פורום פסיכולוגיה קלינית

פיתחתי לי תחביב של עבודת יש והכנתי מתנות יפות לכל חברותי. הכנתי גם לפסיכולוגית שלי. האם אפשר לתת לה את זה ? מקובל? מותר? ואיך זה יראה בעיניה?

אם את מרגישה צורך, אני לא רואה שום בעייה עם זה. היא בטח תשמח:) אם כבר ללמוד משהו על עצמך בטיפול- כנראה שישי לך לב גדול שרוצה לתת ומרגיש צורך לעשות טוב למי שמסביבך...:)

הי שרונה. לדעתי הכל תלוי בסוג המתנה, אם זה משהו סימלי אז אין שום בעיה, אבל מבחינה חוקית נאסר על מטפלים לקבל מתנות שהן מעבר לסימליות. אני נתתי למטפל שלי ספר במתנה ליום ההולדת שלו והוא היה נבוך מזה לחלוטין ולא ממש ידע איך 'לאכול את זה'. אז אולי כדאי שתתני את המתנה סמוך למשהו כמו חג, יומולדת או התקדמות משמעותית בטיפול. בהצלחה, אפרת

שרונה שלום אין כללים מקובלים, אם הכנת לה משהו כמו שתיארת, נראה לי שכדאי גם לתת לה אותו. כמו כל דבר בטיפול הפסיכולוגי, מעבר לנתינה עצמה בהיבט הבין אישי, יתכן שתמצאו משמעות נוספת לכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר קפלן שלום, יש לי בעיה שמאד מטרידה אותי ואודה על התיחסותך: בכל פעם שקרובת משפחה של בעלי פוגשת בבני היא טורחת לציין "שהוא פוזל..", אצין כי לקחנו אותו לשני רופאים מומחים ומובילים בתחום שקבעו חד משמעית שלילד אין פזילה אלא זהו מבנה עיניו והדבר הנו "עינין מבני חסר חשיבות"..:-כשהיה קטן זה בלט יותר אך עם גדילתו למדתי פחות להתיחס לעינין, אולם כל פעם שמשהו מעיר משהו בעינין אני מתכווצת פנימה, נעלבת עד דמעות וחשה שכל העולם חושב כי בני פוזל ורק הגברת הזו היחידה שמעיזה לאמר בפנים. איני יודעת מדוע אני כל כך נעלבת כשמישהו מדבר על עיניו ובאותו יום אני לא מסוגלת לעשות כלום מלבד לחשוב על זה. איך מתמודדים עם העינין, למה אני מרגישה שהשמים נופלים עלי למשמע כל התיחסות לעיניו, איך להגיב ואיך ללמוד להתעלם ןלהמשיך הלאה. איני יודעת כיצד להגדיר את מצבי אך אני יודעת כי אני במצוקה- אני משתגעת איך אנשים לא רואים מה שהרופאים ואנו רואים ויודעים שלילד אין בעיה?!!, מחכה לכל תגובה, בברכה, ש.

היי ש., אני מקווה שזה בסדר שאני גם מתייחסת. אני חושבת שלאנשים יש צורך לפעמים להגדיר ולחפש מה לא בסדר. דברים שנראים להם יוצאי דופן לפעמים פחות מתקבלים ומעלים שאלות. כנראה שאם ההערה מציקה לך, אולי גם את לא שלמה עם מראה העין של בנך. אם באמת אין בעיה, אז אין בעיה...מה חסר לך? מה מפריע לך? האם זו ההערה של הגברת ההיא? מה ניתן לעשות על מנת שהערות של אחרים לא יפריעו לנו? ברגע שתהיי את שלמה עם מראה העין של בנך, ההערות פחות יפריעו. כי את תהיי שלמה עם זה. אולי זה בכלל מראה ייחודי? אולי זה מייחד אותו מאחרים וככה הוא מרגיש יותר מיוחד? השאלה היא איך מסתכלים על דברים וכמה מקום נותנים להערות של אנשים שונים. כולנו מיוחדים בצורה שלנו ובאישיות שלנו וחשוב שכל אחד ידע במה הוא מיוחד ... זה כל הקסם.

רק רציתי לאמר תודה.., את כ"כ צודקת... ובכל זאת,על אף שאין בעיה רפואית, הענין המבני אכן מפריע לי.העובדה שלא ניחתי בעודף ביטחון עצמי.. ולעומת זאת בשפע רגישות.. לא תורמת לעינין. השאלה איך לומדים לקבל דברים בפרופורציה -הרי יכול היה להיות משהו יותר גרוע חלילה ויחד עם זאת להתעלם מאנשים רעים.., מקווה שאצליח איכשהו, בכל אופן, תודה..

ש. שלום הורים רבים מרגישים שהילד הוא חלק מהם. לכן כל פגיעה שיש לילד וכל פגיעה כלפי הילד נחווית ע"י ההורה כחץ בלב שמכאיב מאוד. העלבון שלך הוא טבעי ואת לא חייבת להתעלם מכך. את יכולה לומר לקרובת המשפחה שלך שאת מבקשת לחסוך ממך את ההערות על עיניו של בנך. אפשר לנסח את זה באופן עדין כדי לעשות לעשות מזה דרמה משפחתית, אבל בהחלט ניתן לשים את הגבול. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר קפלן שוב שלום, קראתי את תגובתך ואכן אני מתכוונת ליישם..,יחד עם זאת, ברור לי שלולא היה עינין עיניו כה בולט לא היתי "זוכה" להתיחסות מאותה קרובה חסרת טקט. רציתי אם כן לשאול כיצד אוכל אני להשלים עם העינין וללמוד לקבלו כפי שהוא ולא לצפות "לילד המושלם" מבחינה חיצונית. הרי ברור כי אין כל בעיה רפואית וזה עינין מבני בלבד! -כיצד אוכל אני ללמד את עצמי לא להתעלם מהעינין, אלא לקחת בפרופורציות נכונות, כי הרי ברור שעוד אזכה להערות מעליבות, ואיני רוצה למצוא עצמי עם אותו חץ בלב כל פעם מחדש.., היש דרך?.., בברכה, ש.

לדר קפלן שוב שלום, קראתי את תגובתך ואכן אני מתכוונת ליישם..,יחד עם זאת, ברור לי שלולא היה עינין עיניו כה בולט לא היתי "זוכה" להתיחסות מאותה קרובה חסרת טקט. רציתי אם כן לשאול כיצד אוכל אני להשלים עם העינין וללמוד לקבלו כפי שהוא ולא לצפות "לילד המושלם" מבחינה חיצונית. הרי ברור כי אין כל בעיה רפואית וזה עינין מבני בלבד! -כיצד אוכל אני ללמד את עצמי לא להתעלם מהעינין, אלא לקחת בפרופורציות נכונות, כי הרי ברור שעוד אזכה להערות מעליבות, ואיני רוצה למצוא עצמי עם אותו חץ בלב כל פעם מחדש.., היש דרך?.., בברכה, ש.

שלום רב אני סטודנטית לפילוסופיה ואני כותבת עבודה בנושא חלקים ושלמים ואני מעוניינת לבחון תופעה מסוימת, אך אינני יודעת מה שמה. אני מאוד אשמח אם על פי התיאור של התופעה תוכלו לעזור לי למצוא מעט פרטים מחקריים עליה. לפני שנה בערך ראיתי בערוץ 8 תוכנית על תופעה שבה בני אדם רוצים לכרות אבר מגופם, כמו רגל או יד, משום שהם טוענים שהם מרגישים שהאבר הזה לא שייך להם. הם לא חשים שלמים איתו. הסבירו את התופעה מבחינה פסיכולוגית, והיו גם שטענו שזה קשור לגלגולים קודמים, ואמרו שיתכן שהאדם זה היה מחוסר אבר בגלגול הקודם ולכן הוא לא חש בנוח איתו. כמו כן ישנה תסמונת שנקראת תסמונת קוטאר, והייתי מעוניינת לדעת היכן ניתן למצוא פרטים עליה. אני אשמח מאוד מאוד אם תעזרו לי. תודה עינבל

עינבל שלום התופעה הזו יכולה לנבוע מסוג של פרברסיה שנקראת אפוטמנופיליה. כמו כן יכולה גם לנבוע מתופעה של דפרסונליזציה כאשר אדם מתנכר לחלק מגופו. בכל מקרה מדובר על הפרעה נפשית חמורה שהיא בד"כ תוצאה של פוסט טראומה, פסיכוזה או הפרעת אישיות חמורה. לגבי התסמונת השניה שציינת, אינני מכיר תופעה בשם כזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך ד"ר. אני בחור (22) ריאלי שעסוק הרבה מאוד מהזמן שלו בלחשוב ולנתח מצבים תוך כדי הניתוחים האלה התחלתי גם לחשוב הרבה מאוד על חיי :איזה סוג של אדם אני רוצה להיות ,מה אני רוצה שיחשבו עלי ואיך אני נפטר מתכונות והתנהגויות שאינני מרוצה מהן. חשיבה זו הובילה אותי לאמץ התנהגויות שונות בכדי לשפר את עצמי ותוך כדי כך לשפר את התדמית של הסביבה עלי ואת התדמית שלי מול עצמי. אך הבעיה היא שעל בשרי למדתי שככל שאתה עסוק יותר במה אתה רוצה להיות, איך אתה אמור להתנהג ומה אתה רוצה שיחשבו עלייך, אתה מאבד את הזהות העצמית שלך. כיום אני מרגיש שאיבדתי את עצמי ושאני כבר לא יודע מה אני חושב ומרגיש אלא עסוק בלחשוב מה צריך לחשוב ולהרגיש. חלק מהתחושה שלי היא שאני מנסה להגדיר את עצמי ע"י מה שהסביבה חושבת עלי ולכן אני מנסה לשפר את תדמית החברה עלי בכדי לגבש את הדיעה שלי על עצמי. כיום איבדתי את תחושת ההנאה וההתלהבות. אני מרגיש אי נוחות בקרבת אנשים כיוון שבמקום לשבת ולהעביר שיחה אני עסוק במה אני צריך להגיד וכאשר אני מגיע למצב אינטימי עם בחורה, תוקף אותי לפעמים פחד מאי תפקוד מיני אשר כמובן מוביל לבעיות קלות בתפקוד. אפילו עם חברי הקרובים אני מרגיש שאני לא מתנהג בטבעיות מוחלטת ושאני עסוק בלחשוב מה להגיב ומה מצפים ממני לעשות. אני מתקשה להכנס לקשר רציני כיוון שאני מרגיש שאני לא יכול להציע יותר מדי מעבר למראה וקצת חוש הומור ואני לא מצליח להעביר שיחה מעמיקה כיוון שאני מרגיש שאין לי דיעות אמיתיות על דברים ושאני חושב מה אני צריך לחשוב ולהרגיש. הזמן היחידי שבו אני מרגיש שניתנת למח שלי זכות מנוחה ושאני מצליח להגיע לתחושת שחרור היא אחרי שתיה של אלכוהול. האם מצב זה דורש טיפול פסיכולוגי? האם יש לך הצעות כיצד יוצאים מהמצב הזה?

היי בן 22 אחלה שם..:) אני רואה שהדבר מפריע לך ולכן, כן הייתי פונה לטיפול פסיכולוגי. יש אנשים שמעבירים חיים שלמים בלעשות מה שאחרים מצפים מהם ובהרשת אנשים שמסביבם- אם זה חברה, הורה או חברים. כיוון שעושה רושם מדבריך, שהדבר לא מוצא חן בעינייך ואתה בעצם רוצה אחזשהוא שינוי בחיים שלך על מנת שתוכל להיות יותר אמיתי עם עצמך ועם הסובבים איתך ולהרגיש שאתה חי לפי הרצונות והצרכים שלך, הייתי באמת ממליצה לך על שיחות. כן, זה יכול לעזור, כמובן. שם אתה יכול להבין למה זה כל כך חזק אצלך. האם בבית לא נתנו לך לגיטימציה להיות מי שאתה ? דחפו אותך לכיוון הזה? מה גורם לך להיות ככה לא ממש עצמך? שם תבין, שם תלמד לעשות את השינוי. אני מאחלת לך שבאמת תעשה מה שטוב לך ותמשיך לשאול את השאלות על מי אתה ומה אתה רוצה- כי זה הכי חשוב על מנת ליצור ולהגיע ליותר רגעים של אושר בחיים. בהצלחה:)

שלום אני לא חושב שאובדן הזהות הוא תוצאה של החשיבה הרבה, כנראה שהעיסוק במי אתה וכיצד לשפר את עצמך הם חלק מאובדן הזהות וחיפוש הזהות. אני חושב שבהחלט כדאי שתפנה לטיפול פסיכולוגי, החיפוש העצמי הוא חלק משמעותי שניתן להגיע אליו באמצעות הטיפול. אני מצרף קישור למאמר על טיפול דינמי שזה הכיוון שהייתי ממליץ לך. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לא בטוח שאני בפורום הנכון לשאלתי ואם לא, היכן אוכל לקבל תשובה? האם יש ניסיון בטיפול היפנוזי בחולי פסוריאסיס? שהרי לחלק מהחולים המחלה פרצה בעיקבות אירוע טראומתי כמו סטרס קיצוני? תודה מראש OPPY

שלום יש בהחלט נסיון בתחום וניתן להגיע להישגים לא רק בהפחתת המתח הנפשי שאכן משפיע על הגברת המחלה, אלא גם בטיפול ישיר בבעית העור. מחלות עור רבות נושאות גם רכיב פסיכולוגי וברובן ניתן לטפל באמצעות היפנוזה. יש מרפאה טובה להיפנוזה בבית החולים וולפסון בחולון. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. יש לי ילד בן 8.5, שהוא תמיד תזזי ,חסר סבלנות,מרביץ לאחיו ובקיצור קשה להסתדר איתו.האם אפשר לדעתך לתת לו טיפות ואלריין?? כדי שמעט ירגיע אותו? תודה ושבת שלום

היי אני הייתי שולחת את הילד לאבחון ADHD- הפרעת קשב ו/או היפראקיטיבות. אצל איש מקצוע שמכיר את הנושא. האם הילד מתנהג ככה גם בכיתה? בחוגים? טיפות אינן פתרון לבעיה שלא הגדרת אותה עדיין. השאלה אם את רוצה לדעת מה מפריע לו, או מדוע הוא נוהג כפי שהוא נוהג? או לשים טאלק/ תחבושת/ טיפות ולחכות כמה שעות?

אתי שלום אל תתני לילד אף תרופה או טיפול ללא ייעוץ מפסיכיאטר ילדים. אכן כדאי להפנות אותו לאבחון של הפרעת קשב והיפראקטיביות. האבחון והטיפול צריך להיות מתוכנן ומסודר כדי להבטיח שיתן מענה לבעיה האמיתית של הילד אחרת עלולה להיות גם החמרה במצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

בן אדם הכי MODDY שבעולם זה משגע אותי ? שעה אני מדוכאת דקה אני שמחה שעות מתעצבנת וכו מה לעשות!? אינני משתלטת על העצבים זה מדכא!!

ג. שלום תנודות במצב הרוח יכולות לנבוע מסיבות שונות והשאלה מה מאפיין אותן אצלך. לפעמים זה כבר חלק מהאישיות וצריך ללמוד כיצד להשתנות, לפעמים זה חלק מבעיה של דיכאון שההתמודדות איתו מגיע דרך ירידה חדה למטה ואח"כ מעין עליצות שלמעשה רק מכסה על העצב, ויש עוד הסברים אפשריים רבים. חשוב להבין האם זה קורה על רקע מסויים, מה ההיסטוריה של התופעה הזו וכד'. אם את מעוניינת לבדוק את זה לעומק כדאי שתפני לייעוץ פסיכולוגי ותבדקי מה העניין ובכל מקרה, כיצד את יכולה לשפר את איכות חייך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובל כבר כשנתיים מדכאון, ולאחרונה הבנתי שאני סובל מעוד דבר לא חשבתי שמגדירים את זה אבל הבנתי שזה חרדה, כול החיים הייתי חיי עם החרדה הזאת, לא רק הפחד הז מפריע לי אלה זה מגיע למצבים שאני לא יכול לזוז ולהזיז יד או משהוא אני מרגיש זעה קרה בכול הגוף אני נהיה לבן אי אפשר אפילו להסביר את זה, חייתי עם זה כול החיים תמיד מנסה להסתיר את זה, אבל לאחרונה המצב הידרדר מאוד, החרדה נהיית יותר חזקה עם הזמן אני לא יכול לעבוד לא יכול לתפקד לא יכול לדבר עם אנשים, מתחילות להיתבלבל לי מילים, ובזמן האחרון אני פשוט לא שולט בזה בכלל העיניים שלי כול הזמן זזות נגיד אני יושב עם חברים שאני מכיר אז הכול בסדר אבל עם אנשים שאני לא מכיר אני מקבל חרדה מאוד חזקה, אנשים לא מבינים חושבים אני מפחד כול הזמן אבל אני לא יודע ממה אפילו, כול מיני מחשבות רצות לי בראש, אני חושב להיתאבד כול יום! אני לא יכול להמשיך כך אני מרגיש אני ממש יוצע מדעתי, אף פעם לא דיברתי על זה ולא טיפלתי בזה כי התביישתי לעודות וגם מתגובות של ההורים ושל אנשים, כיום אני בן 18 וחצי ואני מבין שאני יכול לקבל טיפול עם דיסקרטיות, אני לא יכול אפילו להסביר במילים מה אני עובר כול יום, לא בא לי לחיות.. מישהוא בבקשה יכול להגיד לי מה אני צריך לעשות? או להביא מיספר של פסיכולוג או פסיכיאטר באשדוד? ועם מישהוא יודע כמה עולה אבחון או כול מה שצריך לזה? כי בנוסף לכול הבעיות אני גם לחוץ בכסף.. בתודה,

היי. יש היום תרופות מאוד טובות למצבים האלה ומהר מאוד ההרגשה שלך יכולה להשתנות מהקצה לקצה, אפילו לא תאמין באמת ממליצה לך למצוא מהר פסיכיאטר טוב שיחזק אותך עם טיפול תרופתי בשלב ראשון. ורק אחכ לחשוב על טיפול פסיכולוגי. האם זה חייב להיות דווקא באשדוד?

בשלב ראשון אוליי כדאי לך לגשת לרופא המשפחה שייתן לך לפחות משהו להרגעה גם זה יעזור.

שלום אתה חש במצוקה ומבקש עזרה דחופה. יש אפשרות לתת לך עזרה דחופה, אבל זה תלוי בראש ובראשונה בכך. אני מציע שתפנה ביום ראשון לפסיכיאטר ותבקש ממנו טיפול תרופתי נגד דיכאון וחרדה. במקרה או לא במקרה מדובר באותה תרופה נגד שתי הבעיות. אחרי הייעוץ עם הפסיכיאטר שיעשה אבחון מסודר כדאי לפנות גם לטיפול פסיכולוגי. אי פניה לטפול זו הזנחה של המצב והוא יכול גם להתדרדר עוד יותר. אל תמתין להחמרה ופנה לקבל עזרה בהקדם. במידת הצורך בקש את עזרת הוריך או קרוב/חבר אחר שיוכל למצוא עבורך את אנשי המקצוע המתאימים. יש אפשרות גם לברר דרך קופת החולים שלך באזור מגוריך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדוקטור שלום, אני רציתי כבר מזמן לגשת לפסיכיאטר רק הבעיה היא שאני לא רוצה שאף אחד ידע מזה, לא ההורים (יש לי סיבות משלי לזה) לא בקופת חולים שלי כי הרופא משפחה שלי הוא גם חבר טוב של ההורים שלי. אני רוצה שרק אני והפסיכיאטר ידעו מזה בגלל זה פניתי לכאן אולי מישהוא מכיר פסיכיאטר באיזור אשדוד, נגיד ואני אשיג מספר של פסיכיאטר באשדוד, זה פעם ראשונה שלי שאני פונה לסוג של טיפול כזה עם תוכל רק לענות לי על כמה שאלות: כמה עולה פגישה איתו בערך? העם הקופת חולים שלי קשורה לזה אושה זה לא משנה? ועוד כמה שיותר פרטים בנוגע לנושא הפניה... בתודה .. ל ש. כן עדיף שזה יהיה בסביבת אשדוד כי אני ללא רכב וקצת בעיה לקבל טיפול מחוץ לעיר.

ד"ר קפלן שלום!! חברתי מזה שנים סיפרה לי לפני מספר שבועות שהינה בהריון. לאחר זמן מה גיליתי שאני בהריון בעצמי. במהלך התקופה הקצרה המבדילה בין ההריונות שלנו, עוד לפני שאני סיפרתי לה על הריוני, שיתפה אותי חברתי במה שעובר עליה, ברשימת הרופאים ובזמני הבדיקות אליהן היא הולכת וכד'. אני מצדי התעניינתי ופרגנתי לה. אני מודה שחלק משאלותיי היו מהסיבה שרציתי בעצמי לגלות מי הם רופאיה ו"השאלתי" אותם לעצמי. יד הגורל רצתה ולשתינו נקבעו מספר תורים אצל הרופאים בדיוק באותם הימים, אך לא יצא לנו להיפגש (הייתי שואלת אותה מתי התורים שלה ומתקשרת לאחר מכן לבדוק האם יצאה בכדי להמנע מהמפגש, שכן אני ובעלי החלטנו שאנו מספרים את הסוד הגדול לאחר בדיקה מסוימת שהייתי אמורה לעבור ולא לפני כן). לאחר בדיקה זו סיפרתי לחברתי על ההריון שלי והוספתי שאני שמחה שהגיע כבר הרגע לעשות כן ושאני מרגישה שאבן נגולה מליבי.. חברתי הראתה שהיא מפרגנת אך יום לאחר מכן מיד חשתי שמשהו לא בסדר והיא כועסת על משהו. (אציין שחברתי ידועה כילדותית וקטנונית, מה שמאפיין ריבים שלנו במשך השנים שאנו חברות). כשניסיתי לברר במה מדובר, חברתי אמרה שהיא מאוד מאוכזבת ממני ופגועה מאוד על כך שלא סיפרתי לה שאני בהריון בשלבים מוקדמים יותר, בעוד שהיא מספרת לי ומשתפת אותי. אציין שאני סיפרתי לה על הריוני 3 שבועות מאוחר יותר משהיא סיפרה לי על הריונה. טענתה היא שבתור חברה טובה יכולתי לספר קודם ולא ל"תחקר" אותה על רופאים ולשאול שאלות על הריונה, מבלי לספר דבר על מצבי, וזו מהסיבה שגם היא באותו המצב (את העובדה שציפתה שאגלה קודם לכן ייחסה לעובדה שגם היא בהריון ועל זה חזרה והדגישה מספר פעמים). ניסיתי להסביר לה שאני ובעלי, בהחלטה משותפת, החלטנו שבשלב מסוים של ההריון אנחנו מספרים עליו ושעליה לכבד זאת. היא חזרה על הטענות שלה ואני על שלי. אציין שאני בעצמי קצת מאוכזבת מתגובתה (למרות שעל פי הכרותי אותה מספר רב של שנים, צפיתי שמצב כזה יכול לקרות אך קיויתי שהיא תתנהג אחרת), שכן מעשיה ילדותיים וקטנוניים ואולי אף לא מפרגנים. מה דעתך? כרגע אנו עדיין בריב וכל אחת בשלה. האם אחת מאיתנו צודקת? האם זהו ריב חסר טעם? אשמח לתגובתך בנושא.

ד שלום כל ריב אינו דבר רציונלי מלכתחילה, וגם הריב שלכן אינו כזה. הפגיעה איננה בגלל פרט שולי כזה או אחר אלא בשל שאלה הרבה יותר מרכזית, עד כמה קיימת ביניכם נאמנות, אהבה, יחסי גומלין וכו'. עבורך מה שקרה איננו מעיד על טיב הקשר, עבור חברתך זה היווה משהו שפגע בה. אני לא בטוח שמשנה כל כך האם טיעוניה הגיוניים או לא. אני מאמין שאם התשובה לפגיעה תהיה נכונה אפשר יהיה ליישב את הריב במהירות. אני מעריך שאם תקבלי אותה ואת טיעוניה, לא כי את מסכימה איתם, אלא כי את מבינה שהיא נפגעה מהם ופירשה אותם כסוג של בגידה או חוסר נאמנות מצידך, ותצליחי להסביר לה שאת מבינה את זה ושאת כן חברה טובה שלה ושמה שקרה אינו קשור לחברות שלכן אלא למשהו שהוא ביניך לבעלך, אולי יהיה יותר קל להשלים. אציין בהערת אגב שאולי היא קוראת את המפה נכון ואת באמת פחות נאמנה אליה כחברה ממה שהיא היתה רוצה. גם אם הדברים הם קטנים לכאורה וחסרי משמעות, הם מספרים משהו על הקשר ביניכן. האופן בו הלכת לרופאים שלה תוך כדי הסתרה ותוך כדי ידיעה שהיא עלולה להיפגע אומרת משהו, ועם כמה שזה לא נעים לחשוב על זה, הכרה בכך תעזור לעבור את המשבר הנוכחי שיהיה לך הריון מהנה וקל ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 23 יש לי חבר שאני בקשר מעולה איתו אך בכל חודש יש לי את הקטע הזה שממש אין לי מצב לתקשר איתו אך בו זמנית אני צריכה אותו צריכה להרגיש את התחשבותו את יוזמתו להתעניין בי זה מביא אותנו למשבר קטן ביחסים כך שנמאס לי לעבוד על זה כל פעם מחדש כשהתקפי הדיכאון תוקפים אותי ומה שמחריד ביותר שזה משפיע על יחסינו ואנחנו ממש אוהבים אבל זה נמאס עלי

שלום את רוצה מבן זוגך תקשורת בלתי מדוברת, אמפתיה מושלמת והתרכזות בך ובצרכיך כאשר רע לך. זה לגיטימי לחלוטין, אבל השאלה היחידה האם בן זוגך אכן כשיר להיות בן הזוג המושלם שמקיים את התנאים הללו. לצערנו רוב בני הזוג אינם מושלמים (ואולי יש בכך גם משהו חיובי...) לפעמים זה לא רע להגיע למשבר קטן ביחסים תוך כדי ויכוח על הצרכים שכל אחד מהצדדים רוצה לספק. אני מעריך שבמצבי המשבר את רוצה את מלוא תשומת הלב אליך ובדרך הנכונה לך, והוא רוצה משהו אחר. מאחר והמשבר שנוצר הוא קטן ולא גדול ומאחר ואתם אוהבים, אני מעריך שתוכלו למצוא את הדרך הנכונה לתקשר את העניין. הדרך הטובה להתחיל את הפתרון הוא לשוחח על הדברים בצורה ישירה וכנה ולנסות להבין את הצרכים אחד של השני ואיך אפשר לספק אותם מבלי לשלם מחיר יקר מידי. במידה וזה קשר רציני שאת חושבת עליו לטווח הארוך, יש אפשרות גם לפנות ולקבל ייעוץ זוגי בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב , אני בן 27 וסובל מטינטון קשה מספר חודשים עקב חשיפה לרעש . מדי פעם יש לי מעין "התקפות", בהן הרעש מתחזק עוד יותר וזה מלווה בדפיקות לב מואצות ובלחץ דם גבוה ועוד שלל בעיות . רופא א.א.ג שבדק אותי המליץ לי על פסיכולוג ( היות שמתח וחרדה מחמירים את המצב והם כביכול גורמים להתקפים ). רציתי לשאול על מהות הטיפול בטינטון עם פסיכולוג. תודה

גדי שלום יש שני כיוונים עיקריים לטיפול הפסיכולוגי. אחד ממוקד בבעיה עצמה. באמצעות היפנוזה או ביו פידבק ניתן להחליש את עוצמת הרעש או להפחית את הקשב המופנה אליו. הכיוון השני אינו מתייחס ישירות לרעש אלא בדיוק כמו שאתה כותב נועד להפחתת לחץ וחרדה כיוון שמצבים אלו מגבירים את הסבל מהבעיה. בכל מקרה, יש גם טיפול אודיולוגי ע"י התקנת מכשיר שמשמיע רעש מבוקר שהופך את הציפצופים לרעש רקע שנעלם. כדאי לבדוק גם את האפשרות הזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי שמעתי איפשהוא שיש איזשהוא טיפול שעוזר. שווה לבדוק עם מרפאות לאף אוזן גרון או מומחים בתחום.

שלום, אני בת 24, ובחודש האחרון אני סובלת משילוב של חרדה ודיכאון. אין כל סיבה נראית לעין לכך, אבל אני מרגישה שאיני יכולה לסבול זאת יותר. לפני כן הייתי בדר"כ בריאה, ומעולם לא סבלתי מהפרעות נפשיות. התחלתי ללכת לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי, אך אני מרגישה אבודה ולא בטוחה שזה יעזור. האם זהו מצב הפיך? כיצד ניתן לטפל בו? ככל שזה נמשך כך אני מתייאשת יותר. בבקשה תנו לי תקווה!

דנה שלום את מתארת בעיה שממוקדת בחודש האחרון. לא מדובר בזמן רב ואת כבר נמצאת בטיפול. אני מציע לך לחשוב בצורה אופטימית ולהשקיע בטיפול. טוב שלא נתת לדברים להימשך זמן רב ופנית מייד לגורם מקצועי. אין ספק שיש אפשרות לטפל בבעיה אבל נדרשת סבלנות. טיפול כזה אינו עובד כמטה קסם והוא תלוי בגורמים רבים. אני מציע שתשוחחי עם המטפל שלך על תחושותיך והיאוש, שאגב, הוא חלק מהבעיה עצמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדעתי תשקלי טיפול תרופתי. ייתכן בהחלט שסוג הטיפול שבחרת אינו זה המתאים לך כרגע. שילוב של טיפול תרופתי ופסיכותראפיה יכול להביא לך הקלה עם הזמן.

שלום דנה לי גם יש את הבעיה שיש לך אני קרוב לשנתיים נלחם בה הבעיה היא שאני מיואש כבר מלנסות להתמודד אני מציאה לך לחסל את זה במהירות כי אחר כך מאוד קשה לתקן בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מה זאת אומרת קשה ?

אני מחפשת פסיכולוג בתל אביב. מי יכול להפנות אותי?

אורית שלום אוכל להפנותך לפסיכולוגית בתל אביב או ברמת גן. אם תרצי שלחי אלי מייל לכתובת [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

להתנהג? אני לא טיפוס של חבורות כואלו, אבל ככה הכי הצלחתי לספר --> ואני מתעוורת כל המזן בלילה מאז שזה קרה משהו מה, והשוען הביאולוגי שלי כבר התרגל לזה.. אז גם שאני לא חשובת על זה אני מתעוררת כל כמה שעות וגם טיפות או כדורים מיוחדים להרגע לא עזרו לי. תכינו כוס קפה ליד וחתיכת עוגה והתחלו לקורא[: אני יספר את זה כמו סיפור(סיפור אמיתי כמובן) כשהגעתי לכיתה ז', הכרתי חבורה (את יודעת איך כולם חבורות) ואני התחברתי עם חברות הבלליות (בבלי) שכונה בתל אביב, התחברתי עם מישהי בשם שירי(ועד היום אנחנו חברות הכי הכי טובות ביקום שיש), חוץ מזה תמיד היינו קבוצה של כמה בנות, כל פעם הלכו בנות ובאו בונת או הצטרפו וכו' וכו', אבל בסוף נשארנו כמה בנות בחבורה, והם נועה,(אני), שירי כמובן, נועם, סיגל ומאיה. שירי-חברה הכי הכי טובה שלי נועם- אחרי חודשיים של תחילת הלימודים רק הכרתי אותה, והיא גם נהייתה חברה ממש טובה שלי, (נועם ושירי שתיהן ממש לא אהבו אחת את השניה) ולי אישית היה לי מאוד קשה ששתי החברות הכי טובות שלי כל הזמן במעין כסאח כזה (וצביעות) והכל. זה לא קל, שאת תקועה בינהן ומנסה לעושת דברים שזה לא יהיה אבל זה קורה, סיגל-ילדה סתם ילדה לא משהו אני לא מתה עליה כ"כ אנחנו לא חברות (גם לא בב"ברגז" חח כמו הילדים הקטנים, אבל גם פשוט לא חברות, אבל היא תמיד איתנו, ומאיה- מאיה ילדה חמוד המאוד ונחמדה מאוד והיא אחלה!! (הייתה לי ולשירי גם חברה בשם נטלי, אבל היא לא הייתה מסתובבת עם כולנו) ,בכל אופן תמיד היינו ביחד מי שכתבתי, בסוף כיתה ט' עברתי לתיכון אחר לא יחד איתם(ודיין היינו נפגשים כל יום והייונו ביחד) זה לא אומר כלום, רק שבגלל שעברתי בית ספר ונלי, נסעה למשלחת לשלוה חודשיים שירי הייתה הרבה עם נטלי, ולא חשבה על חברה הכי טובה שלה שהיא בכלל עוברת בית ספר, והיו לי ולשירי המון מריבות ולא דברנו משהו כמו חצי שנה. לא יודעת בערך משהו כזה, אחרי חצי שנה השלמנו, ושירי התנצלה והבינה שהיא לא הייתה בסדר, (עכשיו גם אני וגם היא לא ממש חברות של נטלי, היא השתשתנה לרעה) אבל אני ושירי חברות ממש טובות כל היום בטלפון שעות היא מבינה אותי אני אותה אני מתה עליה מאוד והיא עליי!!, [; סבבה, בזמן שאני ושירי לא דברנו נועם ושירי ניהיו חברות, ואחרי שהשלמתי עם שירי, ממש שמחתי שהכל בסדר איתן והיינו הרבה אני שירי ונועם, היה כל כך כיף התקופה הכי יפה ששלושתינו יכולות להיות ביחד והכל טוב, ואני איך שמחתי שהן לא במעין ריב כזה. הכל היה יפה וטוב, ואז בחופש הגדול בואוגטס בין י"א לי"ב אבא של שירי נטפר (ממש טלנובלה הא?) באותו יום היא הייתה אצלי וזה קרה מאוחר בלילה, נסעתי עליה כמובן וכו'. התקף לב 5 וזה\=. אוקי בגלל זה שירי לא נסעה למשלחת לפולין ואמא שלה עשתה לה טיול כיפי עם ידיד של אמא שלה שירי וחבר לשבר של שירי (אז היה חבר שלה) לפריז וזה. אנחנו נסענו לפולין , אחרי שכבר חזרנו תקופה מסוימת. אני שמה לב שנועם לא מתקשרת יותר ורק אני עליה, כיאלו שהיא מתרחקת. אז אמרתי לה מה אני מרגישה (רצוי לציין שהיה תקופה שהרגשתי כאילו שירי ונועם יותר חברות מאשר, אני ושירי או אני ונועם, אבל ליבנו עניענים והם באמת לא שמו לב(סבבה). אוקי ואז דברתי עם נועם נפגשנו ודיברנו על זה, פנים מול פנים (בארומה), והיא אמרה שהיא לא יודעת למה ולא יודעת מה יש לה, אבל חשוב שאני יבין שהיא אוהבת אותי(ז'תרומת התחשוות שלי נכונות) כנראה היא החליטה לנתק את הקשר. אבל למה? עד עכשיו היא לא יודעת למה. אבל עדין הי אוהבת אותי. היה לי ממש קשה ועדייין ממש קשה שחברה שכל כך קשורים עליה ככה(עכשיו כולם אומרים לי, נועל'ה את פאילו עוד לא בת 18 את תכירי כל כך הרבה אנשים ותפרדי מה) וכל מניי דברים כאלו שאת לא צריכה חברות כמוהה וכאלו, אבל קל להגיד זה לא עוזר לי שאומרים לי את זה. כי בכל זאת קשה לי, וכן עעברה שנה כבר מאז וקשה לי, אחרי שדברנו בארומה חשבתי שהיא נותנת ניסיון והזמנתי אותה כמובן לחתונה של אחותי הגדולה(אבל הגברת לא תגיד לי, שהיא לא תמשיך להיות בקשר) ותתן לי לשלם עליה 80%. או 90$ מנה. עכישו זה לא הקטע של הכסף כי גם ככה חתנוה זה יקר, אבל זה פרנציפ. יכלתי להזמין מישיה שתהיהי שווה את ההזמנה הזאתי גם אחר כך. וברור שלא הזנמתי אותה כדי שתשאר בקשר(ממש לא). בכל מקרה, אני וסיגל גם קצת בריב עכשיו אבל לא ממש משנה לי אחננו אף פעם לא היינו חברות ממילא או משהו כזה. סתם אחת שאיתנו בחבורה שאני פשוט לא חבורה שלה. עברנו כולנו החבורה שלנו המון דברים ביחד, נסענו לאילת לבד וכו'. והנה מתחילה לה שנת כיתה י"ב אני הריי לא לומדת איתם (ולאט לאט מאיה נעלמת וסיגל וונועם מתחילות להגיד כמה שהיא מגיעלה שהיא מנתקת קשר(חחח מאיה עוד מגעילה, אחרי איך שנועם התנהגה), אחר כך מאיה חזרה ואני פשוט מרגישה כיאלו מאיה החליפה אותי, עכשיו כל המפגשים שלהם זה בלעדי. כיאלו מה אני אשמה שנעם החליטה לנתק את הקשר למרות שהיא טוענת שלא עישתי לה לכום וכל הזמן אומרת לי שהיא אוהבת אותי?(אז לא רק שאני לא אשמה) עכשיו אני גם לא יכולה לצאת איתם כי אני יצא איתם ויכול לדבר רק עם מאיה ושירי, עברה שנה. הנה עברה שנה, ושלחתי לנועם הודעה, בואי נדבר נראה מה קורה. (ולא אני לא רדפתי אחריה כל השנה. חיכתי לראות מה קורה) והנה קבענו לדבר איזה יום שלישי שהיה, יום שני בערב שולחת לי הודעה לאמ אס אן(עם לא הייתי רואה?) כל כך קשה לשלוח SMS חייבת לאודות שבמקרה ראיתי, כי בדרך כלל אני לא ממש רואה הודועת באם אס אן אני באה הביתה וסוגרת הכל. בכל מקרה, היא כתבה לי שהיא חשבה על זה, והיא עדיין לא יודעת למה ובכל זאת לכן לא כדי להפגש. אוקי הבנתי שזהו ניסתי אחרי שנה אני באמת לא ירדוף אחריה יותר. עכשיו הבעיה היא זה ש.. עכשיו רוצים לנסוע כולם לחול לאירופה לפני הגיוס פלני שמתיחילם לחפש עבודה ועוד. ויש בעיה, אתמול שירי הייתה אצלי, ודיברה איתי על זה.. היא לא יודעת מה לעשות, כאילו בצדק! והיא מסכנה ואני מתה עליה, עוד מעט ב 30 ליוני שנה לזה שאבא שלה נפטר, היא מרגישה ביני לבין נועם כל הזמן (והיא יודעת שזה לא אשמתי), והיא אומרת כל הזמן לנועם שלא מגיעה לה חברה כמוני, והיא בחיים לא הייתה מננסה (ונועם שותקת) ככה שירי אומרת לי. בכל אופן (לא שום חברה לא אמרה לנועם כלום עלי) אחרי שנה כבר ביררתי הכל היא באמת לא יודעת למה אבל מה שחשוב שהיא נורא אוהבת אותי, ורק שהיא רואה אותי בחרוב היא תדבר איתי(אני כמובן לא נותנת לזה לקרואת) ואז חשבתי אולי עם אני ידבר איתה היא תבין ונחזור וזה. ולא זה לא עזר גם אחרי כמה פעמים, וקשה לי שאני רואה אותה כי אני מתגעגעת עליה בתור חברה (וזה שוב לא עוזר, שאומרים לי נו נועה את תכירי עוד, והיא לא שווה את זה) די די בולשיט קשה לי שזה ככה וזהו! נכון עכשיו אני יותר בחיים לא ינסה לחזור להיות חברה שלה, הבנתי שהיא לא שווה את זה. אחרי שנה והכל, בכל אופן יש בעיה, כל היצאיות שלהם כבר בלידעי ואינ נורא נפגעת כי זה באמת אל אשמתי שבגלל שנועם החליטה לא לדבר איתי ואני וסיגל פשוט לא חברות אבל גם לא שנואות, נכון אני יכולה להיות עם מאיה ושירי, אבל בטלפון אני לא מדברת עם מאיה אבל אחנו מדברות ה-מ-ו-ן- שאחנונ מתראות, היא מתוקה , בכל אופן זה מוזר כי אני כיאלו יחד איתן אבל מבחוץ איתן בגלל מה שרה עם נועם(ושוב זה לא אשמתי) הן רוצות לטוס לחול וברור שהייתי רוצה להצטרף אלב מצד שני אני לא יודעת עם אני יריגש בנוח, כי כל הזמן שאני ונועם ושירי נפגשות בהרואים אני רוצה להיות עם שירי ונועם רוצה להיות עם שירי, אבל ניחה אל תשכחו שלי יותר קשה כי אני לא בבית ספר עם כל החברות שלי(ולא עברתי כי רציתי) זה גם סיפור לפעם אחרת. עיזבו וכן שירי תשאל אותן מה דעתן על הקטע של לנסוע לחול מה איתי, כי לא יודעים מה לעשות עכשיו. והיא תחזור עלי, הבעיה היא שלמאיה לא מסיכמים לנסוע לשום מקום חוץ מספרד כי היא יהיתה כימאט בההההכל, אבל אני הייתי בספרד אז זה לא פיר שמאיה הייתהבהכל ואני בספרד ולא בהככל, ועוד כמה מקומות קטנים גם הייתי(לא משנה), וברו רשיותר כיף זה לנוסע עם חברים והכל שונה. ולא אני לא ידבר עם נועם בחול כיאלו אל קרה כלום(זה לא עובד ככה). אני יודעת שיהיה קשה אני מפחדת שנתוווכח המון כולנו. ואני מכירה אותנו כבר, ואני לא יכולה ככה. אבל אני אישת לא יודעת עם אני רוצה שניסע ביחד לחול או לא, אמרתי לשירי בינתים שקודם כל תשאל אותן, ושפוט עמנין אותי מה נראה להן, אמרתי לנועם שאני מרגישה שמאיה כאילו נכנסה ואני יצאתי במקומה אז היא אלק כותבת לי: כי ככה זה יצא. ואני עד כמה שעכשיו אני ממש שונאת את נועם, היא לא ילדה רעה (מוזרה) זה כן. זהו טלנובלה אחת. ורציתי לציין שבגלל שכל הזמן שאחנו נמתראות היא כן איכשהוא מנסה לדבר איתי(אבל היא חושבת שהיא יכולה לאוכל מהלכ העוגה) והיא טועה, התייצעתי עם אנשים וכלאו שעברו דברים דומים. חלקם אמרו לי תגידי לה רק שלום ותמשיכי ללכת זה יראה זלזול וזה יהיה ממש טוב. אבל אז דברתי עם חברה הכי טובה שלי שירי , והיא אמרה לי שלהפך אני צריכה להתעלם (ותביונ ישיר מבינה אותי) וגם לה קשה המצב הזה. והיא אמרה לי שלמשל שהיא וחבר של הלשעבר היו בכסאח היא אמרה:"אפילו היי הוא לא יכול הלהיגד לי?~?!?!) אז נכון שזה שונה, אבל אני הכי וב יהתעלם וזהו נראה לי. כי יותר קשה לי דלדבר איתה כיאלו אל קרה כלום וככה אחרי שלא מתראים היא לא בקשר. זה לא הולך ככה היא אפשר לאכול מכל העוגה .

נועה שלום תיארת בצורה מפורטת את מה שקורה לך ואני מנסה לברר מה בעצם היית רוצה לשמוע. יש כאן שאלות פרקטיות כמו לאן ליסוע, מה לומר לחברה זו או אחרת, האם תסדרו זו עם זו או שתריבו וכו'. אני בספק אם אני יכול לתת לך תשובות פרקטיות כאלה כי למרות ההודעה המפורטת אני לא מכיר אותך לעומק ויש הרבה אפשרויות. אבל אני לא בטוח שהשאלה שלך באמת קשורה להיבטים הפרקטיים. העניין המרכזי הוא התסבוכות הרגשיות שאת נכנסת אליהן עד שבסופו של דבר את לא בטוחה מה נכון ומה לא ובודקת האם משהו לא בסדר אצלך. הדבר העיקרי שהייתי בודק זה איך אפשר שהעוצמות הרגשיות הללו יהיו בעוצמה קצת יותר נמוכה, שהדברים יהיו יותר פשוטים, לא כמו טלנובלה כמו שאת כותבת. חלק מזה אינו בשליטתך, אבל אם תחשבי על זה תגלי שחלק מהדרמות נוצרות בכל זאת מדברים שאת יכולה לנתב ולשלוט בהם. יש מצבים בהם דרמות בקשרים בין אישיים הם דבר מלהיב ומעורר (אפילו אם באופן ישיר לא מודים בזה ולא חושבים על זה), אבל אחרי תקופה זה מעייף ומוציא את החשק מהקשר. המטרה העיקרית שהייתי מציע לך להתמקד בה היא איך להפוך את הקשרים שלך למשהו רגוע יותר. במידה וזה לא הולך, לפחות כדאי להבין מה שומר על האש שבוערת כל הזמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על האוזן הקשבת\= אבל אני מנסה, ניסתי דלבר איתם ולפתור זאת לא אני הבעיה, אבל חשתבי שאולי אני לא בסדר ):

אני מחפשת רשימה של פסיכולוגים לינגוויסטיקה שמומחים בבעיות שפה וקריאה. אחרי שתיארתי את בעיותי אצל פסיכולוג הוא אמר שאני צריכה פסיכולוגים לינגוויסטיים ושאני יכולה למצא בהתאחדות הפסיכולוגים. חיפשתי בגוגל לראות אם יש דבר כזה והוא נותו התאחדות פסיכולוגים בארה"ב . ואני צריכה אתר שמכיל רשימה של פסיכולוגים לינגוויסטים ולא משנה לי אם זה אתר של התאחדות אגודת פסיכולוגים או לא . אלא העיקר אתר שמציג רשימה של פסיכולוגים לינגוויסטים. מה עושים האם תוכל לתת לי קישור למשהו כזה ? אולי לאתר של התאחדות הפסיכולוגים ?

רונה שלום אני לא מכיר פסיכולוגים שזו התמחותם. בעיות שפה וקריאה הוא תחום שאמנם מאובחן ע"י פסיכולוגים (חינוכיים, קליניים, שיקומיים) אבל הטיפול בבעיה, אם אכן ממוקד בבעית השפה או הקריאה איננו פסיכולוגי. הוא קשור יותר לקלינאי תקשורת, נוירולוגים, ומקצועות חינוך מסוגים שונים. אם הבעיה היא פסיכולוגית צריך למצוא מישהו בעל התמחות מקובלת (ראי כנ"ל) שהתמחותו היא בנושאים הללו. אין מומחיות פורמלית בפסיכולוגיה לינגוויסטית וגם אתר התאחדות הפסיכולוגים לא יתן לך מענה בנושא זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי חבר כבר שנה ומאז שאנחנו חברים זה היה לי ברור שכמו כל בן גם הוא רואה בחורות ועוד במחשב.... עכשיו בהתחלה כמו כולם זה היה ניראה לי רגיל אבל בכל זאת ניסיתי לדבר איתו על זה... ושאלתי אותו אם אני הייתי עושה את זה, זה היה מפריע לו והוא ענה לי שכן כי אז אני נמשכת לבנים אחרים ....אז אמרתי מה זה שונה ממני? אני פשוט משלימה עם העניין הזה כי זה משהו כיביכול "נורמאלי"... עכשיו אני חושבת לעצמי מה ההבדל בין זה שהוא עושה את זה לבין שהוא יתקשר למישהי שתבוא אליו ותתפשט מולו? הרי זה יחשב בגידה ... אז למה שזה במחשב זה לא בגידה ?

שלוקה שלום את מעלה בעיה מאוד נפוצה. בשנים האחרונות האינטרנט עם הפס הרחב יצר תעשיה פונוגרפית מפותחת ונגישה לכל שבעקבותיה אנשים רבים נחשפים לעירום, הרבה יותר ממה שהיה בעבר. בקשר בין בני זוג זה עלול לעורר רגשות שונים של קנאה, סלידה, אך לפעמים גם מוקד לריגוש משותף. העניין המרכזי הוא לבדוק האם העיסוק בפורנוגרפיה אינטרנטית פוגע בקשר ביניכם, למשל בתדירות המגע הפיסי ביניכם, והאם הוא לא תופס זמן רב שהופך את העניין להתמכרות שפוגעת בחיי היום יום. במידה ושני הדברים הללו תקינים הייתי מציע לך לנסות ולשנות את נקודת המבט כלפי העניין. מין תופס עניין רב אצל אנשים, גברים ונשים כאחד, וההתעניינות בו דרך תמונות וסרטים איננה מהווה בגידה בקשר (כל עוד כאמור, זה לא מחליף את הקשר). יש בהחלט הבדל מהותי בין עיסוק בדמיון (וצפיה בתמונה היא עדיין עיסוק פנימי ולא חיצוני) לבין יצירת קשר של ממש עם מישהי אמיתית. יתכן שכדאי לעזוב את שאלת הבגידה ולעבור לשאלות שכנראה יותר מעסיקות ורלוונטיות לגבי הקשר שלכם. האם את מרגישה שעיסוקו במחשב מוריד את תשומת הלב שאת מקבלת? האם את מרגישה פחות נחשקת? האם זה באמת קשור רק לאינטרנט? השאלות הללו מחזירות את העניין לקשר ביניכם, למה שבאמת קיים או לא קיים ביניכם. אם זה יקבל מענה אני לא חושב שהתבוננותו של חברך בתמונות כאלה או אחרת יטרידו אותך כל כך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! יש לי חבר כבר 8 חודשים אני בת 17 וחצי והוא בן 19 אני סובלת באופן מאוד משמעותי מקנאה.אני יודעת שהחבר שלי נאמן לי,אני סומכת עליו אבל אני לא יכולה לקבל את העובדה שיש לו ידידה קרובה כל כך.העובדה הזאת מציקה לי אני מרגישה כל כך חסרת בטחון הבעיה של הקנאה החולנית הזאת לא היתה רק עם הבחור שאני נמצאת איתו כרגע.כל גבר שאהבתי היה סובל ממני וכל הפרידות היו בגלל זה.מה שכן,אני יודעת שהקנאה חולנית אבל אני לא מסוגלת להשתלט עליה אני נורא אובססיבית וזה פשוט מציק לי.אני לא יכולה לתאר לעצמי מצב שבו חבר שלי הולך לביתה של ידידתו אני אוכלת את עצמי מקנאה. למרות שאני יודעת שיחסיהם ידידותים ותו לא.אני בחיים לא אמרתי לחבר שלי להתרחק מאנשים אני לא רוצה למנוע את זה למרות הדחפים שלי,אבל בגלל הדחפים אני יודעת שאני ממררת לו את ההרגשה.ולא מגיע לו יחס כזה כי הוא בחור נאמן ומקסים. החבר שלי מאוד אוהב אותי לא היה לנו פתרון לקשר שלנו כי כל הריבים נבעו מקנאה והוא אדם נורמלי שלא יכול לסבול קנאה חולנית שכזו.לכן חברי הציע לפנות לטיפול פסיכולוגי אני נורא מהססת למרות שאני יודעת שזה מה שיוכל להציל לי את הקשר השאלה שלי האם טיפול יעזור לי לא ליהיות קנאית??שהרי זהו האופי שלי,אני נורא מתלבטת..אשמח אם תיתן לי עצות ולמקרה שטיפול יעזור הפנה אותי לגורם מטפל

היי לך אני רוצה להגיד שאני קראתי את ההודעה שלך ואני יכולה להגיד לך שאת לא היחידה אני אותו הדבר רק שאני כתבתי לחבר שלי מכתב בקשר לידידה ספציפית אחת שזה מפריע לי וזה... אני לא יודעת אם עשיתי את הדבר הנכון אבל אני יכולה לתת לך עצה שלי למשל טוב לדבר איתו על זה לא יודעת זה מרגיע אותי... מקווה שקצת עזרתי..

רינת שלום אני חושב שפניה לייעוץ פסיכולוגי יכולה לעזור לך לעשות סדר בדברים. יהיה יותר קל לקבל תמונה אובייקטיבית מאדם חיצוני וכך תוכלי להבין קודם כל האם מדובר באמת בקנאה אובססיבית או מוצדקת, מה מקורות העניין וכמובן כיצד לטפל בו ולהפחית את המצוקה שאליה את נקלעת. אני רואה בראש ובראשונה את הסבל שנוצר כאן ולכן כדאי לטפל בו. יש אפשרות שתפני לייעוץ אישי ויש אפשרות שתפנו ביחד לייעוץ זוגי. שתי האפשרויות עשויות לעזור להתמודד טוב יותר עם הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ילדי בן ה- 8 החל לסגל לעצמו לאחרונה התנהגות משונה: הוא מחכך בוהן בבוהן כל כמה דקות , מעביר אצבע ימין ומיד שמאל מתחת לאף ומשחק בצורה אובססיבית באצבעות הידים. הדבר נמשך כבר כחודש להערכתי ומפחיד אותנו מאוד כי נראה שאינו יכול לשלוט בזה ולהפסיק התופעה.מה התופעה הזאת , למה זה קורה ומה עושים כדי לגמול אותו מזה?

ורד שלום נשמע שמדובר בהתנהגות קומפולסיבית וכדאי להעריך עד כמה התופעה נפוצה, האם קוראת במצבים ספציפיים, האם יש עוד התנהגויות כאלה וכו'. יתכן שמדובר בתופעה רחבה יותר שאינכם רואים אך יתכן שזה דבר ממוקד וחסר חשיבות שהזמן יגרום להעלמותו. האם אתם מודעים למשהו שונה שאירע לאחרונה בסביבה של הילד או המשפחה? פעמים רבות מדובר בסוג של הפרעת חרדה שמקבל ביטוי שכזה והיא קוראת בשל מצבי לחץ ושינויים בסביבה. כדי לבדוק את העניין בצורה רצינית תוכלו לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר ילדים ולקבל ייעוץ האם מדובר בבעיה שדורשת טיפול ובמידה וכן מהו הטיפול המתאים. לפני פניה הייתי מציע לכם לערוך יומן למשך כשבוע בו תתעדו את כל המקרים בהם התופעה מתרחשת. נסו לתאר מה שאתם רואים וכן מה התרחש קודם לכן. זה יוכל לתת קצה חוט למקורות העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה!!!!

שלום לך אני בחורה שמידי פעם סובלת מחרדות במצבים מסויימים בדרך כלל לא אבל יש לי מנהג שאינני יוצאת מהבית ללא תרופת הרגעה גם אם אינני צורכת אותו השאלה שלי האם אפשר ע"י טיפול פסיכולוגי בלבד להפטר מההרגל הזה (ללא לצרוך תרופות) וכמה יעלה הטיפול/ מפגש אצלך? תודה מראש

רונית שלום יש בהחלט אפשרות לטיפול פסיכולוגי בחרדה. בכל מקרה, תרופות הרגעה אינן הפתרון לחרדות, גם בתחום הזה ישנם טיפולים הרבה יותר יעילים. אני מצרף קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm אישית אינני מקבל מטופלים חדשים בתקופה הנוכחית אבל בהחלט מומלץ שתפני לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

לנוירולוג . אני מתכוון שמתחילים ללכת לטיפול אצל קלינאי תקשורת לפני התור לנוירולוג ורק באמצע להמשיך בטיפול על פי חוות דעת של הנוירולוג ? והאם זה מזרז את התהליך של " הסרת " הגמגום " ?? בתודה חסוי אבג !

שלום מאחר ומדובר בשני תהליכים מקבילים שלא תלויים זה בזה אין כל בעיה להתחיל את הטיפול אצל איש מקצוע אחד וכשמגיע התור לפנות לאחר לייעוץ. חשוב שהמידע בין שני אנשי המקצוע יזרום באמצעותך כדי שאפשר יהיה להגיע לאבחון יותר מדויק. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן שנתיים וארבעה חודשים, ילד מאד מאד נבון ומפותח מאד .בשל כך ובאופן חריג הוכנס לגן ילדים בהיותו בן שנה וחצי, כאשר מדובר בגן של בני שנתיים עד ארבע+. קליטתו היתה נהדרת ללא כל קשיי פרידה בבקרים. יחד עם זאת, לשאלתי ענתה לי הגננת כי מבחינה חברתית הוא לא כל כך יוצר מיוזמתו קשר עם חברים בגן, ומשחק הרבה עם עצמו או עם ילדים אחרים אך בעיקר כאשר הפניה באה מצידם. לטענתה ומניסיונה אין כל בעיה אולם היא הציעה לי להזמין חברים מהגן לשחק עימו. אצין כי בגן כ 30 ילדים שמרביתם מעל גיל שלש וחצי. וכעשרה כבני שנתיים ושמונה חודשים- 3. רציתי לשמוע את דעתך- האם עצתה נכונה?, האם לא מספיק להפגישו עם ילדי שכנים, משפחה ובני חברים כפי שאנו נוהגים ולחכות לגיל קצת יותר גדול כשהצורך יבוא ממנו? כיצד אוכל לדעת אם זה מרמז על בעיה חברתית? בברכה, מיכל.

מיכל שלום מאחר ובנך נכנס לגן בגיל צעיר באופן משמעותי משאר הילדים קשה לדעת האם התנהגותו קשורה למצב המיוחד בו ניכנס לגן או למשהו אישי. מאחר ובסך הכל את מתארת קליטה טובה בגן ולמעשה אין ממש בעיה הדורשת טיפול, אני חושב שאת צריכה לנהוג לפי תחושת הבטן שלך ולפי הנוחיות. נחמד אם תוכלו להפגיש אותו עם חברים מהגן, אבל אם זה פרויקט מסובך מדי אפשר לעזוב את זה ולתת לזמן לעשות את שלו. מפגש עם השכנים יכול להיות טוב בהחלט. בגיל כה צעיר לא הייתי מגדיר התנהגות שכזו כבעיה חברתית וכדאי לתת לדברים להתפתח בצורתם הטבעית. בברכה ד"ר אורן קפלן

במסגרת הגלישה נתקלתי בדיון מרתק באתר icallisrael.com הכנסי לפורום שיחות, מדף הבית אם בא לך. אפרת.

קראתי חלק, לא הכל... במיוחד את "עדי"... אבל אני לא בטוחה שאני שמחה שמצאת לי עוד פורום להתמכר אליו :-) כשתרצי, אשמח לשמוע ממך גם בדואל.

הי לילה, שלחתי לך מיילים כמה פעמים ולא הגבת את הנחתי.... אפרת

שלום רב, אני וזוגתי חיים ביחד כבר למעלה מ-10 שנים, יש שני ילדים קטנים, עובדים לומדים ומצליחים לשרוד כלכלית. על פניו הכל תקין- בריאות, רמת חיים, יחסים ועוד... אך לא כך הדבר, זוגתי מספרת שאינה אוכלת ויש לה כאבי בטן מידי פעם, כבר למעלה מחודש, בנוסף מרגישה כי מגיע לבכי די במהרה על כל נושא. מהיכרותי איתה תמיד היתה קצת מבולבלת מרצונותיה, תחילה אמרה לי כי היא מרגישה שהקשר בינינו נפגע בעקבות הלחצים (שיפוץ בית, לידה לפני שנה וחצי, גידול שני ילדים, התחושה המשותפת כי חיי היום יום שלנו הם במירוץ הזמן), לאחר שיחות סביב נושא זה הובן כי כנראה זהו אחד הסימפטומים אך לא מקור הבעיה. אין לה סבלנות לילדים והיא אומרת שהיא רוצה לברוח לאן שהוא. תחילה התרחקה ממני אך כרגע ממהרת לחבקיני בכל רגע אפשרי מלווה בבכי. היא מתארת מצב בו היא מרגישה שמישהו "יושב" לה על החזה, מועקה, ואינה יכולה לתת לכך הסבר אפשרי למקור התחושה. במידה ופוסלים האפשרות של גורם שלישי (נבדק ולא נראה אפשרי) האם מצב זה הוא התפרקות בעקבות לחצים של זמן רב? האם מצב זה הוא סוג של משבר בסגנון משבר גיל ה-40? (היא בת 34 ) מה הכוון?!, אני חייב לעזור לה!

לדעתי זה דיכאון

שאול שלום מאחר והתופעות שאתה מתאר מאפיינות גורמים רבים בחיים, הן קשר זוגי, הן קשר עם הילדים, הן בכי ותגובות אישיות קיצוניות, נראה שכדאי שאשתך תפנה לייעוץ פסיכולוגי. השאלה האם היא מודעת לבעיה ומוכנה בכלל לטפל בה. כמו כן, כיצד היא מתייחסת לבעיה, האם רואה בה בעיה אישית שלה, בעיה של הזוגיות שלכם וכו'. בהתאם למה שהיא חושבת אפשר לבדוק מה המסגרת הטיפולית המתאימה ביותר. אם היא חושבת שזו בעיה אישית כדאי שתפנה לייעוץ אישי. אם מדובר בבעיה בזוגיות אפשר להתחיל מטיפול זוגי. לא כל כך משנה מהיכן מתחילים, הכי חשוב שבסופו של דבר יהיה מפגש עם איש מקצוע שיוכל לאבחן את הבעיה ולהמליץ על המשך הטיפול. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון, כדאי לקרוא ולראות האם הסימפטומים קשורים למה שמופיע במאמר. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שאול שלום , אני אינני מומחית בכאבי בטן אולם הגיוני מאוד שכאבי הבטן שלה נובעים בעיקר מלחצים נפשיים שיכולים לנבוע מהרבה דברים (כמו איך היחסים שלה עם הוריה , איך היחסים באמת איתך , האם היא מרגישה שמיצתה עצמה והגיעה לאן שרצתה להגיע וכו') הצעתי היא בתור מי שסבלה מכאבי בטן לא ברורים יותר מחצי שנה היא ,לאחר שנשלל העניין הרפואי , לא לחכות ולפנות לטיפול פסיכולוגי שגם יתרום להבנת הבעיה ממנה היא סובלת וגם יתן לה עזרים כיצד להתמודד עם הכאבים עד שיחלפו. והכי חשוב זה לעמוד מאחוריה כל הזמן ולתמוך ולא להגיד "זה בראש שלך בלבד" כי הכאב הוא אמיתי. צריך לעודד אותה ולחזק... בהצלחה!

ד"ר אורן קפלן, שלום רב! תרשי לי לספר לך עד כמה שאני יכולה בקצרה את השתלשלות האירועים שהביאו אותי לחיות בסיוט מתמשך מאז ועד היום ומחכה בכל רגע להתעורר ממנו. כיום בת 31, הכל התחיל לפני 6 שנים כאשר יצאתי לראשונה מבית ההורים בזמן היותי סטודנטית. ערב אחד בזמן עישון מריחואנה- חשתי פחד גדול מאיבוד שליטה וחטפתי התקף - פאניקה: התקפים מאז ועד היום לא היו יותר ומזה אני לא חוששת, אך במקומם התחילו לי בעיות שינה חמורות ביותר, בתחילה זה בא בפרקים של מס' שבועות ולאחריהם הייתי ישנה נהדר במשך 3 חודשיים, אפשר לומר שבאותה תקופה הכל היה חדש לי והיה לי קושי להתמודד במצב, הלכתי לפסיכולוגית תקופה קצרה זה לא עזר, הפנתה אותי לטיפול תרופתי- אך לא הסכמתי. ככה בשנתיים הראשונות עוד המצב היה בגדר בעיה במצב בינוני. עם השנים כשעברתי מקום מגורים לעיר אחרת המצב החמיר אך ניסיתי להתעלם והמשכתי לתפקד כמעט כרגיל עם עייפות גדולה ותסכול שלאט לאט תפס את מקומו וניסיון להבין, לנתח את הבעיה , הייתי נמנעת מלבצע דברים בימים שלא ישנתי על מנת לא לחבל בביצועיי, חיכיתי ליום שבו ישנתי ואז הרשתי לעצמי לגשת לראיונות עבודה, לצאת עם בחורים וכו'...עם הזמן לא היו לי יותר מדיי ברירות והתנהלתי בכל זאת מתוך עייפות מאוד מאוד גדולה. אני מעדיפה שלא לתכנן מראש דברים אך זה קשה מאוד- עם הזמן הבעיה הפכה לכרונית (למרות שממש אני לא מוכנה לקבל ולחיות עם העובדה הזאת) אני לא מאמינה שאי- אפשר להחזיר את הגוף שלי למצב תקין וטבעי כמו שהיה קודם, אני רוצה לציין שמעולם לפני- כן לא היו לי בעיות שינה כאלה או אחרות.. אני גם לא מייחסת את זה לדיכאון- ימים בהם אני ישנה אני חוזרת לתפקוד מלא תקין ואופטימי עם עשייה רבה, אך המעגל הקסמים הזה בו אני נמצאת כאשר העייפות משתלטת עליי, מן- הסתם גם דכדוך, תסכול וייאוש נכנסים לתמונה (שאלת הביצה והתרנגולת) הקושי הספציפי שלי הוא בהרדמות, כאשר זה טוטאלי, כלומר: אם לא נרדמת, אז לא נרדמת נקודה! יוצאת בבוקר מהמיטה ומאחר ואני לא עובדת כיום אז אני משתרכת בבית או בחוץ בסידורים קלים ומחכה ללילה ואולי ליישוע שאיתו תביא- השינה, כדיי שלמחרת אני אוכל לבצע את הדברים שאותם אני צריכה לעשות על- מנת להתקדם בחיי. הבעיה השתלטה עליי- ויוצא מזה שכבר זמן רב שאני ישנה אולי לילה או שניים בשבוע (היו תקופות שעברו 10 ימים ללא שינה בכלל) יש לי יכולת לישון ביום קצת , אך אני לא עושה זאת- אני מנסה לסגל לעצמי "היגיינת שינה" ולא להפריע למנוחת הלילה. הפסקתי עכשיו טיפול פסיכולוגי- דינמי לאחר שנה וחצי אך לא הועיל כלל (בתחילה היה דווקא נראה שיפור) אני מאמינה שאם רק ארצה זאת אני אוכל לישון, זה תהליך מחשבתי שלי, פחד שמא לא הצליח לישון, דאגה רק שבאה מחמת העניין, לפני שנכנסת למיטה. זה מצב שגורם לי להיות דרוכה קצת לפני השינה, ולעיתים מתייסרת גם במחשבות במהלך היום. גם אם לעיתים אני מרגישה ישנונית בלילה ונכנסת למיטה, אני לא מאמינה שהצליח להירדם, מן חוסר- אמונה טוטאלי ביכולת ההרדמות שלי (בכל זאת עברו כבר 6 שנים) אבל אפשר לומר שכבר מההתחלה פחדתי שלא אישן מיד אחרי "אירוע העישון", פחדתי מהנבואה שמגשימה את עצמה, הבאתי את זה על עצמי. בכל מקרה, אני יודעת מה שהכי יעבוד בשבילי ואני צריכה זה מישהו "שיתכנת" אותי מחדש, איכשהו לקשר את עניין השינה וההרדמות לדבר קל ונעים- שמעתי על שיטת nlp שנראה לי הכי קרוב לזה, האם נכון הדבר? האם שיטה זו יכולה לדעתך לפתור לי את הבעיה? אני מנסה להימנע מלהתחיל טיפול תרופתי- גם בגלל תופעות הלוואי אבל בעיקר בגלל שהכדורים אינם מאפשרים לשקוע בשינה עמוקה ובריאה - דבר שכיום מתרחש אצלי בימים בהם אני כן ישנה. קשה לתאר את הסבל שאני עוברת, אני מחמיצה את השנים הכי חשובות שבהם אני צריכה לארגן את חיי ולהתקדם בהם, מיותר לציין שזה פגע בהרבה היבטים בחיי, כיום אני ללא עבודה וללא בן- זוג. היו הצעות עבודה- אך אני לא מקבלת אותם עד שאני לא אסדיר את העניין הנ"ל, לא רוצה להגיע למקום העבודה בידיעה שאני לא יכולה להפיק את ה- 100% שלי. אשמח להצעות, רעיונות , הערות ואולי גם הארות... בוקר טוב אפרת

שלום . אנא בחרי כינוי אחר, כדי לא ליצור בלבול. תודה

לד"ר אורן קפלן! לא ידעתי שאני לא מקורית, זה חידוש בשבילי- מה גם שלא ראיתי את השם הנ"ל בפורום אבל למה הדבר מונע ממך להשיב לי, לא הבנתי? עופרי (מספיק מקורי?!) :)

היי אפרת/עופרי ממש קשה לי להבין איך את מוכנה לסבול כל כך הרבה. לדעתי, שווה ללכת קודם כל למעבדת שינה, ולבדוק אם יש בעייה אוביקטיבית. אם אין, לא ברור לי למה לא לקחת תרופה? קראי את התגובה שלי לאופק ("החיים" - כמה שורות מטה). בתקופה הקשה שלי היו לי בעיות שינה קשות. הדבר הפך לגלגל. פחדתי ללכת לישון, כי ידעתי שלא ארדם, וגם אם אצליח, אתעורר לאחר זמן מה ואתהפך כל הלילה.וזו היתה תמיד נבואה שמגשימה את עצמה.כל הזמן הייתי עייפה, דבר שהעצים את תחושות החרדה והדיכאון. הייתי בטוחה שזו בעייה גופנית כלשהי. ניסיתי גם טיפול הומאופטי, שלא הועיל. כ- 3 שבועות לאחר שהתחלתי טיפול בסרוקסט, התחלתי לישון לילות רצופים כמו תינוקת. במשך השנה בה נעזרתי בטיפול התרופתי, לא היה לילה אחד בו לא ישנתי. להיפך, היו ימים בהם נזקקתי לשנת צהרים בנוסף על שנת הלילה. ישנתי שינה עמוקה מאוד ורגועה, וקמתי מחייכת אל העולם. אז, נכון. תופעת הלוואי הידועה (פגיעה בחיי המין), אינה הדבר הכי נעים, אבל ידעתי שזה זמני. מה שקרה הוא, שקטעתי את ה"לופ" בו הייתי שרויה. ידעתי שלא תהיה לי בעייה להירדם, וידעתי שאישן כל הלילה, וכך היה. הרגלתי מחדש את הגוף שלי לישון. תוסיפי לזה את הנפש הרגועה, בעקבות התרופה, ובעזרת הטיפול הפסיכולוגי, ותביני מה את מפסידה, כשאת נותנת לעצמך לחיות כך 6 שנים! היום, חודשים רבים ללא תרופה, אני ממשיכה לישון טוב ורצוף. אני לא רוצה להישמע כמו ורדה רזיאל, שעל כל בעייה ממליצה לקחת תרופה פסיכיאטרית, אבל דחילק, אם היית סובלת 6 שנים מנגע גופני אחר, פצע, דלקת וכו', לא היית לוקחת תרופה שתרפא את הסימפטום? גם במחיר של מעט תופעות לוואי (הפיכות)? אין לי ספק שבעקבות פתרון בעיית השינה, ייפתרו גם בעיות אחרות שלך, עבודה, קשר זוגי וכו'. בהצלחה רינת

רינת המקסימה! אני חייבת להגיד לך שמזה 6 שנים היום לראשונה בעקבות הודעתך - קיבלתי תקווה מחדש. אכן, אין לי כל בעיה פיסית. אך תמיד תרופות נראות לי בעיני- כמו להכניס את המח לחומצה עדינה ובכל פעם הוא מומס ונהרס עם כל כדור. וכאן נשאלת השאלה- האם באמת, התופעות הפיכות? בכל מובן המילה. ידוע לי שלוקחים את הכדור- האישיות משתנה, וחס וחלילה שאישיות שלי תשתנה אני אוהבת עצמי כמו שאני. שאלה אחת נוספת, ברשותך- בכל זאת גיליתי אור חדש היום בקצה המנהרה, אך אני גם לא רוצה להלאות אותך מדיי בשאלות. החשש שלי שכאשר אתחיל לעבוד ואצטרך לקחת את הכדורים, יש את עניין 3 השבועות הראשונים של הסתגלות ומאחר וזאת עבודה חדשה (שעדיין אין לי) ירגישו הסובבים בשוני ?! אשמח לשמוע ממך בת כמה עד? וכמה זמן חווית את התופעה המעצבנת הזאת, כי אני כבר מיואשת- אומרים שזה כרוני, אז בשביל מה לי גם לקחת כדורים ובמקביל להרוס את גופי ושיכלי. תודה רבה לך את מוזמנת לכתוב לי גם למייל , כמובן רק אם בא לך :) עופרי

מאחר שגם אני הייתי בסרט הזה אני מסכימה עם כל מילה שרשמה לך רינת וגם כמוה לא מבינה למה את נותנת למצב להימשך זה לא ככ מובן. למרות שאת מתלוננת רק על בעיות שינה, ומאחר שממילא כדורי השינה וההרגעה למיניהם ממכרים כולם ומאחר שטיפול פסיכולוגי הוא עניין ממושך אני מסכימה שנראה כי הפתרון הוא שימוש בכדורים מהסוג שצויין. ולמי שכתב שהכדורים הללו גורמים לעוררות יתר במצב כזה יש לשנות את מועד לקיחת הכדור

אפרת / עופרי שלום קראתי בעיון את הודעתך ואת שרשרת ההודעות שאחריה. בסך הכל אני חושב שקיבלת תשובות ורעיונות משמעותיים כדי לנסות דברים שלא ניסית קודם. הבעיה כאן היא כפולה. מצד אחד יש בעית שינה בה צריך לטפל, אולי היא קשורה לתופעת חרדה שאכן החלה מאירוע עישון המריחואנה, אולי בשל סיבה אחרת, אבל הבעיה השניה היא שהעניין הפך לכרוני. במצבים כאלה לא מספיק רק לאתר את שורש העניין אלא צריך לעבוד קשה כדי להחזיר אותך לשגרת חיים נורמלית של יום ולילה, עבודה וחופש וכו'. זו משימה שצריך לתקוף אותה בכמה מישורים, הן דרך הטיפול בממוקד בבעית השינה ו/או בעית החרדה אבל גם דרך טיפול פסיכולוגי שילווה אותך לתקופה מסויימת עד שתחזרי לשגרה. אני מציע לנסות הכל. מעבדת שינה, ייעוץ פסיכיטארי, טיפול פסיכולוגי, עד שתרגישי שאת על הגל הנכון ובדרך לפתרון הבעיה (ובראש ובראשונה להבין אותה באמת). בברכה ד"ר אורן קפלן

פניתי לפסיכולוג במטרה שיעלה על בעיותיי ויתקן את מחשבותיי המעוותות באם קיימות. אך אני עדיין לא מבינה איך אעזור לעצמי ואיך הוא יעזור לי אם בשיחות אני בעיקר המדברת, מספרת על חיי, בוכה אך לא מקבלת ייעוץ כיצד עליי לנהוג בסיטואציות מסוימות ובמה אני לא בסדר. הבנתי שלפסיכולוג באים לדבר אך לא לקבל עצות. אז למה לי ללכת לפסיכולוג? באותה המידה אני יכולה לשבת לספר לחברים/הורים את בעיותיי. פניתי לגורם מוסמך כדי שיסייע לי, אך אני לא מוצאת פתרונות לבעיותיי.

אורית שלום. לדעתי ההליכה לפסיכולוג לא נעשית על מנת שהוא יפתור את בעיותיך אלא כדי לתת לך כלים כדי שתוכלי להתמודד עם בעיות לבד בעתיד. הוא ילמד אותך להסתכל לתוך עצמך ולהגיע להחלטות לבד ולא להישען על אנשים אחרים במציאת פיתרונות. שיהיה לך בהצלחה בהמשך הטיפול.

לא אצל כל פסיכולוג תמצאי את עצמך יושבת ומספרת על בעיותייך ייתכן שהפסיכולוג הנוכחי אינו מתאים לך ועלייך לחפש חדש. לפעמים לוקח זמן רב למצוא את המטפל המתאים.

אורית שלום יש כמה כיוונים של תשובה לשאלתך. ראשית, יש סגנונות שונים של טיפול ומטפלים ואת צריכה לבדוק מה מתאים לך. יש טיפולים בהם המטפל יותר אקטיבי ויש מצבים שפחות, זה גם תלוי באופי הבעיה ומטרות הטיפול. שנית, הטיפול הפסיכולוגי שונה מהמודל הרפואי בו באים למומחה שנותן את הפתרונות. המודל הרפואי הופך את החולה לפסיבי ואת המומחה לשולט באופן בלעדי. הטיפול הפסיכולוגי אמור ליצור דיאלוג מסוג אחר שגם יתן בהמשך כלים לצאת מהמצב בכוחות העצמי. אני מציע שאת מה שמטריד אותך בשיטת הדיאלוג בטיפול שלך תביאי לטיפול עצמו ותשתפי את הפסיכולוג בעניין. אני מציע לא להחליט מהר מידי לחיוב או לשלילה אלא לתת מספר פגישות כדי להבין את שיטת הטיפול ולראות האם את מתחברת אליה. במידה ולא, אין כל רע בלחפש מטפל אחר בגישה אחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן שלום שאלתי קצת ארוכה, אך אשמח אם תוכל לסייע לי במצוקה הקשה בה אני שרויה. אני אם לשני בנים צמודים מאז גיל 12 אני סובלת מהיפוכונדריה תמיד חששתי שאחלה במחלה קשה וכו. לא טופלתי ובדרך כלל שיחות עם אימי הוציאו אותי מהתקפי חרדה. מאז שנוטלד בני הבכור (בן 4) החרדות הומרו לחרדה שמה משהוא לא תקין אצל בני מהיום שנולד "הדבקתי" לו מחלות ומומים החל מחרשות, פיגור אוטיזם וכו. בכל פעם שחששתי ממשהו חשתי דחייה כלפיו עד יעבור זעם. היו תקופות שזה נרגע אבל בערך עד גיל 7 חודשים חששתי שהוא לא מתפתח כשורה (למרות שלא היו סימנים) בעלי סרב לשתף איתי פעולה ולכן לא ניגשנו איתו אף פעם לבדיקות התפתחות. בגיל 7 חדשים הייתי איתו אצל נירולוג שהפריך את חששותי ומאותו יום הרגשתי שילדתי אותו מחדש והתחלתי להתחבר אליו ולהיקשר אליו אבל.. באופן ממש סמביוטי. אחר -כך חששתי מזה שהוא התחיל לדבר מאוחר, לא שיחק עם חברים וכו' . בשלב הזה התחלתי טיפול פסיכולוגי אך ורק למענו (לבן הצעיר, בן ה-3 אני כלל לא דואגת) הפסקתי את הטיפול אחרי שנתיים כשהשיפור המשמעותי היה צמצום התקפי החרדה שלי מעצמי. ההקדמה הזאת היא לתיאור הבעיה שמטרידה אותי כעת. בחצי שנה האחרונה אני מרגישה שבני מבולבל ביחס לזהות המינית שלו. הוא מצייר בגוונים נשיים (ורוד,אדום,כתום) מצייר רק דמויות נשיות (רקדנית, תינוקת, דרקונה) והיום שזה מבחינתי היה שיא השיאם הוא שאל אותי" למה יצאתי מהבטן שלך בן ולא בת? אני מוכרחה לציין שאני כל הזמן דרוכה על ידו: מה הוא יצייר, מה הוא ישאל, איזנ משחקי תפקידים הוא עושה וכו'. אין לי ספק שאני משרת לו את הלחץ נוסף לשאלות המטומטמות שלי : אני אשלח אותך לגן עם שמלה? אתה שמח שאתה בן? ואתה רוצה שאני אקנה לך בובת ברבי? כו' אני מעוררת אצלו התלבטויות. אתמול הוא ראה בגן השעשועים בנות מתאפרות והוא לא הסיר את עיניו מהן ועשה תנועות של מריחת אודם. אגב, הוא מבין שהוא בן ובמשחקי תפקידים הוא בוחר רק תפקידים גבריים (אבא, דרקון). הוא לא נמשל למשחקי מלחמה הוא אוהב לצייר לעבוד בדפי עבודה (הוא ילד מאוד נבון) ולשחק במשחקים סוציודרמטיים (אבא ואמא). אני מוטרדת פוחדת שמא יהיה לו בלבול, אני מרגישה שאני יוצאת מדעתי ואין לי אפשרוץ לחזור שוה לטיפול בגלל בעיות כלכליות אני לא טיפשה, אבל ההתנהגויות שלי מטומטמות לחלוטין ואין לי דרך לשלוט על זה. אנא עזור לי: אני מנסה לחפש משהו שירגיע אותי ביחס לבלבול של בני. כשם שבגיל 7 חדשים הנירולוג האיר את עניי וגרם לי להירגע ולהבין שהכל בראשי ובני בסדר גמור. אני רוצה לדעת האם הבלבול שלו לגיטימי? מה עליי לענות לו? האם הוא יגדל להיות הומו? בעלי אינו שותף למחשבותיי וטוען שאני אגרום לו לבלבול. אין לי מושג איך אני עוזרת לו ולעצמי. אני מתנצלת על האריכות ומצפה לתשובה כנה מרגיעה. הכי חשוב לי לדעת אם הבלבול שלא לגיטימי. אני יודעת שהוא לא מתרחש אצל ילדים אחרים. אבל האם זה בסדר שזה קורה אצלו תודה רבה

לדעתי, בגיל הזה להרבה בנים ובנות יש שאלות שמתייחסות למיניות, ועצמם. זאת תקופה של עניין מוגבר בכל הנושא, וגם שאלות כמו איך באתי לעולם, איך באים ילדים לעולם עולות בגיל הזה, ושאילתן מתאפשרת עקב בשלות מחשבתית מסויימת. הבשלות המחשבתית הזאת באה לידי ביטוי גם בכך שילדים מתחילים להבחין שישנם שני מינים מוגדרים ונפרדים. למשל, אם שואלים ילד בן 3 לגבי ילד אחר אם הוא "בן" או "בת" הוא עונה לפי המאפיינים החיצוניים הזמינים, ולא מבין מה באמת מגדיר בן, ומה מגדיר בת. (כלומר בן עם שיער ארוך וחצאית הוא בת, גם אם יש לו בולבול. זה בגיל צעיר). אחר כך, בשלב מתקדם יותר, בנים ובנות מבינים שישנו משהו אחר שקובע מה הופך בן לבן ובת לבת, ושבן לא יכול לגדול ולהפוך להיות אשה, ובת לא תגדל להיות גבר. אבל הקשר בין הזהות המגדרית לבין הזהות המינית נשאר משהו די מסתורי עד גילאים מבוגרים יותר. אני חושבת שאת אכן עושה עוול לבנך ולו בכך שאת חושבת שמה שקורה לו אינו טבעי ומעיד על בעייה. אבל אני חושבת גם שאת סובלת מאד וכדאי לך למצוא לעצמך עזרה. באופן טבעי אם תהיי פחות חרדה, בנך גם הוא יגדל ויתפתח בצורה קלה יותר, אבל ראשית בשביל עצמך. (וכמובן שמשפחתך אינה חלק נפרד מעצמך.) אני לא יודעת איזה טיפול מומלץ, אבל ברור לי שזה חייב להיות משהו יחסית מקיף. יש אפשרויות לטיפולים לא יקרים דרך קופות החולים, אני בטוחה שתוכלי לקבל על כך מידע.

שלום הדס, יש לי 2 עצות בשבילך: 1. תנסי לחקור האם את מתבלבלת בין מציאות ודמיון, כדי לבדוק אם הבן שלך סובל מבעיה באמת או שאת רק מדמיינת את זה.תשאלי אנשים שמכירים את בנך (בעל, אמא, שאר בני משפחה, מורות) האם הם חושבים שיש לבנך בעיה בזהות המינית. לפי התשובות, תדעי אם יתכן שבנך סובל מבעיה ...או אולי את זאת רק את שסובלת מבעיה. 2. לפעמים כשיש חרדה ממשהו, כדאי לשאול את עצמך:"נניח והחששות שלי יתאמתו, ומה שאני דואגת מתברר כנכון, האם זה סוף העולם? האם לא ישאר לי כלום בחיים?" אם חושבים על זה ברצינות, הרי אפילו אם לבן שלך יש בעיה בזהות המינית....אז מה? העיקר שהוא בחיים והוא מאושר! שיהיה לך רק בריאות וחיים נטולי דאגות!

שלום לך, קראתי את שאלתך וברצוני להמליץ לך על פורום פסיכולוגיה של הגיל הרך ב YNET של ביה"ח שניידר, אני מניח שתקבלי שם מענה מקצועי מפסיכולוג של הגיל הרך. בהצלחה

הדס שלום מצד אחד את מזהה בעצמך את הנטייה לחרדה ולמחשבות טורדניות אבל מצד שני קשה לך לקבל שהמחשבות הללו באמת באות מבפנים ולא מהמציאות החיצונית. טוב שפנית לטיפול בעבר וגם ראית ממנו תוצאות, אני חושב שזה הזמן לחזור למסגרת טיפולית כדי לשמור על ילדיך ועל הקשר הבריא איתם. המחשבות שמטרידות אותך אינן קשורות לילד או לבעיה אובייקטיבית שלו אלא לחרדות שלך. הבעיה שמעבר לכך שזה הורס לך את איכות החיים, זה עלול לגרום לנזק גם לילד שמרגיש את החרדות שלך ואולי גם מקבל על עצמו חלק מהדברים שאת חוששת שיש לו. לא פעם זה יוצר נבואה שמגשימה את עצמה. אני מעריך שאם תהיי במסגרת טיפולית מסודרת שכוללת גם מרכיב של הדרכת הורים תוכלי להתמודד טוב יותר עם המחשבות הטורדניות וליצור מערכת יחסים רגועה יותר בבית. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן, שלום רב! מהי לפי דעתך הדרך היעילה ביותר לפתור קושי גדול בהירדמות שנמשך 6 שנים? שמעתי על מס' גישות: 1. nlp - שנשמע לי הכי מתאים עבורי. 2. emdr 3 . טיפול תרופתי- שאני לא מאמינה בו מאחר והוא לא מביא לשינה עמוקה ומרעננת. 4. טיפול פסיכותרפיה - שלא עזר. האם יש דרך אחת יעילה שהוגדרה כהצלחה? הבעיה אצלי שאני לא נרדמת בכלל ובימים בודדים שכן - אז השינה תקינה ורציפה עד הבוקר. אני כבר מאמינה שאני לא נרדמת וכך הדבר ולעיתים אני מצפה לכך, אין סימני חרדה בולטים. אני חוששת שזה היכולת לאבד שליטה, פחד מהלבד ויותר מהכל הרגל שנמשך כבר זמן רב.

מירב שלום בעית שינה שנמשכת כל כך הרבה זמן דורשת לדעתי קודם כל אבחון מתאים, לפני בחירת שיטת הטיפול. הייתי מציע לך לפנות למכון שינה לשיחה עם מומחה בנושא שינה. יש למשל מכונה שינה ועייפות בבית חולים תל השומר. במידה ואכן יאובחן שבעית השינה קשורה לחרדה, כפי שהשיטות שהצעת מרמזות, אז אפשר לטפל בחרדה עצמה ומן הסתם בעית השינה תיפתר כתוצאה מכך. גם כאן נדרש אבחון מסודר כדי להבין האם בעית ההירדמות היא ראשונית או משנית/נילוות לבעיה אחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, החלטתי לאחר זמן רב שחשבתי על זה ללכת לפסיכולוג. אין לי בעיה ספציפית ואני בחורה "נורמלית" לחלוטין. ועדיין, אני מרגישה עצובה, קצת מדוכאת, בודדה, ובעיקר לא מאושרת. מרגע שהחלטתי לפנות לפסיכולוג אני מתרגשת מהעניין כי אני באמת מאמינה שזה עשוי לעזור לי לעבור את התקופה הלא טובה שאני עוברת. כעת אני מחפשת פסיכולוג בת"א אך אני מוצפת שמות ואין לי מושג איך מחליטים ואין באפשרותי לשאול חברים או משפחה להמליץ לי. אני מעדיפה בינתיים לפעול בסודיות. אז איך בוחרים מטפל? האם אפשר לקבל המלצה? שאלה נוספת: האם קופ"ח מאוחדת יכולה לסייע לי במימון הטיפולים? (גם אם זה באופן פרטי?)

הי . קופ"ח מאוחדת עובדת עם רשימה ארוכה ומכובדת של פסיכולוגים. את צריכה לגשת לרופא המשפחה ולבקש את הרשימה. הקופה מממנת 50% מעלות 36 פגישות בשנה, לפרק זמן שלא יעלה על שלוש שנים. בהצלחה.

בתנאי שיש לך ביטוח משלים

סי שלום אני מצרף קישור למאמר שמספק מספר עובדות בסיסיות על הטיפול הפסיכולוגי. מציאת מטפל מתאים יכולה להיות בהחלט פרויקט. בקופות החולים יש פסיכולוגים וכדאי להתקשר למרכז הקופה באזור מגוריך לקבל הנחיות מתאימות. הן משתנות מקופה לקופה וגם לאורך הזמן כך שכדאי להתעדכן בתנאים הנוכחיים. http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

איזה טיפולים יש לפסיכודמנציה ? האם רק טיפולים תרופתיים או שיחות ? ואם שיחות אז במה שונים שיחות לאדם עם פסיכודימנציה לבין שיחות לאדם עם בעיה נפשית אחרת ? על מה מדברים בשיחות לאדם עם פסיכודמנציה ? איזה עיצות תלמיד עם פסיכודמנציה יכולות לעזור לו להתרכז טוב יותר בלימודים ?

שלום השאלה היא כללית מאוד ולכן קשה לענות. טיפול פסיכולוגי מתאים למצבים רבים והשאלה מה עומק הדמנציה. במצבים קשים עדיף לתת טיפול תמיכתי, למשל ע"י חונך כי מה שחשוב זה הקשר האישי והתמיכה ופחות ההבנה הפסיכולוגית של הדברים. השאלה למה מיועד הטיפול הפסיכולוגי. לפעמים למרות הקושי הקיים אין צורך בטיפול פסיכולוגי כי השאלות שעל הפרק אינן קשורות למה שהפסיכולוגיה יכולה לתת. במקרים שכאלה כפי שציינתי קודם, חונך שמגיע הביתה לכמה שעות בשבוע עשוי להיות פתרון הרבה יותר מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום לך. אני לא יודע מה לעשות... אני חושב שאני סובל מהתקפי חרדות... כל החיים אני חושב על הבריאות שלי, זה דבר ראשון! דבר שני... תגיד לי אתה אם אני סובל מהתקפי חרדות! כי אני לא בטוח. דבר ראשון... עשיתי בדיקה אצל מומחה לב והוא אמר שהלב בסדר גמור! עכשיו... לפעמים שאני יושב בסלון ורואה טלויזיה והכל טוב וכייף לי מאוד... אז פתאום... יש לי כזה בגרון מן בועה חזקה שעוברת שם ואני מרגיש שזה קשור ללב... זה ישר מביא לי פחדים חזקים וזעה חזקה ברגליים, בידיים, במצח ובעוד כמה מקומות בגוף... אני מרגיש באותו רגע שקורה לי משהו... שאני לוקה בליבי! ואז זה נרגע לי אחרי כמה דקות ארוכות של חרדה איומה... אני אתן דוגמא למצב שהבועות האלה מגיעות ועושות לי חרדות: כשיש משחק כדורגל בשידור חיי של הקבוצה שאני אוהד... אז כשיש הזדמנוצ או מצב מסוכן לגול אז פתאום הבועה הזו באה... ובגלל זה אני פוחד שזה משהו בלב... בגלל הלחץ שלי מהמשחק! אחרי שבועה כזאת באה לי באמצע המשחק, אני מגיע למצב שאני מפסיק לראות את המשחק והולך לחדר להרגע! כמו גלישה באינטרנט... או מקלחת! שכחתי להגיד שאני בן 18 ! אשמח לקבל את תגובתך בעניין... ואת דעתך! תודה מראש! לירן.

שלום לך, לפי הבחנתי וניסיוני, ואני לא רופאה, אלא מטופלת גם בהתקפי חרדה, יש לך התקפי חרדה. ניתן לטפל בזה ע"י פסיכולוג/פסיכיאטר. רק בריאות!

לירן שלום מה שאתה מתאר אכן נשמע כמו התקפי חרדה. אני מציע שתפנה לטיפול כדי לשפר את המצב. רצ"ב קישור למאמר על חרדה בו תוכל לאבחן את הסימפטומים שלך. הטיפול היעיל ביותר במצבים אלו הוא שילוב בין טיפול פסיכולוגי לטיפול תרופתי. הרופא הפסיכיאטר יוכל חוץ מלרשום לך כדורים מתאימים גם לשלול בעיות רפואיות אחרות. בברכה ד"ר אורן קפלן

והקישור http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm

http://www.zarut.com/links%5Ccat4%5Cdefault.asp באתר זה יש קיצור לאתר שלכם, אבל הוא לא עובד. תודה

תודה אנסה לטפל בבעיה בברכה ד"ר אורן קפלן

אח שלי חולה, אבל אני לא יודע את שם המחלה. אני יודע שמצבו מחמיר. בהתחלה זה היה שטיפת ידיים מוגזמת. אני יודע שלשטוף ידיים זה חשוב, אבל אצלו זה היה מוגזם! אחר כך הוא התחיל לפחד מכלבים. הרבה אנשים מפדים מכלבים, אבל כשהוא רואה כלב הוא מתחיל להכנס לפאניקה ולצרוח באמצע הרחוב! אחר כך הוא התחיל לפחד מעטלפים, כשכולם יודעים שעטלפים חיים במערות חשוכות, וליד הבית שלו אין מערה. הוא חושב שאיזשהו עטלף עבר ליד הבית שלו ושהוא במקרה יעבור שם, אז הרוק של העטלף יכנס לו לתוך הפצעים שיש לו על הידיים (בגלל שטיפת הידיים המוגזמת). הוא חושב שכל הכלבים חולים בכלבת, ועכשיו הוא מפחד גם מחתולים (חתולים חולים בחתלת?) ובכלל, כל סוג של חיה. הוא אומר ששום דבר בחיים לא מעניין אותו חוץ מהכלבת של הכלבים והוא כל הזמן חושב על זה. לפני כמה ימים הוא מצא כלב מת ליד הבית שלו ורצה להזמין נציג מהעירייה כדי שייקחו אותו משם (הוא מפחד שאם הוא יעבור ליד הכלב המת, רק יעבור, איכשהו הווירוסים של הכלבת ייכנסו לו לדם). הוא לוקח כדורים אבל זה לא עוזר לו, לא שאלתי איזה הוא לוקח, אבל אני יודע שהם לא עוזרים. שאלתי אותו ממה הוא בעצם מפחד והוא אמר שהוא מפחד למות בגלל הכלבת. הוא אומר שהוא לא מפחד משום מוות אחר (לא סרטן, לא שבץ). הפחד הזה מפריע לו לעשות פעילויות שונות. לא קיבלו אותו לצבא כי הוא איים בהתאבדות (ואז הוא עוד היה בסדר, הוא לא פחד מכלבת). אבל אני יודע שהוא לא יתאבד, כי הוא מפחד להגיע לגיהנום. אז אני מאוד מבקש שתעזרו לי, ולו. איך אפשר לרפא את זה? הוא נוטל סוגים שונים של כדורים אבל שום דבר לא עוזר. מה, מה אפשר לעשות? אני מבקש, כי זה באמת מייאש, את כל המשפחה.

האם הוא הולך לטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי? אם לא מומלץ שתקחו אותו.

שחר שלום לפי מה שאתה מתאר אחיך מטופל במסגרת נפשית כלשהי וכדאי שהמטפל יתן לכם הסבר מסודר על הבעיה שלו. התיאור שלך מורה שיש בהחלט בעיה רצינית שצריך לטפל בה. כל התופעות שתיארת הן תופעות חרדה ובעיקר של מחשבות אובססיביות והתנהגות כפייתית. עם זאת, מצבים כאלו מאפיינים כל מיני סוגים של בעיות נפשיות וללא היכרות אישית ומעמיקה עם אחיך לא ניתן לקבוע ממה בדיוק הוא סובל. בכל מקרה, הוא צריך להיות בטיפול ומעקב קבועים הן אצל פסיכיאטר והן אצל פסיכולוג. אני מצרף מאמר על חרדה. תוכל לקרוא על חלק מהסימפטומים שתיארת: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ניסיתי לבדוק באינטרנט היכן ולא מוצאת, האם תוכלו לעזור לי למצוא היכן מקימים סדנאות כאלו? תודה

הלה שלום ההודעה קטועה, אני מעריך שמדובר ביחסי אנוש. אינני יודע להמליץ על סדנא מסוימת, כדאי לעיין בעיתוני סוף השבוע (עכבר העיר ודומיהם) יש מידי פעם הצעות לסדנאות כאלה. כמו כן, במכוני פסיכולוגיים מסויימים יש קבוצות בהן ניתן להתמקד בנושא יחסי אנוש, למשל כון טריאסט שריג בתל אביב. בברכה ד"ר אורן קפלן

בגיל שמונה עשרה כבר עזבתי את הבית, אחרי השפלות ופגיעה באגו , ולשמוע כמה אני שמנה, ולאסור אלי לבלות.. הדרך שאני בחרתי יחד עם טיפול פסיכולוגי צמוד, זה פשוט להתרחק כי לא היה ואין לי עדיין את הכוחות הנפשיים לשמור על עצמי לידה. היום אני בקשר רחוק, וככה היא נחמדה יותר אלי ואני יכולה לשמור על עצמי. בהצלחה..

שלום כל אחד צריך למצוא את הדרך המתאימה לו ביותר כדי להתמודד גם עם הקשרים הקרובים ביותר בחיים שעלולים לצערנו להיות לעיתים גם מוקדי המצוקה הגדולים ביותר. טוב שמצאת את הדרך לשמור על עצמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 36, נשואה שנתיים , הייתי בהריון -הריון הראשון , הריון מתוכנן וכל כך מיוחל היה הריון תקין ונפלא, עד שלצערי הרב גילו מום התפתחותי בעובר שחייב הפסקת הריון ולידה מוקדמת, הייתי בהריון מתקדם. זה קרה לפני חודש, מבחינה פיזית החלמתי, מבחינה נפשית הפצע פתוח, יש ימים שזולגות לי דמעות והכאב הוא עמוק, קשה לי לראות נשים בהריון מתקדם ותינוקות. אני נתמכת בבעלי שגם לו קשה ,מהמשפחה היתה לי בהתחלה תמיכה היום פחות, יש להם בעיות משפחתיות. אני מדברת על זה הרבה עם חברים טובים ובפורומים באינטרנט וזה עוזר לי להשתחרר האם לדעתך אני זקוקה לטיפול? ואם כן לאיזו תקופה קצרה או ארוכה? האם יש צורך לתחום בזמן? תודה רבה

היי לירז, ראשית אני מצטערת לשמוע וכואבת את כאבך.זה טבעי לחלוטין שתרגישי עצבות ודכדוך בייחוד שלא עבר זמן רב כל כך.היית בהריון מתקדם, חווית, הרגשת , טעמת את טעם החיים וייחלת לרגע המאושר ביותר והנה קרה מה שקרה... קחי פסק זמן , תצאי לנופש קצר ותנסי לחזור לעצמך ולנסות להרות שוב.התמיכה היחידה לה את זקוקה זה מבן זוגך, רק הוא יכול לכאוב את כאבך, גם הוא כמוך ציפה וייחל לרגע בו תחבקו את ילדכם. כאבי את כאבך, קחי את כל הזמן שבעולם לו את זקוקה, תאגרי כוחות נפשיים ותתכונני להיריון הבא. בהצלחה מעומק הלב, אושר ושמחה, קרן

היא היתה במצב גם די מיואש, למרות ידיעה והבנה שזאת לא אשמתה, היא חשה שהגוף שלה לא תקין, לא בסדר וכו'. כיום היא שוב בהריון, ואני חושבת שההריון החדש, שלאיטו מתקדם כראוי, מחלים את הפצעים ואת הפחד והכאב בעקבות האובדן שהיא חוותה. אני חושבת שזה מסוג האבלים הקשים ביותר. אני חושבת שבכזה אבל את עצמך יודעת כמה "התעסקות" תהיה נכונה עבורך. טיפול יכול להיות תמיכה, ואולי לעזור לך להתמודד עם אבל כזה, ולהפיג או להתמודד עם הפחד שיהיה לפני הריון עתידי, אבל אני חושבת שכדאי לשים לב לא להגרר למצב שבו נכנסים למין חיטוט עצמי שלא עוזר ורק מקבע את האבל עמוק יותר בתוך החיים.

לירז שלום עברת חוויה טראומתית ולוקח זמן להאושש מאירוע שכזה. פרק הזמן שחלף הוא קצר מאוד ואת צריכה לקבל את מה שקורה לך כיום באופן טבעי יותר עם כל הקושי שבכך. סביר להניח שככל שהזמן יעבור הפצע יחלים, במיוחד כאשר תיכנסי להריון הבא. האירוע עלול לגרום מתח וחרדה שיכולים להעיק באופן כללי ובמיוחד סביב הכניסה להריון הבא ובמהלך ההריון הבא. זו סיבה לטפל בענין גם מבחינה פסיכולוגית. שיטה יעילה וקצרת מועד יחסית היא EMDR. תוכלי לקרוא עליה בקצרה בקישור הבא http://www.psychologia.co.il/emdr.htm היא מיועדת בראש ובראשונה לטיפול בפוסט טרואמה וזו במידה מסוימת ההגדרה למה שקורה לך כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

ברצוני לדעת מה הסיכונים בביצוע טיפול מסוג זה.אחוזי ההצלחה ,ומה היא הצלחה? כמו כן היתי שמח לקבל התיחסות של מי שעבר טיפול דומה.

http://www.infomed.co.il/news/n_040803_1.htm http://www.clalit.org.il/geha/Content/Content.asp?CID=57&u=289 http://www.ect.org/ http://www.ectjournal.com/pt/re/ject/home.htm;jsessionid=AVhifReu5mgj1tsCrfJ11rKblvoheF2lCZrhpSu2V7Nycw56cU19!-47717630!-949856032!9001!-1

י. שלום אני מציע לפנות לפורומים הרפואיים בנושא זה. בפורום הזה הייעוץ הוא בתחומי פסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, זה לא עוזב אותי, לא נותן לי מנוח, זה הוא היאוש שנבדבק ולא עוזב וזו גם התקווה שנעלמה לה ולא נראית באופק.... הפסקתי לשאול מדוע החיים כל כך קשים ומדוע יש כל כך הרבה קושי בחיים וכה מעט רגעי אושר.כבר לא נעים לי לחזור ולשאול את אותה השאלה,את אותו הפזמון, התקליט נשחק אך לצערי עדיין מנגן. תקופה מאוד ארוכה שלא טוב לי. תחילה זו הייתה פרידה מבן זוג, אח"כ הבדידות , לאחר מכן טרגדיה ושוב טרגדיה ועכשיו זה עצב ובדידות והישרדות החיים. הבטיחו לי שבסוף הכל מסתדר ושהאור בקצה המנהרה מגיע, שאחרי הרע מגיע גם טוב וצריך הרבה סבלנות.קיבלתי זאת ואמרתי שבחיים ישנם הרבה שיעורים וצריכים לעבור אותם, אבל אף אחד לא אמר לי שלפעמים השיעורים כה קשים וישנם אנשים שנבחנים בבחינות הכי קשות של החיים וגם אף אחד לא רמז לי שאני, כן אני נבחרתי להיות אחת מהנבחנות.... הסובבים אותי לא מעלים על דעתם שכך אני מרגישה, כנראה שהייתי צריכה ללמוד משחק ולשחק את משחק החיים עד הסוף. הפסקתי ללכת לפסיכולוג שלי, לא רואה בכך טעם. ישנם דברים שגם איש מקצוע לא יכול לפתור.אני לא במצב שמצריך עזרה תרופתית.בבוקר אני לא יכולה לקום מהמיטה ולהתחיל יום חדש אבל אני עושה זאת, קמה, מתקלחת, מתאפרת , נראית מצויין, מקבלת מחמאות ומשחקת את המשחק.משאירה את כל האנרגיות בעבודה וחוזרת הביתה באפיסת כוחות.וכך חוזר חלילה. אני יכולה להמשיך ולכתוב אבל כמובן שזה כוסות רוח למת... מבקשת שרק התקווה תחזור לה ושלא תעלם לתמיד.................... אופק

יש כל כך הרבה "הצגה"? למה אין אף אחד שיודע משהו על מה שאת מרגישה באמת? האם אין חבר אחד או חברה, או בן משפחה, או עמית לעבודה, שאפשר לספר לו אפילו דבר מה על הקושי שאת חשה. חוסר תקווה וייאוש הינם רגשות שכולם מכירים, גם אם לא בעוצמה שאת מתארת. אני בטוחה שאם תעזי להחשף, ושוב, אפילו קצת, תגלי שאת יכולה למצוא תמיכה וגם פרופרוציה. כולם חווים קשיים בחייהם, כל אחד מהמקום שלו. לגבי טיפול, את מציינת שהפסקת. האם הוא לא הועיל לך כלל?אולי משהו במפגש בינך לבין הפסיכולוג לא היה מתאים וכדאי לך לנסות שוב? לחיות ככה נשמע לי לא כף בלשון המעטה.

היי אופק אני מסכימה עם תגובתה של לילה לגבי הורדת המסיכה ופנייה לעזרת הקרובים. יחד עם זאת, אני מאוד מכירה את התחושות שאת מתארת כי גם אצלי נחתו הטרגדיות בזו אחר זו. ואז מרגישים שאין טעם לשתף כי אף אחד לא יכול באמת להבין את המצוקה. מה שמשאיר נורא לבד בהתמודדות. ומכאן ועד היאוש, הדרך קצרה. גם אני הפסקתי טיפול פסיכולוגי כי לא ראיתי בו טעם. אני יכולה לספר לך מה הוציא אותי מזה. יום אחד, בעקבות קריאה בספר "סערת נפש" (מומלץ), החלטתי שעם קשיים כמו שלי, גם לי מגיעה קצת מנוחה ו"ניקוי ראש" מכל מה ש"לא עוזב אותי" כמו שתיארת. פניתי לפסיכיאטר. סיפרתי לו על כל הטרגדיות האלה, ועל ה"לופ" שבו אני נמצאת, הסברתי לו שאני לא יכולה להמשיך להתמודד. במשך שעה הוא הקשיב. בניגוד לפסיכולוג, הוא היה שותף פעיל בשיחה, ובסיומה רשם לי "סרוקסט", וביקש ממני לשלב את התרופה בטיפול פסיכולוגי. היו קצת בחילות וכאבי ראש בהתחלה, הרופא הכין אותי לזה. אך אחרי 3 שבועות התחלתי לחזור לעצמי, החיים נראו לי טוב יותר, (למרות ששום דבר אוביקטיבי לא השתנה בהם) וגם הטיפול הפסיכולוגי התקדם והחל להועיל. הדבר היחיד שהעיב, היה תופעת הלוואי הידועה של פגיעה בחיי המין. אך מה זה לעומת החזרת השליטה לחיי, ותחושת האושר, ששכחתי איך מרגישים אותה? זהו, אחרי שנה הורדתי מינון בהדרגה עד להפסקה מוחלטת של התרופה. היה קצת קשה להיפרד מהקביים, אבל היום, עוד שנה אחרי, אני מרגישה מצויין, ונכנסת לפה לעיתים, כדי לספר על נסיוני, (וגם כדי להיתמך כשקשה, החיים ממשיכים ומזמנים עוד ועוד נסיונות). מקווה שעזרתי בהצלחה רינת

אופק שלום לפי מה שאת מתארת את נמצאת בסוג של דיכאון. יתכן שזה לא דיכאון "פורמלי" אבל יש משהו שמוריד אותך למטה כל הזמן ומשאיר תחושה של יאוש וחוסר תוחלת. יש לך כנראה טייס אוטומטי מצויין שמצליח להחזיק אותך באוויר בלי להתרסק, אבל בכל זאת, אי אפשר לחיות כל הזמן במצב האוטומטי. חדוות החיים די דועכת בשיטה שכזו. אני חושב שטיפול פסיכולוגי בהחלט יכול לעזור וחבל שלא תחזרי למסגרת טיפולית. אם הטיפול הקודם לא עזר חפשי מישהו אחר שכן יעזור לך. כמו כן כדאי לבדוק אם אין באמת מצב של דיכאון ברקע והאם לא כדאי להיעזר בתרופות. קראי את הקישור הבא ובדקי את הסימפטומים המופיעים לאורך המאמר ובשאלונים שבסיומו. כדי להתייעץ עם פסיכיאטר בנושא. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! שמי אלה ואני בת 22 ויש לי איזשהי בעיה. שמחתי מאוד לדעת על קיומה של אפשרות היעוץ בנושא. מאז שאני זוכרת את עצמי , אני בנאדם מאוד , מאוד רגיש, וזה לא היה כל כך מפריע לי כי יש בזה גם צד חיובי, אלא שלכל תגובה של אנשים , או ביקורות שלא מוצאות חן בעיניי , אני מגיבה באופן אחד וקבוע: בכי.ושוב בכי... מיותר לציין כי הדבר פגם ועדיין פוגם לי בארך החיים , וגרם לי מס' פעמים אף לאבד את מקום עבודתי... וכמובן , איך לא, מפריע לי לתקשר עם אנשים באופן אופטימלי. חשוב לי לומר , שעל אף הקושי , אני די מצליחה לעשות דברים, אבל עיניין זה חוזר ומעכיר על הכל: עבודה , לימודים , מערכות יחסים וכו'. מה עושים? אשמח לקבל עזרה בעיניין זה...

אלה שלום את מכירה בכך שזה דבר שפוגע לך באיכות החיים. אין ספק שרגישות היא תכונה חיובית שיכולה לתרום להרבה דברים, אבל תופעות הלוואי של רגישות זו עלולות לא פעם ליצור קשיים במערכות יחסים בעבודה ועם אנשים קרובים במיוחד כאשר אין ציפיות דומות משני צידי המתרס. נשמע לי שאת לא מדברת על "סתם רגישות" אלא על רגישות יתר, וכאן כבר יכולה להיכנס השאלה הפסיכולגית לגבי מקורות התופעה מבחינה היסטורית ומבחינה נפשית וכיצד ניתן למתן את העוצמות שאיתן את מסתובבת. אני מציע שתפני לטיפול ותנסי קודם כל למקד את הבעיה ולהבין אותה טוב יותר. האם זו באמת רגישות כללית או שהיא ממוקדת בדברים ונושאים מסויימים ובסופו של דבר, כיצד ניתן לעזור לך במיוחד במצבים שמפריעים לך ביום יום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר ותודה על המענה! קראתי את הודעתך והבנתי שלא ציינתי כי הייתי כבר בטיפול (בגיל 18 , טיפול שארך שנתיים וחצי) , וזאת בגלל הרקע המשפחתי. בעקבות טיפול זה , כיום אני מודעת לבעיית רגישות ולחץ היתר שלי , והייתי רוצה לדעת אם אתה מכיר שיטות טיפול התנהגותיות ( לא פסיכולוג אחד על אחד) , כגון סדנאות קבוצתיות שמסייעות להפיג תגובות מסוג אלו. אשמח לקבל את תשובתך ותודה מכל הלב! אלה

אני נוטלת סרוקסט כ- 3 שבועות. קראתי כי סרוקסט משפיע על חיי המין....ובעת קיום יחסי מין עם חברי חשבתי על המחשבה כי לא אגיע לאורגזמה בגלל שאני נוטלת את הכדורים הללו ובאמת..לא הגעתי. שאלתי היא: האם באמת זה בגלל הכדורים או האם זו מעין נבואה שהגשימה את עצמה? כי בד"כ אין לי בעיות באורגזמה עד שהיה עלי ליטול סרוקסט בשל התקפי חרדה ודיכאון....מה ניתן לעשות?

אפשר לנסות שוב. לאט יותר, רגוע יותר, כשאת מספרת לחברך על מה שקרה פעם קודמת (אם הוא אינו יודע) ויוצרת לעצמך את התנאים שאת הכי אוהבת לקיים בהם יחסי מין. וככה לגלות.

הי אוריאנה סרוקסט פוגע בחשק המיני ולא ביכולת להגיע לאורגזמה. כלומר, הגיוני שתרצי פחות לקיים יחסי מין. לדעתי באמת מדובר במעין נבואה שמגשימה את עצמה או בפחד שגרם למחשבותייך לנדוד למקומות אחרים, ואנחנו הרי יודעים שאבר המין החשוב ביותר הוא הראש. אפרת.

אוריאנה שלום שתי האפשרויות באות בחשבון. ירידת החשק המיני עקב שימוש בסרוקסט אינו הכרח המציאות. לא פעם, במיוחד אצל נשים, דווקא יש ירידה בעקבות ובחרדות שקשורות ליחסי המין וניכר שיפור ולא הרעה. אין ספק שאם תחשבי על כך שלא תגיעי לאורגזמה זה עלול להתממש. בכל מקרה, את יכולה להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל לגבי הנושא ואולי תהיינה לו הצעות מתאימות לתרופה משלימה או תרופה חליפית, במידה ואכן הבעיה קשורה לתרופה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בן 18 יש לי התקפות חרדה בלתי מובנות ועל פעם שזה בא... אז יש הרגשה של לחץ חזק בחזה ומתחת לו... ואני בקושי יכול ללכת כשזה קורה.. יש מין דגדוג קבוע בחזה! וזה דבר שעוד יותר מגביר את החרדות שלי ולוקח לי זמן להרגע מאותה חרדה! מה זה ההרגשה הזאת שאני מרגיש? האם זה יכול לגרום לבעיות בגוף ? יש לציין שעשיתי בדיקת לב והכל תקין! תודה מראש!

גם אני מרגישה כך. צרת רבים חצי נחמה? או נחמת טיפשים? האם אתה באיזה שהוא טיפול? כי אתה חייב!

אל תתנו לזה להשתלט לכם על החיים . מניסיון אישי שלי אפשר להתגגבר על זה עם טיפול פסיכולוגי נכון וטוב ובשילוב של סרוקסאט או תרופה דומה .

ערן ואור שלום תופעות החרדה שאתם חווים ניתנות לטיפול. הנושא עולה פעמים רבות בפורום. קראו את הקישור הבא המסביר על חרדה באופן מקיף http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם, מה זה חרדה חברתית? ואם יש לי ואני פונה לתיפול איך התיפול מתבצע?

שי שלום חרדה חברתית היא מצב בו אדם מתקשה לתפקד במצבים חברתיים, הוא נמנע מהם, מרגיש לא טוב במצבים כאלו וכו'. הטיפול הפסיכולוגי יכול להגיע ממספר כיוונים שונים, הן לבדוק את ההיבטים ההסטוריים של הבעיה, ההיבטים הלא מודעים, אופן המחשבה והרגשות סביב הבעיה וכו' ובהמשך לבדוק איך אפשר לשפר את המצב. כמו כן ניתן לעיתים לשלב טיפול תרופתי. אני מצרף קישור למאמר על חרדה באופן כללי http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אשה בת 40 סובלת מדי פעם מחרדות(חויתי בעבר גם כמה התקפות פאניקה) וכשזה קורה אני נוטלת תרופה ואבן וזה לא קורה כל יום אבל למרות שזה לא כל יום זה מפריע לחיי יש לי כמה שאלות 1.אם אני שותה קפה הפוך או נס ומיד יש לי חרדה ואני נוטלת את הואבן האם זה בכל זאת ישפיע. 2. אם אני שותה כוס או שתיים יין ואני בראש בכייף אם יבוא לי חרדה האם אני אוכל לשתות ואבן או שזה מסוכן? מה דעתך על טיפות פרחי באך אם לקחתי אותו והוא לא משפיע האם אני יכולה ליטול ואבן. 3.האם יש תרופה אחרת שמשפיע מיד למצב כזה של חרדה? 4.לאיזה פסיכולוג אני צריכה ללכת כדי להפטר מהחרדה הזאת אם אפשר להפטר מזה בכלל ללא כדורים סופית ?כאמור החרדה שלי זה לא משהו קשה סך הכל אני מתפקדת אבל אני לא זזה מהבית ללא ואבן גם אם אני לא צריכה אותו ונימאס לי מזה כל המחשבות האלו מפריעות ליהנות מהדברים הקטנים של החיים תודה מראש

לדורית,קראתי את פנייתך וחשבתי שאולי אוכל לעזור במעט. החרדה ,מקורה במחשבות השליליות שבאדם. לאדם ישנן שתי צורות חשיבה 1.רציונלית 2.אי רציונלית( על פי אהרון בק ,ואליס). החרדה קשורה לחשיבה האי רציונלית שגורמת להקצנת ולהכללת תגובות רגשיות בעקבות החשיבה הלא רציונלית. הייתי מציע לך באופן האישי ( ולא הטיפולי, עדיין אינני מוסמך לכך), לקרוא ספרים העוסקים בתופעה כמו שלך אשר מקנים כלים חשיבתיים חדשים ודרכי אימון מעשיים להיפטר מתופעת החרדה.( ספר ממולץ- " כיצד להרגיש יותר טוב",דיווד ברנס) בהצלחה.....

דורית שלום יש אפשרות לטפל באירועים הללו שמשבשים את אורח חייך ואת איכות חייך. הואבן בהחלט איננו פתרון מתאים. יש תרופות הרבה יותר מתאימות לטיפול בהתקפי חרדה. כמו כן כדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי מאחר והשילוב בינו לטיפול התרופתי עשוי להיות היעיל ביותר. אני מצרף קישור למאמר מקיף על החרדה והטיפול בה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ישלי בעיה עם אמא שלי. היא אשה מרירה ויש לה חיים פשוטים חסרי הנאה. אני לעומתה ההפך הגמור יודעת להנות מהחיים ואף עושה זאת בגדול. היא ממש לא מסוגלת לראות אותי מאושרת יותר ממנה וחייבת לקלקל בכל פעם שזה קורה. לדוגמה אני קונה לעצמי נעלים מדהימות כי כיף לי ללכת עם נעלים מיוחדות, אז היא רואה וישר אומרת משהו רע על הצבע או על הצורה או שאני פריירית ששילמתי כל כך יקר. אם אני נוסעת לחופשה בחו"ל היא ישר תקטר על זה. חייבת לקלקל. אז מה לעשות עם זה?

קים שלום ברוב המקרים הסיכוי לשנות את אמא הוא קלוש. לכן מה שיכול להשתנות זו גישתך אליה. את מבינה שיש בה מרירות ושהדברים שיוצאים ממנה כלפיך אינם קשורים למעשה כזה או אחר שלך אלא לנטייה שלה שכרגע אינני יודע להבין או להתייחס אליה. אם תביני שהדברים נאמרים ממקום כזה תוכלי לייחס פחות משמעות לתוכן הדברים ואולי אפילו תחושי מידה של צער והבנה למצבה שגורר אותה להתנהג כך. לעיתים זו אסטרטגיה שעובדת, אולם לעיתים המילים נכנסות "מתחת לעור" ולא נותנות מנוח. במקרים מסויימים אנשים מתרחקים מהוריהם בגלל מצבים כאלה והקשר עימם נפגע. לכן עדיף אם אפשר לפתח עור קצת יותר עבה ולחסום את הגישה השלילית מלהיכנס אליך פנימה ולהשפיע. זה משהו שצריך לתרגל ומכל אירוע נוסף ללמוד עוד משהו על עצמך והיכולת שלך לשמור על עצמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני גם לא יודעת בת כמה את. אבל מניסיון אין מה לעשות רק לבלוע רוק ולהמשיך. גם לאמא שלי נהייתה בעייה כשהתחלתי לפרוח בגיל 23 , עזבתי את הבית ויותר מאוחר התחתנתי ועד היום אני אוכלת מרורים על כך ועל זה שאמא שלי היא אישה שאין לה חיים והילדים שלה הם החיים שלה . אין לי עצה ידותית מידי רק אל תתני לה לגרום לך לרגשות אשמה ותביני שתפקידך בחיים זה לחיות והיא לא תעצור לך את זה.אם אתן קרובות מידי תתרחקי מעט ואם היא סתם אישה מרירה אז זה בעייה שלה. בהצלחה

דר שלום רב אני בת 47 בעבר טסתי מספר רב של פעמים .בטיסה אחרונה נתקפתי פחד נוראי .הזעה, רעד ברגליים, חום בפנים יובש בפה ועוד. כמו כן .גיליתי שאני פוחדת לנהוג על מחלפים גבוהים.. ואני חייבת לנהוג. מעליות מסוגלת רק עד קומה 3+-... זוהי תופעה חדשה ,מביכה מנטרלת ופוגעת לי ממש בתוכניות..האם יש פיתרון ? תודה מראש.

שושי שלום את אכן סובלת מחרדת טיסה אבל היא לא ממוקדת רק בטיסה אלא במצבים נוספים. יש אפשרות לטפל בבעיה הן במסגרת פסיכולוגית והן ע"י תרופות נוגדות חרדה שניתנות ע"י פסיכיאטר. אני מציע לך לשלב בין השניים. אני מצרף קישור למספר מאמרים רלוונטיים הן לבעיה והן לטיפול האפשרי בה. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

האם קיימת קבוצת תמיכה לנשים שעברו הפלה?

אפרת שלום אני לא מכיר קבוצה כזו. אולי משתתפים אחרים בפורום יוכלו לעזור. בכל מקרה, אני מציע לפנות לטיפול, בין אם במסגרת קבוצתית ובין אם ועם טיפול אינדיבידואלי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, משום מה יש לי תחושה שכאשר הפסיכולוגית של אומרת ביי בסיום הפגישה יש בצורה שהיא אומרת זאת משהו מזויף. אין לי את החשק לעלות את הנושא אצלה מאחר ואני יודעת שאני יבזבז פגישה....... כי כל הערה מעין זו כמובן מנתחים וכו' וחבל לדעתי על הזמן. דבר נוסף היא משום מה בראש שלי כל היום , אני אל אוהבת אותה וכד' כמו אנשים שונים שכותבים בפורום להיפל יש בה משהו שאני אל אוהבת ואפילו סולדת ממנה ובכל זאת היא עולה לי בראש כמו איזו מחשבה אובססיבית מה ניתן לעשות כדי להוציא אותה מהראש שלי. אנונימית

אנונימית שלום רוב הסיכויים שהעיסוק שלך בטיפול קשור לסיבה בגלל פנית לטיפול והבעיה עימה את מנסה להתמודד. אופיו של הטיפול הוא כזה שבמקביל למפגש הקונקרטי בין שני אנשים נוצרים תהליכים מקבילים שבהם עולים לעיבוד הנושאים השונים המעסיקים את המטופל. תחושת הזיוף, הסלידה מול המשיכה, העיסוק במטפלת שלך, כל אלו קשורים ליחסים בין אישיים ושאלות לגבי קשרים שבוודאי עולים אצלך לא רק בהקשר לטיפול. להביא תכנים כאלו למפגש הטיפולי זה לא בזבוז של שעה אלא הזדמנות לפגוש משהו שבד"כ את לא רוצה לפגוש, אבל אולי התמודדות פנים מול פנים דווקא תוביל אותך לגילויים חדשים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ברצוני לקבל עזרה אני אם לילד בין 5 שלפני כחודש וחצי פיתח חרדות מלישון לבד ללכת לשרותים וכו'... גם בשעות היום וגם בשעות הלילה הדבר הגיע למצב שהוא לא מוכן לישון לבד וחייב להירדם איתנו בדקתי עם הגננת בגן ולטענתה הילד בסדר ולא זקוק לטיפול בכל זאת אני לא שקטה אקב הנסיגה הדרסטית בהתנהגותו. לאחרונה היה מתח ביני לבין בין זוגי והחשש שלי שלמרות שלא דיברנו לידו הוא ספג זאת האם יש צורך בטיפול יותר לעומק או כל טיפול אחר המודאגת לתשובתך המהירה תודה יעל

יעל שלום הייתי מנסה בשלב ראשון להחזיר את הדברים לשיווי המשקל הקודם. יש תקופות לחוצות יותר גם בחייהם של ילדים, לא תמיד ניתן לאתר את הגורם הספציפי אבל בהחלט יתכן שהשערתך לגבי תגובותו למתח עם בן הזוג נכונה. נסי לשוחח עימו, ללוות אותו, לראות מתי המתח עולה ומתי הוא נרגע. נסי אפילו לנהל יומן קטן בו את מתעדת את רגעי הלחץ והאם משהו קרה סביבם. בסוף החודש מסתיימת שנת הלימודים. זו תקופה של תנודות ושינויים והייתי מציע להמתין עד סוף החודש. עם תראי שהעניין אינו מסתדר מעצמו פני לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים שינחה אותך כיצד לנהוג. אם את מרגישה שהעניין מלחיץ אותך כעת, ואולי אפילו גורם זה משפיע על הגברת המתח בבית, את יכולה לפנות כבר עכשיו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא יכולה לישון בלילה. אני כל הזמן חושבת על כל מיני דברים נוראיים. נגיד, אם קראתי באיזשהו מקום שכרתו למישהו את היד אני מתחילה לפחד שגם לי זה יקרה. זה קורה בעיקר בלילה. אני פשוט לא מצליחה להרדם בגלל זה. אני מתחילה לחשוב שאני מפתחת כל מיני מחלות מפחידות. הייתי אומרת את זה לאמא שלי, כי היא יודעת להקשיב אבל היא תחשוב שאני בדיוק כמו אח שלי. לאח שלי יש בעיות נפשיות חמורות והכל התחיל מפחדים. ואני מפחדת ליהות כמוהו.

אל תדאגי, ניתן לטפל בזה. אם ע"י טיפול פסיכולוגי ואם ע"י כדורים. זה לא נורא. אני גם לא ישנתי בלילות וכעת אני לוקחת כדור לפני השינה וישנה מצוין.

הי א. המחשבות שאת מתארת אכן מראות על חרדה, וחרדה מדברים שבאמת לא נחמדים. אני חושבת שהחרדה מתגברת כאשר את מצרפת את המקרה של אחיך והפחד שלך 'להיות כמוהו'. לדעתי, חשוב שתפני לעזרה מקצועית, כדי קודם כל להקל על הסבל שלך. לא כל פחד וחרדה הם סימן למחלת נפש חמורה כפי שציינת, ובכל מקרה, להתעלם מהפחדים בוודאי לא יעלים אותם. לדעתי הפחדים עולים בעיקר בלילה, בגלל העובדה שאז יש פחות הסחת דעת ופחות עיסוקים והמוח יכול להיות ב free floating מוחלט כמעט מבלי יכוולת שלנו לשלוט. מן הסתם, כאשר אנחנו לא רגועים קשה לישון, והעייפות למחרת מקשה על התפקוד וכך נוצר מעגל קסמים וחשוב לשבור אותו. אפרת

זאת הבעיה! אני מפחדת ללכת למומחים.. כלומר, אני לא מפחדת כי הוא יעשה לי משהו.. אני פשוט מפחדת מה אמא שלי ת חשוב. היא תתחיל לבכות ולהאשים את עצמה שהיא הולידה כאלה ילדים חולי נפש.. אני יודעת שזה מה שהיא תעשה. ובגלל זה גם כדורים לא באים בחשבון.. חשבתי... אולי יש איזו דרך להתגבר על זה בכוחות עצמי...

א. שלום הבעיה המרכזית שאני רואה איננה הסיוטים בלילה אלא העובדה שיש לך ולמשפחתך סיוט ממושך שאת תהיי כמו אח שלך. כל עוד לא תטפלי בסיוט הזה שאר הסיוטים לא יפסקו כי הם רק כלי משחק בתוך הדאגה המרכזית. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהיכנס לענין לעומק. אין כל סיבה לחשוב שבגלל שלאחיך יש בעיות מסוג מסויים לך יש את אותן הבעיות. זכותך המלאה לקבל טיפול, ולו בגלל שבגלל בעיותיו של אחיו מושלכות עליך דאגות שלא קשורות אליך כלל. זהו מעגל סגור והגיע הזמן לפרוץ ולחסום אותו. הסבירי לאימך שחיים ליד אח עם בעיות נפשיות מעוררים הרבה דאגה, אצלה וגם אצלך, ושאת רוצה להפסיק לדאוג ולחיות את חייך ביותר רוגע ואיכות חיים. זה הגיוני מאוד ואין כל סיבה שאמא שלך תעצים את דאגותיך, ואם כן זה לא נוגע אליך. את צריכה לדאוג לעצמך וכעת הדאגה היא באמצעות טיפול מתאים ונכון. בברכה ד"ר אורן קפלן

מחבר: כפיר ([email protected]) תאריך: 16.6.2004 שעה: 20:08 שלום רב לכולכם... אני חייל משוחרר בו 22 , עוד מעט 23, מחפש שייכות. ואולי תחושת חוסר השייכות הזאת היא שמתבטאת כאן בפורום היא תחושה המקשה עליי בכל מקום שאני פונה אליו. אני סיימתי עבודה מועדפת באילת וכעת מתמודד עם שאלת החזרה הביתה . בדיוק עכשיו עולות השאלות המטרידות כל כך , אם כאן אני מרגיש מצד אחד עייף ,סחוט ותשוש רגשית ופסית עם שעות עבודה מפוצלות שייתכן שישתנו וייתכן שלא, אז בבית באיזור המרכז אני אוכל לשלוט בחיים אבל להישאב לבדידות אינסופית שהרי בבית אין לי חברים וגם ככה בבית יש הורים שעדיין בגילם המבוגר (פנסיה) לא מסתדרים ביניהם ונוטים לריב ולא מוכנים להתגרש כי הם לא מתרגשים מזה, אבל אני כן, לא יכול להיות שם בחדר החנוק מחפצים ומבגדים שחלקם הגדול לא שלי ועוד כמה וכמה עצמים בלתי מזוהים שאמי נוהגת לאגור. ובעצם הפינה הבטוחה שיש לי כאן באילת היא הפינה שאין לי בבית השייכות שגובהה מחיר נפשי ופיזי יקר היא אותה השייכות שאין לי בבית. אבל מבחינה חברתית המצב פה דיי מוזר כי מאד מעריכים אותי בעבודה אבל זהו זה איכשהו נשאר לשעות העבודה ואני כאן שוב לבד מול כל העולם. שלא לדבר על הבדידות מול השאלות הקיומיות הבוערות: מי אני ? מה ההעדפה המינית שלי? מה אני רוצה מהחיים? לאן להתקדם ? ושאלת השאלות מה יהיה אח"כ? מה ללמוד ? ומה המקצוע לחחי? עשיתי הכוונה מקצועית בלחץ שלא עזרה לי כל כך להחליט,כי היה מרכיב רגשי חזק בהחלטה והומלץ בחום על טיפול נפשי כחלק מן תהליך ההחלטה. ההיתי בטיפול פרטני בצבא ובטיפול קבוצתי עד לפני חצי שנה. כעת ללא טיפול. ומצד שלישי הלחץ להחליט כולם רוצים החלטות ותשובות, הבית, העבודה כי מה לעשות אני סוגר המון פינות ולכן מעריכים את ההשקעה את הנתינה אבל אף אחד לא ער לשחיקה ההולכת ומתדרדרת ולא שם לב שאני היחיד (שיא הפארדוקס) שהגיע לפני חצי שנה ולא קודם מחד למרות שאותו יחיד הוא גם היחיד שקיבל תעודת עובד מצטיין. החבר'ה לפעמים מציקים לי בקשר למתי אני אתחבר לחברה ואני עונה שכל אחד בקצב שלו מבלי להזכיר את הקושי והמועקה שבהחלטה מי אני? מבולבל מאד ולא מוצא את הדרך. ואני כל הזמן נע בין העולמות בין הטוב לרע בין החזק השולט בעבודתו הסופרמן זה שיכול לסגור חורים לעומת האנדרמן החלש שאינו עצמאי בעבודתו , הבודד החושש המפוחד, בין הבוכה לעצבני בין הגדול לקטן וזה מתיש ומעייף. בין זה שסובל לבין זה שנהנה ואני לא יודע . אני יודע ומרגיש חצוי כי העבודה מתישה ומוציאה ממני מחיר מאד יקר וכבד לעומת תחושת סיפוק ענקית שהנה עברה לה חצי שנה בהצלחה. נכון את המטרות החברתיות הצלחתי להשיג באופן חלקי , אבל ייתכן שזה נותן לי את הכח להמשיך ולדעת שאנשים בכל מקום הם אנשים ובכמו שהוערכתי בצבא כךאני מוערך במקומות אחרים ואמישך להיות מוערך במקומות נוספים. אבל תמיד מופיע החשש מפני הכישלון והחוסר יוצלחות מצטער על ההעמסה והבלבול אבל אלו מחשבותתי ואלו רגשותיי. עצוב להבין שוב בפעם המי ידוע כמה בשבעה וחצי החודשים האחרונים כמה היה טוב ומסודר ומובן בצבא ולא היה צריך לדאוג כמעט לשום דבר גם לא היה צריך לדאוג שמא ארגיז מישהו אבל כאן אני דואג שאף לא ייפגע מחד ומאידך אני צועק ומתפוצץ מעצבים ומפרק אותם על כולם וזה מוכר מאד מהבית שבו ההורים היו שואבים אותי למריבותשלהם מבלי לשים לב, וכאשר זה לא נח להם מבקשים ממני לא להתערב, איך לא? הרי אתם ההורים שלי. ונניח שלא , הרי אJ"כ אתם מאישימים אותי בחוסר איכפתיות. תודה על ההקשבה ואשמח לקבל תגבות

כפיר שלום נשמע שבסך הכל טוב לך באילת והשאלה הראשונה שאני שואל את עצמי מדוע אתה חייב לסיים כעת את העבודה ולחזור למרכז עם כל המורכבויות שבכך. באילת יש כל מיני מסגרות עבודה, גם אם זו הנוכחית צריכה להסתיים, ואולי כדאי שתנסה לברר כל עוד אתה שם אילו אפשרויות פתוחות בפניך. אני לא חושב שזה יפתור את הבעיות שמולן אתה עומד, אבל נראה לי שאתה זקוק לעוד זמן כדי להרהר ולחשוב מה אתה רוצה לעשות עם עצמך, ויותר מכך, החזרה הביתה עלולה להיות כרוכה כעת בסבל. אתה מתייחס לטיפול שעברת ולהמלצה שקיבלת להמשיך בטיפול. אני מעריך שזו הצעה טובה שכדאי ליישם, במוקדם או במאוחר. ההתלבטויות המקצועיות, לגבי הזהות המינית, ולגבי כמעט כל דבר בחייך הם לא דברים שאפשר לעשות מהר. ראה את התייחסותך לייעוץ המקצועי שקיבלת בתנאי לחץ. אתה כנראה אדם שזקוק לזמן שלו כדי להרגיש נוח וכדי להגיע להחלטות נכונות. מה שחשוב כעת זה לא שתקבל החלטות אלא שתייצר לעצמך מצב נוח להיות בו שבתוכו תוכל לחשוב על המשך הדרך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אולי ישנן עוד אפשרויות מעבר לאלו שאתה מתאר. למשל, אילת היא באמת מקום קצת "אחר" קצת כמו חו"ל, אבל לחזור למרכז, לא בהכרח אומר לחזור לחדר הישן והחנוק עם אבא משמאל ואמא מימין. אם יש לך עבודה, ונשמע שאתה אדם עם הרבה כשרון ויכולת, אתה יכול לחיות באותה עיר של ההורים, אבל לא באותו בבית... לפעמים דוקא בסיאטוציות כאלה - שיש מגע מסויים אבל לא חיים ביחד, אפשר למצוא את הדרך להיות בקשר עם ההורים בלי להרגיש ש"או שאני רחוק מהם ואז בסדר, או שאני איתם ואז זה נורא". ואז כמובן המסקנה היא שחייבים לברוח רחוק. אני חושבת שתמישהו בחיים זה מועיל למצוא את האמצע. אולי לא עכשיו. אבל הראיה של השחור לבן גורמת לך לפסול אפשרויות. דבר נוסף הוא שדברים לוקחים זמן. לא צריך לפתור הכל בבת אחת ולהבין הכל ולדעת הכל עכשיו. מספיק אם כמה דברים נפתרים, אם יש כמה דברים שאתה מרוצה מהם ומרגיש שאתה מתקדם וכו'. קח את הדברים לאט יותר. אתה צעיר, עוד תמצא את עצמך ותאבד את עצמך פעמים רבות. אגב, לא הייתי מתייחסת בביטול גם לתשישות הגופנית שאתה מרגיש. צריך לשמור על הגוף! הנפש איכשהו, איפשהו, שוכנת בתוכו :)

שלום וברכה, יש לי בעיה אני לא יודעת האם היא קשורה לבעיה של קשב וריכוז או לבעיה פסיכולוגית אני יתאר את בעיתי ואשמח לשמוע את חוות דעתכם: הבעיה היא בכתיבה, אין לי בעיה בכל כתיבה, לכתוב מבחן וכד' אין לי כל בעיה ולכן זה לא פוגע בלימודי התואר השני שלי ולא הפריע לי מעולם בלימודים הריאלים שלי. אבל, הבעיה שלי היא בניסוח מכתבים, לדוגמה סכום דיון של ישיבה בעבודה. יש לציין שההבעה בע"פ שלי מצוינת כאשר אני צריכה לכתוב רגע לפני הכתיבה אני יודעת מה אני צריכה לכתוב אני מנסחת לי בראש את מה שאני רוצה לכתוב וכאשר אני מגיע להוציא לפועל את מחשבותי הכל מתעופף לי מהראש. זה פודע ביכולות שלי בעבודתי וממש מציק לי אני חושבת שהבעיה העיקרית שלי היא לראות משהו שאני עשיתי זאת אומרת יתכן שהבעיה אינה בכתיבה אבל היא ניכרת לעין בכתיבה האם זה יתכן? ובכלל מה ניתן לעשות תודה מראש בברכה, יעל

יעל שלום מאחר ואת תלמידת תואר שני כך שיש לך כבר נסיון לימודי עשיר, ואת גם אומרת שבד"כ הכתיבה שלך תקינה, יתכן שאת צריכה לעבור קורס בהבעה. יש קורסים כאלה במקומות שונים, למשל ביחידות החוץ של האוניברסיטה. יתכן שאם תתרגלי כתיבה מסודרת תתרגלי להתארגן בצורה שונה. במידה ואת חושבת שאת סובלת מסוג מסויים של לקות למידה יש אפשרות לעשות מבדקים בנושא. תוכלי לפנות לדיקן הסטודנטים באוניברסיטה בה את לומדת ולברר אם הם קשורים למכון אבחון ובד"כ זה ניתן בעלויות מסובסדות. בברכה ד"ר אורן קפלן