פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
ד"ר שלום. אני לא מביעה את עצמי בצורה ברורה ועניינית. לדוגמא בוויכוח שבו אני צודקת אני יוצאת בדיוק להיפך. אני סובלת מכך מאוד. מה לעשות?
שלום עדינוש, אין לי עצת בזק שתוכל לעזור לך לבטא את עצמך היטב. עקרונית - חשוב לברר האם הבעיה היא בביטוי עצמו (כלומר, החשיבה שלך טובה, עניינית ומדוייקת) או בתהליך המקדים לביטוי (עדיין בתהליך המנטלי) ואז לנסות להתאים לזה פתרון. אודי
אני פותחת הודעה חדשה, כי כתבתי הודעה בשבילך והיא לא הועלתה, אנסה לשחזר, בגדול אמרתי אל חשש,אני לא מכירה אותך ואת לא אותי, בסך הכל התכוונתי לומר שאני לא יכולה להזדהות בפורם בשמי האמיתי כי אני פוחדת בגללי לא בגללך! ואין לי אומץ אפילו לספר על עצמי ועל מה שכל כך כואב כדי שלא יזהו...הייתי שמחה להתחבר איתך כי אני מרגישה רגשות דומים לשלך לעיתים ואת כל כך רגישה שזה יפה בעיניי... מיכל
נרגעתי.. לרגע באמת חששתי שמא חשפתי על עצמי פרטים שזיהו אותי.. תודה לך על המילים, אני מרגישה שאת בטוב..מילותייך נגעו בי, תודה .. :) אגב, סיפרת שקיבלת אובייקט מעבר מהמטפלת שלך והחזרת לה.. אני גם קיבלתי מאמא צביה... :) לפני נסיעתה הראשונה היא נתנה לי מחברת ואף כתבה בה מס' מילים, ונתנה לי גם עט פיילוט ירוק וכשנתנה אמרה לי שהצבע הירוק זה כמו צבע העצים שאני כ"כ מחוברת אליהם.. :) היא היציעה שאשתמש במחברת בזמן שלא תהיה וכשתחזור אתן לה לעיין אם ארצה.. כשהיא חזרה נתתי לה את המחברת "למשמרת" אצלה, ואת העט הירוק השארתי אצלי. :) לפני נסיעתה השניה היא נתנה לי פנקס עם כריכה קשה ואת המרקר הירוק שבו היא השתמשה (הצבע מאותה סיבה) כשהיא חזרה נתתי לה גם את הפנקס "למשמרת" אצלה, והמרקר הירוק שלה נשאר אצלי. :) הרבה מאוד פעמים בזמן נסיעה ברכב אני מחזיקה בידי את העט הירוק והמרקר הירוק שלה וזה קצת מרגיע אותי. :) במבי.
אודי שלום,היא הבטיחה שהכל חסוי ואין מצב שהיא תדווח אם אני לא רוצה...מאמינה לה ובכל זאת אחרי שקראתי את זה שבמבי חוששת כבר ממני..אז אני לא יודעת כלום...העולם נהיה לי מקום מאוד לא בטוח, ובמבי צודקת אי אפשר לדעת כלום..אני רק מקווה שלפחות מה שנכתב בפורם נשאר בפורם ...למרות שנכתב פה הכל בשמות בדויים...אחרתי לפגישה כשאני אף פעם לא מאחרת ולא אמרתי לה שהסיבה היא מפחד, עד שהיה לי אומץ להכנס...אחר כך היה קשה לעזוב כמו תמיד...מקווה שהחרדות יפחתו...מיכל
הי מיכל, חרדות פוחתות אם לא נמנעים ממה שגורם להן. מטבע הדברים - כשמתעמתים עם הגורם ולא קורה כלום - החרדה מתפוגגת לה... ולא יקרה כלום, אל דאגה. אודי
היום נפגשתי עם אמא צביה ורבתי איתה..זה קורה הרבה פעמים בימי ראשון.. לפני שיצאתי ממנה אמרתי לה שאני "אתכנן עליה נקמות" עד יום שלישי ששוב נפגש..ואז הוספתי ואמרתי לה שאת כל הנקמות אני אתכנן בפורום ואבצע כבר בפנטזיה ועד שנפגש כבר אהיה אחרי כל הסיבוב של "הנקמה" ואהיה שוב עם רגשות נעימים.. אודי, שתדע שאני לא אוהבת את הפגישות של יום ראשון..נראה לי ששתינו מגיעות מראש כבר עם "קריזת יום ראשון".. אגב, אתה יודע אודי שאני לא כ"כ יודעת את ההבדל בין כמיהה לגעגוע ? מה ההבדל ביניהן? געגוע זה למשהו שהיה אולי פעם ומתגעגעים אליו שוב ?? כמיהה זה למשהו שמעולם לא היה ומרגישים בלב איזשהו כזה ????כמו צביטה אדירה כזו בלב ששואבת את כל הדם מבפנים כזה ??? מה ההבדל ביניהם אודי ? שלך,במבי.
הי במבי, לא קריזת יום ראשון, קריז יום ראשון... זה בסדר. את מתוסכלת וכועסת על הפרידה. תתכנני נקמות גם בפגישה. זה נשמע כיף להתעצבן ולריב בסביבה בטוחה... התאור שלך את שני המושגים נכון. געגוע - למה שהיה. כמיהה - למה שרוצים שיהיה. אודי
שלום ד"ר אני בן 38 והחלפתי בחיי יותר מ 30 מקומות עבודה .. ולצערי רובן ככולם הסתיימו בפיטוריי בפרק זמן קצר . אני מלומד , נעים הליכות , לא מזיק לזולת , בעל יחסי אנוש מעולים וניראה טוב מאד ולמרות זאת אני מוצא את עצמי מפוטר ודבר זה מפריע לי עד מאד , מפריע לאישתי ואני מנסה למצוא את הבעיה אך לדאבוני אינני מצליח . אנא עזור לי להבין ולצאת ממשבר אי הייציבות - תעסוקתית אשר מפריעה לי המון . רב תודות
שלום רמבו, מהתאור העצמי שלך לא ברור לי כיצד מפטרים אותך כל פעם. ייתכן שאתה מצייר תמונה לא מדוייקת שבה לא ניתם להבין מה בהתנהגותך מקשה על מקומות העבודה "להחזיק" אותך. היות ואיני יכול לשאול אותם, אשאל אותך - מה לדעתך מביא שוב ושוב לפיטוריך? אודי
ד"ר אני מנסה תמיד לעזור , אני ראיתי אנשים רבים שמכים מילולית ופיזית את עמיתם לעבודה ונשארים ולא מפוטרים ..!!! אני מנסה לעזור לך בכדי שתוכל לעזור לי , אולי חזותי החיצונית מהווה איום על אחרים , אני 188 חסון ויפה תואר , אולי חוסר חציית קו בין המקצועיות לאי מיקצועיות ? אני חושב בקול רם בכדי שתשמע את מצוקתי . תודה
שלום רב, יש לי בעייה שאיני יודע להגדיר אבקש עזרה בחידוד הבעייה והפנייה לגורם מקצועי באזור חיפה והקריות. תאור הבעייה: במהלך היום כאשר אני עובד מול אנשים(דיונים,מצגות אחד על אחד וכו..) אני חש מצב שבו המוח שלי "נאטם"(במהלך הדיון,שיחה) דבר המלווה בתחושה של חוסר יכולת לארגן את המחשבות בצורה נכונה,חוסר פוקוס וחדות,חוסר סבלנות,קוצים וכו...כתוצאה מכך איני יכול לבוא לידי ביטוי בצורה שבה אני רוצה.חשוב לציין שבבוקר אני מתעורר ומרגיש טוב הבעייה באה והולכת במהלך היום לעיתים הדבר גורם לי כאב ראש בצד האחורי מעל העורף. תודה רבה
שלום יוסי, ייתכן שמדובר בחרדה שמקבלת ביטוי סומטי (גופני). הייתי מציע לפנות לפסיכולוג קליני באזור שלך לצורך אבחנה וטיפול. אודי
מגיעה לאט לאט.. עוד מקום עבודה ועוד סטירת לחי. עוד מקום נשרף ועוד מקום.. זהו אני שרופה במקומות והאש שלי בוערת ושורפת כל פעם מקום חדש.. אלוהים, יש לי עוד 20 שנה לעבוד לפחות, איך אצליח לעמוד בזה?
כנראה שאיני יודעת לספור עד עשר לפני שאני מוציאה מילה מהפה. אבל כל מקרה לגופו. מנהלים שראיינו אותי, וכמעט חשבו שסגרנו שאני מתחילה, ובסופו של דבר נסוגתי. הם נפגעו ממני וסגרו את הדלת. אציין כי לא הברזתי בדקה התשעים. הקפדתי להודיע.. היו מקרים שכעסתי על חוסר צדק והתעמתתי עם עובד/מעביד.. היו גם מקרים שעזבתי מרצוני.. ענף הפרסום הוא קשה ושוחק..
יש לי חבר ילדות מזה 10 שנים.אני מאוד פתוח .הוא לא משתף ומסתיר המון מידע .אני לא יודע אם לקרוא לו חבר טוב ,אבל הוא טוען לא יודע לא זוכר.אני מרגיש נורא נעלב מעניין זה.כיצד עלי לנהגוב במקרה וזה ומה המניעים שיש לאדם להסתיר כשהצד השני מגלה ולא מסתיר כמעט דבר וחצי דבר.אודה לתגובתך ודעתך.
ההודעה שלך גרמה לי לחשוב על עצמי בתור אחת מאוד לא גלוייה ועל הדפוס הזה של ההסתרה או חוסר היכולת לשתף או לספר על דברים אישיים על רגשות וכד' (אני אף פעם לא בוכה למשל). אצלי זה משהו מאוד בסיסי שהופנם כנראה בצורה מאוד חזקה בילדות או לפני זה. הרבה שנים לא זכרתי הרבה מהילדות שלי ואת המעט שזכרתי מאוד התביישתי לספר, יכול להיות שגם החבר שלך באמת לא זוכר, לפעמים לא כל כך כדאי לזכור. הצורך להסתיר או לשמור את המחשבות והרגשות בהרגשה שלי זה משהו של אין ברירה: זה יכול להיות נורא מסוכן לגלות כי אז אתה נחשף וניהיה פגיע.לפי זה כנראה לפחות אצלי המניע העיקרי הוא הגנה ואולי גם פחד שמשהו אצלי לא בסדר, "שלא יעלו עלי" . אמרת שאתה לא יודע אם לקרוא לחבר הזה חבר טוב, אני יכולה לגלות לך בתור אנונימית שגם לי אין ממש חברים "טובים" או חברי נפש כאילו. ומצד שני גם מבן זוגי שהוא החבר הכי טוב שלי במשך שנים נהגתי להסתיר כל מיני דברים. בזמן האחרון אני קצת יותר מסוגלת להגיד מה אני מרגישה או חושבת.
שלום רונן, זה בהחלט מתסכל מאוד. חברות משמעה קירבה ויכולת להפתח. לחברך יש קושי שיכול לנבוע ממספר מקורות. לא הייתי ממהר להספיד את חברותכם, אלא מנסה לחשוב מה הוא צריך על מנת לחוש יותר בטוח ולגלות את עצמו? יש לזכור שישנם אנשים שממש לא צריכים קירבה רגשית מסוג זה. ואז אתה מתייסר לריק... זה צורך שלך ולא שלו. נסה להשיב לשאלה - מה הוא צריך מבחינה רגשית ממך? אודי
הי רציתי להתייעץ איתך.. לאחר הרבה מאד נסיונות כושלים, ולאחר אינספור דפים לבנים שחלמתי שוב ושוב לפתוח החלטתי שהגיע הזמן לקחת פסק זמן-פסק זמן,טיפול בעצמי כדי להבין מה הבעיה שלי. -אני בעלת בגרות חלקית שגם אותה השגתי בהרבה יזע ודמעות. -השירות הצבאי שלי הסתיים לאחר שבעה חודשים. -התחלתי קורס עיצוב שחשבתי שלא יהיה אינטנסיבי (אפילו בלי מבחנים) והפסקתי באמצע כי היה לי קשה עד בלתי אפשרי. -הרבה חלומות שלי מתפספסים ,אפילו התחביבים שלי.. אני תמיד בסופו של כישלון מחליטה להירגע ולטפל בעצמי,לפתור את הבעיות שלי ורק אח"כ לחזור ללימודים, אבל הבעיות לא נפתרות ,ומכאן, יוצא ששוב אני חולמת על החלום הבא שישכיח את הכישלון,ושוב..חוזר חלילה.. אני אדם שמאד קשה לו לעזוב את הלימודים ומאד קשה לו לא להיות במסגרת וזאת למרות האכזבות הרבות שעברתי. אני מוצאת את עצמי חושבת שוב על לימודים אבל ברור לי שאם כשלתי כל כך הרבה בזמן האחרון,למה שדווקא אצליח הפעם? הכישלון שלי מתבטא באי הבנה של החומר,בהתקפי חרדה בזמן מבחנים,בכישלונות בפרוייקטים (ואני לא ישנה בלילות כדי להצליח..) גם שהכל נראה טוב תמיד חייב לקרות משהו. אני תמיד רוצה לנסות ולתקן,חולמת על לעשות כל כך הרבה דברים אבל לא מסוגלת.. אני תמיד משווה את עצמי לאחרים ומבינה שחוסר ההספק שלי בחיים דורש הרבה עבודה-להוציא רישיון,להשלים בגרויות,לפתח את התחביבים שלי,לחזור לקורס בשנה הבאה... כשברור לי שצריך לעבוד אני חדורת מוטיבציה ואפילו נרגשת ללמוד (תמיד אהבתי ללמוד למרות הכל ותמיד חשבתי שזה חשוב) אבל איך אפשר ללמוד שמלכתחילה אין לך מושג אם הדבר יישא פרי? ומה לא בסדר? מהההההההההההההההההההההההההה? קשה להשוות את עצמך לאחרים ואפילו להעריץ אותם על מה שהשיגו ושהיכולות שלי כל כך רחוקות מזה.. (אציין שעברתי אבחונים בעבר וקיבלתי ריטלין אבל התרופה לא הייתה נכונה עבורי בגלל שסבלתי מחרדות) ושאלה לסיום-האם הינך עובד עם קופ"ח מסויימת או שהינך פסיכולוג פרטי?
שלום מאיה, ראשית, אובחנת כלוקה בהפרעת קשב. זה מסביר את ה"פול גז בניוטרל" שאת מרגישה. בנוסף קיימת חרדה. הייתי מציע לטפל בחרדה (יש טיפולים יעילים מאוד לזה), ואז לטפל בהפרעת הקשב (הן על ידי תרופות והן על ידי למידה של אסטרטגיות למידה). לשאלת הסיום - איני עובד עם קופ"ח... אודי
שלום אני סטודנטית שנה ב' ויש לי מטופלת אשר נמצאת במשפחה אומנת לאחר שאימה נפתרה ואביה לא ידוע, רציתי לשאול עד כמה נכון לשוחח על עברה ועד כמה כדאי להתמקד בהווה ובהעצמה. אשמח אם תוכלו הוסיף מקורות שמדברים על כך כדי שאוכל לחקור זאת... תודה רבה :)
אבל את לא מקבלת הדרכה?... אם הייתי מטופלת של מתמחה/סטודנט וכו', לא הייתי רוצה לדעת שהבעיות שלי מועלות (אפילו בעילום שם) בפורום אינטרנטי! בשביל זה אתם אמורים להיות תחת הדרכה צמודה, לא?... או שמשהו השתנה באתיקה המקצועית שלכם?...
שלום שרון, כפי שכתבה טימי - אלו שאלות שמיועדות להדרכה. אם מדובר בטיפול הרי שעלייך להיות "מגובה" בהדרכה, ואין זה המקום הנכון להתעייצות מעין זו (זהו פורום פתוח שאין בו סודיות הנחוצה בסוג זה של התייעצות). אודי
שלום שרון, כפי שכתבה טימי - אלו שאלות שמיועדות להדרכה. אם מדובר בטיפול הרי שעלייך להיות "מגובה" בהדרכה, ואין זה המקום הנכון להתעייצות מעין זו (זהו פורום פתוח שאין בו סודיות הנחוצה בסוג זה של התייעצות). אודי
הייתי רוצה שכן תאמר לי ל..... להפסיק להתנגד לטיפול השיחתי ,תרופתי לרצונות לרגשות(שאינני יודעת עדיין את הרשימה שלהם) לי,לעצמי להפסיק להלחם ו..... מפחיד מה שיכול לקרות לבד ולא יכולה חיבוק וכ"כ כך רוצה
שלום asmo, אם כך, טוב שאת אומרת. כי מכתיבתך לא תמדי ברור שזה הצורך שלך. מדוע את מתנגדת לטיפול? מדוע שלא תוכלי לקבל חיבוק נכון, בטוח, מגונן? אודי
וחוזרת וקוראת בהודעתתך וכל פעם...הדמעות זולגות מחדש... כן אני שלא בוכה לעולם. כואב לי באיצבעות לכתוב שהחיבוק היחיד שהיה מוכר לי ,היה "ממנו" והוא לא היה חיבוק נכון,בטוח,ומגונן... אינני יודעת מה לעשות התחושה היא כי ההדרדרות הולכת ונעשית מהירנ ואני אינני יודעת לעזור לעצמי ולא כל שכן לבקש עזרה ולומר לסובבים אותי..............בבקשה הצילו
שלום רב יש לי אח שהוא חולה בתסמונת דאון ומתגור עם כמה ילדים במצב פיזי מאוד קשה בדירה המיועדת לילדים האלה נמצאים שם ילדים שלא יכולים ללכת וגוררים את עצמם על הרצפה או שמזילים ריר מה פה.יש לי ילדה בת 4 שהיא מאוד רגישה ובביקורים אצל האח היא מצטרפת אלי השאלה שלי האם הביקורים האלה לא מזיקים לה מבחינה נפשית .יש לציין שאני מסבירה לה את המצב של הילדים והיא כבר לא נבהלת לראות אותם.אשמח לקבל את תגובתכם המידי
מאיה יקרה אני מבין היטב את רצונך להפגיש את ביתך הצעירה עם דודה הסובל מתסמונת דאון שאינה מדבקת לחלוטין !!! . על פי תאורך נראה לי נכון להשתדל לא לחשוף את ביתך הקטנה למסגרת בה היא חשופה לכל אפשרויות זיהום , מה גם שלא תמיד מערכת החיסון של ילדה בת 4 חזקה מספיק להתמודד עם מצבים כאלו. אני יודע כי עז רצונך לשמור על קשר בין אחיך עם תסמונת הדאון לביתך. לכל דבר יש מחיר ובשלב זה הייתי ממליץ להשתדל לדלל את מספר הביקורים. אשמח לעזור ולהתעדכן www.gliksman.co.il תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן ד"ר יגאל גליקסמן
תודה על התשובה .מה שמטריד אותי יותר זה עניין הנפשי של הילדה והאם חשיפתה לאנשים עם מוגבלויות יכולה לגרום לה נזק מבחינה נפשית לטווח קרוב או רחוק תודה
תודה על התשובה .מה שמטריד אותי יותר זה עניין הנפשי של הילדה והאם חשיפתה לאנשים עם מוגבלויות יכולה לגרום לה נזק מבחינה נפשית לטווח קרוב או רחוק תודה
ד"ר שלום. אני סובלת מהצקות לדוגמא במקום ציבורי: אני צריכה למסור מסמכים לפקידה וישנם עוד אנשים בחוץ שמחכים המאבטח עושה תנועה שאני לא בסדר לשאר האנשים ואח"כ הם מסתכלים עלי בצורה מוזרה ומגחכים זה יוצר אח"כ בעיות ריב. אני העלמתי מכך אח"כ כעסתי על עצמי למה לא צעקתי עליו תסתלק מפגר! מה אתה רוצה! אסור לשתוק. מה לעשות ? אני סובלת מכך מאוד.
שלום עדינוש, אפשר לנסות ולפנות בשקט במקרים כאלו, ולומר שההתנהגות הזו פוגעת בך. פעמים רבות זה עוזר. איני יודע מדוע בדוגמא שהבאת המאבטח עשה מה שעשה, אבל זו נשמעת בהחלט תחושה מאוד לא נעימה ופוגעת. אודי
(ניסיתי לשלוח הודעה מקודם .. כותבת שוב למקרה שלא נשלחה) אז כך: איני יודעת איך לבטא זאת במילים, אבל אני מרגישה ממש עומס נפשי כל כך הרבה דברים שקרו והדחקתי אותם , כל פעם שעלו במוחי - ניסתי לשכוח אותם , להדחיקם. מאד מבולבלת. אני מרגישה חולשה כל פעם שאני נזכרת באירועים .. יש לי תיסכול רב. בנוסף- יש לי בעיה שאנסה .. לתאר.. איני מצליחה לתפוש את עצמי- את הגוף שלי ואת עצמי כאילו אני מרגישה זרה לעצמי לא שלמה עם עצמי חשה מיאוס מעצמי קשה לי יש תחושה של עצירה בנפש. מה בעצם זה אומר? תודה
שלום אני בן 19 ולפני כשנה וחצי בערך לקחתי ריספרדל עקב כל מיני סיבות. לקחתי במינון נמוך של כדור ליום.. איני בטוח אבל אני חושב שבגלל הכדור יש לי הפרעת תנועה מסוימת..אני מרגיש שצד ימין של הגוף שלי אינו פועל היטב. כמו קצת חסר תחושה. האם זה יכול להיות בגלל הריספרדל?
לירן יקרה, תשובתי היא לפנות לרופא/ה שרשם/מה לך את התרופה על מנת לבצע הערכה מחודשת לגבי התאמת התרופה לך באופן אישי. כל אדם מגיב אחרת לתרופות. אשמח להתעדכן www.gliksman.co.il תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן
היי אודי. אני בת 37, רווקה, מרגישה בדידות איומה. אין לי חברים כמעט, ואני לא מצליחה להתמיד במקומות עבודה. החלפתי שלוש מקומות בשנה האחרונה עקב פיטורים ועזיבה שלי. כשאתמול פוטרתי באכזריות ומהרגע להרגע. אני מרגישה ללא מוצא בחיי וחושבת על התאבדות.. נמאס לי מהמקצוע שלי ואין לי ניסיון בכל תחום אחר, מלבד להמשיך לסבול במקום אחר או ללכת לכיוון מקצועי אחר שזה כרגע רק עבודות לא מקצועיות במיוחד. אני מרגישה שאין לי מוצא. שאין ערך לחיי.
שלום שירי, את מתארת, מלבד תחושות הדיכאון שעקב חוסר הרציפות - גם תחושה עמוקה של בדידות וכאב (עד כדי רצון למות). אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, על מנת להרגיש פחות לבד ולטפל בנושא תחושת חוסר הערך לחיים שאת חשה. אודי
אודי, כותבת לך שוב...כתבתי המון למטפלת שוחחתי איתה אתמול פעמיים...עד שנבהלתי מעצמי וכתבתי לה שמקווה שהכל ישאר בנינו...קרה פשוט משהו אתמול ביני לבין בני האמצעי שכעסתי עליו נורא....בכל אופן דברתי איתה ואז כתבתי משהו שאני רוצה לשתף...זקוקה לשקט ומחכה עכשיו לפגישה המיוחלת ופתאום כל כך חוששת שפגעתי בקשר שלי איתה כי הצפתי אותה...האם זה נשמע הגיוני??? שהתאפקתי שבוע בלי שום קשר ואז כאילו הכל התפרץ? וגם פה כותבת יותר???????? ופתאום פוחדת שעוד מישהוא ידע עליי והיא תצטרך לדווח?...הגיוני?...מקווה שאוכל לווסת.... זה מה שכתבתי...(מדי פעם חוטאת בכתיבה שכזו....) הסלע השורד? מה נשאר מהסלע המר? לא הרבה כי נשבר, פעם הסלע לא זע, פעם הייתה בו גבורה, עמד בצלע ההר, בטוח בעצמו, מאושר, מה נשאר מהסלע הבודד? לא הרבה ועכשיו הוא מתנדנד, זקוק לתמיכה, לגשר, לא לתנודה, ובכל זאת גם בסלעים יש תזוזה, והשינוי בסלעים מופיע לאיטו, עם השנים הסדקים מעמיקים בתוכו, הסדק שנוצר אינו מתאחה, בחול, באבק אולי גם במים יתכסה? ומשה הכה בסלע, ויצאו ממנו מים,למרות הכל.... הסלע שורד כל מהלומה, וכנראה יעמוד בכל סערה בגבורה. ואולי בסוף יצאו מים חיים, גם מתוך הסלעים הפצועים..... מיכ
הי מיכל, זו חרדה שלא ניתן יהיה לעמוד בעצמת הצורך שלך, חרדה אותה אנו מכירים כבר די טוב כאן. ממה את חוששת שהיא תצטרך לדווח? קשור למריבה עם בנך? אודי
החרדה היא על דיווח למקום העבודה..שיפטרו אותי אם ידעו על מחשבותיי או על מה שקורה בביתי..לא יכולה לפרט על העבודה...האם בכלל היא יכולה לדווח למישהוא? האם מותר לה? היא יכולה לומר שזה "לטובת המטופל", לא? האם מותר לפסיכולוג לספר למישהו אחר על מטופלים ללא ידיעתו או שחייב לספר למטופל קודם?פוחדת שהכל יתמוטט.........והקשר שלי איתה בכלל מתקלקל לי כרגע.........שלחתי סמס וכתבתי "חרדה ממך...האם יש סיבה אמיתית שאפחד?" והיא לא ענתה....כנראה שהפסיקה להתייחס בגלל הכמויות..וחוץ מזה כנראה שהיא חושבת שאני רוצה תשומת לב אבל החרדה אמיתית............
אודי, כתבתי לה מייל כי ידעתי שהיא חוזרת...נחתתי עליה בדיוק כשהגיעה אך היא ענתה לי כתמיד ונרגעתי...הצפתי אותה בכל מה שכתבתי כשנעדרה...לא יודעת כרגע היא האדם המיטיב שמרגיע עד שאוכל להעזר באחרים או במיכל של עצמי....ועכשיו קצת יותר קל לחכות ליום חמישי, למרות הצורך בפגישה....תודה שאתה כאן..השהייה לידך הועילה! מיכל
פתחתי הודעה חדשה כדי שלא תפספסי...מבינה לליבך.. ורציתי לאמר לך שהאל ישנו ואני מאמינה שהוא מקשיב לכלנו! אל תפחדי לפנות אליו בעיתות משבר! הוא שומע ואני מאמינה שהוא מעמיד אותנו רק בנסיונות שנוכל לעמוד בהם והוא מזמן לנו אנשים טובים בדרך (כמו אודי :) )כדי להתגבר...אולי לפעמים האל סוגר דלת אך פותח חלון...ויש אצלו מקום חם ואוהב של אב לכלנו! אז גם אם אינך אדם מאמין נסי לחשוב עליו כאבא או מעין כוח עליון ששומר...לי זה לעיתים עוזר...ולעיתים האמונה קצת מתערערת אבל אני אדם מאמין....ואל תחשבי שסתם הגיעה לה פתאום האופטימיות אגלה לך "סוד" כתבתי מייל למטפלת והיא כבר כאן! אז היא האדם הטוב שזימנו לי משמיים..בטוחה שגם לך יש לפחות אחד..לא?
תודה לך מיכל. אני מרגישה שאת כותבת לי הודעה זו עם לב פתוח... את מדברת על אמונה , אני מדברת על הרגשה... אמונה זו גם הרגשה ??? זה סוג של הרגשה ?? ..אולי אמונה היא פשוט אמונה ??? לא יודעת -מסתבך לי קצת... אני מדברת על הרגשה פנימית עמוקה כזו .. הכי הכי פנימית ועמוקה שלי..הכמיהה הזו והגעגועים האלה לאל, שם למעלה ..בגן עדן.. וזה מתחבר לי גם עם חיבור כזה שאני מרגישה תמיד לחווה אם כל חי..דמות ראשונית כזו שאני כל כך מזדהה איתה.. שנמצאת ברחם של האל שם בגן עדן...למעלה..עם כל העצים שם והנהרות והראשוניות הזו..משהו נקי כזה.. יש שם המון אויר.. מיכל,את מצליחה להבין קצת על מה אני מדברת ?? על איזו הרגשה ?? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף יש לי הרגשה שאני כל כך לבד . שאני כל כך לא מובנת.. :((((( אודי, בבקשה ממך, אני מרגישה פתאום ממש נורא.. תגיד לי משהו..אודי, נכון שאתה כן מבין על מה אני מדברת ??? פתאום אני שמה לב שתוך כדי שאני כותבת התחלתי לבכות.. אודי, נכון שאתה מבין מה זה הכמיהה הזו ? הגעגועים האלו שכל כך כואבים כל הזמן !לא מפסיקים אפילו לרגע אחד.זה הדבר היחידי !!! שקיים באמת כל הזמן ולא עוזב אותי אפילו לשניה אחת !! אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף במבי. :(((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((
הי במבי, קוראת אותך ומרגישה את הכמיהה והכאב כל כך!! אני חושבת שיש הרבה רגש באמונה...(הו הו כמה פעמים שאני מרגישה לא מובנת...)..אולי את מתכוונת לתחושה ראשונית כזו של הטבע...יש בך המון רגישות ואהבה לטבע שזה נפלא בעניי!! את ממש לא לבד...אני פה וגם אודי :) מחבקת אותך בחום נעים ועוטף(וחמצן לנשימה..זוכרת?)...אם היה לי אומץ הייתי מגלה לך את שמי האמיתי ואולי מוסיפה פרטים ....מרגישה קרבה גדולה אלייך (וזה לא מובן מאליו אצלי, תשאלי את אודי...) :) מיכל
אתה עוד לא כאן...רציתי לשאול..אולי זה לא בתחום שלך אבל האם יכול להיות מקרה של ילדי שמתפרץ ושוכח מה קרה או שהוא לא רוצה לספר? ואם הוא שוכח האם זה אומר שמשהו ממש לא בסדר אצלו? יש לנו תור לנוירולוג..אבל מרגישה חרדה לו מאוד....איבוד שליטה שכזה מפחיד אותי..וחוץ מזה אצלי יש הרגשה של איבוד שליטה מסוג אחר..........פתאום יש הרגשה של איזו קרבה גם אם וירטואלית...אפשר לשהות פה מעט? לקבל חמימות ליד התנור? מיכ
הי מיכל, בהחלט יכול להיות. תלוי מה הסיבה להתפרצות. לגבי הרצון לקרבה נהדר בעיני. את בהחלט מוזמנת לשהות כאן, ובכייף. אודי
נושא חשוב. מעורר מחשבה ביקורתית. http://cafe.themarker.com/topic/2023961/
עוד לא קראתי פוסט שלה, שיש לו מילה חיובית ביחס לטיפול פיסכודינמי... אני מבינה שהיא נפגעה קשות מטיפול לא מוצלח, וחבל לי בשבילה... בכנות. המטפלת שלי, כמו מטפלים רבים ששמעתי עליהם, לא הסתירה ולא מסתירה מידע ממטופלים. היא אפילו לא מקבלת כל אחד לטיפול. היא אומרת מראש שלא בהכרח תהיה קלה הדרך ויתר הדברים שמוזכרים בפוסט המגמתי הזה. אבל לא אתווכח משום שסביר להניח שהטענה תהיה שהדעה שלי מוטה ואני לא אובייקטיבית. קשה להתווכח בנושא הזה, אה? :)
דר' גליקסמן שלום בתי בת שנתיים והיא היפראקטיבית האם אתה מכיר מטפל/ת בביופידבק שיכול לתת מענה בגיל זה? אשמח לקבל המלצה על מישהו באיזור פרדס חנה תודה תודה חנית
חגית יקרה שלום רב לך, האם יש בידך איבחון של נוירולוג ילדים שקבע כי ביתך בת השנתיים היא היפראקטיבית? שיטת הביופידבק אינה מתאימה לקבוצת גיל זו.ניתן בהחלט לקבל הדרכה והכוונה לכם כהורים. אשמח לעזור www.gliksman.co.il תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן
שלום אודי, הייתי רוצה לבוא לפגישות בהרגשה טובה ופשוטה, בקלילות, להפסיק לעשות כל הזמן חשבונות את החשבונות האינסופיים שלי וגם את שלו. להרשות לעצמי פשוט להיות בכאן ועכשיו, להיות כנה לשם שינוי ולהפסיק לייסר את עצמי כל הזמן על כל דבר שאני אומרת שאולי הוא יחשוב שאני לא יודעת מה, שאולי נמאס לו ממני (לי כבר די נמאס מעצמי) . אני רוצה מאוד אבל לא יכולה, אני לא בטוחה שהוא נוהג בכנות, אולי הוא לועג לי שלא בפני, אני מרגישה חסרת חשיבות בקשר הזה ובכלל כל הדבר הזה מביא אותי למקומות מאוד נמוכים (קנאה תלות וכיו"ב), בקיצור קשה לי להיות מטופלת , שונאת את המילה הזו, ואני מתחילה קצת להתייאש כי זה סיפור של כמעט 3 שנים אולי יש לך איזה רעיון מבריק?(-: ד"א גם ההודעה הזו לקחה לי איזה שעות, בדיוק כמו שאני מדברת/שותקת/לוקחת את המילים בחזרה כותבת/מוחקת... זה יצא קצת ארוך מקווה שלא חפרתי יותר מידיי תודה
שלום, בכגון אלה אין לקצר דרכים. זו דרך מפותלת וארוכה שבמהלכה (קרוב לוודאי) גם מניחים מכשולים ומוקשים על מנת "להוכיח" שלחששות ולחרדות הבסיסיים יש הצדקה. ואכן יש להם, כנראה מזמנים עברו. הרבה הרבה זמן בתוך קשר אכפתי ומייטיב יכולים להתחיל ולשנות משהו. טיפה עוד טיפה עוד טיפה תהיינה לים... אודי
אפילו לא קטן?... נמאס מהפרסומות האלה שצצות להן באמצע... באמצע ה-כ-ל! נכנסת לפורום - פרסומת. קוראת הודעה - 2 פרסומות. מחזירה תשובה - 4 פרסומות. (אלה ממוצעים אקראיים... אני גם דיסקלקולית :)). בחיי, זה מטריף את המוח (ואתה יודע ששלי לא משהו גם ככה... ADHD + עוד כמה הפרעות + מחלה וכו')... יש להם פה הסדר עם מחלקות ו/או בתי חולים פסיכיאטריים? זה כבר יותר גרוע מהנודניקית של הפרסומות ב-TV, שלא אציין את שמה (מתחיל ב-ג.). וזה בדוק שזה לא ככה בכל הפורומים! מה, הפורום הזה כ"כ פופולרי שמגיע לו כזה עונש בצורת מתקפת פרסומות בלתי פוסקת? ואני שואלת - עד מתי?... ו... לפחות יצאה מזה הודעה קצת אחרת, לא? כשחושבים על זה, עכשיו יש לך מושג עם מה המטפלת שלי נאלצת להתמודד מדי פעם. מן דברים... כאלה!
טימי יקרה! הפרסומות מטריפות גם אותי..בשנה האחרונה התחלתי לחשוב שיש לי בעיה של קשב וריכוז ומבינה למה הרבה פעמים נכשלתי...גיליתי בגלל הבן שלי...לא פשוט לחיות כך, אני רואה את זה בעיקר עליו...אז מבינה לליבך.מיכל.
אל תסתובבי עם סימני שאלה... גשי לאבחון וזהו. ה-ADHD הזה עלה לי בהרבה דם,ידע ודמעות ואובחנתי בסופו של דבר כבגירה, באמצע שנות ה-20 לחיי. את שנות ביה"ס שלי אני זוכרת עד היום כטראומה. גם המטפלת שלי תמיד אומרת, שכאשר אני חוזרת לשם, זה תמיד בצורה מוחשית-שלילית-כל-כך. אני יכולה לכתוב על זה עד אינסוף, אבל לא רוצה. ה"אני מאשים" שלי לא רלוונטי יותר. אובחנתי מאוחר מדי וזהו. אבל אולי לא באמת... כי עצם הידיעה שאני לא באמת מטומטמת כמו שחשבו לפעמים, היא נקודת זכות עבורי. TM.
וזו הסיבה בעצם להודעה המקורית - השארתי תשובה לבמבי פ. בעץ שלמטה, ואולי לא ראית אותה... וזהו. אני מקצרת לפני שאיזו פרסומת תקצר אותי. תודה.
הי טימי, בצד האופטימי, כנראה שאנו כאן כל כך אטרקטיביים שכל המפרסמים מקבלים אותנו כהבטחה בחבילות הפרסום שלהם... וברצינות? הפרסומות מממנות את האתר. אבל גם אני לא סובל אותן. הן תוקפניות ואגרסיביות ומתנפלות ומעצבנות. אני נוהג לפתח קשב סלקטיבי ולהתעלם לחלוטין מפרסומות. כשזה יהיה לא יעיל יפסיקו להשקיע בהן כל כך הרבה כסף... אודי
אני כותבת כדי לא להרגיש לבד...נשמע אבסורדי, אבל מרגישה חוסר,העדר משענת...מנסה כל כך להכיל את כל מה שעובר עליי...הבן שלי עם בעיית קשב וריכוז קשות,שהתפרצו השבוע הוא מושעה וכו' הוא מטופל ובכל זאת משהו לא עובד, מרגישה שאני אמא גרועה..ושאולי פתאום יש לו בעיות יותר חמורות???.(הוא בן 8) אח שלו הקטן הולך בעקבותיו(בן 4)..הכל גועש ורועש ואני כל הזמן המרגיעה..נמאס...רוצה להעלם..........דרושה לי רגיעה....והטיפול מבושש להגיע...רק ביום חמישי........היא חוזרת לפני ולא יודעת אולי אכתוב לה מייל כי לא מסוגלת יותר לחכות........היום זה היום שלי אצלה אולי קשה במיוחד ביום שלי...
הי מיכל, הרבה רעש, בעיקר כשיש ילדים עם הפרעות קשב וריכוז שיש לווסת ולהכיל... יום חמישי קרוב מאוד. שלושה ימים... ואנחנו כאן איתך. אודי
תודה אודי..יש לי שלושה בנים...הבכור יהיה בן 12 עוד מעט... אז על שקט אפשר רק לחלום...עוד יום עובר לאיטו.....מתי ארגיש שאני יכולה להכיל את עצמי? כל כך קשה גם ככה בין פגישות...האם אפשר בכלל לווסת את הצורך...לא להכחיד? דבר נוסף אני פוחדת שהשליטה של בני גם כבר מתערערת...פוחדת שהוא יהיה עם איזושהיא הפרעה...האם הפרעות מופיעות בגיל ההתבגרות או שניתן לאבחן בגיל צעיר? פתאום אני לא מאמינה שאני משתפת בדברים....
אודי זאת אני עינב שוב....הדברים שיחזקו לרעתי אני כבר לא יודעת מה לעשות קבלתי 63 בבחינה שלמדתי אליה כאילו הייתי יכולה לקבל מאה בדוק-בחינה לא קשה ידעתי הכול ממש ממש הכול הוא הורג אותי כל הזמן על המחשבות ליו זה בלתי נשלט אני כבר לא יודעת מה לעשות בחורה יפה משכילה לא חסר לה כלום בהש רק' שכואב הלב עמוק מבפנים כי אין לי המון חברות בקושי 1 -2 כולם התחתנו הביאות ילדים עזבו את העיר ונשארתי ממש לבד אין לי חבר אין לי חברות אין לי כלום אני מרגישה כלומניקית הוא הרג אותי הבחור ההוא אני כבר לא יודעת מה לעשות כל ציונים ירדו כל ההישיגם השתנו כל היום אני בוכה כל הזמן גם חולמת חושבת נמאס לי מזה!הוא הרס לי את החיים!מה עושים????????? הקטע הוא שזה נכנס לי עמוק מבפנים והקטע הוא שהוא כלכך טוב וחמוד וקשה ל לפגוע בו ומצד שני הוא דורס רומס אותי בלי שירצה ובלי להרגיש מה הוא עושה אני לא יודעת מה לעשדות לחא יודעת אודי הצילו!!! המחשבות על ההוא הרגו אותי ושוב נפלתי בפח
שלום עינב, נראה לי שאת מייחסת את כל מה שקורה לך לדברים מחוצה לך (הדברים "קורים" לך ולא את זו שגורמת להם להתרחש). אין הרבה מה לעשות במצב כזה חוץ מלהרגיש קורבנית ומסכנה. עלייך למצוא את הדרך להחזיק בהגה של החיים בעצמך. חשבי על טיפול כדי ללמוד לעשות זאת. אודי
שלום אודי לא הבנתי למה כוונתך הייתה במשפט הראשון שלך... רציתי לשאול מה אתה מציע לבינתיים לעשות בקשר לבחור ההוא,-לא ללכת לשם יותר במכוון כמה שאפשר לא לנסות לתקשר או לדבר ורק אם רואה להגיד שלום ולשכוח מזה,סבבה...ומה עוד?איך לא לחשוב לא לחלום,להתרכז בלימודים ולא בזה וכדומה? תודה רבה לך בבקשה ספק לי תשובה שלא תאכזב סומכת עליך לגבי טיפול פסיכולוגי-גם אי ןלי הכסף גם אי ןלי הזמן גם לא בטוח יש לי הצורך אנא נסה לתת פתרון אחר תודה
ערב טוב לך, אתה יודע אודי, בשבת "שיחקתי" עם אחותי בהשלמת המשפט: "החיים הם"...והשלמנו כל מיני.. *החיים הם אשליה.. *החיים הם תהליך.. *החיים הם עבודה.. ועוד כל מיני שאני כבר לא זוכרת. ואז לפתע אמרתי * החיים הם געגוע וכמיהה... ומאז אני כל הזמן בתחושה הזו.. ממש מרגישה התכווצויות כאלו בבטן של געגוע כזה וכמיהה כזו שאי אפשר לדבר אותם במילים.. אותה הרגשה שהיתה לי (ועדיין) כששמעתי את שיר האיילה שותה מים.. שהבאתי מתישהו את הקישור.(זוכר?) אגב אודי, נכון שבאמת באמת לא תעזוב אותנו כך פתאום ?????? כמעט בא לי לבקש ממך שתשבע לנו... :(( שלך, במבי.
הי במבי, מקווה שלא אכפת לך שאני מתערבת...אבל גם לי יש תחושות של געגוע וכמיהה או אולי משהו שלא כל כך היה? כמיהה לאם מיטיבית כזו שתעטוף...כל הזמן מחפשת זאת בעיקר בטיפול את החום העוטף...למה את מתגעגעת? למה את כמהה? אולי לא ניתן להחזיר את הגלגל אבל אפשר לדמיין ואפשר אולי לחוות דברים דומים? כל כך מתגעגעת לטיפול שיגיע רק ביום חמישי....ושולחת לך חום נעים..ומנסה להכיל את עצמי...לא פשוט...ואודי נשאר לבנתיים, (אני מאמינה שלא יפרד ללא עיבוד של פרידה....)מיכל
..אצלי הכמיהה והגעגוע כפי שמרגיש לי, זה משהו עמוק יותר מאשר לאמא ואבא שלי.. זה מרגיש לי איזו כמיהה, געגוע למשהו עמוק יותר, איזו כמיהה כזו אולי לאל.. נשמע הזוי ??? כאילו לרחם שלו..שם בגן עדן..למעלה..לא יודעת לומר יותר..אבל אני מרגישה שזה למשהו עמוק יותר.. אולי הכמיהה הזו הגעגוע לדמות של אמא רכה, חמה, עוטפת בחום כזה מתלבש על הכמיהה הראשונית הזו ?? לא יודעת אם הצלחתי להעביר לך משהו מהרגשות האלו... וזה תמיד כואב..תמיד.. לפעמים הכאב רך יותר, לפעמים הכאב מצליח לטשטש לי את הראיה והשמיעה..אבל הכאב הזה מלווה אותי אולי מאז שאני זוכרת את עצמי.. את מבינה מיכל על מה אני מדברת ?? במבי. אגב, כשאני מבקשת מאמא צביה שתחבק אותי (והיא תמיד מסרבת) אני חושבת שזה בא מהמקום של רצון לאיזו זריקת טשטוש כזו.. שארגיש את הכאב הזה פחות חזק, פחות כאב שמכווץ לי את הבטן..
רציתי לברר בנוגע לפסיכולוגים שעובדים עם קופ"ח כללית, כשהתקשרתי למוקד של כללית, הפנו אותי למרפאה שלי, האם אליהם עליי לפנות? בנוסף, ניסיתי לחפש באתר את הרשימה של הפסיכולוגים שעובדים עם כללית, ולא הצלחתי, זה לא פותח לי באתר. האם אפשר לקבל את הרשימה? בנוסף, האם עליי להתקשר ישירות לפסיכולוג? איך מסדרים את התשלום. מצטערת, פשוט כשהתקשרתי למוקד שם לא קיבלתי את התשובות..
שלום, איני יודע. הכתובת לכך היא בקופת החולים. פני למרפאה שלך. אני משער ששם גם מחזיקים ברשימה עדכנית של מטפלים. אודי
אני מיזה שנים סובל מבעיה קשב וריכוז , וזה גורם לי להפסיק לילמוד , אני בן 28 , הציונים במבחנים נכשלים הרבה מחשבות ,מה שגורם לי לעזוב הכול, לקחתי רטלין באישור רופא ,אבל זה לא השפיע עלי מה עושים הרבה מתח ועצבים,וזה רק מחמיר יותר .מה עלי לעשות
שלום רב לך שגיא לאור הדחיפות בשאלתך עניתי לך ישירות לכתובת המייל ששלחת אלי אשח לעזור תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן
הקשיים שלי נשמעים דומים מאוד, אשמח גם לתשובה. תודה
שלום, אני בת 22 ויוצאת מזה חצי שנה עם בחור בן 24. הקשר בנינו מאוד קרוב אנחנו מספרים הכל אחד לשני. חבר שלי סטודנט וזה גוזל הרבה מזמנו כך שאינו יציב כלכלית, גר בבית ההורים וממומן בעיקר על ידי ההורים כמו רוב הסטודנטים. מתחילת הקשר ראיתי כל מיני בעיות שיש לו כמו למשל ביטחון עצמי נמוך מאוד, הרגשה שהוא הכבשה השחורה של המשפחה וכדומה. מהר מאוד התחלתי להבין מאיפה זה מגיע והבנתי שהוא בטראומות מהילדות בעיקר. אז הנה כמה דברים מהרקע שלו. בחטיבת הביניים היו כמה ילדים שהיו מרביצים לו באופן קבוע ואחת התגובות של אמא שלו לכך היתה "כשתגדל אתה תלמד ותצליח בחיים והם אלה שיבואו לנקות לך את המשרד" או משהו בסגנון ואני באמת רואה לפעמים זלזול מסויים באנשים ששונים ממנו שכביכול נראים לו מאיימים אז הוא מחליט שהם מפגרים, לא חכמים, חסרי עתיד וכדומה. באופן כללי חבר שלי לא מתאפיין בחוכמת חיים גדולה, הוא מתקשה להסיק מסקנות מהכלל לפרט והפוך, לראות תמונה כוללת של משהו, לחבר בין א' לב' והלסיק מזה מסקנה. לדוגמא, חברה סיפרה לשנינו שהיא ניפרדה מהחבר שלה אחרי כמה שנים ביחד והוא מאוד נפגע ולקח קשה והיא חוששת לשלומו ולמעשיו וממש תיארה את סיבלו. לאחר מספר ימים סיפרה אותה חברה ששהבחור החזיר לה את כל הדברים שלה ומה שקנתה לדירה המשותפת והחבר שלי הסיק מזה שהבחור גם רצה את הפרידה כאילו שמעולם לא ראה ועבר פרידות ואינו יודע שלא רק אנשים שמעוניינים בפרידה מחזירים דברים, וכל זה תוך התעלמות מוחלטת מהסבל שהחברה תיארה כמה ימים לפני כן. הוא פשוט לא חיבר את הנתון החדש למה שידע עד כה ולי אישית זה היה נראה משהו מאוד בסיסי. בהתבוננות במשפחה שלו אני רואה אב רגיל והגיוני למדי ואמא חונקת שלא נותנת לילדיה להחיות לבד ומתערבת בחייהם. נראה שהאם בגיל 48 בערך עדיין מפחדת מתגובת הוריה ומנסה לרצות אותם בכל דרך למשל אם החבר שלי ידבר בטלפון עם סבא שלו (אבא שלה) היא תבוא ותשאל כל חמש דקות מה הוא אמר כשאמרת לו איזה מקצועות אתה לומד? מה סיפרת לו שהכנתי לאכול? ומה הוא אמר על עוד כל מיני דברים. היא תמיד מודאגת שהוריה יחשבו שהיא טובה והיא בסדר בזמן שבפועל היא מרגישה שהם מתייחסים לאחיה יפה יותר. אחיו הצעיר בן 15 מתנהג ממש לא כמו ילד בגילו מתרגש יתר על מידה מאנשים חדשים בבית (התנהג באופן מוזר בכל הפעמים שהגעתי לביתם). נראה שגם לאח הצעיר מרביצים בבית הספר והוא מוציא את האגרסיות בבית, מרים ידיים על אימו ואחותו בת ה10. אלה רק חלק מהתיאורים שגורמים לי להבין שביתו אינו סביבה בריאה ושהטראומות שלו מגעיות מילדותו. כעת שמתי לב לדבר נוסף, הוא משקר כל פעם שהוא נלחץ שקרים שממש קל לעלות עליהם ושלא נשמעים הגיוניים מתכתחילה וכשאני אומרת שהוא משקר הוא מתחיל להסתבך בשקרים של עצמו להמציא עוד שקרים לא הגיוניים ממש כמו ילד קטן. בשאר המקרים כשאינו נלחץ הוא תמיד דובר אמת אפילו כשלא צריך תמיד מספר לי הכל ומשתף אותי בכל דבר קטן בלי שאשאל הוא מספר לי לבד שאכל חתיכת לחם עם קוטז' ודברים בסגנון. למרות כל הבעיות שיש לו והעובדה שהמשפחה שלו אף היא בעייתית אני כן רואה איתו עתיד משותף כי הבעיות שיש לו להבנתי הן פסיכולוגיות וניתנות לפתרון ולא נובעות מאופי רע וכדומה. מיותר לציין שהוא בן אדם מאוד אוהב ודואג וקשה לי להאמין שאוכל למצוא אחד אחר שמשתווה לו מהבחינה הזאת אני יודעת שהדרך הנכונה היא כמובן ללכת לטיפול אך בתור סטודנטים אין לנו אפשרות לממן את זה ואמא שלו לא תראה בעין יפה שהמלצתי שבנה ילך לפסיכולוג וגם לא תממן את זה. עוד דבר שחשוב לציין שבעבר לאחר שסבל מאלימות גם בצבא הקבנית המליצה לאחר שיחורו לגשת ליעוץ פסיכולוגי והוא הלך ובגדול המסקנה היתה שכל הבעיה נובעת מאמו וניסו לדבר איתה והיא סירבה להקשיב להמלצות ועד היום שונאת את הפסיכולוגית ש"הסיתה" את בנה נגדה.. השאלה שלי היא מלבד טיפול פסיכולוגי איך אוכל לעזור לו לפחות קצת לגבי הבעיות שלו בכלל ובפרט מה אוכל לעשות כדי שיפסיק להתנהג כמו ילד קטן ולשקר בכל פעם שהוא נלחץ.. ניסיתי להסביר לו שזה רק מחמיר את המצב כי אם עשה משהו לא בסדר וגם שיקר בסוף כועסים עליו על שני הדברים ובכל פעם הוא מבין את זה ואז חוזר לשקר. מה עוד אוכל לעשות? מצטערת על האורך הרקע היה נראה לי חשוב... ממש אשמח לעזרה ותודה מראש :)
שלום אירן, את נראיית אכפתית מאוד לבן זוגך, אולם נראה לי שאין זה תפקידך לעזור לו, אלא מדובר בעזרה מקצועית שהוא צריך לחפש (ולא את עבורו. על מנת שטיפול יצליח צריכה להיות מוטיבצי השל האדם לא של בן הזוג). לגבי המימון - פנו לשירותי הייעוץ לסטודנט,שם המחיר מסובסד מאוד. הטיפול שתיארת נשמע לי מוזר למדי. אני משער שיש טיפולים ומטפלים טובים ואחראיים שלא עובדים כקלישאות. בהצלחה, אודי
כנראה שאני צריכה לנסח את זה בצורה פשוטה יותר.לכל דבר טוב ורע יש יתרונות וחסרונות כמו שאגיד לך שאני אוהבת עוגת שוקולד אבל זה עושה לי כאב בשיניים...השאלה שלי היית אם לוותר לו על כל הקנאה האובססיביות ולהילחם במחשבות הטורדניות שלו שמטרידות אותו יום יום על זה:שאני כרגע נמצאת עם בנים,שאני פלרטטנית וכו'.באמת לוותר על הבילויים שלי שזה בעצם הכיף שלי,לוותר על החברים שלי ועוד על הרבה דברים שמפריעים לו.אני אוהבת לצאת לא בתדירות גבוהה שגם את זה ניתן לעשות בתוך נישואין!הבעיה היא שהוא לא רוצה!הוא לא מוכן להתפשר על הדברים האלה!ברור שיש אהבה אחרת מי היה נשאר שם!?ברור שיש את הפינה השקטה הזאת בקשר אחרת הייתי בורחת משם מזמן!אני לא רואה שום סתירה במה שרשמתי,אולי פשוט ניסחתי את זה בצורה לא נכונה.תודה ושבת שלום
שלום מציאותית, זו החלטה שלך. איש ל איכול להחליט בשבילך. תשקללי את הטוב והרע ותחליטי אם אלו החיים שאת רוצה. עקרונית, עוגה שעושה כאב שיניים לא הייתי ממליץ לאכול. אודי
למה לא פירסמת את שאלתי האחרונה? ששאלתי איך יתכן טיפול נפשי דוקא לחלש נפשית.
אני מחפשת מידע (חיצוני או עקרונות טיפול מתוך ניסיונך) על טיפול בבני נוער עם odd (בנוסף על adhd). תודה, רותי
שלום רותי, כהתחלה, נסי את ספרו של חיים עומר "שיקום הסמכות ההורית". גם ספרה של שולמית בלנק מגיע מגישה דומה. אמרי לי אח"כ אם זה עונה על צרכייך, ואם לא - מקדי אותם יותר. אודי
ממליצה יותר על "הסמכות החדשה" של חיים עומר, וגם ישנה תוכנית טיפול שלמה שנפוצה בעיקר באה"ב שנקראת MULTI-SYSTEMIC THERAPHY שניתן להשיג מנואל שלה באינטרנט, ומטרתה לעבוד עם בני נוער עבריינים, ויש לה אחוזי הצלחה גבוהים. בהצלחה
מרגישה רע..הכל מעורער אצלי...שוב בעיות עם בני...מרגישה אמא גרועה למרות שהוא הולך לטיפול ונראה כי הטיפול בכלל לא עוזר...דפקתי את האוטו..רבתי בעבודה עם משהיא שעובדת תחתיי אך בגלל שאני טובה מדיי יש הרגשה שהיא מזלזלת בי וכאילו שאני לא חשובה והעבודה לא חשובה לה...והמטפלת איננה..ואתה עוד לא עונה..יודעת...אתה פה..איפהשהו...עסוק אולי...מרגישה כל כך לבד!!!איך לעזאזל לומדים להכיל את עצמך?...רוצה להעלם...מיכ
אתה עדיין לא כאן..חבל..צריכה שמישהוא ירגיע...אולי העלמות אל תוך הלילה האפל ממילא....אעלם גם אני כמו המטפלת..כמוך...אני פה ולא פה...מבין?....איך אכיל את עצמי? מתי כבר אבין שבסוף נשארים לבד בכל מקרה?..............ואולי הכל אשליה ואף אחד לא איתך באמת? בסופו של דבר אנחנו לבד...נולדנו לבד ונפרד מפה לבד..........לבד............
הי שוב מיכל יקרה, אין צורך להבהל. אני כאן. במסגרת הוירטואלית שלנו - אינך לבד. הדבר היפה כאן הוא שכאן אתה יכול להרגיש לא להרגיש בדידות גם כשאתה לבד... יש לבד ויש ביחד. אודי
הי מיכל, אני אכן כאן, לאורך כל היום, גם אם שקט. קורא אתכם ומלווה (ובאמת עסוק מאוד, אבל כעת התפנייתי להשיב בנחת). יש ימים כאלו שהכל בהם נראה משתבש. ימים שיש בהם העדר וחסר. לפני שנקפוץ גבוה בלנסות להכיל את עצמך, בואי נסתפק בקטנות - להכיל יום כזה... אודי
אני ממש צריכה עזרה.. יש לי פחדים.. שתוקפים אותי כשאני נמצאת לבד.. רגעים שבהם אני מרגישה פרנואידית, חסרת אונים.. אני מתחילה להשתגע, ולרעוד, ולבכות מהתסכול.. ואני מרגישה מוקפת, ומראות מטריפות לי את הדעת באותם רגעים... כי הם עוד מימד לדאוג ל"דברים" האלה שרודפים אותי ומסתכלים עליי... תחושה מטומטמת... אבל זה רק לפעמים. הרגעים האלה. אבל כשהם קורים, נדירים עד כמה שהם יהיו, אני יודעת שהם טמונים בתוכי בכל רגע נתון. מן מצב שמשתלט עליי ואני מרגישה את הדימיון שלי משיג את השפיות שלי, ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.. בבקשה בבקשה, אני צריכה עזרה...
שלום גאיה, להיות לבד, להרגיש לבד - זו חרדה נוראית. את מתארת ביטוי לחרדה זו. איני בטוח שמדובר בשיגעון, בעיקר כל עוד את יודעת שזה הדמיון שלך שמשיג את השפיות... איזה ביחד יש לך? אודי
למה שלא תעזרי בתרופה? דוקא בגלל שזה לא קורה תמיד אז לא תצטרכי ליטול בקביעות אבל בשעת הקושי תקחי משהו מרגיע עם אפקט אנטי פסיכוטי [למשל חצי כדור של אטיומין]. דבר נוסף בהחלט חרדה קשורה לתחושת הבדידות, נסי ליצור קשרים, ובהחלט דרך הפורומים ניתן לקבל תמיכה נפשית.
אודי, מה שלומך? כאן באגף לא משהו, אתה יודע... מן שבוע גדוש ועמוס באירועים שכאלה. שבוע שתחילתו בביקור אצל הפסיכיאטר. ואז היות שפנפש נסיונות לתרופה חדשה; חדשה לחלוטין עבורי, וגם חדשה יחסית בארץ. הוא שאל בשלב מסוים מה עם האופציה של אשפוז... הבהרתי לו שאין מצב. ואז החרדה לקראת הכדור הראשון. שפנפש בפאניקה. יותר מדי זכרונות רעים מתרופות אחרות כאלה... תופעות לוואי קשות. ותסכול מהרעיון ששוב צריך לקחת תרופה כזו. ולא טוב בכלל. ואז השבוע ממשיך עם ביקור/ת אצל האורטופד. רק בשביל לשמוע שאני עם תת-תסמונת של איזו תסמונת גנטית כלשהי: NF1. אז אין את כל הסימפטומים של NF1 וזה כבר משהו חיובי. רואה אודי? לפעמים אני רואה גם את החיובי שבתוך מה שקורה... :) לא שזה עוזר, כמו שטוענים, אבל אני משתדלת. ניתוח? עדיין לא. כולנו בעד דחייה שלו עד כמה שאפשר; הרבה סיכונים. בשלב זה פעילות גופנית ספציפית ביחד עם (איזה כיף!) קצת נרקוטיקה, שכנראה אסור לי לקחת בכלל... אינטרקציה תרופתית מסכנת חיים... אודי? שוב לראות את הצד החיובי? מילא למות, אבל לפחות ב-High. נגיד ש... בכל זאת - שפנפש נסיונות. TM.
בוקר טוב לך, את יודעת טימי, כשאני קוראת את הודעותייך הן לעולם לא משאירות אותי אדישה.. הן תמיד מעוררות בי התכווצויות בבטן, כאב עצום, עצב, חוסר אונים, חמלה ואהבה עצומה אלייך... כל כך אני רוצה לעטוף אותך במשהו רך כזה שישמור עלייך מכל פגעי העולם... שיהיה לך טוב ! רך כזה, נעים, שתרגישי שלווה כזו של כייף... וואוו טימי... את יודעת מה ? בואי תרפי..תרפי את הגוף...תשחררי..תהיי רפויה..ותרגישי..תרגישי את האנרגיה הטובה שקיימת בעולם..תרגישי איך היא נכנסת לגופך...ממלאה אותו בבריאות, בשלווה, ברוגע... מרשה לי לחבק אותך טימי ?? במבי.
במבי פ. מה שלומך? מאז הודעת הנטישה (בעקבות עזיבת מנהלת הפורום הסמוך, שעליה למדתי מהודעתך), לא כתבת... את בסדר? משום שבהחלט קשה להתמודד עם עזיבות ופרידות. תודה לך. המילים שלך העלו לי בדמיון מן כירבולית ענקית ורכה כזאת, שכיף ונעים להתכרבל בה. לקרוא ספר טוב ולשכוח לזמן מה מהכל... כמובן עם חתול או שניים בסביבה, שקצת מציקים, אבל זה כל הקסם. כירבולית קסומה שכזאת, שמצליחה להמיס את פגעי הגוף והנפש :) אהמ... כמה נעים שהמזגן מחמם ואפשר לשקוע בפנטזיה נעימה כל כך. קיבלתי את החיבוק הוירטואלי בכיף. שולחת לך אחד בחזרה + אווירה של חום ודמיון על דברים משכיחים. בתקווה שיום אחד חלקם גם יתגשם ויהפוך למציאות שתהיה שבת של שקט ושלווה, TM.
הי טימי יקרה, נו, רק אנשים מיוחדים מאוד ראויים לתרופות הכי חדשות...את מהנבחרים... וגם רואה חיובי - את ממש על הסוס :-) ואיך המשך השבוע? באמת HIGH תרופתי? וקצת נימה רצינית - אני מוריד את הכובע בפני כוחותייך. מלא הערכה. אודי
לומר לי להלחם נמאס לי
האמת שלפעמים מותר להפסיק... לקחת פסק זמן ולצוף על המים עד יעבור זעם. כשעסוקים רק במלחמות, שוכחים איך העולם נראה בעתות שלום... אז מותר לקחת צעד אחד אחורה ולא להילחם. קצת מנוחה רק עוזרת לאגור כוח. TM.
אם אפסיק אטבע. דברים רק הולכים ומסתבכים. יודע מה זה אנמיה אפלסטית?
3 ימים ברציפות הייתי בעבודה ואפילו היה כמעט נחמד... תודה, אודי..
טיפול פסיכולוגי לסוגיו הוא דבר לא קל בכלל, מאמץ נפשי עז לשינוי, עם כל המורכבות שבטיפול נפשי. וכאן השאלה, דוקא המתמודד שחסר כוחות וחלש יותר מכל אחר, שאפילו אדם בריא נמנע מטיפול פסיכולוגי וגם לו לא היה קל. אז איך שייכת מציאות כזו שהחלש בטיפול פסיכולוגי? [בהגדרה כזו אפשר לומר, שישמור את הכוחות לשרוד ולא לטיפול]. תודה
שלום דוידוב, יש כל מיני סוגי טיפול וכל מיני מטרות. הכנסת את הכל ל"סל" אחד. ברור שלמי שעסוק בלשרוד לא מתאים טיפול שדורש כוחות נפש עזים שמתאימים לקנדידט למכון הפסיכואנליטי בריא ומלא עזוז וכוחות כרימון. יש מן הסתם מעט "קומון סנס" אפילו לפסיכולוגים... אודי
כנערה בת 23 הגיע זמני לפי דעתי לחשוב על העתיד,אני יוצאת עם גבר בן 25 לחייו כבר כמעט שנה.יש בינינו אהבה מטורפת באמת טוב לנו ביחד ואנחנו יחד מוצאים את שלוותינו.בטוחים שבעתיד עם הנישואים אנחנו נחיה תחת קורת גג חמה ואוהבת.יש לי בעיה עם האובססיביות שלו.הוא אובסיסיבי אליי למדי ולפעמים נדמה לי שהוא לא אוהב אותי אלא אובססיבי אליי.אני ילדה יפה לדעתם של אחרים ולדעתו אני הבחורה הכי יפה שאי פעם היית לו.שהוא אוהב אותי כמו שלא אהב לעולם בעיקר אחרי שקפץ לקשר שלי איתו מיד בתום קשר של 4 שנים.המריבות שלנו מגיעים למצבים שהכל פשוט מתפוצץ לפחות פעמיים בשבוע אני מוצאת את עצמי מתמרמרת ובוכה ומטבעי אני לא כזאת אני בן אדם שמח עם המון שמחת חיים.לא לוקחת הכל קשה אבל איתו אני מפנימה את הדברים עמוק מדי.מצאתי את עצמי בלחץ נפשי מטורף שבעקבותו נשר לי השיער כמובן נקודתית שזאת תופעה מאוד מוכרת אבל לא לבחורה בת 23... עמדתי מול רופא שטען שאני צריכה להיות יותר רגועה ושאם קורה לי משהו שאפנה לעזרה.הוא לא מסכים לי כלום,הוא לא מסכים לי לבלות הוא לא מסכים לי לשתות אלכוהול לא לעשן ואני מעשנת הוא לא מסכים לי שיהיו לי ידידים (חברים לעבודה) הוא לא מסכים לי כל מה שקשור לאורך החיים שלי.התפשרתי איתו כמעט על הכל אני כבר לא יוצאת אני לא שותה אני לא מעשנת לפני שאני נפגשת איתו כדי שהריח לא יגעיל אותו אני לא מעשנת בזמן שאני איתו והוא לא מעריך את זה.הוא לא מעריך כמה באמת באתי לקראתו ושמעתי מה מפריע לו.אני בטוחה שהוא שיקר לי הרבה במשך הקשר שלנו לגבי האקסית של ה4 שנים הוא היה מדבר איתה מאחורי הגב שלי והיה משקר במצח נחושה למרות שידעתי את האמת.אני לא אומרת שהוא בגד בי איתה אבל יכולה להגיד שהוא היה מסתיר ממני הרבה דברים למרות שתמכתי בו לגמור את זה איתה יפה.אתמול התקשר אליי מכר לעבודה כדי להזכיר לי שלא אשכח להגיע ליומולדת שלו היום.וזה עיצבן אותו ובעקבות זה הוא ניפרד ממני.הוא אמר שהוא לא מאמין בי ושאני פלרטטנית.ואני לא!אני הבחורה הכי נאמנה שיכלה להיות לו!הוא כל כך מכאיב לי ואני כבר מוצאת את עצמי במצבים שאני יושבת ומרחמת על עצמי וזה לא צריך להיות ככה!אני מוצאת את עצמי לא הולכת לעבודה יושבת ובוכה ועצבנית.אני כותבת פה כדי לשמוע צד שלישי שלא מכיר אותי ואותו בכלל שיוכל להגיד לי איך זה נראה לו מהצד ויסביר לי אם עדיף לי לחתוך או שישי סיכוי להילחם.אבל מצד שני אני לא רוצה להילחם כי אני פרח שרק עכשיו נפתח אני בת 23 וזאת התקופה שלי לראות את העולם להינות ולבלות ולווא דווקא לבד גם איתו!אבל הוא לא רוצה!מצידו כל היום וכל יום וכל סופ"ש לשבת בבית במיטה!הוא לא מתפשר איתי על כלום פשוט כלום!לא הרחבתי יותר מדי רציתי להתעסק עם העיקר אבל יש עוד המון המון דברים מעבר לזה.תודה לכל העוזרים שיהיה המשך ערב נעים!
שלום לך מציאותית, לא ברור לי איזו עזרה את מבקשת, רק אומר שיש סתירה עצומה בתאו רשלך. התחלת מתאור אידילי של אהבה מטורפת ושלווה עתידית עם המעבר לחיים משותפים. נשארתי בהמשך רק עם ה"מטורפת". לא הבנתי על איזו אידיליה דיברת. דיברת על קינאה והצרת צעדים, על לחץ נפשי ועל אומללות. כינית עצמך מציאותית - הביטי באור מציאותי על מה שכתבת... אודי
שלום איך פותחים מעגל אם אדם היה המון זמן ללא תעסוקה ורוצה להכנס למעגל העבודה ואין לו ניסיון תעסוקתי או מקצוע ומאחר והוא קרוב ל40 כיצד יעזור לעצמו להכנס למעגל התעסוקה, פשוט ההרגל מחובר תעסוקה לתעסוקה היא צעד חשוב שדורש כוח רצון ובטחון עצמי? תודה
שלום אורן, אדם כזה ייקח נשימה עמוקה ויתחיל את הדרך. יש לא מעט אפשרויות וייתכן שבדרך יהיה עליו גם לבחון מה מונע ממנו לעשות זאת, אולי להתפשר מעט (או הרבה). אבל אדם כזה יהיה חייב לקפוץ למים. אודי
היי אודי ישנה רק בעיה 1...איך להסביר הבחור,חמוד,נשמה טובה,זה עזוב...אבלח יותר מזה,הוא גר בשכונה שלי,ההורים שלי וההורים שלו מכירים את האחים שלו גם אותו את המשפחה כולה ,אנשים מקסימים אין דברים כאלה אודי, מצד שני גם אי ןלי עדיין חבר לא היה לי ואני ילדה טובה מבית טוב אז קשה היום למצוא בחרה שכולה היום מועדונים סיגריות וכאלה...וקשה למצוא באמת...השם יעזור ונמצא במהרה.. אבל איך מצד אחד שומרים על יחסים טובי םשל היי ביי חג שמח יום טוב וכאלה,אומרים שלום יפה שמתראים בסופר במכולת בדואר וכו ומצד שני לא נותנים לו להסתלבט עלי,אלא להתנהג רגי לךכמו בן אדם נחמד,והוא באמת נשמה טובה... ?איך עושים את זה? אני באמת באמת רוצה קשרי שלום איתו,וידידות וחביבות וכו אבל רק שלא יסתלבט.. מה שהוא עושה זה-אם אני לא מסכימה לצאת איתו או שהוא מתחנן....ואז מתבאס או מזיל דמעה מאחורי הקלעים אנשים אחרים ראו אמרו וכו כשאני לא איתו...כי הוא נשמה טובה באמת ואין לו בחורה והוא רוצה...אך לא מוצא שלא נדע...מצד שני, יש מצבים שבהם אם איני רוצה לצאת איתו אפילו בלי במתכוון הוא מזיל מילה לא יפה,אבל לא אלי או כלפי אלא בצד כאילו אני לא שומעת אך למעשה כן,או שמרים את הקול או שמנתק טלפוני םואם נגיד ההורים ליידו או למשל חברים אחרים או לקוחות הוא לא רואה אותי ממטר וושכולם הולכי םאני פתאום עינבי שלו ומלטף וכו אבל אני לא נותנת לו...אני זורמת בדיבור כדי לתת לו הרגשה נעימה לא לפגוע שלא יזיל דמעות מסכן אבל לא נותנת לחבק אותי או להזמין אותי או כל מיני מה עושים דר מנסה לא להתייאש וכן לעשות חייל ולהצליח בעה"ש מה מציע?מה אומר בבקשה תגיב להכול ובהקדם.. מה אתה אומר,אצליח בלימודים?אני בבחינות גמר תואר,שלב ראשוני,ואני כלכך טובה ואוהבת את המקצוע...כל כך רוצה להצליח..מצד שני כשאין חבר וכל החברות בגרו התחתנו עברו מהעיר ויש בקושי 1 2 אז עצוב בלב והרוגיע ורוך שהוא שידר...עשו לי משהו שבועטוב אודי תודה!!
הבחור בעל אופי רע (מילות גנאי עקיפות כלפייך כשאינו משיג מבוקשו. ) אם תפגשי אנשים אחרים תראי שיש הרבה דגים בים שישמחו להיות חברים שלך . בייחוד שאת בחורה משכילה!
את יכולה להגיד שאת תפוסה . כך שהלחץ יירד.
בוקר אור לך אז ראשית כל תודה על כך שאת מנסה לחמם לי את הלב יש רק בעיה קטנה... בגלל שאני כבר בת 25...משכילה ונאת מראה תודה לאל,אבל עוד לא היה לי חבר ראשון אפילו-ואני ממש ממש רוצה...אבל קשה לי למצוא כי כל מי שפגשתי עד כה לא התאים או היה נשוי או היה תפוס וכו,אז זה עשה לי כזה משהו מבפנים שהוא ניסה להתחיל איתי וכו כל הזמן ניסיתי לחשוב עליו יותר נכון לא ניסיתי זה בא לבד...חלמתי עליו.... כל פעם כאילו רציתי לראות אותו...או לדבר אליו....אבל זה למעשה לא אליו אלא לבחור שיאהב אותי-לחבר אמיתי לחיים,לקשר,לזוגיות היות והבחור כבר בן 39-40 מקריח שיער שיבה טיפה,וכו זה לא ממש ראילי לא הגיל,(לא שופטת מראה כי תמיד יכול להיות היפה מכוער המכוער יפה ואסור להגיד חלילה דבר..)אבל...אני לא מבינה...הוא או הסיטואציה בכלל מבלבלים אותי מצד אחד הוא מוכן לתת לי הכול,קורא לי עינבי,מנסה לחבק אותי,קורא לי מתוקה ויפהפיה ומנסה לדעת כל דב עלי ולעקוב אחרי כל דבר שקורה לי וכו ממש מטעה ונראה אהבה אמיתית מצד שני כל פעם שמציע ואני לא רוצה אומר"כוס אעמקק...)אחורי הקלעים וחושב שאני לא שומעת...או מנתק טלפוני םכשזו אני וצריכה שירות או מדבר בעצבים או נותן שירות...אומנם מכל הלב ....אבל בהרגשה כזו שדיי כבר לכי מפה מצד שלישי,רואי םשהוא מת עלחי-רואים שדולקים לו לבבות בעיניים,רואים שהוא לא מתכוון לפגוע-יש בו המון-הוןא אדם סוכר דב/ אני מאוד אוהבת אותו כידיד כאדם(לא כחבר לקשר)אני מכירה את כל המשפחה מכירה את השכנים החברים וכו מצד רביעי מעצבן שכל הפעם שהוא לייד אבא שלו או עובדות זוטרות שלו אושכנים אני צנצנת ולא שם עלי אבל שבאה לחנו תוהוא לבד אני שוב מלכה ויפהפיה וכו איך זה שהוא מוכן גם לשלם עלי או לקנות לי או לתת לי או להזמין אותי אבל מצד שני מתייחס בורה כזו זה הצליח לפםגוע בי רגשית נפשית ולא הצלחתי להפסיק לחשוב על זה תודה לאל עכשיו יותר טוב אבל מה לעזעזל עושים? אני רוצ ה איתו יחסי שלום-הוא חמוד,הם שכנים...אי אפשר חלילה שלא....אני רוצה שכן יהיהי דיבור איתו-לפחות היי ביי חג שמח שבו טוב שבת לום וכו ושכן יהיה נחמד,אבל שיראה את הפרצוף האמיתי,או שהוא באמת אוהב לגמרי מכל הלב,ומוכן לתת הכול ולא מקלל ולא דופרצופי או שהוא משחק אותה ובכלל או שיש לו מישהחי אחרת אבל הוא סתם רוצה פשוט אותי או שחסר לו...אבל אני יודעת באמת שאין לו...ומגיע לו והוא רוצה בחורה אבל לא מציח שלא נדע....אז אני יודעת כי גם לי אין בחור כצה זה כואב ולכן אני מנסה כן לשמח אותו ואם הוא מדבר אלי כן לשוחח איתו כןלהיו תקשב אליואם אין לו אבל מצד שני שלא יפגע בי לא רגשית לא נפשית ולא במילודים-איך מצליחים לשכוח?איך עושים שלא לחשוב עליו לא לגום לי פגע נפשי רגשי לא להפילני בלימודים לא לחלום עליו לא לחשובה עליו לא לרצות כל שני וחמישי לעבור לייד החנות להגיד לו היי אבל מצד שני לשמור על יחסי שלום וידידיות קרובה וטובה איתו עם ההורים ועם השכנים-כל השכנים להזכירך חברים שלי וגם שלו כל המשפחה שלו חברים של המשפחה וגו...לפחות שכנים...וצריךיחסי שלום ושכנות וגם להזכריך צריכים ממנו שירות לאורך זמן אשמח לעצה בנוסף לזו של דר אודי לילהטוב
בענין הזה, הוא מכיר אותי טוב ,שניםםםם, הוא יודע כל פעם עם מי אני מסתובבת ולאן כי אנחנו באותה שכונה פחות או יותר ואם הייתי יוצאת עם מישהו הוא בטח היה רואה כי כשאצא עם מישהו בעה"ש במהרה בימנו אמן!אני לא אסתיר את זה וודאי... את מבינה?אני שונאת לשקר לכן לא אעשה זאת!!
שלום עינב, המניע לזוגיות לא צריך להיות "לא נעים לי". אם אינך מעוניינת בו כבן זוג - הבהירי לו את הדבר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. אודי
שלום אודי ובוקר אור איך עלי לעשות את זה לדעתך בצורה הטובה ביותר? שוב-מדגישה מספר מניעים עיקריים לבעיה הם שכני םשלנו-קרובים יחסית בשכונה,,רוציםאיתם יחסי שלום והדדיות-חברים שלי חברים שלהם לקוחות שלהם מכירים גם אותי וכו, משפחה טובה שרוצים איתם בקשר....אפילו של היי מה נשמע כל טוב ביי וכו מניע נוסף-יש לו מוצרים טובים שאין בשום מקום חייבת להמשיך קשרים שם וכו מניע נוסף ואחרון-מצד שלישי לא רוצה שיסתלב עלי לא רוצה שישגע אותי מהבחינה שלגורם לי לחשוב עליו או לחלום עליו בלי רצון אלא אי אפשר לשלוט על זה -או שפשוט זה מפריע ללימודיםהיקרים לי מכל וזה אינני רוצה שיקרה לעולם!!!! אתמול ראיתי אותו למשל-הלכתי עם חברה לקנות מגף לגשם-נתקלתי בו אמרתי שלום יפה הוא אמר לי שלום יפה אמר לי שבי קצת....החברה הלכה הבייתה סיימנו את הקניות אז אמרתי לו שאני הולכת ושבת שלום...אבל אז התחיל מבול ולא הייתה לי מטריה אז ישבתי בפתח החנות שלהם שסמוכה לחנות הנעליים,לקחתי את הכסא שרפרף לליד הדלת,רחוק ממנו....אמרתי לו שלא יתפוס על זה טרמפ שיורד גשם אני יכולה גם לשבת אצל השכנים הוא אמר לי-בסדר אני לא אגע בך אל תדאגי,והיתרון בבחור הטוב הזה שאם אתה אומר לו אל תעשה לא עושה אל תיגע לא נוגע הוא בחור נשמה טובה מבית טוב מנומס אחראי אך מרוב שחסר לו הקשר וחושק בבנות לפעמים מגזים,, ואז הוא אמר לי עינבי איך הציונים עינבי איך הלימודים ולא עניתי אמרתי בסדר ושתקתי...חיכיתי שיפסק הגשם... ואז הוא אמר לי...אז מה אף פעם לא נהיה בקשר חזק יותר אף פעם לא נהיה חברים אמרתי לו ף פםע לא היינו אתה חי בסרט אף פעם לא נהיה וזו רק ידידות... אז הוא אמר לי"מה את לא רוצה לעשות את זה..."יעני יחסי מין כנראה...בייחד...אמרתי לו סתום ואל תעצבן אותי וצחקתי אבל זה היה בהומור כי הוא אוהב אותי ואני לא יכולה לצעוק על בחור כזה כי הוא נשמה מבפנים אז אני לא רוצה לפגוע פעם שבלי כוונה אמרתי משהו שפגע בו הוא אחכ הזיל דמעות אני לא רוצה לגרום לו אני יודעת שחסר לו הקשר מצד שני זה לא ראלי ולא אני המתאימה אז איך בכל זאת לאור כל מה שכתבתי שומרים על סדרי שלום עם המשפחה יחסי הדדיות וקשר ומצד שני שלא יגע בי לא יסתלבט עלי כשמוכר ימכור ביושר ויסתכל על המוצר ולא עלי ומצד נוסף שיהיה חבר אמיתי אבל לא בשביל קשר יחסי מין ונישואים כפי שהוא חוטר לשם כל טוב ושבת שלום אודה לתשובתך אודי
שלום אודי, סיימתי טיפול פסיכולוגי אחרי שנתיים ומרגישה שמאד עזר לי להבין יותר את חיי ולשפר אותם. אך עדיין יש עניין אחד שמאד מפריע לי, אין לי כמעט זכרונות מהילדות. עליתי לארץ בגיל 11 ודי סגרתי את כל מה שהיה שם. החלק המת כמעט לגמרי בזכרון מאד מפריע לי, האם יש דרך להחזיר זכרונות ע"י היפנוזה? האם מומלץ? אשמח אם תוכל לענות לי ולהפנות אותי למקורות מידע בעניין. תודה
שלום לולה, היות והזכרון קשור קשר ישיר לחווית הזהות שלנו, הרי שבהחלט יש בכך טעם. היפנוזה יכולה להיות כלי יעיל מאוד ברענון הזיכרון, אולם חובה עלייך להקפיד בבחירת מהפנט: עליו להיות בעל רשיון להפנט ממשרד הבריאות, פסיכולוג קליני ובעל נסיון רב בעבודה כזו - על מנת להבטיח עבודה מקצועית וללא תקלות. לנפש יש מנגנונים הפועלים בשל סיבות כאלה ואחרות על מנת להגן על עצמה. כאשר מנסים לעקוף מנגנונים אלו - יש לעשות זאת באופן מקצועי. את יכולה לקרוא ולהמשיך להתעניין באתר האגודה להפנוזה: http://www.hebpsy.net/community.asp?id=54. בברכה, אודי
שום אודי, האם תוכל להמליץ לי על מישהו לעניין הזה באיזור המרכז/השפלה? תודה
האם היפנוזה ע"י איש מקצוע כמובן כמו שכתבת היא בחזקת ללא סכנה כלל, או שבכל זאת לא הכי מומלץ. רציתי לשאול לחוות דעתך כאיש מקצוע.
אני רוצה להתחיל טיפול פסיכולוגי מסובסד דרך קופת חולים מכבי. איך עושים זאת? אני צריכה הפנייה מרופא משפחה? והיכן יש רשימה שמונה את הפסיכולוגים שעובדים עם מכבי? תודה מראש.
שלום רב לך בתאל במשרד המרפאה אליה את שייכת תוכלי לקבל את כל הפרטים הדרושים לך על מנת להתחיל טיפול פסיכולוגי מסובסדבאמצעות הקופה. תודה על פנייתך בהצלחה ד"ר יגאל גליקסמן www.gliksman,co.il
בעבודה. היה אפילו ממש בסדר. אז מה מחר???
אודי, הסכמתי לקבל ממנה משהו...אולי זה יעזור...היא הציעה לדבר עם משהוא אחר בזמן שהיא לא תהיה ולא הסכמתי,האם הייתי צריכה להסכים? נראה לי לא פשוט לדבר סתם עם משהוא..ומה היא תספר לו עליי? עוד משהוא להקשר אליו? לא נראה לי...מה אין חשיבות עם מי שמדברים איתו? הרי אני צריכה אותה!ודאי שזה משנה! הרי אמור להיות חשיבות לקשר,לא? האם מקובל לדבר עם משהוא אחר בזמן שהטיפול הוא איתה? השבוע האחרון היה עמוס רגשית והיא אומרת ששום דבר לא ישתנה עד שתחזור...לא בטוח...דברתי איתה על ה"קצה" שלי...דוקא במפגש אתמול האחרון...על רצון לנסוע, או לברוח מהכל,להעלם...והיא שאלה אם מהחיים או לנסוע לאיזשהו מקום ולא עניתי...לא רציתי לענות..לא בטוח שאני יודעת את התשובה..טוב שאתה פה, אתה חשוב..גם אם וירטואלית...כנראה שיש משהו אמיתי בך...תודה על ההקשבה ותשומת הלב,היא חשובה לי מאוד...מיכל (רוצה להרגיש שלמה)
הי מיכל, זו אפשרות שאפשר להעזר בה, בהחלט. היות וזה מסוכם בינכן - זה מהוו החלק מהטיפול. יש בזה חסרונות כמובן (מצריך הקשרות נוספת...) אבל הכל עניין של עד כמה את זקוקה למענה בזמן העדרותה וכמה את יכולה להכיל את ההעדר. שתי האפשרויות לגיטימיות. אודי
אודי, תודה, לפעמים אני ממש נפעמת מתשובותייך...זה נתן לי פרספקטיבה אחרת...עד כמה אני זקוקה למענה?...אולי באמת זה רצון שהיא תקשיב ותרגיע ולפעמים פחות קריטי ופחות זקוקה אלא יותר רוצה מענה מידי ואת הקרבה שלה?..עד כמה אני יכולה להכיל את ההעדר? היא חסרה לי אבל כנראה כמו שכתבת כבר מספר פעמים שהזמן חולף ולא ניתן לעוצרו..אז אני מתנחמת בזה שתחזור..והדברים שאני עוברת בימים אלו אולי הגיע הזמן לחשוב קצת לבד ולחשוב מה היא היתה אומרת ולנסות להכיל את עצמי...קצת קל לי יותר כשאני חושבת "בקול" וכותבת לך..האם תרשה לי לחלוק אתך את מחשבותיי בימים אלו? מיכל...
שמחר אני מנסה ללכת לעבודה אחרי יותר משבועיים של חופשת "מחלה"שקיבלתי מהפסיכיאטר. האמת- הוא נתן חודש!!יהיה טוב, נכון???
שלום אודי, האם גבר יתום מילדות ,שעבר התעללות מינית בילדותו יכול לפתח הפרעה נפשית כלשהי? אם כן מהי הפרעה זו? תודה, נני
שלום, אין כל אפשרות לנבא על סמך מקרה כזה או אחר במבודד כיצד תתפתח האישיות. זה נושא מורכב מאוד ותלוי בגורמים רבים נוספים. אודי
שלום! קשה לי לשלוט ברגשות של עצמי.. אני לא מדבר על רגשות כעס וכו'... אלא על רגשות מבוכה... ואני לא יודע למה ונראלי שזה קורה רק אצלי אני מרגיש מובך אפילו ממחמאות שנותנים לי או שמציגים משהו שאמרתי לפני אנשים אחרים ...מצד אחד נראלי שאני די מחפש מחמאות כי אני ממש מתבאס כשאני לא מקבל אותם.. אבל מצד שני כשמחמיאים לי אני לא יכול לשלוט בעצמי ואין ל מילים בפה... הדם עולה לראש...נהייה חם וכו'....(בעבר הייתי נפגע נפשית כמעט מכל דבר.. על זה התגברתי.. בערך) אשמח מאוד אם תוכלו לייעץ לי מה לעשות במקרה כזה איך אפשר לטפל בו.., ללמוד להשתלט עליו נ.ב שמתי לב שזה מפריע לי גם בנושאים אחרים... לדוג': לפעמים אני לא מביע את דעתי בפני הרבה אנשים מחשש ממבוכה זו או שלא יהיה לי מה לענות להם!
שלום אבישי, ייתכן והדבר קשור בסוג של חרדה (אולי חרדה חברתית). ישנן אפשרויות נוספות היכולות לגרום למבוכה כזו. ראשית יש לאבחן את הגורמים ואז (ובהתאם לאבחון) לטפל בזה. פנה לפסיכולוג קליני לבדיקת הנושא. אודי
