פורום פסיכולוגיה קלינית

זאת קוראל, תודה רבה על העזרה, תמיד ידעתי שהיו לי את הבעיות הללו מגיל מאוד צעיר, אך כל פעם שניסיתי באיזשהו אופן לדבר על כך עם המשפחה שלי, אוטומטית שללו שיש לי בעיה "וזה קורה לכולם". בקשר להפרעות ניתוק- אנחנו מדברים על דה-פרסונליזציה, נכון? אצלי זה מתבטא כך: חוסר רגש במצב של צחוק או בכי, חוסר אמפתיה כלפי משפחה וחברים, מוח ריק מתחושות ומחשבות, הרגשה חוץ גופית, גוף מתפקד כמו רובוט, חוסר יכולת להרגיש דברים כשאני נוגעת בהם (מאז ומתמיד היה אצלי), הרגשה כאילו אני באוויר, ניתוק מהעולם, זיוף רגשות ותחושות, התייחסות לכל פרט ופרט, אנשים שהכי קרובים לפעמים נראים לי זרים ולא מוכרים, רגישות לאור לבן (פלורסנטים). זה נישמע מוזר אני יודעת.. אבל זה נכון..

אודי :(((((( איך ????? למה ???? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף ... .. . אתה יודע אודי ? לא יודעת אפילו מה לומר לך. כתבתי לך הודעה בשלישי בלילה. היה לי כל כך קשה ולכן נשענתי על ההודעה שלך של מנוחת יום שלישי. כל כך הייתי צריכה איזו תגובה ממך. למה התעלמת מההודעה שלי ? אז מה אם חיברתי אותה עם ההודעה שלך ? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה ממך. שתדע לך שרע לי .רע כל כך. שתדע לך ש.. טוב די אין לי גרגר כוח

מתוקה, אף אחד לא דוחה אותך ולא מתעלם...כשההודעות מתחברות להן קשה לראותן, את יודעת שזה קורה...

תודה על המילים את כל פעם מפתיעה אותי מחדש ביכולת שלך לראות ולתמוך

:) אהבתי

אולי קראת בין השורות..אבל כמובן כשכתבתי "הטיפול שלה" התכוונתי לגישה הטיפולית שלה הפסיכודינמית שהיא בחרה בה..ודבקה רק בה.. אבל נחמד לראות את זה מהזווית שלך.. וללא קשר..אני מתוסכלת שלא מובנת..במיוחד בעבודה..נחשבת עדינה.. אבל גם לא נשמעת..גם טכנית יש לי קול עדין ובלתי נשמע וזה מביא אותי למצבים נורא מתסכלים..שאם אני לא צועקת/ מדברת בצורה בוטה.. אז אף אחד לא שם עליי..אבל אז נכנסת לייסורי מצפון..וגם לא תמיד מובנת כמו שרוצה שאובן..כי מי שעדין אסור לו לצעוק..אחרת זה נשמע חוצפה..כי לא רגילים לזה אצלו..ואני מתעייפת ומתחרטת בכל פעם מחדש.. אולי צריכה לעבור פיתוח קול.. או סדנה לדיבור.. יש דבר כזה?? ו.. תודה אודי על הכל

ד''ר שלום רב יש לי בעיה שהתחילה מזמן ואני מעוניינת לשתף בציפייה לפתור אותה או לפחות לנסות. מאז ומתמיד ראיתי עצמי כחברותית במלא מובן המילה, תקשורתית נורא ,יוזמת יציאות חברתיות, אהודה מוקפת, מצחיקה ומצד שני תומכת באנשים ומקשיבה להם כתוצאה מהזדהות ,אהבה , והבנה מדויקת ללבם שזה משהו שגורם לי להמון סיפוק ואני רואה את זה כסוג של שליחות מסוימת .הבעיה מתחילה שאנשים לא מעריכים ובעיקר חברות קרובות שמאוד מאוד אהבתי כל אחת בפרט שהייתי נותנת את הכל בשבילן כלל הכל והן אכזבו אותי מאוד אחת לתקופה לדוגמא חברה הייתה מאכזבת אותי כמה וכמה פעמים הייתי מבליגה ובסוף הייתי רואה אותה כלא ראויה כלומר משקרת ,לא אכפתית ,מרוחקת, דיכאונית יתר על המידה, נצלנית ,קמצנית וכו ופשוט הייתי מנתקת את הקשר בין יום מבלי להתחרט ולחזור אחורה וראיתי בזה כהפסד שלה ובנוסף ראיתי בזה כעונש עבורה והיו הוכחות של אי רצון להתנתק מצידה, מקרים דומים קראו לי עם עוד מספר בנות ..ופשוט הפסקתי להאמין שיש דבר כזה חברות טובות ואמתיות שכולן אך ורק על בסיס אינטרסים ולא חברות במלוא מובן המילה שזה אהבה קבלה תמיכה אמתית הקשבה וכו.. לאור האכזבה כיום אני פחות תמימה ויותר שיפוטית מי כן דומה לי בקריטריונים ומי לא ואני לא מצליחה למצוא מישהי ראויה ואני נותנת המון צ'אנסים גם לבנות פחות אטרקטיביות וקשה לי נורא להוריד ברמה ולשחק את המשחק של האינטרסים כמוהן, אני מעדיפה להיות הרבה בבית ולפתח את עצמי בתחום האישי ובכלל אני מאמינה שכל אדם לפעמים צריך לעשות בדק בית ושיש תקופות שפחות פופולריים וזה בסדר כי זה חלק מהלמידה של החיים בנוסף אני גם ילדה מאוד תלותית ככה שזה יכול לעזור לי להיות עצמאית .. הייתי מעוניינת לדעת את דעתך ואשמח מאוד מאוד אם אקבל תשובה .תודה רבה מראש מאיה =)

שלום . אני אמא לתינוק בן 9 חודשים , תינוק רגוע יחסית עם סדר יום קבוע בד"כ הולך לישון מוקדם בערב ויושן בד"כ לילה שלם 12-11 שעות ברצף , לא בכיין מאוד חייכן ופעיל. בקיצור לכאורה חלום של כל אמא. אך לעתים (קרה בסה"כ כמה פעמים) שאני יוצאת מדעתי ומתחילה לצעוק אליו. למשל הוא לא רוצה לישון במיטה שלו ורוצה לישון רק איתי עד שבעצם קרה שנפל מהמיטה והחלטתי להתעקש על כך להרדים אותו במיטה שלו הדבר נגמר בכך שהוא היה מתעורר כל 15 דקות ונעמד על 4 ושוב הכל מהתחלה עד 3 לפנות בוקר. שכבר אין כוחות וסבלנות. והרמתי אליו כל על כך שהוא לא ישן לבסוף לקחתי אותו למיטה שלי והוא נרדם על הצד בחיבוק. כנ"ל גם כאשר רוצה לישון ולא נרדם,יצאה שכמה פעמים צעקתי אליו( אפשרות לרעב , רטוב וכו נבדקו). אחרי שאני צועקת אליו אני מרגישה רגשות אשם מאוד חזקים ולא מפסיקה לבכות. אני מאוד אוהבת אותו והוא ילד ראשון. גם אני בדרכך כלל מאוד רגוע . אך לאחרונה נהיה לי קשה קשה לשלוט . גם המגע בזמן הזה לתינוק אני מניחה שגס יותר מאשר בדרך כלל . אני מבינה הכל אך ברגעים של ייאוש לא יכולה לשלוט בכעס. מה עושים? תודה

שלום ד"ר, יש לי איזה בעיה לא ממש יודעת ממה זה נובע. יש לי חבר, שנינו בשנות ה 30. חברים כשנה וחצי בערך. מתוכם גרים יחד כמה חודשים. הבעיה היא כזו אני לא מוצאת את עצמי מבחינה מקצועית( למרות שאני עובדת) אבל אני עושה מאמצים בשביל כן למצוא. זו כבר הפעם השניה שבה אני חיה עם בן זוג ואני מתה מפחד קוראת לי תופעה מוזרה שלא קוראת לי כשאני לבד והיא שלאחר תקופה אני נכנסת לעצבות לאחר שהשגרה נכנסת ואז מתחילות לי תחושות כמו " הוא לא אוהב אותי באמת" , לא רוצה להתחתן וכד' אני מתחילה ב "שיחות" אבל זה רק גורם לי להרגיש יותר בעמדה חלשה וחסרת ביטחון וזו בטח לא תחושה מושכת ואז זה מעין מעגל כזה... אני לא מאמינה לבן הזוג שלי שמתחילה לפרש את הדברים שהוא לא עושה כחוסר אכפתיות, זה מכניס אותי לדיכאון ואפרוריות. בנוסף, תמיד כשאני בקשר זוגי אני מרגישה שאין לי מוטיבציה לחיים שלי , תחושה של חוסר החלטיות יותר גדולה, חולשה, בלבול חוסר אונים כמו ילדה קטנה... מה עושים הייתי בטיפול.. זה יכול לעבור הדבר הזה זה מחריב לי את החיים אני לא יודעת איך אצליח אי פעם להקים משפחה. בקיצור הכל מתחיל טוב ואחרי תקופה מסויימת אני מאבדת את הביטחון ומפקפקת שאוהבים אותי וחשה בדידות גדולה ועייפות נפשית.

יש לי עוד שאלה. האם כדאי לי לחזור לאותו המטפל? אני מרגישה בנוח איתו הוא מלווה אותי כבר כמה שנים( כל הזמן בהפסקות), הייתי אצלו גם בטיפול קבוצתי..אני לא יודעת איזה איש מקצוע הכי יכול לעזור לי. האם אתה חושב שיש לזה טיפול? האם אני אוכל לעבור את הבעיות האלה?

בגלל שאני לא מוצא על זה חומר רב אז אני אשאל אותך אודי . . . אולי תדע לומר לי מה זה בדיוק הקנטה ומה פירוש המילה?

לא,לא בדיוק. . .כמו שכתבתי "בגלל שאני לא מוצא על זה חומר רב" במילון אבן שושן של שנת 2000 לא מצאתי לסנוט. . . .אתה אומר אני מכיר את זה כהצקה שינאה .. . תרמית .. . זה יכול להיות גם אדם שמקניט ושנהנה מזה. . . ואף נהנה מסבלו של אחר וזה מתחיל להשמע לי רע מרגע לרגע. בכלל אני לא מכיר את המילה סנוט. . . רק שינאה.

שלום רב, אבי נפטר לפני שבוע וחצי לאחר מחלה נוראית, במשך כ - 7 חודשים אמי טיפלה בו במסירות אין קץ, הם חיו ביחד 46 שנה, חיים מאושרים מאוד. הוא היה כל עולמה. זה שדאג להכול, החליט הכול, היא הייתה סוג של ילדה קטנה בשבילו. כעת משקרה המקרה נפער חור עצום בחייה. היא כבויה מאוד, משדרת אפטיות, לא ממש "כאן". יש לה כמה חברות טובות שמידי פעם מתקשרות, רוצות לצאת, לבלות. זה עדיין טרי, אנחנו עדיין לא מעכלים. אבל מצד שני מאוד פחדנו מהרגע הזה ומה יהיה איתה היות וידענו את התלות שלה בו. איך שקיבלנו את הבשורה על המחלה היא עזבה את עבודתה וכיום גם איננה עובדת ולא יכולה לחזור לשם, היא בת 64 ויהיה לה קשה למצוא משרה. נשמח מאוד לקבל ייעוץ והכוונה ודברים שאולי לא חשבנו עליהם מעבר להתנדבות במקום מסויים .. תודה רבה.

אני בכיתה י"א עולה ל-י"ב, בת 17. רק לאחרונה גיליתי שיש לי הפרעת אכילה, התקפי זלילה (בלי הקאות!). אני אחר כך מרגישה מבוישת, אני מרגישה לא בנוח לאכול ליד אנשים. בשנה האחרונה הבעיות צפות ואני מתחילה להבין את הבעיות שהיו לי מגיל צעיר מאוד (גיל 4). -התקפי זלילה. - רגישות- אני רגישה ביותר לצלילים חזקים, לצעקות, לקללות, קראתי שיש דבר כזה שניקרא HSP- אדם בעל רגישות יתר. (נורא אפיין את מה שקורה לי). - פוביה חברתית: רצינית מאוד אני נרתעת מלהיפגש עם אנשים, אפילו עם משפחה טיפה קשה, אני לא מסוגלת לענות לטלפון.. גם למשפחה קשה לי לענות.. - יש לי בעיה רצינית של ניתוק מהמציאות הדרך היחידה להסביר את זה היא הדוגמא הזו: כמו שרואים טלוויזיה ורואים את האנשים במסך והם אמיתיים, אבל אין אפשרות לגעת בהם לחוש אותם או לדבר איתם כי הם במסגרת ואת לא יכולה להגיע אלייהם- ככה במציאות. כל הזמן שאיכשהו הייתי מנסה להסביר באיזושהי צורה מה עובר עליי (לאחי הגדול), הייתי שמה לב שפתאום המילים נעלמות ואני לא מצליחה לבטא את זה כי אני מתביישת, ואני רגילה שכל הזמן אומרים "גם אני הייתי חסר ביטחון פעם, גם אני הייתי ביישן".. וזה הרבה מעבר לזה.. האם האבחנות שלי נכונות? אשמח לשמוע אם זה נכון .. והאם יש שם ספיציפי לכל הדברים האלה?.. מה שטוב אצלי הוא שאני יכולה לעבור מ-mode כמו כפתור של הפעלה וכיבוי בראש, זאת הדרך היחידה של להתמודד.. אני מאוד חושבת מחוץ לקופסה.. בגלל זה גם אם אני ממש רוצה לפגוע בעצמי אחרי הבושה שאני מרגישה או הבדידות, אני מחכה כמה דקות אחרי שההתקף של הבכי נירגע..(בכי היסטרי)..

אני בכיתה י"א עולה ל-י"ב, בת 17. רק לאחרונה גיליתי שיש לי הפרעת אכילה, התקפי זלילה (בלי הקאות!). אני אחר כך מרגישה מבוישת, אני מרגישה לא בנוח לאכול ליד אנשים. בשנה האחרונה הבעיות צפות ואני מתחילה להבין את הבעיות שהיו לי מגיל צעיר מאוד (גיל 4). -התקפי זלילה. - רגישות- אני רגישה ביותר לצלילים חזקים, לצעקות, לקללות, קראתי שיש דבר כזה שניקרא HSP- אדם בעל רגישות יתר. (נורא אפיין את מה שקורה לי). - פוביה חברתית: רצינית מאוד אני נרתעת מלהיפגש עם אנשים, אפילו עם משפחה טיפה קשה, אני לא מסוגלת לענות לטלפון.. גם למשפחה קשה לי לענות.. - יש לי בעיה רצינית של ניתוק מהמציאות הדרך היחידה להסביר את זה היא הדוגמא הזו: כמו שרואים טלוויזיה ורואים את האנשים במסך והם אמיתיים, אבל אין אפשרות לגעת בהם לחוש אותם או לדבר איתם כי הם במסגרת ואת לא יכולה להגיע אלייהם- ככה במציאות. כל הזמן שאיכשהו הייתי מנסה להסביר באיזושהי צורה מה עובר עליי (לאחי הגדול), הייתי שמה לב שפתאום המילים נעלמות ואני לא מצליחה לבטא את זה כי אני מתביישת, ואני רגילה שכל הזמן אומרים "גם אני הייתי חסר ביטחון פעם, גם אני הייתי ביישן".. וזה הרבה מעבר לזה.. האם האבחנות שלי נכונות? אשמח לשמוע אם זה נכון .. והאם יש שם ספיציפי לכל הדברים האלה?..

אודי שלום,ראשית כתבתי שתי הודעות אחת לחליל ואחת לרוני שכתבה סוף שבוע גרוע...אז אם אתן קוראות קשה לי לשחזר...בכל אופן שלחתי לך רוני את השיר "חשוב טוב יהיה טוב" של אודי דוידי ולך חליל גם כתבתי שזה בסדר גם לא להיות ברור..משהו כזה אז אולי כדאי לבדוק מה קורה להודעות אלא אם כן אתה מוחק את חלקן... ואודי..ממש בסוף הפגישה אמרתי שאני רוצה שלא יהיה נתק מוחלט.... היא שאלה אותי כמו כל פסיכולוג טוב :) איך את רוצה שזה יהיה? ואמרתי שאני רוצה לאחל חג שמח או אפילו להפגש לשיחת עדכון אם אפשר...והיא אמרה שזה בסדר, ושאין חוקים כאלה..וכל מה שאני ארגיש לנכון...לא חשבתי שזה אפשרי וחשבתי שאין מצב לקשר...אז זה נותן לי גם הרגשה טובה כזו ומרווח נשימה שזה לא סופי למרות שאנו מסיימות..אז תודה שיכולתי לשאול...

מה זה "התאבדות אגואיסטית" ?

שמי דניאל. זה שנים שאני מרגיש דיכאון, כולל בעיות קשב וריכוז, דימוי עצמי נמוך, החיים עצובים לי(ללא שום סיבה מוצדקת) קושיי להחזיק מערכת יחסים ארוכה אני אדם תלותי מאד. בעבודה אני לא מחזיק מעמד הרבה חוסר מוטיבציה שוקע במחשבות אני מצטט עמיתיי לעבודה "אתה נראה שפוף". "נראה דיפרסיבי". אני מפתח שנאה לאנשים מבלי להכיר אותם או מבלי שעשו לי דבר. אני מתעצבן מהר מאד. אם אני מתחיל משהו אני בדר"כ לא מסיים. אני פוחד מתגובות של אחרים מה יגידו עלי ומה יחשבו. אני מרגיש מנוהל ע"י המחשבות שלי אני מרגיש שאלה לא החיים שאני אמור לחיות ואיני מצליח למצוא פתרון לבעיות אלה!! באינטרנט יש הרבה "קוסמים" אך אני לא מחפש קוסם. אין לי כסף מיותר אני באמת ובתמים רק רוצה לחיות טוב יותר.

שלום, קצת רקע שכנה שלי לפני כשנתיים עברה לתל אביב הכיר בחור שהיה שייך לכת, גרר אותה לסמים ושלט בה בצורה שאי אפשר לתאר לדוגמא שהיא לא צריכה להתקלח, לצחצח שניים וכו. ההורים שלה החזירו אותה הביתה ולאחר נסיונות התאבדות, אשפוז בשלוותא בכפיה, הובחנה ככל הנראה כסכיזופרנית. כל זה קרה לפני כשנתיים ועד היום היא גרה אצל ההורים אין לה חברות, לא עובדת אך מעסיקה את עצמה במוזיקה וחוג ריקוד. יש לה מידי פעם עליות ומורדות כמו שהיא לפתע מתחילה לדבר בדיבור איטית. מדובר על בחורה צעירה כבת 23 ההורים שלה מאוד רוצים לעזור לה ולשלוח אותה לטיפול פסיכלוגי והיא מסרבת בכל תוקף וטוענת כי הכל איתה קשורה נמצאת במצב של הכחשה. השאלה: מה עושים במצב שהיא נמצאת בהכחשה, רוצים לעזור לה אך היא מסרבת לעזור לעצמה. האם רצוי להמשיך ללחוץ אליה לטיפול פסיכלוגי? או פשוט להניח לזה ולחכות שהיא תרצה? חשוב לציין כי היא אינה נוטלת כדורים באופן שגרתי רק כשהיא מאושפת.

אני בחורה בת 25, חיפשתי המלצות לפסיכולוגית במכבי ולא קיבלתי, אחרי 4 טיפולים אצל פסיכולוגית שבחרתי מהרשימה אני לא מרוצה ורוצה להחליף. אני אשמח לקבל המלצה לפסיכולוגית שעובדת במכבי בראשון לציון, אשמח למישהי צעירה, שגם מדברת ולא רק מקשיבה, שאפשר להחליט איתה החלטות ולדבר איתה גם על נושאים אינטימיים. אני ממש מקווה שהפעם אקבל המלצה, תודה

תודה :)

אני יודעת שאתה לא חייב כלום לאף אחד פה. אבל לא היית אתמול, בלי להסביר כלום באת היום, לא העלת את כל ההודעות ויצאת למנוחה....אני מעריכה את מה שאתה עושה פה אני בדרך!

אודי, :(((( הלב שלי מתפוצץ מכאב. אני יודעת שעד יום רביעי יש כאן דממה.. אני מתגעגעת . מרגישה שהלב כואב, מתכווץ מכאב מגעגועים,מפרידות וסיומים שעומדים אוטוטו להתרחש. אתה יודע אודי ? אפילו ההודעה הזו .הרגילה של מנוחת יום שלישי נחווית לי לפתע כאיזושהי פרידה. אודי, שתדע לך שאני עצובה הכי הכי שאפשר. מרגיש לי כזה כמו שאתה נמצא על חוף הים לבד לבד בזמן השקיעה, מקשיב ושומע את גלי הים שמתנפצים אל הסלעים , ואתה מרגיש שהלב שלך מתכווץ מכאב, געגוע למשהו שאתה אפילו לא יודע למה. למשהו..משהו כזה שאין לו שם, אין לו ??....??? ואמא צביה אמרה לי שאם אכן הכנסותי יצטמצמו בשנה הבאה,היא תיתן לי הנחה בתשלום ונמשיך להפגש כרגיל. אמרתי לה שזה מאוד נוגע לי שהיא לא מוותרת עלי אבל בחיים !!!!! אני לא אסכים לקבל ממנה הנחה.לא צריכה טובות. אם לא יהיה בידי האפשרות לשלם את הסכום המלא נצטרך לעשות סיום. אודי , אני רוצה למות. באמת באמת שאני כבר לא מסוגלת לסחוב יותר. פתאום העולם נראה לי כל כך פאטתי.סתם.ללא סיבה, ללא תכלית,ללא משמעות. וגם אתה כבר הלכת היום. :((((((

אני התפרקתי. לאלפי חתיכות מגעילות ומיותרות. לא יכולה להחזיק אותי:-(

..

.מה הכוונה הפרעת אישיות "לא בשלה"?

שלום, אני בן 32, רווק, ללא השכלה. לאחרונה אני חש שאני מתכנס בתוך עצמי יותר ויותר, פחות יוצא החוצה, פחות פוגש אנשים - לפחות לא מעבר לעבודה, מנתק קשרים, לא טורח לשמור על המעט שיש לי. לפני חודש עברתי ניתוח לתיקון הדיבור שלי בגלל מום שנולדתי איתו, הבעיה שמאז וגם בגלל שלקח לי מספר שבועות להחלים, הפסקתי גם ללכת לחוגי ספורט שהייתי הולך אליהם... אני פשוט מוצא את עצמי יושב בדירה שלי ו"מתחבא" מן העולם, זה משהו שאני עושה כבר מגיל 15... ובהצלחה יתרה. בגין כך אני חש תחושה זיפתית ולא ממש מרגיש שזה עומד להשתנות, ללא שינוי דרסטי, הבעיה שאין לי את כוח ההנעה לערוך שינוי.. ואני פוחד להמשיך להיתקע... רציתי ללכת ללמוד בשנה הבאה, אבל רציתי לעשות את זה גם בשלוש ארבע שנים האחרונות.... אין לי השכלה אקדמאית, ואני חש שזה פוגע לי בתדמית ובסיכויים למציאת בת זוג. כי נדמה שזה פרמטר שכל בחורה מסתכלת עליו... אין לי גם כל כך הרבה חברים, לא יודע למה, אני פוגש אנשים אבל לא מצליח ליצור המשכיות, גם בדייטים, אני מתעייף מהצד השני די מהר ולעתים אחרי מספר דקות אני יודע שזה לא זה, ולא מצליח להגיע לדייט שני - גם אם היא מראה עניין. בסך הכל זה יותר נוח לבד, אבל זה לא נוח... מתוך הבחירה הזו... אני מעדיף להיות בחברת אנשים, אבל לא מרגיש רצון, יכולת והנעה עצמית להיות בקרבתם... ואני חושש שאני מגיע לאיזשהי נקודת אל-חזור, או שכבר חציתי אותה... כך שאני כבר די מיואש, ולפני מספר ימים חבר קיבוץ אצלנו שם קץ לחייו בגלל תחושת הבדידות. ואני פוחד מתסריט דומה, עם שנה הבאה, או עשרים שנה או ארבעים שנה..

בעבר הייתי בטיפולים, כ-14 שנים. 9 עם פסיכותרפיסט, ולאחר מכן עוד 5 שנים בערך עם פסיכיאטר ותרופות. לאיזה סוג של טיפול פסיכולוגי אני צריך לכוון?

ושוב אין שם כלום. שומדבר. ריק. חסר ערך. ריקנות גדולה עם הזמן, גם רוצה פחות.. כבר לא מאמינה שמגיע לי. צריכה להשלים עם העובדה שאני שקופה. שלא רואים אותי, וזהו. כבר שלחתי לפני זמן מה 2 הודעות.. והן נעלמו. בעולם הווירטואלי אין מה להפסיד, אז מנסה... גם אם ההודעה סתומה ולא מובנת.. מה זה משנה?

הי חליל,הרגשתי צורך לכתוב לך, מקווה שלא אכפת לך,הודעות לפעמים נעלמות בפורם,נראה לי שגם בחיים כדאי לנסות לא? אם לא מנסים איך יודעים או לומדים? גם מטעויות לומדים וזה בסדר..כדאי תמיד לנסות לא? דוקא הכותרת שבחרת נשמעת לי נחמדה כזו...וגם אם זו הודעה לא מובנת זה בסדר...רואים אותך כשאת מנסה...

בזמן האחרון התחלתי לקרוא על הפרעת אישיות אנטי סוציאלית - פסיכופתיה ואני רואה דמיון מסוים בסימנים. אני לא מרגישה אמפתיה כלפי אף אחד.תמיד הרגשתי קצת שונה,מגיל קטן אין לי עבר פלילי חשוב לציין ואני אדם רגוע ושקול כלפי חוץ. אבל אף פעם לא נקשרתי למישהו , אפילו לא למשפחה הכל היה למ ען הרווח שלי אם אני מתחברת למישהו זה כי יכול לצאת לי מזה משהו.אני מרגישה שאנשים משעממים אותי לפעמים אני תופסת בהם רק כבובות משחק ולא מעבר לזה.כשאנשים מספרים לי על הבעיות שלהם לא באמת אכפת לי מזה ואני מזייפת רגשות\\אכפתיות,מבחוץ אני נראית אדם תמים לחלוטין,שמחה,חייכנית,חברותית הכל.. אני מרגישה שיש פער עצום לבין מה שאני מראה כלפי חוץ לבין האני האמיתי שלי. נדמה שגם לסבל של אנשים אחרים אני לא מודעת,למשל אני יכולה לנתק קשרים עם אנשים שהכרתי כל החיים רק כי הם הפסיקו לשעשע אותי.או מצאתי את עצמי פעם מתכננת ממחשבת תחילה איך לבגוד בחבר שלי ויצא שבגדתי בו כמה פעמים ונהנתי מזה ולא הרגשתי שאני עושה משהו לא בסדר.המוסר כאילו אף פעם לא היה שם, בתודעה אני יודעת מה נכון ומה לא נכון אבל אני לא יכולה להרגיש את זה אין למעשים שאני עושה שום השפעה עלי מבחינה רגשית . אני לא יודעת אם אני פסיכופתית או לא,אני רואה דמיון מסוים בקטעים שאני קוראת על פסיכופתיה לבין מה שאני חווה ביומיום ובהרגשת הנתק שלי מרגשות ומאנשים.אני יכולה להעיד על עצמי שיצא לי לראות בן אדם שכמעט התאבד,או אנשים שהתעלפו וזה לא עשה לי כלום. אני לא רוצה ללכת לאבחון פסיכולוגי פנים מול פנים כי הדבר האחרון שאני צריכה בחיים זה חבורה שתבחן אותי מכל כיוון אפשרי ותאשפז אותי. אבל אני רוצה לדעת אם אני פסיכופתית או לא בשביל עצמי כי איכשהו כשקראתי על ההפרעה זה נשמע לי בדיוק אני-איך אני יכולה לדעת?האם הסימנים שציינתי יכולים להעיד על פסיכופתיה?

וואו זה ממש מעניין הוא ענה לך?

אודי שלום, רציתי לשאול האם לגיטימי לשאול אותה..או לגיטימי בכלל.. לשמור על איזושהי רמה של קשר אחרי טיפול או חייב להיות נתק מוחלט...כי לפי מה שהבנתי אנשים כן שומרים על איזשהו עדכון בטלפון או אפילו שיחת עדכון..האם אתה חושב שזה בסדר? שזה לא בעייתי לבקש ממנה...האם גם אצלך מטופלים מעדכנים פעם ב...?והאם זה בעייתי בגלל תלות בה? שאני דוקא חושבת שהיא פוחתת עם ההשלמה של הסיום...מה דעתך? וכיצד אתה נוהג לאחר סיום טיפול?

שלום, אני בת 19 מאזור המרכז. רוב חיי טופלתי אצל פסיכולוגים ופסיכיאטרים למיניהם, שרובם המכריע לא עזר לי באמת. אני סובלת מחוסר יכולת כרוני להקשר לאנשים, כל מי שאני פוגשת הוא מבחינתי כלי להשתמש בו(בעיקר אנשים שקרובים אליי) אני חווה מגיל צעיר דחפים לאלימות קשה יחסית וחשיבה ביזארית באופן כללי. כמו כן גם שימוש בסמים מגיל צעיר, גניבה מחנויות ובולמיה או אנורקסיה לפרקים. כל התסמינים האלו רק הולכים ומחמירים ואין באפשרותי כרגע לממן טיפול פסיכולוגי. הייתי רוצה לקבל פתרון זמני וגם אשמח לקבל שם או אבחון כלשהו על קבוצת התסמינים שציינתי לעיל. תודה רבה!!

אודי אני נמצא בשלב שבו אני רוצה לגבש החלטה מה ללמוד ונכנסתי לעובי הקורה בתחום למודי הפסיכולוגיה , ותחום הטיפול מאוד מעניין אותי מה שגם מאוד מושך זו היוקרה של התחום, השאלה היא פשוטה האם כדאי או שיש תחום אחר שהיוקרה היא שוות ערך וגם הנגיעה והעזרה העצומה ל מטופלים ,משום שתהליך ההפיכה לפסיכולוג קליני הוא כרוך במאמץ רב תודה על ההתייחסות

אודי שלום רב, שמי לביא, בן 26, סטודנט מאזור חיפה. רציתי לשתף אותך במספר חוויות שעברתי לפני כמה שנים טובות, במטרה לגלות מה הוביל אליהן. אציין שחיפשתי רבות באינטרנט אודות התופעה שאני עומד לתאר, ועד היום לא מצאתי תשובה ולו חלקית. העניין מאוד פשוט- מתקופת גיל ההתבגגרות המוקדם וכן בהמשך, מצאתי עצמי בכמה סיטואציות שונות של קבלת אורגזמה עקב מצבי לחץ. לדוגמה, כאשר הייתי בחטיבת הביניים וכתבתי מבחן, והרגשתי שאני לא יודע כלום ומסתכן ב"להיכשל", תחושת הלחץ האמירה עד כדי קבלת אורגזמה של ממש (כולל שפיכה).אותו ריטואל חזר על עצמו במצבים שונים ומשונים (פעם אחרונה שזכורה לי- במהלך פעילות מבצעית בשירות הצבאי). האם שמעת על התופעה הנ"ל? מה היא יכולה לסמן? מה הגורם לה? כל שביב מידע יעזור לי מאוד.. תודה וסופש נעים ביא

לחבר שלי יש אקסית מיתולוגית שהם יצאו המון שנים יחד וגרו יחד ... ברגע שאנחנו כזוג יוצאים לאנשהו כמו מועדון והיא שם נמאת כי זה מועדון קבוע שלנו ושלה גם כן היא תמיד באה איפה שאני עומדת תמיד מתקרבת אליי ומנסה כאילו להראות את עצמה כאילו להראות כמה היא טובה יותר או משו כזה וזה מוריד לי תביטחון ואני כל הזמן חושבת על זה ומשווה את עצמי אליה למה היא מתנהגת ככה???

שלום אני מטופלת אצל פסיכולוגית CBT. למרות שמדובר בטיפול שלא אמור להיות ארוך במיוחד , היא מדברת איתי על שנה של טיפול. שאלתי- אני מכימה עם דרך הטיפול שלה ויש שינוי, אך אני לא מתחברת אליה רגשית, מה שגורם לי להיות פחות פתוחה איתה ולא ככ לסמוך עליה. האם זו סיבה להחליף פסיכולוגית. ככ היא טוענת שעלי להגיע פעמיים בשבוע מה שמייקר מאוד את הטיפול.למרות שהסברתי לה על הקושי הכלכלי. אבל דרישתה מעמידה אותי בחשש. אולי אני צריכה פעמיים בשבוע. תודה על תשובותך.

שכחת לענות לי?..

גרוע, לא רגוע:-(

רוני, רוני...מזמן לא כתבתי לך אולי פשוט כי לא ידעתי מה לומר...אולי אם נפסיק לחשוב רע יהיה טוב? לשם שינוי? מכירה שיר שנקרא תחשוב טוב יהיה טוב..של אודי דוידי..אולי זה דתי כזה אך המילים מאוד מאוד משמעותיות...http://www.youtube.com/watch?v=DJJdmJVXptU אין לי מושג איך שולחים קישור אף פעם לא שלחתי אך אני מנסה..אם לא יצא אז פשוט תכתבי בגוגל "תחשוב טוב יהיה טוב"...מקדישה לך את השיר...

דרוש שירות פרובונו על ידי פסיכולוג/ית קלינית פיקוח נפש

הגעת מוקדם היום וזה נחמד! אני כל כך מודה לך אודי על העזרה והמקום שנתת לי פה בפורם..ממך אני עדיין לא נפרדת :) וכנראה שאצטרך בזמן הפרידה הקרבה...אני רוצה לקנות לה מתנה לסיום, אבל כלום לא עולה לי...תמיד אני כזאת קולעת בול למתנות לאחרים אבל כאן זה פתאום בלאק... אולי למישהוא או לך אודי יש רעיון..לאו דוקא למשהו ספציפי אלא רעיון, כמו משהו שמזכיר את הקשר אולי? או משהו שקשור לתחום שלי או שלה? לא יודעת...כבר נתתי לה מתנות בעבר אך הפעם זה חייב להיות מיוחד!!! אשמח להצעות...

היי בסיום הטיפול שלי אני הבנתי כמתנת פרידה ספר שאהבתי מאוד וחשבתי שגם המטפל שלי יאהב וגם כתבתי הקדשה.

כתבתי כאן בשני וההודעה התפוגגה לה באוויר. גם אני רוצה..... המילים מסתתרות ממני. מרגישה מיותרת לעצמי.

שלום! אני סובלת מפחד קהל, במהלך לימודי אני נאלצת לדבר רבות בקבוצה והדבר גורם לי סבל רב. נטלתי דרלין וזה עזר לתסמינים הפיזיים אך המחשבות המטרידות והלחץ נשארו. בנוסף, אני נאלצת לדבר מול קהל לעיתים תכופות ושימוש רב בדרלין לא טוב. מה אתה מציע לעשות?איזה טיפול עדיף? האם תוכל להמליץ על מטפלת בפתח תקווה/מרכז? תודה מראש!

יצא לי פה ושם לקרוא ולשמוע, שנותנים ssri ושזה מכין את המטופל לטיפול , או יותר נכון שככה הטיפול מצליח יותר אפילו פעם אחת יצא לי לשמוע את ורדה רזיאל לגבי טיפול של מאזין דיכאוני אצל פסיכולוג "בלי כדורים לא ילך" רציתי לשאול דעתך בנושא האם המטרה של פסיכיאטר בין היתר זה להכין וליצב את האדם כדי לטיפול?

שאלת הרבה אנסה לענות לך על הכל...דבר ראשון אני מקווה שקראת את הודעת ההמשך שלי אלייך למטה. אני שנתיים וחודשיים בטיפול שהוא היחיד שהלכתי אליו אי פעם, נושא הפרידה עלה המון כל הזמן בטיפול, אם בזמנים קשים שרציתי ממש לא להגיע ואם בזמנים יותר טובים, אף פעם היא לא ויתרה יאמר לזכותה...פעם כמעט נפרדנו וקבענו כבר אבל לא הייתי מסוגלת בכלל והמשכנו. ממש תאריך נקבע לא מזמן ואני עוד חודש וקצת מסיימת לגמרי. גם אני שואלת האם יש טעם להפרדות בהדרגה כי זה משגע אותי הזמן...אני הייתי מעדיפה כבר לא לבוא אך היא לא מוותרת ואני חייבת לפחות לסיים אחרת מאיך שאני תמיד (חותכת בלי יותר מדיי לדוש) היא מודעת היטב לרגשות שלי לגבי הפרידה אך אין לי ברירה והיא יודעת ואומרת שלמרות שזה לא הזמן זה אפשרי שלא כמו שהיה פעם שהיה ממש בלתי אפשרי לעזוב... התדירות הייתה גבוהה לאחר זמן קצר יחסית של טיפול באתי שלוש פעמים בשבוע אחר כך פעמיים, אחר כך לסרוגין כשממש הייתי זקוקה לפעמיים ועכשיו פעם בשבוע. יש לציין שהיו המון שיחות, סמס, מיילים (כל יום)בין הפגישות שהיום התדירות ירדה מאוד עד ללפעמים, עדיין יש שיחות מדי פעם בין פגישות... וואו ממש נתת לי לעשות סקירה כזו..כנראה שזה מתבקש לקראת סיום.. אז התדירות ממש ירדה ואני לא יכולה לפרט במייל את כל הסיבות לפרידה אחת מהן זה כספית השנייה אישית יותר...והיא מודעת לכך ומסכימה איתי שאפשר להפרד למרות שזה אילוץ...זאת החלטה שלי לעזוב עם השלמה שלה נראה לי.. אז אודי רציתי לשאול האם באמת כדאי לסיים במועד ולהמשיך לדוש בזה למה לא לחתוך אם זה כואב ולעבור דרך של פרידה?..נתנו די הרבה זמן אם אני חושבת על זה..כמה זמן רצוי לתת לפרידה? זה לא ארוך מדיי? איך יודעים כמה זמן? האם זה תלוי במטופל? במטפל? במצב? במה? מקווה להיות שלמה עם ההחלטה..אני די שלמה עם ההחלטה ואין ברירה אחרת באמת..רק קשה לי נורא!!!! אודי, עוד משהו (סליחה שזה היום ארוך) אני עוד קצת יותר מחצי שנה אהיה בת 40 ומפחדת שלא אוכל לעבור תקופה כזו..לא יודעת של גיל..שאומרים שיש בו משבר...האם כלם עוברים משבר בגיל כזה? חבל לי שאני נפרדת לפני..ואני קצת פוחדת ממה שצפוי לי...האם יש משהו שיכול למנוע משבר לפני שנכנסים אליו? איך יודעים?מה אני יכולה לעשות כדי שלא אכנס ל"סרטים"??? שכחתי לכתוב עוד משהו, היא אמרה שתמיד יהיה לי מקום בטוח לחזור אליו..וזה כיף לדעת בכל זאת שאפשר תמיד לחזור לא?

הלכתי לאיבוד..היא לא בעד תרופות..אחרי שניסיתי וראתה שלא עוזר..אבל גם היא לא באמת עוזרת..או שעוזרת..??.. הבעיה שבחרדה ולא מסוגלת לחשוב על שינוי..על הפסקה..על פרידה.. ונגד חרדה.. כל דבר שמסיח וכל אחד! שמוכן באמת להיות איתך..עוזר..(?)..הבעיה שאין אף אחד שמוכן.. אני רוצה למות.. התחושה כל כך משפילה. נ.ב. היא לא מכירה בשום טיפול שאינו הטיפול "שלה" (דינמי).. מרגישה נורא לבד!!!!!!!! ולא רוצה יותר..

איך קיבלת כזה רושם?.. יכול להיות שאני לא רואה נכון?.. אבל כתבת שנשמע לך שהיא מתעקשת שלא להשאיר אותי לבד.. זאת אומרת שהסתמכת על דברים שכתבתי..?.. או שסתם אתה רוצה לעודד אותי??..

אני מאוהבת באחראית שלי בעבודה מזה כשלושה חודשים. ובמשך שלושת החודשים האלה אני נותנת לה יחס מעודף משמע{ הכוונה} בחגים מתקשרת לאחל לה חג שמח מאחלת לה שבוע טוב ופה ושם גם מחמיאה לה . בקיצור בזמן האחרון אני מרגישה די מתוסכלת בגלל ששום דבר לא מתפתח הכל עומד במקום במערכת יחסים הזו הכל בא מהצד שלי וזה די מתיש ומתסכל שאפילו ליחסי ידידות מעבר לעבודה אנחנו לא מגיעות . ועקב כך בשבוע האחרון התרחקתי ממנה והיא שאלה אותי מה קרה ובקיצור לא ידעתי מה להגיד לה? חשבתי אולי לומר לה שמאד נעים לי לדבר איתה ואני רוצה איתה יחסי ידידות מעבר לעבודה ובגלל שזה לא התפתח היתרחקתי קצת. כלומר לא להסגיר בפנייה את נטיותיי המיניות אלא להגיד לה שאני רוצה להיות ידידה שלה. בשורה תחתונה אני לא יודעת אם זה צעד נבון לעשות או שעדיף לא לומר כלום ? מה הפיתרון לכל המצב המתסכל הזה?

שמתי לב שהרבה פעמים אתה בעד לדבר על דברים ולא לשמור בבטן. ושאלתי היא למה ? למה זה טוב? כי לפי דעתי צריך לדבר על מה שמציק ולא לשמור בבטן אבל לעשות סלקציה. הכוונה היא שצריך לדבר ולא לשמור בבטן רק עם אנשים שקרובים אלינו ושאיכפת להם מאיתנו. מה אתה חושב על כך?

מקווה שלא אכפת לך שאני מגיבה, מכיוון שזה מקום עבודה כדאי קודם לבדוק גם מה הנטיות שלה...ולנהוג בזהירות אם את מחליטה לדבר על כך, ואם עד עכשיו היא לא ממש התקרבה אלייך אז אולי היא לא חושבת כמוך...שוב מקום עבודה זה קצת בעייתי...בהצלחה בכל אופן במה שתחליטי

לא יודעת איך....איך נפרד? לא יודעת בכלל אם זה אפשרי......אתמול ראיתי סרט שנקרא "הברבור השחור" עם נטלי פורטמן, מכיר? ממש בכיתי בסרט יחד עם השחקנית ואחר כך גם.....וחשבתי על הקטע הזה שהיא אמרה לי פעם על לקבל את החוסר שלמות שלי ושל אחרים.....כנראה שזה ממש קשה לקבל......חשבתי המון......... כל הבחורות האלה שמנסות להיות מושלמות וילדות טובות הן כאלה מוצלחות ויפות ותלמידות מצטיינות......וחשבתי באיזה מחיר???????של לחתוך את עצמן או להרעיב את עצמן..........ואצלי זה הפוך אף פעם לא הצלחתי להרשים ולא העזתי לעשות משהו לעצמי רע שזה אולי לטובה...אבל כל כך רציתי שיגידו וואו....שמישהוא יחשוב שאני מיוחדת או אולי מספיק טובה לפחות?????רציתי להצליח בדברים אבל אף פעם זה לא היה מספיק טוב........וגם עכשיו כל מה שאני מנסה זה לא מספיק (קרה משהו שזה לפגישה)..........אוף זה הכניס אותי ממש לדיכאון...החוסר שלמות הנצחי שלי.............וגם איתה אני לא מצליחה להיות אולי מטופלת כזו טובה...אוף רק מתלוננת ומציקה לה בין פגישות......ואני מרגישה מעצבנת שלא מסוגלת לחכות לה........האם אי פעם אשלים עם עצמי? האם אי פעם אהיה מספיק טובה בשבילי בשביל מישהוא???????איך אסיים איך? אם אני לא מצליחה להבין את עצמי בכלל? אם התחושה הפנימית שלי לא השתנתה????? אני כל כך משתדלת....אפילו במקום להביא את זה לטיפול אני כותבת פה כדי להוכיח שהטיפול עובד שאני בסדר......מוכרחה להוכיח משהו....לא יודעת למה.........אני ממש לא מצליחה לבד כמו שכתבתי לא מזמן...לא יצרתי איתה קשר בין פגישות כי הגיע הזמן שזה יפסיק כי איך אפרד ממנה??......גם פה מרגישה שנכשלתי בלהיות "הילדה הטובה" שמצליחה לבד........

תודה...כשאני כותבת מיכל השלמה אני מתכוונת לשלמה עם עצמי ולא למושלמת וזה משתנה אצלי מאוד...ונכון עדיף השלמה...שלמות לא בטוחה שאוכל אי פעם להגיע לשלמות של משהו...ומושלם כמובן שאין... ושוב על פרידה...מה לדעתך יכול לעזור להשלים עם הפרידה? כי היא תגיע...וסיכומים עוזרים? מה אתה ממליץ למי שנפרד ממך כשזה קורה לא ממש בזמן הנכון אלא אילוץ? איך מתגברים על האילוץ???

מיכל, כמה זמן את בטיפול? וכמה זמן את עם המטפלת ב'תהליך של פרידה'? האם היא מודעת לקושי שלך בכל זה? מה היא מציעה לך לעשות כדי להתגבר? האם יש טעם לעשות את הפרידה בהדרגה? האם בעתיד תוכלי להיות איתה בקשר טיפולי שוב, לכשיתאפשר לך? מה היתה בדרך כלל תדירות הטיפול? שעה שבועית? או יותר? ומה עכשיו? אני לא "שם" עדיין. אבל חושבת על זה המון, ואשמח שתשתפי... בכל אופן מחזקיה לך אצבעות, ושולחת לך המון אומץ לקפוץ למים. ותדעי שאת אף פעם לא לבד! יש לך את הדבר היקר לך מכל, והוא.... אותך! אם את לא תלכי לעצמך, תהיי איתך כל הזמן! השאר? מטפלת? חברים? פורם? :) - הוא יעזור עם יהיה לך את עצמך. "קל לדבר" קשה להרגיש. אבל אני מאמינה בזה.

יש לי בן דוד בן 28 , לאחרונה התחיל להסתובב עם בת 20 שיש לה ילד מערבי, בהתחלה היא היתה מאיימת עליו שתתאבד אם יעזוב, אז הוא עוד לא היה קשור אליה, עכשיו המצב התדרדר והוא בעצמו מדבר בצורה אובדנית ואומר שאין לא אף אחד בעולם, כשהם רבים שניהם עושים שטויות ומסכנים את עצמם בשביל לעשות דווקא ולגרום חרטה לצד השני, הוא משתכר הרבה, ונוהג בצורה מסוכנת, הוא בא נמשפחה בא יש לחץ להתחתן בשנות ה-20 והאחים שלו, גדולים וקטנים כבר נשואים ומסודרים ורק הוא עוד עם ההורים ואין לו עבודה קבועה או חסכונות, הוא בא ממשפחה בה נחשב פאדיחה ללכת לפסיכולוג ורק חולים הולכים, לכן לא נראה לי שילך בהסכמה לפסיכולוג, מה לעשות במצב כזה כדי להציל אותו??

העניין הוא שהוא מודה שהוא צריך עזרה, הוא פשוט אנטי נגד פסיכולוג לכן לא חושב על האופציה הזו. הוא אומר דברים כמו: אני מקולל, אין לי מזל בחיים, אין לי טעם לחיים, אין לי אף אחד, יש להם אח שנפטר כשהיה קטן לפני הרבה שנים, אז הוא ממלמל שהוא השאיר אותו לבד, הבעיה שהוא מאוד מסכן את עצמו וכאילו מקווה שיקרה לו משהו, אני לא חושבת על משהו בכפיה, אבל אין לפסיכולוגים דרך לגרום להתעניינות ולשיתוף פעולה? אפשר לגרום לו להגיע כביכול כמלווה של משהו אחר ובמהלך הפגישה להסית את תשומת הלב אליו. פסיכולוג יכול לעזור לו במצבו?

יש נשים שלא רוצות להתחתן ו\או לא רוצות ילדים. ( קראתי מס' כתבות בנושא) האם הפסיכולוגיה מגדירה זאת כהפרעה אישיות? האם זה נובע מהבית בו גדלו? סתם סקרנית תודה

ברוב המקומות שאני מכיר פסיכולוג דורש על שעה עם מטופל 250 יש מקומות 400 ועוד מתעוררת בי השאלה על מה ולמה הרי אין כאן עלות חומרי גלם למוצר, גם אם המטופל הוא החומר אותו המטפל "מפסל". . . והעלות הזאת נכונה גם אצל מטפלים שמטפלים במקום מגוריהם ולא משלמים שכירות על העסק בחשבון פשוט של 3 שנות טיפול באדם כפול מספר השעות כפול הכסף כפול מספר המטופלים. . . . מגיעים לסכום ענק. . . אז למה בעצם מטפל דורש 250 לשעת עבודה לפחות כאשר שכר המינמום סביבות 22 ש"ח שזה אומר יותר מ11 שעות עובדת מינימום.

חשבתי גם על שנות ההשכלה וההתמחות ע"פ של ציינתי. אני חושב שהדגש כאן באמת כמו שאתה אומר על השוק הפרטי. . . . הוא זה שנותן כאן שוני כמו שיעור פרטי במתמטיקה נגיד ובכול זאת כסף הוא דבר נזיל. . . . וקשה דרכו לעמוד ערך אמיתי של כל מוצר או ושל כל טיפול

אתה יודע בלי להיכנס עמוק ועמוק אל תוך הנושא הכספי, משום שגם אם אני הולך לספר להסתפר-וזה גם עסק פרטי כמו פסיכולוג פרטי ,הרי לא בטוח שהוא ידרוש ממני על שעה 250 400 ואפילו 800 ש"ח ואם הייתי שחקן כדורגל וכאן גם אין הכשרה של שנים באקדמיה והם מרוויחים לפעמים מיליונים. . . . ואם באמת באמת צריך את זה (: ********************* אז בלי להיכנס עמוק לשאלת השכר, לא ברור לי למה לא מלמדים ילדים פסיכולוגיה בבית הספר במקום המקצוע ספרות או סרטים מצוירים שהילדים חוזרים מבית הספר? הרי בסופו של דבר בית ספר אמור להכין את הילד לחיים, איפשהו מבזבזים הרבה זמן יקר והילד גדל עם משקעים של שנים

בגיל 4 הייתי בפיגוע, אין לי זכרונות מהפגיע אבל לאורך השנים(ועברו 30..), יש לי חלומות ביעותים שמתעוררת בבוקר בתחושה קשה- אין בתוכן החלומות קשר לפיגוע בד"כ. המטפל שלי חושב שיש לי דיסוציאציה ושהטיפול קשה יותר כי אי אפשר להתחבר לחוויה הטרמאטית ולעבד אותה אבל תוצאותיה(ולא אפרטמשפיעים על חיי כיום. ואני כל הזמן חשבתי שזה מזל שאני לא זוכרת כלום, ובכלל יש לי מנגנון טוב שמחק גם שנים של טיפולים רפואיים. אז מה הפתרון? נראה לי מעגל סגור.... לחלומות הבעתה רק כדור=ציפרלקס הפתרון? אני מחזיקה במשרה בכירה בתחום עיסוקי. האם גיל 4 אין אמנזיה של הילדות? לאחרונה בפעם הראשונה היה לי חלום שקשור ישירות לפיגוע (לאנשים שאיבדתי שם) לדעתו זה התחלה. המטרה שלי להתקדם בחיים, ודווקא העיסוק בעבר נותן לי "תירוצים" . איזו דרך טיפול היית מציע?

שלום דר' אודי אני שואל את שאלת מליון הדולר איך יודעים אם הגעתי למטפל/ת מתאימים? הייתי בעבר בטיפול וכעת אני מחפש שוב לחזור לטיפול. פגשתי מטפלת מסוימת ואני לא מתלהב. השאלה היא האם העובדה שהגעתי לפורום לא עונה על השאלה אם היא המתאימה י...או שמא כדאי בחון אספקטים נוספים במפגש הראשון עם המטפלת... אני שואל את עצמי אם זה האדם שילווה אותי תקופה מסוימת בחיים שלי... לא יודע. אשמח לשמוע מנסיונך מהצד השני זה של המטפל. תודה

שלום רב, בתי בת 11 וחצי . ומזה כשנתיים הינה ממש חרדה שמא תפגוש או תתקל באדם בעל מום כלשהוא(חסר יד או חסר רגל וכו) חרדה זו התחילה בעת שראתה בתכנית טלויזיה אדם בעל מום דומה ומאז בכל מקום שהינה הולכת מתלווה חרדה עמוקה והמלווה בזיעה ובדופק לב מהיר. היא מבקשת ממני לבדוק את השטח לפני שהיא מגיעה למקומות פומביים בהם ישנה התקהלות של אנשים. כל ניסיונותיי להסביר שאין ממה לחשוש מאנשים אלו אלא נהפוך הוא להעריץ את יכולת ההתמודדות שלהם היומיומית אל מול המום שלהם,לא הועילו כלל. אשמח לעזרה דחופה בנושא או להפניה לאיש מקצוע מתאים. חשבתי שהפחד יחלוף עם הזמן אך ממש לא.

אודי,בכותרת זו פתחת בתגובתך אלי לפני מס' ימים. ...מעניין..חלמתי השבוע חלום שהכותרת הזו בהחלט יכולה להתאים .. וכן,מכירה את הסופר בורחס. ביקשת שאזכיר לך להמליץ לי על סיפור שלו.אז הנה אני מזכירה.. ואולי אודי תכתוב תקצירון קטן של הסיפור ? ואני אדמיין שאתה מספר לנו סיפור לשבת... מסכים אודי? ואולי זו תהיה גם קצת תחבושת על הלב אחרי שבוע כל כך כואב. גם עם אמא צביה .. שלך-במבי.

שכל חצי שנה מקסימום אני שוב בדיכאון ושוב מעלה את המינון? במקום להשתפר יש כל פעם נפילה... לי- זה מרגיש לא הגיוני ומתסכל...

אני בן 26 ויש לי קצת בעיה שנוצרה בזמן האחרון.. אני מרגיש כל הזמן לחוץ וסובל מחרדות שהחרדות שלי הם שאני לא מצליח להביא את הנשימה למצב של אוטומט אני חושב על כל נשימה שאני עושה ולפעמים נושם בעצמי אני לא מצליח לצאת מזה החרדות האלה נובאות מזה שאני מפחד שהלחץ דם שלי הוא גבוה אז אני חושב על כל נשימה... תודה על העזרה..