פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום לדר אורן, אני משתמשת בפרוזאק מספר שנים וסובלת גם מנדודי שינה. מטופלת במעבדת השינה. האם פרוזאק עלול לגרום לנדודי שינה, או לחזק את הפרעות השינה הקיימות אצלי. תודה, רוני.

רוני מניסיון אישי שלי וגם מידע מהפסיכיאטרית שלי הפרוזק אכן גורם לבעיות שינה ולכן היא השביעה אותי לקחת רק בבוקר לאחר שאוכלים משהו ולא על בטן ריקה . כשאני שוכחת לקחת בבוקר ולוקחת בצהרים הלך לי הלילה ואני נרדמת רק לפנות בוקר.

רוני שלום אנא נסי לברר בפורומים העוסקים ברפואה. הפורום הזה עוסק רק בפסיכותרפיה, כלומר, טיפולים פסיכולוגיים באמצעות שיחות. בכל מקרה, הרופא המטפל צריך לתת את התשובות הללו על רקע ההיכרות האישית עמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני בן 44 בשנים האחרונות אני נמצא במצבי חרדה ובלחץ נפשי קשה ברור לי שאני צריך עזרה תרופתית ניסו עלי הרבה ממשפחות תרופות הפרוזק וההשפעה שלהם עלי היא הפוכה התרופות מעצימות את החרדה אני מרגיש בלבול רב לא בפוקוס אני נמצא במצב של עילפון וזה מביא עד לידי התמוטטות לא פעם הגיעתי לחדר מיון כאשר אני לא לוקח תרופות המצב הפיזי הרבה יותר טוב אבל מאידך יש את הבעיה הנפשית באיזה כיוון ובאיזה צורת טיפול עליי לקחת? האם ידוע ברפואה על תופעה של העצמת הבעיה ע"י לקיחת תרופות מרגיעות?

ממליצה לך לשאול ב"מסע אל העצמי" באתר חרדה חברתית.

אריאל שלום קודם כל הייתי שואל האם קיבלת גם טיפול בשיחות. מצבי חרדה ולחץ נפשי דורשים התייחסות פסיכולוגית אם רוצים לטפל בשורש הבעיה. הטיפול התרופתי עשוי לסייע אך לא נוגע בתוכן של החרדות. לגבי התרופות עצמן, אינני נותן ייעוץ בתחום זה, נסה לברר בפורומים העוסקים ברפואה. בכל מקרה, הרופא המטפל צריך לתת את התשובות הללו על רקע ההיכרות האישית עמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, ד"ר, איך מפסיקים לעשן? גראס, אני מתכוונת. כשהייתי בטיפול אצל פסיכולוג לא עישנתי כיוון שהיה לי כוח להתנגד לזה בזכות המטפל. גם לאחר שסיימתי את הטיפול (לפני ארבע שנים) הצלחתי להחזיק מעמד במשך שלוש שנים בלי לעשן. בשנה האחרונה, ויותר נכון מספטמבר 2001 חזרתי לעשן כל יום. לפי הדברים, הפתרון נמצא בהליכה לטיפול פסיכולוגי כי זה הוכיח את עצמו, אבל אני מעדיפה לנסות לבד( הוא הרי נתן לי את הכלים). אז שאלתי היא, מאיפה מתחילים ויותר נכון איך. תודה

אורנה שלום כנראה שהגראס משרת אצלך משהו ויוצר התמכרות פסיכולוגית. כל עוד אין לך תמיכה ממקור אחר את ממשיכה לעשן. מתחילים מלהבין את הצורך ואח"כ מחפשים כיצד אפשר לספק את הצורך בשיטה אחרת שתהיה עבורך חיובית יותר מהגראס. חוץ מזה שאם הטיפול עזר לך, הייתי ממליץ לנסות ולחזור לטיפול, אפילו לתקופה קצרה, כדי להתחזק ולחזק את הכלים שרכשת בסיבוב הקודם. בברכה ד"ר אורן קפלן

ל-ORNA שלום, לאחר שנים של תלות נפשית בעישון גראס אני שמח לדווח שניצחתי! המלחמה היתה אמנם קשה וארוכה, אך היא הסתיימה. מהתרשמות שטחית מהסיפור שלך נראה לי שהסיבות שלי לעישון היו יותר עמוקות משלך, אבל ייתכן שאוכל לסייע לך באופן כלשהו מנסיוני הרב. בכל מקרה, כל טוב ובהצלחה, אבי

אני בת 30 ,גרושה +2 לפני חודשיים לערך חוויתי התקף חרדה בעקבות חנק מסיגריה ,בעקבות זאת חדלתי לעשן כמו כן הייתי תקופה מאוד ארוכה בלחץ נפשי ובהדחקה בעקבות בעיות עם החבר ולחצים עם הבוס בעבודה שדאג לא מעט להוריד לי את כל הבטחון העצמי ו"לקצץ את כנפיי" (בלשון המעטה) בוקר אחד קמתי והרגשתי נורא- דפיקות לב,רעידות,חולשה נוראית,בחילות,חרדה נוראית , הלכתי מאז להרבה רופאים שכמובן שללו כל בעיה בלב או מחלה רפואית אחרת. היטיב להגדיר זאת רופא המשפחה שלי שמכיר אותי מקטנות "גופך דומה לרכב שעובד על טורים גבוהים - צועק לעזרה ולהרגעה". היה ברור לי שהסיבה היא נפשית למרות שבעקיפין התחלתי לפתח פחד מחלות. אני עושה המון תרגילי הרפיה שעוזרים לי המון ונמצאת בקבוצת תמיכה שעוזרת לי "לקלף את השכבות" ולטפל בכל הסיבות לכך. עכשיו המצב הרבה יותר טוב (ללא תרופות )אם כי יש ימים שעדיין הפחדים מופיעים המתח בשיאו ומה שהכי מטריד זו הרגשה של חוסר מציאות והלחץ שאם יקרה לי משהו מה יהיה עם ילדי ?? הסיבה שאני פונה היא מאוד ספציפית - מדוע אני מרגישה זרמים של בהלה ופחד בחזה כל היום ודפיקות לב בבוקר - גם כשאני לא במתח ? האם התופעות הללו הינן רברסיאליות או שכל חיי אאלץ לחשוב איך יעבור היום הבא ? רופא המשפחה המליץ על "סרוקסאט" מאחר שאומנם יש הקלה ייחסית אולם התסמינים הגופניים מאוד מעיקים ומקשים בתפקוד" אודה לך מאוד על תשובתך

שרית שלום התופעות הגופניות שאת מרגישה נפוצות מאוד לאנשים שסובלים מחרדה, והטיפול בחרדה מטפל גם בהעלמות התופעות הללו. אני מצרף תקציר על הטיפולים המקובלים בחרדה, אני מציע לך לפנות לטיפול בצורה מוסדרת וממוקדת בבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

לשרית שלום, מה שאת מספרת מוכר לי היטב. בכל חיי הבוגרים. בצורה קלה ולעיתים קשה. במשך כשנה חשתי כך בצורה קשה וסירבתי לקחת טיפול תרופתי - ניסיתי טיפול פסיכולוגי, הומיאופתיה ועוד. דבר לא עזר ממש. (אני בת 45 נשואה +2). עד שהגעתי למרפאת חרדה בתל השומר והפסיכיאטר נתן לי סרוקסט. זה היה לפני כשנה. תוך מספר שבועות חיי השתנו מקצה לקצה... גם דברים "קלים" יותר שסבלתי מהם (כמו פחד ממעליות) השתפר. היום אני כבר ללא התרופה. לקחתי כ10- חודשים. אמנם.. אני לא רופאה אך מנסיוני האישי - ממליצה מאוד!! חזרתי לחיים. הדבר ה"רע" הוא שהיא יכולה לגרום להשמנה. העלתי כ10- ק"ג... בהצלחה!!!

טלי בוקר טובץ הדבר הראשון שעשיתי בבוקר הוא לבדוק האם יש מישהו שמזדהה איתי. תודה לך שהגבת , רציתי רק לדעת האם התופעות הגופניות מוכרות לך ? האם כל היום חשת זרמים כאילו את נבהלת ומתנקת מהמציאות ? , ממש כל היום הרגשה רעה שקשה לתאר. האם התופעות הגופניות נפסקו כשלקחת "סרוקסט? ואם יש תופעות גמילה מהכדור. אני פוחדת לאבד שליטה אם אקח את הכדור ,ןאני פוחדת להראות מגוחכת בעיני אחרים . אודה לך מאוד באם תגיבי שוב. שי היה לך יום נעים

השעה 04:00 בבוקר, ואני יושבת מבועתת מול המחשב. מאז התחילה האינתפידה אני סובלת מחרדות קשות. (לא שלא הייתי פחדנית גם קודם, תמיד הדאיגו אותי דברים שלא מטרידים אנשים אחרים, אבל הפחדים התגברו לפני כשנתיים). אני מפחדת לצאת מהבית, כמעט ולא מסתובבת אלא אם אני ממש חייבת וגם אז רק בסביבה הקרובה שלי אותה הגדרתי לעצמי "כבטוחה". בכל אופן, מזה כשלושה חודשים הופיעו גם תסמינים גופניים: לחץ בחזה, קוצר נשימה, חנק, סחרחורת, שילשולים, לא נרדמת בלילות וגם אם נרדמת אז מתעוררת מסיוטים, רעדבלתי נשלט בשרירים, כאבי ראש ובקיצור - שלל תופעות נוראיות. רופאת המשפחה שלי נתנה לי תקופה בשם קלונקס. לקחתי אותה כחודש, הרגשתי ממש טוב (וזה לא פלא שכן רוב הזמן גם הייתי מאד מנומנמת ועייפה אז לא היה לי זמן לחרדות). לפני כשבוע החלטתי להפסיק את התרופה שכן אני רוצה להיכנס להריון. הפסקתי את התרופה בהדרגה והנה - הלילה כאילו משום מקום הופיעו שוב כל התסמינים הגופניים. מצאתי את עצמי שוב מול החלון מנסה לנשום קצת אויר ולהרגיע את עצמי שזה לא התקף לב, ניסיתי שוב להירדם ולא הצלחתי. הרעד ברגליים חזר, כמו גם הלחץ בחזה. מצאתי את עצמי משוטטת בפורום פסיכולוגיה מחפשת עזרה. אני חייבת לציין שכשראיתי שאני לא היחידה עם התסמינים הללו זה קצת הקל עלי והוריד לי את הלחץ. צרת רבים חצי נחמה. אבל מה עושים הלאה???? סיון.

היי סיוון אני מקווה שהצלחת להרדם בסוף יקירתי. ליבי איתך כי אני יודעת מה את עוברת, התסמינים הגופניים כפי שאמרתי ישר מכניסים לפחד ואת חושבת שאת בעיצומו של התקף לב. אני,כפי שסיפרתי כבר עברתי המון "התקפי לב" כאלה וזה דבר נורא ואיום. אני יכולה להציע לך לעשות תרגילי הרפיה כשזה קורה, ובכלל לעשות תרגילי הרפיה פעמיים ביום לפחות למשך 20 דקות(לי זה עוזר). חוץ מזה תקראי גם את התגובה של טלי - אותי היא מאד עודדה , ואני מתכוונת ללכת לפסיכיאטר . אני רק רוצה לומר לך שאני מרגישה שלאט לאט חיי חוזרים למסלול וחלק מהתסמינים נעלמים , מה שאומר שאפשר לשלוט בזה,,, היו ימים שפשוט רציתי למות ולא לסבול יותר , הרגשתי כמו פסיכית ,והייתי בטוחה שכולם רואים אותי , כל הבטחון העצמי יורד ואתה מרגיש שאתה מנותק מהמציאות ועומד להשתגע לפחות. אני ממליצה לך לקרוא גם את הספר "היפנוזה רפואית ושיטות לשליטה עצמית" של ד"ר אנטולי אודסקי. שיהיה לך יום נעים עד כמה שאפשר

סיוון שלום אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולא להסתפק בלקיחת תרופות. לחרדות יש מקור והטיפול התרופתי מרגיע משהו באופן זמני, אך כמו שחווית, הוא חוזר פעמים רבות לאחר הפסקת הטיפול התרופתי. ולגבי התרופות, צריך לבדוק האם יש תרופות שתוכלי לקחת ללא סיכון בהריון, כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר, אני לא חושב שרופא המשפחה מספיק במקרה הזה. לכל דבר יש פתרון וחשוב דווקא בתקופה של הריון שתהיי רגועה ובמצב נפשי אופטימלי עבורך ועבור העובר. מצאי את הדרך הנכונה עבורך לקבל עזרה, אבל אל תשארי עם המצוקה לאורך זמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי נמצאת בשבוע השמיני להריונה הראשונה. היא בת 32. לפני כשבועיים התחיל אצלה תהליך דכאוני שנובע מחשש שגרמה נזק לעובר בתקופה שעדיין לא ידעה שהיא הרה. מדובר בשבועיים שבין הביוץ ועד שנוכחה בבדיקה שהיא בהריון. התלונה שלה היא לקיחת תרופת , עישון, קצת אלכוהול ששתתה במסעדה . בדקנו את כל אלה במרכז הר נוי שיש בידיו מענה לשאלות אלה ומבוסס על מחקרים בקנה מידה עולמי. נענינו שכל מה "שעשתה" הוא טריביאלי ולא עלול לגרום נזק לעובר. למרות זאת הפכו החששות אצלה לאובססיביות. היא בוכה רוב הזמן וחושבת על הפלה, למרות שאין כל אינדיקציה רציונלית למום בעובר . זה סחף אותה גם למחשבות בדבר היותה לא מוכנה ולא בשלה לאמהות . כל זה בניגוד מוחלט לרצונה לפני ההריון להביא ילד לעולם. היא מדוכאת, איבדה יכולת עניין שלא לדבר על יכולת הנאה מכל דבר. היא מטופלת כרגע בקסנכס ובקלונקס. ובמקביל התחילה טיפול בסרוקסאט. ההקבלה היא עד אשר תחל השפעת הסרוקסאט. היית מעוניינת לשמוע חוות דעת מומחה - לדכאון בזמן הריון. האם התופעה מוכרת? האם יש קשר לשינוי הורמונאלי? דופאמין? רצוני לציין שתופעה דומה קרתה גם בעת שנטלה זייבאן להפסקת עישון, אמנם בקנה מדה קטן יותר . האם ניתן להעריך את השינוי ההורמונלי בבדיקות מעבדה על מנת לטפל בו? תודה , אם מודאגת .

לאם המודאגת שלום ההריון כרוך בשינויים רבים מכל סוג אפשרי ולכן תקופת ההריון ואף זו שאחריה מאופיינת ברגישות רבה יותר. בתחום התרופתי והכימי לא אוכל לייעץ מאחר ואין זה תחום התמחותי, כדאי לפנות לפורומים הרפואיים, אך עדיף יותר להתייעץ עם הרופאים המטפלים בבתך ומכירים אותה באופן אישי. צריך תשומת לב מיוחדת לתרופות שהיא לוקחת כיום במהלך ההריון למניעת פגיעה בעובר. חשוב מכל, כדאי שהיא תפנה לייעוץ פסיכולוגי לתקופה הקרובה. היא זקוקה ללווי ותמיכה מקצועיים והתרופות הן לא פתרון מספיק. קורים לה דברים ברמה הרגשית ובמערכת המשפחתית ואלו נושאים שדורשים עיבוד והתייחסות אישיים. כל טוב ד"ר אורן קפלן

שלום, האם טיפול בפסיכואנליזה מתאים לכל אחד ולכל בעיה? לאיזה בעיות טיפול כזה מומלץ? מה ההבדל בין פסיכותארפיסט לפסיכולוג קליני? ולמה הכוונה "פסיכולוגים" בדפי זהב? תודה רבה לך!

עומר שלום טיפול בפסיכואנליזה די נדיר כיום, מדובר על מפגש של 4 פעמים בשבוע והוא מומלץ לאדם שמוכן ורוצה לעשות מסע מאוד מעמיק לנבכי הלא מודע. רוב הטיפולים בארץ הם דינמיים, כלומר מבוססים על הגישה הפסיכואנליטית אבל אינם נערכים בשכיבה על ספה וכוללים מפגש בודד או דו שבועי. פסיכותרפיסט הוא כל אדם שעוסק בפסיכותרפיה, בד"כ עובד סוציאלי, פסיכולוג או פסיכיאטר. יש כיום גם אנשים אחרים המכנים עצם פסיכותרפיסטים מאחר והחוק בעניין הזה עוד לא הוסדר. פסיכולוג קליני הוא פסיכולוג שעבר תהליך של התמחות וקיבל תואר מומחה, ועל פי החוק הוא הפסיכולוג היחידי שרשאי לתת טיפול נפשי. פסיכולוגים בדפי זהב הם פסיכולוגים שמספר הטלפון שלהם מופיע במדריך. במידה ואינך בטוח תוכל תמיד לפנות לאתר של משרד הבריאות ולראות האם הפסיכולוג הרשום במדריך מופיע בספר הפסיכולוגים, והאם הוא מופיע כמומחה קליני http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני מעוניינת לקבל המלצה על סקסולוגית מעולה שטיפול אצלה יהיה גם במחיר סביר ביותר . הבקשה שלי היא דחופה . בתודה מראש ,

את יכולה לפנות לכל מרכז רפואי גדול שקרוב אליך, יש שם צוותים רב תחומיים שמטפלים בבעיות מיניות והטיפול ציבורי ולכן זול יותר. את יכולה גם לבחור מישהו מהרשימה שתוכלי למצוא באתר של איט"ם (רגון המטפלים המיניים הישראלים) שאני מצרפת את כתובתו. איט"ם מקבלים רק אנשים עם הכשרה מספקת לכן הכי בטוח לבחור מישהו מהרשימה שם כי יש המון שרלטנים בתחום והמון מטפלים שאין להם רשיון לטפל והם בעצם רמאים ואסור להם לקרוא לעצמם פסיכולוגים/מטפלים/מטפלים מיניים. שימי לב שלטפל מותר רק למי שהוא פסיכולוג קליני, פסיכיאטר, או עובד סוציאלי קליני. http://www.itam.org.il/members/members_list.htm

מותר לטפל לכל רופא, לא רק פסיכאטר, לפסיכולוגים קליניים ולעובדים סוציאלים קליניים. יחד עם זאת אם הבעיה היא ממקור נפשי מומלץ לפנות למטפל מיני שהוא רופא פסיכיאטר או לאחד משני המקצועות האחרים.

לאחרונה אני מוצאת את עצמי מתעוררת באמצע הלילה בגלל חלומות בלהות. לא בדיוק זוכרת על מה הן. אבל אני מודעת לכך שהם יכולות להיות סימן למתח. אין ספק שיש כל מיני גורמים למתח כרגע בחיי בינהם: - דאגה לאמא שלי שיש לה בעיות בריאותיות. - ספקנות לגבי חיי הנישואין שלי (ואנו מנסים להכנס להריון) - ובכלל יום יותר מידי ארוך עם מעט זמן לעצמי. (אני בעבודה 9-10 שעות) ואז אני מחכה שהבעל יאסוף אותי מבית הורי(כי אין לי רכב משלי, ואין הרבה אוטובוסים לישוב שלנו), והרבה פעמים הוא רק מגיע ב-20:00 כך שאנו רק מגיעים הביתה לקראת 20:30 או 21:00 דבר שיותר עוד דאגות לגבי איך נסתתר כשיהיה לנו ילד. בקיצור, אני גם ככה טיפוס שאומרים עליו חושבת יותר מידי, וכפי שאתם רואים יש לי כרגע כל מיני גורמי מתח על הצלחת. כיצד להתמודד עם זה? אם אוכל לזכור אחד מהחלומות, האם ניתן לפרש אותם?

א. שלום נשמע שאין צורך בפירוש החלומות. המציאות שאת מתארת דורשת התמודדות נפשית מתישה והיה כדאי לטפל קודם כל בלחץ האובייקטיבי. בחייך יש סדרה של דברים שמוכתבים ואולי אין לך בהם שליטה, אבל יש בהחלט דברים שאת יכולה לשפר ולשלוט בהם יותר. לא צריך להשנות הכל, לעיתים שינוי של 10% יכול להביא להקלה של 90%. לפי מה שאת מתארת מערכת היחסים עם בעלך היא אחד הדברים שכדאי לטפל בו, במיוחד אם אתם מתכננים להביא ילד לעולם. המערכת עלולה להיות עבורך עוד יותר לחוצה וכדאי להתכונן לכך מראש ולא לחכות להתדרדרות נוספת. אני לא חושב שפירוש החלומות מתאים למפגש וירטואלי. כדאי שתפני לייעוץ פסיכולוגי במסגרת כלשהי כדי להתמודד בצורה יותר טובה עם הדברים שקורים לך ועומדים להתרחש הלאה. יש בהחלט מקום גם לייעוץ זוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני רוצה לשתף אותכם בחוויה שעברתי אתמול. בעקבות לימודי היה לנו ביקור בבית חולים לחולי נפש. נכנסנו למחלקה הסגורה ונפגשנו עם שלושה אנשים שמאובחנים כסכיזופרנים פרנואידים וכל אחד שונה מהשני באופן מוחלט. ההרגשה שלי היתה מאד משונה, אתה לא יודע עם לצחוק או לבכות, מה לומר איך להגיב למה שאתה שומע ובכלל למה שאתה רואה. כשצאתי משם חשבתי לעצמי מה זה בכלל נפש של בנאדם , ביום בהיר אנשים נורמלים לחלוטין אנשים ששרתו בצבא, מאבדים את השפיות והרבה פעמים נשארים כך. אז אחרי כל זה האם יש מישהו שהוא באמת נורמלי? שלכם ליאת

ליאת שלום אכן נורמלי הוא הגדרה מאוד שיפוטית ויש טווח רחב מאוד של בריאות וחולי שמוגדר ע"י החברה ועל ידי הפרט עצמו. החוויה שעברת מעוררת ללא ספק חשיבה, ספקות ופחדים. הכניסה למחלקה סגורה מעוררת תמיד פחדים מסוגים שונים. אני יכול להעיד על עצמי שלמרות שביקרתי פעמים רבות במחלקות סגורות במסגרת מקצועי, עדיין כל ביקור כזה מותיר רשמים קשים ואנחת רווחה מסויימת כשאני יוצא החוצה. ישנם דברים עליה אינך מעוניין לחשוב וביניהם מוות, שיגעון, חולי. מצבים מסויימים בחיים מכריחים לעיתים התמודדות עם הנושאים הללו, והדבר מעורר מחשבות, ספקות, אך לעיתים גם תקווה ואופטימיות. לפי דבריך אני בטוח שזו היתה חוויה מלמדת עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום בן זוגי, גבר בן 50, מאוד רגיש ואכפתי, מתקשה בהתמודדות עם מחלת אימו, שאובחנה בראשית מחלת ההלצהימר. עול הטיפול והדאגה נופל עליו בלבד,למרות שיש מטפלת המתגוררת עימה. אני ,כחברתו, יודעת על כאבו, תיסכולו, ומבקשת ייעוץ כיצד אפשר לשפר את הרגשתו, ולחזק אותו, עלי לציין שאני אשה תומכת מפרגנת וקשובה...ויודעת לאמר את המילה הטובה ולתת כתף. כואב לי כשכואב לו, הוא איננו מסוגל להתנתק ממנה, (נסיבות חייו גרמו לו לגור איתה....דבר נדיר, כשלעצמו) , הוא איננו יודע מה קצב ההתקדמות(=הנסיגה) במחלה זו, וכל יום נפגש אישית או טלפונית בתופעות חדשות של מחלתה, והדבר שובר את ליבו. האם יש מקום בו יוכל חברי לקבל ייעוץ לחיזוק נושא החוסן הנפשי כמי שסועד הורה חולה, מקום שבו יוסבר לו מהם שלבי המחלה, כיצד לנהוג , ועוד... איזור המגורים הוא 03. אשמח גם אם אפשר לנסות להסביר על מחלה זו בקצרה, או להפנותני לקישור מתאים. הרבה תודה רונית

רונית שלום בתקופות כאלה בהחלט יש צורך בתמיכה. חשוב שיהיה מדובר במטפל שגם מכיר את המחלה ויודע על התמודדות בני המשפחה. ישנם פסיכולוגים שיקומיים או רפואיים שעיקר התמחותם התמודדות עם חולים ובני משפחותיהם. אין לי ספק שהגורמים הטיפוליים המטפלים באם יוכלו גם לעזור בהפניה. אני מצרף שלושה קישורים מתאימים דרכם ניתן לפנות למקורות מידע ותמיכה http://medic.bgu.ac.il/aai http://www.eshelinfo.org.il http://www.jointnet.org.il/eshelnet בברכה ד"ר אורן קפלן

רונית, יש ספר שנקרא: "כשהמוח בוגד בגוף". האם יש עוד אחים במשפחה של בעלך? אם כן וביחוד אם הם גרים קרוב, אפשר לנסות לדבר איתם ולהגיד להם: "אני/אנחנו לא יכולים לטפל לבד. בבקשה תעזרו!". לצערי הרב, עברתי גם את זה (עם סרטן(. עדי

בוקר טוב תודה על תגובתך. לצערי , האח הנוסף חי ביבשת אחרת... כך שכל העול והדאגה מוטלים על זוג כתפיים אחד. שוב תודה. רונית

טלי שלום! הייתי מעונינת לדעת איך אוכל למצוא בעל מקצוע שמתעסק בטיפול דרך ארגז החול. אם יש מאזור אשדוד-רחובות. אודה לך מאד, תמר.

תמר שלום טלי מפעילה פורום אחר. אנא פני אליה ישירות לפי רשימות הפורומים הנ"ל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב לד"ר אורן קפלן מה זה בעצם "משבר פסיכוטי"? תודה על טיפולך.

ד"ר שלום! כשהיה בני הצעיר בן שנתיים ותשעה חודשים גמלתי אותו מהטיטול. ההתחלה לא היתה קלה, אולם בהמשך הוא למד לשלוט על צרכיו מקסימום פיספוס של פעם או פעמיים ביום. היום חודשיים אחרי הוא עדין מפספס פה ושם, או למשל כשכועסים עליו בגן הוא הולך לפינה ועושה פיפי במכנסיים בכוונה. ויש לו הרבה מיקרים של לעשות ב"כוונה". בשבוע האחרון הילד מרטיב כל הזמן. המטפלות בגן כבר התיאשו מלהחליף לו בגדים.(אני מאד מבינה) והגנן שלו אמר לי שכדאי להחזיר אותו לטיטול לתקופת "רגיעה" כדבריו. השאלה שלי היא האם באמת אחרי חודשיים צריך או כדאי להחזיר אותו לטיטול, או להמשיך להביא אותו לגן כרגיל. (בלילה הוא ישן עם טיטול. ובצהריים בגן הוא בלי ואינו מרטיב כלל.) אודה לך על תשובתך.

תמר שלום התשובה אינה של כן ולא. צריך לנסות ולהבין מה קורה לילד ומדוע הוא מגיב כך. את מייחסת לו כוונה, והשאלה האם מדובר בתגובה של להכעיס, או במצוקה או במשהו אחר. חודשיים אחרי גמילה בהחלט יכולה להיות נסיגה, במיוחד אם משהו רגשי השפיע עליו. צריך לראות איך קודם כל לא נכנסים איתו למאבקי כוחות, אלא מנסים ליצור מצב שהוא ישתף פעולה. נסי להתייעץ עם הסביבה הקרובה ולפעול באופן שיתאים למצבו של ילדך. מקסימום, אפשר לחזור לחיתול לעוד חודש חודשיים. הקיץ מתקרב ויתכן שאז המשימה תהיה קלה יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

דוקטור אני עדיין סובל מ-3 דבריים בחיים שלי....(ככה באתי היום ואמרתי לרופאת המעקב הפסיכאטרי שלי) * חרדות *תסכולים *יאוש חרדות- אני כל הזמן מרגיש מפוחד/מאויים בגלל משהו , כל מיני דברים קטנים בחיים שלי עלולים לקחת נפח ממה שמגיע להם , ואני לא יכול לשלוט בזה. כל מיני עיניינים פעוטים שהשארתי מאחור....עלולים ליצור אצלי דאגה גדולה ואפילו בהלה.... וכל מיני מחשבות וסימני שאלה של מה יקרה אם....ומה יהיה אם....ואוי השארתי משהו לא בסדר מאחוריי... והמוח שלי קודח כל הזמן במחשבות, כל הזמן לא שקט...לא שקט...לא שקט....איין מנוחה במחשבות אני מבוהל כל הזמן שמשהו רע עומד לקרוא.... אתמול בא אליי חבר אמר לי שאיין להם יותר קו טלפון שאפשר להתקשר ממנו....וזה נורא הפחיד אותי כנראה מיזה אני פוחד למשל כי הורגלתי לחיות בתנאי שפע.... לא נראה לי שאוכל לעבור משבר כלכלי....זה כל כך מפחיד אני כולה מרוויח 500 שקל לחודש בעבודה במפעל מוגן ....(ויש לי גם 1800 שקל קצבת נכות מביטוח לאומי) * תסכולים -- כל הזמן אני לא יכול להנות מדברים...כלומר כל דבר שאני מתעסק בו לשם הנאה פרטית...נשרף אצלי מהר...יעני אני מרגיש תיסכול די מהר מכל דבר שנועד לאפשר לי להנות מדברים בחיים. אני גם מרגיש שאני לא יכול לפנק את עצמי במתנות ובארוחות טובות (בסביבות ה 30 שקל) , אני מרגיש לא שווה ביין שווים.. מרגיש כמו נפולת אדם כי אני רואה את כולם ברחוב/קניון מסביבי כולם כל כך מהודרים ויפים וחזקים וחייכנים.... וקשה לי להוציא כסף על עצמי אם אני בא עם כוונה לקנות ספר טוב שבדרך כלל עולה 70 שקל אני מעיין בוא טיפה....ואז אני נורא לחוץ לנסות לקרוא ממנו בחנות...מרגיש כזה כאילו עוקבים אחריי המוכרים ואז הספר נראה לי משעמם מדיי ומתחילים אצלי השאלות המרירות: לא חבל להוציא סכום כזה ....על ספר...שממילא אני בקושי כל יום בגלל עייפות העיינים שפתוחות כל היום בעבודה...ואני מתחיל להתחבט עם עצמי לקנות או לא ואני נעשה לחוץ ומזיע....ולרוב יוצא מהחנות בבושת פנים....כמו איזה נמושה עם הזנב ביין הרגליים.... חשבתי על זה וזה נראה לי קשור לכל תופעת האי יכולת להנות מדברים בחיים....זה בגלל שאני יודע שבבית לא מחכה לי אהבה ותמיכה... ובן אדם שאהבתי איננו ואיין טעם לחיי בלעדייו ..והכל כל כך ריק ....ואני רוצה רק אותו בחזרה שהכל יחזור להיות בסדר....שאוכל שוב ללכת בלי מיליון מחשבות על חרדות שלא נותנות לי מנוחה...שאוכל ללכת לעבוד בראש שקט.... * והיאוש--- הנורא והגדול..... בגלל הפחדים והתסכולים ביחד אני מיואש ...שונא כל בוקר שאני קם ....מקלל את עצמי וקיומי כל בוקר... ולא מבין למה בכלל אני חי ..למה נולדתי....ורואה רק שחורות..שהמצב רק הולך ונעשה קשה...ופיתרון לא מוצא.... ואני עייף יותר ויותר ויודע ששום דבר לא ישפר את מצבי ככזה זה אני נולדתי להיות עצוב ככה אני מרגיש...אני מרגיש את זה שיושב עם המרפק על השולחן בעבודה ומסתכל בחלון ולא מוציא מילה....מביט למטה....ומחכה שעוד יום קשה יעבור ואוכל ללכת לישון וללכת הדוקטור כרגיל רושמת כל מה שאני אומר בקלסר.... ונותנת לי רצפט לתרופות.... אז 2 חבילות ציפארמיל וגם חבילת קלונקס.... וניפגש עוד חודש למעקב....

דוקטור אני עדיין סובל מ-3 דבריים בחיים שלי....(ככה באתי היום ואמרתי לרופאת המעקב הפסיכאטרי שלי) * חרדות *תסכולים *יאוש חרדות- אני כל הזמן מרגיש מפוחד/מאויים בגלל משהו , כל מיני דברים קטנים בחיים שלי עלולים לקחת יותר נפח ממה שמגיע להם , ואני לא יכול לשלוט בזה. כל מיני עיניינים פעוטים שהשארתי מאחור....עלולים ליצור אצלי דאגה גדולה ואפילו בהלה.... וכל מיני מחשבות וסימני שאלה של מה יקרה אם....ומה יהיה אם....ואוי השארתי משהו לא בסדר מאחוריי... והמוח שלי קודח כל הזמן במחשבות, כל הזמן לא שקט...לא שקט...לא שקט....איין מנוחה במחשבות אני מבוהל כל הזמן שמשהו רע עומד לקרוא.... אתמול בא אליי חבר אמר לי שאיין להם יותר קו טלפון שאפשר להתקשר ממנו....וזה נורא הפחיד אותי כנראה מיזה אני פוחד למשל כי הורגלתי לחיות בתנאי שפע.... לא נראה לי שאוכל לעבור משבר כלכלי....זה כל כך מפחיד אני כולה מרוויח 500 שקל לחודש בעבודה במפעל מוגן ....(ויש לי גם 1800 שקל קצבת נכות מביטוח לאומי) * תסכולים -- כל הזמן אני לא יכול להנות מדברים...כלומר כל דבר שאני מתעסק בו לשם הנאה פרטית...נשרף אצלי מהר...יעני אני מרגיש תיסכול די מהר מכל דבר שנועד לאפשר לי להנות מדברים בחיים. אני גם מרגיש שאני לא יכול לפנק את עצמי במתנות ובארוחות טובות (בסביבות ה 30 שקל) , אני מרגיש לא שווה ביין שווים.. מרגיש כמו נפולת אדם כי אני רואה את כולם ברחוב/קניון מסביבי כולם כל כך מהודרים ויפים וחזקים וחייכנים.... וקשה לי להוציא כסף על עצמי אם אני בא עם כוונה לקנות ספר טוב שבדרך כלל עולה 70 שקל אני מעיין (מהמילה עיון) בו טיפה....ואז אני נורא לחוץ לנסות לקרוא ממנו בחנות...מרגיש כזה כאילו עוקבים אחריי המוכרים ואז הספר נראה לי משעמם מדיי ומתחילים אצלי השאלות המרירות: לא חבל להוציא סכום כזה ....על ספר...שממילא אני בקושי כל יום בגלל עייפות העיינים שפתוחות כל היום בעבודה. ובגלל זה קשה לי נורא לקרוא..בספרים..ואני מתחיל להתחבט עם עצמי לקנות או לא ואני נעשה לחוץ ומזיע....ולרוב יוצא מהחנות בבושת פנים....כמו איזה נמושה עם הזנב ביין הרגליים.... חשבתי על זה וזה נראה לי קשור לכל תופעת האי יכולת להנות מדברים בחיים....זה בגלל שאני יודע שבבית לא מחכה לי אהבה ותמיכה... ובן אדם שאהבתי איננו ואיין טעם לחיי בלעדייו ..והכל כל כך ריק ....ואני רוצה רק אותו בחזרה ורק כך הכל יחזור להיות בסדר....שאוכל שוב ללכת בלי מיליון מחשבות על חרדות שלא נותנות לי מנוחה...ושאוכל ללכת לעבוד בראש שקט... רק אם אותו אדם שתמך בי נמצא. * והיאוש--- הנורא והגדול..... בגלל הפחדים והתסכולים ביחד אני מיואש ...שונא כל בוקר שאני קם ....מקלל את עצמי וקיומי כל בוקר... ולא מבין למה בכלל אני חי ..למה נולדתי....ורואה רק שחורות..שהמצב רק הולך ונעשה קשה...ופיתרון לא מוצא.... ואני עייף יותר ויותר ויודע ששום דבר לא ישפר את מצבי ומרגיש שנולדתי להיות עצוב ככה אני מרגיש...אני מרגיש את זה שיושב עם המרפק על השולחן בעבודה ומסתכל בחלון ולא מוציא מילה....מביט למטה....ומחכה שעוד יום קשה יעבור ואוכל ללכת לישון וללכת הדוקטור כרגיל רושמת כל מה שאני אומר בקלסר.... ונותנת לי רצפט לתרופות.... אז 2 חבילות ציפארמיל וגם חבילת קלונקס.... וניפגש עוד חודש למעקב....

שלום חרדות תסכולים ייאוש זה הרבה וכבד, ופעם בכמה זמן את מספר על הקשיים שעימם אתה צריך להתמודד ביום יום. כמו שכתבתי גם בעבר, לסוג כזה של התמודדות נחוצה מסגרת קבועה וסדירה שבה תוכל להיות, לעבוד, לדבר ולהתמודד עם החיים. עד כמה שהבנתי יש לך מסגרת כזו, אבל כנראה שהיא לא ממלאת את כל צרכיך וצריך לבדוק האם יש מסגרות נוספות, כמו מועדון חברתי או חונך שיפגוש אותך, שישלימו את מה שקיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב שאלתי ארוכה אולם אבקש שתתייחס אליה בפרוט. אני בת 27 ובזמן האחרון אני מרגישה שאין לי חשק לחיות תחושה זו מופיע לעיתים ולעיתים אני מרגישה טוב וברת מזל שיש לי הורים שאוהבים אותי מאד.יש לי גם בן זוג מזה 8 שנים אנו לא נשואים גם מפאת מצב כלכלי של שנינו (שכר מינימוםל כל אחד מאיתנו).אנו מתגוררים עדיין עם הורינו. בילדותי סבלתי מאד מבחינה חברתית לא רק שלא הייתי מקובלת בחברה אלא גם צחקו עליי מכיתות היסוד עד לצבא (היתה לי חברה מאד מצומצמת תמיד 2 או 3 חברות ).לעגו לי בגלל המראה החיצוני שלי בצבא כבר הישתנתי ויפיתי אולם רגשי נחיתות מלווים אותי עד היום וקשה לי להשתחרר מהם. אני למרות שיש לי בן זוג שאני אוהבת אני עדיין מחפשת את תשומת לב הגברים מחפשת למשוך(לא בהתנהגותי אלא בלבוש סקסי) ומבסוטה עד השמיים כשמתחילים איתי. כיום לאחר שטיילתי שנה במזרח עם בן זוגי, למדתי באוניברסיטה אני מרגישה שאין לי בשביל מה לחיות יותר .הגשמתי מה שרציתי . אני לא אוהבת בני אדם אפילו אפשר לומר שאני שונאת בגלל ש"גיליתי " את פרצופם האמיתי בילדותי .כשאני יפה הם רוצים בקרבתי אך כשהייתי מכוערת לעגו לי ,פשוט אין לי אמון יותר באנשים הכל צביעות ואני בחורה מאד רגישה ולא מעוניינת ללדת ילדים לעולם אכזרי. אני חשה כי אינני בשלה לאמהות וכי אני עלולה להיות אמא יותר מידי דאגנית ואינני רוצה לתסבך דור נוסף בגלל מה שעבר עליי בילדות - חברי לא יודע ממה שעבר עליי בילדות . האם יש לי הפרעה נפשית ? איך אמצ א סיבה לחיות ולהיות מאושרת ? אני יודעת כ כדאי שאפנה לטיפול ואני שוקלת זאת אולם אני לא מאמינה שטיפול יכול לתת לי סיבה רוחנית לחיות. אני מבקשת שתתיחס לשאלתי ותענה ותייעץ לי . תודה מראש.

חגית שלום מדבריך עולה סוג של עצב ודכדוך שמלווה אותך זמן רב שנובע מתחושה של עלבון ודימוי עצמי נמוך עוד מהילדות. כך לפחות נדמה לי מתאורך. אין מדובר בהפרעה נפשית אלא במשא כבד שאתה נושאת עימך זמן רב ומשפיע על אישיותך ונטיותיך האישיות והנפשיות. כמו שאת לא מאמינה באנשים בכלל, את גם לא מאמינה שפסיכולוגים יוכלו לעזור לך. בעיקרון את צודקת, רק את תוכלי לעזור לעצמך, אבל אני מאמין שבהחלט תוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי כדי לקבל הכוונה וליווי בדרך לשינוי. אני לא רואה איזו ברירה אחרת יש לך במצב הקיים. את נמצאת בקשר זוגי, יש לך הורים אוהבים, כלומר, בסך הכל התנאים הסביבתיים עשויים להכיל אותך ולעזור לך להתקדם. אני ממליץ שתחפשי מסגרת טיפולית שבה תוכלי לעבד את עברך ולסגור מעגל אחת ולתמיד, ולפתוח דף חדש בחיים שלך. מדובר בד"כ בתהליך ממושך וכדאי להיערך לכך בסבלנות שזהו מסע ארוך אך חשוב מאוד עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לחגית שלום, לצערי אני נושא משא כבד אף יותר משלך, מילדות. גם אני יודע מה פירוש לא לאהוב בני אדם ולא לתת בהם אמון. עם כל הכבוד לטיפול נפשי שעשוי לעזור - או לא, ייתכן שמה שישפר את הרגשתך ויתן טעם לחייך יהיה מציאת אנשים וארגונים שעוסקים בעזרה לזולת, או בחיפוש האמת - שלא למטרת רווח! בתור דוגמא אני יכול הציע לך לנסות לגלוש לאתר הבא: http://www.falundafa.org.il יש הרבה גורמים בימינו שקצה נפשם בשיטחיות, בחיצוניות ובאינטרסנטיות המאפיינים כל כך את ימינו אלה. כדאי שתתחילי לחפש אותם כבר עכשיו. כמי שהיה מיואש מאוד בעבר מכל מיני סיבות, עם המון מחשבות התאבדות ואף ניסיון רציני אחד, אני יכול לספר לך שיש מרחק גדול מאוד בין התחושות שאת מתארת לבין סיום החיים באופן יזום הלכה למעשה. המסקנה ההגיונית מכך היא שחבל"ז כמו שאומרים. פשוט תתחילי לחפש. לא כולם נולדו ברי מזל כמו פיקאסו שאמר פעם: "אני לא מחפש - אני מוצא!":) אשמח לשמוע ממך אם תמצאי משהו מעניין... בהצלחה, פניקס

בני בן ה13 סובל מאד מ-ocd אובחן ע"י פסיכיאטרת לפני מספר חודשים. טופל כחודשיים בסרוקסט ,ללא הטבה משמעותית. כעת , מזה שבועיים, מטופל בפריזמה . הגענו למינון של 30 מ"ג ביום בשבוע האחרון. במקביל מקבל טיפול בשיחות. בנתיים אין הטבה גם עם הפריזמה . אולי אפילו החמרה לאור חוסר הצלחת הטיפול. מה עושים?

דינה שלום אני מבין מדבריך שבנך מטופל הן ע"י פסיכיאטר והן ע"י פסיכולוג. לעיתים התהליך הטיפולי לוקח זמן ארוך, כולל הרעה אפשרית במצב בתקופה הראשונה. אני מציע שתתיעצי עם הגורמים המטפלים ותבקשי מהם פגישות הדרכה והסבר כדי להבין מה קורה וכיצד עליך לנהוג עם הילד. אם את חושבת שהטיפול אינו יעיל דברי על כך עם המטפלים ובדקי עימם האם יש משהו שניתן לעשות. בשלב הזה מוקדם מדי מכדי לבצע שינויים וכדאי לתת לילד יציבות עם המטפלים אותם הוא מכיר. נקווה שעוד זמן מה תחושו בשינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שמי פזית (שם בדוי) ואני בת 24, בחורה עם חוג חברים גדול, עובדת שעות מרובות במשרה שנותנת לי סיפוק רב, ובאמת חושבת שלא חסר לי כלום בחיים ובכל זאת סובלת כבר זמן רב (כשנה) מדכאון מתמשך, כאשר הוא מתבטא במצבי רוח משתנים באופן קיצוני, הרגשה של חוסר משמעות לחיים, עצבות אשר מלווה בהרגשה פיזית שמתבטאת בהרגשת שריפה בחלל החזה וכל יום עבורי הוא עוד יום שעבר. התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני מספר חודשים והפסקתי אותו לאחר 6 מפגשים מפני שהרגשתי שאיני מתחברת לפסיכולוג, הוא יותר הקשיב ופחות הנחה אותי וזה מאוד הפריע לי. כל הקרובים שלי אומרים לי "זה יעבור" "זו תקופה" ואתה יודע מה, אומרים שעם הזמן זה נהיה קל יותר, אבל אצלי קורה בדיוק ההיפך, עם הזמן זה יותר קשה. ואני פונה אליך, בתקווה שתענה לי ותדריך אותי מה לעשות ואיך להתגבר על התחושה הנוראית הזו, אני מאבדת את עצמי. תודה, פזית.

פזית שלום פנית לטיפול שלא התאים לך, והשאלה מדוע לא ניסית למצוא מטפל אחר שכן יתאים. כותרת ההודעה שלך "דיכאון" ואם אכן מדובר בדיכאון הרי שאת זקוקה לייעוץ פסיכולוגי ואולי גם לטיפול תרופתי. יתכן שהבעיה תחלוף עם הזמן מאליה, אבל את צוברת נזק מסיים לדימוייך העצמי ולאיכות חייך ואינני רואה סיבה לשמירת המצב הקיים. קרוביך מכירים אותך כנראה כבחורה חברותית שלא חסר לה כלום, כמו שאת מתארת, ולא מתארים לעצמם מה את מרגישה מבפנים. אני מציע לך למצוא מסגרת טיפולית שכן מתאימה לך ולנסות לפתור את העניין בצורה יסודית. את צודקת שהזמן לא עושה את שלו, אלא מחמיר את הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, תודה רבה על תשובתך. אכן ניסיתי בעבר עוד פסיכולוג אחר והפעם פסיכולוגית שגם איתה לא מצאתי קו מחבר, בטיפול פסיכולוגי אני מקבלת את התחושה שאני מדברת ללא סוף ובאמת מרוקנת ויוצאת מפגישות ללא תשובות, גם עם חברות אני יכולה לשפוך את ליבי ללא סוף ואני עושה זאת. דבר נוסף, היה לי פעם פגישה עם המטולוגית בענייני בריאות אחרים והיא המליצה לי לקחת פרוזק, מאוד נבהלתי מהמלצתה ולכן לא התחלתי לקחת את התרופה, פחדתי שאני אתמכר ואהפוך תלויה בתרופה ולא אוכל לחייך בכוחות עצמי. שאלתי היא, האם אתה ממליץ לקחת פרוזק?

שלום, היום הוא מסוג הימים שאין לי מצב רוח , ואני מרגישה שהדמעות זולוגות מעצמם בלי שום סיבה מיוחדת. (למעשה פתאום זה נראה שאני עצובה ממליון סיבות ). אני שונאת את הימים האלה שאני מרגישה חסרת אונים אין לי חשק לדבר עם אף אחד וכל מי שמדבר איתי גם מעצבן אותי. אני לא יכולה להתמודד עם זה ומצדד שני אני לא יכולה ללכת לפסיכולוג פעמיים בשבוע . אני כנראה צריכה לדבר עם משהו שאני לא מכירה בלי אינטרסים מיותרים. טוב תודה בכל אופן ליאת

ליאת שלום אם את לא יכולה ללכת לפסיכולוג פעמיים בשבוע, האם את הולכת פעם אחת? השאלה מה קורה לך, מדוע הדמעות זולגות כך פתאום ואיך אפשר לעזור לך. קשה לי לתת לך עצה בפורום מבלי להכיר אותך, אבל המשפט האחרון שכתבת על כך שאת צריכה לדבר עם משהו נטראלי נראית בהחלט אפשרית. כדאי שתקבלי ייעוץ פסיכולוגי הן כדי להבין מה קורה לך והן כדי להתאים טיפול מתאים. במידה ואת נמצאת במסגרת כזו חשוב שתביאי את תחושותיך עליהם כתבת פה, ותנסי לבדוק האם את יכולה להגביר את תדירות הפגישות לפחות בתקופה הקרובה. בזמן מצוקה תוכלי לנסות לשוחח בטלפון עם אחד מקווי המצוקה, כמו למשל ער"ן. הטלפונים מופיעים בכל העיתונים. הכי חשוב שלא תישארי לבד עם התחושות הלא נעימות הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום לצערנו כאשר מדברים על בעיות נפשיות הכריכה של בעיות פיזיולוגיות עם בעיות פסיכולוגיות גורמת להרבה "כאב ראש" יש אנשים שדפוסי חשיבה והתנהגות גורמים להם קונפליקטים יש אנשים שבעיות בסרוטונין או בדופאמין או כל הפרשה הורמונלית אחרת גורמת להם סבל כדי לא להיכנס לעימות עם הסביבה אפשר ללמוד איך לתקשר עם הסביבה .אפשר ללמוד לא להשתלח באנשים בגלל נושאים שוליים. אפשר ללמוד להגיד "לא" בצורה מכובדת. במקרה שלא יודעים להתנהג שום תרופה לא תעזור במקרה של דיכאון שנובע מבעיות בסרוטונין פסיכותרפיה לבדה לא עוזרת כאשר מגיעים לצמתים בחיים שבהם יש בעיות אובייקטיביות כמו תעסוקה, יחסים זוגים,מות קרוב או מחלה ומרגישים מצוקה ריגשית כיצד יודעים אם הכלים לפיתרון הם רפואיים או לא ? תודה שאול

שאול שלום אתחיל בדוגמא. כשרעבים אוכלים. אנשים בדרך כלל לא שואלים את עצמם שאלות על הרעב כי מאוד ברור להם שאוכל פיזי יפתור את הבעיה. אבל הרעב היא תחושה פסיכולוגית כמו כמו חוויה פסיכולוגית אחרת. כך גם בכל נושא אחר שנתפס כפזיולוגי. משום מה כשמגיעים לדון בחוויות נפשיות אנשים רבים חשים שמדובר בדבר מה שאין כלל קשר בינו לבין הגוף. אתה מאוד צודק בתיאורך כיצד מערכות כימיות בגוף מתערבות בכל מיני חוויות נפשיות, והאמת שפשוט לא ניתן להפריד בין גוף לנפש. מדובר במערכת אחת מורכבת ויש צורך לתת תשומת לב מלאה לכל ההבטים של הבעיה הנפשית. פתרון פסיכולוגי מביא הרבה פעמים שינויים פיזיולוגיים ופתרונות רפואיים מביאים לשינויים פסיכולוגיים. אין תשובה אחת אחידה לגבי המינון בין השניים. כאן בא לידי ביטוי הניסיון של איש המקצוע המטפל וההבנה הפנימית של המטופל הן לגבי בעייתו והן לגבי הפתרון המתאים לו אישית לגבי בעיה זו. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם היפנוזה נחשבת לכלי רפואי יעיל? האם לאחר פגישה אחת או שתים אפשר לשנות את חייו של אדם לטובה? האם ההשאות שנאמרות לאדם תחת ההיפנוזה נתפסות כמעט בטוח?

סבאס שלום היפנוזה היא כלי טיפולי לדברים מסויימים וכשמשתמשים בו בצורה נכונה ע"י איש מקצוע. במצבים מסויימים אפשר לשנות דברים בפגישה או שתיים, אולם לרוב נדרשת היכרות ראשונית של לפחות כמה פגישות קודמות לפני שנכנסים לתהליך הטיפול עצמו. הכל תלוי בבעיה ויש נושאים שלא ניתן לפתור בפגישות בודדות. לגבי ההשאות, זו שאלה מורכבת, והתשובה היא חיובית ושלילית ביחד. מצד אחד החוויה יכולה להיות אמיתית, מצד שני יש חלק מסויים במטופל שמודע לתהליך ולהשאות הניתנות. חלק זה מכונה לעיתים "הצופה הפנימי". תוכל לקרוא מאמר שכתבתי בנושא ההיפנוזה בקישור: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm אני מתייחס בין היתר למיתוסים ומציאות בנושא היפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שאלה מתוך סקרנות: האם ההפנוזה יעילה באותה מידה גם כאשר החלק המודע, ה"צופה הפנימי" "מקשיב" ועוקב ומודע למה שנאמר? והאם הדבר מצביע על מידת העומק, או שאין קשר?

דוקטור שלום. אני כיום בן 31 יש לי חברה מזה כ 3 שנים והיא בת 23, והיא חולת אפילפסיה. עוד בתחילת הקשר חברתי אמרה לי שיש לה אפילפסיה כך שאם זה מפריע לי עדיף שלא נמשיך בקשר, אני לא ידעתי הרבה על המחלה, כיום אני יודע די הרבה, יש לי בעיה בזוגיות הביעה הזו ראיתי אותה עוד בתחילת הקשר ולא יחסתי לכך חשיבות, חברתי מאוד שעירה אם אני מדבר על אזור הגב עליון,תחתון,כתפיים ואפילו בבטן, שתבין אני יותר חלק ממנה, השערות הם לא שערות עוות, הם פלומטיות אבל די כהות, להגיד לך את האמת אני מסתכל על בחורות אחרות (משווה) ונדיר לראות את זה על בחורה, מה שכן חברתי מאוד יפה בפנים וגם בפנים היא בחורה מקסימה, ורזה. דיברתי איתה על כך לפני כשנה וגם לא מזמן, הערתי לה על כך שזה מפריע לי , היא הסבירה לי שזה תוצאה מנטילת הכדורים, כדור אחד שהיא נוטלת גורם לתופעת לוואי זו, היא אמרה שהיא מודעת לבעיה הזו, והיא בתהליך של החלפת כדור, והיא מתכננת לעשות הסרת שיער בלייזר. הבעיה היא שזה התחיל ממש לדחות אותי, חברים שלי רובם התחתנו, המשפחה שלי כל הזמן שואלת מה איתי?, תראה אני גם חושב על זה ואני לא יודע מה לעשות האם להתפשר על מה שיש? להיות סובלני עד שהבעיה תיפטר? (אם בכלל) או להיפרד . כל הזמן הזה בשנה האחרונה אני נמצא בדילמה, לנתק את הקשר לחפש משהו חדש, פשוט אני אוהב אותה אבל הבעיה הזו מאוד מפריע לי, זה שיש לה אפילפסיה לא מפריע לי, אני דיברתי על זה עם חבר קרוב, והוא אמר לי שאני עושה מזבוב פיל שאני מחפש את המושלמת. רציתי לשאול אותך מנקודת מבט כזו שאתה לא מכיר אותי, מה אתה מייעץ לי לעשות? כי אני בדילמה שאולי אני סתם מבזבז תזמן שלי איתה, וגם אני מאוד מתבייש בזה כאשר אנחנו הולכים לים היא פשוט לובשת ביקיני, גם על זה הערתי לה שאיתי היא לא תלך כך, היא נעלבה כמובן אני מרגיש שירד לה הביטחון והא נהיתה יותר טלוטית בי. אני אומר לעצמי למה שאני ירגיש לא נוח בקשר? אולי משהו בי לא בסדר? אני יותר מידי ביקורתי? אולי אני צריך לעבוד על הבעיה שהבעיה היא בי. אני פשוט חסר דעה . אשמח לשמוע תשובה. בתודה. יוני.

שלום, למען האמת התכוונתי לרשום שאתה די דוחה... אם אתה עסוק בפרטים השוליים האלה של עובי השיער הפלומתי של החברה שלך, אז זה לא שמשהו בך לא בסדר יש פשוט אנשים שטחיים ואתה נמנה מבניהם, אתה גם נורא מפחד שהיא תעשה לך פדיחות. אתה כל כך חסר בטחון ואתה נורא מעריך את עצמך לפי דברים חיצוניים ותגובות החברה. עצוב לי בשבילך.. אני מקווה שהחברה שלך תמצא מישהו שיותר ראוי לה...אבל אם היא מוכנה לקבל את החרא הזה ממך היא בטח חסרת בטחון בעצמה. אגב יום אחד היא תזדקן ויהיו לה קמטים..וגם אחרי הלידות הבטן לא תהיה שטוחה, יהיו לה וורידים בולטים ברגליים, ואולי בהריון יצאו לה הרבה חצ'קונים בפנים כי נוצר חוסר איזון הורמונלי. וחוץ מזה החזה, ידוע לך ההשפעה של כח המשיכה אז הוא כנראה לא ישאר זקוף לעד.. אז זהו, קח בחשבון שערכה של הסחורה תרד יום אחד..למערכת השיקולים שלך! ב ה צ ל ח ה !! אגב אני בחורה יפה, ולא ממש אכפת לי איך הבחור שאיתי יראה, אם אני אוהב אותו , השערות על החזה שלו הוא המפרצים בשיער שלו ישנו משהו... אבל זאת אני..

לגבי המשפט האחרון , התכוונתי שאם אני אוהב מישהו , שינויים חיצוניים שיקרו אצלו או שקיימים בו לא ממש ישנו משהו , יפחיתו או יוסיפו הם לא פקטור בשבילי והם לא אמורים להיות בכלל. לילה טוב ירדן

יוני שלום קראתי בינתיים גם את תגובתה של ירדן שהביעה את ביקורתה על דבריך. אני מבין מה הפריע לירדן, אבל דווקא אותם דברים יכולים גם לעורר הערכה כלפי המודעות שלך למה שקורה לך ולשאלות הנוקבות שאתה שואל את עצמך בנושא, זאת כל עוד אתה גם פתוח לשמוע ולבחון מה קורה לך. אנשים רבים חושבים את מה שאתה כותב כאן ועושים כל מיני פעולות בעקבות זאת, ללא יכולת להודות בכך או לבחון את מעשיהם. קודם כל הייתי שואל האם נמשכת אליה בתחילה ובמהלך הקשר, ומתי התחלת להרגיש לראשונה את הדחייה ממנה. משיכה פיזית היא דבר חשוב בזוגיות, אבל היא גם מושפעת מגורמים רגשיים רבים שלא קשורים למראה הפיזי ולכן היא עלולה/עשוייה להשתנות עם הזמן. אם נמשכת בעבר לבת זוגתך ופתאום קרה משהו בדרך, הרי שיש סיכוי סביר שתוכל לחזור ולהימשך אליה גם בהמשך. שעירות היתר שאתה מדווח עליה עשויה להשתנות עם השינוי התרופתי, אבל הגועל שתקף אותך מכך יכול גם הוא להשתנות. יש אפשרות סבירה שפיתחת את הרתיעה ממנה לא רק בגלל המראה האובייקטיבי שראית, אלא בגלל גורמים רגשיים נוספים הקשורים לקשר ביניכם, המחוייבות, ואולי למחלה עצמה. אם לא נמשכת אליה מעולם, יתכן שאתם פשוט לא מתאימים. אבל אם בעבר נמשכת אליה ואתה עדיין אוהב אותה, כדאי לעשות בדיקה רצינית מה קורה לך, האם הדחיה שאתה חש היא לא סוג של בריחה מהקשר המתהדק ומה שכרוך בו. אם אתה חש שמדובר בהחלטה כה גורלית, הייתי מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לקבל כלים להגיע להחלטה המתאימה ביותר עבורך תוך כדי ראיית כל התמונה המלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא יכול לקרוא, לעבוד או ליצור קשר עם אנשים בנוסף יש לי בעיות אכילה. האם זה קשור לעובדה שאובחנתי כסכיזואיד?איך מטפלים בזה?

אנק שלום האבחנה אמורה לבטא משהו שקורא לך, ולא להיפך. אם אובחנת סביר להניח שהגעת למסגרת מקצועית כלשהי. כדאי לחזור לשם ולשאול מהו הטיפול המומלץ לאור התרשמותם. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך מתמודדים עם חרדה חברתית, ואיך מרגישים יותר טוב, איך ???

אתר בנושא: אתר החרדה החברתית : http://www.geocities.com/harada_hevratit/

נדב שלום חרדה חברתית דומה לכל סוג אחר של חרדה ובהמשך אני מצרף תקציר על השיטות המקובלות לטיפול בחרדה. בנושא חרדה חברתית ניתן גם לטפל בעזרת טיפול קבוצתי. בעיקרון זהו שם רחב לתופעות רבות וצריך להבין באופן סוביקטיבי מה גרם אצלך לבעיה, וזו לא בהכרח אותה סיבה שגרמה חרדה חברתית לאדם אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

שלום אני בת 15 קשה לי מאוד להתמודד בחברה בבית הספר אני כול הזמן פוחדת מביקורת של אחרים שכמובן אני חושבת שהיא תמיד רעה לפעמים אני לא אוכלת כי אני מפחדת מה יגידו עליי איך אני אוכלת וכמה. אני לא מסוגלת להגיד את דעתי תמיד אני מפחדת מה הם יגידו ומה יחשבו עלי אז אני מעדיפה לא לדבר אבל מצד שני אני נלחצת מה יגדו עלי אם אני לא ידבר ויביע את דעתי כמו שאני חסרת ביטחון או שיחשבו שאני סתומה. אני נלחצת מכול דבר ותמיד אני חושבת מה יחשבו עליי. מה לעשות ?איך להתמודד?

7 שלום נשמע שהפחד מביקורת הוא אחד הביטויים שאת חווה לדימוי וביטחון עצמי נמוכים. קשה לדעת ללא היכרות עמוקה מדוע את רגישה כל כך לתגובות הסביבה ומה הביא שלא תעריכי את עצמך בצורה טובה, אבל זה משפיע ללא ספק על איכות חייך, וכנראה לא רק בבית הספר. שינוי מסוג זה דורש תהליך. אין מדובר במשפט או טיפ שניתן לתת. אני מציע לך לנסות ולפנות לייעוץ פסיכולוגי בנושא. אם את יכולה לשתף את הוריך בהתלבטויות הם יוכלו לעזור לך למצוא פסיכוג/ית מתאימים. במידה ולא כדאי אולי לפנות ליועצת ביה"ס ולשוחח עימה ולבקש הכוונה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אנימ מטופלת בטיפול אבל אני מרגישה שאני לא אומרת לה את כול האמת ומייפה את זה כדי להיות "מטופלת טובה"

אני מהנדסת תכנה בת 32, והיום הודיעו לנו שסוגרים את החברה בה אני עובדת. אני עובדת שם חצי שנה ולפני זה עבדתי בחברה אחרת שנסגרה ולפני זה בעוד חברה ממנה פוטרתי במסגרת קיצוצים מאסיביים. (סך הכל עברתי בין שלוש חברות תוך שנתיים) אני לא יכולה יותר. חיפוש העבודה המיגע, הראיונות המשפילים, השאלות הפולשניות (את נשואה? ומה עם ילדים?), ההצקות מצד המשפחה והחברים והמצוקה הכלכלית. (פעם שעברה לקח לי כמעט חצי שנה למצא עבודה וגם זה אחרי התפשרויות משמעותיות ואת כל החצי שנה הזאת העברתי בדיכאון) אני לא חושבת שאני יכולה לעמוד בזה שוב. אני ובעלי תכננו ילד (כבר שנתיים) ברגע שאני אתיצב בעבודה ( אסור לפטר אישה בהריון רק אם היא עובדת חצי שנה) וכל פעם זה נדחה. ושוב נצטרך להמתין עוד שנה. אני מיואשת מה לעשות?

עירית שלום המציאות טופחת לפעמים על הפנים בצורה לא צפויה ולא נעימה, ונשמע שהיא לא חייכה אליך, לפחות בשנתיים האחרונות בנושא התעסוקה. אני לא צריך לומר על המצב בשוק בו את עובדת, את מכירה אותו, וכנראה שזה גם לא מנחם. אם כך צריך לשבת, להירגע, ולחשוב מה האופציות שעומדות כעת מולך. ניקח את המצב הקיצוני, שבו את מחליטה להביא ילד לעולם ופשוט לא לעבוד, כי סתם לא מתאים לך. זה אפשרי? תוכלו להסתדר תקופה עם המשכורת של בעלך בלבד? ברור שצריך להצטמצם, אבל זה אפשרי? חשוב להציב גבולות ברורים למצבים האפשריים, זה נותן פרופורציה לאתגרים שעומדים בפניך. על הפרק עומדות שאלות מורכבות. אני מתאר לעצמי שחיפוש העבודה בתקופה הנוכחית אינו פשוט ואכן נדרשים כוחות כדי להתמודד. יתכן שתגייסי את הכוח ותמשיכי הלאה, אבל צריך גם לבדוק את האפשרות לעצור את המירוץ התעסוקתי. אם תכננתם ילד, צריך לבדוק האם יש בכל זאת אפשרות לעמוד בתוכנית, גם אם המצב התעסוקתי לא התייצב. כמובן שאין לי מספיק נתונים כדי לייעץ לך בצורה יותר ספציפית, אבל צריך לראות מה עושים כדי להמשיך את החיים תוך שימור איכותם, גם במצב העגום שנוצר עבורך כעת. בהצלחה בכל דרך שתבחרי ד"ר אורן קפלן

זה אפשרי, וזה גם מה שבעלי רוצה ומה שאמא שלי רוצה ומה שכל העולם אומר לי לעשות, אז מה הבעיה? תקחי שנתיים חופש? תהיני מזה, אתה באמת חושב שככה זה יהיה? אני אעביר את כל השנה הקרובה בדיכאון, הרי הריון לא בדיוק ממלא את היום. והייתי שם. תחושת חוסר הערך, הבדיחות (אז מה, בעלך מפרנס? אז מה מתבטלת?) אני כבר בעלת שמונה שנות נסיון ותואר מכובד מהטכניון וכל מה שהמעסיקים הפוטנציאליים רואים מולם (ומעסיקים פוטנציאלים הם לפעמים ראשי צוותים בני עשרים וחמש שאפילו לא סימו תואר) אותי בת מעל שלושים ונשואה והשאלה הראשונה, ומה עם ילדים? (שיא החוצפה היה בראיון אחד שבו המראיין סיפר לי כמה קשה לאשתו למצא עבודה אחרי שנולד להם ילד ובאותה נשימה ברר את תכניות הילודה שלי והאם אני מתכוונת להמשיך לעבוד במשרה מלאה אחרי תוך הפגנת חוסר אמונה מוחלט באפשרות הזאת, הרי הוא יודע מהבית: חכי ותראי, את לא תרצי..) אם כך, אז מה הסיכויים שלי למצא עבודה אחרי שנתיים הפסקה עם תינוק בן שנה? ומה הסיכויים שבעלי יתגייס ויצמצם את היקף המשרה שלו כשאני ארצה לעבוד אחרי שהתרגל לכך שיש לו אישה בבית שדואגת להכל ואחרי שהתרגל לגאווה המלווה לתואר מפרנס? ולהפיל על התינוק המסכן הזה את כל התסכולים והאשמה בזה שהוא הרס לאמא שלו את הקרירה? אתה מציע את ההצעה המובנת מאליה לכל העולם והדרך בה בחרו להתנהג מחצית מחברותי ובעיני זוהי הדרך הישירה לאבדון ולהריסת כל סיכוי לקרירה מקצועית משמעותית. והכי נורא זה שאני מתה לילד ואני אפילו לא יכולה להתלונן על כך כי כולם אומרים, אז מה הבעיה? תעשי?

לד"ר שלום. לפני שנה בערך התחתנתי עם מישהו שכל הזמן דורש ממני שאני אהיה יותר ממה שאני. שאני אלמד ושאני אטפח את עצמי יותר, ושאני ארזה. בקיצור נותן לי הרגשה שהוא לא מקבל אותי איך שאני. הדבר הזה גורם לי להרבה מתחים ולחצים והוריד את הדימוי העצמי שלי. ברצוני לציין שלפני החתונה הייתי אדם שלוקח את החיים בקלות והכל היה צבוע בוורוד. וממש לא היה לי בעיה אם מי שאני. יש לי עבודה מכובדת. אנשים מעריכים את המילה שלי ורוצים ממני עצות. אני משכילה.אני לא שמנה (אמנם יש רזות ממני, אבל אני בהחלט לא נכנסת לקטגוריה של משקל עודף). ופתאום "נפל" עלי הבעל שלא מעריך אותי. שכל מה שאני עושה בשבילו לא מספיק לו. והחיים שלי מתחילים להיות עצובים. דרך אגב גם כיום אנשים אומרים לי שהם נורא מעריכים את העבודה שלי ואת מה שאני אומרת, אבל מה זה שווה לשמוע את זה מהם אם בבית שלי לא חושבים ככה ולא מעריכים אותי. ובנוסף להכל לאחרונה נהייתי חולה (מונוקלאוזיס ומגרנה חזקה) כולם אומרים לי שזה מלחץ. שאלתי היא איך אני יכולה לפתור את הפלונטר הזה שנוצר לי בחיים?

אור שלום נשמע שהמוקד הוא בקשר הזוגי. אם כך צריך למצוא את הדרך לדיאלוג עם בעלך. לבדוק מה מניע אותו לבקר אותך כל כך, וגם אם מדובר בכוונות טובות, כיצד מפסיקים את הלחץ. ראשית נסי ליזום שיחה רצינית איתו בזמן שיש לשניכם פנאי וסבלנות. אם את חוששת שלא תדעי להתבטא, כתבי מראש את מה שאת רוצה לומר, תוכלי אפילו לתת לו לקרוא את זה. צריך להתחיל את הדיאלוג הזה כדי לעשות שינוי. במידה ושיחה ישירה ביניכם לא מובילה לתוצאות כדאי לפנות לייעוץ זוגי. בסך הכל המצב הקיים עלול ליצור כעסים שיקלקלו את היחסים ביניכם בטווח הארוך, ולכן כדאי לנסות ולפתור את העניין כל עוד הוא טרי כל כך. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לשאול: אני בחור בן 30 המנהל חיי חברה רגילים לגמרי וחי עם בת זוג. וללא בעיות בריאות. לאחרונה סידרתי מעט את הגבות שלי כיוון שלטעמי הן עבות מידי ומחוברות. למרות הרגשה טובה שיש לי לגבי הצורה החיצונית שלי שהשתפרה , אני מרגיש מבוכה גדולה שמישהו ישים לב וישאל אותי על כך, ואז אולי אהיה צפוי ללעג וכדומה ? מעבר לכך, האם תופעה של סידור גבות כחלק מאסטטיקה כוללת אצל גבר מקובלת? האם יש גברים רבים שפונים להסרת שיער בגבות? כיוון שלא נתקלתי מעולם במישהו שעשה את זה. נא התייחסותך כיוון ששוב לטעמי אני רואה צורך לסדר את הגבות כחלק משיפור המראה אך חושש מסטיגמה של הומו או לעג מחברים או אנשים קרובים שאולי יחשפו את זה?

משה שלום טוב שהשתפרה תחושתך לגבי הצורה החיצונית שלך. עם זאת, נשמע שהדבר חשף אותך לקושי מסויים שיש לך בדימוי העצמי וכנראה היה גם קודם לתיקון הגבות. אין לי נתונים אובייקטיביים אבל מה שעשית נשמע לי נורמטיבי. אם מה שאני אומר לך יכול להרגיע, מה טוב, במידה ולא אולי כדאי לחשוב קצת יותר לעומק מה בעצם קורה לך בחשש מלעג. יתכן שמה שקורה הוא קצה חוט לסיפור מורכב יותר על עולמך הפנימי והדברים שמטרידים אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

למשה שלום, אני אישית מכירה הרבה גברים שמסדרים את הגבות שלהם, (בחברה בה אני מסתובבת זה מאד מקובל ומדובר בקול) לדעתי זה מאד חיובי ואף מוסיף להערכתי, לדעת שגבר מקפיד לטפח את עצמו. דמות הצבר המצ'ואיסט שלובש רק חולצות טריקו ולא תמיד זוכר לשים דאודורנט כבר משמן פסה מהעולם. לבעלי למשל יש יותר בגדים ממני. (שלא לדבר על כמות האפטר שייב שלו) אין לך מה לדאוג, ותמשיך להרגיש טוב עם עצמך. מעיין.

חביבי תעשה מה שטוב לך !!! בלי לחשבן לאף אחד.

לד"ר קפלן שלום, אני בטיפול כבר 6 שנים אצל פסיכולוגית שעד היום חשבתי שהיא פסיכולוגית קלינית (היא סיפרה לי שהיא גמרה תואר שני בפסיכולוגיה קלינית בבר אילן). לאחרונה, בשוטטות מקרית באתר של משרד הבריאות, גיליתי שהיא אינה רשומה בפנקס הפסיכולוגים. כששאלתי אותה על כך היא אמרה שהיא לא עשתה את ההתמחות ולכן אין לה רשיון. (חשוב להדגיש שהיא כבר מטפלת עשרים שנה באנשים ואת התואר שלה היא עשתה עוד בתחילת שנות השמונים. היא גם התנסתה בזמנו בכל מיני מכונים פרטיים). אמרתי לה שאני ממש כועסת על זה שהיא לא סיפרה לי על כך ושאני חושבת שהיא צריכה לספר זאת למטופלים שלה עוד בפגישה הראשונה, כי חוץ ממני יש בטח עוד מטופלים שלא יודעים על כך. כמובן שמה שחשוב לדעתי הוא לא התעודות אלא עצם הסתרת המידע. היא התנצלה ואף הציעה שלא אשלם עבור הפגישה. היא גם סיפרה לי בפירוט על כל קורותיה המקצועיים ועל הסיבות לכך שהיא החליטה בזמנו לא לעשות את ההתמחות. למרות שהעניין כביכול הסתיים אני עדיין מרגישה כעס במידה מסויימת וקשה לי לשכוח מן העניין. אני מתלבטת אם אני צריכה להמשיך לדבר איתה על כך בפגישות הבאות, כי אני יודעת שזה יהיה לה קשה ואולי גם יפגע בה. אשמח לעצתך.

אם היא לא עשתה התמחות אז אין לה רשות לטפל על פי חוק!!!!!!!!! מה שהיא עושה אסור ודורש דיווח. זה בפרוש לרמות את המטופלים שחושבים המטפלת בהם פסיכולוגית מורשה. היא לא!!! צריך לדווח עליה למשרד הבריאות. לאשה הזו אסור לעבוד. כמובן שתגובתה לטענותיך היתה לא מקצועית ונבעה מלחץ על זה ש"תפסת" אותה (איזה מן דבר זה, להציע לך לא לשלם על הפגישה. זה לא נשמע לך מסריח? כמעט שוחד?) אני לא הייתי מרפה מזה. אל תחוסי על רגשותיה, מה שהיא עושה הוא פשע. אני במקומך הייתי עוברת לפסיכולוגית אחרת. היא מודה שאין לה רשיון לטפל ובכל זאת מטפלת? את מבינה מה זה אומר? איך היית מגיבה לו נזקקת לרופא ולפתע היית מגלה שמי שמטפל בך החליט לא לגמור את לימודי הרפואה אבל בכל זאת מטפל באנשיםומציג עצמו כרופא לכל דבר?... היית הולכת לניתוח אצל רופא כללי שפשוט "החליט" לא לעשות התמחות בכירורגיה, אבל החליט שבא לו לנתח אנשים בכל זאת? ומה היית חושבת אם הוא היה אומר "טוב בסדר, תפסת אותי, אז אל תשלמי על הביקור הנוכחי"? מקווה שהבנת את המסר.

יעל שלום צר לי לשמוע את סיפורך. לצערי הסיפור נשמע מדאיג עוד יותר ממה שאת מתארת. כל אדם שמסיים תואר שני יכול לכנות עצמו פסיכולוג ולהירשם בספר הפסיכולוגים. הוא אינו רשאי לעסוק בטיפול פסיכולוגי אך בשל מגבלות מסויימות של החוק הוא רשאי לעסוק בייעוץ, כל עוד הדבר אינו מכונה טיפול פסיכולוגי. מי שעובר תהליך התמחות קלינית ומסיים אותו מופיע בספר הפסיכולוגים כמומחה. וכאן הבעיה. במידה והפסיכולוגית שלך אינה רשומה כלל בספר הפסיכולוגים לא רק שאינה מומחית אלא היא אינה פסיכולוגית. במידה ואת רוצה תוכלי להתקשר למועצת הפסיכולוגים שאחראית מטעם משרד הבריאות על מתן הרשיונות ותבררי את הענין באופן יותר מדוייק, טלפון 5151188 אני מבין את הקושי בגילוי שכזה, אבל עם כל הקושי אני בספק אם זה סוג הטיפול שהיית רוצה להמשיך ולקבל. כל טוב ד"ר אורן קפלן

מידי יום ביומו אני נוהגת לעשות הליכה. הנני כבת 30 נשואה טרייה. מידי פעם נפגשת תוך כדי הליכה בידידו של בעלי שהוא נשוי כבן 40. כשנפגשים אומרים שלום בחיוך וממשיכים כל אחד לדרכו בהליכה. לאחרונה, הוא החל להניף את זרועו בכדי שהחזיר לו "כיף" מהיר, ומייד מצאנו את עצמנו כשכף ידי פתוחה ומודבקת לכף ידו עם הזרוע תוך כדי הליכה ולא יכולנו שנינו להסיר את ידינו עד שהיא נשמטה אצל שנינו. אכחיש, אם הדבר הזה לא גרם לי לריגושים. כי זהו יד "שונה" מהיד שאני רגילה להרגיש (של בעלי). מדוע הוא לא אסיר את כף ידו ממני האם האדם מנסה בדרך זו "לחמם" את ייצרי ולאחר מכן להשכיבני?, אנו בס"כ נהנינתי ולא חשבתי מאומה על משהו אחר, האם הוא זומם כלשהו בהתנהגותו זו? - שיר.

בחיאת שיר, את לא יכולה קצת מעוף ? קצת דמיון ? כל הסיפורים נורא נורא דומים, תני לנו קצת גיוון , בסדר ? הסיפור עם הכלב, היה טיפ טיפה שונה. אולי תנסי ללכת בכיוון הזה, לערבב קצת בעלי חיים, מטוסים , אניות , טנקים מסוקים, משהו כזה. שיהיה קצת צבע וענין.

שיר שלום באמת אינני יודע לפרש את התנהגותו. אולי תוכלי לשאול אותו באופן ישיר, או במידה ואינך מעוניינת אמרי שאינך מעוניינת לשתף פעולה. כל טוב ד"ר אורן קפלן

שלום, לפני כ-6 שנים חלה אחיו של אבי במחלת הסרטן הוא עבר טיפולים קשים וכיום הוא בריא. לפני כ-שנה וחצי חלתה אחותו של אבי בסרטן ומצבה כיום קשה מאד. לפני כ-7 חודשים חלה אבי בסרטן הערמונית הוא עבר טיפולי הקרנות וטיפול תרופתי הוא מגיב טוב לטיפול ואנו מתפללים לשלומו. מאז שחלה אבי אני פשוט בפחד נוראי - כל כאב כל בעיה רפואית הכי קטנה מלחיצה אותי בצורה בלתי רגילה ועוברים בראשי התסריטים הכי נוראיים שיכולים להיות. אני פשוט מאד מאד פוחדת לחלות-אני מנסה להשתלט על הפחד אך ללא הואיל. זה מטריד אותי בחלק גדול מאד משעות היום. אני כל הזמן בודקת את ילדי שחס וחלילה שום דבר חריג לא הופיע אצלם. הפחד ממחלת הסרטן פשוט השתלט לי על החיים (ולפעמים אני חושבת שדי בצדק-אחרי הכל שלושה אחים שחלו בסרטן זה די חריג). מה אפשר לעשות כדי לחזור לחיות חיים נורמלים???אני ממש לא יכולה להרגע.

שירז שלום החרדה שפיתחת מהסרטן בהחלט מובנת לאור מה שאת מתארת. אין ספק שהופעת הסרטן והמפגש המאיים עם המחלה יוצר מחשבות שליליות וחששות. צריך מצד אחד לבצע בדיקות תקופתיות ולשמור על אורח חיים בריא, אך מצד שני אי אפשר להיכנע למחשבות ולחיות בצלם כל הזמן. אין ספק שכעת כאשר אביך ואחותו בתהליך המחלה קשה עוד יותר להתנתק. אני מציע לך לנסות ולהיעזר בצוות הפסיכולוגים והעובדים הסוציאלים בבית החולים בו עובר אביך את הטיפולים. הם מיומנים בתחום הזה של תמיכה במשפחות החולים ומכירים היטב את מה שעובר עליך. חשוב שלא תשארי לבד עם המחשבות הללו ותקבלי עזרה. אני מאחל לבני משפחתך החלמה מלאה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, במסגרת ערעור על החלטת קצין תגמולים לא לתגמל יתום צה"ל כיוון שעבר את גבול הגיל העליון לצורך זה, נאמר שעליו להביא חוות דעת רפואית על מצבו הנפשי. עלותה של חוות דעת רפואית כזו היא כחמשת אלפים ש"ח, כך נאמר לו בסיוע המשפטי. למרבה הצער אותו יתום מתקיים על קיצבת הבטחת הכנסה ואין באפשרותו לגייס סכום כזה. אותו יתום טופל בזמנו בתחנה לבריאות הנפש, ומוכר היטב למנהל התחנה. שאלותי הן: 1. האם יש טעם לפנות לאותו מנהל בבקשה שיתן חוות דעת רפואית בחינם - או בעלות מינימלית? 2. ואם לא, האם את חוות הדעת יכול לתת גם פסיכולוג קליני, או רק פסיכיאטר? 3. האם יש איזו דרך להשיג חוות דעת כזו בעלות מופחתת? בתודה מראש פניקס

פניקס שלום לצערי אינני מתמצא בנושא כך שלא אוכל לכוון אותך. בכל מקרה אינני רואה סיבה לא לנסות ולפנות אל מנהל התחנה שמכיר אותך. גם אם לא יוכל אולי יידע לתת לך הכוונה נוספת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 30 ואתמול חווית שניות מפחידות ביותר. הלכתי לישון למרות שלא ההייתי כ"כ עייפה ובערך לחמש שניות לא ידעתי מי אני ואיפה אני נמצאת. בעלי והבנות הקטנות שלי היו בחדר השני, ולקח לי כמה שניות להיזכר מי אני ומי בעלי. לא ידוע לי על מחלות של אלצהיימיר במשפחה. מה זה יכול להיות?

ענת שלום מדובר בתופעה מוכרת ונורמלית ואם אין תופעות נוספות נילוות אין מה לדאוג. בעת ההליכה לישון יש מצבים של אובדן אורינטציה או אפילו של הלוצינציות. זה יכול לקרות גם בהתעוררות מהשינה. בוודאי שזה לא קשור לאלצהיימר. כאמור, אם זה הדבר היחיד שקרה, את יכולה להירגע. אם יש תופעות נוספות שמדאיגות אותך ספרי עליהם ואשקול מחדש את דעתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שאלת אם יש תופעות נוספות. יש משהו שאני לא יודעת אם הוא קשור אבל הוא לא נעים בפני עצמו. לפעמים אני לא מרגישה את עצמי כאני. אני מרגישה שאני במין חלום או משחקת איזה שהוא משחק. אני לא מצליחה להגיע לאני שלי עמוק בפנים. אני לא מרגישה שזאת אני, אותה ענת שהייתי פעם. פתאום אני נשואה ואמא, ולא מרגישה את עצמי כאני. אני לא יודעת אם אני מובנת אבל זאת התחושה. תודה

שלום! ברצוני לדעת, האם התקפי חרדה נחשבים למחלת נפש, האם זה פוגע בשיקול דעת הסובל מהתקפי חרדה, והייתירוצה לשמוע חוות דעת מקצועית, האם אני, כאדם נורמלי לחלוטין, יכולה לשקול להתחייב (חתונה וכו') לאדם הסובל מpanic disorder, האם יש לו סיכוי להירפא, ומהם המצבים הקשים ביותר שאפשר לצפות להם? אשמח לתגובה, תודה מראש

יונית שלום התקפי חרדה אינם מחלת נפש (למרות שאני מסתייג מהמונח הפופולרי הזה שכן אינו אומר הרבה). מדובר בתופעה שכיחה מאוד בקרב אוכלוסיה נורמלית וניתן לטפל בה בד"כ בצורה יעילה באמצעות טיפול פסיכולוגי. מאחר שמדובר בשם כללי לחוויה אישית בעלת טווח רחב מאוד, אינני יודע לענות לך ספציפית לגבי בן זוגך. במידה ואינו מצוי בטיפול רצוי להפנות אותו, ומאחר והדבר מטריד אותך יתכן שכדאי שתצטרפי אליו לאחת הפגישות כדי לשמוע יותר על הבעיה ואופן הפתרון שלה. אני מצרף תמצית של הטיפולים המקובלים בחרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

ד"ר קפלן! ראשית, תודה רבה על תגובתך המפורטת! שנית, "בן זוגי", נמצא תחת השגחה רפואית, זאת אומרת, הוא מטופל ע"י תרופות, פרוזק ועוד משהו שאינו על בסיס קבוע, ואני יודעת שהוא עבר טיפולים פסיכולוגיים וכו', זאת אומרת שהוא עבר את כל שיטות הטיפול. כפי שידוע לי, התסמינים לעולם לא מופיעים לו "בציבור", ואם הוא מרגיש נוח, אז הם כלל אינם מופיעים, אך אינני יודעת מהם ההשלכות הקריטיות ביותר, כלומר, מה הדבר הכי גרוע שאני יכולה לצפות לו? אני יודעת שהוא לא משוגע, הוא אפילו מאד רחוק מזה. הוא מודע לעצמו ומודע לחברה, הוא חכם והוא הכל, אבל בכנות, זה מפחיד אותי המחשבה שהוא חי על כדורים, וסליחה שאני אומרת, אבל כמה שמחלות פיזיות הן לא תמיד מדעיות ומדויקות בדרך טיפולן, כך עוד יותר, כשמדובר בדברים נפשיים. השכל אומר לי לברוח מזה כמו מאש, הרגש אומר אחרת, האם תוכל בתור איש מקצוע שנתקל במצבים שונים מן הסוג הנ"ל, מה כדאי לעשות?

שלום אני בן 23 ומעוניין להתחיל טיפול פסיכולוגי איזה פסיכולוג אני אמור לחפש, ואם תוכל לתת לי כלים או טיפים למציאת פסיכולוג שיתאים לי! תודה רבה!

דני שלום יש שלושה דברים שכדאי לשים לב אליהם: 1. טיפול ציבורי או פרטי 2. סוג הטיפול הפסיכולוגי 3. מקום מגורים נתחיל מהסוף, כדאי שזה יהיה במרחק סביר ממקום מגוריך כדי שהחלק הטכני לא יכביד ויאפשר לקבל את הטיפול בצורה נוחה. טיפול בשירות הציבורי קיים בבית חולים, במרפאות בריאות הנפש ובקופות החולים. יש לברר עם הגורם המקומי במקום מגוריך. לעיתים קרובות צפוי תור המתנה ומגבלה על מספר הפגישות או על היקף מימונם. טיפול פרטי קיים בקליניקות רבות של פסיכולוגים קליניים שהם המוסמכים לתת טיפול. המרכיב של סוג הטיפול קשור לסוג הבעיה. ככל שהבעיה ממוקדת יותר ניתן לטפל בה באופן ממוקד ואז מתאימים פסיכולוגים המתמחים בטיפול קצר מועד, גישות קוגניטיביות, היפנוזה וכדומה. אם מדובר בבעיה רחבה יותר הנוגעת בתחומי חיים שונים דרוש טיפול שמכונה "דינמי" ובד"כ נדרש תהליך/מסע ארוך יותר. אכן לא קל להחליט לאן לפנות. במידה ואתה גר באזור המרכז אוכל לנסות ולהפנות אותך, במקרה זה שלח אלי מייל ואנסה לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב לד"ר אורן קפלן הבעיות שלי התחילו משנת2000.הייתי מאושפזת בבתי חולים פסיכיאטריים כמה פעמים.אחרי זה עברתי להוסטל (בשטח של בית חולים פסיכיאטרי) לא יצליח שום דבר וחזרתי הביתה,בזמן הזה קיבלתי risperdalשהשפיע לצד השלילי.ביקשתי מהרופא המטפל שלי תרופה אחרת וקיבלתי perfenanשאנימשפיע אליו.אני מקבלת "פקודות" לתכנן משהו וביום אחד אני בוצעת(מדובר על ניסיונות התאבדות).מה זה בעצם "הפקודות" האלה שאני מקבלת ומקבלת אותן מעצמי?הן יותר חזקות ממני,אני יכולה להתאפק מקסימום 4 פעמים ואחרי זה אני מרגישה חולשה.יש דרך להתפטר מהבעיה הזאת? מה זה סכיזופרניה?מה זה "משבר פסיכוטי"? המצב שלי היום:אני נמצאת בטיפול קבוצתי שמאוד עזר, רק בזכו הטיפול הזה אני"קמתי מהמיטה" ,לומדת(גרפיקה ממוחשבת) אבל הפקודות....... בזמן אחרון אני מבולבלת.מה אפשר עוד לעשות? הבעיה שלי שאני מרגישה שכאילו הכל בסדר אבל משהו מפריע לי בחיים. מה זה יכול להיות?הבעיה באושר? קראתי את זה בספר"סערת נפש" של ד"ר יורם יובל כנראה לא הבנתי משם שום דבר.אני בטוחה שאתא תוכל לעזור לי. תודה על טיפולך.

רציתי לדעת למה יש נטיה לשחזר טראומות? האם זו איזושהי דרך לתקן את מה שלא היה בסדר? ומה אם נסיון השיחזור לא יצליח או אפילו יכול להרע את המצב? המון תודה מראש

נגה שלום השאלה למה את מתכוונת בנטייה לשחזור טראומה. יש שני כיוונים: 1. קיימת נטייה לאנשים שעברו טראומה לשחזר בדמיונם את הטראומה שוב ושוב. בניגוד לזכרונות אחרים, הטראומה אינה שוכחת ודועכת, אלא להיפך, זכרונה נעשה לכאורה חד וברור יותר ויותר. 2. אולי את מתכוונת לנטייה של מטפלים בטראומה לשחזר את הטראומה כדרך טיפול. בשני המקרים ההסבר דומה. בכל חוויה אנושית רגילה האירועים עוברים מספר עיבודים. בזמן טראומה נעדר העיבוד הקוגניטיבי הגבוה. המוח כאילו שם בצד את עבודת העיבוד כי במצב החרום אין זמן ולא כדאי להיכנס להבנת החוויה במלוא עוצמתה. עד כאן הכל בסדר כי זה תהליך הסתגלותי. הבעיה מתחילה לאחר מכן. אם האירועים לא עוברים את העיבוד המתאים הם נשארים בצורתם הגולמית בזיכרון וכמו שריטה בתקליט גורמים להפרעות שונות. מטרת השחזור אינה רק לצורך השחזור, אלא כדי להוסיף בעת השחזור את העיבוד שהיה חסר במהלך הטראומה עצמה. כך אפשר לסגור את המעגל ולהכניס את הטראומה למאגר הזכרונות שיכולים גם לדעוך ולאבד מעוצמתם. שיחזור לא מוצלח קיים אצל נפגעי פוסט טראומה רבים בצורה ספונטנית. הם חוזרים שוב ושוב על הזיכרון מבלי יכולת להפיק מכך דבר. שיחזור בעת טיפול אינו אמור להרע את המצב בטווח הארוך אך יכול להיות מכאיב ולא נעים בטווח הקצר. לעיתים אין ברירה וזו הדרך שיש לעבור. כמובן שטיפול מסוג זה דורש התמחות מתאימה ומטפל שאינו בעל נסיון לא אמור לנסות לעשות שחזורים כאלה שכן מדובר אכן בחומרים רגישים הדורשים עבודה טיפולית ייחודית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. לצורך כתיבת עבודה, אני מחפשת חומר או מחקרים שנעשו על הקשר בין ידכאון שלאחר לידה, של האם, להתפתחות הקוגניטיבית של התינוק. האם יש גישה לחומר מסוג זה באינטרנט? האם יש לכם רעיון - היכן לחפש? אודה על עזרתכם. נטע

נטע שלום סביר להניח שהנושא נחקר בתזות ודוקטורטים באוניברסיטאות. נסי לחפש באינדקס "אלף" של האוניברסיטאות הנגיש גם באינטרנט. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה.

אני מפנה את השאלה לפורום הזה ולא לדיאטנית מכיון שאני רוצה לדעת האם אני סובלת מהפרעה כלשהי. לפני כ 10 שנים עשיתי דיאטה (מסודרת מאד ובפיקוח רפואי). ירדתי כ 40 ק"ג. מאז ועד היום מעולם לא עליתי במשקל (כולל במהלך ההריונות בהן עליתי כ 10 ק"ג ומייד ירדתי אותם בחזרה). אני נראית ממש טוב אבל כל הזמן מתעסקת סביב המשקל שלי ואיך אני נראית. הבעייה היא שהדרך בה אני שומרת על המשקל נראית לי לאחרונה קצת חריגה: במהלך כל השבוע אני מדקדקת בקטנות, סופרת כל מה שאני אוכלת, לא "חוטאת" כלל (וגם לא מרגישה צורך לחטוא). אבל... בשישי שבת - אלו הם ימי החטאים שלי. אני אוכלת כל מה שבא לי (אם כי לא בהגזמה) נהנית מאד מהאוכל, טועמת ממש מכל דבר, מנשנשת הרבה בין הארוחות - דבר למשל שאין לי בו צורך כלל במשך שאר השבוע. במוצ"ש אני מרגישה כ"כ מלאה (גם בייסורי מצפון - שכן המשקל שלי מאד חשוב לי) ואז אני לוקחת כדור משלשל (עיכולקס - שנחשב כדור העשוי ממרכיבים טבעיים בלבד). רק לאחר ההתרוקנות אני שוב מרגישה טוב עם עצמי (גם גופנית וגם נפשית), בלי ייסורי מצפון ועולה מייד על המשקל כדי לבדוק שלא עליתי איזה גרם חס וחלילה. מה דעתך??? האם אני מופרעת??????????? אודה לך מאד על התייחסותך. (אני בשנות השלושים שלי).

היי יולי, אני בשנות השלושים שלי ומתמודדת עם בעיית משקל (ללא הריונות, לידות וכו'). תנסי לנשנש ירקות, חטיפים דיאטטים, וכו'. אצלי, זה עובד! עדי

יולי שלום אני מתאר לעצמי שאם את פונה בשאלה זו אלי (וכמו שכתבת, לא אל דיאטנית) את מוטרדת באופן כלשהו מהשיטה שפיתחת לעצמך. זה בפני עצמו יכול להיות סיבה לנסות ולשנות את ההרגל. בכל מקרה, העובדה שירדת במשקל באופן כל כך משמעותי והצלחת לשמור כל השנים בהחלט מעוררת הערכה, וטבעי שהנושא יעסיק אותך. ההחלטה האם מדובר בעיסוק יתר היא סובייקטיבית ורק את תוכלי לענות עליה. נשמע שתחושת ההתרוקנות עם הכדור הוא סוג של טקס שמרגיע אותך. אני בספק רב אם יש לו ערך אמיתי מבחינת השמירה על המשקל. אני מציע לך להתייעץ עם רופא ודיאטנית כדי לבדוק האם הדבר עלול לגרום לנזק בטווח הארוך. במידה ולא, ואם את מרגישה נוח עם זה, אני לא רואה היכן הבעיה, כל עוד את שומרת על מסגרת אכילה מאוזנת. את צריכה גם להשגיח שהכדור השבועי הזה לא יעבור הרחבה לשיטות מאוד לא בריאות להרזיה שאכן עלולות להביא להתפתחות הפרעת אכילה חמורה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, רציתי לשאול פסיכולוג/ית ילדים, לגבי התמודדות עם התקפי היסטריה של בתי בת ה 4. אני חוששת שיום אחד יקרה לה משהו אמיתי ואני לא אתייחס, בגלל שהתכיפות של הבכי והיללות. תודה על ההתייחסות.

דורית שלום השאלה איך אפשר לשנות את המצב הקיים. סוג התגובה יכול לנבוע מכל כך הרבה דברים. הייתי ממליץ לך לנסות ולעקוב אחר התקפי ההסטריה שאת מתארת. הייתי ממליץ אפילו לנהל יומן במשך כשבוע ולכתוב מה גרם להתקף, כמה זמן הוא נמשך ואיך את הגבת אליו. בשבוע הזה קבלי את ההתקפים ללא כעס או תסכול, אלא התבונני עליהם כסוג של מחקר. זה בפני עצמו עשוי לשנות את הדפוס. שתפי את הילדה בניסוי שאת עושה והראי לה את היומן. היא צריכה להיות שותפה בדיאלוג בינכן בנושא. בתום שבוע כשתקראי מה כתבת ויתכן שתביני משהו שהיום נראה לא מובן. את הדפוס אפשר לשנות אחרי שמבינים אותו יותר טוב, ואז אפשר לראות מה ניתן להציע לילדה כתחליף להסטריה. הרי יש להתנהגות הזו מטרה או סיבה כלשהי. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בן 24 וסובל מהזעת יתר בבית השחי האם יש איזה טיפול לכך? תודה יובל

יובל שלום אני מציע שבשלב ראשון תפנה לרופא ותעשה בדיקות כדי לבחון האם הבעיה אינה רפואית. לאחר מכן צריך לבחון מתי ההזעה קורית. אם זו תגובה פזיולוגית למאמץ אני לא חושב שהכיוון הפסיכולוגי מתאים. עם זאת, במידה ומדובר בתגובת חרדה אפשר לטפל בשורש החרדה וגם ההזעה תפחת בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני בת 28 ונורא מפחדת מג'וקים. הדבר מגביל אותי בחיי היומיום. האם יש דרך יעילה מהירה ולא יקרה להפטר מפוביה לג'וקים? תודה

שלום פובית מקקים כמו גם פוביות אחרות מחיות נפוצות מאוד. בד"כ ניתן להיפתר מהפוביה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי שממוקד בבעיה. בנוסף ניתן להיעזר בהיפנוזה ובשיטות הרפיה והרגעה. אין בטחון שממש תאהבי אותם אחרי הטיפול, אבל הפוביה תעלם למימדים הגיוניים איתם תוכלי לחיות בשלום. בברכה ד"ר אורן קפלן

קשה לי להתמיד בדברים משעממים,כמו ניירת או לימודים וכ... מה אפשר לעשות?

תמי שלום אפשר להבין. דבר משעממים הם... משעממים. עם זאת, במידה וזה גורם לך להפסיד דברים שחשובים לך תצטרכי לנסות ולהעריך עד כמה חשובה המטרה, ואז כשמטרת ההתנהגות תהיה לא העניין הרגעי אלא התגמול בטווח הארוך אולי יהיה לך יותר קל להתמיד. בכיוון אחרים, לעיתים קושי בהתמדה בפעולות שגרה קשור לקשיי קשב והיפראקטיביות, או סיבות רגשיות אחרות. במידה ואת חושבת שחוסר ההתמדה שלך חריג יחסית לאנשים אחרים כדאי אולי לפנות לאבחון. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ניתן להחזיר לאדם את הבטחון העצמי שאבד בעקבות אירוע מוחי שממנו השתקם?

ניצן שלום טראומה נפשית או גופנית משאירה צלקות ומשנה את תפיסת העצמי, הדימוי והביטחון העצמי. אינני יודע אם ניתן להשיב את הבטחון מאחר ולא מדובר לחזור לאחור, אלא ללכת קדימה. לאחר השתקמות פיזית בהחלט כדאי להשקיע בהשתקמות נפשית. פסיכולוגים שיקומיים ורפואיים מתמחים בטיפול בסוג כזה של התמודדויות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום החלטתי להפנות את השאלה לפורום פסיכולוגיה מאחר ובפורום פסיכיאטריה אין קול ואין עונה , אני מקווה שיהיה לך את הידע לעזור לי... אני בת 26 נשואה . זה שנה וחצי אני סובלת מחרדות שמקשות עלי לישון שינה סדירה בליילה וגורמות לי להיות ישנונית לאורך היום, בנוסף כתוצאה מהלחץ אני סובלת מכאבי בטן שילשולים ,בחילות, והקאות (כמעט כל יום) אני מטופלת אצל פסיכולוג זה חודש וקצת, ובמקביל הלכתי אל רופא המשפחה על מנת לטפל בבעיות הפיזיות, הרופא הציע לי ליטול קלונקס במינון התחלתי של 0.25 מ"ג ליום (בשעות הבוקר) והבטיח לי שלתרופה אין תופעות לוואי הוא טען שהיא לא ממכרת ,לא יוצרת תלות,לא מרדימה,ניתן לשתות איתה אלכוהול ושהיא כל כך בטוחה שאפילו ניתן להיכנס איתה להריון, קניתי את התרופה אך בעלון הסבר ראיתי אחרת... רציתי לדעת האם במינון ההתחלתי שציינתי יש תופעות לוואי? (אם כן איזה)? החל מאיזה מינון התופעות לוואי מתחילות להיות משמעותיות יותר? האם התרופה מרדימה- חשוב לציין שאני נוהגת מידי יום ומעבר לכך חשוב לי להיות עירנית ומפוקסת בעבודה. האם התרופה תשפיע לטובה או לרעה על הטיפול הפסיכולוגי? (כיצד היא תשפיע?) איך היא תשפיע על חיי היומיום, על היחסים שלי עם בעלי ועל חיי המין שלי? ובנוסף אשמח לקבל מידע על אתרים בעיברית שיוכלו להרחיב את הידע שלי על תרופה זאת. מקווה לקבל תשובה מאדם מוסמך,ומכל אדם שנטל תרופה זאת ומכיר אותה המון תודה האלמונית...

שלום לך, למשך תקופה ארוכה נטלתי קלונקס במינון של 0.25 פעם או פעמיים (בהמשך הטיפול שלי) ליום. צר לי לומר לך, אך המידע שהעביר לך הרופא הוא שגוי לחלוטין. קלונקס שייך לקבוצת הבנזודיאזפינים, והוא אכן ממכר ואף ממכר *מאוד*. כמו כן הוא אף יוצר תלות, מרדים מאוד (אין לשכוח שהוא עובד על מערכת העצבים המרכזית), ולא ניתן לשתות משקאות אלכוהולים איתה כפי שלא ניתן לשתות משקאות אלכוהולים עם שום תרופה אחרת. לגביי תופעות לוואי - הדבר הוא אינדיוידואלי לגביי כל אדם באשר הוא. ייתכן ותחווי תופעות לוואי שאני לא חוויתי כלל, וייתכן ואני חוויתי תופעות לוואי שאת כלל לא חווית. מה שכן, לפי מה שלימדו אותי, תופעות לוואי ייתכן ויעברו עם הזמן, וייתכן ויחמירו עם כל העלאת מינון. אין לדעת עד שלא מנסים. אני, באופן אישי, לא הצלחתי להתמודד עם תופעות הלוואי של הקלונקס והשפעתו עליי באופן כללי. בכל פעם שנטלתי את התרופה הרגשתי מסוממת לחלוטין - חסרת יכולת לזוז ולהתנועע, משותקת, עיניים דומעות ומסרבות להיפתח, שילשולים ובחילות, תחושה לא נעימה בבטן, משותקת מבחינה נפשית...העדפתי להפסיק ליטול את התרופה ולהתמודד עם התקפיי ההיסטריה והחרדה ולא להפוך לרובוט. כיום אני עושה ככל שביכולתי להתמודד, למרות שקשה לי מאוד. אנסה לדבר עם הפסיכיאטרית שלי, ואולי היא תרשום לי סם מרגיע אחר שאליו אגיב בצורה טובה יותר. בהצלחה לך, מיקי

לאלמונית שלום. לקחתי קלונקס במינון של 0.5 מ"ג. לאורך שנה, ואני ממש לא ממליצה לך להתחיל לקחת אותה בקביעות. היא כן ובהחלט נחשבת לתרופה ממכרת (וכדאי שהרופא משפחה יעבור השתלמות לריענון). פחות אולי מהקסנקס למשל אבל עדיין. כלומר לא במובן שצריך להעלות את המינון כל הזמן אבל עדיין קשה לרדת מזה אחר - כך. כך לפחות היה אצלי. היא כביכול נחשבת גם פחות מרדימה, אך היא לא בלתי מרדימה כלל. ממליצה לך להיעזר בתרופות ממשפחה אחרת אם את מתכוונת להתחיל טיפול קבוע. (ובטח לפני נהיגה וכאלה ). ובכלל תרופות מהסוג הזה עדיף להתייעץ לגביהן עם פסיכיאטר מומחה, לדעתי. טל.

ישנו איסור חמור לנהוג לפחות 13 עד חמש עשרה שעות לאחר נטילת הקלונקס, שכן הוא עלול לגרום לבלקאאוטים קצרים. לי זה אכן התרחש בעת נהיגה. מיקי

אלמונית שלום אני רואה שמשתתפים בפורום ענו לך. לצערי אינני יכול להשיב בתחום התרופות מאחר וזה אינו תחום התמחותי. אני מציע שתתיעצי עם פסיכיאטר בנושא ואל תסתפקי ברופא המשפחה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש היום תרופות חדשות,,, הכי מתאים לבעיה זה "אפקסור" כדור מעולה שלוקחים לאורך זמן ,

מזה מספר חודשים אני מנסה להגמל מבנזודיאזפינים להם התמכרתי בשנת 1990 !!! ללא ספק לסמים האלה יש השפעה מטיבה לטווח הקצר בטיפול בחרדה. אני יורד באופן הדרגתי את המינון ואחסוך לכם את תאור יסורי. למרות ההצלחות לעתים ישנם נסיגות ועל כן אני מעלה את המינון בחזרה לרמה הקודמת. למישמתוכנן ליטול בנזודיאזפינים : קסנקס, ואליום, קלונקס....ראו הוזהרתם. מנקודת מבט אישית, סוביקטיבית לחלוטין נראה לי שמחד הקסנקס מעלים את החרדות (בשלב ראשון ) אבל מאידך פוגע בקליטה הסנסורית ( של גירוים פנימיים וחיצוניים ) וחבל על החויות שמפסידים בגלל נטילת כימיקאלים מזיקים. עם הפחתת המינון התחלתי לחוש שוב תחושה של חיות , יתר ערנות מחשבתית ועליה במצב הרוח ( עניין פארדוקסאלי בהתחשב בעובדה שהקסנקס אמור להשפיע לחיובהפשעה על מצב הרוח ) . מחקה לי תהליך ארוך ומייסר של גמילה אך כולי תקווה או בעצם אני בטוח שאנצח את הסם. מקווה שעדותי זו תהיה לעזר למישנמצא במצב דומה. למישצורך תרופות שלא ממשםחת הבנזודיאזפינים לא להכנס ללחץ התרופות החדשות הינן בטוחות יחסית. מתנצל מראש שלא אענה לתגובות להודעתי זו , בשלב זה עדיין לא מסוגל להרחיב מעבר לנאמר. לאור : תודה על היעוץ והתמיכה .כללית, קשה לי לדבר על הנושא . שאצה מהסיוט הזה גם אני אהיה מעוניין צתרופ מעצמי על מנת שאחרים לא יפלו למלכודת הזו. בהצלחה לכולם והלוואי ותרגישי טוב בכל המובנים. הערה: הודעה זו נכתבת ללא קשר להודעה שפורסמה על ידי הרוקח הסיינטולוג לפני מספר ימים.

http://www.lancernet.net/plaint/

אני משתמשת בקלונקס מזה חודש ימים עקב חרדות קשות מהמצב הבטחוני. אין ספק שכעת אני יותר רגועה - אבל אין פלא: רוב היום אני רק רוצה לישון ולא מעניין אותי כלום. אני לוקחת 0.5 מ"ג לפני השינה בלילה - נרדמת תוך מס דקות בלי שליטה (אין חיי מין) ועייפה כל היום אח"כ. אני מתכוונת לדבר עם הרופאה שלי בהקדם כדי לרדת מהתרופה הזו. יש בבי"ח אסף הרופא קו ייעוץ תרופתי. הם עונים על כל שאלה ובודקים כל דבר הקשור לתרופות. מס הטלפון שלהם הוא 9779152-08. בהצלחה

שלום לך התרופה קלונקס טובה מאוד לחרדה ולאי שקט, אומנם במינון גבוה אפשר להיתמכר אך כדיי שזה לא יקרה את צריכה להיות במעקב צמוד בהצלחה

אני סובלת מדיכאון והפרעות אישיות ומסתבכת בדלוזיות ופרנויה בתקופות לחץ. לאחרונה גיליתי שנטילת תרופה אנטי-דיכאונית מחזירה אותי למציאות ומונעת גלישה נוספת למצבים פסיכוטיים. מעניין אותי לדעת מה עלול להיות ההסבר לכך, שתרופה נגד דיכאון וחרדות "מתקנת" חשיבה פסיכוטית. לפסיכיאטרים ששאלתי לא היה הסבר. תודה מראש.

סיגל שלום אנא נסי בפורומים העוסקים ברפואה. הפורום הזה עוסק רק בפסיכותרפיה, כלומר, טיפולים פסיכולוגיים באמצעות שיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

איזה באסה ידידה שלי במפעל המוגן התעסוקתי עברה למקום אחר....למרכז אבחון ושיקום ..זה מקום ששם בוחנים כל משתקם איזה עבודה מתאימה לו... אני בעצמי הייתי שם שנה וחצי ולמדתי שם הנהלת חשבונות סוג 1 ואפילו הצלחתי... אז העבירו אותה לשם....המנהלת של ההוסטל שלה החליטה.... בנתיים אמרו לי שזה לשבוע....בלבד...אבל זה לא בטוח... אני נורא מדוכא בגלל זה היא נורא חסרה לי היום הייתי כמו צנון מיובש בעבודה לא היה לי חשק לעבוד והרגשתי עייפות הייתה לי שוב הרגשה של למה....למה אני עושה דברים....שאני מרגיש כה עייף פיזית ורגשית... היה כל כך כייף איתה להיות... צחקנו.. דיברנו..העברנו חוויות ..היה לי למי לספר...שרנו שירים ישראלים יפים .... פעם זה היה ארצי ופעם דרכנו ופעם גפן ולפעמים גם שרית חדד.... היא נתנה לי שימחת חיים הייתי גורר את עצמי למפעל בשבילה רק חבל שהיא לא עושה יותר דיאטה....יותר מתאמצת בקטע .... אבל אני פוחד שאם היא תרזה היא תעזוב אותי..לא היא לא... כי אני תמכתי בה והייתי איתה גם שלא נראתה הכי טוב.....וזה מה שבונה וקובע... לפעמים כמו היום אני מרגיש שאני צריך שיחות נפש כמו היום לצעוק למישהו יש בי איזה מועקה באוויר -ואף אחד לא שומע ואיין למי לספר.... במפעל איין כרגע עובדת סוצילאית.... אני חייב להשיג לי עוד שעה שיחות נפש עם העובדת סוציאלית שלי כל יום אני אומר לעצמי היום אני מתקשר לער"ן לדבר אבל....דוחה את זה כי שאני בבית אני יותר רגוע כי אני נח.... כל היום אני עושה דבר משעמם וזה מאוד נמאס לי..כמה אפשר להבריג ברגים כל היום?...אוף זה מאוד מתסכל אותי....הופך אותי לעצבני כזה רוצה את ידידה שלי מייד בחזרה שיהיה לי את מי להצחיק אני עושה לה חיקויים של יובב החתול מפינוקיו..(שמשון הנה פינוקיו בוא נרוץ אחריו וניקח לו את מטבעות הזהב) אני נורא פוחד שהיא תכיר שם ....אנשים חדשים שיהיו אליה טובים ...שהיא תשכח אותי ..ותישאר שם לאורך זמן במפעל שאני עובד איין לי יכולת להכיר מישהי חדשה ... כי כולן לא מתאימות לקשר.... ניסיתי לדבר עם מישהי....בת 34....ואני רק בן 23 אבל ראיתי שהיא כזו.....לא בשביל יחסים.... היא כזו עצבנית כזו כל הזמן הרגל שלה רועדת...ומעשנת כמו רכבת...וסיפרה לי שהיא סבלה מפרנויות....וזה מפחיד אותי אני לא רוצה גם את הצרות של אחרים... לא שחלילה יש לי משהו עם אנשים עם בעיות נפש קשות משלי פשוט אני לא רוצה למצוא את עצמי טובע עוד יותר בבוץ שאני נקשר למישהי עם בעיות נפשיות קשות מאוד יש לי במפעל חבר...(איזה יופי אני רומני והוא הודי-ככה מנצחים דעות קדומות וגזענות) שאני מאוד אוהב להיות איתו ... אבל יש לו חברה מה זה נראית טוב.... אני מה זה מתוסכל..תמיד אני ליד...ליד האושר כדאי לבקש ממנו....תלווה לי את חברה שלך?... לא כדאי נכון?.. עד עכשיו אני וידידה שלי היינו בקשרים ידידדותיים ..ועוד לא החלטנו על כלום...(היא גם בחורה שתלויה בתרופות להישאר מאוזנת) לפעמים היא נופלת לשינה בעבודה והיא אפשר להזיז אותה אבל אני מוותר זה כלום לסיום יש לי בעייה ל..בקר אותה.. מכיוון שאחרי יום עבודה אני רק מחפש את הכרית הנוחה והנעימה....ואיין לי כח לזוז אם היה לי רשיון אולי הייתי יכול לתת גז ולנסוע להוסטל שלה איין אוטובוס...בשביל להגיע לתחנה מתאימה אני צריך ללכת קצת ברגל והרבה פעמים יש לי כאבים ברגליים אחרי יום עבודה טוב זהו ואני לא יודמע מה יהיה אני רוצה לראות אותה אבל יהיה לי קשה אוף... אני חש מתסוכל ובודד מאוד שם בלעדיה

שוב שלום מקווה שתצליח להתגבר. לפעמים קורים שינויים שאינם נשלטים וצריך למצוא את הדרך להתמודד. כל טוב ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אבקש שתשיב, אם תוכל, על שתיי שאלות שמטרידות אותי. 1). מהו ההבדל בין (בהפרעה דו-קוטבית שעד לפני כמה שנים וגם היום נוהגים לקרוא לה מאניה דפרסיה) מאניה מעורבת (Mixed Mania) שבה, לפי מיטב הבנתי, מופיעים סימפטומים של אופוריה ודיכאון בו ביחד, למאניה דיכאונית (Depressive Mania), וכיצד ניתן להבדיל בין השתיים? רופא מהפורום השני שלל לחלוטין את קיומן של השתיים, ואני יודעת שלפחות *אחת* קיימת שכן ערכתי מחקר אונליין, ובין השאר ביקרתי באתר של אוניברסיטת הרווארד שמאמת את קיומה של מאניה מעורבת. במקומות אחרים קראתי על קיומה של מאניה דכאונית בנוסף למאניה מעורבת. אשמח אם תוכל לספר לי מעט על שתייהן. 2). כיצד ניתן לדעת אם אני עוברת התקף חרדתי או מאני (או מאני מעורב)? אני שואלת זאת כי אני סבורה כי רבים הם הסימפטומים שמשותפים לשניים - האדרנלין שזורם במהירות עצומה, ההלך המחשבתי המהיר, ריצוד עיניים, תזוזתיות בלתי נפסקת, שטף דיבור מהיר ובלתי נפסק, נשימה ודופק מהירים, מחשבות שנקטעות ע"י מחשבות אחרות, וכדומה...אני תוהה אם זהו התקף מאני מעורב כי אובחנתי לא פעם עם מאניה דפרסיה, וההתקף ששאני עוברת כבר יותר משבוע מאובחן בסימפטומים אלו בתוספת דיכאון קשה. אשמח אם תוכל לשפוך מעט אור על הנושא/ים בשבילי. תודה רבה, מיקי

מיקי שלום יתכן שיש הבדלים בין האבחנות שציינת, אני אינני מודע אליהם. בספרות מתייחסים פעמים רבות לדקויות, ולא תמיד לדבר משמעות רבה ברמה האישית ולא בטוח שסוג תת האבחנה המדוייק ממש משנה. השאלה מה קורה לך וכיצד ניתן לעזור. מבחינה תרופתית כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר. מבחינת הטיפול בשיחות, אני לא חושב שלהבדלים בין האבחנות שציינת יש משמעות, אלא לחוויה האישית שלך. אם את רואה הבדל, נסי להגדיר לעצמך מהו, והשתמשי בהבנה זו בטיפול בו אני מקווה שאת נמצאת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום רב בני הצעיר בן ה-15 ילד נבון , בעל קישורים יוצאים מן הכלל, ילד טוב ירושלים כמו שאומרים. ולבעיה: לאחר שהתארחנו בחג השבועות אצל המשפחה, אחותי מתקשרת אלי , נסערת ונרגשת, ומודיע לי כי בני (בן ה- 15 ) נישק את ילדת בת ה- 14.5 ואף חיבק אותה , והוסיפה שהילדה היתה היסטרית ובוכיה . אני כמובן לא האמנתי למשמע אוזני , והבטחתי שאבדוק האם באמת כך היה. ואכן שאלתי את בני , האם הוא חיבק ונישק את בת דודתו , בתחילה הוא השיב בשלילה, ולאחר שאמרתי לו שאם לא יאמר את האמת נאלץ להביא חוקר הודה כי אכן נישק וחיבק את בת דודתו . הילד מצטער מאוד על מעשיו , ולא מבין איך זה קרה לו , הוא רוצה להתנצל בפני הילדה ובפני הוריה? כאמור הילד מוכשר מאוד ילד מצטיין בלימודיו, וילד שמחונך על כבוד האדם . מה לדעתך הסיבה למעידה זו? כיצד עלי לנהוג? האם אני צריכה להעניש אותו? האם כדאי לקחת אותו לפסיכולוג? אנא עזרו לי מודה מראש

זיו, קודם כל, הוא הבין שהוא עשה מעשה שאסור היה לו לעשות. אולי כדאי לנסות (בהתאם לגישה שלכם) לשוחח איתו ואולי אף עם הכיתה על יחסים שבינו לבינה ולהסביר יותר מה זה הטרדה מינית. עדי

זיו שלום אם הנער הודה והצטער, וגם ביקש להתנצל בפני הילדה והוריה, אינני רואה סיבה להעניש אותו. המבוכה שהדבר גרם היא בוודאי העונש החמור ביותר. צריך להסביר לו שהדבר אסור ושגבולות הגוף של הזולת הן קדושות ואסורות ללא הסכמה. (אני מבין מדבריך שהדבר נעשה ללא הסכמת הילדה, אחרת מדובר בסיפור אחר). נסו לברר איתו מה הוא חושב ומרגיש. אין צורך לרוץ מייד לפסיכולוג, אלא אם הוא או/ו אתם מרגישים מצוקה. אם מדובר במעידה חד פעמית אצל "ילד טוב ירושלים" לפי תיאורך, הייתי מנסה לחזור לשגרה בהקדם. כאמור, אל תוותרו על השיחה עימו בנושא, אבל מתוך מקום של כבוד ורצון אמיתי להבין מה בדיוק קרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בגיל של בנך רב הנסתר על הגלוי! את לא יודעת הכל על בנך. כדוגמה קיצונית אביא את הדוגמה של הנער רועי חורב שביצע רצח והוריו לא העלו בדעתם כי זה יתכן. הילד שלך תקף מינית את בת-דודתו. ראוי שאיש מקצוע יפגש עימו למס' שיחות באוירה מקבלת ותומכת ויגיע לעומק הבעיה. במידה ותתעלמי מכך את נוקטת מידניות של בת-יענה. הבן שלך זקוק לעזרה!!!!!

אני מרגישה כאילו אני עלה נידף ברוח. אני לא מצליחה לקבוע את גורלי שלי וניזונה מפחדים שיש לי באשר לגורלי. אני לוקחת ללב כל דבר, גם אסונות שקורים לאחרים, ולא מצליחה להתנער מהם. כשאני נכנסת למתחים ופחדים זה יכול להמשך ימים. אני עומדת לפני חתונה ואני חשה פאניקה ולא משום שאני לא אוהבת את בן זוגי אלא משום שכל צעד חדש בחיים, כל שינוי, מעוררים בי את אותה תחושה. אני מפחדת כבר שנים מהלידה למרות שעוד יש לי זמן וכך גם היה לפני הצבא, לפני מבחנים וכדומה. אני כל הזמן מודאגת, מבוהלת ומתוחה. מה עושים?

שלום לך, מאחר ולא ציינת את גילך וקצת רקע עלייך, קשה להתייחס. אבל בכל זאת, מסתבר שאת יכולה ומצליחה לקבוע את גורלך בכל זאת- עובדה שהחלטת להינשא ואת הולכת לעשות זאת, מה שמוכיח על רצון ונחישות בהשגת מטרותיך בחיים. הפחדים והחששות שלך נשמעים טבעיים לגמרי, הרי רובנו חוששים מהלא נודע והבלתי ידוע. הדרך הטובה ביותר לנסות ולהתמודד היא בשיטת הפוך על הפוך - לנסות כל הזמן דברים חדשים, כיוונים, רעיונות ודברים חדשים שגם יעוררו בך את הסקרנות הטבעית וגם ישכיחו ויטשטשו את הדאגנות. תחשבי חיובי, תנסי לצייר דימויים נעימים ולהתייחס לדברים בפחות רצינות וכבדות ויותר בפתיחות וקלילות, איפה שהוא גם המציאות המאיימת ביותר עדיין הרבה פחות מבהילה ומאיימת מאשר מצטייר במחשבותייך. שיחה עם חברות יכולה להוסיף המון לביטחון כמו גם להשלים לך אינפורמציה ולהרגיע אותך. עלי על הדרך המובילה לחיים חדשים עם ביטחון בעצמך, עם חיוך ועם המון אופטימיות ותקווה. בהצלחה!

פרח נדיר שלום התנודות הללו שאת מרגישה פעמים כה רבות מגיעות ממקום כלשהו והפכו עם הזמן לתכונה ונטייה אישית שמלווה אותך לאורך החיים. אינני יודע האם ניסית לטפל בנטייה הזו עד היום, אבל אינני רואה סיבה שתמשיכי לסבול ולהיות מבוהלת עוד ועוד. הדבר גם אינו בריא לטווח הארוך מכל זוית אפשרית. אני ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כבר כעת כדי להתמודד בצורה טובה יותר עם החתונה. חבל שלא תהני מרגעים מאושרים של חייך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 26 אימא לילדה מקסימה בת שנה ו 8 חודשים. מיד לאחר הלידה פיתחתי הפרעת אכילה הידועה בשם - בולימיה. תחילה זה היה רק אחרי ארוחה ממש כבדה והיום כמעט כל יום אני מרוקנת את קבתי בדרך המאוד "מקורית" הזו. סביבתי כמובן לא מודעת לזה (אף על פי שאומרים שאני ממש רזה) הייתי מאוד רוצה להבריא (בעיקר מאחר שבעלי החל לחשוד ואף שאל אותי ישירות - וזה מה שהבהיל אותי!) התחלתי לקרוא ספרות בנושא, ואני חושבת שאני מתחילה להבין מאיפה זה בא. באופן כללי אני באה מבית מאוד חם ואוהב וגם היום יש לי בית חם שבו בעלי אוהב ומקבל אותי כמו שאני. אבל אני את עצמי ממש ממש שונאת ולא מבינה איך אפשר כל כך לאהוב אותי(בעבר הייתי 10 קילו יותר אולם אז זה ממש לא הטריד אותי-עניין האוכל- והייתי מאושרת יותר) . אני נגעלת מעצמי כל פעם מחדש. אי השליטה בלאכול ללא הבחנה ואח"כ תחושת הריקון והריקנות הנוראה...... אני לא רוצה להמשיך בזה ואני רוצה לצאת מזה - אבל קשה לי. הפחד להשמין והרצון להקיא חזקים ממני, מה שאומר שכבר ניסיתי מספר פעמים להפסיק. אף פעם לא חשבתי שאגיע למצב כזה- הרי יש לי כל מה שבחורה הייתה רוצה, אז מה עוד חסר??? האם יש דרך להבריא או לנסות לקבל עזרה מבלי שהדבר יתגלה לסביבתי? (שזה אומר אפילו בעלי) אתם יודעים זה מדהים שאני מחשיבה את בעלי לבנאדם שאני הכי אוהבת והכי בוטחת בו כאשר בזה אני מתביישת לשתף אותו, פשוט מתביישת להגיד את המילה הנוראה-בולימית! הרי אני כל כך מוצלחת ויפה - אז את כל זה להרוס בידיעה?? - אני מעדיפה שלא. הרי אני בעצמי לא מסוגלת לקבל אותי. זקוקה לעזרה, אני לא יודעת בדיוק למה כתבתי את כל זה, ומהי מטרתי, אני פשוט צריכה עזרה.

את יכולה (וצריכה) לפנות לטיפול פסיכולוגי, ואולי אפילו לפנות לפסיכיאטר (יש תרופות שעוזרות לדכאון שנילווה לבולימיה). אם לא תשתפי את בעלך בהליכה לטיפול, הוא לא יידע (אלא אם יש לכם חשבון משותף, ואז הוא יראה ש"נעלם" כסף אחת לזמן מה).

ליאת שלום טוב שאת מודעת למה שקורה לך ומעוניינת לשנות את הדפוס שנוצר. זו בהחלט התחלה נכונה. הבושה היא חלק מאפיין של מה שקורה לך, ואולי דווקא שיתופו של בעלך, במוקדם או במאוחר, יעזור לך להתגבר על הבעיה. אני ממליץ לך לפנות בהקדם לייעוץ פסיכולוגי. כמו שההודעה הקודמת של מיכאל מציינת, יש אפשרות להיעזר גם בטיפול תרופותי שעוזר במקרים הללו להביא לתוצאות מהירות יותר של הטיפול בשיחות. חשוב לעצור את התופעה מוקדם ככל הניתן ולכן אל תמתיני. במידה ואת חוששת לשתף את בעלך, בדקי האם יש מישהו אחר עימו תוכלי להתחלק במשפחה המורחבת והחברים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אני אם לתינוקת בת 7 חודשים. משמלאו לבתי 4 חודשים שבתי לעבודתי ומאז בתי נמצאת אצל מטפלת. הילדה נמצאת בביתה של המטפלת ביחד עם בנה של המטפלת שהוא בן שנה וחצי. המטפלת היא חברתי הטובה ביותר מזה 14 שנה. מספר ימים לפני הולדת בתי נפטרה בתה של המטפלת בגיל ארבע עקב מחלה ממנה סבלה מלידתה. לפני כחודש וחצי קרתה תקרית לא נעימה ביני ובין המטפלת (היא ביקשה יום חופש בהתראה קצרה מאד ואני סירבתי מהסיבה שלא יכולתי בעצמי לקחת יום חופש מעבודתי בהתראה כה קצרה) ומאז יש ביננו מתח. בנוסף לכך יצא שהילדה בכתה קצת יותר מהרגיל לאחר מכן והמטפלת איבדה קצת את סבלנותה והעירה לי הערות בסגנון של "יש לך ילדה קשה, לא רגועה" וכו'. בשבועיים האחרונים הכל עבר, הילדה שמחה וההערות התמעטו. היום בבוקר בשיחה טלפונית שלי איתה, היא אמרה לי שהיא מרגישה שמאז שהיא מטפלת בבתי אנחנו כבר לא חברות, שהיא לא רואה נכונות ממני להיפגש בסופי שבוע ושהיא לא מתכוונת לרדוף אחריי. אכן בתקופה האחרונה לא יצא לנו להפגש, גם מהסיבה שאחרי שהיא מעירה לי הערות בסגנון הנ"ל, מן הסתם אין לי חשק להפגש איתה. אבל אני חשבתי שמדובר בתקופה ושזה יעבור. מה לעשות? החברות חשובה לי ואני לא רוצה לסיימה, מה גם שאין סיבה ממשית לסיומה. אני רוצה לשוחח איתה שיחה מלב אל לב, אך השאלה באיזו גישה לנקוט וכיצד לתקוף את העניין. (אני בטוחה שיש קשר לסמיכות הזמנים בין מות ילדתה ללידת בתי, אף אם לא במודע, אבל אני לא יכולה בשום אופן לומר לה משהו על כך). אודה לתשובתך ועצתך. אני די נואשת !

יעל שלום המצב נשמע באמת די מסובך. עירוב של חברות עם יחסי עבודה עלול להיות תמיד מורכב, אבל במקרה הנוכחי הוא מסובך עוד יותר. אני מציע לך לנסות ולערוך שיחה כנה מלב אל לב עם חברתך ולשתף אותה בתחושתך שהחברות שלכם נפגעת. אינך צריכה להסביר יותר מדי או לקשר את זה לפטירת בתה, יש מספיק דוגמאות לתאר את הדברים. נסי לבדוק האם נכון להמשיך את הסידור שלכן עם התינוקת, הן עבור התינוקת, והן עבורכן. אין לי דיעה לכאן או לכאן אבל כדאי מאוד להשקיע בזה מחשבה, ואולי לשתף אנשים קרובים אחרים בהתלבטות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 22 וחבר שלי בן 25 אנחנו עומדים להתחתן. אני יודעת שהוא ואני מתאימים. אני חושבת שהבעיה היא אצלי,אני קנאית אם הוא לא מתקשר כל שעתיים כבר עוברות לי מחשבות ממש אבסורדיות בראש או אם הוא לא עונה לטלפון או לא מגיע בזמן וכו, איך אני יכולה לפתור את הבעיה המעיקה הזאת הוא ממש ילד טוב אני יודעת שבאמת הוא ממש נאמן לי למה זה קורה לי האם זה יכול להיות השפעה של סרטים אני לא יודעת מה, בבקשה אני צריכה עזרה אני פוחדת שזה יהרוס לנו הכל תודה.

שושי שלום קנאות יכולה לנבוע מהרבה סיבות ואינני יודע לפרש אותה אצלך מבלי להכיר אותך. החשש שלך בהחלט מוצדק מאחר ואם את מוטרדת בצורה כל כך חזקה זה בהחלט יכול להאיב על הקשר, ובכלל, לא נעים להרגיש כך לאורך זמן. מאחר ומדובר בבעיה שאת ממקדת אצלך ולא אצלו, אולי כדאי לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי באופן אישי כדי להבין מה גורם לך לכזאת קנאה. יתכן שכדאי יהיה להגיע גם עם בן זוגך לאחד המפגשים. אני לא חושב שמדובר בהשפעה של סרטים. בד"כ זה דבר אישי יותר מכך. עכשיו בהחלט זמן טוב להיפתר מהתופעה המטרידה, עוד לפני החתונה. שיהיה במזל טוב ד"ר אורן קפלן