פורום פסיכולוגיה קלינית

הייתי צריכה לקחת ילדה מבית הספר ילדה בכיתה א' לתת לה אוכל לעשות איתה שיעורי בית לשחק איתה וכו' הייתי בסך הכל כשעה וחצי ביום או כשלוש שעות, משתנה.הילדה רצתה ללכת לצהרון, מועודונית כמו חברתה הטובה והוריה לא רצו בהתחלה לאחר מכאן שינו את דעתם והפסקתי לעבוד אצלהם, עבדתי רק חודשיים, שלוש, זוהי עבודתי הראשונה עם ילדים, אין לי ניסיון והאם ידעה זאת, אני בטוחה שעשיתי טעויות כמו שלפעמים אני חושבת שאני התנהגתי עם הילדה כילדה אני בת 20 פלוס ולא כמבוגר כי ניסיתי להתחבר עליה וניראה לי שזאת הייתה טעות. הייתה לי ולאם שיחת סיכום בערך ויכול להיות שהבעתי דעה שהכעיסה את האם אני אמרתי שלילדה יש פה ואני לא חשבתי באותו רגע למשהו רע הכוונה שלי הייתה שהילדה יודעת לענות (אני לקווית למידה) והאם אמרה לי משפט שהיא לא חשבה להגיד לי פתאום היא אומרת האם: "את האמת הילדה ניהלה אותך.." מאוד נעלבתי לא אמרתי כלום אך עדיין מפריע לי האימרה שלה.. אני לא יודעת למה כל כך זה מפריע לי המשפט שלה? ואני לא יודעת כיצד לשכוח? ולהמשיך הלאה.

אני עובדת עם ילדים מספר שנים בגנים וצהרונים. למדתי שעדיף מאוד להימנע מהערות שליליות על הילדים, כדאי להשאיר את זה לגננת או למורה. עד שתיהי גננת או מורה בעצמך... שיהיה בהצלחה, ולא לוותר על עיסוק שאת אוהבת בגלל טעות קטנה, כולנו עושים (במקרה שלנו בעיקר עושות...) אותן. בהצלחה!!!!

רוצה לברך אותך ולאחל לך שבת רכה,נעימה ומלטפת... שבת מלאה באור .. שלך-במבי.

תודה שאתה מבין..ההרגשה שאתה מבין אותי, מאד מקלה ומנחמת.. גם כאן מנסה או לפחות ניסיתי תקופה "להתאפק" ולא להעיק כי קשה להכלה.. הבעיה שגם בחוץ, מנסה לא להראות פגיעות, לספר לעצמי סיפורים שלא נפגעתי כשנפגעתי..להפגין אדישות.. להקרין חוזק.. ובעצם = להכיל את עצמי..וזה מחזיק תקופה קצרה.. אבל אז זה מתפוצץ.. ואני קורסת..וזה מתבטא בהיסטריה.. ובמשבר וייאוש מעצמי. לא מצליחה ללמוד לשלוט על רגשותיי ועל חיי וזה נורא מתסכל. מחליטה שמעכשיו לא מגיבה (רגשית) בקיצוניות, אבל לא עומדת בזה. פשוט "ביטוי אותנטי שלי" - נראה כדבר מאד לא רצוי לסביבה וגם לא לעצמי.. תודה, מיקה

תודה אולי באמת לנוח זה רעיון קצת להתרחק

שלום רב, אני מבינה אמנם שאינני היחידה שנתקלת בבעיית הכלה והחמות או המחותנים, אבל לאחרונה מרגישה שאני מתקשה להרפות מהכעס, וממחשבות שליליות וטורדניות שמשתלטות עליי, מחשבות שליליות גם על העתיד , אני עונה להם בראשי ורבה איתם בראש שלי, ומתקשה להרפות. חשוב לי לשמור על שלמות המשפחה, ןאני משתדלת לשתף את בעלי כמה שפחות במחשבות שלי. הוא מודע למצב, אבל אני לא רוצה להעמיד אותו באמצע, במיוחד שאני מרגישה שאני פשוט מטפחת שנאה כלפי הוריו. ולמרות ניסיונות להשאר חיובית יש לי מחשבות איומות עליהם. מה עושים?איך מצליחים להשאר אדישים להתנהגות שלהם? תודה רבה

שלום ד"ר, ביתי בכיתה ה, משנה שעברה וגם השנה עוברת מסכת אירועים קשה מבחינה חברתית בכיתה.והיא לא היחידה. הבעיה שלי היא פחות עם ילדי הכיתה ויותר עם ביתי.אני מודעת לבעיה מסויימת אצל הבת שלי שאותה אני מתקשה לפתור. לביתי אין איזושהי מערכת סינון של מילים, בזמן שיחה ודיבור היא אומרת כל מה שיש לה מבלי להיות מודעת עד כמה המילים שלה פוגעות.היא לא מקללת או מנבלת את הפה ,אבל המילים שלה מעליבות מאוד. אני עורכת עימה אינסוף שיחות ומסבירה לה שהיא טועה, כל מה שיש לומר זה שאני נגדה ואז היא מתרחקת ממני. אני חייבת להעמיד אותה על טעותה אלא שבתפיסת החשיבה שלה , כל הסתייגות כלשהי מדבריה מוכיח לה שאני נגדה. חוסר טקט מסויים, תמימות שאופיינית לגילאי 4-5 אבל בהחלט לא לילדה בכיתה ה. מה עושים? קניתי לה ספר "החברות הכי טובות" , אני מראה לה אינסוף דוגמאות עלינו ההורים ועל אחיה, לא עוזר. לתשובתך אודה. בברכה מרים.

שלום , אני בחור בשנות ה30. לומד כרגע לימודים מסוימים וזקוק מאוד לשעות שינה מסודרות אולם אינני מסוגל , פשוט אינני מסוגל לעמוד בלילה מסודר עם שינה מסודרת. איכשהו אני חי במחזורים של 24-36 שעות ערות ואח"כ עייפות ושינה ארוכה מאד. מבחינה רפואית, לא מומלץ לי להשתמש בכדורי שינה מסיבות אישיות... אני נלחץ מהתופעה הזו. כל פעם שמתקרב הלילה אני מנסה לשכנע את עצמי שעכשיו אירדם אך "המיטה לא קוראת לי" וכמו שאמרתי אני נגרר למחזורי שינה כפי שתיארתי. מה לעזאזל עושים?

כבר בלי מילים... ובלי כח..

הי רוני, טוב שאת פה...גם בלי מילים..

היי אודי, הבן שלי בן 9, מקסים, חכם, דואג, מתחשב, בסדר בלימודים. עד לפני חצי שנה היה הכל נפלא. הכל התחיל אחרי פסח שנה שעברה שהילדים התחילו להתנכל לו ואמר שכולם שונאים אותו והיה בוכה כל ערב וכו', אני ועוד כמה אימהות ארגנו כמה מפגשים חבריים והכל חזר לקדמותו. התחילה השנה החדשה ושוב אין לו חברים. הוא אומר שקוראים לו בשמות והוא התחיל להתרחק מכולם.עכשיו הוא לא בוכה הוא פשוט אומר שטוב לו לבד. הוא לא רוצה לשחק איתם כי הם משחקים במשחקים שאינו אוהב ושאחר כך הם רבים והוא לא רוצה להיות מעורב בבעיות שם. ניסיתי לקרב אותו לחבר וזה לא ממש הולך. הוא יושב בחדרו עם הטלויזיה והמחשב ולעיתים רחוקות יושב בסלון איתנו כשאנחנו מתחננים אליו.הבית שלנו נורמטיבי ואין חיכוכים או צעקות. אנחנו יוצאים לטיולים וטוב לנו כמשפחה. אגב, גם לחברים מבחוץ הוא לא מתחבר. בהתחלה כן ואז הוא מתרחק ומתכנס בתוך עצמו. מה אתה מייעץ לעשות איתו?

אודי,הגענו ביחד לתובנות שממש עזרו לי בפגישה הקודמת וזה לטובה אולי ואולי לא...אני לא נמצאת בטיפול אנליטי כזה מסורתי אלא דינאמי והבנו ביחד שזה לא טיפול כזה ואם הוא היה כזה הוא היה דורש יותר פגישות ותחזוקה והשאלה החשובה זה עד כמה לחפור? וביחד אני מקווה שנמצא את הדרך...אבל הבנתי שבטיפול כמו שלי עדיף לא יותר מדיי...כי זה גרם לי להגיע רחוק מדיי ברגע ש"חפרתי"....האם יש רחוק מדיי בטיפול???לחפור מידיי???אם הטיפול הוא לא אנליזה ממש...האם קיימת באמת סכנה בלחפור?מה דעתך? הקטע הוא שחפירות כאלה הם שגורמות לי ליפול....ומצד שני אני בטיפול לא? אז תוכל בבקשה להסביר את ההבדל הזה שבין טיפול שהוא יותר אנליטי לטיפול דינאמי? (חוץ מישיבה על כיסא לעומת ספה) תודה מראש..מיכ..

לא משנה,הטיפול מתרחש מעצמו במילא, התובנות מגיעות והמינונים בעיתיים מאוד..אמורות להיות שתי פגישות בשבוע ומדי פעם יוצא שיש רק אחת מאילוצים שלא אנחנו אשמות ובכל זאת...השבוע נפגשנו פעם אחת וגם שבוע הבא, כנראה שבגלל זה אני נמצאת פה הרבה ולה לא שלחתי כלום בנתיים...ומתי להרחיק ומתי לקרב היא משאירה לי הרבה מזה...אחריות שלי ברוב המקרים...ולכן זאת בעיה כנראה שהיא סומכת עליי יותר מדיי....אני לא הייתי סומכת..אוף...צריכה קצת מנוחה ולא מוצאת מקום כזה.....יותר מדיי מחשבות בזמן האחרון אוף...קשה להסביר משהו משתנה אצלי בתקופה האחרונה וזה מבלבל נורא וגם קשה לשנות כל כך.......סליחה שהופעתי שוב...צריכה משהו ואפילו לא יודעת מה לבקש או איך לבקש ממך או מכל אחד אחר.......

הצטרפתי לאודי בהקשבה להנדל..מקווה שזה בסדר מצידך, דמיינתי את האולם והאנשים ואותך מנגנת מכנית כזו אבל נפלא...וכל כך התחשק לי לגשת לילדה הזו ופשוט לחבק...שולחת לך חיבוק גם אם באיחור של כמה שנים :) מיכ... ואודי,אם אתה חושב שזה בעייתי להצטרף ככה בלי הזמנה להודעה הזו של במבי אז פשוט תמחק...

מיכל..מתוקה.. נגיעה רכה במקום כל כך כואב. קראתי את הודעתך מספר פעמים וכל פעם כשקראתי הרגשתי מחדש את הכאב .וואוו כמה כאב ..וכל פעם גם הרגשתי נגיעה רכה,מיטיבה , איזה משהו שמרכך קצת את הכאב.. תודה ענקית לך מיכל ! אודי יקר, כשנפגשתי איתה הקראתי לה את ההודעות האחרונות שהתכתבנו והתגובות שלך שנגעו בדיוק ! כל כך בדיוק.. ודיברנו על הקונצרט ההוא במשך כל הפגישה, ואתה יודע אודי, קרה דבר מוזר... במשך כל הפגישה דיברתי ותוך כדי בכיתי.ממש זלגו לי דמעות ללא הפסקה. זה משהו מאוד חדש עבורי. כל הקטע של בכי בכלל לא היה זמין בעבורי.זה משהו שלא הצלחתי לעשות ועכשיו אודי, פגישה שלמה ! זלגו לי דמעות ,כך פשוט זלגו להן.. משונה.. אחרי כן הרגיש לי משוחרר וקל יותר.. אתה יודע אודי,דיברנו גם בעניין מייל והגענו להסכמה שאני יכולה לשלוח לה מיילים באופן חופשי אך היא תענה באופן קבוע בנוסח כזה: ... , קיבלתי, נתראה מחר .... ושלחתי גם לה את שני הקישורים של הנדל.. אני כבר לא מרגישה כל כך לבד עם הקונצרט הזה.. שלך-במבי.

וואו..המקום הזה נראה לי כל כך אישי ושברירי כזה..וקצת חששתי לכתוב שהקשבתי ככה...ובכל זאת כתבתי ואודי פרסם..כי יש בך משהו כזה שאני מזדהה איתו כל כך (אמנם בסיטואציות שונות ובכל זאת..) אני מתרגשת יחד איתך מהפגישה ונראה לי כי משהו השתחרר כמו שכתבת וזה נפלא!!!! מיכ.. נ.ב. גם קצת מקנאה בך על המקומות שאת יכולה להגיע בפגישות...ועכשיו גם מייל...לי כל כך קשה ואני עדיין שולחת מיילים שלא תמיד מקבלים מענה...התלות כן..שוב...

שלום לך יש לנו בן במשפחה בן 22 הבחור לא יוצא מהבית רוב השעות במחשב מהרגע שנכנס עד למחרת (בשעות הבוקר עובד) על פניו נראה שאין לו חברים, הוא מתרץ בזה שהוא עייף ואין לו חשק... ברוב המקרים הוא כועס כשמדברים אתו על הנושא,חשוב לציין שהוא בריא בגופו ובנפשו. אודה לכל עזרה

שלום רב, בני בן 6.4 בכיתה א', לפני 3 שבועות ראה קטע מסרט אימה ומאז הוא לא מוכן להישאר לבד. הוא הולך לביה"ס בשמחה ומשחק יפה עם חבריו, מרגע שאני לוקחת אותו הביתה הוא לא מוכן שאשאיר אותו לבד לרגע. הוא מתעורר כל לילה וטען שהוא מפחד. מה אני יכולה לעשות?

שלום אודי. רציתי להתייעץ. הבן שלי כמעט בן 4, ילד חברותי ואינטיליגטי וחם (יודע מספרים, אותיות, מרכיב פזלים מעל 50 חלקים וכו'). נכנס לגן עיריה השנה והשתלב די טוב. לאחרונה התחילו תלונות רבות שלו על כאבי בטן (הרופא לא מוצא כלום) ובעיות נשימה שיוצרות טיפולי אינהלציה תכופים ולכן גם נשאר בבית כמעט שבועיים. לשאלותי הוא עונה שטוב לו ושהגננת נחמדה וכו'. בשיחות עם הגננת היא מספרת על קשיים רגשיים- בוכה, לא רוצה תמיד להשתתף בחוגים ובמפגשים, לא אוהב טון של ציווי אלא של שיתוף ובקשות ולצד זה גם פעיל ומשחק עם החברים. בנוסף סיפרה כי בתגובה על ההתנהגויות הנ"ל הושיבה אותו בפינה או השאירה אותו לשבת על כיסא בשעה שכולם שיחקו בחוץ. כמובן שהבעתי התנגדותי לשיטות חינוך אלא ויותר להכלה וחיבוק שהוא זקוק להם ואז לא יגיע לבכי. מהפעמים הבודדות שעשתה זאת היא ראתה שיפור אך אומרת שאינה יכולה להתמיד בכך ולתת לו יחס אחר. בגן הקודם שלו גם ציינו קצת קשיים רגשיים. אני מרגישה שאני נותנת את כולי לילד ולא מבינה מדוע שבגלל שילד קצת יותר רגיש מאחרים למצבים ולהתנהגויות- זה נחשב כקושי רגשי בעיניהם. מה לדעתך הבעיה? האם יש בכלל בעיה או שאני מגזימה? האם אלה תופעות של בעיה רגשית או פשוט בגל שהחורף/עונת מעבר כבר כאן? מה לעשות? תודה רבה!!

הבת שלי שירה בת 10 סובלת מיחס מנוכר בבית ספר לא כל כך אהובה בכיתה זה מה שהיא אומרת יש ילדה אחת קבועה בכיתה שתמיד בוחרים אותה לכל מינינ ועדות ואת הבת שלי תמיד לא בוחרים,גם הבת שלי מספרת שלא תמיד משחקים איתה ותמיד מישהי מהבות אומרת או הבנים לא לשחק איתה,מה שנקרא חרם קטן כזה או אחר אמרתי למורה מהחנכת כמה פעמים ודיברתי איתה והיא אמרה שהיא שוחחה עם הכיתה והעלתה את הבעיה, ודיברה איתם והיא עוקבת המצב קצת יותר טוב אבל לא ממש והבת שלי ממש מוטרדת מזה כל שני ומישי היא טוענת זו לא חברה שלי וזו לא חברה שלי,והלימודים שלה גם לא מי יודע מה,יושבים איתה בצהרון פרטני על שני מקצועות ושם היא שוחה במקצוע אחר שלא יושבים איתה היא כנראה לא ממש מעמיקה ומוטרדת, ומעבר לזה יש ילד בכיתה שכבר שנה רביעית עקב אחרי הבת שלי כל הזמן ולא מפסיק ללכת אחריה לאן שהיא הולכת אם זה לצהרום ואם זה לחוגים, ואם זה לקייטנה וכו', וגם מציק ומקלל פניתי לאמא כמה פעמים למחנכת ולכל הגורמים שרק אפשר הא קיבל אזהרות וקיבל הרחקה מהבת שלי וממשיך בשלו,והמורה צועקת עליו והאמא שלו מוערבת אבל לא עושה כלום המחנכת אומרת שהוא לא מקובל וכנראה מאד מאד אוהב את הבת שלי ולכן כל ההתנהגות הזו למרות שמראה סימנים שלא ממש בנות מעניניות אותו,פניתי גם למנהלת וכולם מכירים את הסיפור,בקיצור מה עלי עוד לעשות

שלום ד"ר בונשטיין בני בן שלוש וחצי מפחד מאז גיל שנתיים ממקומות חדשים והמוניים ,הוא מפחד בהצגות ומהמציגים שלבושים בתחפושת אפילו מהליצנית ביום הולדת. ברצוני לדעת אם זה טבעי לגילו? איך אוכל לעזור לו להתגבר על הפחד? אנחנו מפספסים הרבה פעיליות חברתיות עקב כך. תודה מראש. סיון.

פחד להינטש קיים והאבסורד שזה מה שמרחיק אנשים.. הפחד לאחרונה הוא מכך שאובחנתי ומכך שאולי כולם סביבי ידעו ואני היחידה שלא.. אודי, יכול להיות שאנשים רואים את ההפרעה הגבולית ? תמיד אמרו לי שאני רגישה מדיי אבל לא חשבתי שחושבים על הפרעת אישיות. גם לא ממש אובחנתי.. קיבלתי אישור שיש לי "קווים".. עכשיו עסוקה בפחד שלא שולטת בזה ולא יודעת איך להסתיר.. זה אפשרי לשלוט בזה? יודעת שזה מפגר אבל הפחד משתלט .. מפחדת להתנהג. לדבר. להביע. כדי לא להסגיר את עצמי.. אודי, בבקשהיש לך עצה בשבילי איך להסתיר??

מיקה...מקווה שלא אכפת לך שאני מגיבה... פעם ביקשתי אבחנה..היא התעקשה שלא ובסוף מרוב שלחצתי היא אמרה לי מה שכבר ידעתי מזמן...ואז נלחצתי יותר....אבחנה זה משהו בשביל כנראה להבין יותר טוב ולעזור..אבל בתור חרדתית שכמוני אני מבינה את החשש והרצון להסתיר...מיכ

לשמוע עצה מקצועית ממך וסליחה אם ההודעה היא לא מופנית אישית אליך. למרות שכשהעתקתי אותה עכישו זה אליך אישית שלום אני נשואה לבעלי 16 שנים אני אומרת לו מפורשות שאני לא מסכימה בשום אופן שיסע לחו"ל לבד. יש לו אפשרות לנסוע דרך הנקודות של ההנדסאים. ואי אפשר לקחת ילדים לשם. ויש לנו שתי בנות אחת בת 12 ואחת בת שלוש ותשע חודשים ואין הורים שיכולים לעזור ואין משפחה שיכולה לעזור. בכל מקרה הוא אומר אז שיהיה סלון אוירי בצרפת האם אני יכול לנסוע? עם חבר? רק לראות נשקים? ואני חושבת שלא!!! אתה רוצה לנסוע תסדר סידור לילדים ואני גם אבוא או שתחכה שהילדים יותר יגדלו ותהיה לנו אפשרות לנסוע. בבקשה אל תכתבו לי למה את לא נותנת לו וכאלו דברים. הדיעה שלי נחרצת לא נוסע לחו"ל לבד בלעדי. כן החשש מבגידות למרות שהוא לא אדם בוגדני אבל אם תהיה שם איזה פצצה לכו תדעו מה יקרה או אם החברים שלו יעשו משהו אז הוא גם עלול להתפתות למה להכנס לכזאת סיטואציה. הוא אומר שכל החברים שלו בעבודה נוסעים רק אני לא מסכימה שהמחשבות והדיעות שלנו הם מקבילים ולא נפגשים. בכל מקרה אנשים אני לא מסכימה שהוא יסע!! יגיד מה שיגיד יחשוב מה שיחשוב גם לו מותר שיהיו קוים אדומים ואני לא אחצה אותם. אני!!! לא!!! מוכנה!!! שיסע!!! לבד!!! לחו"ל!!! אבל הוא מזכיר את זה כל הזמן וזה מלחיץ הוא יכול לעשות לי את המוות כדי לנסוע והוא לא יסע בסוף אבל זה כל כמה חודשים צץ אצלו. מה דעתכם? איך לעמוד על שלי בלי לתת לו שום אופציה ללכת? הוא אומר שהוא יכול לקום ולנסוע בלי לשאול אותי ושיחזור אז מה כבר יקרה? או שנתגרש או שאקפוץ אבל בינתים לא נסע. מה דעתכם מה אפשר לעשות כדי שהדבר הזה יגמר והוא לא יעז אבל לא יעז לפנות אלי בעניין הזה? תודה רבה כמובן שלבגוד אפשר גם בארץ אבל שוב אני בעמדה שלי לא מוכנה!! מה דעתכם בבקשה עצה אני מתפוצצת ממנו כבר לא מוכנה שידבר איתי על זה שוב ושוב כשאני לא מסכימה. וגם לו יש אפשרות לא להסכים לדברים וזה יתקבל באהבה תודה בבקשה תגובות

תודה. תיאור כל כך הומאני ו..קולע.. קשה הידיעה..החשש.. וגם נורא מפחדת שאני שקופה.. שכולם רואים..ושכולם יודעים.. יכול להיות שעד עכשיו כולם ידעו ורק אני לא? ואיך אפשר להיחלץ מהסבל הרגשי הזה!! ומהפחד נטישה הזה אם בכלל? הייתי רוצה להיהפך לאדישה = תכונה שאני מקנאה (בבעליה) וחומדת..

שלום, אני סטודנטית לריפוי בעיסוק באוניברסיטת תל אביב. במסגרת הלימודים יש לנו קורס בפסיכולוגיה התפתחותית, בו אני נדרשת להגיש עבודה על מאמר בתחום זה. רציתי לבקש את עזרתך בקשר לשאלה שעלתה לי וחשבתי שמי שלמד את המקצוע אולי יוכל לתת לי תשובה מבוססת יותר. השאלה היא על המחקר המוכר של מישל- "ניסוי המרשמלו". (בקצרה ממש: בניסוי מכניסים ילדים לחדר ואמרי להם שאם יצליחו להתאפק ולא לאכול את המרשמלו 15 דק, יקבלו 2 מרשמלו) פה מדובר בניסוי המשך שערכו ובו חילקו קבוצה של ל-4 תתי קבוצות: א. ילדים שהפרס (המרשמלו הכפול) הוצג להם. ב. ילדים שהפרס לא הוצג להם. ג. ילדים שהוצעה להם אסטרטגיית התמודדות בזמן ההמתנה (לדוגמה-"נסה לדמיין שהמרשמלו הוא דבר שאי אפשר לאכול אותו"). ד. ילדים שלא הוצעה להם אסטרטגיה. התוצאות היו שקבוצת הילדים שהצליחה להמתין הכי הרבה זמן היתה הקבוצה שלא הציגו להם אסטרטגיית התמודדות, ושהפרס הוצג להם. במחקר לא מוסבר למה, ואותי עניין האם יש גישה או תיאוריה בפסיכולוגיה שיכולה להסביר את התוצאות. אשמח מאוד לעזרתך

היי, לאחרונה המטפלת שלי עבדה איתי על שיטת ראש חכם וראש רגשי והגיוני, חיפשתי באינטרנט לקרוא על זה והופתעתי שזה טיפול לאנשים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית, קראתי הרבה מאמרים וראיתי שבשבועיים האחרונים זה המצב שלי, הדאיג אותי מאוד מאוד ההבחנה הזו, בחרתי להתקשר עם המטפלת ולשאול איתה אם אני מאובחנת כך, אמרה לי איך הגעת לאבחנה זו הסברתי לה אמרה לי אז תביאי החומר שקראת ונתייחס לזה במפגש, התעצבנתי ורציתי תשובה חד משמעית אמרה לי שאני לא יכולה לתת אבחנה כל כך כללית, אני לא רואה שהדבר כל כך מסובך אלא במקרים מסויימים שיש לי בעיות או סכסוכים עם אנשים הסובבים אותי אני צריכה עזרה כי קשה לי מאוד ואמרה שהאבחנה הזו חדשה, אמרתי לה אז את מדברת על ההפרעה הזו, אמרה לי נדבר יותר במפגש ונבדוק ביחד את אם אני רוצה שם לזה או לא, ושאלה אותי אם זה הקל עליי אמרתי לה לא ההפך. השאלה שלי למה היא לא אומרת לי את האמת???? רוצה לדעת המפגש שלנו בעוד כמה ימים אז אני אחכה ואישאר במצב הזה שרק קוראת חומר ולהסס מה יש לי, רוצה תשובה ברורה, האם היא לא אומרת לי בכדי לא לפגוע בי???? רוצה עזרתך בבקשה איך אדע אם אני סובלת מההפרעה הזו או לא?? ומה אומרת ההפרעה הזו האם היא קשה?? אני לא רוצה לקחת תרופות בכלל בכלל זה דבר סגור בשבילי. האם השיטה שהיא משתמשת בה איתי יכולה להיות להפרעה שונה מזו???? תסבירי לי הכל הכל בבקשה התעייפתי מכל הטיפול שהוא כבר שנה וכל פעם משהו חדש, נמאב לי מהכל מהטיפול מהכל, ועדיין אני כבר יצאתי מאכזבה גדולה מהמטפלת שזה גם קשה מאוד. עזרההההההההההההההההה.

אודי, איך יודעים אם הטיפול נכשל כי אין כימיה או שהסיבה לכשלון נעוצה בהתנגדות שלא ניתן להתגבר עליה?

שלום רב, יש לי בעיה של התקפי זעם, שמלווים בהתנהגות אלימה (שבירת חפצים, בוקס בקיר וכ'ו). ביום יום אני בם אדם מאוד נחמד ונוח אבל במצבים של ויכוח עם אשתי אני לא מצליח להשתלט על הכעס. אני רוצה למנוע מצבים כאלו. איך אפשר להתחיל לטפל בזה?

.. :( אני מוצאת את עצמי מקשיבה ביוטיוב שוב ושוב ל"יהודה המכבי"של הנדל (הבה נרימה).. נזכרת שכשהייתי בת 15 השתתפתי בקונצרט .ניגנתי. כל האולם היה מלא מפה לפה, צילמו, הקליטו. אף לא אחד מבני משפחתי לא הגיע להופעה. אפילו לא אחד. אני זוכרת שהאצבעות שלי התנגדו לנגן. אחר כך הם כאילו לחצו על הקלידים כמו מכונה. הפלשים של המצלמות של האורחים שצילמו סינוורו לי את העיניים. זה היה בחנוכה. כל שנה כשמתקרב חנוכה .זה שוב חוזר .ושוב אני מקשיבה להנדל שוב ושוב .

.. אודי, תודה.. אני מצרפת שני קישורים.. אין לך מושג עד כמה אני ??? כשאני שומעת את "יהודה המכבי של הנדל. בפרט לפני חנוכה.למרות שבקונצרט ניגנו יצירות נוספות. איכשהו, זו זכורה ,חקוקה..ממש חרוטה לי עמוק בלב ותמיד מתלווים רגשות בעוצמה שקשה לתאר ולהכיל.. http://www.youtube.com/watch?v=gZz5fO2e1Cc http://www.youtube.com/watch?v=OmyxBEQ-kUI&feature=related :(

הייתי חותכת את הידיים שלי המון זמן אבל הפסקתי לפני חצי שנה וזה היה כל כך קשה.. ועכשיו יש לי חבר שהוא פשוט מדהים אבל אני מרגישה כל כך מוזר כאילו משהו חסר וממש לא בסדר. אני לא מצליחה להבין מה זה, אני לא מצליחה לבכות אני רוצה להוציא את הרגשות האלה שלי ולצרוח אבל אני לא יודעת איך.. בא לי רק לחתוך.. אני לא יודעת מה לעשות

באמת זה לא המוצא לברוח לחתכים . זו התנהגות ממכרת בהתחלה גורמת עונג ואח"כ הרגשה רעה. תנסי להעזר במישהו תומך אל תיהיי לבד עם זה

לא מבולבלת, אבודה. כאוס. הכל מוצף ומציף וטורף ומטריף ומטונף ומטנף ומול הרוגע והשקט שלו-של האיש שאמור להכיל -משהו בי יותר משתולל ולא מצליח לארגן את עצמו. מרגישה בושה ותסכול ובלבול ואולי כעס ורצון לברוח ממנו ולא לחזור. כאילו הוא מסתכל עלי כמו על ילד קטן בהתקף זעם ומחכה שארגע בעצמי. אוףףףףף. משתגעת. נראה לי שלא ממש כדאי להציע לי חבלים כרגע...

שבוע טוב, מה אומר לך מטופל גבולי??? -- משהו מאוס? מעייף? שגורם לך לגלגל עיניים? משהו אבוד?? כרוני?? סופני?? מתסכל?? מייאש??? בבקשה תהיה כן כמו תמיד, אבל חוס עלי..

שלום אודי, שלחתי לרוני הודעת תגובה להודעה שלה "הי..." מה-7/12. לא יודעת אם לא הגיע או שכתבתי משהו לא בסדר. מקווה שלא פגעתי.

כנראה שלא הגיעה. לילה טוב

שלום לך ! אני מאובחנת באישיות גבולית עם בי פולר. חבר שלי נשלח לגמילה כבר תשעה חודשים לא מצלצל . ואני מוסרת לו ד"ש מתקשה לבין את הפרידה ואולי גם לא מוכנה לקבל.המצב הזה כ"כ סבוך בעיניי שאין לי יכולת להבין את הרצון שלו בהפרדות מבחינתי הוא חלק ממני וזה נחשב כבגידה בערכים. גם שהוא לא נוכח אני מרגישה בו מהן עומס ריגשי. הייתי אצל פסיכולוג קליני אך זה ממש לא עזר.ממה שלמדתי מנגנון ההתמודדות שלי עוזר אך עדיין אני סובלת. הייתי רוצה לשמוע מה אתה חושב.

היו הרבה מאבקיי אגו אבל גם אהבה גדולה. מצד אחד אהבתי להיות איתו ומהצד השני הרגשתי חנוקה ונבלעת. יש לי איתו שפה וקירבה ,שאין לי לאף אחד אינטימיות גדולה. אני מסרבת להבין את זה כפרידה זה אמורפי מידי.

שלום דוקטור יש לי מעיין בעיה. לכל מסגרת שאני מגיע בה אני לא מוצא חברים כמעט( או לוקח הרבה הרבה זמן לרוב להתחבר עם אדם אחד או שניים ,וזה לרוב קורה "במזל".) לא בתיכון,לא בלימודים, לא בעבודה. מהניתוח שעשיתי למציאות עולה כשאני מגיע לכל מסגרת אני משנה את ההתנהגות שלי ב180 מעלות יחסית להתנהגות ולנורמות של כולם. זה עד כדי כך קיצוני שאני יכול להיות במסגרת מסויימת שבה כולם אנשי Y ולהיות אדם X, ולעבור למסגרת שבה כולם אנשי X , ואז אני נהיה לאדם Y(אני לא מדבר סתם, מקרה אמיתי שאני נמצא בו עכשיו). אני כביכול לא עושה את זה בכוונה(לפחות לא באופן מודע) אלא פתאום דווקא אדם Y נראה לי משום מה יותר מתאים לי ,ואילו אדם X נראה לי "בזוי". הייתי בזמנו בטיפול פסיכולוגי(לפני שנים ממש הפריע לי שאין לי חברים, עכשיו פחות), הפסיכולוג איבחן אצלי אישיות גרנדיוזית שקורסת לאישיות חסרת ערך(וגם אישיות נמנעת). ייתכן שזה קשור, אני כל הזמן מחפש להיות מיוחד ביחס לאחרים, ומיוחד אצלי נתפש בתור מי שעושה דברים שבלתי מקובלים בקרבי אנשי המסגרת שבה אני נמצא(לא משהו פלילי חלילה, אלא יותר לבוש, סגנון דיבור, דרך התנהגות). מקרים הבודדים שאני כן מצליח להתחבר לאנשי המסגרת שבה אני נמצא זה או כשאדם מתוך המסגרת מגלה אסטרטיביות יוצאת דופן להתחבר איתי ואז אנו נהיים חברים או כשאני מרגיש כבר מספיק נוח בתוך המסגרת ומשום מה כבר לא מנסה להיות "מיוחד"(ייתכן שה"מיוחד" הזה זה למעשה אותו דימוי עצמי גרדיוזי שהפסיכולוג שלי ניסה לטפל). הייתי רוצה לקבל הכוונה אולי חומר קריאה או טיפים. תודה.

שלום, אני די בטוחה שאני נמצאת כבר שנה עם קשר שסובל מהפרעת אישיות אנטי סוציאלית [או פסיכופט, עד עכשיו לא הצלחתי להפריד בדיוק] בכל מקרה, אני לא יודעת מה לעשות. אתה יכול להתחיל לדמיין מה זה אומר להיות בקשר כזה- בגידות, שקרים, טיולים לחו"ל, הלוואות, עלבונות, הכחשות ועוד. אני לא יודעת מה לעשות. אני בדכאון טוטאלי, הוא גם גורם לי לחשוב שאני חולה- ואני אכן מרגישה כך. אני סטודנטית כך שאין לי אפשרות לממן טיפול פסיכו', וכדורים נגד דכאון אני חוששת לקחת שכן יש אופציה שאעבוד בעתיד בשירות המדינה, וכידוע הם מבקשים גישה לתיק הרפואי ושוללים על טיפול פסיכיאטרי. אין לי עם מי לדבר, ואין לי איך להסביר. אני יודעת מבחינה הגיונית שדבר לא ישתנה וכי רק אסבול, אך לא מצליחה לדמיין את חיי בלעדיו. יש אולי עמותה ללא עלות שיכולה לסייע לי? או משו בסגנון בתודה מראש

ד??יסו?צ?י?אצ?י?ה לפי המילון; לרוב בלתי ניתנת להסברה על ידי הלוקה בה . |שם אולי אני נמצאת|

שלום אני בן 32, וכבר הרבה שנים אני חש שאני משקיע הרבה מעצמי הרבה במקומות עבודה וגם במערכות יחסים ומקבל בסופו של דבר מעט מאוד ונופל לתוך תחושת קורבניות , בעבר המצב היה יותר גרוע וכעת חל שיפור אך הבעייה עדיין קיימת, רציתי רק לשאול אם מלבד ללכת לטיפול ישנו ספר שיכול לעזור לי לשנות את המצב?

אני פה, מסובכת עם עצמי. נבלעת, בולעת לא יודעת............. הצילו. רוצה לישון לתמיד.

אודי. אתה לא חייב להתייחס. סתם כל הזמן מעכירה פה את האוויר מצטערת..

אודי יקר , מה שלומך? בסדר להיות פה על ידך .. קודם כל בשקט ? בלי ממש להגיד משו .. משו מתהפך בי שוב כעת בבת אחת . הרגשתי כמיהה להיות פה . כמו פעם. מותר .. לנסות שוב ? להשען? אולי אחכ .. יבואו המילים.. שרית

ד"ר אודי שלום רב, וכן לכל המשתתפים בפורום. בזמן האחרון גיליתי על עצמי בעיה שלמעשה נראה לי כי היא קיימת כבר מילדות, ודיי התחלתי לחפור בה על מנת להבין את השורש וכעת כשיש לי השערה כזו או אחרת, הייתי רוצה לקבל חוות דעת יותר מנוסה ואולי אף לקבל עצה טובה. הינני סטודנטית במכללה, ואני דיי מצליחה מבחינת המבחנים ואפילו נמצאת בראש הטבלה של המצויינות. כך שבעניין ההבנה אין לי שום בעיה. הבעיה שלי מתחילה בשיעורים, כאשר אני יושבת בכיתה והמרצה שואלת שאלות, אני פשוט לא מסוגלת לענות, הלב שלי מתחיל לדפוק, ואין לי מושג למה. אני לא בחורה ביישנית. וכשאני בחברה אני דווקא נוטה להתבלט ולהפוך לפי הביטוי ל "מסמר הערב". אך כשאני בכיתה המצב שונה לגמרי, אני פשוט לא מסוגלת לענות לשאלות של המרצה, על אף שאני יודעת את כולם בוודאות. כעת לאחר שיחה עם בעלי, והתבוננות קצת, התחלתי לחקור ולהיזכר בעבר שלי, וישנם שני כיוונים שהייתי רוצה לחקור לגבייהם. 1: בהיותי ילדה בכיתה ה, נתבקשתי על ידי המורה לעמוד מול כיתה שלמה ולהקריא את התשובות שלי לשעורי הבית מהשיעור הקודם. אני שעד לגיל הזה, זוכרת את עצמי כילדה עם ביטחון מופרז!! שמחתי מאוד וניגשתי להקריא. לאחר שסיימתי המורה הטיחה בי באופן חד משמעי את המשפט "גרוע מאוד!!" ושלחה אותי לשבת במקומי. אני כמובן מאוד נפגעתי , הלב שלי דפק ופשוט הייתי בהלם. אני לא כל כך זוכרת את התקופה שלאחר מכן ולכן אין לי אינדיקציה חד משמעית אם פה טמונה הבעיה. 2: כיוון שני שעליו חשבתי, הינו הילדות שלי בחיק המשפחה, הינני ילדת סנדוויץ , כפי שמכנים זאת. ומיד לאחר לידתי בתקופה קצרה, נולד "ילד הפלא" של המשפחה, אחי האהוב. כולם העריצו אותו ואהבו אותו ואני באופן אוטומטי הושלכתי הצידה. מאוד זכור לי הנושא של שאלות ותשובות, ובכלל הבעת דעות. אני זוכרת שכמעט לכל משפט שלי או שאלה שלי, התקבל מענה מזלזל של או אדישות, או ביטול מוחלט, או כעס על כך שאני מטרידה, וכו וכו. וכשאחי היה שואל ומדבר הוא קיבל את מלא תשומת הלב, ההבנה והמענה. אינני יודעת מה מבין שני הכיוונים הוא הגורם המרכזי לבעייתי, אך אני נחושה בכל מאודי לאתר את הבעיה ולטפל בה מן השורש. אינני ברת אמצעים על מנת לשכור את שירותיו של בעל מקצוע (כפי שציינתי הינני סטודנטית" אבל אשמח לכל שביב של מידע או הכוונה, כיצד לטפל בבעיה שלי!

שלום הופנתי לפורום הזה ע"י ד"ר ליאת מנדלבאום היא אמרה לי כי אוכל למצוא עזרה פה אני סטודנט לעיצוב תעשייתי ואני כרגע עבד על פרויקט אשר נועד לעודד דמיון אצל מבוגרים אני מתבסס על ההשערה כי ישנו קשר בין טקסטורות ודמיון, אשמח אם תוכל לאשר את ההשערה שלי ואם תוכל לקשר אותי למחקרים או כתבות בנושא תודה מראש

אודי יקר...האם חייבים לקבל מפסיכיאטר מרשם לתרופות? האם אפשר להתגבר על תנודות במצב רוח בלי כדורים? האם כדורים נגד דיכאון גורמים לא להרגיש גם שימחה למשל? אוף......כל כך מעצבן אותי שהיא הציעה...נראה שנמאס לה ממני ובצדק כי הצפתי אותה נורא.....ועוד היא חושבת שאין לי כח מבפנים ועכשיו זה עורר בי משהו להוכיח שיש לי כח ואני לא זקוקה לכלום.......וזקוקה להסבר...אולי ממך... האם פסיכיאטר שותף לכל השיחות על מנת לתת כדורים?? מה לשתף אותו פתאום?עוד גורם? איך זה עובד? כי אני בסדר..ואז לא...וככה מוזר........

אודי, ענית באמצע היום וזה נחמד:) אני מבולבלת וגם לחוצה.....אין לי את מי לשתף וגם לא אשתף בעניין זה, בטוח...וזה מקשה עליי..מלחיץ אותי לקחת כדור כזה...וגם אני מרגישה ממנה שזה דרך להפתר מהתלות שלי בה, יהיה לה שקט יותר כך היא חושבת בודאי!! הרגשתי כזה ריחוק ממנה...ולמרות שהעניין כבר הועלה מספר פעמים הפעם זה ממש נראה כניסיון להפתר ממני בדרך כלשהי....במקום אולי להוציא אותי מהטיפול??? שתבין-אני מתפקדת..אני לא מאלה שישכבו במיטה כל היום...כלום לא נפגע כתוצאה מהתחושות שלי..נכון שאני מגזימה בתגובות למצבים שונים ונכון שיש תנודות.אבל יש גם תנודות לכיוון טוב ולא רק שלילי...זה מוזר....בלבול ממש..... נראה לך שיש משהו בדבריה? נראה לך שזה מה שיעזור? וחוץ מזה כשתגיע השמחה אולי לא אשמח גם? האם זה מקהה חושים???????מלחיץ אותי שהנושא הזה עלה שוב...וגם אני פוחדת שיגלו...וזה יגרום לי בעיות במקום העבודה כי זה לא מתאים לסוג העבודה שלי........אוף....אני ממש בלחץ ומוטרדת מאוד כי התחלתי לחשוב על זה ברצינות.....פעם פשוט אמרתי לה שאני לא רוצה...עכשיו מבולבלת....אולי מישהו יכול להאיר את עיניי ויכול לספר מנסיון על כדורים כאלה???מיכ

אודי שלום רב, יש לי בעיה רצינית עם בחורה (אני והיא בני 25 וחצי) שאני נמצא איתה כבר כמעט 3 חודשים. קודם קצת רקע עליה : ילדה טובה ביישנית מעט מופנמת היא גרה בפריפריה בשכונת עוני מעט בעייתית אביה בעבר ואחיה בהווה הם עבריינים והיה לה חבר כ9 שנים. ולאחר מכן כפי שהיא טוענת היו לה שתי מערכות יחסים רומנטיות ומיניות של כמה חודשים (למרות שזה נראה תמוהה תיכף תבין למה) הבעיה היא כזו : יצאנו בפעם הראשונה והכול התקדם מעולה התנשקנו התחבקנו ובילינו שעות יחדיו והכול זרם אך כשרציתי לפגוש אותה בשנית הרגשתי שהיא מתרצת מהססת ומסבנת אותי וכול פעם זה נדחה ועברו כמעט שבועים עד שהצבתי לה אולטימטום להיפגש או שלא נדבר יותר בטלפון הפגישה השניה היתה מצוינת כמו הראשונה והמשכנו להיפגש ואחרי כמה פעמים היא הגיעה לדירה שלי אבל התדירות והתכיפות והאינטנסיביות של הפגישות היתה יחסית מאוד נמוכה ולאחר מכן התחילה לה תקופת לחץ של מבחנים לימודים ועבודה ובה כמעט ולא נפגשנו אך שמרנו יום יום על קשר טלפוני ודיברנו הרבה. לאחר תקופת הלחץ של המבחנים שחשבתי שניפגש יותר וזה יהיה יותר אינטנסיבי היה לה "לחץ בעבודה" ושרציתי שניפגש בערבים היא אמרה שהיא עיפה כואב לה הראש וכדומה וכרגיל כמעט ולא נפגשנו (פעמיים בשבוע מקסימום לכמה שעות) והרגשתי שזה לא מתקדם. חשוב לציין שכל פעם שניסיתי להתקדם היא נלחצה והלכה אחורה (גם חברות שלה אמרו לי את זה) וכשהצעתי לה לבוא לישון אצלי או שנילך ביחד לחופשה באילת במלון היא סירבה ואמרה שהיא לא ישנה אצל גברים וכרציתי לבוא אליה לא יכולתי בטענה שחוץ מהאקס שלה אף גבר לא היה בביתה. ובנוסף לא שכבנו. מצד אחד אני מרגיש שהיא רוצה אותי ואני יודע בוודאות שאין לה אף קשר רומנטי אחר והיא נאמנה לי (היא לא טיפוס בוגד) אך מצד שני דפוס ההתנהגות שלה מאוד נמנע מהסס היא מעוכבת ומתרצת (למרות שכביכול היא לא אמורה להיות ככה כי כבר היו לה מספר מערכות יחסים אם גברים לפי טענה שנראית לי שקרית) השאלה שלי אם יש פתולוגיה או הפרעה נפשית שבגללה היא מתנהגת כפי שהיא מתנהגת ? כל אלו נראים לי סימפטומים של בעיה גדולה יותר (אולי טראומה מהעבר ? אולי בגלל האקס המיתולוגי ? אולי מקרה אונס?)

חזרת להיות צפוי..כמה משמח!!! :)

היי אני בן 35 ובעברי עברתי אונס עי ידי גבר שנמשך 3 שנים. כיום אני חיי עם גבר ( מתוך בחירה ?? ) ופה באה השאלה שלי והדילמה האם אני נמשך לגברים והגעתי למסקנה שאני חייב לגור עם גבר מתוך זה שנכפה עליי בילדות?? כי לפעמים אני מרגיש שאני לא שייך לעולם הגייז וזה רק נכפה עליי. היום שאני גר עם גבר אני לךא ממש שלם עם זה ( מזל שהוא לא רואה מה אני כותב ) אני מרגיש שזה התרגלות ולא ממש אהבה. האם יש קשר למה שעברתי בילדות??? וואו פתחתי פה משהו שהרבה זמן לא דיברתי עליו...

היי תודה על התייחסותך הייתי בטיפול פסיכולוגי כ 6 מפגשים וברחתי ולא חזרתי ( וגם לא הודעתי שאני לא מעוניין להמשיך) פשוט הפתרון שלי תמיד הוא בריחה מהמציאות והאמת.. מאוד אהבתי את השיחות, אולם באיזה שהוא שלב הבנתי שאין לי אמון באנשים לספר להם... מאז המקרה שלי קשה לי לבטוח באנשים אני די אובד עצות בעניין הזה. לא קל לי בכלל!!! :((( התייאשתי מאוד !!

חושבת שהם פשוט בולעים , לא? אז אולי שיבלעו את החלק הרע והחלק השני ייפלט לו וימשיך במסע ההישרדות שלו... אם יש טעם

לא פשוט כלל...השתדלי שלא להבלע...קוראת את כאבך וכל כך מבינה...את יכולה לקום, זוכרת מהודעות קודמות שיש לך כח..כמו שהלכת לעבודה, זוכרת?

אודי, יש לי קצת הרגשה לא נעימה..אנחנו חוגגים אי"ה בר מצווה לבן שלנו עוד כשלושה חודשים, אני לא מזמינה את המטפלת שלי והיא יודעת שלא...אני פשוט לא מסוגלת, אף אחד לא מכיר אותה במילא לה גם לא יהיה מה לעשות שם היא חילונית ואנחנו דתים ועושים שבת שלמה...וזה יהיה בהחלט מוזר כי אף אחד לא יודע שאני הולכת לטיפול...בכל מקרה מצד אחד היא משמעותית עבורי ומצד שני היא במקום אחר.. בספירה אחרת..מחוץ לחיים..מבין????אבל אני לא רוצה שהיא תרגיש שאני חלילה מזלזלת בה או לא רוצה אותה איתי, לידי ביום שכזה..בכל מקרה רציתי לשאול האם בכלל נהוג להזמין לארועים? נראה לי מוזר...מה דעתך? ברור שתגיד לדבר איתה על זה אבל זה קצת מפדח להגיד את לא מוזמנת...האם נהוג להזמין? האם אותך הזמינו לארוע שכזה?

היי מיכל, שיהיה לכם בשעה טובה, הרבה הרבה מזל טוב והכנות נעימות בלי יותר מידי לחץ:) וואו זה ממש מרגש וגם מרגש לשמוע כמה היא חשובה לך ושאת רוצה אותה קרובה ברגעים המשמעותיים האלה (וסליחה שאני נדחפת). בשמחות

לא צריך להרגיש לא נעים, המטפל כבודו במקומו מונח, אך אם זה לא נוח לאחד מין הצדדים- לא צריך להזמין.

על תגובתך..

מטפל/ת, זה כמו חדר שינה פרטי רק לך. החדר, החלל, המזרן, הבקבוק החם, הכר והשמיכה. אל חדרך את חוזרת מידי יום ביומו כשאת פונה לישון- את נמצאת עם מחשבותייך ועם עצמך זאת האינטימיות שלך הפרטיות שלך. רק שלך. הכר - שותף לכל חויותייך. האם גם הוא מגיע איתך לכל מקום? לא. אבל את תמיד חוזרת אליו. זה בסדר שיש כמה חדרים.. בכל חדר מדברים על דברים אחרים אפשר לדבר בחדר הזה על החדר הזה תלוי מה מתאים לך כמה ואיפה הרי שלכל חדר - שימוש משל עצמו. כמה טוב שכך.

שלום רב. הבן שלי, בחור בוגר, בן 28, סובל מקשיים חברתיים. הצעתי לו לגשת לטיפול, אצל פסיכולוג שהומלץ לי. הטיפול נמשך כבר מספר חודשים. אני מבקשת לשאול: 1. איך אפשר לראות תוצאות? להערכתי, אני לא מבחינה בשום שינוי אצל הבן, ואולי אפילו קצת נסיגה. 2. האם ניתן להעריך כמה זמן ימשך הטיפול? העלות יקרה יחסית, 400 ש"ח לפגישה X 4 פעמים בחודש. 3. האם ניתן להתמקח עם נותן השירות על המחיר? והכי חשוב, איך אפשר להעריך את איכות הטיפול. בתודה מראש.

שבוע טוב יש לי ילד בן 5 שלא רוצה שיחגגו לו יום הולדת בגן אני שואלת אותו למה הוא אומר לי אני לא רוצה הגננת שאלה אותו גם לו רוצה הוא אומר לי שהוא חגג יום הולדת כבר ולא צריך יותר הכוונה שלא שהוא חגג בגן פרטי לפני שלוש שנים גם שנה שעברה הוא לא רצה ולא עשיתי לו .בעוד שבוע בגן חוגגים מסיבת חנוכה הילד לא רוצה בשום אופן שאני יבוא למסיבה אמרתי לו שכול הילדים יהיו עם הורים זה לו מעניין אותו הוא מתחיל לבכות הייתי שמחה לדעת למה הילד לא מעוניין לחגוג שום דבר

שלום לך ולכולם. אני בשנות ה30 לחיי. עברתי התעללות במשפחה. ההתעללות כללה אלמנטים שליטתיים , פיזיים, נפשיים, וגם דברים שאני מגדיר כמוזרים מצד אב חולה הן פיזית והן נפשית. בעקבות כך חליתי במרוצת השנים ואובחנתי כבעל הפרעת אישיות ומחלות אחרות גופניות בעצמי. החיים הדרדרו התפקוד ירד כמעט ל0. לא יכולתי ליצור קשר מעודי עם בנות המין השני. עכשיו זה כבר הרבה יותר חמור כי אני לא מתפקד בכלל. היו שנים שלקחתי פרוזק. הפסיכותרפיה שעלתה לי עשרות אלפי שקלים נכשלה באופן כללי. נכון, יש לי יותר מודעות, נכון , יש לי יותר תובנות אבל אני שבר כלי. שום דבר לא עוזר למי שעבר שנים של התעללות. זה פצע שלא נרפא. היום אני בשיחות באופן ציבורי לאחר שהתרוששתי לחלוטין ואני יכול להגיד על זה שזה רק מקל אבל לא פותר את הבעיה. הבעיה כנראה גם לא תיפתר לעולם. לילה טוב. אשמח לתובנותיכם

לא טוב לי.............

כבר שבוע במיטה. הבית נראה בהתאם . מסוג הבולעניים האלה שאי אפשר לדעת איך מתי ואם בכלל אפשר לצאת מתי שהוא. והטריגר יכול להיות כל כך מטופש. זה מראה כנראה כמה אני מטופשת. שאלת אם ניתן לעזור- לא יודעת, מה אתה אומר???

תודה אודי על כך שאתה מאפשר להביע רגשות בפורם, שאתה נתת לי תחושה של רצויה, של לגיטימיות...אוכל לספר שמתחיל שינוי בחיי לאחר תקופה ארוכה של תנודות..של קצוות....לאט לאט אבל בטוח אני לומדת שאפשר לבטוח אפשר להאמין גם לבעלי וגם למטפלת...אפשר לאהוב באמת....היום אמרתי לה שאני מרגישה ממש שהיא אמא בשבילי.....איזו כמיהה....מיכל (שלמה יותר)

שלום . בקשר לתופעה הזאת.. אני חושבת שאני סובלת ממנה לא באמת פניתי למישהו בנוגע לזה כך שזאת הפעם הראשונה שאני שואלת.. יש לי בעיה שכל פעם אני חייבת לחזור על מה שעשיתי שניה לפני כדי לוודא שזה פרפקט ואם אני לא מבצעת זה משגע אותי מבפנים אם זה גם להריח את הידיים כל שניה ואם זה להעביר סמרטוט על השולחן מחשב כל הזמן כי הוא מרגיש לי מלוכלך. לבדוק משהו הרבה פעמים עד שנמאס ואני מתעצבנת וכח מיני מחשבות דביליות שחוזרות על עצמן (שבא מתוך אם אני לא אעשה - יקרה משהו ..)...ובאה לי מחשבה של טוב זה דבילי .. אבל בכל זאת אני אבצע שוב ושוב בשביל "השקט הפנימי"..שזה לא יוציא אותי מדעתי .. דרך אגב אני בת 19 וזה כבר כמה שנים ככה אבל תמיד חשבתי שזה רק אצלי לכן לא דיברתי .. האם אתה חושב שאני לוקה בהפרעה ?