פורום פסיכולוגיה קלינית

דר' אורן שלום כתבתי לך בדף הקודם על חרדות וכיצד להתמודד עמן. ברצוני לשאול כעת האם חרדה היא בעיה נפשית או מחלה? זה לפעמים מתריד אותי ואולי עוד אחרים שמתמודדים עם זה. זה נורא עוזר לי לחשוב שזו לא מחלה נפשית כי אם בעיה שאפשר להתמודד עמה ולחיות חיים רגילים לחלוטין ,אפשר להגיד שבמצבי אנשים אפילו לא יודעים שיש לי בעיה. מה אתה חושב על אנשים שיש להם חרדה בחברה. תודה קרן

קרן שלום חרדה היא אחת התופעות הנפוצות ביותר אצל אנשים בריאים בנפשם. זו תופעה טבעית ומינונים סבירים ממנה מגינים עלינו מפני מעשים בלתי שקולים. עם זאת, במידה והחרדה משתלטת על החיים רצוי לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולעיתים אף להיעזר בתרופות, כדי להביאה לרמות שאינן פוגעות באיכות החיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לך על כל התגובות המהירות והיחס האדיב קרן

ביתי בת ה-6 פוחדת מאד מתאילנדים ברגע שהיא רואה אותם היא נצמדת אלי או למישהו גדול ולא זזה היא גם מסתכלת עליהם בעיניים מלאות פחד היא מוכנה לוותר על משחקים והפתעות והעיקר שהיא לא תצטרך לעבור לידם יש לציין שהם מתגוררים בסמיכות אלינו . בנוסף כל הקטע הזה התחיל מאז שהיא עברה טראומה של טביעה בבריכה וניצלה בדרך נס ממש חזרה לחיים , האם זה קשור ואיך אפשר להוציא ואתה מזה ? תודה אמא מודאגת

אמא מודאגת שלום יתכן שבתך פיתחה סוג של פוביה. הקישור לטביעה אינו מובן לי כרגע, אבל אפשרי. אני מציע שתנסי להתייעץ עם פסיכולוג/ית השירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה, או פסיכולוג ילדים אחר לגבי מה שקרה. בלי קשר לפחד מתאילנדים, כדאי לברר האם נחוץ טיפול פסיכולוגי עקב הטראומה של הטביעה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מחפשת רופא פסיכיאטר לבני לאחר שפנינו לטיפול אצל פסיכולוגית קלינית והיא קבעה שאנו צריכים לעבור לטיפול אצל פסיכיאטר , אשמח אם תוכלו לתת לי כמה שמות של מומחים בעניין ואיפה יש להם מרפאות אם אפשר- באזור הדרום, כללית. תודה רבה mother

לאם שלום לצערי אינני מכיר פסיכיאטרים באזור הדרום. נסי אולי לפנות לצוות בריאות הנפש בקופת החולים, הם בוודאי ידעו להמליץ על שם באזור מגוריכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם לנתח שבר בעצם הירך לאבי בן ה-80 או שישכב חודשיים ?

בתו של שלום, עדיף שתשאלי אורתופד. בכל מקרה, צריך הרבה נתונים עליו לפני שמחליטים לנתח. עדי

לבת שלום אנא פני לאחד מהפורומים הרפואיים בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, אני בשנות ה-20 ואמור לעבור מספר שינויים במקום מגורים, עבודה וכו' אני יודע שהם לטובתי ובכל זאת לא מצליח לבצע את השינויים שהם כ"כ הכרחיים במסגרת אינטרנט אני יוכל רק לפרט ולהוסיף שהשינויים הנ"ל (שינוי המגורים) עד כדי סכנת חיים (לא בהיבט פלילי חס וחלילה - משהו הפוגע בבריאותי במקום בו אני חי) ואני פשוט לא מצליח לקחת יוזמה ולבצע זאת... כלומר יש לי תחושה (שאני תוהה האם היא משותפת לעוד אנשים כאן?) סותרת: בלילה לפני השינה אני מבטיח לעצמי ואף חש תחושה של אופוריה אמיתית ולעומת זאת עם הקימה בבוקר כל המצב רוח נעכר ואני לא מצליח לעשות שום דבר!!! זה נורא! יש איזה פתרון? תודה מקרב לב.

שמיר שלום נשמע שיש סוג כלשהו של דחיינות, כלומר דחיה של דברים שצריך לעשות, וזו תופעה מוכרת אצל אנשים רבים. בד"כ יש לנטייה הזו סיבות, ולכן נסה לחשוב מה את מרויח מכך שאתה לא מחליט, או להיפך, מה כל כך מפחיד בשינוי. נסה לקבוע לעצמך מטרות קטנות וקצרות טווח להשגה. במידה ואינך מצליח יתכן שתוכל להיעזר באיש מקצוע. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם. שאלה זו מנקרת לי לא פעם ואשמח באם תעזרו לי. אני נשואה +. בכדי לעזור לכם אפרט נתוני: יפה מאד, נחמדה, רגישה מאד, ביישנית מאד. מדוע כשאני פונה, מדברת, שואלת גבר או אשה - פניי תמיד רציניות ותמיד הזולת עונה לי בחיוך מפה לאוזן. גם כשאני מפעילה את חוש ההומור שלי ומצליחה להצחיק, אני מדברת ברצינות, קשה לי לחייך, ואנשים תמיד פונים אלי, גם גברים וגם נשים בחיוך תמידי. לפעמים יש לי הרגשה שאולי צוחקים ממני.וקשה לי לקבל זאת בחיוב, כי אינני יודעת אם זוהי תגובה חיובית, כי תמיד יש לי הרגשה שמחייכים אלי בגלל שלועגים לי. מה דעתכם על דעתי האם אני טועה? פני תמיד רציניות בו בזמן גברים ונשים מביטים בי בחיוך וגם עונים לי תמיד בחיוך, האם זה סתם רגשי נחיתות, ואם כן אינני יודעת מדוע? - תודה - שרה.

היי שרה, ובכן, כמאמר הפתגם המפורסם: מענה רך ישיב חימה. בדרך כלל, רוב האנשים שנתקלים באדם רציני מחייכים. גם כדי לשבור את הקרח וגם בניסיון להבקיע את הרצינות ולהגיע אליו. בהרבה מקרים לא ממש צריך לספר בדיחה כדי שאנשים יצחקו, לרוב מספיקה הכוונה, ההקשר, הטיימינג ושפת הגוף. וכן, אדם שיודע לצחוק על עצמו - בפירוש מצחיק. תנסי לחייך מול הראי ותראי כמה זה מוסיף לך, איך פתאום העיניים שלך זורחות והפנים מאירות. בהתחלה חיוך קטנטן, רמז של חיוכון ועם הזמן - ממש חיוך מאוזן לאוזן. חייכי - והעולם סביבך ישיב לך כפליים. והעיקר - שיהיה לך בכייף!

תודה, נהניתי לקרוא, למדתי משהו ממך. בשורה התחתונה: הבריות מחייכות אלי כי מצאתי חן בעיניהם אחרת היו מחמיצים לי פנים, לא כן? ואשתדל באמת לחייך אליהם חזרה, כי באמת (אל תצחקי) הבטתי במראה, ופתאום נוכחתי לראות עד כמה שמתאים לי. העינים אצלי צוחקות בזמן שאני מחייכת וגיליתי שיש לי גומות חן שעולמות אותי. תודה לך מאד - שרה.

שלום, אני יודע שהשאלה שלי היא אולי אמורה להיות בפורום דיאטה, אבל…. לא סתם היא כאן. אני בן 24 ולפני 4 שנים שקלתי 120 ק"ג. עשיתי דיאטה לאחר שמעולם לא עשיתי, ורזיתי פלאים, זה היה תהליך מבוקר עם פיקוח מקצועי של דיאטנית הפיקוח היה גם בפאן הפסיכולוגי. לאחר תקופה ירדתי מהתלות בדיאטנית והחזקתי מעמד 3 שנים עם אותו משקל בערך, תוך שמירה על תזונה נכונה ובריאה. היום, אני בבעיה, במהלך החצי שנה האחרונה, בגלל עוד ניסיון לא מובן שנכשל לרדת שוב במשקל, אני ירדתי מהפסים, אני מרגיש היום מכור אבל מכור למתוקים, לאוכל לא בריא, זה משתלט עלי במהלך כל החיים. ביום בעבודה, אני אוכל חבילה שלימה של וופלים, בבית אני ממש טורף מגש פיצה, והכל בלי לשים ממש לב לכך. אני ממש מרגיש מכור, קשה לי לתפקד, אני מהר מזיע, מכת הסוכרים שמגיה לגופי ממש עושה אותי עייף תוך מספר שעות, ואני לא יכול לתפקד בעבודה, נראה לי שזה גם משפיע על חיי המין שלי… האם טיפול פסיכולוגי יעזור? האם תרופה המטפלת בהתמכרויות מהסוג הזה תועיל? דיאטנית בפעם השנייה והשלישית לא עזרה ממש…. תודה, אבי- מכור מודאג

בתור עמית לצרה, אפילו המשקל ההתחלתי שלך דומה (אני מקווה שעכשיו אתה הרבה פחות) ואינני מומחה...אבל תובנה אחת בכל זאת פיתחתי. לצערנו...אצלנו האוכל הוא הכל כלומר ברגע "שירדת מהפסים" כדבריך - גופך מתפרע ודורש שינוי כלומר משהו לא טוב לך בחיים - נסה למצוא ובטוח שתצליח!

אבי שלום ההתמכרות לאוכל בהחלט קשורה להיבטים פסיכולוגיים. אין מדובר בסתם רעב, אלא בד"כ במילוי צרכים רגשיים דרך האוכל. לגבי תרופות תוכל להתייעץ עם פסיכיאטר, אבל בהחלט הייתי ממליץ לנסות ולפנות לייעוץ פסיכולוגי. קח בחשבון שתהליך השינוי הינו ארוך טווח, אין טעם להגיע לשתי פגישות, כמו שאין טעם לעשות דיאטת רצח של שבועיים. תהליך ארוך של חודשים (ומעלה) עשוי לעזור לך להתמודד עם עצמך בצורה שונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבי, מוכר לי. מוכר! גם אני מכורה לאוכל. עדי

אני חיה ע"פ אחרים מה שאחרים מצפים ממני אני עושה אני לא מסוגלת לאכזב אני מתלבשת ע"פ אחרים הכול לא מתחשבת ברגשות שלי רק לפי אחרים העיקר שלא ידברו עליי ולא ישפטו אותי העיקר שיגידו שאני בסדר מה אפשר לעשות אך להתמודד

אם יבקשו ממך 1000 שקל מתנה או שתנקי להם את הבית גם תעשי מה שאחרים מבקשים ?

לא

אפשר לקבל עזרה

הייתי קוראת לתופעה שאת מתארת "התמכרות לאישור חברתי " . הרי לא יתכן שתגובת הסביבה למעשיך תגרום למצב רוחך לעבור ממצב של שמחה וסיפוק למצב של עצב ותסכול ממעשיך . אני חושבת ששימת דגש על תגובת הזולת למעשיך יכולה להוביל להשתעבדות קיצונית לדעותיהם של אחרים ולסיפוקם- תחשבי על זה, זה מה שאת מחפשת? את מאבדת את זהותך העצמית ורצונותיך ויתכן שבעתיד תמצאי עצמך ממלא אחר דרישות בלתי מוצדקות של הזולת רק מפחד שלא יאהבו אותך או מפחד שיפסיקו להעריך אותך . העריכי את עצמך ודעותיך, הן לא שוות פחות מדעותיהן של אחרים ואין סיבה לבטל אותן . בהצלחה ! גלית

מאוכזבת שלום את מתארת את הבעיה בצורה חיצונית, כלומר, שאת נענית לסביבה. אבל בד"כ במצבים הללו הדיאלוג הוא קודם כל שלך עם עצמך. אולי את פשוט נורא רוצה שיאהבו אותך ושיחשבו עליך דברים טובים, וזה קודם אצלך לכל דבר אחר. בד"כ זה מגיע ממקום של דימוי ובטחון עצמי נמוך ועם החלקים הללו כדאי להתמודד. אחרי שהם ישתנו סביר להניח שהמפגש שלך עם הסביבה יהיה יותר אסרטיבי. השינוי הוא תהליך איטי וארוך, תצטרכי סבלנות וזמן, אבל זה אפשרי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, טופלתי אצל שתי פסיכולוגיות שונות על בעיה שמטרידה אותי זה שנים ואני לא מצליחה להפטר ממנה. כאשר אני בזוגיות (הייתי עד היום ב- 3 קשרים עם נשים וכיום אני מעוניינת לחיות עם בחור) אני נכנסת לכריזות הרסניות אני חשה שאני יכולה ל"רצוח" את הבנאדם שלצידי. בזוגיות הקודמת אף הרמתי יד על בת זוגתי...דבר שהפחיד אותי מאוד מאחר ואני גדלתי בבית כילדה מוכה ועל כך לא יכולתי לסבול את אבי ועד היום הוא יכול לעצבן אותי בשניה. במהלך טיפוליי..לא קיבלתי את התשובות לבעיותי כי א. יש לי קושי להפתח בפני פסיכולוגים.. ב.אני מרגישה בתפקיד "רישמי" כאשר אי מטופלת... ופשוט יכול להיות שהן לא היו מתאימות.. דרך אגב על האחרונה גם חטפתי כריזה. ונפרדו דרכנו (אני כועסת עליה כיום). אולי מתאימה לי דרך טיפול שונה... איך עלי להתמודד עם הבעיה? עשיתי ספורט, טופלתי...וכאילו כלום לא השתנה!!! חשוב לי לפני הזוגיות הבאה שלי לפתור זאת!! תודה

האם האלימות כלפי בת זוגתך היה המקרה היחיד בו הרמת יד ? האם הרמת עליה יד בגלל שידעת שהיא חלשה ממך פיזית ? כדאי לך לפנות גם לפסיכיאטר בנושא העצבנות.

גלי שלום ילדים מוכים מפתחים פעמים רבות כבוגרים דפוסים תוקפניים מאחר וזה הדבר הכל כך בסיסי שהם למדו בגיל צעיר. הדבר מחלחל לאישיות ולנטייה האוטומטית לפעול וכמובן מחמיר במצבי לחץ ועימות. לא מפתיע שזה פוגש אותך בזוגיות ובטיפול, וכמו עם בנות הזוג שלך כך גם עם הפסיכולוגים הזוגיות אינה פשוטה. אני לא חושב שיש פתרון קל וקצר לעניין. הייתי ממליץ לך לנסות ולפנות שוב לטיפול פסיכולוגי. כמו שנסיון העבר בזוגיות כך גם נסיון העבר בטיפול יוכל לעזור לך שהמפגש הבא יהיה מוצלח ופרודוקטיבי יותר. זה יהיה אולי גם הסימן שמשהו השתנה ושאת מוכנה גם לסוג אחר של קשר. בהצלחה בדרך הלא פשוטה שאת לוקחת על עצמך. זה שווה את המאמץ. ד"ר אורן קפלן

היום משפחתי עברה חוויה מפחידה ביותר. שתי בנותי בנות ארבע וחצי ושלוש הלכו עם בעלי לבית הכנסת במרחק עשר דקות הליכה מהבית. הבת הקטנה בת השלוש החליטה שבעלי והגדולה הלכו הביתה בלעדיה (הם היו בתוך הבית כנסת), והתחילה ללכת לכיוון הבית בוכה. היא התיישבה על המדרכה ובכתה עד שניגש אליה איש דתי. הוא הביא אותה הביתה. אני לא יודעת מי הוא היה, היא סיפרה לי שהיא הראתה לו את הדרך (אמרה לו שאנחנו גרים בבית נספר שש, ליד המכולת), והוא נתן לה יד, ואמר לה לנגב את הדמעות. היא תארה אותו כאיש עם שיער לבן, כיפה וטוב. היא הגיעה הביתה בוכה ואני מיד הרמתי אותה והרגעתי אותה. אני לא אלאה אתכם בשאר ההשתלשלות, מה שמטריד אותה זה הילדה. מה היא הרגישה? האם היא תסבול מחרדות? אולי היא לא תזכור את הארוע אבל בטח את ההרגשה... היא מתנהגת כרגיל, שמוחה וצוהלת, ואנחונ אורים לה שהיא גיבורה וחכמה. אבל איך צריך לנהוג איתה? האם היא תסבול מחרדות??? תודה

היי אימא, יכול להיות שכן, ויכול להיות שלא. רק העתיד יגיד. עדי

לאם המודאגת שלום נשמע שבתך היתה חרדה אבל בסך הכל הארוע הסתיים בטוב. אני מתאר לעצמי שבמצב הקיים הלחץ הוא דווקא אצלכם ההורים ואני לא בטוח שהילדה תזכור זאת בטווח הארוך. חשוב לא להלחיץ אותה ולא להעביר אליה את החרדה שהעניין מעורר (מה היה קורה אילו...). צריך לנסות ולקבוע נהלים ברורים מה קורה בעתיד כשהיא לא רואה אף אחד מוכר ולנסות לעבור כעת לסדר היום. במידה ותראו תגובות חריגות בימים הקרובים אפשר יהיה לחשוב מה לעשות הלאה, אבל דברים כאלה קורים לכל ילד, ובד"כ אינם נחווים כטראומה כל עוד באמת לא קרה שום דבר חריג. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך, אני יש לי עוד שאלה. מסתבר שהבת הגדולה (שהיא קטנה בעצמה, רק בת ארבע וחצי), לוקחת את הארוע מאוד קשה. הלילה היא לא רוצה ללכת לישון, היא אמרה שהיא מפחדת לחלום על הדברים הרעים שקרו לאחותה (במילים אלו). היא כל הזמן מדברת על מה שקרה ושואלת למה הקטנה הלכה לבד ובכתה... היא ממש בחרדה מהעניין. מה לעשות??? ואני, יש לי כעס על בעלי שנתןלזה לקרות,אבל גם הוא חווה חוייה נוראית ולכן אני לא צורחת עליו כמו שבא לי... בקיצור אני לא יודעת מה לעשות תודה

אני בת 23,מתעתדת להשתחרר משירות בצבא קבא בקרוב[קצינת ת"ש]. אני מעוניינת ללמוד באונ' ,ולאחר מכן לעסוק בתחום הטיפולי-לטפל ולעזור ללאנשים בפתרון מצוקותיהם,לסייע להם לשפר ולשנות את איכות חייהם. אני מתלבטת בין עבודה סוציאלית לפסיכולוגיה. שאלתי מה ההבדל מבחינה טיפולית בין עבודת העו"ס לעבודת הפסיכולוג? בברכה ירדן

גלית/ירדן שלום תלוי לאיזה כיוון טיפולי לוקחים את המקצועות הללו. יש עובדים סוציאלים ופסיכולוגים שעושים את אותה עבודה, ויש שעושים עבודה מאוד שונה. בעיקרון ה"אידיאולוגיה" מאחורי המקצועות הללו נחשבת שונה. העבודה הסוציאלית מתייחסת יותר לסביבה החברתית והפסיכולוגיה יותר לאישיות ולעצמי. עם זאת, אלו מיתוסים סטראוטיפיים למדי וכאמור, אנשים שונים לוקחים את המקצועות הללו למקומות אחרים. לצורך המטרות שהגדרת שני הכוונים אפשריים. אני מציע לך לבקש בטופס הקבלה לאוניברסיטה את שניהם (יש שם 3 אפשרויות בחירה) ואם תתקבלי לשניהם תוכלי להחליט אז לאן ללכת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום רב! האם אתה גם מפרש חלומות עד כמה שניתן כאן באתר? ברור לי שבכדי לקבל פענוח מדויק עליך להכיר אותי אך האם קיימת אפשרות לפענוח בכל זאת דרך הפורום? תודה.

אנונימית שלום רק החולם יכול לפרש את חלומותיו. כך לפחות אני מאמין. הפסיכולוג יכול לסייע במהלך המפגש, וזה בד"כ כחלק מהיכרות מעמיקה יותר במסגרת הטיפולית. לכן אני חושש שלא אוכל לפענח את החלום שלך, אבל את יכולה לנסות לעשות זאת עם עצמך. חשבי אסוציאטיבית מה הוא מעורר בך, רוב הסיכויים שזה הכיוון. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מעוניינת לקבל ייעוץ לגבי ידיד מאוד טוב שלי, הבחור בן 24 הוא חכם מאוד נראה מצויין וכו' ז"א שלמראית עין אין לו בעיות אבל הוא בדכאון הוא מאוד רגיש ומאוד מוסרי הוא כל הזמן שואף לפרפקציוניזם נפשי ורוחני כרגע הסיבה לדכאון שלו היא אלוהים הוא מתחבט קשות בשאלה הקיומית של האל וזה גורם לו למצבי רוח ,לעייפות , הוא כמו זומבי... החלטתי לצאת איתו למסע שבסופו אני מקווה שימצא את התשובה וימשיך ממנה. דבר חשוב נוסף הוא התחיל לקחת תרופה שבתכונותיה מזכירה את הפרוזק. אני באופן אישי אומרת לו כל הזמן שאם הוא היה לוקח את כל האנרגיה שהוא משקיע בשאלה הזו ומנתב אותה למקומות שיניבו תועלת הוא יוכל להיות ON TOP OF THE WORLD .... הוא יודע זאת אך אם זאת הוא שקוע אי שם במעמקיי הפילוסופיה.... אני חושבת שמשום מה יש לו חוש להרס עצמי . אני ממש מבקשת עצה או הדרכה לגבי הדרך שבה העזור לו אני חשבתי להפגיש אותו עם יועצים לקבלה אך אם זאת גם אם מדריכי מדיטציה שפילוסופיית החיים שלהם שונה זאת לחשוף אותו לכל הכיוונים ושבסופם יחליט על תשובה שתוציא אותו מהLOOP שהוא נכנס אליו. אני חייבת לציין שגם בעבר הוא סבל מדכאונות. מחכה לתשובה...

אנונימית שלום החוכמה אינה מונעת דיכאון, אולי אפילו להיפך. ידידך זקוק לעזרה מקצועית, ונשמע שאכן פנה לפחות לטיפול תרופתי. חשוב שיהיה גם בטיפול בשיחות, בעיקר אם הוא אדם שמוכן להיכנס לעומקים. החשיבה הפילוסופית מלווה לפעמים תקופות משבר ואינני מאמין שהיא מקור הבעיה, היא אולי תוצר לוואי. טוב שיש לו חברה תומכת שדואגת לו. במצבים כאלה התמיכה החברתית חשובה מאוד. אפשר לנסות תמיד שיטות טיפול משלימות אבל חשוב שהוא יהיה גם בהשגחה מקצועית קונבנציונלית. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי עוד מספר שאלות שאשמח אם תשיב לי עליהן, 1. האם זה מצב פתולוגי ,ז"א שבמשך כל חייו הוא יסבול ממנו או שיש פתרון לטווח הרחוק? 2.דיברת על אפשרויות אלטרנטיביות האם תוכל לפרט? 3.השיחות יתנו לו תשובות לשאלות או שאולי הן יעוררו בו עוד שאלות? 4.האם לתרופות כגון פרוזק או מאותה משפחה יש תופעות לוואי? 5. תקן אותי אם אני טועה אבל חשבתי שאם הוא כל הזמן יהיה עסוק זה יסית את מחשבותיו מהשאלות הקיומיות האלה אני מתכוונת שאולי ברגע שהוא ימצא מסלול שהוא יאהב כגון : מקום עבודה מאתגר יותר, או מסגרת לימודים שתעניין אותו ,לימודי נגינה וכו' הוא לא יעסוק " בטפל" אלה יתרכז בעיקר. תודה מראש

היום יום שבת ואני כבר משתגע ומרגיש שהולך להיות לי שבוע מה זה מעייף! וזה בגלל שאחרי העבודה אני כבר מרגיש עייף עייף....ידיי כואבות ועייני נוטות להיעצם... ומה שמחכה לי כל השבוע הזה בעצם כל שבוע הוא נורא מעייף ואני לא מבין ותוהה בתוך עצמי ...למה זה ככה....? הלנצח אוכל עייפות?... ** יום ראשון אחרי העבודה- אני צריך לעשות קניות...סל מלא מצרכים נורא כבד...אני הולך וכולי מזיע והמצח שלי חם אש.... לא כדאי לי לעלות על אוטבוס...מרחק הליכה מהבית 15 דקות אבל נורא מעייף אל תשכחו שאני אחרי יום עבודה ושעובדים שעות אפילו בעבודה לא ממש פיזית אתה כבר עייף ורוצה כרית רכה וקרירה לשים את הראש זה נורא כבד הסל והרגליים שלי אחר כך כואבות איין לי כח לזוז אחר כך...ולדברים חיוניים כמו לצחצח שיניים איין לי כח לקום ** יום שני באופן חד פעמי -אני צריך לחכות מ2 וחצי עד 4 לבנק שיפתח .... וזה מתסכל לחכות שעה וחצי....אני אסתובב בקניון..נראה לי...אקנה לי תרופות נגד צרבת.... (למרות שתיכננתי לקנות אותן שיהיה 23 בחודש יום המשכורת....600 שקל...לא הרבה כי זה מפעל מוגן) ואז אבוא הבייתה לבטח ב5 כולי סחוט ארצה להיכנס לגלוש אבל לא יהיה לי בטח כח .... ואז יגיע 11 בלילה זמן לישון בלי שהספקתי בכלל לקבל את רגיעת הנפש היומית שלי מהמחשב ואז אלך מתוסכל לעבודה ** יום שלישי פגישה ב3 אחרי צהריים עם העובדת סוצילאית -הפעם אדבר איתה על אבא שלי....שאולי אפשר ל"השיג" גם לו עובדת אחת... ככה זה לא יכול להימשך....כדאי שאני אוכל בלי רגשות אשם לצאת מהבית-גם הוא צריך...אבל הוא פנסיונר הוא לא ירצה לעבוד אז מה עושים איתו?.. כל היום הוא תקוע מול הטלווזיה! ואז אחזור הבייתה ב4 אוף אני רוצה יום אחד לחזור ב2 וללכת לישון! יש לי בעייה קשה מאוד לגבי האוכל והתזונה בעבודה.... אני לא אוכל בשעות העבודה כלום חוץ ממעדן חלב ותפוח ירוק וזה כי אם אני אוכל משהו גדול כמו בגט זה עושה לי צרבות וזה מקשה לי על הכח לעבוד אני מעדיף לעבוד על בטן ריקה... הבעייה אם נגיד אחרי העבודה אני צריך ללכת לקניות...ואז אני אוכל בעיר איזה משהו..אני אוהב לאכול ארוחה אחת גדולה פעם ביום בעיר....אורז+תפוחי אדמה+בשר...משהו כזה....אז אם אני אוכל מנה אחת גדולה...יש לי אחרי זה צרבת (צרבת= כאבים בחזה, ותחושת צריבה בגרון) ואז אני לא יכול ללכת לסופר למלא סל מצרכים כי זה קשה מדיי הסבירו לי כי שהכאבים בחזה נובעים מאיזה שהוא חלק שלוחץ לי על החזה שיש עומס של אוכל.....איזה מזל פעם הלכתי בגלל זה לרופא לב והוא אמר שהכל בסדר....! ** יום רביעי- לבטח יגמר לי מקצת האוכל-שוב ללכת אל הסופר....יש נגיד דברים כמו קופסת מיונז (מפלסטיק) שאני קונה מקסימום 1 אחת בקנייה וזה נגמר מהר כי שיהיה לי עוד מקום לדברים אחרים בסל וגם אני צריך לתלות מודעות לאזכרה ...לא החלטתי עדיין באיזה יום אוף אני עייף!!!!! איין לי כח אז ככה אני מרגיש נורא עייף בחיים שלי-ובגלל שאני בחיפושים עצמיים ואני בן אדם שמרגיש באבל אני כל הזמן תוהה .. האם אני עושה דברים ...עד שלא אוכל עוד לעשותם?.. עד שרגליי וגופי יבגדו בי?..יעני שאהיה חולה חלילה?... זה נורא קשה המחשבות האלו.... אני פשוט מרגיש שאני חי בלחץ....קם בכוח, עובד, נוסע, אפילו מה"תענוגות שלי" הם נראים לי דברי העסקה עד שאחדל להתקיים!!, אני פשוט יש לי סימן שאלה גדול על כל מהות חיי.......... ואני רק רוצה לקום קצת מאוחר ....לאכול משהו..לעשות אהבה אם אפשר....ולחכות ליום הבא...(וגם לשמוע איזה דיסק טוב) כל בוקר אני שואל את עצמי למה..אני ממשיך...את השיגרה המעצבנת והמתישה הזאת.. מישהו יכול להסביר לי?... שלכם ישראל

אני מבין ללבך ו ההרגשה הזו שאי אפשר עוד עם השגרה מוכרת לי מאד אבל יש לך כאן נקודת מפתח... אחרי תקופה נוראית כזאת אתה נמצא תמיד מול הצטלבות ואתה יכול לבחור בדברים אחרים כי הכוח טמון בך... אתה מסורתי דתי??? הזמן מרפא גם וזה תלוי בך גם אני איבדתי את אבי לפני 6 שנים ועברתי מאז המון והשגרה יכולה להשתנות תאמין לי אפילו באופן איטי נראה לי שאתה אוהב לכתוב ולהביע.. אם זה נכון אז אתה יכול לעבוד על הכשרון הזה החיים כל כך מדהימים האם יש לך שאיפות? יש הרבה בדידות בעולם ומה שאתה עובר , הרבה עוברים כי זאת תקופה קשה לכולם לכל האנשים בעולם זאת המלחמה עם הנפש.... האם יש לך דימוי עצמי נמוך כל כך גם? תמיד אשמח לשמוע ממך

היי ג'ק אמממ יש לי תמיד 2 אפשרויות אבל אם לא אמלא איזה שהוא....מטלה..זה יצור מצב...שלא עשיתי משהו חיוני אני לא מסורתי.....לא נאחז בדת אני לא יודע בעצמי מה השאיפות שלי..... מה אני רוצה או מאחל לעצמי יש לי דימוי עצמי נמוך ביותר לצערי מודה לך על הענות המהירה והעידודים אני קורה אבל קצת עייף לכן קשה לי לכתוב עוד מעט צריך ללכת לתלות כביסה.. אוף

בני בן 11 אושפז במחלקת ילדים פסיכולוגית עקב בעיות היתנהגות ושם נאמר לי שהוא סובל מבעיה אורגנית, והחל טיפול בתרופת "טריל" ושאלתי היא מהי בעיה "אורגנית"? ומהן ההשלכות של טיפול ב"טריל" לגבי ילד בן 11?? תודה

דנית שלום בעיה אורגנית היא כינוי לבעיה פיזיולוגית, בד"כ במוח, אולם ברוב המקרים אין מדובר בטענה מוכחת אלא בהשערה על סמך תופעות התנהגותיות. צריך להתייחס לטענות אלו בזהירות אלא אם יש אבחון ברור בעניין. לגבי טיפול תרופתי כדאי לפנות לפורומים רפואיים. הפורום הזה דן בנושאים פסיכולוגיים בלבד ובטיפול בשיחות. כל טוב ד"ר אורן קפלן

שלום אורן, אני עוקבת אחר תשובותיך בפורום ומרגישה חובה נעימה לפרגן על הנועם, האמפטיה ואי ההתנשאות שבתשובותיך. שלא לדבר על הידע. מברוק!

מצטרף לתגובתה של הפסיכולוגית העמיתה. ומרגיש חובה לציין שהן שהאתר של ד"ר אורן מצויין! ותגובותיו בפורום מדודות שקולות חכמות ולא מעוררות אנטיגוניזם כמו אצל מנהלי פורומים אחרים שביחס אליו נמצאים ברמה או שתים פחות ממנו. בהצלחה מכל הלב!

מצטרף לתגובתה של הפסיכולוגית העמיתה. ומרגיש חובה לציין שהן שהאתר של ד"ר אורן מצויין! והן תגובותיו בפורום מדודות, שקולות, חכמות ולא מעוררות אנטיגוניזם או קידום מכירו עצמי כמו אצל מנהלי פורומים אחרים. ושביחס לד"ר אורן נמצאים ברמה או שתים פחות ממנו. בהצלחה מכל הלב!

משתתפת בפורום

ההתיחסות למנהלי פורומים אחרים היא לא אתית ומיותרת

תודה על הפרגון מכולם. אני ממש מסמיק. לילה טוב אורן

שלום אורן, הפירגון - מכל הלב. הירווחת אותו ביושר

שלום, מזה כחודש אני נמצאת במצב של אי רוגע , אי שקט. אני מרגשיה שאני לחוצה וזה מתבטא בכל שעות היממה, אם זה בעבודה, בבית , בחדר הכושר וכו'. אני מרגישה שאני לא עומדת בלוח הזמנים, שאני לא מספיקה בזמן שבעצם שום דבר לא דחוף ושיש לי את כל הזמן שבעולם. בלילות אני לא נרדמת ואם כבר אני נרדמת זה קורה לפנות בוקר... חוסר השינה לא גורם לי לחוסר עירנות בשעות היום אלא להפך אני יותר מידי עירנית. מה גורם לתופעה זו? כתוצאה מהלחץ יש לי איחור במחזור החודשי (כעשרה ימים ואין חשש להריון ). אני רוצה לציין שהתחלתי להתעמל לפני כחודש בחדר כושר ותופעה זו החלה במקביל ( האי שקט , הלחץ) האם יש קשר בין השניים? בעבר הייתי מתעמלת בחדר כושר ולא היו לי תופעות מסוג זה. . אודה על תשובתך כרמית

כרמית שלום אני מתקשה להאמין שחדר הכושר הוא הגורם לאי השקט, למרות שאם את מוצאת קשר הגיוני בין השניים הוא וודאי אפשרי. בד"כ פעילות גופנית עשויה דווקא להרגיע אי שקט. בכל מקרה כדאי לוודא שמבחינה רפואית הפעילות בחדר הכושר תקינה שכן תפקוד פיזיולוגי לקוי עלול לגרום תופעות לוואי של אי שקט. האם יש לך איזשהו קצה חוט לגבי אי השקט? משהו מסויים שמטריד אותך בתקופה האחרונה? במידה וכן זה פשוט יותר, צריך למצוא דרך להתמודד עם הנושא המטריד, בעצמך או בעזרת ייעוץ מקצועי. במידה והחידה נשארת בלתי פתורה ישנם שני כיוונים אפשריים בתחום הפסיכולוגיה. האחד הוא לנסות ולמצוא גורמים לא מודעים שקיימים ברקע. השני הוא ללמוד שיטות להרגעה עצמית. בשני המקרים ניתן להיעזר בהיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובלת מביישנות, חוסר בטחון ואולי אף פוביה חברתית. איני אוכלת בפומבי, איני מצליחה למצוא עבודה, דכאונות מובילים אותי לעיתים לחוסר תפקוד מוחלט. שאלתי היא לאיזה טיפול יש לפנות על-מנת לקבל עצות מעשיות? מה יש לישות כדי תכלס' לחיות? להבדיל מטיפול בו כל שעושים זה לנבור בעבר ולהאשים בעיקר את ההורים. עברתי טיפול כזה ללא הצלחה יתרה. תודה.

אלישבע שלום שילוב של חרדות ודכאון לאורך זמן בסגנון שאת מתארת משפיע על הדימוי והבטחון העצמיים, ומכאן זה סיפור מעגלי שחייבים לצאת ממנו. במידה ולא נעזרת מהטיפול בו היית אין זה אומר שבסוג אחר של טיפול גם לא תעזרי. אני ממליץ לך לנסות ולפנות שוב לפסיכולוג. יתכן שכדאי לך לנסות גם לפנות לפסיכיאטר ולהיעזר בתרופות נוגדות חרדה. מדובר בטיפול שעשוי לקדם אותך בשילוב עם השיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת בקשר לסיכזופרניה. לצערי אני מכיר טוב את המחלה. .אמנם זה לא פיצול אישיות , אבל אולי מישהו יוכל להסביר לי את עניין הפיצול במחלה, ההרגשה של שני אנשים (שני מצבים) שנמצאים בתוך החולה. אשמח אם מישהו יענה לי. תודה.

היי נדב, אני מכירה מישהו שחולה במחלה הזו. הבעיה היא, שכשהוא מפסיק לקחת את התרופות שלו, אז הוא מקבל התקף של המחלה. בהתקף הזה הוא עושה כל מיני דברים שפוגעים בזולת. עדי

היי, עדי.תודה שענית לי. אין ספק כשמפסיקים את התרופות המחלה חוזרת. זה משהו שאני בחיים לא אחשוב לעשות בכלל. ותמליצי את זה גם לזה שאת מכירה. נדב.

נדב שלום אכן אין מדובר בפיצול אישיות. מרכיב הפיצול מתייחס יותר להפרדה בין החלק הרגשי לחלק הקוגניטיבי, כלומר, אנשים עלולים להגיב בצורה לא תואמת למצב. דוגמא פשוטה, למשל, לפרוץ בבכי כשאין כל דבר עצוב, או לפרוץ בצחוק למרות שלא קרה כל דבר מצחיק. בכל מקרה, השם אינו מוצלח ולא מבטא את הקשיים המרכזיים של המחלה. אולי תתעניין לקרוא את המידע באתר ביחד http://www.beyachad.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אורן. תודה שענית לי על ההודעה. אני חולה בסכיזופרניה ומה שאני מרגיש בעיקר, מלבד מחשבות השווא והפרנויות, זו ההרגשה שאני משתנה ממצב מסוים אחד למצב מסוים אחר , כאשר כלפי חוץ אף אחד לא שם לב להבדל. רק אני מרגיש את זה. אני ממש מרגיש הבדלים בדיבור, במחשבות, בהרגשה הכללית, באופטימיות, במוטיבציה, ועוד. ההרגשה היא שיש בי שני אנשים -אחד טוב מאוד ואחד פחות טוב, כבד, אדיש. המעברים האלה מעייפים ומשגעים אותי ורציתי לדעת עוד בנושא הספציפי הזה, של הרגשת הפיצול של המחלה. או שזה דבר שנמצא רק אצלי , שכן אני יודע שמחלה מסויימת אצל כל בנאדם היא שונה. אשמח אם תענה לי.

אני בן 38 גובה 180 משקל 105 קג לא סובל מבעיןת מיוחדות אבל יש לי הסטוריה ארוכה של כאבי בטן ויציאות תכופות לשירותים לאחרונה לפני 3 חודשיים התגלה בבדיקת דם אצלי חיידק הליקופילורי קיבלתי טיפול משולש של אנטיביוטיקה לחודש אבל מאז לא ניגשתי לברור הצלחת הטיפול שמשמעו קטילת החיידק לאחרונה בנוסף ליציאות מרובות במשך היום התוסף סיפטום של עודף גזים לאחרונה אני סובל מסיוטים בלילה שאני קם בבוקר זה מאוד קשה האם יש קשר למחלה או שזה מצביע על בעיה גופנית אחרת תודה אריאל

אריאל שלום אני מציע שתפנה אל הרופא המטפל והתייעץ איתו. מדובר כאן בבעיה רפואית וכדאי קודם כל לבדוק אותה לפני שפונים לכוונים פסיכולוגיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, מה עושים עם נער בן 17 שקרא איזהשהוא פרק ביחזקאל שמדבר על נוכחותם של עבמים ושדים ( במילים שלו זה מה שקרא שם) ומאז יש לו פחדים נוראיים מחושך ומשינה לבד בלילה? הוא ישן עם אחותו הגדולה כבר שבועיים (!!!) ולא נראה לי שהמצב הולך להשתנות בזמן הקרוב. האם יש לך רעיון מה לעשות כדי לעזור לו להתגבר על הפחד? האם זה נורמאלי שבגיל כזה יש עדיין פחדים מעבמים ומשדים ורוחות??? תודה וחג שבועות שמח.

שכחתי להוסיף פרט קטן אבל אולי חשוב, אנחנו משפחה חילונית לגמרי ולא ידוע לי איך בכלל הגיע אל הפרק ההוא בספר יחזקאל..:-(

שירה שלום נשמע שהנער נמצא במצוקה וזקוק לעזרה. אם היה מדובר בתגובה של יום יומיים אפשר היה לעבור לסדר היום. תופעה כזו שנמשכת שבועיים מעידה על רמת מצוקה גבוהה ודורשת התייחסות. השאלה גם איך הוא מתפקד במהלך היום והאם ניכרים שינויים בתהליכי החשיבה והביטוי הרגשי. אני מציע שתפנו אותו בהקדם לגורם מקצועי לייעוץ, הן כדי לעזור לו להשתחרר מהבעיה הנוכחית והן לצורך הערכה מה למעשה קרה לו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב לד"ר אורן קפלן. למה אני מענישה אצ עצמי? סיבות לעונש: 1 לא הקשבתי לאנשים אחרים: רופא אמא וחברים (עומס ולחץ בלימודים). 2 ניסיונות התאבדות=לא להכאיב לאנשים אחרים(אמא). 3 מזל רע לאנשים אחרים! 4 שנאה עצמית=בעקבות תחושה שאנשים לא סובלים אותי. אני רעה- מזל רע לעצמי וגם לאנשים אחרים. אומרים עלי דברים טובים- אבל אני לא מאמינה להם. 5 לא מאמינה לאנשים אחרים וגם לעצמי. 6 חבל שנולדתי בכלל-(יותר גרוע משנת 00 עד יום.) יש איזשהו דרך לעבור את זה, להתמודד עם זה? אני רוצה למצוא שקט ושלווה בנפש שלי לגבי הבעיות האלה. רופא המטפל אומר על זה " פשוט תהיה עצמך!" איך זה להיות עצמי? תודה על טיפולך.

שום דבר לא מצליח להטריד אותי, מעין הסתגלות מושלמת לכל מצב, הייתי רוצה מדי פעם גם להתעצבן, איך עושים את זה? - אגב - לא מדובר במחסור באסרטיביות והפניה לפורום זה היא מתוך סקרנות, זה לא עד כדי כך מטריד אותי...

אדיש שלום אם אתה אדיש וזה לא מפריע, סביר להניח שלא היית פונה. כנראה שאתה חש שמשהו באדישות הזו פוגע באיכות חייך. פעמים רבות סוג כזה של תגובה הוא סוג של הגנה כדי לא להרגיש כאב. אם אדישים, לא נפגעים. אפילו בפניה האנונימית פה אתה מוסיף בסיום ליתר בטחון שזה רק סקרנות ולא באמת מטריד אותך. כנראה שצריך הרבה מרחק בטחון לפני שתחשוף את החלקים הפגיעים שלך. זה לא אומר שזו בעיה. אנשים רבים חיים כך זמן רב. הבעיה שכנראה שאתה לא שלם עם זה. כדי לעשות שינוי תצטרך מספיק מוטיבציה ומספיק כוחות שכן תהליך כזה של שינוי אורך זמן רב ודורש אנרגיה. טיפול פסיכולוגי העוסק בשינויים כאלה הוא בד"כ ארוך טווח, כלומר, לפחות כמה חודשים ואף יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן כתבתי לך כבר על כמה סימפטומים שהיו לי וענית לי שכנראה היה לי התקף חרדה. אני מאוד רוצה לטפל בעיניין אבל אני לא יודעת לאיזה טיפול לפנות או יותר נכון איך אדע לאיזה פסיכולוג/ית לפנות. לא הייתי אף פעם בטיפול פסיכולוגי למרות שתמיד רציתי כי אני יודעת שזה עוזר וגם נחמד לפעמים לדבר ולהשפך בפני משהו שממש לא מכיר אותי אודה לך אם תוכל לענות לי על שאלתי תודה מזל

מזל שלום ראשית האם את פונה לשירות הציבורי או לטיפול פרטי. במידה ומדובר בשירות הציבורי כדאי להתעניין בצוות בריאות הנפש בסניף קופת חולים המקומי שלך והם ימליצו לך על הדרך המתאימה. אם מדובר בטיפול פרטי ואת גרה באזור המרכז אוכל לנסות ולהפנות אותך לפסיכולוג/ית שאני מכיר, במקרה זה שלחי אלי מייל. אני פחות מכיר באזורים אחרים וצריך להתעניין עם גורמים מתאימים בקהילה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך , מה קורה כאן ???? אני שם לב שרוב השואלים מציגים בעיות מורכבות ומופשטות ומצפים ממך לתשובת בזק עזרה או פתרון. איך אתה מציע לכנות אותם : תמימים או טיפשים ? מן הצד השני , בעצם הסכמתך לנהל את הפורום הזה , לדעתי , וסלח לי מראש על הביקורת , אתה משתף פעולה עם האשלייה הזאת ! לא חבל על זמנך הפנוי? אני משוכנע שגם אתה יודע , שחוץ מהתשובה : " לך לטיפול \ ייעוץ אצל אנשי מקצוע ". כל שאר התשובות יועילו כקליפת השום. אני מתנצל מראש , אבל ייתכן שחסכתי ממך למספר ימים אי אילו שואלים.

מיכאל שלום לפני שנים התנדבתי באחד מקווי החרום שפועלים בארץ. בתחילה חשבתי שאנשים פונים רק במצבי חירום נואשים אבל גיליתי שרוב הפונים מתקשרים דווקא בהתלבטויות שאין עליהן תשובות חד משמעיות. מבחינה זו הפורום הזה דומה לכל קו מידע מקצועי אחר. מי שיודע שהוא צריך עזרה מקצועית פונה וזהו. אבל פעמים רבות הספק מנקר ואין תשובה חד משמעית. פנייה לפגישה עם איש מקצוע מחייבת ודורשת תכנון. לכן אנשים מהססים ולא פונים מייד ובכל נושא. לפעמים התשובה שניתנת כאן שכדאי לפנות לייעוץ מחזקת תחושה או ספק כזה, ואגב, לא תמיד צריך להפנות לייעוץ. אנשים עושים תהליכים רבים של טיפול ושינוי עצמי במסגרת טיפול ומחוצה לו. ייעוץ מסוגים שונים, כולל בפורום הזה, אמור לתת יד מכוונת, קצה חוט, במצב שאדם מתלבט. אין כוונה לתת טיפול אינסטנט ולכן לא נעשים כאן קסמים. אני לא חושב שאנשים תמימים, הם מבינים בד"כ את מגבלות המסגרת הזו. מי שנעזר, נעזר. ובזה אני בהחלט מסתפק. בברכה ד"ר אורן קפלן

היתה לי דיעה קדומה על מקצוע הפסיכולוגיה ועל פסיכולוגים קליניים עד שנכנסתי לפורום הזה. למרות שמעולם לא טופלתי ע"י פסיכולוג ( לדעתי הם שרלטנים), פגשתי בפורום הזה את ד"ר קפלן ששינה לחלוטין את דעתי . אכן, יש פה גם עצות וגם הכוונה והרבה פעמים ( תתפלאו ) גם פתרון של בעיות. הכותבים אינם תמימים או טפשים , נהפוך הוא הם נעזרים .

אתה בכלל יודע איך עזר לי הפורם הזה

בתור אחד שנמצא בטיפול ולא יודע בדיוק על איזה נושאים לדבר בטיפול ומה בכלל מהות הטיפול.... מאוד נעזרתי בתשובות מהפורום הזה להבין מעט על מהות הטיפול הפסיכולוגי ובכלל מעשיר אותך במושגים ובחשיבה

לד" אורן קפלן שלום אני בחורה בת 28 שסובלת מחרדות כבר הרבה זמן, מאז ילדותי הייתי ילדה פחדנית הפחדים היו "נורמלים" לילדה קטנה וכיום הפחדים שלי הם יותר מוזרים קצת ,כמו להיות לבד,לנהוג מחוץ לעיר, לצאת לנופש רחוק הייתי רוצה את דעתך על פחדיי מה אתה חושב. ואיך להתמודד עם זה בצורה הכי נכונה טופלתי בעבר שיחות עם פסיכולוג, וכרגע אני מטפלת באנרגיות כמו רייקי, פרחי באך, רפלקסולוגיה. בנתיים אין שום תוצאה שמקלה משמעותית על הבעיה אני ידעת שזה גם עבודה עצמית אבל זה לפעמים נורא מפחיד, ונורא קשה מה עליי לעשות עם התלות שלי באנשים. נ.ב כל זה התחיל מיום הנישואים בגיל 22 ומאז הספקתי להתגרש ואני נורא שלמה עם ההחלטה, כיום יש לי חבר ואני גם פוחדת לחשוב על קשר שמוביל לחתונה מה לעשות אשמח לשמוע תגובה תודה רבה

מה לעשות כשאני במצב של חרדה, אני נורא נילחצת מזה ולא יכולה לנשום יש לך עיצה? תודה קרן

קרן שלום את מתארת מצב שנמשך זמן רב ובעקבותיו פנית לטיפול. אישית אני מאמין בטיפול הפסיכולוגי וחושב שהיית יכולה להיעזר בו, לפחות במקביל לטיפולים המשלימים שאת עושה. בכל מקרה, חשוב שתתייעצי עם הגורמים המטפלים, הם מכירים אותך בוודאי יותר ממני. אני מצרף בכל מקרה תקציר על השיטות המקובלות לטיפול בחרדה. בנוגע להודעה השניה, תוכלי אולי להיעזר בלימוד שיטות של הרפיה עצמית למצבי החרום. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

אשמח לדעת היכן ניתן לקבל פרטים אודות שיטות טיפול ואחוזי הצלחה, שימוש בסרוקסאט כקטליזטור לפיתוח דפוסים חדשים , הקשר בין הסיפטום ומבנה אישיות , חתך סוציואקונומי של הלוקים בהפרעה זו וחומר עדכני נוסף .

מוש שלום אני מתאר לעצמי שחיפוש במאגרי המידע באינטרנט ובספריות האוניברסיטה יניב חומר רב. במידה ויש לך שאלה ספציפית או אישית אוכל לנסות ולייעץ. בנושא הסרוקסט כדאי לפנות לפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

הלכתי לשיחת איבחון במרפאה לבריאות נפש בעירי ואמרו לי שאני סובלת ממשהו שנקרא עצבות ממושכת(לא זוכרת איך זה נקרא) וכן מהפרעת אישיות תלותית עם אלמנט פרנואידי ורציתי לדעת על זה קצת יותר ואם זה ניתן לטיפול

אלמונית שלום את זכאית לקבל שיחת משוב במקום בו אובחנת בה תבקשי הסבר מדוייק לגבי הבעיה שאיבחנו וסוג הטיפול המתאים. אישית אני נרתע מאבחנות אישיותיות כיוון שהן לא מדוייקות ולא נותנות באמת פתרון ברמה האישית. צריך לברר לא מה האבחנה אלא מה הבעיה שממנה את מוטרדת, ובה לטפל. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך. ראשית אני ביקשתי ממנה לתת שם לבעיה שלי ולכן היא אמרה לי והיא אמרה לי שטיפול של שיחות יעזור. רציתי גם לדעת כמה עולה טיפול פרטי ואם פסיכולוג קליני מוסמך לטפל בכאלו דברים. ושאלה נוספת היא האם זה ניתן לטיפול ההפרעת אישיות בד"כ או שזה בלתי הפיך.

רציתי לברר מה הסיבות לתלות שמתפתחת בין אדם למישהו שהוא בערך גרם ל"הצלתו" האם זה בריא וכיצד ניתן למנוע זאת (הסבר קצר לאחר מניעה של רצון להתאבדות התפתחה מעין תלות של זה שרצה להתאבד במונע אולי ניתן להגדיר זאת צורך בקירבה לאו דוקא פיזית צורך בלשתף בכל דבר וכו')

א. שלום אני יכול להבין מצב בו אדם שהרגיש הצלה ותמיכה פיתח רגשות עזים כלפי מי שמזוהה כמציל. אין פה שאלה האם זה בריא או לא. סביר להניח שאותו אדם שרצה להתאבד נמצא גם כעת במצב רגשי מורכב וזקוק לתמיכה, הן מהסביבה והן מגורם מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום בזמן האחרון היתה לי התפרצות של עצבנות עקב אבטלה פניתי לרופא המשפחה וקיבלתי כדורי הרגעה שאני מפסיק את נטילתם בגלל שהמתח והעצבנות ירדו המתח ירד בגלל שאני מבין שצריך להסתגל לחיים ולא לתת לפאניקה לנהל את החיים כי קבלת החלטות שגויות במצב פאניקה זה מירשם בדוק להסתבכויות לאבי המנוח היו התפרצויות זעם בגלל שטויות (הזכוכית נשברה) מובן שהתפרצויות הזעם היו גובה למצב דחק יחד עם זאת למרות שלאבי היתה ביוגרפיה קשה וביקורים במחלקות אישפוז עקב אירועי לב קשים הוא הפך לאגדה ביכולת שלו להתמודד עם מצוקות וקשיים שנתייים לפני שהלך לעולמו כאשר עבר את גיל 90 הוא שבר את רגלו וכשעמדתי מולו בחדר מיון ראיתי בעיניו את הנחישות לא לוותר שנתייים היה מרותק לכיסא גלגלים צלול בדעתו בקיא בכל פרט ובמצב רוח מצויין עד שהלך לעולמו בגיל 92 איך מסבירים את החוסן הנפשי האדיר שהיה לו עם התפרצויות הזעם תודה שאול

שאול שלום אומרים שכל אדם הוא עולם ומלואו ולכן ניתן לגלות שבכל אדם יש תכונות ייחודיות והתנהגויות שהן תולדה של הסטוריה ארוכת שנים ונטיות אישיות, אולי גם מולדות. אינני רואה ניגוד בין חוסן אישי להתפרצויות זעם. חוסן אינו ביטוי לשלווה בהכרח אלא ליכולת להתגבר ולהמשיך הלאה למרות קשיים. ההתפרצויות הן ביטוי לסגנון התמודדות עם מצבים שונים וחלק משמעותי בהן זה סגנון של קשרים בין אישיים. אני שמח לשמוע שהצלחת להוריד את המתח שחשת באמצעות מודעות עצמית ומקווה שהדברים ילכו וישתפרו ככל שהזמן יחלוף. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבקש לדעת איך מתמודדים עם מצבי דחק לאחר פיגועים ?

גל שלום דחק שאחרי פיגוע הוא תגובה טבעית של הגוף והנפש. חשוב להיעזר באנשים קרובים, לדבר על מה שקרה, ולא לפחוד מתחושות בלתי מוכרות שתוקפות במצבים כאלו. שני שליש מנפגעי טראומה יתמודדו עימה בהצלחה וימשיכו בחיי השגרה לאחר מכן גם ללא עזרה מקצועית. עם זאת, הסטטיסטיקה מורה שכשליש מנפגעי טראומה חווים ברמה כזו או אחרת תופעות דחק פוסט טראומתיות. במקרים הללו דרושה גם התערבות מקצועית, רצוי זמן קצר ככל הניתן לאחר האירוע, כלומר כבר בשבועות הראשונים, יש הטוענים שאפילו בשעות ובימים הראשונים אחרי האירוע. זו התשובה הכללית לעניין. האם יש לך שאלה אישית סביב תגובת דחק אחרי פיגוע? בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך אבקש לדעת איך צוות סיעודי, אמור להתמודד עם מצב דחק לאחר פיגוע - למשל אחיות בחדר מיון אליו הגיעו פצועי פיגוע

לגידי שלום. פניתי השבוע לראשונה לפסיכולוגית לטיפול, הפגישה כללה בעיקר תאור שלי את מה שאני חושבת שהבעיה שלי וכ'ו הייתי במבוכה מאד גדולה, אבל התחושה הכללית שהיתה לי בפגישה היתה שהפסיכולוגית (שדוקא נראית לי מאד מתאימה) לא כל כך מעונינת בטיפול בי. אני לא יודעת אם זה קשור לאיך שהיא התרשמה ממני או מה שהיא חושבת שהבעיה (ואולי אין לה חשק להתעסק בזה) אבל התחושה הזו לא עוזבת אותי. הסיכום היה שנפגש עוד כמה פגישות כדי להכיר אחת את השניה יותר טוב ולהחליט איך להמשיך. מרוב שהייתי מודאגת מהאם היא תתאים לי, אפילו לא שקלתי לרגע את האפשרות שאני לא אתאים לה. אני לוקחת בחשבון שזוהי רק התרשמות שלי ואני מתכננת להמשיך המפגשים בחודש הקרוב לפי המלצתה אבל בכל זאת אני רוצה לדעת מה עושה הפסיכולוג כאשר מגיע אליו מטופל שהוא ממש לא מחבב או עם בעיה שהוא ממש לא מעונין להתעסק איתה (למרות שהוא יודע איך) האם יתכן שהפסיכולוגית תחשוב שאיננה מעונינת לטפל בי ותדחה אותי או תפנה אותי למישהו אחר? (יש לי חשש גדול מדחיה ואני מאד חוששת מכך) מצד שני, אם היא איננה מעונינת, בודאי שעדיף לי לחפש מישהי אחרת. איך אני יכולה לדעת? איך בכלל מתמודדים פסיכולוגים עם מטופלים שממש לא בא להם לטפל בהם (לא משנה מה הסיבה)? אני מאד אעריך תשובה כנה.

אחת שלום "לא בא" זה ביטוי לכל מיני דברים. לפעמים המטפל מרגיש שהוא לא האדם המתאים מבחינה מקצועית ואז בד"כ יאמר זאת בצורה ישירה. כאן השיקול הוא מקצועי טהור. אבל את מדברת דווקא על התחושה המאוד אישית שאין לך חשק לפגוש אדם מסויים. ראשית צריך לבדוק אם מה שקורה לך אינו השלכה מוחלטת שאינה קשורה כלל לפסיכולוגית. בסך הכל בקושי הכרתן. היה יכול להיות מעניין וחשוב לשתף אותה בתחושותיך מאחר והן בוודאי מספרות משהו על עצמך. ולגופו של עניין. פסיכולוגים כמו אנשים אחרים בוודאי יכולים להרגיש שמטופל מסויים אינו מעורר התלהבות (ולהיפך). בחיי היום יום התגובה תהיה התרחקות וסגירה של העניין. אבל במקרה של טיפול פסיכולוגי תחושות כאלו אמורות להיות כלי עבודה וכלי אבחוני. תחושות שאנשים מעוררים בך לא מעידים רק על עצמך אלא גם על האדם שמעורר את התחושות הללו. אנשים ש"לא בא" לעבוד איתם נושאים כנראה משהו בתוכם שמקרין לאחרים משהו שלרוב לא מקבל תשומת לב והתייחסות. פסיכולוג מיומן אמור לזהות את ההשלכה הזאת ולעבוד איתה. אחת האתגרים והתפניות המשמעותיות בטיפול כזה עשויה להיות הנקודה שפתאום כן "יבוא" לעבוד עם האדם הזה, שפתאום הוא הופך למעניין מגוון ורצוי. זה ישליך מן הסתם לא רק על היחסים בתוך הטיפול אלא גם על היחסים מחוץ לטיפול. העבודה הפסיכולוגית בניגוד לרוב העיסוקים האחרים היא עירוב של קשר מקצועי עם קשר אישי. תשומת לב לאופי הקשר האישי שנוצר והתחושות סביבו הם מרכיב משמעותי בעבודה הטיפולית מאחר והם בד"כ מדגם מייצג למה שקורה גם מחוץ לחדר הטיפולים ובעולם הפנימי של המטופל. אל תוותרי על החלק הזה, קשה ככל שיהיה. אם תצליחי להתמודד עם החששות שלך מול הפסיכולוגית יקרה לך שינוי שישפיע לטובה גם בעולם החיצוני, בגללו מן הסתם פנית לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפי דעתי האישית, כדאי שתספרי לה על תחושותיך. כל ההתלבטות הזאת הרי גורמת לך המון סבל.....

שלום אורן, אני עוקבת אחר תשובותיך בפורום הזה ומרגישה חובה נעימה לפרגן על הנועם, האמפטיה והאופן הבלתי מתנשא שבו אתה משיב. שלא לדבר על הידע, כמובן. מברוק.

בתי לוקחת קפסולות של סט. ג'ון וורט שהומלץ לה ע"י הרופא . היא נוטלת קפסולה אחת ביום (500 מלג) מזה שלשה שבועות. למרות שתרופה זו נחשבת לתרופה צמחית, אינני שלמה עם נטילתה לאורך זמן ועל כן ברצוני לדעת את ההשלכות של לקיחת תרופה זו לאורך שלושה חודשים ואם יש לזה תופעות לוואי , והאם התרופה ממכרת. אודה למענה מהיר. תודה אמא

לאם שלום אני חושש שהגעת לפורום הלא מתאים. אנא נסי לפנות לפורום שמטפל בנושא תרופות. הפורום הזה עוסק רק בפסיכותרפיה, טיפול באמצעות שיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

התרופה הזו יותר מוכרת בארץ בשם הייפריקום (Hypericum). ניתן למצוא הרבה מידע (שיענה על שאלותייך) באתר http://www.hypericum.com - אורי

ד"ר שלום, אני חוששת שדילגת על השאלה שלי מתאריך 13.5. לתשובתך אודה.....

מירי, עניתי, אכן דילגתי בטעות.

אני מדבר זמן רב עם אדם בתוכנת ה-ICQ. יש לו שפה גבוהה, והוא מדקדק מעולה. הוא סיפר לי מהרגע הראשון ששמו הוא אנדריי בנדרס-זיטה כמובן בספרדית, בגאווה. לי ידוע מי זה שחקן זה, ומיד בהתלהבות דיברתי איתו. התחלנו להיות חברים טובים... אך הוא רוצה להזמין אותי לסט הסרט החדש שלו. מה לעשות?

יש חוזה ? מי ישלם את כרטיסי הטיסה ? ביקשת מקדמה ?

מדוע ישנה התלבטות?

ד"ר שלום. יש לי בעיה שדי מפריעה לי.. אינני מסוגל להשתין במשתנה ציבורית,או בקירבת אנשים,במקומות ציבוריים. לפעמים נוצרים מצבים שאני נאלצ להתאפק זמן רב וזה גורם לי לסבל. איני זוכר מתי זה התחיל להפריע בשיגרת היום יום,אך אני מאמין שתופעה זו מפריע לי כבר יותר מ 3 שנים.לדוגמה היום נכנסתילמשתנה ציבורית שהיתה כולה לבנה ומבריקה כבית מרקחת,(למזלי לא היה איש ולכן כן הצלחתי).אך בסיטואציה זו הרגשתי כאילו אני בתוך חלום בלעות(מטאפורה).בכדי להצליח להשתין אני צריך שיתקיימו כמה תנאים מסויימים(שלא תמיד זמינים)ואלו הם:*שרותים סגורים מהריצפה עד התיקרה עים מנעול תקין *שלא יהיו אנשים שראיתי שנכנסו למשתנה לפני\אחרי *שלא אשמע רעשים (דיבור,צחוק,דלתות,מים ,זורמים).ולא להיות מוטרד משום מחשבה אים לא ,אוכל לעמוד מול אסלה במשך מיספר דקות ללא הצלחה במסימה שהיא צורך טיבעי לכולם .לא משהו מיוחד והאבסורד הוא שבשבילי הוא דבר מאוד משמעותי ומאוד מפריע. אשמח אים תוכל לייעץ לי או לכוון אותי כיצד ליפתור את הבעיה הקטנה\גדולה שלי. תודה

ביישן שלום מדובר כנראה בסוג של מחשבות כפייתיות שעוצרות בעדך, בד"כ אלו באות מתוך דאגה בנושא ניקיון, אבל כנראה גם בהקשרים נוספים, אולי חברתיים. הלחץ שנוצר במצבים שאתה מתאר יוצר באופן טבעי התכווצות הסוגרים וקושי במתן שתן. השאלה האם הבעיה נגמרת כאן, או שיש בחייך עוד מצבים ונושאים שמטרידים אותך באופן שפוגע באיכות חייך. במידה והנושא מטריד אותך באופן שמצדיק טיפול תוכל לפנות לייעוץ פסיכולוגי כשהכיוון מתמקד כנראה בתחום של מחשבות כפייתיות. כמו כן תוכל ללמוד שיטות להרגעה עצמית והרפית שרירים שעשויות להקל על הבעיה באופן ישיר. בעיקרון תרופות אנטי חרדתיות מתאימות גם לסוג כזה של בעיות. צריך לשקול את עוצמת הקושי מול ההשקעה הנדרשת בטיפול המתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן ערב טוב, אני יודעת שאולי אינני צריכה להפנות את שאלותי אלייך כפי שכבר ציינת אבל בכל זאת אני מעונינת להתייעץ איתך. אם אתה לא זוכר אז אני בחורה בת 23 שסובלת מלופוס ומדכאון ממושך שמטופל תרופתית בשלוב אם שיחות. שמתי לב שאני יכולה להיות מאוד מדוכאת עד כדי מחשבות מאוד לא חיוביות ואחרי זה שאני בסביבת אחרים מצב רוחי משתנה לחלוטין ופתאום הכל נראה לי ורוד ( אם כי לא תמיד) התופעה כשלעצמה מאוד מוזרה לי. רציתי לשאול עוד משהו אם אפשר. בעוד שלושה שבועות אני אמורה לצאת לחופש משנת הלימודים ואני מאוד חוששת למה? במקום לשמוח אני נכנסת לדיכאון, מה אני אעשה בזמני החופשי, הרי זה אבסורד. אני כל כך צריכה את החופש הזה אחרי השנה הקשה. ממה אני כל כך חוששת? אני פוחדת שזה רק יגביר את תחושת הדיכאון. אתה יכול לעזור לי?

שירה שלום יתכן שהמסגרת שומרת עליך ומעסיקה אותך ולכן החופשה מאיימת כי יוותר זמן רב פנוי למחשבות שליליות. כפי שציינתי בעבר, כדי להביא את התכנים הללו לטיפול בו את נמצאת. חופשה נעימה ד"ר אורן קפלן

שירה שלום, כתבתי לך לאי מייל ולא התייחסת. זו כמובן זכותך אם כי לדעתי זו טעות אולם אפשר לפחות לכתוב תודה.

מיכל אני החזרתי לך אימל. כנראה שזה לא הגיע אלייך. אני לא נוהגת להתעלם מאנשים. בכל אופן סליחה.

הבת שלי בת ה10 קמה כבר כ 10 ימים לילה לילה כמתוך סיוט. היא לא מתעוררת לגמרי ונראת מבוהלת מאד וסובלת. היא גם מדברת דברים לא ברורים . ומזיעה מאד. תופעות הדומות לילד הוזה מתוך חום גבוה אך היא ללא חום. רציתי לציין שללפני כן היא היתה חולה בשפעת כשבועיים. וגם שקיעת הדם היתה גבוהה אצלה. האם התופעות האלה מוכרות ? האם זו יכולה להיות בעיה פסיכולוגית ללא כל קשר למחלה? אודה לכם על תשובתכם

שני שלום אני מציע לפנות קודם כל לרופא הילדים ולבצע בדיקות. יתכן שיש עדיין תגובה למחלה שבאה לביטוי בתופעות הללו. בעיקרון יכולה להיות תגובה נפשית/רגשית למחלה. כדאי לשוחח עם הילדה ולראות איך היא מרגישה והאם יש משהו חריג גם במהלך היום. במידה ולא תתקבל תשובה לאחר הבירורים האמורים אפשר יהיה לחשוב הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לדר' קפלן, אני בחורה בת 26. הורי פרודים מאז היותי בת שמונה. כל השנים יחסי עם אבי היו טובים מאד ובמקרים רבים אני הגנתי עליו כאשר דיברו עליו רעות. לפני כחודש וחצי ביקשתי מאבי דבר והוא סירב בטענה מסוימת. בדיעבד ולאחר שלחצתי עליו התגלה לי כי הוא שיקר בצורה מניפולטיבית ומכוערת, וכי היה לו אינטרס מסוים לשקר זה שקשור ליחסיו עם שאר המשפחה. השקר פגע בי מאד ובאמון שלי כלפיו. מאז אינני מסוגלת לדבר איתו, ולמרות שהוא מתקשר בלי הפסקה אני מאד כועסת עליו. הדבר המוזר הוא שהוא אפילו לא חסר לי, ולדעתי אני יכולה להמשיך כך חודשים. מה דעתך?

ע. שלום קשר עם הורים אינו ניתן לבחירה, וקשה לגלות שהם לא מושלמים. הורים יכולים לאכזב, אבל הם ישארו תמיד בתפקיד מאוד חשוב עבורך. אני לא מציע לך ללכת אחרי האכזבה, אלא לנסות ולפתור את העניין. אם את מרגישה שאינך יכולה לדבר איתו על כך כתבי לו מכתב והסבירי את אכזבתך ממה שקרה. כשתחזרו לדבר הדברים אולי יראו לשניכם אחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מחפשת המלצה לפסיכולוג/ית קלינית באיזור רחובות (או בסביבה הקרובה). אני כבר הרבה זמן רוצה ללכת לפסיכולוג, אבל לא יודעת לאן לפנות. תודה מראש

קרן שלום שלחי אלי מייל ואמסור לך שם מתאים בגדרה ואולי ברחובות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מחפשת פסיכולוג כיי אני לא רוצה לדבר אם ההורים שלי על החיים הפרטים שלי אני גיד לכם את הפרטים שלי בת\בן:בת עיר:כפר יונה שם:שני בת:13.5 עוד פלאפון נייד:055-346894 פלאפון נייד:055-951145

בוקר טוב. יש לי בעיה שממנה אני סובל המון זמןבחור מאוד עצבני כל דבר קטן יכול לעצבן אותי אין לי שליטה על הדבר וזה מאוד מציק לי וגם פוגע ביכולת התיקשור שלי אם אנשים.הייתי מעוניין לעשות כל דבר על מנת להתגבר על בעייה זו כי כבר אני לי כוח להתעצבן מכל דבר אפילו שאני אומר לעצמי לפעמים שלא צריך להתעצבן אני בכל זאת מתעצבן אין לי שליטה על זה .. מקווה שיש לבעה פתרון...

אלי שלום נשמע שמדובר בנטייה אישית שמופנמת אצלך ולכן שכנוע עצמי לא עוזר. ההתרגזות מופעלת ממשהו פנימי שלוחץ. סביר להניח שהדברים המרגיזים אינם הסיבה האמיתית אלא שזה משתלב עם נושאים לא נעימים מהעבר שלאט לאט חלחלו לאישיות ונטייה האישית. ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי בשיחות כדי לברר את מקור הזעם. אחרי שתשלים עם המקור, יהיה יותר קל להירגע. בנוסף, אפשר ללמוד שיטות להרגעה עצמית ושיפור השליטה העצמית. בברכה ד"ר אורן קפלן

לכולם שלום בקשר למושג פסיכופט או סוציפט שאורן הסביר עליו אני רוצה לומר כמה מילים צפיתי אתמול במותחן שבו בחורה ששוחררה ממוסד פסיכיאטרי רצחה בדם קר 5 אנשים כדי להינשא לרופא הבחורה עונה אולי להגדרה סוציופטית אבל לפי הסרט היא פעלה בשיקול דעת ובקור רוח יש נטיה נבזית ליחס לנזקקים לשירותי בריאות הנפש את הנטיה הזאת למרות שחלק הארי שנזקק לשירותי בריאות הנפש הם אנשים בחרדה ובדיכאון שהם בדרך כלל חסרי אונים ויש להם בקושי את האנרגיות להחזיק את הראש מעל המים בודאי שחלק גדול מהאנשים לא מסוגל לפגוע בזבוב ולשמחתנו במקרים נדירים מאוד הם מסוגלים לפגוע בעצמם האם אני לא מגזים ?

פסיכופתים לא מגיעים לטיפול נפשי- פסיכופתים לא סובלים- מי שסובל זה האנשים שמסביבם. הסבל היחידי של הפסיכופת זה התוצאה של מעשיו הנפשעים: כמו ישיבה בבית הסוהר או משהו דומה. לפסיכופת אין קונפליקטים פנימיים שיגרמו לו לרצות להשתנות ולכן הוא איננו מטופל ע"י פסיכולוגים.

ד"ר אורן שלום רב שמי דני(שם בדוי)בן 41 ויש לי מספר שאלות אליך: 1.מה זה בידיוק...........-היפנו-אנליזה- .....האם זה טיפול של היפנוזה המשלבת בתוכה (+)טיפול פסיכואנליזה???? 2.איפה בארץ עושים טיפול של"היפנו-אנליזה"????(אני מאזור נתניה-חדרה) 3.האם יש לך רשימת רופאים(פסיכאטרים???).....שעוסקים בתחום???(ותוכל להעביר לי אותם לאיימיל???) 4.במיקרה שאתה בטיפול "היפנוזה",או,טיפול "פסיכאטרי",או,טיפול "פסיכולוגי" והמטפל שלך ניפטר(מת)[ושניזכה כולנו לאריכות ימים]......באמצא טיפול ארוך ומסור של מספר שנים(מספר רב של פגישות)........ואני באופן אישי נקשרתי אליו מאוד.......מה עלי לעשות???..........זה קרה ליפני מספר שנים!!!!! תודה מראש על תשובותך...........-דני

דני שלום היפנואנליזה הוא אכן טיפול של פסיכואנליזה המשלב היפנוזה. מעט מאוד מטפלים משתמשים בגישה זו, ואינני מכיר בארץ אף אחד שעוסק בכך בצורה פורמלית. עם זאת, יש פסיכולוגים לא מעטים המשלבים היפנוזה בתהליך טיפול פסיכולוגי בגישה דינמית פסיכואנליטית. תוכל לעיין באתר האגודה הישראלית להיפנוזה, יש שם רשימה של כל המטפלים המורשים בארץ: http://www.hypno.co.il/members_list.asp מה שאתה מתאר שקרה לך עם המטפל שנפטר נשמע באמת קשה. המוות הוא חלק בלתי נפרד מחיינו ומוצא אותנו בכל מיני מקומות, צפויים או בלתי צפויים, והשאלה כיצד ממשיכים הלאה ונשארים עם זיכרון העבר מחד, אבל עם מבט לחיים ולעתיד מאידך. במידה ולא פנית מאז לטיפול פסיכולוגי אני מציע לך לפנות כעת ובין היתר יעלה בוודאי הנושא של הטיפול הקודם שנקטע בצורה טרגית. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבעיה שלי שאני לא מסתדרת עם החברה רגילה.אני תמיג יושבת בפינה, לא מדברת עם אף אחד.אנשים כמובן חושבים עלי שאני לא בסדר שאני מהעולם אחר. עכשיו אני נמצאת בטיפול קבוצתי ושם אני מצאתי גם את עצמי וגם חברים.אני מעדיפה להיות בין אנשים "כמוני" ולא בין אנשים רגילים. בחברה רגילה אני פוחדת כי יש לי מחשבות ודעות אחרות לגמרי. אני חושבת שאנשים למבינים אותי.עוד מעט אני הולכת ללמוד ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, איך להתנהג?מה אפשר לעשות במצב שלי? איך להתגבר על הפחד הזה? תודה על טיפולך.

שלום רב, שמי אילנה ויש לי אחות בת 15 שרק לפני מס' חודשים גילינו שיש לה בעיה, אני לא יודעת אם זאת בעיה נפשית או בעיה אחרת. אחותי ב-30/05/02 קפצה מבניין 5 קומות לתוך הוואדי והיה לה מזל יותר נכון נס שהיא בחיים, אף פעם לא חשבנו שיקרה כזה דבר אצלינו. אחר חודש שלם של טיפולים רופאיים בבית חולים אחותי שוחררה מבית חולים ועכשיו היא נימצאת מעקבים טיפוליים אצל רופאים שונים, היא גם נימצאת בטיפול פסיכולוגי בבית חולים לחולי נפש טירה. מה שבאמת מדאיג אותי זאת ההתנהגות של אחותי. היא שפוט בלתי נסבלת מגעילה ללהורים שלי, חברים וגם איליי. אני מנסה בכל כוחי להסביר לה שלא מתנהגים איך שהיא מתנהגת. השאלה שלי האם ישנה אפשרות שזה אחד הסמנים שלה לעזרה???? והאם הטיפול הפסיכולוגי בטירה באמת עוזר או שהרופאים מעברים איתה סתם את הזמן??? אולי יש לך רופאים טובים אשר מטפלים במקרים שכאילה??? בבקשה אני צריכה את העזרה שלך אני נורא מפחדת לאבד את אחותי הקטנה!!!!!!!!!!!!!!!!!! תודה רבה אילנה הנואשת לעזרה.

שלום אני מאובחנת כחולת מניה דפרסיה היתה לי התקפה לפני כ10 שנים ועתה לאחר שנולדה לי בת היא בת 8 חודשים ומלחצים שונים היתה לי התמותטות עצבים אני מטופלת אצל פסיכיטר עי תרופות אך כל הסימפטומים שונים אני מרגישה מבולבלת חסרת ביטחון חוסר ריכוז והשאלה שלי האם יתכן שזה לא מהמניה דפרסיה ואולאי אני צריכה טיפול אחר מאשר כדורים תודה גייה

גייה שלום נפש האדם מורכבת וקשה לדעת האם מה שקורה לך עכשיו קשור באופן ישיר למניה דפרסיה, ולמעשה זה לא בהכרח חשוב. טוב שאת נמצאת במעקב פסיכיאטרי אבל את צריכה ללא ספק פסיכותרפיה, טיפול באמצעות שיחות. התרופות יכולות לאזן דברים כאלה או אחרים ברמה הכימית אבל הן לא עוזרות לך להתמודד עם שאלות החיים עימן את מתמודדת. בתור אמא טרייה שנמצאת כעת בתקופה רגישה בחייה חשוב שתהיה לך מסגרת טיפולית שתתמוך בך בדרך חזרה לאיזון נפשי וגופני. בברכה ד"ר אורן קפלן

גייה כתב/ה: > > שלום > אני מאובחנת כחולת מניה דפרסיה > היתה לי התקפה לפני כ10 שנים > ועתה לאחר שנולדה לי בת > היא בת 8 חודשים > ומלחצים שונים היתה לי התמותטות עצבים > אני מטופלת אצל פסיכיטר עי תרופות > אך כל הסימפטומים שונים > אני מרגישה מבולבלת חסרת ביטחון חוסר ריכוז > והשאלה שלי האם יתכן שזה לא מהמניה דפרסיה > ואולאי אני צריכה טיפול אחר מאשר כדורים > תודה גייה

גייה יש לי שאלה אלייך ובבקשה תעני לי זה מאוד חשוב... רציתי לדעת מה את מרגישה כחולת מניה דפרסיה? אני יודעת שיש מצב שבו את שמחה ומאושרת והעולם נראה נהדר ויש מצב שבו את בדיכאון עמוק. שמעתי שהשלב שביניהם הוא הכי מסוכן, את יכולה להסביר לי מה עברת אז בשלבים של בין המניה לדפרסיה, מה השפיע עלייך, וכמה זמן נמשך כל שלב? אני מאוד אשמח לקבל ממך תשובה. תודה.

שלום לד"ר אורן קפלן, מנסה לעזור לצעיר נפגע נפש, המעונין לכתוב לד"ר דיגן, אינו קורא אנגלית, האתרים שכביכול אמורים להיות שייכים לארגונים בם פעלה, אינם עולים. אשמח על כל שביב מידע בקשר לד"ר דיגן, פעילותה, ארגונים אליהם קשורה וכו'. בברכה, ליאורה כוכבי מידענית המרכז

ליאורה שלום חיפוש אינטרנט אינו מעלה חומר בעברית. יש כמה אתרים בהם שמה מופיע, למשל http://www.connix.com/~narpa/deegan.htm http://www.intentionalcare.org/pat_deegan.htm ניתן לשלוח מייל לבעלי האתר ולבקש את עזרתם. הבעיה שללא אנגלית התקשורת תהיה קשה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר אורן קפלן, תודה רבה על המידע המועיל. בברכה, ליאורה כוכבי מידענית המרכז הישראלי לעזרה עצמית

שלום רב, כבר שנים שאני סובלת מחרדות . היתה תקופה שנטלתי תרופות ועם השנים למדתי לזהות ולהתמודד עם החרדות. הבעיה שאצלי הכל בסדר עד שאני צריכה לעשות משהו חריג מסדר היום יום שלי כמו לנסוע לחופשה לחו"ל המרחק מהבית פשוט הורג אותי אני פשוט בחרדה שבוע לפני מה יהיה ואם יקרה לי משהו וברוב המקרים כשאני בחופשה אני כל כך נהנית שאני שוכחת מהחרדות אנא עזור לי להתמודד תאמר לי משהו מרגיע . תודה.

א. שלום אני לא יודע אם משהו מרגיע שאומר יספיק לטווח הארוך. את אומרת בעצמך שלמדת להתמודד עם החרדות שמופיעות, אבל השאלה אם ניסית לרדת לשורשן ומעבר ללקיחת תרופות לטפל בהן. אני מצרף תקציר על השיטות המקובלות לטיפול בחרדה. אני מציע שתפני לטיפול פסיכולוגי באמצעות שיחות שכן סביר להניח שיש לחרדות הללו מקור וסיבה וניתן לטפל בהן גם אם הן מוכרות זמן רב. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

שלום לך אחת יקרה רציתי לשתף אותך בחרדות דומות לשלך. גם לי יש חרדות באופן כללי, כבר כמה שנים אני בת 28 ומאוד מודאגת מזה. כשאני צריכה לנסוע לאיזה מקום רחוק, עם החבר שלי (לא לחו"ל) לחו"ל בכלל עוד לא העזתי לינסוע מפחד שיקרה לי משהו, מה אני לא יודעת אבל זאת ההרגשה את בטח יודעת על מה אני מדברת בקיצור בסופו של דבר כשאני נוסעת בסוף הכל נחמד וכיף ואני נהנית אז למה זה מטריד כמה ימים לפני אשמח אם תשתפי אותי בעוד פרטים עלייך ואיך את מתמודדת. חשבתי שרק לי יש את ההרגשה הזאת יום טוב

מזה שנה וחצי אני מרגישה תופעות מוזרות לפעמים עצבים קשיי אכילה משהו שתקוע בגרון לקחתי כדורי הרגעה ותרופות הרגעה מסוגים שונים התופעות הולכות וחוזרת וכל פעם תופעה אחרת מה לעשות אין לי סיבה או הסבר מדוע זה בא

אני כרגע נמצאת באותה סיטואציה של קשיי בליעה וכאילו משהו תקוע בגרון. אלו הם סימפטומים של חרדה והטיפול הוא תרופתי בשליוב שיחות עם גורם מקצועי מקווה שעזרתי.

מיטל שלום מאחר שלקחת כדורי הרגעה אני מניח שאת מקשרת את התופעות למקור נפשי, כנראה סוג של חרדה. אני ממליץ לך להימנע מתרופות הרגעה שכן הן ממכרות ואינן פותרות את הבעיה בטווח הארוך. בנוגע לטפול תרופתי כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר ולנסות לקחת תרופות נוגדות חרדה שהשפעתן עשויה להיות טובה יותר לטווח הארוך, ופחות מזיקות בטווח הקצר. כמו כן תוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי כדי לברר את מקור החרדה ולטפל בה. אנא קראי את תשובתי בהודעה שמעליך שם מצורף תקציר על הטיפולים המקובלים בחרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר אורן קפלן אני סובל מ OCD ניסיתי תרופות וזה לא עזר היום אני לא לוקח כלום אני חושב שאולי תיפול קוגנטיבי יעזור לי. אני רוצה ללכת לפסיכולוג טוב שמבין בOCD וגם בישביל לדבר על בעיות כלליות בחיים. העים אתה מכיר מישהו טוב באזור ראשון- תל אביב אני מאוד אשמח. תודה.

מ. שלום שלח אלי מייל ע"י הקלקה על שמי ואשלח אליך המלצה אני לא מכיר ברשל"צ אבל כן באזור ת"א/ר"ג/גבעתיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני חוששת להידבק ממחלות (גם ממחלות ויראליות "קלות" שפעת, צינון וכו'). האם אני היפוכונדרית? אני חוששת להידבק כדי שבני בן השנתיים לא ידבק ממני ויחלה, האם יש טיפול לבעייתי? ניסיתי שיחות וטיפול בהיפנוזה שלא שיפרו את מצבי. מצב זה החל רק עם הולדת בני. מה לעשות? האם יש לך טיפים לחשיבה חיובית?

מירי שלום אני לא בטוח שחשיבה חיובית היא הפתרון במקרה הזה, צריך להגיע לשורש העניין. אינני יודע אם היפוכונדריה היא הנושא כיוון שהחשש שלך לא מתמקד בכך שאת תחלי אלא בכך שיקרה משהו לבנך, ואת מדגישה שהתופעה החלה כשהוא נולד. כראה שמדובר בסוג של חרדה המלווה במחשבות כפייתיות המתמקדות בתחום הבריאות, אבל מקורותיהם אינם דווקא בתחום המחלות. אמנם כבר פנית לטיפול פסיכולוגי ולא נעזרת אבל זה הכיוון שעדיין הייתי ממליץ לך. אינני יודע כמה זמן היית בטיפול ובאיזו גישה טיפולית התנסת, אבל לא הייתי מתייאש, זה הכיוון הנכון לדעתי. במידה ואת מרגישה שהדבר פוגע באופן משמעותי באיכות חייך כדאי גם להתייעץ עם פסיכיאטר בנוגע לטיפול תרופתי נוגד חרדה ומחשבות כפייתיות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לישאול עים יש פורום צט לOCD או מרכז תמיכה ב OCD . תודה

היי, יש פורום של או סי די בתפוז ויש גם קישור לצט שמגיעים אליו לפעמים ואפשר לתאם בפורום. מירב

http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/1.htm http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=15

היי מה נשמע אני נורא מנסה (אני חושב לעזור לעצמי) לפעמים אני אבל חושב שאני נופל ..ולא יכול עוד ונכנע אבל יש בי ניצוצ חיים ורצון לעזור לעצמי היום למשל דיקלמתי :הבית הוא אויב! העבודה יותר טובה לי זה שהרגשתי מתוסכל בעבודה רציתי לשאול אותך נגד מה הכדורים שאת לוקחת?... וממה את סובלת?.. אני בעבר לקחתי סוגים שונים של כדורים נגד חרדה ודכאון כמו סרוקס'ט ודומיו אבל הם לא עזרו אני עובד במפעל מוגן ואיין לי תקצוב לפסיכולוג פרטי! במה את עוסקת בחייך?..האם את מרגישה ממוצה בעבודה?.. ובכלל בת כמה את?.. אשמח אם תעני שלך ישראל

הי ישראל בעבר לקחתי סרוקסט אבל זה לא עזר לי. כיום אני לוקחת רמרונד ובמקרה הצורך קסנקס. אלה כדורי הרגעה וכדורים אנטי דכאוניים. אני לוקחת אותם היות ואני סובלת מהתקפי חרדה ודיכאון ממושך. אינני עובדת משום שאני סטודנטית ונכון מי כמוני יודעת עד כמה טיפול פסיכאטרי הוא יקר אך חשוב. לכן אתה יכול להעזר בקופ"ח וכדאי שתנסה את זה. בנוסף לדיכאון אני סובלת ממחלה פיזית כרונית לא קלה שמשפיעה על הדיכאון שלי ומהווה טריגר משמעותי לעניין. אני מקווה שתמצא את כוחות הנפש לעזור לעצמך. זכור, אם לא אתה אז אף אחד. שלך, שירה

שירה בת כמה את בבקשה?. אני מעוניין לדעת