פורום פסיכולוגיה קלינית

לפסיכולוג שלום, אינני יודעת אם אני בפורום הנכון. הבן שלי בן שנה וחצי. קשה לי להציב לו גבולות ואני גם לא יודעת איך. הרי זה גיל שעוד לא ברור לי מה הוא מבין. לדוגמא, נסיעה באוטו. הילד לא מסכים לשבת בכסא, למרות שאני מנסה לשעשע אותו וכו' הוא מנסה לקום, בוכה וכל הנסיעה, אם היא לא מכוונת לשעת שינה, הופכת לזוועתית. את המילה "לא" הוא בכלל לא מבין (ולא משנה באיזה טון אני אומרת את הלא) ולפעמים יש לי הרגשה שהוא עושה דווקא ובוחן אותי. מה לעשות?

לילך שלום, ב"תפוז" יש פורום שנקרא: "חינוך לגיל הרך". עדי

לילך שלום גיל שנה וחצי הוא בהחלט גיל בו אפשר ורצוי להציב גבולות, כמובן כאלה שהילד יכול להבין ולהפנים. יתכן שכדאי לך לפנות לפסיכולוג ילדים ולקבל מעט הדרכת הורים כיצד לבנות את הגבולות הללו בצורה נכונה. מאוד יתכן שהוא גם עושה דווקא ובוחן את גבולותיך, אך לפעמים התנהגויות כאלה הם גם ביטוי לחרדה ורצון בעצמאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום לאחרונה קראתי משהו שגרם לי להסתכל על עצמי ולהבין שאולי יש לי בעיה. אני כל הזמן חושדת באנשים שהם מדברים עליי, לועגים לי מאחורי הגב, עוקבים אחריי, צופים בי מרחוק, כאילו שאני אף פעם לא ממש לבד ושכולם יודעים משהו שרק אני לא יודעת ואף אחד לא מספר לי. כאילו שכולם נגדי ויודעים עלי הכל ואני כבר לא יכולה לסמוך על אף אחד. זה גורם לי לשנוא אנשים לפעמים ובעקבות משהו שקראתי פתאום הסתכלתי על עצמי אחרת- קראתי על מישהי שמתנהגת כך פחות או יותר וחברתה המודאגת תארה את הבעיה שלה והתיאורים נשמעו לי מוכרים ומדויקים מעצמי. אני כבר לא בטוחה האם לא לסמוך על אנשים או שמא המחשבות שלי הן לא צלולות ולא כדאי לסמוך עליהן. גם בעודי כותבת את המכתב הזה אני בלבטים קשים ומבולבלת מאוד- האם אני עושה מעצמי צחוק עכשיו ומתיעצת בעוד מישהו שמשתף פעולה עם כל השאר??! אני מבולבלת מאוד ולא יודעת את מי לשאול בגלל התחושות הנ"ל. איך אצא מהמצב המעורפל הזה? מה יכול לעזור לי, ומה בעצם הבעיה איתי? אודה אם תוכל לעזור לי.

השאלה באמת עד כמה זה מפריע לך ועושה רושם שזה מאד מםריע לך בחיי היומיום כי את לא סומכת על אנשים.וחושבת שכולם נגדך, מדברים עלייך, רוצים לפגוע בך..סוג של פראנואידיות.. אני מציעה לך לפנות לייעוץ מקצועי, לשיחות.אולי ימליצו לך על כדורים להתמודד עם הבעייה ..

לי שלום נשמע שאת באמת מבולבלת ממה שקורה, שאינך בטוחה האם מדובר בתגובה טבעית למשהו שקורה בחוץ או שהכל בראש שלך. העובדה שהבנת שמשהו משתבש בקשרים הבין אישיים שלך בגלל המחשבות הוא בהחלט צעד ראשון. כדי לברר במה מדובר ומה אפשר לעשות לגבי זה אני ממליץ לך לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר, לספר את מה שכתבת כאן ובעזרת איש המקצוע ניתן יהיה להבין ולהגדיר את הבעיה ואופן הטיפול בה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שאלתי היא לגבי אדם בישן מאד ומכונס בעצמו, האם אדם כזה יכול להפיק תועלת מטיפול פסיכולוגי, הרי בטיפול זה צריך לדבר, וכשמתביישים לדבר ויש שתיקות מביכות אז שום דבר לא זז.

יעל שלום את צודקת שיש קושי בטיפול בשיחות כאשר יש בעיה בדיבור, אבל מצד שני, זו המסגרת המתאימה והנוחה ביותר לשבור את ביישנות השתיקה ואם זה קורה בתוך הטיפול יש סיכוי טוב מאוד שבעקבות זאת זה יקרה גם בחוץ. כך שבטיפול יש תהליך מקביל למה שקורה בעולם החיצוני. יתכן שבתחילה תהיינה גם שתיקות מביכות, אבל זו הרי מהות הבעיה שבגללה הפנייה לטיפול ואף אחד לא מבטיח שטיפול הוא דבר קל ותמיד נעים. יש גם חלקים קשים של התמודדות, אבל ההשקעה הזו שווה את המאמץ אם כבר יש הכרה בבעייה. חשוב לציין שישנן גישות רבות לטיפול פסיכולוגי ולא בכולן אחריות הדיבור היא רק על המטופל כך שאם נוצר קשר טוב עם המטפל סביר להניח שהקרח ישבר די מהר והשיחה תתחיל לזרום. בברכה ד"ר אורן קפלן

ובהקשר לזה, הייתי רוצה לשאול את ד"ר קפלן- האם זה נדיר שמטופל סגור מתחיל לדבר ממש רק אחרי שנה שנתיים? או שזה אומר שהמטפל לא מתאים לו בוודאות? מדובר על מטופל חברותי אך מתקשה לשתף. מה דעתך?

אני מקווה שתוכלו לעזור לי בעצה טובה. אני נשואה מזה שנתיים לבעל מקסים, תומך, אוהב, מכבד אותי. הוא בהחלט החבר הכי טוב שלי ואני אוהבת אותו מאד. הבעיה היא אצלי - אני לא מצליחה שלא לפחד מנטישה. כל הזמן אני בחרדות שהנה עכשיו הוא הפסיק לאהוב אותי ו/או לכבד אותי. אני כל הזמן מתאמצת להיות בסדר ולפעמים אני נשברת ומרחיקה אותו ממני בסגנון של "לפני שתעזור אותי אני מתרחקת". אני יודעת שאני עושה טעות ויודעת שהוא אוהב אותי אבל לא מצליחה להתגבר על החרדות וכל דבר קטן נותן לי את הרושם שנמאס לו ממני. אני רוצה להפסיק את החרדות בשביל עצמי ואת ההתנהגות הזו שלי בשביל הזוגיות שלנו. אני לא יודעת איך לעשות זאת. מה עושים?

היי האם חווית נטישה בעבר? האם נפגעת מכך בעבר בקשר? הפחד מנטישה יכול להיות גם חשש מדחייה. כי טוב, ואולי אח"כ לא יהיה טוב ויפסיקו לאהוב אותנו. אני הייתי ממליצה לך לפנות לכמה שיחות עם איש מקצוע לבדוק מאיפה זה נובע. להבין מאיפה זה בא אצלך.

לא חוויתי נטישה בזוגיות אבל חוויתי חוויות כאלה במשפחה

פרח שלום קראתי את הודעתך ואת יתר ההתכתבות. שורש הבעיה כנראה מובן לך, חרדת נטישה מתקשרת בד"כ לאירועים שונים בעבר, מודעים ושאינם מודעים. מאחר ואת תופסת את הבעיה כשלך ולא של הזוגיות שלכם הטיפול צריך להיות ממוקד בחרדה הנטישה שלך. יש בהחלט אפשרות לטפל בעניין והיקף הטיפול תלוי במידת ההשפעה של החרדה על תחומי חיים נוספים שלך. יש גישות שונות לטיפול בסוג כזה של בעיה ואינני בטוח מהיכן כדאי לתקוף אותה, זה דורש היכרות יותר מעמיקה. אני מציע שבשלב ראשון תפני למספר פגישות היכרות וייעוץ עם פסיכולוג ותראי מה עולה בהן. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה לכולם על התשובות ולך, ד"ר קפלן על הייעוץ. בהחלט אפנה לטיפול פסיכולוגי אישי במטרה להבין את הנושאים האלה ואחרים שמטרידים אותי.

איך אני יכול לדעת את מנגנון הפעולה של התרופה "טרילפטין" ? מה קורה כאשר מפסיקים לקחת אותה ? תודה מתושלח הצעיר

הי, דבר ראשון, אתה יכול להיכנס לאחד ממנועי החיפוש ולבדוק כל מה שמעניין אותך בקשר לטרילפטין. מעבר לכך, כדאי לשאול את השאלה בפורום שעוסק בתרופות.

מ.ה. שלום אנא פנה לאחד הפורומים הרפואיים. בפורום זה הייעוץ בתחום הטיפול בשיחות בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום לא ידעתי כל כך למי הלפנות את השאלה אני מאז ומתמיד סובלת מבעיות קשב וריכוז, ואפילו אובחנתי לכך. הנושא מפריע לי בהרבה תחומים בחיים, אם זה בשיחות עם אנשים, שאני מוצאת את עצמי פתאום חולמת בהקיץ ולא מקשיבה, אם זה בקורס עכשיו שאני עוברת ולא נעים לי לבקש שיחזרו פעמיים על כל דבר. פסיכולוג שאבחן אותי מזמן הציע לי לקחת "ריטלין" הוא אמר שזה ממש עוזר אתה חושב שזה מה שיעזור לי? ואם כן איפה אני יכולה לקחת תרופה כזו?

גלית, היי, להיות אדם עם בעיות קשב זה לא קל. ההתמודדות היא לא כמו ליקויי למידה אחרים- רק בקריאה או רק בכתיבה. ההתמודדות היא בכל תחומי החיים כיוון שקשב וריכוז דרושים גם עם חברים וגם בעבודה וכו'. רטלין יכול להיות פיתרון טוב לכמה שעות. מי שנותן רטלין הוא נוירולוג או פסיכיאטר. אני ממליצה לך לברר על איש מקצוע טוב שמבין בתחום ולגשת אליו. לפחות בקורסים תוכלי להיעזר בזה מאד.ובמשימות חשובות שעלייך לבצע. לגבי "לא נעים לי"- לא נעים לי מת מזמן:). אם זה מה שאת צריכה אז תשאלי שוב. בשביל זה משלמים למרצים. עוד אופצייה היא לפנות לחבר לספסל הלימודים ולבקש אחרי השיעור שהוא יסביר לך אם את בכל זאת לא מבינה ופספסת משהו או אפילו לגשת למרצה שוב. כמובן, שאם את לומדת באוניברסיטה או מכללה, לנסות למצוא חונך אישי שמבין באסטרטגיות למידה או טכניקות שיעזרו לך להתארגן טוב יותר אם את מתקשה בכך.

גלית שלום אנא פני לאחד הפורומים הרפואיים, פסיכיאטריה או נוירולוגיה, בנושא ריטלין. הייעוץ בפורום זה הוא בתחום הייעוץ הפסיכולוגי בלבד. אפשרות יותר מעשית בעיני היא לפנות ישירות לרופא מומחה של קופת החולים ולהתייעץ אישית איתו. בעיקרון יש גישות שונות לגבי ריטלין למבוגרים, כנראה שיציעו לך לנסות ולראות אם זה מביא לשיפור. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך מתמודדים עם כשלונות בחברה ובעבודה.

היי אני הייתי בודקת אם הכשלונות הם תחושה אישית שלך....ציפיות גבוהות מדי , קודם כל. דבר שני, צריכה יותר אינפורמציה כדי להתייחס. אם באמת דברים מציקים ולא מוצאים פתרון לנניח קידום בעבודה או בעיות חברתיות, ניתן לפנות לייעוץ מקצועי. או לפני כן, לנסות לברר ישירות עם אותו גורם, אם יש כזה, למה לא מקודמים נניח בעבודה וכו.'

שלום השאלה מאוד כללית ותלויה מן הסתם במקור לכשלונות והאופן בו הם משפיעים על החיים. סביר להניח שהכשלון הוא רק הסימפטום החיצוני והבעיה היא הפגיעה שזה גורם למצב הרוח, הדימוי העצמי וכו'. צריך למצוא דרך לחשיבה אופטימית מצד אחד ופרקטית מצד שני שתביא לחוויות חיוביות יותר בהמשך. כאמור, הצעד הראשון הוא לנתח ולהבין את המקור והתוצאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן. בעקבות תשובתך לפני מספר שבועות שאומרת שלקויות למידה יכולות ליצור חרדה: אז יש לי בעית חרדה כללית ואני בטוח שיש לי לקות למידה. הבעיה היא שאני אינטיליגנטי והצלחתי במשך השנים (אני בן 18) להצליח להתגבר על רוב הבעיות השונות כמו קריאה כתיבה הבנה וכדו... שנובעות מהלקות למידה שלי בצורות עקיפות ואני מפחד שלא יצליחו למצוא אצלי מהסיבה הזאת את הלקות למידה ואני גם לא יודע לאן ללכת לאיבחון - מה לעשות?

היי רונן אמנם אתה פונה לארון אך אני ארשה לעצמי להגיב..:) זה שאתה אינטיליגנטי זאת לא בעייה..:) להפך, זה כנראה באמת עזר לך להתמודד עם הלקות עד היום. מעבר לכך, אם יש לך לקות למידה, מכון טוב יעלה על זה. בלי קשר אם הצלחת להתמודד עם הקושי איכשהוא או לא. אני מציעה לך לפנות לYNET שם בקהילות- הורים, יש ליקויות למידה. זה פורום טוב ויענו לך על מה שאת הרוצה. אני לא יודעת בדיוק מה הקשיים שלך אם זה הקשב עם שילוב עם דיסלקציה וכו' אך שם תפרט יותר ויכוונו אותך בוודאי למכונים. שווה לעשות אבחון טוב..בהצלחה.

רונן שלום אתה מזהה את הבעיות אבל לא בטוח לגבי מקור הבעיה. במצב כזה רצוי לעשות קודם כל אבחון מסודר שיגדיר האם יש לקות למידה והאם יש גורמים רגשיים אחרים שמתערבים במצב. כדאי לפנות לאבחון פסיכולוגי אצל איש מקצוע שמתמחה הן בתחום לקויות הלמידה והן בתחום הפסיכולוגי הכללי. ניתן לעשות זאת באופן פרטי אצל פסיכולוגים קליניים ובמכונים שונים. יש קושי לקבל אבחון מסוג זה ללא תשלום בשירות הציבורי. יש אפשרות לפנות לניצ"ן ולבקש אבחון, יתכן שיהיה יותר זול אך גם הוא כרוך בתשלום. המיקוד שם יהיה בלקויות הלמידה. אני מציע שתבקש עזרה של הוריך למצוא את המסגרת המתאימה ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב, אני אצטט ואשאל: (פרק "לעולם אל תגלו יחס מיני למטופלים") "..הימנעו משמות פרטיים, אל תציעו קפה או תה, אל תחרגו מחמישים הדקות, ואל תקבעו פגישה עם בן או בת המין האחר לשעה האחרונה ביום העבודה". תהיתי אם תוכל להסביר מעט, האם אין זו הגזמה? שמות פרטיים? שעה אחרונה ביום העבודה? אם מטפל נאמן למקצועו ומקצועיותו ומוסריותו - האם דברים אלו עדין נחוצים? תודה

האחרון נראה לי הגיוני, כל השאר לא נראים לי קשורים למוסריות...אבל כל מטפל והדרך שלו. עם כל הכבוד ליאלום, ויש כבוד:),הדרך שלו היא אחת מני רבות...יום טוב..

אודרי, אני יכולה לומר לך, מניסיון, ש: 1) שימוש בשמות פרטיים מעולם לא פגע בשום טיפול שהייתי בו, וכל המטפלים שהיו ויש לי קוראים לי בשמי הפרטי ואני משתמשת והשתמשתי בשמם הפרטי. 2) מה הבעיה עם קפה או תה (או מים או קולה)? כמעט תמיד הציעו לי משהו לשתות, ואם אבקש משהו לשתות, אני יודעת שאקבל. 3) הנושא של 50 הדקות... הפסיכולוגית הנוכחית שלי בד"כ מקפידה על העניין, אבל כבר היו מקרים שבהם נשארתי גם 20 דקות נוספות - הכל בהתאם לסיטואציה שנוצרת. 4) לגיטימי בעיניי - רצוי לשמור על הקשר של מטפל-מטופל, בלי לחרוג ממנו לטובת שום פגישה חברתית/רומנטית/מינית וכו'.

אודרי שלום צריך לזכור שמדובר בכל זאת בספר אמריקאי. בארצות הברית מקובל לקרוא לאנשי מקצוע בתואר המלא ולאנשים בשמות המשפחה שלהם. הדבר מקובל במיוחד במרפאות הציבוריות, אך גם במסגרות פרטיות רבות. בישראל הגישה התרבותית בכל נושא היא פתוחה יותר ולכן כללים כאלה לא בהכרח יראו טבעי בהקשר שלנו. אני מציע להתבונן על הרעיון שמציג יאלום לא ברמה הקונקרטית אלא ברמה העקרונית שאומרת שצריך להציב גבולות ברורים בתוך הקשר הטיפולי דווקא משום שיש בתוכו קרבה רבה ואינטימיות כדי שהטיפול, המטופל והמטפל לא יפגעו ממנו. כל מטפל קובע את הגבולות שהוא מציב, אני מעריך שמה שחשוב במיוחד הוא שהמטפל יודע מהם הגבולות שלו והיכן הוא צריך לשמור עליהם כדי לשמור על הטיפול. היכן הם נופלים בדיוק? יש כאן גמישות רבה בין מטפלים בגישות שונות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שבת שלום רציתי לדעת מה דרך הטיפול באנשים שלא עלינו מישהו מהמשפחה שלהם נפטר.

להקשיב,להכיל ולהיות אמפתיים ובמקרים מסוימים- טיפול נפשי...

שלום בתקופה הראשונה אחרי הפטירה נדרשת תמיכה של הסביבה הקרובה ככל הניתן. אין צורך בטיפול פסיכולוגי אלא אם קיימת דרישה ברורה כזו מהאדם המתאבל. באבל יש מרכיבים הדומים לדיכאון ואלו אופיינים לשבועות והחודשים הראשונים לאחר פטירה של אדם קרוב. מדובר בתהליך אישי כואב שאורך זמן רב וחשוב לתת את מרחב הזמן הזה. במידה והאדם מרגיש שהוא צריך גם תמיכה של פסיכולוג או של תרופות בהחלט יש מקום גם לזה. הדבר החשוב ביותר ללא ספק הוא התמיכה של המשפחה הקרובה והחברים. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה הפתרונות לילד או מבוגר שלא רוצה לאכול בחברה?

שלום, לדעתי השאלה היא מה הסיבה! תנסי לפרט קצת יותר. עדי

בנוגע לעדי קשה לתאר את הסיבה לאי אכילתו אולי ביישנות ופחד ממאכלים של אנשים אפילו מוכרים.

שלום יכולות להיות סיבות שונות וכדי להבין את העניין לעומק צריך לתאר את הסיפור האישי של אותו ילד או מבוגר ולהבין איך העניין נוצר כך. אפשרויות נפוצות במקרים כאלה: הפרעות אכילה, חרדה חברתית, נטיות אובססיביות קומפולסיביות וישנם עוד הסברים אפשריים רבים. אני מציע לא להמר על התשובה הנכונה אלא לפנות לייעוץ מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר שלום רב, אני בחורה רווקה באמצע שנות ה-30. עדיין בחיפושים אחר "האחד". מאד בררנית ומגלה עדיין חוסר יכולת להתפשר ( למרות לחץ הגיל שאני נמצאת בו...). הבעיה היא שאני לא בטוחה שמדובר רק בבררנות, כי בעיקרון אני בררנית כמעט בכל דבר בחיים, אפילו בבגדים, אבל מוצאת בסופו של דבר מה שאני רוצה (ויודעת מה אני רוצה). אלא שבעניין של הגברים אני מרגישה שזה קצת שונה: כבר בהיותי ילדה ונערה מתבגרת הרגשתי שונה. מעולם לא נדלקתי או התאהבתי באף בחור בסביבה. הרגשתי שאני לא מבינה את עניין המשיכה לגברים ( גם לא הבנתי את עניין המשיכה המינית לבנות, אבל בנות בכל אופן תמיד נראו לי יותר יפות ויותר אסתטיות....כאלה שיותר קל להתאהב בהן אם הייתי גבר). בנוסף, אני גם אדם שדי אוהב ויודע להיות עם עצמו ומבחינתי למצוא חבר היה בגדר" חובה "או משהו שיפריע לחיי, לשקט שלי, לכיף שלי עם עצמי, לנוחות שלי... רק בגיל 30 הלכתי לטיפול פסיכולוגי על מנת לגלות את הסיבות ל"שיתוק הרגשי" הזה ולנסות לברר עם עצמי האם יש לי אולי נטיות חבויות אחרות ( ולא גיליתי כלום....). עליי לציין גם שכל נושא המין היה בעיניי משהו "לא נקי" ולא מובן, משהו שקשה לי לקבלו. הטיפול אמנם לא ממש ענה לי על השאלות באופן חד משמעי אבל עזר לי להיפתח לעולם (כנראה הכדורים-סרוקסט) ולעבור את מחסום הפעם הראשונה עם גבר. הקשר הזה שארך חודשיים בלבד ( ולא ניתק מיוזמתי....) הוציא ממני משהו שמעולם לא היה לי- היכולת להרגיש רגש שלא הרגשתי מעולם ( לא בטוחה שאפשר לקרוא לזה "התאהבות") כלפי גבר והגילוי שגם אני זקוקה לאהבה ונהנית לקבל אותה....(וכמובן, תחושת החמצה על כל השנים). את הטיפול הפסיכולוגי הפסקתי וגם את הכדורים אך מאז אני עדיין מחפשת....העניין הוא שעדיין מאד קשה לי למצוא מישהו שימצא חן בעיניי ועדיין אני מרגישה שזה לחפש אולי בכוח משהו שאני לא בנויה לו....( אולי אני פשוט לא בנויה לזוגיות ?). גם איך ייתכן שכמעט אף אחד לא מוצא חן בעיניי, רק אחד ל-50 גברים....ואלה שכן נראים לי אני לא נראית להם ? האם יש אנשים כאלה שהמשיכה שלהם היא "פושרת" , כאלה שלא נמשכים בקלות או לא מתאהבים עד השמיים ...( אולי כי הם ריאלים או שכלתנים מדי...?כזאת אני). מציק לי גם שמאז ההתנסות הקודמת (שדי הופתעתי בה מעצמי) לא מצאתי אף אחד אחר להתנסות נוספת ואני לא רוצה להסיק מסקנות עד שאני לא אנסה קשר משמעותי יותר.... שאלתי- מה עליי לעשות ? האם שוב עליי ללכת לפסיכולוג ? האם יש פסיכולוגים שממש מתמחים בתחום הזוגיות ? אני כבר כחצי שנה שלא בטיפול ומוצאת את עצמי שואלת שוב שאלות.....אבל עד מתי ? זמני אוזל ואני צריכה להחליט. אני מאד רוצה להקים משפחה כי משפחה וילדים זה דבר מקסים בעיניי. ( בכלל, אני טיפוס מאד ביתי, מאד משפחתי) אך השאלה האם ניתן להתפשר על בן הזוג ולהיות מאושרת .בתוך תוכי אני מרגישה שאני יודעת מה אני רוצה וכשאראה אותו אדע....אך, עד מתיי לחפש ? אני ממשיכה לחפש רק מכיוון שהקשר הקודם והיחיד נתן לי קרן אור....זיק של תקווה שהנה גם אני מסוגלת לאהוב ולהיות נאהבת...(למרות שאת עניין המין עדיין קשה לי לקבל....) למי אוכל לפנות שיוכל לעזור לי לענות על השאלה של מי אני מה אני ומה הכי נכון בשבילי ? האם אכן מדובר רק בבררנות מוגזמת או במשהו אחר ? האם תוכל לייעץ לי למי לפנות ? מתנצלת על המכתב הארוך. ותודה מראש. מזאת שמאד מעוניינת להציל את עצמה ברגע האחרון......

מה שכתבת היה לי מרגש לקרוא... אני חושבת שיש אנשים שפשוט לוקחים את הזמן בכל דבר בחיים ולא מתפשרים. אני לא רואה זאת כתכונה רעה. אפילו להפך- הם מתעקשים לקבל מה שמרגיש להם טוב. מה שנכון להם ומחפשים אותו. גם אם לוקח זמן. אני מאמינה שאם תמשיכי לחפש, בסוף תמצאי את הבחור שאליו את רוצה. מה שחשוב הוא, לבדוק, ואני לא יודעת אם בדקת את זה בטיפול, מה גורם לך להיות בררנית. לפעמים זה נובע מתוך פחדים מביקורת, לעג, ניצול אצל הבחור שעומד מולך. האם כשאת נפגשת או מכירה בחור את חושבת עליו דברים שלא בדקת עדיין? האם עולים לך פחדים? במידה והדבר הוא כך, יש מקום להמשיך לבדוק עם עצמך או אני כן הייתי ממליצה אז לפנות ליעוץ מקצועי כדי לבדוק מהו החשש. מה עוצר בעדך ללכת עם מישהוא שבא לך "לבדוק" אותו. לבדוק באמת איך את תופסת קשר זוגי וקשר בכלל. מעבר לכך, את כנראה אדם שזקוק להרבה מרחב וחופש- . את כותבת שאת אוהבת גם להיות לבד , וחבר יכול למנוע ממך את השקט שלך וכו'. חשוב לי לציין שיש גם גברים שזקוקים למרחב הזה שאת זקוקה לו. וניתן על ידיד דיאלוג ליצור את המרחב לו את זקוקה. למצוא אדם שזקוק לזמן שלו עם עצמו כפי שלך זה חשוב. לגבי כך שאת כותבת שיש הרבה שלא מוצאים חן בעינייך ומי שכן, אחד לחמישים את כותבת, לא תמיד את מוצאת חן בעיניו. אני הייתי שואלת אותך, האם את מאפשרת לו ללמוד להכיר אותך בכלל. להכיר את מי את ואת הפנימיות שלף. לגרום לו להימשך אלייך, להסתקרן לגבייך...שיהיה לך בהצלחה... אל תוותרי..:)

לגבי אנשי מקצוע- כן, קיימים מומחים לתחום הזוגיות. אולי כדאי אפילו לפנות למרפאות לטיפול מיני/ זוגי. שם ישנם אנשי מקצוע מומחים. אינני מכירה, כך שאני אשאיר את זה לד"ר קפלן... אל תוותרי על הגילוי שלך שגם את זקוקה לאהבה ונהנית לקבל אותה...:)

מירי שלום קראתי את הודעתך וגם את התגובה שבהחלט ניראית לי. אני מעריך שלא מדובר רק בגורם אחד אלא במכלול של דברים שעוצרים ומפריעים בדרך לזוגיות. אני לא חושב שאת צריכה לפנות לפסיכולוג שמתמחה בזוגיות כי אני לא חושב שהבעיה העקרית עימה את מתמודדת היא עם הזוגיות. הקשיים ביצירת קשר זוגי הם הסימפטום בלבד ומאחוריו יש את הסיבות הפנימיות שלך. את מציינת שאלות לגבי גברים ונשים (אמנם במרומז, אבל הנושא בהחלט רלוונטי), שאלות לגבי יכולתך להרגיש אהבה ואולי גם להרגיש נאהבת, קושי שקשור לתפיסת הגוף שמשפיע כנראה על המיניות, ועוד התלבטויות. אלו נושאים רציניים ובהחלט הייתי ממליץ לך לחזור למסגרת פסיכולוגית. התרופות נוגדות החרדה עשויות להוריד עכבות ולעזור בהאצת התהליכים, אבל לב ההתמודדות הוא בנטיות אישיות שלך שזה בהחלט הזמן הנכון להתמודד איתן ולחשוב "מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה". אני חושב שעדיין לא התגבשה סופית דמותך האמיתית ויש עוד הרבה שצריך לצאת החוצה ולהתגלות. גם לך, וגם לאנשים שמכירים ויכירו אותך. תהליך הטפול הפסיכולוגי הוא מקום מתאים לסוג כזה של התפתחות. אני מצרף קישור למאמר קצר על אופי הטיפול הדינמי http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בא לי להקיא ויש לי המון כאב וסבל כבד אני מרגיש ממש רע מכל מה שראיתי עכשיו בסרט שלא יכלתי יותר והפסקתי אותו. בסרט מסופר (קשה לי לכתוב את הדברים) על נער שכאשר היה ילד שראה אביו מכה את אימו ורצח אותה וכשהוא נער נושא המון כעס על העולם והמון אשמה שלא עשה משהו כדי ליתקוף את אביו ובכך להציל אותה. הסרט הזה ממש קשה לי מעורר בי את אותם רגשות כעס על אבי ורחמים על אימי משום שאבי התעלל באימי וניצל אותה מכל הבחינות והשפיל אותה ועדיין עושה את זה אבל פחות משום שאני מנסה בנוכחות שלי להפחית את זה . הוא אדם רע ואכזר פסיכופט שדאג לכך בערמומיות רבה שהיא תהיה תלויה בו ולא תוכל לצאת מהקשר איתו על ידי זה שאת כל הכספים שקיבלה מהוריה הוא גנב וקנה רכוש שאיש לא יודע היכן ודאג שנגור בדירת הוריו כדי שלעולם לא יהיה לה זכויות . הוא קמצן והטיל טרור בבית, בכל פעם שהיה כועס הוא היה מעניש אותנו בהרעבה (היה מרעיב אותנו), הוא קמצן ולא נתן כלום לשום דבר . אימי היא זאת שפירנסה ונתנה מעבודת כפיים שעבדה . לא חסכה לעצמה כלום כי את הכל העניקה לנו. אימי אישה חלשה ותמימה ואין לה כוח להילחם ולהתגונן . אותי זה ממש הרס שהוא ניצל את טוב ליבה של אימי . בנוסף החלאת אדם הזה ניצל אותי מינית וזה דבר שלא סיפרתי לאמא שלי . היום בת השכנים התאבדה והתגובה שלו הייתה "יופי יזרקו אותה בבית קברות" אין לו טיפת רחמים . כשהייתי נער קנו לי כלבה, הוא שרף אותה. הוא אדם אכזר . אבל לעולם לא אשכח את היחס המשפיל שלו לאימי, את הרמאויות שלו, את הערמומיות שלו, העוול שהוא גורם לה והיא חסרת כוחות להמודד ומפעילה מנגנון הכחשה כדי לשכוח את הדברים הרעים והנזקים שהוא גרם לה. אבל בצל העוני אנחנו חיים בגלל הכלב הזה . הוא הרס לה את הבריאות . אני כועס ואני מרגיש שקבוצת תמיכה אולי תעזור אשמח אם מישהו מכיר קבוצת תמיכה עבור אנשים שהמשותף להם הוא שכולם ראו את אמא שלהם סובלת בידיו של האבא החלאת אדם שלהם . קשה לי להתמודד בחיים ובכל פעם שאני שומע משהו שמעורר בי את כל הרגשות כמו למשל בחדשות שמודיעים שבעל רצח את אשתו... כשאני שומע דברים כאלה הן מעוררים בי סערת רגשות של כעס ובא לי לישרוף את האבות הרוצחים האלה לאט לאט אבל אני מתוסכל משום שזה לא יחזיר לילדים את האמא . ואז אחרי מספר שעות של כעס ומירמור אני לא יכול לתפקד ונהפך למשותק בכל תיפקוד ובכל משימה שאני צריך לעשות .

ניב, תנסה לפנות לאגף הרווחה בעירייה במקום מגוריך. אולי הם יכולים לעזור. עדי

שלום ניב, לא כתבת בן כמה אתה. אני ממליצה לך מכל הלב לפנות לייעוץ פסיכולוגי, אם לא מתאפשר לך באופן פרטי אז דרך קופת החולים. אולי יש לך קרובי משפחה אחרים שאתה יכול לסמוך עליהם שיעזרו לך להגיע לטיפול. המון בהצלחה

ניב שלום כתבת דברים קשים מאוד על מה שקרה לך ולאנשים יקרים לך ומה שכנראה עדיין קורה כיום. אסור שדברים כאלה ישארו אצלך בלב, זה סוג הדברים שמחלחל ומכלה כל חלקה טובה. הכעס על אביך שהתעורר כעת בגלל הסרט ובוודאי עולה פעמים רבות הוא מנגנון אזעקה שמתריע בפניך על כך שאתה חייב לטפל בעצמך ולהציל בראש ובראשונה אותך ואולי גם בני משפחה אחרים שלך. הדברים שאתה מתאר על אביך הם קשים מאוד, חלקם פשע של ממש. אני חושב שבשלב ראשון אתה חייב לפנות לטיפול פסיכולוגי במסגרת כלשהי ודרך מה שיעלה שם לחשוב איך אתה משקם את חייך מצד אחד, והאם יש פעולות של ממש שכדאי לנקוט נגד אביך או לטובת בני משפחה אחרים. אנא פנה לאתר האינטרנט הבא, אולי תוכל להיעזר בשירותים המוצעים שם לפחות כהתחלה http://www.macom.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום. בתי בת ה16- קיבלה את התרופה במקום רטלין בטיפול במצבי רוח משתנים. היא מעשנת והייתי רוצה לדעת יותר על התרופה,אם תוכל לענות לי על שאלתי. תודה.. אמא...

שלום בפורום זה הייעוץ הוא בנושאים פסיכולוגיים בלבד ולא בתרופות. אני מציע שתפני לאחד הפורומים הרפואיים באתר, למשל לפסיכיאטריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מתחננת שתגיד לי איפה אני יכולה לקרא חוות דעת פסיכולוגיות שפסיכולוגים שהונחו על ידי עורכי דין, כתבו אותם לפי מה שהיה נחוץ לעורכי דין בכדי לבסס קשר סיבתי בין אירוע שחווה אדם לבין מצבו הנפשי . לא מצאתי בגוגל תחת מילות החיפוש "חוות דעת רפואיות"+ "נכות נפשית" . אשמח אם כתוב לי מאגר מידע שאתה מכיר או אתר אינטרנט או כל דבר שבהם אוכל לקרא אפילו דוגמאות לחוות דעת רפואיות כאלה שפסיכולוגים כתבו לצרכים של עורכי דין. אם יש לך דוגמאות כאלה אז הייתי בוחרת לקרא חוות דעת של פסיכולוגים שכתבו באופן כזה שהחוות דעת מוכיחה קשר סיבתי בין אירוע שאדם מסויים עבר לבין מצבו הנפשי על פי ההנחיות שעורכי הדין נתנו לפסיכולוג (או פסיכיאטור) שכתב את החוות דעת לפי מה שנחוץ לעורכי הדין כדי לבסס את הקשר הסיבתי ואת התביעה . אני מתחננת שתעזור לי למצא דוגמאות לחוות דעת כאלה . בברכה מיכל

מיכל שלום לצערי אין לי דוגמאות שכאלה ואני בספק אם תמצאי. אין מאגר דו"חות לדוגמא ודו"חות אמיתיים הם חסויים כך שלא ניתן להגיע אליהם. לדעתי דו"ח כזה גם לא היה אומר לך הרבה ללא רקע מקצועי. אני מציע שתתייעצי עם עורך דין או/ו פסיכיאטר שאת סומכת עליהם כדי שיסבירו לך בצורה ברורה את הנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

טיפול, דיבוב. השאלה מה זה סגור בעצמו.

והוא צריך לרצות להפתח..

שלום המטרה הראשונה היא ליצור מוטיבציה לשינוי ונכונות לעשות משהו למען השינוי הזה. ללא שיתוף פעולה אין כל סיכוי להגיע לשינוי משמעותי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום השאלה מאוד כללית, אין שיטת טיפול אחת. צריך להבין מהו מקור הלחץ ואז אפשר לחשוב כיצד לטפל בו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני לאחר סיום מערכת יחסים ,הפרידה הייתה בהפתעה. אני בד"כ בחורה עצמאית חזקה ולמרות זאת הפרידה הנ"ל גילתה לי פאן אחר באישיותי. עברו חודשיים מהפרידה ,בתחילה לא תיפקדתי בכלל, כלומר עשיתי רק דברים ממש הכרחיים כמו מקלחת ,ועבודה שלמעשה הייתה המפלט שלי , שלא כהרגלי חיפשתי חברת אנשים בכל מחיר וכן ניהלתי המון שיחות טלפון, המון בכי וכן חוסר תאבון. כיום אני מרגישה יותר טוב,אבל אני עדיין כבויה שום דבר לא משמח אותי.יש שעות מסוימות שאני נעטפת בעצבות מחניקה ופשוטלא יודעת מה לעשות עם עצמי.ישלי רתיעה לחזור ישר הביתה מהעבודה ,וביתי היה המקום האהוב עליי ביותר שלא לדבר על קריאה ומוזיקה . אני עובדת חזק על עצמי ומכריחה את עצמי לחזור לשיגרה. עליי לציין שחברי מאוד רצה לשמוא על קשר אבל החלטתי על ניתוק מוחלט כי לדעתי רק כך אוכל להגבר ולשכוח האם נהגתי נכון? האם אני בדיכאון ומה לדעתך אם ניתן להעריך בניתונים אלו זה חמור.עליי לציין שמצבי מאוד השתפר אבל אני עדיין מאוד עצובה . והבקרים מאוד קשים לי. מודה מאוד

היי נשמע כאילו את בדיכאון ...אבל.. אני מציעה לך לפנות לאיש מקצוע, לטיפול, במידה ואת באמת לא מצליחה לעודד את עצמך ולמצוא ערך בחיים האחרים שלך.. פרידות יכולות להיות קשות ולתחושת חור אונים ותסכול, השאלה באמת איך את יכולה להרים את עצמך...אני בטוחה שתצליחי.

ורד שלום פרידה מקשר משמעותי יכולה להיות תהליך ממושך וכואב ונשמע שאת אכן עוברת תהליך כזה. חודשיים אינם הרבה זמן וסביר להניח שהמצב ילך וישתפר עם הזמן. אני חושב שלא כל כך חשוב להגדיר האם זה דיכאון קליני או תופעה אחרת, מה שמשמעותי הוא שאת סובלת כיום ואיכות חייך נפגעת בצורה משמעותית. לכן הייתי מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי וגם להתייעץ האם לתקופה מוגבלת כדאי להיעזר בתרופות. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון, לדעתי תמצאי שם הרבה דמיון לדברים שקורים לך, אבל צריך לקחת בחשבון שמה שקורה לך הוא תגובה לאירוע משבר. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שרון שלום תלוי מה הבעיה. אם יש צורך בתרופות כדאי לפנות לפסיכיאטר. אם מדובר בשיחות עדיף לפנות לפסיכולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שאלתי היא:איך אפשר לשנות את הדמוי עצמי נמוך של נער,ואיזה ספרים יש בנושא? תודה

נלי שלום דימוי עצמי הוא הסימפטום. השאלה מה עומד מאחוריו. כדי לטפל בבעיה צריך להבין את מקורותיה וזה דבר מאוד אישי לאותו נער. זהו לא נושא לקריאה לדעתי כי ההבנה התיאורטית לא מוסיפה במקרים הללו. יש אפשרות לפנות לפסיכולוג ילדים לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הוא לא מוכן לטפל אני הייתי ונאמר לי שאני חונקת אותו מרוב אהבה. אם אתה מקיר איזה ספר שיכול לסביר ולדריך ,אשמח תודה

למנהל הפורום שלום ובוקר טוב!!!!!!!!! רציתי לדעת מה ניתן לעשות עם ילד בגן שרוצה רק לאכול עם כף אדומה שנמצאת בגן הילדים דבר שיוצר מריבות וסיכסוכים עם הילדים האחרים. מה הפתרון לכך. (הילד בן 3)

נ. שלום הילד יצטרך כנראה ללמוד שבחיים אי אפשר לקבל הכל. ללמוד להתמודד עם תסכול זה אחד הדברים החשובים בחיים. אם יש אפשרות להשיג עוד כף אדומה, מה טוב, לא צריך להיכנס לפרנציפים. אבל אם זה משבש את החיים צריך לשים גבול. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי חברה טובה מאוד שהיום גילתה לי כי יש לה כוונה להתאבד. היא סיפרה לי שכבר כתבה מכתבים לכולם להסביר למה היא עושה זאת, היא כבר תכננה בדיוק איך תעשה את זה. וכששאלתי אותה אם יש לה את האומץ, ענתה שזה סתם עניין טכני ומה שהיא חוששת שיקח זמן עד שהיא תמות. אני בלחץ נוראי. אני מאמינה שהיא באמת מסוגלת לעשות את זה. היא חברה שלי מהגן, ואני יודעת שכל החיים היא לא ראתה הרבה נחת. ולכן היא כבר לא מאמינה שיהיה לה טוב. מה אני יכולה לעשות??? לגבי טיפול פסיכולוגי, היא נמצאת בטיפול כבר כ- 15 שנה, אז לא נראה לי שזה יכול לעזור. עזרה בבקשה ומהר!!!!

לספר לקרובים שלה - הורים / אחרים / חברים / לפסיכולוג. להיות איתה כך שלא תהיה לה הזדמנות לבצע, בד"כ המשבר חולף (גם אם המחשבות האובדניות לא)

ל. שלום במקרים של חיים ומוות אי אפשר להמתין ואת לא יכולה לקחת על עצמך את האחריות למצבה. העובדה שסיפרה לך על כוונותיה מעידות על כך שהיא מעוניינת בעזרה, בצורה מודעת או בצורה שאינה מודעת. עליך לפנות להוריה ולדבר איתם על כוונותיה בצורה ישירה. ברור שלדבר יכול להיות השפעה על הקשר ביניכן אבל אני לא רואה הרבה ברירות. במצבים כאלה החיים קודמים לכל וגם היא תוכל להעריך בסופו של דבר את הצעד שתעשי. נסי לדבר איתה עוד פעם, בדקי האם העלתה את הנושא בטיפול, האם דיברה עם עוד מישהו על הנושא. יתכן שהיא זקוקה למפגשים יותר אינטנסיביים בטיפול ואם איננה לוקחת תרופות אולי תזדקק גם לטיפול זה. במידה ואת מתקשה כיצד לעשות את הדברים התקשרי בעצמך לאחד מקווי החרום כמו ער"ן והתייעצי עם התורן כיצד לנהוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך. לחברתי אין הורים ואין אחים. היא לבד. אני גרה במרחק של 3.5 שעות נסיעה ממנה, וגם יש לי תינוקת בבית, כך שאינני יכולה להגיע אליה. את דבר ההתאבדות לא סיפרה לאיש מלבדי, ואינני יודעת איך אוכל להגיע אל הפסיכולוגית שלה מבלי לעבור דרכה. אני אנסה לדבר איתה שוב, אבל זה נראה לי אבוד מראש שאני אצליח למנוע ממנה לעשות דבר נוראי זה. בנוסף, זה לא משבר קטן, אם כי כל חייה היא לא רואה אור. הזכרת את ער"ן. אולי הם המוצא היחיד לעת עתה. האם תוכל לפרסם כאן את הטלפון שלהם? שוב תודה רבה. ל.

אחי לקוי למידה קשה בעל הפרעת אישיות, טופל בטרגטול . לאחרונה שמתי לבכי הוא מבצע פעולות ותנועות מסויימות באופן כפייתי. הוא הולך בבית במסלול מסויים, בועט בפינות, בכל פעם שהוא יוצא מחדרו אל מרכז הבית הוא פותח את דלת הכניסה וכשהוא יוצא לחצר לעשן ישנן מספר פעולות שהוא עושה באופן קבוע משך כל זמן העישון כמו טפיחות על הרגל, בעיטה בפינה, העברת יד על המצח וכו. האם יש הסבר לתופעה וכיצד מטפלים בה?

ע שלום תגובות כפייתיות שכאלה אינן נדירות והן חלק מהבעיה הכללית יותר ממנה סובל אחיך. אני מציע לציין את הופעת התופעות הללו בפני המטפלים שלו. במידה ואיננו מטופל כיום כדאי לפנות עימו לפסיכיאטר לייעוץ. ההסבר לתופעה איננו פשוט אבל באופן כללי מנגנון של תגובות כפייתיות שייך לסוג של הגנה בפני חרדה או תגובה של חרדה. אין מדובר בהכרח בחרדה גלויה אלא לעיתים תגובות וטקסים שלכאורה מונעים את הופעת החרדה. אם זאת, דווקא בגלל מורכבות המצב שאת מתארת כדאי לעשות בירור רציני ולקבל הסבר אישי על אופי תגובותיו של אחיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב כיצד פועלות תרופות הניתנות לפסיכוזה לדוגמא: רספרדל? כיצד הן מנטרלות את מחשבות השווא? לאחר כמה זמן הן מתחילות להשפיע? האם מי שלקה פעם בפסיכוזה צריך ליטול אותם כל החיים? תודה

מלי שלום בפורום זה הייעוץ הוא בנושאי פסיכולוגיה בלבד. בנושא תרופות אני מציע לפנות לפורום לפסיכיאטריה ולפורומים רפואיים אחרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לך המלצה על אתרים טובים? תודה

שלום השאלה מאוד כללית. אין דרך אחת לטפל בלחץ. אם אין קצה חוט מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי אצל פסיכולוג, להבין את מקורות הלחץ ואז לחשוב על הפתרונות האפשריים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום כמו השאלה על הלחץ הנושא צריך להיבדק באופן יותר ספציפי. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מבקש לדעת מה הדרישות בציונים לצורך קבלה ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית.

גדי שלום בכל אוניברסיטה הדרישות שונות, אך באופן כללי הן גבוהות מאוד. ציון הסף הוא בסביבות ה 90 אך המתקבלים הינם עם ציונים עוד יותר גבוהים. היום נדרש גם ציון מבחן שנעשה לאחר סיום התואר וחשיבותו הולכת וגדלה בתקופה האחרונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, הייתי בטיפול פסיכולוגי מעל שנה והתאכזבתי ממנו. התחלתי לקחת סרוקסט (נגד דיכאון קל וחרדה קלה), ואני כבר כמעט שנה בלי טיפול. האם למישהו יש המלצה לפסיכולוגית מנוסה וטובה בתל-אביב? חבל לי לבזבז כ"כ הרבה כסף בלי לראות תוצאות. אני רוצה להפסיק את הטיפול התרופתי אבל מרגישה שצריכה פסיכותרפיה בשביל זה. תודה!!!!

מ. שלום אם תשלחי אלי מייל אוכל לשלוח המלצה על פסיכולוגית באזור תל אביב. [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

תינוקת בת 13 וחצי חודשים. מאז היוולדה נוהגת לעצור את הנשימה בעת בכי ולעיתים אף מגלגלת עיינים. זהו מראה מפחיד ביותר שגורם ללחץ נוראי מצד כולנו. מה אנו יכולים לעשות ?

רונית שלום בשלב ראשון כדאי לפנות לרופא הילדים לייעוץ ראשוני. במידה והוא אכן יחשוב שמדובר בתופעה חריגה אפשר לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג התפתחותי, למשל במכון להתפתחות הילד או למרפאות ייחודיות כמו מרפאת אם-תינוק בבי"ח איכילוב. נושא הלחץ של הסביבה נשמע לי משמעותי מאוד. לאחר שתוודעו שאין סכנה במה שקורה כדאי לעבוד על הורדת הלחץ שכן הוא יוצר לעיתים מעגלים סגורים של הגברת בכי - הגברת לחץ וכו'. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך. אני בת 23 , מטופלת בכדורים נגד דכאון ונגד מניה דפרסיה, אך אני מרגישה שהכדורים לא עוזרים לי והתקפי הדכאון שלי גוברים. אני לא יוצאת מהם וכל הזמן בוכה, לא מתרכזת בלימודים ואין חשק לעשות שום דבר, אני רוצה ללכת לשיחות אך אין לי כוחות ללכת ולתור אחר מטפל מתאים, אני יודעת שלא אסתדר עם כל אחד ואין לי כוח בכלל לחשוב על הדברים שאני "צריכה" לעשות. אני כבר לא יודעת מה לחשוב, למה הכדורים לא עוזרים לי, מה אני אעשה, איך אצא מהדכאון? אני מרגישה שאין לי למי לפנות שיעזור לי, אני גם ככה נטל על כולם ולא מצליחה כבר לתפקד בשום תחום כבעבר. זקוקה לעצתך...

שלום לך, אם הטיפול התרופתי לא עוזר, כדאי לפנות שוב להתייעצות עם הפסיכיאטר. אולי יציעו לך לשנות את התרופה או את המינון. חוסר המוטיבציה שאת מתארת באשר לחיפוש פתרון, הוא מאד אופייני לסובלים מדיכאון. אחד הסימפטומים השכיחים הוא ירידה ברצייה או במוטיבציה לעשות דברים. אל תתיאשי. ייתכן שעם השינוי בטיפול התרופתי, יגברו בך גם הנכונות והכוח. תרגישי טוב ! יעלה.

ג. שלום אני מסכים עם יעלה שעליך לפנות לרופא המטפל ולבחון אפשרויות לשינוי בתרופות. במידה ואת מתקשה לפנות ולמצוא מטפל מתאים אולי כדאי לבקש עזרה מההורים או מישהו קרוב אחר. אם לא תנסי בוודאי שלא תמצאי מטפל מתאים. את צריכה לקחת את הסיכון כדי שגם יהיה סיכוי לשיפור. תחושתך שאת נטל ושאין לך כוח לכלום היא חלק מהסיפטומים של הדיכאון ולכן חשוב כל כך שתהיי בטיפול מסודר. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן אמי סכיזופרנית. מה הסכוי שלי של אחי/ ילדי לחלות במחלה? האם יש בדיקות גנטיות לבדיקת נשאות המחלה? האם ישנה דרך לנסות ולמנוע התפרצות המחלה במידה וקיים הפוטנציאל? תודה

גליה שלום אני לא מכיר כיום בדיקות גנטיות שיכולות לנבא את המחלה אצל ילדיך. ההסתברות הכללית היא 16% לפריצת סכיזופרניה לילד עם הורה חולה ו-50% לילד ששני הוריו חולים בסכיזופרניה. מאחר והנושא משמעותי כדאי שתדוני עליו עם המטפלים ועם האנשים שקרובים לך. בעיקרון אין אפשרות לשנות את המטען הגנטי, אבל אופן התמיכה בילד לאורך החיים בוודאי עשויה להשפיע על אופן התפתחותו. לצערנו אין מספיק ידע בתחום ויש דעות חלוקות לכאן ולכאן עד כמה אפשר למנוע את פרוץ המחלה אצל מי שנושא את המטען הגנטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי חבר שאנו גרים יחד יותר משלוש שנים. הוא מאוד אוהב לצפות בסרטים כחולים (עם עצמו) זה קורה המון.. האם זה נורמלי?

סיגל "נורמלי" זה בדרך כלל ביטוי של שיפוט חברתי. התופעה נפוצה למדי כך שמבחינה זו הדבר נורמלי, השאלה מה זה עושה לך באופן אישי ולזוגיות שלכם. אם זה מפריע כדאי לדבר ולברר את העניין כדי ששניכם תרגישו בנוח בזוגיות שלכם. כדאי לשים לב במיוחד למה מפריע, האם זו קנאה, האם נפגעים יחסי המין שלכם, האם אתם פחות ביחד בגלל זה וכו'. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני נשואה מזה שנה ועד היום בעלי לא ניתק את הקשר עם האקסית שלו זה מאוד מפריע לי ואני מסבירה לו כל הזמן שזה לא מקובל עלי. הוא מסביר לי שאין בינהם כלום אבל המחשבה שהם היו יחד מטרידה אותי. (הם היו חברים לפני יותר מחמש שנים) אני לא יודעת מה לעשות עם זה . עיזרו לי אני לא יכולה להתמודד עם זה יותר! האם זה אמור להיות נורמלי? (אני בטוחה שאין לו רגשות אליה) אבל זה לא משנה במיוחד. תודה גילה.

גילה שלום קנאה איננה דבר הגיוני כך שכנראה לא תוכלי לפתור את העניין רק בטיעונים הגיוניים, כמו למשל שאת בטוחה שאין לו רגשות אליה. אם באמת שום דבר לא היה מפריע זה לא היה מטריד אותך ברמות כאלה. יש כאן קטע רגיש כי מצד אחד זכותך לקנא במיוחד כלפי בת זוג לשעבר, מצד שני חשוב שיהיה בקשר מרווח נשימה לכל אחד מבני הזוג. מעניין מה עמדתו של בעלך כלפי קשרים שלך עם גברים אחרים והאם הוא ליברלי כלפי קשרים כאלה, גם כלפי אלו שהיו בעבר בני זוגך. אם את באמת "לא יכולה יותר" אז צריך לשים לזה סוף. את צריכה לקחת רק בחשבון את המחיר את דרישה שכזו כי בתוך הדיאלוג של קשר הנישואין בד"כ יש גם צד שני למטבע. בשלב ראשון עליכם לדבר על העניין באופן פתוח ולראות האם יש פתרון סביר שאליו תוכלו להגיע. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי להתייעץ בקשר לחלום מוזר שחלמתי חלמתי שאני בחדר שלי אבל הוא היה שונה קצת כי המיטה היתה בכיוון אחר - היתה באותו כיוון שבו היא היתה לפני 5 שנים. חלמתי שאני מתלבשת ואני לא ממש לבושה כשאבא שלי מנסה להכנס. המוזר הוא שידעתי בהרגשה שזה אבא שלי אבל הוא ממש לא היה נראה כמוהו אלא זקן ממנו אולי ב- 10 או 15 שנים ובן אדם אחר לגמרי. הוא ניסה להכנס ואז סגר כאילו שהתחרט כי ראה שאני מתלבשת אבל אז הוא נכנס ואני זוכרת שלא רציתי שהוא ייכנס והוא התחיל לבוא לכיוון שלי כשממש התנגדתי וזהו עד כאן אני זוכרת מה יכולה להיות המשמעות?

רוית, המשמעות של כל חלום היא אישית לחולם. תנסי לבדוק עם עצמך את הדברים הבאים: 1. איך הרגשת במהלך החלום? 2. מה המשמעות של הדברים שהופיעו בחלום (דמויות, חפצים, מקום וכו') עבורך באופן אישי? 3. באיזו הרגשה התעוררת מהחלום? 4. מה החלום בעצם אומר לך? אני משערת שיש עוד שאלות, ספציפיות יותר, שיכולות לעלות אצלך בעקבות החלום, אבל רק את יכולה לענות עליהן. ואם לא, אז כנראה שעדיף להשאיר חלק מן הדברים נסתרים.

רוית שלום אני מסכים עם הרה שפירוש של חלום הוא אישי ולכן רק את תוכלי לפרשו. נסי לחשוב מה קרה לפני 5 שנים, כיצד אביך מתקשר לזה. החלום עובר הצפנה כך שהדברים שקורים שם קונקרטית אינם בהכרח משמעותו האמיתית של החלום. נסי לחשוב בצורה אסוציאטיבית ופתוחה אילו פירושים יכולים להיות לחלום כזה בהקשר של מה שקורה לך כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, האם יכול להיות מצב שפסיכולוג או רופא משפחה או וועדת בית חולים, יחליטו לגבי אדם שהוא לדוגמא: פסיכופט, או חולה נפש או סוטה מין, ללא ידיעת הפציינט? אם הפציינט חושד שנתפר לו תיק, איך הוא יכול לקבל אינפורמציה לגביו? האם אפשר במקרים מסויימים להסתיר זאת מפניו? ואם כן באילה מקרים וכיצד ניתן בכול זאת לקבל את האינפורמציה?

עץ שלום אבחנה היא חוות דעת ועקרונית אפשר לתת אותה גם בדיעבד לטיפול לאור הידע שהצטבר. העברת חוות דעת כזו דורשת הסכמה של המטופל או במצבים חריגים כמו טיפולים שבוצעו בהוראת בית משפט, דיון לגבי קטינים וכו'. לפי חוק זכויות החולה למטופל זכות לראות את התיק הרפואי שלו. מאחר שמכאן והלאה העניין גולש לנושאים משפטיים אני מציע שתתייעץ בפורום המשפטי במצוי באתר זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

השאלה שלך מאד כללית ויש הבדל בין רצוי למצוי. לגבי השאלה שלך "האם יתכן" אז התשובה היא שהכל יתכן השאלה העיקרית היא אם מדובר במשהו חוקי. בפסיקה הישראלית מתואר מיקרה בו פסיכיאטרית העבירה חוות דעת פסיכיאטריות לא מחמיאה על מישהי בלי שהיא ראתה אותה בכלל ובלי שהיא בדקה אותה בכלל. הפסיכיאטרית נתבעה בבית משפט ונפסק שהיא צרכה לשלם פיצוי כספי גבוה מאד. לגבי חובת הגילוי אז יש לכאורה סתירה בין חוק זכויות החולה אשר מעניק זכות לחולה לעיין במידע רפואי הקשור אליו לבין חוק הטיפול בחולי נפש אשר מגביל את הזכות הזו מתוך עמדה פטרנליסטית כי הדבר עלול להזיק לחולה. גם על פי החוק לטיפול בחולי נפש אפשרי שמישהו מטעמו של החולה (כגון עו"ד) יעיין בחומר והשאלה העקרונית אם החולה עצמו זכאי לעיין בחומר נדונה בתקופה זו בבית המשפט. אז אם תפרט יותר אפשר יהיה להייחס לשאלה שלך יותר בקונקרטיות.

אחייניתי בת שנתיים -ילדה פקחית נבונה ( מעל לילדים בגילה ) בעלת זכרון מדהים מדברת חופשי וברור כבר זמן רב אבל... לא מצליחה ללמוד את הצבעים. מה דעתך?

רונית שלום אם היא פקחית ונבונה היא תוכל מן הסתם ללמוד צבעים עם הזמן. עוורון צבעים הוא נדיר למדי אצל בנות כך שסביר להניח שמדובר בתהליך התפתחותי. אם אתם מאוד מוטרדים תוכלו להתייעץ עם פסיכולוג התפתחותי בנושא, אבל נראה לי שהלחץ מיותר. יש כמה תוכנות מחשב ומשחקים בהם יש ביטוי לצבעים ואם זה נראה לכם חשוב תרגלו איתה את לימוד הצבעים וזה בוודאי יגיע. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה במקום העבודה שלי. הבעיה העיקרית היא שאני ביתם של בעלי הבית. תמיד הייתי חלק מהחבורה, במסיבות, בנסיעות לסופי שבוע וכו' וכחברה הטיתי כתף כל פעם שהיה צריך. לאחרונה המצב השתנה - עקב הריחוק בין הוריי לעובדיהם הם מתייחסים אליי אחרת (כך אני מרגישה לפחות) ומתלחשים סביבי אבל הדרישות נשארו: תסדרי לי את המחשב, אני צריכה בייביסיטר הלילה, בואי תלמדי אותי לגלוש באינטרנט.. אני תוהה איך להגיב.. האם לבטל את בקשותיהם נוכח היחס השונה - ועלי לציין שהם יודעים את הרגשתי ונזהרים מאד שלא אדע דברים אך עדיין אשאר "חברה" כביכול שעושה את כל הטובות המבוקשות כמו אחת מהחבר'ה - ולכן אין לי הוכחה לאי הזמנה לאירוע כלשהו או לדבר שלא ידעתי עליו. אז איך עלי לנהוג? אני צריכה לחשוב עליהם עדיין כחברים? או כבר לא?

רחל, את צריכה לדבר איתם, אבל גם להבין שבעבודה הדרישות הם כמו מעובדים אחרים ולפעמים גם יותר. עדי

כמובן שאת העבודה שלי אני עושה. בלי שום קשר העבודה שלי לא צריכה להפגע מזה. הבעיה שלי היא עם הדברים שאני עושה כטובה ואני לא מחויבת אליהם כמו לעשות בייביסיטר אצל מישהי או לחפש מידע לעבודה של בת של מישהי אחרת.

רחל שלום יש יתרון לא מבוטל לעבוד אצלך הוריך אבל יש לזה גם חסרונות ואותם את מרגישה כעת. זה טבעי שהיחסים שלך עם העובדים האחרים יכללו גם רגישויות מסויימות, במיוחד בתקופות של מתח במשרד. את יכולה לשרבב את הנושא לשיחות, אולי בקצת הומור, להעביר מסר שאת מנסה לעשות הפרדה בין עבודתך לקשר עם ההורים וכו'. בסופו של דבר מעמדך בחברה תופס תשומת לב מיוחדת, לטובה ולרעה, ועם זה תצטרכי פשוט להתמודד. נסי אולי לשוחח על העניין עם מישהו מהעובדים שהוא קרוב אליך במיוחד וראי כיצד הוא מגיב לדבריך. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לברר מה זה אומר אם מישהו חולם בלילה שהוא נהרג או נאנס או שמוציאים לו איברים

זוזו, לפעמים חלומות כאלה נובעים מזה שאדם חווה את הדברים או היה עד להם. אם תפרט/י קצת יותר, אולי אפשר יהיה לעזור. עדי

אני לא הייתי הקורבן של חלומות אלו אבל מישהו שיתף אותי בהם ורציתי לברר מה עובר עליו.

זוזו שלום סיוטים בלילה הם ביטוי לסוג של אי שקט פנימי שיוצא החוצה כתגובה לאירועים מסויימים שקרו בעבר הרחוק או הקרוב. מקורותיו יכולים להיות רבים ומגוונים וכדאי לברר ישירות עם החבר על מה מדובר. לעיתים לא מדובר רק בבעיה פסיכולוגית אלא בסוג של הפרעה בשינה ואת זה אפשר לברר במעבדת שינה. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת למה לפעמיים בזמן שינה אנחנו מדברים

שלום דיבור בשינה יכול להיות חלק מחלום. על פי רוב איננו מדברים ממש תוך כדי שינה מאחר והשרירים אינם פעילים בזמן השינה, אולם לפעמים זה קורה בכל זאת. אם מדווח שהתופעה קוראת הרבה כדאי לבחון האם מדובר בתקופת לחץ שיש לטפל בה או בסוג של הפרעה בשינה אותה ניתן לאבחן במעבדת שינה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! ביתי בת שנתיים ושמונה חודשים. היא בת בכורה וילדה בריאה אינטיליגנטית מאוד ובדרך כלל גם מתנהגת יפה. בכל מה שקשור בעצמאות שלה - זה סיפור אחר. היא פשוט לא רוצה להתאמץ כלל. מאחר והיא בכורה ואנחנו הורים סובלניים בדרך כלל (עד שכבר אי אפשר יותר), היא בהחלט די מפונקת ואני מרגישה שלאחרונה, אני כבר לא בטוחה מה נכון. בבוקר לוקח זמן עד שהיא מועילה להתעורר, כל דבר צריך לאמר אלף פעם, רואה טלוויזיה, ועושה טובה שהיא בכלל משתפת פעולה איתי כאשר אני מלבישה אותה. אם תגיד לי שזה נורמלי ולא צריך ללחוץ, אני יכולה להניח לעניין ולאפשר לה לעשות את הדברים בקצב שלה. אני בסך הכל אמא די סובלנית והיא בסך הכל ילדה טובה, מקשיבה ואני מאחלת לאחרים שיזכו לילדה כזו. ובכל זאת, אולי אני עושה נזק בכך שאני מאפשרת לה לנהוג כך ואולי אני צריכה להיות קשה יותר איתה על מנת להביא אותה לביצוע הפעילויות בעצמה. ישנם דברים שאני מתעקשת כמו שאם נפל לה דבר מה, היא תרים ולא אני. חוץ מזה כשאני באה לקחת אותה בשעה 16:00 מהגן במקרים רבים בבית היא רוצה לשבת עלי ושאני אוהב ואחבק והיא רק תנוח לה עלי בהנאה - גם אני נהנית מזה והימים רגועים בסה"כ. מה דעתך?, האם זה יכול לנבוע מבעייה מוטורית שלא אובחנה עדיין?, כיצד עלי לנהוג? בברכה ובתודה מיכל

מיכל שלום לפי מה שאת מתארת הדברים לא באמת מטרידים אותך ואת רק רוצה אישור שזה בסדר להמשיך כך. בעיקרון אם זה באמת המצב אין כל סיבה לשנות את ההרגלים הקיימים. אם הילדה בסך הכל מתנהגת כראוי ואת נהנית לפנק אותה ולגדל אותה בגישה ליברלית אין בכך כל רע. נשמע שאת מציבה גבולות כאשר זה נדרש ולא מציבה אותם כאשר זה לא ממש מטריד אותך. יש טעם בשינוי המצב הקיים רק אם הוא מפריע לכם באמת ולא בגלל שתיאורטית מישהו אמר או חשב שצריך להתנהג אחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום בשיחה של פסכולוג נאמר שהמטופלת יש לה איזה פגיעה נרציסטית מה המשמעות המונח ?? מה משמעות המחלה / פגיעה ? והאם יש טיפול ומהוא והאם יוצאים מזה ויש תיקווה תודה על התשובות בברכה M

שלום פגיעה נרציסטית אינה מחלה ולמעשה אפשר להכליל ולומר שלכל בני האדם יש סוג כלשהו של פגיעה נרציסטית. בתרגום למונחים פשוטים אפשר לומר שמדובר בסוג של פגיעה בדימוי העצמי או בתפיסת העצמי שנובע מתגובה לא מתאימה או העדר תגובה מתאימה מהסביבה הקרובה. אדם עם פגיעה כזו ינסה תמיד לפצות בדרך כלשהי על הפגיעה, למשל ע"י ניסיון להאדרת העצמי כאשר יש פער רב בין מה שמוקרן כלפי חוץ לבין מה שבאמת נחווה מבפנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני משוכנעת לגמרי שיש לי חרדה חברתית. אני בשום פנים ואופן לא מדברת מול קהל (רק המחשבה על כך גורמת לי להזיע), אני מתקשה להתקשר לאנשים בטלפון, אני מתקשה לדבר עם אנשים בכלל. בבית, עם המשפחה שלי, אני לגמרי מלאת ביטחון, מדברת בחופשיות ובקול, אבל בחוץ (או אפילו אם באים אורחים לבית) אני בקושי מדברת, ואם כן זה רק משום שפונים אלי, ובקול חלש מאוד. אני באותה כיתה כבר שלוש שנים, ועדיין אין לי אף חברה או חבר מהכיתה, ואין לכך שום סיבה אמיתית. עם בנים המצב אפילו יותר גרוע מבנות, ועל קשר רומנטי אין בכלל מה לדבר. אני חוששת שהמצב רק מחמיר, כי אני כבר בקושי מדברת עם אנשים, בקושי יש לי חברים, וככל שאני פחות ופחות מדברת עם אנשים, אני פחות רוצה ומוכנה לדבר עם אנשים. מעולם לא עבדתי, לא למדתי נהיגה (למרות שתיאוריה יש לי), ושנה הבאה אני אצטרך ללכת לצבא, ואין לי מושג איך אני אשרוד שם ומה אני אעשה שם. ולא רק בצבא - אלא גם בעתיד היותר הרחוק - איך אני בכלל אמצא עבודה או אתחתן. ברצוני לציין שאין זה תהליך פתאומי שהחל בעקבות טראומה או משהו דומה, אלא מאז ומתמיד הייתי ביישנית, רק שכאשר הייתי קטנה, הדבר לא הפריע לי במיוחד, ואילו כעת זה מפריע לי מאוד. אני מסתדרת בביה"ס כי המורים לא מכריחים אותי לדבר בפני כל הכיתה, הם בד"כ מחבבים אותי ומבינים אותי, והציונים שלי טובים. ההורים שלי לא חושבים שזה כל כך רציני, וקשה לי להסביר להם את המצב. הם בדרך כלל חושבים שזה הכל בראש שלי או שזה יעבור מעצמו, או שבצבא אני אקבל ביטחון. אני לא חושבת שהם מבינים עד כמה המצב חמור. קראתי על מרכז בשניידרמן לטיפול בחרדה חברתית, אבל זה רחוק לי מהבית, וגם אם זה לא היה - אני לא בטוחה שהייתי אוזרת אומץ ללכת. מסיבות אלה אני גם לא יכולה ללכת לטיפול פסיכולוגי - ואני גם לא יודעת אם הוא יעזור לי. רציתי לשאול - מה אני יכולה לעשות בקשר לזה? לפעמים נדמה לי שאני אצליח להתגבר על כך, אבל אני לא מצליחה לאזור אומץ ולדבר עם אנשים. אולי טיפול תרופתי יעזור? יש בכלל דרך להפסיק את החרדה הזאת, שמפריעה לי מאוד לנהל חיים נורמליים?

לילך שלום אכן מה שאת מתארת מתאים לסימפטומים של חרדה חברתית. אני מציע לך לנצל את הזמן שיש לך עד הגיוס ולפנות לטיפול פסיכולוגי, במקביל בהחלט אפשר לנסות גם טיפול תרופתי נוגד חרדה שעשוי להאיץ את תהליכי השינוי. חלק מהשינויים אפשר לעשות די מהר, חלקם יקחו יותר זמן, אבל לא כדאי להמתין. אני מציע שתשוחחי עם הוריך בנושא כדי שיעזרו לך למצוא מטפל מתאים בהקדם האפשרי. אני מצרף בכל מקרה קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אישה בת 20 ועדיין לא היתי בשום קשר רציני או רומנתי עם גבר. יש לי המון ידדים גברים וכל קשר שנוצר אני מסיטה לכיוון הזה. אני מאוד רוצה קשר רציני .

היי לינוי השאלה הנדרשת היא מדוע את מסיתה את הקשרים לקשרי ידידות? האם קיים פחד או חשש שעומד מאחורי החלטה זו? או מהי הסיבה לכך?

לינוי שלום כמו ש"הלוחמת" כותבת, האם את יודעת מה גורם לך להסיט את הקשרים עם גברים לקשרי ידידות ולא לזוגיות? האם בקרב הקשרים הללו יש מישהו שהיית רוצה להסיט את הקשר עימו לכיוון הזוגי? אין כאן תשובה חד משמעית שאפשר לתת לך כי בסופו של דבר יש כאן מרכיב של בחירה שלך שאותו צריך להבין יותר לעומק. במידה ואת מרגישה שאין כאן פתרון פרקטי ומהיר, כמו פשוט לתת לעניינים לזרום, תוכלי להיעזר בייעוץ פסיכולוגי. לעיתים הבריחה מקשר היא חשש מדחיה ופגיעה שעלולים להגיע עם הקשר, למרות הרצון בקשר הרבה יותר בטוח (אך גם בודד) להיות בלי קשר מחייב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום איך אדע אם אני סתם מדוכדכת או בלי מצב רוח, או שאני סובלת מדיכאון, והאם זה דכאון קל או יותר חמור?לפעמים אני נכנסת למצבי רוח שנמשכים זמן רב.אין לי חשק לכלום,אני בוכה סתם לפתע, אני לא רואה תקווה לעתיד..אודה על תשובה מהירה.תודה.אני בת 37.

אם המצב שאת מתארת נמשך זמן רב ומפריע לך בתפקוד היום יומי , כדאי שתפני לקופת חולים לבקש הפניה לפסיכיאטר. רק הוא יכול לאבחן אם את בדיכאון וזקוקה לטיפול ( תרופתי ?). פני ללא דיחוי , שהדיכאון לא יחמיר.

שרה שלום אני מצרף קישור למאמר מקיף על דיכאון כולל כלים לאבחון עצמי. בכל מקרה, מאחר וישנה התדרדרות במצב כדאי לפנות לייעוץ מקצועי בכל מקרה כדי לטפל בעניין. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

האמת היא,שהייתי פונה לקופ"ח.לרופא המשפחה על מנת לקבל הפניה.אבל אני די מפחדת מזה,שיהיה רשום באיזה מקום,שאני מקבלת טיפול נפשי.אני יודעת שאסור לחשוש אבל בכל זאת..חוץ מזה,הייתי מעדיפה טיפול פרטי אבל מבחינה כספית זה לא מסתדר.יש גם סטיגמה שטיפול כזה,דרך קופ"ח, הוא פחות טוב.אבל יתכן שאני טועה...

לפסיכולוג שלום, לפני כשנתיים עברתי תקופה מאוד מתוחה וגם אני באופיי טיפוס שנלחץ נורא מהר. בעקבות זאת התחלתי לסבול מסחרחורות וחוסר יציבות ואז גם פחד שהתבטא בעיקר ברחוב. ניסיתי כל מיני טיפולים (חוץ מטיפול תרופתי מכיוון שאני מאוד פוחדת מכדורים ואין סיכוי שאקח) אך ללא הועיל. למרות הבעיה, המשכתי לתפקד, לעבוד ולא להימנע ללכת למקומות שונים, המשכתי את חיי אך זה לא זה, תמיד היה הפחד והמחשבה ולעיתים גם הרגשת חוסר היציבות והסחרחורות. עכשיו התחלתי טיפול פסיכולוגי - קונגנטיבי ואני מתכוונת להתמיד בו. שאלתי: האם יש לי סיכוי לצאת מהבעיה הזו בעזרת פסיכולוג או שאני צריכה להשלים עם העובדה שבחיים זה לא יעבור ולא אחזור להיות כמו שהייתי פעם. אנא עזרתך, שרון.

ה שיש לך זה כנראה אגרופוביה גם לי יש את הבעיה הזאת שאת מזכירה אבל אני לוקח טיפולים פרטיים שיוציאו אותי מהפחד

שרון שלום החרדה היא תופעה טבעית שמהווה מעין תגובת הישרדות של הגוף. גילוי קיומה קורה בד"כ לא מייד בילדות והוא כרוך בסבל כיוון שמנגנון החרדה מעורר בעצמו הרבה חרדה וחשש. הטיפול עשוי לעזור אבל חלק ממנו כרוך בקבלה עצמית ובגמישות רבה יותר לגבי החיים ויכולת השליטה שלך בהם. אם תוכלי להתיידד מעט עם החרדה ופחות לחשוש ממנה תגלי שהיא לא כל כך חריפה כפי שהיא נראית ובמקביל היא באופן פרדוקסלי גם תפחת. אני מציע שתעלי את השאלות הללו בטיפול אליו פנית כיוון שזה חלק חשוב מאוד מתהליך השינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. רציתי לדעת איזה טיפול מתאים להפרעת אישיות נמנעת- האם מספיק טיפול פסיכולוגי "רגיל" או שכדאי גם לשלב תרופות (למרות שאני מפחדת מכך) וטיפול קבוצתי. אם כדאי טיפול קבוצתי- האם מתאימה קבוצה לטיפול בחרדה חברתית או שזה לא שייך? אפרט קצת יותר את בעייתי- יש לי קושי בקשרים אינטימיים עם אנשים בגלל שההערכה העצמית שלי מאוד נמוכה ואני כל הזמן חוששת ממה שיחשבו עלי. אני לא בטוחה שמתאים לי טיפול קבוצתי בחרדה חברתית, כי הבעיה שלי יותר עמוקה. בנוסף בגלל ההערכה העצמית הנמוכה שלי יש לי נטייה להתייאש מכל דבר ומבט פסימי על החיים. אני מרגישה שאני לא "מוצאת" את עצמי ובעצם בגלל שאני שמה על עצמי מסיכה מפחד מהאנשים אני כבר לא יודעת מה האני האמיתי שלי. אני מבינה שנדרש טיפול פסיכולוגי, אבל השאלה איזה ומה מומלץ בנוסף. תודה...

דנה שלום את משתמשת באבחנה של הפרעת אישיות. אינני יודע מהיכן קיבלת אותה אבל אני מציע לך לא להיצמד אליה ולחשוב באופן יותר פתוח על אופי הבעיה, כפי שאכן תיארת לאחר מכן. הסימפטומים שאת מתארת קשורים לחרדה סביב מצבים חברתיים שקשורים לדעתך לביטחון והדימוי העצמי שלך. לכן חשוב לטפל במקביל בשני ההיבטים, הן בדימוי העצמי שזו עבודה יותר פנימית, והן בכישורים החברתיים שזו עבודה יותר בין-אישית (וגם פנימית). אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי, אפשר לשלב גם עבודה בקבוצה שעשויה לתרום. יתכן שטיפול תרופתי יוכל לעזור, בד"כ יותר בכיוון של נוגדי חרדה שמתשלבים טוב עם הטיפול הפסיכולוגי ועשויים להאיץ אותו. אני לא בטוח ששיטת הטיפול היא הדבר הקריטי. מחקרים הראו שמה שפועל בטיפול הוא הקשר או הכימיה שנוצרים בין המטפל למטופל ולא בהכרח הגישה הטיפולית. נסי למצוא מטפל שקיבלת עליו המלצות מחברים או קרובים ופני למספר פגישות היכרות. זו דרך הכי טובה להתחיל, במיוחד עבורך שמתקשה ביצירת קשר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, אני גרושה בסוף שנות הארבעים לחיי וסובלת מבדידות קשה. בשנים האחרונות ניתקתי מספר קשרים משום שהרגשתי מושפלת בהם (למשל, קשר שבו שימשתי ברירת מחדל לחברה שרק בלית ברירה פגשה אותי ואף עזבה את הפגישה ברגע שהזדמנה לה הזדמנות טובה יותר תוך כדי הפגישה). אני נמצאת בקשר עם מישהי שלא מפסיקה לרגע לדבר על עצמה, סיפורים חוזרים ונשנים שסיפרה כבר הרבה פעמים, רובם תלונות על החיים בנושאים טריוויאליים (פחד מטיפול שיניים, שומנים בדם, ריב עם שכן וכו'). אני מקשיבה לה רוב קשב, אך כשאני מנסה לדבר על עצמי אני נתקלת בגילויים של חוסר סבלנות. אתמול נוצרה בעיה בין-אישית קשה במקום העבודה שלי, ניסיתי לשתף אותה אך היא ענתה לי די בגסות שהיא כבר לא מתרגשת מהבעיות שיש לי במקום עבודתי ומייד עברה לתאר את אירועי היום שלה בפרטי פרטים. הדבר הכעיס אותי מאוד וממש הרגשתי שלחץ הדם שלי עולה (עובדה שהתבררה כנכונה במדידת ל"ד). בנקודה מסוימת התעמתתי איתה על כך שיש כללים מסוימים החלים על הסיפורים שלה וכללים אחרים על הסיפורים שלי, אני מבינה שהבעיות שלי לא מעניינות אותה אך אני מאוד מצטערת, אני טרודה ואין לי כוח לשמוע כעת לפרטי פרטים את הקורות אותה. אני חייבת לציין שבניגוד לי, אותה אישה משופעת בחברים ואני תוהה האם כולם מסכימים ל"עסקה" הזו, דהיינו, להקשיב ולשתוק (אני מכירה את אחת מחברותיה ואכן זה מה שהיא עושה). החד-סיטריות הזו גורמת לי להרגיש יותר בודדה כי כשאני לבד אני לפחות לא מצפה להקשבה ולהיות בחברת מישהו שרק מדבר על עצמו ואטום לזולת זה כמו לדבר אל הקיר ומעצים את הבדידות. יש לציין שבעבר הייתי בטיפול פסיכותרפויטי ארוך שנים רבות, כולל טיפול קבוצתי, שעזר עד נקודה מסוימת, אך כל ניסיונותיי לחזור לטיפול לא עלו יפה ופיתחו בי תלות שהשתחררתי ממנה לפני שנים. בעצם מה שאני שואלת הוא איך יוצרים קשרים סימטריים-הדדיים? יש משהו שאינני מבינה במשחק החברתי: נניח, אפילו, שאנשים אגואיסטיים מאוד - האם לא כדאי להם להשקיע בהקשבה לזולת כדי שגם יקשיבו להם? תודה, אביבה

אביבה שלום המפתח הוא בין היתר גם בהזדמנויות העומדות בפניך. ככל שהמעגל החברתי בו את נמצאת מצומצם יותר את נותרת בתוך קשרים שאולי היית זונחת במצב אחר אבל בגלל הבדידות את נותרת בהם. נסי לחשוב כיצד את יכולה להכיר עוד אנשים, חוגים, סרטים, טיולים וכו'. במקביל יש מקום לחשוב אם דפוס הקשר שאת מתארת מוכר לך גם מקשרים אחרים יתכן שיש כאן משהו שכדאי לפתור בינך לבין עצמך או בעזרת טיפול פסיכולוגי. את מתארת קשר מאוד לא סימטרי עם מרכיבים של השפלה ועלבון, משהו באמת שלא נעים לחוות. אם מדובר במצב זמני אז הזדמנויות חברתיות חדשנות ישנו את זה. לעומת זאת, אם מדובר בדפוס שחוזר על עצמו שוב ושוב בקשרים כדאי לטפל בעניין מהשורש ולמרות הנסיון הקודם שיש לך בטיפול פסיכולוגי לחזור למסגרת נוספת של טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי כשאני קוראת את מכתבך,אני מרגישה שאני כתבתי אותו...אני כ"כ מבינה אותך כי גם לי יש חברה כזו.רק אני מקשיבה.כשאני מנסה לשתף אותה,היא עוברת מיד לדבר על עצמה ואני צריכה לחייך,להנהן במקומות הנכונים..זה לא עושה לי הרבה חשק לשתף אותה.והבדידות חוגגת...תנסי למצוא חברות אחרות שיספקו את הצורך שלך לחברה יותר מבינה.בהצלחה.

בני בן 7, ילד חברותי, חכם ואהוב, אולם, הוא מאוד תחרותי דבר היוצר אצלו מצבי לחץ, מהם הוא או מתחמק או יילחץ עד בכי: במשחקים עם חברים, אם הוא לא בטוח שהוא ינצח הוא לא ישתתף, כך שבמשחקי תחרות רבים עם חברים הוא פשוט עומד בצד ומסתכל, בטענה שהוא השופט. זאת גם במישחקים פשוטים ביותר וגם במשחקים בהם ברור שהוא טוב מאחרים- הוא לא מסתכן.במידה ויפסיד במשחק- הוא או יבכה או ינסה לשנות את החוקים לטובתו בלימודים -חשוב לו להימנות עם הטובים ביותר והוא מקפיד להישאר עם קבוצה זו ולא יודה עם קשה לו. התנהגות זו גורמת לו להפסיד הרבה כייף ואני חוששת מאוד מה יקרה בעתיד, כאשר לא יצליח בהכרח להימנות עם הטובים ביותר וייתקל בקשיים איך אוכל לעזור לו, כבר בשלב זה תודה

רום, לדעתי כדאי שתדבר עם המורה. אולי יש לה טיפים שיאפשרו לעזור לו. עדי

רום שלום קודם כל לילד יש כנראה גם דרכים להתמודד עם התחרותיות וזה יפה שהוא יכול לקחת תפקידים כמו שופט כדי לצאת ממעגל התחרות. עם זאת, אני בהחלט מבין את מה שאת כותבת על הסבל שעובר עליו בעקבות זאת. מעניין לבחון האם תמיד היה כך, האם אוירה חברתית בבית או בבית הספר מעודדת השגיות, האם יש מצבים בהם זה אחרת. רצוי להגיב למצבים שללו שנוצרים, לדבר איתו, לאפשר לו להתבטא, לראות היכן הרגישויות. אם הענין ממשיך להטריד או נראה כמגמה אישיותית שהולכת ומתחזקת יתכן שכדאי לפנות לפסיכולוג ילדים לקבלת הדרכת הורים, זה מתאים בשלב ראשוני לפני מפגש עם הילד עצמו במידת הצורך בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום האם תוכל להגדיר את ההבדלים בין סוגי הטיפול השונים - אם אפשר על פי גישות פסיכולוגיות: טיפול דינמי, טיפול קוגניטיבי וטיפול קצר מועד תודה מלי

מלי שלום אני מצרף קישור למאמר קצר המסכם את הדברים http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום האם כדאי לנתק מחשב לנער בן 16 שלא רוצה ללכת לבי"ס וכל היום רק ישן ומשחק במחשב? תודה

אילנית שלום אני מעריך שהמחשב הוא הסימפטום אותו רואים אך אינו שורש הבעיה. כדי להחליט האם לנתקו מהמחשב צריך להבין מהי הבעיה האמיתית. אם היא כרוכה רק בהתמכרות למחשב אז הניתוק עשוי להועיל כמו גמילה מכל התמכרות. אבל אם הבעיה אחרת לא תפתרי דבר ע"י הניתוק מהמחשב. תוכלי אולי להתייעץ עם פסיכולוג בית הספר אליו שייך הנער. ניתן להגיע אליו דרך השירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן