פורום פסיכולוגיה קלינית

למה הפסיכולוגית חיללה את מערכת ההקשרות שלי וניצלה את העובדה שפיתחתי קשר רגשי כלפיה והעברה כדי להורות לי מעמדת סמכות לצאת לעבוד ולחצה עליי בכיוון הזה - מעמדת סמכות. ממקום שאומר לך מה לעשות ולא מקשיב לקול האותנטי של עצמך שמנסה לדבר שם. והכניסה אותי למוד צייתני. למה לעשות דבר כזה? למה היא עשתה את זה??? למה כל מה שהיה חשוב לה ב'טיפול' ההוא היה להגיד לי 'צאי לעבוד' בלי בכלל לחשוב איתי ביחד איזה מן עבודה הייתי רוצה ולמה, ואיזה מן עבודה לא הייתי רוצה ולמה. ומהם הקשיים שלי וכ' למה ככה? למה בצורה כזאת? למה לחלל את נטיה של הנפש להקשר רק בשביל להורות לאנשים כיצד לחיות את חייהם ואפילו שזה בניגוד גמור לרצונם האמיתי האותנטי. איזה מן טיפול זה בנפש האדם. למה החילול הנפשע הזה נקרא 'טיפול' ?? ואם כבר היינו מגיעות יחד למסקנה ובהסכמה שמוטב לי לעבוד כי, לא יודעת, מוצאות סיבות.. אבל זה לא קרה ככה. זה קרה דרך הוראה מגבוה. דרך הפעלת לחץ תוך כדי ניצול ההעברה. ואכיפת הקול שלה על פני הקול שלי שהושתק ונקבר תחתיו. איך דבר כזה יכול להחשב טיפולי בכלל? זה הכי אנטיתזה לטיפול, לתהליך שאמור לחבר אנשים לאותנטיות של עצמם, לרצונות אמיתיים או לפחות לחפש איתם ולסייע להם להבהיר לעצמם מה הם רוצים ומה אינם רוצים. ממתי מטפל אמור לפלוש עם הוראות ? לא יודעת. עד היום אני מרגישה שהיא התערבה לי בנפש בדרך מאד פסולה . היא הייתה צריכה להקשיב לקול שלי ולדבר איתי ולא להתיימר לדחוף לי את הקול שלה והתפיסה שלה לגבי מה נכון לעשות. איזה מטפלת פושעת. איף. למה מטפלים ככה בכלל. סתם נזכרתי.זה היה נוראי אז נזכרתי. ואני בכלל רציתי חוויות טובות. רציתי למלא את עצמי בטוב.. וזה לא הוגן שאנשים ללא משברים זוכים להשקיע עשור שלם בחייהם בין שנות ה 20 ל30 כדי לצמוח ולהתקדם בחיים ואחרים חווים משבר התפתחותי ומן רגרסיה וסימפטומים סוטים מהמסלול ועסוקים עשור שלם לחפש את עצמם ולהדביק את החלקים מחדש ולנסות לגבש איזו זהות חברתית ראויה שלא התפתחה באופן טבעי מבית בגלל שהיו שטופים בחרדות חוסר מודעות ותסביכים. זה לא הוגן. זמן זה משאב בחיים ואני מרגישה שהתעוררתי למודעות רק בגיל 29 בעצם. זה כאילו התחלתי לחיות בפכחון לסביבה רק לפני איזה 8 שנים בלבד.. עכשיו אני רואה איזה ההבדל זה בין אלה שזכו לעשות לבנות להגיע למשהו בעשור השני ושלישי לחייהם ומשם המשיכו למשל להיות הורים ועד אז צברו משאבים חיצוניים ופנימיים שיהיה מה להעביר הלאה .. לבין אלה שנאלצו להאבק על גדילה שלא התרחשה כראוי בעיתה ומגיעים לגיל מתקדם עדיין לא בשלים להורות לא כלכלית ולא פנימית וזה פשוט לא פייר כי הם בחיים לא יקבלו את הזמן שהיה נגיש לאחרים באותה צורה. אני בגיל שכולם סביבי כבר נעשו/נעשים הורים. וזה לא פייר שנאלצת לוותר על זה רק כי לא הספקתי לבנות את עצמי כראוי מבחוץ ומבפנים עדיין כדי שאוכל לחוש שיש לי משאבים ראויים להעביר הלאה. ממש לא בא לי להוליד ילדים למציאות של חסכים במשאבים.. אז עדיף שלא. והפסיכולוגית? פשוט כלבה. היא בכלל לא הייתה בנעליים האלה מעולם אז מה היא מדברת בכלל עם כל ההישגים והבית הצפונבוני שלה... איף. אנשים פשוט כאלה צבועים ומלאים בבולשיט במקום להיות כנים לגבי פערים וגורלות התפתחותיים. כי עם כל הכבוד לזה שהפרט צריך ללמוד לקחת אחריות עדיין את הזמן האבוד ההוא שאיש לעולם לא ישיב לו כדי שיוכל להשקיע בהתקדמות כפי שאנשים ללא משברים התפתחותיים זוכים לזה . לרצף- רצף התפתחותי בחייהם. ללא נסיגות עיכובים, משברי זהות והכרח לעצור את הכל ולאסוף לעצמם את השברים ולחבר מחדש.. בא לי להיות 12 שנים אחורה עם המודעות של היום :/ נראה לי הייתי בגיל 36 (הנוכחי) במקום אחר לגמרי מכל בחינה. הרבה יותר עשירה פנימית וחוויתית ובשלה. בשלה להורות והכל.

הי מימה, זה לא פייר, מסכימה איתך. אז ...? מה עושים עם זה? מצאתי שיש, לפחות אצלי, קורלציה בין עומס המילים למצב רגשי רעוע. אודי הבריא כותב ישר ולעניין. מודעות - כן, זה בא עם השנים, לפעמים. תמיד יש עוד דברים לדעת. האם את בטוחה שאת מודעת מספיק? אמר פעם אחד המפורסמים שמשאלתו היא לחיות את החיים מהתחלה עם כל הידע שיש לו. ושנייה, הולכת לחפש איזה קטע של וודי אלן ואם אמצא אשלח גם אותו. סוריקטה

"In my next life I want to live my life backwards. You start out dead and get that out of the way. Then you wake up in an old people's home feeling better every day. You get kicked out for being too healthy, go collect your pension, and then when you start work, you get a gold watch and a party on your first day. You work for 40 years until you're young enough to enjoy your retirement. You party, drink alcohol, and are generally promiscuous, then you are ready for high school. You then go to primary school, you become a kid, you play. You have no responsibilities, you become a baby until you are born. And then you spend your last 9 months floating in luxurious spa-like conditions with central heating and room service on tap, larger quarters every day and then Voila! You finish off as an orgasm!"

קצת באיחור הבוקר ובכל זאת ...שבוע חדש בואו לזכור את הטוב והיש שהוא מביא איתו ... תודה אודי שאפשרת חופש פעולה גם בהעדרך , והכי תודה שאתה חוזר אלינו היום .. תודה על העץ הזה שמכריח אותי להביט מעבר לנקודה השחורה תודה שיש הרבה טוב סביב תודה לטבע תודה לחיות סביבי תודה שאני יודעת להעזר תודה שהשבוע נגמר ואחד חדש בא במקומו תודה שאני מנסה לשמור על האכילה שלי ולא כועסת על עצמי כשלא מצליחה תודה להורי שהביאוני לעולם דווקא אני שמחה להיות כאן - (רק חבל המחירים שאלו הם הורי ) תודה על עבודה ופרנסה תודה על חברות תודה על נתינה וקבלה תודה על מחשבות על הטיפול שנגמר על הרווח וההפסד ממנו תודה שרואה חלקיות בחיים גם אם עדין קשה לחלק ממני להשלים איתו תודה מימה על הגיגים שאת מביאה ומחשבות בעקבותיהם תודה לכולם על השיתופים וההתחלקויות על למידה ממכם תודה על היותכם תודה על המקום הזה ....

תודה אביב יקרה שאת מזכירה לנו להודות תודה שלקחתי אומץ והתחלתי לכתוב את הסיפור שלנו תודה שאני משתדלת ומנסה להמשיך הלאה תודה שרק להיום אני לא מוותרת תודה

תודה שקמתי תודה שהגעתי למקום חפצי תודה על נסיעת בוקר נעימה תודה לטבע מסביב תודה שיתחממם קצת אחר כך תודה להבנות תודה ליכולת להביט במעשים שלי תודה על שיח פנימי עד כמה שאפשר מכבד תודה שאני מתחילה להבין את הפיצול הזה תודה שאני מי שאני תודה על יכולות תודה על אחיזות בדברים קטנים תודה על מטפלת וטיפול תודה על התנגדות לטיפול תודה על חשש תודה על יכולת לדבר את הדברים תודה על העץ הזה שמחייב אותי להיות נוכחת כאן ולא לברוח תודה שאני יודעת שלברוח מעצמי אני מבקשת תודה שאני לא מרחיקה את כולם כמו פעם תודה שיש לי המון זמן לבד ען עצמי כדי לאזן את היחד תודה שאני מאפשרת למצמי כאן מקום גם שאני כל כך למטה תודה על המקום הזה שמאפשר להיות כמו שאני תודה אודי על היותך

נזכרת בדברים שנכתבו כאן לא מזמן בעד טיפול וחושבת כל הזמן אם אני עושה את הדבר הנכון. ואני מרגישה שצריכה לבדוק. מרגישה שזה מן הרגל כזה. ביום קבוע בשעה קבועה... יש פעמים שאני מחכה בקוצר רוח, יש פעמים שאני חושבת אולי אוותר ולא אלך. ויש פעמים שאני פגועה ממנה וממש לא בא לי לפגוש אותה. מרגישה שצריכה לנסות לבד, יודעת שאולי יהיה קשה בהתחלה. אז עוד מספר פגישות כניראה, אסגור אחרי את הדלת ואפלס לבד את דרכי.

הי אוף, ... או שעוד כמה פגישות תגלי שאת מסוגלת לעשות איזו עבודה תוך שימוש בטיפול ותהיה קפיצת מדרגה. סוריקטה

הי אודי, כולם, וגם לרופא הנפש שלי בדימיון, התגעגעתי. אז באתי. חסר לכם אידיוט. ניסיתי לנוח ולצבור כוחות. אודי, איך היה ומה שלומך? בהצלחה לכולנו. סוריקטה

סוריקיטה יקרה גם אנחנו התגעגענו.. קראתי מה שכתבת לאודי על המשאלה.. אני פעם חשבתי .. דמיינתי שכולנו כאן נפגשנו עם אודי ... כולנו יכלנו להכיר אחת את השניה באמת וכאילו שהיינו כמו משפחה... משאלה

אודי, שבוע טוב, ברוך השב, ותבורך, יודע, חשבתי לי מאד, שהייתי רוצה שיהיה לך מושג איך אני נראית. וגם איך קוראים לי באמת. ומאיזה אזור אני בארץ. הבנאדם שמאחורי המילים. ואני עומדת מאחוריהן. סוריקטה

דאגתי להיראות. בקבוצה אחרת. מציאותית. לא האמינו עליי :-) סוריקטה

אודי וכלם שלום, מה שלומך אודי? איך עבר השבוע? מקווה שמועיל וטוב. שוב תודה על העלאת הודעות..... חלמתי חלום קשה. בחלום אני יולדת תינוקת ,עובר שנולדה לפני הזמן, מחוברת בחבל הטבור אני מנסה לנתק ולא יכולה. יוצא ממני דם בלי הפסק אני על הרצפה עשויה מעץ ומעליי מנורות פלורוסנט..אני לבד צועקת אף אחד לא בא. אני לבד...סיפרתי לה היא אמרה להמציא סוף טוב...ממציאה שהצליחו לחתוך את חבל הטבור וניקו הכל ואני על מיטה ומטפלים בי..לא בטוחה אם התינוקת עליי או שהסוף יהיה שלקחו אותה ממני....לא יודעת מה קורה איתי...בפגישה ספרתי לה את זה הגב והבטן כאבו לי מאוד תוך כדי..האם קרה לכן שספרתן חלום או משהו והרגשתן כאבים פיזיים תוך כדי???? אוףףף.....האם אודי זה דברים שקורים ככה תוך כדי? והיא לא עובדת בהפנוזה אפילו לא אנליזה והכל כל כך מוחשי וחזק....האם היה מועיל לי היפנוזה? ואיך אפשר אם אני כבר בטיפול אצל מישהי שלא עושה? האם הולכים למישהו אחר באמצע טיפול? הרי אי אפשר....הפנוזה אולי הייתה קצת עוזרת...פעם זה נשמע לי מפחיד כל זה היום אני במצב שמרגישה שיש דברים שאני לא יודעת עליהם וזה ממש קשה.......כבר מתחילה להאמין בגלגולים אולי...או בשלב ללא מילים, עוברי וכו'...קבעתי עוד איתה..להמשיך ..פשוט נעשה יותר פגישות אבל גם זה קשה לקבוע כי אנחנו מוגבלות בימים וכו'..אני אוכלת המון גאנק פוד..חזרתי לאכול, אני לא מקיאה אף פעם גם לא פוגעת בעצמי אבל אוכלת וכמובן שמשמינה אחרי הורדה של 24 קילו ושמירה על כך כבר 3 שנים...אוףךךףף חבל!!! שתהיה שבת שלום, או שבוע טוב, תלוי מתי תעלה את ההודעה...

אפשר להתמקד בהם אבל הם נקודתיים וקטנים. וכאשר העדשה מתרחקת ועושה מבט רוחב שמראה לי 'את בת 37 ולזה הגעת בחיים שלך? אז זה מתסכל. הלוואי שלא היה דבר כזה גיל ושעון שמתקתק. יכולתי בקצב שלי להתפתח בלי מדידות השוואות ותסכולים. מנסה להיות יעילה אבל הרבה יותר מדי זמן נשרף לי על מחשבות זכרונות ותחושות... אלך לבצע פעולות עכשיו. אני פאקינג עוד לא יצאתי מהמיטה למרות שהתעוררתי בפועל כבר לפני שעה.. ככה החיים שלי נראים - מתנהלים בגרירה. אני לא מרגישה שבחרתי את זה. את העובדה שאיני אדם נמרץ עם אנרגיית עשייה גבוהה. ועכשיו בכלל קר בחוץ ואני מרגישה כמו דב שרוצה להכנס למערה שלו לשנת חורף ולצאת רק בקיץ... לא מבינה איך אנשים נמרצים קמים מהר מהר. מתארגנים. יוצאים עם הרכב לעבודה. עומדים בפקקים. מגיעים . עובדים. מתמודדים על מיליון משימות ומתקתקים.. בערב עוד נפגשים אחכ עם חבר'ה. עושים דברים. בלילה הולכים לישון. ולמחרת חוזר חלילה. הם ממש בתוך החיים. עושים. עשייה. עשייה עשייה לא מחשבות. עשייה. עשייההההההההההה גם אני צריכה ללכת לעשות. נו קומי כבר !

מימה הכי אהבתי את הכותרת ובכלל.... אחלה אחיזה ברגעים הטובים וכן זאת הדרך לעודד את עצמך לעשייה ...יותר ממכירה את המקומות האלה מחזקת אותך ...להיות , בדרך שלך ,לאט לאט ולעשות

אם הייתי נולדת לא פג זעיר אלא תינוק ששהה ברחם 9 תשעה חודשים. אם אמא שלי הייתה אישה יותר מפותחת פסיכולוגית שיודעת להתייחס לרגש להכיל ולהתמיר אם אבא שלי היה יותר מעודד עצמאות בטחון ויוזמה במקום לגונן אם ההורים שלי היו פחות רבים ומבקרים זה את זה ויותר מתקשרים באהבה עם גילוי רגש וחום אם אחי היה פחות מציק לי בילדות האם הייתי כיום אדם אחר עם מבנה אישיות אחר וגורל תפקודי אחר? אני עייפה. הגוף שלי עייף. הנפש שלי עייפה. יש לי גוף בריא אבל נפש מאד עייפה. למה? למה הנפש שלי ככ עייפה? למה אני ככ לא אוהבת לפעול? לעשות? להתאמץ? למה כל הזמן יש לי מחשבות ועוד מחשבות ועוד מחשבות? זכרונות תקועים.. ולמה אין לי רצון חזק ותשוקה גדולה לחיים? לחוויות? ולפעמים כן יש לי. לפעמים יש! אבל אז אני מרגישה שאני צריכה מישהו לידי שישתתף איתי בהתרגשות, שיקח יחד איתי חלק במימוש התשוקה. שנצבור יחד חוויות טובות ואני אמלא את עצמי בזכרונות טובים והקערה תתהפך על פיה.. אבל אין מישהו כזה. ומגע עם אנשים קשה לי. ואני מתביישת ברמות התפקוד שלי כי אין לי איך להסביר את זה. למה אני עושה ככ מעט ולאט בזמן שאנשים עושים ככ הרבה ומהר באופן יחסי? אין לי איך להסביר את זה. למה אני ככ הרבה פחות נמרצת? אז טוב, פעם היו לי הפרעות אכילה וחתכתי את עצמי כדרך להתמודד עם רגש מציף, לא הייתי מודעת לטראומות נטישה או חוסר החזקה.. עברתי טיפול. בעצמו היה טראומטי. עכשיו אני מודעת. לא חותכת. לא מזדהה עם הפרעת האכילה בשום צורה. מנסה לבנות את עצמי. לעשות עם עצמי משהו כדי שתהיה לי זהות מקצועית וחברתית וכרטיס ביקור מול העולם שהוא לא רק 'גרה עם ההורים' אבל האמת ש.. אני מסתכלת על אנשים שהכרתי ורואה איך תוך שנה שנתיים שלוש הם זינקו קדימה- מצאו זוגיות, הקימו עסקים קטנים, הרחיבו את חייהם החברתיים. בונים לעצמם עתיד. בתוכה שעוד × שנים אראה אותם עם משפחות וילדים. ואני? לא הרבה הצליח לי ומה שכן נראה זניח בהשוואה. נראה כאילו אני נאבקת על כל פיסת תפקוד. ואני חווה את העולם כמו גירוי. למדתי כלפי חוץ קצת להסתיר אבל ... מה עם הכלפי פנים?? אמרה פסיכולוגית אחת שאני 'בלי עור'. לא יודעת. אני מתגעגעת למטפלת האחרונה שלי פתאום. אם הייתה לי יכולת כלכלית הייתי הולכת אליה בצורה מסודרת אבל לפעמים ה'פעם בשבוע' הזה ככ לא מספיק. לפעמים פתאום כשזה מגרה בי איזה יצר השענות ורצון בחיק של בטחון שאוכל סוף סוף לגדול לאורו. להרגיש שיש לי משענת בעולם הזה להרפות בה.... זה אף פעם לא באמת קרה שנתנו לי כזאת. רק חשפו אותי לחסר, לחור בהוויה שלי, לכאב שזה מייצר. כאב בלתי נגמר. הפסיכולוגית השנואה אמרה לי פעם שאני צריכה לעבור דרך הכאב. אחרי הכאב וכעס נוראיים וביזוי שחשתי בטיפול שלה אני מרגישה מאז שהיה עוד המון המון המון כאב ואכזבות. איך אפשר לומר לאדם כמוני שמה שהיא צריך זה 'להיות מוכן לעבור דרך הכאב'? זאת אמירה כמעט סדיסטית ואכזרית. כמה כאב ואכזבות עוד אפשר לנחול??? ככ הייתי רוצה שיגיע האדם שיאמר לי שאני צריכה לעבור דרך האהבה, השמחה, התקווה, ההתאוששות, האמונה, ההתפתחות ופריחה מחודשת. להבריא את עצמי. להבריא. להבריא את עצמי. אם רק ידעתי איך... זה לא הוגן שאף אחד לא מציע לי מה שבאמת אני זקוקה לו - אהבה. רק אהבה מרפאת אנשים כמוני. חיק של קבלה. חיק שיש לו ושיש בו. חיק כזה. חיק כזה שאוסף אותך והופך אותך לשייכת אליו. ואף סוף סוף ההזדהות שלך תוכל להתרחש עם מקומות טובים. כרטיס הביקור של מול העולם ישנה כי הזהות שלך תשתנה וההרגשה שלך תשתנה. את תצאי בגאווה לעולם ועם ראש מורם. תלחצי לאנשים ידיים ותציגי את עצמך בתחושת רווחה. כי באת מחיק של בטחון ואהבה ו.. בטחון! אבל אין לי חיק. אני צריכה לבנות את עצמי במו ידי מתוך הכלום וזה ככ איטי ומסורבל ומעייף לפעמים רק לחשוב, לא לדעת מאיפה להתחיל, לחוש שהכל גדול עליי ומכביד.. עצם העובדה שאני מתמודדת בכלל עם כאלה תחושות באופן די כרוני גורמת לי לחוש פגומה. יש לי צליעה בנפש. הראש שלי מבין הכל אבל ההבנה לא עוזרת. אם אדם צולע ברגל, האם זה שהוא מבין שהוא צולע ברגל כי..... יגרום לו לא לצלוע יותר??? לא אכפת לי להבין למה. אני רוצה להבין איך משנים את זה? איך משנים תפקוד נפשי? ואני יכולה להשבע באלוהים שאז כשעוד הייתי בטיפול פסיכולוגי אצל ההיא השנואה היה אפשר לעבוד איתי אחרת ולהביא אותי למקום אחר. זה כאילו הייתי אדם אחר אז. ככ תמימה. ככ מקווה. ככ מייחלת. אני כבר לא תמימה. אני בעיקר עייפה. ועכשיו אקום ואנסה לעמוד ברשימת המטלות הקטנטנה שלי להיום. כבר הגעתי למצב שאפילו להכנס להתקלח זה משהו שלוקח לי זמן להרים את עצמי אליו... ובעצם כל דבר ש'צריך' לעשות. אני תמיד עושה בסוף כמובן, אבל ההרגשה היא תמיד של סרבול ופעולה כנגד איזשהו כח משיכה כלפי מטה. כובד. איך משנים את זה? בא לי להרגיש קלילה. נמרצת. שמחה. בטוחה! בטוחה שאם האקס שלי במקום לזרוק אותי היה אומר את צמד המילים 'אוהב אותך' ו'רוצה אותך ואיתך". מציע לי לצאת איתו למסעות. מחבק אותי תוך כדי... הייתי יכולה להיות עכשיו המאושרת באדם. אין לי כח לחפש מישהו אחר, מועמד אחד שיאהב אותי. שיאמין בי. שיעודד אותי. למה העולם לא שולח לי מלאך שומר שיתקן וירפא אותי כבר?? למה מטילים את כל האחריות והכובד הזה עליי. רק עליי. לסחוב בעצמי הכל. מה הפלא שאני עייפה כל הזמן וכבדה לפני כל תפקוד. אני ככ לבד שזה כואב בנשמה. נסו אתם להיות בלי מעטפת של אהבה לנפש שלכם.

וגם אנחנו מזדהים מאד עם דברייך. מימה, כתבתי ברבים, היות שאני מניחה שאיני היחידה כאן. וקראתי את כל ההודעות שפתחת (אודי אולי יגיד שזה קרה בחופש). אני תוהה מי פה לא הרגיש כבדות אפילו בהחלטה לעשות פעולות שיגרתיות. אני תוהה מי פה לא הרגיש בדידות תהומית. אני תוהה למי פה לא היו פנטזיות דומות לשלך, עוצמתייות כאלה שתופסות הרבה נפח. כנראה שלרובנו, או אפילו כולנו כאן - כן. ובמידה רבה. גם אני אדם מאד מאד בודד, מימה. ועל בדידות מעידות פה בנות רבות. גם אני יצאתי מהרחם (וארשום - הרעיל) חודשיים לפני הזמן. אז נדמה לי, שאני מבינה. שאני יכולה להזדהות. אבל אולי אין זה תורם. ואולי את רוצה להיות ייחודית בכל אלה. לפחות חלק בך. הכי בהכל. מאחור. שאז יבוא המלאך ויציל. באסה. בזבזנו שנים וזה לא עובד ככה. להבנתי, מי שגדל עובר דרך הכאב. כל תינוק וגם הבריא והאהוב והעטוף שבהם. ואת יודעת - וכמובן שאני כותבת גם לכולם - אני מטפלת בתינוק. משקיעה בו את נשמתי. נמצאת איתו בשעות הערות שלו יותר מההורים שלו. ועדיין עשר שעות ביום לא ינצחו שנייה אחת עם אמא שלו. כזה כוח יש לקשר עם אמא, כנראה. גם בכיוון ההפוך. איזו עבודה אדירה ובלתי תיאמן צריכה להיות למטפלים מול הכוחות האלה. מחשבות לך ולכולם, וגם לי (אם בטעות קראתם) יש מחשבות על עשייה. סוריקטה

היי מימה, מזדהה עם הרבה מדברייך. ההשוואה לאחרים-הנמרצים, הפעילים, אלה שהספיקו כל כך הרבה בזמן שאני עשיתי כל כך מעט.... אני גם מבינה את הכמיהה הזו למישהו שיבוא ויטפל, וידאג וייקח את הכאב. שולחת לך, אם מתאים, חיבוק עוטף.

אני חיה בתוך מחשבות. חושבת המון ופועלת לאט. וכל פעם שצריכה לעבור לפעולות אז בא לי לדחות קצת, ולשבת ולחשוב ולחשוב.. בשביל מה אני חושבת ככ הרבה???? רשמתי לי מטרות להיום על דף. ואני צריכה לעשות. בשביל מה אני מושכת זמן? טוב הולכת לעשות.. תודה אודי על המרחב :) לך תחנוק את הפסיכולוגית שאני שונאת בשבילי. בטוחה שאתה מכיר את הקולגה היא מספיק 'בכירע'. הסתומה שאמרה לי 'עבדתי קשה' בשביל להצדיק פעמים... תראה לי קשה קשה לי תפקוד. אוף..על שטויות קשה לי.. זה לא מעצלנות!!!! טוב יאללה עפתי.

אינך עצלנית בעיניי, מימה. אבל אולי את, בין השאר, מתמקדת בפנטזיות בלתי ריאליות ואינך מוותרת עליהן. קשה לוותר. כואב לוותר. המשאלות בדימיון, הכעס והקנאה גוזלים המון אנרגיות. וחרדות מעכבות. ואולי הפעולות שאת בוחרת לעשות - צריך להיות בהן גם משהו חדש ולא עוד מאותו דבר. אולי משהו יצירתי? רעיונות. סוריקטה (והנה לכם - יודעים כמה זמן לקח לי להרים את עצמי חולה היום בבוקר כדי להתרחץ, להתלבש וללכת לקנות לי מצרכים. שש שעות. ויפה שזה בכלל קרה)

חבר טוב שלי הרגיש לאחרונה לא טוב, הוא חשב שהסובבים שלו רודפים אותו, אחרי טיפול עם כדורים פסיכיאטריים הוא מרגיש יותר טוב לגבי הפחדים. אבל הוא עדיין משוכנע שמישהו גרם לו להכנס לפרנויה והשתיל לו זכרונות שווא. האם הדבר אפשרי? מה ניתן לעשות בנידון?

קודם כל אודי, תודה רבה שאתה מעלה הודעות כשאתה לא פה!!!!!!!!!! וואו!!!! אני בשוק מזה שהחלטת להעלות כשאתה לא פה......משהו חדש???? תתחדש :) בגלל מה שכתבתי למיקה נו טוב, עולות בי מחשבות............. פעם חשבתי שזה לא בסדר פנטזיות..היום כבר לא, המטפלת אמרה שכל עוד זה לא מעשים זה בסדר...נו, שיהיה... היא לא יודעת ששוב אני חושבת עליה.......האם אלו פנטזיות? לא בטוחה, האם אלו מחשבות של אמא שמכסה אותי ואני נצמדת אליה ממש קרוב?????? וידעתי שיהיה כך שוב..הבלבול הזה של אמא? מחשבות אחרות?....אולי אני נמשכת אליה????? אוףףף האם גם אתם חושבים שאם רק במחשבות זה בסדר? ואם זה במעשים זה בעייתי? האם שוב אני בבלבול בין קרבה של אם לקרבה של בת זוג???? וואו....אולי בכלל אני אוהבת נשים?...אולי לא רק גברים? אולי גם וגם...יאללה......ובקלות אני יכולה לראות עצמי עם אישה...עם גבר זה שונה...אני אוהבת מאוד את בעלי שלא תבינו אחרת!!! ומיקה, בעלי ממש נגד זה גם!!! ממש יבהל אם אגיד בכלל משהו בכיוון.....

הי מיכל היקרה, מחשבות זה בסדר, מאוד קשה גם לשלוט על מחשבות וגם לא צריך. הממ, אני לא חושבת עליה כשאני עם בעלי, אולי הלוואי והייתי, אבל זה מרגיש לי מוזר. אני גם לא ממש חושבת שהייתי מסוגלת ממש להיות איתה ביחד כמו שאני עם בעלי. בטח הייתי ממש ממש נבוכה. עזבי, הייתי מתעלפת אחרי שנייה. זה ממש מעורר בי חרדה אפילו. לא יודעת, אני פשוט רוצה להיות קרובה אליה. אפילו מגע של יד ביד (לא חושבת שמסוגלת ליותר כרגע) . אבל זה לא יקרה (אוווווף...) . אולי יש בזה סוג של רגרסיה וגם אני מבלבלת בין כמיהה ילדית למעשים מיניים. אין לי מושג. המטפלת אמרה לי גם שלדעתה כרגע אני לא בנויה לקשר עם אישה גם אם לא הייתי נשואה. ולגבי נטיות היא גם אמרה שיש סקאלה וכולנו איפה שהוא על הסקאלה. הכל בסדר, ולא חייב להיות או או ,. כנראה שיש לי עוד דרך (ארוכה ) לעבור. מה שכן, אני פוחדת לחיות את החיים שלי בלי הידיעה שניסיתי לממש. אבל מצד שני לא מסוגלת. אולי החוסר בשלות שלי שומר עליי במובן הזה. אני גם באמת לא יכולה כל הכבוד לך שאת מצליחה לשמור ולא לממש!! אוף, בא לי לצבוע את בעלה בכחול ולזרוק אותו לים בא לי להיתקע איתה על אי בודד בא לי להקשיב לה ולשמח אותה בא לי להכין לה שוקו חם וקוראסון שוקולד שקדים!!! בא לי שהיא לא תכיר את הפורום הזה בחיים וכל פעם שהיא תיכנס לאינטרנט החיבור שלה יקרוס. אמן ואמן :-))))

אודי סליחה שמנצלת ככה את טוב ליבך ופותחת אחד חדש .מרגישה שחייבת איזון ואחיזה .. ותודה שאתה מאפשר כל כך ונותן הרגשה בטוחה להעיז ולהיות .. תודה שקמתי תודה שישנתי תודה שמצליחה לתפקד עצמאי תודה שהנחתי עניין בריאותי קצת בצד ככה שזה פחות מנהל אותי תודה שאני יודעת שאני צריכה לעשות כמה בדיקות חשובות וזה לפחות בתודעה - מקווה גם לעשות לא רק לדעת תודה שאני לא מראה פחד לאנשים שמנסים להפחיד תודה על שיחה אתמול שמאוד טילטלה את כולם בפנים תודה שהקשבתי ופעלתי כמה שיכולתי להרגעת המערכת תודה שלא הידהדו החרדות החוצה תודה על יום מאתגר היום תודה על אוטובוס שלוקח אותי מוקדם בבוקר תודה על נהג שגם אם לא היה נעים ונחמד נסע בצורה נעימה תודה שיכולתי להתבונן בתגובה שלי לנוכח אי הנחמדות שלו תודה שאני אני תודה למורכבות ולפרוק שלי תודה לכולי על היותי תודה לכם שאתם כאן תודה על אפשרות לאזן גם כשאתה אודי לא כאן . תודה שלמרות הפחד זה מרגיש בטוח ..להיות שיהיה לך אודי המשך כנס נעים ולכולם שבוע נפלא

תודה שאפשר לכתוב כאן תודה שאני פחות חרדתי לגבי הספקות האם זה קרה כן או לא תודה שאני גדולה תודה שאני לא מוותרת תודה שרק להיום אני מקבלת אותי איך שאני תודה על הכאבים בגוף שמספרים סיפור תודה שאני מצליחה לתת למרות הכאב בפנים תודה על השמש תודה על כתיבה תודה

הי אביב, אומרים שהכי טוב לדעת. גם אם הכל בסדר, וגם אם יש בעייה. גם אם ניתן לטפל, או להקל, או רק להחזיק את היד. טוב שאת בכיוון של מחשבה על בדיקות אובייקטיביות. הבדיקה אצלי עברה בסדר גמור. למדים ממנה מה מחוללות השנים. זה צפוי וניתן לנסות להאט את הדינמיקה. אנטיאייג'ינג :-) סוריקטה

היום מצטרפת..כי קשה בטיפול...אז ננסה, אומרים שצריך להתמיד לפחות 21 יום ברצף לומר תודה ואז זה עובד... תודה על משפחה, ילדים, בעל. תודה על קורת גג תודה שיש מה לאכול תודה שיש סרטים אפילו מידי פעם תודה על הכח והבריאות הפיזית ללכת לעבוד תודה על עבודה כיפית וטובה עבורי. תודה שיש למי להודות ועל מה תודה לאודי על המקום הנפלא הזה תודה לחברות הפורום שמגיבות תודה על מי שהנכן, מיוחדות ומקסימות שמוכנות לשתף. תודה, מיכל שיכולה לכתוב מיכל ולא מיכ...

יום שלישי חופש כאן אודי השארת פירצה לגנב ....אז חוגגת כאן בשקט בהעדרך .. ותודה שאתה מאפשר כל כך זקוקה לאיזונים משתדלת לא ליפול קרבן למקומות של מניפולציה וקירבון של המשפחה שלי ועדין זה קשה כל כך ...הכל כל כך רגיש ונפיץ ... אז מנסה בכל זאת להיאחז ביש ... תודה לתהליכים שאני עושה ויוצרת תודה על יכולת לנשום שקשה תודה על הבנה של כל המערכת תודה על ראייה של צעדים קדימה תודה על חיבוק שאני מחבקת את כל חלקיי תודה שלפעמים זה מספיק בלי המבוגר האחראי תודה שאני מנסה לא ליפול למתוק המסמם כל כך תודה שרואה את ההרס העצמי ממש את בקשת החידלון ויכולה לו תודה על מי שאני על המורכבות שלי תודה על המקום הזה שמאפשר כל כך להיות כמה שיותר אני

אז אתמול לא הצלחתי להביא את עצמי לכתוב . גם כי סגור כאן ובעיקר כי הרשאתי לעצמי להיות אני בחלקים כואבים דכאוניים כועסים משהו . תודה שקמתי תודה שישנתי תודה על מי שעוטף אותי תודה שמזהה שאני קיפוד שזקוק להגנה תודה על דרך ותהליך תודה שאני מאפשרת לעצמי לרדת מהעץ שחחק ממני טיפז עליו תודה שזה נעשה בשיח פנימי עמוק מבלי לבטל את הרגשות של אף חלק ממני תודה שהיה הרס וגם אם לא עצרתי אותו יכולתי להביט בו ולנסות לדבר אל ליבו תודה שמנסה לעשות תיקון עם עצמי רגע לפני .. תודה על המקום הזה שמאפשר האמתשהיה שבוע נוראי אחד מהקשים אז מאחלת לעצמי ולכולם שבוע שקט מלא בכוחות של טוב ובנייה

תודה למטפל האהוב שלי שסוף סוף ערך איתי שיחה חשובה שאמנם הוציאה אותי מאזור הנוחות שלי, הבהילה, ואני חולה עכשיו באופן צפוי למדי, אך עוררה בי מחשבות. תודה לחברות שהגיבו בעץ שפתחתי - מייד אעבור אליו. תודה שאני חולה קצת (אבל באמת בס"ה בסדר) - הווה אומר שמשהו מבחוץ נגע בי וחדר פנימה. חיבוק לכולם סוריקטה

תודה שאירגנתי לי ספל יפה לי לתה, וספל יפה לי לקפה. נותנים לי תחושה של מכילות (נקבה בכוונה) כאלה. הריוניות. סוריקטה

מבולבלת, כועסת (על עצמי), מחשבות לא נותנות לי מנוח. אין לי כוחות להפרעת האכילה הזו יותר. אני מותשת. ואני בלי טיפול נורמלי. אני לבד.

שיק יקרה עצוב לי כל כך לקרוא וכל כך מבינה חיבוק

הי שיק, עד שיהיה טיפול שירגיש לך נורמלי (כולי תקווה) אנחנו פה לתמוך. בעידוד למצוא כזה. הטיפול שלי, ארוך השנים, ובדיעבד, עזר מאד לסדר את הקשור לנושא המשקל והתזונה והעיכול. וגם הנשימה, אגב. שלך, סוריקטה

שוב יום ראשון ושוב מדשדשת במקום! אין עבודה! יש מקצוע אבל הוא כניראה לא תואם את היכולות והכישורים. אני פרי לאנס כרגע אבל, יותר פרי. ואי אפשר יותר ככה!!! צריכה הכנסה קבועה ומסודרת ולא לסמוך על האולי. ואין לי רעיון! כל כך .....

הי כולם, חשבתי לפתוח בעץ בריאות, שוב תזונה וכושר וכאלה, ואז, המשכתי לחשוב לי שאולי שוב אני בעוד מאותו דבר, מתחמקת מהדבר האמיתי ואחד המפחידים בעולם בשבילי. כן אשתף שהמטפל שלי מעודד אותי מאד לדרוש תמורה הולמת עבור העבודה שלי. כי העזתי גם לברר מה התעריפים המקומיים, וגם הזכויות, וגם לספר לו, למטפל. ואלה כשלעצמם אינם מובנים מאליהם. בחורות אחרות ששיתפתי - חלקן מגחכות על מה שאני מקבלת, חלק מהתגובות הן שלא יעלה על הדעת מצב כזה, המטפל אומר - מצב חירום, ולא להתחבר למזוכיזם, מציאה - גם זה אומרים עליי. שומעת גם כעסים. אנשים רואים אותי בחדר המדרגות עולה ארבע קומות מפותלות עם עגלה ותינוק כבד משקל (אין מעלית) ואומרים שבחיים לא היו מסכימים לזה. הנסיעה באוטובוסים הצפופים קטלנית. אין לי חיים. ואני מקשיבה לכל הקולות. הביצוע נראה לי רחוק כל כך. אני מזהה את החרדות והמשאלות. תגובתי בימים האחרונים הייתה היעדר תיאבון, סחרחורות, לא מפוקסת, לא מעכלת, לא מאמינה. בקיצור, אני לא יודעת. אבל משתפת. אחת האפשרויות המדוברות הייתה גם לקום ולעזוב, או באם אין הסכמה לעזוב תוך פרק זמן קצר, כי נראה שאני מן כזאת מבוקשת במשרה מהסוג הזה. משקיענית. מסורה. פה נמצאת נקודה עליה יש לי קושי גדול להתבונן בה בפרספקטיבה. אני פוחדת לאכזב, את המטפל, אבל נראה לי כרגע שאיני מסוגלת ואמשיך כך בדרכי ואשתוק. אשמח למחשבות. סוריקטה

אוף יקרה מכירה את הפחד את ההשרדות זה תהליך ואני מאמינה שאת כבר במקום טוב שיכול להעיז.. תתפלאי לפעמים התגובות אחרות ממה שאת מצפה . ואת יודעת יקרה כשאת מעריכה את עצמך מעריכים גם אותך ... ו.. הכי קלצלדבר והכי קשה לבצע ... תגידי לעצמך מליוני פעמים שמגיע לך ואת טובה ואת יכולה מחזיקה לך אצבעות ושולחת חיבוק עוטףףףף

הי אביב יקרה, מחפשת את המילים שלי שהכי נכונות לי, משהו שארגיש ברגע האמת שהוא אמת, שלי, ולא של מישהו אחר. צודקת שהתגובות עשויות להיות שונות מהציפיות (המוכרות לי מעולמי). ובכל אופן כשמבררים אז באמת יודעים. לא מנחשים ובאמת מנהלים דו שיח עם הזולת ולא בתוך הראש. תודה חביבתי, חיבוק לך, סוריקטה

יקירתי! את יודעת שאת משקיענית ומסורה!! מדוע שלא תקבלי שכר הולם?? תדרשי את שלך וכן, תציבי אולטימטום! תמיד צריך עזרה עם ילדים! זה מאוד מאוד מבוקש והמחירים בהתאם..חבל שכך. חבל עלייך..אל תהיי מזוכיסטית..כשהילד שלי היה תינוק והזדקקתי לעזרה באה מטפלת מסורה אבל דברה בעברית כל כך לא תיקנית שנחרדתי...ואת כל כך חכמה ויש לך המון מה להעניק ולתת לקטנטנים הללו. בבקשה עשי טובה לעצמך ודרשי את המגיע. מה כבר יקרה??? הם בחיים לא ימצאו מטפלת שתטפס מדרגות עם עגלה ותינוק!!! מקסימום תמצאי תינוק אחר. תמיד צריך מישהי טובה שאפשר לסמוך עליה וקשה למצוא!!!!!! תעלי את המחיר אבל עדיין שיהיה אטרקטיבי כך תהנו משני העולמות. גם את משכר הולם וגם הם מטיפול מסור ועדיין לא מאוד יקר..דעתך??? בהצלחה

הי מיכל, תשמעי - אני חייבת לומר שוב ושוב שאת חכמה. ולומר לך, יא דבילית (בחיבה כמובן) תראי כמה את חכמה. כמה את מבינה מה הולך בעולם. כמה את מחוברת לעניינים. הארת את עיניי בקשר לביקוש. אמרו לי שבאמת קשה למצוא מטפלות טובות. אני רואה גם מה קורה בשטח. כן, עברית רהוטה הם סופגים אצלי, וגם כלים של אנליזה, וגם שיגועים של תנועות גוף. מזוכיסטית - מילה ממש מתאימה. זה נכון. וכאמור, מתחיל להתגבש אצלי בפנים ניסוח ועיתוי שיתאימו לי. עד כה לא יצאו מילים מהפה. אך ייתכן. ימים יגידו. שלך, סוריקטה

הי, חלפו כמה ימים ומה שאומר הוא שאני מרגישה ש אנ'לא מבינה כלום, ואני לא יודעת מה האמת שלי... ומה שרשמתי קודם תקף גם כן. סוריקטה

יקרה הייתי בטוחה שכתבתי לך עוד הגיגים ואני מבינה שהם נשארו אצלי בראש.. אז תיראי אני הכי מבינה את העבודות האלה שמשאירות אותנו שקופות . את האי יכולת לקחת מקום ראוי לדרוש ולקבל משהו ..בטח שווה ערך למה שאני .. הרי אני לימדוני לא שווה כל כך אז בתפישה הפנימית בכלל עושים לי טובה שמקבלים אותי לעבוד וגם מאוד מחמיא וממלא התחושה שצריכים אותך שזקוקים לך ויש חשש שאם נדרוש יותר אז לא יצטרכו אותנו יותר . בנוסף ואולי הכי הכי זה העבודות האלה נותנות לנו מסתור מהעולם בתוך העולם .. את והתינוקי שלא מזיק גם לא ממש מדבר בלי יותר מידי אינטרקציה עם האחר .... אולי זה המקום שהכי מפחיד לאבד ... זה עצוב , תתבונני בזה מהצד תיראי אותי בסיטואציה דומה ותחשבי ללא הרגש בהגיון מה היית אומרת לי לעשות ... יודעת שאת יכולה מאמינה בך ויודעת עד כמה זה קשה סוג של לחתוך את חבל התבור ולקבל מקום משלך .. את בתהליך טוב והרבה פחות נסתרת כאן למשל... שיהיה כבר שבוע טוב וחיבוק

וחלף לו לילה. לילה מיוסר למדי, וקמתי חולה. אבל חלה איזו פעולה במוח ואולי משהו מתחיל להתגבש. יפים בעיניי העדכונים עם הזמן במיוחד שחצי חופש שכאן. אז תודה בינתיים לכולם, שלכם, סוריקטה

הצלחתי לדבר! כבוד לי סוריקטה

גאה בך פשוט גאה בך ... את נפלאה ..אוהבת חיבוק

:-)

תודה אודי שאתה מאפשר נטיעת עצים גם שאתה בחופש תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה על כוחות בבוקר תודה על מים חמים תודה על קפה של בוקר תודה על אוטובוסים שלוקחים אותי לאן שצריך תודה על בעלי החיים תוסה לאבע תודה על המוזיקה שבחיי תודה שאני יכולה להניע את גופי עצמטאי תודה על תנור שמחמם תודה על הבנה ממישהו זה היה ממש חשוב לי תודה אם כל הכאב שזה היה מאוד מציאותי ולא בגלל מי שאני תודה שלמישהו אחד היה אומץ לבוא ולהגיד כן את צודקת ולא אבל תביני .. תודה שאני לא נקמנית תודה על מטפלת וטיפול תודה על כל מה שיש לי תודה על המקום הזה שמאפשר תודה על כל אחת מכן כאן שיהיה לכולם שבוע נפלא וטוב שימרו עליכן ....חיבוק

תודה שהמטפל שלי רוצה בטובתי; תודה שאני מבינה זאת גם אם לא מספיק; חבל שאי אפשר להשתיל לי אותו, המטפל, במוח, ככה ממש, עם הביטחון, ובכל זאת חלק הוטמע. ויש עוד עבודה; תודה לי שהורדתי משקאות קלים מוגזים מהתפריט; תודה שאני אוזרת יותר אומץ וגם נחשפת לעולם, אם כי לא מספיק, אבל יחסי; בוודאי שתודה לך אודי על החופש להתבטא כאן גם בימים של כנס. בינתיים, סוריקטה

הי מיכל, הצחקת אותי קצת, שרשמת שהיה ברור שארגיש כך כלפי אישה..האם כזו שקופה אני? הממ..אני יודעת שכן. לא יודעת, עם בנות תמיד מרגיש לי יותר עמוק ורגשי, ואז במקום להיות במים רדודים אני צוללת בכיף במים הכי עמוקים שיש. אולי אם לא הייתי נשואה, הייתי מנסה משהו פיזי (לא עם ההיא) סתם בשביל לדעת מה מרגישים. האמת , ממש לא אכפת לי מההלכה ואם מותר או אסור עם נשים. גם אם היה אסור הייתי מנסה. מרתיעה רק הידיעה שאני נשואה, אבל גם יודעת שעמוק בלב בעלי מרגיש ויודע. והוא מאוד מאוד נגעל מדברים כאלה, הוא נגד כל הליברליות הזאת וחושב שזו נכות. בטיפול הקודם המטפלת הקודמת שאלה אותי אם יש לי איזשהן מחשבות מיניות (לאו דווקא על נשים) ואמרתי שלא, כי באמת לא היה לי. ופתאום יש! הלוואי והיה לי על בעלי, הייתי אדם הרבה יותר מאושר.

מעניין, אני, למשל, מסתדרת כל החיים בעיקר עם בנים. יש לי מטפל גבר ורופא שיניים גבר ורופא נשים גבר וחברים בנים. בעיקר הומואים. סוריקטה

טוב שיש מחשבות כאלה...גם אם הן פנטזיות. יש לי דמיונות ופנטזיות גם...וזה כייף להשתולל בדמיון, בזכות המטפלת שאמרה שמחשבות זה בסדר כל עוד זה לא מעשים :) אילו רק הייתה יודעת ששוב יש לי עליה מחשבות..אוףףףףף לא בטוחה כל כך עליה הן שונות...לא יודעת אם הן בכלל מיניות או פשוט מהרגרסיה הזאת בכלל היא סוג של אמא???? האם כשאת איתו את חושבת על מישהי אחרת? סבבה, שטויות!! אז לפחות תהני :) אגלה לך שלי זה קורה לפעמים..חחח הוא לא צריך לדעת. יש לי מחשבות על איך זה עם אישה, מעולם לא התנסתי אבל זה נראה לי ממש כייף. אם פעם תרצי לנסות תדעי שיש לך פרטנרית ;) יאללה אני מדברת שטויות...תהני ממחשבות כל עוד הן לא מעשים של בגידה. זאת מחשבתי...

יצאתי עם מישהי שהכרתי בקבוצת בנות להליכה ליד איפה שאני גרה. היא באה במיוחד לאיזור שלי. היה נחמד אבל אז היא קבעה במן התלהבות 'יאללה עושות הליכה קבוע כל שבוע'.. היססתי והיא אומרת 'לא אתן לך להתחמק. אני יוציא אותך'. באמצע השבוע היא התקשרה . לא התחשק לי שום מגע עם האנושות אז סיננתי. ועכשיו היא התקשרה שוב. הרגשתי קצת לא נעים אז עניתי וקבענו להפגש מחר להליכה שוב... יותר נכון היא קבעה ואני זרמתי... אבל פתאום משהו בתוכי מתנגד. לא רוצה להרגיש שאני נגררת להשפעות שלה . ואם לא בא לי ללכת?? אני מרגישה שאני מאבדת הרגשה של עצמי שם... מצד שני זאת הליכה. משהו בריא שרק מועיל לנו..לא יודעת. זה שיצאתי איתה פעם אחת לא אומר שתכננתי לחתום קבע על יציאות קבועות.. אוף. אני מרגישה שהשליטה נלקחת ממני והעולם החיצוני מכתיב לי מה לעשות.. נשמע מטומטם אני יודעת אבל ככה הנפש שלי מגיבה. מוציאה הכל מפרופורציה. אז מחר יש לי הליכה עם מישהי שקבעה לי שאנחנו יוצאות ואני לא התנגדתי לקביעה, נגיד ככה... זה מפריע לחוש אם הרצון שייך גם לי או לא. אבל לא סביר שהייתי טורחת ללכת אלמלא היוזמה שלה.. אז זה כאילו לטובה. לא יודעת. אני כבר לא יודעת מה לחשוב. הכל מתערבב לי. העיקר הפסיכולוגית הכלבה פלשה לתוך המרחב הפסיכולוגי שלי מעמדת הסמכות שלה והורתה לי מה לעשות. לצאת לעבוד וכ. ורק עשתה לי נזקים עצומים בדיעבד כשמצאתי את עצמי עושה משהו בניגוד לרצון שלי. בדיעבד הרגשתי נפלשת מחוללת ומרומה. במקום שהיא תסייע לי למצוא את הקול והרצון האוטנטיים שלי היא דחפה לי את שלה. והיא פאקינג פסיכולוגית!! קשה לי כל ענייני הויסות החוץ-פנים האלה. קשה ליייי. קשה לי. נמאס לי. דברים ככ פשוטים מערבבים אותי. איפה הרצון שלי??? למה הוא לא ברור לי?? יכולתי להתנגד נכון? להגיד לה 'אני לא רוצה/יכולה לצאת איתך מחר להליכה מצטערת. תצאי בלעדי'. היא לא הייתה יכולה להכריח אותי נכון????? לפעמים בא לי לתרגל את כושר ההתנגדות שלי. רק בשביל להרגיש בטחון ביכולת שלי להציב גבולות. לא לתת לאנשים לחדור ולפלוש ולהכתיב לי.. בא לי לתרגל את זה. עדיף בתוך יחסים במקום לוותר על היחסים עצמם. All together אבל בגלל שיש לי נטיה לרצות אז בתוך יחסים לא תמיד ברור לי מה הרצון האמיתי שלי. לא תמיד אני קשובה אליו ומציבה ומבטאת אותו. משהו בי מתכוונן לצד השני, רגיש להשפעות. לא תמיד אבל הרבה פעמים. במיוחד אם האדם השני יותר דומיננטי. אודי איך הופכים יותר ברורה לעצמי, איך מחדדים את הרצון ואיך לומדים להשפיע החוצה? דווקא בפעמים שהתחלתי ליזום חברתית להפגין נוכחות ולנסות להשפיע החוצה נתקלתי ב 2 כלבות מהגהנום שעשו הכל כדי להפגין ולהראות לי שהן לא סופרות אותי בכלל. בלי שהזיז להן אם אני נפגעת וכמה. ערערו לי את כל הבטחון הכלבות האלה. שוב התקפל לי הקול אחכ. למה דווקא אני יצאתי רגישה כזאת ונטולת חוסן ועוצמה אישיותית?? אני לא מבינה. אודי מה יכול לעזור לי להפוך להיות אדם יותר חזק ומשפיע וגם כזה שמסוגל להציב גבולות להשפעות מבחוץ כאשר בא לי להתנגד או להגן על עצמי או סתם לתסכל אחרים כי לא בזין שלי להענות להם באותו זמן? איך עושים את זה ועדיין שורדים את היחסים בלי לפוצץ הכל וליצור יריבויות וריבים?

הי מימה, קראתיך בכלליות אמנם אך חשבתי לי על שני מושגי מפתח - תלות, והקושי איתה; ומרחב מעבר; ומאמינה שיותר מאשר תשובה קונקרטית, חשוב אולי להבין יותר מהי החרדה / משאלה שמציירת את השאלה. סוריקטה

היי, וסליחה ... כל כך קשה אצלו... אוףףף הוא כל כך לוחץ ומלחיץ עם השאלות המעצבנות... כל כך הרבה שאלות. למען האמת הגעתי לפגישה כעוסה ועצבנית בגלל משהו שקרה השבוע. ולא היה לי כוח לכל החפירות והנבירות שלו, כך שלא שיתפתי פעולה וכמעט שלא עניתי לשאלות. ובמקום להרפות הוא רק לחץ יותר ויותר. הוא מאוד לא אהב שלא שיתפתי פעולה וכעס. נפגעתי ממנו, שוב הוא לא נהג בעידון. הוא עדיין לא השכיל להבין שכשלוחצים עליי אני עושה בדיוק להיפך. אני מאוד לא אוהבת כשדוחקים אותי לפינה. לא רציתי להיות שם, רציתי לחזור הבייתה. הוא לא מוכן שיותר לא אשתף פעולה. הוא הבהיר זאת באופן שהעליב ופגע בי. אני לא יודעת אם אני מסוגלת לחזור לשם שוב... אני פגועה וכועסת. ונמאס לי. לא קבעתי פגישה נוספת דווקא כי הוא הפעיל עליי לחץ מאוד גדול במהלך הפגישה, ואני הרי עושה בדיוק להיפך כשלוחצים עליי. קבענו שאם ארצה פגישה נוספת שאודיע לו. אני לא מבינה למה הגישה שלו הפכה להיות כל כך תקיפה, היכן הרוך והעידון. הוא לא היה כזה פעם... לא מבינה מה גרם לשינוי... סליחה שאני מעמיסה....

תהנה אודי...שיהיה מועיל. תודה שהודעת...כלנו מתקשות כנראה השבוע...מצטערת שמכבידה גם...שבת שלווה..

אוףףףף....למה נשארתי? בשביל להיות תינוקת חסרת אונים מולה?? שתספק צרכים ראשוניים??? בשביל להרגיש כל כך קטנה...עד כדי דרגת עובר?? כי זה מה שקורה.....מרגיש מוזר רגרסיה האם היא הכרחית כדי לקבל צרכים ראשוניים? כדי להרגיש מוגנת? שיש רשת בטחון????? יודעת שהיא מכילה....קשה התחושה..ומרגישה מוזר ו...בפגישה יודעים מה? היא אמרה שזה שהיא דברה ואני שכבתי בשקט היה כמו מצב עוברי..שהעובר שומע את אימו ולא רואה אותה כי לא הבטתי..והכל היה שקט בקול כזה שלה......הצילו..איזה צד בריא זה בדיוק???? חולה..פשוט חולה אני.....

הי מיכל, איני בטוחה שמקבלים צרכים ראשוניים כמבוגרים כמו שתינוקות. אנחנו, למשל, לא יונקים מהציצי של אמא, ולא מנגבים לנו ת'טוסיק כבוגרים עצמאיים. יש דרכים אחרות שאנחנו כמבוגרים אמורים לפצות את עצמנו. ואני כותבת זאת, גם, משום שבשיחתנו האחרונה בטיפול הועלה נושא התמורה שאני מקבלת לעבודתי, שמסתבר שהיא מאד אנטרפייד באזור בו אני עובדת. ופעם נאמר לי דבר בנושא הפיצוי שמבוגרים יכולים להשיג לעצמם בהקשר. תודה שכתבת. עלו בי מחשבות חשובות. ואיני יכולה שלא להזכר בבמבי (נעלמת במבי מתוקה) ופנטזיית האמא המחבקת. בכל מקרה, בעייה שאני עוד צמודה לפנטזיות ישנות בלתי ריאליות כנראה. סוריקטה

הידיעה שיש כאן מקום לשתף ולהרגיש בטוחים הוא משמעותית ומקל למרות שכתבת שתקרא ותעלה הודעות עדיין עצוב קצת שלא תוכל להגיב(בלי שיפוט ועם הבנה) נתגעגע ומאחלת לך כנס מועיל

בוחרת לא להכנס בשיח שלך עם אודי .. את יודעת גם אני חווה שינוי כאן ובהתנהלות של אודי . ומן הסתם השינוי שקורה בפורום לטובה משפיע גם על אודי וזה היופי בתהליך . בתהליך טוב כל הגורמים מרוויחים .. אישית מאוד אוהבת את התהליך שאני חווה על עצמי כאן . אוהבת את מה שאת מביאה אתך חיבוק של שבת טובה

הי אביב, נחמדי שיש שותפים להרגשתי. אמתין לתגובות המשך, ומעניין שפיספסתי את ההודעה של אודי (שלך, אודי) בדבר הכנס. ככה לא מחוברת. תודה שכתבתם גלוי. סוריקטה

אודי, אני מאוד מאוד מתביישת כאן בעצמי. מאוד ואתמול בלילה חשבתי שאני רוצה לברוח מכאן ולא לחזור אבל הנה, אני כאן... אתמול בעבודה וגם שלשום בנות הרשו לעצמן להעיר לי על הבגדים. אמרו שאני מתלבשת ילדותי . שזה מצחיק ואולי גם הזוי. בהתחלה נפגעתי, ואז חשבתי לשנות את הלבוש שלי, אבל אז החלטתי ללבוש מה שבא לי . לא יודעת, אולי כשהייתי ילדה הייתה חסרה לי החירות להתלבש כך ועכשיו אני משלימה פערים, ואולי מתישהו אני ארגיש שמיציתי ואעבור להתלבש יותר בוגר. אני חושבת שאני מתלבשת בסדר. והבגדים שלי זה אני וככה אני מרגישה נוח. ואני יכולה גם ללבוש לפעמים בוגר ולפעמים יותר ילדותי...לפי מה שמתחשק לי באותו הבוקר.

הי מיקה, וגם אהבתי את תשובתך למטה, ותבורכי שנשארת. אבל ממש. שלך, סוריקטה

אני לא יודעת איך להיות בקירבה. השנה האחרונה הייתה קשה לי מאד חברתית. זאת אולי הייתה השנה הראשונה שביקשתי להפוך את הקערה על פיה ליצור ולשמור קשרים. אפילו נכנסתי לקשר זוגי. אבל גם חברתית חוויתי פגיעות ודחיות וגם זוגית. ועכשיו אפילו אם יש אנשים נחמדים סביבי שהיו רוצים להתקרב אני לא יודעת איך.. אני גם מרגישה המון בושה על זה שאני כל הזמן נמשכת להיות לבד. לפעמים בא לי לצאת ואז קובעת עם אנשים. אבל אז הם מנסים ליצור קשר לפעמים ומרגישה שקשה לי ליצור קשר לפי מתי שמתאים להם.. מרגישה שהעולם והזמנים שלו צריכים להתאים אליי ולא להיפך. לא מסוגלת הפוך. גם ככה אני לא מרוכזת עם עצמי. יש לי בראש רעש תמידי של מחשבות לכל לכיוונים/זכרונות/הרגשות... אני משתדלת להיות ממוקדת מטרה. להגדיר לעצמי כל יום מה לעשות וגם הנושא של האכילה שתמיד היה אתגר.. אני משתדלת לאכול בריא יותר . עליתי המון במשקל בשנה האחרונה. צריכה לקחת את עצמי בידיים. זה משפט מצחיק 'לקחת את עצמי בידיים' שכן אני בטוחה שהמקור הראשוני לפגיעות ההתפתחותיות שלי ברמה המנטאלית היו חוסר החזקה מספקת. אז אדם נאלץ לקחת את עצמו בידיים..... חוויה מבעיתה לתינוק כנראה. חוסר אונים..... אבל לא למבוגר. מבוגר אמור להיות מסוגל לקחת את עצמו בידיים , מטאפורית. לקבל החלטות טובות עבור עצמו וליישם. אני כועסת על הפסיכולוגית שטיפלה. הפושעת הקלינית שטיפלה בי עשתה לי רהטראומטזציה מהגהנום. הפושעת הרשלנית הזאת. בא לי לרשום כאן את השם שלה ושתמסרו לה שאני שונאת אותה.. אבל לא אחשוף . כלבה פושעת שלעולם לא תענש על ההתערבויות הלא רגישות והבלתי מותאמות בנפשי. איבדתי כמה שנים טובות מהחיים שלי. איזה 8 שנים רק לקח לי להתאושש מהשלכות הטיפול הגרוע שלה. 8 שנים!!! 8 שנים שהיו לי פלאשקים וזכרונות וכעסים . ממש נזק מוחי ורגשי מהפושעת הרשלנית הארורה הזאת שאי אפשר לתבוע (ביררתי עם יותר מעורך דין אחד בזמנו). מה שפסיכולוגים עושים מאד מסוכן ואם הם עושים לא טוב אז המטופל משלם על זה רגשית ונפשית . היא גרמה לי לצאת משם מעורערת לחלוטין. הייתי ממש מעורערת אז. רק מלחשוב מה עבר עליי שם רגשית אני מתחילה לכעוס. איך אפשר לעורר פצעי נטישה מוקדמים בצורה ככ מופרעת ובלתי אחראית? היא בכלל לא הבינה מה קורה הטיפול ההוא ואיך להתמודד. והכל נרשם בי ככה. מחדש. פצעים שנפערו מול 'אמא מטאפורית' קלולסית קרה ובלתי אכפתית שמכניסה את עצמה והשיקולים שלה לתוך נפשי תוך רמיסת הקול האוטונומי שלי והרצון האוטונומי שלי והצורך שלי בכבוד והתחשבות ויחסי כוחות מאוזנים. הכניסה את הפטרנליזם שלה והסמכותנות שלה לתוך נפשי. הפסיכולוגית עשתה את זה. ואיפה שנזקקתי לתמיכה מרגיעה לא ידעה לתת אותה בצורה מותאמת. למה לכל הרוחות עברתי סוג כזה של תחושות במקום שאמור היה להיות 'טיפולי'??? מרגישה שזה היה מאד מעוות מה שעברתי שם. היא גם חייכה לי מול הכאבים. אני זוכרת. היא ישבה וחייכה . עם הריחוק האופייני המנוכר שלפעמים פסיכולוגים מאמצים כעמדה. למה לכל הרוחות? למה שמישהי שאמורה הייתה לטפל בנפש תוסיף לי לתוך עולמי הפנימי כאלה זכרונות במקום פשוט למלא בטוב!!!!! אנשים זקוקים שימלאו להם בטוב!! והאקס האידיוט שלי??? עוד טראומה בסוף. עוד נטישה. עוד חוסר אהבה. מי לכל הרוחות בעולם הזה יוכל לאפשר לי להגיע אינטימית וחשופה ככ כדי שהכאב של הפצע יפרוץ ואז יחבק אותי שם?? במקום שאין בו ציפיות. אין בו דרישות. אין בו שום דבר ששופט אותך. רק מוכנות לאחוז ולחבק בחום וללחוש מילים אוהבות שיתנו תחושת בטחון ויבטיחו לא לנטוש אותך בשעתך החשופה הפגיעה והעלובה ביותר. אישה יפה הולכת צועדת ברחוב. נעלי עקב . איפור. בגדים. שמה בושם. מנענעת את האגן מצד לצד. צועדת בבטחון. אף מורם. גברים מסובבים אחריה את הראש. היא פותחת את הפה וכשהיא מדברת היא חכמה שנונה וחדה. חברותית ופופולארית עם המון ניסיון חיים מסוגלות ובטחון עצמי. אישה מושכת אטרקטיבית הולכת ברחוב. נראית מעניינית. היא מבוקשת. מי ישיג אותה לעצמו? את האישה השווה הזאת? אתגר. כזה. על כזה הם חולמים. עכשיו תגידו להם. הבחורה החמודה הזאת שכאן? גם סבבה. אבל לא רואים. יש בה פצע. לא רואים יש בה חולשות וצלקות. היא בוכיה. היא כבדה. היא מפוחדת. היא נרתעת. אל תתקרב. היא נרתעת. לפעמים הכל קשה לה. היא מתקשה לקחת את עצמה בידיים. תספרו להם על כזאת אישה.. מי היה רוצה כזאת? אף אחד.

כל כך עצוב וכואב לקרוא אותך.. לצערי גם אצלינו עברנו התעללות בתוך חדר טיפולית.. התאשפזתי מספר פעמים והנזק כמו שאת מתארת הוא עצום.. את כועסת ומאוד!!! כעס הוא מובן מאליו רק לא כל כך עוזר לנו.. הלבד הוא קשה אבל יחד עם זה אנחנו לא מרגישים בטוחים מספיק להיות בקשר אני לא יכלתי לחיות עם הסיוטים ולמרות ההתעללות בטיפול חפשתי מטפל נוסף.. עכשיו בטיפול מספר שנים ועדיין לא סומכת אבל יש התקדמות.. אפילו קצת... אני לא מוכנה להיות לבד יותר ואני רוצה ללמוד איך להיות קשר.. מאחלת לך שלא תוותרי על עצמך.. שתתני לעצמך את הטיפול הנכון שמגיע לך .. איתך, ינשוף

שיהיה לך כנס מועיל טוב ומפרה. תודה שחשבת עליינו וכתבת עליו .המחוייבות שלך אליינו מרגשת כל כך ... שנגמרות לי המילים . לפעמים זה מרגיש לי שאתה לא אמיתי , כל כך עוטף ... תודה על היותך , איש טוב ויקר כל כך ....

תודה רבה על קבלת הפנים החמה אצלי בטיפול - מאד שיגרתי. היו הרבה ביטולים מצידי... כמעט ואין תקשורת בין הפגישות, אין קרבה רגשית כמו בעבר... כשאני קוראת אתכן אני לא מבינה המקום שלי בתהליך... אני מרגישה מרוחקת. אודי, תוכל להסביר? Aya

אני באה לקצת . קשה לי בימים האלה. אין לי מילים בכלל. רק כדורים,כמו סמים-לטשטש את החיים.

רוני אהובה רוצה לשבת לידייך אם זה בסדר מבחינתך ......

אני נראית נורמלית. עד שמתקרבים. לומדת באיזה קורס עכשיו וקולטת את החומר ממש מהר. אנשים שם מתרשמים ממני ובאים לשאול שיש להם שאלות כדי להדביק את הקצב. אני עושה רושם של נורמלית כזאת. חכמה. מוצלחת.. בחורה עם ראש על הכתפיים. הם לא יודעים שבגיל 37 אני גרה אצל ההורים. לא עובדת כרגע (שיקרתי שכן סתם שיהיה לי מה להגיד ולא להזמין שאלות). הם לא יודעים שיש לי חרדת נהיגה. שתפקוד קשה לי. שכל היום בבית (או בחוץ) אני ב 10% תפקוד ו 90% מחשבות. הם לא יודעים שיש לי ביטוח לאומי ושהיו לי כל מיני עכבות התפתחותיות על רקע נפשי. שאין לי זוגיות. שאני לא רוצה ילדים. שלמרות שעל פניו אני נדמית הכי חברתית בעולם אני בעצם מתוסבכת וקשה לי עם היכרויות קרבה ואנשים.. אני נראית ככ נורמלית ואפילו מוצלחת כלפי חוץ למי שלא מכיר אותי, שזה בעצם כולם. הם לא יודעים שאני מעדיפה רוב הזמן פשוט להיות בבית.. היום במקרה שמעתי שיר של אריק איינשטיין ונזכרתי שהיי- בעצם גם הוא.. אהב להיות בבית במקום לפגוש אנשים. מה רע בזה?? ובמקרה נתקלתי במציאות במישהו שאני מכירה רק בפייסבוק וזה היה מביך שזיהינו זה את זו ככה בעולם האמיתי פתאום. לא זרם כמו שהפייסבוק לפעמים זורם.. מהי נורמליות? אני נורמלית אודי? אני כמו כולם רגילה? נכון שכן? נכון שאני לא איזה חריגה רק כי אוהבת להיות בבית וקצת קשה עם אינטימיות וקרבה?

הי מימה, לא יודעת להגיד מה זה נורמלי, נראה לי לכל אחד יש את החבילה שלו והצרות שלו והקשיים שלו. למה כל כך חשוב לך שיחשבו שאת "נורמלית"? כדי שלא יתרחקו? שימשיכו "להתרשם" ממך? אנשים "נורמלים" לא מעדיפים להיות בבית? אני לא חושבת שצריך לשתף ולספר לאנשים על כל הבעיות שלנו, אבל כן לקחת בעירבון מוגבל את הדעה שלהם עלינו. כי תמיד יהיו אנשים שיאהבו אותך ואנשים שלא יאהבו אותך וזה לא משנה כמה נורמלית תהיי

הי מימה, קווים דומים בכל אשר מתמידה לתאר מזכירים אותי וחיי, מניחה שלכן אני נוטה להגיב לך ומוצאת מילים רבות לומר. יש פער גדול בין מה שנראה כפונציאל למה שקורה שם מתחת וזו נכות, בעיניי. ונכות לא נתפסת אצלי כמשהו שלילי. אנחנו חלשות באיזה מקום. ואת יודעת, לי לא רשמו נכות, אבל לו הייתי הולכת בגיל צעיר, סיכוי סביר שהייתי מוגדרת כך. יש האומרים לי שאני נראית כאדם סטנדרטי, לפעמים משאלתי היא שיראו כמה בפנים זה לא הכי. רק שהדרך להציג זאת עשויה להיות בלתי יעילה ועקומה. אז צריך לשים לב. נראה לי שהיום איני מתפרסת על שלל תכנים, וגם חצי מהיממה אני עם עצמי, זקוקה לזמן השתקמות ממגע עם העולם. אין לי תואר, כי הנפש שלי הייתה מאד חלשה אז, איני נוהגת או מחזיקה רכב, אני בודדה, לא מימשתי אימהות, ובעיניי זה אובדן גדול וכואב עד כי איני מצליחה להרגיש אפילו, אך מאמינה שאולי תיתכן איזו זוגיות, אך לא בטוח שחיים משותפים בבית אחד, כי אני מרגישה כרגע שאני צריכה זמן ניתוק מהעולם, כל יום, כדי להישאר מחוברת. ובושה - בטח שאני מתביישת. אבל צריך להיזהר אולי פחות להתמכר לבושה הזאת. יש אנשים כאלה. ואפילו אנשים טובים. פייסבוק זה לייקים. ווצאפ יכול לשרוף ת'מוח. אממה גם אנחנו כאן בוירטואל. בכל אופן, אין תחליף למפגשים בתלת מימד וזמן במציאות. ועבורי הוא חשוב מאין כמותו. יש לי בשבילך שיר: לצאת מהקווים / רינת הופר ענן על מקל https://www.youtube.com/watch?v=UYKOFH-yOhU סוריקטה

"אני מרגישה כרגע שאני צריכה זמן ניתוק מהעולם, כל יום, כדי להישאר מחוברת." כל כך מתחברת למשפט הזה ....

מימה אני אוהבת את מה שאת מביאה איתך בזמן האחרון .. זה שלב טוב ,מקווה שתצליחי לעבור את השלב ולקבל יש לך מוגבלויות מסויימות כמו שלכל אחת מאיתנו כאן . גם לי לא היה פשוט לקבל שכן יש דברים שאני לא נורמטיבית בהם .ואני לא מאובחנת רשמית בשום מקום .. אבל כן הנפש שלי פגועה וצריכה טיפול ואין לי מה להתבייש בזה כמו שאין לי מה להתבייש כשאני גוררת רגל .. תסתכלי על אנשים עם מוגבלויות זה בולט רק כשהם רואים בעצמם מום -פגם .כשהם מקבלים את עצמם כמו כולם אז גם החברה מקבלת אותם ככה. ועוד דבר כמי שמאובחנת עם יש לך 40 אחוז נכות נפשית מגיע לך סל שיקום ...ובתוכו מגיע לך ליווי להקמת עסק זעיר . אז כדאי שתבררי .. וכמובן שיש את מעוף שעוזרים לעסקים זעירים . בהצלחה אני יודעת שאת יכולה רק בצעדים קטנים ובטוחים

האמא שלי ועוד רבים נראים כמו עוד אדם מהשורה. אליה היום אף אחד לא מתקרב, כי היא פרנואידית ולא נותנת. וגם בימים עברו - מי יכול היה לנחש שהיא כל כך חולה. היא הצליחה לעבוד על כולם. זו אינה השוואה אליך, כי אם אולי למי שפגע בך. לפעמים אי אפשר לדעת. סוריקטה

שורפת הנשמה ואני מאביסה את עצמי כדי להכאיב לעצמי לפגוע אולי לא להרגיש היום הבנתי אמא לעולם לא תאהב אותי לא חשוב כמה אני אתאמץ לא חשוב מה אני יעשה עבורה היא פשוט לא אוהבת אותי ההבנה הזו שורפת בנשמה

זה כואב..זה עצוב..אולי פשוט אין לאמא את היכולת הזאת? הבעיה אצלה, שלה. את אהובה, החסר של אהבת אם לא יתמלא לגמריי..אבל אפשר למלא באהבה של אחרים אלייך. אני אוהבת אותך ללא תנאי. את אהובה!!!!

אביב, גם אמא שלי מעולם לא אהבה אותי. לא אהבה, כיוון שלא היה *אותי* היות ש*אצלה* אין הפרדה. אנחנו לא יכולות לתקן את אמא. וכן, אני מקנאה שכן היה לה את זה, אבל לא מולי. אחזור על זה - אנחנו לא אשמות. זיפת, נכון. לא אמא, ואין לזה תחליף באמת, אבל אולי אנשים אחרים כן אוהבים, איך שהם יכולים. מכירה את הספר על החתולה: "אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי - מי כבר בעולם כולו יצליח בזה?" מאת נורית זרחי. לספר יש סיום לא פסיכולוגי, בעיניי, נו מילא. שלך, סוריקטה

היי אביב יקרה, מוכרת לי ההאבסה הזו... שולחת לך חיבוק.

אביב יקרה עצוב כל כך להרגיש ולא "רק" לדעת שאימא לעולם לא אהבה אותנו אין מילים שולחת לך חיבוק להרגיע את הכאב קצת

אביב חיבוק גדול ורך, אם מתאים.

יודעת שזה נוגע ללב כולנו אז סליחה ...מאוד מאוד מעורבבת וקצת איבדתי את זה בימים האחרונים . גם כאן לא לגמרי הייתי אני .... רוצה להגיד לכן תודה על היחד על חיבוק ענק על מילים שהשארתן לי לאחוז ...

אביב יקרה, איתך בכאבך. ותראי כמה אמהות יש בך למרות הכל. שלך שירה

שירה זה נס באמת והרבה הרבה עבודה ..

עשיתי היום בולמוס ענקי. אחרי שבוע וחצי בלי. זה מרגיש זוועה. אני מפורקת. אני מאוכזבת מעצמי ומרגישה כל כך כל כך רע. כואב לי, פיזית ונפשית.

שיק יקרה . הכי מבינה בעולם שולחת כוחות וחיבוק אם מתאים לך .

לא הבנתי...פעם שעברה לא נתת לה בסוף את המתנה והיא פגעה????? איך??? מתנה זה רעיון שחשבת על מישהו שאת אוהבת ומעריכה לא? אולי את מרגישה שלא מגיע לה??

פשוט לא התחברה לה לעץ😁

היי מיכל. הגבתי לסוריקטה בהודעה שלי. לא נתתי לה כי אני פוחדת מהתגובה שלה. פעם בתחילת הדרך, נתתי לה מתנה והיא הגיבה ממש פוגע ומעליב ומאז פוחדת...

אודי , אביב , ינשוף , מיכל וסוריקטה: תודה רבה לכם! אני רוצה להשקיע בקשר שלי עם בעלי המטפלת אמרה שהיא תעשה כמיטב יכולתה אבל שמאמינה שתוכל לעזור עד גבול מסוים נראה לי שזה בסדר בתור התחלה, תודה.

בהצלחה מיקה! באיזו דרך שתבחרי אנחנו איתך 😗🤗

שומעת קול בוגר ואחראי במה שכתבת שמחה שהקשבת לעצמך ומוכנה לנסות לעבוד על הקשר...

הי מיקה, חזקי ואמצי. אנחנו כאן לא מכירים אפילו את קצה התמונה המורכבת, אתן שם בחדר תוכלו להבין יותר. התחלה טובה. שולחת תקווה. שלך, סוריקטה

אנחנו באמת לא מכירים את כל התמונה. אבל היה לי כל כך ברור שאת מאוהבת באישה😊מה רע בזה???? ולגבי הסתרות נו טוב..אני מומחית בלהסתיר..אבל אני חושבת שכדאי לשתף את בעלך הוא בטח מרגיש בכל מקרה. והרבה פחות מעליב שאשתך מאוהבת באישה ולא בגבר אחר. נשמע קל יותר לקבל ;) יש לנו חברים שהוא היה מאוהב בגבר ולאא סתם דתיים!! ואני חושבת שהיא קבלה את זה יותר טוב אם היה מדובר באישה אחרת..בסופו של דבר הם נפרדו ויש ילדים..אבל היה טוב הגילוי הזה...ואם המטפלת שלך דתיה אז ברור שהיא נגד זה....לא בקיאה בפרטים אבל אהבה לאישה אינה אסורה בדת היהודית. רק גברים!!! ואולי האישה ההיא אינה ברת השגה.....אגלה לך סוד: לי יש פנטזיות על אישה גם.. אבל זה לא פוגע בקשר עם בעלי וזה כבר לא נראה לי לא נורמלי כמו שהרגשתי פעם...זה מרגיש לי בסדר כזה...

מיקוש שמחה לשמוע ... אחרי 35 שנות זוגיות עם עליות ירידות . אני יודעת שעשיתי נכון ששמרתי על הזוגיות שלי . גם היום לא קל לא פשוט אבל היום ברור לי ששני אנשים עם דפוסים דומים של קרבנות חרדת נטישה ועוד ... זה הרבה עבודה לשמור על הקיים . ולרוב אנחנו בוחרים אנשים עם דפוסי קשר דומים . יכולה להגיד לך עלי ששנים אני ובעלי מתנהלים בתוך משולש הקרבן והעבודה שעשיתי על נצמי השפיע עד מאוד על הזוגיות . עוד דבר זה השתקפות המראה לרוב מה שאנו לא אוהבים אצל השני זה תכונות שאנו לא אוהבים אצלנו ... אז עדיף לעבוד על עצמיינו קודם שננסה לתקן את העולם .

כשמי כן אני, קראתי והתחלחלתי. שתי העובדות שציינת הן בעצם חוליות באותה שרשרת את נמצאת במקום שכל זוג נשוי נמצא בו לאחר כמה שנים, שחיקה, התאהבת בגבר אחר, זו לא אהבה, זו פנטזיה את עושה לו אידאליזציה, וככל שאת צובעת אותו בצבעים יותר נחשקים כך בעלך נראה לך פחות אטרקטיבי. את עומדת על מדרון תלול, עוד דחיפה קטנטנה ואת נופלת לתהום. כל עוד את מאוהבת באחר, אין לך יכולת לשפוט את היחסים שלך עם בעלך. רק כאשר 'תכבי' את הקליק השני, את הפנטזיה תוכלי לראות את בעלך כמות שהוא, על מעלותיו ומגרעותיו, אך ההשוואה עכשיו שאת עושה היא לא מציאותית, כאילו ובעלך ישווה אותך לוונדר וומן ויחליט שאת לא עונה על הדרישות, מושא האהבה שלך, מלא בכל רחשי ליבך בלי כל קשר אם יש לו את אותם מעלות אם לאו, אך כל קשר בינו לבין המציאות הוא מקרי לחלוטין.

הי אורח פורח, תודה שהקדשת מזמנך לכתוב לי , אבל קצת הובנתי לא נכון. אני לא מאוהבת בגבר אחר, אלא באישה ( איזה מביך לכתוב, אהה?? לא מאמינה עליי!! ) אך לא מימשתי וגם לא אממש. אני דווקא רואה הרבה את מעלותיו של בעלי, הוא אדם משפחתי , הגון וטוב. לא יודעת, להיות נשוי לי מרגיש לי קצת עונש בעבורו לפעמים. (למרות שלא מתלונן) הדילמה, בכל אופן, כנראה שאינה קשורה לאותה בחורה אלא באופן כללי לעובדה שאני מרגישה כך ולא מסוגלת לשמור בבטן ולהמשיך כאילו כלום. לא רוצה לשקר ולהסתיר. ושוב, תודה שהקדשת מזמנך.

נשמע שאת מרגישה לא הגון עם מה שאת חשה, כאילו ואת חייבת לספר לבעלך. תרגעי, המון סטרייטים מרגישים כך, זה שום דבר לא שבשבילו מפרקים משפחה, ואם עד עכשיו היית סטרייט, תמשיכי להיות וזה לא אומר כלום על הנטייה שלך. כל עוד לא תבלבלי בין החיים האמתיים לפנטזיה אין רע בפנטזיה, רק תשמרי את הגבולות. תחזקי את הקשר עם בעלך תחזקי את הזוגיות לא רק תחשבי על מה שטוב בו, אלא תגידי לו, אל תשמרי את זה רק במחשבות, עשי דברים שיקרבו את הלבבות, צרי הזדמנויות כדי ליצור קרבה בינכם. תרגישי טוב עם עצמך, זה בכלל לא נורא שאת חושבת על השניה, זה יעבור לך, אם לא תתני למחשבות להשתלט על כל חייך, ותשאירי את זה בפינה קטנה שאת הולכת אליה לאחר 'סוף היום', אף אחד לא יפגע. מדבריך נשמע שיש לך בעל טוב, שמרי על הזוגיות, תטפחי אותה, קחי לכם זמן לשבת ביחד, לדבר, להביע דברים יפים האחר על השני, עשי לו מחוות קטנות, חזרי בראשך על כל הדברים הטובים שלו, בלו ביחד וביחד עם הילדים, תצרי לך את האושר שלך. החיים הם כמו מטבח, יכולים להיות לך המוצרים הטובים ביותר, אבל העוגה לא תצליח, את צריכה לדעת להשתמש במוצרים במידה הנכונה, לבשל ולאפות בדיוק נכון, אם יש לך את המוצרים, דעי שהתוצאה היא בידיים שלך, תעשי ניסיונות עד שתגיעי למינון הנכון והמתאים לך. מאד חרה לי מה שאמרה לך המטפלת, דברה על מוות רגשי עם בעלך, לדעתי היא חרגה מהסמכותכות שלה, חרגה מהיכולת שלה, והביאה לך רעה יותר מטובה. כמובן לש אמשעתי כל מה שאמרת לה, וכל הנסיבות, אך ממה שציטטת היא נשמעה מאד לא אחראית, אחת שיכולה לקלקל עם משפט, ולא יודע עד כמה היא לוקחת אחריות על מה שהיא אומרת. את צריכה לדעת שהחיים שלך הם בידיים שלך, את צריכה לסמוך עליך, ולא עליה, היא יכולה לעזור לך כאשר את צריכה תמיכה בדרך שאת צועדת בה, אבל בשום אופן היא לא יכולה לקבל החלטות עבורך, ולא החלטות הרות גורל שכאלו. תסתכלי סביביך, תראי כל כך הרבה נשים אומללות, ללא בני זוג, אשר הרסו את החיים שלהם בשביל סיבה שלאחר מכן הן רואות שלא הייתה מוצדקת, אבל אי אפשר להחזיר את השעון אחורנית, לכן תזהרי מאד לא להרוס את מה שיש לך. יש לך משפחה שלמה, יש לך בעל, יש לך ילדים, יש לך עבודה, על תכנסי למעגל האומללות בגלל כל מיני פנטזטיות

היום עצוב בלב ..העלים של העץ למטה לא בא להם לחייך .. זה לא אומר שאני לא זוכרת שיש גם טוב ויש בעולמי ... אבל כרגע אין לי מילים .. מעבר לתודה על המקום הזה שמאפשר כל כך .. ותודה למטפלת ולכל מי שמלווה אותי על השביל הזה .. ובכל זאת נוטעת אותו כדי שנוכל אחר כך להוסיף עליו עלים של תודה . תעשו לכם יום נעים ונחמד ...

תודה אביב יקרה שאת מזכירה לי להכיר בתודה תודה שהלכתי לעבודה למרות הכאב בלב תודה שהעזתי לאומר למישהו שהוא פגע בי תודה שאני מבינה שהמכשול הכי משמועותית כרגע הוא החוסר מסוגלות לקבל את הדברים שמדברים עלייהם בטיפול תודה שאני ממשיכה למרות הכאב הבלתי נסבל תודה

תודה על בוקר חדש תודה על הבנות גם עם כואבות תודה שיש לי גם שמחה עם הכאב תודה על מוזיקה תודה על מחשבות טובות תודה על הטבע תודה על קפה של בוקר תודה שאני מקבלת אותי עד כמה שיכולה תודה על יכולת להתנהל עצמאית תודה על עזרים לבריאית תודה על מרחק גאוגרפי שעוזר תודה על המקום הזה שתהייה לכם שבת טובה רכה נעימה ושמחה ..

לקראת סוף היום .. .ותודנה על אפשרות לאזן תודה שאספתי קצת כוחות תודה על שיחה טובה שמראה על בגרות ביחסים תודה על מי שנמצא איתי תודה על משפחה תודה שזה עבר תודה שלמרות הטרוף והתוקפנות והכאב הצלחתי לשרוד את זה תודה שהיטם נגמר צודה על מנוחה לאברי הגוף תודה שהוא מראה על מנוחה טובה תודה על כאב ועצב תודה שנתתי להם מקום מבלי שיטביעו אותי תודה לכם .....חיבוק לילה טוב

תודה שפתחתי את היום. תודה על ריבת לימון וג'ינג'ר. תודה על שיש אבוקדו עונתי. ואפילו כבר תותי שדה. תודה לחתולים ולציפורים. תודה שמגיע סופשבוע. בהצלחה לי בבדיקות תואמות הגיל של מחר. סוריקטה

תודה שהספקתי בבוקר לעשות לי נקי, וכך יצאתי לדרך. תודה שבזכות הטיפול (אומר שוב ושוב) שבעייה גופנית מעיקה, שסחבתי כארבעים שנה, פשוט פסקה. חבל שאין לי תיאבון, אבל אני מקפידה לאכול. תודה שחיסלתי את תכולת המקרר ומחר אמלא מחדש. זה אומר שאני משתמשת בדברים וגם מחדשת. תודה שאני מתחילה לחשוב על קישוטים לבית. סוריקטה

ותודה שאני שומרת על עצמי וממש ממש הייתי רוצה שתנסו כולכם. גם אם כאן בכתיבה של הקבוצה מוצאים טריגרים להרס עצמי. חהתחברות ליצר המוות. לחלקים אגרסיביים. פליז - שמרו, טוב? אל נא תסחפו. סוריקטה

הי אהובה אהבתי ...במיוחד את זה שאת שומרת על עצמך והולכת לבדיקות הלוואי ואדבק מזה .... חיבוק לסופ"ש

הי אודי, אשתף בהרגשה שאני חווה אותך כאן לאחרונה מרכך יותר. ממלא יותר. מהנה. אולי חל שינוי גם בי. חל שינוי בפורום ובקבוצה. ייתכן ששני הדברים נכונים. ונוספים אליהם עוד. גם בטיפול - יש לי רגישות גדולה (מידי) למצבים בהם המטפל טרוד, חולה, עסוק. תלויה בהם מידי. ויש כאן, כנראה, עוד עבודה. אבל, אין מה לעשות, מניחה שזה משפיע על כולנו. וגם מעורר חרדות - של סופיות וזמניות והיפוכים. קשרים בין אנשים. סוריקטה

מעניין....גם אני חווה זאת. וגם לי זה קורה בטיפול ובכלל בחיים....וכשלמישהו יש בעיה או טרוד אני מתרחקת דווקא כי הוא לא יוכל להכיל אותי. משהו מתוסבך כזה

לא יכולתי להכנס. סמסתי והיא באה ללוות אותי לחדר....ואז כל הפגישה לא הסתכלתי עליה. ישבתי/שכבתי על הרצפה...אפשרתי אבל...היא רצתה שאשב שיהיה נח...אני סרבתי. לבסוף הבטתי בה...ו...היה מכיל למרות הכל..היא אמרה שאני בצד הבריא ..פחחח.עכשיו ערב..מרגישה חולה...אכלתי דברים ממש לא בריאים שלפחות 4 שנים לא נגעתי בזה..דחף בלתי נשלט....צורך במה?????למה זה קורה??? לעולם איני מקיאה..אולי חבל....עצוב ופטאתי....זהו

הי מיכל, אני תוהה מה כבר אכלת כל כך לא בריא, שאת חשה כזאת אשמה. בריא או לא הוא גם עניין של מידה, או מה שעושים עם החומרים. ומה את רואה כפתטי? אנא, נסי לא לזלזל ולהשפיל את עצמך. שלך, סוריקטה

מיכל, את לא פתאטית אלא מאוד אנושית. תיארת סיטואציה מטלטלת ואנושית עם המטפלת וההתנהגות שלך הייתה בסדר. מחר יום חדש :)

תודה סוריקטה ומיקה יקרות....לא יודעת כבר..קשה לי. מרגישה פתטית כזאת. ו" לא בסדר" למרות שהיא טוענת שאני בצד הבריא של המתרס.....כך אמרה בגבול בצד הבריא...נו טוב..מרגישה חולה, חולה מאוד :(

רציתי לתת לה מתנה קטנה. מתנה שיש בה משהו ממני מהשם שלי. וכתבתי גם כמה מילים,שסתם בא לי לתת. למחרת התחרטתי והחלטתי שלא אתן, שאולי זה לא יתקבל טוב על ידה. ( יש לי זכרון פוגע ממנה... מפעם לפני הרבה שנים שנתתי לה מתנה לכבוד איזה חג...) ואז ברגע האמת לפני שיצאתי לפגישה, לקחתי את המתנה איתי וחשבתי... נראה איך יזרום... במשך כל הפגישה התלבטתי אם כדי או לא, אם זה הזמן או לא. בסוף לא נתתי. וזה מעסיק אותי אם לתת או לא ובעיקר איך זה יתקבל... כל כך פוחדת ששוב תפגע!!! כי זאת סתם מתנה של רצון טוב. סתם מתנה של תודה על חיבוק, הקשבה ורצון לעזור ולהיות איתי. ואולי לא כדי לתת....???

בדרך כלל כשאני חושבת על רעיון של מתנה אנחנו בטיפול מדברים על כך קודם. לעתים מתממש, לעתים אחרת. מעודדת לשתף במחשבותיך ומעשיך (מה שהכנת, כתבת, הבאת לחדר ושמרת בסוד בינתיים). סוריקטה

לא יכולה לפרט מה הבאתי זה עלול לחשוף אותי... אבל כשאני מביאה לה דברים, זה בדרך כלל דברים שאני כותבת. או ברכה לכבוד חג, או מיני הרהורים ומחשבות שאני רוצה לשתף אותה בהם. אבל הפעם רציתי לתת בנוסף למילים הקצרות שצרפתי, משהו שיש בו כאילו חלק ממני. אבל כאמור לא נתתי בסוף... כי פחדתי שלא תרצה לקבל וגם תגיד איזה משהו לא יפה, או פוגע ומעליב כמו שעשתה לי פעם בתחילת דרכנו.

הי אוף, התכוונתי לשיתוף בטיפול. בעיקר בטיפול. ממש לא ביקשתי שזה יבוא דווקא לכאן. סוריקטה

תודה סוריקטה. בסוף נתתי!!! היה מאוד קשה לפני ממש שרף לי בגרון. בקשתי שלא תפגע והבטיחה שלא. מאוד, מאוד שמחה לקבל! הבינה למה רציתי לתת לה וגם המתנה מאוד מצאה חן בעינה. אמרה שאף פעם לא הבינה מזה הדבר הזה ששמי נגזר ממנו... וואו!!! חתיכת הקלה.

אם פגיעות נרקיסיסטיות ורה טראומות שמשחזרים בטיפול פסיכולוגי הן חלק תקין מהתהליך או תרחיש בלתי תקין ובלתי רצוי? מתי פגיעה או רהטראומה היא לצורך עבודה ומתי סתם פוגענות מיותרת נוספת? איך פסיכולוגים שופטים את הדברים האלה?

מעניין מה שאתן כותבות על העייפות ...האמת שלא חושבת שהעייפות שלי היא בגלל הגיל . יודעת שאני עייפה כי הנפש עובדת קשה . עייפה כי בקושי ישנה . עייפה מהמון המון סיבות וקושי .... מעולם לא ייחסתי לגיל בעיה גם לא שחציתי לפני כמה שנים את הגיל העגול הזה . אולי זה בזכות הדיסוציאציה לרוב אני בת חמש או 12 או 16 ככה שזה מתאזן .. אין לי כל כך מושג איך אמור להרגיש מי שהוא בן חמישים +... והגוף עדין לא סיים לגמרי את תפקודו הנשי וזה גם לא אבדה גדולה כל כך פרט לזה שזה נותן יותר מרחב לזוגיות וקושי אדיר לי . 😀😁

אביב, אני חושבת שאני עייפה כי אני עובדת קשה פיזית. וגם, אולי כי מעבר לעבודה אין לי ממש חיים (זו ההרחבה החסרה שהזכרתי). וגם, תופעות לוואי של התרופות, אולי. ס"ה ברוח - צעירה, כך אומרים. סוריקטה

אביב יקרה, מקור העייפות גם אצלי מעומס רגשי כבד בעיקר, לילות נטולי שינה ועומסים שבקיום השיגרה. גיל המעבר מוסיף סימפטומים אחרים וכנראה גם חלק מהלאות. שלך שירה

אני תמיד מגיעה כשקשה או כשרוצה לברוח ומדברות על זה.....הפעם מרגישה פאדיחה רצינית ואולי אפילו ככה מתביישת מאיך שהתנהגתי. ממש בכיתי וגם עליה..פיזית בחיבוק..ב..אוףףך היא מאלה שמאפשרים....זאת הייתה הקלה. בזכות זה איזנתי באכילה ובכל זאת פוחדת לבוא לפגישה מפאדיחות..ומכך שאולי פתאום תתהפך עליי....אבל והנה גם לעצמי וגם לאוף אני אומרת."לכי, אחרת איך תדעי אם היא באמת בסדר עם ההתנהגות שלי. אם היא מקבלת..אם היא לא תעליב, תפגע וכו'.....אלך אבל הפחד גדול מאחזשהו צחוק או לגלוג שלה עליי מאחוריי הגב..

הי אודי, יש מישהי מהעבודה שהיא נהייתה חברה שלי, בעצם...נהיינו חברות גם היא לא ממש אהודה בקרב שאר הבנות, והתחברנו נחמד לי לדבר איתה וזה גם גורם לי להרגיש פחות לבד בעבודה היא גם לא גורמת לי לתנודות רגשיות ולסערת רגשות אני מרגישה כלפייה חיבה ואכפתיות, וזה גם הדדי משום מה, לא מרגישה צורך כרגע לספר לה על הפגיעה אבל, אני מאוד אוהבת את הקולגה ההיא , שסיפרתי לה ושרבנו לא יודעת, אולי שחזור או משהו בסגנון, כי זה כאילו כוח גדול ממני שפשוט מחזיר אותה למחשבות וללב שלי כל פעם וקשה לי להתגבר. לפעמים זה מעציב אותי שאני לא מסוגלת לחוות קשר רגוע. או שקשר רגוע נתפס עבורי כסתמי ולא מעניין , כבנאלי כזה.

https://www.youtube.com/watch?v=aof_1cn1f2w&list=PLNi8Eud4qgEmzUCYJfNHxPMhA-qyFwepT&index=5 "...לפעמים בלי מילים בלי הסבר מיוחד עמלי רוצה להישאר עם אנה ביחד לבד להיות לבד ביחד שתי ילדות קיפודות ילדות לבדות שמגלות לעצמן בלחש סיפורים וסודות" (מאת: רינת הופר)

אמור להיות מסוגל להסביר את עצמו בעולם הזה? ללא ספק קשה לי יותר. תפקוד תחת לחץ. מגעים עם אנשים. הכל קשה ושוחק לי יותר מאדם ממוצע אחר. יש נטיה להתקבע בזכרונות שליליים, יש רגישות מודברת לחוויות של דחייה ובאופן כללי מבחינה אישיותית לא קל לי מגעים עם אנשים בכלל ובמצבי קונפליקט בפרט. זה שוחק עבורי. אז התוצאה היא שהחיים פשוט די כבדים. התנהלות בהם לא מגיעה בקלילות. הספקים נמוכים ואיטיים מבחינת הישגים. ואנשים ששופטים אותך כל הזמן 'נו אז זה כל מה שאתה עושה עם עצמך??' כאילו לא מספיק הבושה ותסכול שבעצמי נאלצתי לחוות גם את השיפוטיות המסריחה שלהם צריך לסבול? כי בסהכ אני אדם טוב כיפי חייכני ועם המון חוש הומור. אבל בעשייה קשה לי. קשה לפעול בנמרצות למימוש מטרות. הכל אצלי איטי ובעצלתיים ולא מבחירה! אז למה אנשים שופטים??? איך אפשר להסביר להם יכולות נפשיות בלי להכנס לטרמינולוגיות של 'נכות' וסטיגמות?? בכלל איך מסבירים את זה? איך מסבירים קשיים שהמקור שלהם שקוף ובלתי נראה ובלתי מובן? הרי זאת סתם הרגשה שלי של קשיי ריכוז.. של התעיפות מהר. של נטיה להרפות ידיים עם כל קושי והכרח להאבק בנטיה הזאת ולהמשיך לנסות - זה לא יוצר תמונת מצב של 'תפקוד נמרץ' מן הסתם, אלא התקדמות בגרירת רגליים. שיהיה.. העיקר שמתקדם משהו איכשהו.. על לגדל ילדים ולהתמודד עם הלחצים שכרוכים בזה אני כבר בכלל לא מדברת. מוותרת מראש. לא נראה לי שזה בשבילי .. אבל זה מעצבן. זה מעצבן שאנשים שופטים אותך על כך שמשהו בכושר התפקוד פגוע. זה מעצבן שאנשים מתנשאים. זה מעצבן שאנשים מנסים לשנות אותך. להטיף ולהרצות כאילו נולדתי אתמול ואני לא מודעת לדברים.. איך אנשים כמוני יכולים להסביר את עצמם בעולם הזה??? גם בגלל שאני נראית לגמרי רגיל ונשמעת נבונה ביותר אז זה עוד יותר מבלבל. אנשים פשוט לא מבינים. אני בעצמי לא מבינה.. ראיתי מישהי מתקדמת. סיימה ללמוד היכן שאני והיא כבר עשתה ככ הרבה. פתחה עסק ומוכרת. יש לה חבר שעוזר לה בניהול. יש לה שליטה בשפה האנגלית שזה תמיד עוזר! מה שלי אין בצורה מספיק טובה.. קיצר אני תמיד מרגישה שאצלי יותר קשה. שחסרה לי תמיכה. שחסר מי שיראה את הכיוון. ומקצבת נכות לא ניתן לממן מאמנים לליווי אישי ולעבוד כשכירה שוב ממש לא בא לי עכשיו.. אני מאד מקווה שאצליח לאט לאט לבנות את העסק הקטן שלי למרות כל הקשיים שחווה מבחוץ ומבפנים... אודי מילות עידוד לסיום יתקבלו בברכה :/

:)

היי מימה... מצטרפת לשאלה שלך... זה באמת מורכבמאוד וקשה להסביר את המצב לאנשים מסביב. האמת שאצלי אני פחות מקבלת ביקורת מהסביבה, ויותר מבקרת את עצמי על כך שכולם מסביבי במקום הרבה יותר מתקדם בחיים ממני, ואני זוחלת אי שם מאחור... זו הרגשה קשה. אבל אלה אנחנו, וכנראה שיש אנשים שהחיים יותר קשים להם. אני מניחה שצריך לקבל את זה ולהמשיך לנסות. אני חושבת שצריך להשתדל לא לתת לאחרים מסביב להתערב ולפגוע, תהיי אמיתית עם עצמך, ואם את יודעת שאת עושה כמיטב יכולתך, זה ממש מספיק.

היא כל כך משתדלת להיות איתי להקשיב להבין. אבל אני פוחדת. פוחדת שפתאום יקפוץ לה הפיוז והיא תפגע. כל כך פוחדת להפגע שמעדיפה לסיים. שמעדיפה לא לשתף יותר מידי. מבחינתי אני כבר עם רגל אחת בחוץ. משתדלת כמה שיותר לבד, לסמוך רק על עצמי. הרבה כואב לי בלב, אבל אני כל כך פוחדת להפגע שכרגע מעדיפה ככה.

את יודעת..אני גם חשבתי כמוך רוב החיים אבל אז לא יכלתי לסבול את הלבד יותר. תאמיני לי שנפגעתי המון וגם עלידי מטפלים.. אבל לא רציתי לוותר.. רציתי ואני עדיין רוצה להיות בקשר. קשה לבד.. כל כך קשה אני רק יכולה לספר לך על מה אני חוויתי אבל כמובן את מחליטה מה שנכון לך.. אני מאחלת לך שלא תוותרי לעצמך.. ינשוף

איך את היום ... קראתי אותך גם למטה כמה שיכולתי בפלאפון ... תשמרי עלייך יקרה תשמרי עלייך ...באמת אתך בלב ...חיבוק

וואי, בכלל לא זכרתי מה כתבתי... אני בסדר. לאחרונה עייפה וקשה לי לקום בבוקר. אז אני גוררת עוד עשרים דקות. אבל קמה. הייתי נסערת בשישי, ושכחתי בכלל שזה היה. הכיוון המחשבתי שלי הוא בלאגן הורמונלי. חוזרת לעצים הוותיקים לקרוא אתכן שוב. וקראתי. שמחה על הקירבה בגיל הכרונולוגי. בין כמה וכמה מאיתנו. באמת. סוריקטה

אני לא מרגישה אמיצה מספיק להמשיך את הטיפול אני כן רואה את ההתקדמות אבל אני רוצה לעצור כאן..

יקרה אהובה את אמיצה וגיבורה את הרוע כבר עברת וכן לספר לשחזר לחבר זה קשהההההה וכואב כל כך לאט לאט אהובה בקצב שלך לא צריך לעזוב אפשר יחד ולאט אפשר גם לנוח בטיפול .....

גם כאשר אני רוצה לנוח ולאט את הקצב יש מצוקה בפנים כי לא אפשרתי לחלקים מקום.. ולרוב מה שהכי רוצים זה לספר את כל הסיוטים... אין לי כוח לזה יותר..

אני יודעת שאפשר גם לנוח בטיפול רק כאשר אני מנסה לנוח החלקים משתלטים ולוקחים מקום ורק רוצים לספר אני כל כך רוצה לנוח מכל זה

הי ינשוף, אולי ניתן להאט את הקצב וכך יהיה מפחיד פחות וגם שומר? סוריקטה

תודה סוריקיטה בנתיים לא מצליחה להאיט את הקצב..

מבינה אותך..יודעת מה למדתי? אפילו שאני רוצה לברוח...אני אומרת לה את זה במקום לבצע. באה ואומרת לה מה מרגישה..לא חייבים לחפור כל פגישה, אפשר גם לעצור, להתבונן ולבדוק. בשביל זה יש טיפול.

ברור שאני משתפת את כל זה עם המטפלת ברור בשביל זה יש טיפול

השתלטו עלי מהבוקר מניחה כאן כדי לראות את זה כתוב ולזכור שאפשר גם אחרת שזה אולי יושב על פחד הגיוני אבל הוא הרבה יותר קטן ממה שהדמיון שלי יוצר ... שוב החרדות שהמטפלת תלך שתכאיב שתפגע .. שוב המשחק הזה של קרבה וריחוק .. ככל שזקוקה לה והיא שם עבורי מפחידה את עצמי .. ויודעת שזה לא קשור למטפלת זה אוסף פחדים רציונלים שנדחקים לפינה ונוצרים חרדות מהסוג הרע זה שמשתלט על המוח בחלימה בהקיץ .. כדי לברוח מהתמודדות של עכשיו . אוף כבר אמרתי .. לפחות אני מבינה ומנסה לעצור זה כבר הרבה .... יום נפלא לכם ותודה על האפשרות לכתוב ולשחרר

מובן ומוכר מאוד הפחד שהמטפלת תלך, תפגע וכל השאר וכן לפעמים זה יושב על הפחד להתמודד עם כל מה שיש מאחלת לך שתמשיכי למרות הפחדים (גם מאחלת לעצמי)

יפה שלי ...תודה יש לי מטפלת מדהימה ולכן אני יודעת שזה לא קשור אלייה זה קשור לארוע שאני צריכה לעבור ....משפחה ... ארוע של אחד הפוגעים ולכן הלחץ המוגבר .. נעבור גם את זה .... אוהבת אותך מאוד תודה

תודה שהמקום הזה פתוח כל הזמן .ותמיד אפשר לשוטט בן העצים תודה על אחיזות בסופש הזה בעצים ישנים תודה על מילים שנשארו כאן כתובות עבורי תודה על יכולת להעזר בכל מיני דברים ובכל מיני דרכים תודה על עבודה ופרנסה תודה על מאמר שקראתי הבוקר שנתן לי עוד קצת הבנות תודה על מי שחוקר בודק ומנגיש את זה לאחרים תודה על יכולת הבנה זה עוזר תודה על מי שסובב אותי שיש במי להאחז תודה על מי שכני תודה על מחשבות בנוגע לגוף תודה על הקושי עכשיו אני מאמינה שיצמיח תודה על שירים ומילים תודה על טבע שחודר ניתוק תודה שאפשר לברוח אליו בדמיון תודה על בעלי החיים תודה על החומרי בחיי תודה שיש לי כל שצריכה תודה שאין לי הרבה רצונות חומריים תודה שאני זוכרת את יגולת הבחירה תודה שאני מזהה את העצבות והחרדות הבוקר תודה על המקום הזה שימרו אליכם ,אוהבת מאוד .. תעשו לכם שבוע טוב ....

תודה שעל השיתוף שלך שעזר לי להבין את עצמי יותר טוב תודה שאת בחיי תודה שרק להיום אני לא מוותרת תודה שרק להיום אני מוכנה ללכת לטיפול

תודה על היש בחיי והוא הרבה כל כך תודה על מי שאני על מורכבות על פרוק תודה על תהליך ושיפור ושינוי מי שאני תודה על ראייה נכונה את העולם והחיים תודה על חלקים שבדרכם מנסים לעוות לי את המציאות תודה על יום חדש תודה על מה שנרמר חי אתמול זה מעלה בי חיוך תודה על שיפור משמעותי במערכות היחסים שלי . ההבנה שאפשר גם לא ממשולש הקרבן תודה על ההבנה שגם אני לא בסדר וגם לי יש מה לשפר כל הזמן תודה על החומרי בחיי תודה על מים חמים למקלחת הבוקר תודה על קפה תודה על אוכל צזין שהכנתי לי תודה שאני לפחות מנסה תודה על היכולת לבקש עזרה ולהבין כשאני צריכה תודה על יד מושטת שיש לי תודה על יכולת לראות את השני תודה על יכולת הקשבה ואמפטיה תודה שלמרות כל מה שעברתי בחיי אני לרוב טובה לאחרים תודה אודי על היותך עוגן כל כך טוב מובנה ומושרש כל כך שגם אם אני לא אכנס מילותייך מלוות אותי ...זה מדהים עד כדי רצון לחקור את הקשרים הוירטואלים ומשמעותם .. תודה לכם על היותכם חלק מחיי פשוט תודהההההה😊😊😊

הי אודי המטפלת אומרת שלהמשיך לחיות עם בעלי זה להיות במוות רגשי לא יודעת, יש לי ילדים והכל מסובך. אני לא רוצה לגור ברחוב. אני גם אוהבת את הילדים שלי , לא רוצה להפסיד אותם או לפגוע בהם. ואז המטפלת אומרת שגם במצב הזה אני פוגעת בהם מאוד. יש לי הערכה לבעלי, ויש לנו שותפות טובה ואף פעם לא עשיתי שום דבר לא בסדר או אסור מאחורי גבו , אבל לפעמים אני מרגישה פספוס. ויש לי המון המון אהבה כלפי אדם מסוים, למרות שזה לא הדדי, ולא מציאותי ולא ימומש אף פעם. הלב שלי כואב ונשבר ונסדק ולא יכול יותר

מיקוש מורכב ואפילו מאוד יכולה לספר לך מנסיון שלי שלא בהכרח תואם לשלך . היו רגעים של מוות רגשי היו רגעים שרציתי מאוד להרוס ...חשבתי שזה בעיה בבן הזוג . היום אחרי שנים של טיפול עומק אני שמחה שלא הרסתי ששמרתי שילמתי מחירים זה נכון אבל קיבלתי המון. הכי קל להרוס בגלל פנטזיה השאלה כמי שסוריקטה כתבה לי פעם כמה זה שחזור של קשר ישן וכואב. תבדקי עם עצמך עם כולך עד כמה באמת באמת רע לך ועד כמה זה נכון .. בכל מקרה מה שתחליטי לעשות אתך בלב

המטפלת יכולה תמיד להביע את דעתה אבל בסופו של דבר את זאת שמחליטה אני גם חשבתי שלשאר נשואה זה יהיה לטובתם אבל בסופו של דבר הם נפגעו מאוד...ועצוב לי על זה נכון שמצבי אולי לא היה בדיוק כמו שלך אני אומרת קחי לך את הזמן לחשוב ביחד עם המטפלת מה הכי נכון לך בכל מצב זה ממש לא פשוט כאן יחד איתך..

מיקוש . . כתבתי לך קודם וזה מהמקומות שלי . פוחדת שאולי לא נכונים לך ולמצבך . מה שמנסה לומר לך ... זה לא שאסור להתגרש אבל צריך להיות חכמים . לעבוד על מערכות יחסים . יש לך הרבה באגים כמו לכולנו בתקשורת בן אישית במערכות יחסים . מאוד יכול להיות שאם תתחזקי ותשני את עצמך גם בעלך ישתנה איתך ואפילו תגלי מספר דברים על עצמך . כן מסכימה שאם רע ממש אז הילדים מרגישים ... ליבי איתך וממש לא רוצה שתעשי טעויות אימפולסיביות דוגמת הקשר שלך עם ההיא בעבודה .... תפרקי רק אם את בטוחה לגמרי בצעדייך ...גם הכלכליים אתך באמת באמת

היי מיקוש, נשמע קשה. לא נשמע שיש אהבה ביניכם וזה עצוב.האם אי פעם הייתה כזו? מהן הסיבות או הנסיבות שמלכתחילה התחתנת איתו? מה את מרוויחה מהקשר ומה יש לך להפסיד? אם תאלצו להפרד זה לא אומר שתמצאי עצמך ברחוב..אולי יש עןד אופציות?? למה את אומרת כך? את לא עובדת? את תלויה בו כלכלית? אכן מסובך ובעיקר שילדים מעורבים. וילדים מרגישים הכל, גם מה שמתחת לפני השטח....לא הייתי ממהרת לשפוט מה לעשות..פשוט להקשיב ללב שלך. ומדוע האהבה שאת חשה כלפי אחר היא בעייתית? יש אנשים שהתגרשו והתחתנו עם מישהו אחר...לא כל כך מובן מצבך..וגם לא העצות של המטפלת. מבינה שאי אפשר לשתף פה בהכל אבל זה נשמע קשה...בינתיים תקשיבי גם לרגש וגם לשכל. לדרך האמצע..תבדקי אפשרויות. מה היה קורה אם היית נפרדת ומה אם נשארת? טבלא בעד ונגד עוזרת לפעמים..אבל זה נשמע מסובך ואיני בקיאה במה שקורה. סליחה שכתבתי המון...אלו הדברים שעלו בי כשקראתי....ומה זה אומר "מוות רגשי" לא הבנתי....בכל מקרה איתך יקרה.

הוא התעלם.. לא מפתיע . הוא לא מתרגש ממני.. שונאת להרגיש את ההזדקקות הזאת לאהבה. שמישהו יראה, יאסוף. יתקן. יחלים אותי... אני שונאת פסיכולוגים שבמקום לסייע לאנשים במצבי רק עושקים ומתנשאים. למה לא נותנים אהבה אמיתית? למה רק מזיינים בשכל על העבר, על החסך האמהי, התמודדות עם החסר וכל השיט. את מי זה מעניין בכלל!!! בפועל לנפש יש את הצרכים שיש לה כאן בהווה. בכאן ועכשיו. ואלה הם הצרכים! אם זה מבט אמפתי שרואה. אם זה חיבוק חם שמנחם ומרגיע. אם זאת התייחסות שמעודדת ומעניקה. אם זאת אהבה שנוטעת בטחון ולא נוטשת . נמאס לי לחיות מתוך הפצע. למה מי שנתתי לו מעצמי את כל כולי סתם נטש אותי במקום להעריך ולאהוב? וגם פסיכולוגים.. מה הקטע לבקש שכר של הון תופעות רק בשביל לתסכל להאכיל מירורים ולכפות עוד כאב ותהליכי אבל.. די כבר עם כל הכאב המזדיין הזה. אני רוצה שמחה וטוב.. אבל יש פצע ואף אחד לא טורח לאהוב אותי איפה שהכי פגיע ורגיש ולרפא לי אותו. להבטיח לי בטחון. אכלתי המון ולא הקאתי. זאת הייתה טעות לא להקיא. כבד לי ממש בבטן ובנשמה עכשיו.

הי מימה, אולי התקפת את האקס בהקאות? למה להתפרע? כולי תקווה שהדיונים לא יסחפו בנות פה לכיוון ההקאות או אלימות. לילה טוב, סוריקטה