פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום ברצוני לשאול שאלה שאולי תישמע מוזרה ולא ענינית,אבל הנושא מאוד מסקרן ,ואני זקוק לדעת מומחה. ישנה אמירה שטוענת שכאשר אישה נמצאת בזמן המחזור החודשי,עוברים עליה תהליכים הורמונליים אשר משפיעים על מחשבתה והתנהגותה. רציתי לדעת כמה מזה נכון,או האם זה נכון,אשמח לשמוע פרוט באיך זה מתבטא, האם כולן סובלות מהסיידאפקט הזה,או שרק חלק. והאם גלולות למניעת הריון גורמות להקצנת התופעה או להשכחתה? אשמח לקרוא תשובה מפורטת וענינית. ויטלי

ויטלי שלום יש תנודות רגשיות שאופייניות לתקופת המחזור החודשי. פורום זה אינו עוסק בתחום התרופות. אני מציע שתפנה לאחד הפורומים הרפואיים בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אינני מעוניין במרשם לתרופות. רק ללמוד את הנושא ולדעת כמה שיותר פרטים, כתבתי את שאלתי כאן,מכיוון ששאלתי אין לה מקום בתחום הפסיולוגי אלא הנפשי, ולכן אשמח לשמוע תשובה מפורטת יותר על התהליכים הנפשיים שעוברים על אישה בזמן מחזור חודשי,והאם זה יותר מסתם "תנודות רגשיות" אני סבור שגם אתה לא היית מעוניין לקבל תשובה שכזאת. תודה מראש.

אני סובל מאלרגיה לאבק. לאחרונה הציעו לי טיפול בשיטת N.L.P שיטה אשר מטפלת באלרגיה כמו בפוביה. הבטיחו לי שלאחר שעה וחצי של טיפול הגוף לא יגיב יותר לאלרגן. שאלותי הן 1.האים השיטה בטוחה(מבחינה של סיכון פסיכולוגי). 2.האים ידוע לך על הצלחות בטיפול באלרגיה בשיטה זו 3.האים ישנם דברים שההיתה ממליף לי ליבדוק ליפני הטיפול בתודה מקרב לב

ליאור שלום השיטה היא אחת מקרובות המשפחה של ההיפנוזה. השימוש בהיפנוזה נפוץ לטיפול בבעיות עור מסוגים שונים כולל באלרגיה. אין סכנה לשימוש בשיטה אם המטפל הוא רופא או פסיכולוג שהוכשרו לכך. בתחום ההיפנוזה נדרש רשיון של משרד הבריאות. בנושא NLP העניין נמצא בתחום האפור ולכן כדאי לברר את הכשרתו של המטפל. בברכה ד"ר אורן קפלן

היכן יש סדנאות שיכולות לעזור לאנשים מאד חסרי ביטחון. זה מאד חשוב תודה

גלית שלום יש סדנאות רבות ומסוגים שונים. עייני בעיתוני סוף השבוע, בד"כ יש הצעות רבות. כמו כן במכונים ומרפאות שונים יש קבוצות טיפוליות בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תוכל להמליץ על מקומות מסויימים?

היי! אני עשיתי את סדנת הפורום של חברת לנדמרק אדיוקיישן 03-6882020 יתנו לך פרטים וכמה שאת רוצה אם תרצי/תרצה תשאירי טלפון ואני אצור איתך קשר.הסדנא הזאת שינתה לי את החיים מן הקצה אל הקצה. מכל הלב חניתה

תודה רבה רבה. הלוואי וזה יעזור לי כי העתיד שלי תלוי בזה. תודה!!!!

שלום רב, לפני כחודש ימים פגע רכב אחר ברכבי מאחור כאשר עמדתי ברמזור, תודה לאל הנזקים הם ברובם רק לרכב וגופנית רק כאבי צוואר וגב ללא ממצאים . לאחר כשבוע חזרתי לנהוג ברכבי ללא פחדים כלשהם, אך כאשר נהגתי עם נוסעים נוספים התלוננו אלו כי כאשר אני מאט לקראת רמזור אדום וכן כאשר אני כבר עומד ברמזור אדום אני מדבר לעצמי כאשר אני אומר כביכול לנהג הרכב שמגיע מאחור להאט ולעצור כבר וזה לא בדיוק נאמר בצורה עדינה. לאחר להאירו את תשומת הלב שלי לנושא זה רק נהייה יותר גרוע מאחר שאני שם לב לזה אני נהייה עצבני במשך כל הנסיעה ויותר מכך אני מדמיין את החבטה ברכבי מאחור כמעט בכל רמזור. אני מניח כי לא קיימת תרופה לכך חוץ מזמן אך אוליי יש איזה כלים אחרים להפחית את זה מאחר וזה מציק וגורם לעצבנות בחיי היום יום? אני מודה מראש על העצות או על הפנייה לרופא מסויים עם יש צורך בכך. יעקב

יעקב שלום יש לך כנראה תגובת חרדה בעקבות התאונה. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי קצר מועד בשיטת EMDR שנועד למצבים פוסט טראומטיים. לדעתי זה יוכל לעזור במהירות. תוכל לקרוא עוד על השיטה בקישור http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן, אני בחורה בת 27, ללא בעיות נפשיות מיוחדות- לכל הפחות לא כאלו שאובחנו... הסימן הראשון ל"חוסר איזון נפשי" אצלי הופיע ממש עכשיו, יחד עם חרושת השמועות על השפעת/דלקת הריאות מהונג קונג. בניגוד למה שאפשר היה לשער, בעייתי דווקא איננה חרדה. אפשר לומר שבדיוק להיפך... באיזשהו מקום אני רוצה להידבק בנגיף הזה, לחלות באופן רציני (אך לא למות). אני לא בטוחה שאני מבינה לגמרי את הרצון החבוי הזה. אין לי בעיות מיוחדות בחיים, אני לא סובלת מדיכאון ולא רוצה למות. בקרב האנשים המכירים אותי אני נחשבת בחורה חזקה ו"פייטרית" רצינית. ולמרות כל האמור לעיל, יש בי חלק שמייחל לעמדה של השברירית והנזקקת לטיפול. מה יכולה להיות הסיבה לרצון הבלתי נתפש הזה לחלות? האם יתכן שתדמית "הבחורה הבלתי פגיעה" היא למעשה כיסוי על רצון מאוד חזק (ומודחק היטב) להיות בעמדת "החלשה" ולקבל טיפול, רצון המתבטא בהזיות על מחלה קשה? או שפשוט "ירדתי מהפסים" לגמרי? האם כדאי לפנות לטיפול נפשי? אנא ענה לי בכנות, אני קצת לחוצה מזה... תודה על היענותך.

שלום נראה לי מאוד טבעי לרצות לקבל טיפול. יתכן שחזותך היציבה יוצרת אשליה ובתוך תוכך היית רוצה ליותר החזקה ותשומת לב מהסביבה. שאיפתך אינה באמת לחלות במחלה סופנית אלא להנות מתשומת הלב שהיתה ניתנת אילו חלית. נסי להתחבר לאותה משאלה ולחשוב מה משמעותה האמיתית כי החשש מפני הפנטזיה על המחלה מסיט אותך מן העיקר. אני לא חושב שירדת מהפסים אבל יתכן שכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי דווקא בגלל הצורך הסמוי שלך לטיפול שמגיע דרך המחשבות על המחלה. אם נפשך מעבירה מסר כזה, אולי כדאי להענות לו בדרך חיובית, לא דרך מחלה גופנית, אלא דרך תשומת הלב הפסיכולוגית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בטיפול פסיכולוגי כבר 7 חודשים ומטופלת בסרוקסט. בפגישה האחרונה עם הפסיכולוגית לא רציתי לדבר. לא היה לי כוח בשביל זה. וזאת פעם ראשונה שזה קורה לי. למרות זאת איכשהו כן דיברתי אבל לא הרבה מידיי. סיפרתי לה איזה חלום מוזר שהיה לי ואז זה התחיל השרפה חזרה וגם הרגשת כבדות אמרתי לה שזה מה שקורה וניסיתי לקחת נשימות להרגע זה עזר לשנייה ובהמשך הסיפור זה חזר יותר ויותר חזק כל פעם. אני לא יודעת למה זה חזר דווקא עכשיו ? ובגלל מה? זה בסך הכל רק חלום! והרי הכדורים צריכים לשמור עלי לא? אני כבר אובדת עיצות? לא יודעת יותר מה לעשות!!!!!!!!!!!!!!!!!! זה משגע. וגם עכשיו אני מרגישה את זה בא ,בזמן הכתיבה, קשה לי לדבר על זה. תודה

עדי שלום נשמע שקיבלת התקף חרדה בתוך הפגישה בגלל השתיקה או שהשתיקה הגיעה עם ההתקף. הכדורים לא אמורים לחסל לחלוטין את החרדה, יש כנראה עדיין משהו שאת צריכה לעבד. אני מציע לך להעלות את הנושא בפגישה הבאה ולנסות לעבוד עם הפסיכולוגית על מה שקרה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

נודעתי לבעיה שלי עוד בימי בית הספר התיכון הייתי ילד שובב ובאותו זמן ביישן הייתי מפחד בעיקר מהמבטים של האנשים כל סוגי האנשים אם זה ילדים מבוגרים בחורות בחורים מורים מורות אבל מפני המשפחה שלי , לא פחדתי עד שהתבגרתי ופחדתי גם מהם נהייתי יותר ויותר עצבני ,חושב רק על דבר אחד והוא מתי אני אתחיל להזיע ומתי אסמיק ומתי יעלה לחץ הדם שלי , מתי יעלם הקול שלי באמצע שיחה כל מיני תופעות שעד היום הזה , אני בקושי שולט בהם , להיפך התופעות האלה שולטות בי מביכות אותי מונעות ממני להתקדם בחיים ,בפרנסה , עם החברה שלי .האלכוהול כבר לא עוזר ,הפסקתי לשתות מזמן הדבר היחיד שאני מצליח לעשות זה לברוח ולברוח ,אבל לפעמים אני נתקע ואין לאן לברוח ואז המבוכה הגדולה . מה שמחזק אותי הוא שאני בחור מוכשר ומאמין ביכולות שלי ומבצע אותם , אבל באותו זמן תקוע . אנא מכם הפנו אותי עזרו לי לקבל קצת רוגע . אני לא יודע כמה זמן אוכל להמשיך כך . החיים עוברים לי מול העיניים . רמי גיל 29 מצב משפחתי רווק תודה מראש

רמי שלום הכותרת שלך מדברת בעד עצמה. חרדה כרונית אותה הינך מכיר שנים רבות. בד"כ כשמדובר בתופעה שמתבשלת זמן רב וקשורה במידה כזו או אחרת לנטייה אישית או אישיותית יש צורך בבירור מעמיק. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי הן כדי להבין מה קורה לך עם אנשים וכיצד למצוא רוגע. אין סיבה שתראה את חייך עוברים מול העיניים מבלי לנקוט כל פעולה. הדברים לא עוברים מאליהם כמו שאולי קיווית שיקרה, כעת הגיע הזמן אולי לנקוט פעולה מצידך ולפנות לטפל בבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי רמי זה נשמע קשור לחרדה חברתית יש פורום חדש http://members.lycos.co.uk/bedeckt/Forum/viewforum.php?f=1 מוזמן להיכנס אליו. ביי.

בני בן 6.5. מרבה לשטוף ידיו עד כדי כך שיש לו פצעים, יובש וגרד. (רק בחורף) הוא שונא ללכת על דשא בגלל המגע. ולא אוהבת שיושבים לו על המיטה - אולי ריב עם אחיו. ילד נורמלי, חברותי, חכם.. בעקבות פניה של חברה שהיא גם קלינאית תקשורת החלטתי לבדוק, האם עלי לעשות משהו? האם יש חרדות או פחדים שאני לא יודעת עליהם ובאים כך לידי ביטוי?

ורד שלום בנך מגלה התנהגות כפייתית שהיא סוג של תגובת חרדה. כדאי לדעתי לפנות לייעוץ פסיכולוגי שכן שטיפת ידיים עד כדי פציעה היא התנהגות חריגה שמחביאה מאחוריה סבל רב. החרדה אינה בהכרח חרדה קונקרטית שאת או אפילו בנך יודע עליה. לעיתים מדובר בגורמים שאינם מודעים אבל גורמים לפגיעה באיכות החיים. אל תחפשי בהכרח את הריב עם אחיו יתכן שזה מגיע מכיוונים אחרים. בכל מקרה, כדי לפנות לייעוץ ולא להשאיר את הדברים כפי שהם. תוכלי לקרוא עוד על חרדה בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שאלתי היא האם יש בעיה לקחת סרוקסט בהריון / לפני כניסה להריון לקחתי סרוקסט במשך שנה , כעת כחצי שני אינני נוטלת שום תרופה אך לאחרונה אני חווה דכאון , פחד מחברה וכו כמו לפני שנה וחצי, ואני מתלבטת האם לחזור חסרוקסט שהיה לי טוב איתו. החשש שלי הוא מה יקרה אם אכנס להריון , האם ישנם השפעות כלשהם על העובר, על תהליך ההריון וכו' אשמח מאוד לקבלת תשובה מהירה בתודה

צביה שלום הדעות בנושא אינן אחידות. אני מציע שתפני לרופא פסיכיאטר כדי לקבל ייעוץ בנושא. בכל מקרה, פורום זה אינו עוסק בתחום התרופתי וכדאי להתייעץ בפורומים רפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה, מאז שהייתי ילדה פחדתי מאנשים זרים, וכשגדלתי זה השתנה לאנשים בעבודה וכו', הפחד ברובו הוא מפני פגיעה ברגשותי וכשנפגעתי חשתי כאב, אז לימדתי את עצמי פשוט לא להרגיש כלום, היום זה מאוד מפריע לי בתפקוד. איך אני יכולה לשחרר את הרגשות שלי שוב, ולחזור לתפקוד רגיל?

ענת שלום ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי וכן ניתן לשלב טיפול תרופתי נוגד חרדה בבעיה. לעיתים מומלץ גם טיפול במסגרת קבוצתית. אין מדובר בתהליך קצר ומיידי אלא בתהליך שאת צריכה לעבור כדי לעשות שינוי בנטייתך שנובעת לפי דבריך מדברים עוד מעברך הרחוק. תוכלי לקרוא עוד על חרדה בקישור הבא. אני ממליץ לך לפנות לטיפול. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אין לי חשק וכח לעשות כלום. לא לדבר עם אנשים ולא ללכת לשום מקום. אני כן ממשיכה בחיים רגיל אך בלי חשק ובלי אנרגיות. האם זה סימן לדכאון? זה נובע מהעובדה שבאוניברסיטה שבה אני לומדת דנים אם לאפשר לי להמשיך את הלימודים. לא עשיתי שום דבר רע, לא עברתי על חוקי האוניברסיטה והנה בלי יכולת לשלוט במצב מצאתי את עצמי מוזמנת לדיון בקשר להמשך לימודיי. מאד קשה לי ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה.

א שלום הסימפטומים שאת מתארת יכולים להיות סימנים לדיכאון אם כי לא בהכרח שמדובר בדיכאון קליני. עם זאת, לא צריך אבחנה פורמלית כדי לטפל במצוקה, ונשמע שאת נמצאת כעת במצוקה וזקוקה לעזרה. מה שקרה באוניברסיטה יוצר מצב קשה כעת ואולי מתחבר לדברים נוספים עליהם לא כתבת. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי קודם כל להבין את מה שקורה לך ואת אופן הטיפול המתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

חייבת לשתף ולשאול. מזה כמה שנים היחסים ביני לבין בעלי לא הכי טובים. הוא לא ממש מתחשב ולא עוזר מספיק. ניסיתי לדבר וזה לא עזר. הוא המשיך בשלו. בתקופה האחרונה התרחקתי ממנו. הסתגרתי לי בנישה שלי וחייתי את חיי. הוא פנה אלי ושאל למה אני מתנהגת אליו ככה. אמרתי לו שהכל בגלל שתקופה ארוכה הוא לא התחשב בי. הוא שאל מה אני רוצה. אמרתי שאני רוצה יותר התחשבות ועזרה. מאז הוא החל לעזור ללא הרף. ובמקביל רוצה לקיים יחסי מין כל הזמן. אני ממש לא יכולה לסבול. הוא רוצה להתנשק כל הזמן ואני לא רוצה. אני ממש סובלת. הוא חושב שהופעל מטה קסמים והכל בסדר. ואני מרגישה יסורי מצפון וכאילו שאני לא נורמלית. בבקשה עזרו לי אני ממש במצוקה. אני רוצה שהוא יעזוב אותי לנפשי ויתן לזמן לעשות את שלו. אני יודעת שאם אני אגיד לו את זה אז הוא יפגע. האם אני נורמלית שלא בא לי עליו? אין לי שליטה על זה.

שלום הרבה פעמים סוד ההצלחה הוא באיזון נכון בין דברים. נשמע שמשהו באיזון הזה השתבש אצלכם בזוגיות. את רוצה יותר תשומת לב ולא מקבלת, וכעת כשיש מזה יותר את חשה שיש כלפיך דרישות אותם אינך רוצה לקיים. השאלה האם מדובר רק במינון גדול של יחסי המין או כפי שאת כותבת, פשוט לא בא לך עליו. אלו שני דברים שונים מאוד. בוודאי שאין כאן שאלה של נורמליות, אלא של משיכה, פגיעה, אהבה, התחשבות ועוד נושאים שמאפיינים זוגיות או בעיות בזוגיות. כנראה שהדברים לא מסתכמים רק בעזרה הטכנית בבית או בקיום טכני של יחסי מין, אלא ברגשות ביניכם שעברו לאחרונה משבר מסוג כלשהו. כדאי שתמשיכו לדבר על הדברים. חשוב לא להעליב אותו אבל אין טעם שתשמרי את הדברים בבטן כי בסוף זה יצא ובכל מקרה הוא יפגע. עדיף לעבוד על העניין כעת עד לפתרונו המלא. בברכה ד"ר אורן קפלן

את שלב ההכחשה כבר עברתי. אני מודה. התמכרתי לאינטרנט ולצאטים בפרט. והגרוע מכל , אחרי רומן וירטואלי של שנה וחצי התמכרתי לחברי הוירטואלי. עברנו לשיחות טלפונית אלא שלו זה כבר נמאס. ואני עדיין לא מסוגלת להתנתק. אני לא מתכוונת להפגש איתו. כי אני אישה נשואה, נאמנה לבעלי, ולא מעלה בדעתי לבגוד בו. נכון שהצאטים הללו לפעמים הם יותר גרועים מבגידה. אלא שאליהם התמכרתי ואני ממש לא מסוגלת להפסיק. אינני יכולה ללכת לטיפול מטעמים השמורים איתי כך שזו לא אופציה מבחינתי. אשמח לשמוע על פתרונות לבעיה. חשבתי גם על התנתקות מהאינטרנט . אך קצת חבל לי להפסיד את הדברים הטובים שיש פה. מה עוד שכל המשפחה משתמשת באינטרט. כמו כן התנתקות כזאת תחמיר את ההתמכרות שלי לשיחות הטלפוניות עם החבר הוירטואלי שלי. מה שאולי היה בא בחשבון מבחינתי זה שיחות עם פסיכולוג באינטרנט. אך חשוב לי להשאר בעילום שם. אשמח לשמוע גם על האופציה הזאת . תודה אשמח לכל עצה.

עינת שלום את מגדירה את הבעיה כהתמכרות, כך שלפחות לפי דבריך יש כאן את כל המרכיבים של התמכרות. את מרגישה שאת הורסת לעצמך משהו בגלל ההתמכרות, אבל אינך מוכנה לשלם את המחיר את הפסקת החוויה הממכרת. זה המחיר או הסיכון שאת לוקחת על עצמך. כנראה שההנאה שווה עבורך כיום את הסיכון, וסביר להניח שזה ממלא משהו אצלך בפנים ששום דבר אחר אינו ממלא. את יכולה לעשות כל מיני פתרונות טכניים כמו לנתק את הקו, אבל כנראה התסכול והצורך הפנימיים ישארו כפי שהם. לא נשמע לי מקרי שאת לא מעוניינת בטיפול פסיכולוגי או בכזה שהוא אנונימי לגמרי, זה נשמע מתאים מאוד למצבי התמכרות. אני לא חושב שטיפול באמצעות האינטרנט מתאים, במיוחד על רקע הבעיה שאת מציגה כאן. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי בעייה כבר כמה שנים. אני בן 23. מאז שהתחילו לי פצעי בגרות בגיל הנעורים, התחלתי לפוצץ אותם. בתחילה רק בפנים, ואח"כ עברתי לגב, לכתפיים ולידיים. עם הזמן ירדה כמות פצעי הבגרות שלי, אולם אני ממשיך להיות מכור לפוצץ פצעים. אפילו אם אין פצעים, אני מוציא חלב מהנקבוביות שבעור. הפעולה הזו, שאני מבצע אותה כל יום, משאירה לי סימנים (בכלל צביטת העור). ניסיתי להפסיק לעשות את זה מספר רב של פעמים אולם אני לא מצליח להיגמל מזה. לאחרונה נחשפתי למושג OCD ותהיתי אם זהו המקרה. אולם קיבלתי את הרושם כי OCD קשור בדיכאון. אני אינני בדיכאון. בסך הכל אני מאושר מאוד. טוב לי מאוד בחיים ואני בנאדם אופטימי מאוד. רק ההתמכרות הזו גורמת לי נזקים פיזיים ואני מעוניין מאוד להפסיק... מה אפשר לעשות ? תודה

שלום לך! תשובה הלוואי שהיתה לי למה שאתה שואל, אבל לצערי אין לי ממש תשובה, רק רציתי להגיד ששמחתי לקרוא את מה שכתבת ולגלות שאני לא ה"סוטה" היחידה. גם אצלי זה התמכרות של שנים לפיצוץ פצעים וזה באמת נורא. כל הכבוד על האומץ לכתוב על זה בפורום. אני הרבה זמן סרבתי להודות בזה אפילו ביני לבין עצמי למרות שהפצעים והצלקות מעידים על הכל ואני כל כך מבינה את חוסר היכולת להפסיק, כמה פעמים שגם אני ניסיתי להפסיק ולא הצלחתי. אבל אני לא חושבת שזה קשור ל ocd כי ב ocd עד כמה שידוע לי מדובר בפעולה שחוזרים עליה שוב ושוב מתוך חרדה מסויימת. בכל אופן אשמח גם כן לקרוא את תשובתו של ד"ר קפלן בנושא.

שלום הפעולה שאתה עושה בהחלט נושאת אופי כפייתי, כלומר, פעולה שחוזרת על עצמה עם קושי להמנע מביצועה. OCD אינו קשור בהכרח לדיכאון, זו תופעה השייכת להפרעות החרדה. ההתנהגות למעשה מונעת לחץ וחרדה וכל עוד אתה חוזר עליה איזשהו אי שקט נמנע. לכן אתה לא מסוגל להפסיק כי יש אי שקט שתוקף אותך עם הפסקת הפעולה. במידה ואתה מרגיש שזה פוגע באיכות חייך יש מקום לפנות לטיפול. אפשר לנסות טיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית או/ו היפנוזה. בכיוון התרופתי אפשר לנסות בכדורים נוגדי חרדה. כדורים אלו ניתנים גם למצבי דיכאון ואולי מכאן הבלבול. להלן קישור לכתבה בנושא הפרעות חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 24 וכאשר אני משוחחת עם אנשים מסויימים , אני ברוב המקרים "חולמת" ואיני באמת מקשיבה כאשר מספרים לי או מסבירים לי משהו ומה שקורה הוא שאני נאלצת לשאול שוב את אותה השאלה כי לא ממש הקשבתי האם אני סובלת מחוסר ריכוז? ומהן הסיבות לכך? בתודה מראש ורדית

ורדית שלום חוסר ריכוז זו תגובה מאוד כללית להרבה דברים, החל מהפרעות קשב ועד תגובה לבעיה רגשית, התרגשות ועוד. נסי לעקוב אחר המצבים בהם את מאבדת ריכוז ולהבין מה קרה. האם יש מחשבות או תחושות מסוימות שעולות באותו רגע. אחרי שתביני מה מתרחש באותם רגעים תוכלי לדעת מה הסיבות והאם יש צורך לטפל בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, כנראה שבהיסח הדעת דילגת על ההודעה שלי, שמופיעה בעמ' זה (בנושא סכיזואפקטיביות). אשמח לקבל את תשובתך. המבולבלת.

מצטער, עניתי כעת למטה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הבעיה היא של אחי הוא חייל בן 21 ונשאר לו 8 חודשים לשחרור הוא בריא מכל הבחינות, יום ראשון שעבר הוא קם עם תחושת מועקה שלטענתו פתאום הוא הרגיש שאין לו שמחת חיים כמו היום והשבוע שלפני ושלא נעים לא עם ההרגשה הזו והוא לא רוצה להמשיך לחיות עם התחושות הללו הוא מאוד נלחץ מהתחושה והוא לא יודע איך להשתחרר ממנה והוא רוצה להשתחרר וכשהוא מספר לי ואנחנו מדברים על זה-כי הוא מאוד פתןח- הוא אומר שהוא רוצה לחזור לחיים של אז -כביכול לחיים שלפני שבוע,כשלא היו לא את התחושות הללו הוא גם שאל אותי אם כדאיי לו ללכת לקב"ן ולקבל יעוץ השאלה היא מה עובר על אחי והאם מומלץ ללכת לדבר עם הקב"ן אודה על התשובה מזל

מזל שלום קב"ן הוא הכתובת המתאימה לקבלת ייעוץ נפשי בצבא. כדאי בהחלט שיפנה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב רציתי לדעת יותר על התופעה, וכיצד ניתן לטפל בה ללא כדורים. בעבר היה לי ניסיון רע במשך שנים עם סרוקסט לטיפול בחרדה, ואני נכנסת לבהלה רק מלהיזכר בחוויות המבעיתות שנגרמו לי כתוצאה מהתרופה, כשכל השנים הייתי בטוחה שאני הפסיכית, עד שלבסוף החלטתי לשים קץ לטיפול התרופתי שממילא לא האמנתי שיפתור את כל הבעיות שלי כפי שהרופא הציג את הדברים. היום אני מתמדדת עם הפחדים בעצמי. כשעיקר הבעיה שלי היא המחשבות שלי או יותר נכון ההרגשות והתחושות שלי שהן כאילו מנותקות מהמציאות, כאילו אני במין עולם מוטרד משלי, כשכל מיני תחושות והרגשות מהעבר או תחושות מפחידות עולות מדי רגע, (יש להדגיש שאלו רק תחושות, ולא משהו ממשי, לא איזה זיכרון טראומי מהילדות או משהו כזה...). אני משתדלת להתגבר ולא להיכנס לפאניקה מההרגשות האלו, אבל אני חייבת לציין שזה ממש מוזר ולפעמים אני לא יכולה שלא להיבהל מעצמי. מה זו התופעה הזו? ראיתי בפורום אחר שהרופא כינה זאת בשם דה-ראליזציה. אני אגב, כל הזמן לחוצה, וכל הזמן קר לי ואני עצבנית. אני לא יודעת איך הפכתי ליהיות כ"כ מתוסבכת ופסיכית (בגיל 26)...כי אני מודה שאין לי שום סיבה. מדוע זה קורה התחושות המוזרות האלו? וזה לא שאני נמצאת בהתקף חרדה, אלא התחושות האלו מעוררות אצלי את כל הפחדים...איך אפשר להתמודד ללא!!! תרופות? אולי יש מזון שעוזר? תודה מראש.

שלום בנושא טיפול תרופתי אני מציע להתייעץ עם אחד הפורומים הרפואיים. לגבי החוויות שאת עוברת, אין טעם לדעתי לחפש את האבחנה או הכינוי המתאים, כי מה שחשוב היא החוויה המאוד פרטית שעוברת עליך. נשמע שאת צריכה להיות במסגרת של טיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם החוויות הללו ולהבין את משמעותן. אלו לא תופעות פיזיולוגיות טכניות שצריך לטפל באמצעות תרופות בלבד ועד שלא תגעי במה שעובר עליך מבפנים הדברים ישארו בלתי פתורים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר קפלן שלום, יש לי בת , בת שנה ובתחילת ההריון חוויתי לראשונה בחיי התקף חרדה שלווה בתחושת חנק, פחד גדול ובכי. חשוב לי לציין כי הנני בריאה בגופי ובנפשי, אינני נוטלת כל תרופה כלשהי .. ולמעשה מדובר בתקופת השליש הראשון בלבד להריוני, שלוותה בהמון בכי וחרדות שנעלמו כלא היו החל מהשליש השני והלאה - תקופה שבה פרחתי ונהניתי מכל רגע בהריון ועד עצם היום הזה. למרות שהעניין מאחורי, כאשר אני נזכרת באותו התקף חרדה ובאותו שליש של ההריון בו חשתי דיכאון אני חשה ריגשות אשם מצד אחד (כלפי ביתי המקסימה) וכן פחד שמא אחווה תחושות דומות בהריון הבא. חשוב לי לציין כי היה זה הריון מתוכנן ורצוי, ולכן אין לי מושג מדוע חשתי רגשות אלו ובמיוחד קשה לי להסביר את אותו התקף חרדה שבמהלכו חשתי חסרת כל שליטה על גופי, מחנק ופחד. אודה על התיחסותך, בתודה, מירב.

מירב שלום חלק מהותי מחווית התקף החרדה הוא הפחד מחזרתו בשנית. רוב האנשים שסובלים מהתקפי חרדה אינם סובלים כל כך מההתקפים עצמם כמו מהחרדה מפני החרדה, כלומר, מהחשש שההתקף יחזור שוב. התקף החרדה יש בו מרכיב טראומטי ולכן המחשבה על ההתקף שהיה או על האפשרות שהוא יחזור מעוררת חששות. הבעיה העיקרית ממנה את סובלת כיום אינה החרדה עצמה אלא מעין פוסט טראומה על החרדה שהיתה והחשש שהיא תחזור. במידה והדבר פוגע באיכות חייך יש אפשרות לטפל במסגרת פסיכולוגית. אחת השיטות האפשריות היא EMDR תוכלי לקרוא עליה בקישור http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, לאיזו קבוצת הפרעות/מחלות שייכת ההפרעה הסכיזו- אפקטיבית? מהו הטיפול המומלץ? האם ייתכן מצב בו ההפרעה הנ"ל תופיע ביחד עם D.I.D? והאם ניתן לאשפז אדם בכפייה במידה ואינו מעוניין לקבל טיפול, ואובחן כנמצא בסיכון אובדני גבוה? המבולבלת.

מבולבלת שלום הפרעה סכיזואפקטיבית משלבת תופעות פסיכוטיות ואפקטיביות. תופעות דיסוציאטיביות יכולות להופיע גם כן, אבל לא בהכרח. נשמע כבעיה חמורה ביותר שדורשת ייעוץ של פסיכיאטר מומחה. אינני חושב שתשובת אינטרנט מתאימה כדי לקבל החלטות. בכל מקרה, אישפוז בכפיה אפשרי בעת סיכון אובדני גבוה בלי קשר לסוג האבחנה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כחודש נפרדתי מחבר. זו היתה תקופה קצרה אומנם אך היתה בה אהבה גדולה מצד שני הצדדים. בשלב מסויים החבר החליט לסיים את הקשר, למרות שטען שעדיין אוהב ומרגיש רגשות עזים, אך לא מוכן להתמודד עם רגשות עזים, בגלל האפשרות להרגיש גם רע בצורה עזה. (הוא הרגיש כך בעיקבות פגיעה שפגעתי בו בעבר). הבעיה היא שאני לא מצליחה להשתחרר ממנו. כל הזמן עוברות לי מחשבות בראש עליו. שום דבר אחר לא מעניין אותי. יש בי תקווה אולי נחזור מתישהו-כי הרי היה שם משהו.. חשבתי להתחיל לקחת פרוזאק כדי להקל על עצמי ולהרגיש טוב יותר לפחות לתקופה. בעבר לקחתי סרוקסט לחרדות וכבר 5 שנים שאני בלי זה. קראתי בתופעות לואי שעלולה להופיע חרדה - זה מרתיע אותי. גם מפחיד אותי להתמכר, וגם כשאפסיק האם יחזור הדכאון? אנא עזור לי

גליה שלום לגבי הטיפול התרופתי כדאי להתייעץ עם אחד הפורומים הרפואיים. בכל מקרה, טבעי שאחרי חודש בלבד מקשר משמעותי שהיה לך עדיין יש לך קושי ועצב. תהליך פרידה, גם אם הקשר היה קצר, דורש זמן ויש תהליך נורמלי של אבל על מה שהיה ונגמר. מאחר ואת מתארת רקע של חרדה, יתכן שיש לך רגישות מוגברת לחרדה גם כיום. אינני רואה מניעה בלקיחת תרופות נוגדות חרדה, לא ידוע לי על תופעות התמכרות אבל בהחלט כדאי להתייעץ בנושא. עם זאת, גם בלי התרופות מתבקש תהליך הדרגתי של עיבוד הפרידה וחזרה לשיווי המשקל הרגיל. הייתי מציע לך לנסות ולפנות לטיפול פסיכולוגי בלי קשר להחלטה על הטיפול התרופתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בטיפול פסיכולוגי כבר תקופה של כחצי שנה. עדיין, המחשבות האובססיביות לא מניחות לי. כל הזמן חוקרת ושואלת מה הוא עושה, עם מי מסתובב, יש לו מישהי? המוח שלי לא מתפנה לשום דבר אחר. ממש יאוש!

לאחר שלוש שנות נישואין וזיהוי בעיה קשה אצל אישתי פנינו יחד למומחה שבישר לנו שאישתי סובלת מתופעה ששמה : T.O.C הוא נתן לה טיפול רפואי - אבל היא מסרבת לקחת אותו ומסרבת לחזור אליו לבדיקה. יש לנו ילד קטן ואישתי בהריון. מה עלי לעשות כשאני אומר לה שאעזוב אותה אם לא תמשיך לקבל טיפול היא מאיימת בהתאבדות. אני זקוק להנחיות.. תודה יזהר.

יזהר שלום אני לא בטוח לגבי המונח המקצועי שציינת, אולי מדובר בהפרעה אובבסיבית קומפולסיבית. בכל מקרה, זה לא סביר שקיבלתם אבחנה ללא הסבר מדוייק במה מדובר, מה שיטות הטיפול המקובלות וכו'. כדי להחליט על טיפול צריך להבין קודם כל מה הבעיה בדיוק ומה ההשלכות שלה. הבירור הזה צריך להיעשות עם מי שאיבחן את אשתך ונשמע שעליכם לעשות תהליך כלשהו עם עצמכם. אני מציע לא לנסות לאיים בעזיבה אלא לנסות לעזור לאשתך עם מצוקתה, כולל עם הקושי שלה לקבל טיפול. מאחר והיא בהריון צריך גם לבדוק את ההשלכות של הטיפול התרופתי על ההריון. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום, תודה על תשובתך. אכן מדובר בהפרעה אובססיבית כפי שציינת. ההפרעות של אישתי מתאפיינות בכך שהיא יכולה לרחוץ את אותה כוס עשרות פעמים, שהיא בודקת אם היא סגרה את ברז המים ללא סוף, שהיא יושבת ובוהה שעות על גבי שעות משום שלטענתה "היא תקועה", היא אינה מסוגלת לקרוא יותר מעמוד משום שהיא אינה זוכרת אם קראה אותו או לא ועוד. הבעיה היא שכשזיהינו את הבעיה היא לקחה טיפול תרופתי בשם סיפראמיל וכשנודע למשפחתה עצם הצורך בטיפול החלו האשמות כלפי כאילו אני גרמתי לה את זה והכחשה טוטאלית שהביאה לכך שהיא חדלה מלקחת את הטיפול התרופתי והחלה החמרה של מצבה עד כדי כך שהיא עושה הרבה פחות פעולות מקודם והיא מסרבת לכל נסיון שלי להחזירה למומחה. היא חוששת עד כדי בעתה שידעו על כך שהיא לוקה בתופעה וחוששת שהביקור אצל הרופא יחשף לכן עד היום היינו כל הזמן אצל רופאים פרטיים - ניסינו טיפול של פסיכואלניזה - אבל שוב בגלל דיעה קדומה וחשש מפני חשיפה היא מסרבת להמשיך בטיפול. הפחד שלי הוא מהתדרדרות במצבה בעיקר עם כניסתה להריון, והחשש מתגבר כי ההריון יגביר את התופעות ויסכן את ילדיי. כיצד לשכנע להגיע לטיפול ? שכן לדעתי טיפול יכול לסייע משום שכבר נוכחתי באפקטיביות כשהיה טיפול. תודה - יזהר.

עד כמה ידוע טבעו הפסיכולוגי של הקול, האם ישנו קשר -בין התנהגות לבין צלילים המשפיעים עליה, האם בופן תאורטי יוכלו בני אדם להשתמש בצלילים כנשק פסיכולוגי? בתודה

רמי שלום אני לא מכיר את הנושא כך שלא אוכל לייעץ בנושא. נסה אולי לעשות חיפוש באינטרנט או לפנות לפורומים נוספים. בברכה ד"ר אורן קפן

רציתי לברר מהם הדרכים לטפל בילד בן 7 שיש לו בעיה של היפר אקטיביות? האם רטלין זה הפתרון היחיד?

דריה שלום כדאי לפנות לייעוץ מקצועי במרפאה המתמחה בנושא ולהתאים את הטיפול לילד. ניתן לטפל בכלים פסיכולוגיים בילד וכן לתת הדרכה להורים כיצד ללוות את הילד. ריטלין הוא בהחלט לא הפתרון היחיד, אם כי לפעמים הוא נדרש. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי ישנן שיטות טיפול גופניות - למשל, שמעתי על מרכז אלבאום. אין לי מושג אם זה יעיל או לא אבל שווה לברר, ואז אולי לא צריך רטלין או פחות צריך. מעבר לזה, שיעורים של אסטרטגיות למידה יעזרו לילד להתמודד עם המטלות הלימודיות ויעלו את בטחונו העצמי ביכולותיו. כמובן, שתמיכה רגשית היא הכי חשובה.

ביתי בת ה- 5 סגורה מאד בגן, אך בבית היא דורשת ויודעת איך וקבל כל דבר, ובדרך כלל באמצעות בכי וצרחות. בציורים שלה יש פרחים ללא עלי כותרת, פרחים שנראים כמו נרות . אנא - האם לדעתך יש לכך משמעות?, ואם כן, אז מה עלי לעשות?

נטלי שלום הציור הוא דרך ביטוי שאפשר דרכה לפתוח ערוץ לשיחה עם הילד. חשוב להתחבר לעולמו שלו ולא להשליך על הציור את האסוציאציות של הצופה. אני מתאר לעצמי שיש לך את המחשבות שלך על הפרחים ללא עלי הכותרת והניחוש שלי על משמעות הציור נכון או שגוי באותה מידה כמו הניחוש והמחשבות שלך עליו. במידה ואת מוטרדת ממצבה הרגשי של הילדה אני מציע לך להתייעץ עם פסיכולוג ילדים ולקבל הדרכה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב ד"ר קפלן אני רווקה בת 31. כרגע בחודש השני להריוני (מחבר). נכון שבגילי אני אמורה לרצות ילד בכל מאודי אך המציאות שונה. אינני חשה בטוב (המון תופעות פיסיולוגיות שליליות) ומעבר לכך יש לי חרדות קשות בנושא מאחר ואינני בטוחה כלל שאני רוצה בדבר. אני אישה מאוד עצמאית ומאוד קנאית לחופש שלי, נוסיף לכך את העובדה שחברי אינו טיפוס תומך/אוהב/מעודד כלל ולכן אני מרגישה תחושה של אבדון, פחד וחוסר ביטחון. שאלתי היא איך עלי לברר עם עצמי מה אני רוצה? אם אני מוצפת חרדות כבר מעכשיו, האם ממתין לי דיכאון שלאחר לידה באופן וודאי? האם רגשותיי עשויים להשתנות לאחר הלידה והפחד אולי יתפוגג?? אודה לך מאוד לעצתך!!

שרונה שלום את נמצאת בתקופה מאוד משמעותית והחרדות והמחשבות סביב הההווה והעתיד מאוד טבעיות. מאחר ואת בתחילת ההריון ואת עומדת בפני התמודדויות רבות אני מציע לך לפנות כעת לטיפול פסיכולוגי שגם ילווה אותך במהלך החודשים הקרובים. דיכאון לאחר לידה אינו דבר וודאי אף פעם, אבל את בונה לעצמך נבואה שמגשימה את עצמה. נשמע שאיכות חייך כיום אינה בשיאה ואני חושב שבמיוחד בתקופת ההריון כדאי להגיע לרוגע ואיזון טובים למענך ולמען התינוק שבדרך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מקווה שהגעתי לפורום הנכון - יש לי ילדה בת שמונה חודשים אשר עד לפני חודש היתה ישנה לילה שלם (למעט התעוררות לאוכל). בחודש האחרון היא נוטה להתעורר מספר פעמים בלילה (לא בשביל אוכל) או שהיא בכלל לא רוצה לישון ואז היא נרדמת רק בשעה 10 -11 ולפעמים 12 בלילה. אציין שמשעות הצהרים אני משתדלת שהיא לא תישן. בהתחלה הבאנו אותה למיטה שלנו ששם היא נרדמת בלי בעיה. העניין הוא שזה הפך לקשה ובמיוחד לא נוח. הרבה אנשים עם ילדים מספרים לי על מצבים כאלה אשר נפתרו בכך שהם הניחו את התינוק במיטתו בשעת השינה (אם הוא ישן או לא ישן ) ולימדו אותו להירדם לבד. הדבר כמובן היה כרוך בבכי שנמשך מספר לילות אך הבעיה נפתרה. רציתי לשמוע דעה על השיטה הזו והאם ישנם השלכות כלשהן על עיצוב אישיותו של התינוק לטווח הארוך. אילו שיטות יש לטפל בעניין זה שהילד לא יודע להירדם לבד או לא רוצה לישון בלילה? (חשוב שאציין שהילדה שלי לא לוקחת מוצץ ועד כה היא היתה נרדמת עם הבקבוק של הלילה.) מחכה לתשובה מהירה. תודה

ננוש שלום אמנם אין שיטה אחת נכונה וצריך להתאים את הדברים לכם ולתינוק אבל בעיקרון עדיף להרגיל תינוק להירדם במיטתו. אם בתך אינה רגילה לכך הבכי והקושי טבעיים ולוקח כמה ימים עד שנוצר הרגל. לא צריך להתרגש מכך, צריך לגשת מדי פעם, לתת קצת לבכות, לחזור שוב וכו'. אין כל השפעה שלילית, להיפך, ההרגל שנוצר יוצר רוגע לבני הבית ולתינוק. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שמי תמר ואני בת 21 לומדת כרגע לבגרות. שאלתי היא למה במשך היום קשה לי להתרכז וללמוד ודווקא בשעות האלו (23:00 ואילך...) שאני כבר עייפה מצליחים לי התרגילים ואני מצליחה להתרכז... אבל במקביל מאוד רוצה לישון כבר...

תמר שלום האם מדובר בהרגלים שהיו לך מאז ומתמיד או שאופייניים לעכשיו? יש לעיתים דפוסים שנלמדים עם השנים. מומחים לשינה סבורים שיש אופי של אנשי בוקר ואנשי ערב, כלומר כאלה שיותר קל להם ללמוד ולהתרכז בערב וכאלה שהבוקר הוא דווקא הזמן האידיאלי. במידה ואורח החיים מאפשר זאת אפשר לנסות ולהתאים דפוסים אלו לסדר היום. אין רע בהכרח בלימודי לילה. עם זאת את אומרת שבערב את עייפה. את לא חייבת להתנגד לנטייתך אבל אז כדאי שתנוחי בצהריים, תקומי מאוחר בבוקר ותיבני את היום באופן שבו תהיי עירנית בשעות הערב. כל זאת במידה ומדובר בדפוס שאכן מתאים לך. אם לא אפשר לנסות ולשפר את יכולת הריכוז במהלך היום, אפשר למשל לנסות לטפל בזה בהיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני תלמיד בכיתה ט' ויש לי שאלה בקשר ללימודים במחצית השנה השניה מזה שלוש שנים אני יורד בציונים, אני לא יודע למה אבל רוב התלמידים בכיתתי גם מתלוננים על אותה תופעה, האם תוכל להגיד לי למה זה קורה ויעץ לי איך אני יוכל להתמודד עם זה. בתודה מראש אורן

אורן שלום קשה לי לתת לך תשובה כיוון שזו לא תופעה כללית מוכרת. אולי יש משהו באוירה סביבך שגורם לכך. מאחר ואתה אומר שזה משותף לחבריך כדאי שתנסו לדבר על זה ביחד ולהגיע למסקנה במה מדובר. זה יתכן לך קצה חוט כיצד ניתן לטפל בזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 22 , יש לי שאלה... מאז שהייתי קטנה לא הייתי חברותית במיוחד תמיד היתה לי בערך חברה אחת עיקרית ועוד בנות שהיו לא ממש חברות (בעיקר בינהן...), והחברות תמיד (גם בהווה) מסתיימת בריב אחרי שנה וחצי בערך... ואז אני נשארת לבד לבד ללא שום טלפון או יציאות, בעיקר עם עצמי-נטו, לעוד תקופה לא קצרה במיוחד ואם יהיה לי מזל אני המצא עוד חברה בעתיד...והאמת שקשר זוגי משמעותי גם עדיין לא היה לי,פעם הייתי נורא מדוכאת מכל המצב אבל הפעם האמת שפחות ,הדבר שבעיקר חסר לי זה שאין לי את מי לשתף ואין לי עם מי לבלות... האם יש מוצא לגלגל שכל הזמן חוזר על עצמו?

דנה שלום גלגל שחוזר על עצמו יכול לנבוע ממזל ביש, אבל אני מתאר לעצמי שאת סבורה שלא מדובר רק בגורל אלא במשהו שקורה לך בקשר עם חברים עד שלבסוף אף מביא לסיומו. במצב שאת מתארת אני חושב שכדאי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לברר מה החלק שלך בתהליך הזה וכיצד את יכולה להשפיע על שינויו. זה לפחות יחזיר לך תחושה של שליטה במצב ולא ששוב ושוב הקשרים מסתיימים לך מבלי שאת מבינה מדוע. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני בת 31, רווקה עם חבר. ליחסינו עבר ארןך ולא מזהיר של חוסר אמון, חוסר התאמה אישיותי ועוד. היום גיליתי שהריתי ממנו ואני בהתלבטות קשה, האם להשאיר את ההריון ולהשלים עם הבחור הלא מושלם או שלבצע הפלה ולחפש לי חיים אחרים, טובים יותר?! אשמח לקבל עצה!!!!!!!!!!!!!!

גלית, למה זה צריך להיות "או" "או"? תקחי את הזמן שלך ותעשי חושבים טוב טוב כדי להחליט מה את באמת רוצה. חבל למהר במקרים כאלה ואחר כך להצטער ולחיות עם רגשי אשמה כל החיים. לדעתי את צריכה לשתף את החבר שלך בעניין ולשמוע מהי דעתו ומה הוא חושב/רוצה/יכול לתרום לנושא. (בכל זאת זה דבר המשותף לשניכם). שווה לנסות כי מאד יכול להיות שהדברים ביניכם ניתנים לפתרון (בעית חוסר אמון למשל). חוץ מזה, ישנן עוד אפשרויות. הכי חשוב שתבררי מהן ההעדפות שלך. אולי תחליטי בכל זאת להמשיך את ההריון ולגדל את הילד בעצמך (עד שתכירי בן זוג אחר). אקט של הפלה הוא טראומתי. אל תחליטי בפזיזות עד שלא תפזרי את הערפל של מחשבותיך. ואם תחליטי על הפלה בכל זאת - עשי זאת בדיעה צלולה ובוודאות מוחלטת שזו הדרך הנכונה. והכי חשוב - היי כנה עם עצמך ולכי עם רגשותייך. ככה, או ככה שיהיה לך בהצלחה

תודה מקרב לב על העצה, הגיונית משהו. אני מניחה שאני רגישה מהרגיל בימים אלה ועל כן גם דעתי אינה 100% צלולה. אכן לקחתי בחשבון את האפשרות לגדל את הילד לבד במידה והדברים לא יסתדרו בינינו.. אפשרות זאת, כמובן, מלווה ברגשות החמצה וכאב. אחרי הכל, קשה לי לקבל שהגעתי למצב כזה מאחר ואני בחורה יפהפיה, משכילה ובעלת אישיות מדהימה לכל הדעות. כנראה שחוסר בטחון מסוים הוביל אותי לכאן. תוד שוב!!!

גלית שלום את עומדת בפני החלטה שעשויה/עלולה להשפיע על חייך לטווח מאוד ארוך. אני בוודאי לא חושב שאפשר לתת לך המלצה לכיוון כזה או אחר ללא כל היכרות איתך. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי בהקדם האפשרי כדי שתוכלי לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר עבורך במרחב הזמן הקרוב בו כל האפשרויות פתוחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה ד"ר קפלן. אכן חשבתי לפנות ליעוץ פסיכולוגי כהמלצתך. אשמח לפנות אליך במידה וניתן ?! אני מתגוררת בדרום אך אשמח להגיע אליך גם לאיזור מגורים אחר. ושוב תודה על התשובה.

שלום, אני בחור צעיר, בן 16 שמתלבט עם להשתמש בטיפול emdr על מנת להיפטר מבעיות התקפי החרדה שיש לי. ראיתי בכל מיני מאמרים שמדובר על טראומה וכד...אך אני לא עברתי טראומה, ושאלה עם טיפול זה יכול לעזור לי? , האם זה כמו היפנוט?....אני קצת מפחד מזה, זה נשמע לי תהליך מסתורי מידי

ב שלום לא מדובר בשום דבר מיסטי, זהו תהליך מקובל לטיפול גם בפוסט טראומה אך מתאים למגוון רחב של בעיות חרדה כולל התקפי חרדה. תוכל לקרוא עוד בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

יש תרופה?

צר לי, אני לא מבין את השאלה. במידה ותרצה הסבר מה הבעיה ועל מה אתה רוצה לקבל תשובה. בברכה ד"ר אורן קפלן

כשילד בין ככה בין 3 ל-10 בוכה ומתבכיין נגיד כי הוא רוצה סוכרייה - אולי לתת לו סוכרייה ילמד אותו שכשהו בוכה ומתבכיין הוא משיג דברים. ואז בחייו הבוגרים כל פעם שיהיה לו קשה הוא יבכה ויתבכיין ויתלונן כי הוא יחשוב שזה ישפר את המצב אבל זה לא. זה יכול להתבטות במפונקות , בתלונות על כל דבר קשה , בכוח רצון מועט וכדומה. אני צודק בכל מה שתיארתי?

לב שלום בעיקרון חשוב להציב גבולות אך גם לשמור במקביל על התחשבות ברגשותיו של הילד. האיזון בין השניים חשוב מאוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

בין 3 ל- 10 זה טווח גדול. אם למשל ילד בן 3 מבקש סוכריה, זה באמת מה שהוא מתכוון ורוצה. אך אם הוא בן 10 יש סבירות שהוא מסוגל לקשור את העניין למפונקות ולזה שנותנים לו תיכף ומייד כל מה שהוא מבקש. תקופת הילדות, בעיקרון, אמורה להיות תקופה מאושרת, נטולת דאגות וחרדות. אז למה לא לתרום לעשות אותה כזאת? ללמוד להסתפק במועט, להיות צנוע וכו' - יש לזה זמן כל החיים.

שלום רב, אני חושבת שאני יודעת מה תהיה תשובתך אליי אבל אנסה בכל זאת. ההתפתחות הרומנטית שלי היתה די לקויה: בגיל 18 היה לי חבר במשך כמה חודשים שהיה אהבה גדולה עבורי ואילו טעות גדולה על פי שאר העולם. לאחר מכן לא היו לי יחסים כמעט עם אף גבר-לא הראיתי עניין ולא יצאתי עם אף אחד. התחלתי לטפח מעין פוביה מעניין החבר ואימצתי לעצמי מחשבה שלי לעולם לא יהיה (מעין גורל). מגיל 21 הייתי בטיפול במשך 4 שנים שמטרתו היתה לפתור את בעית "החבר" או יותר נכון, "חוסר חבר" . מהטיפול הייתי מרוצה ואילו כמה חודשים לפני סיומו התחלתי לקחת כדורים נגד דיכאון שניתנו לי על ידי פסיכיאטר (לא ממש הייתי בדיכאון) ותוך כמה ימים (זמן מוקדם מזמן תחילת השפעה) התחלתי להכיר בחורים, לצאת, וכאילו הפחד עבר. מאז עברו שנתיים. אני לא יוצאת המון אבל אני מסודרת,לא מפחדת מבנים ולפחות זה לא נראה לי בלתי נגיש. אבל - בכל פעם שאני מכירה משהו אחרי כמה שבועות הקשר מסתיים, כל פעם בגלל סיבה אחרת, בד"כ רגשות או סיפורים שלא נגמרו. הקשר האחרון שהיה לי נראה היה שמתקדם בצורה בריאה וטובה, ובקצב מתאים, אולם שוב כנראה שלא קלטתי את הצד השני וזה נגמר (בגלל חברה לשעבר). אין ספק שאני מקשיבה יתר על המידה למה שיש לקרובים אליי לומר, ל"בעיה החברתית" שאני מתקרבת לשלושים ועוד לא היתה לי מערכת יחסים רצינית, לאבא שלי שאומר שאני כנראה מצליחה ליצור קשר מהיר אבל מתקשה בעניין ה"בעלות" (יצירת תלות). הייתי מאוד רוצה לחשוב שכל מה שקורה לי הוא חלק מהתפתחות ופשוט לא מצאתי את הבחור הנכון ולא לעסוק יותר מדי בנסיון למצוא מה לא בסדר איתי אולם אני לא יכולה להיפטר מהמחשבה שמדובר במשהו שאני לא עושה נכון. המחשבה לחזור לטיפול קשה לי גם בגלל מצבי הכלכלי וגם בגלל שאני מרגישה צורך למרוד במחשבה (שלי) שמשהו שבא באופן טבעי לכולם, דורש טיפול פסיכולוגי ארוך מאוד ויקר מאוד אצלי. אעריך את דעתך.בתודה.

תמר שלום למזל יש מרכיב חשוב כמעט בכל דבר, ובהחלט יתכן שפשוט עוד לא הזדמן לך למצוא בחור מתאים. עם זאת, לפעמים באופן פלא יש מצבים נפשיים שמזמינים או מרחיקים הזדמנויות. זה לא אומר שאת מחבלת במציאת בן זוג, אבל בהחלט יתכן שיש משהו ברקע שאת יכולה להעמיק ולהבין אותו. אם טיפול פסיכולוגי אינו מתאים רק בגלל בעיה כלכלית יש אפשרות לקבל טיפול גם במסגרת השירות הציבורי, בחינם במרפאות בתי החולים או בהנחה דרך קופת החולים. אם מדובר בהתנגדות עקרונית יותר אין לי כמובן תשובה מתאימה וזו בסופו של דבר החלטה שלך עם עצמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

תמר, תהני מהחופש כל עוד את יכולה. כנראה שכל העניין הזה (להשתחרר מהפוביה של "חבר") עדיין בתהליך ואת צריכה עוד קצת זמן להישאר עצמאית לפני שאת נותנת למישהו להיות "בעלך". אין חשש, את בדרך הנכונה. וכמו שאומרים: זמן לכל ועת לכל חפץ - כשהקרקע תהיה מוכנה - השתיל יפרח ויכה שורש. בהצלחה

יקירתי! רציתי להגיד שהכל בסדר אצלך ושאם באמת תרגישי שפגשת את האחד הכל יהיה בסדר.בכל אופן אני רוצה להמליץ על סדנת ה"פורום" שמתקיימת בחברת לנדמרק אדיוקיישן ביד אליהו מאות ומיליוני אנשים עשו ועושים אותה בעולם וזאת סדנא שמקדמת את הרקע האישי של כל אחד מאיתנו.מגיעים לשם אנשים מכל שכבות האוכלוסיה כגון:עו"ד, מורות, דוורים, מנקים, כלכלים מזכירות אנשים שעובדים בסופר הקרוב לבית.את לומדת כל מיני טכניקות מדהימות ותקשורת ואת יוצאת משם חדשה לגמרי.צרי קשר עם החברה 03-6882020 ובקשי פרטים. ישנם ערבי אורחים שאת יכולה לבוא ולהתרשם.מנסיון שלי ושל רבים מחבריי כל חייך ישתנו מבלי להתשמש בכימיקלים ובטיפול פסיכולוגי יקר.אני יכולה לומר לך שאני הייתי 3 שנים בטיפול ולא הצלחתי להגיע לתובנות שהגעתי בקורס של הפורום.אל תוותרי על חיים יפים שיכולים להיות לך.אגב הכרתי בפורום בחור מקסים צעיר ממני בשנתיים (אני בת 35) ואנחנו מתחתנים.אז קדימה תרשמי אל תתחשבי בכסף תפתחי בפנייך אפשרות של חיים חדשים. בהצלחה מכל הלב זוהר.

האם נורמילי לפנטז על בחורות צעירות (לא קטינות משהו בסביבות גיל ה20 ). אני בן 30 . האם אני סובל מסטיה מינית ? בחורות בנות גילי לא מומשכות אותי.

היום בחורה בת עשרים היא כמעט זקנה , כנראה שאתה רומז גם לגילאים יותר נמוכים. בעולם שמוקדש כולו לבני העשרה , זה רק טבעי שהצעירות שמקבלות את מרכז הבמה יהיו גם סמל המין הדומיננטי. אבל לא רק. יש כאן גם ענין טיבעי , שיא הפריחה של הנשית הוא בגיל העשרה (16+) ובמשך שנים אבותינו האבולוציוניים העדיפו אותן ואף מוקדם יותר ,מייד עם הבגרות המינית - אז זה רק טיבעי שזה ישאר בגנים של הגברים. לא לשכוח שנשים היו מסיימות את חייהן מוקדם ולהגיע לגילאים מבוגרים כמו שלושים ומעלה לא היה נפוץ בגלל מוות בלידות ועוד סיבות רבות. אפילו עד מאוחר עד ימי הביניים וגם כיום גבר ממוצע בעולם השלישי מסיים את חייו בגיל ארבעים) . היום ישנו טאבו חברתי על נישואי צעירות או קשרים של צעירות עם מבוגרים ולכן נוצרה הערגה ללוליטה שתמיד תישאר הפרי האסור - וטוב שכך. בקיצור , אתה לא סוטה ורבים כמוך , אתרי המין בקטגוריית הצעירות הם העמוסים ביותר. לוליטה.

אני לא רומז על גילאים נמוכים יותר. ממש לא מסוגל לפנטז על קטע מיני עם בת 16 , יש לי מחסום ביחס לשכבת גיל זה , הן ממש נראות ילדות. בכל אופן תודה על ההתיחסות.

חיים שלום אין מדובר בסטיה מינית. עם זאת מדובר בפער גילאים גדול שעשוי להקשות על הקשר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום! ברצוני להתייעץ איתך לגבי חברתי. שתינו בנות 27, היא רווקה ואני נשואה. בעבר היה לה קשר של 4 שנים, אשר הסתיים חלקית מיוזמתה, אך השאירה עם משקעים. חברתי מטופחת, שומרת על עצמה, אך בטחונה העצמי לא גבוה במיוחד. היא חברתי הטובה, מפרגנת לי מכל הלב. ניסיתי לשדך לה לפני כ-3 שבועות בחור, אשר גיסתו עובדת עימי. הם יצאו מספר רב של פעמים והיא אף ישנה אצלו. בשבוע הראשון שהם יצאו, כמובן, מתוך דאגה ואהבה, ניסיתי ללמד אותה קצת "לשחק" איתו, מאחר והבנתי מסיפוריה, שהיא הולכת איתו לכל מקום שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, כלומר, זמינה עבורו מתי שהוא רק רוצה. אמרתי לה, לדוגמה, ביום שהיא חיכתה לו עד 12 בלילה, שאם יתקשר, שתאמר שהיא עייפה, ושזה רק יאתגר אותו מעט. היא קצת כעסה עליי, כי אמרתי לה שזה נראה שהיא ממש 'אסירת תודה' על כך שגבר מוכן לצאת איתה.. היא אמרה שהיא לא מוכנה להשתנות, שזת האופי שלה, שאני מוזמנת לשמוע אותה, לייעץ אך לא "לשפוט" את מעשיה ושאם הוא לא יקבל אותה כמו שהיא, שהיא תהיה מוכנה לקחת את הסיכון הזה על אחריותה. הבחור מאוד מצא חן בעיני חברתי ומגיסתו, שכאמור עובדת עימי הבנתי, כי במהלך התקופה שהם יצאו, שהקשר זורם וגם לו נחמד עם חברתי. השבוע הוא התקשר ואמר שהוא צריך "לבחון את הרגשות שלו" והקשר ביניהם התנתק. חברתי מאוכזבת מאוד ומשיחה שערכתי עם גיסתו הבנתי שהוא החל לאבד עניין, שהיא היתה זמינה עבורו יותר מידי, שלאן שהוא רצה לקחת אותה היא באה, בכל שעה.. שאלותיי הן: האם לספר לה על כך? האם יש מקום להוכיח לה שהתנהגותה עם גברים שגויה? והקשר הזה הוא דוגמה לכך? שלא קיים גבר שיקבל אותה כמו שהיא? אודה על תשובתך המהירה, א'.

א' שלום בהחלט יתכן שגם אילו היתה נוהגת לפי עצתך הקשר היה מסתיים באותו אופן. התנהגות מלאכותית של התרחקות והתקרבות עלולה לפגוע בקשר ולא תמיד לשמור עליו. בהחלט יתכן שימצא הגבר שיקבל אותה כפי שהיא, ואולי היא עצמה תתנהג אחרת בנוכחות גבר אחר. אני מציע לך לא להיכנס באופן קונקרטי לקשר שהיה לחברתך. הדיווח על מה שאמר אותו בחור לא יעזור לה להשתנות ורק יפגע בה. נסי להישאר חברתה הטובה, להאזין, לומר את דעתך לגבי חיזור, אולם לא להיות חודרנית יתר על המידה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן, שלום. אני סטודנטית במחלקה ללימודי מידע באוניברסיטת בר אילן. בימים אלה אני כותבת עבודה סמינריונית על התמכרות לאינטרנט ומבקשת להתייחס גם לצד הפסיכולוגי שלה. האם קיים חומר מקצועי בעברית על התופעה ודרכי הטיפול בה? אם כן, היכן אוכל למצוא אותו? (היות ואני לא מגיעה מן התחום הפסיכולוגי, הקריאה של הספרות המקצועית באנגלית יותר מורכבת עבורי). האם ידוע לך על איש מקצוע בארץ המתמחה בתחום? תודה רבה מראש.

ברוריה שלום אינני מכיר ספרות בנושא ההתמכרות לאינטרנט. דרור גרין שמנהל את פורום הלם קרב כאן באתר עוסק בנושא הטיפול באינטרנט ואולי יהיה לו יותר ידע בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ברוריה. חומר על התמכרות לאינטרנט את יכולה למצוא בפורום הזה: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=5

ד"ר קפלן שלום אני אישה בת 38 גרושה ואם ל- 2 ילדות. אחי הצעיר ממני ב- 13 שנה עזר לי הרבה עם הילדות והיה להן כמו אבא כמובן שדעתי משוחדת אבל אחי הוא הבחור היפה ביותר שאני מכירה עם לב חם, רגיש ומתחשב. אכפת לו מאד ממני ומהבנות והוא נרתם לעזרה תמיד כשצריך לאחרונה אחי הכיר מישהי חדשה והתחיל לצאת איתה באופן קבוע ואתמול היתה לביתי התפרצות זעם שלא ראיתי כמוה. כשעמדתי נדהמת ניסה יאיר אחי לגשת אליה והיא צרחה עליו "מה אכפת לך ממני יש לך את מירית" והוסיפה שבכלל לא אכפת לו מאיתנו ושהוא ילך עם אהובתו ויעזוב שוב ורצה לחדר ומאז לא הסכימה לדבר לא איתי ולא איתו מה קורה לה? האם היא התאהבה בו? או אולי מפחדת שינטוש אותה כמו אביה? נ.ב - בתי בת 14

סתו שלום בתך לא צריכה להתאהב באחיך במובן הרומנטי כדי לקנא על כך שיש לו בת זוג ופחות זמן ותשומת לב אליה (גם אם במציאות אין זה כך). אני מציע לך לשוחח עם אחיך ולהתייעץ איתו מה דעתו על כך, וכך גם עם בתך. את יכולה להעלות את ההשערה שהיא פוחדת שינטוש כמו אביה, ואולי אפשר להרגיע את החרדה הזו. לאחר שתשוחחו ותבררו יותר לעומק מה קורה התמונה תהיה ברורה יותר ואפשר יהיה לחשוב אם צריך לעשות משהו הלאה בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש קשר? מה זה יכול לבטא? אם נטפל בנפש האקזמות יעברו? לדעתי יש קשר אני רוצה שתעזור לי לחדד מהו יכול להיות?

רוחי שלום יש קשר בין מחלות עור שונות ומצבים נפשיים. יש אפשרות למשל לשפר באופן ניכר מחלות עור מסוימות באמצעות היפנוזה. בבי"ח וולפסון יש אפילו מחלקה מיוחדת להיפנוזה לנושאים כאלו. אני מציע לברר קודם לכן עם רופא עור לגבי הטיפולים הרפואיים בנושא, ובמידת הצורך לקבל גם טיפול פסיכולוגי מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

מראש אני מתנצל אם אני לא בפורום הנכון אני מכור למין. כך אפשר להגיד. רציתי לדעת אם יש קשר בין מחשבות טורדניות כפייתיות להתמכרות לסקס. אני יודע שיש אנשים שהם לדוגמא כפייתיים בכל הנוגע לניקיון האם גם על מכורים לסקס אפשר להגיד את זה. מגיל מאוד צעיר אני עסוק במין עצמי , כשהייתי ילד מצאתי מצאתי בזה פורקן והירגעות. אבל היום גם כשיש לי חברה אני ממשיך לנהל כאילו חיים כפולים , מצד אחד מקיים יחסים עם החברה, ומצד שני ממשיך וחייב לעשות גם לבד. אני מתבייש ללכת לטיפול אבל מרוב יאוש אני כבר מתחיל לבדוק מה לא בסדר אצלי. אני טיפוס חרד ולא רגוע, אני תמיד מחפש משהו שאני מתייחס אליו באובססיה ואז עוזב אותו אבל עם המין העצמי זה לא ככה. זה מוזר כי בכל זאת , עם כל הקיטורים זה גם מהנה, אבל איפה הגבול, ולמה אני לא מסופק אף פעם . או מבקש להירגע דרך זה? בכל זאת האם זה קשור לחרדות שלי ולפחדים, לעצב? והאם לכל בן אדם יש איזה משהו ולא משנה מה שהוא פשוט לא יכול להפסיק לעשות אותו? שמישהו יסביר לי בבקשה

דני, לדעתי, כמו כל דבר שעוסקים בו יתר על המידה ובאובססיה (ו/או על חשבון דברים אחרים) נקרא התמכרות. ומהתמכרות צריך להיגמל. חד וחלק. תנסה לבדוק ממה אתה לא מרוצה / מסופק. אולי אתה צריך להחליף עיסוק למשהו יותר מושך ומעניין,אולי להתחיל להתאמן במכון כושר או לעסוק בפעילות ספורטיבית תחרותית (כדורגל, כדורסל וכו'). כל דבר שיגרום לך להרגיש מנצח, מלא ומסופק. אולי אפילו לצאת יותר עם חברים ולבלות. כמובן שהאופציה של טיפול שמרני עם פסיכולוג - מומלצת רק באם כל הדרכים האחריות לא משיגות את המטרה. בתור התחלה, כמו עם הפסקת עישון, תנסה לדחות את המעשה קצת בכל פעם. עד שתגיע למרווחים של שבוע - שבועיים. פתאם תיווכח שיש לך זמן לדברים אחרים (מעניינים ומאתגרים יותר) שיאפשרו לך להרגיש רגוע ובוטח יותר. שא ברכה.

דני שלום העיסוק במין יכול להפוך לסוג של אובססיה אבל חשוב לקחת גם בפרופורציה את מה שקורה לך. למרות שיש לך בת זוג, יכול להיות בהחלט טבעי שתרצה להמשיך גם לאונן. זה לא אומר שיש משהו לא בסדר אצלך. כל עוד איכות חייך אינה נפגעת כתוצאה מדחף המין ופורקנו אין בכך כל רע. קשה לקבוע היכן הגבול אבל ברור שאתה חש רגשי אשמה סביב הנושא, וזה נראה לי בשלב זה הנושא המשמעותי. בעיקרון זה יכול להיות קשור לחרדות ופחדים, אבל רק אתה יכול לדעת אם זה אכן קשור או לא. אין כל בושה לפנות לטיפול פסיכולוגי, במיוחד כי אני חושב שמהר מאוד הנושא בטיפול לא יהיה המין המוגבר אלא הדברים שמטרידים אותך באמת שנמצאים ברקע. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי חבר כחצי שנה. הוא בן 33. הקשר ביננו הולך ומתהדק. הוא אדם טוב, ישר, עובד במקום עבודה מצויין ואוהב אותי מאוד. יש רק דבר אחד שמעיב מאוד על הקשר מבחינתי, מדאיג אותי מאוד ויוצר בי חששות וספקות כבדים האם להמשיך את הקשר. הדבר הוא: שפת הגוף שלו. שפת גופו משדרת חוסר שקט ורוגע. הוא נוהג לשבת רגל על רגל ולנדנד את הרגל העליונה כמעט באופן תמידי. שמתי לב שתופעה זו פוחתת כשהוא איתי לבד ומחריפה במיוחד כשאנחנו בחברה ומחריפה עוד יותר כשאנו בחברה חדשה. למשל: כשאנו יושבים בחיק המשפחה שלי והוא אומר משהו...לאחר שהוא מדבר הרגל שלו מתחילה לרעוד ממש והוא גם מניע אותה ללא הפסק. הדבר מורגש מאוד לעין. אפילו אנשים סביבי החלו לראות את זה. הערתי לו על כך ושאלתי מדוע זה קורה אך הוא די מכחיש. אני חושבת שזה תנועות לא רצוניות, שהוא לא מודע לעשייתן. פעמים רבות כאשר אנו נמצאים במפגשים חדשים עם אנשים הוא נוטה לעשות תנועות כאילו הוא "קופא מקור" למשל: מחמם את הידיים, מכניס את הידיים מתחת לירכיים, מכניס ידיים לכיסים, מעלה ומוריד את הכתפיים- כאילו "לחמם את עצמו". שאלתי אותו פעם: "קר לך" והוא אמר: "לא". אז שאלתי: "מדוע אתה עושה תנועות כאילו אתה קופא מקור"? ולא היה לו מענה.. בנוסף, הרבה פעמים כשהוא מדבר עם אנשים הוא מתנדנד מצד לצד, כאילו הוא לא יציב פיזית. אני לא פסיכולוגית ובטח לא נוירולוגית. אני פשוט מתארת את מה שאני רואה. אני יודעת שחברי לא בורך בביטחון עצמי. אין לי בעייה עם זה אבל ברגע שזה מתבטא בשפת גוף לא שקטה אני חוששת כי זה יוצר תחושה שהאדם קצת מטומטם. אומנם זה לא מסתדר לי כי הוא עובד במקום עבודה מצויין, יש לו משרה טובה, הוא אדם ענייני אבל שפת הגוף משדרת משהו אחר. לפעמים זה מזכיר לי קצת פיגור קל..(אולי אני מגזימה!!)... שאלתי היא: מהן הסיבות הפיזיות לשפת גוף מעין זו? האם אפשר לטפל בזה? האם יכולה להיות לכך סיבה נפשית? האם זה בסדר להעיר ולגרום לו להיות יותר מודע לעצמו? איך בודקים אם יש לו בעייה? האם אלו עצבים? האם זהו חוסר בטחון? עזרו לי כי אני נואשת...

שרון שלום אני לא יודע לומר מה הסיבה לתגובות הגופניות של בן זוגך ללא היכרות עימו, אבל אם זה כל כך מפריע לך, עד כדי כך שאת אפילו שוקלת פרידה ממנו בשל כך, תצטרכי לשתף אותו במחשבותיך. לכל אחד יש יתרונות ומגרעות ויתכן שתצטרכי בשלב זה לקבל אותו כמו שהוא. אם הוא לחלוטין אינו מודע לתנועותיו זה קצת מוזר וכדאי בהחלט לדבר על כך עם כל אי הנוחות שזה יכול לגרום. זכרי שבסופו של דבר את מדברת על משהו מאוד חיצוני, ואם כל שאר תכונותיו מוצאות חן בעיניך חשבי היטב האם זה הנושא בגללו היית נפרדת ממנו. בברכה ד"ר אורן קפלן

פעם היתה לי חברה כזו... כשהיתה מדברת עם אנשים היתה נעה מצד לצד כמו אדם שמתפלל. היתה עושה תנועות בלתי רצוניות כמו להעביר יד על משענת הכסא הלוך ושוב, וכן... גם העניין של הרגל הנעה בעצבנות. אני חושבת שכל זה מעיד על חוסר בטחון, אולי חרדה חברתית, הרגשת אי נוחות גדולה באותה סיטואציה. העצה שלי? דברי עם חבר שלך בניחותא, ואם לא יהיה פתוח לדבר, פעלי על פי האינטואיציה שלך. אם לא מתאים לך להשאר איתו? תעזבי.

יש לי בעיה שאף פעם לא דיברתי עליה למעט משפחתי שמודעת לה מאוד והיא יוצרת מתחים בין בני משפחתי לביני. הבעיה: אני רגישה מאוד לרעשים ומראות מסוימים. הדבר יכול להוציא אותי מכליי ומשלוותי. אפרט בדיוק: 1. אני כמעט לא מסוגלת לראות את אמי או אבי אוכלים. האופן שבו כל אחד מהם אוכל מעלה לי את העצבים. גם הרעש מפריע לי וגם המראה. כשאנו נמצאים בנסיבות חברתיות עם הרבה אנשים (למשל ארוע משפחתי) זה לא כל כך מפריע לי. הבעיה מחמירה כשאני אוכלת איתם לבד. אז, אני שמה לב לכל פרט, לכל ביס, לכל רעש. זה כל כך משפיע עליי עד כדי כך שאם אבי מתעורר בשעה שהתעוררתי ומצטרף לקפה עם עוגיות לשולחן בו אני יושבת- אני עוברת לחדר שלי לשתות לבד כי ממש לא בא לי להתעצבן על הבוקר. אני מנסה לא להעליב אותו ובדרך אלגנטית מתחמקת לחדר כי הבנתי שאין ביכולתי לשנות את אופן אכילתו. 2. דבר נוסף שמפריע לי (ואל תצחק...) הוא כאשר אמי שרה. היא עקרת בית. נמצאת רוב היום בבית וכמעט כל פעילות שהיא מבצעת- מלווה בשירה. הקול שלה יפה ולא צורם או משהו כזה אך אני לא יודעת למה -ברגע שהיא מתחילה לשיר אני מתחילה להתעצבן. אני כבר שנים מנסה להבין מדוע ולא מצליחה. אין לי שליטה על זה. זה פשוט מעצבן אותי. 3. דבר נוסף שהוא גולת הכותרת כאן הוא: לאמי יש מכשיר שעושה מסג' לרגליים. כל יום לפני השינה היא נוהגת לעשות זאת למשך כחצי שעה. המכשיר עושה קולות של תיקתוקים לסירוגין וקולות של מעין חיכוך בצליל "ברר.." "ברר".. "ברר". אני מרגישה שמיום שאמי רכשה אותו חיי אינם חיים. הקולות שמוציא המכשיר הזה יכולים להוציא אותי מדעתי. אני פשוט שומעת אותו עד חדרי. כל פעם שאני שומעת את הרעש הזה, אני מגבירה את קול הטלוויזיה כדי להתגבר על כך אבל עדיין אני נשארת עצבנית ולא רגועה. בתקופה האחרונה אני אפילו מתוחה כשאני רואה את אמי מתכוננת לשינה משום שאני יודעת שהיא תדליק את המכשיר ואני הולכת לסבול (באמת, ל-ס-ב-ו-ל) בחצי שעה -40 דקות הקרובות. ראוי לציין שמדובר בבעיה לא מהיום. זה כבר כמה שנים. מה עושים? מדוע זה קורה לי? האם אפשר לטפל בזה?

שמת לב מהו המכנה המשותף לכל הדברים שמעצבנים אותך? ובכן, כשהאחרים (במקרה זה בני המשפחה) נהנים. אם זה כאשר אביך אוכל בתיאבון, אם זה כאשר אמך שרה להנאתה או מפנקת את עצמה בג'אקוזי לרגליים. נסי לשאול את עצמך, למה? אולי כי את אינך מאושרת ולכן קשה לך לפרגן לאחרים? מפריע לך לראות אנשים שכייף להם? וחוץ מזה, אם תרדי קצת ממה שהאחרים עושים ותתחילי להתבונן פנימה ולהקשיב לעצמך קצת יותר, כל הרעשים והדברים האלה יפסיקו להציק מאחר ולא תשימי לב אליהם. בסך הכל, את היא הקובעת מה יגיע אליך ובאיזה עוצמה ועדיפות. אז קחי החלטה (ברצינות) - ותעבדי על עצמך שכל הדברים האלה לא נוגעים לך - אולי תגלי פתאום כל מיני עובדות ודברים חדשים על עצמך (שלא היה לך זמן לגלות כי היית עסוקה בלהתעצבן מדברים שעושים אחרים). בהצלחה

טולי שלום לא ציינת בת כמה את ואיך מערכת היחסים בבית באופן כללי. כמו כן, האם יש לך נטיות טורדניות מסוג זה שאינן קשורות להוריך. הנתונים הללו חשובים כדי להבין את העניין. בכל מקרה, תגובתך עשויה להיות קשורה למערכת היחסים עם הוריך כמו גם לנטייה אישית להיות מוטרדת מדברים שלאדם מבחוץ יראו שוליים, אך לך יכולים להיות קריטיים. במידה ואת מרגישה שאיכות חייך נפגעת כתוצאה מכך פני לטיפול פסיכולוגי ונסי להבין יותר מה מוביל אותך למצבים הללו שבוודאי פוגעים ביחסיך עם הסביבה הקרובה. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' קפלן שלום, אני נמצאת 8 חודשים לאחר לידה שניה. סמוך ללידה היתה לי בעיה פיזית שכללה סחרחורות. חשבתי שלקיתי בתופעה נפשית ונכנסתי לתקופה מאוד קשה וטעונה מתח וסערת רגשות. כיום לאחר שהבנתי שזה היה פיזי, נרגעתי אבל בכל זאת קשה לי לשכוח את התקופה שהיתה, ובכל זאת לפני שאני צריכה לצאת לטיול מתגנב לו חשש שמא תחזור הסחרחורת ואני לא ארגיש טוב. כמובן שאני לא מוותרת ואני יוצאת ודבר לא קורה, אבל בכל זאת ישנה המחשבה. שאלתי, איך מתפטרים מהמחשבה על הנושא, אינני רוצה להתחיל טיפול פסיכולוגי כי אני רוצה כמה שפחות "לדוש" בנושא. אומרים שהזמן יעבור וישכיח אבל בכל זאת, 8 חודשים זה המון המון זמן, במיוחד שכל יום שעבר היה נראה לי כנצח. אבקש לציין שאני עובדת וגם אם ל- 2 ילדים. אנא עזרתך, הצעתך, עידודך. תודה, מיכל

מיכל שלום התופעה שקוראת לך היא סוג של חרדה, והיא אולי תופעת החרדה הנפוצה ביותר שיש. אנשים שלקו בסחרחורת או מצב גופני אחר שעלול לגרום להתעלפות או נפילה מפתחים לעיתים קרובות חשש מפני חזרת התופעה בשנית (גם אם מעולם לא התעלפו באמת בקרב קהל). מדובר בסוג של התניה שמעוררת חרדה בעיקר עקב החשש למצב חוסר אונים. מדובר פעמים רבות באנשים שחשובה להם השליטה העצמית והמחשבה על אובדן השליטה בצורה כזו ממלאת אותם חרדה. אכן הזמן עושה בד"כ את שלו, במיוחד אם את מודעת לכך שזו התניה טבעית שנוצרת. במידה וזה לא עובר מעצמו ניתן להיעזר בטיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר שבד"כ עוזר במהירות. אפשר להיעזר גם בהיפנוזה במסגרת זו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום יש לי בעיה קטנה ורצינית. העניין הוא שאני לא יכולה לכתוב אותה כאן. כי יכול להיות שמי שקשור בה מכיר את הפורום. אפשר לכתוב לך למייל את הבעיה? תודה רבה נועה

נועה שלום תוכלי לכתוב אלי ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם דיכאונות וחרדות יש להם השלכות להרגיש תחושה של מוזרות

איתן שלום האם תוכל לפרט יותר את שאלתך? למה הכוונה בתחושה של מוזרות? בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מרגיש שהכל מסביבי מוזר כזה!!! הבעייה גם שאני לא יכול להסביר את זה ממש ודרך אגב אני לרוקח כימעט שנתיים פאקסאט ואקסנאגס

איתן שלום נשמע שהנושא אישי ומורכב וקשה לתת לך תשובה ללא היכרות מתאימה איתך. אני מתאר לעצמי שאתה בטיפול ולכן אני מציע שתשתף את המטפל בתחושותיך ותנסה להיעזר בו כדי להבין יותר טוב במה מדובר וכיצד ניתן לשפר את המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי אחות אשר חולה במחלה - הייתי רוצה לקבל מידע איך המשפחה הקרובה אמורה להתמודד עם ההתנהגויות השונות במסגרת המחלה?

רחל שלום אני מציע שמשפחתך תיפגש עם המטפל של אחותך או עם איש מקצוע אחר שמתמחה בנושא טיפול משפחתי. ההתמודדות המשפחתית עם המחלה איננה דבר כללי אלא צריכה להיות קשורה למשפחה, להסטוריה שלה, להסטוריה של המחלה וכו'. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני רווקה בגיל 32. פרט לכך.... חיי די טובים.(קריירה מספקת,חברים...) אני יוצאת לא מעט לפגישות עיוורות ועדיין לא מצאתי את בחיר ליבי. לפני כשנתיים הסתיימה מערכת יחסים ארוכה של 5 שנים ביוזמתי - נתתי לבן זוגי אולטימטום--מתחתנים או נפרדים ולצערי הרב נפרדנו. יש לי ידיד טוב הרבה שנים - אני לא מאוהבת בו אך מחבבת אותו - בחור טוב ,אינטליגנטי אבל אני לא ממש נמשכת אליו.... האם כדאי ליזום קרבה רומנטית מכיוון שאני יודעת שהוא מחפש קשר רציני (חתונה וילדים) .כלומר,להתפשר כדאי לא לאחר את הרכבת שבגילי כבר עברה על פני מזמן..... כל חברותי נשואות וחלקן כבר בהריון. תודה, הכמעט מיואשת

הי לאלמונית. אני בת 29 , ופעם אחת בחיי עברתי את מה שאת מתארת. לשמחתי, בלמתי את האפשרות הזו בזמן מכיוון שעל אהבה איני מוכנה להתפשר, כלומר אם עד עכשיו בינך ובין הידיד לא קרה כלום אז נראה לי שזה אילוץ לנסות להיות איתו מבחינה רומנטית פתאם. אני כל כך מבינה אותך ואת התסכול שאת שרויה בו אבל את חייבת להבין שתהליך ההתאהבות עם הידיד אולי לא יצליח מה גם שאולי תאבדי אותו. מה שאת מתכוונת לעשות מתאים יותר בעולם החרדי קצת. ששני הצדדים מתחתנים ולוקח להם שנים אם בכלל להתאהב אחד בשני. אל תתיאשי, תמשיכי לצאת לכל פגישה עיוורת שתתאים לך, או שאולי חברה טובה תנסה לעשות מאמץ להכיר לך מישהו ובמידה ולא הצלחת להכיר או להתאהב באדם המתאים, תדעי שאפשר להביא ילדים לעולם גם ללא בעל, וזה עדיף הרבה יותר מאשר להביא ילד מבעל שמעולם לא תאהבי. תחשבי על זה. אני מקווה שהצלחתי לעזור מעט. הילה

אלמונית שלום לאהבה תכונות מיוחדות, אי אפשר ממש לדעת כיצד ומתי היא נוצרת. ידידך הטוב עשוי להיות בן זוג מתאים, או לא מתאים, וזאת רק את יכולה לדעת. אני לא חושב שכדאי לפתח זוגיות עם אדם לא מתאים, אבל אם מדובר באדם שיש לך קשר טוב ועימו יתכן שעוד לא היתה לך הזדמנות של ממש להתאהב בו. אני בטוח שגם בפגישות העוורות לוקח קצת זמן עד שיודעים אם זה מתאים או לא. בקיצור, תצטרכי להתחבר לאינטואיציה שלך ולהחליט האם את לוקחת את הסיכון, כולל האפשרות שהידידות תהרס במידה והקשר לא יצליח. בכל מקרה, עם כל הכבוד לגיל, אני לא מקבל באופן בסיסי את השערת הרכבת שעברה מזמן בגיל 32... בברכה ד"ר אורן קפלן

את שואלת האם להתפשר וכו'. לדעתי התפשרת כבר מזמן. אם נפרדת מבן זוגך לאחר 5 שנים (בהנחה שאכן היית מאוהבת בו), כנראה שמה שאת מחפשת הוא ביטחון, זוגיות וילדים ולא איזו אהבה גדולה מהסרטים (הרי גם אם תפגשי אחד כזה ישר תציגי אולטימטום, נכון?) לדעתי, את צריכה להחליט מה יותר חשוב: קשר כן ואמיתי או להינשא בכל מחיר (רק לא להפסיד את הרכבת)?

אלמונית, לצערינו אנו חיים בחברה עם נורמות של מתי ללדת, מתי להתחתן . ואני אומרת, תלכי עם הלב שלך. כשיתאים- תתחתני. אל תיכנעי ללחץ. ולפי איך שאת כותבת מה שהחברה אומרת מאד משפיע עלייך. לצערי, זה משפיע על רובינו ואלו שמנסים להילחם בלא לעשות מה שהנורמות אומרות אלא מה שהלב והרצון שלנו אומר- נחשבים לפעמים שונים או "מוזרים".

היי לאלמונית אני רווקה בת 29 וקצת,לא עברתי את מה שאת מתארת,לא הצבתי אולטימטום ולא הציבו לי אולטימטום,אני לא בדיוק בנאדם של פשרות,בכלל בחיים,ובטח לא באהבה,אבל זה עניין של אופי,ובעצם,זו החלטה שכולה שלך ואני מציעה שמה שלא תחליטי לעשות רק תהיי שלמה איתו,את לעצמך ולא לסביבה שלך,רק לבטן שלך,היא יודעת הכי טוב,צריך לדעת להקשיב לה ולפעמים זה לא בדיוק מה שהסביבה היתה מצפה,אבל את חיה את חייך קודם בשבילך וזו בחירה שהיא רק שלך,אני מכירה מישהי,די מקרוב שהשאיפה שלה מהחיים היא ילד והיא ידעה שהיא רוצה ללדת עד גיל מסוים, ואת כל חייה היא כוונה להשגת מטרה זו,נראה לי שאת צריכה לחשוב עם עצמך מה את רוצה ויכול להיות שאם את מחפשת בטחון ומשפחה ולא אהבת אמת כמו באגדות אז אולי הידיד הוא אכן אופציה,תקשיבי לבטן,היא לרוב לא טועה בהצלחה

אלמונית יקרה, שמי גלית ואני בגילך בדיוק. יש לי מערכת יחסים עם גבר כבר 8 שנים, קשר שהוא לא טוב ביסודו, לא מספק ובכלל אין התאמה בינינו. אין בכוונתנו להתחתן ולהפתעתי גיליתי שהריתי ממנו. לכן אני מרגישה בדיוק במצבך, האם להתפשר (כי הנורמות החברתיות אומרות כך) או ללכת עם הבטן (שגם עלולה לטעות) ולבצע הפלה? מה את היית עושה במצבי? סתם מענין אותי לשמוע. חיזקי ואימצי!!

יקירתי, אני חושבת שעליך להמשיך את ההריון, אך בלעדי הבחור. נטלי

יקירתי, לעולם, אבל לעולם אין להנשא לאדם שרק מחבבים. יש לי חברה מאד טובה שנשואה 20 שנה לגבר שהיה נחמד אליה, אך היא לא היתה מאוהבת בו. לאחר מספר רב של אכזבות מגברים היא פגשה בו ומצאה יחס הוגן, כבוד, הערכה, אמינות, הכל בעצם מלבד אהבה. עד עצם היום הזה היא לא התאהבה בו, וגם הוא כבר לא ממש מכבד אותה או מעריך אותה. היום שניהם חיים יחד בשביל הילדים שנולדו בינתיים למין בית ללא אהבה. עצתי לך- חיי את חייך כפי שהם. אולי תחליטי ללדת מחוץ לנישואים, דבר לא קל אך עדיף על חיים ללא אהבה. בהצלחה

שלום, אני בת 24 עובדת מזה כשנה וחצי במחשוב.(תואר ראשון במדעי המחשב) העבודה מכניסה כסף לא רע אבל אני לא מרוצה. אני לומדת באוניברסיטה הפתוחה מקצועות נוספים וניהנית מהם אבל עדין לא מרוצה. בקצור לא מרוצה מעצמי. בשנתיים האחרונות עליתי 17 ק"ג ואני מאמינה שזה היה להדחיק כל מיני רגשות. היום אין לי מצב רוח בגלל איך שאני נראית ואז אני אוכלת יותר כי אני אומרת לעצמי כאילו שלא אכפת לי ולאחר מכן כמובן מתחרטת על זה אני אל אוהבת את עצמי שמנה ושוב לא מרוצה מעצמי. לכאורה אין לי סיבה להיות כל כד לא מרוצה הרי יש לי עבודה טובה וכו. לדעתי כל הבעיה מתחילה מזה שאני לא עובדת במה שרציתי והיה חלום כל חיי. יש פער עצום מאד בין עצמי הממשי לבין עצמי האידיאלי. את עצמי האידיאלי אני רואה כרופאה מצליחה הרצה במסדרונות בית חולים וכמובן לא יושבת כמו מול מחשב כל היום. זה גורם לי תיסכול אני יודעת שזה נשמע מוזר וקטנוני מה זה הבעיה שלך? אבל זה מציק לי והמציאות שזה משפיע עלי רע אני מרגישה שאני מפספסת את הזדמנות חיי. נו אז מה הבעיה, מדוע איני הולכת ללמוד ? התשובה פשוטה יש לי בעיה להפסיק לעבוד וללכת ללמוד . כשאני עובדת אני מרויחה וממשיכה ללמוד דברים אחרים באוניברסיטה הפתוחה כי יש לי כסף ,אבל כשאני יפסיק לעבוד וילך ללמוד באוניברסיטה רגילה לא יהיה לי כסף להוצאות מחיה וגם אם יהיה לי מספיק כסף כמובן שלא יהיה לי מספיק לחשוב על חיים מסודרים יותר בשנות הלימודים. רפואה זה שבע שנים לו זה היה תואר קצר יותר אולי הייתי מסתדרת. לכן אני מודעת שאני צריכה לוותר על החלום להיות רופאה. אבל איך עושים את זה ? אני לא מצליחה וזה ממש מתסכל אותי. כל הזמן אני אומרת לעצמי תוצאי לך את זה מהראש אבל זה לא יוצא. אם למשהוא יש רעיון כיצד להפסיק לחלום על חלום שאני לא יכולה להגשים אודה לו מאוד. יעל

וחכמים . . . נסי לחפש או "לתלות" או "לזרוק" את הסיבות לחוסר האושר בסיבות האמיתיות את מספיק חכמה כדי לעשות את זה. .

נכון שזה אולי מגוחך שזה הצרות שלי. אבל למזלי זה כך זו הבעיה שלי.

רפואה היא משהו שבוער בעצמותיך יותר מאשר כסף. זה לתת מעצמך (באמת) ורק אחר כך להתפרנס מזה. זה הרצון הכן והאמיתי לגרום לאנשים חולים להבריא ולחזור לתפקד. זה לאהוב את האנושות, זה רצון אדיר לתת עוד ועוד מעצמך. כנראה שאצלך הקריירה, המעמד, התואר והכסף באים קודם. חבל, אבל באמת כדאי לך להתחיל לחלום על משהו אחר... ויפה שעה אחת קודם

יעל שלום אני בספק אם ההתלבטות המקצועית היא באמת העניין המרכזי שעל הפרק. את מחפשת משהו שימלא אותך וכמובן שהדבר הקל ביותר הוא למצוא את זה בחוץ, במקצוע, בעיסוק. את מספרת על עליה משמעותית במשקל ומודעת להשפעה הנפשית בהקשר לכך. אכן האוכל ממלא הרבה פעמים חללים פנימיים שאינם מסופקים. יש לך דברים שונים בחיים שחשובים לך, ביניהם גם יכולתך לפרנס את עצמך בכבוד. זה חשוב לא פחות מהתקדמות או סיפוק מקצועי. השאלה מה הרפואה מייצגת עבורך ועבור דימוייך העצמי, שכיום חסר. יתכן ששווה לברר את הדברים יותר לעומק. כשתביני מה חסר אולי תמצאי דרכים אחרות למלא אותו גם ללא המשאלה הבלתי מושגת של הרפואה, או לפחות זו שדורשת מחיר יקר מדי למימוש כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

יעל שלום אני חולקת על כל מה שנאמר לעיל. גם אני הייתי במצב דומה ואני מכירה עוד אנשים , משום מה מי שרוצה ללמוד רוואה ככ' וכל אחד מסיבותיו הוא ( וזה בטח לא בכדי לעזור לאנושות) ילך ללמוד בסוף או שישאר עם התסכול לכל חייו אז קבלי החלטה!!!

אני מסיכמה איתך ואני חושבת שהיטבת להגיד את מה שאני מרגישה. תודה!

לא לוותר על החלום!!!!

שלום לכלם אני זקוק לעזרה ולעצה בקשר לבני בן ה23 שיושב כל יום וכל היום בבית לבדו, משוטט באינטרנט או מביט בטלויזיה, ולמעט יציאה חפוזה למכללה בה הוא לומד, וממנה הוא חוזר מייד הביתה - הוא אינו יוצא כלל מהבית, אלא אם אני מצליח לגרור אותו איתי. המצב הזה מדאיג אותי מאד, למרות שבני טוען שאני סתם "מבלבל לו את המח", כי הוא נהנה ממצב זה, ואינו זקוק לחברים או ליציאות. לי זה מאד מפריע, אבל אולי אני טועה ומגזים? יש להדגיש כי הבחור גמר תיכון, עם בגרות לא רעה ושרות צבאי מלא, אך מעולם לא היו לו חברים. הוא תלותי (בי בעיקר) מאד. פסיבי לגמרי בכל דבר ועניין, אינו מגלה התעניינות בשום נושא בעולם, ולעתים קרובות ממש מדבר שטויות המתאימות לילד קטן, הן מבחינת הבעת דעות והן בקשר לחוסר ידע ואינפורמציה בנושאים הטרויאליים ביותר. מה עושים? עוזבים אותו לנפשו, או מנסים לקבל עזרה מקצועית (לי, אם לא לו...כי הוא לא ממש מוכן לזה, וטוען, כאמור, שאין לו בעיה). תודה מראש על כל עצה.

שלמה שלום יתכן שבנך יכול היה להפיק תועלת מטיפול פסיכולוגי, אך לפי תיאורך לא נראה שהוא מעוניין בכך. דאגתך מובנת, אבל למעט הבעת דאגה זו בפניו אינך יכול כנראה לעשות הרבה כעת. אם הוא אינו מביע מצוקה, יתכן שאכן טוב לו במצבו. מאחר ואתה אומר שהוא לומד במכללה, תפקד בתיכון ובצבא, הרי שיתכן שהוא מתבגר לאט ותצטרך לתת לו את מרחב הבחירה כיצד לנהל את חייו. אני מציע לך מצד אחד לבטא את דאגתך ולהציע שיתייעץ עם פסיכולוג, ומצד שני, כל עוד אין ברקע סכנה ממשית, לתת לו לקבוע את אורח חייו עם כל הקושי שבדבר. בברכה ד"ר אורן קפלן