאני רואה את הטוב תודה על הטבע ובעלי החיים תודה שיש מי שישמור עליהם תודה על שמחה תודה שאני עדין מצליחה לכתוב תודה על יום חדש תודה על שבוע חדש תודה על סוכה תודה על המקום הזה עליכם תודה אודי על היותך

בקש ממני כל כך הרבה פרטים. ואני כבר לא זוכרת. והמטפלת הזאת עולה לי על העצבים!!! ויש הרבה דגים בים, אז מה אכפת לי!!! ואין יותר כוח... ונמאס!!!! וחלפו כבר שבע שנים, אבל היא מרגיזה כל כך!!! אז אולי מספיק ואם יהיה כל כך גרוע מקסימום אתחיל מחדש עם מישהו אחר. שנה חדשה, אולי כדאי להתחיל מחדש. מכאיבה לי כל כך, אולי עדיף בלעדיה!!! נ מ א ס ל י!!! א ו ףףףףףף!!!

כולי תקווה. ואולי להחלפת הכינוי יש גם משמעות בעיתוי הזה. המשכיות ושלם. כנראה שלא סתם אומרים. סוריקטה

מתאפקת בכל הכוח לא לקחת אותי לאיבוד