פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום אודי, הייתי קצת במצוקה אתמול, יכול להיות שהכתיבה עזרה לי או גרמה לי לחשוב על דברים אחרים, אחה"צ אספתי את עצמי ואת "כוחותי" ויצאנו , (לא משנה שבדרך חזרה הם די עשו לי את המוות ובסוף שכחנו להדליק נרות) אבל אולי הייתי צריכה להתאפק ולא לכתוב. כי מיד אחרי שכתבתי התחלתי לחשוב כל מיני מחשבות, ונראה לי שעברתי את הגבול ובכלל שזו בעיה שאני לא יודעת איפה הגבול. בגלל זה אני מעדיפה לא להכנס בכלל לפורומים. ולכן נראה לי שהכי טוב לא לפרסם את ההודעה. סליחה על הניג'וס. תודה על ההקשבה. וחנוכה שמח.

אודי שלום,הגעתי למקום קשה בטיפול,ובאמצע פשוט היה לי כל כך קר והבנתי את מיקה...היא לא נגעה בי אפילו...אמרתי שקר לי והיא לא הבינה...רציתי מגע אבל לא ביקשתי..האם באנו לטיפול כדי לפול? להגיע למקומות קשים כל כך,קרים,אפלים? הייתי כל כך בסדר...עדיין אני איכשהו בסדר..אבל תמיד חוזרים לנקודת ההתחלה...ולא רואים את הסוף...עדיין זקוקה לה..אפילו יותר מתמיד...והיא כאילו חושבת שהתגברתי ואני במקום אחר, כך גם אני האמנתי...איך אוכל להסביר לה שלא ממש...שזה עוד לא הסוף...ששוב חוזר הכל בעוצמות...מאוכזבת מעצמי וכנראה שאכזבתי גם אותה ואת כל החברים שאמרתי שיתנו צ'אנס...עדיין נותנת צ'אנס לטיפול ומאמינה בטוב...תמיד האמנתי...אבל דברים חוזרים שוב...מעניין שאף פעם לא הרגשתי תקיעות בטיפול כמו שאחרים מספרים...תמיד או למעלה או למטה אולי הגיע הזמן לקצת תקיעות...לבחון דברים? חוששת שעכשיו תבוא הבקורת, הלעג והכעס שלה עליי שאני כזאת.....

שלום רב לצערי יש לי בעית של התקפי זעם יש לי בעיה שאני לא יודע איך להתמודד עם דברים אז אני צועק ומרים את הקול או מקלל ולפעמים את המשפחה שלי יש לציין לא קללות גסות אבל לפעמים גם איומים למרות שלא איישם אותם אני מאוד אוהב את משפחתי ודואג לה תמיד אם הכול בסדר אני רוב הזמן גם בפחדים מלאבד את השפיות חרדות מדברים האם זה מתוצאה שאני רוב הזמן בבית ללא עבודה וללא חברים שאני נהיה כזה עצבני ורע כזה שכל יום האנשים היחידים שאני רואה לרוב הם המשפחה שלי האם אני צריך לקחת כדורים האם אני צריך ללכת לאישפוז אני רוצה לשפר את עצמי כי אני מרגיש שזה פוגע במשפחתי אשמח לתשובה דחופה

שלום רב לך להתקפי זעם יכולות להיות סיבות שונות , ניתן בהחלט ללמוד כיצד להתמודד עימם . ודאי שיש לבצע ברור והערכה רפואית ופסיכולוגית לפני תחילת הטיפול . אשמח לקבל ולתת יותר פרטים www.gliksman.co.il תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

בתקופה זו היו עימותים רבים וגילויים רבים מצידי. הייתי המומה מהם, עכשיו קצת פחות. לכל *** מתרגלים כנראה בין השאר גיליתי שהוא פשוט לא כל כך מחפש עבודה (לאחר שנה וחצי בערך פתאום ירד לי האסימון שהוא לא מחפש בלוחות דרושים. עימות הוציא ממנו את הפנינ ה" אני עובד עם חברות כוח אדם" מה זה אומר? זה אומר שהוא שלח את קורות החיים שלו לכמה חברות כוח אדם ומאז הוא יושב ומחכה לשטיח האדום) במצבו אדם סביר מתחבק עם לוחות הדרושים 24/7 היתה תקופה איומה של עימותים נוראיים והוא התחיל להראות נוכחות בלוחות דרושים. זומן לראיונות אחת ל ... אחר כך עוד גיליתי שגם זה פסק והצצה בלוח הדרושים (מה שקל לעשות) מגלה נוכחות דלה ברזולוציה של פעם בחודש שוב עימות ענק אני לא אדם חשדני במיוחד ולכן הגילויים האלו באו לאחר פרקי זמן ארוכים מאוד. חייבת לציין שהותירו אותי בהלם, כל פעם מחדש. וכן, לאחריהם נאלצתי להפוך לקרצייה אז קצת זה עזר. לאחר נידנודים חוזרים ונשנים ודחיינות חולנית מצידו ("מחר אני אעשה את זה". מחר מגיע וכלום) הוא השיג בעזרתי המאוד אקטיבית שתי עבודות שמכניסות אלף שח בחודש בערך יש לציין שפירנסתי את המשפחה לאורך אותן שנים אך לצערי עברתי לאחרונה תאונה בגינה פוטרתי מעבודתי ועכשיו המצב הכלכלי באמת לחוץ. הוא? כלום. עסקים כרגיל. עדיין מנותק. בכל בוקר קם בעשר, עושה לעצמו סלט קטן. רק אני לא ישנה בלילות מרוב דאגה לדעתי יש לו ליקוי אוטיסטי באמת. קוראים לזה תסמונת אספרגר. אבל הוא לא יסכים לאבחן את עצמו בחיים כי הוא מושלם. הוא גם מאוד נעלב כשאני אומרת לו שהוא בטלן.... ומה שהכי מרתיח אותי הוא גם חוסר הצדק וחוסר השויוניות. המפונק המנותק שחי איתי העז להכריח אותי לבצע מי שפיר בהריונות כי הצהיר שאם יוולדו ילדים פגומים הוא לא בעסק! בדרך לחופה הצהיר שהוא לא מוכן לכתוב בכתובה סכום רציני. בקיצור- הוא שותף רק למקרים של הצלחה, לא כישלון.... לפני החתונה הלך איתי לכל מיני רופאים שיאשרו שאני פוריה.... אוסף המצבים ההזויים איתו במבט אחורה מדהים אותי כל פעם מחדש... ועכשיו יש כישלון קולוסאלי שהוא יצר ואני שואלת את עצמי לעזאזל- למה אני נשארת איתו בכלל? למה אני לא יכולה להגיד לו משפט כמו"אם לא תרויח יותר מ4000 שח החל משבוע הבא אני לא בעסק"בקור רוח מקפיא עצמות כמו שהוא אמר אז לי? למה הסכמתי עד כה? שאלה מצויינת. אני באה ממשפחה כזו של נשים פסיביות עד כדי גיחוך. זה מה שאני מכירה. אם אתגרש אין לי לובי רגשי במשפחה. אין לי גב כלכלי זה מחד מאידך אני מרגישה חנוקה. אין לי אויר. יש בי טונות של כעס שהצטבר עם השנים אני חשה שהוא פשוט מטביע אותי כל פעם מחדש. לא רואה מוצא להתיחסותכם אודה.

הרבה זמן לא הייתי כאן.. קראתי לפרקים אבל לא ממש ביקרתי. גם המטפלת שלי חזרה היום מחופש וגם אני מלאה בצורך לכעוס עליה ומצד שני מחכה כבר להיות לידה, להריח את הריח המוכר ואחר, לצאת ולכאוב שזה כ"כ קצר וכבר נגמר וחלוש מלאות וריקנות ו.. להכל אני מתגעגעת.. ככה זה חברים, אנחנו עושים צעד קדימה ושניים אחרונית.. מנגנוני הנפש חזקים מאיתנו לפעמים. צריך הרבה רצון וכח להתגבר ולהתבגר... אני עצובה. שוב הגענו למקום שצריך לגדול ממנו. שוב אני פוחדת, שוב קשה. ושוב.. לעזאזע, בא לי לבכות ואני מתביישת. זה ות הקלון שלי. בורחת כשבוכה ושונאת את עצמי על כך. ביום הראשון שהגעתי לטיפול אמרתי בתגובה לשאלה למה באתי ש"נתקעתי" ומאותו היום ממש כל פעם התקדמנו עד לתיקעות ומשם היה צורך בשינוי. זה כל פעם מוכר יותר אבל כואב יותר... קצת עצובה, הרבה עייפה . והמון.. מתביישת לבכות וחונק לי בגרון... ליאורי

כן, אבל מה עושים עם הבושה הזאת?? היא הורגת אותי.. אני מרגישה כל-כך כלואה... מושפלת, דפוקה ואם אני בוכה אז זה מתעצם. אסור לי לבכות. אסור. אמרתי את זה בכל מיני צורות כבר, אבל המטפלת שלי אף פעם לא פתחה את זה ממש. ולפעמים.. כבר חנוק לי כל-כך.. כשאני יוצאת החוצה בשקר כלשהו ובוכה היא לפעמים באה ושואלת למה אני בוכה ואני מכחישה. כמו ילדה קטנה... היא לא מתווכחת איתי. ואני נהנית מהשקר שסיפרתי לעצמי ולה יחד. זה כאילו נעלם. לא שם. לא בכיתי. לא.לא.לא. יש סביב זה סיפור קשה להחריד. ואני כל-כך, כל-כך כל-כך מתביישת... פעם, אמרו לי שגיהנום פירושו לשבת ולהתבייש במעשים שלנו אודי, אני מבינה מה זה גיהנום מהסוג הזה... help... ):

היי אודי, שמחה להצטרף אלכם... כ"כ הרבה דברים... המטפל נזהר מאוד בדבריו ונזהר מ"כינווים וקיטלוגים"... מהבנתי מדובר ב ocd או ocpd. תוכל להסביר לי מה ההבדל? אני עצובה...

למה כינויים וקיטלוגים? אולי אבין את עצמי יותר טוב ובמיוחד את פשר ה"סריטות" והדרך להתמודדת איתם. וברצינות, מהי הדרך הטובה לטפל באחד מהנ"ל או שניהם? ולמה המטפל לא אוהב להשתמש במונחים האלו? על מנת שלא ארגיש עם זה רע? תודה, מרי אן.

אודי, אני אפילו לא יודעת מה להגיד. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אולי אני אספור כל הזמן 11111111111111111111111111111111111 ואז זה יעבור יותר מהר ?? אודי, יש לך איזשהו רעיון מה לעשות בכדי להזיז את הימים כבר ? ואם היא בסוף לא תחזור ????? מאיפה הוודאות הזו אצלך ??? מי אמר לך שהיא תחזור ???? אוףףףףףףףףףףף אני אספר לך בנתיים מעשיה, טוב ? (ואולי כך גם הזמן יעבור מהר יותר..) פעם היה במבי קטן שחי לו ביער.. לא זה לא טוב, אוףףףףףףףףףףף זה מזכיר שוב את השריפה שהתחוללה רק עכשיו.. אי אפשר כבר כלום !!! אודי, בבקשה, אולי אתה תספר לי איזו מעשיה מארץ רחוקה רחוקה שיש שם פיות טובות כאלו.. אודי, בבקשה אני לא יכולה יותר ,אני נשרפת, אני באמת נשרפת. היא תראה, אני בחיים לא אחזור אליה יותר. אני בכלל לא צריכה אותה יותר בכלל, נראה לי שגם בעבר לא הייתי צריכה אותה. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אודי אפשר להשתגע מזה ?????????????? :((((((((((((((((((((((((((((((( אם יהיה בכלל יום חמישי...זה הרי עוד מליארד שנים למי בכלל יש כח לחכות כל כך הרבה זמן. אני אמחק אותה מהזכרון שלי ואולי אז ירווח לי.. ???##### #################### ################### ואיפה סוריקטה ? אולי היא תצייר איזה ציור ??? אוףףףףףףףףףףףףףף אני נשרפת וכל המסוקים כבר עזבו את הכרמל

במבי יקרה, מחר יום שלישי, אחר כך רביעי ובחמישי היא כבר חוזרת, בסדר? אנחנו פה! גם היא לא עזבה,היא תחזור, היער ישתקם הכל יפרח מחדש, ירד גשם ועוד תראי שירד, בנתיים מביאה לך המון טיפות לכבות את האש.שתי מים ונשמי עמוק הזמן יחלוף והיא תשוב. מיכל

תודה על מילותייך. מצטערת שאין לי מלבד זה להגיד כלום, אני מרוקנת לחלוטין. במבי. :(

אני לא יודעת מה בתשובתך גרם לי לבכות..אין לי מושג.. חיכיתי אתמול לתגובתך.חיכיתי כל הזמן.. כשקראתי אותה ,יצאתי ,הרמתי את ראשי להסתכל על הירח, התבוננתי והתבוננתי והתבוננתי ולא ראיתי אותו..ענני הגשם הסתירו אותו... אבל ידעתי ! הירח נמצא ! הוא רק מוסתר כרגע על ידי העננים.. התחלתי לבכות.. נכנסתי פנימה וידעתי שאתה צודק.. וחוץ מזה , היום אני כבר סופרת 2... אודי, אני מחבקת אותך, טוב ? במבי.

..מרגישה ש.. קמתי הבוקר -בוקר יום רביעי ,(יש יום רביעי) יצאתי,הרמתי העיניים למעלה, וראיתי.. השמים כחולים (יש שמים) השמש זורחת (יש שמש) ריח נפלא -תערובת של אדמה שינקה את מי הגשמים שירדו ו..?? ריח נוסף ,ריח של ?? ריח של אין מילים... ולפעמים זה טוב כך ,כשיש ריח עם בלי מילים... אודי, אני מרגישה טוב, משהו כזה ...?? אתה יודע ? מחר יהיה יום חמישי. (הגיוני שיהיה חמישי, נכון ?) אמא צביה תחזור. נכון ? (הגיוני שהיא תחזור,לא ??) אנחנו נפגש שוב מחר בבוקר. נכון ? זה באמת הגיוני,נכון אודי ?? נכון שזה פשוט הגיוני שנפגש שוב מחר בבוקר ?? שלך, במבי.

הי במבי, רוצה לשלוח לך קישור לכתבה שמאד נגעה ללבי, ושימי לב גם לתמונה מהחי בר :-) "הר הכרמל הוא כמו מבצר נצחי: מצוי בו כוח אדיר של טבע, שעוד ינצח ויביא להתאוששות. יורם טהר-לב מתבונן בעצב על המתרחש בנופי ילדותו, אך מאמין כי הטבע והירוק עוד יגבר על ההרס" http://news.walla.co.il/?w=/2952/1763307 שלך, סוריקטה

פעם אודי כתב כך עליך ..אודי כל כך צודק.. תודה על הכתבה והתמונה מהחי בר :) ובכלל תודה שהגעת.. הרגשתי שאני צריכה גם אותך לידי. תודה ! קשה לי עדיין מאוד מאוד עם השריפה הזו, למרות שגם אני אולי יודעת את מה שיורם טהר-לב אומר : "השריפה היא מכה קשה, אבל בתהליך ארוך היא מחזקת את היער" וחוץ מזה ,היום יום חמישי ונפגשנו. וגם מחר נפגש :) ואני מרגישה טוב יותר. שלך, במבי.

http://www.youtube.com/watch?v=xo8oXcDnF_0&feature=player_embedded אם רק הייתי יכולה להעביר במילים את התדר הזה בו אני מרגישה עכשיו.. את התדר בו אני מניחה את הסירטון הזה כאן.. גופי כאילו רוטט, יש המון המון חמלה, מעבר למה שאנחנו מרשים לעצמינו לדמיין........ דמעה קטנה, הלוואי. ~נילי~

לך ד"ר גליקסמן מודה לך מקר לב על תגובתך המהירה , המקצועית והמועילה לשאלתי. בברכה י.ש

תודה על התודה, למילה טובה יש תמיד עוצמה , עידוד ותמיכה הגורמים לסיפוק רב לעוסקים בטיפול רפואי ונפשי. בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

קור פנימי קור חיצוני לא מוצאת את עצמי בשומקום.

הי מיקה סורי שאני קצת נדבקת להודעות שלך בזמן האחרון, את פשוט מצליחה לומר את כל מה שלא יוצא לי מהפה...זה בסדר? את האמת, אני אוהבת את הקור בחוץ..גם בגלל הריח של הגשם, אבל גם בגלל שכשקיץ אין לי סיבה או תירוץ אמיתיים להתכרבל כולי במלא שכבות מגנות, לנסות לחמם קצת את הבפנים הקפוא ( להרגיש שבחוץ כן אפשר לזרוק איזה סוודר ושיהיה קצת חם )..פתאום יש איזשהו תואם בין הבחוץ לבפנים, עליי זה מקל, הסגרירות הזו. אבל בשבילך, מקווה לקרני שמש חמימות מחר. אופיר

חשבתי שרק אני מרגישה ככה... את יודעת מה אני עושה בקיץ? מדליקה את המזגן על קור הכי חזק ומתכרבלת בפוך...

הפער העצום בין הכתיבה לדיבור אצלי ידוע .. אולי היה עדיף שהייתי מפגרת בשניהם כי פרט לתסכול ולנזק (בבתי"ס היו בטוחים שמעתיקה והורידו ציונים או שחשבו שבכוונה לא רוצה לתרום... אם לא היה עצוב היה מצחיק) אויש מצטערת אופיר.. רק רציתי לומר תודה ושמחה שעוזרת למישהו במשהו. התגובות שלך תמיד רצויות. (אגב, עניתי להודעתך אליי אי שם בשרשור למטה) תודה.

התכסי בשמיכה, שתי משהו חם שהחום יחדור...שולחת לך חימום מהלב. מיכל

שורדת - כל הכבוד שאת מצליחה לאתגר את עצמך ב"הפוך על הפוך" אני קרובה לקיפאון אבל אולי איישם בקיץ הבא.. (: מיכ - באמת שמיכה זה הדבר הכי מציאותי כרגע.. מאחלת לשתיכן שתמיד תהיו מוקפות בחום נעים ושתרגישו אותו מבפנים.

הכותרת מזכירה לי את שיר שמאד חסרה לי.. אבל ה"אין" =אין מי שיעניק לי חיבוקים . ונכון - שזה מה שמרגישה שחסר.. -- .."כמו שיורד גשם.. כמו אין יותר סיבות טובות. הכל אותו דבר נשאר.. .. להיות קרובה יותר עד קצה הסוף, כאילו שום דבר לא זז.."

הי מיקה, אני מכירה ויודעת על איזה קור את מדברת, הוא כזה שחודר לעצמות, וסוודר ושמיכה לא עוזרים. אני מצאתי שעבורי עוזרת בהייה בטלויזיה, בתוכניות שרבע שעה אח"כ אני לא זוכרת אפילו מה ראיתי, אבל התמונות שעוברות מול העיניים, איכשהו מרגיעות אותי, וגם שוקו חם, הוא מנחם כזה. מאחלת שייחם לך, ויהיה לך טוב

הי אודי, שלומך טוב? מקוה לבשורות טובות ולגשמים שיבואו כבר... האם פטריית העשן נמוגה לה שם בצפון? דואגים לכם ... בטיפול שלי לפעמים המטפל מגיב אחרת ממה שציפיתי או הייתי רוצה. ברור שאנחנו 2 אנשים שונים ולכן התגובות לא יהיו מתואמות בדיוק... למשל כאשר דיברתי על חוויה לא פשוטה שחוויתי בימים האחרונים היייתי שמחה אם הוא היה שואל קצת פרטים,עוזר לי לפתח את זה,נכנס איתי לחוויה...במיוחד שגם עליו דיברתי בתוך מכלול הדברים. תחת זאת הוא הגיב משהו לגבי האישיות שלי.על החלקים הבריאים שלי,משהו כזה. אתה חושב שזו אגנדה טיפולית?או שהוא לא מודע לציפיה שלי ממנו? כדאי לשתף אותו? הייתי רוצה גם שיגיד לי מילים יותר אישיות,בטיפול,ולא רק ינתח,יסביר,יבהיר... מה דעתך אודי? ח.

אודי, רואה שאתה כאן ועונה. למה שום דבר לא ממלא? למה התהום בפנים תמיד פעורה,למה? מתי אוכל להרגיש באמת טוב עם עצמי? וכמה כאב יכול להיות בבן אדם אחד ?כמה?.... אודי, קשה לי קשה, הצלקות בלילות מרגישות טריות, כאילו מעולם לא הגלידו, ולא עבר זמן. כאילו. ח.

שלום לכולם רציתי לדעת איך זה להרגיש אמא לילד פרי בטן? האם הקשר אליו כה חזק, כך שאם בן הזוג זוכה עליו במשמורת בבית המשפט, זה דבר שגורם כאב לב? האם בגלל זה יש אמהות שמטביעות את הילד שלהן במקום להעביר אותו למקום אחר? אני לא יודעת כי עדיין אין לי ילד.

הי, אני אמא. וכן הקשר חזק. הכי חזק. ואין לי מושג, אבל נראה לי שאם האבא של ילדי היה לוקח לי אותם, זה היה כמעט הדבר הכי כואב בעולם. והייתי נלחמת כמו פנתרה ועד טיפת דמי האחרונה. אבל לא הייתי שופכת טיפת דם אחת שלהם. כי זה הדבר היחיד שיותר גרוע משיקחו לי אותם. שהם ייפגעו. ועוד שאני אפגע בהם? צריך להיות חולה ומעוות כדי לפגוע בילד שלך כדי שלא יהיה אם אחר. זו לא אהבה זו קנאות ורכושנות חולנית. אל תבלבלי. י.

שלום לך, שאלת על ההרגשה להיות אמא אז מבחינתי להיות אמא זה לעשות הכל, אבל הכל, כדי שלילד שלך יהיה טוב! ולהטביע אותו ממש ממש לא נכנס לרשימה. חוץ מזה שלהיות אמא זה אושר מ ו ש ל ם ! זה הדבר היחיד שיכול לרומם אותך מכל מצב.

אמא- ככ הרבה רגשות מקופלים במילה אחת, אהבה,דאגה,טרחה,שמחה,התלהבות ומה זה בשבילך,אם אפשר לשאול? וגם להטביע באמבטיה נראה לי הנורא מכל, אולי את זקוקה לתמיכה,לעזרה מקצועית? ח.

היום הכותרות על השריפה התחלפו בכותרת על אותה אמא רוצחת. אמא שלי לא רצחה את הילדים שלה, אבל הייתה מאיימת מידי פעם שתעשה את זה, לפעמים האיומים היו גם פיזיים (אלו הזכרונות הראשונים שיש לי מאמא שלי) אבא שלי לצערי, היה גם הוא דמות עויינת ומסוכנת. היום כאישה בוגרת, אני יודעת, עדין לא מבינה איך היא יכלה, אבל יודעת ומבינה את הקשיים שהיו לה ויש לה. למרבה הפליאה, בתור ילדה הערצתי את אמא שלי, בעיניי היא הייתה כמו אמא אדמה, היא הייתה מקור החיים מצד אחד אך גם מסוכנת ופראית, אדישה מאוד לברואיה. אני לעומת זאת בתור אמא, מעולם לא הייתי אלימה אבל היו לי (לפעמים עוד יש לי קצת) מחשבות נוראיות פחדים וחרדות שאין לאנשים נורמאליים. היום, אחרי כך וכך שנים של טיפול, אני קצת יותר נורמאלית. אם כי בימים כאלה שהילדים בחופש ואני איתם כל היום, אני די מתחרפנת. לא צריך לדאוג, אני לא יעשה שום דבר. מקסימום אני אכתוב קצת שטויות פה ושם.

הי, איזו שאלה... ואני גם חושבת לי מדוע את שואלת... רוצה לספר בהקשר הזה משהו עליי. הייתי ילדה בסיטואציה דומה בעיניי לזאת שתיארת, והיא נחשבת למקרה קיצוני שקשור בפתולוגיה נפשית קשה. אמא שלי במגבלותיה וחוליה לא הצליחה ממש לראות אותי כייצור נפרד, עם צרכים, רצונות. ונכון, לכן במצבים מסוימים גם לא ניתן לדבר על רגשות כאהבה (אין בתפיסה כזו שניים בכלל, שלא לדבר על השלישי). ובעיקר באותם הימים סביב הגירושין שהיו היא פגעה בי באופן אלים ומסכן חיים. שונה משתיארת, מוסווה, אבל רע דיו, וכנראה שהפעולות הללו גם לא נמצאו בקשר עם התודעה שלה. יכול להיות שכמעט עלו על זה בגלוי. כמעט חשפו. אך העניין הוחנק. גם התעתוע היה רב. היום אומרים לי שמי שהיה בסביבה, ואיכשהו אולי הבין דבר-מה בתוך העיוורון הכללי, נטה לא ללכת על כיוון ההפרדה הטכנית (למרות שמצד אחד הדבר התבקש) מתוך חרדה שאם ינסו להפריד - תמות הילדה וגם האמא. מאמינה שיש מצב שזה נכון. אמא הקפידה לחסום בפניי אפשרויות להיעזר ולהיתמך באחרים זולתה, ובמיוחד היכן שלא יכלה היא. והייתה הרבה נקמנות וקנאה סביב הקשר עם אבא - ההיי לייט גם התרחש כשהייתי בגיל של השלב ההתפתחותי הילדי ע"ש התסביך ההוא. אז בחרו לא להגביר מלחמה והשאירו ביחד (הרע במיעוטו?). ואמא אפילו לא טופלה אז. כפי שניתן לראות, אני עוד כאן, ולא אשקר אם אומר שאני עדיין תוהה לפעמים האם היה טוב אילו היה מצליח לה בטעות עד הסוף, לו הייתי מתה ולא חווה שנים של סבל וכאב ומצוקה ובדידות. רוצה לציין שהיות שזו ההיסטוריה שלי, חשבתי משך תקופה שהמושג 'אמא' מתאר אישה שמתנהגת באופן דומה למוכר לי. שכך כל האמהות מסוכנות. שכך בכלל מתנהלות מערכות היחסים בעולם. למדתי להכיר שהמצב שונה. שהרוב המכריע אינו כזה. ושבאמת צריך להיות במצב נפשי מאד מסוים ולחצות איזו נקודת אל חזור. אז יש מזה בעולם של המין האנושי. ולי הייתה אמא כזו. זו אמא שלי, אמא שלצדי הייתה רוב הזמן במצבים מאד רגרסיביים. והיו בה גם צדדים אחרים. היא גם אחראית לכך שאני חיה. וכנראה שקיים גם משהו גרעיני מספיק, שאלמלא הוא, לא יכולתי לעבור ברבות הימים טיפול נפשי ולנסות להשתקם. איך אומרים - "זה מה יש", וכנראה שכך גם אהבתי אותה. אפשר אולי להבין שגם הזעם שלי גדול, ואין מילים שיכולות לתאר את הכאב, ועדיין לא בטוח שנכון להפוך ל'מפלצות' ולעשות לינץ' משתלהב ומוחלט- כי אם האמהות הללו מפלצות אזי ניתן בתנאים של טשטוש הפרדות לעשות את הקישור שצאצאיהן גם. והם לא. לא מפלצות וגם לא מלאכים טהורים. סוריקטה

סוריקטה יקרה, כואב לי בלב לשמוע. אני מוצאת שאני מהססת איך להשיב. שאני זהירה בתגובה. כי אי אפשר לדעת מה מן המילים יחווה כלינץ או הפיכה למפלצת של האמא הפוגעת. אני כן מרגישה בעוצמה שזה דבר נורא ושצריך להבדיל בינו לבין אקט של אהבה. מה שברור שיש כאן מחלה, אבל ברור עוד יותר שהצאצא הוא לא מפלצת הוא קורבן. בקורבן צריך לטפל, לעזור, לבנות ולא להוקיע. מחבקת מרחוק י.

שלום אודי, אני צופה מהצד כבר כמה זמן, יש מקום פה בשבילי? נראה שאצטרך בתקופה הקרובה חיבוק\ חיזוק... :)

שלום רב, יש לי חלום שחוזר על עצמו, כל פעם מחדש, בערך כל כמה חודשים. אני תמיד נמצאת באותו בית שגרתי בו עם הבן זוג לשעבר, בית פרטי שהיה על קו הים. ותמיד אני מדברת בטלפון כשפתאום אני רואה שהים מתקרב במהירות לבית (צונאמי) ואני פשוט מתחילה לברוח ולעלות כמה שיותר למעלה כדי לברוח מהמים, מטפסת על כל דבר אפשרי, עולה לבניינים גבוהים וכו. רק לקראת סוף החלום כשאני "במקום מבטחים" אני תוהה מה קורה עם האנשים היקרים לי, אם הם בסדר, ונהיה לי עצוב ואני בדרך כלל מתעוררת בשלב זה. אני מאוד מאוד אשמח לשמוח אם יש לך איזושהי חוות דעת על החלום ומשמעותו. תודה רבה

ראית אודי ? חמישה מליון עצים נשרפו חיים !!! כן, חמישה מליון !!! כמעט שואה.. כן, גם כל כך הרבה בני אדם כך נשרפו חיים !!!!!! נשרפו על כלום !!פשוט על כלום !! כל כך מזוויע !!! כל כך מקומם!!כל כך משאיר אותי בחוסר אונים !!!! וואוו... זה פשוט נורא, נורא !!!!!!! בתחילה צפיתי בטלויזיה..אחר כך הפסקתי לראות..היה קשה מידי לצפיה.. אני יודעת שכולנו נמות בסוף..אבל באופן שכזה ??? למה ??????????????????????? כל כך מיותר !!!!!!!!!!! אוףףףףףףףףףףףףףףףףף כן, גם היא נסעה שוב.. נפגשנו הבוקר והיא שאלה אותי מה אני מרגישה עם הנסיעה הזו שלה, עניתי לה שאין לי מרגיש בלב וגם לא איכפת לי .. היא אמרה לי:"את יודעת שאני אחזור ונפגש בחמישי. אמרתי לה אולי, או שכן או שלא.. היא אמרה לי :"ואיך את יודעת שהשמש תזרח מחר ?" אמרתי לה "עם הטבע זה יותר בטוח"... האמת , אחרי מה שקורה פה עכשיו בכרמל ובכל האיזור הזה אני כבר פחות בטוחה בכך... לך תדע אודי..ואולי מחר גם השמש לא תזרח ? ואולי ,מחר כבר לא יהיה מחר ??? אודי, שתדע לך שאני מרגישה לא טוב. במבי :(

הי במבי יקרה, אודי יקר וחברים יקרים חשבתי עליך כשהסתכלתי על השריפות. חשבתי על החיות ביער ואז חשבתי עליך ועל היער שהפסיק להיות בטוח. וחשבתי על חרדות.ועל מקומות בטוחים ועל איך אפשר לדעת. ודאגתי. חשבתי גם עליך אודי שגר אי שם בצפון. והאם ואיך מורגשת שם האש והעשן ואיזה ניגוד זה עם האוויר הצלול שבדרך כלל. וכשנכנסתי עכשיו ראיתי שאכן. וגם חשבתי על כך שאין באמת מי ששומר. כשהייתי קטנה תמיד חשבתי שאנשים מבוגרים אולי יודעים את מה שאני לא יודעת. ואחר כך כשקצת גדלתי, חשבתי שאולי לאו דווקא האנשים המבוגרים שאני מכירה אבל יש שם מי שיודע. אולי מי שמנהל אולי ראש הממשלה. ועכשיו אני יודעת שאף אחד לא באמת יודע. ואף אחד לא שומר עלינו כאן. ואני לא מתכוונת רק במדינה שלנו (רשלנות מישהו אמר לאחרונה) אני מדברת באופן כללי שאין אדם שיכול לשמור ולדעת. וזה מפחיד וזה מעורר חרדה. וזה לא מאפשר להיות ילדה. כי מי יהיה המבוגר האחראי? י.

אני בת 21. כשאני עם אנשים שאני לא מכירה טוב אני מפחדת שיצאו לי גזים (לא מהפה) ושישמעו את זה קורה. ובגלל שאני מפחדת מזה יש לי רק יותר גזים ואני מתאפקת וגם כואבת לי הבטן. הבעיה התחילה בגיל 18 ורק הולכת ומחמירה כי אני מתאפקת מהפחד, וזה מכאיב לי ונהיה יותר גרוע. בגלל כל זה אני נמנעת מלפתח קשרים עם אנשים, ואני מפחדת להתחיל לעבוד במקום חדש- ובכלל אני מפחדת מאנשים זרים -מה הם יחשבו עלי אם יצא לי גזים לידם. איזה טיפול מומלץ לי? האם יש טיפול שיכול לעזור?

שלום רב לך נועה הסיבות לאותם "גזים" שאת מתארת המחמירים במיוחד כשאת נמצאת עם אנשים יכולות להיות רבות ושונות החל ממתחים ולחצים ועד הפרעות במערכת העיכול. ממליץ על פנייה לרופא המטפל לצורך ברור רפואי מקיף על מנת לשלולל בעיות רפואיות . במידה והבדיקות תהיינה שליליות יש לפנות לטיפולפסיכולוגי , אני ממליץ על טיפול קוגניטיבי התנהגותי בשילוב שיטת הביופידבק. באמצעות טיפול זה תוכלי ללמוד כיצד לשלוט על המתחים העודפים ללא טיפול תרופתי. תודה על פנייתך אשמח להתעדכן בברכה ד"ר יגאל גליקסמן www.gliksman.co.il

לנועה שלום, כמרפא בגישת הביורגונומי, גישה שאפשר לאבחן באמצעותה גם מרחוק, תפקוד מערכת העיכול שלך משובש מאחר ורמת האנרגיה בגופך נמוכה מהרצוי בשנתיים האחרונות. האם איינך עייפה יותר מהרגיל בשנה האחרונה? רמת אנרגיה זו תלוייה בהשפעה חיצונית של ה"משלים האנרגטי" עלייך ומטופלת בצורה טובה ב"ביורגונומי". לאתר המסביר דרך טיפול זו אפשר להגיע ברישום שמי ב"גוגל" בברכה, יורם גני

שלום, אני סובל מבעיה בתחום החברתי-רומנטי, יצירת קשרים ואינטראקציה עם אנשים חדשים, חרדה חברתית, חוסר בטחון עצמי וחרדה מיצירת קשר עם בחורות במובן חברתי ורומנטי, פחד מדחייה ואולי גם מזוגיות. וכתוצאה מדברים אלו אני סובל מדיכאון קל, בעיות בריכוז והרגשה כללית רעה. אני מבקש המלצה לפסיכולוגית מעולה (עדיף, אבל אפשר גם פסיכולוג) בתחום זה באזור חיפה והקריות. תודה!

כבר תקופה די ארוכה שיש אצלי כעסים על כל מיני גורמים גם אם זה גורמי אכיפת החוק. עקב הכעס יש לי ניצנוץ שיניים , הפרעות בזיכרון, לעתים קרובות אני בודד. למרפאה לבריאות הנפש אני לא מעוניין לפנות כי שרות שם הוא גרוע. בתודה על התשובה.

רציתי לדעת איך עובד טיפול פסיכולוגי? שפסיכולוג יגיד לי איך להמנע ממצבים שגורמים לכעם או יגיד לי מהשהו משמח וכעס יעבור. בנוסף יש לי גם חרדות שתתבטעות לפעמים בגמגום ובלבול בידיים.

אובחנתי לפני מספר ימים כאישיות גבולית אני לא מוצאת את עצמי בשום דרך ולפני חודש ומשהו החבר שלי שהיתי איתו ארבעה חודשים נפרד ממני וכמובן הפרידה היתה דרמטית וכואבת אני לא מצליחה להתגבר בנוסף לכך הטיפש הזה מוסיף בננות לפייסבוק שהן גם מכרות שלי אני נשרפת בא לי לדפוק את הראש בקיר להבין כבר מה לעשות גם ככה אני לא מעכלת שבאמת יש לי הפרעה שעכשיו אני מבינה למה תמיד סבלתי ככה בתור ילדה למה עשרים שנה אני נשארת וסובלת איפה שלא יהיה אני משתגעת אני מרגישה שאין מוצא לחיים שלי וכן אני גם יודעת שזה חלק מהתסמינים של אישיות גבולית נכון שהחבר לא מושלם אפילו לא קרוב לזה לא מבחינת מראה ולא מבחינת אישיות אבל עדיין כמה שהוא כזה אני לא מצליחה לא לחשוב עליו ולשכוח אותו קשה לי אני לא יודעת באיזה מקום לשים את הראש שלי אני עכשיו מטופלת במרכז בריאות הנפש בבקשה תעזור לייי!!!!!!

אחרי הכל אי אםשר להתעלם מהבעיה ולדעת שבגלל הבעיה הזו אני במצב הזה ככ רגישה וכואבת ומדמיינת דברים ופרנואידית האם יש לכך גם טיפול תרופתי? והאם אתה ממליץ עליו?

אני בישן מאוד במיוחד בקבוצת אנשים, לפמים אני רוצה להגיד משו ו לא מצליחה. מאוד קשה לי.אם אני עומרת משו אני כבר אדומה .אם אפשאר לטפל בזה.תודה

שלשום אובחנתי לאחר טיפול ארוך כסובלת מהפרעת אישיות גבולית אני מרגישה שאין לי מוצא מה שעוד יותר מחרפן אותי שזה בדיוק התסמינים של הסולבים מהפרעה זו מה עליי לעשות אני בטיפול ואני מרגישה כלומניקית ושלעולם אני לא ימצא אף גבר שירצה לסבול אותי

אני בת 21 אני לא עושה כלום עם עצמי השתחררתי מהצבא בעקבות הדיכאון שעברתי אממ אני בכלל מסתכלת לאחור על החיים שלי הם לא היו קלים. אני מאוד מבולבלת ורק לפני חודש החבר שהיתי איתו ארבעה חודשים נפרד ממני אני נורא פגועה הוא אמר לי תשמעי את חיבת לטפל בעצמך כאילו גם ככה אני מרגישה דפוקה ופגומה והוא רק הוסיף הוא פגע בי ברמות נורא קשות לא נתן לי יחס הולם ואני מרגישה שלא אהב אותי במידה שאני אותו בכלל לא היה איכפת לו ממני יותר מדי הוא כל הזמן אמר שלחוץ לו וחיפש סיבות הוא בן 29 ואני החברה הראשונה שלו אני מתה להתקשר ענה לי מה עליי לעשות מה לחשובבב

אני בן 19 ורציתי לשאול במהלך היום אני מרגיש עייפות נפשית ופיזית המתבטאת בראייה לקויה והרגשת חרדה וחוסר רצון לעשות פעולות.. אני אוכל מספיק( אני שוקל 64 על גובה 1.77 ואני יושן בערך 9 שעות בלילה. איך אפשר לטפל בזה? מה עושים? תודה

שלום רב לך שלומי לעייפות אותה אתה מתאר יכולות להיות סיבות שונות . אני ממליץ לך לבקש מרופא המשפחה שלך לבצע הערכה רפואית מקיפה החל מבדיקות דם וכלה אפילו במעבדת שינה . אשמח להתעדכן תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן www.gliksman.co.il

יודעת ש"סגרת את הבאסטה"... אבל הפעם לשם שינוי לא שואלת או מבקשת דבר... רק חושבת עליך ודואגת.. כי אתה כל כך קרוב לשריפה האיומה המשתוללת בצפון...ממש פיגוע-טבע.. האם אתה לא חושב שכדאי לפנות את עצמך ואת היקרים לך משם?? מקווה שהכבאים יגברו על השריפה בהקדם.. וללא נפגעים נוספים. היום ברדיו נשמעה תפילת "אנא בכוח" עם הלחם הנפלא של עובדיה חממה.. = מילים בעלות עוצמה כפולה בהקשר הזה. והפעם אני מבקשת שתשמור אתה על עצמך והשם ישמור אותך.

בבקשה, שמור על עצמך... מאוד ,מאוד , מאוד.. כשראיתי אתמול בערב את האסון הנורא. :((((( כזה אסון נורא ....כל היער..לא להאמין..פשוט כל היער.. כל כך הרבה עצים..איך זה אפשרי ????? איך זה ייתכן ??? :((( וגם כל כך הרבה אבדות בנפש.. פשוט לא להאמין. כזה אסון... אז כשראיתי בטלוויזיה, מיד חשבתי עליך אודי. אני יודעת שאתה שם באיזור..פחדתי עליך, דאגתי... גם תהיתי אם אתה בין הפסיכולוגים המגוייסים לעזור למשפחות שהאסון האיום פקד אותם. אודי, אני כל כך מבקשת ממך, בבקשה שמור על עצמך.. אתה רואה בעצמך כמה אתה יקר פה וגם כמה כולם צריכים אותך כאן. במבי. :((((

כתבתי הודעה כל כך ארוכה, ומשום מה לא הצלחתי לשלוח אותה... אנסה לכתוב שוב מבלי להחסיר משהו... לפני מספר שנים עברתי תקיפה מינית. במשך כל השנים האלו לא ניגשתי לטיפול ולא דיברתי על כך. כשהתחלתי קשר סיפרתי את שקרה, אבל לא באמת ממקום של רצון לשתף. הרגיש לי שאני חייבת לספר זאת, כבוד בסיסי למי שאולי יכנס איתי למערכת יחסים. תמיד היה קושי עם גברים ומגע פיזי, אבל הצלחתי להתגבר זאת אחרי שזכיתי באמון, מה שלקח המון זמן. המון קשרים נהרסו כך. השנים עברו די בסדר. שכנעתי את עצמי שהכל בסדר ואני בסדר וזרקתי את המקרה רחוק רחוק בתוככי המוח שלי. בשבוע האחרון, עקב פרשת בר לב והעצרת, אני שקעתי עמוק. מרבה לחשוב על זה ולהיזכר, להריץ תמונות. אני חצי בנאדם. אני לא מסוגלת להירדם בלי כדור שינה, וסובלת מסיוטים שקשורים במקרה. אני לא מסוגלת להיות בסביבה של הרבה גברים. מתחילה לנשום בכבדות וחוטפת בחילה וסחרחורת. לא מסוגלת לאכול, אולי מרק קצת במהלך היום, וגם את זה מקיאה. אתמול התעלפתי. זה היה נוראי. אני כותבת בפורום נוסף, ספציפי למקרים כאלו. אבל הרגשתי שחייבת לכתוב גם במקום שבו יש איש מקצוע שיוכל לענות ולכוון. התמיכה טובה של נשים שעברו דברים דומים, אבל זה לא אותו דבר. אני לא מסוגלת, אין בי הכוחות לגשת לטיפול. אני אפילו לא מסוגלת לטלפן למרכז סיוע ולדבר. אני משתפת אדם אחד שקרוב ללבי, אבל הוא לא לידי פיזית. אני לא מצליחה לאפשר לו להתקרב. יש בי חששות שאני מצטיירת בעיניו כאדם חלש ונזקק, מפחדת שרצון השיתוף שלי כלפיו רק יהרוס לי והוא יתרחק. אני מפחדת מהכל, מבולבלת מהכל. בעיקר אני מרגישה שאני לא ממש יודעת איך להתקדם מכאן הלאה...

אני מודה לך על המענה המהיר. אני אשמח לשתף כאן, אני לא ממש מסוגלת לגשת לטיפול מקצועי. יש בי חששות מזה ואני לא חושבת שאני אהיה מסוגלת לדבר על זה עם מישהו פנים אל פנים... זה עדיין מאוד מאוד קשה לי. אני רק יודעת שהימים האלה מאוד מאוד קשים לי. ואני מרגישה אבודה וחלשה מאוד. פיזית ונפשית.

שלום, יש לי אח בן 21 שכבר כמה שנים נמצא במשבר (לפי דעתי) הוא לא מצליח להתקדם בחיים.הוא הפסיק ללמוד בכיתה ח',יצא מהצבא אחרי שנה וחצי וכבר שנתיים הוא בבית מסרב לצאת לעבוד,הוא מעביר את הימים מול ההמחשב או עם הגיטרה. אני יודעת שהוא מאוד מתוסכל ושלא טוב לו עם המצב הזה ואני מאוד רוצה לעזור לו אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות. חשוב לי לציין והוא בחור נאה ופיקח מאוד. מה שתיארתי כאן זה ממש על קצה המזלג דיברתי עם כמה פסיכולוגים באזור מגורינו שבגדול אמרו לי שאם הוא לא רוצה לקבל עזרה אי אפשר להכריח אותו. השאלה שלי מה בכל זאת אני יכולה לעשות

היי, אני נמצא בתהליך של פסיכותרפיה כרגע (בעל נטייה מינית הומוסקסואלית אבל אין לזה קשר למטרת הטיפול). ובכל זאת אני מרגיש צורך לרשום על הבעיות שלי כאן. כי אני חושב שאני יכול לפרט לפעמים יותר במילים מאשר בדיבור...אני מרגיש חוסר שקט פנימי כזה..חוסר סבלנות/קוצר רוח..ואפשר להתייחס לזה בהרבה מאוד מובנים. מרגיש שמשהו לא שלם ...מרגיש בדידות. מרגיש צורך בלהתחבר לעוד אנשים. בעיקר להשתנות מהמקובעות ומההימנעות הכללית בחיים שלי. ואני חושב שאני מחפש את זה במקומות הלא נכונים...בסקס .בחיפוש אחר מגע וחום...הרבה חשק מיני. אבל זה רק מטריף. זה כאילו אני מנסה למצוא פתרון באנשים אחרים לבעיה שלי. אבל אני בעצם מרגיש מבפנים לא טוב..זה כל כך מעיק להרגיש ככה. אי שלווה שכזאת..פניתי גם לפסיכאטר שיבחן טיפול תרופתי אבל הוא לא הרגיש שאני צריך אחד כזה. הוא אמר שאני צריך לעשות את התהליך בעצמי. אלוהים אדירים..איזה מילים גדולות..לעשות את התהליך בעצמי. ואין לי אפילו מושג קלוש מה זה אומר

שלום מיכ, לגבי הודעתך מלפני כמה ימים (שכותרתה "תנו צ'אנס"). רציתי להגיד לך שלא התכוונתי לייאש אותך. אני שמחה לשמוע שהטיפול תורם לך. כתבת לי ולבדידות שצריך להסתכל על הדברים בפרופרציה. בדיוק זו הסיבה שכתבתי את הדברים - בגלל פרופורציה. הדרך הפרופורציונלית לדעתי היא להבין שבדיוק כמו שהלא טוב יכול לחלוף, כך גם הטוב יכול לחלוף. שמתי לב שהרבה מטופלות מתארות תחושה של אופוריה ואחרי כמה ימים הן ברצפה. זהו מצב קיצוני. גם התגובה שלך נשמעה אופורית ולכן כתבתי לך את מה שכתבתי, רק בשביל הפרופורציה. אני מאחלת לך מכל הלב שהתחושות שלך ימשיכו להיות טובות ושתוכלי לממש את הפרידה עליה את חושבת. אני מאחלת לך שתוכלי, גם בעוד שנים רבות, לחשוב על הטיפול שלך ככזה שגרם לך לשינוי טוב ולשיפור איכות החיים, ושתוכלי להמשיך להגיד לאחרים "חבר'ה, תנו צ'אנס". ממני, מכל הלב, יעלוש.

יעלוש יקרה, באמת הייתי בסוג של אופוריה אבל לא ממש...מנסה למצוא את הטוב עבורי ומקווה שכלם ימצאו, לא ייאשת אותי.מקווה למצוא איזון ושקט נפשי ומאחלת גם לך שתמצאי את הטוב עבורך. מיכל

אודי, כתבתי משהו בצהריים והוא לא עלה, האם היתה בעיה במה שכתבתי? לא זוכרת כבר מה..רק שאני דואגת וחרדה למטפלת שלי וחולמת על כל מיני סוטים שבאים לקליניקה בעקבות מה שראיתי...ויש מישהו שנתקלתי בו פעם ועכשיו הדמות שלו עולה בהקשר למה שראיתי...ולא חושבת שאפשר לשתף את המטפלת בזה, כי מדובר במטופלים שלה ואני לא יכולה לשאול אותה איך היא טיפלה בעניין למרות רצוני לדעת..ושוב כאילו לדעת שהמקום מוגן לה ולי... מתקשה להפסיק לחשוב על מה שראיתי באסלה...אוף..מה לעשות? מרגישה רע עם זה... מיכל

הי אודי.. כתבתי למיקה תגובה אבל היא לא התקבלה, תוכל לבדוק? ..ו..אני לא יודעת. קשה לי... אופיר

חושבת עלייך אם זה עוזר במשהו.אני איתך....לצידך. מיכל

שלום, אני מחפשת מקורות מידע שיסייעו ללמידה לקראת מבחן מתא"ם, לתואר שני בפסיכולוגיה. תודה. מעיין

יש באתר פסיכולוגיה עברית פורום בנושא המתאם שם אפשר לקנות ספרים משומשים...

אודי שלום, האם תוכל להסביר מבחינה מקצועית למה אסור למטפל לחבק מטופל? אני לא מתכוונת למטפל ומטופלת או ההיפך או לכל חיבוק שיכול להתפרש כבעל אופי מיני, אלא לחיבוק הורי ובמקרה שלי-אימהי. איך זה יכול להזיק לטיפול או למטופל שזקוק לכך כ"כ? והאם זה באמת לטובתו? אני קוראת הרבה ברשת על מטופלים שמקבלים חיבוק חם ועוטף מהמטפלים שלהם (ולאו דוקא בסוף הטיפול, אלא בכל פגישה שהם מגיעים) - מה זה אומר? שהמטפלים האלה לא מקצועיים ו"מזיקים" למטופלים שלהם או שאלה שלא מוכנים לחבק רק מסתתרים מאחורי המקצוע והמקצועיות ע"מ להימנע מדבר שבעצם לא בא להם לעשות למטופל X ואילו למטופל Y כן? ואם זה אכן מזיק, אז באיזה אופן?? כי לי קשה לראות בזה נזק כי אם רק חיזוק ונתינת כוח, זריקת מרץ, דחיפה,עידוד,קבלה,הבנה,תמיכה ועוד הרבה דברים חיוביים שיכולים לתרום לטיפול ולקדם אותו הרבה יותר מכל מיליוני המילים. ההתפלספויות של המטפלת שלי בסגנון של: מה זה חיבוק? האם חייב להיות חיבוק קונקרטי? האם חיבוק הוא לא עוד דברים שקיימים בטיפול כמו דאגה, אכפתיות?, למה צריך את החיבוק הקונקרטי וכ"ו וכ"ו לא מדברים אלי! זה יותר נראה לי כמו נסיון להתחמק ממתן תשובה ולעקוף את הנושא באלגנטיות.להחזיר אליך את השאלה במקום פשוט לענות!אם זה משהו שאסור, בודאי יש לכך הסבר. לפעמים בחיים צריך חיבוק קונקרטי - מה לעשות? כל יצור אנוש זקוק לחיבוק (אני מאמינה שגם מטפלים בחיים האישיים שלהם זקוקים מדי פעם לחיבוק אמיתי, קונקרטי, פיסי) ולא מסוגל להסתפק בחיבוק וירטואלי.חיבוק צריך להרגיש!!לחוות!! לא לדמיין.. כיון שאינני מצליחה לקבל תשובות מהמטפלת אני פונה אליך: האם באמת יש צידוק אמיתי ומקצועי לאי-מתן חיבוק בטיפול או שזה נתון לבחירתו האישית של כל מטפל ומטפל?(ואני לא מתכוונת לסוגים שונים של טיפול, אלא אך ורק לפסיכותרפיה). אשמח לתשובה רצינית וקונקרטית בניגוד לתשובות העמומות של המטפלת שלי (או יותר נכון, בניגוד לשאלות המעצבנות שלה..) תודה.

היי בדידות, מלבד העניין המקצועי, מתן חיבוק זה משהו גם אישיותי. ישנם מטפלים חמים ופתוחים יותר וישנם מטפלים סגורים, שיתכן מאוד שגם בחיהם האישיים לא נוהגים להתחבק הרבה. כמובן שאי אפשר להתעלם גם מהעניין המקצועי. מבחינת הטיפול הפסיכודינמי, לא נהוג לחבק מטופלים כי זה יכול ליצור בלבול בין פנטזיה למציאות, לפעמים בלבול מבחינה מינית, וכמובן שזה יכול לייצר תלות. אני כמובן בעד חיבוק. המטפלת שלי מחבקת אותי בכל סיום טיפול. מבחינתי זה נהדר, זה מחזק אותי מאוד. זה נותן תחושה של קרבה וביטחון. למרות שהמטפלת שלי מאוד חמה, אני עדיין מרגישה איזשהו חסך ורצון לחיבוק מאוד מסוים שאותו המטפלת שלי מסרבת להעניק לי. זה משהו שיושב אצלי מאוד חזק ומעציב אותי עד מאוד. אני לא כל כך רוצה לכתוב על זה כאן, אבל מאוד קשה לי. אני יכולה להגיד לך שאם לא היה לי את החיבוקים הקבועים הייתי מרגישה נורא ואולי הייתי מונעת מעצמי טיפול. החיבוק הזה עוזר לי להישאר בטיפול, הוא מעצים אותי ורק בזכותו אני עדיין יכולה לסבול את הדברים היותר קשים בטיפול. צריך מטפל עם רגישות מאוד גבוהה שיידע לתמרן בין מימוש החיבוק לבין גבולות. צר לי שאת לא חווה את החיבוק שאת זקוקה לו. אני מקווה שזה רק עניין זמני. כבר קראתי פה (או בפורום השכן) על מטופלת שממש היתה זקוקה לחיבוקים אך לא קיבלה אותם, ורק אחרי תקופה משמעותית שחוותה בטיפול, המטפלת החלה לחבק אותה באופן קבוע. יכול להיות שגם אצלך זה יהיה ככה, אבל יכול להיות שגם לא. כמו שכתבתי לך לפני כמה ימים, לפעמים אנחנו צריכות לדעת להשתמש באינטואיציות. כמה זמן את בטיפול אצל המטפלת שלך? חיבוק חם, יעלוש.

המטפלת שלי מתעקשת ועומדת על זה שחיבוק זה רק בסיום הטיפול! ודרך אגב אני אצלה כבר 4 שנים!כך שאין סיכוי שזה יתחיל להיות קבוע מתישהוא.. נכון שהיא נותנת דברים אחרים: טלפונים, אס.אמ.אסים, דאגה, היא אומרת שיש לה רגשות אמהיים כלפיי, שחדרתי אליה, שהיא עסוקה בי הרבה ואין לי מושג עד כמה וכאלה, אבל זה תמיד כתשובה לשאלותיי. היא אף פעם לא אומרת לבד משפט כמו: אני אוהבת אותך, אבל אם אני שואלת אם היא אוהבת אותי היא אומרת שכן ואז זה נשמע לי מאולץ ולא אמין ואמיתי. זה סיפור חיי: תמיד אני מעניקה ונותנת טונות, אבל אף פעם לא מקבלת בחזרה ושימי לב שאפילו אודי, שמחבק פה את כולם ומכסה ואומר לילה טוב לכל מי שזקוקה לכך לא נתן לי אפילו חיבוק וירטואלי! בכל מקרה היא מתעקשת על גבולות ואומרת שגבולות זה דבר טוב וחשוב, אבל לא ממש מנמקת את הסיבה: האם בגלל שהיא חוששת שאתבלבל, האם זה משהו אישיותי או כל סיבה אחרת שאת ואודי העליתם כאן ואני בן אדם שזקוק לתשובות נחרצות ולא יכולה להיות תלויה באויר, אז זה לא נותן לי מנוח ואני חופרת עוד ועוד עד שאומרים לי שאני מתישה ומייגעת. אחרי 4 שנים לא מגיע לי משהו????? אני נתתי לה כ"כ הרבה דברים: לאו דוקא מתנות פיסיות, אלא מילים, מכתבים מהלב, שירים שהיא תמיד אומרת שמרגשים אותה מאד, אבל אני לא קיבלתי אפילו מילה אחת או מכתב או משהו ככה בספונטני. עבורי החיבוק לאחר כ"כ הרבה שנים אצלה, בהם נפתחתי ופתחתי הכל הוא תחילתו של הריפוי. אישור לכך שאפשר לאהוב אותי, כמו שמחזיקים לתינוק את היד כשהוא מתחיל ללכת עד שאפשר לשחרר והוא ילך לבד בבטחון שלא יפול והוא מסוגל לבד - תחושת סיפוק ענקית!!!! בכל מקרה אני כ"כ מקנאה בך (לא קנאה שלילית חלילה)-איזה כייף לך שאת אחת מאותם ברי מזל שמקבלים חיבוק, הלוואי עלי..... לא יודעת מה הקושי הספציפי שיש לך עם החיבוק וגם לא רוצה לחדור לפרטיותך, אבל אני בטוחה שהמטפלת שלך אוהבת אותך מאדדדדדדדדד. לי גם מאד קשה עם זה שהפורום לא פעיל בשישבת, שאלה הימים הקשים ביותר עבורי, שבהם אני זקוקה להכי הרבה תמיכה כי בכ"ז במהלך השבוע עובדים ורצים וקצת יותר קל, אז אם תרצי את יכולה לכתוב לי למייל האישי: [email protected] תודה רבה על החיבוק (הראשון שקיבלתי מזה זמן רב רב), מחזירה לך אחד עננננננננננננק שלך - אני

שלום, החלטתי לסיים את הטיפול עם מטפל האם אני רשאת לקבל סיכום טיפול על פי חוק??. בקשתי מהמטל סיכום טיפול והוא לא הסכים לכתוב לי , האם הוא יכול לנהוג כך? האם אני יכולה להתלונן על כך ובפני מי? מאוד נפגעתי מהמטפל האם יש כתובת בפני מי אני יכולה להתלונן או שפסיכולוגיים פרטיים יכולים לפגוע ולעשות מה שבא להם ואין להם פיקוח??

שלום ד"ר גליקסמן, הייתי רוצה לדעת האם ביופידבק יכול לעזור/להכחיד חרדת בחינות , עד כמה הוא יעיל? במה זה תלוי? האם טיפול בביופידבק משפיע על תהליך המיון לצה"ל? האם על טיפול פרטי יש חסיון? תודה רבה

שלום רב לך שיטת הביופידבק הוכחה כאפקטיבית ביותר בהתמודדות עם חרדות בכלל וחרדת מבחנים בפרט.,מאחר ומדובר בתהליך למידה המוטיבציה של הלומד לתירגול עצמי בבית של הנלמד בקליניקה חשוב ביותר. הטכניקות הנלמדות בשיטת הביופידבק והיכולת ללמוד כיצד לשלוט בצורה רצונית בתגובות בלתי רצוניות משפר בצורה משמעותית את יכולת התפקוד במצבים מלחיצים. כמובן התהליך הטיפולי נמצא בחיסיון מלא. תודה על פנייתך אשמח להתעדכן ולעזור במידת הצורך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן www.gliksman.co.il

הי אודי, בשביל לחזק ולהרגיע, אפשר שוב, ברכת לילה טוב,,,,?:) וגם לא ענית לי, מותר לפעמים לחזור קצת הרבה מידי פעם להיות ילדה? וגם שרוצה שוב להצטנף על ידך, עד שירגעו הזכרונות.... והגבולות יתבהרו... תודה.... וליל מנוחה גם לך, ח,

אודי, באמת שיר מקסים. אני שרה אותו לילדי כל לילה לפני השינה ותמיד תמיד הוא מרגש אותי ומביא אותי לדמעות. התמימות של הילדות, האופטימיות של מחר נקום ונראה יום חדש. הכל כל-כך תמים טהור וראשוני. רוצה גם לחוות את זה.... להיות שם. מחובקת. ועטופה.............

שלום, אני נמצאת בטיפול ורוצה לדעת למה תמיד שאני מבטלת פגישה אני מרגישה אשמה?, אני מגיעה תמיד לפגישות ובזמן.ויש לי הרגשה שלפעמים אני הייתי רוצה שיהיה הפוך תפקידים..מדמיינת שאני עוזרת למטפלת, למה זה קורה?

מרגישה אשמה כי אולי היא מפסידה כסף בגללי.רוצה שתרחם עליי, לבכות ולבכות עד שיגמרו הדמעות ושתחבק אותי,לא יודעת למה ואל תשאל אותי למה זה קורה כי לא יודעת.אשאל אותך למה יש לי צורך למישהוא שירחם עליי ולא שאני כזאת מסכנה, בעיות רגילות, ולאיש לא אכפת. ויקי

אודי.. קר לי מאוד. קור כזה שחודר לעצמות של הגוף. כזה שום שמיכה מחממת לא עוזרת. שום שתיה חמה. גם אמבטיה חמימה. שמתי על עצמי חולצה ארוכה.. אפילו צעיף וגרבים.. וקר לי מאוד. קררר לי נורא.. אודי, אתה יכול להיות איתי פה?.. למה קר לי ככ ?... אני מרגישה שמשתלטת .. עליי חשכה . שרית

תודה .. אודי יקר. שולחת לך גם אחד כזה ממני מהלב... (קצת הפשרתי..) חיבוק . שרית

ואם אין מי שיחבק?..או דוקא מי שאתה הכי רוצה שיחבק אותך לא רוצה???????

אודי שלום, פתאום לא רוצה לעזוב את הטיפול..להפך רוצה להשאר עוד ועוד...מצאתי מקום מיטבי שמכיל אותי, מבין אותי ויותר מכל מכבד כל רגש! קרה לי מקרה מביך, מצאתי בתוך השרותים של הקליניקה קונדום...ספרתי לה..היא היתה בהלם, אבל אמרתי לה שיש לי צורך להגן עליה לכן ספרתי,היא אמרה שתחשוב מה לעשות עם זה..ואני פוחדת שיקרה לה משהו...קראתי על העברה ארוטית..אך נדהמתי כשזה עמד לנגד עיני..הרגשתי עם זה רע, כמו ילדה שמגלה שההורים שלה עושים סקס...מבחינתי היא כמו אם בשבילי...מסתבר שהיא משהו אחר לאחרים וזה קשה לעיכול...דואגת לה מאוד וחרדה לה...והתמונה לא יוצאת לי מהראש...האם נהגתי נכון שספרתי לה? היא אמרה שטוב שספרתי, מה דעתך?

קונדום עם זרע? משומש?

אודי, אני כל הזמן רואה לנגד עיני את מה שראיתי ולא מסוגלת להתנתק. זה עורר בי צורך עז לשמור על המטפלת ואני כל הזמן מבקשת שתשמור על עצמה...מפחדת שמשהו יקרה לה, לא יודעת למה...כל כך הייתי רוצה לדעת מה היא מרגישה ולא מעיזה לשאול האם לגיטימי לשאול? בטח היא לא תענה לי. ואני חולמת חלומות מוזרים על כל מיני פריקים שהיא צריכה לטפל בהם...ואני פעם נתקלתי במישהו שבא ביום שלי ואני מתחילה לדמיין שזה הוא וזה נורא...מה לעשות עם כל התחושות כי בטוח היא צריכה להתמודד עם זה ואני דואגת לה מאוד. יש לי צורך עז להגן עליה ולשמור עליה...ואני לא רוצה לומר לה מה הכל מעורר בי כי גם היא צריכה להתמודד עם זה...בכל זאת אני חושבת שאתה תציע לשוחח עימה אבל לא מסוגלת להעלות שוב את הנושא..מה לעשות?

הי אודי, הכל חוזר,כואב,כואב, לא לא מוגדר לא מובן כואב כלכך מבפנים. משתק מאימה. הוא חדר ועזב ועזב ועזב........... הוא חי את חייו ואני את חיי,לא מצליחה להמשיך לזנוח,הכל כואב ,מפורק מבפנים,לא יודעת מה שלי ומה שלו. הגבולות היטשטשו. ח.

שלום לך ותודה שענית לי על שאלותיי בעבר. אני נמצאת במערבולת של פגיעה עצמית. לא משהו קיצוני אך עדיין אני חשה הקלה בפציעה שאני גורמת לעצמי. מרגישה שליטה (סוף סוף) בכאב. לראשונה כאב נשלט על ידי. אני יכולה להחליט על עוצמתו ולהפסיק כשרוצה. בנוסף זה עונה על צורך עז שלי להעניש את עצמי ושיהיה לי רע. זה משהו חדש עבורי. אך גם קצת מבהיל אותי. כי אני יודעת (ברציונל) שזה לא דרך וזה לא אמור להיות כך. איך יוצאים מהמערבולת?

אני בטיפול מזה שנה. מטפלת מעולה. בזמן האחרון נחשפים וצפים המון דברים קשים שגורמים לי לרצות את הפגיעה הזו... קשה בין הפגישות. מרגישה עזובה. קשה לי להחזיק את עצמי. זה יגמר? כל הקושי הזה?

שלום ד"ר נכבד ובוקר טוב, אני הלכתי להתייעץ עם רופא שהחליף את הרופא שלי [הנוירולוג המטפל] בת 20 וחצי ואני סובלת ממיגרנות מגיל 8 שנים כשב5 שנים האחרונות הכאב נעשה יום יומי ומטריד בחצי ראש לפעמים עם בחילות ותמיד עם פוטופוביה ופונופוביה אני לא עובדת ולא לומדת בגלל זה נוסו אצלי המון טיפולים תרופתיים אשר לא הצליחו כעת אני נוטלת אלטרולאט 10 מ"ג חצי כדור לפני השינה ללא הטבה בעיצת רופא הומלץ לי לעשות ביופידבק על מנת להיטיב עימי וגם הזרקת בוטוקס אשר מפחידה אותי..... הייתי רוצה לדעת מהו הביופידבק מפיך ו איך הוא מתבצע והאם באמת קיימת אופציה כזו שהוא אכן עוזר ומפחית התקפי מיגרנות שהן אפילו בתדירות של יומיומית אשמח לשמוע את עצתך בתודה מראש ואיחוליי יום טוב ושבוע טוב.

שלום רב לך קלאודין, אני מבין היטב את סבלך ותסכולך כאחד.באמצעות שיטת הביופידבק תוכלי ללמוד תוך זמן קצר טכניקות להתמודדות טובה יותר עם כאבי הראש שלך, כדאי לך לקרוא מעט עלי ועל השיטה באתר שלי www.gliksman.co.il או להקיש בגוגל ד"ר יגאל גליקסמן ולקרוא מאמרים רלוונטיים בנושא כאבי הראש ושיטת הביופידבק. אשמח לקבל ולתת יותר פרטים בטלפון 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

אשמח לשמוע יותר פרטים על שיטת הביופידבק האמת היא שקראתי באתר הראשון שמציע גוגל המרכז לביופידבק ולא כל כך הבנתי את המתרחש בזמן הטיפול היה רשום שם שמדובר במערכת ממוחשבת שמזהה מתחים בגוף או בנפש בזמן אמת האמת לא הבנתי כל כך את הכוונה...... אודה לך אם תסביר לי מעט אם אפשר שיהיה לך המשך יום טוב ומהנה

בקצרה עד כמה שאפשר.... תודה על הסבלנות וסליחה על האורך..... תמיד יוצאת דופן, תמיד מחוץ לנורמות ....תמיד שונה.... פעם כועסת חסרת סבלנות מתפרצת .... רעה לכולם.... פעם שמחה מאושרת מוקפת חברים מבלה ..חיה...... טובה לכולם כבר לא ילדה...אבל חיביים לעשות כדברי..... אם לא אני ברוגז.... מתנתקת מסתגרת אוכלת יושנת רוצה מרחק מכולם וזה קשה במיוחד לבני הבית. מבזבזת בלי חשבון... מלאה חובות 1000000 שקל אבל אף אחד לא יודע, אלופה בלהסתיר. קונה וקונה סתם שטויות. יושבת בוכה ורואה הכל שחור חושבת על מוות ומה יקרה לילדים אחר כך שאמות... שונאת את כולם שאף אחד לא יגע בי.. אין סקס ויש הרבה תלוי איפה אני במחשבות.... רעה או טובה.... נכנסת להריון בגיל 15 מתחתנת, מתגרשת בוגדת מביאה ילד ללא נישואין מחליפה עבודות כל פעם שנמאס מנקה את הבית ב4 בבוקר אופה ומבשלת ל100 איש מחלקת את האוכל העוגות או זורקת לפח . מי אני.... מה אני.... מה אני צריכה לעשות עם עצמי... אני לא משוגעת ועל תבהל כי יש כאלה שנבהלים אבל יש לי רוח קטנה ..... בת עם שער שחור וכותונת לבנה היא הולכת איתי מבית לבית ( כשאני עוברת דירה ) היא לא עושה כלום רק מסתכלת עלי מהצד מופיעה לעיתיים כמה פעמים בשבוע ולפעמיים נעלמת לכמה חודשים.... יש לי גם מליון אמונות טפלות..... ואני חרדה כל הזמן שמא יקרה משהו למישהו קרוב אלי אני יכולה להתפוצץ בפנים מפחד עד שאני רוה שהכל בסדר . תודה מקווה שכתבתי כמה שיותר מהבעיות שבי....בתוכי...בליבי... מקווה שאתה תעזור לי להבין אותי.... אני לא יודעת מי אני שבוע טוב

שלום אני בן 23 ויצאתי מהארון סיפרתי להורים ולשני אנשים שקרובים אלי , השאלה שלי אם היציאה הזאת תוריד מעליי את הלחצים והחרדות שאני נמצא בהם ויחזור לחיים נורמליים? תודה מראש

שלום, אשמח לקבל רעיון למתנת פרידה למטפלת. ספר יכול להיות נחמד, האם יש איזה המלצה לספר.

אתה צודק, הייתי רוצה ספר שמדבר על משהוא שעובר תהליך או משהוא שעובר משהוא שהוא משמעותי או שגורם לו לשינוי. יש רעיון?

מעונין לקנות מכשיר לשימוש ביתי, באיכות טובה. האם יש המלצות? יבואנים? מחירים? מה לחפש ? על מה להקפיד?

שלום רב לך אריה מתוכן מכתבך לא ברור ליאיזה סוג מכשור לשימוש ביתי אתה מחפש. אשמח לקבל ממך יותר פרטים ב 0546670570 תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

הי אודי צריכה לכתוב, כי אין לי עם מי לדבר. שבוע קשה, מוצפת בתחושות שמעולם לא היו, בלבד שמעולם לא היה. לבד שמשלים עם הלבד, משהו שלעולם לא עשיתי..פעם ראשונה שבאמת לבד, שבאמת הצלחתי לומר שלום, שבאמת הצלחתי להסתכל, להיות שם עד הסוף סוף סוף..וקיבלתי גם חיבוק, הכי עוטף. כשהוא עזב הוא אמר לי תשמרי על עצמך, ולחש בשקט להתראות חמודה. זה נחקק בי, החיבוק ההחזקה הזו, והתשמרי על עצמך, כאילו הוא עדיין מחזיק. הדמעות מדי פעם במהלך היום פשוט יוצאות להן, אבל אני נותנת להן לזרום. מתייפחת ואחר כך ממשיכה את היום. הוא הביא לי מתנה, רק כשהגעתי הביתה והסתכלתי הבנתי כמה הוא הבין אותי, כמה הוא זה שהצליח לקרוא אותי הכי מדוייק מכולם..ושוב,איך כאילו קוראים מחשבות אחד של השני, במקום שספר אחד נגמר, שם מתחיל הספר השני - זה שהבאתי לו. באותן מילים בדיוק..אפילו לא סיפרתי לו שאני באמת לבד, שאין מישהו אחר שמחזיק..,לא נתתי לעצמי שום פתח לקוות. הייתי צריכה לעזוב הפעם בעצמי. לסיים. פעם ראשונה שנפרדת ממישהו באמת וגם נמצאת שם. תחושה נפלאה ונוראה. לא יודעת איפה אני ומה אני מרגישה, רוצה לצעוק ולבכות עד שמישהו יבוא וירים..אבל כאילו שכחתי איך.גדלתי. מוזר להיות לבד. נפרדת. ורד (אופיר)

וואו, אופיר את מדהימה! הגעת לגדילה וצמיחה ועכשיו נפרדת מהמטפל...בעיני זה יפה מה שאת חווה כרגע..זה חלק מהחיים...זכרי את הרגעים היפים שהיו לך בטיפול ונצרי אותם בליבך.שיהיה לך בהצלחה. מיכל

הי מיכ לא מרגישה כזו מדהים, אבל מקווה שישתפר עם הזמן, יהיה פחות קשה..ההבדל הוא בעיקר בזה שאני מצליחה הפעם להחזיק את עצמי מלשלוח לו מייל מתחנן שיחזיר אותי לטיפול. ( אבל יש בי חלק שכל מה שהוא רוצה לעשות זה בדיוק זה! ) מאבק.. תודה על התמיכה שיהיה רק טוב אופיר

מרגישה שמשתגעת.. מרגישה שאיבדתי שליטה שמלכתחילה לא בטוחה שהיתה לי.. לא מבינה איך יום אחד הכל משתבש וכולם באופן די גורף מחמיצים לי פנים, מתעלמים/כועסים, רבים, מתווכחים ואפילו מרכלים עליי בנוכחותי!!! ולמחרת פתאום אותם אנשים! הופכים את עורם לחלוטין ומבקשים את קרבתי או מחמיאים ומבטאים את הערכתם ואת חשיבותי בעיניהם. זה התערבות עליונה? זה תפילות שנענות "במיידי"? -יש דבר כזה? או שהשתבשה לי הראייה או התפישה?? או במילים אחרות.. השתגעתי!!!???????? ומה יהיה מחר? שוב הכל יתהפך?? אודי.. אני מ פ ח ד ת

כל העולם מתהפך עליי שוב ושוב כל יום ויום.. וכל פעם בטוחה שאין יותר גרוע ואז חוטפת עוד מכה..מרגישה מוכה מהחיים.. כן ברור שרציתי ורוצה בטוב אך בד"כ לא מקבלת זאת.. לא כל כך הבנתי את דבריך.. גם הטוב לא נשאר.. בורח ממני.. חצי יום מקסימום ואז צונחת צרה חדשה או מחמירות הקודמות.... (בעיות בריאות, תאונות, משפטים, פחד מפיטורים ) קשה לי לעמוד בדרישות .. מחוסרת כוחות בסיסיים ועוד יותר כשצריך כוחות-על.. אתה חושב שאני מזמינה את זה לעצמי? שאני אחראית לכל הרע הזה? כבר לא יודעת איך ומה לעשות.. מרגישה אשמה בהיעדר כישורים בסיסיים להתמודד. לא רוצה יותר! מרגישה שאי אפשר לעזור לי , שלא יודעים מה להגיד לי... גם אתה אודי?? מרגישה לא מובנת וגם הכתיבה שלי עמוסה.. מפחדת שמאבדת את השפיות.. תודה אודי

מזה כמה חודשים יש לי תופעה של עקצוצים בלשון והרגשת מתכתיות בפה. עשיתי על מיני בדיקות והכל תקין אצלי מסתבר שיש לי תסמונת שנקראת BMS שמה בעברית הוא תסמונת הפה הבוער. התסמונת כנראה שאין לה טיפול אולי רק כל מיני תוספי מזון וויטמינים למינהם. התופעה הזו ידועה בעיקר בקרב נשים היא יכולה להמשך עוד מספר חודשים אולי שנים והיא יכולה להעלם פתאום. קשה לי זה מצב של חוסר אונים שיש לך משהו שאין לו טיפול ספציפי אני חוששת שזה ימשך לעד זה מתסכל מעצבן מפחיד ומטריד אנא אם שמעתם על תופעה כזו ויש לכם יעוץ בשבילי אשמח לקבל. בנוסף אוסיף שלפני מספר חודשים איבדתי את אימי מאוד עצוב לי ואמרו שיכול להיות שהמצב הנפשי גם לתופעה הזו להתפרץ אם ידוע על משהו שיכול לעזור אשמח לשמוע. חשוב לאמר שעשיתי את כל הבדיקות שצריך והכל תקין. מחכה לתשובה

שלום רב לך ריקי אם אכן אוחנה אצלך תיסמונת ה bms אזי יתכן מאד שהסיבות לתסמונת קשורות לסוג של טראומה שחווית בגין פטירתה של אימך ז"ל. אשמח לשוחח עימך בטלפון 0546670570 על מנת לקבל ולתת יותר פרטים. תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

אודי, נשמע הזוי..אבל זה מה שקורה עוד פעם.. "אמא צביה" אמרה שהיא נוסעת שוב בחנוכה. (אבל היא תשאר בארץ) היא נוסעת בראשון לפנה"צ עד רביעי בערב. נפגש בראשון בבוקר ואח"כ רק בחמישי.(וכנראה גם בשישי) אני יודעת שזה לא כ"כ הרבה זמן מראשון עד חמישי...דווקה זה כן הרבה זמן..ארבעה ימים..וואוו זה כן הרבה. :( אני מתחילה להרגיש איזשהו חוסר שקט פנימי כזה.. אני חושבת שמתחיל להמאס עלי כל הסיפור המטופש הזה שקוראים לו טיפול. :(( אולי הגיע הזמן לסיים ? אולי כך אני ארגיש פתאום משוחררת ?? אוף כל כך נמאס כבר.. איך יודעים שטיפול מסתיים ? אולי הטיפול שלי הסתיים כבר ?? אוףף אודי, אתה תשאר פה ??? במבי. אגב, אתה יודע ? פעם נכנסה לכאן מישהי שגם קראה לעצמה במבי ומאוד שמחתי על שאמרת לה לשנות ניק. הרגשתי שאתה שומר עלי.. ..ואודי, אתה מסכים גם הערב לעבור ביננו,לכסות אותנו בשמיכה רכה ולומר בשקט ששש... ליל מנוחה,חלומות פז... אתה יודע ? אצלה אני גם תמיד מתכסה בשמיכה שלה ומניחה את הראש על הכרית בצבע קרם שלה..זו כרית יותר כיפית מהכרית הכחולה שלה..כן, יש לה את הקרם, הכחולה ועוד כמה כריות קטנות יותר..

במבי יקרה, אל תפחדי אנחנו כאן..כשהמטפלת שלי נסעה חשבתי שלא אסתדר בכלל ונורא פחדתי כי גם לא יכולתי להתקשר אליה...וזה עבר..והיא שוב חזרה, תבטחי בה, לפי מה שקראתי היא מדהימה!היא מאמינה בך ותומכת בך מאוד היא נוסעת אבל גם תחזור. מיכל