פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום אני בחור בן חמישים ושלוש וכבר מזה שלוש שנים אני מרגיש מתחים ולחצים בלי לדעת ממה בהתחלה לקחתי כדורים פסיכאטרים טבעיים וג םכיום המליצה לי רואפאת משפחה על הציפלקס לאחר שקראתי את תופעות הלוואי שלו אין ברצוני לקחת אותו. כל דבר שאני צריך לעשות אני לפנ יכן מתוח אם זה משהו שינוי בבית או פגישה עם יועץ או משהו כזה גם שאני מדבר בטלפון אני מחזיק את האפרכסת חזק. ברצוני לדעת מה אתה ממליץ לי לעשות, או ממה זה נובע. בתודה מראש חיים

שלום אניי במשקל תקין מבחינת bmi אני ירדתי 12 קג בתקופת זמן קצרה ע?י משלשלים ותה דיאטטי ולתקופה התמכרתי לספורט בוקר וערב למשך כמה חודשים והתזונה שלי התבססה על בערך 300-500 קלוריות... באיזשהו שלב זה השתלט לי על החיים..אני מרגישה מאוד מודעת לעצמי ויחד עם זאת יש לי מחשבות אובדניות, התקפי בכי והתקפי אכילה מטורפים בהם אני יכולה לאכול מטבח שלם. יש לציין שאני סובלת מדכאונות מגיל ההתבגרות ולא טיפלתי בזה. כרגע אני לוקחת כדורים מפסיכיאטר לדכאון וחרדה חברתית כבר חצי שנה ואני עדיין מרגישה שאני סובלת מדכאונות עייפות ומאותם התנהגויות, נקיפות מצפון על אוכל ומחשבות אובדניות... היה לי טיפול פסיכולוגי שהופסק מכיוון שהמטפל המליץ לי על מישהו אחר מכל מיני סיבות וכעת אחרי חצי שנה שהתאבלתי על הנטישה של הפסיכולוג התחלתי טיפול חדש. האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור לעצמי לצאת מזה?

אין לי כוח יותר... לחיות דורש המון, ופשוט אין לי. הנפש שלי חלשה, לא בנויה לטלטלות של החיים. בעולם הפנטזיה שלי אני פשוט נעלמת ואף אחד לא זוכר אותי. זאת הייתה טעות להוליד אותי.

ואם כל הזמן חלשים? אז כל הזמן צריך לנוח?

בחיפושיי אחר נושא רגישות לקולות אכילה הגעתי לכאן. גם אני רגישה לכך וגם בני האמצעי רגיש לקולות בצורה שכמעט לא ניתן לאכול לידו. זה מתעצם בעייפות. אשמח למציאת קצה קצהו של פתרון

די התחברתי למה שכתבת..הייתי מצטרפת למסע תרמילאי ללא מחוייבות :) וגם להיות תינוק נאהב זה גדול!! למרות שמבחינתי כל השנה אני מרגישה ספק תינוקת ספק ילדה (לא ממש נאהבת..)כך שזה לא מומלץ להפוך את זה לחיי היום יום....פוגשת לאט את הנשיות שבי....בנתיים במציאות היום יומית נאחס...במקום להבין שאני נפרדת ממנה אני מנסה להתקרב יותר...גם לגלות ולהבין יותר לפני שהזמן יאזל...אוף....הגיוני????

אני בטיפול פסיכולוגי כמעט שנה וחצי (לפני זה היו תקופות יותר קצרות של טיפול, אחת מהן אצל הפסיכולוגית הנוכחית). בתקופה האחרונה אני חווה משהו שאף פעם לא הרגשתי כלפי המטפלת שלי (ובמינונים נמוכים יותר גם כלפי הפסיכיאטרית). זו תחושה של אהבה וגעגועים רבים בזמן שבין הפגישות. אני רוצה לשמוע את הקול שלה, שתנחם אותי, שתחבק אותי כשקשה לי, שתרגיע אותי, שאוכל להגיע או לדבר איתה מתי שאני רוצה והיא תהיה שם בשבילי. אני חושבת עליה בין הטיפולים מה היא היתה אומרת לגבי סיטואציות מסוימות, איך היא היתה מגיבה, רוצה לקנות/ להכין לה מתנות ועוד ועוד. אני חושבת שאולי חוץ מבעלי לאף אדם בעולם אני לא מרגישה ככה. אני כמובן לא מתקשרת בין הטיפולים אלא אם כן יש לי סיבה טובה מאוד לעשות זאת, כי אני מאמינה שצריך להיות גבולות בטיפול. אני גם מתביישת לספר לה על הרגשות שלי כלפיה, למרות שאני מבינה בשכל שזה מה שצריך לעשות. עד כמה זה נורמלי להרגיש רגשות כאלה כלפי המטפלת? האם זה יכול לפגוע בטיפול? איך יוצאים מהלופ הזה? תודה

אתה לא מאמין לי? אתה חושב שהכל בראש שלי? "זו הרגשתך ואיאפשר להתווכח איתה"...אתה חושב שזו הרגשה שלא מחוברת למציאות?..אתה יודע אודי שזה מוטיב חוזר בחיי?..גם יש לי נוסף לכל הצרות.. פוקר פייס..לא רואים כשאני בוכה.. כשאני צוחקת..רק אם זה ברמות מטורפות..יכולה לשבת מול הפסיכולוגית ולבכות ורק אחרי רבע שעה או יותר היא תשאל אם אני בוכה..זה מתסכל שזה כך עם אדם מקצועי שלמד איך לקרוא אנשים.. בעבר היה לי גידול די גדול( לא דימיינתי אותו)..רופאים לא האמינו לי..עברו יותר משנתיים עד שגילו..(אמיתי!)..הגיע למצב שאני כבר לא האמנתי לעצמי..למרות כל הכאבים והמגבלה בתיפקוד שהלכה והחמירה............... לא יודעת מה אני רוצה ממך אודי..שתאמין?.. ולא יודעת איך לעבות את העור..כדי שלא יפריע לי כלום..וגם שלא יפריע לי כל כך אם מאמינים לי או לא.. אודי.. אולי יש לך עצה איך עושים את זה?..תודה..

לא יודע מהיכן להתחיל ... אני גודלתי על ידי הורי האסייתים במנטליות מאוד שונה מזו של ישראל . כבר מגיל קטן , חשתי שאני שונה מכולם : ראייתי והשקפת עולמי (צדק מוסרי בראש המעלה) שונה בהרבה מזו של חברי . הובחנתי כילד מחונן , והיו לי ציונים מאוד גבוהים . עם הבגרות הציונים ירדו ויותר שקעתי בעצמאות , כי הרגשתי מחנק מהורי . אני יודע שעל פי החוקים של היום אני נחשב ל"ילד מוכה" , אבל בכל זאת אני סולח להורי כי גם הם גדלו כך ועשו זאת כי הם אוהבים אותי . הבעיה שלי היום היא שאני בן 35 וכבר 9 שנים בארץ (תושב חוזר) ולא יכול למצוא מסגרת עבודה לאורך תקופה ממושכת של מעל שנה . אומנם אוניברסיטה לא למדתי , אבל ניחנתי בחוכמת חיים שמשתווה לזה שכן למד .... ולא אגזים אף יותר . למדתי הרבה קורסים חיצונים במיחשוב ועמילות מכס ויש לי אנגלית שפת אם , יש לי את כל הכישורים הרלוונטים .. אולם פעם אחר פעם אני רואה שדווקא מפטרים אותי , בזמן שעובדים אחרים שלא ניחנו בשום (עמכא) כישרון , עדיין ממשיכים לעבוד שנים על גבי שנים ... ואני משתגע מזה ! נכון , אני לא הטיפוס ש"מלקק לבוס" ואני לא מלשן ... אדרבא בכל מקום שאני הולך אנשים רואים שעבודתי מקצועית והרבה יותר ברמה מזו של שלהם – והם נמצאים שם שנים עוד מלפני ! לא פעם ולא פעמיים , אני פשוט מתוסכל איך אנשים עובדים שם עשרות שנים ולא יודעים דברים של בסיס לעבודה !?! נגיד בקצרה , אם יש תמונת מצב מסויימת ... אני רואה וקולט דברים הרבה יותר מהר משאר האנשים . אני מרגיש כאילו החיים "דוחפים" לכיוון עולם הפשע , ששם אני די מעולה (רוב מחשבותי והצלחתי נובעות מהרוע שבי) אולם בשל ה"חינוך המסורתי" שקיבלתי מהורי המבוגרים , אני משתדל באמת לא להיכנס לעולם הפשע . ניסיתי אף להירשם לאומנות לחימה כדי להוציא את התיסכול שלי , ובאמת הגעתי למצב שאני נהנה להכאיב לאנשים (כך גיליתי שאני סדיסט) וזה גורם לי לכיף בכל אימון . אין לי פלילי , ואני משתדל משתדל להיות אדם טוב ... למרות שאני יודע שהרוע שבי רוצה כבר להתפרץ החוצה מרוב התיסכול . בעבר עבדתי (מחוסר ברירה) קצת בעבודות קטנות (גניבות , סרסור , אלימות , נער ליווי לנשים) לא מוסריות שהכניסו לי כסף טוב על כל עבודה של מספר שעות , אולם מיידית הפסקתי . כי עצם המחשבה על ההורים שלי הפריעה לי ... היום אני מאשים אותם : הם היו צריכים ללמד אותי לגנוב (כמו הממשלה) , לרצוח (כמו כל הפושעים שיוצאים אחרי זמן קצר מהכלא) , לשקר (כמו בכל מקום עבודה שאני נמצא בו) ... הכל . רק כך אפשר להצליח בחיים , ואני יודע שביום שאני אכנע לייצר שלי , אעשה כסף רב – לא מוסרי אבל היום מי באמת מרויח ביושר ? אפילו עורכי הדין כיום משקרים ומסלפים את הצדק על מנת לעשות עוד כסף . אני באמת כשרוני , אולם משפחתי וחברי לא מצליחים להבין מדוע אני לא מוצא עבודה ... ואני מתוסכל . כיום אפילו עבודות זמניות של כוח אדם כבר אין תגובה , כי זה כבר ידוע מראש שלפני שתגיע ל-9 חודשי עבודה , כבר יפטרו אותך על מנת לא לתת לך את הזכויות ... ואז שוב עבודה חדשה . אני פשוט רוצה לעבוד בעבודה משרדית בפינה שלי , מבלי שאצטרך "ללקק" לאף אחד ושיעריכו את העבודה המקצועית שלי ... את האמת , אני לא מבקש הרבה . מה לעשות , אין לי אבא ב"חברת החשמל" או דודה "בחברת בזק" ... אין לי פרוטקציות , עלינו לארץ לבדנו ... כל שאר המשפחה התמקמו שאמריקה הצפונית . נכון , שגם אני יכול לטוס לשם ולעבוד ... אבל אני אוהב את הארץ פה ורוצה להישאר פה ... אבל החיים פה נהפכים לבלתי אפשריים מכל הבחינות ? אשמח לייעוץ , המאוכזב [email protected]

הייתי רוצה להבין על מה ולמה אשה X קרובת משפחתי, כל חייה מתנהלים כאילו היא כל הזמן ניזקקת לכך שיזדקקו לה. זוהי מהות חייה. ולא משנה עד כמה היא מותשת, עצבנית עייפה ומתלוננת . אני מחדדת את השאלה בעזרת , דימוי לכוורת. הבחירה שלה היא להיות הפועלת, זו הדואגת כל הזמן לכל הכוורת, ולא המלכה. וזאת למרות שיכלה לבחור חיים קלים יותר. תודה.

תודה שענית..אני פוחדת האם יש סיבה לפחד? אולי בגלל שזה לא תהליך טבעי....יש באפשרותך להרגיע?

עם החלק שלך במשחק ??

ומי אמר שכולנו הרגשנו מחובקים ואהובים ונכונים כל כך? אני למשל הרגשתי טעות איומה. וככה זה עד עכשיו. אז טוב שעבר פורים. ועם הפנים לפסח...וסליחה שאני תמיד הורסת מקלקלת ופוגעת.

הן עולות לי לראש בעיקר כשאני לבד ולא עושה שום פעילות משמעותית. התכנים שלהן הם תכנים דיכאוניים, חרדתיים ולפעמים גם קצת אובדניים (מחשבות על מוות, אבל לא על פגיעה עצמית). חוץ מלגשת לטיפול (אני מטופלת) מה עוד אפשר לעשות?

אולי לא הבהרתי את עצמי נכון, אבל השאלה האמיתית היא איך מפסיקים את המחשבות האלו. אני מרגישה שכשאני שקועה בלופ של המחשבות מאוד קשה לי להחליף ערוץ למחשבות רציונליות יותר (יש לי כבר רשימה של מחשבות רציונליות). בינתיים מה שעשיתי אתמול זה לקחת כדור ואבן שהרגיע את המחשבות הללו (לפחות משלוש שעות, אבל גם זה משהו...). הפסיכולוגית שלי אומרת שיכול להיות שהמחשבות האלה עולות כרגע (כי הרבה זמן הן לא היו) משום שיכול להיות שאני לא מאוזנת תרופתית. אם כך, זה מצב זמני, ועדיין הוא ממש מציק לי ומתסכל אותי.

עוד כשלושה חודשים אאלץ לעזוב את הטיפול למרות שלא ממש נגמר...ורציתי לשאול האם אפשר להאיץ תהליכים? יש נושא שהוא די חשוב ואני די ברחתי ממנו למרות שנגענו בו...בבקשה אל תתחמק מתשובה חשוב לי לדעת אם אפשרי להאיץ תהליך בלי לפגוע? או שהמטפל יכול להאיר את עיני בנושא מסויים ולשנות קצת..יודעת שזה לא ספציפי כי קשה לי לדבר על זה בפורם...בכל אופן האם קרה לך פעם שמטופל נאלץ לעזוב והצלחתם לפתור משהו בזמן שנותר? האם אפשרי לסגור נושא חשוב שבעצם הוא הסיבה לבואי ודי נמרח הזמן אולי...כי קשה..מבין? אני יודעת שתגיד תלוי מה הנושא אבל יש דרך להאיץ תהליך ללא פגיעה? האם מטפלים עושים זאת?ודברנו על זה והיא אמרה שאפשר אבל בכל זאת רוצה תשובה כנה ממך....

אני מרגישה כמו גוש של קושי וכאב. בא לי לפורר אותי לפרורים ולפזר אותי ברוח. הכל יעלם. לא יישאר כלום. לא יציק לאף אחד, לא יכאיב . ככה בקלילות, ברוח, להתפורר, להתפוגג- להעלם לחדול.

..מרגישה מגוחכת כי איבדתי גם את השריד האחרון של הבטחון העצמי שהיה לי.. לא מסוגלת להתמודד עם כלום.. החל מהדברים "הקטנים" - אנשים שמחמיצים לי פנים.. אנשים שעוקצים.. והגרועים שבהם..שמשתמשים בידע שלהם על נקודות החולשה שלי וזורקים לי את זה בהזדמנות הראשונה.. ועד לדברים "הגדולים - של אבחנות רפואיות - נגעים מחשידים במוח ואבחנות נפשיות -הפרעת אישיות.. מכל דבר קטן כגדול בוכה ומרגישה חסרת אונים.. כל דבר מפיל אותי.. תלויה בפסיכולוגית ולא מסוגלת להחליט על כלום..מפחדת לעייף אותה..מפחדת שלעולם לא אוכל לבד..מפחדת שכך תיראה שארית חיי.. אודי.. זוהי הפרעת אישיות גבולית? בבקשה תענה לי..

מבינה שלא.. גם לא מה שביקשתי.. רק התרשמות.. אבל זה בסדר שאתה לא רוצה להיכנס גם לזה.. אבל.. מה עם כל יתר הדברים שכתבתי?? אתה יכול להתייחס אליהם?

חשבת / התייעצת על אפשרות לטיפול תרופתי? כשאני הרגשתי חוסר אונים כל כך חזק עד כדי כך שהיה לי קושי עם טיפול פסיכולוגי בלבד, התחלתי להיעזר בתרופות, וזה די הציל את המצב, וגם את הטיפול הפסיכולוגי. תחשבי על זה.

כבר פעמיים נבלעו הודעות שכתבתי לתוך החלל הוירטואלי. חבל שאי אפשר למצוא את חדר האבדות של הרשת... זה מתסכל קצת כמו לאבד רשימת קניות שכתבת אחרי חשיבה מרובה. ומצד שני, את שלב הפורקן שבכתיבה כן עברתי, ואולי בכל זאת עדיף לשמור את מחשבותי לעצמי. (למרות שהנה אני חוזרת לחיפוש אחר תגובה אנושית...) אני סתם מתחכמת עם מילים ומחשבות, מנסה להתחמק ממחשבות וקישורים שעלו בי היום. גם כשאני מנסה להכריח את המח שלי להתרחק מהנושאים והמחשבות האלו, הוא מקפיץ אותם לפתע בלי אזהרה. זה לא זמן טוב. אני עוד לא יכולה להיות בזה איתה, אולי מתישהו כן אבל עוד לא, ולבד אני כבר לא מסוגלת. אני צריכה את העזרה והקרבה שלה, אבל לא יכולה להביא את עצמי למקום הזה. להיות פגיעה זה מסוכן, אי אפשר באמת לסמוך עד הסוף... אם אין אני לי, מי לי? אבל אין אני לי. פוררתי אותו לחלוטין עם מחשבות, רגשות ותחושות שאסור להרגיש. אז מי לי?

שלום רב בני בן 22 משוחרר מצהל כשנתיים מאז שחרורו כחייל בצריפין,עברנו התמוטטות כלכלית שבעטיה היה עלינו לעבור מצפון תא. ליפו. מאז,לא מצליח ויטל להתרומם לעבודה , לימודים או מפגשים עם חברים , אינו מדבר איתנו ומסוגר בחדרו בלי שום פעילות מלבד משחק מחשב. אציין כי אובחנה אצל ויטל בגיל 13 הפרעת קשב ויטל מתנגד לטיפול תרןפתי או מפגשים עם פסיכולוג וכך יוצא שאין לנו קצה חוט לנסות למשות אותו ממצבו.   אהיה אסירת תודה באם אוכל לקבל איזושהי דרך לנסות לסייע לויטל.

שלום, אני נמצאת בזוגיות כמעט שנתיים אני בת 35 עם ילד מנישואין קודמים.לפני כשבוע גילית שבן זוגי שטען שהוא בן 50 הוא בעצם בן 60.עובדה זו פגעה בי מאוד והרסה את אמוני.הוא מצידו טוען שזה לא משנה ולא מבין על מה אני כועסת,חשבתי לסיים את הקשר כיון שאני חוששת שאולי יש עוד סודות אך הבעיה היא שאני בהריון ממנו,הריון שהיה מאוד משמח עד אותו גילוי. מה דעתך ומה זה אומר על האיש.העניין הנוסף הוא שאם הייתי יודעת את גילו האמיתי לא הייתי חושבת על הריון כי מתי יגדל את הילד?

שלום אני בן 40 אני בשנים נאחרונות עברתי כמה בעיות בריאות כולל אירוע מוחי בגלל apla אני גם במעקב אצל קרדיולוג בגלל הקצב הלב שלי כבר כמה שנים יש לי התנתקויות לכמה שניות כל כמה חודשים עשיתי בעבר גם eeg ו mri אני גם בשנים האחרונות בלחץ עבדתי גם בנתב"ג הרבה שנים עם דלקים של מטוסים ולחץ, ביום שישי הייתי בבית חולים כי נשכתי את הלשון פעם ראשונה שזה קורה לי ולפני זה היה לי התנתקות לכה שניות רציתי לשאול אם יש מצב שהתנתקויות קשורות ללחץ ולא אפילפסיה? קראתי בעבר על דיפורוסונלזציה שמתייפן אותו דבר,אני נוטל גם ציפרלקס

בכנות פשוט איבדתי תיאבון בחיים האלה, זה כאילו לא העולם שלי. אני כאילו לא אמור להיות כאן. הכל משעמם, מוכר, מגעיל. זה כאילו אני סוחב איתי שק על גבי ויותר ויותר דברים נכנסים אל השק ונעלמים, טובעים בפנים אל השחור הלא נודע. גם דברים שאהבתי איבדו את טעמם והם נופלים ונופלים פנימה, והשק רק מתרחב ושואב פנימה הכל רק שהשק הזה הוא בעצם אני אני הפכתי להיות אדיש, כאילו אני מחכה מחכה שיבואו לקחת אותי מכאן לחיים אחרים ליקום אחר לעולם אחר אני מוכן למוות ומייחל לו שיבוא

נראה לי שזה שילוב בין הצורך להיות והרצון להעלם

דווקא פה הכייף הוא שלא צריך להתחפש. לכבוד פורים הייתי מתחפשת לנורמלית!!!!! אחת עם חיים טובים ושלוות נפש...

הי אודי, ראשית,תודה על ה"רגיעון" שנתת לי עם הדשא שהאתר "הצמיח "לנו במהירות רבה כל כך...כן..לראות את כל הזרחני הזה כדשא קצת עוזר..וחוצמזה כבר עברו מס' ימים כך שהעיניים מתחילות להתרגל לדשא החזק הזה בעיניים.. לגבי המשחק הזה..לא קל בכלל ,אבל אחרי שהקראתי לאמא צביה היום את ההזמנה שלך למשחק הזה ודיברנו ,אני רוצה לגלות לך משהו.. לפני שנים,(כשהייתי בשנות העשרים המוקדמות שלי) פיסלתי. פיסלתי קצת,לא הספקתי לפסל הרבה..ואז קרה מה שקרה וברחתי מהפיסול..מאז לא נגעתי בחומר..למרות שחשבתי שזה יקרה השנה,וכמעט זה קרה,אך שוב, בשניה האחרונה ברחתי.לא היו לי את הכוחות להתמודד.. את הפרס היוקרתי שקיבלתי לפני שנתיים, הפרס ההוא,כשהאולם היה מלא מפה לפה וההורים שלי בחרו שלא להגיע ומחיאות הכפיים איכשהו לא הצליחו להכנס ממש ללב שלי..זוכר אודי ששיתפתי על כך ? זה לא היה בתחום הפיסול וגם לא בתחום שנושק לפיסול.. אני מרגישה שפה בפורום אני מתחפשת לפסלת..וכנראה שזה מבטא את החלק הזה שאולי קיים בי(?????) ואני עדיין לא נותנת לו ביטוי. החלק הזה שעדיין בכלא !! כבול בידיו ורגליו !! למי אני רוצה להתחפש ומדוע ? ל : * יונה וולך . משוררת מופרעת ,ללא גבולות,מאפשרת לעצמה חופש מוחלט .כולל חופש מיני.לא שמה על העולם.. * אסי דיין .אמן משוגע, אסוציאטיבי עם רעיונות מוטרפים וגם הוא לא שם על העולם. * רחל חלפי ורחל שפירא. משוררות שאפשר ממש לטעום וללקק את טיפות הגשם שמטפטפות מהשירים שלהן ולהריח את ריח האדמה שסופגת את מילותיהן. * הפסל יגאל תומרקין. פסל ומופרע גדול.גם הוא לא שם על אף אחד * אולי גם לאמן,לפסל סלבדור דאלי ? אולי כבונוס אצליח סוף סוף להחזיק בזמן ?? (אחרי כל כך הרבה שעונים "נוזלים" ) או שמא אלמד לקבל שמשמעות הזמן אצלי עדיין "נוזלת" (???) וואוו..אודי, ...כן.."חתיכת משחק" הבאת לפורים.. ואתה יודע אודי ? אולי אצליח לחזור לפיסול ?? ואולי לא אקבל שיתוק בנשמה כשאגע שוב בחומר ??? ולא אפחד כשיגידו לי כל מיני מילים על היצירות שבעקבותיהן אצפה מעצמי ציפיות ש ????? ואולי בכל זאת גם אני אקבל את פרס ישראל (לפחות פרס זה..זה הפרס המינימלי) כמו יגאל תומרקין ?? :) :(( :) :((((((( שתהיה לך שבת טובה ומוארת.. ושוב..נשיקה רכה בלב.. מרגיש אודי ? שלך-במבי. נ.ב ולמה /למי אתה מתחפש ומדוע ?

אני לא רוצה להתחפש...אחרי שרוב הזמן אני כזו...די למשחקים מבחינתי...הגיע הזמן להיות מי שאני ולקבל את עצמי כמו שאני ולא לנסות להיות אחרת ואולי גם להראות שלא כל דבר מצחיק וקליל......מבחינתי די למסכות..רוצה פשוט להיות...בניגוד למה שאיחלתי לעצמי בשנה שעברה..לא להיות... ודרך אגב אודי, פה אנחנו הכי אמיתיים נראה לי...למרות שאנחנו אנונימיים.

שלום, אני בת 23. יצאתי עם מישהו במשך 9 חודשים והיה לנו קשר מאוד מאוד טוב, בריא וזורם. הוא טס לחו"ל לשנה לטייל והחלטנו שאנחנו נשארים בקשר אבל ללא מחויבות, וגם הסכמנו שלא נעלה תמונות שלנו עם המין השני לרשת כדי שזה לא יפגע באחד מאיתנו. גם שנינו מסכימים על זה שאנחנו רוצים לחזור כשהוא יגיע לארץ ואפילו נגור ביחד. עכשיו עברו כבר חודשיים, אנחנו עדיין בקשר אבל משהו השתנה- הוא נהיה קצת קר ועלו תמונות שלו עם בנות [לא משהו מיוחד, סתם תמוונת בנוף או בהוסטלים], אני מרגישה שהוא ממש נהנה שם וקצת מתחיל להתנתק. אני מצד שני, כל פעם שמתעדכן משהו כזה - אני לא ישנה טוב, שעות ספורות בלילה, הבטן שלי מתהפכת, אין לי תאבון. אני ממש מעורערת ולא יציבה, יש לי מצבי רוח. רזיתי מאוד בחודש האחרון ואני כבר לא יודעת מה לעשות עם זה, אני גמורה. לא משנה אם מה שמתעדכן הוא טוב או רע אני נכנסת לסרטים על מה שקורה שם. ניסיתי להתנתק ממנו ולהפרד אבל זה רק היה יותר גרוע, הרגשתי יות רע וגם קצת פגעתי בו על הדרך.... חסרת אונים, בבקשה תעזרו לי :/

הכרתי בחור נחמד שעזב אותי ולאחר חודש!! התחיל עם אחותי וכיום הם בקשר סוער. אני נגמרת מבפנים, מבולבלת נורא, לא יודעת מה לעשות, נשרפת ממחשבות, כעסים על המשפחה שלי ועלי

למה הבא לי לצרוח על האחראי/ם לשינוי הצבע . ם שינו פתאום ? מה היה להם רע עם הצבע הכחול ? אוףףףףףףףף מטריף לי את השכל השינוי הזה.אוףףףףףףףףףףףףףףףףף אתה יודע אודי,כשראיתי לפתע אתמול את הירוק הזה רציתי להוריד ממסך המחשב את דוקטורס.העיניים שלי התחרפנו. ככה בלי להודיע מראש ? כך פתאום להכניס כל כך הרבה ירוק זרחני לעיניים ? אוףףףףףףףף הירוק הזה ממש נכנס בכח לתוך העיניים.איזו קריזה !! מה עבר להם בראש ? אני רואה אותם בדמיוני מחזיקים בידם מיכל ענק של הזרחני הזה ולפתע המיכל הזה נופל מידם וכל הצבע ניתז לכל הכיוונים ,מלא ירוק זרחני חודר לתוך העיניים שבא לך לעצום עיניים אבל הם הזרחניים הללו מצליחים לחדור אפילו דרך העיניים העצומות. אוףףףףףףף כך פתאום ללא הודעה מוקדמת ? מה עבר להם בראש אודי? כל כך התרגלתי לכחול השקט הזה שמשתלב בשקט עם המילה הכתובה. אודי, למה כל שינוי ,אפילו קטן מצליח לערער אותי כל כך ? ושתדע לך אודי שבגדול אני דווקה אוהבת צבע ירוק זה הרי צבע של הטבע..אבל לא כזה זרחני,צועק, בכזו פתאומיות.. אוף אודי, ודווקה ניסיתי להקשיב ליהודית רביץ עם הירוק שלה מה ששלחת למיקה אבל איכשהו זה לא הצליח להרגיע. ואתמול אפילו לא יכולתי לכתוב מילה על השינוי הזה.זה הכאיב מידי את העיניים ובלבל את הלב.וגם לקח את הרצפה. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

תודה על השיר המקסים.. מיהרת להיפרד הערב.. ..ומאד לא פשוט לחכות.. מיקה

ירוק צבע מרגיע..האמנם? מוזר אותי הוא דווקא לא...מי מחליט על צבעים ועיצוב? שיפנה אליי...סתם..שינוי מרענן בכל זאת... ועכשיו ברצינות, אני מאושרת...נהנתי מתשומת הלב של המשפחה והחברים בבר מצווה...הייתי במרכז ובעננים..עדיין ההתרגשות לא פגה....אודי, תודה על המזל טוב והיחס האישי בברכת הסופ"ש...גם פה יש הרגשה של חמימות...תודה אודי היקר ולכלם...מיכל (השלמות הולמת אותי...)

אני בת 54, משכילה מאוד, כולל ידע ונסיון באמנות, בעלת תואר שני. כשילדיי נודלו בחרתי להישאר איתם (לי לא היתה אמא לידי), במקביל למדתי והעשרתי את השכלתי והיום למרות השכלתי הרחבה, היכולות האינטלקטואליות הגבוהות מאוד שלי, מזה כמה שנים אני מנסה להיכנס לשוק התעסוקה אך לא מצליחה. בשנה האחרונה הפכתי אפטית, אני שולחת קורות חיים כמין סוג של לחיצה על כפתור (כדי לא לומר לעצמי שהתייאשתי לגמרי). זה כמובן משפיע עליי כאדם חיוני, הנה עכשיו אני מנסה לדמיין את התשובה להודעה זו: מה אתם כבר יכולים לומר לי שאני לא יודעת? ובכל זאת אני מחכה לתגובה, אולי מישהו/משהו יזוז.. בברכה

מזל-טוב!! ספרי איך היה ומה שלומך??

סוף סוף מנסה להיות נחמדה וגם זה לא מצליח. אין לי את זה כנראה. עלובה שכמוני. בכל זאת שמחתי לקרוא שהיה טוב וקנאתי קצת על התשומי המיוחדת ....

הי רוני, מניחה שהתכוונת אליי, אז שלומי מצויין!!! והיה מדהים וכיף מאוד!!! אני מאושרת לראשונה מזה תקופה ארוכה מאוד שלא הייתי ככה!!!! מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ושיהיה בקרוב אצלך הרגשת שמחה בלב...מיכל

שלום,שמי לינה אני בת 19 ואני לומדת רפואה בחול .. אז הבעיה שלי היא כזאת : אני שנה ראשונה רפואה ואני חושבת שיש לי פחד קהל . לקראת סוף הסמסטר יש לנו מבחנים בעל פה במקצועות שוניםץ בסמסטר הקודם פעם ראשונה עמדתי מול המורה והייתי צריכה לענות על שאלות שהיא שאלה . את החומר אני יודעת אבל נתקפתי פחד וחרדה ולא יכולתי לענות לה על השאלה .. איני יודעת מה לעשות .. אולי יש תרופות להרגעה לפני מבחנים כאלו ? ועוד דבר ... אני מאוד לחוצה במהלך השבוע ת מתח נפשי. כל שבוע יש לי בכל מקצוע מבחני קרדיט שמשפיעים לי על הציון הסופי. איני יודעת איך להתמודד עם זה .. אשמח לעצה . תודה מראש, לינה.

אני לא אוהבת שינויים..הדרך לכאן(לפורום) השתנתה..הצבע.. אבל.. אוהבת שאתה כאן..(: מרגישה שעברתי 5 שנים- בחצי שנה האחרונה..בגיל 39 עוד הרגשתי צעירה.. ורק עברתי את ה40 התרחשו המון דברים שבישרו ששומדבר לא הולך להשתפר..להיפך....מוזר לא? זה רק בראש שלי??.. אבל באמת דברים קשים קרו מציאותית.. אבחנות חדשות פיזיות.. מוחיות! ונפשיות.. ואני לא יוצאת מהלופ של התסריטים השחורים.. מחשבות טורדניות וחודרניות אפילו לתוך החלומות שגם נהיו טורדניים..ומצטערת שהפכתי לכזאת כפייתית.. חייבת להפסיק את עצמי..אחרת לא יהיה לזה סוף............... אודי תודה.. בבקשה תתייחס בכל זאת למה שכתבתי..גם אם מעייף..

האם שיטה זו טובה לטיפול בחרדות ודהריאליזציה?

בוודאי. CBT היא השיטה המוכחת והיעילה ביותר לטיפול בחרדות. ניתן ליצור קשר לייעוץ טלפוני.

כי בשביל מה? מרגישה שחוזרת למקומות אפלים ומוכרים. אז מה יש לשאול??????? אפילו לא יכולה לבקש כבר. מעייפת את כולם. מצטערת.

אני בן 17 דיי גבוהה אפשר לומר ויש לי בעייה שאני רוצה לקנות נעל מידה 44 ..כשאני מכניס את כף הרגל עד הסוף קדימה בנעל מאחורה אני יכול להכניס אצבע וחצי ...ואני מפחד שפתאום הרגל תצמח לי ואצטרך לזרוק אותם כי הם יקרות מה עושים וע מתיי הרגל שלי תגדל ומה התדירות שהיא תגדל כאילו האם זה יהיה באופן דרסטי (מה קצב הגדילה של כף הרגל )

היי.. הלכתי לצו ראשון לא מזמן ובצו הרופאת משפחה רשמה שטופלתי בעבר אצל פסיכיאטר בגלל שבכיתה ו' הייתי שוטפת ידיים הרבה והביאו לי "פריזמה" וכל חודש הייתי נפגשת עם קבוצה של ילדים והיינו משחקים ומדברים (מטעם הפסיכיאטרית). הייתי אצל הפסיכיאטרית רק 2-3 בשנה כי לא הייתי צריכה יותר מכיוון שנפגשתי עם הקבוצת ילדים.. הסיפור נגמר כשהייתי בכיתה ז'. המשכתי לקחת את התרופה(פריזמה) בכל זאת בלי השגחה פסיכיאטרית סתם ככה. בקיצור הלכתי לצו ראשון ואז הרופאה אמרה לי שלבנתיים אין לי פרופיל ושאני צריכה זימון לקב"ן בגלל מה שהרופאה רשמה.. רציתי לדעת איזה פרופיל הוא יביא לי? אני לגמרי בסדר גמור עכשיו וכבר 4 חודשים אני לא לוקחת את התרופה. (בגלל שרציתי לקבל רישיון גם עשו לי את אותו קטע אז הלכתי לפסיכיאטרית כדי להפסיק את הכדורים והיא אמרה לי לבוא אליה עוד חודשיים לראות מה המצב ובסופו של דבר היא קבעה אחרי חודשיים שאני בסדר ולא צריכה לקחת יותר פריזמה). רציתי לדעת מה אתה חושב על המצב? איזה פרופיל הוא יתן לי בעקבות "הסיפור"? זה ידפוק לי את הקב"א?(כי באימות נתונים היא שאלה אם טופלתי ע"י פסיכולוג ואמרתי לה שלא אבל ע"י פסיכיאטר כן.) אם עדיין אין לי פרופיל עדיין אני יוכל לראות את הקב"א והדפ"ר? אשמח לקבל חוות דעת שלך על הסיפור. מה הקב"ן ישאל אותי?

לא מזמן יצא לי לקרוא על הפרעת אישיות http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%AA_%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%A1%D7%9B%D7%99%D7%96%D7%95%D7%90%D7%99%D7%93%D7%99%D7%AA והטיפול בה ואני רוצה לומר לך שלדעתי זה סוג של חוצפה ברור שיש לאנשים אופי כלשהו במרבית המקרים הוא עוזר להם בחלק לא. מכאן ועד השם המפחיד הזה הפרעה- כאילו שיגעון והרי המילה בנויה מסכיזו ואיד ומי לא מסתיר אפילו הפסיכולוג שעומד מול המטופל לא מספר למטופל על עצמו דבר, מה לעשות. ואפילו את אלוהים אי אפשר לראות וכדורים ותרופות וכו וכו יש אנשים שככה הם טוב להם בסתר לא צריך להמציא להם שמות של מחלות כדי שיצאו משם כמו סכיזואיד כך יש גם המצאה אחרת הפרעת אישיות חרדתית חברתית הרי בוודאי שצריך להחרד מאנשים מה אין רוצחים,אין שקרנים,אין אנשים שרק מטון הדיבור שלהם אתה קולט שהם נצלנים, או לועגים, או פשוט תוקפנים כמו בתופעה הקודמת הפכו את הקורבן לנאשם לקוקו למופרע וצריך להיכנס לו למוח עם סרוטונין ואדרנלים והשד יודע עם מה אולי הפוך? אולי בית הספר הוא מקור החרדות המורים,המבחנים,הילדים הרעים בהפסקה, תרבות הקפיטלזים החנוקה בלוחות זמנים ותחרות בלי חרדה כולם היו מתאבדים כי הרי חרדה היא מה שעוצרת אותנו מלהתאבד אז יש כאלה שהחרדה שלהם היא גם בחיים עצמם ככה אלוהים רצה ככה אלוהים סימן להם גבולות למה אני נולדתי הומו ולזה אין כדור ככה אלוהים רצה, שזה מה שיקרה לי

שלום לכולם. היו לי כל מיני תקריות קשות בצבא... ואובחנתי בפוסט טראומה. אצלי זה מתבטא בחרדה, דריכות תמידית, סוציופטיות, וסיוטים בלילה.. מעניין אותי לדעת אם הבעיה הזו פתירה, חולפת, או שפשוט לומדים לחיות עם זה?

ניסיתי המון דרכים כדי להקל על עצמי, ושום דבר לא פותר את זה... אני לא מגיע לשלווה...

אנחנו זוג חברים של בחור בסביבות גיל ה 27 שהוא בחור נשוי לאשה שכמוהו לא מביאה רגשות או חולשה. אותו בחור קראה לו מצב מאוד טרגי במשפחה, והוא מדבר על רגשותיו רק אם בן זוגי (ולא אם אשתו) שלא יודע איך לעזור לו. הוא אדם שעובד כל הזמן בבוקר ובלילה והוא עצמו אומר שהוא כמו פצצה מהלכת, חשוב לי לציין שהוא אדם מאוד חזק פיזית ויודע להשתמש בכוחו ויכול לעשות טעות. האם יש דרך לעזור לו איך להפתח ולהוציא את רגשותיו או שהזמן יעשה את שלו... אשמח לקבל עצות

המושג "פצצה מתקתקת" יצא מאותו חבר כיוון שמדובר ברצח במשפחה ע"י גורם לא ידוע, וזה גורם לו לחוסר סבלנות כלפי אנשים סביבו גם בעבודתו המלאה בגירויים של אנשים שונים. איך אנחנו יכולים להקל אליו, איך אפשר לגרום לו לשחרר את הכאס ורגשות הנקם, שכל אדם זר לידו גורם לו לחשוב שהוא חשוד..

... אני צריכה משהו ואני לא יודעת מה.. משהו,אודי.. אני מרגישה לא טוב אני צריכה חיבוק אמיתי של ביג מאמא שתוציא ממני את כל הפחדים העולם יחרב עד הבוקר ממזג האויר המטורף שבחוץ ??? אודי, אולי אני קודחת ? אני מתה מפחד אודי,בבקשה תשמור עלי. אני מתה מפחד שלך-במבי.

מרגישה כל כך לבד..עם השאלות..התסריטים..הסיוטים.. והפגישה בוטלה! לא יודעת איך אשרוד.. אודי?..יש לך זמן למילה מרגיעה?

ד"ר יגאל שלום רב .. אני סטודנט לרפואת שיניים .. בן 24 .. יש לי איי קיו די טוב (קיבלתי 761 בפסיכומטרי). הבעיה היא שאני סובל מאי ריכוז וזיכרון מאוד מאוד גרוע .. כשאני בא ללמוד קשה לי להתרכז בחומר ואני מתחיל לחשוב על הרבה דברים לא קשורים.. קצב הלמידה שלי איטי מאוד.. בנוסף לכך אני לא מצליח לזכור דברים שקראתי לפני 5 דקות!!! הדבר גורם לי סבל מאוד גדול !! בתקופת התיכון הצטיינתי בבית ספרי אבל עכשיו אני בקושי מצליח לעבור את הבחינות וזה גורם ללחץ ולדכאון! אבא שלי חולה סכיזופרניה .. אני לא יודע אם לדבר יש קשר בבעיות שלי. תודה!

שלום, מאחר ופסיכולוגים פרטיים גובים כסף רב, ומאחר ואני סטודנט תפרן אני שוקל את האפשרות של פסיכולוג לא פרטי - למשל דרך קופת חולים אשר זה מסובסד במידה מסוימת. רציתי לשאול את דעתך בנושא (ואת דעת הגולשים האחרים..) אילו השלכות יכולות להיות לכך מבחינת מקום עבודה או דברים אחרים שאני כרגע לא מעלה על דעתי. תודה לכולם

היי, כאמור טיפול דרך קופת חולים לא אמור להזיק לך בדרך כלשהי. אם כי החיסרון הוא בכך שקופות החולים מסבסדות רק מספר מסוים של פגישות וכשנגמרת "מכסת" הפגישות הטיפול הופך להיות פרטי, על כל המשתמע מכך.

אני בן 28 ואני רוצה להתחיל טיפול,ממה שברירתי קליניקות פרטיות לא זולות בכלל ואין לי יכולת לממן הטיפולים. מחוסר ברירה קבעתי תור דרך הקופה. האם זה יכול לעזור? זה לא שחס וחלילה אני מזלזל ברופאים,פשוט אינני מאמין שעם כמות המטופלים אני באמת אזכה לטיפול איכותי,שלא נדבר על המרווחים בין תור לתור עקב ריבוי מטופלים. תודה

היי גם כשקובעים דרך הקופה מגיעים לפסיכולוג. זה לא רופא. אלה פשוט שירותי פסיכולוגיה מסובסדים. ולמיטב ידיעתי הפסיכולוגים לא יושבים בקופה, אלא בקליניקה רגילה, והשעה הטיפולית היא זמן קבוע, אין עניין של ריבוי מטופלים. את הזמן המגיע לך תקבל. יכול להיות שמה שקבעת זו פגישת אבחון, שאז נפגשים עם איזה פסיכולוג בקופה, והוא מתרשם ממך ונותן לך רשימה של מטפלים, שמהם תצטרך לבחור. ככה אני מכירה את זה, בכל אופן. בהצלחה!

עכשיו מעניין אותי רק לדעת לקראת מה אני הולך ואיך אני יודע שהטיפול יעיל, איזה כלי איבחון יש לי על מנת לדעת כמה המטפל טוב.

אני לא אוהבת כשקוראים לי בשמי, זה מביך אותי או בשמם של אנשים שקרובים לי כמו אחותי או אפילו בן זוגי, גם לי תמיד מביך לומר את שמי או את שמם, חשבתי על זה הרבה ואני לא מצליחה להבין למה זה, מה אתה חושב?

פתחתי הודעה חדשה כי מי יודע אם תראה את ההמשך....אתה צוחק עליי? גם אתה לא הבנת..כתבתי השבת ואתה מגיב ביום שני?????????מה הקשר????? השבת יחול בר המצווה של בני שכתבתי עליה פה בפורם...לא משנה, אתה במילא לא מכיר אותי והפכת להיות מישהוא בשבילי.חבל.....עשיתי טעות.מצטערת על הטרחה בכלל.........ובטח שזה מוכר לי לא להיות מובנת או למלא צפיות אז מה???זה לא עובר לי....ולא עוזר לי לדעת שזה מוכר לי....ובמילא הטיפול זה המקום..לא? אז גם שם זה לא ממש....לא תמיד ולא עובד כמו הציפיות..אולי ציפיות יש רק על הכרית כמו שאומרים....אוף.....וכן כלם מצפים שאתרגש, אשמח וכו'....ברור שאשמח ובכל זאת רגשות משתנים כל הזמן.......לא חשוב כבר...

קראתי את דברייך וכאב..שמעתי את התסכול, הכאב, ההרגשה להיות לא מובנת,לבד,אולי גם חוסר אונים.. מסיבת בר המצוה של בנך ודאי מעורר רגשות שונים, מורכבים ולא פשוטים ..כן..החיים לא פשוטים.. יחד עם זאת מעורר הרבה תקווה לראות אותך מנסה שוב ושוב ושוב ולא מרפה ולא מתייאשת.. את חוזרת לאודי ובדרכך את מנסה שאודי ידייק אותך יותר.. את לא מוותרת על הקשר עם אודי וכפי שלמדתי להכיר אותך מעט, את נלחמת על הקשרים בכללועל האופן בו את רוצה שידייקו אותך.. מצדיעה לך ! מזל טוב לבר המצווה של בנך. ...אנחנו לא מוותרות על אודי נכון ? :) במבי.

נכון רגשות מעורבים...דודה שלי נפטרה ממש לפני שבועיים וזה קשה...ובאמת בדיקות אין סופיות של קרבה וריחוק מאפיינות אותי לגמרי...ולנוע בין "שחור לבן" בין עצב לשמחה ממש מקשה עליי...אז תודה שאת לפחות דייקת!וכנראה שבאמת אני לא רוצה לוותר עלייך אודי...כשאני קוראת את מה שכתבתי אני מבינה שאולי כעסתי יותר מדיי..סליחה אם פגעתי בך... מתרגשת לקראת מחר,בכל זאת... תודה על המזל טוב...מיכ

לנוח. להיות בשקט. שרק תדע שאני

craאין ספק שטיפול פסיכולוגי היה הדבר הטוב ביותר שיכלתי להעניק לעצמי. הטיפול אומנם נגמר אך נשארתי עם שאלה לגבי ההמשך. אני יודעת שיש אפשרות לחזור לטיפול ושמצד שני אפשר גם לטלפן למטפל מדי פעם. המטפל שלי השאיר לי חלון גם לחזור לטיפול וגם להתקשר מדי פעם ולעדכן. אני אשמח לעשות את זה אבל בכל זאת זה מציק לי כיוון שזה מרגיש לי לא נוח להתקשר ולספר על מה שקורה אצלי. למטפלים שביניכם- איך זה מרגיש כשמטופל מתקשר מדי פעם לאחל חג שמח או סתם לשתף על משהו חדש בחייו? זה משמח? זה מעיק?

שלום, אני מתחילה תואר ראשון בפסיכולוגיה, הכיוון הוא קליני ואני יודעת שהדרך עוד ארוכה... אבל, אשמח לדעת מה דעתך. אני מעוניינת להתחיל להתנדב או- אפילו יותר טוב- לעבוד, במקום בו יש התמודדות עם מגבלות נפשיות. גם בשביל עצמי שאכיר את התחום יותר ואבין האם אני מסוגלת להתמודד ולהכיל וגם בשביל המלצה. מכיוון שאין הרבה חומר בנושא באינטרנט ואין לי ממש עם מי להתייעץ אני אשמח לשמוע- מה דעתך לגבי עבודה בתחום בזמן הלימודים? ומה מישהי כמוני יכולה לעשות. תודה רבה רבה

כן זה השבת, השמחה שלנו...ו..היא לא מבינה אותי.....יצאתי בתחושה שהיא כיוונה לשמחה שמגיעה ואני בכלל לא מרגישה ככה.....כאילו שאני אתרגש ואשתף בהכנות...מילאתי את הציפיות שלה בפגישה..לא שלי.....ועכשיו זה יהיה רק אחריי....אולי לא אתאפק ואשוחח איתה......אוף........

קודם כל,תודה על המקום אני לא יודעת מאיפה להתחיל,כי זה לא ייגמר...אבל קשה לי.לפני כמעט חודש,סיימתי טיפול של שנה.הטיפול היה אחרי המון טיפולים שניסיתי וכל אחד היה גרוע יותר מהשני.והטיפול האחרון היה שונה,בכך שהוא מאוד עזר.הייתה לי מטפלת מדהימה,אין לי אפילו דרך להביע את כל מה שאני מרגישה אליה,אבל זה נפסק באופן די פתאומי מכיון שהחוזה הטיפולי היה לטיפול זוגי והוא התחיל לחרוג מהמסגרת הזאת,ובגלל שהוא היה ממומן ע"י גוף כלשהו,לא הייתה לנו אפשרות לשנות את החוזה,ונאלצנו להפסיק את הטיפול,ועכשיו אני משתגעת!!! כבר אין לי עם מי לדבר ועם מי לחלוק את הרגשות שלי.אין לי טענות כלפי המטפלת,כי היא עשתה את הדבר הכי נכון גם מבחינה אתית וגם מבחינה מוסרית,אבל בפגישה האחרונה בעשר דקות האחרונות פתחנו טראומה שעברתי ומכיון שזו היתה הפגישה האחרונה,לא הספקנו לדבר על זה בכלל ואני נשארתי עם כל הרגשות הטעונים שהתעוררו פתאום.אני מרגישה אפס,אין לי חשק לכלום.בא לי רק למות ואפילו את זה אני לא מצליחה לעשות... הכל מרגיש לי ריק,בלילה אני לא ישנה ובבוקר לא מתפקדת.אני אובדנית ומטופלת כבר כמה חודשים עם תרופות שלא עושות כלום חוץ מתופעות לוואי שרק מחריפות את הדיכאון והאובדנות ואני רק מרגישה מטרד בעולם הזה. אני מצטערת שגם פה אני משגעת ומטרידה,אבל אין לי מקום אחר... תודה אודי,על ההקשבה(או הקריאה)וסליחה על ההטרדה.:( אפס(יותר מתאים מאשר שירי...)

החשיפה של הטראומה קרתה כי לא שמנו לב שנשארו רק 10 דק'... דיברנו על אפשרות שאחזור לטיפול פרטי,אבל רק לאחר תקופת צינון.אבל הרגשות מציפים אותי בצורה חזקה מידי...אני לא יודעת איך להתמודד בלי טיפול,והבעיה העיקרית היא שאין לי עם מי לדבר.יש לי רעש במח,רעש שלא משתתק,ואני רוצה רק קצת שקט...

אני מגיל צעיר אפה ההגדרה הפסיכולוגית שלי?