פורום פסיכולוגיה קלינית

הי אביב, היום נזכרתי בדיוק ששאלתי אותך לגבי שם התואר שרשמת לי ( עצמאית) וגללתי למטה לראות אם הגבת. אז הגבת, ותודה רבה שכך. זה מעיק אם אבקש ממך להרחיב? מדוע את חשה כך איתי? כמובן שאני לא כותבת ממקום נפגע, אלא מתוך רצון להבין ולצמוח. מה באמת את חשה מולי וכלפי? (ואם זו שאלה מעיקה מדי אז כמובן שאת לא חייבת לענות)

אני לא יודעת איך להסביר לך זאת מן תחושה כזו שאת באה ואומרת בלי מילים .. וזה לא משהו רע זאת את ואת מקסימה בעיני ....

המטפלת אמרה שאני מרחיקה אותה עם הפחדים שלא מרפים פחדים להרפות וההחזקה ומאמץ אני מפעילה בטיפול כדי "להיות בשליטה" את הפחדים שאצטרך לשמוע דברים שלא אוכל לשאת וגם אולי הכי: אתמול נאמר בטיפול שמפחדים שתכניס מחשבות לראש.. שתכניס דברים רעים... אני כל כך מתוסכלת נסיתי לאומר למטפלת שאני עושה מיטבי להרגיש בטוחה .. כל כך עצוב לי

היי אודי לא בטוחה כמה שזה בסדר אנחנו כמה שנים ביחד ועדיין לא מרגישים בטוחים

שלום, אני בת 36 רווקה להורים גרושים(אחרי טיפול של כמה שנים ולפתור עניין הזוגיות,חוויות קשות בין ההורים עד לפני כמה שנים..) אני בדרך כלל לא זוכרת חלומות! בחלום ראיתי את (נורא קשה לי לכתוב זאת)שני ההורים שלי ערומים שניה אחרי שסיימו קיום יחסי המין ..יחסים בכפיה ורואים שאמא מתנגדת וקשה לה ולא רוצה ..רואים שזה אונס !! ואני עומדת ורואים אותי אבל לא יכולה לעזור לאמא בכלום!מחזה כואב ודוחה וקשה . לא חשבתי לעולם שאראה אותם בסיטואציה כזו!אמא חייתה עם אבא מחוסר ברירה כי הכריחו אותי להתחתן !והביאה לעלולם 5 ילדים נפלאים .. רוצה להבין מה המסר כאן ולמה אני ראיתי אותם ככה ?? אשמח להסבר.. תודה !

הרגשתי כעס כאב גועל חוסר אונים שלא יכולתי לעזור לאמא.. בנוסף יש לי כנראה עדיין חרדה מקשר זוגי ,עם כל הרצון ועשרות דייטים לא מצליחה עדיין למצוא אותו !(חוויתי המון אלימות מילולית בין שני ההורים למשל כמעט 20 שנים)מה ההמלצה שלך או כיוון על טיפול מסויים ? אשמח לעזרה !

הי אודי יקר, כולי שמחה לשמוע על טיולים כאלה. חופש והנאה גם לך. מתנת יומולדת. ברכותיי, סוריקטה

איזה כייף לקרוא שאתה לוקח לך פסק זמן בשבילך ....תהנה הכי בעולם ...

בכל זאת. מזל"ט

סליחה בנות כתבתי לכן במצב לא מחובר . אין לי מושג מה עבר עלי באמצע הכתיבה ולמה המשכתי לכתוב ...אז אם כתבתי שטויות אני מתנצלת מראש.

הכל בסדר אביב יקרה ברורררר שאנחנו מבינים אוהבת

הי אביב, בעיניי, לפחות, הצטייר שכתבת ממש בסדר. שלך, סוריקטה

היום אפשרתי שיח עם החלקים הקשים יותר ... היה קשה אודי קשה מאוד ...הם אמרו מילים .... בכלל היום הרבה מפחדים מעברים חדים בן אחד לשני והיה גם חלק חדש שלא מכיר אותי ולא את המטפלת .. אודי אני משתגעת או כבר משוגעת ...הקלטתי אותי בשיח עם כולם ....אודי כמה קולות ..כמה הרבה אני .. ואני הרבה יותר נוכחת ומאפשרת גם וגם .... אודי.... אני לא יודעת מה אני צריכה .. מה אני מבקשת .. אפשר יד ומילים מרגיעות ... אני יודעת שזאת התקדמות אבל זה כל כך מפחיד ולא נראה ולא נשמע אמיתי ...וגם מרגש .. כמה קולות כמו שחקן בהבימה וזאת אני באמת ... ואודי הם דווקא דיברו איתה יפה החלקים הקשים והיא לא נבהלה מהם ...אתה יודע אודי אני לא מפלצת ... ופתאום אני מבינה הם חיים שם ...בכלל לא כאן ועכשיו .. אני מבטיחה לעצמי שאשמור עלי היום ....כי מגיע לי טוב והרבה ...למרות הרצון להכאיב .. שולחת לי ולכולם.... https://youtu.be/pwNWWD6bBuQ כן, מגיע לנו טוב ......

אביב יקרה מבינה את הבהלה את הבלבול ואת האי שקט זה להכיר עוד חלקים... טוב שאפשרת... אני מאמינה יבוא הקלה שנתת להם מקום .. איתך בלב... לומדת ממך... מהאומץ והתמדה והאפשור בטיפול.. אוהבת

אוהבת אותך את כולך טוב שאת כאן ,ובכלל❤💙

שלא ממש הייתי פה, חוזרת להגיד שלום. כבר שבועיים לא היה בולמוס, זה חתיכת הישג. רק שזה לוקח ממני את כל הכוחות. המלחמה העיקשת הזאת... מתישה לגמרי. אני לא ישנה טוב בכלל, מתהפכת מצד לצד בלילות, למרות כדורי השינה.... נראה לי שאחרי הכל אלך למעבדת שינה (הפנו אותי כבר לפני תקופה ולא רציתי ללכת,זה די מלחיץ אותי), אני עייפה כ-ל הזמן, וזה משפיע על הכל. אני מתפקדת, אבל בכל הזדמנות שיש לי אני נכנסת למיטה, מתחפרת מתחת לפוך ומתקשה מאוד לצאת משם. עברתי כמה התקפי פאניקה לאחרונה, וזה אחרי שנים שלא היו. אני לא יודעת למה דווקא עכשיו הם באו, מה שבטוח זה שזה ממש לא סימפתי. אבל אני כבר מנוסה ויודעת מה לעשות כדי שלא יחריפו, וייגמרו יחסית מהר. מתבאסת נורא מהטיפול המעפן ולא מצליחה להגיד למטפל שאני רוצה להחליף אותו. איזו באסה.... אני מניחה שבסך הכל אני לא אומללה יותר מידי, פשוט-החיים. הם תמיד קשים. אבל ידעתי תקופות קשות בהרבה מזו הנוכחית. חיבוק לכולם.

הי שיק, לצד הסבל שאת מתארת, את נשמעת לי שלמה ומאורגנת. טוב לשמוע ממך. איתך, סוריקטה

שיק יקרה שמחה לשמוע שיש הקלה ומכירה את המחירים הנילווים ושימרי עלייך

הי אביב, בהמשך לתגובה שלך אליי: אני יודעת שהגזמתי עם הפתיחות שלי איתה, אבל מצד שני , כאב לי שמדברים עליי ככה. כי אני באמת מנסה לתקן ומשקיעה כל כך בלשפר את המצב שזה פשוט לא יפה שמדברים עליי ככה מאחורי הגב. בטח ובטח לא מישהו שאני מעריכה. אם היא בוחרת להתרחק, אז זה עניין שלה ואני אקבל את זה. אבל לפחות שתדע את הסיבה להתנהגות שלי.

מיקוש את בסדר .. ועדין מאוד ממליצה לקחת לטיפול ולעבוד שם לעומק על מערכות יחסים .... ובוקר טוב ושלום ...זאת התחלה נהדרת .....

משמעות גורמת לאושר?? זה נכון אודי? מה יגרום לי לא להרגיש כל כך חסרת משמעות?כל כך פחותת ערך מאחרים??? מוערכת מאוד בעבודה, ממש כמו שיחלתי לעצמי..הצלחה, שיעריכו. זה קורה..ואז מה? נפילה. מרגישה שאולי זה סתם..אולי אני מזוייפת שאני בכלל לא כזו חכמה ומוצלחת כמו שחושבים??? כלפי חוץ מפגינה ביטחון..ואפילו חושבת להגדיל את המשרה שלי ולעבוד גם אחר הצהריים במשהו שכרגע חסר ואני מתאימה ויכולה להציע עצמי..אבל פוחדת. למה אני פוחדת מלשווק את עצמי? אומרים שהתפקיד תפור עליי בול ובדיוק מחפשים...אבל אני פוחדת להציע את עצמי...זה יכול להוות שידרוג רציני למשכורת שלי שנמוכה למדיי.....מה יש לי? אודי...למה ערך העצמי שלי שואף לאפס? והאם אני מעבירה זאת גם לילדיי וגם הם חושבים שהם לא משהו? בגללי?? כי מתחילה לראות סימנים גם אצלם..והם כל כך מוצלחים ..אוף..לא יודעת מה לעשות ואיך לעזאזל אשווק ואציע את עצמי אם אני כל כך פוחדת ולא מאמינה שיכולה למרות שבסתר ליבי יודעת שהתפיד תפןר עליי וזה יכול ליצור עוד משמעות...לא יודעת....מוזר שרואים אותי כטובה כל כך..שמעריכים ופתאום אנשים אומרים לי לגשת לנסות תפקיד נוסף...האם זה יועיל עבורי לערך העצמי? או שזה לא משנה מה בפנים ארגיש נןרא???

הי מיכל ואודי, מכירים את סיפור הילדים של מאיר שלו "הגשם של סבא אהרון?" אז קצת ספוילר - מתואר בו סלע ענק שחוסם את העננים בפתח מערה בראש הר גבוה ותלול. ואחרי ניסיונות רבים הגיע, לבקשת הסבא החביב, המון כוח עזר של אלף ארנבות וחמש מאד פרות וכמו כן אביזרים, והם הצליחו להזיז רק קצת וכל זה שיחרר את העננים שהיו כלואים וירד הגשם המיוחל שמאן להגיע קודם לכן. מאיר שלו - כמובן סיפור עשיר בדימיון, ואיורים שובי לב של יוסי אבולעפיה. אז הרבה כאלה קטנים אולי יזיזו רק קצת וזה יספיק לשחרר, ובסוף לחבק ענן ולרכב עליו ולהגיע הביתה זריז ובשלום. אליי זה מדבר, לפחות בהקשר להתרחשויות בעולמי שלי בעת האחרונה. סוריקטה

... כך מרגישה. כאילו עשיתי סדר בעבר וחזרתי לזמנים של היום. שלכם, סוריקטה

https://www.youtube.com/watch?v=S1i5coU-0_Q :-)

הי כולם, אשתף שוב בהרגשתי - מדהים. פתאום מרגישה חכמה, חופשייה, לא אשמה, האגו קצת תפס נפח, אך מדוד ויציב. יפה, לא? שלכם, סוריקטה

מזל טוב אודי!! תודה שאתה כאן עוד שנה ועוד שנה. עד 120 שנות חיים מלאות ומשמחות! מעריכה עד אין קץ ואפילו אוהבת(וירטואלית...) רוני.

מצטרפת לברכות. וואו איך את זוכרת?? מזל טוב אודי יקר!!! שכל משאלותייך יתגשמו לטובה. תודה על הכל.

מצטרפת אודי .....שיהיה רק בטוב והרבה ... ותודה על היותך

אני נמצאת בצומת ויש לי 2 אופציות: 1) להכחיש את כל מה שאני "חושבת" שעברתי 2) לקבל ולרצות למות אומרים לי שאני יודעת את האמת אבל אינני יודעת.. לא ניתן להמשיך בטיפול ככל שאני חושבת ומאמינה שהכל שקר... וגם לא ניתן להמשיך טיפול אם אחשוב שזה אמיתי.. אני מרגישה במלכודת נתקתי את עצמי מכאן, מחברות שמאמינים כי לא רציתי שישפיעו עלי.. כן- בניתי לעצמי כלוב... כלוב מבודד מהעולם חיצון.. רציתי אני להיות לבד עם עצמי ולהרגיש בטוחים אבל הנתק לא עזר.. ואני לא יודעת לאן לפנות.. גם המטפלת מאמינה במה שאני לא מאמינה שעברתי כך ללכת לטיפול זה להסחף שוב לטראומות ולסיוטים.. לא יודעת אם אני מסבירה את עצמי נכון אני מרגישה מאוד מייואשת ומפחדת שאלוהים יענש אותי

הי ינשופי מתוקה, את יודעת, היום, אם ישאלו אותי מדוע בחרתי ללכת לטיפול פסיכואנליטי אומר - כי רציתי לדעת את האמת. ואני אדם אוהב אמת ומאד. זה מה שאני אומרת היום. אז, בימים ההם פניתי כי הבנתי שמשהו לא בסדר בכל הרמות. את מתארת תמיד במדויק את הנקודות הרגשיות, שהן כל כך קשות ובלתי נישאות. גם לי הייתה תקופה בה ניתקתי את עצמי מכל מקום אפשרי. וכמעט גם מהטיפול (זה הכי נורא וזו כנראה הייתה גם בריחה מתלות). גם אצלי, עד היום, יש חלק שאומר שהכל שקר. גם אני חשבתי כל כך על מוות כשגיליתי, פחדתי שיחשבו שאני פסיכוטית והכל הזייה. גם אני פחדתי שאענש. הקולות האלה קיימים גם היום, רק שהעוצמה והנפח שלהם תופסים פחות מקום אולי. טוב שחזרת. מאד טוב שחזרת. הסברת מצויין, יפה שלי. מותר לבחור בחיים (גם לי עצמי לא פשוט לשמוע את המשפט). ומספיק גם אם קראת רק את המשפטים הקצרים. סוריקטה

סוריקיטה יקרה רגשת אותי ממש כם המילים המחבקות.. תודה רבה

סוריקטה-כתבת כל כך יפה לינשוף. ריגשת. ינשוף יקרה - אני לא מכירה מקרוב את המצב הכל כך לא פשוט בו את נמצאת. רוצה לחזק אותך לבחור לחיות... יש לי קעקוע על הרגל שאומר ככה: the only way out is through אני באמת מאמינה בזה, אפילו שזה נורא נורא מפחיד. חיבוק מחזק.

שיק יקרה תודה על המילים הרכות ומבינות

יקירתי. אולי יש עוד אפשרויות?...קשה ממש! אל תקשי על עצמך יותר, שום עונש לא מגיע לך! איתך.

מיכל יקרה עונש הוא תופס מקום רב כרגע.. הוא מלווה אותי בכל מקום בכל שעה ובכל דקה ושניה שכמעט אי אפשר לנשום כי הוא חונק אותי..

ינשופי אהובה.....המוני המוני חיבוקים כל כך אוהבת אותך כל כך מבינה ויודעת עד כמה זה קשה . יודעת גם אני בדרכי ברחתי מהטיפול מאנשים להתבודד אבל .... מה שאת מתארת זה כוחות ההרס שלנו ,כל אחד והדרך שלו מה שאת עושה לעצמך מונעת מאנשים שמאמינים ועוזרים לך להתקרב אלייך זה בדיוק מה שהפוגעים עשו לך ... אל תתני בודדו אותך שהם יהיו היחידים שיש לך קשר איתם אני אוהבת אותך ומאמינה לך ואני כאן תמיד תמיד תמיד בשבילך ...ובשביל כולך ... מתגעגעת אלייך ומחכה לזמן שנכון לך חיבוק ענק

אביב יקרה אני זוכרת כאשר היינו קטנים שכך באמת זה היה... בדדו אותנו ... מנסה לשנות תפוס וזה ממש לא פשוט.. כל כך התרגלנו לחיות מבודדים מהעולם.. מאנשים.. תודה שעזרת לי לצאת מהכלוב .. אוהבת מאוד

הי אודי, בדיוק! סוריקטה

בטוחה שהכותרת גרמה לכן להיכנס ....אז אם אתן כאן אני מתגעגעת ..... שיק יקרה מה קורה אתך אל תשארי לבד עם הקושי של האכילה ובכלל ...כאן עבורך ינשופי שלי אני מתגעגעת כל כך .....בנית בונקר רציני והתחפרת בו .... חנה מליוני שנים לא היית כאן אם זה כי הכל טוב זה הכי נפלא ואם זה שוב כי את לא יודעת איך אז מושיטה יד יקירה ..... מיקה העצמאית ....מה שלומך , את חסרה כאן ....... במבוש את אמנם כאן לעיתים ובכל זאת מזכירה לך שבמיוחד השבוע אנחנו כאן חושבות עלייך בלב ועוטפות אותך בטוב הרבה הרבה טוב ורך .... וגולם שלי , עצוב לי שאת לא כאן ואני יודעת שלא פשוט לך ...עצוב שאפילו בוירטואלי את לא מאפשרת לך מקום .... אם שכחתי מישהי שמזמן לא כתבה אז יש כאן מלאאא פוכים רכים לנחות עליהם נחיתה רכה וטובה ולמי שכאן ....אוהבת אותכן מליוני מליונים ....שולחת לכולנו כאן הרבה תקווה ואמונה בדרך.... https://www.youtube.com/watch?v=6sRGD6jwroE

הי אביב יקרה, תודה הממ...מסקרן אותי למה בחרת בכינוי עצמאית? :-)

מיקוש גם אני שאלתי את עצמי כשזה מה שעלה בי ... אולי יקרה כי יש בך משהו ששומר מרחק מאיתנו ..לא ממש מתערבב ,כן חלק כן משתפת ותומכת ועדין אצלך זה בולט (בעיני)המרחק סוג של טפלון ... וכי את באה לבד ולא באמת צריכה הזמנה שתגרום לך לקחת מקום ....וזה נפלאאאאא יש בזה משהו שמשדר עצמאות ..גם אם אולי זה בא ממקום אחר עדין יש בזה המון כוח ... אתך ,ומקווה שתיקחי את זה למקום טוב ולא נעלב קשה להסביר דרך מילים וירטואליות

אביב יקרה תודה שהזמנת אותי..

💜

היי אביב יקרה... תודה שחשבת עליי...

תודה שקמתי תודה שישנתי תודה על פרנסה תודה שאני חושבת על העתיד תודה שמשתמשת בטכניקות מבריאות ולא נופלת לחרדות תודה שאני כותבת תודות תודה שיכולה תודה על געגועים למי שליווה אותי בעבר תודה על הערכה וכבוד למי שמלווה אותי היום תודה שאני יכולה לראות את ההבדלים לטוב לרע וללמוד מהם לעבודה שלי תודה על התפתחות ותהליך תודה על מפגשים עם אנשים שגורמים לי לחשוב תודה על ייצירתיות תודה על יכולת הכלה תודה על יכולת הקשבה תודה שלמדתי לבקש עזרה תודה שלמדתי לראות את הטוב והרע באנשים ולא להבהל מזה תודה על חיוך שיש לי על הפנים ככה סתם תודה על ציוצ הציפורים וקולות בעלי החיים סביבי .... תודה על החיים...... תודה שאתם כאן תודה לכם שאתם מלמדים אותי עוד ועוד תודה אודי על היותך , שיהיה לכם שבוע טוב , תעשו לכם אותו מועיל וטוב ...יש לנו אפשרות בחירה אני בוחרת להקשיב הבוקר לקורין אלאל שמזכירה לי כמה אני זן מיוחד .... ומה איתכם ... https://www.youtube.com/watch?v=Seabi2DEc6o

תודה, אביב, שאת איתי. איתנו. תודה לחיות ולטבע. תודה לאור המעודן. תודה שאני בכושר. תודה שאני בתנועה מתמדת. סוריקטה

תודה אביב שאת הזמנת אותי לכאן תודה שלא משנה מה אני מקבלת את עצמי גם בקבלה וגם בהכחשה תודה שאני מחפשת את האמת תודה שאני גם בסדר אם אברח תודה שאני עושה כל מה שאני מסוגלת תודה שיש בחירה תודה שיש לי אתכם תודה שאני מי שאני תודה שיש לי את הנתק שמציל תודה על הלבד תודה על הביחד תודה על המקום הזה תודה

לא שקט לי פתאום ... ובכל זאת תודה שקמתי תודה שישנתי תודה על המורכבות שלי תודה שאני יכולה לזהות את חוסר השקט תודה שאני מנסה לדבר עם הפנים ולהבין תודה על עשייה תודה על אוכל בריא לעיתים תודה שאני מנסה תודה שאני יודעת לזהות ולהבין דברים תודה על היותכם תודה אודי שאתה כאן

בוקר אור לכולם, טרם התרחש משהו בפועל. אך ישנן תוכניות. תוכניות פרידה ממקום עבודה שמרגיש מקפח מאד, וייתכן שבעקבותיה התחלות בגוון שונה. הכוונה - להתחזק. והנה, הנה אני שואלת את עצמי מהו צבע החופש. מה צבע החירות. פתאום, כאילו אני מוותרת על תפקיד סינדרלה. ולמדתי מהאחיין הקטנצ'יק שלי פטנט מצחיק. לחפש בגוגל. ומצאתי שיש ספר ילדים כזה באמת. צבע החופש. אז יש צבע. וסטורציה. וחשבתי על אור שינחה אותי הביתה כמו בשיר של קולדפליי. תומכיי ידומיינו כזבובים על הקיר ברקע. אין אני יודעת מה אצליח, מה תהיינה התגובות, לאן יובילו דברים. אבל, אולי יפה שיש דרך. בהצלחה לי. בוקר אור, שבוע טוב, סוריקטה

יפה לך צבע החופש ...והי זה לא טיפ מצחיק זה נפלא וגוגל יודע המון המון דברים ...ואהבתי את הכריכה של הספר ואת הרעיון סביבו ... צבע החופש ....ויש לו גם ריח כזה צלול ונקי כמו אחרי גשם בפארק ...מה דעתך ??

הי אביב, בשישי, במה שקראו לו פה סופה, יצאתי לרוח ולגשם ולנחל. הייתי לבד והכל הרגיש שלי. התמקדתי בירוק של העצים שגדלים על הסחף של המים. בלבן האפרפר של העננים. בטשטוש. בצלילות. בשקוף של הגשם. באדים שיוצאים בנשימות. ויש גם צלילים - רחשי הרוח עוצמת הגשם. ויש גם מישוש ומגע. פרשתי ידיים לשמיים. בריחות אני רגישה מידי לכאלו פחות טובים והם משתלטים לי כשאני חרדה. בעיר יש מלא הצפות ביוב בזמנים כאלה... באסה שקילקלתי, הא? כרגע אני בהלם. אולי מעצמי. אולי מהמצב. תוהה אם לשאת היום פיזית פחות דברים איתי. סמלי ממש. ממתינה לפגישה הטיפולית. תודה על התמיכה לאורך כל הדרך. סוריקטה

הי יקרה , כשנרשמתי ללימודים אודי נתן לי את השיר הזה ....מתנה כל כך מחזקת .. אז לא רק זבובים על הקיר גם השיר הזה שיתנגן לך בלב ... לי זה עזר .... https://www.youtube.com/watch?v=ADgbiBZ14o4

אהלן אביב שוב, אני קצת באופטימיות זהירה ומדודה וחרישית. וגם עצובה. וגם כמו שכתבתי קודם - בהלם. שומרת לי, סוריקטה

וכעת אין אני יודעת לאן פניי. מעניין שההתרחשות בחודש ינואר - האל יאנוס שפניו לעבר גם לעתיד. סוריקטה

החופש הוא מגוון של צבעים נהדרים! אפשרות הבחירה שיש לנו עצומה!! בהצלחה.

סוריקיטה יקרה תקופה לא פשוטה אבל מאמינה בשבילך שיהיה יותר טוב.. שתמצאי מקום בו שיעריכו אותך גם בתגמול הוגן וגם מקום בו תוכלי לממש את היחודיות שיש בך...את הלב הרחב.. איתך, ינשוף

גאה בך ממש ותמשיכי להעזר בנו ובמי שאפשר זה לא יהיה קל ופשוט זה מורכב.. ואני מכירה מה קורה לנו בדקה שעשינו עבוריינו בטוחה שיהיה בסדר ...שדרי טוב לעולם אם תהיי באמונה ותקוה דברים יסתדרו את יודעת זה הזמן לזמן לעצמך דברים טובים נשמע אולי מגוחך אבל זה עובד על המוח ועובד עליינו לראות ולעשות פעולות ממקום טוב יותר ....בטח מאשר חרדות מרגישה שכותבת די מבולבל אז ...מקווה שתביני אותי ...חיבוק

השתמשתי בכלי הזה. כלי אדיר. לא פלא שגם אנשי מקצוע משתמשים בו. תודה לכולם, סוריקטה

לפני שנה וחצי כשלמדתי באיזה מקום הייתה שם יצורה נרקיסיסטית מיניפולטיבית ורעה שנטפלה אליי וירדה לחיי וניסתה לסכסך ביני לבין אחרים. לצייר את עצמה כטובה ואותי כרעה.. לא ידעתי איך להתמודד איתה והיא הצליחה איכשהו לערער לי את הבטחון ולגרום לי להרגיש אשמה ו'לא בסדר' בזמן שהיא בעצמה בדרך מתוחכמת ורעילה מתנהגת בביריונות פסיכולוגית נגדי. ניסיתי להיות נחמדה ובדיעבד אני כועסת על עצמי שלא התעמתתי יותר ולא הצבתי לה גבולות יותר בנחישות ולא הבנתי יותר מהר שיש לי עסק עם רוע. עם בחורה שאין לה שום טיפת נטיה לאמפתיה רגשית והייתי צריכה להיות מאד ברורה איתה שההערות המרושעות והמסרסות שלה לעברי לא מקובלות עליי ולא לפחד להתעמת... אז זה לא קרה בזמנו ומאז הרצתי מיליון פעם בעיני רוחי דימיונות איך הייתי עונה אחרת וביטאתי כעס שגואה בי סביב הזכרון.. יכולה פתאום שנה אחרי להזכר ולכעוס ולדמיין שאני עונה לה בכעס תוקפני, מה שלא עשיתי בכזאת צורה במציאות כמובן ולפעמים אני מדברת עם אמא שלי על זה ורוצה לחזק אותי אז משהו בי נעשה רגשי כזה, טעון. כשאני מדברת על איך הייתי צריכה לענות לה או איך פעם הבאה הייתי מקווה לענות למישהו כמוה בסיטואציה כזו. להציב גבול נחוש. לסתום להם את הפה ולהבהיר שממש לא מקובל עליי שירשו לעצמם לומר מסרים שנועדו לפגוע בי להגביל אותי ולהשחיר את שמי וכוונותיי... ואני מדברת באותו רגע עם אמא במן טון דרמטי כי זה נושא שבוער, כי זה מקום טעון, כי זה מקום מאתגר, כי אני לא רוצה ליפול שוב לחולשה והתערערות שם.. ואני מדברת עם אמא שלי .. והיא לא מבינה את הווליום הרגשי שלי שם. היא מעירה לי על סגנון הדיבור. שארגע. אומרת 'בסדר. שמעתי.' שמעתי בסדר' . ואני משתגעת. כי היא לא איתי. היא לא איתי במאבק שלי שמבקש להתעצם ולהתחזק . היא לא נכנסת רגשית לשם, מתחברת אליי ואומרת משהו כמו 'את יקרה ומקסימה ואני מאד מקווה ומאמינה שלהבא תדעי להתנהל בצורה ששומרת עלייך ומציבה גבול לאנשים חצופים שרעים אלייך' . היא לא אומרת משהו כזה. ואז פתאום היא מן מגחכת בצחוק כשאני ממשיכה וחוזרת על עצמי. ואומרת 'בסדר. בסדר. שמעתי'. ואני מרגישה שהיא ככ לא איתי. ונמאס לי. אז דחפתי אותה בכתף והתעצבנתי 'אל תגידי לי 'בסדר' רק בשביל לסתום לי את הפה. את בכלל לא איתי' . והיא לא מבינה מה אני רוצה ממנה. ואז היא מרגישה מותקפת בעצמה ומתרחקת וגם אני מתרחקת וזהו. הולכות להצטנן באיזה פינה ואחכ כשנרגעות הקשר ממשיך רגיל. תסריט כזה באופנים שונים קורה בינינו מיליון פעם. ביני לבין אמא שלי. זה כאילו רגשית אני זקוקה לקבל משהו שאני לא מצליחה לקבל. משהו רגשי. וזה משתחזר לי המון עם אנשים, תחושת הנתק הזאת, שהם לא באמת איתי ברמה הרגשית. לא משתתפים איתי. לא מעצימים. לא מתחברים אליי. אני רוצה להבין - איפה הכשל? מה הצורך הרגשי הזה שלי שלא נענה שוב ושוב? האם באמת מדובר במשהו ראשוני כמו תינוק שרוצה להשתקף רגשית בפני בזולת? זה כזה? כי זה בלתי נסבל. אני רוצה להרגיש והעולם הזה הורג לי את הניצוץ שוב ושוב. אני רוצה הזנה והעולם הזה לא מספק אותה. אני רוצה להרגיש שמתחברים אליי ומזינים אותי. רגשית. להרגיש שמבינים אותי. שיש תמיכה וגב. כולל בקשיים והמאבקים הפנימיים ואין לי כזאת חוויה מאף גורם. אני כן לבד. ולגבי הפסיכולוגית שהייתה. הפושעת הקלינית הרשלנית הבכירע שביצעה נזקים בטיפול מרוב אטימות- יושבת מולי הכי אטומה ולא מחוברת ולא אמפתית שיכול להיות ושורטת ומבזה את נשמתי - אז לא. אל תציעו לי שוב טיפול אצל פסיכולוגים. תודה. ובכלל אני לא מחפשת קשרים בתשלום יותר. הזנה רגשית היא תוצר של אהבה. לא של 'שירות התייחסותי בתשלום' שבמקום לספק הזנה מספק לך הזדמנות לתרגל תסכולים בתנאים מטיבים יותר לכאורה.... קבעו לי מה אני צריכה ודחפו לי את זה לגרון בין אם אני מעוניינת או לא. רק אהבה. תגרמו לי להרגיש מחוברת לעולם הזה. שייכת. אהבה. ובכל מקרה מה הכשל ביני לבין אמא ברגעים האלה? מה אני מצפה ממנה ולא מקבלת ומה התסכול שהיא חווה ממני? אני מנסה להבין. לדעתי היא סתם חווה אותי כמטרד שמפריע לה להתרכז בדברים מעשיים יותר כמו טיפול בענייני הבית... היא לא ממש מבינה בצרכים רגשיים. השאלה מה הצורך שלי ממנה ברגעים כאלה? למה באמת הדיבור שלי נעשה דרמטי וטעון? מה אני מחפשת שם?? העצמה? לדעתי העצמה. מישהו שיהיה שותף להעצמה שלי.

מימה. זה נשמע כל כך קשה!! שולחת לך כוחות ואהבה.

הם לא יודעים במציאות למימה קשה מאד לכעוס גם במצבים שממש צריך לכעוס. כמו למשל אקס אידיוט שמיליון פעמים התנהג בצורה שבן אדם נורמלי היה כועס ומעיף אותו. אבל אני נשארתי ונשארתי ונשארתי מתוך תקווה שזה יתפתח לאהבה שרציתי... ואחרי שהוא נפרד ממני פתאום רק בדיעבד כעסתי המון עליו , על כל מה שהבלגתי בשקט וספגתי וויתרתי והתגמשתי מתוך התקווה לטוב.. וכן אין לי את מי להאשים במקום עצמי. הוא לא חייב לי כלום. יכולתי לקום וללכת בעצמי בכל שלב, אבל נשארתי וקיוויתי. רק שלדעתי הוא ידע. הוא ידע שאני תמימה ומקווה והוא משך את זה כי הסקס היה לו נוח ... הוא לא היה ישר איתי. הוא לא אמר את האמת, שהוא לא רציני. שהוא לא מתכוון לעולם לטוס איתי או לגור איתי. שרציתי לטוב אמר אוקי. ואז דחה את התאריך. עד שהגיע המועד החדש החליט לזרוק אותי. אני חושבת שמראש הוא ידע. הוא ידע שאין לו שום כוונה אמיתית. אבל הוא משך כל עוד הייתי תמימה ונוחה.. ורק בדיעבד כעסתי. רק בדיעבד התפוצצתי. הייתי צריכה הרבה קודם לכעוס ולעזוב מיוזמתי. מי שמתנהג כמו סמרטוט שלא מצליח להציב גבולות לאנשים שלא יתפלא שמנצלים את זה..... וכול הכעס שיוצא פה ממני. 99% כעס פנימי סמוי. מימה האמיתית מחייכת ונחמדה הרבה יותר מהממוצע... לפעמים אני צריכה לדעת לכעוס כצריך. ולהעמיד אנשים במקום כשצריך. אבל אני שונאת להרגיש את זה ביחסים. את האנרגיה של הכעס.

מימה, אנשים (כמוני, למשל) יודעים טוב מאד מה זה לא לזהות הרגשת כעס בזמן אמת מול זולת, וגם היטב מכירים זעם פנימי מעגלי. מה את חושבת, למה אני כותבת לך כל כך הרבה. אני באה משם ביסודות. ועדיין, כמדומני, ובמיוחד לאחרונה - לא אתם וגם לא המטפל שלי וגם לא אני חשים בכעס המכלה וההרסני. אני מציגה, ומקווה שרואים, את הצדדים הרכים והיפים, שאולי הוסתרו קודם. אולי גם את מסתירה אותם? ואם כן, חשבי מדוע? סוריקטה

אז הנה .. מילים? לא יודעת מה להגיד מלבד ללמוד להכיל את התחושה והחדשות הטובות לגבי 'כלום' זה שאפשר למלא אותו עם דברים לאט לאט. יש מקום פנוי בתוך 'כלום' . כלום זה הרבה יותר עדיף מאנשים שמלאים בהרבה בולשיט וזבל

הגבתי למישהי לפוסט ולא פורסם בשרשור שהתכוונתי כנראה ובמקום זה מופיע כהודעה חדשה נפרדת

הי כולם, כבר כתבתי ואני חוזרת: אני בסדר. מרגישים את זה, נכון? אני מרגישה. wish me luck? שלכם, סוריקטה

ברור שאת בסדר .... את מתכננת את צעדייך ...את מגיבה לפרידה , ואת עושה תהליך מדהים שמעיד על בגרות והבשלה .... סומכת עלייך וגאה בך ............ושולחת חיבוקים של כוחות

אומרים שאני מתחזקת וגדלה סוריקטה

סוריקטה אהובה, מאחלת לך המון הצלחה בדרך החדשה. את בסדר! שלך, שירה

הי שירה, תודה כל כך שאת איתי. ימים יגידו. אפילו בגיל מאוחר. שלך, סוריקטה

הכי בסדר שאת

סוריקיטה יקרה אני שמחה שאת בסדר אוהבים אותך גם כאשר את בסדר וגם כאשר את לא💗

הי אודי לפני כמה ימים שמעתי את הקולגה שלי מהעבודה זו שרבתי איתה אומרת לקולגה אחרת שבא לה להקיא עליי. החלטתי ליזום איתה שיחה דרך צד שלישי (זה הכעיס אותה אבל בסוף דיברנו אבל לא סיפרתי ששמעתי אותה מדברת ככה) הייתה לנו שיחה ארוכה עם כבוד הדדי . ונפתחתי אליה וסיפרתי שאני בטיפול ושזה דורש ממני רגשית ואני רוצה שנדבר ושקשה לי . ואז אמרתי כמה פרטים לגבי הפגיעה , אך היא אינה רצתה לשמוע ואמרה שאם היינו חברות אז הייתה מתעניינת יותר. אך הקשיבה לי באופן פסיבי וחיכתה שאסיים לדבר , אולי מתוך נימוס. פשוט הרגשתי שאני חייבת להסביר את הצד שלי כי נמאס לי שמכנים אותי לא נחמדה וילדותית, וגם רציתי לשתף אותה כי יש בי הערכה אלייה , גם החמאתי לה בשיחה ואמרתי שאני חושבת שהיא אדם עמוק ומכיל , למרות שלא בטוח שכך הדבר. כעת שאני חושבת על השיחה, אני מרגישה שהגזמתי בפתיחות שלי מולה ושזה בטח לא היה מתאים לפתוח את זה מולה . אני פוחדת שהיא תרחם עליי או תחוש מעמסה ותרצה להתרחק ממני יותר. לא יודעת, אני שמחה שסופסוף דיברתי איתה והצגתי את הצד שלי באופן יותר פתוח מבעבר, אני מרגישה שזה קידם אותי ושחרר בי משהו. היא אמרה שמבחינתה שלום בבוקר ולהתראות בסוף יום עבודה זה חובה. אבל לא התחייבה ליותר. אודי, אני לא חושבת שהיא רוצה להיות חברה שלי. אודי וגם הבנות בבקשה תכתבו מה אתם חושבים

מיקוש חמודה , כתבתי לך ארוכות ומחקתי , חושבת שהתהליך שאת עוברת איתה עם תיקחי אותו לטיפול תלמדי ממנו המון על קשרים שלך . זאת למידה נכונה של כמה ולמי לספר ואיך אנחנו מגיבים בקשר .... אתך

שאותי כבר אף אחד לא רוצה לשמוע..... לא פה ולא אצלה :( לא יודעת מה אמיתי או איך יודעים...לפחות יורד גשם שמנקה...ודמעות..

הי מיכל, אני רוצה לשמוע אותך, איתך... :-)

הי מיכלי , מקווה שמרגישה טוב יותר שולחת יד לצאת מהבוץ הטובעני שמכסה את העיניים ומזכירה לך כמה אוהבים אותך כאן ....

הי מיכל יקרה, ואני חושבת שאם כתבת את מה שאת חושבת, איכשהו את כן מצליחה להאמין שגם כאן יש אוזן קשבת. יורד גשם, מים מזוקקים, והמלחים המיותרים מחלחלים באדמה, נשטפים לעומק. https://www.youtube.com/watch?v=m83uOLMIwf4 שלך, סוריקטה

הי מיכל. אני פה. אשמח לשמוע

תודה לכלכן...מרגישה מעיקה כזו :( סליחה.

לא ברורה ללא מילים או צבע וצורה עצבות של בדידות של מחשבות של קולות והכל בפנים כלפי חוץ אף אחד לא רואה אני בתפקוד מלאאא לא יודעת משהו לא ברור עובר עלי כבר כמה ימים אולי זה האינטנסיביות שאני עושה פעולות מבריאות ... אולי אני דוחקת את הקושי הפנימי מבלי להבינו . לא יודעת ... מלנכוליה זמנית ויחד עם זה ....נשתדל שהשבת תהייה רכה טובה ונעימה לנו

הי אביב, לפעמים לא יודעים. לא רואים עלינו, הא? אני שמחה בגשם למרות כל ההפחדות, ונהנית מהבדיחות שרצות מסביב. ואפילו, היות שאיני מצויידת בבית במזון, כנראה אצא החוצה ואדאג לי. ובהזדמנות אראה את הנחלים גואים. והברווזים מגעגעים. איחוליי גם לך. סוריקטה

היי אני בן 25 מהצפון,נהג משאית,מתגורר עם סבא וסבתא (הוריי גרושים) ומתחיל מסלול לימודים בסוף החודש.יש לי תהייה כלשהי מאז ומתמיד יש לי מין אובססיה קלה לנוסטלגיה,אני עד היום צופה בסדרות עליהן גדלתי וקלטות וידאו ישנות לעיתים קרובות,היות ומעלות בי התרגשות וגעגועים,בגלל שהדבר אינו לגיטימי לגילי רציתי לברר אם הדבר מעיד על איזשהי תופעה פסיכולוגית/פסיכיאטרית ? יש לציין שאני גם קורא המון עיתונים וספרי היסטוריה ופוליטיקה כך שזה לא הדבר היחיד שאני עושה בזמן הפנוי. תודה מראש על ההתייחסות

המון תודה :)

אודי וכולם אפשר מילים?.

יש בך הרבה יותר מכלום ... יש בך המון טוב ורך ... רוצה לשתף מה את מרגישה ואיזה מילים את צריכה .. שולחת חיבוק עם כוחות במינון ובצורה שנכונים לך

תודה!!דייקנית.

הי רוני, כלום זה משהו שאינו אפס. הידעת? משהו מזערי, דבר מה. אם כך - הרבה כלום זה לא מעט. הנה, מצאתי מילים. מכלום. סוריקטה

הי נוגעת כמו תמיד. תודה

תודה שקמתי תודה שישנתי תודה על מחשבות טובות תודה שאני עושה פעולות תודה על עוגנים שאני דואגת שיהיו תודה על שמחת חיים תודה על יכולת לפעול ולעשות תודה על יום חדש תודה על הבנה שכולנו רקמה אנושית אחת תודה על מי שסובב אותי תודה על ימים עמוסים תודה שאני שמה לב לפנים ונותנת לו מקום . תודה שאתם כאן תודה על המקום כאן

תודה שאני שלמה ורגועה בשלב זה. תודה לחתול המקסים שהגיע אלינו והצלתי. הנוכחות שלו משרה שלווה ומחזירה הרמוניה בין כולם. תודה שנקי לי. סוריקטה

עכשיו נגמר היום שלי ומקווה שתיכף אומר תודה לאוטובוס שיבוא לקחת אותי הביתה עם כאב הראש והבחילה. תודה שמחר יום חמישי. עד שהוא הגיע...

תודה שקמתי תודה על זריחה מדהימה תודה על מי שמלווה אותי תודה על מי שאני תודה שאני מצליחה לתפקד בתוך כל מה שעוברת המון המוני דברים תודה שאני מתחילה להבין את התבנית של "אני אשמה" שאני פועלת ממנו תודה שיש טיפול לקחת אליו את הדברים תודה על הרגלים אחרים שאני מאמצת תודה שלומדת לשמור על עצמי תודה על יום חדש שמחכה לי של למידה אין סופית תודה שגם אחרים סביבי רואים מה גורם לי להרגיש חיה תודה שיש לי היום כלים להעזר באחר תודה שיש במי להעזר תודה על יכולת לכתוב תודה על מקום שמרחיב את הלב שאני נמצאת בו תודה על המקום הזה תודה עליכם שיהיה סופש קל טוב ונעים

הי אנשים, מניחה שראיתם למטה מה קיבלתי כהחלטה. עדיין לא יישמתי. מנסה למצוא את המילים והדרך הנכונות לי לומר עד כאן. ותמיד לבבי, ברוך, ובנימוס. ואמיתי. הכי חשוב אמיתי, בעיניי. וכמה שאיום היה, פרידה מילדון שמשקיעים בו כל כך הרבה בשנים כל כך חשובות, כואבת לי מאד. והילדון הזה מחונן בתחומים מסוימים, וכושל באחרים - ושם, במקומות החלשים שלו דווקא, ניסיתי מאד לעזור לו לצמוח וגם טיפחתי, אך בויסות, את הכישורים שבאים לו בקלות). אז כן, אני מתאבלת כחצי שנה בדרך כלל. איני יודעת לאיזה כיוון אשאף. זו הנקודה. ומניחה שעניינים ייתפחו. סוריקטה (אגב, אביב - כתבת על חתימה ואני חשבתי שדיברת בהתחלה על חתימה בלשכה ואבטלה, ואחר כך הבנתי שזה קשור בכלל לסיומת כאן. לא חושבת שאי פעם טעיתי כאן בהקלדה בעניין זה)

סוריקטה רק להגיד לך שאפו ושאני גאה בך על ההחלטה לכ פשוטה העיתוי והאיך קודם תחשבי מה את מייעדת לעצמך ואז תפעלי .. ולא צריך להתאבל צריך לשחרר :) והחתימה כתבת שכמעט חתמת את שמך אז אמרתי למה אני לע חותמת . לרוב אני מאוד מעורבבת לא לוקחת סיכון חיבוק של כוחות

אביב, תודה. שיתפתי המון אנשים. אז זו לא אני לבד והפוגע. ונראה מה יהיה. סוריקטה

הי אודי, מותר להיות עצובים, משפט שגור בפי. ההנחה שתפתחנה דלתות - יפה. נאמין שכן. וסקרנות כנראה משאירה רבים מאיתנו כאן. סוריקטה (הכינוי שלי עכשיו קצת מזכיר את המילה סקרנות:-))

אני מרגיש כאילו תקוע לי מחשבה בראש מנסה להצעלם ממנה ולא מצליח , הצעסקות בא מביאה אותי לידי חרדה ובילבול

:( אני מצליחה בתחומי מאוד, פתאום ככה מוצלחת כזו....עוזרת לכלם כמו שתמיד אני לוקחת על עצמי, לא ממקום של פריאירית או משהו כזה אלא ממקום דווקא טוב ........אבל מרגישה כשאומרים לי "כל הכבוד", יישר כח, אלופה וכו'....זיוף..מזוייפת!!!!! כאילו אני עושה את הכל כדי לקבל מחמאות ולהרגיש אותם איתי ואהובה כזו.פחחחחחחחחח. לא מגיע לי כלום. בפגישה היה ככה טוב והכל ואמרתי על כל הדברים הטובים שאני עושה ועל הצלחות והיא אמרה שזה "האני האמיתי שלי" וכאלה..אני רוצה שיראו אותי.....אז ככה אני,פתאום "מראה לכלם" ואז רואים...משהו כזה..... פתאום גם מראה איך אני עובדת, את השיטה שלי וההצלחה..מבקשים ממני להראות ולהרצות על כך :( במה אני משוויצה????? לא יודעת לעשות את ה"שואו אוף" הזה, אפילו בזה לו......ואת כל זה לא אמרתי בפגישה....הפגישה הייתה על כל הדברים שאני עושה ופועלת למען אחרים וכו'..והעבודה הטובה שלי והקרדיט שקבלתי וכו'......חיובי ממש... היא שאלה אותי בסוף אם הרגשתי בסדר שהיא קשובה ושטויות כאלה כי הרי אני אמרתי שהרגשתי פעם קודמת שלא....אוף'...ואמרה ששפת הגוף שלי מראה שלא ממש..... ואז בסוף הפגישה הרגשתי עצב מאוד גדול.....וכשיצאתי ממנה בכיתי המון...וזה כאילו סותר את הכל.....הרגשתי ילדה קטנה שמשחקת אותה בעולם של גדולים.....ועכשיו עצוב לי מאוד וכול כולי מלאה בוז ועליבות כלפיי. אני בעצם כלום ואף אחד לא יודע......זה האני האמיתי שלי ולא מה שגם היא חושבת........אני לא אדם כזה מדהים או טוב. הכל חארטה...עצובה :( לא יודעת מי אני בעצם.......לא רגילה, שינוי מבורך? שרואים אותי? מאוד רציתי שיראו אבל עכשיו, לא בטוח :( מעיזה להשאיר את ההודעה הזו פה..שתראה רק מחר ואולי אפילו מחר בערב....מ.(החסרה מאוד מאוד)

הי מיכל, יש לי רעיון שכזה - לו אחת מהבנות כאן הייתה כותבת בדיוק כך, כמו שאת כתבת. מה היית אומרת לה? סוריקטה

אי אפשר לענות כאילו מישהי אחרת.. אף אחד לא מכיר ויודע באמת..... הדפיקות והשונות...והעליבות שבי. הרבה בוז מגיע לי ולא כל הכבוד. זה לא כזה רציני לעשות מה שאני עושה....כל אחד יכול..אין בי כלום. :(

מתוקה מיכל... כן... אנחנו כנראה מורכבים .... יש בזה עצב .. אולי גם רגשות נוספים..? אולי אפילו הפתעה ?? מופתעים לגלות בעצמנו רגשות , מחשבות והתנהגויות שאולי מפתיעות אותנו ?... .... מיכל,.. אולי אני בכלל לא מובנת...? ואולי זה גם לא חשוב ..? ... מה שאני רוצה לומר לך שבעיני את אדם מיוחד .... ... ואולי בכלל מה שאני רוצה זה להיות איתך... במבי.

במבי..תודה וואו..הופתעתי לקבל ממך תגובה ואת מקסימה. אין לי כח כרגע ליותר מזה..

אפשר לדעתכם לסבול עמוק בפנים מערך עצמי נמוך ותחושת מסוגלות פגומה ועדיין למצוא זוגיות טובה? לפעמים אני מרגישה פצועה באורח חסר תקנה. קיוויתי שאמצע גבר שיאהב ויקבל אותי כמו שאני והחוק מרפי הזה שלח לי גבר שווה על הנייר ולא שווה כלום במהות שלו פנימה שרק דרדר לי את הבטחון עוד יותר. אני מפחדת להיות גלויה. מפחדת להראות חולשות. מפחדת להדחות. בדכ דוחה בעצמי אחרים כאמצעי להקדים תרופה למכה. ומצד שני אני לא רוצה!! לא רוצה לזייף חיוכים ובטחון לא אמיתי בשביל 'להקסים' מישהו. לא רוצה לשחק משחק של סקסית וחזקה ומושכת ומרתקת ומשהו שאני לא רק בשביל הריגוש ההתחלתי ובסוף לקבל כלום כי במילא זאת לא באמת אני שמרגשת אותו שם אלא איזה העמדת פנים. רוצה גבר שיראה אותי באמת ויקבל אותי באמת, בדיוק כמו שאני עם כל הכאב ותחושת העליבות שבי .. וזה הדבר שאני גם הכי מפחדת להראות החוצה 😞. בא לי מישהו שיחבק לי את הכאב וירפא אותי ויקבל אותי כמו שאני. אפילו המטפלת האחרונה שלי אמרה בכנות מציאותית שאין באמת דבר כזה 'אהבה ללא תנאי'. אז נמאס לי. נמאס שאני מרגישה שאי אפשר להראות רגשות אמיתיים בעולם הזה. שתמיד כאבים פנימיים מחפשים לעצמם מרחבים סודיים וסגורים להתבטא בהם, במקרה הטוב, כאילו שזה מגונה להיות אדם קצת פצוע או במצבי חולשה. אני מרגישה כמו בן אדם מזוייף כי אני סוחבת כאב פנימי באופן קבוע מזה שנים אבל לא מסוגלת להראות אותו אף פעם כלפי חוץ. למשל ספורות ממש הפעמים בחיי שהעזתי לבכות מול אנשים ולעומת זאת לכרית אני מוצאת את עצמי בוכה המון. הפער הזה לפעמים בלתי נסבל- האם באמת חייבים להיות עם מסכות כל הזמן?? איך אפשר בכלל למצוא זוגיות טובה בתוך המילכוד 22 הזה? כדי לגרום להם להתאהב ולרצות בך את צריכה להעמיד פנים שאת אחרת מאיך שאת באמת מרגישה עמוק בפנים כי מי אוהב אנשים לא מעשיים עם אנרגיה נמוכה?כולם מחפשים מישהו שירים אותם. הדיסוננס הזה זה די בלתי נסבל. וזה גם קצת כמו הביצה והתרנגולת. אם האקס האידיוט שלי כן היה מחזיר לי אהבה יכול מאוד להיות שלא הייתי בכלל מרגישה פצועה כיום. אולי הייתי נרפאית עד עכשיו??? העולם לא משתף איתי פעולה.

היי מימה, לשאלתך אכן זה אפשרי, אני, אבל אני של פעם. הרגשתי פגומה, מאוד! הרגשתי שאיש לא יאהב אותי אף פעם ועד לא מזמן אפילו לא האמנתי שבעלי ממש אוהב...אבל הוא קיבל אותי כמו שאני וזה אפשרי! הדחייה שלך אחרים, ההתנגדות, לא בריאה לך...ואת לא צריכה לזייף חיוכים אבל גם לא לבכות מול מישהו ישר בהתחלה, בטח שיברח! זוגיות זה לא מישהו לבכות עליו!!! ממש לא!!!! טיפול זה מישהו לבכות עליו :) נשמע שככה את מתייחסת לזוגיות וחבל!! זוגיות זה מישהו לחיות איתו להבין אחד את השני, להתפשר לחיות בטוב וברע! להכיר, כן, להכיר אחד את השנייה ולקבל ברור...אבל להכיר את הדברים הטובים, לחוות יחד... תראי יקירתי, אין דבר כזה "אהבה ללא תנאי" רק אמא לילדים יכולה לאהוב ללא תנאי (אמא לא חולה! או לא בעייתית נפשית, אוקיי?) ובזוגיות, אינך יכולה להתחיל קשר בלספר פגמים כמובן..ספרי על עצמך, כתבי את מעלותייך על דף והתחילי להאמין בהן! עזבי את החפירות של מה רע בך! ברור שאיש לא רוצה שתבכי עליו איש לא אוהב בכיינים על העבר וכו'. אבל אם מישהוא יאהב אותך בזכות מי שאת תוכלי גם לבכות על כתפו והוא ידע לנחם. אבל זה לא תחילת קשר זה קורה אחרי קשר ממושך והכרות. בהצלחה.

הי מימה למה מראש את מחפשת "מישהו מושלם על הנייר" ? אם את רוצה שמישהו יקבל אותך כמו שאת, עם הפצעים והכל, זה צריך להיות גם הפוך..אולי תנסי לחפש גם מישהו שמכיר את התחושות האלה, שלא ייבהל מהם, שיבין אותם, ואולי גם תרגישו שניכם פחות לבד..את יוצאת מתוך הנחה ש"צריך" להעמיד פנים. לא צריך כלום..אולי זה מה שהתרגלת לעשות כי חשבת שזו הדרך היחידה שיקבלו אותך. אבל אם זה לא עובד, נסי דרך אחרת - תהיי בדיוק מי שאת, ותנסי להיפתח למישהו אחר בדיוק כמו שהוא..אם את מצפה שיקבלו אותך עם כל הקשיים, החוסר אנרגיה, הכעסים והכל (מה שאומר שמישהו בצד השני חווה אותך גם "לא מושלמת" עבורו), אז את צריכה לעשות את זה גם כלפי הצד השני - קשר זה לא דבר חד כיווני..אולי לזה התכוונה המטפלת שאין דבר כזה אהבה ללא תנאי..את לא מציבה תנאים? אולי אם תבראי מציאות שאף אחד אחר לא מצליח לעשות אותה ותקבלי אחרים ללא תנאי אז תלמדי אותם בהדרגה לעשות כמוך.

אני בטוחה שכתבתי תודות היום. לרגע חשבתי שאולי אני עם כל השיגעון שלי טועה .... אבל אני זוכרת שכתבתי לך תודה על הנתינה כל השנה .. מקווה שהם סתם לא נמצאו ולא צונזרו .. ושוב תודה לך באמת באמת על הכל

ונמצאה האבידה...

את השנה החדשה התחלתי בכמה פעולות מאוד טריגריות למען בריאותי .... זה אולי סימן לעידן קצת חדש מקווה שאצליח ללמוד לווסת רגשות שלילים כשאני עושה משהו טוב לעצמי .... אני בדרך 😊 ורוצה לאחל לכם 2018 טובה ומחייכת לכם

אביב יקרה ואמיצה איתך שירה

תודה שירה מודה זה היה אומץ הלוואי וימשיך

אביב יקרה, מחבקת. שיבואו זמנים בריאים וחזקים יותר. סוריקטה

... ואני מקווה שנצליח לסחוף איתנו את הקבוצה כולה כאן בכיוון בנייה ובריאות ושיקום והתחלות חדשות וחיים. וכמובן, מסכימה עם אודי. את מתוקה אמיתית. סוריקטה

תודה אישה יקרה ואמןןן

אודי אני חולה יש לי חום אני מרגישה לא טוב הראש כואב לי וגם העצמות וגם כל הגוף כואב לי ושבוע הבא יום השנה הראשון למותו של אבא שלי ויורד כל הזמן גשם ואולי הגשם מרטיב את אבא שלי ואולי קר לו אודי כואב לי הראש אודי יש לי חום אודי אני חולה

במבי אהובה, כאב בעצמות, בלי אבא. כאב נוראי. גם אני חולה, ואומרים לי "תראי, כולם עכשיו", ובכל זאת, העיתוי הזה (אצלי - מאותה שיחה מעליבה מול הורים יהירים), אצלך - כאב בלתי נישא של אובדן - אז אני מוצאת קשר. שולחת חום של אמא חתולה בבית מוגן ומחומם ועטוף. וכרית. ושמיכה רכה. ודובי גם. לב, סוריקטה

סוריקטה מתוקה !!! ראשית, מאחלת לך החלמה מהירה !!! .. סוריקטה, מתוקה... כן..חשבתי על העיתוי .. לא חושבת שמדובר במקריות ..גם לא אצלך.. שוב אני נוכחת לקשר העוצמתי ולחיבור גוף נפש (גופנפש) .. אני קוראת את ההודעות.. קוראת ומתפעלת מהדרך שאת עושה, מהדרך בה את בוחרת עכשיו להתמודד עם ההורים של הזאטוטים.. ואולי נכון יותר לומר, ההסתכלות הנוספת ואולי המחודשת שלך על עצמך... מחבקת אותך סוריקטה.. .. והמילים שכתבת לי שאני מעתיקה: "שולחת חום של אמא חתולה בבית מוגן ומחומם ועטוף. וכרית. ושמיכה רכה. ודובי גם." הן בדיוק המילים שהייתי צריכה לשמוע.. :) ממש ממש הרגשתי ועדיין מרגישה עטופה.. תודה אחותי האהובה :) שלך, במבי.

בת 35 עם כאבי גב תחתון וזרמים ברגליים, 5 חודשים לאחר לידה בהיריון סבלתי מסימפיזיוליזיס קשה, האורטופד אומר שיש בלט בגב מצילום שראה טרם ההיריון. מזה כחודש סובלת מאוד ומתקשה לעמוד על הרגליים נשלחתי לאי אם גי ולסיטי מציינת כי אף זריקות וולטרן אינן עוזרות ולא אתופן וארקוקסיה המלצה לאיזה רופא לפנות? ומה הטיפול המומלץ על מנת לחזור לתפקוד

היי, שוב מתלבטת ולא משוכנעת. האם להמשיך? האם יש טעם? בפגישה אחת הוא נחמד ונעים, רך ומכיל ובפגישה לאחריה הוא עוקצני וקר, בדיוק ההיפך ממה שהיה. הוא מישתנה כל הזמן והוא מאוד לא צפוי וזה מאוד מבלבל ומלחיץ אותי. אני ממש לא יודעת למה לצפות ממנו. האם הוא יהיה נחמד ונעים או שמא עליי לצפות לקור מקפיא? מבלבל ... מאוד מבלבל. לפרקים אני מחבבת אותו ולפרקים אינני יכולה לסבול את נוכחותו המעצבנת. תוהה האם יש טעם להמשיך? בפגישה האחרונה כל שחשבתי עליו הוא מדוע לעזאזל אני פה בכלל? רציתי הבייתה. חשה שאני מבזבזת את זמני. אני לא ממש מחבבת אותו, אני מתקשה לשוחח עימו על דברים שחשובים לי, אינני מרגישה בנוח במפגשים וכו'. תודה...

הי שירי, הייתי מציעה ניסוח קצת שונה - המטפל נחווה ב*עינייך* פעם אחת כטוב מוחלט, ופעם אחרת כרע טוטאלי. זה תיאור של הרגשתך *שלך* (ועם זה לא מתווכחים), שיייתכן שיש בה ראייה של שחור ולבן, או פיצול, ומכאן ניתן ללמוד *עלייך*. אני אומרת - להמשיך ולדבר בדיוק על זה. סיכוי סביר שמדובר בהשלכות. אינטגרציה זה משהו שטיפול נועד ויש לו כלים, לרוב, להצליח איתו. בשיתוף פעולה עם המטופל, כמובן. והתהליך איטי למדי. סוריקטה

למה זכרונות שליליים נחרטים בי. כל פעם שמישהו פגע בתחושת הכבוד או הבטחון או השייכות שלי במילה או מבט או העדר התייחסות או כל דרך שהיא... החוויות השליליות משאירות משקע. הרגש שנקשר אליהן נשאר ונשאר.. מלווה אותי . ואילו החוויות החיוביות - ובאמת שיש אנשים מקסימים מפרגנים וחיוביים מתנדפות יותר מהר. המילים והמסרים החיוביים לא משאירים משקעים בזכרון למה אני ככה עם חויות שליליות??? ואודי אני יודעת שכפסיכולוגים אתם לומדים פרקטיקה מסוימת אבל זה לא עוזר לאנשים כמוני אם זה לא באמת משנה את המנגנון שתארתי לעיל. כל מה שהטיפול הפסיכולוגי עזר לי בו זה למודעות טובה יותר לטראומות שהיו ונפרדות רבה יותר. אבל במפגש עם החיים והחיכוך עדיין קשה לי. מבחינות של תחושת בטחון מסוגלות ערך ונמרצות של עשייה. וגם לא מבינה למה אני זוכרת חוויות שליליות ככ הרבה זמן. בגלל זה אני גם ממש כועסת ושונאת כשאנשים פוגעים בי כי הם עושים נזק שהוא הרבה יותר גרוע מפגיעה נקודתית. הם מטמיעים בי עוד זכרון רע לחיים במקום שתהיה חוויה מטיבה ומתקנת. ובטיפול הפסיכולוגי זה היה גרוע וטראומטי בצורה נפשעת ממש. אודי איך פותרים?? אני במאבק על הטוב. אבל מבחוץ כמעט אף אחד לא תמך במאבק שלי. אני ממש לבד במערכה. ההרגשה הזאת שהכל תלוי רק בי, שאף אחד אחר לא יעשה בשבילי או יעזור צעד אחר צעד וישאר צמוד לתמוך בלי שום נטישות ... זה חסר לי. משהו חיצוני שתומך. מחבק. אוהב. מזין.. מעודד ושותף איתי במטרות שלי. אין לי כזה. אני לבד. אז סבבה. אני יעשה לבד, אבל למה תוך כדי מלווים אותי זכרונות של חוויות שליליות כל הזמן מאנשים שהיו מגעילים אליי ובלתי תומכים? לפחות שאם כבר לבד אז שאהיה במקום נקי בלי זכרונות שליליים. למה ככ קשה להיות במקום נפשי נקי? הזכרון הורס לי את החיים. בעצם לא יודעת מי אשם. הזכרון שלי או האנשים שגרמו לחוויות שליליות? כי הרי אם הסביבה הייתה רק טובה הוא היה זוכר רק דברים טובים.

אני בספק אם בכלל תשימי לב למה שאני כותבת, ובכל זאת - מה שאת מתארת, אני מניחה, מוכר לכולנו. ולהבנתי כן יש לדבר הזה שאת מתארת קשר לעניין של הקושי להפריד. לשים גבול. להגדיר את עצמך. סוריקטה

היי. לא מגיבה בדכ אבל תמיד שמה לב ! :)

תשובה מאד לא מספקת. אני בטוחה בוודאות גמורה שחוויה חזקה טובה אחת הייתה מתקנת את כל המנגנון אבל בכל הצמתים הקריטיים שהגעתי להזדמנות כזו נדרש שיתוף פעולה חיצוני שרוצה בשבילי ויחד איתי וזה לא קרה ככה. המזל שלי לא התרחש ככה. ובטיפול בכלל, העבודה שלה הייתה לתסכל אותי בכח. אם הייתי יודעת מראש לא הייתי טורחת לקוות שם לכלום... הקשקוש הזה של ללמוד להתמודד עם תסכולים... לפעמים מה שצריך זה חוויות טובות ומזינות ומשמחות - מילוי! ולא עוד תסכולים... אבל אם כבר העולם מלא בתסכולים בין כה וכה כמובן שרצוי להיות מסוגל לשאת אותם ולשרוד ולהמשיך הלאה בלי להשבר. אבל בסופו של דבר אדם לא רק רוצה 'לא להשבר' אלא להגיע למקום טוב. שיהיה לו טוב. שיהיה סיפוק. ובזה אני לא מצליחה למצוא תמיכה חיצונית עקבית טובה. נראה שזוגיות אמורה להיות מרחב כזה לא? עד שהייתה בי מוכנות לתת מקסימום מעצמי כדי לייצר מרחב של אהבה מקבלת עבור שינינו נפלתי , בדיעבד מסתבר, על אידיוט שבכלל לא העריך את זה ולא התעניין בזה.

תודה שקמתי תודה על פרנסה תודה על הבנות תודה שאני יכולה להרשות לעצמי תודה שאני מסתפקת במועט תודה שאני עושה צעדים בנוגע לבריאות תודה שאני מודעת להרס שבא יחד עם העשייה תודה שלפעמים אני מצליחה לבלום תודה על מי שמלווה אותי תודה על שיחה חשובה תודה שלמרות הכל אנחנו מתאמצים ולא מוותרים תודה על כל חלקיי תודה על מי שאני תודה שאני מנסה להכיר גם את החלקים היותר קשים ודרכי הפעולה שלהם תודה על מטפלת שמבינה את המורכבות תודה על חיבור שלי לאנשים עם כל הקושי ושמירת המרחק תודה שאני זוכרת שאם התגובות שלי יצאו מכלל שליטה זה אומר שזה לא קשור להיום תודה על המקום הזה שמאפשר תודה עליכם אנשים טובים שכאן שנצליח לעשות לעצמינו ולאחרים שבוע טוב קל רגוע ומטיב

אוי, קשה לי לומר תודה היום ובכל זאת - תודה על הקשרים האנושיים שבניתי בשנים האחרונות. שאני באור ולא בחור. תודה לחתולים שמקיפים אותי. תודה לברווזים ששוחים בבריכה בגינה הציבורית. תודה לאלוה ורה הפורחת. תודה שאני מווסתת רוב הזמן, או חוזרת לשם תוך פרקי זמן קצרים. תודה שאני מצליחה לחייך. סוריקטה

תודה על יום גשום תודה שאני לומדת להתגמש תודה שאני עושה פעולות תודה שאני מנסה לשמור עלי תודה על רעיון שיצעיד אותי קדימה תודה שיש לי מספיק זמן לתכנן את עצמי תודה שאני משחררת דברים תודה על אנשים שמלווים אותי תודה על מי שליווה אותי ועדין איתי בלב תודה על היכולת להעזר באחרים תודה על תהליך תודה על תקווה ואמונה שאפשר אחרת תודה שאני יודעת שמגיע לי טוב תודה שאני לומדת גם להרגיש תודה שלומדת לזהות מה מהיום ומה שייך לעבר תודה שמתחילה לקבל את הדברים תודה על שנה ישנה שהייתה מספיק טובה אלי תודה על שנה חדשה שממטירה עלינו שפע מהרגע שהגיע לעולם תודה לכם שהייתם איתי בשנה החולפת תודה אודי עלייך ועל המקום הזה מאחלת לנו שיהיה לך הכוחות להיות איתנו גם בשנה הזאת שבאה אלינו לטובה

הי כולם, מרגישה שקצת פותחת כאן הודעות רבות לאחרונה, אני טרודה. כן, אני מרגישה מנוצלת ומקופחת, כנראה שלא רק התלכדות עם הקול הפנימי המוכר. הגוף מדבר - אני חולה ויורדת במשקל. מאד אפייני לזמנים כאלה. מצד אחד - אני מרגישה מחויבת, לא אני לעזוב ילד שאני קשורה אליו באמצע. או לדפוק אחרים. מאידך, יש גבול לכמה שאתן שידפקו אותי. מה שלא יהיה, אמשיך להיות מסורה ודואגת וקשובה. נוצרו גם קשרים עם אנשים אחרים בסביבה, ופתאום לנתק, זה די הלם עבורי. אין לי רזרבות או גב, או אלנטרנטיבה בינתיים. שפכתי קצת את הלב. משתפת גם אנשים בעולמי, כמובן. שומעת קולות מקולות שונים ומנסה למצוא את האיזון ולהרגשי פחות או או נוח איכשהו. המשמעותי בעיניי הוא כנראה ישנן פחות רגשות אשם. וזה טוב בכללי. פגשתי אתמול ילדודס שאני מאד אוהבת, טיפלתי בהם בעבר הם גדלו, והם הרחיבו מאד את לבי. קסומים שכמותם. הם שואלים איפה אני ומחפשים אותי. זה נעים לשמוע. סוריקטה

הי אהובה , לאט במחשבה שוב לא מהרגש כי הוא מרגיש דפוק כי אם ממקום שיודע שיכול לשפר ומגיע לו שישופר .... בנתים תחפשי ותבדקי אלטרנטיבות ...

תשמעי, אביב, הפעם הפצתי את מה שקורה ולא שמרתי את עצמי כעדה יחידה. לא רק בטיפול. ממש בחוץ. ובין אנשים בריאים. פשוט הזוי הדבר הזה. אנשים טובים הבטיחו שיעזרו לי למצוא אלטרנטיבות. סוריקטה

בשונה מפעם - אני נעזרת באנשים המקיפים אותי. אנשים בעולם שבניתי איתם קשרים טובים. ולא רק הטיפול. קשרים חדשים ממש מהשנים האחרונות. עם סוריקטה החדשה, או זו החבויה מהעבר שעכשיו יוצאת לאור בגלוי. סוריקטה

כייף כייף לקרוא

סוריקטה אהובה, קודם היה הגילוי המרעיש על השכר הלא הוגן עכשיו אולי נכון לתת לדברים לשקוע, לאט לאט בקצב ובזמן שלך ובמקביל לבדוק אפשרויות אחרות. ברור שלא תנטשי בטריקת דלת כי את צריכה להרגיש שלמה עם המהלך שאת עושה. בינתיים זה תינוקי והקשר ובודאי ההערכה הרבה שאת מקבלת ומשם יגיעו עוד דברים הולמים ומתאימים יותר. תשמרי עלייך שלך, שירה

הי שירה, אכן בקצב שלי, והתגובה לא תהיה רגשית ובטריקת דלת. אלא מנומסת. ועדיין תינוקי ייקבל השקעה והקשבה ומסירות מלאות. כנראה שאני איכשהו מצליחה לשמור עליי, וזה מעניין. ובהקשר למחשבון ברשת - אני מגיעה, אמנם, מאזור של אוכלוסיה קצת חלשה, אבל עובדת אצל הייטקיסטים באזור מאד נחשב, מהתעריפים הגבוהים ביותר. לפי כל בירוריי, יותר ממה שנותן המחשבון באינטרנט. אני לא ממציאה. יש עדיין מי שמקבלות שכר שנחשב מאד נמוך לאזור, אבל אני לא רוצה להיחשב בשוליים. די לזה. בייחוד כשאני רואה כמה מטפלות רבות לא שמות על הילד, ולא מזיזות ת'תחת (סליחה על הניסוח), ועוד ועוד, ומתוגמלות הרבה יותר. סוריקטה

וסוריקטה, תראי את מחשבון השכר למטפלות שיכול לתת מושג כללי על רמות השכר באיזורים השונים: http://www.nannys.co.il/Calculatur.asp

איך אני אומרת להם את זה... יש לי כל מיני ניסוחים בראש. אולי מישהו יקלוט שאני לא מובנת מאליו. ואולי לא. מרגישה שעשיתי עבודה טובה, מאד טובה, ושהם מפגרים ואיבדו אותי. סוריקטה

שלום רב, ברצוני לעשות עבודה פנימית יעילה, להרחיב את ידיעתי אודות עצמי, ואשמח לקבל עצות כיצד להגיע לתובנות חדשות תודה

"גם אם יש כמה גרסאות לדבר - יש בזה רווח, מאחר וייתכן שלא משלמים לך פחות" בוקר אור אודי וגם לכולם. איני מתווכחת עם המילים או שוללת אותן, אך אוסיף - באמת שאני מבררת את העניין של הקורה בשטח, וכוללת בפנים גם את הרגשתי. אכן, כנראה, יש מספר רב של מועסקות שמקבלות שכר הרבה יותר גבוה באזור. מן הסתם, אין לי נתונים סטטיסטיים של כולם. עם זאת, אני יודעת שגם במקומות כאלה (כמו בכל מקום עבודה, כנראה) עבור אותו תפקיד יש מי שמקבל שכר נמוך יותר. כמוני. מאידך, אני מוצאת את עצמי משקיעה כל כך עד שלא נותר לי זמן לנשום. זמן לעצמי. יש בזה גם את החלק שלי. כי אני כזאת. קשובה ומסורה ומשקיעה מאד. לעתים מידי. ובכל זאת, יש משהו לא הוגן ולא חוקי (וזה כולם אומרים) בתנאי ההעסקה שלי. וגם הסביבה (הבית) יש בו אלמנטים שמאד קשים לי. גם אומרים לי שצריך למצוא את מי שמוכן לשלם בנדיבות. תלוי על מי נופלים. בכל אופן, נטיית הלב שלי היא למצוא מקום שבו אולי לא משלמים יותר, אך קרוב לבית, ללא נסיעות דחוסות בפקקים, וגם פחות שעות עבודה וגם לטווח ארוך. הציפייה נראית לי לא כזאת הזויה. הרבה מכירים אותי פה. יודעים מי אני. והוצאתי לעצמי שם טוב. וגם - חברתי לקבוצה חדשה עם חברים טובים. סוריקטה

סוריקיטה ,מחזקת אותך על כל מילה ומתפללת עבורך

מה שכל כך מבלבל אותי הוא שההורים נורא נחמדים אליי, צחוקים ובדיחות והתלהבות וכאלה והכל בהגזמה. הם גם אומרים את דברם באופן מאד בטוח. וזה מטעה מאד. ובמקביל כאילו מתחת לפני השטח יש משהו נורא אלים (ולא רק אני אומרת). כמו אצל נוכלים, שהם לכאורה חמודים ושובי לב כאלה. אני ממש מתבלבלת וממש קל לי בפנים להפוך פוגע ונפגע. סוריקטה

יקרה הכי מבינה אותך ברמות הגוף הצלחת להעביר אלי את התחושות הפנימיות של הדריכות של ההרגשה הלא נעימה .. יקרה אני לא חושבת שאת טועה וכן זה דרכם של אנשים שרוצים להשיג את מטרתם הם לא רוצים שתלכי בוודאי שהם אומרים את שלהם בנחישות כדי שתישברי . אני בטוחה שאת אמרת את שלך בחוסר בטחון מלא יקרה מכירה אותך כבר כמה שנים עבדת במקום אחר והיית מאושרת כן היו לך חילוקי דעות בקטע מקצועי אבל לא ככה ... את פשוט סובלת מהיום שהתחלת לעבוד שם את עצובה את כואבת את התנאים ואת ממש סובלת פיזית ... בעבר היית כותבת על תינוקי וכולל מלאת אושר פנימי שהיה עובר מהדף אליינו ...וכאן את לאכותבת על תינוקי בכלל את לא מדברת על הנאה מהעבודה את להפך כותבת על יום ארוך קשה לא מתגמל שמתחיל בנסיעות ארוכות וצפופות. לא רואה שמתחשבים בך לא רואה שרואים אותך .... יקרה שלי בפנים את יודעת מה האמת קשה לנו לקבל את זה שיש אנשים שנראים נחמדים והם תוקפנים ומקרבנים ....די את לא קרבן יותר !!!!!!!!! אני יודעת שאני דוחפת אותך כשאני בעצם לא מכירה אותך ואין לך גב כלכלי וזה מפחיד הכל את צודקת אבל כדי ליצור שינוי חייבים לצאת ממשבצת הנוחות גם שהיא בעצם לא נוחה ולא טובה... אני סומכת על המטפל שלך שיודע בדיוק בדיוק מה הוא אומר לך .... ושתדעי לך אני רואה אותך איך את מתחילה ליישר את הגב לקבל עמידה יציבה עם שתי רגלים על הקרקע ....וצבע הרבה צבעים יפים זוהרים בטוחים בעצמם ... בכל פעם חלק שקוף אחר שלך מקבל צבע וזה נפלא בעיני... תהליך מדהים וקשה את עושה עם עצמך מול המשפחה הזו ... גאה בך, זה לא פשוט ... חיבוק ענק

הי אביב, כן, יש אמת בדברייך. אני סובלת מהיום הראשון. למעשה, במחשבה לאחור, כנראה שכבר ראיתי משהו במפגש הראשון, והייתי יכולה בכלל לא לבחור בזה. אבל לא ניסיתי בכלל. היהירות שם בבית זועקת לכל עבר. הפער בין מה שנאמר למה שמבוצע - ענק. סיכוי סביר שאני משדרת חוסר ביטחון. הם גם אנשי מכירות, מן הסתם קוראים פנים. אביב, את מתוקה אמיתית, אני ממש שמחה לקרוא את מה שאת כותבת לי בימים אלו. דברים של אנשים גדולים. שלך, סוריקטה

ותודה גם למטפל שלי, לחבריי, ולכל התומכים. סוריקטה

מוזר לראות אותו מתרגש ונוסף. אין מצב שאדבר על זה איתו.. שבת שלום, יקרים ויקרות אני כותבת אחרי שלקחתי כדורים אז סלחדה אם יש טעויות ביי

הי רוני, את מתכוונת למטפל? אודי שאל, בעיניי, שאלה יפה וחשובה - מדוע זה מרגיש מוזר. גם לי, כנראה, היה מרגיש 'מוזר'. והתשובה שהייתי נותנת לעצמי היא שפתאום ככה מגלים שיש לו חיים גם מחוץ לחדר והוא לא רק 'שלנו'. אין לנו בלעדיות. לנו ולקשר. כן, מוזר... ודווקא הדברים האלה שאנחנו נוטים לומר שאין מצב שנדבר עליהם - אני מוצאת שדווקא שם יש חשיבות לנסות לאזור אומץ וכן לשתף. מה את אומרת? סוריקטה

הי סוקריטה. תודה על הנקודות שהארת לי. את אישה יקרה ומדהימה..

ואני מקווה שתצליחי ליישם. שלך ואיתך, סוריקטה

אני מנסה אודי לטפל בגוף הזה וכל רופא שאני מגיעה אליו מטלטל ומוציא ממני חלקים אחרים . מצטערת שכתבתי קודם כל כך לא מחוברת לא יודעת מה כתבתי שם רק יודעת שהייתי כאן אז סליחה אם לא מתאים . עדין לא ממש אני אבל לפחות מבינה מאיפה זה בא ... היה שם משהו בסיטואציה אצל הרופא שהיה כל כך טריגר ...גם שזה לא פולשני ... אודי יש לך מילים כאלה שירגיעו .. ושיהיה לכולם שבת טובה רכה ונעימה ...

... קצת קשה לי.. גם לכתוב. עוד שבועיים יום השנה הראשון למותו של אבא שלי. ובמשפחה הגרעינית, אליה נולדתי כולם רבים עם כולם הכל מתפורר אין לי כוח עכשיו אך רוצה לומר לכם שהאיכפתיות שלכם נוגעת עמוק בליבי. אכתוב כשיהיה לי קצת יותר כוח. תודה לכם יקרים ושבת שלום במבי.

במבי מותק שלי, ואולי אנחנו כאן משפחה גרעינית מסוג אחר? אולי לאבא היה תפקיד של מאגד החלקים וכשהלך, הכל מתפורר? נשיקות, סוריקטה

הגוף שלי קורס לאט לאט מנסה כל כך לעשות למענו וזה גורר הרבה בעיות מתקשה לאחוז היום ואודי איך אני יאמין להם ..איך הם אומרים שאני עבדתי בשבילו אז ...אם זה נכון ולא סתם פרשנות של המוח שלי .... אז לגוף הזה מגיע עונש ולא טיפול..... אני הולכת ובאה .... אודי ....

הי אביב, בוא יבוא היום, בתקווה רבה, שפחות תרגישי אשמה ופחות תענישי את הגוף שלך. או שתהיה פחות התמכרות לזה. זה יכול לקרות. אין לי הסבר. מרגיש כמו נס. פלאי עבודת הנפש. סוריקטה

זה נורא סוריקטה נוראאאא... הגוף שלי באמת בקריסה הרבה דברים , כאלה שיצטרכו התערבויות כירורגיות מורכבות כאלה ואחרות .. הרבה רופאים שאני צריכה ראות ..וכל רופא טריגר מטורף שנגמר בניתוק ובאכילה מוטרפת ..עצוב אבל כן יש התקדמות ויש עשייה ויש מי שאיתי ותומך ותודה על העידוד והתקווה

זה אכן נשמע נורא. עצוב מאד. (רק עכשיו הגעתי למחשב וראיתי את ההודעות הפרוסות) איתך, סוריקטה

ואני נראית, בעיניי, כמו אישה מוכה. אני באמת, בהיסטוריה. אבל כך זה מרגיש היום ספציפית. ועם הזמן הכל חולף. סוריקטה

ופלאי הנפש המטופלת וכלי הטיפול. מצבי השתפר במהירה. מדהים. תודה לדוד רופא שלי. ההחלטה, מניחה, תהיה יותר שקולה. סוריקטה

היי סוריקטה, עצוב והתודעה חשובה.אבל יותר חשוב שהיום את כבר לא שם!

הי מיכל, אולי קצת כן מוכה, במובן של מה שאני עושה לעצמי. פחות מפעם, אבל יש שרידים. סוריקטה

ולאישה של היום

חיבוק גם לך. ותודה על התמיכה הרבה. סוריקטה

אודי, נפלו פניי - ביטוי מדויק כל כך, נפלו פניי, כי, כנראה, משהו כאן לא בסדר מכל מני כיוונים. כתבתי הודעות נוספות, מקווה שמהן יובן משהו. למרות שמה שפירטתי חלקי מאד. סוריקטה

הי, כפי שכתבתי למטה - קיבלתי תשובות ועכשיו אני יודעת קצת יותר היכן אני עומדת לצורך קבלת החלטות. ממש תמוה, בעיניי, שהמידע שיש בידיי שונה מהברורים של מעסיקיי. ואני חוזרת ובודקת את עצמי ומבולבלת. עייפה מאד ומקווה לנוח ולבשל מחשבות בסופשבוע. אלו הזמנים בהם אני מתנחמת בחתולים שמקיפים אותי. זמנים יגידו. סוריקטה

סוריקטה יקרה,בעיניי זה לא תמוהה..כי הם המעסיקים וכמובן שרוצים לשכנע אותך לטובתם..חשבת על האפשרות שלא תמיד אומרים את האמת או לפחות את כל האמת??? ככה זה נשמע. תלכי עם האמת הפרטית שלך!!! את שווה הרבה יותר!! העבודה שלך קשה וחייבת להיות מתוגמלת כיאות. ואם לא אז תמיד אפשרי למצוא אלטרנטיבות ותינוק אחר!! המון זקןקים למטפלות מסורות. אילו רק היינו מכירות כשילדיי היו קטנים..שתינו היינו מרוויחות!!!! כל הכבוד שאת מצליחה ואל תוותרי!!!! תעזי כמו שאת אמרת לי עם המטפלת זה אותו הדבר..להעז!!!

את ממש מתוקה. שלך, סוריקטה

סוריקטה יקרה ואהובה , את זוכרת את השיח שלי שלך ושל מימה על שכר נו אז לפי מה שהצצתי זה באמת לא הגיוני לעבודה שלך את בסדר ולפי איך שאני מכירה אותך הם פשוט זיהו אצלך את החולייה החלשה ...לא פלא שאת מרגישה אישה מוכה . לאישה מוכה של פעם יש כוחות אהובה ותמיכה ומי שלא מוותר עלייה ועוזר לה לפתח שרירים בגב ... וכאן קדימה לפעולה.... http://laledet.co.il/כמה-עולה-מטפלת זכויות - https://www.babysitter.co.il/minfo_nannyrights.asp http://www.nannys.co.il/Calculatur.asp https://www.helpbook.co.il/nanny https://www.metapele.co.il/rights את יכולה חישבי על צעדייך מהראש לא מהרגש לא אישה מוכה אישה שיש לה מה לתת והרבה ועם רוצים אותה שישלמו בהתאם . אוהבת אותך ואתך....

אביב, את אלף. אני אוהבת את ההודעות הרציניות האלה. מאד מאד עוזרות לי. אכן, לפי הלינקים ששלחת - השכר שלי נמוך. את הזכויות אני מכירה, יש לי קרובים וחברים עורכי דין, ולא קיבלתי אותן... נשיקות וחיבוק ענק, סוריקטה (וכמעט חתמתי בשמי האמיתי)

זאת הסיבה שאני לא חותמת אז אם לא קיבלת אותן זה הזמן לקבל ואם לא יש חוק ...פשוט נגשים ל בית דין לעבודה ממלאים תביעה ומקבלים זאת גם עילה מספיק טובה לבטל חוזה (כשתמצאי משהו אחר) יקרה שלי , זה השלב שאת יכולה כבר לעמוד על זכויותייך הייתי שם לעיתים אני עדין שם אבל אני כבר שנים מזכירה לעצמי שאני שווה ומגיע לי , לא אומרת בחזירות ולא לראות את השני ומצד שני כן מתוך מקום ששומר עלייך , על הזכויות שלך . את יודעת אני מתפרנסת מכאב של אחרים עצוב אבל זאת האמת (גם על המטפלים שלנו ניתן לומר זאת )ושנים היה לי קשה לקחת כסף על מה שאני עושה ...עד שהבנתי שזאת עבודה וכעבודה מגיע לי תגמול . כהתנדבות אני עושה דברים אחרים ועליהם אני לא גובה תשלום . בקיצור יקרה עם טוב לב ושריטות עבר לא הולכים למכולת ולא דואגים לגב כלכלי לזיקנה .....אנחנו אתך ויודעת שקשה ..קראתי שם למעלה על האוכל אז בבקשה שתיינו נשמור ....

"גב כלכלי לזקנה" כמה נכון. וגם אני עדיין מתנדבת בהרבה מקומות. ששתינו נשמור, שלך, סוריקטה

אודי וכלם אז...היה מביך..היא כמובן אמרה שיכול להיות שלפעמים היא פחות קשובה ושהיא הרגישה שפחות היה מתאים לדבר על מה שרציתי ולא הצלחתי, כאמור בגלל הרגשתי אותה.. אז היא הרפתה מזה....ורצתה שאני אגיד לה כשאני מרגישה שהיא פחות קשובה בזמן שזה קורה כדי שתוכל לשים לב ולהיות קשובה יותר.....בקיצור אני שמחה שהיא לא הכחישה שבאמת הייתה פחות קשובה ואמרה שהיא מצטערת שכך הרגשתי.. ובכלל היא בקשה שאשתף באיך שאני חווה באותו הרגע..והיא אוהבת אוטנטיות, או "כאן ועכשיו" כדי לעבוד יחד...והיא בעד פתיחות כמה שיותר..אני יודעת....והבטחתי להשתדל לומר לה כאשר ארגיש אותה פחות מכילה...הייתה שיחה דווקא מעניינת וטובה. היא אומרת שיש לי חושים טובים :) כנראה שהרגשתי נכון מסתבר..הפעם היא הייתה סופר קשובה. כנראה שהשתלם לומר לה כי היא ממש ממש השתדלה :) תודה שאמרתם לי שזה בסדר לשתף גם בזה..לפעמים יש דברים שמוזר לשתף בהם.

מיכלי הכי שמחה בשבילך

הי מיכל, מסתבר ששווה להעז - גם אם התוצאות מרחיבות את הנפש וגם אם מאכזבות. כי אז לפחות יודעים ולומדים לבאות. שמחה שהתוצאה אצלך הרגיעה. יופי. שלך, סוריקטה

גוררת את עצמי לעשות צעד ועוד צעד ועוד צעד כאשר בפנים מפורקים, מדממים, פצועים, כאובים... כל כך כאובים מרגישה שאני לא מסוגלת לשאת יותר זה מרגיש גדול עלי אני רק רוצה להתקרבל מתחת לפוך וללכת לישון ולקום אחרי הכל.. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.. אין לי כוח יותר לשרוד ולכאוב.. אני רק רוצה קצת שקט בראש... רק קצת שקט בראש..רוצה ללכת לישון ולא להרגיש רדופה בפחד איימה אני כל כך התעייפתי.. קשה מדי... קשה מדי...

לאט לאט בקצב שלך תרגישי בטוח לשחרר מעט כאב להיות לחבק ולהקשיב לחלקייך זה לא שהכאב הולך אבל מרווחי הזמן בן הגלים גדל .. ומאפשר נשימה . בינתיים תעזרי בנו ובמי שאפשר מאוד מאוד ממליצה להתמיד בראייה החיובית ובהיגיון הבריא זה עוזר להתקרקע לכאן ועכשיו ולזכור שהם מרגישים שם והכאב הוא רק זיכרון של כאב כמו שאודי אומר..... חיבוק ענק ענק אוהבת

הי ינשוף, כל כך מובן הרצון לנוח והמשאלה ללכת לישון ולקום בריאים. שלך, סוריקטה

תודה שקמתי תודה שמצליחה להרגיש את מי שמלווה אותי תודה על עוגנים בדרך תודה על יכולת לבקש עזרה תודה שלמדתי לבקש עזרה תודה על תהליך תודה שאני מבינה יותר ויותר תודה על ספר שאני קוראת תודה על האוטובוסים שהביאה אותי למחוז חפצי תודה שהצלחתי להניע את עצמי הבוקר תודה שאני מנסה יותר ויותר תודה על פרנסה תודה שאני מציאותית ולא דוחקת מחשבות על העתיד אבל לא נכנסת לחרדה מהם תודה שאני מנסה הכי הרבה שאני יכולה לטפל בעצמי תודה שאני מסתפקת במועט תודה שאני מיסתגלת כמעט בכל מצב תודה שאני אני תודה שאתם כאן איתי שיהיה המשך שבוע טוב ונפלא

תודה על בוקר חדש תודה שישנתי תודה על הקשבה לחלקים תודה על שמחה בלב תודה על יום עמוס תודה על הבנה של דברים תודה על עשייה תודה על מי שאני תודה על ידיים ורגליים תודה שאני עוד עצמאית תודה על מחשבות טובות תודה על כאב תודה שאני מנסה לעשות פעולות מבריאות תודה שאתם כאן איתי תודה אודי שאתה מאפשר

תודה לטיפול שבזכותו הקימה מנפילות כל כך הרבה יותר מהירה. שיקום. סוריקטה

תודה שהגיע סופשבוע תודה שמתגבשת בי החלטה סוריקטה