פורום פסיכולוגיה קלינית

דבר ראשונ-תודה על תשובתך.. התכוונתי לשאול איך בעצם אפשר למלא את החסר הזה..? דבר שני-האם להתחתן בגילי מסיבה כזו יכול להועיל?(אני צריכה להוסיף שאני מאוד בוגרת לגילי ושבמשפחתי רוב הבנות התחתנו מוקדם בגלל סיבות דומות[ואגב,גם קרובותי החילוניות..] אשמח לתשובה מהירה ותודה על האתר הנפלא!

שלום רב, אני תלמידה שנה שלישית ללימודי תואר ראשון. לא הולכת בשנה האחרונה כמעט בכלל ללימודים , לוקחת חומר לפני מבחנים , לומדת ומצליחה בסך הכל. אולם , יש תמיד ייסורי מצפון על למה אני שונה מאחרים , ואיך ההתנהלות שלי אחרת וכו' , לעומת זאת יש את הצד שאומר שאם אני מצליחה מה זה משנה ?? ושיש אנשים שאאין להם את האומץ להתנהל כמוני ולסמוך ככה על הדברים ? אשמח לדעה / עצה וכדומה תודה מראש

אני מאוהבת בבוסית שלי כבר למעלה משלוש חודשיים וזה מפריע ליחסי העבודה ביננו אנחנו מתווכחות כל הזמן והיחסים התעררו מאז שיש לי משיכה אלייה אני לא יודעת מה לעשות האם להגיד לה אני מאוהבת בה קשות

מרגישה שרוצה לומר לך, לשתף אותך , לא מצליחה. כאילו מישהו שם בכוח את כפות ידיו על הפה שלי ולא מאפשר לי להוציא הגה. סוגר לי את הפה בכוח ,לא מאפשר. ושתדע לך שקראתי את ההזמנה החמה שלך בעץ למטה המון פעמים. אוף !!!!!!!!!!!!!!!! :(( כל כך מעצבן.אני הרי יודעת שבטוח פה. אני גם יודעת וזוכרת שתמכת בי מליון פעמים.. זוכר את כל הפעמים שאמא צביה נסעה והיית כאן בשבילי ??? ממש הרגשתי את האיכפתיות שלך, את הרצון. אוף !!!!!!!!!!!!!!! אודי, בבקשה תעזור ..שיחזור להיות כמו פעם ... טוב ? במבי. :(((

היי אודי, אין מישהו שמבין אותי ויבין אותי אי פעם אולי רק פסיכולוג..כולם פשוט צוחקים ממני..משפחה ,חברים ..בגלל קשיי הסתגלות שלי..ואני מרגישהה ממש רע עם זה ושונאת את עצמי על זה ..הכל התחיל מאז שיצאתי מהצבא אחרי 7 חודשי שירות כי לא יכולתי יותר לסבול אז החלטתי להתנדב לשירות לאומי ,אני נמצאת בו כבר חצי שנה וכבר הספקתי לעבור 3 מקומות ..או שאני לא מסתדרת עם אנשים או עם העבודה. פשוט תופסת קריזה ובורחת ובוכה עד שיוצאת לי הנשמה.בהתחלה אני אוהבת את העבודה ואז נמאס לי ממנה ואני מחליפה יכול להיות שלא מצאתי מקום שאני באמת רוצה להתנדב בו באמת ,אני לא יודעת מה יש לי. ביקשתי לעבור מקום להיות בבריאות הנפש כי התחום מעניין אותי מאוד ואני רוצה לעסוק בזה בעתיד...לא יודעת אם אחזיק מעמד גם שם...חוץ מזה שיש חרדה חברתית ואני כל יום מנסה לחיות איתה זה מאוד לא פשוט ולקחת תרופות אני לא מתכוונת .אני רוצה לטפל בבעיה..אולי אני באמת צריכה פסיכולוג שיסביר לי מה הבעיה שלי עם קשיי הסתגלות או בעיות בכללי??:( תודה אודי... ועוד משהו יש פסיכולוגים מומלצים באיזור חיפה בלבד?

היי אני מאוד מתחבר לאנשים בקלות ויש לי הרבה במעגל החברים.שמתי לב שאני מדבר ומספר פרטים אישיים לאנשים זרים שאיני מכיר למשל בעבודה חדשה או אפילו ברחוב. מה הסיבה שעלולה להוביל להתנהג בצורה כזו ? מה המניע ?תודה

אודי שלום, האם מקובל לבקש שהבעל יצטרף לפגישה? לא בשביל טיפול זוגי אלא כדי שאוכל לספר לו ולהפתח כי אולי לבד לא אצליח..הוא לא מרגיש נוח עם פסיכולוגים, לא מאמין בהם..הוא אמר לי כשהתחלתי "תלכי אם זה מה שאת רוצה"..לא בטוחה שירצה להצטרף בכלל...הוא מבין ומתחשב והתקרבנו מאז הטיפול ובכל זאת הוא לא יודע הכל..מפחדת שלא יקבל אותי כשיגלה או שיעזוב אותי ולכן חשבתי שיצטרף...ועוד שאלה אם הבעל מתקשר למטפלת מה מותר לה להגיד? האם יש חסיון גם לגבי בני משפחה? מצד אחד רוצה לדבר איתו ומצד שני פוחדת שיחשוב שאני נוראית ויעזוב..מה לעשות?

מה זה שלא מצליחה להפסיק לדבר ולדבר ללא הפסקה ולא מאפשרת לצד השני להתבטא כי חייבת לסיים את הנושא ואם בכל זאת נקטעת עסוקה במה שעוד נשאר לי להגיד.. מרגישה ריקנות ומיאוס מעצמי. בכל פעם מבטיחה לעצמי הפעם לשתוק ולא מצליחה לעמוד בזה וגם אצלה לא מקבלת כלום מזה הרבה זמן כי רק נכנסת ל"דברת" ולא יודעת מה לעשות.. אולי להפסיק את הטיפול כי ממילא לא מקבלת כלום ורק מלאה ומביכה את עצמי ומעייפת... ו.. סליחה גם ממך..

הי,יש לי בעיה רצינית מאוד!לא נעים לי לשאול שאלה כזו לא שגרתית, אבל אין ברירה.. אני בת 17 וחצי.לפני הכל אני רוצה לומר שאינלי שום בעיה נפשית,רק נואשת.. אף פעם לא קבלתי אהבה!לא זוכרת תצמי מחובקת!ולא!אני לא מוזנחת ומגעילה ואני מאוד מקובלת בחברה!רק דבר אחד מפריע לי אני זקוקה לאהבה בצורה מטורפת(סליחה על הביטויים אבל הם קטנים לעומת..) ואני לא מפנטזת על אהבה כמו רוב בנות גילי,אני חיה את החסר.זה לא משפיע עלי רק נפשית,ישלי בעיות עיכול רציניות שהרופאים קבעו שזה נגרם מלחץ נפשי!אני שוכבת במיטה כבר 3 ימימ עם חום גבוה ואפ אחד לא יודע למה, אני כן!יבטיחו לי מיליון שקל או גבר שיאהב אותי,אבחר באהבה!מה הבעיה? שאני דתיה..ואני מאמינה בתורה ויודעת שקשר עם גבר לא יכול להיות רק עמ דיבורימ.. אבל אני נואשת,אני חולה!ולא יעזור שתיעצו לי לעסוק בדברים אחרים כי אני לומדת וחושבת, אני עובדת וכמהה לזה,אני ישנה וחולמת עלזה(ח"ו לא על מעשים אסורים מהתורה,רק על גבר חזק שיגן עלי,יתמוך בי ו..יאהב אותי).אני לא חולת נפש ולכן לא אלך לפסיכיאטר גם אם תיעצו לי,אני בחורה בריאה שכמהה לאהבה ואני מתחננת אליכם שתיעצו לי פה באתר מה לעשות,בבקשה! תודה ואשמח לתשובה מהירה,נואשת..

אני דתיה כמוך. והיו לי חברות שהיו ג"כ במצב בדיוק כמוך. והם נשאו מוקדם. אבל תשקללי את הנתונים, אם כדאי ליפול לזה כבר בגיל שלך... או שטיפול רגשי ע"י פסיכולוג (לא פסיכיאטר עם כדורים) ימלא לך את חסכי האהבה. בטיפול אמור להיות תחושה שהמטפל חזק, מגן ותומך.

דבר ראשון-תודה על תשובתך. דבר שני-האם חברותיך מאושרות היום? (עד כמה שאת יכולה לדעת..)דבר שלישי-אני לא ממש חושבת שטיפול אצל פסיכולוג יעזור,הוא לא אמור למלא חסר.. חוצמזה שאני די תלותית ואם אתרגל שמישו כל הזמנ עוזר לי,לא אעזור לעצמי..בכולופן תודה לך!!

היי. ידיד טוב שלי חזר מדרום אמריקה ופחות מחודש אחרי נכנס לכפר איזון אחרי התקף פסיכוטי. שם נתנו לו בהתחלה כדור ביום ולאחר מכן חצי כדור ובתום ארבעה או חמישה חודשים פסק הטיפול בכדורים לחלוטין. זה היה ההתקף הראשון והיחיד שלו בחייו הקצרים-24. כמובן שהתקף זה בא בעקבות צריכה מוגברת של מריחואנה. השאלה שלי היא, קודם כל האם השנתיים השקטות הללו ונטולות כל סימנים לפסיכוזה הן ערובה לבריאותו הנפשית? האם עליו להמנע מאלכוהול(לדעתי כן הוא חושב שאין כל קשר)? מהי הדרך הטובה ביותר להבטיח את בריאותו הנפשית? האם עליו להמנע מדבר מה? אשמח לידיעה בנושא. תודה רבה!!

ברור לו שקיים קשר והוא מגנה בכל דרך את הצריכה שלו בעבר! הוא מודע לכך שהקנאביס העיר איזשהו גן רדום או השפיע בדרך נוראית על המוח שלו. אני אחדד את השאלה, אם ההתקף הפסיכוטי הגיע בעקבות שנה של צריכת סמים מסיבית, וכיום מלבד אלכוהול(וגם במידה יש לציין) הוא לא נוגע בדבר, האם שנתיים הן פרק זמן ארוך מספיק בשביל לקבל תמונת מצב חיובית? האם קיימים אנשים שעוברים התקף פסיכוטי אחד בשל צריכת קנאביס, מחלמים ולא לוקים בהתקפים בשארית ימיהם? (העניין חשוב לי כי אני שוקלת להתחיל לצאת איתו ואני מפחדת ממה שעשוי להגיע בעתיד) חשוב לציין שהבחור יותר מבסדר, עובד ולומד ומתנהל בדיוק כמו שאר האדם ולמעלה מכך. מה נראה לך? יש סיכוי שזה היה חד פעמי? המון המון תודה,חוץ מפה אין איפה לשאול!

אודי שלום,המטפלת אמרה שאני מתישה אותה...זאת אומרת אני כותבת לה במייל שלא באמת אכפת לה ואמרתי לה שאני מרגישה ריחוק שהיא לא ממש איתי...וכל פעם אני בוחנת וכאילו "מאיימת" לעזוב אבל אף פעם לא עוזבת את הטיפול..אנו מתראות פעמיים בשבוע ואני עכשיו משתדלת לא ליצור קשר בין הפגישות וזה קשה...בפגישה האחרונה נפתח משהו..ספרתי על הרגשות שלי הקשים ובאמצע קמתי ויצאתי בוכה מהחדר, היא באה בעקבותיי וחיבקה אותי למחרת בבקר התקשרתי לומר שאני כאילו מרחפת ומרגישה הקלה ואמרתי שאני מאמינה לה...ועכשיו פתאום שוב קשה לי אבל זה תמיד קורה אחרי שנפתח משהו למרות שהנטל פתאום מתחלק עם עוד מישהוא...כרגע היא חושבת שהכל בסדר כאילו בזה שספרתי יש הקלה...לא שאין הקלה אבל שוב צריכה מישהוא שיתן כתף..ואני הרי מתישה אותה...אז החלטתי לחכות לפגישה...האם יתכן שכשנפתח משהו כואב ובוכים וכאילו זהו...זה באמת לא זהו? זה לא נגמר בזה שספרתי לה? ונדמה כאילו היא חושבת שעכשיו ממש הוקל לי וזה לא ממש נכון...עכשיו מתקשה לבד...רציתי לדעת מה עושים אחרי שכבר היא יודעת שאני כזאת?והאם מרגישים הקלה אחרי שנפתחים? כי אין הקלה כרגע..מתי תגיע ההקלה? מתחילה להאמין בה ובכל זאת משהו מפחיד ומאיים...מדוע?

אודי, מתגעגעת... למרות הבלאגן האדיר שהרגשתי כאן בפורום בחודש החגים.. אפשר /מותר לשבת על ידך ? במבי.

שנים שאני חי בין שני עולמות מקוטבים ומנוגדים, עולם 1 של ילד/נער/בחור מצליח שמח ובוגר ועולם שני של טראומות, כאב, סבל וכתוצאה מזה גם חרדות. הורי התגרשו כשהייתי קצת פחות מ-4, בתהליך כואב ואלים מאוד מצד אבי (מאז נותק עימו הקשר והוא סירב בתוקף לתמוך בנו). בגיל 8 עברתי התעללות מינית מצד קרוב משפחה אחר, אחרי שנה במקום שבו נולדתי החלה מלחמת אזרחים עקובה מדם, באותו שלב אמא שלי נכנסה לדיכאון והיו לה קשיים בתפקוד היום יומי, בעוד שהתא המשפחתי הכיל רק אותה אותי ואת אחי הקטן. בלית ברירה נאלצתי לקחת יותר ויותר אחריות על המשפחה, תפקיד זה רק התעצם (בגיל 10) כשעלינו לארץ. מצאנו את עצמנו חיים בשכונה הכי קשה בעיר הכי מקוללת בישראל, אמא סבלה מקשיי קליטה עצומים שרק הוסיפו למצבה הנפשי הגרוע... ככה שבגיל 10 וקצת הייתי מקבל החלטות עבור כל המשפחה כמו איפה לקנות דירה וכו', תמיד הייתי צריך להיות שם לצד אמא, אפילו בתור סוג של פסיכולוג, אני יודע בודאות שאם לא הייתי שם לידה היא לא הייתה מחזיקה מעמד (בכל המובנים!). בשכונה שבה גרתי כמעט אף אחד לא הוציא תעודת בגרות רבים נפלו לפשע וסמים. היום כשאני מודע למצבי אז אינני יודע איך לכל הרוחות החזקתי מעמד, אבל בעולם האחר שלי תמיד הייתי ילד מצטיין, אהוב ומקובל חברתית, בבית הספר, ובתיכון, התגייסתי ליחידה מאוד מוערכת, סיימתי תואר באוניברסיטה והיום אני התחלתי לימודים מתקדמים באחד מהאוניברסיטאות הטובות בעולם. כביכול סיום טוב ויפה לסיפור קשה, אלא שבשנים האחרונות אני מרגיש שכל אותן הטראומות והקשיים שהדחקתי בעזרת הישגיות חסרת פשרות במשך שנים ארוכות מתחילות לצאת החוצה. אני מרגיש שעולמי הפנימי מתחיל להתמוטט, כי איננו יכול להכיל יותר את כל המוגלה והזוהמה שהצטברה בפנים. הייתי פעמיים בטיפול, היום בדיאבד אני מבין שלא יכולתי לדבר איתם על הקשיים העמוקים שלי ולכן הייתי מסיים טיפול בתירוץ זה או אחר, ניסיתי לכתוב, אבל גם פה אני נתקע במחסום רגשי. אני מניח שהקשיים שלי מתבטאים באופן הכי קיצוני בזוגיות.... אף פעם לא הייתי בקשר זוגי יציב ומתמשך מעבר לחודש חודשיים. כשהייתי לבד, הייתי נחנק מהבדידות, כשהייתי בקשר החרדות מכך שאני בקשר היו גוברות עליי. לכן חוץ ממספר ביקורים (שהיו בכלל לא נעימים) אצל נערות ליווי אף פעם לא קיימתי יחסי מין. בפעם ראשונה עם חברה התנסיתי לפני מספר חודשים, ומבחינתי זו הייתה חוויה מאוד קשה, לא נהנתי בכלל, ורב הזמן היו לי בעיות בחדירה/זקפה, החרדות שוב הכריעו אותי ונפרדתי ממנה. כיום שאני חי ולומד בחו"ל אני מתחיל לחשוב שאולי לבד מהסיבות האובייקטיביות שלי לבחור ללמוד כאן, פשוט רציתי לברוח מכל הצרות שלי, ובכלל מכל העולם שהכרתי עד עתה, הבעיה היא שמחשבה זו בתוספת סיום של מערכת היחסים האחרונה שלי, פשוט פרמו לחלוטין את כל התפרים שבהם החזקתי את כל הכאב שלי. אני במדינה זרה ואינני יודע איך להתמודד עם כל סערת הנפש שנפלה עליי

רציתי להגיד לך שאתה לא לבד... רבות מאיתנו בפורום הזה, ובשני, מצליחות מאוד בפן אחד של חיינו, ופגועות מאוד בפן שני... מהנסיון שלי טיפול באמת יכול לעזור. זה תהליך ארוך, קשה, מכאיב ואפילו בלתי נסבל, אבל אין ממש ברירה, כי העולם הזה שבנית מתחיל לדלוף. בטיפול לאט לאט נותנים גם לטראומות בחייך מקום ומנסים ליצור אינטגרציה של שני הקטבים שהזכרת. בהמון ארצות, בטח בארה"ב או באנגליה, ניתן למצוא פסיכולוגים ישראלים שמטפלים בעברית...המלצתי היא לך על זה. בהצלחה

שלום ד"ר גליקסמן... אני בן 23 בשנתיים האחרונות הייתי שרוי במצב של סטרס כמעט באופן קבוע עקב לחצים שונים בעיקר בתחום הזוגיות, לפני שנה התחילו לי בעיות בשתן, בהתחלה היה מדובר בשתן מפוצל וחלש עם טפטוף בסוף ההשתנה, ולאט לאט המצב הלך והתדרדר, נוספה תכיפות ודחיפות במתן שתן, הרגשת חוסר התרוקנות, קימה מרובה בלילה להשתין. עברתי בירור מקיף שכלל בדיקות ציסטוגרפיה וציסטוסקופיה, אולטרסאונד של דרכי השתן, בדיקות דם, שתן, תרביות. ועדיין ללא שום אבחנה, כל הבדיקות יצאו תקינות. גם כדורים שנתנו לי לא עזרו, חוסמי אלפא למינהם וכדורים כמו ויסקר ודוטרסיטול... כיום המצב הוא פשוט בלתי נסבל, התיפקוד שלי נפגע בצורה קשה, אני לא יכול לעבוד עקב המצב הזה, אני כמעט ולא ישן בלילה עקב הרגשה קבועה של לחץ לעשות פיפי. אני מרגיש נורא מבחינה פיזית, ומרגיש שהמצב הנפשי שלי הולך ומתערער. כדור שכן עזר לי במידה מועטה היה "אלטרול" שההתוויה העיקרית שלו היא לטיפול בדיכאון ובחרדה אך הוא גם יעיל נגד שלל כאבים כרוניים. לקחתי את הכדור במשך 3 שבועות והפסקתי לאחר מכן עקב בדיקה שהייתי צריך לעבור. יום אחרי שהפסקתי לנטול את הכדור חל שינוי משמעותי בהרגשה שלי, התכיפות בשתן ירדה והזרם שתן התחזק ולראשונה מזה הרבה זמן הרגשתי "מרוקן". השיפור המשיך שבוע וחצי בערך ועכשיו שוב אני מרגיש שהמצב חוזר לקדמותו כלומר מחמיר. המקרה הזה גרם קרה לי לחשוב שאולי בעצם מקור הבעיה הוא נפשי ושכל המצב הזה נגרם לי עקב לחץ ומתח מתמשכים. רציתי לשאול אותך קודם כל אם הסברה שלי הגיונית? האם נתקלת פעם במקרה דומה? האם כדורים אנטי דיכאוניים ושיטות טיפול כמו ביופידבק יכולות להועיל לי??? אני פשוט כבר אובד עצות אשמח לשמוע את דעתך המקצועית תודה

שלום רונן אכן מתאור הבעייה והעובדה שתרופת האלטרול עזרה מעט, יתכן מאד שאתה נמצא במצב של מתח מצטבר עם סוג מסויים של חרדה. חשוב בכל זאת לבצע הערכה מקצועית מחודשת לצורך בניית תכנית טיפולית בהתאם. טיפול קוגניטיבי התנהגותי + ביופידבק יכולים לדעתי לעזור לך. במידה ותחליט אשמח לבדוק אפשרויות של עזרה. ניתן ליצור עימי קשר באמצעות האתר www/gliksman.co.il תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

אודי שלום, שמעתי על הסדרה שהייתה "בטיפול" עם אסי דיין. האם הסדרה מראה טיפול אמיתי ממש כמו כמו אופי טיפול בחיינו האמיתיים? האם אתה ממליץ לצפות בכך?עוד אשמח לדעת מהי דעתך המקצועית על כך שחלק מזמן כל פגישה מוקדש להרפייה ודמיון מודרך. שאלה נוספת שמעניינת אותי, מהי החשיבות בטיפול של קריאה בשם? (ז"א שהמטפל פונה למטופל בשמו הפרטי ולהיפך, או היעדר שימוש בשם? ) האם יש לכך משמעות? אשמח לתשובתך בהקדם. תודה רבה, אילה

שלום אנשים בוגרים לומדים לומר שלום, הם כורתים ברית של פיוס עם כעסים עם התשוקה להיצמד לכל אורכם את רעבונם בולעים. הם משתדלים להיות עם רגשות ביחסי שלום שלום, הם אומרים מילים כמו שלום כמו כלום, וגם כמו אני כמו אתה כמו מוות אולם כשהלבבות הולכים הרחק בין לבין מתחת או בתוך חוטי ברזל, הולכים ומתלפפים, הולכים ונמתחים, לאט לאט - - אנשים בוגרים מתפרדים ולומדים ששלום זו המילה ומתחתיה ובין לבין ובתוכה - - הצילו, בבקשה ):

לא רוצה מילים יותר לא רוצה שילכו יותר לא רוצה כאב יותר רוצה חיבוק צריכה חיבוק השיר שלי, כתבתי אותו אתמול ( אם אפשר לקרוא לזבל הזה שיר)

שלום.האם יש גוף שמעבר לשיחות טיפול גם מסייע בדרכים שונות בהכוונה לתעסוקה.אני חש שכל השיחות שנהלתי עד היום לא פתרו כלום.את כל שקורה לי בהווה כולם מנתחים בצדק כתולדה של העבר.אני מתקשה במציאת סוג הטיפול שנחוץ לי.

שלום רב, בתי בת השלוש נגמלה מחיתולים לפני כארבעה חודשים. מזה כשנה וחצי מנסה לעצור יציאת צואה (גם כשהיה חיתול) ונותנת לבסוף צואה לאחר 3-4 ימים תוך צרחות כאב. שמנו לב שבעת רצון לתת צואה היא נעמדת כאשר הרגליים והידיים באקסטנציה מתוחות וכל הגוף ברמת מתח מאוד גבוהה. מתן מרככי צואה על ידי רופאים לא עזר ופסיכולוגית ילדים המליצה ללמד אותה הרפייה על מנת להקל על הצואה לצאת ולשפר את התדירות. האם ביופידבק מתאים לבעיה זו ולגיל זה? ליאת

שלום רב לך ליאת בהמשך לשאלתך להלן תגובתי 1 . יש להתיעץ עם רופא הילדים.באשר לסיבות אפשריות של התופעה ונסיון לפתור אותה. 2 . שיטת הביופידבק אינה מתאימה לגילאים כה צעירים. תודה על פנייתך אשמח להתעדכן בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן www.gliksman.co.il

שלום. בת 21.סטודנטית(התחלתי ממש לפני כמה ימים) מאז ומתמיד היה לי קשה עם עצמי..הייתי חסרת ביטחון ביחס לעצמי, אך בהסתכלות לאחור -בשנים היותר מוקדמות היה לי יותר פשוט מכל הבחינות.. גם אם לא הייתי הכי מקובלת, היה לי בסדר עם החברות ודי בסדר עם המשפחה ובעיקר לא חפרתי בעצמי ולא הייתי ככ מתוסבכת..בשנים האחרונות גיליתי שיש לי סוג של חרדה חברתית שמתבטאת בעיקר בפחד קהל- וכל זה יושב על הנקודה שאני לא אוהבת את עצמי, אני ביקורתית ושיפוטית..לאחרונה(שנה אחרונה..) הייתי בסוג של טיפול cbt, שם היה נסיון לעבוד על מחשבות שליליות(לא הרבה מפגשים- ולא באמת מקצועי) ..אולי ישנו שיפור במשהוא..אבל העניין הוא שבחודשים האחרונים אני מבינה שהכל הרבה יותר עמוק מזה, אני חייה בתחושה שלא אוהבים אותי- לא המשפחה שלי, ולא חברות שלי או אנשים מסביב- אפילו ליד החברות היותר קרובות אני לא נותנת לעצמי- להיות עצמי..אני הרבה פעמים מתנהגת בצורה מסויימת כדי שימשיכו לאהוב אותי..בזמן האחרון אני בוכה המון- מרגישה שנשבר לי מהקטע הזה- אני פשוט מרגישה שאף אחד מסביב לא אוהב אותי- אני גם כנראה משדרת את זה, ובאמת הרבה אנשים סביבי כנראה קולטים את זה מהשניה הראשונה ומתרחקים ממני..גם עם ההורים שלי, בעיקר עם אמא שלי קשה לי מאוד- אני מרגישה שהיא לא מעריכה אותי, לא מפרגנת לי ולא נדיבה כלפי(היה דיבור ביננו אך אני לא רואה שיפור בעניין הזה..)אחותי בת 13 מתעללת בי נפשית(כולה בת 13)- לא מפסיקה להגיד עלי דברים שליליים עד שאני מרגישה שאני לא יכולה לשאת את זה..ובאופן כללי אני מרגישה שאני בינונית- לא ניראת משהוא, לא מבריקה בלימודים..לא בעלת חוש הומור,,לא יותר מידי כשרונית בתחומים אחרים,,לא חכמה כ"כ למען האמת..וכל זה גם מפריע לי מאוד...כמו שאתה בטח שם לב, כרגע אני לא מרגישה שמחה כלל, או יותר נכון מרגישה ממש ממש רע- האם אתה חושב שכאשר אקבל את עצמי ואוהב את עצמי כמו איך שאני יהיה לי הרבה יותר קל בתחומים שהזכרתי?? מה אתה מציע? אני מודעת לכך שערבבתי כרגע בין הרבה דברים, וסליחה על ה"מגילה "ועל הבילבול בדברי-אבל אני חייבת שמשהוא יקשיב לי ויעודד אותי כרגע! תודה רבה!

הלימודים התחילו בסדר- יש חבר'ה נחמדים..אם כי כמו שאמרתי אני חוששת שלאט לאט אני מרחיקה- גם את מי שאני מעוניינת בקרבתו! איך להימנע מכך? , על מה לחשוב?!??האמת אני די לחוצה כי אני מרגישה שהולך להיות מאוד אינטנסיבי ואני לא כ"כ טובה בהתמודדות עם לחץ(למרות שהיו פעמים יותר טובים- לדוג' הפסיכומטרי השני..הצלחתי פחות או יותר להרגיע את עצמי וזה טוב- ב"ה..)..מעבר לכך- כל עניין הפרזנטציות מדאיג אותי, קשה לי מאוד לעמוד ולדבר מול קהל- אפילו קהל קטן- ואני לא מוכנה שהדבר הזה ינהל לי את החיים ולא מוכנה להתחיל לדאוג ולחשוש מזה! אני מאוד רוצה להתגבר על העניין הזה - מה אתה מציע?(במידה ואין לי עכשיו ככ זמן לטיפול..איך אני יכולה לעזור לעצמי?)..אשמח לטיפים! עוד דבר שמפריע לי- והחלטתי להיחשף כאן- למרות שלא נעים לי- כלפי חוץ אני בחורה נאה- הבעיה העיקרית עם הגוף שלי(שמאוד משפיעה לי על הביטחון העצמי) היא שאני ממש שטוחת חזה- כמעט לחלוטין(!!!) וכבר לא מעט שנים שאני הולכת עם חזיה מרופדת- וכל העניין הזה גורם לי להרגיש שקרנית, -ביחס לסתם אנשים סביבי פחות, אך כשאני יוצאת עם משהוא- יותר, ואני חוששת שהתרמית תתגלה(לא צריך להרחיב מתי)-עלי לציין שאני בחורה דתיה..אז למרות שלא היה לי ממש חבר-כשיהיה-תיהיה נגיעה רק אחרי החתונה-ואני לא רוצה שבעלי לעתיד יחשוב על הגוף שלי דבר מסויים ויגלה דבר אחר(נשמע הגיוני?), כמובן שאני יודעת שמי שיאהב אותי יצטרך לקבל אותי עם הגוף שלי..אבל עדיין- אני עובדת עצות בעניין הזה- וזה כשלעצמו גורם לי להרבה הרבה עוגמת נפש! לגבי השם שבחרתי זה באמת סתם ולא אומר עלי כלום(סתם לא אוהבת לרשום שם בדוי ..)..איך רואים שאתה פסיכולוג..(:..שוב תודה רבה לך!

שלום רב, אני מחפשת פסיכולוגית (ספציפית אישה) בשביל אמא שלי , אמי חייה בצל אלימות פיזית ומילולית 25 שנה מצד אבי, כיום אחרי אירוע אלימות נוסף,היא מעוניינת לעשות את הצעד ולהתגרש,אך היא איננה חזקה מספיק אני מחפשת פסיכולוגית שתוכל לעזור לה להתחזק ולבנות את עצמה מחדש בגיל 41 אשמח לקבל המלצות על מפסיכולוגית שכבר טיפלה בעבר במקרים דומים. במקרה ולא ניתן לפרסם שמות בפורום אז אני מוסיפה את המייל שלי [email protected] תודה מראש

ד"ר גליקסמן שלום רב, שלוש שאלות בבקשה : 1. האם קיימת אפשרות לביופידבק לילדה בגיל 7? 2. האם ניתן לטפל בלחץ תמידי וחרדה באמצעות ביופידבק . היכן ניתן להגיע למטפל מצויין באזור חדרה ? 3. האם בגין טיפולים אלה קיימת אפשרות החזר מקופת החולים ? בברכה

שלום רב לך ליאת בהמשך לשאלתך להלן תגובתי 1 .אכן ניתן לטפל בילדה בת 7 באמצעות שיטת הביופידבק , כמובן חשוב מאד כי הטיפול יתבצע על ידי איש מקצוע בעל הכשרה ונסיון בתחום הביופידבק ועבודה עם ילדים.חשוב שיהיה שיתוף פעולה ותיווצר כימיה טובה בין המטפל/ת והילדה. 2 .ניתן כמובן ללמד את ביתך להתמודד עם מצבי לחץ ומצחים באמצעות השיטה. 3 . איני יכול להמליץ לך על מטפל מצויין ומתאים באיזור חדרה, למרות זאת מגיעים אלי לטיפול מכל רחבי הארץ. 4 ניתן לקבל הטיפול במסגרות המרפאות לרפואה משלימה של קופות החולים אך אין ודאות כי למטפל/ת בקופה ישנם הכישורים המתאימים לטיפול בביתך. אשמח לקבל ולתת יותר פרטים תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן www.gliksman.co.il 0546670570

שיר.. כבר הרבה זמן שאני קוראת אותך ורוצה מאוד לכתוב לך לשתף אותך במחשבותי עליך. מלב אל לב. וזה יהיה ישיר וכנה. את בטוחה שאת רוצה ויכולה לשמוע אותי? אני חייבת לזעוק את הכאב שלך. הוא חסר גבולות. את יוצרת לעצמך את המציאות בה את מאמינה. את מיישמת את האמונה שלך כי את מפלצת ועובדת קשה מאוד להוכיח לך ולאחרים כי זוהי אכן אמת. אני הכרתי ומכירה שיר רגישה וכואבת. רגישה מאוד מאוד מאוד. וכואבת מאוד מאוד מאוד מאוד.. שיר שעברה כל כך הרבה וכל כך קשה לה לסמוך על אנשים אחרים כדי שתוכל לעבד רגשית תכניה. כי פגעו בה עמוק ואף אחד לא שמר עליה.. לכן שיר רק יודעת לשמור הכל לבד בבטן וזה עוד יותר חוסם לה את האוויר לכן היא רצה לפגוע בעצמה כי אין לה אויר והיא לא מסוגלת לחיות עם הכאב הזה. לכן שיר מספר לנו כבר הרבה זמן כי היא רוצה למות כי היא רוצה שהכאב יפסק. ומה שהכי כואב זה - שהמשאלה האמיתית של שיר היא לא למות כי אם להיגאל מהייסורים אותם היא חווה כל רגע בחייה..!!!!!!!!!!!!!! שיר מבקשת להצליח לנשום. היא לא באמת מבקשת למות. את יקרה לליבי. ואני אפילו לא אנסה להוכיח לך את זה. בשום דרך. את תדעי את מה שאת רוצה לדעת דרך דיבורי ליבי. את תאמיני במה שתבחרי להאמין. את חייבת לקחת תרופות. זה ירחיק אותך קצת מעוצמות הרגשות ויתן לך מרחב פעולה ונשימה. וכמובן, מי כמוני יודעת מבינה ומזדהה... עד כמה ההתנגדות ללקיחת תרופות עצומה כאשר מפחדים כי היא תיקח לנו את כל ההגנות שלנו.. וזה מפחיד. מאוד וכל כך. אבל את חייבת אויר ח י י ב ת . אל תזרקי 7 שנים לפח. מה שקרה לך איתה השבוע לא קרה סתם. לפעמים מהמקומות האלו גדלים הכי הרבה. את זועקת לעזרה וחייבת לתת למטפלים לעזור לך. ~נילי~

שיר, קראתי את הודעותייך כמה פעמים ברצף. כל כך הייתי שם, כל-כך מגיעה לשם לעיתים... את לא יודעת ומעולם לא חשפתי כאן בפורום ואני די חוששת מכך, אבל שיר, אני מורכבת לא פחות , ומכירה פ"ע על בוריה. אבל הנה, כבר שנה שאינני שם... שנה (!) נותרו רק צלקות חיוורות זועקות על כאב שהיה ועודנו... גם אותי "העיפו" והחזירו וחוזר חלילה. וגם אני בוכה ומבכה את חיי וכועסת וכעסתי על שנולדתי ועל לא עוול בכפי שילמתי מחיר כבד. ועודני, עודני משלמת. בשעות עבודה שאינן נגמרות כדי לממן לי טיפול, ברצון הלא נגמר לאהבה הורית , בשעות של ויכוחים וחוסר אמונה שאכפת. אבל שיר, שיר שיר!! אני כמעט מתחננת- אל תרפי!! אל!! חיים שכאלה- אינן מחיר מחוייב המציאות!! גם אני לקחתי טיפול תרופתי, וקמתי בבוקר אחרי חודשיים כשאני מסוגלת לזמזם שיר. כואבת עדיין, אבל המפלצת שבתוכי (וגם אני קראתי לעצמי כך) קטנה. פיסלתי לא מזמן מפלצת קטנה בחיימר וקראתי לה "מיניפלצת" והיא שם, בחדרה של המטפלת שלי... עומדת איתנה . לפעמים גדלה בתוכי אבל יש אור בקצה המנהרה. לא תמיד, נכון. יש ימים קשים, אבל כבר לא כ-ל הזמן רק רע. כבר יש קצת טוב. והטוב גדל כל פעם. חיי אינם מלאים בטוב, אבל אני כבר מסוגלת לעבוד רציף. ללמוד... והכי חשוב- לא לפגוע. מתבוננת בגופי , וכואבת.. צלקות של כאב... תני לה כמה ימים. פני אליה שוב. תילחמו יחד. היא הוכיחה לאורך השנים שאכפת לה וזה שיר, זה מה שחשוב. גם אני רבה עם המטפלת שלי אינספור פעמים. רק אתמול יצאתי בבכי מר על שלא הבינה אותי ופרצתי בבכי כשאני יוצאת משם. וכאב.. כואב עד טירוף. ובכל זאת, יום חדש היום. אני רוצה לחיות את חיי באופן הכי טוב שאוכל. אני מבקשת ממך, מבקשת- תני לעצמך עוד צ'אנס. את לא מפלצת. את ילדה קטנה ואבודה שרוצה חיבוק חם. מחבקת אותך בכל כוחי, בכל ליבי ונשמתי. וזולגת לי דמעה חוצפנית על כאבך שלך שלא נשמע בזמן. ועכשיו את משלמת עליו מחיר כפול. בבקשה, עדכני אותנו. חושבת עלייך ... ליאורי

ליאורי, כתבתי לך תגובה וממש לפני שסיימתי הוא פשוט העיף אותי.. אז מנסה לשחזר, רק שהיכולת קצת פחתה.. אבל משתדלת.. סליחה על זה.. אני רוצה להתוודות.. קראתי את התגובות שלך של נילי ושל ח' כבר אתמול.. אבל.. לקח לי זמן לעכל ולהיות מסוגלת להגיב. מודה שגם היום עוד קצת קשה לי. זה קצת הפתיע אותי שכתבתם.. חשבתי שזה לא ממש מעניין, שכבר נמאס ממני, שאני מעיקה, שאני תופסת יותר מידי מקום ואפילו גונבת מקום של אחרים. אני מעריכה אותך מאוד על שכתבת את הדברים למרות שלא ממש נחשפת לפני כן, ואני עוד יותר מעריכה אותך על שהפסקת לפגוע בעצמך ושמרת עלייך כל הזמן הזה. לפעמים אני חושבת לעצמי.. הלוואי שהיה בי את הכח להפסיק, הלוואי והייתי מסוגלת לקחת תרופות, הלוואי והייתי קצת פחות שונאת את עצמי, רק קצת, ואז אולי גם הייתי יכולה לעזור לעצמי קצת יותר.. אבל.. מחר אמורה להיות פגישה, או שלא.. התקשרתי היום והשארתי לה הודעה שאני ממש מרגישה מעורערת ושאני לא יודעת מה לעשות. שאני מפחדת.. ואני כל כך, כל כך מפחדת.. מהכל.. מרגישה ילדה קטנה, אבל ממש.. ובדיוק שם התחיל, כנראה, כל הבלגן.. לי היה טוב עם החום, היחס והאהבה שהיא נתנה לי.. ולה זה לא הספיק, היא רצתה שאגדל.. היא רוצה שאגדל.. ואני טוב לי במקום שהיינו בו.. היה טוב לי לקבל את כל שנתנה לי ולא קבלתי כשהייתי ילדה.. זה הספיק לי.. ואז התחילו הבלגנים הקטנים.. עד הפגישה האחרונה שהיא פשוט אמרה -זהו. אני מפחדת ללכת מחר, אני גם מפחדת לא ללכת. אני מפחדת ממה שמרגיש לי וממה שאני יודעת ולא יודעת, גם ממה שאני חושבת. אני פשוט באיבוד אחד גדול. לא יודעת מה יהיה, מקווה שהיא תיצור קשר ואולי זה קצת יקל על ההחלטה מה לעשות מחר. מקווה שהיא לא כל כך תכעס עלי ותשנא אותי על דברים שאמרתי, שאני חושבת, מרגישה, על מי ומה שאני. לא יודעת כבר כלום תודה על התגובה והמילים שיר

נילי, ישיר וכנה זה הכי חשוב, ואני תמיד רוצה ויכולה לשמוע אותך. חשבתי שדווקא את מכולם ראית והרגשת את המפלצת. הכל כל כך כואב וכל כך קשה. וכן, קשה גם לנשום. כמעט היתה לנו פגישה עם פסיכיאטרית, אבל רק כמעט. יצרתי קשר לקבוע לנו פגישה, היא היתה אמורה לבוא איתי. אבל אז בא הפיצוץ, ו.. זהו. את יכולה להאמין לי שאני לא רוצה לפגוע בעצמי? שאני שונאת את זה, שנמאס לי מזה. אבל לא תמיד אני מצליחה. וכשקורה משהו איתה, זה רק מפיל יותר. בשניות המפלצת יוצאת והשליטה כבר לא ממש אצלי.. אני יודעת שצריכה עזרה, אני רק לא יודעת אם זה עוד אפשרי. תודה יקרה, התגובה שלך לא נלקחת כמובן מאליו. תודה אני

מצטרפת לרגע לעץ שנפתח עבורך לחבק אותך.. קוראת אותך כבר המון המון זמן כאן, ובוכה בשקט. אךך כמה כאב. כמה תסכול ואכזבה . כמהה..?.. כמה סבל ..יקרה.. וכמה זמן עד שפצעים מגלידים?.. אוי שיר יקירתי , מקווה שתוכלו את והיא יחד לעבור את המכשולים הללו , מקווה שלא תוותרי לך .. ושתצאי מחוזקת יותר מהשברים הללו . אני יודעת שהיא לא תוותר.. אני רוצה להאמין לפחות .. אני זוכרת שיש לצדך שותפה מאוד מיטיבה ועברתם ככ הרבה עד היום.. ולמרות הטלטלות והזעזועים הביחד הטיפולי היווה משענת עבורך. ויש תקופות גם כאלה .של משברים .ולפעמים זה מרגיש אינסופי מוחלט .. ולפעמים , הכל נצבע בבלבול וכאב וב"די נמאס ".. שוברים את הכלים , אבל .. אבל שיר, צריך גם לדעת מתי לקחת אויר .. לנשום.. גם קצת לבד.. כמו עכשיו .. צריך להסתכל על המצב קצת מלמעלה , יודעת שזה מרגיש נורא דבוק בך.. הכל כמו זפת שלא ניתן להוריד .. אני מקווה שיר יקרה שתצליחי לשחרר קצת, להרפות .. לחזור .. ולנסות .. עוד קצת לנסות .. אני מכירה את זה על עצמי . מקווה שיודעת - שהמילים שלי אלייך לא תלושות מהמציאות. מחזיקה אצבעות עבורך לימים שקטים יותר . תמשיכי לשתף.את לא לבד.. שלך , שרית

שרית יקרה, יודעת שאת יודעת.. יודעת שאת מכירה.. לצערי.. הייתי מעדיפה שלא תעברי את הדברים האלה.. אבל... את יודעת, תמיד כשנמצאת בתוך המשבר הוא נראה איום ומאיים, קשה ובלתי ניתן לפתרון, הכל רק שחור, רק מתיש, רק כשלון אחד גדול שלי. היא דברה איתי הרבה בימים האלה, מבינה את החששות והפחדים שלי, את הקשיים שלי. ואני מבינה את המקום שלה, הפחד שלה מהנסיונות האובדניים שלי והרצון שיהיה טוב יותר. נראה שלאט לאט איכשהו אנחנו מנסות להגיע לאיזשהו מקום שיאפשר להמשיך.. לא יודעת מה יהיה, יודעת שמתה מפחד, יודעת שמפחדת מכשלון, יודעת שאין ברירה אלא לנסות.. מה כבר יכול להיות, הא?.. מקסימום נחזור לאותו מקום?.. נכון שיהיה כאב מטורף ועוד דברים קשים, אבל הם קיימים בכל מקרה, לא?.. תודה על המילים החשובות והיקרות.. שיר

שלום, קראתי בכל מיני מקומות שניתן לשפר קוצר ראיה ע"י טיפול ביופידבק. שאלתי עד כמה אפקטיבי הטיפול. תודה.

שלום רב לך רון אכן ניסו להביא ארצה לפני מספר שנים ארצה האמור לשפר את יכולת הראיה במקרים מסויימים בלבד. לצערי הרב השימוש במכשור לא הוכח כאפקטיבי , השאלה היא באיזו בעיית ראיה מדובר. קימים אנישי מקצוע טובים בתחום שיפור בעיות ראייה על ידי תירגולים שונים . אשמח לקבל ולתת יותר פרטים תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן www/gliksman.co.il

היא ראיה מרחוק. אני מרכיב משקפיים כבר 10 שנים וכיום המספר הוא 2. אשמח לקבל פרטים לגבי טיפול מתאים

הקושי הולך וגובר אפשר להיות כאן מעט מושגחת כי..... פוחדת מעצמי

מקווה שלא תשכח אותי, מחכה מיום חמישי..

האם אפשרי ומותר לחגוג למטפלת(פסיכולוגית) יום הולדת?ולהביא לה מתנה?

שלום רב! האם מותר לתת למטפל או מטפלת(פסיכולוג או פסיכולוגית ) מתנה? איזה מתנה?אני מתכוון למתנה ככה סתם, בלי קשר לסיום או פרידה? ולרגל פרידה? האם אפשר לבקש ולקבל חיבוק מהפסיכולוג(או פסיכולוגית=זכר או נקבה)? ולרגל פרידה וסיום????או מגע?לחיצת יד?

זה כנראה באמת נגמר. היא העיפה אותי מהטיפול. כמעט שבע שנים יחד. ואתמול זה נגמר בעשר דקות. ככה מסיימים טיפול? ועוד אחד שנמשך שנים? איך אני אמורה להרגיש אם אתמול היא עשתה את כל מה שהיא מנסה ללמד אותי לא לעשות? לא רציתי ללכת אתמול, ידעתי שתהיה פגישה קשה והשארתי לה הודעה שעדיף שלא נפגש. אבל כמו תמיד היא השאירה לי הודעה שזה כן נכון להיפגש ושהיא תחכה לי. אז הלכתי. בטיפשותי הרבה הלכתי. ואז היא שאלה, אם אני באמת מאמינה שלא אכפת לה ממני ושהיא עושה איתי מאבקי כח. ואני שתקתי. כי באמת הרגשתי כל השבוע הזה שלא אכפת לה ועם כל מה שקרה בזמן האחרון, גם הרגשתי שיש לא מעט מאבקי כח. ואז היא אמרה שאו שאני אומרת שזה רק משהו שהוא לא באמת אלא רק מרגיש לי ושאני מסוגלת לקחת מזה מרחק ואז נוכל לעבוד. או שאם אני באמת חושבת שלא אכפת לה ממני וכו', אז אין טעם להמשיך ו- זהו. ככה היא אמרה. זהו. אז היה -זהו. היא כמובן אמרה שאני חייבת עזרה, אפילו תרופתית. אבל זה לא יהיה איתה. וזהו. והיא פתחה את הדלת ואני הלכתי. ככה אחרי עשר דקות של פגישה בשבוע הכי קשה שהיה לי. אלפי פעמים הגשתי לה על מגש של כסף אינספור אפשרויות להעיף אותי. אבל היא בחרה בשבוע שבו סף הרגישות והפגיעות שלי היו מהגבוהים ביותר. שבוע בו הבדידות היתה קשה ומורגשת מאוד. שבוע בו לא האמנתי לכל העולם ואשתו. והיא ידעה את כל אלה. ידעה ובכל זאת הציבה לי מין אולטימטום שכזה. פתאום היא זאת שמכניסה אותנו לפינה. פינה שהיא תמיד כועסת עלי שאני מכניסה אותנו. פתאום היא זאת שיש לה רק שחור ולבן ואין לה אפשרויות נוספות. פתאום זאת היא שמעיפה אותי מהטיפול. היא פשוט העיפה אותי. אחרי כמעט שבע שנים ביחד. ככה בתוך עשר דקות. פשוט העיפה אותי. אפילו שלום לא אמרנו. אף מילה. הדלת נפתחה ואני הלכתי. מה אני אמורה לעשות עכשיו? איך אני אמורה להרגיש? כי מלבד זה שהמפלצת תפסה כל מקום בתוכי, היא אתמול אישרה את כל מה שחשבתי במשך כל החיים שלי ובמשך שבע שנים היא ניסתה לשלול וללמד אותי אחרת. היא אישרה שאני מפלצת בלתי אפשרית. הפרעת אישיות גבולית שאף אחד לא מסוגל להתמודד איתה. שאף בן אדם נורמלי לא מסוגל להיות איתה בקשר, לסבול אותה, לטפל בה. אני מפלצת. ענקית. מפחידה. שכולם שונאים אותה. אפילו זאת שהצליחה לסבול אותה כמעט שבע שנים, אפילו היא הרימה ידיים. אני מקרה אבוד. לגמרי. מקרה אבוד. אף אחד אף פעם לא יוכל לטפל בי. לסבול אותי. להתמודד איתי. אף אחד בעולם לא יצליח. אני מפלצת אבודה. בלי שום עתיד. בלי שום דבר. מפלצת.

זהו.אין יותר.אם זאת לא היא אז אף אחד. נגמר לי מהכל. אחרי כתשע שנים של טיפול (כולל טיפול אחר קודם) אני מרימה ידיים. ואתה יודע מה אני חושבת אודי? שגם אם שברתי וריסקתי אותה וגם אם היא לא יכולה יותר להתמודד ולהכיל אותי, לפחות שהיה לה אומץ להגיד את הדברים ולא להפיל אותם כאילו על משהו שאני כן או לא אומרת. כי האמת היא שרק לפני שבוע אמרתי לה בפירוש שאני יודעת שאכפת לה ממני ושאני יקרה לה ושהיא באמת אוהבת אותי (כן, אני טיפשה ומטומטמת). אז היא יודעת שיש (היה) בי חלק כזה. לדרוש ממני להוציא את המילים האלה בכח בזמן שאני מרגישה אחרת לגמרי בגלל המצב הנפשי והפיז בו הייתי- זה לא פייר, ועוד יותר לא פייר להציב את זה כאולטימטום. אבל היא הפסיכולוגית, היא הכחמה, היא היודעת. אז אם מבחינתה זהו, אז זהו. אני כבר לא יכולה להכיל את הפתטיות שלי. שיהיה זהו. ואיך שאתמודד ומה שיקרה- שיקרה. אולי אחרי כל הבכי ונסיון התמודדות כושל עם זה שהעיפה אותי,אולי אז תבוא המנוחה.

ך מקווה לא לפספס אותך גם הערב.. אנ'לא יודעת מה עובר עליי.. רגע חזקה ורגע נופלת שדודה.. אז אולי הבנת?? לוקחת תרופות... לא יודעת אם זה הכרחי.. לא יודעת אם בכלל עוזר.. או מחמיר.. מטיפוס שתקן ומסוגר, איבדתי רסן לחלוטין! מפחיד איך מחוסרת שליטה על אופן הדיבור.. נכנסת ל"טרנס" מדברת בלי הפסקה ולא מגיעה לפואנטה.. ומביכה עצמי בפני אנשים.. וגם חושפת דברים ללא אבחנה בין טפל לעיקר ובין אנשים קרובים ואמינים לאנשים יחסית זרים.. מתייסרת אחר כך בחרטה ובכעס עצמי.. לא יודעת אם זה מהתרופה או מדפוסים של הרס עצמי... מה אתה חושב? מעייפת ומתעייפת וכל פעם תקווה נכזבת וייאוש שרק מעמיק.. תודה ולילה טוב

היי דוקטור! אני משתמש בפריזמה מזה כשבועיים, כתוב שיש בעיה עם אלכוהול.. הבעיה היא שזה חלק דומיננטי מאוד אצלנו בחבר'ה.. זה ממש לא בקטע של בריחה מהמציאות ע"י שתיה! זה עניין חברתי, משהו כמו פעם-פעמיים בחודש של שתייה (כוס וחצי וודקה). זה יחסר לי באופן רציני ביותר.. הבעיה היא שרשמו את זה כמו שרושמים אינסוף תופעות לוואי שקורות אחד למליון, או שזו ממש סכנה מוחשית? מה יכול לקרות? זה יכול "להתנגש" עם התרופה ולעשות נזק? אשמח אם תבהיר לי את העניין! אשמח גם להפניה למקומות רלוונטים באינטרנט. עוד דבר, הרוקח ייעץ לי לקחת וויטמין B שטוב למצבי חרדה (לטענתו..), מה דעתך בבנושא? תודה רבה! http://www.youtube.com/watch?v=Q5uKa1bDtsk&feature=related

שלום. לאחר שנים קשות בהן סבלתי מתופעות נפשיות ופיזיות שלא ביררתי את פשרן, התחלתי לאחרונה לעשות שיעורי-בית בעניין, גם בעזרת מומחים בתחום. עדיין אין יכולת להגדיר חד משמעית מה הבעיה העיקרית הגורמת לשלל הבעיות הנלוות (מאניה-דיפרסיה, חרדות וכו'). אך ברור לי מעיון בחומר שעקב מצבי לחץ ואי היכולת שלי להתמודד איתם כראוי, כמי שיש לו תפיסת מציאות דו-קוטבית (פסימית או אופורית), אני צריך ללמוד להתמודד עם התופעות הללו. גם קושי בקבלת החלטות עקב ההפרעה הדו-קוטבית והעקה שאני חש וחושש מפניה, מהווה גורם המקשה עוד יותר על ההתמודדות. קיבלתי מפסיכיאטר תרופה בשם למיקטל, שאני אמור להתחיל לקחת אך מעט חושש מזה. אני מאמין שאני יכול להתמודד עם זה ללא תרופות אם אדע מהי הדרך הנכונה להתמודדות עם הבעיה. דבר ראשון וקריטי הוא מצבי הלחץ. השאלה הנראית לי כחשובה ביותר היא מה עדיף במצב כזה: לנהל אורח חיים מורכב הדורש התמודדות יומיומית עם המציאות וכך ללמוד להסתגל ולהתמודד עמה. או, מאידך, להרגיע קצת עם קצב החיים ולצמצם ככל שניתן את הגורמים הפוטנציאלים למצבי לחץ. חשוב לי לציין שכאשר אני נכנס למצב של לחץ עד כדי חרדה ודחף אלים שאני משתלט עליו אבל גורם לי למצוקה נוראית, במצב כזה אני לא מסוגל להרגיע את עצמי במלים (כלומר לדבר לעצמי בהגיון), יתרה מכך, עצם זה שאני מנסה לדבר לעצמי רק מגביר עוד יותר את תחושת המצוקה שאני חש, ואני מרגיש שאני עומד להשתגע. האם התרופה למיקטל אמורה לסייע במצבים כאלו? איך עליי להתמודד במצב כזה כשאני נמצא בחברה (כשאני לבדי אז אני יכול למצוא משהו להסיח את הדעת ולהרגע, אך בחברה ובמיוחד בעבודה קשה לי מאוד כי אני לא יודע לאן לברוח). אשמח אם תשפוך אור על כך. תודה.

הרופא שמטפל בי עושה את זה חינם מתוך התחיישבות במצב הכלכלי שלי.אני לא יכולה להגביר את התכיפות כי זאת תהיה כבר חוצפה מצידי.היום דווקא כן הייתי אצלו כי אני בהיסטריה של היום הולדת שלפניי..40. זה גיל כזה שאמורים כבר לדעת במה אעבוד עד סוף חיי,למצוא בדחיפות את האיש של לידי שאוהב,יעזור ויתמוך.זה הזמןלשחרר את הבן לשרות עם כמה שפחות דאגות בקשר אלי ולא להכנס להיסטריה שנוצרת מהלבד................די..........גדול עלי..........

אודי כתבתי בעץ למטה כהמשך לדיבורינו. בנוסף לזה, רציתי לשאול. האם יכול להיות מצב שבו למטפל יש אינטרס לטפל במטופל מסוים? ויכול להיות ביטוי לזה שהוא יתן לו הנחה במחיר??... כי הוא מאתגר,הרקע שלו,סיפור החיים. קצת מרגיש לי שלמטפל יש אתגר לטפל בי כי... וגם שמחכה לך אבל ,מותשת מהיום.ויש מחר. ליל מנוחה. ח.,

איך מסתדר חוסר רצון לחיות עם תלות במטפלת? ואיך זה מסתדר כשמורידים את מינון הפגישות כי זה כל כך קשה להמשיך, כספית ונפשית? אני יודעת/חושבת שהמטפלת נמצאת שם בשבילי, אני דואגת כל הזמן לוודא, למרות שמאוד לא נעים לי (מיילים ו-SMSים), אבל אני לא מצליחה להפנים וכל דבר קטן מערער את האמון. כך גם עם חברות, ועל בן זוג אין מה לדבר מרוב פחד. משתפת את המטפלת כמעט בהכל, לרוב בדיליי, אחרי שהבנתי שהיתה פה חשיבה שלילית וניתוחים מרחיקי לכת, שלי. היא מדהימה, לא יכולתי להכיר מטפלת יותר טובה ממנה, אבל היא לא משפחה שלי ולא חברה, היא מסרבת להגיד לי דברים טובים במפורש, אלא ברמיזות שאני יכולה לפרשן הפוך ואני ועוד איך מפרשת הפוך. אחר כך, אני עסוקה בלכעוס על עצמי שככה חשבתי. איך יוצאים מזה? איך עוצרים את העצב הזה, אפילו בפלסתרים קטנים כמו ספר, סרט, סדרת טלויזיה? כל יום נראה לי יותר עצוב מקודמו ומרגיש לי כמו הישרדות בלתי אפשרית. אשמח לעצות, למרות שהמילה אשמח לא ממש מתאימה למה שמרגיש בפנים. ב.ל.ל

שלום, יש לי אחות בת 22 הסובלת מזה שנים רבות מבעיות התנהגותיות שונות. היא אימפולסיבית מאוד, סובלת מאכילת יתר ומהרס עצמי, נוטה להתפרצויות כעס הגובלות באלימות, וכחונות כוחניות ודרשנות כלפי הורי איתם היא מתגוררת. חוסר יציבות במערכות יחסים עם בני זוג ועם חברים , כיום היא ניתקה קשר עם כל חבריה. כמו כן היא נתיקה את הקשר איתי לחלוטין מזה שנה בעקבות וויכוח, ועוד.. לאחר שקראתי הרבה חומר בנושא אני חוששת שאולי היא סובלת מהפרעת אישיות גבולית, כך או כך היא אינה חושבת שיש לה בעיה ואינה מוכנה לקבל טיפול. כל בני המשפחה סובלים מאוד מהמצב ונמצאים על סף ייאוש. האם יש איזושהי דרך לגרום לה לעזור לעצמה? האם כדאי להעשות התערבות בעזרת פסיכולוג או להציב לה אולטימטום ללכת לטיפול? איך אפשר לעזור לה להבין שיש לה בעיה? אני חוששת שמצבה יילך ויחריף.. אני חוששת שהיא עלולה לפגוע בעצמה או באחרים. זקוקה לעצה...

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. השבוע הזה הוא אחד מהגרועים ביותר שאני זוכרת. לפני כמה ימים היתה פגישה ואני נפגעתי ממנה והיא יודעת, אמרה שהיא מצטערת מאוד.אבל בין הפגישה להצטערות שלה ולמצב הכללי הנפשי שלי היה הרבה חלל ואיפושהו אבודה בתוך החלל ניסיתי למות. ומה שעשיתי לא הצליח להביא לי את השקט של המוות. במקום הוא הביא לי הרבה כאב פיזי שבהתחלה בקושי הייתי מסוגלת בכלל לשאת, אבל עכשיו לאט לאט ככל שהזמן עובר יש קצת הקלה בסימפטומים. אתמול בלילה השארתי לה הודעה ששלשום ניסיתי למות. ושהגוף כואב כמעט עד מוות. הכל כואב כל כך. והיא איננה. נעלמה. בכוונה. לא התקשרה. תמיד, אבל תמיד היא מתקשרת. והפעם, הפעם דממה. והחלל נעשה גדול ומאיים פי מליון, וחשוך לגמרי. והבדידות קשה יותר מהכל, כי אני לא יכולה לספר לאף אחד, לא בא לי שיאשפזו אותי. והכאב, אין לי אפילו מילים לתאר אותו כמות שהוא עכשיו.הזמנים האלה שמזכירים לי שאני רק עבודה שלה, ועוד עבודה קשה במיוחד. שמזכירים לי שכל המילים שלה כמה אני יקרה לה, חשובה לה, כמה היא אוהבת אותי וכמה אני באמת מיוחדת בשבילה, כולם סתם מילים יפות לרגעים דפוקים שבהם היא מתעלה על עצמה לנסות לגרום לי להרגיש משהו שמתברר כפיקציה אחת ענקית שבסוף תמיד מתפוצצת לי בפנים. נגמר לי מעצמי

כל כך חיכיתי לפגישה והמטפלת חזרה אבל לא הייתי מסוגלת לדבר, מדוע זה קרה? ספרתי רק מה היה בסדר ולא פתחתי כלום...שיחה מאוד סתמית...מרגישה שבזבזתי פגישה שכל כך חיכיתי לה, למה? האם אוכל שוב להעלות דברים...המון מחשבות ושאלות היו לי וכלום!!!!מה קורה לי?

שלום, הבן זוג שלי סובל מהתקפי זעם קשים כשהוא מתעצבן או נעלב ממשהו שעשיתי או שאמרתי. ההתפרצויות שלו הופכות אותו לאיש אלים מילוית , תוך שהוא מקלל ומגדף אותי ומעליב אותי עד שהוא "נרגע". יש לציין שהעניין חוזר על עצמו שוב ושוב , לעיתים דחופות. אחר כך כשהוא נרגע כעבור יום או יומיים הוא מתנצל עד עמקי נשמתו ומתבייש בהתנהגותו החסרת פרופורציות . שמעתי מס' פעמים על אנשים שחוו תופעות דומות , ואלו ציינו שישנם כדורים אשר יש ליטול , ואלו מאפשרים ל"חולה" איזון ואיכות חיים.. ועל ידי כך תופעת ההתקפי זעם נעלמת . רציתי לשאול באו כדורים מדובר ? והאם יש להם תופעות לוואי שיש להביא בחשבון .. ושאתי השנייה הינה - לאיזה רופא צריך ללכת לצורך בדיקה ואישור קבלת הכדורים .. האם זהו פסיכולוג, נוירולוג? אשמח אם תוכל להשיב על שאלותיי . תודה רוני

שלום רב לך רוני הסיבות להתקפי זעם יכולות להיות שונות , חשוב לבצע הערכה פסיכיאטרית או פסיכולוגית לצורך התווית סוג ואופן הטיפול. מדובר בהתנהגות מוכרת שרצוי לטפל בה בכל דרך שהיא על מנת למנוע התדרדרות עתידית. תודה על פנייתך אשמח להתעדכן 0546670570 www.gliksman.co.il בהצלחה ובברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

אני מאוהבת. עד כלות. נושמת, חולמת, כואבת. אוהבת אותו. את המטפל שלי, שגדול ממני ב-25 שנים. אני יודעת שהוא גרוש ויש לו חברה ואני מקנאה בה כל שנייה שאני חיה. קראתי על העברה אירוטית, אבל האם זה יכול להימשך 4 שנים? האם לא יכול להיות מצב שבאמת, התאהבתי בו?? הוא כל מה שחלמתי עליו. הוא מצחיק, רגיש, עקשני במידה ואני.. אני מאוהבת!! לא. לא אמרתי לו. מפחדת שהוא יעזוב אותי ואז אני אמות. מה שאני כן עושה זה לגרום לו לכעוס עליי כל-כך כדי לריב איתו וכך זה מקל את תחושות האהבה. כי אני אוהבת אוהבת אוהבת... מעולם לא הייתי עם מישהו... אני מוכנה לתת לו את כולי. אני רוצה להיות שייכת לו ורק לו. אני יודעת שאתה בטוח חושב שזו העברה אירוטית. אבל אני בטוחה, בטוחה שזו אהבת אמת!! אינני מפסיקה לחלום על היום שהוא יהיה שלי. האיש שלי. קרן האור שלי. כמה זמן צריך לעבור מטיפול כדי שהוא יוכל להיות איתי? מה אני צריכה לעשות לדעתך? השגתי הרבה דברים שרציתי בחיים שלי. יבוא יום והוא יהיה שלי גם אם זה ייקרה באחרית הימים. אני אחכה לו כמה שצריך. אני צעירה... לא רוצה להגיד לו. אני אמות מבושה אם הוא יידחה אותי. אני אמות מכאב. אולי אברח . אבל אין לי ואין לי לילה. רק המחשבה עליו. בחלק מהמזן הייתה מעורבת מטפלת אשה בגלל הסיפור שלי. חשבתי לדבר איתה אבל יש לנו הסכם ששניהם יודעים הכל. אז היא תגיד לו ובטח תלעג לי. למה שהוא יירצה אותי? אני , עם הדפיקויות שלי... זה ככה ארבע שנים... מהשנייה שראיתי אותו אהבתי. ויצאתי עם אנשים אבל איש לא זכה בי לגמרי. אני חושבת שטוב לי מותי מאשר חיים בלעדיו.... זה לא פשע לאהוב... נכון?

הי עופרי, בטח זה לא פשע לאהוב. אין גם מה להתבייש. אהבה היא רגש נהדר. אני מתחברת מאד לרגש שלך שאהבה למטפל יכולה להציף ולגרום להתמסרות כזו שכל החיים חוץ מזה נעלמים. אני מאמינה שכדאי שתספרי לו, לאט לאט , בדרכך, אפילו תוכלי לבקש ממנו לקרוא משהו שתכתבי, אם את מעדיפה לא לדבר פנים אל פנים. קודם כל אם הוא כל כך רגיש הוא בודאי שם לב לפחות לחלק מהתחושה הזו. בוודאי הוא לא ילעג לך או יגרש אותך מהטיפול. נהפוך הוא, זה בוודאי ירגש אותו ויחזק את מערכת היחסים הטיפולית, שאפשר לדבר בה גם על הרגשות וגם על היחסים. לגבי השאלה על אהבת אמת מול העברה אירוטית אני חושבת שבכל מערכת יחסים יש העברה לכן בוודאי גם במערכת היחסים הטיפולית בה את מכירה אותו רק מזווית מאד מסויימת ואין סימטריה ביחסים. אבל בהחלט הרגשות אמיתיים , עוצמתיים וגם מכאיבים. ואולי, אני בטוחה שכיום זה נראה בלתי אפשרי, אבל אולי יום אחד הרגשות הללו יוכלו להיות לגבר אחר. מקווה שזה בסדר שכתבתי לך י.

שלום לך אודי. אני מאושפזת כבר כמעט שבועיים בבית חולים... וגם כשאשתחרר, זה יהיה לשמירת הריון ולא אוכל לצאת כמעט. אני בטיפול שנה וחצי. הייתי רוצה שהמטפלת תגיע לכאן, לבית החולים, אולי תטפל בי פה תדאג לשלומי... וגם כאשר אצא הביתה אדע שהיא ממשיכה להיות איתי, ולא דורשת ממני לסכן את עצמי ולהגיע אליה לקליניקה. מוזר לי שהיא לא מבינה את זה לבד. ואני מתביישת לבקש, ובכלל, לא בטוחה אם זו בקשה לגיטימית. מה דעתך? מה, כמטפל, היית עושה לו מטופל שלך היה במצב דומה? תודה לך, על הכל

אז ככה: אני בת 35, עובדת כבר כמה שנים טובות בעבודה משרדית, כקלדנית, כאשר חלק לא מבוטל מהעבודה שלי כרוך בטיפול בדואר חוזר, רישום פרטי לקוחות וכו', מה שמצריך אותי להתקשר ללקוחות ולברר פרטים. למרות שלא מדובר בטלמרקטינג או איזו עבודה שמצריכה אותי לשכנע אנשים במשהו, אני בכל זאת שונאת את העבודה הספציפית הזאת שכרוכה בהתקשרות ללקוחות. אציין שבאופן כללי יש לי קושי בתקשורת בינאישית אבל זה מפריע בייחוד בעבודה. אמנם רוב השיחות אורכות פחות מדקה אבל לפעמים זה כרוך גם בלהסביר ללקוחות כל מיני דברים, להתמודד עם לקוחות מעוצבנים שרואים אותי כנציגת החברה ולכן מתלוננים בפניי (למרות שזה לא התפקיד שלי לקבל תלונות) וכו'. כל זה גורם לי פעמים רבות "לדחות את הקץ", כלומר לדחות את הרגע שאתחיל לעשות טלפונים ולא פעם נערמות אצלי ערימות של דואר חוזר ודברים שהטיפול בהם כרוך בהתקשרות ללקוחות. בסופו של דבר אני עושה את זה (כי בכל זאת אין ברירה) אבל שונאת כל רגע. בכל אופן, אשמח לדעת האם יש תרגול מסוים בגישת ה-CBT שאוכל לעשות, שינוי מחשבתי או שינוי גישה שיגרמו לי לייעל את העבודה ולא לדחות אותה כל הזמן.

שלום רב לך נטע העקרון הבסיסי של יטת הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי הוא ללמוד כיצד לשנות דפוסי מחשבה והתנהגות בלתי רצויים לרצויים. אין מרשם פלא, ויש להתאים הטכניקוות לאדם ולא את האדם לטכניקות.בכל זאת הייתי ממליץ לך לנסות להקליט את שיחותיך ( זאת במידה והשיחות אינן מוקלטות על ידי החברה לצורך בקרת איכות השרות) להקשיב לעצמך ונסות לשנות סגנון תגובות ללקוחותיך. מעבר לכך חשבי על הרווחים והיתרונות בעבודתך ולמדי כיצד להתנתק מלחץ העבודה בסיום יום העבודה ומצאי לעצמך סוגי עיסוק מהנים ומספקים לאחר העבודה. תודה על פנייתך אשמח להתעדכן 0546670570 www.gliksman.co.il בברכה חמה ובהצלחה ד"ר יגאל גליקסמן

אודי, אתמול כתבתי תגובה למיקה, שם למטה בשרשור הארוך.. ולא העלית את זה, אתה יכול לבדוק בבקשה?

מיקה יקרה, כתבתי לך אתמול תגובה, שם למטה.. ומשום מה היא לא הועלתה. אולי היא נעלמה, אולי היא לא שווה העלאה או אולי פשוט לא מתאים לאודי לעלות אותה. אולי עדיף ככה. גם ככה אני כותבת שטויות וצריכה להיעלם בעצמי. לא יודעת. רק יודעת שלא מסוגלת לשחזר וגם לא ממש במצב שמאפשר לי לכתוב לעניין. אז סליחה. רק רציתי שתדעי שלא התעלמתי, שכן קראתי וכן הגבתי. סליחה על הכל. אני

שיר תודה על הרגישות ותשובותייך תמיד חשובות לי ובוודאי שאת שווה ויקרה והלוואי שתרגישי זאת באמת. לאודי - תודה שאתה מעלה את ההודעות ומשתדל להתייחס לכל אחד. למרות שהייתה תכתובת ביני לבין שיר, קיוויתי שתביע דעה או עצה ותתרום לנו מהזווית המקצועית. (מאמינה שגם שיר..) בכל מקרה מבינה שאתה מאד עמוס.. וגם .. ההודעה המקורית שכתבתי לפני דקה - נמחקה מעצמה, כך שאולי פספסתי אותך בשניות .. (מוכר לי ..) וחבל. סליחה על "החפירה" (: ומנוחה נעימה, מיקה

אודי יקר.. איפה אתה? :-( למה אתה לא כאן? אתה חסר .. לי , מאוד. רוצה לכתוב לך משו, לשתף , אבל זה מרגיש נורא בודד, שאין כאן נוכחות שלך .. אודי , הכל בסדר?.. אני מרגישה שוב חזק , עבר .. בעיקר ילדה קטנה , נטושה , כן.. זה לא רק כאן.. גם איש השיחות שלי בחופש .. לגלות לך ?.. אני בקושי שורדת.. אודי , תהייה פה, צריכה אותך. שרית

אולי תגיד לי מה התחושה הזו שלי .אני לא יודעת עם אוהבת את בין זוגי . אני נשואה מעל 15 שנה והכל היה יפה ומעולה וגם חיי אישות. רציתי לציין שאני סובלת מדיכאון קל .וחרדות מאיש שקט רק בתחום שאני נימצאת בבית. מטפלת בכדורים וסובלת פיזי וןנפשי מחלה שמעייפת את הגוף לאחר שעתיים למשל. רק כאשר בעלי לא מדבר איתי .אני מרגישה כאשר הוא לא נימצא בבית פתאום דואגת פתאום מתחילה לחשוב היפו הוא לאן הלך פתאום אכפת לי בימים רגילים אני בכלל לא מתקשרת אליו ביום לא דואגת לא חושבת עליו וישנה אצלי בעיה שמאז שגיליתי וחשדתי שבעלי מדבר בפייסבוק אני פתאום מקנאה פתאום אכפת לי ממנו פתאום מראה היתיחסות אליו . למרות שמידי פעם היתי זורקת לו פה ושם שאני לא מסוגלת לחיות ככה .הכוונה שהוא פשוט אוסף כל מיני דברים שמוצא ברחוב אבל נימצאים בסלון ובבית ולא זה לא מפריע לי אישית זה מפריע .אבל פעם מפריע פעם מנסה כל פעם לא להעיר לא לקטר אבל אני רואה שאני לא יוצאת מהמתח והלחץ הזה במישפחה ותמיד יוצא מצב שאני היחידה שתמיד משלימה איתו וכי הוא כאשר פונה אליי בדיבור או פתאום מבקש סקס פתאום אני העיקר נותת לו את רצונו .למרות שמצד אחד אני לא מוכנה כי לא פייר שנשלים כי יוצא מצב שאף פעם אנחנו לא מעלים את הבעיות כי הוא מתעלם ובסוף לא ממשיך לדבר ואז אומר לי אני לא מוכן להיכנס לכל זה לכל הכעס תעזבי אותי ואני לא מסכימה עם זה

אני בת 28 ויש לי מס' בעיות נפשיות. לפני 4 שנים קיבלתי טיפול חינם למשך שנה דרך קופת חולים. הזמן עבר מאז ולא המשכתי שום טיפול, כמובן ועכשיו אני מרגישה שאני חייבת עזרה, אני יודעת שאני חייבת עזרה. אבל אין לי כסף לממן טיפול. אני לא עובדת. אני רוצה לדעת אם יש מקום אליו אני יכולה לפנות אם יש מקום שכן יכול לעזור לי אבל לא לקחת ממני את המעט שאני מקבלת דרך ביטוח לאומי. או שעלי לחכות, עד ליום שאין לי מושג מתי הוא יבוא.. ורק אז להסכים לעצמי לעזור לעצמי. אני לא במצב טוב, אבל לא יכולה לקבל עזרה. מה אני יכולה לעשות?

שלום לכם, קודם כל - אתם מקסימים ויש פה שיח מדהים ואווירה מאוד מזמנת. אחרי תקופה של צפייה מדי פעם, אזרתי אומץ ואני כותבת, ויש לי הרבה דברים על הלב, אבל אתחיל בקטנה. מה זה אומר אם אני לא מצליחה לבכות בטיפול, למרות שעומד לי בקצה הגרון? כמובן שהעלתי את זה בפני המטפלת.. יש לי הרגשה שזה אומר ה ר ב ה, אבל מה בדיוק, אני לא בטוחה.

אני בת 23. לפני מספר שנים הייתה לי תופעה החוזרת על עצמה תוך כדי שינה והתגברתי עליה בכוחות עצמי וביוזמה אישית. היום היא חזרה והיא מטרידה. התופעה מתרחשת בתחילת שינתי כשאני מודעת ומרגישה ערה, אני מרגישה לחץ חזק בראש ועם זה רעש כאילו שעוברת לידי רכבת. הרעש והלחץ כמובן מפריעים לי להמשיך ולהתעמק בשינתי, לא לציין שזה גם מפחיד אותי למרות שאני יודעת ששום נזק פיזי לא יגרם לי כתוצאה מכך. אני מעירה את עצמי כדי שזה יעלם ולמרות העייפות אני נשארת ערה כדי שזה לא יחזור על עצמו, כי אם אמשיך בשינתי מיד לאחר מכן זה יחזור תוך שניה. יש לציין שהעוצמת התופעה פיזית הינה משמעותית ומטרידה וגם הרעש הוא כזה. התופעה מאוד מוזרה לי, לפעמים יחד עם הרעש והלחץ זה הרגיש כאילו אני נשאבת בעוצמה או נופלת ולפעמים זה ממשיך להתבטא ברעש של דיבורים וקהל וזה מעיר אותי כי הרעש מפריע לי, זה נשמע פרדוקסאלי, כי זה תוך כדי שינה ומפריע לי לישון בו זמנית. אבל מה שהכי מפריע לי זה הרעש והלחץ בגולגולת - ראש, אוזניים אפילו בחניכיים הרגשתי את זה. התגברתי על התופעה בפעם הקודמת על ידי החלטתי לא לפחד מזה ולהשתחרר כשזה קורה למרות החוויה הלא נעימה. אתמול נסיתי לעשות את אותו הדבר אך זה המשיך והתעצם. דבר נוסף שברצוני לציין זה שבתקופה שבא עברתי חרדות וכאב נפשי זה לא קרה לי... היום אני עדיין מתאוששת ומנסה להתגבר על החרדות.. (לא יודעת אם זה קשור). ברצוני לדעת האם הדבר נפשי או פיזיולוגי/ביולוגי? ואיך אני מתגברת על זה? אני לא יכולה להרשות לעצמי לפנות לטיפול פסיכולוגי, אני סטודנטית עובדת ובקושי מכסה את ההוצאות. תודה רבה!!

לך ד"ר גליקסמן היקר תודה על המענה המהיר והמועיל שנתת לאחותי בנושא הטיפול בפיברומיאלגיה שהצעת ונתת לה. אכן היא הצליחה באמצעותך להפחיצת בצורה משמעותית את השימוש בתרופות נוגדות הכאב ) סימבלטה) כמו כן פחתו באמצעות הטכניקות אותן למדת אותה התקפי הכאבים רמתם ותדירותם. לאט לאט היא מצליחה לחזור לתיפקוד יומיומי תקין ועצמאי. תודה בשמה ,בשמי ובשם משפחותינו. מעבר לעובדה שאתה פשוט מקצוען אתה אדם יקר, מיוחד ואיכפתי. מי יתן ותמשיך לעשות עבודתך קודש בברכה לאה

לאה יקרה אני מודה לך מאד על מחמאותיך, האמיני לי כי סוג כזה של תודה מהווה גורם מדרבן ומספק להמשיך לעסוק במקצוע שבחרתי שיש בו הרבה שחיקה ולעיתים גם תסכול . מאחל לך ולבני המשפחה הרבה שנים בריאות,שמחות ומלאות באהבה וסיפוק. ברגש חם ד"ר יגאל גליקסמן

אודי שלום היום בטיפול כל כך רציתי לדבר על תקופה שעברתי. לא יודעת למה זה נחווה לי כל כך קשה.קשה לדבר. רב הזמן רק שתקתי.קצת דמעות שזלגו מהעניים. חסומה חסומה. רוצה יותר לשחרר ,יותר לדבר.להיפתח. משהו בתוכי עצור.לא משוחרר. רוצה לדבר ומפחדת להיפגש בכאב. נורא נורא מתסכל כל הקונפליקטים האלה. הרצון לגעת והפחד לגעת. בסוף ,בחלק האחרון קצת דיברתי וזה עורר בי כאב נוראי.וגם כעס..על... המטפל אמר שקשה לי להיפגש עם החלקים הכועסים שבתוכי. החוויות כל כך קשות לי שאפילו עם עצמי בתוכי חוסמת ולא מרשה לדברים לעלות... כתבתי מכתב ,רציתי להוציא ולקרוא וגם את זה לא הצלחתי. מתוסכלת בתוכי ,מאוד. ח.

אודי תודה על ההבנה. ולמה כל כך קשה לי ,מפחיד לי ,לשחרר שליטה? גם אני מרגישה כך וגם המטפל אמר זאת. מתקשה להרדם לאחרונה,האם יש קשר? ח.