פורום פסיכולוגיה קלינית

איזה כיף לאנימה, שענית רק לה... סליחה.

כמה כאב כאן מסביב . מקווה שיש לך כוחות לשחות בו. או לפחות לצוף על הגב ולעבור אותו בעזרת השלווה. חוף מבטחים בצורת סוף שבוע באופק... מאחלת לכולכם נשימה ארוכה מספיק שתביא אתכם לשם. מקווה גם אני לאדמה יציבה.

אז הבדיקות דם שלי בדיוק אותו דבר כמו מלפני 3 חודשים (בסה"כ אין שום דבר מיוחד). הרופאה אמרה שאחזור לפסיכיאט' אז מחר אלך אליה. (וגם נתנה הפניה לנוירולוג). רק אני לא בטוחה שיש לי מה לחפש אצלה.... נמאס לי מכל הבלאגן הזה.

הי חנה.. ראיתי הודעה מיותמת.. ומקוה שזה בסדר מבחינתך שאני מגיבה.. מקסימום תתעלמי.. מרגישה הזדהות עם הרבה דברים שאת כותבת.. גם אני די לבד.. והייתי בתקופות קשות שמזכירות את שלך.. עזר לי לכתוב באותו זמן.. כי הייתי מוצפת.. .. וכתבתי לעצמי.. גם אם זרקתי את זה מיד אחר כך..כמובן הכל במקביל לטיפול..גם לפעמים הראיתי זאת לפסיכולוגית.. מקוה שתרגישי במהרה יותר טוב ובהצלחה עם ההחלטות.. מ.

סליחה. (זה הכל בגלל שהיא ביטלה פגישה איתי) ומה פתאום הפסיכיאטר' שולחת הודעה לשאול אם אני רוצה להיפגש איתה מחר? דיברנו הרי במייל על כל הסיפור והיא שאלה אם אני רוצה להיפגש איתה ועניתי שאני אחכה לראות מה קורה. אז למה היא שולחת לי הודעה? אני רק מדמיינת או שהיא רוצה את הכסף שלי?!

בסוף אנחנו נפגש מחר, למרות שממש נעלבתי ממנה.

שלה. אני מנסה. אבל לא מצליחה. אני שולחת לה מיילים. ואין לי מושג אם היא קוראת אותם. אין לי בכלל מושג אם היא מקבלת אותם , או ש"שלחה" אותי לזבל/ספאם שלה אוטומטית- כדי שלא תראה אותם. אפילו עברתי כמה פעמים מתחת לקליניקה שלה. חיכיתי לה. אבל לא פגשתי אותה. רק ראיתי טיפה מהחלון. אפילו "כתבתי" לה משהו על האוטו- על החלון המלוכלך- ככה עם האצבע.. אולי היא בכלל לא ראתה. היא כאילו מתה. אין שום תגובה ממנה יותר. כאילו מעולם לא נפגשנו. כאילו מעולם לא הכרנו. כאילו מעולם לא היה טיפול. כאילו מעולם לא הייתי אצלה בטיפול. וכאילו גם לא הייתה לי שום משמעות אצלה/מבחינתה. פשוט מחקה אותי טוטאלית. ניסיתי. להתקדם. לא מצליחה. הולכת ל"מחליפה" קצת. אבל לא מצליחה להמנע מכל מה שציינתי כאן. לא מצליחה להמנע מלסמס לה לפעמים, מלשלוח מיילים וגם מלעבור ליד הקליניקה. מה גם שהיא ממש לידי.. ממש ליד מקום מגוריי. מה אני יכולה לעשות?? זה אבסורד: האם אני צריכה טיפול בגלל "הטיפול"?! :-( ומה שקרה בו? לא שמעתי וגם לא מצאתי ( גם באינטרנט-פורומים שונים, חיפוש בגוגל) מקרה כזה- של סיום חד צדדי מצד המטפלת. בלי בעצם הסבר.. בלי תהליך פרידה נורמלי.. בעצם- בלי סיום. נטישה. חלומות כאלה שחולמים רק מרחוק למות מתוך געגועים אלייך חלומות כאלה מעירים אותי פתאום עוזב הכול ומחפש בכל העיר חלומות כאלה - הכאב שלא מרפה רק להחזיק את כל הלילה עד הבוקר אחרי חלומות כאלה שנופלים מחוץ לזמן כל מה שכבר לא פה, כל מה שעוד לא שם חלומות כאלה - אין שום נחמה בזמן לנסוע עד אין סוף, לנסוע עד שאין יותר לאן חלומות כאלה - ים העצב הגדול שוב להפליג בו, שוב לטבוע בכל יום

רק לומר בקטנה, היות שאני ותיקה למדי בפורומים וגם יצא לי להכיר כמה מהם בעבר אוכל לומר לך שראיתי כמה וכמה מקרים, שבעיניי לפחות דיברו באופן שמאד מזכיר אותך והסיפורים היו דומים (פרידות/נטישות בלתי מובנות או מוסברות לכותבים, קלקול אנוש של קשר טיפולי שהיה נפלא והתהפך ובעיקר מקום רגשי שמרגיש לי דמיון). חלק ממערכות הפורומים שהכרתי נסגרו ואין אליהן גישה יותר. בפורום פסיכולוגיה קלינית של דוקטורס בגלגוליו הקודמים מצאתי עכשיו לא מעט הודעות, אך מרגישה שלא בנוח לרשום את הקישורים וכך לחשוף מחדש משהו של אחרים שכבר מזמן עבר לאחור. מה גם שבאחת מאותן הודעות ראיתי כי דובר על הנזק שגרמה חפירת יתר בפורומים. מעניין גם, שאני מרגישה שמי שמגדירים עצמם כנפגעי טיפול הם אנשים שעפי"ר נמשכים לכתוב בפורומים, ודווקא לכן במקומות כאלה יש סיכוי לראותם יותר. מה שכן, בעבר היחסית רחוק, לא היו מערכות סינון והפעילות הייתה אינטנסיבית מונים רבים. משם אני זוכרת... ואני זוכרת כינויים ועוד. זוכרת. משהו רגשי שנטמע. שוב אציין כי, בעיניי, רוח מאד דומה מאפיינת את ההודעות האחרות. להרגשתי – מאד מאד. מעבר לכך, חושבת שכדאי להשתדל ולהיזהר לא ליפול למקום של ה'טרול' לכאורה. גם בפורומים וגם במציאות. זה נראה לי קצת מקום שיש בו מעין אלמנטים ממאירים שכאלה, ונפגעים מזה. מאד נפגעים מזה. סוריקטה

הי סמבדי, נשמע לי ממש קשה. מבינה את ההרגשה של האם אני צריכה טיפול בגלל הטיפול... למה את לא הולכת למחליפה באופן קבוע? מקווה מאוד שיוטב לך במהרה.

רגשות חזקים וקרובים שהרגשתי לפסיכולוגית. ומה שהכי מפריע לי זה העובדה שלמרות שאני הולכת אליה, אני לא מצליחה להתנתק מהפסיכולוגית. להתנתק מהגעגוע. שרק הולך ומתגבר. עברו חודשיים כמעט מאז הפרידה הרשמית כביכול, אם כי למעשה בקושי נפגשנו מאז שחזרה מחופשת הלידה. וזכבר היה לפני 4 חודשים. אם הזמן הוא מדד למשהו- אז זה עוד יותר מתסכל, י אני אצל "המחליפה" כבר 7 חודשים! ואמנם היא חמודה והכל, אבל אני כמהה לפסיכולוגית שעזבה אותי. קשה לי להסביר במילים כאן. יש לי עדיין את המכתב שלה שנתנה לי לפני שיצאה לחופשה ובו הבטיחה לי במילים רבות, קרובות ומרגשות שזאת רק הפסקה זמנית. ושהיא רוצה מאד! וכן מתכוונת להמשיך ולטפל בי לאחר שתחזור מהחופשה. ושהקשר ביננו קרוב , ומשמעותי גם לה. אז....את מבינה? אני מפחדת שבסוף היא תפנה למשטרה או משהו, אם לא אפסיק לשלוח לה מיילים, ולסמס פעם ב... או למשל- מה יקרה אם תראה אותי מתחת לקליניקה שלה? אמנם אני גרה ממש קרוב, וזה רחוב, וכביכול "מעבר חופשי" לכולם, ולא עבירה ללכת ברחוב.. אבל הרי היא תדע שאני שם בגללה... :-( פשוט יש ימים שאני לא מצליחה להמנע מלעשות את זה. אני כל כך מתגעגעת. וכל כך פגועה. וכל כך רוצה שתסתכל לי בעיניים ותגיד שהיא שלמה עם מה שעשתה לי. כי רק ככה אאמין לה. רק אם אשתכנע שזה באמת אמיתי. ואם אבין.

היא לא תפנה למשטרה, לפחות כך אני מאמינה. האם היא אמרה לך בצורה חד משמעית שהטיפול הופסק?? ויכול להיות שאמרה ולך קשה לקבל, גם הגיוני מאוד. יכולה לומר שאני אולי קצת מהצד השני של הסקאלה, נהייתי תלויה מהר מאוד בשנייה, וגם בפורום לפעמים. יכול להיות שלך לוקח זמן, אני לא חושבת שזמן הוא מדד, ז"א הוא כן, אבל אין התחייבות לזמן מסויים. לאחד ייקח חודש לעבור משהו ולשני כמה שנים. מבאס אבל כנראה זו האמת. נראה לי שאין לך יותר מדי ברירה אלא להמשיך בטיפול או לבדוק האם הקודמת זו שמשפיעה על הטיפול או שאולי את צריכה מישהי חדשה אחרת. ותנסי לחשוב האם לראשונה נקשרת מיד, למרות שברור שהכל שונה עכשיו. אני ממש מקווה בשבילך לטוב.

משום מה נמחק לי הלינק שצירפתי. http://www.youtube.com/watch?v=FWJ09SFCV8g אז שלא יחשבו חלילה שזה שלי.. זה פשוט מאד מאד מתאר את מה שאני מרגישה . ולחנה- לשאלתך: כן. היא בפירוש אמרה שהטיפול הסתיים. קודם במייל ששלחה לי. ואח"כ אחרי שהתחננתי- אז גם בפגישת פרידה בודדת, שכאמור הותירה אותי רק עם חלל גדול ושאלות פתוחות. כי אמרה : אני מפחדת ממך". זהו. ועדיין- אני לא מצליחה להמנע מלעסוק בה- ולעשות כל מה שציינתי בהודעה הקודמת. ולכן אני מפחדת שהיא בסוף תעשה משהו - למשל תפנה למשטרה אם תראה אותי מתחת לקליניקה פעם..

אודי- תודה רבה לך. פשוט כך. תודה!!! ואודי, אולי זה פתטי, ואולי מכעיס( אותך?), אך האם נראה לך שהיא תפנה למשטרה אם תראה אותי מתחת לקליניקה שלה פעם? ברחוב? וגם בגלל שאני עדיין מסמסת לה מידי פעם.ושולחת לה מיילים. אני כואבת כל כך. היא פשוט לקחה חלק מליבי. אני מרגישה רצון למות. לא כל כך יודעת איך לעזור לעצמי? אני מנסה אצל ה"מחליפה". אבל אין לי את אותם הרגשות הקרובים שהיו לי כלפי הפסיכולוגית. הקשר כאילו "מעוות". כי באתי אליה מראש לכאורה רק כמחליפה זמנית. וכן יש ביננו כימיה. אבל משהו בי מרוסק. או השתבש. אני חושבת שכלפי הפסיכולוגית התפתחו בי רגשות העברה( לפי כל מה שאני קוראת כאן- לגבי מונחים מקצועיים) מאד מאד חזקים. וזה אמור להיות משהו שקורה דווקא כשהטיפול הוא ממש טוב, לא? ואין לי רגשות כאלו כלפי המחליפה... למה אני עדיין מסמסת לה ושולחת מיילים? למה? יש ימים, רגעים, כלו נוראיים שאני פשוט לא מצליחה להימנע מלעשות את זה! האם זה אומר בהכרח שהמחליפה לא טובה לי? האם זה קשור גם אליה? אודי, אם הייתי עכשיו בטיפול טוב אז לא הייתי עושה ככה? עברו 7 חודשים מאז יציאתה לחופשת הלידה. אני 7 חודשים אצל "המחליפה". אבל בעצם, 3 מתוכם חיכיתי כל הזמן לפסיכולוגית שתחזור. והיא גם שלחה לי מיילים קצרצרים במהלכם. אח"כ- היא חזרה. ונפגשנו רק פגישות ספורות. כי כביכול התלבטתי אם לחזור אליה. ( ומסתבר שגם לה היו לבטים. לא שהיא לא רצתה לחזור ולטפל בי. רק שהיא החליטה שזה יהיה רק בתנאים מאד מאד שונים ממה שהיה טרם יציאתה לחופשה. בגלל כל המשברים שקרו ביננו עד אז- עקב נסיבות חייה שנחשפתי אליהן. הנסיעה הצפויה לחו"ל, ההריון הפתאומי, הגבולות שנפרצו, והיא לא עמדה בהם... וכו'. מקווה שאתה זוכר מעט). אודי, היא עלולה לפנות למשטרה? מדוע היא לא מגיבה כלל? אפילו לא במילה אחת? מדוע חייב להיות כזה נתק? מחיקה? אני שומעת ממטופלים שעזבו טיפול, שאפילו לאחר שנה , הם יכולים לעדכן את המטפלת שלהם אם קורה משהו גדול בחייהם, או אפילו אפשר לחזור לטיפול. בקיצור: אין מחיקה. כאן , איתי, היא כאילו ממש מחקה אותי. ויש לי הרגשה שאפילו אם הייתי מתה היא הייתה מרגישה הקלה. העיקר שלא אהיה יותר בחייה.

הי אודי, אמנם זה כלל אינו 'עץ שלי', ואני מרגישה על תקן של רוח רפאים בפורום הזה, ואגב, כנראה שגם במציאות אני די 'אלופה' בלמצוא את השדה המת בקו הראייה ולהתמקם שם. 'אותך', למשל, הצלחתי להפוך אצלי במהלך הזמן לעיוור אליי לגמרי... אני לא פונה אליך בבקשות גלויות כלשהן, ממעטת, אם בכלל, לפתוח הודעות (אין לי שאלה להמציא, ועפי"ר לא מסוגלת לעשות כך, עמכם הסליחה), מצטמצמת וסגורה, ובדר"כ בוחרת לרשום תגובות המשך על עצים ותיקים למדי... נישות שכאלה... אבל אומר שאני מאד מתחברת לתשובה שלך לסמבדי. מניחה שאין צורך לומר שאפשר גם להניח שהגבתי כאן בעץ, דווקא משום שרגשית משהו נוגע מאד. בכל זאת, אצטרף לדבריך, שאהבתי, ואולי מישהו יוכל לקחת משהו גם משאומר - מכירה מעצמי שישנן מסילות שאם אעלה עליהן, אני צפויה לרדת מהפסים ומאד, כך שבהמשך ישנן לפעמים תקופות לא קצרות של קושי מעגלי חרדתי שמרגיש זוועתי ונוראי, וכמו שקראתי לזה, מעין ממאיר, משיכה עזה, כך שלעיתים מה שאפשר לעשות הוא להמתין ו(למשל) להיות ביחד עם המטפל שעדיין ישנו שם למרות שנראה שאינו תורם ליציאה מהמעגל, כמו-כן, אינו הדבר האמיתי כי אם תחליף, עד שאולי יבוא זמן ואפשר יהיה להביט מעט מבחוץ וממרחק. אולי. ואולי כשהטיפול מתקדם אפשר גם יותר. נטישה, או במילים חמורות מכך, בגידה באמון או הבטחה מנופצת, כן, זה קרה לי בבית, בבסיס, ומשם זה הכי מוכר. מסיבות מובנות הרבה דברים נוטים להזכיר לי זאת. ויש גם שחזורים. סוריקטה

אתה חושב שטיפול פעמיים בשבוע זה הרבה? גם הפסיכיאט' וגם הפסיכולוגית הראשונה (עם זו של עכשיו לא נראה לי שדיברנו על זה) נותנות לי הרגשה שטיפול זה ארוך ופעמיים זה ממש הגיוני. אני מבחינתי לא אכפת לי, מצידי כל יום (או שלא...), אבל לא אוכל להמשיך כך הרבה זמן מבחינה כלכלית.

ציינו היום שנתיים.. הוא לא מוכן להגיד לי עוד כמה הוא חושב שנפגש... נראה לי שגם מיליון שנה לא יספיקו. אבל כן, הסתכלנו על מה שעשיתי וראיתי- שבאמת עשיתי...

אומנם לא כתבתי פה הרבה...אבל קוראת תמיד.. אני ממשיכה בטיפול. כמו שאמרת לאט לאט... אבל שוב, היחסים ביני לבין המטפל שלי מורכבים, כשאני משדרת אמביוולנטיות, פעם קרובה...פעם רחוקה..כאילו שנינו אוחזים חבל...ואני מחזיקה לעתים חזק ולא מרפה....ורגע, עוזבת, משחררת בבהלה את החבל...ושנינו נופלים לרצפה, מתרסקים. תמיד בין המפגשים אני מחפשת את הקרבה שלו, את המילה שלו..שולחת לו הודעות..הכי זקוקה לו בימים האלה...אבל יום או יומיים לפני שאני צריכה להגיע אליו, הכל מתהפך ואני לא רוצה להגיע אליו..ורק מנסה לחשוב על דרכים להתחמק מהמפגש. כמה אפשר לדבר בטיפול? על האמביוולנטיות הזאת? שום דבר לא קורה...כמה אפשר לטחון מים?.. מרגישה בימים האחרונים לבד. כל כך לבד. עם כל ההחלטות, התמודדויות, עם כל השינויים בחיי..ושוב, רוצה לשלוח לו הודעות..לבקש מילה מחזקת, לבקש חיבוק עוטף... אבל אני כבר מציקה לו..עם כל ההודעות שאני שולחת לו...ויודעת שהוא לא יגיד לי, אבל מרגישה שאני מגזימה... מה עושים?...:( רחל.

איך מתמודדים עם הרבה אובדנים בבת אחת? של חברים ? של משפחה ? של תא משפחתי ? של קהילה ? תלושה משום מקום עלה שנשאה הרוח

בני בן 8 סיים כתה א השנה. בתחילת השנה היה לו קושי להתחבר ולהבין את המסגרת הבית ספרית וחווה קושי רגשי שהצליח להתמודד עמו פחות או יותר. בחודש האחרון הילד קרס הפסיק ללמוד התרחק מחברים חווה התפרצויות זעם וכעס גדולים מאד. לעיתים לוקח לו כמה שעות להרגע. לא מחייך נראה עצוב וגם מעיד על עצמו שהוא עצוב לא משתף פעולה בפעילויות שונות גם המשפחתיות בית ספריות ועכשיו בקייטנה. אני חייבת לציין שבחודש האחרון חווינו מס שינויים עברנו דירה - שינוי שהרחיק אותו מכל חבריו בבניין הישן , הוא גילה במקרה שאנחנו מצפים לתינוק חדש. אני רואה אותו במצבו ואני שבורה. מה לעשותנכיצד אני יכולה לעזור לו???

שלום אודי, סיימתי איתה...... ואתה יודע מה?...אני לא מרגישה עם זה גרוע. הגנות?....הכחשה...? לא נראה לי. לא הרגשתי שהתרחש איזשהו תהליך משמעותי, גם לא העברה. הרגשתי שמיציתי איתה, משהו היה כל הזמן תקוע. מרגישה מוזר.. אפילו לא יודעת להגדיר לעצמי מה... כאילו , חזרתי לאותו המקום שהייתי בו קודם...כל הזמן... לא יודעת מה לעשות עכשיו...קצת אבודה... מרחפת בחלל... בלי מקום...בלי קרקע... בלי מטרה.... סתמית, כמו גרגר אבק....:(

שלום רב אני משוחרר כבר שנה וחצי מהצבא , סטודנט ומסיים שנה א'. בשירות הצבאי לפני כ3 שנים הייתי מרותק שבועיים למיטה עם דלקת בערמונית לא מסוגל לזוז . הרופא הגדודי שהיה צעיר ודיי מרושע התייחס אלי כאילו אני עושה הצגה למרות שהאשכים שלי התנפחו לגודל של שזיפים ונהיו גושיים. אחרי שבועיים שכבר לא יכולתי יותר דיברתי עם המ"פ שידע שאני לא משקר והוא שלח אותי למיון, האנטיביוטיקה שנתנו לי במיון לא עזרה ולאחר 3ימים שוב חזרתי למיון . שוב האנטיביוטיקה לא עזרה ואחרי 3 ימים שוב מיון... לבסוף שכבתי בבית 4 חודשים בהם קיבלתי אנטיביוטיקה בשם דוקסילין פעמיים ביום ומשככי כאבים. בשל המצב הדלקתי הממושך(פרוסטטיטיס כרוני עד היום) התפתחה לי מחלת פרקים שנקראת בכצ'ט . כשיש לי כאבי פרקים או ערמונית חריפים מהרגיל זה לא נורא בדרך כלל יש לי מספיק משככי כאבים כדי לשמן את היום . אבל ברגע שיש עליי קצת לחץ אני נכנס למצב של עובר שוכב במיטה מרגיש מוצף כאילו אני שוב שם לא מסוגל ללכת ,מחכה לכאב שיתחדד, קשה לי לנשום , לחץ נוראי בחזה , מרגיש את הלב שלי דופק ופשוט בא לי לבכות. יום שלם ככה מתכת לשמיכה מדי פעם אחי הקטן מביא לי למיטה שוקולד ומחבק אותי וזה עוזר קצת... לא יודע מה לעשות כבר כל התקופת מבחנים הזאת נשרפה לי. מתוך 5 מבחנים ניגשתי ל-1. ופשוט כל פעם שמשהו מלחיץ אותי אני נכנס למצב הזה . אפילו הומלס משוגע שצעק עלי ברחוב משהו על זה שהמשיח עוד יבוא הכניס אותי למצב שאני יושב בסמטה ומחבק את עצמי במשך שעה וחצי מנסה להירגע. אני מפחד להודות בפני המשפחה שלי וכשזה קורה אני פשוט אומר שהכל כואב לי יותר מהרגיל.... למרות שזה לא נכון... כי בימים של כאב חריף אני פשוט מעלה מינון משככים... פשוט לא מסוגל להתמודד עם לחץ פתאום. לא יודע כבר מה לעשות... :-(

שאם המטופל אחרי תקופה מסויימת בטיפול מבקש הרחבה של מסגרת הזמן אז אסור לאפשר את זה? אני זוכרת ממש ביקשתי והמטפלת ממש התעקשה לתסכל אותי בזה וממש נאבקנו וכל ההרגשה שלי התמררה מזה.. היא אפילו אמרה במן טון תקיף מולי "את לא צריכה עוד זמן".. ולא הבנתי למה היא פוסקת ככה ולמה היא עושה הכל כדי להתעקש לתסכל אותי. היא ניסתה לתת תירוצים כאילו 'בשם המציאות' אבל הפרכתי אותם בלי בעיה. הדבר היחיד שנשאר הגיוני זה שיש איזה כלל לפיו אסור היה לי להתגמש עם הזמן ולהעתר לבקשה שלי. רק שממש לא הסבירו לי את זה ברמה הזאת ואני מרגישה שביזו אותי לגמרי. וכן, שוב נזכרתי בזה... זה נחרט החרא הזה. כ"כ הייתי צריכה ממנה שתבוא לקראתי. במקום תיקון היא עשתה לי שחזור מסוייט. מי אשם, אודי? ולמה בטיפולים פסיכולוגים סובלים כ"כ הרבה, מקנאה באנשים שאומרים שהיה להם טיפול ממש חיובי עם המטפל .. אני נהיתה לי כבר העברה שלילית גורפת ומכלילה כלפי כל המטפלים בעולם אחרי הטיפול הזה... אחרי שהבנתי שיש אנשים שמסתכלים על אחרים מלמעלה ומתיימרים לטעון שהם מבינים יותר טוב מהמטופל עצמו מה הוא באמת צריך.. זה איום ונורא אודי. גם הרגשתי ששופטים אותי, עד היום מרגישה ששופטים אותי כאשר אנשים לא מבינים אותי ומאיפה אני באה ואת החוויות שלי. ממש קשה לי עם זה. גם לאנשים כמוני מגיע מצעד גאווה שנפסיק להרגיש נחותים רק בגלל שלמישהו אחר אולי יש יותר כוחות אגו עם הקשרות בטוחה, בלי פוסט טראומטיות כלשהי, ומתפקד ברמה יותר גבוהה. אני לא בן אדם נחות בגלל זה ובטח לא פחות חכמה מאף אחד אחר. נמאס שאני צריכה להרגיש בושה במי ומה שאני. להסתיר כל הזמן את האמת על החיים שלי שהיה לי משבר התפתחותי, למה אי אפשר פשוט להיות פתוח וכנה ולהרגיש שמותר לי להיות מי ומה שאני בלי לדפוק דין וחשבון לאף אחד?? אתה חושב שיש לי במה להתבייש בגלל זה ? זה מאוד קשה להיות בנעליים שלי אודי. תמיד מסכות והסתרות. אי אפשר להיות אמיתי, פתוח, חשוף. לא עשיתי שום דבר רע, אני לא פושעת ועדיין מרגישה המון בושה ופחד ולא יבינו אותי והכי עצוב שדווקא מטפלים מבינים הכי פחות. דווקא מטפלים! זה לא איירוני?

משהו נשאר לי קצת לא ברור..כשכתבת שיש הגנות אוטיסטיות..התכוונת בכללי?.. או שעל סמך הדברים שכתבתי.. אתה מתרשם שיש לי "הגנות" כאלה?".. והאם זה בר טיפול?...אפשר להעלים אותן לגמרי? תודה אודי

היית נעלב אם מטופל שלך היה עוזב לטובת מישהו אחר? כי אני הייתי נעלבת מאוד ולכן אני גם קצת מפחדת שיעלבו ממני.

למה אתה אומר שאני לא נותנת לעזור לי?!

נפגעתי ממישהו ואני לא יכולה לדבר איתו על כך, איך אפשר ללמוד לסלוח כדי להמשיך הלאה בחיים ולא להשאר עם הרגשות השלילים?תודה

יש תופעה שחוזרת על עצמה אצלי ואני כבר לא יכולה לחיות איתה יותר. בכל מקום עבודה לימודים אנשים מדברים זה עם זה ונוצרים קשרים. אצלי בכל מקום כזה אני בודדה משום שאם אני ידבר עם מישהי וירגיש שהצלחתי להתקרב ישר תוקפת אותי תחושה שאני לא ממש יודעת להגדיר שגורמת לי להתרחק ואז אני סובלת את הבדידות אני כל כך רוצה חברה אבל לא שולטת בפחד ומאשימה את עצמי למה אני לא מכרחיה את עצמי. הלוואי שידעתי ממה אני סובלת? התחושה היא כמו מיאוס שלאדם יש פחות ערך בעיני אם הצלחתי להתקרב אליו ואולי חרדה מה עובר עליי?? אמורים להרגיש שמחה או לכל הפחות רגיל אני כבר בת 19 ועוד לא הייתה לי אף פעם חברה קרובה

אני מעולם לא עניתי בפורום הזה לאף אחד שאלתי רק שאלות המקרה הזה מוזר ואמשמח לברר אותו לא יודעת אולי מישהו כתב הודעה בשמי אין לי מושג.

האם את מכירה סרטי קולנוע בהם היה תיאור אמין של טיפול פסיכואנליטי? אני אבהיר שאני לא שואל לצורך מחקר כלשהו אלא מתוך סקרנות אישית.

שלום איתי, במאמר על הלא מודע כותב פרויד כי להבין דבר מה ולהתנסות בו הן שתי חוויות מסדר שונה לחלוטין. ההתנסות האנליטית, לפחות במקרה של נוירוזה, כרוכה במה שמכונה חצייה של הפנטזמה. פנטזמה, שם אחר למציאות נפשית, אינה אלא תסריט לא מודע באמצעותו נותן הסובייקט פרוש לארועים בחייו, לעיתים קרובות, פרוש שהוא עצמו גורם לו סבל. יחד עם זאת, לפנטזמה יש תפקיד ממסך ומגן בחיי הסובייקט: התסריט הפנטזמטי פרוש כמסך על פני המועקה. התסריט הפנטזמטי קשור במיניות: זה בו שמתעלמים תנאים ארוטיים שונים של הסובייקט. תנאים אלו הם פרטיקולריים, תולדות, בין היתר, של האופן בו סובייקט לקח על עצמו ייצוגים שונים בהם נתקל בהיסטוריה שלו. לא מעט סרטי קולנוע ניסו לכלול בעלילה ובתסריט שלהם סצנות של פגישות אנליטיות. אלא שתסריט עשוי להיות א-מין עבור סובייקט במידה והוא התסריט של הפנטזמה הפרטיקולרית שלו עצמו , על האופן בו מיניותו כרוכה בה. זה כשדבר מה בתסריט הפנטזמטי נסדק, כשאופן הפרשנות השגור של סובייקט, הסיפור שנוהג הוא לספר לעצמו, אינו פועל עוד, שמתרחשת פניה לאנליזה, פניה שעשויה להפוך לשאלה סובייקטיבית, שאלה שעימה ניתן יהיה לחצות את הפנטזמה. לשאלה מהסרטים יש כתובת אפשרית שאינה דווקא הכתובת הקולקטיבית של הקולנוע. בברכה, פרופ שירלי שרון-זיסר

אמרתי לה שאני רוצה להישאר אצלה בטיפול ולא לחזור. אודי, אתה גאה בי שאמרתי לה מה אני רוצה? למרות שעוד הכל יכול להשתנות...

אודי אני עושה מאמצים עליונים לתפקד בעבודה ונראה שיש איזה התקדמות היום פגשתי את הילדים היה לא קל הילד סיפר לי שהיה רב שהיה מכה אותו סטירה מצלצלת הילדה בכתה נורא השתדלתי להכיל אותה אמרתי לה כמה אני אוהבת אותה ושאני רוצה כל יום לדבר איתם בטלפון אודי אני מרגישה שאני הולכת על חבל דק מאוד מאו מאוד. אני גם מרגישה ממקום שכלי ובוגר שהטיפול הפסיכואנליטי שאני מקבלת לא מתאים לי אני רוצה להתייעץ על זה עם הרופאה שלי בנוסף לזה צקים שחוזרים התראות לפני הוצאה לפועל ועוד ועוד לא פשוט אודי הילה

מוותרת על אויר, או על שינוי, או על תקוה לטוב. אבל כ"כ רוצה לכל הפחות ל ה ר ג י ש משהו... וזה לגמרי לא הולך. מנסה לזעזע את עצמי ע"י חצית הגבולות שלי (- לעשות דברים שמפחידים אותי / כואבים לי הן פיזית והן נפשית) אך כלום לא עוזר. אני אינני. אפילו בפני עצמי.

פשוט לצרוח קבל עם ועדה שהחיים שלי חרא?! שרע לי עם עצמי ?! שאין לי מושג איך בעצם מסתדרים עם מ י ש ה ו ? שאני מתה לקבל עזרה אבל לא מסוגלת לעשות שום דבר בנידון ?! ז-ה מה שיהפוך אותי לנוכחת ???

שלום, אני מעדיפה להישאר בעילום שם משום שהנושא קצת רגיש. לצערי הרב חברתי הטובה מנהלת רומן עם בחור נשוי ולאחרונה הם נפרדו זה מתמשך און אנד אוף בערך ארבע שנים מצפה הנפשי מאז רק יורד השקרים עולים אנשים מתרחקים ממנה משום שלא מבינים מה קורה לה בארבע השנים האלה. שקרים ברמות שמאוד קשה לעקל ולהבין אותם... סיכמנו שהייפה קריות טבעון והיא בקופ"ח של מכבי אשמח לעזרה דחופה היא ניסתה בעבר להתאבד...:/ חייבת לעזור לה בדחיפות!!!!

תעשכן אותי אם קיבלת תודה רבה

מה אני עושה אם חברה שאני ממש רוצה להתקרב אליה בכיתה היא כבר חברה ממש צמודה של מישהי אחרת שאני ממש לא סובלת ובעצם כל פעם שאתקרב אליה החברה המעצבנת תהיה שם. אני נמנעת מלהתקרב למישהי שאני אוהבת ורוצה בחברתה בגלל מי שצמודה אליה כל הזמן. מצד שני איך יכול להיות שמישהו שאתה כל כך אוהב נצמצא ליד מישהו שאתה לא סובל? אולי זה אומר משהו על האדם שאתה רוצה להתקרב אליו? אולי אני צריכה לנסות בכל זאת להתחבר לחברה הזו שאני לא אוהבת . לפני כמה חודשים היינו ררק אני והיא בכיתה והגענו מוקדם והרגשתי שאני אויר בשבילה ומאז אני לא סובלת אותה מצד שני לפני כמה שבועות ישבתי ליד מכונת צילום ואז כנראה לא הייתה לה בררה והיא אמרה שלום וזה קצת מעודד. איך נוהגים במצב שאתה רוצה להתקרב לחברה אבל יש בסביבה שלה כל הזמן בת שאני לא סובלת?

מאוד. מאוד. מאוד. הסיוט הזה יעבור מתישהו???

לאף אחד לא אכפת שאני כ"כ סובלת. וככל שעובר הזמן זה יותר מתחבר לי ולמה שאני רואה, להפסקת התרופה. פשוט ביזיון. אז הפסיכי' היום שלחה לי מייל אם אני רוצה לנסות לקחת קלונקס להרגעה ולזה שאני לא מרגישה טוב. מה יש בדיוק להירגע?????????? אני רוצה להבין. מה זה קשור? למה שאני אקח תרופה שגם ככה עוזרת לי כדי להוריד את התופעות?! מישהו בכלל לוקח אחריות על זה שאני לא מתפקדת ולא מסוגלת לעבוד?! בא לי להרוג מישהו. ושאף אחד לא יספר לי סיפורים שהוא מבין אותי, כולכם רק עושים את עצמכם. לא מאמינה שמי שלא חווה מסוגל להבין.

שלום אודי, עברתי 11 שנים צורבות שבהן חלה התדרדרות בכל תחומי חיי(זוגיות,קריירה ומצב כלכלי) היום אני בן41.5 וקשה לי מאוד להשלים עם העבר הקשה הזה,שמוריד לי את המורל וכך מעיב על העתיד. חשבתי לפתוח דף חדש נקי ממשקעי העבר וללכת בדרך חדשה(להכיר אנשים חדשים,תעסוקה חדשה,דרך חדשה להתחדש בהכל אפילו להתרחק מהמשפחה(שקשה לי להיות במסגרתה עם עבר כזה).פשוט להרגיש בן אדם חדש.חזרה למקורות תתאפשר רק אם יושגו מטרות העבר(אבל אז אני צריך לפעול בשני אפיקים עברה והווה)שלא הצלחתי להשיג.אינני מוכן יותר לחיות תחת הצל שהעבר כיסה אותי בו.אני חייב להתחיל עם אנרגיות חדשות. אשמח לקבל את חוות דעתך המקצועית עם התיחסות ההליכה בשני האפיקים שהזכרתי כדי להשאר נאמן גם למקור ואם הפתרון הזה לא נראה לך,הודה לך, אם תציע לי פתרון אחר.

אודי, אתמול כתבתי לך הודעה. לא זוכרת כל כך מה כתבתי בה. פתאום אני מאוד חוששת. לא זוכרת..אולי חשפתי דברים שאסור לחשוף??? אודי, אולי לא תעלה את ההודעה מאתמול ?? פתאום אני מלאה חששות. לא מאמינה לכלום. הכל יכול להתמוטט כמו מגדל קלפים. הכל כל כך שברירי בעולם. רגע אחד אתה מרגיש שהוא קיים ממש. ואחרי רגע, אתה מגלה שהכל היה פטה מורגנה. שעל באמת-אין לנו כלום. הכל בעולם דמיון. על באמת מה שקיים -זה הלא כלום..

הפרעת אישיות פראנואידית והפרעות דלוזיונאליות בעבר הרחוק האם ניתן לפתור את הבעיה אחת ולתמיד

שלום רב! אני בן 22, ומאז גיל ההתבגרות אני סובל מפטיש למעשנות. כלומר, שאני נמשך מבחינה מינית לנשים מעשנות, עד כדי כך שלפעמים יצא לי לאונן אפילו 5 פעמים ביום. לפני כמה חודשים הגעתי למסקנה שאי אפשר להמשיך ככה, החלטתי בבת אחת להפסיק את המעשה הזה ומאז האמת שאני מרגיש טוב עם העובדה שאני כבר לא מאונן כמו חיה, אבל נורא נורא מטרידות אותי מחשבות תמידיות על נשים מעשנות, סרטונים ותמונות שראיתי בעבר שקופצות לי לראש ולא נותנות לי מנוחה. קראתי בעיון רב את ספר "12 הצעדים" של Sexual Anonymous ואת שיטת הדימיון המודרך של ביירון קייטי (לאהוב את מה שיש) שנתנו לי הרבה עצות ועזרה בנושא, ובאמת אני כבר לא מרגיש שאני מכור למין כמו שהייתי פעם, אבל את הפטיש אני לא מצליח להעלים. אני מרגיש שמשהו בתת מודע, מעין "גירוי בלתי מותנה" עדיין כובל אותי ולא נותן לי מנוחה. הבנתי ממטפלת דימיון מודרך שטיפול התנהגותי קוגנטיבי יכול לעשור - אשמח לקבל מידע, וכמה שיותר מפורט, וכמו כן - האם היפנוזה יכולה לעזור במקרה הזה? תודה רבה ולילה טוב!

היי! לא כ"כ הבנתי - מה זה הגישה הדינמית? אשמח לפירוט. בכל אופן, קראתי את ספר 12 הצעדים של SA - ספר נהדר שעזר לי (בין היתר, בתוספת שיטת "העבודה" של ביירון קייטי) לצאת מההתמכרות ולחזור לנורמה. מה שלא חזר לנורמה זה הפטיש, התאווה. אני מנסה להבין כבר הרבה זמן להבין למה ואיך זה קורה, למה התת מודע שלי מבקש את זה, למה הנפש מתאווה לזה, אני לא מבין איך זה עובד... אני טיפוס שחושב בכל דבר ועניין בחיים לעומק על הכל, וזה אחד מהדברים שנשארו אצלי עם סימן שאלה אחד גדול - איך לעזאזל נשים מעשנות מושכות אותי? איך?!?! זה מגעיל! זה דוחה! זה מסוכן ומסריח!! אז למה אני נמשך???? אשמח לשמוע ממך בנוסף האם הכרת עוד אנשים עם פטיש כזה עו פטישים דומים, וכן האם הם הצליחו להתגבר עליו. תודה רבה!

לא נראה לי שתענה היום ואתה לא חייב לי כלום. אבל התרגלתי שאתה עונה בערב. ובטח רק נדמה לי אבל אולי הגעת בצהריים כדי לא לראות את כל ההודעות של כלום (ושלי). הדבר היחיד ש"טוב" בטיפול שמותר להגיד הכל (אצלי זה לכתוב) ושלא יעשו לי כלום. למרות שעכשיו אני מפחדת שתכעס עליי ושלא תאהב אותי.

שלחתי הודעה לפסיכולוגית לפני כמה שעות שאני לא מרגישה טוב ושלא יודעת מה יהיה עם מחר. נכון שהיא לא רוצה שאשלח הודעות. אבל באמת אני לא מרגישה טוב. כמו שאני מכירה את עצמי ומה שהיה עד עכשיו אף פעם לא ביטלתי גם כשהייתי חולה ממש. ולא באמת האמנתי שלא אגיע אליה מחר. אבל היא לא הגיבה. ואחרי כמה שעות (!!!) שבהן היא לא הגיבה כלל ובנוסף גם הפסיכיאטרית הכעיסה אותי נורא, כתבתי לה שאין בעיה ואם היא מתעלמת ממני, אני לא מגיעה אליה יותר. ובהודעה אח"כ: "בי". ואז היא ישר התקשרה ואני עוד יותר התעצבנתי. כתבתי לה שאני לא מוכנה לענות לה ואני לא מתכוונת להגיע יותר אליה. ואז היא שלחה הודעה שהיא כן שלחה לי הודעה ושהפלא' עושה בעיות. ולצערי אני מאמינה לה. וזה עוד יותר מעצבן. ברור שאני לא יכולה להסתדר בלי הטיפול.\ אבל גם ככה לאף אחד לא אכפת. ואחרי ההודעות שעולות כאן בפורום- ממש לא מתאים לי להיות הסיפור הבא. משום מה נראה שלאף אחד הטיפול לא מצליח, אולי רק באגדות. אח"כ היא התקשרה שוב ועניתי ואמרתי שאני לא מוכנה לבוא אליה יותר. היא אמרה שתחכה לי. אמרתי לה שאני לא באה. ומה אני אגיד- באמת שנמאס לי. ואם לא אגיע מחר אז לא נראה לי שאגיע אליה יותר. מצד שני די ברור לי שכן אלך וזה ג,כ מעצבן אותי. ונכון שכל שורה מופיעה המילה מעצבן, אבל אין לי כוח שמחר היא תגיד לי שאני כועסת ושמותר לי לכעוס. נמאס לי מכל המטפלים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

השנאה עצמית או העצמי הראוי לה? (או אולי לדבר מכאיב. כי אסור, וכשעוברים על החוק נענשים. ומכאיב להעניש ומכאיב להיענש. לתקוף ולהיות מותקפת באותו זמן, לפחד משניהם, לא לרצות בהם, אבל להחליט לבחור בהם בכל זאת.) (תסתמי, יש דברים שהם רק בינך לביני, אמרה לי עצמי.)

שלום לדר אודי.שוב אני סבתא דואגת.מצטערת שנשמט הגיל של הילדה.גילה הוא 12.5.השאלה מה אתה מציע?ללכת לייעוץ יותר מעמיק? שו תודה

.... .. :(((( אני בקטע מאוד קשה עם אמא צביה. מאוד. ממש קשה :(( ...שבר גדול באמון שלי בה. שבר גדול במוסריות שלה. לא יכולה לסמוך עליה.בכלל. בראשון שעבר הגעתי. הכל היה כרגיל אצלה. אבל בהמשך היום היה לא פשוט.בשני לא נפגשנו (כי היא החליפה יום) והיה לי יום קצת מפלצתי.(קצת הרבה..אולי אפילו מדי הרבה..:(( ובלילה היא סימסה לי שהיא מרגישה לא טוב ולכן לא נפגש. וזהו. לא כתבה שהיא תיצור קשר, לא כתבה שזה לא משהו לא רציני. (כמו שעשתה בפעמים קודמות. פשוט, כך.לאט לאט ככל שחלפו השעות נכנסתי לסרטים פנימיים איומים.ראיתי בעיני רוחי שהיא ביטלה בגלל שהיתה צריכה ללכת לבדיקה אצל הרופא והוא אמר לה שיש לה.. לא רוצה אפילו לומר מה..והיא כבר בניתוח דחוף חרום וכו'.. אודי, כמעט מתתי.באמת. לא יודעת אם אתה מסוגל להבין איזו אימה שזו.ולמחרת (בשלישי) היא התקשרה .אבל מעוצמת ההצפה שהרגשתי, לא הייתי מסוגלת לענות לה. היא השאירה לי הודעה שנפגש מחר (ברביעי ) "כרגיל". בתחילה הייתי בהלם. אתה מכיר את ההרגשה הזו אודי שאתה חוטף יריה בבטן,אז בהתחלה, מרוב הכאב לא מרגישים כלום. רק לאט לאט מתחילים להרגיש כאב מטורף. מכיר את זה אודי ? אז כך התחלתי להרגיש..והשארתי לה הודעה קולית שאני לא מרגישה טוב ולכן לא אגיע מחר (ברביעי)היא לא חזרה אלי וכלום..ברביעי כמובן לא הגעתי (וסגרתי את הסלולרי) בחמישי,שישי ,היום כן הגעתי אבל קרה לי משהו. מבחינתיטיפול נגמר. לא מרגישה יותר כלום אצלה. אני גם לא מדברת איתה. אין לי על מה. היא לא משמעותית עבורי יותר, המקום לא משמעותי יותר. אני גם לא מסוגלת לשכב על הספה. גם לא חולצת נעליים. כלום. יושבת ומשעינה את הראש על כף יד ימין ונמצאת בכזה כלום ענקי כזה. מבחינתי הטיפול . הכל -מת. בחמישי כשהגעתי , הבאתי את המעטפה ובו התשלום החודשי. אמרתי לה שזו פגישת פרידה. היא ביקשה בסוף המפגש שאקח בחזרה את המעטפה. לקחתי פיזית את המעטפה ,אבל רגשית -זה נגמר אודי. הכל נגמר. ואני לא יודעת למה.. אבל הרבה פעמים מה שקורה ביני לאמא צביה קורה גם ביננו אודי. רוצה גם לשאול אותך אודי, למה לא העלת את ההודעה ששלחתי לך ביום חמישי בערב ? :((( אודי, לא יודעת מה קורה לי. אל תעלב. בבקשה. אני חייבת לבקש ממך. תגיד לי את האמת !!!! (ואני לא יודעת למה יש לי צורך לבקש ממך שתגיד לי את האמת ??? לא זכור לי ששיקרת אותי פעם.. לא מאמינה יותר לאף אדם בעולם :(( לא מאמינה יותר באף אדם בעולם :((( אולי מתחת לזומבי שאני אפופה בו יש בי ים של עצב ??? :(((

דר' שלום, אני ובעלי יחד כשש שנים. לאורך התקופה הזאת קרו מספר מקרים שגרמו לי לאבד אמון בבן הזוג. בחלק מהמקרים היו שקרים קטנים (אם כי בשבילי אין דבר כזה - שקר קטן. יש שקר וזהו). במקרים אחרים מדובר בהסתרה של דברים - יצירת קשר עם אישה אחרות באתר הכרויות סקס, קשר עם ידידה שבמהלכו היא פתחה רגשות והתחילה להטריד אותו. לדברי בעלי לא מדובר בבגידות, אלא בדברים שעשה ולא היה מסוגל לספר לי. לטענתו ההתנהגות שלו נובעת מבעיות עמוקות הרבה יותר ושהוא צריך עזרה פסיכולוגית. קשה לו להודות בפני אחרים בדברים שלא מציגים אותו באור חיובי, גם אם אלה עובדות מוגמרות. הוא מעדיף להתעלם ולהסתיר, ולא להתמודד באמת. אני קצת מתקשה למצוא קשר בין הפגיעות באמון ובי לבין הבעיות שהוא מציג. האם לדעתך טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לנו כזוג? האם אדם שרגיל לנהוג כך יכול לשנות את דפוס ההתנהגות? אני בתחילת הריון ראשון, ואני בדילמה מאוד קשה. אני לא יודעת אם מה שבעלי מציג זה נסיון נואש להישאר ביחד (מיותר לציין שהוא נשבע בכל פעם שזה לא יקרה שוב), או שאליי לתת אמון בפעם נוספת, תוך ידיעה שאולי הבעיה לא תפטר ואז בעוד כמה שנים הפרידה תהיה קשה פי אלף. אודה לחוות דעתך. בתודה מראש.

שיהיו בהם הנאות, אהבה, חוויות כיפיות, אולי אפילו הורות? אני כבר בת 32 ואין הרבה שנים לחכות.. אודי, אתה מאמין שיש לי סיכוי? דווקא לפעמים קצת יוצאת ונפגשת עם כמה חברים פה ושם וזה נחמד, אבל לרוב עדיין נמנעת ממגע חברתי כי כאילו קשה לי להכיר הרבה גירויים לאורך זמן.. גם יש לי עבודה נחמדה שאני אוהבת בשכר נמוך אבל בלי לחץ וממש נעים לי שם, מלאכת יד כזאת.. אבל זה מרגיש לי לא מספיק טוב בשביל להיות הורה, להיות כמו שאני.. מפחדת שאני אהיה כמו אמא שלי מישהי שלא הייתה מסוגלת להתמודד עם ההורות וסתם היו לה התקפי זעם על הילדים ורחמים עצמיים... אודי גם לי בא להנות מהחיים ולא להיות קורבן של העבר שלי יותר. אבל אין לי עצמאות כ"כ, למשל יכולת לנהוג וגם פחד לטייל רחוק מהסביבה המוכרת שלי..וגם דפוסי האכילה שלי לפעמים קשה לי לשלוט בהם ויש זלילות והקאות. אבל נראה לי אקח את עצמי בידיים עכשיו. נמאס לי מטיפולים ומטפלים. רוצה כבר לחיות את החיים שלי, למצוא אותם, להנות מהם. להרגיש בטחון במי ובמה שאני בלי להשוות במי שמתפקדים יותר טוב ולקנא. מישהו בעולם הזה יאהב אותי לא רק את החיוכים והצחוקים אלא גם יהיה מוכן לחבק את הכאב ולא להרתע ממני בגללו? ואולי אפילו ירפא לי את הפצע אחת ולתמיד ואני אזכה להיות בן אדם מתוקן ומאושר באמת עמוק בפנים סוף סוף? מה יהיה אודי?

היית כאן כבר היום ולא יודעת אם תהיה שוב. אני לא מרגישה טוב ואף אחד לא עוזר לי!!!!!!!!!!!!!!!!! מעצבן. הייתי היום אצל הרופאת משפחה ומה שבדקה היה נראה לה תקין. היא עצבנה אותי, מספיק שהיא חושבת שאני בדיכאון, ולא נראה לי שזה נכון אבל אין לי כוח להתווכח על זה.(בעבר סיפרתי לה שאני בטיפול בעיקר בגלל הפסיכיאטרית, רציתי שתביא לי מרשם דרך הקופה וליידע אותה). בכלל אני חדשה אצלה. ובגלל שלא התסתכלתי עליה בהתחלה היא חושבת שאני בדיכאון והיום היא "התלהבה" לראות אותי כי הייתי נראית לה יותר במצברוח, כי הסתכלתי ואמרה שאני מחייכת. ואני שונאת שהיא אומרת לי שקשה להוציא ממני מילים. מה היא רוצה? שאגיד לה למה אני לא מרגישה טוב. אני לא יודעת. בשביל זה באתי אליה. אמרתי לה שהפסקתי לקחת את התרופה ביום שישי לפני שבוע פלוס ושאין לי מושג אם יש קשר. היא חושבת שכן. היא שאלה איך אפשר לעזור לי. אמרתי לה שאני רוצה להרגיש יותר טוב. היא נתפסה לקטע הנפשי אבל זה לא עניינה וגם אין לי מה לחדש לה. רק אמרה לי שאני יכולה לקחת כדור לכאב ראש. ונתנו לי המלצה עליה ובמיוחד הלכתי אליה. (בכ"מ הייתי צריכה לעבור מרפאה, כי עברתי לשכור דירה במקום אחר). ועם הפסיכיאטרית דיברתי כבר שבוע שעבר ואמרה שמקווה שיחלוף, בינתיים כלום. וקודם שלחתי לה הודעה אם אפשר לדבר איתה. כי הרופאת משפחה הפנתה אליה בחזרה ואמרה שאברר איתה הלאה. מבחינת הרופאת משפחה הכל בסדר. אבל אני ממש לא. כבר שבוע אני סובלת מכאבי ראש, בחילות, הקאות וסחרחורות. כמה אפשר לסבול?????! ושלחתי לפסיכיא' הודעה אם אפשר לדבר איתה היום, ענתה שכן. אח"כ שלחתי לה הודעה שכתבתי לה מייל ואם תוכל לקרוא לפני שנדבר בטל'. כי ככה יהיה לי יותר קל להסביר את עצמי ובפלא' סביר שלא אדבר כ"כ. ענתה שלא תוכל לראות מייל עד הערב ושנדבר מחר. ולא אכפת לה שאני סובלת. כ"כ קשה בימינו לפתוח מייל?!!!!!! באמת שאני לא מבינה. אז כתבתי לה שתענה לי כבר למייל. יצא לי החשק לדבר איתה. בכ"מ אני איתה כבר סיימתי. גם ככה שום תרופה לא עזרה לי עד עכשיו (3 עד היום). ואם כל מה שקורה לי עכשיו זה תופעות לוואי אז בחיים לא אקח יותר. מזל שאת כל התרופות שלקחתי עד היום לא היו שום תופעות, אבל אם זה מה שקורה כשמפסיקים ורק רצינו להחליף למשהו אחר, אז אני לא מוכנה לסבול ככה. ואין לי מושג בכלל אם יש קשר, כי זה לא התחיל מיד אחרי שהפסקתי.

יש לי המון דברים ומטענים שהיצטברו על המנהלת שלי בעבודה ואני רוצה לדבר איתה כדי לנסות להבין ואולי לפתוח דף חדש . ואיני יודעת כיצד לעשות זאת כי זה היצטברות של המון דברים ועקב כך אינני יודעת מאיפוה להתחיל ואיך לסיים . שאלתי היא איך עושים זאת ? והאם זה מאוחר מידי כי דברים לא נאמרו בזמן המתאים .

אני בת 26 סובלת מעודף משקל חולה באופן כרוני. לא מסוגלת לעבוד כמו שצעירה עובדת וכל פעם חולה במשהו אחר. מאוד מתוסכלת. האם זה משהו נפשי? אני מרגישה פשוט בחורה חולנית. אבל כן יוצאת לבלות וכן מטיילת ועושה הכול. אולי העבודה לא טובה לי? אשמח לעזרה

הרהטראומה ותחושות מבזות של השפלה ופגיעה נרקיסיסטית שחוויתי בטיפול הפסיכולוגי ועוברים לחיות הלאה את החיים שלי בלי שהמחשבות האלה יבקעו יותר בראש ובנפש שלי? מה לעשות שיש חלק בנפש שלי שרוצה לצרוח חזק שעשו לו נזק ולקבל הכרה? נמאס לי. אין לי שקט בראש.

יש איזה רעיון, בבודהיזם נראה לי, או בשיח על מדיטציה באופן כללי, שמדבר על התבוננות במחשבות וברגשות מהצד. לתת להן לחלוף, להיות בחלל לצידך, בלי להיות הן. אני טרם הצלחתי ליישם את זה כהלכה. מה גם שאני לא יודעת מה אני חושבת על זה, והאם זה נראה לי אפשרי או בריא. אבל המחשבה על זה בהחלט הייתה לי מעניינת והוסיפה לי כיוון לניסיונות התמודדות. אני מקווה שאולי גם לך היא תניע עוד מסלול של מחשבות ופעולות. שיאפשר הכרה בזעם ובכאב בלי שישרפו אותך.

נשמע כמו סרט רע שקשה לצאת ממנו. אלא שכמו שכתבת את היא זו שיוצרת אותו שוב ושוב...נכון היא פגעה בך, ירתה בך חץ, אולי חץ מורעל וצריך לנטרל את הרעלים או לתת להם לצאת מהמערכת, אבל עכשיו זו את שיורה בעצמך עוד ועוד חיצים וגורמת לעצמך סבל מיותר. אם כי מהחוויה שלי לפעמים הסבל או הכאב עדיף על הריק או האין ואז זה פשוט בריחה כזו וגם זה פתרון לא יעיל במיוחד...אפשר ללמוד לאט לאט לשלוט במחשבות ולמצוא קצת שלווה ומשמעות... אני שולחת לך לינק, לא יודעת אם יהיה לך כוח לשמוע את זה, זה על בודהיזם, התחלתי להתעניין בזה בזמן האחרון. http://www.youtube.com/watch?v=bMLT0SrEav4

תמיד נעים לקבל מילה תומכת ממישהו שיכול להבין ולו במעט.

שלום יש לי שאלה לגבי סוגיה חשובה שעלתה לי נגיד שהגיע אלי אדם לטיפול, האדם מתגורר בחו"ל ורוצה להתוודות לפני על רצח שביצע בארץ מוצאו וגורם לו רגשות אשם קשים. החוק אומר שישנה חובת דיווח, מצד שני המעשה נעשה בארץ אחרת, מחוץ לתחום השיפוט שלי ושל המדינה. האם מדווחים או מקשיבים לרצונו של האדם לטפל בעצמו ועובדים עם מה שיש בתקווה שבעתיד נגיע לנקודה בה הוא בעצמו מקבל את מעשיו והולך להבקש סליחה או מסגיר את עצמו? מה דעתכם על סוגיה זו?

שלום, שמי אוהד, בן 23, חייל משוחרר (החל משלשום :) ). יש לי פחד/חרדה/רתיעה מדגים. אני לא יודע להגדיר את זה, אני לא מבין במושגים הפסיכולוגים אבל העובדות הן: אני לא מסוגל לגעת בדג חי/מת בצורתו המקורית או שיש עליו קשקשים. קיים רק סוג אחד של דגים שאני מסוגל לאכול וזה דג נסיכת הנילוס, וההסבר שלי זה כי זה לא נראה כמו דג וזה עם המון רוטב והרבה לחם. אם אני מגיע לבריכה/מעיין/ים שיש בה דגים, ואני רואה את הדגים, אני לא מסוגל להיכנס. אני מבין שהדגים לא יכולים לעשות לי כלום, מקסימום ביס קטן ולא מזיק. אבל אני פשוט לא מסוגל לתת להם לגעת בי או לעבור לידי. זה דבר מוכר? יש לזה טיפול? אני מרגיש טיפש, ילדותי ופחדן ואני ממש לא כזה בכל תחום אחר בחיים. תודה רבה, ושוב אני מקווה שפניתי למקום הנכון בכלל :) אוהד

להסביר להם מה זה טיפול פסיכולוגי: לפני- תוך כדי- ואחרי. בשיא התופת שביקשתי תשובות, שלא היה פשר לכלום רק חוויה לא ברורה של סבל, שלא הבנתי למה המטפלת לא נוקפת אצבע לחסוך ממני את הסבל הזה - לא הבנתי, לא הבנתי מה זה טיפול פסיכולוגי . והיא לא הסבירה לי. כמו חיה טרופה נאבקתי בכל רחשי התלות שפקדו אותי להמשיך ללכת אליה לקליניקה- מה שחוויתי מבזה. היו לנו ויכוחים על מסגרת הזמן, היא לא הסכימה להתגמש בשבילי שארגיש שותפה לקביעה הכללים ומסגרת בתוכם אנחנו פועלים , עשתה לי חוויה של מישהו שמכתיב מהלמעלה באופן פטנרליסטי וכוחני . ואמרה לי 'עבדתי קשה' ובגלל זה התעריפים שלי גבוהים, נתנה הנחה בהתחלה ואחרי זה מעולם לא ביקשתי שוב הנחות. הבעתי הכרת תודה. רק יותר זמןזה מה שהיה חסר מבחינתי בחוויה שלי- כי לא הבנתי מה זה טיפול!ולכן זה היה מוזר לגלות שככל שביקשתי ככה היא נאבקה בי חזרה וסירבה לי יותר. ובינתיים, תלות וסבל והמון חוויות קשות של איבוד שליטה וביזוי. צעקתי לה 'ויתרת עליי. למה לא באת לקראתי?' והיא ניסתה להגיד שהיא כן באה אבל שאני צריכה ללמוד 'להסתפק'. כלבה צפונבונית ממשפחה אמידה עם ילדי שמנת שיש להם הקשרות בטוחה נהייתה פסיכולוגית קלינית בכירה ומנסה להטיף לי בזמן שהיא גובה כסף ממני בסכומים שלעולם לא ארויח בעצמי, בלי להסביר לי אפילו על מה בדיוק ומה זה טיפול פסיכולוגי (כי בתמימותי חשבתי שזה עבור קשר תומך מטיב נטו) והיא מתיימרת להטיף לי 'להסתפק'??? החוצפנית הזאת מעולם לא הייתה בנעליים שלי?? אויי איזה צביעות. איזה צבועים הפסיכולוגים האלה. שום צדק חברתי לא תמצאו בתוך הקליניקות שלהם. תשכחו מזה.

ראיתי שההודעה שלי לא הועלתה....אוף למה לא הועלתה? לא נקלטה? של כולם כן ושלי לא? אוףףףף.....עצוב אני נוסעת ומתכוונת להנות...אבל ההרגשה מוזרה מאוד, שמחה גדולה ועצב גדול יחד....לא נראה לי שאפתח את המחשב לבדוק..אז עצם הידיעה שתעלה את ההודעה שלי ותקרא זה בדיוק כמו המטפלת..היא תקרא ותדבר בפגישה ........אוףףףףףףףףףף כואב לי הראש... כבר חייבת חופששששששששששש והוא כבר בא אבל לא הספקתי להפרד ממך :( ולא ענית לי :( חבל, גם איתה לא נתראה חודש שלם!!!!! אוףףףףף מיכ

שלום.יש לי נכדה שיש לה בעייות של לקיחת דברים ללא רשות(גנבה)הם ארבעה ילדים.היא הבת השניה במשפחה.מעליה יש אחות בת 15.5.ומתחתיה יש אח בן 8.ואח בן 4.היא קבוע לוקחת להם את הדמי כיס שהם מקבלים למרות שהם מחביאים בכל מיני מקומות מחבוא.לאחותה היא גם לוקחת כל מיני פריטי לבוש קרמים כל מה שנראה .גם כשהיא מגיעה אלינו לבקור וזה קורה לא מעט.היא לוקחת דברים ללא רשות.אני מעירה לה על כך ואין לה מה להגיד.גם כשהיא הולכת לחברות לפעמים היא לוקחת משם משהוא.זה מאד לא נעים.אני יודעת שזה למשוך תשומת אפילו שלילית בעקר מהאבא.השאלה מה עושים.האם אפשר לקבל עזרה ראשונה או כיוון.תודה תודה סבתא מודאגת

כתבתי הודעת המשך (ב26.6)בתשובה לשאלתך.. ורציתי ממך תגובה..כמה מביך....... תודה

הי אודי, סליחה על הטרחה, רציתי לשאול האם ראית את תגובתי לתגובה שלך אליי... אתה לא צריך לענות עליה.. אבל רק רציתי לדעת שראית, שלא התכוונתי לחריטה פיזית. יש קצת דברים חיוביים ותחושה טובה ואני צריכה צמר גפן רך כזה לכסות בעדינות את הפינות הכואבות ואת הבורות הריקים כדי לשים מעל דברים חדשים...

אודי יקר..אני לקראת נסיעה ממש כיפית ומרגשת..טיול מקסים בחו"ל ו..בודאי שמחה ומאושרת על כך, זה דורש ממני לא לראותה חודש שלם, חודש!!! זה הרבה...משהו קורה בי אני מרגישה את זה, משהו מתרחש בפנים, איך מסבירים תחושה בלתי נראית לעין? כאילו אני נעה בין שמחה גדולה לקראת הטיול לבין עצב גדול ואין לי הסבר למצבי הרוח המשתנים....העצב הוא לא רק כי לא אראה אותה, משהו מאוד מוזר לא רגוע...מצבי רוח...חולמנות יתר.. כאילו הקשב וריכוז פתאום עלה וצף...מתי זה עלול לקרות מניסיונך? למה? אני אמורה לשמוח ממש לקראת החופשה ונפשי ממש מפוזרת....יש לך הסבר? אל תאמר לי למצוא את ההסבר בעצמי...בבקשה.. כי לי אין...הקשב וריכוז ממש בולט עכשיו... מיכ

הי, ערב טוב לך, ושוב אנחנו בסוף שבוע. שבוע עמוס במיוחד עבר על כוחותנו בשטח.. הברזות ,הפצצות, חשבתי שאנחנו נפרדות.. אבל,לחיים, חוקים משלהם.. למרות שזו תקופה של פרידות, הרבה פרידות. כנראה שבכל זאת עם אמא צביהזה לא סופי.. לא יודעת איך היא /אני/ הדינאמיקה בינינו מצליחים לשמר את הקשר ואנחנו מצליחות לשרוד למרות הכל.. אבל שתדע אודי, סוליות הנעליים נשחקות.. טוב שאתה פה. עם הסטינג הקבוע, המילים המדייקות והטובות שלך.. רוצה לברך אותך שוב בשבת רכה ונעימה.. אודי, אני אגיע מתיישהו לאיזה רוגע פנימי ? לא אחשוש יותר שהיא תעלם לי ? לא אפחד שהיא תנטוש אותי לבד במערכה ? ארגיש איזו שלווה פנימית.. אודי, זה יקרה מתיישהו ? שלך-במבי