פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום בחודשיים האחרונים אני מבחין בבעיית התנהגות קשה אצל ביתי בת השש. הילדה בטוחה שאף אחד לא אוהב אותה , שאין לה חברות ושאף אחד לא רוצה בחברתה. אם חברתה הטובה בגן פונה לשחק עם חברה אחרת ,הילדה פורצת בבכי היסטרי או לחלופין מקבלת עצבות גדולה. וזאת על אף שהחברה שיחקה איתה במהלך כל הבוקר. אם אני משחק עם שתי בנותיי ולפתע פונה להתייחס רק לאחותה הקטנה בת הארבע היא מייד פורצת בבכי היסטרי וטוענת שאני אף פעם לא משחק איתה. בכלל , ניתן לציין כי לילדה שינויי מצב רוח קיצוניים ולא מובנים והיא רואה את המציאות באופן מעוות לחלוטין. יש לה המון חברות בגן, אומנם לאחרונה הגננת טוענת שהתפרצויות הזעם שלה מרחיקות ממנה חברות , אולם עדיין יש לה חיי חברה טובים ולמרות זאת היא חושבת שאין לה חברות. ניסינו לדובב אותה והצלחתי לשכנע אותה שהכן יש לה המון חברות. (ביקשתי ממנה שתכין לי רשימה של כל חבריה והיא הכינה רשימה ארוכה מאוד והגישה לי אותה בשמחה) אולם למחרת הכל היה כרגיל ועצבני. מה עושים? תודה

שלום, אולי כדאי שאיש מקצוע יראה את כל התמונה, כי זה לא אחראי לעשות את זה דרך הרשת. עדי

שלום נשמע שבתך אכן סובלת לאחרונה מדימוי עצמי נמוך ומשהו בקשר החברתי שלה יוצר הרבה כאב וכעס. במצבים הללו הניחום ההגיוני לא תמיד עוזר, מדובר בתגובה פנימית יותר שהשכנוע החיצוני לא עובד. בד"כ לא מדובר בתופעה שמתחילה ברגע אלא תהליך ארוך יותר. שווה לחשוב ולשחזר את השנה האחרונה ועל איזה רקע התחילו התגובות החריפות. במידה ואינכם מצליחים להבין את שורש העניין ואין הקלה ניתן לפנות לפסיכולוג ילדים לקבלת ייעוץ. בשלב ראשון ניתן לקבל ייעוץ להורים ללא מעורבות הילדה בתהליך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 24 ואני ובעלי חיים אצל ההורים שלי בנתיים עד שנקבל את ביתינו. אבי בן 53 ולפני שנה התגלתה אצלו מחלת הסרטן בכבד. בעייתי היא שמאז שאבי חלה הוא נמצא המון בבית וכנראה שלאמא מאוד קשה להתמודד עם זה. היא אומנם רצה ועושה את כל הסידורים האפשריים, אך אבי טוען שהוא מרגיש כאילו הוא כל הזמן מפריע לה והוא מרגיש כאילו הוא לא מקבל ממנה מספיק חום ,אהבה ותמיכה.גם אמא בזמן האחרון,יותר נכון מאז גילוי המחלה נהייתה חסרת סבלנות והיא מתנהגת בצורה לא מובנת ולא רגילה. אני לא יודעת מה לעשות ומה לייעץ ,אני הצאתי להם שילכו לטיפול פסיכולוגי,אבל אם אני יהייה זו שקובעת להם תור ללכת זה יעזור או שאני צריכה שהם יקבעו בעצמם ללכת? אשמח לשמוע חוות דעת רוית

רוית שלום מה שקורה בין הוריך אינו שייך לך למרות שגם אם אינך רוצה את כנראה מוצאת את עצמך באמצע. חשוב שתספקי את הכלים אך לא תקחי על עצמך את האחריות לתהליך. אם הם רוצים ללכת לטיפול פסיכולוגי מצויין, תני להם ליזום את המפגש. את יכולה לתת להם שם, אבל הם אלו שצריכים לקבוע את הפגישה אחרת זו ברכה לבטלה. הם לא יגיעו ואם כן יגיעו לא ייצא מזה שום דבר חיובי. אין ספק שהוריך עוברים כעת דברים לא פשוטים, את יכולה לעזור להם בכך שאת תומכת בהם ולעיתים יועצת. עם זאת, אני מדגיש שוב שאל לך לקחת את האחריות לחייהם במקומם. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, תודה רבה על התשובה המהירה! רוית

היה לי חבר טוב המון שנים ותמיד היו לי רגשות חזקים כלפיו לפני תקופה מסויימת החלטנו להפוף לזוג , לפני שובעיים הוא עזב אותי ואיני יודעת איך להתנתק ממנו אני קשורה אליו ואוהבת אותו בצורה שאי אפשר לתאר. אני כן מבינה שעדיף שלא נהיה בקשר אבל איני מסוגלת ליישם את זה, אין לי יותר מידי ברירות אך איני מצליחה להפסיק לחשוב עליו ולהתגעגע, למרות שברור לי שהוא הפסיק לאהוב אותי. כיצד אני נותנת לו ללכת? איך משחררים?

נועה, לפי דברייך הוא היה חבר טוב שלך המון שנים, אז אי אפשר לנתק את זה ברגע, בשיטת "זבנג וגמרנו". ניתוק כזה דומה לאובדן. אובדן חברות רבת שנים שמלווה בתחושות ורגשות עזים. מותר לך להתגעגע אליו, לחשוב עליו ולהתאבל על הפרידה, על האובדן הזה. מותר ולגיטימי לתת לכל המערכות בגוף להתרגל לרעיון הזה שזה נגמר. הזמן יעשה את שלו ובמשך הזמן הגעגועים והרגשות יפחתו עד שייעלמו לגמרי או כמו שאומרים עד שתצליחי ל"הוציא אותו מהמערכת" שלך. על כל פנים, תהיי מוכנה לכך שזה יקח קצת זמן וזהו תהליך טבעי ונכון ואפילו שזה יכאב קצת אין דרך קיצור אבל תתעודדי כי זה בהחלט יחלוף בסופו של דבר. הרבה סבלנות, אל תשקעי ברחמים עצמיים, מאחלת לך שיהיה לך קל והעיקר שבסוף יהיה טוב.

תודה רבה לך על העידוד אני מרגישה פשוט זוועה כל היום אני חושבת עליו מתגעגעת אליו וכל כך רע לי אני אוהבת אותו ברמות מטרפות ועדיין יש לי תקווה שנחזור ואני לא יודעת איך להעלים תקווה זו אני רוצה אותו חזרה!!!

נועה שלום עבר זמן קצר מדי מכדי שתוכלי להתנתק רגשית. תהליך פרידה כולל אבל על מה שנגמר וזה תהליך שיכול לקחת גם חודשים ארוכים. אל תנסי להאיץ, הביני שזה טבעי להתאבל על מה שנגמר, במיוחד שלא את זו שבחרת את הפרידה. הזמן יעשה את שלו ותגלי שעוד שבועיים המצב יהיה קצת יותר טוב ואחרי חודשיים הרבה יותר טוב. תהליך כזה יכול גם לקחת שנה, אלא אם יקרה משהו שישנה מאוד את התמונה, למשל קשר אחר. במידה ותראי שאת מתקשה אולי יהיה כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי לקבל עזרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התמיכה ד"ר אורן אך מה אני עושה במידה ויש לי ציפיות שנחזור אני רוצה להיות איתו, אני מרגישה שאהבה הזאת לא תגמר לעולם ונמאס לי כל יום לקום עם כאב לב, מה עושים?

אודות המחלה: סכיזופרניה הנה מחלת נפש מגבילה, יקרה וקשה לטיפול. על פי נתוני עמותת "אנוש", המחלה תוקפת כ- 1% מהאוכלוסייה ומופיעה, בדרך כלל, בגיל ההתבגרות והבגרות הצעירה- עד גיל 30 לערך. בישראל חיים כ- 70,000 -60,000 חולי סכיזופרניה. ביטוי המחלה: המחלה מתבטאת בשתי קבוצות עיקריות של תסמינים. - התסמינים החיוביים (אקטיביים)- הזיות, מחשבות שווא, נטייה להתפרצויות אלימות וכיו"ב. אלה הם סימניו האקטיביים של "השיגעון". - התסמינים השליליים (פסיביים)- אפתיה, הסתגרות, התבודדות, תפקוד חברתי לקוי. כאשר חולה לוקה בהתקף חריף של המחלה (התסמינים האקטיביים) דורש הדבר טיפול פסיכיאטרי, אשפוז ואיזון. סכיזופרניה יכולה לבוא לידי ביטוי גם בהתנהגות "תמהונית", מה שמכונה אדם "מעופף". אחד מביטויי המחלה הנו ניפוח של אירוע בודד לממדים ענק, התייחסות אליו בלבד והתעלמות מכל לוגיקה בסיסית. הבעייתיות הנעוצה בטיפול בחולי סכיזופרניה: כמו בכל מחלה אחרת, ההיענות לקבלת טיפול תרופתי על בסיס קבוע בקרב חולי סכיזופרניה נעה סביב 50%. "יש מין תחושה כזו שאם איני לוקח תרופות אז אני לא חולה" זאת בנוסף לתופעות הלוואי- ריור, תנועות גוף אופייניות לפרקינסון, הבעת פנים אפטית, ירידה בתפקוד החברתי- שיוצרות למטופל תעודת זהות של חולה ומקשות על השתלבותו בחיי היום יום. הימנעות מנטילת התרופות וממעקב רפואי עשויה להנחיל שוב את המחלה. כיום, יש בשוק קבוצת תרופות יעילה לטיפול במחלה, המאפשרת טיפול בסכיזופרניה במצבי חירום, וכן מתן טיפול תרופתי ארוך טווח ללא תופעות הלוואי הקשות. ברם, חלק מתרופת אלה אסור לשימוש בחולים שעברו התקף לב לאחרונה, חולים שסובלים מאי ספיקת לב שלא אוזנה תרופתית וחולים המטופלים בתרופות להפרעת קצב. עובדות ומספרים אודות סכיזופרניה 1. סכיזופרניה היא מחלה של גברים ונשים כאחד, ושל כל הגזעים והתרבויות. 2. סכיזופרניה תוקפת 1% מכלל האוכלוסייה. 3. ארגון הבריאות העולמי מעריך כי סכיזופרניה היא אחת מ - 10 המחלות המגבילות ביותר. 4. תוחלת חייהם של חולי סכיזופרניה קצרה ב - 20% בהשוואה לכלל האוכלוסייה. 5. כ - 10% מחולי הסכיזופרניה מתאבדים. 6. ההוצאות הישירות והעקיפות בטיפול בחולי סכיזופרניה נאמדות ב - 104 מיליארד דולר בארה"ב בשנה. 7. רק 5 - %1% מסכום זה מופנה לטיפול תרופתי. 8. לפחות 30% מחולי הסכיזופרניה אינם מגיבים היטב לטיפול התרופתי. 9. כ - 50% מחולי הסכיזופרניה יסבלו מהתפרצות מחודשת של המחלה בתוך שנה משחרורם מבית החולים. 80% מהחולים יאושפזו שוב תוך שנתיים. 10. למעלה מ- 40% מחולי הסכיזופרניה סובלים מהשמנת יתר, בהשוואה ל - 27% באוכלוסייה. 11. כ - 80 - 70% מחולי הסכיזופרניה מעשנים, בהשוואה ל - 25% באוכלוסייה.

שלום רב, האם יכול להיות מצב בו צוות רפואי, כמו רופא משפחה, ביחד עם בני משפחה ושרות סוציאלי יכריזו על אדם כחולה נפש או פסיכופט, כאשר הדברים נעשים מאחורי גבו של האדם ומזייפים חתימותיו. האם אפשרי מקרה כזה ואם כן כיצד אותו אדם יכול לדעת אילו מהלכים ננקטו מאחורי גבו. תודה

דני שלום שאלתך כללית מאוד ואני מתאר לעצמי שיש מאחוריה סיפור מאוד ספציפי. אם הדברים נעשו מאחורי גבך ואינך יודע כלל מה נעשה ועל ידי מי נעשה כמובן שהכל נשאר מאוד מעורפל. הליכים אפשר לברר במקום הרלוונטי בו אתה חושב שנעשו הליכים, למשל בבית משפט. אם מדובר בבעיה משפטית אני מציע שתפנה לייעוץ באחד משני הפורומים שעוסקים ברפואה ומשפט כאן באתר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן וכולם, קראתי והזדעזעתי מהמקרה שהביא שאול אודות ד"ר יגלום ששכב עם מטופליו הצעירים. ברור שבמקרים כאלה הפתרון והענישה ברורים. ואולם נראה לי שדווקא במקרים הרבה יותר עדינים, המצב סבוך יותר - אביא מספר דוגמאות שעברתי על בשרי: 1. לפני שנים אחדות רופא המשפחה שלי רשם לי תרופת ארגעה שעזרה לי. פניתי לפסיכיאטר שגבה סכומים מופקעים לאותה תקופה והוא החליט שהתרופה שרשם רופא המשפחה בהחלט מתאימה. כן נידונה האפשרות שאצטרף לקבוצה שאותו פסיכיאטר פותח בעוד מספר חודשים. כעבור מספר שבועות התקשר איתי הפסיכיאטר ביוזמתו לשאול מה שלומי. זה נראה לי קצת מוזר אך חשבתי שאולי אני חשדן יתר על המידה. כעבור שבועיים נוספים הוא התקשר לא רק כדי לשאול מה שלומי אלא כדי להזמין אותי לשיחה נוספת, יקרה באופן בלתי רגיל כאמור, ואיך שהוא מצאתי את עצמי מציית אוטומאטית אם כי תוך התנגדות רבה מאוד. יש לציין שבנוסף לטיפול התרופתי שנתן רופא המשפחה, הייתי מטופל באופן סדיר אצל פסיכולוגית קלינית והפסיכיאטר ידע זאת. שאלתי את הפסיכיאטר מדוע הזמין אותי? האם זה ריאיון לקראת הקבוצה העומדת להיפתח? ולמרות שהוא לא שינה דבר מהטיפול התרופתי של רופא המשפחה וידע שאני בטיפול פסיכותרפויטי סדיר (התקיימה אף שיחה בינו לבין הפסיכולוגית שלי) הוא אמר שחש אחריות לבדוק מה שלומי כי אם אגיע לחדר מיון עם תרופה שהוא רשם הוא לא רוצה לקחת אחריות על המעשה. האחריות המדומה הזו עלתה לי 800 ש"ח לפני 8 שנים. ויצויין שלא הייתה קיימת כאן כל סכנת התאבדות או משהו בדומה ושוב אדגיש, הייתי בטיפול פסיכולוגי סדיר והוא ידע על כך. חשבתי שהעונש הכי גדול שאני יכול לתת לו זה לא להצטרף לקבוצה הטיפולית שהוא מנחה, גם היא במחיר מופקע לחלוטין לאותם ימים. 2. במקרה אחר, לאחר שטופלתי תקופה ארוכה בגישה פסיכודינאמית, חשבתי לנסות גישה קוגניטיבית ופניתי אל פסיכולוג המתמחה בכך. גם כאן הסכום היה גבוה בהרבה מהמקובל בשוק, וכאשר ניסינו לתאם מועד לפגישה (אני עובד במשרה מלאה פלוס), גישתו של הפסיכולוג הייתה שאני צריך להתאים את עצמי כי הוא עמוס מאוד בפאציינטים. הגישה לא מצאה חן בעיניי והשארתי לו הודעה שבוע מראש על ביטול הפגישה. בכוונה השארתי את ההודעה במשיבון שלו משום שהייתה לי הרגשה שהוא ינסה להתנגד לביטול. אלא שהדבר לא עזר ומייד למחרת בבוקר טילפן אליי הפסיכולוג עמוס הפאציינטים הנ"ל ונתן לי הרצאה שלמה על התחמקותי מאחריות ומטיפול ובאופן אקטיבי מאוד ניסה לשכנע אותי לחזור בי. 3. פסיכולוגית ידועה מאוד קבעה בפגישה שהתנהלה במשך השנה היחידה בחיי בה הייתי מובטל שאני צריך למצוא עבודות חלקיות כי עם הרקע המשפחתי שלי, בהיותי בן יחיד, לא אצליח להשתלב במקום עבודה מסודר במשרה מלאה. ל"הגנתה" ייאמר שאכן פוטרתי ממספר מקומות עבודה. יצאתי מהשיחה שבור לגמרי בהרגשה שמדובר בפסק-דין. השנה תהייה השנה השביעית לעבודתי במשרה מלאה. לא אלאה אתכם בדוגמאות נוספות. הן אינן קיצוניות וברורות כמו המקרה של ד"ר יגלום, אך בהחלט גרמו לי לחשוב על המוסר והשימוש לרעה שאנשים מתחום בריאות הנפש עושים במקצועם, על הגישה הפטרונית, על ההונאה (כמו במקרה של הפסיכיאטר שיזם פגישה רק כדי לחפש לו פרנסה) ועל מידת האמון שניתן לתת באנשים אלה. אלה מקרים הרבה יותר אפורים מהמקרה של ד"ר יגלום, בהחלט אינם מהווים עבירה פלילית, אך מעוררים מחשבות נוגות. בברכה, משה (לצורך העניין)

שלום משה יש הרבה קווי דימיון בין פסיכותרפיה לדת. 1. שניהם (הפסיכולוגיה ודת) פורחים כאשר האדם נמצא במצוקה ומרגיש חסר ישע מבחינה ריגשית. 2. שניהם מתחילים מסוג מסוים של נביא יודע כל ( במקרה של הפסיכולוגיה זה פרויד) 3. שניהם חסרי כל בסיס מדעי. ( קרל פופר מציין את הפסיכולוגיה של פרויד ושל אדלר כדוגמאות לתורות שאינם מדעיות ואשר הביסוס המדעי שלהם נמצא באותה רמה שבה נמצא הביסוס של האסטרולוגיה. 4.בשניהם, הכוהנים צועקים כמה שקיום יחסי מין בין כוהני דת (כמרים רבנים בדת פסיכותרפיסטים בפסיכותרפיה) הוא אסור ומזיק ובכל זאת התופעה פורחת . בין 7.5 ל 15 אחוז מהמטפלים מודים בסקרים אנונימים כי הם מקימים יחסי מין עם מטופלים ו-74 אחוז מהם מגלים דעות סובלניות לתופעה. 5. בשניהם האפקטיביות של הורדת המצוקה אצל הפונים אינו שונה מאשר לו הפונים לא היו פונים אליהם. משנות החמישים יש מחקרים רבים לגבי האפקטיביות של הטיפול ובכולם מקבלים את אותם תוצאות. כך לדוגמה 2 שליש מאנשים דיכאונים אשר פנו לטיפול מרגישים יותר טוב אחרי הטיפול אבל שני שליש מאנשים דיכאונים מרגישים יותר טוב גם אם הם לא פונים לטיפול (איזנק 1952). מחקרים גם מראים כי לא משנה מה שיטת הטיפול התוצאות אותן תוצאות. מחקרים מראים כי תוצאות הטיפול הם אותן תוצאות גם אם מישהו פונה לאדם אינטלגנטי חסר כל הכשרה בפסיכולוגיה וגם אם הוא פונה למישהו בעל הכשרה בפסיכותרפיה. 6. בשניהם בועטים ומקצים מחמת מיאוס את אלו שמראים את האמת. כך למשל גלילאו גלילי אולץ בלחץ הכנסיה לחזור בו בפומבי מדעותיו כי הארץ סובבת את השמש. כך למשל ג'פרי מיסון סולק מכל האגודות הפסיכואנליטיות ונבעט מכל המדרגות על דעותיו ועל כך שהוא פירסם בספר מנומק ומלומד( "המתקפה על האמת" 1984 ) כי נשים שמספרות בטיפול על טראומה מינית בילדות אינן בהכרח מפנטזות, חלקן דוברות אמת ופרויד נטש מוקדם מידי את תאורית הפיתוי. עד אמצע שנות השמונים פסיכולוגים סברו כי גילוי עריות הוא מקרה שקורה אחד למיליון ואם מישהי מעלה נושא כזה בטיפול היא בהכרח מפנטזת ותפקיד הטיפול להראות לה שהיא מפנטזת. כיום מדברים על מיספרים אחרים לגמרי וזה לא משנה אם זה 1 ל 3 או 1 ל 10 או 1 ל 100, זה רחוק מאד מ 1 ל 1000000 7. הפונים מאמינים ובטוחים באמונה שלמה וקשה לערער את האימון שלהם. יש כאלו שבטוחים שהם רואים את אצבע אלוהים בכל דבר, ויש כאלו שרואים את כפיית החזרה בכל דבר ותת מודע שמדבר עם תת מודע בכל אירוע בחיים. אנחנו חיים במדינה מודרנית ולכל אחד יש זכות להאמין במה שהוא רוצה. אחרי שאתה בעצמך יודע קצת דברים אתה יכול להחליט אם אתה רוצה להאמין ולפנות אליהם שוב או לא.

8. בשניהם הכוהנים מקבלים את המעשר ומתפרנסים ממנו. בדת הכוהנים היו מקבלים את החלק מהקורבן "ככל אשר יעלה המזלג". בפסיכותרפיה מדובר על התשלום שהמטופל משלם. 9. בשניהם מפעילים גם שיטות אלימות לטובת נפש המטופל. בעבר, הכנסיה נקטה בשיטות של עינויים כלפי לא מאמינים כי היא דאגה לנפשם הרוחנית. הדבר קים כיום בארצות דתיות לא דמוקרטיות שאינם מערביות. כמובן שיש כוהני דת שאומרים כמה שהדת היא שוחרת שלום וכמה שהיא נגד אלימות. בפסיכיאטריה נהגו לתת מכות חשמל בכפיה וללא הרדמה לחולים ושוב בשם הדאגה לטובתם ולנפשם. העבודה כי כיום הטיפולים הללו ניתנים בהרדמה אינה מורידה מהשאלה איך עד לא לפני הרבה זמן, מישהו בכלל היה יכול להעלות על הדעת לתת טיפולים כאלו בכפיה ללא הרדמה. גם בפסיכותרפיה יש שיטות טיפול המבוססות על כוח למשל הפסיכותרפיה הישירה ושיטות טיפול מסוימות באוטיסטים. גם בפסיכותרפיה כמו בדת יגידו רבים כי הפסיכותרפיה לא מאמינה באלימות אבל שום קבוצה של פסיכותרפיסטים, לא התאגדה ולא הרימה קול נגד מתן טיפולים בחשמל בכפיה וללא הרדמה ונגד שאר הטיפולים האלימים. וכמובן שיש עוד נקודות דמיון ומי שרוצה מוזמן להוסיף

משה שלום אכן שמירת האתיקה המקצועית היא דבר חשוב מאוד ביחסי מטפל ומטופל. לפי מה שאתה מתאר היו לך מקרים לא נעימים שבהם הרגשת נבגד או אף מרומה. עם זאת כנראה שגם ידעת לשמור על עצמך למרות הפגיעה ואכן חשובה מאוד גם אחריותו של המטופל כלפי עצמו לראות היכן הקשר עם המטפל אינו נכון מבחינתו. לצערנו לא תמיד הדבר אפשרי דווקא בגלל שהמטופל מגיע לפעמים במצב רגיש ושברירי. אני מקווה שבעתיד במידה ותזדקק לטיפול תמצא מטפל שיתאים לך יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחור בן 22, לפני כ-4 שנים עברתי התקף פסיכוטי ובעקבותיו אושפזתי. עברו 4 שנים וכיום אני לומד ועובד והכל בסדר מבחינה בריאותית ונפשית. בעקבות מה שקרה לי התחלתי להתעניין בכל התחום של פסיכולוגיה ופסיכיאטריה וכיום אני אפילו שוקל ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה. השאלה שלי היא: האם כאדם שעבר משבר נפשי כל כך קשה אוכל להיות פסיכולוג קליני? ואם לא קליני אז פסיכולוג מסוג כלשהו? האם זה מקובל שאנשים עם עבר כמו שלי יעסקו בתחום טיפולי? תודה מראש על כל התייחסות.

שי שלום השאלה אינה רק המשבר שעברת אלא מהי האבחנה והאם כיום יש עדיין בעיה. אני מתאר לעצמי שהאישפוז עלול ליצור בעיה בעתיד אולם אינני חושב שזה מונע באופן חד משמעי עיסוק טיפולי. אתה צריך גם לחשוב האם זה מתאים לך והאם זה לא יעורר אצלך בעיה. מאחר ויש מקצועות טיפוליים רבים אני מעריך שתוכל למצוא משהו מתאים. תהליך לימוד פסיכולוגיה הוא ארוך למדי ויש בכל מקרה תואר ראשון של שלוש ארבע שנים לפני האפשרות לגשת לרישום לתואר בפסיכולוגיה קלינית. בשנים אלו תוכל בוודאי להעמיק את הבנתך בפסיכולוגיה ולראות האם זה אכן מתאים לך. ההחלטה בכל מקרה אינה צריכה לבוא עכשיו ואינני רואה כל מניעה שתיגש ללימודי התואר הראשון. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. לאחרונה חלמתי שני חלומות שמטרידים אותי מאוד. בשניהם נוצר מגע מיני (לא מלא) ביני לבין קרובי משפחה. באחד זה היה עם אמי ואחי, ובשני עם שתי בנות דודותיי. בשני המקרים הדבר הטריד אותי מאוד בחלום עצמו. בזה עם אחי ואמי, אמרתי לה שזה לא בסדר שדברים כאלה קורים, ובשני לא ידעתי מלכתחילה מי הן הבנות וכשגיליתי (בחלום) ברחתי בשאט נפש. נטיותיי המיניות במציאות אינן תואמות את החלומות (הטרוסקסואלית לחלוטין). הגועל שנברא בי בחלום מעיד, לדעתי על כך, שהסקס הוא רק אמצעי להעביר מסר אחר. למה אני מגעילה את עצמי? התחלתי לצאת עכשיו עם בחור חדש, איני בטוחה בקשר איתו עדיין. האם יש קשר? תודה.

זה לא בשליטתך ,והכוונה היא לא להגעיל את עצמך, אני יודעת קצת פירוש חלומות יודעת שבדרך כלל שחולמים על מגע מיני עם בני משפחה זה מעיד על או הזדהות עם אותו אדם או צורך באהבה,או מגע,יכול להיות ממישהו שהוא לא קרוב משפחה.

ד"ר קפלן, מה יש לך להגיד בנושא? תודה

אתי שלום החלומות מספרים סיפור, אבל הוא מוצפן. ההסבר הישיר מתוכן החלום הוא לא בהכרח ההסבר האמיתי למה שחלמת. לכן אינך צריכה לנסות ולהתחבר לתוכן אלא יותר לאסוציאציות. הזעזוע שתקף אותך מובן כיוון שהחלום פרץ גבולות וטאבו. פירוש החלום איננו משהו אוניברסלי אלא משהו מאוד אישי שלך. לכן אף אחד אחר לא יוכל לפרש אותו במקומך. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני כיום בן 21.5 אושפז בעבר עקב התקף פסיכוטי. כיום המצב מאוד יציב. הוא מתפקד היטב. מטופל בתרופות ונמצא במעקב חודשי. כבר בגיל יחסית צעיר שמתי לב לקשייו ליצור קשרים חברתיים. אותה תופעה קיימת גם היום ולטענת הרופאים להתקף יש בכך חלק לא מבוטל. מאחר, וכפי שציינתי, התופעה הייתה קיימת הרבה לפני ההתקף, ברצוני לשאול: א. האם יהיה נכון להשאר במעקב אצל פסיכיאטר ולטפל בבעיה החברתית אצל פסיכולוג? ב. האם זה בכלל נכון ומקובל במקרים כאלה? ג. מה סוגי הטיפול המקובלים במקרים אלה? האם פסיכודרמה יכולה לסייע? ד. איך אוכל לתמוך בו בצורה אפקטיבית יותר על מנת שבסופו של דבר תשתפר יכולתו ליצור קשרים חברתיים?

שלום לשאלותיך: בהחלט מומלץ להישאר במעקב אצל פסיכיאטר בהקשר התרופתי אך להפנותו לטיפול פסיכולוגי בהקשרים החברתיים והנפשיים אותם אפשר לעבד באמצעות שיחות. פסיכודרמה יכולה להיות טובה אם בנך נמשך לתחום. עם זאת, פסיכודרמה אינה בהכרח טיפול פסיכולוגי ובהחלט יכולה להתקיים במקביל לטיפול. דווקא בגלל הרגישות שהיתה בעבר נשמע לי שמתאים להפנותו לפסיכותרפיה. תמיכתך היא בכך שתשאר קרוב אליו ותשוחח איתו. יתכן שכדאי שגם תקבל ייעוץ כלשהו מהפסיכולוג של הבן, עם או בלי נוכחותו. כל זאת יכול להיקבע עם איש המקצוע אליו תפנו. בברכה ד"ר אורן קפלן

מזה כמה זמן אני סובלת מדכאון(לא דבר חדש), השאלה שלי אולי מישהו יכול להמליץ על פסיכולוגית באיזזור מרכז-צפון תל אביב??????????????????????????????? תודב

אני הייתי ממליצה לך לפנות לד"ר אורן קפלן מנהל הפורום למייל האישי שלו, אם לא שמת לב הוא פסיכולוג קליני מר"ג. אני לא מכירה אותו אישית אבל אני הרבה זמן בפורום הזה והוא ניראה לי אחלה. בהצלחה

סתיו שלום אוכל לתת לך המלצה. שלחי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

כתבת לי על מה שכתבתי ואני אשמח אם תוכל לפרט ולהסביר יותר למה התכוונת.

שלום אני חושש שאני לא מצליח לאתר את ההודעה הקודמת כך שאינני יודע למה להתייחס. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלומלום לכולם, מה זה בדיוק M.E.S.S - mental emotional sensational somatic היכן לומדים את השיטה ומה הדרישות ללימוד? שלומלום

שלום למעט כמה מילים שקראתי באינטרנט אינני מכיר את השיטה. תוכלי לעשות חיפוש ולקרוא. www,google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

כמה שנים שרוחצת ידיים יותר מי די משפחה כועצת עלי וגם לי קשה מאוד עם זה בת 40 מה דרכים להיגמל תודה מי ראש

רווית שלום מדובר בהפרעה טורדנית כפייתית OCD. כדאי לפנות לייעוץ פסיכיאטרי ופסיכולוגי. להלן קישור למאמר על הפרעות חרדה, יש גם חלק על OCD http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 30, עובדת ומנהלת מערכת יחסים בריאה וטובה מזה שנה. ולמרות כל זה בזמן האחרון אני מפתחת כל מני חרדות בנוגע לבריאות שלי. מאחר ומעולם לא היו לי דברים כאלה בעבר, חשבתי שזה גופני, וראיתי המון רופאים, אבל עד כה לא מצאו אצלי כלום. הייתכן שמשהו נפשי גורם לכל התסמינים האלה? (עייפות, חולשה, סחרחורות קלות וכאבי ראש עמומים שאני לא מכירה מסביב לעיניים). או שבאמת משהו פיזית לא בסדר, ופשוט עוד לא מצאו אותו? תודה, מירית.

מירית, במידה ונשללה כל הפרעה אורגנית שהיא, יש טעם לפנות לפסיכולוג ו/או פסיכיאטר - ייתכן וכל הסימפטומים שציינת נובעים ממצוקה נפשית כלשהי (מתח, חרדה וכו').

למה את קוראת לעצמך HERA ?

מי שסובל מבעיות של חרדה קודם כל צריך ליפנות לעזרה אצל פסיכולוג ועוד ליפני שאת פונה לפסיכולוג שתדעי באופן וודאי שזאת לא בעיה פיזית זאת אך ורק בעייה פסיכולוגית שאיפשר ליפתור אותה אומנם זה לוקח קצת זמן אבל וזה גורם לסבל רב אבל מניסיון שלי זה אפשרי

מירית שלום השאלה האם לא מצאו עדיין תמיד קיימת ומטרידה, וזו בדיוק הבעיה. אם היית יודעת בוודאות שהכל בסדר לא היית יכולה להיות בחרדה. קיבלת כנראה מספיק אינדיקציות רפואיות שהכל בסדר ובהחלט זה הזמן להתחיל לחשוב האם את במתח מוגבר בתקופה האחרונה. ציינת את מערכת היחסים, ואולי יש לזה חלק. החרדה מוצאת לפעמים נתיבים בלתי צפויים כדי לצאת. בין כל הבדיקות שעשית בהחלט יש מקום גם לבצע ייעוץ פסיכולוגי בנושא. להלן קישור למאמר על נושא החרדה באופן כללי: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בדיוק בגילך וגם סובלת מאותה הבעיה רק שאני לא חושבת אצלי שזה פסיכולוגי היות ואני לא לחוצה ואני באמת מרגישה שיש לי בעיות גופניות היות ויש לי כאבים חזקים בבטן וחולשה וגם כמוך עברתי מלא בדיקות ולא מצאו לי כלום. השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך אם את בתקופה האחרונה לחוצה נפשית, האם יש לך בעיות שמטרידות אותך? האם את עצבנית? ואם התשובה לכל השאלות האלו היא כן ואת חשה בכאבים לאחר לחצים נפשיים אז אלו כאבים שנובעים מפסיכוסומטי = הכוונה בעיות נפשיות ואז שווה לפנות לטיפול פסיכולוגי. מאידך אם את לא לחוצה ורגועה אז יתכן שיש לך משהו בגוף ולא תמיד מוצאים היות ולפעמים יש מחלה שמתפתחת לאט ואז קשה לראות אותה בבדיקות ככה זה אצלי. אין ספק שבעיות נפשיות משפיעות מאוד על הגוף ועל הבריאות. מקווה שעזרתי לך.

אם קיבלת מחברך זר פרחים קוצנים ודוקרנים ליום הולדתך! זאת אומרת שאינו אוהב אותך? אולי מדובר בטעמו האישי- בפרחים? אולי מדובר באיזשהו מסר שהוא מנסה לעביר לך? מה זה מסמל שנאה ,קנאה.. או אהבה טהורה.. להתעלם מהעניין ולעבור על סדר היום.. או להתעמת איתו ולשאול אותו מה פשר הזר ששלח.. מצד שני מדובר בזר פרחים חסר משמעות..

ורדית, זר פרחים תמיד תמיד מסמל שהנותן אותו מבטא המון חום, סימפטיה, חיבה וברוב המקרים גם אהבה רבה למקבל. כי אם כבר שונאים מישהו, אז שוכחים את יום ההולדת שלו ולא מביאים לו שום דבר אבל למה לשלוח לו פרחים? ואולי בכלל הוא הזמין את הזר בטלפון והבחירה היא של המוכר בחנות ולא שלו באופן אישי, כי זה מאד מקובל היום. וחוץ מזה, החיים הרי אכן דומים לפרח קוצני - יש בהם רוך ויופי והרמוניה והנאה - לצד כיעור, מגבלות וקשיים והמון כאב. וחוץ מזה, לפעמים פשוט צריך לקבל דברים כמו שהם ולזרום איתם וממש לא מוכרחים לפרש ולנתח כל דבר. קבלי את הזר בהמון שמחה ואהבה על תשומת הלב וההתחשבות ותשמחי בחלקך. אז יאללה, צאי לחגוג לך יום הולדת שמח. מגיע לך

ורדית, כנראה שלא מדובר בזר פרחים חסר משמעות - עובדה שבחרת להעלות כאן את העניין, אז כנראה שזה מטריד אותך מאוד. במקום לסבך את עצמך בהשערות, ניחושים והתלבטויות - תשאלי אותו. יש יותר מאפשרות אחת לבחירה בזר הספציפי הזה, ורק חברך יכול להסביר מה עמד מאחורי הבחירה שלו. אין צורך להפוך את העניין לעימות, פשוט לברר איתו. מקווה שהיה (או יהיה) יומולדת שמח.

תשמחי שקבלת פרחים !! לא משנה אם הם קוצניים או לא. למרות שזה קצת מצחיק לתת לחברה פרחים קוצניים !!

ורדית שלום בין התעמתות והתעלמות יש כמה דרגות ביניים נוספות. לפעמים יש משהו סימבולי בדברים, לפעמים סתם טעות (מוכרת פרחים שהמליצה על הפרחים הלא נכונים). אני מציע שתשתפי אותו בהרגשותיך ולא תשפטי את כל הקשר שלכם רק על דבר אחד בלבד. אם יש ביניכם בעיות בקשר את בוודאי יודעת את זה גם בלי הפרחים הקוצניים, ואם זה הסימן היחידי שיש לך אני מציע לא להפוך את זה לסדין אדום שמכתים את כל הקשר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, האם יש בדיקה מעבדתית שיכולה לאמת או לשלול תסמונת טורט ? תודה.

למיטב ידיעתי הבלתי מקצועית אין אבחון מעבדתי לתסמונת טורט. האבחון הוא על פי תלונת הפציינט ועל פי הסימנים המוכרים והידועים שלה המאובחנים בבדיקה נוירולוגית.

יש בדיקת EEG אבל לפעמים המימצאים לא מובהקים

אלמונית שלום אינני מכיר בדיקה כזו. אני מציע לבדוק במרפאה מתאימה, למשל בשניידר בפ"ת בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אשמח לדעת מעט על מהותו של טיפול באמצעות או בעזתר סרוגייט. מה זה אומר, איך אפשר למצוא מישהו כזה, ואיך אפשר להיות בטוחים שזה לא גורם יותר נזק מתועלת? תודה מראש, רונית

עד כמה שידוע לי טיפול ע"י סרוגייט ניתן במסגרת טיפול סכסולוגי כולל ולא כטיפול נפרד. מתאים לאנשים המתקשים או לא מסוגלים , מסיבות שונות, להגיע לסיטואציה אינטימית מינית. אפשר להתעניין במרפאות מוכרות לטיפול מיני.

סרוגייט=בן/בת זוג חלופי/ת. כאשר ישנה בעיה מינית ואין פרטנר משתמשים בסרוגייט. הטיפול בפיקוח של פסיכולוג/עובד סוציאלי/רופא שמתמחים בטיפול בבעיות מיניות. יש מס' מכונים פרטיים בת"א אשר עובדים בשיטה כזאת.

רונית שלום צריך לקחת בחשבון שזו גישה שיש לגביה מחלוקות. רצ"ב קישור למרפאה שעוסקת בנושא, יש שם פרטים רבים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אשמח אם תרחיב מעט לגבי המחלוקות באשר לשיטה זו. אני כמעט חושבת עליה כשיטה יחידה ואחרונה בדרך לפתור את הבעיה. תודה רונית

אני סובלת מעודף משקל רב ואני מנסה לעשות דיאטה לחתונה שלי עוד כ-4 חודשים. אני כל יום מחליטה לעשות דיאטה ולא שולטת בזה ואוכלת בלי חשבון. כל מה שקשור לדיאטות ותזונאיות אני לא מתחברת לזה. זה פשוט בלתי נשלט אצלי הקטע של האוכל האם יש איזה טיפול שיכולים לעזור לי לשלוט האכילה הכפייתית שלי? אני מרגישה שאני צריכה איזו תמיכה נפשית ועידוד ע"מ לשלוט בזה תודה

נועה, ראשית כל - מזל טוב לקראת החתונה הקרבה. ניסית ללכת לתזונאית ו/או דיאטנית? קשה לדעת אם מתחברים למשהו או לא לפני שמנסים. מה בעניין כושר גופני? זה יכול רק להועיל. את יכולה לפנות לפסיכולוג, אבל - ובלי להיות שלילית מדי - אני לא חושבת שרק זה יכול לעזור לך להוריד משקל עד החתונה. שינויים בהרגלים נובעים קודם כל מתוך הבנת ההרגלים הקיימים, וזה תהליך שיכול להתמשך.

שלום נועה, בנוסף למה שהרה היציעה, אני מציעה ללכת לקבוצת תמיכה לאכלנים אנונימיים. עדי

נועה שלום האכילה בד"כ היא צורך נפשי ולא צורך פיזי (למעט מקרים מועטים למדי שיש בעיה גופנית). לכן טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור. הבעיה שאין כאן טיפול קסם. זהו תהליך ארוך של חודשים ושנים להתרגל לסגנון חיים ואכילה חדשים. ולגבי החתונה, יש אפשרות לנסות לעשות תהליך מהיר יחסית אולי גם בעזרת היפנוזה. גם פה לא הייתי מצפה לפתרונות קסם אבל 4 חודשים זה בהחלט זמן מכובד להתמודדות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך, גם אני סבלתי מאכילה כפייתית ואםשר לומר שאני עדיין הייתי שמנה ורזיתי בעזרת דיאטנית וספורט 10 קילו כמה שזה מעצבן לשמוע כנראה שאת לא רוצה מספיק צריך המון המון כוח רצון ועד היום יש לי שבירות ואני אוכלת המון אבל מיום יום מחזיקה את עצמי בידיין ואומרת זה שווה את זה? את שונאת להיות שמנה למה את עושה לעצמך דווקא? ההרגשה להגיע למידה 38 היא אלוהית אני ממליצה לך בחום קחי את עצמך בידיים ותעשי משהו בנידון. את לא תתחרטי

האם קיימת קבוצת תמיכה למתמכרים להימורים באזור ירושלים ? אם כן , כיצד ניתן להצטרף אליה ??

ש. שלום אינני מכיר, אולם אחד הגולשים בפורום יידע לכוון אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

פסיכולוג קליני צריך רישיון וגם פסיכיאטר האם פסיגיאטר שרישיונו נשלל יכול לעשות הסבה מיקצועית לפסיכותרפיסט מצורף קישור http://news.walla.co.il/?w=//420271

שאול שלום למיטב הבנתי שלילת הרשיון משמעותה איסור לעסוק בתחום בכל היבט טיפולי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, הייתי מעוניינת לקבל מידע רב ככל האפשר בנושא. איך אפשר לעזור לאדם קרוב בעל בעיה מסוג זה? תודה.

דנה שלום הביטוי שקרן פתולוגי הוא ביטוי פופולרי אבל אינו אבחנה פסיכיאטרית. צריך להבין מה הבעיה שגורמת לאותו בן משפחה לשקר ואז אולי אפשר לעזור לו. ללא מודעות מצידו והכרה בבעיה אין סיכוי לעזור לו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אכזבת המשפחה. ויש סיבות מוצדקות לכך שאני מקבלת את ה"תואר" שקבעתי לעצמי בהבנה גדולה כל כך. כ"כ הרבה בעיות יש לי שאפילו אמא שלי כבר נואשה ממני. אני תמיד מסבירה לה שהיא רק שומעת את מה שאני מרגישה ועוברת ואילו אני צריכה לחיות את זה. וקשה לי ונמאס וכבר אין לי כוח להתמודד עם כל המצב. אין לי נטיות אובדניות אבל לפעמים נראה לי שלהורים שלי יהיה הרבה יותר טוב בלעדיי. כל חיי הסתבכתי בשטויות ואני "ילדה טובה ירושליים". אולי זה ביש מזל וצריך לקבל את זה אבל אני לא יכולה יותר. אין תחום אחד בחיי שאני יכולה לומר שאין לי סיבות לדאוג לגביו. יש לי משפחה תומכת אבל הם לא יודעים איך ההרגשה לנחול אכזבות ברצף. אחותי מאד מוכשרת, מוצלחת, חברותית, מקובלת על כולם ואף פעם לא אכזבה את הוריי כמוני. ואני ההפך הגמור ורק צער גורמת להוריי. מאד קשה לי ואני רוצה ללכת לטיפול. איך יודעים לאיזה סוג פסיכולוג ללכת? פסיכותרפיה, פסיכולוג קליני וכו'.

יעל שלום דבריך מעוררים עצב, מצד אחד ההרגשה הפנימית שלך שאינך מוצלחת ומצד שני המשוב שאת מקבלת מהסביבה שמצדיק את זה לכאורה. אני מאמין שתוכלי להיעזר בפסיכותרפיה שזה שם כללי לטיפול בשיחות. עוסקים בו פסיכולוגים קליניים כמו גם בעלי מקצוע אחרים כמו עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים. אם את באזור המרכז את יכולה לשלוח אלי מייל ואוכל להפנות אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך מבררים על טיפול קבוצתי בבעיות בטחון עצמי נמוך ודימוי עצמי נמוך? ניסיתי דרך האינטרנט, דפי זהב וכו' ולא מצאתי כלום. אני כבר ממש נואש. אולי תוכל לעזור לי ולהגיד לי היכן אפשר למצא טיפול כזה? בת"א והסביבה.

היי אמיר כתוב אליי ואני אנסה לעזור לך. [email protected]

נסה במכון טריאסט שריג http://www.triest-sarig.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

מה יכולות להיות הסיבות להיענות לחיזורים גם אם אני נשואה באשר הרי כל קשר כזה דורש התמודדות וגם מפח נפש ןהנה זה קורה שוב אני מקובלת, מעניין לי בחיים, אם כן מדוע?

אפרת שלום היענות לחיזורים עונים כנראה על צורך פנימי הרבה יותר חזק מעניין בחיים או להיות מקובלת. כנראה שהעוצמות שיש לקשר חדש כזה הם סוג של התמכרות שקשה לך לוותר עליה. כמו כל סוג של התמכרות היא נותנת מצד אחד הנאה וסיפוק אבל צד שני מעוררת רגשות אשמה ומיאוס עצמי. מה לעשות עם זה? מאחר ואת מזהה דפוס שחוזר על עצמו שוב ושוב אולי כדאי לטפל בזה בצורה שונה. אין טעם להבטיח לעצמך שזה לא יקרה שוב, זה הרי קורה. מהזוית המקצועית שלי הייתי מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. תוכלי בשלב ראשון לברר את מקורות העניין ואח"כ לראות מה אפשר לעשות כדי ליצור שינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני בת 16 ,יש לי כרגע הרבה בעיות עם עצמי ,חרדות,מחשבות טורדניות,דיכאון שנובעים ממצבים אישיים שלי. ובנוסף לכך אימי נהיתה נכה לפני כמה ימים ,אני חיה איתה לבד ואני צריכה לטפל בה, לעשות את כל עבודות הבית,לשאול כל הזמן מה היא צריכה. לא רק שמצב זה מטיש אותי ,גם פסיכולוגית קשה לי עם המצב הזה שכל החיים היא לא תיפקדה כמו אמא ביחס אלי ועכשיו אני חייבת לטפל בה בצורה שהיא אף פעם לא עשתה. ובנוסף לכך להתמודד עם הכעסים והתיסכולים שלה ,ולהסתיר את שלי כדי לא להעמיס עליה. בקושי בעצמי אני מצליחה לטפל אז גם בי וגם באימי ,זה יותר מדי בשבילי. יש לי גם עבודה,שיעורים פרטיים ,ומעבר לזה אני צריכה זמן לעצמי,להבין מה אני צריכה ורוצה,ועוד שיש לי זמן אני לא תמיד מצליחה לחשוב בבהירות בגלל המחשבות הטורדניות. גם לסבתא שלי אני הולכת פעם בשבוע ועוזרת לה. הפסיכולוגית שלי אמרה עוד לפני שאימי נהיתה נכה שאני לוקחת על עצמי יותר מדי ,ממלאה לעצמי תפקידים שהורי לא ממלאים. אני באמת לא יודעת מה לעשות כבר , אני רק רוצה להרגיש טוב עם עצמי ,ואז אני מניח שגם יהיה לי יותר קל להתמודד עם המציאות שלי.

ד שלום אני חושב שהפסיכולוגית שלך צודקת. על כתפיך מונח משקל רב ותפקידים שאינם מתאימים לגילך ולמצבך. עם זאת, אני מבין שאין לך הרבה ברירה. אם את חיה עם אימך לבד כנראה שהאחריות שאת לוקחת היא לא לבחירתך אלא נובעת גם מצו מצפונך ופשוט אינך יכולה לנהוג אחרת. כנראה שהלחץ בו את חיה עושה את שלו והמחשבות הטורדניות הם סוג של בעית חרדה ועם הדיכאון עליו את מספרת בוודאי נפגעת איכות חייך באופן משמעותי. דרישות המשפחה ממך, כבודם במקומם מונח, אבל צריך לבדוק איך במקביל להיות ילדה נאמנה את גם שומרת על עצמך. בסופו של דבר, אם לא תחזיקי מעמד גם לאימך וסבתך היה רע יותר ואם תחיי טוב יהיו לך כוחות וסבלנות רבה יותר לטיפול המסור שאת נותנת. מאחר ואת נמצאת בטיפול פסיכולוגי אני חושב שכדאי להביא את הדברים לשם ולחשוב ביחד עם המטפלת כיצד את מעבירה את התובנות הללו לחיי המעשה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני הייתי שוקלת שיחה משותפת עם האם אצל המטפלת...

אין ספק שהתפקידים שאת לוקחת על עצמך קשים, בשילוב עם הרגשה של חוסר הדדיות מול אמך. אני לא יודעת אם זה יעזור, אבל כשקראתי את מה שכתבת, התמלאתי הערכה על מה שאת עושה. אז אפילו אם זה לא עוזר בצורה מעשית, ואפילו אם זה קשה, כל הכבוד לך. אני מקווה שתחזיקי מעמד, ושיהיה טוב יותר.

הייתי מציע לך חמודה שתיפני לרופא פסיכיאטר ותבקשי מימנו כדורים להרגעה במצבי דיכאון וחרדה שניקראים קלונקס ועוד כדור בשם SEROKST שזהו כדור טיפולי שלוקחים אותו לטווח הרוך יותר וזה עוזר מאוד לתיפקוד חיי היום יום רק מה שכן אם לוקחים את הכדור הזה היום הוא מתחיל להשפיעה רק אחרי חודשוזה כדאי כי אני מדבר מניסיון אז תהי בריאה

כששואלים אותי מה כסף מסמל בעבורי? כוח? השפעה? אהבה? האמת שכסף הוא מבסס אותך ופותח בפנייך דלת של אינספור אופציות..כך זה בעולמנו כיום.. נוכחתי לדעת שבני אדם כה תלויים בדבר חומרי כל חייהם הם מבלים במרדף לאחר הכסף- המרדף האין סופי- אך האין זה המפתח לאושר - אהבה לא קונים בכסף! וכמו כן יחסים והדברים הקטנים! צרכנות -נקניית באמצאות הכסף, אך שאלה אם אני או אתם מוצאים מכיסנו סכומים הגיונים כהיותנו צרכנים- האם אי פעם קניתי מוצר גרוע ולא כשהצורך -התשובה חיובית, כי זה היה במבצע! לאחר זמן מה הרגשתי כה מטופשת הרי זה יעלה אבק .. מהי כוחה של התרפיה? האם הרדיפה לאחר הכסף ממכרת ולמה? איך אפשר להחלץ מהסיטואציה? ואיך השיטה עובדת ? האם יש תוצאות?

הדרך הנכונה להתייחס לכסף היא לראות בו אמצעי ולא מטרה. אמצעי שבעזרתו ניתן להשיג רמת חיים סבירה, איכות חיים (טיפולים רפואיים במידה וצריך), אמצעי לממן את תרבות הפנאי (סרטים, מופעים, הצגות, אופרה, ספרים, טיולים בארץ ובחו"ל וכו', וכמובן גם כדי לממן בעזרתו תחביבים למיניהם. מוכרחים לחסוך כסף לקראת הגיל השלישי (בית אבות, מטפל סיעודי וכו'). הכסף כלשעצמו לא צריך להיות מטרה. לכן יש לשאוף להרוויח שיהיה מספיק בכדי לקיים את כל מה שנאמר לעיל אבל לא לראות בערימות של כסף בבנק - את משאת החיים ואת היעד העיקרי שבשבילו אנחנו כאן. כמו עם כל דבר בחיים - לא צריך להגזים לאף כיוון. איזון היא מילת המפתח.

כסף- זה אמצעי. לחיות את החיים הטובים ! אם את ממוצעת- תשמחי בחלקך. יש אנשים שאין להם כלום. וצריך תמיד לשאוף לעוד !!

תמיד צריך להפעיל שיקול דעת ולנסות לקנות דברים שבאמת צריכים ולא בגלל שהם במבצע, כי אז את עושה מה שהיצרן רוצה ומשרתת את האינטרסים שלו ולא שלך. אפשר לראות את הצד הטוב בעניין - כי כשיש לך כסף את עצמאית ויכולה לעשות מה שאת רוצה עם מינימום מגבלות ופשרות ובלי שיכתיבו לך כל הזמן איך צריך לחיות. ואם כבר יש מספיק כסף ואפילו קצת יותר מזה - תמיד אפשר גם לעזור לכאלה שאין להם וזה עושה הרגשה טובה והמון כייף.

אומרים שאדם נמדד בכוסו, כיסו וכעסו. העולם, כפי שהוא היום, מונע ע"י כסף. כשזה נוגע למבצעים, צריך להפעיל שיקול דעת. אם אין תינוק בבית, אין סיבה לקנות חיתולים חד-פעמיים או תחליף חלב כלשהו כי זה במבצע. אבל יש דברים, שאינם מתקלקלים וכן משתמשים בהם - אז הגיוני לנצל את המבצע. ברור שאף יצרן/יבואן לא מפסיד מהמבצעים הללו, אבל מאוד חשוב ללקוח להרגיש שהוא יצא ברווח. את הויתור על הכסף (או הפחתת השימוש בו למינימום) אפשר לראות היום, בארץ, אצל קהילת החרוזים - היוזמה נפלאה בעיניי, משום שזה מוכיח שאפשר להסתדר היטב גם בלי לרוץ אחרי הכסף. אומרים גם, שכסף נמשך לכסף - למי שיש תמיד יהיה עוד. ולמי שאין? אין! אי-אפשר לחיות באמונה שהלוטו/טוטו יפתרו את הבעיות - כמה זה כבר קורה? כוחה של התרפיה, בהרבה מקרים הוא בהוצאה נוספת של כסף (במידה ופונים לטיפול באופן פרטי); ואני מתייחסת כרגע רק לנושא הכסף. את לומדת, שאם את רוצה לשמר את הטיפול, את צריכה להשיג כסף בצורה שוטפת.

שלום כוחה של התרפיה תלוי בראש ובראשונה במטרות של המטופל ובמה שהוא חווה כבעיה. הרדיפה אחרי כסף אינה בהכרח בעיה פסיכולוגית. יש אנשים שרואים בזה חלק מחייהם ומרגישים עם זה מצויין. זה הופך לבעיה כאשר זה מתנגש עם הערכים האישיים ופוגע בצורה כלשהי באיזונים הפסיכולוגיים. טיפול פסיכולוגי לא אמור לשנות את ההתנהגות החיצונית בעולם אלא לגעת בהיבטים והמשמעויות הפנימיות של הדברים, שמשליכים מן הסתם גם על מה שקורה בסופו של דבר בחוץ. השאלה מה מטריד אותך בחייך כרגע, וכיצד נושא הכסף קשור לזה. אני לא בטוח מהודעתך מה בעצם הבעיה. האם זה תחושת התסכול שאין לך כסף, מחשבות טורדניות לגבי הכסף, לחץ יומיומי או כל דבר אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית, תודה רבה לכולכם על היעוץ! האמת שאני מוטרדת מן העובדה שאינני עצמאית ואינני יכולה להגשים את רצונותי -החוסר במשאבים כספים מונעים ממני מלחיות את חיי כפי שהייתי רוצה- ואני מדברת על אורח חיים בסיסי ופשוט, כגון לעבור דירה, קצת יותר יציאות למקומות כגון מסעדות ,סרטים וכו. ואף את המוצרים הבסיסים אינני מרוויחה דיו:( תודה רבה לכם!

אני לוקח כדורי אפקסור כחצי שנה ואובחנתי כסובל מדיסטימיה בהתחלה קצת עזר אך עדיין יש סימנים יש לציין כי יש לי מערכת יחסים ארוכת שנים עם חברתי ומאוד קשה לנו אנחנו רבים כל יום כל יום ואני מאוד עצבני ולא יודע מה הסיבה ולמה אנחנו לא נפרדים האם יש קשר בין כל הדברים האלו אני לא מגיע לשיחות עם פסיכולוג או משהו כזה רק נוטל כדורים האם לדעתך פסיכולוג יכול לעזור לבעייתי או שאני צריך ללכת לרופא לשנות כדורים

אנגלו, בכל מה שקשור לטיפול הנפשי, לרוב כדורים מהווים תמיכה ולא טיפול מושלם - הם מסדרים את העניין הכימי שבמוח, אבל לא פותרים קשיים רגשיים. בכל מה שקשור לתרופה עצמה - יש כאן גם פורום פסיכיאטריה, וכדאי שתשאל את השאלות שם. במקביל, כדאי לפנות גם לטיפול פסיכולוגי.

אנגלו שלום הכדורים יכולים לעזור עד רמה מסוימת. הם לא יכולים להשפיע על האישיות שלך, מערכת היחסים הזוגית שלך, רק לאזן דברים גופניים שיש להם היבטים על חיי הנפש שלך. אני בהחלט ממליץ לך לפנות לפסיכולוג במקביל להמשך לקיחת התרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ביתי בת ה-16 תלמידה מצוינת,אחראית אפשר לומר פרפקציוניסטית ,אך למרות כל זאת אני חשה שיש לה בעיות חברתיות ודימוי עצמי נמוך,דבר שגורם לה למפחי נפש ,להשמנה,ולפעמים לדכאונות.אך יחד עם זאת יש ימים "מאוד טובים "שיש לה מצב י רוח מצוינים וכ"ו ,ככול שהעליות גבוהות כך הירידות...שאלתי האם כדאי לפנות ליעוץ או שזה אופיני לגיל ההתבגרות ויחול שיפור בהמשך?

ליהי, כדי להיות בצד הבטוח כדאי לך לקחת אותה לייעוץ. עליות וירידות חדות במצבי רוח כמו גם העניין עם השמנה ודימוי גוף, במיוחד עם העובדה שבתך פרפקציוניסטית - נראים כמו סימני מצוקה שחורגים מהבעיות האופייניות לגיל ההתבגרות.

ליהי, אין תקופה יותר סוערת בחיים מאשר גיל ההתבגרות - כמעט כל מה שיכול לקרות, קורה. מעברים חדים בין מצבי רוח קיצוניים, דימוי עצמי לא יציב וכו' אופייניים מאוד לגיל הזה. אם נדמה לך, כאמא, שהמצב - באופן כללי - לא טוב, את יכולה לערב את בי"ס (יועצת ו/או פסיכולוג/ית - אם יש) עם תחילת שנת הלימודים הקרובה. ניסית לדבר עם הבת? כתבת את ההודעה על-סמך תחושות (בעיקר), ואני לא מזלזלת בתחושות של אמא. אבל לפעמים שיחה ישירה עוזרת להבהיר דברים מסויימים. אולי, ביחד, תגיעו למסקנה שכדאי לפנות לייעוץ.

ליהי העובדה שזה אופייני לגיל ההתבגרות לא בהכרח מנחמת. אם בתך מרגישה מצוקה כדאי לעזור לה ולפי מה שאת מתארת טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור. שוחחי איתה ובמידה והיא מעוניינת בכך אינני רואה סיבה להימנע מטיפול. מדוע להמשיך לסבול אם יש אפשרות לפחות לנסות ולשנות את הדברים? בברכה ד"ר אורן קפלן

היכן ניתן לקבל טיפול מבלי שהדבר יפגע בעתידה .לכן יועצת ופסיכולוגית בביה"ס לא בא בחשבון . ומבחינה כלכלית קשה לי עם טיפול פרטי.

שלום ד"ר קפלן, אני סובלת כבר זמן רב ממחשבה אובססיבית שמשתלטת לי על כל התודעה ומשבשת את חיי. אני חושבת על תנועת העפעפיים המתמדת וזה מוציא אותי מדעתי. אני מודעת לתפקוד הפונקציונלי של העפעפיים, אבל אני לא יכולה לסבול את זה. זו מחשבה שממררת את חיי וגורמת לי אי נחת ואף עצבות. רציתי לשאול אותך האם אי פעם שמעת על הפרעה כזאת? האם מדובר במחלת נפש? ומה יכול להיות הגורם למחשבה כזאת? בבקשה תענה לי כי הנושא מטריד אותי מאוד, אולי זה נשמע לא רציני אבל זה גורם לי סבל רב. תודה על התייחסותך, נטלי

עם את רואה שהדבר מפריע לריכוז שלך ולאיכות החיים בכלל תפני לפסיכולוג

נטלי שלום כפי שאת מציינת מדובר במחשבה אובססיבית. בד"כ במקרים הללו את שמה לב למחשבה הזאת אבל אם תנתחי יותר לעומק את חייך תגלי שיש לך מחשבות והתנהגות טורדנית כפייתית בנושאים אחרים. בתחום הפסיכולוגי יש אפשרות לפנות לטיפול, מדובר בתופעה השייכת למשפחת החרדה. בתחום התרופתי ניתן לפנות לפסיכיאטר ולקחת תרופות נוגדות חרדה. רצ"ב קישור למאמר על תופעות החרדה השונות, ביניהן הפרעה טורדנית כפייתית http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מחפשת כבר המון זמן פורום באינטרנט שבו אפשר לקבל מאנשי מקצוע מומחים כגון:פסיכיאטריים של מין או סקסולוגים ואחרים תשובות על שאלות של אנשים שסובלים מעכבות מיניות והימנעות מוחלטת. אני יודעת שבכל פורום שעוסק בסקסולוגיה אפשר לשאול בנושא. אבל אני מחפשת פורום שמישהו יכתוב לי דוגמא להיפנוזה איך להפנט אשה שסובלת מהימנעות מוחלטת ממין (כדי שבעלי יקרא וישכיל). ושאפשר לשאול איזה תרופות בדיוק יכולות לשפר ולשחרר אותי מעכבות. אודה לכם אם מישהו יוכל לתת לי קישור לפורמים כאלה בעולם. או שיתן לי שם של מומחה (פסיכיאטר או סקסולוג) שכתב מאמר של כל התרופות הפסיכיאטריות שמתאימות לבעיה של אשה שסובלת מעכבות קשות ביותר של הימנעות ממין וסלידה ממין ביחד. ומסביר גם איך כל אחת מהן עובדת על המוח. תודה מראש

את צריכה לפנות לסקסולוגית באזור המגורים שלך. יש ססולוגית מעולה שקוראים לה רונית אלוני והיא מטפלת באזורים שונים בארץ. חוץ מזה את צר5יכה למצוא מישהו שאת מתחברת אליו כמטפל

אני חושבת שמה שאת מתארת זה לא עניין של כתבות זה עניין הרבה יותר מורכב ואם את רוצה לטפל למה לא תיקחי את בן זוגך לסקסולוגית ותעברו טיפול זוגי? מה שאת מתארת זה כנראה בא מאיזה מקום אצלך איפשהו בעברך שגורם לך לסלוד מסקס ואני לא חושבת שאם תתני לבעלך כתבות זה יפתור את הבעיות כי את יודעת זה כמו בטנגו בשביל לרקוד צריך שניים אז את לא מצפה שבעלך יפתור בעיות שיש אצלך בלי שאת תעשי כלום. תנסי לפנות לטיפול מקצועי זה לא בושה הם מאוד עוזרים ואם חשוב לך לשמור על הנישואים אז על אחת כמה וכמה טיפול מקצועי יכול לעזור כי לא ניראה לי שיש גבר שיכול לחיות לנצח בלי סקס. בהצלחה

קרן שלום אני לא חושב שזה נושא לאינטרנט. זה דורש טיפול וחבל שתהיה לך אשליה שבמטה קסם הכל יפתר. אני מציע לפנות למרפאה המתמחה בטיפול בבעיות בתפקוד המיני. יש מרפאה כזו לנשים בבי"ח ליס שהוא בית החולים ליולדות בתוך בי"ח איכילוב בת"א. אולי יש מרכזים נוספים במקומות אחרים. יש שם צוות מיומן שמכיר את הבעיות הללו בצורה מעמיקה ובוודאי יוכלו לעזור לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני בת 27, גרה בחיפה ומעוניינת מאד להתנדב בקהילה. בעיקר הייתי רוצה להתנדב בנושא שקשור בהפרעות אכילה או בילדים. למישהו יש רעיון לאן אוכל לפנות?

רקפת, בכל בית חולים יש מרכז מתנדבים. נסי לשאול שם. עדי

את יכולה לפנות לער"ן לאוגדה לעזרה נפשית שהם בקשר עם כל העמותות והם יכולים להפנות אותך, כמו כן אפשר להתנדב גם לער"ן.

בבית חולים רמב"ם יש מרכז לטיפול בהפרעות אכילה. אם תתקשרי לשם בודאי תקבלי מידע ותשובה לשאלה אם הם זקוקים למתנדבים.

שלום דוקטור. אני אם חד הורית לשתי בנות מקסימות- בנות 10 ו-7 . הבעייה שלי היא עם בתי הקטנה שעולה השנה לכיתה א'. לפי כל הדעות היא ילדה חכמה ,פקחית,היא מסוגלת לפתור תרגילי חשבון ברמה של ילד בכיתה ב' לפחות ואף בהכרת האותיות היא חזקה במיוחד., כלומר - גם על פי מה שהגננת בגן חובה אמרה לי בסוף השנה - היא לגמרי "מבושלת" לבית הספר -אף יותר משאר הילדים. אולם , בעיתה היא בהתנהגות- אין לי מושג אם ניתן לייחס זאת לעובדה שאני גרושה מאחר והתגרשתי כשהיא הייתה בת שנה ,ועובדה שהבת הגדולה היא הרבה יותר בוגרת . אני אפרט - מאוד קשה לה להסתדר בחברת ילדים , היא ממש לא מוצאת את עצמה לעומת זאת ,היא עכשיו בקיטנה ,והגננת שם כבר בהתחלה העירה לי שהיא - יותר מדיי שובבה ומתנהגת כמו בן ולא כמו בת. גם אני רואה שהיא משחקת רק עם בנים ומאוד קשה לה להתקרב לבנות - ייתכן שמכך היא רוכשת את ההתנהגות "הפרועה"במקצת. כמו כן - היא מאוד לא ממושמעת - לא אליי ולא לאחרים- אני פשוט לא מסוגלת לפעמים לומר לה שום דבר בלי שזה יגרור ויכוח או צעקות . דבר נוסף שמפריע לי - היא לפעמים ממש מתנהגת כמו תינוקת - מדברת כמו תינוקת , בוכה בכי של תינוקת- וכו- גם הגננת בקיטנה אמרה שמהבחינה הזו היא מתנהגת פי 10 פחות מבני גילה. יש לציין שכאשר דיברתי עם אביה ושאלתי אותו אם גם אצלו המצב דומה כשהן אצלו הוא אמר בפרוש שהוא לעולם לא נתקל בתופעות כאלו אצלה , ואצלו היא מאוד ממושמעת ויש לה יראת כבוד כלפיו - ובנושא המשחק רק עם הבנים - הוא ממש לא מתרגש מזה למרות שאני כן. שמעתי שיש מושג הנקרא "עיצוב התנהגות" - האם זה מה שהיא צריכה ? כיצד עליי לנהוג על מנת להקל עליה וגם עליי ולגרום לכך שהיא תנהג יותר בבגרות? והכי חשוב - איך היא תסתדר בכיתה א ' ? סליחה על האריכות ותודה מראש על תשובתך .

טלי שלום עיצוב התנהגות היא גישה פסיכולוגית בהביוריסטית שע"י שיטת של חיזוק חיובי ושלילי מעצבת התנהגות. זה מרכיב אחד שעשוי לעזור, אבל אני מאמין שברגע יש מרכיבים רגשיים שקשורים אליך ואליך שכדאי לא להתעלם מהם כשחושבים כיצד להתמודד. אני מציע לך לפנות לפסיכולוג/ית ילדים כדי לקבל הנחיה והדרכה. אין צורך לקחת את הילדה לפגישות אלא אם הפסיכולוג ירצה לראות אותה, פשוט בקשי ייעוץ כיצד לנהוג עימה תוך הבנה עמוקה יותר מה בעצם קורה לה מבחינה רגשית שמוביל לדפוס ההתנהגות הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום האם טיפול פס' מכוסה על ידי קופת החולים יש לי מכבי זהב? האפ עלי לשלם או להביא טופס הפנייה מרופא המשפחה? תודה

דנה, אין צורך לפנות לרופא משפחה. אם אין ברשותך את ספר הרופאים המעודכן של מכבי, תקחי אותו בקופה, ושם תוכלי לאתר את כל הפסיכולוגים, שעובדים עם הקופה, באיזור מגורייך. כן, את צריכה לשלם - השתתפות עצמית. הסכום עולה ככל שמספר הפגישות עולה.

עד כמה שידוע לי מפרסומים לאחרונה שמעתי שעלות טיפול בקופ"ח לאחר השתתפות הינה 160 ש"ח. תקחי רק דבר אחד בחשבון שאם את הולכת לפסיכולוג דרך קופ"ח זה משהו שיהיה בתיק הרפואי שלך לתמיד ואני לא בטוחה שזה דבר טוב. אני אישית שוקלת ללכת עכשיו אבל אני מעדיפה ללכת לטיפול פרטי לא צריך שדבר כזה יהיה בתיק הרפואי בשבילי זה מעין כתם בתיק הרפואי. לפעמים שווה להוסיף את ההפרש שהוא לא כ"כ משמעותי וללכת לפרטי.

לילך, אני חושבת, שאם הפרש המחירים באמת היה לא משמעותי, לא היה צורך בקופ"ח... במקרה הסביר, עלות פגישה אצל פסיכולוג פרטי הינה פי 2 מאשר פסיכולוג של קופ"ח, וגם זה משתנה לפי איזור המגורים (במרכז הארץ הסכומים נעים בטווח של 350 - 400 ש"ח ואף יותר; ואני חושבת, שזה כבר מאוד משמעותי).

אם את בקופ"ח מכבי את יכולה לקבל עד 30 טיפולים אצל פסיכותרפיסט (פסיכולוג או עובד סוציאלי) במחיר מסובסד (95-142 ש"ח לפגישה) אשר נמצא ברשימת המטפלים של מכבי. הטיפול במרפאה פרטית ואת צריכה רק להעביר כרטיס מגנטי כמו שאת הולכת לרופאים. רשימה של מטפלים את יכולה לראות בספר מדריך השירותים לשנת 2003 או באתר האינטרנט שלהם תחת מדור מקצועות פרה-רפואיים.

דנה שלום פני לאתר קופת חולים מכבי, בחרי פסיכולוג מהרשימה וצלצלי לקבוע פגישה. מספר פגישות ראשונות ממומנות ברובן ע"י הקופה והמימון הולך ופוחת עם הזמן. תוכלי גם לקבל ייעוץ מצוות בריאות הנפש בסניף מכבי באזור מגוריך. אגב, במרפאות בריאות הנפש הטיפול הוא כמעט בחינם או בחינם לגמרי. למשל, מרפאת בי"ח איכילוב, מקבלים טופס 17 והטיפול ללא תשלום כלל. כך לפחות היה נהוג בעבר, הכללים משתנים כל הזמן ולכן כדאי לברר עם צוות בריאות הנפש. http://www.maccabi-health.co.il/Site/HE/homepage.asp בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום איני יודע אם זה הפורום המתאים במידה ולא, אנא הפנה אותי למתאים ביותר. בעיתי היא ,שמרגע שאני זוכר את עצמי יש לי משיכה מינית לכפות רגליי נשים מרוחות בלק . (פאטיש רגליים יש לי ידע נרחב בנושא) הדבר מפריע לי בחיי היום יום ,אני כל הזמן מביט לריצפה ברחוב , בעבודה, באירועים, בכל מקום בו אני נמצא . המחשבות הללו מעסיקות המון, אני גולש בלי סוף לאתרים כאלה. מעונין להתפטר מבעיה זאת איך עושים זאת? תודה רועי

רועי שלום לא פשוט להיפתר מהבעיה שאתה מתאר. מדובר במשהו שקשור לעולמך הפנימי ובא לידי ביטוי דרך סוג המשיכה הזו. זה הופך כפי שאתה מתאר למשהו כפייתי שמפריע לתפקוד התקין ביום יום. הטיפול האפשרי תלוי במרכיבים נוספים. השאלה מה קורה לך בחיים חוץ מהבעיה הזו. אני מעריך שיש גם דברים אחרים שעשויים להטריד אותך. רוב הסיכויים שההתמקדות הבלתי נשלטת ברגליים היא גם דרך לברוח מהתמודדויות אחרות. אם תתן לדברים האחרים שמטרידים אותך בחיים יותר מקום יכול להיות שהבעיה הזו תפחת באופן אוטומטי. ההצעה היחידה שאני יכול לתת לך היא לפנות לטיפול פסיכולוגי ולבדוק מה אפשר לעשות. אני מעריך שלא מדובר בתהליך קצר וכדאי לקחת זאת בחשבון. במידה ואתה סבור שמדובר בהפרעה טורדנית כפייתית אפשר גם לפנות לפסיכיאטר ולבקש תרופות נוגדות חרדה שעשויות לעזור במקרים כאלה. כך בחשבון שגם אם זה נכון, יש כאן דבר מה שהוא פנימי ועמוק יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני חייב להגיד שהחלום שלך משעשע בצורה יוצאת דופן... תפני לפאראפסיכולוג

לא נעים לי להגיד לך אבל אני לא בטוחה שזה המקום להגיד שהחלום שלה משעשע, לאנשים כאן יש מצוקות שונות אז תשמור קצת על איפוק ואם אתה רוצה לעזור אז תעזור מכל הלב או בכלל לא. את הבחורה מאוד מטריד החלום שלה ואתה בא ואומר לה שזה משעשע אותך? לא יפה!!!

שלום רב עשיתי קעקוע לפני זמן מה ובזמן האחרון אני כל הזמן מרגיש אותו ולפעמים שאני חושב עליו אז הוא כאילו מהווה מעמסה קטנה עליי...אולי זה משיעמום אולי לא... בגלל זה אני פונה אליך בשאלה זו- עד כמה באמת קעקוע יכול להשפיע על איכות החיים כי בעיקרון אני לא רוצה להוריד אותו.. בתודה רבה

שוקי, קעקוע לא קשור בכלל לאיכות החיים (איכות החיים שלי לא השתנתה אחרי קעקוע זה או אחר וכן של המון מקועקעים אחרים שאני מכירה), אלא אם פתאום נמאס ממנו ומתחרטים על עשייתו. איך אתה מרגיש אותו (באיזה מובן)? ומה הופך אותו למעמסה מבחינתך?

שוקי שלום לפי מה שאתה מתאר יש לך מחשבות מטרידות סביב הקעקוע. יתכן שכדאי לטפל במחשבות ולא בקעקוע. למרות שנדמה שהם קשורים זה לזה בגלל המחשבות, יתכן שמדובר בחרדות ודברים מטרידים ש"מתלבשים" על הקעקוע. אני מציע לך להתמקד במה מטריד אותך בתקופה זו בחיים ולא לעשות החלטות חיצוניות כמו טיפול בקעקוע, לפחות בשלב זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

חלמתי שאני בביתי ומגיעים שני ערבים אני מכינה להם כריכים הם אוכלים ואני מציעה להם את המיטות עדי לישון (אני נימצאת בסיכסוך עם בעלי)

ארין שלום חלומות הם דברים מאוד פרטיים ופירושם אינו אוניברסלי. חשבי מהן האסוציאציות שלך סביב החלום, הראשונה שכבר ציינת בהודעתך היא שזה קשור לסכסוך עם בעלך. זה יוביל אותך לפירוש האמיתי של החלום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, בעלי הפסיד פעמיים סכומי כסף גדולים בהימורים, אחרי הפעם הראשונה ביקשתי שיפנה לטיפול אך הוא סרב והבטיח שזה לא ישנה . בהמשך התחבר למישהו שיש ברשותו קזינו וקצת עבד אצלו בשעות הערב, מבלי לשחק . ה"חתול ששמר על השמנת" התפתה, הימר שוב והפסיד כסף רב . מלבד ההפסד הכספי, ישנו כמובן משבר באמון הגדול והמיוחד שהיה בנינו . אני מאוד מבינה שזו בעיה, והדבר לא נעשה בכוונה גמורה אלא מתוך חולשה - מה לדעתך עלינו לעשות ? אודה לתשובתך היעילה...

כיום מופעלות קבוצות טיפוליות למכורים להימורים בדרך כלל במסגרות עירוניות המטפלות גם במכורים לאכלהל. מדובר במסגרות מקצועיות ומכובדות כך שאין מה לחשוש. המכורים להימורים מצויים בכל שכבות האוכלוסיה.אין מה לחשוש פנו בהקדם לקבלת טיפול שלעתים כולל גם טיפול זוגי.

שירז שלום התמכרות להימורים היא בעיה קשה מאוד והסיכוי שבעלך יגמל נמוכה. צריך לקרות לו שינוי מאוד קיצוני בחיים כדי שהוא יהפוך את עורו, אני לא אומר שזה לא אפשרי, אבל זה דורש מוטיבציה מאוד גדולה מצידו. בינתיים נשמע שהמוטיבציה נמצאת אצלך ולא אצלו ולכן אינני רואה שום סיכוי להצלחה כעת. מה לעשות? זאת כבר ההחלטה שלך, לחיות איתו עם הבעיה ולקבל אותו כפי שהוא, או לא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, כבר שנים רבות לפני שינה אני מפנטזת על דברים משונים. משתדלת ללכת למיטה מוקדם יחסית כדי לבלות ולהנות כמה דקות ללא נוכחות של בן זוגי. הנה מספר דוגמאות (כל זה אני משחקת ממש אמיתי): 1. אני שוכבת בבית חולים ויש לי מחלה סופנית. באים אלי אנשים חשובים-קולגות מעבודה,בוסים - בדרך כלל זה גברים. אני מרגישה רע מאוד, אך לא מראה להם את זה. ואז אני מתה מול עינהם. 2. חטפו אותי. מחזיקים אותי קשורה למיטה, ערומה, מסבירים לי שהנני נמצאת במקום שמיועד לשרת גברים עם צרכים מיוחדים. בודקים אותי בכל החורים ואומרים שאצטרך לעבוד סדרת "טיפולים" לפני שאתחיל "לעבוד"... 3. עברתי תאונת דרכים ואולכת למות - בן זוגי (שאני מאוד אוהבת) נמצא לידי ובוכה... ממציאה מדי פעם מקרים נוספים. באופן כללי אני בריאה, עובדת בעבודה מעניינת ודי מצליחה, בן זוגי בן אדם מקסים ואנו חיים באושר + ילדים. מה קורה לי? למה אני צריכה את זה? לאף אחד לא סיפרתי על התופעה המוזרה הזאת , אפילו לחברות שלי מאוד קרובות!!! תודה מראש טניה

טניה, אני רחוקה מלהיות פסיכולוגית או לנתח את ההפרעה שלך אך מתוך ניסיון אישי אני יכולה לנסות ולשער מהיכן זה נובע. גם לי יש דימיונות כאלה, אני גם חושבת וגם חולמת על אסונות של קרוביי למרות שאני אוהבת אותם יותר מכל. לעיתים אני גם מדמיינת שקורים לי דברים רעים ואז אנשים בסביבתי נאלצים להושיע אותי וכו' וכו'. עד כמה שהצלחתי להבין, זה נובע מבעיות של דימוי עצמי וצורך חזק באהדה והערכה של הסביבה שלך כלפייך. אני יכולה להמר ולומר לך שאת מאוד זקוקה לפירגון ותמיכה ובלי זה את מרגישה לא שווה כלום. הצורך שלך בחיזוקים מהסביבה הוא אובססיבי. גם אני כזאת. נידמה לי שהמקרה דומה. תכתבי לי ותשתפי אותי בתחושותייך.

גילי, תודה רבה לך על תשובתך המדהימה. אף פעם לא חיפשתי תשובות ולא שאלתי שאלות בענין זה. את מראה לי את הדברים שלא חשבתי אלהם בצורה כזאת. לדעתי, את צודקת ונגעת בדיוק בנקודה. תרצי להמשיך לדבר על זה? טניה

טניה, את כנראה זקוקה נואשות לתשומת לב. החזיונות שתיארת ממש מזכירים את הגברת עם הקמליות (זאת שמתה משחפת וכולם מבכים אותה ומקיפים את מיטתה. גם הדרמטיות של המוות (מחלה קשה, תאונה וכו') וגם שכולם באים להיפרד ממך הבוסים, חברים לעבודה ובמיוחד בן הזוג וכו' מוכיח על צורך עצום להיות במרכז העניינים ולמשוך את כל תשומת הלב. יכול להיות שאת מעניקה יותר ממה שאת מקבלת גם לגבי המשפחה (בן זוגך וילדייך) וגם לגבי חברים וקולגות בעבודה וכך נוצר פער, גרעון שצריך לאזן. או שאולי יש בך קורטוב של דרמטיות ובגלל שחיי מתנהלים להם בצורה די שגרתית ומקובלת כל כך, את מחפשת ריגושים והרפתקנות ע"י בריחה לחזיונות וחלומות. ככה או ככה, זה שום דבר רציני.

טניה שלום התמונות שאת מתארת דרמטות מאוד ומקריאת ההודעות האחרות אני מבין שאת מתחברת בעיקר להסבר של תשומת הלב שניתנת לך במצבים הללו. לכאורה תוכלי לקבל תשומת הלב אמיתית ומשמעותית רק במצבים קטסטרופליים של מוות ומחלה. אני תוהה אם את יכולה לחשוב על משמעות או אירועים מעברך שקשורים למחלה שלך או של בן משפחה או קרוב אחר, בד"כ הדמיונות הללו קשורים גם למציאות כלשהי בעבר, למרות שההקשר יכול להיות כיום שונה לחלוטין ממה שהיה רלוונטי פעם. ההחלטה לפנות לטיפול פסיכולוגי קשורה כמובן לתחושה של לחץ ומצוקה פנימיים. נשמע לפי מה שאת מתארת שכיום אין מצב כזה, קיימת סקרנות ללא ספק ואולי היא תוביל אותך יום אחד לברר יותר לעומק את שורשי התופעה שתיארת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם ולך דוקטור רציתי לשאול אם מישהו יודע או שמע על מכון שחר המטפל בבעיות שונות (נמצא במרכז הארץ באחד מבתי החולים) אשמח לקבל תשובה תודה

מכון שחר פועל בשטח בית חולים תל השומר. עד כמה שידוע לי הם מטפלים בצעירים המגלים התחלה של הפרעה נפשית כל שהיא אך טרם טופלו וטרם אושפזו. כלומר שעדיין לא היו בהתקף פסיכוטי או מצב פעיל של בעייתם הנפשית. אין לי את מספר הטלפון אך את יכולה להתקשר לתל השומר ולשאול.

בררתי בשבילך את מספר הטלפון של מכון שחר : 6354029 03 7360496 03. אם תיכנסי באינטרנט למנוע חיפוש walla תקישי שחר כמילה לחיפוש, תדפדפי במידע המתקבל. תגיעי למכון שחר ותקבלי שם מידע מפורט על פעילותו. בהצלחה.

שלום יש לי ידיד שהוא חבר ילדות שלי מאז שהוא נכנס לבי"הס היסודי כיום אני בן 16 ואני לא מפסיק לחשוב על השינוי בהתנהגות שלו כלפית אין לי שום רגש רומנטי או אינטימי אליו ורק מה שמשגע אותי זאת הצפייה שלי לדרכי התגובה שלו והשינוי בהתנהגות שלו כאשר אנחנו מסתובבים בחבורה שלנו אני תמיד מקרין שאני מבואס ורואים עליי הכל ואיני יודע מה לעשות......חברי אומרים שיש לי פרנויה אליו וחלקם אומרים שיש לי אובססיה אליו...אין לי מושג מה היני יכול לעשות בשביל שעניין זה יעבור לי כי הוא כבר מטריד אותי כבר יותר מחודש...... אשמח לקבל תשובה לאי מייל שלי ודרכים לטיפול בבעייתי בתודה עדי....

עדי שלום לפי מה שאתה מתאר אתה לא רק מקרין שאתה מבואס, אלא אתה מבואס באמת. לא כל כך משנה מה החברים שלך אומרים והאם יש לך או אין לך אובססיה כלפי חברך, מה שחשוב באמת שאתה כנראה מוטרד מאוד ממשהו ולא מדובר רק בבעיה שנמצאת שם בחוץ, אלא קשורה גם לעולמך הפנימי. אני חושב שהיה כדאי שתתייעץ עם מישהו מבוגר שיכול לעזור לך. אפשר לנסות לשתף את ההורים, את היועצת בביה"ס, עם פסיכולוג ביה"ס או כל גורם אחר שנראה לך מתאים. אני לא חושב שתצליח כעת לעשות שינוי ללא עזרה חיצונית. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לכולכם על כל התגובות. אני צריכה לחשוב קצת לעצמי מה אני לוקחת מכל זה. אין ספק שזה עזר לי לכתוב כאן. כי מישהו הקשיב ומישהו הגיב. דבר שכל כך היה לי חסר. אולי זה מסייע לי לבחור בהרגשה שאנשים בעולם לא אנטיפטים, ויש הרבה אנשים עם לב טוב, אבל לא תמיד אני יודעת לבקש , ואפילו אם אני מבקשת לא תמיד אני יודעת לומר נכון מה אני רוצה. היה לי קשה עם ההרגשה שתמיד אני צריכה להיות עם היד על הדופק ולהתאמץ כל הזמן לשמור על קשר עם החברים שלי. ולכאורה התקופה הקשה שהיתה לי "הוכיחה" לי שהחברים שלי לא אמיתיים, ושהם מסוגלים להיות חברים שלי רק מרחוק, או רק כשאני חזקה, נחמדה ומרגישה טוב. אולי זה לא נכון, אני מפחדת נורא, אבל אולי באמת אני צריכה לבדוק את זה באופן יותר ממשי. זאת אומרת, לומר את זה. לחשוב טוב מה אני רוצה להגיד, לומר מה ציפיתי, ומה אני רוצה/צריכה ואז לראות איך הם מגיבים. אני מפחדת נורא מהתגובה, אני מפחדת מהשוק של מי שאני אבחר לספר. הדבר שאני הכי צריכה לומר, זה לספר על ההרגשה הזו של הבדידות, כי את זה מעולם לא אמרתי בפירוש. מעולם לא אמרתי שאני מרגישה לבד ושאני מרגישה שאין מי שמוכן להקשיב (וזאת הרי בדיוק הבעיה בגללה אני לא יכולה לומר זאת). בכל מקרה, דרך הבדיקה היחידה היא פשוט לומר את זה, ולבקש שיהיו כנים איתי עד הסוף אם הם מוכנים לקבל אותי גם ככה או לא. אני לא יודעת אם זה יעבוד, אבל זה שווה ניסיון, אני חושבת. זה קשה מאוד, כי זו חשיפה, זה להעמיד את עצמי במעמד הכי חלש שאפשר, בלי לדעת מה תהיה התגובה. אני הכי מפחדת שהתגובה לא תהיה ברורה לי, שאני לא אבין מהתגובה אם הם שם בשבילי או לא. אני חושבת שלהיות שם בשבילי זה דורש המון ממי שמוכן לעשות את זה. כי אני צריכה המון תשומת לב כרגע. ויש המון דברים שאני צריכה לדבר עליהם, ולפרוק אותם. זו עוד סיבה שאני מפחדת, כי להיות שם בשבילי זה לא משהו באויר, זה משהו מעשי, ממשי, זה דורש זמן. סבלנות. הקשבה. בכל מקרה, אני צריכה עוד קצת זמן לחשוב, לעכל דברים. תודה על ההקשבה ועל נקודות המבט השונות שעלו כאן, זה עזר.

תחזיקי מעמד והכי חשוב תשתדלי להיות חזקה ולא לתת לאף אחד לשבור אותך. ואל תפחדי לפתוח את הלב שלך ולשתף אחרים ותזכרי שאף פעם לא מאוחר למצוא גם חברים אחרים. הכי חשוב שתתעודדי תראי כמה אנשים שאת לא מכירה ניסו לחזק אותך כאן. בהצלחה. אם את מרגישה שאת רוצה לשנות דברים וקשה לך אז אל תפחדי לפנות לעזרה מקצועית עדיף עכשיו מאשר בכלל לא.

תמיד טוב לקחת זמן למחשבה, בעיקר אחרי שמקבלים רעיונות חדשים ונקודות מבט חדשות. צריך אומץ בשביל לפנות לכל אחד מהחברים באופן אישי; זו לא חוויה נעימה, אבל בסופו של דבר את יודעת, שאת נשארת עם אותם אנשים שבאמת אכפת להם, ושמוכנים להקשיב אם רק תאותתי שאת זקוקה לאוזן קשבת. ייתכן ותיתקלי בתגובות של התרחקות - זה לא נחמד בכלל, אבל רק ככה תוכלי למצוא את החברים האמיתיים. הרבה אנשים משתדלים להתרחק מהבדידות וממה שמתלווה אליה, אבל רוב האנשים חוו לפחות פעם אחת בחייהם תחושה של בדידות. אולי, תוך כדי שיחה עם החברים, תמצאי "שותף/ פה" לתחושת הבדידות.

בהצלחה. זו התמודדות לא פשוטה, חשוב שתחשבי ותעבדי את הדברים אבל כדאי גם לחשוב איך גם מפעילים את השינוי כלפי חוץ. בגלל החשש שאת מסתובבת איתו המחשבות יכולות להיות גם דרך של בריחה מלקיחת החלטות ושינויים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אולי תוכל ללהסביר יותר למה אתה מתכוון? תודה

שלום השאלה שלי היא מהם הנזקים שיכולים להגרם לגוף כתוצאה מבולימיה שנמשכת מספר שנים ? והאם זה יכול לגרות למוות או לנזק בלתי הפיך לגוף?

היי ליהי, כן בולימיה עושה נזקים בלתי הפיכים: שיניים מערכת עיכול, תחורים, וכן היא יכולה לגרום למוות כתוצאה מהתקף לב (תוצאה של הפרת איזון מלחים)במיקרים קשים. יש ספר שמתאר תופעות נוראיות. דרך אגב שימוש מאסיבי בכדורים משלשלים גורם לבליטה של הכרס

ליהי שלום זה יכול לגרום לנזק בלתי הפיך לגוף לטווח הארוך. הכל תלוי כמובן בעוצמת הסימפטומים. אני מציע לפנות לטיפול ולא לבדוק האם זה קורה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן יש לי בת דודה בת 18 עם בעיות אכילה - שהם ללא כל ספק אנורקסיה , היא כבר יותר משנה לא מקבלת מחזור, ועכשיו נודע לי שבמקום להקיא היא לוקחת תה משלשל שבנוסף גם פוגע בכליות. היא כמובן לא מודה שהיא לא אוכלת לא מוכנה לשמוע על טיפול פסיכולוגי ההורים שלה כבר הרימו ידיים, והיא ממשיכה לפגוע בעצמה ברור לי שהיא פוחדת מטיפול, ושאי אפשר לכפות עליה בכח, אבל אני גם לא יכולה להיות פסיבית מול זה ולראות אותה גורמת לעצמה נזק בלתי הפיך. מה לעשות, איך כדאי לנסות לשכנע אותה תודה גלית

את חייבת לקחת אותה לטיפול לפני שיהיה מאוחר מידי. לידיעתך- אנשים גם מתים מאנורקסיה.

לגלית ושגית, אי אפשר לכפות על אדם טיפול (למיטב ידיעתי רק בית המשפט יכול לעשות את זה וגם אז רק אם מוכיחים שהאדם מזיק לעצמו או לסביבתו(. כדאי לנסות לשכנע אותה בכל זאת. עדי

יש ספר שניקרא "נשים אוכלות את עצמן" זה ספר על אנורקסיה בולמיה ואכילה כפייתית. הספר של הוצאת מודן. כתבו אותו פסיכולוגים שמתארים מקרים של מטופלים ומסבירים את אפשר לטפל בתופעה. אני הייתי ממליצה לך לקנות לה אותו ספר מעולה. דבר מאוד חשוב שאת צריכה להגיד לה שזה בתווך הארוך יכול לפגוע בפוריות שלה והיא יכולה לאבד עם השנים את הסיכוי לפוריות ולהביא ילדים לעולם.

גלית שלום הבעיה שאת מעלה כאובה מאוד. לעיתים במצבים כאלה האנורקטית מאבדת את בוחן המציאות ולא יכולה לפנות לטיפול בעצמה. אני מציע להפנות את הוריך לייעוץ אצל גורם מומחה כדי שינחה אותם כיצד לנהוג, גם היא לא תצטרף כלל למפגשים. אפשר לנסות ליצור קשר עם אחת המחלקות לטיפול בהפרעות אכילה בבתי החולים, למשל, המחלקה בתל השומר. במצבים מסוימים יש לכפות את הטיפול כיוון שהמחלה עלולה לסכן את חייה של בת דודתך או את בריאותה לטווח הארוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אם לתאומים בני 4.5 שנים אחד מהם מאד מאד מפחד גם בהיותו בבית בשעה שאנו נוכחים בבית כל הזמן הוא קורא לנו ומוודא שאכן אנחנו נמצאים. בעת הליכתו למיטה הוא קורא לנו כל 3 דקות ושואל איפה אנחנו. כאשר הוא מתעורר מהשינה אם זה בלילה או בוקר או בצהריים או ישר צועק אמא בבכי. הבן השני (אחיו התאום) מגיב בצורה שונה לחלוטין. איך עלינו להגיב איתו והאם עלינו ללכת לטיפול בענין.

רונית יקרה פחדים אצל ילדים הינם תופעות נורמליות לחלוטין, לעתים חלק מתהליך ההתפתחותי. אל לך להשוות בין שני הילדים כמובן, כל אחד ונפשי ודרכו להתפתח. אצל בני הפחדים .חרדות היו מעט מגבילים. טופל על ידי פסיכולוגית התהנגותית בהצלחה רבה. אם את מחליטה לקחת את הילד לטיפול אז רק למטפל מוסמך עם נסיון.

רונית, כדאי גם לשאול את הגננת, מה היא אומרת. עדי

רונית שלום מה שאת מתארת הוא קצה הקרחון, מה שרואים בחוץ. מטבע הדברים זה ביטוי למשהו שקורה לילד מבפנים, וזה משהו שאני מתקשה לדעת ללא היכרות. את צריכה לנתח את המצב, לעקוב מתי מתעורר הפחד, האם הוא קורה בשעות מסויימות ואחרי אירועים מסוימים, האם כאשר היה יותר לבד או לא ראה אתכם וכו'. אם תצליחי להבין את הדפוס אולי יהיה אפשר להרגיע אותו דרך זה. קחי בחשבון שלפחד דרכים משלו לחלחל. לא תמיד המקום שבו הוא יוצא זה בדיוק המקום שגם מטריד את הילד. בחושך בלילה יותר קל לפחד, אבל לפעמים זה ביטוי למשהו שקרה בזמן אחר ביום. במידה ואינך מצליחה לאתר את הבעיה ואת רואה שמדובר במשהו מטריד, אולי כדאי שתפני לכמה פגישות ייעוץ עם פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לשאול איפה ניתן למצוא מידע על השפעה פסיכולוגית של אימפוטנציה על גבר ערבי? תודה רבה

אורלי שלום אינני מכיר את הנושא. נסי אולי לעשות חיפוש באינטרנט. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני חושבת שיש לי בעית דימוי עצמי כלשהיא זה החל כשהייתי בת 14 ,ואני לא יודעת אם זו התפתחות האישיות והעולם הפנימי שלי או , שמאורעות מסוימים גרמו להתפתחות משהו חריג. יתכן שהמודעות העצמית שלי מאוד גבוה וולכן אני נוטה לראות את ההתפתחות העצמית מהצד ולא עוברת את ההתפתחות ישר מהעיניים שלה. אני מוצאת את עצמי רק רוצה לשנות את האישיות שלי , מדחיקה כל דבר שמזכיר לי את העבר ואיך שהייתי שהייתי קטנה. מרגישה שיש בי המון , ושההתנהגות שלי הנראת מבחוץ היא חלק קטן מזה ,חלק קטן שאני מנסה לשנות ללא הרף , אני רק מראה את הצד הזה לאנשים הסובבים אותי ולא משתפת אף אחד במה שקורה לי מבפנים,אולי כי אני פוחדת שיחשבו שיש לי פיצול אישיות ושאני לא אותו בן אדם שאני מראה. תמיד הרגשתי שאני יכולה לראות דברים מהרבה פרספקטיבות שונות ,לא רק דרך העיניים שלי. אני לא יודעת , האם זה משהו חריג שבהכרח דורש טיפול? האם זו חרדה עצמית? אני יודעת שאני מסוגלת להרגיש שלמה עם עצמי ,אך זה רק כך כשזה נוגע לעולמי הפנימי.

א. שלום את מתארת תופעה אבל לא כותבת האם את מוטרדת באמת ממשהו. אין תשובה אובייקטיבית האם מה שאת מתארת דורש טיפול או לא. במידה ואת חיה בשלום עם עצמך ועם נטיותיך להתבונן כך על החיים, אין כל צורך בטיפול. במידה ואת סובלת, יש לך כישורים מצויינים לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהנות ממנו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום להזכירך, לפני כשבועיים עברתי לידה מוקדמת בשבוע 20 להריוני עקב מצב של חרדה קשה וחשש לנזק נפשי. אמנם םבהריון הייתי נתונה במצב של חרדה מתמשכת אך מאז ההפלה המצב שלי החמיר מאוד. מעבר לתחושות הצער והחרטה העמוקים, אני חווה התקפי חרדה לא נעימים שלא היו מוכרים לי בזמן ההריון. אני מטופלת בנוגדי דיכאון + וואבן להרגעה אך תופעות הלוואי לא ניסבלות כך שאינני חשה הקלה. אני חשה כבר חוסר אונים עקב סבל מתמשך של הגוף והנפש. היום אני מבינה שזאת היתה כנראה טעות להפסיק את ההריון עקב החרדות ומסקנה זאת לא נותנת לי מנוח והכאב מתעצם. מה עלי לעשות ?????????????

גילי שלום כפי שציינתי גם בעבר, את צריכה להיות בטיפול פסיכולוגי ותרופתי עד לשיפור משמעותי במצבך. אין מקום לשקול הריון נוסף עד שאכן יהיה ברור שמצבך התייצב ואת מוכנה נפשית להריון ולגידול הילד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 40, אימי נפטרה לפני 6 שנים ומאז אני שומרת על קשר עם בעלה (אבי נפטר כשהייתי ילדה). לאחרונה נפטרה ביתו ואני תמכתי בו ועודדתי אותו משך כל תקופת מחלתה וגם לאחר מותה. היו לנו שיחות טלפוניות וגם ביקרתי אותו והשתדלתי להעניק לו הרגשה טובה, חום ותמיכה. הוא בן 80 ובימים האחרונים נותן לי תחושה שהוא מעוניין בי....מעט רמיזות מיניות קלות, חדירה לתחום הפרט בנושאים אינטימיים וכו'. המצב מאוד לא נעים לי, בלשון המעטה....מעורר בי שאט נפש ודחיה. מצד אחד רוצה להיות איתו בקשר, כי הוא זקוק לי, ומצד שני לא יודעת איך לומר לו בעדינות שיפסיק....האיש זקן ומוגבל בתנועותיו ויש בי חמלה כלפיו. מה דעתכם? איך אפשר לסדר את הענין?

חמלה היא גם היכולת לומר לאנשים את האמת. כמובן שזה תלוי באיך שאומרים אותה. בפעם הבאה שהוא רומז לך משהו שלא נעים לך, תגידי לו ישירות שזה מפריע לך, ושאת מבקשת שלא יחזור על זה.

שלום אכן המצב עדין, אני מקבל את ההמלצה שקיבלת בהודעה הקודמת לומר לו בצורה ישירה שהרמיזה שלו מרגיזה אותך ולא נעימה לך. זה יהיה רגע אחד לא נעים אבל אולי יפתור את העניין אחת ולתמיד. האלטרנטיבה היא להמשיך ולהרגיש לא טוב הרבה יותר זמן בגלל אי הנעימות במצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר קפלן: אחותי יצאה עד אתמול עם בן זוגה במשך 7 חודשים, לבן זוגה יש נטייה לחוסר ביטחון ולרגשי נחיתות רבים. אחותי אוהבת אותו והייתה מוכנה להתפשר גם על מראהו וגם על חוסר הביטחון שלו, בכל אופן שניהם הגיעו למצב של מריבה על תשלום דירה ותשלום החתונה, רצוי לציין שהוריו של בן זוגה תמכו ברעיון החתונה ולא היה להם כלל אכפת מהכסף, אך בגלל שהיותו כל הזמן בן אדם שלילי וחסר ביטחון, הוא חושב שאחותי מנצלת אותו כספית, ולכם הם רבו ואבי החליט והשפיע על אחותי לבטל את החתונה בטענה שהוא בן אדם שלילי שאלתי היא האם זהו צעד נכון לפי דעתך?

שון שלום הורים דואגים לילדיהם ואני מאמין שאביך סבור שהוא עושה זאת למענה. לעיתים זהו שירות דב מאחר ואחותך נכנסת לקונפליקט נאמנות שאיננה יכולה באמת לצאת ממנו. כמובן שלעיתים נחוצה עזרתו של אדם קרוב שרואה את התמונה במלואה, אך ברוב המקרים הדומים למה שאתה מתאר לא יוצא מדיון הזה שום דבר חיובי. אם לפחות כל הצדדים מודעים לכך זה עשוי לעזור במשהו, למרות שלפעמים אי אפשר לברוח מהמערבולת שזה יוצר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אם אחותך באמת אוהבת אותו- אז עדיף לא לבטל את החתונה ! אבל.. אם באמת הוא מתווכח על כל דבר ורב על כל דבר- עדיף לבטל !!