פורום פסיכולוגיה קלינית

אודי, כן,אתה צודק, הזמן לא עוצר.הנה, היום ה 5 עבר,גם היום ה 6 היום כבר קטפתי את העלה היומי והכנסתי לתיבת המכתבים שלה.. לא יודעת אם סיפרתי לך, בכל יום עם העלה היומי אני גם מצרפת תאריך ומס' מילים על דף שמחברת לעלה.. משונה.. בסוף זה יוצא סוג של מחברת מוזרה שעשויה מעלים תלושים וחרוטים על קרעי ניירות בתיבת המכתבים שלה.. אודי,תגיד לי בבקשה מה לעשות.. לא יודעת.. אמא צביה מאפשרת לי לשלוח לה סמס ומייל חופשי..אבל אני כמעט ולא משתמשת בזה.. אולי מייל אחד בחודש (גם זה לא תמיד) וגם כמעט ולא מסמסת לה.. לא רוצה להפריע לה.. מתיישהו לפני נסיעתה ,היא שוב הזכירה לי שאני יכולה לשלוח לה מיילים.. לא שלחתי לה.. לא רוצה להפריע לה בחופשה שלה וגם לא רוצה שהיא תראה כמה אני כאילו צריכה אותה ולא יכולה להסתדר בלעדיה.. אודי, לשלוח לה מייל ? לא רוצה !!! אני לא צריכה אותה !!!! אני מסתדרת בלעדיה.. מה היא חושבת לה ? שאני לא יכולה להסתדר ???? אודי, אולי בסוף אני אגיע לבית חולים ואבקש אינפוזיית כוח ??? אודי ??????? :(

נראה לי שהילדה רגילה שהאיבוד הוא מקומה, והיא לא ממש יודעת איזה סוג של 'מקום ' היא מחפשת ותמצא, ואיזה סוג של יחד (!) ואישה אחת מתכופפת על הברכיים מולה אבל לא קרוב מדי ולא מושיטה יד שתבהיל ואומרת - נחפש, נמצא, דרך לעזור לך.... לא יודעת נזכרתי בשיר "עכשיו הכל בסדר" למרות שעדיין לא ממש כך ... "לאט לאט נמצא? ... " והיה לי איזה דחף להיות כאן טיפה (אחרי שתיקה מייסרת שם . אבל לא במקום) , אני מקווה שזה לא מעמיס מדי, ואולי לבקש ממך איזו מילה מכירה (אותי) ?... תודה, סליחה, וחג שמח, כולם...

אודי..אני מתמוטטת! יש לי מטפלת שמחזיקה חזק שלא אפול..אני על כדורים..פגישות פעמיים בשבוע..ובכל זאת..אוף..דיכאון..חוזר יכולת לעבוד..חרדות..דליקות פסיכוטיות הרופאה אמרה..בולמיה..מש מינה..הייתי גם אנורקסית ועכשיו זה הפך לאכילה בהמתית...היו גם פגיעות..לוקחת כדורים אנטיפסיכוטים וזה רק משגע יותר..עייפה תשושה לא מתפקדת..רוצה שוב להשתכר..בבא לגן..אודי אודי!!!מה עושים???או סידי עם גל ישות פסיכןטיות זו האבחנה כבר עשרים שנה!!ואין לי כוח...אודי וכולם מה עושים?איל ממשיכים??

אודי נניח ילד בן שנתיים מסרב ללכת עם אימו ברחוב ונעצר במקום. האמא ממהרת ודורשת שהוא יפסיק לעכב אותה וימשיך ללכת. הילד עקשן ומסרב. עכשיו יש 2 אפשרויות להבנתי 1) או שהאמא מושכת את הילד ביד בכח וגוררת אותו אחריה 2) האמא אומרת "טוב אם אתה לא רוצה לבוא תשאר שם. אני צריכה ללכת. ואז היא ממשיכה ללכת ומתרחקת וצופה שהילד בשלב מסויים ירוץ אחריה כי הרי הוא לא באמת ירצה להשאר לבד ברחוב ולאבד אותה באופק האם אפשרות 2 אפשר להניח שבהכרח תעבוד? שאלה נוספת בנושא של מגע ואוטונומית הילד על גופו. האם זה לגיטימי שילד יתבקש לתת לסבתא חיבוק ונשיקה כאות תודה על כך שהביאה לו עוגיה או מתנה כלשהי גם אם הילד ממש לא מעוניין במגע הזה? מה נכון יותר עבור הילד- לאפשר שיסתפק רק באמירת 'תודה' מנומסת מרחוק או ללחוץ עליו עם הציפיה שלחבק פיסית את סבתא זה רצוי ונכון גם אם לא בא לו. אשמח לקבל ממך התייחסות לשאלותיי :)

בקשר לספר, כמובן הספרים של אודי מעולים :) אבל לא מדובר על קשר בין מטפל מטופל...אולי כדאי אודי? או בכלל על הקשר בפורם מאוד מעניין תעשה מחקר? נשמח, אתה יודע, להשתתף :) יש לי המון ספרים מאז שאני בטיפול, אודי הזכיר יאלום, תקראי את כלם, כלם טובים ותמיד מדובר על קשר כזה בספריו. יש מה זאת אהבה של יורם יובל, בית לנפש של יעקב מטרי, טיפול נפשי של דרור גרין מדריך למשתמש...יש שיח מטופלים מעולה, מראה שיש אנשים רגילים עם בעיות :) לא זוכרת של מי וכדי להרגיש טוב יש את ליאו בוסקאליה, לחיות ולאהוב....יש לי מלא :) תהני. מיכל

נפגשנו לפגישה ארוכה (אקמול פורטה, כמו שבמבי קוראת לזה) היה נעים, אמרתי שהתגעגעתי היא אמרה שאני חמודה :) אהבתי את זה... דברנו על דברים חיוביים שאני גאה בעצמי, זה נותן דרייב. גם הספקתי ללכת לרופא ויעבור... כל שנה בכל החגים אני מזמינה רק את משפחת בעלי תירוצים לא לבלות עם הצד שלי כל הזמן.....קשה איתם....ושונאת את פסח כי אנחנו נורא מקפידים (בלי קטניות) והאוכל לא טעים לי, אוכל הוא דבר מרכזי בחיי...סך הכל אני בסדר, רק לא נפגש שוב לתקופה של שבועיים... אודי, יש לך משהו מעניין למשחק לקראת פסח? לא משהו שיזכיר דברים רעים טוב? (לא אהבתי את מה שהיה בפורים, סליחה).אולי משהו לתקווה לעתיד טוב יותר? אפשר? איך נטהר מבפנים בלי לשרוף באקונומיקה?

מרחוק לפחות כך נקרא... חשבתי, אולי מה שצריך לשאוף אליו הוא לא דרך טיהור לא מכאיבה, אלא לשלב בו הכאב לא נתפס כמטמא? כואבות מבפנים ולא מזוהמות. ואז לא צריך אקונומיקה, אלא חיבוק? חירות, אביב והתחדשות. הרבה תמות להוציא מהן משחק. ;) נעמה.

שמחה לשמוע כיוון חיובי יותר ממך...

הי מיכל, יש לי הצעה למשחק. ליצור עץ נטול כאב (אנא! אני ממש מתחננת!), שבו ננסה אף אם בקושי עצום וגם אם זה מעצבן אותנו או לא מעניין אותנו למצוא במה התחדשנו בזמן האחרון. לא, לא, לא חור בשן או שריטה, או ציפורן שבורה. לא להרוס את העץ ובמקביל להתנצל על כך. זו יכולה להיות תסרוקת, סידור גבות, מפית לשולחן וגם עציץ או גור חתולים, ואפילו חצר הבניין או הגינה הציבורית שהתחדשו בגיזום. אני מנסה לחשוב... הממ... התחדשתי במהירות גלישה גדולה יותר באינטרנט ובנתב תואם. סוריקטה

בחלומות אולי, גם לא! אוףףףףף כאב ילווה אותי כל חיי, אבל אני עכשיו בסדר, נכון? אוףףףףף שבועיים בלי פגישה שוב..... וחג שאני לא אוהבת......מבאס! אפילו בגדים לחג לא הייתי מסוגלת לקנות.......נכנסתי לחנות ויצאתי ולא קניתי כלום......אוףףףףףףףףףף

במה התחדשתי? התחדשתי בטיפול (נחשב, לא?), והתחדשתי בתיאום מס, ואולי אנסח את זה כהתחדשתי בניצחון על הבירוקרטיה! (ויודעת מה? לא היה נורא בכלל) והתחדשתי בראש מקלחת חדש, מזלף נעים יותר שאפשר להוציא ולהזיז לפי החשק. ואוסיף את החירות - יצאתי לחופשה אמיתית ראשונה כסטודנטית, בלא מבחנים ו(כמעט)בלא עבודות! מעניין לעבור למוד מחשבתי שמחפש, לא משנה מה, משהו טוב שהשתנה. :) נעמה.

קניתי היום כמה שרוולונים חדשים בכל מיני צבעים וזה משמח אותי. קיבלתי מביטוח לאומי אלף שקלים (נעמה נזכרתי בזכותך, כי על אותו עקרון של תיאום מס יש תאום בט"ל, וכשעושים זאת בדיעבד זה נקרא החזר בט"ל כמו שיש החזר מס). סוריקטה, דיברת על התחדשות, אבל אני רוצה להוסיף גם דברים משמחים בכלל.. בסדר? חברה התקשרה להזמין אותי אליה, אנחנו כבר לא נפגשות, עבדנו יחד ואני עזבתי והיא גם עברה דירה. אפגש עם המטפלת לשיחה בשני בבוקר וזה משמח אותי ונותן לי איזה שהוא אופק.

אפשר להצטרף? התחדשתי בטיפול, במבט ובעבודה שמפעילה קצת תאים אפורים בנפש. ואני חושבת שלכבוד חג החירות התחדשנו בפתיחת משחק שלא בהנחייתו של אודי? תודה לכן.

סוריקטה, כאב לי לשמוע שאת נמצאת בערב חג לבד. האם זה מבחירה? קשה לי להאמין שאין לאדם נפלא כמוך המוני חברים שעוטפים אותך ואוהבים אותך. הייתי שמחה לו הייתה לי חברה רגישה וחכמה כמוך. כמו שכתבה לך במבי, היית יכולה להיות מטפלת מצוינת. איתך נטע.

היי אודי, היא(המטפלת) יצאה לחופשה ב1 לאפריל ותחזור ב22 לאפריל.. חופשה של שלושה שבועות.. מבאס שזה קצת קשה.. אני יודעת שאתה חושב שזה טוב להתגעגע וגם להזדקק.. אבל זה מעייף.. אני סופרת את הימים.. וזה מביך אותי שאני עושה את זה.. גם שלחתי לה הודעה שאני מתגעגעת והיא לא ענתה.. למרות שהיא כבר לא עונה לי על הודעות מהסגנון הזה..ניראלי שהיא בחול.. מביך כל ההתעסקות בה.. כאילו אין לי חיים.. למרות שיש.. אבל זו הריקנות הזאת מבפנים... לפעמים בא לי לקפוץ עליה ורק לחבק אותה.. ולפעמים היא כזאת מעצבנת ומאכזבת.. אבל אני ממש אוהבת אותה... מכיר את האנשים שתמיד ישארו בלב שלך? אבל לנצח? כמו נגיד מורה שממש אהבת כשהיית קטן.. אז אותו דבר לגביה.. היא לגמרי נכנסה לי ללב והיא כבר עמוק שם, אין דרך חזרה.

אני קוראת אותך המון..תמיד את כותבת על הקשר עם המטפלת.אני ממש מבינה אותך.שזה לא יביך אותך.זה נורמאלי והגיוני הרגשות שעולים מולה.גם אני באותה סירה.תלויה בה וזקוקה לה מאד.אני מאמינה שמזה נגדל!!בואי נדמיין ביחד שבעוד x שנים נהיה נשים בוגרות..עצמאיות..מאושרות..חיות בשלום עם עצמן..עם כל המטרות כל אחת ומטרותייה..אני יודעת שזה יגיע..גם מהבור הכי אפל שנמצאת בו עכשיו..יודעת שזה יגיע..והן המטפלות תמיד ישארו לנו בלב..תמיד

היי מאי, סתם מעניין אותי (אם לא מפריע לך..) למה היא כבר לא עונה להודעות מהסוג הזה? כי גם שלי לא עונה לי להודעות מהסוג הזה... ואני לא ככ מצליחה לדעת למה. חוץ מזה, אני לגמרי מזדהה עם התחושות שאת מעלה. זה נורא קשה ומביך להרגיש כזו תלות. אבל כמו שאת אומרת לפעמים נראה שאין דרך חזרה. מקווה שלא יהיה קשה מידי ההמתנה עד שתחזור..

היי, אני חושבת שהיא לא עונה לי על הודעות כאלה יותר כי כבר הגזמתי ועברתי את הגבול.. ככה ניראלי היא לא הסבירה לי למה.. וחוץ מזה ניראלי שפשוט אין לה מה לענות לי על הודעות של אהבה וגעגועים.. כי זה לא הדדי.. וגיגית הלוואיי ומה שאמרת יקרה וייתגשם!!! תודה רבה לשתיכן על התמיכה :)

הי אודי, מתלבטת מה לעשות עם שבת. לכתחילה (עוד לפני השבת האחרונה) חשבתי לנסוע ברביעי הביתה כדי לעזור. בסוף יש לי משהו בחמישי בבוקר, אז אמרתי שאדחה את הנסיעה לחמישי. ואתמול התחלתי להתלבט. לנסוע או להישאר עד יום ראשון ואז לנסוע. בחג אני אהיה בבית. כשאמרתי לאימא שלי שלא אבוא לשבת אלא רק בראשון זה היה נראה שזה בסדר גמור. ושמחתי ואמרתי שאשאר כאן לשבת. אז אתה אולי תוהה לעצמך, איפה ההתלבטות? הרי אם סבלתי ככ בפעם האחרונה למה שארצה לנסוע כבר בחמישי?! אני גם שואלת את עצמי ואין לי תשובה. יודעת די בוודאות שאם אגיע הביתה הכל יתחיל שוב. אכעס עליה ואצטער שהגעתי. ואני קצת כן רוצה לנסוע. ואם אשאר כאן אצטרך למצוא אנשים להיות איתם כי לבד זו לא אופציה. וגם סביר שאבכה פשוט בגלל שארצה לנסוע וגם כי לא ארצה להיות לבד בדירה, ואני מתכוונת עד לשבת (כי השותפות נוסעות). וגם, אני רוצה אולי שתהיה לנו עוד פגישה לפני פסח. יש אחת מחר בבוקר וזהו. היא הציעה בזמנו שניפגש בראשון, אבל אמרתי לה שלא אהיה... ועכשיו אולי כן אהיה וזה גם שיקול של להישאר או לא. ובלי קשר- אני כל הזמן נעלבת מ"חברה" שלי. ואני כותבת את זה עכשיו כי הרגע דיברתי איתה בטלפון ושוב זה קרה... ועכשיו אני רוצה לבכות כי נמאס לי כבר מהחיים הדפוקים האלו. מעצבן

https://www.youtube.com/watch?v=CbpfRBHD3DE שומעת בלופ כבר יממה.

סרקזם היא שפת האם והשפה המדוברת שלי. מנסה כאן פחות. מצחיק שבחרת להגיב דווקא בשפה הזאת...

שאינ כל כך נאותש חלשה אין יל מ ילה טוהב או מרגיעה לכותב כאן ובכל זאת כאן אינ צוקעת את יאויש ומנסה להאזח במרווח הימים והשועת כאן לקולך שיגיע ואולי יגע וירגיע את הערש והקולות שהוכלים ומתג ברים ומשתליטם אני אל יכוהל סלחיה תודה שאתה

הכאב שלך זועק לשמיים, עצוב... אני לא מבינה, האם את בטיפול? אם לא למה לא? אודי לא יכול ממש לעזור בשלט רחוק...סליחה שמשביתה את תחושת ההצלה שיש לך מאודי, אבל לדעתי זה לא פתרון של ממש....אני נעזרת באודי כהשלמה או עזרה מסוג אחר מאשר בטיפול, חשבי על כך, את יקרה מדיי כדי לסמוך על משהו שהוא לא ממש טיפול וחבל...מאחלת לך כל טוב, מיכל

אני באפס כוחות. מרגישה לא טוב. קשה לי לכתוב אני מעיקה מעיקה מעיקה על כולם

הילה, הלוואי ויכולתי להקל קצת... נזכרתי בתכנון השישי ההוא שהסב לך שמחה ורוגע. אז חשבתי לי, אולי תחליטי איזה שיר תשירי לעצמך מחר? באיזו שעה תעשי מקלחת חמה ומפנקת? ברור לי שהכאב הוא מעבר ליומיומי הזה, עמוק ומטלטל יותר... אבל אולי בכל זאת זה יוכל להנעים לרגע? נעמה.

מה עושים כשיש בעיה שתלויה במציאות חיצונית? זה אומר שאי אפשר לטפל בי? הרי שום דבר לא יעזור, זה לא קשור לפנימיות בהכרח. הכל אבוד, אני יודעת את זה.. אין לי מקום בעולם הזה. לא רואים אותי. גם אין לי מה לתרום... סתם מיותרת, כרגיל.. רגע... בעצם אין טעם שאכתוב את זה, אתה תגיד שאינך ניכנס איתי לויכוח הזה.. גם אין טעם שאהיה פה... אני מכתימה את הפורום בגועל.. איך אני אמורה להמשיך לחיות ככה????? הכל סתם סתם סתם סתם סתם סתם!!!!!!!!!!!!!!!!!1 (אתה יודע שלא ענית לי למטה? לא חשוב כבר.. נראה לי שבכל מקרה יצאתי סתומה כי לא הבנתי נכון).

היי שמלי, גם אני לא עניתי לך שם למטה, מניחה שזה מחזק את תחושת השקיפות ואני מתנצלת. ראיתי, קראתי, ואפילו חשבתי מה להגיב, וויתרתי. אני פשוט אכתוב, טוב? באתי לענות לך והרגשתי שלא אצליח להיות רגישה מספיק. שיש איזה כיוונון מאוד דק שמתאים לך, ושיש סיכוי מאוד גבוה שאם אפספס תיפגעי ותלכי, ולא רציתי להיות גורם לזה. ולא היו בי האנרגיות לבדוק את הניסוח בעין כזו... אז יצא שוויתרתי, וזה פוגע, אני מבינה ומתנצלת. נראה לי שיהיה לי קל יותר להגיב אם אדע שאם את נפגעת את אומרת, ולא עוזבת. מה דעתך? כנ"ל לגבי הודעה זו... כמוך, יש בי פחד מפוטנציאל ההרס שבי, אז מלחיצה אותי במיוחד התחושה שהוא עלול להיות בלתי הפיך. ובנוגע לאודי - לא אדבר בשמו, אבל מנקודת המבט שלי העומס בפורום הביא לכך שקשה לשים לב לכל ההודעות, לא כל שכן לתגובות המשך... נעמה.

אני יודעת שכשקשה אין אנרגיות לענות.. את לא צריכה להתנצל בכלל.. לא נפגעתי.. אלא יותר הרגשתי טיפשה שלא הבנתי אותך וכתבתי דברים לא קשורים. אולי גם הצטערתי שהשתמשתי בהודעה שלך כדי לכתוב שאלה לאודי.. כאילו שגנבתי לך את המקום. חששתי שאולי את כועסת. אני באמת נפגעת הרבה ומכל דבר. נראה לי שתמיד בקריאה ראשונה אני נפגעת איכשהו, ואז אני צריכה לקרוא שוב כדי לנסות לחפש פירוש של הדברים מצד שלא נפגע. כל דבר יכול להתפרש אצלי כפגיעה וכנגדי. אני יכולה להגיד, אך אלה יהיו חפירות מאוסות.. מצטערת שאני מעיקה..

זה ממש לא נכון שאין לך מקום בעולם! כך את רואה את העולם .. זה לא באמת ככה.. תנסי להוכיח לעצמך שיש לך מקום, שרואים אותך, שאת חשובה.. כי זה הדבר האמיתי.. וטוב שאת כותבת פה.. אבל תנסי לאט לאט לשנות את דרך ההסתכלות שלך ומבטיחה לך שדברים טובים יקרו!

אולי אודי צודק שעדיף לא להיכנס לויכוח הזה.. כי זה בלתי אפשרי לצאת מזה, ומה שיקרה בסוף זה שאני אשאר בדעותיי - שהן לא דעות אלא מציאות מוחלטת, והסביבה תתייאש ותברח ממני.. (לא שהיא לידי בכלל). חבל שאני לא יכולה להראות לכם שזאת לא רק צורת הסתכלות שלי, אלא החיים שלי ממש.. כמו שאמרתי, אלה גם גורמים חיצוניים ולא בהכרח רק פנימיים.. תודה

את המרקן ה פנימי איך מדפדפםי בספר הזכורן ואל נותנםי לו להפתח לא מצלחיה וניסיתי כל ךכ מרגיהש עולבה מתחננת קבצנית של מילים נואשת לעזהר צועתק הצילו הצילו הצלוי אודי אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אל

גם לי כואב מאוד לשמוע אותך... מי עוזר לך? זה טוב שאת כאן כי יש לך איזו מסגרת שמחזיקה את עצמך, אך זה ממש לא מספיק. למה שלא תיגשי למיון כמו שהציעו לך? אולי נלווה אותך? אולי יעזור. כמו שמיכל אמרה בהודעה אחרת שלך, את בטיפול? כולנו דואגים לך כאן. תרגישי טוב

שוקעת שוקעת שוקעת. לא מצליחה להרים את הראש. מתכנסת בעצמי. שונאת את זה. שונאת אותי. לא טוב לי איתי. לא טוב לי לבד. לא טוב בכלל... הכל חונק, קורים סביבי דברים ואנשים מרעילים. ועוד רגע שוב מגיע חג... לבד. מבחירה ומחוסר ברירה בו זמנית. אוף. רע. הודעה מבולבלת. בחילה ממילים. (סליחה)

אין מצב שהייתי מבקשת תמונה שלה, זה מפדח אותי....בכל מקרה יש תמונה שלה במקום אחר שאני מצאתי פעם, פעם הייתי מחפשת עליה וזאת הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית......מבאס אותי לחשוב שחקרתי פעם....אבל הצצתי שם לפעמים, היום כבר לא. ונראה מה יהיה מחר.........תודה שאת איתי... את מקסימה אפילו שאת מקנאה בי זה מאוד מאוד מוזר לי שמישהו מקנא דווקא בי אף פעם לא קנאו בי, לא היה על מה, וגם היום אין...זה קצת לא נעים לי עבורך שאת מקנאה...מיכל

אני לא ביקשתי ממנה תמונה, היא הציעה לי לצלם אותה בכדי שכשהיא לא תהיה , אוכל להחזיק את התמונות שלה .. שמחה שמרגיש לך טוב יותר אחרי "האקמול פורטה" שקיבלת ממנה .. אני קצת באפיסת כוחות.. במבי.

אודי :( זה מתחיל להיות קשה :( מרגיש שכבר אין כל כך כוח לסחוב ימים :( זה מדי קשה. וכבר מערכת הבקרה בלב משובשת :( יש בה הפסקות חשמל ,קצרים, הכפתורים לא מצליחים להסתובב וגם השעונים משובשים :( אודי :( מה עושים ??? 17 ימים שלמים ????????? איך ???????? אודי :(((

אודי

תוכל להמליץ על ספר קריאה טוב לחג שיעניין מטופלים שמנסים להבין את התהליכים שעוברים עליהם? על טיפול בטראומות? על קשר מרפא בין מטפל למטופל? תודה מראש....

חייכת אותי (: אתה יודע, קניתי את מתנת התראפיה בהמלצתך. בימיי הראשונים כאן הייתי כ"כ "מבולבלת" וזה מה שהצעת לי על כל השאלות ששאלתי. קראתי את הספר כבר בדרך לאחר שקניתי. אבל אתה יודע מה? הוא גורם לי לרצות דברים שלא קיימים. הוא מדבר על דברים שהמטפל עושה ואני רק רוצה עוד ועוד. הוא למשל מציע ביקור בית, שיחה עם חבר של המטופל, וגם אני רוצה את הדברים הללו. בכלל כשקראתי התעסקתי בעיקר בפן הזה. ולא זוכרת אם זה נאמר שם, משהו בסגנון שהיה איזה "מחקר" שהראה שמה שחשוב למטופל זה הקשר, הרבה יותר מהדברים שנאמרו (יצא לי מסורבל ולא הכי ברור, מקווה שהצלחת בכל זאת להבין משהו). ואני חושבת על עצמי שהרבה פעמים אני אפילו לא זוכרת על מה דיברנו אלא רק איך הרגשתי אותה..

המטרה הייתה למצוא זוגיות( כי היה ברור לי שיש לי בעייה שלא תלויה ב"מציאות החיצונית"- כי כביכול נתפסתי בחורה מוצלחת, יפה, וכו' וכו). ולצאת מהבית( גרה ביחי' דיור בצמוד להורים).. ואני כבר עברתי את אמצע שנות ה30. הגעתי לטיפול עם הפסיכו' שנטשה אותי בגיל 33.... והעבודה אפפעם לא הייתה הבעייה. היה לי מקום עבודה, יציב, חם, בטוח, ובעיקר - כיפי( לא מעניין מאד אמנם, אבל כל המסביב- התנאים, העצמאות, הייתי אדון לעצמי ללא בוס כמעט מעלי, יזמתי, ומלא חברים)... וזהו. הכל הלך.

מי את, ילדה? (שתיקה). איפה ההורים שלך? (שתיקה). איפה את? (שתיקה). את רוצה שנעזור לך? (שתיקה, מבט). תוכלי להגיד איך קוראים לך? (שתיקה). את יודעת איפה את גרה? (שתיקה). את יודעת לאן את הולכת? (שתיקה). את יודעת מי את?! ילדה הלכה לאיבוד. עומדת נטועה. באמצע העולם ((ובאמצע קליניקה)) :-(

אני בחור דתי בן 19 עתודאי, כבר קורה רבות שאני משמש כעמוד איתן לאנשים הנזקקים לעזרתי. לצערי, לי אישית נראה כי לא מבינים אותי כאשר מנסים לעזור לי. אני מתמודד עם לחץ לימודי ולחץ בזמם מעולה. עם זאת, כאשר אני נקשר ברמה גבוהה אל בחורה, על אחת כמה וכמה בחורה שאיני יכול להיות איתה בקשר, קשה לי נורא להתנתק. לאחרונה קרה לי את אותו הדבר, ולא רק שקשה לי להתנתק הבריאות שלי מתדלדלת. כל פעם שאני חושב עליה אני מרגיש בחילות, הלב פועם. אני לא מסוגל לאכול, אני מקיא והבטן שלי כואבת כל הזמן. אני יורד במשקל וכו'. הרופאים שלי שולחים אותי לבדיקות שהן בדיקות פיזיולוגיות, אך אני בטוח שזה עניין רגשי. כיוון שהבחורה היא אחת מהחברים הטובים זה בלתי אפשרי לנתק קשר כיוון שהדבר יפגע בה קשות, ולכן אנו נמצאים בסיטואציות יומיומיות יחד. איני יודע כיצד להתמודד עם הדבר, כיצד לשנות מחשבה ופשוט להמשיך הלאה. אני ממש לא מחפש קשר רומנטי איתה, אלא רק לנהל חיים נורמליים בהם אני יכול לאכול כמו שצריך ואף להיות רעב. מפאת האופי המשפחתי איני מבקש פסיכולוג, ולכן אני כששמעתי על אתרך שמחתי לכתוב. כרגע אני בחופשה ארוכה של שלושה שבועות מהלימודים,אני גר בבאר שבע במעונות האונ' וכרגע אני נמצא אצל ההורים בצפון, ולכן רחוק מהסיטואציות. ניכרת ללא ספק השתפרות במצב הבריאותי, אך כל פעם שמחשבה צצה לה כאילו משום מקום מגיעה הרגשה רעה, כאבי בטן וכו'. אני מבקש ממך להדריך אותי כיצד אוכל לחזור לאונ' ופשוט להמשיך הלאה, וגם כשאני רואה אותה הדבר לא ישפיע עליי והיא תהיה ככל החברים. תודה רבה.

ככל שעובר הזמן אני מתחילה להבין את גודל השבר. הוא באופן קבוע מזיז את השעה. לפעמים אפילו בעשר דקות. מאחר כמעט על בסיס קבוע. אתמול אחרי שיצאתי מפורקת מהפגישה הוא שוב אמר לי- ביום שלישי נקדים ב10 דקות. אני אוהבת אותו מאוד מאוד זה קרה לא מעט לאורך השנים שלנו ביחד. ביטולים של הרגע האחרון בסמס. לא הצלחתי לתפקד היום בעבודה הכרחתי את עצמי לקום בבוקר ולתפקד בעבודה. כשאני שוב חושבת מה יהיה מחר? אני כל הזמן מדברת/מדברת/ו........... הוא כל כך בטוח בזה שאני תלויה בו רגשית. אתמול הוא אמר לי שעברנו הרבה מכשולים. אפילו אתמול שכל כך התאמצתי לבוא הוא לא חיכה לי. שוב- הגיע ברגע האחרון. המטפלת הקבוצתית. תמיד שם בזמן. השעה ביום ראשון בערב קבועה במסמר. אוף אוף אוף אודי זה לא מגיע לי. אני מרגישה שהטיפול לאחרונה יותר מעיק מאשר מקדם.

הזכרת לי מה היה אצל המטפלת הראשונה, זו שילדה. היא הייתה מאחרת לעתים קרובות מאוד. היה לי קשה. גם אני קיבלתי הודעות בנוסח, אני מאחרת חמש דקות והייתה אורמת שנשלים פעם אחרת או שנסיים יותר מאוחר. לא סבלתי את זה. היינו נכנסות יחד, היא הייתה מדליקה את האור. זה לא קרה תמיד אבל קרה הרבה. עד שאני פתחתי את זה, היה לי קשה. כמובן שכתבתי וזה גם היה לקראת הלידה. אחרי זה היא "השתפרה" והחלה להגיע בזמן. נראה לי שזה אפילו לא חזר על עצמו מאז שכתבתי לה. אז אולי גם לך יעזור פשוט להעלות את זה. ואת יודעת, עכשיו יש לי תיקון לזה. היא תמיד מחכה לי. אני סומכת עליה שתמיד תהיה. וזה נעים לי וטוב לי שכך.

אודי, מצטערת שמציפה במיוחד שכל כך עמוס פה. זה הפסח הזה. שונאת את חג הפסח! שונאת את הריח באוויר, שונאת את המשפחתיות הזו. ודווקא לא בודדה, יש משפחה ואפילו אוהבת אבל.... אבל בכל זאת מרגישה כל כך לבד. השנה לא אעשה את החג עם המשפחה שלי. לא מסוגלת לראות את "אבא". אעשה עם המשפחה של בעלי, והבן שלי מצפה לקרוא באגדה ולחפש את האפיקומן. הלוואי והיה אפשר לקחת אקונומיקה ולנקות אותי מבפנים. שכל הרעל וכל הזוהמה, הכל הכל יעלם. רוצה להרגיש טהורה. מרגישה מלוכלכת.

פשוט לא יכולתי להכנס בכינוי הקודם... המלחמות לא נגמרות הכוחות אם כל האופטימיות ממש כן... בשבוע שעבר עברתי את הצינתור ה11 בפיסטולה ביד..רק שהפעם לא הצליחו לפתוח את ההצרות והמצנתר פחד להמשיך לבלון גדול יותר מכיוון שלדבריו העורק דק כשערה ועלול להקרע ואז המצב יהיה הרבה פחות סימפטי.. רק שהמצב לא מאפשר המשך טיפולי פלסמה ואז באופן אוטמטי עולה מינון הסטרואידים... מודה קשה לי להחליט לבד מה נכון יותר וכל אחד מהרופאים הוא מעביר את הכדור לשני או פשוט מתעלם... עיפתי והאמת שיש לי רצון להניח להכל ופשוט לחכותתתתת במילא גם אחרי כל המלחמות ברצון להגיע למקום טוב יותר עד עכשיו נכשלתי.... סליחה על הפסמיות.. פשוט עיפתי מידי..מכל הדברים שהולכים הפוך מהרצוי.. לילה טוב

הכל רק הולך ומסתבך... נכון שפעם ההיתי לוקחת את הדברים פשוט וקל יותר.. רק שהתקופה האחרונה קשה מידי.. תודה על ההקשבה

במיוחד שכתבת שזה יהיה בהדרגה... (אחרת, כמו שאני מכירה את עצמי הייתה נכנסת "לחרדה" שמא שכחת אותי..)

הרופא מקבל בדיוק בשעת הפגישה ביום ג'.....אין לי ברירה ואצטרך לקבוע בדיוק בשעה זו אצל הרופא........ועכשיו לא יודעת מה עושים, אם לבקש לשנות זמן פגישה או בכלל לדחות אחרי החג......ורע לי עכשיו......כאילו הזמנתי מחלה...... אפרופו טלפתיה.....אולי רציתי לחלות? אוףףףףףףףף באסה!!!!!!!! מ=

ס.מ.ס... ידעתי שהיא תציל את המצב :) הזזנו את שעת הטיפול....בד"כ היא מאוד עמוסה ביום הזה וחששתי שלא נמצא זמן כי גם אני עסוקה עם הפסח הזה....ובכלל פוחדת להיפגש כי יש שוב הפסקה..אבל הסימוס בפון הרגיע אותי קצת ושוב מתגעגעת ורוצה כל כך להיפגש.....הכל כל כך מסובך....

אני שונאת את אמא שלי ונגעלת מהמחשבה שיצאתי מהגוף של האשה הזאת הזאת ושאני חולקת איתה איזשהו מטען גנטי. אם היו לי ילדים הייתי מעדיפה שיצמצמו את המגע עם המטומטמת הזאת למינימום כדי שהיא לא תזיק להם כפי שהזיקה לי. אמא מטומטמת. אפילו קשה לי להסביר למה בדיוק. למה משהו בה כ"כ מעצבן. אבל זה ככה. היא אישה עיוורת וחירשת לאיתותים הרגשיים של הזולת. רק שצורחים בקולי קולות היא טורחת לשמוע ולשים לב אחרת אין לה רגישות בשיט למה שנוח לזולת ומועדף עליו. אז היא דוחפת את האף, פולשת, נוטשת, מזניחה, נקמנית, מתעלמת, עושה הכל לא נכון , עקומה בעיתויים ועמוק בתוכה ממורמרמת ופשוט אישה מעצבנת שעוטה כסות של קדושה מעונה מתי שזה מתאים לה לשחק אותה קורבן של הסביבה.. היא תכחיש הכל אולי אבל היא הרוויחה את הסלידה שלי ממנה 'ביושר'.

אופסי

עצובה עצובה עצובה קורים דברים לא טובים בטיפול שלי קשה לי לכתוב יותר אני כל כך אוהבת אותו למה זה קורה לי???!?! היום- זאת הפעם השניה, שהטיפול בוטל אחרי שבאתי מרחוק!!!!! שעה וחצי נסיעה באוטובוסים!!! שבוע שעבר זה שוב קרה ביטולים של הרגע האחרון כמה אני מדברת??? כמה???? אנחנו ארבע שנים ביחד. בחדר הוא מטפל מצויין. מחוץ לחדר- הוא איננו. אני תלויה בו כל כך. קשורה אליו. הייתי בטיפול הקבוצתי. המטפלת אמרה לי שלא נעים לה לקחת צד. אבל היא חייבת. היא אמרה שאני אצטרך לקחת החלטה. אודי;;;;(((((((( הרצפה שלי רועדתתתתתתתתתת איך?????? איך???????????????? אודי, ???????????????????????????

של ההודעות שלי כמוה קשיי הנשימה, הפחד, אי השקט והרצון לשוקע אל תוך שינה אינסופית. אודי, נגרמ לי הכח בתוך כל התפוקד המרשים שלי בעבוהד ובבית, אני רוהצ ללכת, שמישהו ילווה אותי ויעזור לי להפרד. אהת יכול? יש משוה אכזרי בחיים לארח המוות. יש משהו אכזרי בדרוכ של הזכרון להמישך ולהקרין לי את סרטי ה אימה של חיי. בתשעה עשר בדצמבר לא הצחלתי ועכשיו לפני חג החרות אינ מבקשת את חרותי. אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אויד תעזור לי ללתכ

;((((((((

אודי, אני רוצה שיניחו לי לנפשי. לא רוצה טיפול. לא רוצה עזרה. רוצה לוותר. רוצה לא להיות. לא להרגיש. אני כבר כל כך פגועה. פגומה. כל נסיון לעזור לי נועד לכשלון. נטע )-:

הי נטע, :-(.... גילת.

כאשר משליכים דברים על הרצפה והאמא מרימה אומרת לא לזרוק אבל התינוק שוב משליך על הרצפה... למה התינוק עושה את זה? והאם נכון להתמודד עם בכי של תינוק משועמם ע"י הסחת דעתו עם כל מיני גירויים שיתפסו את תשומת הלב שלו? ולמה תינוקות לפעמים הודפים ניסיונות הרגעה של ההורה במקום 'להסכים' להתנחם? מלא שאלות... p:

אודי היקר יש כל כך הרבה הודעות שממתינות לך..... אני רוצה לתת לך יד, להתלוות אליך בזמן שאתה, אבא אודי, עובר בין אחד לשניה. אולי נקשיב ביחד לשיר- רק תיתן לי יד????? של עילי בוטנר. נ.ב הוא כתב את השיר הזה בהשראת מחלת הנפש ממנה סובל אחיו הגדול, אותו הוא אוהב מאוד. שבוע רך ושליו לכולנו. הילה-hila

הילה, חמוד מצידך..

אודי, אני מודאגת ממילי. למה בן אדם אשר מצהיר שהוא במצוקה חריפה אשר יש ניסיונות אובדניים בעברו לא זוכה לעזרה ראויה? עזרה אינטנסיבית? מפחדת שזה יהיה אחד מן המקרים של "הכתובת הייתה על הקיר". אודי, מה אתה עושה אם בתור מטפל אתה מודאג מאוד ממצבו של מטופל? נטע.

אין לי כוח אין לי כוח אין לי כוח אין לי כוח אין לי כוח אין לי כוח מי יכול לתת לי כוח? לא יודעת לבקש אז אף אחד לא יודע אולי תתן לי קצת כוח? זהו בקשתי, אחר כך אשנא את עצמי על זה... אולי אכתוב לה למטפלת שלי, אבל אולי אין לה כוח אלי, או אולי זה לא טוב לכתוב בין הפגישות. מה אתה אומר?

אודי??? :( לא ידעתי שיש איתך כתבה גם בוינט.. :( קראתי שניים שנכנסו לפורום שלנו עם שאלות שנוגעות להיפנוזה והם שיתפו שקראו בוינט.. נכנסתי לוינט וראיתי מה שאתה אומר שם.. אודי :( נכון שגם עכשיו שכל העולם מגלה אותך, אתה תשאר איתנו אותו הדבר ??? ואולי,כולם יגיעו אליך לטיפול ולא יהיה לך זמן אלינו ותעזוב אותנו ???? אודי, נכון שאתה לא תעשה לנו את זה ??? וחוצמזה, אני כבר לא כל כך צריכה..ממילא יש לי את מרכז הבקרה שלי בלב ואני יכולה ללחוץ על הכפתור שמכבה את האור כשאומרים אודי והיפנוזה וכל מה שקשור לזה... אודי ?????? חבל שיש את אתר וינט..

האם עשיתי נכון שקבענו פגישה? הרי שוב לא נפגש למשך שבועיים, אולי היה עדיף שלא להפגש כי יכאב לי יותר אם אראה אותה אולי...מה דעתך אודי? אם יודעים שלא נפגש הרבה זמן ואפשרי פגישה באמצע מה עדיף? זה נראה לי פתאום לא הגיוני ולא בא לי לראות אותה עד אחרי החג.....עם כל הכאב...לראות אותה ושוב..זה קשה פי כמה נראה לי....ללכת לפגישה או פשוט לוותר ולחכות עד אחרי החג?????? עוד יומיים ורוצה מאוד פגישה ומצד שני עדיף לוותר כי מה אשיג בפגישה כזו, בלי רצף??? ואם אתה חושב ללכת לפגישה הזאת (כנראה שתאמר ללכת) לא יהיה רצף, אז איך אשמור על הרצף? האם זה מובן? רוצה לבוא אך פוחדת מהשלכות שיהיה לי קשה יותר.....אוףףףףף פעם מרגישה תלותית ופעם מרגישה שיכולה בלי להתלות....וסליחה יודעת שיש הרבה הודעות מקווה שלא מכבידה :( דבר אחר: במבי, לא יודעת למה אודי קרא לה מיכל, אל דאגה זה בכלל לא שמי האמיתי... ונשמע שאת ממש בסדר הפעם, פתאום את כותבת שכשהיא תחזור...כלומר יש למה לצפות :) ואודי, הספר בהתחלה משך אותי לכיוון של טיפול בהיפנוזה ולקראת סופו דווקא נבהלתי יותר ואולי לא מתאים....

מיכל ? לא מאמינה... חשבתי שאת מסיימת את ה 17 יום שלך תיק תק והיא חוזרת אלייך... לא הבנתי שהיא מתעופפת לך שוב.. אני הייתי מתה אם היא היתה מתעופפת לי שוב אחרי ה 17 יום... וואוו.. לא מקנאה בך... ולגבי המיכל ההיא מהספר של אודי, אני יודעת ששמך שונה ומיכל הוא הניק שבחרת,כפי ששמי לא במבי אלא הניק שבחרתי.. (את יודעת? הניק במבי מלווה אותי פה כבר קרוב ל 5 שנים, והוא כבר הפך להיות חלק ממני..משונה..) לגבי המיכל ההיא של אודי מהספר.. אודי אומר שהשמות בספר בדויים..אבל הוא בחר דווקה בניק מיכל ולא במבי... ייתכן ואת נמצאת אצלו בלא מודע ומלווה אותו באיזשהו אופן ולכן בחר בך (בניק שלך) ..ואולי ברגע שאודי עונה לי הוא שוכח מקיומי?? .. בעקבות מה שכתבתי הרגע אני כל כך מקנאה בך פתאום... אל תהרגי אותי מיכל..אבל בא לי להרביץ לך.. :( :)

אני מרגישה רע מאוד הערב.....מה זה משנה שהוא השתמש בשם מיכל, במבי זה פחות נפוץ בתור שם של ממש.....זה הכל.....

רוצה לשאול אותך אם אפשר.. יש לך תמונות ממנה ? צילמת אותה פעם ? ואולי אם תפגשנה עכשיו,תבקשי לצלם אותה ואז יהיו לך תמונות ממנה ואולי זה יקל עלייך קצת את הרצף שנשבר? זה באמת נורא קשה.. וואוו..מרשה לי להיות איתך ? בקשר למיכל ההיא מהספר של אודי.. במחשבה שניה, ייתכן שאודי בחר בספר שמות בדויים נפוצים ? ייתכן גם שיש לאודי מכרה,חברה,ידידה,מטפלת,מדריכה ,מורה בשם מיכל.. מצטערת על אופן הדיבור שלי אלייך...כנראה שהסתנוורתי פתאום מקנאה.. במבי.

להיות. שוב בשקט.

שלום, במהלך שנים ארוכות היו לי הרגלים שבאו בתקופות, חלק כבר נפסקו וכו'. מדובר בהרגלים כל כך מוזרים שלא סיפרתי לאף אחד וגם לא ראיתי צורך לספר. למשל, הייתי נוהגת לגרש את ראש ולאכול את העור שיוצא או למשל בעיקר כשהייתי קוראת ספרים או חומר של הלימודים הייתי מורחת את העור על הדפים. או מתעסקת עם השיניים ומורחת את מה שהיה יוצא מהן. בכלל, היתה לי נטייה להריח דברים (חלק עד עכשיו), למשל אוכל שהיה יוצא לי מהגרון או לכלוך שהייתי מוציאה מתחת לציפורניים ברגליים. בעבר היתה תקופה די קצרה לדעתי שהייתי עושה לעצמי דלקות בעיניים על ידי גירוד השיניים והכנסה של מה שיוצא לעין (כמו שאומרים תמיד בצבא לעשות כדי לקבל גימלים), פשוט ניסיתי את זה, דחפתי גם חתיכות של עור לעיניים, וכשהית לי דלקת הייתי מריחה את המוגלה שהיתה יוצאת. בכלל יש לי נטייה להריח את כל הדברים האלה (מורחת מתחת לאף ומריחה). פעם גם תשלתי שיער מאזור קטן בראש ופעמיים בחיי היו לי קרחות קטנות ונקודתיות בגלל זה. בנוסף כבר תקופה שיש לי התעסקות מוגזמת עם האזניים. זה התחיל בניקוי אזניים ובחינה של מה שיוצא אוחר כך עבר לדחיפת של צמר גפן והוצאתו. לאחר מכן התחלתי לדחוף לכלוכים שהיו יוצאים לי מהאף כי אהבתי את התחושה של הנפילה של זה בתוך האוזן וההתעסקות עם זה. וגם במשך שנים לא הקדפתי לצחצח שיניים. זה נשמע מכל מה שאמרתי שאני משוגעת. אבל מבחוץ אני נראית רגילה לגמרי. אני לומדת כרגע תואר שני במקצוע שבקיץ האחרון סיימתי את התואר הראשון שלו וקיבלתי רשיון לעבוד בו. אני בקשר זוגי עם בחור מדהים כבר שנה וחצי ואתמול איכשהו הכל יצא ממני והעולם שלו התהפך. הוא לא יודע איך לעכל את כל זה ואני לא יודעת עד כמה אני לא נורמלית. אמרתי לו שזה לא שכל היום אני עושה את כל הדברים האלה, היו דברים בעבר, דברים שקרו לפעמים. העניין עם האזניים והשיניים נמשך עד אתמול וקיבלתי החלטה להפסיק. אני אציין שיש לי גם הרגלים קטנים של סידור דברים על השולחן בצורה ישרה, סידור של השמיכה על המיטה שתהיה ישרה, סידור של הכריות (לא דברים שמונעים ממני לתפקד, אלא כמו מן אובססיות קטנות). אני לא יודעת מה לעשות, שנינו בהלם ולא יודעים איך להתמודד עם המצב. לדבריו הוא לא מכיר אותי ואני מרגישה שאני מאוד נורמלית מצד אחד, אבל מצד שני היו לי את ההרגלים האלה עד אתמול ואני לא יכולה להתעלם מהם. בעיקר כשהכל יצא החוצה. אני לא יודעת עד כמה יש עוד אנשים עם הרגלים מוזרים כאלה ועד כמה המצב שלי חמור. אני לא יודעת מה לעשות... ביניים אני אבודה והקשר שלי בסכנה נוראית כי אני לא יודעת איך להסביר לחבר שלי את זה והוא מצדו בהלם ולא יודע איך לעכל ולהתמודד עם זה. בבקשה, אני חייבת שמישהו יגיד לי עד כמה אני לא נורמלית. תודה רבה!

אני נחנקתתתתתת אין אוויר לא יכולה יותר !!!!!!!!!!!

היי אודי..אני מרגישה שאני חיה בתוך משימה..אתגר..אני בעבודה וקשה לי לעבוד..אני במשרה של תשע שעות וקשה ליייי.....איך שורדים יום עבודה? רוצה הביתה..לישון...איכסססס העבודה הזאת...נמאס לי...מה עושים???זה קשה!!!

אודי הי, אתה יודע? בשבת היה לי קצת זמן, רציתי לקרוא משהו..לא זוכרת אם סיפרתי לך,לפני נסיעתה של אמא צביה קיבלתי ממנה גם סימניה שכשאתה מסתכל עליו (על הסימניה) אתה רואה שלושה דולפינים בתלת מימד.אמא צביה נתנה לי גם את הסימניה,היות והיא יודעת שאני צריכה לקרוא כמה דברים ויש לי כזה דיחיון בלב ..כל הזמן דוחה..אז אמא צביה כנראה חשבה שאולי אם היא תהיה איתי בספרים הללו ,משהו מהדיחיון הזה יזוז קצת.. (והדולפינים,זה בגלל שפעם אמרתי לה שהם היונקים שבמים עם האינטליגנציה הרגשית הגבוהה) בכל אופן אני לוקחת את הסימניה שלה,ולפתע, דווקה הספר שלך עם הספה ,והכרית והצבעים המזמינים "קוראים אלי":"בואי,את יכולה להכנס,לא מפחיד,אפילו נעים ומעניין פה.." ומצאתי את עצמי קוראת, וכשהחוץ קרא לי לעשות דברים שחייבים הרגשתי שהחוץ קורע אותי מהספר. היה לי קשה להתנתק ממנו.. אתה יודע אודי? כשאתה פותח את הספר וקורא את ההקדשה הזו:"לאבא שאינך אך הינך" זה מרגיש צביטה כזו בלב..צביטה עם נגיעה כואבת,עצובה ורכה בו זמנית... אחרי שקראתי על ההיפנוט שלך את מיכל שהגיעה אליך מהנוירולוגיה (למה קראת לה מיכל ולא במבי ? :( :) (כן, מיכל, אני מקנאה..) ניסיתי גם לעשות את תרגיל האצבעות המורות (עם "המגנט") ותשמע, זה באמת עובד..מדליק.. ואז "שמעתי" אותך אומר לי בקול מונוטוני, עמוק, שקט ולאט שיש לי מרכז בקרה בלב..עם לוח שעונים וכפתורים ובידי האפשרות לווסת מחשבות ורגשות..ואז, סובבתי קצת את כפתור הכאב..הנמכתי אותו.. ואתה יודע אודי? גם את כפתור הזכרון..גם אותו סובבתי,ומאז אני זוכרת כל הזמן שאמא צביה אמרה לי בקול רך לפני נסיעתה "תעשי לך טוב,תעשי לך דברים(?) שעושים לך טוב..תהיי טובה אלייך" וקראתי אחרי זה עוד קצת ואני חושבת שיש בי היענות היפנוטית מאוד גבוהה... הגעתי עד כאן.. נראה לי שאעדכן אותך גם בהמשך הספר כשאקרא,מה דעתך אודי? ובכלל מה יש לך לומר על הכל ? וחוצמזה,היום זה כבר היום ה 4 שהיא לא פה.. אולי אח"כ שוב אקטוף עלה, אחרוט עליו 4 ואשים בתיבת המכתבים שלה.. וואוו..כשהיא תחזור, היא תפתח את תיבת המכתבים שלה ויפלו המון עלים חרוטים... ((שלך מקרוב קרוב קרוב-במבי)).

בקושי הייתי בבית של ההורים שלי, ישנתי או קראתי ובעיקר הלכתי לחברות. רגע לפני שבת התקשרתי אליה, היא יודעת ששבתות זה הקושי העיקרי שלי, ואני יודעת שהיא חושבת עליי בהקשר הזה וזה מרגיע אותי. אבל הפעם זה היה יותר מדי. הייתי צריכה אותה. דיברנו שתי דקות הייתי צריכה שהיא תדע שיותר מבד"כ לא טוב לי ושאני אדע שהיא דואגת לי וחושבת עליי. שבוע טוב לכולנו

אודי, דיברת בתגובה אליי על קבלה של השנאה העצמית, של הכאב. חשבתי הרבה על הנקודה הכמעט זנית הזו. גם בטיפול דיברנו על כמה כאב נובע בכלל מהיחס לכאב ולא מהמקור עצמו. אבל, איך מוודאים שעצירת הפרפור הזה, הפסקת התנועה, היא קבלה ולא שקיעה לחוסר מעש ותקיעות? מה הופך קבלה לצעד בדרך, ולא לקטטוניות מאובנת? (אני לא יודעת אם השאלה ברורה בכלל, או שמרוב שהיא רצה לי בראש היא נראית לי ברורה בלי סיבה הגיונית... סליחה אם יצא חידתי מידי.) נעמה.

אווף! פעמיים! כתבתי הודעה ונמחק לי באמצע, אז ניסיתי לשחזר.. יצא פחות טוב ממקודם.. כמובן.. :( זה מעניין.. את יודעת, הזדהיתי עם מה שכתבת בהודעה הקודמת שלך על השנאה הזאת והמעגל הזה.. אני מרגישה באופן דומה.. גם אני לא מסוגלת להפסיק לשנוא את עצמי כי הרי אני שונאת את עצמי. תוהה מה זה אומר קבלה של השנאה העצמית. איך זה אפשרי בכלל? מצד אחד אפשר להגיד שאני מקבלת את השנאה הזאת כי אני לוקחת את זה על עצמי, לא מסוגלת להפסיק לשנוא ומרגישה שזה כל כך מגיע לי ואפילו מגיע לי יותר.. אז אני פשוט חיה איתה. מצד שני, קבלה ואני לא מסתדרים ביחד מפני שאני שונאת את עצמי ולא מסוגלת לקבל שום דבר בי. יש פה איזשהי סתירה - קבלה של השנאה העצמית. ואת צודקת כשאת אומרת שאפשר להגיע מכאן לשקיעה ותקיעות, מכיוון שאני חושבת שזה מה שקרה לי. אז איך זה קרה? איך יודעים שמדובר בקבלה? איך היא אפשרית בכלל? האם היא צעד בדרך לאנשהו? זה נראה לי הגיוני שאם את מקבלת את השנאה זה עלול להביא אותך למצב של שקיעה ותקיעות, מכיוון שכך את מאפשרת לה להתקיים והיא מונעת ממך לחיות. מקווה שהבנתי אותך ומקווה שאני בעצמי יצאתי ברורה..

יש לי שאלה.. סתם... האם היפנוזה יכולה להעלים שנאה עצמית? כי זה משהו אובססיבי/כפייתי, לא? מעניין אם הייתי מוכנה לעשות זאת אם זה היה אפשרי.. נראה לי שלא, כי איני רוצה לא לשנוא אותי, זה מגיע לי.

בחודשיים האחרונים לא דיברתי עם הילד שלי וגם לא ראיתי אותו חרף כל המאמצים שהשקעתי(זמן,כסף ואנרגיה) אין לי גם אפשרות לדבר איתו טלפונית. זה מצב בלתי נסבל עבורי. בליל שבת התגעגעתי אליו מאוד. והתחלתי לדבר איתו, כאילו שהוא לידי. זה היה שיחה מאוד מרגשת, בכיתי הרבה. בעיקר אמרתי לו כמה אני אוהבת אותו וכמה הוא חסר לי. במוצאי שבת אני מקבלת טלפון. והילד שלי בטלפון. הוא כועס עלי מאוד, הרבה מזה זה הסתה נוראית נגדי מצד כל הגורמים....... התרגשתי כל כך לדבר איתו. סיפרתי לו על השיחה הווירטואלית שעשיתי איתו בליל שבת. הרגשתי שזה רגע של קרוב לבבות. היה קטע בשיחה שגם הצחקתי אותו. שמעתי אותו צוחק, כמו פעם שהיינו ביחד. כמה הוא אוהב שאני מצחיקה אותו. ככה הייתי מלבישה אותו כשהוא היה קטן. שיהיה שבוע טוב ובשורות טובות. הילה-hila

אני קראתי את הכתבה שלך בווינט בקשר להיפנוזה אז ככה זה התחיל לפני שנתיים זה קורה לי כמה פעמיים בשבוע אני באמצע שינה מאונן וחוזר לישון והתופעה חוזרת על עצמה כבר שנתיים .אני בעצם 10% ער אבל אני לא יכול לעשות כלום וזה מעצבן אותי ומגעיל .אחרי זה יש ריח וזה לא נעים לי לחוות את זה כל פעם אני שאלתי סקסולוג והוא אמר לי שזה בגלל לחץ .טוב יש לי לחץ אבל לא ברמה כזו אני בסך הכל בן 20 אני רציתי לשאול ממה זה נובע והאם אפשר לטפל בזה על ידי היפונוזה תודה לך ושבוע טוב

איך למצוא את האיזון?!

שלום דוקטור. בהמשך לכתבתך היפה ב ynet היום, רציתי לשאול שאלה. אישתי בת 36 סובלת מגיל 13 מסחרחורות בעוצמות שונות. רק בגיל 25 גילו שיש לה חוסר של 50

אודי, שוב שבת בבוקר אתמול היה לי ערב נפלא. ישנתי היטב צפיתי בתוכנית שאני אוהבת גם איש הנפש שלח הודעת שבת שלום ___ וזה הרגיע הבוקר התעוררתי ציחצחתי שיניים יש מגבת נקיה באמבטיה לנגב את הפנים הבית מסודר, אין (כמעט) כלים מלוכלכים בכיור אני מתארגנת לצאת לעבודה....... ביום שישי שוחחתי עם אמא (אם אפשר לקרוא לה כך) אמרתי לה שאני לא מוכנה שהיא תפגע בי, ותהיה תוקפנית אלי. אז היא שוב איימה שהיא לא תבוא אלי ולא תדבר איתי. אמרתי לה שזה יהיה חבל אבל עדיף שלא תהרוס לי מה שאני מתאמצת לבנות. ככה אי אפשר להמשיך. אמרתי לה. היום אני מתפקדת בחוץ כמבוגר ובבית אני ילדה וגם אמא של הילדה משתדלת לטפל בי באהבה להתאים את הסביבה לצרכים של הילדה...... האורות שירי ילדים לפני השינה........ זה כל כך מרגיע. אודי, אני מפחדת מפסח חגים תמיד מערערים אותי אני כל כך רוצה להחזיק ולא ליפול?????? הילה-hila