פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום אני נמצאת בפסיכואנליזה כשנתיים ויותר. כאשר המטפלת שלי יוצאת לחופשות, אלו ימים מאד קשים לי. אני כואב וכועסת עליה. אני 'מחפשת' מידע עליה. לאחרונה 'הצלחתי לגלות' את שמות ילדיה ואת בעלה וגם להיכנס לפייסבוק שלהם. כך שגיליתי אודותיה דרכם. השאלה שלי באם כך למעשה אני 'הורסת' את הטיפול שלי. שכן אני לא אמורה לדעת עליה דבר, אך הסקרנות שלי וחסרונה מניעים אותי לחפש אודותיה באינטרנט. האם גילוי פרטים על ילדיה, תמונות ומידע עליהם, יכול להזיק לאנליזה שלי? תודה

גליה שלום, אנליזה אכן פרושה "אתה יכול לדעת." אין פרוש הדבר כלל שעליך לדעת הכל. לפעמים כדאי גם לא לדעת בברכה, פרופ' שירלי שרון-זיסר

גליה שלום, אנליזה אכן פרושה "אתה יכול לדעת." אין פרוש הדבר כלל שעליך לדעת הכל. לפעמים כדאי גם לא לדעת. בברכה, פרופ' שירלי שרון-זיסר

שלום, מה זה בדיוק rec brief dpressive episodes? תודה מראש!

שלום רב זקוקה להמלצה על פסיכולוג קליני טוב בירושלים עבור מתבגר. יש בעיה ברכישת חברים, לחוץ ועצבני כל הזמן, ולאחרונה לצערי אומר הרבה דברים לא הגיוניים. אנא עזרתכם. בן 17 וחצי. תודה

שלום רב, אני בת 25+ והולך לטיפולים אצל פסיכולוג קליני . אובחן אצלי OCD . לאחר מפגשים לא מעטים איני מרגישה בשינוי ולא מרגישה שהטיפול עוזר. איך אני אדע אם צריכה להחליף פסיכולוג?יש לציין כי אינני מוכנה לקחת תרופות. אולי יש צורך להחליף שיטת טיפול?

תודה קודם כל שלא העברתם ביקורת...ידעתי שכאן אפשר...ותודה על כל הפרשנויות, אבל ממש לא התכוונתי לשלם ולברוח, התכוונתי לשלם ואולי להרגיש שליטה בטיפול? או עכשיו אני אחליט אם לבוא או לא....ואולי כמו שאודי אמר אני רוצה כל כך עזרה ולהישאר שזה מלחיץ... ואז פשוט כתבתי לה כדי שלא תישאר שבוע עם תהיות ותוך כדי כתיבה כתבתי שלא אבוא יותר ואז כבר זה הפך לסוג של ויכוח...שהיא משכנעת ואני לא מוכנה להשתכנע, אולי זה היה בכוונה???אוף.. רציתי שתבין כמה כוחות נדרש ממני בזמן האחרון להגיע, בדיוק הגעתי לנקודה כזו של קושי ונחשפתי עוד ועוד....וזה מפחיד כמה שהיא כבר יודעת...ואולי חושבת דברים כמו שאני חושבת על עצמי..... התקשרתי אליה, אמרתי לה סליחה והיא שאלה על מה, כאילו שזה לא ברור על מה, אמרתי שאני פוחדת ממנה...והיא אמרה שאולי כי היא כעסה ושאלה אם אגיע, טוב נו, אמרתי שכן אבל ממש לא מתחשק לי, כל כך קשה ואני במצב מוזר בזמן האחרון...יש לי עד יום שלישי להחליט, למרות שלא נעים שהיא פשוט תשב ותחכה..... מ.

כל כך מצטער על פטירת אביך ! לקח לי זמן לעכל ולהגיב אודי מצטער עכשיו אני הייתי רוצה לעשות משהו שינחם אותך שיגרום לך להרגיש טוב לא יודע איך :( בן אדם יקר כמוך שלא תדע עוד צער בחיים ! תודה לך!

שלום אודי, אני עוברת באופן די אינטנסיבי הרבה קשיים,פרידות, התמודדויות של לחץ שמעלות את רמת החרדה שלי,ברור לי שרמת החרדה נובעת, בין היתר , מכך שעברתי בזמן יחסית קצר חוויות שהורידו לאדמה את הדימוי העצמי שלי, האמת, אני די מותשת, המטפלת שלי לא מסתפקת בלהקשיב, מפרשת את התנהגותי ונותנת לי עצות, אני מבינה שזה נעשה מרצון טוב ואיכפתיות, אך זה גורם לי להרגיש חסרת אונים, מושפלת, ונורא לבד...

פסיכולוגית מומלצת. בירושלים. [email protected] אודה לכל המלצה- מניסיון אישי,בבקשה.

כי אסור ואי אפשר שיצאו. וכמו חיה בכלוב הן בפנים, ורוצות לצאת, אבל משנולדו הן שבויות ולא יודעות לשרוד בחוץ. בינתיים הקירות שהן שורטות הן דפנות הנפש שלי, וזה כואב.

זה קשה... מתביישת אבל מוטרדת מזה שהוא לא חושב עלי, כי אני שקטה:-(

שלום, אני בכיתה יא בן 17 כמעט, ובכיתה ט' הכרתי חבר שהיינו חברים טובים מאוד לאורך השנה, ובכיתה י' גם המשכנו להיות חברים טובים אבל הוא עשה שינוי בהתנהגות, הוא ניהיה יותר דומיננטי באופי, יותר עצבני, לא מכבד את הזולת ושפת הדיבור שלו נהייתה מין שפת רחוב.. אבל הוא עדיין המשיך לדבר איתי כאילו אנחנו חברים, כל פעם פעמיים ביום הוא היה פותח איתי שיחה בפייסבוק ודיברנו רק מה קורה ולא היה לי משהו אחר לדבר איתו אז מתוך לחץ שלא יחשוב שאני מסנן אותו העלתי סתם נושא שיחה אקראי, אבל שנאתי שהוא פתח איתי שיחות כבר, כי עם המשך השנה והמשך השנה הזאתי ב-יא פחות ופחות דיברנו בבצפר, כלמר פעם בכמה ימים, אז בכוונה בפייסבוק עשיתי בהגדרות שהוא יראה אותי כלא מחובר, אבל כל פעם שהייתי עושה לייק על משהו הוא היה מבין שאני מחובר אז פתח איתי שוב פעם שיחה, והקשר ממש התנוון בשבילי אפשר להגיד ולאורך השנה הזו רציתי כבר "להיפרד" ממנו, כלומר כל פעם הוא היה אומר ועושה מעשיים כליים... דברים מעצבנים לי[שאני לא זוכר עכשיו] שאמרתי לעצמי זהו אני אדבר איתו שאני לא רוצה שנמשיך לדבר, אבל כל פעם משהו אחר קרה אז נוצר המעגל הזה שוב פעם.. וחוץ ממנו לאורך השנה לא היו לי חברים טובים, אז הייתי קצת תלותי בו, אבל עכשיו לפני חודשיים בערך, התחברתי עם חברים שהיו חברים שלי אבל ניהיו בקשר יותר טוב, ובנוסף גם החלטתי לבקש ממנו שאלא אם כן יש לו מטרה כלשהי, אז שלא יפתח איתי סתם שיחה בפייסבוק כמו שהוא לא מתקשר אליי סתם בשביל לשאול מה קורה, והחלטתי למחוק את הפייסבוק כי רציתי לראות אם זה ישנה משהו בחיי[גם בגלל שהחבר ההוא כל הזמן פתח איתי שיחות שכל פעם הייתי בלחץ וקיוויתי שהוא לא יפתח], וכל הזמן הרגשתי שעכשיו יש לי את הביטחון לנתק את הקשר סוף סוף, פשוט גם אחרי שלא דיברנו בפייסבוק הוא עדיין היה לי במחשבות, והוא גם דיבר איתי בבצפר, ועכשיו לפני שבוע ,החלטתי לקחת אותו לצד, אמרתי לו שהיינו חברים טובים פעם, אבל במשך הרבה זמן הקשר ביננו נמרח וכבר לא מה שהיה, אמרתי לו שהוא השתנה ואני לא מאשים אותו בזה, ואולי מי יודע ניהיה חברים בעתיד לפני צבא אחרי צבא, והסכמנו שניפרד כידידים[במילים אחרות לא נדבר כבר פשוט], ועבר שבוע מאז ומשומה הוא עדיין במחשבות שלי, כלומר לא יודע למה אני עדיין חושב עליו אם הייתי צריך לעשות משהו אחר שדיברתי איתו, או מה יקרה בכדורגל שאני אגיד שלום לכולם ולו לא או בטיולים שנתיים שהוא צילם אותי ועכשיו לא יהיו לי תמונות וכל מיני סיטואציות חברתיות שאני חושב עליהם שקשורים אליו..פשוט לא מפסיק לחשוב עליו[והוא גם איתי בכיתה] אז אני צריך לראות אותו ... אז פרקתי הכל, תגידי מה שבא לך, איך אני אפסיק לחשוב עליו, איזה פעולות, מעשים... תודה

שלום אודי, אני רוצה שתדע שדברים שכתבתי לך לפני שנתיים (היה לי שם אחר)והתשובות שלך, באופן מפתיע ביותר במן צירוף מקרים קצת מוזר עזרו לי מאוד להבין משהו מאוד חשוב ומהותי בפגישה האחרונה, אם לא הייתי כותבת אותם הם היו נשכחים , בדיליי קטן יכולתי לספר בפגישה האחרונה משהו שכתבתי אי אז, (בלי להזכיר או להסגיר את הכתיבה לפורום)זה מאוד עוצמתי, כשדברים מתחברים וזה כאילו מכה בך, זה גם כואב ומעייף, כל היום הייתי קצת הפוכה בגלל זה ולא כל כך תפקודית. מצאתי את ההודעה הזו בזכות תגובה אחת שלך מאוד אופטימית ואפילו קצת פיוטית כזאת שבזמנים קשים אני חוזרת אליה ומוצאת אותה כל פעם מחדש באמצעות הכינוי שהשתמשתי בו אז, ההודעה הזו מזכירה לי שצריך סבלנות ו"שטיפה ועוד טיפה תהינה לים" ככה כתבת...אז אני מחכה לים השווה הזה. אני לא מתכוונת ליגע אותך או את הקוראים אז אני לא אפרט, אבל בהחלט מגיעה לך תודה גדולה... וזה בעיקר מה שרציתי לכתוב . אז תודה רבה ולילה טוב.

כשכתבתי לך לפני כמה ימים זה היה מאוד חי, עכשיו זה קצת פחות... היתה הודעה שכתבתי בה על חלום שחלמתי שקשור למטפל כתבתי שלא אספר על כך בטיפול, ובאמת לא סיפרתי, איכשהו זה נשכח לחלוטין, למרות שבפגישות ממש התאמצתי להיות כנה ואמיתית ולספר על עצמי אפילו שזה מאוד לא נעים לי לדבר על רגשותי (כאילו שאסור לי או שפשוט מגעיל אותי לדבר על הרגשות שלי) אם בכלל יש לי, לפעמים נדמה לי שאני לא באמת מרגישה, או חווה רגשות. אני לא יודעת למה כתבתי את ההודעה הזו ואת החלום שנתפס בעיניי אז כמביש, סביר להניח שאחרי זה התחרטתי ונשבעתי שאני לא אכתוב יותר כלום ולא יבלבל סתם את המוח עם כל השטויות הרגשיות האלו, זה בכלל לא אני, אני מעל זה, וצריכה להשאיר את המקום למי שבאמת זקוק וזה לא אני. (אני לא קוראת בד"כ הודעות ישנות מלבד ההודעה ההיא שחזרתי אליה אולי פעמים או שלוש וכך לגמרי במקרה נתקלתי בה, זה היה קצת מוזר לקרוא). לפעמים נדמה לי שאני פשוט לא יודעת מה אני צריכה להרגיש, אם אומרים לי , אני כאילו מתאימה את עצמי אבל זה לא באמת להרגיש , לפעמים חשבתי שאולי זה לא תלוי בי אולי זה משהו אורגני בכלל.... בפגישה האחרונה, שוב הגענו לזה ... הוא אמר שלדעתו אני עושה כל מיני דברים כדי לא לפתח רגשות עמוקים כלפיו..., התחלתי להגיד לו שהוא בכלל לא צודק, אני עושה מאמצים גדולים מאוד כדי להשאר ופתאום נזכרתי בהודעה הזו שיש בה רגשות כלפי ה מ ט פ ל , יש גם כאב וצער על זה שזה רק חלום ועל זה שכך זה ישאר, איכשהו הצלחתי לספר לו על עלילת החלום הנשכח הזה, ואז הכתה בי ההכרה שלמרות הצהרותי על הרצון שלי "להרגיש" ולהיות מחוברת לרגשות, והתלונות שלי מידי פעם על זה שאני לא מרגישה ולא מתרגשת מכלום, יש בי חלק שמדכא את הרגשות שלא רוצה להרגיש , וכך אני נשארת ברמה מאוד שטחית,(אולי בגלל זה הוא נרדם פעם אחת ואני ראיתי בזה סימן לזה שהגענו לסוף הטיפול מת, ואנחנו סתם ממשיכים כי הוא מתעקש ואני מרצה כרגיל גם אותו...) בזמן האחרון היה לי קשה מאוד לבוא, היתה לי תחושה חזקה מאוד שהוא מאוכזב ממני, שהוא מזלזל בי, שהוא כבר לא איתי כמו שהוא היה פעם, וכשסיפרתי על החלום הזה זה התחבר לי פתאום להרגשה שכל הזמן בעצם הייתה שם, שנשארתי כאילו ללא מענה ממנו לרגשות ולתלות שהייתה וכמעט שלא דוברה, הוא כמובן לא יכול היה לדעת והכעס הזה הוא לא רציונלי, ובכל זאת באיזשהו מקום נסתר וקצת מנותק כעסתי עליו, כעס שהפך לזלזול והפחתת ערך של הקשר בינינו וגם לשנאה, שהועברו או הושלכו אליו, וכך הרגשתי מאוד לא רצוייה, לפעמים אפילו שנואה. זהו.

אודי :( :(((

הייתי אצל החדשה. היה טוב נראה לי. לא הצלחתי להסתכל עליה, אני אוטומטית מסתכלת על הרצפה וזה קצת לא נעים לי ואני לא רוצה שזה יקרה לי. היה שלב שהיא התקרבה אליי עם הכורסא שלה (היא כתבה משהו ולכן התקרבה) והיא הסתכלה עליי וזה לא היה לי נעים, אבל התביישתי להגיד.

היה לי חבר במשך שלושה חודשים,נפרדנו בגלל שחברה שלי התחילה לומר לי שהוא מנצל אותי רק בשביל סקס אז התחלנו לריב ובסופו של דבר היא הציבה לי אולטימטום ואמרה לי לבחור בינה לבינו. בחרתי בה. בגלל שהחבר שלה והאקס שלי הם חברים ומסתובבים באותה חבורה אז כמעט כל פעם שהם יוצאים,היא מצטרפת וגם אני מצטרפת יחד איתה. אני והאקס נפרדנו לפני חודש,נשארנו עדין בקשר,אנחנו מספרים אחד לשניה דברים אישיים,הוא מדבר איתי על בנות ואני מדברת איתו על בנים. אין לי בעיה לשמוע אותו מדבר על בנות אחרות,אני גם אפרגן לו הכי בעולם אם תהיה לו חברה חדשה כי אני באמת חושבת שמגיע לו. לפני שבוע בערך,הוא התחיל לומר לי שהוא רוצה חברה טובה שלי ושהוא רוצה להכיר אותה. זאת מישהי שהם בחיים לא דיברו ובחיים לא נפגשו,רק יודעים אחד על השניה. במשך כל השבוע הזה הוא מנסה לשכנע אותי לתמוך בזה ואני ממשיכה להסביר לו שרע לי רק עם המחשבה שהם יהיו יחד. לדמיין אותם מתנשקים,לדעת שהוא יבוא אליה הביתה בזמן שהיא גרה מטר ממני (הוא לא גר איתנו באותה עיר),לחשוב על זה שהוא יתאהב בה ושהיא תעשה אותו מאושר,הורגת אותי מבפנים. היא לא יודעת עדיין שהוא רוצה אותה,ועכשיו כל פעם שאני רואה אותה ומדברת איתה אני חושבת על זה ומתחילה להתנהג אליה באדישות והיא לא מבינה מה עובר עלי. ואני כבר כמה פעמים מסבירה לו שאם יצא מצב ויהיה בניהם משהו אני אנתק קשר עם שניהם. עדיין יש לי רגשות כלפיו,ואני לא מסוגלת לסבול את העובדה שיהיה בניהם משהו. מה אני אמורה לעשות? הקשר איתו חשוב לי מאד ואני לא רוצה לאבד אותו בתור בנאדם בחיים שלי,והקשר איתה גם חשוב לי,אבל אני לא אהיה מסוגלת לסבול את העובדה שיהיה בניהם משהו.

שטות תאמרו..לא אחראית, הרבה בקורת תהיה אחרי שאספר..אז תירגעו ונסו להבין, טוב? תמיד אני משלמת בסוף פגישה על הפגישה שהייתה. אז ככה בפגישה האחרונה נתתי לה סכום כסף לחודשיים מראש, היא בקשה הסבר שאלה אם זה בגלל שאני חוששת שהיא תעזוב..אך לא הסברתי, היא אמרה תסבירי לי בפעם הבאה למה עשית את זה... אז כתבתי לה מייל, כמו שכתבתי כאן....אז היא כתבה תודה שהסברתי ושנדבר בפגישה..ואני לעומתה כתבתי שיותר לא תהיי שום פגישה, שאני עוזבת..היא ניסתה לשכנע, אמרה שלטווח הארוך זה יפגע בי..אני אמרתי שלא תאיים...והיא אמרה שזאת פרשנות שלי האיום, היא רק מתריעה על התוצאות האפשריות....חתכתי ככה סתם את הטיפול....שילמתי כי זה פגישות שנקבעו מראש וזה נראה לי לא הוגן להשאיר אדם בלי סכום כסף שמגיע לו...היא אמרה שבודאי שאין טעם לשלם על פגישות שלא יתקיימו.... בנתיים חלמתי חלום אחרי הפגישה שבו אני מדליקה נרות שבת ופתאום היא מופיעה לידי, אני הולכת ברחוב והיא לידי, אני בסופר ושוב אני פוגשת אותה....לא כרודפת אחרי אלא כאילו שהיא מרחפת לידי..לא יודעת איך להסביר כאילו היא מתה אבל חיה לידי... במציאות- ביקשתי שתוותר עליי כדי שלא יכאב והיא לעומתי אמרה שזה יכאב יותר אם אעזוב......מוזר.......אולי רציתי שהטיפול כבר ימות לו בשקט......אוף......לא יודעת איך לצאת מהתסבוכת....היא אמרה שהיא כועסת, ושזה צעד לא נבון.... עכשיו השאלה שלי היא האם מטפל יכול לאיים עליי? האם זה יפגע בי בעתיד? והאם בכלל אי פעם מישהוא יקבל אותי??????ואולי בגלל שכל כך נחשפתי אני לא מסוגלת לעמוד שוב בפניה אז...אוף....חשבתי שזה לא יעסיק אותי יותר......לא יודעת מה לעשות כי היא כועסת עליי וממש לא רציתי שתכעס אולי בגלל זה שילמתי שלא תכעס? לא יודעת.....

זה מה שזה. נראה כמו סוג של מבחן, או סוג של תראי אותי, אני לא מרגישה בנח, או סוג של - עוד פעם אני בסדר וכל העולם לא. נדמה לי שאם היית אומרת לה שאת רוצה לעזוב, מבלי לשלם, היא היתה מביעה את דעתה, אולי, אך לא כועסת או מונעת ממך ללכת, ומכבדת את ההחלטה. אבל את לא ממש רוצה ללכת, נכון? נתת לה סכום עתק- של חודשיים ונעלמת בסערה, זה משהו שכן צריך לדבר עליו. גם אני במקומה לא הייתי מרגישה בנח עם זה. למרות ש... אולי, אם היא לא תתרגש , ותגיד לך בסדר, איך שאת רוצה, הסכום הזה ירשם לזכותך בפגישות עתידיות בזמן שתרצי או תצטרכי, היית אולי נמלכת בדעתך.

היי מיכל, קראתי את ההודעה שלך ופתאום רציתי שתגיבי לעצמך כאילו אדם אחר כתב את ההודעה. כתבת את: תירגעו ונסו להבין, טוב? האם מטפל יכול לאיים עלייך? נראה לי שהמצב מאיים עלייך. ולכן גם היא נחוות אצלך מאיימת. הרי יש לה כל כך הרבה כוח: לא לקבל אותך, לכעוס, ובגלל שנחשפת היא יכולה לדעת שבדיוק על הכפתורים האלה עליה ללחוץ. אבל לפי מה שהבנתי ממך - היא עוד לא עשתה את זה. לפחות לא בכוונה ובעוצמות שאי אפשר להתמודד איתן. אני מאוד מזדהה עם הפחד הזה, עם הידיעה הפנימית החזקה הזו שבסוף תיפגעי, שמביאה לבריחה. אבל כמו שכתבת, אי אפשר באמת לא להתעסק בזה... אז אמנם הדרך של נבואה המגשימה את עצמה מרגיעה בוודאות שלה, אבל על עצמי אני מרגישה שזו רגיעה פיקטיבית. אולי צריך לאפשר למישהו לקבל אותך, לפני שאת בורחת. אני מבינה אותך, מיכל. ממש בבשר אני מבינה. ודווקא בגלל שאני מרגישה בסירה דומה לשלך אני מרגישה בנוח לנער אותנו ולומר שלפעמים תחושת בטן היא פשוט חרדה שורשית ועמוקה. אלא שעד שלא נבדוק את האקסיומות שלנו, לא נוכל להוכיח שהן נכונות תמיד... בהצלחה, איתך, נעמה.

איך אפשר באמת להעלים אותם? המשקע הזה מעיב על חיי הנישואים שלי ברמת היום-יום, שעה-שעה. מה אפשר לעשות?

קודם כל אני משתתפת בצערך. אבי נפטר לפני 4 שנים, זה עדיין לא נתפס הוא היה אדם מאוד דומיננטי. מאז אני מרגישה שאין מי שיראה אותי. אני כועסת עליו שהוא היה קשה איתי לא הרגשתי אהובה, אבל היה מי שהתעניין ועכשיו גם את זה אין. אני לא יודעת אם אצליח להגיע לאנשהו בחיים האלו.. לימודים, קריירה, זוגיות, ילדים.. משהו.. גם ככה הכל נראה חסר טעם. אני אפילו לא יודעת אם אני רוצה לחיות.

כקוראת קבועה כאן, נדהמתי לקרוא על הפטירה. כתוב שהבן מזכה את אביו, ואין ספק, שפעולותיך הברוכות בפורום זה, הם מקפצה אדירה, לעילוי נשמת אביך. כי כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא!

תסכול פעוט של בקשה של המטופל יכול להוביל לכאלה חוויות רגשיות קשות? אני זוכרת שרציתי וקוויתי שהיא תתן לי יותר זמן אז התבשלתי עם התקווה הזאת בתוכי וממש רציתי להאמין..!! מן תחושה שרציתי שהעולם יבוא לקראתי... ואז היא כמובן אמרה שאני יכולה לשאול ולהגיד הכל בטיפול.. שאלתי עם היא תתן לי עוד זמן לפי איך שרציתי והיא סרבה וניסתה להציע איזה פשרה אחרת, אבל האמת שהסירוב הזה טלטל אותי כ"כ חזק גלשתי לסרטים פנימיים איומים והזויים מבחינה רגשית, התחלתי לזעוק לה בהודעות 'ויתרת עליי. אני לא מאמינה שויתרת עליי". או להרגיש שהיא הורגת ורוצחת לי את התקווה כי היא לא באה לקראתי לפי איך שרציתי וקיוויתי..........כמובן שאני לא שם יותר אבל לא מבחינה איך לכל הרוחות יצא שחוייתי דברים כאלה. מה בקשר הטיפולי גורם לזה שהכל נהיה כ"כ אינטנסיבי מבחינה רגשית ודי תלוש מפרופורציות מציאותיות.. אתה יכול להסביר אודי?

מה עם התיקון? הרגשתי שהייתי צריכה שהיא תבוא לקראתי ולא שום דבר אחר. כמה שניסיתי להתעקש ככה היא התעקשה לתסכל. רציתי להאמין בה והיא הפכה לאוייב בחוויה שלי :/ אכזבה מרה. אח"כ היא ניסתה לדבר על האכזבה הזאת אבל כבר הייתי מרירה מדי מכל החוויה בייחוד מכיוון שחוויתי אותה כמשפילה ביותר .כי לא הבנתי מה הייתה הבעיה שלה לבוא לקראתי עם יותר זמן וזה פשוט נהיה לי ברור שזה תסכול לשם תסכול, שום סיבה שהיא נתנה 'בשם המציאות' לא הייתה משכנעת ובנקל יכולתי להפריך... אני יותר מדי מודעת כנראה .. חבל שברמה החווייתית סבלתי כ"כ הרבה בלי שברור בשביל מה. עדיין יש לי קושי להתקרב, בייחוד בקשר אינטימי מיני עם מישהו. הבנתי שאני חייבת לשחזר טראומות מוקדמות בטיפול בשביל להשתחרר מהמחסום הזה. גם אתה מבין ככה? שזה חובה? שזאת הדרך? גם אומרים לי שאני צריכה מספיק לסבול כדי להתמסר לטיפול.. זה ממש פוגע ומעליב כאילו לא מאמינים לי שהסבל שלי אמיתי. כאילו שזה לא מספיק. אז משפילים אותי בנוסף.

שלום אני סובל מחרדות ואין לי כסף המצב בכלכלי שלי לא מאפשר לי ללכת לפסיכולוג בתשלום אני צריך עזרה מי יודע על פסיכולג ללא תשלום שיוכל לעזר לי [צונזר] אני ישמח לתשובה

הכי מעניינים בעולם. אני מקנאה :/

שלום רב פרופסור , לאחרונה התחלתי להתעניין בטיפול פסיכואנליטי ,משיקולים כלכלים נראה שבמידה ואכנס לתהליך על בסיס 3 פגישות שבועיות (להבנתי זהו המינימום הנדרש) אוכל לממן טיפול למשך 3-4 חודשים בשלב זה. שאלתי היא האם יש תועלת בטיפול קצר טווח שכזה? תודה רבה.

שלום שי, שאלה מורכבת שאלת. ראשית, אחזור ואומר כי פסיכואנליזה אינה מוגדרת במספר הפגישות בשבוע. לטיפול פסיכואנליטי אין סטנדרט: הוא טיפול המכוון לסובייקט בייחודיותו, שהיא ייחודיות סיפטומטית, והסימפטום ככזה הוא בדיוק מה שחורג מן הסטנדרט: סטנדרט ההומאוסטזה בכלכלה הנפשית של הסובייקט שהסימפטום פורע. לכן אין "מינימום" כדבריך, של מספר פגישות בשבוע, כפי שאין מחיר קבוע לכולם וכפי שאין אורך פגישות קבוע לכולם. הכלכלה של האנליזה היא כלכלה ליבידינלית, והיא תלויית סובייקט. מה שהביא אותך לשקול פניה לאנליזה הוא, מן הסתם, אכן "שיקולים כלכליים": משקל עודף שיש בחייך לסבל מן הסימפטום. סבל זה הוא במהותו כלכלי: רמת גריה במערך הנפשי שהיא גדולה מרמת ההומאוסטזה (רמת הגריה שהיא נסבלת עבורך). עודף גריה זה הוא שנחווה כאי-עונג, הווה אומר כסבל. אל מול סבל זה, שהוא במהותו מסדר כלכלי, מה שמציעה הפסיכואנליזה הוא מן הסדר של המפגש: מפגש עם פסיכואנליטיקאי. מה שמגדיר טיפול פסיכואנליטי, אם כן, הוא בראש ובראשונה ההכשרה האנליטית שעבר הפסיכואנליטיקאי, הווה אומר האנליזה שלו עצמו. זה עם הכשרה זו, ולא עם ידע שנרכש במסגרות אקדמיות ובודאי לא עם פרוטוקולים ידועים מראש לגבי מספר פגישות בשבוע, מספר קבוע מראש של פגישות בכלל, מחיר לגפשיה או אורך כל פגישה, שאנליטיקאי עושה עם פניות המגיעות אליו. ההחלטה לצאת מן הסצנה האנליטית כמו ההחלטה להכנס אליה כרוכה בהכרעה של סובייקט. הכרעה זו גם היא, מן הסתם, הכרעה כלכלית. סוף אנליזה אינו ארוע מן הסדר של הידע: הוא כרוך בשינווים בכלכלה הנפשית של הסובייקט, בהפחתה בסבל ההתענגותי, בעודף שהביא את הסובייקט לאנליזה. שינויים כאלה מתרחשים כל העת מרגע שהחלה אנליזה, במידה ואכן החלה. גם במספר מצומצם של מפגשים עם אנליטיקאי עשוי להתחולל מה שלאקאן מכנה "רגע לראות": בידוד כלשהו של מבנה סובייקטיבי מבלי שזה עובר את התהליך של חציית הלא מודע וחציית הפנטזמה אותו מכנה לאקאן בשם "הזמן להבין." אך מאותו ה"|רגע לראות" אכן ניתן, כמשתמע מדבריך, להמשיך. דרך צלחה, פרופ' שירלי שרון-זיסר

אם מטופל היה משלם לך חודשיים מראש על הפגישות ממש כשעמד לצאת בסוף הפגישה? כשהמטופל אחרי החודשיים יוצא לחופש ארוך...היית כנראה רוצה לברר את פשר העניין...האם זה בגלל שהוא פוחד מנטישה? שהמטפל יעזוב? האם בכלל משהו אחר? אולי זה נותן לגיטימציה לומר שלמתי לך אני לא חייבת לך כלום, לא חייבת לפתוח יותר את הלב מולך.....לא חייבת לבוא לפגישות....כאילו לא חייבת יותר כלום בקשר בנינו........או שאולי שפשוט תיקח את הכסף והיא לא חייבת למטופל יותר כלום......לא עוד מחויבות לקשר......אוף זאת ההרגשה שלי...אולי רצון עז להתיר את הקשר כבר.......האם זה קרה לך שמטופל רצה לשלם מראש? האם היית מסכים? ברור שהיית מברר...אבל בכל זאת? ולכל השאר, מה דעתכם? האם יצא לכם לשלם מראש?

שלום, אני מעוניינת לשאול לגבי הבת שלי בת שנתיים וחודשיים בבית ילדה מאוד תוססת בוחנת גבולות כל הזמן מדברת בלי הרף, שרה ומתקשרת כל היום. לאחרונה גיליתי שבגן שלה שהיא נמצאת בו מתחילת ספטמבר היא מתנהגת באופן שונה לחלוטין, היא לא בוחנת גבולות בכלל, לא משתוללת כמו שנוהגת בבית, ולא מדברת עם צוות הגן. עם הילדים היא כן מדברת. לאחרונה שמתי לב שכאשר מבוגרים שהיא לא מכירה פונים אליה היא לא עונה. כאשר אנחנו ההורים בסביבה היא מדברת ומתקשרת חופשי גם בגן. כמו כן, עם מבוגרים שמשחקים איתה באופן יחידני היא מתקשרת באופן רגיל. השאלה שלי איך ניתן לה היפתח גם בגן? האם מדובר באילמות סלקטיבית? תודה

שלום אני אתחיל בזה שכבר זמן מה כשלוש שנים וקצת יותר אני נמצאת בתעלומה עם עצמי יש לי כל מיני מחשבות המזיקות לי מבחינה נפשית לפני שהתחלתי לצאת עם הבן זוג שלי לפני שבכלל היכרתי אותו התחילו לי כל מיני מחשבות מפגרות בראש כמו למשל שראיתי דמות בסרט שאותה דמות יש בה תכונות שכביכול נורא הייתי רוצה אותם אז פשוט היית מסתכלת על הדמות שלה בסרט ובולעת את הרוק שלי בפה או ממצמצת ואם הייתי חושבת על מישהי שאני ממש לא רוצה להיות כמוהה הייתי יורקת שלוש פעמיים עכשיו כבחורה בת 21 זה די דפוק וילדותי ולמרות שאני יודעת שאין לזה שום משמעות אני עדיין ממשיכה מהספק וזה נהיה יותר גרוע כשסתם לדוגמא אני חושבת על הבן זוג שלי עוזב אותי או עושה לי רע אני ישר אומרת חס וחלילה חס ושלום בשקט ואת האצבע שלי אני מרטיבה ברוק ומסמנת על הצוואר שזה כאילו מעיין אמונה תפלה מזרחי שכאילו אומר הרחק מאיתנו לא עלינו ושלא יבוא עלינו ובכן אני רוצה לטפל בזה לבד עם עצמי אני לא רוצה שפסיכולוג או פסיכאטר "ירפא" אותי כי אני לא רוצה להיות תלויה בטיפול וזה נעשה גרוע יותר ככל שעובר הזמן אני חייבת תשובה אני מתחננת לעזרתכם

מרוב ניתוקים כבר קשה לי לומר מה הוא האותנטי. מצד אחד זה מגן, שומר, הניתוק הוא האפשרות היחידה שיש לי כשהפעולה הפסיביות של הקיום מכאיבה מידי. מצד שני נשארתי עכשיו קליפה חסרת תוכן. נראה לי שאפשר להוציא את הראש מהמקלט, שפחות כואב בחוץ, אבל אבדה לי היכולת להרגיש וטרם חזרה. הלוואי שהייתה חלופה להתמודדות עם כאב שאי אפשר לשאת...

שלום, יש לי אחות בת 19. היא הפסיקה ללמוד בכיתה ט'. סירבה ללכת לבית הספר. עם בעיות קשב וריכוז. בעיות חברתיות . השלימה בשנה האחרונה 11 שנות לימוד במסגרת פרויקט הילה. כעת היא לא מתגייסת ולא עושה שירות לאומי. התחילה מספר ימים בודדים בשירות לאומי והפסיקה . לא יכולה להיות במסגרת, קשה לה אינטרקציה עם אנשים. קשה לה לקום בבוקר. היא כל היום בבית קמה ב16-17 ונמצאת במחשב רואה סרטים/סדרות. אין לה חברה כלל. ההורים שלי מיואשים- הם הורים תומכים, אוהבים, ומבינים מוכנים לעשות הכל כדי שהיא תצא מהמצב הנוכחי. אני סבורה שהיא צריכה טיפול האם זה בתחום הפסיכולוגיה/ פסיכיאטריה. האם יש מישהו מומלץ בירושלים? אין בעיה כלכלית- ההורים מוכנים להשקיע כל סכום בלהחזיר אותה לחיים סדירים.

שלום אודי רציתי לשאול שאלה בסיסית ועקרונית - מהי מטרת הטיפול הפסיכודינמי? נניח שלאחר שנה של טיפול הבנתי שהדינמיקה המשפחתית אצלנו הייתה בעייתית ביותר: אבא נוטש, מנוכר ומרוחק, גירושים מכוערים שהותירו בי צלקות ומשקעים, אימא חורגת "מרשעת". מה עושים הלאה? כיצד ההבנה הזו אמורה לסייע לי בהתמודדות שלי עם "הכאן והעכשיו"? כיצד ההבנה הזו אמורה לעזור לי עם "הבור השחור" ועם תחושת הריקנות? אני שואלת מתוך התעניינות וללא כל ציניות. מה התכלית של החיטוט העצמי הזה?

שלחתי לך ולשריל תגובה ,ומשום מה הן לא מופיעות, (כבר מיום חמישי)

שלום אני בת 18 ולאחרונה חוויתי חויה מוזרה , אינני יודעת אם החויה קשורה לפורום אבל כשחיפשתי את הנושא עלו לי פורומים פסיכולוגיים. היום בבוקר ששכבתי במיטה ראייתי החלה להיות מטושטשת ולא מרוכזת והתחלתי להרגיש שאני לעט לעט מרחפת , שהראש שלי והגוף עולים לעט אבל הרגליים עדיין מרגישות את המיטה , זו האמת הייתה תחושה נפלאה והיא קרתה לי פעמיים הבוקר , והפעם השנייה הרגשתי את הרצון לרחף , מה שהיה מוזר בחוויה הוא שהיה מעליי בלון של ערנב שריחף מעליי והוא נראה קרוב יותר ממה שהוא אמור היה להיות , לא יודעת מה החוויה הזו אומרת אבל היא לא הרגישה כמו חלום. טדמח לתשובה , תודה מראש :)

שלום רב, אני בת 26 ואם לתינוק בן חצי שנה. הבעיה שלי בזוגיות היא שמאז שאני זוכרת אותנו יחד יש לבעלי נטייה חזקה להסתכל על נשים אחרות והדבר פוגע בי מאוד כיוון שאני בטיפוס קנאית וכן הוא מצידו מעוניין לשפר אצלי פגמים שבעיניו הכרחיים על אף שאני נחשבת לאשה יפה.זה יוצר מחסום רגשי בינינו. אני לא טבעית כשאנחנו יחד אפילו בסקס קשה לי להיות רגועה ולהינות. אני מבחינתי משתדלת תמיד להיות מטופחת כי אני יודעת שזה מאוד חשוב לו,אך בדרך כלל אני נתקלת בביקורת מצידו וזה מונע ממני ליזום. כשאני מדברת איתו על הנושא ומשתפת אותו בכאב שלי אכפת לו והוא מבטיח להשתדל אך קשה לי לקבל את זה ולחיות בצורה כזו. זה הופך אותי לממורמרת וכהתגוננות אני מתקיפה ומשתדלת ל"רדת" עליו על אף שבטיפוס אני אשה חמה ואוהבת. אשמח לקבל עיצה מה עלי לעשות ואיך להתמודד. אושרת

הייתה עכשיו הפעם האחרונה איתה. היא יוצאת לחופשת לידה. חשבתי בזמן הפגישה לבקש ממנה חיבוק, לא ידעתי אם היא תסכים. לא ביקשתי. אבל כישצאתי, רציתי להגיד לה משהו ולא ידעתי מה. אז אמרתי שאני לא יודעת מה להגיד והיא אמרה שיהיה בקלות לשתינו ונגעה בכתפי. יצאתי ממנה והתחלתי לבכות, אני כבר מתגעגעת אליה מאוד מאוד. ביום רביעי אתחיל אצל המטפלת החדשה, מקווה שיהיה מועיל ושלא ארגיש לבד. יש לי גם את הפסיכיאטרית שאני יכולה לדבר איתה וגם עם הפסיכולוגית קבענו שאכתוב לה למייל פעם בחודש, לא הרבה אבל גם משהו. לפעמים אני מרגישה שיש לי יותר מדי "מטפלים" אבל יש בזה משהו שאני גם "אוהבת". הספירה לאחור החלה...

האם ניתן להחליף הלידול אחד ורבע מילגרם בתרופה אחרת דור מתקדם ולא להחמיר את המצב כתוצאה מהשינוי?

שלום, יש לי בעיה משפחתית ואני עברתי כבר בערך שני פסיכולוגים שנטשתי אותם אחרי תקופה קצרה מאוד כי הרגשתי שאין להם את הידע, הכלים והניסיון לעזור לי. אני מחפש המלצה למישהו שיכול לעזור לי ועם זאת יגבה סכום נמוך יחסית, אולי דרך קופת חולים כללית למשל אבל יש שם המון שמות של פסיכולוגים ומטפלים ואני לא יודע מי מהם טוב ומי לא למקרה שלי. המייל שלי הוא [email protected] ואשמח לשמוע המלצות. תודה רבה

מחכה להמלצתכם, תודה

הי אודי מה שלומך? לא הצלחתי לומר, אבל מאד הצטערתי לשמוע... משתלטת עליי שתיקה, כמו רעל משתק כזה... וזה נהיה לי יותר ויותר קשה להילחם בה... http://www.youtube.com/watch?v=dT7DZz7rpN8&playnext=1&list=PL2E7748EF13C54A4D

שלום. אני בת 27, סובלת מאישיות גבולית, מטופלת כמעט 10 שנים בטיפול פסיכולוגי(dbt) ובכדורים. רציתי לדעת האם לגבוליים יש סיכוי לעתיד סביר?? אני מתכוונת לעבודה קבועה (יחסית...) לזוגיות יציבה (יחסית...)??? אני על סף יאוש.

שלום אודי האם זה בסדר שפסיכולוג שואל שאלות פרטיות כבר בשיחה הטלפונית?? כמו למשל, מה הסיבה העיקרית שאתה רוצה טיפול...יכול להיות שכבר משיחת הטלפון תהיה לי הרגשה לא טובה לגבי הפסיכולוג?? תודה

אני בן 30. יוצא לי הרבה פעמים להגיד דברים מהלב שמאפשרים חשיפת פחדים או קשיים שלי בנושא מסויים בסביבה לא אינטימית. מין חוסר טאקט כזה כיצד להסתיר דברים בסביבה שיש בה אנשים לא קרובים שלא צריכים לדעת כלום. מין ישירות כזאת של יכולת להגיד דברים מבלי לראות שזה פוגע בי. אני הרבה פעמים תופס את עצמי בדיאבד ומפחד ממידת החשיפה שביצעת והידע שיש לאחרים עלי. בנוסף אני עושה את כלפי אנשים אחרים ואני חושף את רצונתיהם ורגשותיהם הידועים לי, או שאני מניח כי קיימים. כאילו אין לי מחסומים תקינים של הבעת הרגש או הסתרתו, כולל חוסר מודעות לעוצמת הידע שהרגש משדר לצד השני או חושף את הצד השני. אני רוצה להבין למה זה קורה לי.? נוצר מצב שחברה שלי שע"י שקשורה לנושא גם נחשפת וכך אני פוגע גם בה. היא אמרה שהיא ממש מפחדת ממני והסכנות שיש בלהיות ע"י. היא דואגת לברר למה זה ומפחדת מתופעה זו ושזה יעבור בגנים ליילדנו. אני חושב שאלו מנגנונים אישים שלא פיתחתי בסביבה בה גדלתי ולא יכולת גנטיתי כזאת או אחרת. או אולי משהו שכשור להפרעות קשב וריכוז או דברים דומים. אני אשמח אם מישהו יוכל להכיוון אותי כייצד לטפל בזה, וכמובן להרגיע את חברתי שזה לא גנטי.... תודה.

האם תוכל להפנות אותי לגורמים מקצועיים מאבחנים?

שלום, אני בן 16 וחצי ואני מאוד מתעניין בפסיכולוגיה, אני קראתי הרבה על הנושא ובין היתר נתקלתי בנושא מסרים תת-ספיים. מסרים שחודרים ללא-מודע וגורמים לשינוי בהתנהגות בצורה לא רצונית. בקיצור, בדקתי איך זה קורה וגיליתי שאם מוסיפים לתוף סרטון תמונה במשך זמן של פחות מ 0.041 שניות אז זה הופך למסר תת-ספי. הורדתי את התוכנה סקראצ' (תוכנת אנימציה) וניסיתי לעשות את זה על עצמי. כמו שקראתי באינטרנט אז כתבתי את המשפטים בצורה של הווה כמו "אני משקיע בלימודים" ועוד כמה משפטים אחרים, כדי שזה יעזור לי להשתפר בתחומים האלו. ניסיתי את זה כמה פעמים. אני לא יודע כמה זה קשור אבל כמה ימים אחרי זה נכנסתי לדיכאון בגלל כל מיני מקרים שאני לא חושב שהייתי מגיב אליהם ככה לפני הניסוי שלי של המסרים התת-ספיים. אחרי ששמתי לב לזה נזכרתי שקראתי (לפני הרבה זמן) על תאוריית הדחף ( http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%93%D7%97%D7%A3 ) אני חושש שהמסרים שלי הפכו לדחפים של הלא-מודע ובגלל שאני לא מצליח ליישם אותם אז אני נכנס לדיכאון. זה הגיוני? אם כן, אין אני יוצא מהדיכאון? כי אני ממש נכנסתי למצב של דיכאון קשה ואני רוצה לצאת מזה!! סליחה על החפירה ותודה על העזרה :)

החלטתי לנסות השבוע לא לשבור אותם. מייל ביום שקבענו, לא מתבכיינת ושולחת סמסים של מסוכנות.. נראה לי שאני מבינה איך זה שומר. אני פחות מוצפת השבוע. נחמד כשההיגיון מצליח לצאת לאור לפעמים.

מנגנוני הגנה על מי את מגינה? מנגנוני הגנה יוצרים תוהו מעוותים לך את החשיבה, האם זאת רק אשליה? מה את מבינה? את רק ילדה קטנה, בלבוש אישה בלויה. אולי את נוסעת רחוק, מחפשת רק דרך לצחוק על מי את עובדת? הן בתוכך את נגמרת.... על מי את מגנה? מנגנוני הגנה יוצרים תוהו מעוותים לך את החשיבה ואת בשלך, שמחה ומאושרת, האושר הוא רק אפר ועפר נטחן דק בתוך גופך שורף את נפשך מה את מבינה? מנגנוני הגנה

היי, בשבוע שעבר פוניתי לבית החולים עקב סחרורות העדר תחושה וקושי בדיבור, לאחר בדיקות בחדר המיון אמר הרופא שעברתי התקף חרדה. אולם במהלך השבוע שעבר מאז התופעות לא חלפו. יש לי תחושות של זרמים ברגליים, לחץ ברקות, מועקה וחוסר נוחות בבטן וכדומה. מין תחושת קהות כללית כזו. בלילה אני ישן לא טוב ובבוקר קם עם יובש בפה. האם זה מתקבל על הדעת המשכיות שכזו? מה עלי לעשות? כי אני מאוד נלחץ מזה וזו חלק מהבעיה. אודה מאוד על תשובה מהירה. יואב

... .. אפשר ??? לא נעים לי כל כך.. איך אתה מרגיש ?? זה עדיין כל כך .. שמת לב אודי? כמעט כל ההודעות החדשות האדומות מדברות על כאב פרידה :( הפרידה, האובדן, הצער , נמצא פה בעוצמה כל כך גבוהה :(( אודי יקר ! אני יכולה להקל עליך במשהו ?? שיכאב קצת פחות ?? שלך-במבי.

מתעלמים מהן בכוונה, נכון?? התעלמות שיטתית. כמו לגמול אותו מהתלות למטפל! לגמול אותו כמו מסם. נכון?? כי אם לא אני רוצה לדעת איך מגישים תביעה נגד מטפל שמתעלם מקריאות מצוקה ובקשות לעזרה! פסיכולוגים חוצפנים.

כתבה שהיא מבינה..כמה בכי :/

באיחור של מיליון שנה אחרי שהלב שלי נחמץ והתכווץ ונהיה מר... ועדיין היה לזה אפקט מרגיע בשבילי משום מה. לפעמים אני נחרדת שמבינה כמה השפעה בעצם יש לה על עולמי והיא לא עושה עם זה כלום כי לא באמת אכפת לה רק ברמת המינימום המקצועית של יחסי מטפל מטופל. אבל לפעמים זה מרגיש שהתקווה שלי הייתה בידיים שלה והיא פשוט אכזבה.כנראה כל זה שחזור מסריח של הטראומה המקורית.. הבעיה שאין לי מושג איך מתקנים ולצערי עושה רושם שגם למטפלת הזאת אין. כ"כ רציתי להאמין אבל היא לא באה לקראתי עם הזמן ומאז נעשיתי כ"כ מפוכחת אבל זה ממש לא הבריא את הלב.. הבולימיה נהיתה יותר גרוע. צרחתי הצילו מיליון פעמים והיא לא נענתה. מעניין למה עכשיו כן. אולי כי נמאס לה שאני מציקה. היא ביקשה שאפסיק ולא הצלחתי כ"כ, מרוב יאוש ושנאה ששוטפים אותי לפעמים.. אז ניסיתי להסביר לה.. היא כתבה שהיא מבינה... שיהיה. יותר טוב מכלום. אני סתם מפלצת לפעמים. ככה יוצא.

נשארה לי פגישה אחת. יש מישהי חדשה ודיברתי איתה אבל יש לה זמן אחד פנוי והוא לא נוח לי בכלל. זה לפני העבודה ביום הכי קשה שלי. זה לא עושה לי טוב בכלל. (לכתחילה זה לא מה שהבנתי שיהיה...) לא רוצה ללכת אל החדשה ולא רוצה ללכת לפגישה האחרונה. לא רוצה כלום. אבל אני לא יכולה להיות לבד...

מקווה שהספקת להתאושש...אם חזרת סימן שאפשר? בתקופה שלא היית עברתי ממש משהו חשוב בטיפול...נפגשנו שלוש פעמים, אתמול אחרי הפגישה ביקשתי עוד אחת וקבלתי עוד אחת כבר לאותו היום אחר הצהריים, כמה שהיא מדהימה והבינה...כאילו הייתי זקוקה להמשך פגישה באותו היום כי הפגישה נקטעה לי באמצע.. אף פעם זה לא קרה לי. היא הכאיבה לי כשחפרה בפגישה...אמרתי לה והיא בקשה סליחה...אבל לא היא האשמה......לא היא!! אני רוצה לשאול מה קורה כשהחומות נופלות? כשהאסימונים נופלים? כשמבינים? נהיה כאוס?????איך מחזיקים כדי לא ליפול???? מכיר תסמונת שטוקהולם?...אז ככה היא אמרה שזה מה שקורה לי...וההזדהות הזאת וכל הזמן מזערתי...לא חשבתי שנפגעתי כלל...ועכשיו מה עושים כשרוצים לשחרר כבר???וגם אם אוותר על הילדה ועל ההשלכתיות אז ארגיש כאב רב....אני יודעת בודאות שזה יפיל......אוף.....האם זה הכרחי לוותר על הילדה ולהרגיש אחרת? אישה אולי???????אוף בטח לא הבנת כלום, גם אני כבר לא מבינה. תוכל לענות לי מה עושים כדי לא ליפול או שחייבים לכאוב ולכעוס ולכוון למי שאשם???????זה מה שקורה לי כרגע... מ.

שלום אני בת 32. עברתי פרידה מבן זוג לאחר 3 שנים . בוטלה חתונה וכן עברתי הפלה. כל החצי שנה האחרונה הייתה סיום מתמשך ולפני כשבוע זה נגמר סופית. מרגישה שננטשתי שהתנפצו כל החלומות, התקוות. הגעגועים אליו, חוסר יכולת לתפקד, בכי אינסופי, תחושת בדידות איומה. אני מרגישה אובדן אינסופי גם של עצמי. לא יודעת מה לעשות. איזה שיטת טיפול , למי לפנות, אין לי אמצעים לשלם 300 ש"ח לפגישה. האם יש מישהי במכבי שיכולה לעזור לי. תודה רבה

אשמח להמלצות למייל [email protected] תודה רבה

מות אבי/יהודה עמיחי אבי פתאם, מכל החדרים יצא למרחקיו המוזרים. הלוך הלך לקרוא לאלוהיו, שהוא יבוא לעזור לנו עכשו. ואלוהים כבר בא, כמו טורח, תלה את מעילו על וו-ירח. אך את אבינו, שיצא להובילו, יחזיק האלוהים לעד אצלו. אודי, משתתפת בצערך, תנוחם בליטוף קרן אור על ליבך. אני במפגש תכוף בשנים האחרונות עם פרידות כואבות,בחטף, ללא בחירה, הכאב הוא בן זוגי, ישנה בזרועותיו, מתעוררת לצידו, אוכלת בחברתו, גם באולם הקולנוע - מתיישב לו בחשאי, בכסא לידי, מתגנב הוא בין צלילי מוסיקה מתנגנת, צחוק ילדים, ומעוף ציפור, בין ערביים, יתיישב לו בנחת כבעל בית , על כורסא רחבה בחדרי לבבי...

שלום לך רציתי להגיד לך שהתרגשתי מאד לקרוא אותך. התאור שלך לכאב הזה שלא מרפא, מיטיב כל כך לתאר את תחושת הכאב שלי שלא הצלחתי לתת לו ביטוי במילים. אני משתתפת בכאבך ומאחלת לך ימים קלים יותר. ותנחומים גם לך אודי.

שלום שריל, תודה, שמחה שמילותיי נגעו, ביטאו גם לך, יש ימים כי נדמה, לא אצליח לקום תחת משא הכאב... והנס מתרחש, ואני עדיין כאן... מיטיבה לתאר זאת באור וורוד יותר רחל המשוררת : אקליפטוס / רחל לא אחת ראיתי: הונף הקרדם והורד וננעץ בשאר; מעולל בעפר הוא שרוע דם – זה הנוף המרטיט, הנוהר. השריד היתום מזדקר נוגות מיתר ועירם מכל. ותמיד נדמה: הפעם הזאת לא ישכח העץ, לא ימחל... תפקדנו שוב, אך שנה תנקף – תעמד משתאה, תביט: למרום כאז כמה הנוף, ונוהר כאז, ומרטיט. ניסן, תרפ"ט

אודי, כמה נכון, מדויק,.. מה עושים עם זה? איך משנים דפוס התנהגות? (מודעות לא עוזרת כאן,רק מוסיפה דעת,- מכאוב) אולי עדיף לא להיות בקשר משמעותי..., להשמר.. אבל אז, סר טעם החיים ואני לא "אקליפטוס" של רחל...רק בחלקו הראשון. אינני מצפה לפתרון קסם, רק עיצה, או מילה..

הכאב.. לא מבינה אותה. איך היא מסוגלת לא לדעת. להשאיר דברים ככה. באויר. ברוח. אין לי כח יותר. הכל עכשיו "חרטה" מבחינתי. שיהיה מה שיהיה

איך לתת משמעות? למה אתה מתכוון? האם קראת את מה שכתבתי לך למטה? כשעניתי לבמבי, ואז הגבת ושאלת אותי שאלה? על האם שיתפתי את "המחליפה/הנוכחית" בחששותיי לגבי הגמישות בגבולות? אפילו פרידה לא הייתה לי... אני פשוט "ככה". - באויר. ובכלל, "המחליפה" חושבת שעדיף שאשאר איתה ואעבור איתה את תהליך הפרידה מהפסיכולוגית. אני לא יודעת כבר מה לעשות עם עצמי. הכאב כה גדול. ואני גם לא מבינה. פשוט לא מצליחה להבין איך יכול להתרחש דבר כזה במסגרת טיפול מקצועי? (עם או בלי מרכאות).