פורום פסיכולוגיה קלינית

היי אני "חדשה" בטיפול פסיכולוגי קליני (דינמי) וקיימתי כחמש פגישות עם הפסיכולוגית שלי. אני מרגישה שאני מדברת באופן חופשי לחלוטין ומנסה לשתף את הפסיכולוגית בתחושות שלי . הפסיכולוגית לא מתערבת הרבה אם בכלל , די פאסיבית ולדעתי מגלה גם אמפתיה , אך יחד אם זאת אני מרגישה שהיא די מסויגת ממני והיא די לא מרגישה בנוח במהלך המפגשים (שוב תחושה שלי). כאמור היו 5 מפגשים ,והנ"ל די מעיק עלי ומעלה ספקות. לא העליתי את זה בפניה ואני מתלבטת אם בכלל לעלות את הנושא הזה , או פשוט לסיים את הטיפול ולחפש פסיכולוג/ית אחר. יש לציין שאני די מרגישה לא בנוח אם אצטרך לעלות זאת בפניה , בגלל החשש שהיא תיפגע. אודה להמלצתך .. תודה מראש

כל מיני בעיות צצות....פתאום כלם בבית לא מרגישים טוב ולא זאת לא קורונה, אבל חולים. פתאום...לכל אחד משהו. חשבנו קצת לצאת אבל אי אפשר...כולם בבית כולל בעלי שעובד מהבית. כל היום בישולים, כביסה. עקרת בית....נמאס. ואז ללכת לקופ"ח. לרופא להוציא תרופות. ואז עוד אחד לא מרגיש טוב ושוב לקבוע תור...מרופא לרופא. לבדיקות ולהיות בבית... כן. כולם סובלים. וגם אני. צרת רבים..תשלימו לבד. והמדינה. האנשים..כולם עכשיו בתקופה קשה. אוףףףףף... ולסוריקטה היקרה: תודה אהובה. קראתי. נכון שיש כאלה שמעדיפים טיפול שלא רואים. אני לא כזו. חייבת לראות טוב, לשמוע טוב וכו... וכשנפגשת עם מישהו בדרך אליה לא הייתי מספרת לאן אני הולכת.. אז סתם כתבתי שנאחס. ורע לי. ונמאס לי לדאוג לבית ולכולם....שיגדלו כבר ויצאו מהבית. אוףףףךץ

... כי הבדידות... לילה טוב, לכש..., לילה טוב, סוריקטה

לילה טוב גם ממני כן כשתיראי את זה כבר יהיה יום חדש אחר ולילה אחר ובכל זאת שולחת לך מכאן לילה טוב עוטף ומגן חלומות נעימים יקרה וימים טובים ובודדים פחות שלך אביב

הי אודי, בעיקר רציתי להביע את המשאלה - למשהו-מישהו ממשי - שאולי היא התקדמות קטנה בפני עצמה. עדיין מרגישה רחוקה משם. אין הגדרה יותר ספציפית. ועכשיו בוקר. כדרכי, אני די כאן בבוקר מוקדם, ובשעות האור. בוקר טוב. ימים חמים ואנחנו חייבים גם חוץ. מסתדרים, למרות תנאי מזג האוויר והמגבלות האחרות. פריחה וחופש לכולם, וקצת מנוחה מהכעס, עד כמה שניתן, סוריקטה (או החלק שלה שמדבר בבוקר :-))

אני רואה את ההודעות בבוקר :-) בדרך כלל. החלומות שלי עדיין קשים וחוזרים. כנראה שמשהו עדיין לא מפוצח ותקוע. נו, את בוודאי מכירה את זה. אבל היי, לפעמים לפחות זוכרת שחולמת, ויש שנת חלום - גם זה טוב. אנשים אומרים שיש להם חלומות נעימים, לא זוכרת דבר כזה אצלי. אבל עזבי, הברכה שלך מחממת את הלב מאד. אולי אפשר לאמץ כמנטרה וזה יעבוד. עם כוס תה ליד. תודה רבה רבה, שלך, סוריקטה

שברירי לא בטוח לא מוגן עזוב עצוב ובודד לא מוצאת את עצמי לא מבינה מה עובר עלי לא מצליחה לתקשר בטיפול נעשו שינויים בקליניקה דווקא בגלל הבידוד שלי והבנה עמוקה של החדיבות בדיוק הכללים ... אז יושבות לפי התקן בחדר אחר שלוש מטר רחוקות זו מזו .....ואני כולי לא מוצאת שם מקום זה כמו להחליף קליניקה לגמרי .... הבעיה במרחק שגם היא נחוות רחוקה עצוב לי הכל מתפרק לי.. פשוט כל כך הרבה דברים היו אמורים להתרחש החודש .....והכל משתנה בתוך כל הכאוס והשינויים אני עושה גם פעולות בחיפוש אחר עבודה של גדולים וזה אחד הדרים היותר מטלטלים שאני עוברת עכשיו יחד עם זאת רואה גם את הטוב את זה שגם מה שנחווה כמתפרק רק משנה צורה וזמן והכל בסהכ באמת יהיה בסדר אוד ימזמן לא ביקשתי יש לך איזה שיר שיעזור לעבור את התקופה המאתגרת הזאת ...

הפסיכולוג המזמר איש אשכולות לעיתים אני חושבת איך אתה מספיק הכל ולעיתים אני פשוט מזכירה לי דרכך שהשמים הם הגבול תודה על היותך ... אביב

הפעם הקישור לא נפתח מבאס חטולית

אביבוש את לפחות כן מגיעה אליה לקליניקה וכן שומעת אותה..נכון הכל נראה עצוב ועזןב הכל שונה אבל אמרת בעצמך לא פעם שהשינויים האלה הם מטבע הדברים..כואב.. כמה טוב שאת רואה גם דברים טובים שקורים סביבך ..נהדר ואכתוב לך כאן תשובה למה שכתבת לי למטה אז נכון שבמשך השנה פלוס הייתי הולכת במיוחד לקחת טפסים להמשך הטיפול..אך דברים השתנו !! מאז שנפלתי מהאוטובוס יש לי טראומה חדשה..בכלל להשתמש בתחבורה הציבורית.. אני צריכה להגיע פעמים לקופאני בש וםת חולים פעם אחת להזמין טפסים ופעם שניה גם לפקסס לה אותם וגם לבקש אותם מודפסים !! הטפסים האלה עדין לא הגיעו אליה ואיני יודעת אם ומתי ובכלל יגיעו אליה.. ויש לה גם דרישות..לכי לקופת חולים ותבקשי שירשמו לי את מספרי הטפסים שעדין לא שומשו..!! שוב נסעתי במיוחד עבורה מפני שהטפסים האלה הם מה,שנותנים לה את הכסף שלה ועוד היא מתגאה בפני שאת כל המטופלים שלה היא כן מקבלת אצלה כי הם שייכים לקופת חולים כללית.. באם הייתי נפגשת עימה גם פנים אל פנים כולל מסכות כמו השאר גמני הייתי מביאה לה את הטפסים כמו פעם ישירות ליד אבל אנחנו לא נפגשות..רק משוחחות בווצאפ בטלפון לא בשיחת וידיו כמו פעם..עולה לה הרבה כסף כך טענה אז הסכמתי לשיחה כזו ברוב התקופות היתה מאחרת ושולחת הודעה שסמוכה לזמן הגעה שהיא מאחרת והייתי יושבת בחוץ ברחוב על הספסל לחכות שתגיע אני חושבת שהייתי מאוד בסדר עימה לאורך כל הדרך..פעם אחת שאיחרתי הורידה לי מהזמן 10 דקות זמן טיפול.. הייתי יותר מבסדר תמיד וכן היא מכירה את כללל המוגבלויות שלי ודרך ההתנהלות הקשה שלי עם התחבורה הציבורית ועדיין...לכי ותזמיני..שזה מצריך פעמים נסיעה ולא בשום פנים ואופן לא אשמש לה גם כמזכירה לבדוק שקיבלה את הפקסים שלה והכל בסדר אצלה זו אחריות שלה בלבד !!!! זהו..אולי לאחרים הכל נשמע פשוט וקל אך עבורי לא..האוטובוסים אינם עוצרים קרוב למדרכה לנכים כמוני שאוכל לעלות לאט לתקף את הכרטיס ולשבת..וגם בירידה אינם עוצרים קרוב חמדרכה ואיך אני אמורה להיות בטוחה ?? עוד נפילות ? לא תודה !! חטולית

מצטערת שנעלמתי ונאלמתי, שאין לי מילים, נדמה לי שנבלעתי עמוק בתוך עצמי. רק להגיד שכאן, שקטה אבל רואה. שלכם שירה

את חסרה מאוד יפתי באמת המילים והתובנות שלך חסרים לי מאוד הלוואי שתרגישי טוב יותר ושוב אראה אותך כאן חטולית

שירה שלנו, שירה! גם אני ראיתי. הפתעה נעימה כל כך. את על רבדייך. בזרועות פתוחות, יפיפיה שלנו - בואי. בואי. שלך, סוריקטה

טוב שבאת אני שמחה לראות אותך חסרת כאן לאט לאט יבואו גם המילים תמשיכי לבוא

מאז תחילת הקורונה אני לא אני. אבדתי אותי וגם את החלקים שבתוכי. בהתחלה עבדתי ברמה מאוד גבוה ועכשיו כבר אין לי כוחות. מרגישה מתוסכלת וחסרת אונים מול כל מה שקורה סביבי... מטפלים שלא אכפט להם להדביק אותנו .. מטפלים שמביאים משפחות שלמות שלהם לרפואה דחופה כי אין בייביסיטר... מטופלים שלא מספרים שהם בבידוד .. ועוד ועוד..... אני מנסה לשמור על עצמי אבל יש זעם וכעס שלפעמים יוצא על אחרים ועצוב לי על כך מאוד... אני מרגישה תשישות שאי אפשר לתאר.. שאר האחיות גם להם לא קל גם... נכון כולנו באותו סירה... אבל אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי לגמרי... בא לי לבכות אבל אני רק כועסת וזועמת .. מנסה לחשוב מה יכול לעזור ואין לי תשובות מרגישה כל כך הרבה חוסר אונים

הי ינשופית, הכעס שלך מאד מאד מובן, וגם צודק לדעתי. לא שזה עוזר תמיד להיות צודק. והכעס יכול לכלות כל כך הרבה אנרגיות. להתיש. להרגיש תחת איום ממשי אינטנסיבי... חוסר אונים - נכון... אוי, יפה שלי. חיבוק וירטואלי סוריקטה

היי הכעס שלך כל כך מובן!!! גם אני חווה אנשים מפרי בידוד וזה מכעיס אותי ממש...ולהשאר כל הזמן בלחץ ומתח גבוה זה בלתי אפשרי כמעט. מצטערת שאין לי ממש מה להגיד רק שכל כך מובן. מצב קשה בארץ בכלל. ואנשים לפעמים רק מרעים את המצב. יש גם אנשים טובים, מתחשבים ועוזרים המון לזולת. גם אותם אני רואה..אז אולי קצת מנחם. איתך.

תודה לך על ההבנה ועל החיבוק

ינשופית מתוקה חוסר האונים שלך מול כל המצב המורכב והזילזול מסביבך ברור!! רואים את התופעות האלה בכל בתי החולים ממש לא תקין ממש לא פשוט וכמה נהדר שבתוך כל הכאוס הזה את שומרת על עצמך ! הרגשות שלך מובנים לגמרי שולחת חיבוק עדין עד אליך שירגיע מעט מה שאפשר חטולית

הכי בעולם מבינה אותך את הכעס את האיבוד של עצמי תקופה מאתגרת נעבור אותה כבר עברנו תקופות מאתגרות גם את זו נעבור טוב שבאת והנחת ואולי גם נחת טיפה אוהבת חיבוק

אני לא מרגישה טוב בכלל בכלל אני רוצה להרגיש בטוחים רוצה להיות בחדר טיפול ושהמטפלת תשמור ושלא תתן לנו לחזור לעבודה הזאתי שמפחיד אותנו יותר מדי...

הקורונה אינה הסיבה למצבי הנוכחי זו אני וחוסר האונים שלי ששוב מביא אותי להיות כך נכון לא כתבתי ולא אמרתי כלום אבל לפעמים היא פשוט נמאסת עלי ובא לי לצרוח עליה בכל הכוחות שלי דיייייייייי עצבי אותי כבר במנוחה..את רק מטרטרת אותי כל הזמן הבשביל הטפסים שלך..ט.17..שבילעדיהן לא תקבל תשלום עבור מה שנקרא שיחות און ליין בפלפון.. אז רוצי (אני כמובן) ותזמני טפסים ותאגי שתקבל אותם בפקס ואפילו לא מודיעה שכבר קיבלה אותם ואני עדיין רצה לסדר לה הכל !! " הטפסים האלה שייכים לך " כך לןחצת כל הזמן...אבל לעולם לא מודה שהם חשובים עבורה לא פחות..וכן..כבר לא עושה חי את זה"שיחות און ליין.." רק כדי לשמוע את הקול שלה ועוד לםני שאני מספיקה לומר כמה רע לי בתקוםה הזו גם בגלל ריצות של בדיקות שעדיין לא הסתיימו.. ישר כמו תוקפת אותי..אבל זה זמן הקורונה מה לעשות !! מה את שואלת שאלות ברורות מעליהן ? ואין עוד חיים חוץ מהם..זו התשובה האוליטימבית שלה.... נמאס לי מכל מה שהיא לא !! וכמעט אמרתי לה היום שאני רוצה פסק זמן !! מצבי כעת שפןף ובלי כוחות לכלום..!!. רוצה רק שקט ולישון,!! שקט אי אפשר לצעוק.. וגם לישון..המצב רעעעעע!! בטוחה שאצלכן המצב הרבה יותר טוב ממני כך לפחות חושבת בבקשה ספרו לי דברים טובים יותר שאולי אוכל לנשום קצת . סליחה מכולם חטולית

הי חטולית, ביקשת שנספר דברים טובים - אני מגדלת צמחים צבעוניים, מעופפים חינניים, ושיחים מניבי פירות בגינה. זה משהו חמוד, אני חושבת. בוקר אור, סוריקטה

היי לא בטיחה שהמצב של אחרים טוב יותר..תמיד הדשא של השכן..נו טוב. דווקא החלטתי לספר לך שההורים שלי בבידוד, הילד שלי עם דלקת אוזניים. השני גם חולה( עם אסטמה ופחדתי נורא אבל אין קורונה רק אסטמה) .חחח דברים חיוביים, אני מקבלת שכר ואני בחופש ולא אחת מהמובטלים ב"ה. אנחנו לא בסגר או בידוד....וההורים לא חולים רק בבידוד נקווה שימשיך כך. היה נדמה לי שרצית לשמוע שלא רק לך רע..חצי נחמה. ובאשר לטיפול. באמת מעצבן ותגידי לה הכל! אל תחסכי ממנה כעס. זה בסדר.

יפה שלי כמה מקסים ונהדר שימחת אותי תודה לך יקרה חטולית

מיכלי מאמי למה ההורים בבידוד? כדי שלא יתקרבו לילדים? צעד חכם צר לי לשמוע שהילדים חולים בטוח שמקשה על המצב ..ממש מקשה כמה טוב לשמוע שסך הכל בסדר ומשכורות היום זה החמצן של החיים..נהדר מאמי וכן דיברתי איתה גם הפסקה לפרק זמן מסוים כי אני רוצה שקטטטט רק להיות לבד בלי שיחות ובלי כלום ולא הסכימה !! אמרה שבמצבי עדיף להמשיך....ומה כבר משנה שיחה אחת בשבוע אחת פחות..נו באמת לא יכולתי חצאת עליה עם הכעס שלי היתה הרבה יותר אמפטית מבדרך כלל כנראה בגלל הפעמים הקודמות שכן כעסתי עליה !! יש לי הליכון חדש במקום המקל שאיתו הייתי מתניידת אך רק ליד הבית או שיסיעו אותי ואז יש מי שיקפל אותו..אם לא..אז המקל הנאמן שלי משנים נמצא אצא לי לסיבוב ליד ההית עם ההליכון כדי להניע את הרגלים והגוף הכואב תודה מאמי חטולית

מה אני אגיד לך טוב ורע זה דבר סובייקטיבי... גם מה שנראה לנו רע היום יכול להיות טוב מחר עישית מאוד מאמינה שבסופו של יום היקום מכוון הכל ככה שבסוף העל לטובה גם הקושי לגבי הטפסים יש לי הרבה מחשבות סביב זה ....משהו לדעתי מתפספס לכן ... אבל כרגע אין לי כוחות לכתוב לך ....בכל מקרה תבדקי מה שונה עכשיו מקודם ...האם לפני לא היית צריכה להביא טפסים חשבתי על זה היום האם אני מצפה שהמטפלת תתייחס לזה שאני עובדת עשר שעות בשביל הפגישה של השעה איתה ....האם אני אומרת לה שנסעתי וליוויתי חמישה אנשים בשביל שעה איתה ....לא אז במידה מסויימת יש משהו בדבריה . מבינה גם אותך שאת רוצה תיקוף ואמפתיה לקושי נראה לי שאם תדברי רק את הקודי של ההליכה והאוטובוסים בלי לדבר על הטפסיםהיא תהייה במקום מכיל יותר חבכל פעם שהמרפאה שולחת פקס תדלחי לה סמס שתאשר את הקבלה יותר מזה האם יש דרך שאת תעקבי אחרי הטפסים ופשוט תטפלי בזה לפני שהיא מזכירה .....לא יודעת לא מכירה את כל התמונה וגם מאוד לא מפוקסת אז אם עני טועה פשוט אל תתיחחסי .... אוהבת חיבוק

מסכימה אתך שאם אין הודעות אין טעם בסגירה ......לכן בחרתי בבוקר אם כל הקושי שהייתי בו לכתוב כי ידעתי כמה זה חשוב לי ליציבות לעוגן הבטוח בתוך ים של חוסר ודאות .... אז פשוט תודה אודי ....ותודה לכל מי שכתבה

אודי וכולם, אם לא נכתוב לא יהיה למי להגיב. הגיוני סה"כ ואולי גם לא תהיה סיבה לסגור שבוע. ואולי בכלל שאתה עסוק אז גם אין סגירה.. בכל מקרה, כך גם עם המטפלת הרי אם לא תדבר לא תהיה תגובה. אם לא אקבע פגישה היא לא תתרחש..ויתרתי על פגישות אין בינינו קשר..זה קשה לי אבל היא נמצאת במרכז מקום מרכזי כזה!! במקום הומה אדם. ואחר כך להסגר בחדר עם מסכות על הפנים שלא רואים הבעות פנים זה מבלבל. לא יודעת מה רוצה לומר... רק שקשה לי ונמאס מהבלבול והחוסר וודאות וכן גם הפחדים מלהתקע ..בכל מקרה אני תקועה. הרגשה של תקיעות וסגירות. וכולם בבית אחד בתוך השני אין אוויר....חבל. קשה לי. סליחה יודעת שלכולם קשה. סופ"ש נעים לכלם.

הי מיכל - ה'סגירה' כן, אבל גם לא כל כך חשובה לי. מבינה את החרדות ומצד שני גם את החופשיות, הטבעיות והאמת כמו שהיא המתהווה. שבוע טוב, סוריקטה

הי שוב מיכל, להוסיף ולומר בהקשר שנראה לי חשוב אף יותר בעינייך - המסכה והמקום ההומה בטיפול. דווקא אני חושבת שיש כאן מקום לאישיו אולי רציני למדי להתעסק בו. אולי אליו קשורה גם התקיעות? בקטע הנפשי, כוונתי. בפסיכואנליזה, למשל, לא רואים בכלל פנים. נסיוני האישי (וזה מעיד עליי, לפחות) הוציא ממני פרטים שכנראה לא יכלו לעלות לפני השטח אילו כן הייתי רואה פנים והבעות. שאצלי, וכנראה שלא רק, הסיחו מידי. לא רואים פנים. המטפל והמטופל. שני הצדדים יכולים כך גם להגיע לריכוז עמוק מסוג אחר. גם כאן לא רואים פנים וגם לא שומעים נימת דיבור ואפילו לא יודעים איך הפנים והגוף נראים. פרויד היה איש חכם מאד. ולעניין ההסתרה (אולי את מנסה להסתיר מעצמך שאת מטופלת / נזקקת / נעזרת / חלשה בחלקים מסוימים) - ואם בטעות מישהו מוכר רואה אותך במקום ההומה, ואף מעז לשאול - ואת מחליטה לענות - התשובה שקבעת עם ידידה תופסת בעיניי כאמת. גם שיש לך עיסוקים זה נכון. נו טוב, זה מורכב וסבוך. שלך, סוריקטה

ועוד משפט לי לסיום לפני סופ"ש, אולי קצת רציני יותר (ואביב - ההודעה המקבילה שלך שימחה את לבי מאד) כל כך הרבה זמן ויש שיפור ועדיין משהו מאד לא בריא ויש עוד עבודה. הנה אני עדיין כאן :-) שלכם, סוריקטה

איחולי סופ"ש נעים לכולם מלא פרחים ופרפרים וציפורים, ולילה טוב - כשיבוא, סוריקטה

יפה שלי סופש נהדר מלא שמחה והנאה חטולית

אז לא יודעת אם אין הודעות חדשות או פשוט אודי יקר אתה עסוק הבנתי שאם אני צריכה סגירה ורצפה אני צריכה לבקש אותה ... אז אני כאן תקופה לא פשוטה לי בלי קשר או עם קשר לקורונה .....מאוד שברירי לי בפנים שיהיה סופש קל ונעים

חח אביב אהובה - תראי את שתינו והבחירה שלנו :-) סופ"ש קסום סוריקטה

סוריקטה יקרה האמת מעבר לזה ששמחתי שאני לא לבד שמחתי ששתיינ ובחרנו לעשות מעשה עבור הרצונות /צרכים שלנו הלוואי וזה יקרה יותר במציאות שבוע טוב אביב

כן פעם ראשונה שהצלחתי להכנס לקישור שצרפת קראתי שוב ושוב וכאלו מישהו שם את כל התחושות שלי הקשות מול העינים שלי כלומר לא מישהו אלה אתה אודי וכל כך נכון כל הפחדים האלה גם לאנשים חרדתיים כמוני כבר כתבתי על הנסיעה של הבן שלי הבכור עם כל המשפחה שלו לאילת וכשחזו התברר שהיתה שם גם חולת קורונה מאומתת ..כמה פחדים ליוו אותי עד היום בצהרים כשהודיעו לי שכולם נבדקו ונמצאו שליליים.. הרגעים האלה קשים מאוד הם היו אמורים לקפוץ לביקור אך בגלל החשש לא ראינו אותם.. ןאני ממשיכה להיות סגורה בבית כל הזמן בגלל הפחד ממחלות איך זה נקרה ...לא זוכרת כבר מרוב לחץ ..אם אני לא יוצאת לבדיקות שלא ניגמרות אני מבודדת כי אין לי מה לחפש בחוץ לבד כל כך לא אנושי הכליאה הזו הכפויה ואין לדעת מתי ישתחררו ומה יהיה החוסר וודאות הזה מחריד אותי נורא אודי המון תודה על הכתבה מנסה לחשוב האם אני יכולה לנסות להרגע על ידי דמיון מודרך עם עצמי לפי מה שכתוב שם.. אם אצליח אשתף כאן חטולית

תודה על המאמר. אי וודאות מעצבנת! וכן , מודה שגם אני פוחדת מבידוד בעיקר שזה יהרוס לילדים שלי. לי לא אכפת להתקע עכשיו בבית במילא החופש שלי אבוד כבר ואני בבית גם ככה..חוץ מעזרה להורים פה ושם.. הילדים שלי בלחץ מבידוד כי יש בחינות וקורסים וזה עלול להשאיר אותם בבית ולדחות הכל....בעייתי. אין לנו בעיה עם הבית. נמצא מה לעשות.. אותי יותר מלחיץ המצב במדינה שאני כל כך אוהבת לאן פניה??? ורואה את האנשים..פשוט עצוב! ושאין בכלל דרך להנהגה. אין קו אחד. אין אחדות בעם. לפחות בחו"ל יש יותר סולידריות ויש אחדותבהחלטות ואין בלבול כזה גדול..איפה העם שמתאחד בזמנים קשים?? קשה לי עם זה...

מיכלי מאמי גמנמ קראתי את הכתבה והגבתי לה ומבינה אותך מאוד למרות שאין אצלי ילדים בבית כעת עם כל השאר לגמרי מזדהה חטולית

שלום רב , האם יתכן שתהיה הרגשה ללא מחשבה מקדימה. לדוג' תחושת היכון , דריכות "עומד על המשמר" שנובע רק מחוסר איזון כימי . כמו מי ששותה אלכוהול ופתאום מרגיש שמח .. תודה רבה

מה הנהלים לגבי ביטול פגישה ע"י הפסיכולוג שעתיים לפני הפגישה? אני מדגישה הפסיכולוג ביטל את הפגישה לא המטופל!!!

מאוד מאוד מעריכה את המסירות שלך לכאן!!! מאוד מעריכה שהעלית הודעות, כך הורגשה הנוכחות שלך לכך התכוונתי...הנוכחות גם כשלא ענית הייתה מאוד מאוד משמעותית עבורי. לא יודעת...עם המטפלת שלי הכל דומם. כלומר לא יצרתי קשר. לא ביקשתי פגישות יותר. הקורונה פה להשאר ולמרות זאת אני מחכה...לא יודעת למה אני מחכה... כי אמרו" סגר" ושוב מלחיצים..ואז גננת שנפטרה. אני מכירה היטב את ההצהרות של הורים שאומרים שהכל בסדר למרות שיש בידודים בבית...הרי כל השנה שולחים גם ילדים עם חום שקבלו אקמולי בבוקר וגילינו בעשר שהילד חם. לא אומרת חלילה שזה המקרה..אבל כל אחד צריך לשמור על הכללים לצד פתיחת המשק. אי אפשר ככה יותר. אני נחנקת מהנחיות לא הגיוניות..אין כיוון.. ואולי החלטתי לוותר גם על הכיוון וההנחיות של הטיפול...מעין הרגשה שבמילא לא יעזור..חבל שכך מרגישה.. תוהה מה איתי?? ולמה פתאום הביטחון מתערער מהכל...עצוב.

כל כך קשה לי לחיות עם הודאות הזאת ועם הגבלות, עם מה שהביאה קורונה, מרגישה שאין כוח לכלום והכל אה כזה. מחפשת טיפול אומנות און ליין חינמי/ מוזל.

רציתי לקבל המלצה על פסיכולוג או פסיכולוגית דרך מכבי באזור קרית אונו או גבעת שמואל או פתח תקווה . תודה רבה

הי אודי וכולן (כן, נשים שאנחנו), קראתי את המאמר שכתבת בקשר לחרדות בידוד. גם אני חרדה מפני בידוד ומייד אסביר את המקום שלי - ראשית - יתרונות שהות במצב - אני כבר בטיפול וכבר מוברגת פנימה, וכבר הייתה עבודה ונוצר קשר. זה נפלא ובזה אין חידוש פתאומי וכבר יש הסתגלות. כנ"ל תחושתי לגבי הפורום כאן. יש תשתית בנויה. גם האינטרנט והטכנולגיה כאן איתנו בעת הזו. כך שהגישה הן לטיפול והן לפורום יכולה להיעשות גם באמצעים עקיפים, ואיכשהו, כן מצליחים להסתגל לזה. חלקנו המבוגרים. יש לי כבר בית מאובזר, וכבר התאמנתי בהזמנת משלוחים ברשת וכד'. באופן כללי, גם הייתי מציעה לא לחולל שינויים מרחיקי לכת במה שאפשר להשאיר דומה ל'מה שהיה קודם'. כלומר, להיצמד לדברים מוכרים ובטוחים שכן יש מהם. ויש. מה פחות מתאים לי? כל מיני גורמים בחוץ תלויים בי. בנוכחותי הממשית. בשלב זה רק בי. ואולי זה אות להתחיל להשתמש באנשים נוספים שיבצעו פעולות מול בני אדם / חיות / צמחים יקרים לי. להיעזר. להסתייע. אני עדיין יכולה לדבר ולראות אנשים דרך החלון, ויצרתי קשרי שכנות ממש טובים עם לא מעט חבריה. התחלתי עם נושא הסיוע לאבא הקשיש והנכה. לא נוטשת, אבל ניסיון לחלוקת תפקידים. אם יהיה בידוד - תהיה זו אולי הזדמנות לנוח, הזדמנות לנגן, לבשל. את הסגר הקודם, עברתי עם הזאטוטים בתוך ביתם (תקני וחוקי לגמרי) ויש לי כלים שאני מביאה איתי, כך שאפשר להעביר ימי פעילות גם בבית ובמרפסת (שהיא קצת כמו חוץ). מנסה לזכור שזה זמני ואולי בגלים. באופן רגיל, אולי בהיותי אספרגר, אני יחסית שומרת מרחק גם כך. מחשבות כל מיני. שלכם, סוריקטה

היי... נשמע ממש חזק. את אדם חזק. ויפה שמצאת המון חיובי ;) התקדמות ענקית בחיים...

סןריקטה יפתי אני פשוט גאה בך על כל מה שאת עושה וזה לגבי המון יכולה רק לחלום התנהלות נפלאה כמו שלך כל הכבוד לך חטולית

כמי שעברה בידוד אכן הדברים המחזקים עובדים ...אוסיף שיש הרבה הרצאות פעילויות בזום ולרוב גם חינם אז בכלל שיש איך לעבור את התקופה מנגד יש תחושה של אבדן חופש פעולה ותחושת מחנק ... ואת את פשוט מדהימה ומרגשת חיבוק ענק שלך אביב

אולי חשבתי בדומה למה שסוריקטה כתבה השקט שלך...היה מאוד נוכח. אני אוכלת עדיין יות7ר מידיי. כאילו לא ממש,אכפת לי...בפנים אני יודעת שכן. ולא רק המראה החיצוני ..גם בריאותית זה פוגע. .... והכל סוער במדינה. וגם בהמשך לאביב, מה יהיה עם ילדנו? מה הם לומדים??? עצוב שהנראות קובעת..ולא הדבר הנכון לעשותו....והמבין יבין כי נורא פה עם כל הפוליטיקה...ועצוב שמדרדר הכל..

החוסר אונים וחוסר שליטה מול גופים גדולים דורסניים שפוגעים ביקר מיכול בילד שלי ...והידיים שלי קשורות ולא יכולות לעזור ... המדינה הזו על שלל שלוכותייה איבדה את הדרך ...זה עצוב שזה מה שאני מרגישה ...ועצוב שזה מה שילדי לומדים לא חינכתי אותם ככה ...חינכתי לאהבת הארץ לנתינה .....אבל זה רק הולך ונעשה יותר גרוע בחיים לא חשבתי שאני יגיע למצב הזה ...

את צודקת המדינה הזו איבדה כיוון כבר מזמן לצערי הילדים שלי שהו באילת בשבוע שחלף והתברר שהיתה שם חולת קורונה מאומתת !! בלאגן שלם עם בדיקות וכולם עכשיו בבית בהסגר וכבר חשבנו להתראות בשבת אח"הצ גם זה כעת נמנע מאיתנו.. לא יודעים מתי יתקבלו התשובות וכולנו בלחץ חטולית

הי אביב, מסכימה איתך שזה נורא... והחוסר אונים... איתך, סוריקטה

אביב יקרה אני לא מבינה בדיוק על מה מדובר אבל אני מבינה את החוסר אונים וחוסר שליטה מאוד.. וכאשר מדובר בילד שלך אין לי ספק שזמערער ברמות שאי אפשר לתאר.. זה מחזיר אותנו לחוסר אונים וחוסר שליטה של אז.... איתך בלב תמיד

הי כולם - פתאום חשבתי לי - שימו לב איזה תגובות רגשיות היו כאן כשלכאורה מאום לא השתנה (לא הייתה פעילות / תגובות / דינמיקה). חשבתי שזה מעניין, לדעתי, אגב, יש מצב לדינמיקה גם כשהיא מתהווה מתחת לפני השטח ובהדרגה צפה. ואולי היא היא חשובה מאין כמותה. שלכם, סוריקטה

סוריקטה יפה שלי חשבתי על כך בעצמי אך לא נכנסתי לכתוב שמחה שעשית זאת במקומי תודה חטולית

אבל ... האין תגובות והאין סגירה זה בדיוק השינוי שאנחנו מדברות עליו כל שינוי לטוב לרע מטלטל אותנו מאוד ומעורר את החוסר ויסות הרגשי לדעתי זה השורש של מה שעשתה לנו הילדות המתעללת .... אביב

חטולית - תודה יפה שלי. אביב יקרה - חושבת שמבינה מאד על מה דיברת. ומה עוד זה מזכיר לי? ניסיונות עקשים רועמים להעיר את אמא להזיז אותה והתוצאה אפסית. (רענון פורום וגילוי שאין תנועה). ועניין הפרידות וההפרדות (מה שאנחנו קוראים פה הסגירה) שמי יודע כמה פעמים הזכרתי כאן. כואב כך וכואב גם אחרת, סופ"ש נעים, סוריקטה

הי אודי, הילד המנמנם לוקח אותי לסיפור מול קרוב מעט צעיר ממני. שעות לא ניתן היה להעירו ושעות היה שוהה בשירותים אמבטיה כדי לתפוס מקום ולחסום אחרים. בגיל קטנצ'יק, גם בגיל ההתבגרות. שנים שנים שנים. בעיניי זה נתפס כאלים. יצאנו יחדיו לטיול ארוך בחורף. אני מתעוררת הרבה לפני השמש, הוא מסכים להתעורר רק באחת בצהרים. נותרו לנו כל יום שעתיים לטייל באור. הטיול הזה החזיר אותי עם תופעות חרדה שלא הכרתי. אז תלוי מי הילד המנמנם. אני מקנאה, נכון. הייתי רוצה להיות פעם אחת הילד המנמנם הזה. לא קבוע. לקום בשבע בבוקר ולא בשתיים בלילה. סוריקטה

בעבר כאשר פגעו בנו נטשתי את החלקים... נטשתי אותם וברחתי בפנים... היום מול כל מה שקורה מסביבי... בהתמודדיות ומחוסר אונים מול המצב הקאוטי של חולי קורונה אני שוב נוטשת את החלקים... הרבה זמן כבר אני בוחרת לא להתחבר אליהם..... קשה לי מאוד לבחור אחרת... אני בוחרת שוב ושוב לא להקשיב...

ינשופית מתוקה מבינה שהמצב קשה לך אולי כמו לכולנו אולי לך אפילו קשה יותר לא יכולה לומר לך אם זה נכון או לא נכון מה שאת עושה רק שולחת לך חיבוק גדול שיתן לך כוחות לעשות החלטות נכונות חטולית

אוהבת אותך , ואתך איך ובאזה דרך שאת בוחרת חיבוק אביב

תודה חטוליתוש על המילים וההבנה

אביב יקרה תודה שאת תומכת ולא שופטת תודה שאת מקבלת תודה שאת חברה שלנו

הי לכולם, ההודעות שנפתחו היום גרמו לי לשבת על יד המחשב ולכתוב... זה כנראה יהיה ארוך ..בכוונה כותבת את הדברים בנפרד ולא תחת אף שירשור כי הדברים שאכתוב עלולים לגרום למחלוקת . שינויים כל כך לא יכולתי לסבול שינויים , כל שינוי היה מטלטל אותי ברמות אחרות. המטפלת מודיעה על שינוי וואוו ואם זה חופש בכלל קטסטרופה. תיכננתי תוכניות ולא צלחו וואוו כמה התחרפנתי ותמיד איך שהוא הדברים היו מסתדרים רק טעם השיגעון היה מעיב על הכל . המועקה שחשתי הקושי התגובתית שלי ...באסה ... לא סתם כתבתי לאודי שזה מעניין התהליך שעברתי ...היום אני עוברת שינויים גדולים ואני מקבלת שזה מה יש, לא שקל לי ויש סבירות גדולה שאני מדחיקה רגשות קשים של אכזבה ותסכול. למרות שיש גם אותם אני לא באמת יודעת עדין...מה שאני כן יודעת שלנו מי שעברה ילדות מתעללת ולא משנה מאיזה סוג , אי ודאות זה דבר מטלטל וקשה. שואלים אותי איך גידלתי את ילדי בלי סימני הטראומה שלי , והתשובה על זה הם לימדו אותי כל אחד בדרכו למה הוא זקוק ומה הוא צריך .. קראתי הרבה ספרים והסתכלתי איך זה אצל אחרים ועבדתי הרבה מהבטן. היום הם שוב מלמדים אותי ....אז , כשאני מביטה על זה שהמדינה טעתה לו באבחון ותקעה אותו במקום מבודד...כאשר כולם כולל בת זוגתו בריאים לחלוטין ...איך הוא מקבל את המקום הזה שהוא עובר, שנראה ומרגיש כמו כלא ....אני לומדת להביע את רגשות התסכול ולמצות עד הסוף את הקיים. כי אין משהו אחר ...וכן אין לי ספק שהחודש הזה יצלק את נפשו אבל הוא יעמוד בזה ויעמוד אחר כך באתגרי החיים . כי יש לו מה שלי לא היה גב חזק מאחוריו. כל זוג שעומד להתחתן מתרגש דואג חושש רגע לפני חופתו והזוגות היום עומדים בפני קושי גדול יותר של אי ודאות...לשמוע משפט שאומר "החלטנו לא להחליט כרגע ...וזאת גם החלטה " מרגש בעיני ...לראות איך הם שומרים אחד על השני ועוברים את הגל באי ודאות ויחד עם זאת עם המון ודאות של יחד , אני יודעת שבמרחק זמן התקופה הזו רק מחזקת להם את הקשר. אתמול שמעתי הרצאה של דר' אייל דורון, בכנס ... נו אם כבר להיות תקועה בבית לעשות גם כמה דברים מועילים ....הדבר שהכי תפס אותי זה עניין היצירתיות ..כשראיתי את ההודעות הבוקר חשתי את הכאב הזה של האין של הריק כאב ותסכול וקושי כל כך מוכרים ..ואז נזכרתי במה שעוברת משפחתי ובתגובותיהם ...חשבתי לי על הבידוד הזה שכפה עלי משכורות קטנות החודש כי גם אני וגם בעלי היינו בבית חשבתי על הדאגה והסרטים שרצו לי בהתחלה ועל ההבנה שזה מה יש ואיך עלו בי מחשבות יצירתיות איך ומה לעשות כדי לעבור את הגל הזה ...נזכרתי בהופ מלפני שנים והסוכה , ואולי בגלל זה בחרתי לכתוב בנפרד בלי קשר אליכן ...כי בצדק היא נפגעה ממני ועדין אני מאמינה שניתן לבנות סוכה גם בלי לקנות אותה....אז גם אני תכננתי בחודשים הקרובים המון תוכניות ואירועים מרגשים ...בניהם הייתה חופשה של כל בני המשפחה ובני /בנות זוגם ...הכל כבר שולם ...וכנראה שלא יצא לפועל עכשיו צריך לחשב מסלול מחדש ולנסות לחשוב איך בכל זאת משמחים את מי שזה היה אמור להיות עבורו ...אני יכולה לבכות על הכסף והתוכניות שנהרסו ויכולה לחשוב יצירתי איך אני עושה את זה אחרת. ועוד דבר קטן לשינוי דפוסים ..ראיתי סרט מטופש מאוד אבל שעורר בי המון מחשבות זה גם קורה ...יס מן ....ואולי הקורונה באה ללמד אותנו להגיד כן לחיים , ולמה שכן יש ולא לחפש את מה שנשבר או נהרס או חסר ..כי לכל אחד מאיתנו יש ...ואם נביט אחורה אז יש לנו יותר מימה שהיה לנו לפני רגע ואני לא מדברת על החומר מדברת על היש האמיתי ...אותנו ...כולנו כאן עברה תהליך עצום עם עצמה ולא חשוב כמה נמוך נפנלנו , מה שחשוב זה איפה אנחנו עכשיו אז כן תרימו את הראש בגאווה על מי שאתן ועל זה שיש לכן אותכן.... אוהבת אביב

וואו אביב יקרה!!! כמה עוצמה בכל מילה ומילה!!! מזל טוב לזוג הצעיר שבוודאי ימצא את דרכו. וכמה נכון העיניין של להקים משפחה בכוחות שלנו! למדנו איך לא לגדל ילדים ;) תודה לך אביבוש!!! נסכת בי ביטחון. אלופה!!!!

נכון הזמן מלמד כל הזמן גם הסתגלות הכרחית כן תמיד יש ויתורים ושינוי תוכניות ושלא כל מה שחשבנו באמת מה שיכולים להשיג גם עם אכזבות לומדים לחיות ואחרי הכל זה לא מה שהורג אותנו שרק נהיה בריאים כולנו ולא נזדקק לרפואה הקיימת כיום עם כל מה שקורה חטולית

הי אביב יקרה, תודה חמימה ורכה על המילים למטה. אומר מבחינתי - שלעתים אני מצליחה להתאים את עצמי למצב, ויש מקרים או עיתויים בהם מתעוררת תגובת זעם עצום ( מייד אתן דוגמא) לשינוי בתוכניות. מה שנקרא התחרפנות. אבל ממש. נדמה לי שלמשך ההתעשתות, ההתארגנות מחדש, והתווית מסלול מחושב, יש משמעות גדולה. והדוגמא המוזרה שלי - רכשתי מכשיר אלמנטרי חדש. אחרי ההובלה ואחרי ההתקנה שהדבר הזה החדש, שדאגתי אני לעצמי נמצא בבית, הרגשתי שאני רוצה לפוצץ ולשרוף את הבניין. יום שלם. זה יפה שרק יום אחד ולא התפלשתי בזה שנים כמו פעם. אל זה התלוותה החרדה שמישהו ימות וכו וכו'. הצלחתי להסתגל אחרי שהפעלתי את המכשיר. אמנם תיארתי משהו שככל הנראה, היום, אינו בקנה המידה שאת מתארת - בידודים (זה איום ונורא), מצוקה כלכלית (שאני מכירה גם כך והרבה יותר בעבר הלא מתפקד בכלל), קשיים שהסביבה הקרובה יוצרת, אבל - אני כן מכירה מעולם הגטו שיצרתי לעצמי בעבר. בלי שהייתה קורונה. לזמן גם עשויה להיות תכונה של העשרת ניסיון וחכמה. אני מה שאני - בהתייחס למאמציי. גם לנקודת הפתיחה. זה לא 'ככה אני וזה מרגיז אתכם וכך אשאר וקבלו אותי'. אלא כן השתניתי לכיוון המיטבי שהצלחתי בהרבה תעצומות נפש ומשאבים. שלך, סוריקטה

תודה מיכל חטולית סוריקטה על המילים וכמו שאומרים המחזק מתחזק .... סוריקטה , הכי מכירה את הזעם הזה שבסופו של יום הוא היחידי שמעיב על השינוי .. לאט אהובה זה יפחת מכמה ימים לכמה שעות .....כל כך מקווה שדווקא בנושאים האלו זה יעלם עבורך ותלמדי שמגיע לך שמותר לך שאת ראוייה למרות מה שטיפטפו לך ...אני ימשיך ויאמר לך את זה את פשוט ראוייה כל כך ... את אחת הנשים המדהימות בעיני ..... אתכן אביב

הי אודי וחברות, חשבתי לי על סוף שבוע שעבר והפורום וההקשרים בראש שלי. חשבתי על היעדר זמני של הודעות, ועל החרדות שהובעו על ידי במבי ושירה. על העיתוי. העיתוי בו כל אחת מהן, במבי, שירה כן בחרה לכתוב. וגם התוכן. ההקשרים לאסון או מוות או חידלון. וחשבתי לעצמי על תחושת הפספוס, ההחמצה. דברים כאן והם לא מובנים מאליהם. לפעמים לכאורה יכולנו להשתמש בהם, כשהם כאן, וכשהם אובדים, המממ... אין. יש לי הרבה מאד החמצות בחיים. אבל כך יכול היה להיות. עובדה שהזמן מראה. זה עצוב. וכמו שאני נוטה לומר, מנסים להפסיק את גל ההרס ולקבל חלקיות, חלקיות לא הכי מספקת, אך אינה מאום ושום דבר בכלל. אנשים תמהים מדוע בחרתי בכיוון שבחרתי, שהוא עיסוק שההכנסה ממנו מזערית ולא בטוחה, ואין בה יתרונות של ותק וכד'. הם לא יודעים איך הייתי בעבר. והעבר הזה לא מאד רחוק. רופא הנפש שלי חושב שהעיסוק הזה, בשלב הנוכחי לפחות הוא נישה ייחודית לשכמותי. קצת מזליגה סיפורים מההיסטוריה. לפעמים יש הרגשה שזה מסוכן לי. מסוכן לנפש שלי לראות שהתכנים בחוץ. שורה תחתונה - רציתי לרגע שמישהו ידאג לי ויכין שתייה חמה. לא היה מישהו כזה. סוריקטה והבדידות

יש החמצות בחיים, לכולנו . מי יותר ומי פחות. אבל הי, דברים תלויים גם בקלפים שחולקו לנו..או שלא חולקו כלל :( אז לא באתי לייאש אלא לעודד, ראי היכן התחלת ואיפה את היום!!!! דרך החיים שבחרת והצלחת! כן! את סיפור הצלחה למרות מה שאת חושבת. אני חושבת שלתת מעצמך ולילדים בגילאים הכל כך צעירים זאת העבודה הכי חשובה!!!! הבעיה שהסביבה מתייחסת לזה אחרת ונכון זה מתבטא במשכורות נמוכות. במקביל לעובדות סוציאליות פשוט נורא!!!! איזו עבודה חשובה ושכר כל כך נמוך....אז השכר שלנו לא מתבטא בכסף אבל יש לו ערך חשוב מאין כמותו!!! חינוך זה המקום להשפיע! את יודעת כמה אני נהנית וגאה לראות תלמידים שלי, חיילים! סטודנטים! וכו' גם את סיפרת על ילדים שגדלו וראית אותם. זה ממלא ואת יכולה להיות גאה שאת חלק מחייהם, מחינוכם! את שותפה מלאה לחינוכם!! וזה המוןןןן! אז נכון יש החמצות בחיים. יודעת כמה פעמים חשבתי על החמצות שיכולתי להרוויח יותר, לעשות יותר, ללמוד ולהתפתח. אבל החיים הובילו אותי למה שאני היום. ואני לא כלום!!! הגיע הזמן שנסתפק בהישגים ולא בהחמצות( אומרת זאת לעצמי גם) וכיבוד הורים זכית!!! לי נורא קשה העיניין הזה..עדיין...ומכבדת אבל מעדיפה להתרחק ולכבד את הוריי בעלי. להם עושה קניות ועוזרת..להוריי פחות..כעס כזה עדיין. מקווה שישתנה ואתרכך..הלוואי שהייתי יכולה כמוך לחמול עליהם..להבין אותם יותר. קשה לי.... אז את שווה!!! וראויה !!! והשגת המוןןןןן ואת נמצאת בעבודה מאוד ערכית!!! ובין החשובות שיש!!! ןעשית צעדי ענק! ואת עושה חיל!!! המשיכי כך!!! אוהבת ומעריכה את השיתופים שלך כל כך. אומץ!!! אוהבת, מיכל.

את יודעת יקרה את אמיצה את חכמה את רגישה ואת כל כך יפה מבפנים .... חלקיות מאוד קשה לקבל אותה אבל כשמקבלים אותה זה לא אומר שאי אפשר לשנות אותה לדעתי ניתן תמיד לשנות וגם קורים שינויים ..אולי לא בקצב או באופן שאנחנו רוצים אבל זה קורה שולחת חיבוק וכוס ספל חם ומהביל ...נכון זה חלקי ומרחוק ולא כמו ספל אמיתי אבל את לא לבד .... אוהבת ואתך ושמחה שבאת , אביב

תודה, יפות שלי 💖 סוריקטה

יפה שלי מאמינה שאת עובדת בעבודה שהכי מתאימה לך הכי מפני שאם לא היה לא היית ממשיכה בה כל השנים יפה שלי באמת בדידות כואבת אך את כבר למודת נסיון וחכמה שיודעת אייך להתמודד עם הבדידות הכואבת לא יודעת להתיחס לשאר הדברים שכתבת מוטרדת מידי עם הבעיות שלי חיבוק חטולית

הכל הזוי כזה.... הכל מושפע מהכל...כולנו מושפעים מהמשבר הזה של הכלכלה ומי יודע מה יהיה בחורף...עצוב. וגם עצוב וכואב איך שהמדינה מתנהלת..כל המדינות עוזרות עזרה ממשית.. ופה חסר..מנותק. לסגור דברים ללא הגיון. לדוגמא אני אוהבת לשחות אבל אי אפשר...סגור. זה במקרו. במיקרו אצלי אין הרגשה של חופש וחופשה לא תהיה כמובן השנה כמו אצל כולם. סתם קיץ וחופש מוכתב מראש מעצבן כזה..אם הייתי יכולה לבחור מתי לצאת לחופש היה אחרת. מה הטוב בקורונה??? שנלמד לחסוך כי אנשים בזבזו ולא לכולם היה סדר עדיפויות כספית...ואולי הסתפקות במועט. וששום דבר לא בטוח. "האדם מתכנן והאל צוחק"גם אני תכננתי לחזור לטיפול אבל עכשיו אנחנו בהפסקה..מי יודע עד מתי?? לא יודעת. ואיכוני שב"כ לא יעילים..ומה קורה לנו אודי? מה קורה לי שפתאום ככה החוץ והפנים נפגשים ובוכים יחד...אין אוויר ואין אור בקצה המנהרה. ללא תאריך יעד. אי וודאות כללית..ושינויים..לא אוהבת שינויים באופן כללי. קשה עם שינויים. ...

מבינה אותך , את הקושי את המחנק הרצון לחיים שהורגלת אליהם הקושי עם שינויים ... עזבי מה הקורונה באה ללמד או לא ... תחשבי יצירתי איך את יכולה לשפר את ההרגשה שלך בתוך הכאוס והמטפלת נראה לי שכבר עברת תקופות שהיה נראה שזהו ואת לא יכולה להגיע כמו כשהיא עברה קליניקה ופחדת שיראו אותך ...ומצאת את הדרך... מאמינה וסומכת עלייך שגם עכשיו תמצאי את הדרך ... וחופשה לא חייבת חו"ל יכולה להיות גם כאן ...לא חייבת לינה יכולה להיות יומית בקיצור ...תקופה שגורשת מאיתנו לצאת מהקופסא ולחשוב אחרת ... אתך בקושי ובכאוס , חיבוק

מיכלי מאמי כן הכל קשה גם עבורי תקופה מאוד טעונה עדיין אין אפשרות לחזות מה תהיה תקופת הדגירה של המחלה הזו בארץ ובכלל צריך המון סבלנות יפתי חטולית

תודה אביב, כן..מנסה למצוא דרכים.... כולנו בבית קטן בסיר לחץ קצת...הילדים שלי כבר לא קטנים...ויש להם הרבה מה להפסיד אם יהיו בבידוד (בחינות וכו') אז הם כל כך שומרים שללכת לספר לא רוצים. ו...מנצלת את התקופה לתורים לרופאים עבורי שלא הלכתי. קצת נאחס במקום לטייל..אבל כן..בין הבחינות ננסה לצאת לנשום. מרגיש חנוק...ובאשר לטיפול היא אמרה שאני אחליט..כרגיל העבירה אליי. מפחדת. היא במקום סגור אבל מרכזי ולא בא לי שילדיי יפסידו בגללי ונקבל ריתוק לבית...או חלילה קורונה..אז מתנתקים מהכל ונתקעים בבית בסיר הלחץ...אבל נחשוב טוב יהיה טוב.אולי..תודה יקרה שנסכת בי תקווה ואופטימיות היום.

חטוליתוש. תודה. תקופה הזויה וצפופה..מרגיש מחניק.

הי כולם, פתיחתי המוכרת בתוספת מילה אמיצה. לא כל כך ידעתי מה לומר. ומה אבחר כן לומר עכשיו? אבחר לומר שתקופת הקורונה, שנדמה שמתהדקת סביבנו, ונראה שיש בהתנהלות אלמנטים מעצימי חרדות, התקופה היא מעניינת מאד. ואולי רק במרחק זמן יהיו מי שיוכלו לנתח את מה שמתרחש כאן עכשיו. מניחה שהסקרנות תוביל להתעמקות בפרספקטיבה מתוך מאגר נתונים עשיר יותר. אני עוקבת. חוצמזה - מאד מאד עסוקה. אבא הפך סיעודי ואני מטפלת בו תוך שמירה על הכללים, כמובן. מן הסתם זה מוסיף להתשה. בינתיים עדיין עובדת מאד קשה (יפה שעובדת בזמנים אלו) ובהגבלות הנוכחיות ובחודשים הכי חמים בשנה פחות פשוט העניין. האנשים סביבי מדווחים על אפיסת כוחות אל מול המתרחש בסביבה. גם אני. זהו בינתיים. אולי יהיו המשכים. שבוע טוב, המשך שבוע טוב. סוריקטה

תודה על פתיחת ההודעה מצטערת לשמוע על אבא לא פשוט כן לא פשוט , מבינה מאוד את אפיסת הכוחות יכולה לומר לך מה שאומרת לעצמי .. רק להיום ומה שצריך להיות יהיה, בתקווה ובשאיפה שיהיה טוב ... אתך אביב

שבוע טוב סוריקטה יפתי גמני בין המדווחים על תשישות ואפיסת כוחות מול כל מה שקורה צר לי לשמוע על אביך שהפך סיעודי ועוד בזמן שאת עמוסה מייחלת כבר לשקט נפשי וגם לך חטולית

היי יקירתי, שבוע מבורך מצב לא פשוט עם אביך בתקופה לא פשוטה....וכל הכבוד שאת מטפלת בו לא מובן מאליו בכלל. משבר רציני במדינה...קשה לחיות פה כלכלית ועכשיו עוד יותר. הניתוק של הממשלה מהעם. השחיתות. " כל דאלים גבר" קשה מאוד... וגם אני מודה שיש לי משכורת גם אם נמוכה. משבר הקורונה הפך למשבר גדול הרבה יותר מהמחלה עצמה..עצוב...אנחנו זקוקים לראות אור בקצה המנהרה..

ואודי, מעניין שגם אצלי כבר אין את החרדה הזו שקרה חס וחלילה משהו נורא שאתה לא עונה...תארתי לעצמי שלא נכתבו הודעות וחיכיתי... אז החלטנו כרגע לעצור את הטיפול...לא לבטל לגמריי, אלא המתנה עד ש....בעצם אין לי מושג עד מתי.. הכל בלאגן בארץ..דווקא בתחילת המשבר היה נדמה שפועלים יפה ונכון...ועכשיו הרגשה של כאוס, בלאגן. אין אירגון וחוסר ודאות...מבאס ומפחיד אותי מה יקרה אם אנשים יהיו על סף....והכעס שלהם איך יצא??? באיזו צורה??? והיום י"ז תמוז....ואיפה אהבת חינם??? והניתוק בין ההנהגה לעם....ו...כאוס בחוץ ובפנים צריך לחכות...לחכות...כמה אפשר לחכות שיעבור? שיהיה טוב?...נדמה שכשבחוץ קשה ולכולם קשה אז בפנים אפשר יותר לחכות....האמנם?? מקווה ל....

הי לכולם ... שירה ובמבי ....אתן יודעות עכשיו אני שמחה שאודי לא סגר בדני בלילה גם כשלא היה אף אחד כאן ... אוד...מעניין התהליך שאני עוברת ..מול כאן ובכלל ...פעם הייתי נכנסת ללחץ הפעם חשבתי שבטח אף אחד לא נכנס ולכן לא נכנסת ...דווקא התאכזבתי שלא סגרת הייתי זקוקה לרצפה הזו בלי יכולת לכתוב ... אבל אני שמחה שזה מה שבחרת לעשות זה הוציא את במבי ושירה ובמידה מסויימת גם אותי :) עוברת בימים אלו המון תהפוכות הקורונה הזו שיבשה את חיי וחיי משפחתי בהרבה היבטים .. בימים אלה כשעוד היינו בן תקווה להבנה שאין ...סגרו לנו את הדלת לגמרי ... כן לא כותבת ברור כי לא רוצה לחשוף פרטים ובכל זאת נראה לי שדי מובן .. הדבר היחידי שמחזק אותי זה התגובות של אלו שחיכו לימים האלה הכי הרבה ... הם מחוזקים עובדים יחד נעזרים זה בזו ...ופשוט מתפקדים מופלא ....זה מזכיר לי עד כמה מהמקום הנמוך שהייתי בו יצרתי חיים אחרים . הקורונה גם ביקרה אותנו ועדין ....כולם יחסית בריאים ....ונעבור גם את זה בשלום עם המון כוח... בכל האי ודאות וביטולים ומחלות ועוד....הדבר שהכי מדכא אותי זה התנהלות גופים גדולים כמו משרד הבריאות ומחדליו וצהל ואטימותו בקיצור ....חיים את החיים וכלום לא חדש ... אוהבת אותכם וכמוכם כאן ולא ממש כאן ..

איזו מדינה ואיזה בלאגן.... העיקר שאת בקו הבריאות.

אביבוש כן ימים לא יציבים משפיע על כולם ולא דווקא לטובה זו החותמת על כולנו עם הנגיף הקשה הזה שלא נראה שיעזוב בקרוב .כמה קשה ..כמה עצוב יפה שהוצאת מחוש ..טוב לקרא אותך ..כמו תמיד חסרה כאן .. חיבוק חטולית

אודי.... וואוו... אני דואגת... מאוד... מאז שני בבוקר אני'רואה' סרטים בראש... קורונה.. דברים אחרים.... סיוט... אפילו הקלדתי את שמך בגוגל בכדי לראות קרה משהו שגוגל יכול לומר... ח'תכת סיוט.... ככה בכל התקופה המסוייטת הזו שאין לי בכלל מילים לתאר... ועם אמא צביה... רק עכשיו לאט לאט התחילה טיפונת לחזור איזו תחושה של ריצפה.. אתה יודע שמ ה18/3 עד ה 25/5 בכלל לא נפגשתי עם אמא צביב בקליניקה ? רק דרך הווצאפ... די... איזו תקופה... בהתחלה כשחזרתי לקלילינקה ,היו לי בחילות כשעוד עמדתי ברחוב , אפילו לא בחצר... חזרתי לשכב על הספה רק בשבוע שעבר... ובכל התקופה הזו , לא היה בי גרגר, אפילו לא גרגרון של כוח לכתוב משהו.. אבל כן נכנסתי ואני נכנסת כל יום וקוראת.. וזה משהו שמרגיע אותי... נותן לי איזו תחושת רוגע...שפיות.. יש איזו ריצפה... ומאז שני בבוקר שראיתי שלא נכנסת בראשון התחילו לי לאט לאט רעשים וסרטים בראש... אודי... נכון אתה בריא ??????? נכון הכל אצלך בסדר ??? נכון אתה בטוב ???? נכון זה 'רק' משהו שקשור שוב בבאגים של דוקטורס ??? ווא... זה.. אין לי כוח... אם מחר שוב אתה לא נכנס לפה אז אני אמחק בראש בכלל שהיה דבר כזה... ואולי רק נדמה לי שאתה לא נכנסת לפה ????? אולי בכלל נכנסת והכל בסדר ורק אני לא רואה שיש התכתבות ??????? שטויות !!!!!!!! אני יודעת שזה לא נדמה לי . אני יודעת שזה לא נדמה לי !!!!!!!!!!! אני יודעת שלא נכנסת לפה מיום חמישי בלילה... ואולי זה רק נדמה לי ????????????????? הלוואי וכל העולם כבר ייגמר מהקורונה

היי במבי מתוקה כן מרגיש כמו חוסר ריצפה..גמני בעבר הייתי נחרדת כשהיה קורה מצבים כאלה..גם הייתי נכנסת וכותבת את הפחדים שלי . יודעת..מעולם לא שכבתי אף פעם על ספה/מיטה אצל מטפל/ת כלשהם.. תמיד יושבת על כיסא ממש לא נוח כי זה מה שמספקים שם במקום שאני מטופלת בו ...מעורר רגשות של ..איזה כייף לך יקרה שאת..הטיפול כנראה נעשה בניחותה .. בימי הקורונה גמני רק בווצאפ עם המטפלת בימים שיש טיפול .?! ולא מתוקה שום דבר לא היה רק נדמה לך באמת היה ""ריק בבית"" ולכן גם אודי לא נכנס והשבח לאל שהוא באמת בסדר גמור ..ושתמיד יהיה . איתך חטולית

אודי אני מקווה שאתה בסדר

היי שירה יפתי כמה טוב לראותך כאן .. כבר נשארת בלי מילים.. איתך חטולית

נתקלתי במצב שאיני יודעת אייך להתמודד איתו ולא מבינה אייך בכלל לגשת ומה לומר אם פתאום נודע לי שמישהי מרגישה שהיא מאפשרת למישהי בתוכה לצאת בזמן שהיא בוחרת בכך ...מה זה אומר ? האם יש בה אישיות נוספת? ממש לא מבינה את הדבר הזה כלומר..יש לה שליטה על הענין או שזה בכלל משהו אחר.. אני ממש מוטרדת מחוסר הבנה ,. רוצה לעזור לה להבין אותה.. האם בכלל קיימת מודעות ל"עוד מישהו בתוכי" ואני יכולה ..אפילו קשה לי לנסח את השאלה שממש עומדת לי על קצה הלשון . אתם כבר בטח מבינים את נמצב יותר טוב ממני ומה אני מנסה לשאול.. תעזרו לי להבין שאולי אוכל לעזור גם לה.. חטולית

בעקבות ילדות מורכבת ורצון להמשיך את החיים ללא משקעים- חשבתי לפנות לפסיכולוג. העלות מרתיעה אותי ולכן בהתלבטות אם לפנות לפסיכולוג דרך קופ"ח מכבי, אך לא בטוחה לגבי האיכות. אשמח לדעתכם ולהמלצות אם יש. המייל שלי- [email protected]

נמאס לי שאני זקוקה לה דווקא עכשיו!!!! נמאס לי מעצמי שאני עונה למטפלת שלי בציניות. וב...אוףףףףף... ואומרת לה בלי הסטריה!!! אוףףףףף השמירת מרחק ומסיכות...נו. איזה טיפול דפוק זה..אוףףףף ו...היא מוכנה לקבל אותי למרות שאני מסתובבת בגן צפוףףףףף. אוףףףףףףףף טוב שנגמר מחר. ולא בא לי בידוד...יש לי ולילדיי המון מה לסכן בבידוד. אז מנסים לשמור. נמאס לי מהקורונה! היא לא מפחידה אותי. מפחידים אותי האנשים!..אלו שלא אכפת להם מהזולת. שלא עוזרים למצב שלא יחמיר!!!!!! אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף... אודי...אני לא יכולה ככה להמשיך..זה ממש קשה. אוף

אני לא מצליחה לעכל מה שקורה בטיפול דברים נאמרים של החלקים ואינני מסוגלת לשמוע יותר כן... אני רוצה להתחבר אבל לא בכל מחיר תקופה ארוכה של מצוקה היתה כאשר אפשרתי לחלקים לספר בסופו של דבר זה אני שצריכה לקחת פיקוד ולתפקד אני חושבת ששמעתי מספיק הנפש שלי לא יכול להכיל יותר המטפלת אומרת שאני זקוקים ל 2 פגישות כמו לפני הקורונה אבל אז היתי במצוקה נוראית רוב השבוע עכשיו אני הולכת פעם בשבוע ולי מרגיש שטוב לי יותר... נכון אולי מנותק יותר... אינני יודעת איך להמשיך בטיפול... כאשר הדבר היחיד שרוצים זה לספר את הסיפור...

משהו משובש בי היום מאד. מהימים האלה שהמשקל נושר בבת אחת ללא סיבה ידועה. אני לא יודעת למה משובש. כאילו יתמות הולכת ומאיצה. לילה טוב. מי יקום מחר ומי לא... סוריקטה

אכן, אודי. השתמשתי בכמות מספקת של תרופות כדי להצליח לישון וגם לאסוף כוחות ולהתעשת. בדרך נס התחדשתי באחד המכשירים החיוניים. מייד ידעתי את המטפל, כמובן. אם מישהו ימות, זה לא בגלל שדאגתי לעצמי. חיכיתי כבר הרבה שנים. סוריקטה

שנה אחת וקנס של 7500 שקל וואוווווו ומה הנערים יעשו עם הסכום הענק הזה כמה שעות טיפול זה יכסה כמה מערכות יחסים שיהרסו או לא ייבנו זה יכסה שאלוהים יעזור לעולם המעוות הזה שנה מאסר לרוצח נערים אהההה סליחה זה לא רצח זה רק פגיעה מינית ....כן אני כועסת מאוד !!!!

פשוט נורא!!!!!!! עולם לא פייר!!!!!!!! נראה לי מלחמות מיותרות הבתי משפט והריצות וכאב הלב. ....אוףףףףףףףף

הכעס מובן מאד. מניחה שאולי גם מתעוררת גם מחשבת נקמה, וזה בסדר. אין מה שיפצה באמת. ת'כלס העונש שהיינו מבקשות לפוגעים בנו ובכלל, עצום בסדרי גודל. הטיפול שעברנו, והשקענו בו גם אנו, רגשית וכלכלית, יקר מאד מאד מאד ותקווה שהוא הופך לנכס פנימי בכל זאת. לצד החרבות הפולשניות שנתקעו וחוללו מחול סוער. היום, בעייפותי, את יודעת, כבר הייתי מוותרת ומסתפקת בכסף שיספיק לי לחיות באיכות מסוימת את מה שנשאר. הפוגעים המשמעותיים בי כבר זקנים, הם כבר חיו והיו חופשיים להם בעולם. ואני, כאילו בבידוד גרוע משל הקורונה, כך הייתי. בכל אופן, מבינה אותך מאד מאד. עונש פשוט כל כך יחסית - אינו יוצר גם הרתעה כמעט. אכן מקומם... מה אומר... איתך, סוריקטה

אכן עצוב ולא מובן אתך סוריקטה מאחלת לנו שהיקום ישלח לנו די כדי לחיות בכבוד ובאכות מסויימת כי זה מגיע לנו ונקמה אין בי ....אני בקושי מצליחה לחוש כעס ....ולא פנימי או מפורק .... ימים טובים וקלים

הי אביב, בוקר ושבוע טוב, אני חושבת שאם ישנם חלקים שפוגעים בנו אנו, אז אולי קיימים רגשות נקם, רק שהם מופנים חזרה לתוך עצמנו בין חלקנו המפוצלים. מבינה היטב את העניין של הקושי לחוש כעס. גם לי יש קושי לכעוס ברגע אמת. יכולה להבין שאולי הייתי אמורה לכעוס ממרחק זמן. דיליי, אמרתי? חח בכל אופן, מאמינה שאני, אנחנו, באיזה תהליך פרידה מיטיב ומתמשך. תודה, סוריקטה

עכשיו תוך כדי תגובה לינשוף חשבתי לי שאם ברגעי בדידות וגל של כאב אני יקשיב לעצמי יחבק את עצמי ויזכיר לעצמי שהבור הזה של האין אמא , כנראה לא יתמלא אבל יש עוד חלקים בפאזל בעולם הזה ... נראה לך שתחושת הבדידות תהייה שונה . אני מניחה שהצביטה בלב תהייה שהתחושה הכואבת תישאר אבל אולי החוויה סביב זה תהייה שונה ואחרת . .. נראה לי שאני מתחילה את הבקרים שלי באמירהמול המראה ... "בוקר טוב אישה מדהימה אמיצה חכמה וטובה אני אוהבת אותך ואתך שיהיה לך בוקר ויום נפלאים כי מגיע לך " למה אני צריכה את האישור מבחוץ הוא לעולם לא ישמע אם אני לא יאשר את זה לעצמי ... נראה לי שאני מרגישה כמו ארכימדס בוקר טוב עולםםם

אביב יקרה מנסה להקשיב בפנים אבל מצוקה יש ובכי אין סופי.... אני מפחדת להתחבר...אולי יותר קל לא להצטרך את האישור מבחוץ.. את הקבלה מבחוץ... כרגע אני זקוקה לאישור מבחוץ אבל זה לא מונע ממני לנסות להקשיב בפנים.... מפחיד אותי לבד.... כל אחד והדרך שלו... ינשופים

נשמע לך שאמרתי שזה קל פשוט הבנתי כשכתבתי לך שזה בידיים שלנו שהלא נראה הוא קודם כל אנחנו שלא רואים את עצמיינו ... מי חושב שזה קל ....או פשוט ....הכי בעולם מבינה את הצורך של האישור החיצוני ....זה פשוט מחשבות שעלו בי תוך כתיבה לך למטה חיבוק

אביבוש כתבת המון דברים שגם אני מתחברת עליהם מדהים בעיני שכתבת מה את אומרת בבוקר מול המראה..מעולם לא חשבתי אפילו דברים כאלה על עצמי כמו שכבר אמרתי בעבר שאת פשוט מדהימה!!! ואם זכור לי ש..ארכימדס..הכל דבר שנגע הפך לזהב..או שאני בכלל מבלבלת אותו שוב עם מישהו אחר.. את אמיצה וחזקה יותר מכל מי שאני מכירה שאפו לך אשה מהממת חטולית

מרגישה כמו ארכימדס על הרעיון וההמצאה.....מתוך האמבטיה , אצלי זה היה תוך הכתיבה לינשוף ולא כתבתי שאני אומרת את זה כתבתי שזה מה שמהיום אני יעשה ....כי הבנתי שעד שאני לא אתן תוקף לעצמי שום קול חיצוני לא יחזיק יותר מדקה אז מנטרה לא מנטרה ....דרך ההגיון יחלחל לרגש ... את מוזמנת להצטרף אלי אחרי ברכות השחר ....להזכיר לעצמך כמה את מדהימה ...אם אין אני לי מי לי .... לא יועיל לא יזיק :)

אביב יקרה!!! החסר...ישאר חסר ורק אנחנו מנסות למלא..כנראה שהוא לא יתמלא לגמריי. אבל כן יש לנו יכולת לחבק ולאהוב את עצמנו. גם אני מנסה.. קדה מאוד. ינשוף ואביב כשיש חסך קשה למלאו אבל אולי ניתן קצת לחבק את עצמנו? טוב שאת אומרת מנטרות כאלה.. וחטולית, ארכימדס זה פיזיקאי, מתמטיקאי שרץ ערום מהאמבטיה כשגילה תגלית חשובה, האגדה מספרת שארכימדס רץ עירום וצעק בגאווה "מצאתי!" (אאוריקה), אחרי שגילה באמבטיה שחפץ שנמצא בתוך המים מאבד ממשקלו, בדיוק את משקל המים שהוא דוחה כשהוא שוקע.. החוק נקרא על שמו "חוק ארכימדס"....וכן יש את הסיפור על המלך שביקש שכל מה שיגע יהפוך זהב...זה משהו אחר. אביב התכוונה שהגיעה לתובנה חשובה. הלוואי שנגיע לתובנות חשובות.....חיבוק.

אהלן אביב, בוקר אור, אמנם עפי"ר איני מצליחה לומר לעצמי שאני יפה או טובה וכו', בעצם בואי נתקן, לרוב, אין גישה ברורה בזכרון לאלו. ויש הבדל בין השניים. הבדל שהייתי עומדת עליו - גם רופא הנפש שלי אומר שאילו לא היו גם חלקים כאלה לא הייתי פה היום. או לא הייתי מסוגלת לעבור טיפול בכלל ובאופן כלשהו לשתף בו פעולה לצד ההתנגדויות. אבל לעתים רחוקות מאד כנראה ישנה איזו תנועה מעין סמויה חסויה שמעידה על כך שבאיזה מקום משהו בי מרגיש שלמישהו אכפת (קרי לי אכפת ממני, אבל ברמה של אמא אמא וכו' וכו'). הכוח הפנימי - הלוואי והיה חזק כך, שאפילו אם העולם אינו מאשר (וגם זה קורה), דעתנו נותרת איתנה. בוקר אור, סוריקטה

הקורונה הגיעה למשפחה שלנו. לאחד הילדים. כמה רגשות אשם על ילד קטן אחד שבגלל שהרשה לעצמו לחיות ולהנות הוא מסכן את הוריו וחבריו היקרים, שנמצאים בקבוצת סיכון. תפיסה עצובה ומוכרת לנו. לי. מרגיש כמו הזייה מה שקורה. ועכשיו אני - לכי תקני לעצמך משהו חיוני לך כשאחרים כך סובלים. לא צריך להיות קשר. אנחנו נפרדים. אני יודעת. אבל הרגש. סוריקטה

וכמובן שאף אחד לא אשם לא חידשתי והחיים ממשיכים גם עם שמחות וקניות מגיע לך בלי קשר למה שקורה לאחר וזה לא כאלה מותרות מחזקת ומחבקת אביב

סוריקטה שלי נכון עצוב וכואב כשהמחלה כבר ממש קרובה מישהו מהמשפחה.. רפואה שלמה והחלמה מהירה לחולה אך איני רואה כל קשר עם הדאגה לחולה לבין זה שאת אמורה לדאוג לצרכים המינימליים שלך את לא צריכה להיות אחרונה גם לך מגיע ועוד אייך מגיע שלא יחסרו לך דברים בבית !! אינך חשובה פחות מאף אחד אחר להפך !! בלי רגשות אשמה וכו', תדאגי לעצמך מתוקה ויפה שלי חטולית

וואו. סוריקטה יקרה! מצטרפת לכולן. הכי מגיע ואיש אינו אשם. בוודאי לא ילד קטן!!!! רפואה שלימה.

הי, רק אוסיף שהעניין הוא גם מעבר ל'רק' כסף. ברגע שנכנס לכאן גם אלמנט שמדגיש את התלות (הובלה, הרכבה, התקנה), וגם כניסה של מישהו למקום משכני, ולאחרונה אני מתביישת בו מאד מאד, אני לא מצליחה כל כך למצוא מקום. עוד לא הצלחתי ואני פוחדת ממש. גם מהטרדות. סוריקטה, הסגפנות והמזוכיזם גם

מורכב .....רק אומר שוב שמגיע לך טוב תאפשרי לעצמך אביב

הי אודי וכולם, אודי - מבינה את שאתה אומר בהקשר למקום, מניחה שגם המטפל אומר דברים דומים באופן ההתנסחות שלו. אני , כנראה, עדיין נמצאת ברמת הדקלום, אבל מנסה להקשיב ולתת למילים אפילו כמנטרה לחלחל יותר לעומק. זה עשוי לקרות. לאט לאט לאט. והקורונה - כולם בסדר, אבל הקטע של הבידוד הוא זוועתי. שלכם, סוריקטה

אודי...יש תמרורי אזהרה ושילוט אפילו באדום בוהק!! לבורות ...הבעיה שאני מתעלמת מהם לעיתים בכוונה...זה כאילו מגלה שהנפילה קרובה, כבר יודעת לא ליפול לפעמים לתוכם..אבל לפעמים כמו שכתבתי כאילו עושה" דווקא" וחופרת את הבור לעצמי...מבין??? למה אני עושה זאת??? אל תחזיר לי את השאלה בבקשה.... מנסה לחשוב שרוצה להכאיב לי כי מגיע לי רע ..ואולי כמו שאומרים שיש מזה רווח??? קשה לכתוב את זה.. די!!! נמאס. מגיע לי טוב?? נכון..פתאום לקראת סוף שנה בעבודה מגיע שפע של טוב וגם ממנו כאילו מתעלמת.. חבל

עדיין חצי סמויה, אבל חושבת שיכולה לזהות אותה... ואיך היא מתבטאת? כמה מהמכשירים הדי עיקריים בבית (ועכשיו יש בית, ואני אומרת, למרות ש-פחות מצליחה להתיידד עם המילה 'בית'), כמה מהמכשירים אמרו ביי ביי. מקרר, ומזגן ומכונת כביסה ועוד. גם לרהיטים די שלום שלום, אבל ניחא. ואני, לא מסוגלת לדאוג לעצמי למכשירים פועלים. מן הסתם לא לא חייבת להיות קנייה של חדש חדש (כאן עולה הנושא הכלכלי שהקורונה מתלבשת עליו). ואני כבר חברה ושותפה בקבוצות ממחזרות ודומיהן. אז סוג של תזכורת. לא חזרה לאחור ממש, כי יש קירות ורצפה וחדרים ואפילו מיטה (ובהקבלה גם בנפש) מה שלא היה לפני כעשר שנים. התאמינו - רק לפני עשר שנים פלוס הצלחנו לגייס משאבים להשגה ראשונית ביותר של מכשירים ורהיטים. לא היו לי משלי קודם בכלל. המקרר הראשון שלי בן עשר בערך. אולי אי פעם ניתן יהיה להיפרד איכשהו לאו דווקא מהמכשירים מאמא (האזורים הרעים שלה ולהתפשר על חלקיות חסרה כל כך); מאבא (על מעלותיו וחסרונותיו); בפנים הי כולם, בוקר אור לכולם, שלכם, סוריקטה

כמה כואב כמה לא הוגן וכמה כוחות ויכולות ותקווה אין לי דרך לעזור עם המכשירים מכאן וחבל שאין דרך תקשורת אחרת מאמינה שיש דרכים להשיג גם אם לא חדש .... מקווה שיהיו בקרוב כי אלו מכשירי חובה ולא מותרות . הם מגיעים לך והם יהיו חדשים (אצלך )ויפים . איזו דרך מדהימה שאת עשית בעשור האחרון מאמינה שיהיו עוד ועוד צמיחות אתך בלב אביב

סוריקטה יפה שלי עצוב מאוד ... נסית אולי באתר יד 2 או באתר אגורה נאמר לי ששם אפשר לקבל גם ללא תשלום אוי מתוקה שלי איתך תמיד גם כשאיני כאן אוהבת חטולית

תודה סוריקטה, אביב וחטולית....קראתי אתכן. המון מחשבות איך יוצאים מבורות. לעיתים אלו בורות שחפרתי בעצמי לעצמי... אך לצאת לא ידעתי. אודי....אני בור בלי תחתית...לעיתים נופלת לבור של עצמי. מצחיק או טראגי...שאמא אמרה שאני אוכלת כמו בור בלי תחתית כמה צדקה.... היה לי ערב מאתגר במיוחד. לילה עכשיו. אלך לישון. אולי בתוך בור...בתוך..חור שחור. מחר אתעורר ליום בהיר....מחר יום אחר...או שמחקו גם את הסרט הזה שחלף עם הרוח.....

מיכלי מאמי גמני מרגישה כעת בתוך בור של חרדות ופחדים בגלל האי וודאות תודה על מילותיך מאמי מושיטה לך יד בואי החוצה לא טוב שם לבד חטולית

כמעט חודשיים בריצות אחרי בדיקות גם פולשניות וגם בדיקות למרפאת כאב וגם וגם וגם ועוד וגם נוסף... במסגרת הריצות שלי אחרי מכתבים לרופאים מקצועיים שמיעדים למרפאת כאב באיכילוב עדיין מתניידת עם מקל הליכה..עליתי לאוטובוס בדרכי הביתה..הנהג לא עצר בתחנה כפי שנידרש ממנו גם לא לגמרי באשמתו מםני שחנו שם משאיות עם סחורות שפרקו אותן ונאלצתי לרדת לכביש בכדי לטפס מעלה ..היה גבוה מידי נסיתי שוב לעלות רגלי לא החזיקו אותי ונפלתי לאחור עם כל משקלי הלא נעים על הגב שלי על הכביש..מחזה ממש מביש..אנשים טובים כולל הנהג עזרו לי לקום .. מאז אני בעוד טראומה מעליה לתחבורה צעבורית שאינה מתחשבת בנוסעים נכים ואני לא היחידה שמתלוננת על כך.. כל התקופה הזו המתח הנפשי אחרי היעד המתקרב ובא להשיג את כל הניירת שתהיה מוכנה עד להגעתי לאיכילוב מרפאת כאב גוזלת ממני את כוחי אפילו לנשום והנה זה כבר ממש מתקרב השבוע ביום חמישי..ועדיין תלויה בחסדיהם של העובדים השונים שאמורים לשלוח בין היום למחר את שאר המסמכים הדרושים .. והבטן רק הולכת ומתהפכת לי ..חוסר הוודאות אייך ומה יגיד הרופא המומחה שם במרפאה ..!!! קשה לי ברמות קשות תמיד האי ודאות של..מכניס אותי כמו תמיד למחשבות..חרדות..ואם כל המסמכים אינם מספיקים ?? האמת שבתקופה המטורפת הזו נעזרתי בבנים שלי מי יותר ומי פחות..הם כבר חושבים שאני חוזרת הביתה עם גראס רפואי ביד.. אינם מבינים שזה תהליך שרק מתחיל ואיני יודעת בעצמי כמה זמן יקח ומה יאשרו ומה לא !! כל השאלות שבעולם עולות לי בזה אחר זה..אייך יהיה אם כך..או..כך...עד שהמוח שלי נעשה כמו ג'לי בתוך אמבט אייך יוצאים מתוך כל הלחץ הזה אייך..תעזרו לי בבקשה כולם.. אודי יש לך אולי אינפורמציה שתוכל אולי להקל עלי להבין ולהרגע את התהליך הזה?? או אולי לכם יש נסיון כל שהו אייך זה עובד ?? חטולית

ממש נמאס!!! וקשה! ועצוב! אבל את חזקה ואיתנה מבפנים ולכן תצלחי את הדרך הזו! מאמינה בך! טוב שאת מטפלת בעצמך! את יקרה

הי חטולית, את כואבת מסיבות מוצדקות מאד. התארכות התהליכים מייגעת. התלות הרבה יכולה גם היא להוריד מהדעת. מרגיש לא פייר, מכעיס. עצוב. אנחנו בסביבה, מושיטים יד. אולי זה תורם קצת. החזיקי מעמד, ממש ממש קשה... :-( סוריקטה

שולחת לך הרבה כוחות לא מבינה בתהליך בכלל. זה מדהים בעיני היכולת שלך להמשיך ולעשות עבורך ולא להשבר בדרך מהביוקרטיה ושאר מכשולים בסוף דברים יסתדרו ובנתיים שולחת חיבוק

לא רואים לא עוזרים אפילו שצועקים לעזרה.... אין מענה

אודי- האם הפנוזה יכולה להועיל ב די איי די??

ינשופית מתוקה שלי לא רואים !! לא עוזרים !! עצוב נורא שזה המצב מה אוכל לומר לך עוד? שזה כואב ממש נורא ואין לי מילים יש לי רק חיבוק גדול עד אליך יפתי.. אוהבת חטולית

איזה חוויה מבאסת קשה מציפה ומטרגרת וכל כך מחזירה לשם מזכירה לכם שאני כאן ואני רואה ושומעת ושולחת המוני חיבוקים ויחד עם זאת מזכירה לכם שיש לכם אותכם יחד ואתם קבוצה מעלפת וחזקה לא יודעת אם יעזור אבל כל כך מבינה את ההרגשה ....חיבוק

חטולית ואביב יקרות מקל שאתן מבינות... חטולית- אוהבים חיבוקים מאוד - תודה אביב- תודה שאת מתייחסת אל כולם כאשר אני מנותקת מהם זה בכל זאת עוזר... וכן--- מקל שאת מבינה איך שמרגישים... .

כל כך קשה כשלכ רואים!! איתך...

הי ינשוף, מכירה את התחושה של העיוורון. הייתי מכניסה לכאן את עניין החלקיות וההתפשרות. מציעה את המחשבה שאולי אלה בעיקר חלקים בך שלא רואים את האחרים. אבל מאמינה שגם משהו משודר החוצה ומתממש באיזה אופן. נשמע כאילו DID זה מפחיד (יצא חרוז), אבל בשורה התחתונה אנשים ככל אדם. אולי מיוחדים יותר אפילו. שלך, סוריקטה

את כתבת צועקים .....לא בטוחה שאת מנותקת מהם ....הם כאן והם חלקם ממך וכן ההתייחסות הייתה אל כולך ...כי המצוקה היא של כולם ואם תאפשרי לעצמך להיות כולם תרגישי הרבה יותר טוב... אם את תקשיבי לצעקות אם את תיראי אותכם...תרגישי הרבה יותר טוב . אוהבת

להגיד לך תודה. שאתה פה, מכיל, מבין ולא שופט או מבקר. עונה בעקביות ובתבונה גם אם אני לא ממש עונה לך מכובד....מצטערת על ציניות,אמירות כאלו לא לעיניין.. מצטערת. לא יודעת מה לעשות עם אכילה לא מאוזנת. מחשבות אולי לא מאוזנות...יודעת היטב מה צריכה לאכול ומה רצוי, לא מתחברת לדיאטניות ויודעת שרצוי לחזור לאיזון..... לא מצליחה. מנסה איתה בטיפול.. היה לי יום גרוע בעבודה;(בנוסף.....אוף מקווה שישתפר. שבת שלום אודי וכולם.

הי מיכל, כזכור לי, אודי, באחת מתגובותיו לשירה הציע שני כיווני מענה - האחת הדהוד אמפתי בלבד. השני מעורר מחשבה (ולא קל, ואולי מעורר התנגדות). אני חושבת שבהיותנו קבוצה גרעינית רבת שנים, אפשר לנסות לתת מקום לשתי האפשרויות. וגם לנוספות. אאוצ'. גם אני מחפשת מאד את האמפתיה וההזדהות, בוודאי. הם חסרים מאד, וקשה לי למצוא את החלקים האלו בי. ולכן, גם אם הקול יישמע מבחוץ, לא בטוח שייקלט, ייספג, או מה שנקרא יחזיק מים לאורך זמן. תלוי בעיתוי גם... אנשים לא מעטים מתירים את השמירה ההדוקה בפרט בעניין התזונה בתקופה זו של קורונה. גם אני. כי כמה אפשר, את יודעת... אולי עם הסתגלות יחסית למצב החדש (והאולי מאיים), אפשר יהיה למצוא גם איזון מבחינת האוכל, איכשהו. נקווה שזה גל וזה חולף, למרות שמרגיש עכשיו שנכנסנו למקום שאנחנו לא בדיוק יודעים איך לצאת ממנו. שלך, סוריקטה

כתבתי וברח לי מעצבן כבר שנים שאיני מתייעצת עם דיאטיניות למינהן..כבר לא מתאים בכלל יכולה לגמרי להבין אותך גם בנושא,של האוכל...גם אני יודעת מה אני צריכה לאכול וגם מה הכמות הנכונה רק ש..כבר כבר תקופה כמעט של חודשיים בריצות אחרי בדיקות לכאן ולשם..עבור מסמכים שביקשו ממני במרפאת כאב ..ועדיין מחכה בין היום למחר לקבל עוד מסמכים..והלחץ רק מהמחשבה אייך ומה יהיה שם במרפאה...ומה הרופא יחליט..אני כבר שחוטה מעייפות תרתי משמע.. טוב נו..אז אכלתי..כן גם בלסתי..המון כי זו התקופה הזו עכשיו עם כל השינויים שבאים ולא פשוט..במיוחד גם לקשות תפיסה כמוני לכשארגע אחליט מה אעשה עם כל מה שנכנס מיותר למקומות שהתמלאו קצת מחליטה כעת לא להחליט מה לעשות עד יעבור המצב שלי לפחות איתך יפתי חטולית

מדוייק מאוד לדעתי הבור עמוק מידי והוא ניגלה במלוא מערומיו וכאבו ... אני לא יכולה להכיל את הבור הפנימי הזה וכל זמן שלא אצליח להכיל לא אצליח להחזיק כלום מהסביבה. זה עצוב כי בהחלט היום יש סביבה ותמיכה ....אבל הלב הלב רוצה את .... ואת הבור הזה אף אחד לא ימלא ...מה שנשאר זה ללמוד לחיות איתו ולשם אני חותרת ומכוונת ... בהחלט מאוד מדבר גם אלי מה שכתבת למיכל .... תודה על היותך אביב

הי לכולם ..... משהו קורה לי הרבה עשיה במציאות עומדת בכל המטלות בגבורה האמת גאה בעצמי השנה בחרתי נושאים קשים ממש עבודה על עצמי על בדידות ובושה ....האמת שאני מאוד אמיצה ועם כל האומץ וזה שאני גאה בעצמי עם כל האנשים במציאות שהיו וישנם שם עבורי כל האנשים ששיתפתי בחוויה שתמכו המון פידבקים אחרי שתי ההצגות אני לא מצליחה למלא את הבור שנפער בתוכי תחושת לבד ואין מקום תחושת עצב וכאב ורצון להעלם ומנסה בכל הכוח להאחז גם במציאות אבל כלום ואף אחד לא חודר וזה הכי עצוב ....שאני כל כך מבינה למה מבינה מנסה ופשוט .....אף מילה לא חודרת והבור הזה מבקש לבלוע אותי לתוכו מחפשת מקום להניח את הנפש ופשוט לא מוצאת סוריקטה מיכל קראתי אותכן , חיבוק של כוח ותקווה עבורכן אביב

תודה אביב יקרה... אביב, את אמיצה ולוחמת אמיתית. וזה קשה כל כך, גם אני גאה בך! יש לך הרבה במה להתגאות!! יש לך בדיוק את האומץ הדרוש! ואת לא לבד ..מבינה את ההרגשה שזה לא חודר, האמיני בעצמך ובסובבים שמאמינים בך!

הי אביב, 'נכנסת יוצאת' כתבת בכותרת. רק לומר שזה אחד הביטויים המדוייקים ביותר, בעיניי. מוזמנת לקרוא את שכתבתי למיכל לפני כמה דקות. אם יש לך כוח. אולי ידבר אלייך גם. שבוע טוב, סוריקטה

תקופה לא קלה לך אך את כמו שבאמת ציינת את אמיצה וחזקה מאוד כתבת דברים נפלאים על כל מה שאת עושה ומתנהלת ובאמת מגיע לך כל הכבוד אין לי מילים חכמות כעת לומר לך מעבר לכך שהכי גאה בך בדרך הקשה שבה את מתנהלת !!! ישר כוח אהובה בליבי תמיד עימך גם אם איני תמיד נכנסת ועונה חטולית

זה תהליך . תיראי מה כתבתי לסוריקטה על העץ שלך .... ושוב תודה על המילים

מעריכה מאוד שאת כותבת למרות המאמץ תודה על המילים המחזקות

שלום, בתי בת ה34 מתגוררת עם בן זוגה זה מספר שנים, אך לא בטוחה שזהו הקשר המתאים לה לנישואין. מה עושים?

שלום, אינני בטוחה שאני שואלת בפורום הנכון, במידה ולא. אשמח להמלצות למי לפנות. לפני כארבעה חודשים עברתי תאונת דרכים בתור הולכת רגל. לפי מה שנאמר לי על ידי הרופאים והמשטרה, עפתי על שמשת הרכב ולאחר מכן חזרה לכביש. מהתאונה עצמה אני זוכרת רק חבטה, ולאחר מכן יש לי מספר קטן של זיכרונות מעין הבזקים מהרגעים שאחרי התאונה, מהאמבולנס, חדר הטראומה וכו'. אני יודעת בבירור שאת הרוב אני לא זוכרת למרות שהייתי ערה, איכשהו הדברים נמחקו, זה הגיוני? אני חושבת על הנושא הרבה, ומנסה להיזכר אך זה לא עובד. האם יש דרך להיזכר במה שהיה? שאלה נוספת. יש לי מעין הבזק נוסף מדי פעם בשבועות האחרונים שבו הנהג לא מצליח לבלום אחרי התאונה ודורס אותי. אני יודעת בוודאות שזה לא קרה. האם יש דרך להיפטר מההבזק הזה לבד? אני לא מעוניינת בטיפול פסיכולוגי. תודה רבה מראש, אלני

אודי, קל להגיד, קשה לביצוע. מאוד מקנאה באנשים הללו שלא אכפת להם מה אומרים...וכמובן שאת זה שמעתי רבות מהמטפלת. לא עובד ממש... בקשר לחיבור לשמחה ולספונטניות, גם מנסה. אכן יפה ההתבוננות במשחקי ילדים, אפשר ללמוד מהם המון. מעניין אותי איך יכול להיות שגם ילדיי כאלה? למרות שמעולם לא אמרתי להם איך אני מרגישה כלפי עצמי ותמיד עודדתי אותם , קבלו משובים חיוביים ועוד...ובכל זאת הם לא מעריכים את עצמם מספיק? תוהה אם העברתי להם את המסר של " לא טובים מספיק" כמו שאני מרגישה כלפי עצמי???? האם ילדים להורים בעלי דימוי עצמי נמוך מעבירים זאת הלאה???

הי מיכל, את לא הראשונה שיש בה צד שאולי מרגיש מותקף ופחות אוהד את האמירה 'לשים קצוץ'. בשעתו אודי השתמש מול אביב נדמה ב 'אז הם אמרו' וגם היא, להבנתי, פחות חיבבה את הביטוי. אני יכולה להבין שיש חלק שמצפה שייקחו צד. שיאמר לך - איזה אנשים מגעילים הם ועיוורים הם, ואיך נעמת אותם ונעמיד אותם במקום ונעניש אותם, ואיך אנחנו נקבל פיצוי וכו' וכו'. אגב, ייתכן שהם אנשים שיודעים גם להתנהג באופן מכוער ונוח להם להתעלם בלי קשר. אין סתירה. העניין הוא ש אההממ בעיה מסובכת יותר (או, אפילו פחות אפשרית) לשנות אדם אחר, סובב. או אפילו להחזיר את הזמן לאחור... *כן* ניתן לשנות משהו בנו, חלקים מאיתנו, תגובות שלנו, ואז, אולי תוצאה לכך היא גם שינוי של מערכות היחסים עם הסביבה. מה שקורה, שוב, כפי שאני מצליחה להבין במקרים כאלה, הוא שיש בנו חלק שמזדהה עם הדובר. מדזהה ורוכב על הגל ומעצים אותו מאד ואפילו נכנס למעגל של הרס עצמי. כאן, כאן, אנחנו יכולים בהדרגה לנסות להשיג שליטה. במובן זה שאנחנו מבינים שהאחר *נפרד* מאיתנו. לעתים, מה שאמר מעיד אולי עליו בעיקר. הוא אמנם יכול להזכיר לנו מערכות יחסים בעבר ולהתלכד איתן יופי, אבל אפשר להבין, וכך, אולי ללמוד לעצור את המעגל המסחרר שנכנסנו אליו. אז אנא, גם אודי אדם. ומקצוען. גם המטפלת חוזרת שוב ושוב ומזכירה את התפיסה, אז אולי יש בכך משהו. ולכן, אולי לא כדאי 'לשים קצוץ' לזלזל ולהדוף בכזאת קלות דווקא את הכיוון של המטפלת ואודי. יש קול שנשמע כך, אולי, וזה בסדר, רק צריך להכיר בו. בטח שזה לא קל. וגם מבינה את הקנאה. עדיין חושבת שכן שווה להקשיב לסביבה בכל מקרה, לצדדים שונים ולהרכיב לך את התמונה שלך באיזון המתאים. לא פשוט - בטח. אני מאמינה שהתגובה האוטומטית עשויה להיות המזדהה טוטאלית - אבל, לפני שנוצרת העצמה אפשר לתפוס 'על חם' ולעשות פניית פרסה. אני הצלחתי השבוע להתעשת מאיזו חבלה שלא תאמן שגרמו פה ובמקום לכעוס שנתיים, התחברתי ביחד מהר יחסית, וזאת חתיכת הישג. ויתרתי על הריגוש של הכעס המתלבה והסוחף. גם חושבת שעיקר מה שעובר לילדים הם דברים לא מודעים שמשודרים להם. לא חושבת שאת עם דימוי עצמי נמוך דווקא. את גם יכולה שלא. תלוי למה את מתחברת בך. ואם יש פיצול - נו, את יודעת טוב יותר. בוקר אור, סוריקטה

הי שוב מיכל, בהמשך להודעה קודמת שלך - כתבת על הפריאריות. אני חושבת שצריך לשים לב האם אנחנו פועלות מתוך רגשות אשם, או 'כי לא נעים לנו' או 'מה הם יגידו עלינו', 'יגידו עלינו שאנחנו רעות'. או, לחלופין, מחפשות ותלויות בשבחים מהחוץ. מהחוץ, כי לנו לא נוח עם עצמנו איתנו. בקיצור - גם פה אפשר לומר אז הם יגידו. ושוב, כנראה קטע של גבולות עצמי, הגדרה והפרדה. ובנוסף, חושבת שמזהים את החולשה הזו, רגשות האשמה הטבועים בנו מהר מאד. יום נעים, סוריקטה

וואו סוריקטה.. המון חומר למחשבה. תודה רבה.