פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
על כך שענית לאביב שאתה כאן המון ובשקט... אין לי כח לשחזר הכל. אז בקיצור מבחינתי ענית שאתה נוכח גם כשאינך קורא או עונה לנו. אולי חושב עלינו לפעמים?? וגם נמצא המון שנים פה בפורום. וחשבתי על ההמון שהמטפלת שלי נוכחת בחיי!! והשקט הנפשי שהיא משרה עליי... הקול שלה מרגיע אותי לפעמים... כמו שסוריקטה כתבה על המטפל שלה כך גם שלי. היא נוכחת לא בגודל או בכמות אלא באיכות. גם אתה. המון באיכות, והשקט...יואו השקט..כמה נחוץ הוא. בזמן האחרון היא נוכחת המון ובשקט. וזה עוזר לי מאוד. תודה לך אודי על ההמון והשקט. ❤🤗 מקווה שבסדר לשלוח לך חיבוק...
לעניין הטכני - לפני משלוח ההודעה, אם רוצים לשמור עליה, כי היא חשובה באותו רגע, ניתן, למשל, לבחור את כל התוכן להעתיק ללוח Ctrl+C (או לתוך מייל לעצמך / הודעת ווצאפ לקבוצה שרק את חברה בה/ אפליקציית רשימות וכד') ואז אם לא הולך, לרענן ולהדביק מחדש את תוכן ההודעה. אתגור הזכרון ושחזור גם הוא יכול להיות סוג של תרגול. אם מתחוללת ההטעמה של קולם של המטפלים בנו, באופן מבוסס למדי ובעל משקל הגובר על קולות העבר - זה יופי של הישג. באשר לתגובה שאודי רשם בהמשך להודעה שאביב פתחה. את יודעת, בואי נניח שלא אודי היה רושם אותה, אלא אחת הבנות. אפשר היה לקחת אותה לפירוש קיצוני או הזוי ככל שיהיה כמו - הי, גם אני כאן, תראו אותי, למה אינכם מתייחסים אליי?! שזה בכלל לא שקט, אלא צעקה. אביב, ככל שהבנתי, עושה ניסיון של לרשום כאן פחות הודעות. ואני כבר לא יודעת מה האמת. לעתים מרגיש שמבלבל אותי ודווקא מפיק ממני דריכות. יאללה, יצאתי מהנישה של הפורום לעבודה. לעולם. אגב, יציבות היא מילה שהייתי בוחרת להשתמש בה כמילת מפתח כאן. סוריקטה
יפה שלי האמת שאני מעט כאן כי הימים ממש עמוסים .. יצאתי הבוקר ב6 מהבית ואני עדין לא נכנסתי ... וחוץ מזה אני פשוט מנסה לבחון עם עצמי צימצום...אולי סוג של צימצום אני.. הרעש לדעתי לא קשור לכמות קשור למשהו אחר.. מנסה להבין רוצה לעשות נסיון גם במרחב הלא וירטואלי .... בנתיים זה נעים לי אני כאן אבל לא מעמדה של מתכנסת בעצמי או פגועה או כועסת /בורחת אני כאן בשקט ....וזה אחר בעיקר ומעניין לבחון את השקט בוירטואל ...עד כמה הוא שונה מהמציאות ... אתך בלב 💜💛💚
היי לכולם. פתיחת שבוע חדש. יום ראשון והתחלה. בשבת פגשתי חברים, במפגש קבוצתי היו הרבה אנשים והיה רועש מאוד. רציתי לתפוס פינה ולדבר קצת עומק, וואלה זה לא הלך.... יש גם כאלו... אפרופו להיות נוכחת בשקט- משהו שאני מתקשה לעשות. הרבה פעמים אני מדברת כדי לפוגג חרדה או מתח פנימי. הייתי רוצה להיות נוכחת, יותר בשקט. יותר אסופה יותר שלווה (ל בסגול) יותר נינוחה הייתי רוצה לאהוב אותי יותר, להיות לי יותר אישה. להיות לי אמא. להיות יותר רכה, ויותר טובה אליי. אם כבר אנליזה- הכאב שאני מרגישה בטיפול הוא כשהנוקשות מתמוססת. זה כואב וזה מגדל. איחולי לשבוע פורה הילה
הי הילה, מאחלת רגעים יציבים ומבוססים לכולנו. ואז, אם כבר נפרדים, אז עדיף אולי ברגע של תחושת אהבה ורוך ותקווה. מכירה אנשים שממש חייבים סביבה מפיקת קולות כל הזמן - אמצעי תקשורת, מוזיקה, או מילים שהם ממלאים (לא סותמים ת'פה). אי סבילות לשקט. ומדוע? כי בשקט אנחנו מקשיבים לרגשות שלנו, אולי, ויש משהו מפחיד בזה. כשאני עם ילדים, אני לפעמים אומרת להם שעכשיו מקשיבים לשקט. עכשיו מרגישים. אפשר להיות ביחד במגע, אפשר גם לא. שבוע טוב, סוריקטה
היי הילה, גם אני לא ממש יודעת להיות בשקט. בכל מקום אני מתבלטת, תמיד יש לי מה לומר...לפעמים רוצה רק להיות בשקט. בטיפול למדתי מהי שתיקה טובה.
הי שוב, קצת להשוויץ - ערכתי איזו שיחה, שבחיים הקודמים שלי, לא היה צ'אנס שבכלל אחשוב לקיים אותה. המטפל הסביר לי שפסיביות במקרה זה משמעה אגרסיה - ואת זה הבנתי יופי, וגם עניין של נימוס, אמר, אם כי פה הבנתי קצת פחות. בכל מקרה, מאחר שהוא ידיד שלי, ואני כבר מאמינה שהוא רוצה בטובתי, ומכיר את היכולת העכשווית שלי, וגם איש חכם ומאד מנוסה, הקשבתי להמלצתו, ובצעתי. שימחתי אותו. לא יודעת איך אני מרגישה, זה לא שאיזה אושר עילאי, אבל לפחות נעצר פינגפונג פנימי מטריד בתוך הראש שלי. דיברתי על עצמי, ועכשיו אומר - אני?! כן. אני! סוריקטה
אלופה❤בודאי שמותר להשוויץ. אני בעד!
יפה לך..אני !! מקסימה שאת.. חטולית
סוריקטה אהובה הכי מותר להשוויץ ואפילו תודה לך על כך מזכירה בריאות ומתנות של טיפול
אהלן כולם ושבוע טוב, מניחה שייפתח כאן דיון בנושא הנוכחות, בהמשך למשפט הקסום והמעורר פרשנויות שלך, אודי: "גם אני נמצא כאן המון, ובשקט". חשבתי על כך רבות, זה כבר רשום איפשהו ואולי אביא גם לכאן. בכל אופן, ההרחבה שלי בעניין, היא להשוואה בין מה שרואים כאן לבין מה שרואים במציאות. בעולם בחוץ. היום אני מוצאת, אצלי, קווי דימיון. אני כן מרגישה נוכחת בעולם לאחרונה. יודעת להבחין שגם כאן. אני שקטה למדי בעולם, וכולי תקווה שגם כאן. מאד מסודרת, מאורגנת, משקיענית וגם מאד מקשיבה. מקווה שגם ניתן להבחין בכל אלו. עניין המידה? האיזון בין לתת מקום ל'אני' מול הסביבה והזולת, מניחה שגם הם ידוברו. ובשורה התחתונה, המטפל שלי, ידיד הנפש שלי - וכך גם אמרתי לו - הוא איש אמיץ. שלקח עליו פרויקט (סוריקטה) שהיה בו הימור רציני. ובאמת, אין עליו. הוא, אגב, בהחלט אדם נוכח. לאו דווקא בחזות החיצונית, כי אם במבנה האישיות. וגם אני, כנראה, קצת אמיצה וקצת בת שלו. תלמידה שלו. אודי, איכשהו הזכרתי שיש לי מילים ומחשבות לאחר קריאת הכתבה בעיתון בנושא ההיפנוזה. אכן יש לי מחשבות רבות, ואני חושבת האם ובאיזה עיתוי לרשום אותן, ואיך. לא שכחתי. ועוד לומר, שאמנם, אני מניחה מתעוררת בי קנאה, אך אני בהחלט מתפעמת לראות קשרים נהדרים בין הורים לילדיהם וגם הסבים-סבתות. אני כאילו קצת סבתא בלי להיות אמא. אמרתי המון אני. אני. הזהות האמיתית והשלמה שלי, הטוב וגם הרע, מתגלה קצת. אולי. 💖 סוריקטה
סוריקטה יפה שלי קראתי אותך שוה ושוב ולא מצאתי שום רוע כמו שכתבת... אז..כנראה שאין בך רועעע חטולית
תודה שקמתי פחות או יותר שלמה תודה על שבוע חדש תודה על עזרים שעוזרים לחיות תודה לכל מי שמלווה אותי תודה על כל מה שבא תודה שאני מנסה לטפל בגוף הזה תודה לכם שאתם כאן
תודה שנחתי בסופ"ש. תודה על שיחה וירטואלית בסופ"ש. תודה למטפל האלוף שלי. תודה למילים שכאן שמעלות מחשבות. תודה על כתיבה בבוקר מוקדם שמשחררת. סוריקטה
תודה שאני נושמת
תודה שאני אני תודה על יום חדש תודה על יום אתמול קשהביותר ,מטלטל אבל לדעתי חשוב ..ואפילו בתוך הכאוס מראה על התקדמות תודה שלא ברחתי - תודה למטפלות וטיפול לאורך שנים תודה שאני כאן כשיכולה במינון שנכון לי תודה שאני מנסה ללמוד ולהבין מה נכון לי תודהשאני מנסה ללמוד להרגיש נוכחת מבלי הרעש מסביב תודה שאני לומדת את כוחות ההרס ונותנת מקום לחלקים קשים ופגועים
בדרך כלל לא מצטרפת יש לי על הרבה מה להודות בעל, ילדים ולא רק שלי☺ הצלחה בעבודה ועזרה לאחרים שמבקשים בעבודה. מטפלת מדהימה והתקדמות בטיפול שלא חשבתי שיהיה. תודה לך אביב שאת כאן😘
תודה על חברה מדהימה ומיוחדת שנמצאת בחיים שלי תודה על יכולת להזיז איברים שכואבים תודה על תרפות מקילות תודה על אמונה מוחלטת בבורא עולם תודה שלא חסר אוכל בבית תודה על חברי לחיים שיחיה תודה שמסוגלת להתפלל כל בוקר למרות הקושי בקריאה תודה על המקום תודה
תודה שאני כבר בתזוזה תודה על יום חדש תודה שאני כאן נוכחת תודה שאני מבינה מה אני צריכה לעשות תודה על צעדים ותהליכים תודה על המקום הזה
שלום אני בן 23 אני סובל מבחילות חמורות כבר 3 חודשים הבחילות לא מקיבה אלא מהגרון כאילו רפלקס הקאה פניתי לגסטרו ויצא חיובי H pylori עם gastrtists ןטופלתי לפני כחודש אך הבחילות לא נעלמו פרט בזמן הטיפול זה היה מינמלי היום אני מטופל בתרופה נקראת מודאל התחלתי לפני כשבוע מרגיש יותר טוב אך עדיין הבחילות לא נעלמו לגמרי , אני מודאג כי הבחילות נמשכו הרבה זמן ואינני מבין מה הבעיה למרות שהרופא אמר לי שזה בגלל ניתוח פה ולסת שעברתי לפני 3 חודשים העצבים של הקיבה לא חזרו לעבוד כמו שצריך בגלל זה לןקח מודאל האם יש סיכוי שזה יעבור ? אם כן מתי ?
לא ,האם העניין של בחילות במקרה שלי קשור למשהו נפשי כי בדיקות יצאו תקינות
אתה יודע תוך כתיבה חשבתי לי ...כמה תהליכים אני חייבת לך ....בזכות המקום הזה ..התמיכה שלך שאינה טיפול אבל מאפשרת תהליכים טיפוליים ... תודה אודי אוהבת , חיבוק מכל הלב ...
משתפת אותכם בתהליך שאני עושה עם עצמי ....ואתכם כקבוצה כל השנים שאני כאן אני עוקבת אחרי עצמי . על הצורך להיות חלק על האכפתיות שלי מכולם -מהקבוצה ובעיקר על נראות /חוסר נראות שמתי לב שלא משנה כמה פעמים אודי יגיב בשבוע ,בתקופות הקודמות שהתגובה הייתה 4 פעמים ועכשיו שזה פעמים ....אני כתבתי ...כי אם אני לא אכתוב וכולם יעמדו בשורה אני לא יהיה ואודי לא יראה אותי ....ידעתי שזה ככה ושמחתי אודי שעברת לפעמיים זה הוריד מהאובססיה והתלות .... שבוע שעבר שהצטמצמתי קצת שמתי לב (ובשבילך סוריקטה שכן עדין ריפרשתי ותיפשתי עם אודי) לא כאב לי שלא הייתי שם , כי כן הייתי אבל שקטה. מתוך זה הבנתי שלי יש קושי בהצטמצמות בדיוק מאותו מקום של קושי לתפוש מקום רק בדרך אחרת ... זה בא לידי ביטוי באוכל ובמרחבי הגוף ובקבוצות עם אנשים ....מנסה לתרגל צימצום בתוך קבוצה לכן פחות כאן ופחות מגיבה ...מנסה את מה שעולה בי לנסות לעשות גם במציאות שם עדין שומעים אותי הרבה .... תמיד בולטת גם אם זה בדרך חיובית ....בולטת אין סיכוי לפספס ....ודווקא רוצה לנסות להבין מה הצימצום הזה עושה לי מבחינת נראות מבחינת חשיבות ושייכות... אז רק משתפת אותכם שתדעו אני כאן ..ועץ תודות יעלה בימי ראשון ותמיד אפשר לכתוב בו למי שרוצה זה רק לגלגל קצת למטה .. פשוט בשקט ....זה מעניין להיות בשקט ....ניסוי ותהייה ...תהליך תודה לקבוצה כאן שיכולה ללמוד .... ואודי תודה על הכל ....
הי אביב יקרה, לא בטוחה שהבנתי הכל. את מדברת על הקטנת הדומיננטיות? הקטנת וווליום? אם תוצאות הניסיון מראות שמשהו מיטיב עמך - מה טוב. אישית, אספר גם עליי, שאני נוכחת ונראית במציאות מציאות די יפה בזמן האחרון. אולי אני גם עושה רוח במובנים החיוביים, וגם בשקט ובנימוס שלי. תודה שכתבת, סוריקטה
אביב יקרה סומכת עלייך לעשות מה שנכון לך מרגישה אותך כאן אפילו שאת פחות כותבת. אני מתגעגעת אליך מאוד וגם מכבדת את רצונך להיות בשקט איתך בלב תמיד💗
בוקר אור. נראה לי שאני קצת שונה מרבים כאן בעניין שעות הפעילות ביום. מתחילה אותו לכל המאוחר בשעה ארבע לפנות בוקר, אז יוצא כמעט תמיד, שבשעה ש'נסגר' כאן, אני לא ליד מסכים. ואני מדמיינת אנשים (ואולי אני טועה לחלוטין), בכל אופן, היו פעמים כאלה אצלי בעבר, שמרפרשים את עמוד הפורום תכופות בו בזמן המענה של אודי ומתרגשים. מאד מאד. משאלות של המון ביחד, איתן המון אכזבות, או להיפך, תחושת דיוק מפעימה. בכל מקרה, רגעים בהם הסתברות גבוהה לעוצמות, לעתים קיצוניות. לטוב, וגם לפחות טוב. הייתי מדברת על המון נזקקות, כמיהות. המון. ואז - בום. או, שמא, אמא כיסתה בשמיכה ללילה טוב. אז באיזה מקום אני מרגישה בחוץ, מחוץ לחגיגה, כי אני לא עם כולם ברגעים האלה. מצד שני, זה אולי מידי טו מאץ' בשבילי, ומניסיון, עדיף ללכת לנוח ולראות הכל תוך זמן קצר בבוקר שאחרי. לא בזמן אמת. מערער פחות. אולי מציף פחות. לכן, גם טוב כל כך בעיניי שיש ויסות (פרסום והזרמת הודעות). דיברתי על מינונים. מניחה שיש תלות גם בעיתוי. לא יודעת מה רציתי לומר. אולי גם דיברתי על התמכרות. על פרידות. מוזמנים לשתף. סוריקטה
סוריקטה יפה שלי ליבי יוצא אלייך שאת צריכה לקום כל בוקר כל כך מוקדם ולאו דווקא כדי להכנס לכאן... מבינה היטב את התחושה של..עדיף לחכות למחר בבוקר ולא ללכת לישון מוצפת ברגשות... אמת שזה יוצר התמכרות.... גמני למדתי שכדאי לנוח כמה שאפשר ברגיעה... המקום תמיד מחכה גם אם לא נכנסים להיות ראשונים ל... לא מרגישה שזו חגיגה כל שהיא להיות חלק מ... אלה כשמתאפשר אז סבבה... חיבוק גדול עד אלייך גם כשאת עסוקה... אוהבת חטולית
בוקר אור ☀️⛅🌧 שמחה לראות אותך כאן. הילה
ויסות זה טוב. מינונים זה טוב...הייתי במצוקה אז כן זה קורה גם מול אודי. מה לעשות??? מצטערת שמציף.... גם כך חשה נקיפות מצפון☹ וטוב שמצאת לך נישה נוחה להכנס בבוקר. אולי עדיף להיות כך...אולי את הנורמאלית היחידה. אצלי הלילות הכי קשים במיוחד בתקופה האחרונה. ואולי שוב הגיע הזמן לריחוק מכאן...תהיות...
הי סוריקטה, יש 'יש', יש גם היעדר ו'אין'. יש צרכים ויש תסכולים בלתי נמנעים. ותמיד - עדיף הצורך על פני הוויתור עליו. אח"כ לומדים לווסת. אודי
אחותי בת 13 מלידה מדברת עם עצמה כל עם חפצים כמו גרביים עפרונות מחקים כוסות כל מה שבידיה מדמיינת תוך כדי משחק שנגיד העיפרון הוא מישהו והשני מישהו אחר יש סיטואציות שאו בחלל או שהם רבים או סתם שיחות מוזרות שהיא ממציאה לעצמה... מה זה התופעה הזאת! יש ממה לחשוש?
היי... ילדה שיןדעת להעסיק את עצמה ועם דמיון עשיר... היא עדיין ילדה קטנה.. חטולית
שלום לך, אם זה הדבר היחיד ובכל התחומים האחרים התפקוד תקין - לא צריך לעשות מזה סיפור. אודי
אודי. הוא הכאיב לי היום ממש. עכשיו הכל כואב לי. הוא יודע עליי יותר מידיי. זה לא כוחות שווים אודי, אני לא רוצה יותר. זה לא קשר באמת, זה מה שאמרתי לו היום, זה הכל הצגה אחת גדולה זה הכל פיקציה. הבאמת זה שאני לבד בעולם הזה. הוא הכאיב לי שאמר שהוא יודע שנעלבתי ממנו וזה ממש כאב. ואז בכיתי ממש חזק. ועכשיו הוא יודע שהוא צודק וזה עוד יותר מכאיב. עכשיו הכל ממש כואב בבטן למטה בדמעות שבעין. הלב שלי בוכה עכשיו ממש. אני לא רוצה להיקשר, אודי אתה שומע אותי?? אסור לי להיקשר לאף אחד. אסור לי. אני יודעת שאסור לי. הילה
הוי מה קורה פה בפורום? האם דצמבר והימים הקצרים משפיעים גם הם עלינו? הי הילה, ייתכן שלא כוחות שווים. גם הורים וילדים (בהקבלה) אולי לא כוחות שווים ואולי כך זה עובד. ילד אמור להישען על ההורה ולא להיפך, למשל. פיקציה? אנ'לא בטוחה... כשאנחנו חשופים, או בטיפול מול מראה - כן זה יכול להכאיב. כואב לגדול. אסכים שהכאב צריך להיות מדוד ולצדו גם עטיפה. במינונים מתאימים. מחיר הבדידות הוא איום. יש גם מחיר לקשר. תלות, קבלת סופיות, קבלת זולת. במה נבחר? שלך, סוריקטה
הילה מתוקה זה חלק מהטיפול....גם הכאב ברור שהוא יודע עלייך יותר כי הוא המטפל... תני לדמעות לרדת ותמשיכי הלאה.. חטולית
הי הילה, בוודאי שמותר להיקשר. לפעמים באמת הצד השני מפשל, אולי אפילו מאכזב או פוגע. חשוב להסתכל על היחסים לאורך זמן, ולא נקודתית רק ברגע הפגיעה. פגיעות הן בלתי נמנעות בקשר, וקשר טוב חשוב מכדי לוותר עליו. אודי
ברור לי ממה זה נובע אצלה. מה אכפת לי ממה....נמאס ליייייי..... מרגישה שכזה כולם מסביבי אוהבים את ההורים ומכבדים ואני???? אי אפשר להגיד כלום..מכעיס ועצוב ו. מבאס האם חייבים לאהוב הורים??? לכבד צריך...אוףףף אי אפשר לנתק קשר. אי אפשר!!! יש עוד מעורבים......והלב שלי נקרע. מדמם.... חיבוק אפשרי מבפנים ולא מבחוץ..אף אחד לא יחבק אותך באמת...את מטומטמת, רעה, שמנה...את לא נרגעת עד שאת לא מפסיקה לזלול....כמו חזיר..ההרגשה והאמרות שנאמרו רק מכבידים עליי והיום אני אומרת על עצמי את אותו דבר..מרגישה שזה נכון למרות שמנסה להאמין שלא. בנוסף לא מסוגלת להגיד..קורבן..מילה נוראית!! אני לא קורבן של אף אחד!!! ולא שק חבטות מילים.. נמאס .
מיכלי מתוקה כבר מזמן למדתי לא להאמין למה שרואים מבחוץ על פניהם של אנשים... כן אוהבים לא אוהבים. .לא משנה בכלל.. לא חייבים לאהוב אףף אחדד.. אבל כן צריך לכבד... והאוכל...רק נחמה זמנית וזמינה עד יעבור זעם..כאב..וכל השאר... באיזשהו שלב גם זה ירגע... אל תלקי עצמך על מה שאת..ומה שאת מרגישה... אוהבת... חטולית
הי מיכל יקרה, כתבתי תגובה בבוקר ואני רואה שלא נקלטה. אנסה לשחזר - כתבתי - כמה אשמה, כמה הלקאה עצמית, ורשמתי שאפשר למצוא חלקים שאוהבים את ההורים, וגם אפשר למצוא כאלה שרק מייחלים למותם. גם וגם. לילה טוב, אנ'לא מסוגלת להקליד כבר סוריקטה
הי מיכל, אהבה, כך נראה לי, מגיעה כשיש יחסים מייטיבים (לרוב). לצערי לא תמיד יחסי הורים וילדים הם כאלה. אודי
הי אנשים, תמהני - בבתים בהם אני עובדת יש הורים ויש סבים וסבתות. אני רואה, בכל הבתים האלה, שהסבים-סבתות באים לטפל בנכדים, מביאים איתם קניות ואוכל מוכן, עוזרים בתחזוקת הבית, קונים מתנות ועוד. ההורים שלי מעולם, אף לא אחד מהם, בא אליי הביתה והביא קניות או אוכל או שמא עזר בבית. הסבים והסבתות גם הם לא באו אלינו הביתה כשהיינו קטנים. ולא הייתה מעורבות בגידול בבית. רק אנחנו היינו אצלם לעתים. כמה זה יוצא דופן? גם אצלכם כך? (בהנחה שהיו הורים וסבים). סוריקטה
לא יודעת אם זה ממש מוזר בזמנים שלי...לפני המון זמן... . באו הסבים והסבתות רק לביקור של הנכדים..ולא הביאו איתם אף פעם כלום..אפילו לא ממתקים.. החיים כיום מאוד שונים מהחיים של פעם ..כשאנחנו היינו קטנים... ההורים..( סבים וסבתות ) לא באים בידים ריקות... יש כאלו מעין מוסכמות חברתיות ש"" הילדים עובדים המון שעות וצריך לתמוך בהם,""..גמני הייתי עושה את זה בזמנו.. הם מקבלים אצלי המון אוכל לפני שהולכים הביתה כשבאים לערב שבת... וכן הנכדים שלי מקבלים המון פינוקים כשהם באים..זה חלק כייפי שזוכים כשהם באים... עזרה כלכלית כבר לא..אין אפשרות ..אבל כן הולכים אליהם כדי ללמד אותם מה שהם רוצים ללמוד לעשות לבד...בדרך כלל הבן הבכור.. השני מסתדר בעצמו לבד או מתקשר לברר.. גם אצלי מעולם לא באו עם סלים ובטח לא עם אוכל מוכן.. החיים משתנים בכל דור וגם הצרכים של הילדים... אוהבת חטולית
סוריקיטה יקרה מה שעברנו לא היה נורמלי.. מה שהכי עצוב היום היא שלא הייתי שם בשביל הילדים שלנו..לא יכלתי. הכל היה קשה מדי. כל כך נסיתי אבל הייתי עם נסיוני התאבדות, אישפוזים מרובים ועכשיו הילדים גדולים ועדיין אני מנותקת מהם ומאנשים בכלל. רגשי אשם . מנסה להיות שם והאמת שאני לא מצליחה... כל יום הוא סיוט אז סוריקיטה יקרה מזדהה איתך מאוד ועצוב לי מאוד שזה ממשיך
סוריקטה יקרה, כנראה שהם מפונקים היום יותר מפעם. גם יש כאלה שנשארים לגור עם ההורים עד גיל מבוגר. תלות כזו בהורים. יכולה לומר שסבא וסבתא מצד אחד שלי שהיו חיים (את הצד השני לא הכרתי)לא עזרו. סתם באנו לבקר אותם. זקנים זה מה שזכור לי. תלוי במשפחות...הלוואי שאני אהיה סבתא כזו עוזרת ותומכת.
משפחה מהותה יחד עזרה והדדיות תיראי גם לי אמא שלי עזרה בגידול הילדים והביאה דברים ...כן אמא שלי הייתה סבתא לתפארת עם כל שיגעונותיה ואמא הרבה הרבה פחות.... לדעתי זה עניין של מינונים אמנם אני עוד לא סבתא אבל ילדי יודעים שאני לא מאלה שיעשה עבורם מה שהם יכולים לעשות לבד . אני כן אבוא כמו שאני באה אלהם עכשיו ולא אצפה שהם יבואו תמיד אלי ...לא יודעת גם היום כל ילדיי גרים עם בני /בנות זוגם מחוץ לבית ואני מטיילת לי בהנאה אליהם מביאה ביד קניות ובישולים ....אבל לא אנקה להם את הבית ולא אשתגע ... בואי נאמר שזה עניין של קשרים במשפחה והגבולות שכל אחד מציב ... אני בטח לא יהיה מהסבתות שיגידו שהם חייבות ....אני לא מתכוונת להיות במקום שמגדל את הנכדים כי עם במקום שעוזר כשצריך ויכול .... אבל אני עוד לא שם ...
סוריקטה יקרה כל כך.... את יודעת??? אליי לא הגיעו ולא קנו מתנות ולא הביאו אוכל מוכן.... אני לילדים שלי כן קונה ומביאה כמעט כל שבועיים... עטים, מכשירי כתיבה, משחקים, שוקולדים ודמי כיס. על מה שיכול לשמח ילדים. הילדים שלי, לשמחתי גדלים בביטחון ואהבה. הם אהובים ורצויים. זה משמח אותי שאין שחזור אצלם של הדיכאון החרדות והאובדנות. הילה
דווקא עכשיו כאשר הכי קשה.. מקווה שאצליח לאחוז אני מפחדים לקראת החופש שלה
הי ינשופים, לפעמים זה לא דווקא עכשיו, לעתים זה הצירוף הזה שאנחנו עושים בין הקושי לעיתוי של החופש. לעתים אפילו מייצרים אותו. עם זאת, כן, יוצא לפעמים עיתוי ממש זיפתי לחופשים. בטח פוחדים. מאמינה שגם מרחוק היא שומרת עלייך. חושבת עלייך. תוכל להיות תקשורת כלשהי בינכן בחופש? שלך, סוריקטה
מובן. אנחנו כאן. איתך
המטפלת בחופשה.... גם היא זקוקה לריענון... היא תחזור .... תגידי להם שהיא עוד מעט חוזרת... אוהבת חטולית
הי כולם, שיבואו ימים של שקט וגעגועים טובים. אודי, חיבבתי מאד את התמצות שנתת להודעתי. סובלימציה. נהדר! תודה. סופשבוע מנוחה. סוריקטה
שכתבתי בלחץ שפתאום נעלמת לי.... סליחה על הלחץ. מדוע בחרת להתייחס רק לדעתי על הכרית? ובכלל התכונתי לשמיכה כבדה..כזאת שאומרים שעוזרת לישון...ולמה אמרתי כרית? אולי בגלל הפגישה שבאמצע עצרנו והתמסרנו עם כרית... מה דעתך על שמיכה כזו? יכולה לעזור לישון?? להפחית חרדות? אודי. לא יודעת ממש למה זקוקה.. בעיקרון צריך יותר פגישות או פגישות ארוכות אך מצד שני אין לי כסף לזה...אז מנסים לתמרן... אודי..רק רציתי שתדע שקשה וש...לא יודעת כמה אצטרך להשאר בסביבה. היום היא הייתה ממש עדינה איתיולמרות זאת נכנסנו עמוק לזיכרון..לאותו רגע....קשה. היא לא רוצה לגרום לי לסבל..לא זו המטרה...היא עדינה וואו...בכל הדמיון הזה...הזוי מה שעוברת. היא אומרת שיש לי יותר כוח לזה היום...אולי.... אני זקוקה לשקט..זקוקה גם לחיבוק של הבוגרת את הקטנה. חיברתי היום בניהן. לא קל. אודי...תרגיע מהניסיון שלך..אתה מאמין שזאת הדרך?
הי מיכל, שמיכה כבדה היא ממש חלק ממני. ואצלי עוד כבדה עם כמה חתולים למעלה, או כלבים, מה שהיה... מה זה נותן? (לי) תחושה של הגדרה לתוכן הגוף-נפש. החזקה צפופה. יפה ומרגש החיבור שתיארת בין אמא טובה לילדתה. אם הדרך הייתה טובה, יודעים בדיעבד. וכמו שאודי אמר, מספיק טובה / טובה חלקית, במידה - אוסיף, גם היא טובה. אבל צריך לנסות. אולי גם לעזור לה להצליח, וגם כאשר מצליחים פחות, נכשלים, וזה קורה, אפשר לעתים להתחבר מחדש לשלם. שוב עניין של מידתיות. נראה שיש בינכן אחלה קשר. זה בסיס טוב. סוריקטה
הי מיכל, זה בסדר. אני מאמין שהיא יודעת מה היא עושה. ודבר חשוב נוסף - ברור שהיא שומרת עלייך. אודי
הי אודי, אני לא מרבה לכתוב. אבל פתאום רציתי גם לשתף. מצטערת אם זה ארוך... ותודה. שום דבר לא סגור עד הסוף הכל סוגר עלי ונגמר בתחושה של מוות. המוות הזה הוא מקום שיכול לשמור עלי מכל מה שלא סגור וכל מה שנגדי. המחשבות על כל מה שנגדי יכולות לשגע אותי. אני חושבת שגם המטפל נגדי בעיקר משום שהוא אוהב גיבורות שצועקות מי טו ועומדות על במות ומספרות, אני יכולה להרגיש כמה הוא אוהב ומכבד ומעריך גיבורות כאלה וכמה אני לא חושבת שכל הפרטי הזה צריך לעמוד על במות ולייצר רייטינג שיש שקוראים לו מודעות. אני לא בשליחות ציבורית אני בשליחות השרדות פרטית בורגנית שמקיימת את חייה ומתעסקת בשום דבר ראוי או חשוב. מאתמול אני קוראת לו הולכת בבית וקוראת לו בקול של ילדה. אני חושבת שאף אחד לא שומע אבל אני שומעת חזק ויודעת להסביר שהוא לא אוהב אותי אבל היא מתעקשת לא להרפות. בכל רגע כמעט מתחילה מצוקה ואני לא מבינה למה. לפעמים באמצע היום עוזב אותי כל הכח והחלל הזה מתמלא רק במוות ואני לא מבינה איך אין דברים אחרים. כמה פעמים ביום הלב שלי משנה מקצבים ואני חושבת שאולי כבר קשה לו אבל אני מבינה. מישהו קרוב אמר שלא מגיע לי כל הסבל הזה אבל אני התעקשתי שלא כולי סובלת ושאני רגילה. אבל אני חושבת שכבר כן כולי סובלת רק רציתי שיחשוב שאני רגילה ושהבעיות שלי שאני לא בטוחה מהן לא יעמדו בשום פנים ואופן במרכז הקשר. בלילה אני קצת פוחדת לישון כי הכל סוגר עלי עוד יותר והמוות רוצה לתפוס את כל המקום.
הי שירה יקרה, רגשות ומילים מדאיגות. מוות, כמה מוות... מי אמר שזה מה שאוהב המטפל? את ה'גיבורות' האלה. אולי אפשר למצוא כאן ספק? סוריקטה
שירה יקרה את מתעסקת בדבר הכי חשוב בעייני- לקום כל בוקר ולהמשיך למרות כל הסבל וכאב הוא " הצלחה" גדולה מאוד שרק את אני ואחרים כמונו יכולים להבין. מוות והתעסוקות בה יש אלמנט מרגיע שכאילו יש לנו שליטה במשהו. עצוב... רק רציתי שתדעי שאני מבינה ורק להיום בוחרת לאחז בחיים ולקוות שיבואו ימים טובים יותר. איתך, ינשופים
שירה יקרה, פעם חשבתי כמוך..שהיא אוהבת כשצועקים או כשמספרים לקרובים..אף אחד לא יודע עליי וכך אני רוצה וצריכה שיהיה!!! אני לא גיבורה אבל לא צריך לצעוק בקול. אפשר לצעוק בטיפול בשקט! היא הבינה בסוף שאני לא רוצה לצעוק, להתעמת או לספר...מספיק לי אצלה. והיו דיבורים על כך..שתפי אותו ברגש הזה. זה חשוב ביותר......וכן, יש משהו מרגיע בידיעה שמוות יעצור הכל. אבל מוות לא פותר.החיים במילא אינם נמשכים לנצח. מקווה שתעבור התחושה הזו ושתפי אותו על מה שנראה לך שהוא חושב. היא אומרת לי תמיד אל תכניסי לי מילים ומחשבות....תבררי איתו.
תודה על השיתוף מיכל ועל המילים. אני מדברת על כל אלה ובכל זאת... שלך שירה
תודה רבה ינשוף יקרה. שלך שירה
סוריקטה יקרה, גם הספק לא מצליח לטשטש את הרגשות האלה. כאילו הכל צריך להיות מוחלט. תודה שירה
תסגור וזהו...אוףףף.. שאלתי אותך על הכרית...הכרית בא לי להרגיש טוב...אולי להתכסות טוב טוב...אוךךך
במילא רע עכשיו..יעבור..גם זה יעבור.
אני לעולם לא האמנתי שקרו לי כל הדברים-טראומות מה שתוקע את הטיפול זה החוסר יכולת להאמין אתה חושב שהיפנוזה יכול לעזור לדעת את האמת?.
מתוקה שלי מה שאת מפחדת לתת לזה בטחון ולהגיד כן היה... כן קרה... כן... כן... כן... אם לא תוציאי את המילים מהפה...שום דבר לא ישתנה לטובה כשאת אומרת גם המוח וגם הרגש שומעים ומבינים שכן היה..וקרה.. רק כך תוכלי לצאת מהמקום שאת נמצאת בו תביני מתוקה.... ש..הם..היו שם ..ראו..חוו..הרגישו.. אם לא ? מה הם עושים בתוכך ?? אייך הם קיימים ?? אוהבת חטולית
לא מרגישה אהבה להוריי... אף פעם לא הרגשתי..חשבתי שאין לי יכולות לאהוב.. זה הופך אותי לילדה רעה? בת רעה??? חשבתי שאיני ראויה לאהבה..לא חושבת שזה נכון יותר!! אני ראויה! אתה שומע??? אתם שומעים???? אני זועקת בלי קול..בלי בכי...אוףףףף .גיליתי שיש לי אהבה. אבל לא להם.. לבעלי ולילדיי.לעבודה וכו'.. אבל לא אמרתי, לא להם. כבדתי, באה עם כלם אליהם, נותנת לאחותי להיות ממש קרובה פיזית והיא עושה הכל...אני לא עושה. כן מתקשרת באה וכו... ואימי אדם מריר, מתלונן גורמת לאחרים להיות תלויים בה. הכל סובב סביבה...והוא האדם שלצידה כל השנים. שותק שותק שותק. לי נמאס...קשה לי. יש לי תמונה שעליה אני עובדת קשה. קשה מידיי. היא גורמת לי לא לנשום, להרגיש חמה, ידיים מזיעות, דופק מהיר, סחרחורת ואז כיווץ בכל השרירים.......מנסה הרפיה אחלה כלי. ובלי קשר נמאס לי ממלחמות גם שלי וגם בעוטף עזה....וכל הבלאגן. זקוקה לשקטטטטטטט.....אודי.... לא מסוגלת לנתק קשר וגם לא רוצה כל כך להיות בקשר עם הורים.. מסובך. אודי..דבר אחר: שמעת על הכרית הכבדה? מה הקטע של זה? זה עוזר? מרגישה הלילה לא משהו. אבל חושבת שחזקה יותר מפעם...גיליתי המון עליי.....וואו. מקווה שלא אפגע מהגילוי. שולחת מהר.
מיכלי מתוקה לא לרצות להיות בקרבת ההורים אומר שיש לך בעיה רגשית קשה איתם שלא פתרת אותה ואחותך היא אחותך...היא לא את ולא!! את לא בת רעה !! את מסוייגת מהסיבות שקשורות רק אליך.. אז היא אמרה....ו... אנשים רודפי כבוד בסופו של דבר אינם משתנים.... מנסיון אישי והתמודדות עם...מול...אימי ההורים רוצים הכל..רק שוכחים על הדרך שגם אנחנו קיימים... מי יודע מה הפך את אמך לממורמרת...שאלת אותה פעם.. ?? אולי התשובה שלה תפתיע אותך ותתיתן לך חומר למחשבה.... כלומר...מה עברה ואיך התיחסו אליה...יש סיבה להתנהגות שלה למרות שזה לא קשור אלייך בכלל... לדעתי שווה לנסות... תחליטי מה שאת תחליטי... אבל נסי לברר את שורש הבעיה.. אוהבת חטולית
Body memories וזה לא עוזר בכלל כאשר אומרים ששום דבר רע לא קורה עכשיו כל היום עם סיוטים בגוף ובנפש
מתוקה שלי מה אוכל לומר לך כדי שיכאב פחות... לא יודעת מה להגיד אבל כאן איתך לידך בחיבוק אם אפשר... אוהבת חטולית
ינשוף יקירתי. כל כך כל כך מבינה. גם אני בקטע הזה..נכנסת ויוצאת ממנו. היום את חזקה יותר, בוגרת! את אמיצה! איתך יקרה.
היי לא טוב לי לאחרונה לא יודעת למה.... משהו לא טוב עובר עליי.. וגם בטיפול ביטולים תכופים ואין לי כבר כח.... ולא בא לי לבוא מחר. גם כתבתי לו. אני יודעת שזה טיפשי, הביטול הזה.... שאני אמורה לבוא לדבר אתו אבל אין לי כח.... אין לי כבר כח.... הילה
היי הילה מתוקה לפני שאת מבטלת חישבי כמה הפגישה הזו חשובה עבורך ביטול זה כמו בריחה מקווה שתחליטי החלטה נכונה עבורך חטולית
חתולית יפה שלי הלכתי עכשיו וטוב שהלכתי הוא היה מאוד מכיל ואמפתי כמו פעם תודה לך הילה
חזרתי מטיפול מטלטל אך כנראה מאוד מטפל ☺היה קשה. הייתי רגל אחת פה רגל אחת שם בתמונה ההיא. אוף.. האם אופייני שחשתי כל כך שם? רגשות,תחושות..הכלללל. יש תמונה גם של מקום רגוע.. באמצע שהיה קשה היא עצרה הכל ופתאום התמסרנו בכרית..זה היה מצחיק קצת. אבל מאוד מרגיש כאן ועכשיו. היא הייתה מאוד איתי....בסוף גם הרגשתי סחרחורת והיא נתנה לי שוקולד ואמרה שכשאגיע הבייתה אצור קשד. היא דאגה לי ואמרתי שלא אנהג מיד..וכך עשיתי. מדהים הדאגה שלה. אין לי כרגע כסף..קשה. לי אבל משלמת..בדיוק כשהתחלנו וחשוב לי כל כך... אודי..כל התחושות האלה. אמרה שזה טבעי וארגיש הקלה אחרי העיבוד והכלל..מקווה. בקשתי שלא נתחבק כי היה לי קשה לחוש את המגע שלה..כיבדה את זה...אבל מוזר..גם המגע התבלבל לי. ..מקווה שאני בדרך הנכונה עבורי... אולי הייתי צריכה טיפול דינאמי לפני כל הטיפול הזה.. תודה שמתאפשר לי לספר ולשתף...
וואו! ומשאירה מקום לכל המילים שלך, סוריקטה
מיכלי כמה יפה תארת את .... טיפול מטלטל אך מאוד מטפל אהבתי..כי כל מה שעברת מתמצת באותו משפט וכל הרגשות , התחושות הכל נכון.. פשוט נפלא..🤩😍🤗 שימשיך בהצלחה חטולית
סוריקטה וחטולית תודה לכן...עכשיו קשה לי מידיי.. שתפתי קצת למעלה.. רוצה להרגיש ראויה ל...חטולית, לא חושבת שאני מדהימה או. לא יודעת. וגם לא וואו...קשה מידיי...
שלום. בננו הבכור בן 15 כבר כ - 7 שנים לא לומד באופן מסודר. כלומר הולך לבית ספר מאוחר מאוד רק לאחר סנקציות מרובות וגם שם לא מתפקד כראוי. במשך כל תקופה בחייו שנמשכת כשנה הוא מתעניין בדבר אחד בלבד שתופס כ- 90% מזמנו. כלומר מרבה לדבר על אותו עניין, רואה סרטים בנושא זה, קורא עליו וכ ו. הוא טוען שהוא טרוד באותו עניין ולכן אין לו פנאי לחשוב על לימודים או דברים אחרים. המצב בבית רע מאוד כתוצאה מחיכוכים איתו בעיקר סביב נושא הלימודים. הוא ילד חכם ומוכשר מאוד שמאבד את חייו לריק. ניסינו ללכת לאבחון פסיכיאטרי אך הוא מסרב בתוקף ואומר שאין לו שום בעיה. נשמח מאוד לשמוע כיוון לבעיה ודרך לעזור לו ולנו. תודה רבה.
שלום לכם, אין לי מספיק מידע על מנת לשער מה הבעיה. אבל ברור שיש בעיה. ממליץ ללכת כולכם לטיפול משפחתי. זו דרך לשים את הבעיה לא 'עליו' אלא על המערכת המשפחתית. משם ניתן יהיה אולי לזהות מה הבעיה ולהנחות אתכם כיצד לפעול. אודי
תודה על המקום הזה תודה על שבוע חדש תודה שאני מלמדת את עצמי להצטמצם תודה שאני רואה את הרגשות שעולים בי ובעיקר את הפחד תודה על הבנות ולמידה אין סופיים שבוע נפלא לכולם
אמרו לי היום שאני נראית טוב. זה נכון, נהיתי יותר חטובה. אז. יש!!! תודה!
תודה שישנתי הלילה תודה שקמתי עם כאבים תודה שיכולה לטפל בנכדה המיוחדת שלי חולה...הפיברו קורע... תודה חטולית
אודי.. .. משונה.. :( מוזר כזה.. קמתי בבוקר ומרגיש לי כאלו בחילות עמוקות של בכי עמוק בבטן.. לא קרה שום אירוע מיוחד.. .. סתם כזה יום חולין רגיל.. בחילות כאלו עמוקות עמוקות בבטן.. גם לא יורדות דמעות.. רק ההרגשה כזו.. בלי סיבה... מרגיש לי לא טוב ואפילו לא יכולה להגיד.. :(((
הי במבי, בכי עמוק בבטן, ללא מלים וללא פשר? מקווה שנמצאו המלים ודרכי הביטוי (אולי אפשר לחלום את זה?) ואני מקווה שכך או כך - את מרגישה טוב יותר הערב. אודי
שלום, לא ידוע לאן עוד לפנות. רופאים שנפגשתי איתם הציעו לפנות לעזרה נפשית. בן 23. מזה שנה וחצי כאבים לאחר מתן שתן (לא בהמלכו לרוב). הכל החל כנראה במהלך קורס קיץ מלחיץ מאוד באוניברסיטה. הכאב מתבטא ב: 1. טיפות לאחר מתן שתן- בעיקר במעבר מעמידה לישיבה (גם חצי שעה לאחר השתן)- מלווה בצריבה/דקירה. 2. בעת ניעור הפין לאחר ההשתנה- ישנו כאב לאורך הפין ואף תחושת צריבה. 3. כאב בחלק שבין הפין לבטן התחתונה- תחושה של שריר תפוס, שמקרין לקצה הפין, לאשכים ולרגליים. 4. כאב ממשוך בקצה הפין- בדומה לשריר תפוס ברגל (הכאב המשמעותי). 5. לעיתים החלק העליון של הפין שורף מאוד. בזמן ההשתנה הזרם בסדר, אך ככל שזמן ההשתנה עובר ישנו כאב בבטן התחתונה. בדיקות דם, שתן, STD, בדיקה אצל רופא עור, CT אבנים, שארית שתן, גודל ערמונית- הכל תקין. פיזיותרפיסט רצפת אגן אמר שלא נתקל בדבר כזה מעולם אבל אולי מדובר בחיסור איזון בשרירי רצפת האגן. אני שותה 1.5-2 ליטר ביום. משתין 4-6 פעמים ביום. הייתי ספורטאי, אך מזה שנתיים הפסקתי בגלל הכאבים. הכאב מגיע בגלים... יש ימים טובים יותר ויש טובים פחות. האורולוגים הרימו ידיים. הכאב מרגיש כמו כאפה שחבר צריך להחזיר לך אבל אין לך מושג מתי זה יקרה- זה תמיד מפתיע אותך ויושב בראש... אני סובל מאוד, מיואש שבגילי הצעיר אני עובר משהו כזה... אשמח להבין מה קורה וכיצד אוכל להקל על הכאבים האלה. האם הכל בראש שלי או שיש בעיה אמיתית? איך אני יוצא ומטפל בדבר הזה? תודה.
שלום שרון, איני יודע לענות לשאלתך, אולם ממליץ לך לפנות לאורולוג שעוסק גם בהיפנוזה, כך שיכול 'לכסות' גם את ההיבט הפיזיולוגי וגם את ההיבט הנפשי ולהמשיך בהתאם להמלצותיו. אודי
הרבה מחשבות מטרידות, הרבה כעס, שנאה, הערכה עצמית נמוכה ,בדידות ,כאב ואשמה מלווים אותי בימים האחרונים. ואלה תקופות שבאות והולכות כל כמה שבועות או חודשים שמותירות אותי חסר אונים ובמצוקה גדולה. אין מישהו שאני יכול לסמוך עליו או לדבר איתו על זה חוץ מהפסיכולוגית שלי שהזמן איתה מוגבל ולא מספיק לפעם בשבוע. ואני מסתגר בתוך עצמי כי אין לי אנרגייה זמינה כלפיי חוץ...כאילו נפרע פצע מדמם וכל הגוף מתגייס כדי לרפא את אותו פצע מדמם ושאר האיברים מקבלים פחות צומת לב ואנרגייה כי יש פצע מדמם שצריך להתייחס אליו. אז אני בתוך עצמי, מרגיש בטוח ומוגן יותר, כאילו צריך להיטען מחדש באנרגיות כי אני מרוקן כמו סוללה שנגמרה, רק צריך שקט וזמן לעצמי להיות לבד. אני לא יודע אם זה נפשי או שיש בעיה כימית במוח. מה שכן זה היה שם תמיד מאז שאני זוכר את עצמי אפילו בתור ילד, מועקות, חוסר שייכות, לא שווה, חסר ערך. אבל אהבה , אכפתיות ומשפחתיות תמיד ריפאו אותי ונתנו לי כוח. אני חושב על זוגיות ועל הרצון שלי לבנות מערכת ייחסים קרובה עם מישהי , לאהוב ולהיות נאהב, לתת ולהפתיע, לעשות דברים כיפיים ביחד, לצחוק, לדבר, לחלוק ולהיות אחד בשביל השניה. ואולי גם לבנות משפחה... אני לא מצפה שהבת זוג שלי תיהיה אמא שלי או שתספק את הצרכים הינקותיים שלי והחסרים מהילדות , כי כשאני חושב על זה אני מרגיש שזה לא בסדר מצידי לדרוש או לצפות כזה דבר בכלל למה שמישהו יעמוד בציפיות שלי. זה לא בסדר לרצות משהו ממישהו. ושוב אשמה... מדכא כל רצון או ציפייה. כאילו שזה לא המקום שלי לרצות דבר מה ... איך אתה רוצה זוגיות אם אתה טרנסג'נדר, איך אתה רוצה זוגיות אם אתה מחפש שם את אמא שלך, איך אתה רוצה להיות קרוב למישהו אבל הוא לא משפחה שלך, איך אתה רוצה לחבק אבל חייב לשמור על גבולות ועל דיסטנס כי אף אחד לא יכיל אותך , ולבקש חיבוק או אהבה לפעמים זה קשה בגלל המחשבות האלה. כאילו זה לא המקום שלי לאהוב, להתאהב . לרצות משהו ...כאילו יש גדר הפרדה ביני לבין העולם וזה מנהל אותי כל כך , ביני לבין עצמי ובין הסביבה..
חזרת לכתוב כאן וזה יכול גם כעזר. התחושות שאתה מתאר הן בהחלט מובנות..רק רציתי לומר לך שאין אדם שאינו ראוי לאהבה!!! אתה ראוי לקבל אהבה ואפשר לאהוב כל אדם באשר הוא. את השאר אודי יוסיף.בהצלחה
הי דביבון, ברוך המצטרף לאחרונה. כתבת מאד נוגע. אי שם בתוך תיאור רגשותך הזכרת שאתה טרנסג'נדר. יש לזה משמעות לא מבוטלת בעולמך, אני מניחה. בסדר להקשיב למשאלות הגם שאינן ריאליות תמיד. מותר להרגיש. חשוב להכיר, בעיניי. חשוב לדעת לקבל חלקיות (אפרופו תגובתו של אודי אליי). כולי תקווה שנלמד להרגיש ראויים. אנחנו כאן. סוריקטה
תודה סוריקטה על תגובתך. זה מחזק ומעודד
אני נשואה+2 ילדים. לפני חצי שנה התאהבתי במישהו (גם נשוי+ילדים) שעובד במקום העבודה שלי בתפקיד מאוד יוקרתי שכנראה מעצם תפקידו/עיסוקו זה, הוא די שחצן ומעט מתנשא באופן כללי. יש בנינו פתיחות מלאה המתבטאת בעיקר בהתכתבות בוואטסאפ ובשיחות טלפון. בשיחה הראשונה שלנו, הבהרנו זה לזה שאין כאן כוונה שיהיה רומן בנינו אלא ריגוש ששנינו מרגישים שאנו רוצים. אנו מקווים לממש את הפנטזיות המיניות שלנו ביום מהימים, אך עד אז כאמור, אנו מממשים אותם באמצעות הוואטסאפ. הבעיה היא שהתאהבתי בו (הוא מאוד אוהב את הראש שלי ואת המראה שלי, אז לא מאוהב וזה בסדר גמור. כך הרי הצהיר בשיחתנו הראשונה - שלא יהיה כאן סיפור של מאהבים). אני מאוד אובססיבית לגביו . בכל הודעה שהוא שולח לי, הלב שלי קופץ כמו ילדה קטנה. אני מסתכלת כל כמה דקות - מתי נראה לאחרונה בוואטסאפ והאם הגיב לדברים ששלחתי לו. יש סיטואציות, שלא אוכל לפרט יתר על המידה, שאני מרגישה בהן שהוא לא ממש "שם עליי" אבל ישר מחליפות אותן, סיטואציות שאני מרגישה שאני הכי הכי עושה לו את זה ואז זה "מכפר" על ה"סרטים" שרצים לי בראש, בסיטואציות שפחות עושות לי טוב בלב. בכל אופן, אני יודעת שלא הייתי צריכה בכלל להיכנס לקשר הזה ו/או לתת לו להתפתח ככה, אבל זה חזק ממני. אין לי כאן שאלה לשאול, אלא רק לשתף ולשמוע את דעתך בנושא. אני רוצה גם לציין שאין בכוונתי "להיגמל" או להפסיק את הקשר הזה איתו למרות שזה במצבים מסויימים, סוג של "עינוי" ללב שלי... תודה על הזמן שהקדשת לקריאת דבריי אלה.
שלום לך, זו נשמעת מערכת יחסים לא שוויונית בעליל: הוא בתפקיד יוקרתי (ואת?); את מאוהבת בו אבל הוא לא מאוהב בך... אבל את כותבת שאת מודעת למחרי ובסך הכל בוחרת להשאר בקשר הזה, למרות הקושי. מקווה שלמרות שהמחיר כבד, הוא כדאי. אודי
ככה קראנו לזה בטיפול. אז - עד לא הרבה אחרי תחילת המילניום הנוכחי - סוריקטה עשתה חגיגה של גיהנום נוכח ההיסטוריה הטראגית שלה. היום - כן, היסטוריה טראגית, אבל פסקה ההילולה. הרבה יתר סדר בענייני הכנסה/ ספיגה מול הוצאה. גם בגוף. המערכות עובדות תקין. משחררות ולא נסתמות. זו, התנהגות הגוף, הצורה שלו, היא האינדיקציה המשמעותית בעיניי. וזה משהו שמחזיק, כבר שנים. פחות מרגישה היום כזה אובייקט דוחה. אבל יש לזה מחיר. המחיר של להיות ולחיות. אין יותר קשר עם האישה שהיא אמא שלי. סוריקטה מבוגרת, עם כל כך הרבה אובדנים, אך נראית נורמלית, כאחד האדם. זוכרת מאין באתי, ובונה קשרים חדשים לאו דווקא עם אנשים שעברו טראומות, אלא חזקים, עשויים, ובלי מטען. שמחוברים יותר לחיים. מותר גם, נכון? המטפל שלי איש מאד חכם ומוכשר. סוריקטה, השריף של השכונה (אפרופו מחשבות לתחפושת לפורים. זה, או שומר היערות)
שאפו לך ....את מדהימה איזה כייף לקרוא אותך ... וזה מה שמתנגן לי בראש למה שכתבת https://www.youtube.com/watch?v=RGfk8Rrxchs
היי סוריק' איזה כייף לקרוא אותך...לראות התקדמות. אז והיום זה בהחלט טוב להזכיר לכלנו. תודה❤
סוריקטה יפה שלי את מדהימה..!! אוהבת חטולית
וכשאין את האוכל איזה כלי יש לי??? אולי הדמיון. זה מה שנתנה לי המטפלת..דמיון של מקום רגוע....ואם זה לא עובד?? לא יודעת....מרגישה ש...אולי ספירלה של שבלול. בא לי להשתבלל בבועה שלי. ולא להקשיב יותר לכלום....כלום לא עוזר היום.....סתם נזכרתי בספר "הארנב שהקשיב"...מכיר? עצוב מידיי להרגיש לבד...
מיכלי מתוקה.. להשתבלל...ניתוק מהכל... בועה...אולי אפשר לטפל בנושא בצורה שונה.. אולי יש למטפלת עוד דרכים לעזור...שווה לדבר ולבדוק אוהבת חטולית
הי מיכל, עצוב זה רגש, וכנותנים לו מקום ולגיטמציה, צורה ותוכן - יש פחות צורך באכילה. אודי
הי, אני חושבת שרגשות כעצבות הן מהרכים שבהם, ושם, אולי, לדעתי כרגע, פחות מורגש הדחף ההרסני. הדחף ההרסני מורגש יותר, שוב, לפחות כפי שאני רואה עכשיו, בעת בה מופיעים רגשות כזעם (קנאה / צרות עין / חמדנות, ועמן אשמה) בשכבה העליונה. אולי כחלופה פחות טובה להרגשת העצב, שיש בה, להבנתי, ויתור מסוים. גבול מסוים, סיום ופרידה. בשורה התחתונה - עצב כנראה עדיף. סוריקטה
כל תקופה מסויימת אני שוקע ללופ כזה שנמשך כמה ימים או שבועות ובו אני מרגיש שנאה עצמית , חוסר אונים , לא שווה , אין לי מה להציע . מתקשה ליצור שיחות או לדבר עם אנשים קרובים או אנשים בכלל, לא מאפשר לאף אחד להתקרב אליי , לדבר איתי יותר משתיי מילים. מרגיש כאילו אני בתוך בור חשוך ושאף אחד לא יכול להבין אותי. לא מאמין בעולם לא מאמין בעצמי , שונא את כולם. הכל נראה מלאכותי וחסר טעם. לא מאמין לאף אחד כי כולם נראים לי מונעים מאינטרס.. שום דבר לא נקי וטהור. הייתי רוצה להעלם , להתבודד עד שתעבור המועקה הזו. כאילו ממתין ליום שכבר אלך מהעולם המזוייף הזה.
שלום דביבון... מה דעתך ללכת להתיעץ עם פסיכולוג..? אין לך מה להפסיד לדעתי יעזור לך להבין מה גורם לך כל תקופה מסויימת לנתנהל בצורה כזו... חטולית
שלום דביבון, זה נשמע לי מאוד בודד, ההתבודדות. דווקא בזמני הדיכאון והמועקה. דווקא כשזקוקים להרגשה שיש משהו אמתי להשען עליו. אני מקווה שהלופ לא ימשך זמן רב מדי. אודי
הי כולם, ירדתי מהקטע ה'עצבני'. עשיתי שולם והתפייסתי בי. איך נטפלתי ליומולדת שלי. אלליי. הכל טוב. נשיקות וחיבוקים לכולם, באמת. סוריקטה
סוריקטה יקרה, אני חושבת שהתעקשת למצות ולא הרפית עד שנרגעת ויכולת להתפייס, וזה מדהים בעיני לראות את ההאחזות העיקשת בדברים של חיים בתוך כל הקושי. לא נטפלת. בכלל לא. עשית דרך עיקשת, עוד צעד. שלך שירה
אז מגיע לך מזל טןב...🤩 מעכשיו תחיי בשלום עם עצמך בשורה נהדרת... 😍🤗🍒 חטולית
מצחיק אחד, תפסת אותי במילה. זה ביטוי שגור כזה. 'הכל טוב'. מי כמוני יודע שרק חלק. אז תיקון - ס"ה בסדר וסביר. ואתה יודע מה - טוב. סוריקטה
וואוו.... :))) ראשית, תודה ענקית לכל המברכות !!!! נשיקות בלב :))) ..... ווואו....... ... אז ככה.. :)) שלחתי לאמא צביה סמס ובו הודעתי לה שלא אבוא.. היא שלחה לי בחזרה הודעה וכתבה שהיום ממש יום מיוחד וחשוב שאגיע והיא תחכה לי. ... כנראה שהיד שהושיטה לי היתה מספיק חזקה בכדי שאגיע אליה... כן... :)) כשכשהגעתי אליה היו לי כאלו כמו בחילות עמוקות בבטן... הידיים והרגליים לא הסתדרו עם הגוף גם הכתפיים כזה לא ידעו מה ואיך להיות.. ... כשנכנסתי לחדר חיכתה לי מתנה ארוזה על הספה.. אני חושבת שהייתי במצב קיפאון.. הגוף שלי היה משותק לגמרי.. ואז פתאום יצא ממני כזה בכי.. וואו... לא יכולתי בהתחלה בכלל להתקרב לספה.. פשוט עמדתי..הגוף לא זז.. . אמא צביה אמרה כל מיני מילים...לא זוכרת מה.. מילים... עד שבסוף יכולתי להתקרב בכלל לספה.. ואז גם בסוף פתחתי את האריזה ושתדעו לכם אמא צביה ממש ממש גאון !!! יש לה כזו חשיבה מחוץ לקופסה...וואוו.. כל פעם היא מפתיעה... .. מתוך האריזה חייכו להן זוג גרבי חורף :))) תופסים מה שאני אומרת ? זוג גרבי חורף !!! :))) מה דעתכם ?? אמא צביה הביאה לי מתנת יום הולדת זוג גרבי חורף !!!! פשוט הזוי !!! היום אנחנו אמורות להיפגש שוב.. אני מאוד מאוד מאוד רוצה להגיע אליה עם הגרביים האלו... זה גם מאוד מאוד מאוד מפחיד אותי... נראה לי שאני אנסה קודם כל להחזיק אותן ביד ואז לאט לאט לאט אולי אצליח לגרוב אותן... וואוו.. הבטן מתכווצת.. .. לא יודעת אם אתם יודעים אבל יש לי קטע עם גרביים... יש לי המוני המוני המוני גרביים... מרגיש לי שגרביים נוסכות בטחון,גם מחממות,עוטפות את כפות הרגליים, גם יוצרות ריצפה... ווואוו... ושתדעו לכם שיום הולדת זה יום כייפי !!!!!!! ממש ממש כייףףףףףףףף :))) וסוריקטה מותק... הזכרת לרופא הנפש שלך שיהיה לך יום הולדת ? ביקשת ממנו מתנה ??? אני בטוחה (כמעט) שאם תזכירי לו ותבקשי ממנו ותזיעי כך ותפתחי שרירים של נינג'ה מרוב שזה קשה לך להזכיר ועוד אחרי זה גם לבקש..... . את יודעת מה סוריקטה ? הרי היה לך יום הולדת השבוע.. ב 5/11 תאמרי לרופא הנפש שלך שאת מבקשת לחגוג החודש את יום הולדתך.. תקבעו יום ותבקשי מתנה..תדברו על זה... כן... זה קשה כמו... אין מילים שיתארו את זה... זה אולי הכי קשה בעולם... אבל שווה !!!!!!!! ומיכל מקסימה... כן...אנחנו כבר מכירות הרבה..הרבה..כמה זמן יחד בפורום ?... תודה לך על המילים הטובות שלך.. והזכרת לי את האיילה ששותה מים... כן.. המילים והלחן... מדהים..אתה כל כך מתחבר לאיילה הזו שמחפשת ומחפשת מקור מים חיים .. זה גם הזכיר לי אותך הילה... את הימים ההם...שישבנו יחד בפורום בזמנים עצובים והקשבנו לשיר האיילה ששותה מים.. כן... לפני שנעלמת לי כך מהפורום מהרגע להרגע וכמעט השתגעתי.. כמעט מתתי מדאגה לשלומך... וחתןלית מתוקה ! תודה לך על המילים.. :))) ושירה מדהימה!!! רוצה לכתוב לך תגובה למילים שלך שהשאירו אותי בהצפה ..וואוו..שירה את מדהימה !!!... את כל כך מיוחדת בעיני... וזהו לעכשיו... ואביב מתוקה !!! לא כל כך יודעת מה לומר לך... כתבת שאת רגל פה רגל שם... את משדרת ומדברת מצוקה...וזה כואב.. ... אצלי מזדמזם אריק איינשטיין ששר את יושב על הגדר... רוצה לומר לך שאני יושבת על הגדר לא מעט פעמים... יש שם גם הרבה אוויר.. לפעמים אני בוחרת במקום הזה ומרגיש לי נוח,נעים,מרחב אוויר פתוח... ואודי אהוב !!!! מה אני אגיד לך ? ...לא יודעת... אני רוצה ומבקשת דווקא ממך מילים :))) וואלה.... פיתוח שרירים... :)) שלכם-במבי. ואני אוהבת אתכם המוני המונים :))) ..
תגובה קצרה אלייך - YES!!! ודיברתי עם המטפל. הוא רשם אותי ונתן לי מתנה מסוג אחר. מצאנו המון דברים משותפים בילדות שלנו. חיבוק, (וחיבור בין אמא טובה ורכה והילדה שלה) סוריקטה
במבי - טוב שחזרת ואת נוכחת. כי מה זה היית חסרה. שלך, סוריקטה
וואו....מדהימה שאת והיא!!!! אלופה! אני מזכירה את יום הולדתי לפני שמתקרב ותמיד זה אישו לשיחה. כל שנה! אין מתנה ממנה אבל יש שיח סביב כל הבלאגן...יום גרוע ליום רגוע זאת אחלה ססמה! אני הייתי הופכת מיום הולדת מעצבן ליום מעניין וקסום❤היום שבו הגחתלעולם העולם הבין שאינו יכול בלעדייך😘
במבי יקרה סליחה שפספסתי מאחלת לך יום הולדת שמח שנה של צמיחה, ברכה ,אהבה והמון בכל טוב🎂🍾🎈🎉🎁💗
במבי מתוקה גרביים..גם אצלי מסמלות אותו הדבר.. מבינה אותך..ומזדהה עם ההרגשה.. והמטפלת שלך באמת אלופה מכירה אותך מלפני..ומלפנים..כל הכבוד לה.. אוהבת חטולית
לפעמים איך שילדים חווים דברים זה לא בדיוק משקף באמת מה שקרה. אני הלכתי לבית ספר נוצרית -השתתפתי בתכסים, תפילות וכדומה...החוויות שלי בבית ספר לא טעמו לאלו שבבית-וזה גרם לבלבול ויותר מזה פחדים גדולים... לא הבנתי.... אז היום אם הסיוטים בראש אני תוהה אם זה באמת אמיתי או חוויות של ילדה קטנה מבולבלת ומפוחדת. יש אי שקט ופחד נוראית ששום דבר לא אמיתי ...אני מרגישה שאני משתגעת..כמובן שאני מביאה את זה לטיפול אבל אין תשובות
תפסיקי להקשות על עצמך ... יש ניתוק ולכן את לא זוכרת וכן ילדים זוכרים אחרת אבל זה לא משנה את בסיס החויה . מה זה חשוב עם השמלה כחולה או אדומה מה שחשוב זה הפחד הכאב ושאר החויות שהם זוכרים זה אמיתי גם עם לא מדוייק אוהבת חיבוק
הי ינשוף, לעזאזל כמה ניסו לבלבל אותנו... סוריקטה
המילים שלכן החזירו אותי למסלול נפלתי התבלבלתי היו שטיפות מוח ולא יכול לדבר משהו אחר רק צלבים ועונשים
מתוקה שלי אין מצב שזה לא אמיתי.. בוגרים אולי יכולים לשכוח כי ככה נוח.... אבל ילדים לעולם לא שוכחים אלה באמת חוויות ופחדים אמיתיים טוב שאת מביאה לטיפול מאוד חשוב..!! איתך מתוקה מחבקת בחום חטולית
הי ינשוף, זה טבעי להרגיש ככה. חלק מהתגובה לחוויות טראומטיות הוא הספק האם זה היה או לא. זה לא שגעון. אודי
אתה יודע אני די גאה בעצמי עוברת תהליכים ולא בורחת גם כאן ,נפגעתי כאבתי ונשמתי לא ברחתי קצת התכווצתי שזה לא רע . אפילו הרשתי לעצמי לכתוב מה הרגשתי .... הכל מתערבב הטיפול בגוף באכילה הלימודים ...החיים אודי אפשר לבקש ממך שיר שיאסוף...
יש לך את כל הסיבות שבעולם להיות גאה בעצמך על כל מה שאת עוברת מתמודדת... את אמיצה מאוד ולא בורחת.. כל הכבוד לך יקרה שאת אוהבת חטולית
תודה שקמתי תודה על פרנסה תודה על חודש כסלו שמביא את האור תודה על משהו בלב שמחזיר אותי לכאן גם שממש רוצה לברוח תודה על מי שמלווה אותי שנמצא שם איתי ונותן הרגשה של רואה אותך תודה על מי שאני על הבנות וצמיחה תודה על עומס עשייה טוב בחיי תודה שלא ברחתי מהטיפול בהפרעת האכילה עם כל מה שזה מביא איתו תודה עלייך אודי
תודה אביב שפתחת כאן את העץ שהוא דיון מאד כואב. שכאילו לא רוצים לגעת בו מצד אחד, אבל לא מניחים לו מצד אחר. תודה על השיתוף. תודה על האמת. סוריקטה
תודה עליך אביבוש שוב ושוב שאת משמשת לי דוגמה בכל פעם מחדש כשאני מרגישה שרוצה להרים ידיים..אבל אחרי שקוראת אותך מתמלאת שוב בכוחות לההמשיך וזה בלי שום קשר לכל שאר התפילות שלי והתודות שלי בכל יום... תודה ..שהצלחתי היום לעמוד על הרגלים ולבשל לשבת תודה על חלות שבת מקסימות שיצאו לי...מחר החברה יתענגו עליהן... תודה שמצליחה לחשוב חיובי.. תודה שכל הכאבים לא מנעו ממני לעשות.... תודה על תרופות שעוזרות לעמוד על הרגלים.. תודה... חטולית
מרגישה זרה כאן מרגישה תלושה מבינה הכל ויודעת אבל קשה לי לכתוב כאן הייתי צריכה אותכם ונשארתי די לבד זה לקח קצת אחורה. הרגשה נוראית של בדידות בתוך קבוצה מאחלת לכם שבת טובה ...
יודעת שאודי לא מוחק הודעות שמעלים . לא אבקש ממכם להתעלם או לא להגיב אבל כן אומרת שאני בוחרת לא להכנס על זה לשיח. זה הרגשות שלי לא מאשימה אף אחד לא חושבת שחייבים לי אוהבת את המקום כאן שתהייה שבת מבורכת וטובה
אביב יקרה מצטערת שלא הייתי שם בשבילך למרות שאני לא תמיד מצליחה להגיב את חשובה לי ויקרה לי מאוד תדעי שאת תמיד בליבי למרות שאני לא תמיד מצליחה להגיב💗
הי אביב, את כועסת עלינו. אני עצובה. וכן, גם כועסת. לא זוכרים כמה השקעתי כשיכולתי. כמה שנים. כמה שעות. אלפי שעות. (את יכולה להמיר מילים אלו בהתייחס אלייך - שאת מרגישה שלא זוכרים כמה את השקעת וכו'). זוכרים כשלא. כשפשוט הייתי (או, לחלופין, את, אביב) שקטה. אגב, לא בטוחה שתמיד התאים לאנשים שכתבתי להם. שוב ושוב. לפעמים אולי עדיף לנוח מתגובות של סוריקטה. לפעמים לכאורה מבקשים, אבל לא מתאים זולת. יש משאלה לזהה ומתלכד. ומותר להיות שקטים גם אם לא קרה משהו. התמיכה לא מוטלת בלעדית על אף אחת מאיתנו. לא עלייך. לא עליי. גם לא אודי. גם לא המטפלים. אנחנו קבוצה. אבל הצטמצמנו, וחלק מאיתנו גדל. ואולי לגדול זה לפעמים להיות יותר בעולם בחוץ. המשוחרר. אז נהיו רגעים של אף אחד, שמעלים תוקפנות וחבל. ואם אנחנו מאכזבים כל כך, למה רק אנחנו אשמים. למה רק אנחנו מעגל התמיכה. גם אני מרגישה שזה לא הוגן. אין לי סיכוי לדייק עכשיו. ואני רוצה לכתוב כשיש לי מה לומר באמת, כשמשהו מתחבר לי לעומק ולא לזרוק סתם כי צריך, כי יאמרו שהתעלמתי. לא בטוחה שמילים כאלה של לכתוב-כי-צריך יותר טובות מלא להגיב בכלל. גם אצלי מגיע צד תובעני ודורשני כזה לטיפול. ממש ספירלה. ויש אכזבה או מה קוראים אותה כשל ווטאבר. ת'אמת, לפחות לגבי עצמי אוכל לומר שיש לי חלק גדול ביצירת התחושה המתוארת והרבה השלכה. הדיון אכן נכון לכאן, בעיניי, ולא למקום ללא מנהל. אני כן חווה לעתים תובענות כאן מכל מיני צדדים וחלקים בפורום. וזה בסדר אם מכירים בזה ויותר מבינים. המראה שאני מציבה עשויה לעורר כעסים. אנא - נסו להתבונן. אהבתי את הביטוי של אודי 'מטא התבוננות'. האצבע לא מופנית אלייך אביב. העלית את הנושא, אני על העץ שפתחת, אמנם, אבל מותר גם לך לרצות. והכי. לגמרי. ואולי דווקא לך, בגלל תחושת הקיפוח וחוסר ההגינות. טוב שפתחת את הנושא כאן. השבתי בעיקר משום שיש לי הזדהות עמוקה. שלך, סוריקטה
אביב יקרה מאוד, מצטערת שאת מרגישה כך... מצטערת אם לא הושטתי יד. שלך שירה
אביב יקרה, ההרגשה מובנת וקשה אהובה, את הכי שייכת בעולם לכאן!! לא ראיתי שבקשת אותנו? איך אפשר לנחש?? אולי תביעי את הצורך בזמן אמת?? זה יהיה יותר אפקטיבי ואני בטוחה שפה לפחות לא נשאיר אותך לבד!!
תודה לכולן על המילים מודה לכן ..... סוריקטה אני מצטערת יקרה אני לא כועסת עליכן ...תיראי ששבוע ימים נכנסתי הגבתי כתבתי תודות ולא אמרתי לכן מילה.. וכמו שבמבי כתבה כן אני עצובה כן אני משדרת מצוקה ... ואני ממש לא לבד ואתם ממש אבל ממש לא מעגל התמיכה היחידי שלי . הייתי צריכה אותכן כמי שמבינות את הקושי הזה שבתפר בן העולמות הבריא והחולה. ..הייתי צריכה אותכן כי אתן שם כמוני .. בהחלט קיבלתי המון תמיכה מהמטפלת ומשאר מקורות התמיכה שלי ... ואם תלכי אחורה ותראי את התודות שכתבתי בשבוע הזה שהצטמצמתי לי תיראי שלא היה בי כעס וכן הייתה לי תמיכה שלא נשארתי לבד . תיקראי אותי שוב כואב לי שאת לוקחת את זה למקום מאשים ....הכי לא ....הכל בסדר ...אני הכי הכי מבינה אבל זה לא אומר שזה לא כאב . אוהבת אותכן ושבת שלום
אביב אהובה, ולא סתם מילים - אביב, מצוין, בעיניי, שההודעה עלתה כאן. ומופלא בעיניי שאודי (שאתה, אודי) לא מוחק הודעות. לא הייתי סובלת אותו, אילו היה מוחק. לרבות ההודעות שלי, כאלה שאני מתביישת בהן (לא בהכרח בצדק) או שבא לי אחר כך להתחבא מאחורי עצמי. חלק מהאחריות. מההתבוננות. ופה תודה לאודי. בכללי - תקווה שיראו את השלם. ושוב תודה לאודי על עניין הכינויים הקבועים. עכשיו יש מבין :-) סוריקטה
אביבוש מאמי.... מצטערת שמרגיש לך .... כואב לי מאוד שכך.. בדידות...עצוב... מושיטה לך יד..אל תישארי לבד...👉 אוהבת מלאן...🤩😍🤗 חטולית
אביבוש שמחה שאודי כן העלה את ההודעה שלך היא חשובה מאוד היא מדברת לא רק אותך... שתהיה לך שבת מקסימה אהובה חטולית
הי אביב, ראשית, מרגע שההודעה באוויר - איני מסיר אותה. זה חלק מהמהיימנות שאני מנסה לבסס כאן. שנית, מאוד חשוב מה שאת כותבת. היית זקוקה לנוכחות תומכת ומשזו לא הגיעה - יש כאב ואכזבה. אודי
בקיצור לא היתה לי סבלנות לשחזר... אודי..רציתי להודות לך שענית למרות נסיונות חוזרים... ו..איפה אני?? לא יודעת. התחלנו בטיפול הזה עם רטטים. ומשהו חדש שהתגלה בחצי שנה האחרונה. תמיד היא מתחדשת... אז מנסות.. דווקא בפגישה רמות החרדה ירדו עוד ועוד...והיה טיפול רגוע.. אך... יש לי הרגשה של בכי שתקוע..לא רגועה ואי שקט... ברור שפגישה אחת זה רק התחלה .הטיפול יהיה ממוקד וקצר...בינתיים אני עצובה ואולי אני רגילה לדינאמי ואני חוזרת לחשוב על איך ומה... פשוט קשה שתמונה לא רגועה נמצאת ולחזור למקום הרגוע בדמיון להד קשה לי. בוכה מבפנים בלי דמעות...
היי מיכלי.. לכל דבר חדש צריך להתרגל לוקח זמן ..להתמסר.. לטיפול חדשני במיוחד כשאת לא יודעת למה לצפות..ואייך ירגיש תני לזמן את הזמן.... ולעצמך את האפשרות לחוות מנסיוני .. אם את בוכה מבפנים ..זה יצא גם החוצה... סבלנות אוהבת חטולית
הי מיכל, אני מקווה שהבכי התקוע יקבל ביטוי ויוכל להשתחרר... בדרך כלל יש בזה משהו מרגיע ומקל. אודי
במבי יקרה מאוד, מאחלת לך מעומק ליבי, יום הולדת שמח. תמשיכי לצייר במילותייך את יפי העולם והטבע, גם את העצב והכאב את מיטיבה לצייר וטוב שהם מוצאים ביטוי ונותנים מקום לחוויה שלך. אני אוהבת את דרכך הייחודית לתת לכל אלה מילים וליצור תמונה שאפשר ממש לראות. מאחלת לך שתמשיכי להתקדם ולהתגבר על המהמורות שבדרך, שתצרי בכל דרך שתמצאי ותגשימי. שלך שירה
ווואוו שירה מדהימה !!!! .. איזה מילים... אין לך מושג עד כמה שאני רוצה ..חייבת לחזור לפיסול..ללכת לציור.. יש לי שם פחד מוות.... וואוו.. המילים שלך שירה מצליחות לגעת בי כל פעם מחדש.. כשאני רואה אותך בעיני רוחי אני רואה כמו צבעי פסטל עדינים עדינים... כמו נוגעים /לא נוגעים.. כמו ריקוד בלט ..כזה חצי ריחוף באוויר... את ממעטת לכתוב שירה, אבל כשאת כותבת אני ממהרת לקרוא את מילותייך... אוהבת לקרוא אותך... תודה ענקית לך שירה !!! שלך, במבי.
תודה, ריגשת אותי 💗
אודי..... :((( ....... אודי.... :(( נולדתי ב 7/11..... זה היום.... :( ......... ... אודי.... אני מפחדת...מתה מפחד... לא רוצה להגיע היום לאמא צביה.... מפחדת... ...... אודי... מרגיש לי שאין לי.. אין לי כזה מילים.. לא יודעת מה להגיד לך אודי... .... שיגמר כבר היום הזה.... ... אודי ????? אתה יודע ???? כשנפגשנו בשני אמרתי לאמא צביה שברביעי זה היום הולדת שלי..... כנראה שהסתכלתי עליה.... ובאמת באמת ממש ממש ממש רצתי שהיא תבין.... ממש רציתי אודי... והיא אמרה לי :" אם את רוצה להגיד לי משהו אז תגידי" ורציתי אודי..רציתי להגיד לה אבל הפה שלי היה חסום.. ואז דיברתי על משהו אחר.. אני כבר לא זוכרת על מה.. ומתיישהו..משומקום פתאום אמא צביה שוב אמרה לי שאם אני רוצה לומר לה או לבקש ממנ משהו אני צריכה לומר את זה... והיא ממש ממש לא נתנה לי מנוחה עם זה.. עד שבסוף אמרתי לה שאני רוצה ממנה מתנה ........................... ......... אודי ??????????? תקח את המילים האלו בחזרה... אני רוצה שזה לא היה..כך זה מרגיש לי.. אני רוצה שהקטע הזה עם המתנה יימחק לגמרי... שכשאני אבוא היום אז לא אמרתי לאמא צביה על המתנה... ............................ אודי.... :(((((((((((((((((( אני לא רוצה ממנה כלום !!!!!!!! לא רוצה מאף אחד שום מתנה !!!!!!!!!!! ....... לא מצליח לי למצוא את הידיים והרגליים .. מרגיש לי פתאום שלא מסתדר לי עם הידיים והרגליים... :((((((( ... אודי :((((((( שהיום הזה כבר ייגמר :((((( יש לי כזו כמו בחילה עמוקה בפנים.. זה לא נבלע ולא מצליח להקיא לי :(((((( ........ אולי אני אסמס לאמא צביה שאני לא מגיעה היום ??????? ........................ .............. אודי ...:((((( אבל אני אולי אולי כן רוצה שאמא צביה תיתן לי מתנה..... ????????????????? ..... אוףףףףףףףףףףף אודי עם החיים האלו אני לא יודעת כבר מה אני רוצה :(((((((((((( ................. אודי :((((((((((((( אני רוצה שכבר יהיה ה 8/11 :((((((( אני אולי אולי אולי גם רוצה ??? ארצה ??? שישאר תמיד ה 7/11 ...:((( ???????? .... אודי :((((
מתוקה יום הולדת שמח לך אחת ומיוחדת במינה 🍾🍷 לחייך מתוקה לחיים טובים ונפלאים 🏵🌹🌺💐🌸 אוהבת חטולית...❤
הי במבי, ברור שאת רוצה מתנה. מי אינו רוצה מתנה ליום ההולדת? אני חושב שנבהלת מהזדקקות ומהבקשה המפורשת. ואין באמת היה? אודי
היי אודי... ירד גשם ואפשר לנשום אוויר יותר צלול ונקי.... תודה שאתה כאן, ושאתה נוכח נותן לי מקום בטוח.... אתמול היה יום קשה וסוער בעבודה.... היה לי ראיון עבודה שלא יכולתי להחמיץ.... לא יודעת איך קמתי לא יודעת לפעמים על איזה אנרגיה אני מתפקדת ומאיפה הכוחות.... הילה
מסכימה איתך על הגשם כשאת מחליטה שמשהו חשוב לך מאוד את כבר מוצאת את האנרגיות הנכונות כדי לעשות.. מאמינה שכך... אייך היה בראיון...? אוהבת חטולית
הי אודי וכולם, ירד גשם. שימח אותי שסופסוף זכינו לו קצת. שיתוף - אתמול ניתקלתי בשכן שהטיח בי את זעמו (ותסלחו לי, כבר למדתי להכיר) הפסיכוטי עם איומים אלימים ללא פילטרים. הייתי עם הסמרטפון ביד. מולו. הוא בכלל היה שקוע כל כך בעולמו שלא קשה היה פשוט לקחת וידאו של זה ולתעד. המטפל שלי יישאל מדוע עניין התיעוד, ותתכנה לזה מספר פרשנויות, מעבר לקטע מול המשטרה. אני לא מחזירה צעקות ולא מנבלת את הפה. ממשיכה לדבר רגוע, לפייס (אבל לא היה עם מי לדבר), לעתים אפילו לא משתתפת בשיחה, לעתים פורשת, לפעמים עוד שם ברגעי ה'הקאה' שלו. ומה זה עשה לי? ניסיתי לחשוב. חזרתי ורעדתי. אחר כך קצת כמעט בכיתי. אני, כמוכר, פוחדת מהאגרסיות של עצמי, שהן בכלל חוזרות פנימה. אבל אולי רגעים כאלה מחברים אותי לחלקים הרכים שבי. או מחברים בכלל, לכן אולי כמעט בכיתי. זו השערה. יש איזו קרבה בבכי. ואולי אני טועה. נעבוד על זה. ואודי, כתבתי הודעת המשך קטנה - הודעת תודה, שהיא בכלל לא קטנה. להתראות, סוריקטה
יקרה שאת... עצוב שעברת את זה... בכי וקרבה מוכר לי מעולמי הפרטי.... וגשםם חג גשם שמח לך!! 🌫🌦🌦🌨🌧🌧 כמה אני זקוקה לו.... הילה
את בעלת תושיה רבה... אמיצה...ונהגת בחוכמה שלא התעמתת איתו עם פסיכופטים לא מתעסקים גאה בך המון אוהבת חטולית
הי סוריקטה, השערה לעניין התיעוד: יש חשיבות רבה לידיעה שיש עד לחוויה שלנו... גם כאן זה קיים. אודי
הי יפה שלי, הי במבי יפיפיה שלי, היום הוא היום שלך. עבורך - רק שלך ומתמקד בך. מה אתן לך מתנה? אתן לך, וואו, אתן לך, ערסל כדורי עוטף ומרופד, מקושט בפרחים, מוקף פרפרים וציפורי שיר מרהיבות עין. אבקש עבורך יום שטוף שמש רכה. אוויר צלול ורחשי עלים ברוח. את כותבת כל כך מיוחד ומעניין וחסרות לי לפעמים מילים שלך כאן. שמחה כשאת כן ובעושר הזה. הייתי רוצה לשתף אותך, אתכם, גם בכמה מילים בהקשרים עליהם דיברת בהודעותיך האחרונות, על רופא הנפש שלי, אבל זה יצטרך להישאר חסוי. מזהה מידי. גם אני מדמיינת מפגש פסגה בין המטפלים שלנו. בהקשרים מהקשרים שונים. זה לא בלתי הגיוני. נהיה בקשר, טוב? שלך, סוריקטה
סוריקטה..... ..... ח'תכת קטע זה יום הולדת... .... יום של הצפה.... לא כל כך יודעת מה לומר לך... כשההצפה תרד אקרא שוב את מילותייך.. ... מרגיש לי כזה משביתת שמחות.. כאילו כזה רוצים לחגוג לי יום הולדת והכל אצלי חסום.. לא מצליח לי לחשוב,להרגיש,לעשות.. כלום כזה.... ... ואני דווקא ממש רוצה להרגיש פעם מה זה יום הולדת... ..... אולי יגיע פעם יום כזה ??????? תודה מתוקה !! תודה שזכרת, תודה על המילים שלך שאקרא אחרי שיום ההולדת יסתיים... תודה לך סוריקטה אהובה ! שלך, במבי.
ידעתי וחיכיתי לסוריקטה שתכתוב. אז הנה כתבה❤רוצה לאחל לך יקירתי הרבה רגעי אושר והצלחה. ושכל מה שאת מאחלת לעצמך יתגשם. אני מכירה אותך דרך הפורום המוןןןן זמן וגיליתי נפש עדינה ורכה...עכשיו אקשיב לי בשקט על האיילה ששותה מים. .מכל הלב מזל טוב🎉🤗שלך, מיכל
נראה אולי שאני מבינה. מצד אחד שיעבור היום כבר, שיעוף מהלוח שנה, מצד שני שכל יום יהיה יום מיוחד כזה. מתנה מהמטפלת זו משאלה נהדרת. אפשר לדבר על זה. לא חייבים לממש אם זה יותר מידי מפחיד. אבל אולי גם הלדבר מפחיד. את יודעת, אני כל שנה כועסת על המטפל שלי שהיום הזה עובר והוא לא מזכיר אותו בכלל, ואם במקרה יוצאת לנו פגישה ביום הזה, אז הוא גם שותק. לא הצלחתי להבין את הקטע הזה. ואני עוד כועסת על כמה אנשים שחשבתי שרכשתי כחברים ואף אחד לא זכר. אבל זה קטע כזה שהיום לא זכיר. מעניין. נדבר כשיעבור. אם תרצי. סוריקטה
שלום חברות וחברים, שוב תקלה ואיני מצליח להגיב להודעות... לצערי נצטרך להמתין לרביעי. שמרו על עצמכם, אודי
על כל המאמץ הזה. אני תוהה מדוע מגיע לנו כל הטוב הזה. אודי - הייתה הודעה שניסיתי לשלוח, נראה לי לפני כמה שבועות, ונדמה לי שלא הצלחתי לראות שהופיעה. בכל אופן - זה די קשור. הייתה פעם שרשמתי ממש ברגע האחרון שקרה משהו ואולי לא אוכל לרשום כאן. והספקת לראות, אודי, וההודעה הופיעה לפני הסגירה וזו הייתה לי ממש מתנה. כך כתבתי באותה הודעה נעלמה, בשבוע העוקב. יודעת שלפעמים לא מצליח. אבל עכשיו זה כן וכל כך תודה על זה. שלך, סוריקטה
שלום, אני נמצא בטיפול מספר חודשים ולאחרונה יש בי דחף מאוד גדול לסיים את הטיפול מהרבה סיבות. אחרי פתיחת הדברים מול המטפל, הבנתי שעלינו להמשיך להיפגש אבל בתדירות שונה ובשעות אחרות. בכל אופן, רציתי לדעת למה כל כך קשה לי להמשיך בחיים הרגילים, כלומר בשאר הזמן שהמטפל ואני לא נמצאים בפגישה. פתאום עולות שוב מחשבות לסיון הטיפול, רק משום המרחק. מה יכולה להיות הסיבה לכך? תודה.
שלום לך, אני חושב שאת התשובה לקושי צריך לבדוק בטיפול, לא? מה ההרגשה שלך? למה זה כל כך קשה?
אודי וכלם, אז עבדתי איתה בשיטה שספרתי. זה היה על פחד ממקומות סגורים..כשהייתי בת שנתיים וחצי בערך הייתה "גננת" שלא ממש התנהגה...היו בעיות...לא משנה..סגרה אותי בשירותים ונלחצתי. מאז אני בפחד להתקע במקומות קטנים וסגורים. אז זה עזר הטיפול. .אבל עכשיו קרה שמשהו צץ בגלל טריגר. וביום אני בסדר. מתפקדת. אבל..זה מציק. היא אמרה שאפשר שוב לטפל באותה שיטה. אבל אני מפחדת...כי מה שהיה פעם שעברה.. תמונה וגם קול..ומוחשי..וחשבתי שאני לא שפויה. והלחיץ...אז לא ממש רוצה להרגיש כך שוב...כי זה מעורר ואתה מרגיש שם. ממש. ככ. זה בטיפול הזה...אז מה עושים???? אודי??? מה אתה עושה כשלמטופל יש כזו טלטלה??? איך יודעים? לא רוצה..אבל מה לעשות?? אני קצת ככה..לא אני ממש...בגלל כל זה.
מיכלי.... איתך מתוקה אבל לא כאן חטולית
הי מיכל, עובדים לאט, בקצב מתאים וכל הזמן שווה לזכור ולהזכיר שאת בעצם במקום מאוד בטוח עכשיו (ואז להתקרב עוד קצת למה שמפחיד כדי 'ללמוד' ולהתרגל כך שיפחיד פחות). אודי
אודי ? אתה אומר שאפשר להפנט המונים... הייתי רוצה שתהפנט את כל העולם שיפסיקו ויחדלו להלחם... תהפנט את כל העולם לקראת שלום וחמלה .. ואודי.. ??? אתה יודע שלא ידעתי על הנערה ההיא שאתה מתאר ?? פשוט לא התעוררה ???? פחד !!!!! ..תאר לך שאתה מהפנט אותי וזהו.... אני נכנסת לקומה.... .. כן קראתי את ההסבר למצב המטורף של הנערה ההיא.. והמטפל השני שהצליח להעיר אותה... ... ועדיין.... הקטע של הנערה נכנס בדיוק לפחד העמוק שלי מנושא ההיפנוזה... ואולי קוראים לזה צורך בשליטה במצב...??? ...אולי..?? ..אתה יודע אודי ? נראה לי שזה לב העניין... אנשים שיש להם צורך בשליטה במצב... ... וחוצמזה ..קראתי את מה שכתבת לגבי האחריות של המהפנטים שלא להביא למודעות המרכזית חלקים שמנותקים ועברו דיסוציאציה..לפני שעובדו והאגו יכול להכיל ללא הצפה... .... כן....אודי.. כתבה מרתקת !!!! אמא צביה חייבת לקרוא את הכתבה הזו... ואולי היא בכלל תשתכנע ללמוד אצלך היפנוזה טיפולית ?.... ואולי בכלל היא תביא אליך גם את הקולגות שלה מהמכון וממרכז וויניקוט ? ... ואולי בעקבות הכתבה הזו אודי יחול שינוי בתפיסה של הפסיכואנליטיקאים את ההיפנוזה ויחזרו וישתמשו גם בכלי הזה כפי שפרויד השתמש בהתחלה..? ... ואז גם ישרור שלום בין הפסיכואנליטיקאים והמהפנטים..? .... ואולי תזמין אותם,תהפנט אותם ובמהלך ההיפנוזה תגרום להם להסכים ולהשתמש גם בכלי הזה...? ...כן אודי..תהפנט את כולם..לקראת שלום עולמי... שלך-במבי
הי במבי, הייתי מנסה, אבל אני עובד עם היפנוזה רק במסגרת טיפולים. את המאפיינים של היפנוט המונים נשאיר לפוליטיקאים, שנקווה שידעו לעשות שימוש מייטיב במנדט שנותנים להם ולא רק לחרחר מלחמות... אודי
סורי על הפסימיות (שנראה לי שהיא די ריאלית בתקופתנו), אבל פוליטיקאים, ועבדתי בעבר עם כאלה, זה בדרך כלל (השתדלתי שהאמירה לא תהיה גורפת למרות שלבי נוטה לשם), פוליטיקאים הם לא בדיוק עם שיבחר לעשות שימוש המוני מייטיב. פצצות אטום עושות להם את זה בריגושים. ניצול - למה לא, וההפחדה הכוחנית - כלי שליטה מצוין. סוריקטה בונה לה עולם קטן משלה להתכנס בו.
וואללה..... אתה צריך לראות אותי :)) הולכת זקופה מחייכת לכל העולם , כמו אומרת :" תראו !! תקראו !!!! כן, זה אודי שלנו שכתב כל כך יפה ומשכנע !!! .. רואים ? :)) אני ידעת שגם אמא צביה מנויה על הארץ כשנפגשנו שאלתי אותה אם כבר קראה את המוסף (אני יודעת שהיא קוראת במהלך כל השבוע את הארץ של שבת :)) אמא צביה אמרה שעדיין לא והתעניינה אמרתי לה בגאווה אודי !!! היא אמרה שתקרא.. אני כבר מחכה לשמוע ממנה תגובה :)) היא פסיכואנליטיקאית ..אני מקווה שאחרי שתקרא את מה שכתבת היא תתייחס בכבוד הראוי להיפנוזה.. האמת היא שמעולם לא אמרה לי משהו נגד ההיפנוזה..אני הנחתי שכפי שאתה מציין שבעקבות פרויד שזנח את ההיפנוזה גם הפסיכואנליטיקאים נוהגים... ?? האמת היא שבכלל לא איכפת לי אם היא בעד/נגד היפנוזה... מה שאני רוצה זה שהיא תראה את התמונה שלך,תכיר אותך,תעריך אותך מאוד !!!! ותספר לכל הקולגות שלה גם במכון הפסיכואנליטי שבירושלים,גם במרכז וויניקוט ובכלל..בכל המקומות בם היא נמצאת אני רוצה שהיא תספר עלייך ושאתה מתנדב פה כבר קרוב ל 10 שנים !!! למרות העיסוקים הרבים והשונים שלך.. כן אודי :)) בא לי להגיד לך מזל טוב !!!!! כבר בטח תמצא סיבה טובה לכך.. :)) ..ואתה יודע מה אודי ? אפשר גם לאחל מזל טוב ללא סיבה מיוחדת :) אוהבת אותך -במבי
