פורום פסיכולוגיה קלינית

אודי, הוא נוסע להמון זמן, חודשים, עד סוף הקיץ. לא יהיה לי חדר לבוא אליו, לא יהיה לי מקום קשוב ומכיל, לא יהיה לי. כבר שנים חיי הנפש שלי מתנהלים סביב החדר הזה, הנסיעה לשם, יום הקבוע, המקום לחלקים האחרים לצאת, רק שם ולא בשום מקום אחר. ואני מרגישה שהתייתמתי, שהתייתמו כל חלקי, שהבדידות תתגבר. ושוב אני צריכה לסגור הכל טוב טוב, להיות חזקה מאוד. ועדין לא סיימנו. הייתי רוצה להיות חזקה יותר, להצליח לעשות דברים, לבוא במגע עם העולם ולהיות שמחה לפעמים. אבל אני לא מצליחה. אני רק מצליחה להמשיך לפגוע בעצמי כדי לנסות לווסת משהו, או להרגיש משהו או לקבל מבפנים עידוד להמשיך. סליחה שירה

מתוקה מרגיש מאוד עצוב פרידה כזו וגם הזמן ארוך... מבינה שמאוד קשה לך עכשיו איך אפשר להקל עליך מתוקה מה אפשר להציע לך כדי שיקל על ההתמודדות.... גמני הייתי מרגישה כמוך ... זה כמו לקרוע משהו חשוב מאוד ממקומו אולי זה זמן טוב לקחת דברים שדחית מזמן ...ולעשות אותם עכשיו ?? לקרא ספר/ים שרצית.. לעשות אולי מהפך בבית ? אולי בחדר שלך.. אולי לשמוע מוסיקה... איתך מתוקה

יואו שירה. לא דברתם על מחליף? זאת תקופה ארוכה..את לא חושבת שכדאי שבינתיים לפחות יהיה מישהו אחר??? זה נשמע באמת ארוך ומיגע!, אני אולי הייתי חושבת על חלופה. בהצלחה

ועם לא הספיק לי המרתון שאני חיה בו ....אז שוב פרידה ממישהי שמלווה אותי בהתנדבות באהבה ובמחוייבות אין קץ ....כן שוב תהייה מחליפה אני לא ננטשת אבל זה שוב פרידה .... כרגע זה מרגיש נורא גם אם אני יודעת את התהליך והגעגוע והכל .....בא לנו לבד בלי אף אחד ....פשוט שקט ...

פרידה לפעמים כואבת ולפעמים היא צעד קדימה לקראת משהו חדש הלבד לפעמים נותן את השקט שאת זקוקה לו תנסי/ו להנות ממנו איתך יפתי

משלמות כסף לקבל חמלה...כמה עצוב. ממש!! אני מרגישה שזה ממש בכייני מצידי..שאני מתבכיינת..בפגישה בכיתי עליה ממש...בסוף בחיבוק הרטבתי לה את הכתף..ואני מתפדחת...איזו בכיינית אני. היא תענה בטח שאני שיפוטית והאם מישהו שנפגע צריך לא לבכות על כך?? משהו כזה..אני מכירה אותה כבר...אוףףףףף אבל אני מגגידה מטופשת, מעצבנת ונמאסת כי ז. נמשך המוןןןןןןןןן זמן. הלעולם אבכה???, אני מתקשה לדפדף הלאה...לא מבינה האם אי פעם אפסיק עם הגלי עצב האלה? זה עובר אבל זה חוזר וחוזר וחוזר. אני ממשיכה....נמאס הבכיינות אבל לא מסוגלת להכחיד את זה. איך מוותרים על זה? על המסכנות??? הדיכי שחוזר???הלעולם ארגיש ככה???

מיכלי יפתי כשנפגעים מן הסתם שגם גורם לבכי כי כואב...לא הופך אותך לבכיינית ממש לא.. ואת מגדירה חמלה = כסף זו גם דרך לראות את הדברים..למרות שזה אחד הדברים שלא מקבלים חינם...חוץ ממשפחה שלך.. גלי העצב מלווים אותנו מנסיוני כל זמן שאנחנו בטיפול ולא משנה כמה זמן הטיפול נמשך...כך גם תחושות הדיכי..עליות ומורגות ..כמו רכבת הרים שטסה מהר... אני לא מרגישה שאת מסכנה אבל כן מרגישה שאת מאוד רגישה וזה לגמרי הוגן...כי כואב בנשמה ומנסים לעקור נטוע..שהוא נטוע רעעע ... לכל אחת יש את הזמן הנכון לה כדי לדעת מתי היא עדיין צריכה את הטיפול ומתי היא כבר קיבלה מספיק כלים כדי להתמודד בהמשך הדרך לבד גם את כבר תרגישי אם שפכת את כל מה שהיה שם עד הסוף או שנשארו עדיין כמה פרןרים אחרונים לאסוף ולצאת לדרך חדשה.. ועד אז כולנו כאן איתך וממני חיבוק ענק מתוקה

מיכלי זה היה בתגובה לאישיו של הכסף .. רציתי להדגיש לך שאת הולכת לבעל מקצוע כמו עוד ומקבלת שירות ....אז לפעמים יש תקופות שהשירות הוא חפירה של הכאב מהעבר ולפעמים מה שנראה שמבזבזת את הזמן זה צורך אמיתי בהווה ... הכל בסדר את בתהליך ותהליך כואב

ללכת לטיפול היכן שקיבלתי מהקופת חולים כבר יש לי פגישה ראשונה להכרות עוד שבועיים... הפרפרים בבטן משתוללים... המון זמן לא הייתי בטיפול רק שלא יתחילו שוב עם כדורים ... 10.4.19 ..מתחיל.. הלוואי שיהיה טוב ליל מנוחה לכולם חטולית

נפלא אהובה אני שמחה בהצלחה אתך

וואו!!!! יופי! מאמינה שרק תרוויחי מזה! בהצלחה יקרה.

כתבת לי זה קשה ושוב הכל מתערבב הגיון וחרדה ורגשות ... אז מניחה את זה כאן גם אם מבינה בהגיון למה הייתה כוונתך..."לחזק אותי מהמקום שזה מאוד קשה לעבור את זה " הזה קשה שכתבת לי בשני היה מכוון לזה שאני מביאה את זה לכאן ...(פוחדים שתכעס) שאני מביאה את זה לטיפול כי אולי זה קשה לה מידי (והיא תברח) או שאולי זה קשה מידי שאני מביאה את זה כל כך הרבה לכאן....(ואתה תכעס)עכשיו ראיתי שכתבתי את זה פעמיים -משאירה הרצון הראשון לברוח כי עדיף....ובתהליך הארוך שאני עושה אני מעיזה להביא לכאן את כל המוח המעוות שלי ....ואת הסיוט שנקרא "חיים בהרבה" אודי בבקשה צריכה מילים שלך שירגיעו ...כי זה פשוט סיוט התקליטים בראש 😊 תודה איש יקר שאתה מאפשר ...

יקרה שאת !!! אייך את בכלל מסוגלת לחשוב שאודי יכעס ?? בטוח שהוא התכוון שלך קשה !! גם המטפלת שלך לא תכעס... על מה בכלל יש למישהו מה לכעוס עליך..? המקום הזה = אודי וכל מי שכאן...מזמין את כולם להכנס ולכתוב הכלללל.. אז מה אם עכשיו את עסוקה עם אמא..??? עם מי אני עסוקה כאן רוב הזמן עם לא עם אמא שלי..??? אהובה שאת.!! את דואגת לחינם וגם הקטנים דואגים לחינם כי אוהבים אותך ואותם !!! חיבוק יפתי

אוי אביב.. אין מצב של כעס...מאמינה שאודי כבר יענה...קשה הכוונה שהמצב ולך קשה והוא מזדהה עם הקושי, לא? אפשר לקרוא בדרכים שונות.זוכרת? מקווה שקצת יותר קל לך. איתך יקרה

לפני שנתיים בערך עברתי חצי שנה לא קלה קבלתי בלט בקע דיסק בגב התחתון עברתי חצי שנה מאוד קשה גם מבחינה גופנית וגם נפשית עד שחזרתי ללכת מכול הבחינות עברתי טיפולי פיזיותרפיה וחזרתי ללכת תוך שלושה חודשיים הכול היה בסדר במשך השנתיים האחרונות תפקדתי הכול כרגיל בחודש פברואר הכול השתנה חטפתי עוד פעם התקף של כאבים ברגל התחיל מכאבים קטנים ואחרי שבוע הקרין לרגל חודש פברואר עברתי גהנום לא תפקדתי לא הלכתי לא ישנתי עברתי את חודש פברואר מאוד קשה וגם הבעיה הנפשית התחילה להגיע עכשיו אנחנו לקראת סוף חודש מרץ אני עדיין עם הרגל אבל יש לי בעיה נפשית אני כול הזמן בוכה אני לא ישנה אין לי חיים אני גרה בבית הורי שיניהם אנשים מבוגרים גם לא בריאים והם מנסים לעזור לי בכול מה שהם יכולים אבל אני עוברת תקופה לא קלה לפני שבוע החלפתי מטפל והתחלתי אצלו טיפולי פיזיותרפיה אני כבר בדרך לטיפול שלישי המטפל אמר שעם לא רגועים זה משפיע על הטיפול וגם על הגוף אני מנסה לעזור לעצמי להגיד לעצמי שאני יחלים והכול יהיה בסדר אני מחכה לרגע שאני יחלים ואני יצא מהמצב הזה אבל לא אני בוכה ולאמא שלי כבר אין כוח לבכי שלי אני מיואשת אני לא יודעת מה לעשות יש לי הפניה לרפואה מייעצת בפ"ת אבל זה לוקח זמן ובינתיים המצב הנפשי שלי לא מי יודע מה מה עושים במצב כזה אני צריכה מישהו שיעזור לי שיכוון אותי אני גם בחורה לא בריאה סוכרת ולחץ דם ?

היי קרולין מן הסתם שאת מתמודדת עם המון כאבים באופן רצוף . וזה גורם לך להרגיש ....... אולי גם השהיה שלך בבית הוריך מוסיף ותורם להרגשה הלא טובה שלך כי הם מבוגרים ו...כאלו..נפלת עליהם... למה החלפת פיזיאוטרפיסט ?? מבינה שאת מתמודדת עם בעיה לא פשוטה והמון כאבים..מקווה עבורך שתחלימי במהרה והכל יהיה מאחורייך ... נסי להרגע כדי שהטיפול יעזור...אולי אפילו עם משהו זמני להרגעה... חטולית

מה זה מיינדפולנס ?איזה טיפול זה ?

קראתי כאן כמה פעמים על בנות שסיפרו על ...מתנות ..או צפיה לקבל מתנה מהמטפלת ...בימי ההולדת שלהן ..האמת שנשמע ממש כייף לקבל מהן מתנה ..מחמם את הלב... סיפור לא קצר..על הצד השני של המטבע הייתי בשנה הראשונה שלי בטיפול אצל מטפלת שעבדה במרכז מסויים... כל החיים שלי ידעתי שזה חוק בל יעבור ששום דבר לא מקבלים בחינם..לכל דבר יש מחיר...ומחיר כבר והנה אני נמצאת בטיפול ...ו..לא צריכה לשלם שום מחיר...בלתי נתפס אני קיבלתי ממנה אחרי כמה פגישות מחברת ובפנים הקדשה של שיר..זה כדי לדרבן אותך לכתוב כל מה שעולה לך..כי אי אפשר היה להתקשר אליה בשום מצב בשום אופן...אז המחברת היתה..כביכול היא..ולפגישה הבאה שהיתה רק פעם בשבוע אני מביאה את המחברת ויחד מדברים על מה שכתבתי... בעלי תמיד עקב אחרי ההתקדמות שלי בשיחות למרות שלא סיפרתי לו על מה דיברנו..זו היתה רק הפינה שלי... כל כך עבדתי קשה בטיפולים והתוצאות הורגשו גם בבית והוא הציע שנקנה לה מתנה כדי להודות לה !! זה נשמע כל כך נכון..שלא חשבתי פעמים..הלכנו עם הבן הצעיר שלי לבחור לה מתנה .... בחרנו בשעון שעליו ינשוף משהו פשוט ביותר כי תמיד היתה מסתכלת על השעון שחלילה לא נעבור את זמן הפגישה..בסדר..הבנתי שיש לזה משמעות ולא התלוננתי אף פעם שמעתי במשרד שלהם שיש לה יום הולדת בדיוק ביום שאני מגיעה אליה לטיפול....שמחתי כי זה יצא ממש מתאים....הגשתי לה את המתנה שהיתה עטופה מאוד יפה ..רציתי נורא שתשמח כי זה יום הולדת.... את התגובה שלה לעולם לא אוכל לשכוח כי זה נחרט לי בצורה כל כך כואבת ...היא לקחה את המתנה יצאה למשרד ..נשארתי שם משהו כמו יובל זמן..ואז התחילו השאלות.. לכבוד מה המתנה אמרתי לה ליום ההולדת שלך היום מה מסתתר מאחורי המתנה ?? לא הבנתי...מה זאת אומרת מה מסתתר ?? שוב..מה מסתתר מאחורי..מה הכוונה לא הבנתי ועוד שניה אני כבר מתחילה לבכות.. תגידי לי מה מסתתר מאחורי המתנה רק להודות לך על העזרה שלך אין עוד כלום...!! היא לא מאמינה שוב יוצאת ...אני לבד..בפעם האחרונה שאני שואלת אותך מה מסתתר... אמרתי לה שרק כדי להודות לה על הטיפול ושזה הרעיון של בעלי ושהלכנו בצורה משפחתית לקנות לה מתנה.. למה שעון ?? ( פשוט מאוד) כי את כל הזמן מסתכלת על השעון כדי לראות שהזמן לא עבר.. מעולם לא חשבתי שכך יכול להיות גהינום...אז התאפקתי לא בכיתי..ולא דיברתי יותר בזמן שנשאר רק רציתי לברוחחחח כמה שיותר מהר וכמה שיותר רחוק.... נשברתי לרסיסים...בלילה בלילה כשכולם כבר ישנו יצאתי לסלון ובכיתי את עצמי ....הייתי כל כך תלויה בה..בטיפול...בשפיות שלי ...שבוע אחרי התקשרתי לבטל בתענה שאני חולה...האמת שכך הרגשתי... משהו שם באמון נשבר ... כבר לא היה חשק ללכת לטיפול.. גם כך היא היתה אמורה לעזוב לרגל הלידה שלה... נשבעתי לעצמי שלעולם לא אהיה שוב תלויה במטפלת ... תפסתי מרחק כמו מאש.... לכן גם עד היום אני נזהרת לא להיקשר לאף אחת מהמטפלות ... ואתם אומרים שהתלות במטפל /ת מאוד חשוב לטיפול... מנסיוני..זה לא מחייב שתהיה תלות. סליחה על האורך ועל הסבלנות חטולית

חטולית יקרה תלות טובה היא נפלאה לכולנו בחיים יש תלות האחד בשני חבל שברחת עדיף היה לדבר את האכזבה שלך את התסכול את הלא מובן ... לפעמים מטפלים טועים גם הם בני אדם לפעמים הכוונה שלהם אחת ואנחנו (תיראי למעלה מה כתבתי) מפרשיםמהתבניות שלנו... אין לך מושג מה זה בשבילה מתנה ,אין לך מושג מה זה השעון עבורה.... לא מזמן קראתי מאמר שגרם לי לחייך"של מי השעון הזה לעזאזל"... וכן לשעון יש איזה אישיו בטיפול ...אז .. ממליצה לנסות שוב ולתת אמון ולהיות בתלות בריאה ולא מפחידה ...חיבוק

חטולית יקרה כל כך כאב לי לקרוא אותך ומה שעברת בעקבות המתנה שקניתם למטפלת. נראה לי שהייתי מגיבה כמוך... רק היום אני לומדת לא לברוח במיוחד כאשר אני נפגעת ... זה עבודה קשה.... אין לי הרבה מילים חכמות- בעיקר רוצה להיות איתך בכאב ואם הייתי יכולה- הייתי רוצה להביא לך מתנה ינשופים

חטולית יקרה, איזו תחושה קשה. כל ההתכווננות והכוונה הטובה. נראה שהיא היתה חסרת נסיון והתגובה שלה ביציאה מהחדר (כדי להתיעץ?) והנחרצות גרמו לך להרגיש רע ומאוכזבת, ובצדק. וגם יש סוג של איסור לקבל מתנות ממטופלים. לא פעם כשהגשתי למטפל מתנה קטנה הוא אמר אני אמור עכשיו לנסות להבין מה המניע וכו' אבל אני ביקשתי שיקבל את זה ככה, נקי, בלי מניע כי אין בכך מעבר למחווה של תודה. והוא קיבל. זו לא ההתלות שניפצה אותך, אלא האכזבה מהתגובה הלא הולמת שלה. ודווקא נשמע שאת מאוד בשלה לטיפול והיית יכולה להפיק ממנו המון בגלל התובנות שיש לך והרגישות. שלך שירה

היי חטולית היקרה, קראתי את דברייך ונותרתי עם תחושה קשה. זו בהחלט חוויה מאוד פוגעת ולא נעימה. חבל שהיא נהגה כך, יש מטפלים רבים שכן מקבלים מתנות. אבל אני מניחה שזה תלוי במדיניות של המקום שבו היא עבדה. אולי היא כן רצתה לקבל את המתנה והחוקים במקום אסרו עליה לעשות זאת. אולי אם היית מטופלת אצלה באופן פרטי, אז היא כן הייתה מקבלת את המתנה. לשני מטפלים שהיו לי בעבר כן נתתי מתנות לפני חגים. ולא הייתה להם שום בעיה לקחת את המתנה. למטפל הנוכחי אני חוששת לתת מתנה לפני פסח, כי הוא מטפל צעיר ואני לא יודעת מה המדיניות שלו ואני חוששת להיפגע. אני מאוד איפגע אם אטרח ואביא מתנה והוא יסרב לקחת אותה, כך שלא אביא לו מתנה לקראת פסח, כפי שנהגתי לעשות עם מטפלים קודמים. איתך יקירה...

אביבוש נכון שגם בחיי היומיום שלנו ישנה תלות אבל היא מובנת מאליה מתוקף הנסיבות שבהם אנחנו חיים..... ולא נכון שבאותו הזמן ברחתי המשכתי איתה את הטיפול עד שהלכה ללדת ..במשך הזמן שנשאר ""דיברנו"" את המתנה....וכך הטיפול הסתיים.. מסכימה שגם מטפלים יכולים לטעות סך הכל כולנו בני אדם לפני הכל ....ויכול להיות שהשעון באמת מסמל משהו.. אבל כולן היו מביאות לה מתנות...אז מה השוני ??? נכוותי ברותחין ונזהרת בצוננים בכל מקרה תודה

ינשופית מתוקה שלי תודה לך מעומק הלב על הכל את נהדרת וכל מה שכתבת בהחלט מספיק לי. תודה

היי שירה יפתי המטפלת לא היתה חדשה והמון פעמים ראיתי מטופלות שלה נכנסות עם...ויוצאות בלי.. לא אכפת לי בכלל שקיבלה מתנות ..לא התעסקתי עם זה אף פעם ...יכול גם בהחלט להיות שגם מהן סרבה בתחילה לקבל ובהמשך... אם חזרתי והסברתי שזו רק מחווה משפחתית כדי להודות לה על הטיפול...וואלה.... לא יודעת....אולי היא צדקה ..כי באמת אחרי כמה זמן היו דיבורים על זה שאסור לקבל מתנות...אולי היא כן פעלה נכון אולי אני טעיתי... הצלקת נשארה אצלי חתומה למרות הזמן הרב שעבר מאז... תודה

חטולית יקרה, כמה מבאס שהמטפלת כך התייחסה למתנה..לצאת להכנס..במקום שתדברו ישירות..מעצבן. אולי היא הייתה מובכת או צעירה ללא ניסיון... חבל שעזבת ולא המשכתן לדבר על האכזבה הנוראית שלך!!! אצלנו אני נותנת לה מתנות..לחגים. היא מקבלת ושמה בקליניקה. כלומר היא בקטע של לא לקחת הבייתה. וכן מדברים על משמעות המתנה אבל זה לא אישו רציני... היא לא נותנת מתנה ליום הולדת. גם אני לא נותנת לה מתנה ליום הולדת למרות שאני יודעת בערך מתי. מעולם לא קבלתי מחברת, חבל כי היא יודעת שאני כותבת המון... זה יכל להיות נחמד. היא כן הביאה לי פעם משהו כחפץ מעבר וזה לא עבד. וכשחשבנו שנפרדות הביאה לי ספר.....נחמד. חבל שאת פוסלת טיפול בגלל מטפלת אחת. מטפלים הם בני אדם ואמון בבן אדם נרכש...כל אחד שונה מאוד מהשני...מקווה שתוכלי לאפשר לעצמך טיפול טוב

היי שיראל 1 את מתוקה המון תודה על כל מילותיך החמות .. ונכון מאוד שיש מטפלות/,ים שכן מקבלים מתנות ..אם לא הייתי רואה במו עיני מן הסתם שגם הייתי נוהגת כך... נראה לי מאוד נכון ללכת לפי תחושת הבטן שלך ...ולא לעשות משהו שיגרום לך להרגיש רע כמו שקרה לי.. תודה

מיכלי מתוקה היא לא היתה חדשה שם עבדה כבר כמה שנים והיו לה כמה תוארים של מה שלמדה... לא יודעת אם היתה מובכת.. רק יודעת שאני לא הייתי הראשונה שממנה קיבלה מתנה..וכן..המשכנו לדבר את המתנה עד שהיא פרשה כדי ללדת.. אני הבחלט לא פוסלת טיפול בגלל מטפלת כי אחרי שהיא עזבה ..לאחר חודש וקצת קיבלתי מטפלת מחליפה שאיתה המשכתי עוד שנה ובם היא עזבה כי עברה לגור במקום רחוק..ואז הגיעה השלישית שאיתה נשארתי עד גמר הטיפול... סה"כ 4 שנים הכל כולל.. רק אמרתי שאני כבר מרשה לעצמי להיקשר שוב ריגשית למטפלת... תודה

היום אני מציפה ,מוצפת ברגשות שונים ..חשבתי לי גם בהקשר שלך מיכל .... שלא נעים להגיד אבל במידה מסוימת אנחנו קונות יחס והכלה ויד תומכת לעבור משברים ....וזה כל כך עצוב ... ואני מרגישה כל כך אנוכית שאני מביאה נושא כזה של אמא פגישה אחרי פגישה ואני ממש לא יודעת עד כמה זה נוגע בה אישית הרי אמא וזיקנה זה נושא רגיש אצל כולם .... וגם כאן סליחה שמביאה את זה ככה כל כך הרבה .... אבל באמת קשה לי ממש

אביבוש את יכולה להביא את עצמך כמה שאת רק רוצה ובכל דרך שרק עוזר .... כמוך..כמוני..אמא וזיקנה..החיים לא פיקניק אהובה..גמני כותבת לא מעט על אמי ועל כל מה שבנינו... את ממש לא צריכה לבקש סליחה חטולית

אביב יקרה, איתך בקושי וטוב שאת מביאה ותמשיכי להביא בכל המקומות. את מתמודדת עם כל זה והחוסר הוא כמו תהום עמוקה מאוד. שלך שירה

שירה תודה יקרה קראתי אותך גם שם ... הייתי שמחה אם כן היית מאפשרת לעצמך את השיח המזמין מול אודי .. כמו שאת כותבת לי להמשיך ולהביא את עצמי .....בואי אני מתגעגעת המון

אביב יקרה תודה על המילים החמות. את השיח מול אודי המשכתי אבל הוא לא השיב. והאמת, אין לי כח להלחם על מיצוי כזה או אחר של שיח, בעיקר בגלל התחושה שזה לא יוביל אותי לשום מקום. אבל אמשיך לנסות. שלך שירה

בכל פעם שקראו לי את הסיפור הזה...הרגשתי רעה כמו אומר הסיפור האמא שלך הכי טובה.... ואני רציתי שהיא תראה אותי שהיא תאהב אותי ועדין זה מה שאני רוצה אבל היא רצתה ילדה אחרת ילדה נהדרת ילדה עם שיער חלק שקל לסרק ילדה שלא בוכה ילדה ששותקת ולא מדברת ילדה טובה... ואנחנו כנראה לא כאלה אנחנו לא יודעים מה עשינו לה אבל אמא רוצה ילדה אחרת ....ואני אני נעלמת אודי מנסה כל כך מנסה לשרוד יום ועוד אחד ועוד אחד וכל שהנפש שלי רוצה זה לחדול.... מצטערת ...לא אבדנית סתם מגרדת רצפה

אביבוש את היית ילדה נהדרת היית ילדה טובה היית /ן..נפלאים אמא היא זו שלא הבינה איזה אוצר היה לה ביד ולא העריכה אותך לכן באו גם הם..כל השאר..כדי לשמור עליך אבל היא זו שלא הבינה.. כואב לי שכך מרגיש לך... חיבוק ענק אהובה חטולית

מה שמספרים בטיפול לא מסתדר לי עם הילדות שאני זוכרת ושוב אני אגיד שזה לא מרגיש לי אמיתי מרגישה קרועה בפנים- והכי אני מפחדת על השפיות שלי- אני רוצה לספר שכאשר המילים יוצאות מהפה בטיפול הם לא מרגישים שהם המילים שלי אבל אני יודעת שאני אומרת אותם ואז אני פוחדת שאני ממציעה.. אם רק הייתי יכולה לשאר נוכחת בטיפול אבל אני כל הזמן נעלמת אני "כאילו" הולכת לישון ולא מצליחה לפקוח את העיניים כאשר מתחילים לדבר על הדברים.. ושוב הספקות חוגגות ובגדול ואני לא יודעת מה להאמין...

ינשופית יפה שלי אמרתי לך ואומר לך שוב אף אחד לא יכול להמציא דברים שלא היו !! אין דברים כאלה.!! מה שאת לא זוכרת..הם..לא שוכחים !! נכון שקשה ..אפילו מאוד מאוד קשה להפנים שקרו דברים ואת לא זוכרת אותם כי לא את היית שם אלה אחד הקטנים אוהבת

חטולית יקרה מקל שאת מבינה תודה

היי אודי וכלם. כי מרגישה שצריכה אותה. קובעת עוד פגישה ו...מדברים על הארוע הגדול שעומד להתרחש ולא מה שהתחלנו והפסקנו.. מרגישה שקשה לי להגיד לעצמי סטופ..תמשיכי במה שבאמת כואב לך ולא ברגשות של הלחץ ןמה תעשי וכו .... מעצבן...אני מרגישה תקןעה. וגם היום הולדת דברנו עליו ..כל פעם נושא אחר ולא ממשיכים באי אם די אר....שנפסק לו. מי זוכר בכלל .אולי עדיף לשכוח ממה שכואב...נכון שתמיד אפשר לחזור.אבל נראה שיהיה קשה ככל שהזמן עובר. ובכלל מרגישה בזבוז. זמן, כסף...משאבים...ובזבוז זמן גם שלה. מבאס.

ארוע בסדרה גודל כזה מעורר את כל הדברים הכואבים ,הטריגרים ....לא חייבים לדבר על העבר כדי לטפל ... לפעמים ולרוב גם חשוב יותר לבדוק איך עוברים את ההווה עם השלכות העבר...😊 כן יקרה הדברים הרבה יותר מורכבים....ונראה לי שאת שוב לא מאפשרת לעצמך פשוט לשמוח מזה שיש לך על מי להשען בימים לחוצים כאלה....ואת מחפשת לברוח מהתלות המאוד בריאה... תשמחי ותשעני ותעברי אותו כמו גדולה אחר כך תחזרו לemdr והטיפול הנקודתי .... הכל טוב ושיהיה בשמחות😊

הי מיכל, מזדהה אתך גם. גם אני בפגישות האחרונות מדברת עם המטפלת על דברים שקורים לי בהווה ויותר "משתפת" ופחות נותנת ש "יטפלו" בדברים שלשמם הגעתי לטיפול. העלתי מולה את הטענה הזו - והיא אמרה שבטיפול אדם מביא את עצמו וזה מה שאני מביאה איתי כרגע. לא יודעת אם מסכימה עם זה או לא. רק משתפת אותך. :-)

מיכלי מאמי יומהולדת שמח ... אני חושבת שאת יכולה לכוון את המטפלת שלך לאיזה כיוון שאת רוצה לדבר בזמן הפגישה שלכן.. פשוט להגיד לה היום אני רוצה לדבר על.... והטיפול שהופסק..גם יכולה להגיד לה מה שמרגיש לך לגבי זה שהופסק... ולשכוח...אני לא בטוחה שאת יכולה... חיבוק גדול עד אלייך

מיכל יקרה, יום הולדת שמח. מאחלת לך שנה של השלמה, קבלה וצמיחה. וכמובן הרבה בריאות ונחת מכל היש. מבינה את התחושות שלך, יש כל כך הרבה דברים מהעבר שהצטברו וכאלה בהווה שנשענים גם על העבר. לא פשוט בכלל. שלך שירה

הנושא הזה של אמא מעסיק אותי כל הזמן . גם כי כבר צריך יותר התערבות , (עד עכשיו היא הייתה מאוד עצמאית ולבד) אז פתאום יש גם התעסקות מעבר ביוקרטיות וכאלה.... כתבת לי שלא בהכרח חייב להיות פרוק ...אני מסכימה אתך .. רק שכל תזכורת של הדברים אני מתנתקת ונעלמת .... בתהליך מאוד ארוך שאנחנו עושות המטפלת מצליחה כבר לנהל סוג של שיח עם חלקי אני קטנים מאוד ... השאלה שלי וחושבת שיודעת את התשובה בהגיון אבל בכל זאת ....אם נניח אני אסכים לקבל את הרגשות שעולים מהמידור כשלי ....אסכים להיות בכאב הזה בעצב של האין אמא מהמקום שלי כקטנה ...זה יצמצם את המידור ...או שהם ישמשיכו לחיות שם ואני כאן ... מקווה שאני ברורה . נראה לי שאם אני אצליח זה יכול למנוע את הפרוק ...כי לא בטוחה כמה שליטה יש לי בניתוק הזה.....

לגבי אמא זה תמיד מורכב ולא פשוט בכלל מבינה אותך אהובה לגבי השאר...מקווה ומאמינה שתמצאי את הכוחות לאסוף אותך/כם כדי לא להתפרק למדתי על הבשר שלי שמה שלא מקבלים בילדות מאהבת אמא...אין מה שימלא את החסר...כי כיום..הבגרות שלנו וכל מה שעברנו מאז....נמצאים במקום אחר..זה לא מפצה על החוסר איתך בנשמה

שלום. אני אמא לילדה בת שנתיים וחצי. הילדה מאז ומתמיד סבלה מחוסר בטחון, הייתה מופנמת מאוד, התקשתה להשתתף באירועים של הגן או לשחק בגן שעשועים בנוכחות אנשים אחרים. עבדנו מאוד קשה כדי לשפר את המצב ובאמת ראינו שיפור, היא התחילה לנסות דברים, להעז וכמעט הפסיקה לשים לב לאנשים אחרים, השתתפות השתפרה מאוד. בשבועות אחרונים אני רואה נסיגה במצבה, היא הפסיקה לשחק במשחקיה שמאוד אוהבת כשיש שם אפילו ילד אחד נוסף, כל הזמן רוצה ידיים, מתעוררת בבכי.. כשאני שואלת היא אומרת שמפחדת מילדים. מאוד מודאגת ממצבה ובעיקר מהנסיגה הפתאומית. חוץ מתמיכה, הכלה וחשיפה, איך אפשר לעזור לה？

לדעתי הדרך שלך מאוד נכונה יתכן ומישהו בגן העליב אותה או פגע בה כי היא אומרת שהיא פוחדת מהילדים..וגם היא קטנה עדיין.. כדאי לבדוק עם הגננת אם קרה לה משהו עם מישהו מהילדים בגן .... בהצלחה

שלום דוקטור. אנו ביחד 24 שנים. אני בת 54 ובעלי בן 63 וש לנו ילדה מדותפת.נשענו לחופשה ושם בעלי היכיר אשה ממדינה אחרת והתאהב בה ביומיים. אחרי חודש ראיתי את ההתכתבויות איתה-.כתב שאין לו משפחה ושמאוהב בה.ביקשתי ממנו לעזוב את הבית .אחרי חודשים נגמר הקשר עם הגברת מחול. איך אני אמורה להתייחס לזה כבגידה או מחלה ???האם יש מקום להגיע אליך לפגישה. תודה רבה.רציתי לציין שכל המשפחה לא מבינה אותו היה בנאדם סופר אחראי ,רציני ואבא מדהים.

היי אירנה לדעתי זו בגידה לשמה... אולי כדאי לשבת ולדבר איתו על הכל ולברר מה בדיוק הביא אותו למצב הזה.. בכל זאת את אומרת שחייתם ביחד 24 שנים ושתמיד היה אחראי...רציני ואבא מדהים לילדים.. לדעתי שווה לנהל שיחה ולבדוק.. חטולית

הזמנת אותי לכתוב על הכאב ועל העצב .. והכל כמו אויר נעלם ...האמת שזה מאוד מתסכל ומבאס ובכל זאת מנסה לתת לזה שוב מקום ... העצב מורכב מבור שלא יתמלא לעולם , אפילו מהיש של היום ....והאמבוולנטיות מול הרגשות מול אמא ... והכי נורא זה עוצמות הרצון והכימהה הילדותיים לאמא ...כן , לאמא שתיראה שתחבק שתגיד שהיא אוהבת .. רצון שלא יתמלא לעולם מבינה בהגיון ועדין יש בי חלק שלא מוכן לקבל את זה , לקבל את סופה הקרב מבלי שיהיה תיקון מבלי שתהייה לי אמאאאאא אז הלב שלי בוכה ומחפש אמא ואין לזה נחמה גם לא ביש שיש לי היום... עצוב וכואב ברמות שאין להן מילים .. ובעיקר בגלל העוצמות הילדותיים שעולים בחדר ובכלל מכל טריגר שנוגע לנושא ...אני מאוד פוחדת מפירוק כללי של המערכת ברגע האמת ....ולא יודעת איך אפשר להכין את כולי לרגע הזה .... וכמובן שהכל מדובר בטיפול ...ועדין רב הנסתר על הגלוי ובתחושה שלי אני עלולה לאבד את הכיוון ...אז בנוסף לעצב יש גם חרדה ממה שיקרה לי ....

מאחלת לך ימים של אושר,בריאות, אומץ וחוזק!!!! אוהבת, מיכל

מאוד כואבת התחושה וההכרה שאולי כבר לעולם לא תשמעי ממנה את מה שאת כל כך מייחלת... אמרת שהיא כבר עברה את ה90 שלה...והיא לא אשה בריאה...הלוואי שעוד תזכי לשמוע ממנה משהו שקרוב למה שאת רוצה אהובה מכירה את ההרגשה הכואבת הזו לצערי... ואל תהי עצובה ותחששי ממה שאת תרגישי כי...זה יכול רק לתקן את המעוות...לנחם קצת על העבר שלא היה ...גם תבכי הרבה..אבל הכל רק לטובה... תני לעצמך את המקום ...ולהרגיש את מה שיבוא... את חזקה מאוד ומסוגלת להכיל למרות הכל... מאמינה בך ובכוחות הנפש העצומים שלך...תתגברי ..ממקום של..סגרתי מעגל... אוהבת אהובה ואת לא לבד חטולית

אודי וכלם אם יש זכרונות לא משהו. צריך לאסוף זכרונות טובים!!! אני בעד לשנה הזו שלי לאסוף זכרונות טובים...וחוץ מזה יש גם זכרונות טובים מפעם... היום פורים חג של שמחה רצה הגורל והצטרף ליום שאני פחות אוהבת ..היום שלי. התאריך של פעם בשנה.. כתבתי לה היום פורים שמח. והיא בתגובה כתבה גם פורים שמח וגם מזל טוב...שמחה שזכרה..היום הראשון של האביב..שיהיה אביב עם זכרונות טובים! אני בעד לאסוף זכרונות טובים חדשים מימי ההולדת. לעשות כייף ביום הזה..וכך להפוך אותו כמו פורים..ונהפוכו.. אז התחלתי באוסף...שיהיו גם לכם אוספים טובים כי זכרונות אי אפשר לשנות אבל אפשר לחדש את המלאי. מזל טוב לי ;) אם אין אני לי מי לי. עברו עליי ימים קשים...יודעת שיעבור אז משתדלת.

🥳🤡 לכל מי שמצליחה להתחבר ... השנה באופן מוזר לא מצליחה להתחבר לחג לא יודעת למה רציתי מאוד לשמוח אבל...זה לא... המון דברים מסיחים את הראש בדאגות שלא נותנות ...ככה ..אפילו משהן קטן לשחרר.... ומצב רוח שלי ירוד לגמרי.... מחר כלומר עוד כמה שעות ספורות כבר מתחיל משלוח מנות שעדיין לא סיימתי להכין..כי זה מבושל...או אפוי בתנור.... כולי כואבת ולא מסוגלת לזוז ולא לישון אם לי קשה אני מניחה שאני לא היחידה שקשה לה ... לפחות לאחל לכולם חג שמיייייח 😍🥰🤡🥳 חטולית

חטולית יקרה איתך בכאב.. אולי חלק משמחה אמיתית הוא היכולת להתחבר- גם לכאב-למכלול של רגשות.. אוהבת, ינשופים

כתבתי כאן קודם ארוכות אולי זה עוד יעלה ואולי כמו תמיד בזמן האחרון זה נעלם כמוני..... בכל מקרה קראתי אותכן ינשוף חטולית מיכל שירה מיקה .... לא יודעת אם מחר פתוח כאן אז ... שיהיה חג שמח וטוב

מקווה שאודי ימצא את מה ששלחת ויעלה את ההודעה אייך עבר עליך החג חיבוק גדול עד אליך אהובה 👍👌 חטולית

אביב יקרה יקרה . כל כך יקרה ואהובה רק רציתי שתדעי שאוהבים אותך מאוד תשמרי עלייך ינשופים

מקווה שתצאי ותנשמי קצת אביב :) מרגישים את הריח באוויר? חמים ונעים. נסי לצאת מהשבלול..אני כאן. מחכה. כשתוכלי להסביר. איתך. פורים קל ושמח.

מנסה זה יותר פותח דלת לקבל מכה .....

פורים שמח לכלכם. מאחלת שהשמחה תעבור לתוך הלב ולא רק כלפי חוץ.. פעם אודי היית נותן משימה לפורים.. לא הייתי מתחפשת לכלום..לעצמי האמיתי אולי. עוד מחפשת אותי.. אם כבר אז צופית או נטע ברזילי.דמויות נשיות חזקות...הלוואי עליי.. הפעם הפנימי שלי התפנצ'ר..לא בטוחה שנותר לי גלגל ספייר..בדיחה לא מוצלחת לפורים. בכל מקרה הפנים שלי אומלל ביותר. החוץ מחייך, עובדת ורצה להכין הכל למחר.. אצלינו זאת משימת פורים כל הבלאגן של משלוחים וילדים..שמח... ובעיקר לקראת מחר הלב שלי פצוע במיוחד...חבל שכך. פורים שמח אודי יקר וכל השאר. תשתדלו להנות למרות הכל..יודעת שאנסה בכל זאת. תודה לך אודי שאתה מאפשר להוציא פה הכלל..קשה לי מאוד.יודעת שיעבור. חצי נחמה.

מיכלי מאמי פורים שמייח שתחייכי גם מבפנים החוצה

מיכלי יקרה פורים שמח למרות הכאב והכל הלוואי שנוכל לשמוח אפילו קצת.. איתך בלב, ינשופים

וזה לא נעים וגם לא נוח אבל אני בוחרת לקחת מקום כי צריכים ותודה שאתה כאן ולא נטשת.. פעם היו ספקות והיום אין. היום גם אין קבלה שהדברים ש ב"ראש" באמת היו/קרו..... היום אני עם כאבי ראש ואין שום סדר בדברים אני נרדמת בטיפול ולא מצליחה לפקוח את העיניים אתה שמעת אודי על satanic cult abuse? אני מתקשה לאחז בין הטיפולים והולכת לאיבוד... אני לא מכירה אותי בכלל בכלל..

ינשופית מתוקה חג פורים שמיייח מכל הלב מקווה שזה יעבור מהר

אודי- אין ספקות לגבי אם מה שעברנו בילדות קרה או לא קרה....כי יודעים שכן- יחד עם זה גם אין קבלה. מקווה שעכשיו אתה מבין עצוב לי לפעמים שלא מבינים אותי.

אודי- אין ספקות לגבי מה שחווינו בילדות.אני יודעת שזה קרה. אבל קשה מאוד לקבל ולגבי השאלה ששאלתי אותך זה היה יותר משאלה, אולי רציתי מקום להגיד את הדברים חוץ מטיפול. לא יודעת משציפתי שתכתוב.... רציתי שתאמין. כן, רציתי שתאמין..

האם טיפול בהיפנוזה יכול לעזור בחרדה מול בדיקות רפואיות

אם אני לוקח תוסף zoom האם מותר לשתות אלכוהול?

לא בטוחה שזה נכון לכתוב בשעה כזו אני כאן בשקט מאוד עצובה ומשובללת ורק רציתי להגיד שאני אוהבת אותכם

למה עצובה ומשובללת..,,?? תמיד נכון להכנס בכל זמן את חסרה אהובה

הי אודי וכולן, הרבה זמן שלא הייתי כאן ומאוד התגעגעתי אני עדיין בטיפול עם אותה במטפלת, והקשר בינתיים יציב. אני גם בתקופה של שינויים ולפני שינוי גדול ומשמעותי. שבוע טוב לכולם

היי מיקה נהדר שהקשר עם המטפלת טוב נהדר שנכנסת היית חסרה יהיה נהדר אם תוכלי לשתף בשינוי המשמעותי שאת עושה חג פורים שמיייח חטולית

היי, אשמח להתייעץ בבעיה שהחלה לפני כשבועיים... זה התחיל בגן (בריחת צואה במכנסיים) יום למחרת, בריחת שתן. בשיחה עם הילד טוען שמפחד לנכנס לשירותים מכיוון שיש שם מעופפים למינהם. הבעיה היא שגם בבית הוא לא נכנס לשירותים אלא אם כן אומרים לו ומבקשים ממנו. כיצד אפשר לפתור את הבעיה? הרי גם הוא לא מרגיש בנוח עם הסיטואציה לעשות פיפי על עצמו כשכל ילדי הגן נמצאים. אשמח להמלצות טיפול או לחילופין טיפול בבעיה

אפשר לצנוח כאן בשקט הזה ממש רק בפינה כדי לא להפריע לאףף אחד.. יש כאן גומחה פנויה... רק שיהיה לי קצת שקט... תודה

חטולית יקרה באמת שאני מאחלת לך שקט מהסוג הטוב... שקט ושלווה בפנים לי לא נוח כל כך עם השקט שיש כאן כרגע-

פה איתכן...

תודה לכן שאתן כאן איתי תודה שאכפת לכן פורים שמח חטולית

כתבה מיכלי.. קראתי אותה ומצאתי שבאמת אפשר למצוא כאן שקט..שלווה.. ורגיעה...עם התגובות המרגיעות שלך אודי..במיוחד אחרי השבוע הקשה שעברתי..אמי סיפרה לי לפני יומיים שאחרי שכיבתה את האורות בסלון בדרכה ללכת לישון...היא ראתה דמויות מהלכות בבית הרוחות...הדליקה את האור בחדר שינה כדי להרגע..פחדה מאוד.. ולא היו לי מילים כדי להרגיע אותה..מסכנה...עכשיו אני עוד יותר לא רוצה להגיע אליה הביתה...!! הערב..יום חמישי היה צבע אדום..כל גוש דן...רעדתי כולי..לא היתה לי שליטה על הרעידות ...מאותו הרגע אני כל הזמן צמודה לחדשות בטתויזיה..נסיתי ללכת לישון..אבל החרדו ת לא עוזבות אותי..ומחר כל החברה מגיעים אלי לארוחת ערב..הלוואי שרק יהיה שקט... כמעט 4 שנים מאז הארוע המוחי שעברתי..ומאז..הפכתי להיות חרדתית ברמות קשות שמעולם לא התמודדתי לפני כן..!!, כל התגובות שלי הופכות את חיי לגהינום...כלום לא מרגיע אותי.... בשניה אחת החיים התהפכו עלי ב..180 מעלות...אני כבר לא אני.... לא יודעת מי אני....מתפקדת כמו רובוט..מבקשת לעצמי בכל פעם רק שפיות הדעת כדי לא ללכת לאיבוד.. השכחה חוגגת בחיי בלי הבחנה.. כל כך זקוקה לשקט נפשי שאין לי רוצה לצעוק ולא מצליחה ..חנוקה בגלל כל המצב הזה אוכלת בלי הבחנה כל מה שמרגיש לי שינחם אותי..המון שוקולד לבן..כי חום אסור לי תוחנת סיגריות בלי הפסקה רק שיתן לי תעסוקה לא לחשוב...לא עוזר... הציעו לי ללכת לטיפול דרך קופת חולים ללא תשלום..אבל מוגבל רק ל 10 פגישות של 40 דקות...לא רוצה להישמע כפוית טובה אבל...מה אפשר להספיק בזמן כזה..עד שמתחילים לדבר כבר נגמר הזמן..ו..10 טיפולים במצבי..למי מספיק ..?? למה לא מגיע לי קצת שקט נפשי... החיים כל כך אינטסיביים שאני לא עומדת בלחץץץץץ עומדת לקרוס מהמתח הנפשי ומכל מה שעובר עלי... לא יכולה יותר !!! המצוקה הנפשית שלי .... איפה אני בכלל....הולכת לאיבוד..

הלוואי והייתי יכולה להושיט לך יד, בתוך כל החושך הנפשי והמציאותי הזה שאת נמצאת בו. באילמות הנפשית, בצעקה העצורה בתוכך. אפילו ללא מילים. רק נוכחות. אולי (ומקווה מאוד..) הכוונה שלי בתוך המילים הכתובות, תוכל להקל, אפילו במקצת... לגבי הטיפולים- אני לא מספיק בקיאה (לצערי), אבל אני חושבת שניתן למצוא דרכים נוספים להשיג טיפול פסיכולוגי או אצל פסיכותרפיסט/ית (עו"ס קליני + פסיכותרפיה מוסדרת). אני חושבת ומאמינה, שבלשכה לשירותים חברתיים בעיר/מועצה של מקום מגורייך/תחנה לבריאות הנפש (אם הם לא היו אלו שהציעו 10 טיפולים...), יוכלו לתת כיוון פרקטי יותר עבורך. 10 טיפולים זה בדיחה לא מצחיקה. נשמע הזוי שכך מציעים בקופות חולים. חושבת עלייך ומקווה ומייחלת להקלה, רוגע, הפחתה בעוצמת המצוקה והחרדה והשגת מענה טיפולי הולם. שבוע טוב!

קודם כל תודה לך מתוקה שהתיחסת להודעה שלי... זו כבר הושטת יד מבורכת מבחינתי... המילים שלך נפלאות בעיני ... הייתי בעבר בטיפולים גם במרכז הקהילתי בעיר..לא יכולתי להיות שם כי...התיחסו אלי כמו חולת נפש...תקעו לי כדורים שרק הזיקו לי מוראלית ונפשית בלי להתיחס למצבי הנואש...רק כדורים... לא יכולה לחזור למקום שאחרי תקופה קצרה כמעט באמת הגעתי לאישפוז... עדיין לא יודעת מה אעשה עם מה שהציעו לי... צריכה אולי לבדוק עוד אפשרויות גם דרך הקופת חולים כי אין לי תקציב לטיפולים פרטניים... מרגישה חיבוק מצידך על כל מה שכתבת ....תודה... פורים שמח...

היי אודי... לפעמים לבוא לשקט זה מרגיע. אפילו שזה בפורום. חודש לא קל. החודש הזה.יש ארוע שלנו. שאנחנו בעלי השמחה. מתכוננים אליו הרבה. מתרגשים אבל במקום להרזות ולהראות יפה אני אוכלת המון..משמינה, עצובה , דואגת..המון המון רגשות ומאוד סוערת....ודווקא החודש שיש בו הרבה על מה לשמוח ועל מה להודות .... מדוע? במקום להנות מההכנות אני..עצובה ומלאה במחשבות ורגשות....

צריכים מילים שלא נלך לאיבוד מילים לאחז בהם מילים מרגיעות שעוטפות ומנגים צריך להרגיש מוגנים בתוך משהו.. מישהו שיכיל וישמור שלא נפחד כי הכי מפחדים שבעולם

היי... שקט כאן. "בואי תני לי יד ונלך'..אלווה אותך בשקט. לעבור ולהסתכל לפחד בעיניים...איתך.

היי אודי..כלם היא אמרה שזה בגלל שאני יצירתית יש הרבה אסוציאציות והחשיבה שלי כל כך לא ממוקדת....והמון קישורים. סןער. האם אפשר לחיות ולדעת שזה בסדר הסוער...??? יודעת שזה גל ובכל זאת...להיות עם זה ולקבל שאני לא מוזרה או שונה... ואני מתפקדת מצויין..יש לי המון מה לעשות בזמן האחרון זה אולי גם לטובה.... לתפקד טוב זה מזל..ממש מרגישה שזה מזל וזה דווקא מה שנותן כח... ואסוציאציות היא אמרה שזה של אומנים... כך היא קראה לי...שאני אמנית ..מרגישה סוער. אבל מעניין לא?? איך שקראה לי...והכלילה אותי עם אמנים...

מיכל יקרה את לא שונה או מוזרה הרבה מאיתנו יש כל מני אסוציואציות ינשופים

שלום, אני בן 17. מעולם לא אובחנתי אבל אני די בטוח שיש לי חרדה חברתית. בנוסף, אני לא רוצה להתאבד ואין לי ממש סיבה לעשות זאת, אבל אני נורא נורא דואג שיום אחד ארגיש צורך להתאבד. בקיצור, אתמול בלילה חלמתי שאני מספר לכל החברים שלי שאני עומד להתאבד והם עצובים אבל לא ממש אכפת להם ואני נאלץ לעשות את זה, תוך כדי שאני ממש ממש מפחד. קמתי בבוקר וכל כך שמחתי שזה היה רק חלום, אבל אני עדיין מאוד לחוץ ממה החלום הזה יכול להגיד. אשמח מאוד להסבר/הרגעה

הי אודי ובנות יקרות, אני כאן, לפעמים קוראת מהצד. הרגשתי שאני מתלוננת כל הזמן וקשה לי לקבל את המצב הקיומי הזה. הרגשתי גם שאין לי מה לתרום לבנות האחרות, שקשה לי לראות את הסבל של האחר, וממקום ביקורתי שלי קשה לי לכתוב מהחשש שהדברים שלי יהיו חסרי ערך. גם לא ידעתי ועדין איני יודעת מה אני מבקשת כאן. לא הצלחתי להגדיר מה הציפיות שלי והרבה פעמים הרגשתי מאוכזבת מהתגובות שלך אודי וחשתי הרבה פעמים אזרחית סוג ב'. אולי כי חיפשתי חום בדברים שלך ואולי סתם כי ביקשתי לעצמי להרגיש קירבה שלא הצליחה לעבור דרך המדיה. אבל זה מוכר לי. הרעב הגדול הזה לאהבה ולקבלה, החיפוש המתמיד אחר מקום מנחם ומקבל ללא תנאים. היה לי קשה להמשיך להביא את הכאב שלי לכאן כשהרגשתי שאין בכך שום תכלית מלבד "להקיא" את המילים האלה ולהרגיש שאינן מגיעות לשום מקום ומתפוגגות. לא הבנתי איך סוריקטה נעלמה כך פתאום ואני עדין דואגת לה. אני מרגישה מאוד בודדה והיו שינויים במשפחה שגורמים לי להרגיש תלושה, שאני צריכה להגדיר מחדש את מקומי אבל אין לי את האנרגיות לעשות את זה. הבדידות שלי החיצונית היא תולדה של זו הפנימית ומתוך ההימנעות שלי מהסביבה מסיבות כמו חוסר ערך עצמי. אני מתפקדת כרגיל אבל מרגישה שהכל מאוד רובוטי, שום דבר לא נוגע ואין לי הנאה משום דבר. אני לא מצליחה להתמודד עם הפגיעה העצמית והפרעת האכילה וממשיכה במסע ההרס, כמו מתוך צו פנימי. המציאות שלי קשה וכואבת. אני סופרת עונות וחודשים וסופי שבוע ונדמה לי שהזמן דוהר מולי ונקודת ההתנגשות היא רק עניין של עיתוי נכון. אני רואה איך אתה ממשיך אודי לקיים את המקום הזה ביציבות שבאמת ראויה להערכה, רואה את הבנות שמצליחות להשתמש במדיה הזו וחושבת לעצמי מדוע הן יכולות ואני לא. אבל הנה אני כותבת. ומספר הפעמים דכתבתי "אני" מעורר בי אי נוחות גדולה. שלכם, שירה

שירה יקרה שמחה שחזרת אוהבת לקרוא אותך למרות שלא תמיד מגיבה מצטערת שקשה כל כך איתך, ינשופים

הי אודי, לא יודעת להגדיר בדיוק.... אבל רציתי להרגיש אולי יותר חום וחיבה, כאלה שאני מרגישה שאתה מפנה לפעמים לבנות אחרות. שירה

הפסקת חשמל בלילה פחד אימה כל הלילה כי היה חושך ורגילים לישון עם אור דלוק הלכתי לעבודה וכבר צהריים ועדיין לא מצליחה להפסיק לרעוד ובאי שקט גדול מחכה שיעבור מזכירה לעצמי ששום דבר רע לא קורה עכשיו אבל בנתיים לא עוזר

הרבה מפחיד. הרבה!!!!

בהחלט מפחיד מקווה שכבר נרגע הכל ואת בסדר.. 🤗🤗🤗💝💗💗 איתך מתוקה שלי שבת שלום

אני לא מוזרה ולא נדירה ובטח לא סופר נדירה.. ואין סיבה לפחד ממני !!!!!!! אני סהכ מנגנון הגנה על הנפש לשמור על מי שעבר חיים מטורפים כאלה כי לא היה שם אף אחד אחר שישמור עליו... הפרעה דיסוציאטיבית מרגישה כמו בחשכת ימי הביניים. ...ולחשוב שפרופסורים כאלה מלמדים דור חדש של אנשי מקצוע למערך בריאות הנפש בישראל ... ומילותיו על הפרעה דיסוציאטיבית סופר סופר נדירה. לא באמת קיימת רק בראש של מי שחולה בה.... מה הפלא שבציקצוקי הלשון של הסטודנטיות אחר כך נשמע "לא הייתי רוצה להתקל בנשים עם הפרעה דיסוציאטיבית זה ממש מפחיד" אם לא הייתי שם הייתי חושבת שאני חולמת ... כל כך עצוב לי,כואב שאין לי מילים לתאר ..... נמאס לי מהבורות פשוט נמאס לחשיפה יש מחיר מטורף ....שכרגע לא נכון לי לשלם. אז בוכה כאן בשקט מכורבלת קטן קטן ומצטערת על היום שנולדתי אישה יום האישה 2019

את כל כך צודקת לא להאמין שזה מה שהם חושבים בורות ...לשמה ואת אהובה נפגעת ...ברור..!! אוהבת אותך שבת שלום

משהו משונה מאוד. יש לי כאב באוזן שבא והולך מאתמול אחרי הטיפול.... היו לי צפצופים ששמעתי באמצע הטיפול...הזוי...אין לי בעיות עם האוזניים בחיי הבוגרים אך כשהייתי קטנה היו לי כאבי אוזניים לעיתים תחופות לעיתים היו לוקחים אותי להוצאת נוזלים... וכואבת לי האוזן מאתמול..בא והולך הכאב...צירוף מקרים? יאללה זה מחרפן...התופעות המוזרות. .... אני בסדר!!! אבל אוזן כואבת זה ממש לא היה לי ממזמן. והאם יתכן שזה קשור?? שמרגישה קטנה ו....

יכול להיות שזה קשור..(פסיכוסומטי) אבל למען הסרת ספק...אולי כדאי גם לבדוק... לפעמים המחשבות על הכאב גורמות להרגיש את הכאב האמיתי.. חטולית

שלום ד"ר אודי בונשטיין. כבר הרבה זמן שאני מתלבטת לגבי הזהות המינית שלי. שכבתי עם גברים בעבר (סטוצים), ונגעלתי נורא מהאיבר מין שלהם. אחרי זה שכבתי עם נשים וגם לא הרגשתי ממש משיכה. אני לא יודעת מי אני צד אחד - אני רואה נשים וכן מרגישה שהן יפות וגברים פחות (אני בת 24.3) ולא יודעת מה לעשות אני מפחדת מהכל, מפחדת גם להיות אמא בעתיד אני סובלת מחרדות שנים ולוקחת כדורים נגד זה בטיפול אצל פסיכיאטר וטיפול אצל עובדת סוציאלית שלא עוזרת לי להבין מי אני. אני ממש מתוסכלת, אני סובלת מ אובססיה לנשים!!! מה לעשות?

מבית חולים שוב אישפוז מעצבן רק בגלל עקשנות שלה..שילשולים והתיבשות... לא יכולה לקחת אותה ביד כמו ילד בן שנתיים וללכת לרופא.. הבטיחה שתלך עם המטפלת שלה ולא הלכה..והנה שוב מגיעים לאישפוז בבית חולים שמישהו יסביר לי למה הם כה עקשנים...??? ולא שאני לא מטפלת בה... כמה זמן לא הייתי אצלה בבית הרוחות..?? 10 ימים...אולי... וליפעמים....ה.(המנגינה נגמרת ) כמו הכוחות שלי... כיבוי אורות.... אפילו בעלי עזב את העבודה באמצע המשמרת כדי להיות ולעזור.. רק שהפעם היא חזרה אליה הביתה ...ב.ל.ע.ד.י... והרגלים שלי מסרבות ללכת...עייפות..כואבות בכפות הרגלים...נוירופתיה קשה..כך כתבה לי הרופאה בבית החולים...בלי קשר לאמי..נשרפו לי הפיוזים מהסכרת...בכפות הרגלים... וברך ימין שלי דלוקה בגלל קרע בגיד.. גם אם לא נשמעת דרמתית....בסוף הכל יהיה טוב.. יאללה שרק יהיו ימים יותר קלים ויום נפלא לכולן כאן וגם לך אודי חטולית עייפה..מתה לישון...

חטולית יקרה. לא קל...ההתמודדות עם הכל. מקווה שתאגרי כוחות בסופ"ש.

אודי יקר האם קורה שלא מגיעים ל0 בשיטה הזו ושעוצרים?היא חושבת שאולי נעצור לא ב 0....(בתשובה שאלה עד כמה זה מטריד אותי) והיא לא זכרה משהו שספרתי וכבר לא הייתי בטוחה אם ספרתי. אחר כך אמרה שזוכרת..ו...מבאס. זה בסדר שזה ממשיך העיבוד כך היא אומרת....היתכן שאצלה היה בסדר ופתאום בלילה לא...רוצה להיות עכשיו פשוט ילדה קטנה להתכסות בשמיכה וזהו...להרגיש אהובה ובטוחה. עצב כמו של אובדן מרגישה עכשיו. ....למה?על מה?

היי מיכלי כן בהחלט אפשר להגיע עד ..0.. זה תלוי רק בך...ביכולות שלך..ובכמה שאת מסוגלת לתת לזה מקום... מותר לך להרגיש ילדה קטנה ולהתכסות בשמיכה... ובהחלט מותר לך לרצות להרגיש אהובה ובטוחה... מי לא רוצה להרגיש כך.. עצב של אובדן..אולי בגלל שהוצאת סוד..שהיה נעול המון שנים... הגל הזה יעבור... חיבוק עד אלייך..🤗🤗💗 חטולית

שלום, אני בת 22 והשאלה היא לא עליי אלא על מצב שהייתי עדה לו תקופה ארוכה. הכרתי זוג קצת מתוסבך, בשנות ה20 המוקדמות לחייו אחת הסיטואציות שהייתי רוצה לשאול לגביהן דווקא היא לגבי התנהלות הגבר ולא האישה. מספר פעמים במהלך ריבים של אותו הזוג שהתקיימו בטלפון הבחורה הייתה מאיימת להתאבד (גם ככה מצבה לא היה מזהיר, סיפרה לי על כך) והבחור היה מתעלם, מסנן ולא עונה. מדוע במצב כזה, שמדובר בחיי האדם אותו בחור בעצם לא התייחס? נכון שהיה מדובר במצב שחזר על עצמו מספר פעמים, אך מדובר בחיי אדם.. האם זה מחוסר אכפתיות? חוסר רצינות? האם אותו בחור לא מאמין שהבחורה תבצע דבר כזה בגלל שאיימה בעבר ולא בצעה? זה לא פזיז יחס מסוג כזה? בעצם אני שואלת על קו המחשבה של הבחור מה עובר בראשו כאשר הוא מתעלם ממצב שמישהי שהייתה חלק מחייו שנים רבות מאיימת על חייה בהקשר אליו(כיוון שסבלה מאוד מהיחס המשפיל שלו) והוא לא מתייחס. תודה.

יכול להיות שכל הסיבות שציינת הן הנכונות... לפחות כך מרגיש לי... ולמה בכלל היא נשארת איתו בתוך מערכת יחסים שלא טוב לה... זה שמעולם לא ""ביצעה"" נסיון להתאבד...לא אומר כלום כי מי מבטיח שברגע של יאוש לא תנסה באמת....חס וחלילה צריך שמשהו יעזור לה דחוף לצאת מתוך המקום הזה ולא להשאיר אותה לבד חטולית

אודי.... עובדים על משהו ספציפי...והכל מבלבל אותי...לא משנה היה או לא כך היא אומרת שמשנה ההרגשה..האמנם? ולא יודעת..התחושות המסע איתה...אמור להיות קצר הטיפול הזה אבל אני די מרחתי אותו...ו...עכשיו נוגעים במה שהכי הכי מפחיד...אולי הפחד מהפחד....יהיה מה שיהיה מנסה לתת לרגשות פשוט לקרות....מצטערת שנשמע קצת לא ברור..מקווה שהבנת...

מתוקה נכון אמרה לך המטפלת ...חשובה ההרגשה כי היא לא משקרת..! הפחד מהפחד מובן לגמרי שמחה שאת נותנת מקום לרגשות להיות...לקרות..מאוד חשוב יפתי ואת נשמעת מאוד ברורה גם אם מרגיש לך להיות מבולבלת..👍👌 חיבוק גדול 🤗💗... הכל בסדר

אודי , כבר כמה שבועות שאני יוצאת מהמטפלת אחרי טיפול מורכב ומפורק מאוד ....נכנסת לאוטו ואז מתנגן לו ברדיו אחד מהשירים שהשארת לי כאן בכמעט 5 שנים האחרונות... בשלושה שבועות האחרונים זה השיר של שלום חנוך "אומרים שבלי...." זה פשוט מדהים ,מקרקע ומחוייך ....כמו כפפה . ימים לא פשוטים ,פגישות מאוד טעונות באמבוולנטיות מטורפת ואני מאפשרת מקום לכולם ... כבר לא מעברים קשים מעבר לקירות כי אם מעברים רכים יותר אבל עדין מעייפים מטלטלים ומרגישים כמו דרמה לא אמיתית.... תודה על המילים הכל כך מדוייקות שכתבת לי על מינון ואיזון...אני חושבת שאני תקופה ארוכה בוחנת עם עצמי .. את הפנים והחוץ והיחיד והקבוצה .... לא ממש מוצאת גם לא מצליחה להביא את זה לטיפול כי יש דברים דחופים יותר .. כמו אמא והפרעת האכילה שלי ... חושבת , שאני במקום יותר טוב פחות תלותי ואובססיבי לכאן ...ועדין קשה לשחרר ... אז תודה שאתה כאן ....😊

אביב יקרה מעט מילים היום אני כאן איתך ומקשיבה איתך בלב

לא הכרתי את השיר כי לא מקשיבה הרבה לרדיו...שלא היה לי... ניגנתי אותי....הקשבתי לו... והבנתי למה התחברת באמת השיר מדבר ....אומרים שבלי ...אהבתי ..שיר נכון לכל זמן.. ואת אהובה חורשת תלמים חדשים והולכת בהם בכל הכוח לא קל להתמיד...ולא פשוט להביא כל דבר לשיתוף בטיפול..גם מה שעכשיו נדחה יגיע זמנו... גאה בך אהובה על הדרך שבה את בוחרת את השבילים בהם ללכת כך דבר יגיע בזמנו...מאמינה...! אוהבת אותך ומאמינה בך

אביב יקרה, אני שמחה שאת כאן.

גם אני שמחה שאת כאן

היא פקפקה בדברי, הדבר הכי נורא שאפשר לשמוע מאדם שחשבת שיקשב לך, שהבעתי תמיהה כיצד רשמתי את הדברים אליה היא שאלה , "למה כי זה לא קרה?" אני ביזע משתפת אותה בחוויה קשה והיא מערערת על קיומה של ההרגשה והחוויה, איזה אגרוף לבטן. עזבתי את הפגישה באמצע.

זה בסדר שהלכת , זה בסדר שאת כועסת ובכל זאת עוד כיווני מחשבה .... מימה שאת כתבת כאן אין לי תחושה של פיקפוק בחוויה. אולי היית זקוקה לשמוע שהיא מבינה שזה קשה ...ועדין היא לא אמרה שלא ....לפי איך שאני שומעת את זה היא ניסתה להבין איתך למה את תמהה שכתבת לה.... ולמה באמת את תמהה שכתבת לה...היא המטפלת שלך את סומכת עלייה ומשתפת אותה בחוויות קשות ...האם זה לא הגיוני ??.... ואולי , לא הבנתי אותך ...קצת קשה לקרוא ולהבין בן השורות שאני מניחה שנכתבו בכעס ,בתסכול עם המון כאב ... המטפלים קוראים לזה כשל אמפתי ...אנחנו קוראות לזה פגישה נוראית... מניסיון שלי אין כמו כתיבה אינטואטיבית של כל הרגשות שעולים ...גם כדי להבין יותר את עצמי וגם כדי לקחת לטיפול ולעשות עם זה עבודה .... ואת כבר במקום הרבה יותר טוב בטיפול זה בטוח ....אוהבת חיבוק ענק ....ותודה שאת כאן

החוויה שלך בטיפול, כל כך מציפה, מערערת וכואבת בלב, נשמע שהיה לך מטלטל מאוד. לא יכולת לעמוד בעוצמות ואפילו קמת ועזבת את הטיפול באמצע. ראשית, חיבוק גדול. מאחלת לך, שתצליחי מבעד לרגשות המסעירים לנסות ולהתבונן על האינטראקציה ביניכן ולהביא את הכאב שלך לטיפול. רוצה להציע פרספקטיבות- לפעמים אנחנו תופסים וחווים את המטפל כמרוחק, מנותק מהחוויות והרגשות שלנו. מהכאב העמוק. הקושי כפול שמדובר בקשר. קשר קרוב ואינטימי כל כך, יש ציפיות. תהליך. היכרות. חשיפה עצמית (שזה ממש לא פשוט..) תחושות טובות וכו' כשאנחנו פוגשים את המטפל/ת שלנו בחוסר הבנה , ריחוק או חלקים מורכבים שלו (כמו בן אדם) זה לא נעים, לעתים מבהיל, מרתיע, מבודד, מכעיס וזר. אולי מרגיש גם סוג של אבל.. עוד צד- קשה לנו לפגוש אמת/מבט לא נעים ומעמת על עצמנו, המשתקף מתוך דבריו של המטפל (לי לפעמים קשה ליצור קשר עין עם המטפלת) אולי זה הכאב העמוק, בתקופה זו בחייך הוא גדול מנשוא..החוסר אונים..קשה להיות בשיח טיפולי נינוח וכל אחד מגיב בדרכו מתוך המקום הזה. לפעמים זו פרשנות שלנו- למשל, חשבתי שהמטפלת שלי כועסת עלי, אבל מדיבור על זה הבנתי שהיא דאגה לי ואני פירשתי שהיא כועסת עלי.

אייך היא אומרת דברים כאלה... מה זאת אומרת "שזה לא קרה" אז ...מה היא חושבת ..שבאת אליה להעביר את הזמן..?? אייך היא מסוגלת לכתוב דברים כאלה אני בשוק... גמני הייתי עוזבת ... לא פשוט לעכול... איתך מתוקה.... וואווו זה היה ממש כואב.. 💗💗💗😻😻.. חטולית

היי, ממזמן לא הייתי כאן, ושכחתי את פרטי הכניסה. אז בלית ברירה שיניתי את שמי משירי1 לשיראל1. אז עכשיו אני שיראל :-). אצלי הכל כרגיל. ממשיכה עם המטפל, אני כבר מעל חצי שנה מטופלת אצלו. עד לא מזמן הוא היה מאוד נחמד, מתחשב ואמפתי. ודי חיבבתי אותו. ואני משתדלת לשתף פעולה. למרות שלפעמים קשה לי ואני מעדיפה לשתוק ולא לדבר, כי אני מוצפת מידי והנושאים שעולים לא פשוטים לי. לאחרונה חלה הרעה בקשר ביננו. הוא נעשה פחות אמפתי ופחות נחמד ונעים כמו פעם. ואני מתקשה להבין למה. אולי הוא מתוסכל, כי ההתקדמות איטית? ולעיתים אני חשה שהוא כועס עליי, לא יודעת מה הסיבה. אני רק יודעת שכבר לא נעים לי שם יותר. ביטלתי את הפגישה השבוע ואז חזרתי בי והחלטתי כן ללכת בסוף לפגישה, היא תתקיים בעוד מספר ימים. הפגישה האחרונה הייתה מאוד לא נעימה וחשתי שהוא כועס על זה שאני לא משנה את עמדותיי לגבי נושא מסויים, למרות שהןא 3 פגישות ניסה לשכנע אותי לשנות את עמדותיי. אבל קשה לשנות דברים כל כך מהר ואני לא מבינה למה הוא מצפה? האם הוא מצפה שאשנה את דעותיי, בגלל 3 פגישות ששוחחתי עימו עליהן? אלו דיעות שאני מאמינה בהן מרבית חיי, לא משנים עמדות כל כך מהר. נראה מה יהיה בפגישה הבאה... מקווה שהוא לא יכעס עליי שוב. תודה...

לא חושבת שהוא כועס עליך אחרי הכל זה התהליך שלך שאת עוברת אי אפשר להאיץ תהליכים... גם אם הוא מנסה לשנות לך עמדות ולך קשה עם זה .....לא יעזור לו להמשיך לנסות.... אולי תנסי להסביר לו שוב בצורה נעימה למה קשה לך לשנות את דעותייך.... ואולי...כן יש מקום להקשיב לו..אחרי הכל הוא רוצה בטובתך... מקווה שתמצאי את דרך האמצע בין הדעות ..וכן יקל על.... חטולית

שמחה שבאת ... הוא כועס עלייך או את עליו??? תהליך ,של יצירת קשר ועבודה על תכנים קשים.... זה בסדר ,לא כדאי לברוח כדאי לדבר את זה יחד ...

זה מרגיש לפעמים כמו אבל. המפגש הזה, המתפתח והמתקדם עם המטפל. מחוויה שלי, ככל שהקשר הטיפולי מתקדם. מתנפצות ציפיות, חווים אכזבה, בדידות, אבל , כעס חוסר הבנה ועוד. זה ממש כואב. צובט. כאילו "איפה את/ה המטפל/ת המוכר/ת". "משהו לא מסתדר לי כאן"..."את/ה יכול/ה בבקשה לחזור להיות כמו בפגישות.." "אולי ההרגשה החיובית שהייתה, זו רק אשלייה" "רק שלא ת/ישאר תמיד כזה" מחשבות על סיום טיפול ועוד ההרגשה הראשונית ההתחלתית (איך אני מתגעגעת לזה לפעמים..בעיקר ברגעי משבר) בשלב מסוים מתחלפת ונצבעת בכל מיני צבעים וגוונים. אישית, יכולה לומר, שלמרות הרגשות והמחשבות ואולי בזכותן, ככל שמדברים על הדברים, בדיעבד ובכאן ועכשיו.. בהתרחשות עצמה, מגיעים לעומק אחר בקשר ופוגשים חלקים חדשים אצל שני הצדדים. זה יפה, כואב, מצמיח, מרגיש נפרדות.. אנושיות (המטפל/ת כבן אדם) מציעה לדבר עם המטפל על ההרגשה שלך. אולי זה שלך. אולי שלו. אולי של שניכם. בהצלחה יקרה!!

היי טלאור היקרה, את כותבת כל כך יפה... ובכזו כנות. מודה לך על התגובה. הלוואי שהדברים היו פשוטים יותר. אז בפגישה האחרונה הוא חזר לעצמו, הוא שוב היה אמפתי כהרגלו. למען האמת, זה לא משנה לי אם תקראו לי שיר או שיראל. ושוב תודה יקרה 🤗

תודה אביב היקרה, שמחה שאת כאן.

תודה חתולית היקרה, התגעגעתי...

אני יודעת שאני מחבלת את הטיפול שאני לא מאפשרת לחלקים מקום שאני מסרבת לקבל אותם. אני מרגישה חסרת אונים מול החוסר רצון להתחבר המטפלת רוצה לעזור אבל היא לא תוכל ככל שאני יושבת באותה המשבצת של חוסר קבלה אני לא מבוגלת. באמת שאני לא מסוגלת. אני כל כך מייאושת מעצמי. אני לא אמיצה מספיק להמשיך. אני לא יודעת איך להמשיך..

ינשופית מתוקה שלי את באמת נשמעת מיואשת..ולצערי הרב אין לי ממש עיצה לתת לך ולהגיד לך מה לעשות עם כל החלקים... אבל יכולה לחבק אותך שלא תרגישי לבד... ומקווה שהמטפלת שלך תדע מה ואייך לעשות כדי לעזור לך אין לי את המילים הנכונות.... איתך בליבי כל הזמן... חטולית

אהובה כבר עברת אותו המון פעמים למעצורים האלה שאת שמה יש סיבה ...לשמור עלייך מהצפה אל תחמירי עם עצמך לאט לאט בקצב שלך ...דיסוציאציה של שנים לא מחברים ביום אחד את יודעת את הכיוון ומה צריך לעשות ,המטפחת יודעת ...סומכת עלייך /עליכן שתימצאו את הדרך ... שולחת חיבוק

חטולית ואביב יקרות איזה מזל שאתן כאן. חטולית - חיבוק תמיד טוב ולא להיות לבד עם הכל. אביב- מילים מדוייקות כתבת- באמת המעצורים שומרים. כרגע אני מרגישה שאני לא מסוגלת להמשיך, שאם אתחבר אמות- הפחד גדול עליי ובאמת באמת נראה לי שהגעתי עד מקסימום יכולת... הבעיה שאי אפשר ללכת אחורה יותר ואני מרגישה במלכודת כי אין לאן לברוח יותר...

היי..לא חושבת שאת צריכה לדעת איך להמשיך..תסמכי על המטפלת וקצת תרפי מעצמך יקרה..מה שיהיה תני לו לקרות..לפעמים אנחנו יותר מידיי מנסות...ואז זה כואב יותר... איתך. מיכל.

לא צריך לברוח ...אפשר לשהות ...כמו בשחייה לצוף על הגב , לנוח ....להרפות מעט ... ואז להמשיך ...חיבוק

מתסכל מאוד! קשה לפספס את הכאב והקושי שלך! אולי גם מודאגת. מהחוסר אונים/תקיעות/מהחלקים הישירים והצורבים- מהמגע עמם (נחווה כמו אש), הדיבור, נגיעה והתמודדות. מהפער בין בין הרצוי למצוי.. יש מקום לייאוש. יש מקום לחוסר שקט ולהתחבטות המייסרת בתוכך ובטיפול. לא תמיד אפשר לגעת. אולי דרך המקום, לשהייה בכאוס ובחוסר מוצא יגיעו ימים טובים ומאפשרים יותר.

שלום לכולם. שמתי לב שכבר כמה מהחברות/חברים פה מציינים שיש להם ניסיון עם פיברומיאלגיה. מכירה מקרוב... כבר מס' שנים שמחפשת דרכים כאלו ואחרות להתמודד עם העניין הזה. הכאב לא מרפה ממני ואפשר לומר שמסלול חיי השתבש לגמרי. לא יכולה לשבת, לשכב, לישון, אפילו לאכול מגביר את הכאב, קשה לקרוא, להתרכז, דברים נופלים לי מהידיים, עייפות מטורפת, לעתים נראה שאני קמה עייפה יותר ממה שהלכתי לישון, הרגשה שהגוף שוקל טונות (ואני רזה מאד...) ועוד... נראה לי שניסיתי כבר כמעט הכל וב"ה כן יש שיפור משמעותי מאיך שהיה בהתחלה, אבל עדיין הכאב מגביל בצורה קיצונית. אשמח לשמוע מכל מי שמעוניין לשתף על ניסיונו ועל דרכים להתמודד. בכל הבט, הפיזי, הנפשי, הכלכלי, פניה לביטוח לאומי וכד'. בשמחות ושבוע טוב!!!

מתוקה שאת לצערי אין בידי בשורות טובות להציע לך כדי להקל על הכאבים זה בדיוק כמו שאת כותבת מילה במילה לא מצאתי שום טיפול שיקל על הכאבים ולא שום סוג של... אפילו נסיתי בזמנו הידרוטרפיה...שעזרה רק ל...כמה דקות מהטיפול... גם רופאים יודעים ואומרים שקצרה ידם מלהושיע.. גם גיסתי שגרה בחול..סובלת כמונו..בזמנו שליה לי כופסה שכתוב עליה calm ..מה שאומר שיש בזה רק מגנזיום.. המגנזיום עוזר במקצת להרפות את כאבי השרירים אבל גם לא לפרק זמן ארוך התחלתי לקחת מגנזיום על בסיס יומי ועדיין לא מרגישה שינוי לטובה .(4 חודשים ).. לצערי לא אשת בשורות בענין..מה שאולי יכול להקל ..לפעמים..לנוח יותר מהרגיל..וגם בין משהו פיזי שאת עושה..כמו עבודות בבית..בעבודה ..הליכה לא למרחקים ארוכים ...לא במהירות....ושוב מנוחה..כל מאמץ גופני ישר גורם להתכווצוית האלה להופיע משום מקום... נסיתי אפילו לשים בקבוק מים חמים..לפרק זמן קצר היתה הקלה...אבל רק באותו מקום ספציפי... זו מחלה שאין לה פתרון ולצערי גם לי אין פתרונות מועילים להציע... בהמון אהבה חטולית

לרגע נשכח ממני... אני שוקלת לקנות פריטי לבוש כמו גופיה ..גטקס..וגרביים של אנגורה...שהם לא מארנבות חיות אלה מהצמר שנושר מהן... זה עדיין בגדר שוקלת כי המחירים שלהם בשמים... או לחלופין אותם פריטים טרמיים... 😍😻😊... חטולית

יקרה! תודה שהגבת ועל השיתוף. אני יכולה לומר שכמעט כל מה שניסיתי נתן מענה כלשהו ושיפר במשהו. ההרגשה כמוך, שמה שעושים משפיע לזמן קצר ולא מחזיק לאורך זמן, אבל נראה לי שמשהו בכל זאת נשאר. בהתחלה לא יכולתי ללכת יותר מכמה צעדים בלי להרגיש שעוד רגע אני קורסת מהכאב ומאי היכולת לנשום והיום ב"ה אני מקפידה לעשות הליכה של חצי שעה כל יום והתנועה היא באמת אחד הדברים החשובים (הקטע שהייתי טיילנית רצינית של עשר -חמש עשרה ק"מ ביום עם תיק וציוד למס' ימים והיום חצי שעת הליכה בלי תיק זה בגדר נס בשבילי.... לומדים להעריך את הדברים הקטנים מאד ולומר עליהם תודה). התחלתי לפני מס' שבועות טיפול בשיטת אלכסנדר ומרגיש לי שזה נותן מענה וגם נותן כלים של החזקה נכונה של הגוף. וזה משפר את המצב, לאט לאט עקב בצד אגודל. תודה לך, מקווה שעוד יכתבו ויתנו עצות טובות. ואם יהיה לי משהו לחדש בהמשך אשתף. אודי אשמח לשמוע גם ממך אם יש לך ניסיון או מחשבות לגבי טיפול באנשים עם פיברו' או כאב כרוני אחר.

קראתי אותך ואפילו עניתי לך ארוכות וכמו שקורה בזמן האחרון ההודעות שלי נעלמות... אני חיה עם הפיברו כבר 22 שנים ..וזה אולי המפתח ללמוד לחיות איתה בשלום ללמוד להקשיב לגוף לראות מה אפשר מה לא...איזון זאת מילת המפתח ,מה אפשר וכמה ...אין ספק שהפיברו הוא בלנס רציני קצת יותר מידי ..כמו יום ארוך מידי ולמחרת משלמים את המחיר ... הליכה מאוד חשובה ועוזרת למרות הכאב משכחי כאבים מסוגים חזקים יש לי בכל תיק מה שלמדתי זה שאם אני פורקת כאב נפשי הגוף יותר רגוע ואם אני מחזיקה את הכאב הנפשי בפנים הגוף כואב ברמות בילתי נסבלטת.. שולחת לך כוחות ותקווה .....לא פשוט לחיות עם כאב אין סופי אבל לקבלה של זה יש תפקיד חשוב בהחלמה ....בהצלחה

יודעת מה חשבתי כשכתבת? שאת מרשה לעצמך לשתף...אני לא יודעת עלייך כמעט כלום כי על פי רוב את בצד העונה ולא המבקש. ענו לך כאן החברות. לי אין מושג...מתמודדת עם מחלות אחרות. אבל מאמינה שגוף ונפש קשורים זה בזה...ולדבר על זה ועל עצמך ולפרוק עוזר גם למחלה..אולי..יודעת זאת מעצמי בסוג אחר של חולי. בריאות...

תודה יקרה. שחזרת וכתבת למרות שנעלם מעריכה את ההשקעה. דברים חשובים, נשמע שלמדת הרבה מהמצב. למרות שהאבחנה ניתנה לי כבר לפני מס' שנים, רק לאחרונה התחלתי לקרוא לזה בשם ולהכיר בכך. ומתחילה לחשוב על אמצעים שעד היום לא הייתי מוכנה לשקול. עשיתי המון טיפולים, כולם ברמת הרפואה המשלימה, עכשיו מתחילה לבדוק אופציות נוספות שהייתי מעדיפה לא לבדוק. בעזרת ה' יכול נוכל לה. תודה

חמודה. נכון, הרשיתי לעצמי לשתף מעט. כותבת פה כשמרגישה שיש לי משהו לכתוב. פחות אוהבת לכתוב על עצמי (לא בקטע שלא רוצה להיעזר, אלא יותר ממקום החשיפה שמרגישה לי לא בנח). שיתפתי כי אני שוקלת לנסות דברים שלא רציתי עד היום לנסות (וגם עכשיו לא ממש רוצה, אבל המצב מתקדם לאט ורוצה לנסות לתת דחיפה קדימה) ואני מחפשת בעניין הזה עצות טובות. ופה יש אנשים טובים עם הרבה ניסיון חיים :) תודה על התובנות המאירות שכתבת, בהחלט שיש לך מושג. מצטרפת לאיחולי הבריאות, שנהיה בריאים ושמחים.

כואב לקרוא על הסבל הנפשי והרגשי שאת עוברת. יכולה להציע חיבוק ותפילה עבורך, שהסבל יוקל מעלייך ולא יכביד ושימצאו כמה שיותר מענים ואפשרויות לטיפול. שבוע טוב יקרה!

שלום, אני מעוניינת להתחיל טיפול אצל פסיכולוגית שעובדת עם מכבי. אשמח להמלצות!

שלום לך, בעיקרון לא ממליצים פה על מטפלים. את מוזמנת לצרף כתובת מייל ולרשום באיזה אזור את מחפשת. אם למישהו יהיה המלצות בטוחה שיכתבו לך. בהצלחה!

מוזר לי מאוד שאודי השאיר את המקום פתוח כל השבוע.... מאוד מקווה אודי שאתה בסדר שאתה מרגיש טוב... אולי היית מאוד עסוק..? השבוע הבנתי שאפשר לקרא אותך ולהבין אותך ביותר מדרך אחת מקווה לא לשכוח..עד לפעם הבאה שיהיה יום מוצלח לכולן וגם לך אודי... חטולית

איזה כייף חטולית שאת כותבת ...לוקחת מקום עבורך, שמחת אותי ... . אודי אלוף המילים .... שתהייה שבת קסומה

אוהבת את תגובותיך פה למטה. ולעניין אחר, בלי קשר, סתם שיתוף קטן- אוהבת את החורף הגשום והמבורך שזכינו לו השנה. מרווה צימאון גדול. ב"ה. שיתגשמו כל בקשותינו

תודה אביבוש כן לפעמים מצליחה... ולפעמים קצת יותר קשה... שתהיה שבת מבורכת לכולן.. חטולית

תודה לך יקרה גמני אוהבת את החורף מאוד מאוד.. רק שהחורף לא אוהב אותי לצערי.. יש לי פיברומיאלגיה...והיא לא אוהבת את הקור הזה... מכאיב בצורה שקשה לתאר אותה במילים.. הכי אוהבת להתכרבל אפילו בסלון ולשמוע את הגשם מכה בעוז.. הרגשה נהדרת של כוח ממקום אחר... ובאמת שהשנה זכינו לגשמי ברכה כמעט בכל הארץ.. אמן..שיתגשמו כל חלומותינו... תודה על השיתוף נהדרת שאת..👌👍👍... אהבתי מאוד חטולית

המשכתי. בטיפול emdr ... ותחושות עלו תוך כדי..ופתאןם הבנתי תגובות שלי שקורות כמו פחד ולא להביט בה לפעמים בשל פחד ולא בושה...וגם היא אמרה שאולי כך הגבתי אז...ברעד ברגליים, אי יכולת לקום, סחרחורת ועוד תחושות משונות.. ומרגישה יותר חזקה להתמודד..אבל בתוכי סערה מבולבלת ..מזמן לא אכלתי דברים לא בריאים..שומרת על משקל תקין דבר שהיה נדיר בחיי...הייתי שמנה מאוד...דברים השתנו... ופה אודי..אמרת 10 שנים..וואו..אני פה כותבת כמעט מההתחלה..התחלתי בהיסוס ובקריאה..לקח לי זמן עד שכתבתי...ואני מודה לך כל כך על הליווי ..זה לא מובן מאליו במיוחד באינטרנט...זאת לא שאלה חד פעמית...זאת תקופה. ואם מתאים שכרגע יבואו לשאלות חד פעמיות וצריך לפנות את המקום ורק אני לא הבנתי את זה? כלן הבינו??ואם תחליט לסגור זה גם בסדר ומובן. אני לא חושבת שתפקידי לשמור שהפורום לא יעלם ואולי גם לא שלך...ואם תלך אז בסדר....אקבל זאת חלק מתהליך אינטרנטי...אמרת נצח...כן. המון זמן....

כמה טוב שאת חזקה כיום כדי להתמודד עם כל מה שהטיפול מביא.. ולגבי הפורם ...את לגמרי טועה מתוקה.... לא צריך ללכת מכאן או לזוז הצידה כדי לפנות מקום...ל..לא חשוב מי שיכנס... יש כאן מקום בשפע כדי להכיל את כל העולם ואמא שלו גם... מתוקה את לוקחת את הדברים רחוק מידי...בלי שאף אחד יגיד מילה ולא חצי מילה על סגירת הפורום.... ואם זה יקרה אז בטוח שאודי היה כותב על זה... מרגישה שיש דברים שמפריעים לך..שכואבים לך...ויתכן שזו גם תגובה שלך על...תופעות קשות אחרי טיפול..??? מקווה שהתחושות הקשות שמלוות אותך יעברו מהר... איתך יפתי חטולית

תודה חטולית..אחשוב על הכל.