פורום פסיכולוגיה קלינית

מהן שיטות הטיפול בהפרעה זאת( ברור לי שמדובר בטיפול פסיכולוגי , אךמהן שיטות הטיפול?) בתודה מראש לHERA על ההסבר המפורט

שיר, תודה :-) את מתכוונת לאיזה מטפל מומלץ ללכת (מבחינת שיטת עבודה)? לדעתי טיפול קצר מועד לא יעיל במקרה של הפרעה נרקסיסטית, מכיוון שזו הפרעה עם שורשים עמוקים, וצריך זמן בשביל להגיע אליהם. ייתכן ואני טועה, אבל לדעתי פסיכולוג קליני הינו איש המקצוע המתאים. הטיפול הוא פסיכודינמי לטווח ארוך (ללא הגבלת זמן). בהצלחה.

שיר שלום המלצתה של הרה נראית גם לי נכונה. אין שיטה ספציפית לטיפול בהפרעה נרקיסיסטית, הגישה הפסיכולוגית הדינמית נראית לי מתאימה. במידה ותרצי לקרוא יותר רצ"ב קישור למאמר קצר על הטיפול הדינמי: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בזמן האחרון אני מרגישה בדידות, חברים התרחקו ממני ואני רוב הזמן לבד חוץ מהזמן בו אני עובדת. בעבודה אני מלאת חיים ,מרץ ושמחה אך כאשר אני חוזרת הביתה הבדידות ותחושת העצב חוזרת, אני בוכה הרבה גם עקב מקרה טרגי שקרה לי לא מזמן ,אין לי עם מי לדבר,לבלות , אני רואה טלוויזיה , עושה ספורט בחדר כושר, אבל נתקפת בהתקפי אכילה בעיקר בשעות הלילה, שבהן תחושת הבדידות מעצימה. אני נראת טוב, צעירה (22) ומשדרת אושר אף לא יכול להבחין בעצם בעצב ובבדידות האיומה שלי, אני לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה שאני פשוט "משתגעת", לפני כמה זמן אפילו חתכתי את עצמי , כי היה לי כל כך רע ולא היה לי את מי לשתף, כולם פשוט התרחקו ממני ונשארתי ללא חברים. אני ממשיכה בחיי אך רע לי כל כך, אני אוהבת לבלות ולהנות אבל כבר אין לי עם מי, יש לי כל כך תאווה לחיים, אבל אין לי עם מי לשתף אותה, אני פשוט לא יודעת כבר איך להמשיך.... אני פוחדת שאפילו שבעבודה כבר לא אהנה והכנס לדיכאון והעזוב (כבר קרה לי בעבר), אני כל הזמן בחדרי או אוכלת, מה שגם יגרום לי להשמין ויהיה לי יותר רע מזה... מה הפיתרון לבדידות?

אולי תמצאי לך אהבה? ואז גם לא תהיי לבדך בבית.

נראה לי שהמקרה חמור, כיון שאת כותבת שאפילו חתכת את עצמך. פני באופן דחוף לטיפול פסיכולוגי

מעיין שלום המיקוד של הדברים הוא לכאורה בחוץ. את לבד ואין לך עם מי למממש את תאוותך לחיים. לפעמים החוויה הנפשית מבלבלת ויוצרת מעגל קסמים שבו משהו בחוץ לא מאפשר אושר פנימי, אבל אותו מקום פנימי לא מאפשר לצאת החוצה באופן שבאמת מאפשר מימוש. הדיכאון שאת מרגישה הוא פנימי ואולי כדאי לגעת בו באופן ישיר ולא להישאר רק עם המשאלה שמשהו חיצוני יקרה והכל יפתר. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה דינמית. זו אינו תהליך קצר בהכרח, אבל אני חושב שהוא עשוי לעזור לך, הן בהתארגנות המיידית כעת, ובמיוחד ליצירת שינוי מעמיק לטווח הארוך. תוכלי לקרוא מעט על הגישה הדינמית בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

מעיין היקרה, אני מאוד מזדהה עם רגשותיך. אני עברתי ועוברת תקופה מאוד דומה לשלך. התקפי אכילה אין לי וגם לא חתכתי את עצמי. אבל הבדידות הזו שאת מדברת עליה היא גם משהו שאני חווה כבר תקופה לא קצרה. גם אני חוזרת לבית ריק וגם אצלי לבלות עם חברים זה ממש לא כמו פעם. ופגושים אותם פעם בשבועיים במקרה הטוב. אני חושבת שאת צריכה להבין שאי אפשר לצפות שחברים יהיו שם תמיד כשאנחנו צריכים ולכן צריך ללמוד גם להיות לבד. יש תקופות בחיים,שמה לעשות לא ממש בחרנו להיות בהם אם זה המצב החברתי,הכלכלי, הזוגיות וכדומה. אבל כדי שזה ישתפר ושבכל זאת נצליח להנות מהחיים אנחנו צריכים להיות שם גם בישביל עצמנו אם זה חוגים, קריאה טיולים בחיק הטבע ודברים שאנחנו אוהבים ויכולים לעשות גם לבד ולהנות לא פחות.צריך להנות מהדברים הקטנים והפשוטים בחיים כמו אוכל, טבע, שקיעה זריחה הרי אלה הרבה יותר חזקים מכל דבר בחיים שלנו ואנחנו שוכחים להנות מהם. אינני חושבת שגרוים חיצונים יפתרו את הבעיה בטוווח הארוך כי חברים באים והולכים כמו גם חבר וכמו שנאמר "אם אין אני לי מי לי "אולי את צריכה לעשות שינוי בחייך. אולי צריך לשנות מקום עבודה כך שתהיה אולי חברה יותר צעירה ותוכלי להכיר חברים חדשים ואולי דברים אחרים שאת צריכה לשנות ואולי להעשיר את עצמך בלימודים,חוגים... בתור התחלה זו צריכה להיות הגישה שלך, במקום להשלים עם הדברים תנסי לחשוב מה יגרו ם לך יותר אושר וכיף עם עצמך ותעשי אותם,חבל על כל יום שאת מעבירה בתחושות כאלה. אני יודעת שזה תהליך ארוך וגם אני בו, אבל אני נלחמת ומנסה למצוא את הדברים שעושים לי טוב ויש כאלה. אם זה מעודד אותך, אני למשל שיניתי מקום עבודה, לא שעכשיו כ"כ יותר טוב לי אבל זה שינוי. אני התחלתי לרקוד, עזבתי את הלימודים כי הם תיסכלו אותי ולא נהנתי מהמסגרת ומהלימודים עצמם. עם חברים הבנתי שזה עניין של תקופה ווואלה גם להם יש חיים ואני לא יכולה לצפות שהם יעמדו דום כל פעם שבא לי לראות אותם, הרי בסופו של דבר ניפגש ונבלה גם אם זה במתכונת מצומצמת. מי יודע מה יקרה לנו מחר, אולי נפגוש אז משהו מעניין שיכניס אוירה אופטימית לחיינו. חבל על כל דקה, שעה ויום שאנחנו מבזבזים בלחשוב כמה שרע לנו, הרי החיים כ"כ קצרים ומלאי הפתעות. שוב אני אומרת, אני מבינה איך את מרגישה ומותר גם להרגיש רע לפעמים אבל חשוב גם לקחת את הדברים בפרופורציה! אני מקווה שהצלחתי אפילו במעט לתת לך להרגיש שלא הכל סופני והכל בר שינוי ותלוי בך. אל תשכחי את הרצונות והחלומות שלך וממשי אותם אפילו במעט ותלמדי להצביע על דברים שמפריעים לך ולשנות אותם. כולי תקווה שדברי עזרו ויעזרו לך בעתיד. בהצלחה.

יש לי מנהג שבו אני נוהגת לתלוש שערות מהראש. רציתי לדעת האם זה קשור למצב נפשי שבו אני צריכה טיפול?

חמודה ברוכה הבאה לעולם ההפרעות הנפשיות. זה לא נורא כל כך: הנה מידע: טריכוטילומניה (Trichotillomania) - המאפיין עיקרי של הפרעה זו הוא דחף בלתי נשלט לתלוש את שיער הראש. האדם הסובל מהפרעה זו חש מתח גובר לפני שהוא מתחיל בפעילות זו, והקלה וסיפוק עם ביצוע תלישת השיער. ולהרחבה: http://www.infomed.co.il/questions/q_012101_7.htm ועוד אחד חשוב: http://www.geocities.com/naamaled/ ועכשיו להרים טלפון לפסיכיאטר. רק טוב.

פסיכאטר??? לא בשבילי אפשר לפתור הכל ללא תרופות.כי הכל בראש לא? חוץ מזה שאני תולשת שערות מתוך שיעמום. תודה על העזרה בכל זאת

ליאור שלום תלישת שיער היא סוג של התנהגות כפייתית (קומפולסיבית) ועלולה להיות עקשנית למדי. היא דומה לכסיסת ציפורניים אבל בד"כ חריפה יותר וגורמת לסבל רב יותר. הבסיס או המקור הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. פעמים רבות הנטייה התחילה בגיל צעיר. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול. ראיתי שקצת נבהלת מהתשובה הקודמת שקיבלת כיוון שתייגה אותך בתוך משפחת ההפרעות הנפשיות. אני מציע לא להיכנס לחשיבה סטראוטיפית בעניין. אם הבעיה מטרידה אותך גשי לטיפול. אם זה לא פוגע באיכות החיים הניחי לזה או המתיני לזמן שזה יהיה יותר מתאים עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן. אני נמצאת באמצע שנות העשרים לחיי. לאחרונה נפתחו אצלי דברים קשים מהילדות, הקשורים להתעללות מינית. אני מנסה להתמודד עם הדברים עד כמה שאני יכולה, אבל זה מאוד קשה, גם בגלל הנושא הרגיש וגם בגלל שאף אחד לא יודע מה עובר עלי - לא סיפרתי על כך לאף אחד. חשבתי ללכת לטיפול, אבל אני לא יודעת למי לפנות, ואיזה טיפול "מתאים" לי...אודה לך אם תוכל להמליץ לי איזה טיפול אני צריכה... תודה שירה

עם עוד בנות שהיו במצבך: הנה כאן בוואלה: http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/index&forum_id=1136&cat_id=511 כנסי לפורומים בתפוז. בקשי ליווי ,במיוחד אם את מתכננת צעד דרסטי כלשהו. תזהרי !!! יש שם רבנים בחוץ. וקר מאוד בגללם ואת לא רוצה להיפגע פעמיים.

שירה שלום אני חושב שפניה לטיפול בהחלט נחוצה בשלב שבו את נמצאת. במקביל כדאי להיעזר בסביבה תומכת בכל מסגרת שמתאימה לך, בין אם קווי מצוקה, קבוצות תמיכה ופורומים באינטרנט. הטיפול שאני ממליץ הוא בשיטת EMDR שנועדה במקורה לטיפול באנשים שעברו טראומה. תוכלי לקרוא מעט בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm יש אפשרות לשלב גם היפנוזה. בכל מקרה, כל אלו הם כלים אשר יכולים להשתלב בכל גישה פסיכולוגית שהיא. מה שחשוב הוא למצוא פסיכולוג או פסיכולוגית שעימם תרגישי נוח ותוכלי לקחת את הזמן לעבד את מה שקרה, להתמודד לאט לאט עם זכרונות העבר, התרחשויות ההווה והתמודדויות בעתיד. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, שמי אריאל ,אני בן 25 ומטופל זה חודשיים אצל פסיכולוג אחת לשבוע. אני משלם כ-250ש"ח לכל פגישה ,מחיר שהוא סביר לחלוטין לפי בירורים שעשיתי,אך עדיין המחיר יקר לי מדיי,אני סטודנט ואם הדבר היה תלוי בי הייתי הולך אליו גם פעמיים בשבוע מה שהיה גורם לטיפול להיות אפקטיבי בהרבה.שאלתי היא האם מקובל לדבר עם פסיכולוג על המחיר מכיוון שאני מרגיש שאיני יכול לעמוד בתשלום מהסוג הזה ואני אאלץ לשנות את התדירות לאחת לשבועיים מה שיפגע מאוד באיכות הטיפול. תודה. אריאל

אריאל שלום כדאי בכל מקרה להעלות את הנושא ולשמוע מה הפסיכולוג שלך חושב או מציע. הנושא משמעותי הן ברמה הפרקטית לגבי המשך הטיפול והן לגבי תחושותיך בתוך הטיפול שגם להם מקום משמעותי בתוך התהליך. בברכה ד"ר אורן קפלן

באופן יחסי הפסיכולוג שלך הוא זול אבל מעשית אני ממליץ להגביל מראש את הטיפול במס' הפגישות אם יש בעיה כלכלית. אם עברת איתו 8-10 פגישות אז אתה יכול להגיד לו עוד כמה פגישות אתה יכול כלכלית להרשות לעצמך. אולי עוד 10 ואולי עוד 50 אבל זאת האפשרות המועדפת לדעתי. יכול להיות שתיהיה לכך השפעה על שיטת הטיפול שלו בך וכדאי לבדוק איתו את העניין. טיפול פעם בשבועיים בד"כ לא מומלץ.

שלום רב, אני בן 19 , ויש לי בעיה שנמשכת כבר מספר שנים. אני הומו, ויש לי חבר שהוא גם הומו , לא בן זוג, אלא חבר טוב מהבית ספר. אנחנו מכירים כבר 4 שנים ואני מאוהב ונמשך אליו מאוד דבר המשפיע מאוד על החברות ביננו מפאת הקינאה הקשה שיש לי כלפיו ומכך שאיני יכול לפרגן על שום דבר שהוא עושה או על שום קשר שיש לו. איני יודע מה לעשות, ואני כמעט בטוח שאם אספר לו אנחנו לא נוכל להמשיך בקשר כי הרגשות אינם הדדים ואני לא רוצה לאבד אותו כחבר. אודה לך על עצתך ועזרתך עד כמה שתוכל. בתודה מראש אלון

אלון שלום קשר לא הדדי יוצר תמיד מורכבות. קודם כל חשוב שתברר עם עצמך האם באמת הקשר אינו הדדי כפי שאתה סבור, ואם אכן זה כך, מה מביא אותך להמשיך בהשקעה רגשית כה רבה באדם שאינו מחזיר לך אהבה במשך שנים. אתה צריך לוותר על משהו, וכנראה שקשה לך באמת לוותר. אם תשתף אותו אתה עלול לאבד אותו, ואם תוותר על אהבתו ותנסה לפתח קשר עם מישהו אחר, גם בכך יש שינוי או הפסד שאתה לא שלם עימו. במידה ואתה מרגיש שהמצב הקיים פוגע באיכות החיים שלך כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי. אני חושב שאת העבודה תצטרך לעשות קודם כל עם עצמך, ולאחר מכן תוכל לחשוב כיצד והאם לשתף מישהו מבחוץ בעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

ףלח ץיקה עודמ אמא םילעה םירשונ המל םלועה בבוס הז דציכ אמא םידלי םידלונ ךיא תומחלמ שי הז עודמ אמא םדא ינב םיבר המל םיהולא קתוש עודמ אמא םדעב רצוע אלו אמא וה ,אמא קזח יניקבח דרפנ אל םלועלו לכמ יתבהא ןה ךתוא אמא דע אוה ךל רישה אמא אמא וה אמא קזח יניקבח דרפנ אל םלועלו לכמ יתבהא ןה ךתוא אמא דע אוה ךל רישה אמא לכמ יתבהא ןה ךתוא אמא תורצ יתמרג םא םג רישב הפ ןכ לע ייתוכרב ילבק תודות יפלא ףלאו אמא וה ,אמא קזח יניקבח דרפנ אל םלועלו לכמ יתבהא ןה ךתוא ,אמא דע אוה ךל ריש אמא

הייתי מטופלת אצל פסיכולוגית כ-5 שנים. אני עם הפרעת אישיות גבולית. ונוצרה בעיה של תלות במטפלת וחוסר גבולות. המטפלת השאירה לי הודעה טלפונית שסיימנו את הטיפול באחת מהתפרצויות שלי ואי שמירה על הגבולות. עליי לציין שהיא הזהירה אותי אך לא ממש קלטתי. אני מאד מתקשה בלעדיה והיא אינה מוכנה לשוחח או להבהיר שאלות רבות שיש לי בנושא. וכמו כן אני מאד זקוקה לתהליך של פרידה שלא התקיים. האם מקובל לסיים כך קשר? אני חושבת שזה לא מקצועי ובעל מוטיב אישי מצד המטפלת. אבקש את תגובתך

מאי, זהו? הודעה טלפונית? לדעתי האישית (מאוד) זה ממש לא בסדר מצידה, ולא משנה כמה פעמים היא התריעה בפנייך שזה עלול לקרות. למה? כי טיפול לא צריך להסתיים ככה! צריך להיות תהליך של פרידה. את צריכה לעבד איתה או בעזרתה את המשמעות של הסיום. להבין ממנה למה היא החליטה להפסיק את הטיפול ( אולי היא לא מסוגלת לעזור לך יותר, אבל מפחדת לומר את זה?). זכותך לדעת וחובתה להסביר! HERA.

מאי שלום השארת את הדברים מאוד מעורפל. אם תספרי קצת מה זה אומר לך שאת "הפרעת אישיות גבולית", איזו בעית תלות נוצרה, ובמיוחד מה אופי ההתפרצות ואי שמירה על הגבולות מצידך שגרם לתגובה כל כך חריפה ובלתי שגרתית של הפסיכולוגית שלך, תהיה אפשרות לענות לך בצורה יותר עניינית. מובן שזו התנהגות חריגה מצד איש מקצוע אבל את מתארת אותה כמעט כמו תוצאה מובנת מאליה של תהליך כלשהו. מה הסיפור מלא? יתכן שבכל מקרה כדאי ליצור קשר עם המטפלת ולבקש לפחות פגישה נוספת אחת לבירור מה שקרה, בין אם לצורך חידוש הקשר או לפחות כדי לסיימו בדרך יותר טובה ולהבין מה קרה כדי ללמוד מזה לעתיד. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן ההתפרציות התבטאו בצורת דיבור לא נאותה, חשבתי פעמים רבות שהיא משקרת לי, או לא אומרת לי את כל האמת והתעמתתי עימה על כך. כמו כן חיכיתי לה בן הפגישות לשוחח עימה מכיוון שלא הגיבה לטלפונים שלי ולא חזרה אליי כשהייתי במצוקה קשה ביותר. זה החוסר גבולות שלי, והטלפונים בין הפגישות כולל לביתה. אני חושבת שהייתי די אובססיבית אליה. אני מתמודדת עם בעיות קשות ביותר והיה לי קשה להחזיק מעמד בלעדיה. אני מאד קשורה אליה. זה מאד אופייני לבורדר ליין. הרגישות הגבוהה לכל מילה או מצב שהיה מערער אותי. התעסקתי בפגישות בה יותר מאשר בבעיות שלי. אך אלו הן בעיותי. מאד קשה להיות בורדר ליין. היום לאחר כחודשיים וחצי שאנו לא ביחד יש לי יותר מודעות ואני יותר מאופקת אך עדיין חושבת שהיא חייבת לי שיחת הבהרה והסברים , מפני שיש לי המון שאלות שרק היא יכולה לענות עליהם. נשארתי עם כאב רב וחוסר אונים . הרגשת דחיה ונטישה שלא מועילה לי. כמוכן התחלתי לחלות , פיזית כתוצאה מבעיה זו.

בת 39 נ+4 חיה חיים נורמטיבים עד כה , במהלך יעוץ לגבי טיפול בילד עם בעיות רפואיות עלתה האפשרות שעברתי התעללות מינית בילדות מוקדמת ואני מדחיקה האם היפנוזה יכולה לעזור

ר. שלום היפנוזה ושיטת EMDR עשויות לעזור. העניין הוא לא רק ההיזכרות אלא עיבוד החומר שעולה. יש לזכור שהשיטות אינן משחזרות במדוייק אירועים ועלולות אפילו ליצור זכרונות מדומים. השאלה מדוע עולה כעת אפשרות ההתעללות והאם זה מבוסס על השערה של מישהו חיצוני או רסיסי זכרונות שלך ממשהו. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה הפחד הוא שלי והועלה על ידי לא יודעת למה ולא זוכרת מאוד נבהלתי והייתי רוצה לדעת הכי מהר כדי לא למשיך לשלם את המחיר גם מפחדת שאם היתה פגיעה הפוגע הוא מהמשפחה ועדיין חי לידי הרעיון של להמציא זכרונות נראה לי מפחיד ומאיים ואולי כדאי לוותר על הנסיון לזכור

אני חשה כמוך הייתי רוצה בבקשה לדעת מה התופעות שגורמות לך לחוש שאולי התעללו בך בעבר....

תכנסי לאתר בשם מקום, תכתבי בחיפש וכבר תמצאי "מקום" אתר לנפגעי תקיפה מינית שם כתוב הכל בהצלחה

שלום רב. שמי אמיר.ד אני מודע לעניין שיש לי חוסר ביטחון עצמי רב ואיני יודע איך לטפל בעיניין שכזה, למרות שאומרים לי שהכל בראש שלי וכו' וכו'. דבר זה יכול לאגרם ממצב שצחקו עלי וירדו עלי בשמך כמה שנים טוב של בית-ספר(10 שנים לפחות).....? ההרגל שיש לי הוא שאני מקצץ ציפורניים ואני מנסה להפסיק עם זה ובלי שאני שם לב אני חוזר לזה... כן.. אני יודע שיש דבר כזה שנקרא מרה אבל זה גם כן כבר לא עוזר כי אני שוכח לשים את זה.....!!! בבקשה תעזור לי....!!! תודה רבה. אמיר.ד.

נראה לי שאלה 2 דברים נפרדים. חוסר בטחון נובע מדימוי עצמי נמוך. ההרגל של כסיסת צפורניים הוא אובססיה. לחוסר בטחון הייתי מציעה ללמוד להשכיל להתלבש יפה כל זה יכול להרים את המודעות העצמית. לצפורניים אין לי תשובה.

שלום רב יעל... אני מודעה לזה ששני הדברים אלה נפרדים לגמרה, זה פשוט שאני חסכתי לעצמי עוד כתיבת הודעה, אז רשמתי את שני אלה ביחד ואני מצטער שלא הבנת את כבנתי... את במקרא רשמת כמה דברים לשיפור הבטחון העצמי הנמוך שלי אחד מהם היה ללמוד להשכיל...!!!! למה היתה הכבנה שלך פה (שאני אלך ללמוד באוניברסיטה וכו' וכו').....!!!! הביטחון הזה ירד לי מכיוון שצחקו עלי בכל דברשהו שעשיתי עם זה לקרא משהו באנגלית או בעברית פשוט צחקו עלי וזה הרגיז אותי ולא יכלתי לעשות כלום, ומאז אני כבר חושש מלפתוח את הפה לפני מישהו או כיתה, אפילו עכשיו בגיל שלי שהוא 24.....!!! מצטער מאוד שלא הבנת אותי... או אני אותך.... בכול מקרה תודה רבה שאגבת להודעה שלי. בברכה אמיר.

אמיר שלום במידה והדברים שאתה מציין פוגעים באיכות החיים שלך יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לשנות אותם. אני לא יודע אם כסיסת הציפורניים קשורה לבעית חוסר הביטחון, בעיקרון זו תגובה למתח ולכן יתכן שעיבוד של מה שאתה חווה יעזור לטפל בשתי הבעיות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. הביטחון העצמי הנמוך שלי נובעה ממתח או שכסיסת הציפורנים נובעת ממתח? לא הבנתי בדיוק.... תודה רבה. בברכה אמיר.

שלום. בן זוגי (בן 26) הינו בעל הרגל שמרגיז אותי מאוד. לכולנו יש הרגלים מרגיזים, למשל: גם אני וגם הוא כוססים ציפורניים, או למשל: אני חייבת להירדם עם טלוויזיה. אך ההרגל שלו די דוחה. הוא נוהג לגרד פצעים שיש לו על הגוף, בין אם זה תוצאות של הגילוח או עקיצות על הגוף וכיוצ"ב. הוא מגרד אותם באופן שעושה לפצע רק רע, ואף עלול להשאיר צלקת. המצב שלו לא חולני והוא לא גורם לעצמו נזקים נוראיים, אלא זה פשוט די דוחה אותי ואני מניחה שגם אחרים אם הם שמו לב לזה. האם ישנם תרגילים שניתן לבצע על מנת להיפטר מזה ?(ניסיתי להזיז לו את היד כל פעם שהוא עושה זאת אבל לא תמיד אני לידו אז זה לא ממש עוזר). אלו שיטות אנו יכולים לנסות בעצמינו בלי עזרה של פסיכולוג התנהגותי על מנת להיפטר מהתופעה? בתודה מראש דנה

אני כל כך מבינה אותך ואני נימצאת באותה בעיה בעלי גם כן מפוצץ את הפצעים בגופו, הוא מגיע עד הגב, והוא לא רואה שהוא גורם נזקים, והפצעים מכערים את גופו כי הם כבר הופכים למוגלתיים. גם אני הערתי לו מס' פעמים ללא הועיל, והורדתי לו את היד. פעם ניסיתי לחטא את גבו באלכוהול, כדי שלא יצאו פצעים חדשים, אך ללא הועיל. הוא ממשיך עם ההתנהגות הדוחה הזאת. מה ניתן לעשות? האם זאת התנהגות כפייתית, אובססיבית? אודה לך גם כן על תשובתך - לי ולדנה.

דנה שלום מדובר בהתנהגות כפייתית בדומה לכסיסת ציפורניים ומריטת שיער. תופעות כאלו יכולות להיות עקשניות למדי ומאחר ואינן פוגעות בהכרח באיכות החיים אנשים לא הולכים לטפל בהם. בעיקרון טיפול התנהגותי עשוי לעזור, כמו כן שילוב היפנוזה. במקרים חריפים נדרש טיפול תרופתי נוגד חרדה שמינון מסויים שלו עוזר גם להתנהגויות כפייתיות. לבד אפשר לנסות ללמוד שיטות הרפיה למיניהן. בד"כ התגובה מתרחשת במצבי מתח, גם אם אינו מודע. ניתן לערוך יומן ולרשום בכל פעם שהגירוד מתחיל מה קרה באותו רגע. מודעות יכולה לעזור להתמודדות עם הבעיה שבסופו של דבר אינה התנהגותית בלבד אלא מהווה בד"כ תגובה לגורמים רגשיים או סגנון התמודדות עם מתח. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן חודשיים ושבועים והימים האחרונים מכניס אצבע לפה כדי להרדם בשעות הלילה. הוא מסרב לקחת מוצץ מה לעשות ?

ת. שלום יש צילומי אולטראסאונד מהרחם שמראים עוברים מוצצים אצבע. זו התנהגות טבעית לחלוטין ולא כל ילד רוצה מוצץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

מזה שנה וחצי אני סובלת מהפרעה כפייתית ניסיתי המון תרופות יש סיכויי שלא אמצא תשובה להפרעה ואצטרך לחיות איתה לעד?

שלום טיפול תרופתי אינו מספיק לטיפול. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בשילוב עם הטיפול התרופתי. מחקרים רבים בדקו את הנושא והראו שהשילוב בין שיחות לתרופות נותן את האפקט הטוב ביותר בין בחירה רק באחת השיטות. יתכן שעם הנטייה הכפייתית תצטרכי ללמוד לחיות לטווח הארוך אבל צריך לבחון כיצד ניתן להפחית בצורה ניכרת את עוצמתה ולשפר את איכות החיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום. אני בת 21 ואני סובלת מהתקפים מגיל 15,זה התחיל מסרט אימה שראיתי. נכנסתי לאתר שלך והתסמינים שיש לי בד"כ זה סחרחורות, פחד מהמוות ורעידות. הייתי בטיפול פסיכולוגי ,ובהיפנוזה בשיטת EMDR ,וביו-פידבק,אני מנסה להשתמש במה שלמדו אותי ,נשימות,ודימיון מודרך,אבל עדיין יש לי תמונות מחלומות שחלמתי .

אן שלום טיפול אינו מסתיים תמיד במהירות. יתכן שאת זקוקה ליותר זמן ועיבוד של הדברים, כמו גם לא בהכרח בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי, אלא אולי דווקא בגישה שתתן לך יותר מרחב זמן. כמו כן כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי אפשרויות לטיפול תרופותי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, יש לי בעיה קצת מביכה... לעיתים כשאני לבד ואני חושבת על ארועים שקרו לי בזמן האחרון או תקריות מביכות שהיו לי לאחרונה אני צועקת בלי שליטה מילה מסויימת (זה כל תקופה מילה אחרת), אינני יכולה לשלוט על זה ולמזלי זה קורה בד"כ באוטו אבל לפעמים זה קורה לי באמבטיה ואני מקווה שאף אחד מהבית לא שמע את זה. כמו כן לעיתים קורה שאדם פוגע בי בצורה כלשהי או מעיר הערה ואייני מגיבה ואחר כך אני משחזרת שוב ושוב מה הייתי אומרת לו חזרה או איך הייתי מגיבה למה שנאמר לי. אציין שאני סטודנטית מצטיינת בת 24, ואין לי שום בעיות חברתיות. ממה זה נובע? האם זה מעיד על מחלת נפש? איך נפטרים מזה? תודה, שחף

שחף שלום זה נשמע כמו סוג של התנהגות קומפולסיבית (כפייתית). מדובר בתופעה ששייכת למשפחת הפרעות החרדה וניתן לטפל בה הן בשיחות והן בטיפול תרופתי. סביר להניח שמתחת נמצאים גם מתח או מצוקה. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי יכול להיות שיש אנשים שלא חשוב כמה יהיהו מודעים לצמם, ויילכו לטיפול, וייטלו תרופות וכ... וכ... לעולם לא יוכלו לשנות את אישיותם? או במקרה קטן יותר, יש לי הרגשה, שאני לעולם לא אוכל למצוא מישהו שאני גם אוהבת גם מעריכה, ושגם יאהב אותי. כי האנשים שאני מעריכה בדר"כ שונים ממני מאוד ברמת הביטחון האישי שלהם, והיכולות שלהם. ואני רחוקהמהם. הייתכן שאאלץ להתפשר על משהו שתמיד ארגיש כי זה לא הדבר האמיתי? הייתכן שלעולם לא אוכל להשתנות וליצור קשר עם איש שבאמת מדבר אלייואו ללמוד להתפשר בלי להרגיש שאני משלמת מחיר כבד(דבר שלא נראה לי),? האם לפעמים קורה שיש אנשים שנידונו מראש להתייסר ולההסתפק במועט? שואלת

שואלת שלום אני שומע מהודעתך את האכזבה שיש לך והחשש מהעתיד. כמובן שהכל אפשרי וכמו שכל התחזיות השליליות יכולות להתממש כך גם תחזיות חיוביות בהרבה יכולות להתממש. חלק גדול תלוי גם בך ובנכונותך להמשיך ולהתעקש על חיים איכותיים ברוח הדברים שאת מחפשת. אני מאמין שאם אדם רוצה בשינוי הוא גם יקרה וזו השורה התחתונה של תשובתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' קפלן שלום, האם אתה מכיר את הסמיואנאליזה? האם יכולה להועיל? אני קצת סקפטית

ורדה שלום אני לא מכיר את שיטות הטיפול המשתמשות בעקרונות הלמעשה פילוסופיים של הסמיואנליזה. יש בזה שימוש בטיפוליים יונגיאניים בפסיכולוגיה ובגישות של טיפולים אלטרנטיביים למיניהם. מאחר ואישית איני משתמש בשיטה איני יודע להעיד על יעילותה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מבקשת המלצה לפסיכולוג /ית ילדים בראשון לציון (אפשר גם מקופ"ח מכבי). תודה מראש, דלית.

דלית שלום איני מכיר, אולי אחד המשתתפים יידע להמליץ בברכה ד"ר אורן קפלן

האים יש קשר בין שפיכה מוקדמת לדיכאון

נטע שלום באתר דוקטורס מספר פורומים הקשורים לסקסולוגיה, פריון הגבר ועוד. אני מציע להציב את השאלה שם ולפרט יותר על מהות הבעיה, מתי התחילה, ולברר טיפול אפשרי עם ובלי קשר לדיכאון בברכה ד"ר אורן קפלן

וכל המנגנון הטיפולי הזה שנמתח כמו מסטיק... אני מוכנה להתערב שאני יכולה להמשיך ולהגיע לטיפול עשרים שנה והמטפלת לא תרמוז לשניה שאולי הגיע הזמן להפסיק... אחרי הכל, אם אנחנו שם, אז סימן שאנחנו צריכים להיות שם... כמה שזה מצחיק שאתה קונה לעצמך כרטיס כניסה למלכודת הזו בכל פעם מחדש... זה כמו סמים- אם החלטת לנסות זה על אחריותך, ואם התמכרת- זו בעיה שלך! (מי בכלל ביקש ממך לנסות??? המטפלים נקיי כפיים, צחורים כשלג...) וזה לא שאני טוענת שהטיפול לא עוזר. לדעתי הוא מאוד עוזר. אבל ניתן לעשות אותו הרבה יותר מהיר ואינטנסיבי ויעיל, מבלי לאבד גרם מאיכותו ומבלי להביא את המטופל למצב כ"כ קיצוני של תלות נפשית. אבל זה לא משרת את הצרכים הכלכליים של כל אותם מכובדים בקליניקות הפרטיות שרוצים לקצור את הבציר של מאתיים שנות לימוד, עם סמינרים והתמחויות והשתלמויות למיניהם... למה מה, הם פראיירים כמונו???... ובכלל, לאלמנט הטיפולי בכללותו יש גוון חולני משהו- זה מה שקורה כשתלות נפשית, מתן עזרה ואינטרסים אישיים מתערבבים יחד לעיסה בלתי ברורה ולא מוגדרת שנקראת "טיפול פסיכואנליטי"...

צופה שלום ראשית את מוזמנת לקרוא את המאמר המוצב בראש עמוד זה. גישתו קצת שונה מהדברים אליהם את מתייחסת, למרות שהוא לא מייצג את דעתי המקצועית המלאה על טיפול פסיכולוגי. את צודקת שאני לא מתחבר להשערת הקונספירציה של הפסיכולוגים נגד המטופלים. לכן גם איני סבור שאני צריך להכחיש משהו. אני מעריך שאם נשארת תקופה ארוכה בטיפול כנראה הרגשת שזה מתאים לצרכים שלך. ההתקדמות המהירה של הטיפול אינה תלויה בטכניקת קסמים כזו או אחרת של המטפל. קשה לי להאמין שהמטפלת שלך מחזיקה אותך בכוח כדי לשמור על משכורתה ואני לא חושב שתפקידה הוא בהכרח להורות לך על סיום הטיפול, זה יכול אפילו מעליב או מזמין תחושה של דחיה. אם את רוצה לתכנן סיום טיפול היה כדאי ליזום שיחה בנושא. תחושת חוסר האמון שיש לך כלפיה למרות יעילותו של הטיפול מעורר שאלה ששווה לבדוק אותה בתוך מסגרת הטיפול. כינית את עצמך בהודעה זו "צופה להכחשה". זו נקודת מוצא שיוצרת חוסר אמון ועימות מראש. זו לא נקודת המוצא היחידה שאפשר לחשוב עליה ביחסי מטפל מטופל ובין אנשים בכלל. ונכון. הפעם גם אני צופה להכחשה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה זה סרטונים? השולחת חוה

למה שהמטפלת תרמוז שהגיע הזמן להפסיק? זה לא משהו שהמטופלת (את) צריכה להגיע אליו בעצמך? יש בזה משהו - את אנחנו שם, אנחנו כנראה צריכים להיות שם, אחרת לא היינו מגיעים לשם. תלות נפשית קיימת בעוד הרבה מסגרות (קשר זוגי לדוגמא). אז מה זה אומר, שאנחנו צריכים להימנע מכל קשר שהוא, שעלול לעורר תלות נפשית? הלו, אני נמצאת שם. לא יודעת מה זה קשר לאורך זמן - את חושבת שזה יותר טוב? אני לא מאמינה על עצמי שאני בטיפול - אצל אותה מטפלת - כבר כמה שנים. אם לא אכפת לך, מה שמשרת את ה"מכובדים" זה לא להמשיך טיפול לאורך זמן סתם ככה, כי כשאת תלכי יבוא מטופל אחר. זה לא שאת הפרנסה היחידה של המטפלת שלך. את מרגישה שאת פראיירית למרות שהטיפול עוזר? אז אולי את לא רוצה עזרה? למה בעצם את מצפה? יכולת לפנות - מראש - למטפל שעובד בשיטה של טיפולים קצרי מועד, ובזה היה בא הקץ למה שמפריע לך. צריך שניים לטנגו - ואת צריכה להחליט מי מוביל!

לד"ר קפלן הייתי בטיפול 3 שנים. חלק מהזמן הגעתי לטיפול פעמיים בשבוע, היו תקופות שהרגשתי שאני לא מתקדמת לשום מקום ואז בקשתי להפסיק את הטיפול. כשהפסקתי א הטיפול הרגשתי געגועים עזים לחמימות ולאינטימיות שנוצרה בחדר הטיפולים ואז חזרתי. ויותר מזה ככל שהזמן חלף והטיפול נמשך הרגשתי געגועים במשך השבוע , הגעגועים הפכו לאובססיבים ולא יכולתי להפסיק לחשוב או להתגעגע. זו היתה תקופה המלוה בסבל כמו בהתאהבות חד צדדית. כשהעליתי את תחושותי החזקות בטיפול המטפלת אמרה שאני משליכה עליה תחושות שחשתי כלפי אנשים אחרים בחיי. ואכן כשחשבתי על כך, נוכחתי שתחושת אהבה וגעגועים זו הזכירה לי מעין תחושה ראשונית שחשתי כלפי אימי בילדות המוקדמת. בנוסף המטפלת לא נבהלה מתחושת הגעגוע העמוק ואמרה שטוב שיש למי להתגעגע וכן אמרה שלהתגעגע זה חלק מרפרטואר הרגשות שלנו, אותו אנו צריכים להכיר ולהתמודד עימם. לפעמים בטיפול היה נדמה לי כאילו אני כאילו "קונה" אמא.כשסיפרתי את התחושות האלה לחברות או לבעלי, קשה היה להם להבין על מה אני מדברת. לאחר 3 שנות טיפול, נאלצתי לשנות מקום מגורים והטיפול הסתיים. בתחילה האובססיה נמשכה אבל כמו בהתאהבות היא לאט לאט נרגעת. לפעמים חסרה לי החמימות והאינטימיות הרגשית שנוצרה ואז עולה בדמיוני חדר הטיפולים והתחושות העמוקות שהיו בו ואני נרגעת מעט. מה דעתך? האם לדעתך לא סיימתי את הטיפול? האם הבעיה בחוסר יכולת להכיל תחושות לא נעימות ?

וואו, את מזכירה לי כמעט את הטיפול שההייתי בו, חוץ מההרגשה העכשווית שהיא לא געגועים לטיפול אלא געגועים לחיים מלאים ומספקים יותר מעבר לחיים שיצרתי בתוך הטיפול. אני חושבת שלפני כל פגישה עם המטפל/ת אדם צריך להזכיר לעצמו "מה הוא עושה פה"? ומה הוא רוצה להשיג באמצעות הטיפול. אולי השאלה הזאת תעזור לך להבין אם סיימת את הטיפול, או רק את חלקו ruth

ציפי שלום אני לא בטוח שהטיפול יסתיים אי פעם, מאחר שכנראה לא הגעגועים לטיפול הם על הפרק אלא הגעגועים לאותו דבר פנימי שלא מקבל מענה. עם זאת, יש הבדל באיכות הגעגוע ובהשפעה שלו על איכות החיים שלך וזה תפקידו של הטיפול. אני מעריך שאחרי הטיפול שעברת משהו ב"חור" הפנימי הזה יותר מלא ומעובד ולכן את עדיין מתגעגעת, אבל בצורה נסבלת יותר. יתכן שבאיזשהו שלב בחייך תחליטי לחזור למסגרת טיפולית כדי להמשיך את התהליך המשמעותי שעברת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, האם בעתיד היית ממליץ לחזור לאותה מטפלת, עליה השלכתי את כל רגשותי. או לפנות למטפלת אחרת?

לפני שבועיים התחלתי לשקוע יותר ויותר בעצמי, ולהעסיק את עצמי במחשבות על העבר. אני מודעת לעובדה אני פסימיסטית שרואה את ההווה ועבר בצורה הכי שחורה שאפשר, אבל הפסימיזם הזה הפעם קצת יותר שונה ממה שאני מרגישה בדר"כ. אני מרגישה שלא משנה כמה אני אצליח בחיים, עדיין אני אחשב בעיני עצמי כאפס. וזה אבסורד שהתחושה הזאת באה עכשיו, בדיוק אחרי הצלחתי להשיג השג בחיים (בקריירה), שכל כך רציתי. כמובן שזה לא אבסורד, שההרגשה באה דווקא עכשיו...........כמובן שההרגשה מעידה על ההערכה העצמית הנמוכה שלי...........אבל יותר מפעם, אני מרגישה שאין לי סיכוי נגד עצמי, ושהמשך החיים שלי זה רק עוד נסיונות "לשים רגל לעצמי"

אלינור שלום אני לא יודע אם מצבך הוא ממש דיכאון קליני, אבל ללא ספק יש מקום לטפל בתחושות הקשות של ערך עצמי נמוך ופסימיות. נבואה שמגשימה את עצמה היא הערכה שלילית שהכל לא יצליח, ובאופן לא מפתיע, באמת דברים לא מצליחים. את המעגל הסגור הזה כדאי לשנות. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולבדוק יותר לעומק את מקור התחושות והדרך לשינויין. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהי בדיוק חרדה חברתית? וכיצד ניתן להתמודד?

לידיה שלום את ההסבר תוכלי לקרוא בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm הטיפול הפסיכולוגי יכול להיעשות גם במסגרת של טיפול אישי, דינמי או/ו קוגניטיבי וכן בטיפול קבוצתי. במקרים חריפים כדאי גם להיעזר בתרופות נוגדות חרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, מבקשת לדעת האם מכיר ספר בעברית בנושא "דחיינות"? מי המחבר/ת? ומה שם הספר? תודה רבה

סימי שלום אינני מכיר ספרים בנושא. יש כמובן מאמרים מקצועיים רבים וניתן להגיע אליהם דרך מאגרי המידע המוצבים בספריות האוניברסיטאיות. יש בוודאי חומר גם באינטרנט. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אני בחורה בת 21, לעולם לא היה לי קשר רומנטי עם גבר. זה נורמלי בחברה שלי. בתקופה האחרונה אני חושבת על מישהו שלא חושב עליי, פגשתיו במספר נסיבות וספק אם הוא מכיר אותי. אבל הוא זכה בכבוד רב מצידי, והערכתי לו גדולה משום שמצא חן בעיניי. גבר יפה תואר, וידוע עליו שהוא טוב לב, גם כן עוסק כפסיכולוג העיסוק החביב עליי שלא עלה בידי ללמודו מסיבות שונות. השאלה היא: מה יכולים להיות הגורמים לחשיבה ממושכת על איש שבקושי מכירה אותו, על האפשרויות המקריות להכיר אותו,שמונעת ממני ריכוז בחומר הלימודים ועל הקושי שבתהליכים אלה, בגלל שאין לי פרטים על אודות עיסוקו. אולי חשיבה זו נובעת מעצם היותי גאה בעצמי שלא רדפתי פעם איש, והיותי תמיד במרכז העניינים כאשה יפה ומושכת, נרדפת ולא רודפת, ומכאן מתקשה אני למצוא לי דרך להתקשר אליו/איתו. לכן קיים כאן פער גדול בין רצוני הניכר בלהכיר אותו מקרוב לבין הנורמה שרשמתי לעצמי לא לרדוף גברים, כי אני היא העליונה והשולטת, ושקשה לי לוותר עליה. כם כן זה נובע מהחשש שאם הכיר אותי לא אמצא חן בעיניו ואתאכזב עוד יותר. אולי זה שראיתי אותו פעם במקרה מדבר עם אזשהי בחורה באוניברסיטה, וחשבתי שיש קשר ביניהם, אז התאכזבתי, וכאילו שרציתי עכשיו לפצות את האכזבה ולהוכיח שקשר זה עם הבחורה הוא סתמי? ייתכן שבגלל שאני יודעת מראש שלא יבחר בי ככלה ( ואני יודעת שהוא מחפש כלה ), פשוט אני לא מסוג הנשים שהוא מעדיף- נראת כה אורתודוקסית-, או לא הטיפוס הרצוי מבחינתו, הייתכן ?? דליה

דליה שלום אני לא יודע אם אותו אדם אכן מתאים לך כבן זוג באמת, אבל אין ספק שהוא מייצג עבורך קונפליקט ומשאלה. עד כה לא הכרת גברים וכעת את מרגישה בשלה לקשר זוגי או לפחות כמהה לקשר כזה. אותו אדם מייצג עבורך כנראה את התכונות שאת מחפשת בקשר זוגי, גם אם את לא מכירה אותו באמת. יתכן והמציאות תפגיש ביניכם באמת, אבל גם אם לא אני חושב שאת עוסקת מבפנים במשהו מאוד משמעותי עבורך כעת וזה דבר טבעי, גם אם עלול להעיק. יתכן שכדאי לך לפנות להתייעצות עם פסיכולוג/ית כדי להבין יותר טוב את התהליך שאת עוברת. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם הופעת מצמוץ לא-רצוני בעין אשר הופיע באופן פתאומי אצל אדם בוגר (בן 30) יכולה להיות קשורה למתח או הפרעה רגשית כלשהי? והאם טיפול פסיכולוגי יכול להקל על התופעה?

יעל שלום לאחר שלילת בעיה נוירולוגית בהחלט כן. טיקים קשורים למתח נפשי וניתן לטפל במצב בטיפול פסיכולוגי, הן להורדת המתח עצמו והן לנגיעה קונקרטית בטיקים עצמם באמצעות היפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום, האם אתה מכיר מטפל טוב בדרום? (באר שבע) והאם ישנם הסדרים של קופות חולים לטיפול נפשי? (מצבי הכלכלי לא מאפשר לי לממן בכוחות עצמי) תודה

זיוית שלום אני לא מכיר מטפלים בדרום. אני מציע ליצור קשר עם מרכז קופת חולים באזורך ולהתייעץ עם צוות בריאות הנפש על האפשרויות לקבלת טיפול באזורך בשירות הציבורי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום למשתתפים, האתר "קולות - בית ובמה ליצירה של צרכני בריאות הנפש ומידע", שלא היה פעיל במלואו מזה חצי שנה, חוזר היום לפעילות. מה שאומר שנעשו עדכונים ביצירות, ויהיו בזמן הקרוב גם מספר שינויים אחרים. ניתן גם לשלוח כעת חומר חדש לאתר. למי שלא מכיר, "קולות" הוא אתר שמציג יצירות של אנשים (כתיבה, אמנות) שמתארות התמודדות עם בעיות נפשיות שונות. האתר יעבור גם בקרוב עיצוב מחדש והרחבות למיניהן. כתובת האתר: http://www.voices.co.il

ברוכים השבים. בהצלחה. האתר מעניין וחשוב. ברגע זה הוא לא עלה אבל אני מקווה שפעילותו תתחדש בקרוב. ד"ר אורן קפלן

כנראה היתה נפילה זמנית של השרת, אולי בדיוק נעשתה שם עבודת תחזוקה או משהו כזה, אבל זה צריך להיות בסדר עכשיו. תודה...

אני סטודנט לרפאה לפני סבב פנימית . אשמח לקבל עצה לגבי סוג הסטטוסקופ שמומלץ , ולגבי מקום בו ניתן לרכוש אותו . תודה מראש

אני מציע לפנות לאחד מאתרי הרפואה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, זו תקופה ארוכה שאני חשה שאני לא עצמי. אני בדרך כלל בן אדם עצמאי, אופטימי במידה, חייכנית, אקטיבית, אסרטיבית. בחצי שנה האחרונה התחלתי לשים לב שמצבי אינו כתמול שלשום ומדרדר מיום ליום. אני סטודנטית צעירה ובריאה. אני מרגישה כאילו החיים נופלים עלי ואין לי את הכוחות להתמודד איתם. הייתי בעבר בטיפול פסיכולוגי עוד לפני שהתחיל המצב הזה, אך הפסקתי אותו לאחר כשנה כשחשתי שמפגישה לפגישה אני יוצאת יותר ויותר מותשת. כבר יומיים לא הלכתי ללימודים, כי אין לי חשק להתלבש. אני לא מדברת עם חברים ואני לפעמים מרגישה שאנשים מדברים אלי ואני לא מצליחה לקלוט, ממש כאילו הקוגניציה של נפגעה. מה עוד שאני לומדת פסיכולגיה וכל תיאוריה ישר אני עושה לה השלכות לגבי, וחצי נראה לי נכון, מה שמכניס אותי ללחץ. לא הצלחתי כל כך בלימודים בשנה הקודמת, למרות שהייתי תלמידה מצטיינת בתיכון, והדבר השפיע עלי לרעה, כי על אף שהתאמצתי, קיבלתי ציונים לא טובים. לסבתא שלי יש סכיזופרניה ואני כל הזמן בפחד שאני אהיה חלק מהסטטיסטיקה. סוף סוף עשיתי מעשה והחלטתי לקבוע תור לפסיכיאטר ליעוץ. אבל מאז שקבעתי את תור יש ימים שאני בסדר יחסית ויש ימים ממש גרועים. כמו היום וכמו אתמול . אני לא יודעת מה לעשות. כל החלטה נראית לי כל כך כבדת משקל. אני מפליגה עם כל מחשבה למרחקים, ואח"כ לא מצליחה להרדם בלילות. help.

שירה שלום כפי שאת כותבת בכותרת יש סימנים לדיכאון במצבך. אני מציע שתפני לטיפול פסיכולוגי בהקדם ובהחלט כדאי לשקול התחלה של טיפול תרופתי במקביל. במידה והקשר עם הפסיכולוג/ית היה טוב אולי כדאי לחזור למקום שכבר מכירים אותך כדי לחסוך זמן. במידה ולא פני לפסיכולוג חדש, בכל מקרה, לא כדאי להמתין ולתת למצב להחמיר. המחשבות על המחלה טבעיות והמקום לעבד ולטפל בהם הוא במסגרת פסיכולוגית. צריך להתאים את הטיפול כך שלא יתיש אותך כעת אלא יהיה מקור לחיזוק והכלה. זה בהחלט אפשרי. במידה ואת רוצה להיעזר בשירות ציבורי תוכלי לפנות לשירות הפסיכולוגי של המוסד האקדמי בו את לומדת. לרוב המוסדות האקדמיים יש שירות כזה ואפשר לברר זאת בדיקן הסטודנטים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום אני בן 22 ואני סובל מפחד גבהים, הדרך שלי להתמודד עם הפחד היא לטפס למקומות גבוהים ולהכריח את עצמי להתרגל לאווירה. איזו דרך טיפול יותר טובה אתה יכול להכיר לי, כי בינתיים זה לא כל כך עוזר והאם הדרך בה בחרתי היא תקינה ולא תגרום לי לפחד יותר בעתיד ??? בתודה מראש לתשובתך Jah

שלום בחרת בגישה התנהגותית שבד"כ עוזרת. אולי כדאי לשלב בה טכניקות של הרפיה והיפנוזה עצמית. תוכל ללמוד אותם גם מספרים. במידה ועוצמת החרדה גבוהה אולי כדאי בכל זאת לפנות לטיפול ולקבל הכוונה טובה יותר להתמודדות. קרא לדוגמא את המאמרים הבאים על שיטות טיפול שעשויות להיות רלוונטיות: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה לך

התנהגות של גבר ???? הכוונה למינון של למעלה משנה רצופה - והגבר הפך לתוקפן יותר ובהחלט פארנואיד . האם יש איזשהיא אסמכתא או מחקר בנוגע לכדורי גברא הטבעיים האלה? או בכלל לגבי כדורי לחיזוק האון הגברי ? תודה רבה

דינה שלום איני יועץ בתחום התרופות. אני מציע לפנות לאחד מהפורומים הרפואיים שדנים בנושא זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תוכל להרחיב על היפנוזה: כיצד המטפל מכניס את המטופל למצב היפנוטי? מהי התועלת מההיפנוזה ומהם התכנים הנגלים בה?

יונית שלום תוכלי לעיין במאמר שלי בנושא בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm במידה ויש עוד שאלות אשמח לענות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מאוד מקווה שתוכל לעזור לי... יש לי מכר שאני חושבת שהוא הומו. מדובר בגבר יותר מבוגר. החשדות שלי מתבססות על האתרים באינטנט בהם הוא גולש (לא בנוכחותי כמובן) אלא לפי מילות המפצח שהוא מחפש (וסלח לי על כך שאני מצטטת את המילים "dick", "@!#$", "hard", "boy" "teen" ועוד..). אני לעיתים משץמשץ באותו מחשב וכך ראיתי את הנ"ל. אני יודעת שהרבה גברים נכנסים לאתרי סקס, אך אני חושבת לפי המילים שציינתי יש חיפוש לגברים. האם אכן נראה לך שאותו מכר הוא הומו ? אנא עזור לי אני מתביישת לשאול או לדבר עם מישהו אחר על הנושא. תודה סיגל

לא מובנת לי השאלה שלך. קודם כל, את קופצת למסקנה פזיזה שבן אדם הומו מהדרך בה הוא גולש באינטרנט. שנית, ואם הוא הומו, למה זה אמור לעניין אותך? אם הוא מכר זכותו לפרטיות, לא?

ההסקה שלי נובעת לא מגלישה חד פעמית באתרים אלה אלא מדבר קבוע. לגבי העניין שלי בנושא - איני יכולה לפרט את סיבתה אך אודה לך אם פשוט תוכל לעזור לי...

סיגל שלום אינני יודע לומר כמובן האם מכרך הוא הומוסקסואל או לא. בעיקרון התעניינותו באינטרנט בגברים אינה מעידה על נטיותיו המיניות. בכל אחד מאיתנו יש חלק הומוסקסואלי, חלקנו מכירים בכך יותר וחלקנו מכחישים זאת. כיום מקובל מאוד לחשוב לדוגמא על החלקים הגבריים באשה והחלקים הנשיים בגבר ואדם שמצליח לאזן בין החלקים הללו עשוי להיות דווקא מאוזן ועשיר יותר. הפנטזיה של גבר על גבר או אישה על אישה אינה מגדירה את זהותו המינית של אדם. המעבר מהפנטזיה אל המציאות אינו כה מיידי. הגדרה זו היא אישית ורק האדם עליו את כותבת יוכל לומר לך מהי המציאות. במידה וזה מאוד חשוב לך, אני מציע לך לשוחח עימו באופן ישיר בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

מעוניינת לקבל עצה בנושא הורות. עברתי טיפול פסיכולוגי במשך שנתיים וחצי וכיום אני נוטלת פריזמה. קיימת בי נטייה מולדת לנתח כל סיטואציה וכן בעקבות הטיפול התחדדה יכולת הניתוח, מה שמכניס אותי ל"סרטים" לגבי התנהגותה של ילדתי בת ה-4. השימוש בכדור עוזר לי "להעביר" או לזרום ומפחית מהשלכת המטענים אך עדיין לא נפטרתי לחלוטין מהצורך לנתח ולהבין כל דבר עד העצם.. אני חושפת הרבה אינטיליגנציה רגשית מול הילדה ומעודדת אותה לפתיחות רגשית כולל תחושות שליליות וכן, לא תמיד אני חוסכת ממנה את רגשותיי גם אם הם שליליים כך שהילדה יודעת למשל שמותר לאהוב ולכעוס בו זמנית וכו'.. הילדה בכל אופן פיקחית, עצמאית רגישה מאוד לסביבתה ונראית מאושרת, בעלת פחדים וחרדות נורמליים המתאימים לבני גילה כמו חושך ומפלצות.. אולם אני שמה לב כי יש לה נטייה לרצות.. לצאת תמיד "בסדר".. והיא בודקת תפיסות אצל הגננת בגן כמו למשל אם הגננת כועסת על מישהו אז היא שואלת.." אבל מותר לכעוס ולאהוב ביחד נכון?" הגננת אמרה לי שהיא קולטת קצת חוסר בטחון, מה שלא התחבר לי בכלל כי לדעתי הילדה שופעת בטחון ואולי לפעמים יותר מדיי..היא מעזה, דורשת.. חושפת רגשות ומחשבות חופשי.. ומתייצבת מול כל דבר שאינו לרוחה ללא היסוס. לא נראית לי בכלל חסרת בטחון אולם בכל זאת, זה הציק לי ואני לא יודעת אם הגננת פשוט לא ידעה להשתמש במושג אחר או שמא הצורך של ילדתי לבדוק האם מה שהיא חווה בבית תקף גם בחוץ אכן גובל בחוסר בטחון..הצורך לדעת כל דבר בבטחה ללא ספק..כמובן שגם אני כזו.. אבל איני מייחסת זאת לחוסר בטחון אלא לנושא של חקירה וגבולות.. הייתי מעוניינת לקבל התייחסות.. תודה.

שירי שלום את מעלה חשש לגבי התפתחותה הרגשית של בתך ואני קצת מתקשה להתייחס למצב שאינו מוכר לי. נראה לי שכדאי שתפני לקבל הדרכה מפסיכולוג ילדים כדי להירגע מעט בנוגע לבתך מה שאולי יפחית את הצורך לנתח כל דבר. חשוב שתהיי רגישה וקשובה למצבה של בתך אבל קשב עודף עלול להיות מעיק עבורה. צריך לראות כיצד מאזנים בין השניים בצורה אופטימלית ולשם כך יתכן ואת צריכה את הייעוץ המקצועי. לגבי דברי הגננת, תוכלי לשאול אותה למה התכוונה בדיוק והאם היא סבורה שצריך לעשות משהו בנוגע לכך. אם הגן הינו עירוני יש לו בוודאי גם קשר לשירות הפסיכולוגי העירוני וניתן להיעזר גם בהם לקבלת ייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר', קרובת משפחה שלי לקתה בסרטן המוח, הרבה אין מה לעשות מבחינה פיזית ואנחנו מנסים לתמוך ולעזור בצורות אחרות. מכיוון שהיא אינה חיה בארץ, אבל קוראת בעברית, רציתי לדעת בבקשה איך נקרא דמיון מודרך באנגלית, והאם יש ספר מומלץ בעברית שאוכל לקנות ולשלוח אליה. תודה!!!

נירה שלום דמיון מודרך באנגלית נקרא Guided Imagery תוכל לשלוח אליה ספר בעברית שנקרא היפנוזה עצמית של אולמן ולמברו, תוכלי למצוא אותו בחנויות הספרים באינטרנט. כמו כן יש שני ספרים עם קלטת של ד"ר ברוך אליצור על דמיון מודרך שעשויים להתאים למצב. מקווה שהמצב ישתפר בכל זאת בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אני מודה לך על התייחסותך ותשובתך. במוצאי שבת, ידידתו של בעלי הזמינה אותנו אליה לארוחה עם חברים נוספים לעבודה (מהעבודה הקודמת). מהלך הערב עבר בניחותה והיה מאוד נחמד. לא הבחנתי במשהו חשוד, רק שהבחורה העירה הערה לבעלי שהיא מעוניינת לקנות רכב והיא היתה רוצה שהוא יעזור לה למצוא, הוא הסכים, ואני התעלמתי מהעניין. כשיצאנו לכיוון הבית בסוף הערב, בעלי אמר לי שהוא מתכוון להיפגש עם ידידה אחרת מהעבודה לכוס קפה ועוגה באחד הבקרים במהלך השבוע. אני אמרתי לו שאני אשמח להצטרף אליהם (דרך אגב, אני עובדת והוא מובטל כרגע), והוא הביט בי במבט כועס שהוא מתכוון ללכת לבד. אז הסברתי לו שזה לא מקובל עלי שהוא ילך לבד לפגישה עם בחורה/ידידה, סה"כ הוא גבר נשוי. לא היה אכפת לי אם הוא היה ניפגש לבד עם חברים שלו, אבל ללכת לבד עם ידידה זה פוגע ברגשות שלי. הוא התחיל התעצבן עלי ולהגיד לי שאני לא סומכת עליו ושאני לא מאמינה ובוטחת בו, שאני חושבת שהוא יזיין את הבחורה, ואני הסברתי לו (בלי להרים את קולי) שזה לא קשור ושהוא צריך להבין שזה פוגע בי ההתנהגות הזאת. והוא אמר לי שהוא יפגש עם מי שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה, ושאני לא אתנשא מעליו, ושאני לא אגיד לו מה לעשות (ובחיים שלי בזוגיות שלנו לא קרה דבר כזה שהתנשאתי מעליו, תמיד שיבחתי אותו ליד חברים ותמיד הייתי מחמיאה לו ומחפה עליו בכל מעשיו) הוא אמר לי: "על הזין שלי הרגשות שלך", וזה דבר שכל כך כאב לי, בחיים שלי הוא לא דיבר אלי בצורה כזאת ואף פעם לא הגענו לעימות כזה, אני לא מבינה מה השתנה ביחסים בינינו. הוא מעליב אותי וקורה לי שמנה (וזה לא שהשמנתי כל כך), כי אני בהיריון עכשיו. אני כל כך פגועה, שאני אפילו שוקלת גירושים והפלה. אני אובדת עיצות ולא יודעת מה לעשות. אולי תוכל להפנות אותי למישהו להתייעץ איתו, אולי טיפול זוגי. אני לא יודעת מהיכן לאגור את כוחותי הנפשיים כדי להתמודד עם המצב. אודה לך מאוד, שוב על התייחסותך.

רחלי שלום אני חושב שזה רעיון טוב לפנות לייעוץ. לא בהכרח מדובר על מצב של בגידה פיזית, אבל יש לי הרגשה שאת מרגישה נבגדת מהיחס שקיבלת גם אם אין שום דבר קונקרטי במציאות. אני מציע שבשלב ראשון תפני בעצמך ואולי בשלב מאוחר יותר תשלבי את בעלך. אם את גרה באזור המרכז אשמח להפנות אותך למטפל/ת מתאים/ה. שלחי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם אפשר לקבל המלצה למטפל בשיטה התנהגותית קוגניטיבי רצוי במרכז ת"א כך המליצו לי במכון השינה

בתור מזכירה רפואית לשעבר במרכז לרפואת השינה בתל-אביב, ניתן לקבל טיפול התנהגותי קוגנטיבי ע"י הפסיכולוג במרכז. התשלום נעשה באופן פרטי או באמצעות טופס 17 (תלוי עד כמה מפגשים). המרכז לרפואת השינה בתל-אביב, רחוב שינקין 80 ישנה גם מעבדת שינה (של אותו הסניף בתל-אביב) בבי"ח וולפסון בחולון. את המרכזים מנהל ד"ר רון פלד - מומחה בבעיות שינה ונוירולוג. בהצלחה.

שלום המלצתה של רחלי נשמעת לי מתאימה מאוד. במידה וזה לא מסתדר שלחי אלי מייל ואנסה להפנות למטפל מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לכל מומחי ההיפנוזה שלום ! הם ניתן לעשות היפנוזה, כך שלאחר ההתעוררות מן ההיפנוזה ניתן יהיה לזכור חיים של גלגולים קודמים, כאילו שהם היו חלק מן החיים הנוכחיים. תודה מראש על התשובה, אורן

אורן שלום מאחר ואישית אינני מאמין בגלגולים קודמים קשה לי לקבל אפשרות שבהיפנוזה יעלו גלגולים קודמים. יש מהפנטים שכן עובדים עם חומר שעולה בהיפנוזה בנוגע לגלגולים קודמים, ואני מפרש את זה כביטוי למצב האסוציאטיבי דמוי חלום הקיים בהיפנוזה שבו עולים תכנים לא מודעים. מי שמאמין בגלגולים קודמים עשוי להשליך עליהם את עולמו הפנימי ולהאמין בכך. למען האמת זה לא ממש משנה מבחינה טיפולית. הרעיון הוא לנסח מחדש את מקורות הבעיה ולשנות באמצעות זאת את המציאות האישית. זה לא מפריע לי אם אדם מבין את עצמו דרך הארה פנימית או דרך הבנה על גלגולים קודמים כל עוד זה מביא להתקדמות אישית. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך !

3 שאלות חשובות לי אליכם: 1.שאלה שהייתי שמחה לקבל עליה תשובה ברמה מדעית עד כמה שאפשר......חודש לאחר תחילת נטילת פבוקסיל מקבוצת ssriאני סובלת מסיוטים מדי לילה שגורמים לי להתעורר בערך 4 שעות לאחר נטילת הכדור.קראתי באתר החרדה שסיוטים אלו נפוצים מאד בקרב נוטלי פבוקסיל .רציתי לדעת-מה גורם לסיוטים?איזה מנגנון מוחי מפעיל אותם ?אני זוכרת את חלומותי בבהירות גדולה בהרבה משזכרתי אי פעם וכמות הסיוטים גדלה לאין שיעור מאז תחילת השימור בתרופה וחשוב לי מאד לדעת למה--ברמה העמוקה אבל גם תשובה שטחית יותר תתקבל בברכה..... 2.שאלה נוספת לגבי מנגנוני המח המופלאים -כשאני נזכרת באירוע מהעבר הרחוק הוא מתחוור לי בבהירות רבה .אני רואה את הפרטים בופן חד ואין לי קושי להיזכר באירועים. מה בכדור גרם לזה?? ומה גורם לשיכחות ולבאגים שיש לי בטווח הקצר?? 3.חוץ מזה- אני מוטרדת לגבי הכדור --כפי שצינתי אני נוטלת פבוקסיל במשך חודש, לפני שבועיים העלינו את המינון לכדור וחצי ביום. החרדה אמנם קטנה במימדיה כמו תופעות הלוואי(שעדיין קיימות אבל ברמה אחרת, נמוכה יותר) אבל התחושה היא של סם, משהו לא טבעי, כאילו אני לא מי שהייתי קודם לכן.השאלה אם להמתין ואם אני עדיין בשלב הסתגלות לתרופה או שיש צורך להחליף תרופה ובכלל..........כל מי שחווה פבוקסיל בעצמו או יודע משהו מוזמן להגיב......

אני לקחתי פבוקסיל במינון כזה ויותר גבוה, למשך תקופות ארוכות מאוד לא זכורים לי שום סיוטים סתם הרהור- האם את לא מתמקדת יותר מדיי בכדור? אוליי פשוט תניחי לו לפעול את פעולתו, ואז תראי? יכול להיות שיש בהתחלה מן תחושה של היי כזה, כי יש קונטרסט (ניגוד) גדול בין המצב הקודם לנוכחי. אבל לדעתי זה מתאזן אח"כ. בסהכ תרופה טובה מאוד, שאם כבר עברת את שלב הבחילות ו/או תופעות הלוואי האחרות, שווה להישאר עליו. לפחות לגבי הגמילה אני יכולה לומר לך שלא הייתה לי שום בעייה לרדת ממנו. מה שיש וויכוח אליו לגבי התרופות החדשות יותר. מצד שני לגבי החרדות אני נאלצתי להשלים את זה עם תרופה אחרת. נילי.

תודה במיוחד--את עונה לי תמיד ובהרבה סבלנות ופירוט ואני מעריכה ת זה מאד...אני פשוט נמצאת עכשיו בשלב שאני מקווה שהוא לאט לאט עובר .זה מין שלב כזה שהתרופה עצמה עם תופעותיה המחרידות היוותה סיבה נוספת לחרדות ומכאן ההתעסקות(חוץ מנטיי כללית שלי לעניין)אבל באמת תודה, מכל הלב.......

שירי שלום איני יועץ בתחום התרופות ומומלץ לפנות בנושא לפורומים העוסקים ברפואה. אני מציע לך לפנות לרופא המטפל בך שיוכל לתת תשובות הנוגעות לך באופן אישי לאור היכרותכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שמתי לב שדילגת על שאלתי בעניין סחרחורות עקב מתח נפשי. מדוע?

אני שלום עניתי על שאלתך במקום המקורי בו כתבת אותה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבל בגלל שאמרת שרק תשובה של פסיכולוג מעניינת אותך אני לא רואה סיבה להרחיב- ההפסד כולו שלך.

עדי שלום אל תקחי את הדברים באופן כל כך אישי. אני דווקא אשמח לשמוע היכן יש מרפאות כאלה. זה מידע חשוב מאוד לכולם. בברכה ד"ר אורן קפלן

ברצוני לשאול שתי שאלות: 1. מה זה PTSD? 2. מהם הסימפטומים והשלכותיה?

שלמה שלום בעברית מדובר בתסמונת דחק פוסט טראומתית או בשפה מדוברת יותר פוסט טראומה, תגובה נפשית לאירוע טראומתי. מדובר על בעיה ששייכת למשפחה של בעיות חרדה ותוכל לקרוא עליהם בשני הקישורים הרצ"ב, האחד על הבעיה והשני על שיטה חדשנית יחסית לטיפול בבעיה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' שבוע טוב ברצוני לשאול אם קנאות אופססיבית לבן זוג, שייכת למשפחת הפארנויה. והאם ישנה תרופה לתופעה?. בתודה לאונרד

לאונרד שלום הפרנויה אינה משפחה אלא תופעה שיכולה להתרחש עם או בלי קנאה. המונחים שאתה משתמש הם יותר ביטויי שפה מקובלים להתנהגות בין אנשים ולא הגדרות מקצועיות. אני מציע לפנות לייעוץ זוגי כדי לבדוק את מערכת היחסים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי אחות בת 19, ילדה מופרעת עם חברים מפוקפקים שלא מביאה הרבה נחת לבית (בלשון המעטה). יש לנו בבית תחושה שהיא אינה מבחינה בין אמת לשקר, היא משקרת החל מהדברים הפעוטים ביותר וכלה בנושאים בעלי חשיבות רבה. אנחנו, משפחתה, מאוד מבולבלים, מתקשים להאמין לדבריה, ולא יודעים את האמת אודותיה. חבריה מספרים סיפורי זוועה עליה, והיא מכחישה הכל מבלי להניד עפעף..(היא אף נכנסה לכלא הצבאי בגין שימוש בסמים קשים והצליחה לצאת משם ולהכחיש כל קשר להאשמות, לנו אגב, לא ידוע למה שיחררו אותה והאם היא "חפה מפשע"). רציתי לדעת האם יש מחלה מוכרת שבה אין יכולת הבחנה בין אמת לשקר, הייתכן שסמים מסויימים עלולים לגרום לתופעה כזו?ואם כן, מה הטיפול המומלץ? חשבנו לשכור חוקר פרטי שיבחן את אורח חייה האמיתיים, אך אנו חוששים פן הדבר יתגלה ואחותי תאבד כל אמון בנו, ונאבד אותה. אשמח מאוד לקבל ייעוץ והדרכה, כיצד לפעול עימה.

שוש שלום בד"כ מצבים כפי שאת מתארת אינם מחלה אלא נטייה אישיותית בעייתית. אני לא חושב שאתם צריכים חוקר פרטי כדי להבין את הבעיה. העובדות לא ישנו דבר. במקרים כאלה מומלץ להציב גבולות מאוד ברורים ולקחת בחשבון שלעיתים יווצר פירוד או עימות לתקופה מסויימת בעקבות הצבת גבולות אלו. עם זאת בטווח הארוך זה עשוי לעזור. השאלה העיקרית עד כמה פוגעת התנהגותה בכם ישירות. היא בחורה מבוגרת ולא תוכלו לשלוט בקורה מחוץ לבית. חשוב לראות איך הבית נשאר יציב עבורכם וגם עבורה. קשה להפנות אנשים אלו לטיפול כיוון שאינם מרגישים את הבעיה. אולי כדאי שתפנו כולכם, איתה או בלעדיה לייעוץ אצל מטפל משפחתי ותבדקו את העניין. אני מציע להשקיע בכיוון הזה את המשאבים ולא בחוקר פרטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם חרדה זה עניין שיכול לחלוף לבד עם הזמן, או, שמא זה מחוייב בטיפול כלשהו?

בסוג החרדה ובעוצמתה ובנסיבות שהביאו לפריצתה.

מאיה שלום אכן זה תלוי במקרה ואי אפשר להכליל. בנוסף השאלה אינה רק אם זה יעבור אלא מה המחיר והסבל הנדרש עד שזה יעבור מעצמו. במידה ומדובר בתופעה בפוגעת באיכות החיים אני לא רואה סיבה להמתין ומומלץ לפנות לייעוץ מקצועי. תוכלי לקרוא על נושא החרדה בכתבה הבאה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

האם הריון יכול להחמיר את המצב, או שאין קשר?

היצגתי שאלה שכותרתה "סחרחורות עקב מתח נפשי". אשמח לתשובת הפסיכולוג. תודה.

אני שלום עניתי על שאלתך במקום המקורי בו כתבת אותה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהי תופעת הנרקיסיסטים ואיך היא באה לידי ביטוי

שיר, מכיוון שהתשובה לשאלה שלך מורכבת יחסית, אני אנסה לקצר... מקווה שזה יצליח. התופעה נקראת ע"ש נרקיס (מהמיתולוגיה היוונית), אשר היה מאוהב בהשתקפות של עצמו (ולא בעצמו). וזה מה שמאפיין את הנרקסיסטים. מדובר באנשים, שיש להם הרגשה שהם עליונים ומהווים את מרכז העולם; כשלמעשה העצמי האמיתי שלהם נחות, פגיע וחסר בטחון. הנרקסיסט חי כפי שהוא משתקף בעיני הסביבה, ולכן - במובן מסויים - העצמי האמיתי שלו מתבטל. אני אעתיק לך לכאן איזשהו קטע ממאמר: "מושג המפתח בהבנת הפתולוגיה הנרקסיסטית הוא גרנדיוזיות. תחושה זו של העצמי כעליון, טוב יותר, ראוי יותר ובמובנים מסיימים - חשוב יותר מאחרים היא התימה המאפיינת העולה מהתיאורים ומההתנהגויות של הנרקסיסט ומתורגמת לקבוצה של התנהגויות סימפטומטיות: יהירות, אנוכיות, קנאה, התפרצויות, דרשנות, סירוב לקבל נורמות חברתיות וגבולות, סירוב לציית לחוקים קבוצתיים, דרישה להתייחסות מיוחדת ותביעה לקבל יותר מאשר אחרים מקבלים. כאשר הנרקסיסט לא מייחס את הגרנדיוזיות לעצמו, הוא מייחסה למקורות חיצוניים מסוימים: השתייכות למשפחה הטובה ביותר, בעלות על הון גדול יותר, חיים בשכונה יוקרתית, הליכה בעקבות גורו מפורסם, חברות בקבוצה עם ערכים נעלים. המצב הנרקסיסטי מערב חלומות בהקיץ באופן מוגזם וציפייה להתייחסות מיוחדת מצד אחרים. נרקסיסט המתוסכל בהשגת דרישותיו וציפיותיו עשוי לחוות כאב גדול ולהגיב בהתאם. הוא עלול להגיב בזעם עצום שיתבטא בהתפרצות גלויה או בפנטזיות שקטות של דומיננטיות ובמזימות נקם. במקרים קלים יותר, הדפוס הנרקסיסטי מתאפיין בהסתגלות חברתית, גם אם שיטחית. רק אנשים המצויים ביחסים אינטימיים , או חברים קרובים, נעשים מודעים להתרכזות המוגזמת של האדם בעצמו ולעמדתו הגרנדיוזית בתוך קשרים אלו. לפעמים הדרשנות המוגזמת מותירה אותו ללא חברים ומובילה אותו לייחס תכונות של יהירות ואנוכיות לאחרים. מאידך, נרקסיסטים מסוימים, הם בעלי מספיק מיומנות, עושר, כשרון ואינטליגנציה על-מנת להשיג קבלה, הערכה ואפילו מילוי תאוות מהעולם שסביבם (תחשבו על פוליטיקאים מסוימים…). נרקסיסטים רבים מאוד פגיעים משום שהם תלויים בתגובה חיצונית, זקוקים באופן מוגזם להכרה, הערכה והתייחסות מסביבתם על-מנת לשמר רמה בסיסית של תחושה טובה. צורך זה, סביר להניח שלא ימולא רוב הזמן, לכן הנרקסיסט לעולם יימצא נפגע ממישהו. התוצאה הסופית היא סבל רב. למרות הגרנדיוזיות שלהם והכאב שהם גורמים בד"כ לאחרים, הם מצויים רוב הזמן במצוקה כרונית." HERA.

שיר שלום אני חושב שתשובתה המפורטת של הרה מסבירה בצורה מצויינת את מה שמכונה הפרעת אישיות נקיסיסטית. בעיקרון נרקיסיזם הוא תכונה שיש בכל אחד וחשוב מאוד שלכל אדם תהיה השתקפות עצמית חיובית. כלומר, יש בהחלט נרקיסיזם בריא (אפשר לראות זאת בקלות אצל תינוקות וילדים קטנים שמרגישים את עצמם כמרכז העולם בצורה בריאה וחיובית). עם זאת, כאשר השתקפות זו נפגעת נוצרות בעיות בדימוי העצמי וביחסים בינאישיים ואז נוצרות תופעות כפי שמתוארות בהסבריה של הרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, ביתי בת שנה ושבעה חודשים ותולשת שיער מזה חצי שנה. כמחצית ראשה כבר עם שיער מדולל מאוד. היינו אצל רופאת משפחה ששללה בעיות גופניות וכן אצל רופא ילדים שהמליץ ללכת לפסיכולוג. הבעיה שהפסיכולוגית אמרה לנו שאינה מכירה את התופעה בגיל כה צעיר.רצתה לעשות עלינו תצפיות וזה לא נראה לי רציני מספיק. אנא עיזרו- למי ניתן לפנות לקבלת עזרה מקצועית? חשוב לי לעזור לביתי ואינני יודעת כיצד. תודה מראש, תמי

תמי שלום התופעה מוכרת גם אצל תינוקות. הילדה בגיל קצת צעיר לטיפול פסיכולוגי ישיר. כדאי לעשות תצפיות אפילו בכוחות עצמכם כדי לראות מתי היא נוטה לתלוש את השיער. מדובר על תופעה שקשורה פעמים רבות למצבי חרדה ואח"כ לסוג של הרגל כפייתי. אני לא מכיר מטפלים שנותנים ייעוץ בגיל כה צעיר, אולי כדאי לפנות למכון להתפתחות הילד ולהתייעץ עימם. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב! התלישה הינה בעיקר לפני השינה או כשהיא עצבנית. היא אכן התחילה במעבר לפעוטון חדש ולאור נסיעתי לחו"ל. מאז עבר זמן רב ואיננו יודעים כיצד להוציא אותה מן ההרגל. הרגלנו אותה לדובי, אני נותנת לה פרחי באך אבל היא עדיין תולשת ביד איתה היא מוצצת ומשחקת עם השיערות (לא אוהבת אותן בפה). האם יש לך רעיון? תודה מראש, תמי

שלום, אני בטיפול מזה זמן, וכעת , אנו בשלב, שאני מרגישה טוב, ויכולה להמשיך הלאה. משמע, להפרד מהטיפול. מה שהחלטנו, זה לעשות את הפרידה בהדרגה, עברנו לפעם בשבועיים, ואחר לפעם בשלושה שבועות.. אבל, אני מרגישה פתאום, שזה כבר לא זה, שאין את האינטימיות שהיתה כשזה היה פעם בשבוע, וזה נכון שאני יכולה לעמוד על הרגליים, וכו, אבל מה עושים עם הפחד והקושי שמשהו/מישהי שהיתה כל כך משמעותית (=נתנה משמעות מאוד מיוחדת לחיי), פתאום מרוחקת,(פיזית/נפשית, וגם בפגישה עצמה, כשאין את הנזקקות העצומה מצידי, אין את החום והקירבה שהיה) איך ממלאים את הריק הזה, האם זה אומר שכשיוצאים מטיפול, נפרדים ממשהו שהיה כל כך חזק ומשמעותי לנו? מפחיד, לא?! ופתאום, במקום שתהיה תחושת הקלה של אחרי פגישה, נותרים רק עם "המון זמן עד הפעם הבאה.."

הילית, כשאני חושבת על סיום טיפול ועל הפרידה המשתמעת מהסיום, הרי שזה שיעור חשוב מאוד בפני עצמו - כל החיים אנחנו נפרדים מאנשים שחשובים לנו (מכל מיני סיבות). הפרידה מהמטפלת שלך מהווה, בשבילך, מעין "תרגיל" לחיים האמיתיים - אני יודעת שהפרידה אמיתית וכן כל התחושות שמתלוות אליה - אבל לכן היא הדרגתית, כדי לא לחתוך את הקשר בלי שתהיה האפשרות לדבר על מה זה עושה לך. תנסי לחשוב על זה כעל נכה שמשתחרר מקביים; מפחיד בלעדיהם, כי הם היוו בשבילו תמיכה משמעותית, מצד שני - שוב הוא מקבל את החופש שלו ואת היכולת ללכת לבד, בלי להיות תלוי בשום דבר. אני משערת, שהמטפלת לא תעלם כשתסיימו את הטיפול לחלוטין, ואם בעתיד שוב תצטרכי תמיכה היא תהיה שם. HERA.

הילית שלום בחרתם לעשות פרידה הדרגתית כדי לתת לך הזדמנות לבחון את משמעות הטיפול והפרידה. אך טבעי הוא שתרגישי כל מיני דברים אחרת הייתם בוודאי נפרדים בחטף מבלי התהליך הזה. זה בדיוק הזמן לעבד את הפרידה ולהבין מה קרה בטיפול והאם את באמת בשלה לפרידה כפי שאת חשה. מצד שני, יתכן שתרגישי שאופן הפרידה כולל הקצב והמינון צריך להיות שונה ממה שהחלטתם בהתחלה וזה לגיטימי לחלוטין לדבר על זה ולחשוב על מה מתאים ביותר למצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום במשך השבועיים האחרונים אני סובלת מסחרחורות, תחושה של חוסר יציבות וטשטוש. בעשרת הימים הראשונים סבלתי ממצב זה במשך רוב שעות היום, כשרק לעיתים חשתי הקלה. בימים האחרונים ניכרת הקלה משמעותית, והסחרחורות מופיעות בשעות הבוקר (בזמן העבודה) בעוצמה חלשה. רופא משפחה הפנה אותי לרופא אף אוזן גרון, אשר טען שלדעתו מדובר בתופעה הנובעת ממתח נפשי (תוצאות בדיקות דם שעשיתי תקינות). כאשר ניסיתי לשחזר באיזה מתח הייתי לאחרונה, עלה בדעתי שאולי הדבר נובע מחזרתי לעבודה אינטנסיבית לאחר שנת שבתון. ברצוני לשאול- האם תופעה זו מוכרת? האם הגיוני שהסימפטומים נובעים ממתח נפשי על רקע חזרה לעבודה? כמה זמן עלולה תופעה כזו להימשך? מהו הטיפול המתאים? (אני בשנות השלושים, נשואה ואם לילדים. חיי המשפחה טובים). תודה!

איזה בדיקות עשה לך רופא אא"ג? להגיד לחולה שהבעיה נפשית מבלי לבצע את כל הבדיקות הנדרשות לא אחראית וגובל ברשלנות רפואית. את צריכה להגיע דחוף לבדיקה אצל נוירולוג. הנוירולוג יכול לשלול בעיה פיזיולוגית אחרי סדרה ארוכה של בדיקות מקיפות. סחרחורת יכולה להיות סימפטום להרבה דברים, חלקם קשים, ולכן זה לא דבר שעוברים עליו לסדר היום אם הוא ממושך.

ערב טוב, לשאלתך-האם מתח נפשי יכול לגרום לסחרחורות התשובה היא חיובית אבל יש לשלול תחליה כל בעייה פיזיולוגית. מניסיוני,סבלתי מסחרחורות תקופה ארוכה עד שהבנתי שזה בעצם מהמתח שאני שרויה בו.אצלי זה פרץ לאחר טראומת לידה ואני נאלצתי להיעזר בתרופות. מקווה שזה לא המקרה. שיהיה לך ערב טוב שגב

שלום סחרחורות יכולות לאפיין התקפי חרדה ואת מוזמנת לקרוא על הנושא בכתבה הבאה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm יש אפשרות לטפל בחרדה הן ע"י מפגש עם פסיכולוג והן באמצעות טיפול תרופתי. עם זאת, אני חושב שקצת מוקדם מדי לאבחון כל כך נחרץ. את צריכה לעבור בדיקה יסודית אצל נוירולוג, אורטופד וכן אצל מומחה אף אוזן גרון שכן מרכז שיווי המשקל נמצא באוזן. במידה ואינך רגועה מהתשובה שקיבלת אצל הרופא אצלו ביקרת כדאי לפנות למומחה אחר, אם יש לך ביטוח משלים של קופ"ח אולי כדאי לפנות אפילו באופן פרטי למומחה בנושא. רק לאחר שנשללו התופעות הפיזיולוגיות יש מקום לטפל בעניין באספקט הנפשי. התשובה יכולה להינתן תוך ימים ספורים ולא כדאי להמתין שכן במידה וכן מדובר בבעיה על רקע מתח נפשי מדובר בתהליך טיפולי שדורש זמן. בברכה ד"ר אורן קפלן