פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום, האם ניתן במקרה של סכיזופרניה קלה "לאמן את המוח" ולחזק אזורים פחות פעילים ע"י ביופידבק או שיטות דומות? תודה.

שלום רב לך יעל על מנת לענות לך בצורה אחראית ומקצועית אני זקוק ליותר פרטים לגבי שאלתך. אשמח להתעדכן ולעזור ככל שאוכל תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

שלום. סיימתי תואר ראשון בפסיכולוגיה. אני מאוד מתלבטת אם להמשיך לפסיכולוגיה קלינית- רציתי לדעת מהן מגוון הבעיות שפסיכולוג קליני עוסק בהן בתקופת ההתמחות במרפאות לבריאות הנפש? מהן סוג הבעיות הנפוץ שמטופלים באים איתם לקליניקה פרטית? חשוב לי לדעת אם אני אתמודד עם דברים שקשים לי כמו אונס, התעללות מינית, מכות בילדות לרוב, או לרוב בבעיות שהן יותר "קלות" מבחינתי כמו חרדה, דיכאון, בעיות בזוגיות. כמובן שכנראה שעם כל הנושאים...אבל אני רוצה לדעת מה נפוץ יותר ובאיזו מסגרת (פרטית, מרפאות לבריאות הנפש) ? אשמח גם ליצור איתך קשר דרך מייל פרטי- האם זה אפשרי? תודה רבה! יעל

אךךךךךךךךךךךךךךךךךך קשה קשה.... אני כל כך תלוייב הטיפול וזה קשה לית שאני לא יכולה להתמודד לבד... תגיד לי האם יכול להיות שהמטופלת תטעה בלהגדיר הבעייה???? כי בתחילת הטיפול היינו רוצות לעבוד לפי הגישה הקוגניטיבית התנהגותית אבל אחרי כמה מפגשים היא שינתה ואמרה לי שזה לא מתאים, כל הבעייה היא התלות והעצמאות מההורים, עבדנו לפי ההסבר הזה אבל לפי איזה גישה זה???? ואחרי ההבנה הזו עוצמת החרדה ירדה אבל כשהפסקנו הטיפול החרדות חזרו. האם בטיפול הגענו לסיבה העיקרית???? או לא???? כי אני רואה שבימים אלו חזרתי בדיוק כמי שהייתי לפני הטיפול, אחרי 13 מפגשים, האם עדיין באמת לא הגענו לסיבות העיקריות לחרדות ולעצבנות שלי???? אני מפחדת מאוד שבטיפול אני מתמקדת בבעיות שקורים איתי היום, כלומר אני נתקלת בבעייה למשל ההורים אני באה לטיפול ומספרת ומהסבר המטפלת אני לוקחת דברים ומאשימה ההורים שלי והבעייה תיגדל ותמשך לכמה שבועות וזה משאיר אותנו באותה בעייה ובאותו נושא בטיפול. בימים אלו בגלל שאין מפגשים אין עימותים עם ההורים והכל בסדר. אז כנראה שזאת לא הבעייה נכון???? אז מה לעשות איך אפשר להגיע למקור העצבנות החרדות.... תעזור לי בבקשהת זה מאוד קשה שכל הזמן אני חייה בספק מהטיפול מה נכון מה לא??? האם אנחנו בדרך הנכונה או לא?????? כי החרדות שלי אף פעם לא מנען אותי מלעשות דברים, החרדות שלי עולים לפני כל דבר שאני רוצה לעשות, ספציפי בליליה, למשל בראיונות, בעבודה חדשה, אירועים כמו טקס הענקת תארים, חתונות והחרדות הן יותר ברגשות, בעבר היו סימנים גופניים אבל היום זה הופחת. אני באמת רוצה עזרה והסבר והבנה להירגע קצת בכדי לחזור לטיפול ולדעת מה לעשות?? כי עכשיו אני באמת מבולבלת ולא יודעת כלום, אני מפחדת שכל מה שהיה המפגשים היו בלי תועלת....זה הורג אותי... מצטערת מאוד אם אני כותבת הרבה בפורום אבל באמת זה עוזר לי מאוד...תודה רבה.

בשנים האחרונות קיים טרנד קורסים /הרצאות ל"מחשבות חיוביות". הפסיכולוגיה כמדומני נוהגת להשתמש בטיפול קוגנטיבי התנהוגותי כדי להניע את האדם לחשוב באופן אחר. האם שיטת "מחשבות חיוביות" אין לה כלל מקום בפסיכולוגיה קלינית? יש אנשים שקשה להם למרוח על הפרצוף פתאום חיוך אופטימי נצחי בגלל שכך לימדו אותם בחוג מחשבות חיוביות... מקווה שהובנתי..

שלום רב, עזבתי לאחרונה טיפול בן שנים רבות באזור המרכז. אני מעוניינת להמשיך בטיפול באיזור ירושלים. האם יש ברשותכם המלצות לפסיכולוג קליני דתי/ה בירושלים מנוסה ורצוי בעל תואר שלישי? לעזרתכם אודה, נועה

אודי שלום, אבא שלי בן 49 תמיד היה אדם שמתעצבן בקלות ואם הוא מתווכח עם אמא שלי נהיה ברוגז עם כולם וכשמדבר איתה כשהם ברוגז הוא עושה זאת בצעקות. לפני חודש הם שוב התווכחו על ענייני כספים אך הפעם לדעתי המצב ממש החמיר. הוא החל לשלוח לה הודעות מוזרות וקיצוניות פעם דברים טובים ופעם רושם לה הודעות בסגנון: אני בחיים לא אקפיץ אותך לעבודה כי את טוענת שאני דיקטטור וקנאי. ניקיתי לך את האוטו זה לקח לי שעה (זה אוטו משפחתי לא אוטו רק של אמא שלי). כלומר בזמן האחרון אני שמה לב על שינויים מאוד מהירים בתגובות שלו וכל הזמן בקיצניות. אבא שלי הוא לא אדם שילך לטיפול פסיכולוגי מרצונו כי הוא טוען שאף אחד לא יגיד לו מה לעשות ובוודאי שאדם שהוא לא מכיר. גם אם נעלה את הרעיון הזה הוא ישר יתעצבן עלינו והמצב רק יחמיר כי הוא יגיד לנו: "מה אתם חושבים שאני משוגע". האם יש לך רעיון מה עובר על אבא שלי ואיך ניתן לעזור לו?

אני כבר לא יכולה יותר! אז מה אתה תגיד???? זה כ"כ מעייף ומייגע! אני בטוחה שאתה מבין למה אני מתכוונת! למה אתה לא עושה משהו בנידון????

אודי, אני כל כך עצובה..כל כך...הלב שלי מכווץ מכאב ועצב..אני גם מבולבלת ולא יודעת מה לעשות.. אתה יודע שאני נפגשת איתה בראשון, שלישי, רביעי וחמישי.ובשישי היה טלפון של 40-50 שניות..בו כל מה שהצלחתי לומר לה זה רק: "הכל בסדר,יאללה ,הכל בסדר,טוב יאללה"... כן, יש לי קושי לדבר איתה בטלפון..והיה לי קשה עם הטלפונים האלו. לכן סיכמנו שהיא תשלח לי סמס ובו ברכה לשבת..ואכן זה התקיים כך בשבועיים האחרונים. בשישי הזה היא שכחה לסמס ..בסוף, כשכבר הרגשתי שאני פוזלת מרוב כעס ואכזבה שלחתי לה סמס ובו כתבתי לה:"זה בסדר ששכחת...גם אני שוכחת מקיומך.תמיד הסתדרתי מצוין עם עצמי. שלום !" כן, אחרי זה היא שלחה סמס עם התנצלויות..אני מאוד נפגעתי והחלטתי שבראשון אני לא אגיע ואף לא אודיע לה..שהיא תתייבש על הכסא ותחכה..(כמו שגם אני כל כך חיכיתי) ובראשון באמת לא הגעתי אליה. זו פעם ראשונה שאני עושה לה דבר כזה. ושתדע לך אודי, זו היתה שעה קשה בטירוף !!! ממש התחרפנתי בשעה הזו שלא הייתי אצלה. והיום הגעתי...והכאבתי לה, והייתי איתה מאוד צינית..והיא הסתכלה עלי ושתקה..וראיתי את הכאב והצער במבט שלה..והמשכתי עוד ועוד..כאילו הייתי אחוזת דיבוק.. ואני מרגישה נורא.. מרגישה אשמה שהכאבתי לה. מאוד..היא גם התאכזבה ממני..הרגשתי..אמרתי לה שדווקא הסתדרתי מצויין בלעדיה וגיליתי שאני לא צריכה אותה בכלל..(((( רציתי לעשות שריר.. אודי אני מרגישה זוועה :((( אני מרגישה שפגעתי בה.. ובאמת אודי,לא מגיע לה שאני אפגע בה. היא באמת מאוד טובה אלי.היא רגישה ,איכפתית. וכן,גם היא בן אדם .. אתה יודע אודי, יכול להיות שישנה סיבה נוספת שלא הגעתי בראשון. אתה יודע שהיא לא נוגעת בי בכלל ?? אפילו לא באצבע הקטנה שלה..ובטח שהיא לא מחבקת אותי .גם כשאני אומרת לה שכל המטפלים פה בפורומים מחבקים כל הזמן את המטופלים שלהם.. כלום לא עוזר ואני יושבת סתם מקופלת כך על הרצפה ומתכסה בשמיכה ומניחה את הראש על הכרית שלה. והחלטתי שכשאני אגיע אליה. אני לא אומר מילה. פשוט אתקרב אליה ,אתיישב צמוד אליה ואניח את הראש שלי על הברכיים שלה. ושתדע לך אודי אני חייבת לעשות את זה !!! פשוט חייבת !!! מה. היא תזרוק אותי ממנה כמו שזורקים ג'וק ?????? כך תמעך אותי ???? אוףףףףףףףףףף אז אולי פחדתי שאני אעשה את זה בראשון ???? אודי, אתה חושב שהיא יכולה לדחוף אותי ????? להעיף אותי כך ממנה אם אני אעשה את זה ???? ואני אעשה את זה !!!!!! אתה תראה אודי !!! אודי, אתה רואה איזו הודעה הזויה אני שולחת ???? אולי כדאי פשוט לעזוב ולסיים כבר את הסרט ההזוי הזה שנקרא אנליזה ?? אודי, בבקשה, תעשה לי סדר בכל הבלגן העצום שאני נמצאת ,טוב ?? שלך,במבי.

מקווה שמצבך בסדר וישתפר עוד בעתיד הקרוב, רק עכשיו ראיתי את תשובתך שם למטה..אז תודה, יש לי נטייה כזו להשוות ולהמעיט בערכי..עבודה רבה עוד לפני בדימוי העצמי...אני מעריכה אותך על ההתמודדויות שלך!!!כלל לא פשוט!! מיכל

מיכלי... תודה, אני משתפרת בהדרגה. נראה שיש לך בעצם שתי נטיות כאלה נפרדות: גם להשוות את עצמך לאחרים כל הזמן, וגם - תוך כדי - להמעיט בערך עצמך. שוב תודה. שיהיה סופ"ש שקט, TM.

שלום רב ,לאחרונה אני נמצאת במצב נפשי לא כל כך תקין ,זה מתבטא בכך שאני מתפרצת נורא בקלות ,ורבה לאחרונה כל שנייה עם הבן זוג שלי .הסיפור הוא כזה ,לפני שנה בערך התחלתי לצאת עם אדם מבוגר ממני ב 10 שנים ,בפגישה הראשונה הוא היה כנה איתי והסתבר שיש לו שני ילדים והוא בתהליך גירושין ,אני לא חשבתי הרבה ומשום מה המשכתי את הקשר הזה למרות שיעדתי שהוא לא בריא וששום דבר טוב לא יצא מזה ,אני הייתי בתקופה שרציתי תשומת לב והוא לראשונה העניק לי אותה והתחלתי להרגיש אישה אמיתית ,הוא לא חי עם אשתו כבר 5 שנים ובגלל העובדה המשכתי את היחסים כי יעדתי שאני לא הורסת משפחה אלא גם בלעדיי הכל היה מובן מאליו ,אני חשבתי הרבה איך להתמודד עם המצב הזה ובתקופה הראשונה ממש ניסיתי להבין אותו בכל דבר ולתתלו הצעות ,הייתה לי תקווה לשינוי כמו לכל הנשים.לאחר מכן התגלה גם בעיות במשפחה שלו הוא ממשפה מאוד מסורתית (הנישואוים שלו היה במסגרת שידוכך)ההורים שלו אנשים מאוד פרמיטיביים וכל הזמן ניסו להחזיר אותו לאשתו ,הוא אינו יכול להתנגד למילה של הוריו ,אנחנו כבר שנה ביחד וההורים שלו לא מכירים אותי ,גם במצב הזה אני מנסה להבין אותו כי הוא אומר לי כל הזמן שצריך זמן והכל יהיה בסדר ושאני יתן לו את הזמן לפתור את הבעיות שלו לבד ,אני נורא האמנתי לו ולמעשה הוא בן אדם מאוד טוב שמנסה לרצות את כל האנשים שמסביב ,שאני מסתכלת אליו אני אכן חושבת שנותרו קצת אנשים כאלה בעולם ,יש לו לב נורא טוב והוא מייחס אליי נורא יפה -בעבר אני לא הכרתי יחס כזה ,הוא מכבד את אמא שלי (אמא שלי גם קיבלה את העובדה שהוא נשוי בגלל היות בן אדם טוב)היו תקופות שניסיתי להבין את כל המצב,אבל עכשיו בתקופה הנוכחית אני פשוט מתפרצת עליו משהו שנמאס על שנינו אני מבינה שהכל כנראה מוביל לפרידה ,שנינו בנתיים לא מוכנים לוותר אחד על השני אבל אני מבינה שאני לא יוכל להמשיך ככה להרבה זמן כל המצב נורא מפריע לי וכבר אין מקום להירגע ,גם אם אני מנסה להרגיע את עצמי אני לא מצליחה ,החברים מסביב אמרים לי שמהתחלה אני יעדתי לאן אני נכנסת וכרגע זה המצב.הוא מנסה לעשות את המקסימום אבל כרגע המערכת היחיסים נהיו בלתי נסבלים .יש לו עסק אז קבענו שפעמיים בשבוע הוא ישן (הוא גר אצל דודה למרות שיש לו בית פרטי שהוא משכיר לאנשים)ימי שישי הוא יושן אצלי ופעם בחודש הוא אצל ההורים ,ואעם יום שישי הוא יושן אצלי אז ביום שבת הוא קם מוקדם בבוקר ולוקח את הילדים לטיול -בנוגע לזה אין לי כל זכות לבואו בטענה כי זה מדובר בילדים ,אני מרגישה שכרגע יש לו המון בעיות מסביב ואני מוסיפה עם הריבים שלי ועצבים שלי ודבור מזלזל ולמרות זאת הואממשיך לסבול אותי אבל גם אני כנראה לא יכולה להמשיך במצב הנוכחי ולא יודעת מה לעשות להישאר איתו ולתת לזמן לעשות את שלו או שפשוט לחתוך ולראות איך בלעדיו . אני מודה על הקריאה מראש ומחכה לתשובה

אודי באמת תודה לך. אתה מקסים...

אני לא ממש בנויה לחגיגות מהסוג הזה..בכל מקרה מזל טוב לכלם...אז החודש הוא חודש מלא בימי הולדת מבחינתי,שלי ושל אחרים וגם שנה לטיפול שלי..ואם אני לא טועה התחלתי קצת אחרי הטיפול לכתוב כאן שזה בערך לפני שנה.. וואו......אז הכל יחד, סוג של חגיגה משותפת...פחדתי מתלות בפורם אם אני לא טועה..היום זה לא מפריע לי כל כך. לעצמי אני מאחלת שזה גם לא יפריע בטיפול...אני יכולה לומר בכנות שאתה אודי הפכת להיות שותף להסתכלות מהצד על הטיפול שלי וזה עזר לי המון ועדיין עוזר..במיוחד להתמיד בטיפול ושיש עוד מישהוא שותף...אז תודה רבה על ההשקעה שלך בכלנו!! שתמשיך בעבודה הכל כך חשובה...נוצרה מבחינתי קרבה מיוחדת, אפילו מרגשת...מסתבר שאפילו דרך הפורם ניתן להרגישה...תודה מיכל

.... המשפט שלך: "כמעט מבלי לשים לב חגגנו שנתיים לפורום במתכונתו הנוכחית"..לא כל כך פשוט עבורי. ולמה ??? * איכשהו אני "שומעת" בו משפט אזהרה שאומר:"חברות וחברים יקרים, דעו לכם שהזמן זז , אני נותן לכם מעצמי כבר הרבה זמן...הכינו את עצמכם לפרידה..אני עומד לעזוב.. :(( * היות ואני מכירה את הפורום הזה רק במתכונתו הנוכחית ואף אליו הגעתי רק בספטמבר 2009 השאלה הזו "זורקת" אותי קצת להרגשת אי שייכות... כאילו השאלה הזו מופנית רק לוותיקים שמכירים את הפורום מלפני שנות דור.. בכל אופן אני כן רוצה לומר לך מס' מילים .למרות שאני לא נמצאת כאן "מהתחלה". אני מרגישה בפורום שלך מאוד מאוד בטוח !!! אני מרגישה שאתה ממש שומר ומגן מאוד טוב !!! ולכן לפורום שלך באים לידי ביטוי החלקים המאוד ראשוניים שלי. מאוד מאוד דומה למה שמתרחש אצל אמא צביה. הדיבור הזה פה עם ההקשבה הפאסיבית והאקטיבית שלך, עם התמיכה, האמפתיה ,ההכלה,החיזוקים,ההרגעה,העידוד וההכוונה שלך, זויות נוספות להסתכלות ולהתבוננות שאתה מביא שמאפשרות לי לעשות סדר בראש ובלב.האיסוף שלך את הדברים והאיסוף שלך אותנו. כל זה ועוד..ועוד... מאפשרים לי לעשות עיבוד נוסף של המתרחש אצלי. אתה יודע אודי שפעמים רבות מאוד אני מקריאה לאמא צביה את ההודעות שכתבתי לך ואת התגובות שלך... וזה חשוב!!! מאוד!! לפעמים קשה לי לומר לה את הדברים .ואיכשהו להקריא לה לאחר שעברו כבר איזשהו תהליך איתך זה מאפשר... ואני מאחלת לשנה החדשה בפורום שתמשיך ותהיה איתנו אודי, מתוך בריאות טובה ,שגשוג, שמחת יצירה סיפוק והנאה :)) שלך,במבי.

כקוראת שקטה, בהשוואה לפורומים אחרים התגובות לכותבים במקום היו לדעתי דלות ברובן (כמותית ותוכנית) וצפויות, וביטאו אולי את מה שאתה טוען כל הזמן-שידיך קצרות בזמן. התגובות יוצרות גם מערך ציפיות- ובגלישה מתמדת עלולות ליצור הסתפקות בחוסר השקעה רגשי. להיות במעין רעב אנורקטי מתמיד, בצמצום, שמביא בסופו של דבר להקטנה של הכותב. ההדגשה החוזרת ונשנית של היותך מאוד עסוק גם לא תורמת לכך ויכולה להפוך את קבלת התגובה שלך לאמביוולנטית (הנה גזלתי לו עוד דקה מהחיים...). ברור שהניהול נעשה בהתנדבות וראוי להערכה על כך- אבל אין טעם בנטיעת אשליה של נוכחות אם היא נעשית רק לכאורה ולא מבטאת באמת התכוונות. זו דעתי על כל פנים גם אם לא חגיגית משהו ואפשר כמובן לקבל אותה או לא (ולפרסם או לא לפרסם אותה. סינון הוא בהחלט כלי עזר מצוין לביסוס הסמכות- אבל בכל זאת ביקשת איזשהו פידבק כנה מהקוראים...).

אןדי נמאס לי, אני לא יכולה עוד, זהו מספיק, התייאשתי מלחשוב על הטיפול ומתי אחזור, אני לא יכולה עוד התעייפתי. נמאס לי מלחשוב, בעבר הייתי מתמודדת טוב ועכשיו אני מתמודדת אז למה צריך לחזור לטיפול?? הטיפול לא קל קשה מאוד מאוד מאוד, הוא נותן לי לחשוב יותר שמקשה לי החיים, אחרי הטיפול יש כאבים, יש מחשבות, שמעלה דברים מאוד קשים שבעבר הייתי חייה איתם ולא היו מפריעים לי, היום זה השתנה הטיפול שינה אותי כל הזמן אני חושבת כל דבר קטן עושה ממנו משהו גדול, עימותים עם ההורים,עצבנות אשמה , אז למה צריך לסבול כל כך??? מה עשיתי בחייים שלי אני רואה שהרסתי אותם שיניתי הרבה דברים שלא היה צריך לשנות אותם כל כך.... עכשיו אני תלוייה בטיפול וזה מקשה עליי להתמודד, עכשיו יש קצת רוגע בחיים שלי אבל כאשר אחזור הכל יחזור ואני אסבול עוד פעם מהדברים, אני לא יכולה לא יכולה התעייפתי מלחשוב כל הזמן, תאמין לי שהטיפול קשה, איך אוכל לחיות עם כל הדברים שהעליתי בטיפול בעתיד????? אני לא יכולה לסבול את זה. תאמין לי נמאס, התעייפתי, כל היום אני חושבת מתי אחזור לטיפול ומה יהיה ואיך הדברים יהיהו..... קשה... תעזור לי להבין את הדברים ולענות לי על השאלות....:(:(:(:(:(

אשמח מאוד אם תענה ותדיג לי מה אתה חושב. אני כן זקוקה לטיפול עכשיו, אבל לפני תחילת הטיפול לא הייתי זקוקה לו כל כך. היה לי חרדות אבל הייתי עושה הכל ולא נמנעת, התחלתי בטיפול והדברים השתנו, מצאנו סיבות שונות ודברים שונים, וזה היה קשה לי מאוד ולא יודעת אם באמת הם הסיבה. האם באמת עשיתי טוב שהתחלתי בטיפול או לא???? מזה אני מפחדת מאוד. בנוסף שנמי לא יכולה לדמיין עצמי שאחזור לטיפול ועוד פעם אסבול ממנו ומהרגשות הקשים שעולים אחרי המפשגשים והכאבים.

כתבת שאם הוא מעלה רגשות לא פשוטים זה סימן שהוא "עובד". למה ומדוע?

יכולה יותר מצטערת

אינני יודעת, להאחז, להרפות, ולנוח, בבקשה בניסיון אחרון ,שמשהו ילמד.

תודה על ההזמנה אודי,אתה מלאך, אפשר לדעתך לבקש מהמטפלת לשבת על הרצפה או שזה נראה לך מטומטם? אני פשוט מרגישה באבל.

בסוף לא ישבתי על הרצפה אבל בכיתי בלי סוף וזה היה מהזה כיף

שלום אודי, כל התקופה הזו של הטיפול קשה ביותר לא רק לי לפי ההודעות, לפעמים אני לא יודעת מה לעשות עם הדבר הזה. כנראה שממש לא מתאים לי להיעזר בפורומים וירטואליים בגלל תכונות מסויימות שלי שכנראה בגללן בין היתר הגעתי לטיפול, מצד שני הייתה בכ"ז איזו תרומה טיפולית לכתיבה משום שזה המחיש את הבעייה ישר לפרצוף, לא כל כך נעים לעתים מביך ביותר (זה מן חוסר רצף "בעצמי" או השתנויות קיצוניות ותכופות). מלבד זה, בלי לפגוע באף אחד, זה מרגיש לי עלוב ופתטי ההזדקקות הזו וחוסר היכולת לדחות סיפוקים (החשיבה הזו לא מוגבלת רק לכאן). אבל לפעמים אני כל כך מוצפת עד שקשה לי להכיל ואז מתוך מצוקה אני כותבת וכותבת, בד"כ (ולטובת כולם ) לא שולחת, לפעמים זה מספיק. שיהיה לנו חודש טוב ושמח (למה אתה מתחפש השנה?:)

זה קצת מעליב ומשפיל שלא כתבת לי כלום אולי אפילו לא קצת. אם אתה לא רוצה שאכתוב מוטב היה שלא תעלה כלל את ההודעה שלי, או שתגיד בצורה ישירה וכנה שלא מקובל עליך או משהו כזה, אולי זה היה קשה אבל זה היה יותר הגון. אל תדאג, אני לא אכתוב יותר ומקווה שלא אגיע יותר לשפל כזה (לפני הטיפול לא הייתי כזאת בכלל). ומקווה שלא אקח את זה יותר מידי קשה.

אודי, רוצה לומר תודה...היא לא ויתרה עליי,שלחה לי מייל ודברנו...וחזרתי לטיפול...אז תודה גם לך. בטיפול דברנו על משהו אחר..והיא אמרה שבכוונה זה לא עלה כדי להחזיר כנראה את האמון...זה עזר...כנראה שהיא יודעת את העבודה! וכנראה שגם אתה...עדיין יהיה קשה לחזור לזה אך יש לי כמה ימים להרגע עד הטיפול הבא...מיכל

אודי, עדיין לא משהו..חושבת שאולי אני המטופלת הכי מעצבנת ונוראית שלה..בהתחלה תלות וקשר תמידי, אחר כך מפנטזת??? אוף אודי, עכשיו אני מרגישה שקשה לי בכלל לדבר איתה למרות שהיתה פגישה כזו שלא ממש הסתכלתי עליה ודברנו סתם...למרות שתגיד שאין סתם.......והנה היא השיגה את מה שרצתה למרות שהיא אומרת שאין לה צפיות ממני...אני לא אדבר איתה בין הפגישות ואז שוב לבד! אבל גם הפגישות ישתנו הכל שונה..למרות שהגעתי פיזית.....והיא אומרת שכלום לא השתנה, מבחינתי המון השתנה.איך אוכל לפתוח שוב את העניין הזה? האם לדבר איתה שוב על כך יעזור במשהו? היא הרי תשנא אותי יותר!!!!גם ככה קרבה כבר לא תהיה בנינו..אבל גם הפגישות ללא תועלת....אוף.....אז מה כל כך משמח שלא ברחתי???. הרגשות שלי מאוד מבולבלים...נוטה למצבי רוח משתנים.......ואין מי שירגיע.......סליחה שאני משתמשת כל כך הרבה בפורם,נהיה לי ממש קשה ורע, "אחלה" חודש של שנה לטיפול ויום הולדת נוראי שמתקרב........

מה שלומך?.. אז ככה אם זכרוני אינו מטעה , אתה חוגג איתנו פה בימים האלה כבר שנתים?.. וואו אודי.. המון זמן.. (ששרדת? :-)? היית מאמין?) נכון שאני לא פה הרבה , אני מנסה להיות היום יותר שם- בטיפול . ואולי זה גם בגלל שקשה לי נורא לכתוב , ולהרגיש .. מול כולם .. כשאתה לא תמיד כאן .. בכדי להחזיק את מה שנזרק אלייך לחלל. לפעמים זה מרגיש נבלע בחלל וזה הופך אותי לשקופה יותר כך שמרגישה .. פחות שיכולה לכתוב . ואולי בעצם .. זו גם חויה משם.. משו שבא והולך גם בטיפול .. מול האיש שמלווה אותי לא מעט זמן .. עם כל הביחד שלו אני עדים מרגישה גם שקופה . מתוסבך להסביר.. אבל אני קוראת אותך , ונמצאת כאן לידך לא מעט, אני מרשה לעצמי להתחזק בשקט..מהנוכחות מרחוק שלך ומהתגובות המחבקות גם לאחרים.אני באה המון בשקט .. לפעמים אפילו רק לשמוע את הלילטוב שמזכיר שיש מישהו שאכפת לו .. ששומר , וזה מרגיע .. שם בלב.. את הבדידות שלרגעים נחווית כאינסופית. חוצמזה ,קשה לי אודי. העומקים האלה בטיפול .. כואבים . עד מתי ?.. ככל שנכנסים לעומק יותר ככה הכל הופך ללא פשוט בכלל .. חשבתי שהכל כבר "יצא ", מסתבר שיש עוד ככ הרבה (זבל), הרבה משתחזר , העוצמות חדות.. ואפילו היאוש מגיע הרבה יותר .. לבקר הכניסה ללב הטראומה ככ מכאיבה ,.. עכשיו כשהתחלנו לגעת בעומקים הככ ישנים .. אז המאבק בי מתעצם .יש את החלק שרוצה להאמין , לבטוח , להתקרב .. ויש עוד חלק שככ מפחד למרות שהילדה הקטנה מרגישה שם אצלו הכי בטוח שאפשר . למרות - יש חלק שעדין בא ומתערבב חלק שגם עם מאמין .. הוא עוד מפחד להפגע .. אבל בגדול , אני ממש מרגישה שזכיתי . אחרי אינספור בדיקות :-) הוא לא רק נבהל. ולא מפחד. ולא נהרס .. ואני יודעת שהוא הרבה מאוד שם איתי . וזה לא מובן מאליו - בתוך התהליך הלא שפוי שאני עוברת. ואתה יודע אודי , זו חוויה אחרת בחודשים האחרונים .. חוויה מיטיבה , שונה לילדה שלא הרגישה מעולם בטוחה ושמורה מול מישהו אחר .. והקרבה שלו אלייה מאפשרת לתקן איזה משו .. משו עמוק שנהרס כלכך .. שלרגעים אני לא מבינה איך זה שהוא בכלל מצליח .. ואני זכיתי. אחרי ככ הרבה פגיעות . להיות בידיים בטוחות . אני מרגישה שהמקום הזה אצלו ..כבר יותר קרוב לתוכי . יותר ממה שאפשר לדמיין . אני מפחדת להצהיר על זה .לכתוב את זה . אבל ממבט מלמעלה זה לגמרי נותן - להרגיש שזה יותר חזק בי מבעבר. אודי - תודה .. שאתה מקשיב לי , לא מעט זמן , ומלווה כאן .. ומאפשר .. לבוא לפה ולנוח מידי פעם .. ולהניח את כל הזבל ובעיקר להרפות כשהכי קשה . נכון - אני מודה - שקשה לי שהנוכחות שלך לא כאן הרבה אהממ .. כמו מנהלים הקודמים .. !!! אתה באמת לא נמצא הרבה .. לפחות בתחושה שלי .. אבל .. רוצה לומר לך שמעריכה את מה שאתה עושה עבורי ועבור כולם. חיבוק אלייך ותודה שאתה פה - (שנתיים) גם בשבילי... לילמנוחה. שרית

הי.. רציתי לשאול אותך משהו..ייתכן שפסיכולוגית קלינית לא תהיה רשומה בפנקס הפסיכולוגים..כלומר, היא רשומה אבל במומחיות אין שום ציון שהיא פסיכולוגית קלינית..אני אמורה להתחיל טיפול במרפאה לבריאות הנפש אצל מישהי שאמורה להיות ותיקה בתחום וגם יש לה קליניקה משלה..אז למה היא לא רשומה כקלינית? לילה טוב.. אופיר

הייי אודי, היום הפסיכולוגית שלחה לי הודעה להדות לי על ההודעה ששלחתי לה לאחל לה מזל טוב. כאשר ראיתי ההודעה התרגשתי מאוד ואפילו הרגשתי בחרדה, שכל הזמן הזה אני מנסה להתמודד לבד, אני סופרת היימים עד שנחזור, אבל ההודעה שלה בזמן הזה לא יודעת מה להגיד, החזירה אותי לחשוב עליה. שאלה בהודעה על מצבי, חזרתי לה ואמרתי לה שאני בסדר, אל תדאגי. תיהני מלהיות ליד הבן שלך עכשיו, אני מתמודדת טוב. לא רציתי שאפגע בה או להגיד לה שאני לא בסדר ושאני צריכה אותה, כי אם אמרתי לה הדברים האלו אני ארגיש לא בסדר, ואהיה באמת זקוקה לה. והחרדה שלי עכשיו שאם אני אתרגל להיעדרות שלה בתקופה הזו אני מפחדת שלא אחזור לטיפול, ויהיה כל מה שעשיתי בלי תועלת, כי בזמן הטיפול היה לי תופעות ליוואי שהיו מאוד קשים. אז בלי טיפול אין התופעות האלו אבל עדיין יש לי החרדות. אז מה לעשוווווווותתתתתתתתתתתתתת????????

ממש רע לי . הקיצוניות בין הרצון,הצורך והכמיהה ב קשר,מגע והבעה של רגש לבין היכולת לעשות כן רק הולכת ןמתגברת ואני חוששת מהרגע בו אגיע "לשם" שוב . בו לא אהיה אני ו...יקרה הגרוע מכל

שלום אודי וכולם הייתי כאן פעם ואני רוצה לחזור, אני קצת חוששת כי יש לי איזשהוא פחד להתמכר ולהיות תלויה בתגובות, המצב הנפשי שלי כרגע לא אי אי אי ונדמה לי ש.. טוב יאלה..

אני קראתי ,שבמהלך שיחה עם אנשים ,טוב להסתכל להם בעינים [קשר ישיר כביכול] ומאז ניסתי להסתכל לאנשים בעינים שמדבר עימם ומאותו זמן אני כל שיחה לא יודע היכן להשים את העינים כביכול המבט לכיוןן האדם נכנס לתודעה שלי שחושב להיכן להסתכל ,ומרגיש במבוכה בעקבות זה שלא יודע איפה להשים את העינים בקיצור שמדבר לא יודע איפה להשים את העינים [זה לא ידים שאפשר בכיסים ....]מה עושים תודה רבה

שאני נועץ את העינים אבל אך אני יכול להיפטר מזה שזה נכנס לי לתודעה להסתכל בעינים ,היום אני פשוט לא יכול לזרום סתם ,לא יודע איפה להשים את העיניים זה יצא מהתפוקדים האוטומטים מה עושים

הי הימים האחרונים היו קשים, אך מצאתי בהם נחמה, מצאתי עצמי פותרת בעיות של אחרים, חושבת עליהם, מנסה לעזור, וככה עולמי הפרטי נשאר מחוץ לתמונה, וכמה כיף פתאום לא להתעסק רק בעצמי... האם זה יכול להיות פתרון לטווח ארוך יותר?

אני נמצאת בטיפול. בזמן האחרון אולי כתוצאה מהטיפול אני חשה כי יש בי רסיסי זכרונות לא ברורים של משהו שקרה לי בעבר או כביכול קרה. אני מפחדת שאולי אני מדמיינת כאלו מנסה להאחז במשהו על מנת לקבל הצדקה לכך שאני נמצאת בטיפול ולא הכל מושלם. כיצד ניתן לדעת אם הזכרונות הללו "מושתלים" או אמיתיים, אני יודעת שאני צריכה להעלות זאת בטיפול אבל אני מרגישה מבולבלת.

לפעמים קורה לי שאני מתעוררת באמצע הלילה כשמישהו מעיר אותי - ומדברת ומבצעת פעולות. לא באופן אקטיבי במיוחד, אבל עושה כל מיני דברים, ואחר כך לא זוכרת כלום. לדוגמה: אמא שלי פעם העירה אותי בלילה, ושאלה אותי אם אני רוצה לשתות, ואמרתי לה בהתחלה "לא" ואחר כך "כן", והיא הביאה לי לשתות, ושתיתי, ולא זכרתי שום דבר אחר כך. היא סיפרה לי בעצמה שזה מה שקרה. קרה לי הרבה פעמים, שקמתי מהמיטה ונעלתי את הדלת הראשית של הבית [בחופש הגדול], ולא זכרתי שום דבר אחר כך. האם זו תופעה של סהרוריות? מה זה אמור להיות? האם יש ממה לחשוש, או שזה טבעי? ואם זו אכן תופעה סהרורית, למה זה אף פעם לא קורה [למיטב ידיעתי] מבלי שמישהו מנסה להעיר אותי? סהרוריות לא קורית מעצמך, בלי גורם חיצוני שגורם לך להתחיל להיות בהתקף סהרוריות? בת 15. לא חושבת שזה חשוב, אבל גם קשה מאוד להעיר אותי, ויכול להיות שכשמעירים אותי בבוקר, קודם מעירים אותי עד שאני חצי ישנה כמו מה שתיארתי, ורק אחר כך מעירים אותי לגמרי. תודה רבה לעוזרים.

חזרתי מטיפול...דברתי איתה על זה בטיפול..לא הסתכלתי עליה כל הפגישה גם לא בסוף...אחר כך שלחתי סמס שאני לא מגיעה לפגישה והיא אמרה שאגיע..וכתבתי שוב תודה על הטיפול ושאני לא מגיעה יותר, וזאת הכוונה שלי..לא יכולה להיות שם יותר.........אז מבחינתי גמרתי ככה את הטיפול...למרות שכבר אמרתי כמה פעמים ולא ביצעתי הפעם אני לא רוצה לחזור....אוף מה עושים????למרות שהיא אמרה שכלום לא השתנה ומחר יהיה יום נעים.האמנם???????יצאתי נבוכה ובוכה..בכלל לא התאהבתי בה....לא מבינה כלום.....גם איזו העברה יש פה???????אוף...........

אודי... אני כבר לא מבינה מה קורה בכלל. כמו שראית, השבוע אני לא במיטבי בכלל. בגלל הביקור ההזוי הזה במיון (16 שעות! ביה"ח הזה עשה לעניין טיוח, כי זה לא חוקי) נאלצתי להפסיד השבוע פגישה... וגם כך זה שבוע שהיה בו שינוי בלו"ז, כי היא נאלצה לבטל את הפגישה של מחר. והכל לא מסתדר לי בכלל... ה-to do list שלי היא כמו כדור שלג, ואני מתעלמת ממנה באלגנטיות. אולי הדברים יתחילו להעלים את עצמם. או שאעלים את עצמי. זו לא סתם רק חוויה של התפרקות. זה באמת קורה... כמו שכבר קרה כל כך הרבה פעמים בעבר.

אבל קצת קשה ככה, כמו שאני מרגישה... יש לי מיקסר בבטן. אחד עקשן במיוחד. ולא ויתרתי על הפגישה שהיתה - נסעתי ככה. מסוחררת ועם המיקסר שלי והכאבים. אודי - השבוע אנחנו צריכות לצאת לחגוג בת-מצווה!!! והיא אמרה שאם עדיין אהיה ככה היא לא רוצה שניסע, כי זה אמור להיות לי כיף. אני חושבת שהיא צודקת, וגם יש לי תור לאיזה רופא (שאני יכולה לדחות... היא אומרת שלא כדאי). מה אני יכולה לעשות בשביל לעזור?... להקשיב לה... שלהתפרק זה לא כבר רעיון טוב כל כך. אפילו אם יצירתי. זה אולי הביא תועלת בעבר, אבל היום זה רק מזיק. ואני לא יכולה. זה מאיים מדי. הכל מסובך להפליא!

אני בת 16,ואני יודעת שאני צעירה....מאוד אבל יש לי בעיה. אני מתאהבת מאוד בקלות ואולי תגיד שזה הגיל אבל כשאני מתאהבת זה רציני,ואני נהיית אובססיבית. אני לא חושבת שיש לי בעיה עם המראה,עברתי ניתוח אף לא מזמן אז בכלל אין לי בעיה אבל אני פשוט לא מצליחה להתקרב ! ברגע שמשהו נהיה רציני אני לוקחת צעד אחורה ומנתקת את הקשר או משהו אני מפחדה מקרבה?לא יודעת אף פעם לא היה לי חבר ... אני לא מבינה מה הבעיה שלי ומה אני יכולה לעשות כדי שזה לא ייקרה יותר כי זה מתחיל לתסכל אותי תודה:)

אני מצרף רשימה של פסיכולוגים מהאתר *** ההודעה נערכה ***

שלום, אשמח אם תכתבו לי לכתובת amyou1 שטרודל yahoo.com הייתי רוצה להתיעץ עם פסיכולוג בנוסף לנטילת רסיטל מזה כבר שנתיים-שלוש. אני לא יודע למה לצפות מהפסיכולוג. זה סוג של ניסוי - אין לי משהו ספציפי שהייתי רוצה לדבר עליו. אז רוב הסיכויים שאתאכזב גם מזה. אבל רוצה לנסות. תודה!

שלום אודי, לא הייתי כאן שנים ונדמה שכלום אצלי לא השתנה.. אני בת 33 גרושה בפעם השנייה, אמא לילד, סטודנטית לפסיכולוגיה ארגונית תואר שני ודפוקה על כל הראש. הייתי עד לפני שנה בטיפול שנתיים, חוץ מהתאהבות מטורפת במטפל ורגרסייה רחמנא ניצלאן לא יצא משם משהו. למעט אבחנות של אישיות גבולית ואישיות רבת פנים (לא מקרה חמור או מזיק) לסביבה אני נראית נורמאלית ומדהימה, כי אני קשובה, עדינה, רכה ואוהבת. בתוכי יש כאוס נוראי, חודש לפני סוף הטיפול המטפל טען שאני סובלת מאישיות רבת פנים, לטעמי הוא טועה אך הסביר לי שהיה לו מאוד קשה להגיד לאבחנה הזו. היום אני לא עובדת מזה חודש, מרגישה שיש לי בלאגן בראש למרות שבלימודים, באמהות שלי ואפילו בזוגיות שהתחלתי לפני כמה חודשים הכל נראה מקסים ומתפקד. לא יודעת אפילו מה לשאול, רציתי לחזור למטפל אך כל פעם שקבעתי נתקפתי חרדה וזכרונות הציפו אותי וחטפתי רגליים קרות, הייתי רוצה ללכת לטיפול אצל מטפל אחר אך להכיר אותי זה לא פשוט כי לוקח לי זמן להיפתח ולסמוך והמטפל שלי עשה את הדרך איתי לגיהינום ובחזרה, פוחדת לחזור אליו ולהרגיש את כל הרגשות מחדש. הרבה זמן לא שיתפתי ודיברתי אולי בגלל זה אני מקשקשת כאן. חשבתתי על היפנוזה אך המחשבה שמישהו איתי בחדר כשאני לא בשליטה מלאה - מעבירה אותי על דעתי.. זהו בינתים אולי אתחיל לעבור כאן ולשתף קצת, אולי גם לך יהיה משהו לומר, לא חייב :) נעים שאתה פה, באמת negra

היי, בשנה האחרונה הצלחתי לגבור ולטפל בטראומה רצינית שרדפה אותי הרבה שנים. כתבתי שיטה ואני מאמין שאני יכול באמת לעזור לאנשים פגועי טראומה והלם קרב. הבעיה היא שאני לא מוסמך כמטפל או פסיכולוג רציתי לשאול באיזה דרך אוכל להגיע אל אנשים שזקוקים לעזרה במטרה לעזור להם ללא כוונות רווח כספי תודה

היי אודי, תודה על תשובתך אני חושב שהכיוון הנכון הוא איש מקצוע שיסכים לשתף איתי פעולה איך לדעתך אוכל למצוא אדם כזה?

היי, אני בן 42 בחודשים האחרונים קרה מספר פעמים שאני מתעורר בתחושה שאני גוסס, אני צועק לעזרה (צועק פיזית) לאשתי ביטויים כמו אני לא מרגיש טוב או אין לי אוויר אחרי מספר שניות מתעשת מה שברור לי שזה לא משהו פיזי כי אחרי שאני מתעשת הכול חוזר כרגיל, אחת הפעמים היתה ממש חזקה ואני באמת ובתמים מרגיש שאני מתפגר חוסר אוויר ובעיקר מהתקף לב. זה קורה לי רק בשינה, זה לא נעים.

שלום אני בת 39 נשואה +2 אני מנסה הרבה פעמים ליצור קשרים חברתים ומאוד קשה לי זאת אני שכול הזמן יוזמת את הקשר ואני מנסה ולא כול כך נקשרים אלי מה עושם יש לי חברות אבל הם קצת רחוקות מימני הקשר הוא הרוב איתם טלפוני יותר שכנים שיש לי זה רק שלום שלום זמ דבר שמאוד מאוד מפריעה לי אנ י לבד כול הזמן וזה מדכא אותי מאוד... למה זה ככה ומה עלי לעשות אני מ רגישה כאילו אני דוחה אותם למשל אמא מהגן של הבן שלי ניסיתי כמה פעמים ליצור איתה קשר טלפוני ני ושום דבר אשמח לקבל עזרה

מצטערת ששתפתי בהודעה הקודמת....חרדה.....חבל שלא שיניתי את השם.......וחבל שאתה מפרסם מה שכבר נכתב.......אולי תמחוק בכל זאת? אוףףףףףףףףףף.................תגיד משהו מרגיע.........מרגישה שהתחרפנתי...........

אודי, כל כך קשה לי לכתוב את מה שאני רוצה להעלות....תמיד חשבתי שאני מחפשת מהמטפלת סוג של אם וכך הרגשתי ולא חשבתי במונחים אחרים..אבל חלמתי חלום עליה ועליי...ארוטי..אוף..מה קורה לי? ומאז זה הגיע לחלומות בהקיץ...כבר שבועיים...האם הפכתי להיות לסבית? אני לא מאוהבת בה בכלל...אבל מפחדת להגיד לה...בחיים לא אעלה את זה בטיפול...אני אוהבת את בעלי וטוב לי איתו בכל המובנים..אוף........הצילו!!!!!! רק לדעת אם יש משהו נורמלי בזה? האם זה קשור לחיפוש חום ואהבה אמהיים? מבולבלת מאוד!!!!..מפחיד!!!!!!!! מקווה שתענה היום גם אם אתה עסוק!!רע לי עם זה כל כך!!!!!!!!!!מיכ

מה שלומך, יקרה? מצטערת שלא עניתי מוקדם יותר... יצא לי "לבלות" בחדר מיון 16 שעות (מיום שני מאוחר בערב ועד היום אחה"צ) - איזה בי"ח מבולגן... כל הזמן שאלו אותי "למה את נוסעת דווקא לבי"ח X ולא ל-Y?" הרי לכאורה Y קרוב יותר והטיפול שמקבלים שם נעים יותר (Y קטן יותר). אז הפעם שמעתי לעצות הממליצים ו... התחרטתי על כל דקה. בזמן שהייתי שם חוסר תשומת הלב של הצוות הרפואי הרגה אישה במחלקה הצמודה (מחלקת טראומה); מוות מוחי. ככה חיים נגמרים ברגע, בגלל חוסר יחס. את גם חוגגת יומולדת לטיפול החודש? אני כבר לא זוכרת את התאריך "הלידה" המדויק של הטיפול שלי... עבר יותר מדי זמן. מה את מתכננת לכבוד היומולדת הזה? את מתכוונת לציין את זה בפניה בכלל, או להתעלם? וטיפול זה באמת סוג של לידה מחדש, כך שאני בהחלט מבינה למה הבחירה שלך (הצמדת תחילת הטיפול ליומולדת שלך) אינה מקרית. TM.

טימי יקרה, מקווה שאת בסדר ואחרי הבלאגן...אני בסדר, תודה, יפה שזכרת, יום הולדת + שנה לטיפול (הפרש של יומיים...)בהחלט מתכוננת לעשות משהו בטיפול..עדיין לא החלטתי אולי סיכום בניים? אולי להבין פעם אחת ולתמיד למה התקופה הזאת לא ממש משמחת אותי...קודם אני רוצה לפתור את התסבוכת של המחשבות שלי עליה...כל הזמן חושבת מה אומר בפגישה ומה היא תחשוב עליי אם אספר לה...(את יכולה לראות את ההודעות שלי לאודי) שדרך אגב מאוד הרגיע אותי ואני פחות בלחץ... חוץ מזה אני רוצה לספר שהבן שלי מטופל תרופתית ופסיכולוגית וזה ממש עוזר לו לבעיית הקשב..הוא די מהר הבין עניין אני לעומתו כמעט שנה ורוב הדברים כלל לא נפתרו... אודי יקר! אני כל כך מודה לך שאתה כזה מבין ומרגיע, עזרת לי מאוד!! עכשיו צריכה לצלוח את הפגישה...פוחדת ממה שהיא תחשוב עליי ופוחדת שתשנה גישה, פחות תתן להתקרב אליה במילים....שלא לדבר על מגע שאין מצב שאי פעם אגע בה שוב בכלל!!!!התחבקנו פעמיים ועכשיו גם מבחינתי לא רוצה להתקרב....לא יודעת, מבולבלת בכלל לא מאוהבת בה...אבל כן אוהבת...מבין? ובכל זאת מחשבות מוזרות...אוף.....איך אומרים משהו כזה למישהוא????????.מרגישה שאם אומר לה אברח מהטיפול ולא ארצה לראות אותה יותר בחיים!!!!!!!!איך אומר אודי?????היא תשנא אותי.......אוף........יש לך רעיון?????????????? סליחה על האורך......... והיום הולדת שלי והשנה לטיפול הכל מעורב בבלאגן....אוף זאת בכלל לא חגיגה.....

היי! מה שלומך? אני עדיין חולה. בבית, אבל לא בסדר. אהמ... סיכום ביניים של הטיפול בתוך הטיפול? זה יכול להיות מעניין (במובן החיובי של הדבר). להבין איתה ביחד מה היתה בשבילך השנה המשותפת הראשונה שלכן. אני שמחה לקרוא שיש שיפור אצל הבן שלך; אני חושבת שזה קצת עונה לך על השאלה "למה לי?"... משום שלפעמים כאשר יש מענה כלשהו לבעיה, יש גם דרך לטפל בה. אני לא אומרת שזה כך בכל מקרה, הלוואי וזה היה. למיטב זכרוני, הטיפול הממוצע נמשך 3 שנים. תחשבי שאת רק ב-1/3 הדרך מהממוצע. וזה רק ממוצע :) יש אנשים שמצליחים לפתור את האישו שלהם אחרי כמה חודשים ואחרים שחוגגים בת-מצווה לטיפול... אל תשווי את עצמך לבנך: לכל אחד מכם דרך משלו. בכלל - אל תשווי את עצמך לאף-אחד. את זו את וזהו!

שלום אני בת 23 נמצאת בטיפול פסיכולוגי שהתחלתי בחודש אוקטובר, בתחילת הטיפול לפי הערכת המטופלת אמרה לי שהטיפול יסתיים בעוד שלושה חודשיים, כמעט 15 מפגש, שהעבודה שלנו לפי הגישה הקוקנטיבית התנהגותית, ובמפגש הראשון אמרה לי שהיא בהריון ונצטרך להפסיק הטיפול באמצע פברואר אם הצטרכנו להמשך אבל לא נראה לה שאנחנו נצטרך לעוד, אבל אחרי כמה מפגשים הדברים השתנו, ונראה שיש סיבות שונות לחרדות, שיותר קשורים לעצמאות שלי תלות לעומת היפרדות מההורים, בנוסף שבמפגשים היה לי קשה מאוד לדבר, לכן הטיפול נמשך וכשהתחיל השינוי הצטרכנו להפסיק בגלל הריון המטפלת. היום ידעתי שהמטפלת ילדה, ואני חושבת לשלוח לה הודעה להגיד לה מזל טוב, האם מקובל או עדיף שלו??? דבר שני, הפסקת הטיפול היה לי מאוד קשה, ששיתפתי המטפלת בדברים אלו למשך כשבועיים דרך המייל אבל לפני כיומיים שלחתי לה מייל שהייתי צריכה אותה מאוד שלא ענתה לי, משבועיים ועד היום אני מאוכזבת מאוד ממנה, שיש רגשות כעס ושנאה לה, אני כי תזמון ההפסקה לא מתאים בכלל ותהליך השינוי התחיל וקשה לי לבד, בעוד תקופה קצרה היא תחזור לדבר איתי ולשמוע ממני מה קרה, אבל האמת שלא בא לי לדבר איתה נכון שאני צריכה אותה מאוד אבל יש מאוד רגשות כעס ושנאה, שמפחדת מאוד שאחזור לנקודת האפס בתקופה הזו, בעוד שעניין האימון מאוד קשה לי, לקח לי הרבה זמן עד שהתחלתי להאמין בה וכהאמנתיבה היא עזבה אותי. מה אפשר לעשות????? ובכדי כך לא יודעת אם לשלוח לה הודעה או לא, לא רוצה לשלוח לה בכדי שתבין שלא בא לי לדבר איתה... מה אתה מציע לי????

היי היום שלחתי לה הודעה, אבל היא לא ענתה לי ואפילו לא אמרה לי תודה, מה היא רוצה להגיד לי שאנחנו בהפסקה???? ושאין צורך להתקשר עכשיו??? ההודעה הזו היום עצבנה אותי מאוד, עכשיו אני שונאת אותה יותר, אבל מה לעשות אני צריכה אותה?????!!!!!! באמת מתסכל שאהיה תלוייה במישיהי כי אני צריכה העזרה שלה....קשה מאוד, ואני מפחדת שעד שהיא תחזור אני לא אוכל להמשיך הטיפול איתה בגלל הכעס וחוסר האימון. אז מה לעשותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת??????????????

שלום, אמא שלי מאוד מפחדת עליי ועל האחים שלי, אבל אני לא יכולה לסבול הפחד והחרדה שלה, לכך לפני כ 5 שנים אחרי המלחמה התחלתי להרגיש בחרדות, ממבחנים, מראיונות, מאירועים משפחתיים וכו', שבזמנו היו לי דפיקות לב, סחרחורת... אבל היום זה הופחת ואני מרגישה בדפיקות לב רעידות קצת, התקררות הגוף. והחלטתי להתחיל בטיפול פסיכולוגי והתחלתי והאבחנה לפסיכולוגית אמרה לי שהחרדה היא קשורה לתלות ולעצמאות מההורים, לכל התחלתי להאשים ההורים שלי מאוד וספציפי לאמא, שהכניס אותי לעימותים שהבית והמשפחה שלי לא סובלים את זה. אני לא יודעתאם אני עושה נכון או לא?? האם זאת באמת הבעייה או לא??? אני מרגישה באשמה שאני הולכת לטיפול ומדברת על ההורים שלי, שיתפתי ההורים במה שקורה לפעמים הם נותנים לי העצמאות אבל עדיין הם לא נותנים לי מה שאני רוצה, התייאשתי אני מפחדת מאוד שהטיפול לא יעזור לי לצאת מהפחדים שלי, ואם יצאתי אני מרגישה באשמה שאני מדברת עליהם ואומרת להם דברים כל כך קשים ספציפי לאמא שהיום אמרתי לה שאת הרסת לי החיים שלי ואת ממשיכה להרוס אותם... מה אפשר לעשות האם להמשיך בטיפול??? להמשיך בלהאשים אותה??? האם זה יפיק תועלת????? לא יודעת כלום אני מבולבלת מאוד תעזור לי בבקשהההההההההההההההההההההההההההה בנוסף אני מאוד זקוקה לחיבוק מהמטפלת פעם דיברנו על זה ואמרה שאני לא יכולה בגלל שיש גבולות בינינו, וארמרה לי אני מאוד זהירה בקשר בינינו, כי רוצה להראות לי שהיא לא כמו ההורים שלי שאני צועקת עליהם ואחרי כך מחבקים אותי, היא רואה שצריך להיות אחראית על מה שאני מדברת, בנוסף שבחיים שלי אין מגע פיזי עם מישהו אולי זאת הסיבה שהיא מפחדת להתקרב????? אני באמת רוצה חיבוק מה לעשות????? האם היא תתן לי בלי להגיד לה?? כי פעם הייתי בוכה אמרה לי מה את רוצה עכשיו?? לא עניתי לה, אבל היא התקרבה אליי ואמרה לי שאני איתך ומרגישה הקושי שלך עכשיו.קשה לי להגיד לה, אני מתקשה בלדבר בטיפול אז איך אגיד לה??? ואם ביקשתי ולא נץנה לי אז אני אתאכזב. חזרתי וכתבתי הדברים בכדי שיהיו ברורים יותר ואקבל תשובה שתרגיע אותי בקשר לטיפול, ההפסקה, האימון, האשמה, החיבוק.... כי באמת קשה לי בתקופה הזווווווווו.... תודה

היי, מקווה שזה הפורום המתאים.. אני בחורה דתיה, בקשר עם בחור. הקשר מתפתח לכיוון רציני, הבעיה שלי היא כזו- אני מעט חוששת מהשלב - שיגיע במוקדם או במאוחר של קיום יחסי מין. כרגע המגע הוא של נתינת ידיים בלבד- ואם וכאשר בעז"ה נחליט להתחתן- אני חוששת מהשלב הזה- קודם כל חוששת מהשלב כשלעצמו- כי אני בתולה, אבל מה שכנראה מוסיף לעניין הזה זה שאני שטוחת חזה!- וקשה לי עם זה(כרגע הולכת עם מעט ריפוד...)- אני מרגישה שכדי שארגיש שלמה במגע האינטימי עם הבחור עליו לדעת את מצב החזה שלי, וכאילו אראה שהוא חושב שאני מושכת גם כך- נשמע הגיוני? מציקה לי התרמית הזו..אני חשה שהבחור נמשך אלי- וסביר להניח שגם עם גודל החזה העגום שלי הוא יסתדר(או אולי זה יפריע לו?...)- אך בכל זאת, העניין הזה קשה לי מאוד!!! האם נראה לך נחוץ להסתובב לצידו ללא הריפוד כדי שהחששות יעלמו? ייתכן- שמהצד הקושי שלי נשמע מעט מגוחך- אבל כבר לא מעט שנים יש לי תסביכים עם גודל החזה שלי..יש הצעות? מה יכול להקל על החרדות שלי בעניין הזה באופן כללי? תודה רבה רבה!

הי אודי לא נקלטה הודעה אחת..שלחתי אותה אחרי ההודעה על החלום.. שאלתי אם אפשר חיבוק.. כנראה לא נקלטה במערכת ): (אפילו המערכת מקיאה אותי מתוכה) עצוב לי כל כך אופיר

התחלתי להתכתב עם בחור דרך הפייסבוק, הבחור גר בחו"ל והתחלנו להתכתב כי מצאנו אחד את השנייה במקרה (הכרנו בילדות), אחרי חודשיים של התכתבות הבחור בא לביקור בארץ והוא היה אצלי בבית במשך שלושה ימים והתאהבתי בו לחלוטין, לא נרדמתי בלילות והייתי בטוחה שהוא מרגיש אותו דבר כי הכימיה הייתה מטורפת, פתחתי בפניו את הכל ומסתבר שהוא לא מרגיש אותו דבר. הבעיה היא שאני כל הזמן צמודה למחשב, מצפה להודעה, להתייחסות ממנו, אני בודקת את המחשב כל כמה דקות ואני לא יכולה להתרכז בשום דבר אחר, והבעיה נהיית חמורה יותר כי הלימודים שלי נפגעים, אני פועלת בלי הגיון ולא מצליחה להתנתק ממחשבות ציפיות ופנטזיות... נראה לי שהתגובה שלי קיצונית מדי ואין לי שום איזון, לא קרה ביננו כלום והכל מתבסס על פנטזיות שלי, ואני לא יוצאת מזה....... לפנות לעזרה?

שלום ד"ר, אני בת 34, אמא לשני בנים, 3 וחצי ו-6 וחצי, עובדת משרה מלאה מחוץ לעיר בו אנו גרים (מרחק של כ-50 דקות נסיעה). בעלי גם הוא עובד מחוץ לבית (במרחק דומה לשלי). הבעיה שלי היא כנראה בעיה שיש להרבה אמהות צעירות בימינו- רגשות אשם תמידיים... אליהם מצרפת השגרה הקשה של עבודה-בית-משפחה וחוזר חלילה... הילדים שלי מתוקים אך רבים הרבה, משתוללים, ובזמן האחרון אני מוצאת את עצמי צועקת יותר מהרגיל- שיאספו את הלכלוך שעשו/ שיפסיקו לריב, וכו'... אני מרגישה שאני לא מצאת איתם כל היום ומפספסת דברים בחיים שלהם, לא יודעת בעצם מה הם עשו כל היום, אילו חוויות נעימות ולא נעימות הם עוברים, הם בקושי מדברים, ואם אני מנסה לדובב אותם הם בדר"כ לא רוצים להרחיב. בעלי עובד קשה, מגיע כשהם כבר אחרי מקלחת במקרה הטוב ומוכנים לשינה. הוא באופן כללי עוזר בבית בחלק מהמטלות, אבל לגבי הילדים אני מרגישה שבלי "פקודות" הוא לא עוזר...הוא לא באמת שותף, הוא ה"עוזר" שלי... ובכלל, אני מרגישה שאני כמו אם חד הורית כי רוב הזמן אני איתם לבד כל אחה"צ. מגיעה סחוטה מהעבודה ומהנסיעות, ישר ל"משמרת שנייה"... נרדמת על הספה ב-22:00...ולמחרת ב-6:00 בבוקר שוב על הכביש בדרך לעבודה... אין לי כוח לעשות כלום לעצמי (חוג, לצאת להליכה וכו'). וגם בעבודה אני "חותכת" בשעה שלוש כדי להספיק לאסוף מהגנים, כך שגם שם אני לא עושה את המקסימום שמצפים ממני (ושאני מצפה מעצמי)... נמאס לי. לא יודעת מה לעשות, רק יודעת שלא רוצה להמשיך ככה עוד.

ימים של שקט... אחרי הסערה..... ואולי גם לפני אחת אחרת.חדשה. סוערת. העיקר שהיום שקט.

אודי, ..ממש מבולבלת.. כתבתי הודעה מתישהו..(אולי בשבת בלילה ?? אולי זה היה בראשון ?? לא כל כך זוכרת.) כתבתי הודעה נוספת מתישהו אולי זה היה אתמול בלילה ?? אולי זה כבר היה היום ??? לא יודעת ..אבל בטוח שכתבתי !! אין לי ספק !!!! ראיתי שהעלית הודעות..את שלי לא העלית... אני גם כתבתי הודעה ואולי שתי הודעות בהמשך לעץ שפתחתי ב 20.2 (כותרת העץ ההוא -עצובה..) וגם אותן לא העלית..ואני ממש ממש בטוחה שכתבתי !!! קרה משהו שבגללו אתה לא מעלה את הודעותי יותר ??? נפגעת ממני ??? עשיתי לך משהו ?? אם נפגעת,אם קרה משהו, אפשר לדבר , לא ?? ..טוב, אם אתה לא רוצה להעלות יותר את הודעותי.אז לא צריך.. אני מסתדרת לבד..שתדע לך אודי שתמיד הסתדרתי לבד.. אם לא רוצים -לא צריך !!! מה,יכול להיות שכל ההודעות התעופפו באויר ולא הגיעו ליעדן ?? כולם ??? מה ,יכול להיות שלא כתבתי אף לא הודעה אחת וזה רק נדמה לי ???????? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אודי, אתה לא צריך לפרסם את ההודעה הזו. אני רק רוצה שתדע למה אני יותר לא אכתוב כאן.. במבי.

..למה ההודעות שלי לא הועלו..?

שלום רב, בעלי נמצא בדכאון מזה כשנתיים (על רקע קשיים כלכליים- אינו עובד) מטופל בוויפאקס 150מ"ג ולמיקטל 25 מ"ג.ללא שינוי לאחרונה מצבי רוח משתנים,מודאגת!! האם הטיפול שהוא מקבל נכון בשבילו? האם ניתן לטפל בשיטות אחרות?

שלום רב לך לאה חשוב ביותר כי תדווחי לרופא שרשם את התרופות על מצבו כיום, יתכן והוא ישקול לשנות את התרופה או את המינון. במקביל ניתן בהחלט לעזור לו באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי וביו פידבק. אשמח לעזור תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן www.gliksman.co.il

אתה בטוב ??? קרה משהו ??? שלך,במבי.

אודי, לאן נעלמת? הפגישות נעשות מעיקות...יצאתי היום מפגישה ללא תועלת..מאז שהיא חזרה משהו משתבש לי בפגישות....רק אל תעלם לנו..בסדר?לא מצליחה להעביר לה את המסר...חזור אודי...מחכה לך.....

שלום, לאורך השנים האחרונות, קורה פעם בכמה זמן (תדירות משתנה), שאני חולם שאני נעול או כלוא בתוך חדר (אני חושב שהחדר חשוך בד"כ), ואני מתעורר בבהלה (ממש תחושת פחד קיצוני או חרדה בתוך החלום) וכחלק מהחלום פותח במהירות ובפחד את החדר של הדלת שלי במציאות, ואז מבין שזה היה רק חלום. אני חולם שאני כלוא (לילה אחרון אני חושב שכחלק מהחלום פחדתי שאיבדתי את ה"קוד" לפתיחת הדלת, ועכשיו אני כלוא) ואז מתעורר במציאות ופותח בבהלה את הדלת של החדר האמיתי שלי. לפעמים אני חש בחלום כאילו שאני אשאר כלוא לנצח ולא אראה עוד אדם בחיי. מה זה יכול לבטא?

הי אודי חלמתי עלייך, שאני בפגישה ראשונה אצלך ואתה העלבת אותי בגלל משהו, ואז זחלתי מתחת לכיסא שלי וניסית למשוך אותי משם, וכשלא הצלחת אז החלקת לי מכתב של איזה שני עמודים מתחת לכיסא שבינתיים הפך למיטה, וכתבת לי שאתה לא יכול לטפל בי כי אני הפרעת אישיות גבולית ואתה רוצה שאצא מהחדר עד שאתה חוזר עם הסטודנטים..אז אחרי כמה זמן יצאתי אבל הרגשתי לא טוב אז התכסתי בשמיכה, ואז נכנסת עם שלושה סטודנטים, ויצאתי וזה היה מן בית ספר גדול יותר כמו אוניברסיטה/בית חולים עם המון כיתות. ואז קלטתי שאני לא לובשת בגדים מתחת לשמיכה אז חיפשתי חנות, ומצאתי את קאסטרו וקניתי כמה בגדים כי לא היה לי נעים להפריע לך בשיעור והרגשתי שאתה ממש לא סובל אותי.. ורק רציתי להגיד לך שזה לא יפה..שלא קיבלת אותי לטיפול..גם ככה אף אחד לא רוצה לטפל בי במציאות..לזכותך יאמר שלא היית ממש אתה..כלומר, כן היית אתה אבל היית גם המטפל הקודם שלי שנטש..ימים עצובים.. אוף אופיר

למה אתה כמעט ולא פה?.. אודי.. (אני נחנקת ..) למה אתה לא פה? אבודה..