פורום פסיכולוגיה קלינית

כנושא מחלת לב מזה מעל 30 שנה, ולאחרונה החמרה קלה למרות שעל פי חוות דעת מקצועיות אין שינוי במשך השנים האחרונות. אני עוסק בזה, חושב כל הזמן על זה.ובעקרון לא מרגיש טוב. קוצר נשימה, כבדות בהליכה. בתקופה זו גם יצאתי לגמלאות מוקדמות מרצון. האם סימפטומים אלו מעידים יותר על מצב נפשי יותר מאשר על פגם פיזיולוגי.

שלום אם את חולה במחלת לב אין אפשרות שאת היפוכונדרית. עם זאת, בהחלט יתכן שהחששות הן ביטוי לחרדה שיש לך מהחמרה של המחלה הנוכחית, גם אם מצבך תקין לחלוטין. בסופו של דבר אירוע לב הוא אירוע טרואמטי ומאוד סביר שאחרי אירוע כזה יהיו גם סימפטומים פוסט טרואמטיים שחכולל בדיוק את מה שאת מתארת. אני מציע לטפל בעניין כמו בכל תופעת חרדה אחרת בשיטות פסיכולוגיות. כמו כן ניתן להיעזר בתרופות נוגדות חרדה. אני מצרף קישורים לשני מאמרים רלוונטיים בברכה ד"ר אורן קפלן http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm

שלום רב (הרקע: במשך כשנתיים ליויתי את האדם היקר לי ביותר שחלה בסרטן בבתי חולים, מחלקות כימותרפיה, הקרנות ניתוחים וכו'. שנתיים מאסיביות ביותר בהן הייתי צמודה אליו ולצערי גם לכל המקרים הקשים ביותר והסופניים מסביב. בצר לי מאוד, איבדתי את האדם הזה לפני כשבועיים). מאז, ואולי בגין כל המראות הקשים אליהם נקלעתי, אני מוצאת את עצמי טרודה במחשבות קשות מאוד לגביי ולגבי קרוביי בנושאי המחלות הקשות שראיתי, והמחשבות פשוט לא עוזבות אותי - איני מצליחה לדחוק אותן מתודעתי. שאלתי אליך, האם יש איזו דרך שאני יכולה "לעבוד על עצמי" ברמה הקוגנטיבית, על מנת להדחיק את המחשבות הללו? (ראוי לציין כי זה מטריד אותי מאוד ומפריע לי בשגרתי) אשמח לקבל את תשובתך הכנה תודה

ישנם כדורים שעשויים לעזור.

לילי, עברו רק שבועיים מאז איבדת את האדם אליו היית קרובה. עברת איתו תקופה לא קלה ודי ארוכה. זה רק טבעי, בעיניי, שכל הדברים שראית וחווית יעסיקו את מחשבותייך. לפני שאת "עובדת על עצמך" כדברייך, אני חושבת שאת צריכה לתת לעצמך עוד קצת זמן כדי לעבד את כל הדברים ולהתאבל על האובדן. אך אם ברצונך להשתחרר מהמחשבות אני חושבת שכדאי לך לפנות לטיפול, אפילו לטווח קצר, רק בכדי שתוכלי לעשות קצת סדר בראש, ולא לתת למחשבות להשתלט ולהטריד אותך.

לילי שלום אני מסכים עם הרה שאחרי שבועיים מהפטירה הכל מוקדם מדי לצעדים. לוקח זמן רב לאבד אובדן כל כך משמעותי והדבר העיקרי שאת יכולה לעבוד על עצמך הוא לתת לעצמך את הזמן להתאבל ולהתמודד עם מה שקרה. אם את מרגישה שהדבר קשה מנשוא יש אפשרות לפנות לקבלת תמיכה פסיכולוגית או תרופתי גם ברמה המיידית, אבל בכל מקרה צריך להתייחס לזה כתמיכה זמנית עד למצב בו תחזרי לתפקוד רגיל תוך מספר שבועות או חודשים. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תוכל להתייחס לתופעת תלישת שיער תכופה בגיל הילדות, גורמים טיפול ומאמר טוב? בתודה, ירון

ירון שלום תלישת שיער (טריכוטילומניה) היא סוג של הפרעה כפייתית ועלולה להיות עקשנית למדי. הבסיס הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. אני מכיר מקרים שניתן טיפול תרופתי גם לילדים, צריך להתייעץ עם פסיכיאטר ילדים. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול. אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. התופעה הרבה יותר נפוצה ממה שנדמה, אבל בגלל הבושה שבעניין אין עליה דיווח רב. אני מציע לשוחח עם הילד ולפנות איתו לייעוץ מקצועי. התופעה אינה עוברת מאליה רק כי אומרים לילד להפסיק ונדרשת התערבות מקצועית. הטיפול כעת עשוי להיות יעיל. השארת המצב כפי שהוא עלולה להפוך לבעיה כרונית לשנים רבות. המחקרים מראים שבגיל הילדות הטיפול הרבה יותר קל ומהיר מאשר אצל מבוגרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר' אורן, השאלה שלי היא איך בוחרים מטפל? תודה טל

טל, ראשית כל כדאי, אם זה אפשרי, להגדיר לאיזו מטרה מחפשים את המטפל; יש מטפלים שמתמחים בתחומים מסויימים. אפשר לקבל המלצות מאחרים, אבל חשוב לזכור, שהכימיה מטפל-מטופל אינה זהה אצל כולם. ייתכן ומטפל מסויים יתאים לאנשים אחרים (שימליצו עליו), אבל לא לך. עוד נקודות למחשבה: * האם יש העדפה בקשר למין המטפל/ת? * האם לעניין הכלכלי הנילווה יש חשיבות? * האם הגיל של המטפל/ת משמעותי? * האם מקום עבודתו של המטפל חשוב (בבית, במרפאה...)? וכן הלאה.

טל שלום אני מצרף קישור למאמר על עובדות שונות בקשר לטיפול פסיכולוגי, יש בו גם התייחסות לנושא בחירת המטפל. בברכה ד"ר אורן קפלן

לילה טוב מה עושים עם מבוגר בעל התפתחות שכלית קלה שיש לו פה ושם קשיים בחיים. בעל קשיים במוטוריקה עדינה. כדוגמא: קשה לו בחיים בהחלפת נורות.

שלום אחד הדברים העיקריים הוא קבלה עצמית. אם מדובר בסופו של דבר בליקויים קלים אפשר לתפקד בצורה תקינה ברוב הדברים. צריך ללמוד לבקש עזרה במקומות שצריך וליהנות מהדברים שכאן ניתן לעשות, ואין לי ספק שיש רבים כאלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב איך מרגיעים ילד שכל הזמן בוכה. ועצבני על כל העולם.

הי, מנסים לבדוק איתו (לא ציינת בן כמה הוא) אם יש סיבות להתנהגות הזו.

אם אפשר יותר לפרט בני בן ה-11 גם די כעסן וזה מענין אותי לדעת פרטים בי

שלום לכל הכותבים בכי הוא דרך של תקשורת וביטוי אישי. אין בכי ללא סיבה, רק שהסיבות יכולות להיות רבות ולא תמיד קשורות באופן ישיר לאירוע שקרה זה עתה. הבעיה היא כל כך כללית שאינני יכול לתת תשובה ספציפית. כמו שחום בזמן מחלה הוא סימפטום לכך שמשהו לא בסדר אבל נדרש בירור מעמיק מה באמת קורה, כך בכי או רגזנות ממושכת הם סימפטום למשהו שמציק מבפנים וצריך לברר במה מדובר. זה אישי לכל ילד ולכל משפחה ואם לא מצליחים לבד אפשר לפנות לייעוץ הורים אצל פסיכולוג ילדים שינחה את התהליך הן של ההבנה והן של השינוי אח"כ. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, 1.ב שאלון קבלה לתואר שני בפסיכולוגיה ישנה שאלה האם היית בטיפול פסיכולוגי? שאלתי, במידה והתשובה כן האם זה גורע מסיכויי הקבלה? 2. עבור אלו בעיות הולכים לטיפול פסיכולוגי, אין לי בעיה ספציפיצית החיים שלי די טובים ועוברים בשקט מידי פעם יש לי מחשבות שונות שקשה לי לדבר איתם עם חברותי וחשבתי שאולי משהו מהצד שיכול להזין יוכל להקל עלי, האם גם אנשים מסוג זה "ללא בעיות" הולכים לפסיכולוג. 3. אני בחורה דתיה האם כאשר אני פונה לפסיכולוג/ית כדאי שאפנה לפסיכולוג דתי שיש לו אורח חיים דומה לשלי (לי באופן אישי זה לא משנה ויתכן שאני יעדיף פסיכולוג חילוני) 4. מה הקריטריון לבחירת פסיכולוג טוב? ואם יש לך משהי באזור ירושלים שאתה יכול להמליץ עליה? תודה מראש יעל

יעל, 1. למיטב ידיעתי, טיפול פסיכולוגי (בעבר ו/או בהווה) לא גורע מסיכויי הקבלה לתואר שני בפסיכולוגיה. 2. לא צריך, בהכרח, בעיה מורכבת ומסובכת כדי לפנות לפסיכולוג. אם יש קושי בחיים, גם קושי שנראה קטן או "לא חשוב", אפשר להיעזר בפסיכולוג. 3. תלוי בהרגשה שלך. אורח החיים של הפסיכולוג לא אמור להשפיע על הטיפול. 4. עניין של כימיה בעיקר. יכול להיות שתקבלי המלצה למטפל, שמישהו אחר מאוד מרוצה ממנו, אבל את לא תרגישי איתו בנוח, ככה שבפועל מדובר בתהליך של ניסוי וטעיה. וכמובן חשוב לבדוק, של"מועמד" יש רישיון לעסוק בטיפול.

יעל שלום טיפול פסיכולוגי אינו מכשול בפני קבלה לתואר שני, להיפך, תלמידי התואר השני נדרשים להיות מודעים לעצמם ולכן מקובל שבדרך למקצוע הפסיכולוג עוברים טיפול, במיוחד אם מדובר בפסיכולוג קליני. עם זאת, אם אינך מרגישה מצוקה או צורך אין כל סיבה שתפני לטיפול. צריך לפנות רק כאשר ישנו צורך של ממש אותו את מרגישה. אין צורך בפסיכולוג דתי ובמיוחד אם את מעדיפה חילוני. לצערי אינני מכיר פסיכולוגים בירושלים. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה זה תסמונת ריי?

הי, הנה קישור עם מעט מידע על התסמונת: javascript:MM_openBrWindow('../glossary/g_4135.htm','Glossary','width=400,height=430') מה דעתך להיכנס לאחד ממנועי החיפוש ולחפש יותר מידע?

http://nana.doctors.co.il/forums/read.php?f=31&i=142147&t=142010

שלום לד"ר קפלן, ביתי בת 15 וחצי ומזה שנה אני סובלת ממנה, הילדה בשנה האחרונה התדרדרה בלימודים לא ניתן לדבר איתה, המשמעת שלה מתחת לכל ביקורת, בורחת מהבית, ועושה מה שהיא רוצה. בין השאר מפריעה למורים לנהל מערך שיעור מסודר. כמובן כפי שאמרתי אני לא מצליחה לדבר איתה בהיגיון. היא גם לא ישנה הרבה פעמיים בבית, לא מדיעה איפה היא נמצאת ועוד... התעייפתי מלרוץ אחריה , אני בוכה המון בגללה וגורמת לנזק לבריאות שלי מדאגה וחשש לשלומה. ולשאול איפה היא ולחפש אותה אצל חברים ולהיכנס איתה לעימותים קשים של ריתוק לבית. אני לא מצליחה להתמודד איתה. היא כרגע הולכת לעובדת סוציאלית דרך הבי"ס. שכחתי לציין שגם בשנה זו היא התחילה לעשן, ואני לא יודעת מה עוד.... כרגע אני לא מדברת איתה. מה אתה מציעה???????????. אמא מיואשת

שלום אימא, גם אני הייתי כזו. בסופו של דבר, למדתי בדרך הקשה שזה לא כדאי. על כל פנים, נסי לדבר עם הורים אחרים. עדי

שלום נשמע שהמצב מאוד מסובך ושאת לא מצליחה כל כך להתמודד איתו בעצמך. כמו שבתך פנתה לטיפול אצל עובדת סוציאלית רצוי שגם את תפני לקבל ייעוץ של הדרכת הורים. אין כאן פתרונות פשוטים ומהירים, את צריכה להכיר איש מקצוע ולספר את כל הסיפור המלא כולל ההסטוריה המשפחתית ואז יהיה אפשר לתת לך כלים להתמודד עם המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כחודש וחצי אני והחבר שלי ניפרדנו אחרי 4.5 שנים מאז אני לא מפסיקה לבכות ולחשוב עליו. איך אני משתחררת מזה?

הדר, רק חודש וחצי עבר. תני לעצמך זמן להתאבל!!!!כן, צריך להתאבל על אהבה שנגמרה. עדי

שלחתי לך תשובה אך לא קישרתי בטעות חפשי למעלה חבר מימיכל

הדר שלום קשר ממושך כל כך היה בוודאי משמעותי מאוד ואם מייד הכל היה נעלם זה היה מעורר סימני שאלה מדאיגים. תני לעצמך לבכות וסביר להניח שתוך מספר שבועות העניינים ישתפרו לאיטם. אם את מרגישה שזה בעוצמות גבוהות מידי את יכולה לפנות לקבלת תמיכה מפסיכולוג או גם בתרופות הרגעה לזמן קצר עד שהעניינים ירגעו. בינתיים נסי לחזור לפעילות שגרתית, לעשות ספורט, לפנק את עצמך ולהכיר אנשים חדשים. זה לוקח זמן... בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך! אני בקשר כבר 4 שנים עם בחור שהבעיה שלו ,שהוא כול הזמן בורח מהקשר,אני גם יודעת שלי יש חרדת נטישה ואני הפוכה ממנו.הוא גם לא בקשר עם הוריו ואחיו. רציתי לשאול איזה מין דפוס זה?וממה הוא בדיוק מפחד ,שהוא בורח. אני יודעת ,שהוא אוהב אותי אבל בכול זאת עושה את זה .ניתחתי את מבנה האישיות שלו והוא מוגדר כאישיות אנתי חברתית[נטיה לשתיה והימורים] איך בדיוק מגיעם אליו בלי לפגוע בו?

מירב שלום ראשית הייתי ממליץ לך להיזהר מאבחון אישיותי. גם אנשי מקצוע לא מדייקים באבחונים הללו ונוטים להכללות יתר. חשוב שתתמקדי במה מפריע לך באופן אישי בקשר הזה וכיצד את מתמודדת עם הדברים הללו. אם שניכם סובלים מבעיה של חרדות נטישה וקשיים בקשר בין אישי כדאי שתפנו יחדיו לטיפול זוגי ותעבדו על הנקודה הזו בתוך הקשר כדי למנוע הרס של הזוגיות.

איך מתנהל טיפול פסיכולוגי? ואם המטופל לא משתפ פעולה עם הפסיכולוג כי הוא ביישן. אז מה התועלת בטיפול.

שלום טיפול פסיכולוגי מתנהל בד"כ ע"י שיחה ולכן ניקרא פסיכותרפיה. במידה ואין שיתוף פעולה מצד המטופל זו כמובן בעיה. השאלה האם ישנה מוטיבציה לטיפול. במידה וישנה כזו אז זה רק עניין של זמן והשקעה עד שהטיפול יתחיל לזרום ודווקא מסגרת הטיפול זה מקום מתאים ומוגן להפיג את הביישנות והחשש. אם הבעיה היא שאין מוטיבציה לטיפול אז בלי קשר לביישנות הטיפול לא יצליח. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני אמא לילד בן ארבע וחצי ובהריון (ממש לקראת לידה) ישנה בעייה שקצת מטרידה אותי, בני נהיה קצת תוקפני בחודשים האחרונים,הוא מגיב בזעם בהמון מקרים(הסובבים טוענים שזה נובע מפינוק)והדבר נוסף שמטריד אותי הוא שהוא מכור לטלויזיה, הוא יכול לצפות שעות בטלויזיה גם אם הוא מתעסק בדברים אחרים כגון: אכילה ,ציור,סיפור הוא מוותר באמצע למען צפייה בטלויזיה. שאלתי: האם ישנה סיבה לדאגה?האם ילדים בגיל זה יכול לסבול מחרדות או דיכאון? אם חסרים פרטים אשמח לתת עוד.... בתודה מראש.

רוית, תשאלי לדעתי את הגננת אם הוא תוקפני בגן. בכל מקרה, כדאי לך לנסות (ובעצם מאוד חשוב שתעשי) לגמול אותו מהטלוויזיה. כלומר: להחליט שיש גבול בעניין, ולהיות חזקים !!! עדי

ראשית תודה על תגובתך, בגן הוא בסדר גמור הוא לא תוקפני כמו בביית,ובעניין הטלויזיה התחלתי לשים גבולות . האם לדעתך יש סיבה בכל זאת לדאגה? תודה. רוית

רוית שלום השאלה איננה האם יש מקום לדאגה כיוון שאת מודאגת ומוטרדת ממה שקורה וזו עובדה. תשובתי אינה יכולה להיות חד משמעית כיוון שאת היחידה שבאמת יכולה לשפוט האם בסופו של דבר מדובר בתופעה זמנית, למשל כסוג של תגובה חרדתית וטבעית לקראת הולדת ילד חדש, או שמדובר בבעיה שדורשת התערבות וייעוץ מקצועי. הגישה שלי היא שאם את מודאגת כדאי לפנות לייעוץ להורים אצל איש מקצוע לפגישה או שתיים ולקבל תשובות שמבוססות על היכרות של ממש עימכם. עניין הטלויזיה קשור גם לגישה שלך כהורה. אם את חושבת שהעניין מוגזם צריך לשים גבול ולעצור זאת. צריך עם זאת לכוון אותו גם לאלטרנטיבות, מה היית רוצה שיעשה בזמן הזה ואולי לבלות איתו חלק מהזמן ביחד, מה שעשוי להיות חשוב במיוחד בתקופה לחוצה שכזו עבור הילד ואולי עבור כולכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

פסיכאטר איבחן אצלי מצב של חרדות ודיכאון וזאת לאחר טיפול אצל פסיכולוג . הפסיכאטר נתן לקחת שניי סוגיי כדורים pox xet -xanax tttt . יש לי שאלות בנושא 1.האם הטיפול הזה יעל 2.האם אני לא אתמכר לכדורים 3.מה הסיכוי שאצא מזה 4.מה דעתך על הכדורים שציינתי תודה ד"ר אורן

שלום, מציעה לפנות לפורום פסיכיאטריה. הפסיכיאטר שם יידע לתת לך יותר מידע על הטיפול התרופתי שנתן לך הפסיכיאטר. אפשר "לצאת" מחרדות ודכאון, אבל רצוי להכניס לתמונה גם טיפול פסיכולוגי (אלא אם הפסיכיאטר משמש עבורך גם כפסיכותרפיסט).

שלום בנושא תרופות אני מציע להתייעץ עם הפורום לפסיכיאטריה או פורומים רפואיים אחרים. בפורום זה הייעוץ בנושאי פסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי שני בנות אחת בת 10 והשניה בת 15 יש לי קושי לחנך אותה ולעמוד על המילה שלי הילדה שלי רק כאשר מגיעות אלאה חברות או רוצה לצאת לטייל או מסיבה הרגלתי אותה שרק אם תסדר את החדר או את הבית תצא לטייל. היום אני מאוד מצטארת על זה גם יש לי קשיים דיכאונים וגם חושבת כל הזמן רק על רע. ויש מחלות קלות והיא מנצלת את חולשתי. האים זה יהיא יהיה לנכון לנסות לא לומר לה שום דבר לגבי לסדר את הבית או להוריד כביסה שלא תעזור לי כרגע בשום דבר כלום לא לבקש. + וברגע שתבקש לצאת פשוט לנסות לא לתת לה ורק אחרי שתבין האים זה יכול לעזור. כרגע אני לוקחת עליי את כל המטלות למרןת שמואד קשה לי לתפקד יום אחד היצלחתי בעלי הציע את הרעיון הזה מה יש לקוראים לומר אשמח לקבל תשובה בעלי אומר תתני לי שאני יומאר לה לא את לא יוצאת כי לבעלי הם שומעים בדרך כלל ולי הם לא שומעים בכלל לכן אני מתיעשת כי אני מרגישה שאני מאוד עצבנית. וחסרת סבלנות והיום אני והילדה שלי היא עד כדי כך לא מסוגלת לשמוע את קולי ואני מנסה ומנסה לעבוד על עצמי בעלי אומר לי זה מה שאת משדרת להם כעס עצבים דיבור לא יפה למרות שהוא מוכן לבוא לקראתי והוא רוצה שלי יהיה טוב היתי מעונינת למצוא עוד אתר או נושא על גיל הבגרות למרות שלקחתי עוזרת בית פעם בשבועיים למרות הקשיים שלי הבת לא מקבלת את זה תודה רבה לאתר הזה משגע וכיף לקרוא בו

מירי שלום אני חושב שהדברים הרבה יותר מורכבים מדרישה לסדר את החדר או לוותר על הדרישה הזו. בשורה התחתונה הדרישה הזו בפני עצמה איננה משנה הרבה. יש במה שאת מתארת סיפור מורכב של יחסים בין הורים לילדים וצריך להסתכל על התמונה הכוללת. מאחר ואת כותבת שחוץ מהבעיות הבין אישיות יש גם קשיים אישיים הטוב ביותר היה שתפני לייעוץ פסיכולוגי הן כדי לטפל בדיכאון והן כדי לקבל הדרכה מסודרת כיצד לנהוג עם בנותיך. אני חושב שעצה פשוטה אם לדרוש דבר כזה או אחר תהייה פשטנית ולא תביא לתוצאות שאת רוצה בברכה ד"ר אורן קפלן

לדוקטור שלום רב תודה רבה על התשובה . רק רציתי להגיד לך שאני מקבלת גם סרוקסטאחד ביום אחרי שהורידו לי מפעמיים ביום לאחד ביום. והוסיפו לי אפקסור 37.5 ואחד בערב 75 אפקסור וגם יש לי דלקת פרקים שגרונית ואנמיה במחסנים. וגם שיחות מי חודש 9 אצל פסיכולוגית אבל אני רוצה להגיד לך שאני מרגישה שרק אני מדברת לרוב וזה רק חד צדדי. ולי זה לא טוב אני מרגישה אבל זה מה שאני מקבלת מקופת חולים.לכן אני מנסה לעשות הכל שיהיה לי טוב לפחות עם הבנות או לנסות ולהקדיש להם וזה בכלל לא הולך האים יש עוד מקום או אטר שאפשר לבדוק בלי תשלום למרות שגם כאשר מקלידה במחשב קשה לי להקליד. להיתעניין איפה אפשר למצוא עיצות ורעיונות להורים ולילדים במיוחד לגיל הבגרות. למרות שיש לי גם ילדה היפראקטיבית וגם קשה לי איתה וגם מבכינה כספית. תודה רבה לך ואשמח אם תענה תשובה. בקשר לכדורים שאני לוקחת עד עכשיו ניסו לא לתת לי כדורים עקב זה שעד עכשיו קיבלתי סטרואידים, ופעמיים ביום אטופן. ולוסק פעמיים ביום, ועוד כדור לדלקת פרקים שזה מטטורקסט משהו לא יודעת טוב להגיד את שם הכדור. וגם סלו פה לברזל.עקב אנמיה במחסנים פשוט הכל יחד אני מתיעשת

מה עושים עם ילד בכתה ב' שרוצה לישון עוד עם ההורים באותו מיטה. מה הפתרונות לכך.

טינקרבל שלום הרצון של הילד לישון במיטת ההורים מובן וקורה פעמים רבות. עם זאת, אתם כהורים צריכים לשים את הגבולות. הילד צריך לישון במיטה שלו וזוג ההורים במיטה שלהם. צריך להבין קודם כל האם יש מצוקה כלשהי בתקופה האחרונה שגורמת לרצון להתקרב מצד הילד, האם יש שינויים בבית, בבית הספר וכו'. אם מדובר בתופעה של התקופה הנוכחית צריך לעזור ולטפל בבעיה. אם השינה במיטת ההורים היא תופעה ישנה זה סיפור אחר וצריך בצורה מתוכננת לסיים אותו לטובת כל הצדדים. צריך להודיע לילד מראש שכך עומד לקרות, סביר להניח שתהיינה מחאות בתחילה אבל אם תעמדו על שלכם הדברים יסתדרו תוך מספר ימים. נדרש כאן שיתוף פעולה מצד ההורים ופעולה אסרטיבית אבל גם אמפתית מצד ההורים כלפי הילד. אגב, הכינוי שבחרת לעצמך מעניין בהקשר לבעיה שאת מציגה. פיטר פן לא רצה לגדול ואני יכול להבין שבנך מתאים לאנלוגיה הזו. אבל מי היא טינקבל בסיפור שלכם ומה התפקיד שלה במערכת היחסים? בברכה ד"ר אורן קפלן

אהבתי את התשובה שלך מאד מעניינת ומרתקת. כדאי לכולם לקרוא את תשובתך. היא תשובה מאד מדופלמת ואחראית.

אתה ממש פסיכולוג טוב. כולם אוהבים את תשובותייך. גם עם השאלות חוזרות על עצמם אתה נותן התייחסות. ולא מוחק שאלות. יישר כח.

מסכימה בהחלט. תודה לך, ד"ר קפלן, על המקצועיות, האמינות, הסבלנות והרצון הטוב. יישר כוח

תודה וכל טוב לכולכם

אשמח ואודה באם תתייחס למכתבי. תודה רבה - עינת.

עינת שלום עניתי קודם לכן

לילה טוב אורן, במקרה של פרידה חד צדדית, מה עושים עם הלב? מתרגלים להפסיק לאהוב? מה עושים עם כל הרגשות שנשארים? לאיפה שולחים אותם? תודה

אודרי שלום למזלנו אי אפשר להפסיק מייד לאהוב ואת הרגשות לא ניתן לשלוח לאף מקום. אני אומר שזה "למזלנו" למרות הכאב הרב שזה גורם כעת. אילו אהבה היתה יכולה להיעלם כהרף עין הרי שגם קשרים חזקים ומשמעותיים היו דבר חסר חשיבות שאי אפשר להתייחס אליהם ברצינות. צריך לקחת את הזמן, להבין שיש כאן תהליך של עיבוד ואבל שלא יכולים לקרות מייד. סביר להניח שתרגישי הקלה מסויימת תוך זמן קצר והיא תלך ותשתפר עם הזמן. בתקופה כזו צריך לנסות ולהיעזר בקרובים וחברים לתמיכה, לנסות לעשות ספורט ותחביבים ודברים שאוהבים עד שיבוא הזמן ותרגישי אחרת. אם הכאב בלתי נסבל אפשר להיעזר גם בשיטות טיפול שונות הם בפסיכולוגיה ואף בתרופות שאפשר לקבל מרופא המשפחה לתקופה מוגבלת ובמידת הצורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוקטור, אני נשואה ויש לי אח צעיר ממני ב-8 שנים שעובר כעת גירושין. הורי תומכים בו כלכלית ונפשית כפי שעשו כל החיים איתו כאשר עבר טיפולים פסיכולוגיים ומשברים שונים. אני תמיד קיבלתי בהבנה את העובדה שהוא מקבל את כל התמיכה האפשרית מהורי בעוד שאני לא זכיתי לקבל את אותה תשומת לב למרות שגם לי היו ויש בעיות, אולם לאחרונה מאז תחילת גירושיו אני מוצאת את עצמי כועסת ומרירה על הורי וגם על אחי, אני חשה כאילו משפחתי שוכחת אותי, אינני אוהבת רגשות שליליים אלה אך אינני יודעת איך להתמודד עימם. נסיון לדבר בעניין עם הורי נתקל בהכחשה טוטלית מצידם ובכך שהאשימו אותי "בקנאה חולנית", דבר שהגביר יותר את כעסי, מה תהיה הדרך הנכונה להתמודד? תודה וערב טוב טלי

טלי שלום התגובה הראשונה שחשבתי לתת כשהתחלתי לקרוא את הודעתך היא לשוחח עם הוריך אבל לאור העובדה שקיבלת תגובה שלילית על נסיונך לדבר איתם על הנושא אולי הנתיב הזה אינו מתאים עכשיו. כדאי לבדוק בכל זאת איך ובאיזה הקשר דיברת איתם ואולי יש בכל זאת נתיב אפשרי בו הם יהיו מסוגלים להבין גם מה שעובר עליך. אולי עם אחד מהם, אולי עם קרוב משפחה שמבין עניין. בכל מקרה, מעבר לנסיון ליצור הבנה ותקשורת איתם כנראה שתצטרכי להרגיע משהו מבפנים, בלי קשר לשאלה האם את זוכה לפחות יחס ממנו והאם זה הוגן או לא. את בוגרת בשמונה שנים מאחיך וסביר להניח שאת פערי היחס ביניכם והדרישה ממך להיות אחות גדולה ומבינה, את לא מכירה מאתמול אלא מאז שאחיך נולד. זה יכול להיות מתסכל היום לא פחות משזה היה מתסכל בגיל שמונה כשהוא נולד. המחשבות המטרידות אינן דבר של בחירה והעניין בוודאי מציק לך, חשוב יהיה בדרך כלשהי לעבד את מה שקורה לך ולהרגיע אותך מבפנים, לא רק עבור המצב הנוכחי, אלא עבור החיים בכלל. אינני יודע אם זו סיבה מספקת בשבילך לפנות לטיפול פסיכולוגי, אבל זו מסגרת בה אפשר להתמודד עם סוג כזה של דברים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, בנסיון ראשון ומתוכנן נכנסתי להריון. השמחה הרבה נגמרה אחרי חודש, כשהתחילו הדימומים. מאז, עברו 3 חודשים ואני לא ממש מצליחה להרות. גם ככה החיים שלי לחוצים בטירוף - עבודה, לימודים וכו', ונראה לי שאני גורמת לעצמי קשיים נוספים בכניסה להריון בכך שאני מרגישה שכל העולם שלי כרגע סובב סביב עניין הכניסה להריון (אני מתפקדת כרגיל, רק שאני כל הזמן חושבת על כך ומידי פעם גם מתפרקת ובוכה). כרגע אני משוכנעת שכנראה אאלץ לאמץ ילדים (אין שום בסיס פיזיולוגי לחשוב שלא אצליח להרות, אבל כנראה שאני פטאליסטית מטבעי). בעלי דווקא תומך ומרגיע, אבל זה לא ממש עוזר לי לצאת מזה. האם אתה ממליץ לי לדפוק את הראש בקיר? לקחת ואליום? לנסות פטריות הזיה (צוחקת). תודה.

כידוע לך מתח נפשי עשוי להיות גורם המעכב כניסה להריון. אולי מוטב לך לחפש לעצמך עיסוקים מרגיעים בשעות הפנאי ? אם קצת ספורט מדבר אלייך את יכולה לעשות הליכה ספורטיבית. ובכלל למצוא לך שעות בהם את יכולה להשתחרר מהמתח של מרוץ החיים. בנוסף , כמה שיחות הבהרה והרגעה אצל פסיכולוג יכולות גם לתרום משהו. אם את נתונה בלחצים ואין לך איך "לשחרר קיטור" , שיחות עם פסיכולוג יכולות לעזור.

עצובית שלום קצב החיים הלחוץ, המחשבות הקשות וההפלה הופכים את החיים היום לקשים עבורך ונראה לי שאת טובעת בתוך הקושי ובאמת באופן מסוים דופקת את הראש בקיר. אני מציע להפסיק לדפוק את הראש בקיר ולעבור לשיטות אחרות של טיפול עצמי. את צריכה לקחת בחשבון שמצבך הנפשי הטוב הוא מפתח לכניסה להריון ושמירה עליו לאחר מכן. את צריכה ללמוד שיטות להרגעה עצמית ולחשיבה חיובית יותר. מאחר ואין כל בעיה שנמצאה ומאחר וכבר נכנסת להריון בעבר סביר להניח שתוך זמן מקובל תכנסי להריון שוב. הסגנון בו את מגיבה כעת אינו שייך רק למצב הנוכחי אלא הוא נטייה אישית שלך ולכן כדאי בכל מקרה לטפל בזה כדי לשפר את איכות חייך. הייתי ממליץ לפנות לטיפול פסיכולוגי שמשלב גם שיטות הרפיה שיעזרו לך בהרגעה כיום ויכול להועיל גם במהלך ההריון ואח"כ במהלך הצירים והלידה. בתוך התהליך הטיפולי תוכלי גם לדבר ולעבד את מה שקורה לך. אם תתני לעצמך לקבל עזרה ולא לקחת על עצמך כל כך הרבה אחריות אולי משהו ירגע שם גם בלי פטריות הזיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי עצובית. שלא כמו עמיתינו הבנים, אני חושבת שאת דווקא כן מתמודדת יפה. את לומדת, עובדת, מתפקדת, ובוכה לפעמים. הפלה זה דבר מאוד עצוב. במקרה שלך זה היה אחרי חודש, במקרה שלי זו היתה לידה מוקדמת שנותרה בלא כלום, לא אחת, שתיים. כך שאני מבינה בהחלט מה את עוברת היום. קראתי לעצמי פאזה, מפני שהיום אני בפאזה אחרת. אחרי תקופה של כחצי שנה הצלחתי להכנס להריון, שגם הוא התחיל בדימומים ומה לא, אבל לשמחתי אחרי עשרה (!) חודשים נולד לי פרחח יפיפה, שגדל והיה לגבר מקסים, והיום... אני מקווה שהוא אוטוטו נכנס לעול של משפחה וילדים ומה לא... וכמוהו יש לי עוד שניים. נכון שהייתי צריכה לשמור עליהם מכל משמר, נכון ששכבתי בבתי חולים בשמירת הריון יותר ממה ששפיות יכולה לאפשר, נכון, שלקח לי תשעה חודשים לפחות להבין שלפני תשעה חודשים ילדתי ילד בריא ולא "עוד פעם התפקשש לי", לפחות בחלומות זה לקח יובלות עד שהם היו כבר ילדים שלי. בפועל - תפקדתי והכל היה בסדר. בפנים - הכל עוד כאב, היום - זה כבר לא בר השוואה, היום - כשאני מסתכלת על זה, יש לי שלושה פרחחים מקסימים, הפרשים נאים ביניהם, כל אחד בעל אופי משלו, עוד שניים תמיד יהיו חסרים לי, אבל הם אינם, והחיים, מין הסתם חזקים מכל גחמה של כל מה שעובר עלינו תוך כדי שאנחנו מבלים לנו את החיים... תכלס - מה שרציתי להגיד לך שזה בסדר לפחד, שזה בסדר להיות עצובה, שאפילו לא נורא להיות פטליסטית, בתנאי שזה לא מכתיב את המעשים שלך אלא רק את המחשבות. שלושה חודשים לעניות דעתי ולפי כמה שאני זוכרת הם לא מספיק זמן בשביל לדעת שיש בעיה כזו או אחרת עם ההריון והכניסה אליו... (מי שצריך לענות לזה לדעתי זה גניקולוג, ושווה לעשות אצלו ביקור נימוסין, רק להיות בטוחה) ברמה העקרונית, אולי כדאי לך דווקא, להאמין ש"לא חשוב, בינכך אין סיכוי להכנס להריון ואני בינכך הולכת לאמץ זאטוטים", ותוך כדי כך להרפות את המתח של הכניסה להריון... מחזיקה לך אצבעות, ומקווה שבבוא היום, כשילדיך יהיו גדולים דיים, וכמעט יקימו משפחה, תספרי את הספור שלך לעצובית אחרת, שתרצה להכנס להריון ותהיה נורא בלחץ כי לוקח לה שלושה חודשים והיא עוד לא "שם". עצובית - שיהיה בהצלחה, והמון אושר!!!עצובית כתב/ה: > > שלום, > בנסיון ראשון ומתוכנן נכנסתי להריון. השמחה הרבה נגמרה אחרי חודש, > כשהתחילו הדימומים. מאז, עברו 3 חודשים ואני לא ממש מצליחה להרות. > גם ככה החיים שלי לחוצים בטירוף - עבודה, לימודים וכו', ונראה לי > שאני גורמת לעצמי קשיים נוספים בכניסה להריון בכך שאני מרגישה שכל > העולם שלי כרגע סובב סביב עניין הכניסה להריון (אני מתפקדת כרגיל, > רק שאני כל הזמן חושבת על כך ומידי פעם גם מתפרקת ובוכה). > כרגע אני משוכנעת שכנראה אאלץ לאמץ ילדים (אין שום בסיס פיזיולוגי > לחשוב שלא אצליח להרות, אבל כנראה שאני פטאליסטית מטבעי). > בעלי דווקא תומך ומרגיע, אבל זה לא ממש עוזר לי לצאת מזה. > האם אתה ממליץ לי לדפוק את הראש בקיר? לקחת ואליום? לנסות פטריות > הזיה (צוחקת). > > תודה.

שלום רב! לפני כמספר חודשים פקד אותי משבר אישי שלווה בדיכאון ונדודי שינה. למרות שמצבי השתפר נשאר אצלי המצב שאני מצליחה לישון אך מתעוררת לפנות בוקר ומתקשה להירדם, ביחוד שאני צריכה לקום מוקדם. מידי פעם נטלתי כדור לוריוון ואלפרליד שעזרו אך אין ברצוני להמשיך להשתמש בכדורי הרגעה. לפני כחודשיים התחלתי טיפול פסיכולוגי התנהגותי עברתי היפנוזה שלא כל כך עזרה ולפני שבוע התחלתי טיפול ב-EMDR. כתוצאה מהמשבר ומבעיות השינה החלה אצלי מעין חרדה ודאגנות על כל מיני דברים בחיים. אני רוצה בכל מאודי לחזור לעצמי, לשים את התקופה מאחורה ולחזור לישון טוב. שאלתי היא תוך כמה זמן אמורים לראות תוצאות מטיפול התנהגותי ביחוד מEMDR וכמו כן האם אתה יכול להמליץ לי על טיפול תרופתי לאורך זמן שייתכן וישכיח ממני את הסימפטומים של החרדה? אשמח ואודה לך מאוד על תשובתך

רונה שלום טיפול ב EMDR עשוי בהחלט לעזור, ויעילותו יכולה לבוא לביטוי מייד. אני מציע שאת כל ההתלבטויות תביאי למסגרת הטיפול שכן חוץ מהפעלת ה EMDR במהלך הפגישה יש גם מקום לשיחה שוטפת וביטוי מה שקורה לך ביום יום. לגבי תרופות, אני מציע לפנות לפסיכיאטר לייעוץ בנושא. בפורום הזה הייעוץ הוא בנושאי פסיכולוגיה בלבד. תוכלי אולי לפנות לפורומים רפואיים בתחום זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבקשך להמליץ לי על פסיכולוגים מומחים להפרעות אכילה באזור חיפה עבור בחורה בשנות העשרים. תודה.

ברכה שלום אינני מכיר פסיכולוגים בצפון. אולי מישהו ממשתתפי הפורום ידע להמליץ בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך, אני יודעת שקיימת בצפון מרפאת ה"נוטרים" שמטפלת בהפרעות אכילה. בין השאר, יש שם גם פסיכולוגים. כמו כן, קיימים בבית חולים הרמב"ם טיפולים להפרעות אכילה. אשמח לעזור לך אם תרצי טיפול פסיכולוגי בשאר חלקי הארץ, כי אלה הם רק מי שאני מכירה באזור חיפה.

אני בחורה שסובלת מדימוי עצמי נמוך מאד. חושבת שתמיד אני מבצעת שגיאות בעבודה. וחוששת סתם מפיטורים. למרות שכל הצוות אוהב אותי ומעריך את עבודתי.

מבוכה וחוסר ביטחון הן בעיות שכיחות שלרוב ניתנות לטיפול יחסית מהיר באמצעות פסיכותראפיה. הטיפול עוזר להשתחרר מדימוי עצמי נמוך, תחושת חוסר ביטחון ומעניק כלים לבנות תדמית חדשה והגברת המודעות העצמית. דימוי עצמי נמוך פוגם באיכות החיים לא רק בחשש מפיטורים בעבודה, אלא בכל תחומי החיים (זוגיות, חברים, שכנים, חוגים, פעילויות וכו') ולכן חשוב שתטפלי בבעיה באופן מיידי.

שלום אני מסכים עם התגובה שקיבלת להודעתך. את מסכמת את הדברים בקצרה ובאופן מדויק, הצוות אוהב ומעריך אותך אבל זה לא מונע את החשיבה השלילית שלך והחשש מפיטורין. כדאי לבדוק מה מקור הדימוי העצמי הנמוך ואיך אפשר לשנות אותו. מאחר ומדובר בנטייה אישיותית שמתפתחת לאורך שנים צריך לקחת בחשבון שתהליך הטיפול אינו מהיר ועשוי לקחת תקופה ממושכת. עם זאת, אפשר להגיע לתוצאות ושינוי גם ברמה המיידית ולכן אני ממליץ לך לפנות. אני מצרף קישור למאמר קצר על טיפול דינמי שזו הגישה שכנראה מתאימה לבעיה עימה את מתמודדת. בברכה ד"ר אורן קפלן http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm

שלום. הלוואי ותוכלו לעזור לי. זוהי בעייה שנמשכת שנים. אני אישה נשואה ודתייה. כשאני מתפללת בעזרת נשים, מספר גברים מרימים את ראשם ומעיפים אלי מידי פעם מבטם. השיא היה לפני שבועיים שרב הקהילה בביהכנ"ס אדם כבן 70 הרים את ראשו ומביט בי למספר שניות. הרגשתי מבוכה עצומה ורציתי לברוח מביהכנ"ס. אני כל הזמן עובדת על עצמי ואומרת: "ענת, שימי קצוץ על כולם". אך בתוכי אני מרגישה מבוכה מאד, כאילו מביטים בי במובן השלילי, למרות שאני יפה ומאד מטופחת, ויש עוד נשים כאלה- אך מדוע דווקא מביטים אלי. יש לי הרגשה שכאילו "מסמנים" אותי לרעה. אינני יודעת מדוע. אני לא נענית ללכת לביהכנ"ס, אך בעלי מבציר בי שאלך, ואני הולכת רק בכדי לרצותו. ולעיתים חייבים בגלל תפילת יזכור, או חגים, ושבת ראש-חודש (זה קיבלתי מהבית..). מה אני עושה ומדוע זה קורה, אני לא כל-כך מאמינה שבגלל היותי מושכת מביטים בי, כי יש עוד נשים יותר יפות וחתיכות ממני, ומדוע דווקא אלי. פשוט רע לי , תאמינו לי שרע לי, ובעלי נואש ממני ושומר על שתיקה ובזה הוא לא עוזר לי. אנא תעזרו לי וכיתבו את האמת מדוע זה קורה ואם זה קרה למישהי, שתכתוב לי מה עשתה? - בתודה וסליחה על אורך המכתב - עינת.

עינת שלום התחושה שכולם מסתכלים עליך יכולה להיות חיובית ויכולה להיות שלילית. יש אנשים שאוהבים להיות על במה, אוהבים שרואים אותם, ויש כאלה שזה הסיוט שלהם. השאלה האם אובייקטיבית זה קורה או שזו הרגשה שלך כנראה אינה רלוונטית. מה שחשוב זה שתוכלי להרגיש יותר טוב עם עצמך אל מול ההרגשה שאת קיימת ורואים אותך. היה טוב אם היית יכולה להתחלק בנושא עם חברה טובה, רב או פסיכולוג, או כל אדם שאת סומכת עליו ויוכל לתת לך תמיכה ועצה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה 5 ניראה מפותח לגילו לפני כחודש בעת ששיחק איתי בחצר נעלם לי ל10 דקות היה בחרדה איומה. מאז הוא לא מוכן להיות לבד בימי הולדת בחוגים חברתיים בגןכההורים צריכים לשבת מאחורי הילדים תמיד הוא מסתכל לאחור שמה אני יעלם ואף פעם לא מתרכז עושה פרצופים של סובל ודרך אגב משהו חדש צץ במוחו כל בוקר הוא רוצה לקחת משהו מהבית היום למשל דובי בטענה שיהיה איתו מישהו מוכר מה עלי לעשות ואך עלי לנהוג?

שלום, לדעתי, כדאי להתייעץ עם הגננת ולשמוע את חוות דעתה. עדי

שלום לך! אני לא כל כך מבינה הבעיה ומה הדחיפות. כל ילד עובר שלבים שונים בהתפתחות שלו לדעתי את מאוד מגזימה בתגובה שלך. אז כן- יש שלבים שבו הילדים שלנו מרגישים יותר קשורים, אפילו מפוחדים ורוצים את הקירבה שלנו. ואם הילד שלך מציע פתרון מאוד יפה שבאמצעותו הוא יכול להתגבר על הבעיה הזאת - אני לא מבינה למה את רואה את זה בתור רעיון חדש שצץ לו בראש. אל תעשי מזה עניין- תני לו לקחת איזה חפץ שהוא רוצה, זה בסה"כ הדרך שלו להתמודד עם פחדים רגילים שכל הילדים עוברים. בהצלחה.

שלום יתכן שהתקופה כעת רגישה יותר, עם או בלי קשר למה שקרה לפני חודש. הייתי מנסה לעקוב אחר מה שקורה במשך כמה ימים, אפילו לנהל יומן קטן ולציין בו את האירועים החריגים ומה התרחש לפניהם וכיצד הוא ואתם הגבתם. כך תוכלי לראות בצורה יותר אובייקטיבית ולאורך זמן האם הענין באמת חריג ודורש התייחסות מיוחדת. הרעיון לשוחח עם הגננת הוא טוב ובעיקרון אפשר תמיד לבקש גם שיחה עם פסיכולוג הגן מטעם העיריה. במידה ואתם מרגישים שמצב הלחץ נמשך ואיננו תואם לשינויים התפתחותיים שקורים עם הגיל ניתן לפנות לפסיכולוג ילדים לקבל הדרכת הורים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי חברה מאוד מאוד טובה שהיא גם שותפה שלי. הבנתי שהיא גם בעברה הייתה בחורה דיכאונית ולאחרונה היא נמצאת במצב של דיכאון מאוד מאוד קשה, היא מגיעה הביתה ונכנסת ישר למיטה במצב של קיפאון והדמעות לא מפסיקות לזרום, אין לה כוח לעשות כלום היא זורקת כל מיני הערות על "סוף" היא אומרת שהיא בסדר ושאנחנו לא צריכים לדאוג כי זה בכלל לא משנה.. וכו'. היא נמצאת בטיפול אצל פסיכולוג שהיא טוענת שלא עוזר לה. הפסיכולוג הפנה אותה לפסיכיאטר אך היא מסרבת בכל תוקף לראות אותו!! ניסיתי לשכנע אותה אבל היא לא מוכנה לשמוע על זה! היא טוענת שהיא שונאת לדבר ועכשיו תצטרך לעבור את הכל מחדש ולספר הכל גם לפסיכיאטר. מה עליי לעשות?? מצבה בכי רע והוא לא מצב נורמלי! הצעתי הכל, הצעתי לבוא איתה ולהישאר בחוץ הצעתי לדבר איתו בעצמי... אני כבר לא יודעת מה לעשות אבל מה שכן היא חייבת לראות אותו. היא טוענת שהיא לא מוכנה לקחת שום תרופה. הסברתי שזה זה יהיה תקופתי וזה לא משהו שתצטרך לקחת כל החיים וזה גם לא אומר שהיא פסיכית! מה לעשות???

רותם, אף פעם לא להגיד שזה משהו תקופתי כי יכול להיות שהדיכאונות הם כרוניים והיא תצטרך לקחת תרופות לכל חייה. לדעתי, תדברי עם ההורים שלה ואם אין הורים בשטח, אז מבוגר אחר שאפשר לסמוך עליו. עדי

הבעיה היא שהיא לא רוצה שאף אחד ידע מזה גם ככה! אחותה יודעת מזה כי היא עובדת איתה אז זה נפלט לה ואני יודעת כי אני חולבת אותה לגבי מה שהיא עושה בנדון ומה שלא (אני אף פעם לא מחטטת יותר מידיי למה היא בדיכאון כי זה כבר אולי אישי וחודר מידיי). ואני פוחדת שהיא תגלה שדיברתי עם אחותה (מה שסביר מאוד להניח כי יקרה). ואם היא תגלה היא תסתיר את הבעיות שלה לא תגיד כלום ולא תאותת ולא כלום ועוד בסוף אני אמצא את הגופה שלה איפה שהוא!! וזה הדבר שאני הכי חוששת ממנו!

רותם שלום נשמע שאכן יש כאן אפשרות שמדובר בדיכאון קליני. צריך להבין שבדיכאון יש גם מרכיב ביולוגי כמו במחלה רגילה ולכן הטיפול התרופתי חשוב ויכול לעזור. גם דלקת אפשר להעביר בלי אנטיביוטיקה אבל זה לוקח יותר זמן והכאב חמור יותר. אם מדובר בדיכאון חברתך צריכה לקחת טיפול תרופתי והדבר אף יעזור להאיץ את יעילות הטיפול הפסיכולוגי אותו כדאי בכל מקרה להמשיך במקביל. אני מצרף קישור למאמר על חרדה בתוכו יש גם שאלונים למילוי עצמי. אני מציע שתתני לה לקרוא ולהעריך את מצבה, האם הסימפטומים המופיעים שם תואמים למה שקורה לה. בברכה ד"ר אורן קפלן http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm

שלום לכם !!! הייתי מעוניינת לשוחח עם אנשים הנושאים נוירופיברומטוזיס בכל רמה שהיא דרכי התמודדות בחיי היומיום ובכלל .... האם יש איזושהי דרך להקל , לעצור או כל דבר אחר תודה

שלום מאחר ומדובר במחלה נדירה יחסית אני לא בטוח שתמצאי כאן באתר שותפים שספציפית חווים את מה שקורה לך. עם זאת, הבעיה משתלבת בסוגים רבים אחרים של בעיות רפואיות ונוירולוגיות כך שיש הרבה אנשים שאיתם היית יכולה לשוחח עם אופן ההתמודדות. אכן חשוב מאוד למצוא גורמי תמיכה מכל סוג שהוא כדי להקל על ההתמודדות היומיומית. אני מציע בשלב ראשון לפנות לפסיכולוג רפואי או שיקומי לטיפול. אלו אנשים מקצוע שהתמחותם בטיפול בהתמודדות עם מחלות. במקום בו את מטופלת סביר להניח שיש גם פסיכולוג כזה, ואפשר גם לברר דרך קופת החולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם רצוי להפריד תאומים בגיל הגן (שלוש וחצי) שמאוד קשורים זה לזה, או להמתים עוד שנה שנתיים, כדי להקטין את הטראומה שתיגרם להם. בתודה, מיכל.

מיכל, לדעתי כבר עכשיו. עדי

מיכל שלום ראשית ברגע שאת מגדירה זו כטראומה זו תהיה טראומה. אם את תתייחסי לזה אחרת גם התאומים יתייחסו לזה באופן שונה. בדרך כלל מקובל להפריד תאומים במסגרות חינוך. גיל הגן הצעיר בו הם נמצאים כעת הוא מצב ביניים אפור ואין תשובה חד משמעית לגבי זה. כדי להתרשם מהגן, לשוחח עם הגננת ולהחליט מה לעשות. לעיתים יש גנים בהם יש שתי כיתות מקבילות כך שמצד אחד התאומים נמצאים זה ליד זה ללא פרידה של ממש ובכל זאת כל אחד נמצא בקבוצת ילדים משלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ב"ה רציתי לדעת אם יש איזשהו טיפול בעל הצלחה מוכחת בנושא הטיפול בקלפטומניה או בבעיות גניבה רציניות שאינן מאובחנות כקלפטומניה תודה לכל מי שיוכל לעזור זה חשוב מאוד

עירית שלום המפתח לשינוי הוא במודעות ורצון אמיתי של הקלפטומן לשנות את המצב. במקרים רבים מה שנראה כרצון אמיתי בשינוי הוא מניפולציה כדי לחמוק מצרות, אבל אם באמת יש רצון אמיתי יש אפשרות ריאלית לטיפול מוצלח. נדרש זמן ממושך כיוון שהלא מדובר בסימפטום החיצוני אלא בקושי שקשור לנטיות האישיות והמצב הנפשי ברמה העמוקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ב"ה ד"ר אורן תודה רבה שענית לשאלה שלי . בהמשך לתשובתך רציתי לדעת איך ניתן לטפל בקלפטומן שהוא אינו בוגר ומצבו ממש זועק לעזרה אודה לך אם תוכל להפנות אותי למאמרים בנושא או שיטות טיפול ושוב תודה עירית

למנהל הפורום ערב טוב!!!!!!!!!!! רציתי לדעת איך יוצאים מהאוברדראפט.

ק. שלום אני מבין שאתה קשוב לאמצעי התקשורת... מנסים לתכנן את ההמשך ולא פועלים בצורה אוטומטית גם כשמתחשק מאוד לבזבז. בברכה ד"ר אורן קפלן

למנהל הפורום שלום איך משפרים לאדם את המצב רוח על הפיטורים בעבודה.

שלום פיטורים מעבודה הוא גורם לחץ משמעותי וירידת המצב רוח היא תגובה טבעית. חשוב בתקופה הזו להיות קרוב, לשוחח, להיות זמין. אי אפשר לשנות בצורה מיידית את מצב הרוח כי המציאות באמת לא נעימה. אפשר לנסות לחשוב בצורה חיובית, למצוא פתרונות לבעיות שעולות וכו'. הזמן עושה את שלו ומצב הרוח ישתפר אחרי התאוששות מהמכה הראשונית, וכמובן שאם מוצאים עבודה ועיסוק חדשים צפוי שיפור מהיר יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אם חד הורית ל2 ילדות, (בת 11 שנים, בת 9 שנים) ביתי הגדולה סובלת מדיכאון היא מטופלת בבי"ח שניידר ע"י פסיכולוגית קלינית בנוסף לטיפול הפסיכולוגי היא נעזרת בתרופות : ציפרמיל 20 מ"ג ורספידל (התרופה הזאת התחילה רק לאחרונה בעקבות "קול" שמעודד אותה לפגוע בעצמה) היא אפילו אושפזה בנס ציונה למשך 5 חודשים ושוחררה במצב טוב. היום שוב למרות הטיפול היא בדיכאון "מתנדנד" ואני חוששת מאוד שלא תגיע חס ושלום לאישפוז. אני רוצה לדעת האם קיים טיפול תרופתי אחר או טיפול פסיכולוגי "אחר" שיכול יותר לעזור אם ברצונך לפנות אליי לפרטים ולשאלות ניתן לכתוב לי תודה מראש, ליארה

כנסי לפורום פסיכיאטריה המופיע באתר הזה. מדובר שם המון על דכאון ועל טיפולים תרופתיים, זה פורום טוב מאוד ויוכל להשיב לך על המון שאלות.

ליארה שלום את נמצאת במוסדות טובים לטיפול, אני מציע להיעזר ולהתייעץ איתם על כל דבר. אני לא מכיר טיפולים חדשניים בתחום הזה ואם ישנם כאלה הצוות המקצועי בוודאי יכיר אותם. ברורה לי החרדה שלך מפני התדרדרות. בעיקרון טיפול קבוע ויציב עשוי בהחלט למנוע משברים או לפחות להקל עליהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

מודה לך את תשובתך, זה מעודד לשמוע זאת

האם פיגור התפתחותי קל יכול להשפיע על בעיות בחברה בעבודה

איך אפשר לדעת אם אין יותר פרטים??? במה מתבטא הפיגור ?

הפיגור מתבטא באי מציאת עבודה ובאי השתלבות חברתית.

שלום זוהי הגדרה מאוד כללית. יש כל כך הרבה מרכיבים נוספים שמשתלבים בתמונה הכללית כך שאי אפשר לומר כלום בהכללה. מטבע הדברים ברגע שיש בעיה מסויימת היא יכולה להשפיע ובין היתר להביא באופן עקיף גם לבעיות בחברה ובעבודה. השאלה כיצד מתמודדים עם זה ומפצים על הבעיה שנוצרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

קראתי את מאמרך על emdr ורציתי לשאול האם שיטה זו יעילה גם לגבי אוסף טראומות בעלות מאפיין דומה או שהיא מסוגלת לטפל רק באירוע בודד אחד שקרה? תודה מראש

אבי שלום היא מתאימה לכל סוג של טראומה, בודדת או ממושכת באירועים שונים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום האם בהיפנוזה אפשר לגרום לכך שאשכח אירוע או מישהו מהעבר או לפחות שיכנסו לתת מודע ולא אחשוב על כך במודע באופן אובססיבי? תודה

גלעד שלום לא סביר ולא רצוי לעשות זאת. אירוע מסוג כזה צריך לעבד באמצעות היפנוזה ושיטות נוספות כך שבמהותו פחות יטריד אותך. להסתיר אותו מפני המודעות יכול רק להזיק וכנראה גם לא ממש אפשרי. קרא את המאמר על היפנוזה אך גם על שיטת EMDR שנועדו בעיקרון להתמודד עם אירועים טרואמתיים מהעבר כדי להפסיק את החשיבה האובססיבית עליהם שזו אחת מהתופעות הפוסט טרואמתיות. http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום , אני בת 26 ויש לי חברה בגילי שסובלת מכל מיני בעיות פסיכולוגיות ואף מטופל ע"י פסיכולוג באופן קבוע (וצורכת תרופות למניעת הדכאון והדיפרסיה) אין לה הרבה חברות ואני בין החברות הקרובות שלה והיא מרגישה מאוד תלותית בי ומתנהגת אלי כבן זוג באיזה שהוא מובן, בתחילה הרגשתי שזה בסדר ושאני צריכה לתמוך בה ולהיות לצידה אך עם הזמן היא גורמת לי להרגיש רע עם עצמי ואני מרגישה לחץ וחוסר סבלנות אליה ובגלל זה גם לסביבה, במידה ואומר לה או התחמק ממנה היא עלולה להפגע מאוד מאוד ואני לא רוצה לפגוע בה אך בבכל זאת איך ניתן להקל עלי ועדיין להשאר חברה שלה במינון הנכון.

היי את כל כך כך רגישה לצרכים של החרבה שלה ואת חברה טובה וזה נעים...:) מה שכן, את באמת צריכה לדאוג גם לעצמך, לכך שלא תהיי מוצפת רגשית מהמצב...שיהיו לך חיים ואנרגיות רגשיות גם לעצמך. את צריכה להחליט מה מתאים לך, ומה עמוס מדי ולהציב גבולות בהתאם. להגיד לה שאת עסוקה עכשיו, ותתקשרי אליה בהמשך, או שאת יוצאת כרגע וכו. כך, הדבר גם ייאפשר לה להתמודד עם דברים לבד קצת ולא להתיתלות כל הזמן על אחרים. אלה להעסיק את עצמה ולהיות עם הקשיים שלה גם קצת לבד. זה יכול לעשות גם לה טוב .

שיר שלום טוב שאת חברה טובה אבל גם חשוב שלא תהפכי בעצמך למטפלת של החברה שלך. ברגע שאת תפסיקי לקבל מהקשר הזה עבור עצמך והוא רק יהווה מקור לטירדה לא תוכלי להמשיך בתמיכה החשובה כל כך שאת נותנת לחברתך. צריך למצוא איזון עדין ולא פשוט, לשים גבולות ולדאוג לכך שיהיה לך נעים בקשר. אנשים במצבים קשים עלולים להיות תלותיים. לפעמים להעלות את הנושא בצורה ישירה אבל גם רגישה ואמפתית עשויה לעזור. אולי היא תוכל גם להתייעץ עם הפסיכולוג שלה כיצד לנהוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן 9 מזה כחמישה חודשים הינו תולש את שיער ראשו וגורם לקרחות הוא עושה זאת בצורה אובססיבית. הילד מסרב ללכת לטיפול פסיכולוגי, עד כמה שידוע לי הוא לא עבר טראומה כלשהיא. מה עושים הילד מלא קרחות.

בינה שלום תלישת שיער (טריכוטילומניה) היא סוג של הפרעה כפייתית ועלולה להיות עקשנית למדי. הבסיס הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. אני מכיר מקרים שניתן טיפול תרופתי גם לילדים, צריך להתייעץ עם פסיכיאטר ילדים. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול. מאחר ואת אומרת שהילד לא מעוניין בטיפול זה עלול להיות בעיה. הנושא הראשון הוא ליצור את המוטיבציה לשינוי, ואת זה ניתן לעשות בד"כ על בסיס הבושה החברתית שמלווה לבעיה. אם אין כל דרך לשכנע אותו כדאי שתפנו בעצמכם לקבלת ייעוץ להורים כי במצב שזה הופך למאבק העניין קשור גם לקשרים שלו עם הסביבה וצורה של מאבק שהוא עלול לפתח. אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. התופעה הרבה יותר נפוצה ממה שנדמה, אבל בגלל הבושה שבעניין אין עליה דיווח רב. אני מציע לשוחח עם הילדה ולפנות איתה לייעוץ מקצועי. התופעה אינה עוברת מאליה רק כי אומרים לילד להפסיק ונדרשת התערבות מקצועית. הטיפול כעת עשוי להיות יעיל. השארת המצב כפי שהוא עלולה להפוך לבעיה כרונית לשנים רבות. המחקרים מראים שבגיל הילדות הטיפול הרבה יותר קל ומהיר מאשר אצל מבוגרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אישה צעירה בת 27 אישה יפה מאוד כמו שכל גבר רוצה בלונדינית עיניםמ ירוקות גוף סוף אבל אין לי חיים עברתי הכל יש לי שני ילדים יש לי עבר של בעל שמת בעל שני התעלל בי כמו הבעל האשון עברתי התעללות מינית אם אחד שהיה בן זוגי קיבלתי מכות השפלות וכל מה שעוד לא יעלה בדמינוכם אני חיה בפחד מירגע שמתחיל היום עד שמסתיים אנא עיזרו לי אני צריכה לצאת מכאן אין לי דרך לא משכורת לא בית אין לי כלום אני פוחדת ממה שאני מרגישה וחווה אנא אני בדיכאון קשה קשה עיזרו לי

עם כל הכאב, כל כך חבל שעד היום השקעת רק בצורה החיצונית שלך ולא השקעת בעצמך באמת, (לימוד מקצוע, הגדרת מטרות לעתיד, לברר עם עצמך מה את באמת רוצה, עיצוב האופי וההרגלים שלך, אידיאלים, עקרונות וכו'. כרגע, את חייבת לגשת לטיפול מקצועי בדחיפות!!! קודם כל לטפל בבעיות החמורות של החרדה, הדיכאון ההתעללות המינית וכתוצאה מכך חוסר הביטחון שלך. רק אז תוכלי למצוא את מקומך, לצאת לעבוד ולנסות לחיות חיים נורמליים ולקיים את עצמך ואת הילדים. נסי לפנות לשירותי הרווחה על-מנת לבדוק מהן הזכויות המגיעות לך ולראות איך הם מציעים לנסות ולעזור לך לפתור את הבעיות. והכי חשוב אל תתייאשי, תאמיני בעצמך וביכולת שלך ותראי את המצב כשלב ביניים שיעבור ובסוף הכל יסתדר. תסתכלי על חצי הכוס המלאה: את עדיין צעירה, עם שני ילדים שכל העתיד עדיין מונח לפניה, ולמרות שמחכה לך עבודה רבה, בסוף הדרך תוכלי לקטוף את פירות ההצלחה. כל טוב,

סי היקרה, נראה כאילו את נמצאת בתוך סערת רגשות וקשה לך להבין מה קורה סביבך אני מציעה שתפני למסל"ן (מרכז סיוע לנפגעות אלימות ולנפגעות תקיפה מינית) שם יש נשים שתוכלנה לסייע לך כל עוד תצטרכי אותן. בהצלחה ומקווה שתמצאי קרן אור בחייך רויטל מסל"ן 1202 6421313 - 08 24 שעות ביממה

סי שלום אני מצטרף להודעות הקודמות. המצב נשמע באמת לא טוב ודבר ראשון את צריכה יד מכוונת כדי שתוכלי להתארגן, קודם כל לתפקד בצורה סבירה ואח"כ גם לטפל בעצמך בצורה עמוקה יותר. מוקדי המצוקה השונים הם כתובת נכונה להתחיל כי בשלב ראשון חשוב שתתחילי לדבר עם אנשים שיכולים לתת לך תמיכה. נסי לקבל עזרה דרך השירותים החברתיים בעיריה ואפשר גם דרך אתרים שונים, בין היתר אלו שעוסקים בפגיעה והתעללות מינית. למשל זו שצוינה בהודעה הקודמת או http://www.macom.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

הגברת זה בעצם אדון והוא מתחזה וזו לא הפעם הראשטנה שאני רואה אותו. תתבייש.

ד"ר שלום רב ! כתבתי פה בעבר. אני בחורה בת 31, נשואה באושר מזה כשנה וחצי. לפני חצי שנה עברתי התקף חרדה שלווה במס' חודשים קשים מאד של חרדות ודיכאון עם כל הסימפטומים הנלווים (חוסר תאבון, ירידה דרמאטית במשקל, חוסר שינה, בחילות, סחרחורות ועוד ). טיפול התנהגותי קוגנטיבי עזר לי לצאת מהמשבר ( הטיפול התרופתי לא צלח ), ואפשר לומר שחזרתי לעצמי.מזה כחודש אני מרגישה די טוב, אף כי ברקע תמיד קיים החשש מנפילה נוספת. הערב, פתאום משום מקום, התחלתי להרגיש שוב סימנים קלים של דיכאון (תחושת מועקה, ירידה במצב הרוח, עצבנות וירידה בתאבון). אני חוששת כל כך מחזרה של הסיוט הזה... האם יש משהו שאוכל לעשות כדי למנוע מעצמי מבעוד מועד נפילה נוספת ? האם אוכל להפטר מזה ללא שימוש בתרופות ? אציין עוד, כי אני ובעלי התחלנו לאחרונה לתכנן הריון, כך שנושא הדיכאון מטריד אותי אף יותר ... מודה לך מאד על תשומת הלב!

שואלת שלום אחת הבעיות של מי שעבר תופעה כמו חרדה ודיכאון או כל תופעה גופנית טראומטית אחרת היא הפחד מחזרת הסימפטומים. חשש זה יכול להפוך לבעיה רצינית בפני עצמה גם אם אין כל סיכוי לחזרת הסימפטומים. הבעיה היא שאת מתמקדת בכל גל של ירידה במצב הרוח, שאדם אחר היה מתעלם ממנו ורואה בו את הגל המקדים לרעידת האדמה הבאה. יתכן שצריך לטפל בענין כמו בסוג של פוסט טראומה מאחר ומצבך מבחינה אוביקטיבית כנראה תקין אבל נשאר החשש. הייתי שוקל שימוש בשיטת EMDR שעוזרת במצבים כאלה, ראי את הקישור שלהלן: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

למנהל הפורום שלום יום טוב יום נעים לא ניתן להגיד להורים לא לבוא. מה עושים עם הורים שבאים הרבה והופכים מטרד לילדים. ממשיכים לסבול או שאומרים דבר שיוצר מריבות.

הי, לא צריך להמשיך לסבול, וגם לא להגיד דברים שיוצרים מריבות. אפשר לדבר עם ההורים יפה, כשכולם רגועים, ולהסביר להם שמעריכים את מה שהם עושים, אבל לפעמים אפשר להסתדר גם ללא הנוכחות שלהם, ושלא לכל מקום מתאים שהם יצטרפו, למרות הרצון הטוב שלהם.

מסכימה עם הרה, עדי

שלום אני לא בטוח למה הכוונה אבל נשמע שיש כאן התנגשות בין הצרכים שלך לצרכים של הוריך. במצב כזה צריך לנסות ולעשות משא ומתן, לדבר על הדברים. הם צריכים להבין מתי לא נוח שהם מגיעים ומה זה מעורר, ומצד שני צריך להבין מהו הצורך שלכם לבוא. הנסיון לדבר עשוי להיות תחליף לשתיקה ולסבל מחד ולמריבות מאידך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום!! בתי בת שנה ושלושה חודשים. עד גיל שנה היתה ישנה במיטתה לילות שלמים, ללא התעוררויות. בתקופה האחרונה היא מתעוררת כ-3 פעמים בלילה על מנת שנגיע למיטתה (אנו עושים רוטציות ביננו). הבעיה היא שאיך שאנו רוצים לצאת מהחדר ,היא צורחת ומפילה בכוונה את המוצץ(מניפולציה שהיא מפעילה עלינו מכיוון שהיא איננה נרדמת בלעדיו. היא יודעת שכדי להרים אותו, אנו נגיע לחדרה). כל התעוררות כזאת נמשכת כשעה עד שעה וחצי,(היא לא רעבה,לא כואב לה שום דבר...) והיא גם לא רוצה למיטה שלנו,היא נרדמת עלינו בשכיבה על הבטן,בסלון( זה ממוטט,זה מעצבן,במיוחד שזה קורה יותר מפעם אחת!!!!!!! עד כדי כך שהלילה הזה הגעתי למצב שהרמתי עליה יד.. (כולי חרטה, כמובן..) שאלותיי הן: ממה לדעתך נובע השינוי בהרגלי השינה שלה? איך לדעתך עלינו להתנהג? האם לתת לה לבכות מספר ימים (בשיטת 5 הדקות)? אשמח מאוד אם תעזור לי, ליה.

ברוכים הבאים למועדון !!! הבת החמודה שלכם הגיעה לגיל בו היא מבינה שאפשר גם לעשות מניפולציות עליכם בהתאם לרצונה. כולם ממליצים לתת לה להמשיך לבכות בלי לבוא אליה , עד שתרדם שוב. יכול להיות שזה נכון, אבל צריך עצבים חזקים לעמוד בזה. אם תצליחו- כל הכבוד. תתנחמו בעובדה שכולם עוברים את השלב הזה. יש כאלה שמצליחים ויש כאלה שלא.

ליה שלום צריך אכן לנסות ולהבין מתי קרה השינוי ומה הביא אותו. לפעמים זה יכול לעזור בפתרון. עם ובלי הבנה, יש כאן מצב שמערער את היציבות שלכם ושל הבית ואכן יש צורך לפתור את העניין. הגישה ההתנהגותית של 5 הדקות (ואף יותר מכך) בד"כ פועלת בטווח של ימים ספורים. זה דורש עצבים של ברזל בימים הראשונים. בד"כ הורים פוחדים מהנזק שיגרם לילד, אבל למעשה הנזק הגדול ביותר קורה כיום כאשר אתם מאבדים את הסבלנות כלפיה וגם היא מתעוררת שוב ושוב כדי לקבל תשומת לב. עדיף לכל הצדדים הבכי קורע הלב ליומיים שלושה מאשר להמשיך במצב הזה עוד חודשים ארוכים. אני מציע להתחיל באמת ב-5 דקות ולמתוח את זה גם ל 10 או 15 דקות. כדאי למדוד את הזמן עם שעון כי כשהילדה בוכה זה נראה כמו נצח. כשמגיעים לחדר אין צורך לחזור על שיטות ההרגעה הישנות. צריך לומר שזה לילה ועכשיו ישנים, לתת ליטוף ולחזור לחדר ההורים. ניתן לקרוא את ספרו של פרופ' אבי שדה לישון כמו תינוק. כמו כן מעבדת השינה שהוא מנהל בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א נותנת ייעוץ להורים כיצד לטפל בשנת תינוקות וילדים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

מה זה פיגור התפתחותי קל. והאם זה משפיע על אי שילוב בעבודה.

שלום זה ביטוי רחב כמו האוקיינוס לכל מיני תקלות בהתפתחות שלפעמים נעלמות עם הזמן ולפעמים דורשות טיפול בהמשך. אני מציע לשוחח עם מי שערך את האבחון ולקבל ממנו הסבר יותר מדויק על המקרה האישי בו מדובר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום. רציתי להייעץ בקשר למצב שבו אני נמצא עם בחורה שאיתה אני בקשר שנתיים. הבעיה היא שאני מרגיש שהיחסים שלנו הפכו להיות יחסי אב-בת. וזה בגלל שלה אף פעם לא היה אבא... הבעיה היא שהיום אנחנו לא זוג אלה חברים ממש טובים, ואני מרגיש כלפיה אהבת אב מאוד חזקה, אני רוצה להגן עליה ולדאוג לה ולהיות איתה למרות שאנחנו לא מתאימים כזוג. בו בזמן אני יוצא עם נשים אחרות אבל אני תמיד חושב עליה שאני אפגע בה ושהיא תרגיש שאני נוטש אותה לטובת אחרות. ואני לא מסוגל לחשוב על לפגוע בה בגלל שאני תמיד רוצה שהיא תהיה מאושרת.... המצב מוזר כיוון שבשבילה אני באמת הכל- אמא, אבא, חברה הכי טובה ומאהב לפעמים, ואני לא יודע אם המצב הזה בריא או אמיתי... האם באהבה אמיתית יש תחושות של אב- בת? ומתי אני צריך לדאוג בקשר לזה? האם הפיתרון היחיד לצאת מזה זה לנתק את הקשר? כי אני לא רוצה בזה כי היא החברה הכי טובה שלי... אני גם שמתי לב שיש לי נטייה לרצות להיות מגן ואבהי לנשים שאני מכיר, ואני הייתי רוצה לדעת אם זה משהו מולד טבעי או שזה נובע מאיזה משהו בתת מודע. כי אם זה כן אז אני אטפל בזה... תודה מראש אריק

אריק לטנגו צריך שניים. לחברתך לא היה אב אבל אתה בוחר להיכנס לתפקיד האבהי ומספר שזה קורה לך גם בקשרים אחרים. לא מדובר בבעיה אלא בדפוס. הוא הופך לבעיה רק אם אתה רואה אותו ככזה ורק אם הוא פוגע בסופו של דבר בקשרים שלך. במקרה הנוכחי מובן שישנה בעיה. אתה חושב שאינכם מתאימים וגם יוצא עם נשים אחרות. לכאורה אתה מגן עליה אבל הפגיעה אח"כ עלולה להיות גדולה עוד יותר. נסה לבדוק עם עצמך ברצינות מה אתה רוצה מהקשר הזה והאם הוא מתאים לך. אם תוכל בדרך כלשהי לשתף אותה בתהליך הזוגי אולי הקשר יהפוך למאוזן יותר לשניכם. אם אתה מרגיש שמדובר כאן בדפוס שגורם לך קשיים בזוגיות באופן כללי יש טעם לפנות לייעוץ פסיכולוגי אישי כדי לברר במה מדובר ומה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, אני בחורה בת 28 נשואה כשנתיים ללא ילדים. לפני כחצי שנה התפרצה אצל בעלי מחלה בשם מאניה דפרסיה. במהלך התפרצות זו עיקר הפרנויה שלו הופנתה כלפי. לאחר אשפוז קצר הוא שוחרר ומאז חיינו הפכו לגיהנום.יש לציין כי אבחון המחלה היה ידוע לו עוד לפני נישואנו, אולם הוא סיפר לי על כך רק לאחר הנישואים. עד להתפרצות זו היו לנו חיי נישואים מאוד מאושרים, ותסמיני המחלה לא השפיעו כלל על חיינו. לאחר אשפוזו הוא ניתק קשר עם כל מי שהיה עד למעשיו בתקופת "השפל" שלו ובכללם איתי. הוא החליט כי הוא מעוניין להתגרש, ואינו מספק כל הסבר להחלטתו זו. בעלי מטופל כעת בכדורים אומנם אינו מוכן ללכת לשיחות אצל פסיכולוג. אני מעוניינת בהמשך הנישואים הללו וחוששת כי סיבותיו לגירושים נובעים מבושה, בריחה ו/או פרנויות שנשארו לו לגבי כתוצאה מההתקף. כיצד עלי לנהוג?

אלמונית שלום נקלעת למצב לא פשוט ואני לא חושב שכדאי שתסתפקי בייעוץ קצר באינטרנט. מדובר בהחלטה גורלית לגבי חייך בהמשך, כולל הדור הבא שתביאי לעולם. אני מציע שתקבלי החלטה כל כך משמעותית אחרי ייעוץ פסיכולוגי רציני שיתן לך מבט רחב יותר על הבעיה של בעלך והתבוננות עומק על מה קורה לך בקשר כיום וכיצד הדברים עשויים להתפתח הלאה. כמו כן, במידה וייווצר חלון הזדמנויות לחזרה סביר להניח שתזדקקו לייעוץ זוגי כדי להתגבר על המשקעים שנוצרו אחרי ההתפרצות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לשאול אבי בן 80 בשנים האחרונות השתנה התנהגותו יש לציין שהוא מרגיש טוב והוא חולה אסטמה בתקופה האחרונה התנהגותו השתנה הוא נהיה עצבני חסר מנוחה הוא לא יכול לישון לפעמים הוא פשוט מדמיין דברים שאנחנו רוצים להרעיל אותו שאנחנו כל הזמןרוצים להזיק לו יש פעמים כמובן שהוא חושב שהטלויזיה והמחשב רוצים להזיק לו והוא פשוט מנתק את השקעים והוא יכול גם להתקשר אלינו ולהיות בהיסטריה ולהטריד אותנו שאנשים פורצים לבית ורוצים להרוג אותו וכמובן שזה לא נכון ואחרי כמה זמן זה עובר והוא חוזר להתנהג בצורה נורמלית ולדבר בצורה נורמלית האם זה דמנציה ? איך כדאי לגרום לו לפסיכאטר? כי הוא חושב שהוא בסדר ואין לו בעיה והוא חושב שלנו יש בעיה מה עושים ?

לימור שלום אני מציע שאכן תפנו לרופא המתמחה בגיל המבוגר ותבררו במה מדובר. יתכן שנדרשות בדיקות נוספות או תרופות. תנו לרופא לעשות את עבודת השכנוע של אביך ופנו לרופא גם ללא הסכמתו או אפילו נוכחותו. הרופא יוכל להסביר במה מדובר או אילו אפשרויות עומדות על הפרק וכיצד כדאי לנהוג הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בגיל 7 עד 10 סבלתי מהתעללות מינית מצד דודי. מעולם לא פניתי לסיוע או עזרה. כיום אני מנהלת אורח חיים תקין ומצליחה לתפקד במערכות יחסים זוגיות ארוכות ללא בעיה. לפני כשנה וחצי התחלתי בלימודי האקדמיים כעובדת סוציאלית, ומתחילות להתעורר אצלי המון שאלות לגבי התנהגויות מסוימות שלי האם הן נובעות כתוצאה מהפגיעה בעבר. האם ייתכן שביצעתי בלא מודע תהליך של ריפוי עצמי? האם ההתנהגות המינית שלי קשורה לפגיעה, עד לפני כשנתיים קיימתי יחסי מין כחלק מצורך בשליטה באותו בן זוג. זקוקה לעזרה אפרת

אפרת, קשה לדעת דרך האינטרנט. לדעתי עדיף שתפגשי איש מקצוע פנים מול פנים. עדי

אפרת שלום אין ספק שהתעללות מינית בגיל הילדות משפיעה, בהחלט יתכן שעיבדת את הטראומה לבדך בדרך כלשהי והיא אינה משפיעה על חייך באופן שפוגע בתפקוד. עם זאת, אני מבין מעצם הצבת ההודעה בפורום שהעניין מטריד אותך בצורה כזו או אחרת. מאחר ואת גם עוסקת בתחום טיפולי אני חושב שיש מקום לבירור העניין במסגרת טיפולית, גם אם לתקופה מוגבלת כדי לסגור את הנושא בצורה יותר ברורה ומעובדת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, אחי התחתן לפני מספר שנים עם בחורה יפה שנראתה נחמדה מאוד בתחילה. עם הזמן גילינו שיש לה אופי בלתי נסבל שמתבטא במריבות קשות ומעליבות עם כל הסובבים אותה. כל עניין ולו הפעוט ביותר גורם לה "לטפס על עצים" ולפתוח במריבות נוראיות שבמקרה הטוב מסתיימות במשקעים עמוקים ובמקרה הפחות טוב נסתיימו בחרמות לכל החיים. מהיכרותי האישית את הבחורה אני יכול לומר שהיא סובלת מביטחון עצמי נמוך, והיא תמיד תחת תחפושת, כאילו מנסה להציג את עצמה כחכמה ומוצלחת יותר ממה שהיא באמת. היא מתבלטת בחברה ותמיד מנסה לקבל את מירב תשומת הלב אולם כשתשומת הלב מוסטת ממנה היא ככל הנראה נפגעת וחשה בודדה ודחויה. הבחורה הספיקה כבר לריב עם מספר אנשים במשפחה וניתקה יחסים לחלוטין עם מספר אנשים קרובים לה. היא מובילה את אחי ואת משפחתינו לקראת פירוד קשה וכואב ואין לי מושג איך להתמודד עימה, מכיוון שכל ניסיון לקרב אותה עולה בעצבים מרוטים ושעות של נסיונות פיוס בעוד שהיא זו שבעצם היתה אמורה להתנצל מלכתחילה. כמו כן ברור לכולם שגם לאחר שהריב נפתר זהו רק עניין של זמן עד ההתפרצות הבאה. הבחורה כאילו הורסת לעצמה את החיים ונופלת לבורות שכל אדם בוגר נורמאלי היה מצליח לדלג מעליהם בקלות ללא בעיה. מחד היא מאוד חברותית ויוצרת קשרים בקלות ומאידך היא חסרת מספר כישורים חברתיים בסיסיים של שליטה עצמית ונימוס כלפי הקרובים אליה. כואב לי עליה ועל אחי שנשאר כלוא בין הפטיש לסדן ומאבד אט אט את כל הקרובים לו. שאלתי היא: האם מדובר באופי קשה וכעסן בלבד או האם ידוע לפסיכולוגיה/ פסיכיאטריה על הגדרות קליניות המתאימות למצב המתואר. כיצד אפשר לטפל במצב ? אני מניח שכל ניסיון להציע לה לפגוש פסיכולוג/פסיכיאטר יעלה בריב חסר תקדים.. בתודה מראש דרור

התאור שלך מתאים לאיזה סוג של הפרעת אישיות אבל זה יהיה חסר אחריות לחלוטין לאבחן על פי זה דרך האינטרנט. גם אני לצערי מכירה כמה אנשים שעונים לתאור הזה ולמרות זאת לא יסכימו ללכת לטיפול כי לדעתם הצד השני הוא הלא צודק וצריך להתנצל וכו'. היה טוב אילו יכולת לקחת את אחיך לשיחה ב 4 עיניים ו"לנער" אותו שיראה לאיזה מצבים הוא נקלע עקב התנהגות אשתו. אולי מכאן יתחיל משהו לזוז. דרך אגב , האם גם במשפחה שלה היא נוהגת כך ומגיעה למצבים כאלה?

דרור שלום כמו שגילה כותבת סביר להניח שגיסתך היתה זוכה לאבחנה כלשהי של הפרעת אישיות אם כל מה שאתה כותב מדויק ואין סיבה הגיונית למה שמתרחש מסביב. מאחר ואינכם יכולים לשנות או לשלוט במה שקורה לה אני מציע לנסות ולהתמקד באחיך ובטובתו, בעיקר בכך שהיחסים איתו צריכים להיות תקינים וטובים עד כמה שאפשר. אפשר בהחלט לומר לו שקשה לכם עם אשתו ושיתכן שהמתחים הללו לא מאפשרים קשר מסודר עם שניהם יחדיו אבל שאתם רוצים לשמור איתו על קשר רציף. סביר להניח שהקשר שלכם איתה עוד יידע עליות ומורדות, אפשר לנסות ולראות אם יש קו הגיוני בכל זאת במה שקורה, ואם לא, פשוט להוריד פרופיל בהקשר שלה. לצערי במצבים כאלה הסיכוי לשינוי של ממש ללא מודעות ונכונות מצידה הוא אפסי. לכן האסטרטגיה צריכה להיות שימור המינימום האפשרי ובמיוחד במיקוד באחיך ובמה שטוב עבורו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך אני מחפשת אתר או פורום שניתן לקבל בו תשובות לשאלות בנוגע לבעיות פסיכאטריות. הפנית אותי לפורום docotrs אשר מתקיים בו דיון פתוח בין משתתפים ולא ניתן לקבל בו מענה ע"י פכיאטר, יש לך המלצה לפורום נוסף? תודה מלי

תפני לאתר פסיכיאטריה פה ...יש מענה של פסיכיאטר

מנהל פורום פסיכיאטריה חוזר ביום רביעי-חמישי. תשאלי ביום חמישי ותקבלי תשובה.

מלי שלום נסי שוב בפורום פה, אולי בימים הקרובים תקבלי תשובה.אינני מכיר פורומים נוספים אך אולי קיימים כאלה. בכל מקרה, יש אפשרות פשוט לקבוע תור אצל פסיכיאטר ולקבל גם תשובה שמבוססת על היכרות עימך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ידוע לי כי יש הגדרה מקצועית מסויימת לרופא המתעסק המחלות פסיכוסומטיות. מהו אם כן הכינו לאותו ד"ר ששטח התמחותו הוא מחלות פסיכוסומטיות? בתודה מראש....

גל שלום אני לא מכיר מקצוע רפואי כזה במיוחד בשל העובדה שמדובר בטווח עצום של מחלות מתחומים שונים. בעיקרון פסיכיאטרים עוסקים בטיפול המשלב רפואה ונפש. כדאי להדגיש שכיום המונח מחלות פסיכוסומטיות פחות מקובל. יש מחלות שיש להן בסיס פיזיולוגי ותופעה נפשית כמו לחץ הגבירה אותן. יש מחלות שאין להם כל בסיס פיזיולוגי שנמצא ולמעשה יש בהן רק מרכיב פסיכולוגי. במחלות כאלה יש אפשרות לטפל גם באמצעות טיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן