פורום פסיכולוגיה קלינית

מה דעתכם? http://doctors.msn.co.il/news/826/

היי הרה. מה שלומך? איך המרגש? אני מסכימה עם כל מילה......מי כמוני יודעת.. יום טוב כוכבית

כוכבית, אני עדיין בחיים :-))) מרגישה גרוע, אבל אין מה לעשות... אולי זה בגלל כל הכעסים והדחקת הקריזות... הרה.

לפני תקופה, הייתי במשבר קשה, מלווה בהתקפי חרדה ואומללות, הטריגר למשבר היה מצב בריאותי. היום בהסתכלות לאחור, הסיבות היו יותר כלליות ומגוונות. מצב מקצועי, מערכת יחסים עם בעלי וכו'. באופן כללי, הייתי מאד לא שבעת רצון מהחיים שלי ובמן תחושה של מסכנות נוראית כי אין לי איך להחלץ מהמצב. היום אני חושבת שהבעיה הבריאותית אפשרה לי להתמקד במשהו אחר שיאפשר לי להרגיש מסכנה בלי שאהיה אשמה בכך או אף אוכל לעשות משהו בנדון. זה גם אפשר לי להאשים את הסביבה הקרובה (משפחה) באי הבנה של מצבי. (חוסר אמפתיה) בעקבות המשבר פניתי לטיפול פסיכואנליטי והתמדתי בו כמיטב המסורת, פעמיים בשבוע במשך שנה. בינתיים הבעיה הבריאותית נפתרה, אך המצב הנפשי שלי רק החמיר. כעת דיברנו על הילדות ועל כמה רעים היו ההורים שלי ויכולתי להאשים מישהו אחר. במהלך אותה תקופה חשתי כעס נוראי על הורי וזמן רב לא הסכמתי לדבר איתם. כל פגישה אצל הפסיכולוג נגמרה בסערת רגשות ואומללות רבה יותר, אך אני התמדתי (גם בלחץ של בעלי שפחד שאני אתפרק אם אפסיק ללכת לשיחות), קיוויתי שבסוף זה יביא לפתרון. לאחר שנה, נאלצתי להפסיק את הטיפול מסיבות כלכליות. (פוטרתי מעבודתי, זה לא היה מפתיע כלל כי לא תפקדתי בעבודה באותה תקופה). העובדה שנאלצתי להפסיק את הטיפול ולחפש עבודה חדשה, היתה נקודת מפנה. הפיטורים עצמם היו חוייה מאד קשה אך פתאום נאלצתי להתמודד עם החיים שלי ו"לקחת את עצמי בידים" חיפוש עבודה, אילץ אותי לבחון את האלטרנטיבות העומדות בפני במקום לבכות על מר גורלי. היחסים עם בעלי השתפרו פלאים, פתאום גיליתי כמה הוא תומך בהתמודדות עם הפיטורים. במבט לאחור הוא תמך לאורך כל הדרך אך משום מה היה לי נוח לכעוס עליו קודם. (אולי במקום לכעוס על עצמי?) בכל מקרה המשבר עבר, עשיתי שינוי כוון מקצועי, מצאתי עבודה מצויינת, היחסים עם ההורים שלי חזרו לתקנם והפסקתי לכעוס. ובעלי, נזכרתי כמה אני אוהבת אותו. ומה בעצם רציתי להגיד בכל הסיפור הארוך הזה? כעת כשעבר הרבה זמן אני יכולה לבחון את מה שעבר עלי בפחות מעורבות רגשית. לפי דעתי אני עברתי משבר של חרדה מהתמודדות עם החיים שלי (בעיקר מקצועית, אך זה חלק משמעותי מאד מהדימוי העצמי שלי) בעקבות החרדה, בחרתי למקד את המסכנות שלי בבעיות אחרות ובאנשים אחרים. בהתחלה זה היה בעלי, ובהמשך בעקבות הטיפול הפסיכואנליטי אילו היו ההורים שלי. ומכאן הקשר לכותרת "רווחים משניים". כתבת פה למטה למישהי שחווה אגורפוביה במהלך הריון שהיא משיגה רוחים משניים מהתקפי החרדה מכך שתשומת הלב מופנית כלפיה ולכן יתכן שהשילוב אף מגביר את החרדה. אך מה לגבי הרוחים המשניים מטיפול פסיכואנליטי? אני יושבת אצל מטפל, זוכה לתוית שיש לי בעיה, מקבלת את כל האמפתיה בעולם ואף מתאפשר לי להאשים אחרים (הורים בדרך כלל במקרה של פסיכואנליזה) במסכנות שלי, וכל זה מונע ממני להאלץ להתמודד עם האחריות על החיים שלי. ברור לי שזו לא הכוונה בטיפול ועלי להגיע לשרשי הבעיה. אבל מציאת שורשי הבעיה הרבה פעמים (מנסיוני ומסיפורי אחרים) מערב מציאת אפשרות להאשים מישהו בבעיה. (אמא שלי לא אהבה אותי מספיק ולכן יש לי פחד מדחיה וכו') ומי שלא רוצה מספיק לקחת אחריות על החיים שלו, יכול בקלות למצא מפלט בטיפול להמשך השלכה של אותה אחריות. לפני כמה ימים דברנו עם זוג חברים שסיפרו לנו שהם הולכים לטיפול פסיכולוגי (כל אחד בנפרד) כבר הרבה שנים (למעלה מחמש) ושזה עושה להם מאד טוב והם אינם רואים סיבה להפסיק, למרות שהמטרות של הטיפול כבר הרבה פחות ממוקדות משהיו בהתחלה, והרבה בעיות נפתרו, אך תמיד יש עוד. היתה לי תחושה קשה של טיפולים שיוצרים תלות נוראית. אנשים בוגרים מצליחים ויציבים שמרגישים צורך שיחזיקו להם את היד לאורך כל הדרך. (למרות המחיר הכלכלי הכבד). ואולי משיגים "רווחים משניים" (תמיד מישהו יעזור לי להתמודד). כל אחד צריך תמיכה, אך לא נראה לי שהמקום לקבל אותה באופן קבוע הוא בחדר הפסיכולוג. בסופו של דבר, המקרה שלי גרם לי לחשוב שיש סיכון בגרימת נזק על ידי טיפול פסיכואנליטי. אולי זה תלוי באישיות של המטופל, אך הרצון להיות הילד הקטן והמסכן טמון ברובינו, והיכולת להתגבר על הצורך, או לווסת אותו היא תנאי הכרחי בעיני לתפקוד טוב כאדם בוגר. הטיפול הפסיכואנליטי יכול לאפשר לנו להמנע מההתמודדות. אפילו מקריאת סיפורים אישיים אחרים פה באתר נתן לראות רצון גדול של אנשים בכך שהפסיכולוגים (שלהם או פה באתר) יצדיקו את המסכנות שלהם. אני מניחה שהשאיפה של הפסיכולוג, לעזור למטופל לפתור את מקור האומללות שלו, אך אם המטופל מעדיף להשאר אומלל כי אין לו כח להתמודד, האם אין הפסיכואנליזה רק מחזקת את היכולת שלו לעשות זאת, כלומר מאפשרת למצא הצדקות להשאר אומלל מבלי צורך להתמודד? האם זוהי בכלל בעיה ידועה בפסיכואנליזה? האם פסיכואנליטיקאי לעיתים מבין שהתהליך גורם נזק למטופל וממליץ להפסיק? איך זה שאנשים מבלים שנים על גבי שנים בפסיכואנליזה? מה עוד נותר לגלות אחרי חמש שנים? כיצד זה שפסיכואנליטיקאים לעולם לא אומרים למטופל, נגמר, עליך להתמודד לבד מעכשיו? נקודה אחרונה על המקרה שלי: כששקלתי להפסיק את הטיפול, התיעצתי עם המטפל שלי (שאותו אני מאד מחבבת עד היום). והוא טען שאנו נמצאים באמצע ומאד לא מומלץ להפסיק. בעלי התנגד אף הוא שכן הייתי במצב רגשי מאד קשה עדיין. (כאמור בהתחלה הפיטורים אף החמירו את המצב). גם כל ההבחנות שלי לגבי מה שהיה והעובדה שלדעתי פשוט פחדתי מלהתמודד, (אולי מלהכשל) מעולם לא נאמרו בטיפול. אילו מסקנות שהגעתי אליהן רק אחרי שהרבה זמן עבר. אני אומרת את זה כי זה מאד מחזק את ההרגשה שלי שהטיפול כלל לא עזר, אלא להפיך, אולי אף עיכב את הנכונות שלי להתמודד. לגידי רובינשטיין אני מניחה שמה שכתבתי פה כתוב מבולבל, ובכל זאת אני מאד אשמח להתיחסותך.

שלום לך למרות ואולי בזכות אורכה של פנייתך, לי את נשמעת כל כך מפוקחת, כל כך עניינית, כל כך מודעת... בברכה ש נ ה ב

תודה

שלומית, העלית נקודה מאד מעניינת. נקודה למחשבה להרבה אנשים. גם אני יחד עם אחרים אצפה לתשובתו של גידי. אל תשכחי אבל, שאין ללמוד מהמקרה הספציפי שלך ולעשות מזה כלל ברזל. יתכן מאד שהיית מתפרקת , לא מצליחה למצוא עבודה ולא יודע מה עוד. האם אז היית מגיעה למסקנה הפוכה ? ועוד נקודה לגבי זה שמטפלים לא ממליצים לסיים טיפול, תרשי לי לחלוק עלייך, יש מטפלים שבהחלט ממליצים למטופלים להפסיק לבא. ושהטיפול נגמר ואין בו כבר תועלת. בדוק ומנוסה. אולי זה פשוט תלוי בהגינות של המטפל. הרי הכסף משחית. בהצלחה לך, ביי

אם התפוח לא היה נופל על הראש של ניוטון אלא עף לשמיים, האם היה מגיע למסקנה הפוכה ומסיק שאין כח משיכה? אם יש כח משיכה האם יתכן שהתפוח יעוף לשמיים? אם דברים היו קורים אחרת אולי הייתי מסיקה מסקנות אחרות, אבל הם קרו כפי שקרו. אולי אי ההבנה נובעת מכך שהשינוי מתבטא ב"מציאת עבודה". אך לא המזל של מציאת עבודה טובה הוא שהביא לשינוי במצב הרוח שלי אלא העובדה שהחלטתי לקחת את עצמי בידים, היא שאפשרה לי להתגבר על הפחד, לעשות שינוי כוון ולמצא את מקומי. אם הייתי מעזה קודם זה היה קורה קודם. אני לא מאשימה את המטפל שלי בכך שהביא אותי לפחד מפני התמודדות, אבל עצם תהליך הפסיכותרפיה אפשר לי להנציח את הפחד ואת הרחמים העצמיים במשך שנה שלמה. ואלמלא הייתי נאלצת להפסיק, אולי אף יותר מכך. (בהתחלה הפרידה מהמטפל היתה זמנית, עד שאתחיל להשתכר שוב, אך ככל שעבר הזמן היה ברור לי יותר שלא אחזור, ולמעשה היה ברור לי לגמרי עוד לפני שמצאתי עבודה ולפני שידעתי שהחיים שלי יסתדרו כמו שאני רוצה, פשוט כבר הפסקתי לפחד מזה) אני חושבת שנפלתי על פרצה בפסיכותראפיה הקלאסית, דוקא בגלל הנטיה לשים דגש רב על מאורעות מהילדות. באופן כללי הזכרתי הרבה פעמים בעיות יותר עכשויות במהלך הטיפול, אך משום מה הן לא נראו מענינות מספיק בעיני המטפל שלי, ותמיד שימשו רקע להתיחסות להורים (ואני בטוחה שכל מי שהיה בטיפול פסיכותראפי יודע איך נושא, לא קשור ככל שיהיה, מוביל לשאלות על ילדות\הורים) כך שהמיקוד תמיד עבר לילדות האומללה שלי, והבעיות האמיתיות נדחקו הצידה. מאחר וגם אני פחדתי להתמודד איתן, שיתפתי פעולה בשמחה עם התבנית הזו וכך הענין נגרר שנה שלמה. אני לא מסיקה שזה תמיד קורה בתהליך של פסיכותראפיה, אני רק מעלה את ההשערה שזה עלול לקרות. (ואולי אף לעיתים יותר קרובות משנדמה). כל דבר שמועיל עלול גם להזיק לא? אז האם פסיכוטרפיסטים מודעים לסקנות? אני שמחה מאד לשמוע שיש מטפלים שמייעצים לסיים טיפול. אני חייבת לציין שאני אף פעם לא שמעתי על מקרה כזה, גם כשטיפול נמשך הרבה שנים. כמובן שיתכן שסיפורי שלושת החברות שלי ורכילויות על סיפורי שלושת החברות שלהן, הם לא בדיוק מדגם מייצג. שוב יצא לי ארוך. אז אני אסיים כאן. שלומית

שלום שלומית, מכתבך כלל לא מבולבל. העלית שאלה מאוד חשובה שיש לה גם התייחסות נכבדת בספרות הפסיכואנליטית והפסיכותרפויטית באופן כללי. למעשה, עניתי לשאלותייך במסגרת תשובות לשאלות אחרות, אך אנסה לענות לשאלות הספציפיות. כל טיפול, לאו דווקא פסיכואנליטי, הוא סוג מסוים של תשומת-לב הניתנת למטופל ואין בכך שום פסול. תשומת-לב זו, כשהיא באה במנות גדושות, וללא הבחנה בין מצבים בהם היא מקדמת את המטופל ובין מצבים בהם היא גורמת לו לסגת, עלולה להפוך להיות רווח מישני. כדי להבחין בין שני המצבים על המטפל להיות מיומן מספיק וישר מספיק. קיים אמנם מושג של "רגרסיה בשירות האני" שמשמעותו נסיגה זמנית במצבו של המטופל לצורך התקדמות. במצבי דיכאון, למשל, אנו נמנעים מפרשנות ומחיטוט בעברו של המטופל, כי הדיכאון עצמו הוא מצב רגרסיבי. לא הייתי נכנס להכללה גורפת לפיה פסיכואנאליזה באשר היא משמשת הצדקה להישאר אומלל ולא להתמודד. בהחלט ניתן לשלב התייחסות פסיכואנליטית בכל טיפול ויש לכך ערך רב. הסכנה היא, וזו גם פונקציה של משך הטיפול, מתיי הטיפול מחליף את החיים עצמם. אם מטפל באשר הוא מרגיש שהוא גורם נזק למטופל, מן הראוי להפסיק את הטיפול בכל מקרה, בלי קשר לאוריינטאציה התיאורטית לפיה הוא עובד וזה דבר ששייך כבר לאתיקה מקצועית. חשוב מכך: מטרת הטיפול, לדעתי, היא שכלול היכולת של המטופל לסמוך על עצמו ולבטוח באינטואיציות שלו, כך שהפסקת הטיפול ע"י המטופל היא לגיטימית בעיניי בהחלט, אם כי הכל תלוי בהקשר. ישנם מטופלים לא מעטים שכאשר אינם מקבלים עיצות, או גרוע מכך, כאשר אינם מקבלים את העיצות שהם רוצים לשמוע, מפסיקים את הטיפול. ישנם מטופלים שהפסקת הטיפול על ידיהם משקפת בעיה כללית יותר בקשרים מחוץ לטיפול, כאילו הם מבקשים להציג בפני המטפל: כך אני נוהג תמיד. וישנם מטופלים מלאי תובנה (שעשויה להיות בהחלט תוצאה של הטיפול שקיבלו) שיודעים לומר: "עד כאן - ומכאן אעזור לעצמי בעצמי ולבד". בהחלט יש עניין של מיצוי מה שניתן להפיק ממטפל אחד. והערה אחרונה לסיום: את מתארת משבר שקידם אותך. מכל משבר אפשר לצאת במצב פחות טוב ממנו נכנסנו אליו, במצב זהה לזה שנכנסנו אליו, או במצב טוב יותר. למשבר יש פוטנציאל לחזק אותנו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

הי גידי קראתי בעיון את תשובתך. ניסיתי מאד לא להכליל לגבי הפסיכואנליזה באשר היא, אלא לציין בעיה אפשרית שמאד נוגעת לי. החיים קשים לי. וזה לא מובן לי כלל. אין שום סיבה אוביקטיבית, להפיך הכל הולך מצויין ועדיין. כל פעם מחדש אני שוקלת ללכת לטיפול, והבעיה היא שלדעתי אני מפנטזת שהטיפול ימצא לי סיבות להרגשה הרעה ובכך לפחות יוריד ממני את רגשי האשם שמתלווים לכך בנוסף לכל. (כן כן, ברור שאני אומרת לעצמי שאני הולכת לטיפול כדי להבין מה המקור לבעיות ובכך אולי לפתור אותן, אבל עמוק בפנים אני לא באמת מאמינה שזה יכול להפתר) אני מניחה שמה שרציתי לשאול זה האם יתכן שלי פשוט טיפול פסיכואנליטי לא מתאים. (כי בסופו של דבר, מציאת ההצדקות שאותן אני מחפשת כל כך לא מביאה להקלה, אלא להפיך גורמת לרגרסיה, והורסת את חומות אי ההתמודדות שבדרך כלל מחזיקות מעמד) אני מניחה שמה שרציתי לשמוע זה שאני טועה, ויש עוד תקווה. וטיפול באמת יכול למצא את המקור לקושי, ויותר מזה, למגר אותו. אין לי בעיה של תפקוד רוב הזמן, אני שומרת על זוגיות טובה, מצליחה בקרירה (רוב הזמן) ובאופן כללי מתקדמת בכל החזיתות (וזה לא עוזר) חוץ מזה המטפל הקודם שלי היה גם פסיכיאטר, והוא חשב שגם תרופות לא יעזרו. כך שפסיכוטראפיה היתה המוצא האחרון. וגם זה נכשל. ורק הערה אחרונה. אמרת שנתן לצאת ממשברים בכל מיני אופנים. אני תמיד יוצאת יותר טוב. לפעמים אני תוהה אם אני לא יוצרת את המשברים בכוונה, לפעמים עצם המשבר מביא הקלה. ובניהול משברים אני מעולה. שלומית.

הי גידי קראתי בעיון את תשובתך. ניסיתי מאד לא להכליל לגבי הפסיכואנליזה באשר היא, אלא לציין בעיה אפשרית שמאד נוגעת לי. החיים קשים לי. וזה לא מובן לי כלל. אין שום סיבה אוביקטיבית, להפיך הכל הולך מצויין ועדיין. כל פעם מחדש אני שוקלת ללכת לטיפול, והבעיה היא שלדעתי אני מפנטזת שהטיפול ימצא לי סיבות להרגשה הרעה ובכך לפחות יוריד ממני את רגשי האשם שמתלווים לכך בנוסף לכל. (כן כן, ברור שאני אומרת לעצמי שאני הולכת לטיפול כדי להבין מה המקור לבעיות ובכך אולי לפתור אותן, אבל עמוק בפנים אני לא באמת מאמינה שזה יכול להפתר) אני מניחה שמה שרציתי לשאול זה האם יתכן שלי פשוט טיפול פסיכואנליטי לא מתאים. (כי בסופו של דבר, מציאת ההצדקות שאותן אני מחפשת כל כך לא מביאה להקלה, אלא להפיך גורמת לרגרסיה, והורסת את חומות אי ההתמודדות שבדרך כלל מחזיקות מעמד) אני מניחה שמה שרציתי לשמוע זה שאני טועה, ויש עוד תקווה. וטיפול באמת יכול למצא את המקור לקושי, ויותר מזה, למגר אותו. אין לי בעיה של תפקוד רוב הזמן, אני שומרת על זוגיות טובה, מצליחה בקרירה (רוב הזמן) ובאופן כללי מתקדמת בכל החזיתות (וזה לא עוזר) חוץ מזה המטפל הקודם שלי היה גם פסיכיאטר, והוא חשב שגם תרופות לא יעזרו. כך שפסיכוטראפיה היתה המוצא האחרון. וגם זה נכשל. ורק הערה אחרונה. אמרת שנתן לצאת ממשברים בכל מיני אופנים. אני תמיד יוצאת יותר טוב. לפעמים אני תוהה אם אני לא יוצרת את המשברים בכוונה, לפעמים עצם המשבר מביא הקלה. ובניהול משברים אני מעולה. שלומית.

בוקר טוב איך עבר הסופ"ש? יש לי תשובות עבורך בעניין המשפטי.. צלצלי לי ביי ש נ ה ב

בוקר טוב, עוד מעט אתקשר אליך......

אוקיי ש נ ה ב

שלחתי ביום שישי

קראתי אותו אתמול בלילה ועניתי עליו :-) מחכה לתשובה ממך

חג שמח, אני מבקשת לדעת האם לדעתכם יש אפשרות שנישואים בין דתי וחילונית יצליחו למרות פערי האמונה? האם למישהו מכם יש נסיון בתחום או מכיר מקרים דומים? תודה

על כל פשעים תכסה אהבה , כך נאמר בשיר השירים. אז , זה אפשרי , אבל יהיו הרבה בעיות , זה לא יהיה קל , והסיכויים ? לפי דעתי , קלושים. בהצלחה ,ביי

ענבר מנסיון רב (לא של נישואים אמנם אבל אני מכירה כמה זוגות ובעצמי מנהלת מערכות יחסים עם חילוניים..) צד אחד תמיד ימשוך אליו את השני בין אם החילוני ובין אם הדתי - אחד מכם יצטרך לעשות שינוי מהותי האם את מוכנה לזה? האם הוא?

לי יש זוג חברים, הוא דתי והיא חילונית, הם היו ביחד עשר שנים והתלבטו, להתחתן או להפרד והיום הם נשואים + ילדה, ונורא מאושרים. הם שומרים על בית כשר ושומר שבת, אך הוא לא מציק לה לגבי מה שהיא בוחרת לעשות (אוכלת לא כשר, נוסעת בשבת עונה לטלפונים) אם כי זה יוצא לה פחות ופחות, הרי היא רוב הזמן איתו. אם כבר חיים ביחד אז יודעים אם אפשר להסתדר או לא, הבעיה העיקרית היא , ולדעתי מומלץ להחליט עליה מראש היא איך לגדל את הילדים. (בית ספר דתי או חילוני, אם יחויבו לקיים מצוות ואילו וכן הלאה) יש לי גם חבר, שהוריו התחתנו דתי וחילונית ונשארו כך, אך הילדים גדלו כדתיים. (אמא שלהם היתה פותחת טלויזיה בשבת והם לא, אך היו מסתכלים איתה). בעיקרון הוא מספר שזה נראה לו די טבעי, אבל כל השנים הוא מטלבט אם להשאיר את הכיפה או לא. (מצד שני אני מכירה גם הרבה דתיים ממש שמתלבטים כך) לסיכום, לדעתי זה בהחלט אפשרי, כל זמן ששני בני הזוג מכבדים כל אחד את אורח חיי השני. ומסכימים על הילדים. בהצלחה

תודה לכולכם על ההתיחסות ועל תגובותיכם. עזרתם לי.

שלום רב, יש המון מקרים כאלו, כשמדובר בדתיות במינון "קל". מקרה אחד שכזה הוא השכנים שלי. שיקסה ורב הם זיווג שאינני מכיר. אם מדובר רק בזה, ואם אין היסוסים אחרים, ואם מדובר בזוג נאור ושוויוני - לא נראית סיבה רצינית להפרת הזוגיות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שיקסה היא גויה (לא יהודיה) אני לא חושבת שלזה התכוונת כי אז המצב הרבה יותר מסובך (הילדים אינם יהודים, ובכלל זה אסור לפי ההלכה) אני מקווה שאתה יודע פסיכולוגיה יותר מיידיש

דוקטור יוסי, האם אני צריך להבין מדבריך שדתי במינון כבד הוא לא "נאור" ?????

היה לי התקף מוזר של מעין שיתוק ברגליים וטשטוש בעיניים זו פעם ראשונה שזה קרה לי זה קרה לפני 8 חודשים בערך. הייתי במצב לא טוב ולכן קראו לאמבולנס . הראייה נשארה מטושטשת במשך הרבה זמן. לחץ דם כמובן עלה , מסקנות רפואיות לא היו מלבד שני דברים. א. גיליתי שאני בהריון. ב. הרופא משפחה שלי אחר שזה נשמע כמו חרדה. שאלתי היא: מאז אותו יום ארור בבית החולים אני סובלת מאגורופוביה. אני לא יכולה לשבת באולם אירועים זה נראה לי הכי גרוע שיכול להיות. בקניות אני לא יכולה לעמוד הרבה זמן בחנות.( אני בהריון מתקדם , אבל עוד לפני זה היה הרבה יותר גרוע ). בשטח פתוח אני לא מרגישה טוב, שותקת עוברת ( אפילו בכביש ) ושמחה להגיע למקום מבטחים, אפילו בקיץ בחוף הים הרגשתי ממש לא טוב. ושוב שתקתי . כיום אני מחכה ללידה בטוחה, אבל לא יודעת מה לעשות עם האגורופוביה. אני ובעלי לא יוצאים כי אני גם עייפה כל הזמן, רוצה לשמור על עצמי לא להיכנס לחרדה כדי לא להתעלף כי לפעמים זה מה שאני מרגישה.בבית אני תמיד שמחה שבאים אנשים ואפילו הרבה וגם ללכת לאחרים. מה עושים היש תקווה? אני לא רוצה להיות אמא מוגבלת , אציין שלפני הפעם הראשונה של ההתקף הזה מעולם לא קרה לי דבר כזה. ( סליחה על השאלה הארוכה ).

שלום לך, בהחלט יש תקווה: שילוב של טיפול התנהגותי ע"י חשיפה הדרגתית תוך כדי תרגול טכניקות הרפיה יחד עם טיפול תרופתי מתאים בהחלט יכול לעזור. מה שחשוב הוא להתחיל בטיפול כמה שיותר מהר, מפני שככל שמחכים המצב הופך להיות כרוני וקשה יותר לטיפול. אם הדבר נמשך שמונה חודשים ואת לקראת סוף ההיריון, ניתן אולי לחכות עם הפנייה לטיפול עד אחרי ההיריון לגבי החלק של הטיפול התרופתי, אך זאת בהתייעצות אישית עם פסיכיאטר. מה שחשוב מאוד להבין בקשר לאגורפוביה הוא שהיא עלולה להפוך להיות דרך חיים ככל שמשהים את הטיפול בה. בהצלחה רבה, ד"ר גידי רובינשטיין

האם בנוסף הסמפטומים ההבאים מוכרים לך? http://www.panicdisorder.up.co.il

שלום דנה, אגורפוביה היא סיבוך שכיח של הפרעת פאניקה, אך היא יכולה להופיע גם בהיעדר התקפה פאניקה מלאים קודמים.במקרה זה, הדפוס הנפוץ הוא פחדנות המתפשטת והולכת בהדרגה, ובה יותר ויותר היבטים של הסביבה שמחוץ לבית קונים להם תכונות מאיימות. עם זאת, שתי התופעות יכולות להיות קיימות בנפרד: קיימת הפרעת פאניקה עם ובלי אגורפוביה. אני משיב על השאלה בהסתייגות מסויימת, משום שרצוי מאוד לפנות לטיפול מקצועי ומייד - ראיתי את האתר, הוא מרשים מאוד ובוודאי עשוי להביא תועלת מסויימת, אך לא זו בלבד שאינו תחליף לטיפול מקצועי, אלא עצם הנבירה בו במקרה כזה (במידה ואין פנייה לטיפול מקצועי במקביל) עלולה להנציח את ההפרעה. בהצלחה בטיפול, ד"ר גידי רובינשטיין

http://images.maariv.co.il/cache/ART252002.html

שלום לין, קראתי את הכתבה וקראתי גם את ספרו של הפסיכיאטר הנודע דיוויד הילי על עידן התרופות האנטי-דיכאוניות, שריאיון עימו פורסם גם הוא בזמנו ב"מעריב". קראתי גם את השתלשלות העניינים בבית המשפט בארה"ב. חשוב מאוד להבין שלכל תרופה יש תופעות לוואי ותמיד יש לשקול לגופו של עניין את הנזק לעומת התועלת. מה שהופך נושא מסוים לסנסציה עיתונאית הוא דווקא החריגות שלו. עיתונאים עטים על סנסציות וגם אם הם מראיינים פה ושם לצורך הכתבה אנשי מקצוע, אני יכול להעיד מנסיוני שכל פעם שרואיינתי לעיתונות לא רק שהדברים הוצאו מהקשרם, כפי שמקובל לטעון, אלא שברוב המקרים לא היה כל קשר בין מה שאמרתי ובין מה שנכתב בשמי. עיתונאים יעשו הכול כדי למצוא סנסציות וכשמדובר בתחרות בין שני עיתונים, הדבר גרוע עוד יותר. אינני אומר שאנשי מקצוע אינם טועים, אך את התשובה לכך לא נדע מכתבות מסוג זה. אם את רוצה למצוא סטטיסטיקה מדוייקת ועדכנית על תופעות הלוואי והתוויות הנגד של תרופה מסויימת, עדיף שתחפשי אותה באתר מקצועי לפי השם הגנרי שלה, כמו למשל ב- www.goldenhour.co.il בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

הנני נשואה.+. לפני מספר ימים ציינתי את בעייתי בפורום (לגבי הגבר המסורתי בבית-הכנסת) ואגב,ותודה לכל אלה שענו לי ועזרו לי בכך. אציין בקצרה שתדעו על מה מדובר כי ישנה עוד בעייה ואשמח באם אקבל תשובה על כך. ישנו גבר המראה חום בצורה קיצונית לילדי, הנני נמשכת אליו , האדם מודע לכך, ויתכן אולי הוא מראה להם חום בכדי לרצות אותי, יתכן וגם לו יש משיכה אלי, קיבלתיתגובות מעניינות שפתחו לי את העיינים. צצה בעייה חדשה. לפני כ- שלוש שבועות בעלי לווה לו מאה שקל, הוא הבטיח שיבוא אלינו ויחזיר (וזה אדם במקרה עשיר ועד עתה הוא לא החזיר. לציין, שהיום, בבית-הכנסת בני הקטן כבן 6 רמז לו שעדיין הוא לא בא אלינו כפי שהבטיח (ולא הזכיר את חובו.) - הגבר טען שבני צודק והבטיח לבוא אלינו היום ולהחזיר חוב. אני לא אמות מרעב באם לא יחזיר את הכסף, אך דין פרוטה כדין מאה, ואצלי זה עיקרון" כשאני חייבת שקל אני לא אעצום עין כל הלילה ואני יחזיר אפילו באמצע הלילה. אני שונאת חובות וביחוד כשמשקרים. כמו שהוא זוכר לשלם ביטוח לאוטו מיסים לבית ועוד, מדוע הוא מתחמק מלהחזיר לנו את החוב עוד אחרי תזכורת. לציין שזה אדם חכם ומשכיל ואני פשוט עמומה. בעלי אמר שבהזדמנות יזכיר לו, הוא לא מוכן לומר לו כי זה לא מכבודו. איך להתייחס, ומה לדעתכם הבן-אדם לא מגיע לביתנו לשלם את החוב, האם יש סיבה אחרת? - יעל.

לפעמים, 100 שקלים זה מחיר זול כשכר לימוד לא לעשות טעויות בעתיד.

שוב שלום רב, נראה שעניין הקשר הנפתל והמתפתל עם הגבר ההוא מעסיק אותך מאד. על פניו, מתוך כתיבתך, ניכר כי זהו עיסוק יתר, אובססיבי למדי, שיתכן ונובע מאי- שקט נפשי כללי, וקרוב לוודאי שגם מוסיף לאי השקט הזה. מומלץ לך להסתייע באיש מקצוע כדי לבחון את מערכת קשרייך הזוגים: הקיימים, הרצויים, והאפשריים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מה עניין שמיטה להר סיני, מדוע לדעתך אדם שהוא דווקא משכיל ,חכם, עשיר מתחמק מלהחזיר את חובו לבעלי?, (בלי שום שייכות אלי!), להזכיר: זה לא מכבודנו להזכיר לו,פשוט איך לנהוג? ומקרה זה יצא לטובה עבורי: חדלתי להימשך אליו, כי אצלי היושר הוא במקום הראשון, ואולי זה נגזר משמים, לא סתם נאמר על שלושה דברים ניכר אדם: בכוסו, בכיסו ובכעסו. טבעי, שכל אדם נורמלי הנמשך למישהו או למישהי וזה קורה בטוח לכל אדם מאיתנו, זה טבעי, זה לגיטימי אז יותר חושב עליו בזמן שרואה אותו. אל דאגה, האמת היא, שאני לא בדרגה גבוהה של אובססיביות כי עובדה: במשך היום אני לא חושבת עליו, כי אני עסוקה ומעסיקה את עצמי בהמון דברים, אין לי מה לעשות בחיים רק לחשוב עליו 24 שעות?. עכשיו, אחרי שהתברר לי שהוא שיקר , כי אני טיפוס מאד מאד ישרה וישירה ודייקנית ביותר כך אני מצפה שאחרים יהיו ומעולם לא נכוויתי מאנשים. בשבילי זה היה בית-ספר והסקתי מסקנה שבן-אדם לא ניכר באיכותו על-פי : יופי, כוח דיבור והמרעיף חום על בני בייתי - אולי זוהי הכל צביעות ואולי ליישם מטרה אגואיסטית מצידו, יתכן, ואולי הוא בכלל בוגדני באשתו, אך בנוסף על-כך לרמות?, אצלי מי שמבטיח חייב לקיים ולא - הוא מחוק בעיני על כל מעלותיו... איך הייתם נוהגים כמוני, האם מזכירים לו, או בולעים את זה בשקט ומסיקים מסקנה שיש גם סליחה על הביטוי "חראים ונצלנים" בחיים? - בתודה, יעל.

הייתי שמחה לקבל עוד תגובות , באם היה קורה לכם איך הייתם מתנהגים, האם אתם מקבלים את מה שכתבתי לד"ר אברהם, האם הנכם מצדיקים אותי לגבי תגובתי?

יעל שלום תשבי טוב.... אני רוצה לאמר לך משהו יש מהלב: את מעייפת!!! את מחטטת, את כנראה משועממת. עזבי אותך מהשטויות, ענה לך אדי אחלה של תשובה. גם ד"ר אברהם סיכם את הנושא במקצועיות ראויה לשמה. מדוע את מחפשת תגובות נוספות? האם את כל כך אוהבת שמתעסקים בך ודשים בנושא הזה? מה זה נותן לך? אנא- עזבי אותנו הרי שיגעת כבר את הפורום של 103, גם שם עייפת והתשת... שמעי בקולי- חיי לך את חייך , פתרי את הבעיה הקשורה בגבר הזה, ובמאה שקל שלו ובתחושות שלך כלפיו אחת ולתמיד- בדרך של ייעוץ. את לא תורמת פה למצב רוח הכללי, כי החטטנות והנבירה שלך הגיעו עד קצה הגבול. אני מבקש ממך שלא תגיבי , כי לא יהיה לי יותר מה להוסיף! שלום איש עם הרבה סבלנות בדרך כלל..

שלום יעל, אני מקוה שאינך מתייחסת יותר מידי למי שקרא לעצמו "איש". ככלל, מי שמסתתר ולא קורא לעצמו שם, סימן שיש לו מה להסתיר, במקרה הזה , רשעות. זכותך המליאה לצפות לתגובות ואין בזה שום פסול. גם אם תכנסי כל יום לספר על תחושותיך , בשביל זה הפורום נועד. אל תתיחסי אליו. המשיכי לשאול עוד ועוד רק בכדי להרגיז אותו. בסדר ? ועכשיו לעצם שאלתך, אולי את קוראת אותו לא נכון ? כי היום , מאה שקל , זה כסף קטן ויתכן שהוא באמת שכח. הוא מבין שהכסף לא ממש ישנה לכם את המאזן ולא מייחס להחזרה שלו חשיבות כה רבה. יכול להיות שזה פשוט נשמט מזכרונו ? הרי אנו מצווים על: "הוי דן את כל האדם לכף זכות" , נכון ? אני מקווה שתצליחי להביא את בעלך ליותר שימת לב לילדים. ושנישואייך , יתחילו להתקדם לכיוון יותר חיובי. בהצלחה ביי

היי לכולם.. תודה שנתתם לי חומר למחשבה, תודה שנתתם לי הרגשה שאני לא לבד...תודה.. תודה מיוחדת לנזבורה, נזבורה- תודה לך שלמרות שאיכזבתי את כולם וגם את עצמי, ולפעמים הייתה הרגשה שכאילו כולם טוחנים מים..... את לא עזבת..הלכת איתי יד ביד לאט לאט,עזרת במילה ביעוץ ותמיכה. ועל כך תודה לך מעומק הלב, והלוואי שאוכל לגמול לך כגמולך, ואחרי התודות הגיע זמן העידכון: אני ובעלי ניהלו שיחה..שבה העברתי לו מה אני מרגישה.. השורה התחתונה היא, שהוא קיבל את הצורך שלי לחברת בני אדם..(עדיין מסרב לייעוץ) אבל גם זה יגיע... ושוב תודה לכולם מכוכבית- אשת העולם הגדול!!!

כוכבית:)) אני ממש שמח בשבילך:))) כל הכבוד:))) אני מקווה שהוא יסכים גם לטיפול:))) זה יכול לעזור יותר:)) @----)----- איתן

היי איתן גם אני מאוד מקווה, עכשיו אני כבר יותר אופטימית, אני מאמינה שעוד יגיע היום... ביי כוכבית

היי חמודה! תמיד בשבילך - גם כאן וגם בשאר אמצעי התקשורת העומדים לרשותנו...((-: ואין לך מושג איך אני שמחה לשמוע שהעניינים מתחילים להסתדר לך! וכמובן שמאחלת מכל הלב שימשיך ככה! באהבה! נזבורה

כוכביתוש, זה לא אומר שאת צריכה להפסיק להכנס לפורום. אנחנו צריכים לדעת מה קורה אתך, איזה חברות חדשות התווספו לך איך אתן מבלות ? בבית קפה ? אני לא מאמין !! פשוט הפכת לאשה משוחררת, איך המכונית החדשה ? רובר זה אחלה אוטו. בהצלחה לך ביי

היי שלומי. ברור שאני נישארת א) אתם חברי, ב)אני רק בתחילת הדרך, אישה משוחררת??? לא, אני אשת איש בכל מה שמתמע מזה.. אין לי רצון וצורך לפרוק כל עול.. אלא לקחת קצת מרחב נשימה..לאגור כוחות ולהפסיק את המעגל שבו אני נמצאת... המכונית נוסעת....מעבר לזה אין לי מושג במכוניות.. אבל אני טובה בבישול ובגידול ילדים :-))))) אחלה יום שבעולם כוכבית

מבחינה פסיכולוגית,אם למישהו יש כתב יד קטן ותמיד מתרחק מכולם כך שהוא נמנע מלצאת למסיבות,טיולים וכו' ורוב הזמן מסתגר בחדרו. מה זה מעיד על האיש? מופנם? ביישן?

והרגשה שהאינגבידואל "קטן" ביחס לעולם. חלק מהאנשים הכי גאונים שאני מכיר יש להם כתב שכזה . מה שמעיד על כך שכמה שאתה יודע יותר כך אתה יודע פחות.

/ תודה על האבחנה אך הדבר נשמע לחיוביאמנם הבעיה אינה טמונה בכתב בלבד אלא בהתנהגות שצוינה לעיל.

שלום תומר, למרות שהאסוציאציות בין שלוש התופעות שהזכרת ברורות, יש בכל זאת להפריד ביניהן. מעמדה של הגרפולוגיה ככלי אבחוני מוטל בספק מבחינה מדעית, אך בוודאי שגם גרפולוג מקצועי לא היה מסיק דבר מכתב יד קטן כשלעצמו מבלי לנתחו ביסודיות על סמך פרמטרים אחרים. אם מישהו מסתגר בחדרו המצב חמור הרבה יותר מביישנות ובוודאי שיותר חמור ממופנמות. מופנמות היא תכונה אישיותית שאינה קשורה בהכרח, או אינה סימפטום, של הפרעה נפשית. יש אנשים מופנמים שהגיעו להישגים מרשימים וגם חיי החברה שלהם מספקים, אם כי היא מתנהלים בצורה שונה מאשר אלה של אנשים מוחצנים. בין זה ובין הסתגרות בחדר המרחק גדול - והכותרת שנתת להודעתך בהחלט מבטאת את חומרת המצב של מישהו שמסתגר בחדר ואשר יכול להפיק תועלת מטיפול מקצועי. מומלץ מאוד לפנות. הרבה הצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

היי דוק, אני שמח שענית לי ואני מודה לך על כך, לגבי ההסגרות ושאר הדברים אני לא הייתי כך תמיד,זה התחיל לפני כשנה ומשהו אמנם ניסיתי לשנות את "השגרה" אך ללא הצלחה. האם אני חייב לקבל טיפול פסיכולוגי על מנת שזה ישתנה??

היי נזבורה. מה שלומך? איך את מרגישה? אני יודעת שעדיין לא עניתי לך על האימייל :-( אני נימצאת במרתון שיחות עם בעלי, יש תוצאות!!!!!!! אני כבר אספר לך במייל... אהבתי נתונה לך כוכבית

ערב טוב :-)))) פולניה אהובה שלי :-)))) למרות ידי הרועדות (מהתרגשות) הצלחתי לכתוב לך אימייל..... ביי כוכבית

היי! קראתי את המייל ועניתי לך - דווקא בעברית ולא בפולנית... ((-: אגב פולנית, אני יודעת קצת לגמגם בשפה הזאת אבל לקרוא ולכתוב כמעט ולא, חוץ אולי מקללה אחת או שתיים... ((-: לילה טוב! נזבורה

Hera.i`m glad to hear about your "date",i hope you won`t be dissapointed try to think of exactly what YOU want from this tipol and if you want it at all i hope for you that the long wait won`t be for nothing..take care Lisa

ליסה, אני לא חושבת שאני אצא מאוכזבת מה"דייט"... אני לא באה עם ציפיות, אלא לוקחת בחשבון את 2 האפשרויות שיש. אני כבר יודעת מה אני רוצה מהטיפול, ואם לא מהטיפול הזה, אז מזה שיבוא אחריו. אני יודעת שכתבו לי פה, שכדאי לקחת חופשה מכל הטיפולים... אבל אני חייבת לפתור עניין מעיק. הרה.

שלום יש לי בת ,בת 16 שנים בערך והיא מאוד לחוצה.(היא מאוד שאפתנית מבחינת השגי לימודים דואגת תמיד שיהיה לה ציון 100 . אבל היא מאוד לחוצה.היא לא יוצאת הרבה עם חברים אבל יש לה קשר טלפוני. אין לה גם הרבה זמן ליציאות. מה עושים? כשהיא לחוצה הרבה פעמים צועקת עלינו.וובוכה.ובמיחוד כשהיא לא מבינה משהוא או שחלילה קיבלה ציון נמוך.מה עושים? והאם זו הפרעה פסיכולוגית שחיבים לטפל בה? כיצד מורידים ממנה את הלחץ? וכיצד ניתן למנוע את הצעקות? בברכה ותודה מראש סימה

שלום רב, גיל ההתבגרות עובר על שני הצדדים: דהיינו גם על ההורים, שצריכים ללמוד לוותר על סמכויות, להאציל אותן למתבגר/ת, לתקשר מתוך שותפות. וכו'. נסו לסייע. אולי בתחום הלימודי (להוריד ציפיות; לספר על קשיים וכשלים שלכם; להכניס לפרופורציות), אולי בעניין לחצי ההתחברות (לסייע בלמצוא ביגוד הולם). לא להיות מעיקים, אלא להציע מעורבות של האזנה, ועיצה משותפת - אם תרצה. בעניין הצעקות: הציבו גבולות, של: "לא בבית ספרנו", עם סנקציות של התעלמות ונטישת החדר. בעניין הבכי: תהיו בהירים לה שאתם לא לוחצים, ושתהיה בעיצה איתכם. הורים רבים מסתייעים בתקופה הזו בהדרכה. אם תרצו הכוונה לאזור שלכם, פנו למייל האישי עם ציון מיקומכם, ואנסה לכוון הלאה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום סימה, גיל ההתבגרות אכן מהווה תקופה סוערת, אך הפרפקציוניזם של ביתך ראוי להתייחסות מיוחדת. פרפקציוניזם נמצא במחקרים רבים קשור ליותר ויותר הפרעות נפשיות. זו אינה הפרעה נפשית בפני עצמה. נהפוך הוא: כולנו מחונכים לפרפקציוניזם, אך כאשר על פי ציון 100 יישק דבר וזה גם מלווה בהתפרצויות, הייתי מתייחס לעניין במשנה זהירות. בתוך הבית, בצד הצבת הגבולות, הייתי ממליץ להעביר לביתך את המסר שהיא מקובלת ורצויה בבית בלי שום קשר לציוניה ולהעביר אף מסר מתירני שלא נורא אם נכשלים. אם בכל זאת היא הפנימה את הפרפקציוניזם עד כדי כך, אני מציע לבדוק עם יועצת ביה"ס מה קורה איתה מבחינה חברתית ולפחות להציע לביתך לפנות לטיפול. חשוב מאוד שתביעי עניין בחייה, לא בצורה מלחיצה וחונקת, אלא בצורה המשאירה לה "דלת פתוחה" לפנות אלייך ומעל לכל, להעביר מסר ברור שאתם מקבלים אותה בכל תנאי, ללא קשר לציוניה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

היי רציתי לדעת מה ההבדל בין סוציולוג חברתי שמטפל בפסיכוטרפיה לבין פסיכולוג חברתי איך אני יכולה לדעת למי כדאי לפנות למרות שהייתי פגישה אחת עם סוציולוג .? ומה הוא טיפול פסיכוטרפיה?

היי עדי, אני חושבת שלא ענו לך כי בקשת עצה מפסיכולוג. סוציולוג למד תיאוריות במדעי החברה ואינו מטפל לפי מיטב ידיעתי. עובד סוציאלי יכול לתת טיפול. טיפול פסיכוטרפיה הוא טיפול פסיכולוגי באמצעות שיחות. למי פנית בדיוק?

שלום עדי, אצל סוציולוג לא היית אני מקווה. פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים ועובדים סוציאלים (בד"כ בעלי תואר שני שסיימו מגמה קלינית או התמחות בבריאות הנפש) עוסקים בפסיכותרפיה = טיפול ע"י שיחות. הפסיכיאטר מוסמך, בנוסף, להתאים טיפול תרופתי והפסיכולוג הקליני לאבחן בעזרת מבחנים. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

התבלבלתי הייתי אצל עובד סוציאלי, כנראה מהתרגשות. תודה על התשובה. אבל איך אני אדע למי לפנות? מי יוכל לעזור לי הכי טוב?

אם את זקוקה לשיחות בלבד, אין משמעות להבדלים בין המקצועות ומי שיוכל לעזור לך בצורה הטובה ביותר הוא מי שתיצרי עימו קשר אישי טוב. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

הרה שלום אני לא מבטיח להישאר איתך עד 0400 במקום ליבי מאז המפגש האחרון שלך עם הפסיכולוגית את היית בתוך טייפונים והוריקנים את חושבת ש50 דקות יספיקו האם יש לך גם בעלי כנף ?? תודה שאול

לילה טוב, מי שיכול להישאר ער עד השעות הקטנות - בשמחה. אני לא רוצה להןשיב בכוח אף-אחד מול המחשב... לא כולם עטלפים וינשופים... אני בטוחה ש - 50 דקות לא יספיקו, אבל בזמן הזה אני אספיק להבין לאן נושבת הרוח - האם לכיוון של הוריקן, או שמה לכיוון של בריזה זמנית... השאלה, בעצם, היא למה צריכות להספיק ה - 50 דקות האלה? יש לי גם בעלי כנף. הרה.

הרה ההוריקן מתפרץ מעצמו והוא כפייתי ולא קשור ל 50 הדקות האלה בריזה היא תמיד זמנית ועד כמה שאני יודע לא היו סערות ב 4 השבועות האחרונים כשאני רואה את המילים בעלי הכנף אני נזכר בנח והמבול שהוא הסערות שאת חווה מידי פעם מתאימים למבול אני רוצה שכשתשלחי את היונה היא תחזור עם עלי זית להתראות בחירבוש הבא

נושא: לפרוץ את המעגל ?! הם נשואים שנתיים. הוא מכה ומקלל כמעט כל יום הוא מתחרט על זה - אך לא תמיד הוא נרגע - היא שותקת הוא מפתיע אותה בטיול לתאילנד כ"אות סליחה" ל - 4 שבועות. הוא מודיע לה יום לפני, שלא תהיה לה אפשרות בחירה. היא פוחדת ממנו. היא פוחדת להגיד לו "לא רוצה לטוס איתך". היא לא אמרה. היא תטוס איתו ותסבול. כי פחדה להגיד לו "לא". היא יודעת שזה יקרה שוב. הוא יכה ויקלל הוא יתחרט הוא יבקש סליחה עם מתנה. אחרי יומיים שוב ושוב וחוזר חלילה. מעגל האלימות - האם ניתן לפרוץ אותו ?

נושא: לא רוצה עוד לשמוע ..... שרשרת גדולה ארועים כה רבים עולם שנפגע ילדים שסובלים כולם על כולם אלמנות, יתומים הטבע נפלא האדם הרסני הדשא ירוק הלב מנוקר ביום שיש חום מרגישים שעוד קר האצבע על הדק קלה מתמיד אדם לבדו את עצמו הוא משמיד לאף בן אנוש אין זכות מיוחדת לקחת חיים לנפש אחרת מטרת בני אדם בזה העולם זה לחיות להנות ועדיף שכולם לא רוצה דת וגזע לא עוד שנאה פשוט להנות מיופיה של פריחה להנות גם מנוף מקשת יפה להנות מעצמי להנות גם ממך להנות גם ממך אשה כה יפה לעזוב את הנשק לעשות ...אהבה

זה קשה זה מורכב אבל זה אפשרי ו מ ה ר ולא , זה ילך ויחריף, ילך ויתעצם. אנא , צייני אזור מגורים או שלחי לי מייל ואכוון אותך לכתובת מקצועית באזור מגורייך !!!!!!!!!!

מדוע לא השבת לי במייל?

אני מטופלת בתרופה בשם סרוקטס (נגד חרדה), כחודשיים. לדעתי אני כבר לא זקוקה לטיפול יותר, הפסיכאטר שרשם לי את המרשם לא התנגד להפסקת הטיפול אך הוא טוען שהתרופה מיועדת לטיפול של חצי שנה לפחות והפסקת הטיפול עלולה לגרום להתפרצות מחודשת של חרדות. אשמח לקבל חוות דעת נוספת - האם עלי להפסיק את השימוש בסרוקסט או לא, האם עלי להוריד את המינון לחצי כדור ליום?

הרופא צודק!! תני לזה עוד קצת אז מה אם את ....לא גומרת

היי מסתבר שהפסיכיאטר שהייתי אצלו שלך אותי לעובד סוציאלי חברתי שהיום הייתי אצלו היה בסדר אבל אני לא יודעת אם אני צריכה פסיכולוג או עובד סוציאלי ולפי מה אני יכולה לדעת ? אני כבר משתגעת. זקוקה לעזרה. תודה

את תשכחי שכשתצאי מזה את לא תביני איך היית כל כך מדוכאת על כלום.

לא הבנתי...זו עדי מהלם קרב??? זאת אם האמבולנס??

עדי שלום קיבלתי את המייל שלך אני מציע לך בשלב ראשון להיכנס לטיפול תרופתי מסודר ( אני לא יכול לתת מרשמים...) בשבוע שעבר אמרת שהרופא הציע לך טיפול תרופתי לקיחת תרופות יכולה לעזור להצלחת הפסיכותרפיה את הטיפול התרופתי את יכולה לקבל ללא תשלום דרך קופת חולים ( אני מבין שהלכת לפסיכיאטר באופן פרטי) תודה ובהצלחה שאול

היי אני מבקשת עצע ממומחה אם אפשר תודה .

היי, אני לא כותבת לך כאן שום הצעה, כבקשתך... סתם מתעניינת בשלומך, שנראה לא משהו מהכיסא שלי... את יודעת מה "הביא" את הדכאון הזה? הרה.

http://atraf.msn.co.il/magazin/press.asp?categoryCode=2&id=1011 לכל המתענינים באהבה בזמן האחרון בהצלחה לכולנו:)) שבת שלום @-----)---- איתן

איתן... הקישור נחמד מאוד... הנושא, ככלל, לא מדבר אליי כרגע. אבל זה טוב לכל ה"מאוהבים" המתלבטים...

מי מאוהב?? מה אתה מיסתלבט חחחחחחח

לזה התכוון המשורר Dance Me to the End of Love http://www.serve.com/cpage/LCohen/lyrics/VariousPositions.html

חברה חבקיני כאם מלטפת כסופה מרחפת חמה ועוטפת לטפיני כמו רוח נושבת רכה ואוהבת איחזיני חזק שלא נפרד לטפיני בימים של מכאוב כשבא לעזוב, עשי לי רק טוב השקיני כשאפול בצמא בלילות האימה, איחזי בידי שלא אתמוטט וכשפחד עובר במוחי ומטיש את כוחי, סביבי הכרחי כשרוע מאיים על נפשי, חפי בגופך התייצבי נא מנגד עם כוח זרועך שמריני כאחות מרחמת כסערה הנושמת בכבדות ונוהמת לויני כסהר הלילה, כלבנה שלא די לה האירי דרכי בלילות חשיכה בערי בי כשהקור בי קודר ברגעים של משבר עודדי כחבר ובלילה כשאני כה נפחד איחזיני ביד והובילי אותי את פתח דלתך יש דבר אחד שלא תביני לעולם יש בי רגש אחד, והוא מאוד קיים והוא בא לעברי וגובר - ועוזב ומותיר אחריו געגועים וכאב איך אספר זאת לאנשים שאני לעולם לא אמשך לנשים? חברה יקרה, אוהב אותך יותר מכל אנא ממך, הבנה.

אור הכל בסדר אצלך???:)))) אני רואה שנידבקת פה מכמה אנשים בנושא השירה:))))) בכל מיקרה שיר יפה @----)---- איתן

הרה, כמו שהבטחתי, נכנסתי בצהריים... מאחר שאני נוסעת מחוץ לעיר, ומאחר שאני שומרת שבת...אני לא אהיה כאן עד מחר בלילה... אז שבת שלום לכולם...סוף שבוע נעים ומקסים...בילויים הנאות וכל מה שאפשר לעשות טוב על ה- 3> :-)

בצהריים (בשעה שהשארת את ההודעה הזו) התייבשתי בתור לרופא... התור היה ב - 12:00, אבל נכנסתי רק בסביבות 13:00... אבל זה תמיד ככה אצלו... היכן בילית את השבת?

שלום לכולם, אני מעוניינת בהמלצה למטפל זוגי באיזור חיפה, מי שיכול לעזור לי אשמח מאוד. אני יודעת שיש אפשרות ללכת לייעוץ גם דרך קופת חולים אך הבנתי שפרטי עדיף. האם זה נכון? תודה, מיכל.

שלום רב, פני למייל האישי שלי (הקליקי על השם המוכחל) עם מעט פרטים עליכם, ועל מה שקורה בזמן האחרון - ואנסה לכוון הלאה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מיכל שלום מכיר מטפלת זוגית מקצועית בעלת ניסיון עשיר ומאוד אנושית . מעונינת ????

בטח. תודה:) אתה יכול להשאיר את השם שלה פה?

שלום שמי אלמוג ואני בן 17 וחצי תחילה אתן קצת רקע ואחר כך אשאל את שאלתי: נולדתי פג בחודש שביעי כתוצאה מכך אני צולע כיום אני מטופל אצל פסיכיאטרית ולוקח כדורים נגד דיכאון וחרדה יש לי שני אחים אחד קטן ממני ב 9 חודשים ואחד בן 10 וחצי,ואחות אחת בת 4 היחסים שלי עם אבא שלי מאוד לא טובים למרות שאני מנסה כמה שיותר להתרחק ממנו,את רוב זמני אני מבלה במחשב אבל זה לא עוזר... זו מערכת יחסים סבוכה לגמרי,הוא אף פעם לא קיבל אותי כמו שאני ולא השלים עם המצב אני חושב שאפילו עד היום זה לא קרה. מה שקורה הוא ש... אנחנו ממש לא מסתדים,כל הזמן רבים,הוא מנבל את הפה בצורה מאוד מזוויעה,ואני מטבעי אדם מאוד רגיש,אני נפגע מהר... הייתי אומר שהוא אחראי לחלק לא מבוטל מהעצבנות והעצבות שלי הגעתי למצב שאני ממש לא מסוגל להמשיך ולחיות איתו,אבל מצד שני לא אוכל ללכת לשום מקום אחר כי אני תלוי בו מבחינה כלכלית וכ"ו.. אמא שלי מצידה מאוד תומכת בי,והם מתווכחים הרבה בגללי,היא מנסה להסביר לו שאני הבן שלו והיא כל הזמן מנסה לדבר איתו ולהכניס בו קצת תובנה הוא אטום כלום לא עוזר.. זה כל הזמן חוזר על עצמו והוא לא אדם חכם שאפשר לדבר איתו או משהו.. כלום! הוא פשוט אדם טיפש (אין לי מילה אחרת להגדיר את זה) זה בנאדם שמה שמעניין אותו זה רק כסף ו"זיונים" סליחה על הביטוי כל הזמן הוא מדבר רק על זה... זה המקום לתת דוגמה לאחת מהתבטעויותיו המזעזעות :"זה קללה בשבילי שבאת לעולם הזה" כך הוא אמר לי לפני ימים אחדים.. ככה אבא מדבר אל הילד שלו!? בושה ממש... אני מתבייש שהוא אבא שלי... אני בתגובה אמרתי לו "אני שונא אותך" (זה כנראה באמת מה שאני מרגיש כלפיו) יכולתי להמשיך ולתאר את המערכת יחיסים ה "נפלאה" הזו אבל אין טעם בכל אופן כל פעם שפורץ איזשהו עימות ביננו אני תמיד עונה לו בתגובות מהסוג הזה משום שאני חושב שאני צודק.. שאלתי היא: האם לשתוק ולהפנים למרות שזה קשה וגורם לי לעצבות מרובה או לא להשאר חייב כמו שאני עושה? בתודה מראש...

אמנם אני לא פסיכולוגית אבל אני אגיד לך דבר אחד... אל תשמור בבטן. לא חובה ללכת ולצעוק על אבא שלך שהוא מטומטם (תסלח לי אבל לא שמעתי דברים כאלה נאמרים מאבא לבן שלו). אתה כן יכול לדבר עם הפסיכיאטר ולספר לו שאתה לא יכול יותר ותחשבו ביחד על פיתרון גם אני נעלבתי לא פעם ולקחתי ללב דברים שנאמרו בלהט הרגע ושלא בצדק. עמדתי על שלי שנפגעתי וקיבלתי התנצלות. דברים שתשמור בבטן יחזרו לרדוף אותך בגיל מבוגר יותר וחבל שתיקח אותם איתך לאורך החיים. כשתהיה מבוגר יותר ותקים בית משלך, תצטרך את כל הרגישות והתבונה לגדל את הילדים שלך באהבה ענקית ובלי "תיקים" מהעבר. תרגיש חופשי לעמוד על שלך - כי אתה בן אדם כאן בעולם הזה ואך ורק בגלל העובדה הזו כבר מגיעים לך אהבה וכבוד. אם אבא שלך לא מבין את זה - בעייתו. עוד מעט מגיעה חופשה. נצל אותה כדי לעבוד, אין כמו עצמאות כלכלית (אפילו אם היא מינימלית) כדי להרגיש טוב עם עצמך. בהצלחה

שלום רב, אני משוכנע שטוב תעשה אם תפנה ליועצת בבית הספר שלך. מעבודתי במשרד החינוך, עם תלמידים שלהם ליקוי מסוג שונה, אני בקי מאד במערכת הסיוע שאפשרית עבורך. עליך לפנות! כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לאלמוג... אני כל כך מזדהה. זה לא כל כך ברור למה הורים מתנהגים כך לילדיהם, כנראה שזה מתוך טיפשות. אני אוהבת אותך. ותזכור שיהיו אנשים בחייך שיאהבו אותך איך שאתה ובגלל מי ומה שאתה אתה צריך להיות בטיפול פסיכולוגי כדי שכל הטיפות רעל האלו לא יחדרו אלייך ותדע להעריך את עצמך כפי שאתה. שלך מיטל

מזה כמה חודשים אני משתמשת בתרופה שעוזרת לי מאוד ליקראת המחזור וביכלל להפגת מתחים חרדות ולחצים אבל אני מאוד עייפה ממש נירדמת ויובש בפה אני לוקחת רק כדור אחד ביום האם ניתן לישתות את הכדור חצי בבוקר וחצי בלילה אודה לכם מאוד אם יש לכם תשובה או פיתרון מפני שאני לא מוכנה להחליף תרופה ביי ציפי

היי ציפי, הפסיכיאטר פרש מהפורום. מנסיוני עם הכדור הוא אכן גורם ליובש בפה. אין מה לעשות נגד התופעה מלבד מציצת סוכריות מנטה או לימון, רצוי ללא סוכר...... לא מומלץ לקחת את הכדור בשתי פעמים...... אני שותה המון מים, גם זה עוזר, ולא משמין.

נטע תודה

היום הפסיכו' התקשרה, וסוף-סוף קבעה לי מועד... היא הדגישה שזו לא "חזרה" לטיפול, אלא שזו תהיה פגישה של "לבדוק אם ואיפה אנחנו עומדת כרגע..." אני לא סקרנית - זה מוזר, לא?

היי! רוצה לשמוע משהו עוד יותר מוזר? אני נורא שמחה שהיא התקשרה וקבעה "דייט"... בחיי! למה? - לא יודעת. אולי בגלל שזה נותן איזושהי תקווה שלפעמים דברים מסתדרים... ((-: ובקשר לחוסר הסקרנות שלך - אולי זה דווקא סימן טוב, שאת לא תלויה בה יותר מדי? אולי פיתחת גישה של "מה שיהיה - יהיה, וזהו"? כך או כך - מחזיקה חזק ומאחלת שהפגישה תהיה מוצלחת, ושתהיי שלמה עם כל החלטה שתעשי. לילה טוב! נזבורה

לילה טוב, יש עוד כמה ימים עד הפגישה (אני בכוונה לא מציינת מתי היא תהיה)... ופשוט נותרתי אדישה לחלוטין כשהיא התקשרה... אני חייבת לציין, שתקווה היא הדבר האחרון שיתלווה אליי ל"דייט" הזה... זה מה שכתבת אח"כ - העיקרון של "מה שיהיה - יהיה"... העיקר שיהיה משהו.

לילה טוב הרה את כבר יודעת מה את רוצה מהפגישה הזו?

ליבי... אני יודעת שאני רוצה להגיד לה כמה דברים, שהיא בטח לא תאהב לשמוע... אבל זה לא אכפת לי.

HERA שלום ראית את המשחק מול פארמה ??? בצהריים היית עיפה איך את מרגישה עכשיו ?? בקשר להשתייכויות : דיכאון היא המחלה הפסיכיאטרית הנפוצה ביותר והיא לא משתייכת להפרעות אישיות ולא לפסיכוזות ??? לאן היא משתייכת ??? היא לא נוירוזה היא לא הפרעת אישיות היא לא פסיכוזות אם לקבוצה השלישית משתייכים בעיקר אלה שלוקים בסכיזואפקטיביות , סכיזופרניה, מאניה דיפרסיה הרי בקבוצה הזאת יש אנשים רבים שמתפקדים טוב בהרבה מאנשים נויאורוטים תודה שאול

לילה טוב, אני לא רואה כדורגל... זה משעמם אותי... אבל אני יודעת שנגמר תיקו, ושזה לא כל-כך טוב לפועל... אני בכלל לא מבינה שום-דבר בכדורגל... עדיין עייפה. דוחה את השינה, כדי שאשן טוב. אבל גם מחר אני צריכה לקום - תור לרופא. ובשבת סוף-סוף לישון!!!! לא כל הבעיות/מחלות הפסיכיאטריות משתייכות לקבוצה מסויימת. לא כל הפרעות האכילה, לדוגמא, נחשבות למחלה... אבל הן גם לא הפרעות אישיות. גם חרדות ניתן "לפצל" בין הפרעה לבין נוירוזה... תלוי ברמת החרדה ובצורת ההשפעה שלה על היום-יום.

הפרעות במצב הרוח mood disorders

שלום, כל המיון הזה של מחלות/הפרעות נראה לי קצת "עקום" הרי כמעט כל הדברים הנ"ל משפיעים על מצב הרוח. בכלל, דכאון נחשב למחלה, לא?

יש לנו בעייה במשפחה אני בת 18 ויש לי אחות בת תשע שכמובן בתור הקטנה במשפחה תמיד הייתה מפונקת ולא כל כך ממושמאת אך בערבעה החודשים האחרונים כבר אי אפשר להשתלט עליה היא מתחצפת לא מקשיבה לאף אחד לא רוצה להכין שיעורי בית וכל העונשים לא עוזרים ניסינו לאיים עלייה שלא נחגוג לה יום הולדת שלא נקנה לה תחפושת לפורים אבל במקום להתנהג יפה היא עוד יותר מתעצבנת והופכת לבלתי נסבלת.ההשערה שלנו לסיבת התנהגותה היא שנולדה במישפחה בת דודה שלנו הבת של האחות של אימא וכיוון שדודה שלנו עובדת הילדה בת השנה וארבע חודשים נמצת אצלנו וסבתנו המשותפת משגיחה עליה,הננו משערים שאחותי מקנאת בבת דודתנו בגלל צומת הלב שכל המשפחה מראיפה עליה ,כי לפני שהילדה נולדה אחותי קיבלה את מלוא צומת לב הדודה וגם הדוד(לא שהם לא מאניקים לה אותו גם עכשיו) אבל פשוט היא הפכה לבלתי נסבלת מכדי להמצא בקרבתה.שאלותי הם: 1) האם אחותי מתנהגת כך בגלל קנאה? 2) איך ניתן לטפל בזה ולגרום לה להתנהג יפה וללמדה לא להיות אגואיסטית?

גלי, נשמע שאכן אחותך מקנאת בתינוקת... ניסיתם פשוט לדבר איתה? בלי איומים... לשמוע מה יש לה להגיד על כל המצב? היא אולי "רק" בת 9 אבל היא כבר יכולה לספר מה מפריע לה. לאיומים אין משמעות אם לא מקיימים אותם, כנראה שהיא רגילה שמאיימים עליה, ולא "מקיימים"... באמת לא הייתם חוגגים לה יומולדת? או לא קונים לה תחפושת? אפשר לחלק את הדברים... לגבי שיעורי הבית - אפשר לדבר עם המחנך/ת שלה שינקטו בסנקציות המתאימות. ולגבי מה שקורה בבית, ושלא קשור ללימודים, צריך להסביר לה שהיא עדיין הבת הכי צעירה, אבל היא כבר לא תינוקת, ועכשיו אתם בסה"כ עוזרים לדודה. אגב, איך היחסים בין אחותך לבין הסבתא ה"בייבי-סיטר"?

אפשר להבין את אחותך. תמיד היא היתה הקטנה ופתאום באה תינוקת שתופסת את מקומה והיא אפילו לא אחותה... נראה שההתנהגות שלה באה כדי לקבל תשומת לב , עובדה שכעת אתם מתייחסים אליה יותר. כדאי לתת לה יותר תשומת לב, לתת לה להרגיש " גדולה" ולהטיל עליה אחריות וכד'. יש המון ספרים שמטפלים בקנאה הזאת ואולי כדאי לקנות לה מתנה ספר כזה.

שלום רב, נראה כי את אוחזת את התשובה אצלך: תני לה מקום, חום, תפקיד, תשומת לב, וכו' - ללא קשר למה שנותנים לאחרים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

פניה זו מופנית לאנשים המתמודדים עם בעיות בעלות מאפיינים נפשיים, אך למרות כך הם מרגישים שייכים לחלוטין לחברה הרגילה. (ולא לקבוצות של נפגעי נפש) חשוב לקרוא פניה זו כולה. במובן מסויים אפשר לחלק את בני האדם המתמודדים עם בעיות הנובעות מהנפש והדורשות התערבות טיפולית, לשלושה קבוצות: קבוצה ראשונה: הם אנשים הנחשבים "בריאים" אך יש להם קושי בהתמודדות עם בעיות החיים היומיומיות הרגילות והבנליות, יש להם בעיות תקשורת בין אישית, בעיות היומיום "כבדות" עליהם, בעיות היומיום סוחטות אותם רגשית ונפשית ובשל כך הם נזקקים לתמיכה ולסעד של אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, כגון: פסיכולוג או פסיכיאטר. אנשים אלה אינם סובלים ממחלה או הפרעה נפשית מוגדרת, אלא מתקשים בבעיות תקשורת והתמודדות של החיים "הרגילים". קבוצה שניה: הם אנשים המתמודדים עם הפרעה "הנמצאת" אי שם בנבכי הרובד המנטלי שלהם, ההפרעה היא הפרעה מוגדרת מבחינה מקצועית, היא בעלת שם מוכר, היא מקשה עליהם את החיים, גורמת להם סבל לא קטן, ומצריכה אותם בד"כ לטיפול נפשי שלפעמים כולל גם טיפול תרופתי. אנשים מקבוצה זו, מסתירים בד"כ את הפרעתם מעיני הסביבה, והרגשת השתייכותם האישית-חברתית היא לחברה הבריאה, (או: "הבריאה"). למרות שהם סובלים מהפרעה "עם שם" ברור, בכ"ז הם אינם רואים או מחשיבים את עצמם שהם חולי נפש או נפגעי נפש בשום פנים ואופן. בד"כ, אנשים אלה משולבים כמעט לחלוטין בחברה הרגילה מבחינת קשריהם החברתיים, מבחינת היחס אליהם, מבחינת העבודה, הלימודים, מילוי תפקידים וכו'. אנשים מקבוצה זו, אינם משתמשים לרוב במונחים המקובלים בעולמם של חולי הנפש, הם אינם חושבים במונחים כמו למשל: "הם"-הבריאים, ו-"אנחנו"-החולים, וכדו' משום שלמרות שהם מתמודדים עם הפרעה הנחשבת כהפרעה נפשית, למרות התמודדותם הקשה עם ההפרעה, בכל זאת אנשי קבוצה זו רואים עצמם כחלק בלתי נפרד מהחברה הרגילה, וזה מתבטא בכל הווייתם. בקבוצה זו ניתן למנות: את המתמודדים עם: חרדות, פוביות, חרדה חברתית, אגורפוביה, התמכרויות, הפרעות אכילה, הפרעות קשב, OCD, טורט, טריכוטלומניה, ועוד. הקבוצה השלישית: הם אנשים המתמודדים עם הפרעות/מחלות נפשיות "קשות" יחסית. אנשי קבוצה זו מנותקים ברבים מהמקרים מהחברה הרגילה, יש להם הרבה מסגרות חברתיות נפרדות וייחודיות להם, יש עבורם מסגרות דיור המיועדות אך ורק להם, הם רואים עצמם כחולי נפש, (בין שיאמרו זאת בגלוי ובין שלא יצהירו על כך בגלוי) הם משתמשים כלפי עצמם במונחים כמו: נפגע נפש", "חולה נפש", וכדו' הם רואים את החברה הרגילה, "הבריאה" כ-"הם" ואת האנשים החולים במחלות נפשיות כ-"אנחנו החולים" וכו'. אז מה באתי להגיד כאן? אני רוצה להגיד בפניה זו שאנשי הקבוצה השניה נמצאים למעשה לא פה ולא שם. מצד אחד הם קשורים חברתית בכל הווייתם עם החברה הרגילה, אבל, מהצד השני הם מתמודדים עם הפרעה שבהרבה פעמים היא לגמרי לא קלה, גורמת להם סבל רב והם מתאמצים מאוד להסתירה מעיני סביבתם, כך שהקושי שלהם בהתמודדות רק עולה. מצד שני הם אינם רואים עצמם מזוהים או משתייכים מבחינה אישית וחברתית, לחברתם של חולי הנפש מהקבוצה השלישית. לחלק מהמתמודדים עם ההפרעות השייכות לקבוצה השניה, אין ארגונים הדואגים לאינטרסים שלהם. לאנשים מקבוצה זו יש צרכים רבים השונים גם מצרכיו של אדם שאינו מתמודד עם הפרעות נפשיות כלשהן, אך מצד שני הצרכים שונים לחלוטין מהצרכים של אנשים מהקבוצה השלישית. כמי שמתמודד בעצמי עם הפרעה השייכת לקבוצה השניה, אני חש מאוד את הקושי והבדידות הנובעים מכך שאין ארגון גג שיכלול תחת חסותו את מת מודדי כל ההפרעות מהקבוצה השניה, ידאג לצורכיהם הייחודיים, ידאג לשנות קונספציות חשיבה ותפיסה, יפעל לשינוי יחס הציבור לבעלי סוג זה של הפרעות ויפעל בעוד מישורים רבים הנצרכים להם. אז אני פונה לכם, מי שמרגישים הזדהות עם מה שכתבתי כאן: האם יש מישהו שמה שאמרתי כאן מדבר אליו? האם יש מי שמרגיש את הפרובלמה שהבעתי כאן? האם יש מי שמוכן להיות שותף בהקמתו של ארגון גג כזה? כדי להקים ארגון רציני שיפעל ברמת ההסברה, הדאגה לאינטרסים והתמיכה צריך לפחות עשרה אנשים רציניים המוכנים לפעול למען מטרה זו. מי שרואה עצמו מתאים ומוכן להיות שותף במשימה זו, מוזמן לכתוב לי לכתובת: [email protected] אם יש לכם שאלות, תמיהות, תהיות, הזדהויות וכו' הציגו אותם כאן ואשמח לענות. בברכה

שלום, אתה שואף להקמת ארגון גג שיפעל ברמת ההסברה בעיקר? לאילו אינטרסים אתה מתכוון? האם אתה מתכוון להקים ארגון בעל אופי התנדבותי?

organ10 שלום החלוקה שלך מאוד לא מקובלת עלי הקבוצה השניה כמו שאתה קורא לה מתחלקת להרבה מאוד תת קבוצות יש בה אנשים שעברו אירוע חד פעמי של דיכאון ובאמצעות טיפול תרופתי מצבם השתפר באופן דראמטי. בהרבה מקרים איכות חייהם טובה בהרבה מאנשים שלפי השקפתך משתייכים לקבוצה הראשונה הנמצאים בסכסוך מתמיד עם סביבתם או שוכבים על ספת הפסיכולוג אחת לשבוע. יש אנשים ושוב לפי השקפתך ששייכים לקבוצה השניה ובאמצעות טיפול קוגנטיבי או טיפול משולב מתגברים על פוביות חרדות ו ליקויים אובססיביים כפייתיים (OCD) האנשים שטיפול עוזר להם ואיכות חייהם משתפרת לא זקוקים לארגון ופורום כמו הפורום הנוכחי עוזר להם חלק גדול מאלה שלפי השקפתך משתייכים לקבוצה השנייה נמצאים מבחינה נפשית בזבל כי הם לא רוצים לשמוע על טיפולים פסיכותרפיים בטח שלא על תרופות הם יגידו לך שהם לא ילכו לפסיכיאטר כי הם לא משוגעים והם בטח לא גולשים בפורום כי בעיני עצמם הם נורמליים. האנשים הלא מטופלים בטח לא זקוקים לארגון הערה : לא כדאי להשתייך לקבוצה השלישית שמקבלת דיור בהוסטלים וזכאית לקיצבת נכות כשפרצה מחלתי לא הסתרתי את קיומה מהסביבה הקרובה וכשהחלמתי לא היה צורך להזכיר אותה לאחר שזיבלתי בפורום אני מסכים אתך בנקודה אחת: טיפולים פסיכותרפיים צריכים להינתן חינם לכל מי שזקוק להם והמצב שטיפולים פסיכותרפיים לא נכלל בסל בריאות הוא בלתי נסבל תודה שאול

על סמך מה חילקת את 3 הקבוצות הנ"ל? זה נראה כמו 3 הקבוצות המרכזיות בפסיכולוגיה: נוירוזות. הפרעות אישיות. פסיכוזות. לרוב קל להבדיל בין הקבוצות... אבל לא תמיד. האם אתה מציג את הנושא מנקודת המבט של הסובייקט נטו, או שמה נקודת מבט מעורבת? כי ההרגשה של הסובייקט אינה קבועה, בעיקר בקבוצה 2 (הפרעות אישיות)... לפעמים ה"השתייכות המנטלית" היא אל החברה ה"נורמלית" ולפעמים אל החברה ה"חולה"... ואז מה קובע?

הדף הזה נכתב ע"י בחור ששמו שלומי בפורום של וואלה. אני לא משוכנע שהוא ממש מתמצא בפסיכולוגיה אבל כוונותיו טובות ודי מובן שמרגיז אותו להכלל בקטגוריה של "חולה נפש" כאשר הוא סובל "מהפרעה בלבד" למרות שלא יעזור כלום הפרעות הנפש הללו הם מחלות נפש לכל דבר! אבל הוא צודק במאה אחוזים שזוהי קבוצה ייחודית שנופלת "בין הכסאות" אנשים נורמלים לחלוטין מכל הבחינות שיש להם בעיה נפשית , צריכים להתאגד ממש כמו הנכים. היחס אל קבוצות שכאלו הוא יחס שנגזר מהיחס לחולי נפש פסיכוטיים. שימו לב שבמאבק הנכים ,הנכים -הם שמייצגים גם את חולי הנפש שנדחקו לפינה. רק דבר אחד קטן לא נלקח בחשבון , שכולם אנשים רגילים מכל שאר הבחינות ויש להם הרבה יותר מה להפסיד מאשר להרוויח ע"י חשיפה. בכל מקרה, הוא עוד לא טיפס ממש גבוה אז לא צריך סולם.

שלום לך, הרעיון של הקמת קבוצת תמיכה הוא רעיון מבורך כשלעצמו. גם כאן בפורום אנשים (מכל הקבוצות שציינת) עוזרים זה לזה, או לפחות מנסים לעזור. יחד עם זה, אני חש מאוד לא בנוח עם הצעתך, משום שהיא רוויה דעות קדומות ואני חושש שאם וכאשר תצליח לאגד ארגון כלבבך, תמצא את עצמך יותר מנדה אנשים מאשר מרכיב קבוצה. באשר לקבוצה הראשונה שאתה מזכיר: ברגע שאדם פונה לאיש מקצוע אפשר (לא הכרחי) לתת לו אבחנה כלשהי, שמהר מאוד תעביר אותו לקבוצה השנייה לפחות עפ"י המיון שלך. בד"כ לא מקובל לעשות זאת, אך לאנשי מקצוע יש יכולת למצוא אבחנה מתאימה גם עבור אנשים מקבוצת "האנשים הבריאים", הראשונה על פי סיווגך. באשר לקבוצה השנייה, עפ"י סיווגך, אינני מכיר אותך - אולי אתה מסתיר את בעיותיך ואולי לא - אך חלק גדול מהסובלים מהפרעות נפשיות "קלות" יחסית, שאתה מונה בקבוצה השנייה, אינם מסתירים זאת ויש להם חברים מכל הקבוצות. אני מבין את הקושי שלך להיות עם אנשים "בריאים" מדיי מצד אחד ו"חולים" מדיי מצד שני, אך החלוקה ל"חולה" ו"בריא" היא חלוקה שיצרה בסיס לסטיגמה חברתית ולתפיסה סטראוטיפית ומאוד לא סובלנית כלפי אנשים מכל הקבוצות שאתה מתאר. לדעתי, טוב תעשה אם בטרם תקים ארגון כזה, תקרא קצת על דעות קדומות ועל הדינמיקה של היווצרותן. להלן לינק לאתר נחמד בעברית בנושא זה: http://web.macam.ac.il/~avinoam/prejudice/open%20page.htm אני מקווה שהוא יעזור לך וליתר הגולשים להגדיר מחדש את הבעיה ולחשוב בצורה אחרת על דרכי התמודדות עימה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אתם לא יודעים כמה אנשים השייכים לקבוצה השניה נמצאים באויר, הארגונים הכלליים לנפגעי נפש לא דואגים לאינטרסים שלהם, מבחינה חברתית הם בבדידות גדולה מאוד, הם לא מרגישים שייכים לא לארגוני הנכים הכלליים ולא לארגונים לנפגעי הנפש. בסה"כ מה שתואר בהודעה הראשית שנכתבה זה תיאור המצב מהשטח, ללא שום אידיאולוגיה מקורית. אז אם המצב בשטח הינו מצב של דעות קדומות וסטיגמתיות, אז הרעון רק מנסה לתקן מה שאפשר בתוך המצב הטעון תיקון ממילא! הרעיון בהמוצע לא בא לקלקל כלום ולא לפגוע באיש. הוא בא רק לתקן! מי שלוקה באחת ההפרעות שע"פ ההודעה, הוא משתייך לקבוצה השניה, מבין טוב מאוד על מה מדובר, מי שלא לוקה בהפרעות אלה, לא יבין על מה מדברים בכלל! וכן איני בטוח שמטפלים יבינו זאת לאשורו. זה היה הסבר קל על מה נמצא מאחורי הרעיון.

אני בעד.הבנתי מה כוונתך . הבעיה היא שרוב האנשים במצב הזה , קשה להם להצטרף לקבוצה כלשהי.

ליבי כתב/ה: > > > > קודם חששת מזה שהטיפול התרופתי יהיה לצמיתות...עכשיו נראה שאתה > דווקא שואף לזה. > > ברור שקל ונעים כשאחרים מחליטים החלטות הרות גורל עבורנו, אבל גם > כך זה נראה - החלטות לטובתם של ה"אחרים" > > אם הגהינום עובר דרך התחמקות מהכרעות למה אתה מתעקש ללכת לשם? > > המצב שבו אתה נמצא הוא תירוץ לשילוב קטלני? > יש אלף מצבים שעוד לא חווית שיכולים להוריד אותך ביגון > שאולה...ואז מה יהיה? לאן תברח? > > ליבי שלום השיפור הדראמטי במצבי לא חל כשהתחלתי ליטול תרופות אלא ביום שהיה לי תיקול עם מישהי והתחלתי לבכות לפסיכיאטר שאני רוצה להתאבד כי החייים שלי בזבל. הפסיכיאטר ענה לי בדיוק באותו סיגנון שמצוטט למעלה והדברים שלו היו בערך כך "אתה לא תתאבד אתה סתם מפונק שמבלבל את המוח" מאותו יום הראש שלי התיישר ועליתי על מסלול נכון שום דבר לא שכנע אותי לקבל את המלצת הפסיכיאטר להפסיק את הטיפול התרופתי כמו הדברים הנוקבים והקולעים שאת אמרת לי בציטוט מלמעלה עלי לציין שאת בת עשרים פלוס ואני בן 47 ולמרות זאת את יודעת בצורה מדהימה לדבר עם פאציינטים בשפה של רופא שהוא סגן מנהל מחלקה האם הכישרון שלך לדבר עם חולים או חולים לשעבר ולאבחן דרך האינטרנט נובע מנסיון אישי??? תודה שאול

תודה על המחמאה... יש לי הרבה ניסיון בהמון נושאים שעברתי ושחוויתי אבל בתכל'ס - כמו שכתבתי בעבר בפורום...התאבדות היא בריחה ומי אמר שבמימד אחר יהיה לנו יותר טוב? (מכיר את הנאום של המלט?) אלכוהול ותרופות הן גם בריחה...כמו אקמול. אקמול נועד לשכך כאבים אבל הוא לא פותר את הבעיה...זה נעים וזה קל ומאד נוח אבל לפעמים הבעיה עמוקה הרבה יותר מהכאב ה"סתמי". התרופות שאתה לוקח הן על מנת לשכך את הכאב הנפשי ולברוח ממציאות קשה...וכתבת את זה בפירוש בהודעה...אבל המציאות רודפת אחרינו, וזו עובדה כי היא פשוט תחכה לך עד שתתפכח מהאלכוהול או עד שתפוג ההשפעה של התרופות. אז חבל אפילו להתחיל עם זה... צריך רק לדבר להיעזר ולהיתמך על ידי חברים שאכפת להם ממך, שחוו חוויות דומות וכאלה שפשוט רוצים להיות שם בשבילך...ועל ידי עזרה מקצועית זה פותר את הבעיות בצורה המהירה והבריאה ביותר בכל מצב... כתובת האי מייל שלי כאן אם תצטרך :-)

שלום, לי יש בעיה ביצירת תקשורת עם אנשים , לדוגמא כשיש חבורה של אנשים מהעבודה למשל , שעומדים ומדברים או צוחקים - אין לי מה לומר כדי להיכנס לשיחה . וכך גם בהרבה נסיבות חברתיות פשוט לא "חברמן" עלי לציין שאמי שהיא ניצולת שואה סובלת מאותה תופעה וגם אחיה. שמעתי שיש "מחלה" כזאת - קרובה לאוטיזם . תודה קובי

שלום קובי, במקרה הגרוע אפשר לראות בבעיה שאתה מתאר משהו שמזכיר פוביה חברתית או מופנמות. זו תכונת אישיות ולא הפרעה נפשית. אינטרוברטיות היא תכונה בעלת בסיס גנטי, אם כי ייתכן שלמדת אותה מאמך. אין לזה שום קשר לעובדה שאמך ניצולת שואה ובוודאי שלא לאוטיזם. זו תכונה במסגרת התכונות שאדם צריך ללמוד לקבל אצל עצמו. אם היא מאוד מפריעה לך ואם זה כל מה שמפריע לך, כדאי לך אולי לנסות סדנא ליחסי אנוש. כתוב לנו איך היא השפיעה עליך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום ! ברצוני לשאול דעה ביחס לטיפול בשירות האוניברסיטאי. מפרטים שקיבלתי אצלם הבנתי שהמטפלים אינם פסיכולוגים מוסמכים אלא מתלמדים בפיקוח פסיכולוגים מוסמכים. שאלתי היא האם יש ואם יש - מהו ההבדל בין לשלם 100 ש"ח לפגישה שם, או לשלם 300+ ש"ח אצל פסיכולוג פרטי. בתודה, יהלי

שלום יהלי, בשירותי הייעוץ לסטודנט אכן פועל צוות גרעיני של אנשי מקצוע מוסמכים ואפילו בכירים, מעטים מהם מטפלים ישירות בפונים ורוב המטפלים הם מתמחים בדרגות שונות. גם במרפאות הציבוריות לבריאות הנפש של קופ"ח הכללית ושל משרד הבריאות המצב דומה. הואיל ולקשר מטפל-מטופל חשיבות גדולה בהצלחת הטיפול, זה לא בהכרח חייב להיות פחות טוב מטיפול פרטי, וכמו כן, יש לזכור שהם מקבלים הדרכה. עם זאת, ברור שלניסיון המקצועי ולידע של מטפל מוסמך יש תרומה לרמת הטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אובחנתי כסובלת מדיכאון חורף הטיפול שהומלץ לי הוא פרוזק וכן טיפול באור אני מטפלת בעזרת האור אך רוצה להפסיק עם הפרוזק כיון שהוא גורם לי לתופעות שאינן נעימות לי כגון:מעיין אפטיה אין רגשות,וכן דיכוי מיני. אני מורידה בהמלצת הפסיכאטר את מינון הפרוזק רציתי לברר איזה תרופות טבעיות יכולות לעזור לי כגון:ויטמין B רדיולה SAM תרופות של סולגאר שקראתי שיכולות לעזור במצבי דיכאון אשמח לכל מידע

שלום ענת, התחליף הטבעי היחיד לפרוזאק, שעמד במבדקי יעילות כמו תרופה רגילה, הוא היפריקום, אך גם בקשר לכך מומלץ מאוד להתייעץ עם הפסיכיאטר שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

יש אינטראקציה בין היפריקום ל תקופות מסוג פרוזק משרד הבריאות אסר את שיווקה וכששאלתי את הרופא על ההיפריקום הוא בכלל לא ידע על קיומה

בוקר..... אכן, תכול העיניים ומלח הארץ יצר קשר עם המתולתלת... (לא ממש לוהטת על גג פח.)... אבל- זה מריח טוב. שישי בערב .... האם תזמיני כבאית?? ביי צלצלי לי כשנוח ש נ ה ב

היי, איזה כיף לך......... "אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי....לא,לא...." מכירה את השיר? אני מקווה שכך יהיה גם אצלך. טפו...טפו...

I love you

מסתבר שכן...........

היי ענת בוקר טוב חמודה אני שמחה שאת כותבת בעיברית(עכשיו אני יכולה לתקשר איתך) למה את מרגישה כמו אוויר? מה קרה? ביי כוכבית

איך האוטו החדש ? אוטומטי ? איזה סוג ? תני לי לנחש, מרצדס !! לא , רגע, אני יודע: בי אם דבליו BMW נכון ? אז , זהירות בכבישים, יש הרבה נהגים פסיכים במדינה הקטנה שלנו, סעי לשלום והרבה הצלחה ביי

הי ענת, מה את עושה ערה בשעה ארבע בבוקר ? את לא מצפה שמישהו יענה לך בשעה כזו ? מה קורה אתך ? ,האם את מחפשת מסגרת . איך קיבלה אותך המשפחה ? מי יש לך כאן ? ספרי לנו הכל. מתים לשמוע עלייך. יום טוב ושמח שיהיה לך ביי

היי ענת ברוכה הבאה. את עדיין בג'ט- לג?? ש נ ה ב

שלומי:)) אני כאן!!! פשוט אני ניכנס פחות. ובד"כ גם עייף ולא מרוכז מספיק לענות:)) אני בד"כ עונה למיילים ניכנס ורואה מה חדש. וזהו:)) זה רק לתקופה קצרה:) שיהיה לך שבוע טוב:)) @-----)---- איתן

היי יקירתי... מזמן לא דיברנו... כמה שאני עייפה היום... ואל תשאלי איזה סיפור צמח לי בעין, בגלל אותה שערה מטופשת! את מרגישה כמו אוויר? אבל את לא!!!! זוכרת משהו שקשור למישהו אדיש...? ראית שלפעמים הדברים לא כפי שהם נראים... בקיצור... אני לא אמשיך עם השטויות שלי, כי העייפות מדברת מגרוני... והיא לא ממש חכמה...

הרה היי! סליחה שאני דוחפת ת'אף, אבל בתור פולניה אמיתית אני לא יכולה לעצור את הסקרנות: למה התכוון המשורר במילים "ענת פולניה"? אגב, אם גם את פולניה - את בחברה טובה... ((-: מותר לשאול אם את אכן פולניה? - כמובן שאת לא חייבת לענות... ביי ויום טוב! נזבורה נ.ב. אני בכלל-בכלל לא גזענית, וגם לא צוחקת על עדות, חוץ מאשר על העדה שלי שכרגע גיליתי מהי... ((-:

נטע והרה שלום ההתלבטות שיש לי לגבי המשך הטיפול התרופתי לא נובעת מהרגשה שהטיפול התרופתי עדיין חיוני אלא מהדרך שבה חונכנו לעשות לעצמנו חיים קלים דהיינו להתחמק ולא להתמודד זה נכון שנושא בריאות הנפש הוא נושא מאוד חמקמק ואין בדיקות דם שיכולות לתת תוצאות אובייקטיביות. תמיד אדם יכול להוליך את עצמו שולל ולפרש צל של משבר כסוף העולם וכאן אני לא מתכוון לאירוע דיכאוני . זה מאוד נוח שפעם בחדשיים אפשר ללכת לפסיכיאטר ולהיות בראש שקט שאתה לא צריך לעשות דיאגנוזה לעצמך ולכן אני נאלץ להרים את הכפפה כי לא תמיד אפשר להתחמק ממבחנים . אם אני אוריד מסדר היום את הפסקת הטיפול התרופתי אז במבחנים קשים יותר אני עלול לשלב אלכוהול עם סרוקסט אם לנשים הסרוקסט מוריד את החשק הרי לגברים הוא מאריך את זמן הזיקפה וזאת עוד סיבה לא לרדת ממנו תודה שאול

שאול, אתה אדם חושב. נכון שלפעמים צל של משבר יכול להתפרש אצלנו כסוף העולם, אבל מה זה משנה אוביקטיבית, הרי חשובות הפרופורציות שאנו לומדים בחיינו, ויכולתינו לחשוב ולהבין שהנה זה לא נורא וגם על זה נוכל להתגבר.. אני לא מדברת על דכאון. הרמת את הכפפה? נראה לי שאתה משנס את מתניך ומתחיל במשימה. אני מאחלת לך הצלחה, יש לך כוחות פנימיים!

קודם חששת מזה שהטיפול התרופתי יהיה לצמיתות...עכשיו נראה שאתה דווקא שואף לזה. ברור שקל ונעים כשאחרים מחליטים החלטות הרות גורל עבורנו, אבל גם כך זה נראה - החלטות לטובתם של ה"אחרים" אם הגהינום עובר דרך התחמקות מהכרעות למה אתה מתעקש ללכת לשם? המצב שבו אתה נמצא הוא תירוץ לשילוב קטלני? יש אלף מצבים שעוד לא חווית שיכולים להוריד אותך ביגון שאולה...ואז מה יהיה? לאן תברח?

לילה טוב, חינוך זה עניין אישי... יש שמקבלים אותו ויש שמתמרדים. אדם יציב בנפשו, לא יבלבל בקלות בין צל משבר לבין ארוע דכאוני... מה גם, שיש הבדל בין ארוע דכאוני לבין דכאון כרוני. לפי מה שקראתי ליבי ונטע הבינו את דבריך בצורה הפוכה... ויש עירפול מסויים במה שכתבת. אבל, אם הרמת הכפפה פירושה להתחיל ולהוריד במינון - אני חושבת שזו החלטה לא קלה אבל נכונה, ומאחלת לך המון הצלחה בחיים "ללא תרופות".

מה יש בה שגורמת לשברון לב ???

"האהבה, בעצם מהותה, היא אש רוחנית".... וזה בהחלט יכול לגרום לשברון לב... הדבר היחיד שיכול לגרום לשברון לב!!!

האדרנלין, הסערה הגדולה, עליה בלחץ הדם, דופק מהיר - סימפטומים גופניים לשברון לב. אבל אם הלב חזק והנשמה חפשיה נשארים מצולקים עד........הפעם הבאה.

כשהיא לא נכונה

האמת אין בה כלום - היא סתם השתוללות של כימיכלים במוח שמיועדת להתרבות מקביל לחלוטין לתקופת הייחום אצל חיות . כשאנחנו נכשלים במימוש יעודנו ... אאוצ' זה כואב! עד כדי כך שאין לנו הצדקה קיומית ("בעיניי הגוף שלנו") מקרים של נשים שחיכו "עד כלות" לאהובם , התאבדויות בעקבות אהבות נכזבות או פרידות. כל הנסיונות להעלות את האהבה לדרגות "רוחניות" בעלות "עומק" ו"מעבר" לרגיל זה סתם קישקוש אחד גדול. כמובן שהמשפטים האובייקטביים הללו יעוררו זעם אצל הרומנטיקנים. והאמת שגם אני לא אוהב את העובדות הללו אבל אני ריאלי. l love you hera

אני לא יודעת איך להתייחס למשפט האחרון, לאור כל העובדות שהבאת... :-))) אבל אני מקבלת את זה שאהבה היא המצאה מילולית אנושית לתאור יצרים חייתיים. כי אחרת לא היו שונים מהחיות בכלל... כן, כן - כל מי שיש לו בעיה עם זה מוזמן ללמד אותי... למה קשה לאנשים להבין, שהמין האנושי הוא גם סוג של חיה? אנחנו אולי נאורים יותר - ולאן זה מוביל? להרס העולם!!!!!

אהבה זה דבר מדהים וכמו כן אנושי. כשכל אחת מכן תמצא את האהבה האמיתית שלה,תבינו את כוונותי. זו הרגשה שפורחת בגוף , בלב שאין שני לה. היא משנה לך את כל זווית הראות לגבי העולם ובכלל לגבי החיים שלנו בפרט. העניין הכואב הוא: כשמתאכזבים מאהבה ונפגעים הכאב הוא כל כך חזק שזה נראה נצחי, נראה שלעולם זה לא יעבור ובאיזה שהו שלב כשבחורה כל כך פגועה מתחיל שלב הנקמה , השנאה הקו בין שנאה חזקה לאהבה חזקה מאוד דק אבל צריך להבין שאכן זה עובר זה עובר כשפוגשים את החלק השני שלך ואכן זה קשה, לא כל אחת מוצאת אותו כל כך מהר אבל בסוף מוצאת, אין ספק זו עובדה כך נוצרנו לכל סיר המכסה שלו. ולא יעזור צריך לדעת לא לוותר, לא להתיאש ייאוש מוביל להרס עצמי, חזק ביותר הרי מה , שגם אחת שאין לה אהבה וכביכול לא פגועה גם היא מיואשת מכוון שהיא מחפשת אהבה כל אחד ואחת זקוק לרגש המיוחד הזה, בלי זה אין המשכיות וכל אחת תמצא בסוף את החלק המתאים שלה ואז אתם תראו איך כל עולמכם משתנה לגמרי כולל הגישה אל תמהרו להסיק מסקנות מתוך ייאוש, לא היו חזקים עם תקווה גדולה בלב וכל מה שתיחלו לו יבוא ויהיה, אבל רק אם תיחלו לו, מחשבות שליליות מובילות אותך אל הדבר השלילי וזו עובדה תחשוב חיובי ותראה שיהיה חיובי , קצת סבלנות , קצת זמן אפילו שנראה כאילו הזמן נגמר ברגע שהכי לא תצפו לזה זה יופיע לכם פתאום בחיים זה הדבר הכי יפה וטוב שיש לנו, אל תוותרו עליו "ישועתו כהרף עין" לילי

למה אף אחד לא מגיב מה אתם לא אוהבים אותי? סתם תתיחסו אליי, מישהו לילי

אל תשכחי שכתבת "לכל אחת מכן" , אז חשבתי שאת כותבת רק לבנות. האם זה אומר שאת כבר מצאת את הנוכחי ? אני מקוה שהוא יהיה יותר רציני ! אבל אל תשאירי אותנו במתח ! ספרי עליו, ישראלי ? גבוה ? חתיך ? וכתבת יפה מאד וחכם ומהלב . וגם נכון. הרי כבר נאמר: אין חכם כבעל הנסיון ולך היה נסיון של אהבה נכזבת. יום נעים לך בהצלחה ביי

מה יש באהבה שגורם לשברון לב, את שואלת???? ובכן אהבה אמיתית. כוללת בתוכה את כל הרגשות והתכונות הנפשיות שקימות באדם. עצב,שמחה,שנאה,קנאה,חמלה,אושר ואת כל שאר הרשימה הארוכה מאוד:)) כשאהבה מתפרקת אחרי סערת רגשות גדולה. יש רגשות מסוימות שמקצינות לפעמים. כמו שנאה, כמו אכזבה. ושהרגשות לא נמצאות בפרופורציה המתאימה. אז ניגרם שברון לב. או תופעות אחרות שיכולות להגיע לידי התאבדות. הבעיה באהבה שהיא כמו אש, והיא דולקת כל הזמן. ושניכנסים בה בסערה היא מתפזרת ועלולה לגרום לשרפה. אי אפשר להגיד למישהו למתן רגשות. אבל אפשר לגרום לאדם ללמוד לשלוט מחדש במה שנפגע. להכניס דברים לפרופורציות המתאימות. @-----)---- שאלה יפה:) איתן

היי איתן, בחור כתב את זה שמו יוסי.

יש לך שני מיילים ממני

... אני אענה עליהם רק מאוחר יותר, כי עוד מעט אני מתקפלת מפה והולכת לראות "אוז"... אומנם זה רק ב - 00:05, אבל אני לא רוצה להלחיץ את עצמי כשאני עונה לך... אחרי "אוז" אחזור ואענה לך עליהם.

הרה - מקווה שאת עדיין כאן , אני הולכת לישון כי במצבי זה הפיתרון הכי טוב לעשות מחר ב - 11.00 בערך אקרא מה שכתבת לי . ( כשאת עוד תישני את שנתך שתיהיה ערבה לך )

היי משהו חשובבבבבב ש נ ה ב

שנהבוש, האם נוצר קשר בין הדב לחתלתולה על גג פח לוהט? נא עדכונך....

הדב זה סטנלי קובלסקי?? איך קראו לחתלתולה ??

שלום יש לי בן שעתיד לעלות לכיתהא' בשנת הלימודים הקרובה. בני מטופל מגיל צעיר במכון להתפתחות הילד ואובחן כadhd (היפר אקטיבי) כיוון שהיה לו איחור שפתי משמעותי מסתמן שהוא אף לקוי למידה. כל השנים עשינו הכל ונאחזנו בציפורניים בכדי להשאיר אותו במסגרת רגילה לא חסכנו כסף וזמן בכדי לאפשר לו לקבל את הטיפולים הטובים ביותר. עכשיו עם ההרשמה לב"יס ביקשו מאיתנו לשקול לרשום אותו לכיתה משלבת או לכיתה קטנה כלומר חינוך מיוחד.... ואני פשוט "נקרעת" מצד אחד זו יכולה להיות מסגרת מאוד מגוננת ותומכת עבורו ומאידך זו מסגרת מיוחדת עם כל הסטיגמות ולי (כנצר למשפחה פולניה ענפה) מאוד קשה עם זה.... מה גם שבמסגרות המיוחדות הילדים באים משכבות סוציואקונומיות נמוכות..ילדים עם בעיות התנהגות קשות...ואלו דברים שלא מאפיינים את הבן שלי. אני יודעת שכל החלטה שלי לא תהיה נקיה כי הסטיגמה מפריעה לי . האם אני צריכה להתגבר על התחושות שלי ולשים אותן בצד או שיש משהו בדברי?

שלום רב, כיתה משלבת היא כיתה רגילה, בבי"ס רגיל, עם מחנכת "רגילה" שיש לה הרבה הדרכה ותמיכה, באמצעות מערכת החינוך המיוחד. המערך הזה מטשטש או מונע את עניין הסטיגמות של בי"ס לחינ וך מיוחד. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מישהוא שמע על כזה יצור?

אולי לאקאן?

שלום לכולם, האם מישהו/י מכיר/ה פסיכולוג/ית דתי/ה, אבקש המלצה בדחיפות. תודה

מכירה בירושלים זה באיזור שלך?

שילה, אני מכירה מישהי, באיזה אזור את מחפשת?

היי נזבורה, איפה את? הכל בסדר? שלחתי לך אימייל, אני מאוד רצינית בקשר למה שכתבתי לך, תמיד זמינה עבורך באהבה כוכבית

היי חמודה! קראתי את המייל שלך היום בצהריים ועניתי בפירוט. אפילו התנצלתי על העיכוב בתשובה... ((-: פשוט הייתי אתמול במצב ממש על הפנים... בכל אופן מקווה שאת מרגישה טוב! אני כעת בעבודה (אכתוב לך במייל במפורט במה אני עובדת - כאן פשוט אני עלולה להיחשף...) - והקהל כל רגע בא ומפריע לי... נכון שהם חצופים, האנשים האלה, וצריך לגרש אותם? ((-: בכל אופן בערב, בעזרת השם, אכתוב לך שוב במייל. אני בדרך כלל נוהגת לענות מיד - גם בפורום וגם במייל. אם לפעמים תשובתי מתעכבת - אל ייאוש! אני חוזרת לכל המאוחר למחרת... כי בלי האינטרנט בכלל והפורום הזה (שפשוט מציל אותי, ואני רצינית!) - אני לא יכולה... ביי - ותרגישי טוב! שלך תמיד! נזבורה

היי יקירתי, אני קראתי את המייל ששלחת לי....עניתי לך עליו וכתבתי לך משהו חשוב..... מה שלומך? דאגתי לך מאוד לאחר שקראתי את המייל שלך..... יש לי המון סבלנות.....אני פשוט מאוד דאגתי לך...כשתיקראי את המייל שלי, אז תביני, שיהייה לך ערב נעים ביי כוכבית

מהו ההבדל בין פסיכולוג קליני לפסיכותרפיסט ? מבחינת הכישורים / השכלה, סוגי טיפולים המורשים לתת.

שלום בילי, השאלה נשאלה, ועניתי עליה, מספר פעמים: פסיכותרפיה היא טיפול ע"י שיחות. מוסמכים לעסוק בה רופאים פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים ועובדים סוציאליים מתחום בריאות הנפש. הפסיכיאטרים הם בראש ובראשונה רופאים בהכשרתם הבסיסית ולכן מומסכים להתאים טיפול תרופתי והפסיכולוגים הקליניים מומחים באבחון בעזרת מבחנים פסיכולוגיים (אם כי כשמדובר בפסיכותרפיה מסתמנת מגמה להשתמש בריאיון יותר מאשר במבחנים גם בקרב פסיכולוגים קליניים). בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר קפלן שלום , האם תוכל להמליץ על מטפל / ת בשיטת ה- EMDR ? בתודה , אורנמי

שלום ד"ר קפלן הודיע אתמול על יציאה לחופשה בת שבוע. ידוע לי שהוא עצמו מטפל בשיטה זו. אולי כדאי שתפני אליו למייל הפרטי, ותשאירי נתונים. ביי ש נ ה ב

תודה.

יש לי בן כבן 25. סטודנט, חכם, משכיל ותקיף באופיו. כל חיי נתתי לו את נשמתי דאגתו לו מכל הבחינות ועד היום. מזה כשנה, הוא כל הזמן עונה לי בצורה עויינת, מתחכם, לא עונה לי שירות לשאלותי . אני מתה להיות כמו חברה שלו והוא גורם לו בגלל דיבורו האנטיפט להיות מרוחקת ממנו מבחינה נפשית. הוא כרגע יוצא עם בת והשאלה שלי היחידה במה עוסקים הוריה, או כל דבר הכי קטן- הוא מתקיף ואומר אל תתערבי זה לא עניינך. אני כלל וכלל לא נכנסת לו בנשמה, להיפך אני מדברת איתו ביממה משפט אחד - , אני מתה שיהיה פתוח אלי, אני מאד טיפוס נינוח, פתוח לא כופה מאומה עליו, אשת שיחה כמו שאומרים, עובדה עם שאר יילדי הם לא עונים לי בקריריות ובעצבנות וכיף לי להיות בחברתם., מה גם שהם גורמים לי להראות להם אהבה בשפה שלי. הבן הגדול מאד השתנה: כל הזמן תקיף, מריר, שחצן באופיו, היום הבהרתי לו חד וחלק: שאני מוכנה להיות חברה למי שמתנהג כמו חבר, ומי שלא מתנהג כמו חבר - אני תופשת ממנו מרחק וזה עלול להשפיע על הייחסים שלי איתו בעתיד: אם היה צריך עזרה, ביי סיטר, אעדיף להשקיע את כל כולי למי שנותן לי כבוד והם שאר יילדי. אני לא מפלה בייניהם- אך לצערי הוא מתנהג איתי כמו אוייב. בעלי מצדיק אותי ואומר שבגלל שאני רגישה וטיפוס מאד חם - כמה שפחות אדבר איתו הכי בריא בשבילי. הוא מרגיש שאני לא אוהבת אותו, כי אי אפשר לאהוב טיפוס קשוח, ועונה בצורה עויינת ואנטיפטית כלפי. לצערי, כואב לי מאד - אך אני מרגישה עקב כך - ניתוק רגשי מוחלט כלפיו. אני בגלל שהוא עונה לי כל הזמן בגסות, בלי חיוך, עם עצבים - אני מדברת איתו רק מה שצריך - בקושי בקושי משפט ביום. כולם מדברים איתי יפה, יילדי, בעלי , חברותי, משפחתי - ורק הוא עויין. האם למען בריאותי טוב אני נוהגת שאני תפשתי מרחק ממנו - אך אני לא מסוגלת לאהוב אותו כלל וזה עלול להתנקם בו בעתיד. אז מה עם אני אמא, צריכים לדבר אלי תמיד בהתנשאות,קרירות ובעצבים?אני טיפוס עדין מאד ורגיש - הבהרתי לו חד וחלק שזה התנקם בו בעתיד. הוא היה רציני ועצוב. מעניין, שלימי הולדת הוא דואג לקנות לי ולכל בני הבית מתנות יפות ויקרות. איך לנהוג, האם אני אמא רעה בזה שאני תופשת מרחק בגלל שהוא גס אלי, אני אני נוהגת טוב, מנ יהיה בעתיד, הוא גר אצלינו בבית בגלל נוחיות כלכלית, אין לו את האפשרות לעבוד ולהשכיר דירה, זה גם לא מקובל אצלינו עד אחרי החתונה. בניתיים אני גורמת לו שתיקה עזה, כי כואב לי וגם כדי להכאיב לו, הוא מביא את זה עליו.מה עושים האם מקרה זה נפוץ?

הי שרית, אכן מעציב ומתסכל. הוא מתנהג ככפוי טובה. את אומרת שזה התחיל רק לפני כשנה. זאת אומרת שעד אז כן היו לכם יחסים טובים ? האם קרה לפני שנה משהו שאת יכולה לחשוב עליו ? והכי חשוב: האם דיברת אתו בצורה נינוחה, לא עם טענות ומרירות אלא בצורה סקרנית ועניינית, בזמן שהוא נינוח, להבין ממנו האם הוא גם מרגיש שיש לו איזו שהיא טענה כלפייך, איזו מרירות ובעקבות מה היא הגיעה. אם יפתח אלייך, תוכלו לשפר את היחסים. אולי פינקת אותו יותר מידי ? בהצלחה לך ביי

שלום לך, אולי בנך מרגיש מתוסכל מהעובדה שהוא בן 25 ונאלץ לגור בבית עם הוריו? או שמא הוא מרגיש שאת חודרת לפרטיות שלו כשאת שואלת אותו שאלות על הורי חברתו, מה זה רלבנטי לגבייך? למה לא תתעניני איך היה היום שלו? תדברי איתו על המצב הבטחוני הקשה בארץ, תזהירי אותו שלא ילך לקניונים, שיראה שאת דואגת, אוהבת ושאיכפת לך ממנו. את יכולה גם להכין את האוכל שהוא אוהב, ולהגיד לו, תראה שחשבתי עליך ושאני אוהבת אותך. ילדים זקוקים כל הזמן לאהבה, וזה שהוא עצבני ועצוב מראה לך שיש לו לחצים ולבטים שהוא מתמודד איתם לבד, כי מסיבות שלו אינו מוכן לשתף אותך בהן. זה שאת שותקת ומענישה אותו בפרצופים חמוצים, ולא מראה לו חיבה, והגרוע מכל מאיימת עליו שזה יתנקם בו בעתיד, מראה על יחס תובעני וקשה ביותר מצידך כלפי בנך. בגיל 25 כשהוא לחוץ ואין לו כסף לבזבוזים, עובדה שהוא גר בבית, את עוד מעמידה בפניו איומים וכל מיני לחצים מיותרים. תצאי מזה. תלכי לקראתו. אל תשאלי אותו שאלות שהוא מרגיש שאינו רוצה לענות לך עליהן. תזרמי עם בנך ותגידי לו שאם הוא מדבר איתך או לא, את עדיין אמא שלו ואוהבת אותו. אני לא רואה את בנך ככפוי טובה, כי לדברייך היחס שאת נותנת לו הוא נוקשה וקר, ואת מחקה בדיוק את התנהגותו.

כשאנח חושבת לאחור \ הוא התחיל כבר בגיל ההתבגרות ועד היום וכל פעם זה נעשה יותר גרוע, הוא עונה בצורה אנטיפטית. לא פינקתי יתר על המידה, שתנהגתי רגיל, הוא עם ביטחון עצמי, תלמיד מצטיין-השקעתי בו הרבה, סטודנט מצטיין, קצין בעבר ביחידה קרבית בחי"ר ולא נעים לי להיות בקרבתו-נטו. דיברתי איתו והוכחתי אותו - והתגובה שלו היא את צודקת ושתיקה, הוא מאילו מצדיק אותי, מצטער והוא ממשיך להיות אנטיפטי אלי. גם אם הוא התנהג איתי בצורה חברית - אינני מסוגלת היום וגם בעתיד לאהוב אותו מכל המשמעות של המילה, שאר האחים שלו מכבדים אותי, אני מתה עליהם כי מגיע להם. מה לא מזיז לו שאני גם מראה לו עקב התנהגותו הקשוחה ריחוק? אמרתי לו (כי כבר לא יכולתי יותר והכי טוב לומר בפנים את הרגשות שלי מבפנים) שזה יתנקם בו גם אחרי שיתחתן. אמרתי לו: מי שיכבד אותי לפני שהוא מתחתן - כך אני יכבד אותו כפל כפליים אחרי שיתחתן (הרמז ברור?) - משרית.

הי שרית, אני רוצה לומר לך מנקודת מבט של בחורה בגיל הבן שלך וכן גם כסטודנטית שאני יכולה להבין אותו , אני לא חושבת שהוא לא אוהב אותך או שלא אכפת לו ממך , יכול להיות שהוא נמצא בלחצים (ויש הרבה לחצים בגיל הזה ) מנסיון .. . תנסי להבין הוא בניגוד לשאר ילדיך לא חושב שהוא צריך לשתף אותך ולספר לך וזה לגיטמי , בכל זאת את אמא שלו ולא חברה שלו , יכול להיות שהוא לא מרגיש נוח לספר לך או לשתף אותך במה שעובר עליו . אני חושבת שאת צריכה לתת לו זמן לעצמו ופשוט לא לשאול שאלות גם אם הם ניראות לך שיטחיות ואינופורמטיביות, פשוט על תשאלי ... אני חושבת שאת יכולה לומר לו שתמיד הוא יכול לפנות אליך עם כל בעיה ובזה תסגרי את הנושא . שלך ליאת

קשה לי מאד מאד לקבל אופי שונה משלי למרות שהוא בני ומבשרי מה עוד שאני יודעת שזה לא מגיע לי. אני דורשת ואצלי זה אופי בדם: יחס גורר יחס. בקיצור החלטתי למען הבריאות שלי ואולי גם להכאיב לו (שיראה עד כמה שהוא לא בסדר ועקב זה אולי הוא ישתנה..) אני בקושי אומרת לו שלום ולא מתעניינת בו כלל וכלל. אינני מסוגלת להיות שחקנית אולי משום שאני גם מאד פגיעה ממנו ולהיות פתאום נחמדה אליו למרות שאני א מ א. נתתי לו את כל נשמתי שהיה קטן - היום, עייפתי כי אני לא מקבלת פידבק. אני בטוחה ומבלי שליטתי מתי שאזכה שהוא יתחתן - הוא ירגיש זאת היטב . פה עזרה, פה ביי סיטר, תמיד תהיה לי העדפה לעזור לשאר בני אלו שכיבדו אותי לפני שנישאו - זה טבעי. מידה כנגד מידה. אני מאד מודה לך על תגובתך. אגב, מדוע אסור לשתף את האמא, מי הכי קרובה לילד אם לא אמו?, תענוג לשמוע איך שהוא מדבר עם חבריו, גם מרבה בשיחה וגם בקול נמוך, האם אני שווה פחות מהם, האם הם יותר חשובים ממני? אין דבר, אין דרך חזרה הוא יחטוף זאת בעתיד. אני יתן את נשמתי מי שעדין אלי, מי שעונה לי יפה. הוא כל הזמן מתחקם... - שלך, שרית

שרית האם את מזל סרטן? יש בדברייך הרבה סממנים לתכונות מזל זה. הרגישות, הפגיעות, הרצון במענה לרגשותייך, הנטירה, והסובייקטיביות. אני מבין את מועקתך הגדולה, לאורך כל הפורום. את מאוד רוצה בקרבתו כפי שאת רואה זאת, אך הוא מתנגד. הייתי קורא לזה "תאונה רגשית" שנוצרה מאי-הבנה הדדית. הלחץ משגע אותו, או שאולי יש לו איזו מרירות קודמת עלייך שלא היית מודעת לה. זה ממש משגע ואני אומר לך זאת כאדם שמבין זאת על בשרו (למרות שאני טלה עם מאפיינים סרטניים). זהו המילכוד. הכל בא מכל הלב, אך חוסר התאום ההדדי משבש את התקשורת וגורם את התאונות. יהיה צורך לעשות את המאמץ ולבוא לידי הבנה אובייקטיבית ביניכם. התבצרות בסובייקטיביות עלולה לגרום להמון זעם ומריבות קשות אפילו, שלא היתה כל כוונה להגיע אליהם. ממש כמו נהיגה ללא הסתכלות. חבל. מכל לב, עשי את המאמץ עליו המלצתי. ויבוא מרפא למתיחות האומללה והמיותרת הזו.

קלעת בול, אני במזל סרטן, אתה פשוט גאון, ואשתדל ליישם את מה שהצעת לי, ותודה רבה.

הבוקר קראתי במוסף סגנון במעריב שד"ר יוסי אברהם בכלל עשה את הדוקטורט שלו במנהל עסקים, והרקע הפסיכולוגי שלו הוא מפסיכולוגיה חברתית (תואר שני). ולא טיפולית-קלינית זה אכן כתוב בחלון שנפתח בהקלקה על השם, אך זה הפתיע אותי שכן לא בדקתי זאת קודם. למען הסר ספק מליבי, ובתור קוראת ותיקה כאן המתענינת מאד בתשובותיכם המקצועיות, ד"ר גידי רובינשטיין וד"ר אורן קפלן, האם אתם אכן פסיכולוגים קלינים מוסמכים ובתחום זה גם עשיתם את הדוקטורט? והערה לד"ר יוסי אברהם. לטעמי האישי יש בזה מן ההטעיה להציג את עצמך כאיש מקצוע בפורום מקצועי יחד אם תואר אקדמי שאינו רלונטי למקצוע (מכובד ככל שיהיה). למרות שלא הסתרת את האנפורמציה הרלונטית, קל מאד לטעות בהבנת קישוריך המקצועיים שבשמם אתה עונה בפורום. אני אינני נוהגת להציג את עצמי בתור ד"ר במקומות שאין לתואר משמעות רלוונטית, וגם אינני רואה את עצמי מוסמכת (או אף רשאית) לתת יעוץ פסיכולוגי, למרות שעשיתי דוקטורט בפסיכולוגיה קוגניטיבית (לא טיפולית). אולי זה ענין של טעם אישי.

האינפורמציה הרלונטית מופיעה לעיני כל. את זוכרת את המשפט המפורסם של דן בן-אמוץ מ"שלושה בסירה אחת"? "ירצו - יאכלו, לא ירצו - לא יאכלו". כל תשובה המתקבלת ממכובדי הפורום אינה תורה מסיני ולכל אחד מהקוראים יש אפשרות לישם אותה או לא. תסכימי איתי שיש כאן השקעה: המכובדים קוראים וטורחים לענות כמיטב יכולתם המקצועית. מגדיל לעשות ד"ר גידי רובינשטיין שעונה בפירוט ובתשומת לב. למה לא להגיד תודה ולהפסיק לבקר?

שלום אני אינני מתחבאה מאחורי כינוי שונה... לדעתי, דקדוקי עניות לא שייכים לכאן .אנשי המקצוע עונים לנו כמעט מיידית, על כל בעייה, כמעט בכל שעות היממה, לעומת פורומים אחרים, בהם אתה יכול "להתייבש" להגעת התשובה יותר משבועיים. מיותר לציין שהדבר נעשה בהתנדבות. השאלה שלי אלייך, הקוראה הותיקה בפורום-- מה הרווח המשני שלך מהערה זו? אנחנו- אנשי הפורום שאיננו דוקטורים, נהנים פה מכל רגע, זוכים לתגובות עניינות ולעיתים רחבות היריעה, הנכתבות עם הרבה אכפתיות ורצון טוב, ואנחנו נפתחים אחד כלפי השני וכלפי בעיותינו קטנות כגדולות. בשמי ואולי בשם חבריי, מאוד נשמח אם גם את, תהיה התמחותך אשר תהיה - אכן תמצאי זמן לעזור ולתת כתף, למי ששואב עידוד וירטואלי,בפורום זה. ומזה נדמה לי שהרווח העיקרי שלך יהיה כי תרגישי הנאה שאת תורמת ועוזרת מהידע והנסיון המקצועי שלך, גם אם אינך שייכת באופן פורמאלי לצוות המקצועי של הפורום. בברכה ש נ ה ב.

תודה לד"ר יוסי אברהם על תשובותיו והתיחסותו!!!!! תודה לד"ר אורן קפלן!!!!!! תודה לד"ר גידי רובינשטיין!!!!!

שלום שיחררת מיטען. אנשים הגיבו, וענו לך מילים כדורבנות. ואז נעלמת!! לא זו הדרך. אינך עונה להם, וזה שווה ערך בעיניי להתנשאות. חדוה (גם אני דוקטור, אבל זה לא רלבנטי....)

שלום, אמנם יש לי רק תואר ראשון בפסיכולוגיה, אבל אני לא מתחבאה כמוך....... או שאת קוראת ולומדת מתשובותיהם של הדוקטורים באתר שלנו, לשימושך האישי בלבד? את חוששת להזדהות? למה? תפסו אותך בחולשתך?

במקום לומר לד"ר אברהם תודה על הזמן שהוא תורם - זה מה שיש לך לומר? זכותך לכתוב מה שאת רוצה, אבל גם לחשוב לפני כן! לא נראות לך התשובות שלו? אל תקראי!!! את חושבת שהוא מטעה אותנו? תשלחי לו מייל... אני מאמינה, שאנשים פה יודעים לסנן את התשובות, ומי שתשובתו של ד"ר אברהם לא מקובלת עליו, לא יעשה עם זה כלום! וזה לא שייך לתואר או לסוגריים!!!

שלום ברצוני לברר האם היפנוזה יכולה לתת פתרון ל"תלישת שיער"-ואם כן כיצד. תודה

אחד הדברים שקל יחסית לטפל בהפנוזה היא גרימה להימנעות מפעולות. בזמן שתיהיי במצב של השאה , יוחדר לתת ההכרה שלך שהפעולה הזו אסורה, או לא רצויה. אחוזי ההצלחה מאוד גבוהים העניין הוא בלהשיג מהפנט טוב. אבל : אסור לשכוח שתלישת השערות היא סימפטום לבעיה אחרת וזהו רק איתות של הגוף שמשהוא לא בסדר איתך, ההמנעות מהתלישה יכולה להיות "אליה וקוץ בה" ואת יכולה לפתח מחלה אחרת חביבה פחות... אז קחי בחשבון וטפלי בשורש הבעיה.

עברתי בחיי כ8 שנים של טיפול פסיכולוגי (שיחות) במרכז בריאותי של משרד הבריאות בעיקבותו השתפרו חיי מאוד מאוד, היו לי כ 5 שנים טובות טובות. בשנה האחרונה ישנה נסיגה . במרכז בו טופלתי, בשל הקיצוצים, ולאור השימוש הממושך שכבר עשיתי במשאבי המדינה מוכנים כיום להציע לי רק טיפול מוגדר של 12 פגישות . מצד אחד מצבי הולך ומידרדר ואני מוכן להושיט יד לכל עזרה מוצעת. מצד שני ,לאור ניסיוני, אני מתקשה לדמיין את עצמי נפתח ועובר תהליך במסגרת זמן כה קצרה. אשמח לשמוע דעה מקצועית לגבי הטיפולים הקצרים.

שלום ששק, טיפולים קצרי-טווח נמצאו יעילים במגוון רחב של בעיות ועשוי בהחלט לעצור את ההתדרדרות שאתה חש. אחד המצבים בהם טיפולים קצרי-טווח נמצאו מועילים הוא בדיוק במצב אותו אתה מתאר, דהינו, לאחר טיפול ארוך מאוד, דוגמת זה שעברת. טיפולים קצרי-טווח אינם בהכרח טיפולים התנהגותיים-קוגניטיביים, המכוונים אל בעיות מוגדרות היטב, כמו למשל פוביות, אלא בתכנון מראש קיימת גם פסיכותרפיה קצרת-מועד בעלת אוריינטאציה פסיכואנליטית. אסופת מאמרים מעניינת בנושא זה בעריכת חיים דסברג ואחרים, "פסיכותרפיה קצרת-טווח", ראתה אור בהוצאת מאגנס והיא כוללת, בין היתר, תיאורי מקרים של פסיכותרפיה כזו שניתנה במסגרת תחנה ציבורית לבריאות הנפש בירושלים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

בוקר טוב, יש לי שאלה אליך בנושא חוק ומשפט, אני יכולה לפרט לך אותה במייל עוד היום?

היי יקירתי מעדיפה שתתקשרי ואחזור אליך, ולי יש להתייעץ איתך על משהו אחר... ביי (פתחתי מחשב רק כעת!) ש נ ה ב

שנהב מתוקה בוקר טוב מה שלומך היום אני קצת בדאון בגלל מה שקרה אתמול פתאום זה השפיע עליי , מה לעשות זה כבר חלק מהחיים שלנו יום טוב עם הרבה בשורות טובות לילי

היי מתוקה, אם את יכולה, את מוזמנת להתקשר, אני זמינה עכשיו.

ליבי שלום היוזמה להפסקת הטיפול התרופתי היא של הרופא ולא שלי תודה שאול

הבנתי את זה. השאלה היא מה אתה חושב

שלום לצוות הרופאים מדובר באמי בת 60 אשר סובלת מזה שנים רבות מעצבים, דיכאון, חרדה תמיד נדמה לה שרוצים להזיק לה היתה מטופלת בעבר בבריאות הנפש ביפו לאחרונה ביקרה ביפו וקיבלה פרוזק אחרי הרבה שיכנועים רבים מצד המשפחה אך אינה לוקחת את הכדורים בטענה שלא עוזר לה (לקחה 3-4 פעמים) המצב בבית אינו נסבל ובמיוחד שאבי סובל מלוקמיה והיא לא מניחה לו ,תמיד בבית יש צעקות קללות וריבים ואינה מודעת לעצמה אנחנו אובדי עצות!!!!!! מה ניתן לעשות? כיצד ניתן לגרום לה לקבל טיפול תרופתי? לעזרתכם אודה אבי

שלום אבי, אתה מתאר מצב קשה של חוסר שיתוף פעולה מצד המטופל, שבעצם אינו חושב שהוא צריך להיות מטופל וגורם בכך סבל לא רק לעצמו אלא גם לסביבתו. החוק לטיפול בחולי נפש בישראל מגן מאוד על חופש הפרט של החולה, לאחר שבעבר הרבו להשתמש באשפוז כפוי. אי-אפשר לכפות על אדם טיפול תרופתי במסגרת אמבולטורית (כלומר, שלא במסגרת אשפוז פסיכיאטרי). ניתן רק לכפות אשפוז פסיכיאטרי בתהליך מאוד לא נעים עבור החולה ובמידה רבה גם עבור בני משפחתו וזאת כאשר הוא גורם לא רק סבל לסביבתו, אלא קיים חשש לסכנה לעצמו (התאבדות) או לסביבו ומדובר במקרים הרבה יותר קיצוניים ממה שאתה מתאר. מצבה של אמך אכן קשה ואכן אתה צודק כשאתה קובע שאין לה תובנה למצבה, אם היא מצפה לתועלת מהפרוזאק לאחר 3-4 כדורים. יתר על כן, היא מגיבה בצורה פאראנואידית כלפי ניסיונותיכם לגרום לה ללכת לטיפול. מה שנותר הוא להעביר לה לפחות אינפורמציה עובדתית, למשל, בעניין הפרוזאק שאמור להשפיע לאחר 4-6 שבועות, לפנות אל מצפונה בעניין הסבל שהיא גורמת לאביך החולה ולנסות בכל זאת להתייעץ במרפאה לבריאות הנפש, שמא יימצא מישהו מאנשי הצוות שיצליח להגיע אל ליבה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין