פורום פסיכולוגיה קלינית

אני מרגישה מזה שבוע בקצות האצבעות ביד שמאל, ולפעמים גם בחלקי גוף אחרים עקצוצים כמו נמלים שמטיילים לי בגוף או הרגשה שקצות האצבעות נרדמים לי אבקש לדעת ממה תופעה זו נובעת

ברטה שלום, מה שאת מתארת נשמע כמו בעיה אורטופדית. מומלץ לפנות לרופא כללי ו/או לאורטופד כדי לאתר או לשלול בעיה גופנית. הרה.

ברטה שלום מומלץ לפנות לבדיקה רפואית. התחילי מרופא המשפחה ובקשי ממנו המלצות. יתכן שכדאי לראות נוירולוג. להלן קישור לפורום נוירולוגיה http://doctors.co.il/forums/list.php?f=26 לאחר שלילה של כל ממצא רפואי ניתן לשקול שוב האם יש מרכיב פסיכולוגי בעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

ברטה שלום. נשמע שמתפתחת אצלך תסמונת לחץ על עצבי כף היד. השם הלועזי הוא carpal tanel syndrome מומלץ לפנות לכירורג כף יד או אורטופד המתמחה בכף היד.

אבקש לקבל תשובה על שאלותי בנושא העניין דחוף תודה

לפי קריאתי בספרי רפואה, המקרה נפוץ, כדאי לך להתייעץ עם אורטופד - זה בעייה בעמוד השדרה, לחץ על העצבים. זה יכול להיות גם בעייה בכלי הדם. כדאי להתייעץ עם רופא מקצועי בהתאם. תהיי בריאה - האלמונית.

שלום רב, אני בחורה (סטודנטית) בת 21 שסבלתי מאז היותי בת 12 מבעיות בעמוד השדרה, בעצם היתה לי עקמת scoliosis שזאת סטיה של עמוד השדרה לאחד הצדדים שגורמת לבליטה בבית החזה בגב. עברתי ניתוח, היה מורכב וקשה שרק מפסיק את תזוזת עמוד השדרה אך אין מטרתו לישר אותו, כתוצאה מהבליטה היתה גם בליטה בחזה ששינתה לי את מראהו של החזה גם ומזה אני מאד מתוסכלת ומרגישה מחסור בנשיות שלי ! אי אפשר ללבוש בגדים צמודים לגוף או חושפים אותו בנוסף להמון מוגבליות שמונעות ממני להרגיש כמו שאר הבחורות. לא רק זה, בפברואר הייתי שבוע מאושפזת בביה"ח בגלל דלקת ברשתית (toxoplasmosis) וזה גם החמיר לי את המצב. הרבה פחדים וחששים משפיעים על נוהל החיים שלי ומשרים אותי במצבים של דיכאון והרהורים רבים והגרוע מכולם הרגעים האלה של פגישתי בבן זוגי וחשיפתי לכל הדברים האלה (אגב, אני לא קשורה לבן זוג!) , הרי לא ניתן לעבור עליהם בקלות או להתעלם מהם. בנוסף לכך אני תמיד ברגעים מסויימים מעדיפה להיות לבד בחדרי ולדמיין לעצמי את הפגישה או פגישות אחורות עם אנשים שמעניינים אותי ולפעמים מרגישה שיש צורך לבכות ובוכה במרירות רבה. האם זו תופעה רגילה או שיש לי בעיה נפשית כלשהי שמצרכת טיפול נפשי ? ומה ניתן לעשות בשביל להתעלם ממחשבות שוא אלה ושלא תהייה כל בעיה שתשבש לי את מצב הרוח בעת הלימודים?! אני מחכה בקוצר רוח לתשובה, ומודה מראש. בברכה, ג'ורג'י

ג'ורג'י שלום אנשים רבים שסובלים מבעיות רפואיות כרוניות חווים את הבעיה כפגם או אף נכות. הדבר משפיע באופן ישיר על הדימוי והביטחון העצמי, ונראה שדבר דומה קורה לך. התגובה שלך למחלה או לבעיה הגופנית אינה ברירת מחדל הכרחית וניתן להילחם על דימויך העצמי. הייתי מציע שתי דרכים להיעזר. האחת היא למצוא קבוצת תמיכה. זו יכול להיות דרך פורומים באינטרנט או בקבוצה המתגבשת במקום אחר. השניה היא לפנות לטיפול פסיכולוגי אצל אדם שמתמחה בנושא של רפואה ופסיכולוגיה. פסיכולוגים שיקומיים ורפואיים מתמחים בנושא, וכן פסיכולוגים קליניים מסויימים. אולי תוכלי לפנות לשירותי הייעוץ במוסד שבו את לומדת לפחות לצורך ייעוץ ראשוני. מובן שיש מגבלות אובייקטיביות אבל רוב המגבלות שאת חשה הן סובייקטיביות. יש אנשים שלא עברו כל בעיה רפואית שמרגישים "לא מושלמים" ובוודאי שכאשר יש בעיה אמיתית עלולה התחושה השלילית להתחזק. ניתן לשנות זאת. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אני בת 23 וסובלת מבעיה הנמשכת כ-16 שנים. בעיה זו היא הרפלקסים ואי יכולת להשתלט על מע' העצבים בגופי. תופעה זו היא מלווה ברעידות בגופי ובטיקים. האם הדבר נובע מהמוח? או שמא היא מעצבים. משום שאני אדם הסובל מבעיה התפתחותית גם כן מגיל זה , האם יכול להיות שיש בינהם קשר? אודה לך מאוד אם תייעץ לי ותמליץ לי על דרכי טיפול בנושא. בתודה טלי.

טלי שלום אני מציע שתפני לייעוץ נוירולוגי. התופעות שאת מתארת חייבות בבדיקה רפואית קודם כל. רק אחרי בירור מקיף בתחום זה אפשר לעשות בירור בתחום הפסיכולוגי. להלן קישור לפורום נוירולוגיה בדוקטורס http://doctors.co.il/forums/list.php?f=26 בברכה ד"ר אורן קפלן

צריכה עזרה במציאת מקומות שעושים אבחונים לבעיית ריכוז מגיל קטן ועד היום.

ש. שלום הריכוז הוא מערכת קוגניטיבית רגישה מאוד. בעיקרון, בעיית ריכוז יכולה לנבוע מגורמים שונים, אבל אפשר להכליל שנים עיקריים: א. מקור פיזיולוגי- לדוגמא נהוג לחשוב שילדים עם הפרעות קשב סובלים מחוסר איזון כלשהו במערכת כימית או נוירולוגית בגוף ולכן לחלקם ניתן טיפול תרופתי. ב. מקור רגשי - במצבי לחץ או מצבים של תנודות רגשיות חזקות יש תופעה משנית של קשיים בריכוז ובקשב. כמובן שפעמים רבות יש אינטראקציה בין שני הגורמים האמורים. אחד המוסדות המוכרים שעוסקים באבחונים בתחום הוא ניצ"ן. אמנם רוב האבחונים נעשים לילדים אולם קיימת תופעה הולכת וגוברת של אבחונים גם למבוגרים. אני מציע שתצרי קשר עם המרכז הקרוב לביתך. תוכלי לקבל את הטלפון במודיעין 144. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כבן 23, סטודנט שנה שלישית למחשבים. תמיד חשתי מעט לחוץ במהלך שיעורים והרצאות, אך לא ייחסתי זאת כבעיה של ממש גם כי תמיד היו לי הישגים טובים. בימים האחרונים מישהו שישב לידי בשיעור אמר לי שכדאי שאבדוק מה קורה כי יתכן שמדובר בחרדה חברתית. כשניגשתי להסברים באינטרנט על חרדה חברתית נדהמתי ממש! זה הלם בשבילי כי כשקראתי את התיאורים אמרתי לעצמי שזה ממש מה שאני חש. מה עליי לעשות? מקווה להתייחסויות גם מהדוקטור וגם מגולשים. תודה.

דן שלום חרדה חברתית היא אחת התופעות הפסיכולוגיות הנפוצות יותר והיא יכולה להגיע ברמות עוצמה שונות, מהפרעה קלה לאיכות החיים עד שיתוק מוחלט של החיים החברתיים. בעיקרון הטיפול הפסיכולוגי בה דומה לטיפול בכל חרדה אחרת ואני מצרף בהמשך הסבר על טיפולים מקובלים בחרדה. לעיתים משתמשים בטיפול קבוצתי שעשוי להיות יעיל, אבל הקבוצות הללו נדירות יותר מאשר טיפול אישי. בעיקרון בכל האוניברסיטאות פועל שירות ייעוץ פסיכולוגי לסטודנט. כדאי שתפנה ותבקש פגישה לייעוץ ראשוני ובה תוכל לתאר את מה שקורה לך ולבקש פידבק מקצועי על הבעיה. להלן התמצית על הטיפולים המקובלים בחרדה, נושא שעולה לעיתים קרובות בפורום. חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, מזה כמה שבועות אני משתמשת בפרוזק, לפני כשבוע הורדתי את המינון מכדור לחצי כדור ואני מתכוונת להפסיק ליטול אותה לחלוטין בזמן הקרוב. הטיפול מיועד לחרדה ואו סי די. שאלתי לא מתייחסת ישירות לתרופות. אלא זה רקע בלבד. מזה כמה זמן אני נבהלת בקלות, כלומר כשאני במשרד לדוגמא הדלת פתוחה וכשמישהו נכנס או פונה אליי אני נבהלת, תגובה של בהלה "הלב נופל" זה לא שאני נכנסת לפאניקה אני פשוט מופתעת ונבהלת ואנשים שואלים אותי "ממה נבהלת כל כך" ממה הדבר נובע? אולי בגלל שאני שקועה במחשבות? או בגלל חרדות? תודה

מיטל שלום אני מתקשה לתת הסבר מדוייק למה שקורה לך. בהחלט יתכן שזה קשור לתופעות שבגללן החלטת לקחת תרופות, ואולי משהו בתקופה האחרונה, אולי אפילו המצב הבטחוני, השתלב ויצר את תגובת הבהלה. את אומרת שאת רוצה להפסיק את התרופות. האם את נמצאת בטיפול בשיחות חוץ מהטיפול התרופתי? האם לאור הדברים שאת מתארת לא כדאי להמשיך ולקחת את הטיפול התרופתי לתקופה נוספת עד שבאמת תרגישי הקלה במצב? הייתי ממליץ לא לקחת החלטות על דעת עצמך ולהתייעץ עם אנשי מקצוע מתאימים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, עיינתי במכתב הפתיחה שלך, בו אתה מפריד, בגדול, בין טיפולים פסיכודינאמיים שהם בד"כ ארוכים ומעמיקים, ובין טיפולים התנהגותיים-קוגניטיביים, שהם בד"כ ממוקדים בבעיה ספציפית וקצרי מועד. מדי פעם אני נתקל במושג "פסיכותרפיה דינמית קצרת מועד" - למשל, יש פרק על כך בספר "פסיכותרפיה קצרת מועד" שיצא בהוצאת מאגנס. למה הכוונה? האם תוכל להסביר כיצד אפשר לשלב טיפול פסיכודינמי, שאני מבין שהוא גרסה כלשהי של הטיפול האנאליטי, עם העובדה שהוא גם קצר מועד? תודה, שלמה.

שלמה שלום מדובר בגישה שאחד ממייסדיה הוא מאן שיצר מודל של טיפול דינמי ב 12 מפגשים. הפרידה שהולכת ומתקרבת במהירות מהווה נושא מרכזי בדינמיקה של הטיפול הזה. בעיקרון אלו שיטות שנוצרו במרפאות הציבוריות שלא עמדו בעומס המטופלים ומטרתן היה לאפשר מתן טיפול לאנשים רבים יותר. כלומר, המקור היה כלכלי-ציבורי טהור. עם זאת, המודל נמצא יעיל במקרים רבים הסתבר שגם נושאים מאוד לא ממוקדים יכולים לקבל מענה בטיפול קצר של מספר פגישות. נסיוני המקצועי בהחלט תומך במצבים כאלה. לעיתים אנשים מגיעים עם בעיה מורכבת מאוד ואחרי מספר מצומצם של פגישות מרגישים שמנקודה זו והילך הם רוצים ויכולים להמשיך לבד. חשוב להבין שהבעיה אינה נפתרת אלא ממשיכה לקבל התייחסות ב"עבודה עצמית". אדגיש שהדבר אינו מתאים תמיד. גם מאן וממשיכיו הדגישו שיש לבחון היטב מי מתאים לסוג כזה של טיפול ומי ינזק ממנו יותר מאשר יקבל. כאן חוזר העיקרון שציינתי במאמר. ככל שהבעיה נרחבת ומשפיעה על תחומי חיים רבים יותר ובעלת הסטוריה ארוכה יותר כך יהיה יותר קשה לטפל בה באופן ממוקד. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאורן שלום, התחלתי טיפול לפני שנה בערך (זהו הטיפול השלישי שלי). המשותף לכל הטיפולים הוא שכל הזמן אני בספק אם אני יושבת מול האדם הנכון לי. (לא מספיק חכם, מנוסה, מעמיק, לא עבר בעצמו דברים קשים וכו'..)הבעיה שלי שאני לא עוזבת כי כשאני מעלה את הנושאים זה חוזר אלי שזה חלק מהבעיה שלי ואז אני בפלונטר. האם אני מכשילה את עצמי אם אקום ואעזוב כי אני משחזרת דפוס. או האם אני נשארת וובזה משחזרת דפוס של היתקעות במקום הלא נכון.

עדי שלום השאלה שלך מורכבת ואין עליה תשובה ישירה של ממש. ההתבלטות היא בתוכך ולכן חומרי הגלם שמסרת לי בשאלתך מעבירים גם אלי את חוסר הידיעה. האם את באמת צריכה לעזוב, כלומר שהתחושות שלך אוטנטיות ונכונות, או שבעצם את רוצה לעזוב כי, למשל, את לא מוכנה למחוייבות שבקשר ותמצאי תמיד ליקויים באדם שיושב מולך כדי לא להחשף לאמת ולעבודה הטיפולית המצפה לך? אכן התלבטות מייסרת. קודם כל חשוב לבדוק האם הדפוס הזה מאפיין קשרים נוספים מחוץ לטיפול או רק את הקשרים הטיפוליים שלך. האם בכל הטיפול זה קרה אותו דבר, או שיש הבדלים. מה היו אורכי הטיפולים הקודמים שלך? ואיך החלטת להפסיק את הקודמים? אני לא בטוח שיש פתרון של שחור ולבן אבל אולי עיבוד נושא חוסר הידיעה וחוסר היכולת להחליט יקדם אותך למקום אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התיחסותך. לשאלותיך- בקשרים לא טיפוליים, כלומר בנישואין, בעבודה, חברויות אני מרגישה פעמים רבות הפוך מאשר מול המטפל. אני מעריכה את חכמתם של שותפי וחברי לחיים אין לי ספק לגבי התאמה. (למרות שלפעמים אני חוןה את כולם יותר חכמים ממני ולא ברור לי למה הם בחרו בי). בטיפולים הדפוס של הספק חוזר על עצמו ולמרות זאת אני נשארת ( שלש שנים כל טיפול, הראשון בתחילת שנות העשרים והשני באמצע שנות השלושים שלי). את הטיפול הראשון סיימתי עם סיום לימודי באוניברסיטה כי הוא היה מטעם שירותי הבריאות. את השני סיימתי בגלל שלא יכולתי לשאת את חוסר העמדה של המטפלת שלי מול החלטה שהייתי צרכה לקבל. הגישה האנליטית גמרה אותי. ואכן להיות במקום בו אני מרגישה שאין לי ידיעה או שאיני מסוגלת להחליט - אלה מקומות מאד מתסכלים עבורי.

אני בחורה בת 21 שממש פוחדת וחרדה מהמצב וממוות בכלל. לפני 7 שנים סבא שלי נפטר ובמשך חצי שנה הייתי בוכה כל יום, הלכתי לפסיכולוגית שאמרה לי להדחיק את העניין (שכל פעם שאני חושבת על מוות ועל סבא אז שאני אחשוב על דברים אחרים....). הרבה פעמים אני לא יוצאת או נפגשת עם חברים בגלל המצב. אבל העניין הוא שאני גם מדמיינת (בעצב) על אנשים שיקרים לי שקורה להם משהו (בין פציעה לבין מוות!), ואני נהיית ממש ממש עצובה (למרות שזה לא קרה), ואפילו מתחילה לבכות. אני נוסעת בכבישים ומדמיינת שמשהו קורה לי, ומי יגלה אותי, ומי יבוא לבקר אותי בביח', ואיזה מסכנים יהיו ההורים שלי...וכו'. האם הדחקה זה הפתרון???

ח. שלום הדחקה הוא תהליך אוטומטי ולא מודע ולכן אי אפשר לייצר אותו לבד. הנפש איננה מכירה את המילה "לא". אי אפשר לדרוש ממישהו לא לחשוב על משהו. אם את מוטרדת מנושא המוות ומוצפת חרדה לא תוכלי להיעזר בהזזה הצידה של הדברים. אני מציע שתפני שוב לטיפול פסיכולוגי בניסיון לא להדחיק אלא להתמודד עם החרדה פנים מול פנים, ולהפחית את השפעתה על חייך. אם יציעו לך שוב להדחיק, אמרי שאת השיטה הזו ניסית והיא לא מצליחה. אנא קראי את תשובתי לדן כמה שורות מעל הודעה זו בה תיארתי שיטות מקובלות לטיפול בחרדה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום לך, בתי בת ה8 נוטה לדיכדוך,והיפוכונדריות. באהבה רבה היא "מתחננת שניקח אותה לחדר מיון" כי כואבת לה הבטן,אך תמיד אלו הן התרעות שווא,ואין ממצא פתלוגי מאחורי הפניה.(ברקע יש בעיה אורולוגית,שהיא נמצאת במעקב בית חולים,כך שהילדה מכירה את המערכת טוב). נוסף על כך היא ממררת בבכי שקשה לה לחיות עם אחותה,שקשה לה לשבת בכיתה מבלי להתגרד ולזוז,והכאב שיש לה מתחיל מהרגל..עובר אל הבטן..ומשם אל הראש. אציין שהיא ילדה מצליחה ,יפה, אינטליגנטית ומאד מצטיינת כמעט בכל התחומים,כולל שירה והופעה בפני קהל ללא חשש. הלילה היא שאלה אותי האם יכול להיות שהיא חולת נפש? נדהמתי מהשאלה...והיא המשיכה שקראה על שלט בבית החולים "בריאות הנפ,ש"ומכאן היא מבינה שיש מחלות שכאלה...אבא שלה הסביר לה שיש במחלות האלו דברים שונים ממחלות שאנחנו מכירים,והיא מודאגת שיש לה מחלה שכזו. איך עלי להתמודד עם כל ההתעסקות שלה בבריאות בכלל,ובנפש בפרט? והאם עלי ללכת איתה בכל הזנקה לבית חולים?..היא מציגה כאילו אין לה שליטה על הכאב.. תודה

דפנה שלום אני מציע להתייחס במלוא הרצינות לתלונותיה של הילדה, אבל לא בהכרח במובן של לקחת אותה לבי"ח לטיפול רפואי. לעיתים דרך הגוף ילדים (ומבוגרים) מבטאים תחושות ומחשבות. מובן שאם הילדה מגיבה כך משהו מטריד אותה וכדאי לעזור לה. היא צעירה מאוד ואי התייחסות לדבריה עלול להפוך את תלונותיה לדרך ביטוי קבועה ולא מוצלחת של תחושות נפשיו למיחושים גופניים. הבעיה האורולוגית שציינת כדרך אגב עלולה להיות טריגר לתופעות כאלה וכדאי לבדוק זאת. מקור הבעיה יכול ללכת למספר כיוונים. ראשית יש לבדוק את הבעיה הרפואית אחת ולתמיד ולשלול את קיומה. לאחר מכן יתכן שיש לה חרדה ממחלה גופנית, אולי בשל היכרותה הקודמת עם ביה"ח. אפשרות נוספת היא נסיון לקבל תשומת לב דרך בעיה רפואית. יש בוודאי עוד והכיוון צריך להיות מבוסס על היכרות אישית איתה. במידה ואתם מוטרדים והבעיה נותרת בעינה הייתי מציע לכם לפנות לייעוץ מקצועי. תוכלו להתחיל מביה"ח בו הילדה מטופלת. בד"כ יש שם עובדים סוציאלים ופסיכולוגים שיוכלו לתת לכם הכוונה ראשונית. אפשר להתייעץ גם עם פסיכולוג רפואי או פסיכולוג ילדים. אפשרות נוספת היא לפנות לפסיכולוגית ביה"ס של הילדה. מתקשרים לשירות הפסיכולוגי של העיריה ומבקשים לדבר עם הפסיכולוגית שאחראית על ביה"ס של הילדה, אין צורך אפילו לערב את ביה"ס בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כמה שנים נתקלתי במאמר על מחקר שנעשה על ילדי משרד החוץ. המאמר התייחס להבטים הנפשיים הקשורים במעברים התכופים בין ארצות. האם מישהו מכיר חומר כתוב בנושא?

רנתה שלום לצערי אינני מכיר. נסי לגשת באמצעות אחת האוניברסיטאות למאגר המאמרים בעברית של אוניברסיטת חיפה וכן למאגר המאמרים של מכון סולד. אם המאמר פורסם בכתב עת בעברית הוא צריך לעלות בחיפוש. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אני מטופלת מזה כחצי שנה אצל פסיכולוגית, איך אפשר לדעת אם הטיפול עוזר לי? תודה.

אור, לא ציינת מדוע פנית מלכתחילה לטיפול. השינוי לא בא בבת-אחת. מדובר בסך של דברים קטנים, שבסופו של דבר מהווים מכלול. אז איך יודעים אם הטיפול עוזר? לפי ההתמודדות היום-יומית, זווית הראיה של החיים וכו' (שוב, תלוי למה פנית לטיפול). צריך גם לקחת בחשבון, שלפעמים אפשר להבחין בשינוי/ים רק אחרי תקופה ארוכה יותר מחצי שנה. הרה.

אור שלום אני מסכים עם דבריה של הרה, בעיקרון לא תמיד ניתן להרגיש שינוי בבת אחת, בעיקר כשהנושא שבגללו פנית אינו ממוקד בבעיה מאוד ספציפית. לדוגמא, פניה בשל קשיים ביצירת קשרים בין אישיים, זהות, דימוי עצמי וכדומה, הם נושאים מורכבים מאוד והשינויים לוקחים זמן. לעומת זאת יש נושאים ממוקדים שבהם נצפה לשינוי מהיר יותר, ואין יותר מתאימה ממך לדעת האם השינוי הזה קורה או לא. תשאלי את עצמך בנוסף האם לפי "תחושת הבטן" שלך היחסים עם הפסיכולוגית טובים והאם את סבורה שהיא תוכל לעזור לך. בכל מקרה, הנושאים הללו חשובים מאוד וכדאי לדון עליהם בצורה ישירה בטיפול. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

קלט, תני לעצמך זמן! את אבלה על משהו שנגמר. עדי

קלט שלום אני לא יודע מה הרקע של הגירושין אבל מהאופן שאת שואלת אני מבין שאת בסך הכל מרוצה מהגירושין ולכן את מופתעת מכך שאת בתהליך אבל. בעיקרון כל שינוי של הרגלים גורר תגובה מסויימת של הסתגלות. גם שינויים שנחווים כחיוביים עלולים לגרום קשיי הסתגלות. מעבר לכך, לעיתים קרובות במהלך הליך הגירושין אנשים עסוקים במאבק ובמחשבות מה יקרה אח"כ. אחרי הגירושין צריך להתמודד לפתע עם העצמי, עם הבדידות, המחשבות והתקוות החדשות לעתיד, וזה לא בהכרח תהליך פשוט. אני מקווה שתהליך השינוי יוביל אותך למקומות אליהם את חפצה להגיע. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום. שאלתי שאלה מאוד חשובה ומחקו לי אותה!! אני שואלת שוב: על מה מדברים בפגישה הראשונה עם פסיכולוג? איך מתחילים את השיחה? תודה מראש בתקווה שלא ימחקו שוב כוכבית

סליחה-סליחה מסתבר שטעיתי ולא מחקו. סליחה-סליחה כוכבית

אני מתארת לעצמי שאת חוששת מפגישה ראשונה ואני יכולה לדמיין שכל פגישה ראשונה עם אדם לא מוכר עלולה לעורר חששות. אני מציעה שפשוט תקבעי פגישה ותגידי שאת לא יודעת ממה להתחיל. אם הפסיכולוג\ית מקצועית היא כבר תעזור לך משם. הכי חשוב שתקשיבי לתחושות הבטן שלך ותבחני אם האדם מולך מוצא חן בעיניך, האם יש לך תחושה שאת יכולה להעזר בו|בה. בהצלחה

כוכבית שלום עניתי על שאלתך למטה. בעיקרון לא מוחקים הודעות בפורום אלא אם הן פוגעות בכללי הדיון של הפורום. אם הדבר קורה בשנית נסי לעשות "רענון" באייקון המתאים לכך למעלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום כשהולכים לפגישה ראשונה אצל פסיכולוג, איך מתחילים את השיחה? על מה מדברים? תודה כוכבית

כוכבית שלום ההתחלה כוללת בד"כ היכרות ראשונית הן איתך באופן אישי והן עם הבעיה המרכזית שבגללה החלטת לפנות. את יכולה לתכנן מראש מה את רוצה לומר, או פשוט להגיע עם ראש פתוח ולתת לדברים לזרום מאליהם. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן תודה רבה רבה,נירגעתי כוכבית

ברצוני לדעת מה זה גישור טוב - להמשך נישואים וגישור רע- לפירוק נישואים ואיך אני מגיעה אליהם? מי הגורם המטפל בהם? תודה

שוקולד שלום גישור הוא תהליך שבו מנסים לפתור סכסוכים בעזרת אדם ניטראלי שנקרא מגשר. המגשרים באים ממגוון של מקצועות. הדרישה בד"כ שיהיה להם תואר ראשון בתחום כלשהו. הרעיון הוא לנסות להתמודד עם הקונפליקט בדרך מיושבת ורציונלית. הדבר טוב גם לבעיות של זוגיות וגירושין, אבל גם לסכסוכים משפטיים בין גופים ופרטים בכל מקום וסוג. במצבים מסויימים הייעוץ של המגשר לא מספיק, וזה בד"כ היכן שזקוקים לאיש מקצוע בתחום מסוייים, למשל, פסיכולוג, עו"ד. לפעמים אפשר למצוא מגשר שמגיע מהתחום הספציפי שנחוץ ואז השילוב מתאים עוד יותר. בקיצור הבחירה בשיטה תלויה בסוג הבעיה ובנכונות המתעמתים לגשת לסוג כזה של משא ומתן. יש הרבה חומר באינטרנט בנושא, למשל הקישור הבא http://www.sulcha.co.il ויש עוד רבים נוספים, רשמי את המילה גישור בכל אחת מפורטלי הכניסה וואלה ודומיהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם הפורום לטיפול נפשי עובר מהיום לפורמט חדש. לכל אחד מהיועצים עומד פורום נפרד משלו. הגולשים מוזמנים לבקר בפורום המתאים לצרכיהם ולהציב שאלות: פורום עבודה סוציאלית וריפוי באומניות – טלי פרידמן פורום פסיכיאטריה: ד"ר עמי אבני פורום תרפיה פסיכודינאמית: ד"ר עמי אבי פורום פסיכותראפיה: ד"ר גידי רובינשטיין פורום זוגיות חברה ותעסוקה: ד"ר יוסי אברהם פורום הלם-קרב: דרור גרין פורום תמיכה הדדית: פורום פתוח לשיחה ודיון ללא מנחה פורום פסיכולוגיה קלינית – יועבר על ידי. בפורום זה מרוכזות גם כל השאלות והתשובות שניתנו בעבר בפורום הטיפול הנפשי. מאחר שמדובר במאגר מידע עצום וחשוב הוחלט לשמרו בתוך אחד הפורומים החדשים כדי שישמש לעזר באמצעות מנוע החיפוש שבו. בהמשך להודעה זו מופיעים קישורים לכל הפורומים הנ"ל בהצלחה לכולנו ד"ר אורן קפלן מנהל הפורום לפסיכולוגיה קלינית

לד"ר אורן שלום, זה טוב ויפה אבל.... איך אנשים ידעו לאיזוה פורום להפנות את שאלותיהם??? הרי מי שאינו מקצועי לא יודע ממש את ההבדל בין קלינית לפסיכודינאמית לפסיכותרפיה וכו'... כך יצא שאנשים יפנו את שאלותיהם לכל הפורומים החדשים , דבר שיסרבל עבורם מאוד את כל העניין - כל יום לחפש תשובות בשמונה מקומות! המיוחד בפורום טיפול נפשי הוא המקבץ המגוון של בעלי המקצוע שנותן תשובות מזוויות שונות. אודה לך עם תחשבו על כך שוב, מיכל.

הי מיכל. אני מרשה לעצמי לענות לך במקומו של ד"ר קפלן כמי שתומך מאוד בהפרדה שנעשתה. אני חושב שהמתקונת שבו פורום טיפול נפשי היה קיים עד היום לא נתן ביטוי ממשי למגוון הדעות והגישות שיש בתחום. הרבה פעמים ליועץ לא נעים לענות במקום בו יועץ אחר כבר ענה, גם אם יש לו משהו אחר להציע. במתקונת החדשה, כל גולש יכול לבחור דעה של מי הוא רוצה - פסיכיאטר, פסיכולוג, פסיכותראפיסט וכו'. כמובן, שכל גולש רשאי לשאול את שאלתו במספר פורומים ולהנות ממספר גישות, אני לא מוצא את זה בעיתי בכלל. בימים הקרובים נוסיף לכל פורום "מכתב פתיחה" בו מפרט מנהל הפורום במה הפורום יעסוק. אני מקווה כי תמצאי את החלוקה מועילה. גלישה נעימה יוסי רוסמן מנהל הפורומים.

http://doctors.co.il/forums/list.php?f=66 או מהעמוד הראשי של הפורומים

דר גרין היתאדה....נעלם...כוחותינו מחפשים אחריו

http://doctors.co.il/forums/list.php?f=402 או מהעמוד הראשי של הפורומים

לד"ר קפלן, תודה על ההפניה ובהצלחה בפורום לפסיכולוגיה קלינית. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום ד"ר אני בן 28 מידי פעם קורה שאני לא מצליח להרדם לילה שלם לדעתי הדבר קורה מכיוון שאני בתקופה לא קלה ונמצא לעיתים בחרדות חבר המליץ לי על כדור קלונקס שיכול לסייע לי לישון את הלילה מכיוון שאנני נוטל כדורים לפי עצת חברי רציתי בבקשה לדעת מהי דעתך ?

ניסו שלום אנא פנה לפורום פסיכיאטריה שיותר מתאים לשאלתך בנושא תרופות בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום למומחים. יש לכם פסיכולוג טוב שאתם מליצים עליו? כתבתי לכם מס' פעמים לגבי הבעיות שלי, ואתם חושבים שכדאי לי ללכת לייעוץ.

היי לילך, שאלה את מעונינת בפסיכולוג פרטי או דרך קופת החולים ? ליאת

כמובן שעדיף ד"כ קופת חולים אם זה מסופסד. אני בלאומית. אבל זה לא משנה, העיקר שיעזור. מכירים פסיגולוג טוב?

תשאלי רק מי שאת סומכת עליו

שמעתי בתוכנית רדיו לפני שבוע על חרדות היתה פסיכולוגית ברשת ב יש עם מי לדבר היתה פסיכולוגית אם אני לא טועה ממרכז על שם הרצוג מהיחידה לפוסט טראומה שאמרה שיש טיפול להיפר ונטלציה נשימת יתר במצבי חרדה אשמח מאוד לדעת על טיפול כזה או על מקום שאפשר לברר על טיפול כזה . אשמח לקבל תשובה כאן או בפלאפון 055 -532900 אודה לכם מאוד על תשובה בעניין.

אני לא בטוח שיש טיפול , (כמו שאין טיפול לגירוד - כשהוא מגיע צריך לדעת איך לטפל בו)מה שכן יש- זה ללמוד איך לנשום נכון בזמן התקף מה שיעצור את ההיפרוונטילציה ויאט אותה עד להפסקתה. את התרגילים הללו אתה בטח מכיר. נשימה קצבית לא עמוקה מידי ולא שיטחית מידי כאשר שמים תשומת לב לכל שלב משלבי הנשימה : שאיפה המתנה נשיפה המתנה - כל שלב 4 שניות. .

אני שמעתי כמו שכתבתי שיש דרך לתרגל את זה ואשמח לדעת איך פסיכולוגית ממרכז על שם הרצוג אמרה שיש דרך לתרגל את זה למיטב זיכרוני מהמרכז לפוסט טראומה הפסיכולוגית לצערי שכחתי את שמה. אשמח לתגובה של רופא

אני עובדת כמורה בבית הספר היסודי ולאור המצב הבטחוני נתקלת בתקופה האחרונה בתופעות חרדה אצל הילדים שאינן מוכרות לי. פסיכולוגית ביה"ס והיועצת אינן עוזרות הרבה כל שהן מציעות לתת לילדים לבטא עצמם בע"פ בכתב בציור וכד' ניסיתי זאת אך התוצאות לא מראות הטבה כלשהיא. אתן דוגמא אחת: תלמיד הגיע לאחר ההפסקה וסיפר בבהלה כי ראה מחבל בסביבת בית הספר כל תלמידי הכתה הגיבו בחרדה רבה חלקם התחילו לבכות התחבאו מאחורי ארונות ומתחת לשולחנות ומשך שעה ארוכה לא הסכימו לצאת ממחבואם! למחרת מחצית מילדי הכתה לא הגיעו לבית הספר ומברור עם ההורים התברר כי הילדים פשוט מפחדים להגיע. יש ילדים שמסרבים לצאת לחצר בהפסקות או להשתתף בשעורי ספורט המתקיימים גם הם בחצר. מספר ילדים דורשים מהוריהם כי יביאו אותם בבוקר לבית הספר ויבואו לקחתם בשעות הצהרים. אחד הילדים, למשל, שאימו לא הגיע בצהרים פרץ בבכי מר ואמר כי אימו כנראה נפגעה בפיגוע. נאלצתי להביאו הביתה וכשנוכח שאימו אינה בבית אחז בי בחוזקה ולא הירפה ממני עד שהאם חזרה ( מקניות ושכחה כי הבטיחה לבוא לקחת אותו בצהרים) אני חשה כי המתח הנפשי אצל ילדי כיתתי הגיע לשיאו ולמרות שאני משתדלת להיות רגועה ולהרגיע אין הדבר משפיע עלהם וזאת מאחר והם חשופים לכל כלי התקשורת. אגב מדובר בילדים גילאי 12 אך שמעתי ממורות בכתות נמוכות יותר כי גם שם המצב לא יותר טוב. יש שתי מורות שהן עצמן נמצאות בחרדה רבה וכל מפגש איתן בחדר המורים בהפסקה מלווה במשפטים מאוד פסימיים ולעיתים אף בבכי גלוי. אני מניחה כי הצלחתי במידה רבה להסביר את המצב ואני משוכנעת כי גם מחנכים רבים אחרים בארץ נתקלים במצבים דומים. משרד החינוך שלנו משאיר את שיקול הדעת כיצד לנהוג בידי המורים. הם עסוקים שם בגיוס מורות חיילות שיעמדו בשערים! ואנו המורות כורעות תחת הנטל. אודה מאוד אם תואילו לסייע ולו במעט. המון תודות מראש!

שלום רב, נראה לי שטוב תעשה המנהלת אם תחפש מקורות ייעוץ, כי מדובר בתהליך כוללני ומערכתי שביה"ס צריך. - -היא - צריכה לתמוך במורות החוששות, אבל בו-זמנית לנסוך ביטחון בשאר. לא כדאי להרבות במלל כאן לגבי איך ומה לעשות. זהו תהליך של יעוץ אישי, בדיוק כפי שמפקדים בצה"ל מקבלים. - - וועד ההורים המרכזי של ביה"ס צריך לשלוח נציגים לשיחה לכ כיתה, ולהבהיר כללי "כן" ו"לא" לגבי אופן חזרה הביתה. את זה צריך ללות בהודעה כתובה להורים. - - וועד התלמידים המרכזי של ביה"ס צריך לארגן פעילות תומכת, של ילדים גדולים - לקטנים, מאלו שרוציםבכך. - - המורות צריכות לתת לידים תחושה של וודאות - ע"י הסבר אודות סידורי הביטחון. - - מנהל מחלקת החינוך צריך לעשות את אותו הדבר עם המורות. ואחרון חביב: הילדים. חלקם, היותר מפוחדים, צריך לקבל תמיכה בנוסח שהיועצת והפסיכולוגית הציעו. מאלו המלבים את אווירת ההסטרייה - יש לאתר את המניפולטיביים, שרוצים לזכות ב"שעת חייהם", ע"י גילוי מחבלים, וכו' - ולרתום את עירנותם אל תוך ביה"ס: שיסייעו לאתר תלמידים חלשים ומפוחדים, ויהיו לעזר לצוות. ולכל הילדים יש להציע "קבוצות דיון" שבהם יציעו לעירייה פתרונות. את מסקנות הצוותים השונים יש להעביר, במשותף עם נציגי התלמידים, למשטרה ולעירייה. תוכלי את, ושאר צוות ביה"ס, להמשיך את ההוועצות ישירות, למייל האישי שלי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלומית שוב שלום, נזכרתי בעוד פעילות, שמאד מועילה לילדים: למצוא כאלו שבמילואים, מתוך המשפחות של הילדים, ולשלוח להם מכתבים, תפילות, וכו'. ושוב כל טוב, יוסי אברהם

פסיכולוגית אשר בעבר היתי אצלה בטיפול המליצה על טיפול בהיפנוזה נגד דיכאוןוחרדות אשר מלווה בהתעוררות מוקדם בבוקר.הומלצה פסיכולוגית בשם חנה אלדר.האם משהו מכיר את הפסיכולוגית הנ"ל מהות השיטה סיכונים. תודה

יעילות נמוכה . אל תבנה על זה. .

לי אישית לא עזרה קצת יקרה בקשר לחרדות יש אתרים שונים האינטרנט על חרדות ועל חרדה חברתית

פיסיכוליגית אשר טופלתי אצלה בעבר נפגשה עימי לאחרונה עקב חרדות והתעוררות מוקדמת בבוקר. אבחנתה היתה שאני סובל מדיכאון. המלצתה היתה לפנות לד"ר חנה אלדר מהרצליה פסיכולוגית אשר עוסקת בהיפנוזה. האם הנ"ל מוכרת למנהל הפורום? מה הם הסיכונים בהיפנוזה? נאמר לי ע"י מכרים כי המדובר בשיטה מאוד חודרנית ? אבקש חוות דעת לגבי הגברת והשיטה בדחיפות תודה.

פסיכולוגית אשר טופלתי אצלה בעבר, נפגשה עימי עקב בעיות של חוסר עניין לחץ והתעוררות מוקדם בבוקר. המלצתה היתה על טיפול בהיפנוזה אצל פסיכולוגית בשם ד"ר חנה אלדר בהרצליה. אבקש לדעת האם טיפול בהיפנוזה מסוכן משך הטיפול והאם ד"ר אלדר מוכרת ע"י מנהל הפורוטם תודה

היום היא תפסה לי מקום באוטובוס שנסענו הבייתה מהמפעל זה היה כל כך נחמד... אמרתי אם היא הולכת לשבת ליד מישהו אחר מההוסל שלה אז אני לא מיוחד בעיניה אז ישבנו כל הדרך והייתי מת מעייפות והרגשתי כבד ולא דיברתי הרבה אני מקווה שזה לא יפריע לי...הכובד שלי...(לא במשקל) אלא בלעניין... לפעמים אני חש משעמם אז אולי יום שלישי אני אלך לבקר אותה בהוסטל...איזה כייף...סוף סוף נשב ונדבר איזה שעתיי בלי הוראות של מה לעשות ובמה לעבוד וזה יהיה כל כך נחמד... טוב אז היום אני נתתי לה נשיקה קטנה (וראשונה) ליד האוזן לפני שהיא ירדה מהאוטובוס וזה גם היה כל כך נחמד אני מקווה שזה ימשיך ללכת בצורה טובה אני מאוהב?....אני פשוט לא מאמין כבר כמה שנים לא הייתי מאוהב.... אני פשוט לא מאמין שמצאתי... אחרי כל השנאה העצמית שלי וראיית השחורות זה נראה לי נס...

שעתיים-נסענו-הוסטל..תיקוני כתיב

ילד, לא הבנתי למה אתה גר בהוסטל ולמה עובד במפעל מוגן ? אני מבינה שאתה יודע להפעיל מחשב לבד וגם להקליד ?? ספר בבקשה על עצמך ומה הבעיה שלך.

אמנם אני לא מכיר אותך אבל שמחתי בשבילך אני מזדהה עם מה שכתבת....

ישראל שלום אני מבין למה אתה מתכוון בקשר לאבא שלך. אתה בן יחיד??? אתה נמצא במסגרת טיפולית???(פסיכולוג וכד') לא הבנתי בקשר אליך. יש לך או היתה לך בעיה כלשהיא שמונעת/מנעה ממך ליהיות עצמאי??? משהו פיזי?? בקשר לבחורה שאתה מחפש, החיבוק. אני מבין אותך. אבל לצערי את זה לא מזמינים. זה בא לבד. קשר רציני לא אמור לפחות להתחיל בסקס. קודם ניפגשים מכירים. ועם זה בסדר אז מתנשקים ומתחבקים וזה לא קורה מעכשיו לעכשיו. זה לוקח זמן. ועם יש כימיה טובה והזוג מרגיש טוב ובנוח אחד עם השניה ואחת עם השני אז מגיעים לסקס. וסקס זה לא מגעיל. זה דווקא כיף. אתה ראית סרטים כחולים שהם סרטים סוטים לרוב. ולא משקפים את המציאות. ומה שראית שם לרוב לא תראה במציאות. אז אין לך סיבה להלחץ. בזוגיות צריך להרגיש בנוח צריך ששתי הצדדים יהיו שותפים. וכל אחד צריך שלשני יהיה נוח. זאת זוגיות טובה. חוץ מזה אני מאחל לך למצוא מישהי טובה שתאהב אותך ותחבק אותך. אבל תדע שזה לא מתחיל מזה, צריך קודם להכיר ושהיא תיהיה מעוניינת בך כמו שאתה בה. בהצלחה:) איתן

שלום שנית איתן! מה שלומך איש?.. אני אכן בן יחיד אני במעקב מדי חודש על ידי פסיכיאטר ואני מנהל שיחה אחת לשבוע...שיחת נפש הכוונה שלא הייתי עצמאי היא...שלא הרגילו אותי לחיות כמו גדול אמא שלי שמרה עליי יותר מדיי ופינקה אותי עד שגדלתי והיה בי פחד עצום לעשות כל מיני דברים ... אז סקס זה כייף?... אני לא יודע אני לא מנוסה ממש אני מה זה חרד .... שלא הכל יפעל כמו שצריך...אם אתה מבין.... שיהיה לי פדיחות בקטע ואני באמת לאט לאט מתקדם לא רץ לשום מקום

ישראל. עכשיו הבנתי:) זאת באמת בעיה לחיות בצמר גפן ולפתע בלי הכנה מוקדמת. החיים האמיתיים. שהם חסרי רחמים והם קשים. ופתאום נותנים לך לשחות. זה בטח לא קל. אבל אני מבין שאתה עושה עבודה טובה??:))) תראה מוות זה מפחיד. אבל בכל זאת החיים נמשכים גם אחרי המוות יש חיים. נכון יש זכרונות. ויש כאב. אבל צריך להמשיך לחיות. אתה יודע מה אומרים??? החיים חזקים מכל דימיון. וזה נכון. צריך להכנס למסלול ולהמשיך עם כל המטענים של החיים. זה לא קל וזה לא מיידי. אבל זאת המציאות. ועם זה צריך לחיות. כן סקס זה כיף:)) אבל אתה צריך לקחת את הזמן שלך. אתה צריך להרגיש מוכן לזה, שזה מה שאתה והיא רוצים. תראה לא תמיד זה הולך בפעם הראשונה ולא תמיד גם בפעם השניה.וגם יותר מאוחר בחיים זה יכול לקרות:))) יש לו את השגעונות שלו:))) אבל אתה צריך להשתחרר לאט לאט מהמתח. וזה קורה אחרי כמה פעמים שמנסים. ואז הדברים מסתדרים לבד. אל תבהל עם זה לא הולך לך מהתחלה. זה קורה. בהצלחה:) @-----)--- איתן

תוכל אולי להסביר לי לאיזה בעיות (אם בכלל) יכול לגרום שימוש חד פעמי בגראס? אני אוכל אז להשוות בין כך לבין התחושה שאני מרגישה...

הי מלי . גראס לרוב האנשים בפעם הראשונה לא משפיע בכלל , וכמעט לא מרגישים את ההשפעה שלו. בקצה הסקאלה ישנם אנשים שמרגישים ובחוזקה תחושות . התחושות הללו באות לא כתוצאה ישירה מהגראס , הוא שמהווה כ"מעצים רגשות". לכן אם היית או את באופייך דיכאונית/ עליזה/במצב פחד/אושר ועוד - זה מה שתרגישי. אם למשל את אדם עם נטיה לפחד או לחץ את תרגישי סיפטומים של פחד שלא היכרת לפני כן, ואז מתחיל גלגל של פחדים להזין את כל העניין שוב ושוב. אבל הגראס בפני עמצו כבר לו נמצא בגוף או משפיע. .

באמת תודה, אני חושב שעכשיו אני מבינה שאותה תחושה שהרגשתי מאז ואני עדיין מרגישה היא פסיכולוגית... תמיד הייתי בן-אדם לחוץ, ודווקא לפני עישון הגראס יצאתי מזה והרגשתי מעולה ואמרתי לעצמי שזה מסוג הדברים שאני לא צריכה. ואז, במהלך ה"נסיון" שלי, נבהלתי רק מעצם המחשבה של הגראס... עדיין קיימת אצלי התחושה, אבל אני אנסה לשחרר אותי. מישהו יכול להפנות אותי לקישור בנושא? תודה רבה, מלי

מלי שלום רב, בעבר נדון כאן בפורום באופן נרחב ומעניין, כל הנושא של שימוש בגראס, חשיש וסמים נוספים. אני מציעה לך לערוך חיפוש...ואני משוכנעת שתמצאי תשובה מהיימנה ורחבה. כאמור, באופן גורף, שימוש בסמים (ללא קשר לרמת "חוזקם") אינו מומלץ, אינו טוב ובוודאי שאינו חוקי. ראיתי לא אחת אנשים שנגרם להם סבל רב ביותר, אפילו מ"רק טעימה" חד פעמית. במידה ואת חשה בשינויים קיצוניים במצברוח, ו/או תחושות פיזיות לא מוסברות - אנא פני לרופא על מנת לבדוק את תלונותייך. בברכה, טלי פרידמן

אני השתמשתי פעם אחת ואחרי כמחצית השעה חשתי זרמים בכל הגוף, רעד בידיים והתכוצות מפחידה שעברה מהראש לאורך כל הגוף ועד לכפות הרגלים. התחושת נמשכו באופן סדיר למשך שעתיים, ועד שיצאתי מזה חשבתי שאני הולכת למות. ההתכוצויות היו מאוד חזקות והידיים רעדו. הכל עבר. מאז לא נגעתי ולא אגע יותר בזבל הזה!

קראתי כתבה באתר וואלה שבה כתוב על תרופה בשם אולאנזאפין - העשויה להפחית את תסמיני הגימגום. מה היא תרופה זו? האם יש לה תופעות לוואי? היכן אפשר להשיגה?

http://infomed.msn.co.il/drug1.asp?dID=2

ערן שלום רב, לצערי, כעת אין פסיכיאטר זמין בצוות היועצים בפורום. התשובה המוסמכת לשאלתך אמורה להיות אצל פסיכיאטר. כמו כן, זוהי תרופה הניתנת במרשם ע"י פסיכיאטר, כך שאנו מגיעים תמיד לאותה התשובה... בהצלחה, טלי פרידמן

שלום רציתי לדעת איך מתחילים בשיחה ראשונה עם פסיכולוג? ועל מה מדברים בפגישות הראשונות? שבוע טוב כוכבית

כוכבית יקרה, אין לך מה לחשוש מפגישה עם פסיכולוג. כל הכיף הוא שאת לא צריכה להתכונן. מי שמוביל את הטיפול זה הוא - או יותר נכון מי שגורם לך להוביל את הטיפול זה הוא. מתחילים בהכרות עמוקה לאורך השנים ולאט לאט מגיעים לכל הבעיות ולאני האמיתי. אני הייתי שנה אצל פסיכולוג נהדר ואני ממליצה בחום לכל מי שמרגיש שהוא זקוק לאחד.

היי אני סובלת מהתקפי חרדה שהיו די קשים ונוראים בהתחלה, כאילו אני נשרפת ,ועכשיו אני די שולטת במצב אני נמצאת בטיפול בערך כ-6 פגישות שם למדתי תרגילי הרפיה שעזרו לי מאוד. אני מטופלת ע"י כדורי סרוקסט 20 מל' שאותם אני לוקחת כשלושה שבועות בערך. חוץ מזה יש לי עוד הרבה בעיות כמו שנוכחתם לקרוא בדפים הקודמים.(דיכאון קל, חוסר תקשור עם אנשים, חוסר תקשורבתחום האינטימי, ואני צריכה לעשות שלום עם עצמי.בעיקרון הפסיכיאטר שלי אמר לי את כל התופעות האלו כנראה שהתכחשתי עד עכשיו. ) השאלה היא אם ע"וס יכול לעזור לי באותה המידה כמו פסיכולוג בכל אותם הבעיות??

עדי שלום רב, השאלה העיקרית היא מה מטרת הפגישות עם העו"ס או הפסיכולוג. באופן עקרוני, עו"ס קליני (בעיקר אלו שגם עברו הכשרה בפסיכותרפיה, אבל לא בהכרח) כמו גם פסיכולוג, שמטפלים טיפול קליני, טובים למטרת טיפול. אם מטרתך הינה טיפול, ועבודה על התופעות שמהן את סובלת...שני היישויות מתאימות. הדבר העיקרי הוא התחושה שלך בקשר עם המטפל/ת, האם נוצר קשר טוב, האם המטפל נראה לך מתאים כאדם שאיתו תוכלי לחלוק רגשות ותכנים אישיים וכדומה. שיהיה בהצלחה בכל מקרה, טלי פרידמן

קורס המיועד לאנשים המתמודדים עם בעיה נפשית יפתח כנראה במאי , בירושלים . הקורס נקרא קורס 'הפעל' והוא יתקיים באוניברסיטה העברית במכון 'מגיד' . מטרת הקורס היא ללמד על זכויות, חוקים , מערכת בריאות הנפש בארץ ועוד ולהכשיר אנשים להיות פעילים בתחום . הקורס הוא חינם ויתקיים יום בשבוע למשך שלשה חודשים . הקורס כולל סדנאות חוויתיות לפיתוח המודעות העצמית . מי שמעוניין יכול להתקשר למכון מגיד לקבלת פרטים נוספים ולהרשמה . טלפון 5881708-02 . נשמח לראות אתכם אתנו .

אולי אפשר לפתוח קורס כזה באזור המרכז או השפלה?

שלום רציתי לשאול מה ההבדל בין פסיכולוג לפסיכיאטר? תודה מראש שני

שני שלום פסיכולוג עוסק בפסיכותרפיה בלבד, כלומר, טיפול דרך שיחות ללא מתן תרופות. פסיכיאטר הוא רופא, וטיפולו בד"כ כולל תרופות. יש פסיכיאטרים רבים שעברו הכשרה בפסיכותרפיה ומטפלים גם בשיחות, בשילוב או בלי תרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, אני מקווה שהקישור הבא יענה לך על השאלה: http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/who_is_psy.htm

היי רציתי לדעת למה אני נמשכת לגברים מבוגרים ממני בהרבה שנים? גבר שאפילו יכול להיות אבא שלי. או שאני נמשכת לנשים, מבוגרות ממני.אפילו פעם חשבתי שאני מאוהבת במשהי. איך אדע מה הסיבה? זה מפריע לי . רציתי לציין שעד עכשיו יצאתי עם גברים בערך בגילי. וכרגע אני לבד, מי יודע עד מתי...... תודה רבה.

עדי שלום למעשה לא ניתן לתת לך תשובה רצינית מבלי להכירך באמת. יש כמובן כל מיני אסוציאציות שיכולות לעלות סביב מה שאת מתארת, למשל, יחסים לא פתורים על הוריך שמשליכים על היחסים שאת יוצרת. אבל כמו שציינתי, התשובה האמיתי היא לא משהו שאפשר לענות עליו כך. אינני יודע אם את נמצאת במסגרת של טיפול פסיכולוגי, אבל במידה ולא, זה נושא שבהחלט מתאים למסגרת כזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

עדי כאחת שיש לה יחסים קרובים מאד עם גברים בני 40 + אני אגיד לך משהו: זה טוב ויפה לקבל תמיכה מ"אבא" גדול אבל מה קורה כשהעסק מתחיל להתחמם? לגברים האלה יש נשים, יש ילדים ויש רצונות מוגדרים מאד כל עוד שאת יודעת מה את עושה זה טוב כל עוד שאת יודעת ממה זה נובע....ואת זה צריך לברר

אדם קרוב אליי סובל מדיכאון קליני ומקבל טיפול תרופתי אשר לעת עתה עדיין לא משפיע. ברצוני לקבל מידע על הקשר בין דיכאון קליני ותזונה. האם ישנם מרכיבים מסויימים במזון שעדיף להמנע או להעדיף אותם כתוצאה מדיכאון קליני במיוחד בגיל השלישי המלווה בעיות של רמת סוכר ולחץ דם גבוה. אנא הפנו אותי למאגרי מידע מקצועיים בעניין.

רוני שלום רב, לגבי עניין התזונה, לדעתי הכי כדאי לפנות לתזונאית ולברר איתה, על אף שלפי הידוע לי, אין תפריט מיוחד ל"דכאוניים". יש מזונות שמגבירים את הפרשת הסרוטונין במוח, וזהו החומר שגורם ליותר רגיעה (ועל הויסות שלו...עובדות התרופות האנטי-דיכאוניות בדרך כלל), אבל לא בתור תחליף לטיפול תרופתי, או משהו שניתן להסיק ממנו מסקנות ישירות לגבי שיפור הדיכאון. בנוסף, אולי כדאי להתייעץ עם פסיכוגריאטר לגבי הטיפול התרופתי, אם זה ימשיך לא להשפיע... בברכה, טלי פרידמן

שאלה: האם לחץ נפשי עלול לגרום להרגשה של "חוסר תחושה" בראש? כבר תקופה מסויימת שאני מרגיש כאילו החלק האחורי שמאלי של הראש "משותק". אין לי בעיה בתפקוד או משהו כזה, אני פשוט מרגיש את הראש, ובכל פעם שאני נבהל מזה זה מתחיל לכאוב, וכמו כן כואבת לי עין שמאל ואני מרגיש בה רגישות. בדיקה אצל רופאים (אופטומטריסט ונוירולוג) הראו שהכל בסדר (למרות שביצעו בדיקות שטחיות בלבד). הפחד שלי הוא, שבזמן שמחלות פסיכוסומטיות מתבטאות פעמים רבות בכאבים ובהזעה וכד', לא שמעתי על מישהו שהרגיש את התחושה שלי לפני כן... תודה.

מלי שלום הייתי ממליץ לך לבצע קודם כל בדיקות רפואיות מקיפות. אם התופעה לא חולפת כדאי לחזור את הנוירולוג ולבקש הרחבה של הבדיקות כדי לשלול מקור רפואי לבעייה. לאחר מכן בהחלט יש אפשרות שמצב נפשי גורם לתופעות שאת מתארת. לדוגמא, התקפי חרדה יכולים לגרום לתופעות גופניות שונות. ניתן לטפל בכך בשיטות פסיכולוגיות. לנושא הקשורים לתפקוד גופני יכולה לעזור במיוחד היפנוזה ותרגילי הרפיה ושליטה על הגוף. הנושא שייך בעיקר לתחום של טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי. בברכה ד"ר אורן קפלן

כל הכבוד לך שאתה ממשיך לשרוד ומחכה לטוב שיהיה , אני בטוחה שזאת רק תקופה כי תמיד בחיים יש עליות ומורדות.... יש לך סגנון כתיבה מאוד רגיש ונוגע ללב. בהצלחה והרבה כוח- ממני מור.

ההודעה הנ"ל מכוונת ל"ילד מזדקן"

אני שמח שקראת בעיון את הדברים שלי ואני "שמח" שהצלחתי ליצור אצלך ריגוש נפשי ! בברכה ישראל

יש לי בעיה שמאוד מציקה לי וקשה לי להתמודד איתה למרות שזה נראה פשוט לכאורה. כשישנם דברים חשובים לעשות ולחץ שאופף אותי מכל הכוונים אני פשוט יושבת ולא עושה כלום-אני פשוט לא מסוגלת להחלץ מהדפוס הזה... אני בת 18 ואני אמורה להיות מאוד פעלתנית וגם לעשות את המטלות המבוקשות אך למרות היכולת אינני מצליחה פשוט לגשת ולטפל בענינים דחופים ולכן יוצא שאני דוחה הכל לרגע האחרון ואז רמת הביצוע נמוכה יותר או שהציון נמוך יותר ממה שהייתי רוצה שיהיה. אולי זה פשוט תירוץ לאי עשייה? יום טוב לכולם:)

שלום דחיינית, אני כותב דחיינית ולא עצלנית, כי התופעה מוכרת ואף זכתה לשם העברי "דחיינות". יש גם ספר הדרכה של פסיכולוג קוגניטיבי העוסק בנושא ומומלץ לקראו. הואיל וזה אינו סוג הטיפול שאני נותן אינני מכירו מספיק כדי להציגו כאן. מבחינה דינאמית, מדובר בבעיה במוטיבציה, שכן ברור לך שיש לך את היכולת לעשות את הדברים, אך משהו בך גורם לך לחבל בזה. לא הייתי מתחיל טיפול מעמיק מדיי לפני קריאת הספר הנ"ל שנכתב, כמדומני, ע"י פסיכיאטר ישראלי המתמחה בטיפול קוגניטיבי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אני מקוה שאני במקום הנכון! ושתוכלו לענות לי. יש לי סטייה מוזרה: "פטיש" להתעטשויות. ברצינות, זה ממש גורם לי ריגוש מיני! אני פשוט מרותקת כשאני "תופסת" מישהו (ובעיקר- מישהי) מתעטשת. השאלה היא אלף כול אם מצב כזה מוכר, ובית כול- האם זו מחלת נפש? בתודה, ליאורה

שלום ליאורה, לא מוכר לא כתופעה נורמאלית ובוודאי שלא כמחלת נפש, אך הואיל וכה קל להשיג אבקת עיטוש, אני מניח שגם הדרך אל האושר קצרה. לבריאות, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום, אני נערה מתבגרת שנמצאת כבר בערך שנה בדיכאון הדיכאון התחיל כתוצאה מעלייה במשקל לפני כן עשיתי דיאטת רצח ובקושי אכלתי לאחר הדיאטה השמנתי כפול ממה שהייתי ומאז אני שקועה בדיכאון קשה כמעט ולא יוצאת, כל הזמן במיטה יושנת, אוכלת הרבה ובוכה. הלכתי לפסיכולוגית אבל היא לא עזרה לי כי קשה לי להיפתח בפני אנשים שאני לא מכירה עכשיו הדיכאון הולך וחוזר ולא נראה לי שהתקופה הנוראה הזאת תעבור. אני מרגישה לבד למרות שאני יודעת שיש לי חברות. הרבה פעמים עלו לי מחשבות כמו להתאבד אבל אני לא עושה זאת בגלל המשפחה שלי אני לא יכולה לגרום להם את זה. ושאלתי היא האם תמיד דיכאון עובר בשלב מסוים????? תודה רבה

שלום שני, אני מצטער מאוד לשמוע על מצוקתך הקשה, המבטאת שתי הפרעות: בעיית אכילה ודיכאון. החפיפה בין שתי התופעות מוכרת היטב. מפליא אותי שאינך מציינת טיפול תרופתי בניסיונותייך להתמודד עם הקשיים. לחלק גדול מאוד מהתרופות האנטי-דיכאוניות מהדור החדש (SSRI)יש תופעת לוואי, שבמקרה שלך תהייה מבורכת, והיא בלימת התיאבון לפחות בשבועות הראשונים לטיפול. פרט לכך, הן אכן יעילות להפחתת הדיכאון ומאחר שנוצר כאן מעגל קסמים בין הדיכאון והעלייה במשקל, אותו חלק מהעלייה במשקל שנובע מהדיכאון יכול להיות מטופל אף הוא תרופתית. המלצתי, על כן, היא בראש ובראשונה לפנות לרופא פסיכיאטר לצורך התאמת טיפול תרופתי. במקביל, טוב תעשי אם תפני לטיפול פסיכותרפויטי (שיחות) שאולי במקביל לטיפול התרופתי יעזור לך יותר מאשר קודם, כי בדיכאון מהסוג שאת מתארת קשה מאוד למטפל להגיע אל המטופל. בדיכאון יש אכן מידה מסוימת של החלמה ספונטאנית, או לפחות עליות ומורדות ספונטאניות, אך לא בדיכאון מהסוג שאת מתארת המחייב בראש ובראשונה טיפול תרופתי שיעזור גם להפרעת האכילה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום תודה על תשובתך יש לי שאלה נוספת: אמרת שטיפול תרופתי יכול לעזור לי אז למה הפסיכולוגית שלי לא המליצה לי על טיפול זה?

הסיפור שלי ארוך ובנאלי- אבל אשתדל לכתוב בקיצור: ברקע- היסטוריה של הפרעת אכילה קשה, שנמשכה שנים ארוכות. מחלה שחשבתי שניצחתי, וטעיתי... בגדול. מוזר, דווקא כאנורקטית הרגשתי הרבה פחות את הדכאון הקשה הלוכד אותי עכשיו. אולי כי הייתי עסוקה מדי במרוץ המטורף אחרי הרזון, אולי כי האנורקסיה גרמה לכל דבר להיראות שטחי וחסר עומק. מה שברור לי הוא, שבתקופת ההחלמה ממנה עלו על פני השטח כל השדים הרדומים שלי, אלה שחשבתי שהצלחתי להרעיב למוות... ולא היא. אני מרגישה שאני לא יכולה להתמודד עם דרישות החיים. הכל נראה קשה, מאיים, בלתי אפשרי. אני מרגישה כשלון, דווקא בגלל הבינוניות האפורה והמרגיזה שבה מתנהלים חיי כעת. אני לא מצליחה להתרכז. אני מזניחה את הלימודים, אני לגמרי לא במיטבי בעבודה. אולי "סתמית" היא המילה המתאימה לתאר את הרגשתי כלפי עצמי (גם היכולת הורבאלית שלי לא משהו, כפי שניתן לראות מהמכתב המגומגם הזה). אני נופלת... ולא יודעת איך לעצור. גרוע יותר- אני בכלל לא בטוחה שאני רוצה... חזרתי לרדת במשקל, חזרתי להרעיב את עצמי. אני לא מוצאת טעם להמשיך לחיות. כרגע אין לי תוכניות התאבדות- לפחות לא תוכניות מעשיות. אבל אני מודה שאני רואה בהתאבדות אופציה לגיטימית... להפסקת הסבל, אם ייהפך קשה מנשוא. אני בספק אם אפשר לעזור לי, בפרט בדרך הוירטואלית הזו - ובכל זאת אני כותבת. אני יודעת שהמכתב הוא זעקה לעזרה. במובן מסויים, זו הזעקה האחרונה שלי. אני לא מסוגלת יותר כך. משהו חייב להשתנות...

היי היי תשמעי , לי דווקא מהצד נראה כי יכולים להיות לך כוחות... כשהתחלתי לקרוא את הודעתך חשבתי בליבי איזה יכולת ביטוי יפה יש לה , איך היא מנסחת יפה ופתאו אני קוראה שהיכולת הורבאלית שלך לא משהו אז דעי לך שאת טועה וטועה בגדול התעודדי בחורה !!! תהני מהדברים שגורמים לך טוב וכייף גם אם זה אוכל מצאי לך חברה שאת אוהבת וסומכת עליה וצאי הרבה לבלות החיים יכולים להיות יפים תלוי איך תסתכלי ואיזה משקפים תשימי .....

קצת צורם לי לקרוא את הדברים בסגנון "תצאי לבלות, תחשבי חיובי, תמצאי חברה..." הפרעות אכילה לוקחות את כל זה מהחולה, וכן גם את עניין ה"חברה"-הן גוזלות את האימון בבדי אדם... אני בעד לחשוב חיובי, אבל גם יודעת כמה במצבים מסויימים זה קשה, אולי אף בלתי אפשרי. אי אפשר ככה פתאום להחליט להרכיב משקפיים וורודים. זה מתעתע וגם לא יציב. לפעמים יש לתת לזמן לעשות את שלו. לחשוב חיובי במובן של להבין שהמשברים עוברים בסוף. ולכותבת ההודעה המקורית-הפרעות אכילה לא מנצחים, מתמודדים איתן...בסופו של דבר ההתמודדות הופכת קלה יותר ומודחקת אבל את בעצמך רואה שבזמנים מסויימים היא עולה אל המודעות. הבינוניות שאת מרגישה בחייך לא תפתר אם תהיי אנורקטית ואת כבר וודאי יודעת את זה. זה גם מרגיש כמו ראיית ה"שחור-לבן" שכ"כ אופיינית להפרעות האילו...מצד אחד לראות את האנורקסיה כדבר זוהר או מאידך לזרום עם ההבנה שזה הורס את החיים... מה רע בבינוניות? לפעמים זה יותר טוב מכלום, לא?

שלום מאוכזבת, צר לי לאכזב אותך: עם כל התחושות הקשות המובעות במכתבך, את נשמעת אינטליגנטית, מודעת לעצמך אולי עד כדי כאב ובהחלט מסוגלת להפיק תועלת רבה מאוד מקשר טיפולי. הרשי נא לי להוסיף על ההסבר היפה שנתת להתחלפות האנרוקסיה בדיכאון ולומר שבאנורקסיה קיימת אשליה של שליטה על חייך ע"י שליטה במשקל. כשוויתרת על האנורקסיה את נאלצת להתמודד עם מה שכולנו מתמודדים איתו יום יום ושעה שעה, עם המציאות המצערת, שאין לנו למעשה שליטה מלאה על חיינו, ואת הלא כל כך זקוקה לשליטה הזו. הצעתי היא לוותר קצת עליה, להתגמש, לפנות לטיפול ולהיעזר גם בטיפול תרופתי להקלת הדיכאון, שברמה שאת מתארת אותו, יחבל באפשרות שלך להיעזר ע"י שיחות בלבד. ושוב, צר לי לאכזב אותך: אני מאוד אופטימי בקשר אלייך. רק הרפי מעט והפקירי את עצמך באופן חלקי וזמני בידיו של מטפל שתוכלי לבטוח בו. שבת שלום והרבה הצלחה בטיפול, ד"ר גידי רובינשטיין

קרובת משפחה שלי היא בת 35. היא משכילה, נאה , נחמדה, חברותית ולבד. איני יודעת אם אי פעם היה לה קשר משמעותי עם גבר. ניסיתי לדבר איתה על הנושא. היא טוענת שהיא מאושרת ויש לה כל מיני תירוצים מדוע היא אינה מעוניינת בנישואים (אחוז הגירושים לדוגמא) או ילדים ( הנושא דוחה אותה). ניסיתי (בעדינות רבה) לעשות איתה "שיחות נפש", להשפיע עליה להיפתח להתנסות זוגית, להראות לה מעלות של זוגיות ומשפחה מהנסיון שלי, אולם מהר מאד היא קטעה זאת ואף טענה שאני מציקה לה . קרובי משפחה ניסו להכיר לה בחורים, היא לא שיתפה פעולה וטענה שזה ביזבוז זמן בשבילה ללכת לשתות קפה עם מישהו ושממילא לדברים האלו אין סיכוי. אני לא חושבת שבעל וילדים הם בהכרח המתכון לאושר ואני חושבת שיש אנשים שטוב להם לבד. אבל, לא נראה לי שהיא באמת מאושרת, המשפחה שלה בעייתית ולא תומכת, יש לה חיים לא קלים, והזמן לא פועל לטובתה, ואני די מודאגת בקשר לעתידה. מה אפשר לעשות? (דרך אגב, גם אצלה וגם במשפחה שלה בכלל יש בעיות הורמונליות. האם הורמונים יכולים להשפיע עד כדי חוסר רצון מוחלט בקשר זוגי).תודה.

שלום רב, התלבטותך מאד לעניין. בשביל זה יש משפחה/חברים. והקרובה שלך כבר בת 35, ומשכילה, חברותית, וכו' וכו' - דהיינו גם ילדה גדולה, ובטח גם יודעת לחפש סיוע בנקודות קושי שמבחינה בהן. והיא שונה. שונה ממך וממי שאת בד"כ מכירה. אולי תקבלי אותה כמות שהיא? בשביל זה משפחה/חברים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום מלי, כפי שאי-אפשר לכפות טיפול פסיכולוגי על אדם שאינו מעוניין בכך, אי-אפשר לכפות קשר על אדם שאינו מעוניין בכך, או לפחות שמצהיר על כך שאינו מעוניין בקשר. בטוחני, שאותה קרובת משפחה נאלצת להתמודד יום יום ושעה שעה עם לחצים חברתיים ליצור קשר, מה שמוסיף לתחושת החריגות והכישלון על אי מציאת קשר מתאים. על כן, הדבר היחיד והחשוב שאת יכולה וצריכה לעשות עבורה הוא לתת לגטימציה למצבה בכך שתקבלי אותה כרווקה ולא תנסי לערער על הסיבות שהיא מביעה לבחירתה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

האם מניסיונכם האישי ועקב הפגישות שלכם עם מטופלים רבים יש הצלחה בנישואין בין אשה המבוגרת מבן זוגה ב - 10 שנים בערך ? יש אהבה גדולה.

שלום אמילי, אם יש אהבה - מה הבעיה? הסטטיסטיקה של מה שקורה אצל אנשים אחרים בכלל לא רלוונטית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום רב, כל זיווג, ובעיקר כזה שיש בו משהו שאינו נורמטיבי, תלוי באהבה, כדברי ד"ר רובינשטיין בתשובתו. תשובתי באה להוסיף על מה שקיבלתם. פעמים רבות אני מציע לנועצים שהם, כמוכם, במצב של זיווג "שונה" (מסיבה זו או אחרת, כמו הפרשי גיל, נכות של אחד, עדה או דת שונים, וכו'): תשאלו אחרים במצבכם. תחפשו, תבדקו בעדינות אם אפשר להוועץ באופן חברי (ותמיד נמצאו כאלו!) ותשאלו על היפה והמושך שבסוג זיווג כזה, וגם על הבעייתי והמקשה. ממה שקיבלתי עד כה כמשובים, תהליך שכזה מאד סייע להחלטה, לכאן ולכאן. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

היי, מאחר וראיתי שהמומחים ענו לך אני מרשה לעצמי להגיב. יש לי נסיון בקשר עם גבר צעיר ממני ב- 12 שנים . נכון שכל מערכת זוגית שונה מהשניה, תלוי בשניים כמובן, אך אם תרצי לשפוך אור על הנושא, אשמח לשוחח איתך בפורום תמיכה הדדית. שבת נעימה

אמילי יקרה, כדבריי קודמיי....אין מדובר בסטטיסיטקה, אלא ברגש. והחשוב ובעיקרי הוא מה שאתם חשים זה כלפי זו להיפך... כל השאר...לא באמת רלוונטי! שיהיה בהצלחה, ורק טוב. טלי פרידמן

שלום, כתבתי הודעה ואני לא רואה אותה במסך, כנראה שהיא נמחקה. אני סטודנטית בת 23 וסובלת מלופוס מזה כשלוש שנים. לפני כשנה התחלתי לסבול מדיכאון ומאז אני משוחחת עם פסיכיאטרית אחת לשבוע ונוטלת כדור אנטי דיכאוני. רציתי לשאול ממה נובע הדיכאון ?כי התחיל פתאום ללא הודעה מוקדמת ( היו לי תסמינים שחשבתי כי הם על רקע אורגני כמו קושי בנשימה) . רופא המשפחה כמו הראומטולוג אינם יודעים שאני סובלת מדיכאון כך שאני לא יכולה לשאול אותם. אני רוצה לציין כי הדיכאון מפריע לי יותר ממחלת הלופוס ומקשה על תפקודי

שלום שיר, בשלב זה אין בפורום פסיכיאטר. תיאלצי להפנות את שאלתך לפסיכיאטרית המטפלת בך. קשה לענות על מקורות הדיכאון מבלי להכיר את סיפור החיים שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ידוע שמחלת הלופוס מקושרת גם עם דכאון, מסיבה אורגאנית ולאו דווקא נפשית "גרידא". זה מצב המוכר לרופאים, ואני בטוחה שגם לפסיכיאטר שלך. אין לך מה להתבייש מלספר לרופא המטפל בך על הדכאון, אני משוכנעת שיש לו ניסיון רב עם חולי לופוס שפיתחו דכאון ביחד עם המחלה או כתגובה אליה וסיכוי טוב שיוכלו לתת לך עזרה בזכות ניסיון זה. על כל פנים קחי בחשבון שלכדורים נגד דכאון לוקח מינימום שלושה שבועות -חודש להתחיל לעזור. אין לך מה להתבייש ולהסתיר, לא הלופוס ולא הדכאון הם באשמתך או מבישים.

שלום אני בת 28 , גובה - 1.50 ומשקל של 38 מזה 10 שנים ליפני כ 10 שנים שקלתי 42 קילו אני סובלת מחוסר תאבון ובחילות ובמיוחד במצבי לחץ פשוטים עשיתי בדיקות גסטרו והכל ניראה תקין ליפני כשבועיים חליתי בדלקת ריאות שנבעה מאלרגיה ולא מחידק , אושפזתי וטופלתי ע"י סטרואידים במינון של 30 מ"ג , ואנטיביטיקה, וכדור בהמלצת פסכיאטר להורדת חרדה מאוכל מאז חיי השתנו לטובה, אני עדיין לוקחת את הכדורים, הורידו לי את הסטרואידם ל 20מ"ג פעם ביום. התחלתי לאכול ללא סוף בהנאה , בכיף , ללא בחילות וכמו כן לעלות במשקל האם זה פתרון טוב לעלות למשקל התקין , או שכאסיים עם הכדורים שוב הכל יחזור? או אולי כדורי החרדה גם עוזרים, אולי אפילו בגלל שהקיבה מתחילה להתרגל ולהתרחב אז באמת הצלחתי ואוכל לחיות מחדש??? אני פשוט מאושרת , ולא מוכנה לחזור למה שהייתי קודם. כמו כן יש לציין שכתוצאה מחוסר האיזון אני בבעיה להכנס להריון, חולה לעיטים קרובות, דיכאון , עייפות ועוד הרבה הרבה דברים. האם ניצחתי את הבעייה? או שהכל יחזור לקדמותו, אפילו שהעלתי במשקל בזכות הכדורים? אודה להתיחסות בהתאם תודה המאושרת

דינה המאושרת שלום נשמע שהתחלת בתהליך חיובי של שינוי, אבל הוא טרי מאוד, ודורש עוד השקעה ומאמץ רבים. חשוב שתהיי לאורך זמן בהשגחה רפואית ופסיכיאטרית. על פניו נשמע שיש לך "רומן" ממושך עם נושא האוכל, וסוג כזה של מערכת יחסים לא משנים בזמן קצר. לכן הייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי אצל איש מקצוע שמתמחה בנושא בעיות אכילה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שמי ארז. בן-18 לומד בתיכון עם ציונים טובים מאוד. כבר למעלה מחודש וחצי אני לא מצליח לישון נורמלי, אין לי את החשק לזה, ואני מרגיש שאני לא רוצה ולא יכול לישון בלילה(ביום אני לא מצליח לישון בכלל). אני מרגיש עייף לא רק מבחינה פיזית אלה נפשית ושיכלית(אני מרגיש את הראש שלי כבד). כמה שאני ישן אני עיף ואני לא יודע איך לטפל בזה. יתכן שזה קשור לנשימה כי אמרו לי שאני נוכר אבל אין לי נזלת וגם אני לפעמים קופץ עם כל הגוף שלי בזמן שינה כשאני חולם על משהו שעלול ליפגוע בי (יתחן שמארכת הגוף מעירה אותי בגלל חוסר חמצן). אסמח אםתיתנו לי תשובה שתוכל לעזור לי כי אני לא יכול ללמוד כך בימי הלימודים והבגרויות האחרונות.

ארז, כדאי לפנות לרופא המשפחה, שיבצע בדיקות כלליות. מעבר לכך, לילה במעבדת שינה יכול לשפוך אור על איכות השינה שלך, ולגלות בעיות של חוסר אספקת חמצן (לדוגמא). עוד אפשרות - ייתכן ומדובר בלחץ מצטבר עקב הבגרויות שבפתח. HERA.

HERA כתב/ה: > > ארז, > > כדאי לפנות לרופא המשפחה, שיבצע בדיקות כלליות. > מעבר לכך, לילה במעבדת שינה יכול לשפוך אור על איכות השינה שלך, > ולגלות בעיות של חוסר אספקת חמצן (לדוגמא). > עוד אפשרות - ייתכן ומדובר בלחץ מצטבר עקב הבגרויות שבפתח. > > HERA.

שלום רב, אכן, ענייני נחירות אינן רק בעייה של השכנים, אלא משהו רציני שפוגם באיכות השינה. גש למכון שינה לבדיקות! אבל, ענייני בגרויות ידועים לשימצה כמעוררי חרדות. היועצת בביה"ס שלך משופעת בידע בקשר למה ואיך לסייע לתלמידים שמצויים בחרדת טרום בחינות. תתיעץ איתה/ו! כל טוב, ד,ר יוסי אברהם

תודה רבה אני חשבתי על מעבדת שינה. ד"ר יוסי אברהם כתב/ה:

האם קיים מונח כזה ? ואם כן מה משמעותו בעצם ? כיצד אפשר לשפרה ? האם תוכל להפנות לחומר כתוב נוסף ?

אינטלגנציה רגשית הוא מושג הכולל התמדה, דבקות במשימה, מודעות עצמית, שליטה בדחפים, יכולות חברתיות. חסר באינטלגנציה רגשית עלול לפגוע באינטלקט ולהרוס חיים ומערכות יחסים.http://www.team2000.co.il/psycoindex.htm

http://trochim.human.cornell.edu/gallery/young/emotion.htm כתבה מענינת באנגלית על אינטליגנציה רגשית. קיים ספר בעברית: "אינטליגנציה רגשית" מאת - ד'ר דניאל גולמן בהוצאת מטר.

שלום רב, יש מונח כזה, שמתייחס ליכולות ןלפוטנציאל של בני אדם שאינן נמדדות במונחי "אינטליגנציה", דהיינו I.Q (שבד"כ בא לביטוי במשימות לימודיות בנוסח בית-ספר ואקדמיה). האינטליגנציה הרגשית מתבטאת ונדרשת בחיים הזוגיים, הבינאישיים, והתוך-אישיים (ותקרא לזה: הכישורים להגיע לאושר, אם תרצה). יש כמה וכמה ספרים, ומביניהם אני מכיר: אינטליגנציה רגשית, המחבר הוא גולמן תבונה ותובנה, כשהמחבר הוא קופר כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום דוקטור אני נוטל תרופה בשם נרדיל {panlzin}מיתוך ניסיוני התרופה מאוד עוזרת להפרעה כפיתית טורדנית ולחרדה חברתית אשמח אים תוכל להוסיף לי מעט ידע לגבי התרופה

שלום, אין פסיכיאטר בפורום, נסה את זה: http://www.infomed.co.il/medIndex.asp

שלום, אני נמצאת במערכת יחסים שמאוד יקרה לי כבר שנה וחודש (שבשבילי זה הרבה). בחודשים האחרונים יש לנו בעיות והגענו למצב של מבוי סתום (לפחות לפי תחושתנו) ואנחנו לא יודעים מה לעשות. מכיוון שאני גם לא יודעת מאיזה כיוון לנסות לפתור את הבעיה - אני שולחת את ההודעה הזאת גם לפורום סקסולוגיה. אני בת 24 ובן זוגי בן 27. בחודשים האחרונים ישנה תחושה שכאילו משהו בקשר שלנו, שהיה נפלא עד עכשיו - התקלקל. קשה לי לפרט את הכל, כי אין משהו מאסיבי שקרה, החיים נהיו יותר לחוצים לשנינו, החופש נגמר, התחילה שנת הלימודים. השותפות החדשות שלי היו מגהנום והיה לי מאוד רע. לפני חודשים בעקבות הרע הזה, ולאור העובדה ששותפה של בן זוגי לדירה עזבה - החלטנו לעבור לגור ביחד. אולי כדרך לנסות לפתור את המשהו הזה. אני בחורה עם המון חרדות והתחושה שמשהו מתקלקל בעצמה הלחיצה אותי וגם זה הפך למשהו מטריד. עכשיו - לבעיה. אני מאוד מאוד אוהבת וצריכה סקס. הוא אף פעם לא היה לחוץ על סקס, אבל הוא היה לחוץ עלי והיה אומר לי שאני סקסית נורא. בחודשים האחרונים כמות בסקס הלכה וירדה. הגענו למצב שאנחנו עושים סקס אולי 3 פעמים בחודש (שזה ממש מעט לאור העובדה שהינו עושים סקס כמה פעמים בשבוע, שגם זה די מעט כי לי יותר מתאים כמה פעמים ביום). אני נהייתי יותר ויותר מתוסכלת מינית. מה שלא עשיתי - לא עזר. הוא לא מגיע לזיקפה. אני יודעת שזו לא בעיה פיסית כי יש לא זקפת בוקר. גם כשהוא כן מגיע - מספיק משהו מאוד קטן (נניח אם הפסקתי לגעת בו לשניה) הוא מאבד את זה. כשאמרתי לו שאני מתוסכלת הוא אמר לי שהוא לא נמשך אלי יותר. פה הינו אמורים להפרד, נכון? אבל שנינו אוהבים מאוד מאוד אחד את השני, השגרה שלנו נפלאה, אנחנו חברים מאוד טובים ואף אחד מאיתנו לא רוצה להפרד. מצד שני, אני לא חושבת שאני יכולה לחיות בזוגיות בלי סקס טוב ומשיכה. הוא הציע שאולי נלך למישהו שייעץ לנו. למרות שאני בחרדות לגבי זה (כי מה יקרה אם אותו מטפל יגיד לנו שאין מה לעשות?) מה עושים?? אני מאוד אוהבת אותו ולא רוצה לאבד את הקשר שלנו, אני מאמינה שגם הוא לא מעונין בזה ואוהב אותי. help! שיר

שלום רב, את כל תוכן השורות בפנייתך, עד לשתיים האחרונות, אני מציע לך ללבן במסגרת יעוץ אישי, לא אינטרנטי. יש שם מכלול דברים, וכדברי המשורר: ...תקצר היריעה..., ומסגרת תשובה כתובה למישהי אנונימית לא תקבלי את המסגרת הנאותה לטיפול בדברים הכל כך חשובים לחייך. את מה שאת מאמינה "...שגם הוא לא..." (בסוף המשפט האחרון שלך) - כדאי לך להבהיר לעצמך בשיחה איתו. אל תסתפקי באמונתך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום שיר, קראתי בעיון רב את פנייתך, ממנה עולות שתי בעיות עיקריות: (א) קיימת זיקה ריגשית עמוקה בינך לבין חברך אותה חבל לך לאבד וזיקה זו באה על חשבון הנאה בחיי המין שלכם, כמותית, איכותית ותפקודית. (ב) החבר אימפוטנט וברור שמקור הבעיה הוא פסיכולוגי וספציפי למערכת היחסים ביניכם. את מעידה על עצמך כטיפוס חרדתי ואני תוהה אם את מסוגל להרפות מהבחור, לא במובן של לעזוב אותו אלא להניח לו להכתיב את הקצב. לצערנו, אנו חיים בחברה די מאצ'ואיסטית עדיין והמזג המיני השונה שלכם כנראה "מסרס" את חברך. זו כמובן לא המלצה גורפת, אך אם חשוב לך לשמור על הקשר בגלל הזיקה הריגשית (וזה אכן חשוב מאוד), טוב תעשי עבור עצמך בכלל ועבור היחסים ביניכם בפרט אם תאפשרי לו להכתיב את הקצב. בגלל הסוציאליזציה שלנו לתפקידי המין המסורתיים לפיהם הגבר יוזם והאישה פאסיבית ביחסי מין, הורגלנו לגלות הבנה ואמפתיה לגבי השימוש בגוף האישה כאובייקט מיני ולא להעלות על הדעת שגם ההפך ייתכן. כל מה שנאמר כאן הוא רק חומר למחשבה בעיקר לך, וגם לגולשים האחרים, ואין ספק שאת בעיותיכם עליכם ללבן במסגרת טיפול זוגי (לאו דווקא סקסולוגי). החשש שלך שמא בטיפול תתגלה "האמת המרה" הוא מעשה בת יענה הטומנת את ראשה בחול, שכן אם את חושבת שהבעיות תיפתרנה בלי טיפול כזה, טעות בידך. מעניין שגם כאן התחלפו התפקידים ביניכם, כי בד"כ האישה היא זו הדוחפת את בן זוגה הסרבן לטיפול זוגי ואיתרע מזלך ובמקרה שלך קרה ההפך. אין לך אלא לברך על כך שבן זוגך מעוניין בך במידה כזו שהוא מוכן לשתף פעולה. רבים היו מאשימים את בנות זוגם ופורשים מהיחסים. בהצלחה בטיפול, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה רבה על תשובתך המהירה. אולי תוכל להדריך אותי איך אני מוצאת מייעץ ואיזה סוג מייעץ? שיר

אני סובלת כבר שנה וחצי מסחרחרת וחרדות ניסתי כבר כמעט הכל רופאים ופסיכיאטרים . עם החרדות אני מצליחה לחיות אבל הסחרחרת פשוט משתקות אותי ואני כבר מיואשת . אני מבקשת עזרה או כיוון לרופא או מישהו שיוכל לעזור לי. תודה.

שלום רב, אם אין לסחרחורות שלך סיבה רפואית (לחץ דם, וכו'), הרי שלפי תאורך הן ממשיכות להוות גם תמרור אזהרה עבורך, שאת במצב לא טוב מבחינת אורח חייך (חרדות), ובו זמנית גם תוצר של המתח גופני. עצתי היא שתעזבי את ההסטוריה שלך לגבי הטיפולים שכשלו, ותתמקדי בהווה ובעיקר בעתיד: ככה לא צריך להמשיך. פני לטיפול פסיכולוגי. אם תרצי הפנייה, פני למייל האיש (הקלקה על שמי המוכחל) בציון גילך ומיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום ספיר, אם אכן עברת בירור נוירולוגי מקיף ולא נמצאה בו סיבה אורגנית לסחרחורת שלך, אני ממליץ לך לקרוא את כתבתו של ד"ר קפלן (בצד שמאל בראש העמוד) על טיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר מועד, המתאים לטיפול בחרדות. אינך מפרטת מה קרה בהתייעצויות עם הפסיכיאטרים. עם אכן הסיבה אינה אורגנית, קיימות תרופות נוגדות דיכאון וחרדה המיועדות לטיפול בסחרחורות והשילוב של טיפול תרופתי ופסיכותרפיה (שיחות) הוכח במחקרים כיעיל יותר מכל אחד משני סוגי טיפול אלה להתמודדות עם חרדות, כולל עם הביטויים הגופניים שלהן. סחרחורת אינה דבר שיש להקל בו ראש ואני מציע לך למצות עד תום את הבירור הגופני לגבי הסיבות האפשריות, אם עדיין לא עשית זאת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום ספיר . הקשר בין חרדה לסחרחורת קיים ,במיוחד ברמות חרדה גבוהות, ובשילוב עם לחץ דם גבוה בגלל הלחץ והחרדה. או אם את לקחת תרופות והפסקת אותם או עשית שינויים במינונים. אם זה מתרופות: רצוי לזהות מהי התרופה שאליה את רגישה בהעדרה , (ע"י נטילה חוזרת שלה). אם זה מחרדה אז פשוט תיהיי חייבת לטפל בחרדה ולא להשלים עם זה שאת פשוט מסתדרת איתה. .

היי אני עובדת בעבודה קבועה כבר שנתיים לאחרונה סבלתי מחולשה וקשיי נשימה לפני כחודש נסעתי לחוץ לארץ לרגל עבודתי ולמרות שעבדתי שם התחלתי להרגיש טוב לפני החג חזרתי לעבודתי הרגילה כאן בארץ ושוב הופיעו אותם קשיים אני יודעת שאהבתי את שינוי האווירה ואני מתגעגעת לאנשים שם, אבל איך חוזרים לעבודה? הרי זה היה רק חד פעמי ובתוך תוכי אני יודעת שאני צריכה לחזור לשגרה..איך עושים את זה?

שלום רב, לפעמים כדאי להפריד בין גוף ורגש/נפש, וללכת להבדק, ולשאול את הדיציפלינה הרפואית לגבי אותן תחושות של חולשה וקשיי נשימה שמקורם בתקלות של הגוף. לפעמים אין טעם בהפרדה הזו. ענייני עבודה לוחצת, או שאינה מתגמלת, או שמביאה לקונפליקטים - וכו', אכן יוצרים חולשות וקשיי נשימה, ואז יעוץ והכוון תעסוקתי יכולים לסייע. יש פעמים רבות שעניינים כמו זוגיות, הורות, מחויבות כלכלית, וכו' - הם המקור הנפשי לתופעות הגופניות, ואז הכיוון הוא הוועצות בעניינים הללו. במידה ומדובר בחרדה עקב המצב הבטחוני, הרי שאת בסירה גדולה ומשותפת לרבים שעוברים את התקופה הסוערת. סבלנות היא מילת גנאי בד"כ, אבל צריכה לקבל הכשר לרגל המצב. חזרה לשגרה צריכה להעזר במפגשי ידידים (לקטר כמה שיותר!), בהפחתת התמכרות לחדשות, בתרגילי נשימה, ספורט, ואולי במינון נמוך של תרופת ארגעה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם ד"ר יוסי אברהם

התופעות הללו התחילו עוד לפני גל הפיגועים האחרון הבעיה במפגשי ידידים זה שזה נגמר...ולמחרת צריך לקום לעבודה נבדקתי בקשר לתופעות האלה עוד לפני שנסעתי אבל לא נמצא שום דבר אני מרגישה שאני צריכה חופש...אבל עד מתי? הרי גם בחזרה מהחופש תבוא שוב....עבודה. חוץ מזה שאת החופש אני מפחדת לבקש כי גם כך נעדרתי מהעבודה להרבה זמן.