פורום פסיכולוגיה קלינית

תודה שקמתי תודה שישנתי תודה על יום חדש תודה על עשייה תודה על מחשבות תודה על טכניקות שעוזרות לשרוד תודה על חלומות הם מגלים לי על מה הפחדים שלי יושבים תודה על כאבים בגוף הם דוחקים בי לטפל בגוף שלי תודה למקום הזה

תודה שקמתי תודה שהתרחצתי תודה שמתלבשת עדיין לבד כי מאוד קשה לי תודה שהתפללתי אפילו קצת..בגלל הראיה תודה שמסוגלת לאכול גם אם נחנקת מידי פעם... תודה שיצאתי היום לקניות בשני מקומות... חזרתי עם כאבי רגלים איומים הרגלים מסרבים עכשיו לזוז תודה על תרופות שמאפשרות לתפקד פחות או יותר.... לפעמים הרבה פחות... תודה על המקום תודה על חברות שמתיחסות... ותודה לאודי שנותן מקום להיות חטולית

נהדרת שאת למרות הכאב והקושי מאזנת .... כמה תודות ים דברים טובים 💜💛💚

תודה שכבר אמצע היום תודה על דברים שנאחזת בהם תודה על רגעי שפיות תודה על החלקים שלי שנותנים לי לנוח כשהם מגיעים תודה אני מבינה שאני הולכת לתקופה מאתגרת ואני לא מוותרת תודה שיש לי כוחות לאתגרים שהחיים מציבים לי תודה שאני רואה ונאחזת בטוב בעולם הזה תודה לכל מי שעוזר לי תודה למקום המופלא הזה

מעבר לפחד שיזהו אותי קשה עד מאוד להביט בלבן של העיניים ולהגיד .. אני מוסיפה עוד איש מקצוע בנושא הפרעת האכילה.. וכדי לטפל בזה אני מוכנה לנסות שהחלק הזה שקברתי לפני שנים בערמות של אוכל יגיע.. החלק הזה שלקח אותי למקומות אפלים ושיחזר קשרים לא בריאים אודי החלק הזה שיש בכל אחת עם did. החלק שאף אחת לא רוצה להודות שהוא חלק ממנה חלק ממי שהיא . החלק של הציידת ... או ה.. אודי כל כך קשה לי ...רק מהמחשבה .. והמטפלת רוצה שהיא תבוא לחדר ,פוחדת שהיא תזלוג החוצה ....ויודעת שאין ברירה.. לא נעים אודי להסתכל במראה ולראות את כתמי העבר שגרמתי לעצמי ....כואב מידי . ותודה על היותך

אביב יקרה ההרס והנזק אכן עצומים יחד עם זה הרצון לרפוי לא מספיק מה שעשו לנו אבל זה שגרמנו נזק לעצמינו כואבת מאוד.. אני מכירה את הפחד הזה לתת לחלק הזה מקום.. אבל אי אפשר כבר ללכת אחורה .. איתך ,יד ביד ניתן כוח אחת לשניה אוהבת מאוד, ינשופים

נכון קשה להביט ללבן בעינים אבל בלי.... לא מתפתרים מכל מה שמסתתר מאחורי ואת אמיצה שלי לוקחת את עצמך בדיוק למקומות הכי קשים כדי לפתור אותם והפרעות אכילה יש גם לי מאז הפעם הראשונה שהתחלתי להבין מה עשו לי מגיל 4.. כן אהובה מאוד קשה אבל בחתי נמנע כדי להבריא אני מאמינה בך ..ומאמינה שתצלחי גם את זה בהמון כבוד אוהבת חטולית

אוהבת אתכן ומודה לאל שאתן בחיי .. תודה על תמיכה ועידוד זה כל כך קשה ורק פסעתי פסיעה קטנה אחת .. מקווה שהפעם אני לא אשבר יודעת שאפשר ...😊

בעיניים פקוחות לאט לאט מפחדת כל כך בחרתי היום לפסוע בשביל מלא בורות .... אף אחת מאיתנו לא יודעת מה יהיו התוצאות .... זה שביל שיש בו המון אשמה ובושה ופחד שיתעורר לחיים ... הסכמתי לתת לחלק הזה מקום הגוף שלי משותק מכאב ובראש רצות אלפי תמונות מרגעים ארורים של שיחזור על קצה התהום ....ואני כמו לא מרגישה כלום... חוץ מפחד ,פחד שמה היצר הזה יתעורר לחיים ...יש לי כל כך הרבה מה להפסיד ...ויחד עם זאת טיפול ווויסות של החלק הזה יביא לכל כך הרבה שיחרור וריפוי .... בוחרת היום לנסות לשחרר את הגוף מהכבלים ....

בחרת פשוט להיות מאוד אמיצה ואני גאה בך מאמינה שתיצלחי את המהמורות עם עזרה מתאימה בחרת בחירות קשות אך נהדרות ואני מאחלת לך רק את כל הטוב שהטיפול הזה יביא איתו ויצליח...בלי להפסיד אוהבת חטולית

היי אני בן 27 . עם שחרורי בגיל 23 יצאתי לטיול הגדול ועבדתי בעבודה עם נסיעות לחול , נהניתי מאוד והייתה זו שנה של המון חופש ללא לחץ . בגיל 24 נרשמתי ללימודי הנדסה באחת האוניברסיטאות , היה זה סמסטר מלחיץ ועמוס ולאט לאט פשוט קרסתי נפשית , יש לציין שעד אותו הזמן היה לי רקורד של הצטיינות בכל מסגרת , משמעת עצמית גבוהה ומוטיבציה שהביאה אותי להשגת הישגים בתיכון ,בצבא ,הפסיכומטרי ,במקומות עבודה . אותו סמסטר היה פשוט טראומה , הייתי חסר מצב רוח ,רק רציתי לישון ומחשבות פסימיות מילאו את ראשי כל היום ,כשהגיעה תקופת המבחנים פשוט ברחתי . לקחתי הפסקה לסמסטר יצאתי לטייל ואחרי אותו סמסטר חזרתי ללימודים ,הייתי בטוח שהחלמתי . במשך כל הסמסטר מאז ( כבר שנתיים) אני לומד בצורה חפיפניקית ,נמנע מלשבת לבד מול החומר , מנסה למצוא כל הזמן תירוצים או הסחות דעת וכשמגיעות תקופות מבחנים אם אני מנסה ללמוד לבד החרדות מתחזקות , תחושת עצלנות ודחיינות בכל הקשור ללימודים, חוסר הערכה עצמית ,הציונים על גבול העובר ( אם אני ניגש בכלל) ואני ממש מרגיש שאני לא מכיר את עצמי , כשמדברים איתי על לימודים עולה בי חלחלה ואני כל הזמן מחפש לעשות דברים שלא קשורים, בבקרים מתקשה לקום , מחפש בכוונה סיבות לא להגיע להרצאות . אם אני עם אנשים אי אפשר להרגיש שאני במשבר , אני צוחק , אני מרבה להיות בפגישות חברתיות ולהיות מוקד העניינים , אני מרבה לעשות פעולות הנאה אבל מרגיש שהכל בצורה קיצונית על חשבון דברים אחרים חשובים שבעבר מאוד יכולתי לדחות אותם .בקיץ האחרון חזרתי לעבודה שכללה נסיעות לחול משהו שאני מאוד אוהב , הייתי קם נמרצות , משקיע ומחויך וכעת משהסתיימה אני לא מצליח ללמוד בכלל. האם זה פוסט טראומה בכל הקשור ללימודים ואני בעצם בדיכאון ממושך -(עם זאת עובדה שאני כן מצליח לעשות דברים אחרים שמסבים לי הנאה ) ? האם זו עצלנות / דחיינות / חוסר משמעת עצמית שיצאה ממני אחרי שהייתי בשנה ללא מסגרת ואני מחפש תירוצים ? האם שילוב של ציפרעלקס עם ריטלין יכול לעזור ? אני מרגיש שאני מאכזב את עצמי והסביבה , הייתי בנאדם עם המון שאיפות ומטרות וב3 השנים האחרונות מרגיש פשוט ש"סוחב".

הי כולם, כן, קרה משהו והוא קשור לתקיפה, פריצה וגניבה אצלי במציאות. גם לזה. לא בא לי לדבר ולחפור. לא בא לי. מרגישה שאני מחפשת ובודקת אם אמא חיה ומוצאת אותה מתה כל הזמן. מרגישה שחלק ממני התאבד. לאט לאט. אבל התאבד. מרגישה שיש קשר לאגרסיות הפסיכיות שלי. לדיסוציאציות התכופות. לעומס. אני בריאה ושלמה והכל שריר וקיים. כמעט. בשלב זה - רק שיקשיבו לי בשקט. כי אני מוטרדת מידי. הצלחתי לעבור את זה ולהמשיך לעבוד כרגיל. האנרגיות שם. חוזרת, סוגרת את העולם עד לבוקר הבא. הלב שלי נשבר. מאד. אני כאן. קצת. סוריקטה

כואב מוכר עד כמה זה מכווץ את הנשמה החדירה ,העשייה בשלך כשלהם כואב כל כך מחבקת בלי מילים אל תישארי לבד וגאה בך שהמשכת לעבוד ולתפקד לא ברור מאליו....

מצטערת לשמוע על כל..... מה שעברת ממש מפחיד את פשוט גיבורה מהממת לא יודעת אייך הייתי מגיבה במקומך שולחת חיבוק אמיץ לאישה אמיצה כמוך אוהבת חטולית

סוריקיטה יקרה מקשיבה לך בשקט מכבדת את הספייס שאת מבקשת יושבת לידי לבי איתך אוהבת ינשופים

.......... גם אני דואגת..... ההודעה שלך כיווצה לי את הבטן.. .......... את בטוב ??? הבריאות שלך....בסדר ?????? דואגת..... ...... הודעה שמכווצת את הבטן..... איתך-במבי.

הי במבי יקרה, תודה שכתבת לי. אני מאד לא בטוב, לצערי. אין לי הרבה מילים עכשיו. סוריקטה

כתבתי לך במקום אחר ועכשיו כותבת לך כאן דואגת לך מאוד מחכים לך שתחזרי תשמרי עלייך בבקשה את יקרה לנו מאוד ינשופים

הי מתוקה, לא זוכרת אם רשמתי לך, הבורות האלה בזיכרון מטרידים קצת. תודה, פונה לי למחבוא שלי, כרגיל. שלך, סוריקטה

תודה על המקום הזה תודה גם על מקומות אחרים תודה על מי שאני תודה על פרנסה תודה שמנסה למצוא שילוב לבריאות תודה שחושבת על הגוף שלי גם אם ברתיעה אבל חושבת ומבינה תודה על מטפלת וטיפןל תודה שאני מזהה את ההרס תודה שאני מבינה היום שאני שמה מקלות בגלגלים ומנסה לעצור תודה שקמתי ואני חיה תודה עליכם כולכם

תודה שקמתי תודה שלא ויתרתי תודה על תקווה תודה על מטפלת וטיפול תודה שאני מזהה בזכות הדרך שעשיתי לאן ומה קורה ואיפה אני הורסת תודה שאני עושה דברים עבורי , עבור הבריאות שלי תודה על המקום הזה תודה עליכם

תודה שאני כותבת תודות בפעם השנייה היום תודה שנמחק ואני לא מוותרת וכותבת שוב תודה שאני לא מוותרת על הטוב תודה שאני לא מוותרת על עצמי תודה על עשייה למען הגוף שלי תודה שאני מנקה מילים לא נכונות לגבי הגוף תודה על טיפול ומטפלת תודה על המקום נושמת ......כי אף אחד לא כאן בעיקר אני .....ובא לי גם לברוח רחוק מכאן בבקשה אל תשאירו אותי לבד 😊😊😊

תודה שהחגים כבר מאחורינו חג שבת חג שבת.....היה יותר מידי קשה תודה שהיה מה לאכול בחגים כולם.... כי היו אורחים כל החגים תודה שבמאמצים גדולים הצלחנו...זה כולל את בעלי שיחיה... תודה על שאביב מדרבנת אותי כל פעם מחדש לחשוב על מה כן יש להודות ולא רק להתלונן ח ח ח 😇אביב..רק בזכותך... תודה שאת קיימת .... בהמון אהבה חטולית

אני לא רוצה להגיד תודה. חוץ מלומר תודה שיש כאן ת'עץ הזה. אני רוצה לכעוס. ולצעוק. ולצרוח. ולבעוט. (בפועל, אגב, אני רק שותקת והאצבעות מקלידות, אבל גם זה משהו). סוריקטה

אודי אני ממש דואגת לסוריקטה יודעת בהגיון שצריך לחכות יודעת איך היו נשמעות השיחות בני ובינה עם זה היה קורה אם מישהו אחר היה נעלם מכאן ככה .... פתאום באמצע הלילה ....בריצה בהולה תוך אחריות מדהימה לחשוב עליינו להגיד ...תחכו אולי אחזור זה גם וירטואלי ואין באמת יכולת לעזור וכל מה שנשאר זה לחכות ובשביל התזמורת ......לחכות זה לא ממש כדאי זה מפחיד הלחכות הזה...... אודי עצוב לי ואני מתגעגעת אלייה מאוד מאוד ......

גמני מאוד דואגת לסוריקטה עלתה לי מחשבה עגומה ולא נעימה בכלל שאולי מישהו אצלה במשפחה חס וחלילה נפטר ולכן ההודעה שלה היתה כזו בכל מקרה צריך לחכות אהובה רק אז יתבהרו הדברים מאחלת לה רק טוב..... אוהבת חטולית

וירטואלי או לא אנושי אני אוהבת אותכם כל כך ..... לכל אחד כאן יש מקום אמיתי בלב שלי ....

אין לי הרבה מילים... תודה לכן, סוריקטה

לכל הנוכחים והנוכחות. מצטערת על העלמותי,(ביחוד התנצלות לך אביב) אך מרגישה גם נעלמת בין החיים. אני אותו מת מהלך...שמסתובב בעולם חי מת. וכן פתיתי הסימנים שהשארת לי עודדו במעט, אך איני יכולה לתלות תקוות באנשים. (בטח לא בדמות ורטואלית). ההווה לא פשוט כלל, בכלל המישורים. כן כך נראה דיכאון... עדין בטיפול לא טיפול, עליות ומורדות. עכשיו במורדות הטיפול. אצלנו או עפים למעלה בטיפול ומתקדמים ויש שיתוף והכלה או נזרקים מטה ויש נתק מוחלט. המטפלת חזרה מחופשה מעל שבועיים בו לא היה קשר כלל (אם כי בעבר גם בחופשות השתדלנו להראות נוכחות גם אם רק בהודעה) חוסר הקשר והמחשבה שלי שלא אכפת לה דבר שערר שוב את יחסינו. זו שעזבה ונטשה אותי לבד.(גם אחרי חזרתה לא בדקה לשלומי עד הפגישה, ציפיתי ממנה) ואולי גם אני עזבתי פה ונטשתי... אני לא בסדר.

חשבתי עלייך היום שמחה שניכנסת גם אם זה בגלל חופשת המטפלת נו....זה ברור שהם חוזרות מחופשה הם עובדים קשה יותר ..... נו את לא הראשונה וזה לא עושה אותך לא בסדר....זה לא. פשוט זה די מורכב והפעם אפילו כתבת עם המון נוכחות תישארי איתנו קצת ???? או שאת כבר נודדת ....אוהבת אותך ושולחת מחא חיבוקים.....

גולם יקרה , התגעגעתי אלייך. אני שמחה שבאת , תישארי כאן.

הי גולם, הייתי רוצה לחלוק על הכותרת שלך. בואי וחזרי כרצונך ובתדירות שמתאימה לך ובשבילך. בטיפול - מציעה לספר לה על הציפייה שלך. ובוא נדבר על חרדת פרידה (כמה טחנו פה ת'נושא וכנראה שנמשיך). סוריקטה

יום ראשון כבר נגמר ......וההודעה של סוריקטה בולטת ואומרת ..... קרה משהו................. מקווה שלא קרה לך כלום ואתה סתם עסוק .....

הי כולם, קרה משהו שאיני יכולה לפרט. ייתכן שלא אכתוב בזמן הקרוב. אנא המתינו בסבלנות, כאן ובמקומות אחרים, אם אחליט לחזור או לא לכתוב. להתראות, סוריקטה

מקווה שאת בסדר ומרגישה טוב מחכה לך שתחזרי.... אוהבת חטולית

תודה אודי שהעלת את ההודעה אחרי שכבר יצאת תודה סוריקטה שחשבת עליינו אוהבת תשמרי עלייך

סוריקטה היקרה, מקווה שהכל בסדר ושתחזרי בקרוב... מאוד תחסרי כאן...

סוריקטה אהובה, למרות שביקשת שנחכה בסבלנות, אני דואגת מאוד ומבקשת אם תוכלי בכל זאת לתת סימן. שלך שירה

הי אודי, מרגישה שאני לא זוכרת כלום שנגמרו לי המילים ואין לי מה לומר. לא הייתי בפגישות שבועיים וכשחזרתי במקום געגוע היתה זרות. אני בכלל לא מבינה רב הזמן מה יש לי ולמה. לפעמים יש הבזק קטן של הבנה שמגיח ובורח מיד. אני שומעת קולות ולא מצליחה לזקק עצמי אחד חושב ומבין. נראה שאני חיה במסלול "נורמלי" אבל זה כל כך קשה לחיות בהסתרה מהסביבה ומעצמי. אני לא רואה דרך אחרת. אני לא רואה דרך. עכשיו חזרה השיגרה ואני חולה אולי מכל הרגשות שהפכו לכאבים. מאחלת לכולם חזרה מתונה לשיגרה והלוואי השנה תהיה טובה אליכם ותהיו טובים לעצמכם. שלכם שירה

עמותה מסויימת הרימה את הכובע ויוצאת בסדנאות בעניין טראומה ודיסוציאציה בשיקום לנפגעי הנפש .. מרגש שעם כתיבה ודיבור גם קצת בזכותי יש שינוי קטן קטן אבל שינוי

בהחלט מרגש את מרגשת כל הכבוד לך על היוזמה אוהבת חטולית

משהו בי עוצר אותי מלכתוב כאן משהו בי עוצר אותי בימים אלו מהרבה מקומות משהו בי לא מחובר מאוד מעורבב ההגיון מושך לעשייה לטפל בגוף אבל הרגש ממש אבל ממש לא רוצה ... מעבר לחלקים השונים אני בעצמי לא רוצה ... משהו בי כבר מעבר לדיכאון ואני כל כך מנסה אבל לא מצליחה לגמרי להבין עד הסוף . וכדי לטפל צריך להבין על מה ומי ....ואין לי תשובות .. עצוב לי אם הייתי יכולה לסגור את עצמי בבועה ולהעלם זה מה שהייתי עושה

אני מבינה מה את אומרת ומה את מרגישה אביב יקרה. איתך שירה

יושבת על ידייך ואיך תמיד

להיסגר בתוך בועה לא יתן לך את התשובות שאת מחפשת יש לפעמים מצבים כאלה מבולבלים תני לזה להיות ןחכי.... משהו כבר יעלה ויעזור לפתור אוהבת חטולית

תודה לך יקרה אנחנו ננצח בסוף ......חייבות לנצח !!!!!!!!!!!!!!

שבכל מקום שאני כותבת ועונה יש מלא אותיות שלא במקום שלהם זה נקרא מאוד מעוות השתדלתי מאוד שיצא כתוב נכון אבל לא מצליח לי.... ולוקח ים של זמן לכתוב כל שורה בגלל הראיה הלוקה שלי אני רק עושה לעצמי בושות מצטערת.... מצער אותי מאוד חטולית יומטוב לכולן ,/ם

חטולית, אוי חטולית, בעיניי הצלחת כל כך יפה. ואני רואה ועוד איך כמה השתדלת ואהבתי לקרוא אותך. מבינה איך את מרגישה לגבי עצמך ומדוע עצוב. מבינה... איתך, סוריקטה

הי נהדרת שאת מודל לחיקוי מודה לאל שאת בחיי את מי מעניין הטעויות גיבורה שאת לכולנו יש טעויות ואנחנו מבינים אחד את השני .....לי לפעמים יש שגיאות כתיב שאני לא מבינה איך כתבתי ככה אז מה חיבוק אהובה ושימרי עלייך

היי, אז החגים עברו והשיגרה חוזרת... קשה לחזור לשיגרה, עמוס ולחוץ מאוד... אבל אין ברירה, חייבים לחזור למסלול. הטיפול ממשיך... יש פגישות שקשה לי שם ולא נעים ויש פגישות שההרגשה בהן כל כך נעימה... קצת כמו לנחות לתוך שמיכת פוך רכה ונעימה... עדיין לא פשוט לי לדבר ויש לא מעט דברים שאני מתקשה לאמר... אבל הוא נותן תחושה שזה בסדר והוא לא מלחיץ, לפחות בשלב הזה... ונראה לי שבאמת אכפת לו... מקווה שאני לא טועה ושלא אתאכזב שוב... תודה...

הי שירי, מן הסתם, במציאות, ישנן תמיד אכזבות. זה בסדר אם תהיינה כאלה. לאט לאט לומדים את השלם והלא מושלם. הוא גם הרבה יותר יפה. ונותן משמעות לרגש האהבה והקשר. סוריקטה

מאמינה שאת לא טועה ושבאמת אכפת לו.... ולגמרי בסדר שאת לוקחת לך את הזמן שאת צריכה כדי לפתוח דברים..... נותן הרגשה נעימה ביותר בהצלחה !! חטולית

תודה בנות יקרות...

אודי אהוב הי, אתה זוכר ששיתפתי אותך כשאמא צביה היתה בחופש? זוכר שכתבתי לך ומתישהו כתבתי גם על עלי השלכת שאולי אאסוף ואהפוך לחלק מיצירה ..??? זוכר אודי ? ואתה כתבת לי על השינוי מפעם שהכנסתי ומלאתי את תיבת המכתבים של אמא צביה בעלי שלכת...זוכר אודי ? ... בקיצור..כשאמא צביה חזרה,הקראתי לה גם את ההודעה שכתבתי לך וגם את תגובתך.. חבל שלא ראית את אמא צביה.. היא ממש ממש התרגשה מהתגובה שלך (בדרך כלל כשאני מקריאה את ההודעות והתגובות שלך היא נשארת פני פוקר ולא אומרת מילה) היא אמרה לי :"תמסרי לאודי בשמי תודה והערכה על הפרשנות שנתן" .. בחיים היא לא אמרה לי למסור בשמה משהו למישהו.. התרגשתי מהתגובה שלה.. .. ולגבי..גם אני מאוד מאוד התרגשתי מהתגובה שלך.. איך בכלל זכרת ?? הזוי....... הרי מדובר בקשר וירטואלי ...??? יש לך כל כך הרבה דברים על הראש ופשוט זכרת את הקטע ההוא עם עלי השלכת בתיבת המכתבים....????? ..... כשקראתי אז את תגובתך זה הציף אותי... וגם חימם לי את הלב....מאוד !!!מאוד !!!! ..... וחוצמזה פתאום יכולתי גם אני לראות את ההבדל בתגובה שלי אז והיום.. וזה שימח אותי... ...... מה עוד אודי ? שמחה מאוד לחזור לשיגרה... אני אדם של שיגרה... צריכה את הרגיל והידוע.. צריכה לעבוד מתוך שקט ורוגע.. צריכה את הידיעה שמחר ,שוב יהיה בוקר,צהריים,ערב,לילה.. ... אגב, הנסיעה הזו של אמא צביה היתה עבורי ממש שונה.. פעם ראשונה שאמנם חיכיתי לאמא צביה אבל ידעתי שהיא תחזור.... לא היתה בי את האימה הזו ש"מי אמר שהיא תחזור? מי אמר שמחר יהיה מחר.." מבין אודי למה אני מתכוונת ? זה נותן איזו הרגשה כזו של..... של כזה.... משהו כזה נעים..טוב כזה... כאילו לא יודעת לומר במילים... רך..עדין..כמו קצת סוג של שמיכה... ? .... אתה יודע אודי ? אנחנו כבר באוקטובר.. בתחילת נובמבר יהיה לי שוב יום הולדת... עוד שנה עברה... טבעת נוספת לגזע העץ.... וזהו לעכשיו.. ותודה לך אודי על שאתה קיים פה בעולם!!! שלך-במבי.

היי במבי קראתי אותך והרגשתי מן תחושת שלווה נעימה משהו שלא הרגשתי עד היןם כמו בדיוק שכתבת תחושה של משהו רך ועדין כמו שמיכה רכה ונעימה ובקרוב יום הולדת.... מקסימה שאת כצה נפלא לקרא.... שתהיה לך שנה מופלאה ביותר אוהבת חטולית

במבי יקרה מאד, חיכיתי לך, אני בקושי מספיקה להיכנס, לקרוא או להגיב, והנה עבורך - כי הגחת - לא ויתרתי. איך אפשר לשכוח את הסיפור על העלים בתיבה והפרשנות של אודי וההתפתחות. זה כל כך עוצמתי! בינתיים, שלך, התחלות טובות ושגרה ברוכה, סוריקטה

סוריקטה וחתולית אהובות, תודה לכן !!! סוריקטה, לי בכלל לא מובן מאליו שיזכרו משהו... (האמת היא ששום דבר טוב בעולם לא מובן לי מאלין..) וחתולית ...גם אני מרגישה איזושהי רווחה ..משהו קצת נינוח יותר... רוצה לומר לכן שאני נכנסת וקוראת ..כן..לא כל כך מגיבה... וינשוף......וואוו... כשקראתי את מה שסיפרת על הבת שלך... וואוו...הרגשתי שהפה שלי חוטף שיתוק.. והרעיון לשאול את אחיך... לא ידעתי שאצלך זה היה אחיך.... ...... גם אצלי זה היה אחי הגדול... ....................................... וואוו... לא רוצה לחשוב על זה...... אוהבת אתכן אהובות !!! ואודי-חיבוק ענק לך שלכם במבי.

תודה למי שתומך ועוזר לי תודה שקמתי תודה שהבוקר אספתי כוחות לקום ולעשות תודה שהגעתי לעבודה תודה על יום עמוס במיוחד תודה על מחשבות ששוות טיפול תודה על מי שאני תודה על המקום הזה

אביב, איך את בימים אלו? סוריקטה

תודה אהובה האמת לא יודעת ... מצחיק חשבתי להפסיק עם העץ הזה כי רק אני כותבת בו ...אולי נשאיר ככה לעץ כזה 😍

אני מנסה לאחז בכם בין הטיפולים אני כל כך עייפה מלשרוד ולהלחם על חיי. פותחים דברים בטיפול ונשארת לבד להתמודד. הראש מתפוצץ לי מרוב שאני מפעילה כל כך הרבה אנרגיה להחזיק את כולם ביחד ..לשאר נוכחת..לתפקד..

ינשופית מתוקה כמה טוב עשית שבאת... ברור שאחרי כל התקופה של החגים העמוסים שלא היו קלים אז גם בטיפול לא קל אחרי הכל את אחראית עליהם נכון.... ובטוח שלא קל להחזיק אותם במקום שלהם מצטערת שככה את מרגישה מתוקה מקווה מאוד שעכשיו הדברים יתחילו להרגע וגם את תוכלי להיות קצת יותר בשליטה עליהם בלי כל הלחץ שעברת חיבוק גדול עד אלייך מתוקה חטולית

תודה על המילים

הי ינשופים, כשכל האנרגיות מנותבות להישרדות ולניסיונות חיבור - כן, כנראה שזה גוזל המון. ואת יודעת, נראה שאת מצליחה, ובעיניי, שווה את זה. עם הזמן יש סיכוי שהמאזנים ישתנו. איחולי רגיעה יחסית, סוריקטה

לא יודעת עוד כמה זמן אוכל לסבול את זה,בא לי לקפוץ מהגג!

לעולם התאבדות אינה פותרת שום בעיה..... מנסיון שלי..... נסי למצוא מישהי / קרוב אלייך שתוכלי לשפוך אל ליבך..... תוכלי אולי לקבל יעוץ בטלפון ..1202☆ תרצי אולי לשתף כאן מה מביא אותך לחשוב על התאבדות.... שום גורם או אדם אינו ראוי שתתאבדי בגללו תמיד אפשר למצוא מוצא לבעיות איתך חטולית

הי כוכבית, תוכלי לתת יותר מילים? סיפור רקע של הכרות? מעט פירוט? האם את נעזרת בטיפול? סוריקטה

הי אודי וכולם, אתמול התבאסתי קצת שאצטרך לשוב ולקום בארבע לפנות בוקר יום יום, אך אני רואה שהצלחתי, לפחות היום, וגם חלק ממשימות הבוקר מאחוריי. עדכונים - לראשונה מזה זמן, או בכלל (יש לי נטייה למחוק זכורונות מסוג זה) עשיתי לי יום כיף, ולא יאומן, אפילו לכמה דקות הייתי עם בגד ים ושחיתי. הייתי לבד לבד ואבודה, אבל אמיצה. יש לי עוד כמה בדיקות רפואיות ומסתבר שיש להן המשך. ביופסיה - מילה שיכולה להישמע מפחיד, אבל אני נוטה להאמין, שחשוב לדעת, ולא מרגישה שפיתחתי עדיין חרדות בעניין. החודש סוף סוף ארוויח שכר של משרה מלאה. גם נראה איך הולכת העבודה בתנאי שטח של שגרה. בינתיים עבר ממש בסדר. התגעגעתי לכאן - תמיד שווה לחזור ולומר. אני מתגעגעת למטפל לספר לו את מה שרשמתי פה. אתמול גם פגשתי (בקטע של עבודה, אמנם) ילדים מתוקים ביותר שטיפלתי בהם בעבר ואני ממשיכה להיות איתם מעת לעת כשההורים יוצאים. אהובים שלי. מהשבוע הבא, נראה שאגלה כמה כוחות יש לי לעבור שבועות מלאים, ואנסה להתאים, אולי, כי אני נוטה להיות משקיענית מאד. שלא יעבור את הגבול. טיפחתי מעט את הגינה. הסתיו, באופן רשמי לפחות, כבר כאן. זרעתי ירקות כל מיני, שמתאימים לעונה, ונראה כיצד יתפתחו. חרגתי בתזונה, ביודעין ובמכוון, ועליתי מעט במשקל וקצת טפחו פניי האנורקטיות - זה בעקרון טוב, אבל לא בהכרח אוהבת את זה. נאמל"ק - ס"ה די תקווה, התרעננות והתחדשות. בקטנה, אבל בעולמי - בלדעת - רק בקטנה. באהבה, סוריקטה

כמה נפלא לקרא אותך מרענן את העינים יום כייף ..בגד ים...שחיה... את באמת אמיצה ..שאפו.... ביופסיה באמת נשמעת מפחיד אני עברתי ונשארתי בחיים ויש לי גם עוד פעם לעבור את אמיצה יפה שלי ותעברי את זה כמו גדולה נפלא..משכורת מלאה...סוף סוף יהיה יותר קל ..נכון... לדעתי הצנועה...את היית משקיענית..ותישארי כזו כי זו המהות שלך...זה מה שאת... רק..עם אצבע על הדופק.... לגהי התזונה שלך ..אני סומכת עליך שאת יודעת מה את עושה ומה שטוב לך זה כנרטנ מה שאת עושה ..נפלא לא הבנתי מה רשמת שם ברשי תיבות חוצמה את הבחלט יכולה להיות גאה בעצמך על מי ומה שאת מקסימה ונהדרת.... אוהבת חטולית

הי חטולית, תוצאות הבדיקות מעודדות בינתיים. ואני מרגישה בריאה. וממשיכה להתמיד בקטע התזונתי, פעילות גופנית ושינה ומנסה גם ליצור חוויות. ראשי תיבות אמל"ק זה "ארוך מידי לא קראתי" כשאומרים לאמל"ק הכוונה לתמצת במילים ספורות. אודי אלוף בזה. שלך, סוריקטה

היי, יש לי חברה לשעבר שהתייחסה אלי מאוד לא יפה, פגעה בי וצחקה על המוצא שלי בלי סוף. אמרתי לה יום אחד בשיחה שאני לא רוצה איתה קשרים יותר ובאמת כבר שנה בערך שאין שום קשר בינינו.. הבעיה שהיא באה פעם בתקופה בטענה שהיא מתגעגעת אלי וכשאני מסבירה לה כמה היא פגיה בי וכמה האמנתי שאני נחותה בגלל המוצא שלי וכל זה בגללה, היא אומרת שאני אשמה כי אני לא צריכה להיפגע וזו זכותה וזכותם של כולם לפגוע בי ואסור לי להיפגע. אני נשברת כל פעם מחדש מהחוסר רגישות הזאת, מה אפשר לעשות?

למען האמת.... לא נראה לי שאת מפסידה משהו בכלל אם את לא בקשר איתה אין לאף אחד.... ב ע ו ל ם....זכות לפגוע בך או להעליב אותך בשום נושא שבעולם והיא..במחילה...סתם טיפשה בכל מה שאמרה לך לא יודעת מה המוצא שלך וגם בכלל לא מענין חשוב שאת תחיי עם עצמך בלי רגשות אשמה על המוצא שלך.. לטובתך האישית..... נתקי איתה מגע מידי..... היא לא מקהלת אותך כמו שאת את לא זקוקה לה....!!!!! חטולית

הי, חטולית כתבה יפה ואוסיף - בהנחה שאת מעויינת בהפסקת קשר - תוכלי לומר שתישארו חלוקות ואינך מתכוונת להיכנס לויכוח (ובאמת אל תמשיכי להתווכח). במקביל, תוכלי לנסות לבדוק האם משהו בך מושך לכיוון קשר מהסוג הזה, אולי משחזר משהו מהילדות. בעקרון, השינוי העיקרי אמור להתחולל בך בתוכך. בהנחה שמטרתך להשתנות. את האחרים, בדרך כלל, לא ניתן לשנות. עם זאת, גיליתי לחווייתי שכאשר אני שונה, בחלק מהסביבה שלי כן חל שינוי. גם בכמה דמויות מהעבר (שמראות מולי צדדים אחרים, וכך גם אני רואה אותן) וגם בדמויות חדשות שנכנסו לעולם שלי. אבל, כן, יש דמויות נוקשות שחבל על הזמן. סוריקטה

היי אודי. מרגישה בטלטלה שוב, קשה לי להחזיק.... אני לי כח להילחם עוד ועוד זה מעייף אותי. שגרה מתי את באה? הילה

הנה השיגרה כבר כאן החגים פינו את מקומם העונות עומדות גם הן להשתנות חזל"ש.... אוהבת חטולית

הי הילה, השגרה (המשעממת עבורי) כבר כאן. מוטיבציה לשינוי? אולי... סוריקטה

שלום הייתי בטיפול אצל פסיכולוג קליני באופן פרטי. לאחר כמה טיפולים ביקשתי ממנו מכתב בן 3 שורות בלבד עבור חברת הביטוח לקבלת החזר כספי. ביקשתי שבמכתב יהיה רשום את שמי, מועד תחילת הטיפול ואת סיבת הטיפול בלבד. הוא דורש ממני עבור מכתב זה שעת עבודה מלאה (360 שח) למרות שלכתוב מכתב כזה דורש 3 דקות בלבד לכל היותר. הוא יודע שללא מכתב זה אני לא אוכל לקבל החזר מקופת החולים ואני מרגיש שזאת ממש סחיטה מצידו. האם דבר כזה קביל ? האם ישנה איזו אתיקה מסוימת שאותו פסיכולוג מחוייב לו ? אני מרגיש שהאמון שלי בו ממש נפגע. יש דברים שהם מעבר לכסף וחבל שהשיקול של אותו פסיכולוג הוא כספי בלבד. האם אפשר להתלונן עליו באיזה שהוא מקום ואם יש לי בכלל הצדקה לכך או שפשוט כל אחד מתנהג כפי שהוא חושב לנכון.

ולך שיהיה בהצלחה ....

היי אביב 1 לצערי רופאים מקצועיים שלא מטעם קופות החולים באופן ישיר גובים כספים עבור כתיבת מכתבים מהבוג הזה זה דבר ידוע ומקובל יש רופאים שגובים אלפי שקלי עבור כתיבת מכתבים מהסוג הזה למרות שלוקח להם מעט זמן כתיבה זה לא אישי נגדך ככה השיטה עובדת לצערי הרב כל מי שיכול...נוגס.... חטולית

בעיני פשוט חוצפה! גם האמון שלי היה נפגע לו היה מבקשים תשלום ממני עבור מכתב מסוג כזה.

אביבוש יודעים שזו לא את אוהבת חטולית

היי אביב 1, הכעס שלך בהחלט מובן. ובהחלט מובנת האכזבה שלך ותחושת הפגיעה באמון. לדעתי, יש שונות בתעריפים שפסיכולוגים גובים על כתיבת מכתב, זה מאוד תלוי בפסיכולוג ובגישתו. ואני חושבת, שהיה הוגן יותר, באם הפסיכולוג שלך כן היה מתחשב בכך שהמכתב שעליו לכתוב, אמור להיות קצר ביותר, ולגבות תעריף סמלי, אם בכלל. אולי תנסי לומר לו את הדברים ולהביע את אכזבתך...

ותודה על ההבהרה, אביב. יש משהו מבהיל לראות כינוי כל כך דומה ואנחנו קופצים ומגדירים עצמנו. סוריקטה

כתבתי שנה טובה למטפל באמצעות מייל. הוא לא כתב לי תשובה בכלל ובטיפול הבא אמר שעצם שליחת הברכה היא דבר חריג. לא קיבל מאף מטופל ברכת שנה טובה אלא אם כן ברכה כללית קבוצתית. וממילא לא קיבל מתנה. גם מתנה שקניתי צנועה (ספר) העדיף לא לקבל. אציין שבעבר (בסשן הראשון של הטיפול) קניתי לו מתנות והתכתבנו בסמסים ומיילים. כעת מקפידים לא לעשות זאת על מנת שלא אפתח תלות ואובססיה. אבל בכ"ז נראה לי אלמנטרי לשלוח ברכת שנה טובה גם אם לא מתנה. האם באמת ההתנהגות שלי ככ חריגה?

גם אם ההתנהגות שלך לא היתה חריגה...מעצם הדברים שהתנהלו קודם לכן הוא מציב לך גבולות ומסביר לך...כדי שלא תפתחי תלות.... זה רק לטובתך .... לא קרה שום דבר רע.... נסי לא להפגע..רק לטובתך חטולית

שואלת בשביל לדעת אם באמת לא נהוג לשלוח ברכת שנה טובה. כי אמר לי שהייתי היחידה שעשתה זאת...

היי רונית, בטיפול הנוכחי, לא ראיתי לנכון לשלוח למטפל ברכה אישית לרגל החג. איחלתי לו שנה טובה בפגישה עצמה. אבל למטפל קודם, שהקשר עימו היה קרוב יותר, כן קניתי מתנה לחג. והוא גם לקח אותה. זה מאוד תלוי בקשר שנוצר. ויכול מאוד להיות שהמטפל שלך מנסה לשמור עליך ולא רוצה שתפתחי תלות מוגזמת... לפי מה שאת מתארת הוא מנסה לשמור על גבולות הטיפול לטובת הצלחת הטיפול. כך שזה בהחלט לטובתך.

הי רונית, חסרים לי פרטים בתמונה - באיזו מסגרת את מטופלת, כמה זמן, מה טיב הקשר, מדוע לא נאמרה ברכה פנים מול פנים, מה הכוונה במסגרת קבוצתית? סוריקטה

אני גבר טרנס נולדתי כבת , ואני מוצא את עצמי חושש מזוגיות או יותר נכון להתחיל עם בחורות בגלל שאני לא "גבר רגיל" אף על פי זאני נראה טוב, חטוב , איש שיחה , מצחיק ועוד תכונות שאני חושב שיש לי להציע ולהרשים... אני מאוד רוצה זוגיות אבל חושש , מהתגובה , מהדחייה , מזה שאף אחת לא תרצה אותי בגלל שאין לי זין . (סליחה על הביטוי)

הי אודי וכולם, מרגש, מרגש שיש מישהו שהוא *לא* אני שברגע נתון הוא מחזיק, למשל, מילים ש - או ממש חדשות בשבילי, בשבילנו, או מזכירות דברים, אפילו טריוואליים, שהקשר אליהם ניתק. מרגש, וכלל לא מובן מאליו, לפחות בעולמי, שאנחנו מרשים לעצמנו, יכולים ומצליחים במידה כלשהי, לקלוט דברים מבחוץ לתוכנו, להטמיע, ולא להדוף או למחוק. אודי, כתבת לאביב נפלא - שהטעויות יכולות לשמש גם כמקור ללמידה, וכל-כך אהבתי. מילים ששימשו גם עבורי לחיבור. ואוסיף, שאם יש הטעויות מעורבות בחווייה, אז הלמידה, מבחינתי, אפילו חזקה יותר. והמטפל שלי - גם איחד אצלי חוטים, או אם לדייק, יכולתי להשתמש בו לשם כך, ויצאנו מהמידור ה(אולי) חולה. היום זה עובד בזכות האנליזה שכבר עברתי. שנים אינטנסיביות. לא קסם. אני בריאה :-) סוריקטה

סוף סוף את בריאה נפלא פשוט נפלא אייך זה ממשיך מכאן הלאה. ....? מאחלת לך רק טוב כל החיים כי מגיע לך אוהבת חטולית

הי חטולית, המשאלה - לגדול ולהיות יותר צעירה. יש בזה משהו. בגיל עשרים הרגשתי בת מאתיים. היום, במיינד, אני צעירה למדי אבל עם חוכמת חיים מסוימת של בת חמישים פלוס. אולי צנועה יותר. סוריקטה

שברתי את מפרק כף היד חוזרים סיוטים של אז... שהייתי קטנה והיינו חולים אימא שלנו סגרה אותנו בחדר ורק הרשתה לנו לצאת כאשר היינו בריאים... לא היתה נכנסת לחדר ולא היה שום התייחסות אלינו. פחד אימה היה.... פחד אימה היום אף אחד לא פוגע אבל ה'לבד" הוא מחזיר אותנו לסיוטים. לסיוטים סיוטים סיוטים...

היי אודי נפלתי. לקח לי זמן להשים לב שיש בעיה יום שלם- הייתי קצת מנותקת ולא הרגשתי כאב עד שראיתי שהיד נפוחה היד בגבס והכל בסדר חוץ מהסיוטים

היי אודי זה לא כואב עכשיו זה לא כאב כל כך גם לפני הגיבוס הכל טוב

היום קצת מציפה לא יודעת איך לכתוב מבלי לחשוף את עצמי טעויות העבר רודפות אותי לא במחשבה במציאות המטפלת בחופש ואין במי להאחז חייבת לעשות הכל להישאר אסופה ולא להתנתק יש לי כל כך הרבה לאבד את האמת זה המקומות הכי לא הוגנים בתוצאות הפגיעה הזו ....מאסר עולם לכל החיים ......

הי אביב, אנ'לא חווה אותך כמציפה פה. חשוב לשמור על מה שיש. מחוויותיה של סוריקטה בשבוע שעבר. וייתכן שאלה כללי משחק קצת אחרים כשיש מה להפסיד. איתך, סוריקטה

אביב יקרה כאן איתך אוהבת אותך מקשיבה ויושבת ליידך מחזיקה לך את היד בעדינות את לא לבד

אביבוש מאמי אני כאן איתך ולידך מחבקת אותך ברכות ...... אוספת אותך שלא תתנתקי בהמון אהבה חטולית

הייתי בטוחה שכתבתי לך כבר בסופש הקודם .... למה הכוונה ואחר כך כמעט שגרה ...... אודי , בבקשה אם יש שינויים תגיד לנו אני צריכה את הרצפה ...סליחה שאני ככה

שלום רב, בתי בת 16 סובלת מכמה בעיות. בעיה חברתית - אנחנו גרים בשכונה עם המון ילדים בגילה והיא לא מוצאת אף ילדה שמתאימה לה. לטענתה או שהיא לא מעוניינת באף אחת או שהן לא רוצות אותה. בבית ספר יש ילדים שהיא מדברת איתם רק בבית הספר ואחרי בית ספר אין אף אחד. אחרי בית הספר היא כל היום משחקת במחשב מול ילדים שאותם היא לא מכירה וזה הקטע החברתי שלה. בחופשים היא לא יוצאת מהבית כמעט בכלל. אין לה מוטיבציה לכלום, כל הזמן עייפה וחסרת אנרגיה. לא מרוצה מכלום , הכל רע לה. כל הזמן מתלוננת שלא מרגישה טוב (כאבי בטן, ראש ולא יודעת להסביר את מה שהיא מרגישה). בקושי אוכלת (מאוד רזה). סבלה מחרדות וטופלה בשיטת CBT שעזרה לחרדות שלה. אנחנו אובדי עצות ולא יודעים למי לפנות למקרה שלה (רופא, פסיכולוג, פסיכיאטר) אודה להכוונתך ועזרתך.

אין לי אוויר אני כועסת עליו קשה לי אין לי כח

את מתכוונת למטפל...? שולחת חיבוק ענק עד אלייך ומקווה שיעזור חטולית

תודה על היש בחיי תודה למטפלת המדהימה שלי תודה שאני יודעת לבקש עזרה תודה שאני זוכרת שלפעמים פשוט צריך לשחרר תודה על עשייה תודה על אורחים תודה על רגעי היאוש אולי הם יעוררו את יצר החיים לשמור עלי תודה על מי שאיתי לאורך הדרך תודה על פינה ששומרת תודה על המקום הזה תודה עליכן

תודה שקמתי תודה על עבודה תודה שאני מצליחה לשמור על אנושיות בתוך הקושי תודה על רגעי יאוש הם משאירים אותי מפוקסת ולא טכנית תודה על המקום הזה תודה על כוחות וכלים לנשום תודה על הכל

הי כולם, בוקר אור, חג שמח וטיק טק סופשבוע נעים. אני בעבודה. ובסדר סך הכל. קיבלתי תמיכה. גם פה, מהבנות המשקיעניות וממך אודי (באש ובמים :-)) שלכם, סוריקטה

איזה כייף לקרא אותך מלאת אנרגיות טובות סופש מדהים גם לך חט6לית

היי סוריקיטה יקרה חג שמח אותותו חוזרים לשגרה... תשמרי עלייך

אני כל כך מתגעגעת...........

התבקשתי מאדם כבן 67 שעבר לפני כארבע שנים אירוע מוחי וכרגע נמצא בבית אבות סיעודי ,הוא ביקש שאברר האם ניתן לטפל באפנונה על מנת שהיד המשותקת והרגל יחזרו לתפקד

שלום , אני בחור בן 31 והתחלתי לפני כחודשיים טיפול אצל פסיכולוגית קלינית , כשבפגישות האחרונות מצאתי את עצמי מידי פעם מעיף מבט על החזה שלה , סורק את הגוף שלה... הלק שהיא שמה ... ומייד כשהייתי עושה זאת הייתי משפיל מבט כאילו נבוך מעצמי וממה שאני בוחן למולי. כנראה שזה היה מודחק אצלי אבל לאחרונה הבנתי שאני נמשך אלייה מינית ויש לי כלפייה פנטזיות מיניות ותשוקה אולי בגלל מה שאני מייחס אלייה. אני לא יודע אם היא שמה לב לזה או לא אבל בפגישה האחרונה לפני שהלכתי הצטלבו בינינו המבטים לכמה רגעים והרגיש לי שזה יצר מתח באותו הרגע. חשוב לי להדגיש שהיא אישה מבוגרת כבת 60 אני לא מרגיש שזה מפריע לטיפול מאחר ואין לי כוונות או ציפיות לממש את הפנטזיות שלי כלפייה. השאלה שלי האם זה יהיה בסדר לשתף אותה בזה ?

שלום אודי, אודה לך אם תוכל לפרט מעט למה זה חשוב לטיפול ? ואם ישנם מאמרים שמסבירים את התופעה הזו

הי אודי, הי אנשים יפים, מקסים, בעיניי, שיש לנו כישורים לראות את מצבנו המעורבב והכואב באופן עוצמתי מהרגיל, אולי, כתקופה שתתמתן בסבירות גבוהה. נקווה גם שלא ירחק היום. תודה על השותפות והתקווה, סוריקטה

שלום אודי, המטפלת שלי הציעה שנעבור לטיפול בהיפנוזה מאחר והיא חושבת שהמשך טיפול בשיחות רגילות פחות יעיל עכשיו .הבנו בפגישות שיש משהו מילדות שמפריע עד להיום והיא חושבת שהיפנוזה יכולה לעזור לעשות סוג של תיקון . אני מרגישה שדי באותו מעגל ולא מצליחה להשתחרר שנים לא סגורה אם זה בגלל הטראומות ילדות או שזה אופי שכזה . המטפלת חושבת שזה שילוב של שניהם. אז היפנוזה זה משהו שאני מפחדת לעשות כי זה לתת את השליטה למישהו אחר ,מפחדת מהצפות רגשיות שכל השדים שאני מדחיקה ישתחררו החוצה בלי שליטה ואני אשתגע.. אמנם היא מומחית בתחום ההפנוזה ועם רישיון לעסוק בזה ועושה זאת כל יום עם מטופלים ויש לה הרבה ניסיון..היא אמרה שאת הטיפול הראשון אפשר לעשות כחוויה נעימה ובהדרגה לגעת בטראומה שמודחקת כמו כן הבטיחה שהיא תדע מתי לעצור לפי איך שאגיב בזמן הטיפול. הסבירה לי איך זה עובד וברור לי יחד עם זאת נשמע לי מפחיד לעשות את זה מה דעתך אודי,האם כדאי לנסות ? יש מקרים שמטופל לא מתעורר ונתקע בסוג של טראנס ואז לא זוכרים כלום שמתעוררים? קורים מצבים כאלו? ברור לי המטפלת שלי לא תעשה משהו שיפגע אבל מאחר ויש לי בעיות אמון לא בקלות אני יכולה לשחרר ולסמוך ולתת שליטה למישהו אחר. יכול להבהיר אודי מה הסיבוכים שיכולים לקרות אם בכלל בהפנוזה והאם מנסיון שלך הפנוזה עוזרת?זה לא שאני מצפה לשינו דרמטי אבל אשמח לשמוע דעתך

תודה על סוכה תודה שאני מתעקשת לראות את הטוב תודה על היש הגשמי תודה על פרנסה תודה על אוטוטו לימודים תודה על שמיה תודה על כאב תודה על מי שאני תודה על המקום הזה תודה עליכם

תודה למטפל שלי, שמוכיח איזה כוח יש לו. תודה לאחי ששוחח איתי, והציע עזרה. תודה לספר החדש שיש לי. סוריקטה

לשאול את האח אם הוא זוכר את ההתעללות... ואם הוא יגיד שהוא לא זוכר כלום האם זה אומר שהכל בראש? ששום דבר לא אמיתי??

ינשופי לא נראה לי הגיוני ....מצטערת כדי להתאמת איתו את צריכה לדעת שזאת האמת ....ולא שוב לסמוך על מילים של מי שפגע ..... חיבוק ענק

רוצה לאחל לכולנו חג שלו ורגוע והלוואי והלא בטוח יהפוך לבטוח ונצליח לאחוז ..... לא יודעת אם סגור כאן בחול המועד או לא .....אוהבת וכבר מתגעגעת .... בימים אלו קצת מעורערת מנסה לאחוז ומודה על היש בחיי ואתם חלק מהיש

נשארו נוראים, לצערי. הי כולם ואודי יקר מאד, נקווה שאוכל לתפוס פרספקטיבה ולהבין מה קורה. רעב קיצוני. אמא. אולי. תודה שאתה, ותודה לבנות שאיתנו. את מירב האנרגיות כרגע אני מנתבת לשמירה עליי עובדת ומשתכרת. שזה אומר גם שמירה על היגיינה וחזות חיצונית, אכילה ושינה ותקשורת הכרחית. מבחינת החוויות, אני נוטה לנתק קשרים בפנים ובחוץ. וזה מרגיש די גבולי ומסוכן. נחזיק תקווה, אם אספיק להגיע בערב לפני שנסגר, אנסה לעדכן. סוריקטה

שמחה שאת מצליחה לנתב את האנרגיות לחיוביות שומרת על עצמך עובדת ומכלכלת עצמך בכבוד רב ובמילים אחרות את שומרת על כל כולך שזה לא מובן תמיד עקב מצבים נפשיים שעוברים עליך... כל הכבוד לך יפה שלי אני מאוד גאה בך !! וגם את צריכה להיות גאה בעצמך שאת מתנהלת בצורה כזו נקיה ומסודרת..... אוהבת חטולית

ואעדכן, שעדיין כאוס, אבל המטפל מעורב, וזה בסדר לכתוב לו עכשיו. אף על פי כן ולמרות הכל הייתי היום חמודה. באמת. סוריקטה

יקרה ...אתך לא עוזבת סומכת עלייך ואת חזקה יותר משנראה לך ..... כבר עברת תקופות קשות מאמינה בך שתוכלי גם לזאת ויחד עם זאת אני אתך לא עוזבת .....

וסוריקטה אהובה כן בשבילך ......יודעת כמה קשה לך להאמין שרוצים לשמור ולהגן עלייך.....

היי אודי וכולן... תוהה אם עוד זוכרים אותי וזה בסדר גם אם לא. מדי פעם קופצת לכאן לקרוא אתכן. משו גרם לי לרצות להיכנס היום ולספר שחזרתי עכשיו מטיול קצר בחו"ל אבל היה לי כיף. פעם שעברה, כבר לפני מס שנים בכיתי שם כל יום. ואני אצל המטפלת שלי כבר מעל 3 שנים, שברתי אצלה שיא בינתיים(: וטוב לי איתה ואני אוהבת אותה. ומחר יום כיפור, ולא יודעת מתי ההודעה שלי תעלה. מאחלת לכולנו גמר חתימה טובה! ופתאום מתגעגעת למקום הזה ❤ חנה

הי חנה יקרה, ברוך שובך! שלך, סוריקטה

נפלאה שאת וואוו איזה כייף לקרוא אותך שימשיך בטוב

תודה לכולם (: חג שמח!

הי אודי, בזמן האחרון אני מצליחה לזהות התנהגויות הרסניות של הילד הפנימי שלי בטיפול. הרבה התנגדות לטיפול וחיכוכים עם המטפלת. לפעמים אני באמת בוחרת לנהוג אחרת אבל יש פעמים שאני אומרת לעצמי, מדוע לא? למה שאני לא אתנגד למטפלת? למה שאני לא אנכיח את עצמי כך? אני רוצה להיכנע ליצר הזה לפעמים. אודי איך לומדים להפסיק את הרצון הזה?

היי, לא הייתי כאן כמה זמן... הטיפול החדש ממשיך... עברו כבר חודשיים. ואני עדיין לא יודעת מה אני חשה. אני מאוד נזהרת ובעיקר מאוד מגינה על עצמי, בכדי שלא אפגע שוב, כפי שניפגעתי מהמטפל הקודם. כך שאני אפילו מתקשה לאמר אם אני מחבבת אותו... חוששת להיקשר אליו, על מנת לא להיפגע. בחיי היומיום, אני מיד יודעת אם אני מחבבת מישהו או לא. הוא מאוד משתדל, והוא מאוד נחמד ואמפתי... אבל לא פשוט לי לבטוח בו ולסמוך עליו... ועדיין תוהה כיצד בדיוק זה אמור לעבוד? ואיך פגישה של פעם בשבוע אמורה לסייע לי בכלל? בכל מיקרה מנסה לתת לזה הזדמנות. אני מאוד משתדלת לשתף אותו בדברים, זה לא פשוט לי, אבל אני כן עושה זאת למרות הקושי. לא נתראה שבועיים בגלל החגים... מתקשה לאמר אם הפגישות עימו יחסרו לי במהלך השבועיים. לעיתים כועסת עליו, למרות שהוא לא אשם, והכעס הוא בכלל בגלל המטפל הקודם ולעיתים חשה כמו סתם עוד מספר, ... סתם הבאה בתור, שמגיעה לספר ולבלבל את המוח. אני יודעת שזה לא הוא ושזה בכלל לא קשור אליו, כי הוא ממש בסדר בינתיים. אבל למרות שהוא מאוד אותנטי ומאוד מתעניין, אכפתי וקשוב, מתקשה להאמין שבאמת אכפת לו... ושאני לא סתם עוד תוספת לשכר שלו... לא פשוט בחגים... וצפויה לי תקופה לא פשוטה... מאוד לא פשוטה אחרי החגים... שתצריך ממני המון משאבים נפשיים. מאחלת לכולנו שנה טובה וגמר חתימה טובה המון בריאותתתתתתת , נחת ומנוחת הנפש.

שירי יקרה, שמחה לשמוע ממך. מקווה שילך לך טוב בטיפול החדש. אצלי לא פשוט ומקווה לטוב. שנה טובה וגמר חתימה טובה :)

הי שירי, צריך זמן, והרבה. חודשיים, בעולם הטיפולים כפי שאני מבינה אותו, זה בדרך כלל, ממש מעט. מה זה 9 פגישות של פחות משעה לעומת 24/7 אינטנסיבי עם ההורים בראשית דרכנו. ואוכל לומר בתור מטפלת סופר משקיענית, שגם כשעבדתי 10 שעות ביום עם תינוקי כל יום, הרגשתי שלא הגעתי בשום צורה לשיוויון כוחות מול הדמות של האמא המגדלת של הילדון. מאידך, איכשהו בטיפולים נפשיים בבגרות, הכף מצליחה לזוז קצת מחוסר האיזון, ולכן, אין בכוונתי להרפות ידיהם של אנשים, אלא להיפך. להתמיד בטיפול. אפרופו הדיון שלנו על חלקיות. סוריקטה

אודי הי... מתגעגעת אליך... מה שלומך? אצלי קצת מורכב... אמא צביה בחופש אבל זה מרגיש מוזר... אולי זו פעם ראשונה שאני לא מרגישה מגרדת את הקיר מרוב כאב .. אולי זו פעם ראשונה שלא מרגיש לי כזה רעב מטורף לגרד ולאכול את הסיד מהקירות כמו ילד שחסר לו סידן.... קצת מוזר,שונה,מפתיע.... והקטע הוא שלפני שהיא יצאה לחופשה כשנפגשנו, שמענו כל הזמן כלב שנבח נביחות בכי קורעות לב... לא יכולתי להתרכז בשום דבר מלבד הבכי שלו...אמא צביה אמרה לי שהיא מכירה את הכלב והבעלים שלו והיא יודעת שהם טובים מאוד לכלב אבל הוא סובל מחרדת נטישה קיצונית וכל יציאה קטנה שלהם מביאה אותו לתגובות מאוד קיצוניות... מאוד מאוד הזדהיתי עם הכלב... כל הפגישה הכלב נכח.... כל הפגישה היתה סביב חרדת נטישה.... וזהו לעכשיו אודי.... גם אתה מרגיש כבר את הסתיו? מתחשק לי להיות איתך בבוקר מוקדם מוקדם..כשהעננים ,ריח הסתיו עדיין באויר.. נראה ביחד את עלי השלכת שמשנים צבעם לאדמדם חום... עוד מעט יפלו מהעץ.... ... אולי ארים,אאסוף כמה עלי שלכת ואהפוך אותם לחלק מיצירה??? אניח אותם על קנבס ואצבע בצבעי שמן בגווני אדום,חום,זית,מעט קרם ומעט שחור...והעלים יהיו חלק מהציור..????? ..... מאחלת לך אודי אהוב ולכולכן שנה טובה ומבורכת,שנת בריאות איתנה ,יצירה לסיפוק אוהבת אתכם, במבי

הי אודי וכולם, מצטערת על פתיחת הודעה נוספת. נראה שאיני מסתדרת עם חלקיות לאחרונה. החסר גדול, הצריכה שלי, גם קונקרטית גדולה, גדולה מאד. לרבות באוכל, ומאידך הגוף מצטמצם דווקא, על אף שבלטות התריס שלי הולכת פייפן (שזה, אגב, מעיד בעיניי על הקשר הנפשי החזק, למרות שקיימים במקביל גם תהליכים ביולוגיים). גם הנפש מצטמצמת, כך מרגיש. אולי זה יום כיפור. אני קצת 'מייללת כאן. הרשו לי להאמין שאני באיזה צומת. וחשוב לא לבחור לחזור ל'בית של אמא', בקטע של השחזור, כנראה. סוריקטה

היי אודי אני צריכה אותך, תבוא. היום הכל תיסכל אותי בצורה נוראית. נאבדו לי חפצים שאני צריכה וזה מערער אותי. היה לי קשה מאוד בעבודה. הייתי על סף בכי כל היום.... כל הזמן חיכיתי שהיום הזה יעבור כבר.... המנהלת הכעיסה אותי אבל החלטתי לא להחצין את הקשיים, התסכול והזעם. הייתי יותר שקטה היום וניסיתי להתמקד במשימות שלפני. אחת הבעיות שלי שאין לי רישיון ואני צריכה לנסוע לעבודה לפעמים ב3 אוטובוסים. מוניות זה ממש יקר וזה קשה לי מאוד. הילה