פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב, לפני זמן מה התחלתי לעבור טיפול על ידי איש מקצוע שעליו קיבלתי המלצות, ורק לאחר מכן הסתבר לי כי הוא איננו פסיכולוג, אלא מטפל. לפי מיטב הבנתי הוא סיים תואר שני בעבודה סוציאלית, ונחשב מטפל מוסמך. יחד עם זאת, קיימים בי חששות כי הוא לא יכול לעזור לי כמו מטפל שלמד פסיכולוגיה... איני יודעת אם זהו חשש מוצדק. כרגע אני מרגישה שזה עוזר, אבל אני מפחדת להמשיך ו"לבזבז" את הזמן. האם באמת קיים הבדל משמעותי בין מטפל פסיכולוג לבין מטפל שאינו פסיכולוג? אם יש חשיבות לכך, בעייתי העיקרית הינה חוסר בטחון. המון תודה מראש!

דיברת קצת בהכללה ואולי אביא אני את הצד השני של המטבע. בתור עו"סית שעובדת עם בעלי מקצועות שונים מהתחום הנפשי יכולה לומר שלא ראיתי יתרון מקצועי של פסיכולוגים על פני מקצועות אחרים בתחום. אומר אפילו שמנקודת מבטי ראיתי במקרים רבים השענות רבה מדי של פסיכולוגים על תאוריות ומסורת ופחות גמישות יצירתיות ויכולת להתאים את הכלים לצרכים האישים של כל מטופל ומטופל. כמו כן באשר לתכנית ההכשרה של הפסיכולוגים אותה ראית כנבחרת מאחרות אומר כי דווקא מקצועות טיפולים אחרים מציידים את הסטודנטים בכלים יצירתיים שכמעט ולא מוזכרים בתוך תוכניות ההכשרה של הפסיכולוגים הקליניים. לכן הדגשים אולי שונים- אבל אין טעם לדבר בהתנשאות וליצור מעין תחושה של עליונות של בעלי מקצוע זה או אחר- כי המציאות הינה שונה והתוצאות מדברות בעד עצמן. מבינה שבתור פסיכולוג קליני יש לך אינטרס ליצור האדרה של התחום ממנו אתה בא- אבל שוב לא על חשבון להצמד לעובדות ולמציאות. מציעה בכל מקרה להתעניין בתוכניות הלימודים השונות של מקצועות טיפולים אחרים לפני שקובעים עמדה.

רק עכשיו ראיתי שהגבת שם למטה..שאני חשובה וזה לגיטימי, אז רציתי לומר תודה..ואם עדיין לא מאוחר להצטרף לאיחולי המזל טוב של כולן,שיהיה לך הרבה רגעים של אושר ושלווה.מיכל

זה בסדר; אני חושבת שאודי העלה את ההודעה רק אחרי הסופ"ש. יש דברים שאף פעם לא מאוחר מדי לומר/לעשות אותם - תודה :)

אודי שלום, קודם הקטע של ההבנה..אף פעם לא הרגשתי מובנת אז לא חשוב...יש לי שאלה: האם יכול להיות מצב של טשטוש כזה בין אמא ביולוגית למטפלת? זאת אומרת לא ממש העברה אלא מין תחושה שאני רוצה שהמטפלת תהווה פונקציה של אם ומצד שני רוצה שאימי תהיה כזאת למרות שאינה יכולה ולא יכלה אף פעם...ויש בלבול כזה בין אימי למטפלת...כאילו רוצה לפתור דברים עם אימי ולא מסוגלת לכך ואז מנסה בטיפול וכלום לא עובד..יודעת שהיא לא יכולה למלא פונקציה של אם אבל אולי היא יכולה משהו קרוב לזה...יש מצב? שוב מרגישה לא מובנת..האם הבנת?

מזל טוב ליום הולדתך ! מאחלת לך שתהיי בטוב , בריאות טובה !!! ומאוד שמחה לראות אותך כאן שוב. במבי. :) אודי, גם לך מזל טוב ליום הולדתה של בתך. מאחלת לך שגם בתך תהיה כה רגישה, טובה, איכפתית,מדייקת ומדוייקת,(כמו שאתה..) לא, שבתך תהיה כמו שהיא... במבי. :)

תודה על כל המילים הנפלאות והמחממות. טוב להיות פה :) ואת? איך את בימים אלה?

שלום ד"ר בונשטיין. אני מקווה שאני כותבת במקום הנכון. אני בת 33, רווקה, עובדת במשרה רגילה. יש באחריותי תפקוד תקין של החברה ושינוע עובדים. לא בהגזמה, אבל יש. הבעיה שלי די מורכבת ואני מקווה שאצליח לפרוש בפניך את העיקר. שמתי לב לאחרונה שאני לא מצליחה לבכות. מדובר כבר במספר חודשים. בעבר הייתי מסוגלת לבכות מכל דבר מרגש, מעציב ואפילו משמח. הבוקר, יום שבת, ראיתי סרט מאוד עצוב. ישבתי עם אמי לצפות בסרט, היא כמובן פרצה בבכי, ואילו אני - כלום. לא בוכה. שמתי לב ל"בעיה" בשבועות האחרונים. ניסיתי לרחם על עצמי, והרי כולנו בוכים מתוך רחמים עצמאיים (ואני חייבת לציין שבעבר זה היה קורע אותי מבכי כאשר ריחמתי על עצמי) ושוב כלום. לא מצליחה להזיל ולו דמעה אחת. עיניים אדומות. כלום. ואם אבקש להבין את הרגש הנוסף - צחוק. אני יכולה לצחוק ואני עדיין צוחקת. אבל לא כבעבר. אני מרגישה שאיבדתי שמחת חיים. כיוון שאני רווקה ואין לי בן זוג קבוע אני מסתפקת במין מזדמן. אני רשומה באתרי הכרויות, נפגשת כמעט מדי יום לדייט. הרוב נגמר אחרי שעתיים ובבית קפה. חלק (אם יש לנו איזשהו קליק שמוביל רק למיטה) נגמר במין. מזה מספר שבועות אני מוצאת את עצמי נהנית ממין בורטאלי. אני נהנית שהגבר מכה, מכאיב ומקלל. אני נהנית שעושים בי כרצונם. התופעה מעולם לא היתה קיימת אצלי ורק לאחרונה התחלתי להרגיש שאני נמשכת לכיוון הזה. אני מנסה לשכנע את עצמי שהעולם של הסאדו מאזו לא בשבילי וכל המחשבות על זה יעברו כי אני לא כזאת וכי אני אוהבת רכות. היו לי בעבר שתי מערכות יחסים מאד ארוכות. שתיהן נגמרו ביוזמתי. שתיהן גם התחילו עם אהבה גדולה שאחרי זמן קצר היא נגמרה, ואחרי זה למשך תקופה מאד ארוכה אני מנסה לשחזר את הרגשות העזים כפי שהרגשתי בהתחלה ולא מצליחה ובכל זאת נשארת בגלל נוחות ומתחילה לפלרטט, לבגוד ולשקר. לבסוף אני נפרדת כאשר אני בשיא השפל. הכוונה - גורמת למריבה עצומה, עושה מעשה שלא ייעשה לבן הזוג. כמו למשל - ניצול כלכלי מופרז. אני מודעת שזה מכוער. כל ההתנהגות שלי לא מגיעה ממקום של רוע, כי אני יודעת שאני לא רעה. בילדותי הייתי תמימה שרבים ניצלו את התמימות שבי. עברתי משברים של אהבות נכזבות, ריצוי אנשים במעשים שלא רציתי לעשות. העיקר לקבל את תשומת לבם. עם משפחתי הקשר סביר. יש לי אח שגדול ממני ונשוי. כל מתי שאנחנו נפגשים במפגשים חברתיים הוא מוצא אלפי סיבות למה עודני רווקה ללא בן זוג, הדרך שבה חינכו אותי. אם אני מסתכלת על החיים שלו - גם הם לא משהו. אני יכולה להבין למה הוא מחפש "לרדת" עליי ולמה אני מרשה ושותקת ומדי פעם מחזירה במלא העוצמה. אני יכולה להבין כי אולי הוא מחפש משהו "נוראי" (לדבריו) יותר מחייו ומהשגרה המעממת שבה הוא נמצא ולהתנחם בו ולברוח מהמציאות שלו. עם הורי הקשר די רגיל. אני מרגישה (אולי אפילו יודעת) שהם לא מבינים אותי. גם להם אני משקרת כשאני אומרת להם שהערב אני יוצאת לדייט, ובכלל אני יוצאת לפעמים עם עצמי לטיול בעיר, לספרייה או סתם לשבת בספספל בגינה ולהסתכל על אנשים, או שאני יוצאת עם הידידים/ות שלי לסרט ובית קפה. העיקר שיפסיקו לרדת לחיי. זהו ד"ר. יש לי עוד המון לכתוב אבל אני חושבת שמהתיאורים שלי אפשר ללמוד הרבה. בברכה, אר אם

שלום. חשבתי על זה וניסיתי להבין למה אני מקצינה ע"מ להרגיש בעוד שאני מעדיפה רכות. עצמתי עיניים וחזרתי לשם שוב. חזרתי לשם בתור עצמי ובתור צופה מהצד. צופה מהצד - שעשוע. הנאה. אני - מתמסרת. לא מרגישה כאב. לא גורם לי לרחם על עצמי. לא מביא דמעות. אני חפץ. אני חפץ שמכאיבים לו שעושים בו רצונם. אני מביטה להם בעיניים ומחייכת. בשבילם זה סימן שאפשר להמשיך, אפשר להעביר הילוך. לא משנה לאן יגיעו אני לא מתלוננת. לא כואב לי. לא מפריע לי. לא מזיז לי. לא איכפת לי. תכאיבו כמה שתרצו. אני רוצה להרגיש. כנראה שבגלל זה. המון זמן שלא הרגשתי משהו כמו: אהבה, שנאה, כעס, התרגשות וכד'. אני לא יודעת למה הרגשות האלה לא מציפים אותי כבעבר. נאטמתי. מה גרם לאטימות הזו? אם לא עניתי על מה שביקשת - אשתדל להבא. [email protected] אר-אם.

ד"ר גליקסמן שלום, אני בחורה צעירה בת 24, לומדת, עובדת, גרה עם חבר. הכל נשמע אידילי ונכון אבל בכל זאת אני לא מצליחה להרדם בלילות. יש לילות יותר קשים ויש פחות. זו יכולה להיות בעיה של לחץ? או בעיה פיזית? בכל מקרה הלכתי לרופא מטפל והוא רשם לי מרשם לאמביאן CR ואמר לי שזה לא כדור שצריך לקחת כל לילה ורק מתי שהבעיה מופיעה. רציתי לדעת אם שמעת על הכדור ואם אני לא אתמכר אליו. תודה

שלום רב לך אפי ראשית לבעיות שינה יכולות להיות סיבות רבות ושונות , רצוי לבררן עד כמה שאפשר. תרופת האמביאן אכן מוכרת גם בארץ, כמו תרופות לשינה רבות גם תרופה זו במידה והיא נצרכת לעיתים קרובות, מפתחת תלות ולעיתים ממכרת. רצוי לבדוק אפשרויות אחרות על מנת להפחית מתחים ולחצים וללמוד טכניקות הרפייה מתאימות לצורך שינה. אשמח לקבל ולתת יותר פרטים במידת הצורך. תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן www.gliksman.co.il

תודה על ההיענות, התחלתי לקחת את אמביאן ורציתי לדעת אם פעם- פעמיים בשבוע של נטילת התרופה אני אתמכר או יהיו לי תופעות לוואי לאחר שאסיים להשתמש בה?

כמה זמן הנ"ל זקוק לתצפית ע"י פסיכולוג בבית הספר על מנת להגיע למסקנה האם הוא זקוק לבדיקה פסיכיאטרית ( האם ילדי תסמונת דאון מופנים לפסיכיאטר בגלל בעיות התנהגות? )

כתבתי לך הרגע והכל נמחק.. שולחת לך מזל טוב גדול והרבה ברכות לבריאות, שמחה והגשמה עצמית וכל מה שתאחלי לעצמך. מסכימה עם אודי שזהו תאריך מיוחד - הרי את נולדת בו. ואולי גם אודי..?? - אודי , יכול להיות שזה גם התאריך שלך? (יומולדת או אחר?) בכל מקרה שמחה שאת פה . (: סופשבוע נעים לכולן

היי. תודה על הברכות והאיחולים. באמת, אודי, אולי תגלה לנו מה תאריך יום ההולדת שלך? אם כבר ימי הולדת... והודעה סמי-מסתורית (מיקה קלעה למטרה?). טוב להיות פה. סופ"ש רגוע גם לך.

מזל טוב וברכות מכל הלב (:

זה באמת הופך את התאריך למיוחד עבורכם... :) מזל טוב.

במקום העבודה שלי עובדת איי בחורה שאף אחד לא אוהב אותה. בין היתר היא תמיד מספרת על עצמה בגוף שלישי ("רונית קמה מוקדם כדי לנקות לפני העבודה" "רונית עשתה..."). מעניין אותנו מאוד לדעת, מבחינה פסיכולוגית, מה זה אומר על האדם שמדבר, מתאר ומספר על עצמו בגוף שלישי ולא בגוף ראשון? ניסינו למצוא מידע באינטרנט ולא מצאנו ולכן נשמח מאוד על תשובתך...

הי אודי, לפני יומיים-שלושה שלחתי מענה להודעה שמיקה רשמה ב- 10/12, נראה לי שפספסת אותה, כי היא עדיין לא באתר. בברכה..

הי ציפור כחולה, קיבלתי את תשובתך, תודה. מאחלת לך שהטוב יותר - יתגשם (:

אודי שלום, בקשה לי אליך ואל תבין אותי לא נכון, אני לא מתכוונת לבקר אותך. בפורום יש הפסקות פעמיים בשבוע ואז כשאתה חוזר לוקח לך לפעמים יום שלם להעלות את ההודעות ואז עד שמגיבים שוב הפורום יוצא להפסקה וכך על כל הודעה לוקח יומיים לקרוא ועוד יומיים להגיב. אני מבינה שיש לך עוד עיסוקים, עבודה, חיים, משפחה, אבל אולי בכ"ז תוכל להעלות את ההודעות ואת התגובות בימים שאתה נמצא יותר מהר? מקווה להבנתך. תודה, אני

מה שלומך? הגבתי בעץ שנפתח עבורי למטה אתמול לכולם והתגובות משומ מה לא מופיעות . למה ? גם לטימי שלחתי הודעה, ולך . תוכל לבדוק? יום נעים

אודי, לא התייחסת למה שכתבתי למטה וחבל....זקוקה ליחס שלך..............למשהו.........טוב, אז אולי אם אין לי מחלה פסיכוטית אז הכל בסדר.......נכון? טעות........מרגישה רע כל כך.........מיכ

יש לי שתי שאלות שאני מחפשת ולא יודעת היכן ואייך.. האם יש אדם שאין לו תת מודע?[ז"א יודע הכל כולל הצד האפל שלו] 2 מהי מחלת הנפש או ההפרעת אישיות שיכולה לאפיין אדם שחושף הכל,אומר הכל ..ואין לו "תת מודע".. תודה רבה

שלום רב האם זה טבעי להיות בחוסר ביטחון אחרי תקיפה ואיך מעלים חזרה את הביטחון העצמי האם יש ספרים שאפשר לקרוא שיעזרו להחזיר לי את הבטחון העצמי האם זאת מחלת נפש ?? החוסר בטחון שלי מתבטא בחרדות לחצים כעסים עקב מצב הגנתי וזה פוגע לי בעתיד שאינני מאמין בעצמי שאני יכול להצליח או בחיים בכללי אני אשמח לתשובה

שלום רב לך ראשית אין כל הצדקה להגדיר את מצבך כחוסר ביטחון מוחלט שכן עצם העובדה שכתבת לימצביעה על יוזמה,רצון ואפילו סוג של ביטחון עצמי בהחלטה לכתוב. באשר לשאלתך יתכן וסממנים של ביטחון עצמי נמוך היו גם קודם לתקיפה. ישנה בהחלט אפשרות להעזר לטיפול קוגניטיבי התנהגותי בשילוב שיטת הביופידבק לצורך חיזוק הקיים ושידרוגו . מדובר בסה"כ בתהליך קצר מועד. אשמח לעזור www.gliksman.co.il תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

אודי, אני לא יודעת מה לעשות.. כבר בראשון בערב התחלתי להרגיש משהו ולא ידעתי מה..משהו התחיל לזמזם לי בפנים ולא נתן לי מנוחה.. בשני סימסתי לה שלא אגיע בשלישי,שאני חייבת! הפסקה של שבועיים, שלושה.. היא סימסה לי בחזרה שהיא מבינה שמשהו קשה ומסעיר,והיא מחכה לשמוע יותר בפגישתנו מחר (בשלישי).. בשלישי בבוקר הרגשתי שאני לא מסוגלת להגיע. סימסתי לה שלא אגיע. היא סימסה לי בחזרה שיש לה כמה מחשבות..והיא מקוה שאגיע ונוכל ביחד לנסות ולהבין טוב יותר.. הגעתי, היה נורא !!!!!!! מהבפנים שלי יצא סוד נורא !!!! אודי, פשוט נורא !!!!!! לא יכולתי שהיא תסתכל עלי אחר כך, ואפילו כשקמתי,עדיין התכסיתי בשמיכה שלה, והיא לקחה את השמיכה ממני רק בפתח הדלת,(בלי להסתכל עלי, כפי שביקשתי ממנה) אודי, היום אנחנו אמורות להפגש שוב.. איך עושים את זה ???????? לא מסוגלת לראות אותה יותר בחיים!!!!! אני לא יודעת מה לעשות... אודי...אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה להגיד לך.. אוףףףףףףףףףףף אני רוצה לברוח לטיבט, להיות במנזר עם נזירי זן... לשכוח מכל העולם הזה פה.. אודי מה עושים ??? אני רוצה לברוחחחחחחחח

בוקר טוב , כן, נפגשנו אתמול.. מה היה ? אני כבר לא כל כך זוכרת.. אני זוכרת שהרבה זמן הסתכלתי רק על הגרבים והנעלים שלה.. ניסיתי להסתכל עליה ולא הצלחתי..ואז פתאום המשכתי לספר עוד פרטים מהסוד ההוא בעיניים עצומות... דווקה אחרי זה הרגיש לי משהו כזה..לא יודעת להגיד במילים.. היום אנחנו אמורות להפגש שוב.. דווקה אני מאוד מאוד מתגעגעת אליה כבר, כל הזמן יש לי רצון כזה ,כל כך חזק רק להתכסות בשמיכה שלה ולהניח את הראש על כרית הקרם שלה.. זה כל מה שאני רוצה.. שלך, במבי.

לאחרונה הסתבר לי שחברתי חוותה מה שנראה כהתקף חרדה (היא טוענת שלא ידעה עד ההתקף האחרון שהיה חמור מבחינתה והיא הובהלה למיון ושם הרופא טען מה שזה) היא אומרת שחשבה שיש לה משהו אחר וכרגע היא הולכת לפסיכולוג רציתי לדעת עד כמה העניין הזה יכול להשפיע על אורח החיים והאם יש צורך תמיד להקפיד על אופן הדיבור איתה שלא תילחץ /תתרגש וכו' והאם יתכן שהמצב הזה הוא חולף או שהוא לכל החיים ובתקופות קשות הוא כל הזמן יחזור? ואם היא לא לוקחת תרופות יש סיכוי יותר גבוהה שזה יעבור לה לתמיד? תודה רבה

הי אודי מרגישה קצת אבודה..לא יודעת למה.סה"כ המצב בסדר יחסית, יש לי עבודה שאני מאוד אוהבת ויחסית לא בדיכאון..אבל יש בי גם ריק ענקי שלא נסתם, תחושה של ייאוש בלתי מובן..אולי התרגלתי להיות כל כך הרבה שנים בטיפול, שפתאום נורא מוזר שאין..מרגיש לי כאילו משהו בשגרה שלי חסר, מישהו לדבר איתו פעם בשבוע ולהוריד מעצמי חלק מהשחור שתמיד מכביד עליי. הייתי בטיפול במקביל לעזיבה שלי אצל אותו מטפל שהייתי אצלו הרבה שנים, אבל ממש אחרי הפרידה עם אותו מטפל, איכשהו גם הטיפול החדש שקרטע במשך שלושה חודשים נפסק בפתאומיות..היה לי שם מאוד קשה, והבאתי לו מכתב שאני לא יודעת אם אני רוצה להמשיך..הייתה פגישה ממש קשה ולא הצלחתי לדבר בכלל..ומאז לא קבענו פגישה, והוא לא התקשר ואני לא יצרתי קשר ו..זהו. לא ממש אכפת לי, כי לא הרגשתי שם נוח ממילא..אבל סתם הוסיף למועקה של כל הפרידות האלה שאין לי עם אף אחד לדבר עליהן..סתם עצוב לי.צריכה מישהו לדבר איתו ומרגישה מאוד לבד ואין בי כבר כוחות להתחיל שוב טיפול, כי איבדתי אימון ביכולת של מטפלים להיות שם בשבילי, מתישהו הם תמיד נעלמים, גם אם לא פיזית, רגשית בטוח. יצא לי הכל מבולבל ודחוס, אבל ככה מרגיש לי בפנים. אוףףףף ): אופיר

ילד בן 15 עם תסמונת דאון שמשמיע קולות צוחק צועק ויורק על ילדים לפעמים בזמן שיעור או הפסקה. יש לציין שהילד מוגבל מאוד מבחינה שפתית דיספרקציה

שאלת אותי "מה הסיפור" והתחלתי לענות. פתאום נתקע המחשב... והנה, היום בבוקר נפגשנו, ופתאום.. משהו זרם. הגענו לכמה הסכמות. היה קשה, מכעיס, צעקתי בלי סוף והתעצבנתי (אבל לא בכיתי!! גיבורה שכמותי) ובסוף איכשהו הגענו לעמק השווה. אני התחייבתי לשמור על המסגרת והיא הבטיחה את מה שחשוב לי. אני מרגישה יותר טוב. אז השאלה ששאלת אותי- מה הסיפור? עוררה גם בי שאלות... מה בעצם הסיפור היותר עמוק? הרי יש סיפור , עצוב על בכי, ויש סיפור אחר שאני מספרת לעצמי. וכשסיפרתי לי כמה נקודות שחשובות לי יכולתי לספר גם לה אותן... ואז הבנו מה מפריע לכל אחת. זה יופי. אז אני מזמזמת לעצמי את השיר שכתוב בכותרת וחושבת כמה חשוב לשאול שאלות. כי רק מי ששואל יכול למצוא תשובות שהוא אינו יודע שהוא מחפש. וויניקוט אמר פעם משפט שאני אוהבת מאוד : "זהו אושר להיות חבוי, אך אסון לא להימצא" אולי כדאי לשאול את המתחבא היכן הוא, כך נוכל ביתר קלות למצואו... יופי של שאלה אודי. ומצטערת אם אני נשמעת מסורבלת... אני פשוט מלאת רעיונות ודימויים ואוהבת נורא שפת סימבוליקה... מה אתה חושב עליי? על כל זה? ליאורי (וגם אורך )

לסוריקטה היקרה, כתבתי לך תגובה ארוכה להודעתך כבר לפני כמה ימים והיא לא נשלחה (היו לי מלא בעיות עם האינטרנט בימים האחרונים). אני פותחת הודעה חדשה ע"מ שלא תפספסי ואנסה לתמצת את תגובתי הארוכה לשתי נקודות עיקריות: 1.אין ילדים רעים! אין ילדים מפלצות! יש רק ילדים טובים! כל השאר כבר תלוי בהורים (גם אם יש לכאורה "הצדקה" למעשיהם). 2. כתבת: אני עוד כאן. ואכן את עוד כאן!!! וכל הכבוד לך על כך! לא רק שאת עוד כאן, אלא גם חזקה ובוגרת ואפילו אמפתית כלפי מי שפגע בך כ"כ. לי יש בעיות יותר "מינוריות" עם אמי ואני לא מסוגלת לא לסלוח ולא להבין. אני בטוחה שאילו הייתי במצבך לא הייתי שורדת שנייה. אני בטוחה שתהיי אמא נהדרת ותעניקי לילדייך את כל מה שלא קיבלת ואם את כבר אמא אז אני בטוחה שאת חמה ומעניקה ואוהבת. מורידה בפנייך את הכובע. בהערכה עצומה, אני.

הי, תודות מעומק הלב שהייתן לידי. שראיתן. שאמרתן שראיתן. לפעמים מרגיש לי לא נוח שאני כותבת כבד כל-כך גם לעיניהם של צעירים. אולי לא פייר. דברים רבים איבדתי, דברים רבים לא אוכל להיות. כשארשה לעצמי לראות על באמת את עי החורבות, צפוי שאכנס לשלב הדיכאון הגדול. כנראה שאני בפתחו. מקווה בכל זאת למצוא היכן ניתן להיות משמעותית, בחיים, עם כל האובדנים האלה. בדידות יקרה, את יודעת מה ריגש אותי? כשראיתי שהקשבת אז בצומת דרכים שנטה, כך אני חושבת, לקחת אותך גם לכיוון פחות יעיל; התרגשתי כשהבחנתי בכך, שלקחת לך דברים טובים. ואת יודעת מה עוד, כשהגבת לדבריו של אודי בדבר ההליכה במישור. התרגשת את, גם אני, ועוד יותר חיממה את לבי תגובתך לאודי. ילדה ואישה יקרה, שולחת לך את אהבתי, את מותק. ורוצה לרמוז כאן בקטנה שנולדתי עם מערכת הגשם הראשונה באותה תקופה. רק שבימים עברו, זה היה הרבה יותר מוקדם בשנה. אז בהזדמנות של ימי ההולדת מזל טוב לשרית וגם לטימי. שתבואנה בשורות טובות, סוריקטה

גם כשצפיתי בפורום מהצד ועוד לא השתתפתי בו, תמיד התחברתי אלייך ואל התגובות הנבונות שלך לאחרים. את אף פעם לא כתבת כקורבן, כנזקקת, כחלשה, אלא תמיד כאדם בעל חוט שידרה חזק ויציב, אדם שהוא עולם ומלואו.לא ידעתי מה הסיפור הפרטי שלך ומה עברת בחייך, אבל תמיד התרשמתי מבגרותך ומן היכולת שלך לראות את הדברים במבט רחב יותר, במבט על, והלוואי והיתה לי היכולת הזאת.את אף פעם לא שולחת הודעות ייאוש ובקשות לתשומת לב ומעין אחות גדולה שצופה מהצד וצצה ומופיעה ע"מ לנחם ולחזק את מי שהכי זקוק לזה באותו הרגע. ראיתי בכך איזשהוא סמל שבפעם הראשונה שכתבתי בפורום את הגבת אליי ועשית לי "סדר" בדברים ונתת לי נקודות למחשבה. גם עכשיו למשל, אני מאד זקוקה לעצתך, אבל אינני רוצה כרגע לערבב את הכל ביחד ולהכביד. אני מאד מאד מקווה שלא תיפלי לדכאון ואני בטוחה שאת משמעותית עבור הרבה אנשים! בינתיים אני שולחת לך את חיבתי הרבה והאם מותר לשאול מדוע קראת לעצמך סוריקטה? אני יודעת שזו מעין חיה ממשפחת המכרסמים, אבל האם יש משהו מיוחד בחיה הזו עבורך או שזהו סתם שם מקרי ואין שום משמעות מאחוריו? שלך, אני

ד"ר גליקסמן היקר שלום רב לך, ברצוני להודות לך בשמי ובשם משפחתי על תגובתך הטלפונית המהירה , המקצועית, האמפתית והמועילה לי ולבני משפחתי שהיינו אמורים לנטוש את הבית שנשרף על כל תכולתו שהיתה כמוהן בחלקה הגדול מאד אישית . הנחיותיך הברורות באמצעות הטלפון עזרו לנו מאד ברגעים הקשים שכברו עלינו. מצבנו היה שונה מאד ממצבם של מפוני הדרום בעת ההתנתקות, להם היה זמן לאסוף ולארוז את חפציהם לנו זה לא היה ולכן עבורנו האש היתה לא רק איום קיומי אלא גם אירוע טראומתי פתאומי ללא כל הכנות והערכות קודמת. ברשותך נשמור על קשר עתידי בתורך על התנדבותך ויכולתך לעזור. ברגש חם י.מ ומשפחתו

יששכר יקר, אכן בחרתי במקצוע אחראי ומחייב וכך גם ברצוני להתנדב ולעזור מכתבך גרם לי לסיפוק רב . תודה לך על כך. בברכה וד"ש חמה למשפחה ד"ר יגאל גליקסמן

אני מרגישה לא טוב... נמאס לי כל כך להרגיש ככה. שנים של טיפול בשיחות,שנים של קוקטיילים כאלה או אחרים של תרופות. האם אלה חיים שווה לחיות אותם?

שלום אודי, בזמן האחרון מאז שחזרתי מטיול תרמילאים בחו"ל אני חש שאני לא מצליח למצוא את עצמי מבחינה חברתית. אני חש כאילו כל מה שהרווחתי בטיול הולך ויורד לטמיון... ובעצם אחרי שחזרתי, חזרתי להיות אותו טיפוס מבודד ומתבודד, שלא מרבה לצאת ולהכיר אנשים או להמשיך לפתח את הקשרים החברתיים המעטים שיש לי. בעבר שלי יש לי מום מולד, הרבה טיפולים רפואיים וניתוחים, טיפול פסיכולוגי של 9 שנים, ולאחר הטיול הגדול הראשון גם טיפול פסיכיאטרי עם תרופות נגד דיכאון, וכן היום אני כבר לא נוטל תרופות. אבל אני לא חש בדיכאון, אני ישן היטב (לא בימים האחרונים, בגלל הסערה אני מניח) ויש בי תאבון. אבל פשוט אין לי יותר חשק... לא בעבודה, לא לפגוש חברים, לא להתאמן בחדר כושר. כלום. חש ריקנות עצומה בתוכי, חש כאילו תרמילאות היא דרך החיים היחידה שלי שבה אני בעצם מרגיש את החיים. וכאן בבית הכל כל כך אפרורי וחסר חיים. אני לא יודע מה לעשות עכשיו, לא יודע אם לתת לעצמי עוד זמן בשביל לנסות להתרגל למציאות של ישראל (אחרי השהות ביפן ובקוריאה הדרומית, אני מוצא שמאוד קשה לי להתרגל לחיים כאן בארץ, שנראים לי מאוד כושלים ביחס אליהן. זה לא קרה לי אחרי שנה וחצי באוסטרליה ובניו זילנד...). אולי באמת האמנתי שתרמילאות תצליח בסופו של דבר לשבור את האופי הזה שלי שאני כל כך לא אוהב (להתרחק מאנשים, להתבודד, לשמור מרחק, קנאות לפרטיות - מנגנוני הגנה???...) הייתי רוצה למצוא בת זוג ואולי גם לרכוש השכלה אקדמית, אבל בגיל 32, אני כבר לא יודע אם הדברים האלו בכלל עוד ברי השגה...

אודי שלום, אתה מוכן להסביר לי מהו דיכאון ניורוטי? ממה הוא נובע? מחרדות? פחדים?הדבר היחיד שהצלחתי להבין מהמטפלת שאני ניורוטית או איך שלא קוראים לזה....האם בדיכאון ניורוטי מטפלים גם בתרופות? אז מה היא רוצה לומר שהכל בראש? שאני לא "משוגעת" כי לעיתים זה ממש מרגיש ככה.....וחוץ מזה כבר נמאס לי משיחות שרק מכבידות.....שוב רוצה לעזוב את הטיפול...אבל זה ממקום של נמאס.... תודה מראש מיכל

זאת לא אבחנה כנראה, זה פשוט האופי שלי נראה לי....כי אבחנה היא אף פעם לא נתנה לי...היא לא מאמינה בזה לגביי בכל אופן... דוקא באנטרנט כתוב על זה משהו....לא משנה..

אודי, לא זוכרת כבר מה כתבתי אבל באינטרנט אפשר למצוא על "דיסתימיה" או משהו כזה...אז אולי זה לא ממש דיכאון כבד או מיג'ורי או לא יודעת...ויש פה בפורם מי שסובל הרבה יותר....אבל זה שרע וזה לא בדיוק אבחנה מהספרים זה לא אומר שזה כלום...לא משנה......מרגישה שאני כלום לעומת כל מי ש"באמת סובל".........אוף...........מרגישה כל כך לא מובנת.............

אני נמצאת בטיפול בערך 3 חודשים. עד עכשיו המטפלת שלי הייתה תמיד חביבה אלי, נעימה, תמיד דיברה באדיבות.. לפגישה האחרונה לא יכולתי להגיע. צץ לי משהו ממש ברגע האחרון לכן התקשרתי לבטל.היא דיברה בנעימות, שאלה מה שלומי וכאשר התנצלתי והודעתי לה שלא אוכל להגיע הטון שלה פתאום השתנה (נעשה יותר תקיף). היא אמרה "עשיתי טעות שלא דיברתי איתך בפגישה מה המשמעות של ביטול! הייתי צריכה לדבר איתך על זה. תזכירי לי לדבר איתך על זה בפגישה הבאה". הרגשתי לא נעים והתנצלתי שוב. היא תפסה את עצמה ואמרה "זה לא עניין של התנצלות, אין לך על מה להתנצל" וחזרה לדבר איתי רגיל. קבענו במקום לשבוע הבא והיא סיימה את השיחה ב'להתראות' המודגש שלה (כמו שהיא מסיימת כל שיחה). אחרי השיחה הרגשתי מבוהלת. לא יכולתי לדמיין אותה אף פעם מגיבה ככה. הרגשתי כאילו הכל צביעות. משחק אחד גדול. כל הנחמדות שלה תמיד היא סתם. העמדת פנים. אני מבינה שהביטול שלי לא היה לה נעים, הוא לא היה נעים גם לי.. אבל אני לא חושבת שזה מצדיק את התגובה שלה. אחרי השיחה הרגשתי פחד. כאילו אני לא מכירה אותה. סיפרתי את זה לכמה אנשים והם הציעו לי לעזוב את הטיפול אצלה ולחפש מישהי אחרת. אני חשבתי על לנסות עוד פעם. ללכת לפגישה ולהעלות את הנושא. אני כמעט בטוחה שהיא תתנצל אבל גם אם זה יהיה אמיתי אני ארגיש שזה רק כדי להשאיר אותי אצלה. ואם אקבל את ההתנצלות תמיד אחשוש מההתפרצות הבאה שלה. איבדתי לגמרי את הביטחון בה. אני מתלבטת. לא יודעת מה לעשות. אודי וכולם, מה אתם חושבים?

הי מעיין לדעתי אין כאן שאלה של העמדת פנים, כי לכולנו יש הרבה פנים כבני אדם. סביר להניח שגם המטפלת שלך כמו כל אחד מתעצבנת/כועסת/עייפה וכו' לפעמים, ויכול להיות שזה מה שקרה לה מולך..זה לא בהכרח אומר שהיא צבועה ושכשהיא נחמדה זה לא אמיתי, אלא רק שהיא אנושית..ויכול להיות גם שהיא התכוונה בטון הזה למשהו אחר..אולי היא כעסה על עצמה שלא הסבירה את עצמצה כמו שצריך ולא עלייך..סתם מחשבות. ובכלליות, ממה שאני יודעת אם מבטלים פגישה עם פסיכולוג ברגע האחרון בדרך כלל זה אומר שצריך לשלם על הפגישה..המטפל שלי ביקש שאני אודיע לפחות יום לפני על ביטול..כמובן שקורה לפעמים דברים חריגים, אבל בגדול, נראה לי שזו המשמעות של זה. דברי איתה על זה..(הכי חשוב) בהצלחה אופיר

מה שהיא רוצה להגיד לך זה שנהוג לגבות כסף גם על פגישה שבוטלה, אם לא הודעת 24 שעות לפני. יכול להיות שבעקבות המבוכה סביב הנושא ואי הנעימות שלה פתאום באמצע להתחיל לדבר על עניינים כספיים זה יצא כזה קשוח ותוקפני. הרבה פעמים גם אנשים רגישים ועדינים כשהם מדברים על כסף פתאום תופסת אותם איזו רצינות. זה לפחות ממה שאני חושבת שקרה...

אם המטפלת דיברה בחוסר נחמדות ,באופן פתאומי, והפכפך-אני ממליצה שתחפשי אדם אחר. לגבי ההסדרים הנהוגים: אם לא אמרה לך -חוסר הנחמדות שלה בילתי מקצועי.וזה מעיד על אי לקיחת מרחק וחוסר ביקורת עצמי על פעולות. חשבי האם איך את היית נוהגת. עקב תלות וחולשה של מטופלים , פסיכולוג לא טוב עלול לזלזל ולנצל מעמדו המיוחד בעיני המטופל. כתבו לך "והכל יחזור לקדמותו..אם רק תסדירי את ענין התשלום" אבל נותן שירות לא אמור לכעוס על ביטול (כמו שכל בעל עסק חשוף לביטולים,ואם לא ביקש התראה -צריך להתפרץ על עצמו..) דרך אגב-אין סיבה לשלם תשלום מלא! על שעה שבוטלה.ואת אינך הלקוחה הראשונה שמבטלת.כך שאין לפסיכולוגית מניע להיות מופתעת ונרגזת. קשה להבחין במקצועיות של פסיכולוג מתוך הטיפול. אדם "לא מנומס" לא יכול לעסוק בנפש שלך. שקלי האם היית פעם מוכנה ליחס כזה בהקשר אחר והחליטי לפיכך. מקווה שתחליטי מה שנכון עבורך.

אני לא מסוגל לטיפול. א' הטיפול פותח לי את הפצעים וזה כואב במשך כל השבוע אני מוצף ב' ואם אני יוצא עם תחושה טובה עולה לי המצב רוח ואז אני מתחיל לעשות דברים פתאום צונח המצ"ר, ואני לא יכול בעצמי לווסת אותי הלא בשביל זה אני צריך טיפול. מה עושים? תודה רבה

טוב אז ככה, זה יכול להישמע מצחיק לחלק מהאנשים,אבל נכנסתי לדיכאון שאני לא רואה את עצמי יוצא ממנו אני בחור צעיר בן 27,רגיל,בלי בעיות פסיכולוגיות מיוחדות שהיו לי. עד היום הייתי ממש בחור חתיך,עם יכולות רבות עם בחורות. ויש לציין שמהות חיי היא אהבה,אני לא רואה טעם בלעדיה או בלי קשר זוגי. מה שקרה,וזה נשמע דפוק אבל זה בגדר אסון עבורי. תוך שלושה חודשים 40 אחוז משיערי הלבין!בגילי ,גיל 27,חצי שיער כבר לבן,זה נראה מוזר,אני מקבל תגובות מאנשים. אני רגיל לשיער עם צבע חום כמו שלי ומלא כזה,פתאום הוא כמעט כולו לבן!עשיתי קרחות,כלום לא עוזר.אני מרגיש אבוד. לא מסוגללהיפגש עם בחורות,ממש מתקשה לקבל את האפשרות לצבוע את השיער שגם היא מדכאת אותי.באמת שלא הייתי במצב כזה כל חיי. אני מפחד לראות אנשים שאני מכיר ממש,לא יכוללהיפגש עם בחורות! כל התמונות שלי זה עם שיער מלא ובעל צבע,עכשיו אני עם שיער קצוץ ואפילו אז רואים שהוא לבן.אני לא יודע מה לעשות. מהות חיי זה להיות מאושר עם בחורה שאני רוצה,אין לי ביטחון אפילו לדבר עם בנות שב4 רמות נמוכות ממה שהייתי רגיל. אני אבוד,סטודנט שנה ב',לא מסוגל להמשיך ללמוד,בקושי אוכל מה עליי לעשות?תרופות הרי לא ישנו את המצב והשיער שלי עדיין יישאר לבן ורק מחמיר בטירוף!ויותר מזה,המטרה של חיי,אהבה וזוגיות,כאילו נעלמת לנגד עיני,אין לי בישביל מה לחיות ככה אני מרגיש.אני לעולם לא יפגע בעצמי רק בשל הסבל למשפחתי,אבל באופן עקרוני הייתי מסכים ללכת לישון ולקום עוד 20 שנה.. אני לא יודע מה לעשות.טיפול פסיכולוגי זה יקר,תרופות זה מפחיד,לצבוע את השיער מדכא אותי אפילו פי אלף וזה גם לא נראה טבעי.אני אובד עצות עצוב כל כך,ולא מתפקד,אם תעזור לי אשמח,תודה1

יש אנשים בגיל שלך שאין להם בכלל שיער...

מה ההבדל בין מאניה דפרסיה לבין סיזיופרניה ? איך יכול פסיכאטר לאבחן על סמך מה שהחולה מספר לו על עצמו במפגש ראשוני ולקבוע מה הבעיה ? אני לא מבינה אחותי ממש משוגעת צועקת מקללת מתפרצת מבזבזת כסף בלי שליטה (עשתה חובות עצומים) אומרת שיש רוח שמסתובבת בבית שלה בלילה אבל יש גם צד אחר שבו היא חברותית עוזרת שקטה נמצאת בבית כל היום מתישבת בספה עם סגריה נס קפה וחיה מול הטלויזיה לא רוצה לראות אף אחד בקיצור התנהגות כאילו היא 2 אנשים שונים הלכה לפסיכאטר והוא על סמך מה שהיא אמרה לו קבע שהיא נורמטיבית אטלגנטית בעלת שפה ברורה "מרוכזת וענינית" אני חושבת שהיא פשוט הראתה לו את הצד הטוב שלה ויש לה רק לא כל הזמן מה עושים במקרה כזה האם בעלה יכול ללכת לפסיכאטר ולספר לו איך היא באמת תודה על הסבלנות וסליחה על אורך המכתב אשמח מאוד אם תענה לי על הכל אני לא יודעת מה לעשות

כשבוע טוב.. אודי אתה חושב שאני קרה? מרגישה לא אנושית בהרבה מובנים.. אף אחד לא רוצה ולא רצה מעולם להתקרב אלי באמת..ופיזית אני לא מצורעת אבל אף אחד לא מרגיש נוח לחבק אותי.. כאילו אני לא נגישה..ולא מדברת על "חיבוקי דואר" וירטואלים שאנשים שולחים.. למה קשה לחבב אותי?? לא מבקשת אפילו אהבה אלא רק שאנשים ירגישו איתי בנוח.. אין לי אפילו חן חיצוני שמושך אנשים.. אפילו זוכרת שפעם מזמן מישהו הציע לי לרקוד איתו כי חשב שאני מישהי אחרת .. הכוויה עד עכשיו צורבת.. הייתי מעדיפה למחוק את זה מהזכרון אבל זה רק מצטרף למיליוני דחיות אחרות.. כבר לא רוצה לנסות יותר.. רוצה לחדול

היי טימי, אם את כאן וקוראת בשקט.. אז.. עברתי לאחל לך מזלט .. חגגת יומהולדת ב10/12?.. נכון?.. אם זכרוני אינו מטעה שנה שעברה כאן חגגנו לך ולי יומהולדת. את ב10/12 אני ב 12/12.. :-) אז יקרה , אאחל לך המונים של רכות ואהבה , גם בינך לבינך ובעיקר שתדעי המונים של טוב . מקווה שבריאותך בסדר, ושאת יודעת גם ימים יפים. שלך, שרית

סליחה על האיחור - מזל טוב. מקווה שהיה לך יום הולדת נעים, למרות מזג האוויר הסוער :). שולחת לך מכאן המון איחולי אושר ושלווה. לא דילגת עליי, תאריך הלידה שלי הוא ב-18.12, כך שבעצם יום ההולדת שלי ייצא בשבת הקרובה; נעים שזכרת שאנחנו "שכנות" יומולדת (אני את שלי משתדלת להדחיק כל שנה, אבל תמיד מזכירים לי... :)). TM.

יקרה .. אופס .. התבלבלתי אה.. תודה על האיחולים .. מאחלת גם לך המונים של אושר ושלווה. ואנ .. מאלה שמזכירים :-) נעים שאת פה.

מה שלומך?... באתי להיות על ידך .. אפשר ?... קר ורטוב בחוצ ככ .. האמת.. אני אוהבת ככ חורףףףףףףף... יש לי היום יומהולדת.. ומשום מה - אני מרגישה די טוב.. גם עם היומהולדת וגם עם עצמי , כנראה נפלתי על יום טוב :-) .. זה ברור שזה לא נשו מובן מאליו אצלי .. אודי, אודי , אודי .. תהייה פה איתי ? שרית - שמחייכת אלייך מרחוק.

קודם כל מזל טוב לשרית מאחלת לך אושר אינסופי. דבר שני אני מצטרפת לחגיגת החורף.. אני מאוד אוהבת.. קור רוח גשם.. (כל עוד זה בלי הילדים.. כי אז מתחיל : מעילים וסוודרים ומטריות וכובעים כן רוצה לא רוצה..וכל הבלגאן..) והדבר שלשמו הוספתי הודעה: אודי (אפשר לקרוא לך כך או שאתה מעדיף משהו רשמי דר' וכדו'?), רציתי לומר שתגובותיך ממש מרגשות ומחממות את הלב. כל תגובה שלך כאן,לכל אחד, מצליחה לרגש ולגעת במקומות מאוד רכים ומרגיעים תודה לך. זה מחזק. ומרגיע. ונותן תחושת ביטחון שיש עוד מקום (מלבד הטיפול) שאפשר לנוח ולהתחזק. תודה. אלולי המטפלת המושלמת שלי אני מאמינה שכבר הייתי דופקת על דלת הקליניקה שלך.. תודה. (מקווה שזה יתקבל פשוטו כמשמעו, כפי שהתכוונתי, ולא יקבל פרשנות אחרת - מוטעית)

אודי יקר, תודה שהיית כאן על יד לברך.. מחייכת אלייך . מקווה שהפשרת.. התחממת .. ואם לא.. שולחת לך מהמרכז .. תנור רב עוצמה ושמיכה מלטפת.. באמת כיף שחורףףף.. גשם, סופות , אויר נעים שחודר לריאות.. (מנקה מבפנים..) ושרק ימשיך.. שרית

מאחלת לך שימשך מצב הרוח הזה והחיוך וההרגשה הטובה. חיבוק י.

יקרה , כמה נעים שבאת לשבת על ידי כאן. תודה .תודה . חיבוק גם לך :-) שרית

שרית יקרה מזל טוב, מכל הלב, שמחה שהרגשתך טובה, שתמשיכי לחייך מיכל

שהצטרפת לעץ.. ולאיחולים .. תודה מהלב. שרית

שריתוש איך את מכניסה את זה ככה כבדרך אגב? ( הא..ויש לי יום הולדת )זה צריך להיות בכותרת!! (: יום הולדת שמח יקירתי, מאחלת לך ימים רבים של שמחה, צחוק והמון אושר. מחמם את ליבי לקרוא אותך ככה שמחה ומתבדחת - הדבקת אותי במצב רוח הטוב. מקווה שחגגת וציינת כראוי את היום המיוחד. בלונים נשיקות ועוגה עם המון נרות.. תביעי משאלה?? אוהבת אופיר

מה שלומך? תודה על הבלונים, הנשיקות , העוגה והנרות.. מחמם את הלב.. באמת! הבעתי משאלה- והלוואי ותתגשם. תודה שאת כאן. שלך, שרית

המון מזל טוב!! שמחה, בריאות, הצלחה והתגשמות כל משאלות ליבך לטובה שתמיד תפגשי באנשים אדיבים, טובי לב ומקסימים כמוך. שלך, (עם חיבוק)

:-) .., איך .. איך את יכולה לחשוב שאת אדם קר ?!!!!! תראי כמה חום העברת אליי.. תודה יקרה , שהשמעת קול .. תודה על האיחולים , מאחלת לך את כל מה שאחלת עבורי!!! מחבקת המון. שלך .. שרית

מזל טוב ליום הולדתך. מאחלת לך שתרגישי חום נעים ורוך פנימי, שתרגישי טוב עם עצמך עוד הרבה הרבה ימים, חודשים ושנים. במבי. אגב, מעניין, בינך לטימי יומיים. וגם ביני לילדה אשה יומיים.. ילדה אשה ב 5.11 (אם אינני טועה) ואני ב 7.11 בהזדמנות זו אני מברכת גם אותך טימי במזל טוב, בריאות טובה!!! ושמחה בלב. מקווה שזה בסדר גם ממך טימי וגם ממך ילדה אשה שהזכרתי ללא קבלת רשות מכן...

תודה יקרה שבאת להיות איתי על יד. מעריכה מאוד. עשיתם לי ככ טוב על הלב.. !!! שנה ראשונה בה ממש הצלחתי לחייכ ביום הולדת . שינוי לטובה ! תודה . תודה אודי יקר .. ו- תודה לכולכם .. חברים יקרים. שרית

הי אודי, יצאתי הבוקר וראיתי את האקליפטוסים הגבוהים מתנועעים מצד לצד, מצד לצד ,השמים לבנים/אפורים כאלו.. עמדתי והתבוננתי.. לפתע ראיתי, חלפה לה ציפור קטנה ונעלמה.. ריחמתי עליה ..לאן היא מתעופפת בקור הזה ? כזו קטנה, שברירית ועוד למול האקליפטוסים הגבוהים הללו... איזה גזע רחב יש להם , שורשים עמוקים ..שמסוגלים לינוק מי ביצה ולשרוד..לאיזה גובה הם מגיעים, ואפילו עוזרים לאחרים .. לצידם עמדו זקופים עצי ברוש, עצי עד שלא משירים מעצמם עלים.. וחשבתי לפתע , עד כמה הם ממלאים את בתי העלמין.. אגב, אתה יודע אם האקליפטוסים משירים עלים ? אתה יודע אודי, אין לי מושג למה אני כותבת לך שורות אלו.. שלך, במבי.

הי במבי, אני חדשה פה ועוד לא מכירים אותי, רק רציתי לאמר שההתבוננות שלך בטבע והרגישות לניואנסים ויחסי הכוחות מאוד יפה בעיני :) מרי אן.

הי וברוכה הבאה, תודה על מילותייך.. במבי.

אני בת 32 יש לי ילדה נפלאה שתהיה בריאה בת שנתיים , מבן זוג שאני איתו מזה 11 שנה, און אוף ,יותר און. ברוב שנותינו זה היה סוג של קשר דפוק ראיתי שהוא לא בשבילי עזבתי ושוב הוא הצליח להחזיר אותי וכך חיינו.(לא הרבה פרידות בכלל)אבל בקשר עצמו היתה את התחושה הזו כל הזמן. היום - אנו חיים יחד בבית משותף בשביל הילדה ובשביל לראות איך אנחנו מסתדרים ביחד בבית משלנו בלי הורים וכד'. האמת בשביל זה אני מספרת את כל הנ"ל הקשר שלנו דפוק דפוק הוא כל הזמן מתעצבן רב צועק יש לו נטיעה לחפור ז"א הוא יכול לדבר על אותו נושא שמעיק עליו כמה ימים במשך 24 שעות ביממה. מאז שאני בבית כמעט עזבתי 20 פעם. כל פעם הוא נרגע והכל ממשיך כאילו כרגיל. אני מרבה ללכת לאמי המון שם אני כאילו שואבת כוחות ואנרגיות וחוזרת הביתה. ובכל זאת אני מרגישה כמו מתה, די כבר אין לי כוחות חשק ממש סוג של אופוריה אבל במובן השלילי שאני הולכת לאיבוד אל תוך הקשר המטומטם הזה שאני לא עושה כלום לכאן או לכאן. שני הדברים שמחזקים אותי זה שיש לנו בית שלנו בלי התחייבויות וגם שהילדה תהיה עם אביה למרות שלפעמים לא מגיע לו. מה עושים ? אני גרה באיזור המרכז ושמעתי שיש באברבנל פסיכולוג בחינם אינני מעונינת להגיע למקום כזה האם יש עוד מקומות שאני יכולה לקבל עזרה וייעוץ. אשמח לייעוץ גם כאן תודה רבה.

הרגע שלחתי לך ואירע כשל .. מקווה שהפעם זה יצלח וגם שלא ייצא כפול.. סליחה שלא הגבתי מוקדם יותר להודעתך (הייתי קפואה למדי) תודה על ההתייחסות המחממת.. בחרת לך ניק יפה.. מקוה שהצבע לא משקף את הקור שאת חשה? וכבר אאחל לך שבוע טוב

שלום מיקה, מקווה שהפשרת ואולי אפילו חמים ונעים לך. זה מאוד רגיש מצידך להבין מה הכינוי מגלם בתוכו, אני אוסיף שהוא מבטא גם תחושות ורצונות נוספים שלי. לעיתים אני רוצה לעוף מעלה ולהסתכל על הכל מגבוה ומרחוק, כאילו הכאבים מתגמדים ואולי אפילו לא שייכים לי, אני יכולה גם לעוף ולהפליג לעולמות אחרים, רחוק מהכל, ככלל הוא מביע איזושהי כמיהה ותקווה למשהו אחר, טוב יותר.

מישהו שלח לי למייל תמונה של הקורבנות החרוכים מאוטובוס הסוהרים שנשרף בכרמל. תמונה קשה מאוד. מאוד. עדיין מזועזעת. לא מצליחה לעכל ולהכיל אותה. זו רשעות לשלוח תמונות כאלו. קודם כל כמובן כלפי הנספים ומשפחותיהם ואח"כ כלפי מי שצופה בהם. לא יודעת איך להתמודד עם זה. ממש נסערת. זו תמונה ממש ממש קשה. לא דמיינתי לעצמי שזה יכול להיראות ככה. אני ממש מבועתת ומפחדת זה זורק אותי למקומות ממש קשים. אני צריכה עזרה בהתמודדות. מה עושים? אני ממש לא יכולה להכיל את זה. אני חוזרת על עצמי שוב ושוב... אני יודעת פשוט התמונה הזאת לא יוצאת לי מהראש אני מזועזעת רועדת אני חייבת עזרה להתמודד בבקשה...

אני נמצאת מזה שנה בקשר ידידות עם בחור,הקשר מעורר בי מדי פעם סימני שאלה ברור לי שהבחור מעריך אותי ואת דעותיי ובברכה ליום הולדתי הוא כתב "הלוואי והיו לי עוד חברים כמוך" מצד שני בשיחות ביננו הוא משתמש בביטויים כמו: את סטיגמטית כלפיי, תפסיקי לפרשן אותי, פסיכולוגית בגרוש,את מעצבנת, תפסיקי עם הריגשי שלך, נדמה לך שאת מכירה אותי אבל את לא מכירה בכלל ועוד. ביטויים שנופלים כמובן על צד ריגשי ומשאירים טעם מר ותחושה של "קטנות" אשמח לשמוע דעתכם או שאלות שיש לכם לשאול שיעזרו לי לברר טוב יותר את הנושא?

מסקרן אותי לדעת מה הביא אותך לאמירה שאני כנראה חשובה לו?

נתקלתי במילה הזו וקראתי עליה קצת וניראה לי שזה נוגע אלי באופן מסוים אבל אני לא בטוח. אנטגוניזם זה התנגדות שבאה מימני או מהאנשים הסובבים אותי?

הי אודי כולי תפוסה וכואבת, ואין לי ממש כוחות להתנמודד עם כלום..אין לי כוח ללכת לעבודה, אין לי כוח לחייך.בא לי להיכנס למיטה ולישון עד יום ראשון..אוף): אופיר

קורה לי הרבה שאני מרגישה שאני מתנתקת מהמציאות, אני מרגישה כמו בתוך חלום, אני שומעת אנשים מדברים ואם הם מדברים איתי אני מסוגלת להגיב (אבל התגובות שלי מאד מצומצמות) אבל הכל מרגיש לי מוזר, כאילו אני בתוך בועה כזאת. בד"כ מתלווה לכך תחושה של עייפות קשה. זה קורה לי כל כמה זמן וזה מפריע לי לתפקד. במצבים האלה קשה לי לחייך ולצחוק או להביע רגש כלשהו. זה מאד מדכא אותי אני לא יודעת מה לעשות. יש לציין שיש לי גם חרדה חברתית והתקפי חרדה. אני מניחה שזה קשור לחרדות, אבל אני מכירה הרבה מאד אנשים עם חרדה חברתית שאין להם את הניתוקים אלה ובטח שלא למשך כל כך הרבה זמן. מה אפשר לעשות?

שלום אודי. אני בטיפול כבר כמה שנים, אצל מטפלת מקסימה. השנה חוויתי אובדן קשה- איבדתי תינוק שנשאתי ברחמי ונולד ללא רוח חיים. אני מתפקדת לכאורה טוב- עובדת, מטפלת בילדים, הולכת לטיפול. אבל אני מרגישה שמשהו בתוכי כבוי, איבדתי איזה רצון לחיות. אני יודעת שאני אמורה לפתור את זה בטיפול. ואני לא מצליחה. אולי אני לא רוצה להעמיס על המטפלת, אולי אני לא מצליחה להביא את עצמי. לא יודעת מה לעשות, איך להמשיך מכאן הלאה. ניסיתי להעלות את זה בטיפול, וזה לא יצא טוב. האם לפנות לפסיכיאטר? היפננוזה? אולי יש לך עוד רעיון? תודה על העזרה.

שלום רב, (לא יודע אם ההודעה הקודמת שלי נקלטה) אישתי חוותה אירוע מיני "לא חמור"(לא אונס) בגיל ההתבגרות ולא טיפלה בזה ואף לא סיפרה על כך שנים רק לאחרונה להוריה ולי המצב ביננו מחמיר והיא טוענת שיש חוסר שלא ניתן להצביע עליו וכן שהיא הכי אוהבת בעולם אך החוסר גובר. היא בטיפול כבר חצי שנה אך טוענת שהיא והמטפלת שלה הבינו שאין קשר לעניין ולא כדאי להתעסק איתו למרות שאני והוריה חושבים אחרת לפי ניסיון העבר שלה. בזמן האחרון הופתעתי לגלות מכתב שהיא כתבה לחברה לפני מס' שנים בו היא מספרת לה שהגיע הזמן לאהוב ולמה תמיד היא מחפשת את השלילי במין תחושה שזה לא זה בלי לדעת למה. היא אף סיפרה לי כי אחת התגובות שלי בעבר הזכירו לה את הבחור ה"איום" (המטריד). במהלך החצי שנה היא כותבת לעצמה, עורכת ואף מדפיסה מחשבות רעים עלינו כזוג וכל היום מתעסקת בזה.ולא דברים טובים בטענה שאותם היא יודעת ולא צריכה לכתוב אותם. המטפלת לא מכוונת אותה אחרת וכבר זה מוטבע בה ובחשיבה שלה שהרב שלילי.המטפלת הינה פסיכו' קלינית אך לא מתמחה בחוויות מיניות. היא לא מוכנה ללכת לנסות מישהו אחר.המצב מידרדר והיא לוקחת החלטות דרסטיות בקשר שלנו. אמא שלה סיפרה כי גם בעברה היא ניתקה קשרים וזה תמיד התקשר למין. אני לא יודע וכן הוריה איך לשכנע אותה לטפל בזה, האם ניתן? האם אכן מדובר בפוסט טראומה? האם יש טיפול שיעזור או מאוחר? ומול מה אני מתמודד? תודה רבה

שלום אודי, הייתי קצת במצוקה אתמול, יכול להיות שהכתיבה עזרה לי או גרמה לי לחשוב על דברים אחרים, אחה"צ אספתי את עצמי ואת "כוחותי" ויצאנו , (לא משנה שבדרך חזרה הם די עשו לי את המוות ובסוף שכחנו להדליק נרות) אבל אולי הייתי צריכה להתאפק ולא לכתוב. כי מיד אחרי שכתבתי התחלתי לחשוב כל מיני מחשבות, ונראה לי שעברתי את הגבול ובכלל שזו בעיה שאני לא יודעת איפה הגבול. בגלל זה אני מעדיפה לא להכנס בכלל לפורומים. ולכן נראה לי שהכי טוב לא לפרסם את ההודעה. סליחה על הניג'וס. תודה על ההקשבה. וחנוכה שמח.

אודי שלום,הגעתי למקום קשה בטיפול,ובאמצע פשוט היה לי כל כך קר והבנתי את מיקה...היא לא נגעה בי אפילו...אמרתי שקר לי והיא לא הבינה...רציתי מגע אבל לא ביקשתי..האם באנו לטיפול כדי לפול? להגיע למקומות קשים כל כך,קרים,אפלים? הייתי כל כך בסדר...עדיין אני איכשהו בסדר..אבל תמיד חוזרים לנקודת ההתחלה...ולא רואים את הסוף...עדיין זקוקה לה..אפילו יותר מתמיד...והיא כאילו חושבת שהתגברתי ואני במקום אחר, כך גם אני האמנתי...איך אוכל להסביר לה שלא ממש...שזה עוד לא הסוף...ששוב חוזר הכל בעוצמות...מאוכזבת מעצמי וכנראה שאכזבתי גם אותה ואת כל החברים שאמרתי שיתנו צ'אנס...עדיין נותנת צ'אנס לטיפול ומאמינה בטוב...תמיד האמנתי...אבל דברים חוזרים שוב...מעניין שאף פעם לא הרגשתי תקיעות בטיפול כמו שאחרים מספרים...תמיד או למעלה או למטה אולי הגיע הזמן לקצת תקיעות...לבחון דברים? חוששת שעכשיו תבוא הבקורת, הלעג והכעס שלה עליי שאני כזאת.....

שלום רב לצערי יש לי בעית של התקפי זעם יש לי בעיה שאני לא יודע איך להתמודד עם דברים אז אני צועק ומרים את הקול או מקלל ולפעמים את המשפחה שלי יש לציין לא קללות גסות אבל לפעמים גם איומים למרות שלא איישם אותם אני מאוד אוהב את משפחתי ודואג לה תמיד אם הכול בסדר אני רוב הזמן גם בפחדים מלאבד את השפיות חרדות מדברים האם זה מתוצאה שאני רוב הזמן בבית ללא עבודה וללא חברים שאני נהיה כזה עצבני ורע כזה שכל יום האנשים היחידים שאני רואה לרוב הם המשפחה שלי האם אני צריך לקחת כדורים האם אני צריך ללכת לאישפוז אני רוצה לשפר את עצמי כי אני מרגיש שזה פוגע במשפחתי אשמח לתשובה דחופה

שלום רב לך להתקפי זעם יכולות להיות סיבות שונות , ניתן בהחלט ללמוד כיצד להתמודד עימם . ודאי שיש לבצע ברור והערכה רפואית ופסיכולוגית לפני תחילת הטיפול . אשמח לקבל ולתת יותר פרטים www.gliksman.co.il תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

בתקופה זו היו עימותים רבים וגילויים רבים מצידי. הייתי המומה מהם, עכשיו קצת פחות. לכל *** מתרגלים כנראה בין השאר גיליתי שהוא פשוט לא כל כך מחפש עבודה (לאחר שנה וחצי בערך פתאום ירד לי האסימון שהוא לא מחפש בלוחות דרושים. עימות הוציא ממנו את הפנינ ה" אני עובד עם חברות כוח אדם" מה זה אומר? זה אומר שהוא שלח את קורות החיים שלו לכמה חברות כוח אדם ומאז הוא יושב ומחכה לשטיח האדום) במצבו אדם סביר מתחבק עם לוחות הדרושים 24/7 היתה תקופה איומה של עימותים נוראיים והוא התחיל להראות נוכחות בלוחות דרושים. זומן לראיונות אחת ל ... אחר כך עוד גיליתי שגם זה פסק והצצה בלוח הדרושים (מה שקל לעשות) מגלה נוכחות דלה ברזולוציה של פעם בחודש שוב עימות ענק אני לא אדם חשדני במיוחד ולכן הגילויים האלו באו לאחר פרקי זמן ארוכים מאוד. חייבת לציין שהותירו אותי בהלם, כל פעם מחדש. וכן, לאחריהם נאלצתי להפוך לקרצייה אז קצת זה עזר. לאחר נידנודים חוזרים ונשנים ודחיינות חולנית מצידו ("מחר אני אעשה את זה". מחר מגיע וכלום) הוא השיג בעזרתי המאוד אקטיבית שתי עבודות שמכניסות אלף שח בחודש בערך יש לציין שפירנסתי את המשפחה לאורך אותן שנים אך לצערי עברתי לאחרונה תאונה בגינה פוטרתי מעבודתי ועכשיו המצב הכלכלי באמת לחוץ. הוא? כלום. עסקים כרגיל. עדיין מנותק. בכל בוקר קם בעשר, עושה לעצמו סלט קטן. רק אני לא ישנה בלילות מרוב דאגה לדעתי יש לו ליקוי אוטיסטי באמת. קוראים לזה תסמונת אספרגר. אבל הוא לא יסכים לאבחן את עצמו בחיים כי הוא מושלם. הוא גם מאוד נעלב כשאני אומרת לו שהוא בטלן.... ומה שהכי מרתיח אותי הוא גם חוסר הצדק וחוסר השויוניות. המפונק המנותק שחי איתי העז להכריח אותי לבצע מי שפיר בהריונות כי הצהיר שאם יוולדו ילדים פגומים הוא לא בעסק! בדרך לחופה הצהיר שהוא לא מוכן לכתוב בכתובה סכום רציני. בקיצור- הוא שותף רק למקרים של הצלחה, לא כישלון.... לפני החתונה הלך איתי לכל מיני רופאים שיאשרו שאני פוריה.... אוסף המצבים ההזויים איתו במבט אחורה מדהים אותי כל פעם מחדש... ועכשיו יש כישלון קולוסאלי שהוא יצר ואני שואלת את עצמי לעזאזל- למה אני נשארת איתו בכלל? למה אני לא יכולה להגיד לו משפט כמו"אם לא תרויח יותר מ4000 שח החל משבוע הבא אני לא בעסק"בקור רוח מקפיא עצמות כמו שהוא אמר אז לי? למה הסכמתי עד כה? שאלה מצויינת. אני באה ממשפחה כזו של נשים פסיביות עד כדי גיחוך. זה מה שאני מכירה. אם אתגרש אין לי לובי רגשי במשפחה. אין לי גב כלכלי זה מחד מאידך אני מרגישה חנוקה. אין לי אויר. יש בי טונות של כעס שהצטבר עם השנים אני חשה שהוא פשוט מטביע אותי כל פעם מחדש. לא רואה מוצא להתיחסותכם אודה.

הרבה זמן לא הייתי כאן.. קראתי לפרקים אבל לא ממש ביקרתי. גם המטפלת שלי חזרה היום מחופש וגם אני מלאה בצורך לכעוס עליה ומצד שני מחכה כבר להיות לידה, להריח את הריח המוכר ואחר, לצאת ולכאוב שזה כ"כ קצר וכבר נגמר וחלוש מלאות וריקנות ו.. להכל אני מתגעגעת.. ככה זה חברים, אנחנו עושים צעד קדימה ושניים אחרונית.. מנגנוני הנפש חזקים מאיתנו לפעמים. צריך הרבה רצון וכח להתגבר ולהתבגר... אני עצובה. שוב הגענו למקום שצריך לגדול ממנו. שוב אני פוחדת, שוב קשה. ושוב.. לעזאזע, בא לי לבכות ואני מתביישת. זה ות הקלון שלי. בורחת כשבוכה ושונאת את עצמי על כך. ביום הראשון שהגעתי לטיפול אמרתי בתגובה לשאלה למה באתי ש"נתקעתי" ומאותו היום ממש כל פעם התקדמנו עד לתיקעות ומשם היה צורך בשינוי. זה כל פעם מוכר יותר אבל כואב יותר... קצת עצובה, הרבה עייפה . והמון.. מתביישת לבכות וחונק לי בגרון... ליאורי

כן, אבל מה עושים עם הבושה הזאת?? היא הורגת אותי.. אני מרגישה כל-כך כלואה... מושפלת, דפוקה ואם אני בוכה אז זה מתעצם. אסור לי לבכות. אסור. אמרתי את זה בכל מיני צורות כבר, אבל המטפלת שלי אף פעם לא פתחה את זה ממש. ולפעמים.. כבר חנוק לי כל-כך.. כשאני יוצאת החוצה בשקר כלשהו ובוכה היא לפעמים באה ושואלת למה אני בוכה ואני מכחישה. כמו ילדה קטנה... היא לא מתווכחת איתי. ואני נהנית מהשקר שסיפרתי לעצמי ולה יחד. זה כאילו נעלם. לא שם. לא בכיתי. לא.לא.לא. יש סביב זה סיפור קשה להחריד. ואני כל-כך, כל-כך כל-כך מתביישת... פעם, אמרו לי שגיהנום פירושו לשבת ולהתבייש במעשים שלנו אודי, אני מבינה מה זה גיהנום מהסוג הזה... help... ):

היי אודי, שמחה להצטרף אלכם... כ"כ הרבה דברים... המטפל נזהר מאוד בדבריו ונזהר מ"כינווים וקיטלוגים"... מהבנתי מדובר ב ocd או ocpd. תוכל להסביר לי מה ההבדל? אני עצובה...

למה כינויים וקיטלוגים? אולי אבין את עצמי יותר טוב ובמיוחד את פשר ה"סריטות" והדרך להתמודדת איתם. וברצינות, מהי הדרך הטובה לטפל באחד מהנ"ל או שניהם? ולמה המטפל לא אוהב להשתמש במונחים האלו? על מנת שלא ארגיש עם זה רע? תודה, מרי אן.

אודי, אני אפילו לא יודעת מה להגיד. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אולי אני אספור כל הזמן 11111111111111111111111111111111111 ואז זה יעבור יותר מהר ?? אודי, יש לך איזשהו רעיון מה לעשות בכדי להזיז את הימים כבר ? ואם היא בסוף לא תחזור ????? מאיפה הוודאות הזו אצלך ??? מי אמר לך שהיא תחזור ???? אוףףףףףףףףףףף אני אספר לך בנתיים מעשיה, טוב ? (ואולי כך גם הזמן יעבור מהר יותר..) פעם היה במבי קטן שחי לו ביער.. לא זה לא טוב, אוףףףףףףףףףףף זה מזכיר שוב את השריפה שהתחוללה רק עכשיו.. אי אפשר כבר כלום !!! אודי, בבקשה, אולי אתה תספר לי איזו מעשיה מארץ רחוקה רחוקה שיש שם פיות טובות כאלו.. אודי, בבקשה אני לא יכולה יותר ,אני נשרפת, אני באמת נשרפת. היא תראה, אני בחיים לא אחזור אליה יותר. אני בכלל לא צריכה אותה יותר בכלל, נראה לי שגם בעבר לא הייתי צריכה אותה. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אודי אפשר להשתגע מזה ?????????????? :((((((((((((((((((((((((((((((( אם יהיה בכלל יום חמישי...זה הרי עוד מליארד שנים למי בכלל יש כח לחכות כל כך הרבה זמן. אני אמחק אותה מהזכרון שלי ואולי אז ירווח לי.. ???##### #################### ################### ואיפה סוריקטה ? אולי היא תצייר איזה ציור ??? אוףףףףףףףףףףףףףף אני נשרפת וכל המסוקים כבר עזבו את הכרמל

במבי יקרה, מחר יום שלישי, אחר כך רביעי ובחמישי היא כבר חוזרת, בסדר? אנחנו פה! גם היא לא עזבה,היא תחזור, היער ישתקם הכל יפרח מחדש, ירד גשם ועוד תראי שירד, בנתיים מביאה לך המון טיפות לכבות את האש.שתי מים ונשמי עמוק הזמן יחלוף והיא תשוב. מיכל

תודה על מילותייך. מצטערת שאין לי מלבד זה להגיד כלום, אני מרוקנת לחלוטין. במבי. :(

אני לא יודעת מה בתשובתך גרם לי לבכות..אין לי מושג.. חיכיתי אתמול לתגובתך.חיכיתי כל הזמן.. כשקראתי אותה ,יצאתי ,הרמתי את ראשי להסתכל על הירח, התבוננתי והתבוננתי והתבוננתי ולא ראיתי אותו..ענני הגשם הסתירו אותו... אבל ידעתי ! הירח נמצא ! הוא רק מוסתר כרגע על ידי העננים.. התחלתי לבכות.. נכנסתי פנימה וידעתי שאתה צודק.. וחוץ מזה , היום אני כבר סופרת 2... אודי, אני מחבקת אותך, טוב ? במבי.

..מרגישה ש.. קמתי הבוקר -בוקר יום רביעי ,(יש יום רביעי) יצאתי,הרמתי העיניים למעלה, וראיתי.. השמים כחולים (יש שמים) השמש זורחת (יש שמש) ריח נפלא -תערובת של אדמה שינקה את מי הגשמים שירדו ו..?? ריח נוסף ,ריח של ?? ריח של אין מילים... ולפעמים זה טוב כך ,כשיש ריח עם בלי מילים... אודי, אני מרגישה טוב, משהו כזה ...?? אתה יודע ? מחר יהיה יום חמישי. (הגיוני שיהיה חמישי, נכון ?) אמא צביה תחזור. נכון ? (הגיוני שהיא תחזור,לא ??) אנחנו נפגש שוב מחר בבוקר. נכון ? זה באמת הגיוני,נכון אודי ?? נכון שזה פשוט הגיוני שנפגש שוב מחר בבוקר ?? שלך, במבי.

הי במבי, רוצה לשלוח לך קישור לכתבה שמאד נגעה ללבי, ושימי לב גם לתמונה מהחי בר :-) "הר הכרמל הוא כמו מבצר נצחי: מצוי בו כוח אדיר של טבע, שעוד ינצח ויביא להתאוששות. יורם טהר-לב מתבונן בעצב על המתרחש בנופי ילדותו, אך מאמין כי הטבע והירוק עוד יגבר על ההרס" http://news.walla.co.il/?w=/2952/1763307 שלך, סוריקטה

פעם אודי כתב כך עליך ..אודי כל כך צודק.. תודה על הכתבה והתמונה מהחי בר :) ובכלל תודה שהגעת.. הרגשתי שאני צריכה גם אותך לידי. תודה ! קשה לי עדיין מאוד מאוד עם השריפה הזו, למרות שגם אני אולי יודעת את מה שיורם טהר-לב אומר : "השריפה היא מכה קשה, אבל בתהליך ארוך היא מחזקת את היער" וחוץ מזה ,היום יום חמישי ונפגשנו. וגם מחר נפגש :) ואני מרגישה טוב יותר. שלך, במבי.

http://www.youtube.com/watch?v=xo8oXcDnF_0&feature=player_embedded אם רק הייתי יכולה להעביר במילים את התדר הזה בו אני מרגישה עכשיו.. את התדר בו אני מניחה את הסירטון הזה כאן.. גופי כאילו רוטט, יש המון המון חמלה, מעבר למה שאנחנו מרשים לעצמינו לדמיין........ דמעה קטנה, הלוואי. ~נילי~