פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום, לאורך השנים האחרונות, קורה פעם בכמה זמן (תדירות משתנה), שאני חולם שאני נעול או כלוא בתוך חדר (אני חושב שהחדר חשוך בד"כ), ואני מתעורר בבהלה (ממש תחושת פחד קיצוני או חרדה בתוך החלום) וכחלק מהחלום פותח במהירות ובפחד את החדר של הדלת שלי במציאות, ואז מבין שזה היה רק חלום. אני חולם שאני כלוא (לילה אחרון אני חושב שכחלק מהחלום פחדתי שאיבדתי את ה"קוד" לפתיחת הדלת, ועכשיו אני כלוא) ואז מתעורר במציאות ופותח בבהלה את הדלת של החדר האמיתי שלי. לפעמים אני חש בחלום כאילו שאני אשאר כלוא לנצח ולא אראה עוד אדם בחיי. מה זה יכול לבטא?

הי אודי חלמתי עלייך, שאני בפגישה ראשונה אצלך ואתה העלבת אותי בגלל משהו, ואז זחלתי מתחת לכיסא שלי וניסית למשוך אותי משם, וכשלא הצלחת אז החלקת לי מכתב של איזה שני עמודים מתחת לכיסא שבינתיים הפך למיטה, וכתבת לי שאתה לא יכול לטפל בי כי אני הפרעת אישיות גבולית ואתה רוצה שאצא מהחדר עד שאתה חוזר עם הסטודנטים..אז אחרי כמה זמן יצאתי אבל הרגשתי לא טוב אז התכסתי בשמיכה, ואז נכנסת עם שלושה סטודנטים, ויצאתי וזה היה מן בית ספר גדול יותר כמו אוניברסיטה/בית חולים עם המון כיתות. ואז קלטתי שאני לא לובשת בגדים מתחת לשמיכה אז חיפשתי חנות, ומצאתי את קאסטרו וקניתי כמה בגדים כי לא היה לי נעים להפריע לך בשיעור והרגשתי שאתה ממש לא סובל אותי.. ורק רציתי להגיד לך שזה לא יפה..שלא קיבלת אותי לטיפול..גם ככה אף אחד לא רוצה לטפל בי במציאות..לזכותך יאמר שלא היית ממש אתה..כלומר, כן היית אתה אבל היית גם המטפל הקודם שלי שנטש..ימים עצובים.. אוף אופיר

למה אתה כמעט ולא פה?.. אודי.. (אני נחנקת ..) למה אתה לא פה? אבודה..

האם יש הבדל בין השניים? ואם כן מהו ההבדל? תודה מראש :)

אני מאוהבת בבוסית שלי כבר די הרבה זמן , מכל מקום לפני יומיים היצעתי לה סוכריה והיא הסתכלה עלי באופן מאד רציני ואמרה לי מה את מנסה לשחד אותי בסוכריה. מכל מקום מאד ניפגעתי ולא אמרתי לה זאת ואני לא לא יודעת מה לעשות כי אם אני אגיד לה היא תחשוב שאני עושה מזבובו פיל. בכל אופן נראה לי או יותר נכון וליתר דיוק אני בטוחה שהא יודעת שאני מאוהבת בה לכן לא הבנתי למה היא חשבה שאני רוצה לתת לה שוחד הרי אם היא חושדת שאני מאוהבת בה סביר להניח שהיא תחשוב שאני מנסה למצוא חן בעינייה או ניסביום להתחיל איתה בכל אופן מה אני עושה? באותו יום עליי לצייין שגם חיבקתי אותה המון היה לי פרויקט שגרם לי קושי והיא אמרה שהיא רואה שאני צריכה חיזוקים גופניים ומה זה כל שלוש דקות לחבק בכל אופן מה אני עושה? החיבוקים נבעו מתוך קושי ונראה לי שקצת היגזמתי יש משהו לעשות בנדון או שהיסתבכתי קצת?

אנחנו עורכות בימים אלו מחקר אקדמי הנוגע לפגיעה עצמית כמו שאתה בטח יודע השלכות של מחקרים מהסוג הזה הן חשובות ולכן נשמח מאוד אם תוכל לעזור לנו ולפרסם בפורום שאלון הנוגע לנושא. נשמח לשלוח לך מראש את השאלון. מורן ושירה- [email protected] תודה!

אודי, אני ממש לא יודעת מה לעשות.. אני כל כך מבולבלת..כל כך משונה. פתאום אמא צביה נראית לי משהו כל כך רגיל כזה..כאילו אנחנו יכולות לפטפט בבית קפה..טוב, לא ממש כך בבית קפה, אבל היא נראית לי פתאום כל כך רגילה.. בראשון שעבר הרי ביקשתי ממנה שנסיים בסוף החודש.זוכר ?? בשלישי כשנפגשנו היא ביקשה שנדבר על הסיום שאני פתאום רוצה שנעשה. אבל ללא "אקדח" הזמן על הרקה. הסכמתי וגם אני שמחתי מאוד שהדדליין של סוף החודש יורד מהפרק .כי זה מאוד הלחיץ גם אותי.המהירות ועוצמת ה"הוריקן" שהכל פתאום כך הגיע.. כשדיברנו והסכמתי שהתאריך של סוף החודש יירד, ראיתי והרגשתי עליה שהיא מאוד שמחה שאין סוף לאנליזה בסוף החודש. (ראיתי במבט שלה, ראיתי איך היא בלעה את הרוק,שמעתי את הצרידות הקלה בקול שלה..ובכלל מאוד קל לזהות אצלה דרך שפת הגוף באיזה מצב היא נמצאת..) ומאז שראיתי את זה עליה היא נהייתה כזו סתם בעיני.. כמובן שאמרתי לה את כל זה ,והבנו שאני צריכה מישהי שתהיה "אלה" כזו..ללא חולשות של בני"א..ללא רגשות אמיתיים כאלו של בני"א.. לא יודעת..אני יודעת שהכל נשמע הזוי.. אודי, אתה מבין בכלל על מה אני מדברת ??? אוףףףףףףףףף יש לי הרגשה שאני בכלל לא מובנת... גם אני לא כל כך מבינה את עצמי. לא יודעת מה קורה לי פתאום בבת אחת..הכל נראה ונשמע כל כך הזוי.. אודי , גם יש לי פתאום כזו פנטזיה מטורפת..טוב אני לא יכולה לספר לך וגם לה לא.בחיים !!! בחיים אני לא אספר את זה.. אני ממש רוצה לסיים כבר את האנליזה המטופשת הזו.. אודי, אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה לשאול אותך... אודי, אוףףףףףףףףףףףף איזה קריזה.. ומחר אנחנו אמורות להפגש שוב בבוקר..איזה בלאגן הכל...אוףףףףף במבי. :((

יש לי רגשות כלפי האחראית שלי בעבודה כלומר אני מאוהבת בה. מכל מקום לפני יומיים היצעתי לה סוכריה והיא הסתכלה עליי בצורה רצינית מאד ואמרה מה את מנסה לתת לי שוחד את מנסה לשחד אותי. מכל מקום, מאד ניפגעתי כי זאת לא היה הכונה שלי השאלה היא מה אני אמורה לעשות האם עליי להגיד לה שניפגעתי כי אני לא רוצה לעשות מזבוב פיל . גם נראה לי שהיא מרגישה שאני נמשכת אלייה לכן לא הבנתי את התגובה שלה כי אם היא מרגישה שאני מאוהבת בה היא היתה אמורה להבין שאני מציעה לה סוכרייה מתוך חיבה ולא מתוך רצון לנסות לשחד אותה

שלום לך ד"ר אודי, פנייתי אליך היא לגבי אחיין שלי שנמצא בכיתה א', הילד בסדר גמור מבחינת ההישגים, החשש שלי הוא לגבי ההתחברות שלו עם סביבתו, פעם צפיתי בו במגרש המשחקים בביה"ס בלי שיראה אותי וראיתי שאף ילד לא מסכים לשחק איתו לכן הוא מסתובב לבד או יושב בפינה לבד, נודע לי אח"כ ממנו שאין לו חברים בכיתה וליתר דיוק אף אחד לא רוצה להיות חבר שלו, למרות שהוא לא אגריסיבי או גס האם זה מעיד על בעייה נפשית ואיך לטפל בה? תודה לך מראש.

מרגישה רע מתגבר.......וגם בפגישה הרגשתי שהיא מתעקשת איתי על הדימוי העצמי שלי והשפיטה שלי את עצמי....והרגשתי שאני מעצבנת אותה כבר עם השטויות שלי.....היתה פגישה מעצבנת עם הרבה ציניות.........לא מובנת לאף אחד.......לבד שוב.....אוף........

הכל מעיק כדגע...אין..............סליחה...................

שלום, רציתי לדעת האם פסיכולוג שמתמחה בטיפול משפחתי יכול גם לטפל טיפולים פרטניים, האם הוא צריך הכשרה נוספת או שהוא יכול לעשות את המעבר באופן אוטומטי?

מקווה ששלומך ושלומכן בטוב!! אה?! :) אני בטוב :) גם אם זה אומר שאני מרגישה כל כך הרבה רגשות כל הזמן, אני מסופו של דבר די מכילה.. :) יש לי שאלה : ידיד שלי חווה בתקופה זאת דיכאון קשה, אני חושבת שהוא חייב ללכת לטיפול. הוא רוצה לנסות אך הוא מפחד לגשת לטיפול משום שזה יהיה רשום בכרטיס הרפואי שלו והוא עובד עם מקומות ממשלתיים כגון משרד הביטחון, מה שיכול להרוס את עתידו בתחום זה. ככל הידוע לי הם פוסלים עובד על סעיפים אלו. כיצד הוא יכול לטפל בעצמו מבלי להרוס את מקום העבודה ? טיפול פרטי לא יהיה רשום בשום מקום אבל טיפול פסיכיאטרי כן. מה עושים? שבוע קסם, יצאתי לקיסריה :) וחיבוקים לכולם :) תחבקו גם את עצמכם.. :) מגיע לכם :) ~נילי~

אודי... היא אמרה שהשיר הזה: http://www.youtube.com/watch?v=dqvrn1hBbu0 מתאים לי...וכל מה שיכולתי לחשוב זה, מזל שיש סופסוף משהו (לפחות יפה) שמתאים לי. זה עוזר להבין כמה הכל מסובך כל כך... אם כזה שיר מתאים לי... ואני יודעת שלא הייתי משתמשת בהגדרה כוכב, אבל מבינה שאני כן מיוחדת עבורה בתוך שגרת המטופלים שלה... מיוחדת טיפה יותר - כך היא אומרת לפחות. זו הסיבה שהיא מיהרה כל כך לדבר איתי על ה"אין-ים"/העדרויות שלה, שצפויים להיות. היא חרדה לי יותר מאשר לשאר המטופלים. אני מבינה את זה, אבל עדיין לא מקבלת את ההסבר הזה - עכשיו זו אני שמתענה, לא היא. החרדה שלה נפתרה, ושלי לא נרגעת מאז. היא חושבת שאני דווקא בתקופה טובה, ואמרתי לה שזה לא יחזיק עוד הרבה... כמובן שדיברנו על דברים ענייניים בערך 7 דקות מתוך פגישה שלמה, ואז נגמר הזמן ולא היתה לי הזדמנות להסביר. אבל... בכל זאת ניסע לחגוג ביחד את בת המצווה של הטיפול :) אני בוחרת לאן, והיא לוקחת אותנו. זו לא תהיה פגישה אמיתית... רק בילוי בת מצווה שכזה... 12 שנים ארוכות במיוחד. נדמה שלזמן הממשי אין משמעות בהקשר הזה. שיהיה סופ"ש נעים, אודי. TM.

טימי המיוחדת....מקסים!! אני בחודש הבא "חוגגת" שנה לטיפול...אולי נחגוג יחד? יומיים אחרי יום ההולדת שלי התחלתי את הטיפול...והצירוף לא משהו...וגם לא מקרי....אולי אהפוך את היום הולדת שלי למשהו שמח אחרי שנים שזה רק היה מעיק....מיכל

המלצות על פסיכולוגית באיזור ראשל"צ,נס ציונה,באר יעקב,רחובות.

בבקשה אל תפרסם את ההודעה שכתבתי בבוקר. זה ממש לא היום שלי, וזה בכלל לא אני. סליחה

היי אודי, קצת מכבידה הגישה שלך, גם אי אפשר "לקחת את המלים בחזרה". וגם זה שצריך להתחייב לכינוי אחד ויחיד. ולגבי השאלה (האם אתה באמת רוצה לדעת או שזה נשאל מתוך נימוס או מתוך מן הרגל פסיכולוגי להחזיר את השאלה או משהו כזה?). קצת קשה לי לענות כי מה שכתבתי לפני כמה ימים רלוונטי לאותו זמן, עכשיו אני במקום אחר. זה שאני חוזרת לכאן ועונה לשאלה וצריכה להתייחס למה שכתבתי גורם לי אי נוחות אבל אני רואה בזה אימון בלעשות איזשהו חיבור ולא "הפרדות". (אני שומרת לעצמי את התשובות לשאלות מעוררות המחשבה מההודעה הקודמת) שוב תודה על ההקשבה.

שלום אודי, אני שוב מסתבכת, בגלל זה אולי רצוי שלא אכתוב עד שיהיו לי מילים לתאר את מה שעובר עלי בטיפול הזה, בינתיים עדין קשה לי להיות אני. כל יום או כל דקה בעצם אני יכולה להגיד משהו אמיתי על עצמי וא"כ לומר את ההפך הגמור וגם זה יהיה אמיתי לגמרי , אני יכולה גם להרגיש לא אני ולא להיות אני , אפילו בתחושה הגופנית להיות מישהו אחר, או שהמישהו האחר ניהיה אני (יש נראה לי כמה כאלו). כשראיתי את מה שכתבתי (ונראה לי שלזה התכוונתי כשכתבתי "זה לא אני")זה מרגיש כאילו זה בכלל לא אני, כי אני לא כזאת... נלעגת?. (מבולבלים? גם אנחנו :) ) באופן טבעי, אני פשוט נמנעת מלדבר על עצמי והדבר הכי טבעי היה שלא אפנה לפסיכותרפיה אפשר כידוע לחיות גם בלי זה. לחלוטין במקרה ,די ככה סתם בלי כוונה הגעתי לטיפול ולמטפל הספציפי הזה, למי שמאמין שאין דבר כזה "סתם" אז לא במקרה. ומאז אני כל הזמן עסוקה בזה ובעצמי וזה ממש קשה, זה מטלטל ברמות. בשביל לא להכביד, אולי אכתוב מקסימום פעם בשבוע אחרי הפגישה אם אהיה שוב במצב של הצפה נוראית אם זה בסדר מבחינתך.

שלום שמי רמי בן משה , אני רוצה לשתף מתמודדים בחוויה שאני עובר בתקופה האחרונה. לפני כחצי שנה הצטרפתי למרכז אמנויות "כנפיים" לקבוצת תיאטרון,העיסוק באמנות מעצים אותי ומביא לידי ביטוי כישורים שהיו חבויים בי כל חיי. לכן החלטתי להקדיש חלק מזמני לקידום וחשיפה של "כנפיים", כדי שהטוב הזה יהיה מנת חלקם של מתמודדים נוספים. "בכנפיים",הרכב מוסיקלי,קב' תיאטרון,סטודיו לאמנות פלסטית,צילום וידאו ועריכה לזכאי סל שיקום וזכאי משרד הביטחון. http://www.kenafayim.org.il חפשו אותנו גם בפייסבוק: כנפיים kenafayim לפרטים נוספים: רמי בן משה 0542538745

כתבתי קודם על חוסר מענה רגיש של פסיכולוג .(דיברתי והעליתי דברים והתגובה היתה שטחית) .מאז היתה עוד פגישה. במחצית אמרתי שהמסגרת לא מתאימה. הפסיכולוג לא ניסה להניע אותי.אמר שאני צריכה לנסות אמפירית. למעשה, הפסיכולוג אף קם לפניי. (הפסיכולוג לא ניסה לברר מהו חוסר ההתאמה. כלומר,הוא בכלל רואה הדברים אחרת.התרשמתי שעושה מיטב גישתו המקצועית). הבעיה אינה ברצון שלי לעבור כי במקום אחר טוב יותר. אכן היתה בעיה של שיחה שטחית .ביעוץ מקצועי-בגישה קונסטרוקטיבית-השיחה היתה בסדר.ובאוירה טובה.אך בענין הרגשי-לא קיבלתי תגובה . מסרתי חומר כתוב ודיברתי ישירות. משפיל אם צריך להתעקש על תגובה שמשתדלת להבין את הרגשתי.

כוונתי: לו היתה לפסיכולוג אפשרות לנהל אחרת אז היה שואל :מדוע רציתי לסיים. נראה שחשב שהטיפול מושלם. האם נכון?

נשוי ואב לילדים מאז גיל 10 אני זוכר את עצמי אוהב שילדים שולטים בי פיזית כשלצורך זה הייתי מפתח שיטות איך להגיע לזה כגון התגרות בילדים המסוימים האלו עד שהיו רודפים אחרי מפילים אותי יושבים עלי כמנהג ילדים מחזיקים בי מרביצים פוקדים לעיתים הייתי "שבוי" כך חצי שעה ויותר אני זוכר שמאז ומתמיד הדבר הסב לי עונג רב עם השנים השתכללתי והתחלתי לאהוב שליטה של בנות עד שהיום אני כבר הלכתי למלכות סאדו ושוב שליטה מכות קשירות וכל שאר הדברים שכשאני רגוע ושפוי אני יודע שזה אולי מוזר אבל מה אעשה ואלו הדברים שגורמים לי עונג והרבה מאוד מפנטז עליהם כשאני ראוה בנות אני מיד מקשר אותן לעניין אפילו כשאני יודע שזה חסר סיכוי אבל בראש זה כבר עובר לי והםנטזיה כבר פועלת כך גם לגבי אשתי שאינה יודעת ע"כ אני מנסה להביא אותה למצב שתרצה לשלוט בי אבל ללא הצלחה יתירה וזה עקב טוב ליבה אני רוצה לציין שהרצון לשליטה הוא ללא אקט מיני בכלל רק שליטה פיזית ןחוסר אונים בקיצור אני בהחלט נבוך ואינני יודע מה לעשות אני יודע ומרגיש שאני בסטייה מוגזמת וכבר מפריעה לי בחיים ולוקחת לי את הרוגע אני שואל מי יכול לעזור לי בעצה או בכל דרך שהיא, למי אלך? מישהו שאני אוכל לסמוך עליו? איך אוכל לדבר על הדבר כשבקושי רב הצלחתי רקלכתוב עליו, וכן בצד הכספי כמה עולה הטיפול בכזו בעיה וכמה זמן היא אמורה להימשך והאם יש לי בכלל סיכוי לצאת מזה או שכך נגזר עלי כל חי לחיות אשמח צאוד מי שיוכל לעזור אחרי המאמץ הרב שלי בכתיבת ההודעה דבר שעוד לא עשיתי כמעט

שלום לכולם ולאודי, היום זה היום שאחרי הפגישה תמיד זה יום קשה מועד לפורענות (ובזבוז זמן), אני מוצפת ועצובה מאוכזבת מעצמי וממנו. הייתי רוצה לכתוב משהו כדי להקל על עצמי, אבל ברגע שאני מתחילה לכתוב אני כבר "יודעת" שמנהל הפורום יחשוב שאני סתם בכיינית נודניקית טרחנית בלשון המעטה ובסוף זה יגמר ברע בכל זאת ולמרות שהבטחתי שלא אכתוב יותר אני כותבת... האמת היא שבחיים למדתי להמנע מהרגשות הלא נעימים ומהחשש המתמיד של הדחיה:אני מאוד נוחה ומרצה ואף פעם לא מדברת על עצמי, אפשר לחיות ככה זה אפילו נוח, ככה אני לא באמת צריכה מישהו ואפילו יוצרת תלות של הסביבה כלפי. במסגרת הטיפול זה מאוד בעייתי ההתנהלות הזו זה יוצר הרבה קשיים, בטח גם למטפל לא תמיד כיף איתי, למשל אתמול נראה לי שהיה לו קשה במיוחד, בסוף הפגישה הוא אמר שאני עושה "הפרדות" במקום חיבורים וכאילו מגלה טפח ומכסה טפחיים במה שאני מוכנה לספר, וגם מנסה להפוך את התפקידים בחדר, כנראה שנלחצתי וכנראה שהוא שם לב כי בסוף בסוף הוא אמר שלא צריך להלחץ, "זה בסדר". יש הרבה "כנראה" משום שאתמול באתי במצב הלא "מחובר" וקצת קשה לי לשחזר, זה היה בזבוז של זמן וכסף. אולי במצבים כאלה כדאי לוותר על פגישה אלא שכמו הקופים הקטנים למרות שקשה לי להודות בכך כנראה שבכל זאת אני צריכה איזה סוג של קרבה וזה לא שהוא כזה מדהים בעיניי (אם כי אני הודעתי לו שתם הזמן ומיהרתי לצאת, קצת אינפנטילי מצידי ). נראה לי לפעמים שהעיסוק בקשר עם המטפל ובטיפול בכלל נע מאדישות מוחלטת למחשבות/דמיונות אובססיביים. תודה על ההקשבה. מ.

חושבת עלייך מאז שקראתי את הודעתך, לא כל כך יודעת מה לומר רק יכולה לשהות במחיצתך, אפשר? מקווה שהלכת לטיפול ושתשתדלי להתמיד..היא הרי כל כך מיטבה איתך..ואת הרי כל כך קשורה אליה..היא נשמעת מדהימה ויודעת בדיוק להעניק לך את הדברים הנכונים..אפילו הקונקרטיים :)...מקווה שהתאוששת...ודברי איתה אולי איך להפוך דברים חוץ מהטיפול למשמעותיים יותר עבורך....מיכל

תודה לך על מילותייך. הן נוגעות..תודה.. אני כל כך מבולבלת..לא מבינה מה קורה לי פתאום..הכל כל כך מהר..בכזו עוצמה..אני ממש מרגישה נחבטת מצוק אל צוק ,מצוק אל צוק..הבוקר כל כך התגעגעתי אליה ורציתי להיות אצלה..ועכשיו אני כבר לא רוצה בכלל..מרגישה מנותקת כזה.. אנחנו אמורות להפגש בערב. נראה לי כל כך מיותר פתאום.. ..וואאוו איזה בלאגן.. תודה לך שוב מיכל. במבי.

שלום, בת 31.5 לפני 4 חודשים ילדתי בת ויש לי גם ילד בן 3.5. כרגע בהארכת חל"ד. לפני כחודש וחצי קראתי כתבה על מישהי שחלתה בסרטן (גידול במח) - ואח"כ הבריאה היה לפני 10 שנים. מאז שקראתי "יש" לי את כל הסימפטומים שהיא תארה - כאבי צצוואר ועכשיו גם ראש, סחרחורות.. יצוין שאני לחוצה ברמות קשות, לא מתפקדת, על "רגיעון" ו"רסקיו" שלא עוזרים. הכאבים מוחשיים. מאוד מאוד בלחץ!!!! חוסר תפקוד!! הייתי אצל נוירולוגית שלאחר בדיקה קצרה קבעה כי הכל בסדר ויתכן כי הכאבים נוסעים מפריצת דיסק צצוארית שאובחנה אצלי לפני 10 שנים (ומאז לא סבלתי ממנה). הייתי אצל רופא נשים אמר שיתכן מהכמות הרבה של אפידורל במהלך לידה ארוכה. קבעתי תור לנוירולוד פרטי מנהל מחלקה אבל התור רק עוד שבועיים. שאלתי - האם יתכן שלאחר קריאת הכתבה יבואו כאבים מתוך "דימיון" - הכאב מוחשי,וכך גם הסחרחורות. בבקשה תענו לי מהר מהר.. תודה

ד"ר, ראשית תודה על המענה המהיר. שנית הצלחתי להקדים את התור לנוירולוג להיום. שאלה- האם לספר לו על הכתבה שקראתי?? אני מפחדת שהוא ימהר להסיק שזה אכן על רקע פסיכולוגי בגלל הכתבה ולא יתייחס ברצינות לכאב ולו בשביל אלפית האחוז שבאמת יש חלילה משהו אמיתי.. תודה רבה, או.

אודי,מדוכאת לאחר הגילוי על בני שהיה צפוי במילא...חושבת אם כדאי לאבחן את עצמי...נזכרת פתאום בילדות בכל מה שהייתי שלא היתה הכלה והייתי בטוחה שנשכח ועבר.. שוב כתבתי למטפלת הרבה..והיא ענתה כמו תמיד..כל כך מדוכאת...רציתי להכנס למיטה ולא לצאת אבל לא יכולה להרשות לעצמי...מפחדת...מרגישה כמו תינוקת שזקוקה לערסל עוטף מתנדנד..ככה מחבקת את עצמי עטופה בחום ומתנדנדת...לא נורמאלי בכלל...האם זאת רגרסיה שעוברת עליי?..רציתי להרגיש אותה כאם עוטפת..וזה לא תוך כדי טיפול...למה זה קורה לי????????מרגישה גבולית כזאת....מוזרה...מטומטמת.......

שלום במקום בו אני לומדת מעט מאוד בנו תשאינן נשואות עם ילדים ועסוקות ואלה שפנויות אינן בנות גילי-צעירות מידי מבוגרות מידי ואלה שכבר כן-ארסיות או לא לטעמי איפה היית בכל זאת מציע להפתח ולהכיר חברה חדשה איך כן ניתן? מנסה שלא להתייאס תודה לאל יש בי הכול-אופי יופי חריצות ציונים וכו רק חברים חסר מקווה שהשם יושיע אנא תן עצתך תודהר בה וכל טוב אורנית

היי... אני אחרי צבא. אני בנאדם חכם, עם יכולות גבוהות בכל מה שקשור ללימודים. גם בצבא הייתי במקום איכותי. לא מזמן הלכתי להכוונה מקצועית - עשו לי המון מבחנים גם קוגניטיביים וגם אישיותיים. אמרו לי משהו שהיה מאוד עצוב (אבל לא מאוד מפתיע) לשמוע - מבחינת היכולות שלי בכל התחומים אני באחוזים העליונים של הסקאלה. מבחינת איך שאני רואה את עצמי - אני מציבה את עצמי באחוזים התחתונים. הבעיה היא שזה מגיע למצב ממש נוראי. עכשיו אני רוצה למצוא עבודה זמנית במלצרות או משהו.. ואני ממש מפחדת להכנס למסעדות ולשאול אם הם צריכים עובדים. בראש שלי הם רק יתנו בי מבט וידחו אותי, ואני אעשה מעצמי צחוק. אני מסתובבת עם הרגשה שאני לא מספיקה בשביל העולם הזה. מבחינתי יש את החלקים ה"שכליים", שבהם אין לי בעיה. ויש את כל השאר - ובכל השאר אין לי סיכוי. (ד"א אני לא בנאדם אנטי חברתי, יש לי חברים ואני מסוגלת לנהל קשרים עם אנשים..) איך אני גורמת לעצמי לא לשקשק מפחד במצבים האלה? איך אני משכנעת את עצמי שזה לא על-אנושי להיות מלצרית סבירה ושאני יכולה לעשות את זה?... תודה...

ד"ר גליקסמן שלום בני סובל מחוסר ריכוז וריחוף לא מביע עצמו כמעט היינו אצל פסיכיאטר והוא הפנה אותנו לפסיכולוג שילמד לבטא רגשות ולטיפול ביו פידבק ייחודי שפיתח ד"ר ליפו מירושלים אחרי בדיקה ולימוד רוכשים את התוכנה ב 2000 שקלים לשימוש עצמי בבית האם שמעתה על תוכנה זאת מה מיוחד בה והאם כדאי לדעתך להסתמך עליה או אחרת תודה

שלום רב לך ניסים, למרות שחסרים לי הרבה פרטים בתאורך אתייחס ברשותך רק לתוכן שכתבת. אני מבין י לבנך קיימת בעיה של קשיים בקשב וריכוז . איני חסיד של פיתוח תלות במטפל ובודאי לא במכשור או בתרופות ( עד כמה שניתן) חשוב ללמד את בנך טכניקות לצורך פיתוח יכולת הקשב והריכוז שלו. איני מכיר את התוכנה של ד"ר ליפו כך שאיני יכול לחוות דעה לגביה. לדעתי כדאי , רצוי וחשוב לעור לבנך בטיפול קוגניטיבי התנהגותי בשילוב אדם מוסמך לטיפול בשיטת הביופידבק . איני מצדיק הוצאות כספיות ברכישת מיכשור. אשמח להתעדכן תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן www.gliksman.co.il

טימי יקרה! פתחתי הודעה כדי שתראי...תודה ששיתפת אותי, קרו מספר דברים שקצת קשה לי לקבלם...מגלה על עצמי בעיות שאולי לא הייתי ערה להם דרך בני...(קשב וריכוז..וכו')וכל כך קשה לי...הוא התחיל טיפול תרופתי...וגם מנסה להזדקק פחות בין הפגישות...בקיצור המצב קשה לי כרגע... מנסה להעביר דברים ל"שם"...כמו שאודי אומר...ופחות לשתף בפורם וגם זה פתאום נהיה קשה...הכל כל כך מסובך נראה לי...טימי יקרה אני מרשה לעצמי לספר זאת לך כי אני חושבת שאת תביני את המשמעות כמו שספרת לי...אולי יש לך איזו מילה? איזה טיפ? מצד אחד זה נכון לגלות ומצד שני זה מרגיש לי לא שווה....ואודי האם עדיין תקבל את השיתוף שלי בפורם למרות שהמקום לדברים הוא "שם"? שהמקום הוא לא כאן?מצטערת שאני כאן.....מיכ

יקרה! תודה שאת כותבת. אני יכולה לספר לך, שאסור לי לקבל טיפול תרופתי ל-ADHD... היתה תקופה שלקחתי ריטלין, וזה הוביל לאסון מבחינת המצב הנפשי שלי בגלל ההשפעה של הריטלין על הכימיה במוח. אז אני נאלצת להתמודד בלי. ובנוסף - כמו שכתבתי - אני גם דיסקלקולית... משמע ליקוי בתחום החשבון/מתמטיקה. לזה אין תרופה. אבל עצם הידיעה וההבנה שיש בעיות שינו את התפיסה שלי כלפי עצמי. היום אני עם הומור עצמי ביחס לאי-המסוגלות שלי להתמודד עם מספרים, עם ליקוי בתפיסה המרחבית וכל מה שכלול בחבילה המופלאה הזו... זו הקלה עצומה שהתסכול שליווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי הוחלף פתאום במשהו אמיתי... לא סתם האשמות של מורים או תחושה עצמית של חוסר ערך ביחס ללימודים או התנהלות ביומיום... ולכן אני בעד אבחון למי שיש אפשרות מבוססת של לקויות למידה ו/או AD(H)D. זו לא אשמה נוראית. זה משהו שחיים איתו. וברגע שמבינים שחלק ממה שנתפס כהפרעה נפשית הוא בעצם ליקוי נוירולוגי, היכולת לקבל היבטים מסוימים בעצמי משתנה... ולמה זה מרגיש לך "לא שווה"? מה יכול לתת לזה ערך? אני חושבת שזה בסדר אם תשתפי בפורום במקביל ל"שם", ולא במקום... זה מה שאני עושה בד"כ. אני מודה שלפעמים אני בורחת מ"שם" לכאן, אבל לרוב מחזירה את עצמי למסלול בשלב כזה או אחר. מצד שני, אנחנו ביחד כ"כ הרבה שנים... חודש הבא נחגוג בת-מצווה לטיפול :) וואו... מצטערת, יצאה הודעה ארוכה למדי. אני מקווה שלא התייאשת באמצע... TM.

תודה, טימי יקרה, איזה יופי שאת מקבלת את עצמך ושאת מבינה שזה חלק ממך...אני לעומתך לא מעכלת...הבן האמצעי התחיל טיפול פסיכולוגי ותרופתי, הצעיר לדעתי גם עם בעיה של קשב וריכוז אך נוסף להכל הוא מטופל בהתפתחות הילד עם כל מני קשיים ואני מתלבטת לגבי גן חינוך מיוחד...ואז אני חושבת שהם פשוט ירשו את כל הדפקטים שלי...ומגיעה האשמה, חוסר בטחון בכך שאני לא יכולה לעזור להם שאני אמא גרועה וכדומה ואז אני גם מרגישה לא שווה כלום..תמיד הרגשתי טיפשה שלא מבינה כל מיני מצבים וכו' וחיזקו את זה בבית לצערי..מנסה לשנות ושארגיש אחרת והגילוי הזה דוקא שכלם אומרים שזאת הקלה שיודעים אצלי זה להפך..(אני כבר יודעת שאני דפוקה..לא צריכה הוכחות..)לא יודעת כל כך להסביר למה..מרגישה שיש בי פגם כזה שהעברתי לילדיי...לא מאמינה ששיתפתי מלא...אודי, אולי תוכל לומר משהו מנחם...למה אני מרגישה כל כך רע????שונאת את עצמי...

אני מאובחן בהפרעה זו. כיצד אני אמור להתמודד? הייתי כבר בטיפולים ועזבתי אותם תמיד. כיום אני לוקח תרופות. אני מתייאש, בוכה, מתפרץ, מתוסכל, רוצה למות. הכל. ואני יודע שזו הפרעה שלא מצליחים לעזור לה. אבקש שתייעץ לי [בהזדמנות זו אם יש מישהו שיש לו את זה שיכתוב לי מהנסיון שלו. תודה]

אני חדשה פה אני עוברת טיפול מזה כבר ארבעה חודשים, אני חושבת.. ובמפגש האחרון, כשסיפרתי דבר מה שקרה בעבר, כשהרמתי את מבטי ראיתי שעיניו דומעות. חשבתי שאני מדמיינת, אבל נוכחתי שלא. האם זה נורמלי? לבכות מדברי מטופל? מאז, אני לא יכולה להפסיק לחשוב ולראות את אותה תמונה של מבטו העצוב באותו רגע. וזה מעסיק אותי, ונטריד אותי. האם זה נורמלי? להגיב ככה? והאם בסדר מצידו?

סירבתי להאמין. קשה לי לקבל שהוא באמת מתרגש מדברים שאני אומרת, אני חושבת לעצמי שזה הפסיכולוג שבו שמדבר, ורוצה לתת לי את ההרגשה שתחושות ורגשות שלי הם בסדר... אבל אז הוא הפנה את תשומת ליבי לכך שהוא אכן בכה. זה היה רגע מרגש, ועם זאת קשה, כי חשבתי לעצמי באותו רגע, שמה שאני מספרת כל כך קשה, שגרם לו לבכות? ככה אני נשמעת? הייתי מעדיפה לחשוב שלא.. מאז אותה פגישה אני נזכרת באותו רגע שוב ושוב, ומוצאת בזה משהו מנחם, שסוף סוף, מישהו מגיב לא בצורה של ביטול לדברים שאני מספרת..

נועם - אם זה "מנרמל" לך את המצב, אז גם המטפלת שלי הזילה דמעות (ויותר מפעם אחת) במהלך השנים המשותפות שלנו...

היי, אני בת 16.5 ואני התחלתי לאחרונה טיפול פסיכולוגי בגלל הפרעות אכילה. לפעמים אני חותכת את עצמי , לא בצורה מסוכנת, אבל בגלל כעס ורגשות שאני צריכה לפרוק. אם אני מספרת לפסיכולוגית, היא תספר להורים? ומה הטיפול במקרה הזה? תודה

בפגישה האחרונה העזתי לברר כמה זמן צפוי להימשך ה"אין" השני שהיא מתכננת (לגבי הראשון אני כבר יודעת מאז אותה פגישה אומללה)... וזה הכל! לא רוצה לדעת מתי זה צפוי לקרות; זה כבר יותר מדי. העזתי לברר, וכבר החשיך לי העולם, ובלי קשר למזג האוויר שהחשיך פתאום, כאשר האובך פינה את מקומו לעננים אפורים-כהים וגשם שוטף. לפחות האוויר היה נקי סופסוף... ובכל זאת לא יכולתי לנשום. לא... אין פלא שמאז אותה פגישה שבה היא הקדימה לענות לעצמה על שאלת ה"מתי את רוצה לדעת?" (על ההעדרויות), הפגישות שלנו נראות ונשמעות בעיקר כמו שיחות חולין/טרקלין על הא ועל דא... יופי וכיף, אבל טיפול? לפעמים. אבל אני בורחת מזה. לא רוצה ולא רוצה! אפשר להגיד שגם-זה-חלק-מהטיפול. זה לא! ואפשר להגיד שבגלל המצב הנפשי הכללי שלי, עכשיו אנחנו On hold בגלל השינויים התרופתיים שעוברים עליי ועוד מחכים בדרך... לא אמין. זו לא פעם ראשונה. יש לי קילומטרז' תרופתי שכבר הופך אותי מתאימה לגריטה. לא... זה אצלי משהו שהשתבש קשות, ואני מסרבת לדבר על זה יותר מ-5 דקות. לא יכולה, לא רוצה ואף לא מעוניינת (כדי לחזק את הנקודה). אבל אמרתי לה שאני חסרת תקנה. היא לא מקבלת את זה. מעניין אם זו בעיה שלה או שלי...

(אני לא מצליחה להבין אנשים שצופים בכ-----ל הדברים האלה, אבל בכולם... עושים רוטציה עם לוח המשדרים המתחלף לפי העונות). ואודי... שכחת לכתוב שצריך 2 לטנגו (ואולי לא שכחת?) :) אבל אני יש לי בעיות (גם) בתפיסה המרחבית; לא מוצלחת (גם) בתור רקדנית... ריקוד שלם לא ייצא מהסיפור הזה: אני דורכת על הבהונות של עצמי איכשהו... לא, היא לא נפגעת. זה לא שלא אכפת לה, זה רק שהיא יוצאת בחתיכה אחת מכל דבר, ואני ברסיסים.

שלום, אני הולכת אל הפסיכולוג כחצי שנה. בפגישה ציינתי שחוויתי התמוטטות עצבים עקב אירוע .המטפל לא חקר פרטים. טרם הפגישה העברתי למטפל מכתבים שכתבתי (לא אליו) המתארים מאורעות. התרשמתי שהמטפל קרא את החומר. אמר שנפגעתי. אולם לא נכנס לדקויות. לא שאל על משמעות פרטים יוצאי דופן המופיעים בחומר. אמרתי את ניתוחי על המשמעות הנפשית עבורי. אולם-בדברים אחרים,שאיני נוטה לדבר בבהירות ובפירוט, בהעדר עידוד לחקור ותגובה נאותה -אשאר עם הידע הנוכחי שלי. (סיפרתי על התמוטטות-לא היתה תגובה) המטפל נגע בפלאפון מידי פעם במהלך הפגישה.(נוהג כך לעיתים). כמוכן- שיפשף את עיניו. אם זה המצב בעודי מדברת, לא נראה שאוכל להעמיק בנושאים אחרים. כמובן שאארמוז למטפל.אולם אני תוהה אם המטפל מתאים לי. אני אעשה טעות אם אתעלם ממה שנמצא מולי,ואנסה להתקדם בתהליך במסגרת לא מתאימה. בשולי הדברים: קביעת הפגישה: לאחר שחזר מחופשה ,לא חזר לסמסים יומיים.כשתפסתי אותו בפלאפון לבסוף-אמר שיחזור בערב. חזר בערבוהציע פגישה בבוקר שלמחרת.=זלזול. לטובת המטפל,אציין שנוהג לעיתים לשאול בסיום :האם ברצוני לקבוע פגישה נוספת.(אני מסכימה בהחלט) אולם:בפגישה האחרונה שאל האם אני רוצה להתקשר! במהלך השבוע כדי לקבוע פגישה.עולה התהייה:איזו מתכונת טיפול הוא מציע? (המטפל מבוגר מאד) לולא התגובה בפגישה, לא הייתי מחשיבה מה שמסביב. אודי, אשמח לתגובה. למרות שוודאי תיחס הענין לטיפול.(למעשה,הייתי שמחה להתבדות. ) למעשה, מחוץ לטיפול פסיכולוגי-תגובת המטפל לא היתה נחשבת בעיני כטובה במיוחד. יש תגובות עם נכונות גדולה יותר לנתח. אעשה טעות אם אנסה לקדם תהליך במסגרת לא מתאימה. (ייתכן שהמטפל בסדר גמור -אולם לא מה שהייתי רוצה).

אחרי מחצית פגישה באוירה טובה,אמרתי שהמסגרת לא מתאימה . המטפל שאל אם אני יודעת למי ללכת. אמר שאני צריכה לנסות . לא שאל מה מפריע ולא ניסה להתאים.אלא נמנע מלהפריע ועודד את החלטתי. למעשה אף קם לפניי . התרשמתי שהוא עושה כמיטב מיומנותו המקצועית. אולם הבעיה אינה רצונ שלי לעזוב כי מקום אחר טוב יותר. (בשיחה על העניינים הריגשיים-לא היה טוב. מלבד זאת-ביעוץ קונסטרוקטיבי -השיחה היתה מכבדת וטובה.אך זו לא המטרה) אלא ,אכן הטיפול לא נתן מענה לרגשות שלי.ואף מסתבר שהמטפל המנוסה רואה אחרת לגמרי .

עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,

גם עכשיו לישון...

לפעמים אפשר להיות עייפים מעייפות...

שלום, שאלתי היא מה יכולה להיות הסיבה לתופעה בחיים של להתחיל דברים אבל אף פעם לא לסיים? אני סובלת מזה קשות נראה לי מאז ומתמיד, וזה די גורם נזק, הן בעבודה, הן בתחביבים האישיים... אודה לתשובה

זה מתבטא בעיקר הדברים - התחלה חדשה שמתקבלת בהתךהבות אבל אני לא מאבדת עניין מהר ולא מתחשק לי להמשיך...זה קורה גם בפעילות היומיומית שלי בעבודה, וגם בזוגיות, ואפילו בתחביבים שלי שבהם אני פשוט לא מתמידה. לא ברור לי למה זה ככה.

אודי, מזמן לא הייתי כאן,מזמן. לא יודעת למה. אולי כן,[אגלה לך בסוד שאף אחד לא ישמע.אני מקנאה אודי,אני מרגישה שיש בנות שאתה מאוד.....מאוד.....לא יודעת איך להמשיך ,מאוד ...קשור אליהן או שהן קשורות אליך וגם אני רוצה ומפחדת שזה לא יקרה,מפחדת מדחיה עד כאן הסוד בלי שאף אחד ישמע] אודי, נורא כואב לי.נורא. הטיפול קשה לי מאוד לאחרונה. קשה לעיכול. כל ההיקשרות למטפל שלי. אני כל כך כך קשורה אליו.וקשה לי להיפרד. אודי,זה הולך ונהיה קשה הולך ונהיה גרוע. לצאת מהחדר שם זה כמו להתרסק. ולאחרונה מהרגע שאני מגיעה אני כבר אוספת כוחות בשביל לצאת שם. ואני אומרת לעצמי לא להיקשר לא,לא,לאאא כי בסוף לצאת משם יהיה עוד יותר כואב. וככל שאנחנו יותר מתקבים זה הולך ונהיה קשה ומעיק,אודי. היום כבר לא רציתי לבוא. ושלא תחשוב אנחנו נפגשים שלוש פעמים בשבוע.בראשון,בשלישי וחמישי. וביום חמישי יצאתי משם בכעס כי כ"כ כאב.אמרתי לו:אני לא באה בראשון,לא!!והוא אמר שהוא יחכה לי . ובסוף באתי והוא חיכה. ולא רציתי להיקשר,לא רציתי לתת לו להיכנס לי בפנים. אבל בסוף זה קרה. ושוב יצאתי משם בוכה. וגם עכשיו אני בוכה. זה טוב להיקשר.כואב.כואב. והוא אמר שככל שניגע יותר עמוק זה ילך ויגבר. אודי,אתה תהיה כאן להחזיק אותי שלא אפול? היא נפלה מרוסקת על הרצפה ולא היה מי שיעזור לה לקום. ח.

שלום רב אינני יודע אם אתה זוכר השארתי לך הודעה בנוגע לביטחון עצמי אני לצערי תקופה ארוכה ללא עבודה כבר פיתחתי הרגל להיות כל הזמן בבית התחלתי להיות רחוק מאנשים אני לא סומך על אף אחד רק על המשפחה שלי אין לי חברים ולא רוצה כי שוב אני לא סומך על איש וחושש לפתח קשר עם אנשים לפני זה הייתי עובד עם אנשים הייתי יוצא מבלה ולצערי נהרס לי כל הבטחון השאלה האם כדאי לי לחזור לעבודה הראשונה שלי שגרתי עם שותף ולעבוד כל יום ולהנות ולנסות לשקם את עצמי או להמשיך להישאר בבית כי לפי דעתי i am lost case אני אישית מרגיש שלא נשאר בי הרבה כח מבחינת בטחון עצמי אשמח לתשובה

שלום רב לך ראשית כל הכבוד על האומץ שהפגנת בפנייתך אלי. אם הצלחת לפנות אלי באמצעות הפורום זה רק מעיד כי יש ספק וחוסר ודאות בטענתך כי אתה בטוח כי שאינך סומך על אחרים"? לדבריך אתה סומך על משפחתך, אין לי כל צל של ספק כי אכן כך הוא. עצתי אליך היא לאהוב את מה שיש ולהנות מיכולתך ל"חבק" את הספק וחוסר הוודאות. המציאות מלאה במצבים של חוסר ודאות וזאת עובדה ודאית. מתוך שינוי החשיבה שאני מציע נסה לחשוף עצמך יותר ויותר למצבי חיים כשאתה מוכן לחוסר הודאות . במידה ואכן תתחיל להתנסות בכך תוכיח לעצמך כי השליטה בתגובותיך היא אך ורק בידיך. אשמח לעזור והתעדכן תודה על פנייתך הכנה בברכה ובהצלחה ד"ר יגאל גליקסמן www.gliksman.co.il

...... איזה אובך.. הכל לבן / צהבהב..הראות לא טובה.. עלי שלכת מתעופפים באויר, גם שקית לבנה מיותמת מתנתקת מהקרקע. מתעופפים ברוח..מתעופפים,מתעופפים..ולפתע מגבירים מעופם.. יוצאים במחול מטורף,כאחוזי תזזית... אוחזים זה בזה כבחבל הצלה..לפני שיצנחו,יטבעו במצולה... לא מרפים לשניה..מסתחררים בריקוד לפני שתיפח רוחם.. לא מצליחים לעצור ולו לנשימה אחת.. רגע, רגע..לאט לאט בבקשה..אנא.. רגע,רגע..חכו נא מעט..אל תמהרו כל כך הרגעו נא מעט..ששששש הקשיבו לזה הזמר הנשמע, לא נשמע..אי שם במרחק.. פעמוני רוח משמיעים נעימה עצובה.. אם תתאמצו,אולי אף לשמוע תצליחו..?? שומעים ???... ..... "אני רוצה לפקוח את עיני לצמוח לאיטי, הרביתי לחלום החלומות טרפו אותי רציתי לנחם, אבל מרדה בי תשוקתי. היה מקסם ילדות, היתה גם סערה בזרועותי. אני יודעת שהדליקה אש זרה את לילותי. היו, ערבי געגועים, היו ימים טרופים. היה כאב חבוי ורגעים מכושפים. אני אזכור מבט, מגע ידיים בכתפי. אני אהיה לצל חולף בשדותיכם, לסוד נסתר. היו שלום, אני חייתי ביניכם כמו צמח בר..." (רחל שפירא) ..אודי, היום בפגישה ביקשתי מאמא צביה שנסיים את האנליזה בסוף החודש.. ביקשתי ממנה שבחמש הפגישות שנשארו עד לסיום החודש (היום,שלישי,רביעי,חמישי וראשון) ננסה לעשות סגירה.. גם אמרתי לה שאני ידעת ומבינה ש"המקום לא יחכה לי".. שהשעות הללו יתמלאו על ידי אחרים.. ובדיוק היום היא לבשה מכנסי קורדרוי בצבע בורדו כאלו מתוקים.. והגרביים שלה ושלי היו בדיוק ! אותו הדבר..משונה לא ?? אותה דוגמא וגם אותו הצבע.. משונה.. אודי, אני מאוד מאוד עצובה.. אני מרגישה יתמות כזו.. :((((( שלך,במבי. ..ואיך אתה רואה, מבין מה קורה לפתע ???

אודי, הכל קורה כל כך מהר.. אני כל כך מותשת,אפילו אין לך מושג עד כמה.. אני רוצה לישון ולישון ולישון ועוד לישון.. אני מרגישה כאילו אני איזה חפץ שנזרק מצוק סלע אל צוק סלע.. צוקי הסלעים הללו כאילו משחקים בי..מטיחים אותי מהאחד אל האחר, מהאחד אל האחר ללא הפוגה לשניה אחת.. לא מצליחה לראות, לשמוע, לנשום.. אודי, אני כל כך מותשת.. אתה שואל מה התרחש לפתע ??? יש סיבות הגיוניות : *מאז שאני אצלה שמנתי. *מאז שאני אצלה צמצמתי כמעט לאפס קשרים חברתיים שבחוץ . אני מוצאת את עצמי כללית משוטטת המון באינטרנט ובפורומים.. *אני מרגישה שאולי רמת התפקוד שלי קצת ירדה...אני נמצאת באיזה..??? וכן, כנראה שגם הזדעזעתי קצת כשראיתי את הדרכון שלה מונח על הכסא שלידה... היא אמרה לי מס' פעמים שהיא לא נוסעת עכשיו..אבל מרגיש לי קצת שהיא כן נסעה.. ובשבת האחרונה חשבתי המון..ואמרתי לעצמי שאולי כבר נסיים וזהו.. אודי, אני כל כך מבולבלת ומותשת..אני לא מצליחה לראות.. הכל עיסת בלגן..כל כך רוצה לישון.. אודי, מחר אני אמורה להפגש איתה ואני לא יודעת.. ?? אודי, בבקשה תגיד לי מה לעשות ??? :((((( שלך,במבי.

אני מחפשת פסיכולוגית דתיה באיזור רמלה והשפלה. תודה לכם!

אני כותבת פה בעיקר כי זה נורא מדכא אותי, לחשוב כמה התרכזות ותלות יש סביב הטיפול. עצוב לי שאני בצד הזה של המשוואה. אני חושבת לעצמי - ומה איתי? מה עם החיים שלי? אני כבר הרבה זמן בטיפול והכל טוב (באמת) אבל אני לא רואה איך זה מקדם אותי למקום שבו אני יכולה למצוא ולספק את הצרכים שלי בעצמי ב'חיים האמיתיים'.. שוב תודה.

יש גם עניין של האם זאת הזדקקות בריאה והדדית, או הזדקקות חד כיוונית ותלותית. השאלה היא האם הטיפול, טוב ומלא ככל שיהיה, לא במידה מסויימת גורם ומעודד (אותי לפחות) לנסות למלא את הצרכים והחסרים דרכו. השאלה הגדולה שלי היא, איך אני יודעת, אם הטיפול גם נותן לי כלים בסופו של דבר לבנות בחיים שלי מקומות וקשרים שיספקו לי את הצרכים האלו בצורה בריאה? איך אפשר להבחין אם כן או אם לא? אני יודעת שזו שאלה גדולה.. אבל בכל זאת. תודה!

שלום. יש לי שאלה. אני מתמודדת עם בעיות קשות ודברים קשים מהעבר שלי. אני בטיפול כבר תקופה ארוכה. כמו אנשים שכותבים כאן באופן קבוע יש לי איזשהי תלות במטפל שלי והתרכזות מאוד גדולה סביב הטיפול שלי. אני צעירה מאוד, אבל הדברים שאני עוסקת בהם בטיפול נפתחים רק עכשיו. החיים שלי 'פגומים' וחסרים ואת החוסר הזה אני עדיין מנסה למלא דרך הטיפול. אני מסתכלת על ההודעות שאנשים פה בפורום משאירים ורואה את גודל התלות וההתרכזות בזה.. ושואלת את עצמי - האם יש תקווה למשהו אחר? לחיות חיים שממלאים את עצמם? שמספקים לי את מה שאני צריכה? האם כל זה מוביל לאנשהו? כמובן שהכל נובע מכאב מאוד גדול. השאלה היא האם לבכות שוב ושוב את הדמעות האלה ולכאוב את המקומות האלה דרך הטיפול ולהצטרך כל כך את הטיפול יביא אותי בסופו של דבר למקום בריא יותר? איך אני יכולה לוודא שזה יקרה? מה אני יכולה לעשות שיעזור לזה לקרות? ואולי עדיף לעזוב את הטיפול ולהתרכז בלחיות את ה'חיים'? במקום לדשדש (בהרגשה שלי) במקום של תלות ובמעגלים כאלו שמחזקים את עצמם כל הזמן. זה מרגיש לי כמו שחור ולבן כרגע... ואני לא רוצה להיות ככה לנצח. אני רוצה חיים טובים באמת. לא ברור מה אני שואלת?.. גם לי לא כל כך ברור.. אבל ברור לי שאני מגיעה לאיזו נקודת מפנה בטיפול ו"צריכה לבחור".. בכל מקרה תודה.

שלום אני בת 32 נשואה +2 , אני ררצה לברר איך מטפלים במחשבות שלילות ומחשבות על אלימות שגורמות לי חרדות.. האם תרופה נגד דיכאון עוזרת ? או שצריכה טיפול פסיכולוגי?

אודי שלום, החלטתי להתחיל טיפול פסיכולוגי. אני חבר בקופ"ח מכבי וגר בת"א. ברור לי שזה לא שחור ולבן וזה מאד אינדבדואלי, אבל אשמח לקבל מספר המלצות כדי שאוכל לפחות להתחיל להיכנס לעיניינים ולראות אם יש שמות שעולים בד"כ. תיבת המייל למשלוח: [email protected] תודה רבה.

תודה רבה. מה לגבי ההמלצות? אפשר לקבל מספר שמות כדי שאוכל להתחיל לברר?

שמחה לשמוע שמה שקבלת היה משמעותי! הלוואי שהייתי יכולה להרשות לעצמי להרגיש שהחפץ משמעותי ושיש לה כוונות טובות...רוצה קצת יותר קרבה כזו אליה בלי חסימות... ואולי אנסה בכל זאת להחזיר את החפץ...תודה על השיתוף מיכל.

אני קיבלתי מהמטפלת דברים וגם נתתי לה דברים; זה משהו שמתקיים בינינו כבר כמה שנים. וכן - כמו שבמבי כתבה זה משמעותי מאוד, ואני מאחלת לך שתוכלי להתגבר על החסימה, ולהרשות לעצמך לחוות את המשמעות שכל כך חסרה לך עכשיו.

..ושבת טובה לך.. :) במבי.

צריכה עזרה.דחוף. מה עושים??????????????????? אני על הקרשים. אין טיפת כוח לום אבל גם לא להישאר שם. לא יודעת.

היי האם החיים של נשים יפות הם קלים יותר? האם כדי למצוא חברה או בת זוג, הגברים מעדיפים נשים יפות, או שלמטרת קשר כזה הם רוצים בחורות נאמנות וטובות? בקצור לאיזה סוג של נשים החיים יותר מחייכים? דבר שני - מי שמכוערת החיים שלה קשים והיא צריכה לתמרן? להיות חכמה, שנונה ומצחיקה...?

רוצה לשבת פה. אבל לא בטוח שכדאי בשקט. ישנה כבר כמעט חודש. אולי מספיק? לי לא. אבל יש ילדים ובית ומשפחה ובן זוג אז צריך מתישהו? לא ממש בא לי..יודע מה באמת בא לי? לשחק מישחקים. מסוכנים. רק קצת.

שלום רב, אני מעוניינת לדעת מה הקשר בין שתי התופעות. והאם מי שסובל מפציעה עצמית בהכרח גם סובל מהפרעת אישיות גבולית? תודה רבה.

ד"ר שלום. העניין הוא שאני צריכה לעמוד על מילותי. לא לסטות לא ימינה ולא שמאלה.הכוונה לא להתרכך כי אח"כ מוצאים דברים מהקשרם. להיות חזקה בעיניין. איך עושים זאות?

שלום דר אודי אני בחורה בת 25 לאחרונה מצאתי עצמי במעיין דכאון היינו קבוצה של כעשרה חברות ילדות,תמיד היינו בייחד-בין אם בתיכון בין אם באוניברסיטה בין אם בצבא לאחרונה-מדובר במעין שנה וחצי שנתיים,נותרתי לבד. החורה התפרקה-יותר מ6 7 אנשים מהחברוה נישאו וילדו ילדים-ניתקו קשר עם החברה. חיי משפחה כמובן עדיפים אבל גם על טלפון של פעם בשנה ויתרו כבר ועברו לעיר אחרת לגמרי. מצד שני אלו שנותרו לומדים באוניברסיטה רחוקה מהצפון-במרכז בדרום וכו או במכללות הפזורות בארץ,הקימו חברה חדשה ושכחו ממני. אני היחידה שנותרתי כאן בעיר לבד.מרגישה דיי בודדת.אין לי חבר לבינתיים,מחפשת קשר,אבל קשה למצוא. יש לי מע מאוד חברותמצאתי חברה 1 שהיא 10 שנים פחות ממני בשכונה אבל בחורה נהדרת,רק יכולים להפגש אחת לשבועיים בקושי או לשבוע אבל לא ליותר מידי וגם לא רוצה שיימאס לה ממני כל הזמן אני אנ יאני כי יש לה מלא חברות יש לי עוד חברה 1 שהיא מלאת בנים בנים בנים מה שנקרא מסובבת אות םעל האצבע ורק כשצריכה לקנות משהו וכו אז היא בעצם באה איתי לסיבוב ואני מסכימה כי אין לי ממילא מלא חברים וזהו.מרגישה מה זה בודדה...בעה"ש מסיימת סוף שנה את התואר שלי,באוניברסיטה יש לך את החברים משלך אבל גם לא יותר מידי ואתה נותר לבד ובודד כולם רחוקים אודי-זה מכניס אותי לדאכון-לפעמים חולמת בלילה דברים לפעמים בוכה לבד לעצמי יורדות דמעות שבת משעמם חנוקה בבבית לא יודעת מה לעשות אחותי קטנה ממני באיזור ה7 שנים ויש לה בה"ש חברים משלה עולם משלה ועכשיו גם בחינות בגרות והיא לא רוצה ממש או לא יכולה ממש לצאת איתי כואב לי הלב ואני מרגישה איום ונורא מצד שני אני נאת מראה ובחורה משכילה ולא מוצאת זיווג-כל מי שנמשך עלי עד כה היה לא בתחו םשלי-או גדול מידי או קטן מידי אןו בעצם לא נאה מראה או בעל אופי שונה משלי או בעד מיןמין מין הרי בנים היום רוצים רק "לקבל" או לשכב עם בחורה בגלל היופי שלה וזהו... אז מה בעצם עושים? אני כלכך מרגישה לבד.ואין לי למי לפנות אין לי כסף לפסיכולוג כל כספי הוצאתי בעד שכר לימוד ולא עובדתאין לי אפשרות עבודה עם התואר כי זה תואר עמוס מה שקבלתי על עצמי לכן מבקשת עצתך החמה בתודה מראש

שלום אודי איך היית עוזר או מציע לי לפתח קשרי חברה? שנה ג באוניברסיטה ועדיין לא פיתחתי קשרים של ממש -י ש חברים תודה לאל אבל כולם גרים רחוק או שלא מצאתי שפה משותפת וכו שעות פנאיאין ממש רק שישי שבת לשיעורים אבל לא יודעת איך ומה למצוא בפנאי-מה מציע? לגגבי עבודה-לצערי לא עובדת כי אני מ8 עד 8 כמעט כל יום בשבוע לומדת איך אתה יכול לסייע תודה רבה אורנית

הי אודי, די מזמן לא כתבתי כאן. גם לא ממש הייתי כאן.. מקווה שכולם כאן בסדר עד כמה שאפשר.. שאתה בסדר? מתנצלת אם לא מעודכנת... מרגישה מנותקת.. ומתנצלת שמגיעה כשלא יכולה יותר.. כשמאד רע..ובנוסף לזה - שהיא לא ממש איתי.. שהיא לא באמת מקשיבה.. שאפילו גורמת לי לאבד פוקוס.. שמסיטה את הנושא לכל מיני שטויות שמעניינות אותה אבל לא רלוונטיות לטיפול (והיא מודה בזה בדיעבד..) ואני נורא בקלות מוסחת.. וכידוע הפגישה מסתיימת והחרדות מתגברות כי שום דבר חשוב לא דובר, לא נפתר, לא הוקל, לא נרגע.. ואף מחמיר.. ומה עוד נותר? אף אחד לא יודע להקשיב בסביבתי והנה גם תמורת תשלום...מרגישה כל כך לבד.... התקשרתי אליה ובעוד אנו מדברות על זה , אחד מילדיה נפגע ממשהו בבית והיא נאלצה לסגור... חוששת שאיבד הכרה.. שקרה אסון. ואולי בגללי. ואני כל כך אגואיסטית . ואולי היא תפחד ממני, שאני מעבירה לבית שלה אנרגיות לא טובות... מוזר שאני מרגישה כל כך חלשה ומייחסת לעצמי כוחות גם אם שליליים... אודי אני כל כך מפחדת. מרגישה מוצפת ומציפה. מבקשת ממך סליחה אבל הפחד חונק ומטריף. תעזור לי בבקשה ומהר

תודה על המילים. כל כך הייתי זקוקה לשמוע שהכל בסדר.. תודה שאתה מוכן לשבת לידי. הנוכחות שלך מרגיעה. ומרגשת. תודה אודי!