פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום לך אני בת 50 נשואה באושר פלום 3 ילדים בוגרים עובדת בעלי עובד אין לנו תלונות גילי הילדים שלי בת 27 אקדמאית עובדת ושני בנים אחד עובד וששני חייל כולם גרים בביתי מבחינה ככלכלית קשה להם לשכור דירה הבעיה שאני לא מרגישה טוב או לחוצה שביתי לא מוצאת חבר ראוי או שמתאים לה ניסתה כל מינמ דרכים אבל לא מצאה מישהו מתאים השאלה שלי איך לחיות או להתנהג עם המצב אני רוצה להרגיש בנוח אפילן שביתי עדיין רווקה אבל טוב לה רק היא מבינה שאני לא מרגישה בנוח עם המצב איך מתמודדים או איזה כלים יש להתמודד עם זה מה עושים (אני ובעלי מבלים) רב תודות

אסתר היקרה! אני יכולה להבין את דאגתך לביתך, אבל עלייך לזכור כי מדובר בבחורה בוגרת , והאחריות למציאת בן זוג היא שלה ושלה בלבד. לא הייתי מציעה לך להטריד את עצמך בשאלה זו ובוודאי שלא להפעיל לחצים על ביתך. ראשית, בתקופתינו -להיות בגיל 27 ללא בן זוג קבוע איננו דבר כה חריג. שנית, את בעצמך מעידה כי הדבר איננו מטריד את ביתך כרגע, ואני מניחה כי מה שבאמת חשוב לך הוא אושרה של הבת. הפעלת לחצים בוודאי שלא תתרום לאושרה... הדבר היחידי שאת יכולה לעשות הוא להעביר לביתך את המסר כי את תומכת בה, ובמידה ותרצה - תוכל לשתף אותך בהתלבטויות וקשיים, באם ישנם כאלה. כל טוב.

שלום זה מסוג הדברים שככל שיש יותר לחץ כך זה פחות עובד, גם לגביך וגם לגבי בתך. אין טעם לדון איתה בנושא, אלא אם היא מרגישה או מדברת על כך שיש לה קושי ביצירת קשר בינאישי ואז אולי היא תוכל להיעזר בטיפול פסיכולוגי. בסך הכל היא בת 27 וכיום זה גיל בהחלט צעיר ועוד זמן רב לפניה למצוא את בן זוגה המתאים. חשיבה אופטימית וחוסר לחץ עשויים רק להקל על הדרך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, רציתי לקבל מידע לגבי טיפול בכדורי cipralex. מה התופעות/הגבלות בתקופת השימוש? (נהיגה, שתיה וכו') האם השימוש ממכר? האם שימוש בכדורים כאלו יכול להזיק - באם מתגלה במידע במקום העבודה/צבא/משרד הרישוי? האם ניתן לקבל מרשם מרופא קופ"ח או רק מפסיכיאטר? תודה, בני.

בני שלום פורום זה עוסק בטיפול פסיכולוגי בלבד. אני מציע שתפנה לאחד הפורומים הרפואיים כדי לברר על טיפול תרופתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן זהו , השארתי מאחור הכל בעטיו(עזבתי את מקום לימודי ,אני כותב זאת עם כל הקושי והמועקה שפוקדת אותי, ) אני לא יכול לשאת את החרפה של ההתלחשיות רכיליות, הציחקוקים (ההנאה והסיפוק מכך) ועוד... הלא עוול על כפי (אני לא רגיל לזה כאדם שאין בו רבב,מוסרי,פילנתרופי ,שתרם למדינה ,תמיד הלך ואלך! בדרך הישר משום שאני חושב שזו הדרך הנכונה להשיג דברים ולא אחרת,ומפני שהמצפון שלי נקי ללא חטא ומתום. אילו רק יכלתי לזכות בחוסן הנפשי לספוג תלאות ולהיות שלם עם עצמי. די זועק חמס,לא מוכן נס ,נכנע ,מקפל ומדיר רגלי מהמקום (מקבל עיצת בר-אורין ומוסמך )נו שויין,לא נורא אמצא אלטרנטיבה חלופית יש בי האמביציה מוטיבציה וגם אמממעט אינטליגנציה (סלח לי עם המילה האחרונה ברם מורי ורבי תמים דעים איתי וחושב כמוני שאני זקוק למעט עידוד עצמי וגלורפיקציה להעלות את המורל שאבד לי בחודשים האחרונים :). לצורך העניין הבט נא לשעות הבלתי פדנטיות ואנושיות שכתבתי את הודעותי,לא בדיוק אדם נורמטיבי? יותר של אחוז תזזית.אגלה לך שלאחרונה גם חליתי בסינוסיטיס(דלקת במערות האף) זה חפף סימולטנית עם הפנייה הראשונה שלי כאן ,והסתיים אתמול שהעלתי ארוכה=הבראתי והמשיך עם פסיקתי בעזיבת המיכללה וההמשך ידוע למפרע עבורי מבליג,משנס מותניים , פותח דף חדש,ממשיך הלאה..בצפייה לתכלית טובה .... תודה רבה ! בהכוונה ובלשתף אחרים (שגם הם ראויים לתודה) במיצרי זיו.

זיו שלום אני מקווה שהדברים יטיבו עימך בדרך שתבחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

זיו, קראתי את מכתביך הרבים והתרשמתי מיכולת הכתיבה הגבוהה שלך. הבנתי את תחושות הכעס שעלו בך בשל התגובות של שאר החברים בפורום על כתיבתך וכפי שרמזת, העדר הפרגון על כך. חשבתי עם זאת, שהייתי ממליצה לך לפנות ליעוץ בשל החוויה הקשה שנראה שעברת. נשמע כי התחושות הקשות שמלוות אותך בתקופה האחרונה ושהביאו אותך לצעד דרסטי וכואב כעזיבת המכללה, ראוי שיעובדו במקום מקצועי. אני ממליצה לך לפנות ליעוץ, אפילו זמני, כדי שיהיה לך את מי לשתף ועם מי להסתייע עם הכאב והעומס הרגשי שנראה שאתה חווה בימים אלו. מקוה שתקבל את הצעתי בהבנה ותמצא את המקום הטיפולי בו יהיה לך טוב. בהצלחה בהמשך הדרך. תוהה

שלום תודה ד''ר, תודה לך בוהה\תוהה ,משאיר פתוח האפשרות לגשת ליעוץ,חושב שמה שנכון לעשות כעת זה לנוח ,לישון ולאכול באופן מסודר ,דברים אלמנטרים להתקיימות (דברים שנבצרו ממני בעקבות גהות הצפות ,קפריזית גחמנית שאפפו אותי)ושלם לעת עתה עם החחלטה שנקטתי משתוקק להתפתחיות טובות, נאותות והולמות עבורי(צדיק וטוב לו)וכאחד שמעט מכיר אותו ורוצה להאמין שבאיזשהו שלב הוא יבין שפגע בנפש בריאה יתעשת ויתפקח. חלילה אתבדה והדברים לא בדיוק ירקדו לפי חללי ,כפי שאמרתי בראשית דברי אשתמש ב"עיצת אחיטופל"(:c)) שלכם.... בעלמא סתם ! תודה ,הקשר הזה מועיל ונחוץ לי כ''כ (חלק מתרפיה) . זיוי.

בוקר טוב. לפני מספר שנים ניסיתי ליזום קשר חברי עם אישה נשואה, היא דחתה אותי בתרוצים ומעולם לא באה אלי, רק כשאנו נפגשות ברחוב אנו מדברות . הזמנתי אותם לבר המצווה של בני ובעלה היה בשליחות ונבצר ממנו לבוא. השבוע, להפתעתי הם באו לביתי והביאו מתנה, ואשתו אמרה: שעכשיו אנו (אני ובעלי)מוזמנים לבוא אליהם. האם לדעתכם זוהי אמירה מתוך נימוס, איך אדע אם כוונותיה הם רציניות או סתם אמרה מתוך נימוס?. אני חשבתי לעצמי שעד שהיא לא מזמינה אותנו - לא אבוא אליה כי חברות זה צריך להיות הדדי. איך אדע אם היא רוצה קשר איתנו ואם כן איפה היתה כל השנים ואם תשובתכם חיובית, אז איפה היתה כל השנים, מה גרם לה לרצות בקשר או שמא זה סתם ביקור בכדי להביא לנו מתנה לבני כי לא היו באירוע, מה דעתכם על הנ"ל?

סמדר שלום! שאלתך מעידה על רגישות ופגיעות רבה, שאם לא כן - לא היית נפגעת כל כך מדחיית הזמנותייך בעבר או חוששת מכנות כוונותיה של המכרה כעת. בכל מקרה, אף אחד לא יוכל לומר לך כיצד לנהוג. הדבר תלוי בך ובהרגשתך. אם הקשר הזה חשוב לך - נצלי את "הדלת" שנפתחה בפנייך כדי לנסות שוב. אם תרגישי כי הקשר הוא חד צדדי או שאינו מסב לך הנאה - תמיד תוכלי להפסיקו. בכל מקרה - שום אסון לא יקרה ! כל טוב!

סמדר שלום קשה לומר מה הביא לשינוי, אבל אולי כעת את יכולה לשתף אותה בהרגשתך ולברר זאת בצורה ישירה. הסבירי בעדינות שכבר זמן רב רצית בקשר איתה וששמחת שהפעם היא הגיעה ושאת מקווה שהקשר ימשך. עד שלא תהיי איתה בקשר של ממש לא תוכלי לדעת האם את צפויה להתאכזב או לא. זה הסיכוי והסיכון שבכל קשר בינאישי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב. היות ונבצר מהם להשתתף בשמחת הבר מצווה של בני הם הואילו בטובם ובאו לביתנו והביאו את מתנתם, לפני שהאשה יצאה מפתח בייתי - היא אמרה שעתה אנו מוזמנים לבוא אליהם. שאלתי הספציפית היא: (נכון שאף אחד מאיתנו לא נביא: "אין נביא בעירו" ) האם נראה לך שאמרה זאת סתם מתוך נימוס בגלל שהם באו אלינו אז אנו כביכול מוזמנים אליהם? או שמאחורי משפט זה מסתתרת כוונה אמיתית להתחלה של קשר. כי לי אישית מאד כיף לי לדבר אם אשה זאת ואני מרגישה שיש בינינו שפה משותפת. החלטתי "לבחון" אותה באם רצונה בקשר - שלחכות באם היא תזמין אותנו טלפונית אז נבוא אליה וכמובן יהיה לי הביטחון שרצונה בקשר והיא לא אמרה סתם מתוך נימוס. מה דעתך על הנ"ל. - בתודה מראש.

היי. הכל טוב ויפה. אך לא ענית על שאלתי הספציפית: אם נראה לך שהיא אמרה לי ולבעלי: "עכשיו אתם מוזמנים לבוא אלינו" - האם נראה לך שהתכוונה לכך, האם מעוניינת בהתחלה של קשר עימנו או שמא אמרה לנו מתוך נימוס בלבד. מה הרגשת בטן שלך אומרת? מדוע אנו כה מהססת? כיוון שבעבר מזה שנים כף רגלה לא דרכה אצלי בדירה , אך אולי סתם הרגישו מחויבות לתת את מתנת הבר המצווה ואחר "ישכחו" ממני ומבעלי? - מה נראה לך?. על כל פנים המבחן שאני מציבה כלפיה הוא: לא לבוא אליה מיוזמתי, רק אם היא תרים אלי טלפון ותזמינני, אז אבין שהיא מעוניינת בקשר. האם אני לא מגזימה בדעתי, האם אני צודקת, מה דעתך על הנ"ל? - תודה - סמדר.

ד"ר קפלן שלום, אני בת 28 ללא שום מערכת יחסים זוגית משמעותית בעברי. הכרתי כמה גברים שלא היו רציניים. הייתי משקיעה את כל כולי בשביל כלום, הם לא ממש רצו אותי, בנוסף קושי להודות בכך שקשר מסתיים, צורך אובססיבי ממש לנסות שוב ליצור קשר ו.. אולי.. לפני כמה חודשים הכרתי גבר מקסים, כיף לי אתו, הוא רציני לגבי מתייחס אלי מדהים, אני חשה הכי אמיתית איתו, בלי משחקים, בלי הצגות שאני משהו אחר וכו' ואני מרגישה רתיעה. אני לא מרגישה דבר אליו. אכפת לי ממנו, את זה אני יודעת בוודאות אבל קשה לי לומר אם יש עוד תחושות. חשוב לי לציין כי יש בעברי מגע מיני עם בן משפחה שנהג לגעת בי כשהייתי ילדה וכל ההתפתחות המינית שלי הגיעה מאוד מאוחר, אני חושבת שהיום אני כמו בת 20 בענייני מין. בכל מקרה, אני קוראת עכשיו את מה שרשמתי ואני מבינה עד כמה זה מבולבל, כי אני אכן מאוד מבולבלת. אני לא נהנית ממין, אני כן נהנית לעיתים ממגע. חברה אומרת לי שאני כנראה מחפשת את הגברים המגעילים שלא רוצים אותי וכו'. מה דעתך? ליה.

ליה שלום נשמע שעומדת בפניך הזדמנות משמעותית לקשר רציני וכדאי להשקיע בעניין מחשבה ומאמץ. בעברך חווית טראומות לא פשוטות, החל בטראומה המינית בגילך הצעיר, אבל בהרבה טראומות מתמשכות בקשרים הבינאישיים עם גברים שכנראה קשורים בצורה כזו או אחרת לטראומה הראשונית. זה טבעי שתרגישי כעת בלבול ואף אטימות. זו התגובה האוטומטית של נפגעי טראומה. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי הן כדי לעבד את אירועי העבר וכדי לשפר את איכות החיים והקשר הנוכחי שלך כעת. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, האם מוכרת לך תופעה של רצון לפגיעה בעצמי? לא פגיעה פיזית כמו לחתוך את עצמי וכו' אלא מניעת טיפול רפואי במקרה הצורך, רצון לברר מהי הבעיה, אף להלחץ ממנה, להמשיך וללכת לרופאים אך לא לקחת את הטיפול כדי שזה לא יעבור ואף יחמיר, מעין רצון שמשהו יקרה לי. אני מסוגלת גם להגעל ולאכול משהו מקולקל בתקווה שאולי יזיק לי. מה דעתך? אם יש שאלות שתרצה לשאול- אשמח. תודה בנתיים, הילה.

הילה שלום רצון לפגיעה עצמית מעיד בוודאי על משהו לא טוב שקורה לך. אני מתאר לעצמי שאת יכולה לומר על כך יותר, אולי יש לך מחשבות מדוע זה קורה ומה בעצם את רוצה להשיג דרך הפגיעה העצמית. בכל מקרה, זה בוודאי מעיד על מצוקה פנימית כלשהי ואולי כדאי לך לטפל בעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! רציתי לדעת משהו...לפני כשנה עשיתי קעקוע ובאותו יום שעשיתי אותו שכבתי במיטה והיו לי מחשבות שעשיתי משהו שאני לא יכול לשנות ושאכלתי אותה לכל החיים והתחילו ליהיות לי גלי חום בכל הגוף ופחדתי נורא ומאז מצבי הנפשי התדרדר למצב דיכאוני האם יש סבירות שהמקרה הזה גרם להתדרדרות...?

שלום אינני איש מקצוע אך לפי דעתי המקרה של הקעקוע חשף בעייה שונה. הקעקוע לפי דעתי היה רק הטריגר. אולי בזכות הקעקוע תזכה ליעוץ שיעזור לך בעתיד.

צא מזה כל העולם מקוקע תהנה מדבר שרצית כל כך לעשות בי

אילן שלום הקעקוע אינו עומד בפני עצמו. סביר להניח שאם לאחריו פיתחת דיכאון משהו בך התחבר לקעקוע ולחרדה שהוא יצר בך והחמיר את המצב. בכל מקרה, כדאי שתטפל בבעיה ובין היתר תנסה להבין מה הפחיד אותך כל כך במה שקרה, האם זה ההרגשה שעשית משהו שאינו בר שינוי, אולי זה התקשר לדברים נוספים שמטרידים אותך וכו'. אני לא חושב שיש טעם להיכנס למחשבות וחרטות מדוע עשית את הקעקוע. יותר חשוב להתארגן מחדש ולהמשיך הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אימי סובלת מהפרעת אישיות אנטי חברתית: תוקפנית, עריצה, שתלטנית, חסרת מצפון ובעלת לשון חלקלקה.את כל העולם היא מכופפת למטרותיה. כיום אני בת 50 + ולי 3 בנים. בשנים האחרונות לקחתי ציפרמיל וכך יכולתי לגלות יותר סבלנות כלפיה, לאחרונה הורדתי את המינון לחצי כדור ביום והפתיל שלי התקצר בכל מה שקשור בה. כשאני מתרחקת מעריצותה היא מתלוננת באוזני נכדיה, בני, ואילו הם טוענים שעלי להיות איתה בקשר כי היא מסכנה לבד, שלושת בעליה נפטרו מהתקפי לב. ילדי, בני19 -24, לא מודעים לאישיותה, אני גם לא מספרת להם שהיא מאשימה אותם בגניבה או בכל מיני עלילות שוא אחרות שאין להם שחר, אני בדרך כלל מגינה עליהם מפניה. בנוכחותם היא מאוד נחמדה ונותנת להם דמי כיס יפים. האם לספר להם על בעיתה? אם לא אני מצטיירת בעיניהם כבת סוררת ומורה.

דליה שלום נשמע שיש לך מרירות רבה כלפי אמך. ילדיך כנראה מסתדרים איתה בכל זאת והיא נוהגת בהם יפה כפי שאת כותבת. אני סבור שגם אם תספרי להם דברים שליליים על אימך הדבר רק יחמיר מבחינתך. בהחלט יתכן שהם יראו בזה נסיון שלך לסכסך ואולי לא יקבלו את מה שאת אומרת. אני מציע לך להשאיר את ילדיך מחוץ לעניינים. תני להם להתמודד עם המציאות כפי שהם מבינים אותה ומבחינתך אולי נסי לשמור מרחק מסוים כדי לא להיות כל כך מעורבת רגשית ביחסים המורכבים שבינכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, היכול להיות שקיים רישום על רקע נפשי מבלי שהאדם עצמו ידע זאת? האם יתכן שיקבע לאדם שהוא חולה נפש או פסכופט וימונה לו אפוטרופוס? כאשר יזויפו חתימותיו? אם אכן כן , כיצד ניתן לברר זאת?

תום שלום אתה שואל שאלות תיאורטיות שקשה לענות עליהם. במידה והתרחש דבר מה לא חוקי אני מציע שתפנה לייעוץ משפטי כדי לברר את זכויותיך. יש באתר זה פורום שעוסק ברפואה ומשפט ואולי תוכל לברר שם. בברכה ד"ר אורן קפלן

ADD = הפרעות קשב וריכוז - אצל מבוגרים בת 45, נשואה + 1 בעלת תואר שני . הייתי בטיפול פסיכולוגי\טרפויטי במשך יותר מ - 20 שנה (!) והסימפטומים המאפינים ADD לא ניקלטו אצל טובי הפסיכולוגים אצלם טופלתי. אלו המאפינים הניראים לי כדומיננטיים: חוסר יכולת לקרא עד גיל מבוגר (10 בערך), תלמידה עם הישגים בינוניים מחד ויכולת בטוי גבוהה מאידך, לא קראתי ספרים (עד היום) בגלל "מחשבה שבורחת במהלך הקריאה", בבתי קולנוע ישנתי את שנתי העמוקה ביותר ברב הסרטים (היו מספר "תבניות עלילה" שלא שלא הצלחתי להבין ושבילבלו אותי תמיד: מעל 2-3 דמויות לא הצלחתי להבין את העלילה כולה ו"נאבדתי" בהבנה.. תיסכול עד כדי דיכדוך ודיכאון - חוסר חיות וויטליות, סף רגישות ופגיעות נמוך\יתר , נטייה לכעס והתפרצויות , הפרעות בשינה. קשיים בתיקשורת בינאישית וזוגית. נישאתי בגיל 37. חרדות. אני מבקשת להסביר את שוודאי הוסבר פה לא אחת UUSTH במקומות אחרים : לא כל מי שמרגיש שעונה לאחד או יותר מהאיזכורים הנ"ל - הוא ADD .האיפיון נעשה ע"י רופא המשתמש במספר דיסציפלינות כמו גם במבחן TOVA (מול מחשב).יש היום מספר מכונים שעושים זאת ואף מתמחים באיבחון התופעה אצל מבוגרים - קופ"ח מחזירות את התשלום (כ - 1,800 ש"ח), כדאי רק להתעדכן בהליך המינהלי בכל קופה. בעיית (!!!) המבוגרים הסובלים מ - ADD - ושאינם היפראקטיווים - היו ואולי ישנם שקשה לזהות ולאבחן את הבעיה ופסיכולוגים לא היו מוכוונים לעובדת השכיחות הגובהה של התופעה בקרב ילדים בכלל ומבוגרים בכלל . כ - 5% עד 7% מכלל הילדים סובלים מבעיה זו וחלקם ממשיך להתבגר ואף להגיע לזיקנה כשכל חייהם עברו עליהם בתיסכול נוראי. אני מבקשת לשתף אותכם בשתי עובדות חשובות: 1. לכל מי נימצא כסובל מ - ADD ושמתחיל טיפול בנושא (בד"כ ראתלין) מומלץ לקבל ליווי פסיכולוגי: יש תחושת אופוריה בשלב ראשון ואח"כ יש צורך אמיתי לעבד את אובדן השנים הרבות. במקרה שלי - ונכון לעכשיו - אני מרגישה מספיק מיומנת בנושא הפסיכולוגי עקב השנים הרבות בהן הייתי בטיפול. 2.מיד לאחר שהתחלתי את הטיפול ובאופן מקרי - הזדמן לי לקרא כתבה באחד ממקומוני סוף השבוע על אשה מבוגרת שהתגלתה כ - ADD : היא תיארה את מצבה "לפני" ואחרי" כמו ההרגשה שאופטיקאי מתאים לך עדשות מתאימות ואז פתאום הכל נעשה יותר ברור. זו התחושה וכדאי לזכור זאת למי שיכול להרגיש כך. לחילופין התוצאה של אי טיפול מתאים היא כמו לנסוע עם "חצי מצמד" - המון מאמץ ותוצאות מוגבלות או להסתובב עם יד וחצי קשורות (אלה אנלוגיות שלי) לסיום, אני מציעה רעיון ובקשה ומפנה אותו ראשון אליך מנהל הפורום - ד"ר קפלן - ולכל מי שעוסק בנושא באופן מקצועי: עברתי הרבה מאוד מסעות ונשאתי הרבה מאוד משאות : אני מוכנה ורוצה לעזור לחקר הרפואי והפסכולוגי בנושא ADD ובפרט אצל מבוגרים: אשמח להיכלל בקבוצת מידגם לצורך מחקר בכדי לחסוך מכל שלא לעבור את הסבל שעברתי . היתרון שאני מציינת לעצמי במאבק בין כמעט יובל הוא שהיום החיים ניראים אפשריים וכדאיים .רכשתי הרבה מאוד כלים חליפיים להתמודדות. בברכה, מיכל נ.ב. - ניתן להשאיר כתובת בפורום ואני אצור קשר.

שלום בני סובל, לדעתי מהתופעה. לאן לפנות? האם את יכולה להשאיר כתובת?

ראי : אניגמה - http://www.anigma.co.il/ ניתן למצוא הרבה חומר כתוב תחת הערך "קשב וריכוז" ו\או ADD ו\או ADHD במנועי חיפוש כדוגמת : http://www.google.com/advanced_search?hl=iw יש ספר שיצא לאור בתירגום לעברית . הכותרת מכילה גם את הקיצור ADHD (את השם המדוייק לא זוכרת). פורומים : http://www.tapuz.co.il/forums/main/forumpage.asp?id=201 http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=694 בהצלחה !!!

מיכל שלום בשנים האחרונות גברה המודעות למקרים של הפרעות קשב אצל מבוגרים שבד"כ נושאים את המשא הזה עוד מילדותם. אינני מכיר קבוצות מחקר בנושא אבל יש באינטרנט מספר פורומים שעוסקים בתמיכה הדדית וייעוץ בנושאים כאלה ואולי שם נסיונך האישי יוכל לתרום לאלו שמתמודדים עם קשיים בנושא זה כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום מיכל! אני שותף לחויות שלך והייתי רוצה לשמוע יותר אני גם סובל מאותה הבעייה והלוואי והיה לי קל יותר לטפל בה ביי

ממה התעודדת ?רמי כתב/ה ?

אני ממש מתביישת לכתוב על זה אבל אני רוצה לדעת למה זה קורה.. מאז גיל קטן כשהייתי הולכת לישון הייתי מוצצת אצבע וגם ממששת את הציפית עכשיו אני כבר בת 20 עם האצבע הפסקתי לפני 5 שנים משהו כזה אבל הקטע עם הציפית עדיין נמשך.. גם כשאני ערה לפעמים אני עושה את זה. האם אני לא נורמלית?

ימית שלום אין כאן שאלה של נורמליות או לא. מציצת אצבע ומישוש הכרית הם התנהגות אופייניות מאוד בגיל הצעיר. לעיתים המנהג נשמר לגיל מבוגר יותר. מדובר על סוג של טקס הרדמה והרגעה אישי. אם את מוטרדת מכך תוכלי לנסות ולמצוא כלים אחרים להרגעות והרדמה. אם בשאר תחומי החיים שלך אינך רואה בעיות אני מציע לא לייחס לענין חשיבות רבה מידי וכמו שמציצת האצבע חלפה לבד כך גם מנהג הציפית יחלוף כאשר תמצאי באופן טבעי דרכי הרדמות אחרים. אם את מרגישה שיש לך מצבים של אי שקט, חרדות וקשיים למצוא רגיעה גם במקומות אחרים בחיים אז אולי כדאי לגשת לייעוץ פסיכולוגי, לא בגלל מישוש הציפית, אלא כדי למצוא מנוחה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי ימית, אני בעצמי ישנה עם חולצה שאני נהנית למשש אותה. זו הדרך שלי להרדם ולהרגע וכיף לי לעשות את זה. לי זה לא מפריע ואין ליש וםש בעיה עם זה.

אני בן 36 לפני כשנה נפגעתי בתאונת עבודה בגבי ובצווארי ואף איבדתי את ההכרה לכמה דקות לאחר טיפול בבי"ח רגיל אושפזתי בבי"ח שיקומי. לפני יומיים הלכתי לאיבחון לנוירופסיכולוג קליני ולא הבנתי דבר ממה שנכתב באיבחון רציתי לבקש את עזרתך בהבנת האיבחון עד כמה שניתן בשפה פשוטה. ובאיבחון נכתב : כי נתגלתה תמונה מסובכת ובה :על רקע של תפקודיות פסיכולוגית פרה מורבידית ברמה המכונה גבולית כולל מצב אפשרי של לקות למידה. תגובתיות פסיכולוגית ריגשית קשה ולא סתגלנית כל צרכה למצב המוגבלות שלו. מאפיינים אפשריים של התסמונת שלאחר זעזוע מוח מן הסוג שהוא שכיח למדי במקרים של חבלה במנגנון של "צליפת שוט" -כפי שככל הנראה נגרמה גם אצלו. אודה אם תעזור לי להבין את הכתוב. בתודה מראש יותם .

שלום, אנסה לעזור כמה שאפשר. תפקודיות פסיכולוגית פרה מורבידית כוונתה מזג רוח דיכאוני ומריר(אולם שהיא פרה - כלומר -לפני המורבידיות עצמה) . מצב של לקות למידה כוונתו שיתכן והפגיעה גרמה לך לנזק ברמה הקוגניטיבית (מחשבתית) ויתכן ותסבול מלקויות למידה מסויימות. בהמשך נאמר שפשוט קשה לך להתסגל ולהתרגל מבחינה נפשיתלעובדה שכעת יש לך מוגבלויות מסויימות הנובעות מהפגיעה אותה חווית. במנגנון "צליפת שוט" הכוונה לסוג פגיעה שבו הראש עף קדימה ומייד אחורה (ולכן נקרא ככה), מה שגורם לסחרחורות, כאבי ראש וכאבי צוואר. וכנראה זה מה שהנוירופסיכולוג זיהה. מקווה שעזרתי!!! לשאלות נוספות - המומחים! בהצלחה ותרגיש טוב!

יותם שלום חלק מהציטוטים כנראה לא מדויקים לגמרי. בעיקרון התפקוד הפרה מורבידי מתייחס לאופן בו תפקדת לפני התאונה. כתוב שאולי סבלת מלקות למידה כלשהי ולגבי הרמה הגבולית קשה לי לדעת מה הכוונה, יש כמה אפשרויות. בשורה התחתונה מה שכתוב שהפגיעה בתאונה גרמה החמרה משמעותית במצבך, בין אם היה משהו לפני כן או לא. אתה זכאי לפנות לגורם המאבחן ולקבל פידבק מסודר על האבחון. אין סיבה שתנסה לפענח את הדו"ח ללא עזרה מקצועית. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן שלוש וחצי צופה בסרטי ילדים כפיטר פן מלך האריות וכו ומאוד מפריע לי שהוא בדרך כלל מזדהה עם הצד השלילי (קפטן הוק או סקאר וכו). הוא ילד טוב ביום יום ופיקח מאוד . האם זה מצביע על איזה כיוון שלילי בהתפתחות? האם צריך לדבר איתו על זה או להשאיר את זה כך? בתודה מראש רמי

שלום רמי, יש תחום שלם בפסיכולוגיה שעוסק באגדות ילדים ובמצויירים למיניהם, כך שאתה מוזמן לחפש בסיפרייה ולקרוא על זה- זה באמת מרתק. באשר לשאלתך, המטרה הבסיסית של התוכניות הללו - שבהן יש צד טוב וצד רע- היא ללמד את הילדים שבעולמינו יש גם מזה וגם מזה, אולם שהטוב מנצח ומי שנוהג בדרך הישר- מנצח בסוף, גם אם הדרך הייתה קשה. בנוגע ל"הזדהות" עם הצד השלילי בסדרות השונות, אינני חושב שיש מקום לדאגה. בסדרות ובסרטים המצויירים דמות הרשע מוצגת בדרך כלל כחזקה ואסרטיבית יותר, ולילדים קטנים נוח יותר להזדהות עם דמות החזק והדומיננטי ( גם אם לנו ברור שהוא פשוט רע). מה שחשוב זה שהילד רואה שהטוב מנצח בסופו של דבר ושדרכו של הרשע לא משתלמת לו. וחוץ מזה, אתה מוזמן לדבר איתו על זה. דווקא נראה לי שיהיה נחמד לעבד איתו את הדברים. כל טוב!

לא נראה לי שיש כאן סיבה לדאגה. בגיל כה קטן הרי לילד אין את שיקול הדעת שיש למבוגרים. הוא לא מזדהה בהכרח עם הצד הרע והשלילי. אולי אפשר להגדיר את זה כהזדהות עם הצד החזק ו"המנצח". הרי זה רק טבעי שהחזק והמנצח ידבר אל ליבו של ילד יותר מאשר הצד החלש והמנוצח. אפשר להניח בבטחון שכשיגדל יבין מי הוא הצד ה"צודק" והחיובי ויוכל לתעל את הההזדהות שלו לכיוון הנכון ולהבין מי כאן הרשע והרע.

צריך לזכור שהטיפוס של הרשעים בסיפורי הילדים הם בדרך כלל מה שאסור לנו להיות והם מגלמים את כל מה שהוא טאבו לגבינו. ובעצם הם מממשים את הפנטזיות של כל אחד מאיתנו (להיות חזק, כל יכול, שיתנו לי כבוד וישמעו לי, לעשות כל מה שאני רוצה בלי לתת דין וחשבון) ובקיצור טיפוס ה"דווקא" הקלאסי. ככה שבגיל 3.5 מותר (עדיין) להזדהות עם הטיפוסים האלה, מאחר ואין בכך כל רע.

רמי שלום סרטי ילדים נועדים פעמים רבות להביא את הקצה, את השחור והלבן, הטוב והרע. הוא מאפשר לילד להתמודד עם כל מיני שאלות דרך דמויות הסרט. אני מציע מצד אחד לא להיבהל מכך שהוא מזדהה עם הדמויות השליליות, ומצד שני לערוך איתו דיאלוג בנושא. אין צורך לומר שזה לא טוב או למה אתה חושב כך וכך, אלא לנסות ולשוחח איתו עם הדמויות ובמה הוא מזדהה איתן. יתכן שתגלה שהסיבה בגללה הוא מזדהה עם הדמויות הללו היא סוג של התמודדות שלו עם עצמו למשל עם חולשה או חרדה ולא בהכרח כדרך חיים אותה הוא רוצה לאמץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר'. כתבתי פה לפני מספר שבועות על פחד גבהים במיוחד ממעליות שהתחיל להופיע בחיי בשנה האחרונה. אף פעם לא פחדתי ממעליות או מטוסים או משהו כזה אבל משהו בשנה שנתיים האחרונות הפעיל אצלי את זה. אני בן 24 והתופעה התחילה להפריע לי מאוד. היום יש לי פגישה עם פסיכולוגית קלינית, השאלה היא האם אני צריך איזהשהו טיפול מיוחד ואיך אדע אם הפסיכולוגית מתאימה לטיפול בבעיה שלי. ואיך בכלל אפשר לרפא אותי אם בכלל. תודה מראש,

שלום, אכן יש טיפולים לסוגים כאלה של פוביות ספציפיות - טיפולים חשיפתיים בעיקר, כגון הצפה, דסנסיטיזציה ( ביטול רגישות) שיטתית ועוד... השיטות האלה מאפשרות להיפטר מפוביות והוכחו במחקרים וגם "בשטח" כיעילות מאוד בטיפול בפוביות. איך תדע אם המטפלת שלך מתאימה לזה? תשאל אותה. תשאל אם יש לה ניסיון בטיפול בפוביות ספציפיות בכלל ובפובייה שלך בפרט. זו זכותך המלאה לדעת. יש הרבה פסיכולוגים קליניים ופסיכיאטרים שמתמחים בעניינים האלה. בהצלחה!

מקסימוס שלום מאחר ואתה נפגש עם פסיכולוגית אני חושב שהשאלה מעט מוקדמת. אני מציע לשאול אותה את השאלות הללו והיא בוודאי תדע להסביר את שיטתה וכיצד היא עשויה לעזור לך. יש גישות פסיכולוגיות שונות לטיפול בפחד הגבהים, אך יש גם לנסות ולהבין מה השתנה בחייך שגרם לתופעות לקרות. לפעמים הבנה זו עשויה להיות חלק מהפתרון אליו תגיע. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה, רבה אני אשתדל

שוב שלום למה להכנע? אני לא מרים ידיים ! במקרה שאני טלית שכולה תכלת והוא עם הגב לקיר עתיר פשעים(איום על אימו,לקיחת סמים,אלימות פיזית כלפי חברתו וכו'), אפרופו סוגיית הפסיכופט שמוצגת ועל כך נתת את דעתך ,הוא מתאים לה כמו "כפפה ליד". ההתנהגות הבילתי מוסרית והאטית שלו מתפרשת אצלי באופן קטגורי ללא כחל וסרק : אדם שמחפש קורבן תמים,חסר ביטחון ,מוצלח ממנו ,ועל אותו קורבן חלכאי ומסכן ללא רבב, מרעיף הנוול השפל מסכת עלילות שיקריות שאין להין שחר.בכך באותה התאמרות לפי הבנתי הוא יוצא נישכר ,מדושן עונג ,מבסוט ! מפני שאותה דמות עגולה עתירת פשעים קרימינולוגים מטשטשת ונזרקת לקרן זוית וגם אם לא ,אשרינו כך שהיא חברה ל" משפחה הקואופרטיבית " בכך הוא לא מרגיש נבדל ,מנוכר,גלמוד ושונה יותר . וכאחד צדיק סדומי לצורך השוואה אליו,אני גורס שיש מקום נוסף להגן על כבודי ולא להבליג\להתבדל . כלי נוסף שיש באמתחתי לצורך העניין שאני מעוניין לטכס איתך עיצה לגביו הוא על מה דעתך (זה עניין של זמן ,אחר כותלינו) שאסכור והאסס את פיו אחת ולתמיד?! אשפיל אותו לאשפתות בפרהסיה ( מיכללה) ואציג בנוסף עובדות שכולם יראו ויראו ? אודה לך בחוות דעתך . זיו

זיו, אתה מבטא פה כעס רב, שנראה וממשיך להציף אותך כבר כמה ימים ( ראיתי את הודעותיך). לא הייתי ממליץ לך לעשות מעשה קיצוני, שאח"כ תתחרט עליו! כדאי לך לפנות ליעוץ אצל פסיכולוג או פסיכיאטר כדי לאבחן וכדי לסייע לך להתמודד עם החששות והכעסים.

שלום ראשית כל תודה שקראת בנוגע להערה שלך שהתפרשה מהאפשרות (האחרונה) ראשית כל קרא שוב זה בטוח יתבאר אחרת, בכל מקרה יש לי חדשות טובות עבורך אני לא הולך לנקוט בה (אלימות) בכלל נכתב כהומור וצויין שם בנוסף לכך מפורשות קו דמות אופינית לגבי (מוגה לב?), במילים אחרות אם אין עזר מילוני חיוני לצורך העניין : אין בי האומץ לשופף תיקן מקקי על פני הקרקע למרות שאני נועל סנדלים תנכיות(הומור)תמיד עוזר להפיג לחצים וכעסים . ברצינות כעת ,לגבי החששות שנלווים אתה בהחלט צודק (ליתר דיוק כבר מספר חודשים)לשם כך פניתי למר אורן קפלן בר סמכא . ולא צודק בנוסף לקודמת,לכברת דרך הארוכה שעשית באומרך שעלי לפנות לפסיכיאטר ,מוכן לקבל המלצות גם מאחרים ? עשה בדק בית עם עצמך וחזור אלי במילים בין היתר בניסוח וטון הודעתך, עם כבר עסקינן בכעס וחרון חוטם ,מפני שהקודמת לא בדיוק עשתה עימי חסד בהתחשב במצבי העכור והעגום . :c)

שלום, אני גם כן מציע לך לפנות לטיפול מסודר. אתה נשמע בן אדם אינטיליגנט ואין לי ספק שתוכל להפיק רבות מטיפול מסודר של פסיכולוג/פסיכיאטר. זו וודאי לא בושה, וחוץ מזה מה אכפת לך??? העיקר שאתה תרגיש טוב! בהצלחה

זיו, האם תוכל, בבקשה, לכתוב קצת יותר ברור? המשפטים בהודעות שלך מצופפים מאוד, וזה מקשה על הקריאה ובהתאם על מתן תשובה. אין סיבה שתנעל את הנעליים של אותו אדם ותחזיר לו עין תחת עין ושן תחת שן. יש פעמים שעדיף להבליג, אחרת זה כמו מעגל סגור, ואי-אפשר לצאת ממנו. חבל גם שתשפיל אותו בפרהסיה, כי לא היית רוצה שישפילו אותך בפרהסיה, נכון? זו התנהגות ילדותית במקצת, ואם אני לא טועה אתה כבר מזמן לא ילד. אז תנשום עמוק, תחליט שאתה מבחינתך עוזב את העניין ובאמת תמשיך הלאה. העיסוק האובססיבי בכל הסיפור הזה סתם תוקע אותך בנקודה מסויימת - ולא ממש חיובית - ולא מאפשר לך לעסוק בדברים אחרים.

שלום ! מעודד אותי שאנשים כאן נוטלים חלק בבעיתי מנסים לעזור ולסייע בדרכים שונות מחד בונות ומועילות ומאידך מקונדסות במגמה להרע . מה עכשיו? כאלה שמפריע להם סגנון הכתיבה שלי בהתחשב במצבי (שבוע לא לומד בבית מצאתי דרך פרוביזורית להתרחק מהמעליל ) תבינו!(אירה?)את לא קטנונית? חידלי מהקפדות דייקנות יש לכם בעיה אתם לא ממש מתירנים עוסקים בזוטות . ד''ר אורן ממתין לתגובתך שנחוצה לי . אודה לך זיו

זיו שלום קראתי את הודעתך ואת התגובות הרבות להן זכית. כפי שאתה רואה סערת הנפש בה ביטאת את הדברים גוררת גם תגובות מסוגים שונים ממשתתפי הפורום. בחלק מהתגובות תוכל אולי להשתמש, את חלקן מן הסתם תדחה. אני לא חושב שיש לי מה להוסיף בשלב זה. אתה מתאר מצב מורכב של יחסים בינאישיים והפורום הזה שבנוי על העדר הכרות עמוקה אינו מתאים כדי לתת לכך תשובה. במידה ותרצה חוות דעת מקצועית תצטרך אולי לפנות לייעוץ מקצועי אישי ואז תוך היכרות מעמיקה עימך ועם ההתלבטויות שאתה מביא תוכל אולי להגיע למסקנה ברורה יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, בן 24 . בעייתי מאד קשה. לפני כשבוע התחלתי ללמוד הנדסאות ביוטכנולוגיה. על ההחלטה להתחיל ללמוד מקצוע זה קבלתי לפני פחות משנה. אף פעם לא ידעתי מה אני רוצה לעשות בחיי ואפילט לא ראיתי אותי חיי חיים של בן אדם נורמלי. חייתי בהתכחשות מוחלטת לגבי בעיות בריאותיות שהובילו להפוכונדריה OCD מלווים בתחושות פיזיות קשות. כיום תוך כדי טיפול בפבוקסיל והרבה עבודה עצמית אני מרגיש שעליתי על דרך המלך. נרשמתי ללימודים ואף התחלתי ללמוד מקצוע זה. העניין הוא שאני חש באיזשהוא מקום שגם זו טעות גורלית, כי בעצם רוב המקצועות בככל לא מעניינים אותי ואני בכלל לא בטוח שאני ירגיש מסופק בסוג כזה של עבודה. פעם חשבתי על להיות חוקר פרטי ועכשיו אני חושב על עיצוב פנים. מוטיבציה ואינלגנציה יש אך חסר לי הידיעה מה באמת מעניין אותי ולמה אני מתאים. כן גם הלכתי לייעוץ מקצועי שלא ממש עזר לי. מה עושים אם אני מתבאס מחר ללכת ללמוד (ולא ממש בגלל הקושי) במקום להרגיש רעננן ושמח. מבקש עזרה.

אני מתאר לעצמי שאתה ורק אתה יודע באמת מה מתאים לך ומה מענין אותך. ואם בעצם אתה אומר ששום דבר לא מעניין אותך יותר מידי וכל פעם צץ לך רעיון אחר, זה אומר שגםבמקום אחר יכול להיות וימאס לך תוך יומיים. לכן עצתי לך היא כזו, להמשיך ללמוד את מה שהתחלת כדי לראות אם כן נוצר בך עניין בתחום- הרי לא סתם הלכת ללמוד אותו. במקביל הייתי מציע לך ללכת ולבחון שוב מה מעניין אותך, ואם צריך אז שוב להתייעץ עם איש מקצוע. ואם בסופו של דבר תחליט להחליף תחום- אז כלום לא קרה והעיקר שהגעת למה שמעניין אותך. לא צריך להיות פטאלי כל כך בקשר להחלטה הזו. אני מכיר אנשים שהלכו ללמוד מקצועות "כבדים" (הדורשים השקעה של שנים) כגון רפואה/פסיכולוגיה/ עריכת דין בגילאים מאוד "מאוחרים" והם שמחים ומרוצים. בהצלחה!!!

רני שלום השנה האקדמית החלה וגם אם תחליט להחליף מקצוע לימודים סביר להניח שזה לא יקרה בשנה זו. ההחלטה להתחיל לימודים אקדמיים אינה בהכרח גם החלטה לסיימם באותו חוג. עצם הכניסה ללימודים והחוויה של הקמפוס וההתמודדות עם תוכנית הלימודים היא חשובה מאוד. נשמע שאתה מתלבט וכל החלטה שהיית לוקח היה בה מרכיב של אי וודאות. אני מציע לך להמשיך בלימודים ולנסות להנות מהחוויה הנוכחית שלך כעת בלי לתכנן יותר מידי קדימה. על פי רוב אפשר לקבל זיכוי על חלק מהקורסים שאתה עושה כעת גם אם תעבור לחוג לימודים אחר בסמסטר הבא או בשנה הבאה. אם תוכל להנות מההווה בלי לחשוב כל כך הרבה על תכנון העתיד אני בטוח שהעתיד ימתין לך בצורה הרבה יותר חיוביות ומוצלחת. בכל מקרה, במקביל ללימודים עצמם יש אפשרות לפנות לייעוץ מקצועי מסודר כדי לברר יותר לעומק את נטיותיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בהיותו בן 14 סבל מתופעות של טורדנות כפייתית. הדבר קרה בעקבות טרואמה שעבר. טרואמה שבאופן אוביקטיבי היא לא ממש אמורה להשפיע אך עליו הדבר השפיע בכיוון זה.(משהו שהוא עשה שגרם לו רגשי אשמה]הדבר נמשך מספר חודשים וחלף. היום אחרי למעלה מ3 שנים הוא מתפקד כרגיל ונראה כי כל התופעות חלפו. ברצוני לשאול מה הסכוי שהתופעה תחזור? הבנתי כי תופעה זו בדרך כלל לא נעלמת לגמרי אף פעם. תודה

אכן התופעה לעולם לא "חולפת" אך היא כן נעלמת. ולמה אני מתכוון? אחרי שמתנסים בזה בפעם הראשונה תמיד זה יכול לחזור בשלב כלשהו בחיים, כמו בעיתות משבר וכו'. לאירועים משבריים עלולה להיות השפעה על אנשים שלקו בהפרעה. מה הכוונה בנעלמת? הכוונה היא שבתקופות שהיא לא פעילה יכולים הסימפטומים להעלם לגמרי. יש בספרות המחקרית דוגמאות על אנשים שחוו תקופה מסויימת של OCD ( טורדנות כפייתית) שחלפה לבלי שוב. מה שחשוב- אווירה נעימה ורגועה בלי לחצים מיותרים.

אילנה שלום לכל אדם דרכים משלו להתמודד עם לחץ. כל בני האדם כמעט בלי יוצא מן הכלל חווים לחץ בחייהם ומגיבים עליו במגוון רב של דרכים. בנך הגיב בצורה מסוימת לטראומה או למצב לחץ. אין ספק שיש לו רגישות רבה יותר לפתח סימפטומים דומים גם בעתיד במצבים של מתח וחרדה. עם זאת, אין הכרח שזה יקרה. הדרך הנכונה להתמודד הינה לא לחכות למצב הלחץ אלא לפנות כעת לטיפול פסיכולוגי שיוכל לתת לו כלים מונעים וכן עיבוד של הטראומה שעבר. אין טעם לעסוק בחשש מהעתיד. צריך לחיות את ההווה ולהפיק סיפוק מהעובדה שעבר את תקופת המשבר וכעת מצבו טוב. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובלת מחרדות איומות שמאד מפריעות לי בחיי במיוחד כאשר אני בסביבת זוג אוהבים וכל מיני מצבים שבהם אני מרגישה וחווה את כל התופעות שהם תוצאה של חרדה כמו זיעה דפיקות חזקות בלב ,כבדות עייפות סחרחורת פחד בכי פעם לקחתי מנת יתר של כדורים כך שהחלטתי כי עוד טעם לחיים שלי. פיניתי לרופא המשפחה שלי שיפנה אותי לפסיכיאטר אבל אמר לי כי הפסיכיאטר שבקופת חולים שלי הפסיק לעבוד יותר הייתי רוצה כתובות או מספר טלפון של פסיכיאטר טוב באזור תל אביב וכמה עולה כל מפגש? תודה מראש...

אור היקרה, יש לא מעט פסיכיאטרים שמתעסקים בסוג חרדות כמו שאת מתארת. כיוון שזה לא אפשרי לתת בפורום כזה שמות של מטפלים, יש לי מספר המלצות, שאם תאמצי אחת מהן תמצאי צ'יק - צ'ק פסיכיאטר מתאים: - לקבוע תור למרפאה הפסיכיאטרית בקופת החולים אליה את שייכת. - לפנות עצאמית לאחת ממרפאות החרדה הגדולות באיזור מגורייך. למשל- מרפאת החרדה במרכז הרפואי בתל השומר שהיא מן הגדולות והידועות. - לפתוח דפי זהב של תל אביב בערך "פסיכיאטרים" או "רופאים פסיכיאטרים" ולקבל רשימה ארוכה... לגבי העלות- היא משתנה ותלוייה אם זה פרטי או לא, מתמשך או לא וכו'. בהצלחה!

אור שלום הטיפול היעיל בחרדה כולל שילוב של פסיכותרפיה ותרופות. בקופת החולים יש פסיכיאטרים רבים ולא יתכן שאין כלל רופא פסיכיאטר אצלכם. יתכן שיפנו אותך למרפאה באזור אחר אם זמנית במרפאה שלך חסר פסיכיאטר אבל קופת החולים חייבת לספק לך ייעוץ מקצועי. הטיפול הפרטי יקר מאוד וחבל לא לנצל את זכויותיך אם רצונך רק בתרופות. רצ"ב קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, הנני רווקה כבת 35, במשך כשלוש שנים נהלתי קשר זוגי עם בחור בן גילי. הקשר היה מלווה בהרבה עליות וירידות, עקב מצבו הנפשי של בן זוגי: חוסר עקביות, חוסר יציבות, עבודה לא מסודרת וכדומה. בגלל גודל אהבתי אליו הצלחתי להתגבר כמעט על הכל, להבין לסלוח ואפילו לוותר על דברים שקשורים למערכת זוגית בריאה (אי יכלותו של בן זוגי לקיים יחסים מיניים מלאים בגלל טיפול תרופתי שהןא מקבל). הקשר בינוני נותק מזה כשנה. למרות מאמצי הגדולים ניסתי להתנתק ממנו לחלוטין. אבל, אחת לכמה חודשים הבחור מחליט להופיע בחיי "ולהפריע" לי . הוא מופיע כמו סערה רק כדי לגשש שאני פנויה עדיין רגשית אליו ושאף גבר לא תפס את מקומו. כמו שהוא בא כך הוא נעלם ומשאיר אותי פגועה ושוב חווה את רגשות האהבה שכ"כ קשה לי לצאת מהם. לאחרונה גילתי שהבחור מנהל קשר עם אישה מזה כמה שנים. לדבריו הקשר מבוסס על אינטרס אישי בלבד (כגון רכוש רב, חשבון בנק מנופח). זאת אומרת ,כאשר הוא היה איתי בקשר, במקביל הוא ניהל איתה קשר. הדבר הזה גורם לי לסבל רב ולתחושת קנאה עזה ואפילו רצון עז לספר לאותה אישה את מעשיו הלא נחמדים של הגבר שלה שכל רצונו רק בנוחיות שהיא מציעה ובכסף שלה. אני יודעת שאם אני אספר לאותה אישה אני פשוט לא אוכל לחיות עם המצפון שלי, למרות שזה מה שמגיע לו. שאלתי היא כזו: אם הוא נמצא בקשר עם אישה אחרת מה גורם לו להופיע בחיי אחת לכמה חודשים? שאלתי השניה: כיצד אני מתמודדת עם הכאב והקנאה העזה שאני חשה? (דרך אגב, אני נמצאת בטיפול אצל יועצת זוגית/פסכולוגית) אודה לך על תשובתך המהירה.

חלי היקרה! אני לא אשת מקצוע , אבל מקריאה אובייקטיבית של דברייך נראה, כי מערכת היחסים הזו אינה מסבה לך אושר, כי אם רק כאב, תסכול ואכזבה. את בעצמך מעידה, כי במהלך הקשר התפשרת וויתרת על דברים משמעותיים רבים ( יציבות, חיי מין מספקים ועוד...). לא במיקרה בחרת לנתק את הקשר הזה, על אף שהדבר היה כרוך בקושי רב מצידך. וגם בהמשך - החזרה שלו אלייך מתי שנוח ומתאים לו, ההעלמויות, חוסר הכנות לגבי קשרים אחרים שהוא מנהל... לא הייתי מטרידה את עצמי בשאלה לגבי קשריו האחרים וטיבם כי אם - האם זה האדם שאני הייתי רוצה לחלוק את חיי במחיצתו? נראה כי קשה לך להתנתק, וייתכן מאד כי הבחור מרגיש את פגיעותך ומשתמש בה לצרכיו... הייתי מציעה לך להעלות את העניין בטיפול. לברר לעצמך מדוע את מכניסה את עצמך למצב קורבני ומזיק שכזה, שגורם לך לסבל כה רב. מאחלת לך אושר, שמחה ואהבת אמת.

חלי שלום את מתארת קשר שנפסק לפני שנה ושאת נמצאת בטיפול. לכן הייתי מתחיל לשאול מדוע את מרגישה שהנושא דחוף, כפי שאני מבין מכותרת הודעתך. נשמע שאת מכניסה את עצמך בעוצמות רגשיות חזקות מאוד לדברים שאינם טובים עבורך. כדאי אולי לעבוד בטיפול על שני המרכיבים, גם על איך להפחית את העוצמות הרגשיות ותחושת החרום שאת נכנסת אליה במצבים מסוימים, ומצד שני גם להימנע מהמצבים שאינם טובים עבורך. הקשר נשמע הרסני עבורך ואני מציע לך לנתק מגע באופן מוחלט וגם כאשר בן זוגך לשעבר מופיע, שימי את את הגבולות והרחיקי אותו באסרטיביות. בכל מקרה, אני מאמין שייעוץ אמיתי ומעמיק תוכלי לקבל בטיפול שם מכירים אותך באופן אישי והעצות יתאימו לך בצורה יותר אינדיבידואלית. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי! כשהייתי בן 16-18 לערך היו לימעיין ריטואליים כמו לפקוח ולעצום את העיניים איזה 40 פעם לפני השינה לנגוע בדברים המון פעמים וזה ליווה אותי יום יום.כי חשבתי שאם לא אעשה אותם יקראו לי דברים נוראיים - ממש כמו דת. כשהתגייסתי הבטחון העצמי שלי עלה ובמקביל הכמות והתדירות של הריטואליים האלה הלכה ופסקה.לא עברתי כל טיפול פסיכולוגי אלה יצאתי מזה לבד. השאלה היא האם צריך לעבור טיפול פסיכולוגי כעת, האם יהיו לכך השפעות בעתיד. כיום אני בן 30

שלום אביאל, להגיד ש"צריך" לעבור טיפול פסיכולוגי נראה לי מוגזם. הכל תלוי בהרגשה שלך. אתה אכן מתאר סימפטומים המתאימים להפרעה טורדנית כפייתית. אם אתה מרגיש שאתה צריך ללכת למטפל כדי לדבר על זה, אולי כדאי שתלך.

שלום אני מסכים עם הודעתו של דון קישוט. לפי תיאורך התגברת על אותה בעיה אבל אם אני מבין את דבריך אתה חושש שלא באמת נפתרו כל הבעיות בגללן פיתחת את הסימפטומים ואתה שואל האם טיפול פסיכולוגי נחוץ כדי לוודא שהם אכן חלפו. אני מתאר לעצמי שעצם קיומן של השאלות הללו מעיד על כך שלא גמרת לעבד לחלוטין את מה שארע. יתכן שאתה יכול להישאר עם ההיסוסים הללו ולעבד אותם בעצמך. לא נשמע שאתה זקוק לטיפול בצורה דחופה, אבל הפניה לטיפול לא צריכה בהכרח להגיע ממקום כזה של הכרח. לפעמים זה עוזר לשפר את איכות החיים ובהחלט מגיע מתוך מקום של בחירה. תוכל בוודאי להחליט האם עדיין יש דברים בתחום הנפש שפוגעים באיכות חייך כיום והטיפול הפסיכולוגי עשוי לעזור. בשורה התחתונה, הבחירה היא שלך באופן מלא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שבת שלום מהם נקודות החולשה המשותפות של כל פסיכופט ? האם הנפש הפסיכופטית היא הנפש החזקה ביותר בעולם שכלום לא יכול לשבור אותה להתיאש מתכונותיה כמו נרקסיסטיות, לא רואה וגם לא רוצה להתחשב בסבל של קורבנו, מתכנן כל הזמן איך להשתמש בתמימות ובנחמדות של קורבנותיו, כדי להביא למצב שהם ישארו תלויים בו, בוגד, מתערמם, לא אמין, מוליך שולל ומפזר הבטחות כדי לקבל את מה שהוא רוצה ואחר כך בוגד, חסר מצפון, חסר רחמים, אכזר מאוד, שואף להשתלט על אחרים אם היה יכול היה גם משתלט על הריאות של האנשים ודואג לתת אוויר לריאות רק אם מרצים אותו אבל גם אם לא מרצים אותו לא אכפת לו הוא ימשיך לגרום לסבל ולהשתמש בשליטה שלו לרעה, משרה אווירה שצריך לרצות אותו במכוון, מפיל אנשים בפח בדברים גורליים... מנסה בפני כולם שלא ירגישו את מעשיו אבל אם פישל לא ממש אכפת לו, דבוק לעצמו ,עריץ מאוהב בעצמו שאפילו להצטער לא טורח, מסכסך בין קורבנותיו ומביא למריבות קשות ביניהם ואחר כך בשעה שהם בסערת רגשות הוא צופה מהצד ונהנה וצוחק... האם הנפש הפסיכופטית היא הנפש החזקה ביותר בעולם שכלום לא יכול לשבור אותה להתיאש מתכונתיה אלה שצויינו. ומה המשותף לתכונות האלה ? תודה מראש וכל טוב ממני סיוון

פסיכופאת לא חייב להיות נרקסיסט. מדובר בשתי הפרעות שונות. הייחודיות אצל פסיכופאתים שאין להם נקודות חולשה ולכן הם חסרי מעצורים. בערוץ 8 הראו שמבנה מוח של פסיכופאת שונה משל אדם רגיל ומדענים מנסים למצוא פיתרון ביולוגי להפרעה, בינתיים ללא הצלחה. רוב הפסיכופאתים מסתבכים בפשעים אלימים (כמו רוצחים סדרתיים) ומבלים שנים ארוכות בבתי סוהר. אם כי יש גם רוצחים-פסיכופאתים חכמים שלא נתפסים או שמצליחים להתחמק מעונש. דוגמאות- בכתבה הזכירו את או.ג'י סימפסון מארה"ב. בארץ אפשר להזכיר את פימשטיין שרצח את בתו הודיה בת השנתיים. מה שמבדיל אותם מעבריינים רגילים זה האופי האלים האכזרי והמזעזע של הפשעים שבהם הם מעורבים. יש דיווחים גם על פסיכופתים שאינם אלימים- יכול לבוא לידי ביטוי בהרצת מניות, במעילה כספים גדולה וכו'.

לדוק שלום, אני לא מתכוונת לאותם פסיכופתים שמסתבכים עם החוק . אני מתכוונת לפסיכופטים שאתה מכנה אותם חכמים ושהם לעולם לא נתפסים אלא להיפך כלומר יוצרים רושם כאילו הם טובים כאילו הם דואגים לך ורוצים להגן עליך וכדי להגן עליך הם חייבים לשלוט בך ובדברים שקשורים בך... כלומר אני מתכוונת לפסיכופטים שלעולם לא נתפסים,ומרצים את אנשים בשילטון (חברי כנסת, משפטנים, מזמינים לחוגי בית פוליטיקאים ...) על אנשים כאלה אני מתכוונת אם נפשם כל כך חזקה שלעולם הם לא יכולים ליפול האם הנפש הפסיכופטית היא הנפש החזקה ביותר בעולם שכלום לא יכול לשבור אותה להתיאש מתכונותיה כמו נרקסיסטיות, לא רואה וגם לא רוצה להתחשב בסבל של קורבנו, מתכנן כל הזמן איך להשתמש בתמימות ובנחמדות של קורבנותיו, כדי להביא למצב שהם ישארו תלויים בו, בוגד, מתערמם, לא אמין, מוליך שולל ומפזר הבטחות כדי לקבל את מה שהוא רוצה ואחר כך בוגד, חסר מצפון, חסר רחמים, אכזר מאוד, שואף להשתלט על אחרים אם היה יכול היה גם משתלט על הריאות של האנשים ודואג לתת אוויר לריאות רק אם מרצים אותו אבל גם אם לא מרצים אותו לא אכפת לו הוא ימשיך לגרום לסבל ולהשתמש בשליטה שלו לרעה, משרה אווירה שצריך לרצות אותו במכוון, מפיל אנשים בפח בדברים גורליים... שואף לשלוט באחרים לא בגלל חרדה מאי ודאות אלא שואף לשלוט ומתרץ כאילו יש לו חרדה מאי ודאות כתירוץ לצורך הגדול שלו לשלוט, מנסה בפני כולם שלא ירגישו את מעשיו אבל אם פישל לא ממש אכפת לו, דבוק לעצמו ,עריץ מאוהב בעצמו שאפילו להצטער לא טורח, מסכסך בין קורבנותיו ומביא למריבות קשות ביניהם ואחר כך בשעה שהם בסערת רגשות הוא צופה מהצד ונהנה וצוחק... האם הנפש הפסיכופטית היא הנפש החזקה ביותר בעולם שכלום לא יכול לשבור אותה להתיאש מתכונתיה ? אני יודעת שנרקסיסטיות לא חייבת לבוא עם הפרעה אנטי סוציאלית(פסיכופטים) אבל אני מתכוונת לפסיכופטים שהתכונות שציינתי ובעיקר נרקסיסיטיות, הן תכונות שמאוד בולטות בהם. אני מקווה

סיוון שלום פסיכופטיות אינה תופעה אחת בלבד. מה שמשותף לכולם הוא ליקוי חמור במצפון מה שגורם להם להתנהג בצורה אנטי חברתית ללא תחושת אשם או חרדה בהקשר זה. מכאן והלאה יש הבדל בין אדם לאדם כמו בכל תופעה אנושית אחרת. יש חכמים וטפשים, כאלה שיודעים להסתדר וכאלה שנופלים בפח וכו'. לא הייתי מתאר זאת במונחים של נפש חזקה אלא דווקא בחלקי אישיות חסרים ופגיעים בגללם נוצר איפיון אישיותי בעייתי שכזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ומה לגבי נקודות חולשה שהשואלת שאלה ? אם אין להם נקודות חולשה אז אולי עדיף לחנך ילדים שיהיו פסיכופטים חכמים למען בריאותם הנפשית . לכן מהם בכל זאת נקודות החולשה שלהם ?

שלום רב אני מבין שאתה מצדד בכך שאני מסתגפן מאותו טיפוס אבל זה לא מועיל משום שבאותה סיטואציה כשזה מתרגש, להמחשה: דמיין את עצמך נמצא בחברת אנשים שאותו בחור עם חיוך כובש ,לגלגני וגרוטסקי נמצא בה , אתה לא בדיוק בחור חברותי (למרות שיש לך המון מה למכור) הוא להבדיל אין לו מה שיש לך, אותן מעלות, אבל בכל זאת מקובל מעורה ומעורב. מעט לשון חלקלקה ,אקטיביות מינמלית בנושאים אקטואלים ברומו של הפקר והכי חשוב חוש הומור מבודח שמצליח "להשכיב" גם מתים בגולל. אל תשכח שאתה והוא, כפי שפרטתי בהודעה הקודמת ,כבר גבה הר בינכם ופסקה ידידותכם . איך תרגיש במקרה כזה שהוא לפתע מחייך את חיוכו הזדוני והמרושע ?ממש טיפוס דמוני! ולכל "החברותא" זה היה חסר אלמלא היה טיפוס מבדר כזה .תוסיף בבקשה עוד דאגה לא בטלה לאחרונה הוא הפך להיות בן עירי, לא רוצה לחשוב שהעלילות שלו יעשו כנפיים ויתודאו לאנשים הקרובים לי(למרות שהם מכירים אותי,אבל שמדובר בעלילה וירטואלית לך תדע איך יעכלו זאת ביחוד שמדובר באנשים מעט פרימיטיבים בכל מה שקשור למחשב) חשוב לי להבהיר חוזר ונשנה שלא היו דברים מעולם והכל עורבא ופרח ,הבלים והוא בן אולה ,ואדוני המלומד זה לא עובר אצלי מהסדר היום ,מדובר בעלילות פדופיליות של אותו ברנש התחיל כתגובה הומוריסטית, מפותחת, חולנית על מעבד שהגיעה שעתו לאחר 3 שנות עמל והמשיך ביתר שאת שהלה הבחין שאני נפגע . מי לא ? מבחינתי עלילת רכיל על פדופיליה זה הגרוע מכל ! ניחא הומו שגם בו הימורו נגע בעבר . חשבתי על שלושה פתרונות: 1 : ידידה קרובה שלי כבר דיברה איתו שיחדל מהעלילות ,לדאבונינו (הוקל לי מעט ,מאז תגובתך הראשונה בעובדה שהינך חולק איתי את מיצרי) בדיעבד ולאחר הודעתי זה ברור שהוא לא ממש נעתר לבקשתה . 2: אם יש כזו אופציה להפליל אותו על דיבה במשטרה . 3: אפשרות אחרונה כמוגה לב ופחדן היא תיגר פיזי. אגב תודה לכל אלה שנוטלים חלק ועוזרים באתר המועיל והממצה באופן וראסטילי ,ובפרט לך אדון נכבד אורן ,אשמח לקבל ממך שוב את חוות דעתך המקצועית שנחוצה לי כ''כ.

זיו שלום דבריך מעידים שאתה טרוד מאוד בנושא ומקדיש זמן רב למחשבות חוזרות ונשנות כולל אפשרויות התגובה שלך. אני תוהה האם האנרגיה העצומה שאתה משקיע בכך אכן מוצדקת ולא הכנסת את עצמך בלי משים למערבולת שחלקה לפחות נובעת מהמעורבות הגבוהה שלך בעניין. ככל שתתעסק בכך יותר כך הדברים יהיו מטרידים יותר ולכן שלושת האפשרויות שהצגת נראות לי לא מוצלחות. אני מציע לך למצוא דרך להתנתק ממנו, וכן מהמחשבות הטורדניות שמתקיפות אותך. אם אינך מצליח לבדך, פנה לייעוץ מקצועי לשם כך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב דוקטור למרות שהדבר יחוור כילדותי רכילות מעין זו גורמת לעיתים תכופות להיות בלתי נסבלת וכקורבן אני חסר אונים וחדל ישע. הכל התחיל בנזר שנגרם למחשב(פרוט חיוני ! )מעבד ולא איזה חיה טרויאנית(חושב שכאן הבעיה בלתת נימוק)באותה עת חבר לספסל הלימודים התחבר וניחשף לאינטרנט,טיפוס ממולח עם חכמת חיים שבאו בעיקבות הסתבכיות הסתבכיות קרימינליות בצעירותו,אותו בחור ניחן בנוסף(שורש הצרה שפקדה אותי)בסגולות הומור מעודן ואיסטנסי שתופס חלק הארי ונכבד בחייו(כמובן על חשבון הזולת)ברב המיקרים בתת מודע ולא בכוונת מזיד.פרט למקרה להלן:החוש הומור במקרה הנ''ל(אותו מעבד מסכן)הפך לפריוורטי לכיוון פדופילי(קרוב לוודאי מחשיפה לאינטרנט תחלואתי (כפי שצינתי לעיל) מעבד שהפך עורו לוירוס קטלני,המשיך..לסרט קומדיה קצר למבוגרים "אליסה בארץ הפלאות"(יש לי חיבה ושיחור לסרטי קומדיה ישנים למבוגרים,סרט שבעליל כשר למהדרין באופן לגאלי,הזד מודע לכך משום שהתבונן בו מרצון ומצא חן בעיניו הניואנס שלי)להבלחת הומור חולני ינוקאתי מיקרופילי ,כמובן שזה הלך וגבר ברגע שהפסקתי לאסוף אותו למיכללה מדי בוקר ברכבי. עכשיו הלה חוששני עושה זאת כבר מאחורי גבי אולי כמו בראשית כהומור חולני פסיכוטי ואולי חמור סבר מכך כעלילת שווא . השקפה נספת:הסיבה שאני מוצלח במגוון רבדים בין היתר ביסוס,יופי פיזי אסתטי .. והרשימה עוד שרוכה וארוכה אולם מטעמי צניעות ללא רבב ביהירות שחצנותית זה קרה ,והרגשתי צורך לציין נדבך נוסף ,אז אלו פני הדברים ,פנים=:) אפרופו סגולת ההומור שלו מכריעה את הכף ומותירה אותי מנוצח , רפה מלהתמודד עם החרפה הכוזבת ,שבר כלי ,חש אי-נעימות בהפסקות במיכללה תחושה שהעלילת השווא תעשה לה כנפיים ולא אהיה מסוגל להכחיש ולהוכיח את חפותי הלא עוול על כפי ,אולי מהסיבה שהמקום חדש(המיכללה)והאנשים שם עדיין לא רעים ואפילו לא מכרים (הכוונה לדוגמא לאותם אלו שנחשפים לחיוך זדוני לפתע ,ללא שום עיתוי ומיד לאלתר מקשרים אותו לרז המופרך). המצב כעת שאני בנתק איתו, לא מבקש שיחדל מדברי ההבל והשטות ומנסה למצוא קשר בעלילותיו\תכחיו כתוצאה מחשיפתו לאינטרנט כאינדיווידואל עם עבר פללי שבאים כאינטגרל ביחס גומלין וגורמים לסקרנות שלו בכלי המופלא נזק לו ולסביבה , לא חשבתי בנוסף על פיתרון ברוטאלי בלהכות אותו ,כל האפשריות רק יעודדו אצלו טריגר בלהמשיך להקניט אותי . רב תודות לך ד''ר שקראת אשמח אם תשתף אותי בחוות דעתך המקצועית.

שלום אני באופן אישי מורגל בהודעות מתקיפות ותמיד התשובה שלי היא בהתעלמות. לאחרונה בוצעה ברשת ביד נעלמת פעולה טרולית שהיתה עלולה לגרום תבערה במערכת היחסים שלי עם בת זוג. אומרים שמי שמפחד מחום שלא ייכנס למטבח . כל עוד שהיה מדובר בי באופן אישי אני הייתי במטבח 7 ימים בשבוע 24 שעות ביממה. לאחר שהפעולה הטרולית ירתה חיצי רעל לכיוון מערכת היחסים ביני לזוגתי ובידיעה שלא YNET ולא השלטונות יכולים לעשות משהו כנגד הטרולים החלטתי לא להתקרב לאש ולא לכתוב על חוויותי בבניית הזוגיות ברשת. מאחר שרוב חיי כרגע נסבים סביב הזוגיות אין לי מה לאמר ברשת. הפתרון לכתוב הודעות בעילום שם לא אפקטיבי משום שהטרולים יודעים להתגבר על ה"מכשול" הזה תודה שאול

שאול שלום קשה לי לומר לך כיצד לנהוג, מן הסתם האנשים שפוגעים בך כנראה מזהים שזה אתה, אחרת לא היו יכולים להתייחס אליך באופן כל כך אישי. אכן התלבטות לא פשוטה, אחת האפשרויות זה להשתלב בצאט במקום בפורומים, שם השיחה מתנהלת בצורה יותר ספונטנית וההודעות לא נשארות לאורך זמן. מקווה שתמצא את המסגרת המתאימה להתבטא. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבנתי כבר שיש הבדל בין התמכרות לאובססיה, להרגל להתנהגות וכדומה... אך האם יש דבר כזה שנקרא : התמכרות ל ש ל י ט ה או תופעה אחרת לשליטה באנשים ? הצורך הבלתי נשלט לשלוט באנשים ? לצאת מדעתך ולהפוך עולמות באם הם אינם עושים את מה שאתה מבקש כי אינך מהמתכופפים? אנשים אשר יומם מתחיל ב"להחליט בשביל אחרים" מה טוב להם? להיות מניפולטיביים עד כדי אובדן הגיון? אנשים שחושבים שהם יודעים הכל יותר טוב מכולם - ומי שאינם מצליחים לשלוט עליו הם פשוט יורדים לחייו? וגם אם הם יודעים היטב שהם לא יודעים בתחום מסויים טוב יותר ממך, הם יתנו לכולם להרגיש שצריכים לשלוט והם ישלטו . לעתים זה הבעל, לעתים שכן, לעתים הבוס/ית בעבודה, אנשים אשר הצורך בשליטה טוטאלית על סביבתם גורם להם להיות עיוורים לנעשה סביבם? ללא יכולת להבחין בין טוב לרע, ? ללא יכולת להבין את הסבל שהם גורמים לסובבים אותם? אנשים שאין להם הערכה אלא למה ש"רשום על שמם" וכשמשהו אינו רשום על שמם - הם יהפכו עולמות עד ש"יהא רשום על שמם" תוך כדי דריכה על כל מה שבדרך? אנשים שהדרך היא האמצעי להשגת השליטה? יש משהו כזה: התמכרות לשליטה ,או תופעה נפשית, או איך תקראו לזה?

סתיו שלום את מכנה זאת התמכרות לשליטה, מה שאת מתארת נשמע כמו סוג של עריצות. בד"כ האפשרות להיות עריץ תלוי במעמד וכוח מצד אחד, ובפרטנר מפוחד שמוכן לקבל את ההשתלטות. יש בסיטואציה כזו תסכול רב ואני יכול להבין את ההתמרמרות בה את כותבת את הדברים. צריך לקחת כמה דברים בחשבון. כדאי להתרחק מאנשים עריצים, אם יש לך אפשרות כזו. מסתבר שעל פי רוב יש בחירה גם אם מדובר באנשים משמעותיים בסביבה. דבר שני, צריך לפתח מודעות לרגישות העצמית לכאלה שאומרים לך מה לעשות. לפעמים זה לא הצד השני שתופס עמדת עריצות אלא דווקא העצמי שמתנגד לכל דבר ששונה ממה שמוכר או מכל דבר שלא "אני" קבעתי. אם יש בך חלק כזה יתכן שזה לא רק הצד השני אלא גם חלק שלך. והדבר האחרון, לא פעם נוצרת אינטראקציה בין שני הצדדים. משיכה מגנטית של תוקף ומותקף, תוקף ותוקף, והכל הופך למאבק גדול. מעגלים סגורים שכאלה אינם פשוטים ואם את מוצאת עצמך שוב ושוב בתוכם כדאי לבדוק איזה תפקיד את לוקחת ביחסים הללו וכיצד את יכולה להגביר שליטה בחייך. אגב, זה לא קורה רק ע"י התרחקות מאנשים אחרים אלא גם ע"י פיתוח מודעות וכישורים אישיים להתמודד עם המציאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום! לפני מס' חודשים עברתי חוויה קשה, שאובחנה אח"כ כהתקף חרדה. הדבר התבטא בסחרחורת, תחושת מחנק, קהות חושים מלווים בתחושת פחד. מאז אני מתוחה וחרדה רוב הזמן, וגם מצב הרוח והיכולת להנות מדברים נפגעו משמעותית. כרגע אני מטופלת אצל פסיכולוגית וכן התחלתי טיפול תרופתי. בחנתי את עצמי ע"פ הסימפטומים שאתה מתאר במאמריך ( בקישורים המצורפים בתשובותייך) להפרעות חרדה ודיכאון. הסימפטומים מתאימים למצבי בשני המקרים. האם ניתן לאבחן חרדה ודיכאון בו זמנית? האם אחת מהן יכולה להיות אבחנה ראשית ( למשל-חרדה) והשנייה נלווית (דיכאון)?

בהרבה מקרים , אם כי לא בכולם, הסובלים מחרדה סובלים גם מדיכאון. בהתאם לכך , גם הטיפול התרופתי מיועד לטפל בשני הסימפטומים.

יערה שלום בד"כ יש אבחנה מרכזית ויכולה להגיע אבחנה משנית. למשל דיכאון שמאופיין גם בחרדה או חרדה עם קווים דיכאוניים. השאלה היכן העוצמות גבוהות יותר. מבחינה פרקטית אין לכך הרבה משמעות מעבר לעובדה שאת יודעת שזו אבחנתך. הטיפול התרופתי יתן תשובה לשתי הבעיות וכך גם הטיפול הפסיכולוגי. מה שזה אומר בכל מקרה שאת צריכה טיפול ולכן טוב שפנית לקבלתו. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב הייתי רוצה לבקש את עזרתכם ואת עזרתו של ד"ר קפלן - בהפניה ממוקדת יותר למקורות מידע בנושא השפעותיה המאוחרות של תקיפה מינית. ואולי אפילו למצוא תשובות, ראשוניות לכל הפחות, ממש כאן. וכיוון שנושא זה רחב בפני עצמו, הרשו לי לחדד: האם מישהו מכם מודע ויכול להפנותני למחקרים הדנים בסבירות (אם ניתן לכנותה כך), שאדם בוגר אשר הותקף מינית בילדותו, יעשה את אותו הדבר לילדיו שלו? חשוב לציין כי אותו אדם לא הותקף במסגרת המשפחתית שלו, אלא על ידי אדם זר לחלוטין. הדבר נועד לעזור לאדם יקר לי מאוד להתגבר על חוסר רצונו בהבאת ילדים לעולם, רק מפני שהוא חושש שמה שעבר בילדותו, עלול לגרום לו לפגוע בילדיו שלו. אנא עזרו לי. תודה!

מאוד יתכן שהסיבה לחשש הזה של ידידך הקרוב מהבאת ילדים לעולם היא רק תרוץ שמאחוריו מסתתרות בעיות נוספות הגורמות לו להחליט לא להביא ילדים לעולם. כלומר , יתכן שהסיבה האמיתית לכך שאינו מעוניין להנשא ולהביא ילדים לעולם היא אחרת ולא מה שהוא אומר לך. הייתי מציע לו לבדוק זאת עם עצמו ובהחלט כדאי שיגיע גם לטיפול פסיכולוגי שיכול לעזור לו להתמודד עם החשש ולהתגבר עליו.

מאוד יכול להיות. אבל ממה בהודעתי הקודמת הבנת שהוא לא מעוניין להנשא? הוא דווקא מצוי במערכת זוגית ארוכה ומאושרת, וזה לא מכבר הציע נישואין לזוגתו... ואגב, אין שום ספק בנחיצותו של טיפול. פשוט, אני בעד לנסות לפחות ולדעת עוד לפני שמגיעים לטיפול. ממש כפי שאני מניחה שאת, ריקי, לו היו (חלילה) מודיעים לך כי אולי חלית במחלה גופנית, להבדיל מנפשית, היית מנסה להשיג כל מידע שביכולתך, אפילו בטרם תפני לרופא. למזלנו, בעידן כיום, המידע נגיש הרבה יותר. ועדיין, אודה מאוד על הפנייה למקורות כאלה ואחרים... תודה לכולכם - ולד"ר קפלן, אם יבחר להגיב :)

שלום ראשית אין חוקים ברורים בענין. אין ספק שטראומות ילדות משפיעות על התפתחות והתנהגות בגיל המבוגר והחוויה הטראומטית תשפיע כך או אחרת מבחינה נפשית. עם זאת, זה לא אומר שהמותקף יהפוך למתקיף, להיפך, יתכן שמודעותו לנזק שהטראומה גרמה תהפוך אותו ליותר רגיש וזהיר. מה שמבחין בין אנשים שיתקיפו את ילדיהם בשל חוויות העבר של התקפה מינית או פיזית, לכאלה שלהיפך, יהיו זהירים ורגישים יותר מכל אחד אחר, זו המודעות העצמית והעיבוד של הטראומה. הפחד של האדם שאת כותבת עליו מספר בין היתר על חלק בתוכו שעוד לא קיבל מענה מספיק ואולי כדאי להפנותו לטיפול פסיכולוגי כדי לסגור את המעגל הזה בחייו. הזיכרון הטראומטי לא יעלם, אבל החששות מנזק אישי שיגרום לילדיו הם בהחלט דבר שניתן לשנותו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שאלתי אותך שאלה ולא התיחסת אליי. האם נולדים עם קיצוניות באופי (שחור לבן)? האם קיצוניות באופי נובע מרגישות יתר? האם נולדים עם רגישות יתר (כי אני כזאת)או שזה מתפתח עם הזמן? האם אפשר לשנות באופי רגישות יתר או גישה קיצונית כלפי החיים? אשמח לקבל תגובות תודה

עצובה שלום עניתי על שאלתך למטה http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=430420&t=430366

אוקי קיבלתי :) תודה וסליחה:)

שלום רב דוקטור אשמח עם תסייע לי. למרות שהדבר יתחוור כילדותי אבל רכילות מעין זו גורמת לעיתים להיות בלתי נסבלת והקורבן חסר אונים וחדל ישע .הכל התחיל בנזק טכני שנגרם למחשבי(הפרוט חיוני) מעבד ולא סוס טרויאני (אני חושב שכאן מתחילה אצלי הבעיה בלתת נימוק) באותו זמן חבר לספסל הלימודים התחבר ונחשף לאינטרנט טיפוס ממולח עם חכמת חיים שבאו בעיקבות הסתבכיות קרימנליות בצעירותו אותו בחור ניחן כמו חן (שורש הבעיה) בסגולות הומור מעודן ואיסטנסי שתופס חלק הארי בחייו(אוהב לצחוק ביחוד על חשבון אחרים)ברב המיקרים בתת מודע ולא במזיד. מלבד המקרה להלן:החוש הומור החולני במקרה הנ''ל הרחיק לכת והיה פריוורטי לכיוון פדופיליה (קרוב לוודאי מהחשיפה לאינטרנט תחלואתי כמו שציינתי דלעיל)ממעבד שנשרף לוירוס קטלני זה המשיך מסרט קומדיה קצר למבוגרים "אליסה בארץ הפלאות" (אני שוחר סרטי קומדיה ישנים למבוגרים) סרט כשר למהדרין באופן לגאלי, להבלחת הומור חולני לכוון ינוקאתי פדופילי וזה הלך וגבר ברגע שהגבתי בכוונה להאלם את החמדנות לצאן שלו והלך וגבר....שחדלתי לאסוף אותו למיכללה בכל בוקר ברכבי...ועכשיו הלה חוששני עושה זאת מאחורי גבי אולי כמו בתחילה כהומור חולני ואולי חמור סבר מכך כעלילה חסרת שחר ,השקפה נוספת שלי להתנהגותו היא: הסיבה שאני יותר מוצלח במגוון רבדים בין היתר ביסוס כלכלי,יופי פיזי ואסתטי והרשימה עוד שרוכה וארוכה כמובן ללא כוונה של יהירות ושחצנות יתרה מצדי ,אבל אלו פני הדברים ,פנים=:) אפרופו סגולת ההומור שלו מכריעה את הכף ומותירה אותי רפה ,שבר כלי ,חש אי נעימות בהפסקות ותחושה שעלילת השווא תפרוש כנפיים ולא אהיה מסוגל להכחיש ולהוכיח את חפותי ,מפני שזה מקום חדש והאנשים שם עדיין לא רעים ומכרים(אותם אלה שנחשפים לחיוך הזדוני שלו ללא שום עיתוי לפתע פתאום ואולי מקשרים אותו לרז המופרך ), יתרה מכך אני כבר לא מבקש שיחדל עם דברי ההבל והשטות ומנסה למצוא קשר בעלילותיו\תכחיו בהתחברותו לאינטרנט,גם לא בדיוק על פתרון ברוטאלי אלה רק יסבירו שאני לוקח אותו ברצינות ,המצב כעת שאני בנתק איתו האם זה נכון לעשות ? רב תודות לך ד''ר שקראת אשמח אם תשתף אותי בחוות דעתך המקצועית.

על מה אתה מדבר?

זיו שלום קראתי את הודעתך ונשמע שהדברים מאוד מציפים ונוגעים בך. אם אותו אדם גורם לך להרגיש לא טוב או אף מותקף אכן זה מעשה נכון להתרחק ממנו. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת מה התנאים היסודיים של האינטמיות , איך אפשר ליצור בקרב אדם תחושת אינטמיות איתך מהר יותר, ובכלל איפה אפשר לקרא מאמרים או כל מיני הסברים לאינטמיות ומרכיביה ?

עצם הצגת השאלה מראה שאין כל כך הבנה במה שקשור לקשר ומערכת יחסים. אין דבר כזה תנאים יסודיים של אינטימיות וגם איאפשר ליצור אצל מישהו תחושת אינטימיות אם אין לו את היכולת הזו מעצמו. היכולת להיות באינטימיות עם בן/בת זוג או שהיא קימת אצל האדם או שלא קיימת , אי אפשר לגרום לה שתהיה באופן מלאכותי. אם תסבירי ביתר פרטים מה בדיוק השאלה, אולי אוכל לעזור יותר. ממה שכתבת לא ברור מה בעצם השאלה שלך.

אינטימיות היא היכולת להתקרב ולחלוק את הדברים הטובים והקשים שעוברים עלינו ללא חששש לעלבון או דחייה. לאפשרלאדםאחרלהיותחלקמחייךומחוויותיך. אצל כל אדם לוקח פרק זמן שונה להגיע למצב של אינטימיות עם בן זוג, חברה/ה. יש כאלה שמאד מגינים על עצמם ולכן לא מאפשרים להגיע לאינטימיות עם האחר. ניתןלעבוד על זה ולשנות אתזה.

אינטימיות היא היכולת להתקרב ולחלוק את הדברים הטובים והקשים שעוברים עלינו ללא חששש לעלבון או דחייה. לאפשר לאדם אחר להיות חלק מחייך ומחוויותיך. אצל כל אדם לוקח פרק זמן שונה להגיע למצב של אינטימיות עם בן זוג, חברה/ה. יש כאלה שמאד מגינים על עצמם ולכן לא מאפשרים להגיע לאינטימיות עם האחר. ניתןלעבוד על זה ולשנות אתזה.

ורד שלום אני בספק אם אפשר ליצור אינטימיות בצורה מלאכותית. מדובר על תהליך שנוצר בין אנשים ונובע ממרכיבים רבים כמו משיכה, עניין משותף, אמון ועוד. ככל שרכיבים רבים יותר נוצרים כך גם האינטימיות נוצרת. זה תהליך שדורש זמן ואי אפשר להאיץ אותו. אם יש אינטימיות קרובה בצורה מהירה מידי זה עלול להיות מלאכותי. מצד שני אם את מרגישה שיש ניכור בקשרים שנוצרים, זה סיפור אחר. העדר אינטימיות קרובה אינה מעידה בהכרח על ניכור. רוב ההסברים הפסיכולוגיים מקשרים את יכולת ההתקשרות ליחסים הראשוניים עם ההורים ולמערכות היחסים שנוצרות לאורך החיים. אפשר לקרוא למשל את ספריו של וויניקוט שכמה מהם תורגמו לעברית. קחי בחשבון שזה לא משהו שאפשר להפנים מתוך ספר. זה דורש תהליך נפשי של מודעות ולעיתים שינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נשואה 20 שנה. ומאד מאושרת בחיי הנישואים שלי. לפני כ3 שנים הכרתי בצאט בחור שצעיר ממני בשנים רבות. אני רוצה להדגיש כי נכנסתי לצאט בתמימות ומתוך רצון לשוחח עם אנשים. וממש לא הייתי מודעת לאן זה עלול להוביל אותי. אחרי מאות שעות שיחה בצאט עד השעות הקטנות של הלילה. הבנתי שאני מאוהבת בו. וקשורה אליו בלי שום יכולת להפסיק. בשלב מסוים התחלנו לשוחח בטלפון. והתמכרתי אליו סופית. כבר מספר פעמים ניסיתי להפסיק את הקשר אך תמיד אני חוזרת אליו. בשבילו אני סתם סוג של משחק מחשב. והוא לא מיחס לקשר ביננו שום חשיבות. איך לצאת מזה?

זה עלול להפוך להתמכרות כמו כל התמכרות אחרת. פשוט תכריחי את עצמך לא ליצור קשר. אני יודע שפשוט לומר וקשה לבצע אבל את מ-ו-כ-ר-ח-ה. אחרת זה ישתלט על חייך וישבש את סדר היום שלך.

יקירתי הקשר הזה הוא ממכר, את צודקת. ולו רק בגלל העובדה שהוא רחוק כל כך ולא מושג. כי הרי גם אם היה מחשיב אותך לקצת יותר מסטוץ וירטואלי - העובדה שאת נשואה היתה מונעת ממכם קשר רציני ומחייב. כבר אמרו חכמים מאיתנו "מים גנובים ימתקו" הרשת יכולה להיות בסיס לקשר אמיתי וכנה במידה ששני הצדדים מעוניינים בכך, אבל רוב מטרת הצ'טים היא פשוטו כמשמעו לצ'טט - לפטפט ולפגוש אנשים (שזו המטרה שחיפשת לך מלכתחילה) אבל העובדה שהיית זמינה לאנשים + העובדה שחסר לך משהו בחיי הנישואים - הובילו אותך לקשר חד כיווני והרסני ביותר. האיש שאיתו את מדברת ורגשותייך אליו הם רק סימפטום. את מכורה למשהו לא מוגדר. תארי לעצמך שאת נפגשת איתו ואת רואה מול עינייך אדם מכוער וזקן - הרי תאבדי את "ההתמכרות" הזו ברגע. את מכורה לריגוש שאולי חסר לך בחיים, אולי הוא מבין אותך יותר ואולי רומנטי יותר - על זה רק את יכולה לענות ואני לא יכולה לדעת במקומך. לטובתך, תחזרי למציאות לפני שיהיה מאוחר מדי ותמצאי את עצמך בוגדת בבעלך במקרה הטוב או נפגעת קשה פיזית ונפשית במקרה הרע.

אל תתקרבי למחשב שבוע ימים, ותראי איך פתאום תגלי איזה כייף של עולם! תצאי, תבלי, תיפגשי עם חברות, תלכי לראות הצגה טובה, ספר מעניין, תשמעי מוסיקה ותצפי בסרטים. אל תכנסי אפילו לחדר שיש בו מחשב. ותיווכחי איך את מפסידה עם כל הצ'יטוטים האלה את העולם הנפלא, החי, הנושם והמרגש - המציאותי.

יואלס שלום ההתמכרות היא ביטוי לחסך, כמו כל התמכרות אחרת. התמקדות בהתמכרות עצמה לא תועיל רבות. התנזרות מהקשר הוירטואלי מבלי לחשוב על הצרכים שלך שהובילו לקשר הזה לא יובילו אותך למקום חדש, אלא רק לחשיבה נוסטלגית על מה שאיבדת ומה שחסר לך. במצבים שאת מתארת בד"כ עיקר העניין הוא דווקא בקשר הנישואין. למרות שאת מאושרת בחיי הנישואין שלך כנראה שהריגוש אותו מספק הקשר הוירטואלי מספר סיפור סמוי או בלתי מודע על הריגוש שחסר לך בקשר עם בן זוגך המקורי. אולי למזלך, בן זוגך הוירטואלי אינו מייחס לקשר בינכם חשיבות (למרות שאני בספק גם לגבי זה), כך זה עוצר במקום הנוכחי. אני מציע לך לחשוב יותר לעומק על מצבך כיום בחיים בכלל ובקשר הנישואין בפרט. אם יש צורך פני לייעוץ פסיכולוגי כדי שהתהליך הזה יהיה גם יעיל ומוביל לשינוי ובניה מחדש של משהו שקצת התפרק לאחרונה עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לכולכם על התשובות ועל תשומת הלב.

כבר מגיל 18 הובחנתי כסובלת מocd וטפלתי טיפול שאכן עזר, מה שקורה הוא שבעיתות משבר ולחץ אני מגיבה בצורה קיצונית בשונה מאחרים שוקעת בדיכאון קיצוני ואז חוזרים הסימפטומים של התופעה. ההפרעה של כוללת מחשבות חוזרות ונשנות של פחד לפגיעה באנשים אחרים מחשבות אשר מטרידות אותי בשעת הלימודים כסטודנטית. אתמול מרוב לחץ ופחד עזבתי את הלימודים באמצע, פתאום החלה לי מחשבה עלי חובטת את ראש חברתי בקיר הדבר הביא אותי ללחץ נוראי על אף היותי מודעת לבעיה. וגרם לשום יכולת להתרכז במשהו אחר מלבד בכך . ברגעים כאלה אני חשה מצוקה רבה ובמיוחד בשל העובדה שאנני יכולה להסביר לאיש את מחשבותי מלבד למשפחתי . אני חוששת שהמחשבות יתקימו או לא יעברו. עד לפני חודש הייתה לי שנה די יציבה ואז חבר שלי ואני נפרדנו לקחתי יותר מדי כדורים להרגעה ולשינה ואלי זה עירער את האיזון הכימי בנוסף למצב הדיכאון והאכזבה שאני חשה מחברי אשר ממנו ציפתי להבנה בשל היותו סובל מהפרעה שונה בתחום החרדה החברתית. התחושה שחבתי היא ממש אבל ואובדן של אדם יקר לליבי והיא הביאה אותי למעשים מיואשים ולתגובות קיצוניות. אז ככה מה בעצם אני עושה פה? אני רוצה קודם לשפוך את ליבי בפני אנשים אשר מודעים לבעיה. ב. הייתי רוצה להכיר או לדבר עם אנשים הסובלים מבעיה דומה , זה מאוד יעזור לי לא לחוש לבד. ג. תגובות, עצות כל דבר ייתקבל בברכה . ד. פניתי לטיפול הציבורי אבל שם הכול מתנהל ממש לאט , אני חשה שבקצב הזה אני אוכל אולי למות עד שאקבל את העזרה הדרושה ( מה שלא היו עושים עם חולי לב במצב אקוטי ) תודה על כל עזרה שתתקבל ומקווה לטוב..

גם אני סובל מאוסידי ומעוד כמה הפרעות. אני בהחלט מזדהה עם התחושות שתיארת, כולל מחשבות עם תכנים אלימים במיוחד. אין לי עצות לתת לך מכיוון שאני בעצמי רק בתחילת הדרך אבל אני יכול רק להגיד לך שהפחד לפגוע באנשים מראה פשוט על אינטליגנציה רגשית גבוהה, היכולת "לחוש" את רגשות הסובבים, ובד"כ נמצא אצל אנשים אלטרואיסטים שמרגישים בצורה מאוד לא אובייקטיבית, שיש בהם כוח מסוכן לפגוע, כשזה למעשה לא נכון. אובדן אדם קרוב זה אחד הדברים הכי קשים בחיים, וזה לא פוסח על אף אחד מאיתנו. אני מתאר לעצמי שיש לך דפוסי התנהגות מסויימים שבטיפול נראה היה כי התגברת עליהם אך למעשה הם רק הודחקו לפינה חשוכה וחיכו לרגע של חולשה מצדך כדי להשתחרר. מותר להיות בדכאון, מותר ואפילו חשוב לבטא את מה שאנחנו מרגישים, גם אם לסובבים אותנו זה נראה קצת מוזר. שוב - אין לי עצות לתת לך אלא רק הזדהות... אה ובקשר למערך הפסיכולוגי/פסיכיאטרי בארץ, זאת אמנם הודעה ראשונה שלי בפורום הזה ואני לא יודע איך זה יתקבל, אבל נתקלתי בבעיות מאוד חמורות בכל הנוגע לטיפול פרטני יעיל, ובקשיים לתת מענה נכון ואמיתי למטופלים. חשבתי על הקמת קבוצת תמיכה לאנשים שסובלים מבעיות כמו שלי אבל גם בזה יש המון בעיות... מקווה שיהיה יותר טוב, גלעד.

לגלעד- אשמח אם נוכל ליצור קשר דרך מייל יש לי כתובת נוספת והיא : [email protected] ולי נוכל לנסות ולחשוב על פיתרון לגבי קבוצת תמיכה . הבנתי שבגהה יש משהו דומה רק שלוקח זמן עד שהם נענים לך . ( מדובר על מרפאות החוץ שלהם ) בכל אופן לכל מי שסובל מדבר דומה אשמח לשמוע על עוד דברים ומקומות שמטפלים בבעיה . וכן להתכתב במייל.

איילת שלום אני חושב שתצטרכי לקבל את החלק החרדתי שבך שאולי ילווה אותך כל חייך בצורה כזו או אחרת. פעמים רבות ואולי רוב הזמן הכל יהיה רגוע, אבל יהיו מצבים בהם הלחץ יעלה ואז תהיי רגישה יותר לתופעות טורדניות כפייתיות. זו הדרך האוטומטית שנפשך מכירה כדי להתמודד עם החרדה והלחץ ולכאורה להגן בפניו. בתקופות כאלה תזדקקי גם לעזרה טיפולית, הן פסיכולוגית והן תרופתית. כנראה שבתקופה הנוכחית הלחץ עולה והסימפטומים מתחילים לחזור. חשוב שתפני לייעוץ פסיכיאטרי ותקבלי תרופות שעשויות לעזור במהירות יחסית, גם אם את ממתינה בתור לטיפול הפסיכולוגי. במידה ויש עיכוב גם שם כדאי אפילו ללכת באופן פרטי חד פעמי כדי לקבל מרשם ואז להשתלב במסגרת הציבורית. רצ"ב מאמר על חרדה בתוכו התייחסות גם ל OCD. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לך ד"ר קפלן אכן כבר פניתי לד"ר פרטי ואני מקווה שזה יתרום לחזרתי למסלול הלימודים והחיים הרגיל.

שלום! רציתי לדעת משהו...כדי ליהיות בטוח שהבעייה שלי זה דיכאון או לא...אני מרגיש מאוד כבד מחשבה! ורגיש... האם זה חלק מהסימפטומים? חוץ מזה יכול ליהיות שאני יודע מה הסיבה שנכנסתי לדיכאון אם אני ייפטר מהבעייה הזאת האם הדיכאון יחלוף? בתודה רבה

נראה לי שאתה צריך לפרט קצת יותר על התסמינים , האם סבלת מכך בעבר? מהי הסיבה שאולי אתה בדיכאון? ואם כן יישנה עזרה טיפולית , מתאימה כך שחשוב להגדיר את הבעיה. אני מקווה שמצבך יישתפר בקרוב כמו שאני מאחלת זאת לעצמי . יום טוב איילת .

שלום רצ"ב מאמר מקיף עד דיכאון כולל שאלונים לבדיקה עצמית של הסימפטומים. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בכל מקרה, אם קיימת מצוקה לא צריך אבחנה רשמית. ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהיעזר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לדעת האם כל פסיכולוג חייב להיקרא ד"ר?אני נמצאת בטיפול אצל פסיכולוג שבקבלה כתוב שם שלו ושם משפחה ללא תואר של ד"ר וכתוב רק פסיכולוג. הוא צעיר (30+). הוא מטפל טוב ומוכשר עושה ניתוחים טובים, המלצה עליו קיבלתי מפסיכולוג אחר שמכיר אותו. פשוט לפעמים עולה לי מחשבה אולי הוא עדין פסיכולוג לא מוסמך? ועוד מחשבה שעולה לי, אמנם הוא פסיכלוג טוב, אבל אולי אין לו מספיק נסיון חיים ונסיון בעבודתו?לעתים הוא נראה לי כל כך אופטימי לגביי. תודה

טלי שלום פסיכולוג מוסמך סיים תואר שני ואין צורך בדוקטורט. די פשוט לבדוק את הסמכתו של הפסיכולוג שלך, היכנסי לאתר משרד הבריאות ובדקי האם הוא מופיע בספר הפסיכולוגים http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm בכל מקרה, סביר להניח שהכל בסדר והוא פסיכולוג מוסמך, את המחשבות והחששות אני חושב שכדאי שגם תביאי לחדר הטיפולים ואל תשאירי רק אצלך, זה עשוי להיות חומר גלם חשוב עבורך בטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. אני בחורה בשנות ה- 20, נשואה באושר. יש לי בעיה שמפריעה לי מאד בכל תחומי החיים ואני חוששת מאד שאם לא תיפתר היא עשויה להשפיע על ילדיי לרעה: אני סובלת מפחדים וחרדות מהמון דברים (בעלי מגדיר זאת "פוחדת מהחיים עצמם) בעיקר בענייני בריאות ושלומם של האנשים היקרים לי. לעיתים נתקעת לי דאגה מסוימת בראש ומובילה למחשבות שחורות ופסימיות המטרידות אותי במשך שבועות. אני לא אדם קודר באופן כללי אבל אני פסימית ופחדנית נורא. האם יש פתרון פסיכולוגי יעיל לבעייתי? יצויין כי אימי שסובלת מבעיה דומה ניסתה טיפול פסיכולוגי וזה לא עזר לה. אודה על תשובתך

לירית שלום ראשית אני מצרף קישור למאמר על חרדה, כדאי לקרוא ולראות האם מה שכתוב שם מתאים למה שאת מרגישה. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm יש בהחלט אפשרות לטפל במצבים חרדתיים ואני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, יש לי ידידה, אני נפגש איתה בתדירות של אחת לשבוע לפגישה של שעה-שעתיים. בסה"כ היא משעממת מאוד, אך הוגנת ונאמנה. יש לה רפרטואר קבוע ומוגבל של נושאים עליהם היא יכולה לדבר אך הבעיה שעליה אני מבקש להתייעץ היא שאותה ידידה (בסביבות גיל 50) חוזרת על אותם סיפורים באותן מילים בדיוק. לא ידעתי האם מדובר באיזו הפרעה קוגניטיבית והיא באמת שוכחת עד שהתחלתי להזכיר לה בנימוס ובעדינות שאת זה היא כבר סיפרה. בתגובה, היא המשיכה לספר את הסיפור מתחילתו ועד סופו בהתעלם מהערתי. יש סיפור, שלא אכנס לפרטיו, שעליו היא חוזרת לפרטי פרטים בכל פגישה ובפגישה האחרונה אמרתי לה שהיא מספרת לי את זה בכל פגישה - זה לא עזר והיא המשיכה כרגיל. שאלתי היא האם באמת ייתכן שמדובר בשכחה? אם כן, איך זה שלא משנה לה כשמזכירים לה והיא ממשיכה בשלה? ואם לא מדובר בשכחה, אז מה זה? אני מבין שאני צריך לשקול את היתרונות והחסרונות בקשר ואם להמשיך עליי לספוג את התופעה אך ברצוני להבין מה זה. תודה, זכרוני

זכרוני שלום קשה לתת לך תשובה מבלי להכיר את חברתך, יש סיבות רבות לכך שאנשים חוזרים על אותם סיפורים. מאחר ואתה אומר שבכל מקרה השיחות עימה משעממות ודלות אך מצד שני יש לה יתרונות אחרים בגללם אתה רוצה להיפגש עימה, אולי כדי להתעלם מהבעיה שאתה מציין, בעיקר שהערותיך לא עוזרות. נסה פעם נוספת לשאול ולברר בצורה ישירה ואם לא תקבל תשובה פשוט קבל אותה כמו שהיא, כל עוד אתה מעוניין בקשר הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום רב, אני לאחר לידה ראשונה ומצוברחת נורא (שבועיים וחצי), הכניסה להריון היתה קשה בעזרת טיפול וזרע מתורם, הריון קשה בשמירה, לידה קשה - שהסתיימה בניתוח ותינוק קשה בכיין ועצבני. אני סחוטה במהלך היום והלילה מהטיפול, והבעיה העיקרית היא שבעלי מאוד מתרחק ממני שזה מגביר את מצב הרוח הרע שלי, לא מספיק מה שעברתי בשבילו והוא אדיש אליי וקר. בנוסף הוא עובד במקום עבודה שבו הרבה בחורות יפות וחתיכות והוא חוזר הביתה לסמרטוט ריצפה, מרוב שהתינוק קשה אני שוכחת לאכול ולשתות עד כדי כך המצב נורא. אני מיואשת בבקשה עצתך, ניסיתי לדבר אך אין הבנה הוא סותם לי את הפה בכך ששום דבר לא קרה והוא עייף. תודה רוית

רוית, לפני הכל את חייבת בדחיפות להשיג מטפלת שתעזור לך ותשחרר אותך מהטיפול הרצוף בתינוק כדי שתוכלי לפנות קצת זמן איכות לעצמך למנוחה ולהתאוששות מהתקופה הקשה והמלחיצה שעברת, וגם כדי שתעכלי את מה שעבר עלייך. בכל הסיטואציה לא התפנית לטפל במתח הנפשי שעבר עלייך שנבע מתהליך ההפריה וההריון עצמו. אולי כדאי שתעזרי בייעוץ מקצועי שיסייע לך להתמודד נכון עם המצב החדש ויעזור לך להתאושש , לחזור לעצמך ולשוב למסלול. ובינתיים, תשתדלי לשמור על מורל גבוה, להישאר אופטימית, לקחת את הדברים בפרופורציות הנכונות, לחשוב חיובי (בכל זאת את צעירה, בריאה, חובקת ילד בריא) שזה הרבה יותר ממה שיש לאחרים. היי אופטימית ואל תפסיקי לחייך.

רוית שלום אני בהחלט מקבל את דברי לי-רן. המצב שאת מתארת נשמע עגום מאוד ועלול להיות הרסני עבורך ועבור התינוק. קל מאוד לשקוע לדיכאון במצב כזה, אבל בהחלט יש אפשרות למנוע זאת מראש. עליך למצוא עזרה בין אם ע"י בני משפחה ובין אם ע"י מטפלת. חשוב שתדברי עם בעלך ותשתפי אותו במה שאת מרגישה. אולי הוא לא מרגיש את ההתרחקות שאת מתארת, וזה בהחלט הזמן לתת לך כתף ותמיכה, חשוב לברר מה באמת קורה. מעבר לכל אלו, עברת תהליך קשה מאוד ואולי גם בעלך. אני מתאר לעצמי שגם לו לא קל עם הריון שנוצר מתרומת זרע ואתם צריכים לעבד את כל מה שעבר עליכם יחדיו. אני חושב שאת זקוקה כעת גם לתמיכה מקצועית, ולו כדי למנוע את התדרדרותך הנפשית. בהחלט יתכן שיהיה צורך במפגשים זוגיים ולא רק אינדיבידואליים, אבל בשלב ראשון את צריכה לפנות באופן אישי ולהתחיל לעבוד על מה שקורה לך. אני מציע לא להמתין, את נשמעת מאוד מותשת. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי רוית את עוברת תקופה קשה של אחרי לידה ובאמת חשוב עזרה ישנם בעלים שלא מבינים את זה ,תנסי קודם באמת לבקש עזרה עם התינוק שיהיה לך זמן בשביל עצמך כל עוד את עצבנית ולא רגועה כך גם התינוק אחרי לידה של ילד ראשון נמצאים במשבר אל תחשבי על הנשים הנמצאות בעבודה של בעלך זה רק יזיק לך, תנסי גם לבקש ממנו לשמור על התינוק וללכת לשתות קפה עם חברה לנקות את הראש לטייל קצת בקניון זה עוזר את תראי שהזמן עושה את שלו תשמרי על עצמך (מנסיון) בהצלחה

שלום אני נערה בתחילת שנות ה- 20. לפני זמן לא רב איבדתי את אמי ממחלה קשה ואני חיה עם אבי ושני אחי הקטנים. (חטיבה.) אני באה הביתה בערבים, יש לנו אופר במשך היום. השעות של אבי מאוד קשות בעבודה מוקדם בבוקר עד מאוחר בלילה ואני למעשה העוגן שלו עם אחיי, נמצאת איתם בערבים ובבקרים לפני בית הספר, ואני עוזרת אפילו בגדר נוכחות בבית. החלטתי אחרי התקופה הקשה, האובדן וכל המשקעים לטוס לטיול בחול לכמה חודשים ספורים. אבי מקשה עלי מאוד ומטיל עלי סנקציות וכן נוקט בסחטנות רגשית, כשבריאותו מידרדרת כל פעם שאנו רבים ומעלים את הנושא ושזה יביא לבעיות לב חמורות אצלו אם אני אסע מרוב הדאגנות והנטל- שכן אני לא אהיה בבית והביטחון שאני נותנת לו - יחסר. אני חייבת את הטיול הזה לעצמי- לנפש שלי, אני צריכה חופש לפני שאני מתחילה את החיים האמיתיים ולעשות RESET בראש, להתחיל מחדש, אין לי ברירה והוא לא יכול לסחוט אותי רגשית ולהכריח אותי להישאר כאן. אני גדולה וצריכה לחיות את החיים שלי ואת השנים הכי יפות ולא למנוע ממני את ההנאות של הגיל רק בגלל שאמי נפטרה ויש קושי בבית. אבי אמר שאם אני אטוס הוא לא יתמוך בי ולא יהיה לי לאן לחזור. אני מתכוונת לטוס אפילו אם זה באמת המחיר, אבל עלי להעביר לו זאת בדרך מתוחכמת, לא ראש בראש, אבל איך? הוא לא מבין את כל ההסברים שלי אז החלטתי במקום לריב ללכת "איתו",שאלתי אותו מה אני יעשה אם לא אטוס ולנסות לתכס עיצה יחד איתו למרות שברור לי שזו הצגה מבחינתי. האם עלי לעשות סחטנות רגשית כמו שהוא עושה לי? צריך דרך מתוחכמת עם סוג הבן אדם הזה-שאני אטוס עכשיו ולא יהרוס את היחסים. אודה לסיוע, גלי.

גלי, נסי לחשוב לרגע מנקודת מבטו של אביך. גם הוא עבר תקופה קשה של אובדן אשתו, ועקב כך נקלע למצב חדש של אלמן המטופל בילדים. כרגע, הוא זקוק לך יותר מכל ונעזר בתמיכה הנפשית שהוא מקבל ממך כדי שהוא לא יתמוטט וכדי שיוכל לבנות את עצמו מחדש ולחזור לשיגרת חייו. נניח והמצב היה הפוך ואת היא זו שנמצאת במצב של תלות באביך, שמחליט לבשר לך כי הוא עוזב את הארץ למספר חודשים על-מנת להתאורר ולאפס את עצמו. זה היה נשמע לך אגואיסטי וחסר התחשבות. נכון? אף אחד לא אשם במצב שנוצר, לא את, לא אביך ולא אחייך הקטנים. אבל, זוהי סיטואציה בה כולם בלי יוצא מן הכלל ניזוקים וצריכים להתאחד ולתמוך האחד בשני. לפחות בתקופה הראשונה אחרי האסון. תעשי רק טוב לעצמך ולמשפחתך אם תשקלי לדחות קצת את הנסיעה למועד מאוחר יותר ובינתיים לייצב ולאזן את האווירה בינך ובין אביך. תזכרי את הפגם האומר: "השנוא עליך - אל תעשך לחברך". בריחה מסיטואציות אינה פותרת דבר אלא רק גוררת אחריה בעיות חדשות. אז לפחות, תחשבי על זה שנית.

גלי, זמן לכל - ועת לכל חפץ. או במילים אחרות - טיימינג היא מילת המפתח בחיים. כל הקונץ הוא שצריך לדעת להוציא תוכניות לפועל בדיוק בזמן המתאים - אחרת הן נדונות לכישלון.

אני שמתי את עצמי בנעליו של אבי ואני יודעת שזה לא קל לו וזה לא יקל עליו. פתרונות יש- אך הם כרוכים בתוספת כספית לאופר שתישאר עוד קצת במשך היום. אבל מנקודת ראותי- אני בן אדם שאפתן בתחום בו אני עוסקת - אבל מאז המקרה אני לא נהנת מכלום, לא מהעבודה שלי, אפילו השגתי לי משהו בתחום המקצועי שחלמתי עליו- ואני פשוט לא נהנת ממנו, לא נהנת לחיות בבית , נגמר לי החוזה בעבודה בקרוב ואני לא יכולה להרשות לעצמי להאריך אותו כי אני לא יוכיח את עצמי, אני צריכה חופש ופאוזה בחיים. אני חייבת לנקות את הראש שלי אני לא יכולה יותר להישאר ואין לי מוטיבציה וכוחות לכלום לעבוד ולקדם את עצמי. אם אני אשאר מה אני יעשה? מאיפה אני אשאב כוחות? אני לא יכולה להתחיל ללמוד כי זה יקבע אותי לשלוש שנים מה גם אין לי מוטיבציה ללמוד כרגע ולעשות כלום בגלל השיברון הנפשי שלי. הפיתרון שלי הוא ניתוק קל מהמערכת בו אני אחדש את כוחותי ואחזור עם חוויות ושינוי וראייה שונה של דברים. אני מאוד אופטימית מטבעי ובחיים לא הייתי במצב שכזה. פשוט קשה לי. ברור שהמצב ישאר פה אותו הדבר אבל יהיו לי יותר כוחות להתמודד איתו. אני מרגישה שאני חייבת זאת לעצמי ולנפש שלי- עם כל הקושי.

גלי שלום אכן המצב נשמע סבוך ואני לא חושב שזה מתחיל ונגמר בנסיעה. נשמע לי שאת מאוד חנוקה והתנהגותו של אביך כנראה מגבירה את תחושת החנק ורק ממחישה לך עד כמה את רוצה וצריכה את הנסיעה הזו. אינני יודע כמה זמן עבר מאז נפטרה אמך, יש בוודאי לטווח הזמן השפעה על עוצמת הקושי. בשלב ראשון כדאי לבדוק האם יש אפשרות לבצע את הנסיעה בעוד זמן מה ולא באופן מיידי והאם זה אכן ישפר את המצב מבחינת הקשר עם אביך מבלי להפיל אותך לקרשים. הייתי מציע לך לבדוק את המשאלה שלך סביב הנסיעה, האם זה באמת הפתרון למה שקורה לך מבחינה רגשית, והאם זו הדרך היחידה להשיג כעת הקלה. התשובות אינן שחור ולבן. אני מעריך שאם את מרגישה שאת נשאבת למטה ורק הנסיעה תציל אותך אז את תסעי ולא משנה מה יקרה. אבל גם אם את נשארת צריך לראות כיצד זה נעשה בדרך שלא תהרוס את הקשר עם אביך. עצם העובדה שאיים לנתק איתך קשר ולמנוע ממך את מה שאת רוצה הופכת לגורם משמעותי שעלול לפגוע בקשר המשפחתי והוא צריך גם להבין את החלק שלו בעניין. בקיצור, אף אחד לא יוכל לקבל את ההחלטות במקומך, אבל מה שכדאי זה לבדוק את כל האפשרויות ואת כל ההשלכות שלהן, ובאמת לפתח מודעות עמוקה למה קורה לך, מה חסר לך ומה באמת ישפר את הרגשתך. אם יש צורך תוכלי להתייעץ באיש מקצוע או אפילו לקחת לשם את אביך לשיחה משפחתית. בברכה ד"ר אורן קפלן

בזמן האחרון אני מאוד מדוכא ומלא אנשם אומרים לי שאני לא אלא בסך הכל משועמם...הרבה דברים לא מעניינים אותי ואני לא מוצא עניין בשום דבר האם אני מתנהג מוזר בגלל צהדיכאון ואנשים חושבים שזה שיעמום או בגלל שאני לא מוצא עניין בכלום אני באמת משועמם מה יותר הגיוני לדעתך? בתודה רבה אלי

אלי שלום להלן קישור למאמר על דיכאון. קרא אותו כולל שלושת הבדיקות העצמיות ותוכל לקבל אינדיקציה האם הכיוון הוא דיכאון או משהו אחר. בכל מקרה, במידה ואתה מרגיש לא טוב יש צורך לטפל בזה, ולא משנה כל כך מה האבחנה המדויקת. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בתורה מזהירים מהבטלה, כי תביא לשיעמום, ושעמום יביא דכאון. מנסיון של שעמום ודכאונות גם יחד אני יכולה להגיד שאצלי זה נכון,כשאני מקפידה להעסיק את עצמי,לא משנה במה, פשוט אין לי זמן לכל המחשבות האלה, וגם הגוף משחרר אנרגיה, הדם זורם יותר טוב - כמו לעשות ספורט (הצרה היא שספורט אותי ב א מ ת משעמם). אם אתה צריך עזרה מקצועית אז לך על זה, ואם אתה מרגיש שיש בך כח אז פשוט תחליט - שאתה לא מוכן !!! להיות יותר בדכאון ומנסה לשנות את המצב. תקום מוקדם כל בוקר (גם אם אין למה),תלך ברגל סתם, תעשה!! לא משנה מה,אולי תתנדב באיזשהו אירגון (ההתנדבות עצמה כבר תגרום לך להרגיש יותר טוב, הנתינה).תשתדל לעשות משהו קטן כל יום בשביל מישהו אחר, גם אם זה רק לגרום לו להרגיש טוב, לחייך. אתה בוחר!! בכל רגע ורגע איך אתה מרגיש. אתה מחליט להיות דאון,כמו שאתה מחליט לעשות משהו בשביל להלחם בזה. לא קל להיות שמח. לא קל להיות חי- אבל אפשרי. מה שלי תרם המון להרגשת החיות והשמחה הוא לימוד תורה, דרך חב"ד,(או דרך מישהו אחר). והעיקר - לא לפחד כלל! להיות בשמחה!! (למרות שזה לא קל בכללללל)

שלום רב אתמול הלכתי לפסיכולוגית העובדת בשיטה הקוגניטיבית לפתרון בעיות של שינוי הרגלים ודיכאון. מאחר וכבר הייתי בעבר בטיפול קצרצר (של חדשיים), ידעתי שאני אמורה להרגיש כימיה בסיסית עם המטפלת. בעבר, הכימיה עם המטפלת היתה מדהימה והפעם... הפסיכולוגית היתה נוראית! היא רשמה את הפרטים הטכניים של חיי בצורה יבשה ולאקונית, הביטה בשעון לפחות 20 פעם, ופיהקה מספר פעמים. כשסיימתי לענות על שאלותיה המונוטוניות ציפיתי להתייחסות כלשהי כללית לדברים שסיפרתי שלא לדבר על אמפטיה. אך היא מיד עברה לתאר לי את פרטי ה "חוזה" בינינו. שמותר לבטל מפגשים רק 48 שעות לפני הטיפול ואם לא- עלות הפגישה חלה עליי גם אם התבטלה. כשהגבתי בטענה שאני סובלת ממחלה כרונית הנושאת עימה התקפים לא צפויים- היא טענה שאם יש משהו חשוב דיו כמו הטיפול- אז טורחים להגיע. כשניסיתי רגע, לעזוב את הצד הטכני והמנוכר שבו עסקה, ולשאול מה דעתה על מה שסיפרתי עליי ועל דעתה, האם יש לי היכולת להשתנות ולצאת מהמצב הקשה שאני שרוייה בו- שאלה שנבעה כנראה מחוסר התייחסותה הטוטאלי לפרטים השונים שהעליתי - היא מרה שהיא רוצה קודם לקבוע את מועד הפגישה הבאה ואח"כ היא תשיב לשאלתי. עליי לציין שמדובר בפסיכולוגית ארגונית, שכנראה עסוקה בלנהל מערכים של ארגונים ולא סתם היא בחרה לעסוק בשיטה שהיא פחות מעמיקה ורגשנית עם המטופל כמו הקוגניטיבית. אך זה מה שבדיוק רציתי. איש מקצוע סמכותי, אך לא ציפיתי למישהי קרה כל כך וטכנית. היא אף פגעה בי כשהתעקשתי לומר ששמנתי מאוד (כ- 20 קילו), מהטיפול התרופתי (ציפראמיל), שנטלתי בעבר. היא אמרה שלא בטוח שזה מזה בכלל, ובחנה את גופי ארוכות. לסיום היא אמרה שבקרוב מאוד אני אוכל לדעת עד כמה השיטה שבה היא עוסקת תעזור לי או לא. בלי מילת עידוד או אופטימיות. ניסיתי לבקש ממנה עידוד, תקווה בעצם, כי לי עדיין יש אותה והיא אמרה רק שימים יגידו. מאחר וחשתי ממורמרת , חשבתי שאולי אני ביקורתית מדי, דיברתי עם חברה טובה שלא חוששת לבקר אותי וסיפרתי לה את השתלשלות העניינים וגם היא הודתה שהמדובר בהתנהגות קרה מדיי שלא לומר פוגעת. אני רוצה לבטל את הפגישה הבאה שקבענו לעוד כשבוע בערך. אני יכולה להתקשר ולומר לה שהחלטתי לא להמשיך את הטיפול איתה וזהו. אך חשוב לי להבהיר לה את תחושותיי. האם כדאי לי? אני מרגישה שבעמדה כל כך רגישה של מטופלת בפגישה ראשונה אילולא ידעתי שיש פסיכולוגים אחרים טובים ונעימים כמו בטיפול הקודם שהייתי בו- עוד הייתי נמלטת ולא הולכת לנסות טיפול אחר- רק מההלם של התנהגותה. האם כדאי לומר לה דבר כזה? אני מרגישה צורך כזה מצד אחד ומצד שני, במה זה יואיל? אני מרגישה שהמידע שיש בידיה עליי הוא כל כך אישי ואינטימי שכל מה שאני רוצה זה לסיים יפה ולא לראותה לעולם מן הצד השני. אודה על עיצה. טלי

טלי שלום אינך חייבת להמשיך בטיפול עם פסיכולוגית קרה שפגעה בך. עם זאת, לפעמים ההתרשמות של הפגישה הראשונה אינה תמיד מרמזת על ההמשך. אם החלטת סופית לעזוב אינני רואה טעם בלנסות לתת לה פידבק נוסף על התנהגותה, פשוט בטלי את הפגישה ופני לאיש מקצוע אחר. במידה ואת חושבת שיש סיכוי שהטיפול יתאים לך (והרי חיפשת סוג כזה של טיפול ואולי שווה לבדוק שבכל זאת יעזור לך), אולי שווה להגיע למפגש נוסף ובו לחלק את התרשמותך מהמפגש הקודם ולראות לאן זה יוביל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לדעת, האם אדם המתנהג כמתואר להלן, ייתכן כי סובל מהפרעת אישיות סכיזואידית: כיום הוא בן 58 אבל איך שאני זוכרת אותו מאז ומתמיד, לא היו לו חברים כי נראה שהוא לא צריך אותם וגם נראה שהוא לא צריך אף אחד, אפילו המשפחה שלו ולעתים יש מן תחושה שהמשפחה מעיקה עליו. כמו כן נראה כי הוא מנותק מרגשותיו - הוא כמעט ולא מפגין רגשות והרגש היחיד שבא אצלו לידי ביטוי בצורה משמעותית הוא כעס, רגזנות. זה אדם שלא אוהב לצאת לבלות, לא אוהב לנסוע לחופשות ואם כבר עושה זאת אז מקטר ללא סוף. הפעילות היחידה שמסבה לו הנאה היא חדר כושר (הוא הולך לשם כל יום). הוא נראה הרבה פעמים כעוס ורק לעתים רחוקות שמח. הוא מסרב להקשיב לעצות של אף אחד וחושב שהוא הכי חכם ואחרים טיפשים. הוא עובד אך יחסי האנוש בעבודה ובכלל לא טובים. זה פשוט נראה כי לא יודע לתקשר עם אנשים.הוא כל הזמן מעביר ביקורת על אחרים ונראה כאילו הוא לא רוצה להשיג כלום בחיים שלו, הוא נראה אדיש כלפי דברים ואנשים. האם ההפרעה הזו יכולה לעבור בתורשה? תודה

קשה מאוד לאבחן על פי נתונים שנמסרים באינטרנט כי צריך להכיר את האדם. באופן כללי ניתן לומר שאישיות סכיזואידית נוטה להתבודדות ולהתרחקות ומתקשה ביצירת קשרים חברתיים. אין להבין מזה שהאדם שאתה שואל עליו הוא אכן כזה, כי אבחנה מדויקת יכול לעשות רק פסיכיאטר.

נטלי שלום אין אפשרות לעשות אבחנה ללא היכרות של ממש, וגם אז אבחנות האישיות הן בעייתיות, לא מדוייקות ואולי גרוע מכך, לא ממש עוזרות לאף אחד לטפל בבעיה. בעיקרון התיאור שלך יכול להתאים לאישיות סכיזואידית, כמו גם לאבחנות אחרות. אין מדובר בבעיה תורשתית אבל אין ספק שחיים ליד אדם כזה מעוררים דברים שדורשים התמודדות נפשית. בברכה ד"ר אורן קפלן

סקירה קצרה ועניינית, שעומדת על ההבדלים וקווי הדמיון בין הפרעות האישיות השונות ניתן למצוא בכתובת http://www.gidipd.home-page.org/ .

האם נולדים עם קיצוניות באופי (שחור לבן)? האם קיצוניות באופי נובע מרגישות יתר? האם נולדים עם רגישות יתר (כי אני כזאת)או שזה מתפתח עם הזמן? האם אפשר לשנות באופי רגישות יתר או גישה קיצונית כלפי החיים? אשמח לקבל תגובות תודה

עצובה שלום אין תמימות דעים לגבי השאלה אם אנשים נולדים עם נטייה או אופי. אני מאמין שיש טמפרמנט מסויים או נטיות אופי מסויימות שהן מולדות, אבל בסופו של דברים התמונה המלאה נוצרת במהלך השנים כתוצאה מחוויות החיים. לדעתי השינוי אפשרי בכל עת אבל דורש השקעה רבה, למשל בתהליך של טיפול פסיכולוגי שאינו קצר כשמדובר בשינוי אישיותי. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אם תוכל לענות לי: כשאתה כותב שהטיפול אינו קצר, לאיזה משך זמן אתה מתכון פחות או יותר? ובאופן כללי, אני יודעת שטיפול דינמי בדיכאון וחרדות לוקח זמן.כמה זמן בערך זה יכול לקחת? תודה

היי מניסיון שלי- זה משתנה עם החיים. בעבר הייתי רואה המון דברים בצורה קיצונית והיום הרבה הרבה פחות. היום אני בחורה בשנות העשרים ועשר שנים אחורה הייתי אדם אחר לחלוטין. אנחנו משתנים עם החיים. ובעניין הזה במיוחד- לומדים שיש הרבה אפור. אני מניחה שטיפול פסיכולוגי גורם לשינוי להעשות מהר יותר אך גם בלעדיו הרגישות מתחספסת והראייה מתגמשת. שיהיה בהצלחה. טלי

שלום אני מבקשת המלצה על מטפל בשיטה קוגניטיבית באזור תל אביב. תודה שיר

שיר שלום האם תוכלי לכתוב עוד כמה מילים על הבעיה וכן מה את רואה כטיפול קוגניטיבי, מדובר בשם כללי למגוון די גדול של גישות טיפוליות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נשואה ואם לילד בן 1.8 וכן סטודנטית מהצבא לתואר מהנדס תעו"נ קיימים מספר גורמים המבאים אותי ללחץ נפשי ואנני יודעת מה לעשות! 1. כמו שהזכרתי קבלתי לימודי השלמה לתואר מהנדס מהצבא למשך שנתים וחצי לסיום התואר. פרק הזמן שקיבלתי לסיום התואר מאוד קצר ולחוץ בנוסף אני מגדלת ילד, בעלי קצין בצה"ל שגם הוא מאוד לחוץ בתפקיד שלו וגם לו מאוד קשה!!! 2. פיזית אני רחוקה מאמא שלי, כך שאין לי עזרה! אני מתגוררת בוילה מדהימה (שבעלי בנה עוד לפני שהכרנו- כבן ממשיך במושב) בתוך החצר של הוריו - דבר המאוד מקשה עלי - הקירבה הזו הורסת אותי. אני וחמותי לא מסתדרות!!! אני מאוד מתוסכלת מהעניין וגם בעלי, אך הוא אינו מוכן לעבור דירה ואני בטוחה שאם נעבור העניין יתסכל אותו לא פחות כי הוא הישקיע הון של כסף בבית. (עצתי לעבור זמנית וגם לזה הוא לא מוכן). 3. לאחרונה גילו לי עודף קרישת דם (אנטיקרדיולופין), דבר הגורם להפלות. אני לוקחת כדורים לדילול הדם. (כל המצב הלחוץ הזה לא עוזר לי מבחינה בריאותית) עצם העובדה שיש לי בעיה המקשה עלי להביא ילד נוסף - מאוד מלחיצה אותי . ואני לא יכולה לנסות להיכנס להריון משום שהצטרך להיות בהשגחה (סיכון גבוה) וכרגע אני לומדת ומחוייבת לצבא. 4. ורצתי לציין בנוסף ששום דבר לא הולך לי כמו שצריך, הכל קשה כל כך! 5. בעלי בא מבית שכל הזמן משקרים בו(אמא שלו), והוא חי בתחושה שכל מה שאומרים לו לא בהכרח נכון , הוא בודק אותי בלי סוף! מצד אחד זה לא מפריע לי כי אין לי מה להסתיר ומצד שני שה מעיק עלי שאין לו אמונה בכלום תמיד אני זוכרת את עצמי מלאת שימחת חיים , אדם מאוד חיובי שאוהב לעזור ולתת מעצמו מאז שעברתי לגור בבית הזה וכשבני נולד כוחותי אפסו אין לי מוטיבציה לכלום אני מאוד עצבנית וקרה לי שפעמים הגבתי בצורה מאוד הגרסיבית כלפי בעלי התחלתי לקחת כדורי הרגעה של הדס אך עד מתי!!! הדבר היחיד שגורם לי לחייך זה בני! אני מאוד אוהבת את בעלי אך הוא תרוד מהצבא וכל פעם שיש סכסוך עם אמא שלו הכל נהיה יותר ויותר לחוץ ואוירה לא נעימה אני מיואשת מיטל

מיטל, מכירה את המשפט "להרוג טורקי ולנוח"... אז זה המוטו שאת צריכה לאמץ כרגע. בעצם, כשנישאת והבאת ילד בוודאי לקחת בחשבון שהסיטואציה תהיה לא קלה במיוחד עם בעל שהוא קצין בצה"ל ואמא שגרה רחוק. זאת אומרת שנתוני הפתיחה היו ידועים לך מראש ובכל זאת החלטת ללכת על זה, אבל כנראה שלא נערכת לכך באמת מראש ובצורה נכונה. האם את באמת חושבת שלתוך כל הסיטואציה הלחוצה והמלחיצה הזאת עם הבעיות הרפואיות שלך והסכסוך עם החמות - יש מקום כרגע להביא ילד נוסף? תנסי לפתור בעיה אחת ולנוח ולא להילחם בארבע מערכות בו זמנית. הכי חשוב במיידי זה שתמצאי מטפלת שתעזור לך עם הילד כדי לפנות לעצמך יותר זמן גם ללימודים וגם למנוחה. שנית, השתדלי לחיות את חייך ולהימנע ככל האפשר מעימותים וחיכוכים עם משפחת בעלך, לטובתך ולטובת חייכם הזוגיים. נשמע כאילו את ובעלך חיים אחד ליד השני ופחות מדי אחד עם השני. אולי תפנו לעצמכם קצת יותר זמן איכות לשניכם בלבד, לטובת האינטימיות והקירבה שגם בעקיפין תפתור את בעית חוסר האמון שלו בך. וחוץ מזה, כמו שאמרו בשיר הידוע: "לא הבטחתי לך גן של שושנים"... ומאחר והחיים כידוע אינם פיקניק, צריך המון רצון טוב, אמונה וחשיבה חיובית והעיקר להיות אופטימיים ורגועים.

מאוד מומלץ לכם ללכת ליעוץ זוגי טיפול משפחתי. מטפל מיומן שישמע את שניכם יוכל בצורה אוביקטיבית לנסות לעזור. זאת בתנאי שיש לשניכם נכונות לשתף פעולה.

מיטל שלום כתבת רשימה די ארוכה של דברים שאולי כל אחד בפני עצמו לא נשמע משהו שאי אפשר להתמודד איתו אבל הכל ביחד יוצר מצב לחץ חריף ואני בהחלט יכול להבין את הכותרת של הודעתך על התמוטטות נפשית. אני חושב שלא כדאי לחכות באמת לכך שהכל יתמוטט והייתי ממליץ לך לפנות בשלב הנוכחי לייעוץ פסיכולוגי אישי. אחת המטרות הראשונות הוא לעשות סדר עדיפויות בדברים שתיארת, לראות היכן אפשר להפחית את הלחץ, היכן אפשר לטפל ולשנות את המציאות, היכן להשלים עם מה שיש. לא פחות חשוב שתהיה לך תמיכה ואוזן קשבת של אדם מקצועי ואובייקטיבי. אינני יודע לאן זה יוביל ואני לא חושב שאפשר לתת לך עצה ספצפית ולכן כדאי להתמודד עם התמונה כולה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני קלינאית תקשורת לעובדת עם ילד עם קשיי שפה. התלמיד איתו אני עובדת תולש את שערותיו עד כדי כך שנראה קירח משני צידי הראש עם שערות במרכז ומאחור. הוריו דואגים והלכו לפסיכולוג שיעץ ללכת לנוירולוג. הם קיבלו הגדרה לתופעה מהנוירולוג ולא זכרו את שמה. אני מענונינת לדעת את שם התופעה והיכן ניתן למצוא ספרות שתעזור לי ולהורים לסייע לילד וכן עם יש לרופא המלצות או ידע מועיל. בברכה

התופעה קרויה טריכוטילומניה. מידע אפשר לחפש במנועי חיפוש כמו google אחרים. תנסי לחפש תחת השם בעברית ובאנגלית.

שלום תלישת שיער מכונה טריכוטילומניה והיא סוג של הפרעה כפייתית ועלולה להיות עקשנית למדי. הבסיס הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. אני מכיר מקרים שניתן טיפול תרופתי גם לילדים, צריך להתייעץ עם פסיכיאטר ילדים. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול. אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. התופעה הרבה יותר נפוצה ממה שנדמה, אבל בגלל הבושה שבעניין אין עליה דיווח רב. אני מציע לשוחח עם הילדה ולפנות איתה לייעוץ מקצועי. התופעה אינה עוברת מאליה רק כי אומרים לילד להפסיק ונדרשת התערבות מקצועית. הטיפול כעת עשוי להיות יעיל. השארת המצב כפי שהוא עלולה להפוך לבעיה כרונית לשנים רבות. המחקרים מראים שבגיל הילדות הטיפול הרבה יותר קל ומהיר מאשר אצל מבוגרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על האינפורמציה, בתקווה שנצליח לעזור לילד באופן הטוב ביותר.

בתקופה האחרונה אני יוצא עם מישהי , איתה אני מרגיש כיף וזה קורה לי רק שאני לא נמצא לידה. השאלה אם זה בגלל אותות אזהרה עליה או עצם השינוי שאני נכנס לקשר רציני לאחר כמה שנים שלא נכנסתי לקשר רציני? ומה עושים כדי להרגע? יצויין כי אני בחור דתי והרבה זמן לא היה לי קשר רציני ויתכן (אני מקווה) שזה הקשר שיוביל לחתונה.אז יתכן שאני בלחץ מהרעיון? תודה

יכול להיות שאתה אכן מקווה שהקשר יוביל לחתונה, אבל מאד ייתכן שאתה עדיין לא מוכן לגמרי מבחינה נפשית לקבל עליך עול ואחריות ולהכנס למחויבות רצינית לכל החיים. או שאולי יש לך ספקות לגבי הבחורה, האם היא באמת כמו שאומרים האחת והיחידה המיועדת לך. נסה לבדוק מתי בדיוק קורות התופעות האלה (למשל, האם כאשר אתה חושב עליה, או מתכנן תוכניות לעתיד) ואולי בכלל זו תופעה פיזיולוגית שאינה קשורה ליחסים ביניכם.

שלום חריקת שיניים וקיבה עצבנית הן בהחלט תגובות פיזיולוגיות שאופייניות למצבי לחץ וחרדה. מה שאתה מתאר סביב הקשר הזוגי עשוי בהחלט להסביר את התופעות הללו. הצבת שאלה שאולי אתה לחוץ מהקשר הזוגי, אני חושב שעצם השאלה היא כבר התשובה, כנראה שכן. יש אפשרות להרגיע את המצב הן באמצעות טיפול פסיכולוגי והן באמצעות תרופות. הטיפול בשיחות עשוי גם לעזור לך להחליט סופית האם זה הקשר המתאים לך לחתונה ולחיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום, אני אמא מתוסכלת לבת 15 יפה ומקסימה עם הפרעות קשב וריכוז ללא היפראקטיביות (ADD). התסכול שלי נובע ממאמצים רבים שאני משקיעה מול הפאסיביות שלה. היא אמנם מוכנה לקבל שיעורים פרטיים ומשתפת פעולה בהם, אך בכיתה לא עושה דבר (היא לומדת בכיתת מב"ר), לא מכינה שיעורים, לא מתכוננת למבחנים ועסוקה בחיים החברתיים שלה שהחלו לפרוח רק השנה. במבחנים היא ניכשלת למרות השיעורים הפרטיים ולמרות ההקלות להם היא זוכה (היא לומדת בכיתת מב"ר). לפעמים מתחשק לי פשוט לרדת ממנה ולתת לה לחיות. מה דעתך?

איילת שלום התשובה היא במינון הנכון. הפסיביות של בתך יכולה בהחלט להיות סוג של הגנה שהיא מציבה בפני הכישלון אותו היא חווה לא פעם. הרבה יותר קל לומר, פשוט לא ניסיתי, מאשר להתאמץ ולהיכשל. הבעיה אופיינית לאנשים רבים שסובלים מבעיות קשב ואז באופן משני סובלים למשל מדימוי עצמי נמוך וצפיות נמוכות להצלחה. אני לא חושב שיש טעם ללחוץ עליה, אם כי בהחלט יש לעודד ולהראות את האפשרויות שעומדות בפניה. ככל שתהיה במצב רגוע יותר כך יש דווקא סיכוי שתצליח יותר. הייתי ממליץ לבדוק איתה האם היתה מוכנה לפנות לטפול פסיכולוגי. כפי שציינתי יתכן שהיא סובלת מביטחון ודימוי עצמי נמוך ומנבואת כישלון שמגשימה את עצמה, ובכך ניתן לטפל בכלים פסיכולוגיים, בלי קשר להפרעת הקשב ממנה היא סובלת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 29,בשנתיים האחרונות עבתי 2 הריונות (אחד הופסק בחודש שישי,השני בשבוע שישי). אני מרגישה שבורה לחלוטין,כ"כ חיכיתי להריון הזה,אחרי האכזבה הקודמת,ואחרי 9 חודשים הוא בא - למה זה קורה לי? פעם ההריון תקין אבל העובר עם בעיות,פעם הריון שלא מחזיק יותר מחוד וחצי, מה קורה פה?? אני מתוסכלת וממורמרת,אפילו שיוגעת שזה לא פתרון,חברה שנכנסה להריון-פשוט זכתה להתעלמות מוחלטת ולאחר מכן ניתוק קשר,לא יכולתי לסבול את הקנאה.כל מישהי שאני מגלה שהיא בהריון אוכלת לי את הלב. אני רוצה גם ומרגישה שלא יכולה יותר לסבול את זה? נוסף לזה אנחנו זוג בתחילת דרכו (נשואים 7 חודשים) - כולם מחכים ומצפים,שואלים ודורכים על יבלות בלי לשים לב (אף אחד לא יודע מה קרה ), גם הזוגיות במשבר - מה עושים????????

יפית, לחץ חברתי היה ויהיה קיים תמיד (קודם זה מתי החתונה, ואח"כ כמובן נו, ומתי יהיה ילד?) את צריכה לקחת את הדברים בפרופורציות הנכונות. אני בת 32, נשואה 6 שנים ואמא לילדה בת 2.5. אז כמובן שכל העולם ואישתו לחצו ושאלו וציפו כבר בשנה הראשונה, אבל המשכנו בשיגרת חיינו, כלומר לא לקחנו את העניין ברצינות רבה מדי והריון אכן הצליח להתממש (אמנם רק אחרי 3.5 שנים). ראשית את צריכה לגשת לבדיקות שמתוכן תלמדי באם יש בעיות מכניות ואם יש כאלה, איזה סוג של טיפול מתאים לך. יכול מאד להיות שדווקא בגלל הלחץ והתחושה של התסכול והמרירות, הגוף בוגד בך וההריון לא מצליח (תסמונת "מלכוד 22"). הרבה פעמים הכל פשוט מסתדר מעצמו כשמרפים את הלחץ. אז קודם כל בתור התחלה, את חייבת להפסיק להרגיש לחוצה, תצאי מהמרוץ הזה ותני לגוף ולנפש מנוחה לכמה חודשים. את זקוקה לפסק זמן כדי להירגע ולהתאפס. בינתייים, נסי לחדש את הקשר שנותק עם החברה, אולי אם תתקרבי יותר לנשים בהריון תסללי בתת-מודע את הדרך להריון תקין אצלך, תנסי להתעניין יותר בנושא תינוקות, ילדים והריון במקום לאכול את הלב ולהרגיש רגשי תסכול וקנאה. תשתדלי בכל הכוח לחשוב חיובי ולראות דברים עם המון אופטימיות. זה לא שאיבדת את היכולת להכנס להריון ככה שאין לך שום סיבה להרגיש שבורה לחלוטין. קודם כל לטובת הזוגיות שלכם - אולי תצאו לחופשה של כמה ימים שניכם למקום מרוחק ממשפחה וחברים, בלי לחצים ובלי מתחים. ותזכרי שמילת המפתח היא אמונה בעצמך והמון אופטימיות לחיים. שיהיה לך רק טוב.

יפית שלום אני חושב שבציבור הרחב ואפילו בקרב רופאי נשים, כולל מי שעוסק בפריון, אין מספיק מודעות למרכיב הלחץ שיש בכניסה להריון ולאחר מכן בשמירתו. זוגות רבים מתמודדים עם הקושי של התהליך הזה וחייהם מושפעים בצורה ניכרת בגלל הציפיות, האכזבות, ההמתנות הארוכות וכו'. הבעיה הגדולה שמדובר בתהליך מעגלי כיוון שדווקא הלחץ והחרדה סביב ההריון הופך את התהליך לקשה יותר ואף עלול לפגוע בו בצורה קונקרטית. במידה ועוברות עליך השפעות נפשיות חזקות כל כך כדאי שתפני לפסיכולוג הן כדי ללמוד טכניקות להרגעה שיעזרו לך גם בכניסה להריון קלה יותר, בשמירת ההריון ואף בלידה עצמה. כמו כן תוכלי לעבד ולטפל במה שעובר עליך מבפנים כולל הקשרים החברתיים שנפגעו. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לכם,ד"ר אורן קפלן ושיר אקח לתשומת ליבי

אני סובל מחרדות קשות ו תחושת ניתוק מסוימת מכל ה סובב אותי ו מעצמי-בכל פעם ש דבר זה קןרה אני נלחץ וסובל מלחץ ופחדהדבר עירער את ביטחוני לרמה שבה אני מפקפק בשפיותי ואיני יודע מה לעשות...פניתי לטיפול מקצועי אולם איני יכול לנער את התחושה כי אני תקוע בתוך זה ו כי לעולם לא אחלים... האם תחושת הניתוק הינה תופעה ידועה של חרדה ודיכאון?כמה שאני מוקף באנשים ש אוהבים אותי ו דואגים ךי אני מרגיש לבד ו אבוד בתוך זה.....

רונן שלום אתה מתאר דבר מה מורכב והייתי נזהר בלתת לך תשובה חד משמעית מה קורה לך. תחושת הניתוק נחשבת פעמים רבות לסוג של הגנה לא מודעת שהנפש עושה כדי להקל על התמודדות נפשית. הדבר יכול להיות חלק מהפרעת חרדה אבל גם מדברים נוספים. אני מציע לקבל ייעוץ מקצועי רציני בנושא. בכל מקרה, אם תרצה להלן שני קישורים למאמרים על חרדה ועל דיכאון בהם גם יש אפשרות לקרוא על הסימפטומים ולראות אם הם מתאימים למה שאתה מרגיש: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שמי דן (31) ואני נשוי לאישה מקסימה ומדהימה (27) אשר עברה לפני כ 8 חודשים תקופה של חרדות, לחצים ואפילו פאניקה, בעקבות התנסות שהייתה לה במחלקה פסיכיאטרית במסגרת לימודי סיעוד. מאוחר יותר התברר כי התנסות זו רק הציפה אצלה מספר בעיות מודחקות שהצטברו במהלך השנים. בתקופה זו היא השתמשה בכדורי הרגעה משום שלא הצליחה להרדם בלילות - אך המחשבה שהיא עלולה להתמכר לכך רק הלחיצה אותה יותר. לבסוף היא הופנתה לפסיכולוגית (לא קלינית) ולאט לאט חזרה לשיגרה (בשילוב עם עוד גורמים חיוביים שנכנסו לחייה). כיום לאחר תקופה של כמעט שנה שהיא מטופלת ומתפקדת כגיל, עולה ביננו מדי פעם ויכוח על נחיצות המשך הטיפול וזאת עקב קשיים כלכליים הכרוחים בו וגם רצון שלי שאישתי תתמודד לבד עם הקשיים בחייה. הפסיכולוגית (כמו שהבנתי) טוענת שאשתי מרגישה נזקקת לעזרה רק ברגעי משבר ולדעתה הטיפול הוא ארוך טווח וחייב להתבצע גם בתקופות טובות. מדבריה של אשתי איני רואה אופק לסיום הטיפול ולכוונה כזאת בכלל ושאלותי בנושא רק מעלות ויכוחים וקביעה שאיני מבין כלום בתהליך. אאני חי בתחושה שהפסיכולוגית יכולה על רקע זה להמשיך לטפל בה עד סוף חייה ואינה שואפת לשחררה להתמודדות חופשית (מטעמים שונים שיכולים להיות מוסווים תחת מעטה מקצועי) אנא חווה דעתך תודה מקרב לב, דן

עצתי לך לשמוע בקולה של אשתך. רק היא יודעת מה היא באמת מרגישה ולמה היא זקוקה. יכול להיות שגם כשהיא מרגישה טוב היא זקוקה לחיזוקים ותמיכה ואין לבטל תחושה זו. החשש שלך מהארכת הטיפול ללא צורך גם הוא מובן אך לא נראה לי מוצדק. בהחלט יתכנו מצבים שטיפול פסיכולוגי אורך זמן ממושך ( שנה שנתיים ויותר) אבל אם התקשורת ביך לאשתך טובה אתה כמובן יכול להיות עם אצבע על הדופק לגבי מה שקורה איתה והשיפור במצבה. לסיכום , אל תלחץ עליה לסיים את הטיפול מהר כי זה עלול להחריף את הרגשתה שאתה לא מבין אותה ומזלזל ברגשותיה.

ארז שלום. תודה לך על התגובה. בדבריך טעם רב ואני מקבל את דעתך (הזהה לדעתו של ד"ר קפלן) הייתי מבולבל בנוגע לאופקו של הטיפול ואני מבין עכשיו שטעיתי תודה שוב דן

דן שלום אני מציע שלא תתערב בטיפול של אשתך ותאפשר לך להמשיך בו במידה ובהיקף שהיא מעוניינת בו. לא אתה צריך לסמוך על הפסיכולוגית אלא היא. הטיפול הפסיכולוגי עשוי להיות לעיתים מסע ארוך לגילוי ושינוי עצמי, זהו תהליך שיכול לקחת זמן רב ושנה איננו בהכרח הגבול להפסקת הטיפול. אני מעריך שהטיפול יסתיים כאשר אשתך תרגיש שהוא מיצה את עצמו והגישה שלך עלולה להישמע שיפוטית ולא אמפתית לצרכיה. בתיאורך את מה שארע לפני שנה אתה כותב בעצמך שהמשבר קרה בעקבות האירוע הספציפי במחלקה הפסיכיאטרית אבל בשילוב דברים נוספים ולא מודעים מהעבר. נניח שתדרוש ממנה להפסיק את הטיפול כעת והיא אכן תעשה זאת ואז יתרחש משבר נוסף. האם תרצה לקחת את התפקיד או האחריות של מי שהפסיק את הטיפול כאשר היה אפשר למנוע את המשבר? אני מציין את זה כי אני חושב שטיפול פסיכולוגי שם אחריות על המטופל לחייו, וחשוב שאשתך תיקח אחריות לחייה הפנימיים והחיצוניים ואין לי ספק שזה גם מה שאתה רוצה שיקרה. אני מציע שתנסה לבדוק עם עצמך מה מפריע לך בעובדה שהיא בטיפול מעבר לעומס הכלכלי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן אני מודה לך מאוד על תשובתך. אכן תוכן הדברים שכתבת לי עלו במוחי ובגלל הבלבול שחשתי, פניתי אליך. אני מקבל את דעתך ומיישם את המלצותיך עזרת לי מאוד (אתה עושה עבודה ברוכה) תודה שוב - דן