פורום פסיכולוגיה קלינית

בני בן 26 נפרד מחברתו לפני כחודשיים. היא יזמה את הפרידה. הכאב גדול ומחשבות מטרידות מקשות עליו. המליצו לו לעבור טיפולי היפנוזה אצלך. כמה מפגשים בערך ידרשו לו? כיצד אפשר לתאם תור?

לכעס יש מקום ברור רק שזה יצא על מרצה ואני לא אמורה לאפשר שזה יקרה .... והשיקוף הוא מה שעושה את זה כל כך נורא ...רמת הפגיעה שלו ... את לא יודעת איך שאת ניראית (ואני באמת לא יודעת אז אני מאמינה למה שאומרים לי שאני מפלצת ) תוקפנית ושיפוטית.והוא עוד הוסיף שמזל שהוא שלט בעצמו ולא תקף חזרה. יודעת בגוף שכעסתי אז מאמינה למה שאומרים לי ....הלוואי והייתי מצליחה להביא את הדברים מתוך הכאב ולא מתוך הכעס ... הכעס מפחיד אותי ...יש עליו תגובות תגמול קשות ... אני שונאת את הלימודים האלה ...אני באמת לא יודעת איך אעבור את השנים האלה . חשבתי שבמקום הזה שנחשב לאחד הטובים . כולם רוצים מה שאני רוצה שינוי ...אז מסתבר שטעיתי ....ויש כאלה שעוד רואים בנפגעי הנפש ---מחלה והחולים האלה .... ומתעקשים כשמבקשים מהם לראות את האדם לפני שזה רק סימנטיקה של מילים ....לך תסביר למי שלא שם שהסמנטיקה של המילים היא מה שנותנת כוח או מוחקת אותו .... אודי בבקשה אני צריכה מילים שיעטפו או שיר ....כל כך חושך לי בפנים שלושה ימים שאני פשוט לא מפסיקה לבכות ...

אביב יקרה אני כל כך מצטערת על מה שאת עוברת.. אני מבינה את הכעס מאוד... היו אצלינו לא מעט התקפי זעם ועכשיו אני נלחמת להחזיק את הכעס בפנים... מטפלת שלי אומרת שיש מקום לכעס ואפילו שאני מנסה להביא אותו מרגיש לי שהיא תוקפת אותי. אז גם אני לא יודעת איך מבטאים את הכעס שזה לא יפגע...כנראה לומדים את זה.. ולנו יש ילדות שהיתה מבוססת על כעס קיצוני.. אביב יקרה- אני מאמינה שיש לך כל כך הרבה לתת למטופלים שלך.. אני יודעת שזה לא עושה את זה יותר קל. איתך, ינשופים

מזמן לא היה כאן אחד כזה להודות על היש תודה על המקום הזה שמאפשר להיות אני בתוך הבועה והמוגנת לרגע לנוח להיות בלי מסכות תודה על תהליכים שאני עושה ומבינה מה קורה לי תודה למי שאני לחלקי ההגנה שלי תודה על מי שכאן תודה אודי אהוב שאתה כאן ומנצלת את זה שאתה קורא הכל ....לאחל לך כנס מועיל ומפרה ואם אפשר אז גם מהנה ....

תודה על שעומדת על הרגלים למרות כל הכאבים תודה על רגעים של שפיות...לא מובן מאליו.... תודה על אוכל על השולחן תודה שזוכה לקום כל בוקר מהמיטה גם אם בכוח... תודה שהצלחתי לסלוח על פגיעה כואבת... תודה שיש סליחה במלוא הענווה.. תודה על חברה מקסימה ונהדרת.. שתומכת...😊... תודה על המקום תודה

מבלי להתכוון מתוך הניתוק והחשש לדבר כאב יוצא ממני תוקפנות ושיפוטיות .... הסטיגמה הזו של אנשי מקצוע ....מוציאות ממני כל כך הרבה כעס ...שמסתיר כאב של נפש שנופצה לרסיסים בעקבות הפגיעה הזו .... כאב על כל יום שאני חיה על כל דקת נשימה בתוך הנפש הזו השסועה הפגועה .... גם אם התנצלתי נשארתי עם כאב עמוק כל כך . על המפלצת שיוצאת ממני בכל פעם שמישהו משתמש במילים מתיגות . בכל פעם שמישהו רואה בי או באחרים רק מחלה ולא בני אדם .... זה לא שאני חולה זאת חברה חולה ואני ומי שכמותי משלמים את המחיר..... כואב כל כך להיות ..מתוייגת כסוג ב אז מה הפלא שהאשמה והבושה דבוקים לי לנשמה ... עייפתי ....

אביבוש מאמי אני לא בטוחה שכולם רואים בך סוג ב.. ונכון שלאנשים שלא מבינים קשה לקבל תופעות שהן שונות מהנורמה המקובלת ורק לומר לך ...שלכל אחד יש מין כזו מפלצת שמתפרצת שופטת ושיפוטית..... הכל תלוי רק בנסיבות... את ממש לא סוג ..ב.. אפילו יותר טובה מאנשים שאת חושבת שהם סוג ..א.. ואת הרגשות שאת מרגישה של בושה ואשמה...זרקי לפח.....זה לא שלך.. מבינה אהובה.. חטולית

אביב יקרה הסטיגמות שאנשי מקצוע - באמת מכעיס מאוד מאוד וכל כך כואב!!! אני לא אשכח כאשר פסיכיאטור אמר לי פעם שהוא מוכן לחתום על זה שאני שפויה ולא "חולת נפש" כמה זה הרגיע אותי. לפעמים יש מקום לכעס אני חושבת. אוהבת, ינשופים

היי אודי הייתי היום אצל רופאת משפחה.אין לה מושג מה יש לי והיא אמרה לי היום "אני בדיוק כמוך" לא יודעת, וצריך לפנות למומחים בתחום הייתי אצל 2 מומחים בקהילה מאותו תחום וקיבלתי 2 אבחנות שונות הכאבים פחתו מאוד אבל עדיין הבעיה לא נפתרה . אני צריכה שיגידו לי מה בדיוק הבעיה ומה הפתרון ,שתהיה כבר אבחנה מסודרת ..וזה לא קורה .אני בחרדה שיש לי את "המחלה" הארורה .או שזה משהו אחר שהם מפספסים ולא מאבחנים ורק נותנים כל מיני הצעות לטיפולים שונים כולל תרופות שאני לא לוקחת כי הכאבים פחתו אבל מפחדת שהם יחזרו כי קורה שכואב לי ועובר ואז שוב כואב .קשה לי מאוד ובעיקר מפחיד לא לדעת מה יש לי .בדקתי וחפרתי בגוגל עד שנמאס והפסקתי עם החפירות אבל החרדה בשיא...

היי עדי אם היה משהו מפחיד כמו שאת פוחדת כבר היו מגלים אפילו בבדיקות דם... כנראה שזה לא משהו מפחיד ואת רק נשארת עם הפחד.. מבינה שמפחיד אותך אבל אולי תפני לרופא מקצועי ...ל..למחלה...שאת חושדת בה... הוא כבר יעשה לך סדר.. בשורות טובות.. חטולית

דברים נוראים נאמרו. נלחמתי לא לאפשר להם מקום כי ידעתי שיהיה קשה. בסוף נכנעתי ואפשרתי. אני מרגישה מצוקה גדולה. אני מנסה בכל כוחי לא להאמין . אני לא יכולה לשאת את זה. אני לא יכולה. אני לא יודעת איך ממשיכים . אני לא יודעת אם אני רוצה להמשיך.

מקווה שאתם כבר בסדר נפלא שנתת מקום ושאת מנקה דברים הם בחוץ קשה לשמוע ולדעת ...אבל הם בן כה וכה שם מרקיבים בתוכך ...מגיע לך ריפוי מגיע לך לנשום.... אוהבת ומחבקת ..

מתוקה שלי את לא צריכה להילחם בהם.. שלא יצאו.... להפך..תני להם מקום להוציא הכל החוצה כי הם רק מכבידים עליך..ואחרי שהם מדברים את הכאב שלהם...שלך...עם הזמן הכל יהיה קל יותר... פשוט תאפשרי להם.... הם רק לטובתך לא נגדך... חטולית

היי אודי יצאנו ליומיים טיול. זה אומר שנאלצתי לבטל שתי פגישות יקרות וחשובות עבורי. לא רציתי לצאת. חששתי שיהיה לי קשה. גם בלי הטיפול וגם להיות יומיים עם קולגות שחלקם לא קלים. התלבטתי מאוד אבל המנהלת שלי לא וויתרה לי על היציאה. שוחחתי עם המטפל שחשב שאני כן יכולה ומסוגלת. שוחחתי עם המנהלת שלי אמרתי לה שאני חוששת שיהיה לי קשה שאצטרך לנוח, שתהיה רגישה ותתחשב. עכשיו אני כאן. וקשה לי מאוד. ההתארגנות הייתה סיוט. 2 קולגות ניסו להפעיל אותי ולגרום לי לריב. קשה לי מאוד, אבל זה ייגמר וזה ישתלם לי, כנראה. הילה

הילונת הנה עבר יום אחד .... ואני מקווה שבכל זאת הצלחת למצוא כמה רגעים טובים וחוויות מצמיחות... אתך

הנה נקודת מבט חיובית על כל הקשיים שאת עוברת... " קשה לי מאוד , אבל זה יגמר וישתלם לי , כנראה..... את מצליחה גם לראות משהו טוב בתוך כל הקושי שזה רק מראה כמה את חזקה ומסוגלת עליהם !! ישר כוח מתוקה חטולית

עוד פעם אתה הולך וגם אתה חוזר ולמרות שאני לא תמיד כותבת כאן הידיעה שאתה נמצא כאן נותנת לי הרגשה של אחזקה, עוגן לאחז בה אני יודעת שתחזור אבל מפחדים קצת. מאחלת לך שבוע מועילה ומהנה

מתוקה עצם זה שהוא חוזר צריכה לתת לך את ההרגשה שחשובה לך...כי המקום לא נסגר.... בטח כמו תמיד יעלו הודעות והכל ימשיך כמו שהיה עד עכשיו... חיבוק ענק לכולכם 🤗🤗... אוהבת חטולית

למי שקשה..שלא תקרא כי מעצבן אותי נורא!!! מכעיס נורא!!! רווחה, משטרהחקירות...והחיים של הילדה פשוט נהרסו! מאז שהייתה בת 7 וחצי ידעו!!! חקרו וכלום לא עשו. עד שבגיל 17 נסתה להתאבד..הייתה באישפוז.ברחה מהבית להיות הומלסית...מה זה???????? מדינה נוראית!!! לאף אחד לא אכפת!!! תחקרו...אודי???? מה קורה למדינה שלנו???? למה???? למה הספק??? למה שילדה תמציא דברים? תצייר ציורים? פשוט גועל נפש של רווחה..משטרה וכל הגורמים..למה שמישהו בכלל ירצה להתלונן?? בשביל שיאשימו אותו?? תיק רפואי..הכל הכל כתוב!! אלימות חייבת להפסק במשפחות האלה!! בבקשה..זה מכעיס ונורא!! כשלא יודעים זה דבר אחד. אבל שיודעים ולא עושים כלום וסוגרים תיקי חקירה כי האם מטילה ספק???? למה?? לא רציתי להסתכל בתוכנית..אבל אי אפשר שלא!! קשה.... בבקשה צריך להציל את הילדות האלה!!!

צודקת מתוקה בשביל זה עושים את התוכניות האלה כדי להעלות את המודעות הציבורית למצבים הקשים האלה... והנה שצופית הולכת איתם עד הסוף אפילו לחקיקה בכנסת ... אז לצד כל הכאב הגדול ..וכל הטריגרים שנפתחים אצל כל הנפגעות שרואות/אים את כל זה ...יש גם תקווה שדברים כן יכולים להשתנות...לא בבת אחת אלה כמו בכל בירןקרטיה..לוקח זמן... גם לאמן שופטים ואת כל מי שסביבם..כולל הרווחה וכל מי שתלויים בהם ואסופים באגודה אחת איתם..ללמד אותם..וכמובן שתמיד התשובה המנצחת היא...... חוסר תקציב.. כן לגמרי כואב ועצוב.. אבל לפחות נכנס למודעות... חטולית

כמו רוח רפאים שמחפשת מנוחה ומקום ..... החלמה .....מילה כל כך טריקית ....ותלוי איך מביטים בה ... אפשר לומר שבהרבה מובנים אני יותר בריאה נפשית מהרבה אנשים בריאים שאני מכירה .. ובפנים .....חולה יותר מהרבה אנשים חולים שאני מלווה.... חיה בשני עולמות ולשנהם שייכת לא שייכת .... כותבת וחושבת על איזה מהזאבים ינצח ...או לאיזה חלק ממני לתת לספר את סיפורו לחלק הבריא ... או לחלקים החולים כל כך .. איך להסתכל על הבור הזה שפעור בי באמצע הבטן שרק קרומי עור מכסים שאיש לא יראה את הבור...מה שעושה אותי בריאה כי איש לא רואה .. והבור הזה שפעור .... במה אני ימלא אותו .... במקום הרגשות הכואבים או הדברים הממסכים ..... כמו בעלי כותרת ...בריאה ,חולה ,בריאה ..... שני עולמות לשנהם אני שייכת ובאף אחד מהם לא מרגישה מקום .... רוח רפאים שחיה בעולם הזה....וכל רצונה הוא שקט ושלווה .... עצובה 😢😢😢

אביב יקרה כל כך קשה המציאות הזאת- קשה המציאות שלנו. מאחלת לך שתמצאי יותר ויותר השקט ושלווה .. אוהבת ואיתך, ינשופים

הי אביב מה שכתבת נגע לי בבטן הרבה יכולתי להרגיש כאב חד. יכולתי לרגע לראות אביב אחרת מדוייקת יותר חדה יותר הפערים הטלטלות הכאב השורף החלל בבטן אין לי מה לאמר חוץ מאשר לשבת בשקט לידך... ואולי אביב שמאפשרת שיתנו לה?? מחשבה שלך הילה

אביבוש מאמי לא יודעת מה להגיד לך אייך להרגיש ואייך להתנהל... עצוב שככה מרגיש לך... יכולה רק לשלוח לך מלא חיבוקים..ולהגיד לך שאוהבת אותך עם הכל הכל הכל.. 😻🤗🤗🤗🤗🤗🤗🤗.... חטולית

האמת מרוחקת יותר מתמיד .... ולא חושבת שאני לא מאפשרת ...ואלי את צודקת ... אבל האמת שפשוט זה נגע בך ....ואת צריכה לחשוב למה ???אני מתארת לעצמי למה ... כי בכולנו יש את שני הצדדים הכוחות והבור ..וכולנו כאן חיים בשני העולמות ...מהלכים בו כמו לוליין על חבל דק

כאן בבועה הזו מתקיימים שנהם יחד בעולם האמיתי שמחוץ לבועה זה לא יכול להיות ..... תודה לך על המקום הזה

אהובות תודה על היותכן בחיי

ניסיתי סוריקטה את הטכניקה שלך להתמודדות עם 7000000 התווים ללא הצלחה....באסה...מעצבן... .... .... אודי וכולכם , אודי...:(( ... אין לי כבר גרגר כוח.. אני מותשת לחלוטין... לא יודעת מה קורה.. אין לי הסבר..אין לי פשר ..אין לי קצה חוט.. ... כבר מס' שבועות אמא צביה ואני במריבות... ... יום, יומיים מסתדר ..יש שקט,רגוע ..משהו שקט שמאפשר טיפונת שפיות ואז שוב ... אמא צביה עושה לי גרוי ואני משתגעת.. חשוב מריבה... כבר אין לי כוח... אני מותשת... לחלוטין... .. כבר הצעתי לה שנסיים את האנליזה.. אתה יודע אודי? ביוני זה יהיה כבר 10 שנים... אולי זה כבר מספיק?? ... ואולי אודי אני לא ברת טיפול ??? כמה אפשר ??? אין לי מנוחה אודי... מה כבר אני רוצה ?? קצת מנוחה..שקט...רגיעה... ... אין לי כבר כוח אודי... .. אולי אני לא ברת טיפול אודי?? אולי אני כשלון ?? אין לי כבר גרגר כוח... זהו... במבי

אולי להוריד את כמות הפגישות...לדלל ... אם יש דברים שעוברים עכשיו שמעיקים ..ובתוספת הפגישות..יכול להיות שזה קצת יותר מידי לחץ עבורך..?? איתך מתוקה..👉... מקווה שתמצאי את הדרך להקל על הלחץ.. חטולית

יקירה עד היום מקשיבה לשיר איילה.... מקדישה לך את השיר של יובל דיין- תשאל את המים שיר שקט ונוגע... כשהקשבתי לו חשבתי עלייך https://youtu.be/aPmOiRA5WrY שלך הילה

שלום אנחנו מבית מסורתי ביתי התחילה לצאת עם בחור מישוב דתי בפגישה 5 נשאלה על ידו האם היה לה התנסות עם נשים הדבר זעזע אותה עצם השאלה האם זה מצביע על נטיות שלו לגברים? בפגישה נוספת שאל אותה שוב מה היא חושבת על גייז כששמעתי אלו בראשי כמה שאלות אולי הוא בעל נטיות למין הגברי? אולי הוא דו מיני? או שאולי נלחם המשיכה לגברים ומנסה לצאת עם נשים מאוד מוטרדת מעצם השאלות בשני פגישות שונות האם כדאי שתעזוב אותו? לתשובתך תודה

אהלן אודי היי סוריקטה במבי ואביב מה שלומכן? אתן חסרות כאן.... תוכלו רק לבוא לאמר שלום? שבוע שעבר הרגשתי רע בגלל מתיחות בעבודה... עכשיו זה נרגע.. מיכל וחתולית תודה שהגבתן לי בעץ שלמטה... למרות שזה וורטואלי אפשר היה להרגיש את התמיכה עד לכאן... ואליך אודי- תודה שאתה כאן, תודה על המקום הזה על הרגישות והנתינה. הילה

הילה הי, אומרת שלום.. אני פה ,קוראת אתכן.. לא כל כך מוצאת מילים ולכן לא כל כך מגיבה.. ייתכן שגם מחוסרת אנרגיות.. במבי

במבי יקרה עצוב לי לשמוע שכך את מרגישה... הלוואי שתרגישי אסופה, גרגר ועוד גרגר... אקדיש לך שיר הפוסט המקורי שלך... הילה

גם לי סוריקטה מאוד חסרה . האמת שהיא פשוט נעלמה פתאום וקשה לי שנעלמים פתאום ככה ....אבל כולכן עושות את זה כל הזמן . את שירי , חטולית שנעלמת לתוך עצמך ולא כותבת עלייך ....במבי ,שירה ,הילה ,ינשוף ....או כמו מיכל וחנה ואיה ועוד הרבה הרבה בנות שבאות והולכות....אני חושבת שגם אני וסוריקטה רצינו את החופש הזה עבוריינו ..יש משהו לא הוגן בלשבת כאן ולחכות מתי ואיך תבואו כמו הרגשה של מובן מאליו שאני יהיה כאן שתחזרו ...בלי מחשבה על המתח הזה של מי שנשאר שלא ברור לו מה עובר על השני . יכולה לדבר רק על עצמי וגם כתבתי את זה ..שאני מנסה לצמצם את עצמי ...הרעיון היה ממקום טוב של ללמוד איך להביא את עצמי מבלי לקבל אנטגוניזים מהסביבה .. בפועל אני חוששת שחלקים מסויימים שלי התלבשו על החגיגה והצמצום כרגע הוא סוג של התכנסות פנימה ... שגם לה יש מקום לפעמים . אז שירי תודה על הדאגה וההרגשה בחסרוני והכל בסדר אני כאן אבל בשקט .

אביבוש אהובה.... נכון שכבר הפסקתי לכתוב על עצמי אבל כבר הסברתי למה ועדיין אני כאן מגיבה... ולא נעלמת.. כל אחת עושה מה שטוב לה ומה שנוח לה... היו זמנים של איחוד ושיתוף...שמאז השידרוג..הלכו והתמעטו.. ואני עדיין חסומה ולא יכולה לכתוב כאן... רק לתמוך.... ימים יגידו...והכל לאט לאט הולך ונעלם... רק לומר שאני לא כועסת על אף אחת מהבנות כאן בפורום.. למרות שאם חסרה לי מאוד..מכבדת את הצימצום שלך... חודש טוב לכולם/ם... ושבוע טוב... חטולית

היי אביב היקרה, שמחה לשמוע שאת בסדר.... זו כמובן בחירה והחלטה שלך כמה את מעוניינת לכתוב בפורום. וזה בהחלט מובן שלפעמים רוצים שקט ושלא תמיד יש כוח או חשק לכתוב. באהבה...💜

היי אודי, כתבתי על קשר של 5 שנים עם המטפלת וכשל אמפתי שקרה אבל ההודעה ירדה למטה בטעות התנתקתי מהמערכת ועשיתי רישום מחדש בהמשך לתגובתך אתה כתבת שהחשוב הוא מה קורה לאורך זמן.אז לא פירטתי כי הפריע לי בעיקר המקרה הנוכחי כי הפעם בעיקר היתה לי חשובה תמיכה שלה עקב בעיה בריאותית שמפריעה לי ,אני סובלת מכאבים ראש ופנים חזקים במיוחד נמשך כבר כ-3 שבועות ונראה לי זה הופך לכרוני (3 שבועות כאבים 24/7 זה כבר מתחיל להדאיג אותי )ואני בבירור רפואי חוץ מלסמוך על הרופאים המומחים אין לי הרבה מה לעשות כרגע.. בכל אופן מהמטפלת ציפיתי לאמפתיה ולא קרה והיא התנצלה וכו' אז מה קורה לאורך זמן...קרו כשלים אמפתיים מצידה,קשה לה לקבל את הביקורת שלי על אלו... מצד שני יש אולי תלות בטיפול וקושי לעזוב למרות שההתנהלות שלה פוגעת בי קיבלתי החלטה לעזוב..אחרי מחשבה עמוקה ואחרי שיחות איתה אני חושבת שזה הצעד הנכון הבעיה היא שלא מצליחה להודיע לה על סיום הטיפול.אולי מתוך הרגל,אולי מתוך רצון להישאר ולתקן ,אבל כבר לא מאמינה שזה אפשרי .מרגישה שהיא מעצימה אצלי את תחושות הבדידות הקשה בגלל החסך שלה באמפתיה והטיפול מפסיק להיות מקדם ועוזר איך עוזבים טיפול כזה ?

נפגשנו היום ..היתה פגישה טובה.היא הבינה על איזה פצע היא דרכה לי ואני הבנתי שצריך לפעמים להחזיק את הכעס בלי להשפריץ אותו מייד ..אבל יש עוד עבודה לעשות.... יש לי חרדה לבריאות שלי ולקיום שלי ממש מחשבות חרדתיות יותר מאי פעם ...ואם יקרה לי משהו איך הבן זוג שלי יסתדר וכו'...מחשבות שכאלו...

מרגישה שצריכה החזקה בטיפול יותר ומפחדת שמפתחת תלות לא בריאה במטפלת. מרגישה שצריכה אותה עוד ועוד ושפגישה אחת ממש ממש לא מספיקה לי. היא הסכימה שניפגש בשבוע הבא פעמיים אבל היום נפגשנו ורוצה אותה עכשיו עוד והרבה. משו בי לא רגוע בכלל ולא נעים לי להטריד את המטפלת בהודעות למרות שמבחינתה זה בסדר וכבר שלחתי לה כל השבוע הודעות

היי חנה. מה קורה? לא היית כאן הרבה זמן. מוכר המקום של צורך..זה זמני עד שיתאזן וזה בסדר.

המטפלת היתה בחופש לפני שבועיים וגם השבוע לא יכלנו להפגש. בהתחלה פחדתי להיות לבד ואז ככל שהזמן חלף והימים עברו נהיה סוג של שקט בפנים- הקלה שלא צריכים להתחבר לדברים, להניח אותם בצד- אפילו להתנתק מהם. ממש לא רע כך, לא רע בכלל. חוץ מזה שמתגעגעים למטפלת אני פוחדת שוב להתחבר למקומות החשוכים. בשביל מה? נעים לי במקום בו שאני נמצאת כרגע- ... אולי זה אשליה לחשוב כך...

אני מקווה ששלומכן טוב, חסרונכן מאוד מורגש בפורום... 💜🧡❤

מסכימה מאוד...!!, השמיעו קול בבקשה.. חטולית

אהלן אודי הי לכן מה שלומכן? עוברים עליי ימים קשים. אני זקוקה למילים.... זקוקה ליחס ותשומת לב... אשמח לקבל כאן... הילה

היי... לא ממש יודעת מה לומר. רק מקווה שישתפר. אני כאן..בינתיים. את מוכנה לשתף מה קורה? מיכל

היי הילה... את לא כותבת מה עובר עליך ולמה הימים קשים... אולי בטיפול... אולי בעבודה... במישור הריגשי.. הבנתי שחנוכה מבחינתך הוא חג מלא אור..??, משהו קרה..?? יתכן שאת מוצפת..... לא מבינה אבל שולחת לך חיבוק גדול עם מלא חום ואהבה עד אלייך... ואת יודעת.. זה רק זמני אוטוטו תכף גם יעבור.. את חזקה ואמיצה ומסוגלת להתגבר..יש לך כוחות לצאת מזה..👉 🤩😍🤗🤗🤗... איתך מתוקה חטולית

אודי יקר, לכולכן יקרות.... מפנה את הכעס לגורם המתאים! המחאה היום נותנת כח! והטיפול עושה פלאים... מוזר כמה מהר פחות מטריד אותי הדבר!! כמה מהר הטיפול הזה כנראה עובד!! עכשיו פתאום במקום לכעוס ולהאשים עצמי מאשימה וכועסת עליו!!!! אין מצב שאוכל דברים משמינים בגללו!!! אין מצב!! שומעות!!! אתן לא צריכות לפגוע בעצמכן!!!!! אצלי זה היה פשוט לאכול פחמימות בעיקר... תפנו את הכעס אליהם!!!!! הם אשמים!!!! זה לא חייב להיות בכוח..כנראה גם נחמדות זה סוג של אלימות :( "???" אתן אמיצות וחזקות!! שרדתן! אתן מקיימות חיים טובים!! למרות הכל!!! זה הסימן לניצחון שלכן! אתן חזקות! איתכן אחיותיי! אודי, יש בי כוחות...ויש בי הקלה עצומה כשמורידה ומשילה מעצמי הרבה הרבה מאוד... אך יש בי גם עצב..עצב גדול על...לא יודעת.. אובדן כלשהו..בלתי מוסבר ... נשמע הגיוני? אודי, זה מעציב אותי מאוד מאוד, לא רוצה לסבול מהעצב הנוכחי....כבר לא מאוד סובלת..כנראה הטיפול הזה עוזר במהירות הבזק???? מוזר לי..אבל זה לא קל... כועסת מאוד מאוד...מאשימה...מאוכזבת אולי שהאיש שחשבתי...כאילו זה שני אנשים שונים? אודי, צריכה קצת הבהרה..בסדר? צריכה מילים אך לא מאוד קצר..אתה יכול לא לכתוב כ"כ קצר..אלא קצת לחרוג ממנהגך...וקצת להיות לצידי? במילים... בטוב, בעצב.... תודה, חנוכה שמח...קצת שמח, קצת עצוב..כעס על מי שאולי אסור לכעוס..אבל חייבים לכעוס!! כי מגיע לו! לא לי...לא פייר! מבלבל..הא?

מיכלי מתוקה כל שאומר לך ..שאת בדרך הנכונה... ועצב לפעמים רגש בריא... אולי גם על אובדן של כל מה שאת משילה מעצמך... נוצר חלל ריק... את מצלאי את החלל הזה בדברים חדשים שתאהבי והם יגרמו לך שמחה..עוד סיבה ליישר כתפיים ולזקוף ראש כי מגיע לך..את עובדת על זה קשה... חטולית

חטולית יקרה, נשמע טוב...ואולי עצב על ניפוץ האשליה שהוא טוב מוחלט כזה... אודי, הכל מבלבל... אם הייתה מישהי אחרת הייתי בטוח אומרת לה: "את לא אשמה" "ילדות קטנות תמימות, לא מבינות"... בכל שאר הדברים דווקא הייתי חכמה...מאוד עם בטחון עצמי, לעמוד בפני כלם, לשיר, לדבר, להתחבב על כלם וכו'.....אבל האמון המוחלט, הטמטום...יאללה..איך??? ילדה. כל זה הלך ונעלם עם השנים...הביטחון העצמי נעלם... הביטחון בכלל עזב, הדימוי העצמי ירד... והיום מנסה להחזיר...עצבות על כל השנים האלה..עצבות תהומית שאולי תשאר שם תמיד..ואולי משהו כן מתרכך בעצבות..הפעם היא רכה יותר....פחות סבל יותר קבלת העצבות...מעניין אודי, בודהיזם..כתבתי לך כבר פעם שהיא מאמינה בזה...אולי השפיעה עליי :) היום עצוב לי אבל מרגישה שמותר..שזה עצוב נוגה כזה...על אובדן כלשהו...על תמימות של פעם..ולא מוסיפה מכאוב או כעס על עצמי שעצובה...לא יודעת...

מיכלי מתוקה אם את יכולה לומר זאת למישהי אחרת למה את לא יכולה להגיד זאת לעצמך.?? במה את שונה מכל אחת אחרת.. אל תשכחי שאת כבר לא נמצאת שם..מזמן..? עכשיו את רק מרפאה את הפצעים... קולפת את השכבות המיותרות שישבו עלייך במשך שנים... את תגלי עם הזמן מה בדיוק עצוב לך... אולי כשתתחילי למלא את החור שנשאר שם...מיותם.. בדברים קטנים ושמחים... איתך מתוקה חטולית

רציתי לשתף במקרה שקרה מול הפסיכולוגית אז ככה:אני מתמודדת עם בעיה בריאותית מסויימת בימים אלו ,בעיה שגורמת לי לתופעה של כאב פיזי,אבל היא לא מסוכנת ,נבדקתי ע"י רופאים ובפגישה האחרונה שיתפתי בכך את הפסיכולוגית ופתאום היא ממש ירדה עלי על כך שיש לי חרדות מאותה הבעיה. מכך שאותה בעיה מגבילה אותי וזה גורם לי לחרדות קשות שהפכו לי את החיים למרות שאני משתדלת להמשיך בשגרה אבל זה קשה, כי יש הגבלה ענקית בתפקוד בכל אופן,היא אמרה לי "טוב אז תפחדי," "אז תסבלי " אז תתנהלי ותתנהגי כמו איזה זקנה " משפטים כאלו......מרוב העלבון והכאב לא הצלחתי אפילו לענות לה ,,גם אני במצוקה מהבעיה שנחתה עליי וגם חוסר אמפתיה וחוסר הבנה מצידה.. כל הפגישה לא הייתי מסוגלת להעיר לה למרות שממש נעלבתי.. שלחתי לה הודעה אחרי הפגישה כתבתי לה שנעלבתי ושאני מבינה שהיא חסרת סבלנות כלפיי וזה לא נעים לי להרגיש ככה ..כתבתי לה שאני מבינה שהיא בנאדם ולא מכונה ומותר לה להתעצבן או להיות חסרת סבלנות אבל גם לי מותר להיעלב ולא להסכים ולצפות לאמפתיה ותמיכה... במקום להיות אמפתית היא פשוט יורדת עליי ואומרת לי מה לעשות ואיך לחיות... בכל אופן הייתי בשוק שהיא לא הגיבה להודעה שכתבתי לה ו לא הופעתי לפגישה והיא כמובן לא טרחה אפילו להתקשר אליי במשך שבוע אתמול היא פנתה אליי,התקשרה(טוב שנזכרה אחרי 8 ימים אבל מילא )נפגשנו היום והיה קשה.... היא לא הבינה מה אני רוצה ממנה ומה לא תקין בהתנהלות שלה.. ניסתה להתכווח איתי ולהראות למה היא צודקת ומשהו בדברים שלה לא פגש אותי נכון והתפוצצתי (ואני לא בנאדם שנוטה להתפוצץ ..). בשורה התחתונה היא מבינה שקרה לה "כשל אמפתי" והתנצלה על כך. קיבלתי את ההתנצלות שלה כי אלו דברים שיכולים לקרות היא לא ידעה שהתגובה שלה לא מותאמת ופוגעת בי והיא הבינה איפה היא טעתה בכל אופן .אני מרגישה ש זה כבד עליה רק לעודד לתת מילה טובה ולנחם ..פשוט זה מאוד כבד עליה ואי אפשר להוציא את זה ממנה בכוח גם אם זה משהו שאני צריכה ורוצה לקבל . יש פגישות שאני צריכה רק עידוד וכבד עליי לעשות "עבודה טיפולית" היא אומרת שהיא מבינה את הצורך והיא פשוט טעתה איתי וכנראה שהיתה צריכה להתנהל אחרת אבל מאוחר מידי ואני פשוט לא סומכת עליה .נפגעתי ופוחדת להיפגע שוב . הפגישה הסתיימה בזה שאמרתי לה שאני שמחה על היכולת שלה להכיר בטעויות והכשלים שלה ולהתנצל עליהם והיא אמרה בתגובה שהיא שמחה שחזרתי לקליניקה ולא ברחתי ובכל זאת קשה לי לסמוך עליה .ואיך ממשיכים מכאן? יש עוד המון דברים שלא הספקתי להגיד לה ומפריעים לי ואני מרגישה שהיא חוסכת בתמיכה ועידוד ,אותה תמיכה שפשוט נחסכה ממני כל חיי אני מרגישה בדידות תהומית אין לי תמיכה מסביב חוץ מהטיפול.וגם שם זה מתפספס

שלום לדעתי כדאי וצריך להביא את כל מה שמפריע לך לטיפול כמו שעשית קודם חטולית

היי...גם לי זה נשמע דברים שביניכם בטיפול. לכן עדיף להביא לשם. אולי להראות מה שכתבת פה? לדבר על כך. בהצלחה.

תודה רבה על התגובות ... הבאתי לטיפול עדיין יש בעיה באמון מול המטפלת ולדבר איתה לא בטוח שיפתור את זה כי מהכרות אישית איתה(5 שנים ) יש לה קושי לקבל ביקורת ואני מבינה אותה לאף אחד לא נעים שמבקרים אותו בין אם הביקורת מוצדקת ובין אם לא אמנם במקרה זה היא הבינה שעשתה טעות אבל הבינה את זה אחרי שהתעצבנתי והתפוצצתי עליה חלק מההתחרפנות שלי גם להתפוצץ מתוך תסכול

האם הסבל שנמשך הוא משרת משהו? האם הסבל שלי הוא מתוך הרגל שאני לא מוותרת או רוצה לשנות באמת??? האם אדם שנמצא בטיפול כל כך הרבה זמן כמעט 9 שנים רוצה באמת להפסיק לסבול??? אן שהסבל המתמשך הזה עושה לו טוב????,, קראתי לכותרת נקודות אור למחשבה כי זה חנוכה וגם המטפלת שאלה אותי את השאלות האלו. ופתאום חשבתי שפעם זה אולי היה ככה..שמשכתי את הסבל כי זה שירת. היום פחות..חושבת שהיום אני במקום אחר ופשוט כבר לא רוצה לסבול!!! ולכן מנסה שיטה אחרת...ולמרות שכל כך עוצמתי אני מנסה שלא לסבול יותר מידיי ויוצאת יותר מהר ממצב הבאסה הזה. אז יופי..יש התקדמות. ובאשר לכאן. צריכה לבדוק מה מתאים עבורי..וכמה.. וחזרתי יותר מידיי בתקופה קשה. ותמיד כותבת ישר בלי לחשוב יותר מידיי. אולי הגיע הזמן לחשוב לפני.....מחשבות.... נקודות אור שיהיו לכולנו ושלא נשכח אותן. חג אורים שמח. מיכל

היי מיכלי אני חושבת שהתשובה שלך נמצאת בדיוק במקום שענית בכותרת מתחתיך... כמה טוב שיש מקום כזה.... חטולית

היי לכולן אודי מה שלומך? לא הלכתי היום לעבודה.... אני מרגישה מותשת... ישנתי הרבה בשבת... ועדיין צריכה קצת הפסקה והתרעננות........ אין לי כל כך פואנטה. כן רוצה לבוא לכאן למקום שרואה את הצרכים הרגשיים שלי... זה חשוב לי... הילה

טוב שיש מקום כזה. נכון?? תנוחי היטב ואגרי כוחות. כמו שאודי כותב. זה חשוב!

הי מיכל בהחלט.... אני נחה... תודה הילה

רוצים לבוא לכאן אבל יותר מדי מפחדים. עכשיו באתי ועדיין פוחדים מאוד. אני זקוקה למקום בטוח. אני משתדלת לכבד את השני ומבקשת שהוא יכבד אותי גם כן. כאשר נשתתף כאן אני מבקשת שזה ישאר כאן.

ינשופית. למה את מרגישה שהמקום הזה לא בטוח לך?? הילה

מתוקה שלי מה שנכתב כאן תמיד נשאר כאן... רוצה לספר למה אתם פוחדים ... חיבוק עוטף ורך איתך מתוקה חטולית

תודה על שכתבתם..במבי יקירתי, ברור שיש הבדלים בטיפולים. לפעמים אנחנו אפילו מקנאות אחת בטיפול של רעותה...אני למשל מקנאה במתנות שאת מקבלת:) במיוחד כשהיא נוסעת והיא מבינה את הצורך בכתיבה...כי לי יש כזה צורך.. במספר רב של פגישות בשבוע כשאני רק פעם אחת בשבוע. בהבנה האין סופית שלה אותך. והצלחת להצחיק אותי קצת...החיבוק נעשה בסוף כל פגישה חחחח חופשי על הבר.. וכשחיבקתי אותה ברגל..היא לא זזה. אז קצת הרגיש לי דומה..אבל בחיוב כי היא לא נבהלה מזה..זה טוב. חטולית, תודה שאת תמיד מעודדת ועונה. ואודי... אתה יקר לי..המקום הזה יקר...לפעמים מרגישה נתקעת, לא שייכת, הורסת...מטומטמת בעיקר על השטויות שעונה או מגיבה לאחרות.. כשהופיעו לכאן בנות שהתחילו לענות לאחרים ואתה שמחת כל כך על השיח ..אני לא. רציתי אותך. תשובה שלך..הרחקת את התשובות שלך לסגירה כי חיכית שנענה אחד לשני..שניצור קבוצה. אני פעם עניתי יותר לאחרות..מאז הקבוצה אני מרגישה דווקא הפוך....לא שייכת לחכמות שיודעות איך להגיב. אני טיפשה. וברוב טיפשותי גם מפרשת אחרים ובגללי הכל נהרס....כמובן שרוצה לברוח מפה...בגלל זה.....טוב שיש שיח אבל טוב שאתה עונה גם.. קצת איבדתי מהמקום שהיה...אולי לטובת אחרים...אולי אזוז מהמשבצת של היחד הזו...דבר נוסף...עוברת קושי בטיפול החדש הזה..הכל צף ומסריח ומגעיל.. .אבל זה כבר לא בא לי לשתף....

אביב בקשה שלא אתערב...מבחינתה פירשתי אותה לא נכון בכלל!!!!! אז תשכח ממה שכתבתי כי זה לא רלוונטי ולא נכון מבחינתה זאת הייתה פרשנות שלי..מוטעת מבחינתה. היא פגועה ממני ובצדק. היא הרגישה שענית בגללי על התשובה שלך כשהיא הייתה זקוקה למשהו אחר. אז שהיא תסביר לך...הרגשות הן שלה והיא בוחרת במה לשתף כמו כלנו. סליחה שהתערבתי וערבתי מקום אחר . אני מעדיפה שהיא תספר לך איך היא מרגישה פה בפורום שהכל יהיה פה אבל זאת אני....

לא נפגשנו מאז הפגישה הקשה, שלאחריה היו מספרהתכתבויות בהן אמר מפורשות שהוא מתוסכל ומיואש ומאוכזב מעצמו על שלא הצליח לגייס בי חלקים לטיפול. ובכך המיר את הכעס שלו ביאוש ואני שוב לקחתי את הכל על עצמי, על שהבאתי אותו לידי תחושות כאלה ושוב הענשתי את עצמי בגוף. לפעמים אני רוצה להרגיש רצף ממשהו אבל אני לא מצליחה, גם כאן אני לא מצליחה לשמר משהו וליצור רצף של חוויה בשבילי וגם נוכחות עבור אחרות. ועל כך אני מצטערת. אני מנסה. אבל כל ההשרדות הזאת מקהה רגשות ויודעת להפנות ראש ועורף למה שמגלה אולי קווי דמיון או חושף מדי או... לא יודעת. החלטתי לכתוב בלי לחשוב יותר מדי. אם אחשוב יותר מדי משהו יבטל את הכל ויקרא לי למחוק את כל השטויות. וזו ההוויה שלי, אין דבר שנעשה או נחשב בלי עוד ערוצים מקבילים, רובם, אולי כולם, במטרה לרמוס ולהשפיל ולדחוף אותי מקצה הצוק. ולכן לא נשאר אף הישג, לא מחזיקות חוויות או רגעים של נחת והכל הופך לבליל שלילי ורע. ואני היום האויב הגדול ביותר של עצמי ממש.

שירה מתוקה שאת יש לך המון השגים ויש לך גם המון קושי כל יום שעובר להחזיק את כולם ככה זה אומץ , אל תיקחי את כל האשמה עלייך כל כך זוכרת תקופות שהדבר היחידי שיכולתי לגייס זה לגרור את כולם לפגישה שבוע אחרי שבוע ... זוכרת את התסכול של המטפלת ואת התסכול שלי .... אולי תחליטו על צעדים קטנים ...קטנים .. לא הצלחות גדולות , משהו קטן גדול להצליח לשמור על עצמך כל יום שעובר ורק להיום .... היום למשל הצלחתי לא להקיא את עצמי למוות ...אבל זה רק להיום ... עצוב לי לקרוא אותך רוצה להיות אתך באמת לתת לך את ההרגשה הזו שאת לא לבד ..... שולחת חיבוק וכוחות .......

שירה מתוקה... צר לי..באמת שצר לי שאת מחזיקה רגשות כל כך קשים וכואבים שאת מפנה כלפייך פנימה..כולל פגיעה פיזית... רוצה לומר לך שבעיני את מאוד מיוחדת... אוהבת לקרוא אותך.. יש בך משהו מקסים בעיני... שלך, במבי.

תודה אביב יקרה על המילים והשיר

במבי יקרה, זה הדדי לגמרי תודה שלך שירה

הי אודי, שאלת מה יכול היה להחשב כהישג ואני רוצה לענות. יש הרבה דברים בשיגרה שמקבלים תיקוף חיובי מהסביבה (בסוף נופלים אל תהום האין ערך שלי), כמו למשל דברים שאני עושה בחיים המקצועיים, מאמר מקצועי שהתפרסם לא מכבר, סיום לימודי התואר השני, הילדים שלי, הנגינה שלי, הציור, אני מנסה להתבונן ולחוש תחושת סיפוק אפילו קטנה אבל נכשלת וממשיכה לשמוע תעמולה נגדי מבפנים. תודה שירה

אודי אהוב הי, מה שלומך ? אני מתגעגעת אליך.. מה איתי ? עם אמא צביה הסתדר ושוב רגוע, שקט ותחושה שעטופה בשמיכה רכה.. אודי ? אתה אוהב את חנוכה ? אני מאוד מאוד מחוברת לחג הזה... זה החג שבעיני הוא... ?? יש בו ניגודים... חשוך וקר בחוץ..לפעמים רוח חזקה משתוללת,מטר..חורף... בפנים נעים, ריח נעים..חנוכה.. התנור דולק, נרות החנוכה מרצדים ומאירים באור מיוחד.. "מספרים סיפורי גבורה של עם עתיק, עם עם שורשים עמוקים מאוד.. עם שנלחם,נופל וקם..ממשיך ללכת,נופל וקם... עם ששורד... גם אם עובר מסעי צלב,אינקוויזיציה ושואה.. הנרות מרצדים..מספרים סיפורי הוד.. אם תתבונן בהם תוכל לראות כמו בסרט את מתתיהו, יהודה המכבי ובניו רוכבים על הסוסים ומחזיקים בידם את הרומח.. אולי גם תשורה,מתנה ..אם היוונים יושיטו יד לשלום ..יש תקווה.. חנוכה..חג של ניגודים... בחוץ כפור... הילדה עם הגפרורים מחפשת טיפ טיפונת אהבה ,חום.. בתוך החדר, נרות צבעוניים דומעים.. אולי ראו את הילדה עם הגפרורים..? השלהבות דולקות.. נעות מצד לצד..מצד לצד..מתנועעות ושורקות את "יהודה המכבי" של הנדל.. כמו אומרות. אנחנו התקווה.. כן..למרות מסעי הצלב,האינקוויזיציה, השואה.. לא יכלו לנו.. עם ישראל חי... ואולי פעם יגיע שלום לעולם... ? מחבקת אותך אודי, שלך-במבי.

במבי יקרה, כתבת כבר על הילדה עם הגפרורים ומעניין שגם אותי מלווה הסיפור הזה בכל מיני סיטואציות... ראיתי פעם סרט, שנקרא נערת הגפרורים, סרט פיני או שוודי, מעין עיבוד מודרני על הסיפור אבל גם סיפור אחר. https://www.sratim.co.il/tt161708/%D7%A0%D7%A2%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%92%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-(1990)/ אולי תאהבי. שלך שירה

היי במבי כתבת כל כך יפה פשוט ריגשת אותי... שולחת חיבוק חטולית

כמה שקט כאן מאוד מקווה שכל מי שלא כאן זה רק מתהליכים טובים לפני כמה זמן ראיתי עצים מיוני שלי ושל סוריקטה עם שיח בנוגע לכמה ולמה ועד מתי כאן .....ועל זה שהפורום לימד אותנו על המציאות ..... חשבתי איזה צמיחה עשיתי בשנים שאני כאן ....וכמה זה לא מובן מאליו שיש לי אותכם כאן .. אותך אודי ככה כדמות מופנמת בטוב . פשוט מרגש ברמות !!!!!!! אודי זה לא יאומן אבל לרוב יש לי כבר רצפה פנימית ...אפילו שאני נוגעת בהפרעת אכילה ובגוף ... אוהבת אותכם המוני המונים ושולחת ים של חיבוקים 💟💜💛💚💛💟💙

אכן נהיה כאן יותר שקט אני כבר הפסקתי לכתוב כאן את...על..עצמי...!! כל הסיבות שהביאו אותי לכתוב...סתרו על פני... אז רק נכנסת להגיב וזהו... ושמחה בשבילך שאת מגלה כמה דרך נהדרת עברת.... עשית עבודה לא פשוטה חיבוקים בחזרה אהובה שאת חטולית

אביב מתוקה !!! מרגש ומשמח אותי לשמוע שלרוב יש לך כבר רצפה פנימית.. מעניין איך ומה זה מרגיש ? מעניין.. אני שואלת את עצמי אם גם לי יש קצת רצפה...? מעניין... במבי.

אביב יקרה, הייתי שמחה אם היית כותבת לאודי על החרדות שלך במקום "שקט כאן.. " ושהוא יבין לבד. ושאת רואה התקדמות ומודה לכולן. בבקשה, תכתבי מה שכתבת בפורום השכן.

את יודעת אני כועסת נעלבת ופגועה עכשיו לקחת מילים שלי ממקום אחר שנאמרו ברגע אחר ממה שנכתב כאן והשלכת לכאן חרדות ופחדים שאני לא דיברתי אותם כתבתי ששקט כאן ולזה התכוונתי ....יש בנות שחסרות לי כאן וזה לא קשור למה שכתבתי ולשמחה שחשתי שהפכה ברגע אחד לעצב ותסכול . אני לא ילדה קטנה שצריכה תרגום או תיווך ותאמיני לי אם יש משהו שאני רוצה לאמר אני אומרת !!!!!!

לא היה שום דבר אחר אבל בגלל מה שמעכל כתבה אסביר כתבתי משהו במקום אחר שפורש ע"י מיכל בפרוש אחר ..... כתבתי גם כאן וששקט כאן ... כי אנשים אינם והם חסרים לי . זה משנה את פני הפורום. כתבתי את זה בנקודת זמן שלא הייתה כאן אף הודעה וכתבתי שזה עצוב ....מיכל לקחה את זה למקום של חרדות ....אז אין לי חרדות בטח לא כאלה שקשורות לפורום ....יש בי הבנה שחל כאן שינוי שקצת עושה געגוע לעבר אחר .... אבל כאן מה שכתבתי רציתי שתשמח איתי שתהייה שם איתי במקום ששמח על הצמיחה.....זה היה אחרי פגישה שעוד יותר הבנתי שהחיבורים היום אחרים ושאני מצליחה להחזיר את עצמי בדקות ספורות גם מחלקים ממש קשים ....... את האמת אודי לרגע התאכזבתי שלא היית שותף לשמחתי והנה תו ך כתיבה זה עבר....כי אני יודעת שאתה שותף ...ותודה על הדאגה שאולי יש משהו אחר ....

לא אודי.. יש מקום אחר שבו אוכל לכתוב על מנת לא להלבין פני..אדם ברבים ?? אם לא אזז לאא... רק אוכל לומר שנפגעתי עד עמקי נשמתי מתוגבה שקיבלתי כאן...מאדם שלא צפיתי ... וכדי לא לנקוב בשם..אני לא יכולה להמשיך.. שבת שלום אודי חטולית

אודי, התחלנו לעבוד על ריח בזיכרון......הדבר הקשה ביותר עבורי. והנה מופיע ריח נוראי גם בחלום ...שמנסה לשטוף..לכלוך, גועל וכו' זה לא באמת נשאר עלינו נכון??? הולכת למקום הבטוח שלמדה אותי.. דמיון ומציאות מתערבבים לפעמים. אתה בדקת על חלומות..על חושים בחלום..נכון? ריח בחלום זה משהו הגיוני?? זקוקה לדעת שאני אדם נקי......ושאני בסדר...לא מתחרפנת או מתפרקת. לדעת שכאן ועכשיו הכל בסדר ובטוח.....

היי מיכלי את לא מתחרפנת ולא מתפרקת מאוד טבעי להרגיש את מה שמרגיש לך למעשה..מנסיוני ככה זה עובד חטולית

מיכלי יקרה הי, את יודעת ? אני קוראת אותך וזה נראה שממש גדלת... ההודעות והתגובות שלך לכותבות ... שאפו עלייך מיכל.. וכשעובדים באמת נוגעים,מריחים,שומעים, טועמים גם גועל... מתישהו כתבת על הקטע ההוא שהתיישבת על הרצפה והחזקת לה את הרגל... כתבתי לך תגובה שכנראה התעופפה לה אי שם.. מאוד מאוד הזכיר לי את הקטע שהיה איתי ואמא צביה.. עם הבדל "קטן" אמא צביה לא מרשה ולא מאפשרת לי שום מגע פיזי איתה אפילו לא בזרת הקטנה שלי או שלה...ממש ממש כלום.. והמטפלת שלך חופשי על הבר לגבי מגע פיזי איתך.. יחד עם זאת ,אמא צביה נותנת לי לפעמים מתנות קטנות קונקרטיות.. ליום הולדתי הביאה לי זוג גרביים !!! אבל היא הביאה רק אחרי שהזעתי דם והייתי צריכה לבקש ממנה מתנה.. היא לא היתה מוכנה שאומר לה:" את מבינה לבד.." לדעתי המטפלת שלך מאוד טובה וכמובן גם אמא צביה נפלאה.. כל אחת לפי ה"אני מאמין" בו היא מאמינה...ולפי האני מאמין היא מפעילה את הטכניקות... שלך מיכל, במבי. אגב, אני מאוד מאוד שמחה שחזרת !!! חסרת לי...

שלום. ברצוני לברר אני הורדתי ממשקלי בזמן האחרון כ 30 ק"ג עקב דיאטה וכושר, לאחרונה לפני כ 3 שבועות אני מרגיש כאילו משהו תקוע לי בגרון, פניתי לרופא א.א.ג. לפני 5 ימים שאמר לי שאני סובל מריפלוקס מאחר והמוח שולח אותות לסוגר הוושט שיש איום מהקיבה לכן אני מרגיש את ההרגשה של משהו תקוע בגרון. הוא נתן לי לעשות דיאטת G.E.R.D וכן כדור אחד ליום של נקסיום. לציין כי אני לא סובל מצרבות, ולפני כשבועיים עברתי ניתוחון. שאלתי האם האבחון שלו נכון?

היי, זה זמן מה שאני לא נכנסת לפורום. מקווה ששלומכם טוב... אני ממשיכה בטיפול, מתרגלת אליו (למטפל), יותר סומכת עליו ואולי אפילו מחבבת אותו. אבל עדיין לא סומכת עליו עד הסוף ועדיין בוחנת אותו. הנושאים נעשים עמוקים יותר וסיפרתי לו דברים מאוד אישיים. והוא ידע להכיל את הדברים ולהגיב באופן מותאם. הוא מאוד משתדל. מקווה שהוא לא יתהפך ויהפוך למאוד לא נעים, כפי שקרה למטפל הקודם. בכל אופן, בינתיים הוא מאוד נחמד וחביב. אז ביי בינתיים....

נשמע שדברים טובים קורים לך ... אין צורך למהר... את תרגישי בעצמך עם הזמן עד כמה את יכולה לסמוך עליו מאמינה שהכל ילך ויסתדר עם הזמן , את הרי לא אצה לך קדימה נכון.. אמון הוא דבר שעובדים עליו....בוחנים אותו..אפילו לפעמים מפקפקים בו...האם הוא ראוי אם לא יתאים...את מיד תרגישי..רק..אל תמהרי לשפוט... אוהבת חטולית

היי אודי, לפני שעוד קם והיה האני שלי נחדרתי... לפני שבחרתי לפני שרציתי נירמסתי האני שלי העצמי שלי התנפץ לחתיכות לפני שהוא גדל והיום אני אנחנו בטיפול מנסים לבנות לי אני שלי חדש, שהוא רק שלי... וגם היום הוא נרמס ונהרס היום אתמול ובכל רגע שמישהי או מישהו רוצה משהו יותר משאני רוצה... זה כואב שבתוכי אין זיכרון או תחושה של מי שאני או מי שהייתי יכולה להיות.. לבנות אני עצמי קרוב לגיל 40 זה כואב ממש ממש.. הילה

לפני שלומדים לרוץ קדימה צריך ללמוד ללכת בשתי רגלים יציבות לאט לאט צעד אחד בכל פעם ככה בונים...כל מה שצריך והגיל בכלל לא משחק תפקיד מנסיון אישי...👉 קחי את הזמן ותראי שבלי לחץ פתאום הכל ישתנה לטובה.. אוהבת חטולית

חתולית יקרה אוהבת בחזרה... תודה הילה

מיכל היקרה, קודם כל רוצה לומר לך שאני שמחה מאוד שחזרת (ידעתי שתחזרי :) ) את מקסימה ויש לך קול ייחודי בפורום שחשוב כאן כל כך. אני מודה ומתוודה שלאחרונה מאוד מתקשה לקרוא כאן הודעות , אני מושקעת ועסוקה בחיים שלי ובטיפול שהופך להיות עבורי מאוד מעמיק ומטלטל נפשית. קראתי את ההודעה שלך לבמבי והיא נסכה בי חום ואופטימיות. אבל אני חושבת שאין מטפל שהוא אחד ויחיד. ומטופל יכול לייצור אינטראקציה ייחודית עם מטפלים שונים. והיכולת והבחירה להישאר עם המטפל גם כשהוא נחווה כמלך הקרח , ולמרות זאת - מעידה על חוזק הקשר. יותר מאשר לפחד לכנות או להרגיש כלפיו כך או להגדיר זאת כלא פייר כלפי המטפל. אבל זו אני שמשליכה עלייך מהטיפול שלי, עם המטפלת הייחודית שלי , שהיא כלל לא אחת ויחידה עבורי , אבל הקשר איתה מתחזק ונהיה עמוק דווקא בגלל שאני יודעת שהיא מלכת קרח אמיתית אבל עם לב חם ואני מסוגלת להכיל ולקבל את המורכבות הזו. מיכל, אני אוהבת אותך :) תאחלי לי המון בהצלחה עם המטפלת שלי בטיפול, טוב?

וואו...את מקסימה! קודם כל תודה על המילים החמות 🤗 ונכון שבטיפול שמרגישים ומתנהגים איך שמרגישים מראה על קרבה. אני התכוונתי שפשוט זה חוזר על עצמו. ..ברור שגם אצלי, ואצלי זה מבאס אותי..וזה כבר לא מרגיש ספירלה כמו שמטפלים אוהבים לומר זה מבאס. ולכן הגבתי כך. וזה בסדר להרגיש מטפלת קרה..ולדעת שבפנים היא לא ככה😁 אצלי אתן בוודאי מרגישות שהיא חמה ועוטפת. נו, טוב זה לא תמיד כך ואולי מישהי אחרת הייתה חושבת שהיא לא חמה בכלל!כי לעומת אמא שלי הפולניה...היא מחבקת ובבית שלי לא היה חיבוק מעולם. היא מקשיבה בבית לא עניין כלום חוץ מאמא.. הכל סבב אותה...אז ברור שארגיש ככה...מבינה? וברור שאאחל לך הצלחה רבה רבה. אוהבת אותך. חיבוק כזה שיתאים. ❤

תודה שאני כותבת תודות גם אם ממש מאוחר תודה לימים עמוסים מלאים בעשייה תודה שאני רואה גם את הטוב בתוך העומס תודה על מטפלת ואנשי מקצוע שמלווים אותי תודה על המקום הנדיר הזה שכל כך מאפשר למידה והתפתחות תודה לכם כולכם על היותכם 😊

תודה שאני אני תודה שאני כותבת תודות תודה על יום חדש תודה על יום מעניין שמחכה לי בחברה נעימה תודה על הגשמי בחיי תודה על כל מי שעוטף אותי באהבה תודה על המקום הזה כאן .

תודה שמצליחה לקום כל בוקר ולעמוד על הרגלים החולות שלי תודה שעסוקה כל הזמן ולא נשאר פנאי למחשבות קשות תודה על זיכרון גם אם קצר ומשובש.... תודה על בעלי המתחשב.... תודה על ילדים מקסימים תודה על נכדים יהלומים תודה שגם שוכחת המון..מוריד מהלחץ הנפשי גם זו לטובה... כל כך רוצה לישון ולא...לא באה השינה.. תודה

אהלן מה נשמע? יום ראשון כבר כאן, חורפי פה ויש לא מעט חלזונות בחוץ...🐌🐌 מאחלת לכולנו שבוע מבורך..👯‍♀️👯‍♀️ שנהיה טובות לעצמינו...💟💟 אודי תודה על המקום הזה... שולחת לך חיבוק.. הילה

שבוע מקסים ורק טוב חטולית

שבוע נהדר גם לך חתולית

אתה יודע אודי ? אתמול בפגישה לא דיברתי איתה ..שכבתי על הספה.. ופתאום..ממש כאילו אתה עולה במעלית מהכי למטה כלפי מעלה הגיע אלי זכרון... נזכרתי בשיר.. שיר ששרנו על הבמה במקהלה... ... זכרתי אירוע שגם אמא צביה מכירה.. אירוע משונה כשהייתי בכיתה ד' (ילדה בת 9) התמונה שתמיד זכרתי זה שפתאום..משום מקום ..אני על הבמה עם עוד ילדים. האולם מלא מפה לפה ואנחנו כנראה שרים.. .... לא זכרתי חזרות..לא זכרתי כניסה לאולם...לא זכרתי כלום... .... ואתמול כששכבתי על הספה פתאום עלה השיר כמו במעלית.. פתאום זכרתי שהייתי על הבמה במקהלה ושרנו את השיר ממעמקים קראתיך.. ... משונה אודי ,לא ? ... ואז כזה פניתי פתאום לאמא צביה וסיפרתי לה.. וממש באמצע שסיפרתי לה נזכרתי שאני כבר לא מדברת איתה אז הפסקתי לספר לה ואמרתי לה..מה אני בכלל מספרת לך ? את כבר בכלל"מתה"... אני אחפש מישהי אחרת... ... ... וואוו אודי כמה שהיא נפגעה ממני...וואווו... .. מייד כמובן הרגשתי אותה מלכת הקרח.. אמא צביה אמרה לי שבאמת היא הרגישה איתי התרגשות ומשהו חם ואינטימי ופתאום היא הרגישה סטירה על הלחי ממני... ... ... אודי... אני בבלגן גדול.... אתה יכול לעשות לי קצת סדר בראש ?? מה קורה איתי פתאום ???? ... איך ולמה פתאום בבת אחת נזכרתי בשיר ??? פתאום בבת אחת כזה בלגן עם אמא צביה ??? ... ודווקא אני מאוד מאוד מאוד אוהבת את אמא צביה... ... ח'תכת בלגן החיים האלו.... שלך-במבי.

במבי יקרה. תמיד ניתן לתקן. אתן המוןןן זמן יחד. לא יודעת אולי באמת זה פוגע. לא פייר כל פעם להתנתק ולהגיד שהיא "מלכת קרח" ו"מתה"....ועוד להגיד שתחפשי אחרת כשאת יודעת שהיא אחת ויחידה! ועוזרת לך המון!!!! וכל המתנות שקבלת ממנה..מכתבים ומחברות ועטים...הלוואי עליי.. לא מתווכחת עם רגשות. אבל רק אומרת לך, תחשבי טוב טוב התגובות שלך חוזרות על עצמן. אולי היום את במקום אחר? האמון במבי..האם גדל??? אחרת מה את עוד באמת עושה שם שנים? את יודעת יקרה, נזכרתי שספרת שפעם חיבקת את הרגל שלה. כי זה בול מה שקרה לי. והיא לא זזה בכלל..וזה גרם לי לחשוב שהיא לא נרתעת מזה. לא בורחת ממני ואפשר לקבל הכללללל. למרות שעדיין מרגישה מטומטמת שעשיתי את זה. מבינה שקשה..אבל אולי מספיק להעניש אותה כל הזמן? אולי את מענישה את עצמך בסופו של דבר? ואל תחשבי שאני לא אומרת את זה גם לעצמי...באהבה רבה אומרת לך... טוב?

החלטתי מראש שפחות ישמעו אותי , שאבלוט פחות במציאות ..... וזה עבד ...מתאמנת על להיות שייכת , נוכחת אבל בשקט ....זה נחמד המעניין שמישהו היום אמר לי את רגועה היום וזה היה ממש נחמד לשמוע .... אולי בסוף אצליח לחשוב גם על צימצום מימדי הגוף מבלי להכנס לחרדה ...מבלי שכוחות ההרס ירימו ראש ...מבלי שהדפוסים שלוקחים לקצה התהום יתעוררו .... צימצום , היום זה הרגיש כל כך טוב במציאות ....לפחות לא חוויתי את כל המבטים האלה שרוצים שאני אשתוק כבר... שתהייה שבת מופלאה ושקטה

כל הכבוד אביב יקרה מאמינה שעם הזמן תוכלי למצוא את האיזון בין לבלוט פחות/יותר מדי. איתך תמיד, ינשופים

כל הכבוד לך 😍.... את בטח גאה בעצמך ויש לך באמת על מה להיות... גמני גאה בך ..♥️.... את עושה עבודה מדהימה..!! צעד אחד כל פעם... אין לאן למהר... בסוף תספיקי הכל... סומכת עליך אהובה שאת נהדרת..👉... אוהבת חטולית

כמה טוב לקרוא. את מדהימה. מעריצה את היכולות האלה שלך לנסות כל הזמן..

אתמול רק רציתי לשכב שם..הייתי ברגרסיה מסויימת..לא רציתי את המכשיר הרטטים הזה.... ישבתי על הרצפה.חיבקתי את ה...הרך הזה שהבאתי..שנמצא שם תמיד...ביקשתי שתתקרב ואז כשהתקרבה החזקתי לה ברגל ..חיבקתי חזק כאילו שלא תברח..היא לא נבהלה ולא הדפה..רק ישבה ונתנה לי ככה להשאר ולהיות בתחושות האלה..והיינו עם התחושות האלה. ועכשיו לא נראה לי שאוכל יותר ככה..איתה..לחזור..בושה ממש..הצורך הזה..והנה אכלתי מלא כבר 5 שנים ששומרת אך הפעם זהו. הזוי.

מיכל יקרה מבינה את הבהלה- את המקום הזה להיות קטן ונזקק כל כך והבושה.. לאט לאט תבדקי מה נכון ומדוייק לך בטיפול... את לא חייבת להמשיך כך.. איתך, ינשופים

מיכלי היא שם בשבילך ברור שתלכי אין מה להתבייש, הכל בסדר

מתוקה שאת אין לך שום סיבה להתבייש אחרי הכל היא שם בשבילך גם לי בא לחבק...אותך מתוקה תלכי ותראי שהכל יהיה בסדר.. אוהבת חטולית

תודה ינשוף וחטולית...לא יודעת כלום בינתיים כתבתי לה דווקא. והכי עצוב שלא יודעת כלום..אני כן צריכה אותה ואי אפשר לקבוע פגישה לפני הזמן שלנו הרגיל. כי הכל מבאס עכשיו.... מנסה להבין..מבלבל הכללללל

אודי..?? משהו בתוכן שהגבתי למיכל לא עומד בכללי הפורום ?? הגבתי גם למיכלי... משונה.... אני ממש בטוחה שהגבתי לה... אולי בסוף לא הגבתי ??? אולי רק נדמה לי ?????

אביב, כן..בטח אלך..משתגעת. ובמבי..זה בסדר אולי לא נקלט.

לכמה רגעים בתוך כל הכאבים והחסימות. מוקדש באהבה לכל מי שעובר פה, כל אחד בדרכו שלו. https://www.youtube.com/watch?v=-sScYeWEeg0&start_radio=1&list=RD-sScYeWEeg0  "כן יש בי חלום/ לעוף חופשי מכל החסימות שבתוכי/ ולזכות שוב פשוט להיות שמח בחלקי"

אוהבת את הגיחות האלה שלך עם השירים הנוגעים תודה סנופקין אהובה ... תודה על היותך

ביני לנדאו הערוץ הרשמי לפני שבוע כחרס הנשבר/ לא אדע איך אשא פני אל המחר/ ומהיכן אמצא תקווה/ כחציר יבש בסערה/ לכל עבר מתפזרות מחשבותיי/ וכציץ נובל/ מרגיש כיצד נטשוני כוחותיי/ מתבונן על ימיי/ שכמו חולפים מעליי/ כצל עובר וכענן כלה/ חש ברוח הנושבת/ איך שהיא בדרכה הופכת/ הרים של חול ואפר לאבק פורח/ כן יש בי חלום/ לעוף חופשי מכל החסימות שבתוכי/ ולזכות שוב פשוט להיות שמח בחלקי וואווו סנופקין !! תודה על השיר ששלחת .. המילים,הלחן והמבצע ...נוגע בדיוק במרכז הלב... סנופין.. רוצה לומר לך שאני אוהבת לקרוא אותך.. תודה ! במבי.

אביב יקרה. תודה לך! שבת שלום ואור

מתוקה שאת. כיף לי שאהבת ודיבר אליך. ובקשר ל7000000 תווים-אחרי הכותרת שאת רוצה לכתוב, תעשי עם המקש הארוך (זה שעושים איתו רווח) עד סוף המלבן וזה כבר ישחרר אותך. שבת שלום

השיר ממש נוגע בכל המקומות הרגישים... כמו שאת תמיד.. מקסימה...🤗.. תודה ששיתפת... חטולית

חיבוק עוטף, חם ורך נשלח אליך. מעריכה את המילים והושטת היד הטובה שלך לכל באי הפורום. על זה ראוי להיאמר בזקיפות קומה- עזרת נשים:)

אודי, הכל נשמט מפני שהוא לא מרוצה מאי ההתקדמות שלי. אני מרגישה שהוא מעניש אותי בהתעלמות וזה מתחבר אולי לתחושת הניסוי שתארה במבי וגם מיכל. הוא יודע איך האדמה רועדת מהנזקקות שלי, ואיך הפחד מכעס מביא אותי אל הקצה והוא מתעלם, לא עונה לי, רק שלח לי מילים קשות על התסכול שלו והעיפות שלו ועל התקיעות שהיא תוצאה של חלקים אובדניים שאינם משתפים פעולה ומטרפדים את הטיפול. אבל אודי, אם הוא מבין שככה למה הוא מעניש אותי? אין לי מקום עכשיו והכל יהיה גרוע יותר. הוא אמר לי מילים קשות כל כך ולא לקח אחריות בכלל. אני ניסיתי לפייס אותו כמו שתמיד אני עושה כי כל כך אני פוחדת אבל הוא לא עונה לי. אודי אני פוחדת מאוד. אולי תוכל לעזור לי... תודה שירה

שירה מתוקה !!! קראתי את מילותייך ומאוד מזדהה... מזדהה עם התחושה שהוא לא מרוצה ממך..מרגישה ממנו משהו קשה,מאוכזב,לא מרוצה ועוד מילים ששייכות "לקערת המטעמים הללו" ... המריבה שלי עם אמא צביה התחילה בדיוק מהמקום הזה.. הרגשתי שהיא מאוכזבת,לא מרוצה ממני.. בשונה ממך שירה ..את מנסה לפייס אותו.. כשאני מרגישה רגשות/מילים/אינטונציה/מימיקה או כל דבר שמרגיש לי אכזבה ואי קבלה שלה אותי (כשזה בעוצמה בלתי אפשרית עבורי) אני "ממיתה " את אמא צביה .. נכנסת לעולם הפנימי שלי והיא יכולה לעשות מה שבא לה..מבחינתי היא "מתה" קל לי ורגיל לי לחזור לדפוס הזה.. זה הרגיל שלי.. כאילו בלב שלי עוברת המחשבה : "הייתי מתה וגם אז לא מנסה לפייס אותה וגם לא אף לא אחד בעולם..גם אם תשלום המחיר שזה גובה ממני עצום"... שירה מותק !!יש בך משהו שאני מוד מתחברת אליו... לא יודעת לזהות מה.. איתך,במבי.

עונשים היו חלק אנטגרטיבית מהילדות. איום על עונשים וקיומם. המשכתי את זה כאשר התחתנתי למישהו קיצוני בדת. אתמול שוחחתי עם חברה ופתאום נפלו אסימונים- הבנתי. וגם היום עדיין יש פחד נוראית מהענשה שמלווה אותי בכל מה שאני עושה. אני כאובים מאוד מאוד בפנים ואני לא יודעת איך לצאת מזה. ההבנה לא מספיקה לצאת ממעגל הסגור בו אנחנו נמצאים. אני מרגישה ייאוש גדול ומרגישה בתוך כלוב שאני לא מצליחה לצאת ממנו. הכי הכי בא לי למות

אף אחד לא יעניש אותך היום , תזכרי שאוהבים אותך / את כולך שאת בריאה אהובה ....תנסי להתחיל מלאהוב את עצמך....(לא להרוג אותי ) כאן בוירטואל כשאת כותבת על עצמך להשתמש במילים רכות יותר ... כמו במקום בא לי למות ....בא לי לחיות בשקט בשלווה עם המון אהבה ... אוהבת אותך , לאט לאט יקרה דברים מתחדשים ומשתנים ואת צומחת ....גם הפחדים האלה יתרככו ...

אביב יקרה תודה לך על החיבוקים ואהבה ושאת עוזרת לי להבין דברים. באמת שבא לי לחיות בשקט ובשלווה - נכון שיש שיפור וזה טוב. עדיין חיה בהשרדות ואני מותשת מהמאמץ לשאר נוכחת. ועוד דבר- אני מבינה שאף אחד לא מעניש אותי היום אבל "הידיעה" הזאת לא עוזרת לי. הרבה שנים של שטיפות מוח ...

היום עם חרדות נוראיות פוחדת לדבר פוחדת שדיברנו וספרנו. פוחד פחד אימה

טוב שדיברתם טוב שסיפרתם אין ממה לפחד זה חלק מהתהליך שאת עוברת.. אף אחד לא יעשה לך שום דבר רע אוהבת חטולית

אודי..... .... מרגיש לי כמו בתוך מעין ערפל... גם הראש כואב לי היום... אני אמורה להיפגש עם אמא צביה אחר הצהריים ומרגיש לי שאני לא מסוגלת לראות אותה.... .. יש בי משהו מעצבן שכמו לא מאפשר לי שלא להגיע אליה.. איזה מפקד קאפו שמתאכזר ומכריח אותי להגיע גם כשאני לא רוצה,לא מסוגלת .. לא יכולה לראות אותה יותר.. ... מבחינתי היא כאילו "מתה"... גם אמרתי לה בשני שמבחינתי היא והטיפול מתו... ... אודי.. :(( כאילו מרגיש לי שאני צריכה שתיתן לי יד ואני אוכל שלא להגיע אליה יותר אף פעם.. ... בא לי ללכת למישהי חדשה,אחרת... אולי אם אני אגיע אליה היום בסוף..זה מה שאומר לה... שאנחנו מסיימות ואני מחפשת מישהי חדשה,אחרת... ...:(((

אודי יקר, לא יודעת מאיפה זה נובע...אבל כל מה שבמבי כתבה..וואו. אני מרגישה לפעמים עכבר מעבדה שעושים עליו ניסויים. ..גם אצלה. כאילו " נחקור אותך ונבדוק ונכאיב וזה מאוד מעניין מה שאת אומרת ועושה" ואז נקיש לאחרים. מבאס להרגיש בתוך מבוך ללא מוצא. עכבר קטן ומפוחד.

הייתי ממליצה לך בחום לקרא שוב את מה שאודי כתב לבמבי ואז אני מאמינה שלא תרגישי שוב כמו עכבר מעבדה מפוחד אין סיבה... כל אחת כותבת את הגיגיה וכך גם במבי... חטולית

סוריקטה מתוקה הי לך, אני בוחרת להתייחס להודעתך ולמשפט של אודי "גם אני נמצא כאן המון, ובשקט". בהודעה חדשה.. אני עושה כך היות וחשוב לי שגם אודי יגיב להודעה הזו ואם אני לא טועה אודי נוהג בדרך כלל לענות להודעות חדשות וממעט להגיב לתגובות של הודעה שנפתחה.. אז ככה.. גם אותי המשפט הזה שלך אודי תפס חזק וחשבתי עליו לא מעט.. כן..גם אני פנטזתי שאתה נוכח פה הרבה ובשקט ועוטף אותנו בשמיכה רכה ומלטפת.. אני ממש לא בטוחה שכך הדבר... אודי... אני מתנצלת מראש על כך שאני הודפת עכשיו.. חזרתי הרגע מאמא צביה ורבתי איתה כל הפגישה.. נכון יותר לומר ששתקתי כמעט כל הפגישה והדפתי אותה שוב ושוב .. כן..הרגשתי אתמול שהיא מלכת הקרח.. היום הגיע התגובה ממני... בכל אופן אודי.. המחשבות שלי נדדו לאופן ההתבוננות הנוכחת והשקטה שלך בפורום... אני מניחה אודי שאולי ההתבוננות שלך נושאת אופן מחקרי.. כלומר מה שמעניין אותך אולי זה טיב הקשרים שנרקמים בקבוצה וירטואלית שמטרתה תמיכה "חצי טיפולית".. למשל: תתי קבוצות,תפקידים,אקלים קבוצתי, קול קבוצתי,השפעה הדדית בפרט שמנחה את הקבוצה פסיכולוג קליני מומחה . מה עוד שניתן אולי לערוך מחקר אורך.. מדובר על 10 שנים כשישנם וותיקים ,נושרים,מצטרפים,קבוצה עם גרעין וותיק ויציב פחות או יותר ויחד עם זאת משתתפים אקראיים שמפנים שאלה נקודתית.. קבוצה מורכבת.. ישנן לא מעט משתתפות שנפגעו פגיעה מינית כזו או אחרת והמנחה פסיכולוג גבר !!! .. מה עוד ? אולי מעניין אותך גם האם מאפייני אישיות מסויימים של משתתפים ישאיר/יבריח וכו את הפורום..??? כלומר, משתתפים נירוטיים /הפרעות אישיות למיניהם.?? ... מה עוד ?? לא יודעת אודי... כן.. גם העניין המגדרי אולי נכנס לכאן .. רוב רובן של המשתתפות בנות.. ייתכן שישנם גם גברים אך בוחרים להיות צופים ...????? אולי גם הגיל ... מעניין מה חתך הגילאים של המשתתפים פה.. .... אודי... ואולי כל המחקר הז מעניין אותך ותפרסם במאמר/ספר חדש שתוליד ...??? אודי... בבקשה ממך... תגיב לי ותאמר את האמת ,ורק את האמת ואת כל !!!! האמת ... :) :( ... כן... זה מה שעלה במוחי אודי... מקווה מאוד שלא תגיב גם אתה כמו אמא צביה ותהפוך להיות גוש קרח... ..מה שקרה לי אצל אמא צביה זה ששכבתי על הספה והתכרבלתי והיא למעשה היתה "מתה" ובאיזשהו אופן זה הכי כייף .. אף אחד לא הפריע לי לפנטז כליה כל מה שרציתי... היה לי במפגש הזה את אמא צביה באופן הכי כייפי עבורי.. כמו הילדה עם הגפרורים אודי... ירד שלג נוראי.. קיפאון... אבל הילדה הדליקה גפרור והצליחה לראות את החדר שעמוס במאכלי חג מיוחדים... בהמשך ,לאחר שהדליקה עוד גפרור ועוד גפרור הצליחה לראות את סבתא שלה מהשמיים מושיטה לקראתה ידיים ומבטה היה חם כשקראה לה :"בואי..בואי..בואי"... וכן אודי... אני חושבת שכולנו פה חיים בעולם באשליה אחת גדולה ..אז בפגישה היום עם אמא צביה היה לי אותה לגמרי !!! בדיוק כפי שרציתי אותה !!! נראה לי אודי שאתמיד באופן הנוכחות הזה איתה..זה הכי כייף במבי.

הי במבי, משום מה אני יודעת להיחלץ מהעניין הזה של השבעים תווים... כולי תקווה שהמשפט של אודי, היות שנכתב בתוך קבוצה, מופנה לכולנו. כתבתי באחת ההודעות כאן במכוון רעיון לפרשנות, ככל הנראה שגויה ומעוותת למשפט, בכל אופן, אני יכולה לנחש, שבשקט הכוונה היא לתת לנו להיות אנחנו. לא להחליט בשביל כל אחת מאיתנו מה היא מרגישה. להמתין לנו שנאמר. ושניקח אחריות. הטיפול לימדני שלנחש איך השני חושב ולבדוק עד כמה דייקנו, עשוי לעבוד בשירות האומניפוטנציה. לכן, הוא לא ענה לי אם צדקתי או לא (וכן, זה הרגיז). היום אני מסכימה איתו. גם על העניין של הברור מה שלומו (קרי, איך אתפוס אותו כמיכל) הוא לא מגיב, כדי להפחית את התלות שלי בזה. גם לכך אני מסכימה. בינתיים, סוריקטה

הי שוב במבי, אני רואה שאת חזקה בהבנה של תפקידים בקבוצה, והייתי שמחה ללמוד על זה. לרגע הייתי מוצאת דימיון בין הקבוצה הזאת קצת לתכנית ריאליטי. אפילו בעניין התחרות. ובגלל התחושה שלי שיש המון עיניים, אני מאד בוחנת את ההודעות שלי, היות שאני פחות רוצה לצאת סטייל טוקבקיסטית. אנ'לא יודעת. להתראות, סוריקטה

..... סוריקטה... מרגישה שכתבת דברים מאוד חשובים אך לא מצליחה לראות עכשיו... .. מרגיש לי כאילו אני בתוך איזשהו ערפל.. לא מצליח לי לראות.. .. צר לי שלא יכולה להגיב לתכנים... :((( במבי.

אודי יקר .. המשפט הזה שמאוד אהבתי .. מה הפרשנות שלך אליו... מה ביקשת להגיד לי בו...

בדיוק את זה שהכל בסדר.. ופשוט שגם אתה כאן הרבה ובשקט .. בלי שום פרוש רציתי פשוט להבין את השקט הזה מעינייך ולא מעיני ..... אבל נראה לי שקיבלתי תשובה מהתשובה שלך לבמבי ... ותודה על הסמיילי היו בי כבר מחשבות שלקחו למקןם שאתה כועס ששאלתי ....

הי אודי, מה שלומך? הרבה זמן לא הייתי כאן . עדיין מתמידה בטיפול והיו מורדות וכמעט שהטיפול הסתיים. אבל תמיד המשכתי להגיע ולא החסרתי אף מפגש. אני מרגישה שיש לי יכולת להשתנות ולשפר את עצמי ואת איכות חיי. אבל יש לי גם נפילות, והייתה לי אחת היום. ולפעמים קשה לי להקים את עצמי למעלה.

הי מיקה, אנחנו, אני חושבת, אומרים כאן רבות, שהתמדה זה יופי. למרות כל המהמורות. זה בסדר שקשה, ומצוין שמתמודדים או מתעמתים עם זה. אם כי, ואני לא מדברת על מקרה של הטיפול שלך, שכנראה נוצר בו קשר ויש בסך הכל יופי של תהליך בנייה. לעתים יש קשיים הרסניים שאנחנו בוחרים לא להתמודד איתם, וגם זה בסדר, ואפילו חשוב. אני שמחה מאד לשמוע שאנשים מתמידים בטיפולים טובים סך הכל. סוריקטה

היי..טוב לשמוע ממך. נפילות תמיד יהיו. זה חלק מהחיים. השאלה האם היום הן פחות עוצמתיות או נמשכות פחות זמן? זאת האינדיקציה שצריכה להיות...אלו החיים, נופל וקם🤗 מקווה שהיום יותר קל לקום. ואם לא אז אולמ את לא בסיום הטיפול? למרות שתמיד יש על מה לעבוד.

היי מיקה. טוב לראותך. עליות וירידות זה חלק מהתהליך... שולחת לך חיבוק. הילה

על כך שענית לאביב שאתה כאן המון ובשקט... אין לי כח לשחזר הכל. אז בקיצור מבחינתי ענית שאתה נוכח גם כשאינך קורא או עונה לנו. אולי חושב עלינו לפעמים?? וגם נמצא המון שנים פה בפורום. וחשבתי על ההמון שהמטפלת שלי נוכחת בחיי!! והשקט הנפשי שהיא משרה עליי... הקול שלה מרגיע אותי לפעמים... כמו שסוריקטה כתבה על המטפל שלה כך גם שלי. היא נוכחת לא בגודל או בכמות אלא באיכות. גם אתה. המון באיכות, והשקט...יואו השקט..כמה נחוץ הוא. בזמן האחרון היא נוכחת המון ובשקט. וזה עוזר לי מאוד. תודה לך אודי על ההמון והשקט. ❤🤗 מקווה שבסדר לשלוח לך חיבוק...

לעניין הטכני - לפני משלוח ההודעה, אם רוצים לשמור עליה, כי היא חשובה באותו רגע, ניתן, למשל, לבחור את כל התוכן להעתיק ללוח Ctrl+C (או לתוך מייל לעצמך / הודעת ווצאפ לקבוצה שרק את חברה בה/ אפליקציית רשימות וכד') ואז אם לא הולך, לרענן ולהדביק מחדש את תוכן ההודעה. אתגור הזכרון ושחזור גם הוא יכול להיות סוג של תרגול. אם מתחוללת ההטעמה של קולם של המטפלים בנו, באופן מבוסס למדי ובעל משקל הגובר על קולות העבר - זה יופי של הישג. באשר לתגובה שאודי רשם בהמשך להודעה שאביב פתחה. את יודעת, בואי נניח שלא אודי היה רושם אותה, אלא אחת הבנות. אפשר היה לקחת אותה לפירוש קיצוני או הזוי ככל שיהיה כמו - הי, גם אני כאן, תראו אותי, למה אינכם מתייחסים אליי?! שזה בכלל לא שקט, אלא צעקה. אביב, ככל שהבנתי, עושה ניסיון של לרשום כאן פחות הודעות. ואני כבר לא יודעת מה האמת. לעתים מרגיש שמבלבל אותי ודווקא מפיק ממני דריכות. יאללה, יצאתי מהנישה של הפורום לעבודה. לעולם. אגב, יציבות היא מילה שהייתי בוחרת להשתמש בה כמילת מפתח כאן. סוריקטה

יפה שלי האמת שאני מעט כאן כי הימים ממש עמוסים .. יצאתי הבוקר ב6 מהבית ואני עדין לא נכנסתי ... וחוץ מזה אני פשוט מנסה לבחון עם עצמי צימצום...אולי סוג של צימצום אני.. הרעש לדעתי לא קשור לכמות קשור למשהו אחר.. מנסה להבין רוצה לעשות נסיון גם במרחב הלא וירטואלי .... בנתיים זה נעים לי אני כאן אבל לא מעמדה של מתכנסת בעצמי או פגועה או כועסת /בורחת אני כאן בשקט ....וזה אחר בעיקר ומעניין לבחון את השקט בוירטואל ...עד כמה הוא שונה מהמציאות ... אתך בלב 💜💛💚

היי לכולם. פתיחת שבוע חדש. יום ראשון והתחלה. בשבת פגשתי חברים, במפגש קבוצתי היו הרבה אנשים והיה רועש מאוד. רציתי לתפוס פינה ולדבר קצת עומק, וואלה זה לא הלך.... יש גם כאלו... אפרופו להיות נוכחת בשקט- משהו שאני מתקשה לעשות. הרבה פעמים אני מדברת כדי לפוגג חרדה או מתח פנימי. הייתי רוצה להיות נוכחת, יותר בשקט. יותר אסופה יותר שלווה (ל בסגול) יותר נינוחה הייתי רוצה לאהוב אותי יותר, להיות לי יותר אישה. להיות לי אמא. להיות יותר רכה, ויותר טובה אליי. אם כבר אנליזה- הכאב שאני מרגישה בטיפול הוא כשהנוקשות מתמוססת. זה כואב וזה מגדל. איחולי לשבוע פורה הילה

הי הילה, מאחלת רגעים יציבים ומבוססים לכולנו. ואז, אם כבר נפרדים, אז עדיף אולי ברגע של תחושת אהבה ורוך ותקווה. מכירה אנשים שממש חייבים סביבה מפיקת קולות כל הזמן - אמצעי תקשורת, מוזיקה, או מילים שהם ממלאים (לא סותמים ת'פה). אי סבילות לשקט. ומדוע? כי בשקט אנחנו מקשיבים לרגשות שלנו, אולי, ויש משהו מפחיד בזה. כשאני עם ילדים, אני לפעמים אומרת להם שעכשיו מקשיבים לשקט. עכשיו מרגישים. אפשר להיות ביחד במגע, אפשר גם לא. שבוע טוב, סוריקטה

היי הילה, גם אני לא ממש יודעת להיות בשקט. בכל מקום אני מתבלטת, תמיד יש לי מה לומר...לפעמים רוצה רק להיות בשקט. בטיפול למדתי מהי שתיקה טובה.