פורום פסיכולוגיה קלינית

אודי, אני זקוקה!!! לא יודעת למה או למי רק יודעת שזקוקה ושונאת את זה!!! יודעת שאין אדם בכל העולם כולו שיצליח למלא את כל החסכים. אין מישהו או משהו שימלא את הריקנות האיומה הזו. רוצה לפגוע בעצמי (לא לדאוג, לא רוצה להתאבד). רוצה להרוס, בעיקר את עצמי.

כתבת לנטע, אבל יצא שגם נורא דייקת אותי... תודה לך.

אני הפ אבל אין לי כ ח לדרב, תשלח לי מילים של שטק וכח? תו דה

אני נחה מונחת עד שיעובר הגל אולי תשאר?

אבל למה חייבים לחיות?! מי אמר? אני לא רוצה חיים כאלו. ואם אני לא מצליחה בהם, אז מה אתה מציע לי?אני באמת שואלת. עדיף שאסבול? אתה חושב (בלי קשר אליי), שתמיד עדיף לחיות מאשר למות?! אני לא בטוחה בזה.

אודי, אני לא ברחתי מהטיפול. אני מחזיקה בטיפול עוד מעט 5 שנים. זה הרבה זמן, נכון אודי? היום כתבתי לו מכתב על זה שנפגעתי ממנו. לא הייתי מסוגלת לדבר איתו על זה. הבאתי לו, וביקשתי שיקרא כשאני לא שם. הקשר איתו מטלטל אותי, ומכאיב לי. אמרתי לו היום שאני מרגישה ששוב נגענו בפצע. הוא אמר שהוא יודע, שהוא מרגיש. הוא סיכם איתי שתהיה מחר ב7 בערב שיחת טלפון. קשה לי להכיל שהוא גם וגם. שהוא אוהב ומכיל, ואז הוא מפשל, מאחר/טלפון בסוף הפגישה וזה זורק אותי. קשה לי להחזיק מורכבות. קשה לי להחזיק את 2 הקצוות. אני סוערת מאוד. מרגישה צונמי בתוכי. מרגישה סערה גדולה. מערבולת שמאיימת לשטוף. היום דיברתי לראשונה על המפלצת שבתוכי. אודי, אני מתפתחת, נכון? הילה-hila

אודי, בהמלצת הפסיכולוג שלי, והעוסית השיקומית אני עוזבת את האזור שאני גרה בו לעיר סמוכה. זה מעבר לא פשוט. מורכב מהרבה בחינות. ראיתי כמה דירות. הכי התאימה לי מבחינת המחיר דירה חמודה. יש מטבח חדש. יש סלון יפה. יש אור, אוויר, והרבה חלונות. המחיר סביר. יש קושי שחדר המדרגות מוזנח. וגם השכונה. זה שכונה בהתפתחות. אין לי הרבה ברירות. ואני לא רוצה להיכנס לבוץ כלכלי. אודי, אתה שומע את הלב שלי דופק כמו תופי טם טם? אודי. קשה לי. זה מפחיד. הילה- hila

אתה זוכר שאמרתי שיש לי ראיון? אז היום החזירו לי תשובה... ולא. וכשהייתי שם ראיתי מישהי שגם באה לראיון ואני מכירה אותה. והיא אפילו חברה שלי. טובה. היא לא ראתה אותי ולא אמרתי לה כלום. היא לא אמרה לי שהיא הולכת לראיון. כנל אני. בינתיים אני גם לא יןדעת אם היא התקבלה ןיש סיכוי גדול שכן. ועוד הרגשתי טוב בראיון. חרא. נמאס לי. רוצה להיכנס למיטה ולא לצאת ממנה. חיים דפןקים. עכשיו אין לי ברירה ואני צריכה לעשות משו אבל אחכ אני מתכוונת להיכנס למיטה ולא לצאת ממנה. רוצה למות עכשיו!!! שום דבר טןב אין בחיים שלי. ואני מנסה. אבל אחרי דבר כזה אני לא.רואה שום טעם לחיות.

חבל, חבל כל הזמן לזרוק את עצמך בין 2 הקצוות. התקבלת לעבודה וזה נפלא. זה טוב, זה התפתחות. את מצליחה לראות גם את זה? ומה דעתך על להיכנס למיטה עם ספר טוב? אולי סרט? מוזיקה? לנוח, להרפות, לנשום........ שבת שלום. הילה-hila

ככה זה כשאני כותבת מהפלאפון הוא לא שולח לי למייל כשיש תגבוות. אבל לא התקבלתי איך הבנת שכן?

עכשיו אני בכלל מרגישה טוב יותר. מעניין לפי מה אתה מחליט לשנות ומתי להשאיר.. אז דווקא כאן החלטת להחליף.

בחוויה שלי בא לי לבכות . להרגיש זה קשה, בייחוד שמכאיבים לי ומאכזבים אותי. הפסיכולית שיקפה לי פעם בשאלה 'כמו שהמיתו בך חלקים?' מי לכל הרוחות אומר דבר כזה?? ותחשוב אודי שאלה הזכרונות שאיתם יצאתי משם. אז אם נלך על הקו הפרשני של הגברת הגאונה, איך תהיה לי חוויה אם 'המיתו בי חלקים' ? אודי, אתה לא חושב שהיא עברה את הגבול עם הטמטום האטום שלה? יש עכשיו טיפול אחר. אין לי מושג מה החוויה שלי שם. בעיקר שנמאס לי לשלם. גם ככה אין כסף .. אבל אני אמורה לעשות 'עיבוד' של דברים שעברתי וזעזעו אותי אז אני ממשיכה ללכת. איזה חוויה.. לפעמים יש משהו אחר, טוב. אבל הזכרונות מציקים לי!!

אני לא חושבת שהיא צודקת. פגעו בי אבל לא המיתו את מה שבאמת חשוב. משפט כזה רק מעיד על 'הכשרון' של אומרו. לא היה לה שום דבר באמת מזין 'ומחייה' להציע. מטפלת מדולדלת.

אודי רשמת לי באיזו הודעה שבטאתי כעס וסלידה מאמא שלי שלדעתך אני מתחילה להתקרב למקור הכעס המקורי. אני רוצה להבהיר מעולם לא היה לי צל של ספק שאמא היא היא 'המקור' לפגיעה שהייתה ולא על זה הזעם שלי! הזעם שלי הוא שחשבתי שהתפקיד של פסיכולוגים זה אשכרה למלא צרכים ולא לתסכל ולהכאיב ולשחזר. ואת זה לא הסבירו לי!! וכמו כן בתור בחורה מאוד שאפתנית בעבר שניסיתי לתפקר אבל כוחות האגו כנראה לא היו יציבים ופיתחתי סימפטומים חרדות וכיוב- ואז פסיכולוגית בכירה מתנשאת ברבןת הימים 'עברתי קשה' להסביר את ההתקדמות שלה- זה מרתיח את הדם אודי!!! היא מעולם לא סבלה מחרדות כמו שלי והתחושות האלה. אז מה הצבועה הזאת מתנשאית בכלל??? הייתי מעדיפה שתגיד את האמת!! 'היה לי מזל שניחנתי ביכולת להשקיע מאמצים במטרות שלי בלי לחוות משברים עמוקים בזהות'. היה לה מזל!! הצביעות הזאת שהשתמעה מן האמירה שלה זה מה שהכעיס אותי כ"כ. השחזור הטראומטי חל מאוחר יותר ורק הוסיף שמן למדורה. שאשת מקצוע חצופה מתרברבת ככה ומבזה אותי בעוד כל מיני דרכים, למשל לשבת עם חיוך בזמן שסיפרתי על משהו כואב או רגיש.אנסה לי בכח אנליזה על הנפש. זה מה שמרגיז אותי!!! לא צריך לדבר רק במונחי שחזור עבר. גם בהווה החברתי שמתבטא ביחסי הטיפול עצמם היה מספיק מעצבן מקורי לכשעצמו!

מימה, אני לא מקנאה בך. כמויות ההתקפה העצמית....... אוף, מימה. תמשיכי בטיפול, בסדר? הילה-hila

היי מימה, אני לא חסידה של פסיכולוגים. שונאת ומתקשה להשלים עם העובדה שאני זקוקה בכלל לטיפול אבל חייבת להגיד לך (ואני בן אדם ציני להחריד, שמתקשה מאוד לתת אמון) שלא כל הפסיכולוגים הם כמו הפסיכולוגית "הידועה לשמצה". לא כל הפסיכולוגים מתסכלים (לפחות לא בכוונה כחלק ממטרות הטיפול), וכן יש פסיכולוגים רגישים ועדינים, שמנסים להיות מותאמים, למלא חסכים ולגעת ברכות בכאב. אני מקווה שהנוכחית שלך היא כזו. אני ממש רוצה שתהיה לך חוויה מתקנת. אל תוותרי! מימה, אולי תספרי לנו (אם נכון ומתאים לך), מדוע החלטת לקחת הפסקה של חודש מהפורום? האם בזמנו נכנסת לפורום? קראת? אני מאוד דאגתי לך. נטע.

היי מימה, יש משהו החלטי וודאי בידיעות שלך על המטפלת שנפגעת ממנה ואני יושבת ועולות לי המון שאלות לגבי זה, אז סליחה על ההצפה אבל אני אציף אותן. הכאב שלך כ"כ עוצמתי וחודר ואולי יכול להיות שאיזשהי תזוזה קלה במה שכ"כ החלטי וברור יצליחו להקל קצת. אז אני מתחילה וסליחה מראש אם זה יעצבן, זאת ממש לא הכוונה!!- איך את יודעת מה האמת? את יודעת מה היא עברה בחייה? מאיפה היא הגיעה? על איזה משברים היא היתה צריכה להתגבר בחייה ולעיתים לשבור את הראש בנסיונות נואשים לעבור את הקיר החוסם?...... אולי החיוך שלה נבע מתוך איזשהי הזדהות אישית עם הכאב שלך? אולי היא עברה משהו דומה בחייה ומהמקום שמבין על מה את מדברת ומה את עוברת משם היא יכלה לחייך, מתוך נקודת ההנחה שהיא מאמינה בך שתוכלי לצלוח את הקושי הזה, אולי כמו שהיא צלחה אותו? מאיפה את כ"כ בטוחה שאת כ"כ יודעת מי היא ומה היא עברה בחייה? מלא שאלות (ויש עוד הרבה שאפשר לעלות), אולי זה יפתח פתח לחשיבה אחרת.

נכון שיש גם מטפלים אחרים יותר רגישים ומוצלחים. מקווה שהנוכחית כזאת. היא מצליחה לשכנע אותי שאכפת לה. אין מה לדאוג . אני בסדר למרות כל הכעסים ומחשבות שפולטת פה. רק בריאות לכן אמן

באתי אליה עם הפרעת אכילה (בולימיה). והיא ברקורד שלה עם ניסיון בטיפול בתחום זה. באופן איירוני היא הייתה מאוד רזה וחטובה (דבר שדי גרם לי אי נוחות והרגשת נחיתות מועצמת) וגם הודתה כששאלתי אם יש לה מאמן כושר אישי, שיש. מן הסתם קנאתי גם בגזרה שלה, בין היתר. היא חזרה על אותה תמה גם כאן 'אני עובדת קשה כדי להראות ככה'. (זה אחרי שכבר אמרה בנוגע לרמת החיים הגבוהה שלה שהיא עבדה קשה להתקדם היכן שהגיעה). לעיתים תהיתי אולי היא סבלה בעצמה מהפרעת אכילה כלשהי כי כ"כ מקפידה על הגיזרה. אבל היא אמרה משהו שהפריך את העניין: 'מעולם מימיי לא ספרתי קלוריות' . כלומר ההתעסקות האובססיבית במזון היא ממנה והלאה... בקיצור לא יודעת מה היא עברה או לא אבל אם היא סבלה והתקשתה בחיים ברמות מיוחדות כלשהן זה לא ניכר בכלל עליה ועל אורח החיים שלה (לא צריך להיות שרלוק הולמס בשביל להסיק שרמת החיים שלה גבוהה. זה פשוט היה ככה. בית בשכונת יוקרה.. מנקה שמעסיקה וכיוב) והיא גם לא ממש העידה על עצמה דבר שעברה סבל כלשהו. להיפך. רק הדגישה את 'היש' שלה. זה לא היה קשה לחלץ ממנה הודאה בעובדה שבמובנים רבים (כלכלית, תעסוקתית, חברתית, חיצונית) החיים חייכו אליה ויש לה מזל. היא גם זה באמת מה שהיה שם. היא גם אמרה לי די בהתחלה בטון מודגש 'אני מאוד אוהבת את העבודה שלי' ובהמשך שדיברתי על הבאת ילדים ולמה מביאים אותם לעולם כה מכוער היא אמרה שבחרה להיות אמא ולהביא ילדים בשביל הסיפוק שבהורות!! (אתה קולט?? ומה נראה לה שאמא שלי גם הביאה אותי בשביל 'הסיפוק"? כל הטיפול הזה היה ביזיון ועלבון שהיא מנפנפת מולי ביש שלה) על הרקע הזה התסכול שהסבה לבקשתי לתת תוספת זמן לפגישות בעד התשלום הרגיש מר עוד יותר. כאילו אדם עם כ"כ הרבה 'יש' בחייו, מסרב לבוא לקראתי ואפילו מתייחסים ל'תעריף המוזל' כאילו צריך להשתחוות בהכרת תודה שלקחו 'רק' 200. והמחירים ברגיל הם 350... ובנתיים לחצה עלי ללכת לעבוד בלי לשאול מה בא לי לעבוד. רק כדי לסמן וי על מטרה טיפולית כנראה. ובכסף בכלל נראה לי משתמשים כעוד טריקים של כפיית ספרציה, אבל העלבון הצורם שעל הדרך מסבים לבן אדם, על זה לא חושבים. אדם פוץ כמוה יושב ומתסכל אדם כמוני כי ביקש להנות מקצת יותר ואומרת לי 'להסתפק' במה שיש ואפשר. נו באמת, עם פערים כמו שהיו בינינו מאיפה היא חשבה שיש לה זכות דיבור לומר לי דבר כזה? הצביעות שם עוררה בי חלחלה איומה. היא חשבה שהקשר, ההתקשרות הרגשית, זה יהיה חזק מהכל וינצח הכל. יעזור להבליג על כל הפערים. לא. זה לא עובד ככה. לפערים יש השפעה ממשית על הנפש. אפשר לסבול אותם עד סף מסויים אבל אם זה עובר את הגבול זה שובר את הקש. ובכלל הלכתי אליה כי רציתי ללמוד פסיכולוגיה. תאר לך את תמימותי... היא לא לימדה אותי פסיכולוגיה. היא ביצעה עליי פסיכולוגיה. ובצורה די גרועה. והכי מוזר שאני לא רק כועסת אלא גם מתגעגעת כי פרידה נורמלית לא הייתה שם והיו חציית גבולות. אבל מנסה עכשיו להמשיך הלאה, גם אם זה לא ניכר במילים שלי פה. אני עושה מעשים בחיים ונאבקת להתקדם ולא ולוותר לקשיי התפקוד. אני אלמד את עצמי לשאת אי ודאות. אני אאמן לעצמי את הראש! אני אלמד את עצמי ספונטניות. אני לא אוותר. אפילו את החור שמרגיש במרכז החזה. אני אלמד איך למלא בדברים טובים ומגע רך. כבר התחלצי לעשות צעדים ואני לא אפסיק ואסוג עכשיו. לחוות ולהרגיש.. אממ.. גם את זה אני אלמד. לפתח לי קיבולת יותר טובה לזה.

בנושא לימוד נהיגה, הבעיה מתחילה בכך שאני אדם דיכאוני, לא ערני, טרוד בהרבה צרות ומחשבות,לא מתחבר לתחום הנהיגה והרכב כל כך, ומגיב לאט גופנית כאשר אני קולט את הבעיה. עכשיו צברתי ניסיון של קרוב ל100 שיעורים ולא מעט טסטים. ולא יודע אם כדאי לחזור שוב ללמוד? יש לא מעט חסרונות בנהיגה עלות שנתית של דלק+ביטוח+תקלות והחלפת רכיבים+צניחה מהירה של שובי האוטו+עלות האוטו עצמו+ השפעת הנהיגה על חיי היום יום מחוץ לזמן הנהיגה+סכנה לפגוע בעצמך ובזולת+בית סוהר. יש חסרונות ויתרונות גם לתחבורה ציבורית ובקיצור אינני יודע מה כדאי לעשות? *נ.ב. אני נוטל תוספי תזונה ולא כדורים נוגדי דיכאון. מחכה לתשובה תודה מראש

הי.. חזרת.. סוף סוף נגמר השבוע הזה.. ועכשיו יוצאים שוב למנוחת סוף שבוע.. סתם רציתי לשאול.. יש לי הרגשה כזאת.. שיש לפסיכולוגית שלי חלק אצלי, שכביכול שמור לה, וששם אני מרגישה כמה היא חשובה לי והתלות בה וכל זה.. אבל יש לי תחושה כזאת, שהחלק הזה הוא מקור שלילי.. חלק מעיק, שגורם לי ללחץ והרגשה רעה.. לא יודעת למה.. אני מרגישה שלא יכולה בלעדיה, שזקוקה לה ורוצה להיות איתה, אבל מצד שני היא מלחיצה אותי, כל זה מלחיץ אותי, מפחיד.. אתה מבין על מה אני מדברת? אתה יודע מה זה אומר?? כי איך מישהי שכביכול מאד חשובה לי ואני נזקקת לה מצד אחד, יוצרת לי תחושה די רעה מצד שני.. ולמען האמת.. עכשיו, כשאני כותבת הודעה זו, אני מרגישה באופן דומה גם כלפי הפורום.. שזה גם מעין.. משהו מלחיץ..לא יודעת איך להסביר.. כאילו זה איזה חלק בתוכי .. שמביא אותי למקום לא טוב.. זה נשמע לך משוגע? אם הבנת, תוכל לנסות להסביר לי מה קורה? תודה.. מקווה שהיה לך טוב בחופש..

לא יודעת אם זה לא תיאור מוגזם... אבל כאילו שכל הרגשות של ההזדקקות הזו אליה והתלות הם כמו טפיל שיושב אצלי בגוף.. וגורם לי לתחושות רעות. טפיל שאי אפשר להיפטר ממנו. כאילו שהיא כישפה אותי וגרמה לי להזדקק לה ואין לי שום יכולת להיפטר מזה... וזה מלחיץ אותי. אני בידיים שלה והיא יכולה לעשות לי כרצונה ואין לי שום יכולת למנוע את זה כי אני צריכה אותה.

ברוך שובך, גם אני הייתי במדבר כמה ימים באזור מכתש רמון לפני כמה שבועות, כשהייתי הגבים היו מלאים, היתה פריחה זה היה קסום , מקווה שעוד נשאר מזה... חלמתי הלילה על הפסיכולוג שנמצא כרגע בחופש, בחלום הוא השתנה בזמן שלא נפגשנו, אפילו השתנה מאוד...עשה "מייק אובר" כמו בתוכנית הריאלטי המטופשת "היפה והחנון" (באמת הוא קצת חנון כזה...קצת דומה לאלעד אם אתה מכיר...הוא אפילו מדבר קצת לאט, הוא הסתפר, תספורת די מזעזעת, צבע את השיער לשחור החליף את המשקפיים, אולי אפילו ירד קצת במשקל, בנוסף הוא יושב מאחורי שולחן במשרד מפואר כמו איזה יועץ מס או עו"ד או משהו כזה. בחלום זה נראה לי מגוחך ביותר ומאוד חשוד ואני מנסה למצוא איזשהו רציונאל לשינויים , כאן היה איזה חוסר בהירות או עיוות כזה משום שבעולם של החלום זה היה מובן מאיליו שצריך לצבוע לפעמים את הגבות מגיל מסויים, ולכן אני חושבת לעצמי אולי על הדרך צבע גם את השיער? אני חושבת לעצמי (בחלום) שזה לגיטימי למרות שאני לא אוהבת שגברים צובעים זה לא "גברי" בעיניי, אני חושבת בחלום על החבר לשעבר המתעלל/מכה הגועלי ומלוקק של אחותי בחור בן ארבעים ומשהו שגם הוא נוהג לצבוע את השיער. אני לא מעיזה להיכנס ויושבת על כיסא מחוץ לקליניקה מול הדלת הפתוחה צריכה להתאמץ בשביל לראות אותו משום שהוא יושב בעומק החדר, אני מביטה בו מישירה מבט אולי בזכות המרחק בינינו משום שבמציאות רוב הפעמים קשה לי משום מה ליצור קשר עין, מתנהל בינינו דו שיח, אני מעירה משהו על השינוי שחל בו ובקליניקה והוא מגיב לזה אומר על זה משהו לא ברור, יש לי תחושה שכרגע הוא מרוכז בעצמו ואני מפריעה לו, הוא מסביר לי משהו או מנסה להסביר, אבל קשה לי להקשיב לו אני מוטרדת ביותר ויש רעש של פעימות לב שוצפות באזניים שלי. בכל זאת אנחנו משוחחים קצת, בסופו של החלום אני דווקא רוצה להיכנס אבל גם לא רוצה או פוחדת. הפירוש שלי לחלום: דבר ראשון, לצערי מידי פעם מתגנבת מחשבה לראשי האם הפסיכולוג באמת בחופש כל השבועיים הללו או שהוא כן עובד השבוע אחרי החג ולא הציע לי פגישה חלופית משום שהוא לא רוצה לראות אותי?, אולי למטופלים אחרים הוא כן הציע? (כמובן!) גם אם היה מציע לא בטוח שהייתי מגיעה ובאמת אני לא כל כך זקוקה ובכל זאת... אלו מחשבות אידיוטיות שאני לא מוכנה להיכנע להן אבל כשאני ישנה אין לי שליטה. דבר שני אירחתי את אמא שלי בליל הסדר, אמא שלי צבעה את הגבות ואת השיער לשחור והסתפרה (כשהייתי ילדה קטנה הייתי עוזרת לה לצבוע, הריח של הצבע היה נוראי) אם כי זה הקשר היחידי ואין שום דמיון משום בחינה בינה ובינו . (היא לא חנונית, הלואי שהיתה קצת כשהיתה יותר צעירה). לא נראה לי שאני אספר על החלום הזה בפגישה הבאה, אלא אם אני אכתוב לעצמי משום שודאי אשכח עד שבוע הבא. וגם בגלל העניין של החנוניות, זה יהיה לא נעים להגיד לו שאני חושבת שהוא חנון, הוא עד כדי כך חנון שאני בספק אם הוא בכלל שמע על "היפה והחנון" ואני אצטרך להסביר לו מה זה ולהודות שצפיתי בתוכניות מזעזעות הללו שהן בעיניי השפלה רבתי למשתתפים/ות ולצופים, אבל זה היה גם מצחיק . אני יכולה להשמיט את הפרט הזה כמובן אבל אז זה יהיה שוב לדבר חצאי דברים וחצאי אמיתות ולהסתבך בהסתרות. ואני לא כל כך רוצה לספר גם כי זה שם אותי במן עמדה קצת נחותה כזו , מידי פעם לעתים די קרובות אני חולמת עליו והוא כנראה לא חולם עלי אף פעם ובפעמים שסיפרתי לו שחלמתי עליו היה נדמה לי שהוא נהיה זחוח והתמלא חשיבות עצמית יותר מהרגיל, גם שהוא לא מופיע בחלום, תמיד הוא מקשר את זה לעצמו.

הצחקת אותי כשכתבת "יופי של חלום".

אודי, כמה מטופלים בערך ביום אחד יש למטפל? אני בטוחה שזה משתנה ועדיין. שלושה ליום? שמונה ליום? ועוד משהו, לא אוהבת שהיא אומרת שהיא מטפלת בי, מילא שתגיד שהיא המטפלת שלי אבל לא מטפלת כפועל. זה לא נעים לי.

אני כל כך מבינה. לי זה בעיקר מכאיב. שהוא אומר אנחנו נטפל ב.... או נוגעים ב..... זה השלב שבו אני מתחילה לבכות, ויש לי כאבים. היום זה היה. זה היה ממש ממש כואב. אוףףף כואב לי. תרגישי טוב. הילה- hila

מרגישה דפוק... מקווה שאת לפחות מרגישה טוב יותר

שהיא אומרת לי שהיא מטפלת בי. אני שונאת את זה. למה אתה לא עונה לי? אני שואלת כי זה מעניין אותי. אתה יודע מה עשיתי פעם? הסתכלתי על מספרי הקבלות וחישבתי כמה היו בין שתי קבלות שלי. אני למשל משלמת כל חודש יכול להיות שיש כאלו שאחרי פעם אחת. אז אני לא באמת יכולה להסיק מזה. אבל אצל הקודמת ראיתי שלפעמים היה הבדל של סה"כ שלוש. ותהיתי אם זה אומר שאין לה עוד מטופלים ואז אולי היא דפוקה ולא טובה ואף אחד לא הולך אליה. אולי זה גם קשור לשאלה שלי. עכשיו תהיה מוכן לענות לי על זה? מניחה שלא. תוכל להסביר לי למה? אם הייתי מטופלת שלך היית עונה לי?

שנית האם יש דרך לשלוח לך את המייל בהודעה אישית?

זו לא פעם ראשונה שזה קורה. לי יש הרגשה שהיא לא אוהבת שאני כותבת.. במיוחד לא כשאני כותבת במהלך הפגישה, היא מבחינתה לא אומרת שזה לא בסדר. אבל- היא אומרת שהיא לא תמיד מצליחה להיות איתי ביחד למשל, כשאני כותבת והיא כביכול לא איתי. או כשהיא קוראת מה שכתבתי והיא נמצאת בתוך הדברים שכתבתי ולא עם מה שקורה אצלי עכשיו. כשדיברנו לפני החג בטלפון (זו הייתה הפגשיה שלנו בעצם), היא הציעה שאם ארצה אכתוב ואז אביא לה. ואני אכן כתבתי קצת והבאתי לה היום, למרות שקצת התלבטתי אם להביא כי אני כבר לא במקום של הדברים שקרו אז. ואז היום היא שוב אומרת שהיה לה קשה בזמן שהיא קראה שהיא לא יכלה להיות איתי ביחד. ושזה משהו שקשה לה ושהיא צריכה "ללמוד/ להצליח" (לא זוכרת את המילה במדויק) לעשות את זה. ואמרתי לה שכשהיא אומרת את זה זה מראה לי שאני עושה משהו לא בסדר, שאם היא לא מצליחה להיות איתי או איך שהיא לא תגדיר את זה אז כנראה שיש לי בעיה. ואולי אני רוצה שהיא תצליח בהכל. אני זאת שרוצה שיהיו לה בעיות. לא רוצה לדעת שקשה לה איתי.. הבנת אותי? מה אתה חושב?

אתה לא מבין שזה לא נעים לי ככה??

שלום..מנסה הרבה פעמים להבין את עצמי ולא כלכך מצליחה...ברור לי שבמצב המסובך שלי בזמן האחרון אם ההיתי מצליחה לגשת למישהו ולדבר [וכן יש לי משפחה תומכת וחברים] אבל זה ממש לא אותו דבר..היה לי קל קצת יותר..ובכל זאת אני פוחדת רק מהמחשבה על כך.. מכיוון שהפיסטולה ביד נסתמה ללא אפשרות לתיקון נאלצתי גם לוותר על הטיפולים שעזרו לי כתוצאה מכך נשארתי עם סטרואידים במינון עולה שפוגעים מאד בסכרת..כרגע אני עם ערכים מאד גבוהים..נכון השלמתי אם הרבה דברים .. אבל המחשבה שאני מסבכת את עצמי במין מעגל ללא סוף משגעת אותי ולא מרפה.. לפעמים יש לי הרגשה שככל שאני מנסה לשפר יותר הסטירה פשוט כואבת יותר.. והאמת עיפתי ..ונכון שלא שואלים שאלות שאין אליהם תשובות ובכל זאת מידי פעם מנקרת במוחי השאלה מה עשיתי שהגעתי על הלום.. תודה על ההקשבה

קצת התפספסת...אז בינתיים עד ש... זה נשמע כאילו שאת מאשימה את עצמך במצבך הבריאותי שנשמע ממה שאת כותבת רחוק מאוד מהקו העליון התקין. את באמת לא צריכה, יש לך מספיק על הראש גם בלי זה... כל המצב נשמע באמת מעייף מאוד. מה מפחיד אותך כל כך בפניה לעזרה מקצועית? הרי אם זה יקל ולו במעט זה שווה לך, גם תקבלי קצת תמיכה והקשבה ותוכלי להבין את עצמך קצת יותר. מאחלת לך בריאות שלמה, זה יכול לקרות.

אודי, ברוכים השבים. יש לי שאלה: האם יש מטופלים שנוטים להיות "קשים" יותר? תובעניים יותר? האם יש סוגים שונים של אנשים או הפרעות או פגיעות אשר דורשים יותר מעורבות ו"החזקה" מצד המטפל? אני מניחה שטיפול בהפרעות אכילה או פוסט טראומה מורכבת נוטה להיות מאוד "דורשני" עבור המטפל. האם כאשר פסיכולוג לוקח על עצמו מטופל כזה הוא מודע לכך ולוקח בחשבון שהוא יהיה חייב להיות זמין יותר, נגיש יותר, נוכח יותר???? הרי יש הבדל בטיפול באדם עם חרדה חברתית או פוביה מנחשים לבין טיפול בבחורה חולה באנורקסיה. אודי, מה דעתך? נטע.

אודי שלום, עברתי בעבר תאונה שבעקבותיה סף הרגישות נהיה מאוד נמוך. (הייתה פגיעה עצבית, שלא מתבטת גופנית). גם לפני זה הייתי מאוד מאוד רגישה. בנוסף, אני פרפקציוניסטית מה שמוביל לא פעם לחרדות. בעבר, הומלץ לי טיפול בהיפנוזה. טופלתי אצל מומחה בדבר מעל 10 טיפולים ולא חשתי כל שיפור. היות ואני מאוד מודעת למצב אז אני גם יודעת להשתלט לרוב. עם זאת, מאוד הייתי רוצה לעבור טיפול מקצועי אך לא מצליחה למצוא פסיכולוג / מטפל אזור המרכז / השרון. אודה לעזרתך והכוונתך.

אודי, מה המשמעות של זה, שלפעמים אני מגיעה לאזורים חסרי פשר בטיפול. מתחילה לדבר קטעי הברות לא מובנות........ הוא לא אומר כלום. אודי. תדע שקשה לי.

למה החיים שלי מסובכים כל כך? למה הגורל שלי דפוק? למה הגברים בחיים שלי פגעו בי? נמאס לי. בא לי להרים ידיים. פאק אוף.

האם זה כשל של המטפל שלי שאין לנו זמן קבוע??... אומנם כבר שנה ו3/4 בטיפול, וכל שבוע אני/הוא שולחים הודעה אחד לשנייה מתי נפגשים.... וכן, הזמנים שלנו לא ממש מסתדרים... ותמיד מבטלת משהו כדי להגיע אליו, אז זה משתנה כל פעם.... אבל עדיין. בשנה הראשונה לי היה קשה להתחייב נפשית לטיפול, והוא זרם איתי. אבל זה נראה לי טעות. נראה לי שהוא היה צריך להגיד לי אם אנחנו לא מוצאים זמן, אז לא מטפל בך ככה. ועכשיו שמבקשת שוב ושוב זמן קבוע, הוא לא מצליח, לא יכול להתחייב ליום שאני יכולה..... ומצד שני, הוא אחד המטפלים הנחשבים, והוא יכול לוותר עליי בקלות ויש לו רשימת המתנה של מטופלים חדשים שרוצים להגיע אליו, אבל הוא לא מקבל כי הוא עמוס...ובכל זאת הוא לא מוותר עליי. ומצד שלישי או רביעי זה כבר פוגע. נראה לי שאפילו לא מעודכנת כמה. כי זה מאלץ אותי לחשוב שוב ושוב האם ללכת לטיפול, האם לוותר, מאפשר לי לא להתחייב או להתמסר לטיפול, מה שעושה כל חיי בקשרים עם אנשים ובני זוג... רחל.

שוב לא נפגשנו חודש... החג, הייתי עסוקה, הוא היה עסוק.. או שדחיתי את הפגישה איתו שוב ושוב כי חוששת להגיע.... והוא שותק. לא שואל אותי מתי מגיעה... כאילו מאפשר לי להחליט... אבל אני מסתבכת. וחוששת להגיע. מה זה יעשה לי שוב המפגש איתו. ולא מבקשת. ושותקת גם.. ודווקא הפגישה האחרונה שלנו הייתה טובה, קרובה... ללכת? לא ללכת??... להמשיך בשתיקה הזאת עד שארגיש שרוצה להיפגש?.... רחל.

תכף אלך אליה. נראה לי מוזר פתאום, עבר הרבה זמן מבחינתי (שבוע וחצי). מקווה שיהיה בסדר. עוד רגע עוברת שנה איתה ואני עוד זוכרת את ההתלבטות והקושי להחליט אם להישאר אצלה או לחזור לזו שילדה...

אני יודעת לתקשר כלפי חוץ אבל בפנים לא נוגע. חלול כזה. מי יהיה איתי שם? איך ממלאים את המקום כדי שארגיש הכי אמיתית וחופשיה ובלי חסימות עם אנשים (למרות שכלפי חוץ אולי לא רואים..) משהו עמוק בפנים מתקשה לאפשר לעולם באמת להתקרב ולנסות להתקרב באמת בעצמי. הכל כלפי חוץ. כאילו יש מחסום קרבה בתוכי. איך מקרבים ומתקרבים? איך מרגישים חיבור באמת ולא סתם בכאילו כמו 'שפכטל של חיבור' ובפנים חלול. יש לי אסוציאציות של קירות גבס היום..

להגיד ברוך השב... בטח מחכות לך אלפי הודעות... אז ברוך שובך!

שלום רב, אני מטופל כשנתיים ע"י פסיכולוג, ברקע דיכאון חרדות ופיברומיאלגיה. אני מרגיש כי הטיפול עוזר להבנת עולמי הפנימי אך לא לשינוי כלשהו, הטיפול הוא פסיכודינאמי. בכל מקרה רציתי לשאול האם CBT יכול להוות טיפול לעולם פנימי מורכב יחסית,ובעיות "גדולות" (דימוי עצמי,מצב רוח,שליטה במחשבות שליליות באופן כללי,הפרעה אובססיבית קומפולסיבית קלה וכמובן הפיברומיאלגיה). הפסיכולוג המטפל שלי טוען שלא. יש לציין שפחות חשוב לי לשורש הבעיות אלא יותר להגיע לפתרונות פרקטיים וישומיים בחיים. אשמח להמלצה לפסיכולוג(רצוי דרך הכללית אך לא חייב) שעובד בשיטה. כמו כן אשמח אם אוכל לשמוע דעה על שיטת הNLP(ללימוד עצמי ולא כטיפול) אם ניתן אעריך מאוד תשובה מפורטת,תודה ענקית!!

אודי, החג עבר, עבר, עבר...... אודי, תגיד מילים שיעשו לי נעים בלב........ בוודאי מחר יצטברו כאן ערמות של הודעות. האמת, שלפעמים זה מבהיל אותי. הילה

שלום וברכה. האם ייתכן שחרדה משמעותית תשפיע על תוצאות בדיקת אי. אי. גי? אודה לתשובה!

אכן אפרת. מבדקי EEG מתבססים על משתנים פיזיולוגיים. חרדה, כידוע, משפיעה גם כן על אותם משתנים. אני מאמין שהמכשור בבדיקה יודע לבדוק תוקף שמנכה מידע גופני שמטה את תוצאות הבדיקה, אבל את זה תוכלי לבדוק עם מומחה ל-EEG. איתן

בריאות בא קודם להכל כל השאר בונוס

הי ליאל, בריאות זה הכי חשוב, אין ספק... אבל גם מצבי מתח וחרדה קשורים ומשפיעים על מצבים בריאותיים. מורכב...

אודי הי, אתה יודע ? קורה משהו ממש ממש אמיתי דרך קשר רצוף בפורום.. אני למעשה בקשר רציף איתך בפורום הזה ארבע וחצי שנים. התחלתי ונשארתי כל הזמנן רק בניק במבי. לטוב ולמוטב.. אתה והקוראים מכירים בי חלקים די נרחבים. גם מצבים שונים ולפעמים אף משונים והזויים בם הייתי. אתה יצאת לחופשה די הרבה זמן..(במונחים שלי) מרגישה שמתגעגעת אליך ממש ממש.."שומעת" משפטים שלך שנאמרים בסגנון המאוד מיוחד שלך..ומרגישה אותך יש ובו זמנית גם חסר לי שאתה אינך עכשיו.. וחוצמזה, אמא צביה חזרה ואנחנו שוב ביחד בטוב..רגוע כזה..שלווה כזו..שקט של ציוץ צפורים חרישי ואוושת העלים שמלטפים את האוזניים שלך-במבי.

אודי הי, כשקראתי את תגובתך, "ראיתי" אותך יושב על החול במדבר..מסביבך חול וחול וחול..שקט..דממה..ממרחק אתה רואה את השמש שוקעת..השמים מקבלים גווני כתום,אדום, כחול,סגול..לאט לאט השמש שוקעת..אתה מרגיש צביטה בלב.."רואה" את אביך שאינו אך הינו.. מזכיר לי שכשישבתי על החוף בזמן השקיעה,הקשבתי לגלים המתנפצים אל הסלעים, הרחתי את הריח המלוח של הים,הרגשתי שהלב שלי מתנפץ לרסיסים מכאב שאין לו מילים..הרגשתי כזה...???? כאילו אתה כזה פותח את שתי כפות ידיך כשואל..??? כמיהה וגעגוע..געגוע וכמיהה... שלך-במבי.

אודי הי, כשקראתי את תגובתך, "ראיתי" אותך יושב על החול במדבר..מסביבך חול וחול וחול..שקט..דממה..ממרחק אתה רואה את השמש שוקעת..השמים מקבלים גווני כתום,אדום, כחול,סגול..לאט לאט השמש שוקעת..אתה מרגיש צביטה בלב.."רואה" את אביך שאינו אך הינו.. מזכיר לי שכשישבתי על החוף בזמן השקיעה,הקשבתי לגלים המתנפצים אל הסלעים, הרחתי את הריח המלוח של הים,הרגשתי שהלב שלי מתנפץ לרסיסים מכאב שאין לו מילים..הרגשתי כזה...???? כאילו אתה כזה פותח את שתי כפות ידיך כשואל..??? כמיהה וגעגוע..געגוע וכמיהה... שלך-במבי

עוד על געגוע...כמיהה..וכנראה שגם קצת קנאה..

נפלו עליי דברים של גדולים. לא רוצה יותר לשחק ב"להיות גדולה"... כמו שילדים מתעייפים מההליכה ומבקשים עכשיו על הידיים. נעמה.

אמא שלי היא אשה מאוד קשה והשינוי הזה קרה לה ממש בשלוש שנים האחרונות כבר אין לה שמחת חיים היא ואבי גרושים ועברנו מהצפון למרכז היא מחפשת המון צומת לב והיא מחפשת אותו כמובן בנו וזה הגיע לרמות שזה כבר ממש מעיק אני אוהבת אותה ובאמת אני הכי משתדלת בעולם שהיא לא תאשר לבד ולהיות איתה כמה שיותר אבל היא לא מעריכה כלום תמיד עם פרצוף חמוץ תמיד יש לה טענות ואי אפשר להגיד לה מילה אחת רעה עליה כי היא תתחיל להתעצבן ולפעמים כשהיא מתעצבנת אני פוחדת ממנה בכלל לא בקטע של אלימות בחיים היא לא הרימה יד או קיללה היא פשוט אומרת לי ייאלה תעופי מהבית הגיסות יותר טובות ממך עצבים כאלה. ומילים שנורא פוגעות בי בכללי לא רק אני לא יכולה לעמוד מולה זה כל המשפחה האחים אבא שלי אף אחד לא יכול לדבר איתה כרגע יש לי בן זוג כשנתיים וחצי הזוגיות שלנו מושלמת ומהתחלה הם לא הכי קיבלו אותו יפה אצלי כי הוא היה גר רחוק ממני ואחרי שנה הוא עבר לגור קרוב אלי השכיר דירת שותפים רק בישבילי הוא הבן אדם הכי מפרגן והכי מדהים שהכרתי אבל המשפחה שלי לא מעריכים את זה הוא היה איתם הכי בסדר יש למשפחה שלי קטע של כבוד זאת אומרת שאסור לך לשבור את המילה של אמא שלי אפילו שהיא טועה אם נהייה איזשהו ויכוח ישר אתה צריך לשתוק כי אחר כך היא תעשה לך פרצופים צריך כשני כנסים לבית להגיד שלום אחד אחד עם נשיקות בלחי כמו באירוע לא יושבים בחדר במהלך היום כי זה לא מכבד צריך לשבת עם כולם וכמובן אסור להיות בבית שלי מבואסים או עצובים או עצבניים (אני מדברת על הבני זוג) בקיצור מסתכלים עליך בזכוכית מגדלת על כל דבר שאתה עושה על כל הבעת פנים ואם אתה עודה משהו מהם לא בסדר אמא שלי מחמיצה פנים מתנהגת מגעיל ולפעמים גם זורקת מילים ראו שהיא אחר כך יורדת עלינו וצעקות ואומרת אני לא שטבלת אותה / אותו וזה סרט נע ונימאס לכולנו להיות צבועים איתה והיא גם לא אוהבת את זה אני אמרתי לה ניסית לעשות לה מלא שיחות אמרתי לה אמא את צריכה שיהיו איתך אמיתיים שאם בא להם להיות עצובים אז שיהיו ואם בא להם לשבת בחדר שישבו ככה תאמיני לי שיהיה לך הכי טוב היא לא מקשיבה לא לי ולא לאף אחד במשפחה היא ממררת לי את החיים אני מרגישה לפעמיים שאני רוצה להיות כל כך רחוקה מהמשפחה כדי לא לסבול את כל זה חבר שלי כבר למד מי אלה המשפחה שלי והוא לא סובל אותם ולא רוצה לראות אותם הרבה הוא אמר שהוא יבוא רק בעם בשבועים בשישי שבת וגם שם סביר להניח שאמר שלי תמצא מה לא בסדר זה גורם לקשר שלנו הרבה קשיים הרבה מרעבות רק בגלל שנמאס לו להיות צבוע אצלו בבית כולם אמיתיים כל אחד עושה מה שבא לו אף אחד לא חושב מה אמא שלו תגיד הם חיים את החיים של עצמם אני כל כך מקנא בהם לפעמיםוזה נימאס כבר לא יודעת מה לעשות ממש מיואשת

אודי, רציתי לספר לך. אי שם לפני השינה אני מכבה את המחשבות הרגילות ומתגלגלת לעולם החלימה בהקיץ, שפעם כלל את רוב היום שלי והיום מופיע ברגעים האלו שלפני ההירדמות. חצי אני שולטת בו, חצי הוא שולט בעצמו. ולפני כמה ימים עצמתי את העיניים, והעולם הזה מיקם אותי בחלל ריק וחלול. ולפני שהחרדה תתפוס תאוצה, אמרתי למקרין הקטן שבראש: "זה לא חלל ריק, זה מדבר. ואפילו אודי שם כרגע". וטיילתי בחיפוש אחר המדורה שלך, שידעתי שתהיה אי שם. מצאתי אותך וביקשתי להצטרף, והזמנת אותי בשמחה לנוח קצת ליד האש. אפילו אמרת שאני יכולה לישון, אתה שומר עכשיו. ונמנמתי קצת ליד האש, ומתישהו עלה לי רעיון וביקשתי שתקרא למטפלת שלי, שתבוא לשבת איתנו גם. והיא הצטרפה והיה נעים וחמים, אבל מתישהו נהרס כל הדמיון. קראתי לה והיא לא הגיבה. קראתי שוב, והמשכתם לדבר. היא לא שמה לב אליי, אתה הבטת לרגע והסטת את המבט. בכיתי וצעקתי ונותרתי שקופה. הרגשתי שוב כמו הילדה שבוכה בלילה מהחלומות ואף אחד לא מקשיב או שומע. וניסיתי להכריח את הדמיון הזה להשתנות, אבל כבר איבדתי בו שליטה. אחרי שכל כך שמחתי על הסיבוב שעשיתי לו, כדי שיהיה חמים ומדברי ולא ריק וחלול... אולי זה לא נחמד מצידי לספר לך על החלום בהקיץ הזה, כי בסופו בכלל ניסיתי לגרש אותך, ללא הצלחה. אבל היה השלב בו היית חלופה מהחלל הסטרילי והמלחיץ, היה נעים לשבת איתך ליד האש... אז בשביל החלק הזה אולי סיפרתי, להודות לך עליו. מוזר לי לחלוק את זה, ובכל זאת בא לי... נעמה.

מזל שיש גם כאלה. אודי האם אתה מאמין שאדם במצב שכבר מודע לעצמו ומבין בפסיכולוגיה ואיך המח עובד בכלליות גסה- האם אדם יכול לאמן לעצמו את המח? לתרגל השהיית סיפוקים, התבוננות, יישום אפשרות הבחירה, הנעה עצמית וכיוב?

את הניכור המסריח שלה. בה לי ממש לירוק עליה לפעמים בבוז. איך היא מצליחה עם היחס המנוכר שלה להוציא כל קמצוץ של הענקה לבבית שאמורה להתקיים ביחסי הורים כלפי ילדם במידה סבירה כלשהי ולא לשדר לילד שלך שהוא מטרד פולשני בלתי רצוי ולהכנס למקח טריטוריאלי קטנוני ועויין. היא מטומטמת. יש לי אמא מטומטמת. היא לא ראויה לילדים בכלל. היא אפס בהענקה רגשית. אם יהיו לי ילדים משלי מבחינתי אני אשתדל לצמצם את השהות שלהם למינימום עם האשה הטיפשה הזאת.

עכשיו בים... יושבת על החוף. קוראת ספר טוב לי

אודי מה ההסבר הפסיכולוגי לפנטזיות מיניות למשל להתגרות מפנטזיה על אונס אלים(להבדיל מבמציאות כמובן). תן איזו תשובה שהיא הסבר אפשרי... האם הנטיה להתגרות מפנטזיה מינית שכזאת היא כתוצאה מפגיעה או נחשב דבר נורמלי? לדעתי זה כן כתוצאה מפגיעה כלשהי אבל אשמח להחכים יותר

מרה ולא הספקית

מגעו איךנ אומר משוה חזק. אמריהשיש הב מערב למשפטי פרווה, מדויר עי,ונים מקומיים. תתייסח אלי זו אינ שמספרת לך כל כך הרבה. בלילהאינ אל נותנת לו שיתקבר אלי, אני פוחתד.בפעם האחורנה איבדתי את ההכרה.הם סביבי כל הוים כמו במחלו שדים. נוגיעם מתי שרוצים ואיפה ואיך. ברק טוב ילדים. אמא אני רוהצ שוקו. שניים מחזיקים ואחד נכשב עלי. אמא אני אובה אותך. איני יכלה לצעוק סותימם את פי כאב חד. לא רוהצ את החולצההזאת. בסאד חמוד נבחר אחרת. הופיכם אוית כי נאו לא הצליח. מכים. אל יכוהל להיות שם כל הזמן.לפעמים טיפול מצלחי ולפעמים אל לפמעים אשופז מצליח ולפעמים לא. לפעמים שוכחים ולפעמים הכל מציף העוצמות ומילים מגעילות של אוסנ ומעהש סדום אליומת וברוטילות. כל היום. מה איהש? חייבים להצילח אחרת אל אשרוד.

הפסיכולוג שלי נכשל. הוא רחוק מלהיות מושלם. פתאום רואה בו בן אדם שאומר משפטים שנפלטו לו בלי לחשוב, טועה, סתם בן אדם. באמת לא מושלם. בייחוד שנמצאת קרוב ורואה יותר.. האם אני בכל זאת יכולה לחוות אותו כמטפל טוב?..למרות זאת שהוא לא מושלם?... זאת נראה לי שאלה מהותית. אם אוכל לקבל את הכישלונות שלו ועדיין להתקרב ועדיין לראות בו מטפל טוב.. אם אצליח להיפרד מהאידיאל השלמות כתנאי להתקרבות, כתנאי בל יעבור לאהבה, אז נדמה לי שאוכל להתחיל לאהוב את עצמי, ולסלוח לעצמי. לסלוח לעצמי על הכל, בעצם. לסלוח על הכישלונות שלי בחיי היום היום... ולקבל את עצמי. ולאהוב. לאהוב את עצמי יחד עם הכישלונות. יחד עם הטוב, ועם הפחות טוב. ואז אולי להתחיל גם לאהוב אותו, להתקרב, להיות נוכחת. להיות בקשר...

אודי, תענה לי בבקשה תשובה כנה: האם גם אתה נקשר למטופלים שלך? מתגעגע אליהם? חושב עליהם במהלך השבוע? הקשר הלא סימטרי הזה מקשה עלי מאוד. נטע.

גם אני תהיתי על זה הרבה. רציתי לדעת הם היא גם חושבת עליי. הראשונה שהייתי אצלה אמרה לי פעם כבדרך אגב, "גם אני חושבת עלייך". וגם זו שאני אצלה עכשיו, אומרת לי שהיא חושבת עליי גם בלי שאני שואלת. להגיד לך שזה מספיק לי? לא תמיד. אני עדיין לא תמיד יודעת אם גם היא חושבת עליי, דואגת לי ומתגעגעת אליי. אני בטוחה שזה לא כמו שאני, אבל בתוכי אני יודעת שהיא חושבת ודואגת לי.

שהגברת פסיכולוגית קלינית בכירה , קולגה שלך למקצוע מן הסתם, הסבה לי סבל לא הכרחי והותירה עם זכרון חוויתי לא טוב. והכל כי היא לא הקשיבה לי שהשאיפות שלי יותר גבוהות ממה שהיא ניסתה בכח תוך אינוס תסכולים כפויים ומלאכותיים על הנפש לגרום לי להסתגל ולקבל ולהסתפק ולא הציעה לי כלים מועילים! משהו בטיפול ההוא היה מזעזע יתר על המידה ויכל להיות לדעתי פחות מזעזע ויותר יעיל!! עכשיו אני מתמודדת עם דברים חדשים בחיים שלי. אני לא אוותר לעולם ואף פסיכולוגית פוצית גרועה לא תשבור אותי. היא הייתה אישה רעה כי בעצם לא היה לה אכפת מהשלכות היחס שלי והתערבויות שלה ולאן שניסתה לכוון אותי בלי להבין שזה סותר את הרצון האמיתי שלי. אם במקומי אלה היו הילדים האמיתיים שלה תאמין לי שהיה אכפת לה מהם ואיכות החיים שלהם הרבה יותר. אבל אם זה 'רק' מטופל אז מותר כנראה לומר לו 'תסתפק בקיים' במקום לעזור לו להנות מחיים יותר מספקים. אני בחיים לא אצליח לסלוח לה על הצביעות שלה. היא מעולם לא 'הסתפקה' בזה בעצמה. חוצפנית.

תודה שזה פחות ופחות . . . . . . . סתומה היא נו :-P

אודי, מפחדת פתאום לאבד אותו (את "המטפל"). חוששת שיקרה לו משהו. זה מטריד אותי מאוד. זה נורמלי? נטע.

שלום רב, מזה זמן רב אני סובלת מהתקפי חרדה ופוביות שונות שהביאו לכדי פגיעה משמעותית באיכות חיי. הייתי מעוניינת לקבל המלצות על מטפלות (ניתן גם מטפלים אך בעדיפות ראשונה אני מעדיפה טיפול אצל אישה) המתמחות בטיפול בסוג זה של בעיות ושיש להן הסדר עם הביטוח המושלם שבקופ"ח כללית (לחלופין ניתן להמליץ על מטפלים במרפאת מגידו שבבני ברק). תודה רבה מראש על המענה!

כבר ממש קשה

ינסה הילדים הזכרונות אמא

קשה לי קצת להסביר, אבל באתי לרגע להשאיר לעצמי תזכורת למחר. למרות שאני לא בטוחה תזכורת למה. אולי לכך שהייתי (כלומר הנני), לאיזה חוסר פירוק שהיה איתי בימים האחרונים וכרגע מאויים על ידי פירוק של אחרים. אולי גם ישרוד הפעם את הטלטלה שלהם, אולי אצליח לזכור שגם כשאהובים קורסים מותר לי להישאר שלמה (נכון?). אני דווקא לא כואבת, ונראה לי שאפילו לא מנותקת. פשוט מזהה את הדבר הזה שנוטה להפיל אותי, וגם מגייסת כוחות אבל גם שמה כמה ספייר כאן למשמר. אנסה לתפוס בשתי ידיים את תחושת ה"לא מתחשק לי ליפול" ולהשתמש בה כדי לעבור את זה. תשמרו עבורי על צידת הכוחות הנוספת? נעמה. (אולי זה לא פייר להשקיע ככה מאמצים בלהישאר עומדת במקום להיות איתם בכאבם? הנה מתבשל לו האשם והספק. זה בעצם לא הוגן מצידי?)

שמתראת מצב גופני שאין לו אחבנה אותרוהפ מובהתק. לכן המלשתי את האמירה על אשפזו לוירוס. השתדלתי בערב החג ובילשתי ואפיתי ולקחית כדורי הרגעה כשהרעש היה גדול מדי ואי השטק התגבר. הלכית לבד לסרט של האחים כהן. הלכית להתבזות מול מי שהיה הפסיכיאטר הפרטי שהתנרע ממני בגלל שרשרת של טעויות. גורשתי. מבלי שנפתר שום דבר. חלתמי חלומות על חדרי המתהנ ובתי חולים, כל ראישם מהנהנים ששואלים המ את רוצה לא הולכ לעזרו לך יותר כנראה שזה המקום אליו אינ מצחילה להביא את כולם. גם אותך אודי. משהו כלוא בתוכי, משהו רוהצ לצאת להתפץר, אינ אל מצךיחה לתרגם את כל הז.חכתוב, ממש. ניסיתי וכאילו להכעיס לא מצליחה לכתוב. בפסח הזה לא הצלחתי לקלב את חרותי. גם במעמד הגירוש מהפסיכיאטר אל הצחלתי לקבל אוהת, רק נוספו עוד סימני שאלה. אינ רוהצ ללכת למקםו מאוד שקט ומבודד. שקט אני רוצה. תודה שאתה

:-( וגם לא נראה שזה הולך לקרות בקרוב. שייסעו כבר זה לא עושה לי טוב. עכשיו אני מסתגרת בשירותים קצת...

לפחות החלק הראשון עבר. היה לי מתאים שתהיה לנו פגישה עכשיו. אבל לא. היה לא משו אבל טוב שעבר. יצאתי קצת מהבית מקווה שהאורחים( משפחה...) תכף יסעו. עצוב לי שזה המצב. לא טוב לי עם רוב המשפחה שלי עד למצב שאני פשוט מסתגרת או יוצאת מהבית.

היי אודי שלחתי היום למטפלת חג שמח והיא לא ענתה לי ואני יודעת שהיא ראתה את ההודעה ..למרות שאני אוהבת אותה אני מתאכזבת ממנה המון פעמים..אני מנסה לחשוב למה היא לא ענתה ואני אומרת לעצמי שאולי זה בגלל שהמון פעמים עברתי את הגבול בזה ששלחתי יחסית הרבה הודעות והיא מנסה להציב גבולות ושלא אתבלבל עם עצמי ושהיא רק הפסיכולוגית שלי.. חוץ מזה היא בחופשה אז אולי היא לא חייבת לענות לי.. אבל מצד שני זה מרגיש לי לא אנושי ורובוטי מצידה לא לענות לי... מה הבעיה לאחל בחזרה חג שמח? לפעמים אני מרגישה בטיפול שקורה משהו לא טוב בגלל היחסי כוחות שיש.. שהיא יכולה להרשות לעצמה להתנהג איך שהיא רוצה ובסופו של דבר אני אצטרך לקבל את זה כי התלות חזקה ממני... אני אחווה דיסוננס ואתרץ לעצמי שהיא בסדר... אבל לפעמים יש לי הרגשה פנימית שהיא לא.. שאולי היא מנצלת את זה שאני תלויה בה וכך פחות משקיעה.. אני נורא מבולבלת.. יש לי מחשבה על סיום טיפול שוב מרוב שקשה לי להכיל את זה.. אני אשמח לכל מחשבה / עצה שיש לך.. תודה רבה!

אצלי לצערי "נפתרה הבעיה" בכך ש'אסור' לי לשלוח הודעות. היא לא תקרא ואני לא מנסה (וזה בגלל מקרה של הודעות אינסופיות, היא לא ענתה לי ואני המשכתי והמשכתי לכתוב בכל זאת, היא לא ענתה כי הייתה בחופש ולא יכלה באותו רגע. כשיכלה התקשרה). גם אני מרגישה שלה כביכול מותר הרבה לעומת מה שלי. זה באמת יחס שונה מכל כיוון. וזה קשה. וזה גם הזכיר לי שהראשונה שהייתי אצלה הייתה מאחרת הרבה פעמים, וגם הטלפון שלה צלצל לא מעט. בפגישה אחת היה יכול לצלצל פעמיים שלוש. ואני גם חשבתי לעצמי בהתחלה שאולי זה בסדר וניסיתי להתעלם, שאולי היא פשוט בן אדם "מעופף" שכזה, אבל בשלב מסוים אמרתי די והערתי לה על זה. וזה נפסק. מה שאני רוצה להגיד זה שלא תמיד כל מה שהם עושים הוא בסדר ולנו בטח שמותר להתלונן ולהעיר. מקווה שיוטב לך.

אודי ז. בללתי נסבל