פורום פסיכולוגיה קלינית

ערב טוב לכולם. לאחר מחשבה הרבה החלטנו לפתוח באתר פורום תמיכה הדדית. בפורום תוכלו לדבר אחד עם השני לשתף ולייעץ, וזה לא יבוא על חשבון גולשים חדשים הרוצים תשובה של מומחה, או על חשבון קיום הפורום הזה. ד"ר רובינשטיין הסכים להציץ בפורום החדש ולסייע בעצה כאשר ימצא לנכון. אתם יכולים להגיע לפורום דרך הלינק הבא: http://doctors.co.il/forums/list.php?f=360 אני פונה כעת לכל מי ששלח לי מייל ביומיים האחרונים. מחיקת ההודעות בפורום נעשת ע"מ לשמור על קיום הפורום ולא במטרה לפגוע באף אחד. מטבע הדברים, אנשים נפגעו וצר לי על כך, אך לא זאת היתה הכוונה. אני מקווה כי תאמצו את הפורום החדש בתור מקום מפגש ודיבורים, ותחזרו אל הפורום הזה כאשר תרצו חוות דעת של מומחה. ערב טוב לכולם יוסי.

תודה

מחפשת ספרות ישראלית על הלם קרב. לא ספרות טיפולית, אלא חווייתית. ספרות שמשקפת את טראומת החייל במלחמה. כמו ג'וני שב משדה הקרב, אבל בהקשר מלחמות ישראל. אודה על כל עזרה.

שלום רווית, דרור גרין, המנהל באתר זה את פורום "הלם קרב" כתב רומן בנושא. שם הספר "צוות 4". כדאי לך להציב הודעה גם בפורום שלו. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

יש לי חברה ויש לה הפרעות אכילה - רציתי לדעת איזה מסרים מעבירה התקשורת שקשורים בגזרה, בגוף ובמראה?

שלום לך, אינך מציינת מאיזו הפרעת אכילה סובלת חברתך: אנורקסיה נברוזה (שסימניה פחד עז מעלייה במשקל, סירוב לשמור על תזונה מאותה, איבוד משקל הגוף ועוד) או אנורקסיה בולימיה (המאופיינת ע"י התקפי זלילה בלתי נשלטים מלווים בסודיות בושה אשמה והלקאה עצמית סביבם). הסיבה הפסיכולוגית לשתי התופעות תלויות במקרה האינדיבידואלי שבו מדובר, אך שאלתך נוגעת למסרים שמעבירה התקשורת בקשר לצורת הגוף הרצויה. ממחקרים שנערכו בנושא עולה ששככיחותן של שתי הפרעות האכילה הללו עלתה במידה ניכרת בארבעים השנים האחרונות כתוצאה מעיסוק היתר התרבותי של החברה בת זמננו ב\אידיאל הרזון. את העובדה שרובן המכירע של תסמונות אלה מופיע אצל בנות אפשר להסביר בלחץ הרב יותר המופעל על נשים להיראות רזות. גם במחקרים שנערכו בקרב נשים שאינן סובלות מהפרעות אכילה נמצא שרוב הנשים העריכו את גזרתן הנוכחית כעבה מדי, שרוב הגברים האמינו שנשים אוהבות גוף נשי שמן מכפי שהן אוהבות באמת ושרוב הנשים האמינו שגברים אוהבים גוף נשי רזה יותר מכפי שהם אוהבים באמת. ובאופן כללי, הגברים היו מרוצים והנשים היו לא מרוצות מגזרתן הנוכחית עפ"י הערכתן האישית. די להסתכל בערוץ האפנה כדי להבין ש"רזה" נחשב "יפה" עד כדי כך שאפילו בגדים שנועדו לנשים מודגמים על נערות רזות במיוחד המאופרות באיפור כבד כדי ליצור באופן מלאכותי דמות של אישה רזה. אין ספק שההשפעה התרבותית תורמת מאוד להפרעות אכילה, אך עדיין יש כאלו המושפעות יותר וכאלו המושפעות פחות, כאילו המפתחות את הפרעת האכילה וכאלו שלא. את ההבדל בין שתי הקבוצות יש לחפש בהיסטוריה האישית של האדם המסווים הסובל מההפרעה. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

מצד אחד - כולן רזות כי "רזהזה יפה". מצד שני - כל יום מתגלה סכנה בריאותית חדשה בעודף משקל, אשר מתפרסמת באמצעי התקשורת. כמו כן, כשיש פרסומים כמו "נמצאה גלולת הפלא להרזיה", או "אותר הגן שאחראי להשמנה" אז זה מדרבן לרזות, לפעמים בכל מחיר.

למשתתפי הפורום הקבועים שלום, בשיחה שקיימתי זה עתה עם מנהל הפורומים, הוחלט כי ייפתח ביום-יומיים הקרובים פורום מיוחד שייקרא "פורום תמיכה הדדית" רק עבורכם במסגרת אתר דוקטורס והוא יופיע ברשימת הפורומים. הפורום החדש יהיה מיועד להתכתבות הפנימית שלכם בלבד. מי שמעוניין להפנות שאלה אל אנשי המקצוע ולהגיב לפניות של משתתפים חדשים - הדלת פתוחה בפניו לעשות כן בפורום הטיפול הנפשי. בקשתנו היא שעד שייפתח הפורום החדש, תמשיכו את ההתכתבות ביניכם לבין עצמכם בעמוד 600 כדי לאפשר למשתתפים חדשים להפנות שאלות את אנשי המקצוע. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אני סובלת מדיקונות יותר מ10 שנים. ההתקפים באים כל 2-3 שנים. ונמשכים בדרך כלל 6-10 חודשים - (אפילו עם תרופות). כל השנים אני בטיפול אצל אותו פסיכולוגית. לפני חודשיים זה התחיל שוב..... יש למישהו נסיון מוצלח עם תרופות או תרפיה כלשהו? (אני לוקחת סרוקסט,אפקזור וליטיום). הייתי מעוניינת לשמוע אך אתם מייתמודדים עם הילדים שלכם? יש ל 3 ילדים - בגיל 3,8,12. טינה

נושא כללי מדי לטעמי אבל ניחא... אוקיי, אז הסיפור שלי הולך ככה: יש לי חבר ואני ממש ממש ממש אוהבת אותו, אין לי שום ספק בכך. אתמול הייתי אצלו ודיברנו, הוא בן 17 וחצי והוא התחיל לספר לי על זה שהוא לא כמו כולם שהוא קורא ספרים ובסביבה שהוא היה אף אחד לא קרא ומעניינים אותו המון דברים והוא יודע מההוא רוצה לדעת פילוסופיה, עיצוב פנים הוא רוצה לקרוא המון ספרים ולדעת המון כי בשביל גיל 17 וחצי הוא טעם קמצוץ ממה שהעולם מציע אך קמצוץ די נכבד. ובכל הזמן שהוא דיבר אני חושבת לעצמי, אני טיפשה אני כלום, אני לא יודעת מה אני רוצה ולא מעניין אותי כלום. אני מרגישה שאני לא יכולה להמודד עם המערכת היחסים הזאת כי זה דורש המון, אוזן קשבת שאין לי כל בעיה לתת אך זה גורם לי לרגשי נחיתות מחרידים. ואני חושבת לעצמי אלוהים, ( ואני אפילו לא מאמינה בו) מה הוא עושה איתי? למה הוא אוהב אותי? אני לא יכולה לדבר איתו על כל זה כי זו בעיה שונה לגמרי שאני לא יכולה להפתח לאנשים וזה טבוע עמוק בעברי. אני אוהבת אותו ואני לא רוצה לוותר עליו ולא נראה לי שאני אפילו אוכל לוותר עליו. אחת שאלה אותי מה מעניין אותי? חשבתי חשבתי ואמרתי לה שפסיכולוגיה פרוייד חלומות תיאולוגיה... אבל בדיעבד, כשחשבתי על זה לעומק אמרתי למה אני צבועה.? זה הרי לא באמת מעניין אותי עד כדי כך שאני רוצה לדעת הכל כאן ועכשיו. אולי זה גם בגלל שאני רק בת 17 אבל חבר שלי הוא בן 17 והכל מעניין אותי האם קשר שבו אני מרגישה רגשי נחיתות הוא טוב בשבילי?

שלום מיכל, קראתי בצער את מכתבך. השאלה אינה אם קשר שבו את מרגישה נחותה טוב עבורך, אלא מה גורם לך להרגיש נחותה. תחושת הנחיתות, כל עוד לא תטופל כראוי, תיסחב איתך מקשר לקשר. אם את שואלת את עצמך מה הבחור מוצא בך מן הראוי שתקבלי מענה על כך בטיפול שיעזור לך לשקם את הדימוי העצמי שלך. בני אדם שונים מתעניינים בתחומים שונים. אינך בתחרות עם חבר שלך, את בחברות איתו. הצורך שלנו להעריך את עצמנו באופן השוואתי לאנשים אחרים ולא בזכות מה שאנחנו אינו צורך בריא. לפי תיאורייך, הערכתך העצמית נמוכה ויש לבנותה במסגרת טיפול אצל איש מקצוע. הסיכויים לשיפור טובים מאוד בגילך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לפורום יש אתר מלווה , צ'אטים יוציים ורופא עור מומחה שמלווה אותו .. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ForumPage.asp?id=28

תודה על המידע!

אני נשואה כ-8 שנים, ובגדתי בבעלי עם חבר שלנו.לא הצלחתי לשמור בסוד על העניין כי מצפוני ייסר אותי מאוד וכי אינני רגילה לשקר ולהסתיר דברים (אני פתוחה מאוד). בעלי קיבל את הידיעה בצורה קשה מאוד, הוא נפגע מאוד ועד היום -5 חדשים לאחר הגילוי עדיין קשה לו להתגבר. הוא החליט להישאר איתי ואנחנו הולכים ליועצת זוגית שעוזרת לי אבל הוא אומר שלו היא אינה תורמת כלל. שאלותי הן: מה עלי לעשות כדי לבנות את אמונו בי שוב? כיצד לתת לו את הביטחון שאני אוהבת אותו ורוצה רק אותו? ובקיצור כיצד לשקם את חיינו? תודה.

שלום דנה, הייתי מחליף את המילה אשמה בנושא הודעתך לאחריות. לדעתי, את מגלה אחריות רבה בכך שיזמת את הפנייה לטיפול הזוגי. אם במשך הזמן בעלך לא ישתף פעולה עם הטיפול הזוגי, ניתן להפנותו לטיפול אינדיבידואלי בין אם אצל מטפל אחר ובין אם בשיחות נפרדות בינו ובין המטפלת הזוגית במקביל לשיחות המשותפות. טבעי מאוד שיש לו "בטן מלאה" עלייך והוא אינו יכול לתת לה ביטוי בשיחות המשותפות. את הנעשה אין להשיב, אך אנצל הזדמנות זו להערה קטנה על הגבול הדק שבין גילוי-לב ופגיעה בזולת. לעיתים קרובות אנו פוגעים בזולת בשם ערך ה"כנות", כאשר כל מה שאנו רוצים להשיג בכך באמת הוא לפרוק אשמה מעל עצמנו. במקרה של "בגידה" (יחסי מין מחוץ לנישואין) שבלאו הכי הסתיימה, הגילוי כלפי בן הזוג נראה על פניו מיותר ופוגע בלבד ואם קיים צורך "להתוודות" עדיף לעשות זאת בפני גורם חיצוני למערכת, רצוי איש מקצוע מוסמך שבעזרתו ניתן לעבד הן את הצורך הראשוני בבגידה והן את תחושת האשמה המלווה אותנו וכן להיעזר בו לאיחוי השבר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

דנה שלום , מקובלת עלי הערתו של ד"ר רובינשטיין באשר למושגי אשמה ואחריות , אני ברשותך מבקש להתיחס לפן אחר - מימד הזמן : חמישה חודשים {רק חמישה חודשים !!!!!!!!!} חלפו מאז נחשף בעלך לבגידתך עם חברכם המשותף ואת תמהה הכיצד לא הגלידו הפצעים , הכיצד לתת לו הבטחון באהבתך , וכו'. ובכן , תהליך של שיקום מערכת יחסים הוא מורכב , ממושך, ויש להודות לעיתים אינו מצליח - וסופו בפרידה וגירושין. א ב ל דנה , אני בהחלט רואה מקום לאופטימיות , לקחת אחריות , ש נ י כ ם הולכים לטיפול {הגם שאישך אינו רואה טעם בכך} ושניכם מגלים רצון להבניית הזוגיות. באשר לאופיו של הטיפול , יתכן שיש מקום למספר שיחות נפרדות , יתכן שבאותה מסגרת בה הנכם מטופלים ישנו מטפל גבר {שאישך עשוי להרגיש בטוח ופתוח }. והעיקר- אם את באמת אוהבת ורוצה רק אותו - תני לו זמן, אל תלחצי ובקצב שלו - יסלח.

השאלה שלי אולי מעט שונה. רציתי לדעת האם ייתכן שמטפל ייעץ למטופל שלו כחלק מתהליך הריפוי לנתק כל קשר ממשפחתו. האם זו שיטת טיפול מקובלת במקרים של בעיות משפחתיות (לא אלימות ולא התעללות!), או שזה נחשב לא אתי והפסיכולוג עושה דבר שלא ייעשה?

שלום לך, התשובה לשאלה כללית ומשמעותית זו תלויה מאוד בהקשר. בהחלט קיימים מצבים בהם ניתוק הקשר ממשפחת המוצא מומלץ. פעמים רבות במקרים של חוסר יכולת לעזוב את הבית ולצאת לחיים עצמאיים, כשברקע משפחה שאינה מאפשרת עצמאות, ניתוק מהבית מהווה מטרה טיפולית חשובה. דוגמא אחרת היא במצבים פסיכוטיים: מחקרים מצביעים על כך שכאשר חולה מתאשפז וחוזר אל משפחת המוצא שלו סיכוייו לחזור ולהתאשפז תוך זמן קצר גדולים הרבה יותר מסיכויו של חולה שבעזרה מתאימה נמצא לו סידור מתאים בקהילה, אם בצורת מגורים לבד או בהוסטל. המשפחה כשלעצמה אינה ערך עליון בטיפול נפשי, אלא טובת הפרט הסובל. לא אחת קורה שיש קונפליקט בין ערכים אלה. לעיתים ניתן לגשר עליהם בעזרת טיפול משפחתי, אך ברוב המקרים אנו מדברים על החשיבות שיש להיפרדות הפסיכולוגית (שלעיתים קרובות כרוכה גם בניתוק פיזי) של אדם מהוריו או מתחליף-הורה בדמות בן או בת זוג שעימו יש לו קשר לא בריא. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

מניסיון שלי, הדרך הכי טובה להתמודד עם המראות הקשים והזוועות שהמוח מסרב לשכוח היא לדבר ולספר מה ראית שוב ושוב ושוב ושוב.. צריך לדבר על זה , לא לשמור בבטן, להוציא הכל, למצוא אדם -הכי טוב איש מקצוע ,שיכול לספוג את תיאוריי הזוועה, את כל המראות הקשים של הגופות, חייבים לדבר על זה אחרת זה יכול להתפתח לבעייה מאד קשה. יש טיפולים מיוחדים לכל מי שעבר ארוע טראומטי, ולי זה עזר מאד. לא יודעת איך הייתי יכולה להמשיך הלאה לולא קיבלתי עזרה נפשית, ולולא סיפרתי " על היום ההוא" כמה וכמה פעמים. חשוב לזכור שלא קל לספר על זה, יש הרבה אנשים שלא יכולים ולא מסוגלים לשמוע, ולכן הכי טוב זה אנשי מקצוע, כמו עובדים סוציאליים או פסיכולוגים.

תודה לעיצה אבל לא יודעת משתדלת לא לחזור על זה. להמשיך הלאה בחיי. כמו שאומרים " ההצגה חייבת להמשיך" כולה הצגה אחת גדולה!!! יום (טוב) אורחת

אני בן 27, מאז שאני מכיר את עצמי כאשר אני רואה בחורה הדבר הראשון עליו אני מסתכל הוא כפות רגליה, גם כאשר אני במגע עם בחורה אני נוהג ל,התעסק' עם כפות רגליה, ללקק, ללטף, לנשק, לפעמים אפילו להגיע לגמירה מכך. יש לי פנטזיות מיניות שמורכבות אך ורק ונישוק כפות רגליים ללא אקט מיני. כמו כן אני נמשך לכל הקשור לעניין, גרביונים, נעלי עקב וכו'. לא עברתי בילדותי כל התעללות מינית או אחרת. מישהו יכול להוסיף על הנושא ? מה המקור ? וכיו"ב. תודה מראש

שלום אייל, באופן רישמי פטישיזם נמנה על רשימת הפאראפיליות והוא מאובחן רק כאשר מדובר במשיכה לחפץ דומם, כגון פריט לבוש במקרה שלך, אם כי מרבית חוקרי המין כוללים במונח זה גם התמקדות באיבר מסוים בגוף. כמעט כל הפרפילים הם גברים שסובלים לעיתים קרובות מיותר מפרפיליה אחת. במחקרים נמצא כי גירויים מיניים חזותיים חשובים לגברים הרבה יותר מלנשים. יתכן שהעוררות המינית אצל גברים תלויה במרכיבים של גירוי גופני במידה רבה יותר מאצל נשים, שעוררותן תלויה יותר בהקשר רגשי, ושגברים פגיעים יותר ליצירת אסוציאציות מיניות עם גירויים שאינם מיניים. החומר התיאורטי הרבה שנכתב על הנושא הוא בעל חשיבות ברמה העיונית ובעל חשיבות מעשית כשהפרפיליה נוגעת לפגיעה בבני אדם אחרים. במקרה שאתה מתאר, במידה שהדבר אינו פוגע ביצירת קשר רגשי עם בנות זוגך, עצתי היא לראות בכך פנטזיה שלמזלך הרב אין גם קושי גדול להגשימה. אם לעומת זאת הדבר פוגע ביכולתך ליצור קשר רגשי עם בת זוג, עצתי לך היא לפנות לטיפול פסיכותרפויטי אצל איש מקצוע מוסמך ולהתמקד בקושי למזג מין ברגש במקום בנושא הפטישיזם, שהוא במקרה שלך אינו מזיק אלא תבלין המוסיף עניין לחיי המין. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר שלום, אני בחורה צעירה וכך גם בעלי (27) לפני כחודש אובחנתי כחולת סרטן, מאז אותה תקופה ואילך בעלי סובל מסיוטים בלילות,גלי חום פנימי באזורי הגפיים - בעיקר לקראת שעות הערב, לחצים בחזה, דאגנות יתר וחוסר מנוחה. בנוסף הוא נשלח לבדיקת הליקובקטר. האם הסימפטומים הנ"ל (אולי חוץ מהבטן - וגם זה בספק) מעידים על מצב של חרדה או שאלו יכולות להיות תגובות פיזיולוגיות המעידות על מחלות אמיתיות. ברצוני לציין כי בספירות דם הכל בסדר. אם אכן מדובר בתופעות חרדה לאן עלינו לפנות? בקשר אלי - אני מתמודדת יפה מאוד.

שלום ענת, דאגתך לבעלך נוגעת ללב,בייחוד נוכח מצבך הרפואי שלך. על בעלך לעבור סדרת בדיקות גופניות מקפת כדי לשלול סיבה אורגנית לתופעות אותן את מתארת ומתיאוריך נשמע כי הוא אכן בפיקוח רפואי. רק לאחר שלילת סיבה אורגנית, ניתן יהיה להסיק שמדובר בתופעה סומטופורמית (שמקורה נפשי וביטויה גופני) ואז קיים מקום להיוועץ בפסיכיאטר להתאמת טיפול תרופתי אנטי חרדתי. אם אכן מדובר בחרדה, שילוב של טיפול תרופתי ופסיכותרפיה (שיחות) הוכח כיעיל יותר מכל אחד ממרכיבים אלה בנפרד. הואיל ואת קושרת את התופעות של בעלך בהופעת מחלתך, בהחלט מומלץ לשקול טיפול זוגי. עצתי היא לנצל את המרכז הרפואי בו בעלך עובר את הבדיקות הגופניות (במידה וזהו מרכז רפואי) ולבקש להיוועץ בפסיכיאטר לאחר שלילת סיבה אורגנית ואולי להמשיך את הטיפול ביחידה הפסיכיאטרית של אותו מרכז רפואי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום ענת, אני מחזיקה לך אצבעות ומאחלת לך רפואה שלמה!!!! אני לא מבינה בזה אבל ממה שאני כן יודעת, אז הגוף והנפש הולכים יפה מאוד ביחד. כלומר: מה שקורה לנפש (ולנפש שלו קורה המון בחודש האחרון) משפיע על הגוף. יש קבוצות תמיכה כמו של אגודת ח.ס.ן, ויש אפשרות לקבל סיוע נפשי בבית החולים. נסו לברר. עדי

ענת שלום ישנם גופים רבים התומכים במשפחות של חולי סרטן. תוכלי לברר בתוך בית החולים עם העובדת הסוציאלית של המחלקה בה את מטופלת או אף באגודה למלחמה בסרטן. ברוב בתי החולים פועלים פסיכולוגים שיקומיים ורפואיים שחלק משמעותי מנסיונם לעזור לחולים ובני משפחותיהם. למשל http://cancer.org.il/newsite/index.html בעיקרון, אם מדובר בתופעת חרדה, ובהחלט יתכן שזו התפתחה על רקע מחלתך, כדאי לפנות לייעוץ וטיפול מקצועיים בתחום. להלן סיכום קצר על הטיפולים הנפוצים בחרדה, נושא שעולה פעמים רבות בפורום בהקשרים שונים. חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייייי איפה כולם? אני צריכה עזרה, אני עוד מעט חייבת לצאת(בעלי בדרך) ו---ג---- בצרה, אני לא רוצה להשאיר אותו לבד... דחוף כוכבית

היי כוכבית, אני פה. מה קרה?

היי נטע מה שלומך??. בחור שמכנה את עצמו-ג- לא מרגיש כל-כך טוב, לא רציתי לעזוב אותו לבדו. בינתיים תפסתי אותו בטלפון(הוא נתן לי אותו באימייל), ואני אתקשר עליו שוב יותר מאוחר זה ההסכם שעשינו..תקראי מה הוא כתב, אני ניכנס בין המקלחת של בעלי (מנצלת כל רגע) אני ממש דואגת ל-ג-, מקווה לטוב כוכבית

האם נכון שנימצא קשר בין חידק סטרפטוקוקוס שלא טופל כראוי לאו סי די?

לא!

שלום רב, הנני בחור בן 21 מעוניין בידע , האם קיימת איזושהי גלולה/כדור שבבליעה וללא שום כאבים תביא למוות?

היי ג מה קרה? לא חבל?ספר ספר אנחנו נעזור לך, בסוף עוד תחייך אצליינו:-)))) מהמוות אתה לא פוחד, אבל מהכאב כן???? מה אני אעשה בלעדך? תחשוב שוב... כוכבית

זה לא המוות אבל גם לא החיים! זה לא הכאב והצער אבל גם לא השמחה והאושר! פשוט אפטי להכל, לא אכפת וכן אכפת, רוצה את הבניים לא את המוות אבל גם לא את החיים! אז אם יש איזה גלולה - אנא תגידו לי, כי אני מפחד אם אני אנסה ולבסוף אכשל ואשאר פה!

אתה שואל שאלה כזאת בימים מטורפים אלה, שאנשים מתפוצצים בבתי קפה, באוטובוסים, בקניונים וחוטפים צרור יריות באמצע הרחוב, אתה באמת חושב שאין כאן מספיק מוות והרג שצריך עוד להמציא כדור?

הייייייי מה את רוצה ממנו!!! במקום לנסות ולעודד אותו, את מנסה לגרום לו לרגשי אשמה?

היי אני כבר מתקשרת..

מסים איתך יש כאן יותר מדי מוות והרג של אנשים חפים מפשע ואנשים שחייהם יקרים להם, לא אצלי , ההבדל בני לבניך שאת אומרת מזל שלא היית בפיגוע ואני מקלל על שלא הייתי שם!

מצטערת לא אתן לך שם של גלולה אבל כן אתן לך שם של אתר שעוזר יתן לך אוזן קשבת ותמיכה www.sahar.org.il גם אני מרגישה חרא תאמין לי . המראות שאני ראיתי לא מאכלת לאף אחד

לפני שאתה עושה צעד שאין ממנו חזרה!!!!!!!!!!!1 אני הייתי במצבים דומים בגיל שלך ויצאתי מזה והיום אני מאושרת על כך שאני חיה. תחשוב על כך שאתה רק באמצע הסרט של ךך עכשיו, מה ככה לעזוב באמצע? הרי יש עוד הרבה דברים שמחכים בסרט הזה: הצלחות, אושר וגם... אהבה שאולי מחכה ממש מסביב לפינה. ככה זה היה אצלי. היום אני בת שלושים ושמחה כל כך על כך שבחרתי להמשיך. המוות אין מנוס ממנו וכולנו נגיע אליו מתישהו אז למה להקדים את המאוחר? אני יודעת שקשה להקשיב במצבים כאלה לאחרים (גם לי כשהייתי במצבים כאלה היה קשה להקשיב לעצות של אחרים שהתעצבנתי מהם), אבל תזכור כל הזמן שהסרט שלך רק מתחיל עכשיו. לגבי תחושת האפטיה, גם לזה וגם לדיכאון יש פתרונות מופלאים היום בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, שווה לנסות לא? להזיק זה לא יכול. נקודה למחשבה. מאחלת לך מכל הלב שתרגיש טוב ושתחווה עוד הרבה מאוד ימים, חודשים ושנים של חיים מאושרים, אהבות גדולות ומיצוי עצמי.

שלום נ, לא ידוע לי על כדור כזה, אך אני מעוניין לדעת יותר מה עורר את השאלה. אנא, כתוב יותר על עצמך ועל מה שמציק לך. אני מצפה לשמוע ממך. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

אין לי כח למשחקי איכפת לי, תודה על הרצון הטוב אך החלטתי בעינה עומדת, הכל עניין של זמן הבעיה היא הדרך, לכן אם אין ברצונך לתת לי שם של כדור כזה, אז שיהיו לך חיים יפים ומאושרים ואני אמצה דרכי. תודה ג

אני בת 27 וסובלת מחרדה כשנתיים. עד היום לא עשיתי כלום בנידון ועכשיו רופא המשפחה שלי הפנה אותי לחוות דעת פסיכיאטרית. הציעו לי מכרים במקביל ללכת להומופט ולקבל טיפול טבעי כגון פרחי באך שאלתי היא האם זה עוזר? ( טיפול טבעי?) , האם זה עדיף על פסיכיאטר? כי רק המחשבה להתחיל בטיפול פסיכיאטרי מכניסה אותי לחרדה שאני לא אצא מהמעגל הזה ושאולי לא כדאי להתחיל בו. אשמח לעצות

היי דנה, פרחי באך יכולים להקל נקודתית כאשר מופיעה התחלת התקף חרדה, או פאניקה, אפשר לקחת רסקיו רמדי שהיא תמצית פרחי באך. אני ניסיתי את כל סוגי הטיפולים האלטרנטיביים לפני שפניתי לטיפול פסיכיאטרי. יש רגיעה מסוימת לאחר טיפול כמו הילינג או שיאצו, אבל ההקלה זמנית בלבד. לחרדה יש כיום טיפול תרופתי מהדור החדש . חבל שתסבלי תקופה כל כך ארוכה, גם לי היו התקפי חרדה משך שנה עד שהעזתי לפנות לפסיכיאטר. חששתי מהסטיגמה וכמובן מהתרופות, ואני לא נוטלת אפילו אקאמול. התרופה בשילוב טיפול פסיכולוגי שיפרה את חיי ללא הכר. אחרי הסבל הנורא חזרתי לשמחת חיים ולאיכות חיים, את לא צריכה לפחד, גשי לפסיכיאטר טוב ואנושי ותתחילי לחזור לחיים מלאי שמחה.

נטע, תודה רבה רבה רבה. את כל כך מעודדת אותי שאין לך מושג סוף סוף מישהו אומר שאפשר לחזור להיות מאושרים כי אני כמעט כבר לא מאמינה שזה יקרה

ורפואה שלמה.

שלום לכולם, אני נמצא בין שיעור לשיעור, אז כפתרון ביניים, במקום להטריד את יוסי רוזמן בשאלות חוזרות ונשנות - פתחתי עבורכם חדר צ'אט בתפוז. שם החדר "סיוע הדדי", ובו תוכלו לדבר ביניכם לבין עצמכם על ענייני דיומא ולהשאיר למתייעצים מקום לשאול שאלות את אנשי המקצוע במסגרת פורום הטיפול הנפשי של דוקטורס. הכניסה לחדר הצ'אט: http://www.tapuz.co.il/chat בחרו בכינוי, רצוי אותו כינוי בו אתם משתמשים כאן, חפשו את החדר סיוע הדדי ברשימת החדרים ושוחחו ביניכם להנאתכם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום ד"ר הכוונה שלך הייתה טובה, אבל אני זקוקה לתמיכה ולא לכל מיני הצעות מגונות שקיבלתי שם.. אני רוצה להישאר כאן, כאן נחמד ובטוח! תודה כוכבית

כוכבית, זהו פתרון ביניים. את לא חייבת לענות למי שפונה אלייך ואז יעזבו אותך מהר מאוד. בחדר הצ'אט תוכלו לדבר באופן פרטי זה עם זה בפרטי ע"י צביעת המשתתף עימו אתם רוצים לדבר, או בכללי ע"י כתיבת הודעה ללא צביעה. כדי למנוע הטרדות ממשתתפי יתר החדרים, אפעל למען פתיחת חדר שתהייה רק לכם גישה אליו, אך כרגע אני צריך להיכנס ללמד. בינתיים תסתפקו בכך, בסדר? יום טוב ושקט, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר רובינשטייין, שלום רב! חיכיתי לתגובה זו הרבה זמן - ויותר טוב מאוחר מאשר אף פעם. סוף סוף הסקתם מסקנה נבונה וחכמה מצדכם, זוהי "מכה" לכל העונות בפורום , לא תהיה להם הזדמנות לפגוע בי ובכל החדשים בפורום, הן השתלטו על הפורום בצורה מלוכלכלת, מבקרות ללא הרף ולא נותנות זכות לאחרות ולי שמצאו בי שעיר לעזעזעל שאני כביכול "מתחזה" בפורום. האם אין לימה לעשות בחיים, מה זה יתן לי? אני פונה לפורום ויש לי את מלוא הזכות כמו לכל אחת ואחד לשאול לפי השכלתי, לפי נסיוני העני בחיים המיניים, הפרטיים והן כל הזמן מחפשות אותי ומנסות לפצוע - אך תאמין לי שהן לא מזיזות לי, אתה נתת לי תשובות בעבר ועזרת לי מאד ויישר כל לך ולכל הרופאים כולם. נתת פיתרון הולם, עכשיו יהיה לך את הזמן, את החישק והרצון לענות לכל הפונים בפורום, ואת הדו-שיח שלהם הן יכולות לפרוק דרך מכתבים באופן פרטי, אימייל או השיטה שבחרת - יישר כח לך ואני מודה לך מאד מאד על שעזרת לי בעברו אתה עושה עבודה לתפארת. אם תצוץ לי בעייה, אני שמחה שיש תמיד לאן לפנות ולא לחובבנים ויש הכאלה המתוסכלים המוציאים את הפורקן עלי - לא עשיתי להם שום רק בחיים ולא חייבת להם מאומה. מהיום והלאה, אני מצפה ואצפה רק אם תהיה לי באמת בעייה - מתגובתכם של בעלי המקצוע בלבד. כנראה זו הבעייה שלא הרבה פונים לפורום בגלל נטע שנהב ועוד הגוזלים והמוציאים את החישק לאחרים. תודה לך שוב וחג שמח וכשר לך לכל הרופאים ולמנהל הפורום שעושים עבודת קודש.

אתמול הייתי קרובה מאוד לאזור הפיגוע בכ"ס. מכיוון שהייתי באמצע קורס כלשהו לא שמעתי חדשות , וגם הסלולרי שלי היה סגור. בתי בת ה-25 נכנסה ללחץ וחרדה כאשר לא עניתי לסלולרי וגם מאוחר יותר כאשר התבהר שאני בריאה ושלמה לא הצליחה להירגע. גם היום היא נשארה עדיין בבית. מה עושים כדי להירגע??????.

גם אני באותה סירה - אין לי תשובה

היי, צריך לתת לזה לעבור, ולדבר על החרדה. והרבה!!!! עדי

אלמונית שלום המצב הבטחוני יוצר מצוקה ולחץ נפשי אצל אנשים רבים. אין פתרון של ממש למה שאת מתארת למעט תמיכה והכלה הדדית. חשוב לתת לה לדבר ולפרוק את אשר על ליבה. גם היא מעדיפה לא לחלק את רגשותיה חשוב להבהיר לה שאתם עומדים לרשותה ומחבקים אותה. בד"כ תוך יומיים שלושה מגיעה רגיעה. ניתן לפנות לרופא המשפחה ולבקש כדור הרגעה למצב הזמני שנוצר. במידה ולא חל שיפור ביומיים הקרובים כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפעמים להתעלם זו הדרך הטובה ביותר

למשתתפי הפורום שלום, אנו נותנים משקל רב לפן של התמיכה ההדדית בין חברי הפורום, ואולם במצב שנוצר בשבוע שעבר היו 3 דפים לפחות בהם התכתבתם ביניכם לבין עצמכם (חלק גדול הוקדש גם למריבה עם מישהי) ואכן תהיתי מה הרושם שנוצר אצל אדם חדש המבקש להתייעץ עם אחד המומחים בפורום. השערתי היא שהדבר היה מרתיע אותו ואכן באותם ימים לא היו פניות של גולשים חדשים. שלושה עמודים שלמים, ללא כל פנייה אל אנשי המקצוע ובמילא גם ללא כל תגובה של אנשי המקצוע יוצרים רושם של פורום בלתי-מקצועי ואדם הנכנס לפורום ומבקש להתייעץ לא יבין להיכן נקלע. סימוכין להרגשה זו מובאים בהודעתה של תוהה שהדבקתי והעתקתי בסוף הודעתי זו. נא התחשבותכם. יום טוב, ד"ר גידי רובינשטיין מחבר: תוהה תאריך: 17-03-2002 20:32 ובכל זאת אם יורשה לי להעיר בעדינות, לחדשים קצת קשה ואולי גם לא נעים להצטרף לפורום בו יש מתכתבים קבועים בעצים קבועים (אני לא מדברת על כל אותם אנשים נפלאים העוזרים בקביעות אחד לשני ולכולם), התחושה היא של ללכת לאיבוד בתוך סבך היער. - גם קשה להשתלב וגם אם כבר העזת וניסית להשתלב, הרי לא פעם השאלות שלך הולכות לאיבוד ונעלמות בתוך ובין העצים ואין עונה. כשכל עץ תופס איזה חצי עמוד-עמוד, לא מפתיע ששאלות קטנטנות מתחבאות להן בין הענפים ואף אחד לא יידע עליהם. ואם מישהו חדש מנסה להעזר בפורום והוא לא נענה, לא בטוח שיהיה לו אומץ לשאול שוב והוא ינסה, אם בכלל, במקום אחר. גם אם העצים האלו עוזרים, הרי עץ שלם הנכתב באמצע הלילה ובכל ענף הודעה קטנה של "מה נשמע?", לדעתי ראוי שייכתב באי-מיילים, ולא בפורום עצמו, הרי העזרה תהיה זהה, לא? כשאני נכנסת לאתר, אני בפירוש נבהלת מהעצים העצומים ומרגישה מאד לא שייכת. מקווה שלא פגעתי באף אחד.

נכון, ישנם חדשים שרוצים להשתמש בפורום ונכון, ישנן הודעות שלא ממש ראויות להכתב פה אבל רוב רובן של ההודעות - ואני אומרת את זה כאחת שמשתתפת בכתיבת העצים הענפים כאן בפורום - מיועדות (אם כי במסווה - כי הרי אנחנו אנשים חושבים) לכולם, לכותב לזה שנכתבה אליו ההודעה ולכל מי שיוכל להפיק ממנה תועלת אנשים עוזרים אחד לשני מפני שהם חוו את אותם הדברים מי שלא רוצה להסתכל על עץ גדול שיעבור הלאה... אנשי מקצוע...(כמה באמת עונים כל יום להודעות?)..מתבלבלים מעץ?? תחושת אי שייכות היא תחושה שצריך לעבוד עליה. אבל גם שאלות הכי קטנות, מאנשים חדשים בפורום נענות. ד"ר רובינשטיין - קשה לך לזהות הודעות ולענות עליהן? לי לא. ולא בגלל שהעץ כביכול נעשה על ידי. כבר אמרתי אז, וכתבתי ליוסי רוסמן...לא תמיד כולם יבינו על מה ולמה צריך עץ שלם..לפעמים צריך "פינג פונג" של דברים כדי שמוסר ההשכל ייכנס טוב טוב לראש. ואני יכולה להגיד לך שחלק ממשתתפי הפורום בהלם על מה שנעשה. כי צדקתם, זה לא פורום רגיל, זה לא פורום של שאלות ותשובות...

ד"ר גידי שלום רב, רעיון הפורומים הנ"ל הוא נפלא בעיניי. מזה זמן לא רב, אני משתמשת במספר פורומים שלכם לשאלות והתייעצות וזו מכיוון שאני מאד מתעניינת בנושא בריאות עקב מחלות שונות במשפחתי, נפשיות ובריאותיות. בכל שאר הפורומים קיבלתי תשובות מהירות הן מרופאים והן מעוברים ושבים שסיפקו אינפורמציה. הפורום הזה הוא היחידי שנמצא במצב כל כך מזעזע. לצערי הרב גם "תוהה" אשר את מכתבה צרפת (אם תציץ בהמשך העץ הרלוונטי) - הצטרפה והשתכנה ע"י החבר'ה המקומיים להצטרף לחבר'ה. אני חייבת להודות שציפיתי לדברים כאלה גם בפורומים אחרים אך להפתעתי הם פועלים נהדר (כמובן שלפעמים עולה איזה מפריע אבל אחרי שלא עונים לו זה נגמר). אני לא יודעת מה ביכולתכם לעשות על מנת למגר את התופעה אך אני יכולה רק לומר שחבל ושרציתי להיעזר בכם אך לצערי זה כנראה לא אפשרי כרגע. אני אציץ מדי פעם לראות אם יש שיפור ואשמח לחזור. בהצלחה.

אני עם חושבת . גם אני נכנסת כל יום ,כמה פעמים ביום אפילו, אבל לאחרונה די מבלבל פה. רציתי גם אני להתיעץ אבל נראה לי שאני אחכה קצת לראות לאן ילכו כאן הדברים. מקווה לטוב אורחת

רק רציתי שתדעי שהמשך הדיון עם "תוהה" היה עם "תוהה" אחרת שגנבה לי את השם. איזו תחושה מוזרה שמשתמשים בשם שבחרת. ראי את ההודעה ששלחתי לנטע.

את צודקת במאה אחוזים - אני איתך. אם רוצים שהפורום יצליח ובגדול - חייבים לתת אפשרות רק לרופאים בלבד לענות ולא לתת אפשרות כניסה לשאר האנשים לענות- שהם יפתחו לעצמם אתר בנפרד ויפטפטו כל היום 24 שעות אחת עם השנייה. כשאנו הולכים לרופא כשכואב לנו - אנו רוצים את התייחסות של הרופא המקצועי בלבד ואנו לא נעזרים בכל מיני פציינטים היושבים והממתינים בקליניקה - הבעייה שהם זורים פצעים להרבה נשים בפורום, ולא נותנים את החישק לחדשים לפנות לרופאי הפורום כללף הם סתם מחבלים - וחבל. טוב שהרופאים ומנהל הפורום קיבלו שכל ויודעים היטב איך להגיב ולנהוג עם כל אחת ואחד, צריכים למגר לאלתר את ה"עץ" השפל והמשועמם המחפש לדרוס אנשים חלשים המתייעצים בפורום. כולם סובלים מהם, מעניין!.

יש לי שאלה : יש לי אח שעובר משבר , אשר בעקבותיו הוא מאוד עצבני. אני מאוד מודאגת היות ובזמן האחרון יש לו כאבים בכל הגוף, קרחת קטנה בזקן , לפעמים כאבים בחזה.... שאלתי היא- האם בגלל העצבים יכול להיגרם לו נזק כלשהו ? האם יכול להגרם לו נזק בילתי הפיך? איזה תופעות לוואי יש לעצבים ? האם יש תרופות לא ממכרות שיכולות לעזור לתקופה זו בלבד. אודה לכם מאוד אם תענו לי בדחיפות , היות ואני מאוד חרדה לבריאותו.

לאחות המודאגת שלומות. בצדק רב את מודאגת. הגוף והנפש שלנו קשורים זה בזה בקשר חזק מאד. שילוב של תזונה נכונה, פעילות גופנית ושמחת חיים היא הדרך הטובה ביותר לחיות חיים ארוכים ובריאים. עובדה היא שאנשים שהגיעו לסוף דרכם הצליחו להבריא ע"י רצון חזק לחיות ולהיפך, מחלות מגיעות אלינו דווקא כשאנחנו עצובים, עצבניים. אני עצמי עברתי כבת דרך ארוכה להגיע למקום שאני נמצאת בו היום. וזאת עשיתי אחרי שלמדתי להרגע, להיות פחות במתח, פחות עצבנית ולקחת את החיים יותר בקלות. אם את זקוקה לעיצות אשמח לעזור, בהצלחה!

לאחות המודאגת שלומות. בצדק רב את מודאגת. הגוף והנפש שלנו קשורים זה בזה בקשר חזק מאד. שילוב של תזונה נכונה, פעילות גופנית ושמחת חיים היא הדרך הטובה ביותר לחיות חיים ארוכים ובריאים. עובדה היא שאנשים שהגיעו לסוף דרכם הצליחו להבריא ע"י רצון חזק לחיות ולהיפך, מחלות מגיעות אלינו דווקא כשאנחנו עצובים, עצבניים. אני עצמי עברתי כבת דרך ארוכה להגיע למקום שאני נמצאת בו היום. וזאת עשיתי אחרי שלמדתי להרגע, להיות פחות במתח, פחות עצבנית ולקחת את החיים יותר בקלות. אם את זקוקה לעיצות אשמח לעזור, בהצלחה!

לאחות שלום במידה ואחיך אינו נמצא בטיפול כדאי להפנותו בהקדם. כל הסימפטומים שאת מתארת מאפיינים מצב של לחץ, ובלי לנסות ולאבחן את מקור בעייתו, מומלץ מאוד שהוא יקבל ייעוץ וטיפול מקצועי. יש מגוון טיפולים אפשרי, אולם רק איש מקצוע יוכל להמליץ על דרך הטיפול המתאימה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי בוקר טוב עליי עבר יום מאוד קשה אתמול מכל הבחינות , אני ינסה לקצר ויאמר ש קמתי הפוכה בבוקר והחלטתי שאני עושה סוף להמון דברים שמטרידים אותי , שניראים לי באויר , לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לעצמי שאני מספיק בוגרת ועברתי מספיק בחיים כדי סוף סוף לקחת גם החלטות קשות , וההחלטה היתה לסיים איכשהו לגמרי את הקשר עם ה"יפני" שלי כי זה באיזה מקום הפריע לי כל הטלפונים כל מילות האהבה והגעגועים , זה היה סתם מטריף אותי , חשבתי לעצמי דבר אחד , שאם הוא באמת כל כך אוהב הוא צריך להיות איתי כאן ועכשיו ואני לא רוצה להבין ולשמוע שום תירוצים הייתי מספיק מבינה כל התקופה שלי איתו , וגם גיליתי שהוא שקרן , והוא משחק ברגשות שלי בזה שהוא משחק אותה מסכן כי הוא יודע שאני מאוד רגישה , אבל זה ניגמר , כי אתמול הייתי כל כך אחרת ממה שאני רגילה להיות איתו הוא היה בשוק הוא קפץ לשמיים מעצבים ,אמרתי לו דברים כמו , לא רוצה לשמוע אותך יותר ,אני משאיר ה את העבר שלי מאחורי קוברת אותו , ואם מדי פעם יצוצו לי ניצוצים של רגש אני ישכנע את עצמי שזה מת מזמן שהשארתי את זה באוסרליה לפני שנתיים, עוד אמרתי לו שהוא אנוכי ואגואיסטי, ושהוא חשב רק על עצמו כשהוא נסע , ואני כמו מטומטמת עוד הבנתי אותו, אמרתי לו שאני לעולם לא יסלח לו , על כל דימעה ועל כל כאב שעברתי אני לא יסלח לו , כל זה והוא צועק לי שהוא לא רוצה לשמוע אותי יותר שזה הספיק לו ושהוא מנתק ואני אמרתי לו שיזהר לעשות את זה והוא ישמע אותי עד הסוף , ואז הוספתי ואמרתי לו שאני מתפללת לאלוהים שישלח לי מישהו שיראה לי ויעשה לי רק טוב ויגרום לי רק לצחוק אחרי שנתיים של סבל איתך( זה לא בדיוק נכון אפילו בכלל לא נכון אבל הייתי כל כך עצבנית שרציתי לפגוע בו ) טוב , הוא היה בשוק לא ידע מה לעשות עם עצמו ואז הוא אמר לי את לא מתביישת . ואמרתי שלא שזה בדיוק כחה ושאני שונאת אותו שהוא גרם לי לשנוא אותו, בקיצור נאמרו הרבה מילים לא יפות וקשות וגם הוא לא טלית שכולה תכלת אבל הרגשתי שאני חייבת אחת ולתמיד לומר לו בדיוק מה שאני מרגישה , אני לא פריארית שלו והוא לא יכול לשים אותי על אש קטנה עד שהוא ידע מה קורה איתו , פשוט חוצפן גיליתי שהוא שקרן כמו כולם וזה ניפץ אצלי את כל המוסכמות שהיו לי לגביו , שהחזיקו אותי דבקה אליו עד עכשיו הוא הזין אותי שהוא כל כך אמיתי שגם דברים רעים הוא אומר , אבל זה שקר ותפסתי אותו על שקר שהוא יותר גרוע מכולם בישבילי ואני שונאת אותו ולא רוצה לשמוע עליו , כן נכון כואב לי , כואב לי שהייתי צריכה לדבר אליו בצורה כזו אבל די , מספיק זה מספיק ,, לפחות עכשיו אני יהיה בטוחה שאין שום קצה של חוט ולא יחיה ביזו אשליה , מה אתם חושבים שהגזמתי? שלא הייתי צריכה לדבר כך? הייתי שמחה לשמוע דעה בריאה , תודה ויום טוב , אני ממש באפיסת כוחות , אני יחדש אותם לאט לאט לילי

לילי חביבתי בוקר טוב:-))) בחריפות או לא בחריפות,עצם אםבאמת את חושבת כך? אם כן, אז בחריפות או שלא בחריפות, עצם העובדה שאמרת לו מה שאת חושבת!!! אני מעריצה אותך:-)))) באפיסת כוחות??? אני מוכנה לבוא לעזור לך, מאיפה את? יום של כוח וחיוך כוכבית

שלום! אני צורך כדורים,וכרגע אני לא בשיא אוני. האם רופא פסיכיאטר נותן מרשמים לכדורים אלו?או כל רופא יכול? תודה

שלום ליאו, כן, כל רופא יכול לתת מרשם לוויאגרה. אין התוויות נגד בין טיפול פסיכיאטרי תרופתי ובין ויאגרה. התוויית הנגד הרלוונטית היא תרופות מסויימות להורדת לחץ דם שהשילוב ביניהן ובין ויאגרה עלול להיות מסוכן מאוד. כמו כן, אם אתה מעל גיל 40, נניח, מומלץ לעבור בדיקת אק"ג במאמץ כדי לשלול הפרעות בקצב הלב לפני תחילת הטיפול בוויאגרה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אבקש לדעת : 1. מהן הסיבות הגורמות לפרסברציה מילולית? 2. מהן דרכי הטיפול בבעיה זו? אילו תרופות יכולות לעזור? האם ניתן להעלים לחלוטין את התופעה? האם יש דרך לרפא? 3. מהו המינוח הלטיני לתופעה זו?

השם הלועזי הוא אקולאליה, מלשון ECHO - הד. אני סבורה שלא ניתן להעלים לחלוטין את התופעה אך ניתן להשתמש בה לצרכי תקשורת, כאשר יש בעיות בתקשורת (למשל באוטיזם).

אנו בשנות השלושים. נשואים. אינני בטוחה בסיבה: כשאני נפגשת עם ידידנו המשותפים כשהוא נמצא עם אשתו- הוא מדבר איתי מעט בקרירות ויחסו אינו חם, ומתי שהוא נפגש איתי ביחידות(בלעדי אשתו) - הוא יותר לבבי, אוהב לפלרטט איתי, לחייך מפה לאוזן ולהביט בי כמו איזה חרמן מכף רגל ועד הראש - הדבר מפריע לי, כי זה נראה לי צביעות. מדוע בנוכחות אשתו הוא מקרין מעט קשיחות אלי וקרירות, וכשהוא לידי - הוא מתנהג כאילו מתלהב ממני - האם אני צריכה להתעלם, כי זה פוגע בי אישית, אני מרגישה כאילו הוא משחק בשתי דמויות, האם לדעתכם זוהי לא צביעות? - דליה.

מי שרלוונטי לגביך זה בעלך ולא הוא לשם מה את נפגשת איתו ביחידות לשיחות על שקספיר ?

לא הבנת אותי. אני איני יוזמת פגישות, כשאני נפגשת איתו במקרה ברחוב, קשה להבין?, עכשיו תוכלו לתת תשובה יותר הגיונית...

שאול - לא שמת לב שזו שוב המטרידה הסידרתית? תראה איך היא שואלת ועונה לעצמה!!!

לא זו לא צביעות,זו פשוט חרמנות.

זה קרה בסתיו של השנה שעברה,הוא יורד כמו מ-כ-ה א-פ-ו-ר-ה על העיר ,אני זוכרת שהיא אמרה: " ערב טוב אני יערה ואני אהיה המלצרית שלך להערב",מאז ומתמיד אהבתי שמות בע' ובמיוחד את השם הזה ,רציתי להזמין אבל כאשר הסתכלתי עלייה איבדתי את ריכוזי לחלוטין מרוב יופיה, דיפדפתי בתפריט אבל לא יכלתי להתרכז,היא עמדה שם מחייכת לעברי ואמרה שתחזור בעוד מספר רגעיים כדי שאני אבחר מה להזמין,אבל לא יכלתי,הסתכלתי עליה,היא הייתה כל כך יפה,היא הייתה גבוהה רזה בעלת שיער שחור עד הכתפיים ,עיניים כחולות,משקפי ראייה לעינייה,היה לה חזה מושלם,עגול ויפייפה. ניסיתי להתרכז בתפריט אבל מחשבתי נדדה..לעברה, מצאתי את עצמי במצב לא נעים שאני פשוט לא מסוגלת להוריד ממנה את העיניים,כשהיא נעמדה מאחורי הדלפק ונשענה על מרפקייה היא קלטה אותי מתבוננת בה ,היא חייכה אלי ולא ממש הפריע לה שאני מסתכלת עלייה. אחרי מספר דקות החלטתי מה אני רוצה להזמין וקראתי לה,היא ניגשה אלי אם הפינקסון שלה והחלה לרשום" מיד אחזור אם ההזמנה" אמרה לי ואני חייכתי ואמרתי תודה,כעבור מספר דקות היא חזרה אם ההזמנה והגישה לי, לקחתי מספר ביסים וסתם שיחקתי אם האוכל וכמובן שהסתכלתי עליה ולהפתעתי היא הסתכלה עלי וחייכה חיוך מקסים שממש שבה אותי בו הרגע... החלטתי שאני אנסה את מזלי ושאלתי אותה אם היא תצטרף עלי לקינוח מתוק ולכוס קפה,"אני מצטערת אבל אסור לי באמצע העבודה" היא אמרה לי ונורא התאכזבתי. אבל הייתה לי הרגשה שאותה אני לא אשכח כל כך מהר,כשביקשתי את החשבון הוצאתי את ארנקי כדי לשלם ,השארתי לה טיפ ממש גדול שהיא אפילו הייתה בשוק כשראתה מה שהשארתי ,לאחר מספר שניות היא חזרה אם הקבלה ולהפתעתי היה רשום שם משהו מאחורי הדף,"תתקשרי אלי היום אחרי תשע וחצי" ומספר הפלאפון שלה...עלה לי חיוך על הפנים,באותו הערב הרמתי אלייה טלפון ודיברנו ,היא התגלתה בתור מישהי מאוד נחמדה ונהנתי לדבר איתה,דיברנו וכל כך שקענו בשיחה שלא שמנו לב שהשעה כבר 3 בבוקר,למחרת בבוקר כמו תמיד קמתי לבדמהמיטה הכנתי כוס קפה התקלחתי וזזתי לעבודה, ראשי היה שקוע באתמול בערב ולא הייתי מרוכזת כלל בעבודה,ואז החלטתי להתקשר אלייה, "צהריים טובים" היא ענתה לי ולמזלי היא הייתה בהפסקה ויצא לנו לדבר מספר דקות,"ההפסקה שלי נגמרה "היא אמרה לי,אבל הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו אז שאלתי אותה אם היא פנוייה היום בערב,היא ענתה שכן אז שאלתי אותה אם יש אפשרות שנצא לאנשהו בערב, לשימחתי היא ענתה בתלהבות כן ושהיא נורא תשמח,סיכמנו שאני אבוא לאסוף אותה ליד המסעדה שהיא עבדה בה ובעצם איפה שלראשונה נפגשנו,חזרתי עייפה מהעבודה ,נכנסתי למיטה לתנומה קצרה של שעה ואחרי זה התעוררתי והלכתי להתקלח,התאפרתי אבל ממש קצת כדי שתוכל לראות אותי כמו שאני והתלבשתי ליציאה,לקחתי את המפתחות של האוטו ולרגע קט כשניכנסתי לאוטו ישבתי מספר דקות מחזיקה את ההגה מאושרת כולי ,היו לי פרפרים בבטן,מזמן לא יצאתי לפגישות ומזמן לא הייתי בקשר,אבל לא ידעתי שכל זה הולך להשתנות באותו הערב,כל הבדידות שהפכה כבר לשיגרה תעזוב אותי להרבה זמן... התנעתי את האוטו וייאלה לדרך, הגעתי בזמן לפגישה שלנו ,היא עמדה שם כל כך יפה, כל כך מושכת ובאותו הרגע ממש הרגשתי רטובה, היא ראתה אותי ונכנסה לאוטו ובשלום קצר ובנשיקה ידידותית על הלכי יצאנו לדרך,במשך כל הנסיעה רק דיברנו ונהנתי מכל רגע והרגשתי שגם היא נהנת כמוני,עצרנו ליד מסעדה שהייתה על חוף הים והחלטנו שניכנס,התיישבנו הזמנו קפה ומשהו מתוק ושקענו פעם נוספת בשיחה,היה זה יום שישי ולמחרת היה חופש אז חשבתי לעצמי שאין צורך להזדרז ולקחנו הכל באיזי,דיברנו כל כך הרבה ולא יכלנו להפסיק להסתכל אחת על השניה בעיניים,זה היה ממש רגע קסום ולא הייתי מוכנה להחליפו בעד דבר,אחרי כמה כוסות של קפה נמאס לנו והחלטנו לצאת, שילמתי את החשבון ויצאנו,השעה הייתה כבר 12וחצי בלילה ולא היה איש מלבדנו באיזור,החלטנו לטייל קצת לאורך החוף,חלצנו נעליים והלכנו לנו בשקט על החול הנעים שמזמן כבר שכחתי את ההרגשה שלו ברגלי, עצרנו לנו במקום מרוחק שהיה חשוך חוץ מאור הלבנה שהאירה עלינו,שרר שקט לרגע, הבטנו ביחד בירח ואז הסתכלנו אחת לשנייה בעיניים וחייכנו ,הבטתי בעינייה שהיו כל כך מהממות ולחשתי באוזנה שאני נורא שמחה שנפגשנו,לאט לאט כשהחזרתי את ראשי אחורה עצרתי ליד שפתייה החושניות והתקרבתי אלייה לנשיקה שכל כך רציתי לחוות עימה,שפתי נגעו בשלה,נשקתי לה קלות על השפתיים והיא שיתפה פעולה ונישקה אותי בחזרה,הכנסתי את לשוני לאט,בתנועות עדינות שיחקתי אם לשונה והיא עשתה את אותו הדבר,הרגשתי שאני ממש רטובה ומגורה , משחק הלשונות הפך ליותר מהיר וחושני,חיבקתי אותה וקירבתי אותה כמה שיותר אלי,היא ליטפה את שיערי ביד אחת והיד השניה הייתה על לכיי,היא הייתה כל כך חמה ונעימה שלא רציתי להפסיק אם זה לעולם,לאט לאט הורדתי את קצב הנשיקה והתחלתי לנשק קלות את שפתייה וללקק אותן,זה ממש שיגע אותה,נישקתי אותה לארוך עורפה הרך והעדין למגע,העברתי את לשוני על צווארה הענוג וירדתי מאט לכיוון השקע שבין הצוואר והכתפים ונישקתי אותה שמה ובחזרה עליתי אם לשוני על צווארה ונישקתי אותה ארוכות,הרגשתי את ידייה מתחת לחולצתי עוברות לאט לאט ומלטפות את גופי,לפתע היא תפסה את החולצה והרימה אותה בפרעות מעלי והורידה אותה ממני,תפסתי אותה חזק חזק כשגופה נוגע בשלי ומחמם אותי,לאט לאט הרפתי את אחיזתי אבל לא את נשיקתי,פתחתי לאט לאט כפתור אחר כפתור ופתחתי את חולצתה,הורדתי בעדינות ממנה את החולצה ופשוט עמדנו שם מחובקות ומתנשקות ללא הפסקה,פתאום היא דחפה אותי ממנה וחייכה אלי חיוך שובב שידעתי מה הוא אומר לגבי,נשכתי קלות את שפתיי רק מהמחשבה של מה שהולך להתרחש כאן הלילה בחוף הים השלוו... היא הסתכלה עלי בעיניים טורפות והחלה להוריד ממנה את הבגדים וכשנשארה ערומה לגמרי היא הסתכלה עלי במבטה השובב והמזמין ורצה למים,היא השתעשעה במים ונעמדה לרגע והסתכלה עלי במעין מבט של הזמנה,"אז אני מבינה שאת צריכה הזמנה כדי להכנס למים" היא אמרה לי בחיוך,התחלתי להתפשט לאט לאט ונכנסתי למים,להפתעתי, המים היו חמימים מאוד וכל כך נעימים,התקרבתי אלייה, היא התקרבה עלי וחיבקה אותי חזק אלייה ,היא החלה מלקקת את צווארי בתנועות כל כך נעימות, היא ירדה לאט לאט אם לשונה לעבר החזה והחלה מלקקת בקצה הלשון את פיטמותי שנעמדו מרוב ההנאה שהיא גרמה לי,היא ליקקה אותן קלות ומצצה אותן בכזאת הנאה ,אני ממש השתגעתי, תפסתי אותה והיא התיישבה על ברכי וחיבקה אותי,ראשי היה בתוך החזה המושלם שלה שכל כך רציתי לטעום, הרגשתי שהיא אוחזת בי חזק אם רגליה ויכלתי להרגיש את איברה החם משתכך ברגלי,היא אחזה בשיערי אם ידיה ואני נישקתי כל מ"מ בחזה שלה שכל כך גירה אותי,היא גנחה מספר פעמים מרוב הנאה כאשר שפתי עוברות על שדייה ולא מפספסות אף חלק,מדי פעם הייתה נועצת את ציפורניה בגבי ושורטת פה ושם ,אבל זה לא הפריע לי כלל, ידי החלו לטייל בגופה ולחקור אותו, ליטפתי את גבה וירדתי לאט לאט לכיוון ישבנה החטוב שכל כך רציתי לטעום ממנו,עיסתי אותו אם ידי והוא היה כל כך חטוב ומושלם,ירדתי לאט לאט אם ידי לכיוון איברה שהיה כל כך חם ומגורה , ליטפתי את דגדגנה והיא גנחה,שיחקתי קלות מסביב לחור וגירתי אותה קשות,שיחקתי אם אצבעותי בשפתייה החושניות והכנסתי שתי אצבעות לתוכה,היא נאנחה קלות ושרטה את גבי בשנית, לאט ובעדינות הכנסתי אותן כמה שיותר עמוק לתוכה והוצאתי אותן המשכתי כך והגברתי את הקצב, עצרתי לרגע והוספתי אצבע שלישית,היא גנחה בעוצמה ולמזלנו אף אחד לא היה באזור החוף בשעה מאוחרת זו,הגברתי את קצב החדרת האצבעות והיא גילגלה את עינייה מרוב הנאה,היא נעה בקצב של ההחדרה, הרגשתי שהיא עומדת לגמור והגברתי עוד יותר את הקצב,לפתע היא גמרה ונאנחה ,היא חיבקה את ראשי וישבנו מחובקות ככה מספר דקות,הרמתי את סנטרה בעדינות ונישקתי אותה ארוכות,לאט לאט התחלנו לצאת מהמים ונשכבנו על חול הלח בדיוק איפה שהגלים נעצרים,נשכבנו על החול הנעים,התחבקנו והתנשקנו ללא הרף,התחלנו להתגלגל לנו בחול וכל כך נהננו שלא יכלנו לעצור,היא שכבה על הגב ואני מעלייה, ליטפתי את גופה אם ידי ונישקתי אותה בלהט שרק התגבר והתגבר,נישקתי את צווארה וליקקתי אותו בהנאה רבה,ירדתי לאט לאט לכיוון שדייה המשגעים וליקקתי אותם ושיחקתי אם פיטמותייה שכל כך אהבתי,נשכתי אותן קלות והיא נאנחה ,המשכתי ללקק את בטנה ולנשק ,כל שיפוע ושיפוע נישקתי, היא כל כך נהנתה,המשכתי למטה לעבר איברה הרטוב וליקקתי את שפתייה התחתונות ושיחקתי בעדינות בקצה הלשון בדגדגנה ונשכתי אותו קלות,ליקקתי אותה וזה כל כך היה נעים שחשבתי לעצמי מה גרם לי כל הזמן הזה שהייתי לבד לא לעשות דבר בעניין,ירדתי אם לשוני תוך כדי ליקוק מתמיד לעבר החור שהיה כל כך רטוב ומזמין שפשוט חיכה לי שאני אבוא,הכנסתי את לשוני בהדרגה לתוכה, היא הייתה כל כך חמה ורטובה ,החדרתי את לשוני בקצב ,הגברתי כל פעם יותר ויותר והיא נעה אם כל גופה בקצב שלי,הוצאתי את לשוני, ותוכך כדי מלקקת את דגדגנה ומחדירה לתוכה שלוש אצבעות ,היא נאנחה מהנאה,החדרתי את אצבעותי בקצב מהיר והיא זזה איתי באותו הקצב כדי לחזק את ההחדרה,היא גמרה בשנית והרגשתי שהיא צריכה לפצות אותי ... עוד לפני שהפסקתי לחשוב על זה היא הפכה אותי על הגב ונשכבת מעלי מעסה את שדי ומלקקת את פטמותיי ואני כל כך נהנת שעיניי נעצמות מההנאה,אוץ' קטן נפלט מפי כאשר היא נשכה את אחת הפטמות אבל הכאב העביר לי זרם של הנאה בכל הגוף,היא המשיכה ללקק אותן בפרעות והחלה לרדת אם פיה לאורך בטני יורדת ומלקקת את כולי ומנשקת ולא מפספסת דבר בדרך, אני מרוב הנאה נאנחת ,היא יורדת לכיוון דגדגני ומלקקת אותו אם לשונה בפרעות מטריפת חושים, היא יורדת לעבר החור הלח שלי שמעוד מגורה ומחכה לה ,היא מחדירה את לשונה ומלקקת אותי מבפנים אני נמסה מאותה הרגשה ,היא מטריפה את חושי,אבל היא לא רוצה שאני אגמור לה עכשיו, לפני שאני קולטת מה היא רוצה היא הופכת אותי ל69 והיא מעלי ויורדת לי ואני לה והיא מתפתלת למגע לשוני שבתוכה,המשכנו ככה עד שיכרון חושים ואז נפלו באפיסת כוחות... בבוקר התעוררנו אם שחר כאשר אנחנו שוכבות ערומות ומחובקות ,קידמנו אחת את השניה אם נשיקת בוקר נפלאה,חייכנו אחת לשנייה וידענו שלא נשכח את הלילה ההוא כל כך מהר... התלבשנו ונסענו אלי לסיבוב שני... עדן.

היי זה חידוש מרענן!!!! מאיפה זה בא? (מאיפה זה מועתק??) אגב- סביר להניח שהיצירה וודאי תימחק- כי זה לא רלבנטי למי שמציץ במקרה- לפי הנוהלים החדשים. אני מאד מקווה שאנשים יספיקו לקרוא.... אבל תיסלם- יש עודדדדד?? ש נ ה ב

זאת באמת צביעות.תשאלי אותו מה בדיוק הבעיה שלו.

הרה ליבי נטע שלום האם קרציה שמוציאה אדם מדעתו לא יכולה לגרום להרגשה סובייקטיבית מבלבלת ? תודה שאול

הסבר....

לא. תנסה להסירה עם פינצטה. [ או שתנסה לשפוך עליה ליזול. איתן

מהן ולמה משמשות התרופות קסאנגיס ומודאל ? תודה

http://www.infomed.co.il/medIndex.asp

שירית שלום. ראשית אני לא רופא, אבל קצת יודע אז קסנגיס או בשמו ביותר מוכר "קסנאקס" מיועד להרגעה מיידית במצבי חרדה קשים, ובין היתר משרה שינה. לא מומלץ להשתמש בכדור זה לתקופות ממושכות משום שגורם לפיתוח תלות פיזית . מודאל הוא כדור " רב גוני" המשמש לטיפול במספר הפרעות כגון - דיכאון, מניה דפרסיה, וכיב עצבני. נראה כי מתן של שילוב שתי התרופות נועד לטיפול כנגד הפרעה משולבת חרדה-דיכאונית, כשהמרכיב החרדתי דומיננטי.

תודה

היי לכולם איך חלף לו הזמן במהירות, לא שמתי לב מה השעה, לצערי אני חייבת לזוז,(הבוס בדרך) אני מקווה שהכל יסתדר ולא ימחקו את מה שאנחנו כותבים. יום טוב לכולם כבר מתגעגעת כוכבית

ביי סולמית. איתן@

שלום אני פשוט לא מבינה מה קורה לי ...לפני כתשע שנים שילדתי את בתי הבכורה היו לה בעיות לאחר הלידה... אני הייתי מפוחדת עד מוות ומתוך מצוקה נדרתי נדר אני יותר לא מאוננת(זה אולי נשמע מצחיק אבל זה פשוט ככה). ניתן לומר שאכן (פרט לשתי "נפילות") עמדתי בנדר. לא מזמן היתה לי איזה בעיה ונשבעתי שאני משתדלת לשמור שבת מאוד (ברור שבעלי או כל אחד אחר לא יודעים אני באה ממשפחה סופר חילונית וזה יראה להם כמו טירוף הדעת). כיוון שאני לא ממש מצליחה כל השבת עוברת עליי בייסורים בפחדים ממחלות.. מאסונות... מה לכל הרוחות קורה לי ?? מה אני חוזרת בתשובה בלי לדעת אני משתגעת אולי תוכלו לתת לי כיוון?

שלום הייתי אומרת שאת עושה שימוש בנדרים מאוד קשים לביצוע.... במיוחד הראשון. אוףף..יש לי המון מה לכתוב, מעדיפה לקצר... במילא הנושא הזה עלול להימחק. ש נ ה ב

שלום לך, יש אנשים חילוניים המוצאים פתרון בחזרה בתשובה. זה עונה על הרבה בעיות קיומיות שכולנו מתמודדים איתן יום יום, כגון מסגרת העונה על צורך בהשתייכות, תשובות לפחדי המוות שלנו בדמות האמונה על העולם הבא, מענה חלקי אך ברור יותר מהמענה החילוני לחרדה המתמדת בדבר אי-הוודאות וכדומה. מה שאת מתארת הוא מנגנון דומה, אם כי שונה במקצת, הידוע בשפה הפסיכואנליטית כ"ביטול פעולה" (undoing) - כלומר, ע"י קיום מצוות או הימנעות מאוננות את מקווה למנוע אסונות. אני מבין שזה לא עוזר לך, אלא מחמיר את המצב, שכן את לא מצליחה לקיים את המצוות שייעדת לעצמך ואז החרדות מתגברות עוד יותר. לכן אני ממליץ לך לטיפול פסיכולוגי כדי ללבן את המשמעות שיש למחשבות האובססיביות שלך ואת ההתייחסות שלך אל מיניותך (הימנעות מאוננות כדי למנוע אסונות וכדומה). ייתכן שהמטפל ימצא צורך להפנותך גם לטיפול תרופתי. חלק מהתרופות האנטי-דיכאוניות מהדור החדש (ממשפחה של SSRI כמו פאבוקסיל, סרוקסאט) במינונים גבוהים מהמקובל לטיפול בדיכאון יעילים נגד מחשבות אובססיביות מן הסוג שאת מתארת, אך הייתי מנסה קודם את האופציה של טיפול פסיכותראפויטי בלבד (שיחות). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מאד מוזרה שלום, במקום לנדור נדרים משונים בכל פעם שקורה לך משהו לא טוב, משבר וכו', אולי תנסי לברר עם עצמך האם את באמת מעונינת לקבל עליך את עול המצוות (לא רק לשמור על השבת אלא את כל עסקת החבילה נגד אסונות ומשברים). אם תגיעי למסקנה שזה מתאים לך ועושה לך טוב ומביא לך שלווה, שקט ואושר פנימי, וזה מה שאת באמת רוצה וצריכה - על הכיפאק, לכי על זה. ומה תעשי במשבר/ים הבאים, חשבת על איזה נדר חדש לנדור? ומה יקרה לכשיגמרו הנדרים הקלים? (תהפכי לדוסית "שחורה"?) ככה, או ככה, באמונה שתהיי ברכה בעמלך.

מוזרה, מה שאת מתארת אלה פשוט אמונות תפלות את מאמינה שאם לא תאונני תמנעי אסונות עולמיים? תמנעי אסונות אישיים? ...אני אנחש ששמעת הרצאה דתית כזו או אחרת בזמן האחרון. קחי את זה ממני (ואני דתיה מלידה) - אוננות אינה בעיה לנשים מבחינה הלכתית. ההלכה אוסרת זאת רק לגברים. מה שאת צריכה זה פשוט להוציא לך את האמונות האלה (שנטעת את) מהראש.

היי נזבורה אולי תתקשרי אליי?

היי! אשתדל ליצור איתך קשר מחר. מקווה שהכל בסדר אצלך ושאת מרגישה טוב. ביי - ותחזיקי מעמד! נזבורה

לרופא שלום ! אודה לך אם תסביר לי מהם סימני ההלם למראה ארוע קשה - פיגוע. בתי בת ה-23 היתה עדה לפיגוע מחבל שהתאבד בצדו השני של הכביש. האם תיתכן תגובת הלם מאוחרת ? מיד לאחר הארוע התקשרה אלי וסיפרה לי מה שקרה לפרטיו. איך אדע אם היא זקוקה לעזרה ? בתודה שרה.

שרה שלום ניתן לחלק את תגובת ההלם לשני שלבים. השלב האקוטי מייד לאחר האירוע ותגובה פוסט טראומתית שעלולה להתפתח כעבור זמן (ימים, שבועות ואפילו שנים). בשלב המיידי חשוב לספק לבתך תמיכה ועידוד. חשוב שהיא תוכל לספר שוב ושוב את מה שקרה. באופן זה היא מעבדת את החוויה הטראומתית שלא עברה עיבוד מלא בעת התרחשותה בשל מנגנוני החרום של הגוף שפועלים במצב כזה ויוצרים מעין ניתוק מהחוויה. אין ספק שהיא תזכור לעד את מה שאירע, אולם אין הכרח שהדבר ישאר כצלקת הפוגעת באיכות החיים. הסטטיסטיקה מורה שכשליש מנפגעי טראומה עלולים לפתח תסמונת דחק פוסט טראומתית בעוצמה כזו או אחרת. הטיפול הפסיכולוגי עשוי להיות רלוונטי לכל אדם שעבר חוויה טראומתית. הטיפול המוקדם עשוי בהחלט להיות גורם מונע להתפתחות תסמונת פוסט טראומתית. זו לפחות השערה שעולה ממחקרים אחרונים בתחום. יש להדגיש שהטיפול צריך להיות ממוקד וקצר ומטרתו עיבוד של מה שקרה וניסיון ליצור רצף והמשכיות בין מה שהיה לפני האירוע למה שקורה אחריו. המודל נלקח מהמודל הצבאי לטיפול בנפגעי הלם קרב. השאלה האם להפנות את בתך לטיפול תלויה פשוט בנכונותה ורצונה לפנות לטיפול. אם היא מעוניינת בכך, הדבר מומלץ. אם היא אינה רוצה, אין צורך ללחוץ עליה. ספקו לה תמיכה וכתף ותנו לזמן לעשות את שלו. במידה והיא מעוניינת הייתי ממליץ על פניה לטיפול בטכניקה של EMDR שיעילה במיוחד לטיפול בפוסט טראומה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שכל פעם שהפסכולוג חברתי הלא הוא ד"ד בן אברהם עונה על פניותנו . הרפטואר קבוע :בתחילה "התיחסות" לבעיה לאחר מכן המלצה מחייבת לפנות ליעוץ או לסדנא ולבסוף הוראה להקליק על שמו המוכחל לשלוח לו אימל ........ובא לציון גואל. האם הד"ר הנכבד לא מנצל את מצוקתנו ומשתמש לרעה בפורם כדי לעשות נפשות ליעוציו לסדנאותיו ו.........לכיסו הפרטי שתופח מבעיה לבעיה. או שמא הנני טועה וחושד בכשרים???????

למה אתה מתחיל איתו???? אתה לא רואה שגם ככה אנחנו בבלאגן???

ממש לא. אני אורח די מזדמן שפעם בכמה זמן מגיח לפה . וקורא את הפניות את האמת מאוד אמפטי לחברה פה ומידי פעם גם מנסה לתרום "וליעץ"

שלום שמתי לב, ריטואל קבוע..... גם זו דרך. אבל- מן הראוי לא להדליק את הקוצים, כי ממילא החורשות כבר קרחות, והקוצים- רק חסר להם ניצוץ של אש ...... ואופססס.... אני - הייתי מתעלמת, וממשיכה בשלי. ש נ ה ב

צריך קונה...גאגוזי... נו מי משלם??? אשה צועקת רוצה גאגוזי ביזו....

אמי בת 53 סובלת מזה כשנתיים וחצי לסרוגין(כל חודש חודשיים בערך) מכאבים בחזה ודפיקות לב מואצות . כשזה קרה וקורה היא מיד הולכת למיון או לרופא המטפל . היא עשתה את כל הבדיקות הנדרשות מאקגה ועד אקו לב ובדיקת לב במאמץ , בדיקות דם ועוד ולא נמצא דבר. האם הכאבים יכולים לנבוע ממצב נפשי כלשהוא ? ולא מסיבה פיזיולוגית ? אם כן ממה ? ואיך אפשר להסביר לה את זה מפני שהיא ממש בטוחה שהיא חולת לב . תודה

שלום רזיה, אם אמך נבדקה ונשללה כל סיבה אורגנית (מה שסביר מאוד להניח משום שהיא סובלת מהתקפים אלה שנתיים וחצי), יש להתייחס אל העניין כהתקף פאניקה ולפנות לטיפול פסיכולוגי, אשר ייתכן שהוא יהיה משולב עם טיפול תרופתי אנטי-חרדתי. אני מבין שאמך מתקשה לקבל את העובדה שמדובר בתופעה פסיכולוגית ולכן הצעתי היא שאם יש לה קשר טוב עם רופא המשפחה שלה, תפני אליו כדי שיסביר לה את הדבר. ההיצמדות לסימפטום הפיזי היא הדרך הקלה יותר, אם כי היא ללא ספק לא נעימה, משום שהסימפטום הפיזי הוא ספציפי ויחיד, בעוד המצב הנפשי העומד מאחוריו הוא הרבה יותר מורכב. ייתכן מאוד שאמך "מרוויחה" מתשומת הלב הניתנת לה בחדרי מיון וכדומה ובטיפול הפסיכולוגי יש אולי מקום ללבן זאת ולחשוב יחד על דרכים נורמטיביות יותר להשגת אותה תשומת לב. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

היי שלומי איזה כייף לראות אותך כאן:-)))) המון בריאות כוכבית

הי כוכביתוש, שאלתי עלייך כמה פעמים. חשבתי שכבר השארת אותנו מאחור. נסעת לך עם הרובר שלך , כמו השיר: ואת בתוך הג'יפ שלך, מקשיבה לסטריאו , ואת אנשי הפורום הקטנים והבעייתיים, השארת אחורה אחורה ... והנה את כאן , מתוקה כרגיל, אז הרבה אושר לך בריאות ואני מקוה שתספיקי לקרוא את מה שאני כותב לפני שאיש אחד חמור סבר ימחק לי את ההודעה שנראית לו נורא לא חשובה אבל לי היא מאד מאד מאד חשובה . ביי (ומה שלום הבעל הצייתן שלנו ? )

היי שלומי:-)) מה שלומך? איך אתה מרגיש? קח כוס תה עם לימון/_\ לבריאות. אני לא עוזבת, איך אני יכולה בלעדיכם?? אתם החברים היחידים שאני מכירה, וגם כשאני אני אכיר עוד אנשים, תהייה לכם פינה מיוחדת אצלי בלב, עם בעלי יש התקדמות(תודה על התעניינות), אני מטפטפת לו דברים, ואני די אופטימית למרות הכל. למה מוחקים?אנחנו כבר לא חשובים? שיהיה לך אחלה יום שבעולם כוכבית

ברצוני לדעת מה ההבדל בן מחלת נפש לבן בעיה ריגשית? תודה

תוהה שלום בעיקרון אין "מחלת נפש". אין אפילו הסכמה רחבה מהי הנפש. איש לא איתר את מיקומה או ראה אותה בצילום רנטגן. מחלה מיוחסת בד"כ לאיבר בגוף. אין ספק שיש בעיות נפשיות שלהם ביטוי פיזיולוגי, בעיקר במוח. עם זאת, הביטוי מחלת נפש הינו רק ביטוי פופולרי ועממי למצבים נפשיים מסויימים, בד"כ חריפים. מן הסתם גם "בעיה רגשית" היא ביטוי עממי המיוחס גם לבעיות פחות חריפות. בכל מקרה, שני הביטויים אינם רפואיים או מדעיים. ומדוע את תוהה? בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן תודה על התשובה. אני תוהה עם אני חולת נפש.

בוקר טוב קראתי את הודעתך בדבר מחיקת נושאים לא רלבנטיים... מסכימה שיש מקרים בפורום זה, כשעצים סבוכים גדלים להם ותופסים דפים שלמים. אני משתתפת פעילה בפורום מאז חצי שנה, וחייבת להודות כי נהנית לקרוא ,להביע עמדה, לסייע, ללמוד מבעיות של אחרים, ולהעשיר את עצמי תוך כדי הפינג-פונג הזה של שאלות ותשובות בינינו חברי הפורום, ותגובותיהם של היועצים המקצועיים. ייתכן שעל פניו, למי שמציץ ומבקר מבחוץ, יכול להתקבל הרושם כי האנשים פה קצת "מתקשקשים"..... אבל יוסי, אין זה כך. בשבועיים האחרונים אותרה אשה שחיבלה במבנה הטוב והתומך של הפורום, אותה אשה התחפשה בתחפושות שונות ומשונות, ניבלה פה, ועירערה את האווירה הטובה והתומכת. ברצוני להעיר באופן אישי, כי בעיקר בגלל שבעצם איש מהנהלת הפורומים לא "עלה " על העובדה שהיא גורם "עוכר שלווה", אני לקחתי על עצמי את המטלה הלא נעימה הזו, ודאגתי לחשוף את פרצופה ברבים... היתה זו שערוריה וירטואלית לא נעימה, שהכניסה את הפורום לאנדרלמוסיה קטנה, לשמחתנו- נעלמה הגברת לא לפני שירקה אש ותמרות עשן.... אבל מעבר לזה, גם אם יש התכתבות אישית בין חבר כזה או אחר, מעל דפי הפורום, הרי כל כך פשוט להתעלם ולעבור לדף הבא..... לא כך?? דוקטור רוסמן, יש פה כל כך הרבה משתתפים שנעזרים אחד בשני, אם היית לוקח קצת זמן ומדפדף אחורה,(לא בזעם)..היית נוכח כמה אנחנו משתדלים האחד כלפי השני....מבוגרים לצעירים, גברים לנשים, בכל שעות היממה.... כל אחד מנסה לתרום מעצמו ולעזור לזולת. הרי זו גדולתו של הפורום הספציפי הזה ... כשבא מכתב ממך,מנהל הפורומים ,האומר שכל מה שלא ייראה רלבנטי יימחק- זה כמו, כמו לסתום פיות, בחלק מהמקרים, והרשה לי להסביר את עצמי:-. גם אם למשל תהיה לאלמוני בעיה, שאיננה קשורה לתרופות או לייעוץ פרופר פסיכולוגי, הכותב יחשוב פעמיים אם להתחיל להחשף...כי ייתכן מאוד שמילותיו יימחקו שרירותית, ....ואז- הלכו לאיבוד מאמצי הנפש שלו להחשף.הלוך יילך לאיבוד גם הרצון הטוב של מי שאכפת לו להתערב ולסייע- כי עלולה להיות אפשרות שדבריו יימחקו תוך זמן קצר- - - - - - אז למה להתאמץ מלכתחילה לענות ולסייע??? ד"ר יוסי רוסמן הנכבד- גרעין המשתתפים הקבועים קצת המום...אני פונה אליך, עזור לנו לפזר אי בהירויות עתידיות....בבקשה נסה להגדיר לנו אולי באופן יותר ברור, מה "יעבור" מה יימחק? תשובתך חשובה לנו. תודה ש נ ה ב

בוקר טוב רציתי שוב להודות לך על תגובתך. לשמחתי אותם הספקתי לקרוא לפני שהם נמחקו. בכל אופן מנסה לצבור כוחות ולהמשיך. ושוב תודה ר

היי ר לצערי, בגלל שהכל נמחק, קצת קשה לשחזר על מה כתבנו אחד לשני.... זה החסרון הגדול של מחיקת דברים באופן כל כך שרירותי....ולא הוגן. אני מאוד מקווה שהספקת לקרוא , לי קשה כרגע לשחזר מכיוון שעברו מספר ימים מאז, (וזה מרגיז לאללה.....). אשמח לשמוע ממך... ביי ש נ ה ב

היי שנהב, צהריים טובים מה שלומך? מה קרה? מי רב עם מי? למה את כועסת על ד"ר רוסמן? חוץ מהבלאגן מה קורה איתך? יום טוב כוכבית

היי כוכבית אני לא כועסת, אני רק מבקשת הבהרות מדוקטור רוסמן, שכתב לנו בעמוד הקודם, כי יימחקו מכתבים שאינם רלבנטיים, או עצים סבוכים. קראי את דבריו, ותביני אותי. אני לא רבה. אני אשת שלומות, נשבעת לך! וגם שלומי טוב מאוד. ושלך?? ביי ש נ ה ב

יפה כתבת, ובעיקר נכון וצודק.

כבר כתבתי כאן בעבר, הפורום הזה שונה משאר הפורומים בזה שהוא לא עובד על סימפטומים מסוימים שיכולים לעבור תוך טיול תרופתי ומוגדר. כלומר,יש בעיה, ומציעים פיתרון ע"י צעדים א' ב' וג'. בשיחות - שלפעמים נראות לא רלוונטיות - אפשר להשיג הרבה. הכותב ומי שכתבו לו מבינים את המסר ומתקשרים תוך כדי השיחה ה"סתמית" גם אם לא כולם מבינים את המסר. כבר כתבתי כאן קודם, כשאנשים אחרים התרעמו על הנטיעות שנעשו פה, שגם אם שיחה סתמית ועץ ענף של מסרים קצרים ו"לא חשובים" הועילה שלמישהו/י ולו רק במעט...דייני.

ובכל זאת אם יורשה לי להעיר בעדינות, לחדשים קצת קשה ואולי גם לא נעים להצטרף לפורום בו יש מתכתבים קבועים בעצים קבועים (אני לא מדברת על כל אותם אנשים נפלאים העוזרים בקביעות אחד לשני ולכולם), התחושה היא של ללכת לאיבוד בתוך סבך היער. - גם קשה להשתלב וגם אם כבר העזת וניסית להשתלב, הרי לא פעם השאלות שלך הולכות לאיבוד ונעלמות בתוך ובין העצים ואין עונה. כשכל עץ תופס איזה חצי עמוד-עמוד, לא מפתיע ששאלות קטנטנות מתחבאות להן בין הענפים ואף אחד לא יידע עליהם. ואם מישהו חדש מנסה להעזר בפורום והוא לא נענה, לא בטוח שיהיה לו אומץ לשאול שוב והוא ינסה, אם בכלל, במקום אחר. גם אם העצים האלו עוזרים, הרי עץ שלם הנכתב באמצע הלילה ובכל ענף הודעה קטנה של "מה נשמע?", לדעתי ראוי שייכתב באי-מיילים, ולא בפורום עצמו, הרי העזרה תהיה זהה, לא? כשאני נכנסת לאתר, אני בפירוש נבהלת מהעצים העצומים ומרגישה מאד לא שייכת. מקווה שלא פגעתי באף אחד.

רציתי להביע את תודתי על תגובתך שחיזקה אותי מאוד. לצערי שחיפשתי את ההתכתבות ראיתי שהיא נמחקה. מה שכן ציער אותי שד"ר גידי רובינשטין ענה לי ולא הספקתי לקרוא את תגובתו. בכל אופןאני עדיין מבולבלת ומפחדת. תודה ר

היי בוקר טוב אני מאוד מצטערת לגבי הבאלגן שקורה פה , הייתי שמחה אם הייתה מזכיר לי מה היתה הבעיה , ז"א לגבי מה מדובר , כי עם כל הבלאגן הזה אני כבר לא זוכרת במה מדובר אשמח לעזור או לפחות להקשיב , מחכה לתשובה לילי

היי חברים, הכותרת סתם, כדי שלא ימחקו אותי מידית:-)))) מה שלומכם חברי היקרים? עכשיו הגעתי ואני מבינה שבוצעו מחיקות ללא רחם..... יוסי, הצצת - נפגעת, אפשר למחוק... שנהב, שלומי, ים מיכל כוכבית לילי וכל בליני הבוקר ה-י-י !!!!!!

הי נטע, קחי כמה כדורי ABCDEFG להתקף (זה במקרה ורוסמן נכנס לקרוא, אולי הוא יעצר בשורה הראשונה) מה שלומך ? שמח לשמוע ממך, אקוה שתספיקי לקרוא את זה עד המחיקה !!!!!!!!!!!!!!!!!! יום נעים

מהר, מהר, הכל בסדר... מצב רוח טוב , ואחלה. חשבתי שפרשת מבלי לומר שלום, וגם קצת דאגתי כמו כל אמא רומניה גאה.... היו לכם שיחות מרתקות הבוקר? שנהב באזור?

היי אני פה כותבת מהר מהר שלא יימחקקקקק..... ניסחתי מכתב חשוב לד"ר רוסמן... בראישת העמוד... טרי טרי.....אנא קראו והגיבו. אני מקווה שמילותיי יחדרו למקום הנכון.... שלכן ש נ ה ב

הי שנהב, כתבת לו יפה. אני מקוה שהוא ירגע. דרך אגב, איך עלית על המטורפת ההיא ואיך את יודעת שהיא לא תחזור ?? האם כוכבית חזרה ? להשתמע ביי

ש-נ-ה-ב-ו-ש..... ממש עורכת דין, מפולפלת, בהירה, מתנסחת מצוין.... מה עם קרירה שניה??? אהבתי את מה שכתבת ואם זה לא ישכנע אותו להשאיר מספר עצים לדוגמא, הרי ששום דבר אחר לא יעזור. אני שומרת לך מקום בסנגוריה הצבורית... מה שלום הדביבון? ואת יקירתי?

היי נטושקה מה שלומך חמודה? למה שימחקו אותך? יום טוב כוכבית

האם אני הוזה ? האם רק נדמה לי ששלחתי לכאן הבוקר הודעה ? האם מישהו השתגע ?

שלומי היי קודם מה שלומך ? התגעגענו אלייך, ברוך שובך אבל מה שיותר מטריד אותי הוא , שגם אני שלחתי הודעות הבוקר והם פשוט נעלמו , אתה קולט מה הולך פה, נראה לי שמשהו מסריח פה אה? אם תדע בדיוק מה קורה תעדכן אותי ואני מקווה שההודעה הזו לפחות תגיע אלייך לילי

צהריים טובים לילי יקירתי לאן נעלם העץ? כתבנו בו דברים "תרבותיים" אפשר להתחיל מחדש? יום נעים כוכבית

מנהל הפורומים הנכבד יוסי רוסמן, אמנם הודעת פה שתמחק כל מה שלא רלוונטי אבל יש גבול!!! לא העלבנו, לא השמצנו, לא ביקרנו וגם לא גידלנו עצים ארוכים. בסך הכל התעניינו בשלומם של חברינו. יוסי, קצת אבחנה בין מטרידים ועצים ארוכים להודעות אחרות, טוב?! תודה, מיכל.

16 שנה אני נשואה ולהגיד שאני מאושרת קצת קשה לי אכן יש לי 2 ילדות מקסימות....... אבל, שיתוף פעולה והבנה מלאה אף פעם לא היה לי עם בעלי גם לא חיי מין טובים לדעתי חיי המין לא היו טובים כי הקשר הנפשי היה רעוע ולדעתו זה בדיוק ההפך לא משנה, זה כאילו מה נולד קודם הביצה או התרנגולת בתקופה האחרונה הגיעו מים עד נפש כבר לא ניתן לסבול את הריחוק הנפשי והפיזי לי אין אפשרות כזו אני גם רואה שאמא שלו זה הדבר הכי מעניין שקרה לו בחייו וכל הזמן הוא מתעסק רק בלטפל בה ולרצות אותה עד כי שוכח שאנו קיימים. מעבר לזה הוא רק דואג לאושר האישי שלו כבר לא אכפת לו ממני בכלל !!!!!! אני בת 39 כעת ויש לי עוד מספר שנים לחיות הייתי רוצה מאוד לחיות אותם לצד בעל אוהב ותומך הייתי מאוד רוצה לאהוב בעל שידע לקבל את האהבה הזו... אני חושבת שאני צריכה להתגרש ממנו אבל אין לי מספיק אומץ מה עושים??????????????????????????. הוא כבר לא משתף פעולה בכלום הוא מאמין במוטו שכל אחד צריך לדאוג לעצמו אני לא מצליחה להשלים עם אמירה זו עצוב לי אחרי כברת דרך כזו שעברנו פתאום להגיע למסקנה שחיי בוזבזו ולא מיציתי אותם כפי שרציתי ותכננתי מה יהיה אני לא מצליחה לישון בוכה רע לי והוא בשיא האדישות מתגאה בעובדה שהוא מצליח להתעלם ממני ישן שנת תינוקים ונוחר בשקט....

בנות כמה הילדות? מה אם תקחי "חופשה קצרה" ממנו? גם אז הוא יתגאה?

שלום רב, טוב יהיה אם תשתפי את בעלך ברגשותייך אודות תחושת הכשל המתמשכת. במידה וישאר אדיש, נסי מעורבות וסיוע של איש/ת מקצוע. במידה ויסרב, התחילי לבדך. זו ההתחלה, לדעתי, להחלצות שלך ממצבך. אבל: צפי להארות והתבהרויות שאינן רק לגבי בעלך והתנהגותו. את גם בעסק. והנה ההסבר: סביר כי מקור ההתנהגות המתעלמת שלו אינו רק בו ובאימו, כי הרי את בסביבה ומשפיעה גם כן (ולא רק מושפעת ממנו). דוגמה: יתכן ותחושת התסכול של הבעל מהמיניות איתך, לאורך השנים, היא זו שמייצרת את ההתנהגות המרוחקת הנוכחית שלו, שכל כך מפריעה לך. בקיצור: ישנם הרבה מעגלים של סיבה ותוצאה. פרט ליעוץ זוגי, יש גם סדנאות שמאפשרות לחלוק ברגשות עם אחרים/ות, ובכך לברר את המתרחש באור יותר רב-צדדי. אם תרצי הפנייה - העבירי למייל האישי (הקלקה על שמי המוכחל) את מיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום אבישג, נדמה לי שכבר הבהרת את רגשותייך לבעלך שוב ושוב, אך אין עם מי לדבר. את מתארת מצב הרסני הן כלפייך והן כלפי ילדייך הקולטים את העוינות ההדדית ששוררת בינך ובין בעלך. ממה שאת כותבת (ייתכן שהרושם היה משתנה אילו הייתי מכיר אותך אישית) לא נראה לי שיש מנוס מגירושין. את כותבת שקשה לך לעשות את הצעד, ואכן לפעמים המוכר, והמאוד לא חביב, הוא נוח יותר מהחדש ובלתי מוכר. אינני יודע אם במצב כזה טיפול זוגי הוא הסביבה המתאימה לשינוי ואולי מה שיותר מתבקש הוא טיפול אינדבידואלי עבור עצמך כדי לגייס מתוך עצמך כוחות לפרידה או ללבן את האמביוולנציה שלך כלפיו שאינה מאפשרת לך לעזבו. ייתכן שעצם ההחלטה על גירושין היא זו שתשנה משהו ביחסו של בעלך כי הוא יפסיק להתייחס אלייך כמובנת מאלייך, אך לא הייתי בונה על כך. אם בכלל טיפול זוגי, הייתי מציע לך לפנות לטיפול זוגי עם אוריינטאציה של גישור בגירושין. שמות ופרטים של מטפלים שהוסמכו לכך תוכלי למצוא באגודה הישראלית לטיפול משפחתי בת"א. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אבישג שלום, הרשי נא לי להצטרף להמלצתו של ד"ר רובינשטיין באשר לאפשרות של טיפול משפחתי "בצרוף" האפשרות לגישור בגירושין. לידיעתך, טל האגודה הישראלית לטיפול במשפחה - 036480833. ועוד - ישנו אתר בשם "סולחה" , גלשי לשם וכנסי בבקשה לסולחה משפחתית - הפורום לגישור במשפחה {ולגילוי הנאות יש לי הכבוד להיות אחד ממנהליו} ניתן ללמוד רבות על ההליך של גישור בגירושין בהצלחה יוסי

שלום רב, אני בת 54 ולאחרונה אני נתקפת בחרדה כאשר אני נכנסת למעלית, אצל רופא שיניים ובכל מיני מצבים שונים ומשונים. שמעתי לאחרונה על טיפול שנקרא -PALM THERAPY האם השיטה מוכרת והאם אכן יכלה לעזור? ובכלל כיצד ניתן לטפל בבעיה?

שלום רב, לא שמאתי את השם שציינת. חרדות מהסוג שציינת עולות לפעמים על רקע כללי של מצוקות או חוסר בהירות לגבי דברים "גדולים", שאופייניים לגילך, כמו בעיות בריאות, פרנסה, משפחה, וכו'. לפעמים החרדות הללו "מקומיות", וניתן לטפל בהם, בקלות ובמהירות יחסית, בשיטות התנהגותניות וקוגניטיביות. אם תרצי הפנייה, פני למייל האישי (הקלקה על שמי המוכחל) עם ציון מיקומך בארץ. בענייני רופאי שיניים - התנסיתי פעמים רבות בצורך לשתף פעולה עם הרופא הספציפי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום רב, אני חושד, חושש, שכתוצאה מסכסוך עם הקיבוץ בו אני גר עשה הקיבוץ מעשה נורא, ובאמצעות רופא הקיבוץ הפכו אותי ל - חולה נפש. הקיבוץ מתחמק מלהעסיק אותי בעבודה, וכאשר אני משיג עבודה מחוץ לקיבוץ מפטרים אותי לאחר זמן קצר, ולפעמים זורקים בפני "חולה נפש". בתחילה לא יחסתי לכך חשיבות אולם לאחר שהדברים חזרו על עצמם, ולאחר שנוכחתי פעם אחר פעם שיש לי פטור מתשלום לרופא מקצועי התחלתי לחשוד ברצינות שיש דברים בגו. היות והנושא מטריד אותי מאוד, ורק מעצם המחשבה ניתן לחלות במחלת נפש... הייתי רוצה לדעת פעם אחת ולתמיד בצורה הברורה ביותר האם יש משהוא בכך, כיצד אני בודק את העניין באורח יסודי וחד משמעי? תודה גיורא

גיורא יקר, איש אינו יכול להפוך אותך לחולה נפש. על פי החוק זכותך לראות את התיק הרפואי שלך, ואתה יכול לדרוש זאת במרפאת הקיבוץ. אני בטוח שבכך יוסרו החשדות הכבדים שמכבידים עליך כל-כך. אם תגלה בתיק הרפואי רישום כוזב כלשהו, אתה יכול להתלונן על כך בקופת-החולים שבה אתה חבר, במשרד הבריאות ובמשטרה. בהצלחה, דרור גרין

תודה על תשובתך הזריזה. אכן נעשו שינויים ונעלמו מסמכים מתיקי הרפואי, יותר מכך, אשתי חולה במחלה כרונית ומקבלת קיצבת נכות מביטוח לאומי. בבירור שערכתי בביטוח לאומי מסתבר שהיא מקבלת תוספת מכיוון שאני תלוי בה. גם הפטור מרופא מקצועי נראה תמוה לא כן?! שוב, מה אתה מציע? תודה גיורא

לאגודה לזכויות החולה , נראה שלהם יהיה המענה ויש להם גם אתר בהצלחה

שלום רב, בעבר טופלתי ע"י סרוקסט והתוצאות היו נפלאות. כבר שנתיים שלא נטלתי אותם וכעת אני מעוניינת להתחיל וליטול אותם שוב. בפנייה לרופא משפחה (שהמליץ לי בעבר ובחום על סרוקסט) הוא טען שסרוקסט לא נמצא כעת בקופה ורשם לי מרשם של פאקסט. האם יש הבדל ביניהם (תופעות לוואי, כל תופעה אחרת) ? תודה, אור

שלום אור, סרוקסאט ופאקסט הן תרופות דומות, אבל הפאקסט מיוצר בארץ ועלותו נמוכה יותר. הרופא סירב לתת לך סרוקסאט מטעמי חסכון של הקופה..... את יכולה להתעקש וזכותך להתעקש לקבל סרוקסאט בלבד!!!! הכדור נמצא וקיים!!! לפאקסט יש תופעות לואי שונות במקצת מהסרוקסאט ואין סיבה שתצטרכי להסתגל כעת לכדור הזה. אני עמדתי על דעתי וראי איזה פלא....... קבלתי סרוקסאט:-))))), רצו לשנות לי אותו עוד באמצע הטיפול.... חסכנים...

תודה לך נטע על שהארת את עיני . יום נעים לך, אור

הרשו לי להמליץ בפניכם על דרך למציאת איש מקצוע בטיפול זוגי {ובמידת הצורך גישור לגירושין} : האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואין קהילת ומציה 17 ת"א . טל 036480833 האגודה הוקמה ב 1977 במטרה לקדם ולפתח את הטיפול בבעיות משפחה ונישואין בישראל . האגודה מהווה פורום בין מקצועי בארץ לנושא הטיפול המשפחתי. יו"ר האגודה הנה ד"ר אוה עינת ועל חבריה נמנים פסיכיאטרים ,פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. . האגודה מסמיכה חבריה – המחויבים לקוד האתי - כמטפלים משפחתיים וכמגשרי משפחה לגירושין. רשימת החברים המעודכנת מתפרסמת אחת לשנה ובזמן הקרוב עתידה להתפרסם באינטרנט באתר האגודה.

איפה נמצא אתר האינטרנט של האגודה?

שילה שלום האתר ב"שיפוץ" לכשיחזור ויעלה לאויר האינטרנט אעדכן בשמחה יוסי

הי אם אתה הוא Y.F שהמלצת לי על שולי פלמור, אני רוצה להודות לך מאוד. התחלנו את הטיפול אצלה וכמו שאמרת היא מאוד סימפטית ואנושית. שוב תודה, מיכל.

מיכל שלום, מודה בהכנעה ומאחל לשניכם , לך ולאשך - הצלחה יוסי

שלום ד"ר רובינשטיין אני בחורה בת 25 וכמו רבים אחרים אני מחפשת בן זוג לקשר ולא מוצאת - הסיבות רבות ולא תמיד מובנות גם לי. בסוף הכתבה ציינת שהשינוי הוא בעצם קבלת עצמנו כמו שאנחנו. השאלה שלי היא איך עושים את זה? תמיד אומרים לי וגם אני מנסה לומר לעצמי שברגע שאני אהיה שלמה עם עצמי החיים שלי ייראו לי טובים יותר, גם בתחום האהבה (שהוא בעצם הדבר העיקרי שלא טוב לי בו וכמובן שזה משפיע על המצב רוח הכללי שלי) אשמח אם תוכל להשיב לי על השאלה . תודה מראש

שלום לי, הכתבה שלי אינה מרשם שטוב לכולם. אצל אדם שמתקשה לקבל את הזולת, לקבל את מי שמקבל אותו ונמשך אל מי שדוחה אותו צריכה להידלק נורה אדומה שתאותת לו שמא הוא אינו מקבל את עצמו. אם את מרגישה שמצב זה נכון לגבייך, דהינו, שמי שמקבל אותך אינך מוצאת בו עניין ואת נמשכת אל מי שמעוניין בך באופן שיטתי וחוזר על עצמו, אכן קיים מקום לחשוד שאינך מקבלת את עצמך ומשליכה את חוסר הקבלה העצמית הזו על הזולת. מה עושים? לצערי אני נאלץ לחזור על ההמלצה המקובלת במקרים כאלה והיא לפנות לטיפול כדי לגעת בשורשי חוסר הקבלה העצמית, ודרך חוויה מתקנת באמצעות קשר טוב עם המטפל, להגביר את הקבלה העצמית שלך כדי שתוכלי לקבל חלק מהאנשים שמקבלים אותך ותנסי לבנות עימם קשר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום, יש לי שאלה לאחרונה אני נמצאת בחרדות קשות, במצב נפשי בלתי נסבל. אני מלאת חששות ומרגישה מאויימת בבית. ביומיים האחרונים אני מרגישה עקצוצים על העור ורצון לגרד את העור באופן ממש ממש טורדני הייתכן שזה נובע מהחרדה? מצפה לתשובתכם בהקדם. תודה

דלית שבת שלום, יתכן שהעקצוצים והגרד נובעים כתוצאה מחרדה. רצוי שתפני לרופא כדי לשלול בעיה גופנית. את יכולה למרוח אלואוורה או שמן עץ התה אשר יכולים להקל על הגרד. לגבי החרדות כדאי לפנות ליעוץ פסיכולוגי כדי לקבל איבחון. ניתן להעזר בשיחות ובטיפול תרופתי כדי להתמודד עם הקשיים. להרגעה ולהקלה מידית את יכולה להשתמש ברסקיו רמדי. מוצר טבעי שאינו מזיק וניתן לרכוש אותו בסופרפארם.

אבי חולה סרטן ריאות , גילינו זאת לפני כחודש ימים. הוא שואל אותי כל הזמן את השאלה הנשאלת : למה בעצם זה קרה לו ולמה זה מגיע לו ? הריי עשיתי רק טוב לאנשים הוא אומר.. אני מתקשה בלענות לו . אשמח לקבל ייעוץ. תודה סתו האמת היא שבתוך תוכי אני עדין לא מצליחה להבין למה זה בכלל קרה דווקא לנו?

סתו היקרה, שאלת שאלה קשה ולה מספר תשובות שאף הן אינן מספקות ומנחמות את האדם שחלה ואת בני משפחתו. קימים מדריכים רוחניים הסוברים שסרטן זו מחלה הנגרמת על ידי טינה עמוקה, המצטברת זמן רב עד שהיא "מעכלת" את הגוף, חולי סרטן הם בקורתיים מאוד כלפי עצמם ובעצם כל מה שהתרחש בילדות ובעבר הביא את האדם לתחושת אכזבה וחוסר אימון בעצמו. אותם מדריכים מאמינים שהדרך להקלה ולעצירת הסרטן היא דרך הריפוי הנפשי, שינוי הדפוס הנפשי ולקיחת אחריות מלאה לריפוי עצמי. אפשר להעזר בשיטות אלטרנטיביות כמו הילינג,שיאצו ותזונה שתטהר את הגוף מכל הרעלים שנאגרו בו. בעלי אמונה דתית יתנו לך תשובות אחרות , הם מאמינים שלכל דבר יש סיבה והכל בידי שמים. אמונה מחזקת ותומכת . אמי היתה חולה אף היא בסרטן ריאות שהיווה למעשה גרורה של סרטן אחר. אחרי שהתגלה הסרטן בריאות היא חיתה 10 שנים. היא היתה אשה שכולה נתינה אחת ענקית!!!! היא אף פעם לא שאלה "למה זה קרה דוקא לי", את השאלה הזו אני שאלתי. מכיוון שבמשפחה הקרובה יש מישהי שלמדה שנים רבות לימודים רוחניים, היו לה שיחות רבות איתה. היא אהבה מאוד את שיטת הריפוי של לואיז היי, "אתה יכול לרפא את גופך" והשתמשה בה. סתו, אני יודעת מה עובר עליכם, חששות פחד וכאב. ח.ס.ן - חולי סרטן נלחמים, זו אגודה נפלאה שאת הפרטים עליה במקום מגוריך, תוכלו לקבל בבית החולים, פועלת לעידוד ותמיכה בחולים ובבני משפחותיהם. מאחלת לאבא ולכולכם הרבה כח, תקוה ואהבה.

סתו, http://www.hosen.co.il/assists.html לפניך קישור לח.ס.ן, שם גם תוכלי למצוא פרטים על סדנאות של לואיז היי.

שלום רב, לאנשים יש נטייה לייחס תופעות למשהו "מוצק". חלקנו מאמין בכישורים ובעבודה קשה, חלקנו בקשרים, רובנו במזל, וכו' וכו'. כשיש חולי קשה, כדאי להפנות את המבט אל מגוון האפשרויות: לגינטיקה, לאפשרות של תופעה אקרעית-סטטיסטית שמתפזרת באוכלוסיה, וגם לנושאים שקשורים להתנהגות אישית, כמו עישון, אכילה שגורמת להשמנה, וכו'. עניין "צדיק ורע לו" מאד מקשה על ריפוי, כי אז יש ייחוס של החולי לאיזהשהו חטא, או פגם או כשל - אפוף תעלומה, שהאדם מתמקד בו, במקום בתקווה. לכן, כדאי "לטהר" את האפשרות הזו, ע"י סריקה מהירה בהסטוריה האישית, שכמובן תגלה כי שום מעשה אינו כל כך בעייתי עד כדי כך שיביא על האדם את גזר הדין המלא סבל כל כך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

תודה סתו

הרה שלום בגלל החרדות על רקע לאומני חזרתי בימים האחרונים למינון רגיל האירועים הקשים הזכירו לי את הצבעים של לפני פרוף הדיכאון היום אני רגוע יותר אני חושב שאני אחזור בקרוב למינון המופחת תודה שאול

שאול, האם אתה לא משתמש בסרוקסט כאמצעי בריחה? חזרת למינון רגיל על דעת הפסיכיאטר או על דעת עצמך?

הרה שלום 1. במצבים כל כך נוראים שהיו השבוע וכאן מדובר באירועים קשים באמת ולא בראיית צל הרים כהרים בריחה היא לא מילת גנאי 2. החזרה למינון היתה לפי הנחיית הפסיכיאטר שאמר לי שאם ארגיש רע אוכל לחזור למינון הקודם 3. גם אם יש לי את המספר של הפסיכיאטר בבית זה לא ראוי להתקשר אליו הביתה SOS בשביל להעלות סרוקסט מ 5 מג ל עשרה 4. להזכירך הפסיכיאטר נמצא במרפאה פעם בשבוע תודה שאול

הרה שלום יש עניין לציבור לדעת על הפגישה שהיתה לך עם המטפלת השבוע בנושאים שאין בהם עניין לציבור כדבאי מנהלי הפורומים באיזה צ'אט אני יכול לשוחח אתך תודה שאול

לילה טוב, אתה יודע שסוגרים תיקים במשטרה בתואנה של "חוסר עניין לציבור"... לי זה תמיד נראה עניין אינדבידואלי... אבל לא משנה. הפגישה עם הפסיכו' היתה בסדר, רק שהיא לא יודעת מה היא רוצה... מרוב לדבר על הטיפול, אפשר לשכוח מה אני רוצה... בפגישה הבאה, אם היא לא תגיד לי מה היא החליטה, אני אומר לה מה דעתי על ההססנות הזו... איך מתקדמת ה"גמילה" מהסרוקסט?

אני סובל מדיכאון מתמשך וחרדות שלא נותנות לי מנוח יום וליל... פניתי לפסיכולוג שהמליץ לי ליטול תרופת "פאקסט", אני לוקח את זה קרוב לחודש ובינתיים ללא כל השפעה. מה זמן ממוצע בהן תרופות כאלה אמורות להתחיל להשפיע? בברכה, אילן

אילן שלום, הזמן שלוקח לתרופות להשפיע נע בין 6 שבועות לבין 3 חודשים. לגבי ה"פאקסט" ספציפית אני לא יודעת להגיד לך... כרגע אין פסיכיאטר בפורום, אז אולי כדאי שתפנה את השאלה שלך לפסיכיאטר שרשם לך את התרופה. HERA.

אילן שלום פאקסט וסרוקסאט זה אותו דבר אתה יכול לחפש פרטים על התרופה ב infomed.co.il שאול

אני סובלת מדכאון וחרדות כבר הרבה זמן. אני חיה בחול ונמצאת ברשימת המתנה להתייעצות עם פסיכולוג. הייתי לוקחת כדורים טבעיים (לבנתיים, כי ניסיתי להכנס להריון) לרגיעה ושינה. לפני שבועיים גיליתי שאני בהריון ומיד הפסקתי מחשש לפגיעה בעובר. הדכאון והחרדות בתגברו ואני לא מסוגלת לעמוד בזה, אני חוששת לעובר בייחוד. האם יש תרופה שיכולה לעזור לי לבנתיים עד הפגישה עם המומחה? בבקשה עיזרו לי בהקדם, אני מותשת פיזית ונפשית. בתודה מראש

אני מכירה היטב את בעייתך מאחר וגם אני נכנסתי להריון והפסקתי את הטיפול התרופתי בפרוזאק מה שהפך את חיי לגיהנום. במקרה שלי פשוט פניתי למכון בירושלים לייעוץ לנשים הרות והם המליצו לי להמשיך לקחת את הפרוזאק, למרות ההריון. האם יש במקום מגורייך מכון כזה הנותן שירות בדיקת תרופות לנשים הרות? את יכולה להתקשר גם למכון בירושלים ממקום מגורייך בחו"ל, ופשוט להתייעץ טלפונית, הייעוץ לא עולה כסף והם בהחלט מומחים לנושא. המספר הוא: 02-6243669 בנוסף יש גם מרכז מידע בבית חולים רבין: 03-9377474 ומרכז מידע ארצי למידע על תרופות לנשים בהריון 08-9779309 מאחלת לך שתרגישי טוב ושתצליחי להינות מההריון כי זאת תקופה מופלאה.

לירן יקרה, ראשית, מזל טוב. אני מאחל לך הריון קל ונעים. שנית, אינני מציע לך ליטול תרופה כלשהי על דעת עצמך או לקבל עצה באינטרנט, אלא להמתין בסבלנות לפגישה עם הפסיכולוג. לפעילות פיסית (הליכה, ריצה, שחייה) יש השפעה חיובית ביותר במצבי דיכאון, ופעילות כזו היא תחליף מצוין לתרופות. אני מציע לך לנסות זאת לפני הפגישה, ואם התוצאה תהיה חיובית, אולי גם לחסוך את השימוש העתידי בתרופות. בברכה, דרור גרין

שלום לכולם. לצערי המצב בפורום הפך לאחרונה לבלתי אפשרי. לאחר תקופה ארוכה בה נמנעתי מלהתערב בנעשה בפורום, מתוך מחשבה שאנשים שהפורום חשוב להם ישכילו להבין מתי הודעות שלהם בפורום חשובות ומתי הם פשוט מציפות את הפורום ולא מאפשרות גישה לאנשים חדשים. אני מודה כי טעיתי. חשבתי שהפורום הזה באמת צריך להיות שונה משאר הפורומים באתר, שהוא לא צריך להיות רק במבנה של שאלה - תשובה, ושהתמיכה בו היא פן חשוב מאוד, אבל לא ככה. מעתה הודעות שמקומם לא בפורום ימחקו לאלתר. שבת שלום לכולם יוסי רוסמן מנהל הפורומים.

גם ד"ר עצבנים??? אולי באמת עברנו את הגבול סליחה אפשר לפתוח דף חדש? או שמא מאוחר מידיי?

הי. אפשר ורצוי לפתוח דף חדש. שבת שלום יוסי.

מי הד"ר העצבני/ת?

שלום יוסי! תגובתה של שנהב להודעתך זו משקפת, למעשה, כל מה שאפשר לומר בנושא. ובכל זאת, אני חשה צורך להוסיף מילה או שתיים כי דבריך אלה גורמים לי אי נוחות רבה: מה בעצם רלוונטי ומה לא רלוונטי? אין חולק על כך, שקללות וניבולי פה וגם הערות "טובות לב" בנוסח "מה אתם מתבכיינים" - מקומן לא יכירן כאן, ועליהן להימחק ובמהירות האפשרית. אבל גם חריגה קלה מה"מקובל", כביכול, היא בלתי נמנעת כאן. מיותר לומר שאין זה פורום שעוסק בבעיות גופניות מוגדרות. הנפש היא לא משהו מוחשי ומוגדר, ולכן באופן הטבעי ביותר גם מסביב לעיסוק בה אי אפשר לשים גדר. וכדי שהדברים יהיו יותר ברורים אתן דוגמה אחת: לאחרונה הופיעו כאן כמה הודעות הומוריסטיות, שאתה בוודאי תדביק עליהן את התווית של "לא רלוונטיות" (וכן, גם לי היה חלק נכבד בהן, ובפירוש לא כדי להפריע אלא ההיפך!) אבל מה יותר טוב ובריא ומשחרר מקצת הומור כשיש מועקות כל כך גדולות גם במישור האישי וגם במישור החברתי? והעובדה שאנשים בחרו את הפורום הזה כבמה להתבטאות הומוריסטית וחפשית רק מוכיחה שהם מרגישים כאן נוח, דבר שצריך להוות מחמאה לפורום ולמנהליו. גם אני, ממש כמו שנהב, רואה בשינוי מתכונת זו סתימת פיות וגורם מרתיע מלהיעזר ולעזור. אז אנא, הקדש מחשבה נוספת לנושא! תודה מראש, נזבורה

שלום ד"ר לא זאת הייתה כוונתי,התכוונתי לבחורה שניסתה להרוס את הפורום,למה כל השאר אשמים? אתה מעניש עונש קולקטיבי? בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בכל הבקשות שאני יכולה לבקש,אולי תישקול שוב את המחיקות? תודה בכל אופן כוכבית

שלום לך כתבתי לך מכתב , אנא דפדף עמוד אחד קדימה. ליום 17 למרץ. תודה ש נ ה ב