פורום פסיכולוגיה קלינית

הי אני בת 21 יש לי אחות מושלמת שמבוגרת ממני בכמה שנים, למה מושלמת? כי היא חכמה בצורה בלתי רגילה, (אובחנה כמחוננת בגיל מאוד צעיר) כולם מתפעלים מהחוכמה שלה, היא כותבת וכולם מוקסמים, היא מוכשרת בכל מה שהיא תעשה, היא יפיפיה (היתה דוגמנית) בכל מקום שרואים את התמונות שלה, אנשים נדהמים מהיופי שלה, בצבא, היו באים אלי מיחידות אחרות רק כדי לראות תמונות שלה שהיו אצלי, אף אחד לא בא בשביל לראות אותי לדוגמא, עכשיו אני מאוהבת בבחור, שראה אותה (הסתרתי אותה ממנו) ואז שהוא ראה אותה, הוא נדלק עליה, זה לא הוגן, למה אני שאני אובחנתי בגיל צעיר עם בעיות למידה, שלי היה יותר קשה מבחינה הזאת, שרמת ההשכלה שלי נמוכה יחסית לגיל שלי, אני לא יפה בכלל, אמא שלי מקנאת לאחותי אבל עלי היא מרחמת, למה אני יצאתי ככה והיא כזאת מושלמת??? אני לא יכולה לתקן כלום, אני חושבת שלנצח אשאר טיפשה, כי אני לא מצליחה לקלוט כלום ואני לא יפה בכלל גם לא מבפנים.

אחות שלום עצוב לי לקרוא את התיאור שלך. לכאורה הכל מושלם אצל אחותך, ואת מרגישה בצל, זנוחה ולא מוצלחת. נשמע לי שדימויך העצמי בצל אחותך הופך את ההתמודדות עם החיים לקשים. המשפטים האחרונים שלך מספרים הכל, תחושה שאת חסרת תקנה ויופי. גם מבלי להכיר אותך אין לי ספק שיש בך דברים יפים, מבפנים ומבחוץ. השאלה האם תאפשרי לעצמך לגלות אותם. בינתיים את מיואשת מדי והדשא של השכן נראה כל כך ירוק. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לשנות את התפיסה העצמית הפגועה. זה מוביל אותך כל הזמן למקומות לא טובים וחשוב שתמצאי דרך לשינוי דפוס החשיבה הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן שלום רב, אני אמא לשלושה ילדים בגילאי 9, 5,4, מאד הקפדתי לא לחשוף את הילדים לחדשות האחרונות בקשר להודייה קדם אפילו נמנעתי לבקר אתם אצל הוריי (ששם תמיד שוגים ומדברים ליד הילדים על כמעט הכל). לגבי ילדי הגדול הוא נחשף לכל גם בבית הספר וזה בסדר, אני גם משוחחת עמו ומסבירה בגבולות האפשר. לגבי ילדתי הקטנה - היא עדיין לא מבינה ולא מודעת לעניין. הבעייה היא לגבי ילדי האמצעי בן ה-5. הוא מאד עירני לכל ורוצה להבין כל דבר אבל גם מאד רגיש וכל דבר משפיע עליו הסיפור הזה הוא ממש בגדר טראומה (לכולם!). ביום השני להעלמותה של הודייה כשהגעתי להוציא את הילד מהגן הוא סיפר לי שילדה בשם הודייה נעלמה ומחפשים אותה. הבנתי ממנו שהגננת ספרה להם על המקרה. דיברתי איתו על כך והרגעתי אותו שבטח בסוף ימצאו אותה וכו'. לתדהמתי הרבה אתמול כשהוצאתי את ילדי מהגן הוא אמר לי "אמא, מצאו את הודייה מתה, ואת יודעת? אומרים שאבא שלה הרג אותה אבל זה בטח לא נכון". נדהמתי מאד ושאלתי אותו כיצד הוא יודע דבר כזה? והוא אמר שהגננת סיפרה להם. באופן טבעי הרגשתי כעס גדול על הגננת, שלא איפשרה לי לגונן על ילדי וכל עוד הוא בחזקתי יכולתי להעביר איתו את הימים הבאים מבלי לחשוף אותו לפחות לאמת המזעזעת. האם זהו תפקידה של הגננת לחשוף את הילדים לחדשות? או שמה עליה לעשות סלקציה כל שהיא, לשלוח מכתב להורים ורק הורה שמרגיש שקשה לו עם ילדו אז היא יכולה לדבר איתו על כך אם ברצונה לעזור. למה לחשוף ילדים תמימים לחדשות? חלק מהילדים בגן של ילדי לא ממש "בוגרים" ומודעים לכל דבר, הם עדיין תינוקות! האם אני צודקת בנוגע לגננת? ברצוני לקבל ממך דעה לפני פנייתי אל הגננת תודה רבה ויום נעים

שלום איילה אני מבינה את הכעס לך על הגננת. זהו נושא קשה מאוד, וכולנו היינו רוצים שהילדים לא יהיו חשופים לדברים מזעזעים כמו זה. אך, כגננת אני יכולה להבין גם את הגננת של ילדך. כשקורים דברים מסוג זה, יש בתים בהם הילדים הקטנים כן נחשפים למה שקורה..., עלייך לזכור שבגן יש כשלושים ילדים נוספים... לרוב, הילדים מעבירים את המידע שיש להם האחד לשני... . גננת אחראית, תקח את המידע שיש לילדים, ותדבר איתם על הנושא ברמה המתאימה להם. היא תספר להם על המקרה, ותעשה סדר במידע שיש להם, ותנסה לתת להם תחושת בטחון - שהם יהיו בסדר, שלהם לא יקרו דברים כאלה וכד'... לדעתי זה טוב יותר מאשר הילדים יסתובבו עם מידע שסופק להם מחבריהם לגן, עם תחושה שמסתירים מהם דברים, ואולי בעצם גם להם זה יכול לקרות...

איילה שלום המקרה של רצח הודייה גורם לזעזוע עצום ובאמת אי אפשר להבין ולעכל את הידיעה שאותו אב שהופיע בדמעות ובכי בטלביזיה הוא הרוצח של בתו. זו התגשמות הזוועה שכל כך מנוגדת לטבע ולכן מעוררת תגובות כל כך חזקות בציבור שבסך הכל מורגל בזוועות רבות בשנתיים האחרונות, ועדיין, המקרה הנוכחי יוצר הד אחר. אני לא חושב שיש דרך להבין ולהסביר את הדבר, וכל דרך שהגננת תבחר לא תהיה מתאימה לגמרי. בימים הראשונים היה אפשר להסתיר את הזוועה מהילדים הקטנים, אולם ככל שהימים עברו המידע זרם גם אליהם. כפי ששירה כתבה, אני בספק אם לגננת היתה אפשרות אחרת. סביר להניח שהשמועה על רצח הודייה הסתובבה כך או אחרת בגן ואכן במצב כזה עדיף לעבד ולהסביר לילדים מה קרה כדי להפחית חרדה ואי וודאות. אני מתאר לעצמי שזה ההסבר שתקבלי גם מהגננת. אני מבין מדבריך על הוריך שמדברים גם על מה שאת מעדיפה שלא ידברו ליד הילד, שאת רגישה במיוחד לעניין ורצונך לגונן על נפשו הצעירה של ילדך מאוד מובנת וברורה. לצערנו הסביבה יוצרת התמודדויות קשות וצריך לנסות לחשוף את הילדים בצורה מבוקרת וסבירה למציאות הזו. אני חושב שכדאי למקד את השיחה עם הגננת על בירור מה האוירה בגן, כיצד הנושא עלה, כיצד הילדים הגיבו. אני מקבל בימים האחרונים הרבה תגובות ממשפחות חרדות. ילדים בגילאים שונים מגיבים באופן קשה בסוגים שונים של פחדים. זה זמן לחבק אחד את השני ולנסות להשרות עד כמה שניתן ביטחון ביציבות ובבטחון של המשפחה שדימויה קיבל מכה כל כך חזקה מהמקרה הטרגי של הודייה ומשפחתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לידיעתכם, פורום נוסף בפסיכולוגיה: http://www.hebpsy.net/

בהצלחה לפורום החדש. רשימות התפוצה של עדי הם מקור מידע מעולה לכל מי שמתעניין בתחום. אורן

שלום רב, אני סטודנטית בת 24 וסובלת מהתקפי חרדה לעיתים, ההתקף מתבטא בדפיקות לב מואצות, בחילה, רעד בכל הגוף, עורי מלבין (פעם ידיד שאל אותי מה זה האיפור הלבן ששמתי על כל הפנים) ואני מרגישה חולשה עד כדי קושי ללכת. עם הזמן פיתחתי דרכים שונות שאינן קליניות לטיפול בהתקפים. משחר ילדותי אני מדברת בקול רם בצורה בלתי נשלטת וצועקת ללא שליטה כאשר אני נזכרת בדברים שקרו לי והפריעו לי. הבעיה היא שתופעות הדיבור בקול רם הולכות ומתגברות וכמו כן עם הזמן אני מפתחת עוד ועוד אובססיות של חזרה על משפטים בראש או פעולות שאני חוזרת עליהם. שאלתי היא: האם כל התופעות שהזכרתי מעידות אך ורק על חרדות או שהן מעידות על בעיות נפשיות נוספות?

לטפל אצל פסיכולוג או/ו פסיכיאטר. התסמינים מתגברים ואת צריכה לעצור אותם לפני שיתפחו.

שחף שלום אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. חבל שאיכות חייך נפגעים כל כך מהמצב ויש אפשרות לעזור לך. אינני יודע לענות לך האם את סובלת רק מחרדה, זה דבר שצריך לבדוק באופן אישי ומקצועי. תוכלי לקרוא בקישור הבא סקירה על חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בטיפול פסיכולוגי כבר עשרה חודשים. בנתיים, מקיאה יותר ויותר... מה לעשות?

א. שלום מאחר ואת בטיפול אני מציע להמשיך ולברר את הדברים שקורים לך במסגרת הטיפול. מדובר על נושא רציני ועמוק וקשה לתת לך עצה משמעותית בכמה מילים בפורום. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום, אחותי בת השבע עשרה וחצי נמצאת מזה שנתיים (!) בטיפול פסיכולוגי פרטי. היא ילדה חכמה ורגילה (לפחות לדעתי) שהתחילה בגיל 14 לסחוב שוקולדים מחנויות. ההורים שלי הלכו איתה לפסיכולוגית במשך כחצי שנה כדי לפתור בעיה זו ואת בעיית ההשמנה שלה. לאחר מכן היא המשיכה אצל פסיכולוגית פרטית כבר שנה וחצי, מדי שבוע. היא נראית לי כמו כל מתבגרת טיפוסית (רגזנית, נוטה למצבי רוח וכולי). אגב, אני אחותה בת ה23. היא לא שיפרה דבר בהתנהגותה מאז, לא נעשתה מאושרת (זאת אני יודעת משיחות איתה) לא נעשתה שקדנית יותר בלימודים ולמרות כישרונה הרב היא לא לומדת ומתבטלת רוב הזמן. בעצת הפסיכולוגית היא מקבלת מזה חודשים רבים דמי כיס מדי חודש של 500 שקלים. בנוסף הטיפול עולה 350 שקלים לפגישה. זאת ועוד, לפני מספר חודשים גיליתי כי אחותי מעשנת. אחרי שיחה איתי היא הפסיקה. לפני כשבועיים תפסתי אותה מעשנת מריחואנה בחדרה. בעת שההורים היו בבית. דיברתי איתה. מסתבר שהפסיכולוגית יודעת, מתנגדת אבל נותנת לה את הזמן שלה. אני נזעמת. היא לפני שירות צבאי וככה הפסיכולוגית נותנת לה להתדרדר??? האם מותר לה לא לידע את ההורים (אחותי קטינה), אפילו שעתידה של אחותי בסכנה? איזו מין פסיכולוגית זו???

י. שלום אפשר לראות מדבריך עד כמה את דואגת לאחותך וחוששת מהתדרדרותה. זה בפני עצמו מאוד חשוב כי גם אם לא היתה לך כל תלונה לפסיכולוגית, חשובה מאוד התמיכה הסביבתית ובמיוחד של המשפחה הקרובה. נשמע שאחותך אינה מתבגרת טיפוסית, למרות שמאוד היית רוצה שכך היא תהיה. נשמע שיש לה נטיות מרדניות ומצבי רוח שהם יותר מאשר מרד נעורים קלסי. במצב הזה יתכן מאוד שהקפדה רבה יותר מצד הפסיכולוגית, לדוגמא, לדבר עם הוריך על העישון, תגרום לאובדן מוחלט של האמון וסיום הטיפול. יתכן שבמצבה של אחותך שמירת האמון עם הפסיכולוגית ובעזרתו שמירה על הטיפול היא במקום ראשון, לפני הקפדה על נושאים חשובים אחרים. יש לי הרגשה שאין לך מידע מספיק לבדיקת מערכת השיקולים של הפסיכולוגית, למרות שכמו בכל מקצוע יש גם אפשרות שהפסיכולוגית שוגה בהחלטותיה או שיקוליה. אני מציע לנהוג בעדינות בנושא כי את בקלות יכולה גם לגרום נזק לאחותך בהמרדתה נגד הטיפול. כדאי שתהיי בטוחה בכך שהטיפול מזיק או לא עוזר לה לפני שאת משכנעת אותה בכך. במידה ויש לך מידע מספיק בנושא, בהחלט יש מקום לשוחח עם אחותך ולבדוק האם הטיפול הנוכחי מתאים לה. בברכה ד"ר אורן קפלן

דיברתי עם אחותי מספר פעמים. איני יודעת. היא אכן מרדנית יותר מכולנו אך איני רואה איך אחותי מקבלת משהו מהטיפול. היא נשארה לא אחראית, עצלה ומרוכזת בעצמה ובטובתה בלבד. במקום לדבר עם חברות, לנסות להיפתח לבני המין השני וליצור קשרים, היא שוקעת בתלות בפסיכולוגית שלה שמהווה את חברת נפשה לה היא יכולה לספר הכל. יש לי חשש שמדובר כאן בפיתוח תלות של ממש. מדובר בבחורה בת 17.5. מדוע הטיפול לוקח כל כך הרבה זמן? מדוע אין כל תוצאה? מדוע היא רק מתדרדרת? נראה שההורים שלי פוטרים את עצמם מלהתעניין באחותי ובמה שמציק לה ע"י זה ש"יש לה פסיכולוגית". הם מרגישים שאין צורך שהם יתעניינו או ידברו איתה בשל כך. ההורים שלי בני 50 פלוס ובאמת שאין להם כח אליה. זה ברור מאוד מהתנהגותם ומתגובותיהם. . אז נח להם לפטור עצמם בכך שלפחות הם מספקים לה פסיכולוגית. האם זה הפתרון? האם לא כדאי שהיא תנסה להתמודד בעצמה קצת? סה"כ מדובר בבחורה שיש לה כל התנאים להיות מאושרת אם רק תנסה ותעז- יפה, חכמה, מוכשרת בתחומים רבים... תודה.

אני בסוף שנות הארבעים ובשנים האחרונות הפסקתי לעבוד מחוץ לביתי מסיבות בריאותיות. אולי בגלל שהייתי צעירה יותר או גם בריאה יותר אך מעולם לא הרגשתי תלות בבני משפחתי והיה לי הבטחון שאם אצטרך אתמודד יפה עם משימות החיים. מאז שחליתי (לא מחלה קשה המצריכה ריתוק אלא יותר ממושכת וכרונית) אני נמצאת יותר בבית והפכתי להיות תלותית בבני משפחתי. כלומר, אם יש משהו לסדר עם הרשויות, או להתעמת עם ממסד אני שולחת אותם. אין לי הבטחון שאצליח בכך. הפכתי חסרת בטחון. המצב הגיע לידי כך שלאחרונה אני חרדה (לא חרדות הסטריות במשך כל הזמן) שיאונה רע לבני משפחתי ואשאר לבד ולא אוכל להתמודד. אני לא מבטאה את הפחדים הללו בהצמדות אליהם או בדרישה שיהיו איתי והם אפילו לא יודעים מה עובר לי בראש. אך לאחרונה זה יותר ויותר מטריד ומפחיד אותי. מה יקרה אם אשאר לבד? מי ידאג לי? אשמח לעצה מכל מי שיוכל לתת.

רחל שלום כנראה שמה שקרה השפיע עליך ואת מגיבה בסוג של חרדה. אמנם לא פיתחת ממש אגורפוביה שזו סוג של חרדה שגורמת לאנשים להסתגר בבית, אבל מה שאת מתארת הוא בכל זאת סוג התמודדות שמעורבת בו חרדה. מאחר ומצבך הבריאותי השתנה לאחרונה זו תגובה שעשויה להיות טבעית, אך עדיין יש מקום לטפל בה. חשוב שלמרות הבעיה הרפואית תשארי עומדת בזכות עצמך עם דימוי עצמי איתן. כשתמודדים עם מחלה לא תמיד מודעים לצדדים הפסיכולוגיים שמתרחשים במקביל או כתוצאה ממנה. פסיכולוגים שיקומיים ורפואיים מתמחים בדיוק בנושא הזה ואולי כדאי לך להייעץ עם איש מקצוע מהתחום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אשמח להענות לבקשתי. אבי ג.

אבי שלום אינני מכיר פסיכולוג ילדים ברשל"צ, אולי משתתפים אחרים בפורום ידעו להמליץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום וברכה . בני בן ה- 5 ובתי בת ה- 4 שמעו כמובן על המקרה המזעזע של היעלמותה של הודיה קדם. בני בן ה- 5 מאוד אוהב להתחבא לי במקומות שונים וכשפורסם שהילדה נעלמה אמרתי לו שזה מה שקורה כשילדים מתחבאים ומאבדים קשר מסויים עם ההורה (קשר עין , שמיעה וכו'). לא האמנתי ביום שבת שכך יסתיים הסיפור וטעיתי כשהעברתי לילדים את המסר בצורה שכזו. היום שפורסם דבר הרצחה של הילדה על ידי אביה הרגשתי איום ונורא וכמובן הסברתי לבני שהאב היה חולה מאוד ועשה מעשה מאוד לא מקובל וכמובן שהוא יהיה בבית משוגעים כך שהוא לא יוכל לצאת, משום ששום הורה לא מתנהג כל לילדו. אבל נשארתי בתחושה כמו גם חברות נוספות שלי שהילד עלול לקלוט משהו מאוד שגוי ולא בריא על יחסי אבות וילדים . כמובן שבביתנו אין דברים כאלה אפילו לא אלימות כלפי הילדים . הסברתי אף לילד כי הסיפור נגמר ומטוב שנשכח מזה כי זה משהו שאף פעם לא קורה. כיצד להסביר בצורה נכונה על מנת שהילד וכמובן ילדים נוספים לא יחושו תחושה לא טובה בגלל הסיפור המזעזע הזה ? - לא התיחסתי לילדה היות והיא לא יודעם כיצד נגמר הסיפור , אני מניחה שהיא כבר שכחה. תודה מראש, אפרת .

אפרת, להגיד את האמת! אין טעם לסבן אותם כי הם הרבה יותר חכמים מאיתנו. עדי

אפרת שלום מקרה ההעלמות והרצח של הודיה משאיר כל הורה עם תחושה נוראית. זה מסוג הדברים שלא ניתן לעכל, כיצד ילדה כה צעירה מאבדת את חייה. המבוגרים מקבלים את המידע כפי שהוא, עם יותר או פחות מודעות, ילדים צעירים סופגים רסיסים מתוך המידע הזה ומעבדים אותו בדרכם. במקרה כזה אני לא חושב שהמסר צריך להיות קשור לרצח ילד ע"י הורה. אני מאמין שרוב הילדים וההורים לא יתחברו לאפשרות שרצח כזה יקרה במשפחתם בצורה קונקרטית, אלא יותר לתכנים של פרידה, מוות, משבר שכרוכים בסיפור הנורא. אני חושב שבמצבים כאלה אנשים קרובים, הורים וילדים, רוצים לחבק אחד את השני ולהרגיש שלעולם לא יפרדו. אין ספק שאירועים כאלה מערערים עוד יותר את סף החרדה המעורער גם ככה בתקופה בטחונית קשה של פיגועים ומוות בסביבה. מאחר שבכל זאת מדובר באירוע טרגי ויוצא דופן צריך להמשיך הלאה ולא הייתי מקדיש שיחה לעניין עם ילדים צעירים, אלא אם הילד עצמו שואל ומגלה סמני חרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום בד"כ רק פעם בשבוע יוצא לי להכנס לפורום מפני שאני לא גרה בבית ורק שאני באה לבקר אני נכנסת לפורום. אז הסיפור הוא ... הבוקר השותפה שלי למגורים (אשא בת 48 ),שאלה אותי אם פתחתי את דלת הכניסה, באמצע הלילה?,היא סיפרה לי שהיא קמה ב-5 בבוקר וראתה שהדלת פתוחה והחתולים נכנסו פנימה, הגעתי למסקנה שכנראה הלכתי מתוך שינה. האם זה נשמע הגיוני? שנה שעברה בשירות הלאומי מתנדבת שישנה אצלנו במגורים סיפרה שהלכתי מתוך שינה ואמרתי שאני הולכת לרכב על סוס שאני נורא אוהבת(קלווין).בשביל להגיע לאורוות היה צריך לרדת במדרגות. המתנדבת ראתה אותי פותחת את הדלת ולמזלי היא עצרה אותי והחזירה אותי חזרה לחדר. אני פוחדת!!! מה לעשות?

אן שלום הליכה מתוך שינה היא סוג של הפרעה בשינה. חשוב לאבחן את העניין וצריך לפנות לשם כך למעבדת שינה. יש מעבדות טובות בטכניון ובשלוחות שלו וכן בתל השומר. במעבדה יש אפשרות לתת לך אקטיגרף שזה מכשיר שנראה כמו שעון יד ומודד תנועות תוך שינה. המכשיר יתן אינדיקציה ברורה האם את סהרורית או לא בשנתך. לעיתים יש צורך לישון לילה במעבדה כדי למדוד מדדי שינה שונים בלילה. אני מציע שתפני לייעוץ ראשון במעבדה, גם ללא הפניית קופת חולים מדובר בהוצאה קטנה יחסית וכדאי לבדוק את העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום ההליכה מתוך שינה קרתה לי רק פעמיים, האם עדיין כדאי ללכת למעבדת שינה? האם יש לך פרטים על המעבדות האלה?

על מה ולמה אני צריכה לקבל חוות דעת נוספת? אם לא הבהרתי את עצמי, עכשיו אני לא פונה לשום עזרה פסיכולוגית או רפואית כי אין לי צורך, אבל העזרה הפסיכולוגית שנשמות טובות כפו עלי לקבל, השאירה אצלי מעט מאוד אנרגיות בזמנו. לקבל את דעתו של מי שנחשב כמומחה ,בלי שיקול דעת, זו ממש עבירה כי יש שרלטנים לא מעטים - (הגבתי כאן להערה שלך שאני לא לגמרי מבינה איך היא קשורה לנושא). איך אפשר להתלונן על חריגה אתית בכללי ההתנהגות כשהכל נעשה תחת הסודיות המקודשת של מטפל-מטופל ורק בגדר שיחות? אפשר להגיד שהפסיכולוג העליב אותי או משהו כזה? מה היה חושב מטפל כזה על הטיפול שלי בזמנו זה לא ממש קשור. אני חושבת שאני סבלתי ושזה הדבר היחיד שחשוב. לאמא שלי היו באמת כוונות טובות טובות ורצון לעזור לי, אבל אבא שלי פשוט כמעט שלא נקט עמדה. אין לי מטפלים ומי שטיפלו בי אז פשוט עשו מה שהם יודעים לעשות , שלא בהכרח השתלב עם מה שטוב לי ומה שהתאים לי. פסיכולוגים כיום מייצגים עבורי אנשים שבמקום לקבל את דברי ולעזור, מנסחים אותם מחדש סתם. ברור שכשאני מתומללת על ידי מישהו אחר זה לא טוב. איזו מטרה בדיוק יתכן שיום אחד ארגיש שדווקא טיפול פסיכולוגי עוזר לי ליישם? בידידות, לירון

ליצוף/לירון שלום ראשית כל עוד אין מצוקה הפניה לפסיכולוג אכן אינה במקום. בד"כ פניה נעשית במקום של משבר או מבוי סתום בו נחוצה תמיכתו של גורם מקצועי. מאחר ואינני מכיר אותך למעט התכתבותנו בפורום בוודאי שאינני מתיימר לומר שאת צריכה או לא צריכה טיפול, ואת כותבת חד משמעית שהעניין לא רלוונטי כיום גם בלי קשר לעמדתך הספציפית בנושא. אני מרגיש שיש בדבריך הכללת יתר על הטיפול הפסיכולוגי. אני מבין את הפגיעה שעברת אבל כמו בכל קשר אנושי העובדה שהיה לך מפגש שלילי לא אומרת שכך חייבים להיראות כל שאר המפגשים מאותו סוג. אני באמת לא מרגיש צורך לגייס אותך לטיפול פסיכולוגי ואני אומר זאת רק ברמה העקרונית. בברכה ד"ר אורן קפלן

א. אני לא חושבת שטיפול פסיכולוגי הוא כמו כל קשר אנושי. ב. זה בכלל לא העיקר . חשוב לי לדעת איך אפשר להתלונן על חריגה אתית בכללי ההתנהגות בשיחות הפרטיות בין פסיכולוג למטופל. ג. העניין היה רלוונטי מאוד פעם . הייתי במשבר שרק הוחרף מאוד על ידי הטיפול הפסיכולוגי שניתן לא על ידי פסיכולוג אחד, אלא על ידי כמה , כל אחד בזמנו.

הי תמיד אמרו לי שיש לי פוטנציאל, רק כמה קשיי למידה וחוסר יכולת לשבת על התחת ולדגור על לימודים או חוסר ריכוז, או לפחות חוסר יכולת לקרוא ספרים (להתמיד במשימה) עכשיו אני כבר בת 21 בלי תעודת בגרות (לומדת לזה עכשיו אבל כבר לא מגיעה לשיעורים) אני מרגישה ממש טיפשה אני לא יודעת כלום על כלום לא פוליטיקה, לא היסטוריה, לא ידע כללי, לא כלום. וכמה שיגידו שאני אינטליגנטית, אני מרגישה סתומה. אין לי מה להגיד בשיחות, אני לא מתעניינת, וכשאני מנסה להתעניין אני מאבדת ריכוז תוך שניות אין לי הרגלי למידה, כשאני מנסה להתעניין בדברים אני מסתכבת ולא מבינה כלום, כשאני מדברת עם אנשים אני עושה את עצמי כאילו יש לי מושג על מה הם מדברים, אחותי הגדולה והחכמה קוראת לי טיפשה, וסתומה, ואני יודעת על עוד אנשים שחושבים ככה. מה אני יכולה לעשות עם זה????? רע לי

להיות חכמים מהסוג שאת חושבת שאת צריכה להיות. בוודאי שיש לך את האיכויות שלך בתחומים שלך

שלום לך גם אני בת 21 וגם לי אין תעודת בגרות,את לא צריכה להרגיש רע אם זה,תמצאי תחום שבאמת מכל הלב את אוהבת ורוצה ללמוד ואני מאמינה שתגיעי למשהו. אני בעצמי בחראתי תחום שאני אוהבת(סוסים) ואני מתכננת להכנס לתוך עמוק לתוך התחום. מקווה שזה מעודד אותך.

שלום את מסתובבת בעולם עם דימוי עצמי נמוך. זה מסוג הדברים שלא נשארים רק בתור תמונה על הקיר אלא בתור מראה שגם מקרינה חזרה ומשפיעה על ההמשך. אם תאמיני בעצמך יותר דימויך העצמי בוודאי ישתפר, אבל איתו יגברו גם רמת האנרגיה והכוחות להתמודד עם מטלות החיים. את לכודה איכשהו בתוך הדימוי העצמי ומזינה אותו. השאלה איך אפשר לקטוע את מעגל הקסמים. זה דורש גם התמודדות בעולם החיצוני כך שיהיו לך דברים שתרגישי את טובה בהם, וגם בעולמך הפנימי שדורש "עיצוב" מחדש, לפחות בעניין הממוקד הזה. יתכן שכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי מאחר ומדובר במשימות לא פשוטות ואני לא בטחח שתוכלי להתמודד איתן כיום לבדך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אין לי שום תחומי עיניין אני סתומה לגמרי, לא אמרתי שבלי תעודת בגרות אני אפס, זה בכלל לא קשור, שני דברים שונים, אבל השכל שלי חלול, אני לא מוכשרת בכלום, בכל התחומי עיניין שלי שהם אומנות לא יוצא לי כלום, ואוצר המילים שלי בכלל לא גדול, אני לא בקושי יודעת מזה המילה "טריוויאלי". לדוגמא.

רציתי לדעת מה ההבדל המרכזי (פרט לעלות) בין טיפול אצל פסיכולוג פרטי לבין טיפול במרפאה לבריאות הנפש? האם בזו הסודיות נמוכה יותר? האם משהו יכול להגיע לתיקים שם ? ושאלה אחרונה - מהו אישפוז בכפיה ומי יכול לבצע אותו? תודה

דנה, ההבדל המרכזי הוא בפרטיות לטעמי. כשאת מגיעה למטפל פרטי, שעובד במקום שבו הוא בחר, תמיד תהיה לך יותר פרטיות מאשר במרפאה ציבורית, שמעצם היותה ציבורית שוקקת יותר חיים. לא צריך להיות הבדל בסודיות, רק שבד"כ - במרפאה ציבורית - את עוברת דרך יותר מאדם אחד, דבר שנמנע אצל מטפל פרטי. כל אחד שעובד שם יכול להגיע לתיקים; החל מהמנקה וכלה במנהל/ת המקום. רק פסיכיאטר מחוזי רשאי להוציא צו אישפוז בכפיה. המשמעות היא, שמגיעים למישהו הביתה ולוקחים אותו - בלי לשאול שאלות מיותרות - לביה"ח/מחלקה פסיכיאטרי/ת הקרוב/ה. HERA.

על סמך מה יכול פסיכיאטר מחוזי להוציא צו אישפוז בכפייה? על סמך אילו דברים הוא יכול נניח לקבוע שמישהו מסוכן לעצמו ו / או לסביבתו?

דנה שלום הרה התייחסה לתחושת הפרטיות שאולי בולטת יותר בטיפול הפרטי. בנוסף, בטיפול פרטי את יכולה לבחור את המטפל ובמרפאות בד"כ יבחר מטפל מצוות המרפאה בלי אפשרות בחירה. כיום ברוב המרפאות הציבוריות יש תור המתנה ואורך הטיפול מוגבל. במרפאה לא אמורה להיות בעיית סודיות, החוק תקף שם לא פחות מאשר במרפאה פרטית. אני מתאר לעצמי שאכן אפשרות הפריצה לשם גבוהה יותר, אבל מדובר בפעולה לא חוקית בכל מקרה. אישפוז בכפיה עלול לקרות כאשר אדם מאבד את בוחן המציאות ונעשה מסוכן לעצמו או לסביבה. בסה"כ מדובר בתופעה נדירה למדי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, בני, בן 14, מאובחן כ-ADD ומטופל בהתאם. אובחן כ- adjustment disorder with mixed anxiety and despessed mood. רציתי לדעת בלשון העם מה זה אומר, הוא התחיל טיפול - לפי ההמלצה "ארוך טווח" )-:, ההמלצות כללות גם ייעוץ לנו (כהורים). אשמח לכל תשובה. תודה אמא מותשת ומוטרדת

פרחבר שלום אני לא חסיד של אבחנות פסיכיאטריות. מאחורי האבחנה ישנו ילד פרטי ואישי מאוד שיש לו סיפור אישי ששום אבחנה לא תדע לספר. חשוב שתפנו לגורם המטפל והמאבחן ותבקשו ממנו להסביר לכם בדיוק מה משמעותה של האבחנה מבחינתו של ילדכם. ההמלצה הטובה ביותר מבחינה מעשית היא להתמיד בטיפול ולהקפיד שלא רק הילד יגיע לייעוץ אלא שגם אתם כהורים תגיעו לעיתים קרובות למפגשי ייעוץ שיעזרו לכם להתמודד בצורה טובה יותר על הילד. משמעות האבחנה היה לילד יש כנראה בעיות הסתגלות לסביבה החיצונית במצבים שונים המלווה בתגובות רגשיות של חרדה ו/או דיכאון. בברכה ד"ר אורן קפלן

הילדה שלי בת 4 ויש לה בעית קשב וריכוז היא היתה באיבחון פסיכולוגי ואיבחון ריפוי בעיסוק בתה"ש היא לא מקשיבה לנו ההורים היא צועקת וכועסת מאד כאשר לא עונים לציפיות שלה ."לא רוצה" היא מילה אהובה אצלה. ודי קשה להשתלט עליה חוץ מזה היא מאד חברותית ויכולה לתפוס שיחה עם סתם אדם או ילד ברחוב . [ באיבחון הפסיכולגי היא אובחנה כבעלת בעית קשב וריכוז ובעלת אימפולסיביות חזקה שגורמת לה בעיות בחיי היום יום עם משפחה, חברים וכו'. לפי דעתי איבחון זה אינו יכול לשקף בדיוק מה הבעיה של הילד כי כאשר הילד נמצא בסביבתו הטבעית הדברים יוצאים אחרת מאשר בשתי פגישות עם פסיכולוגית. האמת שאנחנו ההורים חסרי אונים לפעמים ולא יודעים איך להתיחס ולפעול איתה כי יש לה גם התנהגות שאנו מרגישים שנוצרה כתוצאה מדחף בלתי נשלט, כמו שישבנו אני ואחותי אצל סבתי היתה מונחת לה עוגה בשולחן ופתאום היא באה ונתנה מכה על העוגה. יש לציין שמחוץ לבית ההתנהגות שלה יותר טובה(בקניון,בגן שעשועים וכד') מה עושים עם הבעיה הזאת בגיל כל-כך מוקדם? מההורים שקרובים ליאוש...

שירה שלום, כאם לבן בגיל ההתבגרות אשר בנוסף אובחן כ-ADD (כלומר הפרעת קשר וריכוז ללא היפר) + לקויות למידה נוספות...)-:, מצאתי אוזן קשבת והמון, המון עזרה, כתף תומכת, ועודף רצון לעזור מהורים שנמצאים במצב דומה לשלך ואפילו יותר חמור (יש גם הרבה כאלה...), כנסי לפורום תמיכה ב-ADHA - כדאי לך. ורד

שירה שלום מאחר ופניתם לאבחון מקצועי אני מציע שבשלב ראשון תמשיכו להיעזר בגורמי המקצוע כדי לקבל ייעוץ כיצד להתמודד. לפחות בשלב ראשון כדאי ליצור מסגרת קבועה של פעם בשבוע בה תוכלו להביא דוגמאות מחיי היום יום ולנתח עם הגורם המקצועי את אשר אירע ואת האפשרויות לפעולה בעתיד. כאשר תבינו יותר טוב את דפוסי התגובה ומתי הם קורים יהיה אפשר להתייחס לשאלותיך ביתר קלות. כרגע יש שאלות פתוחות רבות כמו האם יש גורם ביולוגי (היפראקטיביות ובעיות קשב קשורים גם לגורמים ביולוגיים ולכן יש לעיתים גם שימוש בתרופות), ומהם המצבים שמאיצים את התגובות והדחף המתפרצים. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה זה יכול להיות הסיבה. כשגבר לא צעיר במיוחד חוזר מעבודתו מחנה את המכונית ליד ביתו, ומתי כשהוא במקרה רואה אותי הוא לא יוצא מהמכונית , הוא מביט דרך המראה של המכונית ועוקב אחרי עד שלא רואה אותי ואחר יוצא מהמכונית לביתו. וכשהוא לא רואה אותי הוא יוצא מייד מהמכונית. בקיצור: מה גורם לגברים להביט בבחורות או נשים בעיקר בזמן שמחשיך מתוך המכונית לעברם, האם סקרנות, האם זה מעורר אותם וזה בעיקר קורה לגברים, מ ד ו ע??- שולי.

שוב את? כמה סיפורים את ממציאה? בטח אף אחד לא מסתכל עלייך וזה מה שמתסכל אותך.

זה נורמה של הגברים אם רואים אישה או בחורה יפה. זה נובע מתוך תשוקה , פשוט מושכת לעין. אישה לא יפה, לא היו מביטים בה גברים. יתכן והגבר מפנתז עליה. יש גם נשים שמביטות על גברים חתיכים, אך יותר מקובל שגברים מביטים, כי הם חרמנים יותר. מקווה שעזרתי לך - אתי.

שולי, ערב טוב לך. תקראי מה שכתבה לך אתי, דעותי זהות לשלה. מתוך מכונית הגבר יותר משוחרר ויש לו את השליטה והאומץ לעשות כלבבו מתוך המכונית החוצה, ברור, שמחוץ המכונית לא יהיה לו האומץ לעשות מה שעושה מתוך המכונית שכאילו מגנה עליו ממעשיו. אגב, אני בתור אישה נוהגת הרבה על הכביש וכשאני רואה גברים שפים, אני מעיפה אליהם מבט חד. לגברים יש אמנם יותר תעוזה והם יותר חרמנים מטבעם, לכן מתנהגים כך.

שולי, הינך חכמה, טוב שאת מתעלמת ולא מגיבה למטומטמת ולמתוסבכת הזאת שמשקרת עליך בפורום. "שימי פס על סוליפז".

שלום ד"ר קפלן. רציתי לשאול מס' שאלות, אשמח אם תוכל לענות לי או להפנות אותי למקור מידע בעברית. מהו בורדרליין? האם זוהי הפרעת אישיות? מהי הפרעה דו קוטבית? מהו DSM? תודה שירה

שירה, 1. בורדרליין = הפרעת אישיות גבולית. האבחנה די שנויה במחלוקת, מכיוון שהסימפטומים יכולים להעיד על הפרעות אחרות. 2. הפרעה דו-קוטבית זה שם נוסף למאניה-דיפרסיה שנקראת גם בי-פולרית. כעקרון, יש תתי סיווג להגדרה של הפרעה דו-קוטבית, והאבחנה נעשית לפי התרשמות של פסיכיאטר מן המטופל במצב נתון ולפי ההיסטוריה ההתנהגותית. 3. ה - DSM הוא המדריך לסיווג הפרעות/מחלות/בעיות נפשיות של האמריקאים. המקבילה הבינ"ל שלו נקראת ICD כשהמספרים המלווים את ראשי התיבות הנ"ל מצביעים על מספר המהדורה. HERA.

הרה תודה רבה על התשובה... עשית לי קצת סדר... שירה

שירה שלום בנוסף להסבריה של הרה תוכלי לקרוא מעט בקישורים הבאים. אם תציבי את המונחים במנועי חיפוש תקבלי חומר רב נוסף. בורדרליין היא אכן סוג של הפרעת אישיות http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/bpd-narrow.html דו קוטבית http://www.infomed.co.il/questions/q_120402_4.htm SDM Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders ספר האבחנות הפסיכיאטריות המקובל בארצות הברית ומדינות נוספות בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני כותבת פה וקוראת רבות על תגובותיך לבעיות שונות, ומאחר ואני הורה לשתי בנות, אני מוצאת עניין רב בייעוץ שלך בתחום ההורות. ומוצאת שבאמת העצות וההכוונה שלך אפקטיביות מאוד. רציתי לשאול שאלה קצת אישית שמסקרנת אותי. האם אתה הורה בעצמך? ואם כן אז מה הגיל או הגילאים של ילדיך? אם השאלה חטטנית מדי אני חוזרת בי. פשוט נחמד יהיה לדעת שאתה מדבר ממקום של פסיכולוג והורה גם יחד. ואם לא ,אז לא. תודה קרן

קרן שלום אחת הסוגיות הנפוצות בלימודי פסיכולוגיה היא כיצד להגיב לשאלות אישיות. בד"כ מקובל לחשוב שהפסיכולוג לא צריך לענות, או לפחות לא לענות מייד, ועליו להחזיר שאלה כגון, כיצד השאלה הזו מתחברת אליך. ההסבר התיאורטי קצת מורכב אבל בשורה התחתונה מדבר על כך שהתשובה הקונקרטית לא עונה על השאלה האמיתית ובעצם חוסמת את השאלה האמיתית והלא מודעת. אולי עומדת מאחורי זה גם התגוננות לא מודעת של הפסיכולוגים עצמם. כמובן שמסגרת הפורום הזה אינה טיפולית כך שהעניין לא מסובך עד כדי כך, אבל אני מוצא שמתן התשובה במקרה הזה אינו יוצא לי בצורה חלקה. אני כנראה עוד צריך לחשוב מדוע. בכל מקרה, כפי שאפשר להבין מתוך חלק מהתשובות שאני נותן בפורום, אני אכן גם הורה, ואני שמח לשמוע שאת נעזרת לעיתים בתשובות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ילד שלעיתים טופס מעין התקפת עצבים כאשר לא מבצעים את מבוקשו. לא מדובר בכל פעם שתאמר לו "לא" אלא לעיתים הוא נכנס למעין כעס בלתי מוצדק. מדובר בילד בן 7 חרוץ נבון ילד חביב לכל הדעות , ההתפרציות האלה קורות רק בבית עם ההורים ומלוות בצעקות הרמת ידיים והמון עצבים לאחר מכן הוא נורא מצטער ומסביר כי לא שלט בעצמו. כיצד להגיב עימו? כיצד לעזור לו להגיב גם כשכועסים או נעלבים בצורה קצת שונה?

דקלה, תפני ליועצת בית הספר, מהר לפני שזה יחמיר. עדי

דקלה שלום את מציינת שזה קורה בבית עם ההורים ולא במקומות אחרים. חשוב לבדוק האם זה קורה אותו דבר אתך, עם בן זוגך, עם ילדים אחרים בבית, ומה הגורם להתפרצות. אין ספק שצריך להציב גבולות ולמנוע התפרצות אלימה, מצד שני, אסור לדכא את הילד וצריך לתת לו דרך לבטא את תחושותיו, אבל בדרך פחות הרסנית. במידה ואתם לא מוצאים את קצה החוט כדאי לאולי לפנות ביחד לייעוץ אצל מטפל משפחתי. אסור שתפחדו לזוז בבית או שתנהגו בו בכפפות של משי כי הילד יתחיל להתפרץ וזה לא נעים לאף אחד. עצם העובדה שהוא ירגיש שהוא הרסני היא שלילית מאוד עבורו ועבור דימיו העצמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובל מהבעיה שנים-אנא,מי יכול לעזור??????? הייתי בטיפול-ללא עזרה

הי יש קבוצות מיוחדות לדברים האלה, ראה באתר לחרדה חברתית

את יכולה למצוא מידע על פחד קהל/חרדה חברתית בכתובת הזאת: http://www.zarut.com/social בהצלחה

שלמה שלום אני לא יודע באיזה סוג טיפולים היית, אבל בנושא פחד קהל טיפול התנהגותי עשוי להיות יעיל. חשוב להבין האם החרדה מתמקדת רק בהופעה מול קהל או שזו תופעה רחבה יותר שקוראת במקומות נוספים. ככל שהיא ממוקדת יותר, כך יעילות הטיפול הממוקד עולה. אם מדובר בחרדה שמופיעה במצבים רבים נחוץ טיפול יותר ארוך טווח ואולי שימוש בתרופות נוגדות חרדה. ניתן לשלב בטיפול שיטות כגון היפנוזה ו EMDR. תוכל לקרוא עליהן בקישורים הבאים: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לכל מי שיתן עצה טובה התודה והברכה. אני בשנות החמישים לחיי וילדי גדלו ופרחו מהקן. אמנם אני עסוקה בשעות היום וגם לא חסרים לי עיסוקים מפרים ומעניינים כמו קריאה, כתיבה, מוסיקה לימודים באוניברסיטה הפתוחה וכו'. אבל בן זוגי חוזר רק בשעות הערב ולמרות שהיחסים בינינו מצוינים בכל זאת אני מרגישה מאד בודדה בשעות הארוכות עד בואו. לא תעסוקה חסרה לי כי אם חברת בני אדם. אינני יכולה לעבוד במשרה מלאה מסיבות בריאותיות ועבודה בחצי משרה קשה לי למצוא גם בגלל גילי. איך אפשר ליצור קשרים עם אנשים כאלה שיתנו לי להרגיש שייכת אהובה ורצויה כמו שילדי נתנו לי בשעתו והשאירו חלל ריק וכואב היום?

הדס שלום חשוב שלא תישארי לבד ותמצאי לך עיסוקים שכוללים מפגש חברתי. מאחר ואת לא יכולה לעבוד אולי כדאי להתנדב. למשל, יש מסגרת התנדבותית של הביטוח הלאומי שמחפש אנשים לעזור לקשישים. תוכלי לקבל על כך מידע בסניף הביטוח הלאומי הקרוב לביתך. יש כמובן מסגרות רבות נוספות. אני חושב שעזרה לאנשים אחרים תוך כדי מפגש בין אישי עם צוות המתנדבים עשוי להשלים משהו שחסר לך. מחקרים מראים שאנשים שמתנדבים בעזרה לאנשים אחרים נהנים מאיכות חיים טובה יותר. מה דעתך? בברכה ד"ר אורן קפלן

חברי (בן 26) אובחן ע"י מאבחנתי דידקטית ועכשיו אמור לפנות לרופא,איזה רופא זה והאם יש אפשרות לפנות אליו דרך קופת חולים (כללית)? בתודה מראש

נוירולוג

שלום רצוי לפנות לנוירולוג או פסיכיאטר. יש בהחלט אפשרות לפנות דרך קופת החולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, אני בן 26 ולפני כ-4 חודשים אני ובת זוגתי נפרדנו עקב מחלוקות על ראיית עולם .הפרידה הייתה לי מאוד קשה ומאוד רציתי לחזור למרות שאני זה שנפרדתי ולא בפעם הראשונה.לעומת זאת חברתי למרות שהיא מאוד אהבה אותי ידעה לומר לי לא וזהו.מניסיון חיי הקצר שצברתי עד כה מתקבל אצלי הרושם שנשים רואות דברים בצורה יותר "בריאה" להן ולסביבה כשהגברים/בנים רואים דברים בצורה מאוד אימפולסיבית וחיים יותר את הרגע ופתרון זמני לבעיות ארוכות טווח. הדבר בא לידי במיוחד בהפרדה וראיית היום יום בצורה הנכונה .שאלתי היא ,האם ייתכן כי יש פה הבדל מחשבתי בין נשים וגברים ? אם כן איך הדבר ייתכן? תודה. אדם

אדם, שאלה טובה. לא חושבת שמישהו עשה על זה מחקר, למרות שכל הזמן עושים מחקרים על ההבדלים בין גברים לנשים. אני לא יודעת אם המקרה הספציפי שלך מהווה תמונת מצב לחיים בכללותם. אתה רצית לסיים את הקשר פעם נוספת, ואח"כ לחזור פעם נוספת. אולי לחברתך לשעבר פשוט נמאס מכל ה"נפרדים-חוזשים" הזה? היא ראתה מה יותר טוב לה, כי למרות שהיא עדיין אהבה אותך (ואולי בגלל זה) היא חוותה בכך פעם מחדש תקווה ואח"כ אכזבה. ואם אפזר למנוע פעם נוספת - למה לא? אני מכירה בנות אימפולסיביות ובנים עם ראיה/מחשבה לטווח ארוך. הטענה הכללית היא, שבנות רגשניות יותר, ובנים הגיוניים - וזה בדיוק הפוך הפוך ממה שכתבת. אבל - גם לטענה הנ"ל יש הרבה סייגים = עובדות בשטח. בקיצור - לא ניתן לעשות הכללות. זה בלתי אפשרי. אגב, אני כן חושבת שנשים וגברים חושבים בצורה שונה. ממה זה נובע? ציפיות חברתיות, הבדלים הורמונליים וכו'. HERA.

אדם שלום יתכן שיש הבדלים בין נשים לגברים, אבל אני לא בטוח שבמקרה שלך זה העניין המרכזי. אני לא חושב שכדאי להכליל את כל הנשים או הגברים בסל אחד. אני חושב שהכללה כזו גם עלולה לפספס משהו אישי ומשמעותי. מה שקרה לך אינו תוצאה מכך שאתה גבר ובת זוגתך אישה, אלא קשור ליחסים שלכם ולאישיותכם. הגישות היום מתבוננות רבות על הצד הנשי בגבר והצד הגברי באישה וההתייחסות למינו של האדם הופכת יותר לאנלוגיה לתכונות שנתפסות לכאורה כיותר נשיות או גבריות. לכן סביר להניח שתוכל להתחבר (אם תרצה בכך) לחלקים הנשיים שבך ולראות יותר נכון את המציאות, כפי שאולי אתה מיחס לבת זוגתך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לדעת מה זה אומר על אדם שקל לו יותר לרכוש חברים בני המין השני דוקא? (בגן בבביה"ס)

חני שלום שאלתך כללית מדי. מדובר בוודאי במשהו אישי שצריך להבין אותו על רקע אישי ולא בהכללה. אם יש משהו מסויים שמטריד אותך בנושא אנא הסבירי במה מדובר ואשמח להשיב. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום רב: מאחר ולא מצאתי אתר פסיכולוגיה קלינית לילדים אני אודה לך מאד באם תוכל ולתת לי קצת פרטים על הבעיה : אני אמא לילד בן 4 וחצי והגעתי איתו להתפתחות הילד עקב גמגום . בפגישה ארוכה עם פסיכולוגית קלינית ששוחחה איתו כמובן בנוכחותי הילד פשוט ערבב לחלוטין בין דימיון למציאות בכל מיני סיפורים על מפלצות אריות וזאבים , מעבר מנושא לנושא ללא כל שייכות וכו'. היא טענה שזה יותר מדאיג אותה מאשר הגמגום ( שהוא לא חריף במיוחד) האם התופעות שציינתי לילד בגיל הזה הן נורמליות? כלומר דימיון פורה ופרוע וערבוב של דימיון ומציאות יחד. הייתי מעונינת לקבל את דעתך והצעתך להמשך טיפול , אם בכלל צריך טיפול תודה רבה

לאם שלום דעתי היא שאם פסיכולוגית שפגשה את הילד היתה מודאגת, צריך להתייחס לעניין ברצינות. דמיון פורה אינו תכונה שלילית אבל יש חשיבות ליכולת להבחין בין מציאות לדמיון, וזו משתנה במהלך השנים. אני חושב שכדאי להמשיך את הבירור ואולי לעשות גם אבחון בעזרת מבחנים פסיכולוגיים. ההחלטה על טיפול צריכה להיעשות בידי איש מקצוע שמכיר את הילד והמשפחה ולא ניתן לתת המלצה כללית במסגרת הפורום. אני מציע לך להפגש עם הפסיכולוגית ללא נוכחות הילד ולהבין יותר לעומק מה דעתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאם שלום דעתי היא שאם פסיכולוגית שפגשה את הילד היתה מודאגת, צריך להתייחס לעניין ברצינות. דמיון פורה אינו תכונה שלילית אבל יש חשיבות ליכולת להבחין בין מציאות לדמיון, וזו משתנה במהלך השנים. אני חושב שכדאי להמשיך את הבירור ואולי לעשות גם אבחון בעזרת מבחנים פסיכולוגיים. ההחלטה על טיפול צריכה להיעשות בידי איש מקצוע שמכיר את הילד והמשפחה ולא ניתן לתת המלצה כללית במסגרת הפורום. אני מציע לך להפגש עם הפסיכולוגית ללא נוכחות הילד ולהבין יותר לעומק מה דעתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

כלומר האם ישנם אנשים שהמתח והלחץ והחרדות אצלם הם ביולוגיות גנטיות וטיפולים פסיכולוגים לא יכולים לעזור להם כי הם זמניים...

רון שלום תרופות שמטפלות בתת פעילות באיזורים במח שיפרו באופן דראמטי את איכות החיים. אני מניח למרות שלשמחתי כמעט ולא היה צורך שטיפול שיחתי לא היה עוזר לי. שמעתי אנשים שהיו בטיפול שיחתי שנים ושום דבר לא זז אצלם וטיפול ב SSRI שיפר את מצבם. לשם האיזון אגיד שגם אני בצורה זאת או אחרת נעזרתי בפסיכותרפיה. תודה שאול

רון שלום מתח וחרדה עשויים להיות תורשתיים, ועם זאת, הם מסבירים חלק קטן מתוך תופעת החרדה. בד"כ גם קשה להפריד בין החלק התורשתי הביולוגי לבין החלק הנלמד מעצם החיים ביחד עם הורה חרד. לכן גם אם יש רכיב בין דורי עדיין טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ישנם תרופות שפותרות את הבעיה לא רק זמנית? שמורידות את רמת החרדה ויצור ההורמונים האלה שגורמים למתח ולחץ לכל החיים ולא רק לכמה זמן עד שהשפעת התרופה פגה?

שלום רב, בני בן חמש וחצי סובל מכאבי בטן איומים עקב עצירויות, היתה תקופה של עצירות מלווה בכאבי בטן וכשהיתה לו קיבה הוא עשה עם כאבים, מאז כבר מעל חודש ימים הוא בטראומה ויש לו מעצור מלעשות קיבה, במשך שלושה שבועות הוא עשה רק פעמיים, הוא בוכה באופן היסטרי מכאבים ואף הגננת קוראת לי לבוא לקחת אותו כי הילד פשוט סובל, נתנו לו את כל הדברים שאפשר על מנת לרכך את הקיבה אך ללא הועיל , הבעיה היא פסיכולוגית. אנא עזרו לי הילד סובל, והוא לא מוכן בכל דרך שהיא לעשות את צרכיו, הוא יושב בשירותים ופשוט בוכה איך ניתן להסיר ממנו את המעצור , אנא עזרו לי תודה

שימרית שלום התופעה מוכרת ואינה נדירה. אפשר להתייעץ בשלב ראשון עם רופא הילדים אבל מדובר כאן בבעיה המשלבת גוף ונפש ולכן במידה ואין פתרון מהיר אני מציע לפנות לפסיכיאטר ילדים לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש מי ליכול ליעץ לי כיצד לנהוג הילדתי בת -8 שהחלה בימים אלה ממש למצמץ העין (אנו ממתינים לתור את נירולוג אבל זה לוקח המון זמן . ) האם בינתים כדאי להעיר לה או פשוט להתעלם?

שלום מדובר בד"כ בתגובות לא רצוניות ולכן לא כדאי להציק לילדה. חשוב שהיא תהיה מודעת למה שקורה לה, אבל אין טעם להעיר בכל פעם שזה קורה. כדאי שתעשו מעקב מתי מוגבר המצמוץ ותעשו רישום בנושא. פעמים רבות מדובר בתגובה לחרדה או לחץ. הבדיקה אצל נוירולוג חשובה. ניתן גם להיבדק עם פסיכיאטר ילדים. אחרי שלילת ממצא נוירולוגי ניתן לנסות טיפול בהיפנוזה שעשוי להיות יעיל מאוד במקרים כאלה ובמיוחד בגיל זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני זקוקה לעזרה, אבל לא יכולה להרשות לעצמי טיפול פסיכולוגי אצל מטפל פרטי (כלכלית). האם יש אפשרות לטיפול פסיכולוגי דרך הקופה או לפחות השתתפות בהוצאות? אני חברת קופ"ח כללית (עם ביטוח מושלם) תודה!

מדוכאת, אם איני טועה, קופ"ח כללית לא מספקת למבוטחיה טיפול פסיכולוגי, אלא עובדת בשיתוף עם המרפאות הציבוריות לבריאות הנפש, שנותנות טיפול חינם. כדאי שתרימי טלפון לקופ"ח ותבררי למה את זכאית. HERA.

יש לקופ"ח כללית פסיכולוגים אבל לפני זה את צריכה לעבור בדיקה פסיכיאטרית. נכון להיום הכללית היא הקופה היחידה שמספקת למבוטחים טיפול פסיכולוגי. בשאר הקופות אין בכלל פסיכולוגים והם מופנים למרפאות של משרד הבריאות. יש אפשרות לגשת לפסיכולוג פרטי ולבקש החזר על חלק מהסכום אך מדובר בבירוקרטיה פנימית של הקופה ואת יכולה לברר את הנושא טלפונית איתם.

כתבת בדיוק הפוך - כל קופות החולים מספקות שירות פסיכולוגי (בין אם בחינם או בהשתתפות עצמית) מלבד כללית. דווקא בקופות אחרות (מכבי לדוגמא) אין בירורקרטיה בכלל.

שלום אכן כפי שנאמר לך ניתן לפנות למרפאות לבריאות הנפש של משרד הבריאות ושל קופת החולים הכללית ולבקש טיפול. יש הבדלים בין המחוזות השונים וכדאי שתבררי בסניף אליו את שייכת מה הם ממליצים. בכל מקרה ניתן לפנות לשירות הציבורי של משרד הבריאות ולקבל טיפול בחינם או מוזל. קחי בחשבון שיש כיום מכשולים כגון תור המתנה ובירוקרטיה, אבל בסופו של דבר אפשר להגיע לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן קפלן. יש לי בעיה שמאד מטרידה אותי. אני בת 31 גרושה ואמא לשתי בנות בנות 9 ו-6. הבעייה שלי היא שהתחתנתי מאוד צעירה -בת 21 ובגיל 27 כבר הייתי גרושה . אני עובדת בעבודה מאוד מכובדת ,מפרנסת בכבוד את עצמי ואת הבנות,מחזירה משכנתא לבדי,דואגת מבחינה חומרית (ואני בכוונה מציינת חומרית)לבנות. אינני מחסירה מהן דבר - תמיד הבגדים הכי יפים,החוגים הכי טובים הבלויים הכי טובים שיש ולו רק בגלל הסיבה שלא ירגישו שונות מכיוון שהן בנות להורים גרושים. יש לציין שגם היחסים אם האב נפלאים והן רואות אותו המון . בקיצור הילדות מורעפות באהבה משני הכוונים. הבעייה שלי היא שעד לפני שנה בערך הייתי מאוד חזקה נפשית ,התמודדתי עם הכל אבל היום פשוט התמוטטתי - אין לי סבלנות לבנות, אין לי כוחות נפש ואנרגיות להשקיע בחינוך המנטלי - סתם לדוגמא - לקרוא להן ספור או להשקיע "זמן איכות" מה שנקרא... מהרגע שאני חוזרת מהעבודה - בערך ב17:00 אני כל הזמן לחוצה - לחוצה להספיק לבשל להן ארוחת ערב,לחוצה להספיק לקלח אותן,לחוצה שהכל ידפוק כמו שעון והן תהינה במיטות בשעה 21:00 לכל היותר,לחוצה לבדוק את השעורים של הגדולה ,לחוצה שהביית יהיה נקי ומצוחצח,לחוצה שלא יחסר אוכל ועוד ועוד ועוד,,, אני כל הזמן מוצאת את עצמי עצבנית ,צורחת עליהן ללא כל סיבה (הן מאוד תובעניות וזה פשוט מתיש אותי),הגעתי למצב - וזה מה שהכי מטריד אותי ואני חשה רגשי אשמה נוראיים שאני פשוט רואה בהן מטרד (אוי ואבוי לי על המחשבה הזו) אני כל הזמן חושבת רק על הרגע שהיום ייגמר והן יהיו במיטה ואני אתפנה קצת לעצמי. יש לציין שאין לי עזרה מאף אחד - לא מהוריי ,לא מחברות , ולא משום גורם,,, לפעמים אני פוחדת מהמחשבה שאני לא אוהבת אותן מספיק אם אני חושבת דברים כאלו ואני פשוט נחרדת מהרעיון,,, אני מחכה בכיליון עיניים לרגע שהן תגדלנה ותהינה קצת יותר עצמאיות וקצת פחות תלותיות , אין לי פשוט סבלנות אליהן בגלל כל בעיות הקיום היומיומיות האחרות. במקום להנות מהן אני פשוט כל הזמן מקטרת שקשה לי מנטלית וגם כמובן נפשית ופיסית. אני יודעת שהכי פשוט להפנות אותי לפסיכולוג אבל אני באמת מבקשת הכוונה ואני רוצה לדעת אם מה שאני מרגישה הוא נורמלי ? סליחה על האריכות ותודה על תשובתך . עירית

היי עירית, תנסי ב: http://msn.tapuz.co.il/chat/ForumMsn.asp?id=200 חוץ מזה, כדאי לנסות לקחת עוזרת לבית. עדי

עירית שלום המצב שאת מתארת אינו חריג, אבל אני לא בטוח שזה ינחם אותך. נשמע שאיכות החיים שלך נפגעת כיום וחוסר הסבלנות שלך כלפי הילדות מבטאת תחושת אי שקט פנימית שקשורה גם אליהן, אך בוודאי גם לדברים נוספים. השאלה המרכזית היא כיצד את משנה את המצב, ולצורך זה צריך לנסות ולהבין קודם כל את הבעיה. האם יש עליך יותר מדי לחץ, האם חסרה לך תמיכה, האם זה קשור לזוגיות, אולי אפילו לדברים שמחוץ לבית כגון עבודה וקשרים חברתיים. פניה לטיפול פסיכולוגי היא דרך לבחון את הדברים הללו, אבל יש גם דרכים אחרות. הייתי מציע לך לשוחח עם האנשים שקרובים לך ולנסות להבין מה קורה ומה השתנה. חבל לחכות לכך שהילדות תגדלנה כדי למצוא שקט. אני לא בטוח שהשקט ימצא רק בחוץ עם ירידת עומס החובות. אולי מציאת השקט הפנימי כיום תשפר את איכות חייך ולא תצריך המתנה רבת שנים בתוך תסכול. בברכה ד"ר אורן קפלן

עירית, אני ילדה (כבר מתבגרת) שיש לה את הבגדים הכי יפים החוגים הכי טובים אבל זה לא שווה כלום כי מה שבלב שלי זה בור עמוק וחלל גדול של חוסר תשומת לב מאמא, שתמיד דאגה שהבית יהיה נקי והאוכל יהיה מוכן... חסר לי את השעות של סתם לשבת ולדבר עם אמא חסר לי את הרגעים שאמא קוראת לי סיפור שאמא הולכת איתי לסרט והכי חסר לי זה אמא רגועה שכיף לעשות איתה שטויות ולצחוק איתה. את חייבת להבדיל בין העיקר לטפל , עצרי רגע קחי פסק זמן וחשבי מה באמת חשוב, נכון לפעמים דינמיקה של היום יום שוחקת ולוקחת את הכוחות לדברים שבאמת חשובים, הבנות שלך לא יכולות להבין את זה ולא צריכות, מה שהם מקבלות זה אמא רק צועקת ולחוצה. כדי לך כן לדבר עם מישהו (פסיכולוג) כי לפעמים מישהו מהצד יכול להכניס אותך לפרופורציה ויכול להראות לך את הצד הטוב של כל דבר מה שאת בשחיקתך לא מסוגלת לראות כרגע, לסיכום הבנות שלך זקוקות לאהבה שלך ולאמא שמחייכת ומשדרת חיוך גדול וחיבוק חזק, את מחכה שהם יגדלו אך זכרי שאי אפשר להחזיר את הימים אחורה וכל הילדות של הבנות תשאר עם חלל כמו שלי ואי אפשר בשום גיל פשוט אי אפשר למלא את זה בחזרה. יפה שאת מודעת לכך שחל בך שינוי אך זה לא מספיק עליך לטפל בזה. אז קחי לך עוזרת שתנקה וקחי לפעמים את הבנות לאכול איתך ביחד בחוץ ולא לבשל.. וכו'...אפשר להשתנות רק צריך לרצות ולקבל עזרה נפשית המון הצלחה. תמיד אשמח לעזור

האתר עוסק בפסיכולגיה אבל משלב גם נושאי התענינות דומים הנעים בקוי מחשבה דומים. מומלץ!!! מי שמכיר- האתר שייך לסופרת והפסיכולוגית אילת פורת שכתבה בין השאר את הספרים "אם אין אני לי מי לי?" ואת "מעבר להרים". תהנו.

שלום מה כתובת האתר?

www.ayeletp.up.co.il

מהם "העברה" ו"העברה נגדית"? תודה!

לד"ר אורן השארתי שאלה בנושא התאהבות בפסיכולוג איך מתמודדים עם זה והאם זה קשור להעברה? אני נמצאת בטיפול ממושך והנושא הזה מאוד מכביד עלי?

אחרת שלום מקובל לחשוב שהתאהבות בפסיכולוג בהחלט קשורה להעברה. ההתאהבות אינה קשורה בהכרח למי שהפסיכולוג באמת בחייו הפרטיים, כיוון שזה צד שקשה להתרשם ממנו בחדר הטיפול, אלא לגבי מה שהוא מייצג עבורך. העברה אינה רק נטל אלא גם דרך להבין יותר טוב דברים שקורים לך גם מחוץ לחדר הטיפולים. אני מציע לך לשתף את הפסיכולוג במה שקורה לך ודרך זה תוכלי להתמודד עם ההתאהבות ולהעביר אותה אולי למימד רגשי אחר, כמו חיבה והערכה, כשאת ההתאהבות האמיתית תייחדי לדמויות במציאות החיצונית לחדר הטיפולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

הדר, שאלת על שני מושגים בסיסיים בפסיכולוגיה. התשובה יכולה להיות ארוכה מאוד. אני אשתדל לקצר. העברה - תהליך שבו המטופל מעביר אל המטפל התייחסויות ורגשות ש"מיועדים" לדמויות מן העבר. מטפל יכול להיות כל דמות מהעבר (הורה, אח/ות) וכו'. דרך ההעברה המטופל חוזר שוב על דפוסי התנהגות שאותם הוא חווה עם אובייקט זה או אחר - החזרה על ההתנהגויות הללו מאפשרת למטופל ולמטפל לראות ולהבין חוויות וזכרונות מודחקים ו/או לא מודעים. העברה נגדית - הרגשות וההתייחסויות הלא מודעות שהמטופל מעורר במטפל. לפעמים מטפל עלול לכעוס על מטופל, לחשוש ממנו וכו', וזה בלי הסבר רציונלי מוגדר. על המטפל לזהות בעצמו (או בהדרכתו של מדריך מוסמך) את ההעברה הנגדית, ואין לשתף בה את המטופל. HERA.

הדר שלום תשובתה של הרה מגדירה את המושגים הללו: העברה או טרנספרנס היא השלכה של המטופל על המטפל והטיפול דברים הקשורים לחוויות ומקומות אחרים. העברה נגדית או קאונטר טרנספרנס הוא המצב ההפוך בו מטופל מעורר במטפל תחושות הקשורות לעולמו הפרטי של המטפל ואינן קשורות בהכרח ישירות לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם מישהו יודע האם ניתן לבקר מישהו המאושפז במחלקה סגורה! בבית חולים לחולי נפש אם אין קירבה משפחתית? או לפחות האם יש דרך לברר את מצבו? תודה על כל תשובה שלא תהיה.

רויטל שלום תוכלי פשוט להתקשר למחלקה ולברר. לפעמים ניתן ולפעמים לא, זה תלוי במצבו של המטופל. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני רוצה לצאת חוצץ נגד תופעה שמי שנפצע והוא חלש, יש נטייה אוטומטית (לפעמים, עפ"י אבחון של מישהו) לשלוח אותו לטיפול פסיכולוגי. לא תמיד זה עוזר ולא תמיד זה מתאים,אפילו שפסיכולוגים הם אקדמאים. הרי לא כל בני האדם שווים , נכון?

היי ליצוף, טיפול פסיכולוגי בעיניי הוא מומלץ לכל בנאדם ובמיוחד אנשים שחוו חוויות קשות בחייהם על מנת לעבדן. כמובן, שטיפול פסיכולוגי המבוסס על שיחות מתאים לאנשים מסויימים- בעלי יכולת ביטוי בסיסית, מוטיבציה מסוימת וכו'. אבל יש כל מיני צורות טיפול- פסיכודרמה, טיפול באמצעות אומנות , ביבליותרפיה וכו'. כל אחד עם מה שמתאים לו.

ליצוף שלום יש גם מצבים הפוכים שאנשים שנפגעים ויכולים להיעזר בטיפול פסיכולוגי לא פונים כי פוחדים שזה יאמר עליהם שהם חלשים. אני חושב שצריך לתת לאנשים את האפשרות לבחור, לפתוח אפשרויות שונות לפיתרון. כל אחד יבחר מן הסתם את מה שהכי נכון עבורו. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה אי אפשר להתחשב באנשים שמעדיפים לטפל בעצמם בבעיות שלהם או לדבר עם אנשים שהם רוצים לדבר איתם ולאו דווקא עם פסיכולוגים, למה יש מוסכמה חברתית ששיחה עם מישהו מומחה לפסיכולוגיה יכולה רק לעזור? למה לא מקובל בכלל שלפעמים היא יכולה להזיק? ולמה את חושבת שלמי שלא רוצה לדבר איתם בהכרח יש בעיה בהתבטאות או במשהו אחר? אולי זה לא ככה? אולי הם סתם אנשים זרים ולא לכל אחד מתאים לדבר על העניינים שלו עם אנשים זרים , ואפילו הם פסיכולוגים?

שלום לכולם אני סובלת מחרדה כללית והתקפי פאניקה כבר בערך שש שנים. נשואה +2 בנות , עובדת , לומדת , מתאמנת בספורט כל החיים , אני בטיפול תרופתי כבר 4 שנים , שנתיים פרוזק , ושנתיים אפקסור , ישנו שיפור מסויים , אבל עדיין ישנם גם נפילות ארוכות (של חודשים שלמים) שבהם אני מרגישה תחושות חרדה כללית , חוסר שקט , ועוד כהנה וכהנה . התחלתי לפני כחודש טיפול פסיכולוגי , פסיכותרפיה רגילה , (לא טיפול קוגנטיבי התנהגותי) השאלה שלי היא , האם הטיפול הפסיכולוגי יכול להשפיע על האיזון הכימי שלי במוח , כי הרי מצבי חרדה הם חוסר בסרוטונין , אז מה יעזרו השיחות ? והאם מניסיונך אפשר לצאת מן הצרה הזו , או שזה עונש לכל החיים? בברכה יונית

אין לי מושג בקשר לבעיה הספציפית שלך אלא רק שפסיכולוגית אחת רשמה לי תרופות נגד חרדה, ואם יש לי חרדה בכלל, היא כנראה חרדה מפסיכולוגים. בהצלחה

יונית שלום אני לא מסכים איתך שמצבי חרדה הם רק חוסר בסרוטונין. אין אף מחקר שהוכיח זאת. טיפול תרופותי יכול לעזור ולאזן דברים מסויימים ולא פעם השפעתו הפסיכולוגית (עצם הידיעה שלוקחים תרופה) חזקה לא פחות מהשפעתו הפיזיולוגית. המחקרים דווקא תומכים בכך ששילוב בין פסיכותרפיה (טיפול בשיחות) ותרופות מביא לתוצאות מיטביות יחסית לכל אחת מהשיטות לבד. אני לא רואה הרבה ברירות, הטיפול התרופתי לבדו לא עוזר לך. כנראה שיש מתחת לפני השטח סיפור נוסף שאותו תצטרכי למצוא ולעבד בטיפול הפסיכולוגי. לחרדה יש מקורות פסיכולוגיים ולכן פסיכותרפיה עשויה לעזור לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי יונית, אני הייתי מאד ממליצה לך, בהמשך למה שכתב ד"ר קפלן, כן להתמיד בשיחות כי באמת שחרדות הרבה פעמים "יושבות" על קשיים רגשיים שונים. וברגע שמשחררים אותם ומדברים עליהם ולא שומרים בבטן, החרדה מופחתת. כדאי לנסות. מעבר לזה, אני ממליצה לך לבדוק טיפול בביופידבק. ללמוד לעשות הרפיות או מדיטציה. כך תוכלי יותר לשלוט בחרדות והן תפחתנה. אז יש גם פחות תלות בכדורים, לטעמי. הטיפול הזה יעיל בטיפול בחרדות ומתח.

אני אמנם "חדשה" בתחום ויודעת שאני סובלת מהפרעת חרדה רק מספר חודשים אך התחלתי טיפול פסיכולוגי ואני לא יודעת אם הוא אי פעם יפתור לי את בעיית האיזון הכימי וייתכן כי תמיד אני אהיה יותר חרדה מאנשים אחרים אבל הוא נותן לי כלים להתמודד עם החרדות האלו בצורה כזאת שהן לא יפריעו לי לנהל אורכ חיים תקין באופן קבוע.

לילית כתב/ה: > > אני אמנם "חדשה" בתחום ויודעת שאני סובלת מהפרעת חרדה רק מספר > חודשים אך התחלתי טיפול פסיכולוגי ואני לא יודעת אם הוא אי פעם > יפתור לי את בעיית האיזון הכימי וייתכן כי תמיד אני אהיה יותר > חרדה מאנשים אחרים אבל הוא נותן לי כלים להתמודד עם החרדות האלו > בצורה כזאת שהן לא יפריעו לי לנהל אורכ חיים תקין באופן קבוע. מעולה אולי אם יש לך חוסר איזון כימי את צריכה לשקול בנוסף טפול תרופתי ע"י איש מקצוע או לפחות לדבר על זה עפ הצטפל/ת הפסיכולוגי/ת אם לא עשית זאת קודם.

אילת שלום חפשי במנועי החיפוש תחת המונח Kleptomania אני לא מכיר מקורות מסודרים, אבל באנגלית יש הרבה חומר כתוב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום וברכה! אני בת 24 בעלת תואר ראשון במדעי המחשב ועובדת בעבודה מכניסה בתחום המחשוב. הבעיה שלי היא זו : מאד נהניתי מהלימודים מבחינה אינטלקטואלית ובזמן הלימודים לא היה לי בעיה אם התחום שבחרתי. משהתחלתי לעבוד במשך כשנה וחצי אני מרגישה שהעבודה הזו מדכאת אותי. אני לא אוהבת לעבוד מול המחשב למרות שאני מגיעה להשגים גבוהים בעבודה ולמשכורת גבוהה. יש לי חלום לשנות כוון לעבודה יותר פעילה ברמה האנושית ומעורבת עם בני אדם. אין לי ספוק מהעבודה שלי והשאלה שלי היא : האם יש צורך לחשוב על לימודים נוספים לשנות כוון? או אם יש אפשרות למלאות את החסר בשעות הפנאי ז"א האם לא הרגיש מבוזבזת בשעות העבודה שהם די רבות לא מצאתי עדין דרך לכך. למרות שאני עובדת אני מרגישה כאילו אין אני עושה כלום. יש לציין שמקום העבודה שלי נחמד אין לי בעיה עם אנשי הצוות שלי פשוט בלי סיבה הגיונית אני לא מוצאת את עצמי שם. האופציה היחידה ללימודים שיש לי לדעתי זה מקצוע שיותר יכול להתאים לי אבל עדין זה לא מה שאני רוצה. המקצוע שאני רוצה פשוט אין לי אפשרות לילמוד מאחר ואני לא יכולה להפסיק את החיים שלי ללמודים לכמה שנים טובות ללימודים מכמה סיבות. האם כדאי ללמוד מקצוע שעדיף לי ממחשבים ועדין הוא לא חחחחלומי? תודה מראש אפרת

אפרת שלום אני לא חושב שיש רק פתרון אחד לבעיה. יתכן שהסבה מקצועית הוא פתרון, אבל יכול להיות שבתוך התחום בו את עוסקת יש פתרונות נוספים. לדוגמא, לעסוק יותר בניהול אנשים בתחום המחשבים, לעסוק בתחום מעניין שצריך בו מחשבים, למשל, בחינוך, למידה מרחוק. כמובן שיש אפשרות ללמוד משהו חדש ואולי בהמשך הדברים גם יתקשרו אחד לשני. אני מתקשה להאמין שהמקצוע שבחרת לחלוטין לא מתאים לאופייך, בכל זאת בחרת בו. הוא כנראה לא מספק לך את כל צרכיך וצריך לחשוב כיצד משלימים את מה שחסר. אולי כדאי להתייעץ עם פסיכולוג תעסוקתי על כיוונים אפשריים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מחפשת מידע על טיפול בדמיון מודרך במחלות קשות, הפניה לספרים. ובנוסף האם יש מרכזים או מטפלים שתוכל להמליץ לי עליהם? תודה.

איריס שלום יש ספר שנקרא היפנוזה עצמית של אולמן ולמברו שתורגם לעברית. יש ספרים נוספים, לדוגמא ספר+קלטת של ד"ר ברוך אליצור. המטפלים בהיפנוזה עשויים להתאים גם לדמיון מודרך. אם תרצי הפניה תוכל לשלוח אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. אני מכיר בעיקר באזור המרכז. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני סובלת מדיסטימיה כ7 שנים ומקבלת פרוזק כשנה וחצי. בעבר טופלתי ע"י פסיכולוגית שלאחר שנה וחצי טיפול עזבה את מקום העבודה. הומלץ לי על המשך אך באוניברסיטה מסרבים לקבל אותי. בקופ"ח כללית אין פסיכולוגים ולבריאות הנפש איני יכולה לפנות כי אני עובדת במערכת. אין לי יכולת לממן פרטי- מה ניתן לעשות ??? האם אתה מאמין בטיפול ברשת?

שלום אישית אינני מאמין שהטיפול ברשת מספיק וכדאי למצוא פסיכולוג מתאים. בקופת חולים כללית יש פסיכולוגים אבל יש בעיה עם תורים ארוכים. תוכלי לפנות למרפאות חוץ של בתי החולים הכלליים והפסיכיאטרים שמקבלים מטופלים. למשל במרכז, בי"ח איכילוב. הטיפול הוא בחינם עם טופס 17 מקופת החולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום דבר ראשון רציתי להגיד שאני שמחה שהפורום הזה קיים. רציתי לדעת אם אתה מעוניין לדעת ממה התחילו לי התקפי החרדה ולמה. האם זה בסדר לשתף אותך בנושא?

בטוח שאורן מעוניין וגם אני אשמח לשמוע . . .

אן שלום הפורום פתוח לכל נושא שעולה ואת בוודאי מוזמנת לכתוב ולשתף. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום הסיפור מתחיל כך... בגיל 15 (כיום אני בת 21) ,צפיתי בסרט אימה, בית קברות לחיות 2.,באותו שבוע הכלבה שלי חלתה ,בזמן שצפיתי בסרט יצאתי לבדוק מה קורה עם הכלבה ,היא הסתכלה אלי בצורה מוזרה כאילו מנסה להגיד לי שהיא עומדת למות . יום אחרי הסרט הכלבה שלי מתה ואבי קבר אותה ליד א חד העצים ,בזמן שתליתי כביסה ,הסתכלתי לכיוון העצים והיה נדמה לי שראיתי את הרוח של הכלב מהסרט אימה,פרווה ארוכה עיניים אדומות חושף אלי שיניים ברחתי מהחדר כביסה לסלון התישבתי על הספה והתכווצתי ,אחיותי התחילו להקניט אותי והתחילו להגיד מילים שקשורות למוות ,כמו: גולגולת קבר וכו, מאז אני נמנעת להכנס לחדר כביסה שמחשיך אני נמנעת גם להסתובב הרבה בחוץ. היו לי חלומות אימה מהסרט,ותמונות רודפות אות י ,אני נמנעת מללכת להלוויות(כמעט שלא באתי להלויות של הסבים שלי),אני פוחדת מבתי קברות ... לפעמים חושבים שאני עושה הצגות אבל אותי זה לא מצחיק. אם יש לך שאלות תכת וב . תודה אן

יש לי תינוק בן בן 4 חודשים וילד בן 5 אחרי חיפושים מייגעים אחר מטפלת מצאתי מישהיא טובה שמהווה מבחינתי גם קצת תחליף אם שאין לי. גם תומכת אך לא דומיננטית מידי. השבוע נודע לי שביתה שחיה איתה נשאית איידס. הדבר מעורר אצלי פחדים קמאיים. עשיתי ברור מעמיק לגבי סיכויי ההדבקה והתשובות זהות: אין סיכוי. מה עלי לעשות מצד אחד זהו עוול לפטר ואולי גם בלי סיבה וכמובן כל הטרטור של חיפוש מטפלת תוך כדי עבודה מצד שני אני פוחדת שאני חלשה מידי מכדי לןהיות חלק מהטרגדיה הזאת , אפילו אם היא תשתדל לא לערב אותי. דרך אגב, היא כמובן הסתירה זאת מאיתנו אנא עזרתך הדחופה!

תראי, תבדקי את התפקוד שלה, ואז תחליטי. עדי

שוש שלום את נמצאת בקונפליקט קשה ביותר. השכל אומר שהפחד אינו הגיוני אבל אני מתאר לעצמי שמאחר ומדובר במישהי שמטפלת בילדיך כולל נגיעה וטיפול קרוב החרדה מובנת. אני לא חושב שיש לי את הכלים לפתור את הקונפליקט במסגרת הפורום. אני חושב שאת צריכה לעשות איתה קודם כל שיחה כנה ולחלק את רגשותיך. בסופו של דבר היא הסתירה ממך משהו, אולי מתוך ידיעה שהמידע היה מונע מראש את העסקתה. זו טרגדיה נוראית לאותה אישה וכעת את מעורבת בה וזו המציאות. העזרי בקרובים לך כדי להגיע להחלטה מושכלת שתאפשר לך לחיות עם מצפונך בשלום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. היכן ניתן לקנות "בובות אנטומיות" (כאלו שנין לאבחן בעזרתן פגיעות מיניות/גופניות אצל ילדים? תודה, יערית.

http://www.mahmad.co.il/mini/mekorot.html

יערית שלום במידה ואינך מומחית בנושא אני מציע לא לנסות לעשות אבחון בכוחות עצמך. פני לקבלת עזרה וייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מאוהבת בפסיכולוג שלי. בעבר העזתי לומר לו שאני נמשכת אליו, והוא טפח לי על שכמי על האומץ שהיה לי לחשוף את רגשותיי. אך המצב מאז החמיר, אני פשוט מאוהבת בו. כך שנורא קשה לי להיחשף בפניו. והדבר מעכיר את פגישותינו, אני כל הזמן בודקת את האיכפתיות שלו... הדבר מתסכל אותי מאוד - באתי לטפל בבעיות קיימות והאבסורד הוא שכעת נולדה בעיה חדשה! אני מאמינה שהוא יודע, כי שפת גופי בטוח הפלילה אותי. אני נורא מפחדת שזה לא נורמלי, שאני נחשבת חריגה בעניין אני בדילמה אדירה - האם לחשוף את רגשותיי (אולי סוף סוף יוקל לי) או שמא להספיק את הטיפול ? (מה שיקשה עליי מאוד) מה עליי לעשות ?!

ולא האחרונה. מה שלא תחליטי - זה לא יגמר בטוב (לא אם הוא אדם הגון) נסי להפחית נזקים - את כבר יודעת איך.

זו תופעה נפוצה, המסגרת הטיפולית יוצרת מצב שמאפשר התאהבות כזאת. מדובר באדם שמקשיב לך ומתרכז כל כולו בך ובבעייותייך, מגלה אמפתיה, בד"כ לא מבקר וגם לא נחשף בעצמו,כך שנוח מאוד להשליך עליו את כל הפנטזיות ולראותו בעיני רוחך כפי שהיית רוצה - להתאהב בדמותו כפי שהיא נמצאת בדמיונך על מנת להקל על חששך תוכלי לקרוא על תופעת ההעברה transference באינטרנט ו/או בכל ספר בסיסי על טיפול, בעיקר בגישה פסיכודינמית/פסיכואנליטית - בה נהוג להתייחס להעברה ככלי להתפתחות הטיפול. במוקדם או במאוחר הנושא יעלה ויהווה ציר בטיפול דרכו תוכלי לבדוק קשרים בינאישיים שלך בקיצור, עם כל ההתרגשות - זה בסדר וקורה לכולם, בואריציה זו או אחרת מומלץ לקרוא הפרק "אחת אפס לבריאות הנפש" בספרה של גפי אמיר - שם יש סיפור נחמד והתייחסות להעברה, גם ב"סערת נפש" של ד"ר יורם יובל ובספרים של ארוין יאלום (למשל- פרק המבוא ל"על הספה" לוקח לזה זמן לעבור, אם בכלל וזה בסדר - זה משרת את התקדמות הטיפול כדאי לדון בכך עם המטפל, תתפלאי שהוא לא יופתע ובינך לבין עצמך - את חשה שאת מכירה אותו על מנת להתאהב ממש או שזו התאהבות בפנטסיה ובתפקידו? בהצלחה ושלא תסבלי כל כך, זה כואב, אני יודעת

שיין שלום כפי שאסתר כתבה זו אינה תופעה נדירה ויש מקום להעלות את הנושא בטיפול למרות המבוכה. הדבר יכול להוות מכשול לטיפול אך גם נושא שיקדם אותו ואת הבעיה עימה הגעת לטיפול. הפסקת הטיפול באופן מיידי אינה נראית לי רלוונטית כעת. יש צורך לעבד את העניין בתוך המסגרת הטיפולית. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לכל העונים. שמחה לדעת שאני לא חריגה ושהתופעה נפוצה. בתקווה שלסיפור יהיה Happy End ברוכים תהיו, שיין

היי שיין בטח באת לפסיכולוג כדי לפתור בעיות מסוימות . האינטימיות והיחס המפרגן של הפסיכולוג הם מתכון מובן להתאהבות, ביחוד אם הוא גם נראה טוב, אבל לדעתי את צריכה לזכור את הסיבה המקורית שבגללה הגעת אליו, לזכור באיזה מצב משפחתי הפסיכולוג שלך. גם אני פעם הייתי צריכה ללכת ללכת לטיפול פסיכולוגי, ובדרך כלל זה לא ממש הצליח כי הקפדתי להפריד בין הרגשות שאולי קצת התחילו לפעמים להתפתח לבין המציאות הברורה מאליה. לדעתי חשוב להפריד ולדעת את המטרה של הטיפול הפסיכולוגי, ולהתמקד בה. אולי עדיפה לך פסיכולוגית אישה או שאת יכולה להמשיך עם הפסיכולוג הזה ולזכור את מה שכתבתי לך עכשיו. בכל מקרה,בהצלחה. :)

כן אלה כנראה השפעות הלוואי של צורת ריפוי זו. רק חבל שהפסיכולוג בתחילת הטיפול לא מציג את תופעות הלוואי של הטיפול. התאהבות, תלות וחוסר יכולת להתנתק. אשה שמתחילה טיפול פסיכולוגי לא יודעת על סכנה זו. וכשהיא בתוך זה לעיתים הנזק כבר נעשה ובמקום להתמקד בטיפול קיימת אובססייה לגבי הפסיכולוג. מה עושים עם פסיכולוג שמעודד מצב זה אולי זה מגביר אצלו את האגו ומה לגבי המטופלץ?

בני הוא ילד בגיל 11, אובחן לאחרונה כילד עם בעיות קשב ורכוז וזאת לאחר תלעות של אבחונים שכללו: אבחון דידקטי, אבחון פסיכולוגי, אבחון ניורולוגי. כשהגענו לבסוף לפרופ' תירוש שהוא מומחה להתפתחות ניורולוגית של ילדים, קיבלנו כותרת לבעיה שעד כה טיפלנו בתסמיניה בלבד ולא בבעיה עצמה. כמו טיפול בבעיה המוטורית והדיסגרפית שנתגלו כבר בצעירותו. בני גם טופל גם בשיטה הקינסולוגית לבעיות קשב ורכוז וביקר אצל פסיכולוג זמן רב. בנוסף כל משפחתינו עברה טיפול משפחתי אצל פסיכולוג, בכדי להתמודד עם בעית הקשב ורכוז של ילד בכור בין שלושה ילדים במשפחה. בני מטופל בתרופה שנקראת פרימוניל שהיא עוזרת לו כיום לעלות את הדימוי העצמי והבטחון העצמי שלו. עלה כמה רמות מבחינה חברתית ולימודית. באתרים רבים ממליצים הרבה על טיפול אלטרנטיבי שמאוד מצליח לצד אתרים שממליצים על טיפול תרופתי שלא פחות מצליח, המצב מאוד מבלבל ולא נותן מענה לשאלות במה כן לטפל בסופו של דבר. בברכה, מילה

מילה שלום אני מבין שאת מתייחסת לשאלה בנוגע לתרופות והאם לנסות גם בשיטות רפואיות אלטרנטיביות. מאחר ואינני יועץ בתחומים הללו אני חושב שכדאי להתייעץ בפורומים הרפואיים וכן באלו של רפואה אלטרנטיבית המצויים באתר זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בעיות קשב וריכוז יכולות לנבוע מכל כך הרבה סיבות.. תרופות אלטרנטיביות עוזרות רק בחלק מן המקרים וכך גם התרופות הכימיות - והסיכויים של כל אחת כמעט שווים.. ( בנוגע לתרופה אלטרנטיבית - את מתכוונת ל ST. JOHNS WART ?) ADD או ADHD לא תמיד מגיבים לתרופות רק משום שהסיבה לא תמיד נעוצה בכימיה של המוח. מניסיון, נוירולוג ילדים לא יהסס להוציא תרופות כמעט מייד... וזה כדי "להשתיק" את הבעיה. את חוששת שהילד לא מגיב לתרופות כימיות? תרופות אלטרנטיביות יעזרו אך ורק אם הגורם הפיזי יהיה שונה.. לא בגלל שהטבע עדיף על הכימיה. אם תקראי באתרים על הפרעות קשב, עדיין מנסים לעקוב אחר כל הגורמים מהם יכולה לנבוע הפרעת קשב - עודף סוכר, פחות מדי שעות שינה, וכו'. הילד נמצא בטיפול פסיכולוגי אישי? לדעתי כדאי.

שלום לכולם , הגעתי למסקנה כי יש לי מספר בעיות הדורשות טיפול מקצועי. שאלתי בעצת מספר חברים , ונותרתי מבולבל - לא הצלחתי להבין מהם ההבדלים בין טיפול פסיכולוגי ובין טיפול פסיכיאטרי . האם נכון שפסיכיאטר אינו רושם רק תרופות , אלא גם יכול להגיש טיפול פסיכולוגי ? האם ישנם מטפלים אשר הינם גם פסיכולוגים וגם פסיכיאטרים ? ואם כן - איך אני מוצא אותם ? אני מודע כי לחלק מהתשובות נדרשת יותר אינפורמציה לגבי הבעיות , אולם השאלות שלי הינם בבחינת אינפורמציה ראשונית כללית , על מנת להכיר קצת יותר טוב את העולם אליו אני נכנס. אני מניח כי לחלק מבאי הפורום ישנו ניסיון מה בענינים אלו , ואשמח לשמוע את דעותיכם. תודה לכולם , ג.

ג שלום פסיכיאטר הוא רופא שהתמחה בתחום הנפש ועוסק במתן תרופות כשיטת טיפול מרכזית. חלק מהפסיכיאטרים גם עברו הכשרה לפסיכותרפיה ועוסקים בטיפול באמצעות שיחות. פסיכולוגים קליניים אינם מטפלים באמצעות תרופות. שיטת הטיפול היחידה היא בשיחות. עם זאת יש גישות פסיכולוגיות רבות לטיפול, דינמי, התנהגותי, קוגניטיבי ועוד. צריך להתאים את הטיפול לבעיה שממנה אתה סובל, ולעיתים נדרש שילוב בין טיפול פסיכולוגי ותרופתי-פסיכיאטרי. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, מה ההבדל בין סוגי הטיפולים (דינמי, התנהגותי ועוד) והאם גם עובד סוציאלי מוכשר לעסוק בטיפול בשיחות ?

שלום רב, אני אם לשלושה ילדים בת שנה בת שלוש ובן שמונה בני בן השמונה בעת האחרונה לא מסתדר עם אחותו בת השלוש וזאת מציקה ודורשת את תשומת ליבו ואף מבטאת אהבה רבה אליו אך הוא אינו מחזיר בתמורה. הוא מיתעקש איתה רוב הזמן ומתייחס אליה כאילו היא בת גילו על אף כל הסברי ונסיונותיי להסביר לו שאין מקום לעקרונות ולדווקא אין הוא מבין וכך מהרגע שהוא חוזר מביס' זה צעקות ובכיות והם לא מסתדרים מה עוד שלבתי הקטנה בת השנה הוא נותן תשומת לב...ובת השלוש מקנאה ומנסה להצטרף למשחק אך הוא לא משתפה ואומר עזבי אותה היא תיפול אל תיגעי וכו' שאלתי היא האם יתכן כי ילד בן שמונה לא מבין את הסיטואציה למרות כל הסבריי? הוא ילד נבון אך עקשן איך אוכל למצוא את הדרך להבין האם הוא מתנהג בעקשנות או שמא הוא באמת לא מבין עניין אודה לתשובתך.

אושר, הייתי מציעה לך לא להתערב. הם צריכים ללמוד להסתדר ביחד, וזה לא בריא למערכת היחסים בין הילדים שההורים מתערבים. עדי

אושר שלום אני לא חושב שמדובר בעקשנות. ילד בן 8 מבין בוודאי במה מדובר והבעיה אינה בהבנה הקוגינטיבית אלא בחוסר יכולתו הרגשית להשלים עם המצב ולהתגבר. אני מציע לנסות ולהבין מה מפריע לו ולעזור לו במקום שבו הוא מרגיש חלש ופגוע. במידה והעניין מתמשך אפשר להתייעץ עם פסיכולוג ילדים או משפחתי כיצד לתכנן שינוי התנהגותי. בברכה ד"ר אורן קפלן

בן השמונה רואה בתינוקת בת השנה צעצוע חמוד ואהוב שכיף לשמור עליו. בת השלוש כבר מהווה איזשהו סוג של איום - היא כבר לא סתם תינוקת קטנטנה, אלא ילדונת עם אישיות משלה. סביר להניח שזו הסיבה שדווקא אתה הוא לא רוצה לשתף פעולה - זה כבר הרבה יותר מחייב! אני משערת שהוא לא עושה שום דבר בכוונה כדי להרגיז, אלא שכרגע הוא לא מסוגל או לא רוצה להתאמץ ולהיות חבר של מי שנתפסת כעת כאיום. בד"כ אלה דברים תקופתיים שעוברים אחרי זמן מה. אצל בנותיי (4,7) יש כל מיני תקופות של עליות ומורדות - אני יודעת שזה לא אותו מצב - אבל זה ככה תמיד עם אחים. לא נראה לי שהוא "עקשן". הוא פשוט יותר ילד ממה שנדמה לך...

אני בדיכאון כבר המון זמן!!! מאז הצבא לא מצאתי את עצמי בכלום. כרגע אני לא עובדת ובכלל בכל העבודות שניסיתי להתקבל לא התקבלתי כי אני חסרת ביטחון ומשדרת את זה. בכל התקופה הזאת אני רק "אוכלת את עצמי" (וזה ע"י אוכל כמובן)ונמאס לי מהמצב! אין לי כוח לחיות בכלל והכל חסר משמעות בשבילי וכבר שום דבר לא מעניין אותי. בנוסף אין לי גם אפשרות לשיחות עם פסיכולוג כי אין לי תקציב לזה.ואין סיכוי שאפנה לבריאות הנפש כי אני נגד זה. כולם מסביבי מצליחים ועובדים ואני לא רוצה עזרה אבל איך?

את לא נותנת לעצמך סיכוי לעזרה- אם אין כסף לפסיכולוג ואת לא רוצה לפנות לבריאות הנפש-איך תעזרי לעצמך??ממליצה לך כן לפנות לבריאות הנפש,ובהקדם האפשרי כי זמן ההמתנה גם ככה ארוך.בנוסף, יש לך גם אפשרות לפנות לפסיכולוג שעובד עם אחת מקופות החולים במחיר מופחת לכל פגישה. שווה לברר בקופת החולים שאת משתייכת אליה.

אני מסכים עם יערה. כדי לשנות צריך גם מקור לעזרה ותמיכה. צריך קודם כל להבין לעומק במה העניין ואם את בדיכאון ממש יתכן שאת זקוקה גם לטיפול תרופתי מעבר לשיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני אישה בת 26 נשואה+ילדה בת 10 חודשים. אני ובעלי עובדים במשרה מלאה ובתי נמצאת במשפחתון במשך שעות היום. אני ובעלי רואים את בתנו אותו מספר שעות. הבעיה: לבתי יש העדפה חזקה להיות עם בעלי ועם הסבתא(אמי) ואינה מראה כל אהבה כלפי שמתבטא בכך שאינה רוצה לבוא אלי כשהיא אצלם ואינה מפסיקה לבכות התנהגות זאת של בתי פוגעת בי מאוד ומתסכלת. יש לציין כי אני מרעיפה עליה המון חום ואהבה. אז מדוע היא אינה מחזירה לי אהבה???????? אנא עזרו לי להבין.

נטע, לכולם יש העדפות, גם לי היו העדפות להיות יותר עם אבא שלי. בסופו של דבר זה עובר. עדי

נטע שלום גם לי היו העדפות כאלה עקב גירושים של הורי אולי את לא מתיחסת אליה מספיק (קיימת סדנא שבה לומדים איך להעניק לילד אהבה) יש הורים שפשוט חושבים שהם מעניקים לילד מספיק אהבה .אבל באופן מעשי זה לא כך. לכן אני ממליץ לך לעבור את הסדנא הזו. גם על פי התאור שלך לגבי ביתך - זה פשוט מתבקש(על פי ניסיון אישי) חשוב לציין שיש להסביר לילד על דברים שהוא לא עושה נכון. לא חייב לכעוס ואף להכות.

נטע שלום לכל ילד תגובות אחרות והתנהגותה אינה מסמנת את חוסר אהבתה. עם זאת היא כנראה מגיבה אליך לגבי משהו. למשל, לפעמים ילדים שמרגישים ש"נזנחו" בשעות היום מענישים את הוריהם ע"י תגובת בכי וחוסר היענות. אין קשר לכך שבעלך לא רואה אותה אותו מספר שעות, התגובה היא ספציפית ויתכן שזה נוגע בה בהקשר שלך אחרת. אני לא יודע כמה זמן נמשך המצב אבל מה שמדאיג בו הוא לא תגובתה של התינוקת אלא העלבון שלך מולה. אם תרגישי שזה ממשיך להעיק כדאי אולי לפנות למרפאה לאם ולתינוק, יש כזו למשל באיכילוב במרפאה הפסיכולוגית. בברכה ד"ר אורן קפלן

נטע שלום אני חייב לציין שהמקרה שלך גרם לי לחזור שלושים שנה אחורה. שבשבילי זאת תקופה מאוד קשה. לכן הייתי רוצה להיות יותר מהורה באיך שטיפלת במקרה הקשה הזה. כמו כן הייתי שמח אילו הייתי שומע שהצטרפת לסדנא. מחכה לעדכון.

תומר היקר שלום לא הצטרפתי לסדנא היות ששמעתי המון תגובות על אנשים במצב כזה ובכל הפעמים נאמר לי שזהו מצב זמני ויחלוף בקרוב, ואין מקום לדאגה. לפי מכתבך התרשמתי שהמצב שונה מאוד, ומה שאתה עברת בעייתי ומורכב יותר ( זה לא המצב אצלי) בכל אופן ההיתי מעונינת לשמוע יותר על מצבך בעבר ( כמובן אם אתה מעונין) יום טוב נטע .

ביתי בת שנה וחצי ועד היום, דיברנו איתה רק בשפה העיברית. אני רוצה ללמד אותה אנגלית כשפה נוספת. שפת האם שלי היא עיברית ואני מדברת אנגלית ברמה טובה ומסוגלת להקנות לה את השפה. השאלה היא איך עושים זאת. אבקש לקבל ייעוץ במס' אפיקים: 1. אבקש לקבל ייעוץ מקצועי בנוגע להשלכות הפסיכולוגיות של התהליך על הילדה. 2. אבקש לקבל הפנייה למקורות בעיברית/אנגלית אשר יכולים לכוון אותי בביצוע התהליך הלכה למעשה. 3. אשמח לקבל תגובות ועצות מהקהל הרחב בעל הניסיון בנושא. בברכה, מיכל

מיכל שלום כדאי לפני התחלת הלימוד להבין מה את רוצה להשיג בכך. קוגניטיבית אין בעיה בעניין, ילדים תופסים מהר שפה בגיל הזה, אבל צריך לראות האם אין כאן שאיפה למשהו שלא יועיל לה ויכניס מתח או אי שקט לבית. הפתרון הרציני היחיד הוא לדבר איתה באנגלית. צריך להיות עקבי ולתת חשיפה ממושכת, לא רק מול תוכנית טלביזיה כזו או אחרת: העברת שפת השיחה בבית לאנגלית, מטפלת דוברת אנגלית, וכדומה, יביאו לתוצאות. אם הכוונה רק ליצור תשתית לעתיד אפשר בהחלט לחכות עם זה כמה שנים, אלא אם אתם מוכנים באמת להעביר את התקשורת הבינאישית בבית לשפה האנגלית ולהיות מודעים לכך שהשימוש בשפה בכלל, האנגלית והעברית, תואט. בברכה ד"ר אורן קפלן

נעים מאוד וערב טוב. אני מחפש אחר נושא לניסוי הקשור בפסיכולוגיה היתפתחותית כלומר האם גורם סביבתי כלשהו (אימון, רקע תרבותי רקע סוציואקונומי וכ"ו), משפיע על התפתחות קוגנטיבית ואיך?(מיומנות מרחבית לדוגמא.) נשמח לקבל את עזרתך המיידית. תודה מראש D&M !

סטודנט שלום במצב הבטחוני הקיים חשוב ומעניין לבדוק כיצד החיים בצל המתח והטרור משפיעים על תפיסה בכמה היבטים: של האחר והזר, של הביטחון האישי, הביטחון העצמי, תפיסת המוות, ועוד. בברכה ד"ר אורן קפלן