פורום פסיכולוגיה קלינית

יש לי מבחן אישיות בעבודה שלי ערכתי מבחן אישיות קטן אשמח לניתוח פשוט של הדברים ואולי תוכלו להסביר לי איך להציג עצמי בבחינה הקרובה 23/5/2012 מבחן אישיות - משוב מסכם : - 16/05/2012 המשוב הבא משקף את תוצאות שאלון האישיות האחרון עליו ענית לחץ על הקישורים למטה על מנת לראות את הפרטים בתוכם [-] תקציר תכונות אישיות - להלן תקציר המסכם את התכונות השונות שנבדקו. תכונות ציונך משמעות רגישות ופגיעות 9 רגיש מאוד לביקורת ולוקח אותה באופן אישי גם כשאין צורך. נפגע בקלות. מבחן האישיות הקצר שביצעת הינו דוגמא למבחן אישיות הבודק תכונה אחת בלבד. במקרה זה בדקנו את מידת רגישותך ופגיעותך. תוצאות המבחן מצביעות על כך שהנך אדם הנפגע בקלות. הנך רגיש מאוד לביקורת ולוקח אותה באופן אישי גם כשאין בכך צורך. פגיעות גבוהה מאוד כפי שמצטיירת במבחן זה מקשה על ההתנהלות ותפקוד יומיומי במסגרת הארגונית. ציונך במבדק מצומצם זה יקשה עליך להתנהל במסגרת ארגונית טיפוסית מאחר והוא מעיד על פגיעות וקושי לקבל ביקורת באופן ענייני. היכולת לקבל ביקורת חשובה מאוד בכל מסגרת תעסוקתית מאחר וממנה לומדים ומתפתחים וארגונים יתקשו לקבל לשורותיהם עובד המתקשה להפנים ביקורת. עיצת הפסיכולוג: למטה מופיעים מספר שאלות טיפוסיות הבוחנות את מידת רגישותך. התבוננו במשפטים אלה ולימדו להכירם וחישבו היטב עד כמה באמת כל משפט משקף אתכם. כשמבקרים אותי אני נמנע מלקחת זאת באופן אישי כאשר מעבירים עליי ביקורת בציבור אני בדרך כלל לא נפגע באופן אישי אני לא מוטרד מדעתם של אחרים עליי כשאני מרגיש שמישהו לא אוהב אותי אני חש פגוע אני חש מאוד שלא בנוח כשאני מרגיש שאנשים אינם מחבבים אותי יש לי נטייה לקחת דברים ללב כאשר 'יורדים' עליי אני מגיב בנינוחות לדעתי אנשים פגיעים ורגישים מדי וזה יהיה לטובתם אם הם יתקשחו לידיעתך: במבחן האישיות המקיף המוצע באתר, יבדקו למעלה משלושים תכונות בעזרת ארבעה שאלונים שונים המייצגים את מכלול מבחני האישיות הקיימים בשוק. בנוסף, יבדקו דפוסי מתן תשובותיכם. מדפוסים אלו ניתן ללמוד מספר דברים רב כגון האם אישיותכם קיצונית, האם יש לכם קושי להתמודד עם השאלון, האם יש לכם נטייה לרצות את הסביבה ועוד. בנוסף, תקבלו דו"ח אישיותי רחב המותאם לענף המקצועי אליו אתם משתייכים. לדוגמא, אם הנכם מועמדים לתפקיד מנהל מכירות אך כושר ניהול המשא ומתן שלכם ירוד אזי תקבלו משוב על כך.

מחשבות נכתבות, מצבורי רגשות, תקופה ארוכה של גילוי והסתרות. יום רודף יום, מחפשת משמעות למילים, מחפשת מקום, השבילים מתפתלים, פורצות מתוכי כל מיני מהומות, שאותן אי אפשר בקלות לכבות. פוחדת לגדול, פוחדת לצמוח, יותר לא נותרו בי עוצמות ,אין בי כוח לשוחח על מה שחשוב באמת, או פשוט להיות ולהקשיב כעת? מוצאת את עצמי לא פעם חושבת, אולי היה כדאי לעשות זאת אחרת? בלווי שקט, בקול רגוע, במקום שנותן, מאפשר כידוע לעיתים נפגש במקום חשוך לא מובן, לעיתים רק ארצה להחזיק את הזמן מתלבטת אולי לא הכול הייתי יכולה לך לומר, אבל יש דברים שהם אינם יכולים....אפילו לנייר..... אומץ בתוך סערות רוגשות, מילים ריקות ומחשבות רחוקות.... השמיים גבוהים מלגעת בעננים, איך חשבת להגיע, ילדה קטנה במעמקים? משוטטת בלי הרף מתחבטת בעצמה, ילדה קטנה, אינה יכולה........גם אם אינה לבדה.. מילים זורקת לחלל האוויר, בלי לחשוב לרגע, בלי להבין, לעיתים עוצרת, מובנת? לא מובנת? משחקי המילים הנזרקות לחלל...לא נוגעת בכלל...... קרובה...רחוקה.....הכל מעורפל.......... חסרת הגנה בתוך המעמקים קראתי אלייך ילדה קטנה במעמקים חיבקתי, קיבלתי אך שוקעת למטה במקום להפנים........ "אומץ" כן מכאן הכל התחיל........ובזה הכל נגמר........ אומץ בתוך סערה, מחשבות מתוך מעמקים של ילדה אבודה........ אבדה.....הדרך, הגישה......הכל נעלם במעמקי הילדה.

ממש אוהבת את השיר הזה...כנראה נכתב בהשראתו...עידן רייכל אומן מדהים!!!! תודה אודי! אתה פשוט אלוף!!! והעלת את מצב הרוח שלי... שאילת השאלות...היו לי חלומות "לגעת בענן" כאילו שהטיפול יפתור הכל ויהיה כזה מושלם ולא אהיה במעמקים כלומר בתחתית.....אבל איך לומר החיים מורכבים..לא מושלמים כמובן אך הילדה שבי קצת ניפצו לה את החלומות..אבל אתה מגשים את חלקם בהבנה שלך..בהכלה שלך...שאני בסדר...שמותר כאן ואפשר כאן זה כזה בטוח..מבין? וואו.....ממש להתאהב בך..במובן אפלטוני ווירטואלי כמובן :) (לאור השאלות בהתאהבות במטפל..חחח)

על התגובות המיוחדות והמדוייקות שלך. אתה מצליח להחזיק אנשים בטיפול - ולתת להם כוח לקבל את מה שרוצים לתת להם. המילים שלך קולעות בול לתוך הכאב, לפעמים כמו יוד שורף שאחרי כמה זמן מרגיע ומרפא. לא התאפקתי. הייתי חייבת להיכנס לתוך השרשור של מיכל ולכתוב לך. מאיזשהו מקום ב'מעמקים' שלי... אופטימית.

הי מיכ, מקווה שזה בסדר, להתערב ככה... למרות שאולי ממקומות שונים מאד - נגעת בי במילותיך, (ולא בפעם הראשונה) בילדה הקטנה שאני. אכן אומץ בתוך הסערה... אני שמחה שהיה לך, ומנסה לשאוב ממנו קצת... ומוסיפה גם שיר משלי, שעלה לי http://www.youtube.com/watch?v=BKmFr6e3-tI

זה יותר מבסדר, שמחה שהגבת...וואו לא חשבתי שאגע כך במישהוא במה שאני כותבת...והפתעת אותי...תודה על השיר היפה, יש למירי הרבה שירים יפים על ילדה...האומץ ישנו לפעמים הוא חבוי ורק אחר כך יוצא החוצה...מאחלת לך שתוכלי...

מיכל! חזרתי עכשיו מהפסיכולוגית שלי, כולי מעורבבת בעיסת רגשות דביקה. הצלחת להזיל ממני דמעות שעמדו לי בקצה העיניים המון זמן... את מיוחדת בהבעת הרגשות בתוך מעטפת של מילםי מקצועית! תודה על שהוצאת לי את המילים מהפה, והוזלת לי דמעות משחררות. הרגשתי שאני זו - שכותבת את המילים. אני בטוחה,ש גם לך נהיה 'קל' יותר אחרי שהצלחת להביע באופן כל כך עמוק וכן ומיוחד את רגשותיך. תודה לך שהייתי לי ל'פה' ושיקפת את ליבי גם כן. אני מרגישה אותך, ילדה מתוקה, מתוך המעמקים. שימי לב - במעמקים הללו יש אוצרות! קחי אותם אליך, הם יעזרו לך לעלות למעלה. יגיע יום ותצחקי מבין העננים - השמים יהיו לך הגבול, ואז - תזכרי את הימים הללו, ותכתבי שיר חדש. מחבקת אותך אופטימית.

קודם כל איזה יופי של שם בחרת לך..מזמן רציתי לומר...בדרך כלל בפורם בוחרים שמות כאלה פאסימיים..(כמו מיכ......)ואת הלכת על הטוב...מקסים! תודה על מילותייך ושאת חושבת שאני מיוחדת..זה נעים...וואו ממש נגעתי בך? הפתעת אותי מאוד מאוד בתגובה שלך!!! תודה לך!!ותודה על האמון בטוב. לא האמנתי שמישהוא אחר יגיב חוץ מאודי...

שלום ד"ר, יש לי שאלות בקשר לבעיות דימוי עצמי, אשמח אם תוכל לענות לי: 1. האם תמיד דימוי עצמי נמוך ינבע מבעיות ילדות או משקעי עבר חבויים, במידה ואין סיבה אחרת גלויה וברורה יותר? 2. מנסיונך, האם ניתן לטפל בבעיות דימוי עצמי תמיד, או שרק ברוב המקרים? כלומר, האם יש מקרים שבהם לא ניתן לשפר דימוי עצמי של בן אדם? 3. בעקרון, איך מטפל מוסמך אמור לטפל בבעיות דימוי עצמי נמוך כתוצאה ממשקעים ישנים/ ילדות בעייתית? תודה

הי אודי, לפני מספר ימים העלתה כאן SIGAL שאלה בנוגע למטפל שנמשך אל מטופלת שלו. תשובתך הייתה "כללי האתיקה מדברים על הפסקה מיידית של הטיפול ועל תקופת צינון שלאחריה - אם עדיין תחשבו שנועדתם זה לזו - תוכלו לממש את אהבתכם." http://www.doctors.co.il/forum-6/message-869930#message-869930 עיינתי בקוד האתי, ולא מצאתי שם סעיף המדבר על אפשרות כזו. להיפך. יש סעיף מפורש האוסר זאת לחלוטין: "פסיכולוגים יימנעו מקשר מיני עם מטופלים שלהם בעבר." האם תוכל להסביר את תשובתך הנ''ל?

למען הסר ספק :-) התכוונת שאין לקיים יחסים גם עם מטופלים לשעבר, נכון?

אתה צודק. עיינתי בקוד האתי של ה APA, ואכן מדובר שם על פרק זמן של שנתיים לפחות מסיום הטיפול. א-ב-ל - - - בהמשך יש רשימה מכובדת למדי של הסתייגויות, וגם מודגש: Psychologists do not engage in sexual intimacies with former clients/patients even after a two-year interval except in the most unusual circumstances. למען האמת, לא כ''כ ברור לי מה נכנס לקטגוריה של most unusual circumstances, ואשמח אם תוכל להסביר, אך ללא קשר, אני חושבת שבסוגיות כמו אלו, לא כדאי לתת תשובות העלולות להתפרש באופן שגוי. נ.ב. על כל פנים, תודה על ההפניה. היה מעניין לעמוד על מספר הבדלים בין הנוסח הישראלי לאמריקני... :-)

חשבתי להסביר לך..אבל עדיף בטיפול...או במה שנשאר ממנו....גל האלימות הזה משפיע נורא!!!!

רציתי להסביר את ההרגשה שלי...וכתבתי לך ממש מצבורי רגשות...אבל מחקתי הכל.........כנראה שאני לא מסוגלת ככה לפני כלם...בפורם זה קצת יותר מדיי.........סליחה שלא הבנת....ובטיפול זה נוגע כל הזמן.....ובכל זאת.........אוף................. מה ששומעים בחדשות.....קצת קשור לזה......זהו...וקצת הבנתי אולי לא נכון ממנה שהיא חושבת שאני אשמה במשהו....וכעסתי עליה מאוד.......וקבעתי פגישה נוספת.......בקיצור בלאגן היה לי...בלבול נוראי...אז אולי שוב ממך אני צריכה רגיעה.אולי.......שאדע שאוכל אולי פעם להסביר גם לך.......האם אוכל????????קצת מזכיר את ההודעה "זה כואב" בלי הסבר.כי זה ככה כואב.......

אז זהו שהיא מאשרת שהאישיות שלי פתולוגית..הראש שלי פגוע גם פיזית..רק שלא השלמתי את הבדיקות..מתוך פחד..לא יודעת איך..לא יודעת מה..לאמסוגלת..אין לי בשביל מה..בשביל מי..משותקת..מאימה........

שלום אודי, אמנם יתכן והבעיה שלי היא פופלרית בקרב בני נוער, אך בכל זאת הייתי מעוניין לקבל תשובה חד משמעית ממקצוען. לפי תאוריית ההתפתחות בשלבים של אריקסון, כרגע אני אמור לסיים את שלב ההתבגרות ולמצוא "מי אני" -את הזהות שלי. יכול להיות שבגלל חוויות רעות אינני מצליח להבין עדיין מי אני ולאיזה כיוונים אני הולך, מה יותר מתאים לי ומה פחות. אני מרגיש מבולבל לגבי תפקידיי, שאיפותיי ויכולותיי. האם בשלב זה אני צריך לעבור כמה שיותר סיטואציות וחוויות שיאתגרו אותי ולבסוף אני אבין יותר? האם תהליך זה אי פעם נגמר? לעצות ותגובות אודה. שלך

ד"ר שלום! גיליתי שבן זוגי החדש מטופל בציפרלקס, האם המרכיבים הכימיים מהתרופה יכולים "לעבור" ברוק או בנוזלי גוף אחרים למערכת שלי?

אני בת 38 ויצאתי כרגע מקשר עם בחור שכנראה סובל מהפרעת אישיות גבולית.אני מאוהבת בו מאוד ולא הצלחתי להבין את ההדרדרות בקשר..התחיל מדהים,אהבה גדולה עם תכניות גדולות. סיפר לי שהיה במשבר כשלוש שנים, אישפוז יום,כדורים,זריקות.אמר לי שהמשבר קשור לעבר ועכשיו הוא בסדר. עברנו לגור יחד ומאז גיהנום מתמשך..התקפי זעם על בסיס יומי,גם על שטויות. רצה אותי כל הזמן לידו,כל הזמן.ניסה לנתק אותי מכל החברים והחברות וגם בהדרגה מהמשפחה.האשים אותי בכל דבר שקורה ולא לקח אחריות על כלום! טען שאני לא אוהבת אותו למרות שניסיתי להסביר לו שאני מאוד אוהבת אותו.איים עליי כל יום שיפרד ממני כי אני לא מבינה אותו ואני, חסרת אונים נחלשתי מיום ליום.לפני כשבועיים "נטש" אותי באכזריות בעיצומו של ויכוח טפשי ביותר וביקש ממני לא לחזור לעולם! כשנפרד ממני אמר לי שהוא כבר לא אוהב אותי ארבעה חודשים כשרק שבוע לפני הפרידה אמר לי שהוא מאוד קשור אליי ומאוד אוהב אותי ולא מוכן לוותר על האהבה. בבקשה,אם יש כאן מישהו שיוכל להסביר לי מה קורה.אני שבורה וכואבת ומתגעגעת ואין עם לדבר. תודה רבה .

הכאב עצום וגם הגעגוע! הכל מובן ונכון וכדאי להמשיך הלאה אבל הלב מדמם וזה נורא.

עזרה?..

היי, התחלתי בפברואר ללמוד לתואר ראשון ומאוד התלהבתי מכך. מאוד נהנתי ללמוד בתיכון ולא יכולתי כבר לחכות ללימודים, ובמיוחד אחרי שהייתי בטיול אחרי צבא וראיתי כל מיני סטודנטים נוסעים ללימודים. אני כרגע חודש לפני המבחנים ואני במצב של לחץ וחרדה, אני יושבת ללמוד וברגע שאני רואה שלא הולך לי במשהו אני נכנעת ומרגישה מאוד רע עם עצמי, מה שגורם לי להימנע מלהתקרב לנושאים האלה, למרות שזה הרי אמור להיות ההיפך לא?- ברגע שקשה משהו אמורים לשבת על זה יותר ולהשקיע יותר, אבל אצלי זה ההיפך. המצב הזה גורם לי להיכנס לחרדה שאני לא אעבור את הקורסים האלה, אפילו הגעתי למצב של בכי מהרגשת התסכול הנוראית הזאת. מה אני יכולה לעשות כדי לשנות את המוטיבציה שלי ללמוד?, האם זה בכלל אפשרי או שזה כבר מובנה עמוק מדיי באישיות? אני מרגישה כל כך מטומטמת, למרות שאני יודעת שזה לא נכון, אבל קשה לי מאוד כשלא הולך לי משהו כמו שצריך, במיוחד כשאני יודעת שהבנתי את הנושאים האלה בשיעור אבל מרוב ריבוי נושאים אני מרגישה שאני לא מספיקה להגיע להכל ולא מספיק יסודי. אני לא מבינה, זאת בעיה של הנעה פנימית, חוסר ביטחון או מה?..

שלום בזמן אחרון עובר עליי משהו מוזר,כאשר אני הולכת לישון בצהריים לשעה שעה וחצי,אני חווה משהו מוזר,כאילו אני מסה להתעורר ולא מצליחה לפתוח את העיינים,פותחת אותם קצת רואה הכל צף,מטושטש,ומעורפל,והעיניים נעצמות לי..וכך אני נאבקת עם עצמי,תוך כדי מנסה להוציא קול ולא מצליחה,גם מרימה יד בקושי רב ולא רואה את היד שלי,מנסה ללקום על הברכיים ומרגישה שאני כמו שיכורה,מתנדנדת ונופלת בחזרה,וכל זה מתלבה בפחד ולחץ.זה קרה לי בערך 4-5 פעמים ורק בצהרים בשינה קצרה..פעמיים חלמתי שנוכח בחדר שאני ישנה בו,בן זוג שלי..אני מצפה שיעזור לי להתעורר,מנסה להגיד לו שעובר עליי משהו,בפעם אחרונה שוב הרמתי את היד ולא ראיתי אותה,שאלתי אם הוא רואה אותה,הוא אמר שכן...בחלום אני מאוד מודעת למה קורה,זה תמיד קורה במקום שאני ישנה בו,המציאות היא כמו שהיא ולא כמו שבדרך כלל בחלומות..אני יודעת על מה שקורה איתי עכשיו,חושבת על פרטים,נגיד כשמעתי את בן זוג שלי חשבתי לעצמי מה הוא עושה פה(הרי אנחנו לא גרים ביחד) גם ידעתי שבדרך כלל בשעה הזאת הוא נוסע לחדר כושר,אז אני חושבת לעצמי שבטח הוא בא אלי במקום....הכל מרגיש לי נוראה מציאותי ולא כמו חלום..זה מאוד מלחיץ אותי,זה גורם להלם אחרי שאני בסופו של דבר מתעוררת..מה זה יכול להיות?

אני בת 38. יש לי חברה מהילדות. הייתי מחוננת ותלמידה טובה ואחר כך נפגעתי בת.ד. בראש (במח?) והייתי הרבה זמן בבית חולים והיו לי קשיים בזיכרון וקשיים בזיכרון וקשיים בלימודים. העבירו אותי לעיר אחרת ולתיכון פחות מלחיץ. עשיתי בגרות רגילה . היו לי הקלות קטנות . חברה שלי עד היום בטוחה שאני נפגעתי במח ושאני נהייתי לא כמו קודם כי היא זוכרת שאמא שלי אמרה לה פעם ככה. בקשר לעינייחם שלי היא זוכרת משהו שאמא שלי אמרה לה שאני זוכרת שאני ביקשתי מאמא שלי להגיד לה, ולא מאמינה למה שאני ניסיתי להגיד. אמא שלי כבר לא זוכרת הרבה דברים ונורא כועסת עלי כשאני מבקשת עזרה בזה. זה מרגיז אותי ופוגע בי. שנים הכריחו אותי ללכת לפסיכולוגים ולא היה לי צ'אנס להסביר שזה לא טוב לי ושאני רוצה ריפוי בעיסוק ושלמרות שאני הולכת לטיפול אין מי שישמע אותי. מה שהכי מעצבן אותי אצל חברה שלי זה שהיא אומרת שהיא אוהבת אותי ושהיא זוכרת מה שאמא שלי אמרה ושהיא זוכרת איך הייתי קודם ושהיא זוכרת כל מיני דברים שאנרתי אחרי התאונה שלחלק מהם לא באמת התכוונתי. הייתי במצב מאוד מסובך. בכמה מצבים מסובכים לאורך תקופה מאוד ארוכה שלא איפשרה לי להגשים את עצמי.

זאת היתה הודעה עם הסברים

אז לא משנה. אני לא אחזור על עצמי עוד פעם. אין טעם. גם בטיפול פסיכולוגי שלא מבין אין טעם וזה לא עוזר.

לא ממש הבנתי, נסי לפשט את הדברים...ואם את רוצה תגובה מאודי אני ממליצה לפתוח הודעה חדשה..חבל שזה ישאר באוויר ושתרגישי לא מובנת...נסי שנית מניסיון שלי עם אודי..הוא יבין...ונסי שוב גם בטיפול..אל תתיאשי! מקווה שתוכלי להעזר...

להגיע מספיק מוקדם כדי לבקש כמה מילים רכות?

רציתי להודות לך, על הרוגע שאתה משרה בתשובותיך אליי ובכלל לכלם, על הסבלנות, האיכפתיות, שליחת השירים המדהימים ועוד... הלגיטימציה לרגשות שונים...הכל נעשה בפורם דרך מילים זה מדהים אותי כל פעם מחדש שגם פה נוצר קשר...ואני חושבת שאני מצליחה באמת יותר...לא בורחת, מתמודדת כבר המון זמן וכשאצטרך לבד מקווה שאוכל גם עם זה להתמודד ולמצוא את הכוח שבי...ויש לך חלק בזה חוץ מהטיפול שלי :) תודה

אני צריכה עצה פרקטית, אני בהריון עם שאריות של הפרעות אכילה שנמשכות כבר שנים בגלל ההריון אני משתדלת לאכול מאוד בריא אבל לפעמים ברגע של הסך דעת כשאני מתיישבת לאכול אני מרגישה שהראש שלי פשוט צורח עליי עד אני מתעשטת.. אני משתדלת ישר לתפוס את עמי בידיים ולהתנתק ולהמשיך פשוט לאכול, אבל זה לא פשוט. זה אי פעם יגמר? מה אני יכולה לעשות כדי להפסיק את זה? חשבתי דווקא על היפנוזה כי זה מרגיש כמו דמדומים כמו רגעים לפני מודעות מלאה.. ועוד משהו, מנסיונך האישי אפשר להגמל לגמרי ממחשבות אנורקסיות? אין לי כוח יותר להתמודד מול זה.. הייתי בטיפול, הייתי באישפוז אפילו ואני כבר במשקל תקין שנים אבל זה לא עובר כמו רעש לבן בראש שלי שמדי פעם מתעצם..

בזמנו יצא לי לקרוא שפרויד טען שהנאה ואלימות הם שני דברים שכרוכים זה בזה ביחסי מין הקשר הזה מלווה את האדם גם מחוץ ליחסי המין? למשל אם יש הרבה יחסי מין-יש הרבה אלימות או ההפך או אם יש מעט הנאה יש הרבה אלימות וכו וכו

היום היא חזרה מחו"לולפני כשבועיים ביקשה ממני שאדבר איתה היום, אבל לפני שנסעה כעסתי עליה מאוד, היא תמיד מנתקת את השיחה כי אומרת לי שזה מכניס אותי למקומות קשים וקשה לי לסגור הטלפון אז היא חותכת את זה ולא חשוב לה מה אני מרגישה ואם בוכה או לא, בפעם האחרונה אני ניתקתי השיחה כי התעצבנתי עליהץ עם כל זה היא לא שאלה עליי בכלל אפילו בהודעה והיא יודעת באיזה מצב הייתי, לא אכפת לה מה קרה איתי?? מה אני עוברת??מה אני מרגישה??? היא רק אומרת שאכפת לה ורוצה לעזור בדרכים הכי קשים ולא מקובלים עליי כמו לדבר עם אבא, אני רוצה האכפתיות שלה שתשאל עליי מה קורה איתי, כל פעם אחרי שהיא יוצאת לחופשה וחוזרת יש אכזבה כי היא לא שואלת והיא אומרת שבתוכי אני יודעת שצריך לדבר איתך איזה שטיות היא אומרת, אני בטוחה שאולי אולי לפני המפגש ביום היא תתקשר לוודא אם אני מגיעה או לא. כמה זה כואב כמה קשה שלא אכפת לה כבן אדם אלא רק המפגש. באמת לא בא לי לראות אותה ולא לדבר איתה כי היא רק מעיקה ומכניסה אותי בלחף שאני צריכה לבחור בטיפול תרופתי או מעורבות של אבא בטיפול או להפסיק אותו, בינינו למרות הקושי והכאב אני מעדיפה להפסיר הטיפול ואם נתקלתי בקושי רב אני אחשוב מה אעשה אולי אמות ואנוח. אגיד לך משהו בשבועיים שלא הייתה בארץ לא נפלתי לא נשברתי הייתי חזקה עברתי המון משימות מלחיצות ועברתי אותם בהצלחה רבה רק כשהיא איתי אני נשברת,מה זה אומר מאיפה הבעיה, יש לי המון כוחות ועובדה ממה שעברתי לאחרונה, אני מזכירה שלפני זה אני הייתי במשבר גדול וכמעט מתאבדת אז מה קרה??? איך נסבירים את זה בכלל, אני רואה שהטיפול טיפשי ולא עוזר אלא רק מעיק, היא לא יודעת לטפל בי, אני לא מאמינה לה יותר כועסתעליה ברמות זורקת אותי כמו כלבה ולא שואלת :@:@:@:@

התרגשתי מאוד לקרוא את תגובתך לטאלוש. אני קוראת זמן מה את מצוקותיה.הן זועקות כל כך ..ואיכשהו לא הצלחתי למצוא אף לא מילה אחת אליה.אולי גם פחדתי ??? לא יודעת.. ואני קוראת את תגובתך שכל כך מכבדת,נותנת מקום,מכילה . ואני מרגישה תודה גדולה כלפיך. שלך-במבי.

אתה יכול להסביר איך..להזדקק לטיפול.. ובתדירות מוגברת.. זה דבר בריא?..הרי אדם בריא לא צריך טיפול..אני פשוט לא מבינה..מרגישה אבודה..

שלום אודי, אני חדשה כאן בפורם, הוגעתי אליו מתוך מצב בטיפול שאני נמצאת בו זמן רב - מצב שמבלבל אותי בקשרים שלי עם המטפלת. אני נקשרת אליה, ורוצה להתקרב אליה - אבל במקום הזה אני פוחדת. פוחדת מתלות. פוחדת מבגידה, פוחדת מאכזבה, מהתפכחות... קראתי את הדברים שלך, ואני מבינה שהזדקקות למישהו - זה דבר חיובי. אבל איפה העובר הגבול? מה הסימן שיהיה לי - שיגיד לי - זה תקין וזה לא תקין? איך אדע אם התחשובות שלי לא עוברות כבר לצד השני? אני ידועת שאולילא הייתי ברורה מספיק בשאלה שלי, אבל מקווה שתבין, ושתוכל לענות לי. ותודה על הפורם הנהדר, יש לי תחשובה שיעזור לי לעבור את הטיפול בשלום - אל חיים בריאים ונורמליים.

מה עושים שאני לא ממש מרגישה בשלבים של פרידה..והיא אומרת שהיא רואה שאני מתמודדת עם דברים..והיא "כמו הורה שרק רץ אחרי האופניים שהילד יודע כבר לרכוב" כתבתי לה "לפחות אחת מאיתנו חושבת שהילד כבר יודע לרכוב"....טעות..אני כתבתי לה השבוע בסוף נשברתי......התכתבנו קצת.....וזה היה הסוף.. משפט המחץ.......היא אומרת את זה כנראה בשביל לחזק אותי אבל זה לא נכון אני עדיין זקוקה לה וממש לא חושבת שאני מוכנה לפרידה ואם כן אני מרגישה שאני לא רוצה שלבים רק לברוח ממנה כמה שיותר מהר........טעות היה לבקש לעזוב? אולי אני צריכה אומץ ולגייס כסף למען מטרה להשאר?????? אוף.....ומדוע מה שכתבה מרגיש לי כאילו אמרה לי "את לא באמת צריכה אותי את יכולה לבד..." או "את כבר ילדה גדולה"...וזה קשה לי להיות "ילדה גדולה"............

שלום , יש לי שאלה . אני בחורה ביישנית ואין לי הרבה חברות ואני עדיין מחפשת עת עצמי ולאן אני הולכת , אני עדיין גרה אצל ההורים ואני לא עובדת . כרגע סיימתי שנה ב' לתואר ראשון בהוראה . צבא לא עשיתי מטעמי בריאות . מעולם לא היה לי חופש ארוך כמו צעירים לאחר צבא . יש לי התלבטות האם לצאת עכשיו לחופשה מעט ארוכה בת 14 ימים לבד כדי לחשוב ואחר כך לעבוד ולהשכיר דירה או קודם כל לעבוד ולהשכיר דירה ואחר כך לצאת לחופשה ? (יש לי כסף שחסכתי ) אשמח אם תענו לי ולא תפנו אותי ליעוץ . תודה .

שלום רב, אני בת 38, אמא לילדה, גרושה ונמצאת בזוגיות חדשה מזה קרוב לשנתיים, אנו גרים יחד שלשתינו מזה כ 8 חודשים. יש לנו זוגיות טובה, הוא מעניק לי המון: בזמן, צומת לב, פרגון, הוא מפרנס אותי, וזה מאפשר לי להרגיש ביטחון כלכלי, (לפני שהכרתי אותו הייתי במצב כלכלי מאוד קשה וסבלתי הרבה בעקבות זה). אני מעניקלו המון תוכן לחיים, שמחה וחיווה של בית. אנחנו אוהבים וגם הוא וביתי אוהבים. הקשר בינינו הוא לא מאוד עמוק, קצת חסרה לנו תשוקה לטעמי, אני הרבה יותר מינית ממנו, ובכל זאת הסקס בייננו טוב. הבעיה מספר אחת: אני סובלת מחטטנות, אני מנצלת כל הזדמנות כדי לבדוק לו את המיילים, את המזרונים, את ה skype, את הwhatsapp , את ה facebook, את השיחות יוצאות, נכנסות....(אני מכירה את הסיסמות). אני משקיע בזה זמן ומחשבה. זה גורם לי להרגיש בושה. אני מרגישה כמו מכורה שרוצה לגלות עוד משהו ועוד משהו... שאלתי: האם זאת בעיה מוכרת בפסיכולוגיה? האם אפשר לטפל בזה? להתפטר מהסבל שזה גורם לי? הבעיה השנייה: מי שמחפש, מוצא! הבן זוג שלי מנהל זוג של קשר-לא יודעת איך לתאר אותו- קשר אפלטוני עם בת זוגתו לשעבר, מדובר בקשר המשמעותי בחייו (אין להם ילדים משותפים), הם מתכתבים, מכנים זה לזו אהובי/תי ומבטים רגשות של אהבה וגעגוע ובנוסף הם מתייעצים בנושאים הקשורים לעבודה. הוא טוען שהם לא מתראים ושאין להם קשר, חשפתי בפניו שאני קראתי את המיילים והוא טוען שאין לזה משמעות, שזה רק מילים רקות ושהוא כותב כדי לגרום לה להרגיש טוב כי הוא אדם יקר לליבו. הוא לא מייחס לזה חשיבות בכלל. הוא אומר שהוא כל היום מסיבי והוא אוהב אותי ואין כלום כלפיה, שהוא גר איתי ולא רוצה אותה. אני לא מפסיקה לחשוב על זה ולנסות למצאו כל רגע עוד מידע נוסף. לארונה אני לא מוצאת התכתבויות, רק פה ושם, האם בעקבות שהודעתי בפניו שאני קראתי את המיילים הוא התחיל למחוק? שאלתי: אני לא סומכת עליו, זה ברור, איך אפשר להתמודד עם זה? אם הדברים הם כפי שהוא אומר, זה מקובל לנהל מערכת יחסים נוספת כזאת? מה את חושבת על זה? הזוגיות הזאת חשובה לי, ואני יודעת שאנו יכולים לבנות יחסים ומשפחה מדהימה, אך אני מרגישה נבגדת ולעתים קשה לי לאמין שהוא אוהב אותי למרות שהוא מראה זאת כל הזמן בביצועים קטנים וגדולים. מצפה להתרשמותך, בהערכה רבה ותודה מראש. d.c.

הפסיכיאטר אמר שיש לי בעיקר OCD אבל גם נרקסיסטיות אספרגר פסודו פילוסופיה פסיכואפקטיזם והקואוצ'רית הזכירה בעיקר freak control מה זה כל זה? והאם לעשות ניורופידבק?

עוד מילדות ויותר כשהיא בלחץ נפשי או חום. היא מגיעה למצב שהיא ישנה מגיעה לסלון זורקת איזה דיבור לא הגיוני וחוזרת לחדרה.אני מקבלת זאת כתופעה. השאלה יש טיפול. אני מוצאת שזה מסוכן לה אם תצא לטיול .או לחו"ל או בבניין עם חלון פתוח חוסר המודעות שלה לסיבוב ,שהיא עושה.בגלל זה גם לא קניתי לה בילדות מיטת קומותיים. למה יש התנהלות כזו .

אחרי הסקס עם החבר שלי הוא נוטה לבכות ואז לברוח או להתעלם ממני כדי שלא אראה אותו עצוב, כשאני שואלת אותו הוא אינו עונה לי. מה יכולה להיות הסיבה לכך?? יכול להיות שהוא עבר בילדותו התעללות מינית.

הוא אינו אוהב לדבר על נושא זה ולכן אין לי תשובות. אך פעם הוא סיפר לי שהוא עבר בילדותו התעללות מינית, האם זה יכול להיות קשור להתעלמות שלו ממני אחרי הסקס??

היי אודי. אולי אתה זוכר אותי מפעם קודמת. כששאלתי מה לעשות עם הפסיכולוגית שלי שמאז שחזרתי מחו"ל לחצה עלי לחזור ל-2 פעמים בשבוע בטיפול. ושההצעה הזו התפרשה אצלי כלחץ [לא היה לה הסבר מאחוריה] וגרמה לי לשתוק כמה שבועות. מאוד חששתי לפתוח את העובדה שזה פגע בי מולה. כי ניסתי פעם וזה לא הלך. אז בפגישה האחרונה העזתי. היה נראה לי שהיא מיד הופכת ליותר קשוחה כששאלתי שוב למה. היא אמרה מיד שאסביר במה זה נגע. הסברתי שזה מאוד פגע בי ושאני מרגישה שזה העלה לי חזק את העניין של אכפתיות או לא בכך שהרגשתי שהיא לא התחשבה בבקשות החוזרות שלי לא להעלות את זה ושלא היה לה הסבר מאחורי ההצעה. היא שתקה הרבה זמן. אמרתי לה שאני מחפשת הסבר אחר למה שהיה. ולא שהיא הציעה והתעקשה בגלל מה שזה נשמע [הלו"ז וכלכלית]. אז היא אמרה: אין לי הסבר לתת. את חייבת להבין שגם פסיכולוגיות לפעמים טועות. כמו שאר בני האדם. עכשיו הבחירה אצלך או להמשיך למרות מה שהיה לתת אמון נוסף ונכון שיש בזה גם סיכון כי יכול להיות שאטעה שוב או שאת מחליטה שזה גדול עליך ושנפגעת יותר מידי ומאוד הגיוני שתחשבי כך. היה לי מאוד עצוב לשמוע את הדברים שלה. כי חששתי שזו תהיה התגובה. שהיא תגיד שהיא טעתה ואכן לא חשבה עלי במקום הזה. מה שהרגשתי. וגם כי לא ברור לי מה עכשיו: מרגישה כאילו היא נותנת לי לבחור ועוד מחזקת את הצד שאומר לעזוב. היא רוצה שאעזוב? אולי במילים אחרות: איך אני ממשיכה מפה? מרגישה שאחרי ששמעתי את זה החשש שלי שלא אכפת לה באמת התממש. רציתי להישאר אצלה. אך איך אפשר טיפול בלי אכפתיות? בבקשה אל תגיד לי לדבר איתה שוב כי נראה לי שאין על מה לדבר עוד. מבחינתה נראה שהנושא סגור.

הרעיון שלא אכפת לה נובע מכך שביקשתי ממנה הסבר למה לחצה עלי. אמרתי לה שאני רוצה הסבר אמיתי מדוע לדעתה 2 פעמים בשבוע היו טובות לי. כי ההרגשה שלי היא שזה נבע מסיבות שלה שלא קשורות אלי. היא שתקה ולאחר שביקשתי תגובה היא ענתה שמטפלות עושות לפעמים טעויות ועוד [כל מה שרשמתי בהודעה הקודמת]. כך שהמשמעות היא שאכן כנראה לא ראתה אותי והציעה את זה מסיבות שלה. מה שמעלה את העניין שכנראה לא אכפת לה ממני. [גם בגלל עצם ההצעה ללא הסבר שקשור אלי. וגם בגלל שחזרה עליה ברצף בלי להתחשב בבקשותי לא להעלות אותה שוב].

היי, אני בטיפול פסיכולוגי כחצי שנה. הוא מאוד מקצועי, למרות שהוא עשה טעויות לאורך הדרך, אבל החלטתי להמשיך הלאה בטיפול, למרות הטעויות שהוא עשה. הבעיה היא שאני לא ממש מחבבת אותו. אני כן מנסה לשתף אותו בדברים שעוברים עליי, אבל אני לא מרגישה אליו חיבה, איני מרגישה קשורה אליו, כשאני אצלו אני יותר מרגישה כמו ילדה קטנה שנוזפים בה. הייתי לפני שנים רבות בטיפול אצל מטפל אחר ואותו מאוד מאוד אהבתי, הוא היה מקסים בעיניי. אני מניחה שזה ילדותי, אבל הייתי רוצה לדעת שבאמת אכפת לו ממני, שאני לא סתם עוד שעת עבודה. אצל המטפל הקודם לא היה לי ספק שאני לא עוד מטופלת, ידעתי שבאמת אכפת לו ממני. ולא... אני לא מסוגלת לדבר איתו על זה... מודה לך

כל כך קשה לי הזרות שלי מעצמי, חוסר הקוהרנטיות, השבריריות של משהו שאמור להרגיש שלם. אני לא יודעת, לפעמים נדמה לי שאני מגזימה, מה כבר כל כך נורא בזה? ובכל זאת, מחפשת נואשות דרכים לאחות את עצמי לעצמי. בינתיים מוצאת רק את הפגיעה בעצמי. כואב ומדמם בפנים, כואב ומדמם בחוץ, הרגש מוביל למעשה ובסוף שניהם שייכים לי. גם אם בסוף הדרך הטיפול יוכל לאחות אותי, בינתיים אני רסיסים. מה גם שאני מרגישה יותר ויותר את המילה אם. אם לדבר את זה זו באמת הדרך. אם היא תוכל לשאת אותי מדברת. אם אני אוכל לסמוך עליה לחלוטין. אם רק הייתה דרך להבטיח שהיא לא תנסה לפגוע בי בשום שלב... אני מרגישה כפויית טובה, שאני לא מסוגלת לסמוך עליה מבפנים, למרות שאני רואה ומרגישה את האהבה שלה ואת הרצון שלה לעזור. אני חושבת שזה לא תלוי בה בכלל, אבל זה בטח פוגע וקשה. איך זה מהכיסא שממול? אתה מרגיש לפעמים, מעבר לפגיעה, גם את התחושה שיש כאן משהו מעבר לקשר הנוכחי ונפגע קצת פחות? זה בטח מייאש לנסות להתקרב ולעזור ולהידחות בלי קשר למה תעשה...

אבל לא נורא..אתה כאן וזה מה שחשוב...השבוע הוא שבוע ללא פגישה כי אני לא יכולתי להפגש ולא יצא..וזה קשה כי החלטתי לתרגל את ה"אין" שלה...לנסות להתרגל בלי...לחשוב שיש לי כוחות...ואני צריכה לעבור את כל השבוע...ואז אראה האם אני מסתדרת בלי שיחות וקשר איתה...לא להתנתק לשם שינוי אלא פשוט לנסות לבד...תירגול לפרידה הקרבה... מה השיטה הטובה ביותר לתרגל את ה"אין" את החסר? למלא במשהוא אחר???לנסות להאמין בעצמי יותר? לחמול הייתה המילה שלה...שתהיה לי יותר חמלה לעצמי..זה מה שהיא מאחלת לי נראה לי......שאז יהיה בסדר, היא אמרה שזה שונה מלרחם...נראה... מה אתה מציע למטופלים לעשות אחרי שנפרדים? כיצד להרגיש טוב עם הפרידה? וזאת פרידה ביוזמתי כלומר שזה לא שננטשתי..אוף הנטישה שלי...... בלית ברירה....האם אני נוהגת נכון? מנסה לבד השבוע כאילו כבר נפרדנו...

שלום, רציתי לדעת כיצד עליי לדעת איזה סוג טיפול מתאים לי.. למדתי פסיכולוגיה.. ואני מכירה את סוגי הטיפולים הקיימים אך לצערי אינני מצליחה להחליט. יש לי מספר בעיות קונקרטיות שעליהן הייתי רוצה לדבר ואולי אף לפתור.. אשמח לשמוע לעצתך תודה

שלום אבא שלי בנאדם מקסים אוהב ודואג,אבל לא יודע איך להתמודד עם כעס ועצבים,במיוחד על אחי בן ה20 שאובחן כבעל קליין לוין-חוסר מצברוח,שינה מרובה,דכאונות,עצבים וכו... בכל פעם כשאחי נכנס להתקף (שלוקח שבוע) אבא שלי מתעצבן,יושב בדיכי,אין לו מצברוח והוא מוציא את הכעסים על אחי... אנחנו מנסים מאוד לשכנע אותו ללכת לטיפול אבל הוא לא מוכן לשמוע בשום אופן-בטוח שהוא צודק ובטוח שטיפול זה שטויות... אמא שלי צריכה להתמודד עם שניהם ומאוד לא פשוט לה... מה אפשר לעשות? נא עזרתכם או רעיונות תודה

אודי שבוע טוב, שמחה להיות כאן. רציתי לספר משהו ולהתייעץ. אני מטופלת מזה שנים רבות אצל פסיכולוג בגלל PANIC DISORDER. בשלב מסוים בטיפול התרחשה העברה נגדית אירוטית והמטפל שלי פנה להדרכה. אנחנו עדיין "ביחד", הוא אמר לי שהוא נמשך אלי מאוד אבל לעולם לא יפר את האתיקה המקצועית. אני מאוד מתוסכלת, אני אוהבת אותו אהבה עזה ומתקשה לשבת מולו. רציתי להציע לו להפסיק את המפגשים הטיפולים ולעבור למפגשים "אחרים" ואני לא יודעת איך לעשות זאת אם בכלל. אם הוא באמת רוצה אותי, האם מבחינה אתית הוא יכול להפסיק להיות המטפל שלי ולהיות איתי במובן האירוטי? תודה על תגובתך הכנה.

אני בת 24 וחזרתי לאחרונה מחצי שנה בחו"ל, שם הייתי במערכת יחסים קרובה עם השותף שלי. אני עדין אוהבת אותו מאוד, למרות שאני יודעת שהקשר לא היה הדדי. הוא היה הקשר הראשון שלי והבחור הראשון ששכבתי איתו. אני במקור ממשפחה דתית ולכן זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי "חופשייה" לעשות כרצוני. אנחנו בקושי בקשר עכשיו, אבל אני חושבת עליו כמעט כל הזמן. אני עומדת בפני התמחות במשפטים, דבר שאני לא ממש רוצה לעשות. עבדתי באותו מקום בזמן שהייתי סטודנטית ואני מרגישה שממש רע לי שם. אני כל הזמן חושבת על לעזוב הכל. גם בלימודים אני בקושי מצליחה להתמיד, הריכוז שלי אבד ואני לא מגיעה לתוצאות להן הייתי רגילה עד עכשיו. אני מרגישה שהמשפחה שלי והחברה שבה גדלתי לוחצים עלי להישגים ולדברים מסויימים (התמחות, חתונה) שאני לא מוכנה אליהם. אני מרגישה כאילו השליטה שלי על החיים שלי נעלמת. אני רגילה לעבוד בצורה יעילה ולהצליח במה שאני עושה ועכשיו אני מנותקת. אני לא באמת מאמינה שאמצא שוב מישהו כמוהו, או שאגיע לרמה של אושר שהגעתי שהייתי בחו"ל ורחוקה מהכל. אני פוחדת מלהגיע לאבחון פסיכולוגי כי זה יכול לפגוע בהמשך העבודה שלי במקום שבו אני כעת (הם דורשים חשיפת סודיות רפואית). הציעו לי ללכת לקואצ'ינג אבל אני לא בטוחה כמה זה יכול לענות על הבעיות שלי.

איפה אתה?

אתה בטוב ?? קרה משהו ? זה שבוע שני שביום שישי אין את ההודעה הרגילה... מוזר.. אודי, נמאס לך מאיתנו ??? ...אני מתחילה לשים עלי שריון מגן... אם אתה רוצה לעזוב זה בסדר, כל אחד עושה מה שנכון לו ומתי שנכון לו.. אבל אם אתה יכול תודיע לנו הרבה זמן לפני כן..שנוכל להכין את עצמנו,שלא יהיה לנו שוק. אני שמחה שאני נפגשת היום עם אמא צביה. אני אומר לה.. ..כן, אני אתלונן עליך בפניה.. :) :( :) :( ושוב, אתה בטוב ??? הכל בסדר איתך ??? והלואי וזה רק מעומס. ומעומס טוב.. במבי.

הלוואי וההיתי יודעת בתחילת היום שהכי כדאי שהשאר במיטה.. זה היה אסון לצאת אל העולם היום. מרגישה פתאטית מהנסיון להציג דמות מתפקדת, נורמלית.. יש ימים שזה עובד לי, אכשהו יוצא דיי אמין. ויש ימים כמו היום שכל רגע אני כמו מול מראה.. רואה את עצמי באמת.. כמה ריקנית, משעממת, עילגת ומוזרה אני. בא לי להתכסות ולא לצאת לפחות עד שאשכח קצת..

הי אודי, מחכה ולא מחכה לתשובתך על ההודעה הקודמת... מתחרטת ובו זמנית מחכה. זה כאילו 'שלח נפשך על פני המים'. אולי כבר תהיה כאן רק כדי שאוכל להרגע.

אני בבית כבר 3 שבועות, לא הולכת לטיפול- שהיה עד עכשיו פעמיים בשבוע. מרגיש לי כמו הזדמנות טובה לברוח.... למרות שאנחנו בקשר במייל ובטלפון, מרגישה שהתרחקתי ממני ולא בא לי לחזור...

הי אודי, אני קוראת לפעמים בפורום ואני חייבת להגיד שאני מעריכה כל פעם מחדש את המענה שאתה נותן ואת המהירות שבה אתה עונה... כל הכבוד! (: אני סטודנטית לפסיכולוגיה (תואר ראשון) ואני רוצה להמשיך לקלינית (כמובן אם אצליח...) הבעיה היא שיש לי הפרעה דו קוטבית ואני לא יודעת אם זה יהווה איזשהו מכשול בפניי כשארצה להתקבל. יכולים לא לקבל אותי בגלל זה? פותחים את התיק הרפואי? זה עניין שנורא מטריד אותי... אבל אני מעדיפה לדעת את המציאות! עוד משהו... זומנתי למפגש קבוצתי (לפני ראיון) של כל המועמדים לקבלה לעבודת הדרכה בתחום בריאות הנפש. מה יכולים לעשות שם?

יקרה, אחרי שכתבתי על מבטי עיניים ורגרסיה..חשבתי עלייך..נזכרתי בתחושות ששיתפת מהפגישות שלך...ואני תוהה איך הולך היום? נראה לי שאת ממש מתקדמת לעבר משהו טוב ופחות כזה מאיים..האם אני צודקת? האם את יכולה לשתף? אולי לומר משהו מרגיע..יש לי תחושה שהפעם אני מחפשת משהו ממך..כי התחברתי איכשהו לתחושותייך....מיכל

ראשית, עוקבת בחום אחר האמביוולנטיות שלך שנותנת ביטוי אף בשימוש בניק אותו בחרת. אם מתאים לך, מצידי את יכולה לקרוא שורה ולהזדהות עם מיכל,אח"כ כילדת אביב ושוב כמיכל.. ואולי תיווצר איזו אינטגרציה בין השמות שבחרת ? :) קראתי את השירים הנפלאים שכתבת ברגישות כה גבוהה. כצייר המושך במכחולו בצבעים שונים.עזים,כמהים,מתגעגעים, צבעים תובעניים ,מבקשים,מתחננים,שותקים.מתרגשים, מודים, כואבים,נפעמים, מקווים.. צבעים רבים משכת במכחולך על הבד ויצרת יצירה מאוד נוגעת. תודה לך מיכל על השיתוף.. לגבי... כשאין משהו שמציף..כאילו ברגיל (לא כל כך בטוחה שיש פעמים רבות שהם "רגיל") אני מגיעה אליה, מתיישבת על הספה, חולצת נעליים, שוכבת על הספה על הצד. (לא מצליחה להבין איך אחרים שוכבים על הגב ???? מעבר להרגשת חוסר אונים טוטלי, נראה לי שמצב זה מזמין גם כאבי גב.. ) אני מניחה את הראש על הכרית שלה עליו מונחת תמיד "המפית שלי". אני מתכסה בשמיכה שלה (בד"כ עד הצוואר) ואנחנו מדברות ומדברות ובאיזשהו שלב, לא יודעת בדיוק מה קורה..אני כאילו באיזה מצב כזה. אולי כמו מדיטציה כזו ? מצב כזה של שינה/ ערות ? היפנוזה ? לא יודעת כ"כ להסביר.. לא תאמיני אבל אני מכניסה את האגודל לפה והגוף שלי כזה מתקפל לו כזה אולי כמו עובר. ויש שקט כזה המון זמן..שקט נעים כזה שלפעמים אני רוצה שיימשך לנצח.. השקט הזה הוא..לא יודעת להסביר לך ,השקט הזה זה.. רוצה אותו כל הזמן.. זה כזה... ? וזהו.. :) הצלחת להבין משהו ? :) חיבוק- במבי.

אילו מילים נוגעות..הרגישות שלך מדהימה אותי כל פעם מחדש..יש בך משהו כזה שקשה לי להסביר.. משהו בך כל כך מתחבר עם ה"אני" שלי....תודה על קבלת האמביוולנטיות, אני משגעת נראה לי את המטפלת שלי עם העליות והירידות... הצלחתי להבין..כי קרה לי משהו דומה בקטע שכתבתי על האמפתיה..כידוע לך אני בטיפול שונה משלך אין לי ספה לשכב והמבט שלה כל הזמן מולי..והפעם באמפתיה הרגשתי שהוא תקוע מולי..חודר....ואז פשוט נשכבתי על הכורסה הזוגית הזו (עם הראש בתוך הספה מקופלת מעט)....כנראה שרציתי להרגיש במצב "עוברי" או תינוקי כזה... ואחר כך ביקשתי שתפסיק כי לא יכולתי יותר.... אבל זה היה נעים בכל זאת...ואת יודעת מה קרה בבית? פשוט נשכבתי במיטה ושיחזרתי את הפגישה וכמעט.. האגודל הגיע לפה שלי ככה קרוב...לכן כתבתי את מה שכתבתי...כשהייתי קטנה מצצתי אצבע עד גיל די מאוחר...וזה מרגיע כל כך אבל היום אני לא מצליחה להגיע לרוגע שכזה....ואחרי ששלחתי לאודי נזכרתי בך..על הטיפול האנליטי שהוא שונה כל כך... תודה ששיתפת...עכשיו מה שכל כך קשה זה יהיה להתמודד עם פרידה בלתי נמנעת...והשבוע אנחנו גם לא נפגשות...קשה פי כמה.... תודה על החיבוק שולחת בחזרה...

אני מרגיש את הסוף, אודי אני לא מכיר אותך בכלל אבל אני רואה בך נקודת מוצא אחרונה אני מרגיש תחושות שאין לי דרך להעביר אותם בכתב אני זה תחושות קשות שאני לא יודע מה איך... אודי תעזור לי תגיד לי מה קורה לי,אם היית מכיר אותי היית יודע שאתה באמת הנקודת מוצא האחרונה שלי , הכל כל כך מבולבל אבל אני מניח שאני אנסה להעביר לך קצת מהבלבול למרות שגם אותו אני , כל דבר שאני עושה מרגיש לי שזה לא אני שאני חושב על דברים בעתיד זה נראה לי כמו מישהו אחר לא אני שהכל יקרה למישהו אחר ,לי לא קורה כלום , שאני עושה פעולות כמו שתייה אכילה ואני מרגיש שזה לא אני זה מישהו אחר חי את החיים שלי אני מרגיש שזה לא אני שזה לא הגוף שלי כאילו אני משהו אחר והבנאדם שעושה דברים הוא מישהו אחר לגמרי אבל אני מרגיש שאני לא קיים זה מגיע למצב שאני חושב שאפילו אם מישהו יהרוג אותי אני אחיה כי הוא יהרוג מישהו אחר , אני לא מרגיש את הדמות שהמראה מראה לי אני לא מרגיש שאני גבר או נער אני לא מרגיש כלום מזה, שמישהו קורא בשם שלי אז זה לא מרגיש שזה שלי לא הגיוני כל כך רחוק ממני. כאילו יש לי שם ? השם זה עידן,אבל לא נראה לי שקיים מישהו בשם עידן .. הזמן הוא כל כך מבולבל לי ולא הגיוני ... אני מרגיש שאני לא קיים ועידן הוא מישהו אחר , הוא לא קשור אליי,אבל אני מרגיש שההוא שמחליט דברים זה מישהו אחר .. הדקות שעוברות מרגישות לי כאילו הם לא היו קיימות .הכל נראה כל כך רחוק , מרגיש שאין לי גוף, מי יגיד לי מה קורה לי ? אודי אני ממשיך לשאול את עצמי למה ? למה אלוהים נותן לי לראות את עצמי נגמר ממש למה הוא נותן לי לראות איך אני קורס ? למה לאנשים אחרים נהיה פיצול אישיות התקפים מכל מיני סוגים דברים שמגנים עליהם ממה שהם עוברים ואני עדיין ממשיך ורואה הכל למה אודי למה הרי אני לא יכול להחזיק ? או שאולי אני משתגע ואני חושב שאין לי כלום ? אני מרגיש לא שייך לכאן , לא קשור ,בעודי מקליד לך אני מרגיש שזה לא קשור אליי.. :( אין לי צורך למות מוות אני כבר מרגיש אותו :( תעזור לי תראה שאתה מבין מה קורה לי מה אני עובר יש לי עדיין מחשבות שתקועות לי בפה אני לא יודע איך אומרים ..ןגid

.... .... ... הי, רוצה לעשות תרגיל קטן... הוא לא כ"כ קטן. (התרגיל) כתבתי לך הודעה ב 27.4 שכותרתה: סוף שבוע רגוע. חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי לתגובתך שלא הגיעה. מיכל אף היא הפנתה אותך להודעות שנשארו אדומות, מיותמות, מבוישות .ענית לה שאתה רואה..ועדיין השארת מס' הודעות מיותמות..ביניהן הודעתי שלי. זה הרגיש לי רע. מאוד !. מאוד מאוד מאוד!!! אמרתי לעצמי:"זהו, סיימת עם אודי,סיימת עם הפורום הזה, עזבי, אפילו אל תכנסי להציץ.כלום. הפורום הזה מת מבחינתך" נעלבתי.מאוד. הרגשתי גם שאתה דוחה אותי. גם לא הבנתי.. שאלתי את עצמי אם משהו בהודעה האדומה פגעה בך ? ... לא הבנתי ועדיין לא כ"כ מבינה.. אתמול קראתי את תגובתך למישהי .ובתגובתך אתה אומר לה: "זו לא פחיתות כבוד, להיפך ובהמשך :" זה בסדר לכעוס, זה בסדר להיפגע, אבל צריך להיות מסוגלים לדבר את זה ולא "להתנהג" את זה. אם צריך - תהיי את זו שיוזמת את השיחה..." החלטתי לנסות וליישם את מה שהצעת לה. נ.ב בשבועיים האחרונים התאמנתי גם עם אמא צביה אימון בסגנון דומה. זה לא קל... במבי.

הי אודי. "החלטתי" ללכת לטיפול. ואני כותבת במרכאות מכיוון... שמיד אחרי שהחלטתי, שבו ותקפו אותי הספקות . התחושה שאולי בעצם אין לי בשביל מה ללכת. לא שאני חושבת שמלכתחילה לא הייתה לי שום סיבה, אלא שבתקופות שבהן אני מרגישה יותר טוב, קצת קשה להרגיש אותה .וללכת לטיפול – בשבילי, זה כמו לצלול לתוך בור, שאני תוהה אם נכון לעשות את זה או שאני מכניסה את עצמי למשהו שאולי אני כבר בדרך לצאת ממנו. וזה גם... להפוך למוחשי משהו שהוא כבר המון זמן חי רק בתוך הראש שלי .. פתאום כשדיברתי אפילו רק מעט על זה ועל המחשבה ללכת לטיפול... זה כל כך השתנה לי, כשביטאתי את זה בקול... התחושות כאילו נעלמו ואלו היו מילים ריקות... (אני מקווה שזה מובן מה שאני אומרת כאן...) אנסה לתת קצת יותר רקע... וזה אולי יהיה בשבילי גם אימון כי שאלתי את עצמי פתאום...מה אומר בפגישה הראשונה, פתאום הרגיש לי שאין לי שום דבר לומר. (זה כמובן ממש חלקי.)אפשר להגיד פחות או יותר שהנושא הכללי הוא חוסר ביטחון עצמי. אני מרגישה שזה משהו שמלווה אותי כבר הרבה שנים, (או אולי מאז ומעולם.) אפשר לדבר על השלכות "רגילות" יותר של הנושא, אך לאורך השנים הצטרפו גם כל מיני 'תופעות' שהן יותר חריגות (בעיניי). הבולטת שבהם היא הנטייה לאנשים סמכותיים, אחראים עליי, הרצון שהם יאהבו אותי, יעריכו אותי– וירחמו עליי. זה משהו שמלווה אותי לאורך כמה שנים בצורה כזו או אחרת, כלפי אדם זה או אחר. בהמשך נוספה גם תופעה של דמיונות – אני נוטה לדמיין בראש כל מיני סיטואציות שבהן למשל - קורה לי משהו רע, ואדם מסוים נמצא שם, ורואה אותי במצב הזה , ומרחם עליי, או מעריך אותי, את ההתמודדות שלי, וכו'. אני לפעמים שוקעת בדמיונות האלו . כאילו נמשכת לשם מתוך המציאות. קשה לי עם קשרים חברתיים – לוקח לי תמיד הרבה זמן עד שנוצרים קשרים במקומות חדשים , אני נמנעת הרבה פעמים מלדבר מתוך מבוכה, וכל הזמן כל הזמן מרגישה שמסתכלים עליי, חושבת מה חושבים עליי... ואני מרגישה כאילו הרבה קשרים שלי עם אנשים שחשובים לי נכשלו ואני לא מצליחה לתקן את זה. אני מרגישה לאחרונה כאילו אני משעממת, אין לי מה לומר על שום דבר.. אני נמנעת לפעמים מלעשות כל מיני דברים בגלל חששות, ונמנעת מלנסות דברים חדשים כי אני חושבת שלא אצליח... כאילו כל הזמן מכווצת וחוששת במקום להיות רגועה רפויה זורמת... מצד שני ... בתקופה האחרונה אני מרגישה קצת יותר טוב וזה קצת מבלבל, לפעמים לחוות את זה כל כך באינטנסיביות ולפעמים כמעט ולא. יש בי צד שהוא ממש לא כזה, אנשים שאני מרגישה בנוח איתם וגם לפעמים מרגישה יותר בנוח באופן כללי, עושה דברים, מרגישה סיפוק... ועכשיו אני קצת בתקופה כזו. אז פתאום לחשוב עכשיו על טיפול זה נראה לי קצת הזוי, לא שייך, מה אני יגיד בכלל וגם אולי לא צריך... אני חוזרת למה שכתבתי באחת ההודעות שלי שזה כאילו שיש שתי אני. כי זה ממש כך יש את האני המתפקדת המתקדמת העושה דברים ומרוצה ויש בתוכה לפעמים מין משהו אחר...ונגיד עכשיו כשאני קוראת שוב את מה שכתבתי אז משהו בי מתנגד לא זה לא אני באמת. אבל זה כן קצת אני... בקיצור...זהו, אני מקווה שלמרות שזה ארוך... תוכל להתייחס לחלק מהנקודות שהעליתי... להגיד לי מה אתה שומע מזה..או משהו.. זה חשוב לי. (אני לא רוצה שתחרוץ את גורלי.. גם כשכתבתי את זה לא התכוונתי לזה באמת.. ) (אם מישהו מהמשתתפים פה בפורום.. יש לו משהו לומר לי, מניסיון אישי בטיפול או משהו כזה.. או סתם מחשבה.. אולי זה יעזור) בשבילי להעלות את ההודעה הזאת עכשיו...זה כאילו להתפשט כאן. והרבה סיכויים שאתחרט על כך אחר כך. אבל. עייפתי מללכת מסביב. תודה רבה..

מה יכולה להיות הסיבה, שמטפל מתעקש על פעמיים בשבוע ולא מסכים לפעם אחת?..פרט לראית הקושי של המטופל..יכול להיות שיש פה גם קושי של המטפל? פחד? או משהו אחר? ומה השיקול העיקרי/השכיח במספר פעמים מוגדל?..אתה יכול לומר אודי..איזה גורמים אתה מחשיב בהחלטה על תדירות המפגשים?.. תודה..

אולי כי רציתי תשובה יותר כללית..אולי כי חוששת מהתשובה.. אבל כן..אעשה זאת..תודה.. טוב שאתה כאן! הפחד הארור..לא יכולה איתו יותר.. תודה אודי.. אתה הרבה פעמים מאפשר לי לנשום.. מפשט את הדברים.. מרגיע! תודה.

מאד מתוסכלת..מרגישה כמו הילד הקטן שבפרסומת..ששואל 'למה'..למה צריך פעמיים..כי זה מה שצריך..למה? כי זה מה שאת צריכה..למה? כי את צריכה מרווחים קצרים..למה?..כי לא תחזיקי מעמד עם פעם אחת.. ל מ ה ???!!! אודי..אולי אני חולה ולא רוצים להגיד לי??...

באמצע הלילה התעוררתי מתוך הרגשה שיש רעידת אדמה חזקה מאוד, כשהבנתי שאין נרגעתי בהדרגתיות ונרדמתי שוב. זה היה מבהיל נורא, לא זוכרת שזה הופיע בחלום, אלא הרגשתי כאילו הכל זז נורא חזק וההיתי בחרדה. האם זה סימן למשהו?

זה היה מאד אמיתי. מפחיד.

wedqe

אודי יקר, כך הרגשתי בפגישה שהייתה משמעותית מאוד.... אין אחר לשתף חוץ ממנה וממך בתחושות כאלה...בקשר שנוצר איתה...ולכן זה מה שאולי אאבד כשנפרד....את הקשר, את החמלה והאמפתיה... מבטי עיניים עיניים חומלות אך כה חודרות לתוכה, עיניים שהיו כאן, מזמן, אך לא קלטה, מבטן לא מש מעברה, מבטן לא נדם, עיניים של דמות מלווה, תומכת, עיניים שראו אותה מרחוק ומקרוב, עיניים בוגרות, שקולות, רגועות, אינן פוחדות למראה המכאוב..... צמרמורת עברה בנפשה הסוערת, עת חדרה לליבה רוח אמפתיה חיוורת, קרוב כה קרוב, מרחק סנטימטר, רועדת, מי זו שלתוכה נכנסת? אמפתיה שותקת, בוחנת נפעמת, לעת ערב נפתח צוהר קטן, אל עבר הטוב אל עבר החמלה שישנו ותמיד היה ראוי לאהבה....... רגרסיה להתחפר בתוך שמיכת הילדות, לחזור בזמן לאחור, לחלום... להתכנס בתוכה, למצוא את אושרה, למחוק את עברה שמחק את הרגע, להתכנס בשמיכת הילדות הרכה, ילדה קטנה בתוך שמיכה עוטפת, בתוך שמיכה תומכת, בתוך ענן לבן, בתוך חלום ישן לשוב אל ילדות רחוקה לשכוח את הזמן את האגודל להביא קרוב, וכך את הקטנה שבה לאהוב......

תודה על התגובה...גם היא חושבת שאני כותבת יפה...פעם חשבתי שהכתיבה נוראית והתכנים גם ופחדתי שיראו אז זרקתי לפח כל שיר שכתבתי...וחברה שראתה ועזרה לי אספה אותם...היום אני שומרת עליהם ושולחת למטפלת גם..מכיוון שתמיד אמא שלי פתחה מגירות,יומנים כל פרטיות לא ממש הייתה..אז הכתיבה הייתה חשאית..כתיבה ברמזים וכו' שעד היום זה די דומה...וזרקתי המון...היום זה נשמר יותר...ולשמוע שזה יפה זה גורם לי לחייך...ולחשוב שאולי יש בזה משהו יפה...תודה רבה...

לאחרונה התחילו אצלי בעיות קשות עם ההורים, יותר מתמיד. העזתי להתעמת ולהגיד להם מה שאני חושבת וזה ירד לפסים מאוד מכוערים של צעקות והשפלות מצידם בעיקר מצד האבא שתמיד היה מאיים יותר. מצד שני קשה לי גם להתעלם מהם ולא לדבר איתם בכל זאת אנחנו חיים באותו בית וכאדם אוהב אדם זה קשה לי. כמו כן יש לי כל מיני פחדים חברתיים ופוביות למיניהן- שיגעו בי, שיצחקו עלי, שירביצו לי, בלי שום קשר למציאות, כשאני נלחצת סתם ופוגעת בעצמי ובפני כבר ניהיו פצעים מרובים מהלחץ. מה לעשות ואיך להמשיך לחיות? מיטל

ההודעה של "שימרו על עצמכם" שמרתי...מכל משמר...פתאום יש חמלה לעצמי...ואני חולמת על זה..חלמתי על תינוקת כזו שחייכה אליי שהחזקתי אותה, שהצלתי אותה ממשהו..לא אפרט כי אתה לא מכיר הכל...ומוזר לי...והנה האמפתיה הזאת...וזה לא אידיאלי לעזוב את הטיפול אבל אעשה זאת...מקווה שאוכל שיהיה לי כוחות...שאשמור על עצמי...לפעמים אנו אומרים מילים ולא יודעים איפה זה נוגע...אז שתדע שהעיקביות שלך והמילים "תשמרו על עצמכם" חשובות כל כך...תודה לך