פורום פסיכולוגיה קלינית

בעקבות פגיעה מינית שהיתה לי בילדות, אני לא מסוגלת לקיים חיים אנטמיים. אני נשואה 28 שנים . היו עליות וירידות אבל בגדול אני חושבת שאני א-מינית. לא רוצה את זה, לא צריכה את זה , לא אוהבת את זה . בעלי פנה אלי השבוע. יש לנו זוגיות מאוד טובה בסכ"ה.אנחנו חברים טובים, מגדלים ביחד ילדים, כולם עם צרכים מיוחדים... בקיצור, הוא הודיע לי שהוא מחפש אלטרנטיבה למימוש המיניות שלו. הוא לא רוצה ללכת לזונה.... הוא מחפש קשר אינטימי . קשר שהוא מעבר לפיזיות לבד. והוא אומר שאחרי שסבל כל כך הרבה שנים הוא מצפה ממני לפרגן לו את זה... המטפל שלי אמר שהוא רוצה לא להרגיש נקיפות מצפון אז הוא כאילו מבקש את הסכמתי ואז הוא יוצא בסדר... מה אתם אומרות/ים? נשמע הזוי, אה?

רוני יקרה את אמיצה שאת מעלה את זה. מבינה כל כך את הרתיעה. גם אני אחרי מספר שנות נישואים דומה לשלך עם ילדים ועליות ומורדות, אבל כבר שלוש שנים לדעתי... שלא בכלל... ואני נרתעת ונמנעת ונרדפת.. מה אומר לך... האם זה לגיטימי? שאלתי אותו כמה פעמים אם זה לא חסר לו וגם אמרתי בכמה הזדמנויות שהייצי מבינה אם היה מבקש לעצמו קשר אחר ומלא יותר.. סוגייה בעייתית וקשה. איך את מרגישה לגבי זה? איתך שירה

כתבת בכותרת בגידה ואני שואלת את עצמי האמנם ? ואם כן של מי .... מיניות אם אנחנו אוהבות את זה או לא זה חלק מזוגיות זה חלק מהאינטימיות ....בהחלט יכולה להבין את בן זוגך שאיננו מעוניין רק באקט המיני כי אם בחיבור ביחד באינטימיות שבאה עם האקט המיני . את מעידה על עצמך שאת מונעת ממנו את המיניות עת מונעת ממנו חיבור שהוא חלק מהזוגיות . מעבר לצורך הגופני יש במיניות הרבה הרבה יותר . כן זה לא פשוט לנו , כן זה באסה אבל האם הוא צריך לשלם את המחיר על הפגיעה שלנו ... זכור לי תקופות ואולי אני טועה שהוא רצה להפרד

שונאת שנשלח לי מבלי שהספקתי לקרוא ולראות מה כתבתי אז מראש מצטערת ... נראה לי רוני יקרה שעכשיו זה זמן מלחמה על הבית על הקן על היחד ... מבינה מאוד את הפגיעה שלך את תחושת הבגידה . אבל אני חושבת שבמקום לבזבז זמן על למה ומה ואיך ...זה הזמן להלחם על היחד שלך ולנסות להבין ממנו איפה אפשר לתקן לשפר ולעשות מאמץ ... בלב השרון יש טיפוליים לזוגיות ומיניות הייתה גם סדרת הרצאות מעלפת בנושא . לדעתי שווה לבדוק איתם מה אפשר לשפר ולתקן ... מראש מתנצלת אם זה כבד לך מידי התשובה שלי ....אבל עם כל ההבנה שלי את הקושי ...ככה אני רואה את הזוגיות .

האם הוא בוגד? הוא מבקש רשות לבגוד! מכירה את המצב לצערי ובעלי מעולם לא ביקש רשות ללכת למישהי אחרת כדי לרוקן את המיכלים שלו בשום טוענה חטולית

תאמיני לי שעשינו כל טיפול אפשרי ושבאמת ניסיתי. הוא אומר שהוא יודע שאני מנסה אבל זה לא זה. הוא גם חוזר ומדגיש שהבית והמשפחה היו וישארו מרכז החיים שלו. זה משהו שיישאר צדדי ובמקום השני.

הרווחת....

מוסיפה לשאלה-האם היה עדיף שלא יגיד לי ויעשה מה שהוא רוצה??

שלא תהייה טעות , הכי מבינה אותך ומבינה גם את הקושי הרב ... גם יודעת איזה מחיר ענק את משלמת ככה או ככה .. מיניות זה אחד המקומות הכי קשים למי שחי בזוגיות ומשפחה והכי פחות מדובר . ומסכימה עם אודי איך את מרגישה עם זה..

במידה מסויימת מסכימה עם עניין התעודה הפורמלית .וקצת חושפת יותר .. הבעיה מעבר לעניין הכלכלי שהתחום פרוץ וממש מבלבל .. איכות הלימודים טהתעודות השונות .אני מניחה שבהמשך כן אעשה זאת . כרגע הרעיון שלי , לנסות לשלב בתוך מקום העבודה כשימצא. עדין לא מצאתי גם קבוצה . יש לי כן נסיון ותעודות שונות לאוכלוסיה של הגיל השלישי . אבל את האמת לא רוצה יותר לעבוד עם האוכלוסיה הבוגרת וגם לא רוצה יותר לעבוד עם אנשים סופניים . כבד לי מידי .. .. .. המחשבה להתמקד יותר בתחום הלימודים השני שלי והוא תחום השיקום , יש לי נסיון רב בתחום ואני ממש רוצה לשלב קבוצה בשילוב האומנות שזה אחד מהתחומים שלמדתי בעבר . אני חושבת בתור התחלה לנסות אפילו בהתנדבות במידה ואני ירגיש שזה באמת תחום שמושך אותי מעניין אותי ואני מרגישה בו כמו שזה נראה במרחק אני ילך להתמקצע יותר אבל אז אני כבר ידע איזו התמקצעות אני רוצה כרגע זה הכל מעורפל ויותר ממקום שמבקש להאחז ולא לטבוע בריק שנוצר .... .. .. זה מדהים איך היקום מזיז אותנו שננוע ... תודה על המקום הזה אביב

היי אביבוש נשמע לי מאוד נכון קודם להתמקצע ולראות אם באמת זה התחום שבו את רוצה לעסוק בהצלחה אהובה חטולית

... המשאלה שתמיד הייתה לא ריאלית, גם בהיותה של אמא בחיים. הגוף של האישה בחיים. והנפש שלה, שחלקים רכים, תורמים ותומכים ממנה קצת עוד הופנו כלפי דמויות אחרות. מה אעשה עם המשאלה הלא ריאלית, המשאלה שתהיה לי אמא, שתאהב, בלי התנאי שהיא מרעילה, או מחבלת או מתקיפה. שתיתן יד. שתיקח אותי לטיול, טיול למקום עם נוף אחר. איך אני מוצאת חלופה, כל כך חלקית אמנם, כל כך, והיום. איך אתפשר ואני זקנה בעצמי. איך אשתמש במשאבים שנותרו לזמן בו אני כבר מזדקנת ונעשית תלויה אפילו יותר. מה הלאה? איך מפה בוחרים בחיים. איך משתמשים במה שנותר כדי להיאחז בחיים. הרי איכשהו תמיד נאחזתי בהם. אבל כשורדת. רק כך. החסימה עודנה שם. ואני כל כך בודדה ומרוחקת. לו יכולתי באמת לצעוק. כמה צעקה ככה שותקת. ואני עוד מצפה (גם לא ריאלי) לאיזה פיצוי רב מימדים, ולא מתפשרת על חלקיות. ואני עוד מצפה שהכל יתחיל מההתחלה. או שלא יתחיל. כמובן, שגם זה לא הגיוני. בכאבים כאלה אנשים פוגעים בעצמם פיזית. אני לא. הי, בוקר, סוריקטה

כל מה שיכולה להגיד שכמוני כמוך , מאוד מבינה ... והכי אתך בתחושה הכואבת חיבוק אביב

סוריקטה מדהימה , קראתי אותך שוב מעבר לכאב שאני הכי מזדהה אתך בנושא האמא את ממש בדרך לשם לחיות ולא לשרוד הרצון לחיות ולא לשרוד הוא רצון ראלי את כואבת , כואבת ממש לא מתפרקת לא נעלמת לא פוגעת את כאן מבקשת יד הכאב הזה יחד. עם הבנייה של הסוכה בכל פעם עוד קצת ועוד קצת עד שתרגישי שהפעולות שלך הם לא האוטומט של לשרוד זה חיים . אוהבת חיבוק אביב

סוריקטה אהובה, הכאב הגדול שלך על האובדן או האובדנים קשה מנשוא. משום מה בין השורות שלך שצועקות כאב בלתי נסבל אני מרגישה גם משהו מפוייס ורגוע. אבל אולי זו דרכך וגם זו שלי להתנהל בעולם בכאב וצער מבלי להראות דבר כלפי חוץ. ניסיתי לדמיין אותך עם האחים שלך ממיינים חפצים בבית של אמא, האם דיברתם? העליתם זכרונות? חלקתם רגעים של כאב? האם מצאת חפצים אהובים מפעם, תמונות, דברים שאולי יעזרו לך להרכיב תמונה ולחזק את הידיעה שטוב שנולדת, שהייתי ילדה מהממת, עדינה וחכמה, סקרנית וטובת לב. שאמא שלך היתה חולה מאוד ואת היית הקורבן. מגיע לך פיצוי, בהחלט מגיע, אבל אמא שלך לא היתה יכולה לתת... אולי את בעצמך הפיצוי, את התיקון של אמא, באהבת האדם והחי שלך, בטיפול ללא רבב בילדים קטנים. הלוואי ותוכלי השנה לעשות לעצמך דברים של התחלות חדשות, שיתנו ביטוי לכישורים הרבים שלך ולעושר הפנימי שלך, בכתיבה, ביצירה בנגינה ועוד. את יודעת, גם אני בתחושה של אין אמא ויותר גרוע מכך שאני האמא גם של אמא, וקשה לי כשהיא חולה ונזקקת ומכעיס כשאני לא יכולה להיתמך וקשה לי הביקורת שלה וקשה לי הביטול שלה. לפעמים, אני פוגשת אשה שמפגינה כלפי חום כזה אמהי וזה מעלה בי דמעות ובלב אני אומרת שהייתי רוצה לשים את הראש להתמסר ולתת לה להיות לי אמא. שלך שירה

תודה אביב יקרה, אכן אבל כבד מנשוא, ואכן אני לא פוגעת בעצמי לא פיזית ולא בחמרים ולא דרך אוכל, וזה קטע מעניין. מנסה לעשות דברים, מנסה, זה לא כל כך עוזר להקלה בינתיים. אבל כמו אבל, אולי זו תקופה שצריך 'פשוט' לתת לה. וגם לקוות שזה גל שישכך מעת לעת. תודה וסופשבוע נעים, סוריקטה

הי שירה, מחבקת את מילותייך החכמות כתמיד. מעניין מה שאת אומרת לגבי הפיוס והרוגע. כך חווים אותי מבחוץ, כשאני יודעת, ולא רק בימים אלו, איזה כאב מתחולל בפנים. חויים, אגב, גם שמחת חיים והמון אנרגיות. זה באמת מעניין. זכרונות יש לי המון המונים, ובעיקר אני זאת שפיטפטה אותם בזמן ההיתקלות בחפצים מחלקם נפרדנו. צריכה למצוא משהו ששווה לחיות עבורו. אין לי תשובה כרגע. יצירה - גם המטפל (הגעתי אליו בימים אלו) מכוון לשם. איני רואה את האור בינתיים. נראה לי שהיפוך התפקידים היה מוחלט עוד יותר, כאשר סבתא, אמא של אמא, נפטרה. עדיין הייתי ילדה. התגעגעתי אליך, שירה. את וגם אביב, וספציפית מתחייסת אליכן, כי אתן בעץ הזה, נשמעות לי כמי שעשו תיקון מבורך ומדהים. ומדמיינת אתכן, תסלחו לי, אבל מבחינתי זה כבוד גדול, כסבתות נפלאות. איתכן ותודה שוב, סוריקטה

היי סוריקטה יפה שלי לא מצאתי מילים כדי לומר לך רק כעת כשקראתי את התגובה של שירה הבנתי כמה אני מזדהה איתה ועם כל מה שכתבה לך כל מילה בסלע חקוק חטולית

שמחה כל כך לשמןע שפגשת את המטפל. תודה ששיתפת בעוד קצת הסבתאות עדין רחוקה ממני אבל מקןןה שהצלחתי לעשות תיקון דרך הילדים. מאוד מזדהה עם מה שרואים בחוץ לעומת המוות ששוכן בפנים, כך גם אצלי. קשה וכואב. שלך שירה

מצטרפת לכל מילה שירה וסוריקטה.....בריאות

הי חברים, הכאב מטורף. נעה בין חבל-שנולדתי-מעוותת-ומה-אני-עושה-כאן-בעולם, לבין הייתי-ילדה-חמודה-ועדינה-אז למה?! ויש רגעים שבא לי לצעוק ולא רוצה לעבוד יותר, או לקום. בתכל'ס אני מאד פעילה. ולעתים נדמה שההחלטות פזיזות מידי. ולעתים ההרגשה כמו סחרחרה של מנהרת הזמן. מפנים את תכולת הדירה. חפצים שאמא אספה. בזמנו הייתי אומרת שהיא מביאה אליה הביתה כל מה שאנשים זורקים. ושמקומי היה אחרי הפח. על הדרך, כל אחד מאיתנו, האחים, מפנה גם הרבה 'אגירות' ממקום מגוריו שלו. על אף שנדרשים לכך משאבים, בחרתי בשיטת הקח-תן של המסירות, ברוח האקולוגיה. ועדיין בתוך כל זה מיונים למחזור. בנוסף, לכל אחד מאיתנו היה חשוב לתרום דם. ממש בימים אלו. קשר דם. לחיים. לא הרגשתי חולשה אחרי תרומת הדם (והי, לא דחו אותי, שזה כבר משהו). אדרבא, הרגשתי עוררות יתר ועודף אנרגיות. אבל נזהרתי לא להתאמץ, כפי שמבקשים. ספטמבר יהיה סוג של חודש מנוחה יחסית. פתאום אני קולטת כמה עבדתי סופר קשה בעשר השנים האחרונות. בלי אוויר. ובניתי סוכה. סוכת שלום. להתראות וחג שמח! סוריקטה

כואס , ובטח שהכאב מטורף ביל י נסבל ולגמרי מסכימה עם אודי שאת ממש חמודה ונהדרת שמגיע לך טוב ובהחלט למה ??? וסוכה זה נפלא איזה כייף שאת עושה סוכת שלום .... בתקווה לפיוס ושקט פנימיים עם הקושי ♥️♥️♥️♥️♥️ אביב

צריכה חיזוק ....😊 ומחשבה מנסה לא לשקוע בתוך הריק , מחפשת את דרכי המקצועית זה ממש קשה וחושף את החלקים הפגועים הפוחדים קשות מניראות. נותנת להם מקום אבל שלא כמו בעבר לא נותנת להם להשתלט ... אני משתפת רק בחלק כי בכל זאת לא רוצה להיחשף לגמרי .. יש לי רעיון שממש גורם לי לכייף בלב , רצון להתחיל ומוטיבציה ענקית ללמוד את הנושא . אני רוצה לעשות קבוצה שמשלבת אומנות לא בקטע טיפולי אבל כן בקטע של תמיכה , לימוד מיומנויות בן אישיות וכאלה שמן הסתם נוגע לא נוגע בפאן הטיפולי . בעבר כבר עשיתי בהתנדבות קבוצה מסוג כזה אבל לאוכלוסיה שונה. לא למדתי הנחיית קבוצות , אבל למדתי מספיק דברים אחרים שיכולים לעזור לי מכוון ואני אוטודידקטית אני כן לומדת את נושא ההנחיה ועוד דברים שחסרים לי .וכבר בונה פגישות כולל כל השלבים שצריכים להיות בפגישה . ומצד שני חיד העשייה יש את החרדה שמשתקת והורסת ... החלקים החרדתיים מטריפים אותי שזה לא בסדר וחייבים תעודה רשמית , מנסיון אני כבר יודעת שהתאוריה יפה השטח אחרוכבר למדתי המון דברים וצריך להתחיל לעשות לא רק ללמוד .... ומהצד השני הכוחות הבריאים אומרים לי שאני יכולה , שזה אפשרי ששווה לנסות שאני לא מרמה איש ואני באה עם כשרונות יכולות והידע שיש לי . לא יודעת למה כותבת כאן ומה אני מחפשת מניחה שכמו שכתבתי בהתחלה מצד אחד חיזוק ומהצד השני מחשבה בונה ולא חרדתית . תודה לכם

בהחלט כנראה בהמשך אלך ללמוד פורמלי גם הנחיית קבוצות טאז אני אולי יעשה קבוצות טיפוליות . חשבתי בנתיים על משהו לשלב בתוך. עבודה כשתמצא ....ולמה לא בנתיים נטו כי כבד לי כבר כלכלית כי אני כל הזמן לומדת ... ואני חושבת על לבדוק קודם להתנסות ולראות אם נכון לי ואז לראות איפה לומדת האם במסלול של שנתיים או מסלול תעודה קצר ...הרבה דילמות ותודה על המשוב ...זה מאוד. חשוב לי

הי אביב יקרה, מצטרפת לאודי בהערכה. ואוסיף כי, בעיניי, תעודה רשמית גם מדברת את הקול של התלות בסביבה, וגם הנראוּת. וזו, בעיניי, עיקר תרומתה למהלך. וברור שזה מעורר חרדות רציניות. יישר כוח! סוריקטה

אני הולך לישון רק כשאני עייף. אני רוב הזמן לאחרונה מוותר על הטקס של כניסה למיטה על מנת להירדם גם כשאני לא עייף, איבדתי את המוטיבציה והעניין לכך. כך יוצא שאני יכול להיות ער לילות שלמים, ולפעמים אם אני טועה גם מעבר ללילה, אפילו 38 שעות רצוף, שבהם אני יכול להסתפק בקושי בחצי שעה שינה. אני מסוגל גם לא לישון ולא להרגיש דחף לישון לאחר ימים קשים כמו טיולים למשל, לפני כחודשיים הייה לי נופש עם העבודה ליומיים בצפון הארץ. קמתי ביום הראשון ב 08:30 בבוקר, ביום הראשון של הנופש השתכשכתי בבריכה ובים תחת שמש יוקדת ובכל זאת לא ישנתי בלילה לקראת היום השני של הנופש ( ואתה מסכים איתי ששמש יוקדת עם מיים כחולים אמורים להשרות שינה, לא ? ) והלכתי לישון רק ב- 22:00 בערב ביום השני של הנופש. אני כמובן כבר פחות נכנס למיטה כשאני לא עייף ובטח לא מחכה יותר מ- 20 דקות ללא ערות להירדמות, כפי שמומלץ. לפעמים אחרי שאני לא ישן בלילה אני נופל לשינה ל5-6 שעות רצופות בשעות הבוקר עד שעות הערב המוקדמות, ואז בני ביתי מתרגזים עליי. בעיקרון הבעייה הזאת לא מפריעה לי ואני לא מרגיש וגם אמא שלי לא מרגישה דחף לטפל בה. אחרי לילה שלם ללא שינה אני מצליח להישמר מסכנות החיים : אני עובר בריכוז את הכביש באור ירוק בלבד ולא דורך בטעות על הכלב שלי. הפלא ופלא, אני גם מסוגל אחרי לילות לבנים לתפקד, לעבוד, לאכול ולשתות, לקנות בסופר, אפילו לטייל ברחבי הארץ, כאילו כלום לא עבר עליי באותו הלילה גם ללא כאבי ראש, סחרחורות ואדישות. בעבר היו לי לילות לבנים בעיקר לפני אירועים לא שגרתיים כמו מבחן חשוב בבית הספר, טיולים בארץ ובחו"ל ודייטים. מה שיותר מעניין בכל הסיפור הזה הוא שאני בכלל לא מרגיש עייף גם אחרי שעות ארוכות של ערות. בעבר דחף השינה שלי היה מופיע כמעט בכל לילה. אני גם שמעתי שלא מאשפזים בבית חולים פסיכיאטרי על חוסר שינה, ובטח לא באישפוז כפוי, זה נכון ?. אני גם יודע שיש אנשים שערים ופעילים בלילות כמו נהגי מוניות, מאבטחים, רופאים, אחיות וטייסים. אחת הסיבות האפשריות שאני חושב שיכולות להיות קשורות לכך היא חוסר ההצלחה שלי להשיג זוגיות וקשר פיזי, אבל אי אפשר להוכיח שגם אם יהיה לי קשר פיזי כל יום אני כן אצנח למיטה. לפעמים כשאני מנסה להירדם כשאני לא עייף אני מצליח ולפעמים לא. אם שינה הייתה רק הנאת החיים או/ו מותרות ולא דחף של הטבע אז היו קוראים לי " אנטיפת לשינה ". אני לא בעד לקחת תרופות לשינה וגם אמא שלי לא בעד, אנחנו גם לא רוצים שאתמכר להן. מה דעתך ? למה לא צונחת עליי רוח השינה כמו על רוב האנשים בעולם ? האם מישהו שלא יושן בלילה או/ ומספיק שעות בשעות הבוקר עד שעות הערב המוקדמות הוא אכן בסכנת חיים ? מה לעשות ?

סליחה שכרגע פחות מתאים עבורי להכנס.. סליחה שלא מגיבה אליכן כרגע. מנסה קצת להתרחק מ"פסיכולוגיה" מלנתח סיטואציות, לקרוא ספרי פסיכו' וכו'... כמעט 11 שנים של טיפול שבהם קראתי ספרי פסיכו', ניתחתי מלא..ניסיתי להבין.. הגיע זמן שאני ללא טיפול ורצוי קצת להתרחק מלקרוא כל כך הרבה וכו' וגם...סליחה כולם. קצת מתרחקת כרגע. אז גמר חתימה טובה, צום מועיל.חג שמח לסוכות...ובכלל מקווה עבורכן לחיים יותר פשוטים- כך אני קוראת לזה כרגע.. מחפשת חיים פשוטים, רגילים כאלה.. מקווה שהובנתי. יודעת שתמיד ניתן לחזור לכאן. ושהמקום היה לי לבית, אודי היה לי כאב רוחני ואתן כאחיותיי....אוהבת אתכן. ליבי איתכן וישאר כך תמיד. היו שלום לבינתיים..סליחה שכרגע פחות מתאים. סליחה.

מיכלי מאמי גמר חתימה טובה גם לך וצום מועיל כנסי חופשי כשמתאפשר לך חטולית

מבחינתי זה הזמן הכי מתאים כדי לומר לכולן *ס.ל.י.ח.ה* אם פגעתי אם הכאבתי אם דיברתי בחוסר התחשבות אם כתבתי דברים פוגעים *סליחה* יום כיפור עם צום מועיל לכל מי שצמה.. חטולית

אוהבת אותך ♥️♥️♥️ ואת כולם כאן תודה על המקום הזה

הי חטוליתי, את יודעת - חשבתי לי על הגדולה שבפיוס עם עצמנו. של בקשת הסליחה וקבלתה מולנו אנו. חלק מול חלק. מעניין - בימי כיפור, לא כל שכן השנה, אני נוטה להרגיש הכי ילדה אבודה ונטושה. והיום הזה מגיע. הכנתי את הסביבה לכבוד ראש השנה ולכבודו של יום הכיפורים. בשקט שלי. אמא שלי, ניצולת שואה, ביקשה להיקבר כיהודיה. אחד השוברים. צום מועיל לך, חטולית. ושמרי על עצמך. שלך, סוריקטה

1. בעניין הזוגיות - אני בן 33 ורציתי לשאול אותך מה דעתך על זה שאני מוכן לגור ביחד ואפילו להתחתן עם חברה חדשה שתהייה לי אפילו אם אני לא אכיר אותה מספיק טוב ? האם זה באמת כזה מוזר והאם אני בסיכון שינצלו אותי כספית ? הרי גבר שיש לו בחורה שהוא מכיר אותה 20 שנה לא יכולה לגנוב ממנו כספים בבית למשל כשהוא מתרחץ והוא לא משגיח עליה ? למשל לפני כחודשיים היה לנו נופש עם העבודה והייתי באותו חדר עם מישהו שאני בכלל לא מכיר והוא לא גנב לי כסף... ולמשל יש כאלה שגרים בדירה עם שותפים אז אני גם לא בטוח שהם מכירים טוב טוב את האנשים שגרים איתם באותו בית כבר מההתחלה... וכנ"ל בדיור לאנשים עם מוגבלות - אפילו שכנראה רוב הזמן נמצא עם אותם חוסים בבית ( גם בלילות ) מדריך מוסמך... 2. יש לי תסמונת אספרגר ועדיין לא השגתי מין בחינם, האם יכול להיות שיש גברים עם לקויות נפשיות שלא מוצאים כל החיים שלהם סקס בחינם גם אם הם עוברים טיפול ? 3. סכנות ביחסי מין : א. האם סקס עם עובדת מין הוא סקס בסיכון גבוה להידבק בקורונה ? ב. האם סקס עם עובדת מין יכול לזהם לי את הדם ולהביא לפרונקלים, או שהפרונקלים הופיעו לי בלי קשר אליהן ? ג. האם סקס עם אתיופית (לא עובדת מין )הוא סקס בסיכון גבוה להידבק באיידס ? 4. הפרעה בתפקוד המיני : אני לוקח את התרופות הפסיכיאטריות הבאות כל יום : רסיטל 20 מ"ל וריספונד 1.5 מ"ל, לדעתי אין לי זיקפה בסקס. בחלק מהמקרים שאני צופה בפורנו כן יש לי זיקפה, אבל גם שם אני חושב שהיא לא הזיקפה הכי חזקה שאני יכול לייצר. בסקס האחרון שלי לא הייתה לי זיקפה ובסקס שלפניו אני גם בספק אם הייתה לי או לפחות אם הייתה לי זיקפה ראוייה, למרות שהפרטנרית שלי באותו סקס הייתה מיהי מנוסה בסקס והיא אמרה לי לי שאיבר מיני גדול, אבל אולי היא שיקרה ? באותו סקס גמרתי מהר ( עם קונדום ) והזיקפה ירדה תוך 5-6 דקות בלבד. כמו כן כחודש וחצי לפני כן לקחתי ויאגרה אבל לא בשביל סקס אלא בשביל אוננות והיא לא עשתה לי זיקפה, והתרופה עשתה אותי קצת מזיע ( הזעה היא אכן תסמין של ויאגרה ), אז אמא שלי לא רוצה שאקח יותר ויאגרה. מה לעשות כדי שתהייה לי זיקפה בסקס ? האם בכלל יש לי חרדת ביצוע ( בגלל שלפעמים אולי יש לי זיקפה ראוייה מול הפורנו ) ? הפסיכיאטר שלי טוען שהפרעות הזיקפה הן לא בגלל הכדורים הפסיכיאטריים והוא לא רוצה להחליף לי לכדורים אחרים או בכלל לא לבטל על הכדורים. האם לדעתך הכדורים שאני לוקח אכן יוצרים הפרעות זיקפה או שהן הופיעו לי ההפרעות הנ"ל בלי קשר לכדורים ? איך אפשר לדעת שהזיקפה תקינה - חזקה מספיק ? ולמשל כבר כמה חודשים, מאז תחילת הקיץ , כשאני רואה ברחוב בחורות אני מתלהב כמעט מכל בחורה ומוכן לשכב עם כל בחורה, מכל העדות וגם בחורות רזות וגם בחורות פחות רזות. ובערך כבר 5 שנים שאני מוכן לשכב עם כלאחת, בחזקת " מוכן לשכב עם כל מה שזז " ואני מדמיין את עצמי כשאני עובר ברחוב ורואה כל בחורה שאני שוכב איתה - בחזקת " מפשיט אותה בעינייי שלי ". גם היו כמה מקרים בשנים האחרונות שכאשר הייתי בספא או בים וראיתי בחורות בביקיני אז האיבר שלי נעמד אפילו מעצמו ! אבל האם בכל זאת רמת הריגוש שלי נמוכה ??? אני לוקח את כל התרופות האלה מאז גיל 15 וחצי, היו שינויים כל הזמן במינון של הכדורים ובין סוף שנת 2016 ל-סוף 2020 גם לקחתי רידזין !

ימים עמוסים עד בלי יכולת לנשום כן עברנו את ראש השנה כולם היו נוכחים חוץ כמובן מהמיוחדת שלי ...שקשורה וצמודה בזרועות אמה אך ... אין מה לעשות ..! היתה חויה שונה של חופש צחוקים הנאה ובכלל כאלו פתאום משהו אחר לגמרי.. מוזר..אבל טוב.. כן תמיד היא נמצאת שם במחשבות וברגשות וחסרה לכולם ..אך זה מחיר קטן לעומת השקט והשלווה של הבן שלי שכבר מזמן לא ראינו אותו מחייך ושמח כמו השנה בראש השנה.. האמת שמאז שנסעו להן כלתי ונכדתי המיוחדת ..שהרי אני ממשיכה את הקשר שלי איתן כמעט על בסיס יומי ..אני מקבלת גם מנכדתי הודעות בפלפון והמון געגועים .. בהחלט החלטה נכונה שלי ..!! אולי רק אולי נזכה לראות אותה בחג סוכות..מי יודע..? טוב העינים שלי דומעות לא יכולה להמשיך.. אודי .. בבקשה תעלה לי שוב את הקישור לפודקסט משום מה לא מצליחה להכנס כבר רחוק מידי ..תודה רבה חטולית

יקרה אני שמחה שעבר חג נעים טוב שהוא מחייך, נושם ועצוב ומורכב הקשר עם הנכדה . כל הכבוד לך בהחלט את עושה נכון אביב

תודה רבה על הקישור לפודקסט שתהיה לך שנה נפלאה ותמשיך לשתף גם בעוד דברים מענינים כמו עד עכשיו שמעתי עוד שירים יפים שלך גם ביוטיוב פשוט תענוג צרוף חטולית

הי לכולם, עכשיו לקראת סופ"ש, אבל יהיה שבוע טוב, לכש אותו כאב נפשי גם בימים אלו, עוצמתי יותר. למה, אמא, למה?! מניחה מול עצמי, שאלו גם המוני אנרגיות שאיני יודעת לנתב למטרה ברורה. מכירה שיש משהו אינטנסיבי שאני מצליחה לפעמים לעשות, אולי קצת מעולם אנשי הספקטרום, אבל לגמרי גם לא, והוא ניתור בדלגית. יעני קפיצה בחבל. קפצתי עשרים דקות והיו לי עוד אנרגיות. אישה בעשור השישי לחיים קופצת בקלילות. גם מנסרת, גם גוזמת. גם מטפסת במדרגות. עושה סקווטים. מתיחות. בעבר הרחוק הצלחתי לנגן יצירות אינטנסיביות, אבל כעת, בהיעדר אימונים, התסכול גדול עליי. בקיצור - הצלחתי להגיע לפעילות גופנית עצימה. הצלחתי גם לנסות להסדיר את נשימתי החרדתית. אבל חסר לי. חסר מאד. יום הכיפורים בפתח, סוריקטה

סוריקטה יפה שלי כן ..אמא תמיד תישאר שם לנצח עם כל השאלות וחוסר התשובות שלא הגיעו עד למותה שמחה שאת ממשיכה לתרגל אימונים ומחזירה לעצמך כושר ..בגילנו המופלג...כן לא רק את גמני . ישר כוח נשמה את עושה מה שאני רק חולמת .. וחסר? מה חסר לך מאוד ? חטולית

אין ספק שקשה עצוב וכואב הנפש מוצפת באלפי שאלות אמא נושא כאוב כל כך ואת יקרה עושה כל כך הרבה דברים מטיבים .. טוב שאת יכולה להתאמן לשמור על הגוף ששומר על הנפש תמשיכי לשמור עלייך אתך בלב אביב

הי חטולית, חסר מאד - הקשר הראשוני החשוב עם אמא שמשהו בו נדפק למן ההתחלה; אולי גם עוד חודשיים ברחם (נולדתי פג), אבל של אמא טובה. וזכרון רגשי של מישהו שחשב שהייתי תינוקת חמודה, או ראויה, או ששווה להתגאות בה, להשקיע בה, לאהוב, מי יודע, וזה שאני לא אמא בעצמי זה אובדן ואסון וטרגדיה עבורי. כל אלה כאב שמאד קשה לעמוד בו. סוריקטה

יפה שלי חשבתי בדיוק על כל מה שכתבת אממה ? פחדתי שאכאיב לך ❤ ברור שזו לא היתה כוונתי לכן נמנעתי חיבוק אם מתאים חטולית

משהו שנכתב למקום אחר אבל הוא כל כך כאן .... פוסט ברוח שונה , אחרי שנה שכתבתי כאן על כל מיני דברים בייחוד מול הכוס הריקה של המערכת , הבורות הסטיגמה של אנשי המקצוע . הפוסט הזה רוצה להזכיר את החצי המלא כדי שנקבל שנה שלמה של גם וגם ויחד . ... ... למי שעוד לא מכיר את הכלי שיוצר איזון בן הריק למלא ..כלי ההודיה . להתחיל את היום עם תודה על היש גם כשהלב כואב והגוף שבור תמיד מרים אותי למעלה . ... ... אז קודם כל תודה לכל מי שקורא כאן נותן פידבק תמיכה עידוד זה נתן המון כוח כל השנה לכתוב , להעיר את הנושא הכל כך לא מדובר הזה הפרעת זהות דיסוציאטיבית. תודה גם לכל מי שקרא ולא מגיב או מסמן שקרא , העיקר שהשקעת כמה דקות מזמנך עבורי ועל זה תודה .. .. בעיקר בימים אלו מול ימי החגים שהם כבדים לכל מי שעברה פגיעה ובטח למי שעברה פגיעה ממושכת מבית . כך או כך זה שם מראות כואבות של ניראות , של שייכות של מי אני ולמה באתי לעולם הזה בכלל . מול זה אני רוצה להגיד תודה לכל אותם אנשים שהושיטו לי יד בדרך מבלי שהכירו אותי בכלל רק כי הם בחרו להיות שם . מתנדבים של סה"ר ששנים החזיקו לי יד ותמכו בי , מתנדבות בקו הסיוע ומכוון ואנחנו ברוח החיובי אז חשוב לי כן לכתוב על מישכן הצליח לגעת וכן הצליח לתמוך להיות לעודד לתת כתף ...במקרה שלי היו הרבה נשים משמעותיות בקו שפשוט היו שם ...ועדין שם עבורי. .. .. כדי לצלוח את הדרך הזו של טיפול ארוך שנים חלק מרשת הבטחון שלי היו ועדין פורומים (כן זה פריהסטורי) אבל יש בי חסד בלב לאותם נשים וגברים שהושיטו לי יד בכמה וכמה פורומים שהייתי בחיי ...כמה מהם הפכו לחברות שלי בלב ♥️♥️♥️♥️♥️ והולכות איתי כבר שנים . .. .. תודה לאנשי המקצוע שתרמו מזמנם בפורומים האלה , נתנו יד וחיזוק ורצפה כל כך רצפה בימים שלא הייתה לי רצפה . .. .. תודה עד בלי מילים למטפלות שלי ולכל אנשי המקצוע שחברים שלי כאן ובכלל ....שבחרתם לטפל בנפגעות ובנפגעים , להיות שם עבורם להילחם עליהם וגם לא לוותר להם ועליהם. כל מי שבוחר באמת בליווי אמיתי של נפגעות מתמקצע לומד כי חשוב לו לדעת יותר לעשות טעויות פחות ולשמור על עצמו , תודה לך ... ולכן כל מי ששם עבורי , אני מוכירה את כולכם אני לא שוכחת אף יד שהושטה ומושטת לי גם שאני בועטת וגם שאני מודה ....בלעדיכם לא הייתי יכולה להגיע עד כאן ... ותודה מיוחדת ולא ממקום נרקסיסטי ....תודה לעצמי , תודה לכל המערכת המופלאה שלי שנמצאת שם כל הזמן מאז ימי התופת יחד ....צומחים וגדלים יחד למקום טוב יותר ...פשוט תודה . תהיו טובים לעצמיכם תהיו טובים לאחר שתהייה לכם שנה נפלאה שנה טובה עם צמיחה והתפתחות שנה של בריאות הגוף והנפש ..שנה של שינה בריאה וחלומות נפלאים :) שנה ללא מכאובים . https://youtu.be/DXscsbuAvRQ

אביבוש נשמה ריגשת אותי מאוד כל כך המון תודות ולא שכחת אף אחד תודה לך ששיתפת כל הזמן גם אותנו בתהליך הצמיחה שלך לא מובן מאיליו בכלל !! למדתי המון מדרך ההתמודדות שלך תמיד גם אמרתי לך... שתהינה לך ולכולנו שנה נפלאה ושנת עשיה מבורכת כמו אצלך חטולית

תודה ...מכולם למדתי כל כך ועדין לומדת חיבוק אביב

את יודעת, אביב, כשרשמת את ההודעה - אמרתי לעצמי שאיני מסוגלת באותו רגע להרגיש תודה. וגם לא כל כך להיעזר. וכמה נורא. יומיים אחר כך הצלחתי קצת תודה למטפל - שבימים ההם האיומים היה מוכן לקבל אותי אפילו פעמיים ביום; למטפל (עם הסיום טיפול שלו, גם כן הוא) שגם עכשיו היה מוכן לקבל אותי (אבל רוצה שאשמור על הכסף שלי); לך, אביב - שהיית שם לרבע שנייה הזאת שחיפשתי כן. מינון קטן. אבל מדויק. ככה. לאנשים בעולם החדש שלי (אלו שהכרתי בעשר השנים האחרונות), שלהם יכולתי לטפטף מעט מהסיפור. לבעלי החיים שהיו איתי תמיד. ובמיוחד כאשר האמון באדם היה בקרשים. לצמחים שהתבססו בגינה. הו - חתיכת משפט לפרשנות. לחברות שכאן ולאפשרות לכתוב, כי הסיפור עדיין חנוק וממודר מאד. הנה, הצלחתי גם אני קצת, בדרכי השונה. סוריקטה

ריגשת מאוד ותודה שכתבת שראית שהיית אביב

הי, כתבתי הודעה כביכול לכאן בבוקר, וסיימתי במשלוח לעצמי. וטוב שכך. עכשיו, אחרי המוות של אמא, אני תוהה אם סוריקטה הסופר עצורה קצת תשתחרר. אם משהו בחסימה יצליח להיפתח. אני פוחדת. לילה טוב, סופשבוע רגוע ושנה טובה. שינה טובה. סוריקטה

ימים יגידו מאחלת לך שתאפשרי לעצמך להיות את מי שאת כפי שכולנו רואים אותך בכל העוצמות ובכל היופי שיש בך מאחלת לך שעכשיו תרגישי שמותר אתך אביב

צר לי מאוד על מה שעובר עליך כעת ...פטירה של כל הורה באשר הוא ..בסופו של דבר כואבת מאוד ליבי איתך ❤ רוצה להאמין שעם חלוף הזמן והאבל תרגישי שיחרור אמיתי ... חיבוק אם מתאים לך ליל מנוחה אהובה חטולית

אודי וכולכם הי... .... וואוו.... מעגל החיים.. חיים ומוות נפגשים פה בעוצמה שאתה מרגיש חור בבטן... סוריקטה מתוקה.... צר לי על האבדן הכבד שהוא כל כך כבד עד שאת מתארת אותו כ 'הכל נראה אותו הדבר וכלום'... המוות של אמך שבמציאות החיצונית קרתה עכשיו.. ובפנימית אולי עוד טרם הגחת לאוויר העולם.. (?) צר לי כל כך.. גם אביב את מדברת על אבדן.. מוות... גם את חתוליטוש, באיזשהו אופן אני 'שומעת' את האבדנים... בכל הקשור לזמני ביקורים של נכדתך המיוחדת .. גם את מיכלי מתוקה.. פרידות קטנות... ואתה אודי אהוב :) מברוק ענק עליך !!! וואללה... ח'תכת מסע זה הקטע המורכב שלך.. הקשבתי ביוטיוב לקטע המדהים, המורכב, הדינמי, החי כל כך .. הקטע שאתה שוהה בו- נמצא בתוך היות ארוך ומתמשך ..כמעט תשעה חודשים .. :) (כמעט כמו הזמן בו אני שוהה ופשוט יש ב'רחם' של אמא צביה ) והיצירה שלך, מעגל החיים..כל כך דינמי.. ובהמשך גם סוער ומזכיר את גלי הים הסוערים.. מתנפצים ומתיזים מים .. אתה יכול גם לשמוע את הגשם שיורד משמים ומשקה ומרווה את העולם הצמא לחיים, למים.. והעננים מאפירים, כבר ממש משחירים והגשם גובר והופך לסערה ..כמעט מבול... רק שלא יהרוס.. שלא יחריב, יהרוס.. ימית העולם.. מעגל החיים... חיים ומות... והרגשתי את החיים והמוות פה בעוצמה שהרגישה לי חור בבטן... מברוק עליך אודי על לידת יצירה כל כך מיוחדת, מברוק עליך אודי על לידת תואר נוסף M.A במוסיקה ! וצר לי סוריקטה מותק.. וצר לי אביב יקרה וצר לי על האובדנים והמוות.. וזה מעגל החיים...(?) ואנחנו בסיומה של שנה, שנת תשפ'א. ולקראת שנה חדש, תשפ'ב.. ושוב מאחלת לכולנו שתהא השנה החדשה שתוולד אוטוטו בשני בערב, שנה טובה, שנה של צמיחה טובה והתחדשות מיטיבה, שנה של בריאות טובה ואיתנה, שנה טובה ומתוקה ! שנה של מים חיים !!! אוהבת אתכם אנשים טובים ויקרים !!! שלכם, במבי.

במבי במבי, שמחה סוף סוף שאת גם מגיבה אלינו. התיאורים הציוריים שלך מזמן לא היו כאן והם חסרים. לו הייתי יודעת או חווה את ההרגשה הרחמית שאת מתארת. מעין עילוי שכזה, התרוממות רוח, רווחה נפשית, אופוריה. חיים ומוות שלובים זה בזה. והחרדות. טוב לי שאת משתפת, יותר מידי חלקים בשלם של כאן חסרים להרגשתי כשאינך. בוקר, סוריקטה

היי מתוקה שמחתי שנכנסת קראתי אותך וכן ישנם מצבים די קשים בחיים שאיתם אני מתמודדת תודה על הברכות שלך לשנה החדשה מקסימה שאת תבורכי מפי עליון🙏🙏 חטולית

חודש קשה רגשית מאוד ויחד עם זאת חודש מלא עוצמה אלוהים עשה עבורי את מה שלא יכולתי לעשות לבד נזרקתי ממשבצת הנוחות (שכבר מזמן לא הייתה נוחה אבל לא יכולתי לעזוב , בגלל הבטחה שהבטחתי ) לפני שנים הבטחתי הבטחה לאדם שליוויתי ...חמש עשרה שנים לא עזבתי גם בחופשות בשבתות בחגים תמיד הייתי שם בוקר צהרים וערב ..חמש עשרה שנים שמאדם מלא תוכן וכוח נשאר רק קליפת אדם ...הייתי שם בכל הצמתים ממציאה את עצמי כל פעם מחדש לבד במערכה מכל מיני סיבות .קוראת חוקרת ממציאה עוד שיפורים לאיכות חיים לצל מחלה שלוקחת את האדם לפני שלוקחת את גופו ...אבל תמיד זוכרת את האדם שבפנים .. .. לפני שבועיים ,זה נגמר אצלי בידיים ככה כמו שהבטחתי בלי מכשירים בלי מחטים בלי צינורות ...תוך חיבוק וליטוף ושיר פרידה ...לא עזבתי עד הכניסה לאמבולנס שנסע ...כולם מבינים כמה זה קשה אבל אף אחד לא יכול להבין את עצמת החיבור , החיבור בן הנפשות החיבור שהיה שם כל השנים. .. מעבר לכאב ולעצב נשארתי ללא פרנסה עיקרית ...אז עכשיו בגילי המופלג מתכננת תוכניות עושה פעולות מפלסת את דרכי המקצועית שנה חדשה ויש לי חזון שאני מזמנת לי . יודעת במדוייק את המה רק לא את האיפה והאיך זה יקרה אבל יודעת שזה יקרה ...מרגישה את הרוחות הטובות שנושבות . אודי , עכשיו אחרי יותר מעשור מצליחה לאחוז בגם וגם ...זה עדין קשה ויש דפוסים שצצים אבל זה בהחלט גם וגם ... . אז עכשיו אתם יודעים לאן נעלמתי מכאן .... תקופה כזאת מלאת אתגרים . ושנה חדשה התחלות חדשות לצד המורכבות שלנו ...צמיחה . מאחלת לכולם שנה טובה וימים טובים רגועים ושלווים .

אביב יקרה, זכות גדולה נפלה בחיקך (חבל שבא על חשבונך) ובכל זאת עשית דבר ענק ועצום ואני מאמינה שזכות זו תעמוד עבורך. את מדהימה אותי כל פעם מחדש..מרגשת ומעצימה. עצוב ולא פשוט. שמחה שנפתחו בפנייך אפשרויות ואת נותנת לעצמך להתקדם!! המון הצלחה. חיבוק אם מתאים.

אביב, את נפלאה ומיוחדת. נראה לי שיכולה להבין את עוצמת החיבור. והכבוד. ומעריכה את קיום ההבטחה להימנע מהארכת חיים כוחנית. נפתח חלון. ליל מנוחה, סוריקטה

אביב יקרה אחרי כל כל הרבה שנים ביחד- של נתינה, השקעה, אכפטיות וחיבור... צריך זמן לעכל ולאבד את האובדן.. לגבי פרנסה- מבינה את הפחד... אני כל כך מאמינה בך גם מאמינה שתצליחי לממש את החזון!!!!!! אגיד את זה שוב .. את השראה בשבילי!! אוהבת ומחבקת, ינשופים

אביב אהובה, את מעוררת השראה בדרך ההתמודדות שלך. האדם הזה בהחלט זכה בך, בליווי הצמוד והקשר האמיתי שמצליח לעסור במילים שלך. מאחלת לך מכל הלב שהשנה הקרובה תהייה שנה של צמיחה משמעותית עבורך ושתצליחי להגשים את עצמך ולממש את התוכניות שלך. שלך שירה

תודה על המילים החמות. העוטפות בהחלט במבי מעגל החיים מיכלי זכות ענקית נפלה בחלקי 15 שנים של התפתוח כאדם, למדתי עוד ועוד אמפתיה וקשיבות והתבוננות מעבר למילים ששנים כבר לא היו . למדתי צניעות וענווה מול התפוררות הגוף והדעיכה האיטית . כלום לא בא על חשבוני וכל דבר בזמנו ועכשיו הגיע זמני . כשכתבתי שהמשבצת כבר לא הייתה נוחה כי זה היה קשה פיזית ונפשית מאוד . ללוות אדם כזה ללא הדרכות . כשאתה צריך להחזיק את המטפלת ולהדריך זה קשה ומאתגר תקופה ארוכה של חיפוש פתרונות של. למידה ומחקר . שלא תהייה טעות אני לא מצטערת על כלום , אני בהחלט מברכת על המפגש החא יאמן של שני אנשים שונים בתחליט שנפגשו שמה שחיבר בניינו היה החולי שבתוכו הייה בצורה מופלאה המון המון חיים בהחלט מעגל החיים .

כבר אמרו הכל מכל וכל דברים נכונים וכנים מאוד את כל כך כולך נתינה ואהבה ללא חשיבה על עצמך מעריכה אותך יותר מאשר מילים יכולות להביע מבינה לגמרי את כל מה שעברת כל הכבוד לא מובן מאליו בכלל !! מחבקת אותך בחום אהובה מאמינה בך ובחזון שלך את אלופה ולכן תצליחי בכל מה שתעשי שתהיה לך שנה נפלאה ומוצלחת הכי שבעולם כי מגיע לך חטולית

מנסה לאסוף את המילים שאני רוצה לומר לא פשוט עבורי אתה יודע תודה לך אודי על כל המילים המחזקות והחכמות שלך תמיד תודה שאתה מחזיק את הפורום עבור כולנו תודה רבה על הפודקאסט תודה רבה על שיתופים שלך מהופעות הכל ביחד נותן הרגשה נפלאה כמה אנחנו כאן חשובים לך ואתה חשוב לכולנו לא פחות שתהיה לך שנה נפלאה ומלאה ביצירה באמת מכל הלב חטולית

הגבתי בהודעה למטה שמשום מה לא עלתה... איתך, בצערך ובאבלך בתוך הדבר הלא פשוט הזה. אמא לא היתה ואיננה. מאחלת לך ימים של שקט פנימי והשלמה. ומי יתן והשנה החדשה תחבק אותך ותיטיב איתך. שלך שירה

מצורפת למילים של שירה האהובה למרות שכתבתי גם בהודעה למטה חיבוק עדין אם מתאים חטולית

פתאום הבנתי..כתבת למטה, רחוק ולא בהודעה נפרדת..ובכל זאת תחת הכותרת פרידות. אז יקירתי, כמה עצוב וקשה, כמה מורכב :( ברוך דיין האמת, יהי זכרה ברוך❤ איתך באבלך הכבד. חיבוק אם מתאים. איתך, מיכל

הי שירה, הבחנתי ביופי שרשמת למטה. אחזור על דבריך כאן - אמא לא הייתה ואיננה. אמא מתה רגשית כבר אז, והנסיונות להחיותה עלו בתוהו. למעשה, כל השנים חוויתי אותה כפי שנראתה ממש אחרי שכבר לא היו בה חיים. כילדה היא הייתה עבורי כמו שראיתיה שלשום. מתה מתה. וגם אז לא האמנתי וקיוויתי, אך אל חזור. אולי הייתה לרגע התלכדות בין החוויה הפנימית למציאות. הרפתקאות קורונה התדפקו על דלתנו ובינתיים אין מנוח ועדיין רועש. שקט אבקש. מסכימה. שלך והמון תודה, סוריקטה

הי חטולית, תמיד יהיה צער בעולם, וזה בסדר. היה לנו כאן דיבור על סבל וכאב לא מזמן. אז זה זה ;-) לא יודעת אם הזמן רופא, אבל הזמן יעיד. תודה יפה שלי, שלך, סוריקטה

הי מיכל, עכשיו בתוך כל זה, ובתוך הקורונה שהתלבשה לנו גם... שיבוא יום ויהיה אוויר. שלך בתודות, סוריקטה

הגבתי לך למטה סריקיטה יקרה איתך יקרה

הי ינשופית, ואפילו נדמה לי שאת הראשונה ששמה לב והגיבה. בוודאי שראיתי. כל כך תודה. וסליחה. איזה ימים... שלך, סוריקטה

קורונה לבד ועכשיו חגים ועדיין לבד יש ילדים נשואים שלא מזמינים אותי גם לא בשבת וגם לא בחגים ואף פעם לא חגים . לבד. למרות עשרות שנים של טיפול.. כואב ברמות שאי אפשר לתאר.. תודה על המקום הזה שאפשר לשתף הכל תודה שנה טובה לך אודי וכולם

כאב מוכר, ינשופית יקרה... אישית, השנה הלבד אולי יהיה טוב לי. לא יקום העולם הישן, כנראה. אבל אולי משהו מהחדש. שלך, סוריקטה

ינשופית מתוקה שלי כואב ומצער לשמוע שאת תמיד לבד אין ספק שתהיה לך שנה קלה וטובה יותר בשנה החדשה עם חום ואהבה שמגיע לך חטולית

כואב מאוד נוגע לבד ויחד יחד ולבד חגים שמחה או כאב אוהבת אותך ואתך וכל כך מבינה אביב

ינשופית יקרה, אכן קשה מאוד לבד..במיוחד כשמצפים מהכי קרובים. מאמינה שאת יודעת כיצד הדברים התגלגלו...אולי עוד יהיה ניתן לשנות את הקשרים עמם? לנסות להתקרב? מקווה מאוד עבורך שתמצאי גם את היחד..לפחות כאן, גם אם וירטואלי כולנו יחד.

תודה לכן בנות- סוריקיטה, חטולית ואביב יקרות בדיוק הבנתי משהו... שהלבד שבפנים) הנתק מהחלקים שבתוכי) משקף גם את המציאות שבחוץ..

ינשוף אהובה, כואב מאוד לקרוא. אני חושבת שהבדידות הגדולה היא בפנים. גם כשהבית עדין מלא בודד לי מאוד. אחד המחירים הכבדים של שנים של קשיים נפשיים. מאחלת לך שהחגים יעברו בקלות. שנה טובה שירה

אודי יקר, קודם כל איחוליי על התואר, יישר כוחך. הקשבתי בקשב רב, בתחילה הבטתי בך. אחר כך פשוט עצמתי עניים והרגשתי...פשוט הרגשתי איך הכל הולך ומתעצם ומקבל עוד ועוד...וואו. הרגשתי את הצלילים, בגוף...קשה להסביר הרגשה כזו... עוררת בי משהו מצמרר ומרגש כאחד. תודה לך על השיתוף❤🤗 חיבוק אם תרשה לי ;) חיבוק לך, חם ואוהב. כמעין אב רוחני אתה לי ;) מתקשה להסביר. איש יקר. 😍

נכנסתי לרגע וראיתי את ההודעה שלך . תנחומי מכל הלב אתך בלב , יודעת כמה מורכב ולא פשוט . חיבוק אם נכון לך אני כאן אתך

תודה, אביב, תודה על התגובה הלבבית והנוגעת. חיכיתי לך. מורכב זו מילה פשוטה. איזו תסבוכת זו. והרי את יודעת. מבולבל, אבל אולי גם יתחיל להסתדר, אחרי, וואו, כמה שנים. בזכות אחי הטוב גם. ונפרדתי. זה היה. הבדידות קשה וגם הסיפור הקבור. היום אני לא בשבעה. מרחק קורונה. היה מאומת קורונה. ואני נבדקתי ויצאתי שלילית. שלך, ובאמת תודה. סוריקטה

אל תישארי לבד תנסי עד כמה שתוכלי לא להבלע לתוך הריק של הסופש והחג . כן הקורונה הזאת הייתה גם בסמוך אלי בסיטואציה דומה .... ובכל זאת צאי לגינה לחצר ..בכנות אומר לך המורכבות ברורה לי אני פוחדת ממנה וכבר שנים מדברת אותה לגבי , ברגע ש.. תשמרי עלייך יקרה תשמרי לא ליפול לתוך הבור השואב המוחק שמעלים אותנו ...בבקשה תושיטי יד רגע לפני ...אנחנו כאן ♥️ וכן יש גם אנשים טובים בחוץ . אתך בלב אביב

הי אביב מותק, כן, קצת התקפלתי. שמרי גם את על עצמך, טוב? ליל מנוחה, סוריקטה

יוטיוב האמת הקדים אותך😀 , הופעה מרתקת ....האמת אודי שצפיתי בזה בתנועות שלך בדיוק בצלילים במינונים הכל כך קטנים מדודים שקולים וכל כך עמוקים ...מאוד הזכיר את כישרון התמצות שלך במילים ....עם עומק נדיר .. אתה בהחלט משתבח עם הזמן מצפה להמשך ...ודש מפרוייד הספר שלך היפנוזה עמד על המדף בצמוד אליו ..או ההפך ככה או ככה חוייכתי היום .

אודי זה היה נהדר יכולתי להרדם בשקט עם הצלילים של מים חיים כל הכבוד חג שמח חטולית

מדיטטיבי, מהדהד, מעברי, ספירלי, מתמזג, מאוזן, מסונכרן, מסתורי, על גבול החלום, בין שמיים וארץ - כולם מאד אודי, באזניי. איש אמיץ. כבוד! סוריקטה

אודי וכולכם, מתגעגעת.... מבקשת לאחל לכולנו שנה טובה, מבורכת, בריאות טובה ואיתנה, מאחלת שנרגיש את הטוב והאור שבנו, מאחלת שגם הסובבים אותנו ירגישו את האור והטוב.. מאחלת שהאור והטוב יגבר בעולם כולו. שנה טובה ומתוקה ! שלכם, במבי

במבי המהממת. גם אני מתגעגעת אלייך. מוזמנת לשתף. שנה טובה ומתוקה, שיתגשמו משאלותיך לטובה.

שתהייה שנה טובה ומתוקה גם לך

הי במבי, אני כרגע בעיקר בקטע של תכלה שנה וגו. שנה ארורה. הסיום טיפול הזיפת הזה, הניסיון התעלולי של אבא, המוות של אמא, וכל חולי הקורונה שכבר מוכרים הרבה יותר מקרוב. בא לי לכתוב מילים גסות. ננסה להפריח חירות ואור. תהא שנה, סוריקטה

מתוקה שאת שנה טובה ומבורכת גם לך ומקווה שנראה אותך כאן לעיתים קרובות יותר את חסרה חטולית

טוב הבן שלי עדיין לא קיבל גט הכל נתעכב אך מקווה שזה רק לטובה מה שכן כלתי המתגרשת לקחת אץ המיוחדת שלי ונסעה לה מהבית כלומר זה נראה שעזבה מפני שכבר הלכה לרשום אותה בבית הספר החדש שם תלמד כואב..מפני שלא נוכל לראות אותה "בתכיפות" כמו שכביכול היינו יכולים מפני שגרה די קרוב אלינו וכעת ..מי יודע מתי שוב נראה אותה אך גם שונה..מפני שכבר לא תוכל להעליל על הבן שלי עלילות שווא...!! אולי הכל באמת רק לטובה 🙏🙏🙏 נשאר באמת רק לקוות לטוב מעתה ןהלאה כן רואה חצי כוס מלאה אך היא כןאבת נורא חטולית

חטולית יקרה באמת עצוב אבל כן תוכלי לראות אותה, לא באותו תכיפות אבל עדיין תוכלי לראות אותה שזה לא מובן מאליו... איתך חטולית יקרה

עצוב כואב ליבי אתך יקרה אני מאוד מאמינה שבסוף דברים מסתדרים רק לעיתים הדרך לשם ארוכה סבוכה ולא פשוטה . מאחלת לך ימים קלים יותר חיבוק אביב

ינשופית מתוקה שלי ואביבוש תודה בנות על המילים החמות שלכן שיהיה חג שמח כמה שרק אפשר ותודה גם לך אודי על מילותיך חטולית

היי, אני בתוך כל ההכנות, עסוקה מאוד. יש בזה משהו מרגש ומשמח כל כך. התחלה חדשה. מאחלת לעצמי הצלחה ;) ולכולם לחיי ההצלחות והתחלות חדשות, שנה חדשה טובה ומוצלחת. . שנעז, שנפרח ונפתח אל העולם שיש לו הרבה מה להציע. שנת לימודים פורייה לכל מי שיש לו ילדים בסביבתו ומלווה אותם לאורך הדרך.. שנת לימודים טובה, ללא בידודים והפרעות בדרך.... המון הצלחה לדור הצעיר.

היי מיכלי שנה טובה ןמלאה רק בטוב תודה על הברכות חטולית

שתהייה שנה טובה ומבורכת והתחלות קלות וטובות

שפע ברכות גם לך לשנה החדשה תודה על כל מה שכתבת חטולית

הי כולם, עכשיו זו התקופה בשנה בה שכמותי עוברות (לרוב נשים) ממשפחה למשפחה ואתמול המחשבה על הפרידה הצפויה עוד מעט היכתה בי מאד. במיוחד בהקשרים של תרחישי אמא ברקע. המממ הייתה כאן טעות הקלדה ויצא לי קרע. וקרע זו מילה עדינה. אילו היה אסון של בעל חיים היום מול עיניי, הרי לכם עיתוי של זעקה מטורפת במיוחד. אין לי מעורבות ישירה בטיפול באמא היום, וגם לא הייתי עומדת בה. שמירת מרחק היא לי שמירה על השפיות. ולקחתי אותו אחרי הדקה התשעים, אז. מינוני המפגשים איתה, עם אמא, ולא רק הדמות שבפנים, דלילים מאד. כמה שניות פעם בכמה שנים. הביקור האחרון מטלטל את הימים והלילות מאד. הייצור הנוכל, הקוקו, הטפיל והמפתה מגיע גם לחלומות שלי. הוא נצמד, מחבל ומפריע גם בפועל, במציאות, היום. אצלה. משתפים אותי, אבל רק בדיעבד וכנראה שרק חלקית. בהמון דברים איני מסכימה ושותקת. וגם איכשהו שותקת את הסיפור, כי צעירים לא בשלים לשמוע אותו, כי הוא נשמע בדייה (והוא ממש לא). קשה במיוחד. בוקר טוב, סוריקטה

סוריקיטה יקרה רציתי רק להיות איתך שלא תהיי לבד עם הכל ממש לא פשוט כל מה שקשור לאמא... ינשופים

יפה שלי המעבר ממשפחה למשפחה באמת קשה אך כורח המציאות ותרחישי אמא ברקע ..כן לא פשוט בכלל.. הפוגע שמופיע בחלומות אין על זה שליטה נשמה לא מזמן כתבתי גמני על.. איכשהו ..תמיד יוצא שאנחנו מושתקות..הנסיבות אלה מה ? טוב שנכנסת וכתבת עבורך בהחלט תקופה לא פשוטה. חיבוק אם מתאים לך חטולית

סוריקטה אהובה, פרידות ומעברים... כמה קשה מצטרפת לינשוף רק להיות לידך. שירה

אמא נפטרה. אין אני יודעת אם תהא התפייסות פנימית. הכל נראה אותו דבר וכלום. סוריקטה

סריקיטה יקרה שלא תדעי עוד צער... עצוב וכואב ומעלה מכלול של רגשות.. הלוואי שיכלתי לחבק אותך שולחת לך תנחומים ולבי איתך, ינשופים

סוריקטה אהובה יודעת שכל מילות התנחומים לא מתאימות כאן, ובכל זאת, אולי לכתה יהיה לך שקט.... עיר ובהלות / אלי אליהו איך נָפְלָה עָלַי פִּתְאוֹם עִיר וּבֶהָלוֹת, קוֹמוֹת עַל גַּב קוֹמוֹת, וְזִכְרוֹנוֹת חוֹלְפִים בִּי כְּמוֹ מַעֲלִיּוֹת רֵיקוֹת, כִּי נָפְלָה עָלַי פִּתְאוֹם עִיר וּבֶהָלוֹת, וַאֲנִי אוֹמֵר: "חַלּוֹן אֵינוֹ אֶלָּא רָצוֹן אַחֵר, פָּתוּחַ", וַאֲנִי מַקְשִׁיב לָרוּחַ מִתְגּוֹשֶׁשֶׁת בַּתְּרִיסִים, וּלִצְמַרְמֹרֶת הָעֵצִים הַנְּעוּצִים כְּמוֹ חִצִּים בִּבְשַׂר הָאֲדָמָה. וַאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי בִּדְמָמָה אֲנִי כּוֹתֵב וּבִדְמָמָה נִמְחַק. אֲבָל מֻכְרָח אָדָם לְהַשְׁאִיר אַחֲרָיו סִימָנֵי מַאֲבָק.

סוריקטה יפה שלי שלא תדעי עוד צער כואב אך עם הזמן הכאב מתכהה איתך חטולית

שלום, האם טיפול בהיפנוזה מתאים לאנשים שסובלים מ-OCD והאם ניתן לעשות את זה בטיפול מרחוק (סקייפ/זום)? תודה

הי כולם, כאילו אין לי מילים ובה בעת יש המון מהן. בלבול. על המאזניים מאבק בין מה שלמדתי שנים בשיחות למשיכה ההיא ללהבות הארורות והמסוכנות של פעם. לא יצא כלום ושום ומאום מפעם. לא שפתאום הכל ייסתדר. כאב בלתי נישא. ומה כן? שאלה טובה... איך אצליח להגיע למה שירכך, יעודד, ירגיש טוב ובעל משמעות. בדידות ותלישות ודי עם הלא פייר הזה. סוריקטה. הנה תעדתי קצת.

נכון כואב מה שלא היה כבר לא... באמת לא פייר מה כן יכול לרכך לעודד שירגיש טוב ? (כמעט שומעת את אודי אומר..) מה את אומרת מה יכול לעזור ולעודד בדידות הי כמו מחלה שממענת לעזוב במיוחד בגילנו המתקדם מה אומר לך ? אולי חוג לריקוד? כך תצאי מהבית אולי משהו אחר ללמוד העיקר לצאת מהבית.. כן חוזרת על עצמי לא יודעת מה אפשר להציע לך שאינך יודעת חטולית

הי חטולית, הי אודי - תודה שהתייחסתם לדבריי. חטולית - דווקא ההחזרה של השאלה אליי הייתה מורידה אותי מדעתי. נראה לי. כי אין לי מענה לזה. ואודי - קשה לי להאמין שיש שיח או דיאלוג. מנסה לעשות דברים שבזכרון שלי הם טובים. וכלפי חוץ נראה כך, אבל איני מרגישה אותם ככאלה. לילה טוב (כן, כן, בוקר עכשיו) שלכם, סוריקטה

מצטערת יפה שלי לא התכוונתי שכך זה יכתב אבדו לי המילים שחשבתי ויצא כאלו כתבתי אותם שוב .. מצטערת נשמה חטולית

לאמי יד מטפלת שהיתה יהודיה והתאסלמה עבור בעלה היא אינה מחוסנת בכלל והפחד הגדול שלי שלא תיבק בקורונה ותדביק גם את אמי המזדקנת .למרות שעברה חיסון שלישי.. אני עם מיגרנה כבר משבת בבוקר זה מה שהעיר אותי .. ומאחר וכמו בכל מוצש אני לא נרדמת נסיתי בכל כוחי לקחת כדורים לשינה בתוספת רגילה ואז שוב הוא בא עם מבטו הזדוני לנסות לנשק בכוח והידים שלו שוב על כל הגוף שלי נוגעות ומחללות אותו הוא צוחק רוצהלצעוק אין קול ואין צליל יוצא מהגרון החנוק שלי והם ממשיכים לבוא מסתכלים על הגוף שלי מחייכים ומלטפים ואומרים את כל כך יפה תני לי חיוך יפה שלך..שולחת ידים לגרש ...וכמעט נופלת מהמיטה.. זה רק בגלל המיגרמה הארורה הזו שוב תוך כדי שינה הכל צף ועולה ומדיר שינה מעיני עד מתי ? שוב משתמשת בקנביס מחפשת מיפלט רק לישון קצת רק לישון בשקט.. משובשת לגמרי חטולית

אוי חטולית, אני רק יכולה להבין את הסיוט הנוראי. ומכירה את הניסיון למצוא לפחות כמה שעות ללילה שקט. לפעמים המוח חזק מידי, ומנצח גם את התרופות. אוי מתוקה שלי :-( שלך, סוריקטה

היי אודי, הקשבתי לפודקאסט שלך.. אני גם שומעת לפעמים משירך ;) מדהים. מחכה לעוד.. ממממ...מעניין לשאול גם פה. התחלת עם זה קצת אבל אמשיך. אתה שואל את המטפלים המרואיינים שלך : מה המטופלים שלך חושבים שאתה לא מספר להם? אז מעניין לשמוע מה עונים המטפלים..בכל מקרה אנחנו יודעים שלא תחשפו בפנינו פרטים אישיים או ממש מה אתם מרגישים...לפעמים כן. אני אוהבת את סוג המטפלים שהבאת, כולם משתפים משהו מעצמם, חושפים כישרון, אומנות, שירה וכדומה. משהו שהיה לי חסר קצת אצל המטפלת. תחומי עניין אחרים?? ואני חושבת לעצמי שהמטפלת שלי הייתה די סגורה ועם השנים נחשפו בפניי עוד ועוד פרטים שהיא זו שחשפה.. וגם בהתחלה שנתיים ראשונות ליתר דיוק לא רציתי לדעת שום פרט. כלום!! והיא ממש השתדלה גם בלי לדבר על זה הבנו שכך צריך להיות..ואז נפרדנו בלית ברירה ובפגישה האחרונה נתנה לי הזדמנות לשאול אותה..שאלה מה את רוצה לדעת עליי? זה הפתיע אותי. וגם הבנתי שלא ממש רציתי. היא קצת ספרה(גיל, מצב משפחתי וכו...שתבין לא ידעתי כלום!!! והופתעתי קצת) ודווקא אחר כך שבאתי שוב רציתי לדעת. הכל רציתי לדעת..ומי שמחפש מוצא!!! למרות שאצלה היה ממש קשה למצוא!!! היא לא בשום רשת חברתית..בקושי כתובת קליניקה ותחום התמחות וזהו... ואני תוהה. היא סגורה אבל נפתחה עם השנים וכן שתפה, לעומתי שאני מאוד מאוד פתוחה.. מה היא חושבת באמת עליי? היום מאמינה יותר שהיא כנה..אמיתית ומשתפת בתחושות.. מעניין אותי לדעת איך זה להיות מטפל חשוף? ברור שחושפים רק מה שרוצים לחשוף..אבל אני אפילו לא ידעתי אם יש לה משפחה. מה אתה חושב שהמטפלים שלך חושבים שאתה לא מספר להם? ולכל מי שקורא; איך אתם רואים את החשיפה של המטפל מולכם? האם נח לכם האם הייתם רוצים לדעת יותר? מה אתם רוצים לדעת על המטפל שלעולם לא יחשוף בפניכם? סתם מעניין אותי מה דעתכם על היחסים בין מטפל למטופל? ואיפה עובר הגבול בחשיפה עצמית של מטפל? היום אנחנו בעידן אחר לגמריי מפעם. היום יש המון שיטות ..אצלי השתמשה במלא שיטות, שילוב כזה. אבל החשיפה הגיעה לאט והיום אני יודעת עליה די הרבה. גם דברים שהיא אולי לא יודעת שאני יודעת...כי חקרתי גם ;) ...אשמח לתובנות. תודה. ואודי..מדהים!!! תודה❤

היי מיכלי גם אני מקשיבה לפודקסט של אודי ויותר מפעם אחת כל שיחה מענינת מאוד בפני עצמה ולפעמים מונחים מסוימים קשים לי להבנה ..רושמת אותם ומחפשת להם פרושים ושוב שומעת.. מאוד נהנית מכל שיחה שם אף פעם לא משעמם ולגבי המטפל...יש מצבים מסוימים שאני כן יכולה לשאול והוא עונה ויש שאפילו מאוד רוצה לשאול אבל צינעת הפרט לא מאפשרת .. תודה שהעלת חטולית

מה אני יכולה לעשות מול המצוקות שלא מרפות בין פגישות... מה אני יכולה לעשות כאשר שנה וחצי אין מנוח ואין מקום לחלקים מה אני יכולה לעשות כאשר החרדות וסיוטים לא מרפים מה אני יכולה לעשות אתה שואל אותי? אני מנסה להתמודד בכל דרך שאני יכולה- אני רצה, כותבת, מציירים, עובדת, משתפת... וגם.... מבקשת עזרה ! כן... מבקשת עזרה... הכוונה, כלים, אבל כלום. במטפלת מקשיבה. והתסכול והכאב והמצוקה מתעצמים...

תודה אודי שאתה עוזר לי לדייק את צרכי.. ציור הוא אולי הכי עוזר לי להתחבר כי הוא עוקף את ה"מיינד" ואת המילים ומאפשר ביטוי. מה עוד אני צריכה? נוכחות של מטפלת שיותר זמינה בזמן מצוקות אבל זה לא מתאפשר...

אני בתקופה של בדיקות וטיפולים ובלי קשר אני 'טיפוס' שמתקשה להמתין ולדחות סיפוקים. וזה קשה. ועכשיו זה קשה יותר. כי יש משהו שרוצה וצריכה לחכות ולראות מה קורה, כרגע צריכה להמתין לתשובה מסוימת. מנסה לעשות דברים אחרים ולהיות בפעילות כך שלא אצטרך להיות שקועה בהמתנה ועוד המטפלת שלי בחופש עכשיו עד תחילת ספטמבר.

היי כולם, כנראה סוריק יקרה (זה בסדר הקיצור?) את צודקת, אולי הפרידה הייתה צריכה להיות ככה..עיבוד ארוךךךך כמו כל הטיפול ;) אולי הייתי זקוקה להרבה פרידות קטנות... ואודי יקר, כן פרידות הן כאלה. וואו סוריק מאוד מאוד מעריצה את האומץ והתבונה שלך בפגישה עם אמא..וואו. ולכל מי שמרגישה לבד, זאת הרגשה קשה לבד וכולנו יכולות להתחבר לזה ולא משנה כמה אנשים יהיו סביבנו.. למספיק למצוא אדם אחד קרוב אלינו שיעזור להפיג את הבדידות גם אם אנחנו בטוחות שהוא לא יבין לנסות כדאי גם ככה מרגישים לבד לא? מה האלטרנטיבה? מקווה שכולכן תוכלו למצות את האומץ והגבורה שבכן. כבר הוכחתן זאת בעבר, מאמינה בכולכן!!!!!! וואו..לא שיערתי בחלומות הכי טובים שלי להגיע לאן שהגעתי בחשיבה שלי היום..בהתמודדות. אגלה לכן שלא ממש האמנתי בטיפול בהתחלה ולא רציתי להיות בכלל שייכת ל"מטופלת" הרגשתי פגומה בכלל שהלכתי לטיפול..והיום אני גאה בזה שהלכתי ואני יכולה לומר כן עברתמ טיפול והוא היה מצויין!!! ונפתחו בפניי אפשרויות, נפקחו עיניי בראיית הטוב. בהרגשה..ובמיוחד בקבלת עצמי כמו שאני! בהכלת עצמי וכן הרבה יותר מודעת לעצמי. מאחלת לכולכן הרגשה כזו טובה! (וכן, יש בעיות אבל מתמודדת אחרת איתן, הן כבר לא נראות כסוף העולם או תהום ) תודה גם לך אודי ולכולכן על המקום הנפלא שתמיד מראה לי אפשרויות חשיבה וכיווני חשיבה שונים. אלופים❤

טוב קודם כל המערכת כבר לא עושה בעיות ..בתקווה.. אז אנצל את זה לכתוב מה שלא יכולתי כשלא.. בשבת הקודמת התארחתי אצל אמי..אין רכב לקחת אותה אלינו ולהחזיר אותה מאחר ונתקענו בצורה כזו וכמובן שאין מצב להשאיר אותה כל השבת לבד..גם מצבה הבריאותי לא שפיר עם לחץ דם 200 וסוכר 160 מפחיד לגמרי אז הזמנתי עצמי אליה לשישי שבת כמובן לא בידים ריקות ולא בלי להתנהג כמו אצלי בבית כלומר לשרת אותה כל הסופש אבל זו בכלל לא הבעיה אין מצב שאוכל לשבת בסלון שהוא גם פינת האוכל שם בדיוק בדיוק במקום שהוא(בעלה) היה יושב קיבלתי צמרמורת רק מהזכרון שחזר כאלו הוא שם מול העינים שלי ובכל פינה ראיתי אותו כאלו היה חי.. זה פשוט מטורף מה שקורה לי כשאני שם..נכון הפעם לא היו רעשים בלילה וזה כנראה תודות לכמות המוגברת של כדורי השינה שלקחתי אז ישנתי עד הבוקר!! ואז רק חכיתי שהשבת תיגמר כדי לעוף משם הביתה רק אז חזרתי לנשום.. בכל פעם זה הופך להיות מוטרף יותר ויותר עבורי המצב חטולית

אודי זה לא בדיוק כמו שאתה אומר עשיתי המון דברים כדי שלא לראות ולא להיות אז... חטולית

אודי - יה! הופעה! תבורך. איזה כיף. שבוע טוב, סוריקטה

איזה כייף לך בטוח היתה הופעה מוצלחת שמחה ששיתפת חטולית

אודי, נפלא!!!! יישר כח! ברכות❤

ברכות אודי על סיום הלימודים והרסיטל, בטוחה שהיה מרגש מאוד. איזה כיף שהצלחת להגשים את תשוקתך למוסיקה. בהצלחה בהמשך :) שלך שירה

איזה כיף אודי. יש לך הרבה תחומי עיסוק ופנאי... שמחה שנהנית!!

ערב טוב, הייתי רוצה להודות למטפל שלי שלימדני על פרידות. אחרי שנים, נפגשתי עם אמא, מטופלת בבית חולים, אחרי הזנחה מטורפת, באחרית ימיה. פגישה עם מציאות ולא רק הדמות שבראש. היא קיבלה אותי. אומץ ותבונה נשאוני. שלום שלום, סוריקטה

אמיצה חכמה וטובת לב אני שמחה שהלכת שמחה שקיבלה אותך עצוב וכואב אתך חיבוק עוטף אביב

סוריקטה יקרה שולחת חיבוק גדול גדול את אישה יקרה וטובה אוהבת

יכולה אולי לשתף בפגישה שהיתה לך עם אימך ? חשבתי שהיא אצלה בבית אך הבנתי כעת שהיא בטופלת במקום אחר באמת המון אומץ ישר כוח נשמה חטולית

סוריקטה יקרה נשצע כמו חוויה רבת עוצמה לגמרי אומץ ותבונה שלך שירה

הרבה זמן מתאמצת להחזיק מעמד מתאמצת כל כך חזק מאז תחילת הקורונה יותר ויותר נסגרת בתוך עצמי. המגע היחיד עם עולם החיצוני הוא בעבודה שלי ועם המטפלת פעם בשבוע הלבד הוא כואב כל כך גם לא מצליחה לשמור על קשרים בכלל

תקופה קשה מאתגרת חיבוק לכולך ,כל כך מבינה אותך אביב

הי ינשופית, טוב שיש מציאות. במינונים שאת מסוגלת. איתך, סוריקטה

המטפלת מקשיבה ומקשיבה בשקט אבל תשובות אין לה המצוקות גדולות בין הפגישות בקשתי ממנה לא פעם לעזור לי לתת כלים שאוכל להתמודד טוב יותר אבל היא כל הזמן מחזירה את האחראיות אלי... אני לרוב במצוקה מתמדת.. אין לי כוח לעזוב את הטיפול וגם לשאר לא כל כך מועיל..

הי יקרה הלבד יכול להיות מאד מאד כואב. מבינה אותך מאד הרגשתי כך תקופה מאד ארוכה בחיי, וגם עכשיו לעתים להיות פה גם עוזר לפעמים להרגיש פחות לבד ומאמינה שזה עולה בטיפול לא מעט . לפני כמה שנים הלכתי מספר פגישות לפסיכיאטרית וזה הדבר העיקרי שהפריע לי היה הלבד בשבתות. והיא אמרה לי כזה (חצי בצחוק אולי) שאין תרופה ספציפית לשבת.. לא ידועת למה זה עלה לי דווקא עכשיו יש לך אפשרויות או הזדמנויות להכיר אנשים חדשים או להיות יחד עם חברים שכבר מכירה?

ינשופית מתוקה זמנים קשים עם הקורונה מבינה אותך .. לא פשוט לעבוד עם חולים שעלולים להדביק צודקת אייך הולך לך בטיפול ? לבד כן כואב מאוד גמני מרגישה תקופה כבר לבד .. חיבוק יפתי עד אליך חטולית

לא התכוונתי שמשהו חוסם אותי מלכתוב כאן ממש לא כנראה שהמערכת לא מזהה אותי כי לא נכנסתי כמה ימים בכלל ועכשיו המערכת עושה לי בלאגן כל הפרטים שלי מחדש כולל מייל ופלפון שוב ושוב כבר מתיש לא רק החום ההודעה הקודמת היתה שוב נסיון להכנס לכאן ! היום לקחתי את אמי לחיסון השלישי לא היו המון אנשים כמו קודם העיקר שגמזה כבר מאחורי... אני חסרת סבלנות כבר תקופה די...וזה מעצבן מפני שתמיד הייתי מלאה בסבלנות וסובלנות ..גם הרגשתי לא טוב לא היה לי חשק ממש לכלום ועם חוסר השינה שלי...גם ביטלתי השבוע טיפול.. אני מרגישה שזה מכלול של דברים שקורים אחד אחרי השני שגם זה מתיש אותי.. לצערי התחלתי גם להשתמש מידי פעם בקנאביס הרפואי למרות שלא אישרו לי אבל כבר לא מתרגשת ...רק כואבת כל הזמן..בגוף..בנשמה.... יש לנו חוף ים מדהים וחשבתי ללכת לשם בלילה רק כדי לצעוקקקקק אך תמיד ישנם שם אנשים שממנגלים..ודייגים ..וזוגות צעירים או סתם כאלה שעוסקים בספורט כזה או אחר.. יכולתי רק לקנא בהם שהם שם שהם לא לבד...שהם עסוקים בכל מה שאני לא יכולה אז רק ישבתי על הספסל לצידי ההליכון שלי והסתכלתי אייך אנשים חיים...כאב לי בפנים...ורק עוד רגע קט ..הדמעות היו ..שם..כבר תקופה ארוכה שהם שם .. חטולית

חיבוק ענק אתך בים על הספסל את לא לבד הגעת עד הספסל מריחה את ריח הים שומעת את הגלים המתנפצים את האנשים סביב .. חיים שמחה וכאב אתך בלב אביב

הבנתי שמדובר בקטע טכני, ועדיין, חושבת שהעלית שאלה פסיכולוגית עמוקה ויפה. והים, הו הים.... איתך, סוריקטה

סוריקטה. רק לומר לך שקראתי.... וכן, באיחור. ודברים משתנים עם השנים גם אם לאט..מקווה לטוב עבורך. להתקדמות טובה...

סופשבוע נעים, ובברכת בשורות והתקדמויות גם אצלך. סוריקטה

רוצה לכתוב פה. אבל מה חוסם אותי מלכתוב פה?? אני רוצה לספר דברים טובים .אולי זה מה שחוסם...כי זה טוב אבל..מבלבל גם... אספר שנפגשתי עם המטפלת ואמרתי שבאתי רק בגלל שקבענו ..ואז יצא שאמרה שאין צורך בלקבוע עוד פגישה או בכלל פגישה..משהו כזה. ודברתי על הטוב והיא כזה העירה שהשגתי בטיפול הרבה מעבר למה שציפיתי. אמרתי לה שהיא יכולה להיות גאה בעצמה..אמרה שהיא גאה.. (יופי לה) ואני אמרתי שהמשכתי לבוא וממש מיציתי והוצאתי מה שיכולתי ממש מהטיפול..כאילו הרבה זמן....וכשאמרתי משהו על פגישה שנפרדנו. היא אמרה"איזו מהן?" וצחקה (בציניות אולי פירוש שלי) אבל כבר לא המשכתי להגיד מה שרציתי.... אז נפרדנו ב"חגים שמחים"כך אמרתי לה.... ונגמר..זהו כאילו אני בטוב, הכל טוב אז מה אני רוצה?? כלום..להמשיך לבוא בשביל כלום?? מה יש לי. משכתי המון..כלומר לא הייתי בטיפול מאז הפרידה אבל קבעתי מידיי פעם ואז זה הפך בזמן האחרון למספר פגישות כמו שוב טיפול למשך חודשיים בערך בגלל הבעיות בעבודה בעיקר....וזהו לפני שבוע וחצי הייתה הפגישה המוזרה הזאת... יודעת שיכולה לקבוע מתי שאצטרך וכו' אבל הפעם הרגשתי שהגזמתי. כאילו באתי סתם, למה באתי? ומה לעזאזל אני רוצה????? גם היא כנראה לא הבינה..וכבר זה הפך לפאטתי...אז זהו. בלי טיפול וכבר לא צריכה אותו מסתבר...יכולה להתגבר פחות הרגשה של דחיפות וכו...אבל עם בלבול גם... תמיד יש על מה לעבוד. תמיד אפשר להגיע.השאלה בדחיפות ובצורך..כרגע- אין צורך, אין דחיפות..והדיע הזמן שאפסיק לחשוב עליה נכון??? אולי בגלל שהייתה הרגשה שהיא הובילה לזה שאני לא צריכה ואף הוכחנו זאת בפגישה אני ככה??? מוזררררר והנה נגמרה החסימה. שיתפתי.

שמחה בשבילך מיכלוש!! יש מקום לדברים טובים ולכל דבר ינשופים

תודה ינשופית. משהו בשינויים הרבים מוזר לי עדיין...ובכל זאת מאחלת לך ולכולכן להרגיש שהטיפול עוזר מאוד! וכתבתי כי משהו בנימה שלה. בתחושה כאילו שאמרה "את לא צריכה אותי..." כזה.. אולי בקטנה הרגשה של דחיה, לא שייכת לטיפול יותר...קצת הרגשה של "תעזבי כבר!, דבק, קרציה ;) " מוזר...אולי הרגשתי ש היחס היה מזלזל מצידה..מלגלג עליי .

הי מיכל, רק חושבת ש... נו... זה מורכב. מוכרת מאד ההרגשה של 'לבוא סתם'. כלומר, להגיע, ופחות להשתמש במקום הזה. הטיפולי. בעבר, במצב פחות עשוי, היה הרבה על מה לעבוד. בכל פינה בה נתקלנו היה חומר גלם. בחלוף הזמן, ועם השינויים הבונים, נו - כבר בריאים יותר. בכל אופן, תמיד ניתן למצוא חומר לעבודה. אולי בדרככן, כך אתן מעבדות את הפרידה ככה בפנים בעומק. מעבר לפגישה ספיציפית שזו תהא הכותרת שלה. חתיכת תהליך (הנה השתמשתי במילה הזו). ייתכן שחלקו מתרחש (ואולי בהכרח מתרחש) בהיעדר הפגישות הקבועות. סופ"ש נעים, סוריקטה

אוווף החום הזה התיש כבר אין כוח יותר וקשה רק לקרא ולא לכתוב כמה מילים.. חטולית

הי חטולית, חום זוועה, מצטרפת אליך. תנאי מזג האוויר כשלעצמם מכבים את רובנו באשר אנו. אבל נזכור את מעגליות השנה. סופ"ש נעים, סוריקטה

שלום, אני שם לב שבמשך שנים אני בוחר בדרך הכי קלה ונוחה לטווח המיידי. בכמעט כל תחום בחיים. גם אם הדרך נכפתה עליי אני לא תמיד נוקט צעדים בשביל לשנות את המצב, אני מקבל אותו כעובדה. אני מניח שזה קשור קודם כל ליציאה מאזור הנוחות, אבל גם להצבת מטרות ארוכות טווח. השאלות: - איך מתמודדים עם מה שכתבתי? - האם היית מקשר את זה לבעיה אחרת? - על איזה עוד בעיות פסיכולוגיות לעבוד בשביל לקדם את פתרון הבעיה שכתבתי? בעיה נוספת שידוע לי שקיימת: דחיינות. לאחרונה קראתי על טיפ מדהים- כל דבר שאני רוצה לעשות ולוקח פחות משתי דקות, לעזוב מה שאני עושה ולהקדיש שתי דקות לבעייה, בלי לדחות אותה. מחפש טיפ דומה שייסיע לי לצאת מאזור הנוחות, או לפחות אסטרטגיה/כיוון שיוביל אותי/יתמוך בי להשגת המטרה. הטיפ נלקח מהספר atomics habits, וקראתי סיכום שלו. גם ספר בנושא יציאה מאזור הנוחות יכול לעזור. מתעניין בכל פתרון למעט היפנוזה, מעדיף לא לפרט פה. תודה.

היי.. ממליצה בחום על הספר "חושבים טוב" של יהודית כץ. הוא יעזור לך. אבל תקרא אותו, לא את הסיכום בשתי דקות😏

רק כמה ימים שלא יכולתי להכנס וכבר אני חסומה למה? חטוליתוש

חטולי וש הנה הצלחת חיבוק אביב

הי חטולית, זאת שאלה פסיכולוגית נהדרת שלך, סוריקטה

הי בנות יקרות, עדיין משוטטת כאן וקוראת את הכאב וההתמודדות שלכן. סתם שתדענה שאתן מדהימות בעיני במיוחד בתמיכה שלכן אחת לשנייה. וונדרוומן( סוריקטה ממשיכה לאמץ את השם שנתת לי).

הי חביבה, מצטרפת למעגל? מה תספרי? סופ"ש נעים, סוריקטה

הי כולם, שבוע טוב ואנרגטי חיובית לנו, עם הקלה בגלים (וגם בגל החום האובייקטיבי). שלכם, סוריקטה

איתי בשקט. אמצע שבוע נעים. סוריקטה

איתך גם, סוריקטה יקרה, אם אפשר, בתוך הגלים.... אולי תרצי לספר? שירה

אתך כאן בשקט ספרי איך כמה שנכון לך אביב

הי, העדכונים קשורים לעולם האמא המדרדרת, הטיפול בנושא סוף סוף, הנוכל המטריד ההוא שמסתובב שם בין הרגליים ומזיק. יודעת רק מרחוק, לא בטוח שעבורי ניתן לגשת במצבים כאלה. אבל, אולי, יכולה להבין מדוע כולי בחילה ותלישות. לצד זה היה הניסיון האובדני הכושל של אבא. לצד זה מה שקרה עם הטיפול, וגם אירוע המוות היחסית טרי עם אחד מיצורי הבית שהם איכשהו חלק ממני. מאד מאד בודד. ואולי בסוף הסלע הענק והחוסם יפנה מקום. אבל לי כבר לא נשאר כוח. והדברים החשובים לא יהיו עוד לעולם. מה תהיה המשמעות של זה? מה נזכרתם עכשיו. חמישים שנה לעזאזל. סוריקטה

רק להגיד שקראתי ואתך כאן בשקט בשקט כל כך מבינה את הכאב הקושי והבדידות חיבוק אביב

שלום, בחורה בת 29, בזוגיות כחמש שנים עם בחור בן 27. בעקבות ניתוח גב שעבר לפני כשנה, בן הזוג החל להתדרדר נפשית: דיכאונות, כעסים, אדישות ואי חשק ורצון לעשות דברים. מאדם שמח וחיובי, הפך לאדם מדוכדך שאמנם מתפקד כרגיל, נפגש עם חברים, עובד בעבודה, אבל מאחורי הקלעים, לא חושב שאנו חיים בעולם טוב. לפעמים לוקח ימי מחלה רק כדי לבהות בתקרה ולעשות כלום. הוא מודע לכך שהוא במצב נפשי לא ממש בריא, ועם זאת מסרב לקבל טיפול. אנחנו עדיין גרים אצל ההורים, אז זה אפילו עוד יותר קשה, כי הוא לא תמיד רוצה להיפגש והשיחות שלנו התחילו להתקצר. עם זאת, אני האדם היחידי שהוא פתוח איתו, על רגשות, על הכל. יש גם ימים טובים עליהם אני נשענת, ואני מאוד אוהבת אותו ולכן אני מאוד רוצה לעזור לו איך שאני יכולה, אבל גם לי קשה. אני לא רוצה לעזוב, אני רוצה להיות שם עבורו, אבל איך ניתן לעזור לאדם שלא מעוניין בטיפול? מה הדרך הנכונה לדבר לאדם בדיכאון?

אני חוששת שלהמשיך ולהציע לגשת לטיפול כל כמה זמן ירחיק אותו ממני, סוג של אנטי אוטומטי כזה. למרות שלאחרונה, הגיעה האפשרות ממנו, אמר שהוא שקל זאת, אבל שם השיחה נגמרה. אני לא רוצה ללחוץ עליו לעשות דבר, ומצד שני, דואגת. האפשרות ללכת לטיפול ביחד גם עלתה, ונשללה על ידו. אני שוקלת ללכת לטיפול לבד פשוט בעצמי, ואולי לקבל כלים להתמודד עם המצב הזה.

מזה מספר שנים אני מטופלת בסימבלטה במינון נמוך. אני בתהליך כניסה להריון ודי רוצה לקחת פסק זמן לתקופת ההריון. המרכז הטרטולוגי אמר שאין סיכון בנטילת סימבלטה בהריון. למרות זאת קראתי שיש סיכוי לפגיעה התפתחותית בעובר ולכן אני חוששת..גם אם הסיכוי נמוך. אני לא יודעת מה לעשות...

אני מאמינה שניתן ללמוד בכל גיל ומכל אחד- גם אם זו לא הרצאה מסודרת ;) גם אני אוהבת ללמוד ולקרוא- אני בעיקר קוראת אבל גם שומעת הרצאות מעניינות..או בטד..תלוי. סוריקטה- לכולנו ברור שאת חכמה הרבה מעבר לממוצע ונכון, עצוב וחבל שלא נתנו לך את ההזדמנות להתפתח ולגדול בכל תחום שהוא..אבל, ופה אבל גדול- למזלנו המח שלנו מדהים ולכן אפשר ללמוד בכל גיל!!!! ולך יש יכולות פנומנליות ללמידה!!! את מחוננת גם אם אינך חושבת כך. מספיק לקרוא אותך ולהבין שאת חכמה הרבה הרבה מעבר לממוצא!!! קחי את הכח שלך הזה ותמנפי אותו לכל כיוון שרק תחפצי! כי יש לך מתנה שקבלת! נתונים מעולים!!!! אף פעם לא מאוחר מידי!!!! את מסוגלת! בהצלחה.

הי מיכל, כן, אבל מלווה בחלקים חלשים שיוצרים קצר. לכן, לפעמים משגע אותי הדיבור על הפוטנציאל. איכשהו זה לא עובד. אבל, אולי, חשבתי לי לרגע, שמעבר לעניין האישי הפרטי תצטרף גם חוויה קבוצתית חברתית. עם זאת, מכולם - המטפל היה איש שהצליח ללמד אותי דברים שקשורים לאזורים החלשים במיוחד שלי, אחד על אחד בקצב שלי, ברמת החוויה שהיא הלימוד העמוק ביותר. והלימוד החשוב שילב אותי בעולם בין האנשים. סופ"ש נעים, סוריקטה

שלום. אני מטופל בCBT קרוב לשנה על מנת להתגבר על פחד מסויים, לוקה ב OCD. בניתי עם הפסיכולוג סולם חשיפות לאותו הפחד ועכשיו הגענו לרמות הגבוהות ביותר. אני מרגיש שהרמות הגבוהות הן כבר מעבר לגבול היכולת שלי. מה עושים במצב כזה? מעלים מינון תרופתי? אולי אין מה לעשות?

סוריקטה יקרה, נכון, כבוד על המדליה! ועם זאת צר לי שלא מדברים מספיק על הצעירים האלופים שלנו במתמטיקה ופיסיקה! 6 מדליות!!! מתוכן 3 מדליות זהב!!!!! צר לי על מה שקרה, ועל מה שקורה איתך, אך טוב עשית שבחרת גם שלא להגיע לעבודה. זה חשוב בפני עצמו. אביב יקרה, נשמע שהיה מוצלח למרות הכאב והמסביב... תודה שכבת עבורי..הגוף של כולנו מתוסבך נראה לי. גולם יקרה- הגיע הזמן להפתח לא כן? אם כבר את פה.. חטולית יקרה, לא פשוט כל המכות שנוחתות ולהלחם כל הזמן..מקווה שירגע מעט הבלאגן והצרות שנוחתות.. ואצלי..ממליצה לקרוא את הספר של יהודית כץ "חושבים טוב" התחלתי לקרוא ו..וואו. כדאי לאמץ ;) בלי פיברו שכתבתן..סתם בעיות בריאות וכאבים ביד שלא עוברים עם פיזיו וכו'.. מבאס. אבל אצטרך לחיות עם הכאב זו תקופה ארוכה כבר...

מיכל ליד תנסי סד עם ברזל ללילה . כף היד צריכה להשאר פתוחה ולא להתקפל בלילה

https://campus.gov.il ואם מישהו מכיר עוד אתרים ללמידה מקוונת חינמית אשמח מאוד לדעת. אפשר גם באנגלית . אחד מהדברים הטובים שהקורונה גרמה קורסים , הרצאות , ימי עיון והכל אצלי בבית דרך המחשב ...מתאים לאנשים כמוני שמעדיפים לבד אבל אוהבים ללמוד ...

הי חברים וחברות, הי אביב, ראיתי את הודעתך בהקשר הלימודים ובמחשבה ראשונה אמרתי לעצמי שאיני מסוגלת ללמוד, אפילו באופן שתיארת. ואחר כך באת, אודי, ורשמת מוסיקה. הזכיר לי תחום שאני עוד מצליחה להרגיש משיכה אליו קצת לפעמים. ואודי, בוודאי ששמתי לב תוך כדי הכתיבה (וכמעט יצא לי תקווה במקום כתיבה, יפה, לא?) שההקלה והכאב זה לצד זה. אביב, רשמת גם חמלה עצמית, שאיני רואה, אבל מניחה שהיא שם, שאלמלא כן, לא הייתי כאן היום בכלל. ומיכל, כתבת שם על אלופינו בתחום המדעים המדויקים - פעם, לפני שלושים, ארבעים שנה, ואולי גם חמישים שנה, ממש קטנטונת, אלו היו התחומים שנשאבתי אליהם. מצד שני, הייתי חזקה כך, שלא הייתי צריכה בכלל להיות בשיעורים. זה לא טוב, כי לא רכשתי כלי למידה. הרי בשלב מסוים מגיע הרף שבו כבר צריך להתאמץ. והיו גם תחומי יצירה מסוגים שונים, שאבדה לי הגישה אליהם. ובזמנו האמא השמידה. ועכשיו שואלת את עצמי מה לאכול (כמו שגם למידה היא סוג של אוכל איכשהו). אני לא רוצה לאכול ולא יודעת מה רוצה לאכול. אוכלת בכוח, אבל זה לא זה. וכמעט רציתי לשאול אתכם - אולי תוכלו לכוון מה כן. מה לאכול? ויש לי הנחיות מדיאטנית, ומכירה היטב את השילובים המומלצים. ועדיין סביר שאשלול המון... שירה - לא מרגישה אלופה, אולי גם ספרי קצת מה מתרחש בעולמך, אם תרצי. ינשופון וחטולית - שולחת אהבתי. כמה טוב שאתן איתנו. מאד מאד קשה לעבוד במה שאני עושה בימים אלו. גם גל חום כבד וגם הקורונה שמגבילה יציאה למרחבים משחקיים ממוזגים. בגלל שאני יחסית חלשה, יוצא שנצמדתי לאנשים מסוימים ומתקבעת, וזה מידי לי, קצת חונק, קצת מוהל, פחות ביטוי עצמי ומשמעות שלי ותפקידי, כשבדרך כלל אני מגוונת מאד וגם מרחיקת לכת. אמרה לי מישהי שלא חייבים להיות כל הזמן ארבע מאות אחוז. מבינה. יום נעים, עוד שלושה ימים לסיום השבוע. וההמתנה לסוף אוגוסט ולהתחדשות שבשנה הבאה. סוריקטה

נראה אתר מעניין

לא לחינם חיברת את הודעתך לכאן המינון הנכון את מכירה קצת לא להעמיס מידי ורק דברים שעושים לנו טוב ובקצב איטי ונעים הכי חמלה עצמית להיות במקום שקשוב לעצמך חיבוק אביב

-

באמת התחלתי להשיב כאן, משהו קצר בהקשר הדיבור בינך ואודי, ואחר כך, עם התרחבות ההודעה תכננתי לפתוח חדשה, אבל אני רואה שקרה אחרת. אולי טוב שכך. היה קצת יותר מידי. מצטערת שנפל עליך. סוריקטה

תעשי העתק הדבק תיפתחי הודעה חדשה בבקשה תני לה את המקום הראוי תני לעצמך את המקום שהתכוונת אליו ... אתך בלב אביב

את לא נפלת עלי , אהבתי לקרוא אותך כל כך מבינה את הקצרים במוח (לגבי תגובתך למיכל למעלה ) אתך אביב