פורום פסיכולוגיה קלינית

44664 הודעות
37190 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
27/11/2001 | 23:23 | מאת: מיטל

ברצוני לשאול האם קופ"ח שאליה הנני שייכת ממליצה או יכולה ל"ממן" במסגרת ביטוח מושלם פסיכולוג?

27/11/2001 | 23:26 | מאת: ליהי

אם את בקופת חולים כללית אז התשובה היא כן. אם את בקופה אחרת, תצטרכי לשלם "השתתפות עצמית"....

28/11/2001 | 00:09 | מאת: HERA

כמעט לכל קופ"ח יש פסיכולוגים שעובדים איתה. ז"א, שיש השתתפות עצמית, אבל ההבדל גדול בין זה, לבין טיפול פרטי.

28/11/2001 | 00:13 | מאת: ליהי

הרוש....... מה שלומך מתוקתי? ולמה את אומרת ככה? אני בטיפול דרך הקופה ומרוצה עד לב השמיים. הלוואי על כל אחד\ת פסיכולוגית כמו שלי.

28/11/2001 | 22:45 | מאת: ד"ר אורן קפלן

מיטל שלום בשנה האחרונה המצב בקופות עגום למדי, בד"כ יש תור המתנה ארוך וקשה להגיע לטיפול. עם זאת, לא כדאי להתייאש, לפעמים זה מצליח, ראי את הודעתה של ליהי אותה שמחתי מאוד לקרוא. יש הבדל בשיטת הפעולה של הקופות השונות. לפעמים יותר קל לקבל טיפול באחת ולא באחרת, וזה משתנה מתקופה לתקופה. בקיצור, עליך לברר בסניף המקומי של קופת החולים אליה את שייכת איך ולאן לפנות. אין קשר לביטוח המשלים שנותנת הקופה, הוא לא כולל טיפול פסיכולוגי. בעיקרון טיפול פסיכולוגי אמור להיות חלק מסל הבריאות ולכן את רשאית גם לפנות לטיפול בכל מרפאה ציבורית אחרת, בתחנות לבריאות הנפש ובבתי החולים הציבוריים, ולקבל החזר מהקופה. מצב התור שם זהה לקופות החולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

27/11/2001 | 23:05 | מאת: ליהי

היי חברה... חזרתי עכשיו משיעור טאי צ'י.... ולא תאמינו... אני................... רגועה.... :-)

27/11/2001 | 23:19 | מאת: ניר

את מוכנה להפסיק לעבוד עליי????????.

27/11/2001 | 23:23 | מאת: ליהי

נשבעת לך!!!!!!!!!! כל הדרך הבייתה אני חושבת עלייך, רציתי כבר לספר לך .... :-))))))))))))))))))))))

27/11/2001 | 21:36 | מאת: צביקה

כרגע אני לחוץ, אני כועס, אני שונא, אני מקנא. בא לי להכות, להרוג לשרוף , לפוצץ , ללמד לקח את אלה שהשפילו ומשפילים אותי , מרמים אותי עובדים עלי. בא לי לסתור לאשתי ולדי ,להכניס בעיטה באשכים לבוס ...לשקף לאחרים עד כמה הם פטתיים ושקרנים.... אגב : למי שחושב שאני מפלצת. אני אדם נחמד ונעים הליכות, הורה מסור ,בעל סובלני, אמפטי וליברלי . עובד קשה והרבה ולא מתתלונן בדרך כלל . בחיים אני לא מתפרץ , מנסה לרצות את הסביבה כדי לשרוד. בן מסור להורי, היחיד מבין ארבעה אחים שדואג להם. לא אני לא קרבן... ולא מרגיש קרבן.

27/11/2001 | 21:46 | מאת: HERA

אז תשתדל שגם הסביבה לא תהפוך לקורבן ללחצים שלך... אני לא אומרת שאתה מיישם את מה שאתה כותב, אבל כשאדם נמצא בכזה מתח, הוא מקרין את זה לסביבה, ויכול לפגוע (מילולית) אפילו בלי לשים לב. ואגב, אני מוכנה להצטרף אליך ולשרוף, להרוג, לפוצץ...

27/11/2001 | 22:05 | מאת: צביקה

ללא ספק כשאתה מצוי ברמת מתח גבוהה אתה מקרים בדרך כלשהי. אני משתדל מאוד לא לפגוע באחרים . יש לי שליטה עצמית גבוהה בדרך כלל. אבל עכשיו אני מרגיש שקורס. ובעבר לא כל כך קרה לי...בעבר לא נתתי ללחצים להשפיע עלי באופן כזה . בעיקר קשה לי להכיל את ההרג של חפים מפשע כמעט מידי יום בטיפטופים...

27/11/2001 | 21:54 | מאת: צביקה

המשך.. פשוט הולך ומתחרפן . בגלל סיבות אישיות ובגלל המצב במדינה. ראיתי חדשות: בחור בוגר דובדבן חזר אתמול מארצות הברית והיום נהרג בעפולה !!!! ואחרכך ... הכספת!! יותר מאוחד נהרג מישהו בגוש קטיף ,,פעם יכולתי לספוג רגשית אסונות ולהמשיך הלאה...לפני חמש דוק הבן שלי שאל אותי האם בכיתי שביום שהתגסייתי . איך אפשר לשמור על שפיות הדעת לאורך זמן !!! השילוב בין המיתון לבין המצב הבטחוני הוא קטלני בישבילי ובשביל הרבה אנשים בסביבתי. אין מסר ספציפי בהדועה זו מעבר לבטוי הרגשות שלי.. תודה על תשומת הלב

27/11/2001 | 22:52 | מאת: adi

צביקה, גם הבן שלך הולך להתגייס? עדי

27/11/2001 | 20:18 | מאת: יורם

האם קיימים בארץ מטפלים בשיטת somatic experience?

27/11/2001 | 21:02 | מאת: "אור

לא....יש מטפלים בשיטת הזבנג ולא גמרנו"

27/11/2001 | 19:14 | מאת: ליהי

מה עושים עם כעס? איך מגרשים אותו?! הוא לא רוצה ללכת. מהצהריים אני רותחת מזעם , כועסת שבא לי להרוג "אותו". וזה לא עובר!!! למישהו יש רעיונות? הצילו! אני רוצה שהוא ילך מפה! כעס מז....!

27/11/2001 | 19:15 | מאת: ליהי

למישהו יש אולי איזה שק איגרוף להלוות לי? (לפני שאני מתפוצצת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!)

27/11/2001 | 19:42 | מאת: ניר

בואי תרביצי לי

27/11/2001 | 20:33 | מאת: HERA

קחי אותי ותחבטי בי עד שלא תוכלי יותר! זה יביא תועלת לשתינו...

27/11/2001 | 20:37 | מאת: איתן

ליהי:)) את יכולה לצעוק על מישהו בטלפון:))) את יכולה. לעשות מקלחת קרה:)) יהיה לך כל כך קר:))) שלא תחשבי שאת כועסת אלא כמה שקר לך:))) או שאת יכולה לדבר איתנו:)) ואנחנו נגרום לך לחייך. ולא לכעוס:)))) אוווווווו שפשוט תלכי לישון ותקומי לא כועסת:))) בכל מיקרה אני אשלח לך פרח שיגרום לך לחייך:)))))) @----------)------- איתן:)

27/11/2001 | 20:53 | מאת: "אור

תאמת...וברצינות!! לובשים טריניג.... נעלי ספורט.... מתחילים בהליכה מהירה לאט אט לריצה קלילה ולקראת הסוף ...כשמתחילים להתעייף להתחיל לקלל את כל אלה שעושים לך עצבים וזה מתחיל ככה...... ימניאק...ימיזדיין...אינעל ראבק.....אינעל אבו ראב ראב ראב ראבב ראבבב ראבבבבבבקק מגיעים הביתה....נחים קצת...שותים מיים מקלחת חמה....עם נשימות!! ואחרי שאת נרגעת........ תתקשרי אלי !!!!!!!!

28/11/2001 | 03:57 | מאת: anat

hhhh i read now what everybody wrote u.................... i hope u feel better today...:) u know i always wanted to brake some plates too but i have a better idea for u for next time...- buy buttles of bear go to somewhere away from everybody... drink,sing,dance and than - brake all the butles................. but the best way - go dancing!!!!!!!!!!!!!!!!! or just put on music and dance in your living room..............

28/11/2001 | 08:24 | מאת: דר' עמי אבני

ליהי שלום לטעמי לכעס יש סבות לא מועיל לגרש אותו הוא חוזר מהחלון שוה לבדוק למה את כועסת בדרך כלל כעוסים בצדק ואז גם קל יותר להתמודד עמו בהצלחה עמי

27/11/2001 | 19:07 | מאת: מירי

האם קיים טיפול לא תרופתי להפרעות קשב במבוגר? בתודה מראש, מירי.

27/11/2001 | 21:19 | מאת: ויוי

למירי יש פורום שכן להפרעות קשב האחראית שם מצוינת והיא עונה אף בטלפון למי שניזקק. בהצלחה.

27/11/2001 | 22:08 | מאת: מירי

,

27/11/2001 | 18:33 | מאת: lisa

Hi how r u? today is tuesday how did your meeting go today? i hope you are ok and i am waiting to hear from you,take care.....LISA

27/11/2001 | 20:32 | מאת: HERA

ליסה, את מכירה את השיר של אהוד בנאי - "הילד בן 30"? בדרך חזרה מהפגישה שמעתי אותו ברדיו (בכלל היו שירים "תואמי מצב רוח"), ונתקע ךי בראש הפזמון: "מהרי נא והניחי על ליבי תחבושת בטרם תשכיביני לישון. וספרי לי על הילד שהייתי איך שמחתי על הגשם הראשון". הפגישה היתה זוועה, אבל לא בגללה או בגללי (אולי כן בגללי, כי דברים יצאו שלא כמתוכנן, אני עוד לא יודעת, זה טרי מדי). נחזור להיפגש שוב (עדיין בשביל לבחון את המצב) רק בעוד חודש וחצי בערך... תודה על ההתעניינות. ומה איתך? איך את מרגישה בימים אלו?

27/11/2001 | 15:55 | מאת: חגית

שלום רב, אני בהריון ומצפה לתאומים, אמנם לא זהים אך שני בנים. אם אפשר להמליץ לי על ספר שעוסק בחינוך ובפסיכולוגיה של תאומים על מנת שאדע כיצד להתנהג. בתודה מראש, חגית

27/11/2001 | 17:27 | מאת: שלומי

אני מקוה שמישהו יודע על כזה ספר אבל כדי שבינתיים לא תשארי ללא תגובה, איחולי לקראת המאורע הגדול. הרבה הרבה מזל טוב ! דרך אגב: את בטוחה שכאשר ישנם תאומים , הפסיכולוגיה משתנה ? נראה לי שזה אותו דבר כמו ילד אחד רק כפול !

27/11/2001 | 18:05 | מאת: אנסטסיה

בוודאי. יש ספר שנקרא "תאומים" והוא דן בכל האספקים הקשורים בתאומים - פסיכולוגית וחינוכית. אני לא זוכרת מי כתב אותו אבל אנסה לברר

27/11/2001 | 14:26 | מאת: inbar

איזה סוג טיפול הכי יעיל להפרעות אישיות קשות? תודה.

27/11/2001 | 14:50 | מאת: שלומי

איזה מין הפרעות ??

27/11/2001 | 15:05 | מאת: HERA

ענבר, זה תלוי עד כמה קשות... בד"כ פסיכותרפיה מומלצת, אבל במקרים קשים כדאי לערב גם פסיכיאטר, שיתאים תרופה מתאימה (לא להפרעה עצמה, אלא לתופעות לוואי שלה, כמו דכאון...).

27/11/2001 | 17:16 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ענבר שלום לא אחזור שוב על הסתייגותי מהמונח הפרעות אישיות, תוכלי לקרוא על כך בהודעות קודמות בפורום. בכל מקרה, הפרעת אישיות "קשה" היא בהגדרה, קשה לטיפול. תלוי כמובן איזו הפרעה, יש הבדלים משמעותיים בין הסוגים השונים. מגוון של טיפולים מתאים הן בתחום הפסיכולוגי והן בתחום התרופתי, הכל בהתאם למקרה האישי. מקובל לחשוב שנחוץ טיפול פסיכולוגי ארוך מאוד עם ליווי של שנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

27/11/2001 | 20:59 | מאת: "אור

למה אני לא מיתפלא שיעצת על יעוץ פסיכולוגי???

28/11/2001 | 08:25 | מאת: דר' עמי אבני

פסיכותרפיה ממושכת עמי

27/11/2001 | 14:02 | מאת: רינת

אבא שלי קמצן, אמא שלי סובלת מאוד. במיוחד כעת, כאשר שניהם יצאו לפנסיה. הוא שם כל אגורה בתכנית חיסכון (כנראה כי לא היה לו כסף כשהיה קטן) אנחנו(כל הילדים), כבר נשואים ומסודרים . אמא שלי חשה בושה בכך שאנחנו צריכים לתמוך בה. אבי לא נותן אגורה לצרכי הבית, או לכל מטרה כלשהי והכל נופל על כתפיה. יש להם הכנסה מרכוש והיא חיה בצניעות ובלחץ. הוא אדם משכיל ואנטלגנט אשר הופך ל"משוגע" כאשר מדברים על כסף. איך לעזור להם? תודה

27/11/2001 | 14:29 | מאת: לורנה

כאילו שסיפרת את סיפור משפחתי. לא רק שאין פתרון לקמצנות זה רק מחמיר. לאבא שלך כבר לא יעזור שום דבר. מקרה אבוד. כדאי שתרימי ידיים. בענין אמא שלך, את יכולה לעזור לה כספית, לתת לה ורק לה כסף לצרכיה. מה שכן, אמא שלך מודעת לקמצנותו של אבא שלך, התרגלה אליה ועובדה שהיא חיה ונשואה לו, כך זה גם עם משפחתי. משלימים עם ההתנהגות הלא נורמלית ומקבלים אותה כנורמלית. תהיי חזקה וסבלנית, ותתיחסי לכל הענין עם הרבה הומור. רק ככה אפשר לנצח את הקמצנים.

27/11/2001 | 14:46 | מאת: שלומי

האם הוא קמצן גם לגבי עצמו ? לא מוציא על ביגוד חדש , מסעדות וכדומה או שלגבי עצמו הוא בסדר ??? אבחנה חשובה !!

27/11/2001 | 17:10 | מאת: "אור

עכשו .....בגיל 65 נזכרת???

27/11/2001 | 12:33 | מאת: שלומי

אפשר לדעת מה זה HERA ? כאילו, איך הגעת לזה ?

27/11/2001 | 15:03 | מאת: HERA

HERA הוא שמה של אשת זאוס (ZEUS), מלך האלים היווניים (כל סיפורי האולימפוס וכו'...). איך הגעתי לזה? לא יודעת... נכנסתי לפורום, והייתי צריכה לכתוב איזשהו שם... זה הדבר הראשון שעלה לי לראש... זה מקרה קלאסי של שם גדול, שמאחוריו עומד אדם קטן. אני חושבת שנכנס פה גם העניין של הפנטסטי מול המציאות (סליחה על הביטויים, למדתי 5 יח' ספרות), שדי משקף את החיים שלי. אני ממש לא מחשיבה את עצמי כ"מלכת האלים" או משהו כזה... להיפך...

27/11/2001 | 17:24 | מאת: שלומי

סליחה על הבורות שאני מגלה במיתולוגיה היונית. אבל האם HERA היתה בעקרון דמות חיובית או שלילית ?

27/11/2001 | 10:35 | מאת: רונן

שלום , בתשובתך לשאלתי , לפני כשבוע , בנוגע לטיפול בדכאון בעזרת הפנוזה ענית כי תוכל להמליץ על מטפלים שהתמחו בתחום ספציפי זה . אשמח לקבל את המלצתך. בתודה מראש.

27/11/2001 | 17:17 | מאת: ד"ר אורן קפלן

רונן שלום שלח אלי מייל ואפנה אותך בברכה ד"ר אורן קפלן

27/11/2001 | 10:01 | מאת: אמא של שיר

שלם, שיר בת4.10 (כמעט 5) ואחיה גיא בן 3 חוד'. שיר היתה ילדה מאוד טובה וממושמעת עד גיל 1.9 ואז החל מרד הילדות שלה שנמשך עד היום. בכל גיל המרד שלה התאפיין בהתנהגות ופחדים מתאימים לגיל (כגון גיל 2.5-3 היו לה חלומות ופחדים וכו').הבעיה העיקרית שלי היא שבערך מגיל 2.5 יש לה התקפות כעס ורוגז שיכולות להתחיל מכך שלא נתתי לה משהו או שאמרתי שהיום לא נלך לשום מקום, בקיצור מסתם משהו,היא כועסת ודורשת את שלה וכשאני אומרת לא וגם מסבירה למה, (כגון: היום לא הולכים לקניון כי קר מאוד בחוץ)זה בכלל לא מעניין אותה. כמו כן היא אומרת שהיא תשבור דברים בבית,תכבא לי את הטלויזיה(למרות שרוב הזמן היא צופה בערותי ילדים).היא יודעת שחשוב לי סדר ניקיון אז היא אומרת בכעס שהיא תלכלך לי את השטיח בסלון וכו' ונוגעת בדיוק בדברים שהיא יודעת שחשובים לי.מאז שאחיה נולד היא אומרמ לי הרבה פעמים :את מנשקת רק אותו! רק איתו את משחקת ! ועוד וזה בכלל לא נכון!!! ניסיתי את כל התגובות שחשבתי כמו: להסביר,לכעוס,לאיים,להתעלם,לא לענות ושום דבר לא עוזר.כמו כן אני בעצמי ממש מדוכאת מזה וכל התקף כעס שכזה משאיר לי מועקה בלב ומטריד אותי בלילה.מה לעשות? או למי לפנות? תודה

27/11/2001 | 12:38 | מאת: שלומי

כתבת בעצמך ששיר מבטאת את מה שכואב לה. הקנאה באח הקטן. זה כל כך מקובל ונפוץ. את צריכה לשתף את שיר בטיפול באח. לשלב אותה באחריות ולתת לה את ההרגשה שהיא האחות הגדולה אשר מסוגלת להעניק לאח הקטן טיפול וגם אהבה וחום. ובזאת אתם ביחד מול הילד. את והיא. חשוב לשוחח עם שיר בנחת כאשר היא מתפרצת ולתת לה לראות שאת מבינה אותה ואוהבת אותה ולא מתמקדת רק באח הקטן בהצלחה

27/11/2001 | 15:57 | מאת: רוית ניסן

שלום לאמא של שיר. את מתארת באמת קנאה עזה שהחלה עם הצטרפות אחיה של שיר למשפחה ומעיבה על הקשר ביניכן ועל מצב רוחך. אני מניחה כי ניסית כבר את כל הפתרונות שהעלית על דעתך- ועדין קיימת הבעיה. לכן אולי שווה לפנות ליעוץ מקצועי, העשוי להקל על העומס הרגשי הכרוך בהתמודדות הזו, וגם לא בהכרח להמשך זמן ארוך. אשמח לנסות ולכוון אותך לאיש מקצוע מתאים, שיעזור לך הן בשימת גבולות תוך הקטנת רגשות האשם, והן בהחזרת האיכות החיובית לקשר. בברכה. רוית.

27/11/2001 | 09:07 | מאת: anat

all of u............ u r doing a great job..... i read the things allmost every day - keep up the good job.. good to see people that care not onlly about them self............:))

27/11/2001 | 14:47 | מאת: שלומי

אם את קוראת את העברית , למה התשובה באנגלית ? קוראת אבל לא כותבת ?

28/11/2001 | 03:59 | מאת: anat

sorry - i"m not in israel so i"m writing in english..................

27/11/2001 | 15:17 | מאת: HERA

סתם קראתי את ההודעה שלך, ועצרתי כדי לומר שלום...

אני בחורה בת 25 שנה וחצי אחרי לידה מאז הלידה אני מקיאה אחרי ארוחות "כבדות" אני די רזה (כך כולם אומרים) שוקלת 55 קילו אך פוחדת מוות מלהשמין. אתמול בעלי חזר מהעבודה מאוחר ואני ישנתי הוא העיר אותי בדאגה ושאל - "איך את מרגישה?" "אני רואה על האסלה שהקאת? זו לא פעם ראשונה שאני רואה שאריות קיא, את אוכלת ומקיאה?" (בדאגה/צעקה) עשיתי עצמי לא מבינה על מה הוא מדבר וחזרתי לישון "אני אדבר איתך מחר" אמר. ועכשיו אני בעבודה לאחר שיחת טלפון איתו יזמתי אני את הנושא אמרתי לו שכבר כמה ימים יש לי בחילות ואני לא מרגישה כל כך טוב (למזלי אתמול כאב לי הראש - והוא ידע אז שיחקתי על זה) אני יודעת שהוא חושד והוא מרגיש חסר אונים, אני לא רוצה שירגיש רע ואני רוצה להפסיק עם זה אולם הפחד מהעלאה במשקל גדול יותר. אני לא יודעת מה לעשות. אני נאה מאוד, מצליחה בעבודה ובחברה כולם רואים בי בחורה מקסימה ולבבית אז איפה הבעיה? מבקשת עזרה........ אני מתביישת מבעלי על שעלה על זה (אף על פי שהכחשתי) בבקשה עזרה!

hi ravit... sound like u feel realy bad about thewhole thing and u r right - this is not natural to throw up - u have a problem and u need to deal with it - don"t be afraid to ask help from a profesional therapist - u should do it as soon as posible so things won"t get worst... abou tyour husbend - u have a loving carring husbend who wants u to feel good and be happy - share your problems with him,this is the point of beeing married - u have someone to share your darkest things - u don"t have to share all but he needs to know that htere is a problem......... hope u "ll feel better anat

רוית, אין לך מה להתבייש ממנו ובמה שיש לך!!!!!!!!! זה יכול לקרות לכל אחת. הוא צעק לך בעצם: "יש לך בעייה ואת לא אומרת לי???" הוא דווקא יכול לעזור. גם את צריכה עזרה. עדי

רציתי לדעת - קראתי קצת על הנושא ואני לא מבינה אם זה לא עוזר להרזייה אז בעצם מה הטעם? החלטתי שאני לוקחת אחריות ומנסה להפסיק לבד! אני לא מוכנה שיידעו על בעייתי (אפילו בעלי התומך והרגיש) ולכן לא אפנה לעזרה. אני מאוד מקווה שאצליח לבד . אני ממשיכה לשמוע את קולו של בעלי "את אוכלת ומקיאה?" משפט שנאמר בזעזוע וכאב - וקשה לי עם זה. אני רוצה להפסיק - אני מקווה שההחלטה תעזור. אני לא מקיאה כל יום ואחרי כל ארוחה- רק כשאני מרגישה שאכלתי יותר מידי...... אז אולי זו תקווה - שכן אפשר להצליח שהרי אני לא כמו בנות אחרות שכתבו כאן שמקיאות באופן לא רציונלי לאחר כל ארוחה או כל דבר אחר שנכנס לפה. אני במודע מחליטה שאכלתי היום יותר מידי ושאני לא מוכנה שזה יישאר בגופי. אולי כל מה שאני צריכה זה לשלוט על מה שנכנס לפי בצורה מסודרת, ויש ימים שאני באמת מצליחה לאכול נורמלי ומעט. אז אולי יש לי תקווה......... נכון?

קודם כל תכחישי. תגידי לבעלך שכנראה אכלת הרבה מידי, התכופפת והאוכל עלה לך. הוא בטח ישכח מזה, ולהבא תדאגי לנקות את האסלה היטב, אלא אם כן את רוצה עזרה ופתרון לבעית הבולמיה.

27/11/2001 | 16:09 | מאת: רוית

הדבר האחרון הוא שרציתי לפגוע במישהי מכן. אני בדיוק כמו כל אחת מכן. ואולי אפילו פחות מזה, כי אני פחדנית. מפחדת שבחברה לא יאהבו אותי כמו שאני (אז אני מקיאה) , מפחדת שבעלי לא יאהב אותי (אז אני מכחישה), מפחדת להפסיק להקיא (כדי לא להיות שמנה).... אני פשוט גרועה.... תודה על כל התגובות, מקווה שאצליח לפני שיהיה מאוחר מידי..... ושוב סליחה!

שלום לך. אני מקווה שאת לא רצינית בהצעות שלך, אם כן בשלב זה שימרי אותן לעצמך לי

27/11/2001 | 00:17 | מאת: HERA

Return To Innocence/ Enigma Love - Devotion Feeling - Emotion Don't be afraid to be weak Don't be too proud to be strong Just look into your heart my friend Thay will be the return to yourself .The return to innocence If you want, then start to laugh If you must, then start to cry Be yourself don't hide .Just believe in destiny Don't care what people say Just follow your own way Don't give up and use the chance .To return to innocence That's not the beginning of the end That's the return to yourself .The return to innocence

27/11/2001 | 00:20 | מאת: ליהי

אני עובדת על (ליישם את ) זה...

27/11/2001 | 00:22 | מאת: HERA

אני חושבת שגם אני צריכה לעשות אותו דבר...

26/11/2001 | 23:41 | מאת: ליהי

איך המרגש סיסטר?

26/11/2001 | 23:48 | מאת: HERA

היי היי... עוד לא החלטתי אם אני עייפה או לא... בעיה קשה... ומה איתך? איך עבר עלייך יומך?

26/11/2001 | 23:53 | מאת: ליהי

עובר עליי משהו. ללא ספק. אני חושבת שזה משהו טוב. זה כזה.. לא מוגדר... :-) אם עד עכשיו היה המון עצוב, אז עכשיו יש גם עצוב וגם שמח. יש רגעים שאני מרגישה שאני לאט לאט משלימה עם המציאות, עם עצמי. מתחילה להכיר את עצמי מחדש. ויש רגעים שאני פתאום שוב נזרקת לכל מיני מקומות (נפשיים) שהייתי בהם בשנתיים האחרונות, ואז אני די כועסת על עצמי. יש הרבה רגשות כרגע. הכל רועש וגועש. אבל, שוב, אני מקבלת הכל בברכה. אני מרגישה נורא מוזר. כאילו משהו קורה בי אבל לא ברור לי מה זה בדיוק...

26/11/2001 | 22:59 | מאת: שירית

שלום, רציתי לדעת מהי המלצתך לשילוב של ריספרדל וריטלין. מדובר בילדה בת 7. \ כמו כן רציתי לשאול האם מישהו מכיר פסיכולוגית ילדים טובה במיוחד למקרה של ילדה פסיכוטית. הפסיכולוגית הקלינית שלה לא מצליחה לעזור ולכן חשבנו על טיפול התנהגותי. תודה.

27/11/2001 | 06:57 | מאת: דר' עמי אבני

שירית שלום איניפסיכאטר ילדים ככל הידוע לי אין כלבעיהעקרונית בשלוב לגביפסיכולוגית ילדים טובה אני מכיר אבל קודם כל האם יש לה פסיכאטר/יתטובה ? בברכה עמי

03/12/2001 | 08:53 | מאת: שירית

לד"ר אבני בוקר טוב. \ הבת שלי נמצאת בגן טיפולי אשר מנהלת אותו פסיכיאטרית.\ הפסיכיאטרית רואה אותה כל יום אבל לא מטפלת בה. הטיפול נעשה ע"י פסיכולוגית וצוות פארה רפואי. אשמח לקבל ממך תגובה.

26/11/2001 | 21:57 | מאת: מיקי

רציתי לשאול ,האם אחר מספר חודשים של נטילת כדורים נגד דכאון מקבלים קיבה רגזנית.. ניסיתי כבר את כל הכדורים נגד דכאון. בהתחלה זה עוזר. ואז אחרי מספר חודשים אני הולכת עם תחושות לא נעימות בבטן כאילו אני מתרגשת. דוקא לאחר נטילת האפוקסור התחלתי לקחת יותר קלונקס(עד שלושה ביום 0.5 מלגרם לכדור).האם זה אומר שאף לא כדור מתאים לי? אני סובלת מחרדות קשות כמעט 20 שנה. ובטיפול אצל רופא.אני מאוד עיפה כל הזמן ורוצה רק לאכול. השמנתי ב-25 ק"ג(אני בת 50)שאלה נוספת, לפני 3 שנים עברתי כריתת רחם ושחלות. היו לי גלי חום קשים ולכן נתנו לי מדבקות הורמונים. אבל במשך שנה עד שהתחלתי לקחת הורמונים פסקו החרדות וכאבי הראש נעלמו. ומספר חודשים הייתי ללא כדורי הרגעה בכלל. איך שהתחלתי לקחת מדבקות הורמונים(קלימרה 50) חזרו לי החרדות ובגדול! האם אתם חושבים כמוני שיש קשר??? האם יש לי תקווה???

27/11/2001 | 01:49 | מאת: ויוי

מיקי יקירתי, מה עם גמילה מקלונקס , תישארי רק עם האפקסור ,ויהיה לך יותר טוב? את גמורה רק ממכלול הכדורים שאת לוקחת. שלך ויוי

27/11/2001 | 08:01 | מאת: מיקי

ויוי שלי! כל עוד אני עם ההורמונים אני בחרדות נוראיות. יש לי ילד קטן בבית. לא יכולה להרשות לעצמי לשבת בבית ולא לצאת אם לא אקח את הקלונקס. כמו שהרופא אמר-אני בבלגן..(נכון שהתכוון לתיאור הבריאותי שלי אבל אחד קשור לשני)אני צריכה לעיתים לקחת אותו לבית הספר או להחזירו. להביא לחוגים, לחבר. יום הורים....

27/11/2001 | 06:59 | מאת: דר' עמי אבני

מיקי שלום את נותנת תאור בלגן שוב יתכן שהפרעות הורמונליות כוללהטפול שותפים לבבעיות ולסמנים הגופנים מהם את סובלת. מכל מקום מה שצריך זו הערכה חוזרת של מצבך הגופני והנפשי ונסיונך עם תרופות כמו כן שקילת התערבות פסיכותרפויטית - קוגניטיבית או אחרת שעשוייה לעזור ביחדו אם הנסיון עם רתופות אינו מספק בהצלחה עמי

26/11/2001 | 21:41 | מאת: דפנה

שלום ביתי הינה בת 5.9 ילדה נבונה מאד מקובלת ואהובה.לאחרונה היא לקחה מהגן כלב צעצוע,ללא רשות,וכאשר שאלתי אותה למה,היא ענתה שאין לה כזה.אוסיף ואציין שביתי משופעת בכל טוב ואני יודעת שאני לעתים מגזימה במתנות שאני נותנת לה.לאחר שיחות ביתי אמרה שנחזיר את הצעצוע לגן,והבטיחה שמעשה זה לא ישנה. היום לאחר שאספתי אותה מחברה,היא מראה לי כרטיס(זה היה כרטיס מוזהב של אחת מקופות החולים)ואמרה שהחברה נתנה לה את זה.הכרטיס היה אצלה בכיס.לאחר ששאלתי אותה פעמים נוספות היא אמרה שהוא היה על השולחן במטבח והיא לקחה אותו.לשאלתי מדוע היא אמרה שאין לה כזה(כמו בפעם הקודמת).הסברתי לה עד כמה המעשה אסור,ובכלל אסור לקחת דברים שלא שייכים לה. כיון שזו לא הפעם הראשונה,הנושא מדליק נורה אדומה. אודה מאד לעזרתכם. דפנה

27/11/2001 | 01:24 | מאת: adi

דפנה, אולי היא מנסה לסחוט מכם תשומת לב??????? עדי

27/11/2001 | 08:45 | מאת: רוית ניסן

לדפנה שלום. ילדים לפעמים, בגיל בו נמצאת ביתך, עושים דברים כאלה. זהו שלב בו מתחיל להתהוות המצפון וההתפתחות המוסרית מתחילה להתגבש. טוב עשית שדיברת איתה על כך ושדאגת להחזיר את החפץ לבעליו. ביתך בעצם שואלת מהי ההתנהגות הנכונה והאם מותר לקחת כל אשר ליבה חפץ. היא אינה גנבת- כי אם ילדה המנסה את החוקים והכללים ומתפיקדך להסביר לה. בברכה. רוית.

26/11/2001 | 21:38 | מאת: אלוני

אני חבר שאכפת לי מאד מאלוני מנסה לעזור לו בכל דרך שאני יוכל אנא תעזרו לי שאני יוכל להפנות אותו למישהו מוסמך אלוני כיום בן 35 מאז שנה שעברה הידרדר לגמרי מצבו הנפשי ההיתה לו חנות קטנה בתל אביב וכמה ילדים בגילאי 16 עד 15 אימו עליו שהוא הילשין למשטרה שהם מעשנים סמים ואני יודע שהוא לא הילשין עליהם ומז הוא סגר את החנות ניכנס לפחדים שהם עוקבים אחריו והם רוצים לשגע אותו ואני יודע שכל זה בדמיון שלו אני אפילו ניגשתי אליהם והם בכלל לא זוכרים אותו והוא מאז לא מתפקד היפסיק לעבוד נייהיה שבר כלי יש לו לחצים עצומים של כאבי ראש מפחידים הוא אומר לי שלפעמים הראש רוצה להיתפוצץ מכאבי ראש מחנק הוא מרגיש ירד לו הביטחון העצמי והוא אומר לי שעוקבים אחריו ושהתיקשורת עוקבת אחריו ומקליטים אותו בבית ומצלמים אותו בביתו והוא מאמין בשטויות שלו הוא הלך לעשות בדיקות ואמרו לו שהוא בסדר גמור אבל אפילו לרופאים הוא לא מאמין הוא חושב ששילמו לרופאים כסף שישקרו הוא היה אצל פסיכולגית היא אמרה לו שהוא צריך להישתחרר אבל הוא לא מצליח הוא נמצא במתח נפשי חזק מאד מאד מה לעשות בבקשה אנא למי שיוכל לתת עצה הוא טלפון של מישהו מוסמך שיש לו מושג במה מדובר להרגיע את החבר הכי טוב שלי דחוף ביותר אנא ממכם בתודה מהחבר

02/12/2001 | 02:44 | מאת: אלוני

אלוני מה עם תשובה דחוף ביותר

05/12/2001 | 06:34 | מאת: אלוני

מה אם תשובה דוקטורס

18/12/2001 | 03:04 | מאת: אלוני

אפשר לדעת למה לא מחזירים תשובות פה לשאלות ולפניות אלוני כתב/ה: > > אני חבר שאכפת לי מאד מאלוני מנסה לעזור לו בכל דרך שאני יוכל > אנא תעזרו לי שאני יוכל להפנות אותו למישהו מוסמך אלוני כיום > בן 35 מאז שנה שעברה הידרדר לגמרי מצבו הנפשי ההיתה לו חנות קטנה > בתל אביב וכמה ילדים בגילאי 16 עד 15 אימו עליו שהוא הילשין > למשטרה שהם מעשנים סמים ואני יודע שהוא לא הילשין עליהם ומז הוא > סגר את החנות ניכנס לפחדים שהם עוקבים אחריו והם רוצים לשגע אותו > ואני יודע שכל זה בדמיון שלו אני אפילו ניגשתי אליהם והם בכלל לא > זוכרים אותו והוא מאז לא מתפקד היפסיק לעבוד נייהיה שבר כלי יש לו > לחצים עצומים של כאבי ראש מפחידים הוא אומר לי שלפעמים הראש רוצה > להיתפוצץ מכאבי ראש מחנק הוא מרגיש ירד לו הביטחון העצמי והוא > אומר לי שעוקבים אחריו ושהתיקשורת עוקבת אחריו ומקליטים אותו בבית > ומצלמים אותו בביתו והוא מאמין בשטויות שלו הוא הלך לעשות > בדיקות ואמרו לו שהוא בסדר גמור אבל אפילו לרופאים הוא לא מאמין > הוא חושב ששילמו לרופאים כסף שישקרו הוא היה אצל פסיכולגית היא > אמרה לו שהוא צריך להישתחרר אבל הוא לא מצליח הוא נמצא במתח נפשי > חזק מאד מאד מה לעשות בבקשה אנא למי שיוכל לתת עצה הוא טלפון של > מישהו מוסמך שיש לו מושג במה מדובר להרגיע את החבר הכי טוב שלי > דחוף ביותר אנא ממכם בתודה מהחבר

26/11/2001 | 21:36 | מאת: ירון

שלום רב: אני בן 34 , נראה טוב, מצליח בקריירה ובעל יחסי אנוש מצויינים, אהוב ומוערך. לאחרונה במסגרת קידום בתפקידי אני נצרך מידי פעם לדבר בפני קהל בפורומים שונים במסגרת תפקידי. למרות שליטתי הטובה בחומר, רהיטות הדיבור שלי וכדומה, אני נכנס למתח גבוה מאוד לפני כל מצגת כזו. התופעות שמלוות אותי עד לעלייתי לבמה הינם דפיקות לב מואצות, פחד וחרדה . כשאני מתחיל לדבר בדקה שתיים הראשונות, אני מהסס בדיבור , קולי לא נשמע במיטבו ולעיתים אף אינני מצליח לדבר בבהירות קולחת. תופעות אילו קורות כפי שציינתי בדקה הראשונה. לאחר מכן אני מתחיל להרגע ואז אני ממש במיטבי- מדבר בבהירות, בביטחון ברגיעה ובצורה קולחת. כל תופעות החרדה נעלמות. וכך למזלי את רובה המכריע של המצגת אני מצליח להעביר בצורה מצויינת. אציין כי התופעה נגרמת לי רק במקרים בהם מדובר בקהל שאינו מכיר אותי מקודם. כשאני מדבר בפני אנשים /קהל שמוכר לי אין שום בעיה ! - אני ממש במיטבי. אציין כי אני אדם בריא ללא מחלות כרוניות כלשהן. רציתי לדעת האם יש עצות/טיפול כלשהוא שיכול לעזור לי, כיוון שהתופעה מרגיזה מאוד וגורמת עוגמת נפש. תודה מראש.

27/11/2001 | 17:27 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ירון שלום אתה סובל מסוג של חרדת ביצוע, דומה לחרדת בחינות ודומיה. אצרף להלן תמצית של הטיפולים המתאימים לחרדה. תוכל גם לקרוא בקישור הבא כתבה שפירסמתי לא מזמן כאן בפורום. http://www.selfdiscovery.co.il/kaplan1.htm ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

26/11/2001 | 21:10 | מאת: דליה

שלום ד"ר. אני ממש מבקשת את תשובתך הדחופה והמהירה. אני לוקחת כבר שנה סרוקסט. תפקודי הכבד שלי אינם תקינים. ALT = 52 AST = 40 ALK = 137. אני מאוד חרדה ודואגת ומבקשת את הייעוץ שלך בנושא. שאר הבדיקות תקינות לחלוטין. בבקשה התייחסותך. תודה

26/11/2001 | 23:08 | מאת: adi.

דליה, אולי כדאי שתשאלי גם את ההמטולוג? http://doctors.co.il/forums/list.php?f=81 עדי

27/11/2001 | 07:16 | מאת: דר' עמי אבני

שלום כעקרון תקפודי כבד אינם אמורים להיות מופרעים עם זאת אם לא תמצא סבה אחרת הייתי מחליף את הסורקסט ליתר בטחון. נא פני לברור רופא משפחה ובהמך לפסיכיאטר שלך בברכה עמי

26/11/2001 | 20:37 | מאת: מתנדבת שירות לאומי

במוסד לנפגעי מוח בו אני משרתת יש ילד שובב ומקסים שברגעי תסכול וכעס מכה את עצמו בפנים עד זוב דם. על אף שידוע שיש לו בעיות נירולוגיות (נפילה על הראש בגיל 3 חודשים), אני חושבת שהמקור לבעיה הוא רגשי. הגישה של המטפלות אצלנו היא לא לקחת אותו לחיבוק או להוציא אותו מהכיסא, אלא להניח לו עד שירגע כדי לא לתת להכאה תגמול חיובי. אני לא מצליחה שלא לחשוב שיש בגישה הזו משהו מן העצלות (יש עוד 10 ילדים קשים לא פחות בכיתה) ובריחה מטיפול אמיתי. איך אפשר לעזור לו להפסיק עם זה???

26/11/2001 | 23:37 | מאת: HERA

מתנדבת יקרה, האם במוסד בו את משרתת אין פסיכולוגים או עובדים סוציאליים? מי, בעצם, עוקב אחרי המצב של הילדים (מלבד המטפלות)?

26/11/2001 | 23:40 | מאת: ליהי

אני פשוט מזועזעת! איזה ילד מסכן!... בטוח קורה משהו אצלו בבית... לא ייתכן שיכה את עצמו ככה!....

27/11/2001 | 08:36 | מאת: רוית ניסן

מתנדבת יקרה ורגישה. עלייך לפנות לצוות המקצועי באותו מוסד. לא יתכן שאין צוות כזה במוסד טיפולי, כמו שלא יתכן שילד בן שלוש יעזב בזמן בו הוא קורא לעזרה בדרך של פגיעה עצמית- ולא משנה אם אורגנית, נפשית או אחרת. אין זה מתפקידן של מטפלות להתוות דרכי התמודדות כאלה- וחשוב שאנשי המקצוע יהיו בתמונה. בברכה. רוית.

27/11/2001 | 18:25 | מאת: מתנדבת שירות לאומי

הכל שאלה של תקציבים. מגיעה לכיתה קלינאית תקשורת פעמיים בשבוע (מתלמדת שיותר אבודה בנושא מהמטפלות) ומרפאה בעיסוק. הילד נחשב ילד "מתקדם" בסה"כ והן עובדות איתו על פיתוח אפיקי תקשורת אחרים, חיוביים וכדו'. פסיכולוגית ועו"ס של המוסד לא מגיעות לכיתה הזו בדר"כ כי אין לכיתה תקציב של חוק חינוך חובה מפאת גילם הצעיר של הילדים... אני ה"דם החדש" בכיתה וכל אנשי המקצוע האחרים חושבים שהם כבר ניסו הכל (הוא כבר אצלנו מגיל חצי שנה) הייתם מאמינים שהייתה תקופה שהיו קושרים לו את הידיים??!. הוא ילד חמוד נורא אבל העבודה איתו קשה ושוחקת. רציתי לקבל מאנשי הפורום מידע לגבי שיטות, תאורייות, או תרופות חדשות להתמודדות עם פגיעה עצמית. אני גם מאוד אשמח אם אנשים שסובלים מהבעיה הזו ישתפו אותי במה שהם מרגישים כדי שאני אוכל קצת יותר להבין למה לעזאזל הוא עושה את זה... לפסיכיאטר של הפורום: הילד מקבל תרופה בשם סבריל, האם ידוע על תופעות לוואי שלה שגורמות לבעייה?

26/11/2001 | 19:38 | מאת: ניר

שהיום נאלצתי לראשונה להשתמש באישור רפואי ע"מ לקבל שחרור משירות מילואים, הלוואי והכל היה תקין אז גם הייתי מוכן לתת שלושה חודשים.

26/11/2001 | 19:50 | מאת: ליהי

המממ..... סליחה.... אבל מה בדיוק היינו אמורים לעשות שלושה חודשים בלעדייך???......... מה שלומך יקירי? איך עבר היום?

26/11/2001 | 20:00 | מאת: ניר

יום פרווה , קצת לא נעים להשוות אבל זה ישב עליי כמו ציסטה גדולה (המילואים). אתמול ,מאוחר בלילה כשיצאתי לחברים ראיתי שפתאום יורד גשם והכל רך וטהור (כמו שליהי יודעת לתאר) אז וויתרתי על האוטו ועשיתי את זה ברגל. אז הנה אחד אפס לך.

26/11/2001 | 19:31 | מאת: רוני

האם מישהו יודע איפה ניתן לפנות לטיפול כזה באזור המרכז במחיר שאינו מוגזם? תודה מראש.

26/11/2001 | 23:36 | מאת: ד"ר אורן קפלן

רוני שלום אם ברצונך בפסיכואנליזה פורמלית פנה למכון הפסיכואנליטי בירושלים ובקש הפניה. יתכן ותוכל למצוא קנדידט, כלומר אדם בתהליך הכשרה במכון שיקבל אותך במחיר מוזל. אלו בד"כ אנשי מקצוע בכירים בעלי ניסיון מקצועי רב. יש להדגיש שהרבה מאוד טיפול פסיכולוגיים דינמיים מועברים בגישה פסיכואנליטית גם אם אין מדובר בפסיכואנליזה פורמלית (ספה, ארבע פעמים בשבוע וכו'). בברכה ד"ר אורן קפלן

26/11/2001 | 23:50 | מאת: HERA

אורן שלום, האם תוכל להרחיב מעט את מה שכתבת בנושא טיפולים דינמיים שמועברים בגישה פסיכואנליטית? תודה, HERA.

27/11/2001 | 07:17 | מאת: דר' עמי אבני

שלום פנה למכון האנליטי בירושליים מועמדים במכון (שהם מטפלים מנוסים) גובים חצי מחרי כך שזה יוצא כמו טפול רגיל פעמיים בשבוע בהצלחה עמי

26/11/2001 | 19:11 | מאת: "אור

מצורף קישור למי שמעוניין לדעת לגבי מבצע תשלום דוחות מופחת ניתן לברר באתר לפי ת.ז את הקנסות ואת ההנחה!!!! הקישו "מבצע דוחות" http://www.court.gov.il

26/11/2001 | 19:26 | מאת: "אור

מבצע גביית קנסות בהפחתת תוספת פיגור - ?2001 שר המשפטים יזם תיקון לחוק סדר הדין הפלילי שבא להקל על חייבי קנסות ולאפשר להם לשלם את הקנסות בצירוף תוספות פיגור מופחתות. מי שהוטל עליו קנס ע"י בית משפט או ע"י משטרת ישראל ולא שילם את הקנס במועד, נוספו לקנס זה תוספות פיגור. (תוספות הפיגור הינן לפי סעיף 67 לחוק העונשין או לפי סעיף 229 (קטן) לחוק סדר הדין הפלילי, לפי הענין). במסגרת מבצע זה, הנהלת בתי המשפט מטפלת בגבית קנסות שהוטלו בבתי משפט וכן גביית קנסות בגין הודעות תשלום קנס שהוטלו ע"י משטרת ישראל קנסות שהוטלו ע"י גורמים אחרים כגון עיריות ורשויות מקומיות או המשרד לאיכות הסביבה או המשולמים לגורמים אלו (גם אם הוטלו ע"י בית משפט), מטופלים בתקופת המבצע ישירות ע"י אותם גורמים ואין לפנות בעניין קנסות אלה לבתי המשפט. תחילת המבצע 27.11.2001 סיום 30.4.2002 בתקופת המבצע בלבד, לקנס שלא שולם במועד, תתוסף תוספת פיגור ראשונה בשיעור 50% מן הקנס המקורי וכן תוספת פיגור נוספת בשיעור 5% בגין כל תקופת פיגור נוספת שבה לא שולם הקנס (תקופת הפיגור הנה חצי שנה). הנהלת בתי המשפט שולחת לחייבים שוברים חדשים לתשלום. את השוברים ניתן לשלם בכל סניפי הבנקים או בגזברויות בתי המשפט. בנוסף, כל אזרח רשאי לפנות לכל בית משפט (שלום או מחוזי) מצוייד בתעודת זהות ולקבל שוברים חדשים לתשלום. שולם הקנס - הנהלת בתי המשפט תשלח הודעה ממוחשבת לרשות הרישוי להסרת עיכוב חידוש רשיון הנהיגה בתוך שבועיים מיום התשלום. נהג שעיכוב רשיונו הוסר בעקבות תשלום הקנס, יוכל לבקש חידוש רשיון, בהתאם לכללים הרגילים של רשות הרישוי ברשות הרישוי. לבירורים בנושא חידוש רשיון נהיגה וניקוד ניתן לפנות למרכז המידע הטלפוני באגף הרישוי: 5024000-03 - מענה ממוחשב (24 שעות ביממה). 5027777-03 - בימים א'-ה' בשעות 8:00-14:00. פקס: 5027640-03 מי שלא ישלם את חובו בתקופת המבצע, לא תינתן לו אפשרות לשלם את החוב בצירוף תוספות הפיגור המופחתות, אלא יחולו על הקנס התוספות המקוריות, והחוב יועבר לאכיפה במרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות.

26/11/2001 | 18:55 | מאת: אנסטסיה

האם לסרוקסט יש תופעות לוואי של: הרדמות יתר (עייפות ותשישות, שינה מוגברת), השמנה, ירידה בחשק המיני?

כן....ונדודי שינה בעיקר!!!

26/11/2001 | 19:02 | מאת: אנסטסיה

זהו, שלי זה גורם לשינה מוגברת ולעיתים, בהחלט מופרזת

27/11/2001 | 07:18 | מאת: דר' עמי אבני

אנסטסיה כן עמי

26/11/2001 | 18:42 | מאת: ורדה

אם מותר לשאול, מהי האורינטציה הטיפולית שלך, ובאיזה מצבים אתה משתמש בהיפנוזה? תודה.

26/11/2001 | 23:46 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ורדה שלום בהחלט מותר לשאול, ואשמח לענות. בסיס החשיבה שלי דינמי וכך גם היתה ההכשרה הפורמלית שלי. עם זאת, עם הזמן תמיד לומדים ומתחדשים וכך נוצר מצב ששיטות העבודה שלי אינן רק דינמיות אלא משלבות טכניקות מתחומים רבים, כולל גישות קוגניטיביות, התנהגותיות, שימוש ב EMDR, היפנוזה ועוד, הכל בהתאמה למה שצריך בכל טיפול, ולעיתים בשלוב מספר שיטות באותו טיפול. לדוגמא, יש פוביות ששום טיפול דינמי לא ישנה. במידה ומטופל במהלך טיפול דינמי צריך גם עזרה כדי להתגבר על חרדת טיסות ישולבו טכניקות לא דינמיות גם בתוך טיפול דינמי באורינטציה פסיכואנליטית. השימוש בהיפנוזה מתאים במיוחד לסוגים שונים של בעיות חרדה ופוביות, אבל לעיתים משתלב גם בטיפולים אחרים, כולל בטיפולים דינמיים וזוגיים. היפנוזה היא כלי טיפולי שיכול להשתלב בכל גישה טיפולית. וכעת, אם מותר לי לשאול, איך עלתה השאלה? בברכה ד"ר אורן קפלן

27/11/2001 | 17:02 | מאת: ורדה

אני מודה לך בעד התשובה. שאלתי עלתה בעקבות קריאת מאמרים שלך באתרים שונים באינטרנט ומתוך ענין.

26/11/2001 | 18:26 | מאת: אנסטסיה

בשנה האחרונה התמודדתי עם הרבה משברים בחיי וזה גרם לי להתקפי חרדה ודכאונות ובעיקר מתחים נפשיים שקשה היה לי לסבול. הגעתי לשתי מסקנות חשובות בתקופה האחרונה: 1) אין לי כוח סבל למתחים נפשיים. כל פעם שאני סובלת ממתח נפשי אני מרגישה שאני מתמוטטת ולא יכולה לסבול יותר, 2) מראש הייתי רגישה למשברים ולשינויים בחיים. בכל אופן, קיבלתי סרוקסט אחד ליום (20 מ"ג) ואז כשזה לא עזר העלו לי את זה לסרוקסט וחצי וגם זה לא ממש עזר. רק לפני כחודש העלו לי את המינון לשני סרוקסט והתחלתי להרגיש את השינוי. זו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי יותר רגועה ולוקחת דברים יותר בפרופורציות ומצד שני זו היתה גם הפעם הראשונה שהרגשתי תופעות לוואי - השמנה, נטיה לאכול, ישנוניות ועייפות וירידה בחשק המיני. ביומיים האחרונים אני שוב מרגישה במתח נפשי, מין לחץ בחזה ותחושה של מתח ודאגה לא מוגדרת. אפילו קשה לי לנשום עמוק מרוב תחושה של מתח. אני מתחילה לדאוג שהסרוקסט מפסיק לעזור. האם זה יכול להיות? היום לקחתי קלונקס אחד כדי להרגיע את המתח אבל אני עדיין דואגת. אני לא רוצה להגיע לרמה שכל כמה חודשים מעלים לי את המינון כי יש לזה תופעות לוואי וכי עצם לקיחת התרופות מורידה לי את הבטחון העצמי. גם העובדה שהגעתי למסקנה שמאד ומתמיד הייתי חלשה ורגישה יותר מורידה לי את הבטחון והאמונה שזה יעבור משום שזה לא רק משבר חולף. מה דעתך?

26/11/2001 | 19:05 | מאת: "אור

יכול ליהיות שזה תופעות לוואי של הקלונקס אין לי מושג למה וכמה זמן את משתמשת בקלונקס אבל לא קל לצאת מהכדור הזה כי הוא ממכר לדעתי תני לסרוקסט זמן כי כרגע את גם מתרגלת לכדור וגם מתמודדת אם תסמיני הגמילה מהקלונקס ועדיף היה אם תפסיקי אם הקלונקס כי זה כדור בן זונה!!!! ויש עוד כדורים שלא פוגעים בחיי המין (אם זה חשוב לך) כדוגמת אפקסור ואחרים ....תתיעצי עם הרופא שלך

26/11/2001 | 15:53 | מאת: HERA

אקרא לגיבורת הסיפור א'. א' ננטשה בגיל 4 חודשים במצב גופני מזעזע: תת-תזונה שפגעה בהתפתחות שלה... מבחינה התפתחותית היא נראתה לא יותר יותר מבת 6 שבועות... א' "הוצאה" לאימוץ... ה"הורים" שלה נטשו אותה כי היא חירשת מלידה. הנטישה היתה רק לטובתה, משום שאף-אחד לא שם לב לזה שהיא חרשת, ובגלל חוסר היכולת שלה להגיב לגירי ווקלי, היא חטפה מכות רצח. מישהי ראתה את א' ובאותו יום החליטה, שהיא תאמץ אותה... הסידורים נעשו בתוך 3 ימים, וביום הרביעי א' הגיעה למשפחה מאמצת, שהשקיעה בה הכל! התמודדות עם הפחדים, סיוטים בלילה, שהצטרף אליהם בכי קורע לב... הכל נשאר מאחור... היום א' בת 4... מלבד רגעים מסויימים של תגובות מבוהלות, היא מתנהגת כאילו כלום לא קרה... יש לה חברים למרות החירשות.היא למדה את שפת הסימנים מהר מאוד. מבחינה בריאותית מצבה השתפר בחודש-חודשיים הראשונים אחרי האימוץ. היא סובלת מאלרגיה לא ברורה, שבאה לידי ביטוי על העור... אבל לא חוסכים בכסף בחיפוש אחר הטיפול המתאים... היה לה מזל... הרבה אנשים לא זוכים לכזה מזל... וסתם ככה, לסיום אציין, שא' היא לא אחרת מאשר אלפא, הכלבה שלי, שנקשרה לשער בעמותה שבה התנדבתי ואח"כ עבדתי... ביום שבו היא הגיעה ראיתי אותה והחלטתי שהיא שלי!!! נכון, שיש בעולם אנשים שזקוקים לעזרה, ומה פתאום דווקא כלבה, אבל אני נותנת את הנשמה לאלה שיודעים להעריך את זה, ושמחזירים פי אלף.... לאלה שיותר אנושיים ממרבית האנשים שפגשתי.

26/11/2001 | 16:06 | מאת: lisa

nice story HERA how are you today on this dark and rainy winter day?

26/11/2001 | 16:10 | מאת: HERA

אני אוהבת את החורף... רק שיהיה פחות קר... לא אכפת לי הגשם. ימים מוזרים - הזמן מתקדם בקצב משלו; יש רגעים שחולפים מהר מדי, לפני שהספקתי לתפוס אותם, ויש רגעים דביקים כמו מסטיק, שלא נגמרים. היית אתמול בפגישה, לא?

26/11/2001 | 19:53 | מאת: ניר

כלב..... איזה דבר יקר , דוגמא אבסולוטית לנתינה ללא תנאי.

26/11/2001 | 23:34 | מאת: HERA

עוד לא נתקלתי באנשים, שמסוגלים לקרוא אותי כמו שכלבים יכולים...

27/11/2001 | 08:51 | מאת: anat

every time i read some thing u write i appresiate u more - u see u have such a good heart, u love to help all the living creatures...... but your story also showed me that even if u r not aware of this or doesn"t want to be aware of it - u do feel adn u do need love - no matter if this love is coming from your dog - or even better - u can trust dogs more than people............:)

27/11/2001 | 14:56 | מאת: HERA

העולם שלי מתחלק לשני חלקים... חלק אחד שייך לעולם ה"אנושי", לבני-האדם... לפעמים אני מתביישת שאני שייכת לכזה זן... (לא לכסח אותי על ההכללה... נמאס כבר לקרוא עיתונים... מה כולם רוצים? לחריב לחלוטין את העולם?... אין לי שום הערכה כלפי המין האנושי (למרות ההישגים...). החלק השני של העולם שלי מוקדש כולו לבע"ח... וכפי שכתבת - שם נמצאות שאריות הרגש שלי.

26/11/2001 | 02:54 | מאת: ויוי

בוקר טוב ואור לך, שהשמש תיזרח לך כשתצאי החוצה , ושבחומה תרגישי את חיבוקי אליך היום! ושיהיה לך מה לעשות , כי המעשה , משכיח הכל. או__ה__ב_ת ויוי

26/11/2001 | 08:54 | מאת: ליהי

מקסימה שלי... תודה על העידוד. רק עכשיו התעוררתי ומיד רצתי "אליכם" ..... כמו שאת יודעת כבר, אני עוברת התמודדות די מכאיבה. אני מרגישה את הכאב, את הפגיעה - כמעט בכל דקה מהיממה. אני משתדלת להעסיק את עצמי כל הזמן, כדי לא להיסחף עם הכאב. מנסה לשלוט בו. אבל את בטח יודעת שזה לא עובד ככה... כי ברגע שאני עם עצמי זה שוטף אותי. גל ענקי של כעס, של גועל, של אכזבה. אני יודעת שיגיעו ימים טובים (בע"ה). אולי בנתיים במקום לברוח מהעצב אני אתן לעצמי לחוות אותו? לא לפחד ממנו. לתת לו מקום בקיצור. בכל אופן, היום בבוקר יש לי אולטראסאונד- הרופאה שלי חושבת ששוב חזרו לי הציסטות המעצבנות , תחזיקי לי אצבעות... ביי בנתיים :-)

26/11/2001 | 15:56 | מאת: HERA

היי, עכשיו אני "מנקרת" בעצים של אחרים... איך עברה הבדיקה? הכל בסדר, או שחזרו הציסטות? מקווה בשבילך שזו היתה אזעקת שווא...

26/11/2001 | 09:49 | מאת: "אור

ולמה לא יושנת??

26/11/2001 | 12:41 | מאת: ויוי

אור ,,,,יקר שאלה טובה אני חושבת שאני לא יכולה להיפרד ממנו ,,,,מהמחשב אדם נורמלי,חושב על פוך ושמיכה ,ואני דוחה עד השעות הקטנות של הלילה, אני רק יודעת שכיף לי ככה. (רק אתה מסוגל להוציא ממני את המילה ,,, כיף ) אוהבת ויוי

25/11/2001 | 23:02 | מאת: ליהי

עוד יום קשה עבר. הרבה כאב. עדיין לא עובר. זה בסדר יש לי סבלנות. בא לי לבכות עכשיו, אבל לא יוצאות דמעות. רק הדקירה בלב עדיין שם. לילה טוב לכולם, מקווה להיות קצת יותר שמחה מחר.

25/11/2001 | 23:54 | מאת: איתן

הרה אתמול או יותר נכון היום לפנות בוקר צחקת:))) למה את עדיין עצובה???:) אני אעשה לך חיקוי של טיפטיפון:))) " טיפטיפ, ראית את נפו ובונגה???? הם היו צריכים לחזור, עד הצהריים, ראש העיר. נורא כועס. הוא מחפש את נפו.....":))) אני מקוה שתחיכי שוב:))) @-----)----- איתן:)

26/11/2001 | 00:21 | מאת: HERA

איתן, לפעמים הצחוק בא מתוך הכאב... אני יודעת שבמצבי-רוח הכי שחורים ואובדניים שלי, כשאני מגיעה לתחתית - פתאום נעשה לי טוב... זה לא טוב כמו שוקולד או סרט יפה, אלא יותר כמו להיות בטריפ מוצלח (לא יודעת - לא ניסיתי)... ואז ברור לי, שהמצב באמת גרוע...

26/11/2001 | 00:18 | מאת: HERA

חבל שאי-אפשר לחייך לעיתים יותר קרובות... אמרו לי פעם, שהדמעות מלוחות... אני כבר לא זוכרת... במקום שיש כאב, יש גם תקווה לזריחה מדהימה...

26/11/2001 | 09:04 | מאת: ליהי

נשמתי... הדמעות אכן מלוחות. אני עוד זוכרת....(כל יום אני זוכרת, רק שאתמול הן נתקעו לי בגרון ולא רצו לצאת, החוצפניות) ואני מחייכת , לעיתים יותר קרובות, אבל את יודעת שזו רק מסיכה. אני מכריחה את עצמי לחייך לא בשביל להסתיר את הכאב אלא פשוט כדי לא להיכנע לו. כאילו כדי להגיד לו "אתה רואה? שלא תגיד שאני לא מנסה..." לפעמים זה עוזר יקירתי. אתמול לדוגמא ראיתי את המערכון של יצפאן על לימור לבנת, וכמעט שלחו לי ניידת טיפול נמרץ..... אלו היו כמה דקות של כיף, של ניתוק. רק לצחוק. לא לחשוב על שום דבר. והנה, יום חדש- להתמודד איתו. ואת..? מה שלומך יקירתי? (עוד חושבת על בלה ושולמית...?... אה ודרך אגב, לא הצלחתי לחלום על טיפטיפון השווה כל כך.. איזה עצבים...!)

25/11/2001 | 21:22 | מאת: מירית

יש לי בעיית קנאה כאשר בעלי משוחח עם נשים זרות מה עושים?

25/11/2001 | 23:30 | מאת: מיקי

זאת בעייה רצינית. ואת חייבת לתכנת את המוח שלך שזה לא יועיל רק יזיק לבריאותך הנפשית וגם ירגיז את בעלך...איך עושים את זה?? לאט לאט. את צריכה להשיב לעצמך את הבטחון העצמי. אגב. אם גבר רוצה לבגוד זה לא יעזור לך אם תעקבי אחר מעשיו. זה קשה וכואב. אבל אפשרי![ בהצלחה!

25/11/2001 | 23:50 | מאת: מירית

תודה רבה חשבתי על זה, וזו האמת.

26/11/2001 | 00:13 | מאת: ד"ר אורן קפלן

מירית הקנאה יכולה להיות תגובה טבעית, אפילו השרדותית, בכל קשר זוגי. במינונים סבירים היא עשויה להיות אפילו מחמיאה לבן הזוג. עם זאת, ההקצנה שלה עלולה, כמו קיצוניות בכל דבר, להיות הרסנית. קשה להגיד לנפש "לא", כלומר, אם זה מטריד אותך יהיה קשה לשכוח מזה. חשוב להבין מדוע את כל כך מקנאה, האם זה מסיבות אישיות/אישיותיות שלך או שבאמת יש סיבה לדאגה. כמו כן, באיזה קונטקסט רחב יותר של קשריך הבין אישיים נמצאת הקנאה הזו. בברכה, ד"ר אורן קפלן

26/11/2001 | 11:00 | מאת: מירית

שלא תבין אותי לא נכון בעלי הוא אדם מיוחד, מקסים וגם נאמן רק לי שי בעיה עם עצמי ששקשה לי לדעת שהוא מדבר עם נשים אחרות למרות שאני יודעת שאלו שיחות לצורך לימודיו. הבעיה היא שלי! מירית

25/11/2001 | 19:40 | מאת: זוהר

אני בן 37וגר אצל הורי ביחידת חדר בחצר יש לי חברה גרושה +ילדה שגרה איתי לנסיון חודש לראות עים זה מסתדר ביננו היא אומרת שכאשר נעבור לגור ביחד אז היא רוצה שיהיה לנו חשבון כסף משותף בבנקההכנסה שלי כ6000שח ההכנסה שלה כ3600שח שאלתי היא האים זה צודק שיהיה לנו חשבון משותף או שנתחלק בהוצאות שווה ביננו? היא אומרת שהיא רוצה בקשר רציני לחתונה ורוצה או הכול או לא כלום ואים אני לא מסכים לחשבון משותף היא תעזוב אותי לטובת קשר אחר מה עלי לעשות ? אנא עזרת החברים בפורום תודה ...

25/11/2001 | 23:33 | מאת: מיקי

אם אתה מתלבט סימן שאתה לא שלם עם החיים המשותפים עם חברתך. נכון שאתם רק לנסיון. אז תאמר לה שחודשיים שלושה תתחלקו בהוצאות. ואם ילך אז תשנו את החוקים. מה אתה אומר???

26/11/2001 | 00:19 | מאת: ד"ר אורן קפלן

זוהר שלום הטון בו אתה מתאר את הדברים נשמע צורם. אני לא יודע אם זו התגובה הרגשית שלך למה שקורה או שזה הדרישה של בת זוגתך (או שניהם כמובן). כמובן שיש פתרונות טכניים לעניין כמו לקבוע קופה משותפת לתקופה הראשונה ומועד שאחריו אפשר למזג חשבונות, אבל יש לי הרגשה שהטון הצורם דורש התייחסות רצינית יותר מפתרונות טכניים. במידה ואתם עומדים להקים בית משותף צריך שיהיה בינכם דיאלוג פתוח וכנה. שיטת "הכל או לא כלום" אינה מתאימה לסוג כזה של יחסים. אני מציע שתשבו ביחד ותבדקו במה מדובר. יתכן שאלו חרדות טבעיות של לפני מחוייבות גדולה, אבל גם לאורך חייכם המשותפים יהיו עוד לחצים כאלה וכדאי כבר מעכשיו למסד דרך נעימה יותר לפתור קונפליקטים. בברכה ד"ר אורן קפלן

25/11/2001 | 19:40 | מאת: אנונימי

המוטיבציה לפעילות אנושית עשויה להימצא בשני מישורים. ישנו המישור של פעילות,שבו פועל האדם למען תכליתיו האנוכיות שלו, מישור שהוא איגואיסטי לפי טיבו, ולעתים אף אי ראציונאלית במובהק; לעומת זאת ישנו מישור שבו פועל האדם למען תכליות כלליות, שהן לפי טיבן ראציונאליות. את התחום הראשון , מישור הפעילות לתכליות אנוכיות, הוא סך הכל של רצונות של בני האדם המצוים במסגרת מסוימת ופועלים למען תכליותם האנוכית גרידא. מעבר לסך הכל הזה של רצונות האינדיבידואלייסטים -אגואיסטים קיימת מערכת אחרת של רצונות הרצון הכללי,העניין הכללי. יש ליזכור שהרצון הכללי אינו רצונה של החטיבה המדינית כשלעצמה מול רצון היחידים המרכיבים אותה; גם הרצון הכללי הוא רצונם של האזרחים עצמם, זהו רצון של היחידים האינדיבידואליים,אלא לתכליות של הקולקטיב, של הקבוצה, של הכלל. עד כאן תורתו המדינית של רוסו. הבנת את הפרינציפ אביב2 ..???. תן לאנשים לפטפט אם זה עושה להם טוב ומשחרר אותם מלחצים... אז מה אם זה נעשה מאחורי המקלדת?.?? מה הקטע ... מה זה עניינך???? בא לך להשתתף ...תשתתף במידה ולא תן לאנשים להתבטא ... איך שבא להם

26/11/2001 | 00:14 | מאת: HERA

אוהבת אותך.... יפה כתבת... אני מודה שהיתה אמש היסחפות קלה... אבל (מבחינתי) זו היתה תוצאה של גאות מסויימת... ואולי לאחרים כל השיחה הזו נראית מטופשת וחסרת טעם, אבל אני אפילו לא יכולה לתאר מה שזה עשה לי...

26/11/2001 | 02:47 | מאת: ויוי

זה לוקח אותך לרבדים אחרים שלא קשורות לבעיות,זה מרגש כל כך ,וכל נושא קליל ומקובל ,,מיתקבל, כי ההיסחפות היא מאין קטארסיס של התראפיה ,, ולפעמים אני מרגישה איך ההיתרגשות גורמת לאינדורפינים לגלוש מהמח. זה קרה לי בכניסה הראשונה שלי לאיזשהו פורום העץ הלך ווגדל והיגענו עד "שתיית"קפה ועוגה, ואם היו שואלים אותי כמה שעות קודם לשלומי היתי אומרת להם ,,,בקנטים. אין ספק שזה מפריע לאחרים ,ולמי שנימצא בזה זה עוזר.

26/11/2001 | 18:25 | מאת: אנונימי

חן חן . אני שמח בשבילך ... העיקר שלך זה עשה טוב. מחמם את הלב לראות שבאמצעות הפורום אנשים יכולים לתרום לאחרים ולהתרם.

25/11/2001 | 18:33 | מאת: השואל

רמרון-מי מכיר? מי יודע? אשמח גם לנסיון אישי עם הכדור ובכלל זה תופעות לוואי ונושא הגמלימה בבוא העת. בתודה

25/11/2001 | 19:08 | מאת: "אור

כדור טוב השאלה למה? לא טוב נגד שפעת....... או נזלת

26/11/2001 | 00:31 | מאת: HERA

"אור, יש לי שאלה, אם לא אכפת לך, כמה תרופות ניסית בחייך? אני מתרשמת, שכמעט כל כדור אתה מכיר באופן אישי :-)

26/11/2001 | 09:08 | מאת: השואל

אור- תקרא את השאלה. אם אין לך מה לעשות, אל תעשה זאת כאן. תודה.

27/11/2001 | 18:29 | מאת: איתן

אם אתה מחפש שמות של תרופות ותופעות לואי. יש ספר שניקרא. "תרופות -המדריך השלם" על הכריכה יש ציור אם כל מיני תרופות. אם אתה מתעניין ורוצה לרכוש את הספר. יש אתר מצוין. www.booknet.co.il אתר מצוין מחירים זולים. ואני בדקתי וקיבלתי שרות מצוין מהם. יש לספר איזה שלוש הוצאות. שאחד מהם זה ידיעות אחרונות. באמת ספר שמסביר תכלס על תרופות איתן

25/11/2001 | 16:28 | מאת: דליה

שלום. אני בת 35, אחות בכורה בין 4 אחים ואחיות. אחי הצעיר בן 18.5. יש לנו קשר נפלא שכולל בילויים משותפים, שיחות וחברות ממש הדוקה, למרות הפרשי הגיל ביננו. הוא בחור אינטיליגנטי ביותר, בעל תחומי עניין רבים. רגיש ביותר לנפש הזולת ומעט מופנם. ביום ששי האחרון אחי ביקש לדבר איתי ב - 4 עיניים וסיפר לי שהוא נמשך לגברים....... הוא ציין כי הוא מאוד שלם עם עצמו ובטוח בתחושותיו. (עד היום באמת לא שמעתי ממנו ולא הבחנתי בקשרים שלו עם בנות בכלל). כמובן שתמכתי בו וחיזקתי אותו ואמרתי לו שאני בשבילו בכל עת ובכל מצב. אבל.... אני חייבת לציין שהיה לי קשה. כבר יומיים העניין די "יושב" עלי ולא מרפה: איך הוא יסתדר, האם יהיה מאושר, שרק ישמור על בריאותו וחוץ מזה - איך פתאם הוא גדל לי בבת אחת ועוד באיזה אופן. מה גם, שהורי אנשים מאוד מאוד שמרנים וסגורים וברור לי שמהם לא תצמח הישועה (בינתיים הוא סיפר רק לי ולאחותי ויעצתי לו לשמור בינתיים על פרופיל נמוך בנושא ולא לספר יותר, בטח לא להורי שאצלם הוא עדיין גר - הוא עתודאי). שאלתי - איך להתגבר על תחושת הקושי ואפילו הרתיעה שאני חשה - למרות שכלפיו אני מנסה לשדר ש"עסקים כרגיל". איך בעצם בולעים את הצפרדע הלא קלה הזו?? חשוב לי להמשיך להיות בשבילו בטח ובטח כעת. תודה.

25/11/2001 | 16:36 | מאת: HERA

דליה, מחמם את הלב לקרוא על הקשר שביניכם... אני מאמינה, שאין "תרופת פלא" להרגשה שלך, אלא רק הזמן ונכונות לקבל את אחיך כפי שהוא.... לגבי הבריאות - אחיך מצטייר כאדם אינטליגנט, אני חושבת שהוא יודע לשמור על עצמו - אבל למען השקט שלך (ומכיוון שיש ביניכם קשר טוב) תעלי לפניו את החשש הזה. תמשיכי להיות שם בשבילו - זה הכי חשוב... תסבירי לו את הרתיעה שלך, ואת הצורך שלך להסתגל למצב בקצב שלך...

26/11/2001 | 00:28 | מאת: ד"ר אורן קפלן

דליה שלום סביר להניח שאחיך סוחב את העניין כבר זמן מה ולספר לך היה תהליך חשוב עבורו. אינך צריכה להסתיר מפניו את הקושי שלך עם הגילוי, אך במקביל, כדאי להעביר מסר של קבלה ותמיכה כאחותו, כפי שעשית. אינני יודע כמה זמן אחיך מתבלט בנושא ובהחלט יתכן שזה התחלה של מסע ארוך ולא פשוט להתמודד עם הסביבה בצורה שונה מהאופן בו נהג בעבר. תגובתך עשויה להיות עבורו אבן בוחן לעד כמה ניתן לסמוך על הסביבה שתתן לו תמיכה. במידה ואינכם סבורים שההורים יוכלו לקבל את הדבר כיום, ניתן באמת להמתין. בברכה ד"ר אורן קפלן

25/11/2001 | 15:11 | מאת: דורין

האם מישהו מכיר במקרה פסיכיאטר באזור המרכז שמטפל בשיטות טבעיות הכוללות (למשל) תוספי מזון? תודה.

25/11/2001 | 23:42 | מאת: ד"ר אורן קפלן

דורין שלום אמנם לא פסיכיאטר אך תוכלי לפנות למרפאה של קופ"ח כללית בגבעתיים או בת"א המתמחה ברפואה משלימה. יש שם רופא שאולי יתאים למה שאת מחפשת. בברכה ד"ר אורן קפלן

25/11/2001 | 14:25 | מאת: עינת

שלום רב, אתמול התארח אצלי ידיד שהביא ידידה שלו. היא סיפרה שיש לה התקפי זלילה ושהגיעה אליו לסוף שבוע כדי להיות רחוק מהאוכל ובכ"ז הם ערכו זלילות (הם פרטו מה הם אכלו- ערבבו מתוק ומלוח ואכלו המון). הם אכלו אצלי ארוחת צהריים ואח"כ אני והבחורה נשארנו לדבר. כל חצי שעה או ארבעים דקות היא קמה, התנצלה והלכה לשירותים, לפרקי זמן קצרים, שאחריהם ביקשה כוס מים. כשנגשתי בעצמי לשירותים נגעלתי: האסלה היתה מכוסה מים או נוזל כלשהו וניירות טואלט היו ספוגים מסביב. באוויר עמד ריח חמצמץ ואני חושבת שהבחנתי בשאריות מזון. אינני מכירה אותה ולא יודעת מה לעשות. האם היא בולימית? קראתי במס' אתרים על הסממנים של בולימיה והם אינם מעידים עליה כבולימית. (לדוג': היא דווקא לא דיברה אתי על דיאטות, היא מאוד פופולרית, בעלת ביטחון עצמי ועוד) למי כדאי לי לפנות?

25/11/2001 | 15:04 | מאת: adi

עינתי, כל הכבוד לך!!!!!!!!! אני לא מומחית גדולה לנושא, וגם אבחנות דרך הנט אי אפשר לעשות. אם את בקשר עם הידיד שלך, אז נסי לספר לו על חששותייך. עדי

27/11/2001 | 14:37 | מאת: adi.

היי, קיבלתי את האי מייל שלך אתמול, אבל לצערי יש לי תקלה במחשב ואיני יכולה לענות לך עליו. אנסה מחר ממקום אחר. עדי

25/11/2001 | 13:50 | מאת: דנה

האם מישהו מהרופאים או מהפורום יכול להפנות אותי לפסיכולוג התנהגותי טוב שמתמחה בטיפול בהתקפי חרדה?? בתודה מראש דנה

25/11/2001 | 19:56 | מאת: קובי

שלום דנה גם אני מחפש פשיכולוג טוב עים מצאת מישהוא טוב תגידי לי גם בתודה קובי. [email protected]

25/11/2001 | 23:50 | מאת: ד"ר אורן קפלן

דנה שלום אוכל לנסות עזור בעיקר אם את מתגוררת באזור המרכז. תוכלי לשלוח אלי מייל. בברכה ד"ר אורן קפלן

25/11/2001 | 12:45 | מאת: "אור

בהההההההההההה

26/11/2001 | 09:07 | מאת: ליהי

"אורוש... קיבלתי את המייל. אבל..... למה אתה כותב כל כך הרבה?....... (:-)

26/11/2001 | 09:09 | מאת: ליהי

בואהההההההההההההההההההההההההה אתה בעצמך!........

26/11/2001 | 09:48 | מאת: "אור

אני כותב לפי מה ששואלים.... לפחות אני כותב משהו!!!!! אולי הדוור חולה????

25/11/2001 | 09:53 | מאת: ליליפוט

אשתי סובלת מתופעה של מחשבות אובססביות הדבר מתבטא במחשבות אין סופיות על דברים שהיא אמרה או לא אמרה, שחזורים אינסופיים, כתיבת שיחות ושחזורם לאחור - בקיצור תופעה איומה שפוגעת בה מבחינת שינה קריאה וכל פעילות שהופכול הליות בלתי אפשריות עבורה. מדובר במחשבות כל כך קשות שגורמות לכאבי ראש חזקים - ושליחות משותפות רבות ביננו על מנת לנטרל את החשיבה - דבר שבד"כ קשה לעשות ולא מועיל המחשבות מכוונות נגד אנשים מסויימים בדרך כלל מה עושים??? יש מה לעשות??? האם זו תופעה מוכרת??? תודה רבה ליליפוט

25/11/2001 | 15:27 | מאת: HERA

ליליפוט, הופעה שאתה מתאר היא כפי הנראה OCD (הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית), שמתבטאת במחשבות טורדניות (בין היתר). לאבחנה מדוייקת (או שלילה) רצוי לפנות לפסיכיאטר. בהצלחה, HERA.

25/11/2001 | 15:59 | מאת: ליליפוט

סליחה שאני חוזר שוב אך לא קבלתי תשובה האם התופעה מוכרת האם יש מה לעשות אנא שילחי מידע כל שהוא על התופעה אני מצטער אם אני מטריד אבל חשוב לנו מאוד לדעת תודה רבה ליליפוט

25/11/2001 | 23:55 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ל. שלום האם אשתך היתה בטיפול נפשי מסוג כלשהו בעבר בנושא זה? כמו כן, האם גם היא רואה בכך בעיה ומוכנה לפנות לטיפול (או שזה מציק בעיקר לך)? בעיקרון אשתך צריכה לפנות לאבחון מקצועי כדי להבין קודם כל במה מדובר. מחשבות אובססיביות כפי שאתה מתאר ישנן מסוגים שונים ויכולות לנבוע מסיבות שונות. לא תמיד מדובר באותה תופעה. לאחר אבחון אצל איש מקצוע ניתן יהיה לקבוע מהו הטיפול המתאים. השאלה היא שוב, האם היא מוכנה לפנות לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

25/11/2001 | 09:14 | מאת: טל

בוקר טוב!!!! חזרתי שיהיה שבוע טוב לכולם רקפת אם את רוצה פרטים אז אני לרשותך..... אביב , יונת ולי אני שוב כאן אז אם אתן רוצות להמשיך ושוחח אשמח טל

25/11/2001 | 09:50 | מאת: טל

רקפת!!!! אם תספרי לי קצת מה מצב ביתך אנסה לתת לך עצות מעטות מניסיוני... אני חושבת שעברנו ואנחנו עוברים מספיק ..אז קצת מידע לא "יזיק".ואולי אף יעזור לך ולו במעט אני יכולה להבין המ עובר עלייך ועל ביתך אז בואי ננסה איתך טל

25/11/2001 | 02:20 | מאת: HERA

חייבת לציין, שעכשיו אני יודעת למה זה פורום ליעוץ נפשי... הצלקות שהותירו בנו כל הסדרות האלה תשארנה לנצח... אני מניחה שיהיה מי שיקום וימחה, שלא לזה נועד הפורום, אבל לעזאזל, זה גרם לי חייך... וזה שווה הכל מבחינתי!!!!

25/11/2001 | 02:23 | מאת: ליהי

הסדרות עוד מילא.... אבל מה עם כל הסיפורים המפחידים? כיפה אדומה, עמי ותמי ושיא השיאים..........----- פטר והזאב!!!!!!! עד היום אני בטיפול בגלל זה...... ועכשיו ברצינות.... באמת קצת נסחפנו, אבל הרבה זמן לא צחקתי ככה!.......... לילה טוב יקרים שלי :-))))))))))))))))))))))))

25/11/2001 | 02:29 | מאת: איתן

תגידו מה שאתן רוצות על הסדרות האלו:))) אבל אתן מחיכות וצוחקות:))) ומה יש היום ראיתן????? הכל שטוח ותפל בלי טעם ובלי ריח. הלואי ולילדים של היום היו סדרות לפחות ברמה של פעם. אם חידושים אבל אם רמה. וחבל שזה לא ככה. בכל מיקרה:)) לילה טוב:))) איתן

25/11/2001 | 15:08 | מאת: HERA

היי לכם, אומרים שבכל אחת מאגדות הילדים מסתתרת הפרעה נפשית כזו או אחרת, ולפעמים מדובר אפילו בסטיות... היפיפיה הנרדמת - זו נקרופיליה... בא לו הנסיך, אחרי 100 שנה ומנשק גופה... והוא עצמו סובל מהזיות... איך פתאום היא קמה לתחייה? סינדרלה - איזה פטישיזם לנעליים... והיא עצמה נרקומנית... עלק נוסעת בדלעת... שלגיה - נימפומנית פטישיסטית; גם רק גמדים וגם 7... וגם פה הנסיך נקרופיל... מנשק נסיכה מורעלת... וכך זה נמשך...

25/11/2001 | 15:29 | מאת: HERA

אגב, עדיין לא שמתם לב ששינו את פני הפורום? אם לא, אז אני יוצאת מדעתי לחלוטין...

25/11/2001 | 17:16 | מאת: noname

הרה, אולי אני יכולה לעזור בשורה למעלה היכן שרשום "רשימת פורומים", "שאל שאלה", "חזור לפורום" וכו' רשום גם "פרוס תגובות". תלחצי על זה ותחכי. מקווה שזה יעזור.

25/11/2001 | 00:56 | מאת: HERA

אז החליטו "להלביש" את הפורום בחליפה חדשה... יפה יפה... האם גם לנו יהיו סמיילים בזמן הקרוב?

25/11/2001 | 01:03 | מאת: ליהי

הממ.. סליחה? אולי אני עיוורת אבל .... על איזה חליפה חדשה מדובר? אני לא מעודכנת...

25/11/2001 | 01:06 | מאת: HERA

היי לך, פתאום כבר אין עצים בפורום.... אלא רק כותרת, שם השולח ומס' התגובות... עד שהתרגלתי ליער, לקחו לי את העצים...

25/11/2001 | 01:08 | מאת: HERA

נו טוב, כנראה זה היה ניסוי, שלא ממש יצא מוצלח... אבל החזירו לי את העצים... :-) אני חושבת שאני מפתחת מאניה דיפרסיה... איזה עליצות תקפה אותי פתאום... :-)

25/11/2001 | 00:55 | מאת: שלומי

מה לעשות?? אשתי כל פעם ששומעת שדברתי עם אשה כל שהיא אפילו שיחה פורמלית לחלוטין מנגון הקנאה עובד אצלה שעות נוספת?? זה בלתי נסבל, אני לומד בקורס ואני נעזר מנשים שנמצאות איתי באותו קורס וגם זה מפריע לה?? מחכה לעצה ביי

25/11/2001 | 00:56 | מאת: ליהי

תסלח לי על הישירות, אבל האם אי פעם בגדת בה? וכמה זמן אתם יחד?

25/11/2001 | 01:52 | מאת: שלומי

ישירות מעולם לא בגדתי בה תביני אני הולך לקורס באוניברסיטה לא מתקשר סתם ואפי' היא שומעת את הסגנון והיא גם טוענת שהיא לא מבינה את הקנאה הזו זה משהו לא נורמלי? אני מחפש פתרון בשבילה??

25/11/2001 | 00:58 | מאת: HERA

שלומי, ניסית לדבר איתה על זה? למה שלא תנסו לפנות ליועץ נישואים - רק בשביל להבהיר ביניכם את העניינים בשטח נייטרלי, וללא הסחות דעת...

25/11/2001 | 02:45 | מאת: שלומי

היא עצמה מודה שזה קנאה לא מובנת הגיע הזמן שאני אקבל תשובה לשאלה ולא כל מיני תשובות שהן לא מענין השאלה

25/11/2001 | 01:21 | מאת: מיקי

שלומי. בדרך כלל אשה מקנאה אם נותנים לה סיבה לכך..ואם לא. לעיתים יש קנאה חולנית שהלוקה בה אינו מסוגל להתגבר עליה. נובע מחוסר בטחון עצמי בעיקר. או שלא תספר לה על הנשים בקורס. או שתחבק אותה או תואחז בידה כשאתה מספר, יתכן וזה יתן לה בטחון. ישנם גברים שלא יכולים להוריד עיניים מכל אשה שעוברת לידם. אם אתה כזה. נא לא לעשות זאת לעולם ליד אשתך. זה פוגע ומוריד את הבטחון בך ובעצמה. מקווה שעזרתי. מיקי

26/11/2001 | 00:37 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שלומי שלום במידה והנושא מעיב על חיי הזוגיות שלכם ואינו נפתר בדרכים רגילות של שיכנוע, יתכן שיש מאחורי העניין משהו ששווה להשקיע בו מחשבה יותר עמוקה. אינני יודע מדוע אשתך מקנאה לך כל כך, אולם בוודאי יש הסבר כלשהו לעניין. האם זה הנושא היחידי שמפריע לכם בזוגיות או שישנם נושאים נוספים? עומדות בפניך שלוש אפשרויות. האחת לנסות ולדבר איתה שוב באופן פתוח ולראות מה מפריע לה. מה כל כך מעורר את חמתה למרות שהיא מבינה את המצב שלך. כל עוד רק היא אשמה ואתה הקורבן הדברים עלולים להשאר כמו שהם. צריך לחשוב איך אתם כזוג פותרים את העניין וזה גם מה שיתן לה את הביטחון לו היא כל כך זקוקה. אפשרות שניה זה שתכיל את הקנאה שלה. כלומר, תקבל אותה, תאהב אותה, תסלח עליה, ותמשיך בשגרת חייך עם הקנאה. אולי חוסר הסובלנות שלה כלפי קשריך עם נשים יכולה לספר לך משהו על חוסר הסובלנות שלך כפי הקנאה שלה... אפשרות שלישית שאינה נוגדת אף אחת מהנ"ל שתפנו למספר פגישות לייעוץ זוגי ותראו במה דברים אמורים. כאמור, אולי יש משהו סביב הנושא ששווה בירור יותר מעמיק. בברכה ד"ר אורן קפלן

25/11/2001 | 00:34 | מאת: noname

פתאום זה קורה שהמרחב יותר גדול ואני כאילו יותר חשופה לסכנה השקט מאיים והרעשים מפחידים ואני לא מצליחה לחשוב על הסיבה שתעורר את הפחד הזה ולא רוצה לראות אותי פה מרגישה יותר מדי נוכחת... ולא רוצה ליפול לשום תהום יותר שבוע עגול נקי ויפה אני לא אהרוס, זה רק יגרום לי להרגיש רע יותר... הרפייה לא מצליחה הסחות דעת דורשות יותר מדי ריכוז תנועה דורשת אוויר שאין לי עכשיו מספיק ממנו אז מה בכל זאת עושים עם התקף חרדה?

25/11/2001 | 00:41 | מאת: HERA

מחזיקה לך אצבעות, ששבוע יהפוך לשבועיים, שיגדלו להיות 3 וכו'...

25/11/2001 | 06:52 | מאת: noname

תודה חמודה:) אולי פשוט היה מאיים מדי להעביר שבוע שלם. זה הרבה זמן לא ממש קרה. בהתחלה אמרו לי (מטפל שהיה לי) שהפרעת חרדה היא חלק מהפרעת האכילה והן יפסיקו בבד בבד. כנראה שאצלי זה לא ככה... בכל אופן יום חדש היום... אבל יש לי הערה ואל תפגעו-אני לא רוצה להשמע כמו המטיפים למינהם, ואני ממש בעד שתתחברו ותעזרו אחד לשני אבל באמת לפעמים אפשר ללכת לאיבוד בכל העצים האילו. זה באמת גורם לפספס את מהותו של הפורום הזה, גם מבחינת הייעוץ המקצועי וגם מבחינת עידוד ותמיכה. תחשבו כמה לא נעים לאנשים לכתוב ולהפריע לשיחות שלכם... יש מקום לעצים ארוכים בפורום, אבל לייעוץ ותמיכה. זה לא פורום דיבורים. זו רק דעתי. בבקשה אל תתקיפו אותי, מקסימום תתעלמו. יום נפלא, אני.

25/11/2001 | 00:49 | מאת: lisa

hi noname,hi hera noname i`m here if you want to talk,or phone me

25/11/2001 | 00:52 | מאת: HERA

היי ליסה, סתם לאחל לילה טוב... אני אהיה פה בסביבה...

25/11/2001 | 06:53 | מאת: noname

תודה את מתוקה. לא התקשרתי כי נרדמתי בסוף... וגם כי באמת היה מאוחר וזה קצת מוגזם. אולי אני באמת אתקשר מתישהוא ותספרי לי מה קורה... :)

25/11/2001 | 08:53 | מאת: אביב

בוקר... לפעמים נדמה לי שהתקפות החרדה שלנו מתואמות, אז או שזה ערב שבת שהוא קשה לפעמים קצת יותר, או שהחרדה פשוט יורדת לעולם ותוקפת כל מי שנקרה בדרכה, כל מי שמספיק חלש ובנקודה מספיק פגיעה ורגישה וחשוף אליה, וכן לפעמים כלום לא עוזר - אי אפשר להתרכז בשום דבר אחר, וצריך פשוט לתת לה לעבור בתוכנו ולנסות להקטין את ההשפעה הרעה, ולנסות לצמצם את הנזק עד כמה שאפשר ולנסות להאמין שזה עובר, ואכן זה עובר.. בבוקר שלמחרת היא בדרך כלל ולרוב לא קיימת, ואפשר לחזור לשגרה פחות או יותר... עד הפעם הבאה... מקווה שיש לך כבר שבוע ויום, ושיהיה לך שבוע קל. אביב.

25/11/2001 | 17:08 | מאת: noname

ערב שבת מציין את פתחו של שבוע ומי יודע מה יוליד יום. אני לא יודעת אם קיים בעולם אדם מרגיש וחושב שלא יפחד אחרי שקורים לו כל כך הרבה דברים... לא קל להתעמת עם הדברים, זה נראה מפחיד על אף שלפעמים זה יוצא מכלל פרופורציה. ואולי חרדה באמת תופשת סתם? אנשים פגיעים וחלשים? הסערה הרגשית וחוסר השקט וכל תחושות חוסר האונים והנטישה שבאים בעקבות התקף חרדה...וכל הסימפטומים הגופניים שלה שמפריעים להלחם בכל התחושות האילו-הכל באמת די נוראי וכמו שאמרה נזבורה בפורום וצודקת: שלרוב, מי שלא עבר את זה לא יודע מה זה... אבל זה שאני יודעת שזה יעזור, זה לא אומר שאני רצה לבלוס ולהקיא...המעגל החוזר הזה לא נסתר מעיני. אבל באמת אי אפשר לעשות כלום. אני לא יודעת למה אני עדיין מחפשת את הפיתרון. בדר"כ אני מנסה לשכב במיטה, מתחת לשמיכה, מרגישה את העיניים והראש מאוד כואבים ומחכה להרדמות. זה מורט עצבים. זה עינוי (בשבילי,לא יודעת מה איתך) אבל בסוף השינה באה, או שזה עובר ואז אני יוצאת... אתמול היה לי קל להרדם. הייתה לי סחרחורת משום מה (אני לא "מקטינה ראש", באמת שלא הייתה שום סיבה) והתעייפתי מהר ככה שישר נרדמתי. עוד לא נגמר היום...אבל כנראה שיהיה שבוע ויום, אבל זה לא ההישג מבחינתי. הקאתי רק פעמיים ב-3 שבועות (סופ"ש שעבר) וזה ההישג. היום עבר לי רגוע ונחמד יחסית לבוקר העצבני שקמתי אליו...תודה שהתעניינת. ואל תזכירי לי את הפעם הבאה:((((( אז מה שלומך את?

24/11/2001 | 23:20 | מאת: גשם

טוב , היי, הכל בסדר ? לא ? יופי . כנראה שהגעתי למקום הנכון ... קודם כל , יישור קו . כן , אני יודע , בקוסובו אין לילדים מה לאכול , לשכנה ממול אין אוכל לילדים , לילד של השכן לא קונים אוטו חדש . צרות מקיפות את כולנו , בכל מיני גדלים צורות מינים נושאות כל מיני סימפטומים . אז אני באמת מצטער על כל אלו שמרגישים לפעמים שאין מי ששומע אותם אבל כנראה שבאמת אין מי שישמע אתכם וכן , המצב שלכם באמת מסריח . העניין הוא כזה , אני ראיתי בחיי ( היום אני בן 20 ) די הרבה , אולי יותר מדי . במדינה נוראית כמו ישראל שלילדים אין זמן להיות ילדים שלמחשבות אין סיכוי להתפתח שלרעיון אין סיכוי להתממש , גם אני נפלתי . אישית אני מקווה למות בגיל שיבה , בקשה שכנראה הייתה מוגזמת מידי לשלושה מחבריי . המוות סובב את כולנו בכל יום בכל שעה , לאדם , כמו בהרבה דברים יש שני מצבים , אחד ואפס , אדם חי הוא אחד , אדם מת הוא אפס , העניין באפס הוא שאין לו ערך , לאפס אין כל ערך וחלוקה\הכפלה \חיבור שלו יתנו את אותה התוצאה . כך גם אנחנו , שאדם מת , אין לו סיכוי לשנות , להתפתח , לגדול , לטעות , להצטער , להשתעמם , ואילו לאותו אחד , יש סיכוי לשינוי , לשיפור , למחשבה . דמיינו לעצמכם את רגעי חייכם האחרונים , הרגו את עצמיכם . אמרו לעצמכם שאתם מתים . אדון , האם אתה מאושר ? סליחה גברת שאני ככה מתפרץ , אבל לא היה נראה לך טפשי לא לעשות מה שרצית אז באותו יום ? האם אתם מאמינים שחייתם נכון ? בכבוד ? לא ? כל הכבוד !!!! אני לא יודע מה סיפרו לכם ואיפה אתם גדלתם אבל לי נראה שאותי הנכון והישר כבר הפסיק להלהיב כבר בגיל 15 ... אז פשוט התחלתי עם השכנה ממול ... כמובן שהיא , מקובעת שכמוה לא ראתה את הפוטנציאל שיש בסקס עם ילדון ... והפסידה . כן כן , סמים זה יופי . גם כל מה שניתן לקרוא כאן בפורום שהרפואה הקונבנציונלית נותנת לחולים ולמטורפים שמעדויות שקראתי כאן , לא תמיד עובדים . אני לא מבין כנראה די הרבה דברים בחיים , אני משתדל לנסות , לחקור , לשנוא , להציק ,להתחצף , להחמיא , לאהוב , לחזר , לזיין , אבל אני נאמן לעצמי . אני לא מסתתר מרגשותי , אני כנה עם עצמי ועם העולם שמסביבי , כן גברת , זה צלוליטיס שממלא את תחתוניך !!! תתחילי לעשות משהו ! מתי פעם אחרונה עשיתם משהו אסור ? מתי פעם אחרונה שעשיתם סקס ? האם יש משהו יותר טוב בעולם מסקס ? (ולא ! אין קשר בין סקס לאהבה ! סקס בשביל סקס זה משהו אחד , אהבה היא חיבור רוחני מדהים וסקס מתוך אהבה הוא חיבור של שני אנשים שאהבתם אינה מספיקה להם בצד הרוחני ותרגומה לפעולה פיסית מחברת את האנרגיות שלהם מבפנים . הלוואי שלכולנו תהיה אחת כזו . ) ולשאלה יותר מעניינת , מתי פעם אחרונה עשיתם סקס , נגיד , לא קונבנציונלי ? נגיד עם הילד של השכנים? נגיד לבד ? ההתרגשויות הקטנות האלה משנות לנו את הראייה לגבי החיים . אולי גם כי הסיבה היא מצד השני , מה עדיף ,לשבת בבית ולסבול ?! לא טוב האדם לבדו ! מסיפורים שקראתי בפורום כאן נשמע שאין עוד הרבה למטה מאיפה שאתם עכשיו , אז מה יש לכם להפסיד ?!!! בקיצור , החיים יפים . הם לא יהיו יפים אלא אם תעשו אותם כאלה ! אף אחד לא יבוא להוציא אתכם מהדכאונות שלכם . תמיד יהיה לכם חרא בחיים ( במידה זו או אחרת , תלמדו להכיר אותו , אל תתכחשו אליו , הוא לא ילך , אפילו תשאלו אנשים מבוגרים , החרא כאן הוא והוא כאן להישאר .) אתם לא מושלמים , אם משהו מפריע לכם בעצמכם , אל תראו טלויזיה במשך שבוע , תאמינו לי תרגישו הרבה יותר טוב !!!! אני יפה , אתה לא . אני חלק אתה שעיר , אני שרירי , אתה נראה כמו בחורה , לי יש אף גדול , לך יש אף הולנדי . ז ה מ ה יש !!!!!!!!!!!!! נכון , הייתי מאוד מאוד מאוד רוצה להיראות כמו שהייתי רוצה , ונכון , אני באמת מאמין שכמה וכמה נשים התרחקו ממני מסיבות של מראה והופעה ( אני בחור יפה בסך הכל אבל עם בעיות שונות ומשונות , דוגמאות מצורפות 4 שורות למעלה ... ) אבל אני חייב לומר שלמרות הכל , אני נופל יחד איתכם פה .... כן כן , אני יודע , הלוואי והייתי מאמין בכל ההצהרות האלה , גם אני מתעסק במראה שלי 24 שעות וגם אותי זה מטריד , וכשאני לא מתעסק במראה שלי , יש לי קצת פנאי , אותו אני מנצל לזמן איכות שלי ושל השדים שלי , אנחנו יושבים , שותים קפה , והם עולים ... אני בוכה והם צוחקים , יודעים שעוד נתראה .... חארות קטנים .... לא המצאתי משהו חדש , גם אני מטורף קצת , אבל באמת באמת שאת האחריות ליציאה שלי מהחרא אני זוקף אך ורק לזכות עצמי וזאת מאחר וכל הסביבה שלי בגדה בי לא נשאר במי להתלות והייתי חייב בדרך זו או אחרת לצוף לפני שאני אשקע עמוק . אז פשוט דחפתי את עצמי למעלה . איך ? תשאלו אותי ואני אענה ... אבל באמת שכל הזמן הזה השתדלתי (שזה המון ) לשמור על כנות , ביני לבין עצמי וביני לבין העולם וזה אחד הדברים החשובים לדעתי . מי יתן ולא נדע עוד צרות . אה וגברת , אני מצטער . לא התכוונתי להעליב .בסך הכל אני איש טוב ... שבוע טוב , גשם.

25/11/2001 | 00:39 | מאת: HERA

גשם, בהחלט הצפת אותנו בשיטפון של מילים... רגע, תן להתעשת לפני שאני טובעת... שכחת לציין, שבניו-יורק "נפלו" שני בניינים... שרק היום נהרג מישהו בפיגוע ירי (או מטען - לא זוכרת)... שבאפגניסטן יש מלחמה... שהחיים בזבל, והזבל על הפנים... שיש מיתון והאבטלה גואה... לא, אנחנו לא חברי green-peace, ידידי נעמ"ת וכו'... (ואם יש פה מישהו שכן, אז סליחה) כולנו פה בני -אדם, שרואים את מה שקורה בעולם, ונאבקים על החיים האישיים שלנו - זה לא סותר ולא מתנגש... אולי אם נהיה חזקים יותר, נוכל לתת יד לעולם, לשיר ביחד עם מייקל ג'קסון: heal the world, make it a better place, for you and for me and the entire human race..." כנראה שאמות המידה שלך שונות מעט, וזה בסדר. כל בני-האדם נולדו שווים... ההבדלים נוצרו בדרך... ובאמת צר לי על האובדן של שלושת חבריך.... גם אני איבדתי חברה בגיל 15 - סרטן... מסוג הדברים שגם סקס לא יכול לפתור... ולפי מה שאתה מתאר, אני לא אחד ולא אפס; אני 1/2... פיזית אני חיה, נפשית אני מתה... מה זה אומר עליי? אני צריכה סקס פרוע וחריג? או אולי ללכת לשכנים... אף-אחד מהם לא מציאה גדולה...!!! או אולי, בשביל למלא את חיי, אלך להיות זונה - זה ייתן לי הרבה סקס... וכמו שכתבת, זה לא יהיה שייך אפילו לאהבה... נכון, אף-אחד לא יוציא אותי מהחרא הזה... אבל דווקא פה, בפורום מצאתי שותפים שמבינים יותר, שתומכים יותר, שעוזרים לי לראות שהחרא מונח על דשא ירוק ורענן... וצריך את החרא הזה, כי הוא מה שמדשן את הדשא... אבל כל דבר במידה... וגשם, לא נעלבתי - רציתי להציג קצת את הצד שלי...

25/11/2001 | 00:44 | מאת: HERA

תודה על החשיפה ועל השיעור החשוב...

25/11/2001 | 00:44 | מאת: מיקי

הגעת אלי לכאן כמו גשם מרווה ורענן...יפה כתבת. בוטה וחצוף אבל בכנות. אז איך יצאת מהחרה????

25/11/2001 | 00:50 | מאת: ליהי

היי. נעים להכיר. רק רציתי להודות לך על מה שכתבת לי בקשר למודל הנוירוטי. הסיפור שלך הוא הוכחה מצויינת שאפשר לפתור את הקונפליקט ולהמשיך הלאה. לילה טוב... :-)

25/11/2001 | 09:23 | מאת: anat

whow.... defenatly u made your point... i think u said it very nice - yes we all have problems and we need to ut them in the right perspective - but not all of us have the ability to do so.......... so.... if u know the sicret - pleas share it with us.....

26/11/2001 | 00:24 | מאת: HERA

ענתי, יום אחרי... אני חושבת שניסחפתי עם התגובה שלי... מצד שני - היא באה היישר מהמקום ההוא בבטן... זה שכואב במצבים קשים... מה שלומך? איך מתקדמים העניינים?

24/11/2001 | 22:21 | מאת: שירית

שלום לכולם. אני מחפשת פסיכולוגית טובה מאיזור השרון לטיפול בילדה בת 7 הסובלת מפסיכוזת ילדות שזה מצב נפשי קשה של בלבול. האם מישהו יכול לעזור לי?

25/11/2001 | 00:17 | מאת: מרסי

גבעת חיים. יש שם תחנה של בריאות הנפש לילד.

25/11/2001 | 00:24 | מאת: HERA

שירית, האם את חברה בקופת חןלים מסויימת? אם כן, תנסי לברר דרך הקופה אם יש מישהו/י שמתמחה בילדים.