פורום פסיכולוגיה קלינית

רציתי לשאול האם יש בכלל קשיים של איטיות רבה מידי בהפנמה של מסקנות מהחיים ממחשבות וממה שקולטים בסביבה. איך קוראים לבעיות כאלה שמקשות על האדם להפנים מהר את המסקנות ממה שהוא לומד בחיים במהלך הנסיון שלו בחיים ?

שני.. אני לא מקצוענית אז אם באמת קיימת כזו בעיה, אני לא יודעת.. אבל מניסיון אישי, כאשר קשה להפנים מסקנות בחיים, ייתכן שאת לא באמת מגיעה בעצמך למסקנות, אלא מישהו נותן לך עצות שכביכול אמורות לעזור לך.. בכל מקרה- אל תתיאשי, לפעמים אנחנו מפנימים הרבה יותר משנדמה לנו.. ומשתנים הרבה יותר משאנחנו יכולים לשים לב.. רק שההרגשה הרעה עדיין נשארת ומקלקלת את הטעם הטוב.. יהיה בסדר..

תהליך ההפנמה בדרך כלל הוא תהליך ארוך. כל אחד עובר אותו בצורה שונה, ובקצב ארח. אבל בין השלב של מודעות והבנה שרוצים לשנות משהו לבין השינוי עצמו המרחק הוא גדול מאוד. המוח שמבין את המסקנה הוא רק חלק (לדעתי ולצערי)קטן בתהליך ההפנמה. ובעייה נוספת שגם שאחרי שנראה לנו שכבר הפנמנו, מידי פעם אנו חוזרים להתנהגויות / הבנות קודמות, גם כשהם לא רצויות. כמו בריקוד טנגו, קדימה ואחורה עד שבאמת תהליך ההפנמה בסופו של דבר מתרחש. אגב, מי שמספר לי שהוא הבין / הפנים ושינה בצורה מיידית או מהירה, זה ניראה לי גם לא טבעי וגם לא בריא. אנשים מבוגרים שחיים שנים בצורה מסויימת, לא קל ולא פשוט להפנים ולשנות. בהצלחה. התהליך לכשעצמו מדהים בעיני. א

שני שלום אני לא חושב שיש בעיה כללית כזו של הפנמת למידה. אני מעריך שאת מדברת על סוג מסויים של למידה ונושאים די ממוקדים שסביבם ישנה בעיה. אני מעריך שאת מתייחסת למרכיב שהוא רגשי ולא בהכרח קשור ללמידה. נסיון החיים מספק הזדמנויות שונות ולפעמים העובדה שאדם מוצא עצמו שוב ושוב באותה סיטואציה (לא רצויה) אינה מהווה אינדיקציה לכך שיש לו בעיית למידה אלא שיש דפוס רגשי או אישיותי שלא קיבל מענה הולם. זה דורש פיתוח של מודעות עצמית רבה יותר והבנה של הדפוס הבעייתי. בד"כ הוא דפוס ששירת אותך בצורה רצוייה בעבר הרחוק ולכן כל כך קשה לשנות אותו בהווה למרות שכבר איננו נחוץ ואף פוגע באיכות החיים הנוכחית. הרבה מהאנשים שפונים לטיפול פסיכולוגי מתמודדים עם סוג כזה של דפוסים שרוצים לשנות. בברכה ד"ר אורן קפלן[

אם את מדברת על קליטה איטית בכלל, אז מדובר על עיבוד מידע איטי. זה יכול להיות אצל אנשים עם בעיות קשב לפעמים.וכו'.

זה מכבר השתתפתי בקבוצה דינאמית שהונחתה ע"פ פוקס. הייתי מעוניינת לדעת מיהו החוקר (שמו בצרפתית, לא מצליחה לשחזר את אופן כתיבת שמו) ומהם עקרונות ההנחיה הקבוצתית על-פיו. תודה.

סיגל שלום אני לא מכיר. נסי לברר אצל הגורם שארגן את הקבוצה בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני כרגע לפניי חתונה ונמצאת במה שהוגדר כמצב לחץ חיובי ( מתחים ותחושת אי נוחות) , העקבות המצב הזה אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כפעם בשבוע , אני חייבת לציין שחל שיפור עצום ותוך 2 פגישות למדתי שמתחים הם חלק מהחיים ושאני נמצאת במתב טבעי ונורמאלי . היום היה לי מעיין התקף לחץ והחלטתי להתקשר אל הפסיכולוגית , בטיפול היא אמרה לי לא לקחת שום טיפול (גם לא טבעי) על מנת שאוכל להתמודד עם המצב בעצמי , אבל כשהתקשרתי אליה היא אמרה שכדאי שארבה בפעילות גופנית ואעסיק את עצמי וגם ציינה במקביל שאולי כדאי לפנות לפסיכיאטר (מה שהכניס אותי עוד יותר למתח) , החלטתי ליטול תרופה הומיאופטית שדווקה מאוד עזרה לי בהתמודדות , האם בכל זאת יש צורך בפסיכיאטר?

לאה אם יש או אין צורך, לדעתי את היחידה שיכולה להחליט. זו את חיה עם החיים שלך, ואת תחיי עם התוצאות של ההחלטות שלך. בניסיון שלך לבקש מגורם חיצוני שיחליט עבורך - אם את זקוקה או לא לפסיכיאטר, לדעתי זה נשמע כמו רצון להעביר את האחריות למשהו אחר. את יכולה לבדוק עם עצמך, ולשאול את עצמך שאלות שיכולות לעזור לך בקבלת ההחלטה. לדוגמא, האם הלחצים באמת קשורים רק לחתונה, והם ברמה סבירה וחיובית או שכבר היו לך תקופות כאלו ? מה המידה שאת רוצה לפתור לעומק את הגורמים ללחצים ? ..... לגבי הפתרון של העסקה עצמית - מנסיוני, זה יכול מאוד לעזור. יש פחות פנאי להיות עסוקים בלחץ, אבל כמובן שחשוב גם לא להדחיק את הלחצים (לדעתי כשמדחיקים או מזיזים הצידה זה חוזר, והרבה יותר חזק) וחשוב לשמור על האיזון שמצד אחד באמת 'הלחץ' לא ישתלט, ומצד שני לא נדחיק. לגבי ההמואפטיה - אם קבלת את המינון מבעל מקצוע אחראי, ואת בתחושה שזה עוזר, אז לדעתי כמובן שלהמשיך עם זה. בהצלחה ומזל טוב לחתונה א

לאה שלום אני לא חושב שכדאי לקבל החלטות חפוזות. את נפגשת עם הפסיכולוגית שלך באופן קבוע וזה נושא שכדאי לדבר עליו בטיפול, ואם יש צורך דחוף, לנסות ולקבוע פגישה מוקדמת. תרופות שינתנו ע"י פסיכיאטר הם בד"כ לטווח ארוך. למשל תרופות נוגדות חרדה נכנסות לפעולה אפקטיבית כחודש לאחר לקיחתן ולוקחים אותם לפחות מספר חודשים. במידה ואת רוצה לקחת תרופה מקומית לרגע לחוץ אפשר גם לקחת כדור הרגעה מרופא המשפחה. ספורט בהחלט יכול לתרום וכן תרגילי הרפיה שתוכלי ללמוד בקלות. השאלה כמה זמן נותר לחתונה, מה מצב הלחץ והאם באמת זה רק תכונה שקשורה לחתונה או דבר שצריך לטפל בו בכל מקרה בהקשר יותר רחב של החיים שלך. כאמור, עדיף את הכל לעבד בטיפול מאחר ויש לו השלכות פסיכולוגיות מעבר לאפקט הביולוגי של התרופה. בברכה ד"ר אורן קפלן

1. האם ניתן לצאת מדיכאון עמוק (שאובחן על ידי רופא) עם טיפול פסיכולוגי ללא תרופות? 2. האם התרופות שנמצאות היום בשוק כמו סרוקסט אינן ממכרות והן לא סוג של סם שמביא להתרוממות רוח וברגע שמפסיקים הכל חוזר? תודה

אילנה שלום השאלה בעיני אינה האם זה אפשרי, כי ברמה העקרונית זה אפשרי, אלא מדוע לסבול ולעשות זאת. טיפול תרופתי במקרה של דיכאון עמוק מאיץ את תהליך הריפוי ולכן מומלץ לשלב טיפול פסיכולוגי עם הטיפול התרופתי במצבים כאלה. יש מחקרים שמדברים על כך שהדיכאון יחלוף בסופו של דבר בצורה טבעית גם בלי כל טיפול, אבל דמייני לעצמך כיצד יראו שנתיים שלוש שכאלה וכיצד הם יפגעו באיכות החיים ובדימוי העצמי גם לטווח הארוך. יש אינטרס ברור לפתור את בעית הדיכאון והתפקוד במהירות האפשרית. שילוב של טיפול פסיכולוגי עם התרופתי נועד כדי שאחרי הפסקת התרופות לא תהייה חזרה של הסימפטומים. עם זאת, נטייה דיכאונית עלולה ללוות את כל החיים וצריך להבין שיהיו גלים למעלה ולמטה ובתקופות רגישות יש צורך לחזור לטיפול. לגבי אופי התרופה והשלכותיה תצטרכי לפנות לפורום פסיכיאטריה ולהתייעץ על כך עם רופא. בפורום זה הייעוץ בתחום הפסיכולוגיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

זה מתחיל ב- c. משהו. מדובר על טיפול פסיכולוגי בו המטופל הוא חלק פעיל ממציאת הבעיה ופתרונה. הוסבר שעל המטופל לכתוב דברים ולנתח, אמרו שזה טיפול לא נפוץ בארץ ושאפשר למצוא רופאים שמטפלים בצורה זו במכרז הארץ - תל-אביב. אם ידוע למישהו על שם הטיפול ועל רופא טוב שמטפל בבעיות אלה. - בנוסף צויין שאורך הטיפול הוא 12 מפגשים ( הכוונה שיש ממש תוכנית טיפול שאמורה להביא את המטופל מנקודה א' - שהיא נקודה ברורה בה נמצא המטופל , לנקודה ב') תודה.

רוית שלום יתכן שאת מדבר על CBT, טיפול קוגניטיבי התנהגותי. יש מרפאה של קופת חולים ברמת חן בה יש טיפולים כאלה, נסי לברר שם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בקופת חולים כללית, ולפי הרופאים שם אין פסיכולוג או פסיכיאטר . איך אני יכולה לקבל עוד מידע בכדי לברר איתם עוד פרטים ?

מרכז בריאות הנפש ברמת חן שייך לקופ"ח כללית. התקשרי לשם ובררי כיצד את יכולה לקבל טיפול.

קראתי את נושא החלומות. אני "חלמנית מקצועית" כלומר חולמת הרבה, ובינהם חלומות מוזרים (לי לפחות) החוזרים על עצמם במהלך של אפילו שנים. אני בת 44, נשואה באושר אמא לילדים. דוגמאות: 1. אני נוהגת ברכב כבד כדוגמת משאית(אין לי רשיון כלל!) במדרון. אני חייבת ללחוץ על הבלמים, אני לוחצת בכל כובד משקלי, אבל הבלמים אינם נענים... 2. אני תחת מים (בריכה או משהו כזה) ואני "צריכה" לתת מכה או סטירה למישהו. בד"כ זה גבר גדול, לא מוכר. תנועת היד שלי היא כשל יד במים, וכל ניסיונותי לתת מכה חזקה מתקבלים בצחוק מהעבר השני. 3. אני נמצאת בסיטואציה שמתחלפת בחלומות , אבל בכל חלום אני צריכה לראות משהו, ואני לא מצליחה. הראות מטשטשת לי, אני מנסה לפקוח עיני בחוזקה, אך ללא הועיל. לעיתים זה מראה החשוב לי, לעיתים משהו כתוב. אלה מעט דוגמאות. החלומות אכן מציקים לי לעיתים. הם מלווים אותי במחשבותי עם הקימה.ומטרידים אותי הפתרונות... אודה לך על עזרתך. אפרת

אפרת, נשמע לי שאולי חוית טראומה כלשהי. הטראומה מטרידה אותך ביום יום אבל את מנסה להדחיק אותה. בחלומות שלך את מצטיירת (לפחות לי) די חסרת אונים, את מנסה לבלום במדרון והבלמים לא עובדים, ובחלום השני את כועסת על משהו מאוד, וכשאת מנסה להתמודד אם זה (ע"י הסתירה) צוחקים עליך. לא פלא שאת מאוד מוטרדת בבקר- אולי את מרגישה שבשלב מסוים היית חסרת אונים והיום יש לך הרבה כעס על שלא קיבלת את העזרה שהיתה רצויה לך. בהמשך את מתארת שבחלומות יש לך ראיה מטושטת ואת מנסה לפתוח את העיניים ועדין לא מצליחה לראות משהו שמאוד חשוב לך. האסוציאציה האישית שלי (!!) מכאן היא שאולי את לא באמת רוצה לראות את מה שאת מנסה, כי את מפחדת מה יקרה אם תראי את זה. ואת מפחדת שאולי לא תדעי להתמודד עם התגובה שלך או של הסובבים אותך. נראה לי שאולי מטרידים אותך דברים נוספים מלבד החלומות, אבל את מחזיקה הכל בפנים.. אולי כדאי לפנות לייעוץ או טיפול... כל מה שכתבתי הוא לחלוטין אסוציאציה אישית, ייתכן ואני ממש לא בכיוון. מקווה שאולי הארתי אור חדש ועזרתי במשהו, בהצלחה..

למרות שזה לא החלום שלי :-)

תודה לך נועה, נקודות למחשבה ולעיון...

אפרת שלום אין פתרון אחד לחלומות. אנחנו חולמים כל לילה חלומות רבים, אך זוכרים את אלו שבאמצעם מתעוררים. זכירת חלומות רבים ובמיוחד מטרידים יכולה להיות קשורה לקושי או התמודדות נפשית. עם זאת, הסבר החלום צריך להיעשות בזהירות ובהתאמה מלאה לאסוציאציות של החולם. הדברים שכתבה נועה נשמעים הגיוניים מבחינת התוכן, כלומר משהו שקשור למצבי חוסר אונים ושליטה ורצון בשליטה. עם זאת ההקשר של זה בחיים שלך יכול להיות מובן רק על ידך בסופו של דבר. אם את חושבת שיש דבר מה שמצדיק בירור מעמיק פני לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, האם יש ספרים בנושא, שתוכל להמליץ לי עליהם? אני מתכוונת לספרים מקצועיים וגם סיפורים של התמודדות עם ההפרעה.. תודה!

טל שלום יש סיפורים רבים על אנשים שעשויים לקבל אבחנה אישיותית. לעיתים נדירות האבחנה תופיע בתוך הספר. למשל, יש כאלה שסבורים שהמלך שאול התנכ"י היה בורדליין. אישית אני נרתע מאוד מאבחנות אישיות בכלל מהפרעת אישיות גבולית בפרט. מדובר על הכללה גסה שמכניסה לאותו סל אנשים כל כך שונים זה מזה עד כדי כך שאבחנה נעשית חסרת משמעות. לאבחנה זו גם אין אינדיקציה טיפולית ברורה ואופי הטיפול נקבע בסופו של דבר על פי היכרות אישית ומאפיינים הרבה יותר ספציפיים של המטופל. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר. אורן שלום, קראתי את הכתבה המעניינת שפורסמה באתר, בנושא חלומות. מה שגרם לי לחשוב- אני עצמי הולכת לטיפול, העניין הוא שבזמן האחרון (יותר מחודש)בלילה לפני שאני הולכת למטפלת, יש לי חלום עליה. ה"תפאורה" בחלום משתנה, אבל העניין הוא שתמיד אני מאחרת לפגישה שלנו, והיא מנסה להשיג אותי כדי לברר למה איחרתי, אני לא יכולה לענות לה בפלאפון, וכשבסוף אני מגיעה לפגישה, היא לא מוכנה לטפל בי כי איחרתי. במציאות הדבר מעולם לא קרה. אני תמיד מגיעה לפגישה רבע שעה לפני הזמן.. כשניסיתי להבין את פשר החלומות חשבתי שאולי מדובר בפחד שהיא תנטוש אותי.. מה דעתך??? תודה מראש..

לדעתי החלום ממש יכול להיות הכל... והכי כדאי לדבר על זה בטיפול ולהגיע יחד להבנה משותפת. אם מעניין אותך, בכל זאת עלו כמה דברים בדעתי (אסוציאציות, אולי פרטיות ואולי תתחברי אליהן גם) האיחור בחלום לדעתי מבטא שאלה שלך ביחס ליחסים ביניכם, ואולי גם כעס שלך עליה. בחלום במקום להגיע בזמן, או לפני הזמן, את מאחרת, ולא עונה לטלפון. את הופכת להיות לא זמינה עבורה, וזה אחד הביטויים הכי שכיחים לכעס. בחלום המטפלת מענישה אותך על האיחור חוסר הזמינות בכעס ובחוסר המוכנות לטפל בך. החלום מעורר אצלי את התחושה שאולי את מרגישה שאם היא תראה צדדים אחרים שלך, מאד שונים מאלה שבאים לידי ביטוי במציאות, היא לא תקבל אותך. אולי החלום מבטא רצון לבדוק את הגבולות האלה, לאחר, לא לענות לטלפון, לא להיות מטופלת "טובה", אבל יש גם פחד שקשור לתגובה שלה. האם בתגובה לכעס שלך היא תכעס עליך בחזרה? איך היא תגיב כאשר תעשי משהו שהוא חורג מהגבולות? האם תהיה לה סבלנות אליך? שאלה אחרת קשורה לכל הנושא של אמון, ושל זמינות. האם כאשר את מרשה לעצמך קצת להרפות, ולא להגיע לפני הזמן, אפילו לאחר, האם היא עדיין תהיה שם זמינה עבורך, או שקיום הקשר תלוי בכך שאת דואגת להגיע בזמן, להתנהג "כמו שצריך". מה קורה מהצד שלה, במצב שבו את לא שומרת על הדברים. אלו המחשבות שלי, אבל בכל מקרה, הכי טוב לדבר על זה בטיפול. הכי מקדם, הכי שייך לשם.

לילה, ראשית כל, תודה רבה.. באמת.. נראה לי שהאסוציאציות שלך די קרובות למציאות.. כי באמת היה משהו ששמרתי לעצמי ולא רציתי לספר למטפלת,ובאמת פחדתי שהיא תכעס אליי.. אבל לפני כשבועיים דיברנו על זה.. לצערי, החלומות עדיין ממשיכים, אמנם כעת הם פחות מפחידים ומלחיצים מאשר קודם, אבל הם עדיין קיימים... בכל מקרה, מעריכה מאוד את העזרה שלך...!!!

היכן הכתבה על החלומות?

מלין שלום אני חושב שאין לי הרבה מה להוסיף אחרי ההתכתבות שלך עם לילה, מאחר והתחלת עם אסוציאציה מסויימת על חרדת נטישה, הייתי מתחיל לברר את הדברים מתוך הקו הזה שמגיע מתוכך. בכל מקרה, זה נושא חשוב להביא לטיפול שלך הן כדי להבין אותו יותר בהקשר האישי שלך והן כדי לחבר אותו לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

Dear Dr. Oren, My brother got divorced two years ago in a very complicated divorce with two children , 6 yrs daughter AND 4 yrs boy. Her mother puts a lot of pressure on her AND tries to harm the relatinship with them.My brother tries to give both of them attention AND more attention to positive behaviour to increase the potivie behaviour AND to reduce mainly his daughters bad behaviour. She likes all his attention to herself AND yesterday when he was playing with the boy AND she wanted him to play just with her, he suggested her to join the game, She was angry AND throw a glass on the wall AND said to him that she will tell mummy he hits her AND they will go to the police. I know these are things she hears from her mom. I suggested my brother at first not to give attention to this remark AND to show her that he understands she is angry AND try to contain her emotions as much as possible. My Q is: do you think he should say something to this kind of remark? as from the past the mom used lies AND went to the police few times to hurt my brother? OR as I suggested to leave AND to say anything just to contain her emothions. Toda

תמר שלום הסיפור נשמע מאוד סבוך ויש לו השלכות רבות. בטווח הארוך ילדים אינם טפשים ובסופו של דבר מבינים מי עושה מניפולציות ומי לא. עם זאת, זה יכול לקחת זמן רב ויכולה להיות לכך השפעה שלילית הן על הילדים והן על הקשר עימם. אני מציע שאחיך יפנה לפסיכולוג ילדים ויקבל הדרכה מסודרת כיצד לנהוג במצבים הללו. את מתארת מקרה ספציפי שאפשר היה לענות לו כך או אחרת, אבל האירועים עוד יחזרו בתצורות שונות ומשונות וכדאי שהוא ירכוש כלים יותר רחבים להתמודדות. יש בהחלט אפשרות להגיב לדבריה של הילדה, אבל כדאי שזה לא יהיה נוסח סתמי וכללי שאני אתן כאן אלא משהו שאחיך יכול גם להזדהות איתו ולהשתמש בו. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר קפלן שלום ההודעה של הפדופיל מאוד מדאיגה. וההתייחסות קלת-הערך שלו אל עצמו- ממש מפחידה. זאת נראית לי שאלה החורגת מטווח השאלות שעולות פה, ונראה לי שכדאי לך לחשוב על משהו שיבהיר את החומרה-דבר שלא נראה שמצליח בינתיים לפי התגובות של הפדופיל.

אדמה שלום פורום זה בנוי בכוונת תחילה בצורה אנונימית וכל אחד יכול לקחת ממנו מה שהוא רוצה או יכול. ההתכתבות הזו המשיכה והתפתחה, אבל יש לה את המגבלות שלה ואי אפשר לעשות יותר מכך במסגרת הזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לוקחת 4 חודש רואקוטן נגד פצעים.נשאר 2 חודשים התחלתי לקחת גלולות התחלתי לקחת כדורי ברזל כתוצאה מצב רוח החמיר. האים ניתן לבתר על רואקוטן עכשיו, ללא התייצות עם רופא?(התור שלי עליו בעוד חודש) באופן כללי יש לי שינוי מצב רוח

מרינה שלום אנא פני לפורום פסיכיאטריה. בפורום זה הייעוץ הוא בתחומי הפסיכולוגיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן היקר אני מקווה שלא תחשוב כי זה מוזר. אני מאד סקרנית לדעת איך אישתו של המטפל שלי נראית. מי היא ברת המזל שזכתה לחיות לצד המטפל שלי. האין זה מוזר? אני פשוט חושבת כי היא זכתה בפיס.

את חושבת שזה מוזר? בעברית קוראים לכך סקרנות ובפסיכולוגית- העברה.

גלי שלום העניין שלך אינו מוזר ואף עלה בדיונים שונים כאן בפורום. העיסוק בחייו האישיים של המטפל יכול לייצג (לפחות) שני דברים. האחד הוא סקרנות נטו שנובעת מהאופן הדיסקרטי של הטיפול אבל מעבר לכך יש לזה בוודאי גם חשיבות טיפולית, למשל בפנטזיה איזו זוגיות את היית רוצה, איזו משמעות קיימת לך בעיניו ועוד. לכן כדאי להעלות את זה במסגרת הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבעל של הטפלת שלי הוא בר מזל ואני בטוחה שגם לה יש מזל ואני מאחלת לה אותו לנצח, אפילו שאני לא מכירה אותו, כל מה שעושה לה טוב ...

אני מבקשת רשימת נוירופסיכולוגים באזור המרכז

ציפורה שלום אינני מכיר רשימה כזו. נסי לבדוק במרכזים הרפואיים שעוסקים באבחון ושיקום, למשל בבי"ח איכילוב, בית לוינשטיין וכד'. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, בשנים האחרונות אימי נמצאת במצוקה נפשית קשה, למרות שאינה מודה בכך. היא אינה מצליחה להישאר באף מסגרת תעסוקתית (ולאור זאת במצב כלכלי מחריד), אינה מצליחה לשמור על קשרים חברתיים (היא מצליחה לריב קשות עם כל מי נמצא איתה באינטראקציה), משפחתה הקרובה והרחוקה סובלת מהתפרצויות זעם, היא מוזנחת מבחינה פיזית ועוד. העלתי מספר פעמים את נושא הטיפול והיא לא מקבלת אותו. אני צופה בה מהצד, רואה את ההרס העצמי ולא יודעת מה אפשר לעשות. אז מה עושים? האם ללחוץ יותר לכיוון של טיפול, למרות שהדבר מכעיס אותה? אם כן - איזה טיפול מתאים לה (אולי קבוצתי?)? האם ניתן לקבל טיפול בתשלום מוזל במסגרת כלשהי? אשמח לשמוע את עצותיך.

שלום אי אפשר להכריח אדם לפנות לטיפול אם הוא אינו רוצה זאת. את מתארת סוג של הזנחה עצמית שהולכת ומחמירה. השאלה מה גורם לכך והאם אין ברקע סוג של דיכאון או בעיה אחרת שאפשר לאבחן. אם אין כל דרך לשכנע אותה לפנות לשיחות אולי היא תסכים בכל זאת לשקול טיפול בתרופות שעשוי בהחלט לשפר את המצב. גם זה דורש פניה לרופא, במקרה הזה פסיכיאטר, אבל בכל זאת המאמץ נמוך יותר. יש טיפולים שונים במסגרות ציבוריות של מרפאות בריאות הנפש וקופות החולים. כמו כן אפשר להיעזר לעיתים בעובדים סוציאליים של העיריה. הבעיה העיקרית נשמעת לי המוטיבציה והנכונות שלה לפנות לטיפול ולא המסגרת המתאימה. הצורך בטיפול בוודאי קיים לפי מה שאת מתארת. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהתאור שנתת, בהחלט ניתן להבין את דאגתך ואת הרצון שלך למצוא פתרונות. ואני מקווה שתמצא הדרך לקבלת עזרה. אבל לדעתי חשוב גם לזכור שבסופו של דבר, אימך היא אדם בוגר (שזקוק לעזרה), ולהיות במצבה ולא לרצות לקבל עזרה, גם זה סוג של בחירה אישית שלה. חשוב שתנסי לעזור לה למצוא את הדרך, אבל תנסי לזכור שזו לא 'אחריותך', במידה ואת מתחילה להרגיש אחריות על מצבה הייתי מציעה גם לך לפנות לייעוץ והכוונה, לגבי מידת האחרויות / מעורבות שלך בנושא. בהצלחה א

באותה הסירה, רק שאמא שלי כבר הייתה מאושפזת עקב טעויות ודרכי חיים שגויות. היא בודדה את עצמה מכל המשפחה כולל מאבא שלי שהם כבר גרושים ופיתחה תלות בי ובאחותי , התלות הזו גרמה לנו עוגמת נפש רבה. היא השתחררה לפני חודש והנה רק לפני יומיים היא עשתה שוב צעד לכיוון הרס עצמי. אחרי האישפוז היא לקחה את עצמה בידיים וחזרה לעיסוקים בריאים אבל כנראה שזה היה בריא מידי אז היא החליטה לעשות צעד שעלול מאד לדרדר אותה שוב וכבר דידרדר אותה בעבר ולבטח שוב אחותי ואני נצטרך להרוס לעצמנו את החיים. אל תהרסי לעצמך את החיים! אם היא לא מכירה בכך שהיא זקוקה לטיפול היא גם לא תכיר ולא משנה כמה תדברי אל ליבה. יש אנשים שמחפשים רק איך להרוס את עצמם ואז את לא יכולה לעצור בעדם. ההחלטה להבריא היא רק מהאדם עצמו להחלטה הזו אף אחד לא יכול להביא אותו רק הוא עצמו. ובכל התוהו הזה אל תשכחי את עצמך בחיים!!!!! דון

על הנכונות לעזור. לקחתי לתשומת ליבי גם את העצות לגבי עצמי.

שלום ד"ר קפלן, לפני חודשיים (באוגוסט) שאלתי אותך מה פירוש "CLUSTER C", וענית לי. אני אודה לך אם תפרט מה ההפרעות הנכללות בקבוצה (קלסטר) B ובקבוצה A. תודה.

שלום לך ליז (?). לא ברור למה בחרת להשתמש בשם שלי ולכתוב שאלת המשך בשמי. לא נורא , זה משעשע אותי , גרמת לי לצחוק קצת ... בכל מקרה צירפתי לך לינק. http://www.1201.org.il/pages_main.asp?id=101 אני מקווה מאוד שלא תשתמשי יותר בכינויי שלי , למרות ששום נזק לא נגרם. שיהיה לך רק טוב. לי(ר)ז המקורית.

ליז שלום לא שאני מבין מה בדיוק קרה כאן, אבל הקישור אכן נותן את ההסבר הרלוונטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 30 ונמשך מאד לנערים צעירים בני 11-15 מאז ומתמיד. לבנות יש לי משיכה מועטה ביותר וגם אין לי ממש נסיון איתן. אין לי צורך בטיפול של דיכוי כמו שעושים בכלא, כי הדחף המיני שלי נשלט ואני לא ממש "עוסק בפלילים".. (אם כי עלי להודות שיש לי נסיון בתחום, בייחוד עם נערים הומואים שמחפשים מבוגרים). האם קיים טיפול שיכול לשנות במידת מה את הנטייה המינית? איזה טיפול מומלץ לכאלה כמוני? למרות תשוקתי להעניק אהבה ולפתח מערכת יחסים רצינית, האם קיימת בחורה שתוכל להשלים עם מגבלה כזו? או לחילופין, האם ניתן לשמור כזה דבר בסוד ולקוות שבת הזוג לא תחשוד כשהמשיכה אליה קצת חלשה?

בהמשך למכתבי הקודם, עלי רק לציין שלגברים (מעל גיל 17) לחלוטין אין לי משיכה, כך שלאמץ אורח חיים הומוסקסואלי לא עומד על הפרק.

לך תחקור קצת את התופעה בטיפול הכוונה. הרי אתה מבין שזה קשור בהתפתחות שלך-שמשהו בה גרם לך להתקבע בסטיה הזאתי.

כפיר שלום פדופיליה נחשבת לסוג של פרברסיה (סטייה) ויש לה גם היבטים חוקיים חמורים למדי. יש למה שאתה מתאר השלכות רציניות על איכות החיים שלך והקשרים הבין-אישיים שאתה יכול ליצור ואני לא בטוח שאתה קולט עד כמה זה משבש לך את החיים, ועד כמה זה עלול לשבש לך אותם בהמשך. השאלה כרגע אינה האם אפשר להעלים את הנטייה או האם תמצא בת זוג שתקבל אותה. לדעתי כרגע כדאי להתמקד בשאלה כיצד אתה תופס את עצמך, מה המקורות לנטייה הזו וכיצד אתה מתמודד איתה כרגע. שאלת שינוי הנטייה וקשרים עם אנשים בוגרים/ות יכולה לעלות בהמשך אבל היא תצטרך להיבדק על רק של תשתית הרבה יותר רצינית ממה שיש לך כיום להבנת העניין. אני מציע לך לפנות לטיפול ולא להשאיר את הדברים פתוחים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שזה משבש, בכל זאת אני חי עם עצמי 30 שנה... עם זאת מצבי אינו כזה טראגי כפי שאולי משתמע מדברייך. אני אומנם קצת מוקף בבדידות (וגם בלא מעט לחץ מההורים והסביבה), אבל בסך הכל אני אדם די שקול, ואין לי שום סימפטומים כפייתיים. הרקע למצבי בגדר תעלומה, אבל ברור שאין שום סיבות טראומטיות. הנסיבות הסביבתיות בהן גדלתי וחונכתי היו נורמליות לחלוטין. אני נוטה להאמין שיש איזשהו גורם גנטי משום שטבועים בי בברור זכרונות של פנטזיות מגיל מאד מוקדם (כשבעצמי הייתי בן 6), אבל שוב.. הנושא הזה הוא לוט בערפל, ואני לא בטוח שגם איש מקצוע יוכל להגיע למסקנות חד משמעיות. בקשר להיבטים החוקיים, מובן שאני מבין את מידת חומרתם, אבל בוא נגיד שאני כמו נהג שנוסע 110 היכן שמותר לסוע 90, אני לא מאלה שנוסעים 200.... (מעדיף לא להכנס לפרטים). בכל מקרה, ידוע לך איזה סוג של טיפול מומלץ? ידוע לך לאיזה תוצאות ניתן להגיע בו? לאן עלי לפנות? תודה! כפיר

כפיר שלום אני קוראת ומתמלאת בזעם, בזכרונות.... אחותי נשואה לאדם שאף אחד מלבדי ומלבד אחיותיי , לא יודע למעשה מי הוא באמת... כשאחותי נישאה, היינו קטנות ותמימות והוא עשה בנו כרצונו... אנחנו לא דיברנו... היום אני מעל גיל 30 ואחיותיי גם. הוא לא מעיז להתקרב אלינו או לילדות שלנו... גם הוא לא עשה לאף אחד מבחוץ שום דבר, אלא מביפנים. מה שאני רוצה להגיד, נו אז התחתנת, ובאמת מצאת משהי שתסכים לחיות איתך... מה עם המשפחה שהיא מביאה איתה? מה עם הפיתויים שיהיו לגבייך קיימים כל הזמן. אנחנו כילדות, ישנו המון פעמים אצל אחותי, היה לו יותר קל. אולי גם הוא רצה להתגבר כמוך ולא יכל... אחותי שנשואה לו לא יודעת כלום, אנחנו שומרים על קשר של שתיקה למענה. מה שמצחיק הוא שהם לא חיים טוב, שהיא לא נמשכת אליו מינית. יש להם ילדים והם אומללים ..אני חושבת שבתוך תוכה היא יודעת באמת מיהו... אני מדברת ממקום כואב, ומאותו מקום כואב אני מבקשת ממך לטפל בעצמך, לא למענך כמו לטובת כל הילדים שיהיו "נגישים" אליך בכל מני סיטואציות בחיים ואז הפיתוי יהיה גדול מדי... אני לא חושבת שאפשר בכלל לקיים זוגיות נורמאלית עם נטיה כזו, כאשר היא לא מטופלת.. אתה יודע, בזוגיות יש הרבה קשיים ולפעמים אלו הם הפירצות.... X

ברצוני להגיב ל-X. צר לי מאד על הטראומות אותן עברת, אני מזדהה בצורה עמוקה עם כאבך, ואני סולד בדיוק כמוך מאדם שאינו שולט ביצריו וכופה עצמו על ילד. באופן אישי אני יכול להעיד על עצמי שאני לא רק נמשך מינית לילדים - תתפלאי, אני גם מאד אוהב אותם. ההוכחה לכך היא שהייתי פעיל 4 שנים בפר"ח (פרוייקט חונכות של האוניברסיטה), נתתי את נשמתי לכל אחד מהילדים המקסימים אותם חנכתי, ולא נגעתי באף אחד מהם בצורה "בלתי הולמת" ולו פעם אחת, וזה לא שאני מלאך - בהחלט היה פיתוי, אבל אני גם יש לי שליטה מלאה על עצמי ולמדתי במשך השנים כיצד לתעל את נטייתי המינית למטרות חיוביות! הנסיון המיני שבכל זאת יש לי זה הוא רק עם נערים בוגרים יחסית (גיל 16 ומעלה), ורק אחרי שהיה ברור לי שהם מנוסים בקשר כזה , בשלים אליו ומעוניינים בו מרצונם. (אל תאמיני לי, את מוזמנת להתחבר לצ'אט של נענע, "חדר גאים" ולהווכח בעצמך בכמות הנערים שמחפשים שם חום ואהבה, חלקם אף מחפשים מבוגר). לא, אני לא מאלה שאת קוראת עליהם בעיתון או ב"שידור חוקר", ואני לעולם לא יעשה לילדיי מה שאביך עשה לך, מסתבר שגם אצל פדופילים צריך להזהר מהכללות! עם זאת אני מודע למגבלות שלי, וכן מחפש שיפור באיכות חיי, אני כן רוצה לבנות מערכת יחסים רצינית ובוגרת שנער אינו מסוגל להעניק לי. אז נא לא להכנס לפאניקה מעצם נוכחותי כאן, ילדיכם בטוחים.

שלום, אני נמצאת בחודש השישי להריוני וברצוני להתייעץ עמך על חששות של בעלי בתקופת ההריון שלי. לדבריו, הוא כל הזמן חושב, מה יהיה אם יקרה לו חס וחלילה משהו, למשל, אם יוצא לו פצעון הוא מיד חושב שאולי יש לו איזו שהיא מחלה נוראה, אם כואבת לו האוזן הוא מיד רץ לבדיקות ומפחד מאוד מהתוצאות. (ודרך אגב התשובות כמובן יצאו תקינות בבדיקות דם ושתן כלליות ששלחו אותו). אני רוצה לציין שבכל פעם שזה קורה, הוא מתחיל להזיע מאוד בפנים ובידיים, עולה לו קצת חום וכן הוא לא מרוכז בנעשה סביבו ולא ישן טוב בלילה. רק לאחרונה התחלנו לדבר על הנושא, עד עכשיו הוא פשוט לא רצה להלחיץ אותי בגלל ההריון אבל אני חושבת שצריך לעזור לו איכשהו לצאת מהעניין הזה. הוא אומר שהוא פשוט מרגיש שכל כך טוב לנו, ושהוא רוצה כבר להיות אבא שכנראה מהנקודה הזאת מתחילות המחשבות השליליות שלו. מה עושים??? האם ללכת לרופא משפחה שיפנה אותנו לבדיקות שמהן הוא חושש? האם ללכת לייעוץ פסיכולוגי? תודה.

רונית שלום מה שאת מתארת נשמע כמו סוג של תגובת חרדה, ובהחלט יתכן שההריון מהווה טריגר שיוצר או מגביר אותה. יש אפשרות לטפל בזה וסוג הטיפול תלוי בעד כמה זה משבש את איכות החיים. ברמה מקומית אפשר לפנות לרופא המשפחה. הוא ייתן מן הסתם תרופות הרגעה שתעזור ברמה מאוד מקומית. טיפול בחרדה יכול להיעשות הן ע"י שחות עם פסיכולוג והן ע"י תרופות נוגדות חרדה שאפשר לקבל מפסיכיאטר. במידה והכל החל ממש לאחרונה אפשר לתת לזה עוד קצת זמן ולראות אם זה חולף. עם זאת, במידה וזה סיפור ארוך שרק מוגבר עכשיו כדאי לפנות ולעשות טיפול רציני. אני מצרף קישור למאמר על חרדה. תני לו אולי לקרוא ושיבדוק אם מה שכתוב שם מתחבר אליו בצורה כלשהי. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 14 וסיממתי עכשיו יסודי והתחלתי תיכון את המסיבת סיום שלנו לא הבית ספר שלנו לא צילם וכפי הידועה לי גם חברות לא צילמו עם הפרידה מאוד קשה לי ואני לא יודעת איך להדמודד הייתם יכולים לעזור לי?

היי, השנה רק התחילה ובטח תוך חודשים ספורים תמצאי את המקום שלך בבית הספר החדש, ובכיתה החדשה.אבל במקביל את יכולה לנסות לשמור על קשר גם עם החברים מהיסודי - בטלפון, בפגישות, במכתבים. את תראי, גם כשתסיימי את התיכון יש פרידה עצובה, אבל אז אני מקווה שתביאי מצלמה :-) שיהיה לך בהצלחה בבית הספר ושישארו לך הרבה זכרונות יפים מבית הספר היסודי.

שלום הקושי עם הפרידה מובן וטבעי. תמונות החגיגות אינן הזיכרון היחידי שיש לך, אני בטוח שיש לך עוד צילומים מאירועים אחרים שעליהם תוכלי להתבונן לצורך הנוסטלגיה. עם זאת, הגעגוע הוא בוודאי גם לאנשים ברמה אישית, והרי הם לא נעלמו. אולי כדאי להמשיך ולשמור על קשר עם החברים הקרובים לך, מה שיעזור בפרידה מהתקופה של בית הספר הקודם ובקליטה במקום החדש. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אני על סף התמוטטות נפשית. זקוקה לעזרה.אני מחולון האם אתה יכול להמליץ על מטפל. תודה

שלום אינני מכיר בחולון, אוכל להמליץ על פסיכולוגים באזור תל אביב / רמת גן. אם זה רלוונטי שלחי אלי מייל [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה-4 שאל אותי היום: אמא שהיית קטנה רצית לגדול בן? כששאלתי למה השיב: כי אני רציתי לגדול בת. ושוב שאלתי למה והוא ענה כדי שתיקני לי בית בובות. לפני כחודש הוא ראב פריטים השייכם לבית בובות (ספה, מטבח וכו') ולא הסכמתי לקנות וגם אמרתי לו שזה מתאים יותר לבנות. יש לציין כי אני חשה שהוא נמשך לעולם הבנות ובודק מי מהנשים מורחת אודם. כשהוא רואה אישה הדבר הראשון שהוא מסתכל עליו זה על האודם (שכנראה מבחינתו הוא סימן נשי מובהק - על-אף שאני לא מורחת אודם) .יחד עם זאת יש לו התנהגויות שמאפיינות בנים. אני מוטרדת,בעיקר לאור שאלתו היום. מה עלי לעשות? הוא ילד מדהים, נבון ומצייר מדהים, האם לפתוח איתו את הדברים?

אני לא יודעת כמה זה חשוב אבל הוא בן 4 וחצי

היא: למה שלא תקני לו את בית הבובות? הוא ישחק גם בו, וגם במשחקים אחרים, הוא לא ירגיש מקופח, וזה לא יהפוך ל"נושא" גדול ומעיק, שיגרום לו לחוש שמשהו בו לא בסדר. הרבה בנים משחקים בבובות וגם בכדור, יש לי... רגע תנו לי לספור... 7 אחיינים, והם משחקים בכל כך הרבה משחקים ועושים כל כך הרבה דברים, למשל אחד האחיינים שלי - רק בן 9 - הוא בשלן אדיר (אופה עוגות גזר! וגם לביבות, פיצות, ומרק...) פעם, כשלא היה מקובל שבנים מבשלים, אולי לא היו נותנים לו, היום הוא יכול גם להתרוצץ בחוץ עם חץ וקשת, וגם לאפות... אז אני חושבת, אם בנך רוצה בית בובות, תקני לו. הוא לבד יגלה שזה משהו שבנות משחקות איתו, ושבנים פחות, וכשיגיע לגיל בית ספר, סביר להניח שהוא יטה לפעילויות שיותר מקובלות חברתית... אגב, אולי את לא חייבת לקנות לו בית בובות הכי של בנות, ורוד עם נוצצים וברביות, אבל אולי מה שחסר לו זה משחק שבו הוא בתפקיד של מי שמטפל ביצורים חיים/אנשים, מלביש, מאכיל, וכו'. אולי יש משחק כזה שלא נראה ורוד ונוצץ וככה גם את לא תרגישי דחייה, ואולי תוכלי גם לשחק איתו?

דבורה שלום אני שומע מההודעה את חששותיך לגבי זהותו המינית של בנך. הנושא ממש איננו רלוונטי כעת ואני מציע להגיב לשאלותיו בצורה עניינית לחלוטין. זה טבעי שהוא יתעניין בהבדלים בין בנים ובנות, מה הוא מרוויח מכך שהוא בן ומה הוא מפסיד מכך. זהו שלב התפתחותי נורמלי וצפוי. אין כל בעיה בבית בובות לבנים, זה מעורר עניין ודמיון של משחק אצל ילדים משני המינים. לבטים לגבי זהות מינית קורים בגיל הרבה יותר מבוגר כך שאין מה לפתוח את הדברים בכיוון הזה. בהחלט צריך לענות לילד על שאלותיו בסבלנות ופתיחות, ואת יכולה גם להציב גבולות במקומות שאת רואה לנכון, למשל, להחליט על סוג הבובות שאת קונה או לא קונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ולחיזוק נוסף-תמיד טוב שהאב יחזק את הקשר עם הילד.הרי איתו הוא אמור להזדהות באופן מיני.

שלום לך דר'.אודע לך מאוד באם תוכל לעזור לי בבקשה.יש לי בעיה שמסבכת לי את החיים.אני סטודנט בן 28 מתחיל עכשיו שנה אחרונה ללימודי.באופן כללי שאני בחור די מבולגן ולא מסודר גם לא כל כך אוהב ללמוד ולהשקיע.אבל בעיה עיקרית היא כזאת לפני כ3 חודשים נפרדתי מחברה שלי אחרי קשר של שנתיים.היא מאוד אהבה אותי אך פרידה הגיע מיוזמתה כנראה נשבר לה מהתנהגות הילדותית שלי.אני לא כל כל אהבתי אותה פשוט היה לי לא רע בקשר.אך בעיה היא כזאת והיא פשוט חוזרת על עצמה שוב ושוב (זה כבר קרה לי לפני 5 שנים ואז לימודים שלי נדפקו לימודים עכשיו זהו נסיון השני שלי) כל פעם שקשר שלי נגמר (אפילו כשאינני רוצה להמשיך בו) אני נהיה אובססיבי וקנאי ומתחיל להציק לבת זוג לאחר הפרידה.מנסה להתחנן לחזור וכו,.למרות הידיעה הברורה שאני לא אהיה מאושר.ואני יודע שזה גם לא דרך להחזיר בן אדם.(מאמין שאם לאחר הפרידה לא הייתי מתנהג כך היינו חוזרים).כל החיים שלי ישר נהפכים לסרט שאני חי בתוכו הכל הולך פייפר ושליטה המינימלית שיש לי בחיים עד עכשיו הולכת לאיבוד. וזה בהתחשב בעובדה שמחר אני מתחיל לימודים.אני אובד עצות לגמרי אנה עזרו לי בבקשה .אני יודע שזה לא טוב אך אני מצליח להחזיק מעמד שבוע ואז מתקשר אלי 5 פעמים ביום+אנו עובדים ביחד.אנה עזרו לי

כרגע אתה שוב באותו משבר שאתה כבר מכיר, וכמו שעברת את הקודמים מן הסתם תעבור גם את זה תוך פרק זמן כזה או אחר. השאלה היותר חשובה בעיני היא איך אתה מתקדם עם עצמך ככה שתוכל להיות בקשר עם בחורה שאתה רוצה, בלי להרוס אותו, כך שתוכל להפרד ממי שלא מתאימה לך בלי להשתגע, ככה שתוכל להתמודד עם הקשיים של הלימודים כמו בן אדם שיכול ללכת לעבר מטרה אחרי שהוא בוחר בה. אתה מספר על כך שאתה עצמך מרגיש שאתה קצת ילדותי, ומתקשה ממש להתחייב ולהשקיע בדברים (לימודים, קשר וכו'). נראה לי שאולי בגיל 28 זה זמן טוב לבדוק האם אתה רוצה לעשות איזה מהלך עם עצמך וקצת להתבגר.... בקיצור, נראה לי סביר להמליץ לך לפנות לפסיכולוג כדי להבין טוב יותר מה קורה לך ולמה, ואיך אפשר לשנות את אותם דפוסים שמפילים אותך. יש הרבה פעמים שירותי ייעוץ לסטודנט במסגרת האוניברסיטה.

למה שלא תלך ליעוץ פסיכולוגי? יש גם במוסד בו אתה לומד!

דני שלום אם אתה הופך לאובססיבי אחרי הפרידה, למרות שאתה יודע שזה לא הקשר שאתה רוצה, אז כנראה שהפרידה והבדידות בוערים לך מבפנים ואתה מחפש משהו כדי למלא איתו את הריקנות שבתוכך. אם זה המצב אתה לא חייב למלא אותה דווקא בקשר הקודם. מאחר ואתה כבר מכיר את עצמך ואת מה שקורה אני מציע לך להתארגן הפעם אחרת. לתכנן פעילויות ברמה יומיומית שימלאו לך את כל הזמן, לשים לב במיוחד לפעילויות חברתיות, בין אם חוגים, הרצאות, טיולים או סתם בבית הקפה באוניברסיטה. חשוב לעשות ספורט כיוון שהוא גם עוזר נגד מצבי הרוח בתקופות כאלה. אם צריך פנה אפילו לרופא המשפחה ובקש משהו להרגעה. סביר להניח שאחרי הימים הראשונים תוכל לאט לאט להירגע ולבחון את העניינים בצורה שקולה יותר. כך לפחות בטווח הקצר. בטווח הארוך אני חושב שהמלצתם של לילה ואור לפנות לטיפול פסיכולוגי עשויה לעזור לך, ולא רק בפרידה הנוכחית, אלא בהתארגנות כללית יותר של החיים שלך והבלאגן שמתרחש בהם לפי תאורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה דר' אני אנסה,פשוט קורים לי מצבים ש"קופץ לי ז'וקנ בראש" ואני מתקשר ושוב מרגיש גרוע אני אנסה שוב להתארגן מחדש ולצאת מהloop

לד"ר אורן שלום אני נשוי לאשה בפעם השניה . מאשתי הראשונה יש 2 בנות נחמדות.נפרדנו משום שהיא הגיע לגיל 40 ורצתה חופשיות וכו'. בשנת 1990 היגיע לאבי ז"ל אשה שגדולה ממני ב-4 שנים והתפתח רומן שנכון לכרגע אנחנו עדיין נשואין. המשבר התחיל כאילו וקניתי חתול בשק. כשהתחתנו היא ציינה לשאלתי שהבנות גדולות ולא יגיעו לכאן. בתחלית המצב היום שלאחר 14 שנה היא שונאת אותי. בילדותה בפולין אביה ז"ל אנס אותה ועוד הביא חברים. בעלה הראשון הביא נשים הביתה. החבר השלישי הביא חברים ואילץ אותה לשכב איתם ואף שיעבד אותה להגיש אוכל וכן וודקה, הבחור היה שיכור כלוט.האהבה פרחה ביניינו עד שהיא הביאה את הבת הקטנה (20)לכאן ואז התחיל קונפליקט בין הבנות שגרר למריבות שלנו. ראוי לציין שאני קצת שוביניסט אבל היא פיתחה פארנויה (אביה היה אם עבר פרנואידי) וחושבת שאני עושה לה בבית כל מיני דברים, נכון לכרגע ביקשתי ממנה שתעזוב את הבית (הדירה שכורה, וכל הריהוט יהיה שלי מתוקף הסכם ממון שיש ביניינו). ראוי לציין שאני לא תמנתי ידי בצלחת והתפרפרתי לפעמים ושמועות הגיעו אליה . היא בחורה מתוסכלת שסובלת את גיל המעבר ואני לא יכול לעזור בגלל האויינות וחוסר האמון ההדדי שיש ביניינו. ברור לשניינו שהעסק ניגמר ועדיף לדעתי שיגמר בידידות שאלתי איך עושים זאת? היא דרשה גט, בתחילה לא הסכמתי. כשהסכמתי היא סרבה ואנחנו רודפים אחרי הזנב. 2 דברים לסיום: א' אני סובל מדיכאון שלא נראה על פני השטח מאז מות אבי מסרטן.הגברת ממוצא פולני מאוד הגרסיבית ולמרות היותה אינטליגנטית בסיכום לא טורחת לנבל את פיה ואף לתקוף פיזית. מצפה לתשובה מהירה. פלג

פלג שלום לפי מה שאתה מתאר אתה די מסובך בתוך המצב הקיים. די ברור שהקשר שאתה נמצא בו הסתיים ורצוי שתגיע למצב בו הסיום יהיה פורמלי ומסודר בהקדם האפשרי. הבעיה היא שלפי מה שאתה מתאר יש לך אולי נטייה להסתבך ולהיכנס למצבים שאינם בריאים עבורך. אתה לא כל כך שם לב לפרטים בתחילה, אולי ההתלהבות הראשונית מסנוורת אותך, ואח"כ אתה מוצא את עצמך במלכודות שאינך יודע כיצד לצאת מהם. לכן צריך לקחת בחשבון שאולי יש לך נטייה אישיותית להסתבכויות הללו וזה משהו ששווה להשקיע בו מחשבה רצינית כדי לא לשחזר שוב את התסכול והכאב שאתה חווה כעת. אני מציע לפיכך שתפנה לטיפול אצל פסיכולוג או עובד סוציאלי ואולי כדאי לעשות זאת מייד כדי שתוכל להיעזר בהם כדי לסיים את הפרשה הנוכחית באופן הפחות טראומטי שאפשר. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לשאול מספר שאלות 1.האם לקיחת תרופות נגד דכאון וחרדה לאורך זמן אינן גורמות נזק לגוף או למוח. 2. האם הגוף אינו מתרגל לתרופות כך שאינן משפיעות יותר לאחר זמן או שהגוף מתקשה לייצר סרוטונין לאחר שהתרגל לעשות זאת עם תרופה מזרזת. 3. מה התרופה לחרדה שהכי מתאימה לשילוב עם כדור "מירו" 45 מ"ג נגד דכאון

אהרון שלום בפורום זה הייעוץ הוא בנושאים פסיכולוגיים בלבד. אנא פנה לייעוץ רפואי בפורום פסיכיאטריה או בפורום רפואי אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת השנתיים וחודשיים וגן לפני חודשיים הכנסנו אותה לגן חדש, לפניכן היתה אצל מטפלת השתנתה התנהגותה. היא מתמרדת, צועקת עושה בכוונה. לדוג' מבקשים ממנה לרדת מהשולחן היא לא מקשיבה, מורידים ואמורים לה אסור והיא באה ושוב עולה וכך הלאה. בבוקר קמה ומתחילה עם סצנות, מבקשת בקבוק שוקו, מביאים לה היא דוחפת את הבקבוק על הריצפה ואומרת לא רוצה, אומים לה למה את זורקת, את לא רוצה את לא חייבת לשתות. היא עונה לשפוך. אנחנו לוקחים את הבקבוק בחזרה למטבח ואז היא מתחילה לצעוק בקבוק מביאים לה ושוב אותו דבר. כל דבר זה מלחמה וצרחות ולא ברור מה היא רוצה. כל מה שמנסים לא עוזר. אני כל הזמן מדברת איתה ושואלת מה את רוצה, למה את בוכה וכלום לא עוזר. מה עושים?

דנה שלום הייתי מציע לך לעשות מעקב אחרי התנהגותה של בתך במהלך היום ולתעד את מה שקורה. שוחחי גם עם הגננת כדי לברר כיצד היא מתנהגת בגן והאם יש לך התפרצויות כאלה גם שם. סביר להניח שההתנהגות הזו איננה אחידה ובעזרת רישום מסודר תוכלי להבין מתי יש התפרצויות ומתי אין. ברור שצריך להציב גבולות, זו התנהגות שלא יכולה להמשיך. עם זאת, במצבים כאלה יכול להיווצר דפוס בו צועקים וגוערים בילד על כל דבר שהוא עושה. צריך להחליט על מספר דברים מצומצם ששם יוצבו גבולות ברורים ונוקשים. לעומת זאת, דברים שהם לא עקרוניים ועליהם עוברים לסדר היום ומקבלים את "השגעונות" שלה מבלי להעיר ולהתרגז. ברור שהילדה עושה את הדברים מתוך מקום של חולשה ומצוקה, למרות שאת יכולה לחוות זאת ככוחנות. היא ללא ספק גם בוחנת אותך ואת תגובותיך ולכן כל כך חשוב לטפל בענין. במידת הצורך אם ההתנהגות אינה משתנה בקרוב אחרי נסיונותיך פני לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים כיצד לנהוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' קפלן שלום רב, פתח דבר, אודה על התייחסותך העניינית. בגן ביררתי על התנהגותה ומתברר כי היא ילדה טובה מאד וכנראה ההתנהגות שלה הזאת היא רק בבית, לא קיבלתי אילו תלונות מהגן. מה שנראה זה שהיא עושה דווקא כל הזמן וכמו שאמרת בוחנת את התגובות שלי וקשה לי להתעלם מיהם, כמו טיפוס על שולחן שלא ניתן להתעלם וברגע שאני מורידה אותה ואומרת אסור לעלות לא עוברות 2 שניות והיא שוב עולה וכך הלאה. השאלה היא האם להעניש אותה ע"י לשימה בחדרה ולא לצאת מהחדר עד שהיא מתנצלת או שלא. ישנם אסכולות שאומרות שמותר להעניש ילדים וישנם כאלה שאומרים שאסור, אולם בינתיים הילד ללא גבולות ועושה ככל העולה על רוחו- איפה הגבול?

האם יתכן שתתקבל החלטה לגבי אדם מאחורי גבו וללא ידיעתו למתן כדורים להפחתת החשק המיני? אם כן מי יכול לאשר דבר כזה? ואיך אני יכול לברר על כך? תודה

אור שלום לא ידוע לי על אפשרות כזו. אני מציע שתפנה לפורום שעוסק במשפט ורפואה באתר זה ואולי תוכל לקבל תשובה ממי שעוסק בשאלות כאלה שהן משפטיות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אנו הורים לחייל בצבא שנחשף למצבי חרדה לעיתים רחוקות מאז ימיו בתיכון. ה"התקפים" מופיעים פעם בחצי שנה בערך. הוא התחיל טיפול ועזב לאחר שחשבנו שהכל הסתיים, והנה שוב זה קורה, ולא ברור לנו למה. קראנו את המאמר, ורצינו לדבר עם הבן לגבי הסימפטומים וכו', ואז חשבנו לעצמנו שיתכן שגילוי המידע המקיף הזה לבן שלנו, יכול לגרום ל"אימוץ" תופעות נוספות המופיעות במאמר על מנת שהוא "ינעל" על כיוון מסויים של סימפטומים, על מנת לכוון אותנו או אותו לסוג מסויים של טיפול. אנחנו כולנו אינטליגנטים, והילד מאד מוטרד מהעניין ורוצה להפטר מהצרה הזו, אבל חשבנו לעצמנו שאולי כשמישהו סובל מחרדה, הוא אולי יכול לאמץ לעצמו סימפטומים נוספים מעבר למה שיש לו, כדי "לחדד" או למקד את כיוון הטיפול, כאילו להגיד :"הנה, זה בדיוק מה שישי לי כולל זה וזה.." רק על מנת להגיד "זה בדיוק מה שיש לי".אני מקווה שאני מובן. התוצאה יכולה להיות בעצם החמרה בשל אימוץ סימפטומים כתוצאה מקריאת המאמר. מה אתה אומר על תיאורית הקונספירציה הזו? האם יש התייחסות שונה לעניין שמדובר בחייל? הוא חייל טוב, ואם ידעו בצבא על זה הוא יפגע, הוא לא מעוניין שידעו. זה אומר שצריך לטפל אצל פסיכולוג פרטי. האם מחובתו להודיע על טיפול כזה לרשויות מבחינה אתית או חוקית? האם כל טיפול מחייב דיווח, או שרק מקרים קשים? ותודה על ההתייחסות. אתה עוזר מאד.

שלום קריאה של חומר שמסביר את הבעיה יכול להקל על המצוקה ואין סיבה שילדכם יאמץ בעיות נוספות בעקבות זאת. יש משהו מרגיע בהבנה "מה יש לי" ושיש לכך טיפול. אם הוא נמצא קרוב לבית יש אפשרות מעשית להפנות אותו לטיפול פסיכולוגי באופן פרטי בתקופת הצבא. עקרונית אתם צודקים שיש חובה לדווח על כך לרשויות הצבא, אבל חובה זו חלה על החייל ולא על הפסיכולוג (אלא אם יש חשש לאובדנות או בעיה חמורה שעלולה לסכן חיים). בעיקרון אם אתם רוצים לפעול לפי התקנות הצבאיות הפנו אותו לקב"ן צבאי שיוכל לתאם לו טיפול פסיכולוגי במסגרת הצבאית. בברכה ד"ר אורן קפלן

עניתי

בשנה האחרונה אני חיה עם פחדים נוראיים הקשורים לבריאותי. כל הזמן חושבת על ילדיי ואיך אני שומרת על עצמי בריאה בשבילם. המחשבות כל היום בראשי, אני מוטרדת מכל דבר שמתרחש או משתנה בגופי, אני חוששת נורא עד כדי ירידת ריכוז בעבודה, עצבנות יתר,קושי להרדם בלילה. המחשבות הטורדניות הללו מכלות את כוחי. מה עושים?

גל שלום כתבת בכותרת חרדה, ואכן נשמע שזו הכותרת הנכונה למה שקורה לך. הטיפול לפיכך צריך להתמקד בהבנת מקורות החרדה, לא רק אלו הגלויים (החשש לבריאות) אלא גם אלו הסמויים שאולי אינך מודעת אליהם. צריך לנסות ולהבין מתי החרדה הזו החלה, למה היא קשורה בחייך וכו'. יש אפשרות לטפל בחרדה הן בכלים פסיכולוגיים והן ע"י תרופות. לעיתים כדאי לשלב בין שניהם. אני מציע לך לפנות לייעוץ מקצועי ולהתחיל לטפל בחרדה שכן לפי תיאורך היא פוגעת באופן משמעותי באיכות החיים שלך. אני מצרף קישור למאמר בנושא חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אם היתה לי הפסקה בחרדות במשך תקופה ארוכה ואחר כך התחיל שוב ושוב מפסיק. בהפסקות אין לי סיבה ללכת לטיפול ואין לי מוטיבציה. מה דעתך? הפסיכולוג אומר שכדאי לבוא גם כשאין לי חרדות. אני פוחד שהטיפול הזה רק יעורר לי שוב פחדים וזכרונות רעים ויכניס אותי לבעייה במקום לשכוח ממנה ולפתור אותה רק כשהיא עולה על פני השטח. תודה.

דניאל שלום התשובה די תלויה באופי שלך ובמה שאתה מחפש בטיפול. הפסיכולוג שלך סבור כנראה שיש משהו שדורש פתרון והתמודדות. דווקא כאשר החרדות פוחתות יש אולי הזדמנות לבדוק ולהכיר היבטים שבמצב החרדה החריפה אינך פנוי נפשית כדי להתבונן עליהם. השיטה להפסיק את הטיפול כאשר יש שיפור עלולה להיות בעייתית במקרה כזה כי למעשה אם שורש הבעיה לא נפתר הרי שזה רק עניין של זמן עד שתהיה החרפה חוזרת במצב. מצד שני, בלי מוטיבציה אי אפשר לעשות טיפול ואתה תנשור די מהר. לאור ההיכרות שלך עם עצמך תצטרך להחליט מה הכי נכון עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. יש לי אח בן 13 וחצי הסובל משטיפת ידיים כפייתית. הוא גומר ביום בקבוק שלם של סבון על שטיפת ידיים, ומבלה המון זמן עם הברז פתוח. לאחר שהוא מסיים לשטוף את הידיים הוא לא נוגע בכלום, ומפחד שמשהו יגע לו בידיים. שום שיחה שערכנו איתו ושום הערה לא שינתה את ההרגל, הוא ממשיך כאילו לא אמרנו לו כלום. המצב הזה מעורר המון מתחים במשפחה והוא הגיע למצב שממש לא מפסיקים להעיר לו ולהתווכח איתו. אמא שלי לא רוצה לקחת אותו לפסיכולוג בגלל ש - "מה יגידו אם ידעו..." ומחכה שהתופעה תעבור לבד. בהתחלה כששאלנו אותו למה הוא עושה את זה, הוא אמר שזה בגלל שהוא גילה שהוא "התבגר" מבחינה מינית והוא נגעל מזה, אך עם הזמן התברר שלא רק בעיית ההתבגרות גורמת לו לזה אלא גם נגיעה בחפצים בבית כמו ארון, מפסקי חשמל וכו... מה הפתרון.

אסף שלום אתם חייבים לפנות לטיפול ואסור להזניח את מה שקורה. שיחות ונזיפות לא יעזרו כאן. שטיפת הידיים היא התנהגות כפייתית והיא מהווה ביטוי לחרדה פנימית שעימה מתמודד אחיך. חוסר טיפול בעניין כעת יכול להביא להחרפה של מצב החרדה ואין כל סיבה שאחיך ישאר ללא עזרה מקצועית במצב כזה. זהו סבל רב עבורו ועבור כל המשפחה. הסבר לאמך את העובדות הללו ואם אתם מפחדים מ"מה יגידו" אז אל תגידו לאף אחד. צריך לפנות לעזרה מקצועית הן ברמה הפסיכולוגית והן ברמה התרופתית (באמצעות נוגדי חרדה). בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם, ב 4/9/10 הפנתי אלייך שאלה לימודית לצורך בחינה בנושא "עבירות מין", בבחינה המדוברת קיבלתי 97, חלק נכבד ממנו בזכות תשובתך ותשובתה של אפרת. אני ממש מודה לכם ומאחלת לכם המשך פעילות מהנה, אני קווה. שיר

אין כמו לקבל ציון טוב לשיפור מצב הרוח. או כמו שאמא שלי אומרת- אבל למה רק 97 ? :-)

לאן נעלמת? טוב לראות אותך כאן.

בהצלחה בהמשך

שלום לכולם חברתי הטובה והיקרה לי מכל נשואה מזה מספר שנים ....הנשואים מוגדרים כנשואים טובים , נעימים ומלאי הבנה והוקרה אחד כלפי השני ...חברתי ובעלה הביאו לעולם ילדה אחת שהיום היא כבת 8 , כאשר אני משוחחת עימה על אפשרות לילד נוסף הנושא יורד מהפרק ....מהר מידי חששות רבות עולות בי לגבי מערכת היחסים הנ"ל ועתידה ....שכן אהבה הינה גדולה ...אך הבעל רוצה יותר מילד אחד, מה גם שילדים תורמים רבות לחיזוק מערכות יחסים ? החשש הגדול שלי הוא שחברתי תמצא את עצמה יום אחד לבדה , בדידות איומה מספר שאלות לי אליך : היכן ניתן למצוא מאמרים לגבי גידול ילד/ה יחיד? האם זה נכון כי ילדים יחידים שונים? האם זה עלול לפגוע בזוגיות לאורך שנים (היום הבעל טוען כי מה שטוב לה טוב גם לו) בברכה, דאגנית

שמש שלום ההחלטה על ניהול המשפחה מורכבת מגורמים רבים ומה שמתאים לאדם או זוג מסויים אינו בהכרח מתאים לאחרים. אין כאן תשובות נכונות או שגויות וכאמור, השאלה מה הכי נכון לחברתך. גידול ילד יחיד הוא שונה מגידול מספר ילדים כי הדינמיקה הפנים משפחתית היא אחרת. עם זאת, יש הרבה צורות להרכב משפחתי וכל אחת יכולה להיות תקינה אם מנהלים אותה באופן תקין. הרי יש כל כך הרבה משפחות עם מספר ילדים בהן יש בעיות ! את מספרת על זוג אוהב שבוחר לעצמו כרגע אורח חיים מסויים. זו האחריות וההחלטה שלהם ולא הייתי מנסה להתערב בזה. אם יש להם צורך הם יכולים לפנות לייעוץ זוגי, אבל אם שניהם חיים בטוב אינני רואה מדוע לדאוג כרגע. יש ספרות רבה בנושא ילד יחיד, תוכלי למצוא חומרים רבים וזמינים באינטרנט או בכל ספריה אוניברסיטאית למדעי החברה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, יש לי חבר כבר כמעט 4 שנים , השנה סיימתי תואר ראשון ואני חושבת שהיחסים שלנו די טובים. הבעיה שלי היא שכאשר אנחנו יוצאים אנחנו שותים , מעשנים וכד' וכל הזמן מלווה אותי תחושה של בוגדנות מצידו, אני בוחנת ומסתכלת ולא פעם המצבים הללו הגיעו לכדי מריבות. מה אני אמורה לעשות? האם תחת השפעות של חומרים כימיכליים שונים אני יכולה להרגיש דברים ללא קשר למציאות? לא פעם חשבתי ללכת לטיפול מפני שמבחינה לוגית תמיד נהנתי בילדותי ובגרותי מביטחון עצמי (מראה, אינטליגנציה) וק עם הבן זוג הזה אני סובלת מתחושות נוראיות שכאלה. בתודה מראש

אתי שלום אם אני מבין נכון את מה שכתבת אז החשדנות עולה בעקבות שימוש באלכוהול ועישון ולא במצבים אחרים. יש אנשים שרגישים יותר למצבים כאלה ואכן עלולים לפתח התנהגות ואופני חשיבה שונים מאלו הרגילים. אם את מזהה תכונה כזו אצלך מומלץ שתמנעי משתיית אלכוהול. עם זאת, לקראת סוף דבריך את כותבת על כך שהתחושות הללו מלוות אותך בקשר הנוכחי באופן יותר רחב וזה מטריד אותך. האם את יודעת לומר מדוע דווקא בקשר הזה את מרגישה כך? האם זה בגלל מה שאת מרגישה כלפיו? האם משהו שאת חושבת שהוא משדר? האם משהו בהקשר של התקופה הנוכחית בחיים שלך? תצטרכי כנראה לעשות בירור יותר רציני על מקורות העניין כי לפי הדרך שאת מתארת את זה אין לך אפילו קצה חוט להתמודדות שונה. אם את מרגישה שזה מעיב על חייך או על הזוגיות שלך כדאי אולי גם להתייעץ עם פסיכולוג, בין אם באופן אישי ובין אם באופן זוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר אורן היקר חיזוקך נותן לי לראות את הנסתר שקיים לידי כל זמן זה ואין אני עוצרת להביט בו מקרוב את מילותיך אני לוקחת לתשומת ליבי וכעת אני מתחילה בחשבון עסקי ארוך עם עצמי נקווה לטוב כמו שתמיד אני אומרת. הרבה ברכות ותודות על יכולת נתינה עצומה שאת מפגין לכל ...אנני יודעת אם אומרים לך את זה מידי יום אך עבודתך הינה עבודת קודש ...מילים חזקות ומשפיעות על כל אדם בדרכו שלו חזק וברוך!!!

שירה שלום אני שמח לשמוע את דבריך ואני מאחל לך כל טוב בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 26, סיימתי תואר ראשון ובאחד הקורסים למדתי על גלגול נשמות ומאז בערך כשנה ויותר כאשר אני לבד ודווקא רגועה, עולות בי מחשבות רעות על מוות, ואני מייחלת למותי. אני חייבת לציין שאני נשואה באושר, נולדה לי בת מקסימה לפני חודש וחצי ולא עברתי בעבר הרחוק שלי אי אלו חוויות קשות, גדלתי כילדה מאושרת ובריאה, אם כך למה זה קורה לי? אודה לך מאוד אם תענני במהרה.

מטריד אותך,למרות שעל פני השטח הדברים נראים בסדר. יתכן גם שהלימוד העיר בך את האופציןת האלו של גלגול של דברים ושאלות של איזה משמעויות נסתרות יכולות להיות לדברים

אתי שלום יש משפט שאומר שמרגע שנולדנו אנחנו הולכים למות, אלא שאנחנו לא ממש רוצים לשמוע ולחשוב על כך. עם זאת, יש מצבים בחיים שנושא המוות מעסיק יותר מסיבות שונות. לפי מה שאת כותבת המחשבות התחילו תקופה קצרה לפני כניסתך להריון שהוא מן הסתם אחד העיסוקים המשמעותיים ביותר סביב החיים, אך גם מייצג במידה מסויימת את המוות. ברגע שאת הופכת להורה את הופכת לדור המבוגר יותר וכידוע, זה הדור הבא בתור גם למות. אינני יודע לומר בוודאות מה הרגע למחשבות שלך, אבל אני מאמין שיש לזה קשר כלשהו להריון ולהפיכתך לאם טריה. מחשבות טורדניות הם סימפטום לחרדה וכנראה שמתחת לפני השטח, גם אם זה לא מובן או ברור ישנה חרדה. אם הנושא ממשיך להציק ופוגע לך באיכות החיים כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני לא יודעת אם אני בפורום הנכון , אם לא תפנה אותי לאחר. אבי בן כ-60 והוא לאחר התקף לב שהיה לפני כ8 שנים ולאחר מכן קרו לו כמה מקרים של התקפי לב ברמה נמוכה יותר , האחרון לפני כמספר חודשים הוא קיבל מספר רב של תרופות , וכן איסורים רבים על האוכל - הבעיה היא שבכל התקופה הזו ובמיוחד בזמן האחרון הוא מספר כי הוא עייף מאוד , והוא גם ישן הרבה , הוא מעשן - ולא מצליח להפסיק , בזמן האחרון אף התחיל להקריח, הוא לחוץ מכל דבר דברים פעוטים ביותר , אין לו דאגות אמיתיות אך הוא בכל פעם מוצא איזושהי שטות אחרת להיות לחוץ בקשר אליה , 3 שנים לא הייתי בבית וכרגע חזרתי לגור כאן והמצב מאוד בעייתי , אני לא סומכת על הרופאה המטפלת שלו ואין לי מושג למי לפנות לעזרה , כשדיברתי על טיפול פסיכולוגי הוא ביטל זאת - האם יש פתרון? (הוא חי לבד , מלבדי)

שלום תופעות של חרדה ודיכאון אחרי התקף לב הן נפוצות מאוד ואכן רצוי לשים אליהם לב ולטפל בהם. במידה ואביך אינו מוכן לשקול טיפול פסיכולוגי, רצוי שיפנה לפסיכיאטר ולפחות יקבל תרופות נוגדות דיכאון וחרדה. את יכולה לפנות לפורום לפסיכיאטריה לקבל ייעוץ בנושא הזה. דווקא אדם במצב בריאותי כזה חייב לשמור על עצמו כי יש קשר ישיר בין מצב רגשי/נפשי ובין חוסן גופני ויכולת שיקום פיזיולוגית ממחלות. במידה והוא מתעקש ומסרב צריך למצוא גורם סמכותי שאליו הוא כן מוכן להקשיב שישכנע אותו. למשל הרופא הקרדיולוג שלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוקטור קפלן.. יש לי בעיה. אני בת 16 ורוקדת כבר המון שנים לפני כ-שנה זה התחיל שאני נמצאת בלחץ לפני השיעור ובמהלך השיעור. במהלך השיעור אני מתחילה להזיע או להסמיק פתאום בלי סיבה. לפעמים אני לא מרוכזת ולא שמה לב למה שקורה סביבי. אני סגורה עם הבנות שרוקדות איתי. זה קורה לי רק בשיעור הספציפי הזה. בשיעור אחר עם מורה אחרת וסגנון ריקוד אחר לא קורה לי הדברים האלו אני מרגישה רגועה ובכלל לא לחוצה אני פתוחה מאוד עם הבנות וממש כיף לי.. הלחץ שאני נמצאת לפני השיעור הזה כבר בלתי נסבל אנא עזור לי ותן לי כמה טיפים כי זה מאוד מפריעה לי להמשיך להתקדם תודה רבה

בתור מי שרקדה בעבר ומכירה את התחום, רציתי לשאול אותך האם אין תחליף לשיעור הזה? כלומר - אם זה שיעור מחול מודרני, האם אין קבוצה אחרת? מורה אחר? אם זה בלט כנ"ל. לפעמים שיעורים מאד שונים באוירה שלהם, בדרישות, באופי של המורה ושל התלמידים האחרים. אני חושבת שריקוד, גם אם את לוקחת את זה לכיוון מקצועי, הוא בראש ובראשונה דבר שעושים מתוך אהבה, מתוך הנאה, והוא בהרבה מקרים דרך לביטוי עצמי. אם יש דרך קלה לעבור לשיעור אחר, מקביל, אני ממליצה לך על כך. אם זאת בעייה ספציפית עם המורה של אותו שיעור, גשי לדבר איתו/ה. האם יש לך איזושהי חברה בקבוצה הזאת של הריקוד? דברי איתה, שתפי אותה. אולי יחד תוכלו לחשוב על הסיבה לכך שזה קורה. אבל העיקר, לדעתי, אם יש לך אלטרנטיבה, קחי אותה. רקדתי אצל עשרות מורים שונים, מחלק למדתי המון, ומחלק למדתי שסגנון הלימוד שלהם פשוט לא מתאים לי - לא מהנה אותי, לא תורם לי, לא כיף לי בכלל. זה לגיטימי שלא כל דבר בעולם הריקוד יגרום לך הנאה.

רק עכשיו ראיתי שכתבת שזה יותר קשור לבנות שאיתן את רוקדת. גם במקרה זה, זה לגיטימי לדעתי לרקוד בקבוצה שאיתה את מרגישה יותר נח. יכול להיות שבגלל שהתחום כל כך תחרותי, והבנות האלה מלחיצות אותך, את לא מצליחה להפיק את המירב מהשיעור... לדעתי כדאי לך לשים לב האם הלחץ הזה הוא באמת מאד ספציפי לשיעור הזה, או שאת מרגישה אותו בכלל ביחס לריקוד. התחום הוא כל כך הישגי, וחשוב שתהיה לך תמיכה, והרגשה טובה מהסביבה בשביל הבריאות הנפשית שלך, וגם בשביל להיות מסוגלת להתקדם. האם יש לך מספיק תמיכה?

רותם שלום אני מסכים עם לילה שהפתרון הפשוט ביותר הוא להחליף את השיעור. אם יש בעיה בשיעור הספציפי הזה מדוע את חייבת להישאר שם? האם יש לך מושג כלשהו מדוע זה קורה דווקא שם? האם הבנות הללו מאופיינות בתכונה כלשהי שמגבירה את הלחץ? האם זה קשור למורה או למועד של השיעור? במידה ואת חושבת שכדאי להישאר ולהתמודד זה בהחלט אפשרי, אבל צריך לעשות זאת ולהשקיע בזה רק אם זה באמת שווה את הטירחה. כדי להירגע תצרכי לנקוט בשתי שיטות. האחת בכיוון של הבנה שכלית ורגשית של מה שקורה. תצרכי לנתח את המצב על כל היבטיו ולהבין מה שורש העניין. הכיוון השני הוא בנושא הרפיה והרגעה. יש שיטות רבות להרפיה של הגוף והנפש, תוכלי לקנות ספר וקלטת ולהתאמן על זה. את שני הדברים הללו אפשר גם לעשות במסגרת של טיפול פסיכולוגי במידת הצורך. עם זאת, אני בספק אם צריך ללכת כל כך רחוק, אבל רק את יודעת עד כמה העניין קריטי ודורש התייחסות. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לך. התוכל לתת לי בבקשה מאמרים ספציפים בנושא? האם הרפית הגוף והנפש באמת תעזור לי בבעיתי ובלחץ שלפני השיעור?

יש לי בעיה של חרדות המתבטאת ברעידות גוף חזקות, דפיקות לב חזקות, כאבי בטן. זה התבטא בעבר לקראת בחינות ופגישות חשובות, והיום זה מופיע כמעט ללא קשר לכלום. אני יכול לשכב בחדר ולהכנס פתאום למערבולת של חרדה שאני לא יודע מה מקורה. מה עושים? זה יכול לעבור לבד? אני יכול לטפל בזה בעצמי, לשלוט בעצמי? מה אתה מציע? תודה

לפעמים תופעות אלו נגרמות כתוצאה בהפרעה בפעילות בלוטת התריס שווה לעשות בדיקת דם פשוטה לשלול את האפשרות הסמפטומים דומים מאד. תבקש לעשות בדיקה T4 T3 TSH

האם התגובה למעלה נכונה? יש מקום לעשות זאת?

שלום ראשית בהחלט כדאי לפנות לרופא המשפחה ולבקש בדיקות מקיפות ולהתייעץ לגבי תופעות כמו תפקוד בלוטת התריס, ויטמינים מסוימים שמשפיעים על מצב נפשי וכו'. יש גורמים פיזיולוגיים רבים שמשפיעים על המצב הנפשי ולפני שממשיכים לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי תמיד טוב לשלול מקורות רפואיים אחרים לבעיה. בהנחה שתשלול ממצא רפואי צריך לטפל בבעיה. מה שאתה מתאר הוא התקף חרדה די קלאסי, שהחל סביב אירועים ממוקדים והלך והתרחב לחיים בכלל. יש אפשרות לטפל בבעיה הן בכלים פסיכולוגיים והן תרופתיים, אני מצרף קישור למאמר מקיף בנושא http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אתמול נרדמתי מול הטלויזיה ואז פתאום לא התעוררתי אלא פקחתי עיניים אבל לא הרגשתי שאני בתוך מציאות הרגשתי כאילו יד חונקת אותי ולא נותנת לי לקום ואז כאילו דיברתי מתוך שינה-כך אחותי טענה שהיא שמעה כך בחדר ולאחר מכן התעוררתי הכל היה כרגיל מה זה אומר? יש לציין שהייתי 6 מפגשים אצל פסיכולוג לפני כמה זמן ואובחנתי כסובל מחרדה אך הטיפול מושהה בגלל סיבות רפואיות

עידן שלום סביר להניח שהיית במצב ביניים בין עירות לשינה וחווית משהו שדומה לחלום סיוטים שהתערבב בין המציאות לדמיון. אם אתה סובל מחרדה חשוב שתהיה טיפול. אין כל סיבה רפואית שצריכה למנוע טיפול פסיכולוגי. החוויה שהרגשת יכולה להיות קשורה למצב החרדה, או מוגברת בגלל מצב החרדה, אם כי חלומות סיוט יכולים לקרות בכל מצב בחיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילד בן 4.5 שכל הזמן מקלף צפורניים . למרות שאני מפסיקה אותו כל פעם הוא ממשיך עם זה. בתקופה האחרונה ראיתי שהוא מתחיל לקלף ציפורניים גם ברגליים. מה צריך לעשות?

יעל שלום זו תופעה עקשנית ודיבורים לא כל כך יועילו כי זה לא בא מתוך הגיון. הסיבה להופעת הבעיה לא משנה כל כך ברוב המקרים. זה יכול לנבוע ממתח, הרגל או שיעמום, במידה ואין תופעות נוספות ברמה הרגשית לא הייתי משקיע מאמץ רב באיתור מקורות העניין. אגב, בהחלט יתכן שתמצאי שבמשפחה הקרובה יש לו שותפים נוספים לסוג ההתנהגות הזו, זה יכול להיות למידה מתוך התבוננות או אפילו גנטי. בהחלט חשוב לומר לו על כך כדי שיהיה מודע שזו התנהגות בעייתית, והמטלה המרכזית שעומדת בפניך היא לגייס אותו כנגדה. כל עוד הוא אדיש, יהיה קשה לעשות שינוי כלשהו. אם תצליחו לקבל את שיתוף הפעולה שלו ניתן יהיה למשל למרוח חומר מר על הציפורניים (ניתן לרכישה בבית מרקחת) שיזכיר לו להמנע מהתעסקות בציפורניים. אפשר גם לעשות תהליך בהיפנוזה אצל מטפל מורשה (פסיכולוג או פסיכיאטר ילדים), עם ילדים זה עובד באופן יעיל למדי. כל זאת כמובן אם הבעיה מספיק חמורה ואם אתם מוכנים להשקיע בה טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

אדם קרוב אלי סובל מחרדה בערך מחודש מרץ 2002. עקב פיגועים, עומס בעבודה ובחיים בכלל, נכנס למעגל חשיבה שלילית וחרדות. עקב כך סובל מהתקפי קוצר נשימה. רופא המשפחה נתן "ואבן" להרגעה (לכמה ימים בלבד) שעזר בכל פעם לתקופה של מספר חודשים. בנוסף, עבר בדיקת דם, שלאחריה לקח תוספת ברזל. יש לציין שהנ"ל חי ומתפקד כרגיל: עבודה, גידול ילדים קטנים וכדו'. יחד עם זאת ההתקפים לעיתים מאד מעיקים ומכבידים. איך היית ממליץ להמשיך לטפל בבעיה? בברכה, ע.

ע. שלום ואבן טוב ללחץ מאוד מקומי שחולף תוך כמה ימים. השפעתו שלילית בטווח הארוך ובוודאי שזה אינו פתרון. במידה והוא החליט על נתיב תרופתי כדאי לפנות לפסיכיאטר ולקבל תרופות נוגדות חרדה שיכולות לשפר את המצב. בכל מקרה, הבעיה איננה ביולוגית ולכן גם אם התרופות ירגיעו הן לא פותרות את שורש הבעיה. נשמע שקרובך סובל מלחץ וחרדה בעוצמה גבוהה למדי אשר פוגעים באיכות החיים שלו. כדאי לפנות לפיכך לטיפול פסיכולוגי, עם או בלי הייעוץ התרופתי. רצ"ב קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בזמן מגע מיני , אני נוטה לשרוט ולנשוך את בן זוגי ואף להביא לפציעתו.האם יש סיבה הגיונית לכך. אודא על תשובה מהירה. שרי

שרי שלום אלימות ומין יכולים להשתלב יחדיו. הרבה נכתב על סאדו-מאזו, ומה שאת מתארת קשור לענף הזה. העוצמה כמובן יכולה להיות נמוכה או גבוהה, אבל אלימות עד כדי פציעה נמצאת שם. לפני ההסברים אני חושב שכדאי לבדוק מה את מרגישה עם עצמך על כך וכן מה בן זוגך חש. האם זה פוגע ביחסיך הבין אישיים, או דווקא משפר אותם עם בן זוג שמתחבר להתנהגות הזו. בנוגע להסברים, יש רבים ומגוונים ויש בוודאי משהו בהיסטוריה האישית שלך שיוכל אולי להאיר את הענין. פעמים רבות זה קשור לכאב ושליטה שהטרידו או היו משמעותיים בנקודה כלשהי בהיסטוריה, פעמים רבות בתקופות מוקדמות מאוד. זה לא חייב להיות על רקע מיני, אבל משהו הופך את הכאב והשליטה לערך חשוב מבחינה אישית וגורם משמעותי בהנאה. כל זה על רגל אחת ובאמת בצורה תיאורטית לחלוטין כי את צריכה למצוא את החיבור האישי שלך לעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לשאול אותך במקרה של מצב שבו האם היא חד הורית ויש לה ילד בן שנתיים ושלושה חודשים אשר שואל את אמה איפה האבא מה האמא צריכה לענות? ואיך להגיב על כך? ורציתי גם לדעת האם יכול להיות לאותו הילד הפרעות קשב וריכוז כגון: מתרוצץ בחדר, לא יכול להתרכז במשחק ואין לו משחק בגן. מה על האם לעשות?

סבטלנה שלום האם צריכה לענות את האמת בשפה פשוטה שהילד מבין. בסך הכל הוא רואה שאין אב בבית כך שאת העובדות הוא יודע גם בלי הסברים. זה יהיה טבעי להשלים את התמונה, אך הייתי ממליץ להתייעץ קודם לכן עם פסיכולוג ילדים כדי לנסח את זה באופן שיתאים הן לילד והן לתפיסת עולמה של האם. הפרעות קשב יכולות להיות לכל ילד, אבל בגיל כזה הייתי נזהר מאבחנות מהירות מדי. במידה והעניין מטריד כדאי לפנות לאבחון מסודר. אפשר לפנות לנוירולוג ילדים דרך קופת החולים או למכון לבריאות הילד ולהתייעץ. אפשר להתחיל גם מרופא הילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, בעלי ניפגע מרכב בזמן שעמד על המדרכה (חבלות רב מערכתיות, כולל פגיעת ראש וחוסר הכרה). המקרה קרה לפני כשנתיים וארבעה חדשים, שהה כחודשיים בבתי חולים כולל לוינשטיין לשיקום. ביקרתי בפורום לפני מספר חדשים משום שעדיין סבל מהתקפי זעם. בזמן חציית הכביש במעבר חצייה הוא מצפה מנהגים שיעצרו, רובם מעדיפים לא לעצור אבל בעלי בכל זאת יורד לכביש וגורם להם לעצור בפתאומיות. הוא טוען שהם חייבים לעצור. הוא נכנס להרבה עימותים עם אותם נהגים ופשוט רוצה ללמד אותם לקח. כשפניתי לפורום בעבר הימלצת על emdr ואכן הוא החל בטיפול. בתחילה הלך פעם בשבוע לשיחות ואחר כך טען שהפסיכולוגית עדיין לא החלה בטיפול עצמו ושאולי ילך רק פעם בחודש. לפני מספר שבועות בזמן חציית הכביש (במעבר חציה), הנהג היה צריך לעצור בפתאומיות ובעלי תקף אותו (שבר אצבע - בעלי). יום לאחר מכן כשהיה אצל הפסיכולוגית היא טענה שזה יכול לקרות. האם הפסיכולוגית לא מתאימה? מה ניתן לעשות? יש לנו שני ילדים קטנים בבית ובנוסף לצעקות נמאס לנו לשמוע על התנהגות הנהגים בכבישים 24 שעות ביממה. שאלה נוספת בני בן ארבע וחצי החל להיות אלים בגן ובבית הוא צועק, משליך דברים וכ"ו. האם זאת תוצאה ישירה של התנהגותו של בעלי. הגננת בקשה שנפנה ליעוץ. תודה וסליחה על המגילה.

יעל שלום מה שברור מדבריך היא המצוקה שאת נמצאת בה והמצב הקשה שעימו את צריכה להתמודד. אין לי כל דרך לדעת האם הפסיכולוגית מתאימה. בהחלט יתכן שמה שקורה לילד קשור לבעלך אבל גם כאן לא אתיימר לקבוע אם זה תוצאה ישירה של כך או לא. אני מציע לפנות לפסיכולוג ילדים, במיוחד מאחר והגננת כבר התריעה על כך. אני חושב שהבעיה העיקרית היא שאת עומדת מהצד חסרת אונים וצריכה לסבול את מה שקורה מבלי יכולת להתערב. לכן היה כדאי שתמצאו דרך שאת ובעלך תגיעו לייעוץ זוגי, אפשר להתחיל במספר בודד של מפגשים כדי לראות מה קורה ומה צריך לעשות הלאה, ומשם לקבל קצה חוט להמשך. אני מודע לבעיה שמפה לשם אנחנו מדברים על 3 אנשי מקצוע, לבעלך, לילד ולזוג, מה שיכול להיות יקר למדי או מורכב למדי גם אם פונים לשירות הציבורי. לצערי אין לי פתרון פשוט ואינטגרטיבי לעניין כי כל בעיה עומדת בפני עצמה ודורשת פתרון ייעודי. אני מעריך שברמה של אבחון ראשוני וקבלת חוות דעת מה צריך לעשות כדאי לפנות לגורמים השונים ואז להחליט. אגב, לגבי בעלך, אינני יודע האם הוא מטופל בתרופות והאם עבר אבחון נוירולוגי אבל אין ספק שהוא צריך לעבור ייעוץ כזה כי לתופעות כפי שאת מתארת יש פעמים רבות גם היבטים פיזיולוגיים ברורים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, בתשובה לשאלתי בנושא איטיות במיקוד חשיבה, קיבלתי את התשובה הזאת: "שלום רבץ איטיות בחשיבה משמעה שהפרודוקציה או הייצור של המחשבות המלאות והמנוסחות מואט והוא איטי מהקצב המקובל. יכולות להיות לכך כמה סיבות, מהקשת הנוירו-פסיכיאטרית, ביניהן פגיעה בחשיבה, דיכאון, עייפות, חוסר ריכוז מסיבות שונות וכמובן - הפרעת קשב וריכוז. הרעיון במקרה שלנו הוא שמכיוון שהחשיבה אסוציאטיבית ומתפזרת, המאמץ לארגן אותה ולשמור את הרצף דורש זמן. זמן זה בא על חשבון המהירות ותהליכי החשיבה מואטים. " מתשובה זו עולות בי כמה שאלות על מונחים בתשובה שאני לא יודעת אותם והייתי מבקשת עזרה או אפילו השערות למה הכוונה. אז מהתשובה עולות בי השאלות האלה: 1. "ביניהן פגיעה בחשיבה" -איזה הפרעות נפשיות אופיניות לפגיעה בחשיבה ? 2. "שמכיוון שהחשיבה אסוציאטיבית ומתפזרת" - מה הכוונה חשיבה מתפזרת ? איך חשיבה יכולה להתפזר ? אני מצרפת קישור לתשובה לשאלה ששאלתי http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=201&msgid=40694633

שלום 1. כמעט כל בעיה נפשית גורמת לפגיעה בתהליכי חשיבה. מטבע הדברים יש לאדם משאבים קוגניטיביים מוגבלים ואם הוא עסוק בבעיות כלשהן נשאר פחות משאבים להתמודד עם המטלות השוטפות. 2. מתפזרת - הכוונה שקו החשיבה לא נשמר. אדם חושב או מדבר על משהו אחד ואז פתאום קופץ למשהו אחר וכו'. בברכה ד"ר אורן קפלן

זוגי ואנוכי ביחד כבר 3 שנים. שנינו גרושים, אני עם שני ילדים והוא ללא ילדים. לאחרונה איחדנו את מגורינו, אנחנו חיים עכשיו בבית אחד עם שני ילדי, מערכות היחסים מצויינות, והאהבה פורחת. זוגי מעוניין בילד משותף, ואני בלחץ. מעבר לעובדה שהמודל שקיים אצלי בראש על גידול ילדים מושפע מהזוגיות הקודמת שלי (וזה היה רע), אני גם מרגישה היום שאחרי שעברתי משבר מאד גדול כשהתגרשתי והצלחתי לבנות את חיי לשלמים וטובים, מפחיד אותי להכנס שוב למערכת שיוצרת איחוד מלא. אני שמרתי עד היום (למרות הזוגיות הבאמת טובה) על עצמאות מלאה תוך תחושה של- אם אי פעם תגמר מערכת היחסים הזו אני על הרגליים, יש לי את העולם הפיזי השלם שלי ואני יכולה לחזור לחיות עם שני ילדי ולהצליח לדאוג לכל צרכינו מבלי לבנות הכל מחדש. אני מבינה שכנראה יושבת עלי טראומה מעברי שלא נותנת לי מנוח, והייתי רוצה מאד להכנס לתוך הרחבת המשפחה בלב שלם לגמרי, אבל אני לא בטוחה שאני רוצה להפטר ממנגנוני ההגנה שמאפשרים לי עכשיו לחיות את חיי עם משענת עצמית שמקנה לי בטחון, ואני מוצאת את עצמי במבוי סתום.

הגר שלום האופן שאת מתארת את הדברים בהחלט מצביע על הטראומה שיש לך והפחד מפני התמודדות עם ילד משותף. עם זאת, גם לא לקבל החלטה זו החלטה ותהיה לה השפעה על הזוגיות שלך בכל מקרה. זה די טבעי שאם אין לבן זוגך ילדים משלו הוא ירצה ילד משותף איתך. במידה ותחליטי לא ללכת על זה תצרכי להתמודד עם קונפליקט שיגיע במוקדם או במאוחר סביב זה. לפיכך אני מציע לקחת את השליטה לידיים ולא לתת לרוחות רפאים מהעבר לשלוט יותר בחיים שלך. פני עם בן זוגך לייעוץ זוגי וקבלו החלטה נבונה מתוך הסכמה משותפת ומודעות להשלכות של כל החלטה שלא תקחו. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה לך.

דחוף

אישית אינני מכיר, מקווה שתוכלי להיעזר בהמלצות המשתתפים בפורום

שלום . קיימת אצלי תופעה של אוננות בתדירות של פעם פעמיים ביום תוך כדי גלישה לאתרי פורנו .אני סטודנט , בן 28, ומרגיש שהתופעה הזו מהווה מטרד רציני(למשל לתכנון של המשך הפעילות היומית). אציין שלפני כשנה נפרדתי מבחורה קבועה עמה קיימתי יחסי מין בממוצע של פעם ביום למשך שנה , וגם אז אוננתי על כוכבות פורנו , אך כמובן שהרבה פחות. אני רוצה להיפטר מההרגל המגונה הזה ומחפש כיוון. כמובן שאחד הכיוונים הוא להכיר חברה חדשה , אך חייב להיות גם משהו במישור האישי . אשמח לקבל את עזרתך

משה שלום אוננות פעמיים ביום לא חייבת להיות בעיה, אלא אם אתה מגדיר אותה כך. השאלה מה מציק לך, האם זה בזבוז הזמן בגלישה באתרי הפורנו, האם זה מונע ממך עיסוקים אחרים וכו'. כלומר, בשלב ראשון כדאי למקד מה מפריע לך בכך. המין יכול להיות עיסוק שאליו מתנקזים סוגים שונים של התמודדויות וקשיים. זהו כמובן פתרון פשוט למדי למרות שהוא זמני למדי ברמת הפתרון שהוא נותן. נסה לחשוב עם עצמך על ההתמודדויות שיש לך כיום בכל המובנים והכיוונים. נסה לבדוק מתי אתה מחליט לאונן, האם יש לך מחשבות כלשהן לפני כן או האם משהו מטריד. במידה ואתה מתקשה לזכור נסה לערוך יומן. עם כמה שזה נשמע מוזר נסה לכתוב לעצמך כל יום מה קרה בדקות שקדמו להחלטה לאונן. יתכן שתגלה קצה חוט שיעזור לך להתמודד אחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בן 32 נשוי + 2 . מפעם לפעם אני עושה טעויות גורליות בחיי. כמו עזיבת הצבא לאחר שנתיים בלבד עם פרופיל נמוך, נסיעה לארה"ב ללא יעד ספציפי ולכן גורשתי חזרה ארצה. קניתי בית יקר מאוד כאשר נישאתי והתחייבתי כסף רב ומשכנתאות, למרות שאשתי אמרה לי שזו טעות ושעדיף להתחיל מקטן בשכירות או לקנות דירה קטנה ובסופו של דבר נאלצתי למכור את הבית לעבור לדירה קטנה כדי לצמצם חובות והפסדתי כסף רב עקב כך. לפני מספר חודשים עזבתי את מקום עבודה טוב (למרות שאשתי אמרה לי לא לעזוב, עד שלפחות אמצא משרה טובה אחרת) לאחר כמעט 6 שנים רק מפני שלא היו לי יחסי אנוש טובים עם כמה מהעובדים איתי וכעסתי עליהם בכל פעם שפנו אליי בבקשה בקשר לעבודה. הייתי עונה להם משפטים כמו "אני לא עובד אצלך" או "חייב לך משהו". היום אני מובטל 4.5 חודשים ולא יודע מה לעשות עם עצמי, במקומות עבודה טובים לא הצלחתי לעבור את ראיון הקבלה וגם למקום העבודה הקודם כבר לא רוצים להחזיר אותי כי קיבלו מישהו שמרוצים ממנו וגם לא לתפקיד אחר. כך שנכנסתי למעגל קסמים של טעויות פטאליות הרות אסון שאין לי מושג איך יוצאים ממנו והדבר הכי נורא שאני לא לומד משגיאות העבר וחוזר על אותם טעויות ולא מקשיב לאחרים אלא ננעל על משהו והולך עם "הראש בקיר" ואח"כ תמיד מתחרט בגדול ו"אוכל את עצמי" על כך שלא הקשבתי לא בדקתי אלא עשיתי מעשה בלי מחשבה וחסר אחריות. איך ניתן לפתור בעיה קשה זו ולהפסיק לעשות טעויות גורליות כי אח"כ אני לא יכול לסבול את תוצאותיהן ?

רונן שלום אתה לא לומד מהטעויות הן בגלל שבכל פעם זו התמודדות אחרת והן בגלל שאתה לא רואה את המכנה המשותף של הבעיות הללו כך שקשה מאוד לזהות את המלכודת לפני שאתה נופל בה. נראה שיש לך במערכת הנפשית חדר צדדי שאליו אתה לא כל כך מודע, ושם קורים כל מיני התרחשויות. כאשר אתה קולט שמשהו קרה זה כבר מאוחר מידי, משהו בהתנהגות אימפולסיבית שעשית קודם כבר הפילה אותך ואין דרך חזרה. אני לא חושב שיש פטנט שאפשר להציע לך שאותו תרכוש ויפתור את הבעיה. יש כאן מסע רציני ועמוק שתצטרך לעשות עם עצמך כדי לברר את העניין ולהתמודד איתו באופן רציני. השאלה האם אתה מוכן להיכנס לטיפול פסיכולוגי לטווח ארוך (זה לא יגמר בשלוש פגישות ייעוץ). דווקא כעת כאשר את מובטל זה עשוי להיות זמן מתאים. אני מתאר לעצמי שזה תקופה רגישה מבחינה כלכלית ולכן כדאי לבדוק אפשרויות בשירות הציבורי, ויש לא מעט כאלה, בקופת החולים, בתחנות בריאות הנפש ועוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום רב, במקרה כזה, ממש דומה, שאלותי הן: האם יש שם לתופעה / הפרעה זו? בהעדר אמצעים או נכונות ללכת לטיפול, האם הגיוני / בריא להיעזר בבן משפחה אחר כ"חונך", שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות? ואיך עושים זאת? יש ספרות מקצועית על כך? תודה.

שלום. אני עובדת בבית ספר כמדריכה כבר שלוש שנים וזה רק בגלל שאני לא מוצאת עבודה נורמאלית אחרת, וגם כי משלמים יותר ממינימום. הבעיה היא שזאת עבדה מאוד עצבנית, מי לא יודע איזה ילדים יש לנו היום? החוצפה, הרי, עוברת כל גבול. מצד אחד זה נוח לי מאוד ליד הבית ומייד תבינו למה, וזה אמור להיות זמני, אבל חתמתי על חוזה עד סוף השנה ואני חייבת להתמודד עם המצב החדש. אני ובעלי נמצאים בטיפולי פריון כ-3 שנים. היה לי ברור שחבל לחפש עבודה רצינית ולהשקיע בה את הנשמה כש"אוטוטו יש הריון" ואז - יש לי סדר עדיפויות אחר לגמרי. אלוהים ריחם עלינו וראיתי חיובי בבדיקת הדם. אין מילים לתאר את האושר. אבל בית ספר זה מקום שאני מרגישה מאוד לא נוח ובשיעורים אני צועקת על התלמידים החצופים, אלה שמרשים לעצמם יותר מדי, ואלה שהולכים מכות (כי אסור לנו לגעת בילדים, זה נקרא התרדה מינית). הצעקות שלי לא מפחידות אותם יותר מדי אבל לי זה מקפיץ את כל הפיוזים, היחס שלהם אלי מעליב אותי כל פעם מחדש ואני מנסה איכשהו לשים את הגבולות בתחילת כל שנת לימודים כדי שיהיה יותר קל בעתיד. אתמול יצאתי משיעור וידעתי שגם לא עזרתי להם בזה שהוכחתי ילד (שנכנס לאתר פורנו, כי הוא יכנס לשם שוב בכל מקרה, מה זה משנה מה המורה אמרה, וזאת רק דוגמא אחת!) וגם הזקתי לעצמי כי כל הפחד שלי הוא להפיל את ההריון היקר הזה בגלל עצבים על איזשהם ילדים. אני מנסה לעשות הרפיות בבית כדי לכפר ולהרגע אחרי העבודה, אבל זה סתם. יש משהו שאפשר לעשות במצב הזה? תודה מראש וסליחה על האורך

סיון שלום למרות שאת כותבת שלא איכפת לך ושזו עבודה זמנית וכו', כנראה שבכל זאת את אדם מאוד איכפתי אחרת לא היית כל כך מתרגזת. אני חושב שהאחריות שאת לוקחת על הילדים איננה רק מתוך מקום של מבוגר שמגיב לחוצפה שלהם. אחרת, מה היה איכפת לך עם הילד נכנס לאתר פורנו? תצטרכי לומר לעצמך שעליך כעת להפחית את האחריות לילדים בבית הספר ולהעביר את האחריות העיקרית לתינוק שבבטן. תצטרכי לפתח אדישות כלשהי למה שקורה. אני מבין שאת חייבת להישאר הן בגלל החוזה והן בגלל המשכורת. תרגילי ההרפיה בהחלט יכולים לעזור אבל את צריכה גם להאמין במה שאת עושה ולא לתת לאירועים להפריע לך בדרכך. במידה וזה לא הולך אני מציע או לפנות לייעוץ מקצועי כדי לשפר את החוסן שלך בפני האירועים או למצוא דרך רפואית לקבל שחרור מבית הספר. יש במה שאת מתארת סיכון ממשי להריון ואין טעם להמשיך כך הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן