פורום פסיכולוגיה קלינית

כמה טוב לשוב לכאן..בעבר הייתי קוראת הרבה,כותבת קצת.. נעים לי בלב לראות את הפורום פעיל לראות את ההתמדה של אודי ואת הקשר שנוצר פה בנייכן. אז רק קפצתי לפה כדי לספר לכם שקשה לי, קשה לי מאד ואני לוחמת ובוחרת כל יום מחדש להמשיך להילחם ולא להיכנע להפרעה הקשה שלי שמלווה אותי יותר משני עשורים! אוסידי קשה- מגיל 10 אתה איתי, לו רק יכולתי לקחת אותך לצקמק אותך בשתי ידיי ולזרוק אותך למקום שממנו כבר לא תוכל לגרום סבל לאף אדם. קשה לי כי זה נמצא איתי בכל רגע ורגע ביום ובכל תחום בחיים זה כמו לחיות על קו התפר בין שיגעון לשפיות. ותודה לבורא עולם שנותן לי כוחות נפש עצומים ותודה שיש לי את המשפחה שלי ואת המטפלת היקרה שלי שלא מוותרת עליי כבר 6 שנים ומזל שיש לי את עצמי מלאה בטונות של אמונה ותקוה. ועכשיו רק מקוה אודי שלא תצנזר חותמת באהבה גיגית

איזו התרגשות שחוזרים אנשים. מעניין העיתוי. סוריקטה

תודה רבה לך סוריקטה

טוב שחזרת למקום שטוב לך להיות בו מקווה לימים יותר קלים יותר טובים, ומאחלת לך רק טווב חטוליתוש

חטוליתוש.. כמה שאני מחכה לימים שבהם הרעש הזה יעלם. תודה!! גיגית

הי גיגית ...שמחה שחזרת זוכרת אותך ... תודה שחלקת על עצמך לא קל לא פשוט מקווה שהפעם יהיו בך הכוחות להיות נוכחת באמת ..

היי אביב, תודה על המילים שלך. ורק אומרת לך פה שאת אמיצה בעיני. מאד. קראתי את " תהליכים" שכתבת.. כתבת מקסים ומרגש גיגית

היי..טוב שחזרת..אכן מעניין שחוזרים. ספרי קצת מה עובר? זוכרת אותך היטב. מיכל

מיכל יקרה גם אני זוכרת אותך היטב. זוכרת פרטים רבים שכתבת..כנראה נגעת בי.. זוכרת שיש לך קשר טוב עם המטפלת שלך. פעם כתבת נדמה לי שהקשר שלי עם המטפלת מזכיר לך את הקשר שלך. לי קשה...מאד קשה...ואני מתמודדת בגבורה.ממש. ולפעמים אני מתעייפת מאד גיגית

אודי יקר, אני ברגע של משבר (גם כואב פיזית בעיה ישנה...) כל כך זקוקה לפגישה אבל אין עם מי לדבר. חבל שכך.....תמיד היא מעודדת אותי למצוא גורמי תמיכה מבחוץ ומסתבר ש..זה קשה לשתף אחרים שאינם מודעים...ושחייבת להראות חוזק מולם אולי..חושבת מה הייתה אומרת ומדמיינת פגישה איתה, את המפגש שתחזור, כבר לא רוצה לברוח או כעס ושתיקה אלא להיפך...מדמיינת מה הייתה אומרת ואיך לפתור אבל כל כך קשה לבד.....זה ארוך עבורי. מצטערת :( זה כבר לא מילה כמו געגוע זה משהו אחר כנראה......זה צורך.... אז אשב לי כאן ואניח את הכאב כאן, את החסר שבפגישה ואת כאב העצב שנפל עליי..עצב כזה שקשה להסביר למה..קשור לבית שממנו באתי.....לא אפרט מה בדיוק....מנסה בחיובי, לא נופלת לאכילה מופרזת או פחמימות שירגיעו וזה הופך לקצת יותר מסובך וקשה....חיבוק ונשימה רגועה..יהיה בסדר.....אני אהיה בסדר..אצליח לחכות לה נכון? אני בסדר? או שהתחרפנתי? לא קל...מודה שיכולה אבל מודה שגם זקוקה עדיין.....

הי מיכל הקושי מובן ..גאה בך על ההצלחה עם האוכל לא פשוט . אנחנו כאן אתך ,חיבוק

את נשמעת לי די רגועה ושולטת , כל הכבוד לך , ממש לא פשוט ולא מובן מאליו, אני לא הייתי מסוגלת ....רגעים קשים של משברים מביאים אותנו לפעמים לפעול אפילו בצורה שלא מתאימה לנו.....לי קרה לא פעם , ואת פשוט מקסימה ונהדרת , מחכה בסבלנות גם כשזה כל כך קשה ...... לצערי עדיין לא מכרה אותך מספיק אבל בהחלט חושבת שאת עומדת בכבוד ובהצלחה בהמתנה הארוכה חטולית

אביב, שכתבת להילה "שגרמו לך להכנס ...ואז ללכת אבל נראה היה שאנחנו לא באמת היינו חשובים לך . כמו אנשים זרים זה לזו .. " רק רציתי לומר ממני שאתם חשובים לי מאד.

אני גם זוכרת שאת כאן בסביבה ניכנסת מידי פעם ...מתגעגעת אלייך ...תודה שבאת . אני גם יודעת שאנחנו חשובים גם להילה....וברור לי שהקושי שלי מהתעלמות לא קשור אלייך או להילה כי עם מורכב ביותר... שמחה שאתן כאן ...ותמשיכי לבוא... אני כאן מחכה מאמינה שבסוף הגולם יפתח ....

מקווה שנהנית ושמחה שחזרת ..מתארת לעצמי כמה עמוס אחרי חופש...במיוחד אחרי חג . אפשר להיות כאן . אפשר שתהייה איתנו קצת קשה ,היה מאוד מאוד קשה היום פלאשבקים נוראיים בורות שחורים וחלקים קטנים קטנים ולא מוכרים ... עדין מתחבאים במקום הבטוח של אז .... אודי...בבקשה יש לך מילים ,או מנגינה שיקרקעו ... כבר מזמן לא הייתי במקום כל כך קשה ...כל כך ראשוני עד שכואב לי הטבור... אלוהים יודע שנאבקתי בו גם שהייתי עולל זה לא ממש עזר ... וכמה צעקתי לאמא שתבוא... עצוב לי אודי כל כך עצוב .... כל השבוע האחרון באי שקט לא מובן שיתפוצץ לי היום בפנים ... סליחה אודי שזאת קבלת הפנים..ותודה על היותך

שלום. אני בקשר ידידותי עם בחורה בת 40 שמתנהגת ממש כמו ילדה קטנה. אוהבת לשחק בבובות מתלהבת מסרטים מצויירים,גרה אצל ההורים ,לא הולכת למקומות לבד חוץ מאשר לעבודה וגם זה בהסעה. וגם היא רגישה יתר על המידה היא מאוד פגיעה ולוקחת דברים קשה מאוס. רציתי לשאול איך קוראים לבעיה בשפה המקצועית ? ומה הטיפול ? תודה

אודי ,אתה יודע ? ידעתי שתגיע היום... משונה... לא שאלתי את עצמי אם תחזור.. עכשיו כשאני כותבת לך פתאום עוברת לי המחשבה הי במבי זה בכלל לא מובן מאליו.. גם עם אמא צביה אודי, תאר לך.. נפגשנו בפעם האחרונה בשני ,כלומר, לא נפגשנו ברביעי וחמישי ומרגיש לי ממש בסדר..נשארתי שלמה .. :) וגם עם אמא צביה כזה ברור לי שניפגש היום.. אין לי את בור השחור בבטן ששואל מי אמר לך במבי שהיא תהיה ? שהיא בכלל חיה ? שתפגשו ? שהעולם לא יחרב... מרגיש לי רגוע..יגיע הערב ונפגש.. :) וכולכן..הי לכן... משונה.. מרגיש לי איתכן ממש קרוב.. אוהבת אתכן ומחבקת .. וקראתי את ההודעה של הילה.. לא מסוגלת עדיין לכתוב לה ..מוצפת... כל כך כל כך היתה חסרה לי.. כל כך דאגתי לה... ממש גרד לי בעור.. כל כך.. כל כך דאגתי לה.. גם הייתי במשהו לא סגור.. גרד לי בעור השאלה אם סיימה את הלימודים? מה קורה עם הילדים שלה והקשר שלה איתם.. היא כל כך נלחמה.. אני מוצפת.. לא מסוגלת עדיין לדבר איתה..אני מוצפת... כנראה יש בי גם זעם עליה... איך היא היתה מסוגלת כך להיעלם מהרגע להרגע ולא לומר מילה... אודי... אולי לא תעלה את ההודעה שלי ? אולי הייתי צריכה לפנות ישירות להילה ? אודי.. אני לא מסוגלת... אתה יכול להבין אותי ? אני מרגישה שאתה מבין אותי.. אני אוהבת אותך אודי... אודי ? לא יודעת למה... אני צריכה שתשמור עלי... טוב אודי ? שלך-במבי.

הי אודי, ביקשתי מהמטפלת שלי שתאמר לי מה האבחון שלה לגביי אני חושבת שיש לי הפרעת אישיות גבולית, אני ממש חושבת על זה הרבה לאחרונה אבל המטפלת לא הסכימה להגיד ואמרה שהיא לא מסתכלת על זה כך וממש שמתחשק לי לא לבוא אליה לפגישה , כי אני עייפה ומביך אותי לשבת מולה. ואני גם לא מספרת לה שום דבר חשוב. ובפגישה הכל טוב ויפה ואני מרגישה רוב הזמן מוכלת ושהיא מקשיבה. אבל בין הפגישות היא כאילו רחוקה ולא מבינה אותי בכלל. ואני בהתלבטות אם לבוא או לא ואני כל הזמן עייפה ומותשת מכך. אבל שתדע אודי שהיא חמודה ממש ולפעמים אני אפילו מצחיקה אותה קצת. אבל לא נראה לי שאני הסגנון שלה ולצערי היא לא ממש מחבבת אותי :( ואני גם קצת מציקה לה בהודעות , אבל בינתיים היא סבלנית וכל פעם מחדש אני מבטיחה לעצמי שלא לפנות, ובסוף אני פונה אליה ומציקה לה. היא חמודה ממש. אני מתכננת להגיע לפגישה הקרובה ולא לבטל. למרות שחפרתי שאני לא אבוא.

היי מיקה יקרה! את ממש מזכירה אותי..לפעמים אני נדהמת מהדמיון למרות שמאמינה ששתינו מרקע ובעיות שונות לחלוטין..אבל בענייני קשר טיפולי..וואו. היום אני במקום אחר. אבל פעם היה כך בדיוק. רחוקה בין הפגישות, לא מבינה אותי ובפגישה מכילה, טובה ומבינה...השיר "היא לא יודעת מה עובר עליי" התנגן אצלי בראש המוןןןן....ולקח זמן שדברים קשים עלו בפגישה עצמה...והמון שליחות הודעות של "איומים" שלא אבוא יותר לפגישה של קושי והבנה אם היא מתחברת/אוהבת אותי..מתאימה וכו' ובסוף הייתי מתרצה ובאה..היא לא הסכימה לזה! היא אמרה שאני מעמידה אותה במצב שהיא צריכה לשכנע אותי למה לבוא ושהיא לא מתכוונת יותר. בקיצור הגענו גם לחיכוכים... אבל על פי רוב היא נמנעה מהם מאוד!! היא פשוט התנהגה טוב אליי...הייתי בטוחה שהיא לא מתחברת אליי, שאנחנו כל כך שונות וכו' תראי, את איתה מעט זמן יחסית. תני לזה זמן, לי לקח שנה להבין, להתחבר וכו' ואת תמיד אומרת שהקשר שלי איתה מעורר אצלך קצת קנאה נכון? אז הנה עברתי אותו הדבר והקשר רק מתחזק עם השנים ופחות תלותי..יותר קשר כזה קיים, ממשי אולי...אח כמה שאני מתגעגעת...עד שתחזור יקח זמן והנה פעם הייתי אומרת אז נפרד וזהו..היום אני מתחילה להרגיש שהחופש שלה גורם לי להתגעגע חיובי, לגדול קצת אפילו. החזיקי מעמד יש התפתלויות אבל המטרה כדאית. ולגבי אבחון. המון זמן ביקשתי והיא התנגדה..גם אצלי לא רצתה. אני מעריכה אותה על כך. לשם מה לך איבחון? מכירה את השיר "אל תכלאוני בשום כלוב?" אז ככה..בלי שום תווית עדיף. באהבה רבה: מיכל.

הי מיקה, את יודעת, לפחות ממה שאני מכירה, העייפות והכבדות הזו יכולות להיות סימן של חרדה. ומסכימה עם הגישה של המטפלת - 'לא להסתכל על זה כך'. זה ממש נכון בעיניי. יש מצב שאת אומרת לה שאת חושבת שהיא חמודה? או שזה נורא מבהיל...? כמה מחשבות עבורך, סוריקטה

אז חוזרים לשגרה ומאמינה שגם אתה אודי, תעלה הודעות לאט לאט במשך היום תתן לנו להגיב ומחר בערב אתה תהווה את הסגירה ותענה בסוף.... התרגלנו. איזה כייף שפסח נגמר. ימי זיכרון בפתח אמנם אך תחושת הקלה קלה. מבחינתי עדיין לא שגרה של טיפול..יקח עוד זמן..היא ככה כשכלם עובדים היא בחופש הפעם הפליאה לעשות שלקחה לפני כלם ואחרי כלם חופשה...כבר יודעת שהיא תחכה לי ואני מחכה לה זה עושה לי טוב הידיעה הזו. יכולה להכיל גם את הגעגוע. גאה בעצמי שבתחילת הפסח אמנם לא שמרתי עם האוכל כל כך אך בימים האחרונים עשיתי פעילות גופנית ואכלתי פחות..זה סימן בשבילי שאני יכולה להכיל את עצמי. מעיד על חוזקות שלי בלי הטיפול! פחות טלטלות רציניות..יותר היה פחד כזה מהלבד. יאללה חפרתי בטח יהיו מלא הודעות. סליחה. חזל"ש שמח.

רק להיום אוכל שפוי רק להיום אשים לב לאיך ומתי אני אוכלת רק להיום לא אתקרב למתוק רק להיום אקשיב לגוף שלי רק להיום ...

בא לי להצטרף...לכל מה שכתבת..תקף גם אליי...בנוסף רק להיום אוכל מעט בערב. רק להיום אתן לעצמי להרגע מהכל. להרפות.

רק להיום אתלה דגלים של עצמאות. האמת שזה כבר ותיק ובכל זאת. רק להיום ארשה להקל על עצמי ולשאת פחות. גם לשכוח לפעמים. סוריקטה

רק להיום אעשה כמיטב יכולתי רק להיום אקשיב לגוף שלי רק להיום אנסה להתמקד בכאן ועכשיו רק להיום אנשום לפני שאדבר רק להיום אוכל שפוי רק להיום אוכל בריא עד כמה שאפשר רק להיום אחייך לעצמי ולאחר רק להיום אקשיב לחלקים שלי

רק להיום חזרתי כל כך מאוחר ועבדתי בשני מקומות, אז לא הספקתי לקרוא ולהגיב כאן. מסיבות טובות. ואני קצת חולה, אז אנסה אף על פי כן ולמרות הכל לנוח. סוריקטה

תודה שחוזרים לשגרה מבורכת תודה לכל מי שהיה שם עבורי השבוע תודה על שמחה תודה על כאב תודה לטבע תודה לבעלי החיים תודה על מטפלת וטיפול תודה על היש החומרי בחיי תודה על מקלחת של בוקר תודה שישנתי טוב יחסית תודה על המקום כאן תודה אודי על היותך תודה שאני כבר לא משתבללת בתוכי כשכאן חופש תודה ...

מצטרפת לעץ התודות שלך ומוסיפה תודה על עוד יום אחד של שפיות תודה על חברה כמוך תודה על המשפחה הנפלאה שיש לי ותודה על המקום הזה שיהיה לכולם שבוע נפלא בהמון אהבה חתוליטוש

תודה לחברים שלי שהמליצו עליי הלאה למשרה הבאה שאולי תתממש. תודה שאיכשהו רודפים אחריי כמטפלת (לתינוקות/ בעלי חיים / צמחים),ואני כבר מגיעה למצב שאני צריכה לשים גבול ולעתים לומר לא. ויש לי בחירה. תודה למקום שעזר לנו להעביר את השבוע. תודה לציפורים. תודה לכלבים. תודה לאנשים שיצרתי מסביבי. הבריא שלי. תודה למי שהזכיר לי דברים פשוטים של מתחת לאף. סוריקטה

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה על יום חדש תודה על רצון לנסות לגעת תודה על הצלחות וכישלונות תודה על ציוץ ציפורים תודה שהגעתי למחוז חפצי תודה על מקלחת בוקר תודה על מברשת ומשחה שאני עושה בהם שימוש תודה שאני מנסה כל כך לתקן תודה על עצבות שמתלווה תודה על המקום הזה תודה עלייך אודי. .. זה מדהים איך הזמן עובר מהר רק חזרנו וכבר הולכים.. שיגרה...

הי אודי יקר, הי אהוביי, התחזלשנו, נכון? אז ברכת פתיחה וחזרה למקום המוכר שלנו. בשבוע האחרון הייתי עסוקה בנושאי השינה וגם נשיות (אותיות משותפות דומות למילים). שניהם איכשהו בעייתים עדיין. מקווה שיצא לדבר עליהם. התעוררתי (וזה יפה, אני חיה) קצת חולה היום. שיעולים וכאלה. ניקח אוויר ונצא לשבוע חדש. אין ברירה. ברוך שובך, איש. ברוכים השבים (והשווים) כולם. מחבקת, תצטרפו? סוריקטה

ברור שנצטרף יקירתי :) חיבוק קבוצתי. נשיות, מילה קשה עבורי....תמיד שאמרו לי "גברת", או "אישה" נרתעתי ולא הבנתי שהכוונה אליי....היום משתנה...אבל נשית לא יכולה לומר על עצמי. ושינה טובה, נו...אצלי היא קלה כזו..אבל יש שינה. עוד נעסוק בעיניין, סומכת עלייך:)

הי מיכל, ראשית, כבוד על הישגיך. לא אוהבת שקוראים גברת, כמוך. אבל כמעט לא משתמשים בזה מולי. מעניין. מבוגרות ממני קוראות לי ילדה. ואני כבר ממש לא צעירה. על שינה אולי עוד נדבר. חשבתי לי הבוקר על רעיונות בכיוון המדיטטבי. בינתיים אני מנטרת אוביקטיבית באופן חצי חובבני. חיבוק, סוריקטה

ברור שנצטרף חיכיתי להודעה שפותחת את השבוע .. את יודעת רציתי לפתוח הודעה של שבוע טוב והשארתי לך ...😊 אז אודי יקר מקווה שנהנת וצברת כוחות ... התגעגעתי ולכולם שיהיה חזרה לשגרה שמח . ..😊

יום מבורך גם לך , די מתחברת ל.....לא נשית , לא מדבר אלי, מילת גנאי, דוחה... לא עובדת על זה כי .....עדיין לא נמצאת שם.....הסבר יבוא בהמשך, אבל נעים שיש מקום להגיד את זה בהמון אהבה חטוליתטוש

מעדכנת לעצמי ש - השינה שלי נעשית גרועה יותר ויותר. נראה לי שאהיה בקשר תכוף בעניין, כי אני מרגישה שהתפקיד והריכוז נפגעים. הבקרים שלי בדרך כלל צלולים יותר. ואולי הזיהום שיש לי בדרכי הנשימה גם קשור. בתקווה לעבור את השבוע בשלום (והיום רק יום שני), סוריקטה

הי יקרה ...מבינה שאת עדין חולה . תרגישי טוב ושימרי עלייך חיבוק ... ואולי גם שיר ערש כזה שיערסל ויחבק וירגיע וייתן שינה מתוקה וחלומות טובים.....

אעדכן שעניין השינה המאד בעייתי דובר ומטופל. בתקווה. סוריקטה

היי אודי וחברות אני חוזרת אליכם אחרי תקופה ארוכה שלא הייתי כאן. אני הילה צירפתי את ה36 שזה הגיל שלי מכיוון שלא התאפשר לי להשתמש בהילה בלבד. כשהיה את שינוי הפורמט לא הצלחתי להיכנס ומאז יצאתי מכאן. לאחרונה נכנסתי כקוראת שקטה והחלטתי לחזור. התגברץי על הקשיים הטכנולוגיים והצלחתי להיכנס. מקווה שתקבלו אותי בחזרה. הילה

היי הילה יקרה!!! שמחה שחזרת ולא התייאשת מלחזור! כלנו דאגנו לך, הבנות מאוד רצו לדעת שאת בטוב, כי לא ממש הרגישו שנפרדת מהן...וזה קצת מערער כשלא נפרדים. אז ברוכה השבה ונשמח לשמוע מה אתך, וכל מה שאת תהיי מוכנה לשתף על מה שעברת.. מיכל.

מיכל אני מבינה את הדאגה מצטערת שלא נפרדתי. האמת שלא התכוננתי להיפרד, חשבתי שזה יהיה זמני וזה התארך יותר מידיי. אני יותר רוצה לשמוע מה איתכן. הילה

הי הילה יקרה, ברוכה השבה ואני שמחה מאוד שחזרת :) מוזמנת לספר ולשתף מה שלומך...

היי מיקה תודה אני בסדר יש שיפור בהרבה תחומים וקשה מאוד באחרים. תודה!

הילה יקרה את יודעת דאגנו והאמת שגם קצת כעסתי ועדין .. כי כשלכולנו היה קשה להכנס התחננתי שתשאירו אות חיים . היית חשובה לי ואפילו מאוד כמו אדם שמכיר אחר ,והכי מבינה את הקשיים מסביב שגרמו לך להכנס ...ואז ללכת אבל נראה היה שאנחנו לא באמת היינו חשובים לך . כמו אנשים זרים זה לזו .. אבל , הכי שמחה שנכנסת ועדין לא נכנסת רשומה . תפתחי מייל חדש נקי לצורך הרישום והכי חשוב אל תרשמי עם אף שם שנרשמת בעבר כולל ההילה 36 כי הוא לא יקלוט אותך .. את חייבת מייל נקי שהמערכת לא מכירה ושם נקי תעשי הילה ומספר שעוד לא עשית ... זה מה שעשיתי לחטוליתוש כי המערכת לא נתנה את השם המוכר לה ... בהצלחה אהובה והכי מקווה שאת בסדר ושסיימת ללמוד ושמצאת את עצמך בעולם. חיבוק ענק ואוהב אם לא תצליחי אני אשאיר כאן מייל ואעזור לך בשמחה ....

היי אביב אני מבינה את הכעס שלך. מצטערת שנעלמתי לכן.... יקח זמן להחזיר את האמון מחדש. פתחתי מייל חדש ואני באמת לא יודעת למה הוא לא קלט את השם שלי. אני מקווה שאת בסדר הילה

הילה ממי הכל בסדר אני יותר שמחה וגאה בך שכנסת מכועסת ... והאמון בסדר ברור לי הקושי ...פשוט דאגתי 😊 ועכשיו בבקשה תעשי צעד צעד כמו שאני כותבת ומבטיחה לך שתצליחי ... 1 - תפתחי מייל נוסף חדש .. אין ברירה המערכת מזהה את הקודמים . 2- תירשמי שוב כאילו פעם ראשונה ניכנסת לדוקטורס ... אבל וזה הכי חשוב ...לא עם הילה או הילה 36 או כל שם שכבר רשמת אפילו עם רשמת אותו .עם מייל מפוברק בקיצור שם שהמערכת לא מכירה בכללל... שוב אם לא תצליחי אני ארשום לך כאן מייל שנוכל להתכתב ואעזור לך .. ספרי עלייך עם נכון לך .. ובקצב שלך יקרה לוקח זמן להתאקלם .. אוהבת

כבוד על התעוזה. מוזמנת לספר, אם תרצי. פנינו לעתיד, סוריקטה

איפה עובר קו הגבול בין רצון לתת כבוד לבין הרצון העז לצעוק בקולי קולות....צאו לי מהווריד..... אני יודעת שזה תלוי גם בגבולות שאני מציבה....וכשאין אפשרות להציב גבולות כי זה הורה מזדקן וחולה שתלוי בי ????

הי אהובה ... קודם כל ברוכה הבאה ...איך אני שמחה שהצלחנו ... ואת יודעת דיפדפתי שם אחורה אתמול ...וואוו יקרה אותה דילמה סביב דברים אחרים ושוב אגיד לך ...שאת יכולה להציב גבולות ועוד איך את יכולה... זה תלוי בך ואך ורק בך וזה קשה בטרוף ובכל זאת .. אם כל הכבוד למשפט כבד את אביך ואת אימך .. במקרה הזה את קודמת !!!!!!!! הכי קודמת ..... ואני כאן אתך בקושי ...

איזה כייף להיות סוף סוף., ...היא עדיין בשיקום, מחר אדע מתי משתחררת ( אמי היקרה ) והיא נהיית יותר ויותר קשה מיום להיום......אחריות מאוד כבדה , ובכל זאת אין מי שיחלוק אותה איתי כי אחי גר בחול.......כבר אמרה לי שגם אם היה גר בארץ הוא יותר דיבורים ממעשים , ושהיא סומכת רק עלי , אז על מי תסמוך ???? הרי כל החיים רק אני הייתי שם איתה ובשבילה

הי חטוליתוש, שמחה מאד שהצטרפת. לא פשוט. מוכר לי קצת אחרת. היו גבולות, ואפילו לפני עידן הטיפול, כי אחרת לא הייתי נשארת אני ולא הייתי יכולה לטפל. אולי בחשיבות גבוהה מאד צריך לטפל במטפל. מחשבות אליך, סוריקטה

אשמח לשמוע אייך אפשר להציב גבולות מחדש לאמא חולה מאוד , בת 83 בשבוע הבא , כמעט איבדתי אותה לפני 5 שבועות בגלל טיפול כושל של הרופאה שלה.....ואם במשך כל החיים שלי..שלנו היינו יחידה אחת שמתפקדת, כשאני די מתפקדת כ...אמא והיא הבת.....כל זמן שזה הסתדר לה, הקשר היה חולה....מאוד חולה כי הושתת על מניפולציות רגשיות וסחיטות רגשיות, אותן הבנתי רק כשהייתי הטיפול כ-4 שנים, לפני זמן רב , כבר לא מטופלת המון זמן , ואז בעלה נפטר , אחד מהפוגעים שלי....ומאז כאלו נחרב עליה עולמה, ואם היתה עד אז תלויה בי , מאז המצב רק התהדק, אין עוד משהו שיכול לעזור כי אחי היחיד גר בחול .....הפחד שלי אולי יותר גדול מלאבד אותה מאשר למצוא מה כן נכון לעשות , אבל בהחלט שאשמח לשמוע מה עוד אני י כ ולה לעשות , או מה בכלל אני צריכה לעשות כדי לטפל במטפלת....אהבתי.... חטוליתוש

הי יקירתי, את המילה 'אשמה' אולי לא הזכרנו כאן (או שמא פיספסתי). אבל הרגש הזה משחק הרבה תפקיד. את לא אחראית למחלתה וסבלה של אמך. היא והוא פגעו בך, כי הם דפוקים, ולא בגלל שהיית רעה. ואולי את לא צריכה להמשיך לשלם על זה קיצונית כל כך מרגע שאת מוסגלת להחליט. חתיכת שינוי בתפיסה הדבר הזה. באהבה, ותודה ששיתפת, סוריקטה

רק רציתי לאומר שאני שמחה שאת כאן

לצערי עדיין לא מפני שמחר אני צריכה לההביא אותה אלי הביתה לאחר השיקום....וצריך עדיין לדאוג לה לטיפולים של פיזיאטרפיה וריפוי בעיסוק....שיהיו ככל הנראה גם אצלי בבית.....ומכאן עד שתחזור אליה הביתה יקח עוד מספיק זמן, לא רואה כעת את מה שאמרת.....עד כאן ודי , היא מתהלכת עם מקל הליכה ומועדת לנפילות....., מה יקרה ב פעם הבאה.....אין עדיין מצב שאוכל לומר עד כאן ודי עם כל הקושי שבדבר , אשמח לשמוע עוד מכל מי שיכולה......וכמובן שאקח בחשבון גם את מה שאתה אמרת אודי תודה לך יום נעים חווליתוש

שלום היום אני בת 37 שאלה על איך לעשות עבודה עצמית בלי ללכת שוב לייעוץ..טיפול ..הדרכה . הייתי כן בטיפול שנמשך 4 שנים עבודה עצמית וגם בתחום הזוגיות שאני עד היום תקןעה ולבד .. עכשיו אני מודעת לסיבות , מפחדת להיפגע מגברים..ותמיד מוצאת פגמים בגברים ומי שמוצא חן בעיניי לא מעוניין בקשר רציני.. אהבה ראשונה שלי בגיל 26 שהקשר נמשך שנתיים בידיעה שהוא לא מוכן לקשר רציני ( והיתה התאהבות גדולה משני הצדדים). הואמונה עד היום שמשתדלת לשנות שאף אחד לא ירצה קשר רציני איתי.. בנוסף קשר מעוות וקשה בין ההורים והרבה קושי ובדידות לשרוד בין המלחמה שלהם בתור ילדה ואשה בבית.. טכניקות ..תרגילים עם עצמי ..יתקבלו בברכה ! התסכול גדול אבל כלכלית לא יכולה שוב טיפול.. בברכה דינה ..

תודה על ההתייחסות ..אשמח מאד להבין ( בכתיבה שלי שאני רוצה להיות לבד...) איפה ראית את זה? על מנת להיות מודעת ומבינה.

חג שמח גם לך , המנוחה זקוקה לנו כמו שאנחנו זקוקים לה.....כי אחרת איפה תנחת ? ואני שרק בקושי נכנסתי כבר חושבת שזו באמת חופשה ארוכה לכולן כאן בפורום .....את המציאות אי אפשר לשנות , ובעבור החופשה הארוכה הזו תצתרך אחר כך לעבוד קשה כדי לענות על כל מה שנכתב כאן מכל החברות חופשה נעימה חטוליתוש

.said no one ever

לפחות אני עסוקה משש עוד לא סיימתי לבשל, שלחתי את כלם החוצה, לאכול בחוץ, להיות בחוץ....לפחות זאת חוויה בשבילם. כל הגוף כואב אבל מי מרגיש אותו :) כשעסוקים פחות מתבכיינים. מזל שכך. אז לומר לכלם חג שמח וכשר למי שמקפיד :) בריאות הנפש והגוף...זקוקה ל....כן, תודה למי שחיבק..ומיקה, הצחקת אותי, אצלנו אומרים "פולניה"...אוהבת להכין ולארח פחות להתארח. חג שמח אודי יקר, תודה על היותך פה. לא קל אבל יהיה נסבל לא יודעת מתי המנוחה פה בגלל החג, בטח תכתוב.

מיכל, צחקתי לרגע - אנשים מגיעים לערב הזה עם שרירים תפוסים, אבל אולי נזכרים בזה רק אחרי שהערב חולף. נראה לי שככל שאנסה להתכחש לגנים הפולניים שאצלי, לא אצליח במיוחד. חג שמח! כואב כשנפרדים, אבל יש בזה לפעתים גם הקלה. בידיעה. סוריקטה

חג שמח מיכל שלך שירה

אודי אהוב, מתגעגעת אליך.. גם לכולכם פה .. אודי.. כן..יורד גשם ...לפני פסח.. ובכל זאת מרגישים כבר את האביב.. אודי, גם אתה רואה את הפריחה המשגעת ? הצבעים, הריחות, הצלילים... אפילו אוטיסט לא נשאר מכונס בעולמו הפנימי.. אפילו לאוטיסט הריחות הללו,הצלילים, הצבעים , מצליחים להוציא אותו החוצה.. אודי, אני מרגישה שקורה לי משהו.. משהו... אני מאוד מאוד אוהבת את תקופת האביב.. מאחלת לך ולכולכם חג אביב שמח ונעים .. שלכם, במבי.

הי במבי, גם אני מתגעגעת. הגשם הרשים גם אותי. וגם הפריחה והלבלוב. הריחות, שינוי משמעותי בקצב הארכת שעות האור משגעים את כל בעלי החיים והצמחים. אני, לפחות, מבחינה בשינוי התנהגותי משמעותי. ולראייתי, אוטיסט, אוטיסט כל-כך כל-כך כל-כך רגיש לקיומו של חוץ, סביבה, זולת ולנויאנסים בשינויים, עד כדי צריבה ברמה קיצונית, ולתפיסתי, זה בדיוק מה שגורם לבנות חומות ענק מנתקות ולהתכנס בבועה. שינוי במבי, אני מניחה. חג אביב פורח, סוריקטה, וחלקיה האוטיסטים.

אז ליל הסדר יהיה מחר... לא יודעת מה איתכם, אבל חג הפסח תמיד היה החג שלי. החג האהוב עליי (למרות ההכנות הרבות). השולחן יהיה כבשנים עברו באמצע הסלון, מפה לבנה עם עיטורים, וחפצי נוי, על מנת לשוות לשולחן מראה מהודר וחגיגי. הגוזלים ילבשו לבן, בחרתי לבנותיי שמלות לבנות וצחות. הן כל כך מחכות לליל הסדר ומאוד מתרגשות. וגם אני מתרגשת כמותן, כבכל שנה. המטפל שלי אמר לי שכפי שמוציאים את החמץ מהבית לקראת חג הפסח, כך רצוי להוציא את "החמץ" מהנפש ולרפא את המקומות הכואבים. אני מבינה למה הוא התכוון ומבינה שאולי הגיע הזמן לכך. אני לא חושבת שהצגתי את עצמי עד כה (באופן וירטואלי כמובן). אני באמצע שנות השלושים שלי, נשואה עם ילדודס. כולם חושבים שהייתה לי ילדות מושלמת ולמען האמת היא באמת הייתה כזו עד גיל מסויים. יש לי הורים מקסימים ואמא נערצת, שלא חושבת שאי פעם אגיע לקרסוליה ואני חייבת לה המון. בשלב מסוים קרו דברים חשוכים, שהשתיקה יפה להם, שהוריי, למרות היותם הורים טובים, לא ידעו עליהם ולא יודעים עליהם עד היום. למען האמת אף אחד לא יודע כי מעולם לא סיפרתי. לפני לא מעט שנים טופלתי על ידי מטפל והנושא עלה, הוא עלה כבדרך אגב, לא העמקתי בנושא מכיוון שהיו בעיות אחרות שמאוד הטרידו את מנוחתי אז. ואז קרה אירוע לא פשוט במשפחתנו , דבר שהחריב את הקיים, והצריך ממני לאסוף את כל כוחותיי. ובעצם אני הפכתי להורה, במקום הוריי. אני לא כועסת , אני מבינה. ראיתי את החורבן והבנתי את שעליי לעשות ועודני עושה זאת והם באמת שראויים לכך. כנראה שלקחתי על עצמי לא מעט וגופי התקשה לעמוד בכך, וזמן די קצר לאחר מכן נאלצתי לעבור לא מעט פעולות כירורגיות, למען האמת, בשלב מסוים הפסקתי לספור את מספר הניתוחים שעברתי. השבר החל אז... כנראה שכבר לא יכולתי יותר. אבל כידוע החיים ממשיכים... והמשכנו. אך מכל המשברים הקשה לי ביותר הוא עם אחד מילדיי והוא זה שמרסק את נשמתי ולא מניח לי לרגע, אפילו לא לרגע אחד. החשש המתמיד לבריאותו. לצערי הרב כל כך הוא סובל מאיזושהי מחלה והדאגה לא מרפה. ליבי נשבר... ואני מאוד חרדה. הייתי שם עימו ברגעים של סכנה מוחשית בעבורו והמראות קשים לי ומגיעים כסיוטים בלילות.

שירי יקרה, מזדהה איתך כאם וכילדה הורית. הסיפור שאת מספרת כל כך רהוט ועדין מצליח להעביר את הקשיים האדירים והכאב. מאחלת לך וליקרים לך הרבה בריאות וחג חירות שמח. שלך שירה

הי שירי, שמחה ששיתפת. לא פשוט לעיכול. שיהיה לכם חג לבן ומהנה, גם אם בצדו כאבים עצובים ומדאיגים. חג שמח! סוריקטה

רוצה לאחל לכולם חג אביב שמח כל אחת בדרכה/ כל אחד בדרכו ואודי באמת שאני כבר מתגעגעת ... ואני כל כך שמחה אודי (לא להרוג אותי יקרים ) שאתה לוקח חופש גם מכאן מבחינות רבות זה טוב גם לנו , לי בטוח, לא מצליחה לקחת לעצמי חופש מכאן משהו אולי קצת אובססיבי ...והאמת שנעזרת כאן גם שסגור ...מעין רצפה ותזכורת ליש בחיי. ובאמת אודי רוצה להודות לך על היותך על המאמץ האדיר וההשקעה האין סופית שלך בנו ...כמו הבוקר :) אתה פשוט איש מרגש ברמות , להיות כל כך מחוייב לאנשים שאין לך מהם כלום ואתה לא מכיר ...בחיי כותבת לך את זה ודומעת ..תודה אודי ואתה יודע אודי , עוד חירות ....כבר לא פוחדת לתת לך חיבוק אמיתי מהלב . חג שמח אהובים , תשמרו עליכם ...

ובואינה, אביב, מ'זתומרת אין לאודי מאיתנו כלום (?!) הבה נאמין, ממש נאמין, שכן. אני, באופן אישי, חושבת שאני משקיעה כאן, ומן הסתם אפשר להניח שנתרמת. שיעבור בחירות ובשלווה ובקלות ובמנוחה בסך הכל, שלך, סוריקטה

מנסה למקם את עצמי במקום למצוא מקום להנחות ולהרגיש בטוחים סערה בפנים.. בכי ומצוקה ואי שקט רוצה שתעטפו אותנו עם נוכחותכם כדי שגם אנחנו נרגיש נוכחים לא מצליחה להנחות היי רוצים להרגיש בטוחים ומוגנים

אהובה את כאן ואנחנו אתך ואת כאן וזה בסדר חיבוק ענק

הכי אוהבים חיבוקים תודה רבה

ינשופים יקירתי, הנה כמה ינשופי ליל נוצתיים רכים פוקחי עיניים שומרים עליך: https://tinyurl.com/yaqjj2ud סוריקטה

וואו סוריקיטה יקרה ינשופים הכי בטוחים כי הם למעלה בעצים ונשארים ערים כל הלילה ולא הולכים לישון ושומרים... זה מה שהכי זקוקים ורוצים... והינשופים ששלחת הם צבעוניים ויפים כל כך.. תודה רבה😊

היי ינשוף היקרה, שולחת חיבוק ענק

כאשר אני חוזרת לגוף אני לא יכולה לשאת את הגוף וכאשר אני לא נמצאת בגוף אני חשה חוסר אונים נוראית... כאילו איפה שתשימו אותי בלתי נסבלת.. חושבת שהכי רוצים להרגיש בטוחים שאפשר להיות בתוך הגוף ולא להרגיש פחד אימה...

הי ינשופון, ... כל כך מכירה את ההרגשה המצערת של הריחוף מלמעלה. מחבקת, סוריקטה

יפה שלי , את הינשופית הכי מתוקה שאני מכירה אי פעם , קשה עכשיו , זה רק זמני וגם זה יע ב ור.....מציעה לך כתף להשען עליה , גילוי נאות,,,,,מכירה את ינשופית ממקום אחר , מפורום אחר ונפגשנו גם כאן לשמחתי הרבה ): איתך , חיבוק עוטף מתוקה חטוליתוש

זאת אני כרגע ...אביב אם זה יעלה העביר לה את הפרטים סליחה אודי ותודה

יופי, אביב, חטולית מוזמנת. נכיר אותך. בהצלחה! סוריקטה

תודה סוריקה על קבלת הפנים השמחה שלך , מקווה לא לאכזב ולהיות חלק ...:) פסח שמיייח

יששששששששששששששששששששששש יאללה חטולית בואי ..... מצטערת שהייתי חייבת לשנות לך קצת את השם , לא נורא התחלה חדשה ... וגילוי נאות לכולם .... אני וחטולית מכירות ממקום אחר , ומבחינתי זאת סגירת מעגל כי כשאני התחלתי את דרכי בפורומים ובטיפול חטולית הייתה זו שעטפה אותי עם נסיון כוח ותקווה ...אז זה המקום להודות לך יקרה

מתוקה ונהדרת שאת , כמו תמיד עם מילה טובה , רק בזכות המאמצים הגדולים שלך אני יכולה להכנס ולהיות שוב חלק מ.......קהילה , עבר המון זמן ואני מקווה שלא החלדתי ח ח ח אם כן תזכירי לי , דרך אגב אין פה סמיילים ? שמחה להיות כאן ושוב המון תודה על כל המאמצים שלך אוהבת ,חיבוק גדול וחם

מהפלא אפשר סמיילים ...מהמחשב סוריקטה שלנו לימדה פעם ושמה קישור ... אבל האמת שאני עצלנית מידי כל פעם לפתוח אותו בשביל סמיילי....:)

אודי, כן הייתי רוצה שתשב לידי. כל כך הרבה רעש והחג הזה שאני מארחת אצלי וכל הצעקות בראש שאינן פוסקות איך בכלל אני יכולה לארח אם אני לא מבינה כלום מה עושים ואיך הכל פועל. בתחושה אין לי הבנה בסיסית של העולם והאנשים והכל מעורר אימה. בפועל קורים דברים, השולחן יהיה ערוך, האוכל יהיה מוכן וכל המסובים האלה ואני שארגיש כמו עלה עלוב של מרור ואחייך ואחבק ואנשק. כבר יומיים אני צמה, לא מצליחה לאכול כי אין לי מקום. מנסה להרגיש נקייה יותר, קלה יותר. אודי רציתי לדמיין שהמטפל שלי בא ולוקח אותי אליו ואומר את לא יכולה לעשות את כל זה את צריכה לנוח בואי אני אטפל בך. ואני אעזוב הכל ואשחרר ואלך איתו והוא ישמור עלי. אבל הוא לא בא והוא לא יבוא ואני שונאת אותו ממש. תודה שאתה מקשיב לי וסליחה על כל הדברים שאולי נשמעים מוזרים או טפשיים. מאחלת לך חג שמח

שירה יקרה הם לא נשמעים טיפשיים הם מאוד ברורים אבל הם עצובים נורא וכואבים והכי הכי מבינה מה קורה חיבוק ענק

שירה יקרה, מוכר ועצוב. עצוב לשמוע שהגבול מאד נחצה בפנים. מציעה במקום צום, שיש בו הרס רב, מגע כזה, של שיאצו, בגוף, בעיקר ידיים ורגליים, תנועה שלוקחת תנופה בכיוון זרימת הדם, מהלב כלפי האצבעות, עד לקצה. מרגיש כמו פינוי של רעלים מהגוף ויש בו, לעתים, כדי להמריץ אנשים מסוימים. בשביל לקבל מגע כזה, צריך להסכים לנוח ולהתמסר ולהרפות לפרק זמן מסוים. ועדיין, כן לקחת אחריות מסוימת. כן, בסיום אנחנו אמורים לקום ולהרים את עצמנו. כאילו בנו יש המטפל שנושא אותנו כקטנטנים בזרועותיו. אאוצ'. לא נשמע לי מוזר וטיפש בכלל ומאד מוכר. משאלות יפיפיות, אך חמקמקות. שיתפת בהן את המטפל? היי עימנו, פליז. סוריקטה

סוריקטה אהובה, תודה על כל המילים הרגישות והמרגשות שלך, אני מנסה להאחז בהן. אני מאחלת לך חג שמח והרבה בריאות וכוחות להמשיך להתגלות לעולם ולעצמך ולקבל את חירותך. שלך, שירה

ואמרתי שאני קצת מציפה....אז החלטתי שאני עושה מעשה ולא רק מתבכיינת מול סטיגמות ... ובחרתי לקחת משהו שהציף אותי מאוד בשבועיים האחרונים ולהפוך את הלימון ללימונדה הבנתי שבמקום לכעוס אפשר לקחת את המקום ולהפוך אותו למנוף של עשייה ... יעל דן שוב ראיינה את תהילה כעבור שנה מאז הפרסום של הפנים האמיתיות וזאת תגובתי .... החשיפה לא פשוטה לי וקולות ההרס כאן ובגדול ..ויש גם מי שפוחד שיכעסו שיכאיבו אבל אני והחלק הלוחם שבי החלטנו שלא מוותרים יותר . גם לקול שלנו יש מקום ... אז משתפת גם כאן ותודה , תודה לכם שאתם כאן איתי , חיבוק ענק ענק בימים אלו, בחלוף שנה מהתוכנית פנים אמיתיות אותו ערכה יעל דן עם תהילה, האישה שחיה עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית ,יעל דן ותהילה חזרו להציף את הנושא . אני מאוד גאה בתהילה וביכולת שלה לשוב כל פעם מחדש מהתהומות לבחור בחיים ולנסות שוב ושוב להצליח. אין ספק שזהו סיפור חיים לא פשוט של מי שמתמודדת עם קשיים לא פשוטים . כמו שציינה יעל דן סיפורה של תהילה הוא חריג ומהקשים ביותר. יחד עם זאת כמי שחיה עם אותה הפרעה כואב לי לראות את הכותרות "האשה שחיה עם 52 האישויות " קודם כל אני רוצה לציין שאין אלה אישויות נפרדות כי עם אישיות אחת שמפוצלת לזהויות שונות בהתאם לטראומה שעברה . רוצה להציף את הנושא מהיבט אחר , ההיבט אותה העלתה המרואיינת השנייה של יעל דן יו"ר טדי ,הגב' יעל דנק . יעל דנק ציינה בסוף השיחה כי ישנם הרבה מאוד נשים שחיות עם אותה הפרעה והן מתפקדות , לומדות עובדות מגדלות ילדים , נשים שהתפקוד שלהן כמעט נורמטיבי והן בוחרות לא להזדהות . אני אחת מאותן נשים .... אני חיה עם ההפרעה הזו מסתבר כמעט מאז שנולדתי ..או יותר נכון לציין מאז שאבי התחיל לפגוע בי בצורה כואבת וקשה ..בערך מגיל 4 ועד שהפסיק בסביבות גיל 15 . אני חיה עם זהויות שונות חלקן ילדות קטנות חלקם בנים צעירים , יש לי נערות יש לי חלקים הרסנים שפוגעים בעיקר בי ועוד ... ולמה אני אומרת "מסתבר" כי אני לא הייתי מודעת לזה וגם לא אלו שסבבו אותי בתחכום רב ידעתי להסתיר את הזהויות גם מעצמי .כל ההתנהגויות השונות הסברתי לעצמי ולחברה כמצבי רוח שונים . למשל הייתי מרבה לדבר עם עצמי בקול רם כשהייתי שמה לב למבטים של הסובבים אותי הייתי עושה כאילו אני מדברת בטלפון או שפשוט עושה מזה בדיחה קלילה על חשבוני ...לשאלה עם מי את מדברת שם הייתי עונה עם אדם חכם עם עצמי .. אותו הדבר לגבי הדיבור ברבים , לשאלה התמוהה מי זה אנחנו הייתי צוחקת עוד לא גדלתי מגיל 5 ו12 ו16 מבלי להבין שזאת האמת ...כמובן שאת הפגיעה הדחקתי . את הניתוקים ואיבודי הזמן הסברתי לעצמי ולסביבה כאדם חולמני ותלוש לעתים ..סוג של שכחני , שמאבד דברים,טועה בדרך וחולם למי מאיתנו זה לא קורה .. היום כשאני קוראת דברים שכתבתי בעבר אני מזהה את הפיצול . התחתנתי ילדתי ילדים בחרתי לעבוד בעבודות פשוטות כאלה שמחביאות אותי מהחיים , למדתי בכל מיני קורסים אבל לא מימשתי את עצמי. זכרתי פגיעות מיניות שעברתי ובעיקר זכרתי את התקופה (שהיום אני מבינה שהייתה שיחזור ) שחגגתי את החיים . התביישתי באותה תקופה הרגשתי כלום, אפס . כך באמצע החיים הגעתי לטיפול . בטיפול שהיה עם מטפלת מאוד מקצועית לנושא טראומות מיניות ודיסוציאציות . אני מדגישה את היותה מקצועית בתחום כי גם מולה לא אפשרתי לחלקים להיות. היו מספר פעמים כשנכנסתי לקליניקה והיא אמרה שזה נראה כאילו ילד קטן מגיע אליה , היה ברור שאני דיסוציאטיבית כתוצאה מהפגיעה אבל לא היה ברור שזה אכן DID . כך לאט לאט שנה ועוד שנה ורק בחלוף שנתיים וחצי התחילו להגיע לחדר החלקים שלי , שהתחילו לספר על הפגיעה. זה הרגיש כמו מופע אימים ועדין מרגיש כך עם כל חלק חדש שמגיע . מטפלת לא מנוסה , הייתה אולי מרימה ידיים וחושבת שאני קשה ולא מאפשרת קירבה . גם כשהחלקים הגיעו ועדין אני לא מאפשרת לכולם להגיע , דרוש לכך המון כוחות ואמון במטפלת שתוכל להכיל ולהיות. אני כותבת את הדברים והחשיפה לא פשוטה לי , גם עם אנני מציינת את שמי ולא חושפת את זהותי עדין זה לוקח ממני טונות של כוחות . מבחינת החלקים - המערכת כולה זה לגלות סוד , סוד ששומר עליינו מפני החוץ . אני עושה זאת כי חשוב לי , חשוב לי עד מאוד שאתם ציבור המטפלים אלו שעובדים עם פגיעות מניות אלו שעובדים עם טראומות . שאתם אלו שתבינו שאצלכם בקלניקה אולי בזה הרגע ישנה או ישנו מישהו שחי עם הפרעת זהות דיסוצאיאטיבית ואתם לא ממש מבינים את זה . אולי נראה לכם שהוא מתנהג כמו ילד קטן וזה מכעיס אתכם כי אתם חושבים שהוא מבין אתכם ועושה להכעיס . יכול להיות שאחרי שהמטופל שלכם יצא ממכם , זה קרה לי המון , חלק אחר שלו כותב לכם סמס או מייל ובפגישה השנייה אתם לא תאמינו לו שהוא לא זוכר שכתב את זה . יכול להיות מצב שמטופל ישתוק פגישה שלמה שבפנים מתחולל מאבק כוחות ולכם זה יראה כאילו הוא מתנגד לטיפול , הוא יגיד לכם שהוא לא מתנגד אבל בפנים יהיו חלקים שיגרמו לו להרגיש משותק ולשתוק .. הדיסוציאציה , גורמת לרגש להיות מנותק מצאתי את עצמי לא אחת בטיפול , כשהמטפלת בטוחה שאני כועסת עלייה ואני אומרת לה שלא. כי באמת לא הרגשתי כעס , אבל הנערה הכועסת , כעסה ואפילו מאוד . כך יצא שאני אמרתי משהו אחד , וההתנהגות שלי הייתה אחרת לגמרי .דבר שגרם להמון מתחים וחוסר הבנה בחדר הטיפול . מי שמטפל בטראומות, באנשים עם דיסוציאציות לא צריך לחפש דווקא את האישה עם 52 הזהויות ,או לחשוב שאם המטופלת שלו מתפקדת , לא מסתובבת עם בקבוק או דובון ברחוב , היא בטח לא סובלת מDID לי היו את השיטות שלי ועדין יש לי איך להסתיר, איך לתפקד יחד איתם וכמוני יש רבות ורבים מאוד של אנשים ... גם אני כמו תהילה נתקלתי בבורות של אנשי מקצוע כאלה שהפילו אותי וגרמו לי לנזק , באותם פעמים שהבנתי שדווקא אנשי מקצוע הם סטיגמטים לא מוכנים להבין ומחפשים את הקרניים שאין לי ...התחפרתי בתוכי חזרה. החיפוש אחרי הקרניים שאין לי משאיר תחושה קשה, גם ככה מאוד קשה לקבל את הפיצול והחלקים. חוסר אמון ובורות של אנשי מקצוע גורמים לי להרגיש כמי שאו ממציאה או משוגעת , יחד עם זאת חייבת לציין את הנכונות של אנשי מקצוע רבים כמו אלו שנמצאים בטד"י . וכאלה מדיסציפלינות אחרות שלא ידעו כלום על ההפרעה אבל היו מוכנים ללמוד ולהבין איך לעזור לי ועדין עוזרים לי ועוטפים אותי , כל הזמן . אם את/ה איש מקצוע שעובד עם אוכלוסיית אנשים שסובלים מטראומות ברמות שונות, מדיסוציאציות ,אנא ממך התעניין ולמד את נושא ההפרעה הזו . כי מאוד יכול להיות שגם אתם נתקלתם בקלניקה במישהו עם הפרעה זהות דיסוציאטיבית ופשוט חשבתם שזה עוד מקרה קשה ואולי אפילו חשבתם עוד מקרה שלא ניתן לטיפול .... זכרו , כמוני יש הרבה לדעתי 1% מהאוכלוסייה , שפשוט מעדיפים לטפל בעצמם ולא להחשף . אשמח לשיתופים בפורומים / קבוצות של מטפלים בטראומות ובנפגעות תקיפה מינית ."

אביב יקרה, ראיתי את הפוסט בקבוצה וידעתי שזו את. כל הכבוד שהבאת את הקול השפוי של הלוקות בהפרעה. כל כך מסכימה עם דברייך. שלך שירה

קצת מפחיד שזיהית שזאת אני אבל די מובן לי למה .. שירה ראית את התגובות כמה מחמם את הלב ויותר מזה היה שיתוף אצל מישהי שממש מחוברת לעניין ושם זה בכלל קיבל תגובות וחיבוק...הלוואי ויהיה שינוי אני נרשמתי עוד לא התקבלתי לתחום שאני אצליח בתקווה לעשות שינוי בתוך המערכת ... חיבוק יקרה

אביב יקרה, ראיתי את כל התגובות ושמחה שעמדת ואמרת את שיש לומר. כן, זה נותן קצת כח, להתעקש על ה"אין קרניים" ועל ההכרה בקושי האדיר והסלתי אפשרי לפעמים. כשעלתה בזמנו התוכנית גם אני שלחתי תגובה שהופצה וזכתה להדים ואף פניתי בעילום שם כמובן לכמה אנשי תקשורת. התוכנית אמנם שודרה אבל התגובות גרמו לי להבין שיש עוד שרואים כמונו. אני מאחלת לך חג אביב שמח והרבה כוחות להמשיך ולתבוע את חרותך כי מגיע לך! אוהבת שירה

הי אביב, כתבת מאד יפה ורב חשיבות. אחזור ואקרא שוב ושוב בסופשבוע יותר לעומק. מחיר החשיפה - וואו, לא יודעת אם הייתי עומדת בו. כמה כוחות. כמה התשה. תשמעי. אני לגמרי איתך באמת. מניחה שגם לי יש דברים לומר. כאלה שמתעקשים על המקום וההשתלבות לגמרי בקהילה כמו היינו אחד האדם, אך מיוחדים (מאד) בדרכנו. שמרי על עצמך, יקירתי. אנחנו גם פה. יש לי פנטזיית חשיפה. אגלה שרוב התינוקות בהם טיפלתי עד היום, הם ילדודס של אנשים מוכרים מהתקשורת. ההורים יודעים חלקית מאד שיש איזה סיפור. אבל רואים אותי כמו שאני ובתפקוד. הייתי יכולה להגיע לשם. נדבר, סוריקטה

אביבי היקרה, את מאוד אמיצה בעיניי! מבינה לליבך.

אביב יקרה קודם כל תודה רבה גדולה! את מדברת עבור כל כך הרבה מאיתנו למענינו ! הלוואי מילותייך ישפיעו!

קראתי את הפוסט שלך שוב ושוב וכיום אני רואה כמה רחוק הגעת אם הצלחת לפרוק מעלייך את העומס בצורה כל כך מדהימה......ואמיצה , שזה בכלל לא ברור ולא מובן מאליו,,,,,עשית כיברת דרך ארוכה ומבורכת , ועל כך מתוקה שלי אני מברכת.......במילים שנוגעות בתוך הנשמה , שמת עצמך במלוא הרגישות והפתיחות , ואני הכי גאה בך בעולם !!!! מדהימה בהמון אהבה חטוליתוש

תודה יקרות תודה על מילים חכמות.. מחיר החשיפה סוריקטה אכן מאוד גדול ובכל זאת שווה את המאמץ .... האמת שאני ממש לא אמיצה ואני די פחדנית ..אבל יש בי צד לוחמני שלא מוותר כשנראה שנעשה עוול .....

קצת מציפה היום , מאוד נסערת מאוד נרגשת שוב היה ביקור פולשני שוב התפרקתי ולא רואה את הסוף לצערי גם שזה בפרטי אין לזה מקום שרואה אותך ,את מישאת את הקושי הרגשי כי אם את "המחלה " שבגללה הגעתי .... אבל שטויות זה בסדר ....או שלא כי הגוף מתפרק

אביב יקרה, הניחי שאת עטופה פיזית במעין שמיכה כזאת תומכת מהדקת שהגוף יישאר בחתיכה אחת. דמות טובה מעניקה את השמיכה הרכה והפרוותית הזאת. חיבוק כזה. חיזוק כזה. שלך, סוריקטה

כתבתי והכל נמחק..מעצבן. מותר להתלונן נכון? אודי, חשבתי שפתאום אתם דומים בתשובה שלכם אליי.אתה והיא... גם היא הייתה אומרת. תשמרי על עצמך כשאני עמוסה ואוכלת ולא שומרת.. ושמותר לנוח...זה חג שלא נחים בו לפני החג וגם כשהוא נגמר מחליפים שוב כלים חזרה. רוצה לנוח..היום הרשתי מעט לעצמי להרגע...רוצה חיבוק מרגיע.. אני דואגת לכלם..קשה לדאוג לעצמי...מחפשת מרגוע. זקוקה לקבלה וחיבוק מרגיע עוטף ושקט...חג שמח ונעים ותודה רבה לך שאתה פה😍

מיכל :) איזו אמא יהודיה כזו שאת...תמיד מארחת ודואגת לכולם! חג שמח וחיבוק ענק!!!!

ברור מיכלי שאת יכולה חיבוק שולחת חיבוק ענק עם כוחות

הי מיכל, בטח חיבוק. ועוד אחד אפילו. ספציפית, למשל, אני עסוקה בהכנת החוץ לחג בשביל כולם, וזה נמשך כבר חודש וחצי ועדיין לא נגמר. אתמול אפילו עבדתי יותר מידי וראיתי שאי קצת עוברת את הגבול, כי רציתי להספיק לפני החג. אבל בסוף עצרתי. באמת עצרתי לנוח ומה לעשות כמה דברים יחכו קצת. אולי את יכולה להכין לך פירות וירקות בסטנד ביי, כזה לנגוס. גביעים של מעדנים לא עתירי קלוריות? שלך, סוריקטה

מיכל היקרה, זה באמת חג שלא נחים בו. אני מתכוננת לחג כבר מעל חודש ימים וגם אני מחליפה כלים לחג (אנחנו דתיים) . וכמובן שההכנות לחג טרם הסתיימו, הולכת עכשיו להמשיך ולארגן את הבית לקראת ליל הסדר. שולחת לך אור ואהבה וגם חיבוק... חג שמח לכולנו

חברה קרובה מנסה להכנס מעל שבועיים למערכת ללא הצלחה אני פתחתי לה מייל חדש נרשמתי כחוק עם מייל ואז .. כשרוצים להכנס זה נותן השם או הסיסמא לא רשומים במערכת פניתי להדס שבזמנו עזרה ולא קיבלתי ממנה תשובה אם למישהו כאן יש רעיון איך להכנס הכי אשמח בעולם אודי עם קיבלת הודעה עם השם הזה זאת אני ניסיתי בדרך לא דרך ...לראות אולי זה כן . או איך ליצור קשר עם דוקטורס .. אוףףףףף.... ואני בטוחה שרבות כאן ישמחו לראותה .. זאת חטולית ...אז לפחות נעודד אותה שלא תשבר .... חטוליתוש ...לא מוותרת עלייך עד שנצליח .

חתולית יקרה ממש התגעגעתי אליך היתה לי גםתקופה קשה שגם אני לא הצלחתי להכנס לכאן אבל הסוף הכל הסתדר מחכה לך.. אוהבת, ינשוף

הי אביב (ונעים מאד חטולית) וואי, הלוואי ויכולתי לעזור... אולי גם הדס בחופש... סוריקטה

רק להיום אשמח רק להיום אקשיב לגופי רק להיום אעזר במי שאוכל רק להיום אטפל בעצמי רק להיום אחזק את מי שאני רק להיום

היות שאני על הרגליים מחמש בבוקר (לפני שבוע זה היה ארבע...) בתנועה מתמדת עד עכשיו - אז - רק היום אפרוש לנוח בשלב זה. סוריקטה

רק להיום אשתדל להיות יותר מרוכזת למרות ההתרגשות והרגשות שמציפים מול העשייה שלי רק להיום אזכור שאני לא לבד ויש סביבי אנשים שפשוט שם כדי להיות ולעזור רק להיום אראה את מה שיפה ואבין שכפי שאביט אני על העולם העולם יראה לי - איך אני אוהבת את המשפט הזה מרק להיום המקורי רק להיום מקווה שמי שלא כאן איתנו בכל זאת יפרוץ קרומים ויבוא לפחות שנוכל לברכו בחג שמח רק להיום אנסה לשמור על גופי ועל האכילה הזו שלי רק להיום אסיים את כל המטלות כי האמת לא נשאר למתי לדחות מחר חג רק להיום אקבל כל שיבוא רק להיום

סליחה שקצת מאוחר .... תודה שקמתי תודה על עשייה מהבוקר תודה על כאבים תודה על רגשות שעלו אתמול תודה על היש בחיי תודה על כל מי שעוטף אותי ומוכן לעזור תודה על מי שאני כולי תודה עלייך אודי תודה על כולכם ועל המקום הזה

תודה שיש לי כלי גינון של מקצוענים שנעזרתי בהם כעת עם בוא האביב. מה שעשיתי חלקי אך נדמה שכן בעל משמעות. תודה שיש לי כוח לעשות עבודות כאלה. אבל זה ישן כבר. סוריקטה

תודה שהצלחתי

תודה שקמתי תודה שישנתי תודה שהצלחתי לעזור לחברה תודה שזה מלמד אותי לא להתייאש תודה על הקבוצה הזו כאן תודה על מי שאני תודה על יציאות מצרים קטנות ומרגשות בחיי תודה שאני עושה דברים עבורי תודה שאני מודעת לאכילה הלא שפוייה בעקבות זה תודה שאני מנסה לעשות תהליך גם מול הגוף שלי תודה על המקום הזה על כולכם תודה אודי יקר על היותך תודה

התקופה הזאת בשנה סביב פסח, היא תקופה של אסונות בעולם החתולים בגלל המלטות לא מבוקרות רבות. מריבות של זכרים וכיו"ב. שנים שאני מטפלת בזה. הפעם גילינו עוד מוקד של שלל שגרים של יצורים מוזנחים. אז תודה לעמותה שמסייעת לי להקטין את הסבל שם בחוץ. סוריקטה

היי כולם, קפצתי לבקר... מאחלת לכולנו חג שמח, קל ונעים. אצלי עמוס לקראת החג... המון הכנות. אנחנו מארחים את המשפחה אצלנו כך שיש לי הרבה מאוד עבודה. כרגיל עייפה ועמוסה... מחכה שיחלוף ,

חג שמח והמון שקט ושלווה שירי :)

הי שירי, "ועם הזמן הכל עובר" (לא ממש כל עוד חיים, בתקווה שחיים ובאיכות) יעבור יעבור החג הזה. אחריו אולי נתחיל להתלונן על הקיץ המוטרף בארץ. יאללה, חיבוק, סוריקטה

חג שמח קל וטוב ...חג של צמיחה .. חיבוק

הי אודי, וגם הבנות היקרות.. בסוף שבוע שעבר הרגשתי ממש רע. אני שונאת שזה קרה לי ככה ואז אני מרגישה כמו כלום. ביקשתי מהמטפלת להקדים את הפגישה , אך זה לא הסתייע ונפגשנו אתמול כרגיל. היא אמרה שאולי אני כועסת על כך שלא הייתה איתי ביחד בתחושות האלו. אני דווקא לא כעסתי והבנתי. ואז היא אמרה שאולי בכל זאת, ואמרתי שלא. ואז היא שאלה אם במקרה של אכזבה מבנאדם , האם אני מסוגלת להכיל את העובדה שהוא עדיין נשאר בנאדם טוב שאכזב? ושזה חשוב שאענה על כך. אודי, מה היא רוצה? מה יש לי ומה האבחנה שלה? אני כועסת על כך שהיא לא אומרת. אני כועסת שכל פגישה יש לה תיק אחר ואיך נוח לה להעביר ככה את הדברים בכל שבוע מתיק לתיק? למה היא לא מספרת מה יש לי? אני רוצה להבין את המנגנון הפסיכולוגי שלי.

הי מיקה, אני מניחה שהמטפלת בוחנת משהו שהיא מרגישה אצלך, ואת אולי פחות? אולי סוג של שיקוף / מראה. נסי לבדוק את האפשרויות שהיא מציעה. לחשוב בשנית ועוד. הגיוני לכעוס במצב שהיא תיארה (אכזבה/תסכול ממצב שבו אין התלכדות בין משאלות לבך למתרחש בפועל במציאות). הגיוני לבדוק אם את מפצלת רגשות. בסגנון שחור-לבן, ופחות שלם. על זה עובדים בטיפול. דברי איתה על התיק שלה, על המשתנה הזה שלא נשאר קבוע בתחושות שלך. המיכל הזה שהולך איתה. מאד חשוב, לדעתי. שלך, סוריקטה

היי כולם, שמתי לב לאחרונה, כשאני מדברת עם אנשים אחרים, אני לא מרגישה מחוברת אליהם. כאילו, הם לא מעוררים בי רגשות כמו שהם מצליחים לעשות אצל אנשים אחרים כאילו סיפורים עצובים לא מעציבים אותי והחדשות לא מרגיזות אותי כמו אצל אנשים אחרים. אבל אני כן יכולה לצחוק לפעמים מאיזו בדיחה טובה. אז מה שאני בדרך כלל עושה זה להעמיד פנים ואני עושה את הפרצוף שאנשים מצפים לו כאילו חייכני או המום ועוד כמה. לפעמים כשאני ממש עייפה אני שוכחת לעשות את זה ואנשים נבהלים מהפרצוף האדיש שלי, או מהדרך בה אני מבטאת את עצמי ואומרים לי שאני כנה מדי. אחת המורות שלי אמרה שלא משנה מה היא אומרת לי, אני לא מגיבה אליה בצורה רגשית. אבל אני לא חושבת שזה נכון. אני הולכת לטיפול אצל פסיכולוגית כבר כמעט שנה אבל היא לא מספרת לי כלום שאני שואלת אותה למה זה ככה, והיא רק אומרת שיש לנו עוד דרך ארוכה. זה לא גורם לי להרגיש רע או משהו, כאילו, אני 99% בטוחה שאני לא בדיכאון או משהו כזה כי אני במצב רוח טוב והכל, אבל אני כן סקרנית והייתי רוצה לדעת למה אני ככה, ואם יש עוד אנשים או התנהגו כמוני. אני לא תמיד מרגישה שהפסיכולוגית שלי מבינה אותי ואני בכלל רוצה לצאת משם כי אני מרגישה שזה בכלל לא עוזר לי. שיקרתי לה אולי לגבי מיליון דברים בגלל שאני לא רוצה שיאשפזו אותי או משהו וזה יהיה בתיק שלי. אתמול הלכתי לפגישה וכמעט בכלל לא שיתפתי איתה פעולה.

הי .. סיפור חיי שנים על גבי שנים וגם בטיפול לקח למטפלת זמן להבין שאני לא מרגישה שאני יודעת מה אמורים להרגיש וכן זה טיפול ארוך להרגיש באמת .ולא פשוט ברוכה הבאה ..

הי כולם, איפה ראיתם מראש שאודי סיפר שהוא יוצא לחופש? (או, אודי, היכן זה רשום?) מה פיספסתי? נו שוין. שיהיה המשך שבוע מוצלח, או כבר סופשבוע נעים ומסודר (פסח...) אצלי לא צפויים שינויים מסוג זה בחול המועד. עבודה כרגיל, פגישות עם המטפל כרגיל. בערב חג אלך לאיזה מקום ולא אשב בשקט בחושך בפינה. וקצת בא לי חופש, אצטרך למצוא אותו בסוג של עשייה חדשה, כנראה. אודי - מסכימה שעדיף להרגיש ולא להיות אפטי (שזה קצת די נורא), אבל גם זה במידה. במנעדים של אמצע. ותזכרו אותי, הא? 💗 סוריקטה

מי ראה ... אני כתבתי לאודי על החופש של שלישי ...על הדרך הוא העביר לי /לנו על החודשים הקרובים . שמחה שאת לא לבד בחג נפלא חיבוק ומי יכול לשכוח אותך ...אהובה שכמותך 😚😍

הבנתי... ככה קרה כשראיתי הן את השאלה והן את התשובה באיחור... סוריקטה

לא ראינו. שאלנו. לא פיספסת כלום. פסח טוב שיהיה לך!!

חג שמח גם לך, רוני. ולכלבלבים גם. שלך, סוריקטה

סוריקטה יקרה..אני מעדיפה שגרה ולר חג וחופש. תהני מכך שיש לך את החופש לעבוד בעבודה חדשה ומרעננת. ושתקחי לעצמך חופש לא כשכלם בחופש! עדיף! יותר שקט, יותר זול והחופש רק שלך!!! אז מקווה שתקחי לעצמך חופש כשיתאים! חג שמח וטוב. ןקל קל קל..שיעבור..בקלות כמה שניתן.

מסכימה, מיכל, שעדיף חופש לא כשכולם. אבל לא בטוח שאני יודעת ממש לקחת חופש. תודה, אביב נקי ופורח סוריקטה

וחג נעים וקל

התכוונתי למיכ כמובן😊

רוני יקרה..זה מתאים לכלנו. תודה גם לך שיהיה חג שמח וטוב.

מעטות הפעמים שביטלתי פגישות. השבוע ביטלתי ובחג אין. שבועיים הפסקה. נראה לי שאשרוד את זה בסדר גמור. כי אני יכולה לאסוף אותי. אני מקווה🙂 אודי אתה בחופש בפסח. נכון?

אתה יודע עוד מעט תסגור כאן ונצא לחופש ... לרגע זה ממש מציף בפנים בפחד עוברת תקופה לא פשוטה בכלל עם המון מתח וסטטרס בכמה כיוונים חושבת שזה משפיע גם עכשיו .... בא לי לצעוק לך שאל תלך , אל תשאיר אותי לבד (ואני לא לבד בכלל ) גם הגוף מראה קריסה מסויימת בשבועות האחרונים אז אודי ....אתה תחזור , נכון ........

אי השקט גדול אני לא מצליחה להרגיע הוא לא עוזר לי כל המשפטים השבלוניים האלה רק מנסים להרוויח עוד זמן אני מנסה לנשום מנסה להתמסר לקולות של הטבע להרגיש כאן ועכשיו את הגוף את המקום להיות עסוקה להיות נחמדה לחייך לעזור אבל זה לא עוזר. אי השקט לא מרפה כמו חיים מקבילים ומשהו אומר שאין לי סיכוי. אני מודדת את ההצלחות שלי באורך הצום וההמנעות ובעוצמת הפגיעה כשבחוץ יש הישגים אחרים קונקרטיים שאני לא מצליחה לנכס לעצמי. אני סולדת מעצמי, מהמראה שלי, מהגוף שלי, ממי שאני וממה שאני. אני פוחדת מכל דבר ונמנעת ממקומות ואנשים. אני כל הזמן בתחושת כשלון מרגישה נלעגת. אני לא יכולה לאהוב פיסה אחת ממני, אני בוהה לא מעט ומתנתקת כשמתאפשר. הבהייה לא מצליחה לרוקן את הראש שממשיך לרחוש אבל מפרידה אותי קצת מהעולם. עוד מעט חג. כמובן שהייתי טובה ונעניתי לבקשות שוב לעשות אצלי. ומכל העשייה הרעש גובר. אני בכלל רציתי לנסוע למדבר ולצאת ממצרים. אני מבקשת לעצמי חרות והיא נראית יותר כמו שקט אינסופי, כאילו אין פתרון אחר. אודי סליחה על כל שטף המילים הרעות ותודה שקראת. אולי תדע לעזור לי להשקיט קצת.

הי שירה, בעיקר לומר לך שאת אהובה. נפש אהובה. אני, אני אוהבת. אותך. מבינה את המקום עליו את מספרת. כבר פחות שם, אבל מבינה, נראה לי. היום, כשאני מארחת, וזה מתרחש לעתים רחוקות מאד, כי אני בודדה, אני רואה זאת כניסיון לטעון את הבית באנרגיות של חיים. את מה שאחרי החיים מניחה שבכלל לא מרגישים. אולי חסר משמעות. אך מבינה את המשאלה. מחבקת, סוריקטה

סוריקטה אהובה, תודה עמוקה על המילים הטובות שלך. מאחלת לך חג חרות שמח שלך שירה

אז באתי...אמא מאושפזת מהלילה, הייתי איתה ואצלה, כואב לי פיזית כאב ישן, הבן לא מרגיש טוב-נמצא במחנה...הלכתי לנחם קרוב משפחה...הכל היום. את הפגישה של היום ביטלתי ונפרדנו כבר. אז אין מצב לבקש ממנה או לכתוב.. . היא נוסעת מחר. הפסח..נו, המטבח זה העיקר..וקל לברוח לאוכל בחוץ..זמין ומשמין....ויש אורחים מוזמנים אליי.. בקיצור להתלונן. בכל מקרה שיהיה קל ויעבור מהר..הלוואי. קשה לי. שיהיה לכלם חג שמח וקל..כמו שמאחלים צום קל. יותר קל צום

מיכלי קודם כל טוב שבאת ושאמא תרגיש טוב יודעת כמה זה מטלטל אבל למה לא לכתוב כשהיא עדין כאן למה לא להעזר בה ...זה לא שחור או לבן ראי למטה סוריקטה לא הרגישה טוב נעזרה נקודתית ...זה עזר זה נפלא לא להגזים בקשר בן הפגישות אבל אני חושבת שזה בסדר גם להעזר כשצריך ואנחנו כאן ..

הי מיכל, עצוב לשמוע :-( מה אומר, שיעבור החג הזה כבר. כל שנה הוא עובר. סוריקטה

מיכל יקרה, עוד לא הגיע החג וכבר הסיר מבעבע, כך גם אצלי וכל כך מבינה. מאחלת רפואה שלמה לאימך, ולך, שחעבור בקלות ותזכי גם לכמה רגעים של נחת ואושר. אמן. שלך, שירה

כבר כמה שבועות אולי בגלל החלקים הפחות מקובלים שאני מאפשרת להם מקום אני באה והולכת מכאן כותבת אבל לא באמת את מה שקשה לא יודעת שוב לא מרגישה שייכת מרגישה שרוצה לברוח מכאן אולי מעצמי הלב מכוסה בפיח שחור שדבוק אליו כמו צמיג לא מרפה הנשמה מכווצת הולכת ובאה רוצה קירבה רוצה שיראו אותי ופוחדת כל כך שלא יכאיבו אז סליחה שלא ממש מוצאת את עצמי כאן ובכלל שורה תחתונה עצוב לי כל כך וככל שעצוב בא לי יותר להכאיב ..

אביב יקרה רוצה להיות איתך רוצה את קרבתך לא אפגע... אקשיב כי אכפט לי ממך איתך תמיד.. ינשוף

תודה אהובה יודעת שאת איתי ואוהבת המון המון , חיבוק

הי אביב אהובה, מניחה שאת מדברת על חלקים תוקפניים. אולי תוקפניים מאד. קשה מאד איתם. קשה לראותם במראה. שהם חלק מאיתנו. את יודעת, שאלתי את רופא הנפש שלי - איך זה שאנשים חושבים שאני חמודה, ואנחנו בטיפול ראה ראינו את החלקים ההרסניים. הוא השיב, שהם מתחברים לחלקים הנחמדים שלי... בואי, איך שאת, סוריקטה

הי יקרה , אני עוד לא מאפשרת לעצמי לראות אותם יודעת מהעבר שהם תוקפנים לפי המטפלת רק כלפי אין לי מושג לא מרגישה אותם אבל יש להם נוכחות מוגברת בחיי תודה לך

רואים אותך..וקרובים, לא קרבה כואבת אלא אוהבת..שיהיה קל.מצאתי ברכה חדשה..חג קל. אמן

תודה מיכלי , הלוואי וזה יהיה חג קל

אביב אהובה, כמוך ואיתך... עצב תהומי כאב ופגיעה עצמית שלא פוסקת

עצוב לקרוא .. הלוואי והייתי מוצאת את הדרך שזה יהיה אחרת האמת שירה ששוב יש גם הצפה של התוכנית ההיא וזה קצת מוציא מאיזון ... שימרי עלייך יקרה , חיבוק

חיבוק

תודה אהובה חיבוק חזרה

את יודעת את גיבורה אמיתית לא רק בגלל שעברת את מה שעברת ובחרת בחיים גם את אמיצה באיך שכתבת את זה ... חשבתי לעצמי איך הייתי כותבת את יציאת המצרים שלי ממש אבל ממש לא יודעת ... מתהפכת הבטן רק מהמחשבה אני ממש גאה בך ...

הי אביב מתוקה, אנ'לא יודעת, אבל המון תודה 8-) עובדת בימים האחרונים על איזון. חיזוק החלש והישענות על החזק. חיבוק, סוריקטה

את יודעת זה מעניין אני דווקא בשנה האחרונה נאבקת עם עצמי לתת מקום לחלקים החלשים הפגועים הכואבים אלו שלא היה להם מקום אצלי נותנת מקום לעצב לכאב לדיכאון לחולשה אולי נגיע גם לכעס ...אבל לא מוכנה לוותר על הכוחות החזקים ...וככה מוצאת את עצמי די בקונפליקט כמה מתי ואיך ....די מעייף היה לי יותר קל שרק לחזקים היה מקום ...אבל זאת הייתה שליטה מדומה . . חיבוק

אביב, הי, בטח שיש מקום לחלשים. וחשוב מאד להכיר אותם. ויש כאלה שאולי קצת ייתחזקו ויש כאלה שאולי אפילו זה לא. נכות. ההמלצה היא פחות להישען עליהם בקטע של האחריות, כי אז כל המערכת קורסת. וההבהרה (וההקבלה) היא, שאני מטפלת עכשיו בשניים ביחד. בני אותו גיל. קטנטנים, אבל אחד זערורי וחלשלוש מאד פיזית, מוטורית, התפתחותית. שני גדול וחזק מאד מכל הבחינות הללו. פער עצום. משהו אמיתי ואני צריכה ליצור איזון שלא זה יחסר ולא זה יקופח או יוזנח, ולא ייוצר מצב בו כולם יתפרקו ויצווחו ביחד. יש מקום לקנאה, וזה בסדר. אבל מדודה. אני חושבת וזה גם עבר דרך הטיפול שזיהיתי את מקור החולשה האמיתית שם אצל קטנצ'יק (האחר, האמיתי) ואני עובדת על זה. גם בשבילי. וגם מישהו קטן זוכה על הדרך. ועוד מישהו קטן. סוריקטה

הי שוב אביב וכולם, וגם - חשבתי על כך שהפורום 'צריך' להישאר סוג של חזק, גם כאשר יש 'ניחוחות', כדי להיות יציב ושלם ולא להגיע למצבי פרגמטציה מוכרים וכד'. אודי חכם - סידר את עניין הכינויים, ואנחנו מוגנים למדי בפורמט הנוכחי (אישור מנהל, יום מנוחה וסופשבוע), נראה לי. סוריקטה

ואולי לא הבנתי אותך דווקא בגלל שהפורום חזק ואודי שומר אני מרשה לעצמי להביא לכאן ובכלל חלקים פחות חזקים בעבר הייתי כולי חוזק רק פלדה לא היה מצב לרגע של עצב או דכאון הם היו עפים בבעיטה חלק מהקושי שלי לספר בטיפול היה שאני לא יכולה להרשות לעצמי להיות בדיכאון או במקום שלא מתפקד . היום אני יותר חזקה ומרשה לעצמי להיות גם בחולשה ...לא להתפרק לא לתת להם שליטה אבל כן לתת להם מקום ...

אביבי, רוב המשתתפים מביאים לכאן חלקים חלשים וקשיים. נראה לי. מבינה את חששותייך ומניין הם באים, אובדן האמון וחבריו, המחיר האיום שמשלמים כאשר משתפים בחולשות את עולם הנרקיסים, בכל אופן, לא נראה לי שיקחו לך (או לאחרים) את המקום הזה כאן. מקווה עבורך. שלך, סוריקטה

רק להיום אני כותבת כאן רק להיום אני אשמור על עצמי רק להיום לא אפחד להביט בהרס רק להיום אבחר בהחלטות שטובות לי ולא במה שפוגע בי רק להיום אנסה להבין את ההרס הזה ומה מקורו רק להיום אחפש מאמרים / מחחקרים בנוגע להפרעת אכילה בDID מסתבר שלא מוכרים טיפולים לשתי ההפרעות יחד באסה לי אבל בטוח יש קצוות שיתאימו לי . רק להיום אחשוב איך אני מקדמת פרוייקט שרץ לי בראש רק להיום ..........

אמרו לי היום שרזיתי, זה לא מדויק, אבל רק היום אקבל זאת כמחמאה. היום אמרו לי שאני מיוחדת ואין דברים כמוני, שכנה אמרה, |נבוכה| אז גם רק היום אקבל זאת כמחמאה גם כן... (ואעז לכתוב זאת כאן) רק היום אומר שאני במצברוח טוב. רק היום היה יום מוצלח. לילה טוב, סוריקטה

רק להיום אנסה להקשיב לגופי רק להיום אקשיב למצוקה הפנימית רק להיום אשמח בחלקי רק להיום אלמד משהו מועיל רק להיום אנסה להיות כאן ועכשיו רק להיום אטפל במה בגופי רק להיום אוכל שפוי רק להיום. אמנע ממתוק רק להיום

אנוח קצת ארוץ פחות אנסה להקשיב בפנים אנסה לסלוח לעצמי אנסה לקבל שאני עושה את מיטבי להתמודד

רק להיום אנסה פחות 'לשנוא' את פסח. קניתי מתנה נשיקות מיוחדות בצנצנות מיוחדות. זה סוכר. אבל נאה לעין. זה מה שמצודד וקישוטי בעיניי. רק להיום ארגיש שלווה ואיזון. סוריקטה

אז רק היום אבטל חלק מהתוכניות שלי ואשנה אותן. כדי לנוח. סוריקטה

תודה על סופ"ש תודה שאני מזהה את התחושות שרוצים לברוח מכאן ומבינה מאיפה זה מגיע תודה על שבוע חדש תודה על כל מי שכאן תודה על פרנסה תודה על מזג אויר אביבי תודה לטבע ולבעלי החיים תודה על היש בחיי תודה על מי שאני על המורכבות שבי תודה שאני מבינה שאני לא מבינה תודה על צעדים שאני עושה תודה על אומץ תודה על מכשירים טכנולוגים תודה על עזרים שעוזרים לי לחיות

תודה שהגלים שכל כך מזכירים את פעם שהיו בעוצמה בסופ"ש חלפו. תודה למחשב ולאינטרנט ולסמרטפון. תודה למי שמביט בעיניים. תודה למי שאומר אמת. סוריקטה

תודה שקמתי תודה שבוקר תודה שיום. חדש תודה על קולות הבוקר תודה על מים חמים תודה על אמבטיה תודה על אוכל מוכן לקחת תודה על מוזיקה תודה על אנשים נפלאים שמלווים אותי תודה על שמחה ועצב וכאב תודה על החיים האלה תודה

תודה שבבוקר הספקתי לקפוץ לפני העבודה לעזור למישהו אהוב וגם הספקתי לפנק את עצמי בקפה. תודה שהספקתי לעשות אתמול עבודות גינון ומקווה שגם היום. תודה לשעון הקיץ שנותן לי עוד שעת אור לפנות ערב. סוריקטה

תודה שגם היום היה מוצלח. אבל המון מאמץ. סוריקטה

מנסה להעסיק את עצמי במלא עשיה התחלתי לרוץ ועכשיו עם פציעות ספורט מנסה בכל יכלתי לשכוח אבל אלוקים לא נותן לי רדופה ואין לי טיפה שקט בפנים לאן שאני הולכת הכאב והסיוטים והמצוקה מלווים אותי.. מנסה לקבל אבל לא רוצה אז נלחמת ונלחמת והגוף כואבת והנפש כואבת והמצוקה גוברת וגם היאווש.. אין לאן לברוח ואני לא יודעת מה לעשות יש לי כל כך הרבה חוסר אונים הכי אני רוצה שקט בפנים

אוי ינשוף, ריצה מתחברת לי לבריחה ממשהו, ופציעת ספורט איכשהו מתחברת לי לסוג של פגיעה עצמית. משהו יותר מידי כזה. הלוואי ותוכלי לנוח קצת להירפא. הייתי תופסת אותך באמצע הריצה ומחבקת חזק חזק חזק. סטופ. שלך, סוריקטה

סריקיטה יקרה המילים שלך מדוייקים לי והם מרגיעות אתן לעצמי לנוח קצת.. תודה יקרה

יקרה תפסיקי להילחם יודעת, קל להגיד קשה עד מאוד לבצע שולחת חיבוק וכוחות ....אוהבת מאוד

אביב יקרה עושה את מיטבי כדי להתמודד חשבתי שעל ידי ריצה אוכל לברוח ואולי זה כן יכול להקל אבל לא כמו שחשבתי אולי זה יכול להיות כלי עזר במטרה להתמודד . קשה לי לקבל ולא לברוח... אומרים לי לאט לאט..

רוצה להגיד עוד משהו.. הדרך התמודדות שלי הוא קיצוני כח המצוקה בפנים הוא קיצוני אפשר לאזן?? לא יודעת.. פשוט מחפשת דרכים להתמודד כדי לא להתפרק לגמרי והפחד הכי גדול.-להתאשפז..

הימים של לפני פסח... 💗 סוריקטה

https://www.youtube.com/watch?v=z-cEI02kOcY אסוציאטיבית זה מה שעלה לי בראש שקראתי אותך , חיבוק

הימים שלפני פסח..מפיך זה נשמע קל, נחמד. לי זה ממש כואב עד כדי פיזי...ממש עצוב..

הי כולם, ובכן, ירידה הדרגתית במינוני התרופות - ואני מרגישה יותר. כל מיני, גם כעס וגם עצב, וגעגוע, חמלה, והחמצה, וקיפוח. חרדות וקוצר רוח. ויש רגעים בהם בעיקר מידי כאב קיומי. מידי. אז, בהתייעצות, אעלה שוב חלקית. נו, מה לעשות. אם אני בונה על תפקוד, אני לא יכולה להרשות לעצמי להיות ככה, בהרגשת שבר גדולה מידי. או לבקש לא להיות. שיהיה שבוע טוב, ובוקר טוב, סוריקטה

לא פשוט ...להרגיש אבל חשוב מי כמוני יודעת כמה קשה לתפקד כשמרגישים ....אתך מחבקת

מייד כשהרגשתי כך כתבתי לרופא הנפש שלי. זה כשלעצמו הרים. הוא היה איתי. אז מעדכנת. ועבר עליי יום סביר בהחלט. סוריקטה

סוריקיטה יקרה טוב שיש לך את היד על הדופק טוב שאת קשובה לעצמך שמחה שקבלת את העזרה שאת זקוקה לה איתך, ינשוף

סוריקטה אהובה לא הייתי בטוחה אם עניתי לך כאן או לא אז חיכיתי שיעלה שמחה עד מאוד שנעזרת שמחה שאת שומרת עלייך מאוד חשוב , אתך חיבוק

שלום רב, אני מורה לפסנתר ואני מלמד בכמה בתי ספר בארץ, אני מלמד אחד על אחד ויש לי קשר טוב מאוד ברוך השם עם כל התלמידים פרט לתלמיד אחד שהוא שונה מכל השאר, התלמיד הזה חדש אני מלמד אותו פחות או יותר חודש וככל שהזמן עובר ואני מגלה אותו יותר ככה זה נהיה יותר ויותר חשוד. אני חושב שאולי הוא פסיכופת, הוא מאיים עלי כל הזמן ואומר שיש לו נשקים בבית של אבא שלו והוא סיפר לי דברים איומים על המשפחה שלו. אני לא יודע אם הוא חולה נפש או מה המצב הנפשי שלו בסופו של דבר אין סינון תלמידים בבתי ספר מי שבא ברוך.הבא. אני קצת אבוד, אני לא יודע איך להתמודד איתו, הוא לא ילד מופרע - הוא פשוט לא רציונל ולא שפוי, אשמח לדעת מה אפשר לעשות בנידון הזה אני קצת אובד עצות, לדבר עם ההורים ? או מנהל בית הספר ? או בכלל להקליט אותו וללכת עם זה למשטרה ? תודה מראש - יוסי

הי אודי, אני מרגישה מפורקת. אין מילים באף שפה שיכולות לתאר את מה שאני חווה מאתמול, אני פשוט מפורקת לרסיסים. ואני לא מצליחה להתאושש. אני משתגעת.

מיקה יקרה , רוצה לשתף מה קרה .... אתך שולחת כוחות וחיבוק אם נכון לך

הי מיקה, אני חושבת ששפת זעקות השבר (עם או בלי קול) יודעת לבטא מצבים כאלו, אולי. בכל אופן, אולי היום יש יותר מילים? האם הגל עבר? את יודעת מה הטריגר? שלך, סוריקטה

כן. געגוע. הי כולם, ובכן, רוצה שיהיה כאן (הפורום). ושמחה שיש הפוגה לנשימה ואיסוף כוחות ונחזור רק בראשון. לא כועסת. מתגעגת לאנליזה, והמטפל החכם שלי אמר שאני יכולה לשכב על הספה אצלי בבית ולדמיין. כחלק מההתפתחות. אסביר - אני לא משתמשת בספה הזו עדיין. לא יושבת עליה ולא אוכלת על השולחן שמולה ולא צופה בטלוויזיה. אורחים כן. אבל אני ישנה במיטה (שזו התקדמות) ומתרחצת באמבטיה והולכת לשירותים - שזה ממש הישג לעומת העבר. אז אולי זה סוג של משימה. ירדתי קצת בתרופות, ועכשיו אני מרגישה יותר את כאב הקיום. מתפתלת. אבל פחות אפטיות ותופעות לוואי אחרות, כמו שינוי דופק ובעיות במערכת הנשימה. מרגישה גם כעס, שאיתו פחות נוח לי. אבל גם זה רגש. והנה בא גם הגעגוע. מתגעגת גם לילדים חמודים כל כך ואהובים שטיפלתי בהם. מתרגשת כל פעם לראות אותם גדלים. מחפשת לי חוג שיש בו פעילות קבוצתית - אם יש לכם המלצות אשמח כל כך. והמוזיקה המדידטיבית שנשמעת לי ברקע בימים האחרונים מדברת אליי געגוע. לחיבוק. באהבה, סוריקטה

רצון להיות כאן ורצון חזק לברוח מכאן כותבת מוחקת מרגישה מנותקת אודי אפשר יד להתקרקע .....מרגישה כמו בלון על חוט שתהייה שבת טובה ונעימה

אביב יקרה, מה מרגיש מבריח מכאן? (אם תרצי לספר, ותהיינה מילים). שלך, סוריקטה

לא יודעת אהובה פשוט מרגיש שאין לי כאן מקום מחנק בגרון בורחת אולי בעיקר מעצמי ולעצמי ככל שמנסה לא לאכול יותר נסגרת בתוך עצמי כל כך חנוק וללא מילים ומצד שני עושה המון תהליכים ותדעי לך שבזכותך ממשיכה לכתוב את העצים האלה התודות ורק להיום כי את כותבת עליהם וזה נפלא בעיני .... ההרס מרים ראש בכל מיני צורות .. תודה יקרה

היי אודי, נפגשנו היום נדמה לי שאני מתחילה לחבב אותו. הוא לא היה כעוס והיה די נחמד. ואפילו דיברתי... לא אראה אותו שבועיים בגלל החג. סוף שבוע נעים...

רק להיום אקשיב לגופי רק להיום אנסה להיות שם עבורי רק להיום אשמור לא לאכול דברים שלא צריך רק להיום אנסה להנות מימה שיפה רק להיום אקבל כל שיבוא רק להיום אקשיב למוזיקה מבריאה ואעשה פעולות מבריאות עבורי רק להיום אצחצח את שיני ואדאג לגופי רק להיום אראה את השני רק להיום לא אהייה שיפוטית כלפי וכלפי האחר

רק היום רכשתי מזה שנים בגדי ספורט. נראה לי יותר מעשרים שנה... אני נראית בהם (בעיניי) סביר למדי. אבל הפנים כבר מאד לא צעירות. מרגישה שיש קונטרסט. הבגדים יכולים להסתיר את העור והפגמים בגוף. הפנים חשופות, ואנ'לא מסתירה עם השיער. סוריקטה

הי תודה שלא השארת אותי כאן לבד...די התבייישתי שירשתי לא נכון ...:)

מעניין מה פרוייד היה אומר על זה ....