פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום אודי כל כך קשה לי להגיע לקליניקה, פשוט מרגישה שאני לא מסוגלת. רוצה להיפגש איתה מחוץ לקליניקה, מתביישת לבקש, לא יודעת אם זה לגיטימי... מה דעתך על להיפגש במקום אחר? ברור לי שצריך להעלות את הנושא, אך אשמח לשמוע גם מה דעתך על עצם הענין. פשוט כל כך חשוך ומחניק לי שם פתאום

חתני יש לו בזמן האחרון מנהג מטופש שכל מה שהוא קונה הוא נותן מתנה ,קונה טלפונים ניידים סולארים בסוכמים רציניים ואחרי חצי שנה נמאס לו מוכר את שלו ושל אישתו. הולך עם רגל ינית כשהיא נוטה יותר מדי ליצד ימין והשמאלית יותר מדי לשמאל עם ראית פעם ליצן איך הולך כך הוא הולך.יש לו בעייה של רוק יותר מדי כשהוא מדבר נוזל לו רוק . לא מסוגל לקיים יחסי מין עם אשתו. בקיצור מרוקאי .

שלום רב לך אילנית, לצורך מתן תשובה אחראית ומקצועית אני זקוק ליותר פרטים. אשמח לקבלם גם לכתובת האימייל שלי. אגב אותן בעיות מוכרות לי גם אצל פולנים וישראלים.... תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

שלום יש דבר בתוכי שמציק לי ואני לא כל כך יודע מהו.כרגע אני בשלב בחיים שהחלטתי להתקדם הלאה בחיים בנושאי זוגיות\עבודה אבל אני לא מצליח להתרכז בקידום הדברים האלו.רוב היום אני סגור עם עצמי,מבולבל ולא יודע מה אני רוצה. סוג של חסם שגורם לי לאי שקט וחוסר יכולת לטפל במטלות יומיות.הבעיה שאני לא יודע מהי,אולי פחד מסוים אולי מכשול מהעבר שצץ אין לי מושג. מה אני יכול לעשות?איך אני יכול להתגבר על המכשול?

אני בן 40 אב לשניים בילדותי עברתי התעללות מינית שאת פרטיה לא חשפתי מעולם באופן מלא. מאז הייתי בן 7 השתנה עולמי,הפכתי להיות חרד,שמן,אלים,אובסיסיבי לטקסים ואיש בסביבתי לא נתן לכך תשומת לב. יחד עם זאת לא ותירתי לעצמי עשיתי מסלול רגיל של צבא,חו"ל,אוניברסיטה, חתונה, ילדים וכו'.. אבל הכל תמיד קשה קשה.קושי בהשלמת הלימודים למרות אינטליגנציה גבוהה, קושי ביצירת קשר עם נשים למרות התאהבות גדולה וכן הלאה.. עבדתי14 שנה ולפני שנה פוטרתי ממשרה שמאד אהבתי וכעת אני במצב נפשי קשה מאד,שבור ממש,חרד לעתיד ילדיי ונובר בזכרוני ומחפש תשובות ואשמים למצבי המדורדר

פסיכולוג רשאי לדווח על פגיעה עצמית כשלא נשקפת סכנה לחייו של המטופל שפוגע בעצמו?

שלום אני מקווה שיש פתרון לבעייתי. לפני כ20 שנה בהיותי ילדה כבת 8 עברתי טראומה כשעליתי על מיתקן בלונה פארק פתאום נתקפתי פחד נוראי בעודי על המתקן,מאז ועד היום אני פוחדת לעלות למקומות שאני מרגישה בהם חוסר שליטה כגון: רכב שנהוג בידי משהו אחר, מעליות וכדו'. ניסיתי טיפול בהיפנוזה והרפיה,וזה לא כ"כ פתר את בעייתי. שאלתי היא האם יש טיפול אחר אם בכלל,ומהו? מצפה לתשובה בהקדם.

כתבתי לך _או למעשה לך ולדנית, על הטיפול שלי.. על כמה שאני במקום שונה... והנה, בא גל כאב שאינני מסוגלת לשאת אותו. אני בקונפליקט איום. טופלתי בעבר ע"י תרופות נוגדות דיכאון וחרדה, המטפלים שלי החליטו שזה החמיד את מצבי- היו לי התקפי זעם קשים ביותר. ההתקפים חלפו ואני מצליחה לשמור על הכללים שקבענו בטיפול. הבעיה היא שמידי פעם יש לי גלים של כאב - מטורפים. חרדות לא נסבלות, מחשבות על קיום העולם -אבל לא ברמה הפילוסופית אלא מן בלבול כזה, למה חיים, מימלא מתים, איך יש אלוהים אם יש.. וכאלה.. וכמה משמעם זה לחיות.. מה, אולי אתחתן, אולי יהיו לי ילדים- שעמום. ריק. בחג הפסח מצבי התדרדר, לא היה יום שלא בכיתי בו לפחות חמש פעמים, חשתי חרדות לא נסבלות. המטפלת שלי הייתה בחופשה וגם הרופא שנתן לי את התרופות. ניסיתי לטייל עם חברים, אבל מצאתי את עצמי בוהה בנוף הקסום כשדמעות כאב וחרדה יוצאות מתוכי. אנהדוניה גמורה. אפילו רזיתי בכמה ק"ג. התחננתי למטפלת שלי שיחזירו לי את הטיפול. היא אמרה לי שהרופא שאיתו אנחנו עובדות והיא- לא חושבים שזה נכון. שצריך לשאת את הכאב. אבל אודי, חלפו 7 חודשים מאז שלקחו לי אותן, ואני נגמרת. אני יודעת שעשיתי להם צרות צרורות , אבל זה מאחרינו. הם אמרו שאני יכולה ללכת לרופא אחר לקחת טיפול ושזה לא ייפגע במסגרת שלנו. אני כל-כך מפחדת. עוברות לי מחשבות רבות על מוות בראש, אני יודעת שאני במקום טוב יותר, והייתי מוכנה לנפילות שיבואו אבל עכשיו... הכאב בלתי נסבל. בעבודה מעירים לי על חוסר תפקוד, בבית אני רק ישנה אחרי כמה שעות של בכי, אני לא צריכה לציין שאני לא אוכלת כלום כמעט. והמטפלת שלי עדיין בשלה. היא מבינה את הכאב,קבעה לי עוד תורים אליה וביטלה מטופלים בשבילי אבל אני מרגישה מתה. התחננתי אליה- תנו לי משהו שרק ייקח ממני את החרדה לכמה ימים... אני מפחדת שהם יתייאשו ממני כי כלום לא מתקדם. שוב אני שבורה, שוב מיואשת, מסביבי- כולם מוצאים זוגיות, משמעות, אהבה, ואני... חיה -מתה. פרח כלוא. שנים חייתי בחרדות אודי. שנים. האם בחרוה בשנות העשרים צריכה לדאוג ככה? האם ניתן לטפל בהפרעת חרדה כללית רק בשיחות? זה יעבור מתישהו? אני מיישמת את כל מה שהם אומרים לי, אני נשבעת- עשיתי הליכות, ראיתי סרטים, יצאתי עם חברים (שהעירו לי על עצבותי) טיילתי בחג, ציירתי, שרתי הכל אודי.. הכל. לא זכורה לי שעה ללא חרדה, דמיונות על מחלות למינהם ומוות של קרובים ושלי עצמי... האם כדאי לי ללכת לרופא אחר ללא ידיעתם? אני אצטרך לקרוע את עצמי בעבודה ... אבל החרדה גומרת אותי. איך אפשר לחשוב על לבנות מקום מיטיב עם חרדות כאלה? ניסינו, זה לא הלך. הם בסוף יעזבו אותי.. אני כבר שנים שם וכלום לא קורה ממש. הצעדים נורא קטנים. לא רציתי לכתוב כאן, אבל אין לי את מי לשאול. למדתי קצת להכיר אותך מהזמן הרב של הודעות שאני קוראת. יש תקופות טובות יותר, אבל זה לא מספיק. רוב הזמן איכות החיים שלי גרועה. וזה הולך ותופס תאוצה עם השנים. השנה הזאת, היא הגרועה בחיי. כבר הייתה אחת כזאת ועכשיו- באה גרועה יותר. אני חסרת אופטימיות לחלוטין. מה לעשות אודי? אינני יכולה לשאת את הכאב יותר. התאמצתי עד קצה גבול היכולת. איך הם נשארים אדישים כ"כ לכאב שלי? אם הייתי הבת שלהם- הם היו נותנים לי לסבול ככה? העיקר שהם חיים את החיים שלהם, שעה שאצלי כל שעה היא גיהנום. בבקשה חשוב על דברייל לעמוקם ותענה לי מאותו מקום שאני פניתי אליך- מהלב. מיואשת עד כלות ליאור

כי היא למטה? בתגובה ישירה אליך? או פשוט לא היה לך זמן/כוח להתייחס אליה? סליחה על השאלה.. אבל קיוויתי שתוכל להתייחס לשאלת ההמשך שלי. תודה שוב אני

היי אודי וכולכן, כבר תלשתי את הדף מלוח השנה... זה לא מחק את החודש. לא חושבת שמשהו יכול למחוק אותו. בליל מטורף שכזה. ובינתיים... היא חזרה מהחופשה שלה; ניפגש היום. אני כבר אחרי הניתוח. עדיין בחופשת החלמה. הניתוח עצמו היה רק ביום חמישי, בחוה"מ. אז אם יש למישהו רעיון איך מוחקים חודש, כל רעיון יתקבל בברכה. מקווה שלפחות היה לכם פסח יותר נעים משלי, TM.

הי טימי, שמחה שחזרת. מקווה שאת מתאוששת.. הלוואי שאפשר היה למחוק את העבר.. לדעתי אפשר רק להשלים איתו והזמן אולי מעט משכיח.. החלמה מהירה, מיקה

שמחה שעזיבתך היתה למטרות חיוביות... לא יודעת אם התכוונת ל"מהומה" האישית אצלי או אולי למהומה שהיתה כאן בפורום? ולא הייתי מודעת לה - מה שאפשרי לאור "הניתוקים" שיש לי לאחרונה.. בכל אופן אגיב ברמה האישית אם זה בסדר..? קצת מרגישה שאיבדתי את "שיווי המשקל" הרגשי שלי כי זה לא הגיוני שהעולם סביבי התהפך נכון?..כל הזמן גלים של דכאון ואחריהם חרדות כמו ברקים ורעמים.. הבעיה שלא ברור מה קדם לה מרוב שגל רודף גל והסחף שהוא מותיר אחריו לעיתים בלתי נסבל.. לא יודעת איך הגעתי לכזאת השתפכות.. אבל אולי יש לך אודי איזשהו פתרון או עצה להקלה מיידית על חרדה שגם כרגע.. "מסרבת" להרפות ?? (מעבר לטיפול מעמיק יותר באיתור סיבות אפשריות לה)כי מרגישה נדחפת להתנהגויות אימפולסיביות בגללה..כבר אמרתי ש"איבדתי את זה"..?

שלום ד"ר,מזה 15 שנה אני נשוי עם אישה שאני לא אוהב ולא אהבתי אף פעם,לצערי היום וכל השנים אני משלם על הטעות הטראגית הנ"ל ,במחלות שונות בעצבים ודיכדוך, וחרדות ,וחוסר אנרגיה ושמחת החיים הלכו ממזמן. הגוף שלי מלא רעלים ובטן מלאה ,לא סיפרתי אף פעם את כאבי הנוראי למישהו ,כולל משפחתי.(בגלל כבודי) האם יש פיתרון להוצאת הרעלים והכעסים הנוראים שאני מחזיק בגופי. למי לפנות בבקשה.

שלום רב לך גיל מתוכן מכתבך אני למד עד כמה אתה אוגר בבטנך תחושות לא טובות וכד'. אין כל הצדקה לסבל כזה . אני מציע לך לפנות לעזרה מקצועית מתאימה. אשמח לכוון אותך בהתאם למקום מגוריך. לצורך זאת תוכל ליצור עימי קשר טלפוני לנייד שלי 0546670570 תודה על פנייתך בהצלחה ד"ר יגאל גליקסמן

אהלן אודי , בארבעה חודשים האחרונים תדירות הכאבי ראש שלי עלו . אני נתקף במצבי רוח קיצוניים שנעים בין דכאון בלתי נסבל לשמחה ואנרגייה. אני לא יודע עם זה נובע מהתפקיד שלי בצבא(אני קצין בתפקידי הראשוןשנושא איתו אחריות גדולה). או מהקשר עם החברה שלי. קשה לי לתפקד ככה-חייב להיות דרך יותר קלה. איך אני מבודד את התקלה? בהערכה,

היי..שלחתי ונראה שנותקתי ..? (אם יצא כפול תתייחס רק להודעה הראשונה טוב?) בעצם רק רציתי לשאול אם הכל בסדר אצלך? רציתי לענות על שאלתך אך מרגישה שזה יהיה אגוצנטרי מצידי כרגע.. עד שאדע שהכל בסדר? עזבת פתאום.. חג רגוע לך ולכולן

ניסיתי להתאפק מלכתוב, אבל- כשלתי. כמו כל דבר שאני עושה או רוצה לאחרונה. נכשלת בהכל. היתה פגישה קשה, קשה מידי. נראה שלאחרונה המשבר שנוצר רק הולך ומעמיק, ואין שום דרך לגשר. אני רואה הכל רק בשחור לבן, היא אומרת - אני יודעת. אבל לי יש סיבה או תירוץ או שניהם- יש לי אישיות דפוקה. מה הסיבה שלה לראיית הדברים בשחור לבן? היא אמורה להיות זו שמוצאת את שביל הביניים- ואולי שביל הזהב. אבל שבילים של זהב קיימים רק באגדות. שוב אמרתי לה שאני עוזבת את הטיפול. הפעם היה בזה משהו אחר מהפעמים הקודמות. הפעם משהו בי יודע שזה באמת הולך לסוף. לפגישה הבאה שכביכול אמורה להיות, אני יודעת שלא אלך. לא אלך יותר לפגישות. נפגעתי ממנה עד עמקי נשמתי. אני אוהבת אותה בכל לבי, אבל הכאב גדול מנשוא. פשוט לא מסוגלת יותר. חזרתי בשניות למנהגים של פעם.. למקום בו אני לבד לגמרי- לא משתפת אף אחד, גם לא אותה, במה שקורה לי, ותאמין לי אודי, לא מפסיקים לקרות לי דברים. חזרתי להתמודדות הכי עובדת בשבילי- הפסקתי לאכול. נשארת במיטה רוב הזמן. ככה מנותקת ולבד מהכל. כל החיים לימדו אותי ולמדתי מעצמי שהכי טוב לבד. והנה אחרי שנים של ביחד איתה אני שוב מבינה, רואה, יודעת, מרגישה - הכי טוב לבד. ככה לא יכאב כל כך, ולא אפגע, ולא אצור תקוות ורצונות ושום דבר. מפלצת תמיד נשארת מפלצת. ולמפלצת הכי טוב והכי נכון להיות לבד. עד שיהיה בי את הכח למות. כי כרגע גם את הכח לזה אין לי. שירפלצת.

היי אודי, ..מרגישה משונה...מסתכלת על שמות הכותבים /שואלים..כל השמות "חדשים" לא מוכרים לי..מרגיש לי כאילו הקבוצה שהייתה כאן התפרקה ..?? לאן נעלמו כולם ??? ..לא יודעת אודי מרגיש לי משונה..לאן נעלמו כולם ?? נילי,שרית, שיר ,סוריקטה,מיקה,..לא יודעת..כולם ???..מרגיש לי לא כל כך בטוח כאן... אודי,בבקשה ממך אל תעלם גם אתה..מרגיש לי שהרצפה שלי זזה.. ..לא יודעת אם אני מצליחה להסביר לך מה אני מרגישה ???

חבר טוב שלי שחווה אובדן של אח ביקש ממני לעזור לו ולמצוא לו פסיכולוג או פסיכולוגית כדי להתמודד עם הכאב. מדובר בבחור בן 30 שאיבד אח בתאונת דרכים{הפרש הגילאים ביניהם הוא קטן}הבחור הוא אחד שאין מצב שהוא היה הולך לפסיכולוג אם זה לא במקרה כזה של אובדן{סוג של מאצ"ו} והוא גר באזור חולון. איך אני יכול למצוא את האדם הנכון בשבילו??? מודה מראש על עזרתכם

שלום אני מבקש עזרה דחופה אני פשוט מתחיל בקשר כבר 7 חודשים והבחורה איתה אני בקשר היתה פעמיים באירוסין ולא הצליחה בתחילת הקשר הבחורה ממש רצתה להתבסס ורצתה זוגיות אבל ככל שהתקרב המועד היא התחילה להתרחק ממני ולהתנתק היא נכנסה ללחץ עצום עדי כדי כך שהיא ביקשה להפסיק את הקשר וזה 10 ימים לפני האירוסין ...אני מודע לזה שאבא שלה נפטר לר מזמן וגם שני הקשרים הקודמים היו אכזבה גדולה מה לעשות אני מבקש עזרתכם???

שלום רב אני ובן זוגי יוצאים כבר 9 שנים, במהלך הקשר שלנו ספגנו עליות ומורדות כמו אצל כולם, אולם יש בנינו מספר בעיות מהותיות שהעיקרית בניהם שהקשר שלנו סובל מחוסר אמון, מצאתי כי בן זוגי שיקר לי מספר פעמים במספר נושאים שאנו לא מסכימים בהם, בן זוגי בעבר השתמש בחומרים ולי זה הפריע מאוד הקשר שלנו עמד על סף סיום בגלל זה והוא הבטיח שהוא מפסיק קיום אנו עומדים לפני חתונה (עוד 3 חודשים) בעקבות ספקות שעלו בי שכנעתי אותו לנסוע לארה"ב עם עוד שני חברים, כרגע הוא שוהה בחול ומצאתי כי הוא שב והמשיך להשתמש אני לא יודעת כמה ואיך אני מרגישה פגועה עמוקות וקצת מרגישה במילכוד 22 , לדבר איתו אני לא יכולה ואני לא מרגישה שאת המשבר הזה אני אשרוד המשכתי הלאה במשברי האמון בנינו לא מעט פעמים ועכשיו אני מרגיש שקצו כל הקיצים מה עושים?

שלום, אני בת 18 ואמורה להתגייס ביולי. אני מעוניינת להתחיל בטיפול, ורציתי לדעת איך זה מסתדר עם הצבא. אני במיונים לתפקיד שאני מאוד מעוניינת בו, וחוששת שאם אודיע לצבא על טיפול לא אקבל אותו. אני מאמינה שהקשיים שיש לי לא ישפיעו על מידת התפקוד שלי בכל הנוגע לתפקיד הספציפי הזה, אבל אני חוששת שאם הצבא יקבל את הכותרת ``טיפול פסיכולוגי`` בלי פרטים נוספים הוא לא יברר לעומק ויראה בזה סיבה לא לקבל אותי לתפקיד. אם כך, רציתי לשאול איש מקצוע כלשהו – מהי חובת הדיווח שיש למטפל לצבא, במידה והוא לא חש שהמטופל מסכן את עצמו או מישהו אחר, ובמידה שהמטופל לא בטיפול תרופתי? האם אוכל להיות בטיפול במהלך הצבא, בלי לידע? (פרטי, כמובן) כמו כן, אם אתקבל לתפקיד אהיה בקורס שנמשך ארבעה חודשים וחצי. האם יש מסגרת בלתי קבועה בה יוכל הטיפול להימשך בצורה כלשהי? ואם כן, ונניח שקיימת חובת דיווח לצבא, האם ניתן לדחות את הדיווח לאחרי הקורס בגלל שהטיפול בתקופה זו יהיה לא סדיר וקבוע? (קשה לי להאמין שלאחר הקורס ידיחו אותי מהתפקיד, ולכן ארגיש בטוחה לידע את הצבא בשלב זה.) תודה!

כמה עולה טיפול בביופידבק, ובכמה פגישות בדרך כלל יש צורך?

שלום רב לך, ראשית חשוב לי לדעת מה הבעייה עבטרה ברצונך לקבל טיטול ביופידבק. אשמח לקבל ולתת יותר פרטים גם בטלפון הנייד שלי 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

בס"ד ד"ר שלום , אני בחורה בת 30 , יצאתי עם בחור בן 34 כ-7 חודשים . שנינו שומרי מסורת . הקשר היה מקסים , הקשר הכי יפה וזורם שהיה לי בחיים . תחושת ההתאמה היתה חדשה וכ"כ נעימה . עברתי מספיק קשרים בעבר כדי לדעת שזה הדבר האמיתי . הרגשתי אהבה ממנו , הוא אפילו התוודה שאני הראשונה עד היום שהוא אמר לה את המילים המפורשות . היה ברור לי שהקשר הזה מוביל לחתונה והייתי מאד מאושרת . עם זאת הוא לא העלה את הנושא מעולם וכשזה עלה ברקע הוא אף פעם לא זרם עם שיחה בכיוון וזה התחיל קצת להלחיץ אותי . לפני 3 שבועות החלטתי שאנחנו כבר מספיק זמן ביחד , שנינו לא ילדים , שנינו שומרי מסורת , והגיע הזמן לדבר . לא אמרתי את המילה חתונה ישירות אבל הוא הבין מצויין ששאלתי היא בעצם מכוונת לזה , רציתי לדעת אם שנינו באותו ראש , הוא אמר לי שאין פער בין הרגשות שלנו אבל שהוא לא מרגיש עדיין שהקשר "הגיע לשם" . על אף שהתשובה לכאורה לגיטימית לא הרגשתי טוב עם זה בבטן ואכן שבוע אחרי כשאנו חוזרים מבילוי הוא עצר את האוטו בצד , אמר שאנחנו חייבים לדבר ובאותו הרגע הרגשתי שתוקעים לי סכין בבטן . הוא אמר שהוא לא יודע למה הוא לא רואה אותנו בדמיונו נשואים , הוא אמר שהוא רואה בי ארמון זהב ושאין לו מפתחות... שהוא יודע שהוא אוהב אותי אבל משום מה לא מצליח להגיע למקום שהוא ירצה לקדם את זה לחתונה . הוא אמר שהוא מאד רוצה כבר להקים בית וקשה לו מאד לסיים את הקשר הזה בגילו ולהתחיל מחדש אבל הוא לא רואה טעם למשוך את זה עוד כי אם זה לא בא עד עכשיו זהה כנראה לא יבוא... הוא אמר שטוב לו והוא יכול להמשיך כך עוד 10 שנים אבל ברור שלשנינו יש מטרה אחרת . מיותר לציין את ההלם שלי , לא האמנתי שזה קורה לנו שהוא מסיים את הקשר היפה הזה שהיה בו הכל (לפחות בעיניי...) . ניסיתי להבין , הייתי המומה , הרגשתי שאני נלחמת על חיי אבל מדברת לקיר . הוא כבר קיבל החלטה ואפילו אמר ששקל להציע הפסקה אבל הוא לא אוהב להעמיד אנשים במצב כזה... יש לציין שהוא לא הוציא את המילים בקלות . הוא היה חנוק לגמריי ,אמר שהוא אומר את הדברים ולא מאמין שהם באמת יוצאים מפיו הוא לא הפסיק לנסות ללטף אותי וכשהתרחקי אחורה הוא אמר שהוא לא יכול שאני קרה אליו... (לא ברור לי למה הוא ציפה בדיוק...) . שבועיים עברו מאז . שבועיים שלא שמעתי ממנו והכאב הוא עצום . אחרי שסיימנו נכנסתי לאתר בו הכרנו וגיליתי שכבר שבוע לפני שהוא סיים איתי (וכנראה שזה היה לפני שיחת "יחסינו לאן" שעשיתי לו) הוא כבר נכנס לאתר . הבנתי שהוא התבשל עם העניין כל החודש האחרון (לפני כן אגב הוא לא נכנס לאתר שלא יובן חלילה שהוא כל הזמן חיפש במקביל). הוא , מאיזשהי סיבה שהוא בעצמו לא יודע להסביר לדבריו לא מצליח לראות אותנו עוברים שלב . אני יודעת שאין שום טעם ליצור איתו קשר , אני פגועה מאד מהניתוק , מזה שהוא ויתר על הקשר היפה הזה , מזה שהוא כבר באתר כל יום מאז הפרידה ומזה שהוא כבר נכנס לפני שדיבר איתי ולא שיתף אותי בכלל שמשהו לא בסדר ביננו. אבל תחושת ההחמצה לא עוזבת אותי , הפרידה הזו היא מכה כ"כ גדולה עבורי כי הרגשתי לראשונה בחיי שמצאתי את האחד . אני כ"כ אוהבת אותו וכ"כ מתגעגעת ומרגישה כ"כ חסרת אונים . ועכשיו לסיבה שאני פונה אליך , ראשית אשמח לכל תגובה שלא תהיה לסיפור . שנית חשבתי לכתוב לו מכתב או לשלוח מייל (נראה לי שעדיף מכתב ) , אבל אני לא יודעת בדיוק מה לכתוב . חשבתי לספר לו על כך שאני עדיין מופתעת , על מה שאני עוברת ,אולי להעלות זכרונות שלנו ביחד , להגיד שאני לא מצליחה להבין עד עכשיו מדוע הוא עשה את מה שעשה . חשוב לי שהמכתב לא יגרום לו לרתיעה , אני רוצה לעורר אצלו משהו או לחילופין לדבר להגיון שלו שכנראה גבר על הרגש ולא רוצה לכתוב דברים שאתחרט עליהם . רציתי לכתוב לו שחבל שנאלצתי לגלות שהוא נכנס לאתר ההכרויות לפני שהוא נפרד ממני ושהוא לא שיתף אותי בלבטים כי מבחינתי יכולנו לדבר על הכל , זה הוא שבחר להסתיר . האם בכלל כדאי להעלות את זה? כל טיפ שתיתן לי אשמח לקבל , אני רוצה שזה יעורר אצלו משהו, אני מרגישה כ"כ אובדת עצות . הוא מנסה להמשיך הלאה כפי שציינתי בחיפוש באתר וזה כ"כ כואב , אני לא יודעת אם המכתב יעשה משהו בכלל . אני לא רוצה להשפיל את עצמי , אולי כדאי דווקא לתת לו זמן לחשוב אבל שבועיים זה לא מספיק זמן? בקיצור מחכה לשמוע את דבריך , בהמון הערכה , מיטל

שלום רב, אני כותבת כאן לראשונה. מעת לעת אני גולשת כאן, מציצה מבחוץ ,אבל מעולם לא היה לי אומץ לכתוב. נראה לי יותר מדיי גלוי.. חשוף.. משהו שאני לא ממש בטוחה שאני מסוגלת אליו כרגע. ובכל זאת, אני ב"דד-אנד" שכזה, ומתחילה לחוש חוסר אונים, אז אולי מכאן יבוא כיוון מחשבה? עברתי תאונה מאוד טיפשית לפני כמה שנים. רק לאחרונה אני מתחילה להבין שההשפעות הנפשיות שלה עליי מתחילות להיות ניכרות. עד עכשיו כנראה התעלמתי מקיומה, התמודדתי, הלכתי נגד הבעיה. התוצאה של התאונה היתה שהפכתי לנכה ברגלי. קביים. זה שינה את כל חיי. בהתחלה לא נתתי לזה. המשכתי את חיי כאילו כלום לא קרה. לאחרונה אני מבינה, שלא רק שלא "לא קרה" אלא קרה. מאוד! לפני כחצי שנה הגעתי לשלב שהרגשתי שאני צריכה עזרה. פניתי לסיוע נפשי. הבעיה היתה שפניתי לפסיכולוגית קלינית, שיקומית. היא רגילה לאנשים אחרי פגיעות ראש, והתייחסה אליי כאילו הייתי פגועה ראש. דיברה לאט, ובמילים פשוטות, וזה העליב אותי, הרגשתי פגיעה באינטליגנציה שלי. אז אחרי 3 פגישות, לא יכולתי יותר והפסקתי. ועכשיו אני כבר שלושה חודשים מנסה מישהי, שאמורה להיות מאוד ידועה וטובה, אבל אני מרגישה שזה לא עובד. אינ לא יודעת להגיד אם זו היא או אני או האינטראציה. אני מרגישה שכלום לא קורה. מצד שני, אני גם מאוד חסרת סבלנות, וחסרת יכולת לכבוש דחפים כרגע, וכל דבר מרגיז אותי, או מלחיץ אותי. מה שכן קרה בזמן הזה הוא ששתיהן אמרו שאני פוסט טראומטית... אני הייתי כל כך מופתעת שלא אבחנתי את זה בעצמי (לימודי פסיכולוגיה...) וכל כך היה לי קשה לקבל את זה בהתחלה, אבל בכל יום שעובר אני מרגישה שזה מתעצם. כל הסימפטומים, כל ההתנהגות שלי. אני כבר לא בטוחה אם בגלל שיש אבחנה אני מרשה לעצמי לשחרר את ה"רסן" ולהרשות לעצמי "להתפרק" או אם פשוט זה חלק מהאלמנט של הזמן, שגורם את זה... שתיהן טוענות שאינ לא מצליחה להסתגל לנכות. איך אפשר להסתגל לזה? מישהו מצליח? להסכים עם זה שנגמרו לו החיים שהוא מכיר?? מישהו מצליח לשנות את החשיבה שלו מחשיבה של איש הולך לחשיבה של נכה?? אינ מתנצלת, אני רואה שכתבתי ממש הרבה. אני אעצור כאן ואמקד לשתי שאלות: 1. לאחרונה אני גם במצב של לחץ מאוד גדול , אני מרגישה אתזה , והתוצאה היא שאני גם עם קשיי נשימה קשים. בשבוע האחרון אפילו נכנעתי למשהו שעד היום סירבתי ולקחתי כדור ואבן שלוש פעמים... אני נעזרת במדיטציה או טכניקות הרפיה שונות, אבל זה לא ממש מועיל במהלך היום... מה עושים? 2. האם פסיכולוג קליני יכול לעזור בעניין הזה, או שעליי לחזור ולחפש פסיכולוג שיקומי/רפואי שאולי מומחה יותר בPTSD ובהשלכותיו? יכול להיות שהקלינים ה"רגילים" יותר מסייעים בענייני מצב רוח והפרעות "רגילות"? והכי חשוב- איך אני יכולה לדעת למה או האם האינטראקציה עם המטפלת היא הנכונה? מימיי לא הייתי בטיפול, ואין לי מושג מה קורה בקליניקה, ומצד שני, אני בד"כ משמשת הפסיכולוגית של כל החברים שלי, ואני יודעת שאני פועלת אחרת לגמרי ממה שפועלת הפסיכולוגית שאני רואה עכשיו. אולי היא פשוט לא מתאימה לי? איך אפשר לדעת מתי ואיך מוצאים את המתאימה? תודה גדולה מראש, אעריך את תשובתך, ואני מתנצלת שוב על אורך השאלה. כמעט מיואשת

תודה. וסופ"ש נעים.

טיפול פסיכולוגי הוא שינוי בחשיבה וזה דורש מאמץ נפשי. מאד הזדהתי עם הכאב על הנכות והשאלה "איך ניתן להשלים עם זה", אכן זה דוגמא על מאמץ שידרשו ממך בטיפול. וזה תהליך. כמו כן חשוב לפני טיפול פסיכולוגי לדעת לקראת מה הולכים, מה זה טיפול פסיכולוגי [ובאמת יש כמה וכמה שיטות טיפול] ומה המשמעות שבו. -זה כלל לכל אדם שניגש לטיפול פסיכולוגי ורוב המטופלים בכלל לא חושבים לקראת מה הולכים. כולי תקווה שתמצאי כוחות ותמיכה, ותמצאי עזרה לנפשך.

אתה מעודד ואכפתי, וכיף לקרוא את דבריך. על זה שזה תהליך, אני שומעת כבר זמן רב. האמת היא שאולי בגלל זה שאני כל כך הרבה זמן נמנעת מהתמודות עם ה"תהליך" הזה, פתאום עכשיו הכול כל כך עוצמתי. האם אתה מכיר נכים ארחים שהתמודדו? וקיבלו את נכותם? האם אתה יודע לומר מה עזר להם בזה? תודה שוב אני

שלום אודי,, ראשית, תודה. דבריך הגיוניים. ונכונים. אבל.. ויש כאן אבל (בקמץ) גדול. את ימי שלישי עם מורי, מובן שקראתי. ואולי לא ציינתי דבר חשוב (לא זוכרת) יש לי ידע והכשרה בפסיכולוגיה, ולכן אני מבינה היטב שיש "שלבי אבל" וכל ה"תאוריה", אבל אני לא מצליחה להפוך את התאוריה הזו למשהו שקשור אליי. נכון , אתה צודק כנראה גם בעניין של עודף שליטה. אני בנאדם של שליטה, ואני עד היום מכה על חטא על 4 השעות הבודדות בחיי שבהםן לא הייתי בשליטה, ושבהן נגרם נזק בלתי הפיך לחיי במלואם. וזה משהו אינ לא מצליחה להרפות ממנו ומהמחשבה. אגב, אתה צודק שגם בעניין המטפלת זה כנראה כך, שליטה שליטה שליטה. כי דיברתיא יתה על זה שאני מרגישה שאני לא מפיקה כלום, או לא ממש "עושה תהליך" ושאני לא יודעת אם זה מה שאמור לקרות בטיפול, והיא אמרה לי - שהיא לא יודעת מה אני מצפה, ושבעצם אני יכולה אולי ללמד אותה איך נכוןלי לטפל בי, ולי - אין תשובות. מצד שני היא גם אמרה שאני לא מאפשרת לה להיות חמלתית, ולא מאפשרת לה הליות ה"המקום הבטוח" , מה אני אמורה לאפשר? למה אני אמורה לצפות בטיפול? האם תוכל להגדיר לי - מה קורה בטיפול? מה ה"תוצרים" שאינ אמורה "לצאת איתם" ממנו? היתה ל י תקופה שחשבתי שרק היפנוזה יכול הלהועיל, אבל לא הצלחתי להביא את עצמי לשכנע את עצמי להרפות, ולתת לאבד שליטה. יש לי גם סיבה אישית נוספת, שבגללה אין לי אומץ להיכנס למצב של היפנוזה, בגלל תוצאות אפשריות (וזה לא המקום ולא הפורמט שבו אני רוצה לדבר על זה). מדיטציה - אני מנסה לאחרונה יותר ויותר, ובשבועות האחרונים, אני באמת משתמשת בה כטכניקה היחידה שמאפשרת לי להגיע לשינה ולו של שעתיים רצופות (ויחידות) בלילה. אני מתחילה להרגיש קצת כמו הסיפורים שאני שומעת מחבריי הלומי הקרב, וזה מלחיץ אותי עוד יותר. אני עדיין לא מצליחה להבין שהכותרת הזו "פוסט טראומה" היא .. אני. יש מתישהו שמישהו מצליח להבין את זה על עצמו? יש מישהו שמוכן להסתגל לזה? או יכול להסתגל לזה? והכי חשוב- אי ך זה משנה את החיים? עד עכשיו אני משתדלת ל א לוותר לעצמי, ולדרוש מעצמי את כל מה שדרשתי מעצמי קודם לפציעה ועוד יותר, והשאלה... האם זה נכון? תודה שוב אני

שלום, יש אפשרות לקבל בבקשה לתיבת המייל שלי המלצה על פסיכולוג קליני שמטפל בשיטת cbt בהוד השרון?תודה מראש.

שלום ד"ר, בנוגע להמלצה על מטפל בשיטת cbt בהוד השרון.אני דרך קופ"ח מכבי ואם אפשר חשוב לי שיהיה גבר לכתחילה... המייל שלי זה - [email protected] רוב תודות

מרגישה באבל .. בוכה ימים שלמים.. נרדמת (בעזרת כדורים) יום ולילה וכשקמה לא יודעת אם זה יום או לילה, לא זוכרת איזה יום היום לא עוקבת אחרי הזמן..מרגישה חולה ואבלה לא ברור על מה אולי על חיי...גם לאבל הוקדשו 3 ימים ראשונים לבכי אבל אצלי הוא לא נגמר.. מתפללת להירדם ולא להתעורר שוב למציאות הזאת.. סליחה מהקב"ה וסליחה מכולכם

שלום, כבר כמה חודשים מחזר אחרי (באובססיביות)בחור עדין רגשן מידי , קצת נקבה בלשונינו, אך טוב ואכפתי, אוהב אדם כזה אני כל הזמן מסוייגת ממנו ,רציתי אותו תחילה בתור ידיד אך הוא מאוהב בי , ואני לא יודעת מה לעשות ,בזמן האחרון אחרי שהגדרתי בהחלטיות א ת המרחק שאני רוצה ממנו, בתור ידיד, היה לי שיחה טובה ונעימה איתו, שלאחריה הרגשתי כמה ימים טוב ומין התרגשות לחשוב עליו , הייתי קנאית כשחברה קפצה אליו. החלטתי לבטא את הרצון שלהכיר אותו, ישר זה התגלגל לאישור שלי לכאורה לקשר זוגי למרות שאני רק רוצה להכיר אותו, והוא ישר מאוהב , מתרגש ומבטא את זה כל הזמן יחד עם מגע של ליטוף וחיבוקים ונשיקות, אני פתאום מרגישה מסוייגת ונרתעת , מפחדת שאני שייכת למישהו שאני בכלל לא מאוהבת בו אלא מוצא חן קצת בעיני, ואז אני נהיית מסוייגת מולו מפחד שילך עם זה רחוק מידי , וגם לא יודעת איך להגיב לאהבה שלו אליי.. מה דעתך ? אשמח לקרוא תודה! מה עובר על הבחור ? מה עובר עליי? למה יש לי פחד כ למרחב לי , פחד לנסות ולהתמסר ומקס זה לא זה...למה הוא אובססיבי ולמה זה גורם לי לפעמים קצת דחייה או רתיעה ממנו ומהקשר.

היי אודי יקר, שמחתי לראות שהפורום עדיין קיים ואתה עודך כאן עם כולם. חלפו חודשים רבים מאז ביקורי האחרון... ותוהה אני, האם אתה בכלל זוכר אותי??? אולי אנו נוטים לפנות לפורום בעיקר כשקשה וכשצצות בעיות ומצוקות, אך הנה דווקא הפעם דברים טובים בפי לחלוק איתך. המטפלת שלי חזרה אלי לאחר חופשת לידתה, האמא היחידה שהייתה לי, והנה בתה שלה אוטוטו בת 10 חודשים. הטיפול שלי מעולם לא חזר להיות כפי שהיה לפני לידתה. בתחושות שלי היא נטשה אותי, כפי שאמא שלי נהגה לעשות ועל כן קשה לי לסלוח לגמרי. הבחור שהכרתי אז, באותו יום בדיוק כשהיא ילדה את בתה, הינו הגבר שלי חיי. ואנו חווים יחדיו אהבה שלא ידעתי כמותה. הוא הסלע היציב והבריא עלי אדמות, הוא מחדד לי את הראייה, הוא צובע לי את העולם בהיר, הוא מבריא אותי וגומל אותי מהמטפלת שלי. אתמול התגלו לי דברים קשים שכנראה שכחתי מילדותי, אך אחי הגדול הזכיר לי.. הייתי אולי בת 5, כשאבא חטף עצבים ואיגרף את גבי עד לצרחות של ממש, אך הוא לא הפסיק חרף תחנוניי.. אלא רק עד אשר הוא עצמו נרגע. אודי, זו סצנה שאינה קיימת בראשי! זו סצנה שאחי סיפר לי ושאל בתדהמה: "מה אינך זוכרת???" "איך אינך זוכרת???" אני רק זוכרת את הכיור מלא בדם, כי אבא פיצץ לי את האף. אני זוכרת את המקום שבו יכולתי להירגע, מול הברז, מים קרירים, אך הפחד שאבא יופיע מאחור. אני זוכרת רק את המקום שבו אני מסוגלת לזכור. עברו 20 שנים מאז. האלימות בבית היתה נוראית ויומיומית ואני כועסת על עצמי, אני כועסת שכמעט איני זוכרת סצנות של מכות. אני רק זוכרת את הכיור. השירותים. האמבטיה. מקומות המסתור שלי. לא זוכרת את אבא מכה אותי או את אמא או את אחיי. לא זוכרת. למה??? למה אני לא זוכרת? אני נורא רוצה לזכור! זה מפריע לי אודי... אני יודעת שעברתי פתאום למקום אחר. לא טוב. אבל לא תיכננתי. אך אני מחליטה שאני יוצאת מהמקום הזה כאן ועכשיו. אני מתרוממת וחוזרת לחיי המאושרים. לבנותיי. לאהובי. למטפלת היקרה שלי. לחברות האמת שלי.לשמש. לפרחים. לים. לאושר. סתם הייתי חייבת לכתוב לך. אסיים כאן. חג שמח מכל ליבי! רונה

שלום כולם אצלי במשפחה נמצאים במלחמה אחד נגד השני. אני נגד אבא שלי והאישה שלו, אחרי שהיא טרחה לאיים עלי שתרצח אותי, והוא תמך בה. ואחרי שהם החליטו שאני גנבתי את הרכב שהם נתנו לי לתקופה מסויימת (יש לי רכב אחר משלי). ואחרי שעשיתי להם טובות משך חמישה וחצי חודשים (סיפור ארוך..). אחותי נגד אמא שלי, כנראה בגלל שאמא שלי איחרה לארוחת הצהריים, ובהזדמנות אחרת לאירוע של הנכדה. אח שלי נגד אבא שלי, כי זה ככה כבר מזמן. אני נגד אחותי, כי היא חלאה, ואחותי נגדי - מאותן סיבות. אמא שלי נגד אבא שלי, בגלל שהוא זבל נצלן ותכמן. ואח שלי נגד אחותי, בגלל שהיא אגואיסטית. כלומר, נוצרו שני מחנות: מחנה האור: אני, אמא שלי ואח שלי. ומחנה החושך: אבא שלי, השטן שהוא חי איתה, ואחותי (מפלצת לא פחות קטנה). המשחקים האלה מתנהלים כבר שנים, אבל עכשיו נוצר מצב ממש קיצוני. כי עכשיו אף אחד לא משלים עם אף אחד. נמאס לנו ממחנה החושך. מהרוע שלהם. כמה אפשר לסבול את החארות האלה ? קיימות סוגיות ירושה, אבל מעבר להן יש את בעיית הדיכאון. איכשהו כל מה שקרה הצליח להעכיר את מצב הרוח שלנו (אני ואמא שלי), לתקופה ממושכת. אני החלטתי שאני לא חוזרת יותר ליצור קשרים עם מחנה החושך. גמרנו. הסיפור הזה נגמר. סופית. לא צריכה להיות בקשר עם יצורים שמאיימים לרצוח אותי. שכל מה שהם עושים זה רק לנצל אותי, לשקר לי, להעליב אותי, לספר עלי סיפורים מגעילים לאחרים, ולהפלות אותי לרעה. וזה לאורך שנים. אבל מעבר לכעס זה פשוט מדכא. איך הם מעיזים להתנהג ככה ? ועוד להתבצר בעמדה שלהם ולא לזחול אלינו עם בקשות סליחה. ואין שום דבר שאפשר לעשות חוץ מאשר להשלים עם המצב. אבל הדיכאון הזה לא עובר. חשבתי שזה ייקח כמה ימים, ואחר כך אני אהיה בסדר. אני אשכח. אבל זה לא עובד. העלבון גדול מדי. בעיה נוספת זה האחיינים. לאחותי יש שלושה ילדים, וכרגע הם לא בקשר לא איתי ולא עם הסבתא שלהם. אמא שלי במצב רוח די רע מהקטע הזה, והיום היא התקשרה לאחותי, למקרה שהילדים יענו, וכשהיא ענתה, אמא שלי ניתקה לה את הטלפון בפרצוף. מה שכמובן יגרום להמשך המלחמה. אחותי, דרך אגב, נשמע במצב רוח מאוד טוב. מה בכל זאת אפשר לעשות ?

הי אודי להוכיח שזו אני...כדי שתאמין... מילת קוד... פרטים מזהים... רקע על תכתובת קודמת... אני לא בטוחה שאני יודעת איך לשכנע... מקווה לעבור סינון...ואם לא...אז כואבת..אבל סולחת  מצטערת שאני מפריעה בזמן קצת לא נוח זה... כשיש מלחמה גדולה בחוץ אין זמן להתפנות לשומדבר אחר. זה ברור. ואני בכל זאת מפריעה. אין הסבר לגודל החוצפה ("יא אגואיסטית אחת, תעופי לי מהפרצוף"- זה אתה אמרת או שהמילים מהדהדות מזמן וממקום אחר?) אני מפריעה בגלל עצב גדול. עצב בל יתואר. כאב שיושב בבית החזה, כמו גידול, מתפשט מבפנים על כל עצם ועורק ווריד, הכל כבר לא אותו דבר מבפנים מאז שהוא שם. ובכל זאת עדיין לא רואים כלום מבחוץ. הגידול צוחק עלי בפנים... אומר לי שאגסוס בעוד מבחוץ יגידו "מלכת הדרמה" ו"עושה פרצופים, אפשר לחשוב, יש דברים הרבה יותר גרועים". חלקיקון מהכאב אני מניחה כאן (אם זה בסדר)... בפסח שעבר היא נתנה לי מתנה, חלקה קנויה חלקה עשויה, סיפרה שעבדה עליה כמה ימים, כמה התרגשתי!, וגם אני נתתי לה מתנה שהכנתי, והיא אמרה, שאנחנו מתחילות מסורת מעכשיו, בכל שנה בפסח מתנות, ואני חשבתי , איך את יודעת שאנחנו נהיה יחד בעוד שנה. והנה עברה שנה. וכמו שרק אני יודעת להיות בקשר, אנחנו לא ביחד. את המתנות החזרתי לה. את המתנות שנתתי לה ביקשתי שתחזיר והיא לא החזירה. איך דברים היו נראים אם לא הייתי מקלקלת...אם היא לא היתה מקלקלת.. אני שונאת אותה כל כך... ואני מתגעגעת אליה כל כך... ובעיצומם של בירורים על מחלה של הגוף מקווה למחלה, כי בדימיוני מחלה רצינית כזאת יש בה די כדי לתת לי כרטיס כניסה אליה בחזרה...מכוח הרחמים אולי... אבל אני יודעת שגם זה לא יעזור. עצובה . נורא. ולמרות הכל מאחלת חג שמח לך אודי ולכל החברות היקרות שכאן. גלי

ובקשה קצת משונה.... אם יצא לך אודי, לכתוב לי תשובה ארוכה... כמה שיותר ארוכה יותר טוב. אני יודעת, כמות זה לא בהכרח איכות, ובכל זאת מרגישה שצריכה עכשיו הרבה.... שוב תודה גלי

ומגיע החג ועצוב לי כל כך. ולא שלם לי.......כלום וחושך לי ולא יודעת ולבד. פוחדת

אודי יקר... בלי קשר לבדיקה הבטחונית שעברתי/לא עברתי רציתי פשוט לאחל לך המון טוב בחג הזה ומלא פריחה צפונית ולא רציתי להמתין לתשובתך כי לא הייתי בטוחה שתספיק (או שתאמין שאני זו אני- נראה לי שזה עורר משבר אמון אצל רבים מאתנו) אני כ"כ שונאת ברכות רשמיות (וחגים בכלל) ואפילו קצת נבוכה מהם. רציתי נורא להודות לך על הכוכב הזה שבראת שעזר לכ"כ הרבה אנשים והמון לי. הצלחת לשחרר בתוכי כמה חלקים משיעבוד ונכון שיש לי עוד המון אחרים שאני מסופקת אם יגיעו אי פעם אל החופש- אבל זה אתה שכל הזמן אומר לראות את היש אז אני מתבוננת בו ורואה שהיית סוג של חבל הצלה ומשהו טוב שאפשר להאמין בו כמו פרחים צבעוניים על אדן החלון שאני רואה אותם לפעמים ויודעת שגם אתה ראית אותם אז- למרות כל הזפת השחורה הזו מסביב (בחורף הבא אם אהיה, אהפוך את הזפת לנפט לתנור הציורי הזה). אז שוב מודה שאתה פה בקוסמוס שליח של אור בהיר מאיר, וסליחה על הנואשות, הרטינות והנרגנות שלי כנגד החיים מקווה שאולי פעם יהיו לי בשורות חדשות. רות עבור. רפאים

אודי אני לא מבינה למה אתה מתכוון- שאתה לא מאמין לי שאני אמיתית? על איזה שקר מדובר? הפקדתי פה את כל כולי את נשמתי. הלב שלי. זה נורא מפחיד ולא צודק מה שקרה פה בשימוש הפוגעני והמקומם שנעשה בפורום אבל על זה אני לא יכולה לקחת אחריות. זה לא שלי. והמילים האלה היו מפחידות מאשימות ופוגעות ואני פשוט לא מבינה ואני רועדת.

אודי,ככל שהחג מתקרב אני מרגישה שאני מתנתקת, אפילו לא יודעת ממה ,אולי פשוט מתנתקת מהקרקע ?? הרצפה הולכת ונעלמת לי.. אודי,אולי תדביק אותי לרצפה בסלוטייפ ??

אודי יקר שלי !! אני קוראת ובוכה..ממש בוכה.. תודה שאתה מאמין לי. הרגשתי שכל העולם שלי פתאום נגמר לי.. אני יודעת שאתה שומר עלי, אני מרגישה את זה ופתאום כשלא ענית לי הרגשתי שהעולם נגמר לי. תודה לך אודי !!!.. לא חלמתי בחיים שאוכל להתקשר כך דרך האינטרנט.. להרגיש כך אליך דרך הפורום ..העולם באמת הזוי.. חג שמח לך :)

אודי, כן , גם אני פתאום מרגישה זוועה..לא ענית לי כי אני חשודה בעיניך ?? למה לא ענית לי ?? אודי ,זה מרגיש לי פה פתאום שהכל מתערער .. בבקשה למה לא ענית לי ? זה מערער אותי. אפילו אז...מזמן מזמן כשכתבת לי אז על במבי.. זוכר ??כשכל כך נפגעתי ממך בחרתי להשאר עם שמי עם הזהות שלי !!! כשאתה לא עונה לי עכשיו אני מתחילה להגיד לעצמי כן את לא את, היום לא יום ראשון, מחר בערב לא יהיה פסח, מחר לא יהיה יום שני, עכשיו לא לילה..אודי אני משתגעת ..תענה לי בבקשה ואם אתה לא מאמין לי שאני זו רק אני ללא זהויות נוספות כאן אז תגיד לי ואני לא אכנס יותר לפורום שלך .אבל תגיד לי כי השתיקה שלך מערערת אותי לגמרי. כנראה שפיתחתי כלפיך גם אמון וגם קשר

הסיפור מתחיל לפני ארבע שנים כאשר מרצה באוניברסיטה בה למדתי מתחיל להתכתב איתי באינטרנט, בהתחלה ההתכתבויות היו לכל תלמידיו ובהדרגה הפכו אישיות יותר ואלי. וגם בשיעורים הפכתי בהדרגה למועדפת. המרצה הזה רכש את אמוני ונתן לי להרגיש ביטחון, ואם זאת, כשהרגשתי שנחצה גבול השיב "אני מבטיח לך שאין כאן "כוונות" נסתרות כלשהן (אם הכוונה לכוונות רומנטיות או מיניות רגילות). הצעתי: בואי נשכח מזה ונמשיך להיות המורה הטוב והתלמידה הטובה!" . וכך במשך 4 שנים טווה לאט לאט את חוטי מזימתו. מקשר של החלפת רעיונות פילוסופים-רוחניים הוא הפך ליועץ ומכוון, תוך שימוש בהמון מחמאות כגון "התכתובת הזו מגדילה עוד יותר את ההערכה שלי כלפיך, העצמאות שלך, החופש, הכנות והחוכמה. אלו תכונות שאני מוקיר ביותר!", "התלמידה המועדפת", "את כל כך חכמה לגילך" וגם טפטופי פלרטוטים עד שכתב "איזו התאמה יש בינינו, על אף הפרשי הגילים העצומים, ניסיון החיים, על אף הבדלים נוספים...!".וכך אחרי שנה וחצי מהיום שכתב את המשפט הזה הפך מהמרצה שלי ל"מאהב הווירטואלי וסודי שלי". ואני הרגשתי מיוחדת. המרצה-הד"ר-החכם-בעל שם דבר מתעניין בי הקטנה והטיפשה! עד אשר כתבנו על פנטזיות מיניות וארוטיות באופן אינטנסיבי. מעולם לא שכבנו וגם לא היה בינינו שום מעשה פיזי ממשי. אבל אני מרגישה שניהלתי חיים כפולים. אף יצור חי לא ידע על הקשר הזה כי "לא יבינו אותנו" לטענתו. בשנה האחרונה נשאתי לאהבת חיי מזה 7 שנים והוא לא ידע ולא הרגיש...עד ש... כיום (אחרי 8 חודשים של פרדה מבעלי וניתוק מהמרצה הזה) מסתבר שזוהי שיטתו וכך הוא פועל. ישנן הרבה נשים שאיתן ניהל קשר כזה ואינטימי אף יותר מתוך עמדתו כמרצה/יועץ רוחני . היום בעלי האהוב ואני מבקשים עזרה רגע לפני שנישאנו מסתיימים. אני אוהבת את אישי בכל ליבי ובכל מעודי ורוצה לתקן! אני מאחלת לעצמי להתבונן באומץ לתוך מהווי ונבכי נשמתי אך אני זקוקה לעזרה מקצועית. ואני מבקשת עזרה. לאן פונים? מה עושים?

בעלי עזב את הבית אחרי שקרא חלק מתכתובות ההימיילים בין המרצה וביני, הוא מרגיש ומאמין בכל ליבו שבגדתי בו. ההתכתבויות שקרא היו פנטזיות מיניות שהמרצה ואני כתבנו בזמן שהייתי נשואה, והדבר גרם לו לחשוב שיש לי רומן ולכאב אדיר. עברתי בדיקת פוליגרף (לבקשתו) כדי להוכיח שכל הקשר בין המרצה לביני היה במיילים ולא שכבתי איתו. זה לא עזר.

מקווה שעוד לא עזבת...הבדידות יותר חונקת בימים כאלה ולא יודעת איך אבלה אותם (קשה לי לקרוא להם "חג") לבד עם אב אלים עם התפרצויות זעם ופוטנציאל לתוקפנות פיזית אשר כבר מראה את אותותיה... ואם פסיבית והכי גרוע - אני ה"חדלת אישים" שלא מסוגלת למצוא את הכוחות למצוא לי מקום אחר שארגיש בו רצויה.. פרט למקום אחד סופי ושקט ורגוע ונצחי אין בי עוד כוח

עברתי לומר לך אודי יקר .. חג שמח !!! (גם למיקה ,נילי, שיר, MP, לילך , חן אופירי , נועם , רפאים, במבי, אליס.. גם לגלי, ילדהאישה ונגרה אם אתן כאן בשקט..) תודה על המקום שאתה מאפשר לנו פה. אני מתבוננת מהצד בימים האחרונים , מתקשה להביא את עצמי ואת העומסים שלי כשיש בלאגן , אבל שמחה לראות שאתה שומר מיטיב לבית כאן.. מאחלת המון דברים טובים, ובעיקר , שיהיה לך כוח אינסופי.. בשבילנו :-) החגים מאוד קשים לי בשנים האחרונות. מאז שתיבת הפנדורה נפתחה בי.. הבדידות מאוד מורגשת,המסכות עם המשפחה כבר לא עובדות , כל הסודות המוסתרים שיש בבית עושים לי בחילה, קשה לי להיות חלק מהם. קשה לי להיות איתם . השנה אני נמנעת מלפגוש אותם - קצת קשה לי עם זה , הילד שלי רוצה לראות את סבאוסבתא שלו - אני לא !!! אני רוצה לראות את הבני דודים שלי .. אבל המחיר יחד עם ההורים גדול לי מידיי. יחד עם זאת המטפל שלי יוצא לחופש ארוך- כמעט שבועיים וחצי (הוא גם צריך מנוחה) והילדה הגדולה בי מבינה .. רק שהקטנה שבי עוד כועסת עליו .. מרגישה שזקוקה לו כל הזמן האינטנסביות בטיפולים מחזיקה אותי ,למרות שהיא לא פשוטה , היא עוזרת להשען ..מצמצמת לי את הנפילות בין לבין . ומה יהיה עכשיו כשיש אובר חגים פלוס חופש המטפל = ? קשה לי .. אודי .. עוד קשה .. עד מתי ? בכז , שולחת לך מארז של מצות עם שוקולד :-) , יין טוב וחיבוק מהלב . תודה על הנוכחות המיטיבה שלך פה על ידי .. שרית

שרית יקרה מה שלומך...? מרגישים את הבחילה שלך ויש לך את כל הסיבות להרגיש אותה כי הסוד הזה תקוע כמו עצם בגרון. כ"כ מבינה אותך, כל החגים האלה, כמה אפשר לשמור בבטן... אבל יש לך גם דברים אחרים טובים ונוחים לעיכול כמו המשפחה הקטנה שלך-בן הזוג והילדים ובני דודים שיכולים לעטוף ולאוורר. וזה המון וזה משמעותי נורא התמיכה הזו. אני חושבת שהכעס הזה שלא נפתר עם מי שהיה אמור להפתר והעמדת הפנים הזו היא ממש בלתי אפשרית. באמת גורמת לבחילה. אני פתחתי את זה בעבר כי לא יכולתי יותר. לא הייתי מסוגלת להמשיך כך ולכן עד היום אני שונאת חגים שנראים לי כמו סוג של הופעה ומיצג שקרי בפני הסביבה הכאילו קרובה. אבל זו החלטה ומשהו שצריך לעשות כנראה באופן מאוד הדרגתי ולא מיידי כדי שהמחיר לא יתעצם בשבילך. שילמת מספיק מחיר כבד בחייך. ואני רוצה לאחל לך שרית שהחג הזה יהיה בשבילך בכל זאת מאיר. מגיע לך קצת שקט. באמת רוצה שיהיה לך טוב ואני כזו אנמית רגשית ובטח לא הצלחתי אפילו כאן להביע חום. כי זה מה שאת זקוקה לו הכי. אז אני מצטערת אם זה נשמע כזה מרוחק ולא נוגע זו המוגבלות שלי. אתך בכל מקרה שולחת הרבה כוחות וריח של פרחים מהאדניות על החלון (רוצה לשלוח חיבוק- אבל לחיבוק כמו כל מחווה פיזית אחרת יש קונוטציה בעייתית עבורי- סתם משהו אפל מהעבר הרחוק..).

(תרתי משמע) (גם כשהיא לא מועלית לפורום) (למה בעצם?) )לילך(

אם ההודעות שלי לא הועלו, זה סימן שאתה חושב שאני חלק מהבלאגן שהולך כאן? מין טרולית שכזו? כי גם ככה, בלי ה"אישור" הזה, מרגישה מפלצת, אבל לגמרי. סליחה על הכל, ועל שאני בכלל.. אני. שירפלצת

האמת היא שממש דיברת כאילו בשמי (בעצם ביטוי לא כ"כ מוצלח בנסיבות אלה...). גם אני מרגישה אשמה ובגדר חשודה באופן תמידי על דברים שמעולם לא ביצעתי או התכוונתי לממש. אפילו סתם כשאני נכנסת לסופר נדמה לי שכולם חושבים שאני עומדת לגנוב משהו (ולא, מעולם לא גנבתי דבר). לא יודעת כמה זה יעזור לך, ירגיע או חשוב לך בכלל לשמוע ממני- אבל אני בטוחה בוודאות שאת זו את ולא איזו טרולית סדרתית. סתם חושים חדים שפיתחתי כדי לשרוד ולזהות סכנה. אז להתראות בינתיים ומקווה שיהיה לך טוב בכל זאת בחג הזה ובכלל- וכן, גם אני לא טרולית למרות שתמיד מרגישה דרקון, חשודה בפוטנציה ובעלת זהות מפורקת ובקלות אפשר להטמיע בי את ההכרה הזו (ובעצם כל הכרה אחרת).

היי אודי נכון.. התרעת.. אבל הבפנוכו שלי דפוק לגמרי.. והתרעות כאלה ואחרות לא ממש מרגיעות אותי וגם לא ממש מעלימות ממני להרגיש מפלצת או טרולית, או איך שתקרא לזה. כואב לי מאוד שיש מי שמנסה ואף מצליח במידת מה להרוס את מה שיש כאן, ולפגוע בנפשות- האמיתיות והרגישות לגמרי, שיש כאן. תודה שאתה מנסה לשמור כמה שאתה יכול.. גם אם זה עולה (לי) בהרגשה לא נעימה.. יודעת שאתה מנסה לעשות את הטוב ביותר כאן. מנצלת את ההודעה כאן לאחל לך ולכל המשתתפים כאן, חג שמח.. וחופשה נעימה.. שיר

תודה שהגנת עליי - על שמי (אגב אני כותבת נקודה אחרי ה מ.)ותודה שאתה מגן על כולם ועל המקום המופלא הזה (בזכותך) וסליחה שפתחתי לך כך את השבוע.. ואם לא אספיק עוד לומר לך מחר.. אז שיהיה לך שבוע מקסים וחג שמח! (שאני הייתי מעדיפה להתעלם ממנו..)

אין לי הרבה מילים להביע את תודתי.(על תגובתך..) גם אם לא הגבתי מייד רציתי שתדעי שזה נגע וריגש. קוראת אותך וזה לא חדש אבל מרגישה שקוראת את עצמי.. מקווה שתרגישי יותר רצויה ואהובה ושיהיה לך רק טוב.

מיקה יקרה הלוואי ש.. תאחלי לעצמך את מה שאת מאחלת לי.. הלוואי ש.. תראי בעצמך את שאת רואה לפעמים בי.. והלוואי ש.. פעם (כמה שיותר בקרוב) תרגישי כך.. בהתחלה קצת רצויה.. ואח"כ גם קצת אהובה.. ומשם הכל פתוח.. כאב לי מאוד לקרוא את שכתבת למעלה לאודי.. אצלי תמיד בחגים משהו כבה בבפנוכו.. אולי זה הזכרונות ה"נהדרים" שיש לי מחגים במשך כל החיים.. אצלנו תמיד היה משהו.. למשל שתיקת הברוגז שהיתה מאוד רועמת.. אף פעם לא היה באמת חג.. של משפחה מלוכדת, אוהבת, חמה.. כמו שחג אמור להיות.. (ואולי זה רק בפנטזיות?..) מאחלת לך שהחג בכל זאת יעבור על הצד הטוב ביותר שניתן.. ושבחגים הבאים כן תמצאי בך את הכח למצוא מקום שקט, רגוע ונעים יותר להיות בו.. חושבת עלייך, ומקווה לטוב בשבילך שיר

רוצה להגיד ולא יודעת איך.. הגרון חנוק הלב מכווץ מועקה נוראית ופחד אימים.. לא יודעת איך.. איך להיחלץ מהבור החשוך

אפשר להיות כאן על ידך? יודעת שלהיות בתחתית לבד - נחווה כמפחיד ומאיים מאוד , שולחת לך קרן אור קטנה .. אולי היא תוביל אל היציאה שמרי על עצמך. מחבקת אותך מרחוק. חג שמח יקרה.

תודה על מילותייך הטובות.. לי אין הרבה מילים כרגע.. סליחה.. מאחלת לך רק טוב תמיד. מיקה

קודם כל צריך לציין שאני חולה, יש לי חום גבוה, ואיבחנו אצלי וירוס, אולי זה קשור. אני לא בטוחה שהבחילות באמת נובעות מחרדה. אני משערת שזה בא מזה. יכול להיות גם שזה מהוירוס. סבלתי גם קודם מבחילות כשהייתי במצבים חברתיים וליד אנשים, כך שאלו אני בטוחה שנבעו מחרדה, אבל בשבועיים האחרונים הבחילות התגברו ונהיו ממושכות ולא עוזבות אותי.

אני בת 22, סובלת מחרדה חברתית וכמו כן גם התקפי חרדה. החרדות מלוות בהרבה תסמינים גופניים, אבל לאחרונה אני סובלת מבחילות חזקות שלא מאפשרות לי לתפקד כלל וגורמות לי לסבל רב. הבחילות לא עוזבות אותי כבר שבועיים. הלכתי לרופא ואחרי בדיקה כללית הוא אמר שאני לא סובלת מאיזושהי בעיה חריגה ושזה כנראה נובע מלחץ (הוא יודע על החרדה). אני כבר על סף ייאוש. מה אפשר לעשות עם הבחילות? נ.ב - בקשר לחרדות שאני סובלת מהן, רק ארצה להוסיף שכבר החלטתי להתחיל טיפול וקבעתי תור לפסיכיאטר.

שלום. עד לפני 13 שנים הייתי עם גבר שבודד אותי מהסביבה, רוב שנותיי איתו חייתי בסערת רגשות , קושי, דיכאון ותחושת כישלון על שאינני עומדת בציפיותיו ודרישותיו. התוצאה הייתה שלא היו לי חברות, כלפי חוץ העמדתי פנים שהכל נפלא, אך מיעטתי לצאת מן הבית, ונטיתי להסתגר. עם הזמן פיתחתי כנראה חרדה חברתית, שהתגלתה לי רק אחרי שהוא נפתר. לאט לאט שיקמתי (בערך) את חיי החברתיים, וניסיתי לצאת יותר, וגם נישאתי לאיש מדהים, עדין נפש ותומך. בחודשים האחרונים אני עושה מאמצים לנקות את העבר השחור מחיי ולחיות בפעם הראשונה חיים מאוזנים, תוך שאני פותחת את תיבת הפנדורה של יחסיי הקודמים ביני לביני ועם חברות ומספרת מה באמת קרה לי שם שכולל גם ניצול מיני שעד היום לא השתקמתי ממנו. תוך שהזיכרונות הציפו אותי אחרי שנים של הדחקה ואידיאליזציה והערצה של האיש ההוא, הרגשתי ערב אחת שאני כמו מאבדת איזה חוט שדרה עדין ויציב שבניתי בשנים האחרונות, וכמו שוקעת לתוך בולען. בימים שאחרי זה כבר הרגשתי לא כתמול-שלשום, החרדה החברתית תפסה מקום מרכזי בחיי, ושוב הסתגרתי באופן הרמטי בבית, וגם עם החברות שתמכו ועזרו ודאגו ניתקתי מגע. אני מרגישה כאילו חזרתי אחורה בדיוק למצב הנפשי שהייתי בו אז עם הגבר ההוא, אך מבלי שיהיה עלי איום ממשי מציאותי. מה קרה לי? אני רוצה להבין את זה כתופעה פסיכולוגית על מנת להרגיע את הדאגה שלי מן התפנית הבלתי צפויה הזו, והבהלה שיש לי מן הריגרסיה אחרי שכבר הרגשתי שאני מתקדמת לכיוון הנכון. כל התייחסות תתקבל בברכה, כולל עצות. דליה.

אני חושבת שהמצב שלי יותר טוב. פחות שקועה בעצמי ובתהומות הבלתי נגמרים האלו של עצב. עדיין מהלכתעל הקצוות, אבל יודעת אתזה ויכולה להסתכל עליהם-לא חייבת לעצום עיניים,וליפול.. הבעיה היא הידיעה הכואבת ששם,מאחורי הפינה, מחכה הגועל הבא, הנפילה הבאה, התהום. אז אני מנסה להנות מהרגע,אבל זה כמו להנות כשמנופפים מולך באקדח ואומרים לך בחיוך ציני-"חכה, חכה".אז מה? לחכות?

אני מחפשת טיפול אלטרנטיבי לבעיה של בלוטת תריס רדומה 1.13 ערך TSH. אני בת 33, 1.55 משקל 65 ק"ג. האם יש טיפול אלטרנטיבי מתאים עבורי?

שלום רב לך עדי, ראשית התנצלותי על העיכוב בתשובתי. השתתפתי בכנס מקצועי בחו"ל. באשר לשאלתך חשוב ביותר כי תפני לרופא אנדוקרינולוג המתמחה בין השאר בכל הקשור לתיפקוד הבלוטות. איני ממליץ לך לפנות לטיפול אלורנטיבי לפני ברור רפואי מתאים!!! תודה על פנייתך בברכה חמה אשמח להתעדכן . בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

אודי, תודה!!!!!!!!!!!!!!!! זה מרגיש לי בטוח.. תודה !!!! זה מרגיש לי שאתה שומר עלי ... .זה נשמע מצחיק.. אבל זה מרגיש לי שאתה לא תרשה לאף אחד לפגוע בי שוב.... ...איזה עולם הזוי זה.... אודי יקר , שיהיה לך יום מקסים (התגובה שלך לסוד שגיליתי לך הרגישה לי ששמחתי שגיליתי לך את זה ..) :-)))))))))))))

שלום אודי, דבר ראשון, אני שמחה שזה לא קשור אלי ("אני בסדר"). דבר שני, שאילת זהויות נמצאת בכותרות החדשות כבר זמן מה (החיסול בדוביי) ברור שאין קשר ישיר או מודע, ובכל זאת, במציאות שאנחנו חיים בה זה נמצא ובערך כל שעה חוזרים על זה . דבר אחרון, זו ההודעה האחרונה שאני כותבת, ואולי הפעם האחרונה שאני נכנסת לפורום. כבר זמן מה שאני לא "נמצאת" (חוץ מאיזה פעם שהייתי קצת על הקרשים וכתבתי הודעות שא"כ הצטערתי עליהן) . החלטתי לעשות בשבילי איזושהי פרידה או סגירה רשמית , ולהגיד לך תודה באופן אישי (בלי לעשות מזה יותר מדי עניין ולתפוס יותר מידי מקום). אני חושבת שהפורום מקום מעניין ולא פעם חשבתי איזה אתגר זה לנהל פורום שכזה ואיך שאתה עושה את זה בצורה מרשימה ביותר. למרות שאף פעם לא הרגשתי חלק מהפורום או שהפורום "מקום בטוח" (זו הרגשה כללית שאני מכירה ורגילה אליה וזה קשור אך ורק אלי כמובן), אפשר לומר שהטיפול הכמו קבוצתי עזר לי להבין שאני לא "החייזרית" היחידה, יכולתי להזדהות כמעט עם כל אחת/ד, יכול להיות שהזדהות היתר היא תסמין של זהות לא הכי מגובשת, אבל ההזדהות הזו עזרה לי להבין קצת יותר את מה שקורה אצלי בעולם הרגשי, בין הדברים שהתרחשו במציאות החיצונית והקשר שלהם לרגשות שונים אפילו לתחושות פיזיות. בהצלחה בהמשך:-) נ.ב. לי באופן אישי היה קשה מאוד עד בלתי נסבל עם כינוי אחד, ועוד עם ה"אליס המטופש הזה", גם בזה היה איזשהו לימוד של לעשות הפרדה או סימבוליזציה, לעומת ההתייחסות הקונקרטית הקודמת (אני מקווה שאתה מבין למה אני מתכוונת).

מקווה שסדר הוחזר על כנו... יום טוב.

ענית לי פעם שבקצה המנהרה יש אור. שאני צריכה לזכור זאת ברגעים הקשים.מה שהתהליך מבקש ממני זה גם ובעיקר לסמוך על הצוות המסייע לי ולצעשה ללכת בסיועו באותה מנהרה חשוכה בדרך אל האור. קשה לי. זהו צעד הדורש ממני הבעת אמון מוחלטת בצוות המטפל שלי ז"א בפסיכולוגית ובפסיכי' לקבל את הטיפול התרופתי להתמיד בו להתמיד בטיפול השיחתי גם אם כרגע השיפור היחיד הנראה לי הוא בהפחתת ההתפרצויות הקיצוניות בגלל הפלאשים. אבל הכל נשאר לי בפנים משגע אותי בתוכי ומפחיד אותי יותר ויותר אני מאוד רוצה לחזור לצחוק לכעוס לחייך להביע שכולם ידעו להיות כמו שהייתילפני............שידעתי

מכירה את התחושות שאת מדברת עליהם טוב מאוד . מקווה שתצליחי לתת מעט אמון באנשים שמנסים לעזור לך. זה באמת קשה כשהעבר ספוג פגיעות! שולחת לך כח .. ותקווה ..לימים קלים יותר , וגם ..חג שמח, שרית

אני נמצאת בטיפול 4 שנים ואני מרגישה שיש לי צורך ללכת למטפל נוסף במקביל לכמה פגישות , לקבל עוד חוות דעת עוד נקודת מבט( "לשבור שיגרה") במקום עם קצת פחות רגשות . האם זה מקובל/אפשרי לעשות צעד שכזה?

על טעות שנעשתה בתום לב- כתבתי כאן בשמי בער מעט מאוד, ואני גם קוראת כאן מעט מידי (לצערי...) ועל כן לא ידעתי שיש עוד בחורה באותו שם. אנא קבלו את התנצלותי הכנה, נכנסתי לפורום לבדוק האם ענית לשאלתי, ואשמח מאוד לקבל תשובה עליה בכל מקרה, הפעם כ-מ. אגב- המערכת כנראה מאפשרת שימוש בכל ניק, אולי כדאי לשנות זאת ולמנוע עוגמת נפש בעתיד

שלום אודי, נכנסתי היום לפורום וראיתי שיש מישהי אחרת שמשתמשת בכינוי שלי - "מיכלי". איך זה ייתכן? הרי המערכת לא נותנת להתשתמש בשם שכבר תפוס... לטיפולך.