פורום פסיכולוגיה קלינית

האם ניתן לרדת במשקל באמצעות היפנוזה? האם אתה עושה זאת?

דיאנה שלום אצטט את תשובתי בעבר בנושא. ניתן לנסות ולעזור לתהליך הרזיה גם באמצעות היפנוזה, כמו גם בכלים פסיכולוגים נוספים. אולם כמו בכל סוג אחר של טיפול בהרזיה, המוטיבציה שלך היא גורם המפתח להצליח בטיפול. היפנוזה אינה טיפול קסם ואם יש לך אשליה שטיפול אחד בהיפנוזה יפסיק את רצונך לאכול, הטיפול יהיה נדון לכשלון. זהו תהליך מתמשך שחלקו שינויים בהרגלי האכילה ונסיון להתחקות אחר הווצרות הרגלים אלו. תהליך אמיתי כזה לוקח חודשים ארוכים והוא הדרך היחידה להבטיח שמדובר בתהליך אמיתי ולא בעוד נסיון סרק שיכשל. בברכה ד"ר אורן קפלן

מדוע ליתיום גורם להשמנה?

רחל שלום הפורום הזה עוסק רק בנושאים פסיכולוגיים. אנא פני לפורום רפואי בתחום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני חרדה להידבק במחלות אך כאשר אני חולה אני "נהנית" מהמצב (הנה, התחסנתי נגד עוד וירוס) וחוץ מזה, למה שרק אני אסבול, אולי שהאחרים גם ידבקו? האם אני היפוכונדרית או שאין שם ל"שיגעון" שלי?????????????

מימי שלום במידה ואת מרגישה שזה פוגע באיכות חייך אז זו בעיה. אם לא, תוכלי להניח לזה. נשמע שהעניין אינו רק "היפוכונדריה" כלומר, החשש להידבק, אלא קשור למערכות היחסים שלך עם הסביבה ואולי שם נמצאת השאלה המרכזית ולא בעניין המחלות. במידה ותחשבי שהדבר משמעותי לך מספיק תוכלי לפנות לייעוץ פסיכולוגי בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני עומדת להינשא עוד כחודש ואני נמצאת בחרדה איומה אני מתקשה לתפקד, לעבוד, להרדם וכול הסובבים אותי מגבירים בי את הלחץ מה עושים משום שהימים האחרוניםם עברו לי כסיוט בברכה יעל

יקרתי!!!! זה" צרות של עשירים" כמו שאומרים , אם את שלמה עם עצמך ואוהבת את הבעל המיועד תתחזקי ממנו , זה ההתגרשות שלך שמבלבת אותך אבל תאגרי כוחות ובוף הכל יסתד בהצלחה

יעל שלום את התשובה כדאי לחלק לשניים. הצד האחד הוא בירור מה את מרגישה לגבי החתונה. האם יש לבטים או שאת שלמה עם המהלך שעומד לקרות. החלק השני הוא ההתרגשות הטבעית לקראת אירוע מרגש שאצלך כנראה חזקה במיוחד. את כנראה חרדה ותגובותיך הנפשיות והפזיות הם ביטוי לחרדה הזו. לכן העזרה שתוכלי לקבל היא בשלושה נתיבים אפשריים: 1. נסי לקבל תמיכה מהיקרים והקרובים לך. הדגישי שאת בלחץ ובדקי כיצד הם יכולים להקל עליך. 2. תוכלי לפנות לייעוץ פסיכולוגי קצר. במידה ויש לבטים תוכלי לדבר עליהם ולנסות לסגור קצוות לפני החתונה. במיוחד חשוב ללמוד כלים להרגעה עצמית, אפשר למשל להיעזר בהיפנוזה. 3. תוכלי לפנות לרופא המשפחה ולבקש תרופת הרגעה קלה שתוכל לעזור לך ברגעי המתח. מזל טוב ובהצלחה ד"ר אורן קפלן

אני אשה בת 38 .התגרשתי לפני כ- 5 חודשים והבעיה שמציקה לי היא בני לאחר שעברנו דירה הילד יורק כל הזמן זה מאד מפריע לי ואני לא יודעת איך לעזור לו להפסיק לירוק לא עזר איומים ולא עזר אולתימטומים לאחרונה לקחתי אותו לפסיכולוגית 2 פגישות ושום דבר ללא עוזר אני יודעת שזה מצריך טיפול ממושך יותר אני מבקשת איזה טיפ או שיטה לגרום לו להפסיק עם התופעה הזו תודה המיואשת

ורד שלום השאלה מדוע הוא יורק. האם זה הרגל שאינו יכול להימנע ממנו, אבל היה רוצה, או שאולי מדובר בסוג של מחאה ומאבק. במקרה הראשון הפתרון יהיה קל יותר והמנהג יפסק בקרוב. במקרה השני המצב מורכב יותר מאחר וללא מוטיבציה מצידו להפסיק, או להיפך, עם מוטיבציה כלשהי להמשיך את המנהג, העבודה על שינוי ההרגל תהיה ארוכה יותר. בקיצור, צריך להבין מהיכן מגיעה התנהגותו וזאת כנראה קשה לדעת כעת. מאחר ופנית לייעוץ פסיכולוגי אני מציע שלא תסתפקי בכך שהילד יפגוש את הפסיכולוגית אלא קבעי עימה בעצמך פגישות כדי שתוכל להבין את מערכת היחסים בבית ולהנחות אותך כיצד לנהוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

וגם מאוד חשוב להבין על מי הוא יורק

שלום אני בת 23 בערך ויש לי חבר כבר כמעט שנתיים בהתחלה יחסי המין ביננו היו פשוט מושלמים אך אחרי 3 חודשים הוא נסע לטיול בחו"ל וכשהצטרפתי אני לטיול כעבור חודשיים יחסי המין הידרדרו- מאז עד היום אני לא מצליחה להנות מחדירה וזה אפילו כואב לי במקצת השאלה שלי היא ממה יכול לנבוע השינוי הזה למרות שהיחסים ביני לבינו אפילו יותר טובים מפעם והיום אני אוהבת אותו יותר נכון להיום כל פעם שאנחנו מקיימים יחסי מין גם אני וגם הוא מרגישים מתוסכלים מהעיניין וזה גורם לנו (לי בעיקר) לדחות את הנושא הזה ולעשות זאת רק פעם או פעמיים בשבוע אני חוששת שלמרות שהוא אוהב אותי - הוא יהיה יותר מדיי מתוסכל מבחינה מינית ויתחיל להסתכל לכיוונים אחרים איך אפשר לטפל בכך?

ענת שלום ראשית הייתי מציע לך לעשות בדיקה רפואית כדי לראות האם אין מרכיב פיזיולוגי בעניין. אמנם רוב הסיכויים שלא תתגלה בעיה מאחר ואת מתארת מערכת טובה ללא בעיה קודם לכן, אבל לא כדאי להתעלם מכך. אני מתאר לעצמי שדרוש בירור מעמיק יותר כדי להבין את המקור הפסיכולוגי לשינוי שנוצר, אבל התוצר הינו די ברור, קשיים בקיום יחסי המין. בעיקרון מדובר בתופעה מוכרת למדי שבד"כ מבטאת סוג של לחץ. יתכן שמדובר במשהו שבינך לבינו, אך בהחלט שמדובר במשהו בינך לעצמך שעלה מסיבה כלשהי. ניתן לטפל בכך ע"י ייעוץ סקסולוגי. אפשרות נוספת באמצעות היפנוזה. במידה ואת מתגוררת במרכז הארץ אמליץ על מרפאה גניקולוגית בבי"ח ליס ליולדות בתוך בי"ח איכילוב אשר בין היתר מתמחים בעזרה לנשים בתפקוד מיני. אני מתאר לעצמי שיש מרפאות דומות במוסדות נוספים, וכמובן אנשי מקצוע במגזר הפרטי. לפי מה שאת מתארת רוב הסיכויים שמדובר בטיפול קצר מאחר ואין מדובר במצב בו מעולם לא נהנית ממין או שתמיד הרגשת כאב, אלא שחל שינוי פתאומי לאחרונה. במצבים אלו השינוי עשוי להיות מהיר ויעיל. בברכה ד"ר אורן קפלן

לעזאזל, בטעות לחצתי אנטר ואוטומטית זה שלח את הט'רד בלי שאני אכניס כלום בתוכן. לא חשוב. מה שרציתי להבין הוא, מה אני בעצם עושה כאן? אני לא מוצא כבר סיפוק בשום דבר, הכל כל כך חסר טעם ותועלת, ואין לי מושג מה הלאה, איך ממשיכים לסחוב בחוסר ידיעה הגועלי והנורא הזה. אני לא תלמיד מצטיין, אני אפילו לא תלמיד ממוצע. אני גרוע בלימודים למען האמת. וכל מה שרוצים ממני בבית, הוא שאני אלמד. "לא כל אחד צריך להיות פרופסור או דוקטור", אמא שלי מסכמת את מה שאני מנסה להגיד לה, אבל אין לזה קשר בכלל. הלימודים לא מעניינים אותי. הם מעולם לא עניינו אותי. ואיך מישהו בלי תעודת בגרות יכול להסתדר בעולם הזה? איך מישהו בלי תואר ראשון יכול להשיג עבודה במדינה הזו? ומה עושים? איך יוצאים מהבוץ החברתי הזה, שמחייב את כולם להכנס לתוך שבלונה ארורה, ומי שמסרב נידון לכלייה? ישנם שני דברים שמעסיקים אותי, סקס ומחשבים. לשמחתי בראשון אני עוד מוצא עניין, אבל בשני כבר מזמן לא. שעות של ישיבה מול המסך, בדיקה כל חמש דקות אם התעדכנו האתרים שמספרים מה חדש, חצי שנה של ציפייה חולנית לרגע שאני אסיים י"ב, אתחיל לעבוד ואקנה לי מחשב חזק יותר, גדול יותר, יפה יותר. ובשביל מה? למה זה טוב? למה להמשיךלהתעניין? למה להמשיך לבדוק? מה יוצא לי מזה בכלל? והחברים... ארבעה חודשים שאנחנו לא מסוגלים להיות אחד בחברת השני, חוץ מכאשר אנחנו תחת השפעת סמים. וגם זה כבר עבר הזנייה מלכותית. מסריח לי להיות עם האנשים היחידים שאני מסוגל לדבר איתם ולא להרגיש שאני מדבר עם קופים. או לפחות היחידים שאני מכיר שאני מסוגל לדבר איתם. כלום לא מתחדש, הכל מאבד צבע, מעלה עובש ומתחיל להצחין. אומרים לי לצאת מהבית, להתאוורר קצת, אבל למה? מה יש בחוץ? הספרים מתחילים להגמר מהר מדי, לא משאירים בכלל טעם של עוד. מה קרה לי? איפה הכל התחיל פתאום להשחק? והתקופה המחורבנת הזו, שאני אפילו לא מצליח לגבש את המחשבות בראש, כל כך הרבה רגשות אשם, כל כך הרבה תיעוב עצמי על מי שאני ומה שאני ומה שאני עושה או לא עושה, ואני לא מהטיפוסים המתאבדים, אז באמת קשה לי. עכשיו כשאני קצת משקיע מחשבה, אז אני לא ממש מוצא טעם בלפרסם את ההודעה הזו בכלל, הרי אף אחד מתושבי הפורום הזה לא מכיר אותי, והעצות תהיינה שטחיות בכל מקרה. אולי אני רק צריך את הבמה לשפוך את הכל, אני לא יודע. אבא שלי נפטר כשהייתי בן 4, ומאז אני עם אמא שלי. האחים שיש שלי הם גדולים ממני בהפרש גדול למדי, אז כשנארתי עם אמא, נשארתי איתה כמעט לבד. מאוחר יותר היא פגשה מישהו, וגם אמא כבר לא ממש הייתה לי. אני משער ששם הכל התחיל, והמסע הארוך והמייגע לזכות בתשומת לב העולם התחיל. כל דבר שאני עושה נעשה בשביל לקבל אישור מהחברה שאני כל כך מתעב, בשביל לקבל את החיזוק מהאנשים שאני בז להם. ושוב פעם, ה"למה" הבלתי נמנע הזה. למה אני פה? מישהו יכול לענות לי? לעזור לי? אולי לנטוע בי תקווה לעתיד טוב יותר? מספק יותר? כזה שיאפשר לי להנות מההווה? בתודה מראש, גם על התגובות (באם תהיינה כאלו), וגם על תשומת הלב והסבלנות למי שקרא את ההודעה שלי. אונטפישתים.

תשובה שיטחית ראשונה: תפסיק לדפוק ת'ראש עם סמים - כצעד ראשון. תשובה שיטחית שניה: עוד לא נולדת , אתה יכול לומר במה אין לך עניין-אבל לא במה יש לך עניין. לא נחשפת להרבה דברים - תתחיל לצאת ולהתנסות. תשובה שיטחית שלישית: אם לימודים עושים לך רע ומורידים לך את הערך העצמי - זרוק אותם. אפשר להשלים בגרות אחרי הצבא בשלושה חודשים ולהמשיך לאוניברסיטה בקלות. תשובה שיטחית ראשונה: (פעם שניה). אם לא תפסיק עם סמים לא תגלה לעולם מה באמת הקטע שלך. כשתגלה את העניין שמעניין אותך בחיים ושאליו נועדת- תאהב את החיים בטירוף. . שלך נקודה שטחית וחסרת מימד.

לאונטיפשתים: זה לא פייר זה לא פייר זה לא פייר! קראתי את הט'רד שלך וכ"כ הזדהתי וכ"כ הבנתי וכ"כ רציתי להגיד לך שאני נמצאת במצב דומה והעצה היחידה שיש לי אליך היא: שאין עצה ואין מוצא! אין דרך חזרה וגם אין דרך יציאה! אלו החיים המסריחים/מעניינים שלנו ושום דבר בעולם לא ישנה את דעותינו שלנו { המבינים עניין ויודעים הכל ולפעמים יותר מדי}. ומצד שני רציתי גם להגיד משהו שכן יעזור לך וכן יעודד וכן יפתח לך אשנב לאור, אבל אני פסימית שכמותי ,לא מסוגלת! ובכלל שפתאום באה הנקודה החסרת משמעות הזאת ופרצה לך פתח לחיים חדשים!אז בכלל הרגשתי לא יוצלחת בטירוף. וזה לא פיר מכיוון שאני זאתי שמבינה אותך ולא היא! אבל כנראה שאין כמו הנקודות החסרות משמעות האלה ,שבאות לנו מדרך לא דרך ופותחות לנו אשנב פרחוני. תודה לכם. ונחזור לעניינינו אונט': לדעתי האופטימית, שאין לי מושג מאיפה היא צצה ,המכתב הזה שכתבת לפורום רק יעשה לך טוב! ולדעתי הלא מוגדרת: באמת תפסיק אם הסמים כי זה בסה"כ מוציא אותך מהמציאות שאתה כ"כ שש לצאת ממנה , אבל מה שאתה לא יודע זה שכל פעם שאתה חוזר אליה לאחר מסע תעתועים קסום/הזוי/בזוי היא נוחתת עליך יותר ויותר חזק עם ריח של צחינה שאי אפשר לסבול, עד שבסוף אתה מגיע למצב שאני ואתה הגענו אליו. אני לא אומרת שזה לא נחמד לצאת למסע דמיוני מדי פעם, אבל כמה שזה לעיתים יותר רחוקות זה יותר כיף! אני חושבת שהפתרון האולטמיטיבי בשבילינו {האנשים שמבינים ויודעים הכל ולפעמים יותר מדי} הוא מאוד פשוט[בדמיון כמובן]. אנחנו צריכים להתאסף ולהפליג לניו זילנד, לגדל כבשים, לטייל ואחרי שנתיים להתאבד כי כבר ישעמם לנו. והנה דוגמא מצוינת אדוני ,לצ'ופי הפסימית! שבאמת מאמינה כי אין דרך חזרה מאז שלהורים שלנו היה משעמם והם החליטו להביא אותנו המבינים והיודעים הכל ולפעמים יותר מדי! אונט' אני יודעת שקצת גלשתי לנושאים לא נושאים ואפילו קצת זיינתי לך את השכל והתיימרתי להיות יו"ר אגודת המבינים והיודעים. אבל כזאת אני, אני כזאת. וזאת בעיה שלך כי לעולם לא תדע מי יעלה לך בצ'אט. שלך אם אופציה להפלגה לניו זילנד צ'ופי נ.ב: תשלך לי איזשהו מסר התייחסותי למכתב שהתפרץ לי כך פתאום.

אונט'. בדיוק עכשיו קראתי את ההודעת תשובה של ד"ר קפלן. ורציתי לציין שהוא אומר דברים אמיתיים ,נכונים ,וטובים מאוד ,ואפילו כדאי ליישם אותם. אבל שנינו יודעים שהפתרון שלו זה עוד חלק מהסטאטוס קוו העולמי שנברא יחד עם התפתחות הציוויליזציה והגלובליזציה והחראיזציה הזו שאנו שוקעים אליה. ללא כל זכות בחירה! נכון או לא?

א. שלום אלו כנראה החיים שלך היום, וכנראה שדרוש ריענון ושינוי כדי שהם יהיו אחרים. עכשיו השאלה מה אתה יכול לעשות כדי לעשות שינוי, והאם אתה באמת מסוגל לעשות את זה היום. יתכן שתגיד שבינתיים אין לך כוח לשנות וגם זה בסדר, תוכל לפחות להגיד לעצמך שהיום אתה נותן לעצמך להישאר נמוך ובעוד שנה למשל, תנסה ליצור את השינוי. שינוי יכול להיות גישה אחרת ללימודים. ללמוד אחרת. להתמקד במה שמעניין אותך ואולי להזניח את מה שלא מעניין לעכשיו. לקחת קורס או סדנה כלשהי שמעניינים אותך וכו'. עצם השינוי עשוי כבר להזיז משהו. אתה לא מאושר מהחיים החברתיים שלך. אולי תוכל לחשוב איך למצוא אנשים אחרים שיעניינו אותך יותר. אתה מסובך עם עצמך כרגע. מעלה הרבה שאלות קיומיות, נמצא בצומת די משמעותית בסך הכל של החיים. היה כדאי למצוא מישהו לחלוק ולהתייעץ עימו על המחשבות הללו. זה יכול להיות מישהו שאתה סומך עליו מקרב המשפחה והקרובים, או מישהו מקצועי מבחוץ. במוקדם או במאוחר בוודאי תדרש להיכנס לעומק הקורה ולחשוב איך משנים את המצב. אולי עדיף מוקדם מאשר מאוחר. יתכן שתוכל להפיק מטיפול פסיכולוגי דווקא בתקופה כזו. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אני בן 21 אני סובל מ דכאון כבר 5-6 שנים והשנה זה החמיר מאד אני נפגש עם מטפל כבר שנה זה עזר קצת אבל אני כבר לא יכול יותר ו ממרגיש כבר נוח עם העובדה שאני יכול להתאבד בעתיד הקרוב מצבי פשוט גהנום ונמנעתי מלקיים קשרים עם בנות וקשרי עם אנשים קשים בדרך כלל אני סובל מחרדות ומצבי רוח איומים ו אני כבר לא מתפקד טוב אני כל כך מיואש מה אתה מצייע?

אומנם אני לא רופאה אבל אולי אני אוכל לעזור לך , אני חושבת שאתה צריך דבר ראשון לחשוב למה אתה ככה ומה גורם לך לרצות למות ולהכיר בבעיה אח"כ אתה צריך מישהו שיתמוך בך ויהיה נאמן ומבין ותרגיש קרוב אליו וככה אני בטוחה שתרגיש יותר טוב. דבר שני אני חושבת שכדאי לך למצוא דרך לתרום לדגמא: להתנדב בבית חולים ולהרגיש שאתה מועיל וזה יתרום להרגשה שלך.

שלום החמרת הדיכאון מלווה פעמים רבות גם במחשבות אובדניות. אתה נמצא בטיפול וכנראה שהוא לא מספיק לך כעת. חשוב שתפנה למטפל ותסביר לו את המצב ותספר על המחשבות האובדניות. יתכן שבתקופה הזו תדירות הפגישות צריכה להיות גבוהה יותר. כמו כן כדאי לעשות הערכה מחודשת על הטיפול התרופתי שאני מתאר לעצמי שאתה מקבל (ואם לא חשוב מאוד שתקבל). כאשר עוצמת הדיכאון תפחת יפחתו גם המחשבות על המוות והחיים יראו אופטימיים יותר. אל תתן לעצמך להתרסק. היעזר באנשים הקרובים לך בסביבה ובגורמים מקצועיים שיכולים לעזור לך, עד יעבור זעם. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

מזה מספר ימים ובעיקר לילות ילדתי מראה סימני פחד באופן מוגזם. זה התחיל בלילה שבו הלכתי אליה לחדר לתת לה מים ומפחד החלה לצרוח. מאז אם היא מתעוררת באמצע הלילה היא עלולה לא לישון וכל הזמן לשאול איפה אני כדי לוודא שאני לא הולך אליה. עד לקראת הבוקר שאני יוצא מהבית. ובשעות הערב מראה סימני חרדה ולא עוזבת אותי ואת האמא לרגע. כששאלנו אותה למה היא מפחדת מאבא - היא מגעבה שהיא לא רוצה שאני אשחק איתה משחקים למרות שמאז קרות המקרא הפסקתי עם המשחקים כדי לעזור לה לשכוח את הפחד. איך ניתן לעזור לה להקטין את פחדים ולחיות נורמלי כמו לפני כן?

אפי שלום אני מתקשה להבין מתיאורך את מקור הפחד של הילדה. נסו אולי לשחק איתה במהלך היום ולהיכנס לשיחה על פחדים דרך הבובות והמשחקים שלה. אולי היא תוכל דרכם להסביר מה מטריד אותה. ישנם כל מיני ספרים לילדים על פחדים והאופן שבו גיבורי הסיפור מתמודדים עם הפחד, החל מאימה ולאט לאט התיידדות עם הפחד. בכל זאת מטרידה השאלה מה הביא לכזו עוצמה של פחד. במידה וזה לא דועך תוך מספר ימים כדאי אולי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים בנושא (אין צורך לערב את הילדה בייעוץ להורים). בברכה ד"ר אורן קפלן

חברי סובל מזה כ-4 שנים ממה שאני מרשה לעצמי להגדיר כדיכאון. הוא אינו עובד כל תקופה זו וסובל מבעיות רבות, בעיקר מאובססיות גבי מצבים מן היום יום, שעוברים על כולנו מבלי שכלל נרגיש... כבר 4 שנים כל שמעניין אותו זה יונג, ספריו, עבודותיו, תורתו. הוא קרא כל ספר שיש בנושאים אלו - חלומות, תת מודע וכו' - רק באנגלית, אגב... הבעיה - בשל הידע הכל-כך רחב שלו - הוא טוען כי אף פסיכולוג לא מספיק "שולט בחומר" וכי לא מצא אף אדם שיוכל לעזור לו בדרך שהוא מאמין שהיא הדרך בשבילו. אנחנו מיואשים מאוד. הייתי רוצה לעזור לו בכל דרך אפשרית - אבל מה שהוא רוצה זה רק יונגנאי מבריק, בכל מקום שבעולם - העיקר מומחה מס' 1. רעיונות? הצעות? המון תודה מראש על כל עצה!!

ליאור שלום אם חברך רוצה מטפל יונגיאני כדאי להפנות אותו למטפל כזה. ניתן לעיין באתר החברה היונגיאנית בישראל בה יש גם את רשימת החברים. אחד מהם בוודאי יתאים לחברך. אם הוא באמת רוצה טיפול הוא יוכל לפנות. אם הוא לא רוצה טיפול יתכן שסירובו הוא פשוט דרך אלגנטית להימנע מטיפול. http://www.israjung.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אובססיבי לגבי זה זה מיצרך חיוני לי יותר מ 4 פעמים ליום קבוע בכל מקום לא משנה איפה מה ההשלכות ?

תמיר שלום אין בהכרח השלכות. אם זה לא מפריע לך, אינני רואה בעיה. אם זה מפריע או מבטא חסך בקשר זוגי או כל כיוון אחר, אז כדאי לחשוב איך לשנות את המצב, לא בהכרח את האוננות אלא את הסיבות האמיתיות שעומדות מאחוריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום תמיר. אוננות זה דבר טבעי, גם אם זה מתרחש מספר פעמים ביום. אל תחשוב על זה כ"מחלה" או דבר שלילי. אני כבחורה עם בן זוג קבוע, מאוננת כשמתחשק לי וזה לא סותר. הלוואי והיינו מקבלים עוד מתנות כאלו. כל טוב לך.

את לא מבינה זה כפייתי אובססיבי אני מקבל סרוקסט וזה רק מעכב את האורגזמה

בזמן האחרון לא יוצא לי לאכול כמעט ועכשיו אני לא מצליחה ממש לאכול כל פעם שאני אוכלת בא לי להקיא את זה אח"כ ויש לי כאבים ובחילות מזה. כל הזמן כאבי ראש וסחרחורות, אני גם שוכחת לקחת את הויטמינים שלי (שאני חייבת כי אני צמחונית) ירדתי במשקל וזה ניראה נורא... אני לא יודעת מה לעשות, אני צריכה לאכול אבל לא מצליחה, רק המחשבה על אוכל גורמת לי להרגיש בחילה.

בלה.. היתי ממליצה לך לסדר את היום שלך כך שתאכלי שלוש ארוחות מסודרות ביום, אם את לא מרגישה רעב הכריחי את עצמך לאכול משהו קטן, התאבון שלך יחזור עם הזמן. לגבי הויטמינים הקפידי גם אותם לקחת בשעות קבועות הן חשובות לך מאוד. שרון.

בלה שלום ראשית כדאי שתערכי בדיקות רפואיות כמו בדיקות דם ואולי דברים נוספים כדי לראות מה קורה בהיבט הזה. האם את חושבת שיש בעיה פסיכולוגית סביב נושא האוכל? זו יכולה להיות במספר כיוונים, האחד בעיה ישירה הקשורה לאוכל (למשל חשש להשמין), השניה סוג של לחץ שתוקף אותך לאחרונה ועלול להשפיע על התיאבון. במידה ואת מזהה מרכיב פסיכולוגי במה שקורה לך כדאי לפנות לייעוץ מקצועי ללא דיחוי כדי למנוע התדרדרות במצב. מומלץ בכל מקרה לפנות גם לדיאטנית ולהיות בהשגחתה למספר חודשים עד שתחזרי למצב הרגיל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב בחודשיים האחרונים חברתי נמצאת במצבי-רוח דיכאוניים.עד לפני כ-3 חודשים היא לקחה כדורים (שקיבלה מהפסיכיאטר שלה) במשך כשנה.כמובן שההפסקה נעשתה בהדרגה. בחודש הראשון היא היתה בסדר גמור למעט תופעות של צמרמורות שידענו שיעברו. בתקופה האחרונה היא נמצת בירידה כמובן והגיעה למצב שבו היא לא "אותה בחורה" שהיכרתי. יש לציין שבאותה תקופה בדיוק היא עברה תפקיד חדש בעבודה והיה לה לחץ נוראי.בנוסף יש לה בעיה עם משפחתה (הוריה גרושים) שמציק לה מאוד ונגרר הרבה זמן. יש לציין שהתופעות הדיכאוניות שיש לה עתה הן פחותות בהרבה מהמצב בו היתה נתונה לפני כשנה וחצי. אז היא לא אכלה וירדה למשקל של 40 קילו לא ישנה כמו שצריך ולא עבדה. כיום היא עובדת , אוכלת וישנה כמו שצריך. לפני כשבוע היא ביקשה לעשות הפסקה בקשר שלנו כי היא חושבת שהיא צריכה להיות לבד בתקופה הזו.(לדעתי זו טעות אבל אני מכבד את זה) היא טוענת שהיא קצת מבולבת ואכן בתקופה האחרונה היא נמנעת מלהגיד לי שהיא אוהבת אותי ,והסקס לא כמו פעם. היא אמורה להתחיל ייעוץ פסיכולוגי בשבוע הבא . אני יוצאים כ 10 חודשים ,מסתדרים מצוין אוהבים מאוד אחד את השני (למרות הדיכאון שלה היא אומרת שהיא אוהבת אותי אבל לא יכולה לאהוב את עצה לכן קשה לה להראות לי את אהבתה) כיצד עלי לנהוג?? למה התופעות חזרו??

ניר.. אני לא פסיכלוגית.. אבל אני עברתי תקופה דומה.. ללא התרופות. האם היא ממשיכה לראות את הפסיכאיטר?, האם הוא הפסיק מרצונו את הכדורים? חשוב שהיא תראה שוב את הפסיכאיטר. אני יודעת שהדבר שהיה הכי מחזק עבורי הוא שבן הזוג שלי היה שם לאורך כל הדרך, וכל הכבוד לך שאתה שם בשבילה. אני מחזקת אותך, ויודעת שזה לא קל אבל תהיה חזק בשבילה, ותתדאג שהיא תקבל את העזרה שהיא צריכה. בהצלחה. שרון

ניר שלום חברתך עברה כנראה מצבים די קשים ובהחלט יתכן שהמצב לא חזר לשגרה כפי שהיה נדמה ושהיא זקוקה לליווי פסיכולוגי ו/או פסיכיאטרי לאורך זמן. במידה והיא לא מעוניינת להיות בקשר אי אפשר לעשות דבר, אבל חשוב שתבהיר לה את רגשותיך ורצונך להישאר. אינני יודע לפרש את התנהגותה, אולי אפילו היא עצמה לא יודעת לעשות זאת. אם תרצה תוכל להציע לה לפנות איתה לייעוץ זוגי שבו תבררו מה קורה ביניכם. יתכן עם זאת שלא יהיו לה הכוחות לעשות זאת ותצטרך להחליט האם אתה ממשיך ומתעקש על הקשר או נותן לה לתפוס מרחק, לפחות לתקופה מסוימת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כותבת אליך ממעמקי שלשה טיפולים ארוכים (שלש שנים כל אחד) וטיפול קצר מועד אחד (שלשה חודשים), קבוצה טיפולית (שלש שנים). הטיפולים הארוכים באוריאנטציה של פסיכותרפיה פסיכודינאמית. אני בהחלט מיטיבה לראות כיצד תומכים בי הטיפולים לאורך השנים ואני מודה למטפלי עד כל שנתנו לי. השאלה שלי נוגעת לעובדה שלא הצלחתי במהלך כל השנים להגדיל את רפרטואר זכרונות הילדות שלי (המצומצם ביותר, וכמעט ולא קיים) ואני ממשיכה להסתובב בעולם נטולת עבר שיש בו זכרונות ברורים, פרטים, חוויות. יש לי מספר די מצומצם של תמונות מהילדות שגם לגביהם אני לא בטוחה שהם הזיכרון המקורי או משהו שסיפרו לי או צילום שראיתי. ראיתי שאנשים שואלים בפורום על היפנוזה. האם ההיפנוזה יכולה להעלות זכרונות מהעבר שטיפול דינאמי לא הצליח?

מירי שלום התשובה לשאלתך מורכבת. בעיקרון אפשר להעלות יותר זכרונות בהיפנוזה מאשר בטיפול רגיל, הבעיה שבהיפנוזה ישנה גם נטייה להשלים חורים חסרים בצורה אסוציאטיבית, ולכן עלולים לעלות גם זכרונות שלא באמת היו. בעיקרון אנשים רבים אינם זוכרים את ילדותם המוקדמת. אצל רובם זו תופעה התפתחותית טבעית, אולם לעיתים זהו ביטוי לאירועים שהנפש העדיפה להדחיק. השאלה היא האם את סבורה שמתחת מעטה השכחה יש זכרונות שעדיף היה לשכוח, או שאת פשוט מוטרדת מכך שאין לך זכרונות ילדות רבים. טכניקה של "רגרסיה בזמן" היא טכניקה היפנוטית מוכרת המנסה להעלות אסוציאציות וזכרונות מהעבר בצורה ממוקדת. תוכלי לעיין בכתבה שלי בנושא היפנוזה בקישור: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

מהו בודק מבחן ה MMRI? עד כמה הוא מדויק והאם מודעות יתר לאופיין של השאלות יכולה לפגוע בתוצאות המבחן?

שביט שלום אני מתאר לעצמי שכוונתך היתה למבחן MMPI זהו מבחן פסיכולוגי מוכר הבודק פרופילים פסיכולוגיים שונים ונחשב לאחד מהמבחנים הפסיכולוגיים המתוקפים ביותר שיש. בעיקרון מודעות לסוג השאלות אינו משנה מאחר ואין מדובר בשאלות פסיכולוגיות ישירות. כמובן שפסיכולוג המכיר את תוכן השאלות לא יניב תוצאות תקפות. אבל הבנה כללית על אופי השאלות לא אמורה לשנות את התוצאות ניתן לקרוא על הנושא בהרחבה באינטרנט ע"י הקלדת שם המבחן בכל מנוע חיפוש. בברכה ד"ר אורן קפלן

ממש עכשיו התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית, הפגישה הראשונה היתה סקירה וביוגרפיה שלי , במשך כל הזמן אני דיברתי והיא שאלה שאלות פורמליות בלבד, האמת היה מאכזב, אך הבנתי שהיא צריכה לדעת קודם על אירועים בחיי, שאלתי היא האם ככה אמור להראות טיפול ? אני מדברת והיא שותקת, האם כל הטיפול הוא מונולוג? או דיאלוג? חשוב לי לדעת מכיוון שאני הולכת לדבר איתה על נקודות רגישות האם גם בשלב הזה היא אמורה לשתוק או להנחות אותי או פשוט ללבן איתי את הענינים? עוד משהו נראה היה לי שהיא משתדלת להישאר "בדיסטנס " (לא ידעתי אין להגיד זאת אחרת) האם זו הגישה אצל הפסיכולוגים לא להיקשר למטופל , או שלא יווצר תלות? אשמח לתשובתך.

אור.. בפגישה הראשונה שלי עם הפסיכולוגית היתי בטוחה שלעולם לא אוכל להפתח אליה.. העניין הפורמלי אכן מאכז בהתחלה אבל אין הרבה ברירה על מנת להתחיל טיפול מחויב הפסיכולוג לדעת את הרקע שלך. הפגישות הבאות יראו יותר מאירות. בהצלחה שרון.

אור שלום אני מציע לך לומר לפסיכולוגית את כל מה שכתבת כאן, על האכזבה המסוימת, על רצונך שהיא תגיב יותר, על תחושת הדיסטאנס וכו'. אין גישה אחת בפסיכולוגיה ולכן אינני יודע לענות האם מה שקרה מבטא את גישתה או שזה היה מקרי. חשוב שלא תשמרי את המחשבות הללו בלב מאחר והם בסיס חשוב ליצירת הקשר והאמון ביניכן, במיוחד בשלב הנוכחי. בכל מקרה, גם אם זו גישתה, אין מדובר על רצון "לא להיקשר למטופל". הגישה היחסית "שותקת" בפסיכולוגיה מניחה שאין לכוון את המטופל אלא צריך לתת ללא מודע שלו לפעול ללא הפרעה. בצורה כזו את עשויה להשליך על הקשר בינכם דברים שלא היו עולים בדרך אחרת. למשל, כבר כעת, מעניין האם הרתיעה מהדיסטאנס והקושי עם השתיקה מאפיין משהו בנטייתך האישית והקשרים החברתיים שאת יוצרת, ואם כן אולי אפשר להיעזר בזה לקידום הטיפול והסיבה שבגללה הגעת. חשוב להדגיש שאין מדובר בגישה של שתיקה מוחלטת אלא בתגובות שמגיעות במקומות המתאימים לקידום הטיפול. בשורה התחתונה, דברי איתה על כך כבר בפגישה הקרובה ותראי מה יעלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אור הי, קראתי את המיכתב שלך ומאוד הזדהתי ,גם אני התחלתי לא מזמן טיפול וחשתי כמוך, שייש מעט דיסטאנס, שאולי יש איזשהו "משחק" (היא הפסיכולוגית ואני המטופלת) וכל רגעי השתיקה קצת הביכו אותי, בפגישה הראשונה התישבתי על הספה וחשתי ריחוק צורם היא ישבה במרחק 2 מטר + ממני ולא הרגשתי נעים מהמרחק ,מהדיסטנס וכד' מאוד רציתי לדבר איתה על זה אבל לא כל כך היה לי נעים... בפגישה האחרונה החלטתי שאם אני אהיה כנה איתה עם רגשותי ואספר לה מה באמת יושב לי בלב, זה יעזור לה להבין אותי, ויעזור לי להתקדם בטיפול ולכן סיפרתי לה את כל מה שסיפרתי לך, האמת ,שהפגישה הזו לא כ"כ היתה נוחה ומעט מביכה,אבל אני לא מצטערת לרגע שדיברתי איתה , הדבר עזר ליצור אוירה יותר חמימה ונעימה, רציתי לחזק אותך ולאחל בהצלחה "המזדהה"

אור הי, קראתי את המיכתב שלך ומאוד הזדהתי ,גם אני התחלתי לא מזמן טיפול וחשתי כמוך, שייש מעט דיסטאנס, שאולי יש איזשהו "משחק" (היא הפסיכולוגית ואני המטופלת) וכל רגעי השתיקה קצת הביכו אותי, בפגישה הראשונה התישבתי על הספה וחשתי ריחוק צורם היא ישבה במרחק 2 מטר + ממני ולא הרגשתי נעים מהמרחק ,מהדיסטנס וכד' מאוד רציתי לדבר איתה על זה אבל לא כל כך היה לי נעים... בפגישה האחרונה החלטתי שאם אני אהיה כנה איתה עם רגשותי ואספר לה מה באמת יושב לי בלב, זה יעזור לה להבין אותי, ויעזור לי להתקדם בטיפול ולכן סיפרתי לה את כל מה שסיפרתי לך, האמת ,שהפגישה הזו לא כ"כ היתה נוחה ומעט מביכה,אבל אני לא מצטערת לרגע שדיברתי איתה , הדבר עזר ליצור אוירה יותר חמימה ונעימה, רציתי לחזק אותך ולאחל בהצלחה "המזדהה"

אני ביו 50 מטופל בתופעות דכאוניות ב efexor_75+perphenan_4 במשך כשנה וחצי פעמים ביממה,הטיפול התרופתי עוזר לי מאד.אך אליה וקוץ בה,אין לי שום תשוקה לנשים והדבר גורם תיסכול רב לאישתי.יש לציין שבמידה ונוצרת דינמיקה מינית ,כל הציוד עובד.שאלתי למומחים:מה ניתן לעשות בכדי לשנות את המצב ולהחזיר את התשוקה לחיי המניים?

יואל שלום מומלץ להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל ולבקש ממנו לבדוק האם ניתן לתת תרופה משלימה שתשפר את התשוקה המינית. כמו כן ניתן להיעזר ברופא או פסיכולוג המתמחים בסקסולוגיה, בין אם בייעוץ אישי עבורך, ובין אם בייעוץ זוגי. בהחלט ניתן להגיע לשיפור, עליך להיעזר במומחים בתחום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני מחפשת אתרים שבהם אוכל לקבל מידע על פסיכולוגים קליניים תודה מאיה

http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm

מאיה שלום האתר שצרף שאול הוא אתר משרד הבריאות בו תוכלי לברר את פרטיו של פסיכולוג שאת מכירה בהתאם לרישום בספר הפסיכולוגים. אם כוונתך היתה לאתר על פסיכולוגים מסוג של מאגר מידע הכי פשוט להיכנס לאתר דפי זהב באינטרנט ויש בו פסיכולוגים רבים, בוודאי גם באזור מגוריך. בברכה ד"ר אורן קפלן

כל הזמן אני מתעסקת בעודף משקל שלי. יש לי 15 קילו מיותרים וזה הורס אותי. רק על זה אני חושבת ומדברת. אבל לא מצליחה לעשות כלום בנדון. למה אני לא מצליחה לעשות דיאטה לאורך זמן ולמה אני רוצה תוצאות מיידיות? כל חודש אני עולה קילו. עד לפני שנתיים הייתי מלכת הדיאטות והייתי רזה. פתאום אני שמנה - אני לא קונה לעצמי בגדים- כי אני כבר יורדת במשקל. מה לעשות? אני בת 40

נדיה שלום הטיפול במשקל נראה פשוט אבל זה אחד הדברים המסובכים שיש. הוא כולל הרגלים שנוצרו במהלך שנים רבות, ומושפע מגורמים פסיכולוגיים רבים. אין טעם לעשות דיאטה אופנתית שתוריד כמה קילו שאח"כ יעלו. מדובר על תהליך איטי של חודשים ארוכים בו חשוב לאכול בצורה טובה, משביעה ומזינה. ירידה של עד 2 ק"ג בחודש תוך מעקב צמוד של דיאטנית, פעילות גופנית סבירה (הליכה כל יום יומיים לחצי שעה למשל) והרבה מודעות לעצמך ולתפקיד האוכל בחייך, יעשו את העבודה. טיפול פסיכולוגי עשוי בהחלט לתמוך בתהליך, שכאמור צריך להיות מתוכנן לטווח הארוך ולשינוי הרגלים לתמיד. בברכה ד"ר אורן קפלן

נדיה.. אמרו לי פעם שהמשקל זה הדבר שהכי מעסיק נשים.. אני החלטתי לשבור את המיתוס הזה.. לי יש 10 קילו מיותר.. ואני גאה במי שאני.. אני ארד בקצב שלי.. וגם את צריכה לחשוב כך.. קודם תהיי מרוצה ממה שאת רואה במראה ואח"כ כל דיאטה תהיה יותר קלה ומועילה. פרגני לעצמך קצת! שרון

בני בן ה-8, סובל תקופה ארוכה ממס' תופעות כמו: תופעות של "טיק" בראש, כאבי בטן, כאבי ראש תכופים, מצמוץ תכוף בעיניים, שיעול טורדני עם תחושות של חנק (לדבריו). אסטמה-(מגיל חודש ועד עתה) הילד עבר את כל הבדיקות האפשריות לשלילת התופעות הללו כבעיות רפואיות .כלומר, כל הבדיקות היו תקינות לחלוטין. כמו: בדיקת עיניים, בדיקה גאסטרואנטרולוגית נוירולוגית, דם, שתן, בדיקת רגישות ללקטוז. הילד מטופל כבר שנים במשאפים בגלל שהוא הוגדר כאסמטי. לאחרונה, הילד נבדק שוב(בגלל שקיבל התקף סטרידור או "שיעול נבחני") והרופאה הפנתה אותו לפסיכולוג ילדים, משום שלדעתה אלו סימפטומים המצביעים על חרדה ולחץ. הילד מטופל ב"מכבי". מאד אינטלגנטי(מחונן), חברתי , ( סובל גם מעודף משקל.) האם כל הסימפטומים שתארתי אכן מצביעים על חרדה? מה אופי הטיפול לתופעות אלו? האם יש פסיכולוג שתחום התמחותו ספציפי לטיפול בתופעות מסוג זה? אודה לך מאד על תשובתך.

רוני שלום התופעות שתיארת בהחלט מתקשרות פעמים רבות לגורמים פסיכולוגיים וניתן לטפל בהם לכן בכלים כאלו. לא הבנתי האם הטיפול במכבי הוא רפואי בלבד או גם פסיכולוגי. בכל מקרה, חשוב לפנות לפסיכולוג ילדים לצורך ייעוץ וטיפול במה שעשוי להיות תגובה ללחץ וחרדה, אבל דורש באמת היכרות אישית עם הילד ועימכם ולכן אני נזהר בהתייחסותי כאן. אני סבור שהוא יוכל להפיק תועלת מטיפול בהיפנוזה לגבי כמה מהסימפטומים הגופניים וכדאי לשקול פניה למטפל מתאים בתחום. בברכה ד"ר אורן קפלן

דוקטור נכבד לפני כמה שנים טופלתי במצב חרדה+ דיכאון ב Anafranil SR 75 כדור ליום.התוצאות היו טובות. מאז אני ממשיך לקחת חצי כדור כל יום . שאלתי: האם יכול להוצר נזק עם המשך לקיחת התרופה ?

דונלד שלום אנא פנה לפורום העוסק בטיפול תרופותי. הפורום הזה עוסק בטיפול פסיכולוגי בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהיכן אני יכול להשיג חומר על סיעוד מוחין

איציק שלום אני לא מכיר את המונח. אולי התכוונת לסיעור מוחין Brain Storming שעליו יש חומר רב באינטרנט בעברית ובאנגלית. היכנס למנוע חיפוש גוגל והקלד את המונח בעברית ובאנגלית ותקבל מבחר אתרים: http://www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

בת 25 נשואה כשנתיים לחברי הראשון כ 8 שנים לפני הנישואים. הבעיה שלי היא שאני מרגישה לא נאהבת. כמו שאני יודעת להעניק אני מצפה לקבל חום פירגון בילוי ביחד אנחנו מאוד עסוקים, אני עובדת בוקר בן זוגי עובד ערב ואנחנו בקושי מתראים. וגם בבקושי הזה אנחנו לא מתקשרים טוב. הוא טוען שהוא אוהב אותי אבל הוא קר כקרח. במיוחד שאנחנו בסביבת עוד אנשים. אני מרגשיה שאני לבד אני זאת שצריכה להיתקרב ולחבק וללטף (פעם זה לא היה ככה) אבל מאז החתונה המצב גרועה. הוא בכלל לא מתרגש ממני. לדוגמא עד שמגיע יום שבת, לאחר שכול השבוע אנחנו לא מתראים כמעט לא מדברים כמעט ואני רוצה לעשות משהו משותף הוא בדר"כ לא מעונין, ואפילו אומר לי לכי לבד. אני לא טיפוס לוחץ לו יש את התחביבים שלו ולי יש את שלי אבל אני לא מבינה אותו בכלל. לפני שבועים עשיתי פירסינג למרות שהוא לא אהוב את הרעיון. ומאז הוא לא מדבר איתי שבועים. אדיש אל העולם. נמאסססססססססס לי. אני לא יודעת מה לעשות. פרט נוסף: אנחנו גרים אצל ההורים שלו. כבר שנה שערב ערב עוברת בי המחשבה לקחת את הדברים ולהתחפף. פעם אחת שכבר דיברנו( הוא עקשן וקשה לנהל איתו שיחה בלי להתווכח) אז הוא השתפן ואמר אני אוהב ויהיה בסדר. מה שכמובן קרה בדיוק ליומים וחצי. כשאני שוקלת את הזמן הטוב לעומת הרע הרע כ"כ עולה על הטוב שאני לא מבינה????? התחתנו מאהבה הסקס תמיד היה טוב מאוד בנינו. אבל אני מרגישה שהוא כבר לא אוהב. כי אחרת איך אפשר להיות כזה אדיש ומרוחק. חסר לי המון מימנו שאני יודעת שמגיע לי. עדיין אין לנו ילדים, זה מתוך בחירה להיתבסס קודם כלכלית. אשמח לקבל עצה, אני ממש מיואשת. נ.ב- כבר אחרי השנה הראשונה התחלתי לצאת עם גבר נוסף מה שלא חשבתי שאני יעשה בחיים. אבל אני יודעת שזה רק בגלל שרע לי.

שאלה מאוד חשובה שיש לי שלאולבר הרציני הראשון שלך ואת שלו כי אם זה כך זה יכול להסביר את מצבכם

איך אומרים ראשון אך לא אחרון רציני היחיד. עד לפני חצי שנה.

Y שלום דבריך מתארים שחיקה בחיים הזוגיים אבל במקביל נשמע שאת עדיין אוהבת ורוצה לשקם את הקשר. המצב הנוכחי בו אתם גרים אצל ההורים בוודאי לא מקל על העניין, אבל זה לא נשמע הדבר היחיד. שמונה שנים של היכרות הם זמן ניכר וההתלהבות הראשונית עלולה לפעמים לדעוך. דברים שהיו מתאימים לפני שנים השתנו ואינם מתאימים יותר, וצריך לדעת איך ליצור נקודות איזון חדשות בתוך הזוגיות. הפתרון אינו מהיר ומיידי וחשוב קודם כל לחזור לדיאלוג שכנראה נפסק ביניכם. אני מציע שתנסי לתפוס איתו שיחה בזמן רגוע ובמקום שבו הפרטיות נשמרת, ותדברי על הדברים שקורים ביניכם. במידה ואתם מרגישים "תקועים" נסו לפנות לייעוץ באחת מתחנות הייעוץ למשפחה שמצויות כמעט בכל עיר. הכעס והשחיקה שעולים כיום עדיין ניתנים לטיפול, אבל ללא התייחסות מתאימה הם גוברים ועלולים להרוס את הקשר. אל תמתיני, אלא התחילי בשינוי כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

את נשמעת לי במצוקה . לא טוב לך ואת כבר מושקעת הרבה שנים בזוגיות הזו. השאלות שאת שואלת כנראה לא סתם מתעוררות היום, אולי הן קשורות לכך שלא הבאתם ילדים לעולם עד כה (נכון, גם התבססות כלכלית חשובה אבל לא תמיד זה מספיק) אני מוצאת שאת אמיצה מאד בתיאור רגשותיך והייתי מנסה לדבר עם בעלך שוב על מה שאת מרגישה בתוך הקשר. ...לפעמים סופשבוע רחוק מהבית מההורים יכול לעזור לשניכם. ואם הוא לא רוצה קחי חברה. צריך לדעת לקחת אויר לפעמים זה נותן פרספקטיבה.

דר' אורן קפלן, אני, ורחלה היקרים. תודה רבה על העצות. אני רוצה לספר לכם שאתמול בלילה כאשר בן זוגי הגיעה מהעבודה בשעה 10:00 בלילה, לא ויתרתי ואמרתי לו אנחנו מדברים או שאני מחר לא פה. דיברנו והיתווכחנו ושפכנו את הלב, נאמרו גם דברים לא נעימים לשמיעה. איך אומרים האמת כואבת. בסופו של דבר הוא טען שפגעתי בו כשעשיתי דבר שידעתי שהוא לא אוהב ואני שסליחה לא עולה לי כסף ולא מורידה מכבודי. אמרתי לו שאני מתנצלת אם פגעתי בו. הוא כמובן אמר לי שבזה מבחינתו עכשיו הכול בסדר. אני לא ויתרתי ואמרתי לו שבזה זה רק מתחיל ולי יש ציפיות כלפי היחס שלו אלי ואם לו יש צפיות אז שיגיד ואני ישמח קודם לדעת מהם ואח"כ אולי לשפר שהרי אף אחד לא מושלם. ורק לאחר כ - 3 שעות קשות בהם נזלו לי 2 וחצי דמעות עשינו סקס מדהים של עוד חצי שעה ופתחנו דף חדש. כולי תיקווה שמעכשיו דברים יראו אחרת. אז עד הפיצוץ הבא. תודה תודה ושוב תודה.

YYY שלום אני שמח לשמוע שהמצב יותר טוב כעת. אני ממליץ שלא תחכי לפיצוץ הבא כפי שכתבת אלא תמשיכי לעבוד על הקשר בהתמדה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

בני בן 5. מגיל 4 (הזמן בו אחותו בת ה-3 נגמלה ) לערך חלה נסיגה במתן הצואה בשרותים. בתחילה הגבנו בכעס לאחר מכן ניסינו את שיטת התגמול אך דבר לא עזר לטווח ארוך. בעזרת טיפול רפלקסולוגי הילד הגיע למצב של יציאה פעם ביום. אך לאחרונה הוא שוב החל בהתאפקויות שגורמות לו לפיספוסים. פניתי לפסיכולוגית קלינית שמטפלת גם בפרחי- באך והיא ניקזה אותנו לכיוון של טיפול בפרחי- באך. לאחר טיפול של חודשיים לא נראה לי שינוי. כעת אני מחפשת מוצא מהבעיה חשוב לציין כי איני רוצה לחשוף את הילד לעוד המון גורמים מטפלים אלא ל"מושיע" האחרון ע"מ לא ליצור אצלו בלבול. מה היית ממליץ? (אנו מתגוררים בראש"לצ). תודה

שולי שלום אני מציע שתפנו לפסיכיאטר ילדים. נחוצה כאן קודם כל בדיקת רופא ולאחר מכן חשיבה מחדש על ההיבט הפסיכולוגי. אינקופרזיס עלולה להיות לעיתים בעיה עקשנית ומלחמה חזיתית עלולה רק להחמיר את המצב. הספרות הפסיכולוגית רואה בתופעה סוג של מאבק לא מודע של הילד אל מול הכללים והחוקים של עולם המבוגרים, ולכן המלחמה רק מזינה את הסימפטומים. חשוב שתקבלו ייעוץ כהורים כיצד לנהוג בילד ואיך מורידים את הנושא מסדר היום. את מזכירה את המערכת המשפחתית בתחילת דבריך ולכן בתוך הטיפול או הייעוץ חשוב להבין האם וכיצד הסימפטום של הילד מושפע מהיחסים שלו במשפחה, מולכם ומול אחותו. כאשר הצורך הפנימי שלו יקבל מענה, הוא גם יוותר על הסימפטום. כל זאת כאמור, אחרי ששללתם השפעות רפואיות לעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום.. אני בחורה בת 19 .ומזה כבר די הרבה זמן שאני בוכה ולא כל כך טוב לי .....אני יודעת שאני כבר גדולה מידי בשביל הדברים האלה אבל יש לי פחדים כאלה שאני לא יוכל לחיות בלי אמא שלי כי אני מאוד קשורה לאמא שלי וגם לסבתא שלי ומאוד קשה לי המחשבה שמשהו יקרה להם ואני לא יודעת מה לעשות, אני חייבת לציין שאני בחורה מאוד רגישה ואני בוכה די הרבה וחושבת מידי פעם על המוות ועל איך שאני לא יוכל לחיות בלי אמא שלי .....מה אני יכולה לעשות? איך אני יכולה להיתמודד עם המצב?

את לבטח בחורה גם קצת לא עצמאית בגלל הקשר העמוק שלך עם סבתא ואמא... אני מתאר את זה כי אני בכל אופן הייתי כזה את נורא פוחדת שיקרה להם משהו כי את מאוד בוטחת בהם.... ומוצאת בהם תמיד מקלט מבעיות העולם הזה אני מבין אותך אמא שלי נפטרה לפני כשנה ומאז אני עץ שעומד בשלכת אני רוצה לסיום לאחל לך כל טוב ושתרגישי טוב! ושתמיד יהיה לך מישהו שיתמוך בך! גם עכשיו וגם עוד 30 שנה בברכה ישראל

נטלי שלום הפחד להישאר לבד הוא אוניברסלי ואין גיל שבו זה מבוגר מדי. עם זאת נשמע שאת מתארת מצב שבו איכות החיים שלך נפגעת כתוצאה מהפחדים, ושאת לא מצליחה לעבור לסדר היום ולשכוח. ראשית כדאי אולי להתייעץ עם אמא עצמה בנושא. שתפי אותה ואולי היא תוכל לעזור לך למצוא מוצא. אפשרות אחרת לפנות לייעוץ מקצועי ולנסות לחשוב בצורה מעמיקה יותר מה מביא אותך לעוצמות כל כך גבוהות של חרדה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם.....

זה קשור לפחד איכשהוא?

בשבועות האחרונים אני חולמת המון חלומות, אני לא זוכרת שאני מתעוררת באמצע הלילה אבל בבוקר עם השעון המעורר אני זוכרת המון. החלומות כמעט על כל דבר: עבודה משפחה לימודים וכ'ו. בימים האחרונים גם כל פעם מת לי קרוב משפחה (בעיקר אימי) או חולה ומתאשפז (אחים, בעלי). הכל בחלום הבעיה היא שאני קמה נורא עייפה, למרות שאני ישנה יותר שעות מבדרך כלל ואפילו אם אני מצליחה, מוסיפה שנת צהריים, אני בקושי מצליחה לצאת מהמיטה. בחיים שלי הכל כרגיל, חוץ מזה שאולי זו תקופה לחוצה במיוחד בעבודה, ובלימודים (אולי אפילו תקופת מבחן לעתיד הקרירה שלי) מה כל החלומות האילו אומרים ומדוע אני כל כך עיפה? בתודה מראש אורלי.

אורלי שלום אינני נכנס לתוכן החלומות מאחר וזה נושא אישי שאותו יש להבין מתוך העולם הפנימי של החולם. אישית אינני מאמין במשמעות אוניברסלית וכללית של חלומות. חלומות לא גורמים לעייפות ולא בטוח כלל שכמות החלומות שאת חולמת אכן שונה ממקודם. שנת חלום היא חלק מחזורי וקבוע בשינה, ולרוב איננו זוכרים את החלומות. אנחנו מצליחים להיזכר בחלומות אם אנו מתעוררים באמצעם. סביר להניח שהעייפות נגרמת מכך ששנתך קלה בתקופה האחרונה ולכן את מתעוררת יותר בקלות וזוכרת יותר חלומות. השינה מושפעת מתנודות במצבי לחץ ומתח ולכן השאלה האם בשעות היום דווקא את מרגישה או מודעת לגורמים נפשיים שמשפיעים לאחרונה על חייך. את מספרת על צומת משמעותית המתרחשת כעת. אולי עיבוד של הדברים שמטרידים אותך בעירות תעזור לך לישון יותר בנחת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחורה באמצע שנות העשרים לחייה. מאז שאני זוכרת את עצמי לא אהבתי את האופי שלי,הסיגנון שלי וכ.... כמובן שזה קשור לחוסר ביטחון,אך גם מבחינה אובייקטיבית,אני מוצאת שאני פטפטנית יתר על המידה,תלותית לעיתים קרובות מדיי,מסתגרת,מעדיפה חברה מינימלית של אנשים מאשרארועים מרוביי משתתפים,ובכלל אני חושבת שזה מהבית,כל ההתייחסות המאוד לא טבעית ליצירת קשר. אני מאוד מצחיקה ,דעתנית,מעניינת-אני מודעת לכך.אך מה שקורה זה שהתכונות שציינתי בהתחלה גורמות למערכות היחסים שלי עם אנשים לא להיות אינטימיות,יש לי ידידים וידידות רבים אך לא חברים של ממש. אני יודעת שזה טבוע בי,אני מצליחה לזמן קצר להחניק את התלותיות שלי,אואת הפטפנות,אני מצליחה לזמן קצר להרגיש שאני כן אוהבת חברת אנשים,ומרגישה בנח איתם,אך עד מהרה אני חוזרת לפטפטנות המעצבנת הזו,לתחושה שאני רוצה לבד-בלי אף אחד בבית. האם טיפול יכול לגרום לתכונות ולאופי הזה להיעלם?או לפחות לפחות בצורה משמעותית? אני רוצה להפוך את עצמי לאותם האנשים שאני כל כך מעריכה,אלו,שתמיד נעים לשוחח עימם,שמרגישים נינוחים בחברת אנשים,כאלו שחזקים רגשית,לא תלותיים. ויש לי מוטיבציה רבה לעשות כך. אני גם רוצה לטפל בתכונות רבות אחרות שלי-אי יכולת להתמיד ,פחד במה,נטייה לדיכדוך,ועצלנות מרובה מדיי בשנים האחרונות(שהיתה קיימת תמיד). האם טיפול יכול לעזור לי בכל הנ"ל? ואם כן,יש מישהו שמתמחה בנושאים הללו? תודה על תשובה. מזו שתוהה

תוהה שלום בעיקרון טיפול פסיכולוגי עוסק במה שמטריד את הפונה. אין קריטריונים או מגבלות לגבי מה לא ניתן להביא, וכל אדם מביא את עצמו עם המטען האישי שהוא נושא בחייו. את ניסית לפרק את חווית העצמי שלך למרכיבים, וזה בהחלט טבעי. עם זאת, כל מה שאת מתארת שייך בסופו של דבר לזהות העצמית שלך ולהתלבטויות שלך כיצד את רוצה להיראות ולהיתפס בעיני עצמך והסביבה. הטיפול הפסיכולוגי הוא מסגרת מתאימה לסוג התלבטויות כזה. רוב הפסיכולוגים הקליניים מתאימים לסוג כזה של טיפול. זהו בד"כ טיפול בגישה "דינמית" ודרושה תקופה של לפחות כמה חודשים של תהליך כדי להגיע לתוצאות משביעות רצון. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני רק רוצה להגיד לך שאני חושב שמצאתי את הנפש התאומה שלי !!!! קראתי את המכתב שלך וכל משפט אני נגנב יותר ויותר עד כמה שאנחנו דומים אני באותו מצב כמו שלך, הפתרון הוא מסתורי ואם קיבלת תשובה אנא ממך תעבירי לי אותה !! בינתיים כל מה שאני יכול להגיד לך זה, תזרמי עם מה שאת, אל תשתני כדי להצטייר בפניי אחרים כבן אדם אחר !!! שיקבלו אותך כמו שאת בבקשה תשיבי לי הודעה

יש לי בשורות בשבילך. יש רבים רבים "כמונו". חסרי ביטחון,בעלי מודעות גדולה מדיי לכל מיני תכונות אופי שלהם,שבמקרה הן גם לא חיוביות במיוחד. אני מכירה כמה וכמה כאלה,זה מתחיל בגיל ההתבגרות,או בעצם ממתי שאנחנו זוכירם את עצמינו ונמשך הלאה. אני חושבת שבגילאי העשרים אנחנו מתחילים להתמודד עם כל המטענים שלנו,ואני רוצה להתמודד! אני לא מאמינה שאני אוכל להפוך לאדם שונה לחלוטין,חיית מסיבות,מלאת ביטחון כריזמה וכ...אבל אני רוצה לפחות להיות מוערכת יותר,להיות "בעלת אופי",אחת עם עמוד שידרה חזק,מתמידנית משקיענית מצליחנית ואני מאמינה שכך כולנו. הפיתרון שאני חושבת לנסות אותו-הוא טיפול,אין דרך אחרת,ניסיתי ספרי פסיכולוגיה למיניהם,שיחות נפש עם חברותניסיונו ביני לבין עצמי להשתנות.זה לא הולך זה טבוע בי. ולכן טיפול פסיכולוגי נראה לי הפיתרון הכי הגיוני. זה קשה מבחינה כלכלית,אבל הבעיה הזו שלנו כבר מזמן אינה בעיה משנית,היא משתלטת לי על החיים ופוגעת בכל תחום מחיי. אני מאחלת לך בהצלחה בהתמודדות שלך תהיה הדרך אשר תבחר בה! מזו שתוהה

ד"ר שלום, יש לי בעיה (די נפוצה, אני מניחה) היא בעיית החמות ומשפחת הבעל. עד לפני שנתיים שנולדה ביתנו הבכורה, הכל היה טוב ויפה ולא היו בעיות. מאז שנולדה הבת, המשפחה של בעלי פשוט לא מפסיקים להטריד אותי, בשבועות הראשונים ספגתי ביקורות על ההנקה (החלב שלי לא היה מספיק טוב לדעתם) והערות שונות אחרות. מאז הלידה אני פשוט "אלרגית" אליהם וטענותיהם התמקדו בכך שהשתניתי, שנהיתי קרה אליהם וכו' . הם לא כיבדו את בקשותיי שלא להגיע אלינו בימים הראשונים לאחר הלידה, הגיעו לא תמיד בריאים לגמרי והתנוקת נידבקה אחרי כל ביקור שלהם. אמו של בעלי "מנווטת" את כל המשפחה ובעלי קשור אליה מאוד ומושפע ממנה. היחסים ביננו ידעו מורדות ועליות במשך השנתיים האחרונות (סה"כ אנחנו בירידה). לאחרונה נולד תנוק חדש לאחותו של בעלי וה"לחץ" ירד ממני, אבל החזיר אותי להתמודד שוב עם הרגשות הטעונים שלי כלפיהם כי היולדת והתנוק זוכים ליחס של סלחנות, מכבדים את הפרטיות שלהם ואפילו מבקשים להגיע בריאים לגמרי לביקורים.(!) לאחרונה יחסי עם חמותי השתפרו אך שמעתי אותה מרכלת מאחורי גבי שאני "נודניקית". אני חושבת שלא ארצה להביא ילד נוסף לעולם, (לפחות לא עם בעלי) רק כדי שלא לעבור שוב את כל התהליך מחדש איתם. מה לעשות? איך להתמודד?

רחל שלום הבעיה עם חמותך היא בראש ובראשונה בעיה עם בעלך. חמותך היא רכיב אחד במערכת המשפחתית ומה שאני שומע מהודעתך זו בעיקר האכזבה והכעס מבעלך והעובדה שלא עמד ועומד לצידך. הערתך האחרונה מדגישה זאת במיוחד, על כך שלא תרצי להביא עוד ילד לעולם עימו. את חמותך יהיה יותר קשה לשנות. אמנם זה נחמד עם היחסים איתה ישתפרו אבל את עיקר המאמץ כדאי לכוון לבעלך. הוא צריך להבין עד כמה נפגעת מהעדר התמיכה שקיבלת ממנו. מתיאורך נשמע שקיים כיום משבר אמון משמעותי ביניכם ואם אתם רוצים לשמר את הקשר ביניכם לטווח הארוך חשוב שתתארגנו ותעשו משהו בנושא. משברים בשנה שנתיים לאחר הילד הראשון הם תופעה נפוצה וידועה. הילד "פורץ" לאינטימיות הזוגיות שהיתה קודם ויוצר שינויים במאזן. כמובן שזו גם שמחה והנאה רבה, אבל לא כדאי להתכחש גם לקשיים שהיא מביאה למערכת המשפחתית. התעלמות תביא לפגיעה מתמשכת בקשר ואולי אפילו לקריסתו. אני ממליץ שתנסי לשוחח עם בעלך בצורה ישירה אולם בזמן ואוירה שיאפשרו פתיחות ושיחה ללא תוקפנות והאשמות. יתכן שכדאי להיעזר בייעוץ זוגי לפחות לכמה מפגשים. במידה ואת מרגישה שאין לך פרטנר בשלב הזה כדאי אולי לפנות לייעוץ אישי כדי שתחליטי לאן לנתב את חייך. עם כל הכבוד לחמותך, היא לא מרכז העניין, היא רק טריגר ליחסים עם בעלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת 18 . בשנתיים אחרונות עלתה משמעותית מאוד במשקל . רוב הזמן היא בבית בלי חברות ולא יוצאת כאין לה עם מי. אוכלת הרבה וכל הזמן סביב האוכל . אני רואה שלא טוב לה. היא היתה בטיפול פסיכולוגי שהפנתה אותה לטיפול תרופתי ב SEROXAT . מזה מספר חודשים היא תחת התרופה ואין כל שינוי. אתמול היא השאירה לנו מכתב בו היא כותבת על הבעיה של אכילת יתר בלי שיש לה רצון לכך. בנתיים אין לה הקאות היא לא משתמשת בכדורים משלשלים. יש לי פחד שהיא מפתחת BULIMIA .מה דעתך ? מה הצעתך ומי המומחה בתחום זה בתודה מראש

חיים שלום אני מבין מהודעתך שבתך אינה נמצאת כיום בטיפול פסיכולוגי אלא בטיפול תרופתי בלבד. במצב שאתה מתאר יש חשיבות רבה לטיפול בשיחות. אינני רוצה לעסוק באבחנה ללא היכרות משמעותית ולכן רצוי שתפנו לגורם מקצועי המתמחה בהפרעות אכילה. במידה ובתך לא תשתף פעולה יש מקום שתפנו אתם לייעוץ. תוכלו לקבל רעיונות והצעות כיצד לנהוג עימה כדי לעזור לה לצאת ממצבה. אולי תתעניין לעיין באתר שלהלן: http://www.solgar.co.il/aviv בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, הייתי רוצה להתייעץ לגבי קבלת טיפול. בעבר, קיבלתי טיפול בפסיכותרפיה (במשך שנה וחצי), עם מטפלת מצויינת. הטיפול סייע לי להבין ולהתמודד עם תחומים רבים בחיי-הייתה זו אחת ההשקעות הכי חשובות שעשיתי בעצמי עד היום. העניין הוא שאני סובלת מזה כשנתיים , ממחלה כרונית, אשר גורמה לשינוי משמעותי באורח החיים שלי ואשר השפיעה על מצבי הכלכלי, החברתי, והנפשי. ההתמודדות היומיומית עם מצב פיזי הפכפך , ובעקבותיו מצבי רוח משתנים קשה לי מאוד ואני זקוקה לטיפול אשר יסייע לי להתמודד ספציפית עם המחלה. לא ציינתי שאני בת 23 והמחלה שאני סובלת ממנה היא מחלת מעיים שנקראת כוליטיס. אני מעוניינת לדעת האם יש מטפלים המתמחים בנושא זה ואם כן-כיצד אוכל להגיע אליהם (אולי קבוצת תמיכה?). תודה מראש, גל

גל שלום ראשית, אם היית בטיפול מוצלח אולי כדאי לחזור למטפלת המוכרת ולהתייעץ איתה, ואולי אפילו לחזור לטיפול אצלה. לגבי הטיפול עצמו יש שני כיוונים עיקריים. אחד טיפול פסיכולוגי בסגנון שעברת שנוגע באופן כללי במצב הנפשי ובהתמודדות עם החיים בכלל והמחלה בפרט. טיפול מסוג אחר יכול להתמקד במחלה עצמה. כאן אחת השיטות הנפוצות היא היפנוזה, תוכלי לקרוא קצת על הנושא במאמר שכתבתי בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm כוליטיס מושפעת ממצבי לחץ ולכן חשוב שתהיי בטיפול פסיכולוגי שעשוי להפחית את השפעות המחלה בצורה ניכרת. אינני יודע היכן יש קבוצות תמיכה בנושא, נסי לגלוש בקהילות ופורומים רלוונטיים ובוודאי תמצאי המלצות מהגולשים. בברכה ד"ר אורן קפלן

כשכתבתי בפעם הראשונה על בעית השינה שלי הרגשתי די מיואשת ותשובתך גרמה לכך שהתחלתי להרגיש קצת יותר טוב. פשוט עצם העובדה שהקשבת וענית תרמה להרגשתי הכללית. האמת היא שכבר היתי במעבדת השינה והם אמרו לי שאין שום בעיה פיזיולוגית ושלחו אותי חזרה לפסיכיאטרית שלי. אני נמצאת עכשיו בטיפול פסיכולוגי, אבל הוא יסתיים באוגוסט כי הפסיכולוג שלי עוזב ואז אני היתי רוצה לפנות לטיפול אצל נחי אלון. מאוד התרשמתי ממה ששמעתי עליו ואני מאוד מקווה שהוא יצליח לעזור לי. אני מקווה שזה בסדר מבחינתך שאני כותבת לך למרות שאני נמצאת בטיפול אצל פסיכולוג אחר. פשוט כנראה משהו חסר שם או שפשוט קל לי יותר "לדבר" בכתב עם מישהו שאני לא מכירה...

רוני שלום הפניה להיפנוזה עשויה באמת לעזור לבעיית השינה ונחי אלון אכן מטפל מצוין. עם זאת, נשמע שהעניין רחב יותר ובעיית השינה היא רק הסימפטום שמאחוריו סיפור מורכב יותר. גם אם תחזרי לישון טוב יותר לא בהכרח שתפתרי את יחסיך עם עצמך, בעלך והסביבה. נסי להיעזר במפגש הטיפולי עד סיומו באוגוסט, לא בהכרח עבור בעיית השינה, אלא למה שקורה לך עם עצמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב, מדי פעם אני נתקלת במונח "פסיכולוג קליני בכיר" (גם באתרי אינטרנט של פסיכולוגים או על שלטים) ורציתי לשאול האם יש תואר רישמי כזה שמעניק איזה גוף מוסמך כמו משרד הבריאות (אם כן, מה נדרש כדי להפוך ל"בכיר" באופן רישמי?), או שזו תוספת של מילה שפסיכולוגים מסוימים מוסיפים מיוזמתם. תודה, שולה.

שולה שלום בד"כ הכוונה לפסיכולוגים שעברו תהליך של הסמכה להדרכה, כלומר, שהם מדריכים פסיכולוגים מתמחים בתהליך הכשרתם. עם זאת כיום אין למיטב ידיעתי מונח רשמי כזה והוא נובע משימוש הסטורי בביטוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, הסטטוס של מדריך מוכר וידוע לי ובד"כ אנשים אינם מתביישים בו ומפרסמים אותו. האם יש איזה תוקף להוספת המילה "בכיר" מעבר להתפארות עצמית של הפסיכולוג? תודה, מירי

שלום. אני בת חמשים .לפני כשנה התחלתי להיות רגישה לקור, לחום ולבגדים סינטטיים, וכתוצאה מכך יש לי גירודים ושריפות בגב,ידיים רגלים וכו". יש לציין שאני כבר מספר שנים סובלת מכאבי גב.לאחר בדיקות כלליות ,בדיקות תפקודי כבד,בדיקות גניקולוגיות התברר לי, שאין לי בעיה רפואית פרט לכאבי גב. אורטופד מבחינתו סבור ששריפות וגרד אצלי הם אינם כתוצאה מבעיות בגב. ראופת משפחה המליצה לי לקבל "אסיוול" על-מנת להרגע ,אבל זה כלל לא עוזר לי. האם זה בעיה פסיכולוגית או אלרגית? למי לפנות? אודה לך על תשובתך. בברכה, דלי

דלי שלום ראשית עליך למצות את הבדיקות הפיזיולוגיות והם אשר יאמרו לך האם את אלרגית או לא. יש מחלקות מתאימות בבתי חולים לבדיקת העניין, לדוגמא מרפאת אלרגיה בבי"ח איכילוב. בנושא תרופות לא אוכל להמליץ מאחר והפורום עוסק רק בנושאים פסיכולוגיים. תופעות עור שונות מושפעות מגורמים פסיכולוגיים. הדבר נובע כנראה מהעובדה שבשלב מוקדם של התפתחות העובר העור ומערכת העצבים צומחים מאותה רקמה בסיסית. טיפול בהיפנוזה עשוי לעזור לבעיות עור כאשר לא נמצאו גורמים רפואיים לבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היכן אוכל למצוא חומר מפורט על המחלה האם המחלה פוגעת בזכרון ? אשמח לקבל תשובה

שרון שלום בכל ספר בסיסי בפסיכיאטריה תוכלי למצוא חומר רב על הנושא. נסי בספריה הקרובה לביתך או ע"י חיפוש באינטרנט. אין בהכרח פגיעה בזיכרון אצל החולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

יצאתי עםבחור מזה שנתיים שסבל ממאניה דפרסיה בחומרה רבה הייתי מאוד רוצה לדעת האם המחלה מתפרצת אצל אנשים שעברו טראומה מאוד גדולה כאשר הם היו קטנים (אונס, מכות וכו') והאם החולים בעת התקף פסיכוטי הופכים לאנשים "שקרנים" או שהרוב הינו פרי דימונם? תודה

מיכאלה שלום אין כללים לגבי החולים במאניה דיפרסיה ולכן שאלותיך שהן כנראה ספציפיות לגבי האדם שהכרת, אינן ברות תשובה בהכללה. אין הכרח שתהיה טראומה, אולם יכולה להיות. חולים בעת התקף פסיכוטי אינם משקרים במודע אלא סובלים מאובדן בוחן המציאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, יש לי ילד בן 4 שמכה הרבה. בהרבה מקרים הוא "פותר" את בעיותיו ע"י שימוש במכות - לאחים, לחברים ולסובבים אותו. מדובר בילד מבריק ביותר שלהערכתי רמת הבגרות שלו כשל ילד בן 7. (כמו כן כוחו הפיזי רב) יש לו אחות בת 6 ואח בן 3. ניסינו כל מיני שיטות: בכוח, בעדינות, בכעס, בהבלגה ויש שיפור מסויים, אבל, עדיין הוא מכה. אודה לך מאוד אם תוכל לייעץ על דרך טיפול בבעיה. אנחנו מעדיפים עדיין לנסות בעצמנו להתגבר לפני שנפנה לייעוץ מקצועי. תודה, יהודה

יהודה, על פניו נראה שיש לו בעייה רצינית יותר. שווה להתייעץ עם הגננת לגבי איש מקצוע ולהבהיר לו חד משמעי, שלא מרביצים!!!! עדי

יהודה שלום ילד שמכה עושה זאת מתוך סיבה כלשהי. החידה היא כמובן מדוע הוא עושה זאת וכנראה שעד כה לא מצאתם את התשובה המדוייקת. מאחר וניסיתם שיטות רבות אינני רואה כיצד אוכל לעזור לכם במספר מילים. אינכם חייבים לקחת אותו לייעוץ, אבל אינני רואה סיבה מדוע לא תיעזרו אתם בשירות הפסיכולוגי העירוני לפחות לפגישה או שתיים של ייעוץ להורים. השירות חינם ואפשר להגיע אליו ע"י שיחה ישירה לשירות הפסיכולוגי שבו נמצא/ת פסיכולוג/ית ביה"ס. כמובן שניתן להתייעץ גם עם כל גורם מקצועי אחר שאתם מכירים. לפעמים אדם חיצוני אובייקטיבי יכול להאיר דבר מה שלא חשבתם עליו. אבל לצורך זאת דרושה היכרות מסויימת וזו אפשרית רק במפגש אישי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית תודה ד"ר קפלן. אנחנו מעדיפים להתייעץ באופן פרטי ולא דרך עיריה/בי"ס/גן וכדו' עם איזה איש מקצוע עלינו להתייעץ? פסיכולוג קליני? יועץ חינוכי? כלומר תחת איזה כותרת לחפש בדפי זהב? האם תוכל להמליץ על מישהו ספציפי? תודה רבה, יהודה

שלום רב אכן הבעיה המרכזית שלנו היא שהבן שלנו , הוא אינו ילד רגיל אלא סובל מבעיה התפתחותית רצינית ומטופל בחינוך מיוחד . יתכן ואישתי כועסת על הבת הנורמלית כאילו היא , היא הסיבה לבעיתיות של הבן או אולי כי חושבת שאני אוהבת את הבת יותר , שלצערי יש בזה משהו . בכל מקרה אנו חייבים לדאג גם לילדה ולא יתכן שהילדה תפגע בגלל האח . שוחחתי עם אישתי ואנו כן הולכים כבר זמן רב ליעוץ בשירותי רווחה , העובדת הסוציאלית המליצה לה לגשת לפסיכיאטור , היא הייתה אצלו והוא רשם לה כדורי טגריטול , אך היא כמעט ולא לקחה אותם . מה לעשות הלאה?

מקסי שלום אני ממליץ לך לחזור אל היועצת בשירותי הרווחה ולשאול בעצתה. היא כבר מכירה אתכם ותוכל לתת לך עצות נכונות יותר ממה שאני יכול לתת בפורום מבלי להכירך. אתה בוודאי מבין שהמערכת הזו מורכבת ואין פתרון קסם מיידי כדי לשנות את הדברים. נדרש תהליך של ייעוץ, שיחות והבנה כדי להביא לשינוי המיוחל. לצורך כך נדרש בסופו של דבר שיתוף פעולה מצד אשתך, ואם אין מצדה נכונות, דבר לא יעזור. בשורה התחתונה, פנה ליועצת וקבע עמה פגישה, עם אשתך או בלעדיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 24 ובזמן האחרון אני מרגישה מועקה ולחץ בחזה עד כדי כך שלפעמים קשה לי להרדם ואז אני עוד יותר נלחצת כי אני לא מבינה מדוע אני מרגישה כך ואז כבר אני מרגידה לחץ לידיים ברדליים כמו מן חולשה כזו. אני בדרך כלל בנאדם אופטימי ואני תמיד משתדלת לחייך ולצחוק גם כשלא ממש כיף לי.אני מאוד נלחצת ומפחדת מתופעות הנפש והדיפרסיות הללו ומנסה תמיד למצא את הסיבה כי אני חושבת שכך יהיה לי יותר קל להתמודד.אני חייבת לציין שאני לא מרגישה כך כל הזמן אך בחודש האחרון הרגשתי כך הרבה ועדיין מרגישה. חשבתי אפילו לקחת איזו תרופה מרגיעה מחומרים טבעיים אבל לא לקחתי. אודה לכם אם תענו לי

מזל שלום יתכן שאת סובלת מהתקפי חרדה. לא תמיד ניתן לקשר אותם לאירוע ספציפי. במידה והתופעה אינה חולפת מאליה כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לטפל בעניין. להלן תקציר על שיטות הטיפול הנפוצות בחרדה, נושא שעולה רבות בפורום. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

300 מ"ג ליתיום יגרמו להשמנה? לפגיעה בבלוטת התריס?

היידי אנא פני לפורומים העוסקים בתרופות. הפורום הזה עוסק בפסיכולוגיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, יש לי בעיה : אני כל הזמן נוגע בעצמי. רוב הזמן הנגיעות זה בשיער הראש ולפעמים אני עובר לאזור הבטן. רוב הפעמים הנגיעות זה כשאני מדבר בטלפון או כשאני עושה שעורי בית. זה לא במודע כי כשמעירים לי אני מפסיק לשניה ואחרי דקה חוזר לזה. שאלותיי הן : מה זה אומר? האם יש דרך לטפל בזה? ואיך? כי זה נמאס לא רק לי אלא גם לסביבה הקרובה אליי תודה מראש!

אור שלום התופעה נשמעת כמו סוג של התנהגות כפייתית, בדומה לכסיסת ציפורניים ותלישת שיער. במידה והבעיה מטרידה ניתן להיעזר בטיפול פסיכולוגי התנהגותי-קוגניטיבי, ניתן לשלב היפנוזה להגברת יעילות הטיפול. במצבים חריפים משלבים תרופות נוגדות חרדה מאחר שההתנהגות נוצרה במקור כדרך התמודדות עם לחץ. לעיתים כבר אינה משתמשת באותו אופן וההרגל נשאר, ולעיתים זו עדיין תגובה ללחץ. נסה לבדוק מתי זה קורה והאם היה משהו שעורר את התגובה הזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם כל הפסיכולוגים הקלינים והפסיכיאטרים העוסקים בהיפנוזה רשומים באגודה הישראלית להיפנוזה או שישנם כאלה שאינם רשומים שם? תודה.

ותוספת לשאלה - האם על הרשומים לשלם חברות כלשהי? ובמילים אחרות, היתכן שפסיכולוג קליני עבר את ההכשרה להיפנוזה אך לא רשום כי אינו משלם כפי שנדרש?

שלום אתר האגודה הישראלית להיפנוזה כולל את רשימת המורשים להיפנוזה אך גם חברי אגודה אחרים. עד כמה שאני יודע נכללים ברשימות גם אנשים שלא שילמו דמי חבר אבל אינני בטוח בכך. החברות באגודה אינה תנאי לעסוק בהיפנוזה ולהיפך: רשיון ההיפנוט ניתן בעקבות הכשרה מתאימה ומבחן של משרד הבריאות וההצטרפות לאגודה היא זכות ולא חובה. מצד שני כל איש מקצוע יכול להצטרף לאגודה ולפעילויותיה גם אם אינו מורשה להיפנוזה ורק מתעניין בתחום. בסוף השבוע האחרון השתתפתי בכנס השנתי של האגודה וחלק משמעותי מן המשתתפים לא היו בעלי רשיון, אלא אנשי מקצוע המתעניינים בתחום. בשורה התחתונה: א. לבעל רשיון הפנוט יש תעודה ממשרד הבריאות. אפשר פשוט לבקש ממנו להציג את רשיונו. ב. ניתן ליצור קשר ישיר עם האגודה הישראלית להיפנוזה במייל ולשאול: [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תת משקל עלול לגרום לקמטים (דקים) בפנים, כבר בגילאי ה-20? אם כן - מה עושים?

היידי שלום אינני מתמצא בנושא. נסי אולי לפנות לפורום של רופא עור. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ניתן לטפל בהיפנוזה במצב שהובחן כפוביות שנגרמו כתוצאה משישמוש ממושך בגרס והובחנו כ-c/p/ ניתן רספידל במינון של 2 מ"ג אבל הבחור בן 24 בוחר לקחת רק 1 מ"מ אנא עיזרו לי במהרה האם החרדה

לאם החרדה שלום השימוש בהיפנוזה מתאים לפוביות, אבל על רקע השימוש בסמים והטיפול התרופתי אותו את מציינת שהוא מקבל נשמע שאינו מתאים לבנך. בכל מקרה, הדבר דורש היכרות אישית עם הבן. בנך בוגר ואם הוא מתעקש לא לעזור לעצמו חוששני שלא תוכלי לעשות דבר. אני מבין את הדאגה ורצונך לעזור לו, אבל לחץ עלול לעיתים לעשות את ההיפך. אם תרצי תוכלי לפנות בעצמך לגורם מקצועי כדי לקבל ייעוץ באופן עקיף כיצד לנהוג עם בנך באופן הנכון ביותר. ספציפית בנושא תרופות איני יכול לייעץ ורצוי לפנות לפסיכיאטר המטפל. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת שלוש ורבע ילדה נבונה מאד נולדה בשבוע 26 להריון במשקל 0.750 גר' כיום אינה יכולה לשבת בשקת ליותר מדקה היא צועקת מרביצה ואינה מקשיבה לנאמר לה חשוב לציין כי היא התפתחה יפה מאד לגילה ומדברת אפילו מעבר למצופה בגילה . ברצוני לדעת האם יש קשר בין היפראקטיביות ופגים ומהם הסימנים שצריכים להדליק אצלנו נורה אדומה כסימנים להיפראקטיביות. תודה.

שיר שלום אחוז הילדים ההיפראקטיביים בקרב אלו שעברו לידה מסובכת מסוגים שונים גבוה מהממוצע הכללי באוכלוסיה. עם זאת אין קשר ישיר בין השניים. אני מציע שבשלב ראשון תפנו לייעוץ אצל נוירולוג או פסיכיאטר ילדים מאחר ועל רקע משקל הלידה הנמוך חשוב להתייחס גם למרכיב הרפואי בבדיקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית,בן זוגי הוא עובד סוציאלי,ולילות על גבי לילות הוא חושב על מטופלים שלו,מנסה לבדוק איך לתת להם מוצא מהמצב שלהם! הוא נותן את נישמתו ואת ליבו גם אם לפעמים נראה שרק 40 דקות של הקשבה זה מה שאתה מקבל-זה לא כך! יש שם הרבה יותר-אתה מדבר אל אדים בשר ודם שמקשיב לך וחושב עליך ובחר במקצוע הזה בדיוק בשביל לעזור לאנשים כמוך,אז אולי תפגין קצת רצון לעזור לעצמך,כי בלי רצון כזה-כלום לא שווה. גם לא"צי של עובדים סוציאלים" אלא רק אתה,אתה שם לדבר ,לומר כמה קשה ורע לך ושאין איפה לדבר על כך חוץ מבבית-אבל תפגין קצת רצון לעזור לעצמך!!!! דבר שני,אתה כותב נפלא,אני עוקבת אחריך מספר פעמים ואתה כותב נפלא! בצורה מרתקת ממש-מאחורי כתיבה כזו בטוח מסתתר כישרון,ואיש בעל רגישות ויכולת לעניין את הסביבה שלו! אבל אתה קודם צריך לעניין את עצמך! ואם אתה בזמן של מצוקה יש את האתר של סהר,יש חיבור אליו דרך הפורומים של תפוז,או: www.sahar.org.il יש שם שעות קבועות כל ערב,נדמה לי בן 22:00 ל -24:00 ושם אתה יכול לשמוע אוזן קשבת יומיומית! בנוסף יש פורומים של מצוקה ועזרה הדדית,זה כיף לנסות להקשיב לאחרים,לתת קצת טיפים שעזרו לך למישהו אחר,גם אם הם קטנים.למשל אם אתה אומר למישהו שלא אוהב לעבוד,שגם אתה לא סובל את העבודה שלך,אבל מצליח לקום כל בוקר לשם,כי אתה מזכיר לעצמך שזה הדבר הכי יעיל כרגע בחיים שלך-להרוויח כסף ולממן למשל את האינטרנט-זו עיצה שיכולה לעזור למישהו מלבדך וזה עושה טוב,אגב ככה גם אפשר לרכוש חברים נאמנים ושיהיו שם בשבילך! ולסיום,אתה בחור בריא,עם עבודה ומצב נפשי רע-טפל בצד הזה-בצעדים קטנים,תתחיל לאמץ חוקים קטנים כל יום,למשל,לעשות הליכה סביב השכונה,או ליד הים עם ווקמן!זה כל כך עוזר למצב רוח שזה מדהים,וכ...ככה תאמץ הרגלים,לא קיצוניים אלא שיידרשו ממך מינימום מאמץ-אבל הרבה תגמול! והכי חשוב,אניהייתי במצב שלך ואפילו יותר גרוע והיום-בלי חברים,תקועה בעבודה מחורבנת(אני עדיין באותה עבודה),בלי בן זוג,בלי מישהו לדבר איתו,ולא סמכתי על אנשי מקצוע,אך לאט לאט,התחלתי לאמץ הרגלים טובים,ולנשות להקשיב לעצות של אחרים,ולייעץ-זה נתן לי הרגשה טובה. והיום-טוב לי מאוד,יש לי רגעים קשים,אך בסה"כ טוב לי,אני עובדת ברוב הימים בכיף,ולפעמים קצת לא בכיף,אבל איכשהו מעבירה את זה.יש לי בן זוג אוהב,ואפילו חברה אחת סבירה והדרך עוד ארוכה! אז שיהיה בהצלחה! ואל תשכח,אתה נשמע בחור מוכשר,מרתק,סיגנון כתיבה מיוחד,נסה אולי לכתוב על דברים אחירם,טובים לכל מיני פורומים,אה?יכול להיות נחמד!אני בטוח אהיה מעריצה נלהבת!

כולם אומרים אל תפחד כל כך אנחנו איתך.... אבל אני מרגיש עזוב עדיין... כאילו כל המילים שלהם לא אמיתיות... כאילו לצאת לדיי חובה... היו לי כבר צי של עובדות סוצאליות .... "ישראל-יש לנו שעה שבועית להיפגש..." "אסור לך לבוא מתיי שבא לך..." אני עסוקה היא אומרת... אבל אני צריך עזרה עכשיו הנשמה שלי פצועה אני צריך לשתף מישהו עכשיו את יודעת שבבית שלי איין למי לספר... אני עסוקה.......! תלעס את עצמך בצד אבל את יודעת שבתי הקברות מלאים אנשים שחשבו לפני מותם שלא מקשיבים להם באמת ---- רציתי לומר לה שעיניי מדממות...אבל לא היה לי אומץ...שאני אשמע מאיים.... לאחרים מותר יותר: כי הם פחות ביישנים ויותר נוקשים ממני כנראה... אז בתי הקברות מלאים אנשים (בעיקר ילדים וילדים בנפשם) שחשבו והרגישו לפני מותם שלא מקשיבים להם באמת ולא באמת מנסים לעזור להם והם כמו עלה נידף ברוח עוברים ממקום למקום והם ממשיכים רק עוד קצת.. בחיפוש אחרי חום אנושי מזדמן וגם יש לי פגישה אחת אצל העובדת סוצילאית שלי בתחנה....(לבריאות הנפש) מחר... ויש לי איתה רק 40 דקות שיחה ואני מרגיש שיש לי עוד הרבה מה להגיד ולספר...ולהוציא מהלב בעיקר... אבל הפגישה עוברת מהר... ואני מנסה להשיג הרגשה ששיתפתי ומישהו אחר מעורב במצב שלי ואני מרגיש שהם לא עוזרים -אבל מה כבר הם יכולים לעשות זה אני שצריך להישאר רגוע...ולדעת שבכל מצב יהיה מי שיעזור לי... אבל לא יכול פוחד מדיי-כי ברגע נתון מסוים לא תמיד יהיה מישהו לידי וזו האמת! אבל אני צריך להמשיך בשיגרה העגומה מפעל -בית-מפעל-בית כמו מכונה מתוכנתת קם כל יום ועוד מעט אלך לישון -נהיה קצת מאוחר ושוב מחר יהיה אותו דבר.. אז לאן לברוח?... איין לאן לברוח

שלום בהודעותיך עולה כמה אתה מרגיש לבד ורוצה קשר עם אנשים שיקשיבו לך. מובן שכשהרצון כל כך גדול 40 דקות שבועיות של שיחה עם עובדת סוציאלית אינם מספיקים. ראיתי שפעמים רבות משיבים לך בפורום על הודעותיך כך שכנראה שיש לך משהו שגורם לאנשים להגיב אליך. זו תכונה שאולי תוכל להקל עליך למצוא קשרים חברתיים שיפיגו את הבדידות ויתנו ערוץ לתקשורת ופורקן. חשוב שתנסה ליצור קשרים כאלו ולא תישאר לבד. אין צריך בהכרח את הקשר המקצועי. הקשבה ותמיכה יכולה להינתן בכל סוג של מפגש חברתי וחברי בברכה ד"ר אורן קפלן

לדוקטור-אני מדכא אנשים שאני בקשר דיבורים עם אנשים לרוב נוחתת עליי רוח דכאון ואז אני מאבד עניין ומשתף אותם בתהומות הדכאון שלי.... ואז הם כבר רואים בי מוזר ומתחרקים ממני אבל זו האמת שלי! תודה על ההקדש לי... בברכה ישראל

אני מודה לך שהקדשת לי זמן מזמנך לרושם לי אני מודה לך על כל העיצות לחיים! קראתי אותם בהנאה...! ואני תמיד מנסה ללמוד ממה שכותבים לי פה.... ותודה על המחמאה של כשרון הכתיבה שלי... לפעמים אני כה לא אוהב את עצמי שאני לא מאמין שיש לי כל כישרון... אני פשוט קצת מאוכזב מהמצב שלי לכן אני מוצא לי קורבן את העובדים הסוציאלים... כי אני כה מתוסכל ושם דבר לא עוזר לי למצוא עניין ממושך בחיים אני מודה לך שוב על המכתב המעודד מאוד נהנתי לקרוא אותו שלך ילד מזדקן!

הוא שאמרתי,אתה נשמע בחור רגיש,שכרגע לא מרגיש טוב עם עצמו בחייו,אבל לרגישות יש צד אחר-כשאתה רגיש,לא רק לעצמך אלא גם לאחרים-יש לך יכולת מופלאה ליצור קשר ולצאת מהבדידות. וזה כל הקסם,לנסות עם כל החרא,לצאת מלראות רק את החרא של עצמך,אלא לראות גם את הדברים הטובים בך ובאחרים! לראות מעבר לעצמינו- לראות את האחר. ומאוד שמחתי לראות את תגובתך,מאוד! מאחלת לך המון כוחות להתמודד כפי שציינתי למעלה,ואני פה ומתברר שגם רבים אחרים! ביי דניאלה

אני מכיר את ההרגשה שלך אבל העניין הוא בגלל שיש צורך עז שמישהו יקשיב. העובדה שזה לא קורה כמו שדוצים אז זה כואב כמו שאמרה מישהי כולם צריכים שיקשיבו להם ו מדבר אתך מישהו שעובר המון... אבל אני אומר עוד פעם שיש לך כשרון ואתה מושך אנשים ו זה יתרון גדול תגיד לי...יש לך חלומות ושאיפות . דברים שאתה חושב שיכוחים להוציא אותך משיגרתך? האמת תמיד קשה ובמיוחד לאנשים שכבר מאוכזבים וסובלים אבל אתה שורד ויש משמעות לכל... אפילו לרגעים הכי סתמיים אשמח תמיד לשמוע אותך....

לג'ק תחביבי הם: אממממ אני חושב שאני די אוהב ללכת להופעות של זמרים ישראלים.. אבל קצת חרד מיזה כי זה תמיד רחוק מהבית ואני פוחד נורא להסתובב לבד ולהרגיש בודד בתוך המון הקהל... ואני אוהב לשמוע תקליטים של אותם אומנים! זהו בערך תודה לך

שלום אובחן אצלי שאני סובל מ OCD קשה. אני לא בטוח שמה שאני סובל זה OCD כי אני מסוגל לתפקד די טוב. הדברים שאני סובל בעיקר הם שאני קבר הרבה זמן לא יודע עים קרה משהו למישהו יקר לי. והדבר השני שאני עובד עים הידים בצורה שמטרית וגם עים מישהו נוגעה לי ביד שמול אני מרגיש כמו קוצים ועז אני צריך לירחוץ את יד שמול עים מים וזה עובר ליפעמים מישהו מיתקרב אלי ועז אני ניבהל וזורק את יד שמול קדימה. ביגלל הבעיה הזות אני ליפעמים לוא עובד בצורה שווה עים שני הידים. אנשים מישתקלים עלי שונה אני יודעה שהבעיה הי נפשית. נישיתי שרוקסת ואפקסור וזה לא עזר לי. מה לעשות? מחקה לתשובה?

שלום בנושא התרופתי איני יכול לייעץ מאחר וזהו פורום פסיכולוגיה. תוכל לנסות ולברר בפורום רפואי, אך הפשוט והנכון ביותר לפנות לפסיכיאטר המטפל שדרכו קיבלת את התרופות. בד"כ דרוש לא רק טיפול בתרופות אלא שילוב של טיפול בשיחות עם טיפול תרופתי. הייתי ממליץ לך לנסות ולפנות לשילוב כזה. תוכל לקרוא עוד על הבעיה באתר הבא: http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/1.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום רב, אזרתי אומץ לכתוב לך. אני נשואה לבחור צ'כי כמעט 3 שנים. לאחר חצי שנה של נישואין הריתי וילדתי בת (כיום בת שנה ושבעה חודשים). כיום יש לי בן בן חודש וחצי (ההפרש בין הילדים: שנה וחצי כמעט). בעלי, יוצא מזרח אירופה, הכיר אותי באמצעות האינטרנט. הכרנו כשעבד בתחום ההיי-טק בישראל. לאחר חיזורים נמרצים ותקופה יפה (5 חודשים) התחתנתי בגיל 29 עם הבחור בנישואין אזרחיים בארץ-מולדתו, שכן הבחור לא התגייר וקיבלתי אותו כמו שהוא. כיום אני נשואה לו 3 שנים. בעלי הוא אדם שלא אוהב חיי חברה כמעט. לאירועים משפחתיים הוא מסרב לצאת כמעט כדרך קבע. הוא מעדיף לשבת מול המחשב, בבית, ולעיתים רק כדי לשחק. אל הילדים הוא כמעט ולא מתוודע.. יש לציין שהטיפול בילדים כולו (100%) "נופל" עליי, ללא כל שת"פ מצידו. הוא טוען שהוא "מפחד לגעת בתינוק" (בבן החדש) ולכן הוא לא רוצה להאכיל אותו, או להחליף טיטולים ודברים מעין אלו.. קיבלתי את טענתו, שכן תינוק קטן מפחיד רבים באופן מסוים, ולכן רציתי שיתוודע יותר אל הבת הגדולה.. אך לשווא. הכל חזר לקדמותו: כשהוא חוזר מהעבודה, ישר לחדר-המחשבים... קיבלתי את הדין, כשהתופעות האלה כבר החלו עם ביתי הראשונה... גידלתי אותה בגפי ממש, כולל הצורך שלי לחברה וליציאה מהבית... אני מבלה בחגים לבד אצל המשפחה, וכמובן שבני המשפחה מדברים, אך התעלמתי מכך, כי למרות שניסיתי לדבר עם בעלי, הכל עלה בתוהו. הדברים השתפרו לזמן קצר, אך "חזרו לסורם" מהר מאד.. אני אדם מאד חברותי, ולפני נישואיי הייתי הולכת לחוגים חברתיים, לריקודים, וגם הייתי עוסקת בבידור וגם בתחום ההוראה. כיום אני לא עובדת (בשל גילו הקטן של בני), אך מרגישה "כבולה" לבית, שכן גם לטווח זמן קצר של 20-30 דקות, בעלי לא מוכן "להחליף" אותי ולהישאר עם הילדים בבית.. אני מרגישה כלואה ולעיתים אבודה, אך מחזיקה את עצמי ומטיפה כל הזמן לעצמי להיות חזקה, "בשביל הילדים".. בעלי הוא המפרנס היחידי כעת, ולכן אני לא מעיזה לעשות "צעדים קיצוניים" כמו פרידה. אני כמעט 3 שנים תמימות בבית, בלי יכולת לצאת כמעט, שכן בעלי "מפחד להיות לבד בבית עם הילדים". אני מרגישה כאילו "נגמרו לי החיים" כי בעצם "אין לי זמן לעצמי". ההורים שלי מהר מאד "קלטו" את המצב והם עוזרים המון, אבל אני מרגישה כאילו אני "כובלת את זמנם שלהם בזמני שלי" וזה עושה לי ייסורי-מצפון. הפסקתי לרקוד, הפסקתי לעסוק בבידור (בתחום המוסיקה, דבר שעשיתי כל חיי) ובעצם הפסקתי לעשות את כל מה שעשיתי ועתה אני 100% בבית עם גידול הילדים.. אני מפחדת מ"אובדן זהות עצמית" שלי בגלל העובדה, שאני כבר בעצם לא אותה אחת... אני יודעת שהמצב לא נורמלי, אבל מה הן אפשרויות הפעולה שלי, אם דיבורים עם בן-הזוג והסברים בלתי פוסקים, חוזרים ונשנים, לא עוזרים? השיפור הוא לזמן קצר, אך... חוזר חלילה. הכל חוזר לקדמותו, וההשקעה מצד בן-הזוג בחיי המשפחה שואפת למינימום! כשאני משתפת מקורבים אליי בבעיה אז מתחילות "ההערות השיפוטיות" של: "התחתנת מוקדם מדיי", ו"מה פתאום את מתחתנת עם לא יהודי?", ו"לא ידעת שהוא כזה?", ו"האירופאים קרים" וכו' וכו'.. לעניות דעתי, אין מה "להתרפק על רחמים עצמיים בשל ההחלטה להינשא". הדבר נעשה ויש לי ילדים מקסימים ואני לא מצטערת על מימוש האימהות שלי.. אבל, איך מחזירים לעצמי את שמחת החיים ואת הזהות האמיתית שאבדה לי? בתודה לך שהקדשת מזמנך לקרוא מכתב זה, מירב

מירב שלום לא התייחס בהודעתך לסוגיה משמעותית. האם את עדיין אוהבת אותו? במידה והתרחקת עד כדי כך שהקשר אינו מעניין אותך יותר ולמעשה רק הפחד להיפרד מחזיק אותך, כדאי לפנות ולקבל עזרה מקצועית ולהיעזר בתמיכה המשפחתית והחברתית שסיפרת עליה. תצטרכי לאסוף כוחות ולהיפרד ממנו. במידה והקשר עדיין משמעותי עבורך כיום ואת מעוניינת לשקם אותו תצטרכי לעשות משהו בכיוון הזה. המשך הדברים במצבם הקיים נשמע בלתי אפשרי כמעט, אכן חוויה ממיתה. תצטרכי לשתף אותו בכל הרגשותיך ולבדוק האם יש לו נכונות לעשות שינויים או לפחות לפנות איתך לייעוץ זוגי כדי למצוא מכנה משותף. סיפור האירופאים הקרים וכו' הוא תירוץ כדי לא להתמודד עם הקשר הספציפי ביניכם. אולי יש לכך מרכיב כלשהו בעניין, אבל מדובר על דבר אישי ביותר שיכול היה לקרות גם עם בחור ישראלי. ככל שהזמן יעבור העניינים רק יסתבכו יותר ותחושת היאוש תגבר. אני מציע לך לפנות כעת לייעוץ פסיכולוגי ולחשוב שם מה נכון ביותר עבורך מבחינה נפשית כרגע. אני בספק אם תוכלי לקבל כעת החלטות משמעותיות ללא תמיכה חיצונית. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי קרובת משפחה שחולה בבולמיה כבר שנתיים. ההורים שלה לא מודעים לחומרת המצב (היא כבר התמוטטה פעם אחת) או מדחיקים את זה. אני ואחותה מנסים כבר ברה זמן לשכנע אותה ללכת לטיפול אבל היא לא עושה כלום בנידון. היא מקיאה כמעט אחרי כל ארוחה. היא מסוגרת מאוד. תוקפנית ובדכ מתעלמת ומנסה להעביר נושא או הולכת. היא מזלזלת בהורים שלה ועושה להם דברים דווקא. אבא שלה חושב שצריך לאט לאט לשכנע אותה. אני ואחותה לא מאמינים בזה כי כבר שנתים מנסים לאט וזה לא עוזר ומצבה רק מחמיר גם הנפשי וגם הגופני. אנו זקוקים לעזרה למצא דרך לגרום לה לפחות להתחיל ללכת לטיפול כלשהו.

רוב, קשה לי להאמין שתצליחו לשכנע אותה. עדי

אני חושבת שאתם צריכים לאיים עליה באישפוז בבית חולים פסיכיאטרי או שהיא תלך לטיפול... עליי זה עבד! אבל בדרך כלל בולמיות רוצות ללכת לטיפול ורוצות לקבל עזרה הם רק לא מוכנות להראות את זה שיש להם צורך בעזרה לכן ברגע שתכריחו אותה(בת כמה היא?) היא תבוא גם אם לא מרצונה האישי... לאן אתם מתכוונות לקחת אותה?

היא בת 20 אי אפשר להכריח אותה