פורום פסיכולוגיה קלינית

כל כמה חודשים מתפתח ביני לבין אישתי ריב על אותו נושא בו היא טוענת כנגדי (ובצדק) עד כמה אני מסוגר בעצמי לא משתף אותה לא מדבר לא יוזם ולא יוצר עניין כלשהו . ברוב המקרים יש הרבה בטענות אלו , אני מרגיש שזה נובע מחוסר עניין שהתפתח אצלי בשנים האחרונות מעין קשיחות נפשית מסוגרת המובילה אותי לחוסר יוזמה וחשק לעשות דברים אפילו לעצמי . וזה כולל פחד משינוי המסלול השיגרתי כמו קבלת יעוץ פסיכולוגי . היום אחרי הריב האחרון נשברתי והחלטתי לפנות ליעוץ . אך איני יודע איזה סוג יעוץ אני צריך (פגישות עם פסיכולוג , קבוצות תמיכה וכו') . אשמח לקבל עצה למי עלי לפנות .

לפי דעתי- אלת רוץ ליעוץ! נהג לפי עצתי-שמע לי! :כתוב לה מכתב יום 1 כשתילך לעבודה כתוב לה מה אתה מרגיש ותבטיח להשתפר תציע להכין אוכל לילדים לעזור בעניני הביצ תעה מה שברצונה ועזור לה להיות מרוצה 2-תשאל אותה איזה יום אחד בערב בעדינותץ רבה איך היא חושבת שאתה יכול להשתנות אוךלי תץלכו למסעדה יום 1 - תרצה אותה פשוט אוךלי תרקוד איתה בדיסקוטק ןגן נסה ללא פסיכולוג ורק אם אין ברירה לך מה אתה אומר? כצתוב לי............

רון שלום בעיקרון פתוחות בפניך שתי אפשרויות, ייעוץ אישי או/ו ייעוץ זוגי. במידה ואתה מרגיש שהבעיה ממוקדת בזוגיות שלכם יש מקום לפנות ביחד ליייעוץ זוגי. אם אתה מרגיש שיש כאן בעיה שבעיקר ממוקדת בך ומשפיעה גם על תחומי חיים נוספים שלך, עדיף אולי להתחיל ממפגש אישי, זאת גם אם המוטיבציה הראשונית החלה מטענותיה של אשתך. תמיד אפשר להתחיל במסגרת אחת ולעבור, אפילו עם אותו המטפל, למסגרת אחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום רב לפני כחודש חודשיים התחלתי להרגיש לחצים בחזה, דבר שמאוד מעיק עלי. יכול להיות שזה קשור לעצם היותי לחוצה ו\או עצבנית? אני גם לוקחת את כדורי הרואקוטן אז אולי זה קשור אליהם? אני בת 21 אודה לתשובה. תודה

שלםו בגיל כזה מסוכן להיות עצבנית! שאלה לי אלייך! 1- את מעשנת? 2 יש משהו שמציק לך מאוד מאוד בזמן האחרון ואת שומרת אותו בבטן? האים את לחוצה מאיזושהי סיבה או עצבנית? מהו מקצועך? אולי זה יעזור לי להבחין מה מקור הכאבים והלחץ!

שני שלום מעבר לבדיקות שגרה שכדאי לעשות בהתייעצות עם רופא המשפחה, יתכן שאת סובלת מהתקפי חרדה. תוכלי לקרוא יותר במאמר הרצ"ב: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אחרי הרבה שנים של זילזול בעצמי, קיבלתי החלטה לגשת לטיפול כדי לאתר את המנגנון של הרס עצמי (ללא אובדנות) שגורם לי לאכול כשרע לי, שגורם לי להכשיל את עצמי, שגורם לי להשתמש בדיווליואציה כמנגנון הגנה עיקרי, שגורם לי להיות ביקורתית מאוד כלפי עצמי, ובעיקר - שגורם לי לא לאהוב ולא לכבד את עצמי. אני יודעת שעצם ההחלטה לטפל בזה היא התחלה טובה. על איזה סוג טיפול היית ממליץ כדי לטפל בבעיה? (פסיכואנליזה, התנהגותי, התנהגותי-קוגניטיבי וכו'). תודה, נילי

נילי שלום בעיקרון אני חושב שמתאים טיפול בגישה דינמית. אני לא חושב שטיפול התנהגותי מתאים לך לפי התיאור שנתת. תוכלי לקרוא על טיפול דינמי בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סטודנטית לפסיכולוגיה, אני יודעת מה זה. תודה על ההמלצה.

שלום, אני תלמידת תיכון במגמת מדעי החברה. אני כותבת עבודת גמר בפסיכו' לבגרות. במהלך העבודה קראתי כמה מאמרים מדעיים, ובהם הופיעו שני מושגים שאיני מכירה אותם. אני אשמח מאוד אם תוכל לעזור לי ולהסביר לי "בעברית פשוטה" מה פירושם. המושגים הם: העברה ו-העברה נגדית. תודה רבה רבה, עלמה.

שלום לך ! אני שמחה לשמוע שאת כותבת עבודת גמר בתיכון גם אני כתבתי. לגבי המושגים ששאלת את יכולה לפנות לכל לקסיקון למושגי פסיכולוגיה והוא יסביר את המונחים. נראה לי שהפורום לא נועד לתרגם פרושים ולהקל עליך חיפוש, אם לא תמצאי זה משהו אחר , אך יש זה נמצא ואת האמת אני לא מתכוונת לעשותאת זה בשבילך לא מכוונת רעות אל מהעובדה שזה נמצא בחדר שלי ואין לי כל כך כוח ללכת ולהביא לך הגדרה שתוכלי לכתוב אם שם המחבר והמקום ממנו לקחת את ההגדרה. כל דבר שאת כותבת בעבודה והוא לא שלך חייב להיות מצויין בבילוגרפיה . שבת שלום

על קצה המזלג: כאשר מטופל מתחיל להתנהג כלפי המטפל כאילו הוא מקור הבעיה למשל: כאשר מטופלת מתחילה לכעוס על הפסיכולוגית שלה ולהתנהג כלפיה כאילו היא עצמה האימה שלה . העברה נגדית זה כאשר הפסיכולוגית גם נופלת באותו הפח , ומפתחת תגובות ריגשיות כלפי המטופל -כעס שינאה אהבה וכ"ו. בין השאר זו אחת הסיבות שעל פי חוק נאסר כל קשר מיני בין מטופל למטפל מפאת החולשה ובילבול הרגשות. הנה שני לינקים שמצאתי ברשת: http://sphere.haifa.ac.il/~narkis/Prob.htm http://www.livnay.ws/maamar1.htm שלך בטירוף קל הפסיכי.

עלמה שלום קיבלת כמה התייחסויות, מה שיש לי להוסיף הוא ששתי התופעות הינן דוגמא למצב בו בקשר בין שני אנשים מתערבים דברים שנובעים יותר מדברים חיצוניים לקשר מאשר בקשר עצמו. לדוגמא, בהעברה המטופל מתייחס למטפל ולסיטואצית הטיפול בדומה למקומות אחרים כגון עם הורים, מורים, או אנשים אחרים, ובהעברה נגדית המטפל מתייחס למטופל לא רק בשל מה שקורה בחדר אלא לדוגמא, בגלל שהמטופל מזכיר לו את הילד שלו. שני המונחים נתפסים כיום כדבר טבעי בתוך טיפול וקשרים בין אנשים. איננו חיים בואקום ולכן אנחנו משליכים על מסגרת אחת, דבר שקורים במסגרות אחרות. הטיפול הפסיכולוגי הוא מקום שבו תהליכים כאלה קורים בעוצמה גבוהה יותר ועל מטפל מיומן לזהות תהליכים כאלה אצל המטופל וכמובן אצלו עצמו, ולהיעזר בהם ככלי בטיפול. בהצלחה בעבודה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום רציתי רק להודיע לך שקידמתי את הנושא של מעבדת השינה ,קבעתי תור לרופא משפחה בשביל הפנייה למעבדה ליום שני 24/12 אני אדווח לך איך זה מתקדם,אם זה בסדר .

בהצלחה אן

שלום[אנא למרות האורך קראו כל מילה זה חשוב לי ולמשפחתי! שמי נטלי כהן ואני בת 16 וחצי מגיל 15 בערך אני עוברת משבר בבית הבעיה היא כזו: אמא ללא עבודה- אחותי הקטנה לא ככך" לומדת- וחבל עליה כי יש לה פוטנצייל אני ברוך השם הגעתי לתיכון המצטיין ביותר בעיר ובו כל שנה זכיתי בתעודת הצטיינות אני ממש אוהבת ללמוד- מאוד שקדנית מסודרת ושואפת להיות רופאה בעתיד מה שקורה בביץת הוא דבר כזה: אמא- כל הזמן מתיחסת אלי לא יפה זה ל א שהיא לא אוהבת אותי כי היא מתה עלי ושנינו בשר ודם 1 של השנהי מה שהיא עושה זה דבר כזה: או שהיא מצווה עלי כל הזמן-או שהיא צורחת עלי בלי שום סיבה-"למה לא שתפת את הכילים שבעצם רק זזתי סמ" 1 לבית השימוש" וגו אם היא לא צועקת היא כל הזמן נותנת פקודות מעבירה ביקורת הוצאתי מאה אין תגובה ואפילו לא חיוך למרות שלמדתי חודשיפ למבחן בעמל רב ובאופן עצמי זה לא מה שמפריע אלא אם הוציא 80 נ וזה הכי גבוה בכתה היא תאמר" למה לא 100" וגו לא נעים לי בזמו האחרון בחברתה למרות שהיא אמי! אני חולה עליה ולא יכולה בלעדייה אך משהו מפריע לי בכל יום שאני לומדת משעת 0 עד 4 וחוזרת הבייתה עיפה ותשושה ללמוד להכין שיעורים וללמוד למבחן בקושי אוכלתןגו אין אפילו יחס- אין שלום אין סליחה תודה בתיאבון וגו(חוסר נימוס) היא כל הזמן מלחיצה אותי אומרת לי מה לעשות ואיך להתנהג עם חברי וחברותי וגורמת לי תחושת חוסר בטחון מחריכה להתקשר למורה מתוךל דאגה שלא ברור לי משהו ובעתם לא מביהנה שלא תמיד כל מורה הוא טיפוס נחמד וכה נחמד לצלצל אלין- אחכ" אני יחטוף הרי צעקות שוב אני חוזרת- אני ממש אוהבתץ אותה את אבי ואת משפחתי אך האוירה בבית היא מאוד לא נוחה ונעימה לי וגורמת לי לרדת גם בלימודים כי או שמלחיצים אותי עד מוות או שחוזרים מליון פעם על אותו דבר לגרום לי חוסר בטחון או צועקים או מקללים הורי גם רבים לפעמים אבא רוצה אותו ואמא חוסכת כי מובטלת שנה ויש מיתון אמא חוסכת שומרת ודואגת ואפילו סבתא מבשלת לנו במקומה והוא רוצה בית אתם מבינים(מישקורא) - מרוב שדואגים לי זה הופך לאוירה שלא טוב לי בביתץ מה אאשה? לאן לפנות? רק אלא תגידו לי ללכת למורה יועצת וגו כי איני מעויננת בדבר שלא יםפגע במניטין שלי תטודה ליליה טוב אנא עזו לי!

שלום יתכן שלפני שאת פונה לייעוץ חיצוני יש מקום לדבר עם אמא בצורה ישירה. במידה ואת חושבת שיהיה לך קשה לדבר איתה בעל פה, אפשר לכתוב לך מכתב ובו לפרט פחות או יותר את כל מה שכתבת לי. למעשה את יכולה אפילו להראות לה את ההתכתבות שלנו. יתכן שאמא טרודה בענייניה ולא שמה לב לכך שהיא מתנהגת אליך בצורה לא מכובדת. אולי אם תסבירי לה את הדברים בצורה יפה ורגועה היא תוכל להשתנות, כי בסך הכל, כפי שאת כותבת, אתן אוהבות אחת את השניה. במידה והכיוון הזה יכשל אולי אין ברירה וצריך לקבל ייעוץ מגורם חיצוני כמו היועצת או פסיכולוגית בית הספר. אגב, אין בכך כל בושה ואין סיבה שזה יפגע במוניטין שלך, להיפך, זו מאוד בוגר ורציני לנסות לפתור בעיות ולא לשמור אותן בבטן. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום דר" תןדה רבה לך מכתבים,מתנות,שיחות וכדומנה לא עזרו מימים ימימה לעולם היא לךא השתנתה כנראה שזה מחינוך שגדלה בבית ב ו היה לחץ וגו אבל בבית סבי וסבתעי שיבדו לחיים ארוכים אין ולא נשמע כדבר הזהז בביתי וזה מציק לי ועוד דבר.... אם היועצת לא אחת שאפשר לדבר ןלהתייעץ איתה וג לא חברה טובה שלי מה אעשה כן? שבת שלום ותודה.... בברכה........

יכולה לקום ועדה שתקבע כללים חדשים במקום דברים פסיכולוגיים שמועדים לכשלון כמו כל מיני ועדות וכל מיני איבחונים שהם רק מכשילים. כל מיני בעלי תפקיד ענייניים שהם לא פסיכולוגים לא עיניניים .

עניתי לך גם בהודעה שמתחת לזו וגם בעץ שבעמוד האחורי. אבל אני רוצה לחלוק על משהו שכתבת פה - איבחונים שמכשילים. אני באמת לא יודעת מהם אותם איבחונים מכשילים בעינייך; אבל יש חשיבות מאוד גדולה לאיבחונים פסיכולוגיים; אני לא טוענת שצריך לקבל את התוצאה של כל איבחון כתורה מסיני, אבל לומר שהם מכשילים זו טעות.

שלום אני לא כתבתי שהאבחונים מכשילים אלא שהועדות מכשילות, וזה שאת לא טוענת שצריך לקבל את התוצאה של כל אבחון כתורה מסיני זה לא סותר את העובדה שאלה מבחנים שמסתמכים עליהם כמו על תורה מסיני. נ.ב. חוץ מזה שאבחונים שנבנו לפי קריטריונים של מישהו ולפי אלף מחקרים לא חייבים להתאים לבן אדם שהתאימו אליו את האבחון ולא חייבים לשקף אמת כלשהי מלבד האמת של מי שבנה אותם.

קבוצה של אנשים שהם לא פסיכולוגים ויש להם יכולת לממן איזו תנועה נגד ועדות פסיכולוגים שדנות פסיכולוגים אחרים/קולגות , וככה תהיה "רשות שופטת" לעניין הזה/ לאנשים-מקרים האלה , והצדק לא רק ידובר אלא גם יעשה!

ליצוף שלום אני מבין שהנושא ממשיך להטריד את מנוחתך. אני בספק אם הקמת גופים ציבוריים תרגיע באמת את מה שמפריע לך ואת תחושת העוול שאת מרגישה שנגרמה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא מדברת על עצמי אלא על עשיית צדק ותיקון מצב קיים , בלי קשר לתחושות שלי. למה לא התייחסת באופן ענייני להודעה שלי?

אתה לא מבין שבאמת יש פה בעיה, בלי קשר לתחושות שלי?

אבל בואי ותראי לי אנשים שיהיו מוכנים לשבת בועדה כזו. למי שיש את היכולת למממן דברים, יש את סדרי העדיפויות שלו, ועוד לא ראיתי אף אחד מהח'ברה האלה, שמוכנים להשקיע דווקא בתחום הזה. אם יש להם מספיק כסף, הם ידאגו קודם כל לת.. שלהם - לא תראי שמאשפזים מי מהם בצורה כפויה, כי בדרך כלל בעל המאה הוא בעל הדעה; עצוב אבל נכון. למי שיש כסף יש קשרים, ומי שיש לו קשרים בד"כ מסודר גם מבחינת הטיפול הנפשי שהוא כן/לא מוכן לקבל. מאידך - איך אנשים שאינם פסיכולוגים ושלא מעורבים בצורה מקצועית בתחום של בריאות הנפש יכולים לשבת בועדה כזו? על-סמך מה הם יקבלו החלטות???

אנשים שאינם מעורבים מקצועית בתחום הנפש או כפסיכולוגים יכולים לבקר את מערכת בריאות הנפש בצורה עניינית (כמו מבקרת המדינה). את בעצמך מתארת מצב שמפלה לרעה מעוטי יכולת. לבטח ימצאו אנשים אינטלגנטים לועדה כזאת, כי במצב הקיים היום אין לזה לגיטימציה וצריך רק לעורר אותה ולהגיש את הרעיון בצורה אטרקטיבית.

שלום, אני בן 17.5 וסבלתי מהתקפי חרדה, כרגע אני מטופל בסרוקסאט ובאמת המצב יותר טוב. רציתי לדעת אם יש לי סיבה לחשוב שאני לא יצליח להתמודד עם השירות הצבאי? והאם הצבא הינו גוף שמקבל ועוזר במקרה שהבעיה ממשיכה לי במסגרת הצבא? נ.ב הודעתי לצבא על זה שאני מטופל בסרוקסאט, בכל מקרה, אני מאוד מאוד רוצה לשרת בצבא אבל חושש.

ג שלום מאחר והודעת בצבא על השימוש בתרופה הם בוודאי יבקשו חוות דעת מהפסיכיאטר ו/או הפסיכולוג שלך. דבר איתו לפני כן והסבר את רצונך לשרת בצבא. שאל אותו לדעתו האם יש בעיה בשירות. במידה ולא, אין מניעה לשרות וסביר להניח שבמצב הזה יעדיפו בצה"ל לשבץ אותך ביחידה שתאפשר לך להתמודד עם החרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום אני לוקחת את הנושא של מעבדת השינה ברצינות, ומנסה לבדוק האם יש לי הנחה דרך קופ"ח. בזמן האחרון אני מרגישה שאני נכנסת לתוך עצמי,שאני מרגישה מטושטשת,ואז שמישהו קורא לי אני נבהלת,המצב רוח שלי משתנה כל הזמן ואני מרגישה שאני משתגעת.

אן שלום מה שאת מתארת יכול להשפיע גם על השינה, אבל נשמע שכדאי לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי להבין מה קורה לך לאחרונה. עצם העובדה שאת מרגישה שאת משתגעת מספיק כדי לפנות לעזרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום אני מתה לחזור לטיפול אבל אני עדיין מבולבלת,לגבי מקום העבודה שאני נמצאת. כי אין כסף לממן את הטיפול,וללכת לשרות הפסיכולוגי בנהריה זה לא נראה לי הגיוני כי אני מתכננת לעזוב את העבודה בעוד 3 חודשים. זה מעודד אותי שאני יכולה לכתוב בפורום הזה.

שלום אן, איזה צירוף מקרים: בדיוק חזרתי הבוקר ממעבדת שינה מסיבות אחרות מאלו שאת מציינת. הבדיקה ממומנת, ללא כל השתתפות עצמית, ע"י כל קופות החולים, כמובן ע"י הפניה מהרופא המתאים (במקרה שלך פסיכיאטר ובמקרה שלי זה היה רופא אף אוזן גרון). מקבלים טופס 17 ולא מדובר בהשתתפות הקופה, אלא במימון של 100% - בימינו זו בדיקה שגרתית, אם כי אני מכין אותך שצריך להיות אדם מיוחד במינו כדי להירדם כש-17 אלקטרודות מחוברות לכל חלקי גופך, כולל לתוך האף. על כל פנים בהצלחה, אחד שלא הצליח להירדם שם והולך לישון במיטה הפרטית עכשיו

שלום לך תודה לך . אלקטרודות בתוך האף??????????????

שלום ד"ר, האם ידוע לך פסיכולוג/ית לילדים שעובד/ת בסביבות מודיעין. ממש מבקשת אם אפשר לקבל טלפון. תודה.

שלום לצערי אינני מכיר, אולי אחד המשתתפים בפורום ידע להמליץ בברכה ד"ר אורן קפלן

לי בת חריגה אני ובעלי ואחיה הגדול מאד אוהבים אותה לפעמים. מאד קשה הטיפול בה בבית היא נוגעת בדברים ומפילה בגלל תנועות אגרסיביות, שופכת דברים בלילה אינה ישנה טוב וכמובן מרטיבה בלילה. במשך היום היא נמצאת במסגרת טיפולית עד השעה 18:00 אך מהרגע שמגיעה הביתה משהו חייב להיות צמוד אליה בכל דקה. חשבנו על הוצאתה מהבית אך היא מאד מבינה ומבחינה רגשית היא מאד מתאימה לגילה בת 11. אנו מנסים לחשוב על טובתה וכמובן גם על טובתנו ואיננו מסוגלים להגיע להחלטה. האם אפשר לקבל כיוון מסוים מה אנו צריכים לקחת בהחלטה מסוג זה. התייעצנו עם הבן והוא אמר שהיא לא מפריעה בכלל והוא מאד אוהב אותה ואפילו נרתע קצת מהרעיון שרוצים להוציאה מן הבית. תודה

שלומית שלום הנושא שאת מעלה רציני מאוד ודורש תהליך מעמיק תוך לקיחת זמן מספיק להבין את ההשלכות של הוצאת הבת מהבית. אני מציע לך לפנות עם בעלך לטיפול וייעוץ משפחתי. יתכן שבהמשך תתבקשו להביא לפגישות גם את הבן והבת. זה מסוג הדברים שמעורר רגשות אשמה וקושי רגשי רב בכל דרך שתבחרו בה, חשוב להגיע למצב שתהיו שלמים עם החלטתכם לפחות בשלב הנוכחי אחרי שבחנתם את כל המשמעותיות של הדבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אמא לשלושה ילדים קטנים בת בת 7 בן בן 4 ובן בן 3. הילדים אינם מוכנים תמיד להשמע ולהענות להוראות כמו בזמן ארוחה, לשבת ולא לקום מדי פעם מהשולחן ועוד כמו: אם אבקש לחלוץ נעלים בחוץ לפעמים הם יתעקשו דווקא בתוך הבית, פותחים את המקרר ללא סיבה למרות שאני מבקשת שלא וכו'. אני מנסה בדרך של שיחות והסברים. האם צריך להתנות את הבקשות האלה בבקשות שלהם או בקניית דברים שהבטחתי לקנות להם? לפעמים אני ממש מרגישה חוסר אונים, כי אני נגד מכות (ואני בטוחה שזה לא מה שיעזור) וגם לא מעוניינת לצעוק. מה עלי לעשות?

רונית שלום קודם כל אני שואל את עצמי האם את צריכה להתמודד לבדך עם שלושת הילדים. במידה ואב הילדים נמצא בתמונה יש לו גם חלק בהתמודדות והחינוך בבית, ולא נשמע לפי דבריך שיש לכך ביטוי. ובאופן יותר ישיר לשאלתך. חינוך הילדים לא יסתיים בקח ותן. הגישה ההתנהגותית יכולה ללוות תהליך חינוך, וחשוב מדי פעם להיעזר בה, אולם היא לא יכולה ליצור תשתית של אמון וכבוד הדדי. צריך לבחון האם דרישותיך מהילדים סבירות, שכן יש גם אפשרות שאת דורשת סדר שילדים בני גילם עדיין לא מסוגלים לקיים, ואם הן סבירות צריך לראות כיצד יוצרים בבית אוירה של כבוד הדדי. רק כאשר תשתית כזו קיימת העונש מקבל משמעות אמיתית. אם תשארי תלוייה בעונשים בלבד הם יאבדו מהאפקטיביות שלהם תוך זמן קצר, ואז תשארי באמת ללא כלים. במידה ואת מרגישה חסרת אונים ורוצה הכוונה יותר ממוקדת יתכן שכדאי לך לפנות לכמה פגישות הדרכה וייעוץ אצל פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אוהבת למשש את קצוות שערות ראשי, חברתי אמרה לי שלפי תורת פרויד הדבר מרמז על חסך מיני. האמנם? ברצוני לציין שבתור ילדה קטנה אהבתי למולל את החוטים של שמיכת הצמר

סנדרה שלום הייתי נזהר משימוש במיתוסים מסוג זה. מישוש קצות השיער אינו מרמז דווקא על חסך מיני, בד"כ מדובר על סוג של הרגל שקשור להרגעה של לחץ או חרדה. לעיתים ההרגל נותר למרות שמקורו כבר אינו רלוונטי. במידה ואת מרגישה שיש לך קונפליקט עם מיניות, כדאי לעסוק בנושא בצורה ישירה דרך טיפול פסיכולוגי. במידה ואינך "מחוברת" לתוכן המיני, לא הייתי מגיע למסקנות בגלל הרגל כזה או אחר. אגב, אם ההרגל מציק לך, יש אפשרות להפסיק אותו באמצעות טיפול פסיכולוגי התנהגותי, אפשר גם להיעזר בהיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לאחרונה התחלתי לסבול מהתקפי חרדה נאמר לי שעליי לקחת תרופות ואני לא מוכן מפני שבעברי הייתי מכור לסמים קשים[הרואין] במשך 11 שנים היום .אני נקי כבר 5 שנים מכל סוג של סם ואלכוהול[אפילו סיגריות] האם יש איזשהו אלטרנטיבה אחרת טבעית אולי? בתודה מראש דוד שאוהב את החיים

דוד שלום גם אני סובלת מהתקפי חרדה. אני נגד תרופות,בחרתי ללכת לעשות אבחון לביו פידבק והמאבין המליץ על היפנוזה בשיטת EMDR, אני מאמינה בטיפול אלטנטיבי.

דוד שלום בהחלט אפשר לטפל בהתקפי חרדה באמצעות טיפול פסיכולוגי, ואכן לאור עברך בסמים רצוי להימנע כמה שאפשר מלקיחת תרופות (למרות שניתן לברר עם פסיכיאטר אם תרופות נוגדות החרדה בעייתיות מבחינתך). דווקא ההסטוריה של לקיחת סמים יכולה להיות קשורה להיווצרות התקף החרדה. זו תופעה מוכרת שכן הגוף "נבהל" ממה שקרה לו בעבר. החרדה היא ביטוי למצוקה נפשית ולא רק תגובה פיזיולוגית. להלן קישור למאמר על הטיפול בחרדה. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אכן לא רק שאני לא מוכן לקחת יש לי חרדה מכל מה תרופה שנכנסת לי לגוף לדוגמא הייתי אצל רופא השיניים ואיך שהוא הזריק לי את ההרדמה קיבלתי התקף חרדה או למשל אפילו רגיעון של הדס גרם לי להרגיש לא טוב מצד אחד זה טוב הפסקתי לעשן סיגריות לשתות קפה התחלתי לעשות ספורט כנראה שרק שיחות זה האפשרות שנשארה לי תודה על העצות אפשר להכנס לפה מידי פעם נכון?

שלום רב אני כותב בפורום בשם בדוי על בעיה שיש לחבר, לחבר שלי יש אחות גלי (שם בדוי) שמצאה חבר אשר אינו עובד כלל וחי על חשבונה. המצב בבנק רע מאוד , ישנו מצב שהבחור שחיי איתה מצליח להשפיע עליה יותר מההורים. מה יכולים ההורים לעשות עם היא מעל גיל 18, איזה כלים יכולים ההורים להשתמש כדי להשפיע עליה לעזוב אותו ולחזור לגור אצל ההורים. מה אפשר לעשות ? תודה דן

דן שלום זה תלוי במערכת היחסים בין ההורים לנערה. אם יש להם השפעה רבה עליה סביר להניח שתושפע מדבריהם. כך גם אם היא עדיין תלויה בהם כלכלית, הרי הם אינם חייבים לממן את הבחור. אם גם קודם השפעתם היתה מועטה סביר להניח שלא יוכלו לעשות הרבה, ולהיפך, ככל שהם יביעו יותר התנגדות כך היא תתעקש לעמוד על דעתה. בד"כ אני מציע לתת לנערה "להתבשל במיץ של עצמה" ולנהל את חייה בעצמה. אם אותו בחור באמת שלילי היא כבר תגלה זאת לבדה וגם תלמד שיעור לחיים. ואם הוא לא כל כך שלילי כמו שנדמה להם כיום, אולי דווקא יצא משהו טוב מכל העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב תודה על העזרה , קודם כל היא לא נערה היא ממנת את עצמה מבחינה כלכלית. היא כבר תקופה למעלה מי שנתיים עם אותו בחור וזה גורם להורים יותר ויותר להיות עובדי עצות. עם היא ממנת אותו כלכלית איך יכול להיות שהוא משפיע עליה יותר מההורים , יכול להיות שהוא מסמם אותה או משהוא ? בכל מקרה ההורים מאוד מאוד מודאגים לה ולשלומה היא עובדת עד השעות המאוחרות של הלילה כדי לממן אותו כלכלית. האם עליהם לקחת חוקר פרטי או בלש או ללכת לאיש מקצוע ? בתודה גדי

אני בת 26. מגיל 14-24 הייתי במערכת יחסים עם בחור שמבוגר ממני ב -8 שנים. מערכת היחסים הזו כללה סקס בלבד (מצדו), הוא אנס אותי פעמים רבות, רבות מאוד מאוד, מס' פעמים גם עם חבריו. אינני יודעת אם היה זה אונס, כי בכל פעם שנפגשנו ידעתי שזה משהו שיכול ואף סביר מאוד שיקרה. אני גם חולמת בכל לילה שאונסים אותי. האם אני סוטה כל כך? ענה לי בבקשה תשובה אמיתית. בתודה מראש מיה

מיה שלום את מתארת תקופה ארוכה של התעללות נפשית ומינית. מה שקורה לך כעת איננה סטיה אלא תגובה פוסט טרטאומתית לדבר קשה ביותר. את זקוקה לטיפול ועזרה נפשית כדי להתמודד בהמשך חייך עם עצמך וקשרים בינאישיים. תוכלי לפנות לקווי המצוקה לנפגעות תקיפה מינית. כמו כן באינטרנט באתר: http://www.macom.org.il אנא פני לקבל עזרה ואל תשארי לבד עם הזכרונות והצלקות. בברכה ד"ר אורן קפלן

התכתבות וירטואלית באינטרנט, מגבירה את בדידותי! נו! אתה מבין את זה לא, איזה פרומומים קבוצתיים יש למפגשים עם אנשים , אני זקוקה למגע אנושי חם, וגם אמפטי, ולא רק קולגות או חברים עם אינטרס. אלא קבוצות של אנשים, שמתכנסות, כמן אלכוהליסטים, לאנשים שנמצאים בבדידות מסויימת, בגלל שרב חבריהם נשואים, ולא התחתנו עדיין... תודה

טליה שלום אין לי כרגע מידע על קבוצות תמיכה ספציפיות שמתקיימות כעת. נסי אולי להתקשר למכונים לפסיכותרפיה כמו טריאסט שריג בת"א או המכון לפסיכותרפיה בהרצליה, וכן לתחנות לבריאות הנפש באזור, אני בטוח שישנן קבוצות שנפגשות סביב נושא זה. יש כמובן מסגרות שאינן טיפוליות, ברוב המקרים מדובר על פורומים של פנויים פנויות המבוססים בעיקר על אירועים חברתיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ידידה מקסימה שהיא ואני מכירים כבר חצי שנה . במשך חצי השנה לא היה יום שלא נפגשנו אצלה או אצלי . אני מאוד אוהב אותה והיא יודעת את זה. והיא גם יודעת את כוונותי אליה. היא יודעת שאני מעוניין ביותר מידידות. היא בת 25 ואני בן 22. במשך החודש וחצי האחרונים התקרבנו יותר . וזה בגלל המצב הנפשי בו היא נמצאת. היא תמיד אומרת לי שאני הבן אדם הקרוב ביותר אליה , ושהיא מרגישה את הצורך לספר לי על מצבה. אני מאוד דואג לה. היא לא יושנת בלילות , היא מתקשרת אלי בכל שעה בלילה. כל זה התחיל לפני חודש וחצי . היא עשתה מיפוי עצמות בגלל כאבים בירך ...וזה בסדר גמור אני חושב... אבל איך שהוא מישהו הכניס לה לראש הצילום מסוכן , ושאפשר לחלות בכל מני מחלות שלא עלינו. ומאז לפי מה שהיא מתארת לי נראה לי שיש לה התקפות חרדה , או דיכאון...לא יודע בדיוק.. היא אומרת לי שקשה לה לנשום , שיש לה התכווצויות בבטן , היא כל פעם שואלת אותי אם זה מסוכן מה שהיא עשתה... אם אני חושב שהיא לא הייתה צריכה לעשות את הצילום... חשבתי לעצמי שאם אני ייקח אותה לרופה מומחה לרפוא גרעינית שיגיד לה שזה לא מזיק אז זה יעבור לה.. אבל טעיתי .. והיא התחילה גם לקחת תרופת הרגעה (משהו בשם לוריול נראה לי)... אני כל יום יושב איתה עד מאוחר עד שהיא נרדמת והולך הביתה ... אבל היא מתקשרת אחרי חצי שעה... עד שאתמול היה קצת שונה... בכל פעם שאנחנו נרדמים אנחנו נרדמים בסלון אצלה...אתמול היא הציע לי לעלות איתה למיטה ולהישאר איתה עד הבוקר.... והיא בקשה ממני לחבק אותה כל הלילה.. אני ממש לא מרגיש עם זה בנוח...זה לא שלא הייתי רוצה להיות איתה...פשוט לא בנסיבות האלו... אני מרגיש שאני מנצל את המצב בו היא נמצאת ... אבל אני באמת יותר דואג לה ...כי היא אמרה לי שהיא רוצה לשתות כדורי שינה.. בבקשה ממכם תייעצו לי מה עלי לעשות ...אני לא רוצה שהיא תתמכר לאיזה תרופה... ואני לא רוצה שהיא תרגיש ככה...האם להמליץ לה ללכת לפסיכולוג .. והאם זה בסדר שאני ככה מצל את המצב???????????????????????????????????????? תודה רבה ...

אושר, כל הכבוד לך על הנכונות לעזור. כמות הקרינה בצילומים היא מועטה ובן אדם בריא עושה מעט מאוד צילומים במהלך חייו. היא עשתה את הצילום כי הייתה לה סיבה! אולי כדאי לדבר עם איש מקצוע כי אני חושבת גם שהחרדה נובעת מזה שלא גילו גם ממה הכאבים. בכל מקרה לשוחח עם איש מקצוע. עדי

אושר שלום חברתך נמצאת במצב רגיש והיא זקוקה לעזרה מקצועית. יתכן שמדובר בחרדה או דיכאון, ויש עוד אפשרויות, את הבדיקה צריך לעשות פסיכולוג מיומן. כדורי ההרגעה אינם פתרון לבעיה. יש צורך לפנות לטיפול פסיכולוגי ואולי לקבלת טיפול תרופתי שמתאים יותר לבעיה. אני בהחלט הייתי ממליץ לה לפנות לייעוץ בהקדם. חבל על הסבל שהיא עוברת. אני לא חושב שאתה מנצל את המצב, נשמע שהיא זקוקה לך קרוב אליה כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, אני יכולה לספר לך שפעם הייתי במצב זהה למצב שבו חברתך שרויה. יכלתי לבצע בדיקה מסוימת ולהיות בפאניקה מזה במשך כמעט שנה. הסיבה לחרדות האלו הרבה יותר עמוקות ממה שנראה, טיפול פסיכולוגי שבו יקבלו אותה כמו שהיא יכול לעזור לה מאוד, הבעיה היא שהיא לא מקבלת את עצמה כמו שהיא ואולי אף שואפת למושלמות, נשמע שהיא במצוקה קשה. אם תאמר לי מאיזה איזור אתם אוכל לשאול את המטפלת שלי אם היא יכולה להמליץ על מטפל באיזור הזה. אני לא מציעה לך להיכנס לקשר אינטימי עם אותה בחורה, כי היא עכשיו בסערת רגשות והיא לא בדיוק מרגישה שלמה (אני מניחה). בעתיד זה יכול ליצור כעס כלפייך מצידה. אם תרצה אוכל להמליץ על מס' ספרים. שירה

שלום לאחרונה נפרדתי מחברתי לאחר 6 שנים בהם עברנו באמת הרבה חוויות,וקשיים. הטענה של חברתי לפרידה הזו היתה מפני שהיא לא סובלת את ההורים שלי(ולא בגללי) ,כיוון שהם לא מתנהגים יפה אך היא תסכים להמשיך איתי את הקשר אם אסכים להשכיר דירה איתה,או לעבור לביתה שלה. ניסיתי להסביר לה שאמנם יש אמת בדבריה אך הורים לא בוחרים ,ושפשוט תנסה להתעלם מהתנהגותם כאשר הם לא מדברים לעניין,וניסיתי לאמר לה שחוץ מזה ,שנינו סטודנטים ולא נוכל כעת להשכיר דירה בכוחות עצמנו. ולכן אינני יכול להשכיר דירה כעת ,כי אם רק בסוף לימודיי(הכל אפשרי אבל זה יהיה מאוד קשה) ,ושבנוסף אינני מוכן לקיים קשר חד-צדדי בו אנו מכבדים רק את הצד שלה . היא לא הסכימה לתשובה כיוון שטענה שהיא לא נהיית צעירה (25) והיא לא מתכוונת להעביר עוד שנה/שנה וחצי שבהם היא "תסבול" את הורי עד שאני אסכים לעבור דירה . מה עליי לעשות?? שנינו בני אותו גיל ,ואהבתי אליה גדולה מאוד למרות שגם לי היו סיבות להפסקת הקשר כיוון שקיויתי שמשהו ישתנה ואכן ישתפר בהתנהגותה.

קלינטון שלום אני לא מבין לגמרי מדוע הוריך מהווים גורם כל כך חשוב בקשר, אלא אם גרתם אצלם בדירה בתקופה הזו. במידה וכן אפשר להבין שאם אין קשר טוב בין חברתך לבינם שהיא תרצה לעבור לגור איתך אחרי 6 שנים של קשר. השאלה האם הדברים מתחילים ומסתיימים בעניין הזה (למרות שהוא נושא רציני ביותר בקשר בין בני זוג ובוודאי ישפיע גם בהמשך). סוג התקשורת והמסרים ביניכם כפי שאתה מתאר אינם מה שהייתי מצפה לשמוע אחרי 6 שנות קשר. אני מתאר לעצמי שגם היא מבינה את המצוקה הכלכלית והשאלה כיצד אתם יכולים להגיע למכנה משותף שיהיה טוב לשניכם. אם אינכם מסוגלים להגיע לכך זה באמת מעמיד באור לא טוב את הקשר כולו. אי אפשר "לשפוט" ביניכם בלי לראות את התמונה המלאה. אני מתאר לעצמי שלכל אחד מכם יש את הסיפור והצד שלו. נסה לשבת איתה ברצינות ולראות איך אפשר להגיע לתוצאה משותפת שבה אין צד שמפסיד הכל ואין צד שזוכה בהכל. זהו אתגר חשוב לקשר שלכם בכלל כמודל לפתרון בעיות בעתיד, וסביר להניח שזו לא תהיה ההתמודדות האחרונה שלכם. במידה ותרצו יש אפשרות לפנות לייעוץ זוגי למספר פגישות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מחפשת מאמר בנושא "נרקסיזם", אודה על הפנייה למאמר או אתר העוסק בנושא זה. תודה, דנה.

דנה, לא ציינת אם אתרים באנגלית יכולים להועיל גם, לכן אני מצרפת לך רק קישור בעברית: http://www.geocities.com/simankria/MAGAZIN-6I.htm HERA.

דנה להלן קישור עם טקסט קצר ומעניין. רוב המידע אינו באינטרנט אלא בטקסטים בספרים ומאמרים אליהם ניתן להגיע בכל ספריה אוניברסיטאית למדעי החברה. http://pluto.huji.ac.il/~mskluger/narc.html בברכה ד"ר אורן קפלן

בעבודתי ישנה בחורה שלא מפסיקה לדבר בקול (ממלמלת) לעצמה במשך היום ! (שואלת/מתייעצת/מדווחת ומשיבה לעצמה על כל מה שהיא עושה) ברצוני לדעת ממה נובעת תופעה זו? וכיצד מטפלים בה?! תודה נורית

נורית שלום התופעה אינה מוסברת ע"י גורם אחד בלבד והיא קשורה למאפיינים האישיים של אותה בחורה. בעיקר מדובר בהתנהגות חריגה ועצם העובדה שאותה בחורה אינה מודעת למה שקורה לה מעידה על בעיה, בין אם באישיות או במבנה הנפשי ובין אם/ו בקשרים הבינאישיים שלה. כמו כן יכולה גם להיות בעיה נוירולוגית. אין אפשרות לטפל בכך ללא מודעות ושיתוף פעולה ממנה. אם יש אפשרות להתקרב אליה ולדבר איתה על הנושא ניתן יהיה לברר במה מדובר בדיוק. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מחפסת שדנה לבן שלי בין 20 כדי לשפר את האסרטיביות (assertiveness) שלו. אני רוצה שזה יהיה שדנה (workshop) קבוצתית באזור כפר סבא / לוד / תל אביב. ,תודה מירב

מירב שלום איני מכיר סדנאות כאלה, אני מציע לעיין בעיתוני סוף השבוע באזור מגוריכם וכן בעיתון העיר בת"א, בד"כ מוצעות בהם סדנאות שונות. בברכה ד"ר אורן קפלן

עכבר העיר המקוון: http://www.citymouse.co.il

היי הכרתי בחור חמוד מאוד, "מתאים" לי מהרבה מובנים. רק שתי בעיות ישנן: ראשית אין בינינו ניצוצות ומאחר ואני כבר בת 27 אני לא רוצה לבזבז את הזמן...אני טיפוס שנדלק מהר כשיש ממה, ואם לא-אז ההידלקות הראשונית מאוד חסרה לי גם אם אחר כך מערכת היחסים טובה ועמוקה. בקיצור אני טיפוס שצריך את הניצוצות. אבל יש לי דילמה כי כמו שאמרתי -הבחור ממש מקסים ומתאים לי בהרבה מובנים. בעיה שנייה- היו לו לא מעט אהבות עמוקות בשלות אהבות גדולות ואילו לי- לא. בעבר יצאתי עם מישהו בעל היסטוריה של אהבות גדולות וקינאתי בסתר בו ובזיכרון האקסיות. כל הזמן ניסיתי לדלות מידע איך היה עם ההיא ואיך היה עם זו, ובכל פעם נצבט לי הלב כשראיתי את עיניו מתרגשות כשסיפר עליהן... מאז האמנתי שאם אני אתרחק מבנים עם היסטוריה מכאיבה מדיי לטעמי- יהיה לי טוב, אבל קשה למצוא בגילאים האלה בנים חסרי ניסיון רב... מה עושים? אני גם ככה פחדנית איומה, מערכות יחסים זו לא המומחיות שלי. האם להיכנס למשהו שאני עלולה להצטער עליו ובכלל האם זה נכון שאם אלך כנגד עצמי- כלומר אנסה להתעלם מהעובדה שהריגוש ההתחלתי של הניצוצו ייחסר לי וחסר- האם לא כדאי פשוט לוותר? תודה רבה נטע

היי נטע, לדעתי כדאי לך ללכת לפי העצה הישנה והטובה מוטב ציפור אחת ביד מעשר על העץ... ניצוצות זה דבר זמני ושיחלוף אין לך שום ביטחון שההמשך יהיה מבטיח. לכן, אם הבחור מקסים ומתאים לך מהרבה מובנים פשוט חבל שתחפשי ניצוצות ותפנטזי על מישהו דמיוני במקום לטפח את הקשר עם הבחור האמיתי שמוצא חן בעיניך. וחוץ מזה, תשתדלי להפסיק לחשוב על העבר הרי ממילא אין לך שליטה על העבר של החברים שלך אז במקום זה תתמקדי בהווה ויותר חשוב בעתיד. תני לעצמך יותר קרדיט ותפסיקי עם ההשוואות בינך לבין האקסיות. בהצלחה

נטע שלום כתבת שהבחור נחמד ומתאים לך בהרבה מובנים. זו כבר סיבה לא רעה להמשיך ולבדוק את הקשר. לגבי הניצוצות, יתכן שהם יגיעו בהמשך, לא תמיד הם מנצנצים מייד. צריך לקחת בחשבון שאת הניצוצות לא יוצר בהכרח הבחור, אלא דמיונך. יתכן שמה שאמור לנצנצץ נחסם מסיבה כזו או אחרת על ידך בעיקר אם את סבורה שמערכות יחסים זו לא המומחיות שלך. לפי מה שאת מתארת הבעיה אינה בהכרח בבחור ותכונותיו אליו בתפיסת העצמי שלך וקושי מסויים במערכות יחסים. יתכן שכדאי לך להיעזר בטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם השאלות שאת מציגה. מהאופן בו את כותבת יש לי הרגשה שהעניין אינו מתחיל ונגמר בבחור הספציפי הזה ותכונותיו האישיות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב יש לנו ילדה בת שנה ובעלי רוצה שננסה להיכנס להריון בתקופה זו. הבעיה היא שאני חושבת שזה יהיה עוול אם אכנס להריון ואלד בעוד שנה לערך, לגדל שתי תינוקות... האם זה נכון פסיכולוגית לגדל ילדים בצפיפות כזו בגילאים? או שכדאי בעצם לחכות עוד מספר שנים על מנת לאפשר לכל אחד מהם את מלוא תשומת הלב? תודות יעל

יעל שלום, כאם לשלושה כאשר בין שני הבנים חש הפרש של 11 חודשים - אני יכולה להעיד שזה הרבה יותר קל ממה שחושבים בהתחלה. אז נכון שהכל אינדבידואלי ואת זו שצריכה להחליט אם מתאים לך בתקופה הקרובה לגדל שני תינוקות, אבל לדעתי היתרונות בעניין עולים על החסרונות. בשלב מסויים זה באמת קשה אבל יותר מאוחר כאשר הם מתחילים ליצור קשר ביניהם ולומדים אחד מהשני זה ממש כייף. פתאם הם פחות צריכים אותך כי יש להם את עצמם, המשחקים שלהם וההתעסקות בעולמם. מעבר לכך הרי במילא את קמה בלילה לחמם בקבוקים, להחליף וכו' אז למה לא לעשות את זה במכה ואחרי זה יש לך המון שנים לנוח... אצלי זה לא היה מתוכנן ולמרות זאת בהחלט הייתי עושה זאת בתכנון מוקדם. שוב, כמובן שאת צריכה לרצות ולהיות מוכנה ולא להרגיש חייבת או מוכרחה. ואם את לא שלמה עם זה תחכי כמה שנים, אבל השורה התחתונה היא יתרונות לילדים וגם להורים. אגבך את השלישית ילדתי בהפרש של 7 שנים וזה היה די מבאס (שכחתי מה זה...) ככה או ככה, שיהיה לך בהצלחה ובכייף.

יעל שלום כפי שאת רואה מתשובתה של שיר יש גישות שונות לעניין ובסופו של דבר זו החלטה אישית שלך ובעלך. אין כאן תשובות נכונות ושגויות, והשיקולים אינם רק של הפער בין הילדים אלא גם גיל ההורים וגישתם. אישית אני מעדיף להמליץ על פער של 3 שנים בין ילדים ובמידה והדבר אפשרי, אך זה בהחלט אינו משהו שאני עומד עליו או חושב שהוא ממש קריטי. הורים רבים מדווחים על יתרונות בקרבה רבה יותר בגילאים כפי ששירי מציינת, בעיקר לאחר כמה שנים שהילדים גדלים. זו צריכה להיות גם תחושתך האישית בנוגע לילד הנוכחי וכיצד הדבר ישפיע עליו. אם את לא בטוחה יש מקום להמתין שנה נוספת לפני הכניסה להריון, אך חשוב בכל מקרה שהדבר יבוצע תוך דיאלוג עם בעלך והסכמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לי ילדה בת 7 (שלישית מתוך 4) היא ילדה רגישה מאד ומאד צמודה אלי. מאד פרובקציונאלית אם מחליטה שהיא רוצה דבר מסוים היא מתרגזת מהר בוכה ומסרבת לאכול רק לאחר שיחות ארוכות ואבטחות שתקבל פעם אחרת את מה שביקשה מוכנה להרגע.היא מאד קנאית וכאשר סיבה מסוימת גורמת לה לקנא (אחד האחים או חברים היא מסוגלת מיד להיות ברוגז להרביץ לו או להעיף דבר מה שנמצא לידה) קורה מספר פעמים שהיא מזמינה חברה הביתה ואחרי כחצי שעה היא מחליטה שלא בא לה לשחק עם החברה (יש לציין כי היא חברותית ומקובלת מאד בכיתה) אני מאד מפחדת שיום אחד החברות יתעוררו ויפסיקו להגיע. היא בת אמצעית כאשר מעליה ילדה חריגה ומתחתיה תאומות בנות 3. יש לציין כי היא בעלת לקות למידה ומאד מתקשה בלימודים (כיתה א') היא מקבלת עזרה של הוראה מתקנת פעמיים בשבוע. היא אינה מוכנה לשבת איתי להכין שיעורים. היא אינה בעלת מוטיבציה לעבוד ולהכין את השעורים כך שהיא מאד מתוסכלת מזה. היא יודעת שקשה לה וגם שהיא חלשה בלימודים. אני מנסה להסביר לה את חשיבות הלימודים ומשתדלת להיות איתה רכה והכל בדחילו ורחימו. יש לציין שאני לא צועקת עליה גם כשהיא מתנהגת בצורה לא יפה. אודה להתייחסות המקצועית מה עלי לעשות?

שלומית שלום אינני יודע אם הדברים קשורים להיותה של בתך לקויית למידה, אבל ילדים רבים שסובלים מלקויות למידה זקוקים לעזרה גם ברמה הרגשית ולא רק בנושא הלימודים. לקות הלמידה מבטאת בד"כ התבוננות אחרת על העולם החל מגיל צעיר מאוד. כל הלמידה או החוויה האנושית נתפשת בצורה שונה החל מינקות, ולכן התוצאה אינה מתמקדת רק בלימודים. כמובן שגם התסכול בהווה, הן מהלימודים ואולי מדברים נוספים שלא מסתדרים בדיוק כמו שהיא רוצה. בנוסף, צריך לחשוב כיצד ההתמודדות שלה בתוך המשפחה משפיעה, מצד אחד עם אחות חריגה ומצד שני עם תאומות, זו מציאות מורכבת שמעוררת בוודאי רגשות שונים. אני מציע לך לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים. במצב הקיים יש לי הרגשה שהילדה היתה יכולה להפיק הרבה מטיפול פסיכולוגי תומך. לא מדובר בטיפול אקוטי, לא במצב חרום, אלא בתהליך איטי שיאפשר לה להתבטא מבחינה רגשית ולעבד את מה שקורה לה בפנים בצורה יותר מאורגנת. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת החמש לומדת בן חובה. הגגנת מספרת להם "סיפורי תורה" והיא אומרת להם שהם אמיתיים. היום הם למדו על שרה אימנו ועל כך שהיא מתה, ונקברה. בתי לקחה את הסיפור מאוד קשה. היא מאוד מטרדת מנושא המוות, דבר שעשיתי כמיטב יכולתי לא לחשוף אותה אליו. היא שאלה אותי בבכי היסטרי, מה זה למות? אם אני אמות, אם היא תמות? מי ישמור עליה כשאני ואבא שלה נמות. ממש לא ידעתי איך לענות על השאלות המטרידות האלה, כשלי בעצמי אין תשובות לשאלות. היא שאלה אם כשמתים נושמים? ואם לא,אז נחנקים?? מה לענות לה? איך למנוע את החרדה שלה?? אני מודה שגם לי יש פחד מהנושא ואני לא רוצה להעביר אותו אליה... אשמח לתשובתך תודה

לאמא שלום נושא המוות מטריד את האדם באשר הוא אדם, אולם יש תקופות מסויימות בחיים בהן החרדה גבוהה יותר. גיל 5 הוא בערך התקופה הראשונה בה יש גל חרדה כזה. הדבר נובע מההתפתחות הקוגניטיבית שבשלה מספיק לקלוט משהו ממושג המוות. הגל הזה חולף ומתעורר שוב בד"כ בגיל ההתבגרות סביב גיל 14-15. חשוב לענות לבתך ולהכיל את החרדה שלה. הסבירי שטבע העולם הוא שאנשים נולדים ואנשים מתים, אבל ששרה אמנו נפטרה בגיל מאוד מבוגר אחרי שהיו לה חיים ארוכים ומלאים. הפחד מתעורר פעמים רבות סביב דאגה של הילד להוריו, תוכלי להסביר שבד"כ רק אנשים זקנים מתים ושאתם הוריה תחיו עוד שנים רבות. תני לה להתבטא וראי כיצד היא מגיבה. ציינת שגם את מפחדת מהנושא ואולי לפני הכל כדאי שתבררי עם עצמך במה בדיוק מדובר. כאמור, החרדה מפני המוות טבעית ואוניברסלית, אבל יתכן שיש כאן משהו שדורש עיבוד רציני יותר מכך, כדי, כפי שאמרת, שהילדה לא תפתח את החרדה שמוקרנת ממך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אמא, בת דודה שלי נכחה בהלוויה של אימא שלי (הילדה הייתה בת 7 כשהיא נפטרה( עדי

שלום ביתי היום בת 16.5 שנים לומדת בכיתה י"א.במגמה יחודית ביולגית כימית. היא אינינה ריאלית אלא יותר אומנותית.אך מאחר והיא אוהבת את מקצוע הביולגיה והכימיה רצתה ללמוד שם.היא תלמידה שקדנית ולומדת הרבה כדי להשיג ציונים גבוהים. אך בעיתי היא כזאת: מה שהמורה לכימיה הסביר היא הבינה כשהיא באה עכשיו לעשות מבחן היא טוענת שהיא לא מבינה את החומר הפטור.צועקת משתןללת קוראת לעזאזל כל הזמן.אמא אמא אני ניגשת איליה מה אוכל לעזור לך? היא בוכה צועקת.אח"כ שותקת ושוב צועקת.היא גם לא למדה מספיק כיוון שהיו לה מבחנים אחרקים. מה עושים? כיצד אפתור את הבעיה הזאת? היא לא מוכנה לרדת משני מגמות אילו? עכשיו היא שוב צועקת מה יהייה מה יהייה? מה אני יכולה לעשות? אנא חיזרו אילי בהקדם בתשובה. בברכה מלכה

מלכה, אולי כדאי לקחת לה מורה פרטי לתגבור לקראת המבחנים הללו? עדי

מלכה שלום אני מציע לנסות ולהיעזר בגורמים המקצועיים בבית הספר, עם המחנך/ת, יועצת בית הספר, פסיכולוג/ית ביה"ס מהשירות הפסיכולוגי של העיריה. יש להם נסיון רב והם יידעו להמליץ לך ולבתך מה לעשות, האם מדובר באסטרטגיות למידה, בהתאמה של המגמה וכדומה. התקשרי מחר לבית הספר ובקשי להיפגש עימם באופן מיידי. נשמע שבתך בלחץ גדול וזה בפני עצמו מתכון לכשלון. תגובותיה הרגשיות החזקות מעידות על כך שמשהו עובר עליה בעקבות הלחץ וחשוב לראות כיצד ניתן להקל עליה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! אני בחורה רווקה בת 33, קשה לי מאוד ואני בטוחה שאני זקוקה לקבוצת תמיכה מלבד, טיפול פסיכולוגי, אנשים במצבי, שיכולים לעזור לי ואני להם , כמובן. אני מרגישה שאיני מצליחה בקשרים, מכיוון שאני באה עם ציפיות רגשיות גבוהות מאוד בקשרת וא כאשר זה לא מתמלא, אני הורסת את הקשר. אני לא מוצאת את מה שאני רוצה, בנוסף יש לי אקס מיתולוגי, אליו אני מנסה לרוץ עם כל משבר. הוא מצידו אינו פנוי אליי, ואז אני נשברת. אני בחורה, חכמה, מצליחה בעבודה, אבל רגישה מאוד, נפגעת בקלות, ולקחת ללב כל דבר, מאוד קשה לי, האם אתה מכיר איזו קבוצת תמיכה מתאימה, יכול להמליץ לי? תודה, טליה, אני גרה באזור השרון, ולא אכפת לי גם להגיע לתל-אביב.

טליה שלום ישנן קבוצות טיפוליות בחלק מהמכונים לפסיכותרפיה וכן במרפאות בריאות הנפש. קבוצות תמיכה אחרות מתמקדות בד"כ סביב נושא מסויים, לדוגמא, דיאטה, אלימות, וכדומה. דווקא באינטרנט יש מגוון רב של פורומים לתמיכה הדדית. באתר הזה יש פורום אחד כזה, וישנם רבים נוספים באתרים אחרים. הייתי ממליץ לך להתחיל דווקא כך, האנונימיות עשויה לעזור בשלב הראשון, ופעמים רבות נוצרים קשרים אמיצים בעקבות המפגשים הוירטואליים הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=241700

אמנון לצערי התופעה קיימת כבר מספר שנים ואולי כעת תופסת מעט כותרות שבוודאי יעלמו תוך כמה שעות. המערכת קורסת ולמעשה אינה מספקת טיפול נפשי בכמות מספקת לאוכלוסיה שזקוקה לטיפול. הדבר גורם לפגיעה באיכות הטיפול ובמשך הטיפול המבוצע במסגרות הציבורית. אם אדם צריך לחכות בתור 4 חודשים לטיפול ולאחר מכן מוקצבות לו 8 פגישות, יש משהו בסיסי לקוי בשיטות העבודה. אישית, אני מזמן הרמתי ידיים מאפשרות שינוי בתוך המסגרות הציבוריות שרוויות גם בלא מעט פוליטיקה פנימית ומלחמת כבוד בין מקצועות בתוך בריאות הנפש. כל עוד הטיפול הנפשי יחשב בן חורג למערכת הרפואית ולא יתוקצב כתחום משמעותי ונדרש לאיכות החיים בחברה, המצב לא ישתנה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי חברה מאוד מאוד טובה, למעשה היה ביננו קשר רומנטי ומכשנפרדנו נשארנו בקשר קרוב מאוד במהלכו היו התרחקויות כי היה לה חבר והתקרבויות רגשיות, אבל היא לא מוכנה לחזור והחלטנו להישאר בקשר ידידותי מכיוון ששתינו עדיין מאוד אוהבות אחת את השנייה וקרובות. לאחרונה התחלנו להיפגש כל סוף שבוע, כמו שהיינו כהיינו זוג. אבל אני לא יודעת אם זה הדבר הנכון לעשות. שתינו לא מתכוונות לחזור אחת אל השנייה אבל בכל זאת אני נמצאת איתה כל הסו"ש ומוותרת על פגישות עם חברים ומבלה רק איתה ואני אוהבת את זה, אבל השאלה אם אני לא מקריבה יותר מדי? אם היא בסוף תעזוב אותי ואני אשאר בלעדיה ובלי חברים. איך אני אמורה לאזן את המצב?

חלי שלום ההתלבטות שלך היא בין ההנאה שיש לך כעת מהקשר לבין כאב הלב שמחכה לך בהמשך בשל הפרידה. השאלה הנצחית במצבים כאלה היא מה יש לך להפסיד כעת מעוד קצת הנאה, הרי את הכאב תחווי מתישהו בכל מקרה. כנראה שכעת אינך מוצאת פתרון מוצלח יותר ואת נשארת במצב העניינים הנוכחי. השאלה איננה רק ברמה הפרקטית האם הקשר ביניכן ימשיך או לא, אלא כיצד את רואה את חייך הרגשיים והחברתיים בהמשך. כמו כן לא ברור לי האם את יודעת בוודאות שאין לקשר סיכוי, או שיש לך תקווה שבכל זאת משהו יהפוך לקבוע יותר ביניכן. נשמע שכדאי לערוך שיחה גלויה עם חברתך ולנסות לברר את הדברים לעומק. חשוב שתדעי היכן את עומדת, ואז ההחלטות יהיו לפחות ממקום יותר וודאי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום אני לא חושבת שהבנת את כוונתי. לא, אין סיכוי שמשהו יחזור להיות ביננו רציני, אני גם לא בונה על זה. ההתלבטות שלי היתה, איך לאזן בין הפגישות איתה לבין החיים החברתים שיש לי חוץ ממנה (למרות שאנחנו לא ביחד, עדיין מתראות לעיתים קרובות מאוד)

היי, אני לא יודעת אם זה המקום, אבל אני מקווה שתהיה לי לעזר: יש לי סלידה ואפילו יותר מזה מעכבישים, זה פשוט לא יאומן, בכל פעם שאני רואה עכביש, ולא משנה באיזה גודל או צורה אני מתחילה לרעוד ולהזיע. ולאחר מכן שמשהו "מטפל" בו אני לא מפסיקה לחשוב מה היה קורה אילו... אני רוצה לומר שאין לי שום בעיה לגבי חרקים אחרים. זה מאוד מפריע לי, עכשיו יש לי תינוק בבית ואני ממש לא רוצה לחשוב על זה שאני אראה עכביש ובעלי לא יהיה בבית. אם יש איזושהיא דרך לטפל בזה אני אשמח לשמוע על כך. תודה, אורית

זה פשוט מאד. יש לך פוביה מעכבישים ויש דבר כזה גם בלי לפחד משאר החרקים ויש לזה גם שם אם אינני טועה אקורונופוביה או משהו דומה. החדשות הטובות יש לזה טיפול והוא בדרך כלל מצליח. תרגישי טוב

אורית שלום פוביה מעכבישים ובעלי חיים אחרים אינה דבר נדיר. יש אפשרות לטפל בפוביה באמצעות טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי, אפשר להיעזר בשיטות כגון היפנוזה ו EMDR. בד"כ הטיפול אינו ארוך, אבל צריך להכיר אותך יותר לעומק כדי לקבוע את השיטה במדוייק. תוכלי לקרוא יותר בקישורים הבאים: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm (ראי על פוביה) http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה לכם :-) אני אעיין בחומר, ואטפל בזה בהקדם, לגבי תוצאות אני אודיע לכם (מקווה שיהיו טובות) יום מקסים אורית

ביתי בת חמש וחצי ומתנהגת בשתלטנות כלפי בני גילה. הגננת אמרה לי שגם בגן היא לוקחת לעצמה את תפקיד הגננת ומנסה להשליט סדר בילדים אחרים בעוד היא לא תמיד נשמעת לגננת. כיצד עלי לטפל בנושא בטרם ילדים יסלדו ממנה?

שרה שלום יש דינמיקה קבוצתית אותה אפשר לשנות דרך הקבוצה עצמה ובזמן הפעילות. בנושא הזה בד"כ לא כל כך יעיל להטיף מוסר או לומר שאסור או מותר לעשות כך או אחרת, כי הצורך בתגובות נובע מבפנים. לבתך כנראה צורך לארגן את הדברים בדרכה שלה, וחשוב לראות כיצד ניתן לעזור לה במסגרות חברתיות. אפשר לנסות לשוחח איתה על מצבים שראית כיצד היא נעשתה שתלטנית עם בני גילה. יתכן שהיא מרגישה שהיא מקבל חיזוקים על התנהגות זו ולכן יהיה לה קשה להשתנות. ניתן להיעזר בגננת ובנסיונה ואפשר גם לבקש שיחה עם פסיכולוג/ית הגן מטעם השירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אם לילד בן 10.לאחרונה אנו נתקלים בחוסר כבוד של הילד אלינו,חוצפה בילתי פוסקת ותמיד הוא צריך להיות זה שאומר את המילה האחרונה.אנחנו ממש מרגישים כאילו אנו כבר אפילו לא מהווים לגביו איזהשהו גורם הרתעה. שקלנו כתוצאה מהתנהגותו לבטל לו חוג שהוא מאוד אוהב,כיוון שהוא אינו מעריך כלום. באיזה שיטות ניתן לטפל בבעיה והאם עונש כמו ביטול חוג הוא סביר? תודה

יעל, אני חושבת שהוא מתחיל את גיל ההתבגרות שלו. אני הייתי משהו קצת יותר קיצוני מזה. בסופו של דבר עברתי את זה. עדי

יעל שלום השימוש בעונשים אפשרי, אבל צריך לקחת בחשבון שאתם נכנסים למלחמה, ובמצבים כאלה אתם יודעים רק לאן אתם נכנסים, אבל לא כיצד זה יתפתח. לפני השימוש בעונשים כדאי למצות קודם את הדיבור עם הילד, תוך הצבת האפשרות להפעלת עונשים כאופציה שעומדת להתממש אם לא יחול שינוי במצב. לא כדאי להשתמש בעונשים ככלי ראשון כיוון שאתם עלולים לאבד נקודות אם הצעד יכשל. יתכן שכדאי לכם להתייעץ עם מטפל משפחתי או פסיכולוג ילדים מאחר ובד"כ מדובר בדינמיקה ש"מתבשלת" לאט בתוך המשפחה ולפתע נעשים מודעים לעוצמתה, אבל אפשר אולי להבין אותה יותר לעומק בעזרת גורם חיצוני. בהחלט עולה השאלה מה קורה לבנכם מבחינה רגשית שכך הוא מתנהג. הוא הרי מגיב למשהו, לצורך או רגש פנימי. זה לא אומר שאתם חייבים לקבל את זה, להיפך, בהחלט צריך להציב גבולות ברורים לילדים, זה טוב למשפחה וזה טוב עבורם. מצד שני צריך לראות כיצד לא מגזימים לצד השני ומאבדים את האמון ההדדי בבית. זהו איזון לא פשוט ואתם מתבלטים כעת היכן להציב את הקו האדום. עונש כמו ביטול חוג יכול לבוא בחשבון, אבל צריך קודם כל לבדוק כמה דברים לפני שפונים לפתרונות מסוג זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני שבוע קבלתי התמוטטות לחץ מה הטיפול

חיים שלום התמוטטות לחץ היא שם כללי להרבה תופעות והשאלה מה בדיוק קרה לך. בכל מקרה, התמוטטות היא דבר שדורש עזרה, ולכן אני מציע שתפנה לייעוץ מקצועי אצל פסיכולוג או פסיכיאטר. כמו כן כדאי בתקופה הקרובה להפחית גורמי לחץ במידת האפשר, לעבוד פחות ולהשאיר יותר זמן למנוחה. רצוי לדבר עם הקרובים לך ולנסות לקבל תמיכה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, מזה 8 שנים אח שלי ( היום בן 29 ) חולה בסכיזופרניה. 8 שנים אני ומשפחתי סובלים ממנו. אבי נפטר לפני כ 7 שנים ואני ואמא שלי מטפלות בו. הסכיזופרניה שלו מתבטאת המון באלימות מילולית ואיומים לרצח. מזה 8 שנים הוא התאשפז בבי"ח הרבה פעמים על סכנה לציבור ולעצמו. בי"ח כל פעם משחרר אותו וטוען שהוא במצב תקין להיות בבית . הבחור לוקח סמים לפעמים כבדים ושימוש יום יומי בגראס. אחי הקטן בצבא עכשיו לא אוהב אותו ואף לא מעניין אותו שהוא חולה רק שלא יתקרב אליו. אחי הגדול מציק לו כל הזמן ואף מאיים עליו מכיוון שהוא לא רואה שום תשומת לב ממנו. בשבוע האחרון אחי הגדול ניסה לרצוח את אחי הקטן תוך כדי שינה. למזלינו אחי הקטן נפגע קלות ואת אחי הגדול לקחו לאישפוז בבי"ח לחולי נפש. אמא שלי הגישה תביעה במשטרה נגדו ואף הוציאה צו הרחקה מהבית נגדו. מצד אחד אנחנו לא מוכנות שדבר כזה יחזור על עצמו אבל מצד שני ידוע לנו שהבחור חולה ואנחנו רוצים לעזור כמה שיותר. אחי הגדול עדיין נחוש לרצוח את אחי והדיבורים שלו מזוויעים. האם זה היה נכון להגיש נגדו תביעה הפעם ולהוציא צו הרחקה מהבית?? הבנו שאנחנו כבר לא יכולות ולא יודעות לטפל בבחור ואנחנו בעד ויתור אפוטרופסות. האם כדאי?? האם זה יפגע בו . מה אנחנו יכולות לעשות כדי שהטיפול בו יהיה הכי טוב???

נעמה שלום את מתארת סיפור חיים קשה ומורכב, ואני לא חושב שבמסגרת הפורום יש ביכולתי להמליץ לך על פתרון רציני. על פניו נשמע שאין אפשרות להחזיק את אחיך בבית ושהשארת המצב הנוכחי היא חומר נפץ שרק הזמן יקבע מתי הוא יתפוצץ. כנראה שעדיף לכם ולו למצוא מסגרת שיקומית שתוכל להכיל אותו, ואולי דווקא כך הקשר ביניכם יוכל להשתפר בטווח הארוך, גם אם יעורר את זעמו של אחיך כעת. אני מציע שתפנו לקבלת ייעוץ אצל מטפל משפחתי כיוון שההחלטות אינן רק פרקטיות אלא, כפי שאת מתארת, כרוכות בהתמודדות רגשית קשה עם המציאות. יתכן שגם בית החולים בו אחיך מאושפז כעת יכול לתרום בנושא זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, רציתי לדעת היכן (ספרים, מאמרים, חוגים) ניתן למצוא מידע על חינוך והתמודדות עם ילדים בגילאים שבין שנה לשלוש שנים (מה עושים עם ילד שנושך, איך יודעים אם הילד בשל ללכת לגן ולאיזו קבוצת גילאים להכניס אותו, איך להתמודד עם בחינת הגבולות של הילד וכיו"ב).

שחר שלום יש בתחום ספרים רבים ואני בוודאי לא מודע לכולם. כדאי להיכנס לחנות רצינית כמו דיונון עם ספרים רבים בפסיכולוגיה ולהתייעץ לגבי הספרים הפופולריים בתחום. אחד הכותבים המעניינים לדעתי בתחום הוא פסיכולוג בריטי ידוע בשם ויניקוט. יש כמה ספרים שתורגמו לעברית, אחד מהם "הילד משפחתו וסביבתו". כמו כן יצאו בשנים האחרונות כמה ספרים טובים של פסיכולוגיה התפתחותית, למשל של האוניברסיטה הפתוחה. יש שם אמנם התייחסות לנושאים רבים, אבל גם להיבטים שמעניינים אותך. לבסוף, יש מספר ספרים ספציפיים להורים. הם נמצאים במדפים הקשורים לפסיכולוגיה ו/או חינוך, ושוב כדאי להיעזר במוכרים כיוון שאלו ספרים שאוזלים ומוחלפים ע"י אחרים. לדוגמא, "פסיכולוגיה להורים" וספרים דומים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שאלה, מקרה הודיה קדם. איך קוראים לתופעה זו ? בגל"צ רואיין פסיכולוג שסיפר כי ישנה תופעה פסיכולוגית ידועה הלקוחה מהמיטולוגיה\טרגדיה יוונית שמספרת על אחד מבני הזוג שנעזב ונוקם ע"י רציחת שני ילדיו. תומר

תומר שלום שימוש במיתולוגיה היוונית יכול לשמש אנלוגיה למה שקרה, הוא לא ההסבר. אני לא חושב שיש אפשרות להסביר בצורה מדוייקת מה קרה. סביר להניח שמדובר בתגובה נפשית שמשלבת מבנה אישיות חולה מאוד ואולי מרכיבים נוספים. המקרה מעורר חרדה רבה ולכן ישנה התעסקות רבה בציבור כיצד זה היה יכול להתרחש והאם אפשר היה לנבא ולמנוע זאת מראש. מקרה כזה גורם לאובדן הביטחון האישי שכן מתערער משהו שהוא חוק טבע, שההורה וקשר הדם הוא הדבר הבטוח ביותר שקיים עלי אדמה. אני הייתי נמנע מלרוץ ולחפש אבחנה פסיכיאטרית שתתן מענה קלוש לשאלות האמיתיות שמתעוררת בעקבות המקרה הטרגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, לא היה בי רצון חלילה לאבחן או להסביר תופעה פסיכולוגית (בהעדר השכלה מתאימה) אלא לשאול האם ישנו מקרה דומה במיתולוגיה היוונית בו הורה רצח את ילדיו (אולי - כנקמה בבן\בת הזוג). ומה שם המקרה ? בברכה תומר

אני אמא לילדה בת שנתייים וחצי וכעת אני בהריון בחודש שישי ומצפה לעוד בת. הבעיה שלי התחילה עוד הרבה לפני שהילדה ידעה שאני בהריון (לפני שיצאה בטן) : לילדה יש תופעה של "רק אמא" ! כל פעולה ביום ובלילה היא רוצה אתי בלבד ולא עם אבא - כולל: לאכול, להתלבש, להתקלח, ללכת לגן...הכל !! וזה מאד קשה לי (גם פיזית היא כבר 13 ק"ג ולהרים אותה זה די קשה). למותר לציין כי בעלי הוא בעל ואבא מדהים (אין הרבה כאלו..) ורוצה מאד לעזור לי כי רואה שאני לא מרגישה הכי טוב בהריון, אבל היא לא מאפשרת לו... אם אני לא באה והוא בא אז היא צורחת ובוכה ונורא קשה להרגיע אותה...היא גם אומרת לו כל הזמן "אני לא מדברת אתך אבא...אני רוצה רק את אמא...רק עם אמא..." אני חייבת להוסיף לעובדות המתוארות לעיל שהילדה אוהבת מאד את אבא שלה, אבל לאחרונה יצא לו לטוס הרבה לחו"ל מטעמי עבודה והיא מאד התגעגעה אליו כשהוא לא היה...אם כי כשהוא חזר לקח לה יום אחד ושוב היא חזרה לתופעת ה"רק אמא"... שאלתי - האם זה קשור לכך שהיא מרגישה זאבא "נעלם" לה כל פעם ואמא מקנה הרבה יותר תחושת בטחון (אני לא "עזבתי" אותה אפילו ליום אחד עד היום...) ? מה ניתן לעשות ? (במיוחד לאור העובדה שעוד מעט אצטרך "להתחלק" בין שתי בנות ??? בבקשה עזור לי.... תודה מראש

אסנת שלום בגיל שנתיים וחצי התופעות שאת מתארת נפוצות גם ללא ההריון. אין ספק שההריון עשוי להגביר את החרדה, ואין צורך בעדות הפיזית של הבטן, עצם העובדה שאת ידעת על ההריון בודאי הקרינה החוצה משהו לילדה. אני לא חושב שאת צריכה לעשות משהו חריג ממה שאת עושה כיום. ביטויי ההתנהגות של הילדה נובעים מחרדה ורצון עז בקשר ומגע. חשוב להמשיך ולתת לה את היחס האוהב, ובהחלט ניתן להציב גבולות. את לא צריכה להרים אותה ולהרגיש שאת עושה משהו אסור להריון. חלק משמעותי ממה שיקרה לך קשור ליכולתך להכיל את התסכול שלך עצמך ולא רק של הילדה, על כך שאין הורה "מושלם" ואי אפשר להעניק 100% תשומת לב לילדה. זו מציאות חיים שבסופו של דבר מועילה גם לילד עצמו שלומד להתמודד עם תסכולים וקשיים שנמצאים שם בחוץ. בתקופה הזו נסיעות אביה בוודאי לא קלות עבורה, היא עוסקת בשאלות של קביעות הקשר, אבל אם זו עבודתו וזו המציאות, אין מה לעשות. אמנם את זו שבהריון אבל כל המשפחה מצפה לשינוי שעומד להתחולל בבית. נסי לקבל תמיכה מבעלך, הורים וחברים הן בהתמודדות הפיזית מול הילדה והן בהתייעצות על האירועים שקורים בבית, ובסך הכל מאוד נורמטיביים ואופיינים לגיל ולתקופה הנוכחית. בברכה ד"ר אורן קפלן

עדיף שזה יהיה במייל את יכולה גם לפתוח תיבת דואר חינמית חד פעמית

הבן שלי בן 9 מפחד להירדם לבד אלא רק אם אנחנו לידו זה התחיל לפני כחודשיים לפתע עקב סרט מפחיד שראה אצל חבר כיצד כדאי להתייחס לכך והאם זה לא חריג פחדים כאלה בגילו

רומי שלום פחד להירדם לבד אינו חריג כמעט באף גיל אך צריך לראות כיצד להרגיע את החרדה. צריך לזכור שביטויי החרדה גבוהים יותר בלילה בחושך, אבל למעשה מצביעים על מצב חרדתי כללי, שכאמור, מאפיין תקופות מסויימות בחיים ולא תמיד נחוצה התערבות מיוחדת והדברים חולפים לבד. לפעמים הדברים קשורים גם למערכות יחסים בתוך המשפחה ולא בהכרח לחרדה, לדוגמא צורך בתשומת לב ודאגה. תופעה שהחלה מסרט אינה יכולה להימשך חודשיים רק מתוך האירוע הזה. החרדות הללו מוזנות מדברים נוספים, מודעים או שאינם מודעים. הם יכולים להיות קשורים לאירועים שקורים בסביבה הרחבה, ולצערנו הסביבה מספקת לנו בתקופה האחרונה מספיק סיבות להיות בחרדה, בסביבה הקרובה, בבית ומתהליכים פנימיים. כדאי לשוחח עם הילד ול"שים על השולחן" את העובדה שחל שינוי בחודשיים האחרונים ושכדאי לחשוב כדאי לעזור לו להירגע, גם כדי שישן יותר טוב וגם כדי שלא יוטרד מדברים. אפשר לנסות בהדרגה להוריד את השהייה ביחד, לשים מקור אור קטן, להשמיע מוסיקה לפני השינה ועוד פטנטים מסוגים שונים. אם התופעה לא חולפת מאליה תוך חודש נוסף ואם אתם מזהים מצוקה ניתן לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש הבדלים ברמות החרדה או הלחץ בין זכר לנקבה?

אתר שלום ההבדלים הם ברמה האישית בין בני אדם. מדובר בחוויה אישית ואי אפשר להשוותה, בוודאי לא בהבדלים בין גברים לנשים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בהחלט ישנם הבדלים ידועים בהפרעות נפשיות שונות בין גברים לנשים. באחת מהן, הדיכאון, ד"ר גידי רובינשטיין, מנהל פורום פסיכותרפיה באתר זה דן בכתבה הבאה: http://doctors.co.il/magazine/article/437/ והייתי מציעה להפנות את השאלה גם אליו משום שזה אחת מתחומי התמחותו.

הבנתי שאתה לא מת על איבחונים פסיכיאטריים, אבל שזה קיים בכל מיני מצבים. האם זה לא מה שגם פסיכולוגים מאפיינים לפעמים? בהתאם לזאת, האם אתה בעד איבחונים פסיכולוגיים? האם זה חשוב והאם זה אפשרי להחליף להחליף את האבחוים הפסיכיאטריים וקרובי משפחתם במשהו אחר?

ליצוף שלום אנסה לעשות קצת סדר במונחים השונים. אבחון הוא תהליך הכרחי שנעשה במסגרת המפגש בין איש מקצוע למטופל שפונה. זה יכול להיעשות במסגרת פסיכיאטרית או פסיכולוגית והתהליך בפני עצמו חשוב והכרחי כדי לקבוע מטרות טיפול. לפסיכולוגים יש כלי נוסף והוא מבחנים פסיכולוגיים מסוגים שונים. במצבים מסויימים כדאי לפנות גם לאבחון כזה, למרות שברוב המקרים הוא אינו נדרש. ספר האבחנות (ויש כמה סוגים) הפסיכיאטרי כולל סוגים רבים של אבחנות. מדובר בספר שיוצר שפה משותפת בין מטפלים וחוקרים. בתוך ספר האבחנות ישנו פרק מסויים בנוגע להפרעות אישיות. הסתייגותי הינה ספציפית לפרק זה ולא לכל סוגי האבחנות. הסתייגותי שמגובה גם ממחקרים בנושא, נובעת מקושי שקיים במציאות ליצור מכנה משותף לאנשים שלכאורה סובלים מאותה הפרעת אישיות כאשר בפועל מדובר בבעיה אישית מאוד. בתחום האישיותי יש דרכים רבות לאפיין אנשים או "להתחבר" לבעיה שלהם דרך תיאורטיקנים רבים וכאן האבחנה הפסיכיאטרית פשוט אינה מספיקה או מדוייקת. מה שחשוב הוא לדעת להגדיר את הבעיה כדי להתאים טיפול מתאים, אופן הגדרת הבעיה יכול להיות מגוון ואין דרך אחת בלעדית לשם כך. בברכה ד"ר אורן קפלן

במציאות קשה למצוא מכנה משותף גם לאנשים שלא סובלים מהפרעת אישיות, וזה מאוד קשה לעבור בין כל מיני פסיכולוגים שצריכים לתת אבחנה לכל מיני גופים, ולספר לכל פסיכולוג דברים מההתחלה ולשמור על פאסון בשביל שהוא לא ירשום שאני עצבנית במיוחד. חוץ מזה, כל פסיכולוג ואולי גם כל פסיכיאטר-לא בטוח, נותן אבחנה לפי מה שהוא חושב וזה בכלל לא רפואי ויכול להיות שונה אצל פסיכולוג אחר- אז למה זה נחשב לדבר כל כך קביל ? אפילו אתה כתבת שאופן הגדרת הבעיה יכול להיות מגוון ושאין דרך בלעדית. אני חושבת, על סמך נסיוני, שאבחון כזה משקף רק את מצבו (הנפשי נניח) של הנבדק בזמן האבחון, וזה לא מדוייק לאפיין אישיות של מישהו על סמך איבחון שנעשה בתנאים המלאכותיים אצל הפסיכולוג. כל טוב

הייתי מעוניינת לדעת באילו תנאים ומה דרוש כדי לאשפז בן אדם שלא מרצונו. איך ניתן לבצע זאת. תודה.

מיכל, כדי להגיע למצב של אישפוז בכפייה צריך להוכיח (עד כמה שאפשר) שהאדם מהווה סיכון ממשי לעצמו או לסביבה. כדי לבצע אישפוז בכפיה יש צורך בצו שחתום ע"י הפסיכיאטר המחוזי. כעקרון רצוי להימנע ממצבים כאלה, ולנסות לשכנע את האדם להתאשפז מרצונו. HERA.

מיכל שלום הנושא עלה מספר פעמים בפורום בימים האחרונים. בעיקרון מדובר בתהליך חריג שנעשה בלית ברירה במצבים בהם יש סכנה ממשית לאדם או סביבתו בשל מצבו הנפשי. במקרה כזה יש לפנות לפסיכיאטר המחוזי או לחדר מיון בבי"ח פסיכיאטרי לבירור העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום יש לי כמה תופעות שאני רוצה לדעת אם נכללות בהגדרה הנ"ל. שמתי לב שהרבה מההרגלים שלי מוזרים ולא מוסברים אז ככה. אני בודקת כמה פעמים אם הדלת נעולה או לא - זה כולל ללכת הלוך חזור מכל חדר בבית לפני שאני הולכת לישון. אני בודקת כמה פעמים שהשעון מעורר מכוון. לא שהזיכרון שלי לא טוב אבל אני מפחדת שאני שוכחת לעשות את הדברים האלה. הסדין תמיד יהיה מתוח ואם לא אני אקום באמצע הלילה לסדר אותו הפתק יהיה תמיד למטה בצד הפנימי כל גרם מדרגות שאני אעלה או ארד אני מנסה שזה יהיה ברגל שמאל. לא יודעת למה כל שולחן שאני יושבת לידו אני חייבת ליישר שיהיה בקו מקביל לרצפה. תודה על תשובתך

יפית, התשובה הכי מדוייקת תתקבל אם תיפגשי עם איש מקצוע. אפשר לומר, שמה שאת מתארת יכול להיכלל במאפיינים של OCD אך אבחנה חד-משמעית מעל דפי האתר לא תהיה נכונה. HERA.

יפית שלום התופעות שאת מתארת אופייניות ל OCD וכדאי לפנות לטיפול בנושא. תוכלי לקרוא עוד בקישורים הבאים: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm זו סקירה כללית על חרדה ובתוכה מידע גם על OCD http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/1.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ברצוני לשאול מספר שאלות בקשר בני בן השבע וחצי : מזה שנתים הוא מסרב בתוקף ללכת לחברים (מוכן בתנאי שישארו איתו ) לפני זה לא היתה שום בעיה הוא היה הולך לחברים באופן חופשי כשמנסים לדובב אותו לפשר הסירוב הוא מתחמק או אומר שלא בא לו להשאר בנוסף לבעיה זו ,יש לו קורה כשאנו נוסעים ברכב המשפחתי ,ליעד מוגדר ,וישנה איזו סטיה מהדרך הרגילה לדרך אחרת הילד נכנס לחרדה עד כדי בכי ,מזה שהינו מכיר את הדרך (אם מחוג הדלק נמצא פחות מרבע הוא בחרדה מתמדת שלא נתקע ללא דלק וכל הזמן משדר לחץ ) מבחינה חברתית כמעט ואין לו חברים ,גם אם מגיע אליו חבר מהכית הוא אינו משחק איתו מלבד כדור רגל ,והחבר לא מוכן לשחק עימו כדור רגל הוא פשוט מתיחס אליו לא יפה עד ממש קללות ועלבונות, המוזר הוא כלשחק למטה כדור רגל לבד הוא לא חושש ,אבל אצל חבר הוא מסרב להשאר. הרקע המשפחתי :הוא ילד שני מבין 3 הילד היה בגן שפתי וזאת מאיחור התפתחותי קל ,אובחן כסובל מהיפוטניה קלה אודה לך אל התיחסותך בתודה מראש

אבישי שלום נשמע שאכן בנך סובל מתנודות רגשיות. קשה לי לומר דרך הפורום האם מדובר בתקופה קשה שתעבור מאליה או משהו שדורש טיפול. לכן אני ממליץ שתפנה לפסיכולוג ילדים לייעוץ. אגב, ילדים רבים שאובחנו בעבר כסובלים מליקויי למידה, איחורים התפתחותיים וכדומה סובלים בהמשך מפגיעה בבטחון ובדימוי העצמי ויש צורך בטיפול בנושא גם אם הבעיה עצמה אינה מפריע כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אחי בן השמונה חזר מבית הספר ביום ראשון וסיפר שנחטפה ילדה, הוא היה מאוד מוטרד ולחוץ מכך. אימי הסבירה לו שלא בטוח שהילדה נחטפה ובכל מקרה דברים כאלה קורים פעם בהרבה מאוד שנים. אחי התחיל לעקוב בדריכות אחר החדשות ושמע שהילדה נמצאה מתה דבר שגרם לו לפחד גדול אף יותר. אימי סיפרה לו שאבא של הילדה היה האיש שהרג אותה , היא סיפרה לו שהוא אדם חולה נפשית. למרות חששותי שאחי לא יפרש זאת נכון הוא לא מראה סימני פחד מאבא שלנו להפך הוא ניגש לשאול אותו עוד ועוד על העניין. הבעיה היא שגם לאחר שהסתיימה הפרשה אחי עדיין מוטרד מאוד, מרבה לדבר על הנושא, לא מוכן להישאר בבית לבד גם לא לכמה דקות ואפילו לא מוכן לעלות לבד למפלס השני שבביתנו. איך אפשר להרגיע אותו? האם זה יחלוף עם הזמן ?

יעל, הוא גם מרגיש את ההורים שלך, חמודה. כשצץ סיפור הכיסוי (האב טען שהילדה נחטפה מהבית)! הוא הרגיש שהבית הוא כבר לא המבצר הפרטי שלו. צריך לתת לו כמה שאפשר יותר להוציא את הסיפור ואת הרגשות. אפשר בציור, משחק, כתיבה, מחשב, וככל העולה על רוחכם. עדי (לא פסיכולוגית אבל עם הרבה ניסיון חיים(

יעל שלום מה שקרה להודייה מטריד אנשים רבים, מבוגרים וילדים. בימים האחרונים הנושא נמצא על סדר היום כמעט בכל מקום בארץ כיוון שהוא מעורר הרבה מחשבות וחרדות. טבעי לכן שילדים כמו אחיך יהיו מוטרדים ואף יפתחו תגובות חרדה. חשוב להשרות תחושת ביטחון, לחבק ולהקרין שמדובר באירוע חריג ביותר. הבעיה שהנושא מציף חרדות ממקומות רבים נוספים מעבר למקרה הטרגי הזה. סביר להניח שהדברים יחלפו תוך מספר ימים וזאת במידה שאכן התגובה היא מקומית למקרה של הודייה. אם אחיך סובל מחרדה גם כך יתכן שההתעסקות בנושא הגבירה משהו שכבר היה קיים קודם. אני מציע לעקוב אחרי תגובותיו בשבוע הקרוב ואם אין שינוי לטובה ניתן לפנות לייעוץ בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני בת 23 סטודנטית, יש לי חברה טובה כבר 8 שנים ובחצי שנה האחרונה גנבתי ממנה כספים מחשבון הבנק. המצב בבית לא הכי טוב מבחינה כספית. לא התכוונתי שזה יגיע למצב הזה ויצאתי מכלל שליטה. רציתי להפסיק אבל לא יכולתי. לאחרונה הוריה גילו זאת (בדקו את חשבונה) וניהלו אתי שיחה קשה. בתחילת השיחה הכחשתי בתוקף אך כל העדויות הצביעו עליי. בכל פעם שמשכתי לה כסף מהחשבון הרגשתי זוועה אך לא יכולתי להפסיק. אני מרגישה נורא, מעלתי באמונה של חברתי ושל הוריה. חברתי שוחחה אתי לאחר השיחה ואמרה שהיא בהלם אך היא מנסה להבין אותי. סיכמתי עם אימה על סכום שאני אחזיר כל חודש, אך בנוסף היא מתעקשת שמישהו ממשפחתי ידע על כך, הסתבכתי עד מעל לראש. בשום פנים ואופן אני לא מסוגלת לספר על מישהו מבני משפחתי על כך. אני אובדת עצות ולא מסוגלת לספר על כך לאיש. אני מתחרטת על מה שעשיתי, זה לא מתאים לי. אני בחורה רצינית ואחראית , "ילדה טובה". אני אשמח לקבל עצה בהקדם האפשרי. תודה

שירה שלום מה שקרה לך נבע ממצוקה שחשת, אבל אי אפשר שלא לקחת אחריות על מה שקרה. יתכן שישנה גם הקלה מסויימת מהידיעה שהדברים נחשפו ועכשיו צריך לתקן את מה שדורש תיקון. חשוב שתעמדי בהסכם ותחזירי את הכסף כפי שסוכם. אני מבין את הקושי לשתף מישהו מבני המשפחה אך יתכן שלא תהיה לך ברירה שכן הוריה של חברתך יכולים לחשוף זאת בעצמם. כמו כן, אם תשתפי מישהו קרוב תוכלי אולי לקבל עזרה כספית להשיב את הכסף כעת ואולי לסגור את העניין מבלי למתוח אותו לזמן רב. מעבר לכל העניינים הפרקטיים לסגירת הנושא בצורה הוגנת ויפה יש גם פרק שתצטרכי להתמודד איתו בעצמך. טוב שאת מודעת למה שקרה ומרגישה שזה לא מתאים לך. מצד שני זה בכל זאת קרה לך ואני חושב שאת עם עצמך תצטרכי לעבד את האירועים כדי לצאת בשלום מהסיפור לא רק ברמה הפרקטית אלא גם ברמה הנפשית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שמי דנה בת 17 יש לי בעיה כל יום בלילה מתחת לשמיכה אני מדמה עצמי לרופאה שגופי החולה ואני מטפלת בו בעזרת לחיצות עזות על הבטן דחיפת מד חום לפי הטבעת אוננות חזקה הכנסת מכשור לפות ומים בתוך זריקה לאיבר המין ולחור של פי הטבעת מה העשה? מרוב שאני מכורה לכימיה ביולוגיה מתה על גסטרואנטרו וגו עושה זאת וצורחת בכאילו די די זה יעדבור מרגיעה את הגוף מלטפת ממששת וגו אי שלא יודע איני מעוינינת שידע עזרה דחוף! תודה

דנה שלום אני מציע שתפני לטיפול. אין אפשרות לעזור לך במסגרת הפורום. בברכה ד"ר אורן קפלן

יא אללה אתכם!

שלום למי שיכול לעזור. יש לי בעיה, ואני לא יודע איך לפתור אותה. כשהייתי צעיר הייתי משתמש בסמים בעיקר בחשיש וטריפים(18-21). גם באלכהול. היום אני בן 29. בגיל 21 עברתי תאונת דרכים ומאז אני שרוי בדכאון ופחד מאנשים. גם לפני שעברתי את תאונת הדרכים לא הייתי הכי יציב בעולם והיו לי פחדים שהסמים פתרו כמעט את כולם. אחרי התאונה הסמים הפסיקו לעבוד והם רק היו מעלים יותר את הפחדים. בגיל 23.5 הפסקתי עם כול הסמים וניסיתי לחפש דרך חיים חדשה. למרות זאת הייתי חוזר ונוגע בסמים מידי פעם. למרות זאת הצלחתי להחזיק תקופות ארוכות בלי סמים , אבל מרבית הזמן הייתי מתוסכל ועצבני. בגיל 25 חפשתי כול דרך לפתור את הבעיות שלי והייתי הולך לקבוצות תמיכה וכן גם טיפול פסיכולוגי. בעקבות הטיפול הצלחתי להבין את הפחדים ומניעים שלי. זה לא עזר לי לפתור את הפחדים שלי. בגיל 27 הלכתי ללמוד ובזמן הלימודים התחלתי לחוש דיכאון חריף ביותר שבעיקבותיו פרשתי מהלימודים(לפני חצי שנה) כמו כן הכרתי מישהי לפני חצי שנה וזאת הפעם הראשונה שהצלחתי להחזיק מעמד עם קשר זוגי מספר חודשים. בזכותה הלכתי לטיפול פסיכיאטרי בכדור Seroxat. הכדור פתר לי את הדיכאון אבל לא את הפחדים שלי. לבסוף גם נפרדתי מהקשר לאחר שגליתי שהבחורה לא נאמנה והיא יכולה להיות עם מישהו אחר כאשר אני לא איתה. הפרידה השפיעה אלי אבל לא בצורה חריפה. משכן התחלתי להשתמש בסמים חזקים יותר כמו הרואין. כאשר אני לוקח את הסם הזה כול הפחדים שלי נעלמים ואני כן מודע למחיר שאני אלול לשלם. אבל נמאס לי לחיות כמו פחדן. אני מפחד למצוא עבודה אני פוחד להכיר מישהי או להכנס למוחיביות ועוד מלא פחדים לא הגיונים. הטיפול התרופתי גרם לי להיות פחות פחדן הקשר לתשלום שאני אלול לשלם בגלל הרואין. כמו כן לא עבדתי מספר שנים וקוותי שהתרופה תעזור לי להתמודד יותר טוב עם הפחדים שלי. כמו כן בנוסף לטיפול התרופתי אני מקבל טיפול פסיכולוגי, והפסיכולוגית שלי אמרה לי ללכת לביטוח לאומי ולהוציא נכות כללית על סעיף נפשי. וזאת בגלל שהיא לא רואה אותי משתלב בעבודה או לימודים. אני אישית לא יודע מה לעשות אין לי רצון ללכת לביטוח לאומי כול כך אני רוצה לחיות כאדם נורמאלי עם עבודה. כמו כן אני חיי עם הורי וכן גם על חשבונם. וזה גם גורם להיות כעוס על עצמי. לעיתים אני שוקל לסיים את חיי אבל אין לי אומץ לבצע זאת. אבקש עצה מבעל מקצוע או אדם עם ניסיון דומה.

אדם שלום לצערי הדברים נשמעים לא טוב, אתה במסלול של התדרדרות ולא רואה כרגע מוצא מהמצב. אני מציע שתישאר בטיפול באופן קבוע ובטווח הארוך, בתקווה שעם הזמן תוכל להיגמל מהסמים ולייצב את מצבך הנפשי. אם הפסיכולוגית שלך הפנתה אותך לביטוח הלאומי לקבל נכות כנראה שזה הדבר הנכון לעשות כעת. אתה נמצא במצב סיכון גבוה וחייב להיות בהשגחה עם כל הקושי והכעס הכרוכים בכך. אני מתאר לעצמי שלא מעט כעס מופנה כלפי פנים ולכן גם מחשבות האובדנות. מודעות לעניין תוכל לשמור עליך ולמנוע התדרדרות נוספת. הכי חשוב שתשמור על קשר קבוע ומסודר עם גורמים הטיפול הפסיכיאטרי והפסיכולוגי. בהצלחה ד"ר אורן קפלן