פורום פסיכולוגיה קלינית

היכן מוצאים מטפלים העוסקים בטיפול דיאלקטי התנהגותי? למי פונים? זקוק לעזרה.

עמית שלום, אתה יכול להקיש את שם הטיפול DBT באינטרנט וייתכן ותמצא מטפלים המתמחים בגישה זו. לחלופין צרף מייל אישי וחברי הפורום ישמחו לתרום מניסיונם. דרור

************************************************************************************************* האטימות של החברה ובני האדם בכלל!!!!!!!!!!!!!!!יש צפירה ביום הזיכרון ביום השואה ביום של רבין ועוד.... למה אין צפירה לאלה שרצחו את נשמתם כמו נפגעי אלימת פיזית ומינית? זה הרי יותר גרוע מלמות!!!!!!!!!!! **********************************

:-((((((((((((((((((((איפה שאין צדק לעלם לא יהיה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לילך שלום, שאלתך הקצרה והתמציתית נראית כמייצגת אינספור שאלות שקשה לתת להם מילים. בכל זאת היא נשמעת כאן ובעוצמה רבה. דרור

את צודקת אך גם צפירה היא מאוד סמלית. במקום מסוים אני מאמינה שהצפירה הפכה לחלק אינטגרלי בתרבות הישראלית, אבל אני לא בטוחה אם היא מצליחה לעורר רגשות אמיתייים. הרי את חיה את חייך כרגיל ואז פתאום צפירה שאמורה לנתק אותך מחיי היום היום, לחשוב במשך כשתי דקות על הסבל הנורא שעבר העם היהודי בשואה ואז בתום הצפירה "ממשיכים לחיות כרגיל". נשאלת השאלה למה אנשים בכלל עומדים בצפירה, מה הסיבה האמיתית כלומר.

איני בטוחה שכולם ראו את שאלתך. יש רווח גדול מידי לפני הכוכביות. אני, לפחות, חשבתי ששאלת רק "למה?" זועק. רק אחר-כך פתאום במקרה גיליתי שיש המשך. מרגיש נורא כאשר בטוחים שאין מכירים בעוצמת הפגיעה, בכאבך, כאילו אין לו תוקף. זאת הרגשה קשה מאד מאד. ועוד יותר כאשר מקנאים באחרים שכאבם מוכרז ומוכר כביכול. בקשר לצפירה, הייתי רוצה לומר לך שאני מכירה ניצולי שואה שאינם אוהבים (בלשון המעטה) את יום הכאב שמיועד לכולם, משום שכך הם מרגישים שאין די מקום ונוכחות לשואה הפרטית שלהם. הם מרגישים מאוימים ונדחקים. בכל מקרה, אף אחד אינו נשאר אדיש ליום או לצפירה. יש המגיבים לכאן או לכאן ברגשות עוצמתיים. הצפירה, לדעתי, יכולה אכן להזכיר את השואה הפרטית והייחודית, מבלי שיהיה מדובר בארוע הגדול ההיסטורי, אלא באירוע אישי כואב בפני עצמו. ועצוב ונורא שגם לשואה ההיא יש מכחישים...

לא מקורבת לאף ניצול שואה,ובכול זאת מרגישה אותה כל כך שלי.משהו מתוך תוכי.לעולם זה יום בשנה,אבל הזכרונות הם כפול 356 יו בשנה כפול 24 שעות ביממה! רגע לא פחות.

ד. שלום, כפי שכתבתי למטה, לעיתים הכאב הפנימי הרב פוגש בכאב משותף. הרגישות הרבה עליה את מדברת, שבעטיה במהלך כל השנה את חווה עסוקה ואולי אפילו מוצפת באותו כאב נורא של השואה מקשה עלייך מן הסתם את חיי היומיום. אולי לא נכון לומר זאת ביום שכזה, אבל אם אפשר שווה להצליח להתמודד עם קשיינו היומיומיים, שגם הם לא פשוטים כל השנה. ויום אחד בשנה לאפשר לכאב הזה מעט להשתלט עלינו. אז ניתן להכיל אותו יותר, אם זה בכלל אפשרי. דרור

אוףףףףףףףףףףףףףף עצובבבבבבבבב בכל מקום!!! ערב יום השואה אין לאן לברוח אז הגעתי הנה לא מספיק עצוב אז גם כל התוכניות בטלוויזיה עצובות איפה לברוח לקצת שמחה?

אולי זה סימן שאפשר לבחור לזכור להקשיב ולהרגיש את העצב המיוחד והעמוק של היום הקשה הזה... אם ממש מעבר לכוחותייך ואת מרגישה חייבת לברוח למשהו אחר יש לך אפשרויות רבות. באינטרנט זה יכול להיות youtube, למשל. נסי לחשוב על באמת מה היית רוצה לבחור. אני בחרתי באפשרות הראשונה, וזה כך רק לאחרונה לאורו של הטיפול. אני דור שני. אז, בעבר, הדור הראשון פשוט ניתק כל אמצעי תקשורת ביום הזה והלך לישון.

ד. שלום, אכן זהו יום עצוב לכולנו. יום בו מזכירים לנו ואנו נזכרים בסבל הרב שעברו אנשים שחלקם חיים בשקט בינינו. אני בהחלט יכול להבין את ההרגשה שכאשר עצוב מדי בפנים יש רצון למצוא מקום שמח שירומם את המצב רוח. כרגע לא עולה בדעתי מקום כזה, אבל אולי חברי הפורום יוכלו לתרום רעיונות. דרור

היי לך הרבה בנות מגיבות להוגעות שלך ותומכות ומתעניינות ואת מתעלמת!!!!!!!!!!! ........!!!!!!זה לא יפה לפחות תתייחסי לכל העצים שעונים לך מה זה הסנוביות הזו? את בכלל מתייחסת לתגובות או שזה לא לכבודך????????????זה חלק מלהיות חבר בפורום את מתנהגת כאילו אנו אוויר!!!!!!!!!!!!!!!! ואולי זה שאת מחליפה כינוי זה חלק מהעניין כדי לבלבל אותנו שגם זה לא בסדר!!!!!!

אחותי לא יפה!!!!! אם לא שמת לב יש לה כאב מספיק גדול בלי הקטע אם היא עונה או לא עונה.... .......אולי לפעמים בא לכל אחד מאיתנו לכתוב בלי להתייחס אל תשכחי שזה פורום אנחנו לא מכירות אחד את השני ואולי את פוגעת במישהי דווקא נחמדה שפשוט כואב לה אי אפשר לדעת...........תחשבי על זה! חוץ מזה שהיא לפעמים כן עונה.. מה ענינים חוץ מזה? את ריגשי היום?

מה העניין? מה יש לך ולמקלדת עם תשומת לב בכל מחיר? תנו לילדה קצת שקטטטטטטטטטטטטט

מותק היא לא "סתם" היא כבר אמרה את זה למקדלת.....סתם זו מישהי שהייתה פה לפני המון זמן והורידו אותה. תניחו לה קצת! בילבי ילדת הברזל :-)

ME2 שלום, אני יכול להבין את הרצון שלך שיגיבו להודעותייך והודעות אחרים. אבל אני יכול להבין גם את רצונו של כל משתתף לבחור האם, מתי ולאילו הודעות להגיב ונראה לי שחשוב בתוך פורום לאפשר חופש פעולה שכזה. דרור

לא נכון!!!!!!!!!!!! כולם מגיבים ותומכים וההתעלמות שלה לא מתאימה לפורום שכזה!!!!!!!!!זה יפה מצידנו לכתוב לה ויש הרבה שכותבים לה והיא נעלמת ומתעלמת כמו רוח רפאים........ ....... גם עכשיו שאני כותבת לה היא מתעלמת אם זו לא חוצפה סנוביות ופריקיות של בחורה... אז תסכים איתי שלפחות להגיד לא בא לי לענות היא יכולה???????????ולבחורה עם אלף הכינויים מקווה שאת שומעת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!את צריכה לכתוב במקום שקט בלי אנשים כי זה מה שמתאים למישהי שלא מדברת עם א ף א ח ד!

ש לי בעיה. מאז שאני מכירה את עצמי אני סובלת מפגיעות יתר מדברים שנאמרים לי על ידי הזולת. ידוע שהישראלים קצת חצופים, אבל ממש בלי כל קשר אני נפגעת מאוד מהר ונעלבת מאוד מהר. הדבר מאוד מקשה עליי להתנהל בחברה ובעבודה. ברור לי שזה עניין של אופי וכד'. השאלה שלי הינה יותר בכוון הפרקטי התנהגותי : האם יש איזו דרך פסיכולוגית שהוכחה כיעילה אשר עוזרת בהדיפה מהירה של העלבון מעליי ? נניח, היגד מסויים כמו : "אני חזקה ולא נפגעת" או אולי חשיבה מסויימת כמו : "האדם הזה מסכן, ויש לו בעיות ולכן אסלח לו ולא אפגע ממנו כעת" או "אל תחשבי על מה שנאמר ועברי הלאה" - אגב מדובר בדברים שניסיתי אבל אני מחפשת רעיונות קצת יותר חזקים מכיון שאלו לא תמיד עובדים ולא תמיד יעילים. לכן שאלתי היא בעצם ממש ממש לכל אדם שקורא כרגע את פנייתי : איך אתם נוהגים להתמודד עם עקיצות והעלבות או עם יחס לא הוגן מכל סוג ? מה אתם אומרים לעצמכם ברגעים אלו ??? האם יש לכם שיטה ?

ליאת33 שלום, עלבון היא תחושה הנובעת לעיתים קרובות מכך שמישהו אינו מעריך אותנו כראוי, מזלזל אולי אפילו נוגע בנקודות שקשה לנו עם עצמנו. אבל לעלבון תכונה נוספת. זוהי דרך תקשורתית. אנו נוהגים לרוב להראות בדרכים שונות את העלבון. ייתכן שבמהלך חייך למדת לתקשר את הרצון שלך בקרבה דרך היעלבות. כלומר במקום לנהל שיחה עם מי שפגע בך, לומר לו את זה ישירות את מעדיפה שיבין מהתנהגותך שאת נעלבת ויתקרב אלייך. אם כך הוא הדבר יש טעם לנסות ולראות באילו דרכים חלופיות את יכולה לנקוט בכדי ליצור קשר, האם את יכולה להאמין שיש לך מקום לומר את מה שאת רוצה. לא לחכות שייגשו אלייך. דרור

אני בן 27 יש לי חברה בת 29 כבר 8 חודשים ביחד ואנחנו ממש מסתדרים מבחינת הבנה ראיה לעתיד וכל הקשור לנו ...היא בחורה מאוד חכמה ממש קלילה שאין לה דרישות קשות תמיד מנסה להבין מזה שהעבודה שלי קשה ואנחנו מתראים פעמיים בשבוע פשוט היא בחורה זהב ... רק הבעיה שלי איתה זה שיש משהו אצלי בפנים שתמיד דוחה אותי ממנה מין הרגשה כזאת מוזרה ששולטת רוב הזמן במחשבות שלי ..אין לי את הגעגועים החמים כלפיה ..אין לי את ההרגשה של פרפרים בבטן כשאנחנו מתראים פשוט מוזר... אבל כשהיתה לי אהבה ראשונה זה היה אצלי.. ואיתה אני רוצה שזה יהיה אבל לא הולך ..מה אני עושה בבקשה תנסי לכוון אותה לפתרון על שהוא ...

אסי שלום, אתה מתאר את החברה שלך כאדם טוב נוח מאוד עבורך אבל שמשהו חסר לך בקשר הזה. משהו שהיה בעבר, באהבה הראשונה שלך ואתה לא מרגיש אותו עכשיו -התרגשות, געגועים, תחושה שאתה לא יכול בלעדיה. ישנן סיבות רבות מדוע אנו חווים רגשות אלו ומתי לא. לעיתים דווקא תחושה של נוחות, שהדברים מתנהלים על מי מנוחות שהקשר יציב לא מעורר את ההתרגשות עליה אתה מדבר. אבל מכאן אלו הכל השערות. נכון יהיה שתנסה לברר עם עצמך ואולי בעזרת איש מקצוע מה קורה שם בקשר. ומה נכון לך לעשות בשלב זה. דרור

ערב טוב ישנה אישה הגרה בקרבת ביתי, יש לנו כימיה אדירה. ברחוב שאני נפגשות, נהנות לפטפט, אישה נעימה ואני נהנית מאד להיות בחברתה. גם מעבר לקו , כשאני מדברת איתה לעיתים רחוקות בטלפון, היא נותנת צעקה של התלהבות וחיוך כאילו התגעגעה אלי, ושמחה לשמוע את קולי ומשתמשת בשם:"שרהלה"! מבטיחה מידי פעם לבוא- והבן אדם לא בא!!!!!!!!!!!!! וזה קרה מספר פעמים שהזמנתי אותה, הבטיחה לבוא - ואינה באה. נכון, שהיא אדם עסוק, אבל שכל כך רוצים, מוצאים את הזמן לבוא ולרצות אותי. איך יתכן כשהיא שומעת את קולי מעבר לקו, מגלה התלהבות יתר, ברחוב. כשפוגשת אותי, קרה לא פעם שאני חוטפת נשיקה פתאומית ממנה, אך אין לי הסבר מדוע אינה מתקרבת יותר, מעולם לא יזמה שיחת טלפון, אלא רק אני, גם אינה באה אלי למרות שמבטיחה......... האם יתכן והיא שחקנית? האם יש מקרים כאלה שאנשים "נחמדים מאד" ומצד שני תופסים מרחק? מה זה אומר ואיך אדע אם היא באמת מחבבת אותי ושלא תשלה את עצמי, האם עצם זה שלא מקיימת הבטחתה לבוא, האם עדיף לתפוס מרחק גדול ממנה, האם להראות לה קשיחות? , .......כי אני אוכזבתי לא פעם ממנה שלא מקיימת הבטחתה ובאה, וכך ברחוב ובטלפון מדברת כאילו חברה הכי טובה.............. אולי אתם יכולים להסביר את התופעה הזאת ואיך לנהוג עם אחת כזאת, אולי היא באמת שחקנית גדולה.??? למרות ששנינו לא מכירות אותה לעומק, לפי מה שכתבתי, מה נראה לכם? תודה.

שרה שלום, ראשית ישנם אנשים שרוצים להיראות טוב, להיות אהובים על סביבתם אך עושים זאת ברמה שטחית משהו. ייתכן וזה המצב עם שכנתך. אבל ישנם גם אפשרויות נוספות, למשל שהיא פשוט לא אדם שיוזם קרבה. יכול להיות שהיא מחבבת אותך מאוד אבל היא לא תהיה זו שתתקשר אלייך, אולי מקשיים אישיים שלה עם עצמה. אם טוב לך איתה נסי להזמין אותה באופן מפורש, לקבוע איתה מתי תגיע אלייך. לא להשאיר את זה פתוח. אז גם תוכלי לדעת האם היא מתחמקת או שתמצאו את הדרך להיות קרובות יותר זו לזו גם אם הדבר אומר שאת תהיי היוזמת בקשר. ברור לי שזה קשה, וזה מלווה בשאלות האם את באמת חשובה לה. אבל אולי עם הזמן, כשתרגישי בטוחה יותר בקשר שאלות אלו יפריעו פחות. דרור

קיבלתי מידע מפסיכיאטר ש- PTSD יכול להיגרם מכל טראומה. הטראומה שעברתי הם 3 ניתוחים יום אחרי יום וסבלתי נורא ובכיתי, צעקתי ימים ולא נתנו לי פסיכיאטר, ובועדה הרפואית לא התחשבו בכך ולא ישב שם פסיכיאטר מטעם הועדה הרפואית. עד היום אני סובל נפשית , לא ישן רציף בלילות, מפחד מאנשים ונמנע מלעשות דברים.לא קיבלתי כל טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי מאז הניתוחים. במשפחה שלי חשבו שפניה לפסיכיאטר היא אסורה, ולכן סבלתי כמה שנים טובות עד שהגיע אלי נכה אחר ואמר לי שאני הייתי זקוק לטיפול ופשוט הזקתי לעצמי ע"י כך שלא קיבלתי טיפול. לפני הניתוחים חשבתי שזה הסוף שלי ואני הולך למות כי היה לי גידול ולא ידעתי אם הוא גידול סרטני או גידול פשוט (שפיר). לפני כ-4 שמים התחלתי לטפל בעצמי, הלכתי לפסיכיאטר דרך קופת חולים וקיבלתי תרופות נגד חרדה, פריזמה ובונסרין, לא הועיל לי הטיפול ואז ניגשתי לפסיכיאטר אחר שנתן לי קלונקס, בונדרול וסרוקסטץ המצב מתחיל להשתפר מעטץ השאלה היא האם יש לי PTSD? הפסיכיאטר הראשון שהלכתי באופן פרטי כתב לי שיש לי חרדות ודיכאון אך שלל כי יש לי PTSD מאחר וטען כי PTSD יכול להיות רק כשיש מאורע חיצוני כגון תאונת דרכים או הלם קרב, או תקיפה מינית או פיזית. פסיכיאטר אחר אמר ש-PTSD יכול להיגרם מכל טראומה. הלכתי לפסיכיאטר אחר שבדק אותי ולא יכול היה לקבוע אם יש לי PTSD אלא רק אם אעבור בדיקה, אצל פסיכולוג. הפסיכולוג קבע שיש לי יותר מדי שכל ואני עובד בחצי משרה ועבודתי טובה ומעריכים אותי בעבודה ולפי המבחנים הפסכידיאגוניסטיים שעברתי במשך 3 שעות אין ממצאים רציניים ל-PTSD ולכן הפסיכיאטר כנראה חשש לשמו הטוב וקבע שאינו יכול לקבוע אם יש לי PTSD. האם אתם מכירים פסיכולוג או פסיכיאטר שיכול לתת חוות דעת על PTSD לאור האירועים שעברתי? אבל אני רוצה רופא או פסיכולוג שמבין ב-PTSD ויעיל. לא רוצה לזרוק כסף על פסיכולג שנראה לו שאם אני עובד יעיל חצי משרה אז אין לי PTSD. אני צריך להגיש תביעה להכרה לנכות PTSD , והאם התביעה הזו תהיה הכרת זכות נכה רטרואקטיבית מיום השחרור או לפי תקנה 9 - כנכות נפשית החורגת בעוצמתה מנכות נפשית הכלולה בכל נכות פיזית אחרת לפי תקנה 4 לקביעת דרגת נכות. אודה לכם אם תעזרו לי , למי עלי לפנות. ואנא כתבו לי מה דעתכם על הסיפור שלי. בתודה רבה ולילה טוב.

יורם שלום, מדברייך נשמע שעברת ואתה עובר תלאות לא פשוטות הן בנוגע לניתוח והן בנוגע להכרה בזכויותיך. במהלך התהליך הזה שמעת דעות רבות ואתה יודע כיום לא מעט, בחלק מהדברים הנוגעים לוועדות הכרה בנכות אתה יודע בוודאי יותר ממני כך שבנושא הזה אני לא חושב שאני יכול לתרום. בנוגע לאבחנת ה PTSD זו אבחנה שכיום מתנהל דיון לגביה. אבל ב DSM, אותו מדריך הפרעות נפשיות, מצויין שאחד התנאים לאבחנה זו הוא חשיפה לאירוע שמסכן חיים או פגיעה בגוף כגון תאונה מלחמה ועוד. מניסוח זה ניתן להבין מדוע חלק מהדעות שקיבלת נטו לכיוון זה וחלק לכיוון אחר שכן ניתוח יכול להיחוות כאירוע מסכן חיים. לגבי המלצה על פסיכולוגים אתה יכול לנסות ולפנות לפסיכולוגים המעידים על עצמם שיש להם ניסיון באבחון וטיפול בהפרעות מסוג זה (למשל פסיכולוגים שעבדו ועובדים עם אנשי צבא). אתה יכול גם לפרסם מייל אישי שלך כאן ואני מקווה שחברי הפורום יוכלו לתרום לך מניסיונם. דרור

שלום אני צריכה ייעוץ דחוף אז ככה אני בת להורים פרודים לא ראיתי את אבי כבר 16 שנה גרתי בחו"ל בילדותי מאז שאני זוכרת את עצמי היינו לבד רוב הזמן אני ואחותי אמא עבדה לרוב אבא ניהל חיים כפולים, עברתי ניצול מיני מצד דודי לאחר מכן שכן שהיו מבוגרים ממני במספר שנים מצד אחד אני יודעת כיום שמדובר בניצול מיני אפשר להגיד ששיתפתי איתם פעולה ממה שזכור לי חיפשתי איכשהו חום אצל אותם בחורים בני 20+ לאחר מכן הגענו לארץ המעבר לא היה פשוט היה לי נורא קשה בהתחלה 4 שנים הייתי בפנימיה לאחר מכן צבא ואז השחרור , תמיד אמרו לי שאני צריכה ליהיות דוגמנית יש לי נתונים וגובה אבל אף פעם לא התקדמתי עם זה תמיד אני ממציאה לעצמי סיבות כשאני מסתכלת במראה פתאום אני מרגישה לא מספיק יפה או לא מספיק רזה למרות שאני רזה ,כמה שנים לאחר השירו הכרתי מישהו שהיה שמן והוא רזה דרך הקאות פתאום העניין משך אותי והתחלתי להקיא פעם זה היה פעם בשבוע היום אפשר להגיד שזה כל יום למרות שכל פעם אני מבטיחה לעצמי שזאת פעם האחרונה כל יום אני נלחמת לאני עובדת על זה אני מודעת לבעייה החמורה הזאת בנוסף אני מתחברת יותר לבנות למרות שאני לגמרי לא לסבית היו לי מערכות יחסים שנגמרו דיי מהר אני מתרחקת מגברים אני חושבת שהם בסדר העדיפויות האחרון שלי למרות שיש לי מחזרים אני כל פעם מרחיקה אותם אני צריכה עצה מה עלי לעשות הלאה אין לי כסף לטיפולים

ליאה שלום, נשמע לי שעברת דברים רבים בחייך, התמודדת ועדיין את מתמודדת עם חוויות קשות, בהם הרגשה שבעבר נוצלת מינית כאשר מה שחיפשת היה חום ואהבה. תחושות שאולי חסרו לך מעברך. בהמשך הרגשת תחושות לא פשוטות כלפי גופך וכיום את מרגישה שבכל הנוגע לקשרייך הזוגיים את מבולבלת. אלו דברים מורכבים שלמיטב הבנתי קשה להתמודד איתם לבד. אני מבין שאת לא יכולה לאפשר לעצמך טיפול פסיכולוגי פרטי אך ישנם טיפולים מסובסדים או טיפולים דרך מרכזי בריאות הנפש ממשלתיים שניתנים ללא תשלום ואולי יש טעם שתבחני אפשרות של פנייה לאחת האופציות הללו. בהצלחה, דרור

רציתי לשאול האם קיימת תופעה פסיכולוגית של צחוק מתגלגל (שבא במקום בכי), כוונתי למצבים קשים מאוד וכואבים בהם האדם צוחק וצוחק (במקום לבכות). תודה

שלום לך, אני לא יודע אם קיים שם מוגדר לתופעה שכזו בפסיכולוגיה. אבל צחוק יכול להביע שמחה והתרגשות ובמקרים מסויימים הוא מסווה את הכאב את הבכי. בעבר כונה מנגנון הגנה זה בשם היפוך תגובה, כלומר להתנהג בדרך ההפוכה למה שאתה מרגיש. זוהי דרך התמודדות באותם מקרים בהם ביטוי הרגש המקורי קשה מדי. דרור

יקרה כנראה שאת צוחקת מרוב כאב תנסי להגיד את זה בטיפול בלי לצחוק זה קשה שכואב וצוחקים:-( בילבי ילדת הברזל

"שקר קטן עשוי להיות כזה שלא יאמינו לו כלל, אבל שקר גדול, אם נחזור עליו מספיק פעמים, בסופו של דבר יהפוך בדעת הבריות לאמת" (יוזף גבלט)

היי לך:-) כל כך נכון וכואב. כתבת למטה "אידיאה פיקס" מה זה? חדשה פה? אני בילבי ילדת הברזל:-))))))))))

שלום & יקרה &&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&& גם פה וגם למטה את ממעטת במילים אך כל מילה שלך מכאיבה נוראאאאאאאאאא מה כל כך כואב לך שם? שתפי אנו ידועים כפורום תומך מאוד!תנסי.....מקווה שמישהו איתך ושתחליטי להישאר ולא ללכת לשום מקום אפילו שהכאב קשה(עשיתי לך למעלה שרשרת משמך)

& שלום, לצערי הרב אמירה זו הוכחה בעבר ככל כך נכונה והביאה לסבל של כל כך הרבה, סבל שיכול היה אולי להמנע לו לצד החזרה על השקר לא היה רצון בצד השומעים אותו להאמין לו. אמירה זו נכונה הייתה לא רק לזמנה אלא גם כיום. דרור

כבי את האור שלא תראי דבר עיצמי עינייך הילדה שבך תיוליך אותך שולל. לתוך החשכה, לתוך המבוכה. לא חשבת לרגע אולי זאת הטעיה בלבד את תיראי צעד אחד. את תלכי צעד אחד את תיפלי מצעד אחד. לשקר ולשכוח זכרי שאת יודעת את כל המהלך את נשארת מחוסרת אונים מן התבוסה האם את זוכרת את כל מה ששכחת האת את שוכחת את כל מה שזכרת

הבעייה שלי היא שאני חרד לצאת מהבית מסיבות לא ברורות. אני נפגע תגובות קרב מיום כיפור ומקבל טיפול פסיכיאטרי כבר 5 שנים. התופעה החלה מלפני שנתיים ואני פשוט מרגיש בטוח רק בבית. לעיתים רחוקות אני נוצא לשמחה משפחתית ואז גם מפחד שיקרה משהו לא טוב. מה עושים?

אלון שלום, הימנעות היא אחת המאפיינים של הפרעת הלם קרב, הידועה כיום גם כ PTSD. לרוב ההימנעות מופעלת באמצעות הכללה של החרדה הראשונית. כלומר החרדה הראשונית יכולה להיות מהאירוע הטראומטי, אבל אז במהלך השנים, ולעיתים בעקבות טריגר מסויים שקורה שנים לאחר מכן, מתחיל האדם להיות חרד מדברים המזכירים לו את האירוע. זה יכול להיות גשם שיורד ומזכיר את החוויה המקורית, ריח מסויים ועוד. סימנים אלו מעוררים חרדה ועם הזמן הולכים ומתפשטים עד שכל יציאה מהבית מעוררת חרדה בעוצמה רבה ממש כשל אדם החווה אירוע טראומטי. במצב כזה ברור שישנה העדפה להימנעות מהרגשות קשות אלו. לצד הטיפול הפסיכיאטרי אני ממליץ שתיעזר גם בטיפול פסיכולוגי המתמחה בהפרעה מסוג זה. כיום קיימות טכניקות שונות לטיפול בהפרעות אלו. אתה יכול לצרף מייל עדכני וחברי הפורום ואני נוכל להמליץ לך על מטפלים המתמחים בהפרעות מסוג זה. דרור

שלום לפורום האם דור שלישי לשואה מושפע מהשואה כמו דור שני? האם יש בכלל דבר כזה דור שלישי לשואה כשמתייחסים להשפעותייה כמו על דור שני? אם יש כאן בפורום דור שני או שלישי לשתף זה יעזור לי להבין. להתראות

קובי שלום, לדעתי ולא רק לדעתי קיים דור שלישי לשואה שמושפע מחוויות השואה, האובדן והחרדה הקיומית. כל דור מתמודד עם השלכות אלו בדרך אחרת מעט, מושפע מהן אחרת. לעיתים נושא שלא דובר כלל בין ניצולי השואה לילדיהם נפתח מול הנכדים, דור שלישי. כיום במסגרת עמך, ארגון הפועל כמסייע ומטפל בניצולי שואה ובילדיהם יש הכרה בהשפעה על הדור השלישי ומוצעות קבוצות תמיכה קבוצות טיפוליות ואף טיפולים פרטניים. בכל מקרה אני מצטרף להצעתך לפתוח נושא זה לדיון כאן בפורום. דרור

שלום קובי, ממה שהבנתי, לפעמים אפשר למצוא מקרים בהם דור שני נפגע יותר מדור ראשון. אם נולד דור שני להורים שנפגעו ישירות, דור זה גדל החל מינקות בתנאים "בעייתיים", בעוד להורים שלו (במקרים של המבוגרים יותר) עוד הייתה ילדות נורמלית. השנים הראשונות הן קריטיות בהתפתחות הנפש. נראה לי שאפשר לדבר על משהו שעובר או מוטמע (פגיעה וכיו"ב) לדור שלישי, גם כאשר אלו צאצאים של דור שני שנפגע מאד ולא טופל. אבל לא בהכרח. בעיניי, אירועי השואה התחילו איזו שרשרת. זה לא היה אירוע שקרה ותם. את אותותיו יראו שנים שנים קדימה. ישנם דברים שעוברים בשכבות נמוכות ועמוקות, ונראה לי שאפשר אפילו "פתאום" למצוא בהקשר זה דימיון בין סב לנכדו, כאילו דברים חוזרים וצפים, ויש הזדהות לאחור בקפיצה של דור. מן דברים שעוברים דרך העומקים מבלי דעת. מעניין מאד.

שלום האם יש מקרים שדכאון אחרי לידה קורה גם בהפלה בחודש שלישי של ההריון? אני חושבת שאני בדכאון ולא יודעת אם יכול להיות דכאון אחרי לידה במצב של הפלה. תודה רבה

נעמי שלום, הפלה היא אירוע שיכול להיות מכאיב מאוד. מדובר באובדן ממשי, בין אם הייתה זו הפלה מרצון ובין אם הפלה שלא מרצון. לעיתים הדבר מעורר אובדנים קודמים שלא עובדו, חשש מאובדן עתידי, חרדות בנוגע להמשך ובעיקר כאב רב. מבחינה מקצועית לא מכונה דכאון לאחר הפלה דכאון לאחר לידה. אבל לעיתים קרובות מתעורר דכאון לאחר אירוע שכזה. בחלק מהמקרים העצב והכאב עוברים מעצם, אבל בחלק מהמקרים לא. לכן אם את מרגישה שאת זקוקה לעזרה חשוב לדעתי שתפני לטיפול ולו רק בשביל שתוכלי לעבד את שעברת ולקבל תמיכה בתקופה קשה זו. דרור

שלום, אני מעוניינת לדעת מה גורם לתופעת תלישת שיער במצבי לחץ? מדובר על בחורה צעירה בת 18 שהחלה לתלוש את שערות ראשה בגיל 9 (לאחר הולדת אח - עד אז הייתה בת יחידה) היא תולשת את השיער במצבי לחץ ובמבחנים וכעת שערה מאווד דליל. האם מדובר כאן על תופעת פסיכולוגית או שמא נפשית? לטענתה היא לא טופלה ע"י פסיכיאטר וגם אינה נוטלת-נטלה תרופות. עברה שזירת שיער? השתלת שיער? לפני כחצי שנה. ברצוני לדעת מה ההשלכות במצב זה , האם זו תופעה חולפת או תמיד בכל מצב שיש בו מעט לחץ זה יקרה? ומה קורה לגבי הילדים שלה בעתיד ? היא תנחיל להם את התופעה הזו? תודה רבה וסליחה על השאלה הארוכה

מור שלום, תופעת תלישת השיער, טריכוטילומניה, היא תופעה הקשורה ללחץ, לקושי לשליטה בדחף ולנטייה לפגיעה עצמית. הדרך להתמודד עם ההפרעה היא באמצעות טיפול פסיכולוגי ומציאת דרכים חלופיות לביטוי והפגת המתח, והפחתת הכעס העצמי הקיים בדרך כלל. לעיתים ישנה המלצה על טיפול תרופתי במקביל בהתייעצות עם פסיכיאטר. זוהי תופעה שיש לה מרכיב מולד, אבל אין הדבר אומר שבהכרח הוא יעבור לדור הבא. דרור

היי ליאת שלום רב יש לך בעמוד 846 תגובה ממני לתשובתך אליי לגביי השאלה ששאלה לגבי מקום שטוב לי בו ורע לי בו זכור לך זה היה תחת הכותרת שאלה קטנה וכתבת והוספתי שלטעמך ולפי דעתך וניונתך בחיים זוהי שאלה לא קטנה. אז שם ממש שם כן. יש מתח בכןתרת תגובהה לליאת תשובה ממני אנא ממך ראי אותה תודה על הכל נשמה שולמית

שולמית שלום, ליאת תהיה כאן מחר, אנא צרפי הודעה זו גם מחר כך שליאת תראה אותה, דרור

אם בנאדם לא רוצה לצאת מהמצב שלו אז למה צריך לשכנע אותו? אם אני גרה בזבל, והתרגלתי לכך. נעים לי לישון על הרצפה (זה לא נוח אבל כשאני חושבת על המיטה שלי גם כשהיא מסודרת ונקייה יותר - בזמנים יפים, בא לי לישון על הרצפה על ערימת זבל). אז לכאורה זהו מצב לא נורמלי, נכון? כי אנשים "נורמלים" ישנים במיטות. ולאנשים נורמלים יש חדרים מסודרים (יחסית) ונקיים (יחסית). ולאנשים נורמלים רואים את הרצפה. ואנשים נורמלים נקיים יחסית והכל אצלם יחסית מסודר. לא באופן קיצוני אבל "נורמלי". בואו נגיד שיש לי עבודה ושם אני יכולה להיות יחסית מאורגנת ונקייה, אבל כשאני חוזרת הבייתה אני חוזרת לכוך הזבלי שלי. לא מארחת פה אף אחד, ובטח שלא בני זוג. כי זה לא נראה "נורמלי" וזה די מביש. בעצם אפשר לומר שדי קשה לי לחיות ככה כי הכל פה בלגן וגועלי, אבל מצד שני התרגלתי, ואין לי כח לשנות אותו. לא ממש בא לי גם. אז זה אומר שטוב לי? נוח לי עם זה. בלילה אני הולכת לישון על הרצפה על כל המשתמע מכך - על ערימה של דברים שמתפקדים כ"מזרון". אבל כשאני יוצאת מהחדר אני הולכת להתקלח כרגיל, ויוצאת לעבודה או להפגש עם חברים, וחיה את חיי בצורה שנראית לזולת כהכי שגרתית. למה אלכוהוליסטיים או נרקומנים מאשפזים בכפייה לעתים כי בעצם הם לא פוגעים באחרים מלבד עצמם (ואני לא מדברת על מי שכן פוגע באחרים), למה חולי נפש מאושפזים בכפייה, למה בכלל מכריחים אנשים לעבור טיפול? האם לאדם אין זכות להחליט עצמאית? אם אני עצמאית יחסית, אני לא פוגעת באיש אבל אני חיה חיים פרטיים שעלולים להראות אומללים למה ישר זה אומר שמשהו לא בסדר בי?

נחמה שלום, את מעלה שאלות חשובות שאין לי תשובות ממשיות עליהן, אבל אני יכול לשתף אותך במחשבותיי. ראשית יש להפריד לדעתי בין ניסיונות לשכנע אדם לקבל טיפול לבין כפיית טיפול. לגבי הראשון הרי שאם גם לאדם עצמו לא טוב, ומדברייך אני שומע גם שאת לא מרוצה כל כך ממצבך, הרי שבניסיון שכנוע אין רע ואם הוא מוביל לפנייה מרצון ייתכן ויש בכך גם תועלת. לגבי כפייה, הרי שמבחינה חוקית טיפול נכפה על אדם אשר מסרב לקבל טיפול ואשר לפי חוות דעת פסיכיאטרית אינו שפוי, כלומר אינו מודע ואחראי למעשיו. ברור לי שאמריות אלו מעוררות מחלוקת, גם בקרב המטופלים וגם בקרב הקהילה המקצועית. שאלות בנוגע לזכות האדם לחיות את חייו כל עוד אינו פוגע באחרים עולות\ וכפי שאמרתי איני מתיימר לתת את כל התשובות. אבל אני כן מעלה שאלה הפוכה, האם התעלמות מאדם שפוגע בעצמו, מבלי שהוא מודע למצבו היא דבר שיש לקבלו? דרור לגבי

אבל אם אני כן מודעת למצבי? זה מה שכתבתי, שידוע לי שהמצב אינו נורמלי ואינו מקובל. כך שאני מודעת לאיך שאני חיה. ואני מודעת לעובדה שאומרים שכשהחיים מסודרים אז גם הנפש מסודרת. כשאתה חיי בסביבה טובה אז טוב לך בחיים. אוקיי. אני מודעת לזה. אבל אני חיה ככה. אז השאלה היא אם בנאדם לא רוצה לשנות, למה זה חשוב שהוא ישנה בכ"ז? אם בנאדם רוצה, אז למה לשנות את הרצון שלו?

חייתי חיים כפולים כאלה בצורה קיצונית הרבה יותר. כן הצלחתי להתרחץ, להתלבש יפה ולצאת החוצה כאילו כלום. אפילו יכולתי לנסוע במונית בלבוש חליפה ואפשר היה לחשוב שהחיים סבבה. אבל היה שם סבל רב, ויש גם הסבל של הקונטרסט הזה. כן פניתי לטיפול ביזמתי. חייתי כך כמה שנים. מספר אנשים ידעו זאת. כעסתי מאד שאף אחד לא הזיז. זה נראה באמת מאד רע ולא נורמלי. בטיפול למדתי מאין זה נובע ואיזה קשר זה מחזיק לכאורה. נחמה, זה מראה כנראה על כאב אדיר בתוכך. מצב שלדעתי אין לגביו שאלה. את צריכה טיפול כדי להפחית את עצמת הכאב. קשה לי להאמין שסבבה לך על באמת. מדאיג אותי, כי מצבים כאלה נוטים להדרדר עם השנים. אנא נסי לעזור לעצמך כי אכפת לי

היי אתה יכול לפרט קצת יותר איך חיית? איך הבית שלך נראה, גם במצב קטסטרופלי? ולמה זה קרה ואיך הצלחת לטפל בזה אם בכלל? יצאת מזה או שאתה עדיין חיי כך?

לא רוצה להכאיב, לא רוצה לאכזב, מקווה שיבינו. להישאר כאן בשבילם או ללכת בשבילי, אידיאה פיקס שבאה לסיומה. יש כאב שהשתיקה יפה לו.

& שלום, מדברייך נשמע שאת נמצאת בהתלבטות, התלבטות המלווה בכאב רב. הצמצום בדברייך מעלה מחשבות ושאלות מהו הכאב, מיהם אלו שבשבילם תישארי. למעלה דיברת על השקר, השקר הנורא שפגע בכל כך הרבה, ואני חושב על החיבור בין הכאב האיום המשותף לכולנו היום לכאב האישי הפרטני ובוודאי לא פחות כואב עליו את מדברת. ייתכן ושיתפתי בעיקר ממחשבותי ואשמח לשמוע עוד ממחשבותייך. דרור

& יקרה רק אחרי שראיתי הודעה נוספת שלך מהיום בערב נרגעתי!!!!!!!!!!!!! ההודעה שלך הנוכחית כל כך מדאיגה כאילו את נפרדת:-((((((((( שמחה שאת פה ואלו רק מחשבות של שלוש לפנות בוקר, וסליחה יקריתי למה את ערה בשעה כזו?אני מבקשת ממך לישון בשעות האלה:-))))) מקווה שתשארי איתנו ובכלל תמיד. שמרי על עצמך ואנו מפה מרחוק שומרים עלייך שלך לילך (יצא לי חרוז)

& חמודה מצטערת שמתפרצת בלי לדעת אולי אני לא פסיכולוגית אבל אולי השקר שעליו כתבת ושאת חיה בו הוא הסיבה לכאב שגורם לך לרצות למות. "העולם שתק"? נשמע מוכר או נכון? שאלוהים ישמור עלייך ועל כול הכואבים:-(

סליחה דרור!!!!!!!!!!! אני לא שמעתי התלבטות שלה אני שמעתי החלטה!!!!החלטה למות!!!!!!!!!!!!!! למה פסיכולוגים לא מבינים זה כמו העניין עם התקווה אין תקווה ואין התלבטות!!!!

הי דוד הימים האלו לא קלים בכלל. כתבתי שבוע שעבר שקשה לי בלי שיגרה, אבל קשה לי עוד יותר ( מסתבר ) עם שיגרה מלחיצה - העבודה והלימודים והטיפול. הגעתי היום ונשבו ממנו רוחות רעות, התקפלתי כמו קונכייה. הוא אומר שאני רגישה לניואנסים ושאני לוקחת על עצמי כעסים של אחרים - אבל אין לי מושג איך לא לתת לזה לפלוש אליי. בזמן האחרון אני מרגישה שכל אחד פולש ומשאיר שם רגש אחר, וכבר קשה לי לדעת מה אני מרגישה - רק בושה וכאב.אני יודעת שאני צריכה תרופות אבל לא יכולה לקחת אותם - מחסום נפשי מכל הפעמים האחרות ( תופעות לוואי זוועתיות )..סתם הייתה פגישה קשה.. בלי קשר רציתי לומר שאני ממש שמחה שנכנסת לפורום. התשובות שלך תמיד מרגיעות, ואני אוהבת את חוש ההומור שלך..((: אז אני באה בימי שלישי רביעי לבקר ולהתלונן ( תחביב ) המשך שבוע נעים אופיר

שלום אופיר תודה על ההתייחסות הנעימה. נדמה לי שבה, כמו בקונכיה, מקופל חלק מהעניין. על סמך ההודעה נדמה לי שאת נדיבה בקלות לאחר, אבל קשה עם עצמך. מוציאה דברים טובים החוצה, אבל סופחת ומפנימה תחושות לא נעימות (כעסים, כאבים, אשמה) לתוכך. ובזהירות אומר שאולי זה חלק מהאתגר שלך - לתת לקונכיה להדהד את הים, לקרב ולשייך לעצמך חלקים נעימים ולהרחיק דווקא את הפולשים הלא רצוים, את הרגש המכאיב, שכל-כך מקשה. ובהקשר זה, את מוזמנת כמובן להמשיך ולקבל תחושות טובות גם בפורום, בימי שלישי ורביעי, כמו גם בימים אחרים. להתראות דוד

שלום, אני שולחת את שאלתי זו בפעם השלישית, בתקווה להתייחסות. להלן נוסח השאלה הקודמת, והתשובה שקיבלתי עליה: אני בטיפול מספר שנים ויש לי קושי רב ליצור קשר עין עם המטפלת שלי. כבר שנים אני מנהלת איתה שיחות בלי להרים את עיני כלל (או במקרה הטוב - לשבריר שנייה בלבד.) לפעמים אני יוצאת מהחדר בלי לדעת אפילו מה צבע החולצה שלבשה! קושי זה מוכר לי מטיפולים קודמים שעברתי, בין שמדובר במטפל או במטפלת (הקושי קיים בעיקר בשיחות טיפוליות, ולעיתים נדירות במידה מועטת בשיחות עם אחרים) . אציין שבעבר העליתי את הנושא בפניה, אך לא נראה שיש לה פתרון. מה ניתן לעשות? הבעיה מפריעה לי מאד! ותשובתו של דרור: קשה לדעת מכאן מדוע בדיוק את מתקשה ליצור קשר עין. אבל לעיתים אי יצירת קשר עין יכולה להעיד על חרדה. את מציינת שזה קורה לך בעיקר בטיפול מה שמרמז שככל הנראה רמת החרדה שלך גבוהה, לא רק מהנושאים שהועלו, אלא בעיקר מהמטפלת. עצתי היא לא לחפש אצלה תשובה, אלא לברר בעזרתה ממה את כל כך חוששת. מה מטריד אותך. מה בקשר העין מאיים עלייך. אני מאמין שבהדרגה, עם עיבוד החשש תוכלי יותר ויותר להעז ולהסתכל עליה וכאן מגיעה שאלתי הנוכחית: אם זו אכן חרדה לא ברור לי כיצד היא עולה בקנה אחד עם הציפייה הרבה שלי למפגש איתה, ועם התחושה הנעימה והטובה במחיצתה. היא כלל לא טיפוס מאיים או מלחיץ. להפך! היא מקבלת אותי באמת, אע'''פ שאני לא מקבלת את עצמי... ואולי בעצם כאן טמונה התשובה? אשמח לשמוע את דעתך, דוד.

שלום ל z.z אני מבין כי היה קושי מסוים עם השאלה שלך לדרור. אינני יודע בדיוק את הסיבה לקושי אבל אני בטוח שדרור יגיב ויתייחס לכך בפעם הבאה שלו בפורום. בנוגע לשאלתך השניה, אני מצטרף לדרור בכך שיכולות להיות סיבות שונות, המשתנות מאדם לאדם, והמקשות על יצירת קשר עין, כאשר חרדות מסוגים שונים הן אכן האחראיות הסבירות ביותר לכך. המידע שהוספת אכן מפחית את הרושם של חרדה (אם כי לא מעלים אותה לחלוטין - אנשים חווים תחושות שונות, לעיתים מתנגשות, ברמות שונות של מודעות, במהלך טיפול) אך משאיר את השאלה, לכן, פתוחה ביתר שאת. את מציינת כי הקושי מופיע רק בשעות טיפול, שעות שרמת האינטימיות והחשיפה גבוהות בהן על פי רוב. דבר זה מגביר את הסיכוי למבוכה ויכול לתרום לקושי ביצירת קשר ישיר, בהקשר של תכנים העולים. בנוסף, ייתכן כי את זקוקה כרגע למטפלת שלך לא כאדם בפני עצמו, אלא בעיקר כנוכחות מקשיבה ומיטיבה. דבר זה יכול לגרום, ברמה לא מודעת, לרצון להימנע מהיכרות עמה כאדם (כיצד נראית, מה לבשה). אבל כל אלה באמת ספקולציות לא מבוססות, וכפי שדרור אומר, שאלה שכזו יכולה להיחקר באמת ולעומק רק במסגרת הקשר הטיפולי, בתוך החדר. וכמובן, את יכולה גם לבדוק, מהו הדבר אליו קשה לך כל-כך להישיר מבט. בהצלחה דוד

מעריכה מאד את התיחסותך המפורטת. תודה!

שלום לך ההודעה שלך מזכירה לי מפגשים של פעם ב... עם קרובת משפחה ,רחוקה. שמתי לב, בזמן שיחה אתה , היא מסתכלת בכל איזור בגופי ,מלבד לתוך עיני. יתכן ,וגם עם אחרים היא נוהגת כך בזמן שיחה ,לא יודעת לומר בבטחון .אבל אין לי ספק שלא מדובר בחרדה כל שהיא. אני זוכרת שגם אמה השתמטה ממבט לתוך העינייים בזמן שיחה . חשבתי ,שאולי מדובר באיזה דפוס התנהגותי לא מודע העובר בירושה ,והנובע ,אולי, מתרבות מנטאלית ,אצל סוג מסוים של אנשים. אולי כן - ואולי לא. ניסיתי...

אינני יודעת - כפי שציינתי, התופעה באה לידי ביטוי בעיקר בהקשר טיפולי או במקרים של חשיפה אישית גבוהה. בכל אופן, תודה על התגובה

להניח ראש,רק לרגע אחד.לעצום עיניים חזק חזק,להצליח להתנתק מהכול מכולם.הפסקה לשעה-רק שעה!שעה שתהיה משעממת,ריקה חלולה מתה,בה לא אצתרך לשמוע,לראות,להרגיש,לכאוב,לדעת,להבין,לחשוב,להריח,להיות,לגעת,להגעל,להצטער,לפחד,לרעוד,להחנק,להשתתק. שעה של הסדר נשימה,של קצת כוח להמשיך בסיוט הנורא.כואב לי בחב,כואב לי בנשמה כואב לי בכול הגוף.ואני שונאת את מה שמרגישה.שבויה במחשבות,שבויה בהרגשות,שבויה בהרס שבוי במעשים,שבוי באלה החיים.ואני רוצה להשתחרר תרתי משמע.קשה לי לנשום עוד,קשה לי להיות עוד קשה לי לחיות. רוצה שהכול ייעלם,ייגמר יימחק כמו לא היה,ולא יחזור יותר.אין בי כוחות יותר רוצה לפשוט מעליי את העור,להעלם להתפורר להמחק ולא להיות יותר.רוצה להפרד מבלי להכאיב. לא יודעת איך ובמה להאחז עוד.איך עוד לנשום. הראש מתפוצץץץ ואני צריכה שקט קצת שקט-ואין!!!!!!!!!!!

שלום ד. לא פשוט לענות להודעה כזו, כאשר את מעבירה בצורה כל-כך ברורה את הצורך הנואש בשקט ואת חוסר האונים מול העולם וההתקפה הבלתי פוסקת שלו על החושים. את משאירה רווח בדף, שקט, נקי לגמרי ונדמה שזה אכן גם מה שאת מחפשת - רגעים שקטים ללא מילים ומחשבות. רגעים ללא המודעות המייסרת לפנים ולחוץ. ובסיכומו של דבר אני חושב שזה מה שאת מתארת בהודעה - רגישות עזה בכל החושים למתרחש סביב וקושי עם המגע המחוספס של העולם. כיצד משיגים רגעי שקט כאלה? חכמי טיבט יודעים יותר ממני... אבל אני רוצה להאמין שלעיתים ברגע קרוב, עם אדם קרוב, ובתוך תחושה של משהו מקיף ומגן, ניתן לנסות להגיע לרגע הזה של השקט, לבד, אבל בנוכחות האחר. בהצלחה בכך דוד

ערב טוב, לאחרונה גילו לי מחלת קרוהן במערכת העיכול, לקחתי את זה בסדר עד שהתחיל ההתקף..החסרתי כמה ימים בעבודה מאחר והייתי במצב שלא יכולתי לעבוד(שלשול דמי,הקאות,בחילות, חולשה)עבודתי מצריכה גם עבודה פיזית וגם עבודה מול מחשב,, הבוסים בעבודה לא מבינים אותי ומאיימים עלי באיומים לא חוקיים כגון: שלחו לי מכתב הביתה ואמרו שאם לא אתייצב לעבודה זה ייחשב להתפטרות(תוך כדי ידיעה שאני חולה בבית), איימו עלי שיורידו את משרתי לחצי משרה, הביאו אותי למצב שחטפתי התקפי חרדה ולא יכולתי ממש לנשום טוב עד שחרבה שלי נתנה לי את המשאף שלה, בגללם אני התחלתי ליטול כדורי רסיטל, ולוקחת תרופות הומאופטיות לרגיעה, מצבי הנפשי מידרדר ויחד איתו מחלתי מתלקחת לה שם במעיים.. זה לא תורם לכלום ואני לא רוצה להתפטר ולאבד את פיצויי , הם עושים הכל כדי לגרום לי להתייאש ושאתפטר מרצוני, אני לוקחת הכל קשה מדי ונלחצת כי אני גרה בשכירות וחייבת את הכסף הזה.. בביטוח הלאומי הם לא משתתפים בהשלמת הכנסה למי שמשתכר מעל 2899 ש"ח ואני משתכרת 3, 400 ש"ח, טועכשיו מאחר ואינני עובדת באופן מלא, כי יש לי כמה ימי מחלה בחודש אני לא יודעת מה לעשות.. כולי בלחץ ועצבים וחרדות.. מישהו יכול לעזור לי?

שלום לש.ג. מתיאורך עולה שאת מוצפת בקשיים, בזמן שהשילוב בין מחלה פיזית לקשיים רגשיים מביא אותך, בצורה טבעית, למתח רב, עצבים וחרדות. לגבי קשיים שונים שאת מתארת, יש צורות שונות של טיפול: בקושי הפיזי יש כמובן צורך לטפל בצורה עקבית על ידי רופא. בקשיי העבודה הייתי מייעץ לך, במקרה הצורך, לפנות לגורם המתמחה בזכויות עובדים במקום העבודה. ולסיום, מבחינת העצה שלי כאיש מקצוע, הייתי בהחלט מציע לך לא להסתפק בטיפול התרופתי אלא גם לחפש טיפול בשיחות, שיכול לספק שעה שקטה, בתוך כל הסערות של השבוע, ומקום לבחון את רגשותיך ואת ההתמודדות המומלצת עם המצב. ברור לי שזו המלצה שקל לתת, אבל לא קל לקבל, עם העומס שטיפול שכזה מוסיף מבחינה כלכלית ומבחינת הזמן הכרוך בכך. עדיין, ישנן מרפאות ותחנות של בריאות הנפש בכל עיר, ישנם טיפולים מוזלים דרך קופות החולים ובהחלט הייתי מייעץ לך לפנות לאחת מהאופציות הללו. בהצלחה דוד

במקום העבודה הם ענו לי שהם לא עובדים לפי החוק ושטובת המפעל קודמת לטובת ג.ש. בחברה

שלום רציתי לשאול... לפני חצי שנה סיימתי טיפול פסיכולוגי, טיפול שעזר לי מאוד אבל הסתיים לא כל כך טוב, ונאלצי להפרד מהמטפל. והאמת היא שבדיוק באותה תקןפה גילו אצלי פלוטרס בעיניים, ועכשיו אולי גם תחילתם של חורים ברשתית. הייתי רוצה לשאול אם יש קשר בין מצב נפשי ? כי אני לא בטיפול ואני מודה שאני באמת נורא לחוץ מדברים אחרים לא פתורים אצלי בחיים... אז שאלתי : האם לחצים נפשיים יכולים להשפיע על בריאות במיוחד על עיניים? (בדיוק למדתי בקורס מבוא לפסיכולוגיה שלא הוכח שום קשר פרט למחלות לב...)

שלום מיקי לחצים נפשיים בהחלט יכולים להשפיע על הבריאות מבחינות שונות. ככל שהמדע מתקדם, השילוב בין גוף ונפש וההשפעה ההדדית המשמעותית ביניהם נחשפת בצורה ברורה יותר. ספציפית לגבי הקשר בין בעיות בעינים למתח נפשי אני חייב להודות שלא נתקלתי, ברמה האישית, בעדויות לכך, בקליניקה או במחקר. עדיין, זה לא מוכיח דבר ואולי מקום נוסף לברר לגבי קשר שכזה יהיה פורום המתמחה בבריאות עיניים. להתראות דוד

שלום טל למיטב ידיעתי מאוד לא מומלץ לשלב בין אלכוהול ותרופות, אך לתגובה מדויקת יותר כדאי לפנות, כפי שכתבתי בתגובה למטה, לפורום פסיכיאטריה, שיספק מידע מבוסס ואמין יותר לגבי טיפול תרופתי. להתראות דוד

שלום אם לוקחים כדורים פסיכיאטריים (טיפול פסיכיאטרי) נגד הרגלים כפייתים זה מפסיק את זה? חוץ מהשיחות - אני שואלת על הפעילות הכימית. האם זה כמו קסם? לוקחים את הכדורים למשך זמן וזה מפסיק? או שצריך לקחת אותם כל החיים כדי שכל החיים לא יהיו שוב הרגלים כפייתיים או שאולי הכדורים האלה לא באמת עוזרים אלא גורמים למצב פסיכולוגי, שאנחנו מאמינים שהם עוזרים לנו וכאילו "נרפאים" אבל בעצם זה לא מרפא באמת?

שלום לשואלת השאלה בדבר המשמעות וטיב ההשפעה של טיפול תרופתי היא שאלה שהתשובה עליה, במידה רבה, תלויה בהשקפה של הנשאל לגבי מהו קושי נפשי/מחלה נפשית ולגבי כיצד ניתן לסייע לאדם. לכן, לאנשים מקצוע שונים בתחום בריאות הנפש תהיינה תשובות שונות לגבי שאלה זו. בנוסף, שאלה בדבר טיפול תרופתי תמיד כדאי להפנות גם לפורום פסיכיאטריה, שזו התמחותו העיקרית. עדיין, נדמה שישנן כמה עובדות שמרבית אנשי המקצוע יסכימו לגביהן. ראשית, טיפול תרופתי עוזר פעמים רבות ומקל על סימפטומים של הרגלים כפייתים. לא תמיד ולא בצורה מושלמת, אבל בהחלט עוזר. כפי שכבר כתבת, קיימות גם השיחות וההמלצה הידועה ביותר במחקר היא לשלב בין צורות הטיפול השונות. שנית, ההשפעה אינה עובדת כמו קסם. כלומר, היא אינה תמיד עובדת, אינה עובדת בצורה מושלמת ולא מעלימה בבת אחת ובקלות את כל הסימפטומים. לכך נדרשת עבודה נוספת וכאמור, רמת ההטבה משתנה בין אדם לאדם. אותו דבר נכון לגבי משך לקיחת הטיפול התרופתי - יש כאלה המסיימים לאחר תקופה קצרה ויש כאלה הנעזרים בו לתקופה ממושכת יותר. שלישית, השאלה האם הטיפול עוזר או רק גורם לתחושה שהוא עוזר היא שאלה פילוסופית כמעט - אני לא בטוח שיש הבדל ברור כל-כך בין האפשרויות... לדעתי, בכל מקרה, טיפול תרופתי בהחלט עוזר, מפחית מהסימפטומים ולא רק מטעה ויוצר אשליה אצל המטופל. מקווה שנענית דוד

שלום אני וחברה שלי בסוף שנות העשרים היא סובלת מבולמיה רציתי לדעת איך אפשר לעזור לה. היא משתמשת בכדורי לקסטיב ומרגישה תמיד שמנה. היא לא יורדת במשקל אבל יש ימים שהיא לא הולכת לעבודה או לאונברסיטה כי צריכה בית שירותים צמוד. אני מאוד אוהב אותה אבל נמאס לי כל הזמן לעקוב אחריה. אם אתם יודעים על טיפול בנושא אשמח. תודה רבה לכם

כפיר שלום, בולימיה היא הפרעה שנוטה ללות אנשים שנים ארוכות בוודאי אם היא לא מטופלת. לרוב זוהי הפרעה שקיימת נטייה להסתירה. העובדה שאתה מודע לכך היא חשובה. אבל קיים צורך שהיא תהיה מוכנה לקבל עזרה נפשית. אני בהחלט יכול להבין את התסכול שלך, את הרצון לעזור לה ואת ההרגשה שזה פוגע בה ומן הסתם גם בך. לכן נסה לדבר איתה על כך. להציע לה פנייה לטיפול מתוך מקום של דאגה לא מתוך מקום של איום כלשהו. חשוב שהיא תדע שאתה לצידה ומלווה אותה כך שתוכל לעבור את התהליך הלא פשוט הזה. דרור

חלום שחוזר על עצמו, אני איכשהו הגעתי למקום שיש בו ים, בעלי הפעם הציע לי לשוט בים ואני נתקפתי חרדה ונהיתי היסטרית מה יכול להיות פשר החלום?

אלמונית שלום, ניתוח חלום יכול להיות רק בהקשר של טיפול, להיות מלווה בהעלאת מחשבות הקשורות לחלום והבנת המשמעות העמוקה שלו למשל הבנת ההקשר בו את אומרת את המילה "הפעם". לכן איני מתיימר לתת לך פירוש לחלום. אני יכול לומר רק שמשהו שבעלך מציע לך, אולי בתקופה הנוכחית ואולי במשאלות שלך מעורר בך חרדה רבה, חרדה לא מודעת אולי. מפני מה החרדה את יכולה לברר בתוך טיפול, היא יכולה להיות קשורה לאובדן שליטה, או לנושאים אחרים כגון החוויה הנשית שלך את עצמך. דרור

היי.אני בת 28 נשואה.יש לי בעיה חמורה שאני סוחבת איתי מהרגע שאני זוכרת את עצמי.עצבים.יש ימים ואפילו לא מעט שהמצב רוח שלי סביר אבל תמיד יש משהו שעומד להתפרץ..אני לא רוצה שזה יתפרץ כי זה מאמלל את חבר שלי או את מי שקרוב אלי ובעיקר אותי. אני מקבלת על דברים של מה בכך התקפי זעם לא נשלטים שנמשכים בין כמה שעות לימים.כולם מסביבי פוחדים ממני כבר איבדתי כמה חברות טובות שכבר לא יכלו לסבול את הקריזות שלי ובצדק..למשל סתם התעוררתי עם עצב משונה בבוקר וכשחבר שלי בא הביתה אני מוציאה עליו את כל העצבים שיש בעולם ואז אני מרגישה רע מאוד על שזה קרה אז אני שוב מתעצבנת וככה זה ממשיך ולא נגמר וחבר שלי באמת לא עושה שום דבר שמעצבן באמת..מדובר על התקפי זעם רק בגלל שלא פתח את החלון במקלחת שסיים להתקלח לדוגמא..אני אף פעם לא מרגישה טוב וגם כאילו חולה הרבה (כאבי גב וצרבות)רע לי עם עצמי..אני לא יודעת מה זה להיות רגועה מה זה להבליג על דברים קטנים מה זה להתעצבן במידה..מה זה איזה מחלת נפש..?רק השבוע דיברתי ופתחתי את זה עם חבר שלי הוא כבר חשב שאני לא אוהבת אותו כי אני תמיד נופלת עליו והסברתי לו שאני כן אוהבת והעצבים שלי לא קשורים אליו בכלל אני קמה בבוקר עצבנית ומחפשת על מי להוציא ותמיד זה על הקרובים ביותר..היה לי קשה מאד לדבר על זה..אם הייתי יכולה לתאר את ההרגשה זה כמו אצל נרקומן שרק אחרי הסמים הוא נרגע ככה אצלי יש לי תחושה של "דיגדוגים" בבטן ורק אחרי שאני מתפוצצת אני יכולה לחשוב בהגיון..מה עושים..אני מיואשת לגמרי..אשמח לתשובה מפורטת מה שצריך לעשות אני אעשה..בכלל יש פתרון למשוגעים כמוני?

מאיה שלום, נשמע שאת מודעת מאוד לתחושות המלוות אותך ומובילות להתפרציותייך. את גם יודעת להפריד ולומר שהכעס המתפרץ הוא לא באמת על האדם שסופג אותו. הבנה זו היא חשובה ואינה דבר של מה בכך. עצתי היא שתפני לטיפול שיעזור לך לווסת את הדרך בה את מבטאת את רגשותייך, ינסה אולי לעזור לך למצוא דרכים חלופיות לביטוי כעס. במקביל יעזור לך לברר מה מעורר בך כעס, מדוע את קמה ללא מצב רוח וכיצד ניתן לשנות או להתמודד עם זה. דרור

למומחים וחברי הפורום שלום. אני בת 27 וחצי, נוטלת ציפרלקס 10 מ"ג משנה כשנתיים. את המלצה לציפרלקס קבלתי ממרפאה להפרעות אכילה, שם עזבתי באמצע הטיפול, אני ממשיכה ללא התערבות פסיכאטרית, ומקבלת מרשם מרופאת המשפחה. אומנם אני מרגישה הטבה בכל עניין החרדות ובכל מה שקשור להתקפי אכילה הנלווים, אם כי כמובן לא טוהרתי לחלוטין, ובכלל ישנן עליות ומורדות בנושא באתי להתעייץ בעניין שאותו אני תמיד ראיתי שולי עד אשר... מאז הילדות היה לי הרגל (קצת דוחה וקצת מזוכסיטי) של פציעה עצמית האופן המקורי ועד היום זה גירוד עד זוב דם של עקיצות ויצירת פצעים מוגלתיים ופתיחתם מחדש כל פעם. התופעה שדוחה כמובן בפני עצמה את המתבוננים מסבה לי איזו נחת בלתי מוסברת. לימים פיתחתי שיטות מגוונות לפצוע את עצמי פעצים שהם לא מסכני חיים חשוב לציין, אבל אני מאמינה שאני מכורה ויש לי התקפים, ש אני מחטטת בעצמי ללא הרף (בשנאה ותיעוב) ומחפשת ובדרך כלל מוצאת איזה פצע לפתוח בין אם זה עקיצה, מורסה, סתם ח'צקון ואם אין כביכול מה לפרוץ אני מחטטתי ומקלפת כל הבא ליד, ההנאה שמתקבלת היא לנגד מראה הדם שנוזל ולפעמים מכתים את הבגדים קצת, ריח וטעם של מוגלה שאני כל פעם פוערת. בסופו של דבר נצרו לי צלקות מאוד מכוערות וגם במקומות שלא ניתן להסתיר לצערי. אני חיה עם חבר שלי שממש סובל מהתופעה וקשה לו להבין ולי גם קשה להפסיק. מה תייעצו לי במצבי?

לירון שלום, מדברייך נשמע לי שהחיטוט העצמי מלווה בתחושות קשות של שנאה עצמית, רצון לפגוע בעצמך, אולי בצורה כלשהי ליצור התאמה בין הדרך בה את חווה את עצמך מבפנים לדרך בה תראי מבחוץ. כיום מדובר בהרגל, שמסב אכן סוג של הנאה מזוכיסטית. הדרך להתמודד עם הרגל זה היא לפנות לטיפול פסיכולוגי ולעזור לך להתמודד עם התחושות שלך כלפי עצמך ובמקביל בעזרת מרכיבי טיפול התנהגותי להפסיק את הפגיעה העצמית. ייתכן גם שיש טעם לשתף את הפסיכיאטר בכך ולהתייעץ עמו האם טיפל תרופתי יכול להוריד את הצורך הזה. דרור

אני חושבת שהפסיכולוג שלי סתום!!! כמה פעמים אני אומרת לו שאני לא רוצה לחיות יותר, והוא כאילו לא שומע!!!!!! הוא לא מתרגש. הוא עונה לי: "אני מבין שזה הדרך שלך להגיד לי שמאוד קשה לך"..... הוא לא מבין שזה הדרך שלי להגיד לו שאני רוצה למות!!!!!!!!!!!!! מה הוא סתום? כמה פעמים אפשר להגיד?????????????

היי חומד האם את באמת רוצה למות או שאת רוצה לדבר על מה שאת מרגישה ומה שגורם לך להרגיש כך? אם כל פסיכולוג היה משתגע כשמטופלת שלו דיברה על המוות אז כל בתי החולים היו מלאים באנשים בריאים עם רצונות פחות בריאים. אולי תגידי לו שמפריע לך גם בתגובה שלו ואולי בכלל שלא מתייחסים לכאב שלך ומחיתים מערכו. שכואב לך עד כדי רצון למות והיית רוצה שיתייחס לרצון הזה כאמיתי ואז תוכלו לדבר גם על דברים אחרים ולא רק על "למה אתה לא מאמין לי".

היי נו ולמה את חושבת שבתי הקברות מלאים באנשים שהתאבדו זה הרי בעיקר בגלל אנשים סתומים שלא ראו ולא הבינו! תחליפי מטפל!!!!!!! למה את נשארת ומתעקשת שיבין?

עדי שלום, אני מניח שאת כמוני לא באמת חושבת שהפסיכולוג שלך סתום. אבל מסיבה כלשהי הוא מעורר בך כעס, תחושה שהוא לא ממש שומע אותך. האמירה שלו שהוא שומע עד כמה קשה לך לא מתחברת אצלך לרצון שלך למות. כאילו התחושה היא שהוא מזלזל בדברייך, אומר שזו רק קריאה לעזרה. הייתי רוצה להציע כאן נקודה למחשבה. את רוצה למות כי קשה לך, כואב לך מאוד והמוות נראית כאפשרות לא רעה. אבל האם את יודעת מדוע את אומרת לו את זה? מה באמת את רוצה לשמוע ממנו, מה באמת כל כך מרגיז בדבריו. האם זה משום שהוא לא מאשר לך להתאבד. האם זה מסיבה אחרת? למשל שכאשר הוא מבין את החוויה שלך הוא גורם לך להתעמת עם אותם מחשבות ורגשות קשים מהם את מנסה להימלט? שווה לחשוב על זה ובוודאי ששווה לפתוח את זה איתו. דרור

לא התכוונתי להטעות אף אחד, או להשתמש בכינוי של מישהי אחרת. אני די חדשה פה, משהו כמו שלושה חודשים. בעיקר קוראת מאחורי הקלעים ומנסה להתחזק ממילים של אחרים. הופעתי פה לרוב בכינוי "סתם אחת" ולפני שבועיים בערך החלטתי לשנות את הכינוי "לילקוט הרועים"- פשוט צמח שאני מאד אוהבת ומחזיר אותי לזכרונות של ימים מאושרים ואף פעם לא ראיתי מישהו אחר שמשתמש בכינוי הזה. זה היה מין אקט סימלי עבורי שקיוויתי שיביא איתו שינוי בדרך למקום טוב יותר, אז אם לקחתי בתום לב כינוי של אחרת אני מבקשת סליחה מעומק הלב וכבר מפסיקה להשתמש בו. איך אפילו בלי לדעת ובלי להיות מודעת אני גורמת לרע, פשוט דפוקה מהיסוד. כנראה שאני באמת צריכה להיעלם. סליחה

ילקוט הרועים שלום, לא ברור לי לגמרי מה מעורר בך רגשות אשמה וכעס עצמי כה רב. מדברייך נשמע לי שאת מנסה מאוד שלא לפגוע ונבהלת למדי כאשר את חוששת שיש מי שנפגע ממך. גם אם פגעת, לא נשמע שהתכוונת לכך, ואני בטוח שמי שלא פגעת בו יכול להתמודד עם הפגיעה שלך. המהירות בה את עוברת לפגוע בעצמך, אולי אפילו כהענשה עצמית מעוררת סימני שאלה ואפילו דאגה. חשוב לי שבמידה ואת לא בטיפול תפני ותנסי להצליח פחות לפחד מעצמך ומעוצמותייך ואולי קצת יותר לחבב את עצמך. דרור

דרור יקר ואהוב "חשוב לי" מאוד יפה ומתאים לך להיות רך יותר:-) בנות כאן רוצות למות ולא אמרת "חשוב לי" כנראה שגם בך יש צד רך כמו בליאת תשתמש בו יותר:-) בילבי ילדת הברזל

הי, ממש לא קרה כלום, גם אם נניח והשתמשת בכינוי של מישהו אחר. אני בטוחה שהטעות היא של האחרים ולא שלך. וגם אם כן, דגש על אם, אז יצרת סביבך משהו כל כך יפה וטוב, ושום כעס מאף אחד, אולי קצת מבוכה, אז מה! כינוי מקסים "ילקוט הרועים", ומרגע זה הוא שלך בלבד, כי אף אחד לא צעק חמס, אני מדמיינת אותך גבעולית ועדינה ונחבאת אל הכלים כמו הצמח, אבל הוא, קצת בניגוד לך, נוכח מאוד למרות זעירותו היחסית, אל תוותרי. ותרמיל הרועים הלבבי שלו, סימן הזיהוי, ובכן בטח יש בו הרבה, כלומר אצלך, הרי לילקוט הרועים הצמחי יש בילקוט את חייו, את מטענו הביולוגי, המשך הדור. ושוב אל תוותרי - תחזרי לקרוא איזה יופי יצרת שם בעמודים הקודמים, בזכות הטעות - של כולם - לא שלך.

הי הי!! לא קרה שום דבר.. :-) בסך הכל בלבול קל בשמות- זה קורה כאן מפעם לפעם וזה לא נורא. סתם מבלבל, אבל לא יותר. ו"סתם אחת" באמת לא ישב עלייך טוב :-) יופי שבחרת להחליף כינוי, ו"ילקוט רועים" זה באמת שם נחמד. גרמת לי לחפש (סוף סוף) איך נראה הצמח המבוקש.. חמוד כזה- עם לבבות קטנים למעלה :-) http://www.starmed.co.il/HealingPlants/184 אני בוחרת לחשוב שהחלפת שם היא סוג של סימון פנימי לאיזו התחלה חדשה, אפילו משהו קטנטן. איזה טקס פנימי קטן שמסמן "עד עכשיו... ומעכשיו..", וזה משמח.. אז ברוכה השבה, ילקוט הרועים, וברכות על החלפת הכינוי :-) אל תכאיבי לעצמך כל כך, חבל... זה רק כינוי, ובאמת ש-no harm done (במקרה הזה, להיפך- נתת לי הזדמנות לכתוב קצת לחברה ותיקה :-) אשמח לקרוא ממך, לילך

ילקוט רועים ב' חביבה , אין ספק שלא ניסית להטעות בכונה ,כשהשתמשת בכינוי הזה. ובסך הכל ,הענין כולו התגלגל לטובה, ולרוחת כולם. את זכית לתגובות נלהבות שבהחלט הגיעו לך ,ומאידך,זכינו 'להצצה' של ילקוט הרועים המקורית. ומה רע בכך? אני מקווה שאת לא באמת מתכוונת להעלים את עצמך, בגלל המשגה הזה ,שהוא באמת חסר חשיבות. ובכלל היה די משעשע.... קחי את זה באיזי !

ילדתי הטובה, לא לקחת כינוי לאף אחד... הכינוי שלך ממש ראשון פה ממך (וגם מקסים ובוודאי כאשר קשור אליו סיפור נוגע). היה כאן כנראה בלבול חביב בשל שימוש בשמות של צמחים שונים בזמן האחרון. בכל מקרה, לא היה ביניהם כינוי חמוד כזה. שלך הוא בלבד. דעי - זכרתי *אותך* בגלל הבחירה היפיפייה בשם (נגעה מאד ללבי) ובגלל התשובה החמה של ליאת. זכרתיך ושמתי לב להודעותייך העצובות, הנוגעות והעדינות. את יודעת, נראה לי שאחרי "תקרית" כזאת, יזכרו אותך בוודאי לבאות וישימו לב לנוכחותך, מבהיל קצת אולי אבל גם מעודד. הנה הזדמנות להשתמש בכך לבנייה ולא להרס. חמד, הצעה לי. ספרי בטיפול שנפגעת כל-כך ממה שקרה (כן כן, מה שקרה בפורום). כביכול דבר "פעוט" ו"לא קרה כלום", אבל מבחינתך קרה משהו שריסק אותך מסיבות שונות (אולי הרגשת נבלעת, נמהלת, לא קיימת, מאבדת גבולות?), לכן חשוב לדבר על זה ומכך אפשר יהיה ללמוד מכך כדי להתקדם ולעזור. יש חיוך קטן? דמעה? שלך מן הלב (mp)

ובעיקר הקלה. בימים כתיקונם כנראה שהייתי יושבת וצוחקת עם עצמי על הטעות הזו. אבל הימים, או ליתר דיוק החודשים האחרונים, ממש לא כתיקונם. הכל נהיה רגיש, שביר ושורף בעוצמות שלא ידעתי קודם, לפעמים גם חיבוק במילים או במציאות מותיר בי הרגשה של כוויות. תודה שלא השארתן אותי לבד. מקווה להעיז להמשיך להיות. פה, ובכלל.

האב הודה: התעללתי בבתי האוסטרי החשוד כי החזיק את בתו במשך 24 שנה בצינוק והוליד עמה שבעה ילדים הודה בכל המעשים לכתבה הקודמת דפדף בחדשות לכתבה הבאה סוכנויות הידיעות 28/4/2008 14:48 סוכנויות הידיעות 28/4/2008 14:48 אוסטריה ממשיכה להתמודד עם הפרשה המחרידה שהתגלתה אתמול כאשר אב הודה כי החזיק את בתו בצינוק במשך 24 שנה והוליד עמה שבעה ילדים. היום החלו החוקרים לבדוק לעומק את מרתף העינויים ב"בית הזוועות". ראש צוות החקירה, פרנץ פולזר, מסר כי ג'וזף פריצל, בן 73, הודה בחקירתו שהחזיק את בתו אליזבת, כיום בת 42, בצינוק בביתם בעיר אמסטטן מאז 1984, אז הודיע על היעלמותה. "פריצל אומר כעת שהוא נעל את בתו במשך 24 שנה וכי הוא אביהם של שבעת ילדיה, שגם אותם נעל בצינוק", אמר פולזר. ''האב כלא בתו 24 שנה'' אוסטרי בן 73 חשוד כי החזיק את בתו במרתף מאז 1984 והתעלל בה מינית. התקשורת דיווחה כי האב אף הוליד עם בתו כמה ילדים לכתבה המלאה צוותי זיהוי פלילי של המשטרה הגיעו הבוקר לבניין באמסטטן והחלו לבחון את הצינוק שהורכב מרשת של תאים חסרי חלונות. חלקים של הצינוק היו בגובה של לא יותר מ-1.70 מטרים ופריצל הסווה את הכניסה מאחורי מדפים כשרק הוא ידע את הקוד לדלת. במקום היו שירותים ומקום קטן לבישול מזון. הפרשה הזכירה לאוסטרים את סיפורה של נטשה קמפוש, שנחטפה בגיל 10 בעת שהייתה בבית ספר ורק לפני כשנתיים, אחרי שמונה שנים שבמהלכן הייתה כלואה בביתו של החוטף, הצליחה לברוח. "כל האומה חייבת לשאול את עצמה מה השתבש כל כך", כתב היום העיתון "דר סטנדרט". /images/archive/gallery/923/781.jpg אחד החדרים במרתף צילום: איי-אף-פי צילום: איי-אף-פי אחד החדרים במרתף הילד מת וגופתו נשרפה אליזבת פריצל סיפרה לחוקרי המשטרה כי ההתעללות המינית של אביה החלה כאשר הייתה בת 11 וכי באוגוסט 1984 הוא סימם אותה, כפת אותה ונעל אותה בחדר בצינוק בביתם באמסטטן. חודש לאחר היעלמותה התגלה מכתב שכתבה אליזבת ובו היא ביקשה מהוריה שלא לחפש אותה. מאז, לפי סיפורה של אליזבת, היא עברה 24 שנים של התעללות מינית שבמהלכם הולידה לאביה לפחות שבעה ילדים, הצעיר שבהם בן חמש, כאשר אמה לא ידעה דבר. ב-1996 היא ילדה תאומים, אולם אחד מהם מת לאחר ימים אחדים מאחר שלא טופל כראוי. לפי החשד, האב שרף את הארון שבו הייתה גופת הפעוט. אליזבת ושלושה מילדיה נותרו כלואים בצינוק, אולם שלושה ילדים אחרים זכו לצאת מהמרתף וגדלו יחד עם האב-סב יוזף ורעייתו רוזמרי. לטענת הסבים, הם מצאו את שלושת הילדים מחוץ לביתם ב-1993, 1994 ו-1997. במכתב מ-1993 כתבה אליזבת כי כבר יש לה בת ובן וכי אין לה מקום עבור בת נוספת. במכתב נוסף היא ציינה כי היא ילדה עוד בן בדצמבר 2002. /images/archive/gallery/923/785.jpg חוקר ליד הבית צילום: איי-פי צילום: איי-פי חוקר ליד הבית לא רוצה לראות את אביה בשלב מסוים שחרר ג'וזף את אליזבת ושניים מילדיה מהצינוק ואמר לרעייתו כי בתם שבה אליהם. אולם הילדה השלישית, קרסטין, נמצאה לפני תשעה ימים כשהיא חסרת הכרה בדירתו של הסב כשהיא מחזיקה פתק מאמה שמבקשת כי יטפלו בבתה בת ה-19. בעקבות מציאתה של קרסטין פנתה המשטרה לציבור בבקשה לסיוע בחיפושים אחרי אמה. בסוף השבוע קיבלו החוקרים טיפ והשוטרים אספו את אליזבת ואת אביה סמוך לבית החולים שבו אושפזה הנערה. יוזף פריצל נעצר והובא לחקירה ובהמשך היום הוא גם יובא להארכת מעצר בבית המשפט. אליזבת, שתוארה כתשושה מאוד, סיפרה לשוטרים על תלאותיה. היא הסכימה לדבר רק לאחר שהחוקרים הבטיחו לה כי לא תצטרך ליצור קשר עם אביה וכי ילדיה יזכו לטיפול.

היי בילבי אחותי מה קורה? לא יאמן שיש דבר כזה אבא שאונס את הילדה שלו!!!!!!!!!!!!!!!!אני לא מאמינה שיש סיפורים כאלה !!!!נראה לך הגיוני שמישהי שאבא שלה אנס אותה תשאר שפוייה או בחייים? את מאמינה לבחורות פה שמספרות שאבא שלהם אנס אותן (למשל ש')? מה חוץ מזה מה חדש?

בנות, אני בכלל לא מופתעת לשמוע על כזה סיפור.. לא של ש' שכותבת כאן ולא של האב שאנס את ביתו. אבל במקרה המזעזע הזה האב גם כלא אותה שנים במרתף והוליד ממנה ילדים ואף לקח לה אותם. ממש כמו "פרחים בעליית הגג".. בטח שיש דברים כאלה במציאות. יותר מידי. ומה שמסתירים ולא מגלים אפילו יותר מזעזע ממה שמילים יכולות לתאר. כך שש' היקרה לצערי לא מתארת פה מעשים "מהחלל" שלא יכולים לקרות. אב או דמות גברית אחרת בהחלט יכולים להתעלל בבת חסרת הישע..ולמצוא באופן חולני שהיא מושכת מינית. עובדה- זה קורה במציאות. אלהים יודע למה. ועוד יותר- למה נוטים לא להאמין לנשים שמספרות?? ולחשוב שהן ממציאות?? סליחה מכולכן- אני מתחילה לחשוב- שאנחנו המין הנשי אולי נולדנו לזה? ז"א מטבע הדברים רובנו נולדות יפות ומושכות. בשביל מה? סליחה- אולי בשביל לספק אותם? את היצורים המאוסים והדוחים האלה שנקראים גברים?? מה הם רוצים מאיתנו??!! לא נותנים לילדה לחיות, להיות יפיפיה ולהניח לה לנפשה. או שאולי אנחנו אשמות- בעצם טבענו שאנחנו יפות- ולכן מביאות את זה על עצמנו. למה..לא נולדנו קרפדות מכוסות יבלות? יופי זו תכונה נפלאה- אבל היא כל-כך לרעתה של ילדה תמימה! אז למה הטבע נותן לזה להיות ככה? אין מה לעשות- החזק בטבע תמיד ינצח. נולדנו בטעות למין הלא נכון. סליחה מכולכן.. בנות יקרות.

בילבי שלום, אכן קשה להאמין שדברים כאלו מתחוללים ללא שאנו יודעים מהם, ללא שהאם למשל יודעת מהם. קשה להאמין ובעיקר כואב מאוד לשמוע על התלאות שהיא וילדיה עברו במשך זמן כה רב. דרור

לפסיכולוגים ערב טוב אני גבר בשנות החמישים ופניתי לאחרונה לפסיכולוג בנוגע לנושא של בחירת כיוון אחר בחיים. בפגישות הוא שואל שאלות על הילדות. האם זה נדיר או טבעי שמדברים עם גבר בגיל 59 על מה שקרה לפני חמישים שנה? ואיך זה קשור מה עשיתי בגן ילדים להיום? האם כל הפסיכולוגים ידברו איתי על זה? אודה קצת להבין מה קורה בטיפול שלי. תודה מראש אבירם

אבירם שלום, הילדות, עד כמה שלעיתים היינו רוצים לא להאמין בכך, היא גורם מעצב בחיינו. בילדות אנו חווים רגשות שונים בפעם הראשונה, הדרך בה הסביבה הקרובה ובעיקר הורינו מתייחסים אלינו משפיעה רבות על הדרך בה ניצור קשרים גם בהמשך. משפיעה על הדרך בה אנו מרגישים עם עצמנו ועוד. גם כאשר אנו מתבגרים משהו מזה נשאר, ובתוך כל אחד מאיתנו קיים עדיין ילד. הניסיון לעבד ביחד איתך את חוויות הילדות שלך קשור, לפי דרכו של המטפל שלך, ושל מטפלים רבים, לניסיון להבין מה מקשה עליך כיום, מדוע אתה למשל יכול להיות תקוע מבלי להבין מדוע. וכתוצאה מכך להצליח להבין באיזה כיוון לבחור בחייך. לא כל הפסיכולוגים נוהגים כך. יש העוסקים בשינוי התנהגותי ללא עיסוק בילדותך ועברך. אבל חשוב שתדע ששתי הדרכים הן דרכים מקובלות למדי. דרור

שלום מה זה הפרעת אישיות היסטוריונית? תודה רבה

דליה שלום, הפרעת אישיות היסטריונית הינה הפרעה שהסובלים ממנה מתאפיינים בעיקר בדרמטיזציה, צורך להיות במרכז העניינים, להיות מוערכים על ידי הסביבה. לעיתים קרובות ניתן להבחין בהתנהגות פתיינית מבחינה מינית, שמלווה דווקא בהימנעות מקרבה מינית כאשר זו לובשת צורה ממשית. כיום, עקב השפעת התנועה הפמניסטית קיים וויכוח על אבחנה זו בטענה שמרבית המאובחנות הן נשים. דרור

היייי דרור :-) יש לי שאלה אם מישהו פתאום עצוב במשך היום ואז חוזר למצב רגיל ושוב עצוב מה זה אומר?

מקלדת שלום, שינויי מצב רוח מעין אלו מרמזים לרוב על כך שהמקור לשינויים אינו חיצוני, כלומר אינו תלוי אירוע. לא ניתן לומר באופן גורף מהו הגורם לשינוי אך ניתן לנסות ולראות האם קיים דפוס כלשהו (למשל מצב רוח טוב כאשר עוסקים במשהו, נמצאים בחברת אנשים ומצב רוח רע כאשר נמצאים בבית לבד?). מציאת דפוס כזה יכול לעזור בהבנת הקושי כמו גם בניסיון להתמודד ולווסת טוב יותר את שינויי מצב הרוח. דרור

שלום . אני נשואה פעם שנייה+ ילד בן 16 ויש לי בת גדולה עצמאית שמגיעה אלינו מדי פעם . לבעלי היקר יש אחות נשואה עם ילדים שהקשר בינינו ז"א בין אחיו אלי הם מאוד עניניים ומנומסים , אני בקיצור לא מתה עליו , אני לא מתה ללכת אליהם , אני לא יוצאת מגדרי שהם יבואו אלי ולא נלהבת להפגש איתם למרות שאני מדי פעם נפגשת איתם גם שאני לא רוצה וזאת למען בעלי וזאת בגלל התנהגויות לא יפות של אחותו כלפי משפחתי וילדיי . בעלי מכיר את הקטעים של אחותו וטוען שאין לו מה לעשות בנושא ועלי לבלוע כי זו משפחה . עוד טוען בעלי כי עלי להפגש עם אחותו אצלה / אצלנו (פגישות משפחתיות) למרות שלא נוח לי ולמרות כל ההתנהגויות שלה , בעלי לא מוכן לשוחח עם אחותו על ההתנהגויות שמפריעות לי על מנת לפתור את בעיית ההתנהגויות של אחותו ומגלגל את הנושא לאחריותי . עוד מבריק בעלי וטוען שאם הוא מתיחס יפה לביתי מנשואי הקודמים (ילדה גדולהמעל 20) עלי להתיחס גם אני יפה לאחותו כי זה קשר דם למרות כל הנקודות שמפריעות לי בהתנהגיות של אחותו . מה דעתכם מנהלי הפורום ? בעלי צודק ? מה עלי לעשות ??? תודה

giton שלום, מדברייך אני שומע שאחותו של בעלך מאוד מפריעה לך, את מרגישה שהקשר איתה נכפה עלייך ואת לא רואה דרך לשפר את היחסים איתה. אבל לצד זה אני שומע גם כעס רב על בעלך, כאילו העימות עם אחותו מעורר ביניכם קשיים בקשר שלכם. קשיים שאולי מתנקזים לבעיה שאת מציגה. אתם מתקשים לתקשר ולהסכים ביניכם. ובעיקר לא מצליחים לגבש עמדה מוסכמת מול אחרים, לצורך העניין מול אחותו. נכון, במשפחות מתמודדים לעיתים גם עם דברים שלא היינו רוצים להתמודד איתם. אבל אין זה אומר שאת צריכה לקבל את הדברים כך. את בהחלט יכולה לקחת אותה לשיחה, להבין מה קורה שם. מדוע היא נוהגת כך, לשתף אותה במה זה גורם לך להרגיש. ייתכן וזה יעזור. במקביל חשוב שתעבדי על היחסים עם בעלך. נסו להבין ביחד מה מקשה עליכם. נישואין שניים הם דבר לא פשוט, מערבים מטענים מהעבר ושותפים נוספים לקשר (למשל ילדייך). דרור

אספר בקצרה. אני חייל לא טוב לי בבסיס ובתפקיד שלי. הלכתי לקבן עקב קשיי הסתגלות והוא המליצ לי ללכת לפסכיאטר וקבע לי טור. מה ואיך הפסכיאטר יוכל לעזור לי לתת לי 45/64 נפשי על קשיי הסתגלות מה הוא יתן לי מזה לינת בית ואולי קרוב לבית? הוא יוכל לפלוט אותי מהבסיס הזה והמתפקיד ? מה השיקולים של פסכיאטר כי א ני לא יודע עם ללכת לטור או לא עם זה יכול לעזור או להזיק לי לעתיד.. תודה

אלון שלום, הפנייה לפסיכיאטר יכולה להגיע כתוצאה ממחשבה של הקב"ן שיש צורך גם באבחון של הפסיכיאטר. ייתכן גם שהוא רוצה לבדוק האם טיפול תרופתי יכול לסייע לך. מעבר לכך, למיטב ידיעתי, יש צורך בחוות דעת של פסיכיאטר בכדי לקבוע פרופיל נפשי ואלי בכדי לסייע לך לעבור יחידה. אני חושב שבמידה ויש לך התלבטות נסה לשתף את הקב"ן בה. לנסות להבין ממנו מדוע הוא מפנה אותך. לגבי נזק עתידי, הרי שקיים חיסיון רפואי גם על הפרופיל הנפשי שלך ומעבר לכך כיום סעיף נפשי בשירות הצבאי מתקבל ביתר הבנה ומגביל פחות באזרחות. אם אתה מרגיש שאתה במצוקה נפשית ואכן מחפש עזרה וטיפול נסה לחשוב על מה נכון לך בהווה. דרור

שלום . אני ואשתי נמצאים ביעוץ זוגי מספר חודשים ושם העלתה אשתי נושא שמפרע לה ובשיחת היעוץ שהייתה קשה לשנינו הנושא נסגר והובהר איך כל אחד מתנהג , נושא סגירת הנושא וההתנהגות לא היה מקובל על אשתי כנראה והיא החליטה על דעת עצמה להפסיק ללכת ליעוץ ולא דברה איתי על הנושא שמפריע לה ושאין לה כוונה להמשיך ללכת ליעוץ כאשר היא ידעה שאני ממשיך ללכת ליעוץ לבד . להפתעתי נודע לי לאחר כחודשיים לגמרה במקרה שאשתי הלכה ליעוץ נוסף לבחון את אמיתות ההסכמות וההתנהגות של אותה בעייה שהפריעה לה ולא סיפרה לי ושיתפה אותי במשך חודשיים על אותה פגישה ועל מסקנות אותו יעוץ קצר שעברה שהיה מנוגד ליעוץ הקודם. אשתי החליטה לספר לי על אותו יעוץ רק לאחר שאני העלתי את נושא המשך היחסים בינינו . אני מרגיש מרומה , חוסר האימון באשתי נפגע כתוצאה מהתנהגות זו , התחושה היא שהיא פעלה מאחורי גבי לגבי נושא שקשור לשנינו שמבחינתי היה סגור ונסגר במהלך היעוץ ונפתח מחדש עלידה . כששוחחנו על כך וטענתי בפניה כי היה עליה לספר לי על כך טענה כי היא רצתה לבדוק עם יעוץ נוסף את ההסכם וההתנהגות של אותו נושא. מה דעתכם מה שאני מרגיש הוא נכון ? האם היה עליה לשתך אותי ולספר לי שהיא הולכת ליעוץ ועל המסקנות באותו יעוץ ? הרי הנושא קשור גם אלי לא? תודה

huaim שלום, המטרה המרכזית בפנייה לטיפול זוגי היא חידוש האמון, חידוש התקשורת בין בני הזוג מתוך מחשבה שברגע שמדברים על הדברים ניתן לפתור אותם. אחד הדברים המקשים לפתח את התקשורת, בעיקר בתוך חדר הטיפול הוא הניסיון להרגיש ש"אני בסדר". זהו רצון טבעי מאוד. אף אחד לא רוצה להרגיש לא בסדר ובעימות בתוך נישואין לרוב ישנן האשמות הדדיות של "אתה לא בסדר". אני מאמין שרק אם תצליחו לוותר על בחירה בדרך אחת, שלך או שלה, ותצליחו ליצור שוב את הדרך המשותפת, זו שחיברה ביניכם בעבר, או דרך חדשה שמתאימה לכם יותר כיום תוכלו לגשר על הפער שנוצר ביניכם. לכן, למרות הפגיעה באמון שאתה חש, יש צורך לנסות ולמצוא דרך שמוסכמת על שניכם. דרך שתאפשר לכם לדבר על הכל, למשל שהיא לא מרוצה ממה שסוכם. אתם יכולים לנסות לעשות זאת לבד או לפנות שוב לייעוץ זוגי, עם דגש על שיפור התקשורת ביניכם. דרור

שלום רב, כמה שאלות בנוגע להפרעת אישיות גבולית : האם יכול להיות מצב בו המציאות והדימיון מתבלבלים?(לא נתקלתי במאמר שמופיע בו היבט זה). האם יכול להיות מצב שאחרי טראומה שקרתה בגיל ההתבגרות המאובחן יכול להביא איתו סיפורים נוספים מפרי דימיונו? האם בעלי אותה הפרעה מאובחנת ייכולים לגרום לך להאמין לכל סיפור שהם יספרו, כי הם מאמינים בסיפורים אלו (אפילו שלא קרו באמת)? אודה לכם על תשובתכם.

מיכל שלום, מצב בו המציאות והדמיון מתבלבלים, אם אני מבין את שאלתך נכונה, מצביע על פגיעה בבוחן המציאות. כלומר האדם משליך מעולמו הפנימי בעוצמה כה רבה עד כי הוא רואה את העולם בצורה שונה לגמרי מהסביבה. פגיעה, או גלישה זמנית בבוחן המציאות מופיעה כאחד הסימפטומים בהפרעת אישיות גבולית. לגבי שתי השאלות האחרות שלך התשובה מעט מורכבת יותר. אחת החוויות הקשות אחרי טראומה היא שלא מאמינים לי. קיים צורך עז שיאמינו. לעיתים קשה לשומע מהצד להאמין, ובעיקר קיים רצון לא להאמין שדברים כה טראומטיים יכולים לקרות. מנגד הצורך לקבל תיקוף לחוויה עלול להביא להעצמה של החוויה דבר שמוביל לספקנות מצד הסובבים ובעצם מגביר את החוויה שלא מאמינים לי. אני לא יודע אם עניתי ישירות לשאלתך אבל אני מקווה שעזרתי להבין מעט יותר מעולמו הפנימי של אדם שחווה כל סוג של טראומה. דרור

היי כולם אני רוצה לדעת כמה בלבול בין מציאות לדמיון צריך להיות כדי שתהיה פגיעה בבוחן המציאות? אני בטיפול ואני מבולבלת זה אומר שיש לי פגיעה בבוחן המציאות ושאני אישיות גבולית?

שלום מיכל תסלחי לי אך למה את חושבת שמי שמספר לך על טראומה שעבר ובגלל שהוא אישיות גבולית אז הוא משקר? מה הקשר? אולי אל תחפשי את הקשר אלא תאמיני לאותו אדם בלי קשר לאבחנה.. לילך

כבר כואב לי הראש מכל המחשבות האלה. בבקשה אל תמחקו את ההודעה כפי שמחקתם את ההודעה הקודמת שלי. אני באמת מבקשת עזרה אבל תגידו לי לאן עלי לפנות כי אני לא בטיפול ואני צריכה עכשיו שמישהו יפסיק את הכאב ראש הזה, זה כאב פיזי ממשי של עומס מטורף ממחשבות ואני לא יכולה יותר. אין לי מחשבות על התאבדות אבל יש מחשבות אחרות שאני רוצה שיפסיקו. הייתי מפרטת עוד אבל אין לי כוחות נפשיים והייתי צריכה הרבה אנרגיות לכתוב את ההודעה הקודמת שמחקתם, אם זה לא מתאים לפורום אז תעבירו לפורום פסיכיאטריה אבל אני מבקשת שתענו לי ותגידו לי למי עלי לפנות. אני מתל אביב תודה.

שלום לך, כדברייך, לעיתים קרובות כתוצאה מעומס רגשי רב, ומחשבות מציפות מופיע כאב ראש עז. גם מבלי לדעת לגמרי מה מטריד אותך, נשמע לי שאת צריכה מקום בו תוכלי להרגיש שאת מצליחה לשתף במחשבות שלך, מצליחה לעבד אותן אולי אפילו לעשות בהן סדר מסויים. לכן המלצתי היא שתפני בהקדם לטיפול. בתל אביב ישנם מוסדות רבים המציאים טיפול מסובסד ואפילו ללא תשלום. לצד טיפולים פרטיים. דרור

האם אתה מדבר על המרפאה ברמת חן? אני אשמח אם תמליץ לי על מישהו בתל אביב,ללא תשלום או בתשלום... ואם אפשר לאו דווקא פסיכולוג כי הייתי אצל פסיכולוג והוא אמר שהוא חושב שאני צריכה פסיכיאטר (לא בשביל להעליב אלא שהוא לא רוצה לקחת אחריות עלי כמטפל). תודה

היי,אני בחור בתחילת שנות ה20.עד לפני כמה שנים היה אצלי הכל טוב.פתאום לאחר ריב עם אחד החברים הטובים אני נפרדתי מהחבורה שלנו.היה מעין חשד מצידי שהם מסתירים ממני דברים.הסתבר שכך קרה.כנראה בגלל התבגרות ושינוי אורח חיים של כל אחד. מאז,אין לי יותר מידי חברים.אני מנסה להקים קשרים אולם ,אני מגלה שיש אולי אצלי משהו לא תקין או שזה רק במחשבה.אני מדבר עם לברים וידידות ומתאכזב לגלות שחלקם נעלמים ולא קבועים.מה הכוונה? מישהי שאני מכיר מהצבא ומדבר איתה לא מעט פתאום שבוע אחד נעלמת ולא בקשר לחלוטין.תחושבה לא נעימה ,אתה בטח מבין.... איך ומה לעשות כדי להשתפר אצלי? אגב,חברה אין לי..היו לי בעבר ולדעתי המצב שיש לי עם חברים הוא זהה אצל בנות הזוג,משום מה ..... אשמח לקבל דעה ממך.. תודה R

R שלום, זו בוודאי תחושה מאוד לא נעימה לרצות בקשרים ולהרגיש שמשום מה הם פשוט נפסקים באמצע. מדבריך נשמע לי שכיום אתה מאוד מתקשה לבטוח באנשים שיישארו לצידך, שלא יסתירו ממך, שלא ייעלמו ממך. ייתכן וחרדה זו נותנת את אותותיה גם בדרך בה אתה נמצא בקשר עם אנשים. נסה לבחון עם עצמך האם אתה מרבה לבדוק אותם, מנסה לברר איתם אם הם ימשיכו להיות איתך, האם הם מסתירים ממך משהו. במידה והתנהגויות אלו מוכרות לך סביר להניח שיש כאן סוג של נבואה שמגשימה את עצמה - האמונה שלך שיעבו אותך מביאה אותך להתנהג בדרך שאכן גורמת לאנשים להתרחק לפתע. ייתכן ויש טעם בפנייה לטיפול אצל איש מקצוע על מנת להבין כיצד אתה יכול להשתחרר מהחוויה הקשה שעברת מול חבריך, ולא להרגיש שכל מפגש עם אנשים חדשים יסתיים באותה צורה. דרור

ערב טוב! אני בטיפול מספר שנים ויש לי קושי רב ליצור קשר עין עם המטפלת שלי. כבר שנים אני מנהלת איתה שיחות בלי להרים את עיני כלל (או במקרה הטוב - לשבריר שנייה בלבד.) לפעמים אני יוצאת מהחדר בלי לדעת אפילו מה צבע החולצה שלבשה! קושי זה מוכר לי מטיפולים קודמים שעברתי, בין שמדובר במטפל או במטפלת (הקושי קיים בעיקר בשיחות טיפוליות, ולעיתים נדירות, במידה מועטת, בשיחות עם אחרים) . אציין שבעבר העליתי את הנושא בפניה, אך לא נראה שיש לה פתרון. מה ניתן לעשות? הבעיה מפריעה לי מאד!

ז.ז. שלום, קשה לדעת מכאן מדוע בדיוק את מתקשה ליצור קשר עין. אבל לעיתים אי יצירת קשר עין יכולה להעיד על חרדה. את מציינת שזה קורה לך בעיקר בטיפול מה שמרמז שככל הנראה רמת החרדה שלך גבוהה, לא רק מהנושאים שהועלו, אלא בעיקר מהמטפלת. עצתי היא לא לחפש אצלה תשובה, אלא לברר בעזרתה ממה את כל כך חוששת. מה מטריד אותך. מה בקשר העין מאיים עלייך. אני מאמין שבהדרגה, עם עיבוד החשש תוכלי יותר ויותר להעז ולהסתכל עליה. דרור

תודה על תשובתך, דרור. אם זו אכן חרדה לא ברור לי כיצד היא עולה בקנה אחד עם הציפייה הרבה שלי למפגש איתה, ועם התחושה הנעימה והטובה במחיצתה. היא כלל לא טיפוס מאיים או מלחיץ. להפך! היא מקבלת אותי באמת, אע'''פ שאני לא מקבלת את עצמי... ואולי בעצם כאן טמונה התשובה?

שלחתי שאלה נוספת, ומשום מה היא לא נענתה. אני שולחת אותה שוב: תודה על תשובתך, דרור. אם זו אכן חרדה לא ברור לי כיצד היא עולה בקנה אחד עם הציפייה הרבה שלי למפגש איתה, ועם התחושה הנעימה והטובה במחיצתה. היא כלל לא טיפוס מאיים או מלחיץ. להפך! היא מקבלת אותי באמת, אע'''פ שאני לא מקבלת את עצמי... ואולי בעצם כאן טמונה התשובה?

האם זו תופעה נפוצה בקרב מטופלים?

ו שלום, איני יודע אם ניתן לכנות תופעה זו כנפוצה, אבל בהחלט ניתן לומר שהיא קיימת בחדר הטיפולים. לעיתים היא מאפיינת יותר פגישות ראשונות ולעיתים היא נמשכת זמן רב יותר. דרור

גיל 40 אמצע החיים. מסתכלת החוצה לתוך בור שחור ועמוק. מדוע אחרי כל העבודה הקשה לפעמים זה מרגיש כאילו מתבוססת באותה ביצה טובענית. אני לא באותו מקום. הקמתי משפחה. לא ממש מאושרת במיוחד בזוגיות אך שמחה בילדים. אומרים שאני אמא טובה מספיק. לא יודעת , אין לי פניות רגשית כרגע והם מול קלטת. כל כך הרבה התאמצתי להתפתח וללמוד.ומצאתי את עצמי בעבודות יותר גרועות גם כלכלית מעבודות שעשיתי בשנות העשרים שלי. חרדה חברתית שגוזלת כל כך הרבה אנרגיות מכל צעד פשוט של יציאה מהבית. לא מול הכל אפשר להלחם ולנצח. רוצה לישון להעלים את הכאב.

קשת שלום, בחרת לתת לדברייך את הכותרת יומולדת. יומולדת ויומולדת 40 בעיקר מלווים בניסיון להסתכל ולבחון את עצמינו. לעיתים קרובות מוביל הדבר לתחושות קשות, תסכול וחוסר סיפוק. הקשבתי לדברייך ושמעתי אותך מאוד כואבת, מאוכזבת שגם אחרי כל העבודה הקשה שהשקעת את עדיין חווה לעיתים בורות שוחורים. ועדיין גם את יודעת שגם אם לא את הכל ניתן לשנות, עשית דרך ארוכה. אני רק מעלה את השאלה מדוע הדרך הזו חייבת להיפסק, מדוע את נשמעת כמי שאינה מאמינה בהמשך הדרך שהיא יכולה לעשות. במה שעדיין לא הספיקה. דרור

תמיד הייתה לי תקוה וזה כנראה מה שהניע אותי קדימה והציל את חיי אפילו. גם עכשיו יש לי תקווה. רק שאני מאוד מפוקחת. המציאות אובייקטיבית מאוד קשה. עלתה בי מחשבה קשה שאולי אין לי כישורים רגשיים ותעצומות נפש לכן אני עובדת בעבודות פשוטות שלכאורה אני מאוד "אובר קוולפייד" להם. מחשבה זו מאוד מדכאת. תשובה הגיונית שאקבל זה ללכת שוב לטיפול לברר את הדברים. אבל אין לי אפשרות כלכלית כרגע וזה גם מפחיד. לפני עידן האינטרנט וזמינות האינפורמציה כשפניתי לטיפול , נפגעתי שוב ושוב עד שהגעתי למישהי טובה מקצועית וגם אכפתית (מה שלא היה קודם) והצלחתי לבנות משהו. כעת המצב יותר טוב ואוכל לקבל המלצות וכו' אבל עדיין זה מפחיד.

שלום, כיצד ניתן לאבחן האם אני סובלת מהפרעת אובססיה? אני נוטה להתעסק באירועי העבר שוב ושוב, כבר במשך שנים.

יעל שלום, הפרעה אובססיבית קומפולסיבית הינה הפרעה המתאפיינת בקושי לווסת את הדחף, ובחרדות המלוות במחשבות חודרניות המובילות למעשים כפייתיים בכדי להתמודד עם החרדה הזו. מדברייך איני יודע אם את סובלת מהפרעה זו וראוי שתפני לאבחון לשם כך. אבל עיסוק בלתי פוסק בעבר מעיד שמשהו בך אינו שקט, אינו רגוע בנוגע לעברך. תחושה שמשהו שם אינו מעובד ומוביל לחזרתיות בעיסוק בעבר. על מנת לעבד את תחושותייך בנוגע לעברך ייתכן ואת זקוקה לעזרה מאיש מקצוע. אך זה אינו בהכרח מצביע על הפרעה אובססיבית קומפולסיבית. דרור

שלום, אני בת 30 רווקה, והבנתי כי יש לי בעייה ואינני יודעת מהי וכיצד אוכל לטפל בה. כל כמה זמן יש לי התפרצויות זעם קשות הבאות לידי ביטוי בצעקות, הטחת האשמות, וביטויים פיזיולוגיים כגון פריחה אדומה בצוואר ובפנים בזמן ההתקפה וקצף לבן מהפה.ההתפרצות יכולה להיות בעבודה (ואני במשרה טובה שאינני רוצה להפסיד), ובעיקר על אימי.הנושאים יכולים להיות שונים, בעיקר כאשר אני מרגישה שלא רוצים לעזור לי.בתקופה האחרונה אני במתח ולחצים רבים.אני חיה לבד ומשלמת שכר דירה, מה שמקשה עליי מאוד.אני מעדיפה לחיות לבד על פני שותפים (קשה לי להסתדר עם רוב האנשים, בעיקר עם בנות, אני ביקורתית וטוענים כי אני בלתי נסבלת...) אני אקדמאית, משכילה, אך בכל מה שקשור ליחסי אנוש, קשה לי.אני לא מצליחה לחיות בשלום עם עצמי או עם הסביבה. אני מתחילה לחשוש כי לא אוכל להקים משפחה ושיש לי בעייה רצינית שאינה מטופלת.מיותר לציין כי גדלתי במשפחה קשה... אינני יודעת כיצד להמשיך מכאן, אני מיואשת, מרגישה חלשה פיסית ונפשית, חוששת לאבד את משרתי ולהמשיך לפגוע בקרובים אליי. אשמח אם תוכלי לייעץ... תודה

שרון שלום, מדברייך נשמע כי את מתמודדת עם קשיים בוויסות הרגש. את חשה קושי זה בעיקר כאשר את מרגישה שאת זקוקה לעזרה אך ננטשת. את אינך רוצה לפגוע בסובבים אותך, אך שוב ושוב את רואה כיצד זה קורה לך שוב. נראה לי שהיעצה הטובה ביותר שאני יכול לתתת היא לפנות לטיפול וללמוד במקביל כיצד לווסת את רגשותייך, וכיצד להתמודד עם הכעס העצום שמתעורר בך כאשר את מרגישה שלא עוזרים לך. דרור

תודה על תשובתך. על איזה טיפול אתה ממליץ? מה לגבי הסימפטומים הפיזיולוגיים שתיארתי?האם זה קשור לויסות רגשי?

שרון יקרה אישיות גבולית שמעת על זה? תקראי באינטרנט...בהצלחה תזדקקי לה:-) לא לחינם הפחד מנטישה...

שלום, אני מאוד רוצה ללכת לטיפול אך אין באפשרותי את האמצעים הדרושים. אני סטודנטית עם שכר דירה ורכב ורק מנסה לגמור את החודש. בוער בעצמותיי טיפול,כי אני לומדת פסיכולוגיה ורק חוקרת את עצמי עוד ועוד ורוצה לטפל במה שנראה לי זקוק לטיפול. ממוסד הלימודים או קופת חולים זה עדין יקר לי,שאלתי היא מה אני יכולה לעשות עם עצמי על מנת לקדם את עצמי למקום הטוב ביותר ללא טיפול מקצועי?

שרון שלום, נשמע לי מדברייך שאת סקרנית בנוגע לצמך ולאחרים. אני מבין שאת מנסה לחקור חלקים בך, להבין אותם ואת בהחלט יכולה להמשיך בדרך זו. יחד עם זאת, לעיתים כניסה לטיפול מעוררת תחושות אמביוולנטיות ולצד הרצון בטיפול, קיים גם חשש ורתיעה מפני תחושות תלות, מפגש עם הכאב ועוד. תחושות אלו הן טבעיות מאוד, וייתכן שכרגע את מעדיפה שלא להיכנס לטיפול. כאשר תרגישי שאת מעוניינת בכך, דעי כי מעבר לטיפולים פרטיים, או מסובסדים קיימת אפשרות של טיפול במסגרת תחנות לבריאות הנפש ללא תשלום כלל. בהצלחה בהמשך, דרור

האם רסיטל פוגם בחשק המיני? והאם הוא יכול לשבש את שעות השינה שלי? כי גם ירד לי החשק המיני וגם איני ישנה טוב כבר שבוע שלם שאנ י מתעוררת באמצע הלילה ואני נוטלת אותו כבר חודש כל לילה לפני השינה. תודה

מיטל שלום, רסיטל שייך למשפחת התרופות נוגדות דכאון וחרדה SSRI. אחת מתופעות הלוואי הידועות של תרופה זו הוא ירידה מסויימת בחשק המיני. לגבי ההפרעה בשינה חשוב שתתיעצי עם הרופא המטפל בך. אולי תרופה זו אינה מתאימה לך. אולי ניתן לעזור באמצעי מסויים, תרופתי או טיפול פסיכולוגי לכך. שכן ייתכן וההפרעה בשינה קשורה לא לתרופה אלא לדכאון או החרדה מהן את סובלת. דרור

שאלה: אני רוצה בחורה יפה וסקסית אבל בחורות יפות רוצות בחורים יפים חכמים מוצלחים וחתיכיים איך אפשר להשיג מישהי כוסית בלי להיות אני כל אלה??

גדי שלום, לעיתים קרובות אנו מחפשים באחר את שאין בנו. אנו רוצים שהוא ישלים אותנו, אולי אפילו יעלה את ערכנו בעיני עצמנו ובעיני אחרים. נראה לי אם כן שקיים קשר בין הדרך בה אתה רואה את עצמך לחיפוש שלך אחר מה שנדמה בעיניך ככליל השלמות. סיבה אפשרית נוספת לחיפוש אחר השלמות, שלמות שקשה לעיתים למצוא ובוודאי לממש, היא בשל חשש מקרבה, מאינטימיות. כך ניתן לומר שאת מה שיש לך, הקשר שאתה יכול להיות בו אינך מרוצה ממנו, ומה שאתה רוצה בו אינך מסוגל להשיגו. עצתי היא שתנסה לבחון לעומק את הדרך בה אתה רואה את עצמך,ואת מסוגלותך להיות בקשר קרוב ואינטימי. בהחלט ייתכן שאז גם תגלה שאתה יכול גם ליצור קשר עם נשים אטרקטיביות. דרור

נשבע לך בן אדם לא הבנתי! מצטער מה אתה אומר בעצם?

אין מה לעשות מותק כוסיות ויפות אוהבות יפים ומושלמים מגיע להן לא? גם אני מקנא בהן אבל זה העולם.............

מחפש פסיכולוגית עם המלצות

ליבי שלום, אנו לא נוהגים לפרסם המלצות למטפלים בפורום זה. אם ברצונך לקבל המלצה אנא צרף מייל אישי כך שחברי הפורום יוכלו להמליץ מניסיונם. דרור

בוקר טוב לכם הסיפוור הוא שהייתי בטיפול פסיכולוגי שנה ואז עזבתי אבל המשכתי להיות בקשר טלפוני עם הפסיכולוג שלי עם שנה וחצי אחרי עד לפני חודש. השיחות בטלפון עזרו לי והוא תמיד היה מוכן שאתקשר כשצריכה. לפני חודש הוא אמר לי שהוא חושב שזה יהיה לא נכון עבורי להמשיך בטלפונים ושבעצם בזה הוא מונע לחזור לטיפול ולטפל בעצמי. וחושב שכדאי שאבוא לפגישה ונדבר על אפשרות לחזור לטיפול. הבעיה שנוח ככה וזה גם היה בסדר מבחינתו ואני לא מבינה מה עשיתי לא בסדר לפני חודש שפתאום הוא רוצה משהו אחר. זה נורא נורא מעליב ואני לא יודעת מה לעשות. אם תוכלו לעזור לי בבקשה כי אני לא יכולה לחיות בלי שהוא מדבר איתי.

שלום לך, לא נשמע לי שעשית משהו שהרגיז אותו, או גרם לו לרצות לסיים את הקשר איתך. להיפך, אני שומע אותו מציע לך אפשרות שנראית לו, ואני מוכרח להוסיף, גם לי, כנכונה יותר עבורך. אני בהחלט מבין שאפשרות זו יכולה להחוות כפחות נוחה ונעימה משיחות טלפוניות. אבל אם חשוב לך להישאר בקשר טיפולי איתו הרי שהבחירה לגמרי בידייך -להגיע לפגישה איתו ולברר כיצד את יכולה לחזור לטיפול. דרור

תודה אבל..... מה השתנה בשנה וחצי שדווקא עכשיו הוא רוצה שאני יחזור לטיפול ושלא נמשיך בטלפון למה דווקא עכשיו? הוא היה הכי קרוב אלי כל השנה וחצי וגם בטיפול......... ולא רוצה לוותר עליו אבל גם אין לי חשק לבוא לשם ולשבת שם כשאני יכולה לעשות את זה בטלפון. איך אני יכולה לשכנע אותו שיהיאיתי עוד קצת?

דוברת שלום, אני מבין את אי הרצון שלך לוותר על משהו שהיה נח עבורך. אבל לצערי בטיפול אין הרבה נוחות, בעיקר כאשר מגיעים לחלקים כואבים. אם חשוב לך הקשר הטיפולי עמו נראה לי שחשוב שתפני אליו ותבואי לפגישות. במידה ותחליטי שלא, ייתכן ובשלב זה אינך מרגישה שאת כל כך צריכה טיפול וגם זה בסדר. אבל ההחלטה בידייך. דרור

תגידי הכל תקין אצלך? שנה וחצי טלפונים איפה הבושה? אולי מגיע לו שתשלמי על טיפול? זה לא ע"רן זה פסיכולוג בסדר יש טלפונים ויש אמצעים נוספים בטיפול אבל הם עבור המטופלים שלו אלה שמגיעים לקליניקה! כמה סבלנות יש לו לטפל במישהי בטלפון כששנה וחצי היא לא מטופלת שלו חשבת אולי על זה?