פורום פסיכולוגיה קלינית

אני בן 22 ואין כלל חיי חברה, אין לי בכלל חברים, ולא משנה מה אני לא מצליח לרכוש חברים מסיבות כאלו ואחרות, אני בגיל ההתבגרות (החל מגיל 14) הייתי קורבן לחרם חברתי והתעללות של חברי לכיתה, היו נוהגים להשפיל אותי מידי יום וזה היה סיוט - כמובן שזה השפיע עליי מידי ומהר מאוד מצאתי את עצמי במצבי רוח קשים ומסוגר חברתית (מרצון) אם השנים (עד סוף התיכון) זה הלעג וההשפלות כלפי אומנם פחתו משמעותית אך עדיין חלק גדול מהשכבה היו ךועגים וצוחקים עליי, זה פשוט הפך להיות משהו בשגרה, וזה פשוט הרס לי את החיים לאט לאט נכנסתי למין דיכאון, מיותר להגיד שזה היו החוויות של בגיל ההתבגרות ולא חויות שמתבגרים אחרים חוים לצערי הרב, ולצערי זה גם השפיע עלייברמה האישיותית, לצבא הגעתי בן אדם מדוכא חסר אנרגיה ומאוד מאוד ממורמר וכעוס וחסר כל כישורים חברתיים, בצבא אומנם לא נפלתי קורבן לללעג יותר מידי, אך לא הייתי מסתדר כמעט אם אף אחד ולא התחברתי כלל לאנשים..וגם לא רציתי..רק בגיל 20 התחלתי לצאת מהדיכאון בעודני חייל..וניסיתי להתחבר אם אנשים שעוד אכשהו הייתה ביננו כימיה עוד מתקופת התיכון, וזה התחיל יפה אך לאט לאט הם דחו אותי, אין לי ולבני גילי הרבה במשותף, אני לא ידעתי כמעט לנהוג באוטו, לא יצאתי אף פעם למסיבות ולא היו לי חברים או חברות..לכן אני די בולט בהיותי "חריג" בכל מיקרה לאט לאט הם היו דוחים אותי ולא רצו כל קשר אליי, הם היו מסננים אותי כאשר הם היו יוצאים עד שהבנתי את הרמז ונתקתי מגע....כבר שנה שאני מנסה לצור קשרים חברתיים..אך עדיין אנשים פשוט דוחים אותי..בהתחלה עוד הייתי יוצא לבד בתקווה לפגוש משוה מוכר..אבל זה היה מיותרץץולא נעים ואני כבר לא עושה את זה..בקיצור אין לי חברים כי למרות שלעומת התיכון שאני הסתגרתי נוכח הלעג והחרדות שפיתחתי מאנשים, גם כיום יש פחדים אך אני מנסה וכולם דוחים אותי והתואה היא שאני בן 22 ללא חיי חברה וממורמר וכעוס.. מה את חושבת על זה? יש עוד אנשים במצבי או שזה ממש לא נורמלי וחריג? אני גם רוצה לציין ששיש לי בעיות בזהות המינית וכבר בעבר עוד בתיכון(לקראת הסוף) מישהו הפיץ עליי שאני הומו כי ככה הוא חשב כי הסתכלתי עליו מתוך סקרנות..ופשוט שרף אותי לגמרי..בנוסף להכול כולם אז..ועד היום חשבו שאני הומו...זה דבר שקשה מאוד להתמודד איתו..אומנם עברו 4 שנים..אבל עדיין אני באותו מקום ואין לי חברים ומי שלמד איתי בבית ספר חושב שאני הומו...כי זהפ שוט תפס בצורה בילתי רגילה ..כול הבית ספר דיבר על זה.. וכרגע אני לא..כי עובדה שאני פשוט נמשך ונתעניין בבנות..אבל זה לא רלוונטי אלייך.. אז אני שואל לעצתך ולדעתך...חשוב לי לציין שאין לי כישורים חברתיים..וכל מקום שאני מגיע די דוחים אותו ולא מתחברים איתי..

הפסיכולוגית שלי התייאשה ממני,ומחוסר היכולת שלי לעמוד בגבולות הטיפול - כלומר,מבלי לשלוח הודעות טקסט ומיילים בין הפגישות,מחוץ לזמנים שהיא מאפשרת זאת... אני יודעת שיש צדק בדבריה,וזה כבר אחרי שנה וחצי של טיפול..אבל היום היא אמרה שאם אני לא יכולה לקבל את הטיפול במגבלותיו - כדאי שנחשוב על משהו אחר בשבילי.הרגשתי שדלת נסגרת על פניי.אני רוצה להיות קרובה ושהיא תדאג לי ותילחם אתי למעני.לא יכולתי לשאת את הכאב והעזיבה שלה.קמתי ועזבתי את הפגישה לפני סופה.אני לא חושבת שהיא אוהבת אותי או רוצה להמשיך לטפל בי.ואני מרגישה יתומה.כאילו אין לי בית ואין לי הגנה בסיסית,אין עוד מקום מבטחים.אני לא יודעת מה לעשות.

כמה צפוי...לא יודעת מה חשבתי שבאתי לכאן לשאול ולהיתמך.. תמיד תהיה בצד של המקצוע.לא יכול להיות שמשהו באינסטינקטים ובתחושת הבטן "שלנו" (המטופלים, אנשי העם..)הוא נכון או צודק.וכוונות המטפל תמיד טהורות ואלטרואיסטיות.

אחוות מטפלים... איך זה שאתם תמיד מסנגרים אחד על השני..

נראה לי בכל תחילת טיפול רצוי שהפסיכולוג ידגיש למטופל שהוא לא תחליף לשום אדם בחייו... הרבה פעמים אנחנו גולשים (כן גם אני..) ושוכחים שזה אדם שנמצא איתנו לשעה בשבוע ולאחר מכן נעלם מחיינו... אולי בגלל זה הרצון לקשר פי כמה יותר עוצמתי ויותר מציק..

בהמשך להודעתי.. רציתי גם לשאול מה אפשר לעשות בנוגע להתמכרות או סוג של "קריז" מול המטפלת. ?

אודי, אך כיצד מוצאים את האיזון הזה? של לא להתמכר? גם כאשר הדבר מדובר זה לא ממש עוזר לתחושה... ושאלה נוספת - מדוע זה משרת התנגדות? אני ממש מרגישה כן רצון לטיפול.. תוכל לפרט קצת...?

שלום אודי, רציתי לדעת מה לדעתך גורם לנו להתחבר למטפל מסוים? (אני למשל עברתי נסיונות של פגישות עם מטפלים-לא התחברתי עד שהגעתי למטפלת הנוכחית.) מה "עושה" לנו את זה בהם? כיצד הדבר הזה עובד-כלומר החיבור. ועוד שאלה- האם אתה בתור מטפל - מרגיש קרוב יותר למטופל ספציפי ורחוק יותר ממטופל אחר? האם יש לך חיבור יותר חזק עם מטופל מסוים? האם לדעתך- המטופל מרגיש זאת? סורי על כל הפגזת השאלות אבל אין כמוך לענות לנו ככה עם סבלנות שכזו..

מטפל נרקסיסט תאב פרסום מהווה מכשלה טיפולית?

תשובה מגניבה,אודי.

. .   .   . ל ל א     מ י ל י ם  .   .   .

http://www1.yadvashem.org/heb_site/heb_exhibitions/heb_index_exhibition.html

קראתי על קורס למטפלי ביופידבק גם לאנשים ללא רקע או נסיון. מה דעתך? האם זה יוכל לתת לי כלים עבור עצמי. לטיפול בלחץ וחרדות?

שלום רב לך מאיה בהמשך לשאלתך תשובתי שלילית. הקורס מיועד במיוחד למעונינים לעסוק בתחום. לעניות דעתי את יכולה להפעק יותר תועלת ממספר פגישות אצל איש מקצוע מוסמך עם ידע ונסיון בטיפול בחרדות ולחצים. אשמח להתעדכן ולעזור לך בהתאם בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

שלום! אני רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי על מנת להתמודד עם חווית אבל (מות אמא). אני מתלבטת האם ללכת לפסיכולג קליני או ללכת לפסיכותרפיה גופנית. אשמח לשמוע האם לדעתכם יש למטפל בפסיכותרפיה- גופנית מספיק ידע נדרש בשביל להתמודד עם דבר זה? אני מאמינה ברפואה משלימה, אך אני פוחדת שלפסיכולוג קליני יהיה יותר ידע מאשר מטפל עם תעודה. אשמח לשמוע את דעתכן. תודה רבה רבה!! הדר

שלום רב אני בחורה בת 25 עם קשר רציני כשנתיים ואמורה להיתחתן עם חברי אך ישנם בעיות העלות על הפרק כמו למשל חברי ללא ניסיון מיני ונסיון זוגי מה שכן יש לי נסיון וזה מקשה על היחסים הוא מתנהג כמו ילד קטן כול דבר צריך להגיד לו מה לעשות או לשאלותי 1. כיצד אוכל לבנות את הקשר היטב ???? הוא בסה"כ תומך בי מתחשב , מכבד ,עוזר למשפחתי קשוב אלי , וכ"ו ואבל בזמן האחרון הוא יתהפך בדברים כמו בקטע של פחות לפנק אותי מתחשבן איתי על כול דבר מדבר בטונים שלא היו קודם צועק עלי מקבל החלטות לבדו מנסה להראות שליטה מסיומת ואפילו שוגה ואפילו לא מנסה לחשוב לפני זה נורא פזיז בדעותיו והחלטותיו 1.האם יש סכוי שהתאזן אני מפחדת שיהיה פזיז לבדו ויקבל החלטות לבד מבלי לשאול אותי ?או שמע יסתיר ממני דברים וחוץ מזה כיום המצב הכלכלי של שנינו לא מזהיר כיון שהוא עובד ולומד ואני לא עובדת עבודה קבועה אבל רציתי יחד עם קצת עזרה מההורים שלנו 2.כיצד ניתן לבחון את מערכת יחסים יותר לעמוק כיון שיהיה לנו קשה לעבור לגור יחד כרגע אז כיצד ניתן לבחון את הקשר לטובה ולרעה??? באמצעות אילו דברים לא שטחים של שעה ביום שאני רואה אותו תיתן תיתן לי מספר תרגילים כדי לבחון את הקשר זה חשוב לי בבקשה לפי התמונת מצב .?? וכשאני מעבירה לו ביקורת בונה הוא כול הזמן שותק ואומר את צודקת ואח"כ מתפוצץ בצורה מלוכלכת 3. מה עלי לעשות הוא לא משתף אותי מספיק בכול העובר עליו וכול מה שנעשה?? ??? אני חיה עם המון ספקות ובלבלה בבטן מצד אחד אני רוצה אותו ומצד שני אני חושבת שהוא לא בשל למערכת יחסים הוא מתנהג כמו חסר ניסיון כמו שהוא באמת וזה מקשה עלי כי הוא באמת טוב לי ואבל זה משפיע עלי מאוד קשה כול החוסר בשלות הזו להיות המסבירה כול פעם מאחר ויש היום גברים בשלים אך מנאקים סליחה על הבטוי שגם לא כמוהו עם מוסר עבודה גבוהה ,חריצות , משכיל לומד לתואר , אבל מבחינת התואר של החייים אין לו .? 4.מה עלי לעשות אני מפחדת שימאס לו מזה שאני מסבירה לו כול פעם כול דבר ? שאלתי החשובה שקשורה אלי אף יותר כאשר אני פגועה אני מתרחקת מכולם וזה מעליב את האנשים היקרים שאיתי ולא יודעת להנאות פשוט כבויה וזה גורם לי לתקיעות בעבודה בלימודים 5. כיצד עלי לעשות את הנפרדות הזו ולהישתחרר לא הייתי כזו אך אני יכולה להישתחרר?? 6 וכיצד אוכל למשוך את המושכות לכווני אני בסך הכול בנאדם עם שליטה בחיו לאחרונה אבדתי את כוחתי ואניני מרגישה כמו פעם השליטה חסרה בחיי כיצד אוכל להחזיר אלי את הכוחות להטעין כוחות מחודשים .??? 7. והאם קיימת זוגיות שני בני הזוגות מחליטים יחדו או שמע יש אחד דומנטי שאומר את המילה האחרונה ??? וכיצד אפשר שבן זוג אחד ישלוט אם שניי בני הזוג שטלטנים מבלי לריב ?? 8. וכיצד אפשר לחיות עם בנאדם עקשן ולהגמיש אותו ?? וזה אפשרי?? כיון שהוא לפעמים מבוצר בעצמו ואי אפשר להזיז אותו מעמדתו

אני שואלת את עצמי אם אני אמורה להעלב, אז כן, נעלבתי. כל מי שהשתרשר "בהודעה טכנית" שרשמת למטה, זכה למענה/תגובה/התיחסות כל שהיא, חוץ ממני, אתה יכול לראות את זה בעצמך.(לא שרשמתי מי יודע מה..) חוץ מזה שאני שואלת את עצמי אם אני אמורה להעלב במקרה הזה, נורא בא לי לשאול גם אותך, אם זה מקרה קלאסי שיכול באופן אוביקטיבי להביא אותי לידי עלבון? בחיי יש לי נטייה שכזו להעלב די מהר, במיוחד, כשיש לי תחושה שדלגו עלי או שלא זכיתי למענה הולם.ותמיד האשימו אותי על כך שבעצם אני זו שיוצרת דרמה מכל העלבות,ונדמה לי שזו גם דעתכם, אנשי המקצוע, שהעלבון הוא על אחריות הנעלב, בכנות,אני לא יודעת אם אני מצליחה להבין את זה. האם אין לגיטימציה לעלבון? האם אתם(כאנשי מקצוע, ובכלל) לא נעלבים מידי פעם, כשעולה סיטואציה שגורמת לכך? אף פעם בחיי לא התלוננתי בפני אלה שגרמו לי להעלב,בדרך כלל העלבון אצלי נספג אט אט עד שהוא נעלם, זו דרכי כנראה להלחם בתופעה,אני גם חושבת שאבדתי את הבטחון, לדעת בודאות אם העלבון שלי מוצדק או יש לו מקום- ביקום, אני מכוונת.. ומכאן תבין שנורא קשה לי להעלות את הדברים, אפילו בחסות האנונימיות, אני עדיין מתלבטת.. נו, שיהיה.

אודי יענה, אביע את מחשבותיי לגבי דברייך... אז לעלבון שלך בוודאי יש מקום והוא לגיטימי בדיוק כמו כל רגש אחר שאת מרגישה. רק שכדאי להיות מודעים לכך ש"עלבון" - ממש לא משרת אותנו. וגם.. הוא לא בדיוק רגש, אלא מורכב ומכיל הרבה רגשות (כמו: עצב , כעס) ולכן כדי להבין אותו, חשוב לפרק אותו לרגשות שהוא כולל. כדי להמחיש זאת, דמייני שאודי "דילג" עלייך בכוונה - האם תרגישי יותר נעלבת ? (משמע - יותר כועסת, עצובה? ואולי יותר מפחדת?(מדחייה?) אז כמובן שעדיף לדמיין את ההיפך..(-: ותכל'ס - הודעות לא מועלות "לשידור" , לפני שאודי קורא אותן. אז מניחה ש"תחושת הדילוג" מתבטאת בהיעדר תגובה ממנו? ומאחרים? בכל פעם יש "קורבן" אחר שאודי "מדלג" עליו (כולל אותי) וזה רק מראה שאין פה כוונות אישיות (או שמא , אודי, יש פה קבוצת בנות שאתה ממש לא סובל??? הפכתי לפרנואידית- משהו..) ונכון שיותר קל לראות זאת כשאת לא בפנים - בתוך הסיטואציה.. אבל אשמח אם תזכירי לי "בתורי" - את כל ההגיגים האלה שאולי נראים לך הזויים כרגע..(:

תודה אודי על תגובתך. וכמו שאתה מבין נכון,יש לי הסטוריה רבת שנים בנושא ההפגעות, ובעצם מימי הבראשית.. קצת מביך.. קצת מסורבל.. לא נורא - אתגבר! ביי.

בת 44 נשואה ללא ילדים חרדה להוריי שמתבגרים בכל פעם שלא מרגישים טוב אני חושבת שחולים במחלה קשה איך להתמודד?

שלום אורה. החשש להורים שמזדקנים טבעי ומובן. אבל משהו לא ממש נהיר לי (ואם זו אני שקצת קשת תפיסה, אני מקבלת את ההערה הזו מראש) - מה פירוש "חושבת שחולים במחלה קשה"? הם לא נמצאים במעקב רפואי רגיל של רופא משפחה? את ו/או הם לא יודעים מה המצב הרפואי שלהם? ושוב, אני מתנצלת אם השאלות שלי נראות קצת מוזרות...

ההודעה של אור מביאה אותי לכתוב. לא בטוחה עדיין אם תהיה פה שאלה בסוף המילים, לא בטוחה גם אם ההודעה הזו תשלח.. אני כותבת פה די הרבה, אני חושבת, פשוט לא שולחת.. ככה יוצא... רציתי רק לומר שאני עושה רשימות של חיי כבר שנים. לפחות 10-15 שנים שאני עסוקה די הרבה ב"עיצוב אורח חיי" (על הדף). כל מיני דברים שהייתי רוצה שיהיו חלק מחיי. גם בעתיד וגם היום. מתכננת כמה פעמים בשבוע אעשה את זה וכמה פעמים בשבוע את זה. לאן אלך, עם מי אשמור על קשר ועם מי פחות. רושמת הכל כמו תכנית. מיותר להגיד שאני נשארת בבית עם התכניות שלי. מיותר גם להגיד שאני יודעת שכך אני עושה. שהתכניות הן סוג של תחליף. עד לא מזמן (אולי עד שמלאו לי 30), הרגשתי שאלה תכניות שיש בהן ערך. שאני באמת מעצבת את חיי בעתיד. הגיל העגול והלא נעים הזה הביא איתו את המועקה שבתחושה שזה סתם. שאני סתם מוצאת לעצמי דברים מהצד, במקום לנסות להשתלב בחיים באמת. שאני סתם מבזבזת זמן כי אני לא יודעת איך לעשות איתו משהו. (שאולי מוטב לתיתו למי שידע). עברתי כל מיני מסגרות, פורמליות ובלתי פורמליות. ממעטות מאוד מהן נשארו לי חברים. לפעמים נדמה לי שאני רק עוברת דרך. לא לגמרי משאירה סימנים אחריי.. (כמו "איני רואה את צעדיי.."). ומאידך..צודקת הפסיכולוגית שלי כשהיא אומרת שהגעתי די רחוק יחסית למי שמרגישה כמו שהיא מרגישה. (או כך נדמה לי שאמרה.. אני כבר לא בטוחה..). אם היית הפסיכולוג של מישהי דומה, האם היית ממליץ להפסיק עם עניין התכניות? להפסיק לשרטט סכמות של חיים? נראה שבסוף בכל זאת הצלחתי לחלץ שאלה... עכשיו רק נראה אם יהיה לי חשק לשלוח יאללה, שיהיה.. (ל.)

שוב אני, נראה לי שאני מתחרטת... :-) מה אתה אומר, זה חוקי לבקש ממך למחוק את העניין הזה? לא כל כך בא לי להיות פה בסוף.. אפשר? מצטערת, ל.

אודי... או שאני עייפה בצורה יוצאת דופן, או שענית לי לפני שכתבתי את ההודעה הראשונה.. משפשפת קצת עיניים ("מה יותר גדול, 23 או 00?", אני שואלת במלמול מבולבל..) אולי אלך לישון אחר כך יגידו שפסיכולוגים אינם יודעים לקרוא מחשבות.. ;-) ביי בנתיים

בוקר אור ל. יקירתי, הקשיבי נא - מחיקה מהפורום ו/או הפסקת הרישומים, ואת יודעת מה, גם הדחקה לא מודעת של תכנוני עתיד עד כדי כך שאינך מזהה אצלך פנימה ומאבדת אליהן גישה - אף לא אחת מאלה תעלים את קיומן של המשאלות שם בפנים. את היווצרותך והיותך כפי שאת. ובכלל, כמו שאני תופסת את זה, מאחורי כל תכנון עומד עולם ומלואו והוא אינו תמים כל-כך... ואני חושבת דווקא על משאלה שאולי לא רשומה על הנייר כפי שהיא, אלא משאלה פנימית קטנה והכי ענקית: להיוולד מחדש... משאלה שלא באמת ניתן לקיים אותה, אלא במובן המטפורי שלה, במובן של ההמשכיות, החזקת התקווה לעתיד, והתחלה של דרך (י.) חיים (ברנר) ;-) קצת פחות מייסרת. מצער-משמח אני אומרת על הדברים האלה... והייתי חושבת שלמשאלה הזאת צריך לתת יותר נפח וקיום, לרדת לפרטים ולהגדיר מעט יותר. כן, צריך אומץ והמון סבלנות... ועוד דבר - בעיניי נשמעים אי אלו קולות של קנאה שנחבאים בתוך הבקשה "לתת את הזמן למי שיידע לעשות איתו משהו מועיל יותר". אני מקווה שאת מבינה שנתינה כזו, על אף שנראית שמיימית מהיותה התמזגותית כל-כך, היא בעצם מקרבנת והרסנית לשני הצדדים. באותו רגע אין כאן שניים... חלק אחד בך בולע את האחר, ולכן, גם אין כאן אהבה, או קשר... והי, לא מוחקים את החלקים של פעם, לא תאבדי את הילדה ההיא. היא חלק ממך. זהו לבינתיים, שלך (mp)

שאלה קטנטנה. לא רוצה להטריד או להטריח... היה לי לא קל הגמילה הפתאומית מהפורום בסופ"ש. ורציתי לשאול, אם זה לא פרטי מדי... אם גם אתה קצת התמכרת... אם גם לך זה היה חסר בסופ"ש? (נכנסתי כל הזמן כדי לבדוק אם לא נשברת ובסוף חזרת לכאן לפני המועד שהגדרת... אולי גם כשנותנים לי דברים וודאיים זה עדיין לא הופך את זה ליותר קל... משחקי גבולות... צריך למכור כאלו בטויס אר אס... הרבה יותר מעורר אדרנלין מאשר מונפול...) לילה טוב גילי

היי אודי , רציתי לדעת למה אנחנו כל כך נקשרים אלכם הפסיכולוגים . אני לא מצליחה להסביר לעצמי למה אני לא יכולה לנהל את החיים שלי בלעדייה למה אני כל כך תלוייה וקשורה למישהי שאני לא יודעת עליה כלום , למה זה קורה? והאם בשלב מסויים אפשר להתגבר על זה?

אז באמת יצאו המילים בטיפול בסוף...כמו שאמרת שיקרה. משפט אחד שהוא אמר מתהדהד לי בראש :"את מרגישה לבד וזאת הרגשה קשה.אבל הבעיה היא שאת באמת לבד..." הוא אמר לי לעשות רשימה מה אני רוצה לעשות עכשיו עם החיים שלי כמו להכיר בן זוג חדש,חברות,היחסים עם הילד,ובעיקר אני עם עצמי... פה אולי המקום להודות שאני סובלת ממאניה דפרסיה.אני לא אוהבת לספר את זה כי לא פעם המליצו לי לעבור לפורום פסיכיאטריה ובכלל..הסטיגמה. אודי,אני לא מצליחה לעשות את הרשימה.אני מייואשת. מי מה מתחילים? איך מתחילים חיים מחדש? תודה שאתה שם, אור

תודה שאתם מקבלים אותי.

אני לא יודעת מי המליץ לך לעבור לפורום פסיכיאטריה, אבל אני ממליצה לך להישאר פה. כלומר - אם יש לך שאלות ספציפיות בנוגע לטיפול תרופתי, למשל, אז כנראה שבפורום פסיכיאטריה תקבלי תשובות טובות יותר. אבל חוץ מזה עדיף פה, לא? ואני חושבת שכרגע את חושבת בגדול מדי... זה באמת מפחיד כשחושבים על "להתחיל את החיים מחדש". אולי תתחילי בצעדים קטנים? במקום לנסות ולחשוב מראש על כל הרשימה, תחשבי רק על פריט אחד שהיית רוצה לראות בה... נכון שזה נדוש, אבל לפעמים זה נכון - גם מסע של אלף קילומטר מתחיל בצעד אחד קטן... אז תתחילי בזה, במשהו אחד קטן, שאולי אפילו נראה חסר חשיבות במבט ראשון. זה כבר יהיה פחות מבהיל מאשר להסתכל על דף לבן לגמרי מחד, וגם פחות מבהיל מהמחשבה על "להתחיל לחיות מחדש" מאידך.

תודה לךtwisted mind. גם לי נראה המקום הזה עדיף...:) היום עדיין לא הצלחתי לעלות כלום על הנייר,אבל הרעיון שלך מוצא חן בעיניי.

אודי סליחה על השאלה אך לא הבנתי בתשובתך - מה הקשר ליחסי מין? מטופל שמבקש חיבוק - הוא פשוטו כמשמעו מחפש חיבוק. אני לא חושבת שיש מה להשוות חיבוק ליחסי מין (כמו שכתבת בתשובתך..) ברור שצריך להיות גבול - וברור שמטופל שרוצה "לשכב" עם המטפל זה לא שייך. אך מדובר כאן על מגע ספציפי - ולא מיני.

אודי שלום אני בת 28. בשבועות האחרונים התפתח ביני לבין ידיד שאני מכירה מספר חודשים קשר אינטימי. בינתיים רק ישנו יחד ושכבנו מספר פעמים. הקשר מאוד ראשוני. הוא תמיד רצה אותי ואני לא רציתי. הוא עמוק, טוב לב וחכם. אנחנו דוברים אותה שפה ואני מאוד אוהבת אותו. סיימתי את הקשר הזה וחזרתי אליו מספר פעמים. אמרתי לו שאני לא יודעת מה אני רוצה ממנו. אבל הוא מוכן לקחת ממני את מה שאני מוכנה לתת. הוא בחור ביישן מאוד שמעולם לא ממש היתה לו חברה. הוא מתייחס אלי נפלא. הדבר העיקרי שמפריע לי בו הוא שהוא נראה מאוד לא טוב. אני מרגישה נורא בגלל זה. כי זה מאוד שטחי. ואני כן מצליחה להמשך אליו. במקביל חזר לחיי חבר לשעבר איתו יצאתי חצי שנה. אני מאוד אוהבת אותו.נפגשתי איתו 4-5 פעמים ושכבתי איתו כמה פעמים. רשמית הייתי פרודה מהבחור השני כשזה קרה אבל אני מרגישה בגידה לכל דבר. נפרדנו בעבר על רקע בעיות במערכת יחסים המינית שלנו שאני חשבתי שהן פתירות. אפילו רציתי שנלך לטיפול, אבל הוא החליט להרים ידים. הוא בחור חכם, נחמד אמין, שמתייחס אלי נהדר. קשה לו להבין אותי לפעמים. אבל למדתי מהעבר והיום אני מבהירה את עצמי טוב יותר. אנחנו מאוד אוהבים. האקס יודע שאני במערכת יחסים עם מישהו וגם הוא יצא עם מישהי עד עכשיו. והידיד יודע שאני עוד אוהבת את האקס ומתלבטת אם לחזור אליו אבל אני לא בטוחה שהבין ששכבתי איתו. יש לי שתי בעיות: הראשונה היא שבר עם עצמי. אני מנהלת שתי מערכות יחסים במקביל. אני מתנהגת לאנשים היקרים לי בצורה שאני לא רוצה שיתנהגו אלי. עד היום חשבתי שאני אדם אמין וישר וטוב לב. בכלל לא דמיינתי להיות בסיטואציה כזו. אני מרגישה אשמה נוראית. אני שקרנית. אני פוגעת באנשים שאני אוהבת. אני כועסת על עצמי.איך אני יכולה לדרוש ממישהו שיהיה נאמן לי אם אני עצמי לא אמינה.אני מרגישה שבר בכל העולם הערכי שהיה לי ביני לבין עצמי עד היום. יש לי תחושה שמגיע לי להענש על מעשי ולהיות לבד בסוף. בעיה השניה היא לבחור. ככ קשה לי לוותר על כל אחד מהם. שניהם בחורים נהדרים, מעניקים, חמים, חכמים. אני מאושרת עם כל אחד מהם(אני יודעת, צרות של עשירים) אבל אומללה עם עצמי. מול האקס הייתי כנה כל הזמן. אבל אם אבחר בידיד איך אוכל להיות איתו בתחושה שבגדתי בו.

שלום.... ברצוני להתייעץ איתכם על כמה דברים.. אמא שלי מאבוחנת כסובלת מדיפרסיה.....אבל זה רק בשביל הרקע בתקופה האחרונה זה קרה אולי כבר 3 פעמים.. באמצע הלילה היא מתעוררת וצורחת צרחות ... כשאני רצה אליה היא טוענת שיש לה זרמים בצד שמאל של הראש... והיא נראית ממש סובלת...ממש אבל השאלה שלי זה האם הכאב הזה אמיתי או חלק מהצגה של דפרסיה.. אני מבקשת ממנה ללכת לרופא להבדק... היא לא מעונינת.. יש לה חרדת רופאים ובתי חולים... מה לעשות??? מבחינת היומיום והדיפרסיה הכל בסדר היא נוטלת כדורים וכרגע נמצאת בחודש טוב... אבל זה למרעית עיניי... מי יודע באמת מה קורה בפנים תודה למי שיכול לייעץ לי...

שלום רב אני בחורה בת 25 עם קשר רציני כשנתיים ואמורה להיתחתן עם חברי אך ישנם בעיות העלות על הפרק כמו למשל חברי ללא ניסיון מיני ונסיון זוגי מה שכן יש לי נסיון וזה מקשה על היחסים הוא מתנהג כמו ילד קטן כול דבר צריך להגיד לו מה לעשות או לשאלותי 1. כיצד אוכל לבנות את הקשר היטב ???? הוא בסה"כ תומך בי מתחשב , מכבד ,עוזר למשפחתי קשוב אלי , וכ"ו ואבל בזמן האחרון הוא יתהפך בדברים כמו בקטע של פחות לפנק אותי מתחשבן איתי על כול דבר מדבר בטונים שלא היו קודם צועק עלי מקבל החלטות לבדו מנסה להראות שליטה מסיומת ואפילו שוגה ואפילו לא מנסה לחשוב לפני זה נורא פזיז בדעותיו והחלטותיו 1.האם יש סכוי שהתאזן אני מפחדת שיהיה פזיז לבדו ויקבל החלטות לבד מבלי לשאול אותי ?או שמע יסתיר ממני דברים וחוץ מזה כיום המצב הכלכלי של שנינו לא מזהיר כיון שהוא עובד ולומד ואני לא עובדת עבודה קבועה אבל רציתי לדעת אגב את החתונה נממן שנינו מכספנו יחד עם קצת עזרה מההורים וחסכונות שלנו 2.כיצד ניתן לבחון את מערכת יחסים יותר לעמוק כיון שיהיה לנו קשה לעבור לגור יחד כרגע אז כיצד ניתן לבחון את הקשר לטובה ולרעה??? באמצעות אילו דברים לא שטחים של שעה ביום שאני רואה אותו תיתן תיתן לי מספר תרגילים כדי לבחון את הקשר זה חשוב לי בבקשה לפי התמונת מצב .?? וכשאני מעבירה לו ביקורת בונה הוא כול הזמן שותק ואומר את צודקת ואח"כ מתפוצץ בצורה מלוכלכת 3. מה עלי לעשות הוא לא משתף אותי מספיק בכול העובר עליו וכול מה שנעשה?? ??? אני חיה עם המון ספקות ובלבלה בבטן מצד אחד אני רוצה אותו ומצד שני אני חושבת שהוא לא בשל למערכת יחסים הוא מתנהג כמו חסר ניסיון כמו שהוא באמת וזה מקשה עלי כי הוא באמת טוב לי ואבל זה משפיע עלי מאוד קשה כול החוסר בשלות הזו להיות המסבירה כול פעם מאחר ויש היום גברים בשלים אך מנאקים סליחה על הבטוי שגם לא כמוהו עם מוסר עבודה גבוהה ,חריצות , משכיל לומד לתואר , אבל מבחינת התואר של החייים אין לו .? 4.מה עלי לעשות אני מפחדת שימאס לו מזה שאני מסבירה לו כול פעם כול דבר ? שאלתי החשובה שקשורה אלי אף יותר כאשר אני פגועה אני מתרחקת מכולם וזה מעליב את האנשים היקרים שאיתי ולא יודעת להנאות פשוט כבויה וזה גורם לי לתקיעות בעבודה בלימודים 5. כיצד עלי לעשות את הנפרדות הזו ולהישתחרר לא הייתי כזו אך אני יכולה להישתחרר?? 6 וכיצד אוכל למשוך את המושכות לכווני אני בסך הכול בנאדם עם שליטה בחיו לאחרונה אבדתי את כוחתי ואניני מרגישה כמו פעם השליטה חסרה בחיי כיצד אוכל להחזיר אלי את הכוחות להטעין כוחות מחודשים .??? 7. והאם קיימת זוגיות שני בני הזוגות מחליטים יחדו או שמע יש אחד דומנטי שאומר את המילה האחרונה ??? וכיצד אפשר שבן זוג אחד ישלוט אם שניי בני הזוג שטלטנים מבלי לריב ?? 8. וכיצד אפשר לחיות עם בנאדם עקשן ולהגמיש אותו ?? וזה אפשרי?? כיון שהוא לפעמים מבוצר בעצמו ואי אפשר להזיז אותו מעמדתו

הייתי תקופה מאוד ארוכה בלחץ עקב משפחתי ששנתה את יחסה החם אלי, ופתאום מצאתי את עצמי נזרקת מהבית לשכירות וגם שם תחושת ניכור. הלחץ הגובר כולל תאונת דרכים מסוג צליפת שוט חזקה מאוד בצוואר אחרי 3 חודשים הביאה אותי לפיברומיאליגה. זה התבטא בחוסר שינה, רגישות לרעש עכשיו ברוך השם השינה השתפרה מאוד השרירים כואבים לפעמים. כירופרקט שראה אותי אמר שזה לא פיברומיאלגיה זה כתוצאה מחבלה בצוואר ובכתף ורופא אחר בדק ואמר שהסממנים אומרים כך. זה היה הרבה יותר גרוע האמת. היה לי תקופות שהייתי בלחץ והייתי פשוט קורסת. כאבים איומים בשרירים לא הייתי יכולה להרים את עצמי. עכשיו הרבה יותר טוב.

שלום, בני בן ה16 פנה אלינו בבקשה לפגוש פסיכולוג .ניסינו לברר את סיבת הבקשה ללא הצלחה. אנחנו קושרים את זה לאיבחון הדידקטי שעבר בו אובחן כלקוי למידה. (ADD).בעקבות האבחון רצינו לעזור לו על סמך ההמלצות שקיבלנו,הוא סירב ואמר שהוא הסתדר עד עכשיו.נשמח אם תמליץ לנו על פסיכולוג מאיזור הקריות צפונה. תודה

שלום אודי, ממש קשה לי לחזור לשם ולראות את פניה , אמרת לי לחוות את החיבוק בצורות שונות בטיפול. אבל אודי אני רוצה חיבוק (אמיתי) מדוע? מדוע אי אפשר? זה גורם לי לרצות לברוח...

שלום אני בן 25 סובל מגיל קטן בעוצמות שונות מחרדות קשות,ממחשבות בלתי רצוניות, מהפרעות בקשב ובריכוז,מדיכאון קשה ומעייפות קשה מאוד. אני לא מסוגל לתפקד בחיי היום יום,לא מסוגל לעבוד,לא מסוגל לנהל חיי חברה תקינים. דבר שגורם לי סבל רב אני לא יוצא מהבית כבר כמה חודשים. ניסיתי את כל הטיפולים הקונבניונאלים.הפסיכיאטר שלי אומר "ניסית כבר את כל התרופות" ניסיתי ויטמינים ,אומגה 3,והמון תוספים אבל שום דבר לא עזר. רציתי לדעת אם תוכלו לעזור לי אני כבר התייאשתי מלסבול ולא לממש את היכולות שלי ומהמצב הנורא הזה

שלום רב לך אבי, דוקא מאחר וכפי שהרופא אמר לך כי ניסית כבר את כל התרופות ולא הצלחת לגרום לשינוי במצבך כדאי לך לנסות את שיטת הביופידבק המבוססת על פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית שתגרום לך ללמוד כיצד לשלוט בצורה רצונית בתגובותיך הבלתי רצוניות. אשמח להתעדכן תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

אודי , קראתי פה את ההודעות לגבי מגע בקשר הטיפולי , קשה לי להבין מדוע אתם/פסיכולוגים כל כך מתנגדים למגע? אחרי הכל כולנו אנשים- והרי הגבול בקשר הטיפולי לא ינזק ממגע , והגבולות יישמרו... על מה ולמה ההתנגדות? בסה"כ חיבוק ? במקום לעזור לאנשים ולהראות תמיכה מלאה - יש כאן הודעות של אנשים שמשוועים למגע - והצד השני לא מבין את העוצמות. מדוע אודי?

היי באילו מקרים מטפלים כן מחבקים?

מטופלת רוצה להרגיש אהובה. למה הקצנת עד לכדי קיום יחסי מין?

אצלי זה תמיד הפוך... היא יודעת שאני מאוד לא אוהבת מגע... וכבר היו מקרים שהיא אמרה לי, שאם רק הייתי טולרנטית יותר למגע, היא היתה, ואני מצטטת אותה: "קמה עכשיו ומחבקת אותך". אבל היה לי מספיק קשה עם הפעמים המעטות שבהן היא באה כדי להתיישב לידי (היו לכך סיבות מסוימות, והיא ביקשה רשות לפני כן), אז על חיבוק אין בכלל מה לדבר...

אין לי מה לומר לך - חוץ מזה שזכית... אני גם מאד מעריכה את המטפלת שלי אך מגע זה מחוץ לתחום...

אני גם תמיד כמהתי למגע, ולפחות היא חיבקה אותי בסוף כל פגישה, אבל עניין המגע היה דבר עיקרי מאד שגרם לי לעזוב אותה. זה בגלל שלא היתה אפשרות אצלה שהיא תשב לידי. ואני פשוט לא יכולתי לספר לה דברים כשהיא לא ממש לידי. וסבלתי מכך מאד. זה היה כואב מאד פיזית ונפשית שהיא רחוקה כל הפגישה. היום בלעדיה, אני מתגעגעת אליה אבל ממש נושמת לרווחה ומרגישה תחיים טובים יותר בלי כל הייסורים האלה.

האם פסיכולוג בדר"כ נמנע מלקרוא למטופלים בשמם הפרטי? 2 המטפלים שהייתי אצלם ,לא אמרו את שמי. גם לא בתוך ברכה של שלום או ביי.האם זה עיקרון?

האם הפסיכולוגים לא משתמשים בשם של המטופל ,כדי לא להפריע באיזושהי צורה?

שלום, שמי רוית אני אמא לשני ילדים מקסימים,אך קשים עבורי במיוחד. אני מרגישה שאני כל הזמן עצבנית וכועסת וכמובן שבלי קשר לזה אני חיה עם בעל מאד ביקורתי ומאד מיושן בדעות.כל דבר שאני עושה הוא חייב לבקר או להעיר הערה וזה גורם לי לעוד יותר תסכול ועצבים.אני מרגישה שאני מאבדת את החשק מהיום יום ואני מבקשת עזרתך למי ניתן לפנות מאחר וכלכלית קשה לי לפנות לפסיכולוג פרטי.אודה לעזרתך הבהולה.

מזה חצי שנה ולאחר תקופת לחץ בעבודה ובבית אני סובלת מדיכאון וחרדה. לדעתי הדיכאון התפתח כתוצאה מחוסר האונים שאני חשה בעקבות החרדה. האם הגיוני ? האם שילוב ביופידבק יכול מניסיונך לעזור לדיכאון. תודה אור

שלום רב לך אור, ראשית חשוב ביותר לקבל חוות דעת מקצועית - רפואית לגבי הדיכאון והחרדה מהם את סובלת. שיטת הביופידבק יכולה בהחלט להיות משןלבת בתהליך הטיפולי מאחר ומדובר בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית באמצעותה תלמדי טכניקות שתעזורנה לך להתמודד טוב יותר עם קשיי התפקוד שלך. אשמח להתעדכן בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

אודי שלום! הנני בחור מאוד מופנם ובעל בטחון עצמי לא גבוה במיוחד. רק לאחרונה התחלתי לעבור תהליך של העצמה עצמית וברור לי כיום שאין שום סיבה להעדר חוסר הבטחון שלי. הנני אדם חברותי, נאה, אינטילגנטי מאוד וכו'... בעבר היה לי רצון עז לעזור ולתרום לזולת כמעט בכל דבר ועשיתי את זה באמת בלב שלם ולא מתוך אינטרס, לעומת זאת כמעט ולא הייתי מוכן לקבל עזרה. לאחרונה חלה ירידה משמעותית בדחף שלי לנתינה. האם יש קשר בין נתינת יתר לזולת וחוסר רצון לקבלה לבין בטחון עצמי נמוך? האם הרצון שלי לתת לזולת נעשה על מנת לקבל סיפוק מגורמים חיצוניים בשל העדר סיפוק פנימי מעצמי? האם לאחרונה דחף זה ירד בשל העליה בבטחון העצמי שלי? מקוה לתשובה כנה. שבת שלום. ערן.

טוב, למען האמת זה לא פתאום. רק אשליה פורומית שכזו... זה הכי רחוק מפתאום. חוזרת אל גבולות ההיות בהדרגה, בודקת איפה הקרקע בטוחה לפני כל צעד, וגם אז עדיין מהססת. אבל כבר מספיק בסדר בשביל להיות פה, בלי להביא לפה - אם אשאר רק עוד רגע ברוח הפסח שחלף - מינימום את עשר המכות; לא היתה ברירה אחרת. אז... מה שלום כולם?

תודה אודי. הפתעת אותי, אני מודה, כשהעלית את ההודעה כבר ביום חמישי בלילה. חשבתי שתעלה אותה רק היום...

נורא נורא התגעגעתי ודאגתי וחשבתי עליך. שמחה שאת חוזרת אלינו ואל ההיות- being תבדקי, נראה לי שדי יציב כאן, אודי סלל שבילים עם מעקות ויש המון חיות מרוצצות בשבילים וגם כמה אנשים נחמדים. כך שגם אם לרגע יראה שמסוכן כאן, אנחנו נחלץ לעזרה. אל תדאגי. אם תחליטי להביא את המכות ואם לא. כיף שאת כאן בטח נדבר רק אחרי הסופ"ש אז שיהיה סופשבוע רגוע (עם או בלי גלגל"צ) כבר אמרתי שטוב שאת כאן? גילי

הסופ"ש בהחלט היה נחוץ לצרכי חזרה הדרגתית... אם "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר", אז צריך להסתגל לאור בהדרגה. ידעתי שהכי חשוך וידעתי שזה היה בגללי, כי אני שמתי את עצמי במקום ההוא. רק שלא ידעתי אם בכלל יעלה השחר. כל הזמן הזה שעבר - ואיבדתי לחלוטין את מניין הזמן - עשה משהו, שינה דברים שאני אפילו עדיין לא יודעת מהם; אני לא בטוחה שאדע גם בעתיד. אני בטוחה שיציב כאן... סקירה זריזה העלתה נוכחות די מלאה ופעילות ערה בפורום. בעיית היציבות היתה שלי, לא של הפורום ולא של העולם, שתמיד ממשיך לנהוג כהרגלו. תודה על מה שכתבת... בינתיים אני פה. TM.

יו, איזו כניסה דרמטית.. כל כך מתאים לך.. במקרה נכנסתי לכאן, רגע לפני הפרישה לשינה- והנה את כאן!! מצטרפת לברכתו של אודי:"ברוכה השבה"-ומקווה שהכל בסדר עכשיו. מפוהקת לגמרי.. נתראה בהמשך, שוש.

שושי... לא התכוונתי לכניסה דרמטית. כלומר, ראיתי את ההודעה הטכנית של אודי וחשבתי לעצמי, שההודעה שלי תחכה בעורף עד היום, וזה דווקא רעיון לא כזה גרוע... ואז גיליתי שאודי העלה אותה בכל זאת, והיא התנוססה לה פה כמעט לבדה (חוץ מהתשובה של אודי), בראש הפורום, כל הסופ"ש. זה ממש לא היה מתוכנן ככה...

היי טים, שמחה שאת פה

תודה :) איך עוברים עלייך הימים?

אודי, שלום לך . מה שלומך? הייתי רוצה לדעת ברשותך, .. האם אתם כאנשי טיפול - פסיכולוגים מאמינים תמיד למה שמספר לכם המטופל גם אם הסיפור נשמע "לא אמיתי ונוראי מידיי" ?.. האם יש מצב שאתם "חושדים" שהסיפור חיים שלו הוא שיקרי או איזו מניפולציה ? בעצם אני שואלת ותוהה בתוכי .. האם עולה במחשבותיכם התהייה שיושב לפניכם אחד ש "אורג" לפניכם סיפורים דימיונים מפותחים? אשמח לשמוע את דעתך.זה מאוד חשוב לי . ממני, אחת שחווה מחדש את הילדות הנוראית שגילתה..

הי אודי, רציתי לשתף אותך ברגשות שלי. אני מקווה שתוכל להקל אותם במעט. יש לי נטייה לראות את הדברים בשחור ולבן, או אם תרצה, תקרא לזה בפיצול. הבעיה היא שאני לא תמיד יודעת להבחין מתי זו ההסתכלות שלי שצובעת את הדברים ומתי זה האדם שעומד מולי שמגיב ב"החלפת עורו" כתגובה אל משהו שעשיתי. הרבה פעמים ללא כוונה מעשים שלי גורמים לאנשים לשינוי קיצוני ביחס שלהם אלי. אני מקדימה את זה לפרשנות שלי של הדיאלוג החלקי שניהלנו על הוודאות והגבולות בניהול הפורום. נורא פחדתי לכתוב את מה שכתבתי, אני כל כך פוחדת מלהרגיז, ובכך שלא ענית באופן ישיר להודעה שלי פחדתי שאולי באמת הרגזתי, ואני פוחדת לפרש את ההחלטה שלך לקחת סופ"ש חופש כהתרחקות שנובעת מכעס, עלי, על התובענות של הפורום. ואז זה מחזיר אותי לאן שאני רגילה.. להיות לגמרי ביחד או להתרחק, כאילו אין דרך ביניים. אני מקווה שתוכל להרגיע אותי ולאמר שזוהי דרך הביניים, שאתה עושה זאת כדי לשמור עלייך ועלינו ולא מתוך כעס או עלבון או אכזבה. חייבת לאמר ששוב זה חלקים שלי, אבל זה מכניס לחרדה איומה לראות אותך כועס/ מתעלם /מתרחק. כאילו בדקת לתקופה (חודש וחצי כבר?) אותנו, ולא התאמנו לך, ועכשיו אתה סולל דרך בריחה... שיהיה לך סופשבוע רגוע אני אתגעגע (-: גילי

שלום גילי היקרה ! נעים תמיד לקרוא את ההודעות שלך, כזו עדינה ומתחשבת,קשה להאמין שאת מסוגלת לפגוע במישהו או להרגיז מישהו.

הי גילי חביבה ועדינה, חשבתי המון על מה שאמרת ועל דברים שלימדני הטיפול הטוב. הדברים שאומר קשורים איכשהו לעולמי, והייתי רוצה לחלוק עימך עד כמה שהצלחתי להבין ואוכל לדייק, בסיידר? אולי חלק מהם ידבר אלייך. אני חושבת שאת מזכירה את הקושי להפריד (למשל, בין התוקפנות שלך לתוקפנות של הזולת) וגם מתארת קצת את הקושי להסתדר עם חלקים תוקפניים/דורשניים בך. ואז, אז גם בא הערבוב הזה בין טוב ורע... קשיים הכרוכים זה בזה... יכול להיות משהו בכיוון? הקשיים הללו יכולים להתבטא לעתים בנטייה לקחת אחריות מרובה מידי על כל מיני דברים שלא תמיד קשורים אלינו. אלה הם רגשות האשמה. למשל ולצורך ענייננו, אלו יכולים להיות דברים תוקפניים או דורשניים, שאזכיר כי קיומם בנו פנימה לגיטימי וצריך להכירם ולתת להם מקום, עם זאת, צריך לחשוב האם או איך ועד כמה לחשוף אותם ולתת להם ביטוי כלפי חוץ בסיטואציות, באופנים ועיתויים מסוימים. את זה אפשר בהדרגה ללמוד בטיפול - מתי עלינו לדרוש בתוקף, ומתי זה פחות לעניין. בעקבות רגשות אשמה אלה, שככל הנראה, קיימים שם אצלנו בפנים באופן מובנה ;-) , יכול להתעורר ניסיון "להחזיר שליטה". דהיינו - לפצות על "חטא", לתקן לרכך ולהכיל את הסביבה, למגר ממנה את מה שנחווה בעיננו כתוקפנות ולעשות שלום בלי ויתורים... וזה... בלתי אפשרי... בפועל את מתערבת עם כוונות הרכות והטובות ביותר, אך נותרת מתוסכלת וחבולה. זו קצת סוג של מחשבה של כל יכולות (כמו בתפיסה של זאטוטים פיצים) - כאילו הרגשות (ובכללן הזעם) בעולם קשור לנוכחותנו, או להלך מחשבותינו. זוהי תלות חזקה. וזה שלב. אך, לפעמים לקיחת האחריות "על הכל" יכולה להיות ברבות הימים מן סוג של הכחשה, כהגנה, והיא באה במקום לקיחת את האחריות על חלקנו הקטן והאפשרי. אולי בעבר היא פעלה כמנגנון הישרדות, אך היום שירותיה מעכבים... וכל זה, ככל הנראה, קשור ליחסים עם דמויות כבדות משקל בהיסטוריה הקדומה שלנו... והכעס... (וכפי שהבנתי, גבול שמגדיר את האחר, לא בהכרח קשור לכעס עליך או הענשה) - אז... נניח שאת חווה מישהו כועס. ייתכן שזה על באמת או לא, עליך או לא, בעוצמה כזאת או אחרת. יש מקרים אמיתיים לכעוס נורא וקיצוני (ובצדק רב, כמו על בגידה במערכת יחסים, כמו על השואה...), ויש שלל מקרים לכעוס פחות... במקרה הטוב, זה גם זה לוקחים ת'זמן שלהם ואיכשהו מצליחים לתפוס פחות נפח או לדעוך ומשהו בפנים באופן יחסי נרפא ואז מתאפשרים יותר חיים. מה שאנחנו עושים עם מה שלקחנו מבחוץ וכבר תם והסתיים - זו כבר האחריות שלנו. אם את מגיבה לכל גילוי של כעס בהתכווצות גדולה, בלבול עוצמתי, חרדה ורגישות יתר שנמשכים לאורך זמן כמעט לא מפסיקים, לא שוככים, אזי יש בך חלקים שמזדהים עם התוקפנות באופן הרסני לך. אבל שימי לב, שאלה כבר החלקים התוקפניים שלך, ולכן, כאן אפשר להשיג יותר שליטה ויסות ורגיעה. והוא בינך לבינך. בעיקר שם. את יודעת, איכשהו גם בתהליך של צמיחה (להכות שורשים, להצמיח עלים, פריחה, הפרייה וה?תרבות במקבילויותיהן הנפשיות) יש אלמנטים איכשהו תקיפים, שתופסים מקום. כך שאם חרדותייך חזקות וגם צמיחה נתפסת כמשהו מאד "תוקפני", אזי הצמיחה עשויה להתעכב באופן משמעותי. יכול להיות שלפעמים מנסים לבדוק מה האחר מרגיש אולי כדי להתחיל לזהות אלו רגשות מתחוללים בנו. אבל, כל שלא נדע על רגשות האחר לא ייתן תשובה. האיתור צריך להיות בפנים... בעיניי השינויים לא נראים כמו בריחה או נטישה, אלא להיפך - ניסיון להישאר ולאפשר פעילות באופן מיטבי במסגרת הנתונים בשטח מבלי להיחנק. להיות במרחק מתאים יותר, אולי... ותקשיבי, למשל, איש מרפא הנפש היקר לי ביותר אמר לי (הוא לא מסתיר ואני מעריכה זאת עד מאד) שהיו רגעים שבא לו להעיף אותי לכל הרוחות, ואני מאמינה שהיו שם עוצמות ועלו בו מחשבות רגעיות גם לסגור ת'בסטה של הטיפול שלי לצמיתות. אבל בין זה לבין הגשמה למציאות ללא עיבוד או ניסיונות מכיוונים נוספים יש הבדל גדול. ולפעמים גם הניסיונות החוזרים ונשנים לא צולחים. אבל לפחות מנסים. מטפלים גם זוכרים הרבה מהטוב שהיה במהלך הטיפול כולו. זה קורה גם עם הורים טובים ואוהבים מול הילדים שלהם. לפעמים כועסים ולא מרגישים אהבה, אבל זוכרים, זוכרים שהיא שם. אודי יקר, דאגתי לך, באמת. ותודות רבות רבות בכלל על הכל, ובמיוחד על האמת, על הסבלנות וההקשבה שמאפשרת לכל אחד להרגיש בתוכו את אשר בו, ועל כך שאף על פי כן ולמרות הכל אתה מתעקש על אפשרות לטבעיות שטף וזרימה. שמור עליך (מניחה שאתה יודע לעשות זאת היטב ואתה בוודאי חזק ממני, ובכל זאת, מקווה שמותר להביע דאגה). שלכם בחיבה רבה (mp)

נתגעגע אלייך...

הי אודי, "תפסת מרובה לא תפסת..." היה ברור שבאיזשהו שלב, תרצה לצמצם את הפעילות כאן, כי באמת לקחת על עצמך יותר מידי, בעצם עשית עבודה של שלושה. חשבתי לעצמי שאתה חייב להיות איזה סופרמן, או משהו בדומה.. אני מקווה שנחת כדבעי.. שוש.

אבי בן 88 אובחן לפני כשנתיים כחולה דמנטי ווסקולרי: קושי בשליפת מילים; זכרון לטווח קצר וכו. יחד עם זאת מתפקד לא רע. הבעיה העיקרית תחושת הפרנוידות שלו שאמי בגדה בו. [אמי אומללה מזה מאוד]. מה עושים??? קיבל חצי כדור נגד הזיות שתופעות הלוואי היו נוראיות והפסיקו את הכדור אחרי שבוע.אני מיואשת מאוד.אמי בוכה מאוד. לא יודעת איך לעזור לה. כל החיים עשו הכל ביחד, ןעכשו היא לא מוכנה אפילו ללכת איתי לבד לבית קפה. מצד שני ברור לי שאיני יכולה לחיות את חייהם.

מה יכול לעזור המצב ממש נואש

שלום רב לך נעמי, אכן הטיפול בטינטון אינו פשוט , אני זקוק לפרטים נוספים על מנת לתת תשובה יותר אחראית ומספקת תוכלי ליצור עימי קשר טלפוני 0546670570 או לכתוב אלי לכתובתי במייל. בברכה חמה תודה על פנייתך וסליחה על העיכוב במתן התשובה ד"ר יגאל גליקסמן

אודה על התייחסות להודעתי מאמש בשעה 22:04 וכן להודעת המשך אותה כתבתי היום באותו השרשור בשעה 15:51. -- תודה --

אני בטיפול כבר שלוש שנים וחצי עם כמה הפסקות באמצע. אני והיא נתקענו בנקודה ואנחנו לא מצליחות לעבור קדימה. אני כל הזמן מרגישה שהיא מאשימה אותי בכל מה שקרה וקורה (למרות כשאני מעירה לגבי זה, היא מיד מתחילה להסביר דברים באופן שונה). והיא כל הזמן טוענת שלא משנה מה תעשה או תגיד אני תמיד לא שלמה עם זה ומתנגדת או שהיא מרגישה שהיא פוגעת בי או שהמסר שאני מעבירה לה שלא טוב לי. איך אפשר לעבור הלאה או שהגיע הזמן לעזוב?

הבחנתי כי יש לי בעיה בהבעת חיבה ואהבה דווקא לקרובים אליי, כשאני רואה את אימי למשל מחבקת את אחיי זה גורם לי לתחושה של "גועל" ודחייה. אני אישית לא אוהבת להפגין אהבה, לומר מילים מקרבות ולתת חיבוקים ונשיקות למשפחתי.זה מרגיש לי לא נוח. לחבריי זה דווקא יותר קל , אני מאוד אוהבת ויודעת לומר להם זאת. ממה זה נובע? מה כדאי לעשות והאם בכלל כדאי לעשות משהו בנידון?

אני בת 25. התחושה היא כלפי כל בני הבית. כיצד אני יכולה להתחיל טיפול זה? למי עלי לפנות? אני מודה לך!

אני מעוניינת להשתמש בטכניקות הפנוטיות דינמיות למי עליי לפנות בנושא זה?

פשוט כבר לא יודעת מה לעשות פשוט כבר לא מצליחה לקום מהמיטה פשוט כבר לא יודעת מה להגיד בטיפול הבא פשוט כבר לא מבינה כלום שום דבר כבר לא פשוט.

הרגשתם פעם איך זה להביט בעיניים שלה? הרגשתם פעם איך זה להרגיש אותה את מגע ידה? התגעגעתם פעם למטפלת? רציתם לטבוע בידיים שלה? רציתם להרגיש את השפתיים שלה על הלחי שלכם? הרגשתם פעם איך היא לא רואה, היא שומעת את הרצון אבל- לא משיבה. דמומה. ?

אודי, היום הייתי אצלה וביקשתי חיבוק. היא לא הסכימה -אמרה שזה יציף אותי , שהכמיהה אליה תהיה יותר עוצמתית ומבלבלת. אודי אין לי חשק ללכת אליה יותר. עצוב לי. אני רוצה אותה. מה לעזזאל הבעיה בחיבוק? מה הבעיה בעיטוף? אני רוצה לכתוב לה מייל. שזהו שזה נגמר מבחינתי. שאני מפסיקה להילחם.

הי לפעמים יש תחושה שפסיכולוגים מבטיחים דברים יתר על המידה. למה כוונתי? כאילו יש איזו אשלייה שבאמת טיפול נפשי עוזר לצאת מהרבה דברים. וזה לא ממש כך...

שלום, פניתי לטיפול פעם ראשונה בחיי בגלל משהו מסוים, ודברים התחילו להתגלגל והיחשף. שם דיברתי בפעם הראשונה בחיי על התעללות שעברתי לפני המון המון שנים ששמרתי בסוד לבד. מרגע שדיברנו על זה, דברים השתנו בטיפול, אני לא מצליחה לשבת או להישאר בחדר, אני עצבנית. תחושת הגועל שהרגשתי בעת שחשפתי את הסיפור חוזרת אלי בכל פעם שאני נכנסת לחדר או סתם אפילו נזכרת במטפלת. היד שלה שליטפה אותי גם אז ברגע שנשברתי, גם עכשיו קשורה לאירוע... אמרתי לה את זה, ניסתה וניסתה, אבל זה לא עובר ולאחרונה היא מציעה שפשוט אתעלם מזה, אבל איך? אני פשוט תקועה בחדר. מה אתה מציע?

שלום שירה את יודעת, לפעמים כש"החדר שלה" מאיים ומחניק וסוגר עלייך מכל הכיוונים אפשר לבקש ממנה לשוחח במקום אחר ,בסלון, במטבח ,אולי אפילו בספסל בחוץ . {או רק בטלפון} כמובן שזה רק שינוי טכני אבל יכול להקל מעט על ההרגשה.

שלום אני נמצאת בטיפול כבר חמש שנים! (כמעט ברצף). במהלך כל התקופה עלו וחזרו מדי פעם שאלות לגבי התאמה של סוג הטיפול, התאמה למטפלת, האם הטיפול עוזר וכן הלאה. פעמים רבות אני לא מרגישה שיש לי קשר אמיתי עם המטפלת,אושאני ממש מחוברת אליה, לא תמיד מרגישה בנח, לא תמיד מרגישה שאני מביאה את "עצמי" האמיתי במלואו. אני מבינה שזה משהו שיכול לנבוע מאופן התקשורת שלי בכלל,אך אני מרגישה שזה מעבר לכך. שוקלת להפסיק את הטיפול, וגם קצת חוששת לטעות. מה דעתך? תודה

כתבתי הודעה ב- 15/4 , בשעה 17:56 ענית לכולם ולי לא. http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-6,m-Doctors,a-Forums.html#795474_795064

שלום רב, אני בחור בן 24 וסובל מזה תקופה ממחשבות טורדניות כתוצאה מכל מיני אירועים ודברים שקרו ושקורים לי במהלך חיי. אני משער שלמחשבות הללו יש סיבות מסויימות ואני חושב שאני יודע על חלקן.האם יש משהו שעשוי לעזור לי? האם טיפול פסיכולוגי עשוי להתאים לי במצב הנ"ל?קראתי קצת על גישות טיפוליות, במידה וטיפול פסיכולוגי אכן מתאים עבורי, האם במקרה שלי יש חשיבות לסוג הטיפול? תודה רבה.

קצת מבולבלת מתגובתך להודעתי... מחד - תודה על השיר מאידך - למה התכוון המשורר ?? מרגישה מבוקרת, מכבידה -- אם להתייחס לשאלה החוזרת שם - למה????????? - למה את לא שמחה, למה את כבדה, למה את לא מאמינה?? ובשורה התחתונה - פשוט נסי להאמין וזהו. וזה נורא מתסכל... סליחה שאולי לא מבינה את המסר אבל בינתיים אנסה לאמץ לי רק את המילים : 'קחי לך מנוחה, אני איתך עובר את המסע' ואדמיין שלזה בעצם התכוונת. תודה.

שלום לך יש לי שתי שאלות בבקשה 1) אני מאוד מתעצבנת ונלחצתי מהתלות שלי במטפלת עד כדי בריחה לפעמים לשבועות ולפעמים לחודשים. למרות שאני מאוד מתגעגעת אליה ומחפשת אותה הכל הזמן 2) אחרי אחת הבריחות שלי, היא ביקשה להגיע אלי הביתה, נתקפתי חרדה ולא עניתי לה. האם זה מותר? האם זה מקובל לפעמים? אני כל הזמן ON-OFF דבר שמכעיס אותה מאוד, עד כדי שזה הגיע באחת הפעמים לצעקות נוראיות מצידה. ממש. ברחתי, ולא חזרתי לזמן מה, אבל בגלל התלות בה חזרתי בסוף ונאלצתי לשמוע את כל "ההסברים" שלה לגבי הצעקות שהיו. איפה אני טועה? האם אני טועה? האם הגיע הזמן הזמן להתנתק ממנה? בגלל התלות? בגלל הזמן שאני שם. אני שם מעל שנתיים וחצי, אין הרבה התקדמות, אבל אחת הסיבות שאני שם זה התלות בה!! מסובך- לא?

כן, אלו היו צעקות שלא שמעתי בחיי. היא ממש איבדה את כל הרוגע שלה בדקה אחת. כנראה שאלו היו עצבים שהצטברו במהלך יום העבודה שלה, וברגע שאני שלחתי לה SMS להודיע שאני לא באה היא התקשרה והתחילה לצעוק כמו משוגעת. סגרתי והיא התקשרה שוב, לצעוק, כי היא לא יכולה לעבוד עם ה- ON-OFF שלי. ומאז נראה איבדנו משהו מאוד חשוב בקשר למרות שהמשכתי אצלה.

תודה על תשובתך אבל איך אפשר ללמוד להיות תלויה כשאני הכי שונאת להיות. אני נלחמת בה בכל כוחי רק בגלל סיבה זו. מבפנים אני כל כך מתגעגת אליה ורוצה שתקשיב לי שותדריך אותי, אבל בפועל אני יושבת שם ורק מראה התנגדות ועצבים, ומתח. איך אפשר לעבור את זה וללכת הלאה. כל פעם אחרי חופש, אני אומרת זהו, אני הולכת ונהיית מישהי חדשה, ומדברת על הכל ולא משנה מה. אבל שם אני נעצרת. * יש לציין שהיא לא הגיעה לביתי, רק הציעה ואני לא עניתי לה באותו יום, אז לא הגיעה. תודה עוד פעם

ותודה לגילי ולאופיר על הניסיונות להסביר אותי וגם את עצמן. שנכון ששאלתי בכלל לא כוונה כדי להציק, אלא נבעה אך ורק מהמקום התלותי והמתוסכל שלי, על כך שלא הופעת, אודי, לבסוף באותו ערב - לילה (בצורה פעילה ולא רק ע"י העלאת הודעות). (ואני כמו גילי, כבר התכווננתי לשעה 23.00-24.00 ולמרות עייפותי הרבה, דחיתי את השינה, כי ציפיתי ל"בואך"- אך לשווא...). נכון שהיה עוזר אילו פינית חצי דקה מזמנך, רק לכתוב שתחזור רק ביום המחרת בלילה. אבל סליחה כשמתנדבים, צריך להודות ולסתום את הפה. מודעת לכך שזו בעיה שלי וכואבת על כך שלא מובנת. אפילו על ידי פסיכולוג. (נכון, נכון אתה בסה"כ בן אדם) לכן שוב מודה לגילי ולאופיר, שעזרו לי לא להרגיש כל כך מוזרה ולא נורמלית, (אף שזו לא הייתה מטרתן מלכתחילה). נ.ב. בדיעבד,לאחר קריאת תשובתך הלא מבינה ולא מקבלת, מאד שמחה שלא הזדהיתי בכינויי הקבוע... ושוב מדגישה שכל זה לא סותר את הערכתי לעבודתך. ואולי דווקא נובע מהערכתי אליך כאדם וכאיש מקצוע, אחרת לא היה למה לחכות...

ממ... אוקיי. לא אטריד יותר. ואם זאת הדרך, לגמול מ"התמכרויות", כנראה שהיא מוצלחת. הצלחת.

שלום, אני בת 20, משרתת בצבא, עתידה להשתחרר בעוד כ- 4 חודשים. לפני כארבע שנים בערך "חטפתי" וירוס שהביא אותי לביה"ח כארבע פעמים עד שהחליטו על אשפוז לילה בפעם הרביעית. זה אמנם היה וירוס שהמון חולים בו לעתים- כזה של הקאות וסחרחורות שלא מפסיקים. אמנם, אותו וירוס, באותה נקודת זמן, כנראה השאיר בי סוג של טראומה. זה התבטא בהתקפי פחד מאוכל ומהמחשבה שמא אני אקיא. אמנם עברו ארבע שנים, אבל אין יום שהפחד לא עובר לי בראש. מה יקרה? האם אני אקיא הלילה? כל פעם שאני חשה מעט בחילה או סחרחורת אני נכנסת ללחץ, שכמובן, מגביר את ההרגשה הרעה והפיזית כמו את הנפשית. יש תקופות שאני כל כך פוחדת, שאני אוכלת מעט מאוד ומנסה להמנע מאוכל כמה שיותר. אמנם לפני ארבע שנים זה הה חמור יותר. זה הגיע למצבים שאמא שלי הכריחה אותי לאכול. היא גם היתה יוצאת איתי לטיולים באוויר כשהייתי נכנסת לפאניקה בערבים וזה מה שהרגיע אותי יותר מכל... (אין לי הפרעות אכילה או משהו כזה). לא מזמן עברתי במסגרת הצבא בדיקה של המעיים כי יש לי בעיות שכנראה נגרמות ממעי רגיז. אני חווה יום יום בעיות הקשורות בעיכול שמגבירות את הפחד שלי מהקאה וממחלה שתשתלט לי על הגוף ולא אוכל לתפקד. אני אמנם אוכלת, ולא מעט, אך הפחד תמיד שם. עברתי אצל קב"נים בצבא עקב בעיות כמו פגיעה עצמית (מזה 4 וחצי שנים שאני חותכת את עצמי). העלתי גם את בעית הפחד מהקאה שכל יום מעסיקה אותי. הבעיה היא שעכשיו שוב שלחו אותי לקב"נית חדשה שהגיעה לבסיס, דיברתי איתה על זה מעט פעם אחת, אני עוד מעט כבר משתחררת ולא יודעת אם יש טעם להעלות את זה אצלה, כי אנחנו אמורות להפגש כל שבוע עכשיו (רק שזה לא כל כך יוצא בגלל חגים, קורסים וכאלה...).כבר כמעט 4 חודשים שאני לא פוצעת את עצמי (ומקבלת תמיכה עצומה מהמפקדים שלי שתמיד עומדים לצדי) אבל הרצון נשאר ומתגבר לעתים וזה ביחד עם הפחד הזה לא נותנים לי מנוח. עד כדי כך שאני מפחדת לצאת עם חברים, וכמעט לא נפגשת איתם כשאני חוזרת בבית, כי בלילה אני מרגישה שאני צריכה להיות ליד אמא שלי למקרה ומשהו יתקוף אותי. אני כל כך מתוסכלת. למי עלי לפנות?

כיום אני סובלת מאנרגיה נמוכה, חוסר חיות ורמת חרדה מדי פעם וזאת לאחר שהיה מצב חריף הרבה יותר בתחילה יחד עם זאת, המצב אינו חולף ומותיר אותי חסרת חיוניות וחסרת ויטאליות בצורה משוועת. אני חוששת שהמצב נהיה לקבוע בגלל חומרת המשבר שהיה. האם יש מצב שתחזור החיות ? והאם יש דברים משמעותיים שאולי יכולים להביא לכך? העניין שאני מתקשה להרגיש הנאה כבעבר ועוד ... אשמח לעצות ייעול ואולי להבין האם מצבים ממושכים אלו הן מבחינה דטרמיניסטית ישארו כרונים.

מצרפת קישור לשיר "בכל ליבי" חדש של אתי אנקרי http://www.youtube.com/watch?v=pjiK0pnaqUo