פורום פסיכולוגיה קלינית

יש לי אבחנה מתאריך 9/2009 חדה מאוד עים המלצה לניתוח ההיצרות בעמוד שידרה הלכתי לעוד מומחים ששניים מהם המליצו לא לעשות ניתוח. ואילו סגנו של הפרופסור שהמליץ לעשות ניתוח ראה אותי ואף בדק אותי והיסתכל ארוכות בתיק שלי לאחר היסוס שלו החליט שיש לנתח אותי לא כל כך ברור לי אים ההמלצה לניתוח לא נבעה בגלל שהוא לא יסתור את מנהלו.

בסופו של דבר הכעס דעך ושתפתי אותה, רק לצערי היא לא מחוברת לאינטרנט ואז אי אפשר להראות לה תוך כדי פגישה....וכמובן שהיא לא תשתף אותי ברישומים אישיים, אך מוכנה בכל מה שסכמה בפגישות..בקיצור מה שהיא "מחוייבת" אז ויתרתי...מה שמוזר הוא שכנראה לא אפרד אלא נרד לפגישה בשבוע...אי אפשר לספר בדיוק מה היה...טוב עכשיו היא תקרא כבר בפורם אז אני לא יודעת עד כמה ארצה לשתף פה...נראה......סוף שבוע נעים לכלם...וסליחה שדי השתלטתי על הפורם בימים האחרונים...מיכל

באילו תנאים של טיפול (כמו: תחנה ציבורית/קליניקה פרטית/כל טיפול/ קשור לותק וכו') מחויב המטפל לפי חוק לרשום את מהלך הטיפול?

תודה על המענה המהיר! ואם שיך עוד שאלות: 1. מה אורך הסיכום המחויב לפגישה טיפולית? 2. האם המטפל מחויב לרשום כל פגישה ופגישה, או תאור כללי של תהליך? 3. מי עוקב מבחינת החוק אחרי רשומי המטפל בקליניקה פרטית?

שלום. מקווה שהגעתי לפורום הנכון. אני פשוט לא יודעת עם מי להתייעץ. אני בחורה בסביבות גיל השלושים, גרה לי בדירה שכורה, ובעיקרון אני נהנית מכל רגע. או לפחות נהנתי. משהו השתנה בי בשנה-שנה וחצי האחרונות. נהייתי רגשנית מידיי. אני בוכה הרבה כשאני לבד בעיקר בגלל כל מיני אנשים שפוגעים בי או בגלל אהבות נכזבות. נראה לי שכיום אני הכי מושפעת ונפגעת מאנשים הקשורים לעבודה (בעיקר בוסים) וגם מההורים. וגם מאהבה נכזבת אחת. אני חושבת שתמיד הייתה לי נטייה לרגשנות, פשוט במשך השנים למדתי להתמודד איתה, להלחם בה ולחסום אותה, ולרוב הצלחתי. או עם הזמן הצלחתי. אבל משהו קרה לאחרונה - וכל הסכר הזה פרץ החוצה. אני אפילו בוכה מסרטים - מה שלא היה קורה פעם. והדבר הכי גרוע הוא - שאני משתגעת ומתעצבנת על עצמי שאני נותנת לאנשים אחרים להשפיע על מצב הרוח שלי. ומרוב שאני כועסת על זה אני בוכה מחוסר אונים. מה עושים? איך מפסיקים את רגשנות היתר הזו? איך לא נותנים לאנשים אחרים, כולל אנשים שאתה אוהב, להשפיע עליך כ"כ ועל מצב הרוח שלך? (חשוב לי להבהיר שיש לי בטחון עצמי ואני מודעת לערך עצמי ולכן זה לא נובע מחוסר בטחון. מה שכן - יש לי אגו גדול ולכן כל פגיעה משפיעה עליי) אז מה עושים שיהיו חיים רגועים יותר?

שאלה טובה. האמת שהמון דברים השתנו לי בחיים בשנתיים האחרונות - רבים מהם דווקא חיוביים. כיצד ניתן יהיה לשים את האצבע מה מהם משפיע? הדברים שאני יכולה למנות בקצרה: 1. לפני כשנתיים יצאתי מבית ההורים ומאז אני שוכרת דירה לבדי. אני מאוד נהנית מהעצמאות ומהשקט שלי, ובזה שאני אדון לעצמי. ומעבר לכך, הקשר עם הוריי שלא היה טוב, התחזק ונהיה טוב יותר בעקבות המרחק ומיעוט הביקורים. המרחק עושה את שלו... לטובה. 2. לפני כחצי שנה החלפתי תפקיד במקום עבודתי. במידה מסויימת גם עליתי בדרגת הניהול וגם במשכורת. ואני עושה לרוב מה שאני אוהבת. 3. בעקבות הנ"ל, אם כי זה התחיל הרבה לפני כן, שכבר התחלתי לעלות בדרג הניהולי בתפקיד הקודם שלי, עמיתים מסויימים לעבודה התחילו לקנא ולעשות לי הרבה צרות, בעיקר מאחורי הגב. ריכולים, הסתכסכויות וכדומה. הרבה זמן שתקתי ולא ידעתי מה לעשות - עד שיום אחד, לאחר מקרה ששבר את גב הגמל שלי, החלטתי לשבור את הכלים ו"לפוצץ" את העניין. זה הצליח. נהיה שקט. אנשים הפסיקו (כמעט) לדבר וחזרתי להיות במעמד טוב כמעט מול כל העובדים וההנהלה. למדתי שאסור לשתוק! חוץ מזה יש גם את הדברים הנפשיים... זה לא דברים שקורים בפועל אלא רק במחשבות כל הזמן. כמו לאחר שנים רבות שלא היה לי כל רצון וחשק לבן זוג, פתאום זה צץ לו משום מקום. והרצון הזה מאוד מעיק. (אני בן אדם שמאוד אוהב את השקט שלו, נהנית לבלות עם עצמי, ופתאום הדבר הזה הגיע משום מקום...) וגם אותה אהבה נכזבת שדיברתי עליה. סוג של אהבה בלתי אפשרית ליישום מראש, אבל קשה לצאת ממנה. ובטח יש עוד... האם זה נותן לך איזה שהוא כיוון?

שלום יש לי שאלה מסוימת. נגיד שיצאה סיטואציה בחיים שלי, בעקבות הסתבכות, שבה אני יכולה להעצר על ידי המשטרה, נגיד ל-3 ימים, או להתאשפז בבית משוגעים ל-3 שבועות. מה עדיף? שניהם איומים, אולי עדיף לדעתכם להיות בכלא במקרה כזה, בגלל שזה רק ל-3 ימים? והדגש על 3 ימים!!!

לא נתנו אפשרות שלישית- צימר בגליל...?

כותבת מחדש כדי שלא "אתפספס"... אתה חושב שהרצון להשתנות נובע מהפחד שאי אפשר להכיל אותי? הפחד והכעס הם רגשות קשים .. זה נראה כאילו כמעט כל הרגשות שליליים (יש רק אחד חיובי?? - השמחה..) אבל לאחרונה אני שקועה בפחד וזה אולי מה שמניע אותי לכתוב כאן וקצת לנג'ס לך... בשבוע הבא היא יוצאת לחופשה ולא יודעת איך אסתדר, במיוחד שצריכה להיות במשפט תעבורתי ביום ראשון והיא לא איתי. מפחדת ממשפט קפקא.. שיכלאו אותי ושלא אוכל להיחלץ משם ומ ת ה מפחד. מרגישה שאהיה משותקת ולא אדע להגן על עצמי.. נראה לי שעכשיו בהתקף חרדה-----

אתה יודע, חזרתי קודם מהפגישה עם אמא צביה ואתה יודע מה היא אמרה ???? היא אמרה שנשקול ,וייתכן מאוד שלאחר שהיא תחזור מהחופשה שלה ,נעבור ל 5 פגישות בשבוע. אתה שומע אודי ???? ח-מ-ש בשבוע.. פחד מוות !!!! היא אמרה לי שבאנגליה זה מקובל שאנליזה מתקיימת 5 פעמים בשבוע. אתה קולט אודי ???? אתה עברת פעם כזה דבר מטורף בחיים שלך ????? אנחנו הרי נפגשות תמיד בראשון, שלישי, רביעי וחמישי. שישי תמיד יום מאוד קשה וכבר זמן רב שהיא שולחת לי סמס בשישי ובו ברכת שבת שלום. ( קבענו כבר מזמן שכך היא תעשה) כבר המון זמן שאני מוצאת את עצמי יושבת ברכב בשישי מול הקליניקה שלה. כמה שאני מנסה להמנע מכך אני לא מצליחה. זה כאילו כוח שגדול ממך שמפעיל אותך לעשות את זה. הסמס לא מצליח להרגיע כלום. אודי, אני מתה מפחד !! ממש מתה מפחד !!! אני מרגישה שקורים איתי דברים שאין לי שליטה עליהם.. אתה יודע אודי, אני מרגישה שאפילו השפה שלי הפכה להיות עילגת כזו. משובשת. לא כמו העברית הרגילה שלי מתמיד. אודי, בבקשה ממך, ממש ממש מבקשת תאיר לי , מה קורה איתי ??? אני מתה מפחד!!! אני גם עניתי להודעתך שכתבת לי ב 1.8 שכותרתה "לאט לאט" ואני מנסה להסביר לך מהדברים ההזויים שאני מרגישה שמתרחשים. בבקשה תסביר , תאיר , תעשה לי סדר. מה קורה איתי ???? וחוץ מזה אודי, אתה תשאר פה נכון ????? אתה לא תעזוב גם כן לקראת סוף אוגוסט .נכון אודי ?????? במבי.

בוקר טוב לך, ראשית, אני מאוד שמחה שאתה נשאר פה. משהו קצת מרגיע.. אתה יודע אודי, אמא צביה נוסעת (אם הבנתי אותה נכון) ב 26.8 למשך שבועיים שלמים.. ??? לא יודעת אפילו מה אומרים ?^%*$@# היא הציעה לי לתקופה זו "ביבי סיטר" חלופית. אמרתי לה שלא תעשה טובות, שיש לי אותך.. אז משהו מרגיע בזה שאתה אכן נשאר פה.. אני רוצה לשאול אותך משהו אבל מבקשת מאוד שלא תלעג לי.טוב??? ....לא כל כך הבנתי את תגובתך אלי..על איזה פחד ועל איזו חרדה אתה מדבר ??? גם לא מבינה את המשפט שלך "מכאן אני גם מבין את שאלתך אלי" מה אתה מבין אודי ?? למה אתה מתכוון ?? לא הבנתי כלום ממה שכתבת לי. גם לא בתגובתך שכותרתה "לראות" אתה כותב:"מעניין שאת מבקשת להאיר ומדברת על לראות"... אודי, בבקשה, אני לא מבינה כ-ל-ו-ם ! תגיד את מה שאתה רוצה לומר לי בפשטות. לא ברמזים. אני לא מצליחה להבין כלום. אודי, שתדע לך שאני ממש מתחרפנת. משהו קורה איתי וזה ממש אבל ממש לא טוב. כאילו סתמו לי את המוח במלט :(((( משהו ממש לא טוב קורה איתי ואני אפילו לא יודעת לומר מה קורה :((((

כתבתי לך הודעה בשירשור למטה על התקופות. אם לא קשה לך לקפוץ לשם... תודה.

נמצאת פה הרבה בזמן האחרון, אבל זה מאוד חשוב לי, אז אם אני מגזימה אודי, פשוט תאמר לי...אודי אני רוצה שתקרא בבקשה את ההמשך שלי מלמטה...ועכשיו עידכון, אז נפגשנו ובקשתי לראות את מה שהיא כתבה עליי,היא אמרה שיש לי אומץ, והיא לא הסכימה, אך אמרה שהיא תבדוק אם היא חייבת חוקית..ואני ידעתי שהיא לא תרצה...נראה לי שהלחצתי אותה...ואז החלטתי לברר גם...אז בדקתי ומצאתי שרישומים רפואיים היא חייבת אבל ופה האבל הגדול היא לא חייבת רישומים אישיים...אודי, האם הבנתי נכון??? ואם כן אז במילא כל הרישומים הם אישיים זה לא שבאתי לאבחון רפואי קונבנציונאלי!!! יש משהו טריקי בחוק הזה לא?? אז אולי אתה יודע אודי, מה היא חייבת להראות? מה זה רישומים אישיים?????? אני חשבתי שהיא לא רוצה בגלל העברה נגדית שלה, ובגלל מחשבות שלה...היא לא הציגה את זה ככה והיא גם אמרה שאני אתאכזב כשאראה כי זה בשבילה לזכור מה היה בפגישה וכו'...

רציתי לשאול מה ההבדל בין טיפול בביופידבק לטיפול בנויפידבק? תודה

הי, האם טיפול בביופידבק מתאים גם לאנשים שמפחדים מאוד מאוד מדחיה ולכן הם מעדיפים להיות לבד? אם כן, איך יהיה מהלך הטיפול וכמה מפגשים זה יכול לקחת? תודה

שלום רב לך עדוש לצורך מתן תשובה מקצועית ואחראית אני זקוק ליותר פרטים. אשמח לקבלם ישירות לכתובת המייל שלי. בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

את כזאת מקסימה!!! הרגשתי חמימות כזאת ממך...ושאני משמעותית?????? פששש לא ראיתי את זה ככה...תודה שהארת את עיניי!!

.. ולמה שישה סימני שאלה על משהו שאמור להיות כל כך מובן מאליו ? .. וטוב שאת רואה כעת.. ו....תודה על מילותייך... קצת מביך כזה... :) במבי.

שישה סמני שאלה כנראה מחוסר אמון בי...מוזר...עדיין הערך העצמי שלי לא משהו.

תודה על הניסיון לשקף לי את מה בעצם רוצה, כמהה לו.. נכון שרוצה שמישהו יידע להכיל אותי כמו שאני, אבל באמת שיותר רוצה להשתנות!!!!! לא יכולה לסבול את עצמי כל כך רגשנית, רגישה, פגיעה ובעיקר מעיקה.. לא יודעת איך להירגע.. לא מצליחה לשלוט בתגובות שלי שבד"כ היסטריות ואובדניות ובלתי צפויות אפילו לעצמי.. מפחדת מהיום הבא.. בעיקר בעבודה.. שלא אפגע במישהו מתוך כעס (מילולית.- חשוב להדגיש..), או תסכול, או רגשי נחיתות ולא משנה מתוך מה. הפחד כבר יצא מפרופורציות... אני מודעת אך לא מסוגלת לשלוט בו.. ובעצמי.. מפחדת שאפגע באחרים וכמובן שכך גם אפגע בעצמי ישירות או בעקיפין... מפחדת לקלקל... ולא יודעת איך להתגבר על הפחד, על הכעס..על החיים. שוב סליחה שאני קשה, כבדה ומכבידה .. (זה מה ששכנע אותי לקחת תרופות - הפחד שמכבידה..מקווה שזה ישתפר עם הזמן..) תודה אודי, מיקה

המטפלת שלי לא יודעת על הכתיבה בפורם...וחשבתי לשתף לקראת הסוף...אולי ממש בסוף...מתלבטת...האם יש ערך לשיתוף הזה בכלל???? כי היא יודעת מה עובר עליי אבל לא שנעזרתי בעוד כלי..האם זה יפגע בה? האם היא תראה זאת כ"בגידה" כזו בטיפול???? האם זה שכבר שנה אני פה אולי יותר זה ישנה עבורה??? ולמי שמוכן לשתף... מה אתם נוהגים לעשות ואיך זה משפיע על הטיפול שלכם?

אני כותבת פה מתחילת נובמבר 2009 ומאז שאני פה אמא צביה שותפה מלאה . אני משתפת אותה מסיבות שונות : * המקום הזה משמעותי עבורי ומשכך חשוב לי שהיא תהיה שותפה מלאה. * פעמים רבות אני ממשיכה לעבד פה את מה שהתרחש אצלה .גם אם אני מביאה את הדברים לעיתים דרך דימויים.. ובוודאי שאני רוצה שהיא תהיה שותפה מלאה לתהליך שאני עוברת איתה.. * תגובותיו של אודי ..ואת יודעת מה, אודי בכלל הפך להיות משמעותי בעיני ומשכך חשוב לי שהיא תכיר אותו . אני נזכרת שאפילו הבאתי פעם לפגישה את "העין הפנימית" של אודי. היא החזיקה בספר, התבוננה בכריכה ואני הקראתי הודעה שכתבתי לאודי (לגבי הרגשות שעלו לי למראה התצלום שבכריכה בו נראה הילד עומד, אקטיבי עם הצלמניה הזו ורגליו בתוך הנעליים המאסיביות האלו .ואילו הילדה יושבת, פאסיבית, רגליה יחפות ואם אני זוכרת נכון כפות ידיה מוסתרות..) הרגשתי משהו כל כך שוביניסטי... הרגשתי גם שהלב מתכווץ לי מהמקום של הפגיעה המינית שחוויתי בילדותי.. אמא צביה אף דפדפה בספר וקראה את מה שאודי כתב אודותיו. מיכל, זה היה לי חשוב מאוד. הרגשתי שאני "מחברת" ביניהם. רציתי שאמא צביה תכיר את אודי. הפגישה הזו כמובן הובילה "למטעמים " "לארוחה דשנה".. אני גם נזכרת שפעם אפילו העזתי להתקרב ,להתיישב צמוד אליה והנחתי את ראשי על ברכיה .וזאת לאחר ש"שמעתי" את אודי מעודד אותי לכך.. כמובן שהקראתי לה את תגובתו של אודי ודיברנו על פרשנויות של דברים .. * היו זמנים שהרגשתי שהיא הרעה ואודי הטוב. היו פעמים שאודי הפך לרע והיא היתה הטובה.. דיברנו על כך הרבה. על הפיצול של הטוב/ רע שאני עושה... * עכשיו (כרגע) אני במקום שגם היא וגם אודי נחווים לי כמכילים רכים, מיטיבים.. וגם זה נכנס לחדר.. * אני מאמינה שפיתחתי העברה לאמא צביה וגם לאודי וזה משהו שנראה לי חשוב מאוד !! שיכנס לחדר הטיפולים. בגדול מיכל אני רוצה לומר לך שהשיתוף שלי את אמא צביה לגבי הפורום מאוד חשוב לי ומעניק לאנליזה עומק נוסף.. אני גם לא חושבת שיש לי אנרגיות להסתיר דבר כל כך משמעותי ממנה. אני גם חושבת שאיכשהו משהו היה נשאר עקר בטיפול.. צר לי מיכל על כך שלא שיתפת את המטפלת שלך.. במבי.

אז ככה, לא לשתף כי היא כותבת רשומים עליי, אז גם לי מותר לרשום ולבקש עזרה ועצות שונות משלה...אולי היא לא צריכה לדעת ה-כ-ל! בשבילי זה אולי מקום לחשוב מחוץ לטיפול..ואני כבר לא שיתפתי מההתחלה (בשונה ממך במבי)ואם אשתף עכשיו אולי היא תרגיש שאני מסתירה ממנה, לא מספרת ממש הכל, אולי היא אפילו תקנא? ואתם יודעים מה? אם היא תסכים לשתף אותי במה שנכתב עליי אז אולי אסכים שתראה את מה שכתבתי עליה...אם הקשר אמיתי זה אמור להיות ככה, לא? הדדיות...מחכה לראות...יש לי פגישה היום נוספת שבקשתי בגלל שקצת התערערתי..אז אספר לכם לגבי השיתוף שלה ואז נראה....(זה הדדיות!!! וזה לא שבקשתי לדעת עליה פרטים אלא עליי!!!)אז נראה אותה מראה לי קודם....אולי זה ילדותי אבל זאת ההרגשה

אודי, אני באי ודאות..לא יודעת מה לעשות...הייתי אתמול בפגישה שכאילו כבר אני סיימתי איתה...לא פתחתי כלום, הייתי די כזו עויינת, כאילו לא אכפת לי כבר ולא רציתי לבוא..ישר כשנכנסתי רציתי לקבוע תאריך והיא אמרה שנחכה לסוף הפגישה..בסופו של דבר החלטתי בסוף ספטמבר שבמקור זאת היתה הצעה שלה...היא לא ממש חשבה שכדאי שאחליט כי אני אשנה את דעתי שוב..הבטחתי שלא אשנה יותר את דעתי וזהו!!! והיא אמרה לי שהיא מרגישה משהו שרצתה למנוע בכל הפגישות..כנראה העברה כזו מאמא שלי.... כל הלילה התעוררתי לסרוגין..ופשוט נהייה לי רע...לא מסוגלת לעשות פרידה בתהליך..לא רגילה..אז היא אמרה שפה המקום...אבל עכשיו מה?? אשתוק? לא אשתף בכלום כי נגמר?????? מה פתאום לפתוח דברים שלא התאפשרו עד היום?????ופתאום היום הרגשתי איך כאילו אני מרגישה בהתחלה ולא בסוף...כלומר מבולבלת כמו שנכנסתי אליה...למרות שאני כבר במקום אחר היום..לא מבינה מה קורה לי...היא אמרה שאפשר לקבוע שיחה חצי שנה אחרי הפרידה ולראות אם אני רוצה שוב להפגש..מה פתאום??? אם אני מסיימת אז לא רוצה לראות אותה יותר אף פעם...מבין?????? מרגישה רע.אוף......חוץ מזה פתאום שאלתי אותה שאלות כאלו של אמון...כמו איפה כל "החומר" עליי נמצא?? מה היא עושה עם זה? האם מדווחים משהו למישהו?? וכו' הבטיחה כהרגלה שהכל בנינו וזה נרשם רק אצלה כי היא מחוייבת לרשום....בשביל תביעות וכו'...והכל נראה לי חרטה כזו..אוף הכל סתם, באתי סתם, נגמר סתם וכו'....כמו השיר הזה "סתם זה הכל סתם, מתיחה מסרט ישן..." אתה הרי אלוף בשירים....סליחה שהוצאתי הכל עלייך...דרך אגב אחרי הפגישה שלחתי לה שאני מצטערת שאני כזו קשה ומאכזבת.............וכמובן שאין תשובה כי ככה החלטנו כבר מזמן...אז סליחה גם ממך שאתה צריך לקרוא הכל...ולהכיל אותי...מיכ (נמאס להרגיש ככה..לא שלמה עם עצמי)

אתם פחות או יותר השניים המוכרים לי פה בזמן האחון. חיפשתי מקום לנוח ומישהו שישמע את השקט שלי. שמחה שאתם פה. תקופה קשה- שוב. מה חדש בעצם?

ברור. ומה מחכה אחריהן? עוד תקופות כאלה שרק מחכים שיחלפו. אז מה הטעם בעצם? יש?

השקט שלך נשמע...מקווה שתחלוף התקופה הקשה...אני פה..גם מחפשת קצת שקט באי הודאות שלי...מוכנה לחלוק את השקט? מיכל

??

רוצה לומר ולא מצליח..

באמת (בתור פסיכולוג קליני שאני מניחה שגובה בהתאם) אשמח לדעת מדוע, בתוך חברה שבקושי מצליחה להתקיים מרשים לעצמם פסיכולוגים קלינים לגבות מחירי עתק שלא עומדים בשום קנה מידה פרופורציונלי למשכורת שמרוויח אדם ממוצע..? 350 שקלים לפגישה בטיפול פרטי זה עוד אפילו נחשב למעט. מדוע מטפלים אחרים שלמדו לא פחות מספר שנים ועברו לא פחות הכשרות והשתלמויות גובים מחירים עממים יותר? אני חושבת שיש פה יהירות גדולה ושהמטפלים הפרטים עלולים לשלם עליה ובגדול בהמשך הדרך. אנשים פשוט יצביעו ברגליים. זה סוג של איזה בניה של אליטיזם כביכול שלא על סמך מקצועיות אלא על סמך מסורת של עשיקה שמקבלת לגיטימציה בגלל כמות הסבל הרבה. אדם שסובל כ"כ- לא אכפת לו כבר לשלם כל מחיר. אני מניחה שתגיד לי שיש שירות ציבורי וכו' וכו וכו'- אך תודה שגם אתה כמטפל לא היית הולך למקום בו מתעדים את הרישום ויום אחד כשתצטרך איזה תביעת ביטוח או ויתור סודיות תשלם מחיר כפול ומכופל. לפי איך שהדברים נראים אני מסופקת אם יהיה לך אומץ להתמודד עם השאלות האלו בכנות או לחילופין אפילו לפרסם את ההודעה. ואני חייבת לומר שמחיר גבוה של מטפל לא רק שלא מעלה את ערכו בעיני אלא עושה לי בחילה כאדם. יש פה משהו לא מוסרי.

היי, במפגש האחרון סיפרתי למטפלת שאני לא שולחת לה הודעת כי אני חושבת עליה ומרגישה שאני מגזימה בהודעות וזה עושה לי רע להדאיג אותה כל הזמן, ושאני רוצה לשתף אותה בדברים טובים כי מגיע לה לשמוע משהו טוב, ואני מבינה כמה קשה לה וכו'. אחרי שסיפרתי הכל אמרה לי שהיא מרגישה שאני מפעילה סוג של בעלות עליה, האמת לא הבנתי בדיוק למה היא התכוונה האם אתה אודי יכול להסביר לי את זה??? האם זה דבר רע שאני חושבת עליה??? למה התכוונה???? אני לא מבינה כלום, האם זה דבר טוב או לא??? האם אי אפשר שהמטופל יחשוב או ירגיש שהמטפל שלו חשוב לו לא יודעת כלום תסביר לי למה התכוונה בדיוק. דבר שני אם יש קושי גדול להמשיך הטיפול בגלל עניין כספי והמטפלת מציעה כמה אופציות לזה והמטופל לא יכול או קשה עליו לקבל או להסכים על האופציות האלו בנוסף ללחצים חיצוניים מהמשפחה על הטיפול שמסרבים ולא מסכימים להמשיך הטיפול (אי אפשר להתעלם מזה כי יש תלות רבה שהם משלמים והם לוקחים אותי לטיפול) אז מה אפשר לעשות דיברנו על זה אבל אין פיתרון כל מפגש זה עולה ואין פתרון רק סבל ולחצים וחרדה מלהפסיק את הטיפול האם להפסיק ולהישאר לסבול????? באמת מה אפשר לעשות ואין סיכול לעבוד לטיפול אחר או מקופת חולים אני רוצה המטפלת הזאתי רקת באמת רוצה עזרה מה אפשר לעשות?????????????? תודה רבה

מה שלומך? מזמן לא הייתי , לא קראתי וסליחה אם לא מעודכנת. מקווה שאתה וכולן כאן בסדר..? עסוקה בלהרגיע את עצמי.. התחלתי לקחת תרופת הרגעה. חשבתי שאני במצב טוב, לא בדיכאון וזה כבר טוב.. אבל כרגע אני לא בטוחה . אני לא יודעת מה יש לי ומקווה אודי, שתוכל לעזור לי להבין. אני מרגישה הכל בעוצמות. בעיקר כעס. וזה נורא מקלקל לי ולאחרים. אבל חושבת שבעיקר לי. כי בעבודה זה פוגע בהערכה ובקידום שלי וגם נשארת בסוף לבד כי כולם בורחים... אז אפילו הכדור לא מצליח להשפיע.. אפילו הוא..האפקט שלו -בורח ממני... לא יודעת אם זה דיכאון או "סתם אישיות גבולית". לא מצליחה להכיל את עצמי והגרוע מכל - שכנראה אף אחד לא יכול לעשות את זה... ובכל זאת מנסה אותך.. אודי? מוזר שאתה קרש ההצלה האחרון שנשאר לי... ואולי זה היתרון ב"וירטואלי" שאתה קובע אם ומתי להגיב וכך לא מתעייף באופן אישי מאנשים.. אודי, לפעמים אני חושבת שחבל שאתה לא הפסיכולוג שלי...כי אתה כל כך חכם ויציב וחזק אבל לפעמים אני חושבת שלא היית עומד בזה כי אני מאד מאד קשה... כך היא מגדירה אותי... אודי , סליחה אם כתבתי שטויות, רק אל תכעס עלי ובבקשה תעזור לי להבין קצת יותר?? בבקשה..

היי, עוד חודש וחצי אני משתחרר מהצבא. שירתתי בחיל הים. במהלך הצבא התחלתי לחוות פחדים וחרדות מדברים רבים כגון: אני קורא דברים בעיתון מספר פעמים, בודק שנעלתי את האוטו פעמים רבות, שאחי הקטן מכוסה טוב. אספתי תקופה מסויימת שקיות ברחוב וזרקתי אותן כי פחדתי שייפגעו במכוניות וגם אותו דבר כיום עם זכוכיות מהמדרכה ומהכביש. בנוסף פחד נורא גדול שלי הוא מכיוון ששמורים אצלי בצבא חלב ובשר ופעם אחת בחור דתי נזף בי על שנפל לי קצת חלב לבשר דבר שהתברר בסוף כבטל בשישים, מאותו יום אני פוחד לאכול לא כשר למרות כי אני ממשפחה חילונית, אני פוחד שמשהו ייקרא לי או למשפחתי או חבריי/מכיריי. אני פוחד אפילו לעמוד לייד בשרי אחרי שאכלתי חלבי או להפך. יש לי חרדות רבות נוספות וקראתי באינטרנט שזה תואם ל-OCD. אני חושש לספר את זה להוריי כי הם לא יבינו ומקווה שאוכל לקבל בפורום תשובה לבעייתי ודרכי טיפול. אני בדכאון קשה גם אם אני מסתיר את זה מהסובבים אותי וזה מעסיק אותי זמן רב מחיי. איך אני יכול לטפל בזה ולפתור את זה? בבקשה ותודה

אני עומד לקראת גיוס לצה"ל כל יום כל היום אני רק חושב על דבר אחד שהוא השיערות הלבנות שיש לי בראש זה כבר בלתי ניסבל... אני כל פעם אחרי תיספורת צובע את השיער כל חודש (אין לי ברירה) ככה אני חי כבר 3 שנים ואני בן 19 עכשיו בצבא אני לא יכול לצבוע את השיער שלי שיצאו שערות לבנות ואני במצוקה קשה, אני לא רוצה שיצחקו עליי או שאני ירגיש לא בנוח כל הזמן... אפילו חשבתי להשתמט רק ביגלל הסיבה הזאת ואני רוצה לשרת. כל האנרגיות שלי בגיל כל כך צעיר הולכות על הבעיה הזאת וזה הורג אותי מבפנים, זה דופק לי את כל החיים... וזה עדיין לא ניגמר, אבל אני יעצור בזה. רציתי לפרוק קצת... אני כבר מיואש ואני במצוקה ולא יודע מה לעשות?!

ד"ר אודי שלום, לא מזמן היה לי קשר עם אדם נשוי וההתרשמתי שהוא לא כל כך בסדר. הסיפור שלי אתו ארוך, והבחנתי בהתנהגויות יוצאות דופן אצלו, כמו אובססיה לסקס. קראתי על "פסיכופתיה" ויש תסמינים שנראו מתאימים למצב שלו. השאלה שלי היא: האם אנשים עם הפרעה נפשית כמו פסיכופתיה יכולים להיות מודעים לבעייה אצלם ולפנות לטיפול בכוחות עצמם??? או שהם פשוט לא מודעים בכלל שהם סובלים מבעיה?? תודה מראש

שלום רציתי לדעת אם ישנה תופעה כזו או הפרעה כלשהי פסיכולוגית,בה האדם אינו שולט על הבכי או הדמעות שלו במצבים רגישים במיוחד,או שכאשר האדם מדבר על נושאים שרגישים או קרובים לליבו הוא אינו יכול לשלוט בבכי ובדמעות וזה פשוט מציף אותו.אין מדובר בדבר נורמלי שאדם מתרגש ובעקבות כך בוכה קצת,אלא במצב בו האדם גם אם מבחינה שיכלית הוא רוצה להפסיק את הבכי זה לא ניתן וזה מציף אותווגורם לכך שגם הוא בקושי יכול לדבר..מעין אוטומט כזה ,שכאשר האדם מדבר על דבר קצת רגשי אצלו או קצת פרטי הדמעות באוטומט עולות. אשמח לדעת האם ניתן לטפל בכך,ובכלל מה שם התופעה /ההפרעה.?,תודה רבה.

אודי, חזרתי עכשיו מפגישה מבולבלת...כנראה ששוב היא רוצה שאני אקח אחריות...אני בכלל לא בטוחה שאני רוצה להיפרד...נכון שנפתרו בעיות...משהו די בסיסי עוד לא ממש נפתר, כלומר היא יודעת הכל אבל בכל זאת זה דורש עוד עיבוד...ולא קבענו תאריך, מבחינתי לקבוע תאריך זה יהיה להפסיק לשתף אותה ולפתוח דברים כי זה סוף לא? ואני כל הזמן יהיה בלחץ והתאריך הזה יהיה לי מול העניים...אני תמיד חותכת קשרים ולא מביטה לאחור ועכשיו אני נדרשת לתהליך של סיום...אני רציתי להפרד תוך שתי פגישות והיא ממש לא בעד!!! אוף מתקשה לקחת אחריות...עד עכשיו היתה דינמיקה כזו שאני רציתי סיום והיא לא ויתרה כי זה בא ממקום לא טוב..עכשיו היא משאירה את הבחירה בידיי...האם היא עושה נכון?? כי אני לא בטוחה בכלל...פתאום כל הביטחון שרציתי לסיים נעלם לו....ובאמצע אוגוסט תהיה הפסקה של שבועיים...האם זה יכול להוות מדד??? ואחרי ההפסקה נתחיל פעם בשבוע עד שנסיים...אוף מתקשה להחליט...חשבתי אולי להשאר עד נובמבר...לא יודעת כבר כלום...כי באמת שלא תחשוב..אני בסדר, השגתי המון, נפתחתי, נתתי את כל כולי לטיפול הזה...והכי חשוב שיתפתי ועיבדתי משהו מאוד חשוב!!!..אבל תמיד יהיו עוד בעיות..במיוחד את מי אשתף בקשיים עם הבנים שלי? אילו גורמי תמיכה יש לי חוץ מבעלי?, ומה עם הקשב וריכוז???? סליחה אודי על האורך...ותודה על המקום המקסים הזה שנותן לי לשתף....אולי בכלל אשתף אותך אחרי שאסיים וזה יעזור לסיים גם פה????האם תוכל להיות פה בשלבי הסיום???

שלום אודי, אני סובלת מבעיות שינה זמן רב (מס' שנים) מה שפוגע ומשבש לי את אורח החיים באופן משמעותי (פגיעה בהישגים בעבודה, בזוגיות, באספקט החברתי וכו'). מהכרות עם עצמי ההפרעה מגיעה משילוב של סימפטומיים פזיולוגים לצד דאגות\חרדות (סובלת מocd). אציין שלמרות כל הסימפטומים שגורמים להפרעת השינה אני אשה בריאה. אני בטיפול אצל פסיכולוגית קלינית ובמקביל ניסיתי טיפולים שונים: תזונה\ רפואה סינית\ ניקויי רעלים ועוד. הבעיה נמשכת ואני מאוד עייפה, מדוכאת ומיואשת. התחושה היא חוסר אונים, ניסיתי את מיטב הטיפולים ומיטב המטפלים ואין מענה. גם הפסיכולוגית חסרת אונים מול המצוקה שלי מה שעוד יותר מייאש. שאלתי הראשונה היא האם טיפול בהיפנוזה עוזר במצב כזה, ושאלה אחרת: שמעתי על טיפול cbt בהפרעות שינה עם סטטיסטיקה של 90% הצלחה. יש בי רצון לנסות אולם הטיפול מיועד לסובלים מהפרעות פסיכוסומטייות ואני חוששת שהגוף שלי עקשן ולא ישתף פעולה והסימפטומים יגברו על כל דפוס התנהגותי\חשיבתי... אני נעה בין רצון עז לפתור את הבעיה ולזכות באיכות חיים לבין חשש מאכזבה נוספת, ושלא לדבר ען הוצאות כספיות שמכבידות מאוד. אשמח לכל עצה או הכוונה, אולי יש משהו שלא חשבתי עליו... מראש, תודה רבה! מרי אן.

תודה אודי על תשובתך, בדקתי ברשימת מטפלים מורשים באתר של האגודה הישראלית להיפנוזה אך לא ראיתי מטפל שתחום ההתמחות שלו היא בהפרעות שינה. כיצד אוכל להגיע למטפל עם ידע ונסיון בתחום זה? תודה, מרי אן.

שלום שמי מיכל והייתי רוצה להתחיל (שוב) בטיפול פסיכולוגי. אני לא ממש "טובה" בראיונות לתפקיד כה משמעותי...אז מה שאעשה הוא לומר מה אני מחפשת בפסיכולוג/ית. הקשבה פעילה - אינני מחפשת מהנהנים למיניהם - אני חושבת שזה לא אפקטיבי. הייתי שמחה אם המטפל/ת שלי יהיו כאלו שידעו לעמת אותי עם הבולשיט שלי, וישקפו לי נכון את המצב, בצורה כזו שאוכל לגלות איתם ובעזרתם את הדרך לפתרון בעיות מסוימות ותמיכה בתהליכי התמודדות עם משברים, משקעים מהעבר וכו'. גילוי נאות: יש לי מגבלה תקציבית. אני יכולה להקציב לטיפול עד מאתיים שקלים.

אני קופצת לכאן לומר שלום ולספר שכנגד הרבה מאוד סיכויים, אני סוף סוף אמא! כתבתי כאן פעם מול מלי המקסימה תחת הכינוי סולם מינורי/סולמית. כשמלי עזבה הפסקתי לכתוב, אבל המשכתי להנות מהקריאה בפורום. התחשק לי לכתוב ולשתף בחדשות הטובות, כשאתה אודי הוצל"את את הספר שלך (גם סוג של לידה :))וכתבתי מס' פעמים את ההודעה, אך כל פעם היא התעופפה ונעלמה לה בחלל הסייברנטי. בכל אופן מקווה שהפעם היא תעלה ומאחלת לכולנו הרבה בשמחות! הדר

הי,לא קראתי אותך אף פעם..אבל אני שמחה בשבילך..מזל טוב...וגם טוב לדעת שאחרי שהפסקת לכתוב כאן את משתפת בדבר כה משמעותי וחיובי..נפלא!!! שיהיה לך רק טוב..מיכל

שלום.אני מקווה שתוכלו לעזור לי . אחרי לידה אני סובלת משיער יבש חסר ברק.קשה לסרק אותו .מלא קשרים .מה אפשר לעשות. מסיכות שמפו.אני מודה לכם

יש לי שיער יבש חסר ברק.מלא קשרים. קשה לסרק אותו. מבקשת עזרתכם דחוף.תודה רבה

שלום, האם עצלנות, עצלות חוסר מוטיבציות וכד', הם מצב נפשי או תכונה אישיותית? האם יש גן שאחראי לעצלנות? תודה מראש אנה

לפנות לטיפול זוגי ביחד, להבהיר ולחדד את המצב,ואולי גם לגשר...

בתי בת 13 ומשתעלת במשך כחצי שנה,השיעול הוא רגשי, טיפול בביופידבק יכול לעזור?

שלום רב לך גלי אם אכן השיעול של ביתך הוא על רקע רגשי כפי שאת מתארת ולא נובע מסיבות אחרות כגון אלרגיה וכד'. ניתן לעזור לה באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי וביופידבק. אשמח לקבל ולתת יותר פרטים בהתאם. תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

ידיד שלי היה עד פעמיים לניסיון התאבדות של חברתו לשעבר וב-2 הפעמים הצליח להצילה. מאז (חלפו כבר שנתיים) והגם שהם נפרדו הוא חש תחושת אחריות מלאה על חייה כאילו הוא המלאך המושיע שלה ופעם ביום מברר לשלומה (דרך חבר משותף). הדבר מונע ממנו לחלוטין ליצור קשרים זוגיים חדשים כי כל כולו עוד בקשר ההוא (הוא ממש לא רוצה לחזור אליה). איך גורמים לו להבין שאין לו שליטה על חייה ושהוא חייב לשחרר קצת? האם התופעה מוכרת?

אודי, אני רוצה להקדיש לך משהו שכתבתי...ולכל המטפלים שעובדים כה קשה ולא תמיד זוכרים או יודעים כי אנו מעריכים אותם מאוד... אם תדע איך לגשת, אם תדע להקשיב בשקט, ללא שיפוט, ללא בקורת, בסטטוסקופ הרגישות, בזהירות יתרה, במסע איטי, בסבלנות אין קץ, באומץ לב, באמפתיה רכה, במילה מלטפת, גם אם כואב וגם אם הלב מתכווץ, אם תיגש ותביט היטב מבפנים, תוכל להבין קצת יותר מקרוב, כי הרגש שברירי ובתוכו המכאוב, אם תביט אל הנפש ממש מקרוב, תגלה עולם ומלואו שיגע גם בך, תגלה כי גם בך הרגש ישנו, אם תדע להיות כה קרוב, אזי אחי ראוי אתה להיקרא פסיכולוג וכך אתן את כולי ובך אאמין, כי אפשרי כל רגש לחבק ולאהוב.......

בעצם ההודעה הזאת קשורה לך אודי ולכל הכותבים הקבועים כאן...ואולי גם להרגיע את עצמי...התחלתי יותר להאמין ולמרות שהיה פה קצת תחושה של פחד כזה שאנחנו לא עד כדי כך יכולים "להסתתר" פה ומשהו בזמנים של התשובות קצת חרג מהרגיל עדיין מצאתי ואני מוצאת מפלט בפורם הזה ואודי אני כבר לא מחפשת לאן נעלמת...מאמינה שתחזור גם אם אינך עונה בדיוק בזמן...משהו בבסיס שלי השתנה...אודי אני כל כך רוצה לשתף ולהסביר וקצת חבל לי שאני לא יכולה ממש הכל....רוני ובמבי יקרות תדעו שאני הייתי במצב הזה שקצת פוחדת לכתוב פה מצד אחד וגם מחכה לתשובות של אודי שיגיעו בזמן..אבל לאט בצעדים קטנים אני לומדת שאפשר לבטוח באדם..זה קשה לי עדיין אך האמון זה משהו שבא והולך ובסוף לומדים במי אפשר להאמין ובמי לא... וקצת על פרידה...אודי אני פוחדת מתהליך הפרידה אני רגילה להפרד ולא להביט לאחור אלו הם הפרידות שלי..חדות כאלה ובדרך כלל באות מהצד שלי...אני אדם פתוח וחברותי שמסגל לכל מצב ומתחבר מהר אבל הקשרים שלי רופפים...ללא חברים קרובים...והיא בקשה שאנסה אחרת ושפה המקום ללמוד גם איך להיפרד אחרת ובכל זאת אני חוששת מהפרידה מאוד...וממש קשה לי לעשות תהליך של פרידה...בנתיים עוד לא קבענו תאריך האם חשוב לקבוע? וגם בקשתי להמשיך לבוא פעמיים בשבוע עד סוף החודש ואחר כך לנסות להוריד לפעם אחת בשבוע אבל קשה לי...איך הולך תהליך הפרידה? יש נוהל? מפחיתים פגישות עד שלא באים כלל? זה קצת מאיים עליי כרגע למרות ששוב מצבי ממש טוב והשגתי את המטרות שלשמן הגעתי ואני שמחה על כך...ואל תשלח אותי עם כל השאלות אליה אלא פשוט תאמר מה נהוג בד"כ? יודעת שאולי זה תלוי במטופל אבל בכל זאת אשמח שתסביר....מיכל.

אודי היקר ולכל מי שקורא אותי, השבוע לא כתבתי לך כפי ששמת לב בודאי ולא במקרה...אני פשוט מעדיפה לעבוד על מה שאפשר בטיפול...וגם כך אינך יודע פרטים כי לא ממש סיפרתי פה...אז רציתי לשתף מעט... הפעם הסיום לטיפול קרב ולא מתוך בריחה אלא ממקום שליו, אני רוצה להסביר, היה לי קשה מאוד להביט בפניה של המטפלת מרוב בושה ואשמה כשסיפרתי מה שעבר עלי...תוך שתי פגישות, (פשוט לא יאומן)הבנתי שאין לי במה להתבייש ואין צורך לקחת אחריות על מה שאני לא צריכה לקחת אחריות....התקרבתי מאוד לבעלי, הצלחתי להתגבר ממש והתעלתי על עצמי...מתחילה להיות גאה בעצמי, להתחבר וגם תוך כדי שיחות אני חוזרת על הרגשות שעברתי כאילו שאני כבר עושה סיכום לכל הפגישות שהיו... רציתי להפרד תוך מספר פגישות אך הבנתי שזה תהליך והיא הציעה שלושה חודשים...זה נראה לי המון אבל אני אלך איתה על זה...וחוץ מזה אני כל כך מודה לה שלא ויתרה עליי אף פעם!!!!האמון שלי בה לא היה כל כך חזק אף פעם עד עצם היום הזה!!!בפגישות האחרונות משהו נפתח בי...הנוקשות שלי בקשר לעצמי התרככה..אני מקבלת את עצמי!!!התחברתי מאוד אלי...מדהים מה שטיפול יכול לעורר בנו...פלאים!!! אני כותבת כי אני יודעת שהרבה אומרים שזה לא עוזר, שקשה ויש עליות ומורדות..נכון, אבל חשוב לדעת שמה שהכי חשוב בטיפול הן לאו דוקא התובנות של המטפל אלא הקשר עצמו(רמז למטפלים)כי רק ככה יכולתי להפתח ולספר!!!! אז ברור שיקח לי זמן להפרד וזה יהיה לי קשה מאוד בגלל התלות אבל לפחות זה ממקום אמיתי ושליו סוף כל סוף!!!!לזה חיכיתי....אז תודה גם לך אודי יש לך חלק לא מבוטל בהרגשתי...עוד אמשיך לכתוב אבל בנתיים רציתי לחלוק את הטוב....מיכל (השלמה עם עצמה...). נ.ב. כמובן שרגשות זה דינמי והם משתנים ואני מזהה אצלי גם תנודות במצבי רוח אבל שתבינו אני הרבה יותר שלווה ורגועה וזה מה שחשוב....

לא פלא שהפורום שקט. אני לפחות לא יודעת מתי הינך ומתי אינך. מבלבל...

שלום, אני מעוניינת בהמלצה לגבי פסיכולוגית באזור ראשל"צ והסביבה עבור מכר שזוהי בעייתו: גבר בן 39, רווק. לא מוצא עבודה, לא מוצא זוגיות. חווה דחיות רבות הן מהצעות עבודה הן מדייטים. מדובר באדם שנראה טוב, וגם יודע לעבוד הוא בעל מקצוע. הבעיה שהוא חסר בטחון, וזה פוגע בו במציאת עבודה וזוגיות. יושב בחברת אנשים ולא מדבר מזה שנים בקושי מוציא מילה כאשר הוא מצוי בחברה. לאחרונה נכנס לפחדים עקב כל דבר קטן "נכנס לסרטים", מבוהל, בוהה בקירות. אין לו חברים כולם התחתנו, לאחרונה אף מת חבר קרוב שלו שהתאבד, וזה משפיע עליו מאוד מאוד. כמו כן, עבר טראומה בילדות, שהייתי מעדיפה לא לחשוף כאן. לפעמים אני חוששת שיעשה לעצמו משהו. אני קרובה אליו ויכולה להשפיע עליו לקחת פסיכולוג, ואימו תממן את זה כי גם היא חוששת לשלומו. לאור התרשמותכם מהבעיה, אשמח אם תמליצו על פסיכולוגית טובה מאזור ראשל"צ והסביבה. אם אסור לרשום כאן שמות מומלצים אשמח אם תשלחו לי למייל שציינתי בהרשמה. תודה

[email protected]

שלום, אני בן 23, זו לא הפעם הראשונה שאני אכתוב הודעה מסוג זה באחת מהפורומים באינטרנט אבל מאחר ועבר עליי יום קשה אני מרגיש צורך לפרוק ונסות לבקש שוב מענה ועזרה. מאז שאני זוכר את עצמי אני בן אדם לא שמח במיוחד, שלא מוצא את מקומו בחיים אלו, אף פעם לא יכלתי להגיד שאני מאוהב בחיים או שכיף לי לקום בבוקר. אני מעדיף לישון רוב הזמן כדיי לא להרגיש את התחושה הרעה שיש לי בלב, מן תחושת כיווץ כזאת, מה שאתם מתארים כחרדה אני מתאר לעצמי. אני אומנם עובד כבר שנתיים וחצי בעבודה אחת יש לי חברים אני נראה טוב ויודע לעשות הרבה דברים, אבל אני מרגיש שאני כל הזמן רוצה למות ושאני לא באמת רוצה לחיות, יש ימים שלמים שאני במיטה אני נוהג בזמן האחרון לקחת קלונקס דיי להרגע ולישון עוד כי לא בא לי להיות ער. מה עליי לעשות? הפסיכולוג שאני נפגש איתו לא באמת עוזר לי ואני לא מרגיש שיפור כלשהו. אני באמת לא אוהב את החיים, בא לי למות, האם עליי לאשפז את עצמי? אני לא מצליח למצוא תשובות, מה עושים במצב כזה שחוץ ממצב כזה לא מכירים כלום?

אורי שלום במסגרת לימודי לתואר שני בייעוץ ופיתוח ארגוני על להכין עבודה במסגרת קורס פרקטיקום שילוב של פסיכולוגיה תיאוריה ועבודת היועץ לאחר חיפושים רבים שמאיזושהי סיבה כל חיפוש מוביל לפורום שלך אשמח לסיועך במאמר הנוגע לחוסר ביטחון בפני קבוצה וכן חוסר סבלנות אצל אדם

היי אודי שאלה לי אלייך, יש לי חבר.כבר כמעט חצי שנה הבחור חכם נאה מראה ויש בו הכול מה שכן-יש לו לא מעט תכונו תשליליות ובעיות נפשיות וגיליתי את זה רק בחודש האחרון הבחור מודע אבל לא רוצה פסיכולוג או עזרה וחושב שהכול בסדר אם כי אומר אני סמרטוט אבל אני בטו חבכל צעד שלי. בנוסף לכך הבחור מאוד מאוד מאוד רוצה לקיים יחסי מין ואני בתולה צעירה ובת בכורה ילדה טובה מבית טוב ששומרת על עצמה ושומרים עליה בהתחלה שהבאתי את הבחור הבייתה מאוד מצא חן בעיניים-ההורים כיבדו אותו נתנו ונותני םהכול.כאשר התחילו לגלות אצלו כל מיני תכונו תשליליות-הם לא מנסים אולי להפריד ביננו אבל כל הזמן רומזים לי שהוא לא בשבילי ולא בשבילי ובאיזהשהוא מקום אני יודעת שהם צודקי םאבל אני אוהבת אותו מאוד וקשורה אליו הוא מעליב אותי ופוגע בי ואני סולחת לו-לא פעם עכשיו התברר לי שהוא גם יוצא איתי חצי שנה רק בשביל מין ואם לא אתן לו ואני לא מתכוונת לתת לו אז יחפף אותי מכל המדרגות אבל אין לו חברים ואני החברה ועוד חבר אחד היחידים בחיים שלו והוא גם בן יחיד אין לו אחים.אז אני מפחדת לפגוע בו או שיקרה לו חלילה משהו אם אעזוב מצד שני אוהבת אותו מצד שלישי הוא בכלל לא בשבילי אבל גם לי אין עכשיו כמעט חברות וחבר אחר להכיר ואני כבר מבוגרת יחסית ולא הכרתי אף חבר בינתיים מלבדו אז צר לי על זה היום אמא שלי ראתה הפרשת דם על התחתון כי הרתחתי במים רותחים בכביסה לנקות ולא לזרוק לפח.היא חשבה שהוא דרדר אותי לקיום יחסי מין אבל זה היה מהמחזור שנזל לי ...היא לא מאמינה לי.היא חושבת שקיימנו יחסי מין היא פגעה בי עמוק היא אמרה לי שהיא לא מאמינה יותר לאף אחד.היא כל הזמן אומרת שאני אעשה מה שאני רוצה והיא לא תפריד ביננו אבל שאני דופקת לעצמי את החיים.אבא שלי יותר מתון-אמא ממש מנסה להפריד ביננו-היא אומרת שלא אבל בלב היא כן-אולי מדאגה כי אמא שלי תמיד דואגת.לכולם.אחלה אמא שהשם יתן לה חיים ארוכים ובריאות. שבוע שעבר הוא ממש ממש העליב אותי ואמר דברים מגעילים...והייתי אצלו גםבבית 5 6 7 שעות בלי אוכל בלי מים אפילו כוס לשתות לא הציעו.אחרי כל זה...הוא היה ממש ממש ממש לא בסדר. אז אמא שלי התעצבנה ואנחנו דתיים-אז היא אמרה לי שהיא תתפלל לאלוקים שיפריד ביננו ואני התחננתי שלא....התחננתי ממש. אחרי כל זה נראה לי שהיא עכשיו לא מאמינה בי בגרוש וגם שונאת אותו אבל כדי לא לפגוע בי לא אומרת כלוטם הם שותקים אבל יודעי םשאנחנו לא מתאימים. אני אוהבת את הבחור.למרו תשהוא קצת "שרוט" בשכל...הוא מדבר על הסכמי ממו ןואם נתגרש שאנחנו רק בני עשרים וחמש ועוד לא התחתנו.הוא הולך אחר חוקי פיזיקה ומתמטיקה של שבלונו תכל הזמן-נניח 8 שעו תשינה אז אם יש 9 או 7 וחצי הוא כבר מאשים אותי שבגלל שנפגשנו אכלתי לו שינה...נגיד אוכל-4 ארוחות ביום באותה שעה בדיוק אותו אוכל בדיוק ואם סוטים מזה השם ישמור.הוא תמיד אומר שאני לא אהיה כל העול םשלו.שאם הוא יהיה באמצע מבחן של אוניברסיטה מועד ב אחרון לתואר אבל יגידו לו חברה שלך מדממת למוות בחוץ לך תעזור לה הוא לא יציל אותה לעולם! כי חשוב לו קודם כל הוא והמבחן.ממש אגוצנטרי כבר לא אגואיסט אפילו-אני עלפי שבועת הרופאים גם אם צעירה ולא נשבעתי...אפילו אם אדם זר לא עלינו גוסס אקום ואעזור לו.הוא לא.יתפוצץ העולם הוא והוא והוא וזהו.אין אחר! יש מבח ןעוד שבועיים וחצי-לא נפגשים מצידו שבועיים בכלל-אפילו לא טלפון-הוא והמבחן שלו.אםחברה שלו עם 40 חום אפילו לא יטלפן למה?כי יש מבחן.למשל שנוסע לצפון ואנחנו דרומים-לאיזה 5 ימים אפילו לא יאמר כי הגיע ואם אני מצלצל תאבל הוא באמצע נגיד עם חברים בקפה....ואי ןלו הרבה רק 1 או 2....אז הוא מסוגל לנתק לי בפרצוף בקיצור ד"ר אני לא יודעת מה אני עושה אני מתה עליו כאדם...אבל על כל הטוב חוכמה ויופי ודברים שנדלקתי בו -יש בו גם מלא שלילה ואני לא יודעת מה לעשות וחוצמזה למרות שמבקשת שתתיחס בבקשה לכל מה שהפניתי פה לעומק לכל שורה ושורה ותתן לי עצה אנא בבקשה...שואלת גם כדרך אגב איך יוזמים פרידה ומה עושים.איך מדברים ואיך גומרים ...איך שומרי םאחכ גם על ידידות איתנה ונאמנה.וחס וחלילה מקווה שלא ניפרד בינתיים שנשמור על שלום להתחתן איתו אני לא.אבל להעביר את הזמן שאין לי כלום בקושי חברות בקושי ידידים זה טוב לי וטוב לו... והוא לא ילד רע.כשיוצאים כיף לי איתו.עד שהוא מתחיל עם השטויות שלו.וכל פעם השטויות שלו זה או באימיל או בטלפו ןאו בסוף מפגש בלילה וזה אוכל אותי.מלא מבחני םנכשלתי בגללו וזה לא יאומן אמא שלי חושבת שהיא משלמת לאוניברסיטה שכר לימוד סתם ואני לא לומדת ואני הרי תלמידה מצטינת אני כבר לא יודעת מה לעשות תיעץ לי בבקשה על הכול.גם על אמא ואני גם על החבר ואני ועל בכלל תודה רבה רבה דר אודי.שבת שלום!

שלום אודי שאלתי על איך נפרדים בכלליו תשתסביר לי בוודאי שרוצה קשר טוב ב"ה ולאורך זמן עד שאמצא את אהבת חיי האמיתית ואתחתן ואביא ילדים ב"ה ומה עושים עם אוהבת ומתנהגים לא יפה?הוא רומס ודורס אך הוא חמוד פעם אחרונה הוא לקח את כל הטוב שלמד ממני ויש לו חרדה חברתית אז מתבייש מכולם חוץת ממני ופשוט צעק עלי ואיים להפרד אחרי כל מה שעשיתי לו טוב בעילה של את רוצה יותר מידי טלפון-אחד ליום רבע שעה עד חצי שעה זה מוגזם ונעלבתי מאוד כי אחרי שאני 15 פעם לא נפרדתי ממנו אחרי דברים פוגעים ומשפילים שעשה הוא רצה לקח תאת כל הטוב שלי ללמוד ממנו ואז לצעוק עלי ולהפרד ממני כי יודע שנותנת לו בטחון ועם אחרים לא ינהג כך מוזר מקווה ב"ה שיהיה רק טוב אודי לעצתך אודה נענע

כתבתי משהו, רציתי לשתף עם אנשים שמכירים את התחושה.... מקווה שזה לעניין... אם לא אז אני מתנצלת מראש עכשיו שלוש בבוקר אנשים באוהלים מפגינים לי מתחת לחלון ואין לי משהו יותר מעניין לעשות עכשיו אז הנה: .זה מתחיל ספק בשאיפה למשהו טוב, ספק בתחושה רעה מאוד מאוד. הריאות מנסות לפמפם, להתמלא והלב מנסה להדביק את הקצב, בשאיפה למשהו טוב שיקרה. כמו הזיות על סף שינה רגל שמאל בוגדת ברגל ימין וצלע ג מסתכסכת עם צלע ד. כל מחול העצמות והשרירים הזה יוצא לדרך שוב. מנסה להתחשב רגע בראש ובכתפיים אבל מגלה שחסר לו מה שדרוש ומפסיק. הבהייה בעקבות זה לא תמיד באה בכוונה, כשכן, כשזה בכוונה, היא מנסה להיאחז במשהו טוב הזה. תקווה, דיבור לפעמים מגע ישיר ולפעמים איבוד זהות, מחול שדים של זונה שתויה. זה לא כמו בטלוויזיה, האמפטיה לא מזדחלת סתם, כי יש בני אדם בסביבה. האמפטיה מזדחלת מתוך הלב הדוהר, מנסה להציץ החוצה, יש עיניים? יש מחשבה, או אולי רק רעד לא נשלט. כתבתי פעם לדודה חולה, היא מעולם לא ענתה לי חזרה. החולי משתק, מנטרל כל הזדהות עם הסביבה. החולי משאיר אותך בתוך עצמך, סופר גידים, שרירים, עצמות, כל מה שעדיין נשאר. לפעמים רק כחוט השערה, לפעמים גם זאת כבר איננה

אתה מכיר את התחושה שתוקפת אותך פתאום, שמשהו טוב יצא ממך? שאולי יש לך מקום וזמן בעולם הזה? כשהידיים קצת רועדות מהתרגשות ואתה מרגיש שיש לך פתאום מילים בראש שמתארות אותך? ממש את עצמך ולא מה שמסביב. כנראה שזאת ספק נוסטלגיה מרירה מתוקה ספק השראה... עצב מתוק כזה.. כנראה כתבתי על התקפי חרדה ופחד ממוות וחולי, אבל כשכתבתי הרגשתי חשובה לרגע הזה ולזמן הזה ומלאת תקווה. קצת כמו שקט שלפני הסערה או השקט שאחריה.. כמו שמרגישים בתחילת שיכרות לפני שהיא הופכת למגעילה או כששומעים שיר שמרגש מאוד

שלום, שמי נתן מאילת ואני מאוד מעוניין לעבור קורס זה בגלל שחבר שעבר קורס זה הסביר לי שאפשר להרגיש מראש מתי התקף אפילפטי עומד להגיע והדבר מאוד חשוב לי. רציתי לשאול כמה שאלות: * האם הקורס מכוסה ע"י סל התרופות בכללית ? * האם יש באילת קורס של ביופידבק כי יש צורך לטוס מאילת כל שבוע הלוך ושוב לתל אביב והאם קופ"ח כללית תאשר לי טיסות ? אשמח אם אקבל תשובה לדוא"ל שלי נתן

שלום רב לך נתן לצערי הרב רוב התשובות לשאלותיך בכל הקשור להשתתפות קופות החולים במימון הקורס הן שליליות! שיטת הביופידבק אינה מתאימה לטיפול באפילפסיה לעומת זאת הוכח כי לשיטת הנוירופידבק כשהיא מתבצעת על ידי איש מקצוע בעל הכשרה ונסיון מתאימים ישנן הצלחות בתחום הטיפול. הקריטריונים לקבלה לקורס ביופידבק ונוירופידבק הם ברורים וניתן לקבלם באמצעות האגודה הישראלית לפסיכופיזיולוגיה יישומית ולמשוב ביולוגי ( א.י.ל.י.ם ) ללמוד את השיטה בתקווה שעניתי לשאלותיך. תודה על פנייתך בהצלחה ד"ר יגאל גליקסמן

חלמתי שעברתי ליד פח אשפה גדול ומלמעלה לא בלכלוך נזרקה חבילה יפה ובתוכה אריזות קטנות ויפות של משהו כמו בונבוניירה. עברתי מספר פעמים ליד הפח ולא הבנתי למה זרקו אריזה חדשה ולא משומשת. פעם נוספת עברתי והחלטתי לראות מה יש באריזות הקטנות פתחתי אריזה אית היה בפנים שוקולד טבעי ומקורי הוא היה מריר ולא מתוק כו במקור. אכלתי אותו. לא לקחתי את כל החבילה כי זרקו אותה ואם החליטו לזרוק אין טעם שאני אקח. הבנתי שזרקו מכיון שהשוקולד לא היה מתוק, כנירא קיבלו מתנה.

טוב שמוכרים שוקולד לא אומרים שזה עושה חורים בשיניים,השמנה,חצ'קונים. . .וכו וכו נגיד ששוקלד מריר פחות מזיק מחלב. . .אבל לעניין הרבה פעמים צריך לעמוד בפיתוי כדי לעשות את המעשה הנכון. ולקחת חבילה של שוקולד מקושט ומפתה ולזרוק לפח מראה על חוזק נפשי. גם אם זו מתנה חומרית.

אני טיפוס עצבני, לחוץ, דרוך, חסר בטחון, לא תמיד מצליחה לבטא את עצמי כמו שצריך, ביישנית .......... הקיצר תקועה בחיים כבר הרבה מאוד שנים, חסרת מוטיבציה ואין לי את הדרייב לעשות כלום. למרות ש.. יציבה מאוד במקומות עבודה. עוסקת בספורט שנים רבות אבל בזה זה מסתכם. לא הלכתי ללמוד (טראומה חברתית מבי"ס תקופת חיים שהייתי מוחקת מחיי) מעגל חברתי די מצומצם. מעדיפה להיות לבד. לא מתמודדת בהרבה מצבים ומרגישה נחותה מאחרים כמעט בכל חברה שאני נמצאת בה מרגישה לא שייכת, מרגישה נדחפת, מרגישה לא רצויה. אני כבר לא ילדה (אוטוטו 43) ומרגישה כמו ילדה בת 8 נפגעת משטויות, מרגישה שאחרים חכמים ממני, מרגישה לעיתים חסרת אונים מול בני/ות 20+ שאיתי בעבודה. שהם הרבה יותר חכמים ממני, מצאו זוגיות (מעולם לא הייתה לי) מרגישה לא שייכת בכלל לייקום הזה ובשביל מה אני כאן ? שמעתי על כל מני סוגי טיפולים כמו ביו פיבדק, CBT ועוד כאלה ואחרים. רציתי לדעת איך אוכל לדעת איזה סוג טיפול מתאים לי (ניסיתי בעבר גם כדורים, זה לא ממש עזר) האם יש יעוץ קדם טיפולי ?

שלום רב לך בהמשך לשאלתך אשמח לשוחח עימך לקבל ולתת יותר פרטים גם בנייד שלי 0546670570 בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

מצד אחד ערוצי התקשורת מציגים ארוטיקה ופורנוגרפיה. . . גם אוכל. מהצד השני מופץ דרך ערוצי התקשורת בכרוניקה מתמדת שימוש בssri שבין היתר מדכא חרמנות וורשה רזיאל כל יום אומרת שזה מדכא את הליבידו-תשוקה מינית. תקן אותי אם אני טועה, אבל זה נראה כאילו לוחצים/סוגרים על הציבור. יכול להיות שהרעיון של כל זה למנוע התאבדות. . ? נ.ב. בד"כ שלא מפרסמים או לא עונים להודעה שלי בפורום. . . אני נוטה לחשוב שעליתי על משהו.

אוקי ssri עובד על החשק המיני והתיאבון. . .אתה בטח יודע סרוטינין וכל זה. עכשיו מצד אחד יוצרים מצב של גירויים מתמידיים. . . הרי חרמנות זה רגש כזה. . . איך לומר כמו עקיצה שהולכת ונעשת מגורת יותר ויותר .. . .מסוג הדברים שמתחזקים ונעשים יותר ויותר גרוע. . . וגירוי/גירוד של המקום מעניק שני חיזוקים-אחד הפסקת הכאב/שורף/מגורה ו/+ הענקת הנאה שזה חיזוק נוסף. עכשיו כל הזמן בטלויזיה,או ברדיו,או באינטרנט בכלל. . . . מגרים! עם שני דברים אוכל וסקס(פירסומות ופורנוגרפיה) עכשיו אני לא זוכר שאיי פעם פורנוגרפיה היתה מופצת כמו היום. ואני לא זוכר שאי פעם כדורים פסיכאטרים היו מופצים ומדוברים כמו היום. עכשיו מי שיש לו סרוטונין נמוך זה אחד מבין 3 מוליכים עצביים שאמור לגרום לחרמנות חזקה. מי שיש לו סרוטונין נמוך יהיה או עצבני ועויין כלפי הסביבה או אובדני וחרדתי. עכשיו רגש של חרמנות הוא לא נעים בכלל מהרבה סיבות. וכדי לשלוט על החרמנות שלו בתקופה זו . . . הוא יקח ssri. בינגו. וככה מרוויחים חברה לא קיצונית בלי מתאבדים ובלי קריזיונרים. ראה למשל את הקישור התומך הזה. . . וזו רק שיחה אחת מבין עשרות http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FGDHME&c41t4nzVQ=EH מחכה לתשובה

שלום ! ברצוני לדעת חולה אנורקסיה שטופל ויצא מזה והבריא האם יש סכוי שזה יחזור שוב ?

אודי, ושוב שריפה איומה !! כל כך הרבה עצים ..כל כך הרבה .. ולמה ?????????????? כזה חוסר אונים . זעם . למה לשרוף אותם ?? מה הם עשו רע ?? ..נשמע מזויע .. מסתובב לי בראש הומור שחור כזה.. אתה יודע שאחד ממוקדי השריפה ליד יד ושם ???... חשבתי.. עוד מעט והאש תגיע ליד ושם ויוכלו לשיר שוב "אחים בעיירה שריפה" חשבתי גם..כן, עוד מעט וישרפו גם את האפר.. רק זה עדיין לא נשרף.. אודי, אני מרגישה זוועה.. איך ??? למה ???? מה העצים עשו רע ?????? איך אפשר כך לפגוע בהם ???? סתם כך ?? אוףףףףףףףףףףףף כן, גם איתך פתאום.. מה קורה כאן פתאום.. בכלל לא בטוח. למה אתה לא עונה ? היום יום שני. אתה כועס ? קרה משהו ? נמאס לך מאיתנו ??? מה קרה כך פתאום לפתע ? קורה משהו מאחורי הקלעים כאן ? אוףףףףףף אתה רוצה לעזוב אותנו עכשיו ביולי/אוגוסט ?? אני יודעת אודי שאתה באמת באמת לא חייב לנו כלום. אני יודעת שאתה עושה הכל בהתנדבות ומתוך כוונה טובה אמיתית. אני גם יודעת שאתה מאוד בכיר ,ועסוק. ובאמת לא חייב לנו כלום. אבל תגיד. תדבר. תגיד שנמאס לך. מרגיש לי שאתה פתאום נורא נורא כועס על כל הפורום הזה. ושתדע לך אודי שאני תמיד הסתדרתי לבד ! באמת ! אבל תגיד. תדבר אודי.אל תתן לי להבין דבר מתוך דבר.. פתאום הפורום מרגיש מתנדנד..כמו ספינה טרופה בלב ים.. אני מקווה שזה בסדר שאני כותבת לך מה מרגיש לי.. ואולי אני כותבת לך מילים אלו דווקה בגלל שמרגיש לי בטוח איתך ?? ואולי כבר לא כ"כ בטוח ??? איזה בלגן ==+*&^&%$@@!$%&*))()((()(*)*&&^^%% ...ולמה לא הזהרת לפני שפנית למשטרה בעניין טלטול ?? ומי ערב לי שלא תמסור גם אותי למשטרה ???? בכלל לא הבנתי למה התכוונת בתגובתך להודעתי . "כתיבת הודעה קונקרטית. מחשבות. רגשות." לא מבינה את ההבדל .. אני נכנסת לקטגוריית ה ??? לא יודעת אפילו לאיזו ?? איך אדע מה הגבול שלך ?? ..אודי, אני מתחרפנת.. ואולי הכל בגלל יד אדם ששרפה יער שלם !!! שוב פעם !!! בני"א שלא היתה בהם חמלה לעצים שלא פגעו, לא עשו רע .. נשמו... ואולי זה חטאם ?? שרצו לנשום ?? במבי.

יודעת מה לעשות?

מדוע הודעה או חשיבה על התאבדות נחשבת כאיום? האם אנחנו לא אדונים לגופינו?

כל החיים אנחנו זזים בין הפחד מחרדת המוות לבין המשיכה להנאות החיים. זה לא נראה קצת כמו מלכודת?

האמת שיש לי מה לומר חחח, אבל תוכן הדברים יכלול דברים שאפשר להגיד,ודברים שהם קצת חשוכים אז . . .אני אשאיר את זה ככה פתוח.

פשוט יש לי הסתכלות די חשוכה לגבי החיים. אז אני שוקל מילים.