פורום פסיכולוגיה קלינית

אנחנו משפחה בת 5 ילדים מתוכם ארבעה בנות ובן אחד שהגיע לאחר 3 בנות חשוב היה לפתוח בדרך הנל מאחר וברצוני לציין עד כמה הבן חשוב להורים ובמיוחד לאמא. כל מה שהילד הזה מבקש מגיל אפס ועד היום הוא מקבל : אוטו, רשיון כסף לביזבוזים פשוט הכל הכל מעולם לילד לא הוצבו גבולות . כיום לאחר 18 שנה לאמא מאוד קשה להתמודד איתו מאחר והוא לא יודע מה זה לא הוא חושב שהוא אליל והכל מגיע לו ואם לא נותנים לו אז הוא לוקח בכח. אם הוא לא בא לו ללכת ללמוד אז הוא הולך יום אחד וזהו כי ככה הוא החליט וקבע והיום בגיל הנוכחי מאוד קשה ל"תפוס אותו" הילד ישן בימים ויוצא בלילות נ.ב. רציתי להוסיף שהבחור חסר סבלנות וסגור ולא נותן לכל אחד להתקרב ולדבר איתו הוא ישר "מתנפל " וצועק אף אחד לא מסוגל לדבר איתו זהו פחות או יותר התיאור שאלתי היא ? איך להתודד איתו ואיך לתקשר איתו? כיצד ניתן לתקשר איתו

שלום, לדעתי יש לקיים שיחה עם הנער ולא לקשור זאת לשום ארוע.לדבר באופן כללי על הצורך להתחשב בסביבה על מנת שהסביבה תתחשב בך,שאין לראות שום דבר כמובן מאליו, שיחס הוגן הוא לדעת להגיד תודה שמקבלים משהו,וגם לדעת לקבל שמה שביקשת לא מתקבל.כמו שלו יש סיבה לבקשה,למאשר או ללא מאשר יש סיבה לאישור או לדחיה. להסביר לו ששום מערכת לא תתיתן לו באופן מוחלט כל מה שהוא מבקש,ואם הוא לא יתרגל לקבל סירוב בנועם,הבעיה תחמיר במיוחד כשילך לצבא. חשוב לדבר עם הנער דווקא ביום רגוע,לא כתגובה לבקשה שלו.

בתגובה לתשובתך... קודם תודה שהפנת את תשומת ליבך אבל אם היית שמה לב למה שכתבתי היית מבינה שגם במצב של "רגוע" לא ניתן לדבר עם הבחור - הוא דיי מכונס בעצמו ואל מוכן להקשיב לכלום ....

אחות שלום נשמע שישנה בעיה רצינית של גבולות כבר שנים רבות ובגיל 18 קצת קשה לשנות אישיות של אדם ואת מערכת יחסיו עם המשפחה. מאחר והבעיה העיקרית היא של הוריך הרי שיכולתך להשפיע בסיפור הזה מעטה מאוד. אני יכול להבין את התסכול שזה מעורר ואולי זה הסיפור המרכזי איתו את צריכה להתמודד, ולא עם אחיך. אולי מרכז העניין הוא יחסיך עם הוריך שהפכו אותו לאליל שעושה מה שהוא רוצה. יתכן שכעת לא תוכלי לתקשר איתו כיוון שהתנהגותו אנוכית וחסרת התחשבות. את לא חייבת לקבל אותו כפי שהוא, כמו הוריך. אולי דווקא אם ירגיש שיש מחיר להתנהגותו ישקול כיצד לשנות אותה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר תודה רבה על תגובתך בנושא אבל השאלה שלי היא לא כיצד אני אומרה להתמודד מולו אלא הורי הם אלה שאפסו כוחם מולו וזה הגיע אפילו לעזיבת הבית מצידו והם כל הזמן מנסים לנהוג בו בכפפות של משי וזה ממש לא עוזר בין כך או בצעקות ומריבות מה עושים? לתת לו להתבייש מעצמו ? - לא בא בחשבון לבחור אין בושה לעזוב אותו? - הוא בקלות יכול להדרדר ומשם כבר אין חזרה מה ?

שלום שמי מירי אני נשואה כשלוש שנים ובערך מחודשיים אחרי החתונה התאהבתי בגיסי ממש הייתי חושבת אליו כל היום וחולמת אליו הרבה והרגשתי שגם הוא אוהב אותי ובאמת אני מאד קשור אליו .יש לנו מערכת יחסים מוזרה כזה אנחנו מדברים המון ולפעמים מתנשקים כזה נשיקה פשוטה למרות שזה לא מקובל אצלינו אבל יש לנו דבר משותף שגם הוא וגם אני התחתנו בגלל האבהות החליתו שזה השידוך וזהו אני לא אוהבת בעלי הוא לא מושך אותי בכלל אני לא מרגישה בעל שאני יכולה לספר לו מה כואב לי-או להסתכל לו בעיניים ולהגיד לו אני אוהבת אותך כי זה שקר מעולם לא אהבתי אותו למרות שאני נסיתי לבנות קשר אבל זה לא הולך לא בגלל שהוא בן אדם רע הפוך הוא בן אדם טוב ומסור הוא מאד אוהב אותיאבל פשוט הוא לא מתאים ליאני בא מבית יותר פתוח והוא זה שהוא התחתן אם אשה זה מספיק הוא לא צריך דברים צדדים -הוא יותר גדול ממני ב8 שנים וזה מאד אומר כי אני עוד צעירה אוהבת טיולים להשתולל והוא תמיד אומר עברתי את הגיל בקיצור בכלל לא הסיגנון שלי,אבל מה גיסי אני מאד אוהבת אותו אני יכולה לספר לו הכל מה שכואב לי הוא מבין אותיב כמוני אנחנו מתאימים בול רק פשוט לא התחתנו עכשיו ככה 3 שנים בערך אני ילדתי תינוק בינתיים ואם בעלי חוץ מהילד והחובות לא מדברים כלום ואם גיסי אני יכולה לדבר שעות ולאחרונה אני ממש מקנא בגיסתי שיש לה כזה בעל כל דבר אני חושבת חבל שלי אין כזה בעל הלואי שהוא היה עושה משגיסי עושה אני רצית להפסיק איתו אבל אני מרגישה אם ני ינתק את הקשר אין לי מה לחפש במשפחה הזו מה שמפריע לי שכל פעם שאני חושבת יוה אם היה לי כזה בעל אני מתחילה אם כל מיני מחשבות למה חתנו אותי ככה ולמה לא נתנו לי עוד צנסים וזה ממש מדכא אותי מה עושים?

אני בכלל לא בטוחה שאת אוהבת את גיסך. זה שאת לא אוהבת את בעלך זה בטוח, ואולי לכן את מפנטזת על גיסך. פרידה מבעלך לא תקרב אותך אל גיסך אלא רק תרחיק אותך ממנו. גיסך גם נשוי ולא ירצה להרוס את חיי הנישואים שלו וגם יתמוך באחיו מן הסתם. החישוב שלך צריך להיות קר האם את מוכנה להמשיך בחיים כמו שהם היום או להתגרש ולחפש את מי שתואהבי מה שבטוח שזה לא יהיה גיסך , גיסך הוא אדם נשוי. להאשים אנשים למה הם לא שאלו אותך לא יעזור לך היום כלום ההחלטה צריכה להיות האם להמשיך אותם או לא. מה גם שאת צריכה לקחת שיקוליים אחרים כמו מצב כלכלי מי יתמוך בך האם את יכולה להסתדר לבד, מן הסתם אם משפחתך לא שאלה אותך הרבה לםני שיתחנת משפחתך עלולה גם לא לתמוך בך,בקצור המצב מסובך ויש ללך הרבה שיקוליים לעשות מקווה שתבחרי נכון ותתגברי. מה שבטוח שבכל בחירה את צריכה להיות חזקה כי המצב לא קל מה שלא יהיה בהצלחה יעל

מירי שלום אני מסכים עם דבריה של יעל. הבעיה המרכזית היא יחסיך עם בעלך ולא אהבתך לגיסך שהיא מעין מפלט שאליה הולכות משאלותיך. מבחינה מעשית אם היית נפרדת מבעלך היית מחפשת בן זוג אחר וגיסך לא היה יעד מציאותי לזוגיות חדשה. לכן הייתי מנסה להתמקד בשאלה כיצד את מתמודדת עם מה שיש לך בבית, ומבינה שמה שקורה עם גיסך הוא סמפטום לבעיה המרכזית שלך. הפתרון הוא או ביצירת זוגיות משמעותית יותר עם בעלך או בדיקת אלטרנטיבה לפרידה עם כל הכרוך בכך. בכל אחד מהמקרים את צריכה לעבור תהליך רציני של מודעות וחשיבה מה קורה לך באמת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך, אני מקוה שיש לך עוד כח לענות לכל כך הרבה פונים.......טוב זה היה סתם מבוא. בתי בת 9 ילדה מצטיינת ובולטת באישיותה בכל התחומים. הבעיה היא שהיא "משלמת", מחיר על היותה כזו,מחיר של תגובות היסטריה,התפרצויות כעס,ורגישות יתר שבאים לידי ביטוי רק בבית כביטוי לחשש שלה לכישלון ניסיתי להוריד אותה מרמת הלחץ שהיא מפעילה על עצמה אך לשווא...בזמן האחרון המצב מחריף,ואני מזהה מצוקה ודיכדוך. לקחתי אותה לפסיכולוגית שצפתה בה במהלך 6 מפגשים ,ללא שיחה,רק צפיה והיא טענה שהילדה מתרגמת תהליכים נפשיים למצבים גופניים כלומר,כסיסת ציפורנים,והיפוכנדריות בקיצור כל מה שקשור לגוף ולחולי. מה הדרך שלי לעזור לה ......מבלי ללכת לשיחות או כל טיפול אחר,שסביר להניח שזו המלצתך אך אין לי תקציב לכך. אני מאמינה שלפני שהיו בעולם פסיכולוגים גם פתרו בעיות,מהסוג הזה...או שאני טועה רב תודות לך

יעלי שלום מהפגישה הפסיכולוגית קיבלת אבחנה לגבי הסימפטום, הסבת גורמים רגשיים לגוף. עדיין חסר כאן חלק משמעותי וזה האופן שהדברים נוצרו, ובאיזה מצבים במיוחד נוצרים הלחצים. השאלה האם בתך מוכנה לשתף אתך פעולה בנושא הלחצים שלה והאם היא מודעת וסובלת מהם. במידה וכן, תוכלו לעשות ניסוי. קחו מחברת ובכל יום יומים שבו ביחד וכתבו אירוע שקרה סביב תגובות הלחץ והכעס. נסו לחשוב ביחד האם העוצמות הרגשיות היו מוצדקות והאם היה אפשר להימנע מהלחץ. עצם הדיבור והעיבוד של האירועים הללו מאפשר להתמודד עם האירוע הבא בצורה שונה. אפשר לפתור בעיות לבד ללא פסיכולוגים במקרים רבים. כך רוב הדברים נתפתרים. עם זאת, לא תמיד ניתן לעשות את כל השינויים לבד, צריך לעיתים את הדמות החיצונית שתלווה את השינוי. אין בהכרח צורך בתקציב לטיפול פסיכולוגי, יש מסגרות שונות שאינן עולות כסף, לדוגמא, מרפאות בריאות הנפש של משרד הבריאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מבינה את כל מה שאתה אומר,אך יש בי משהו שרוצה אותה עדין,אני יודעת שאולי אם נחזור להיות ביחד,דבר שקשה לי להאמין בקיומו,אולי זה לא יהיה אותו הדבר,אך אני עדין קשורה אליה במין אובססיה שאנני יכולה להסביר ולהגיד למה ואני ולמה דווקא איתה,ניסתי אנשים אחרים ויצאתי,אך אני מנסה למצוא את הדימיון שלה בהם, אני יודעת שזה טעות,אך אנני מסוגלת להתשחחר מזה,קשה לי עם התחושה שאני חושבת עליה כל הזמן,בזמן שהיא גרה עם חבר שלה כבר שנתים,ולא דיברנו קרוב לשנה וחצי,אני רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי אך אני לא חושבת שיש לו מה להגיד לי,שאני כבר לא יודעת,אני מודעת לבעיה,אך בשום פנים ואופן לא מסוגלת להשתחחר מזה,אני מתחילה משהו שלא קשור אליה ומוצאת קצת אושר ונחת,ופתאום הכל נופל לי כאילו לא היה קיים,קשה לי עם זה אני לא מצליחה לפתח שום דבר, אני לא יודעת מה לעשות,ניסתי המון דברים אך אנני מצליחה,לא מגיע לה שאני אמשיך לחשוב עליה ולאהוב אותה,היא שיקרה לי ורימתה אותי כל כך הרבה,אז למה אני לא שונאת אותה?,היא האדם הראשון שגרם לי לאהוב ולהבין את מהות החיים,היא הכירה לי את האושר את הצחוק,ואת החיוך הדבילי,היא הכירה לי את הפרפרים בבטן,היא הכירה לי את השמש,היא נתנה לי ביטחון,אהבה עצמי,היא נתנה לי רצון לקום כל בוקר לפתוח את החלון ולשמוע את הציפורים המציצות,נהנתי מהשלווה שהיתה בתוכי כאשר היתי לצידה,וכאשר היא הלכה היא לקחה איתה את אותם דברים שהיא הכירה לי ונתנה לי עד כה,ואני נהיתי אדם עצבני מתוסכל,אני לא יודעת לפרגן אני מקנאת בכל דבר שהוא,אני סגורה אני לא יודעת אייך לאהוב,אני לא החלטית,אין לי שאיפות,אני אדם רדוד היום,אני יודעת בתוכי מה אני צריכה לעשות אני שומעת את זה בלחש,אך אני מפחדת להשמיע את זה בקול רם,אולי אני מפחדת שאם אני אפסיק לחשוב עליה או לאהוב אותה,אני יהיה יותר לבד,רק המחשבה לאבד אותה במחשבותי ברגשותיי,מפחידות אותי,אני במצוקה אחרי שלוש שנים הגיע הזמן להפסיק עם זה ולהשאיר זאת בעבר,אך אני לא יכולה ולא מצליחה,תן לי את הכלים הנכונות להמשיך הלאה,אני רוצה לנסות אני חיבת ,לעצמי ורק לעצמי.. תודה לך על המענה שרשמת לי אני מודה לך,מודה לך מקרב לך, בתודה מראש נושה..

נושה שלום אין לי הרבה להוסיף מעבר למה שאמרתי לך. "היא" זו כבר מזמן לא אותה בחורה שבאמת היתה. את עסוקה בעצמך ובמחשבה שמטרידה את מנוחתך. אולי את אפילו פוחדת לוותר על האובססיה אליה, כי אחרי שתצליחי יתכן שתצטרכי להתמודד באמת עם הדיכאון של הריקנות. כל עוד היא ממלאת אותך, גם אם את יודעת שאין לזה סיכוי, את מוגנת מבפני הדיכאון. לכן אני חושב שטיפול פסיכולוגי חשוב, כי הוא יוכל ללוות אותך לא רק בדרך להשתחררות מהאובבסיה אליה, אלא בהתמודדות עם הדיכאון שאחרי ובמילויך במשהו חדש וטוב יותר לאחר מכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 40 וחצי. במהלך השנים עברתי אירועים די קשים במהלך חיי שהתמודדתי בהם באומץ לב ובחוזק . נפלתי אך נעמדתי שוב עם שתי רגליים על הקרקע וגם חיזקתי את הקרובים לי שנשברו . יש לציין כי למדתי להתגבר על הקשיים באמצעות הצחוק . פשוט הצחקתי את עצמי ואת הסובבים אותי. לאחרונה אני חשה בעצבות נוראית . כאילו איבדתי את שמחת החיים שהייתה לי. אינני מסוגלת לצחוק או להצחיק יותר כפי שהייתי. אני מרגישה שהחיים קשים לי. אני מאד עייפה ואין לי את אותו החוסן להתמודד עם דברים שקורים לי. אני בוכה לעיתים קרובות . מאד שמנתי (כ- 20 קילוגרם ) וגם זה לא מוסיף למצב הרוח הכללי. אני מרגישה בדידות. אני חרדה מפני העתיד בעיקר בתחום הכלכלי. אני מרגישה שמקום עבודתי אינו מספק אותי מבחינה מקצועית . אני מרגישה לא מחוזרת (לא הייתה לי מערכת יחסים מזה כ-3 שנים) בקיצור , אני מרגישה : "תעצרו את העולם, אני יורדת עכשיו". האם אני בדיכאון? האם אני זקוקה לטיפול? האם המצב בו אני נתונה מצריך טיפול תרופתי? אני באמת מרגישה מאד לא טוב עם עצמי לאחרונה. אשמח לקבל עצה . תודה

רוית הי, קראתי את הודעתך, ואת נראית לי בן אדם מדהים שפשוט לקח על עצמו בשיטתיות את הצרות של כל העולם ושל עצמו, אבל בדרך המשיך לשמור על איזון נפשי שלא נראה לי שכל אחד מסוגל לזה. אני צעירה ממך כמעט ב- 10 שנים, ואת יודעת, כל אחד בחיים עבר ועוד יעבור דברים קשים, וכשאני יושבת בפורום וסתם קוראת הודעות של אנשים אני מחייכת לעצמי ואומרת שהאסון שלי הוא לא כזה נורא. אני חושבת שהעובדה שהפסקת פתאם לצחוק, זה פשוט הדרך של הנפש והגוף להגיד בעצם: די, תני לי קצת לנוח. וזה נראה לי הדבר הכי טוב שקרה לך, כאילו משהו בתוכך אותת לך לחדול מעט, להרפות. אני באמת חושבת שמפעם לפעם אנחנו צריכים להרפות מעצמנו ולהניח לדברים להתרחש גם מבלי שנשלוט בהם במאה אחוז. קחי הפסקה, לכי ללמוד יוגה, תעשי לבד מדיטציות בערב עם עצמך, תתחברי קצת לעצמך, ארגני מחדש את החיים בשלווה ותראי התוצאות לא תאחרנה להגיע, והצחוק המתגלגל שלך יחזור אליך במהרה.

לפי מה שאת מתארת כדאי לך ללכת לרופא המשפחה ולשאול אם הצטברות כזו של בעיות לא מחייבת פניה לפסיכולוג או פסיכיאטר לשם קבלת עזרה יותר רצינית ומקצועית.

תודה רבה על העצה, אני באמת מעריכה זאת!!!

הילה איפה נעלמת לי ?? מחכה לך בקוצר רוח במקום הקבוע נירוש. :-)

רוית שלום אתחיל משאלותיך בסוף הודעתך. אבחון פורמלי של דיכאון דורשת היכרות אישית וכך גם ההחלטה על תרופות. מאחר שהשאלות עולות נראה לי בהחלט רלוונטי לפנות לטיפול פסיכולוגי לצורך בירור, וזאת גם אם אינך בדיכאון. את נמצאת בפרשת דרכים כלשהי. את כבר מנוסה מצד אחד, עשית כמה דברים בחיים, מצד שני צעירה למדי לפתוח דפים חדשים בחיים ולתכנן הרבה שנים קדימה. זה מכניס הרבה לחץ למערכת כי זה מציב עליך אחריות רבה לגורלך. את לא יכולה להמשיך כרגיל כאילו הכל בסדר ולחכות, מצד שני, אילו אפשרויות קיימות כיום והאם את מרגישה שאת בכלל יכולה לשלוט בשינויים הדרושים? הדברים הללו רציניים ומשמעותיים ולכן אני מציע לך לגשת לייעוץ פסיכולוגי, בלי קשר לאבחנה הספציפית עליה שאלת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, מזה שנתיים אני מטופלת אצל פסיכולוג. אני באה ומספרת על הבעיות שלי והוא נותן לי עצות (לא רעות על פי רב). כל פעם ששואלים אותי איך היה אצלו אני אומרת ש"בסדר גמור", אבל אני לא יודעת אם הוא טוב? אני לא יודעת אם הוא טוב עבורי.איך יודעים שהפסיכולוג שלך טוב לך? מה אמור לקרות בטיפול טוב?

בטיפול טוב את צריכה לשאול את עצמך האם הבעיות שבגללן באת לטיפול נפתרו או לא? האם קל לך יותר עכשיו? האם יש "כימיה" בינך לבין המטפל? כלומר האם את מרגישה טוב איתו ועם הטיפול, או שלפעמים את שואלת את עצמך, מה אני עושה פה בכלל.

לאלמונימי שלום, אפשר לומר שהבעיות שבגינן באתי אליו נפתרו ויש כימיה מאוד טובה ביננו. לפעמים זה בזבוז זמן, אבל על פי רב - לא . אז כנראה שהוא כן טוב לי. תודה על תגובתך.

אם את מסוגלת לדבר בחופשיות עם הפסיכולוג, זה טוב. אם את יוצאת מהפגישות בהרגשה שדברים זזים, זה טוב. בטיפול טוב את אמורה לצמוח = להיות מסוגלת להתמודד עם הקשיים, ולצאת מהתקיעות שמלכתחילה גרמה לך לפנות לטיפול.

ראשית, תודה! אני מדברת איתו בחופשיות ואכן כמה דברים עגומים הסתדרו לי במהלך הטיפול. יחד עם זאת, אחי למשל, הפך לאדם אחר. הוא יותר אסרטיבי, יותר בוטח בעצמו, יותר עצמאי. אני לא השתניתי עד כדי כך. לא השתניתי מהותית. ובכלל, לצאת מ"תקיעות", כמו שקראת לזה, לוקח לי חודשים על גבי חודשים. כך שאני עדיין מתלבטת בנוגע למה שנקרא "הצלחת" הטיפול.

שלום. הייתי רוצה לדעת האם קיים קשר בין היוולדות ילד בחודשי החורף ובין התפתחות סכיזופרניה באותו ילד במהלך חייו? ואם לא, אז האם קיים קשר כלשהו בין סכיזופרניה והתפרצות התקפיה ובין עונות מסויימות בשנה?

אין שום קשר בין הדברים שציינת ובין סכיזופרניה. יש מרכיב גנטי בסיבות למחלה וכנראה גם מרכיב סביבתי.

לירית שלום מועד הלידה אינו קשור לסכיזופרניה. עם זאת יש השערות הנוגעות לעונות ופרוץ ההתקפים. ממה שאני מכיר אין תוצאות חד משמעיות על כך אבל לדוגמא יש עדויות על ריבוי התקפים בעונות מעבר בעיקר בין החורף לקיץ. לא הייתי מייחס לעניין זה חשיבות רבה מדי, יש גורמים הרבה יותר משמעותיים מכך וההתיחסות לעונות היא גם אישית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, יש לי ילד בן שלוש ושמונה חודשים שמדבר מעט מאוד וגם הדברים שאומר לא כל כך ברורים. שאר הדברים אצלו בסדר כלומר הוא מפותח נורמאלי, משחק עם ילדים, בונה לגו ופאזלים, משחק במחשב, עצמאי ובעל יכולת ריכוז ומוטוריקה טובים. הדיבור שלו אמנם מתפתח לאורך הזמן אבל בקצב מאוד מאוד איטי. יש לו אח שגדול ממנו בשנה ואחות בת 8. האם יכול להיות שהקשיים בדיבור נובעים מכך שהוא פוחד מאחיו, שבמקרים רבים הרביץ לו (כנראה מתוך קנאה)? האם האלימות של אחיו גרמה לו לטראומה כלשהיא שתוצאתה היא יכולת דיבור נמוכה? תודה, גילי

גילי שלום אני מציע שתפני לייעוץ בעניין ולא תשארי רק עם ההשערות והשאלות. איש המקצוע הראשון שמתאים הוא קלינאי תקשורת. אפשר גם להתייעץ עם המכון להתפתחות הילד שכולל צוות רב מקצועי שיוכל לתת לך גם תשובות לגבי ההיבטים הנפשיים של התופעה. לגבי האלימות של אחיו, בלי קשר לבעית הדיבור כדאי להשקיע בה מחשבה וטיפול, אלא אם מדובר בחיכוכים שגרתיים בין אחים ואז כמובן גם השפעתה זניחה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני בת 29 ונמצאת בהריון (חודש שישי). לפני גם חצי שנה התחתנתי, ושחזרתי מירח הדבש, גיליתי שאני בהריון. אני נשואה לאדם נפלא ואנחנו אוהבים אחד את השני - שום דבר לא מושלם, אבל אף אדם לא מושלם, אבל רוב הזמן , אני מאושרת במערכת היחסים הזאת. הבעיה התחילה, מהרגע שגיליתי שאני בהריון, ההריון הצליח להפתיע אותי, למרות שהוא היה מתוכנן. לא הספקנו לחוות את חויית הנישואין נטו. נכון שלא נזהרנו והגיוני היה שלהכנס להריון היה רק עניין של זמן. אבל למרות הכל שגיליתי שאני בהריון, הייתי בשוק. פתאום, כל תוכניות העתיד המקצועי שלי קרסו בפניי, במיוחד שפוטרתי מעבודה יום אחרי שחזרנו מהירח דבש. במצב הקיים לא היה סיכוי שאמצא עבודה וגם מי ייקבל אשה בהריון לעבודה? כך שמצאתי את עצמי בבית, משועממת, יחד עם זה הפסקתי לעשן, עם עליות ומורדות הורמונאליות קשות, בכי כעס, עייפות, בחילות.... החיים קרסו בפניי. לא ידעתי מה לעזעזל אני עושה עם עצמי, וגם לא הייתי כמובן מרוצה מההריון וכל הזמן הייתי בדילמות, האם אני רוצה בזה או לא?! הייתי מבולבלת , עצובה...... ולבד. במשך הזמן ועם ההתאזנות ההורמונאלית, השלמתי ואהבתי את המצב החדש... אבל. פתאם כל כמעט כל החברים שלי, נעלמו לי. רבתי עם החברים הכי קרובים אליי. פתאם "נפתחו לי העיניים", וראיתי דברים שלפני כן לא ראיתי לפני כן.... בגלל השינוי העצום שחל בי. פתאם חברים שהקשר שלי איתם היה, שאני זאת שיוזמת ונותנת יותר.... התנתקו. אלו שהיו על בסיס בילויים, שתייה ו"סבבה"....התנתקו. פתאום שנהיה לי קשה יותר לצאת מהבית, או רציתי שיתנו לי קצת יותר, לא היה שם משיהו לעשות זאת. (אני עדיין מוכנה לטרוח המון בשביל החברים, וגם לא מתעצלת בכלל לצאת מהבית) אבל יש לי הרגשה, שאני לא ממש מעניינת אותם. כמעט כל חברותיי, הן רווקות, בלי ילדים ובכלל נמצאות "בסרט אחר". (וגם עברו ,למרכז, אני גרה בצפון) אין לאף אחד כוח לשמוע את צרות והגיגיי ההריוניים. אני הרבה יותר מתעייפת מהר, זקוקה ליחס אחר ובכלל השתנתי. לאחר שקיבלתי את עצמי החדשה, כמעט לגמרי, אין לי כמעט חברים. מה שמפחיד אותי, שאני אתרגל למצב ועם הזמן לא אצטרך אנשים סביבי, רק על מנת לא להיפגע יותר מאנשים, או שעם הזמן יכול להיות שהכיר אנשים חברים, שמתאימים לי יותר. בנתיים אני די לבד. וקצת עצובה שאין לי עם מי לחלוק את החויות, חוץ מבן זוגי. ואני מתגעגעת לשיחוות ולשטויות, שעושים רק עם חברות. מה עושים? אם בכלל? אני פיטרית לא קטנה, עם המון אופטימיות ושמחת חיים ואני אוהבת את החיים, ואנשים. אבל אני מאבדת קצת את הכל - ואני לא רוצה.

שרון שלום הכל קרה כל כך מהר, גם החתונה וגם ההריון, ואולי עוד לא הספקת באמת לעכל את כל הדברים. הכניסה לזוגיות עושה שינוי ואולי ההתרחקות שלך מחברותיך הרווקות אינה כל כך יוצאת דופן, זו תופעה שמדווחת על ידי אנשים רבים לאחר נישואיהם. אנשים מחפשים את הקרוב ובוודאי תגלי שעם הזמן תרכשי חברות חדשות שיהיו במצב דומה לזה בו את נמצאת. לפי מה שאת מספרת "נפתחו לך העיניים" כך שאולי התהליכים הללו חיוביים. המצוקה היא הבדידות הנוכחית ובה בהחלט אפשר לנסות ולטפל. ראשית דרך הזוגיות שלך עם בעלך, ואולי גם במסגרות חברתיות אחרות. קורס הכנה ללידה למשל, עשוי ליצור מסגרת מתאימה לתקופה הנוכחית. יש קורסים בהם שני בני הזוג הולכים ביחד, וישנם קורסים שהם גם מעין קבוצת תמיכה לאמהות. שווה לברר מה יש באזורך ולהצטרף. העניין הוא כיצד לוקחים את כל השינויים החיוביים שקרו לך בחיים והופכים גם את הרגשתך לחיובית. כמובן שעם השינוי יש גם אובדן מסויים על הדברים שהסתיימו ולא יחזרו כמו ימי הרווקות, החברות הקודמות ועוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

I have a problem. (Don't we all...) When I was a little girl, my parents didn't take me to "ma'akav", to watch over my hight status, even though I was the lowest in my class al the time. Now I'm 21 Years old, 1.48 cm. There's nothing to do now. I know. But It makes me so depressed, everybody around me are so tall and I'm always the little one. I have a boyfriend, which is tall. His former girlfriend was 1.70cm so he had to "adjust" but now he sais he has no problem with that. But I feel he has, and it makes me have a problem with myself. Of insecurity, like everyone is better than me or more beautifull than me or smarter than me. Even when we have sex I think It's bothering him. And when we go in the street, and he wants to give me a kiss he has to get lower. I feel uncomfortable with that. I would anything I mean anything to make me taller. I'm so depressed, I know there are worst things in life, but... why me? And all the time I am jelous about his ex girlfriend because she was tall and Beautiful. I don't know what to do, I hate myself. I don't look bad, but I hate myself. Because I'm small. Thanks 4 listening. If you have something to say other than "Klishaot" please do.

I don't know why the words has mixed up. But it just shows you how much everything I touch breaks, and how everything is against me. I have a problem. ) Don't we all...) over my hight status, even though I was the lowest in my class al the time. When I was a little girl, my parents didn't take me to "ma'akav", to watch Now I'm 21 Years old, 1.48 cm. There's nothing to do now. I know. IIhave a boyfriend, His former girlfriend was 1.70cm so he had to "adjust" but now he sais he has no problem with that. But I feel he has, and it makes me have a problem with tall. when we go in the street, and he wants to give me a kiss he has to get lower. me or smarter than me. Even when we have sex I think It's bothering him. And myself. I feel insecurity, like everyone is better than me or more beautifull than me are so tall and I'm always the little one. But It makes me so depressed, everybody around uncomfortable with that. I would do anything I mean anything to make myself taller. I feel I'm so depressed, I know there are worst things in life, but... why me? the time I am jelous about his ex girlfriend because she was tall and Beautiful. And all I don't know what to do, I hate myself. I don't look bad, but I hate myself. Because I'm small. 4 listening. If you have something to say other than "Klishaot" please do .Thanks

שלום אני חושב שסוף דבריך מספרים את תמצית העניין. את שונאת את מראיך ואת עצמך. העניין הוא לא הגובה. אין אף אחד מושלם ולכל אחד פגם אחר שאפשר למצוא, בחיצוניות ובפנימיות. את צריכה להתמודד עם העובדה שאת נמוכה באופן יחסי ועם ההשלכות של זה שמשפיעות עליך כבר שנים רבות. כמו שכתבתי, את הגובה אי אפשר לשנות, אבל את גובה הדימוי העצמי שלך יש אפשרות לשנות. מאחר ואני מתאר לעצמי שהסיפור לא התחיל מאתמול וממערכת היחסים הנוכחית כך גם הפתרון אינו אפשרי בצורה מהירה מאוד. אחת הדרכים לעבד ולהבין יותר את העניין ולטפל בו הוא באמצעות טיפול פסיכולוגי, ואם את מרגישה שהדברים פוגעים לך באיכות החיים הייתי מציע לך לפנות. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לברר האם ישנן קבוצות תמיכה לאנשים הסובלים מהתקפי חרדה ( רק בת"א)? וכיצד אפשר ליצור איתן קשר ולהצטרף?

זואי שלום אישית אינני מכיר. אני מציע לך להרים טלפונים למכונים ומרפאות לטיפול פסיכולוגי באזור המרכז ולשאול. גם אם אין להם אולי ידעו להמליץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אמא לילד בן שנתיים וחודשים, כיום הוא אצל מטפלת ובחודש ספטמבר הוא ייכנס לגן בשבוע האחרון יש לנו "בעיה". פתאום הילד בוכה שאני הולכת מידי בוקר - כמובן שלאחר זמן מה הוא נרגע והכל תקין אבל לעבור את הבכי מידי בוקר זה קצת קורע לבבות ונותן הרגשה מאוד לא נעימה אני מודעת לכך שצריך "להראות" לילד אסטרטביות ולהיות חד משמעים וגם את תהליך הפרידה אני עושה קצר ונותנת לו הרגשה טובה אעפ"י שבתוך תוכי מאוד קשה לי ואפילו כשאני יוצאת נוזלת דימעה מעיני איך להתמודד עם הנושא? תודה על ההתיחסות לכשתהייה נ.ב. שאלה נוספת כפי שכבר ציינתי הילד בן שנתיים ואני מאוד מעוניינת להכניס אותו לגן האם זה בסדר להכניס לגן באמצע שנה - בפסח או שעדיף להמתין לתחילת השנה עם כול הילדים השאלה היא מביחנת הילדים כידוע ילדים זה עם מאוד לא קל וכולם כבר מכירים אחד את השני ולכל ילד יש את הטריטוריה שלו ופתאום מגיע ילד חדש - איך הם ייקבלו אתו ? או שיתנכלו אליו והוא ירגיש מנוכר וזר או שיקבלו אותו בברכה? תודה

לאם שלום הפרידה לא קלה לילד ועבורך. זה טבעי ואכן לוקח זמן להתרגל. אגב, יתכן שקשיי הפרידה ימשיכו גם לאורך זמן, והשאלה כמה זמן לוקח אחרי הפרידה להתאפס ולחזור לשגרה. זה החלק החשוב ביותר אותו צריך לברר. דברי עם המטפלת ונסי לברר איתה מה קורה אחרי שאת הולכת. לגבי הגן, יש דווקא יתרון להכנסת הילד באפריל. דווקא היותו חדש בגן בתקופה זו תביא לתשומת לב מיוחדת מצד הגננות שבספטמבר כאשר יש כיתה שלימה של ילדים חדשים פחות מסוגלות לתת תשומת לב מלאה לכל אחד ואחד. במידה וזה בא בחשבון בהחלט הייתי שוקל לעשות זאת וכך להגיע לקליטה קלה יותר בספטמבר. אצל ילדים בגיל הזה חשיבות ההתחלה עם כל הכיתה אינה כה משמעותית כפי שזה קורה אח"כ בגיל בית הספר. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' קפלן שלום, בני בן שנה ובימים אלו הנני מחפשת עבורו גן בו ישהה החל מבעוד 7 חודשים. עד היום בני היה עימי בבית ובשל היותו בן ראשון שצמוד אליי ומקבל אינסוף חום ואהבה .. הוא מאד מפונק ומאד קשור אלי. אין לי ספק כי נכון לו משבר כשיצטרך ללכת לגן ואשמח לשמוע את דעתך בנוגע לסוג המסגרת המתאימה: האם מעון (בו מס' מועט של מטפלות ביחס למס' הילדים) שהפך להיות למסגרת כ"כ מקובלת כיום אין בו משום פגיעה בהתפתחותו הנפשית של הילד?, האם לילדים חסרי בטחון עדיף למצוא מסגרת קטנה יותר או שלהיפך: המצאותם בחברת ילדים רבים עם יחס פחות אישי עשויה לעזור בבנית בטחונם העצמי?, ולבסוף מה אומרים המחקרים בתחום? תודה מראש על התיחסותך, בברכה, מרב.

מרב שלום מה שחשוב הוא איכות הגן או המעון. צריך להתרשם מהצוות, מהתנאים במקום, לשוחח עם הורים אחרים של ילדים וכדומה. אני לא חשוב שגודל המסגרת הוא בהכרח המשתנה החשוב ביותר, אם כי מובן שמסגרת לא המונית עדיפה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני רוצה למות נמאס לי מהחיים אני לא רוצה עזרה הפעם אני לא יכול זה אני לא יודע איזה מחלה יש לי בבקשה תגידו לי מה זה נפש זה מוח או לב ולמה יש לי מחשבות של שיגעון האם זה חלק מהדיכאון אבל לא היה לי את זה היה לי דיכאון הרגשתי אותו וניצחתי אותו בכוחות עצמי עכשו זה חזר אבל אני לא יודע מה זה זה שיגעון או דיכאון למה אני הולך נגד הטבע אני מרגיש מגעיל אני לומד בהקבצות של 5 יחידות מטמתיקה ואנגלית אני לומד מחשבים רציתי להצליח בחיים המגעילים האלה היה לי למה לקום בבוקר אבל רציתי לשאול אם אמא שלי חולה במחלת נפש ויש לה בדיוק מה שיש לי יש לה זסכרופניה היא אומרת שהיא סגורה בתוך עצמה ומנותקת מהמציאות זה מה שאני מרגיש עכשו האם זה עובר בגנים מחלה נפשית הפסיכיטרית אמרה לי יש לי דיכאון אבל אני מתעקש איתה שיש לי מחלת נפש כי תראו במצב שאני נמצא זה לא דיכאון כי מדיכאון הצלחתי לצאת לבד בלי כדורים ובלי עזרה אני חושב שהשתגעתי והמחשבות המשוגעות שיש לי בראש הם תגידו שאני משוגע כדורים אני לא ישתה אני רוצה למות לא רוצה לחיות כי אני משוגע למה לי זה קורה יש לי כל כך הרבה כישרונות בכדורגל במוסיקה אני יודע לחכות אנשים זמרים בקיצור הייתי אישיות מושלמת עד שנכנס בי השיגעון אף פעם לא הייתי ילד סגור כאילא היה לי דיכאון אבל לא שיגעון המחשבות שלי הם ללכת נגד הטבע והרפואה ורק אלוהים ירפא אותי כי אני יודע למה זה קורה לי בגלל שצחקתי על המון אנשים אין בדיוק כמו אמא שלי שצחקה על אנשים וכיום היא אישה מסכנה שחולה במחלת נפש שנקרת זסכרופניה אני חושב שיש לי את המחלה הזאת אין תזכרו דבר אחד שאסור לצחוק על אנשים כי אלוהים ישגע אותך חבל עלי כל מה שתיכננתי אני הורס עם מחשבות משוגעות אני לא מבין איזה נזק אני גורם לעצמי תגידו לי אם אני חולה נפש או בנאדם נורמלי כל היום חושב סגור בתוך עצמו לא מדבר ןחושב שאני ינצח את הטבע אבל אני מת אני מרגיש מת אני מאמין באלוהים ואני יודע שהוא משלם לכל מי שרשע ועכשו אני צריך לסבול את החיים המזדיינים האלה כדורים,אישפוזים,אני הולך למות אם יה יה לי חייםנ כאלה אין לי כוח בקרוב אני חושב למות כי אין לי כוח לחיים האלה אין לי כוח לכאב ראש הזה לכאב בטן הזה אני מתכננן להפטר מעולם הזה כי איך זה קורה לטובים היום הייתי אצל הפסיכיטרית שלי הציעה לי עזרה אני לא רומה לקחת אני לא רוצה שיחשבו ויסתכלו עלי כמו משוגע חולה נפש לא יודע למה אני עושה את זה לעצמי אני רוצה למות שיהיה לי קצת שקט כי אני משוגע זהו השתגעתי תעזרו לי אבל בלי כדורים

שלום לך יקירי, קודם כל אתה לא משוגע וגם אם יש לך מחשבות כאלה,אז הם רק בגלל שיש לך אמא שסובלת ואתה חושב שזה עובר בגנים. אז תבין דבר אחד ותכניס לראש-אתה בסדר גמור,פשוט יש תקופות קשות לכל אחד מאיתנו וכרגע אתה בתקופה קשה.תטפל בעצמך וזה יעבור לאט לאט אבל בטוח. גם אני לוקחת כדורים ואם אתה חושב שאני נהנית מזה-אז אתה טועה. גם אני מאוד מצליחה בעבודה.אני אחראית על צוות עובדים והעבודה היא מול ארה"ב.אני בטוחה שאף אחד מהעובדים שלי וגם האנשים שאני עובדת מולם לא חושב שאני לוקחת כדורים.אני הרבה יותר חכמה מרובם ומצליחה ובגדול.אז מה אתה רוצה שאני יעשה בקשר לכדורים?שאני אחליט כמוך לא לקחת?לא ,אני אקח ואני אהייה בריאה וגם אתה. תחשוב שזה מצב זמני וזה עובר. מה שקורה לאמא שלך לא בהכרח קורה לך ותפסיק עם המחשבות השליליות-זה עושה רע יותר. ואין לך שום שיגעון-זוהי חרדה שצריכה טיפול ויפה שעה אחת קודם. אני מחבקת אותך חזק חזק ומאחלת לך בהצלחה. תכתוב לי כל פעם שרע לך. תרגיש טוב שגב

נשמה שלי זה מה זה מעודד אבל אני רק בן 18 ואני מרגיש מת שאין סיכוי לצאת מזה כי זה שיגעון ולא דיכאון אני רוצה לירות לעצמי כדור בראש איזה חיים יש לי של חולה נפש יש לי מחשבות שליליות שמשגעות אותי ואם אני ימשיך אם זה אני יגיע לבית משוגעים אין סיכוי אני יהיה משוגע אני רוצה למות כי נמאס ואני אחראי על המצב הרוח אם אני רוצה לצחוק אני יצחק אם לא לא לא צריך שום כדורים לזה זה הכל פסיכולוגי ונפשי אני פשוט לא חי עם הנשמה אני מרגיש שאין לי נפש ואין לי נשמה עכשו אני כותב לך ויש לי כאב ראש די נמאס לי מהחיים האלה למה אני צריך לחשוב כחה ללכת נגד הרפואה ונגד הטבע יש לי כאב ראש פסיכוטי אני רוצה לחזור אחורה אני הולך להתאבד כי אין לי כוח להמשיך לסבול את לא מבינה שאם האדם רוצה להיות חולה הוא יהיה חולה שום כדור שבעולם לא יציל אותי זה הכל בראש אבל הראש שלי ישתגע אני משוגע אני עושה את זה לעצמי והבעיה הכי גדולה שבמקום שאני יעזור לעצמי אני מענה את עצמי אני סובל וחושב ללכת נגד ואני פשוט סובל אני הולך למות נמאס לי לחיות אני בשיגעון לא בדיכאון למה אני גורם לעצמי אני משתגע שום כדור לא יעזור לי אם אני לא יעזור לעצמי שום כדור לא יעזור לעצמי תעזרי לי למות

דניאל שלום בוודאי ראית כמה פניותיך לפורום נגעו לאנשים רבים שהגיבו אליך. אני לא חושב שניתן לעזור לך במסגרת הפורום, אתה צריך לפנות לטיפול ולקבל עזרה. שוב, במקרה חרום אני מציע שתפנה לקווי המצוקה של ער"ן, לאתר סהר שקישורו להלן, או אפילו לחדר מיון. www.sahar.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

לדניאל היקר אני מאוד מבינה ללבך וחושבת שגיל 18 זהו גיל קשה, בנוסף להיות בן לאמא סכיזופרנית זה בהחלט לא מקל ואין קסמים להתמודדות עם המצב, יש לי הרגשה שמדובר בילד מתבגר מאוד מאוד מאוד מוכשר (שיודע שהוא מוכשר)רק מפחד להתמודד עם מציאות של אמא סכיזופרנית בפני החברה. אז רק שתדע שגם אימי היא חולה סכיזופרנית פרנואידית שהייתה מאושפזת בביה"ח טירה מאז שהייתי בת 4. וכך כל השנים הייתי צריכה להתמודד בפני החברה עם העובדה של אמא חולת נפש, הייתה לי התבגרות מאוד קשה עם המון שאלות ותהיות על מהות החיים "ולמה לי זה קורה" אני לא חושבת שקיבלת עונש כי צחקת על אנשים, כולם צוחקים לפעמים על חולשות של אחרים כל עוד לא פגעת במישהו לא חטאת, אני חושבת שאתה בהחלט צריך בשלב זה עזרה ואין זה אומר שתיכנס לבית משוגעים לכל החיים לעומת זו אם לא תבקש את העזרה בזמן (עכשיו, עכשיו) זה יכול רק להחמיר ולהחמיר ולהחמיר, ואם יתברר כי אתה זקוק בשלב זה לכדורים אין בכך שום קללה אולי ההרגשה לא הכי מדהימה בעולם אבל אף אחד לא צריך לדעת על כך. אני מחזיקה לך אצבעות ומזכירה לך שעברתי את אותה הדרך שלך לפני 10 שנים והיום אני מאושרת מאוד, נורמלית מאוד, חברותית מאוד ללא טיפול, ללא כדורים, וללא מחשבות הרסניות. מקווה שתהיה מספיק אמיץ לפנות לייעוץ ולעזרה בהמון אהבה נשתמע

שלום לנשמה כמוך אני מודה על ההבנה שלך נשמה שלי אבל אני לא רוצה להתמכר לכדורים כי אני יודע שכדורים לא יכולים לעזור כי רק האדם אחראי על מצב רוחו אם רוצה להיות בדיכאון או לא אני לא חושב שכדורים עוזרים לצאת מזה הם רק ממכרים ומשגעים עוד יותר אולי יש לי מחלה היתי אצל פסיכיטרית חשבתי שיש לי מחלת נפש היא אמרה לי שיש לי רק דיכאון אבל אני חודב שכל אדם שיש לו דיכאון יכול לצאת מזה בעזרת עצמו תלוי מה חושב אם הוא חושב רע הכל יהיה רע במה הם יעזרו לי כבר שתיתי קלונקס וסרוקסקט לא הרגשתי שום שינוי כל הדיכאון הזה בראש לדעתי רק האדם קובע על מצב רוחו מחליט פסיכולוגית אם להיות בדיכאון או לא אני יודע שאם אני ישתה כדורים זה לא יעזור לי כי אני לא רוצה לעזור לעצמי זה הכל בראש

אני בחורה בת 25, לעולם לא היה לי חבר,לפני 4 וחצי שנים הכרתי בחורה,שעבדה איתי באותו מקום עבודה,לה היה חבר ושתינו נקשרנו אחת לשניה, היא נפרדה מהחבר שלה ואז היינו ביחד,בפעם הראשונה שישנתי אצלה היא נישקה אותי,ואני נישקתי אותה חזרה,אך מיד עצרתי את עצמי,והתחלתי לבכות לא בכיתי בגלל סיבה מיוחדת,פשוט הרגשתי עם הנשיקה הזאת כל כך אני,אך בכיתי בכדי שלא תחשוב שטוב לי עם זה,אהבתנו הלכה וצמחה והיינו כל היום ביחד מנסות לגלות את האהבה שמצאנו אחת בשניה,לא רצינו לוותר על מה שהיה לנו ביחד,זה היה יפה וכל כך טהור ונכון,היינו ביחד קרוב לשנה בסתר ואף אחד לא ידע עלינו, אני סיפרתי לחברות שלי והיא שמרה הכל לעצמה,ההורים שלה גילו אותנו בגלל טעות קטנה ומטופשת,מכתב שהם מצאו וקראו אותו,ומאז הכל הלך והסתבך לנו,כולם ניסו להרוס לנו, ואנחנו ניסינו לשמור על הביחד, משהו שהוא שלנו ולא רצינו שמישהו יקח לנו אותו,אך לצערי היו יותר מידי חומות לעבור שכבר לאט לאט התעיפנו,במקום לחוות את אותה האהבה המדהימה,יתעסקנו במריבות והאמון יתערער,היא שיקרה לי המון ולאט לאט התרחקנו, הכל נגמר אך הוא אף פעם לא נסגר, מבחינתי היא האהבה של החיים שלי,עברו להם 3 וחצי שנים ואני עדין חולמת עליה,מנסה לחפש אותה,אני מורחת על עצמי לעיתים את הבושם שלה וכך אני ישנה בתחושה שהיא עוד איתי,אני חולמת בעודי ערה על כל מיני מצבים שהיא באה אלי,וכך אני חולמנית רוב היום,אני ממציאה לעצמי עולם שלו קיים,עולם שלי ושלה,אני סגורה ריגשית מאז אני חסרת ביטחון,אין לי שום מחשבות על להתאבד,אני לא מסוגלת להכאיב לעצמי,אך יש לי מחשבות על מוות,שאולי אני אלך לישון ולא אתעורר,או שיהיה לי מחלה סופנית וכדומה,אני עצבנית נורא אני לא שקטה,אין לי שליטה על חיי,אני מאבדת את עצמי בין מציאות לדמיון,כבר קשה לי להבחין מה מציאות ומה דימיון,יש לי נדנודי שינה, אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליה שאולי היא תבוא והכל יכול להיות אחרת אם לא היו מוצאים את המכתב,אני צריכה עזרה,אני יודעת אך אף פעם לא היה לי את האומץ להודות בזה, אני מאוד מקווה שתוכלו לעזור לי,ותתנו לי כלים לחזור לאותה מציאות שהכרתי לפני שהיא היתה חלק מחיי,אני מודה לכם מקרב לב,בתודה מראש ,,נושה..

נושה שלום אהבה נכזבת היא חוויה כואבת ואת עדיין מתאבלת על האובדן. עם זאת, אחרי שלוש וחצי שנים קשה להניח שאת רק עוסקת בה, ודרך האבל והאובססיה את עוסקת בעולמך הפנימי ובשאיפותיך שמיוצגות על ידי דמותה של חברתך לשעבר. את צריכה לעשות משהו עם עצמך כדי להתקדם הלאה. את צריכה להבין שכבר מזמן לא מדובר בה באופן קונקרטי אלא במשהו אחר. די סביר אפילו שאם הייתן חוזרות להיות ביחד היום לא בהכרח שהיא היתה עדיין מוצאת חן בעיניך. במידה ואת מרגישה שאינך מצליחה לצאת מהתקיעות הזו בעצמך פני לטיפול פסיכולוגי. במקביל נסי להכיר בני או בנות זוג חדשים בצורות שונות, יש גם פורומים שונים באינטרנט בנושא. מצאי לך את הדרך המתאימה לך ואל תשארי יותר במקום התקוע הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הגעתי לתובנה שאני כל כך מפחדת להפגע שוב (לא שהייתה לי חוויה יוצאת דופן מבחינה זו) שאני פשוט לא נותנת לעצמי להתאהב ולהקשר למישהו. כל איתות של משהו שעשוי לרמוז על אינטימיות (לאו דווקא פיזית) גורם לי לרצות לברוח. אני לא מצליחה להנות מהדייט. אני יודעת את הבעיה, וזה כבר לפחות התחלה, אמנם, אבל זה לא עוזר לי ליישם וכל פעם אני עושה את אותן השטויות. אולי יש לך או למישהו רעיון איך להשאר בקשר ולתת לו הזדמנות אמיתית. אני אציין כי בפעמים בהן נפגעתי, התמודדתי והמשכתי הלאה בחיים. לא נכנסתי למצבים מאוד קשים ובכל זאת זה השאיר בי כנראה ממש צלקות.. מקווה לשמוע מכם בקרוב (לפני שאני אצליח להרוס גם את הקשר הנוכחי..)

אלכס שלום אולי מה שאת מתארת זה סוג של חרדה. בד"כ מדובר בחרדת נטישה שאחד הביטויים האופיינים שלה זה פשוט לא להיקשר לאף אחד כדי לא לפחד אח"כ מהפרידה האפשרית. את אומרת שלא היתה לך חוויה יוצאת דופן כזו, אבל אני לא בטוח שאת מודעת באופן מלא לכל מה שקרה לך. למשל, חרדות נטישה יכולות לנבוע גם מגילאים מאוד צעירים ומחוויות אותן מתרגם הילד הצעיר או התינוק כנטישה. צריך להדגיש שלא מדובר בהכרח על חוויה קונקרטית אובייקטיבית של נטישה אלא בחוויה סובייקטיבית. את מחפשת את התשובות במקומות צפויים מידי, ואולי הן נמצאות במקומות אחרים. בכל מקרה, אם את מזהה דפוס קבוע שאינך מצליחה לשנותו אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהבין יותר מה בעצם קורה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

פחד מנטישה לא חייב להיות באמת גם חוויה פיזית של נטישה מהעבר. יתככן וחווית חוויה של נטישה רגשית ולכן, את חוששת להיקשר, פן תחווי חוויה רגשית שוב. לדוגמא, כשהיית צריכה ש"יראו" אותך , את צרכייך הרגשיים ולא ראו. וכו'. מה דעתך על מה שאני אומרת פה ד"ר קפלן? אשמח לשמוע את דעתך.

שלום, אני נשואה זה כ - 4 חודשים. מאוד רוצה להביא ילד, אך מפחדת מכל התהליך אם בהתחלה, במהלך ובעיקר הסוף!!!! אני אדם מאוד ביישן מטופלת אצל רופאת נשים ובשום אופן לא אצל רופא. איך אני מתמודדת עם החלטה יפה כל כך של הריון ומהפחדים? אני לפעמים נוטה לשקוע (דכאונות). מה לעשות? תודה מראש.

סנדי שלום אני מציע שבשלב ראשון תקראי קצת ספרים על נושא ההריון. יש הרבה ספרים על התהליך ואם תפני לחנות ספרים גדולה יוכלו להמליץ לך. כדאי לקחת ספר שאינו רק טכני אלא מספר על החוויות השונות שקורות בהריון. בנוסף, אני מציע שתשוחחי עם חברות וקרובות משפחה שעברו הריון ותספרי להן על חששותיך. הידע שתצברי והטיפים שתקבלי בוודאי יעודדו אותך. לגבי הדיכאונות, חשוב שתקבלי תמיכה מהסביבה הקרובה לאורך זמן ההריון ובוודאי לאחר הלידה. אלו דברים שאת יכולה לדבר עליהם כעת ולשמוע ולתכנן כיצד הדברים יראו בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שמעתי שיש שאלון התנהגות ילדים בשם קונרס או קורנס. רציתי לשמוע קצת פרטים עליו. מה משמעות הציון המתקבל מהשאלון? תודה יהודה. נ.ב. איך נקרא השאלון באנגלית?

יהודה שלום השאלון נועד לאבחון הפרעת קשב ו/או היפראקטיביות אצל ילדים CONNERS השאלון ממולא ע"י הורים או גננת/מורה ולמעשה סופר רשימה של התנהגויות וסימפטומים ולפי התוצאה ניתנת אבחנה. הבעייה שהוא סובייקטיבי, כלומר, ממלאים שונים עלולים לתת תוצאות שונות. יש כיום שאלון ממוחשב שנקרא טובה, תוכל לקבל פרטים בבי"ח שניידר http://www.schneider.org.il/InfoPage.asp?InfoPagesID=79 בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אמא ל-3 ילדים הגדול בן 13 ילד חרוץ חברותי האמצעי בן 9+ ותנוקת בת שנה הבעיה היא עם הילד האמצעי שהחמירו השנה בעיקר , לדעתי זה אוסף של הרבה דברים כולל לידת הבת הקטנה , הוא ילד מאוד רגיש ופגיע השנה הוא קיבל מורה מאוד קשה והוא מאוד מפחד ממנה יצרנו שיחות איתה על הפחד שיש לו ממנה והיא לא תורמת הרבה ולא מבינה בכלל מה אנחנו רוצים ממנה ,אציין שבני השנה תלמיד ממוצע פחות לא מקפיד תמיד על שעורי הבית מבחינה חברתית הוא בסדר הוא אוהב לשלוט ומנסה תמיד להנהיג וישנם הרבה ויכוחים עם תלמידים מהכיתה במיוחד במסיבות,הבעיה הגדולה שלי איתו חוץ מהלימודים זו החוצפה שלו בבית וגם למבוגרים אחרים לא למורה (בגלל פחד כמובן) כל בוקר הוא מחפש על מה לבכות ומודיע כמה הוא שונא את המורה שלו והלואי ותהיה חולה היום אני יודעת הרבה פעמים שגם אני וגם בעלי אן הרבה סבלנות בשבילו הוא תמיד רוצה דברים זה בצעקות ותמיד יגיד את המילה האחרונה אנו משתדלים להיות סבלנים אבל זה קשה לנו מאוד . אשמח לקבל עזרה תודה

דנה שלום אני לא חושב שיש הרבה מה לעשות במסגרת הפורום, את צריכה לקבל ייעוץ מקצועי בעניין. אני מציע שתפני לפסיכולוג ילדים ותציגי את כל הסיפור. את יכולה לנסות לפנות לפסיכולוג בית הספר של הילד בשלב ראשון ולראות האם יש לו רעיונות. אינך חייבת את הסכמת ביה"ס לעניין, התקשרי ישירות לשירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה ובקשי לדבר עם הפסיכולוג שאחראי על בית הספר של בנך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אינני יודעת אם הגעתי למקום הנכון אבל אודה על כל תשובה. בני בן 6 וחצי חודשים ומזה כ- שלושה שבועות כמעט ואינו ישן בלילה הוא מתעורר כל חצי שעה בבכי וברגע שאני מרימה ומחבקת אותו הוא נרדם שוב. אציין גם, שמאז ומתמיד אינו ישן רצוף יותר משעתיים וחצי (גם במשך היום). רציתי לדעת האם בגיל הזה הוא חולם? ואם כן איך זה נמשך כשלושה שבועות רצוף? תודה אמאל'ה

לאמאל'ה שלום כל הילדים והמבוגרים חולמים מגיל מאוד צעיר וכל לילה. את רוב החלומות שוכחים ובגילו כמובן שאי אפשר לברר מה חלם. בכל מקרה, מה שאת מתארת אינו נדיר בגיל הזה ויש ילדים רבים ששנתם אינה סדירה ללילה שלם עוד חודשים רבים. צריך לבדוק במה מדובר ובהחלט יתכן שיש מה לעשות בעניין. אני מציע לך בשלב ראשון לקרוא את ספרו של פרופ' אבי שדה "לישון כמו תינוק" המסביר על שנת תינוקות. יתכן שאת מנחמת אותו מהר מדי כך שהוא לא לומד להרדם שוב. מחזורי השינה גם אצל מבוגרים גורמים לכך שתהיה התעוררות טבעית כמעט כל שעה, אבל מנגנונים אוטומטיים גורמים לכך ששוקעים מייד למחזור השינה הבא. תינוקות שעדיין לא התרגלו לכך עלולים לאבד את השינה בין המחזורים. האם אתם קמים אליו מייד כשהוא מתעורר? במידה וכן אני מציע לקחת שעון ולמדוד 5 דקות לפני שניגשים אליו. זאת כדי לנתק את האסוציאציה של ההתעוררות מהחיבוק שבא בעקבותיה. נסו זאת כמה ימים, בד"כ זה עובד טוב. אם אתם רואים שכלום לא עוזר פנו לייעוץ במעבדת השינה של החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, יש כמה מעבדות נוספות בארץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב האם אפשר להפנות אותי לקבותות תמיכה לרווקות שמתלבטות בנושא החד הוריות?

מנסיון אני אומרת לך שאם יש לך התלבטות אל תכנסי לזה אלא רק כאשר תהיי שלמה וכמהה לילד גם במחיר של לגדל אותו לבד..בהצלחה

שלום אינני מכיר קבוצות כאלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום רב, אני בת 39 מנסה להכנס להריון מזה כ - 8 חודשים, לא נצפתה בשלב זה בעיה פיסית אצלי אולם היות שאני מתעתדת להיות אם חד הורית יש לי המון חששות ופחדים. יתרה מכך: עברתי חיים ממש לא קלים, אמנם היום אני בפסגת הצלחה בקריירה אולם גדלתי בבית קשה מאד עם אם חולה במניה דפרסיה, אב לא פשוט בפני עצמו, נזקקתי לטיפול פסיכולוג במשך כ - 12 שנים (ברוטו) וכעת כפי שאמרתי אני אדם שלם עצמאי ומצליח מאד אולם עם הרבה צלקות כואבות, פחדים וחרדות. האם תת המודע שלנו כל כך חזק שהוא "מונע" את ההפריה והכניסה להריון? אציין כי מבחינה הורמונלית התמונה מעודדת ביותר ובכל זאת............תודה מראש.

שרית שלום את צודקת, יש השפעה פסיכולוגית ניכרת בכניסה להריון. לחץ רגשי כללי או שממוקד בחשש לא להצליח להיכנס להריון עלול להפריע בכניסה להריון. יש לא מעט מקרים מדווחים על משפחות שאמצו ילד לאחר שהתייאשו מלהביא ילד ולאחר מכן הצליחו להביא ילד ביולוגי ללא כל טיפול. הסיבה היא שלאחר שהלחץ ירד, הדברים קרו באופן טבעי. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. יש שני כיוונים שהייתי מדגיש. האחד הוא טיפול כללי כפי שאולי היית בו שעשוי להיות חשוב מאוד גם כליווי לאורך ההריון לאור ההסטוריה האישית שלך וחששותיך. הכיוון השני הוא מיקוד בהפחתת לחצים ותמיכה בגוף בתהליך שהוא צריך לעבור. אפשר להיעזר בהיפנוזה למטרה זו ואם אין כל בעייה פזיולוגית בכניסה להריון סוג כזה של טיפול עשוי בהחלט לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן שלום אני עובד בבנק 28 שנה ,הציעו לי פרישה מוקדמת על פי תכנית פרישה שגובשה ואני בתוכה על פי הקריטריון של וותק.בכוונתי להמשיך לעבוד אבל...בבנק ישנה אוירה של איומים מצד ההנהלה (באופן כללי) איך לדעתך עליי להתמודד עם הלחצים שכניראה יופעלו בעתיד ולהישאר נינוח ושלו?

גיל שלום המצב שאתה נמצא בו מאופיין בלחץ נפשי בגלל כמה גורמים, גם עצם העובדה שהציעו לך לפרוש, גם האיומים, ובעיקר אי הוודאות שנוצרה. ברמה הפרקטית בבנק אתה צריך להתייעץ עם גורמים שמבינים בעניין, כמו למשל נציג ההסתדרות, הוועד, ואולי עורך דין. חשוב שהחלטותיך תתקבלנה לא רק על סמך תחושה אלא על סמך ידע והבנה ברורים של המצב. זה גם ישפר את המצב כי יפיג את אי הוודאות במידה מסויימת. כל עוד מצב אי הוודאות נמשך, סביר להניח שמצבך הרגשי עלול להיות רגיש. קשה לתת לך עצה כיצד להיות נינוח ושלו במצב שנוצר, זה כמעט לא טבעי להרגיש כך. נסה להקפיד על פעילות גופנית במיוחד בתקופה הקרובה כמו גם פעילויות נוספות של איכות חיים. שתף את קרוביך במה שקורה לך ונסה להיות מודע לתחושותיך. חשיבה חיובית במצבים כאלה חשובה, נסה לראות את ההיבט החיובי מכל תוצאה שלא תהיה וכיצד תוכל לצמוח ממנה הלאה. יש לקוות שאי הוודאות לא ימשך זמן רב ותוכל לחזור לחיי שגרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב מתוק, תודה שחזרת אליי. אני עדיין מחכה לדעת איזה כדורים לקחת?כמה זמן?ולמה זה גרם לך? אני פה בשבילך ומוכנה לעזור לך,אבל אתה קודם צריך לרצות לעזור לעצמך,כי אחרת כלום לא יעזור. אני רוצה שיהיה לך טוב ואני בטוחה שאני יכולה לעזור לך-תקשיב לי,גילי כפול מגילך ואני אמא ל-3 ילדים מקסימים. אצלי הבלאגאן התחיל לאחר טראומת לידה-לאחר הלידה השלישית .לידה שהייתה קשה וטראומטית במיוחד.אבל יצאתי מהזבל הזה(כמעט לגמרי)והנה אני פה קצת יותר חזקה,ורוצה לעזור לך. ביחד אנחנו נצליח. תכתוב לי. שגב

אני לא רוצה כדורים כי הם ישגעו אותי יותר אני לא מניח לנפשי אני חושב שאני משוגע וחולה נפש וזוהי הדרך הנכונה אך כואב לי הראש והבטן אין לי כוח לא רוצה עזרה רוצה למות לא רוצה כדורים שתיתי כבר ואם לא עזרו לי אני חולה נפש אני יגיע לבית משועים אני רוצה למות נמאס לי אין לי כוח אני בדיוק כמו אמא שלי אבל למה לי זה בא בגיל כלכך צעיר למה בגיל 18

אני בת 21 וכאשר "התחלתי" לעבוד הייתי בערך בת 17. מעולם לא הצלחתי להחזיק עבודה ליותר מ-3 שבועות בהתחלה זה שעשע אותי שאני כביכול לא מתאימה לכלום אבל עם הזמן זה הפך למתסכל , לדוגמא עכשיו, התחלתי לעבוד בעבודה מועדפת ידעתי שיפטרו אותי מתישהו אבל לא שיערתי לעצמי שזה יקרה כ"כ מהר, כעבור שבוע וחצי בלבד!!!!!! התירוצים תמיד אותם תירוצים " את לא מתאימה לנו" וכו.... אני מניחה שזה בעיקר בגלל שהם חושבים שאני מרחפת, מה שבאמת נכון, או שאני תמיד ניראית בהלם כזה. לא יעזור כלום, כמה שאני משתדלת להיות בסדר ולעשות כל מה שאומרים לי כמו שצריך, לא עוזר כלום ובסוף תמיד מזמנים אותי לשיחה הגורלית. למה???? אני לא יכולה להתאים לשום עבודה??? בין עם זה מלצרות, משרד, עבודות פיזיות או לא פזיות... חשוב לציין שתמיד ראיתי את עצמי בתחום היצירתי יותר, כגון אומנות וכו.. אבל איפה אני יכולה למצוא עבודות כאלה עכשיו אין לי כישורים בשום דבר ולא ניסיון. בינתיין כל חטאי היה שרציתי להרוויח כסף ואני לא ילדה קטנה ואני לא רוצה לחיות ולהיות תלויה בחסדי ההורים. אבל מפטרים אותי!

שני שלום את מתארת מצב שבו במשך 4 שנים כל העבודות שלקחת נגמרות תוך זמן קצר ביותר. קשה להניח שמדובר במשהו מקרי, ואכן אין טעם לתירוצים. חשוב שתביני מה באמת גורם לפיטורין שוב ושוב. זה יכול להיות בכיוונים שונים. דיברת על ה"ריחוף" שלך, אולי יש משהו ביחסים הבין-אישיים שאת יוצרת בעבודה, ואולי בחרת באמת בדברים שלא מתאימים לך מראש. חשוב להבין האם מדובר בעשרות עבודות שלא צלחו, או בכמה בודדות בשנים הללו. את בכל זאת צעירה ואם נפלת בכמה פעמים בודדות בהחלט יתכן שעדיין לא "התאפסת" וקצת יותר פוקוס על עבודה מתאימה ובזמן העבודה ישפרו את המצב. בכל מקרה, אם את מזהה כאן בעייה מתמשכת שמציבה לך קשיים גם בהמשך, כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת מה הכוונה במושג הפרעת אישיות. היכן ניתן לקרוא על הפרעות אישיות שונות?

ממקו שלום הפרעת אישיות היא הגדרה פסיכיאטרית לנטייה אישיותית בעייתית. יש מגוון של הגדרות כאלו, כל אחת מתייחסת לסוג אחר של בעיה. יש מחלוקות לא מעטות לגבי הגדרות אלו כיוון שרמת הדיוק בהן נמוכה יחסית, אנשי מקצוע שונים עלולים לסווג אותו אדם לקטגוריות אישיותיות שונות, ולהיפך, אנשים עם מאפיינים שלכאורה מאוד שונים, עלולים לקבל את אותה אבחנה. יש חומר רב בכל ספר בסיסי של פסיכיאטריה ובוודאי גם באינטרנט. הקלד את המונח בכל מנוע חיפוש. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי מערכת זוגית טובה עם חבר, אשר אין אנו מתגוררים יחד....אך נפגשים כמעט מדי יום ...לכל אחד מאיתנו ילד ממערכות יחסים קודמות....במהלך מפגש שגרתי ביננו בביתי ....קיימנו יחסי מין מלאים .....לצערנו...הופתענו ע"י אחד הילדים בן ה-6 אשר כנראה צפה בנו כדקה או שתיים בלא שנשים לב לנוכחותו.....הילד הצליח לראות כי מכנסי חברי מופשלים. ואף שאל על כך ....הילד טען כי הוא יודע מה עשינו וזה היה עיסוי ....אך שאל מדוע מכנסי חברי לחיים היו מופשלים...תשובתי היתה כי הוא יצא זה אתה מהמקלחת וטרם הספיק להתלבש.....בבוקר למחרת ציין הילד/ה כי ראה את ישבנו של חברי לחיים .......שאלתי היא כיצד עלינו לנהוג ???? מה עלינו לענות לו על שאלותיו בנושא ???....כאמור, הוא ע"פ הבנתינו לא הבין כי מדובר ביחסי מין ....אנו מוטרדים מכך ומבקשים את עצתך כיצד לנהוג.. נודה לתשובה מפורטת וענינית.... בתודה.....

שרון שלום אירועים כאלה קורים במשפחות רבות ולמרות המבוכה כדאי להתייחס אליהם באופן טבעי וישיר, אם כי בטאקט ובנוסח שמתאים לגיל הילד. אפשר לומר לו שכשאנשים מבוגרים אוהבים אחד את השני הם גם נוגעים אחד בשני ומתחבקים. עם זאת צריך להדגיש שזה משהו אישי ושלא ידעתם שהוא נמצא בסביבה. יתכן שבזה יגמר הענין מבחינתו, ויתכן שיהיו לו שאלות נוספות. נסו לענות מצד אחד בכנות, אבל באופן שתהיו שלמים עימו ובשפה פשוטה ומתאימה לילד בגילו. בברכה ד"ר אורן קפלן

רוצה למות נמאס לי לחיות לא יודע איזה מחלה יש לי אבל אני משתגע ורוצה להתאבד אף על פי שסבלתי מדיכאון נורמילי של חוסר בתיפקוד וחוסר במוטיבציה אבל עכשו אני סובל משיגעון אני רוצה למות אני חש כאבים נוראים בבטן אני מעשן הרבה כל דבר נורמלי מפריע לי אני לא מדבר לא צוחק כאב ראש כל הזמן אני שותה את הכדורים שהפסיכיטרית הביאה לי אבל עדיין אני לט מניח לעצמי עם דיכאון כרוני של הסתגרות וניתק מהחברה אני מת למצוא דרך למות כי עכשו זה שיגעון לא דיכאון אין לי כוח לחיות אני פשוט חושב שזה טוב אבל התחלתי לסבול מכאבים נוראים בגוף דרך אגף אמא שלי סובלת מזיסכרופניה אבל הפסיכיטרית שלי אמרה לי שיש לי דיכאון נתנה לי קלונקס הפסקתי לשתות אותו כי גורם לכאבים בבטן ובהורמונים זה זמן רב שאני לא מצליח להביא ביד או לפנק את הגוף שלי אני מתעסק עם שטויות הכאב ראש הזה בתוך הגולגולת משגע אותי אני לא רוצה לקבל עזרה כי אני לא רוצה שיגידו לי שאני משוגע תמיד המחשבה שלי ללכת נגד הרפואה ונגד הטבע ושאלוהים יוצא אוצי מהמצב הזה כי הוא עושה לי את זה הוא משלם לי על כל העברות שעשיתי על הזמן צחקתי וחיכיתי אנשים כדי להצחיק את החברה צחקתי על אנשים ועכשו אלוהים משלם לי אני כל היום מעשן אני רוצה למות להתאבד אנ י לא יודע איך אני פוחד להגיע לבית חולים לחולי נפש אני רוצה להתאבד כי אני יודע שהכדורים ישגעו אותי עוד יותר וכל הדיכון הזה במוח ורק אלוהים יכול לעזור אשמח אם תיתנו לי דרך להפטר מהעולם הזה

היי, אני יכולה להבין את הכאב שבך אבל דרך להתאבד אני בטח לא אתן כי אני לא רוצה לאבד אותך.אינני מכירה אותך אבל כשקראתי את המכתב התרגשתי מאוד ואני רוצה לעזור לך. עכשיו הכל ניראה לא טוב,הכל קשה אבל אחרי שאנחנו בזבל(הייתי שם)מחכה לנו רק עלייה. אני לא הצלחתי להבין מדוע הפסקת את הכדורים וכמה זמן לקחת אותם-אני מבקשת שתענה לי על מנת שאוכל לפחות לייעץ לך מניסיוני. אתה יודע,לפני שמונה חודשים הרגשתי שאני משתגעת וגם לי יש אמא שסובלת מפראנויה או ממשהו אחר אבל הבנתי להפריד .אמא זו אמא ואני זו אני. אני רוצה לחיות וגם אתה.אל תיתן לתקופה הקשה הזו להשתלט עלייך-מבטיחה לך זה עובר. אני מחכה לשמוע ממך וחסר לך שאתה לא תענה לי. תענה לי-בבקשה. שגב

תודה נשמה שלי על העידוד אבל המוח שלי מנצח את הלב ואני לא מצליח לצאת מזה אני מת לחזור בזמן אחורה כדי להוכיח איזה ילד באמת אני אבל אני רוצה למות לא יקלו אותי לצבא במצב הזה אין אני יהיה כמו אמא שלי כל החיים כדורים ואישפוזים אשמח אם תכתבי לי עוד דברים כל אופטמיים שנותנים לי עוד קצת לחיות אני רק בן 18 איזה באסה תעזרי לי נשמה

תודה נשמה שלי על העידוד אבל המוח שלי מנצח את הלב ואני לא מצליח לצאת מזה אני מת לחזור בזמן אחורה כדי להוכיח איזה ילד באמת אני אבל אני רוצה למות לא יקלו אותי לצבא במצב הזה אין אני יהיה כמו אמא שלי כל החיים כדורים ואישפוזים אשמח אם תכתבי לי עוד דברים כל אופטמיים שנותנים לי עוד קצת לחיות אני רק בן 18 איזה באסה תעזרי לי נשמה

דניאל, אתה קורא לעצמך חי, ולצורת החיים הזו לחיות? לפי איך שאתה נשמע - אתה כבר מת מזמן, אחי. נפשית, רוחנית ובכלל. ואם לא תיקח את עצמך ברצינות למומחה ותתחיל לעבוד על זה חזק כדי שתעלה על דרך המלך - אז בטוח שתמות מוות טבעי. מהר, ויפה שעה אחת קודם!

שלום היקר באדם, הייתי שם בדיוק במקום שאתה נמצא והנה יצאתי לגמרי מכל המחנק והגועל. תחילה לדעתי אסור היה לך להפסיק את התרופות במכה אחת - הפסקה כזו גורמת לכאבים ולחוסר איזון, לא נורא עכשיו אני אתך ושנינו נעשה הכל כדי שתעלה מעלה מעלה אני מבטיחה. אשמח לדעת שכבר אתה פונה לפסיכיאטרית שלך יש עוד סוגי כדורים שיכולים לפתור את הבעייה מיד רק תן לה אפשרות לסייע לך. אשמח עוד יותר שתפנה לפסיכולוג עדיף גבר - בשילוב עם התרופות אתה תגיע אל על אם אתה רוצה עזרה בפנייה אליהם ואפילו לקחת אותך כתוב לי. מי כמוני יודעת שאפשר לקום וללכת ואפילו לרוץ . אני כאן בשבילך.

דניאל שלום ההודעה שלך מלאה בכאב ואני מרגיש כדי חסר אונים מול הדברים שאתה מתאר. אתה זקוק למסגרת טיפולית מסודרת וקבועה לא רק עם הפסיכיאטרית אלא עם פסיכולוג או עובד סוציאלי. מקום אליו תוכל להגיע לפחות פעם בשבוע לשיחות. חוץ מזה חשוב לפתח גם תעסוקה, בין אם בעבודה מסודרת, בהתנדבות, בחוגים, במועדון, ועוד דברים שגם ימלאו את הזמן וגם יספקו לך חברים וחברה. חשוב שתתחלק עם מה שאתה מרגיש עם אנשים קרובים לך בתוך המשפחה. אני בטוח שיש לפחות אדם אחד שתוכל להתייעץ איתו בסביבתך ולספר את מה שעובר עליך. שמור על עצמך ואל תתן לדברים להתדרדר. בברכה ד"ר אורן קפלן

מחשבות אובדניות זה יכול להיות ביולוגי

היי דניאל, תשמע אני אמנם לא רופא, ולא מתיימר להיות רופא, אבל יש לי חבר שהוא במצבך ואני מצליח לעזור לו, תן לי את הטלפון שלך ואני מבטיח לעזור לך...

064654224

שלום אבקש את הצעתך בפתרון בעיותו של אחי. אחי בן 27 ובעיתו הגדולה שאין לו חברים/ות והוא כל הזמן לבד. סיפור רקע- כשאחי היה בן 13 אחותנו נפטרה, וכן אבי שהיה עצמי פשט את הרגל. מצב זה השפיע חזק על כל המשפחה שנפגעה מהסיפור ושעד היום עדין משפיעה. בבית ההורים לא מסתדרים בניהם (יש כל הזמן צעקות וקללות) אחי היחיד שנשאר לגור אצל ההורים. (יש לי עוד אח גדול שגר עם בת זוגתו). יש לציין שאחי היה קטן היו לו חברים וגם לא היה סגור כל כך. לי בעצמי לא חסרות בעיות, אבל תמיד מקשיבה לאחי, אבל לצערי אני לא יודעת איך לעזור לו. ניסינו להגיד לו ללכת לטיפול פסיכולוג אבל או אומר "שמה זה יעזור, הוא לא ימצא לי חברים". טוב זה הסיפור על רגל אחת, יש עוד כמה בעיות אבל אני מאוד אשמח עם תיתן לי תשובה או כיוון מה לעשות, כי אני די מיואשת כיוון שלפעמים נראה לי שהוא חושב להרים ידיים ולא אכפת לו מה יקרה איתו. תודה מקרב לב,

שולה שלום אחיך צריך קודם כל לרצות לעזור לעצמו. כל עיצה שתתני לו לא תוכל לעזור כל עוד הוא לא מחליט לקחת את עצמו בידיים ולשנות את המצב. יש כיום מסגרות רבות בהם ניתן להכיר חברים, חברות ולמצוא חברה. אפשר להגיע דרך פורומים באינטרנט, מועדונים שונים, מסגרות שיוצאים לטייל ולהיפגש ועוד. יתכן שטיפול פסיכולוגי יוכל לעזור אם ברקע יש קושי בהתחברות גם כשהמסגרת החברתית זמינה. את והוא בוודאי יודעים האם מדובר בבעיה פסיכולוגית כמו חרדה או דיכאון שנמצאים ברקע או פשוט חוסר מיומנות מספיקה בהתחברות. כל עוד לא יוצרים הזדמנויות, קשה לעשות את השינוי הרצוי. זה המסר העיקרי שכדאי להעביר לו. במידה והוא לא מעוניין, אני מציע שלא תקחי על עצמך את האחריות הזו. תוכלי לגייס לעזרה גם בני משפחה אחרים, השארי תומכת ומתעניינת, אבל תני לו להוביל את חייו כפי שהוא מבין. בברכה ד"ר אורן קפלן

לא בטוח שזו ההגדרה הקולעת - קשיי הסתגלות. מדובר בילד בן 13 מאוד חברותי, מתקשר בקלות לחברים. כשיש אירוע , יציאה למופע, הזמנה לדיסקו , ימי הולדת וכו' הילד מעדיף להכנס למיטה ולהתחפר בה. לפתע הוא מגלה סימני עייפות (סימטומים של חולה) , לפעמים מתלונן על בטן כואבת , מקיא ..העיקר לא לצאת. דקה אחרי שחלף המועד הקובע (של האירוע) הוא קם לתחיה. רכשנו כרטיסים למופע מארי לו . לפתע חש ברע , כאבי בטן . התעקש לא לצאת למופע (למרות שהוא אוהב מוסיקה ומכיר את השירים). אני מניח שזו תופעה ידועה ... השאלה איך להתמודד . אודה על התייחסות

נשמע כמו חרדה חברתית .. חכי לעוד תשובות ..אם זה נכון ואיך לטפל.. בהצלחה..

ראובן שלום יתכן שמדובר בחרדה חברתית. בכל מקרה, נשמע שהילד נכנס למצוקה קשה וצריך לעזור לו להתגבר עליה. אני מצרף קישור למאמר על חרדה הכולל התייחסות לחרדה חברתית וילדים. ניתן לטפל בבעיה בעזרת כלים פסיכולוגיים, ואני מציע לבדוק אם הילד מוכן לנסות. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על האיבחון איך לטפל? ברמה הביתית משפחתית וברמה המקצועית. תודה

ערב טוב, אני אמא ל-2 ילדים מקסימים.אני בת 33 ובעלי בן 37. היחסים עם בעלי מאוד טובים חוץ מ........לאחרונה הוא רוצה שנעשה סקס כל ערב.(נישמע מצחיק אה?)אם היה אפשר גם בבוקר-אז בכלל הוא היה מבסוט. הבעייה היא שאני לא מסוגלת לעמוד בקצב וגם לא מעוניינת בסקס כל ערב.ניסיתי להסביר לו אבל זה מחזיק בדיוק יומיים ואז הלחץ מתחיל שוב.זה גורם למתחים ביננו ואין לי מושג מה עוד אני צריכה לעשות.הוא הציע לאחרונה שנוסיף עוד מישהי לסקס איתנו או זוג נוסף. על מנת לא לגרום למריבה ולמתחים אני חושבת שאסכים.אבל דבר אחד ברור לי-אם אעשה את זה תהייה לי טראומה לכל החיים.לא אוכל לסלוח לו וכניראה שזה ייפגע יותר במערכת שלנו. מה עושים?אין לי כבר כוחות. אנא עיזרו לי. עמית

עמית שלום את צריכה לשמור על עצמך ועל הקשר שלכם. לבעלך יש רצונות ופנטזיות מיניות שאינך מתחברת אליהם, וחשוב שלא תעשי משהו שאינך שלימה עימו. מין חייב להיות חוויה משותפת והדדית, ובוודאי כשמדובר בטווח הארוך. את כותבת שהשינוי קרה לאחרונה, והשאלה מה באמת קרה לאחרונה, לו ולכם. אני חושב שכדאי לברר את זה ביחד. פרץ מיניות משותף זה דבר נפלא אבל נשמע שקורה לכם משהו לא טוב עם זה, והמחיר עלול להיות יקר. אני מציע לא להישאר ברמה הקונקרטית של כן ולא אלא להבין יותר טוב מה קורה ביניכם והאם חציית הגבולות הזו מספרת משהו לכל אחד מכם בנפרד ולשניכם גם יחד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ביתי בת ה-6 החלה לפחד בצורה היסטרית עד כדי כך שאפילו לשרותים אינה נותנת לי ללכת.אציין שעם שיחה עם ביתי היא סיפרה לי שחברתה מהגן סיפרה לה על ילדה שנחטפה מביתה כשאביה היה במקלחת,הילדה נחטפה ,נרצחה ונזרקה לחורשה. ביתי אינה מוכנה להיות עם אחד מבני המשפחה בבית אלה אם יש מישהו נוסף .וגם כך היא צמודה לאחד מבני הבית. שוחחתי עימה ואמרתי שאיני יודעת במה מדובר ולא שמעתי על מקרה כזה ( אציין שהתופעה הינה חדשה ביותר ) איני יודעת מה לעשות וכיצד להתמודד עם זה,אשמח לתשובה מהירה.

מימי שלום נשמע שביתך מגיבה לרצח של הודיה קדם על ידי אביה שהתרחש לפני זמן מה ופורסם בהרחבה. יתכן שאכן שמעה משהו מחברתה וכעת מגיבה לכך. חשוב להרגיע אותה ולהיות איתה, להסביר שמדובר במקרה מאוד חריג ושהיא והבית שלכם בטוח. לפעמים אירועים כאלה משתלבים עם מתח כללי בסביבה או מסיבות אחרות. במידה ואינכם רואים שיפור תוך מספר ימים אני מציע לגשת לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן, כהמשך למה שהחזרת לי בתאריך ה-21 לחודש בנושא הנסיעה לפולין. מאוד שמחתי לראות שאתה בעד הנסיעה שלי. אפילו הצלחתי לשכנע את אימי והיא הסכימה שאסע. אך למחרת בביה"ס היועצת ניגשה אלי ושאלה אותי לגבי החלטתי בקשר לנסיעה. (היא ממש נגד נסיעה זו, היא טוענת שאני נמצאת בקבוצת סיכון, ואפילו אם יש סיכוי קטן שיקרה לי משהו , אני לא צריכה לצאת, היא גם הוסיפה שזה יכול להיות איזה גן מסויים שיחש אותם גם לי שגרם לאחותי את מה שקרה -- לדעתי אלו שטויות). לאחר שאמרתי לה שאני ואימי החלטנו שאני יוצאת, היא אמרה לי שאם אני רוצה לצאת אימי חייבת לחתום על מסמך שמבטל את כל האחריות עלי כל זמן שהותי בפולין. וגם אם קורה לי משהו לא נפשי כמו של אחותי, אין על הביה"ס שום אחריות והורי לא יכולים לתבוע אף אחד.- חשוב לציין שרק הורי נדרשים לחתום על מסמך זה. הורי לא מסכימים לחתום על מסמך זה ואני מבינה אותם. אך אני חושבת שזה ממש חוצפה מצד הביה"ס לעשות זאת. אז לביינתיים אני לא יוצאת. אבל מה דעתך , האם יש צדק בדברי הביה"ס ועלי לוותר אעל הנסיעה שאני כל כך רוצה בה, או שעלי להמשיך להילחם כדי לצאת ואף להגיע למשרד החינוך אם צריך כדי לבטל את הטופס המיוחד שהורי צרכים לחתום עליו?! ( אני חושבת שהביה"ס פשוט לא רוצה לקחת עלי סיכון) מחכה לתשובה......... תודה רבה.

סיגל שלום אינני יודע כיצד להגיב לדבריך. מדובר בבעיה משפטית ואינני יודע אם בית הספר שלך נוהג בצורה חוקית או לו. בלי קשר לכך, אם היועצת אכן אמרה לך שיתכן שיש לך בעיה גנטית כמו לאחותך, זה דבר חמור ביותר וחסר אחריות. יש דרכים אחרות להעביר מסר שבית הספר פוחד לקחת אחריות. אני מציע שתשוחחי עם הוריך ותבדקי את האפשרויות העומדות בפניכם לגבי הנסיעה. אגב, אינכם חייבים לבצע את הנסיעה עם בית הספר. יתכן שאפילו עדיף ליסוע בעתיד במסגרת משפחתית מצומצמת. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה אני יכולה לעשות!?!? אני רוצה להפסיק אבל אני לא מצליחה כבר כואבת לי הבטן מרוב שוקולד וזה כבר פסיכולוגי הכל בראש אני סתם אוכלת שוקולד סתם .... בבקשה עזרהההה

ליאת, מה הבעיה? מה רע בלאכול שוקולד (גם אם זה נחשב לאכול "סתם"). כל עוד את לא סובלת מהשמנה, או מבעיות בשיניים, תהני ותפרגני לעצמך

ליאת שלום אכן זה נשמע פסיכולוגי, כמו רוב הדברים הקשורים לאכילת יתר. לעיתים נדירות בעית אכילה קשורה למשהו פיזיולוגי בלבד. ברמה המיידית, נסי להשאיר את השוקולד מחוץ לבית כדי שלא יהיו פיתויים. אם יש לך מספיק מוטיבציה לטפל במשמעות הנפשית של האכילה המוגברת, פני לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

hello, can anybodfy hear me? i I really just want to die or disappear what is the easiest way to do it? and why should i not try again? yes i know, my family, but do they want to have a crazy mother?it is really hard for me to write now, , I am so tired and I am writing with so many mistakes and I don't know what to say but that life suc ks and anybody that says anything else is a lyar !! and I hate to be right now. please tell me what to do. .....I don't want to hurt anybody, but who can help me? no fucking psykiater........................... anyway...................... somebody say something ,expect bullsuhit............................... i need a real reason to live, and to know that i t will be better than now................................... I really want to disapear//////////////////////////////////////

I really want to write something that won't sound stupid to you...there are many good reasons to live but you can't beleive any of them because you are deprresed, you are very ill.this is why you feel so worthless,this is why you cant enjoy life.not because what you are-you are great and strong,not bacause what life is-life is beutifull. there is a beatiful life after deprresion.pleas take care of youself as you deserve and get a good treatment

שלום דבריך מעידים על מצוקה קשה ואני לא חושב שיהיה אפשר באמת לעזור במסגרת זו. אני מציע לפנות בהקדם האפשרי לטיפול. תמיכה מקצועית וסביבתית מאוד חשובה במצב זה. במקרה חרום אפשר להתקשר לער"ן או קווי מצוקה אחרים ולדבר ישירות עם מתנדב. כמו כן ניתן לפנות לאתר האינטרנט של סהר: http://www.sahar.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

למנהל הפורם שלום רב במסגרת לימודי לתואר לוגיסטיקה אני מבצע מחקר בקורס שיטות מחקר כאשר הנושא שבחרתי הינו: נושא המחקר: הקשר שבין הפרעות שינה אצל תינוקות וההשפעה של זה על תפקוד ההורים במהלך היום (מבחינת עירנות בעבודה, יחס לילדים, וכו') כנושא משני לעבודה זאת תיבחן ההשפעה של חוסר השינה והתנהגותם של ההורים על החלטת ההורים באם להוליד עוד ילדים? שאלתי אליך, מכיוון שאיני עוסק בתחום, הינה האם ניתקלת בסוגייה זאת, האם ידועה לך ספרות שעוסקת בנושא זה ודעתך האישית האם יש קשר בין שינה משובשת אצל ילדים לבין החלטת הורים להביא ילדים נוספים לעולם? תודה אהרוני

אהרוני שלום הנושא בהחלט מעניין וחשוב. סוגית שנתם של תינוקות והשפעה של גורם זה על ההורים בהחלט רלוונטית. אני לא מכיר ספרות רבה בנושא, אבל אני בטוח שיש. אני מציע לך להגיע איכשהו לפרופ' אבי שדה בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, זה תחום התמחותו. תוכל גם לקרוא את הספר שלו על שנת תינוקות "לישון כמו תינוק". אני מתאר לעצמי שאם תיכנס למאגרי המידע באוניברסיטה תמצא דרך מילות אינדקס מתאימות בנושא מאמרים בתחום. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום אני בחורה בת 24. לפני כשנתיים חוויתי (לאחר מוות של ידיד קרוב בתאונת דרכים) רעידות בגוף, דפיקות לב מהירות והזעה תוך כדי הנ"ל, שנמשך דקות ספורות אך חזר על עצמו מספר פעמים, הרגשתי כאילו אני חולמת וכל מה שקורה מסביבי הינו חלום. עברתי תקופה זו במשך כחודש, ושאבתי אנרגיות רבות מבני משפחתי אשר לא ידעו על הנ"ל. מאז אני פוחדת שסממנים אלה יחזרו במיוחד שהיום אני נשואה באושר וחושבת להיכנס להריון. אשמח לקבל תשובה

עופרה שלום מה שאת מתארת מאפיין התקפי חרדה. חלק משמעותי מחווית החרדה היא החרדה מפני ההתקף הבא, הדבר הופך למצוקה גדולה בהרבה מחווית התקף החרדה עצמו. יש אפשרות לטפל בנושא במסגרת של טיפול פסיכולוגי. להלן קישור למאמר בתחום החרדה. תוכלי לבדוק דרכו האם זה רלוונטי עבורך. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום לאחר שהבנתי כי עברתי התקפי חרדה ולא קיבלתי טיפול, כיום אני רוצה להיכנס להריון, האם התקף חרדה יכול לפגוע בעובר אודה לך על תשובתך

תודה.........אבל............... האם זה חשוב לטפל כבר עכשיו או בכל זאת לתת לדן אפשרות אחרונה, מוגבלת בזמן, להתמודד לבד, על פי רצונו ?

רוני שלום זו החלטה שלך, ונשמע שזה תלוי גם בנכונותו של בית הספר להמשיך ולקבל את התנהגותו לזמן נוסף. התייעצי עם הילד ואולי עם פסיכולוג בית הספר וקבלי החלטה כיצד להמשיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי משהו יכול להגיד לי איך פסיכולוג יכול כל כך להשפיע? (אני בטיפול ונדהמת כל פעם מחדש) אני לא מבינה איך אני מקשיבה ועושה את הכל, טוב כמעט הכל (בכל זאת צריך למרוד, לא?) אודה על ההתיחסות.

עדי שלום אני לא בטוח לאיזו התייחסות את מצפה, נשמע שאת גם מרוצה מכך שיש לך פסיכולוג שיכול להשפיע, כי זה בוודאי יכול גם לעזור, אבל שזה גם מעורר בך התנגדות כלשהי. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני דן בן 13, לומד בכיתה ז' מואצת, תלמיד טוב מאוד, ללא לחץ של לימודים. דן הוא ילד בכור ולו אח הקטן ממנו בשנתים. כבר מבית הספר היסודי "גורר" דן בעיות התנהגות שמקורן בעיקר באי הסתגלות חברתית ובמלחמה מתמדת על מקומו בחברת הילדים. השנה, התחלה עבור דן טוב מאוד, עם מקובלות חברתית והשגים נעים בלימודים אולם עם בעיות קשות למורים........ ביום ההורים האחרון, אמרה המורה כי "נראה לה" שיש להפנות את דן לפסיכולוג בגלל בעיות התנהגות קשות. מה עלינו לעשות ? הילד מסרב לכך בכל תוקף, הוא טוען כי הוא "רק מפטפט" ויכול להתגבר על בעיותיו בעצמו, הוא החל להשתמש ביוזמתו במח' קשר ואינו מוכן לפנות לעזרה. בתעודה נרשמה לו הערה כי במידה ולא יחול שיפור בהתנהגותו יעבור ללמוד בכיתה רגילה. (חשוב לציין כי מקור הבעיות אינו לימודי !!!) מה לעשות ?

רוני שלום נשמע שדן יודע מה טוב בשבילו וקובע בצורה די נחרצת מה מקובל עליו ומה לא. אם זה היה תהליך הדדי, כלומר, גם היה מקבל את הגבולות של הסביבה, לא היתה כל בעיה. העובדה היא שהמציאות החיצונית עלולה להיכפות עליו בקרוב, בין אם ירצה ובין אם לא כיוון שבית הספר לא ירצה להמשיך ולקבל את התנהגותו. אני בספק אם דן מסוגל לפתור את בעיותיו בעצמו, אבל בוודאי שאין טעם לטיפול פסיכולוגי בכפייה. בשלב ראשון הייתי ממליץ לפיכך שתפנו לטיפול ביחד איתו. יש מקום רב להדרכת הורים במצב שנוצר, והוא לא יכול להישאר לבד במערכה. במסגרת פגישות משותפות להורים ולדן אפשר יהיה לברר מה קורה לדן בבית הספר. הדבר קשור לא פעם למרד מול סמכות, וזה מטבע הדברים קשור גם לקשר עם ההורים. במידה וזה יראה רלוונטי לפסיכולוג ולדן יוכלו אח"כ להיפגש לבד. זה בוודאי יכול להוריד את חששותיו ממפגש לבד עם פסיכולוג. לבעיה הזו השלכות על הסתגלותו של דן גם למסגרות שונות בעתיד וכדאי לטפל בעניין כעת ולא להשאיר את זה למזל או ליכולתו באמת לפתור בעצמו את הדברים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה.........אבל............... האם זה חשוב לטפל כבר עכשיו או בכל זאת לתת לדן אפשרות אחרונה, מוגבלת בזמן, להתמודד לבד, על פי רצונו ?

http://www.geocities.com/funtofunto/bul.htm

רק דבר אחד לא הבנתי. למה במצבים רפואיים של ממש מותר לפנות לפסיכולוגים. אז דברי השטן הם כן בסדר?

ברצוני להתייעץ עמכם. אני עומדת בחודש הבא לחדש את בני. בני מאד משכיל וכמובן נכנס למשפחה מאד משכילה וחכמה מאד. כשאני נמצאת בחברתם או בכלל בחברת אנשים מאד משכילים אני נתפסת בשתיקה, עצורה, ומרגישה נחותה מאד . לציין , שיש לי השכלה תיכונית בלבד. אני משתדלת להימצא ומרגישה יותר טוב, נוח וביטחון בחברת אנשים שהם פחות אינטלגנטים ומשכילים ממני ובטחוני עולה. גם בעלי יותר זורם ויש לו יותר חוכמת חיים ממני ויותר מדבר בחברה ממני וכשהחברים המשכילים או הורי הכלה הולכים ממני אני נכנסת לדיכאון עצום כי אולי אני מצטיירת כטפשה בעיניהם. הם רק מדברים עם בעלי ומכוונים את מבטם אליו בלבד שיש לי את הרצון באותו רגע להיעלם מהעולם הזה , כאילו אני לא קיימת. אני חוששת שאתחיל לסבול בחברת המחותנים בעתיד בגלל חוסר ההשכלה הכללית שיש לי ובכך יורידו מערכי והתעלמו ממני לחלוטין ואז ארגיש פגועה ורצון למות מבושה וחסרת תועלת בעולם הזה. מה עושים בנידון בכדי שארגיש יותר טוב בנוכחות אנשים אינטלגנטים , משכילים יותר ממני? אני תמיד בארועים משותפים משתדלת להתבודד ולא להיות בחברתם כי לא יהיה לי שפה משותפת וארגיש מטופשת ו"לא שייכת" להם? - תמר הסובלת.

סליחה על הטעות לא לחדש אלא לחתן את בני.

תמר שלום את מספרת על חלק בך שנבוך ומאוד לא בטוח בעצמו. זה מוגבר כעת כשעליך להתעמת עם מציאות חיצונית חדשה, אבל מלווה אותך בוודאי כבר זמן רב. אני לא חושב שהשכלתך הפורמלית קובעת את יכולתך, ובסופו של דבר רגש הנחיתות שאת מדברת עליך הוא גם בשליטתך. אם תאמרי לעצמך שאת חכמה בזכות עצמך ושלא היתה לך הזדמנות הוגנת לקבל השכלה פורמלית, אולי תוכלי לרומם את הדימוי העצמי ולהתמודד יותר טוב עם המצבים החברתיים הקרובים. במידה ולא תצליחי לעשות שכנוע עצמי יתכן שתזדקקי לעזרה פסיכולוגית כדי לעשות את התהליך או פשוט להרשם ללימודים ולעשות משהו מעשי בנדון. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

האם ידוע לכם על בעיה של התת מודע- כאשר ישנים ובמהלך השינה התת מודע ער אך הגוף לא מתעורר חשים את הסביבה אך אין אפשרות להתעורר אלא בכח ...או ע"י מישהו איך קוראים לתופעה הזו ואיכן אפשר ללמוד עליה האם היא תורשתית כי יש לעוד בן מהמשפחה את אותה התופעה איך אפשר להתמודד איתה טוב יותר-אפשר להעלים אותה??? תודה מראש

שלום מה שאתה מתאר נשמע כמו סוג של הפרעה בשינה. אם מדובר במשהו חריג לאחרונה יתכן שנובע מחלומות ומצב רגשי סוער. אם התופעה מוכרת מזה זמן רב כדאי לפנות לייעוץ במעבדת שינה. יש כזו בטכניון בחיפה, בתל השומר ועוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום יש לי ילדה כבת 5 וחצי (משפחה חד הורית)והבעיה מתחילה כל בוקר מחדש היא לא יכולה להתעורר ולא משנה באיזה שעה היא הולכת לישון ומתחילה לבכות על כל דבר לדוגמא: הגרבים לא טובות,הנעלים לא נ וחות,החולצה לא בסדר,היא לא רוצה ללכת לגן אך מצד שני כאשר היא חוזרת הביתה ונשאלת איך היה בגן תגובתה היא כיף. השאלה איך להתנהג איתה בטוב זה לא עוזר ואם אני כועסת אז לי יש נקיפות מצפון שהיא יוצאת מהבית עצובה. מה עושים?

יעל שלום יתכן שתצטרכי פשוט לקבל שזה הטקס של הבוקר, להתייחס אליו יותר בשוויון נפש, וגם להקרין זאת לבתך. תוכלי לומר משפטים כמו, אנחנו יודעות שקשה לך לקום בבוקר, ואח"כ את תרגישי הרבה יותר טוב. תלבישי ותארגני אותה עם כל הקיטורים שלה, נסי להישאר רגועה ולא לכעוס. מצב רוח של בוקר לא אומר בהכרח שהיא עצובה. הפרידה ממך אולי קשה עליה, אבל זה תהליך טבעי וצריך להתייחס אליו כך. זה ישפר את המצב גם עבורך וגם עבורה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה בת 15 מיוחדת ויצירתית מאד יש לה קליטה מהירה מאד וזכרון טוב וכך היא מצליחה בלימודים, גם אם אינה משקיעה בכל המקצועות בתחילת השנה, הסבו תשומת ליבנו בבית הספר שיתכן ויש לה בעיות קשב-ריכוז שמקשות עליה להתארגן ולעמוד במשימות. כתוצאה מכך היא לא מגיעה למיצוי הפוטנציאל הרב שיש לה, הדימוי העצמי שלה ירוד ביחס למצב האוביקטיבי שלה והיא נמצאת בלחץ. ניסינו טיפול קינסיולוגי, אשר מטעמים שונים הופסק לפני סיום. לטענת המורים היה שיפור בתקופת הטיפול. לאחרונה, חלה החמרה במצב הבאה לידי ביטוי שביתי, שבדרך כלל היא ילדה מאד מתחשבת ואוהבת ותומכת, מתחצפת ונקלעת לעימותים עם כל המורים, האהובים עליה גם כן, ואני יכולה לציין שגם בבית היא לא ממש נותנת לנו לסיים משפט...היא מרגישה צורך להתגונן כל הזמן, גם אם בכלל לא היתה כוונה לפגוע בה. הציעו לי בבית הספר לבדוק טיפול ברטאלין. רציתי לשאול- האם זה אופיני לבעיית קשב ריכוז שהיא מאובחנת רק בגיל 15, בכיתה ט'? מה האבחונים הקיימים ו/או המומלצים שלא דורשים השקעה כספית רבה מדי, ומשאבים נוספים? שמעתי גישה שאומרת, שמאחר וההשפעה של התרופה ניכרת מיד (תוך שבוע אפילו), אפשר פשוט לנסות (כמובן בליווי רופא) ולראות את ההשפעה ולחסוך ים של אבחונים. יחד עם זאת יתכן שבמקרה זה, לא יהיה ברור מה התמיכה הנוספת שיש לתת מעבר לתרופה. אשמח לקבל עצות, כיוון והמלצות אפשריות. תודה

סביון שלום אתם צריכים לקבל ייעוץ מקצועי רציני הן ברמה הפסיכולוגית והן ברמה הרפואית. אני לא חושב שזה נושא שתוכלי לפתור ע"י פעולה אחת. הפרעת קשב היא אחת הבעיות הרחבות ביותר שיש, כלומר ניתן לראות ילדים שונים מאוד זה מזה שמקבלים את אותה אבחנה. הפרעת הקשב יכולה להיות ראשונית ונובעת גם מבעיה פסיולוגיות, אבל יכולה להיות משנית ונובעת מקשיים רגשיים שגורמים כתופעת לוואי גם להפרעת קשב. אני מציע לך לפנות למומחים רציניים בתחום ולא להסתפק בעצות ובטיפולים לא מקובלים. תוכלו לקבל ייעוץ מהשירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה שבד"כ מכירים את הגורמים המקצועיים בקהילה שמתמחים בתחום לפי אזור מגוריכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי סביון, מעב רלמה שכתב ד"ר קפלן, אני חושבת שמה שהכי חשוב הוא לתת לילדה תמיכה רגשית. להראות לה שאתם איתה. תומכים בא ורוצים לעזור לה. קשובים לצרכים שלה. תמיכה היא מאד חשובה עבור ילדים עם קשיי למידה שהינם ילדים מוכשרים עם קשיים מאד מתסכלים.

ד"ר קפלן שלום וברכה תודה על התיחסותך חידדת את ההתלבטות שלי, האם הבעיה הרגשית נוצרת סביב בעיה פיסיולוגית קיימת, כפי שסבורים בבית הספר, או שמא הבעיה הרגשית מובילה לתופעות של חוסר קשב ורכוז. שאלת הביצה והתרנגולת, מן הסתם. הבעיה היא, שאבחונים מאד מאד יקרים ואין לי מושג איפה להתחיל. השירות הפסיכולוגי ממש לא מסייע בכיוון. אני הייתי סבורה עד עתה שמדובר באופי מסוים של הילדה, שאגב מאד דומה לאבא שלה, בעלי, בדפוסי ההתנהגות, עד כדי כך שהופתעתי לגלות כמה תכונות "עוברות בתורשה". תודה, סביון

שלום! ביתי בת שנה ושמונה חודשים. עד לפני חודש, היא היתה נרדמת בסלון ואנחנו העברנו אותה למיטתה. לאחרונה העברנו אותה למיטת נוער והרגלנו אותה ללכת לישון במיטתה לאחר הקראת סיפור. היא אינה מתנגדת לשהות במיטתה אך אנחנו חייבים להיות איתה עד שתרדם וזה תהליך ארוך, מעייף וקשה. יש צורך לשכב לידה עד שתרדם וזה לוקח בממוצע חצי שעה עד שעה. (היא אינה מוכנה להשאר בחדרה לבד). האם יש דרך לפתור את העניין או פשוט לנהוג בה בסובלנות ולתת לזמן לעשות את שלו? בתודה מיכל

מיכל שלום תהליך הפרידה לשינה עשוי לקחת בהחלט חצי שעה, זה מרחב ביניים כלשהו בין עירות לשינה וטוב שאתם נותנים לו דגש ותשומת לב. המעבר למיטה החדשה יוצר מצב שונה ואפשר להתחשב בקצב של הילדה ולתת לזה זמן. אין לי הגדרה מהו זמן סביר אבל אם אתם מרגישים שזה ארוך מדי אפשר להחליט שאחרי זמן מה של שהייה ביחד נפרדים עם כל הקושי ושמים שם את הגבול, תמיד קשה לשים אותו ולקבל אותו, אבל יש גם חשיבות לכך שהגבול הזה קיים. עצם העובדה שאפשר עוד ועוד למתוח אותו עלול ליצור חרדה בפני עצמה כי אף פעם לא ברור אם יהיה עוד רגע של חסד של הביחד. אם השינוי נעשה ממש לאחרונה הייתי נותן עוד זמן לתהליך באופן טבעי, אך גם מנסה באופן מודע לקצר את זמן הפרידה. בברכה ד"ר אורן קפלן

השאלה שלי נוגעת לקיום מגע (חיבוק) במסגרת טיפול פסיכולוגי. האם חיבוק לפני/אחרי הפגישה נחשב כהפרה של הגבול בטיפול, (או פתח לתלות מסויימת)? או שמא הוא יכול להוסיף בעצם הידיעה כי יש שם מישהו שמחבק אותך גם פיזית... תודה על תשובתך.

לטעמי, חיבוק הוא לגיטימי לחלוטין ואפילו הכרחי לאחר בניית קשר של אמון. האמת, גם לפני..

שלום אינני רוצה ויכול להיות שיפוטי לגבי כל מצב בהם נוצר מגע של חיבה כפי שאת מתארת. צריך להבין יותר את הקונטקסט ואפילו את אופי החיבוק. עם זאת, אציין את דעתי הכללית בנושא שהיא שמרנית למדי. אני חושב שעדיף להימנע ממגע גופני בין מטפל למטופל. אני לא רואה את הבעיה בתלות בהכרח כיוון שזו יכולה להיווצר גם ללא כל מגע פיזי מאופי הטיפול. החיבוק הנפשי עשוי לספק את מה שהחיבוק הפיזי נותן ללא הסיבוכים העלולים לנבוע מהמגע הפיזי. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש אנשים שהחיבוק הפיזי עושה עבורם את כל ההבדל. כל עוד זה לא מעבר לחיבוק, זה נראה לי לגיטימי. אני אל הייתי מסוגלת להיות אצל מטפל או מטפלת שלא מגיבים לרצון או צורך של מטול לקבל חיבוק בסוף פגישה. כך גם אני תופסת את עצמי בתור מטפלת בעתיד. כמובן אם זה לא צורך שלי אלא צורך של המטופל. אחרת, יש נה תחושת ריחוק ותחושת דיסטנס לטעמי וזה מקשה. דעה אישית שלי בלבד. ייתכן שמטפל עם מטופלת או מטפלת עם מטופל (כלומר, בחור ובחורה) יותר בעייתי ואולי דורש חוקים יותר נוקשים. אינני יודעת.

שלום, רציתי לקבל את דעתך על אופן ההתייחסות שלי לנושא. אבי בן 63, אימי בת 57. רוב הזמן שהם נמצאים יחד הם רבים. אני ואחי נשואים והם גרים לבד. אבי חוזר מהעבודה, רוצה להשאר בבית ולא ללכת לאף מקום. הוא רוצה לנוח ולישון. ואילו אימי אינה עובדת, במשך היום עוזרת לנו ואחר הצהריים והערב רוצה לצאת לדודים, לקניות או סתם לצאת. גם בשבתות אבי מוצא תרוצים להשאר בבית ואימי נשארת בבית מתוסכלת ובוכה. אין לו תחומי ענין פרט למעט ספורט ואימי יודעת להעסיק את עצמה , אך היא לא מצליחה להסתדר עם מצבה. ברצוני להוסיף כי בכל שנות נישואיהם אימי ויתרה לאבי בכל נושא, גם אם לא רצה לצאת, גם אם דרש כמו ילד קטן לקבל את סוג האוכל שרצה, אך מרגע שאחרון ילדיה עזב את הבית היא מנסה לקבל ממנו פינוק, התייחסות או אכפתיות והוא בשלו. קשה לקחת צד בענין כי שניהם חשובים לי, אך איני יודעת מה ליעץ לאימי שבכל דבר קטן שקורה ביניהם מתרחש פיצוץ ענק. אני אומרת לאימי שלא ניתן לעשות כרגע דבר אחרי כל השנים הללו שבהם ויתרה ולא דרשה את שלה, היא מצידה לא מסכימה לכך. גרושים לא באים בחשבון כי אחרת לא ימצאו את עצמם. (אין לה אפילו רשיון נהיגה) אודה לעצתך תודה

רונית שלום הוריך מתמודדים כעת עם מה שברחו ממנו כל השנים. הריבים התמידיים אינם תוצר של הזמן האחרון והשאלה האם יש להם כוח באמת לפתור את הדברים או שהם כבר חיים איתם כחלק מהחיים. אפילו בגיל כזה ניתן לקבל ייעוץ זוגי, אולי הדבר אינו נפוץ. אנשים פעמים רבות כבר נעולים בהרגליהם. הייתי מציע לאמך לנסות ולפתח כמה עיסוקים פרטיים שכן יתנו לה עצמאות. יש אפשרות למשל להתנדב במסגרת הביטוח הלאומי עם קשישים או במסגרות אחרות, ללכת לשמוע הרצאות ועוד. אם אביך לא מתענין בדברים אחרים זו זכותו, באותה מידה שזו זכותה לחפש דברים חדשים. אולי אם היא תתחיל להיות פעילה הוא גם יתחיל להתעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם , אני קורא מאמר בפסיכופתולוגיה .. וישנו מושג שאינו מוזן לי .. מה פירוש המילה " נואוגניים " ?! אגב, שם המאמר נוירוטיות פסיכוגנטיות ופתרונות נואוגניים. תודה ! שימי.

שימי שלום המונח אינו מוכר לי אבל משמו ניתן לשער שמדובר בהתנהגות המבוססת על תורשה או גנטיקה ומקבלת ביטוי חדש יחסית למקור. נאו=חדש, גני=גנטי. זה נשמע כמו תרגום של משהו למונח לא מקובל בעברית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. ידוע שכשאנחנו נמצאים בחברת אנשים אנחנו מתנהגים כמוהם. אם זה תנועות גוף או מילים... אבל מעניין אותי למה! במקרה שלי אני ממצמצת בעיניים (זה מגיע מלחץ נפשי ואי שקט ומתורגם על ידי גם כסוג של חרדה חברתית כי זה בעיקר עם אנשים) ופתאום כולם אחריי, ממצמצים גם. בגלל זה קשה להם להסתכל לי בעיניים. אני יודעת שהשקט שיגיע בקרוב, ישכיח לי את הבעייה שהיא בעצם פעולה טבעית - להסתכל למישהו בעיניים... כל טוב, נועה

נועה שלום יש תופעות כפי שאת מתארת, ואני לא בטוח שיש להן הסבר הגיוני. בכל מקרה, השאלה האם באמת התופעה הזו קוראת לך, מאחר ויש אפשרות נוספת, והיא שאת מאוד רגישה לעניין ובטוחה שכולם רואים שאת ממצמצת ומגיבים אליך. אינני יודע למה את מתכוונת במשפט הסיום. בכל מקרה, כדאי לטפל במקורות הלחץ הנפשי, ויש אפשרות גם להיעזר בכלים כמו היפנוזה להפחית את המצמוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן