פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום יש לי דיכאון לפני צבא אף אחד כאן לא מוכן לענות לי ובפעם המיליארד אשאל לפחות אתכם בתקווה שאתם תענו לי אני בת 17 בטרם גיויס בעקבות מאמר חריף בעיתון ארצה לדעת מספר דברים: 1- מדוע מתפשטים לפני 2 רופאים בצבא ממין זכר? לאילו צורך של בדיקות? האים מותר להשאר עם חזיה ותחתון? האים אכן זה כואב? 2- עוד חיילות יהיהו בחדר באותו הזמן? מגילי או סתם אחיות? 3- למה מי שנולדה בת והיא נטולדה בקיץ כלומר יולי אוגוסט מקבלת חיסון בעכוז והאים זה כואב? אני ממש פןחדת ולא יודעת מה לעשות 1 אומר שמותר עם חזייבה ותחתון הבשני אומר בשום פנים ואופן לא השלישי לא יודע רביעי נותן עצה שאשאר עם חוןלצה לבנה שהיא רחבה אך בלי תחתון מי יעזור לי? האים גיוס זה נורא כמו שאני מתארת לי? הורים גם באים? והאים אקבל עלון לצרכן קודם לכן בו יפרטו לי הכול? אדע מה אני יעבור מבחינת בדיוקת? ספרו לי קצת על חיי צו 1 2 טגיוס איני יודעת מה זה והורי לא מסכימים לספר לי כי לא זוכרים בתודה..... אגב- מה זה תירונות?

מימי שלום אנסה לענות על שאלותיך. > 1- מדוע מתפשטים לפני 2 רופאים בצבא ממין זכר? יש אפשרות לדרוש שאשה תהיה נוכחת בכל בדיקה רפואית. לאילו צורך של בדיקות? האים מותר להשאר עם חזיה ותחתון? > האים אכן זה כואב? הצבא נוהג לבדוק את המגוייסים מאחר והוא לוקח אחריות לאחר מכן על בריאותם. הבדיקות אינן כואבות. > 2- עוד חיילות יהיהו בחדר באותו הזמן? מגילי או סתם אחיות? בעיקרון בדיקה רפואית צריכה להיעשות בצניעות ולרוב כך קורה, וגם אם המצב שונה את רשאית לדרוש פרטיות. > 3- למה מי שנולדה בת והיא נטולדה בקיץ כלומר יולי אוגוסט מקבלת > חיסון בעכוז והאים זה כואב? חיסונים באופן כללי מעוררים חששות אצל אנשים רבים גם בלי קשר לגיוס הצבאי. במציאות החיסונים אינם כואבים או כואבים מעט יחסית אפילו למכה קטנה שמקבלים מבלי לשים אפילו לב. הכל עניין של חשיבה חיובית או שלילית. > אני ממש פןחדת ולא יודעת מה לעשות כדאי לשוחח עם אנשים שכבר התגייסו הן מהמחזור שלך או ממחזורים אחרים. אם אינך מכירה כדאי להתייעץ עם הורים, קרובים ומבוגרים אחרים שיעזרו לך לקבל מידע מתאים. > 1 אומר שמותר עם חזייבה ותחתון > הבשני אומר בשום פנים ואופן לא > השלישי לא יודע רביעי נותן עצה שאשאר עם חוןלצה לבנה שהיא רחבה אך > בלי תחתון > מי יעזור לי? > האים גיוס זה נורא כמו שאני מתארת לי? הפחד שלך מהגיוס טבעי, אבל הוא כנראה מועצם מאוד. צריך למצוא דרך כדי להרגיע את הפחד, וזה בעיקר ע"י מידע נכון ומדוייק. > הורים גם באים? בד"כ לא. חלק מהעניין בצבא הוא הפרידה מהבית, ואולי חלק מהחרדות שלך מתמקדות שם. > והאים אקבל עלון לצרכן קודם לכן בו יפרטו לי הכול? > אדע מה אני יעבור מבחינת בדיוקת? > ספרו לי קצת על חיי צו 1 2 טגיוס איני יודעת מה זה והורי לא > מסכימים לספר לי כי לא זוכרים הצבא מנסה לתת הסברים למתגייסים אולם פעמים רבות יש מצבי אי וודאות בצבא. סביר להניח שאחרי שתתגייסי ותתחילי להכיר אנשים חדשים החרדות ירדו מאחר וכבר תהיה לך וודאות מה קורה ובעקבות התיידדות עם אנשים שיכולים לתת תמיכה אחד לשני המצב בד"כ נרגע. > בתודה..... > אגב- מה זה תירונות? הטירונות היא השלב הראשון בצבא, היא קצרה למדי עבור בנות ונותנת את הכלים הראשוניים למתגייס הטרי לגבי הצבא והכישורים הדרושים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

היי מימי לידיעתך כולם מאים בהתרגשות ופחדים מסוגים שונים בנוגע לצבא. לגבי הבדיקות אצל הרופא,אני לבשתי חולצה מכופתרת,מה שנקרא חולצה גברית ארוכה ארוכה שיכסתה את המפשעה וכך עשיתי את כל הבדיקות.כשתגיעי לזמן הזה את תביני שכולן מתרגשות והיחידים שלא מתרגשים זה הצוות הרפואי.הם רואים כמונו אלפים,לא מעניין אותם עד כמה איבר כזה או אחר אצלך יפה או לא,ושום דבר בולט או מיוחד לטוב או לרע,לא מוציא אותם משלוותם.לכן,אני לא יודעת עד כמה את פוחדת וממה בדיוק.אבל תהיי בטוחה שהם הרופאים ראו הרבה לפנייך ויראו אחרייך,והאופן שבו הבדיקות נעשות הוא כל כך מהיר וענייני שלא תרגישי אפילו אי נוחותואני מאוד הייתי נבוכה מהעניין הזה אבל לפני שאת שמה לב הכל נגמר. לגבי הגיוס עצמו והטירונות,הכי נכון כמו שד"ר קפלן אמר זה לשוחח עם חברות או אנשים בשכבת גיל גדולה מעלייך ולברר איתם איך היה בצבא.ובטירונות בפרט.אני בהתחלה קצת בכיתי מגעגועים וקושי להסתגל לחברות חדשות,ורחוק מהבית,אבל שוב בכל דבר יש טוב ורע,ובסה"כ עוברים את כל זה כל כך מהר שגם ברגעים קשים צריך לדעת שזה עובר מהר ולהנותמהרגעים הובים ויש הרבה כאלה. בהצלחה.ואולי כדאי לך ללכת עם מישהו מלווה לבדיקות ולטירונות לקחת ווקמן,עטים דפים פלאפון וכ...שיהיה לך קצת קשר עם הבית ועם הדברים שמוכרים לך.אגב לי יש שתי חברות טובות מאוד מהטירונות,ולמרות שבס"כ הגעתי מפוחדת ולחוצה,ובכיתי בהתחלה זה עבר ונשארו המון חוויות טובות מכל השירות הצבאי. בהצלחה טל

ככה מימי אני חיילת כבר 8 חודשיים בצהל, קודם כול טירונות נשמע נורא קשה מפחיד ומלחיץ אבל ממש ממש לא, ויודעת מה אפילו זה קצת כייף חברה חדשים צחוקים כמו מין טיול שנתי. זה לא טירונות בנים שרצים ותופסים אותם ממש קצר .. בנות טירונות כמעט ולא עושים כלום הרבה הרצאות היו לכם זה העיכר... ובדיקות רופא את נשארת אם תחתון ובלי חזייה אבל אחותיייייי שטויות מה אכפת לך את מכירה אותו אחרי זה ועוד מלא כמוך לפניך ואחריך יהיו אצלו. תבקשי שאיזה בת תהיה איתך בתוך הוילון. וכן בתוך החדר יש בנות פקידה רופא על דאגה אחותי הכול שטויות.. תבקשי קרוב לבית וזהן.. צבא זה כייף.. תזכיר משפט מה שלא הורג הוא מכשל........ ביי ובהצלחה לך חמודה....:)

תודה לך שירי בת כמה את? מאיפה את? אני לא יודעת אם זה קל ככך" לבקש קרוב לבית כי אני רוטצה לעשוק במדע הרפואה ובביולוגי ה וכימיה? במה את עוסקת?< זה כיף לך שם? מה את כל יום בבית? מה אעשה אם נגיד לא אכיר חברות? אגב- איך התנאים: נוחים? מה שאת עושה בצבא זה בהכרח מה שתעשי בעתיד? צועקים שם לפעמים בצבא? ואם טועים אז מה קורה? את הבדיקות אי אפשר לעשות דרך קופת חולים ברופאה שלי? מה הם המבחנים אצלם שקובעים את רמתך? האים הורים נכנסים גם? ואם למשל שוכחים להביא מסמכים לבקןם" או אין חשבון בנק וגו,? את יכולה לתת לי את הטלפון שלך? יש לי כמה שאלות ואני רוטצה לצלצל אלייך! באם לא- את יכולה להסביר לי מהתחלה ועד הסוף מה זה צבא מה זה בקןם" צו 1 צו 2 התחילות וגו? אני נורא סקרנית ואיש לא מסביר לי! אנא עזרי לי עני לי על כל 1 משאלותי +הסבר כללי! תודה. את מתוקה מאוד!

אני מתנצלת מראש על הבורות אבל- מה ההבדל בין פסיכולוג רגיל לפסיכולוג קליני? האם פסיכולוג קליני רשאי גם לתת תרופות? ומה ההבדל בין ען"ס רגיל ועו"ס קליני? תודה.

יערה שלום פסיכולוג הוא כל אדם שסיים תואר שני בפסיכולוגיה ונרשם בפנקס הפסיכולוגים. זה יכול להיות גם מוסמך שסיים פסיכולוגיה מחקרית, ביולוגית, חברתית וכו', ולא בהכרח איש טיפול. פסיכולוג קליני הוא תואר מומחה שמקבל אדם שלאחר סיום למודי פסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה שאחריו הוא עבר תהליך התמחות במשך 4 שנים במוסדות מוכרים ועבר את בחינת ההסמכה של משרד הבריאות. ניתן לראות את סוג הרשיון באתר משרד הבריאות לפי שם הפסיכולוג: http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm אני לא מכיר את תהליך ההכשרה והרישוי של העובדים הסוציאלים כך שאיני יודע אם דרושה גם שם התמחות. ניתן לשאול בפורום של טלי פרידמן, היא תדע בוודאי לענות. עד כמה שאני יודע עו"ס רגיל הוא אדם שסיים תואר ראשון בעבודה סוציאלית ועו"ס קליני הוא עו"ס שסיים תואר שני בעו"ס קלינית. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם לאחר נטילת ציפראמיל יש קשיים בגמילה מהכדור?מדובר על מינון של 20 מ"ג , מה ההבדל בין סרוקאסט לציפרמיל?

חן שלום אני מציע לפנות לאחד הפורומים הרפואיים בשאלה בנוגע לתרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אנליזה - טיפול מעמיק יותר, ארוך יותר, לפחות 4 פעמים בשבוע, ומתבצע כשהחולה שוכב על הספה כדי לאפשר מקסימום של אסוציאציות חופשיות מבלי לצנזר בשל נוכחות המטפל. המטפל מגיב ומתערב פחות מטיפול רגיל, מייעץ פחות. בטיפול מגיעים באופן מעמיק לשורשי הבעיות (נוירוזות?) של המטופל. טיפול פסיכודינאמי רגיל (אנאליזה היא סוג של) - יכול להיות גם פעם עפמיים בשבוע, בישיבה על כורסא מול המטפל, כשרואים אותו, ועם יותר התערבות של המטפל ויותר יעוץ למטופל (תלוי ברמת המטופל, ככל שנמוכה יותר המטפל יותר ייעץ ופחות יעשו ניתוח שלו) ובאופן כללי יש יותר גמישות.

אני ופרויד שלום ההסבר של פרויד נכון ברמה העקרונית. עם זאת לגבי רמת ההתערבות של המטפל בטיפול, יש כיום אנליטיקאים רבים שמתערבים הרבה, ולהפך, מטפלים בטיפול רגיל שנוקטים בגישה שתקנית יותר. ההבדל בין טיפול פסיכולוגי דינמי "רגיל" לטיפול פסיכואנליטי עשוי להיות לעיתים מטושטש למדי. מקובל בהחלט שבאנליזה יש מפגשים מרובים יותר וכמובן השכיבה על הספה. צריך להדגיש שהטיפול הפסיכודינמי ה"רגיל" מגיע מעקרונות הפסיכואנליזה. כמו כן שיש טיפולים פסיכולוגים רבים שאינם דינמיים או אינם דינמיים לחלוטין. לדוגמא, טיפול קוגניטיבי, התנהגותי, ועוד. פסיכואנליזה היא שיטת טיפול נדירה למדי בסך הכל. ההכשרה ארוכה והיא דורשת משאבי זמן וכסף ניכרים מהמטופל. אפשר בהחלט להנות ממנה ולהגיע לעומקים ותהליכים חשובים. אבל בגלל מאפיני השיטה מעטים מגיעים אליה. רוב המטופלים באנליזה הם אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש שמעוניינים להעמיק את היכרותם הפנימית עם עצמם, כמו גם לרכוש מיומנויות טיפול נוספות. בברכה ד"ר אורן קפלן

בנינו בן ה10 הוא ילד עם הפרעות קשב וריכוז. במשך שנת הלימודים הוא מטופל ברטלין.וגם עברנו טיפול משפחתי. לפני כשנה סיימנו את הטיפול.אולם לאחרונה אנחנו מרגישים אובדי עצות בהתמודדות איתו. הוא אינו מקשיב .כל בקשה שלנו אליו נתקלת בסרוב.הוא מתחצף ללא גבול.מקלל ואומר את המילה האחרונה. איננו יודעים מה עוד אפשר לעשות ואיך אפשר לגרום לו לו שיידע את מקומו? אודה לך על העצה

עמית שלום אני חושש שאין מדובר במצב בו אני יכול לתת לכם עצה יעילה ישירה שתפתור את העניין. מדובר בתהליך ארוך, לעיתים מתסכל, של ליווי ארוך שנים. אני ממליץ שתמצאו כתובת טיפולית עימה תוכלו להיפגש באופן קבוע לטווח הארוך. לא צריך בהכרח מפגשים אינטנסיביים, אבל חשוב שתוכל לפנות בכל עת למישהו שכבר מכיר אתכם ואת הילד כדי להיעזר. החשיבה צריכה להיות לחודשים ושנים קדימה. יתכן שתפגשו אותו אפילו פעם בחצי שנה, אבל טוב שתהיה כתובת אחת של איש מקצוע עליו את סומכים, ואינו צריך לשמוע את כל הסיפור מהתחלה בכל פעם. אם המטפל המשפחתי זמין אולי כדאי ליזום מפגש משותף עימו (ללא הילד) כדי לחשוב את פתרון לטווח ארוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

להלן התרגום: הגארדיין: התרופה נוגדת הדיכאון סרוקסאט מככבת בראש טבלת תופעות הגמילה של תרופות. סרוקסט, התרופה נגד דיכאון מתוצרת אנגלית שעולה במכירותיה על פרוזק, גורמת ליותר אנשים בעיות של תופעות גמילה מכאיבות כשהם מנסים להפסיק לקחת את זה מאשר כל תרופה אחרת בבריטניה. הוועדה לבטיחות תרופות – CSM- אשר מקבלת דוחות של תופעות לוואי של תרופות מרופאים ומרוקחים, קיבלה מפולת של תלונות לגבי סרוקסט, אחת מן התרופות הידועות כSSRI. הSSRI הכולל גם את פרוזק, שווקו תמיד כתרופות בטוחות שאמורות לא לגרום לבעיות התלות המתלוות לתרופות וותיקות יותר כגון ואליום ואטיוון. סרוקסט – הידועה לרוב כפארוקסטין נמצאת בראש טבלת 20 התרופות שגורמות לתופעות גמילה, עם כ-1,281 תלונות מרופאים לפי שיטת ה-"כרטיס הצהוב" שהוכנה למטרת דיווח על תופעות הלוואי של תרופות. יותר דוחות הוגשו לגבי סרוקסט מאשר לשאר התרופות שברשימת העשרים יחדיו. בין השישה התרופות העליונות, 5 מהתרופות שדווח כי הן גורמות לתופעות גמילה הן SSRIs. – שניה אחרי סרוקסט מופיעה אפקסור (ונלאפאקסין), עם 272 תלונות. מספרים אלו הושגו מן הלשכה לבקרת תרופות שהיא הסמכות המווסתת שמקבלת המלצות מהוועדה לבטיחות תרופות דרך קבוצה מבצעת ששמה "בקרה סוציאלית". צ'ארלס מדאוו'ר מ"ביקורת חברתית" התלונן בפני הלשכה לבקרת תרופות(CSA) ובפני הוועדה לבטיחות תרופות לגבי עלון המידע למטופל הניתן יחד עם הסרוקסט וטוען שהוא שגוי ומטעה. "טבליות אלו אינם ממכרות", נאמר בעלון, ומוסיף שבעיות הגמילה שחלק מהמטופלים חווים "אינן נפוצות ואינן סימנים של התמכרות". אך בריטים רבים התייעצו עם עורכי דין לגבי הבעיות הבלתי צפויות שהתרופה גרמה להם כשהם רצו להפסיק לקחת אותה. מר מדאוו'ר הפנה את תשומת ליבם של הלשכה לבקרת תרופות לעבר מאות השדרים שהגיע לאתר האינטרנט של הקבוצה (http://www.mca.gov.uk/) שהגיעו מאנשים שסבלו וממשיכים לסבול מתסמינים מכאיבים כתוצאה מהניסיון להפסיק ליטול את הסרוקסט. ה ם מתלוננים על תחושות המזכירות נזעים חשמליים העוברים בתוך הראש, סחרחורות, שינוי מצב רוח קיצוניים, בחילות וחלומות מוחשיים לא נעימים, אשר על כולם ניתן להקל רק בעזרת חזרה לתרופה. "הייתי על סרוקסט במשך 10 שנים ", כתבה אישה אחת בחודש ינואר, "ופעמים רבות ניסית לצאת מזה, אך זה תמיד הסתכם בחזרתי למנה הרגילה שלי של 30 מ"ג בגלל תופעות הגמילה המחרידות.... עוד בהתחלה הובטח לי כששכנעו אותי לקחת תרופות נוגדות דיכאון שהן כביכול "תרופות הפלא" המתונות והכי לא ממכרות בפסיכיאטריה המודרנית!" ה-SSRIs ניתנים בד"כ במרשם ע"י רופאים כלליים – לא פסיכיאטרים – לאנשים שמתייעצים איתם לגבי דיכאון קל ולפעמים מצבים אחרים, כגון ME ,(?) חרדות ופוביות. מר מדאוו'ר מדגיש שלא מזהירים רופאים כלליים לגבי בעיות הגמילה שהתרופה יכולה לגרום למטופליהם ולעיתים קרובות הם חושבים שהתסמינים שמהם המטופל שלהם סובל כאשר הוא מפסיק לקחת את התרופה אינם אלא שובו של החולי הראשוני שלהם. במכתב לקיית' גו'נס, מנכ"ל הלשכה לבקרת תרופות, הוא אומר: "ההבטחה הפסקנית והנשנית שסרוקסט/פארוקסטין אינו ממכר נראית לי לגמרי לא מוצדקת ויש סבירות גבוהה שהיא תטעה ותבלבל מטופלים ורופאים כאחד. כפי שאני רואה זאת, הלשכה לבקרת תרופות וכן הוועדה לבטיחות תרופות הכשילו את הציבור וממשיכים להכשיל את הציבור – הזנחה גסה של אחריות ושל החובה שלהם למשתמשים, הייתי אומר.” בתגובתה, הלשכה לבקרת תרופות מאשרת שהנתונים שמופיעים ב"כרטיס הצהוב" הבריטי משתקפים גם בנתונים של ה"מוסד למעקב אחר תגובות שליליות מתרופות" השייך לארגון הבריאות העולמי ויושב באפסאלה, שוויץ. מוסד זה הציב את הפרוקסטין בראש הרשימה ואת ונלאפאקסין שני בטבלת בעיות הגמילה. גו'ן ריין, שאחראי בלשכה לבקרת תרופות על הבטיחות של תרופות מורשות, נתן ציון ברור שהלשכה עשויה לשבור את המסורת ולקחת בחשבון תלונות המגיעות ממטופלים בנוסף לאלו המגיעות מרופאים ורוקחים הגארדיין, כל הזכויות שמורות 2002 http://huknews.hoovers.com/fp.asp?layout=displaynews&doc_id=NR20020727670.4_be670017b7c02a54

תודה על השרות החשוב של התרגום. אך כנראה אין הרבה ברירה לאלה שצורכים את הכדור,מה עדיף לקחת כדור של 20 מ"ג כל החיים או לסבול מעצב ומרירות???

סיכוי מול סיכון. הנתונים קיימים. כל אחד צריך לעשות את החושבים שלו.

ומה עם ציפרמיל? ניתן להסיק שהכתבה מתייחסת גם לציפרמיל?מישהו יודע?

אני בדיוק בדיוק עכשיו סובלת מכל הנ"ל - תופעות של חישמולים, סיוטים שלא ייאמנו בלילה, רעידות בחילות חזקות וסחרחורות - כייף גדול! כל זה כמובן בעקבות זה שהפסקתי לפני מספר ימים לקחת סרוקסט. מיותר לציין שאף רופא לא הזהיר אותי מכל זה כשקיבלתי את התרופה. מצויין, פשוט מצויין!!! אין לי מילים.

שלא יבואו פה המלומדים ויטענו שהכל פסיכולוגי. ק-ו-ד-ם היו לי התופעות. א-ח-ר כ-ך , כשחששתי שאולי יש קשר להפסקת הסרוקסט, חיפשתי באינטרנט וזה מה שמצאתי.

לאחר תאונת עבודה וזעזוע מח קשה, הנני סובלת מחרדות ודכאון מטופלת בתרופות, קסנקס ופקסט חל שיפור קל,. האם קיימת קבוצת תמיכה בתל אביב?

דרורה שלום אינני מכיר קבוצת תמיכה. כדאי לנסות במרפאות הציבוריות של בריאות הנפש, איכילוב וכד', יתכן שהם מתכוונים לפתוח אחרי החגים. נסי בפורומים נוספים, אולי אחד המשתתפים ידע על משהו מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, מה בין הפרעת אישיות גבולית לבעיות פסיכוסמטיות? תודה רבה!

גילי, הפרעות פסיכוסומטיות הן בעיות גופניות שאין להן בסיס פיזיולוגי, ושמקורן נפשי. הפרעת אישיות גבולית היא הפרעה נפשית נטו, בד"כ בלי תסמינים פיזיולוגיים. הטיפול בשתיהן הוא פסיכולוגי, כשלפעמים נעזרים ברפואה כדי לטפל בבעיות פסיכוסומטיות (אסטמה, לדוגמא, נחשבת הרבה פעם לפסיכוסומטית). HERA.

מה מאפיין הפרעת אישיות גבולית - חוסר שליטה ברגשות? וכיצד טיפול פסיכולוגי עוזר? תודה

גילי הרה וקרני שלום למעשה אין ממש קשר בין הפרעת אישיות גבולית לבעיות פסיכוסומטיות. הן יכולות לדור יחדיו, אך אינן מהוות אינדיקציה אחת לשניה. בקיצור, התופעות די בלתי תלויות, אם כי אולי יש לבעלי הפרעת אישיות גבולית נטייה מסויימת לתסמינים פסיכוסומטיים. לגבי הגדרות, אומר בכלליות רבה שהפרעת אישיות גבולית הינה הגדרה אישיותית ולא מחלה ומצביעה על נטיות מסויימות כגון, אימפולסיביות, זעם, קושי בהתקשרות, דיכאון, מחשבות אובדניות או/ו נטיות להרס עצמי ועוד. ההגדרה רחבה מספיק להכיל הרבה מאוד אנשים שונים מאוד זה מזה. בעיות פסיכוסומטיות הן שם פופולרי לבעיות פיזיולוגיות שבהם מעורב מרכיב נפשי. רכיב זה יכול להיות קטן או גדול, גורם לבעיה או רק מאיץ. יש לנקוט זהירות גם בהגדרה זו מאחר ולרוב יש בסיס פיזילוגי לבעיה ולא רק נפשי. תופעות של התחזות רפואית או חסרות כל בסיס פיזיולוגי מכונות בד"כ בשמות אחרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לביתי בת ה-10 תופעה של תלישת שיער זה שנה לערך, עד כדי יצירת קרחות קטנות. ברצוני לקבל מידע על אפשרויות הטיפול כמו כן אם למשהו נסיון כמטפל או כמטופל או כהורה לילד שסבל מתופעה זו אשמח לקבל מידע. שיהיה יום טוב, ציפי

ציפי שלום תלישת שיער (טריכוטילומניה) היא סוג של הפרעה כפייתית ועלולה להיות עקשנית למדי. הבסיס הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. אני מכיר מקרים שניתן טיפול תרופתי גם לילדים, צריך להתייעץ עם פסיכיאטר ילדים. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול. אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. התופעה הרבה יותר נפוצה ממה שנדמה, אבל בגלל הבושה שבעניין אין עליה דיווח רב. אני מציע לשוחח עם הילדה ולפנות איתה לייעוץ מקצועי. התופעה אינה עוברת מאליה רק כי אומרים לילד להפסיק ונדרשת התערבות מקצועית. הטיפול כעת עשוי להיות יעיל. השארת המצב כפי שהוא עלולה להפוך לבעיה כרונית לשנים רבות. המחקרים מראים שבגיל הילדות הטיפול הרבה יותר קל ומהיר מאשר אצל מבוגרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי מעוניינת לדעת כיצד מוגדרת תופעה שבה אדם המתפקד בצורה נורמלית לחלוטין נכנס לפתע פתאום למצב שבו הוא למשך תקופה מסוימת (קצרה יחסית) מתנהג בצורה "לא רגילה" - הווה אומר - מדבר לא לעניין (ניתן לומר אפילו - מדבר שטויות), ולחלוטין לא מודע לעצמו ולמצב בו הוא שרוי, וכל זאת בעקבות טלטלה רגשית מסוימת שעבר (לאו דוקא בעקבות ארוע רגשי שנמשך על-פני פרק זמן ארוך, אלא בעקבות ארוע נקודתי, כגון פיטורין, ואשר כמה שעות אח"כ התרחשה התופעה שתיארתי). הייתי מעוניינת לדעת עפ"י הסממנים שהצגתי מהי התופעה, האם היא ניתנת לטיפול, וכיצד. תודה!

.

אדווה, האבחנה הטובה ביותר תעשה ע"י פגישה עם איש מקצוע. כל אדם מגיב אחרת לטלטלות בחיים - בין אם מדובר במשהו מתמשך ובין אם במשהו נקודתי. האם התופעה שאותה ציינת התרחשה יותר מפעם אחת? האם היא מתמשכת על פני תקופה ארוכה? HERA.

התופעה התרחשה כבר 3 פעמים על-פני פרק זמן של 5 שנים: פעם שנייה לאחר שנה, ופעם שלישית לאחר 3 שנים.

אדווה שלום כפי שהרה המליצה כדאי לפנות לייעוץ מקצועי. הסיבות יכולות להיות שונות ולא כדאי להיכנס לספקולציות במסגרת הפורום. נחוצה היכרות מעמיקה כדי לקבוע אבחנה ולהמליץ על הטיפול המתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

The Guardian: Antidepressant Seroxat tops table of drug withdrawal symptoms July 27, 2002 12:08pm Seroxat, the British-made antidepressant which outsells Prozac, causes more people distressing withdrawal problems when they try to stop taking it than any other drug in Britain. Advertisement: Explore Within This Space The committee on the safety of medicines (CSM) which receives reports of drug side-effects from doctors and pharmacists, has received an avalanche of complaints about Seroxat, one of the class of drugs known as SSRIs (selective serotonin reuptake inhibitors). The SSRIs, including Prozac, have always been marketed as safe medicines which are supposed not to cause the dependence problems that emerged with older drugs such as Valium and Ativan. Seroxat - known generically as paroxetine - leads the top 20 table of drugs causing withdrawal problems, with 1,281 complaints from doctors under the "yellow card" scheme set up for the reporting of medicines' side-effects. More reports have been filed about Seroxat than about the rest of the top 20 put together. In the top six, five of the drugs said to be causing withdrawal problems are SSRIs - second after Seroxat comes Efexor (venlafaxine), with 272 complaints. The figures were obtained from the medicines control agency, the regulatory authority which takes advice from the CSM, by the campaigning group Social Audit. Charles Medawar of Social Audit has complained to the MCA and the CSM about the patient information leaflet supplied with Seroxat which he says is misleading and wrong. "These tablets are not addictive," the leaflet states, adding that the withdrawal problems some patients experience "are not common and are not a sign of addiction". But many Britons have consulted lawyers over the unexpected problems the drug caused them when they wanted to stop taking it. Mr Medawar drew to the MCA's attention the hundreds of postings on the group's website from people who have suffered and continue to suffer distressing symptoms as a result of trying to give up Seroxat. They complain of sensations that feel like electric shocks in the head, dizziness, mood swings, upset stomachs and unpleasantly vivid dreams, all of which are only alleviated by going back on the drug. "I've been on Seroxat for about 10 years," wrote one woman in January, "and have tried to come off them on many occasions, only to find myself back to my original dose of 30mg because of the horrible withdrawals . . . I was assured when talked into taking antidepressants in the first place [that they] were one of the mildest and non addictive so-called 'wonder-drugs' in modern psychiatry!" The SSRIs are commonly prescribed by GPs - not psychiatrists - to people who consult them with mild depression and sometimes other conditions, such as ME, anxiety and phobias. Mr Medawar points out that the GPs are not warned of the withdrawal problems the drug can cause and often think the symptoms their patient suffers when stopping the medicine are just a return of their original ailment. In a letter to Keith Jones, director of the MCA, he said: "The categorical and repeated assurance that Seroxat/paroxetine is not addictive seems to me completely unwarranted and highly likely to mislead and confuse patients and doctors alike. My view is that the MCA and CSM have failed the public and continue to fail the public - a gross dereliction of duty and responsibility to users, I would say." In its response, the MCA acknowledges that the British yellow card data shows a similar pattern to that of the World Health Organisation adverse drug reaction monitoring centre in Uppsala, Sweden, which put paroxetine at the top of the list and venlafaxine second in a table of withdrawal problems. June Raine, who has responsibility at the MCA for the safety of licensed medicines, gave a clear indication that the agency might break with tradition and take into account complaints that come from patients as well as those from doctors and pharmacists. לינק: http://huknews.hoovers.com/fp.asp?layout=displaynews&doc_id=NR20020727670.4_be670017b7c02a54

אולי מישהו יכול לתרגם? זה מעניין

אולי אחד מדוברי האנגלית יכול לתרגם בבקשה, לא הבנתי כלום. תודה

האם התופעה של טיפול פסיכולוגי ע"י מטפלים בלתי מוסמכים היא תופעה הנפוצה בחו"ל? אם כן -באיזה היקף? ועניין נוסף: האם, לדעתך, פנייה למטפל בלתי מוסמך (בהנחה שהפונה יודע שהאדם אליו הוא הולך לטיפול הוא חסר הסמכה), האם זו תופעה ישראלית הנובעת מתרבות "הישראלי היודע כל", "חאפריות" וכיוצ"ב? שמא זה חלק מהשפעות העידן הפוסט מודרני? אשמח לתגובה ג.

גל שלום התופעה בחו"ל הטרוגנית מאוד, אבל ברוב המדינות המפותחות העניין מוסדר יותר מאשר בישראל. במדינות העולם השלישי המצב שונה לחלוטין מאחר והטיפול הנפשי מבוצע שם יותר באמצעות הממסד הדתי, כוהנים למיניהם, גורו, ועוד. הטיפול הפסיכולוגי בארץ דווקא מוסדר די טוב מאחר ויש חוק פסיכולוגים שמגדיר את הדברים בצורה די מוסדרת. הבעיה היא דווקא בתחום הטיפול הנפשי הרחב יותר שפעמים רבות כלל אינו מוגדר כך בצורה ישירה. לדוגמא, ייעוץ רוחני ואלטרנטיבי לסוגיו מסתיר תחתיו פעמים רבות טיפול פסיכולוגי לכל דבר. למעשה כל אדם ללא כל הכשרה יכול לתת ייעוץ בכל תחום נפשי ולרוב (אלא אם כן יתבע על נזק) לא ידרש ע"י רשויות החוק. אני לא יודע להסביר את התופעה, אני מתאר לעצמי שזה בעיקר שאלה של מודעות ציבורית. כיום נמצא בדיון חוק פסיכותרפיה שאמור לשפר את המצב הקיים. באופן כללי יש יותר ויותר מודעות לצורך בטיפול נפשי, וזה השינוי הרציני לדעתי. כמו בכל נושא לוקח זמן עד שהציבור לומד להשתמש נכון בשירותים הללו שלפני 10 או 15 שנה היו הרבה פחות פופולריים. בברכה ד"ר אורן קפלן

כדי להבהיר את תשובתי בעקבות מייל שקיבלתי אוסיף את הדברים הללו: אני חושב שזהותו של נותן הטיפול קריטית מאוד ואם נשמע אחרת מתשובתי, זו לא היתה הכוונה. אני חושב שמסוכן מאוד לקבל טיפול מגורם לא מקצועי. יש בזה חשש גם לאי קבלת העזרה הראויה וגם ליצירת נזק. התכוונתי בתשובתי שקיים תהליך של מיסוד הנושא ולכן אני אופטימי שהעניין ישתפר במהלך הזמן. במקומות שבהם נדרש טיפול פסיכולוגי יש חשיבות רבה לפניה לפסיכולוג מומחה (מוסמך) ולא לאנשים אחרים, מוכשרים ובעלי כוונות טובות ככל שיהיו. כמובן שניתן להיעזר במקרים רבים באנשי מקצוע מתחומים אחרים כמו עובדים סוציאלים, מטפלים משפחתיים, פסיכיאטרים ועוד. בכל אחד מהתחומים הללו יש מסלול הכשרה ברור ומובנה. במידה ויש עמימות לגבי זהותו המקצועית של המטפל כדאי לבקש לראות תעודות הסמכה, עם כל אי הנעימות הכרוכה בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ברצוני לקבל את הנוסח המלא של "חוק הפסיכולוגים" 1977. אשמח אם תוכלו לסייע בידי בברכה

גל שלום תצטרך לפנות לספריה ציבורית או עו"ד המחזיקים את ספר החוקים או את התקליטור. תוכל להיעזר באתר הבא http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm יש בו את ספר הפסיכולוגים ובצד יש קישורים לפרטים שונים בנושא הפסיכולוגים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! האם יש באינטרנט אתר כלשהו שבו רשימה של כל הפסיכולוגים המורשים/מטפלים. תודה נדב

http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm

תודה שאול -קרפיון

אני בת להורים גרושים מיזה 26 שנה. אבי בגד באימי היום אני נשואה אבל לדעתי בעלי סובל וזה ביגלל שני כל הזמן רוצה לדעת היכן הוא נימצא אני לא אוהבת שהוא הולך לחברים רווקים , אני כל הזמן חושבת מה הוא עושה , בקיצור אני בטוחה שאני חונקת אותו במחשבות שהוא כל הזמן מחפס מישהי אחרת ואני חייה בפחד של בגידה מתמדת יש לנו ילד מקסים ובעלי רוצה עוד ילד בבקשה תעזור לי להוציא את הפחדים האלה ממני אני מפחדת שהוא יברח בסוף

מאי שלום כמו כל סוג של פחד מתמיד, קיימת פגיעה באיכות החיים. בנוסף, יש השפעה שלילית על המערכת המשפחתית. מאחר ואת מודעת לעניין ואף יודעת לזהות את מקורות הבעיה כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי להתגבר על העניין ולשנותו. יש אפשרות לטפל בעניין באופן אישי או בטיפול זוגי. אני חושב שכדאי לשלב את שניהם ולכן כדאי לפנות למטפל שעובדת בגישה מערכתית משפחתית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובלת מחרדה כבר די הרבה זמן ואני הולכת לטיפול כבר תקופה ארוכה, גם בגלל כל מיני עניינים אחרים ואני מרגישה, לעיתים, שהחרדה מחמירה. אמא שלי יעצה לי (מניסיון) לקחת תרופות בנוסף לטיפול. המטפלת שלי אמרה לי שהיא חושבת שאני לא צריכה תרופות. מי צודק? האם להישמע למטפלת או לאמא שלי?

שלום לך, מנסיון, תרופות מקלות במידת מה. נסי להתייעץ עם פסיכיאטר. חוץ מזה, בקשר לתרופות, נסי תרופות שאינן שייכות למשפחת תרופות ההרגעה, כגון: קלונקס, קסנקס, כיון שאלו גורמות לתלות ולתופעות גמילה קשות. ייתכן שתרופות ממשפחת ה- ssri יוכלו לעזור לך, בסיכון מופחת יותר. אבל כמובן, הפסיכיאטר הוא זה שצריך לקבוע בהתאם להתרשמותו. מאחלת לך רגיעה

אני שלום שאלת שילוב התרופות עם הטיפול הפסיכולוגי מצויה במחלוקת. היא נובעת בין היתר מגישות תיאורטיות לטיפול ונסיונו האישי של המטפל. אישית אני מאמין שפעמים רבות השילוב בין פסיכותרפיה ותרופות הוא שילוב מוצלח יותר מאשר כל אחת מהשיטות בנפרד. הדבר גם מגובה ע"י מחקר בתחום. עם זאת, הפתרון הזה אינו מתאים לכל אחד והמטפלת שלך בוודאי מכירה אותך באופן אישי. אני מציע לך להביא את הנושא לטיפול ולברר את גישתה לעניין. האם היא מתנגדת באופן כללי לתרופות או שמדובר בעמדה ספציפית לגביך. אין כאן תשובה חד משמעית והטיפול הנכון צריך להיות מותאם לך באופן אישי. תוכלי לקרוא מעט על הגישות המקובלות לטיפול בחרדה בקישור http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כבן 40 ולאחרונה גילתה אישתי שהיה לי קשר עם אשה אחרת שגם נשואה שכעת גרה בחו"ל ולאחרונה הקשר היה רק של טלפונים מכתבים ממנה ופעמיים בשנה ניפגשים כשהפגישות לא למטרות סקס . רק פעמיים הי סקס איתה. כעת אישתי מאד ניפגעה וזאת לאחר 20 שנות נישואים וארבעה ילדים. הגענו להסכמה של פסק זמן עם פגישות יומיומיות ( יש נשיקות חיבוקים וגם סקס ) ולאחר מכן לחזור בחזרה היות והאהבה עדיין קיימת ואפילו מבחינתי יותר. השאלה שלי איך מתחילים לבנות אמון מחדש, האם אני צריך להיבדק כל שנייה על כל מה שאני עושה ? מה אישתי צריכה לעשות כדי שקודם תיתגבר על העבר ואיך תתחיל בבניית האמון ? אני מבחינתי אמרתי וכבר הבנתי שדברים כאלה לא יחזרו לעולם. והאם אישתי צריכה להיכנס לעבר ולשאול שאלות איך?מה?מתי? למה? כי אני מבחינתי אמרתי לה שזה לא יעשה לה טוב ולכן לא רוצה להיכנס לזה והיא כבר יודעת 98 אחוז ממה שהיה. נא עזרתכם, תודה.

שלום דני אני לפני קרוב ל 4 שנים גיליתי שבעלי בגד בי , מן כזה רומן שהוא מתעקש שלא היתה שום אהבה ולא משיכה. משהו כמו לברוח, להעניש או למצוא את עצמו. בקיצור בגידה זו בגידה. אני לא התגברתי על זה עד היום. אמנם מצבי הרוח פחות קשים. יש ביננו סקס נועז, מה שלא היה אף פעם. יש כימיה עצומה, ולכאורה נירא כאלו אנחנו זוג נאהבים צעירים. הוא מצידו עושה הרבה אבל כנראה שצריך מטפל מדריך שידע לכוון את הבוגד כיצד להקל על הנבגד וכיצד לגרום לו לבטוח בו שנית. אבל לצערי, כאשר אני נזכרת אני בדאון, וזה יוצר מצב של לחץ אצלו, אני יודעת שהוא חושב שאף פעם זה לא יעבור. אבל מה לעשות זה בתוך התת מודע שלי. יש לי הרבה מה לספר וגם הרבה להדריך אותך ואת אשתך, כיצד לימדתי את עצמי ללחוץ על כפתור כאשר מופיע הזכרון והכאב שבבגידה. אם אשתך יודעת שהעלית את הבעיה י. יהיה טוב לשנינו לנסות לעזור אחת לשניה. ואם לא. אז אולי אני מהצד הנבגד ואתה מהצד הבוגד, ננסה לעזור.

הלנה שלום, אני מאד שמח שענית לי, אבל גם מעניין אותי כמה זמן אתם נשואים ? וכמה ילדים יש לכם ? אנחנו מכירים מגיל צעיר מאד (מהתיכון) והתחתנו צעירים מאד. אשמח אם תוכלי לתת לי כמה טיפים לגבי קודם כל אישתי איך היא צריכה להתגבר על העבר? ומה אני צריך לעשות בשבילה שתתגבר ? אני מבחינתי אוהב אותה כל כך שאני ממש מוכן לעשות הכל . תודה

דני שלום אני מציע לכם לפנות לטיפול זוגי ולהיעזר באדם מקצועי ונטראלי. יש בעיה מתוך המקום שבו אתם נמצאים לפתור את הדברים לבד. האירועים שקרו לא ישכחו אבל צריך לזכור שגם הבגידה הגיע על רקע של הזוגיות שלכם ועד כמה שזה נשמע מוזר לפעמים, יש בעיה לקחת 100 אחוז אשמה על צד אחד וחשוב לראות מה החלק של שניכם בשחיקה מסויימת של הקשר, ואיך שניכם לוקחים חלק בשיקומו. מאחר שאתה בגדת האשמה נמצאת אצלך. אם אתה היחידי שצריך לעשות שינויים לגבי הקשר אני לא בטוח שתגיעו למקומות שאליהם אתם חפצים להגיע. המאמץ צריך להיות משותף (אם כי לא בהכרח סימטרי). לכן התחלתי את דברי בספק האם מתוך הקשר ללא מתווך חיצוני תוכלו לעשות את התהליך הנכון עבורכם, והמלצתי לנסות להיעזר, אפילו אם זה למספר מצומצם של מפגשים, במומחה לטיפול זוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן , אני מאוד אודה לך באם תענה לי עכשיו לפני חצות - אני פשוט פוחדת. לפני כמה דקות חזרתי מקופת חולים לאחר שחוויתי התקף של קוצר נשימה. כל הבדיקות הרפואיות שעשה לי הרופא עכשיו היו תקינות והוא נתן ל "מודל" להרגעה, זה התחיל בערב - פתאום היה קשה לי לנשום - כשניסיתי לנשום עמוק יותר לא הצלחתי ואז נאבקתי בנשימתי עד שפשוט עשיתי לעצמי "היפר ונטילציה", ומרוב פחד שאין לי אוויר התחלתי לרעוד , הייתה לי סחרחורת נוראית מלווה בדפיקות לב וחולשה נוראית - כל מה שרציתי היה אוויר ופשוט התחלתי לרוץ ממקום למקום. מזל שאחי היה איתי כדי לנהוג לקופת חולים. לפני ארבעה חודשים התחילו לי התקפי חרדה - אבל מעולם !!! לא חוויתי דבר כזה ,,, אני לא מטופלת בכדורים , למרות שהפסיכיאטרית המליצה לקחת "סרוקסאט" אבל יש לציין שהתחלתי מאז לעבוד ומצבי השתפר , אני לא במתח ולא בעצבים , אז מה כל זאת קרה לי היום ?? אנא ממך - ענה לי תודה ולילה טוב

עירית שלום אני לא אוכל להסביר מדוע התקף החרדה היה היום חריף יותר, אבל ברור שאת צריכה לטפל בנושא הן באמצעות טיפול פסיכולוגי ורצוי גם בעזרת תרופות נוגדות חרדה. אם את עדיין באי שקט חריף הערב נסי לעשות תרגילי נשימה והרפיה ונסי להיעזר בתרופה שנתן הרופא או במרגיע טבעי שניתן להשיג בבית מרקחת תורן אפילו כעת ללא מרשם. להלן תמצית על שיטות מקובלות לטיפול בחרדה. אני ממליץ שתתחילי את הטיפול בהקדם. http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוקטור יש לי ילד בן 3.5 שיש לו כל מיני דימיונות ופחדיים בצורה מוגזמת לדוגמא : הוא לא מוכן להיות לבד בשום מקום בבית . לשירותיים הוא צריך ליווי . כל רעש קטן מפחיד אותו . למרות שהוא אוהב כל מיני דמויות וצעצועים מפחידיים. נ.ב היום קניתי לו רובוט שהולך ומדבר הוא בשום אופן לא היה מוכן לגעת בו שהוא מופעל בשום אופן אי אפשר להריים אותו לגובה . בירצוני לציין שהוא מאוד פעיל ושובב. תודה יוסי

יוסי שלום יש גילאים מסויימים שבהם ילדים פוחדים. כדאי לשים לב כמה זמן התופעה קיימת והאם היא קשורה לשינויים כלשהם שארעו בזמן האחרון בסביבת הילד. במידה ואתם מזהים את מקור הבעיה תוכלו לדבר עם הילד תוך משחק ולנסות לעזור לו. במידה ואינכם מצליחים להבין את הבעיה וכן אם היא נמשכת זמן רב כדאי לפנות להתייעצות עם פסיכולוג ילדים. ניתן להיעזר בשירות השירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התשובה המהירה

אני סובל מכאבים בחזה כתוצאה מחרדה בחודשים האחרונים ניסיתי מספר תרופות ציפרמיל לוסטרל ופריזמה ולא יכולתי לעמוד בתופעות הלוואי עכשיו אני מנסה את האפקסור כבר עשרה ימים עדיין לא עוזר אך אין לי תופעות לוואי אני מנסה להעזר בקסאנקס XR פעמיים ביום כדי להרגיע את הכאבים אבל זה לא עוזר קסאנקס רגיל 0.5 עוזר קלונקס עוזר למי יש מה להוסיף לעודד או לספר לי על מקרים דומים וכמו כן אשמח לשמוע על האפקסור אם יש מישהו שסבל מתופעות דומות אשמח לשמוע

תמיר אני מקווה שאתה מבין שצריך לעצור את הכאבים בחזה גם במחיר יקר יחסית של התמכרות מסויימת לקסאנקס או קלונקס. פשוט קח באישור ובהדרכת הרופא כל 4 שעות קלונקס או קסנאקס (עדיף קלונקס) וזה יבלום את החרדה ברמה הפיזיולוגית . בעיקבות זה הנשימות שלך יתייצבו והכאבים בחזה יעלמו - אם לא אתה צריך להגדיל את המינון. זה השלב הראשון. השלב השני הוא לקחת תרופות נוגדות חרדה ממשפחת ה SSRI"S זה אומר: פרוזק פבוקסיל ציפרמיל ודומותיהן. העיקר הוא להתמיד וההשפעה שלהן היא רק לאחר שלושה שבועות. השלב הבא תוכל להכנס אליו רק לאחר שתשיג רגיעה והוא טיפול פסיכולוגי לברר מהיכן צצה הבעיה. אין טעם לטיפול הפסיכולוגי ללא השגת רגיעה ורצוי לקבל גם הדרכה לגבי נשימה נכונה והתגברות על התקפים אם יש. שימוש בקסאנק פעמיים ביום זו טעות חמורה ושימוש לא נכון בתרופה אם זו הוראה של הרופא - עזוב אותו ומייד! עוד פרטים תוכל לקרוא "באתר החרדה" - לא זכור לי הכתובת שלו- אך חפש אותו במנועי החיפוש. לבריאות.

תמיר שלום בפורום הודעות רבות בנושא התרופות מניסיון משתתפי הפורום. אני איני יועץ בתחום התרופותי. תוכל לעיין בתמצית על הטיפולים המקובלים בחרדה ומומלץ שבמקביל לטיפול התרופתי תפנה לייעוץ פסיכולוגי. http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מטופלת בטיפול פסיכולוגי בערך 16 מפגשים, כשהבעיה המרכזית שביגללה הגעתי היתה חרדה גדולה מגנבים, כשהתחלתי את הטיפול ביקשתי להתמקד בעיקר בבעיה זו ולטפל בה בימהירות משום שהיא פוגעת בתיפקוד היום יומי שלי ,בשינה שלי ,בעבודה שלי ובכל מהלך החיים, הפסיכולוגית התעקשה לדבר על מיכלול חיי ולטפל בכל דבר בנימצא, למרות שזה לא מצא חן בעיני הסכמתי, החרדות לא פסקו עד שהחלטתי שקשה לי להתמודד איתן ונטלתי קלונקס (במינון נמוך 0.25 מ"ג ליום.) כשנטלתי החרדות באמת פסקו,אבל ראיתי שבכדי שזה ימשיך להשפיע אני צריכה להגדיל את הכמות (דבר שלא רציתי) אז הפסקתי בהדרגה את הנטילה. והחרדות חזרו,היום אני לאחר 16 פגישות עם הפסיכולוגית ואם אני לא נוטלת את הכדורים אני סובלת מהחרדות... מה זה אומר? שהטיפול לא משפיע? שהדבר היחיד שעוזר לי זה הכדורים? מאוד עצוב לי לדעת שעל מנת להיות "בריאה" בנפשי אני צריכה ליטול כדורים, ושטיפול פסיכולוגי לא פותר את בעייתי בבקשה תענה לי... תודה נועה.

מניסיוני אני יודע שלפעמים צריך שילוב של שניהם. יכול להיות שעליך לנסות טיפול קוגנטיבי.

נועה שלום התרופות יכולות לעזור בטווח הקצר, אולם מנסיונך ראית שהפסקת התרופות ללא שינוי פסיכולוגי לא מביא לתוצאה הרצויה. תהליך הטיפול הפסיכולוגי עשוי להיות לעיתים ארוך. ישנם טיפולים פסיכולוגיים ארוכים יותר וקצרים יותר וצריך לראות מה מתאים יותר למקרה שלך. אם מדובר בבעיה ממוקדת יכול להיות שטיפול ממוקד יעזור מהר יותר. עם זאת, יתכן שהטיפול שאת עוברת ישפיע בטווח הארוך יותר. רצוי שתשוחחי על כך עם הפסיכולוגית שלך ותבררי איתה את הדברים. תוכלי לקרוא תמצית על הטיפולים המקובלים בחרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

נתקלתי בתופעה של שינה מאוד לא רגועה בה נערה מרבה לבעוט ולזוז תוך כדי שינה. ברצוני לשאול על מה מעיד הדבר ומה אפשר לעשות בכדי למנוע את זה?? בתודה רבקה!

רבקה שלום כדאי להפנות את הנערה למעבדת שינה. יתכן שיש ברקע הפרעה בשינה. ניתן לנסות לקבל השתתפות קופת חולים בבדיקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לפני כשבועיים היו לי כאבים באיזור החזה ... הייתי בבית חולים גילו שיש לי לב מעובה ...... החזירו אותי הבייתה ...הרגשתי טוב הדקירות בחזה....ככה אני מרגיש חזרו אני לא יודע ממה זה אם מהלב...או שזה צרבת בחזה בגלל שהאוכל לפעמים עולה לי לחזה... או שזה מלחץ נפשי...שאני סובל ממנו מאוד...לפני ההתאשפזות ואחריה ממה יכולים לנבוע דקירות בחזה?.. וגם כאבים קלים בבטן וגם הרגשת חנק קלה עד בינונית אני נורא מפוחד הכאבים חזרו יש לי כאבים /דקירות בחזה ובבטן לא יודע בגלל מה זה החום הרב... השהייה שלי בבית כמעט בלי לזוז מצב נפשי ירוד בעיות תפקוד לב?... אני פשוט מיואש ומפוחד מחשב מצליח להרגיע אותי רק שהוא מרגיע את החזה אבל צורב לי בעיניים יש לי בעיות צרבת גם....האוכל עולה לי לחזה למכאיב לי אז אני לא יודע מה הסיבה האמיתית מה אתם אומרים?.. (מופנה לפורום -קרדיולוגיה-גסטרולוגיה-בריאות הנפש) מתי שאני מתאמץ קצת פיזית אני מתחיל להתנשם בכבדות לא יכול לעשות פעולה פשוטה כמו לתלות כביסה אני במצוקה נוראה מיואש מאוד מה אתם אומרים המומחים? כמו כן יש לי הרבה פעמים גיהוקים והרגשת בחילות

היי ישראל ישראל מניסיוני,ולצערי גם אני סובלת מבעיות של צרבות בחילות וכ....אז מומלץ אחרי אוכל לפחות שעה לא לשכב מיד.אלא לשבת או לעשות הליכה קלה.באופן עקרוני אתה גם יודע מן הסתם ממה כדאי להימנע בתקופה הזו:מאכלים כבדים כגון בשרים,או מזון מטובל או שמן מאוד.הם גורמים לצרבת ולעיתים לתחושת מחנק. יש גם כדורים לטיפול בצרבות,כמו סיליאן ג'ל שאפר לקנות אותם ללא מרשם רופא.הם כדורים למציצה וללא תופעות לוואי(אבל בכל מקרה כדאי להתייעץ עם רופא המשפחה).יש גם כדור שנקרא לוסק,שנחשב מצויין לטיפול בבעיית צרבות.(למניעה). דבר שני שמקל על ההרגשה הרעה והמחנק,היא צעידה קלה באויר פתוח,למשך כעשרים דקות,אם קשה לך אז פחות. אגב,להרגיעך,הרבה מאוד אנשים סובלים מתחושות של מחנק באויר הלח הזה,בעיקר אם גם יש להם בעיות בקיבה,אחת כמה וכמה אם אתה לא מניע את עצמך הרבה.לכן,לגבי הלב כדאי לך לבדוק את זה עם הרופא שלך,גם כדי לטפל בבעיה אם קיימת וגם כדי להרגיע אותך במידה והבעיה לא קיימת.ואל תחשוש לנדנד לרופא,חלק מהתפקיד שלו זה לוודא שאתה בסדר גם לאחר שיחרור מהאישפוז. כדאי לך גם להימנע מפירות חומציים מדיי כמו תפוז קלמנטינה,ולהימנע לחלוטין מקולה,קפה ושוקולד,זה לא עושה טוב לקיבה רגישה ומעודד צרבות.תנסה נאמר שבוע להימנע מכל מה שכתבתי ותראה אם זה משפר את הרגשתך.אני בטוחה שכן. בכל מקרה אם אתה כל כך מפחד ממה שקורה לך או לא קורה לך ,אני במקומך הייתי מתייצבת אצל הרופא מחר בבוקר.אלא אם כבר תרגיש טוב יותר מקווה שעזרתי מיקה

היי מיקה קראתי את מה שכתבת לי ורשמתי לפניי את הלקחים אני מודה לך על היחס וההקדשה ישלחו לי את המועד למעקב קרדיולוגי בדואר זה בערך עוד חודש או חודש וחצי היתקשרתי לרופא משפחה וזה מה שהוא אמר לי שאני צריך לחכות ....לתור שלי למחלקה הקרדיולוגית היום עשיתי מעשה נמאס לי לשבת בבית..או לשכב במיטה כל היום החלטתי היום להילחם יצאתי לעירעשיתי הליכה ברגל אמרתי מה שיהיה יהיה... הלכתי להסתפר באמת...כל הדרך הרגשתי שמשהו באיזור הבטן תופס לי את הנשימה שהיא נתקעת לי עמוק בבטן אבל אחרי שעשיתי הליכה של חצי שעה למרות הפחד שלא ארגיש טוב עשיתי מקלחת במים קרים והרגשתי טוב ישנם שעות שאני מרגיש על הפנים וישנם שעות ביחוד בערב שקר...שטוב לי אני מרגיש מאוד לבד ומאוד מפוחד אבא שלי בן אדם עצבני ומאוד לא אוהב לבקר בבית חולים..ביחוד לא באישפוז..שהוא צריך לבוא לבקר אותי הוא לא תומך בי ולא מעודד אותי שזה בסדר להיות מאושפז ואני פוחד שוב לחזור לבית החולים אני משתמש בתרופות נגד צרבת בשם RENEE ומשקה כזה..סותר חומצות אני מת שתהיה לי יד תומכת ..שתלווה אותי ואיין בגלל זה אני נשאר בבית ונותן עוד צ'אנס ועוד צא'נס אני רוצה לקוות שכל הדקירות בחזה והכאבי בטן זה בגלל מצב נפשי ולא בעיות בלב או בחזה אני מאוד מתוח ומאוד מפוחד אני מצטער להגיד אבל אני חושב הרבה על המוות - אני כאילו מרגיש ששלי מתקרב זה ממש חלום בלהות הרופא משפחה אדיש כלפי בטלפון שאלתי אותו מה עושים הוא אמר עוד חודש.... מה שעשה לי טוב זה דווקא לצאת מהבית וללכת לאט לאט באוויר הצח ולעשות מקלחת קרה תתפללו בשבילי בבקשה כולם בקשו רחמים משמיים שזה יפסק וארגיש כמו מקודם אני מרגיש שמצבי הולך ונהיה רע ...פשוט היום בשעות הבוקר היו לי דקירות בחזה ובבטן...הרגשת בחילה והכי גרוע כאילו הנשימה נתקעת לי בתוך הבטן סיפרתי לעובדת סוציאלית שלי בטלפון על מצבי וזה ממש בא לי לבכות שהיא הפנתה אותי לדבר עם הרופא משפחה ולא באה אליי לראות אותי חיפשתי מישהו לבכות לידו... ובזה זה נגמר אני מרגיש לבד ונטוש מישהו יודע מה זה מיפוי לב?..

Where can I check to find which US degrees are aplicable in Israel (clinic psy. and social work) thanks

דפנה שלום בנושא פסיכולוגיה קלינית עליך לפנות למועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות הרבי מבכרך 5 ת"א טלפונים 03-5151100 03-5151186 אני לא מכיר את השיטה לגבי עבודה סוציאלית, נסי אולי בפורום של טלי פרידמן. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אחי מתגייס מחר לצבא-ליחידה קרבית. כל הבית לחוץ מהענין (למרות שאף אחד לא ממש מודה בזה) . הורי כבר עכשיו ישנים לא טוב בלילה מדאגה , לי יש הרגשת מועקה שלא עוזבת אותי . לא יתכן שהמצב ימשך כך לפחות שלוש שנים עד שחרורו מהצבא . מה אפשר לעשות ??

הדר שלום אי השקט טבעי לחלוטין. זה גם השינוי בפני עצמו ובודאי גם הגיוס ליחידה קרבית. סביר להניח שהמצב לא ימשך כך שלוש שנים ותחול התייצבות. הדאגה בהחלט עלולה להמשיך לאורך התקופה. צריך לתת לעניינים לזרום מתוך הבנה למתח שיוצרים שינויים מסוג זה בחיים. בהצלחה לאחיך ולכולכם בהסתגלות ד"ר אורן קפלן

למה מיוחסת תופעת הרטבה שנמשכת אצל הילד בגיל 12, ומהו הטיפול לכך? בתודה, מיכל.

מיכל שלום סיבות שונות אפשריות, פיזיולוגיות, פסיכולוגיות או שילוב בין שניהם. אני מציע שתפנו לגורמים מקצועיים המטפלים בבעיה. אפשר לפנות לפסיכיאטר ילדים לצורך הכוונה. יש גם מספר מרפאות המתמחות בתחום. לדוגמא באינטרנט תוכלו להתרשם מ http://www.hartava.com http://www.kushnir.co.il ועוד בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי כמה בעיות, אחד ביחסים זוגיות, רק בגיל 28 הייתה לי החברה הראשונה. הביטחון העצמי שלי, דפק אותי אני ניראה טוב , אבל עדיין פוחד. היא עזבה אתוי אמרה שהיא לא אוהבת קשה לי עם זה, אבל אני אומר לעצמי אני נראה טוב ואדם מדהים היא הפסידה היא הפסידה אבל איך אני מחדיר את זה עמוק לתודעה, איך אני מוציא את הזבל הזו מהראש... אני כל הזמן חושב עלייה , הנה היא עם ההוא . והנה פה ושם.. כל הזמן אני רוצה לדעת איך להכניס יותר לתודעה להאמין יותר בעצמי כי כל הדברים האלו נכונים. ודבר שני אני רוצה לדעת איך לא להקשר כל כך מהר ולהפגע... לא להתלהב מהר להתאהב מהר כי אני ניפגע תודה

דודי שלום לצערי אין בתחום הזה קיצורי דרך ואין טריקים שעובדים מהיום למחר. כדי לשנות משהו שנוצר במהלך שנים רבות צריך תהליך והשקעה עמוקים. אני ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולאפשר לעצמך תהליך של עיבוד ושינוי. כך בחשבון שטיפול מסוג כזה עשוי לארוך זמן ממושך שכן אתה נדרש בו לשינוי של דפוסי חשיבה ואישיות שנחקקו במהלך הזמן. להיפגעותך החוזרת ונשנית יש סיבה וכדי לשנות את הדברים צריך להתחקות אחר התהליך בו עוצבה אישיותך ודימויך העצמי ולעשות את השינוי הנכון המתאים לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית אני לא חושבת שטיפול פסיכולוגי הוא הפתרון שלך כי אם כך היה מה היו עושים למעלה מ3/4 מהאנשים בעולם. כולם חווים פגיעה בחייהם, ודווקא צריכים להסתכל על זה כמשהו שמחשל אותך ומחזק אותך לדבר הבא שיהיה הרבה יותר טוב כי עכשיו אתה כבר תהיה בעל נסיון. כולנו מרגישים בדיוק כמוך לאחר שנפרדים ממשהו מן שמץ קטן של קנאה ומחשבות שמתרוצצות אבל זה עובר ויורד ואתה מגיע למסקנה שזהו... צריך להמשיך הלאה כי אם לא פשוט מבזבZים זמן... אני לא רואה שום דבר רע בלהיקשר מהר ולהתאהב...אלא אם כן זה מגיע לדרגה חולנית ומעיקה, מה שאני לא מאמינה שקורה פה. אם אתה תפגוש את האדם הנכון והכל יזרום בינכם בכיף אז למה להסתיר רגשות או להדחיק. מרבית הגבריםבעולם אוהבים משחקים בחייהם, להסתיר רגשות אמיתים כדי להשאר מאצ'ו וזה מיותר!!! כן התקשר לא התקשר.... מיותר!!!! ברור שחייב להיות משהו מסתורי אחרת לא יעניין אבל זה בהחלט יכול לבוא גם כשאתה נקשר והכי חשוב בטעם טוב! אז כשתפגוש את ה"זאת" שתעריך אותך באמת וזה רק לאחר שתכיר אותך באמת... תראה שהיה חבל על הכסף ששילמת לפסיכולוגים ... והלו, אל תשכח לקנות לה פרחים:)

האם קיימים מצבים נפשיים המצדיקים הפסקה זמנית בתפקוד במסגרת עבודה או לימודים (במידה והדבר מתאפשר ) על מנת לעבור תהליכים בטיפול שאחרת לא היו מתאפשרים בגלל החשש מהרעה זמנית במצב הנפשי, או מפני שלא ניתן בו זמנית להתרכז בשני הדברים? הכוונה היא לא למצבים פסיכוטיים או מצבים אקוטיים המצריכים טיפול תרופתי אלא בעיות מסובכות וממושכות המצריכות אירגון פנימי מחדש. תודה.

אתי שלום שאלתך מופיע בצורה של "רב הנסתר על הנגלה". קשה לי לענות ללא תיאור יותר ברור של הבעיה. אנסה לומר משהו כללי. בד"כ אין צורך בהפסקת התפקוד השוטף, ואף להיפך, בד"כ רצוי להמשיך את החיים מסביב לטיפול. במקרים מסויימים אין ברירה. לדוגמא, יש מקרים בהם הפרעת אכילה דורשת אשפוז לתקופה מסויימת כדי להחזיר את הגוף והנפש למסלול. סוגים כאלה של מקרים בהחלט מצדיקים הפסקה זמנית בשגרת החיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 30 ויש לי כנראה בעיה של בטחון עצמי אני לא ביישן בכלל ומאוד חברותי אני נראה טוב מאוד לפחות כך אומרים עליי הקשרים שלי עם חברותיי לשעבר היו נהדרים מבחינתי ומבחינתן אני מסתדר טוב מאוד כמעט בכל חברה אפילו "מתבלת" בנות שאי אפשר להתחבר איתן (נשובות להיות באות או חברות של חברים) מאוד אוה חברתי ולדבר אבל שאני מתחיל עם בחורות הן באות ופתאום יש כאילו משהו מפחיד בי שהן בורחות אני לא מצליח לדעת מה זה . אם הן נשארות איתי תקופה של מעל לשבועיים כמעט כולן מתאהבות כי מעבר לצורה החיצונית אני מאוד על הקרקע ומאוד תומך ועוזר רומנטיקן לא קטן ושמח תמיד למה הן בהתחלה בורחות? למה אני מפחד כבר להתחיל איתן? ד"א הרבה בנות עושות לי עניים ואני פתאום מפחד לדבר למה????

רמי שלום אין תשובה כללית לשאלתך וצריך לברר באופן מאוד אישי מה קורה. אם יש מישהי שהתרחקה לפני זמן והיית יכול לדבר איתה בכנות או דרך חבר/ה שלה לשמוע באופן אובייקטיבי מה קרה, אולי היית מקבל מידע ישיר. אבל יתכן שגם באופן עקיף תוכל לדעת באמצעות ייעוץ פסיכולוגי. חשוב לברר האם הן באמת בורחות או שזו החוויה שלך. לא כל קשר מצליח וטבעי שבתחילת הדרך קשרים מתנתקים. במידה ובאמת זה קשור אליך ישירות יתכן שקצה החוט מצוי אצלך ובשיחה מול פסיכולוג תוכל לעלות על הבעיה. מאחר ואתה מרגיש שבטחונך העצמי פגוע הייתי ממליץ לך לנסות ולפנות לייעוץ, הן כדי להבין ולעבד את מה שמטריד אותך בקשרים והן כדי לשפר את הביטחון העצמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר קפלן. בעייתי היא כזאת: אני בן 25,לפחות פעם בשבוע אני מתעורר ואני מגלה שאין לי כוחות לכלום ,לא כי ישנתי לא טוב או כי אני עייף,אלא כי פשוט אני לא מוצא שום מטרה לחיי ,יש לי עבודה טובה,חברה אוהבת ולכאורה חיי בהחלט משביעי רצון,אך בכל זאת העניין מגיע למצב שבו אני לא מסוגל לקום מהמיטה ,הכל נראה לי סתמי ומיותר ואני חש עצבנות עם כל מי שאני מדבר ופשוט לא מסוגל לתפקד. חשוב לי לציין שאני גם סובל מחרדות בקשר לבעיה בליבי חרדות שמביאות למצב שבו אני בטוח שליבי פשוט יפסיק תכף לפעום.(למרות שרפואית הכל תקין) אני מעוניין לגשת לפסיכולוג אך אני מפחד "לייפול" על מישהו לא נכון,ועוד חשוב לי לומר שאני מפחד מטיפול תרופתי ולכן אני נרתע משהו מלגשת לפסיכולג. מצפה לעצתך. אלעד. נ.ב-אני חייב לציין שלמרות מצבי אני ישן כמו תינוק..

אלעד שלום. כנראה שהדיכאון אצלך עדיין בשלב קל יחסית טפל בו כמה שיותר מהר תרופתית כדי שהמצב לא ידרדר. היום ישנן תרופות מצויינות ללא תופעות לוואי. תרופות כמו פרוזק ממשפחת ה ssri's ,שאנשים לוקחים לפעמים סתם כי זה באופנה (בעיקר בארה"ב), וממש לא מזיקות וממולצות לאנשים עם נטיה לדיכאון. הפחד הלא רציונלי אצלך בקשר לבעיה בלב משולב עם חרדה מצביע על פוטנציאל גבוה של הידרדרות להתקפי חרדה. אתה בוודאי לא יודע מזה התקפי חרדה - וכדי שלא תקבל אחד כזה פנה לטיפול. פרטים על ההתקפים תוכל למצוא בכתובת: www.panicdisorder.up.co.il התרופות נוגדות הדיכאון יעזרו לך גם בנושא החרדה. גש לרופא פסיכיאטר כמה שיותר מהר - ולפסיכולוג רק לאחר מכן. ברור שזה ממש קשה ללכת לפסיכיאטר - אבל זה ממש חובה עבורך. בהצלחה.

אלעד שלום כותרת הודעתך דיכאון כך שאתה מודע לסימפטומים שעולים. לעיתים קרובות תחושות חרדה מתחברות לסימפטומים דיכאוניים כאלה. אני ממליץ לך להתגבר על החשש מהטיפול ולפנות ללא דיחוי. המצב יכול גם להחמיר וכדאי למנוע זאת כעת. עם כל ההתנגדות לטיפול תרופותי יתכן שתצטרך לשקול זאת. בכל מקרה, הגורם המקצועי אליו תפנה יוכל בוודאי לקבוע במדויק את סוג הטיפול המתאים לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחותי היא בת 35 גרה אצל ההורים אבא ילד 26 אימא 28 היא עושה להם טרור אבא מתנהג כמו ילד מוכה ומפחד להרגיז אותה והיא רק מדרדרת בהתנהגות צועקת מחבה את חשמל של בית עדין לא הרביצה להם אך זה קרוב היא מתנהגת כמו ילדה בת 12-15 חסרת כל גבולות אשתי ע"ס חושבת שהיא אישיות גבולית אני חושב וזוכר שהיא התפתחה מאוחר יותר מחברים שלה ותמיד היתה קצת צפה אסרוניוטית מה אפשרויות לאבחון פסיכיאטרי כפוי פנינו לשירותי הרווחה, והיו כמה פגישות עם הע"ס בפורום משפחתי אני ושני אחיותי נוספות יחד עם ההורים ההמלצה אחרונה היא תקבע פגישה נוספת בפורום מלא להבהיר להורים כיאנו חוששים כי שי שני אפשרויות הזמנת הפסיאטר המחוז או פניה לבית מישפט אלו בחירות בין רע לרע מאוד

שלום סביר להניח שהפתרון אינו בממסד הפסיכיאטרי. אחותך בוגרת ולא נראה שפסיכיאטר המחוז יתערב אלא אם היא מהווה סכנה לעצמה או לסביבה. דרך בית המשפט ולשכת הרווחה אפשר להרחיק אותה מבית ההורים וזו כמובן אפשרות קיימת. בעיקרון הצבת הגבולות אפשרית פחות או יותר בכיוון הזה, כלומר, הוצאתה מהבית. רצוי להגיע להסכמה זו תוך דיאלוג ואני מאמין שהעובדת הסוציאלית מלשכת הרווחה תוכל להיות לעזר בנושא. לאש"ל ארגון שעוסק בקשישים בישראל יש מרכזי מידע לקשישים ולילדים להורים קשישים. המרכזים פועלים במספר ערים בארץ וכדאי להתייעץ גם איתם תוכלי לפנות לאתר הבא למידע http://www.eshelinfo.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובה המירה

שלום יש לי חבר חדש ואני אוהבת בו כמעט הכל.העניין הוא שלאחרונה אני מגלה שהמזג של שנינו שונה מאוד.אני רגועה ושלווה רוב הזמן,קשה להוציא אותי מדעתי או לשמוע את קולי מורם והוא אחד שמתלהב לפעמים משטויות בקולי קולות.הוא גם נוטה להתלהב ולהתאכזב בקלות,ואני די מתונה בנוגע לרוב הדברים שאני נתקלת בהם.אני מתחילה לא לאהוב את המזג שלו,למרות שבדר"כ אני אוהבת להיות איתו,משהו במזג שלו נראה לי ילדותי מדיי ולא שקול.אני מוכרחה לציין שהוא בחור אינטיליגנטי שאינו נוטה להיכנס ללחץ ,וגם אם כן לפעמים הוא מתפקד כמו שצריך כלומר המזג שלו לא פוגע בתיפקוד שלו.אבל לי כבחורה שרואה דברים בצורה פחות מתלהבת ממנו לטוב ולרע אני מרגישה שזה ילדותי מדיי כל ההתלהבות שלו,וחוץ מבמיטה אני לא מעריכה את זה(גם במיטה לעיתים זה מוגזם).האם מזג יכול להשתנות?וגם האם אנשים נולדים ככה (כלומר זה בגנים?)או האם זה משהו נרכש ואני גם עלולה להפוך לכזו? נילי

נילי שלום ברמה התיאורטית, כן, המזג יכול להשתנות. אבל אני מניח שאת לא מתעניינת בתיאוריה אלא בבן זוגך. אני מציע לך לנסות ולשוחח איתו בצורה כנה על מה שמפריע לך ולראות כיצד הופכים את השאלות שיש לך לדיאלוג על אופי הקשר. תמיד יש דברים שעלולים להפריע בקשר הזוגי (ואם אין בד"כ פשוט מתעלמים ממשהו). אם הוא מוצא חן בעינך כדאי להשקיע בהתאמה של האחד לשני. הדיאלוג הזה יתרום גם לאמון ביניכם וגם במקביל ישמש תהליך לטיפול בבעיה שמטרידה אותך, במידה ויקבל התייחסות רצינית (עצם העובדה שהוא מסוגל להקשיב ולהגיב אליך בצורה רצינית). לא הייתי נשאר רק בהתבוננות עליו וכדאי לבחון היכן לך יש חלק בעניין והאם את מצפה שכל השינוי יבוא ממנו או שגם את חושבת שהיית רוצה או צריכה להשתנות ולהתגמש. בכל מקרה, בעתיד, אם הקשר הינו/יהיה משמעותי לשניכם ועדיין ימצאו פערים משמעותיים ניתן יהיה לפנות לייעוץ זוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, הנני סטודנט להנדסה באוניברסיטה. שמתי לב לתופעה מעניינת מאוד שהתעוררה בעיקר בתקופת הבחינות. ידוע כי זו תקופה שוחקת מנטלית עבור כל הסטודנטים ,ויכול להיות שאת הבעייה שאני מעלה עכשיו חווה סקטור רחב של סטודנטים,שכן לפני כתיבת שורות אלו שוחחתי לא מעט עם סטודנטים ואף עם מרצים בעניין, ורובם הינהנו לאות הכרת הבעייה. גיליתי שכמעט בכל מבחן אני זקוק לתוספת זמן , אפילו מזערי, על מנת למצות את הידע אותו אני נושא טרם המבחן. חצי שעה נוספת עד ש"ירד האסימון" ואז רמת הביצועים בזמן המבחן עולה פלאים. במקרים מסויימים ,תוספת מזערית של 10 דקות מתוך מבחן של 180 דקות יכולה לסייע לי לפתור שאלה שלא ידעתי בכלל כיצד לגשת אליה במסגרת הזמן הרגיל , וזו שאלה שהזמן הממוצע למענה עליה הוא 30 דק'. ההספק בזמן הבחינה, שבודאות לוקה בחסר, גורם מבחינה זו לתחושת תיסכול והחמצה. כנתונים רלוונטיים נוספים אציין כי אינני מרגיש לחץ או חרדה מיוחדים מבחינות יותר מהאחרים ,כנראה מהסיבה שיש לי ניסיון לא מצומצם איתן. כמו כן לא זכור לי שאי פעם סבלתי מליקוי למידה כלשהו , ומעולם לא אובחן אצלי סוג של דיסלקציה ,דיסגרפיה וכיו"ב. אולי בזמן ההכנה לבחינה הפסיכומטרית או בתקופת הבגרויות חשתי לעתים צורך לבדוק את העניין , אך לבסוף הנחתי לזה כי הרגשתי שזה לא מספיק חמור, ופשוט הנחתי כי אין כלל בעייה ,לפי תוצאות המבחנים.אינני איש מקצוע וסביר להניח שטעיתי בהנחה זו. מבחינת אופי הלמידה עצמו, אינני מתכונן אך ורק למבחנים. נהפוך הוא: את רוב האנרגיה אני משקיע בלימוד יסודי ומעמיק, מתוך שאיפה להבין מעבר לנושאים הרלוונטיים הנלמדים, פשוט מתוך עניין רב ו"צימאון לידע", וזה בלתי נשלט. לא מעט העירו לי מרצים כי אני "חופר תעלה עמוקה מדי" או מגיע למחוזות לא נחפצים שבכלל אין טעם להשקיע בהם אנרגיה,למרות שהידע שאני מציג הוא נכון(אבל לעתים לא רלוונטי,לצערי ). לאחר המבחן ,חלק מהמרצים ובעיקר סטודנטים שאני מכיר הביעו פליאה מחוסר הידע שהפגנתי במהלך הבחינה . ברור מה אני הרגשתי. ניסיתי לשנות את הרגליי בעניין , אך אינני יכול להתגבר על הרצון לדעת הכל. אינני יכול ללמוד מקצוע מסויים מבלי לחשוב במקביל על הקשר שלו למקצועות אחרים (מדובר בעיקר על הנושאים המעניינים בפיזיקה-מתמטיקה). באופיי אני רואה את עצמי כאדם מאוד תיאורטי ומאוד לא פרקטי , למרות שידוע לי עד כמה חשובה הפרקטיות להצלחה בלימודי ההנדסה. הכוונה כאן היא ששמתי לב שאחוז לא מבוטל של חבריי ללימודים נוחל הצלחה רבה במבחנים בכל המקצועות , למרות שהם לא מגלים רמת הבנה גבוהה במיוחד. כמו שפעם שמעתי את אחד מהם טוען:"כמה שאני יודע פחות כך אני מצליח יותר. זה פשוט לא ייאמן !".אני הגבתי: "איך אתה עושה זאת? הרי לפני המבחן לא הבנת דברים בסיסיים." הלה השיב כי פתר פשוט מבחנים בלי להבין כלל מה הוא עושה. הבעייה שלי היא שאני פשוט לא יכול לרמות את עצמי. אולי בסופו של דבר זה ישתלם אך נכון לעכשיו אני קורס במבחנים ורמת הידע שאני מציג בהם היא כמעט זניחה יחסית לרמה איתה אני מגיע לבחינה... יכול להיות מאוד כי בעיית חוסר ההתמקדות והריכוז שהעליתי היא בכלל לא בעייה , אלא סתם רמת תרגול נמוכה שלא מביאה אותי לחשיבה ותגובה מהירות בזמן בחינה ,אולם אני אכן משתדל לשמור על רמה טובה ולצמצם את הסיבה הזו. השאלה העיקרית בכל הסיפור הזה היא אילו אסטרטגיות כדאי לי לאמץ בניסיון להתגבר על הבעייה שהעליתי. אשמח לקבל בנוסף חוות דעת של מישהו שחווה את זה בעבר או בהווה. בתודה מראש ובתקווה שזה יעזור גם לסטודנטים אחרים , משה.

משה שלום אם תקרא את ההודעה שלך שוב תראה אולי קצה חוט לתשובה אפשרית. אמרת בעצמך שאתה נוטה לחפור תעלה עמוקה מדי, כלומר אולי יש לך נטיה לפרפקציוניזם שלא נותן מנוח. עד שלא תבהיר בצורה מדוייקת להפליא את כוונתך יהיה לך קשה לפנות להמשך הפתרון. זה אולי מה שקרה גם בהודעתך. הסברת את הדברים בצורה מאוד מפורטת ויצרת הודעה די ארוכה. מאחר שכאן אין מגבלת זמן זה לא יוצר בעיה, למרות שעדיין הקורא הממוצע בפורום עלול לדלג ולא להגיע לסוף ההודעה, והרי ביקשת תגובות מאנשים. הפתרון אם כן אינו בהכרח בתחום כתיבת הבחינות והתרגול. יתכן שמדובר בנטייה אישית שמופיעה בסוגים שונים של התנהגויות. במקרים מסויימים זה נכס ובמקרים אחרים נטל. יתכן שתצטרך ללמוד להיות פחות פרפקציוניסט, דבר שיתן לך מרחב וזמן רבים יותר לפעולה. לגבי הסטודנטים באופן כללי, הבעיה נכנסת לקטגוריה רחבה של חרדת בחינות שבה מסיבה כלשהי ההתארגנות נפגעת והביצוע התוצאתי נמוך מהמצופה. עם זאת הסיבות לבעיה מגוונות מאוד וכל סטודנט שסובל מהבעיה מקור אחר ויש להבין אישית במה מדובר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר אורן אני בן 31 ויש לי חברה בת 29.אנחנו מסתדרים לא רע ויש בינינו תשוקה רבה.הבעיה היא שלא נראה לי שהיא פתוחה מבחינה מינית כמוני.למשל ניסיתי לשתף אותה בפנטזיות שלי,כמו למשל משחקי תפקידים והיא בסירבה.ועוד לחשוב שרציתי להציע משחקי תפקידים שהיא משחקת את החברה שלה... בכל מקרה,גם חשבתי להציע לה להשתתף באורגיה בטווח הרחוק,ועכשיו נראה לי שהסיכוי שהיא תסכים הוא אפסי,ונראה לפי התגובה האחרונה שלה שהיא גם תיבהל.אני אוהב אותה ואנחנו מדברים על חתונה.אני לא יודע האם מה שיש לנו זו בעיה רצינית שבגללה כדאי לרדת מנושא החתונה או שזה ייפתר.אני גם אוהב מין בתדירות גבוהה(כל לילה)והיא פעמיים בשבוע.אנחנו איכשהו מסתדרים.אבל אני לא רוצה שחיי המין שלי יהיו אפרים ונראה לי שהיא לא בכיוון שלי בנושא הזה.אני בדילמה לגביה רק בגלל הנושא הזה.אשמח לעזרה. שרון

שרון שלום מימוש הפנטזיות יכול להיות מהנה, אבל הפנטזיות צריכות להיות משותפות לפחות במידה בסיסית. אני מתאר לעצמי שיותר פתיחות בנושא מין היא דבר חיובי וזה תהליך שאפשר לעבוד עליו בתוך הקשר הזוגי. דרושה הרבה אהבה, סבלנות ופתיחות. עם זאת, חלק מהפנטזיות עלולות להיות דבר שאינו בר גישור. לדוגמא, שבת זוגתך תשחק את חברתה או שתשתתף באורגיה. בהחלט יתכן שהיא תסרב, תיפגע או תיבהל מהפנטזיות הללו במידה והן נוגדות את נטיותיה הטבעיות ונכנסות למקומות שעלולים לפגוע באמון ובאינטימיות של הקשר הזוגי. אפשר באמת להבין את רצונך בחיי מין מגוונים ולא אפורים. אם אתה אוהב את בת זוגתך תצטרך לעבוד על הקשר המיני איתי כפי שמשקיעים בכל מרכיב אחר של הזוגיות. אם הפערים לדעתך גדולים יש אולי מקום לפנות ליעוץ סקסולוגי ולקבל עזרה מקצועית בתחום. מדובר בד"כ בפסיכולוגים ופסיכיאטרים מנוסים שידעו בוודאי לעזור לכם לגשר על הפערים וליצור מכנה משותף למימוש הפנטזיות שהן אנרגיה בהחלט חשובה למיניות וזוגיות בריאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

כתבת,שיש דברים שאינם ניתנים לגישור בגלל שהם נוגדים את נטייתה הטבעית של בת זוגתי.השאלה היא מה זו נטייה טבעית?גם אני נרתעתי בהתחלה מאורגיות לפני שהכרתי אותה,אבל אחרי שהתנסיתי זה הלהיב אותי.האם אפשר לשנות את הנטייה הטבעית שאתה מדבר עליה? ושוב תודה על התשובה שרון

לד"ר קפלן שלום! שלחתי לך מייל עם פרטיה של הפיסכולוגית המטפלת באנקופרזיס. האם המייל עבר ? (היתה תקלה במחשב). בברכה אילן

אילן שלום הוא לא עבר. אנא שלח שוב. תודה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת אילו תופעות לוואי יש לסרוקסט??? ואם אדם לוקח את זה מספר שנים עד כמה זה מזיק? ועד כמה שנים זה "טוב" ולא מזיק להשתמש בתרופה זו?? והאם יש תסמיני גמילה לתרופה זו??

לי שלום, מניסיון תופעות הלוואי של סרוקסאט הן (כפי שגם מתואר בדף המלווה לתרופה) בחילות ונימנום/תשישות בעיקר, התופעות חולפות או מתמתנות לאחר כשבועיים, היתרון של סרוקסט כמו תרופות נוספות מאותה משפחה הוא שלא מתמכרים אליהן אולם כן ישנם תופעות גמילה אך התקופה היא קצרה מאוד כשבועיים-שלושה, הסימנים הם מאוד אינדיווידואליים, אני למשל הרגשתי מעין זרמים בראש...אבל זה עבר. אם את מתכוונת לקחת סרוקסט (באישור רופא, כמובן), אני ממליצה להתחיל עם חצי כדור ואח"כ לעלות מינון עם צריך, אחרת התופעות לוואי הן בעוצמה רבה ובלתי נסבלת. כאשר זה נעשה בהדרגה, הגוף מתרגל והתופעות לוואי לא מפריעות. מאחלת לך רק בריאות

לי שלום הפורום הזה אינו עוסק בתחום התרופתי. מומלץ לפנות לייעוץ רפואי. בברכה ד"ר אורן קפלן

חפש שם באינדקס התרופות

רציתי לכתוב הרבה אבל אני עדיין חלש ...אז אני אכתוב בקצרה.... טוב אז הנה אני פה...ביום שני שוחררתי מבית חולים אחרי 5 ימים אישפוז.. ומאז אני נח בבית כמעט בלי לזוז וכל היום אני יושן זוכרים שכתבתי שאני חושב שאכלתי משהו מקולקל אז זה התחיל אז.... אגלה לכם משהו עליי שלא אמרתי עד עכשיו כי חשבתי שהוא ימעיט בערכי עוד יותר.... אצלי במשפחה יש בעיה שעוברת תורשתית... בעיה בלב...יש לי בלב פגם קטן....לפי מה שהבנתי מהאקו לב שעשו לי יש לי חלק בלב שהוא מעובה (כך נאמר לי) מעובה=גדול, גדול יותר מחלקו השני ...או משהו כזה לפחות..... הדוקטור בבית החולים אמר לי שאני יכול לחיות עם זה ....בתנאי שאני לא אתאמץ פיזית! הלכתי לרופא המשפחה לבקש תור לרופא מערכת העיכול כי שאני אוכל משהו ...בעיקר..בשרים ומטוגנים....זה עולה לי מין הקיבה לחזה וזה מכאיב לי והכי גרוע זה עושה לי לפעמים הרגשת חנק.../כאבים בחזה והרגשת מחנק אבל הרופא משפחה הקבוע שלי לא היה והייתה מחליפה אז היא עשתה לי א.ק.ג והתוצאות נראו כ-לא טובות/מוזרות אבל מתאימות לסוג הלב שלי מאז אני אוכל גבינות בעיקר וירקות תוך כמה דקות מצאתי את עצמי על אלונקה ובתוך אמבולנס עם אורות אדומים באמת לא הרגשתי טוב ואני היום עדיין חש חולשה כזאת....מפחד לצאת מהבית שלא ארגיש טוב הגעתי לבית חולים ....קבעו על אישפוז ...להמשך מעקב אחרי פעילות הלב.... הייתי שכוב על מיטה כ5 ימים וחוטים כאלה על החזה שמחוברים למוניטור שמשדר לבקרה שלהם מה קורה איתי... היה מותר לי להתנתק מהמכשיר רק כדי לרדת לשירותים....קיבלתי אישור מהרופאה הבכירה.... בהתחלה הם רצו שאני אעשה בסיר...ואמרתי לה שזה מאוד מביך אותי ..ואיין צורך.... זה היה קשה מאוד לשכב 5 ימים כמעט בלי לזוז וירדתי לשירותים כל 6 שעות..... גם שהתנתקתי מהמכונה....היא התחילה לצפצפ בקול רם.... והיו נוולות...מבקרים של אחרים שאמרו שזה מפריע להם... ואני כזה ...פחדתי משנאה כלפיי ...אז ירדתי לשירותים רק פעם ב6 שעות ופעם אחרונה בשעה 10 בערב כי באמצע הלילה לא רציתי להעיר את שאר החולים.... נתנו לי תרופות להרגעה...כי הייתי בחרדה...פחדתי שיש לי שם איזה משהו לא טוב... ערב לפני האקו לב ...שכבתי לבד כל הערב...ולפחדים הייתה הזדמנות לתקוף אותי במלוא העוצמה שאלתי למה האקו לב...(שזה כמו אולטרסאונד) אמרו לי: לראות אם יש ...סתימות בלב או בעורקים שבלב....או משהו כזה שנשמע מפחיד... מתתי מפחד ערב לפני על מה שיגידו לי מחר..... בהתחלה כל הבטן שלי כאבה וכל החזה ...הייתי כל כך מבוהל ...חשבתי שאני הולך למות... שכבתי באותה מחלקה שאמא שלי נפטרה שנה קודם לכן....(פנימית א') ביקר אותי גם פסיכיאטר וגם העובדת סוציאלית של המחלקה כי ביקשתי...דיברנו על מה שמפחיד אותי במצבי הבריאותי..... ודיברנו על האפשרות שאני אצטרך לעבור ניתוח כלשהו באיזור החזה...כמה שאני פחדתי מיזה ביקשתי שיבואו לבקר אותי כי לא הצלחתי בחיים ולא באו לבקר אותי חברים/חברות בגילי.... חוץ מאבא שלי וחוץ מאחות של אמא שלי אף אחד לא בא....לבקר אותי... אז נתנו לי להמשיך טיפול בבית אני לוקח כדור לריכוך פנימי של הקיבה וכדור לפעילות הלב אני מקווה שבקרוב אתחזק...(איין לי תאבון מה עושים) יש לי לפעמים כאבים קלים בחזה עדיין ...וקשיי נשימה קלים.... וגם היה קשה לי מאוד לכתוב כי אני חש עייפות אתם יכולים להשאיר הודעות אני אקרא אבל אל תכעסו אם לא אענה במהרה בברכת תקווה ישראל... עוד כמה דקות 2 אני אחזור לישון איזה חושך נעשה לי פתאום בחיים ודווקא שכאב לי פיזית הרגשתי כמה שאני רוצה לשרוד ולחזור להיות בריא

הצטערתי לשמוע על הבעיה ממנה אתה סובל, אני מקווה שאתה מחלים ומרגיש יותר טוב. יש לי שאלה- כמה זמן אתה לא אוכל בשר? אם רק בזמן האחרון (ובמידה ואין שום בעיה רפואית), אז אולי כדאי שתמשיך עם זה...גם אני צמחונית ואני לא סובלת מבעיות בריאותיות,להיפך אני אפילו מרגישה יותר טוב פיזית (אתה יודע, הבשר "כבד" מאוד על הגוף, מעייף-בשל הפעילות המאומצת של הגוף ע"מ לשרוף את הבשר), זה לא מזיק לגוף ויש ה-מ-ו-ן תחליפים לבשר ("טבעול" למיניו). ועוד שאלה-מה קבעו הרופאים? האם נשקפת איזושהי בעיה? (מאוד מקווה שלא). ותנסה להסתכל על הצד החיובי שבעניין, אתה יכול לראות את זה כחופשה-לראות יותר טלוויזיה, ,להסתובב קצת (כשתתחזק יותר),לגלוש באינטרנט,לשמוע מוזיקה ובכלל...לנוח!!! אתה תחזור לעבודה בכוחות מחודשים. אז מחכה לתגובה ביי ביי

שלום לך אז הנה התשובות לגבי מה ששאלת...אני רק אענה תשובות כי חוץ מיזה איין לי כרגע הרבה כוח לכתוב אמממ... אני כן אוכל בשר...רק שבשרים גורמים לי להרגשת צרבת.. ובחילות וגם אפילו לפעמים הרגשת מחנק לאכל שאני אוכל בשר...ביחוד שניצלים, וגולש ודברים כאלה נכון הבשר...מכביד על הגוף! בדיוק כך.. ומה זה טבעול יעני בשר שהוא לא בשר? אמממ הרופאים אמרו שאני צריך להיות במעקב קרדיולוגי אני אוכל לחיות עם זה בתנאי שלא ארים משאות כבדים היום אני חש קצת יותר טוב ובאמת בנתיים אני עושה פסק זמן מהכל רק נח זה גם התרגעות נפשית אני מודה לך על היחס באהבה ישראל!

שלום ישראל נשמע שעברת באמת תקופה לא קלה,בבית חולים,גם נפשית וגם פיזית.אבל מה שבטוח קיבלת ועדיין נשמע שאתה מקבל טיפול טוב.וזה הכי חשוב. אני מקווה שאתה מתאושש ומתחזק.ממש שמחתי לראות שוב הודעה שלך,גם אם סיפרת סיפור עצוב. עכשיו אתה בבית. ואנחנו פה איתך תרגיש טוב מיקה

שלום לך אני מתאושש בבית שלי לפעמים יש לי צרבות ובחילות וקשיי נשימה..מקווה שזה זמני.... הרופא אמר שאוכל לחיות עם זה בתנאי שלא ארים משאות כבדים בנתיים קשה לי לכתבו הרבה..אז מצטער תודה מקרב לב ישראל

ישראל שלום אני מקווה שתבריא ותרגיש טוב במהירות בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! אני עולה חדשה ממוסקבה (רוסיה). בדיפלומה שלי כתוב שאני פסיכולוג התפתחותי. אבל אחרי אוניברסיטה עבדתי בתחום פסיכותרפיה משפחתית עם אנשים מבוגרים 5 שנים במוסקבה. שמתי אם בדיפלומה כתוב שאני פסיכולוג התפתחותי, אסור לי עושה פסיכותרפיה בישראל. זה נחון או לא? ו מה אני צריכה לעשות שלהמשיך לעבוד בתחום פסיכותרפיה משפחתית בישראל? תודה רבה! יוליה

יוליה שלום עליך לפנות למועצת הפסיכולוגים שהוא הגוף המוסמך ע"י משרד הבריאות להעניק רשיונות עבודה לפסיכולוגים בישראל. הם יושבים ביפו ותוכלי להתקשר לשם בטלפון 03-5151100 או 5151186 וכן להגיע לאתר האינטרנט שלהם http://www.health.gov.il/comp/meida/psy/index.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! בני בן השנתיים, נמצא במסגרת -פעוטון מזה שנה. בהתחלה היה לו מאוד קשה להסתגל, אך לאחר תקופה מסויימת הוא התרגל והלך בשמחה כל יום לגן. כעת- בשבוע האחרון, הוא אינו רוצה ללכת לגן, הוא בוכה מאוד ומבקש לחזור למיטה. גם בבקר הוא אינו רוצה לצאת מהמיטה, התאבון שלו ירד והוא אינו אוכל כהלכה. כיוון שאיני מוותרת- אני שולחת אותו לגן אך הפרידה היא קשה מאוד! אני מאוד מודאגת, מדוע לדעתך זה קורה? שאלתי את הגננת אם קרה משהו בגן, והיא ענתה שהכל מתנהל כרגיל ובאמת מאוד קשה לו במשך היום. אודה לך אם תוכל לכוון אותי מה לעשות. תודה מראש.

יפעת שלום לא הייתי מתעלם מהסימנים המדאיגים. יתכן שזה דבר חולף אך יתכן שמשהו מטריד את הילד ובהתאם לגילו הוא אינו מסוגל לבטא זו. זה יכול להיות באירועים מטרידים בהקשר לגן או לסביבה או לדברים אחרים כמו קשר עימכם ופרידה שנעשים רגישים יותר בגיל הזה ועוד. ראשית, במידת האפשר כדאי להישאר עימו בגן כמה שעות כדי להתרשם כיצד הוא משתלב שם. הסבירו לגננת שאתם רואים שינוי בימים האחרונים ורוצים לעקוב אחר השתלבותו בגן. בנוסף תוכלו לפנות לייעוץ מקצועי. למשל, תוכל לנסות להתקשר לשירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה במקום מגוריכם ולבקש לקבוע פגישה עם אחד מאנשי הצוות המתמחה בילדי גן. כמו כן ניתן לפנות לפסיכולוגים המתמחים בילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 27 אובחנתי בעבר כבעל אישיות סכיזואידית . כיום אני לא עובד , עזבתי לימודים אחרי 3 חודשים ואני לא יודע מה לעשות. רציתי לברר בקשר לאפשרויות טיפול לגבי אישיות סכיזואידית. איזה שיטות טיפול מומלצות יותר, יעילות יותר? האם לפנות לפסיכולוג או לפסיכיאטר?

ע שלום אני מציע שתפנה לטיפול פסיכולוגי. בעיקרון נטיות אישיות אינן דבר שניתן לשנות במהירות, יש צורך בסבלנות ובתהליך טיפול ושינוי איטי וממושך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני אם לילדה בת שנה ו-4 חודשים ,עד עכשיו הילדה היתה בבית עם מטפלת שעוזבת אותנו בפתאומיות עוד כחודש.בעקבות כך ביצעתי סבב לחיפוש לביתי מסגרת , האופציה שעומדת על הפרק הינה גן פרטי שקיבלתי עליו המלצות רבות אך הבעיה היא שהוא כולל 20 ילדים עם 4 מטפלות .החשש שלי נובע מכך שלפי סיטואציות שבהן ניתקלתי עם ביתי (חוגים וכו') ראיתי שאין היא משתלבת בחברת ילדים ואפילו פוחדת מהם וזקוקה שאהיה בסביבתה, שאלתי היא: האם מעבר כזה כדאי? קיימים בי פחדים רבים לגבי ההסתדרות שלה בגן לבדי , האם כדאי לעבור את השלב הזה כבר עכשיו או אולי לחכות עוד קצת או להפך עדיף לחשוף אותה כעת כדי שתתרגל להיות בחברת ילדים. אשמח מאד לתגובתך והמלצותיך בנידון אילנה

אילנה שלום אין תשובה חד משמעית, זה תלוי בילדה ובגן. אני מציע שתבקשי מהגננת להצטרף עם הילדה ליום בגן. שבי מהצד ותראי איך הילדה משתלבת. זו תהיה גם הזדמנות להתרשם מהגן ומהגננות. לאחר מכן תחליטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן 35 אינו עובד ואין לו מקצוע. על פניו נראה שאין מקצוע מתאים עבורו. הסיבות הן: דימוי עצמי נמוך, חוסר בטחון, העדר יכולות טכניות, נסיון עבר רצוף כשלונות. כיצד ניתן לעזור לו?

ריטה שלום השאלה אינה רק המקצוע. צריך להבין את ההסטוריה של חייו עד גיל 35 שבהחלט הינו כבר גיל בו כיוון מקצועי מתבקש ונחוץ. כדאי להפנות אותו לייעוץ מקצועי. יש גופים שונים שעוסקים בכך והמוכר מכולם בארץ היא מכללת הדסה בירושלים. לאור תיאורך אין מדובר רק בהכוונה מקצועית אלא כנראה גם בעבודה עצמית על כישורים ויכולות אישיים ואישיותיים. השאלה האם הוא מודע לבעיה ויהיה מוכן לפנות לקבל עזרה וייעוץ. הוא היחידי שיוכל בסופו של דבר לעזור לעצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תוכל לומר לי להיכן לפנות כדי להשתתף בקבוצה של הפרעות חרדה (לא בגלל המצב הבטחוני אלא מסיבות אחרות) פניתי לתל השומר אך זה יפתח רק עוד חודשים וזה די דחוף לעכשיו. רצוי קבוצה באיזור המרכז...אשמח מאוד אם תפנה אותי ...בברכה

לי שלום קבוצות טיפוליות מסתיימות בד"כ בתקופת הקיץ ומתחילות בד"כ אחרי החגים. כך לפחות ברוב מרפאות השירות הציבורי. תוכלי לנסות לאחד המכונים הפרטיים כמו טריאסט-שריג, מכון רמת אביב, המכון לפסיכותרפיה בהרצליה ודומיהם, אולי יש שם עדיין קבוצות שרצות גם בקיץ. את הפרטים תמצאי בדפי זהב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אחי , בן 20, סובל לעיתים דחופות מהתקפי חרדה שמתבטאים ברעידות בכל הגוף , הזעה וכד', רק כאשר הוא ניגש לרופא והרופא אומר לו שהכל בסדר אז הוא נרגע. לפני מס' שבועות הוא התחיל טיפול במרפאה פרטית שמתמחה בנושא זה. רציתי לדעת אם יש רופא מומלץ ביותר כדי שניתן לבצע אצלו את הטיפול. תודה מראש

ד"ר אורן קפלן שלום, בבקשה תתיחס לבקשה זו, אני נתקלת בקושי רב לקבל המלצות על מטפלים, משום שהנושא הוא מאוד מביש ולכן האנשים היחידים שאיתם אני יכולה להתיעץ הם רופא המשפחה והפסיכיאטר. לשניהם לא היתה תשובה...גם במוקד ער"ן לא ניתן היה להשיג המלצות, זו המדיניות שם...מה עושים? אני מעוניינת במטפלים בבעיות חרדה עם שיעור הצלחה גבוה בריפוי! אין לי עניין סתם בשיחות, זה לא עזר, לכן אני חושבת על טיפול התנהגותי-קוגנטיבי, אבל היכן יש? אולי אין לרופאים המלצות, כי לא ניתן להתרפא מבעיות חרדה קשות? ? ? זה הכל במוח? תודה מראש

חבל על כל יום שעד סובלת תגשי לפסיכיאטר שלך...ותבקשי ממנו או תישאליי אותו לגבי "אפקסור" תתחילי ותוך חודש את בחוץ!! עזבי אותך שיחות הכל חרטה חבל על הכסף

אל תדאגי גם אני סבלתי מיזה תבקשי סרוקסט זה עוזר

זה לא עניין של רופא זה עניין של תרופה

אני מאוד רוצה לקוות שיש עוד סיכוי להרפא מהמחלה הזו! (למרות שאי כבר בספק!) כי התרופות לא עוזרות לגמרי!! אני לוקחת סרוקסט, ועדיין יש לי התקפים מדי פעם! וכל התקף ואחריו מתערער לי הביטחון לגבי שפיותי!!!!!! מי יכול לעזור??????

רויטל ואיילה שלום כפי שראיתם לאנשים יש ניסיון אישי שונה בטיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטרים. חשוב להדגיש שטיפול בחרדה הוא אישי וצריך להתאים את הטיפול לאדם. לא כל תרופה עוזרת לכל אדם בצורה זהה ולכן צריך להתייעץ עם פסיכיאטר ולעיתים לוקח כמה ניסיונות עד שמוצאים את התרופה המתאימה. מבחינת הטיפול הפסיכולוגי בחרדה, גם כאן קיימות שיטות שונות, דינמיות, קוגניטיביות, התנהגותיות ועוד. מומלץ לשלב את הטיפול השיחות עם הטיפול התרופתי. אני לא מקבל את עמדתו של אור לגבי הטיפול בשיחות. מנסיוני טיפול בחרדה בעזרת תרופות בלבד עשוי לעזור לטווח קצר, אבל אחרי הפסקת התרופה הסימפטומים החרדתיים עלולים לחזור. הטיפול הפסיכולוגי נועד להתמודד עם המקור לבעיה ולכן מאפשר לשנות את דפוס ההתמודדות עם החרדה בטווח הארוך. רצ"ב תמצית על שיטות הטיפול המקובלות בחרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב , תודה רבה על התשובה המפורטת . קראתי את המאמר שבו תיארת את סוגי הטיפולים אך האם דיקור הוא סוג של טיפול שעוזר במצבים אלו, מכיוון שישנה מרפאה פרטית בת"א שנקראת "רפואה חלופית" שמטפלים בבעיות מסוג זה בדיקור ? האם הינך ממליץ על זה

רציתי לדעת אם קבוצות תמכיה מסוג o.a עוזרות ?

אפרת שלום אם הכוונה לקבוצות תמיכה לנושא אכילה, הן עשויות לעזור, כמו קבוצות תמיכה נוספות בתחום. כדאי לנסות ולראות האם זה הכיוון שמתאים לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שמי יהודה שם בדוי אני בן 25וגובהי הוא 187 סמ אני מאוד מדוכא בגלל הגובה שלי ונכנס לדיכאון כל הזמן אני לא עושה כלום במשך היום וכל היום הולך יחף או עם נעלי בית בלי סוליה התחילו לי גם בעיות בגב בגלל שאני יושן גם כמעט כל היום ואני מאוד מדוכא אין לי חשק לכלום לא לעבוד לא ללמוד לא לצאת לא לראות אף אחד אני מזניח את עצמי אין לי חשק לעשות כלום ולעיתים קרובות כואב לי גם הראש הרבה נורא כואב לי בגלל הגובה שלי ואני כמעט ולא יוצא בחוץ כל הזמן גם אומרים לי ופוגעים בי ואני כואב לי מאוד בלב האם אצא מזה איי פעם ויהיה מאושר והאם אני יאהב את עצמי..מה עושים...איך משלימים עם זה נסיתי אבל הכאב ממשיך והייאוש לא עוזב אותי

אקנה לי תוכי ושמו יהיה יוסי עמו אשוחח עת איש לא ישמע אז אומר לו אומר העצבות כמו כוס היא ובה יין מר מענבי הנשמה התדע תוכי יוסי,אתה ילד לירי צפוי לך מוות שקט כה שקט ואז אנוכי בתוגת במאירי אלחש לקירות יוסי מת יוסי מת. וישוב אפרך מהכלוב למולדת מהכלוב הלבן לעפר הצהוב ערירי,בלי אישה תוכייה ויולדת לתוכי שכמוך אסור לאהוב אתה לא תאהב,יוסי,יוסי אף פעם כמוך נולדו להנעים פיטפוטים עם כל משורר שליבו אש וזעם בין לבבות אדישים וחוטאים כמוך הם רק צעצוע בבית למען יוכלו ילדים לשחק פטפט תוכי יוסי נחמני כזית ליבי היום ריק. הייתכן שיש אנשים שנולדו רק להנעים פיטפוטים? מרגישה שכן. תוכייה

תוכייה שלום מיהם אותם אנשים? את? אחרים? ומאיפה מגיע העצב הרב הזה?

זו אני. אני שחוץ מלהנעים פיטפוטים וגם זה בערבון מוגבל,לא חושבת שבנוייה ליותר מכך. העצב הרב הזה כלשונך נובע מפיכחון,מידיעה שזה כל מה שאני מסוגלת לו. ואולי כדאי להשלים עם זה ומוטב שעה אחת קודם. הסר דאגה מליבך,אינני מדוכאת או בעלת נטיות הרסניות.רק מפוכחת.וזה כבר משהו.

ואת כותבת. שמחי תוכייה. יש כאלו שם אתך והכתיבה אינה נחלתם.

היי כותבת?אני מקווה שלא הובן שאני יצרתי את השיר הזה.אלו המילים של אברהם חלפי.שיר בביצועו של אריק איינשטיין. ואם כוונתך לכך שכותבת כאן בפורום.אתה צודק,יש כאלו שגם לכתוב לא כותבים.ומה ביקשתי כשתבתי כאן?הרי את התשובה אני כבר יודעת.אולי רציתי אישור לכך שזה נכון.שיש שלא מסוגלים ליותר. תודה תוכייה

שלום, אני יכולה לכתוב לך משהו קצרצר לאי מייל? זאת אותה כתובת אי מייל מאז? ערב טוב, ענבר נסים

ענבר שלום אין צורך לשאול, הקלקה על שמי תכוון אותך למייל שמגיע אלי תמיד. סביר להניח שגם כתובת מייל מהעבר תעבוד. ערב מצוין

שלום לך ד"ר חמותי ז"ל הורישה לבנה ובתה הלא נשואים (קרוב ל60 )דירה וחסכונות,אבל הם עשירים כקורח, אבל בגלל שהם בלי משפחה היא החליטה בשרירות לב לדעתי לתת להם ,בעוד שבעלי לא עשיר ועובד די קשה למחייתנו,איך אפשר להבין את המצב הזה? הבת למשל לא ראתה את אימה 10 שנים וגרו באותה עיר ,האמא גססה לא באה לראות אותה שאלתי אותה למה את לא באה לבקר את אמא שלך?אין לי מה לבוא מי יעזור לי?היא השיבה ליבאותם המילים ,זה לא יאומן ,ירושה כבר לא נקבל אבל איך מתמודדים עם המצב הזה שחמותי לא חשבה על בעלי שבמושגים של המשפחה הזאת אנחנו עניים (יש משהו בזה)ומה דעתך על זה ? 0 0

יונה שלום פעמים רבות דווקא אחרי המוות חשבון הנפש קשה יותר. אולי בגלל שאין יותר אפשרות ממשית לדיאלוג והקונפליקטים חייבים להיפתר לבד. את שארע אכן לא ניתן להשיב. אני מתאר לעצמי שקיים הסבר כלשהו, הגיוני או שאינו, וכנראה שהיכרות ממשית עם המשפחה והמעורבים בעניין עשויה להאיר את הסיפור בצורה כלשהי. אני לא בטוח שהבנות אלו יעזרו לכאב הלב, שכנראה אינו נובע רק מהכסף אלא מהעובדה שנותרתם עם תחושה קשה של בגידה וחוסר הוגנות. כל טוב ד"ר אורן קפלן

שלום לך אני נשואה לבעלי 27 שנים ,אנחנו עובדים יש לנו ילדים בוגרים שגרים איתנו אבל לכל אחד יש חדר ,הבעיה שמציקה לי שאין לי אפשרות לעזור להם מבחינה כספית,כשיתחתנו או עזרה בדירה,משפחת בעלי עשירה מאוד אני חושבת שהם אחד העשירים בארץ,אבל הם מתנהגים כמו עניים כלפינו הם מסתירים הם לא בקשר איתנו רק כשמשהו מתחתן הם מזמינים אותנו,הם לא שואלים לשלומנו הם לא מתעניינים בנו אפילו שאנו גרים במקום רגיש לפיגועים והיה פיגועים הם אפילו לא התקשרו לשאול לשלומנו,כמו שאפשר לדעת הם אנשים לא נעימים,הבעייה שאני רוצה שבעלי יבקש מהם עזרה לילדי בדיור וכו' אבל הוא לא מעונין בטענה שאם הם רוצים אז הם יתנו,אני חושבת שמגיע לבעלי שיתנו לו מפני שהוא עזר5 להם בחתימות של קרקעות כדי שהם לא ישלמו מס הכנסה,והם אפילו לא אמרו לו תודה,איך נותנים לבהעלי בטחון שיבקש מפני שהוא גם נירתע מהם.אבל לדעתי בשביל לעזור לילדי אי אפשר כל הזמן להירתע או להתבייש,אני רוצה לראות שבעלי נילחם על שלו בכבוד הראוי ,נכון הם אנשים קשים מאוד ובעלי מאוד עדין אבל שלא יהיה במקרה הזה,איך מתמודדים עם המצב המעצבן הזה שאני סוחבת כל השנים אנחנו נשואים באושר ,אבל הדבר עם האחים שלו מוציא אותי מדעתי, מה עושים? תודה

אסתר שלום אני מתאר לעצמי שאם העניין משפיע עליך באופן עוצמתי כל כך אז בוודאי כבר שוחחת עליו עם בעלך שוב ושוב. את צורת מחשבתם של האחים לא תוכלי להבין או לשחזר. בכל מצב צריך לראות את המחיר מול התועלת. יתכן שעבור בעלך להילחם על שלו, התועלת שתתקבל אם תתקבל נמוכה מהמחיר שעליו לשלם מבחינה רגשית ונפשית. במקרים כאלה אין מדובר רק בפעולה טכנית אלא בהסטורית חיים שלמה שחבויה בתוך הסיפור והדיאלוג המשפחתי. נסי לשוחח איתו על תחושותיך ונסי להבין את זוית הראיה שלו. אולי תגלו משהו שלא חשבתם עליו קודם. במצבים כאלה אנשים רבים נוטים להשלים גם עם תוצאות לא אופטימליות מתוך רצון לשמור על אחידות המשפחה. צריך לראות האם בעלך לא נלכד לדרך ללא מוצא עד כה, אבל אם הדברים מגיעים מתוך בחירתו החופשית והמודעת, אולי כדאי להשלים עם המציאות כפי שהיא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, יש לי בעיה שמפריעה לי מאוד. אני בת 40, נשואה+3, סובלת מתופעות חמורות של חרדה בזמן טרום מחזור וביוץ. התופעות מתחילות כמה ימים לפני כן. הדבר מתבטא בדיכדוך, חרדה, מעין תחושה של "שרפה" בראש ולעיתים בגוף(מעין עיקצוץ), חוסר מנוחה. דיברתי על כך עם רופא המשפחה והוא יעץ לי להשתמש בכדור בשם SEROXAT במינון נמוך של כחצי ליום. ברצוני לשאול אותך, האם קיים טיפול הולם יותר,שיכול למנוע את התופעות הקדם וויסתיות (וגם קדם ביוץ) ??? תשובתך הדחופה תענה בברכה. רחל

תנסי, אומרים שקומפלקס וויטמין B (אבל המרכיבים שלו חייבים להיות במינונים מסויימים) כעשרה ימים לפני המחזור אמור לעזור. בגלל כמה ימים לעלות על תרופות כאלה? בעיקרון גם הורמונים (גלולות) מפחיתים את התופעות האלה.

חשוב מאוד שתבדקי את הנושא מכל הבחינות : רפואי-פיזיולוגי וגם מהפן הפסיכולוגי,,,תהיי עם ראש פתוח אולי יש עוד סיבות לתופעה זו...אני ממליצה לך לפנות לכמה מקורות לבדוק את הנושא ובטח שלא לרוץ ישר לתרופות.. אולי למקרה שלך תרופות כן יעזרו אך מאוד לא כדאי להשתמש בהם..זה תרופות שעוזרות לחרדה/דיכאון וגם להן יש תופעות לוואי ולכן תבדקי 1000000 פעם לפני שאת מתחילה תרופות.....בהצלחה ואל תזניחי נושא זה..