פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום לך אני חייב את עזרתך דחוף, למשפחתי איין כסף לשלוח אותי לפסיכולוג אך כאן אני מקווה למצוא מענה, בזמן האחרון אני מרגיש שכולם מנסים להרוג אותי הכול התחיל מזה שרבתי עם אמא שלי ושהסתכלתי על 2 אנשים וכנראה שהם לא אהבו את זה והם עינהנו עם ראשם אחד לשני בבקשה תעזור לי לצאת מהמצוקה הזו תודה רבה רבה רבה יוסף סבג

חשבתי עליך די הרבה מאז שקראתי את ההודעה העצובה שלך, זה נוגע באיזשהו אופן גם לי ואולי לכל מי שנמצא בצד הפחות דומיננטי בקשר זוגי, בלי קשר על הדעה שלי על טיפול נפשי דינאמי . בכל מקרה נראה לי שאולי את יכולה להתחיל את השיחה עם בעלך מזה שהתיקון שאת מבקשת לעצמך ולרווחתך הוא חשוב וחיוני לקשר ביניכם ולרווחת המשפחה כולה..., הרי המטרה היא לא הטיפול עצמו, המטרה היא להיות יותר שלמה יותר קרובה למהות שלך, לניצוץ האלוקי שיש בך...זו השקעה לטובת כל המשפחה ויכולות להיות לכך השפעות מרחיקות לכת אפילו על הדורות הבאים במניעה של העברה בין דורית של רגשות קשים וכיו"ב. לדעתי, גם אם זה לא נראה לו או שהוא לא מסכים מסיבותיו הוא, אם את רוצה בזה, זה לא חוסר התחשבות מצידך, הוא זה הוא ואת זה את, מותר לך וטבעי לחלוטין שיהיו לך רצונות משלך שלא בהכרח תואמים את שלו, ואת לא צריכה לרצות אותו יותר מידי, זה לא עושה טוב לאף אחד בטווח הרחוק. בתורה נאמר "והייתם לבשר אחד" או משהו כזה... ובכל זאת לכל אחד יש גם את האישיות הנפרדת שלו...אולי הוא מרגיש קצת מאוים מקשר כל כך משמעותי שיש לך שלו אין חלק בו, אם זה כך, את יכולה להסביר לו שכמו שאתם מאוחדים אתם גם נפרדים וזה בסדר ולגיטימי, רק שיש איזו הפרדה אפשר לראות אחד את השני. שהיה חג שמח .

תודה על המחשבה ועל הרצון לעזור, חג שמח.

שלום, בתקופה של השנה האחרונה וקצת בסוף שנה שלפני כן התחילה אצלי תופעה שאני בטוח כמעט במאה אחוז שהיא פסיכולוגית. אני טיפוס שכמעט כל מצב שלא ידוע לי או לא בשליטתי גורם לי לחץ, ופתאום הופיעה לי תופעה שברגעי מבוכה או אנשים שעלולים לגרום לי לחוש לא בנוחות, אני חש מן דמעות שמציפות את העיניים, ולא בכי, סתם דמעות. העניין שזה ממש לא נעים לי שמול אנשים העיניים שלי דומעות וככה הגוף שלי מצליח למנוע ממני להתמודד עם מצבים של מבוכה או שאני מרכז העניין וכולם מסתכלים עליי, כי אני משתדל לא להתמודד עם המצבים בגלל הדמעות. העניין הוא שאני טיפוס שכן נוהג להתמודד עם קטעים כאלה אבל התופעה המוזרה הזאת מפריעה לי וגורמת לי לא ליצור קשר עין עם האדם שבגללו אני חש לא בנוח. מה לעשות? תודה.

שלום לקח לי זמן די ארוך אחרי נסיון התאבדות שקרה לאחרונה,לקחת יוזמה ולבקש עזרה ממקור מקוצעי,אני זוכרת אותה פסיכיאטרית שבאה לבקר אותי בבית חולים בדיוק שעתיים אחרי שנסיתי להזיק לעצמי,ידעתי מראש ש 40 כדור לא יגרמו לי למוות,המטרה הייתה לפגוע בעצמי בצורה כזו או אחרת למטרה מסויימת שהייתה לי בראש,אותה פסיכיאטרית הייתה חסרת טקט אפשר לומר,או שאני פשוט לא יכולתי להתחבר אליה,בכיתי,ונורא כאב לי בנפש נורא,עמד החבר שלי לצדי ואמא לידו,אמרה להם לצאת,נסיתי להסביר לה שאני כואבת,שאני שחוקה,שעברתי יותר מדי טראומות יחסית לגיל של 25,ושאין בי עוד כוח להתמודד עם כל הלחץ מסביבי ועם כל הבעיות,אמרה לי באדישות חבל שאת פוגעת בבריאות שלך,את סטודנטית לאחד ממקוצעי הבריאות,ובכל זאת לקחת החלטה כזו,חבר שלי כועס עלי גם,אמר לי אני יודע שאת ילדה חזקה שורדת אני למדתי ממך להיות חזק השראה כל הזמן לקחת ממך,התאהבתי בך ובחרתי בך להיות אישתי לעתיד בגלל שאת חזקה והאישיות שלך מיוחדת,כועס עלי כי רצתי לפגוע בעצמי,שאל אותה שאלה שלא ידעתי מה לענות לו,ומה אני אשם שתפגעי בי וששמת את עצמך במקום שיכולתי לאבד אותך מהחיים שלי?.הוא לא מבין,אף אחד אחר לא מבין,הורים שלי בכלל לא דיברו איתי על זה אחרי שחזרתי הבייתה,בוא נתחיל מזה שבכלל הם התקפלו הביתה למרות שאושפזתי בבית חולים כי הרופא אמר בינתיים אין חשש,אמרתי לעצמי חבל שלא בלעתי עוד כדורים הייתי אולי פוגעת בעצמי בוודאות,רצתי לפגוע בהורים שלי ללמד אותם לקח,במיוחד אמא,היא הורסת לי את הבריאות את החיים את המוטבציה את התקווה,אני כל כך תלותית לקבל משוב חיובי ממנה,ואני שונאת את החולשה שלי כלפי התלות הזאת,היא בנאדם חולה נפש לדעתי והיא צריכה לרפות את עצמה במקום זה היא משליכה את החוסר שלה עלי ועל אחים שלי,ואני הכי נפגעת מזה,לאורך כל חיי,נפגעתי נורא ממנה,אי אפשר לספר בפורום כזה את כל צרות חיי ואי אפשר לספר אותם גם על עמוד אחד,אבל יש הצטברות שמפחידה אותה בתת מודע שלי ,ואני רק אלופה בהדחקות,אני כואבת נורא,איבדתי את עצמי,מרגישה שאני עמוק בתהום ולא יכולה לנשום אוויר נקי,מרגישה שאין בי עוד כוח לכלום,ובכל זאת אני קמה כל יום בבוקר לעבודה ועושה את הכל כראוי ואפילו מקבלת שבח מהמנהלים במוקד,מהלקוחות,אני צוחקת עם החבר שלי שאני מדברת איתו,כי הוא לא מוכן שאני ארגיש בדכאון ,מרגיש שהוא לא התאמץ מספיק למעני כדי שאני אצא מהבעיה שאני קלועה בה,ואני מנסה להתאמץ למענו,שואבת ממנו מוטבציה,עברו מאז 13 ימים,עדיין יש לי כאבים בכליות וחום וכאבי כיבה,כי לא הצליחו לעשות לי שטיפת כיבה,ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי,לא מבינה את ההתנגדיות שלי ואיך אני כל כך כואבת ובמקביל גם עובדת ואוכלת ומתקלחת,לא מבינה הכאב של השלוש השנים האחרונות איפה החבאתי אותו,לא מבינה איפה כל החוויות הרעות שאמא אילצה אותו לעבור אותם ברחו להן,מדי פעם אני קמה בלילות צועקת עד כדי כך שכל האנשים בבית מתעוררים וחשובים שאולי מישהו מנסה לרצוח אותי,ולא לא עברתי אונס בילדותי,אני בסיום תואר ואטטו אני מתחילה להיות מטפלת באנשים אחרים,מרפה בעיסוק,איך לכל הרוחות ?בבקשה ד"ר אני רוצה לדעת מה אני אמורה לעשות,איך אני אעזור לעצמי,רצתי לפנות לאגודת הסטודנטים כדי לקבל עזרה מפסיכולג האונ' כי מבחינת הוצאות זה מוזל,גליתי שזה סטודנט לתואר שני,ואני לא יכולה לסמוך על מישהו שאין לו נסיון,ומצד שני אני מתנהלת לבד מהבחינה הכלכלית,אני רוצה עזרה וזה נראה לי רחוק באופק,אני רוצה לרפא את עצמי שאוכל להיות מטפלת ואמא בעתיד בריאה,ואני פשוט לא יודעת מה אני אמורה לעשות.

ואם אני רוצה לקבל טיפול ממך?אני הבנתי שאתה עובד פרטי גם,ואני לא פניתי אליך בפורום הזה במקרה,אני חיפשתי,ופה מצאתי לשאול.אני צפונית באיזור זכרון יעקב אני גם זמינה בתל אביב

לא רוצה לכעוס עלייך, אתה לא הבעיה.......בדרך כלל אני כועסת רק על עצמי....הנושא לא כזה פשוט כמו שאתה מציג אותו........יופי....ממש קל לדבר......ואתה יכול להבטיח לי על ההשלכות?? הלכתי שנתיים, הוא מבחינתו ויתר לי שנתיים, אל תשכח שהייתי בטיפול למרות שהוא לא רצה......הייתי בסרט הזה, חייתי עם השתיקה הרועמת..וחוץ מזה למה טיפול צריך כל כך הרבה זמן???????למה אי אפשר לפתור דברים וזהו???למה??????אם הוא היה יודע שזה נגמר מתי שהו זה היה פחות מפריע.קשה כשאין לזה סוף.....וגם אני לא רואה שאם אלך יהיה בכלל סוף........וזאת בעיה רצינית שאין סוף לטיפול....פתאום אני כועסת גם על הצורך שלי הזה, זה לא פייר שנוצר כזה מצב של צורך רציני.....שנוצרה תלות כזאת....שנתתי לה להתקרב כל כך...אולי זאת טעות להתחיל בטיפול אם אתה לא יכול לדעת כמה זמן זה יקח וצריך לחשוב טוב טוב על ההשלכות כנראה....צריך לקחת בחשבון שזה לכל החיים.....

בטח, עכשיו אתה הולך...זה מה שקורה...אי אפשר לנהל ממש דיון כאן..חבל.....ולא התכוונתי לפגוע אני רק כועסת עכשיו......

אודי יקר, במבי כתבה ממש למטה...בבקשה תבדוק, בבקשה....סליחה במבי, אבל כתבת שם רחוק ויש גם סיכוי שאודי יפספס.....אל תפחדי, אם מישהוא יעיז להגיב שלא במקום, אודי שומר וגם אני מבטיחה לשמור..טוב? איתך...נשב יחד במקום הקבוע, עם השיר על האיילה,טוב?...אוהבת וחושבת עלייך...אנחנו כאן!!! איתך...מיכל

סתם...אני חושבת הרבה בזמן האחרון, חושבת על מה שיכולתי להשיג ואולי פספסתי בטיפול.....כי הייתה תקופה שיכולתי עדיין....עכשיו זהו זה אבוד ויותר לא נגע בדברים שרק היא הייתה שותפה..האם לסגור את ליבי? האם זה אפשרי? להמשיך הלאה, לנסות לשים בצד? איך עושים את זה???? אף פעם לא הרגשתי כך...לא כלפי מישהוא... ולא היה אכפת לי להפרד מאף אחד...ועכשיו אולי הטיפול היה ארוך מדיי ולכן נקשרתי כל כך.ואולי לכן זה גם קשה ככה?????אוף, איך אוכל לשכוח???? בדרך כלל ככל שרוצים לשכוח נזכרים יותר...וחשבתי שהזמן יעבור ויהיה יותר קל.לחזור לחיים, לזרום...לקחת דברים מהטיפול ולהמשיך הלאה.אבל אודי, לצערי זה לא כך...האם זה סימן שכן יש צורך לחזור? ואם כן מה עושים עם בעל שחושב אחרת....שזה רק מכעיס אותו.שזה גורם לו לחשוב שהטיפול רק מפריע לי...שזה בזבוז כסף.......ועוד...איך איך איך לעזאזל אפשרי להסביר שאני רוצה לחזור????????אין בי שום אומץ מולו.....יש לו עמדת כוח מולי........לא שאני חלילה מוכה או משהו..אבל כן, יש לו השפעה רבה עליי........וכן, הוא אוהב אותי...דואג לי......קשה להסביר........הוא ראה שבשנתיים האלה הייתי מרוכזת מדיי כנראה בטיפול..הייתי ברגשות מוגברים.ברגישות יתר כזו....ועכשיו כלפי חוץ זה פחת....אז כאילו מבחוץ נראה שהטיפול כאילו גרם לי להיות יותר רגישה, בוכה...ועוד....אז זה הצד שלו.....פחות או יותר...וזה מובן לי......ובכל זאת......אוף..מה דעתך? יש מצב לחזור לבקש ממנו? יש מצב שהוא בכלל יקשיב???? אני יודעת שזה יכעיס אותו מאוד, יהיה קשה מאוד ואני מפחדת שזה ישפיע על היחסים שלנו ממש.......הוא שמח כשזה נגמר ויקבל זאת קשה אם אחזור לדבר על זה..................

עיצבנה אותי התשובה שלך..סליחה.....כי זה לא רק עניין של לבטל את עצמי..האם בזוגיות לא מתחשבים אחד בשני? אולי קשה לו עם זה שאני ככה בטיפול?....אוף.......והוא רואה אותי בהמון דברים אחרים..........

השאלה באיזה מחיר..לא? של כעסים? של מריבות? של לעזוב אחד את השני? יש לי שלושה ילדים להזכירך....אוף....

מה אפשר לעשות אם רואים חבר במצב נפשי ממש גרוע אבל הוא לא מוכן להודות בזה או לדבר הוא סגור נראה מנותק, רוב הזמן כועס ואם מדברים איתו עושה טובה שעונה או מתפרץ

או בעצם סוג של ממשיכה.. להכאיב לעצמי מידי פעם. אני לא כותבת לפגוע כי בעיני זה אולי דווקא לעזור להסתדר מול מה שפגע או פוגע... לא יודעת. כן יודעת שקשה לי, בטירוף- כנראה. גמר חתימה טובה או עצם , פשוט גמר טוב. שייגמר כבר, מה שזה לא יהיה.

רוני רוני חבל לפגוע בך את יקרה לנו. תשמרי עליך בסדר? ח.

יש לי מטופל בן 37. בחור לכאורה נראה מן הישוב. הבעייה שלו שהוא עוזב סדרתי. לא מתמיד בשום מקום עבודה, נרשם ללימודים ומעולם לא מתחיל אותם. בעבר גם עזב הרבה בנות זוג, היום נשוי. הוא מתחיל דברים בהתלהבות ואחרי זמן קצר נוטש. הוא לא אדם שמח בכלל ולא מרוצה מעצמו. אני מחפשת קצה חוט להבין את האישיות הזאת

את מתכוונת שהוא בא אליך לטיפולי שיאצו, מסז' רפואי או פדיקור, נכון?

כי אם את מטפלת מתחום בריאות הנפש, לא נראה לי שזה המקום להעלות בו שאלות כאלה... התייעצות כזו צריך לעשות מול המדריך/כה שלך. זו דעתי, ובתור מטופלת שלך לא הייתי שמחה אפילו לדמיין שאת מעלה אותי לדיון בפורום פתוח. חג שמח, TM.

לפני כשבוע, דוד שלי מספר לאחותו (אימי) שהוא רואה אנשים בלילה, הולכים ליד חלון ביתו. הוא קם מהמיטה ורואה כלבלבים משחקים על השיש במטבח. כשהוא מתקרב לאנשים, הם נעלמים. הדוד כבן 70, חי לבד בביתו, לא מתרשם בכלל ממה שקורה לו, חושב שהוא באמת רואה אנשים ובאמת רואה כלבלבים, הוא לא קורה לזה הזיה, הוא טוען שהם באמת שם. לפני כשנה היה לו ויכוח במהלכו הוא אים על אדם עם אקדח שהחזיק ברשותו. המשטרה החרימה לו את האקדח בעקבות אותו אירוע. כעת הוא מתכוון להגיע למשטרה ולבקש חזרה את האקדח (בגלל שאנשים מסתובבים מחוץ לביתו)... אני פוחדת שיחזירו לו את האקדח ושיקרה אסון כתוצאה מהמצב הזה. מה עושים? כיוון שהוא לא רואה חריגות במצב הוא ודאי לא יסכים ללכת לפסיכיאטר...

הי, אם הוא תמיד היה בסדר אז זה נשמע קצת כמו אלצהיימר, זה פשוט הזכיר לי קרוב משפחה שלי...ונראה לי שאין מצב שיחזירו לו את האקדח אם תסבירו מה מצבו. נראה לי שתמיד כדאי להתייעץ עם הרופא קודם. בהצלחה, מיכל.

אודה להתייחסות. תודה וגמר חתימה טובה

עד שאין לי מילים לתאר בכלל ואין לי גם כח

מה עושים כשכבר אין מה לדבר בטיפול על אף שהבעיות עוד לא לגמרי נפתרו? איך יודעים מתי לסיים את הטיפול? תודה

היי, גמר חתימה טובה לכולם. היא לא תהיה עד חול המועד (מחר אנחנו נפגשות, וזהו... שבוע בלעדיה). לא קל לי עם זה. לא נהיה בקשר בכלל, משום שהיא נוסעת אחרי יום כיפור, ואפילו לא תהיה ליד/עם מחשב - אמצעי תקשורת מקובל בינינו (פייסבוק). לא אוהבת את החגים האלה, ואת מה שהם עושים לטיפול!

החגים נועדו לתת לנו משמעות! לא בשביל חופש:) גם לי קשה מאוד.... במיוחד כשהחלק המשפחתי הוא הקשה.... אבל אני מנסה לקבל את משמעות החג, כל חג עם הנופך שלו.. ולמלא בפנים את החלל. החלק הרוחני שמקבלים מהחג נותן כוח נפשי גם הרב אחרי שהחג נגמר... אז בכל מקרה, ובמיוחד כשאנחנו מנותקים מהטיפול, כדאי להשקיע במשמעות החג - כדי להתמלא שמחה וכוחות.

האם בכוונה השארת כמה נקודות אדומות מיותמות שם למטה?.. בנוגע אליי..מרגישה שאולי הגזמתי..ואולי סתם מ"חוסר עניין לציבור"?..(:

מקווה שלא פגעתי..? סליחה אם כן.. גמר חתימה טובה והתגשמות כל משאלותיך לטובה!

בכל אופן פתחתי הודעה נוספת לחוד....כי את חשובה לי ולא קל לי לקרוא שכואב למישהוא...... בנתיים עצם זה שאמרת התחלת משהו....עד שתוכלי לדבר על הכאב אאחוז בידך ואשב לצידך ואכאב איתך אם תאפשרי לי להתקרב מעט.......תקופה שכזאת כשהסתיו מתקרב........מוזר עד שלא הגעתי לטיפול לא יחסתי חשיבות לתקופה......בכל אופן מקווה שתרגישי טוב במהרה....מיכל

תודה מיכל העלית לי חיוך.. אצלי יכולים להיות חודשים רבים טובים, שהחיים יהיו מדהימים, ואז ללא אזהרה זה יצנח, והכאב שהיה נראה שנעלם ישוב.. אבל זה עובר בסוף.. וגם תקופת החגים אף פעם לא פשוטה שיהיה המשך יום טוב, ותודה.

הי, פתחתי הודעה לכלכם כדי שלא יתפספס וגם כדי לא לפתוח הרבה הודעות...אז ח. תודה על התמיכה, צדקת,אני לא ממש יודעת איך להגיד לבעלי מה אני צריכה....למרות האהבה.. אולי גם כאן אני לא ממש יודעת מה אני רוצה או צריכה או פשוט לא ממש רוצה לבקש.....וצריכה להתנצל על כל דבר......כן במבי קצת התנצלות על קיומי....... אני מרגישה שברירית כזו בימים האחרונים.....אז כמו שאתה אומר "תשמרו על עצמכם"....כן זה חשוב להחזיק..........ולמה ההתנצלות כי זאת תקופה שרבים צריכים תמיכה או אוזן קשבת אז מי אני שאבקש.....למה להעמיס עוד??? שמצבי טוב אוביקטיבית....וזאת רק תחושה......מה אני צריכה? לא ממש יודעת להגדיר......משהו רך......מילים רכות שירגיעו את הפנים.....שאדע שקיומי פה שווה.....שאני שווה........גמר חתימה טובה וצום מועיל למי שצם .......

כואב ועצוב לשמוע אותך. את אדם כל כך יקר.רגישה,איכפתית,נוגעת ללב, את אדם מקסים בעיני.. כאילו בא לי לנער אותך ולומר לך :סתכלי במראה מיכל.הביטי.תראי איזה אדם מיוחד שאת.ומותר לך ! מותר לך לקחת את כל המקום לו את זקוקה.מותר לך לרצות ולקבל את מה שמגיע לך בענק. אני מרגישה שאני מדברת מתסכול. והוא כנראה לא ממש עוזר.. מסכימה כמו אז ? נשב בין העצים.נקשיב לעלים..תראי..העץ מתכופף.. רואה מיכל ? הנה הוא שולח את העלים..הם מתקרבים לראשך,לפנייך ומלטפים אותך חרש חרש..ואומרים בלחש ..בלחש..:"מיכל מתוקה, מיכל מדהימה,כייף לנו שהגעת לעולם..את שימחה לכ-ל העולם.. מיכל, ושוב שולחת לך את השיר ההוא.שנוגע כל כך בכל נים ונים בנשמה.. איילה שותה מים.. (צר לי שאני לא מצליחה כרגע לשלוח את הקישור לשיר . את יכולה לשמוע בדמיון ? ) איתך-במבי.

להוציא את הקישור לשיר . בשבילך יקרה http://www.youtube.com/watch?v=dEDp45cIWGk

דרך הכתיבה הזאת אי אפשר כל כך לעמוד על טיבו של אדם..אולי נכון שאני רגישה, אדם אמפתי? יקר? תלוי את מי שואלים........הלוואי שהייתי מרגישה מיוחדת...גאה כזו במי שאני..זה עוד לא הגיע......אוף הרגשות שלי לא ממש חיוביים.......תודה שאת רואה אותי בצורה כזו חיובית.......ותודה שהתאמצת להעלות את הקישור לשיר הכל כך נוגע......תודה שאת כאן!!! :) מיכל

היי. אני בטיפול כבר כמעט שנה. אצל מטפל שלמדתי לחבב עם הזמן. מאז ומתמיד הייתה לי בעיה להעלות נושא בתחילת הפגישה. עד עכשיו המטפל העלה בעצמו את הנושא כי הוא התחשב בקושי שלי, במידה והוא לא היה מעלה את הנושא, הייתי שותקת פגישה שלמה. כשהוא מעלה את הנושא אני כן משתפת פעולה בשיחה . אבל אני ממש לא מסוגלת להעלות בעצמי את נושא השיחה, זה ממש ממש מביך אותי ולא נעים לי. הבעיה היא שבפגישה האחרונה הוא החל לדרוש שאני אהייה זו שתעלה את הנושא. מבחינה מקצועית ברור לי שהוא צודק, הוא רוצה שנדבר על מה שבאמת מציק לי ועל הדברים העמוקים יותר, שמהם אני לרוב מתחקמת ונמנעת מלדון בהם. אני לא הייתי רוצה להפסיק את הטיפול, אבל אני פשוט לא רואה כיצד אוכל להיות זו שמעלה את הנושא, זה נראה לי בלתי אפשרי. אני אפילו מתקשה להבין מדוע זה כל כך קשה לי. אוףףף. למה זה כל כך חשוב שאני אעלה את הנושא? , אני מבינה שהוא רוצה לקדם את הטיפול , אבל אני באמת שלא יודעת איך לעשות את זה.... על מה להתחיל לדבר? ממה להתחיל? מה להגיד? זה נראה לי כל כך מסובך. איזה נושא להעלות? אוףףףףף. מודה לך....

כתבתי הודעה בלילה שבין20/21 .................? יש סיבנ שלא העליתה ?

זה קשה וכואב להתגעגע...כל הזמן חושבת שיש בזה אולי משהו טוב????? יש זיכרונות, יש מילים שנאמרו, יש דברים קונקרטיים שנשארו ובכל זאת כל כך כואב.....לא רוצה להעיק על אף אחד......גם פה...לא רוצה להעיק..תקופה שלהרבה אנשים לא קל כרגע.......ואני מוצאת את עצמי כואבת לבד.......איש לא יבין קשר כזה......איש לא ידע עד כמה זה הותיר בי חור שכזה....אולי משהו שמעולם לא קיבלתי ויותר גם לא אקבל.......סליחה, לפני כיפור, אודי סליחה שגם אני צריכה ממך..........

מיכל, על מה את מתנצלת שוב ? עד מתי "תסחבי" על גבך את ההרגשה שאת מעיקה. ולכולם מותר להעיק ואת צריכה להיות הבוגרת ,המכילה,שאין מקום למצוקותיה. מאחלת לך שתצליחי להשתחרר ותאפשרי לעצמך לכמה מקום שאת זקוקה ולא תרגישי צורך להתנצל על כל צעד ושעל.שאיכשהו מרגיש לי שאת למעשה מתנצלת על עצם קיומך. העולם שמח על קיומך .על עצם קיומך.פשוט על העובדה שנולדת והגעת לעולם. לגבי..אני מרגישה המון תוקפנות. זהו ,נפרדנו וכרגיל היא נתנה לי מחברת כזו ועט פרקר ירוק. היא גם כתבה לי בדף הראשון כל מיני מילים וציירה לי משהו. היא גם אמרה לי שהיא סידרה שנוכל לסמס דרך הסלולרי שלה .אם אני לא טועה היא גם אמרה שהיא תשלח לי סמס מדי יום. הייתי מאוד מפוזרת בפגישה היום.גם לא כל כך קלטתי מה היא אומרת לי.והקטע אולי הכי מוזר שיצאו לי כאלו גמגומים מהפה. משהו שלא זכור לי שקרה לי מעולם. טוב ,יאלה בי

איזה יופי, במבי, חשבתי עליך היום! ואני שמחה שהיא השאירה קשר ביניכן. איכשהו אני חשובת שהמרחק הזה, שלושה שבועות יצמיח ביניכן משהו חדש, וכאמור - המשהו הזה יצמיח בך כוחות עצמאיים שלא היכרת עד כה. תמיד ההכרח לא יגונה - היא ידעה לתת לך את הצורך שלך. אני שמחה בשבילך!

אשמח מאוד לתגובה מכל אחד כיוון שמנסה לקבל לגיטימציה (או שלא )לתגובה שלי ליחס המטפלת שלי! היחסים בינינו תמיד היו טובים ובשנה האחרונה אף השתפרו ומרגישה יותר קרובה אליה.לפני שבוע היה מצב שממש הוציא אותי מאיפוס והיה לי בכי היסטרי ותחושת חרדה וחוסר אונים.התקשרתי אליה דבר שאותו עשיתי רק בפעם השניה במשך ארבעת השנים בהם אני מכירה אותה.זה לא הלך כל כך טוב,לא הרגשתי באותו רגע שממש אכפת לה ולא עזרה לי. התגברתי על המשבר והגעתי ימים אחרי כרגיל לטיפול ,לצערי אחרתי כמו שאני נוטה לעשות.אחרתי בחצי שעה,ולא היה לי פאלופן כיוון שאבד ימים לפני כך שלא יכותי להודיע לה.אומנם מאוד לא נעים לאחר ככה,אבל היא כפסיכולוגית מבינה שזה אחד מהתסמינים של הבעיות שלי וכבר היו לי איחורים בסדר גודל כזה. כשהגעתי גיליתי שהלכה משום שחשבה שלא אגיע .הייתי בהלם,נורא נפגעתי וכעסתי,כתבתי לה את זה במייל מאוחר יותר-כתבה שמתנצלת,שאכפת לה,שחשבה שלא אגיע.הבנתי ממנה שנעלבה שאני לא מודיעה וקישרה את המצב עם תקופה מוקדמת יותר ופחות אחראית. עדיין כעסתי מאוד ואני עדיין כועסת ופגועה ולא יודעת איך להתנהג בפגישה מחר.מה היא יכולה עוד להגיד?! אם היה לה אכפת באמת לא היתה הולכת כי נעלבה משום שהיתה חושבת איך אני ארגיש אם בכל זאת אגיע,על רקע המשבר שהיה לי זקוקה לדבר ואגלה שפשוט הסתלקה על חשבון הזמן שלי כי נעלבה?! אני מבינה שגם היא בן אדם וכו אבל גם אם זו היתה חברה שלי לא הייתי יכולה להתגבר על זה בלי סיבה מצוינת.לא יודעת מה לעשות.

זו פעם ראשונה שלי בכלל בפורום כזה...אני חושבת שאני צריכה עזרה..אני בת 18 ואני חווה דיכאון..כבר הרבה זמן שאני ככה ואני בקושי ישנה בלילות..בעבר היו לי ניסיונות התאבדות אבל לא ממש טיפלתי בבעיה כי לא הייתי מודעת...עברתי הרבה דברים לבד שהמשפחה לא מודעת אליהם ודווקא עכשיו כשחופש מולי..כשחיכיתי לרגע שבו אוכל להשתחרר מהבית ומהמשפחה..אני בורחת..פוחדת..הרבה דברים מטרידים אותי..ובכול זאת הם נראים לי דברים טיפשיים הפחד העיקרי לצאת אל העולם..וגם מחשבות אובדניות סובבות אותי...זה נראה שזה חלק בלתי נפרד ממני..אני רק רוצה עזרה..אני רוצה להיות מאושרת ולחיות ואין לי מושג איך מתחילים..

נשמע שאת בתקופה לא פשוטה ומבלבלת בחייך ואת מרגישה מצוקה שהובילה אותך לפנות לפורום. ונדמה שאת מרגישה שמשהו חסר בחיים או בסביבה שלך.. מצד אחד את מפחדת לצאת החוצה לעולם ומצד שני, חיכית לרגע הזה של תחושת השחרור מהבית הרבה זמן ואת עדיין לא מרגישה מוכנה לעשות את הצעד. אני מבינה שהיום את מודעת להתמודדות שאת עוברת. בעבר בחרת להתמודד אולי בדרך של נסיונות להתאבד, כי לא הכרת אפשרויות אחרות, ואת חוששת שתצטרכי להמשיך לברוח מאותן מחשבות שמלוות אותך ומפריעות לך להגיע לאושר.. רציתי להגיד שאין צורך שתעברי את ההתמודדות הזו לבד.. אני רוצה להזמין אותך לצ'אט של עמותת סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. הצ'אט הוא אנונימי ופעיל בשעות הערב. תוכלי לדבר על המחשבות והפחדים שלך ואולי זה יקל עליך מעט. שלך, מתנדבת סה"ר http://www.sahar.org.il/

אודי אתה פה? אני מרגישה כל כך לא טוב החגים האלה מטלטלים אותי מרגישה שאין במה להאחז תודה שאתה פה . תכתוב לי כמה מילים מרגיעות בסדר? אתה זוכר שפעם הקדשת לי את השיר פצעים ונשיקות ,עד היום אני מקשיבה לו. גמר חתימה טובה ח

שלום אני סטודנט לתאורה ראשון בפסיכולוגיה. שאלה: למה יש סתירה בין מחשבה למעשה,כלומר למה אני יכול לחשוב על פתרון או תשובה אבל תוך רגע לסתור את עצמי באותה שנייה. לדוגמה: אדם מעשן או שותה חושב לא פעם אחת שהוא צריך להפסיק ו כמה זה לא טוב בשבילו אבל ממש אחרי זה לחזור ולהמשיך עם זה. אני יכול להבין שאנשים מכורים ל סיגריות ואלכוהול זה קצת שונה אבל מה עם מחשבות כמו אני צריך ללמוד או אפילו כאשר אני מגיע לתובנה של מה אני צריך לעשות כדי לשפר את עצמי בצורה כזאת או אחרת אני מתעלם מהמחשב וממשיך לחיות את איך שאני. מתי ו איך מחשבה הופחת למעשה אני מבין שזאת שאלה מאוד כללית אבל אנישמח לקבל תשובה שיכולה לעזור לי להבין את זה יותר

ובכלל ,נכנסתי עכשיו לפורום כי מה שרציתי זה לשלוח לך זה את השיר הזה וכתבתי לך הודעה ואת השיר שכחתי. אז הנה : http://www.youtube.com/watch?v=3t4g_1VoGw4 הכל עף ברוח.הכל.

אמ"א..מילה מצחיקה. לא.מילה מעצבנת. מילה ללא משמעות אמא.אמא.אמא.אמא כל כך סתם. אמ"א = אין.מאומה.אין. אודי, היום בצהריים נפגש וזהו. היא נוסעת. ואל תגיד לי שהיא תחזור.זה מעצבן. מי הבטיח לך שהיא תחזור ? מי הבטיח לך שהיא תוכל בכלל לחזור אם היא תרצה לחזור ? מי הבטיח לך אודי שיהיה לה לאן לחזור ? אתה מקשיב לחדשות ? יום הכפורים מתקרב וכבר היו לנו הפתעות ביום הזה. הכל מעצבן. ואתה יודע מה אודי, גם התגובה שלך להודעה שכתבתי על החוט המטורלל הזה שרציתי שיהיה לי.גם התגובה שלך עצבנה אותי. מה שכתבת שנשמע לך. נשמע.נשמע. נשמע.עוד מעט נשמע את האזעקה שעולה ויורדת ותצא הנשמה

הי במבי, מקווה שאפשר לכתוב לך מעט וזה בסדר מצידך...שום דבר אינו בטוח בעולמנו, זה נכון, אך הכל בעולמנו קצוב וחולף, גם הקושי והריחוק ממנה זמני ויחלוף....בנתיים את מוזמנת להוציא את הכל כאן...איתך, מבינה ומתגעגעת ומשוועת לשיחות, במיוחד בימים אלו...אך משתדלת להתחזק ממה שיש (לא פשוט כלל)...מיכל

בדיוק זה מה שהרגשתי. בדיוק ! וכשאתה אומר לי שאני צודקת וההרגשה שלי היא זו שקובעת זה מרגיש לי שאתה אומר לי:במבי, זה לא נדמה לך, זה לא נדמה לך מה שאת מרגישה .וגם מותר לך במבי להרגיש את מה שאת מרגישה .וזה מה שקובע. ואני כבר לא עצבנית עליך. ואתה יודע מה מתחשק לי שיקרה ? אתה הרי יודע שאמא צביה מורה ומדריכה במכון הפסיכואנליטי. היא נתנה לי מחברת כזו ועט פרקר ירוק (תמיד כשהיא נוסעת היא מביאה לי מחברת ועט ופעם היא הביאה לי גם את המרקר הירוק שלה) ובד"כ אני כותבת/מציירת/מדביקה ומה לא..במחברת הזו ,וכשהיא חוזרת ,אני נותנת לה את המחברת (העטים והמרקר נשארים אצלי וכבר יש לי אוסף ממנה) והמחברת נשארת אצלה. העתקתי עכשיו את ההודעה אמ"א שכתבתי ואת תגובתך שהיתה בדיוק ! מה שהלב שלי היה צריך לשמוע. ומתחשק לי שכשהיא תחזור הם שם במכון יפגשו כולם והיא תרצה ותעשה "הצגת מקרה" עלי.והיא תקריא את ההתכתבות ביננו וכולם ישאלו שם ,מי ? ד"ר אודי בונשטיין ? ואז היא תספר לכולם על הפורום וההתכתבויות ביננו ושהיא רצתה לתת לי שם של קולגה שלה ואני העדפתי את הקשר איתך . ושכולם ידעו להם שם.. ידעו מה ? לא יודעת וגם לא איכפת לי. כן, שכולם שם במכון ידעו להם.. שלך-במבי.

הלילה שכבתי עם גבר חדש, אחרי שעברה שנה מאז הסקס הראשון עם האקס המיתולוגי שבמהלכה היו עוד כמה מעידות איתו רובן מיזומתי, ופשוט התחלתי לבכות.. לא יכולתי לעצור את הבכי למרות הרצון לרצות את הבחור החדש על זה שהוא נמצא שם בשבילי. הרגשתי שמגיע לו על כך שהוא מספק עבורי משענת רגשית ודמות גברית אז שעליי "לגמול" לו על כך במגע. הוא עצר וחיבק אותי וסיפרתי לו על האקס שהיה הראשון ושנבהלתי.. לא ציפתי שזה יקרה כל כך מהר אבל לא יכולתי להתנגד למרות שרציתי.. לא מוכנה עדיין לשחרר את האקס למרות שאני כל כך רוצה... אני לא רואה בבחור החדש קשר פוטנציאלי כמו נוחות ריגשית עד שאתאהב שוב.. קשה לי אחרי הלילה הזה ובכלל עם הידיעה שאני לא מצליחה להתקדם בכל זאת מפלרטטת בקדחתנות בניסיון להשתחרר מהכאב הקודם.. אני כבר לא יודעת איך

הייתי שמחה להוריד את הדברים שכתבתי למעלה.. חיפשתי איזושהי הקשבה אתמול ו.. גם לא נענתי וגם התחרטתי על זה שהעלתי על הכתב את המחשבות האלו ושמקומם לעלות בטיפול שלי ולא בפורום. כיצד ניתן לעשות זאת?

שלום רב, שמי מאיה ואני בת 19.. הבעיה שלי קשורה לנושא אינטימי שמטריד אותי זה מכבר:אני נמשכת למין אלים,רק מין אלים. אני באה מבית מסורתי,לכן יש סבירות גבוהה שאמצע את בן זוגו(בעלי לעתיד) וכנראה לא אוכל לשתף אותו על ההתחלה. האם מדובר בסטייה?האם גבר יירתע ברגע שהוא ישמע על כך? תודה

כתבת חגים..כסיבה לרגישות היתר..זה משהו זמני..וזה מרגיע אבל הבדידות..לא נראה שזה משהו שהולך להשתפר..זה לא מעודד..כי יודעת..מעטים יוצאים ממנה נשכרים.. רוצ ה לצאת מהמלכוד..לחפש עבודה שלא אסבול בה..אולי יותר בכיוון של הסבת מקצוע..אבל בשביל זה צריכה להפסיק לעבוד..לקחת סיכון..כי לא יודעת אם אוכל לחזור..אם זה לא יצליח..ואז אצא קירחת.. אם היה לי הרבה כסף..זה היה פותר לי הרבה בעיות..גם של לימודי מקצוע שאוהב..גם של מגורים..(להתרחק מאב אלים ומניפולטיבי).... יש לך עצה אודי?? איך לצאת מהביצה??? הצילו!

האם לפסיכולוג מותר לפנות להורים שלי וליידע אותם שאני מתכוונת להתאבד, למרות שאני ממש לא קטינה ? האם מותר לו לאיים עליי, ולהגיד לי שהוא חייב לעשות את זה לפי החוק ? או שזו סתם מניפולציה, והוא מנצל את זה שהוא יודע שאני חיה חיים כפולים מול ההורים שלי, ושככה הוא יכול לשלוט בי כאילו אני הבובה שלו ?

אני ירשום רקע כדי שתבין יותר,אין לי חברים חוץ מחבר אחד,ומאז שהוא הכיר חבירם חדשים,הוא לא צריך אותי יורת אז הוא שכח אותי. ואני נורא פוחד להתחיל להכיר חברים חדשים,כל הילדים בכיתה שלי נראים לי משעממים ולא מעניין אותי להתחבר אליהם בכלל. אז השאלה שלי היא,למה תמיד קשה לעזוב את העבר, ולצעוד אל העתיד? ולמה תמיד העתיד במצבים כאלה נראה דיכאוני, והעבר שמח וטוב?

בוקר טוב,אני בת 31. נשואה ואמא ל 2 בנות קטנות. בריאה, עובדת, נורמטיבית... עם זאת, אני מרגישה שאני צריכה עזרה ולא כל כך יודעת למי עלי לפנות. אבא שלי נפטר מדום לב פתאומי כשהיה בן 47 ( לפני 10 שנים). לאחר פטירתו עברתי תקופה קשה של שנתיים שכללו התקפי חרדה חוזרים, הייתי בטוחה שיש לי התקף לב כל פעם, אין ספור נסיעות למיון, אין ספור בדיקות ושהכל יצא תקין, אובחנתי כסובלת מחרדה והתחלתי טיפול פסיכולוגי. הגעתי אף לשימוש בכדורים מסוג אסיול להרגעה וויפקס. לפני כ 5 שנים חלה הטבה משמעותית ולא הייתי צריכה עוד את הכדורים ולא את הפסיכולוג. נכנסתי להריון, ילדתי והמשכתי את חיי מאושרת. עם זאת, ולמרות שלא מדובר בעוצמות של לפני 5 שנים, אני מרגישה שאני חרדתית מפני מחלות ועם אובססיה למחלת הסרטן. כל סימן כחול שיש לבת שלי- ישר חוששת שאולי זה לוקמיה חלילה. כל פעם שהבנות או בעלי מתלוננים על כאבים, אני ישר נכנסת לחרדות שיש להם את המחלה הקשה. הדבר פוגע בי, אני נכנסת לאימה אמיתית, ועד שאני לא מאלצת אותם לעשות בדיקות מיותרות, אני לא נרגעת. אני רוצה עזרה, להתחיל לחשוב חיובי, להפסיק עם הדרך הזאת שהיא לא בריאה לא לי ולא להם. זה ממש פוגע לי בבריאות החרדה הזאת, וכל פעם שנגמר בירור אחד ויש תשובות שהכל תקין, צץ משהו חדש ואני לא מצליחה להגיע למצב של שלוות נפש. אודה מאוד לעצתך והמלצתך כיצד עדיף לנהוג ואיך לטפל. ראוי לציין שאני בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ומאוד רוצה לצאת לתואר שני מתישהוא בתחום- אך חייבת לעזור לעצמי קודם כמובן. תודה רבה מראש

שלום שמי לירון ואני בן 18. מאז שאני זוכר את עצמי כל מה שאני עושה בו הוא טוב, ואני יסביר.. כשהייתי בן 6 ידעתי לקרוא ולכתוב באנגלית מלהסתכל על אותיות של פלאפון. עד כיתה ו הייתי ילד לא מקובל , ובכיתה ז התחלתי להיפתח לחיי חברה ותוך זמן קצר הייתי מבלה עם הבנות הכי שוות של השכבה.קצת אחרי זה גיליתי שכל תחום שאני נכנס אליו אני שואף תמיד להתקדם בו ולהיות טוב בו , הייתי לומד הרבה ותמיד מבקש חוות דעת מאנשים.בכיתה י התחלתי לפתח בעיה, דימוי עצמי נמוך, ההתעסקותבשאלה מה חושבים עליי. הדבר קטל לי עם הזמן אתהביטחון וההערכה עצמית. עד כדי מצבי ניתוק רגשי , ויצירת יצור שמתעורר בי שהוא הפך מלהיות אמיתי, סוג של אגו שאכפת לו בצורה קשה. לקחתי שיחות אצל פסיכולוג לכמה חודשים , ובחודשיים באחרונים אני בארצות הברית ואלה היו החודשיים הכי קשים בחיים שלי . לחיות בחרדה. לחשוב ולתהות למה כל דבר קורה . הייתי יושב כל יוםעם מחברת ומנסה להתקדם , אבל נוצרה אצלי חרדה, חרדה שאני מפחד שתתפתח לי הפרעה פסיכאטרית, חרדות שנובעות מחוסר ביטחון של מחשבות. היום? אני באמת לומד איך לעלות את הדימוי עצמי שלי וזה מדהים שאני כל כך אינטיליגנט לעשות עם עצמי את העבודה הפסיכולוגית . להבין למה כל דבר קורה ולמצוא לו פתרון ולהתקדם. לפעמים יש בי פן מסוים שהוא סתם דואג ומוטרד, אולי זאת גם הסיבה שאני כותב פה. למשל, אני הכי מאושר בעולם על הרגעים שאני אשכרהאמיתי ואשכרה כיף לי לדבר עם מישהי ושאני יכול לדבר בכנות ושהביטחון שלי הוא אמיתי ושאני לא משתמש ביצור הזה שנקרא אגו , ועם זאת אני מוצא את עצמי משתמש באותו הפן המודאג הזה ומתחיל לחשוב עם זה בעיה שהייתי כזה מאושר וכמה שזה אירוני אבל זה באמת מעורר אצלי רצון לחשיבה ואני מפחד בכלל לחשוב על זה גדי לא להרוס את זה . פעם למשל גם , כשהייתי מפחד שתהיה לי הפרעה פסיכאטרית , לא הייתי מבין משהו, שכל עוד אני יודע לעשות לעצמי טוב , זה מה שחשוב יותר, ועם זאת אני עדיין רוצה לדעת למה לדעתך יש כפעדיין את החשיבה הזאת שסתם להיות מודאג ,ומה זה אומר אליי כבן אדם שאני מסוגל לעשות את החשיבה הזאת שהובילה אותי בזכות עצמי למקום יותר טוב , וזה שאני כזה חכם מגיל קטן, זה כבר מתנה אני מבין.. נכון ? ;)

היי, אני בת 25 ורציתי לדעת איך מתמודדים עם הרגשה של כיעור חיצוני? אני לא שמנה או משהו(לא שיש לי בעיה עם אנשים מלאים) אבל הפנים שלי, אני מרגישה שהם כ"כ לא פרופורציונליות ולא משנה כמה אני מתאפרת או מסדרת את השיער אני מרגישה שאני נשארת מכוערת. אני נמנעת מלדבר עם אנשים ובעקרון כל הזמן עסוקה בלהתחבא מהעולם. איך אפשר לפתח חיים נורמטיביים עם המטען הזה? הייתי אצל פסיכולוגיות אבל כלום לא עזר..כשאני מסתכלת במראה אני פשוט בוכה וזה כ"כ מעצבן אותי שאני מייחסת לזה חשיבות רבה אבל זה חזק ממני ומשתלט עליי. אוף לא בא לי לחיות ככה..עדיף שלא הייתי נולדת בכלל. :(

איזה מעצבן !!!! פיספסתי אותך בדקה או שתיים .

אודי האם יש קשר בין קרבה למטפל לבין הכאב שעולה ומציף בפגישה? היום הרגשתי כל כך קרובה אליו וכל כך כאב לי אני לא יכולה לתאר ואוו בקושי הצלחתי לנשום כמו צירים (של לידה) אבל של הנפש תרגיע אותי אודי בבקשה כי עד עכשיו זה כואב . וגם ביקשתי ממנו חיבוק והוא לא נתן הוא אמר שהוא רוצה לשמור עלי.

וואו. כמה אני מבינה אותך.... כל כך קשה לבקש חיבוק (ואם כבר מבקשים, זה סימן שכלו כל הקיצין, כי עצם הבקשה היא איומה...) ולהיענות בסירוב, אפילו שזה "למענך" וכדי "לשמור עליך". כל ההסברים האלו לא מועילים לאותו רגע אחד, שמרגישים כאב, ורוצים להרגיש תמיכה פיזית. והדחייה... כמה אני מבינה אותך!! מקווה שהקירבה, לפחות, תפצה על הכאב....

תחזיקי את האופטימיות בשביל כולנו...... תודה על התיחסותך !!! הקרבה באמת פיצתה על האכזבה והתסכול למרות שבאותו רגע זה היה נורא קשה . לא הרגשתי שהוא דוחה אותי. נעים להרגיש שיש מישהי שמבינה אותך גמר חתימה טובה ח.

ח. יקרה! פעם הרגשתי כמוך...וכך כתבתי אחרי פגישה שכזאת... כאב הקרבה ברכות, ברוגע, במילה שקטה בצעדים קטנים, עדינים נרקמה הקרבה, לאט, לעיתים בסערה ולעיתים בשלווה לפתע מתוך הערפל הגיח הכאב שבקרבה.... היה רגע מתוק בו הרגשת כתינוק, הכמהה למגע עוטף של אימו, אך לפתע אי שקט הפר את רגעי הכמיהה, כשנגעה בך ידה של כאב הקרבה. בנגיעה, במבט, במילה מלטפת, נעלמה הרכות בתוך סבך רגשות, ושוב הוא בא...כאב הקרבה, ברגע אחד האוויר נעמד, אולי הייתה זו דקה של תקווה? אינך בטוחה שוב למראה הנגלה, אינך בטוחה שוב בדרך הקרבה, כי הקרב אל ליבה הולך ונפגע........ אני חושבת שאני מבינה ורק רציתי לשתף אותך..... אבל כתבת שזה כמו חבלי לידה,נכון, אחר כך בא האור והטוב :) ואחר כך היו הרבה רגעים של טוב בקרבה..אצלי זה הגיע בשלבים...

כל כך היטבת לתאר את שאני מרגישה וחשה . את כותבת כל כך קרוב וכל כך נוגע היטבת לתאר את שאני מרגישה מקוה שיבואו מהר הרגעים הטובים שהקרבה תחווה כמשהו נעים ועוטף ורך ואני רוצה להגיב לכל מה שאת עוברת אני עוקבת אחריך כבר תקופה ארוכה ולא הגבתי..... גם לי היה את הקטע הזה עם בעלי שבאיזה שהוא שלב הוא לא הסכים שאני אלך לטיפול . ואני חושבת שאם באמת יש אהבה הצרכים שלך צריכים להיות מסופקים. אהבה זה לא מילה ערטילאית (לא יודעת איך כותבים את המילה הזאת) זה מאוד עצוב שדבר שאת כל כך זקוקה לו נדחק לקרן זוית . כל כך היה טוב אם היית יודעת לעמוד על שלך ולאמר "אני כאן"!!!! בלי לפקפק ובלי לוותר . נראה לי שיש כאן איזה שהוא שחזור של סיפור חייך . ועצוב לי על כך . מקווה שהדברים שכתבתי לך יחוללו בך איזה נבט ,ויתרחש איזה שינוי. אוהבת אותך ומאמינה בך ח.

כ"כ כואב

הי אחת לבד, נסי לדבר את הכאב...אולי יכאב פחות..או לפחות יוריד קצת את המשא...איתך

אני לא יודעת איך. הוא גדול מידי כדי להצליח לדבר עליו...

החג עבר לי קשה..בבדידות..והחזרה לשגרה לא מיטיבה איתי..מה זו התופעה הזו..שהדמעות זולגות ללא שליטה..יורדות בתגובה לכל דבר קטן..יודעת שזה לא תואם את המציאות..אבל.. בוכה בלי פרופורציות למה שקורה..מבלי שרוצה!.. מה יש לי?!!!!!!!!! עייפה מעצמי..

שלום, קראתי שקורה הרבה שמפתחים רגשות חמים כלפי המטפל במהלך טיפול. רציתי לדעת אם יש מצב שהרגשות שנוצרים הם חזקים מדי, והאם זה בריא? אני מרגישה שמרוב שהמטפל משמעותי לי, נעשה לי רע יותר מטוב. האם במצב כזה צריך להמשיך עם הטיפול או שדווקא זה הזמן להפסיק? כשזה ממש אובססיבי?

למה זה כל כך משמעותי ואיך זה בדיוק עוזר להמשך הטיפול? איך זה שאני חושפת את הרגשות תעזור להתקדמות הטיפול? אז נוכל לתהות מאיפה זה מגיע, מהם הגורמים לכך שזה קורה, מה המשמעות האמיתית מאחורי זה - אבל בסופו של דבר, הרגשות החמים האלה שמרגישים כלפי מטפל, הם משהו שחוזר בהרבה מאד טיפולים של כל מיני אנשים. אז האם זה לא אומר בעצם שטיפול יוצר רגשות כאלה, בגלל היותו טיפול כזה, ושלמעשה אין לזה שום משמעות אחרת? זה משהו שקורה לרבים בטיפול שלהם, לא ספציפית אצלי, זו תופעה נלווית לטיפול - אז איך זה משמעותי להבנה טובה ועמוקה יותר שלי? איך אפשר ללמוד מזה עליי אם זה קורה לכולם בטיפול שלהם?! זה נראה לי פשוט חלק מטיפול בגלל היותו טיפול, שלא קשור לאישיותו של המטופל, ולכן זה לא משמעותי לטיפול. לא?

נפגשתי עם אמא צביה היום בערב. נפגש עדיין מחר, בשישי, בראשון ואז.. ????? זהו... רק ב 11 לאוקטובר.. הקטע הוא שנראה לי שאני לא קולטת שהיא באמת נוסעת. איכשהו ,זה לא נקלט לי במח. אולי בגלל חוסר האונים ?? כאילו מה ??? מה עושים ?? אמרתי לה היום שאם היה איזה חוט ארוך כזה שבקצה האחד מושחל לי על פרק היד ובקצה האחר מחובר אליה והייתי מרגישה את התזוזות שלה ,הייתי רגועה. זה היה מרגיע אותי. לא הייתי צריכה לראות אותה.זה היה בסדר שלא אראה אותה כל זמן נסיעתה. העיקר,שהייתי מרגישה את התזוזות שלה והייתי יודעת שהכל בסדר. שהיא יש. אודי, ????? אהה..נזכרת שהיא שאלה אם ארצה שם של קולגה לזמן ההעדרות.עניתי לה שאני לא צריכה . שיש לי אותך. אודי, ???? יש לי סלע בלב :( שלך-במבי.

האם זה בסדר לפסיכולוג לשאול אותי כמה אני מרוויח? מה עושים הבוסים שלי? (אני מנהל בית) ולפהק פעמיים במשך הפגישה?? אני פגישה שניה איתו.ולמה

שכל הגבולות האלו יחזירו אותי לרצון לפגוע בעצמי..

אבל זה מה שקורה. אפשר שתסביר לי? זה מבלבל לגמרי:-(

אהלן אני כבר בן 18, גר אצל סבא וסבתא. בכלל הצורת חינוך הישנה של סבא וסבתא, אני מתבייש להביא חברה הביתה. אני מתבייש לדבר עם בנות בפלאפון לידם. אני כבר בן 18 ומרגיש שאני מתנהג כמו ילד קטן. אני מאוד רוצה קשר עם בחורה ושהיא תבוא אלי. אך אני מתבייש לשתף אותם בזה ולדבר איתם על זה. כי אף פעם לא הייתה לנו שיחה על זה.

אני מתבייש כי זה משפחה של ביישנים. בושה זה החינוך שקיבלנו. משום שסבא וסבתא ומשפחת חושבים שאני חנון בלי חברים למרות שזה לא נכון, הם לא כל כך מכירים אותי. אני מפחד בעיקר מהתגובה, איך הם יגיבו או יקבלו את זה שאני יביא חברה הביתה. ולמה אתה מתכוון שאתה אומר לקבל את עצמך?

אני גרושה מזה שנתיים, שני ילדי בצבא, באים מידי יום וגרים אצלי. במסגרת הסכם הגירושין, דירתי נמכרת עכשיו ועלי לעבור לדירה חדשה. הם הביעו את רצונם להישאר אצלי למרות שאביהם מאד רוצה שיגורו אצלו. יש לי בן זוג מזה שנה שקיבל עבודה בחו"ל לשנתיים, ולוחץ עלי לעבור איתו לשם. האם זה נכון לעזוב את הילדים בשלב כזה? אני אובדת עצות. תודה מראש

שלום רב, בכמה שנים אחרונות יש חלום שחוזר על עצמו בו אני מתה עקב פגיעת מחבל. אני לא רואה את עצמי מתה אלא ממש מרגישה כביכול את המוות. מה יכול להיות הפירוש לכך?

כמה הם מאיימים עבורי. כמה הם מזכירים כל פעם מחדש דברים שאני מתאמצת לשכוח. והטוב כאן? שכל מפגש כזה אני רואה שאני מגיבה יותר טוב בפעם הקודמת שכל המשפחה התאספה הייתי בסטרס מטורף שבוע אחרי זה, הייתי צריכה לחתוך כדי להרגע, הפעם היה בסדר נראה לי, היה מאוד קשה אבל הייתי בסדר יחסית, ורק כשחזרתי הביתה התחילו לי התקפי בכי ועד עכשיו זה כל כמה זמן אני מתחילה לבכות כמו משוגעת אבל זה יעבור נכון?

נראה כי שאלתי לא עברה, אנסח זאת שוב ביתה של חברתי הטובה נערה מתבגרת משכילה מאוד ונערה יפה, ברגע של משבר התחברה עם בחור אשר הינו פשרה עצומה מבחינתה, אינו משכיל כלל ובחיפוש עצמי מגיל צעיר ללא כל הצלחה , הבחור הינו פיקח אך לא עשה עם עצמו ולא השיג כל השג עד היום והוא הינו כבן 30,בין השאר אינו שרת בצבא ובכלל נראה כי יש שם איזו בעיה ביכולתו לעבוד ולהשתכר לא ברור מדוע בחורה חכמה זו מעבירה את זמנה בקשר זה , האם יש אפשרות לקבל כמה טיפים איך לפקוח את עינייה מבלי לפגוע בה ?

אני לא באמת מחכה לתשובה כי הרי התשובה היא לגמרה ברורה לכי לטיפול אז אני סתם משתפת כי כן זה עוזר וכמה שזה לא ישמע מגעיל זה לא עולה כסף ... אני כל כך עייפה אני באמת מנסה להבין למה? למה זה טוב? להמשיך משהו שהוא לא טוב הרי כל פסיכולוג כל בן אדם אומר שאם המצב לא טוב צריך לשנות אותו אז אם החיים בכללי לא טובים אם כל אספקט בחיים זוגיות בריאות עבודה משפחה הכל הכל הכל לא טוב אז למה להמשיך? אומרים שחיים זה דבר דינמי והמוות הוא קבוע שתמיד יש הזדמנות לעשות שינוי אבל אם לא נשאר כוחות? מה אם לא משנה מה עושים וכמה נלחמים החיים לא הופכים להיות טובים יותר בשום צורה אז למה להמשיך? למה לסחוב בכח משהו שהוא רע ואומלל וכואב . הידיים שלי צורחות מרוב רצון שאני אחתוך אותן הוורידים שלי זועקים אלי הלב שלי כבר לא עומד בזה ואני ממשיכה , למה? למה זה טוב? אני מאוהבת במישהו ששם עלי זין ועושה לי רע על הנשמה אבא שלי בדיכאון תמידי , בעבודה לא טוב לי כי אני עובדת עם הבחור הזה , אני שונאת את אך שאני ניראת אבל אין לי כסף לשנות את זה וגם יש דברים שלא ניתן לשנות אני נמוכה שמנה מכוערת לא אהובה עצבנית דיכאונית עם אבא דיכאוני בלי אמא בלי חברים כי אני הרחקתי את כולם אז למה? למה זה טוב? פסיכולוג לא ישנה את החיצוניות שלי , לא יהפוך אותי ליפה , לא יחזיר את אמא שלי , לא יגרום לאבא שלי להיות בריא או מאושר לא יגרום למניאק הזה לאהוב אותי אז למה? למה זה טוב? לא אני לא מתכוונת להתאבד כי זה יהרוג את אבא שלי כל עוד הוא בחיים אני יהיה בחיים אבל איזה כייף לאחל למוות של הבן היחיד שעדיין אוהב אותי ואני אוהבת אותו חג שמח

לפחות יש משהו שעוזר ולא עולה אפילו כסף... וחוץ מזה המראה החיצוני זה רק אספקט אחד, וגם זה לא מוחלט, בטח יש בך גם דברים יפים אפילו מבחינה חיצונית, ויש יופי פנימי, אולי את צריכה ללמוד לראות את זה, לקבל ולאהוב את עצמך כמו שאת. אני מנחשת שלפעמים את נהנית מכל מיני דברים קטנים או גדולים ויש מי שאוהב אותך באמת. את אישה עובדת, זה לא מובן מאיליו. מלבד זה בוודאי את אדם מורכב ויש בך עוד דברים חוץ מהעצבנות והדיכאון, ולגבי המניאק, אולי עדיף ככה, לא כדאי להיות בקשר עם אחד שעושה לך רע על הנשמה. מאחלת לך שנה טובה, בריאות ואושר לך ולאבא, שיהיה לך חג שמח ושלו, ושיתמלאו כל משאלותייך לטובה! ממני