פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום אודי, סיפור קצת ארוך, אני מתנצלת מראש: בני, נער מתבגר נפגש בערך שנה עם פסיכולוג פעם בשבוע. פעם בחודש יש פגישה איתנו ההורים. לפעמים נראה לי שזה קצת מוגזם, בסה"כ הילד די בסדר מבחינה חברתית והוא גם תלמיד די טוב. ממש בהתחלה סיפרתי לפסיכולוג שלי על כל העניין ונקבתי בשמו של אותו פסיכולוג שעליו (ועל פניה לטיפול בכלל) המליצה יועצת בית הספר, והסתבר שהם מכירים ( המליץ עליו בחום אך טען שהוא "לא חבר" שלו), נראה לי שמוטב היה לולא הייתי מזכירה שמות. בפגישה הראשונה סיפרתי לפסיכולוג של בני שאני הולכת לפגישות ללא פירוט כחלק מהרקע הכללי, כמובן שלא הזכרתי את שמו של הפסיכולוג שלי במיוחד לאור העובדה שהם מכירים האחד את השני. בפגישות האחרונות הן עם הפסיכולוג של בני והן עם הפסיכולוג שלי, היו כמה דברים שהעלו אצלי את החשד שהיה ביניהם איזשהו קשר ושהם החליפו ביניהם מידע. יתכן שהם נפגשו במקרה ואז היה איזה שיתוף (?), אם זה אכן קרה ואני לא סתם פרנואידית, האם זה חוקי מבחינה אתית? האם זה מקובל? אני אשאל בפגישה הבאה את הפס' שלי, למרות שזה יהיה קשה. אני חושבת שמאחר ואני לא מטופלת של הפסיכולוג של בני הוא לא צריך לדעת עלי דברים שלא מגיעים ממני. מצד שני אני זו שאחראית לכל המצב הזה כי אם לא הייתי מזכירה את השם שלו כל זה היה נמנע, משום שאז לא היה על הפסיכולוג שלי לעמוד בניסיון, זו תכונה אנושית לשתף ולהצליב מידע . הפסיכולוג של בני לדוגמא ללא בקשת רשות מאיתנו, לא שזכור לי שביקש כזו בכל אופן, דיבר עם היועצת, זה הסתבר לי כדרך אגב באחת הפגישות. יכול להיות שאני סתם דואגת ולא היו דברים מעולם, הלוואי שזה כך. זה לא מסוג הדברים שאני יכולה לשתף בהם את בעלי. תודה וסליחה... ואולי בעצם מה שמפריע לי זה שאני מדמיינת את הפסיכולוג שלי מדבר עלי מאחורי גבי, עם ה"לא חבר" שלו הפסיכולוג של בני, אולי מגחך תוך כדי שהוא מתאר אותי, אומר שאני כזו וכזו, פסיכית... נמאס לי מכל זה...מכל הדבר הזה. כאילו שאין לי צרות אחרות... נראה לי שהיה לי יותר טוב כשהייתי בן אדם פרטי. נראה לי שכתבתי יותר מידי, אני מבטיחה לא לכתוב במשך תקופה ארוכה (גם לא בשם אחר). שוב תודה וסליחה.

אני כותבת לך הודעה כי מרגיש לי נכון לשתף אותך במיוחד :) בטח תקראי את מה שכתבתי לאודי..בכל מקרה בסוף הפגישה הרגשתי קרבה עצומה בנינו.הרגשתי שאכפת לה כל כך ממני שזה ממש ריגש אותי.המבט שלה אליי חדר ואז כמעט וחיבקתי אותה חזק...אבל אולי זה היה חיבוק במבט...וואו כמה שקשה חיבוק מבטי שכזה.....רציתי, אפילו היה נדמה לי שהיא רצתה לחבק אך זה לא היה........ואז חשבתי עלייך, על כל הפעמים שרצית חיבוק ואיננו......קשה נכון? רציתי שפעם אחת היא תחבק ולא להפך.....אבל זה לא קרה...... והרגשתי רצפה שנשמטת מתחת לרגליי כשיצאתי ממנה.......פתאום התחברתי לקטע של הרצפה...עד כמה חשוב העוגן הזה, הבסיס הכל כך בסיסי.......רצפה......מקווה שהרצפה הסתדרה עבורך והתרגלת לרצפה חדשה.....אני שמחה שכתבת פה......מקווה שתחזרי לכתוב...את חסרה לי...אוהבת מיכל.

כואב ,מרגש ומעורר תקווה בו זמנית לקרוא את מילותייך. אני מרגישה "שומעת" אותך מחפשת ומחפשת ומחפשת בכל דרך שהיא .. מחפשת מה ? לא יודעת אבל התחושה שאת מעוררת בי היא של אי מנוחה שלך וחיפוש מתמשך..על כל הכאב... כשקראתי את דברייך גם הרגשתי " יש ! מישהו מבין מתוך החויה מה אני מרגישה..(פחות או יותר כמובן) גם הקטע של החיבוק..כמה כאב..אני כבר ויתרתי? התייאשתי שאקבל אי פעם חיבוק ממנה.. לרוב אני גם לא חושבת על חיבוק ממנה..אולי משהו נרגע ?? לא יודעת.. דווקה היום כשנפגשנו פתאום עלה הצורך הזה שלי ואמרתי לה עד כמה שבא לי להתיישב ליד הרגליים שלה ולחבק אותם.. כמובן נשארתי על הספה.. וכן,הרצפה הזו משמשת ממש עוגן. היום אני כבר נכנסת כמעט "רגיל" לחדר שלה..מפעם לפעם יש לי עדיין צורך לגעת ברצפה..להרגיש אותו..כאילו לבדוק משהו שאין לי מושג מהו.. כן, מסובך.. ואני לא רואה איך הייתי מצליחה להסתדר שבוע בלעדיה.. השבועיים וחצי שעברו כשהיא הייתה בחופש.. די,עזבי קשה מדי להזכר בזה.. חיבוק ענקי לך מיכל-במבי.

את צודקת, אי שקט תמידי..חיפוש...אולי זה חלק מקשב וריכוז שלי ושל ילדיי... עד שמצאתי מקום אני ממאנת לעזוב אותו....כנראה לעולם לא ארצה להפרד ממנה..... אני שמחה שאת מתרגלת, וכן החיים מסובכים הא? טוב שיש את הקום הבטוח. חיבוק בחזרה, מיכל

אודי שלום, לפני שבועיים בערך הייתה לי בעיה והרגשתי רע...שוחחנו, נפגשנו וגם..קבעתי פגישה להיום, אז נפגשנו היום..וממש רעדתי לפני, הלב שלי דפק חזק והידיים הזיעו, לא מהתרגשות אלא מפחד, לא יודעת כל כך למה פחדתי...שיתפתי אותה כמו תמיד שאני משתפת בכל דבר אותה..והיא אמרה שזה כמו פגישה אחרונה...יש בזה משהו..... בכל אופן כפי שאתה שם לב הטיפול נמצא במין המתנה עם פגישות בניים....למרות שלא בטוח שאי פעם אוכל לבוא שוב באנטנסיביות שכזאת...ככה אני רואה זאת, היא תמיד מוכנה לקבל אותי, תמיד מוכנה לשמוע ולעזור כאילו זה לא ממש נגמר..ומצד שני זה גם לא ממש טיפול.....החלטתי ודי בשיתוף איתה שכל פעם שארצה לשתף אוכל..כי מבחינתי הקשר כל כך חזק שאולי הייתי זקוקה להדרגה שכזאת... ואתה יודע מה? שמתי לב שאני לא תלויה בה כבר כל כך..זה יותר הפך לקשר כזה של שיתוף במה שקורה וקצת הורדה מהלב כשצריך..... האם שמעת על דבר שכזה? זה נשמע אולי לפנים משורת הדין? היא מסיכמה לכך, זה הפך למין הסכם כזה, ופתאום יש לי תחושה של הקלה...הרבה יותר קל לי לדעת שכשאני צריכה היא כאן, והאנטנסיביות כרגע לא מתאימה..כי אין לי כוח לזה..אז זה סוג של פשרה כזו...... האם זה בעייתי? האם זה נשמע לך הגיוני כל הקשר הזה איתה? לי זה עושה ממש טוב על הלב....אבל מה דעתך על פגישות מזדמנות שכאלה למרות שאין עקביות? האם כדאי ליצור עקביות כמו לקבוע אחת לחודש בערך או ללכת לפי הצורך? ושוב, טיפול מבחינתי זה כבר לא ממש, אבל זה משהו אחר....מוזר או יחודי?????ופתאום העיקביות של פעם כבר לא כל כך חשובה עבורי.... מיכל

רציתי לשאול אותך אם לבן אדם יש מחסומים שמשפיעים לו בצורה רצינית על החיים ומפריעים להתנהגות נורמלית אך עם הזמן שכח אותו אדם מהי הסיבה איך בתור פסיכולוג אפשר לגלות את זה? האם זה חייב לבוא מאותו אדם ואם זה לא בא אז אין לו תקנה? יש תהליכים אחרים כמו היפנוזה ועוד דברים כדי לגלות? תודה רבה אודי

הי, מאז מה שכתבתי פה היו שינויים: כבר עזבתי את הטיפול. ואז לא יכולתי. ואכשהו שוב דברנו. והיה קשה. לי, ולא פחות- לה. ואגב- יש לה מדריכה.. כבר הרבה שנים. למרות שהיא כבר לא חייבת. יש לה מספיק "ותק". אוטוטו ניפרד. בגלל הלידה. אני מתה מפחד מזה עדיין. הלכתי לבדוק 3 פסיכולוגיות. ( במשך החודש וחצי האחרונים). היא יודעת על זה. אחת "פסלתי". נשארו 2. והמדריכה שלה. למרות שעכשיו היא כבר פחות בעד שאלך אליה... לא בדיוק הבנתי למה. היא כן לוחצת שנדבר על זה- על למי אלך בזמן החופשה. כדי שהיא תעזור לי להחליט. אני לא יודעת אם כדאי שהיא תדבר איתן- עם השתיים "שבדקתי".היא אמרה שכדי לעזור לי, נראה לי שכדאי שתדבר עם שתיהן- וככה נקבל החלטה מי עדיפה לי. חוץ מזה, היא אמרה לי שמה שקרה ביננו בתקופה האחרונה,- ש"נפלנו לבור מאד עמוק בטיפול", זה בגלל שחזור. שחזור קשה. סתם ככה, עד שאפגש איתה שוב, ובגלל שהמחשבות והרגשות מציפים אותי עכשיו, וממש קשה לי, רציתי לשאול- למה הכוונה "בור עמוק בטיפול"? ולמה הכוונה "שחזור קשה"?. מה קורה למטפל ולמטופל בכזה דבר? ואיך אפשר ( אם בכלל) לצאת מזה טוב? האם הטיפול תמיד נהרס מזה? או שאפשר להפיק מזה משהו חיובי?. היא אמרה שאני צריכה "מישהי חכמה שלא תיפול למלכודות שהיא נפלה אליהן".... זה קשה. לשמוע. ואני? אני אוהבת אותה עדיין. למרות כל הסחרור התהומי הזה. בבסיס- אני עדיין "איתה". פשוט קשה לי. עם השינויים בה, בטיפול, בכלל בחיי כרגע.. אודי, האם תוכל להסביר בכמה מילים מה קורה בטיפול כשנתקלים במצבים כאלו? בשחזורים קשים? תודה,

שלום היייתי אצל פסיכולוג עקב חוסר שקט נפשי אמרתי לו שאני שופט את עצמי כל הזמן ומבקר את עצמי הוא אמר לי שאני צריך להרגיש שכל מה שאני עושה זה בסדר ולא לשפוט ודבר שני אמרתי לו שיש לי תחושת רייקנות הוא אמר תעשה משהו שאתה אוהב גם אם אין לך מה לעשות איתו בעתיד למשל ללמוד חשמלאות הסברתי לו שאני לא יציב הוא טוען שזה בגלל שאני בתחושת רייקנות וזה גורם לי גם לחוסר מצב רוח האם זה נכון כל זה ?

למה תודה נשארת יתומה? משום מה, כשאני מתחילה להרגיש רגוע קולי נעלם לו. מבאס.. שבת שלום בכל מקרה. ממש חיכיתי:-(

אתה נתקל בהרבה מקרים של אנשים שהם בדיכאון בגלל שהם רוצים לצאת מהצבא.. אז אצלי זה הפוך. אני הקטן מהחברים ותמיד יש לי יום הולדת אחרון (באוגוסט) וכל החיים זה דפק אותי שהם היו יוצאים לפאבים וברים ולא היה לי 18 ולא יכלתי לבוא. אז עכשיו הגיע עניין הצבא - חברים שלי התגייסו לפני חצי שנה, אני כבר חצי שנה בבית והייתי אמור להתגייס עכשיו בנובמבר. חיכיתי כל כך לרגע הזה שאני יוכל להשתתתף בשיחות על הצבא ולהיות חלק מהדבר הזה כי אני כבר מתחרפן בבית בלי החברים. חודש לפני, קיבלתי מכתב שאומר לי שדחו לי את זה למרץ (עוד חצי שנה). מאז שקיבלתי את המכתב הזה אני בדיכאון, לא מצליח לישון בלילה, בוכה לפעמים ולא יודע מה לעשות עם עצמי. שלחתי להם פקסים עם בקשות להקדים את הגיוס אבל הם דוחים כל בקשה שלי, וברגע שנובמבר יעבור לא יהיה לי סיכוי להקדים את הגיוס כי זה התאריך האחרון לגיוס קרבי (אני פרופיל 97). אני לא מוצא עבודה ואני גם לא רוצה עבודה, אני כל היום מתייבש ומדוכא בבית ובאמת שאני כבר לא יודע מה לעשות.. אני מבקש עזרה בהמשך הדרך כי אני לא יכול לשרוד ככה עוד חצי שנה.

מתגעגעת.. מרגיש לי שהרבה זמן לא כתבתי לך.. גם אתה מריח את האדמה ? רואה את העננים האפורים ? גם אתה מרגיש את הסתיו ? ..עצוב.. סתם עצב של סתיו.. שלכת.. מתעופפים באוויר עלי הדולב, נשמטו מהעץ.. עצוב.. לגזע העץ טבעת נוספת.. שלכת.. הקייץנאסף ..הולך לישון :) :( זמן של התכנסות.. ב 7.11 יום הולדת נוסף.. שנה נוספת.. עצוב.. אודי.. בא לי לנער אותך ולומר לך :" אודי, תראה שנה נוספת כבר חולפת תעשה משהו..תעצור . רגע..לאט יותר.. אוף אודי, לא יודעת מה רוצה לומר. :(( מרגישה מועקה. ועוד מועקה. ועוד מועקה. במבי.

שלום רב , רציתי פשוט להתייעץ איתך בנוגע לכך שאני בחורה צעירה , הכרתי מישהו במקום עבודה שעזבתי וכשעבדתי ראיתי אותו בעבודה , יצא לנו לדבר כמה פעמים ואפילו היינו נפגשים לאחר מכן . במהלך הזמן (מהפעם הראשונה שראיתי אותו) אני חושבת שהתחלתי לפתח רגשות כלפיו והוא לא בדיוק יודע , ואני פשוט לא בדיוק רואה שיש לנו עתיד ואני מנסה לדחוק את העניין כדי שזה יעבור כי זה נראה לי חד צדדי . מה תייעץ לי לעשות ? תודה מראש

רציתי להוסיף שהתגייסתי לא מזמן לפני כ4 חודשים ולפני הצבא היינו נפגשים 2/3 בשבוע בשעות מאוחרות , ועכשיו אנחנו בקושי מדברים . וחשוב לי לציין שכל פעם שאני מדברת איתו זה מרגיש כאילו אני רודפת אחריו ושאני מנסה להרשים אותו . ודרך אגב תחושת ההתאהבות כבר פוחתת ופוחתת עם הזמן למרות שלפעמים אני מתגעגעת. הבנתי מההתנהגות שלו שהוא לא כלכך בעניין . מה תייעץ לי לעשות?

היי, כאשר המטופל מדבר שיש לו בעיה במגע פיזי עם אחרים בגלל שבתקופת ההתבגרות מישהי שמה היד שלה על איבר אינטימי של הנערה. והמטפלת יודעת את זה והמטןפל בתקופה האחרונה מדבר על המגע ושיש לו בעיה שלא יכול להתקרב לאנשים או הוא נבהל כשמישהו שם היד שלו על גופו. איך אפשר לטפל בזה??? האם יש סיכוי שהמטפלת תתן לו המגע הזה למרות שנושא הגבולות הוא בסיסי בטיפול הזה? לתת לו לחוות משהו אחר?? למשל תשים היד לה על הגוף שלו??? או אין סיכוי?? איך אפשר לטפל בזה ולחוות משהו אחר?? תודה

תודה שאתה!

אודי שלום, קראתי את המדריך שלך בדפי זהב. אם הבנתי נכון, מסלול הלימודים של פסיכולוג קליני הוא תואר ראשון, תואר שני ואז התמחות. רציתי לדעת היכן נכנסים לימודי פסיכותרפיה ? האם הם חלק מהתואר השני ? האם חלק מההתמחות ? שלב נפרד לאחר מכן ? או שאולי אינם חובה ? תודה.

מסתבר שהזמן עובר מהר גם כשלא נהנים. הנה עוד מעט מגיעה כבר השעה שמוטב ללכת לישון, הרי צריך לקום ולעבוד מחר. אבל שינה פירושה כניעה להתחלתו של יום חדש. עוד לא הספקתי לעשות "ניקוי רעלים" של היום, הצטברה אבנית של חרדות ועצבות שיעכירו גם את הימים הקרובים אם לא יתנקו. (יתנקו כתבתי, כאילו מעצמם. ובעצם, צ"ל אנקה. Wishful thinking) איך מספיקים בכלל? (י)מים קשים.

העלאת ההודעות עוזרת לדעת שאתה כאן..

תודה, כששאלת "מה קורה?"הרגשתי שאכפת לך אפילו שאתה לא ממש מכיר אותי...... לא כל כך יודעת איך לשתף...כי בכל זאת הכל כללי כזה בפורם...אנסה קצת...כל כך רציתי שינויים...אני חושבת שדוקא במקום המוכר היה לי יותר נוח.....אין לי כוח למלחמות...לנסות לשנות כי זה לא ממש..האם כל כך נורא לרצות אחרים????? זה יוצר אוירה טובה ושקט......אני נופלת במחשבות ביקורתיות כלפי עצמי, לפחות מזהה אותן...אוף אודי אי אפשר להסביר בפורם...וגידול שלושה ילדים בעלי בעיית קשב וריכוז גוזל כוחות........ושוב הרגשה של לא חשוב.או אולי אני לא האישו ולא חשובה כי אני מרגישה שזה בגלל החינוך שלי......שאני לא יודעת איך.....וכל הטיפולים מסביב איתם זה סתם......נמאס לי מהמטפלים שלהם...ולכן טיפול בעצמי כרגע לא ממש... לא יכולה..כי אין לי כוח והחלטתי בסוף לוותר כרגע כי טיפול דורש שינויים ושינוי דורש כוחות מבין????????אוף........והכוחות הם לשתף את המטפלים של הילדים במה שקורה בבית....זה גם סוג של טיפול אבל אחר......וזה קשה לי.......מקווה שמשהו היה מובן לך מכל הבלאגן........שוב תודה שעזרת לי קצת להוריד מהלב למרות שאמרתי לא חשוב.....

להגיד שלא נורא. נכון?

הי אודי, מה תפקיד המטפל/ת במקרה של שתיקת המטופל? לא שתיקה עקשנית ומתמשכת של שבועות וחודשים, אלא ככה, בקטנה, "אירועי שתיקה" מזדמנים, של פעם בתקופה... האם לפי הספר יש לשתוק ולהמתין לאות חיים? האם על פי גישות מסוימות עדיף לנסות לדובב את השותק? אשמח אם תוכל קצת לפרט...

שלום, לאחרונה החלטתי שאני מעוניין לפנות לפסיכולוג לאחר שמצאתי שאיני מסוגל להתמודד לבד עם המשברים שאני חווה. הבעיה היא שאני לא יודע איך למצוא פסיכולוג, איזה סוג פסיכולוג אני מתאים לבעיותי (והשמות כמו קליני או קוגנטיבי לא אומרים לי הרבה), ובנוסף, איך אפשר להשיג פסיכולוג במחיר סביר, ואם הוא ימליץ על תרופות, כמה הן יקרות (אין לי הרבה כסף..)? תודה לכל מי שיעזור.. ראיתי שיש אתרים שמכילים שמות של פסיכולוגים אבל אני לא חש בנוח למצוא מטפל דרך האינטרנט.

שלום. אני בחור בן 18, ושמתי לב שבזמן האחרון לא מופיעים אצלי רגשות למשך זמן. אהבה באה אלי בהבזקים, שמחה כמוה, ועצבות נשארת מעט יותר עד שגם היא חולפת כעבור זמן קצר. רציתי לדעת האם זה תקין, ובמידה שלא, מה ניתן לעשות עם זה. בתודה מראש

חשבתי שתהיה...כנראה לא חשוב כל כך...לא יודעת..קצת מוזר לי ופתאום קשה לי לשתף.......לא חשוב.

הי אודי יקר שוחחתי איתך בטלפון ואתה ממש אדם חביב ונעים ,אכפת לך מהצד השני שומעים זאת בקולך.סליחה ששאלתי הרבה שאלות..אז למה אני כאן עכשיו?רבתי עם חבר שלי והעצבות איתי.. אני רוצה למות. להיקבר איםה שהוא מתחת לאדמה ופשוט לא להיות ולא לנשום כי כל נשימה כואבת. אני עצובה ואין מה שינחם.אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות ריגשית איתו אני גרה איתו לא מצליחה להתנתק ממנו למרות שאין עתיד איתו .הקשר איתו רצוף דרמות ואכזבות אני בדיכאון ,אני מתאפקת שלא לבכות אין לי כלום בחיים רק צרות .אני שנים לא מאושרת.אני רגישה יתר על המידה ,חרדה בעיקר מבדידות . אני רוצה ללכת לטיפול על מנת להבין מה יש לי ולמה המצב תקוע אצלי צריכה ייעוץ לראות מה עושים.רק שלפעמים אין לי כוחות. אזלו.....

שלום רב, אני בת לאב בן 66 ויש לי עוד אחות. שתינו עם ילדים. בשנה האחרונה הוא מנתב לפי רצונו את דרכינו, ומספר רעות לכל אחת מאיתנו שהשנייה כביכול אמרה. לאחר ברוגז של חצי שנה בינינו האחיות נפל האסימון, והבנו מה שעשה לנו. מלבדנו זה קרה גם עם אימנו בחודשים האחרונים, ואף גם עם אחיו ואחיותיו. לדוגמה: לי אומר שאחותי לא רוצה בקשר עימי, שאמרה עליי דברים רעים, גם לאימנו סיפר דברים אחרים שאחת מנצלת אותה בשביל בייביסיטר ושהשנייה באה רק כדי להעביר זמנה לאכול וללכת. שום דבר לא נכון. אנחנו האחיות מרגישות שמשהו קורה כאן ונוהג לסלף את דברינו על מנת לזכות באחד הצדדים ולהראות את טוב ליבו, חמלתו, ורחמנותו עליו בזמן שמקריב את השני לצורך כך. ישנה הרגשה שרוצה לזכות בתשומי כל פעם מצד אחר עד שנגמרים לו הקלפים ובוחר לעצמו שעיר לעזעזל אחר. זה גם משהו שמוכר לי מילדות, פעם נהג לאהוב אותי יותר מאחותי וממש להשתגע עליי ופעם לזרוק אותי ולקחת אותה גם נגדי. עד היום אני מרגישה אף נוהגת כך במערכות יחסים של לקחת ולזרוק. האם אי אפשר לאהוב שתי בנות אותו דבר? כמו כן, בשבועות האחרונים שמנו לב שכל פעם שקורה משהו עם אחותי , כמו בדיקות רעות שיצאו לה הוא אומר לה מסכנה שלי, ומראה רחמים, ואחר כך כאילו שמח לאידה, שזה קורה לה, כמו מין סוג של תשלום על חוסר כבוד שלה לאביה. אני מבולבלת וכבר לא יודעת איך לנהוג עימו. אני רואה סגנון התחלתי דומה עם ילדיי שהם נכדיו, פעם בוחר לאהוב אותם ופעם לשנוא שנאה קשה ונוראית. האם יש פה פיצול אישיות? בעיה נפשית מסויימת? תקדים שלא קיים ......? אשמח להכוונתכם, סך הכל גם הוא מבוגר עם מחלות ברקע, סרטן וכו.

אוף.

שלום אודי. הייתי בטיפול פסיכולוגי שעזבתי לפני יותר משנה (הפסקתי ללכת כי הקשר עם המטפלת עלה על שרטון) ואני זוכרת שלא ציפית לזה בכלל, אולי לא הבנתי מה זה טיפול פסיכולוגי ורציתי קשר נעים, אמפתי, אבל בפועל במפגשים התחלתי להרגיש תלות שגרמה לי המון סבל ופתאום בסיום הזמן אחרי הפגישות חזרתי הביתה והרגשתי חוויה מוזרה בחושים שלי שאני נופלת לתוך תהום, כאילו הקרקע נעלמה לי. התקשרתי בבהלה למטפלת אבל לא הצלחתי לדבר, רק בכיתי והרגשתי סבל ושלחתי לה הודעה שהטיפול גורם לי לסבול ואני שונאת כל רגע.. בכלל לא הבנתי מה קורה לי. גם רציתי יותר זמן בפגישות. כל הזמן התעסקתי בזמן, והיא ישבה מולי ולא ממש התייחסה לאימה שאני מרגישה או למה שמציק לי ופתאום הרגשתי שם כ"כ נטושה ולבד שבהרגשה משהו בנפש שלי פשוט נאטם בבת אחת. מאוד קשה להסביר במילים את החוויה הזאת, זה כאילו נסגרתי ממש חזק בפנים, הכל התכווץ לי. הרגשתי שמישהו התעלם עד כדי כך ממצוקה או צורך שלי שזה אטם אותי רגשית. גם התייחסויות שרציתי ממנה שיהיו יותר הדדיות והיא תסכלה אותי בכל מיני דברים, לא הבינה, וגרם לי בסופו של דבר להרגיש ממש מבוזה, ניסיתי לדבר על זה, אבל לא הרגשתי שהיא מבינה אותי, המילים שלה לא נגעו בי בכלל, לא שכנעו. היא יכלה לומר 'אכפת לי' אבל לא הרגשתי את זה. האמירה שלה הייתה מאוד מכנית בחוויה שלי. התחלתי לריב איתה על הגבולות של הזמן, כאילו רציתי הוכחות ממנה שהיא נותנת לי להיות שותפה בכללים ולא כופה עליי אותם, היא לא ממש התייחסה- רק עלו בי דברים קשים אבל נשארו באויר, מרוב שהרגשתי שלא באים לקראתי שם ונוטלים ממני תחושה של שליטה, התעורר בי זעם כלפיה והרגשתי כמו מפלצת, ממש שנאתי אותה ורציתי לנקום בה, כאילו בדימיון, וגם הרגשות האלה ממש גרמו לי לסבול מאוד, בכלל לא רציתי להרגיש דברים כאלה, לא הכרתי את עצמי בתור אדם כ"כ מריר ומשהו בטיפול ויחס שלה הוציא ממני רק צדדים לא טובים... לא יכולתי להמשיך ללכת 'ולדבר על זה' ופשוט עזבתי בסוף, אבל הבעיה שיצאתי משם מאוד מטולטלת ועם הרגשה שלא הבנתי מה לכל הרוחות עבר עליי שם. למה התלות כ"כ הפחידה? למה תסכול הפך למשהו שהיה כמו עניין של חיים ומוות בשבילי? הכל יצא מפרופורציה, וזה השפיע עליי לרעה הרבה אח"כ כי הרגשתי כאילו כפו עליי דברים שאני לא מבינה , שבלבלו אותי לגמרי, כי לא הבנתי מה עבר עליי שם... עד היום אני לא מבינה . זה מאוד מציק לי. ומאז אני לא מעיזה יותר לפנות לאנשי מקצוע כי הבנתי שהם לא נותנים הסברים. זה משגע לעבור משהו ולא להבין למה.. אז מה זה היה? שחזור של חוויות טראומטיות מהעבר? איך אדע אם אין לי שום ידע כזה על העבר? הנסיבות של טיפול מאוד שונות מנסיבות של המציאות.. למשל לא זכור לי שהנושא של זמן שעומד להגמר כ"כ הטריד אותי בתחומים אחרים בחיים.. או בכלל להרגיש דברים ככה, רק הטיפול הפסיכולוגי עורר את זה, לא מוכר לי מהיומיום... אף פעם לא הצטיינתי ברמה גבוהה של תפקוד אבל מאז הטיפול יכולת התפקוד שלי נחלשה אפילו עוד יותר.. בגלל הבלבול הגדול וחרדות. לא הצלחתי לעגן תחושה של זהות בתחום מקצועי או קשרים רגשיים משמעותיים. נשארתי ריקה מהטיפול הזה ותלושה מכיוון שיתן לי משמעות בחיים. יש לי נטיה המנעותית ממסגרות ואנשים והיא התחזקה.לקחתי פסק זמן מהכל...כאילו שמתי את החיים על hold ויושבת בבית (לא פעם ראשונה שקורה לי). למה אין הסברים לחוויות קשות שכמטופלת חשתי בטיפול?? מה אתה יכול מהידע שלך לתרום ולהקל עליי את ההבנה של מה שקורה בטיפול פסיכולוגי? יש הסברים שהם כלליים או שהכל חייב להיות כזה אישי וספציפי? ומה אם התחושה היא שכבר אי אפשר לסבול את המטפל ואין יכולת לראות את הפרצוף שלו שוב, וגם לא הכרת תודה אז נהיית בעיה להמשיך לשלם, אז מפסיקים ללכת? גם ככה שכן ניסיתי לברר ולהבין מה עבר עליי לא קיבלתי ממנה הסברים. אני לא בטוחה שהיא בכלל הבינה מה עבר עליי ואיך 'נאטמתי' שם. ואולי פשוט היה לי טיפול רע וזה בכלל לא היה אמור להרגיש ככה ואולי עם מטפל אחר לא יהיו לי חוויה כאלה קשות? איך אדע?

אין לי הסברים כמובן, אבל מצד שני אני יכולה להזדהות עם הרגשות הקשים והתחושות שאת מתארת ועם הקושי והחשש התמידי להגיע ולהיפגש במסגרת מהסוג הזה. היה לך מספיק כוח לעזוב ולא לחזור למרות התלות, אבל כמאמר השיר "בפנים זה נשאר בוער (ונשרף הכל)" עברה שנה ועדין זה מעסיק אותך. לדעתי זה תלוי במידת הרצון שלך להבין למה זה קרה, מה היה כל כך מערער ומטלטל. כדי לקבל תשובות שיספקו אותך אם את ממש רוצה לדעת את צריכה לחזור ל"גוב האריות" לטיפול עם כל מה שכרוך בזה כדי להבין...ואולי אפילו לצאת מחוזקת כי לא וויתרת (הכנעת את המפלצת וכל זה...)

אני לא רואה מצב שאחזור לאותה מטפלת. בהתחלה היא הייתה מציעה שאחזור אבל חיבלתי באפשרות הזאת כי פיתחתי סלידה עזה כלפיה. אם אי פעם אפנה לטיפול שוב זה יהיה אצל מישהו אחר. הניסיון לימד אותי שהאכזבה שלי מהמטפלת הקודמת אינה ברת תיקון. ניסיתי בזמנו לבקש ממנה שתסביר לי מה עבר עליי, למה היו לי חוויות כאלה קשות ולא קיבלתי שום תשובה ברורה. זה השאיר אותי לבד בבלבול גדול ותחושה של אי הבנה ואכזבה. אני מנסה להבין לבד. יש לי כל מיני השערות שחוויתי שחזור של איזה טראומה מוקדמת, אבל אי אפשר אף פעם לדעת בוודאות, וגם אם זה מה שקרה אין לי ספק בכלל שהמטפלת לא עזרה לי להכיל את הדבר הזה ובהתנהלות הלא מותאמת שלה גרמה לי טלטלה קשה ואכזבה. עובדה שאפילו שעברה שנה אני זוכרת את כל ההתנסות הזאת די לרעה. היו גם רגעים טובים אבל החלק היותר מכריע זה התחושה שכל מיני התייחסויות לא נכונות מצידה גרמו לי לסבל מאוד גדול. מילא לחוות מצוקה- אבל שמישהו יושב 'ניטרלי' מול המצוקה שלך, או מתיימר לבטל אותה או אפילו לשפוט אותך על מה שעובר עליך, מעולם לא הבנתי את זה. זה הרגיש כמו התעללות בזמנו. כיום תודה לאל אני כבר לא 'בתוך זה'. אבל עדיין קשה לי לעכל את כל מה שעבר עליי שם. משום מה מנהל הפורום ד"ר אודי דילג על ההודעה שלי.... כנראה שגם לו אין תשובות...........

שלום, אתמול בערב הגיעה אליי בחורה לישון בפעם הראשונה בחיים שלי,בשעה 04:00 בלילה הלכנו לישון, לא הצלחתי להרדם עד שעה 11:00 וגם אז ישנתי בקושי 3 שעות וקמתי בשעה 14:00. יש לציין שאני לא רגיל לישון עם אנשים מגיל 12 והיום אני בן 23. האם זה בעיה שדורשת מרשם לכדורי שינה מרופא? יש לציין שבעיות שינה יש לי רק במצבים שאני נמצא בלחץ/חרדה.

טבעי שתתרגש מבחורה חדשה ולא תוכל להרדם? למה ישר חחכת לכדורים? לא חבל סתם?

יש לי בת בת 24 שיוצאת עם בחורים פעם או פעמיים ואין המשך בגלל חרדות ממגע, נשיקה שהבחור יוזם, היא מודעת לזה (לציין שהיא לא לסבית). שאלתי איך אפשר לעזור לה .

הי.. סליחה, לא ידעתי איך יהיה נכון לכנות אותך.. אני מקווה שזה בסדר... רציתי להציע לך ללכת למישהו מהעבודה. אני מכירה את החוק באופן מקצועי ואישי- לא יועבר מידע. יש חיסיון מלא. ככל הנראה במקום העבודה שלך, ישנה אפשרות לעובדים ללכת לשיחות עם איש מקצוע, זוהי הטבה לעובדים,וכדאי לך לנסות ולהשתמש בה. אני קוראת אותך כאן, וכואב לי הלב.. זה כל-כך להינתק.. נשמע שאת כל-כך כמהה עדיין, כל-כך זקוקה ומכעיס אותי שהמחיר הוא כבד. מידיי. גם אני משלמת הון. הון עתק על הטיפול שלי. ומצד שני--- לו הייתי חוסכת את את הכסף הזה האם איכות חיי הייתה טובה? אני חושבת שלא. הרי הנפש שלי כמהה לשם. למפגש החד פעמי הזה. אם כך, הרי האיכות עולה על המחיר. ואצלך- אני מבינה שהמציאות היא אחרת. זה לא מתאפשר לך כלכלית ולכן אני רוצה לנחם אותך ולתת לך חיזוק. לכי לאיש מקצוע אחר ולו רק כדי שיעזור לך לעבור את התקופה ולקבל החלטות בהתאם.. אני מחזיקה לך אצבעות בכל מאודי, וממש מרגישה אותך. הלוואי הכל היה פשוט יותר... ליאורי

הי, זה בסדר לקרוא לי בכל שם ובלבד שאבין שהתכוונת אליי :), תודה שכתבת וחשבת עליי..הבעיה לא ממש פשוטה כי זה לא רק הכסף...אבל תודה בכל זאת, מידע לא מועבר מתוך החדר אני מניחה, אך שהלכתי בודאי ידעו לא?

שלום, אני בת 25 עומדת לסיים תואר ראשון ועובדת בתחום אותו למדתי. מאז ומעולם הייתי תמיד מופנמת וסגורה אבל תמיד היו לי כמה חברים, אני שומרת על קשר די קבוע עם חברות ילדות ויש לי גם כמה חברות מהלימודים. אבל אני לא באמת מצליחה ליצור קשרים קרובים לאף אחד. מתקופת השירות אין לי קשר עם אף אחד. השנה הראשונה הייתה נהדרת מבחינה חברתית והשנה השנייה הייתה הסיוט שלי. אני מניחה שהכל נובע מחוסר ביטחון, אני תמיד בטוחה שאני גרועה ולא מוצלחת, החשש שהכי גדול שלי זה שלא יאהבו אותי, כל השנים בתיכון תמיד חשבתי שלא אוהבים אותי למרות שעם רוב האנשים מעולם לא דיברתי. היום אני עובדת במקום שאני לא ממש מצליחה ליצור קשרים ואיכשהו אני מרגישה שאני מעצבנת את כולם, יש בי משהו שמעורר אנטגוניזם, אני נמצאת בחדר עם עוד 3 בנות ואני רואה שרוב הזמן מתעלמים ממני, הקשרים שלי איתם הפכו להיות יחסי עבודה נטו כשעם שאר האנשים במקום כולם מתקשרים ומדברים עם כולם, הם אפילו יוצאים יחד ולא ממש מזמינים אותי. הבעיה היא שקשה לי להצביע על מה אני עושה לא בסדר, וזה חוזר על עצמו כי זה בדיוק מה שקרה לי בשנה השנייה בשירות שלי. שמתי לב שבמקומות שבהם האנשים ברמה אישית יותר נמוכה משלי אני מסתדרת ומוצאת את עצמי ובמקום שבו האנשים ברמה יותר גבוהה ממני קשה לי. במקום שפעם עבדתי אמרה לי מישהי שבהתחלה היא חשבה שאני מוזרה ואח"כ היא גילתה שאני מקסימה. הבעיה היא שאני לא מצליחה לשדר את זה החוצה. ככל שעובר הזמן אני עסוקה באיך לשנות את זה ולא מצליחה, אני לא מצפה מכולם לאהוב אותי, אבל אני כן רוצה שיהיו לי כמה חברים במקום, שיהיה לי כיף ונחמד לבוא. אני מנסה להיות נחמדה ואני נחמדה מדי אז מנצלים את זה כשזה לטובתם ומתעלמים ממני בשאר הזמן. אשמח לעזרה!

אפשר קצת יותר מידע או המלצות לאן כדאי לגשת...

שלום אני סובלת מבעיות משקל שלדעתי נובעות אך ורק מתנודות רגשיות. כל חיי הייתי במסגרות דיאטה שונות ומשונות אבל אף פעם לא ניסיתי לפתור את הבעיה "מהשורש" אני קצת חוששת מנבירה בעבר..וגם מתקשה לקשר בין הטפול להפסקת האכילה הרגשית- למרות שהקשר הוא מאוד ברור: אכילה מרובה כשאני מאוכזבת מעצמי, עצובה ועוד.. השאלה היא: 1. האם טיפול פסיכולוגי מתאים לי- לפי התיאור המתומצת? 2. אם כן- האם את הטיפול הקלאסי? או שמה טיפולים כמו NLP למשל או משהו בסגנון.. תודה רבה

כלומר, כשהלכתי, לפני מס' שנים, למטפלת שעבדה בשיטה הזאת, למעשה הופנתי??!!

יש לי בעיה כבר איזה שנה שאני חושב המון פעמים על העבר ועל העתיד זה יכול להיות אפילו יום שלם וזה גורם לי לחסור ריכוז בעבודה או שאני בטלפון או שאני עם אנשים כ להזמן אני חשוב על דברים שיש לי לעשות ועל טעויות שעשיתי בעבר ואני מתחרפן מזה אני מרגיש בנאדם על אוטומט רוב הזמן איך אני חוזר לאני הרגיל שלי אני לא מצליח לחיות בהווה , גם אחרי שאני עושה איזה טעות או שאומרים לי משהו פוגע אז אני מסוגל לחשוב על זה כל היום על הטעות או על המשהו הפוגע הזה מה הפיתרון לזה אני מרגיש שהמחשבות לא נותנים לי לחיות אני מרגיש בתוך כלא של עצמי כל הזמן אני גם שופט את עצמי , כל הזמן חושב על תוכניות לעתיד כל הזמן בחשיבה ? אפשר טיפים ?

קרו מקרים שנערות בנות 16 הן אמיתיות כשאחרות הן שקריות. זה קרה בכל אותן מקרים מרובים שבהם ילדה בת 13 וחצי הצהירה בפרופיל שהיא בת 16 והיא מפותחת כמו בת 19. מדובר רק אותן מפותחת בגוף שמגדילות את הגיל שלהן ומטעות את הגברים בהגדרת גילן בפרופיל כאילו הן בנות 16 ומעלה. נחלק את כל הנערות בגילאי 16 לשניים: 1. בנות 16 אמיתיות 2. בנות 16 שמתחזות לבנות 16, אבל הן בנות 12 ונראות בנות 20 בגופן. כשנבדוק מה קורה אם שתי הקבוצות פונות לגברים מכל אוכלוסיות הגיל, נגלה שיש משהו מוזר עם הגברים. הן נמשכים כמו מגנט לקבוצת המתחזות ובאמת ובתמים מאמינים שמדובר בבת 16. ואז הן נופלים לתקשורת. איזה הסבר אפשר להביא למשיכה של הגברים? הרי פדופיליה מוגדרת לפי הספק כמשיכה למראה לא מפותח של טרום גיל התבגרות. וכאן מדובר במראה של אישה גדולה בת 20, עם שדיים גדולות ופנים מבוגרות והיא מצליחה לגרום לגברים לסכנה שהם לא מודעים אליה כי הם לא יודעים את גילה האמיתי. אז איך זה ? נותרה מסקנה אחת והיא השכל. כנראה שגברים נמשכים למפגרות ולא כל כך ליופי ? האם יש הסבר מדוע גברים נמשכים לבעלות פיגור שכלי ? ולמה לנשים אין משיכה לגברים עם פיגור שיכלי ? למה רק לגברים יש משיכה כזאת לנשים עם פיגור שיכלי?

קרו מקרים שנערות בנות 16 הן אמיתיות כשאחרות הן שקריות. אפשר לפתוח סדנת כתיבה עם שורה כזאת, זה יכול להוציא הרבה יצירתיות מאנשים.

הי אודי, היא חזרה כבר ב 11.10 וכבר נפגשנו מס' פעמים. בהתחלה כשהיא חזרה היה קשה.אפילו מאוד.בפגישה הראשונה ישבתי רוב הזמן על הרצפה בשירותים והראש היה מעל האסלה.תקפו אותי בחילות נוראיות.כנראה שהייתי בהצפה מוחלטת. מה עוד שהיא גם עשתה שינויים בחדר.ובתקופה שהיא נעדרה החליפו בחדר את המרצפות. היה קשה.מאוד. גם בעבודה חלו שינויים לא מעטים . נכנסתי לפורום וקראתי אך האצבעות לא הצליחו להקליד .אף לא אות אחת. עכשיו ,עדיין הבטן שלי מסתובבת .. אולי אני סתם בתקופה מוזרה כזו ? לא מצליחה להסביר. זה כזה ..כזה.. ומיכל,תודה על ההתעניינות,הדאגה. זה נוגע ללב. לא מצליחה לומר יותר כרגע.. במבי.

שלום אודי כבר לא מסוגלת לעמוד בטיפול הנפשי. האם יתכן שטיפול יהיה כרוך בקושי כל כך גדול? למה לי להמשיך? אולי זה רק יגרום לי נזק? הרי עכשיו אני במצב יותר רע מאשר שהתחלתי את הטיפול. למה זה קורה? זה אומר שעלי לעזוב? ממש זקוקה לעידוד! תודה

היי. אני בת 25 נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר שנתיים, יש לי בעיות נפשיות וקווים לאישיות גבולית. יש לי חרדות וקשיים באישיות שליץ יש לי פחדיפ מהזוגיות עדיין אין לי למרוש שאני דרושה הרבה, לא קיימתי יחסי מין. בפגישות האחרונות בטיפול דיברנו על הזוגיות ועל יחס האובייקט שחסר לי כנאה. לפני זה לא קשור בנושאים שעכשיו מדברים בטיפול, אבל אני עדיין מאוננת. האם זה טבעי בגיל שלי?? מז זה אומר??? התדירות לא כל כך גדולה אלא לפעמים בא לי לעשות את זה זה מרגיע אותי כשיש לי הפרעות בשינה. אני מתביישת מאוד לדבר עם המטפלת שלי על הנושא כמעט אין סיכוי לכך אני רוצה יותר מידע על זה. מה הן הסיבות?? האם זה טבעי??? לא להתייחס?? מה אפשר לעשות??? תודה רבה

ביטלתי פגישה. מחכה שהוא ייצור קשר... בנתיים הוא לא.. כנראה תתבטל גם זו של מחר:-/

שלום רב, אני כותבת בגלל מכרה שעברה נסיון התאבדות על ידי בליעת כדורי שינה. היא התקשרה אליי לבשר לי שבלעה אותם וביקשה לא להתקשר ולהודיע לאף אחד. היא במצב נפשי קשה ולא מסוגלת כרגע להתמודד עם מה שעובר עליה, יש לה 3 ילדים ובעלה עזב את הבית. מכיוון שהתקשרה אליי אני מניחה שהיא כן באיזשהו מקום רוצה חבל הצלה. אני כמובן מיד הזעקתי אמבולס והיא נסעה לבית החולים, משם שחררו אותה כעבור כמה שעות עם הפניה לפסיכולוג ופסיכיאטר. השאלה שלי היא מה יש לי לעשות כמישהי שהיא נתלית בה לתמיכה ולתקווה? ומדוע משחררים מיד אנשים שעברו נסיון התאבדות? זו לא הפעם הראשונה שהיא עושה זאת אגב. אשמח לעזרה והבהרה תודה!

אני בחור נורמטיבי הנשוי 15 שנה ובעל מקצוע חופשי . אני בחור מקובל בחברה . בעייתי היא בבית . אני נוטה להתרגז במהרה על כל דבר קטן ואפילו לא מהותי . לעיתים אישתי מצליחה לגעת בנקודות רגישות המוציאות אותי מדעתי על לכדי אובדן שליטה המביא אותי להתנהגות אלימה מילולית ולפעמים אפילו פיזית . בדעה צלולה וקרה אני מודע לעובדה שאני לא בסדר בהתנהגותי זו , אבל מאחר ואני באובדן שליטה באותם רגעים נתונים איני יודע איך להתמודד עם כך . מאחר ואני מאוד רוצה להשתנות ולפתור את בעייתי לפני שזה יהיה מאוחר מדי , אודה לכם על המלצה על סוג טיפול נכון ( פסיכולוג קליני למשל ) והפניה לכתובת הנכונה לטיפול בבעייתי .

עד ששאלתי תפורסם, קראתי קצת בהודעות כאן (לא ביקרתי כאן בעבר) וכמה מהן העלו בי חששות נוספים לקראת המפגשים הפסיכולוגיים שאני שוקלת להתחיל: 1. אנשים פה מספרים על קשר מאוד קרוב עם הפסיכולוגים שלהם, גם לאחר שעות המפגשים. זה מלחיץ אותי. לא הייתי רוצה להפוך תלותית או אפילו קרובה כך למישהו שאינו בן משפחה או חבר. דווקא דיסטנס נשמע לי יותר נוח, אישית... אני טועה? 2. בניגוד לאחרים כאן, אני לא יודעת להצביע על בעיה מסויימת (אפילו לא על שלוש!) שבעקבותיה אגש לטיפול... אני חוששת שהפסיכולוגית תשאל "כן, מה הבעיה?" ולא יהיה לי מה להגיד. כנראה שאני מושפעת מסרטים וסדרות טלויזיה על טיפולי פסיכולוג, ודמיינתי את זה כשיחה כללית כזאת. כדאי להכין רשימת בעיות לפני שאגיע? אני חושבת שהיא תהיה ארוכה מאוד ומופשטת. תודה, מיכל.

שלום, ד"ר אודי, אני שוקלת להתחיל במפגשים עם פסיכולוגית. מדובר בפעם הראשונה שאפנה לטיפול מסוג זה וברצוני לוודא שהחוויה תהיה חיובית ושלא תגרום לי לסגת מהרעיון, בטעות. כיוון שאני לא מכירה ולא שמעתי בסביבתי על אף פסיכולוגית, ביקשתי רשימה מקופת-החולים שלי, מתוכה עליי לבחור פסיכולוגית ולקבוע מפגש. אני לא מרגישה בנוח לעשות זאת בצורה אקראית כל כך, ללא כל המלצה אודות הפסיכולוגית. לא הייתי רוצה לפתוח את ליבי בפני אדם זר, בידיעה שאולי אחליף אותו עקב חוסר התאמה לציפיותיי. איפה ניתן למצוא מידע כלשהו או המלצות אודות פסיכולוגים? מר גוגל לא שש לעזור... תודה רבה, מיכל.

הי אודי... משום מה זה מרגיש פתאום...שאני לא כל כך חשובה..וזה דווקא נחמד. רגוע כזה. לא לכל דבר קטן שאעשה יש השלכות כ"כ מרחיקות לכת...אני יכולה פשוט לחיות את חיי הקטנים...כמו כל אדם פשוט....(מסקנה פשוטה...אבל לא תמיד אני מרגישה כך בד"כ הכל מנופח כ"כ...) סתם באתי לומר שלום..ההודעות פה חולפות, ונענות והשבוע נסגר, ונפתח...ואני מתבוננת לי. ועוד מעט תהיה הפסקת אמצע השבוע שוב ורציתי - אני לא יודעת למה - לכתוב משהו... מקווה שזה בסדר. (אולי אני נגמלת מכאן קצת..?) שיהיה לילה טוב, קריר ונעים..ופשוט...

נראה לי שמי שרוצה תגובה מייעצת לפתוח הודעה חדשה כי הן נבלעות ככה..בין כל ההודעות......אני לא מסוגלת להפסיק לראות זאת...אודי, למה זה קורה לי? למה הודעות ההמשך כל כך נוגעות בי??????הרי הן כאילו נסתרות כאלה.....מה אתה חושב? מפריע לך שאני מתערבת בכך? מנסה להתעלם מהן וזה לא עובד....סליחה אם זה התערבות יתר.....

במבי..איפה את?????מתגעגעת..נו, איך עבר? היא חזרה ב11 לאוקטובר?, אולי אם את לא כותבת אז הכל טוב??? ולך אודי, באשר אליי, ניסיתי ללכת למישהוא אחר, זול.....מעין פשרה כזאת......(דרך העבודה) נבהלתי, ביטלתי בסוף.. הם טוענים שזה חסוי והמעביד לא יודע..האם זה נכון????איך אדע....פחדתי נורא!!!!....אוף......זה בכלל לא זה.....אני רוצה רק אותה..למה????בקשתי ממנה פגישה לדבר על זה..........מקווה שילך בסדר איתה.........מיכל

שלום רב, אני כותבת בשם בעלי, ומכינה את הקרקע לתחילת טיפול. הוא נמצא במשבר עקב לחצים רבים, לדבריו בכל תחום (עבודה, זוגיות, משפחה ובית), ולאט לאט הוא שוקע ומפסיק להפעיל מאמץ מצידו לשינוי. זו לא הפעם הראשונה, היו לו משברים, אך הם כל פעם מתארכים וההפסקות ביניהם מתקצרות. מסע השכנוע לטיפול היה ארוך, וסוף סוף הוא הסכים בתנאי שאני אמצא לו מטפל(כמובן אם לא תהיה כימיה הוא הבטיח להמשיך לחפש בעצמו). אני לא יודעת מאיפה להתחיל... לדעתי הוא זקוק לאימון, אבל אני לא בטוחה. אשמח לעזרה...

אנחנו בתקופת לחץ רצינית בעבודה, ממש לפני השקת פרויקט. יש לי חברה מאד טובה בעבודה שיש לה מהלכים גבוהים בהנהלה, ואנחנו ממש ידידות בלב ונפש ברמה האישית, וגם ברמה המיקצועית, למרות שאנחנו לא באותן המחלקות. אני אחראית צוות פיתוח תוכנה, והיא זאת שמרכזת את את כל הבקשות מכל המחלקות והלקוחות ומעבירה אלי. אני לא יודעת למה, אבל שמתי לב, שמשפט אחד שלי היא נוטה לפרש לא נכון. תמיד כשאנחנו יושבות ביחד לנתח מצב מסוים ואיך נתגבר על המטלה שעומדת לפנינו, היא טוענת (ואני לא שמה לב) שאני מקדימה שעדיין לא הביאו לי את המתכנת הנוסף שהבטיחו לי. כנראה שהמשפט הזה מקפיץ אותה (למה????), כי מפעם לפעם כשאני מזכירה את זה, או באניה, או ברוגז, או בצורה של זירוז העניינים, כל פעם זה מקפיץ אותה. אני לא עושה את.זה בכוונה. אנחנו בצוות הפיתוח מדברות על כך כח הזמן, אנחנו נחנקות. זה לא קשור אליה בכלל. גם לא חסר אנשי צוות. היום היא אמרה לי: נמאס לי לשמוע את התלונות שלך כל היום (!!!). תתמקדי בעבודה. לא עניתי לה. אין זה מתפקידה לומר לי מה לעשות, אבל הידידות שלי איתה חשובה לי יותר מכל, ואני לא אהרוס את הידידות שלנו במחי משפט. אבל, אני רוצה להבין: דבר ראשון, מה גורם לי ומושך אותי להגיד לבן אדם מסוים סוג של משפט? שכחתי שזה יכול להרגיז אותה. אם הייתי זוכרת לא הייתי אומרת את זה. אבל כנראה משהו באישיות שלה או בכימיה שבין האישיות שלה ושלי מושך אותי שלא במודע להגיד לה את זה. ושנית. האם אני יכולה להניח שה"בעיה" מונחת אצלה? שאם אני אומרת לכולם את אותו משפט ואף אחד לא קופצת מעורה ורק היא משתגעת למשמע הערתי - אז זאת אומרת שיש לה רגישות שעליה לטפל בה , ואני בינתיים אנסה לעקוף אותה? או, אןלי יש לך מבט "בריא" יותר לסוג כזה של בעית תקשורת?

שאלתי לפני כמה ימים לגביי טיפול בנפגעי סמים, תודה על תשובתך אבל כשאני מחפשת בגוגל מכון לנפגעי נפש מסמים אני מקבלת מכונים שמטפלים בגמילה.. אני מניחה שאתה לא יכול לתת שמות ספציפים אבל אולי איך יכולה לחפש ישירות פסיכאטר (אין בעייה אם פרטי) שספציפית מתמחה או מטפל באנשים עם בעיות נפשיות שהחלו מלקיחת סם? אני בימים האחרונים חווה תחושות כמו שהיו לי לאחר השימוש בסם.. אחרי 10 שנים, ומאוד מפחדת. תודה

קוראים למקום- כפר איזון. בהצלחה!

פתאום חשבתי..חששתי..שלא תשכח אותי בשרשור שם למטה.. שתתייחס.. למרות שנראה שיש לך עומס..הרבה הודעות חדשות מצפות לתשובה.. בבקשה אל תשכח..תענה גם לי..מרגישה נטושה..ואשמה.(בהקשר אליה..)

שלום רב, אני מטופלת מזה כחצי שנה אצל עו"סית קלינית בנוגע לחרדות (שקשורות במוות) לאחרונה עלו בי ספקות בנוגע לנכונות הטיפול שהוצע- השיטה הטיפולית שנתנה לי היא לחוות מדי יום כ-3 פעמים חרדה יזומה סביב הנושאים שמטרידים אותי בטענה שזה יוביל להפחתתה. האם שיטה זו מועילה? בנוסף מאחר ואיני שותה אלכוהול, הוצע לי להתחיל לשתות כמויות קטנות (כהתמודדות עם שליטה עצמית גבוהה) האם איש מקצוע יכול להמליץ המלצה שכזו? תודה על התשובות!

שלום, יש לי חברה שראיתי אותה הרבה פעמים, במיוחד לאחר ויכוחים שהיו בינינו או עם אנשים אחרים או כשאין לה מצברוח כ"כ - כשהיא יושבת לפעמים אפילו שעות בלי לזוז ופשוט בוהה באותה נקודה מסוימת. כששאלתי אותה הרבה פעמים מה היא חושבת באותו הזמן היא אמרה לי שלא עובר לה כלום בראש - שום מחשבה בכלל. האם זה הגיוני? בנאדם יכול לשבת שעות ככה מבלי לזוז ומבלי לחשוב??? חשוב לי לדעת תודה מראש על תשובה!

שלום, ד"ר אודי אני פונה אליך כי אני נמאת בסיטואציה מאוד קשה ואני לא חושבת שאוכל להתמדד איתה ללא עזרה מקצועית. לפני ארבע שנים לקראת השחרור מהצבא הכרתי את בן זוגי הראשון,התחלנו לצאת ואחרי שבוע בערך הוא הכיר את אימא שלי הוא הביא לה פרחים היה מאוד ג'נטלמן אבל היא מהרגע הראשון לא אהבה אותו, בקשר שלנו היו עליות וירידות היו גם ריבים הוא בן אדם לא קל היו לו קטעים פרימיטיבים בעניין לבוש,חברות וכו' אבל הוא אף פעם לא החסיר לי דבר הוא הגשים את כל החלומות שלי אם זה מסעדות,חו"ל טיולים בארץ,נעליים בגדים תכשיטים .הוא דאג לי נורא לא נתן לי להשתמש בתחבורה ציבורית היה מסיע אותי לכל מקום הוא היה מאוד מפנק תמיד שלח לי פרחים ועזר לי ולאימא עם קניות וכל מה שהיינו צריכות הוא היה גם עוזר לאבא ומאוד מיודד עם אחותי ובעלה .גם המשפחה והחברים שלו קיבלו אותי כמו בת בית עברתי איתו הרבה כל אירוע כל מקום היינו ביחד אנשים חיכו לרגע שהוא יציע לי נישואים וזה קרא במאי 2011 הוא הציע לי נישואים ביום הולדת שלי והסכמתי! משם הכל רק החמיר אימא שלי הייתי יותר עצבנית ועוד פחות סימפטית אליו למרות היחס הרע כלפיו הוא תמיד כיבד אותה היה מתקשר מנסה לדבר לשאול לשלומה, הוא אף פעם לא הבין למה היא שונאת אתו שהוא לא שותה לא נורקומן עובד אוהב אתי אבל אני כן ידעתי למה היא מתתנהגת ככה היא לא רצתה אותו כי הוא גרוזיני ולא משכיל כי היא חשבה תמיד שאנחנו לא מתאימים לא חיצונית לא מנטלית ולא קוגנטיבית! באוגוסט סגרנו תאריך ואולם. ובאותו החודש באחד הימים שחזרתי מהעבודה אימא הייתה חסרת מצב רוח וביקשה שנדבר היא טענה שאימא שלו התקשרה והשיחה נגמרה בריב תוכן השיחה היה על זה שאני לומדת ושאני ל אוכל גם להקים משפחה שאצלם נהוג שהאישה עושה הכל ואני לא אוכל גם ללמוד גם לעבוד גם משפחה שאני צריכה לוותר על לימודים מה שהכיעס את אימא וגרם לריב היא גם שאלה אותי אם אני בכלל מוכנה לנישואים אם אני חושבת שזה הגבר של חיי מה שעורר אצלי הרבה מחשבות, והתחיל להשפי על היחסים איתו בסופו של דבר אחרי שהיחסים בינינו נהיו מתוחים ואימא שלי לחצה עליי שאני לא צריכה להתחתן איתו ביטלנו את החתונה באוקטובר 2011 ונפרדנו! עד אכשיו כל התקופה היה לי מאוד קשה הייתי צריכה להעסיק את עצמי כמה שיותר אם זה בלימודים,עבודה,פר"ח כושר אחיינים חברות על מנת לא לחשוב עלין כי ככה זה היה הייתי כמה בבוקר עם מה שקרה והולכת לישון עם זה, כשהייתי לבד ונשברת הייתי פותחת את האלבומים לפני שינה מנשקת את התמונה שלו מחבקת את החולצות שהוא השאיר אצלי. ניסו להכיר לי גברים אחרים אבל לא רציתי כשהסכמתי אימא שלי הכירה לי גבר גרוש+1 אומנם קצת יותר מבוגר ממני ונראה טוב ורציתי לתת לזה צ'אנס למרות שמבחינת מה שהאקס עשה בשבילי הוא בחיים לא היה מגיע לזה אבל זה לא הסתדר הוא פשוט ניתק קשר למרות ששידר משהוא אחר לגמרי ומבחינתי זאת תעלומה שעד עכשיו מסקרנת אותי. אבל בחודשים האחרונים פשוט לא יכולתי לתת לאף גבר להתקרב אליי הרגשתי שאם לא האקס אז זה לא יהיה אף אחד ולא אכפת לי להשאר לבד כל פינה בעיר כל ריח כל דבר הזכיר אותו.החודש הזה קיבלתי ממנו הודעה שבוע שעבר והייתי בשוק ההודעה הייתה מיועדת למישהו אחר ואני לא האמנתי שהוא בכלל שמר את המספר החברות אמרו שהוא בטח טעה אבל בשמחת תורה הוא התקשר לא עניתי והוא שלח הודעות בסופו של דבר נפגשנו.ואז הוא סיפר לי שהוא נשבר שהוא לא יכל יותר כל התקופה בלעדיי הוא בקושי תפקד הוא הלך לרבנים הוא היה פעמיים ביום בחדר כושר הוא שיגע את המשפחה והחברים וכולם עזרו לו להתמודד עודדו אותו ליצור איתי קשר שכולם מתגעגעים אליי ורוצים שנחזור שהוא קם והלך לישון במחשבות עליי, שהכירו לו בנות בשידוך שלהם אבל הוא סירב כי הוא היה משווה אותן אליי, שהוא שם את האגו בצד ומוכן להיות פחות פרימיטיבי ללכת ללמוד כמו שרציתי לוותר על הכל שהוא יעשה מעל ומעבר ממה שעשה שלא אכפת לו ללכת לדבר עם אימא שלי להסביר לה שהוא אוהב אותי שהוא רוצה לחיות איתי לעשות איתה שלום שהוא מרגיש שגידל אותי נתן לי הכל השקה אותי כמו עציץ קטו נתן לי כוחות לגדול (ובזה הוא צודק). שאני האישה של חייו שהוא רוצה להזדקן איתי ואוהב רק אותי.אחרי שעכשיו אנחנו כמה ימים בקשר בלי שאצלי יודעים כי בצד שלו כולם שמחים ומרוצים, אני נמצאת בסערת רגשות כי כשהוא לא היה איתי רציתי רק אותו אבל עכשין אני לא מרגישה משיכה כלפיו אני לא בטוחה שאני כן רוצה להחזיר את הקשר שיש טעם שאולי יש בשבילי מישהו אחר שאני יותר אמשך אליו, חיצונית שיהיה יותר מתאים לי שהמנטליות שלו תיהי יותר כמו שלי ,אני כל יום קמה במחשבה של האם יש לכל זה טעם אבל מצד שני לא היה גבר שירצה וישה למעני מה שהוא עשה ורוצה לעשות ,איך בו זמנית אני כן רוצה ולא רוצה? מה לא בסדר איתי אולי אני כבר לא אוהבת? אז למה כל כך סבלתי כשלא הייתי איתו? אני מאוד אבודה ד"ר אודי כמה שאני מדברת עם חברה קובה שנותנת עצה ומנסה לעזור זה לא עוזר במיוחד שאני לא מסוגלת לספר כלום לאימא שלי שאני מפחדת לספר לה כל מה שקרה בימים האחרונים. אני מאוד מאוד אבודה אפילו בימים האחרונים היה לי חום והצטננתי נראה לי שהגוף שלי אפילו לא מגיב טוב לכל המצב הזה!הרגשה כזאת שאני לא יכולה איתו ולא יכולה בלעדיו, מה עושים אני ממש אבודה רע לי כל כך שאני לא יכולה אפילו לתאר את זה!!!! בבקשה תעזור לי!!! תודה

בימים האחרונים אנחנו כן בקשר ומצידו הכל בסדר הוא היה רוצה שאני אשים את הטבעת חזרה ונצעד לחופה, אבל אני כרגע בידיעה שהוא מתנהג ככה כשאני איתו אז אני נזכרת בחוויות המשותפות כל מה שהיה , כשעוד היה בסדר ומצד שני אני לא מרגישה אהבה לא מרגישה משיכה , כן הייתי רוצה בהמשך להכיר מישהו אחר אבל מצד שני בידיעה ששוב לא ניהיה בקשר או ביחד כמו כל הזמן של הפרדה אז אני אסבול והוא יחסר לי ואני לא ארצה להמשיך האלה , זה בעצם מה שמאוד מפריע ומסעיר אותי המחשבות האלה פשוט מפריעות לי לתפקד איך אני יכולה להגיע להחלטה במצב כזה ??? אם אני איתו אז יש לי ביטחון כי הוא עושה ועוזר לי ותומך בי בהכל וכן אוהב אותי ואני נוח לי עם זה אבל הרגשות לא הדדיים ומצד שני אם אני אגיד לו שאין טעם להמשיך אז אני כן אסבול בלעדיו וירגיש שאני סתם פוגעת בו , וכמה פעמים הוא כבר ירצה לחדש את הקשר שוב אני חושבת שאחרי הפעם הזאת הוא כבר לא יחזור ופשוט באמת יתחתן וימשיך בלעדיי???