פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום אודי, אם כן, מהו הטיפול המתאים בטראומה? אף פעם לא הייתי בטיפול פסיכולוגי ואני חייבת לציין שקראתי קצת חומר באינטרנט ונותרתי מבולבלת. יש CBT PE, PT, DBT, דינמי, פסיכואנליזה, היפנוזה..... ועוד ועוד. מה עלי לבחור? האם יש חשיבות למין המטפל? אולי במקרה של טראומה על רקע אביוז מיני עדיפה מטפלת? אודה לך אם תעשה לי קצת סדר.

יש לי שאלה קצת מביכה..... אנחנו יודעים שקיים מתח מיני בין גברים לנשים..... אני יושבת ומדברת על....... דברים אינטימיים שקשורים במין...... כי זה חלק ממני ומהטיפןל שלי....... אז...... זה יכול לעורר אותו מינית...... זה לא פשוט...... איך אתם מתמודדים עם זה?????? הילה

ואיך ניתן לצאת מהלבד לתוך היחד, אם גם הוא מייצר ככ הרבה כעסים,קושי,אכזבה,כמיהה,תסכול,אכזבה, וכו וכו...שרק מעצים תלבד. וכבר מקשה גם על הדיבור,שלעיתים נראה כמו חסר שחר. כולל האי ידיעה מה נעשה מתוך התפקיד ,מה המניעים, מה אמיתי, מה מגמתי..וכו. ועד כמה גם זה ישרוד(ולאור חוויות עבר),ומה תפקידי ביחד הזה אם אני "הילדה הקטנה" והוא ההורה?? דבר שגם מקשה מאד על כל ההרגשה הכלית.ויוצר בילבול ואי בהירות.

1) מתוך כל הדברים שמעלה, התכנים...,השאלות,התהיות וכו', יוצא מן הסתם, שאמון זה "אישיו" בעייתי אצלי ,כנל גם לגבי הזדקקות וקשר עבורי. ובכל זאת,באופן די מוזר ואולי הזוי, זה לא באמת מחובר לי. ולא מרגישה בבהירות ומהבטן, שאלו קשיים שלי, ועכשיו נותר רק לתת להם מקום בטיפול,כדי להבין יותר,לבדוק, ולעשות "עבודה". זה כאילו עמום לי ומנותק. וכשזה המצב, יוצא שבעצם, שאין אפשרות להתקדם עם כל זה, ולתוך בהירות יותר. וזה כמו דד אנד.דרך ללא מוצא. אז איך בכל זאת יוצרים,חיבור,הפנמה,הטמעה,כשהכל מרגיש מין תלוש שכזה.ונשמע או מרגיש, לא קשור אלי באמת ??? 2) ולגבי עניין ה"רצף" ,ומעבר למה שענית, אז למה זה בעצם קורה? איך נוצר שאין רצף?? מה היה חסר בעבר שיצר את זה ?? והאם גם למשל ,ומעבר לקשר, כל מיני התחלות שלא מגיעות לידי סיום, אפילו בדברים "טכנים" כאלו ואחרים, או מנגד, מצבים בהם , כל פעם מחדש, דורשים ככ הרבה אנרגייה ומאמץ, ולמרות שבעבר כבר נעשו,מההתחלה ועד הסוף, כשבסופו של דבר, הדבר נדחה ונדחה שוב ושוב, מעידות על איזה כשל שקשור לעניין הרצף?? או שזה כבר עוד עניין נוסף ? 3) וגם...איך יודעים אם באמת נמצאים במקום הנכון.המותאם.המדוייק. אם יש חוסר אמון בסיסי ?? וכשזה המצב, אז איך גם יודעים לסמוך על התחושה, על מי שמולך, ובטח אם כבר נכווית בעבר, וגם מטיפולים ומטפלים קודמים?? ואולי דווקא האמון, ובהפוך על הפוך, מאד מהיר, ועל כן גם הציפייה והאכזבה?? 4) ובכלל..., די מעצבן, ולמרות שהמטפל אמור להיות בתפקיד הורי, ולא אמור לוותר, אלא נדרש להתמודד ועם כל הקושי , שזה מסתכם כ"תפקיד" שלו. אני לא רוצה שלא יוותרו עלי, בגלל שזה מה שמחייב התפקיד. ואם כך, כשאני כמטופלת מודעת לזה, איך באמת ניתן לתת אמון, וגם...לעשות הקשה לחיים האמיתיים, שם אף אחד לא בתפקיד, ולא חייב "לסבול אותי" כביכול. ?? בקיצור...., זה מרגיש ככ סבוך, אז איך בכל זאת עושים עבודה בתוך כל העמימות?? אודי בבקשה תשתדל לענות לכל סעיף בנפרד, ולא רק לסכם ולכתוב לי "אכן מסובך..." :)

ההיא על מה שקרה לי במונית תוכל ללכת לבדוק????

אותי לבד...וזה עצוב...קשה. ובכל זאת רוצה להיות לבד אין לי מושג למה.....אבל משתפת פה....עצוב.. רוצה לבטל עוד פגישה....לא שוחחנו שבוע.......עצוב.

הבוקר שוב הייתי בלופים של מחשבות , על כעס מהפסיכולוגית, על כל מיני קשיים, הראש 'נלכד' שוב לחוויה השחזור ההיא ורצון למחות על עוול וכ'..... ובעצם הייתי בדרכי לעיסוי. זה לא משהו שאני עושה בד"כ. פעם החרדה ממגע ובעיקר חרדה לחשוב שאחשוף ברמה כלשהי את הגוף 'השמן ומגעיל' שלי כאילו אי אפשר היה, לא הייתי מעיזה להרפות בסיטואציה כ"כ מרתיעה. אבל עברו הרבה מים בנהר מאז והחלטתי שכן יש לי צורך במגע מרגיע וחוויה של להרפות ויחד עם זה גם קושי לאפשר לי.. מתח, מתח שאולי הלך ונבנה לקראת? לקחתי אוטובוס למקום שבו הייתי צריכה לקיים את העיסוי הזה ומרוב שהראש שלי היה שקוע בלופים על המחשבות האלה שביטאתי פה בעצם בהודעות, פספסתי את התחנה, כאילו בזמן המחשבות ההם שכחתי למה יצאתי מהבית ולאן פני מודעות, לאיזו מטרה, נשאבתי רגשית ללופים, אפילו הזלתי דמעה באוטובוס חרישית מהזכרונות ונזכרתי בסוף שאופס, פספסתי ולקחת אוטובוס אחר והגעתי באיחור ובסוף עשיתי את העיסוי הזה קצת יותר קצר ממה שתוכנן, אבל מה שמדהים הוא- מה שמדהים הוא שאחרי זה יצאתי אחרת, באמת רפויה ורגועה יותר גם במיינד שלי. הצלחתי כן להרפות שם ולהתחבר לרגע, להווה, לחוויה של התחושה בעור בלי מחשבות, והייתה לי בסיום הרגשה טובה ורעננה כזאת בעור, כי המעסה לחץ גם ובעיקר בשרירים שהיו תפוסים וכואבים בשכמות. ושיצאתי משם פתאום נזכרתי איך לפני פחות משעה המח שלי היה כ"כ עסוק במחשבות על הפסיכולוגית והכל, בלופים הרגשיים, וזה נראה כ"כ רחוק פתאום. היה לי שקט בגוף, ושקט בראש. אולי יש משהו במגע כזה שמרפא הכי טוב מצב כמו שלי? אולי זה סוג של מדיטציה? נכון שההשפעה הייתה זמנית אבל היא הייתה מורגשת מוחשית מאוד בגוף ובמיינד בו-זמנית. הסכנה שבזה - זה עלול להיות ממכר :P

שלום אודי, קראתי את תשובתך לנטע ולמימה, ורציתי לשאול - האם הטיפול בטראומה הוא שונה מטיפול בחרדה חברתית או פוביה ממקומות סגורים (למשל)? במה הוא שונה? נמנעתי עד היום מלגשת לטיפול בשל חשש מ"פתיחת הדברים" ללא סביבה טיפולית תומכת ו"מחזיקה". אני בת 28, אימא לתאומים בני עשרה חודשים ולא אוכל להתמודד עם טיפול "מציף" מבלי שהוא יהיה מותאם לצרכים שלי. השאלה, האם קיימים מטפלים גמישים שמתאימים את הטיפול למטופל ולא ההפך? האם זה מוגזם מדי לצפות לכזה דבר? תודה מראש, דנית

מצטערת שאני לא מגיבה לאחרים. קשה לי, לא חשבתי שזה יהיה כך. אני מסוגלת כל רגע להתחיל לבכות. אתמול דיברתי עם המטפלת אחרי שני ימים ממש קשים שהיו לי. היום היה קצת יותר טוב. מאוד קשה לי. אני חושבת שאם הייתי יודעת שככה יהיה לא הייתי נוסעת. מקווה שאולי בסוף התקופה אוכל לומר שזה כן היה שווה. אני חושבת אולי לחזור, אולי אמרתי את זה כבר. לא יודעת. לא מרגישה מספיק בנוח. לא מרגישה שאני יכולה להיות מי שאני. עכשיו אמרהי להן שילכו ואני נמצאת במקום אחר שכאן מרגישה בנוח. מתגעגעת למיטה שלי ולחיים שלי. מוזר לי להגיד את זה, כי גם ביומיום קשה לי אז אולי אני מבולבלת ולא יודעת כל כך מה אני רוצה ומה טוב לי או לא.

שאינך מאפשרת לעצמך להשתחרר ולהנות.... הלוואי שתצליחי....הלוואי שגם אני :( אצליח במשהו....מצטערת שמשביתה שמחות...אבל מבינה כמה קשה לשחרר...

שלום ד"ר אודי, אני תירגלתי מדיטציה טרנסנדנטלית לבד, ללא שום מורה מוסמך. אני תירגלתי אותו כך: ישבתי בתנוחה נוחה , עצמתי עיניים, במהלך 10 עד 30 שניות נתתי למחשבות לחלוף בספונטניות עד שהמנטרה שלי התחילה לפעול ( זה בטווח 10 - 40 שניות) . לאחר מכן, נתתי למנטרה ולמחשבות ולכל הרגשות לחלוף ללא ריכוז וללא מאמץ ( באופן ספונטני). לבסוף ישבתי במנוחה ללא כלום 2 דק'. יצאתי מהמ"ט בעל אינטלגנציה רבה , זכרתי דברים שאני בעצמי לא יודע איך, הייתי יצירתי ובעל זיכרון מדהים, אך הרגשתי כאבי בטן, ראש, כבידות, דיבור שקט מדי, חרדות במקמ' מסוימים וכו'. הפסקתי. אני כנראה נפגעתי בגלל שלמדתי את המ"ט לבד , ללא מורה מוסמך. מורי מ"ט אמרו זו לא מ"ט ( מה שתירגלתי), אך אני טוען שכן כי בדקתי באינטרנט. הם שוב טענו כי "לא" ושתוצאות המ"ט מדהימות ע"פ מחקרים רבים - 600 במספר. 1. מה דעתך על המקרה הנ"ל? 2. כפי שכתבתי למדתי מ"ט ללא מורה מוסמך ולמ"ט מחקרים רבים על יעילותה ( ע"פ מורי המ"ט). האם המילה "מדיטציה טרנסנדנטלית" נחשב אוטוסוגסטיה? 3. האם כדאי לי לבחור במילה ""מדיטציה טרנסנדנטלית" בתור אוטוסוגסטיה במקום "החשיבה שלי היא חשיבה חיובית"? אנא מך החזר לי תגובה כך: 1. תשובה. 2. תשובה. 3. תשובה. כמו כן, הרחב בכל תשובה אם תוכל. בבקשה אנא על שאלות אלו הן חשובות. אנא על פי פסיכולוגיה. בבקשה אלו שאלות אחרונות בנושא "אוטוסוגסטיה ומ"ט". תודה רבה

לא מבינה במ"ט אבל נשמעת אובססיבית ההתעסקות שלך בנושא. וגם בכל הודעה אתה רושם לענות לפי 1. 2. 3. כמו בדפוס פנייה מקובע שחוזר על עצמו, זה מרגיש 'רובוטי'.

שלום ד"ר אודי, לפחות ענה לי רק על השאלה הבאה האם המילה "מדיטציה טרנסנדנטלית" נחשבת אוטוסוגסטיה? בבקשה אנא על זה ,זאת שאלה כללית. אם תרצה ( רק אם תרצה) תן את דעתך על המילה "מדיטציה טרנסנדנטלית בתור אוטוסוגסטיה בשבילי. תודה, שואל

בנתיים

יש בנות שלמרות הדברים הקשים שעברו בחייהן ובילדותן,כן מצליחות ליצור אמון עם המטפל ולהרגיש בטוב איתו,ובמתנהל בטיפול. ואני תוהה...,איך לדעת..., האם חוסר האמון כביכול, הוא בהכרח "שלי"...,ולא משנה מה קורה...., או האם זה כן משנה ,ולא ממש מתאפשר ,דווקא בגלל אותם דברים, שכל פעם בעצם מערערים אותו?? ואז זה כבר תלוי גם באחר ובהתנהלותו..., ולא בהכרח באקסיומה שאני חסרת אמונה, ושכל דבר ,כזה או אחר, שקורה, רק מתקף את זה כביכול. ???

הצורך במעבר לזמן התחום בפגישות, הקושי הגדול בלהסתפק בחלקיות הבלתי נסבלת, והתסכול הרב שזה מעורר. גם אני כשקראתי את תשובתך למימה על "מה זה בעצם מעיד...", תהיתי איפה אני מצוייה בתוך כל זה??ומה זה אומר עליי?? כשגם לא חשה ,שעבורי,אישפוז זו התשובה. אולי כן היה נכון מפגשים יותר תכופים,אבל...,גם זה בעייתי. ועדיין תוהה..., אז מה זה כל הקטע הזה ולמה זה ככ בעייתי.? כשגם קשה לי לקבל עצמי,אם אכן על כך זה מעיד, כמשהי ככ נזקקת ותלוייה.או שאולי זה מעיד על משהו נוסף??או אחר?? ישנו הצורך,כנראה,הבלתי נשלט...?, שלעיתים הוא באמת רב, גם מאחר,שעולים בי המון דברים אחרי הפגישה ובעקבותייה, גם כי לא מתאפשר, בזמן המוגבל הקיים, לדון בכל אותם דברים,והייתי רוצה שחלקם בכל זאת יאמרו, וגם ,כי הרבה פעמים יש לי קושי רב לדבר בפגישה, בגלל כל שאר הרגשות שתופסים את רב המקום ,הכעס,התסכול,האכזבה, שחוסמים אותי בשתיקה.וזה במשהו כאילו מקל ואולי גם מאפשר. אבל גם מקשה מאד,כי גם מעורר.... ובניגוד לאחרות ,למשל, שישנו הסכם והסדר ,כזה או אחר,שמקובל על שני הצדדים ,ונחווה גם כהצלחה, אצלי זה לא המצב.ולמרות הכל, עדיין לא ממש ברור,ובעיקר מעורר הרבה אמביוולנטיות, ותחושות מתחלפות, מאד לא קלות. כולל גם לגבי שאר דברים... קשה לי עם.קשה לי בלי.קשה לי להקשות עליו.קשה לי להקל עליו.קשה לי שלא ברור לי. הכל סוגר....

מה זה אומר בעצם שאין חווית רצף?ולמה זה גם קורה?

שוב היה לי איזשהו קושי רגשי וזרק אותי לזכרונות על השחזורים בטיפול ואיזה רצון לפנות אליה ולזעוק באופן לעוס להבנה ... ואז הרגשתי אשמה שאני לא מסוגלת להניח לזה ולחיות את חיי בשקט לעבור הלאה באופן מלא והיא חיה לי בזכרונות, משקעים שנשארו מהטיפול ההוא כמו 'פוסט טראומה'. דווקא מתי שקשה לי עם דברים, במיוחד להביע כעס בעולם האמיתי או להתקרב וליצור קשרים או להציב גבולות, להיות שלמה עם עצמי לאהוב את עצמי, להיות עם מטרות נורמליות לטווח ארוך ולא רק לחיות מיום ליום בלי לחשוב קצת יותר קדימהעל העתיד כי זה מעיק ומלחיץ, כל מיני דברים שלא פשוט לי, ויש רגעים מסויימים של קושי שפתאום הכל ביחד מתערבב מתסכל מרגיז ורוצה פתאום לרקוע לה ברגליים ששחזרו לי שחזור שהשאירו אותי ככה עם ההשלכות, עם דימוי עצמי ותחושת ערך עצמי בעייתים ופחד מקרבה. אני פועלת מהשכל ולא מהרגש. אצלה הרגש נאטם פתאום באיזה רגע שם שהיא לא ראתה אותי או לא הרגישה אותי. פתאום הרגש נאטם כזה והשכל לקח פיקוד והתחיל לנתח הכל במקום להתמסר. מה הטעם להתמסר למשהו שלא מחזיק אותך? אתה סתם תיפול (איירוני בטעות רשמתי 'טיפול' במקום 'תיפול' ותיקנתי. תוהה אם הטיפול שלי באמת היה יטתר תיפול מטיפול. אני לא ממש יודעת. ימים יגידו). מחר יום חדש..

ותוקף ותוקף ומאשים שם אותי על שולחן הניתוחים אין הנחות אין פשרות ואין הקלות במשפטי השדה אין עורך דין יש קטגור אין סנגור ולמה????? למה זה כך??? למה הגוף שלי כמו בית כלא אחד גדול אני השוטר הסוהר הגדרות האזיקים והטיל אפילו הפושע הגדול בעולם היה מקבל חנינה לידי

לאודי שלום, הזכרת "רצף" בתשובתך למימה. מה זה רצף? חיובי? שלילי? נצרך? חובה? מה זה נותן? לשם מה?

אני לא אשמה אני שמרתי על עצמי זה קרה במונית אני הולכת להתלונן במשטרה רק עכשיו אני מבינה שזה היה חמור

אני יודעת שאני צריכה טיפול,או תחזוק.. מפחיד אותי "להיות בלי" עם גברת פסיכולוגית הכל בסדר עכשיו תודה לאל אבל הנטישה שלה הרגה אותי אחרי חצי שנה טיפול רצתה לזרוק אותי , להיעלם לי כאילו מעולם לא היתה, כאילו אני לא הייתי ואיך ממשיכים? ואיך סומכים? האמת שחוץ מהשאלות האלו אני שואלת את עצמי האם כדאי לסמוך ?ולאפשר? כי הרי היא יכולה להחליט מהרגע להרגע שלא בא לה לטפל בי יותר ולהעיף אותי איך אפשר לדעת אם היא תישאר באמת יש לי מעין פחד כזה שמלווה אותי שאני אשאר לבד בלי אף אחד בחיים זה מרעיד אותי ומטלטל אני פחות כועסת עליה אבל לפעמים נזכרת בזה שזרקה אותי(היא טוענת שלא זרקה אלא שאני זאת שעזבתי..) ואז אני מתחילה לכעוס עליה מחדש.... אוף טיפול זה דבר מסובך ומבלבל :(

גם לי שהמטפלת תסכלה איזו בקשה שלי שבהרגשה שלי הייתה מאוד מהותית וחשובה ולא העליתי בדעתי שהיא תתסכל וכאילו האמנתי ורציתי להאמין שהיא תאות להעניק לי אותה כי אכפת לה ממני וגם כי הייתה לי מן הרגשה שזה פשוט אמור להיות כך ויהיה כך אבל בפועל היא התנהלה אחרת וזה זרק אותי לחוויה איומה שהרגשתי שהיא ויתרה עליי ומשבר אמון נוראי ופתאום נהיה לי מאוד קשה להגיע לפגישות ונאבקתי והרגשתי שכאילו בגלל שהיא לא באה לקראתי איבדתי את היכולת ללכת הכל נהיה משפיל כזה ושלילי אבל בעצם תמיד יכולתי להמשיך ללכת באותם תנאים שהיו בלי השינוי שביקשתי פשוט השינוי ההוא הרגיש לי כמו 'התקווה', ואת זה היא כאילו ניפצה. אז מה שאני רוצה להגיד זה שהרגשתי כאילו בגלל שהיא לא באה לקראתי איבדתי את היכולת ללכת אליה אבל באיזשהו מקום תמיד זה היה רק בתנאים שלה בלבד וזה מה שזעזע אותי כי התנאים שלה הרגישו לי תנאים של פערים ואי צדק. אז גם פה בהודעה שלך יש בלבול כזה מי זרק את מי, האם היא באמת זרקה אותך או שאת הפסקת ללכת? מה באמת היה? על כל פנים בהצלחה לך מימה

שלום, סליחה על הבורות. אבל הבנתי שהטיפול היעיל ביותר לocd הוא קוגנטיבי התנהגותי. אני כעת מטופלת אצל פסיכולוגית קלינית המטפלת בשיטת פסיכותרפיה, האם cbt כלול בשיטה זו או שמא אלו תחומים שונים?

ממש חדשה פה... מחפשת המלצה לפסיכולוג ילדים טוב, עדיף באזור השרון ועדיף של מכבי. אבל כל ההמלצות לפסיכולוגים טובים יתקבלו בשמחה. מדובר על טיפול בביישנות, בטחון עצמי וכדומה

השכל במקום הרגש. זאת תוצאה טיפולית רצויה?

לתקן חוויה של רצף בלי טיפול? אפשר בחיים עצמם?

הי מימה, פעם מזמן כתבתי שיר קצת "טיפולי" על החוויה האישית שלי (בשיא הצניעות אני יכולה לומר שכתבתי כבר שירים טובים הרבה יותר) קראתי לו "הפרעות על רצף העצמי" להלן השיר: "המחשבות שלי לא מולידות שום דבר הן לא מחוברות לגוף שלא מחובר לראש שכאילו נושא בתוכו הריון סודי לא חוקי מרובה עוברים שלפעמים בועטים בי מבפנים להזכיר שיש בי חיים כל פעם זה מישהו אחר שנולד, אני חושבת על זה לרגע ואחרי זה זה עובר ואני כבר מישהו אחר שלא זוכר אולי הייתי צריכה להרות ניצני הרהורים לתת להם לגדול להוליד מתוכי מחשבה אחת בהירה וצלולה שתהיה שלי באמת שתשאר אתי" האמת היא שחווית הרצף היא אשלייה, באמת אין רצף וכל אחד מורכב מכמה וכמה ישויות, ומצב רוחנו משתנה וכו'... אלא שהאשלייה הזו מסייעת לתחושת העצמי המגובש ולהתנהלות בעולם. אפשר להסתדר גם בלי זה... ד"א חלק מהאנשים שראו את השיר אמרו שזה מזכיר להם את גיל ההתבגרות.

את כותבת נפלא...דרך מצויינת להביע רגשות....(דרך שאבדה לי אי שם...)

דווקא אהבתי את הרעיון שלך שלא חייב להיות רצף ויש בנו הרבה פנים שונים. הזכיר לי שקראתי פעם משהו על מיטשל דיבר על 'עצמיים מרובים'. אהבתי את השיר

אודי תודה. רק ברשותך, למה מתכוון ה...בהחלט?? ולמרות הכל..., די מבאס שהמסר...,בעיקרו, זה שהוא צריך לשרוד אותי...,כי זה תפקידו....(כשאני "עבודה"). וגם..מה איתו?הטיפול?ואיתי כמובן?? מה עם הלשרוד שאני צריכה בתוך כל זה?? ו...שהאתגר הוא "אני" ,ולא הטיפול הזה שכולל בתוכו, אני מניחה דינאמיקה שלמה, שכולל את שניינו. ומה שנשאר בי בעיקר שאני... "אתגר" ולבעלי יכולת שרידה... ??

אודי, קראתי את תשובתך למימה ומודה שלא כל כך הבנתי למה מתכוון "המשורר". כידוע לך, בטיפול שלי יש אופציה לקשר בין פגישות ללא כל הגבלה. חייבת לציין שזה עובד לנו מצוין. אני בטיפול שנה וקצת (ממש לא יומיומי וממש לא במסגרת אישפוזית), ואני והמטפל כן מצאנו נוסחה שמתאימה לנו. אני לא נסוגתי למצב רגרסיבי, ואין לי פנטזיות על קשר ללא גבולות... הטיפול הוא כל כך קשה וכל כך מציף (אתה יודע מדוע אני בטיפול), שללא האפשרות הזו, לא הייתי שורדת אותו. כאשר בפגישה, אתה מעבד ומתמודד עם זכרונות כל כך טראומטיים, אין אפשרות שתצא החוצה ופשוט תמשיך הלאה כאילו כלום. התמיכה של המטפל נדרשת ונחוצה גם מעבר לשעה - שעתיים השבועיות. כשאתה נאנס ע"י אבא שלך מדי יום שוב ושוב ושוב, אתה זקוק לדמות המטפלת. זה לא קשור לפנטזיות על חזרה לרחם. תאמין לי שאין לי שום רצון לחזור לרחם של אימא שלי. גם שם היה גיהנום. אני קצת כועסת עליך. לא יודעת למה... נטע.

קשר שהתקדם דיי מהר... לא הייתי בקשר מעל שנה...הייתי דיי מנותקת מהעולם... בעבר הייתי עם שיא הביטחון בקשרים.. ופתאום עם המורכבות של השנה האחרונה מוצאת את עצמי הפוכה לגמרי...:( מפחדת כל כך מקשר... מפחדת להיפגע.. להתאכזב... מפחדת שלא יקבל את מי ומה שאני.... רוצה לברוח לפני שהוא יברח... רחל.

מנסה... לא יודעת. אולי אחזור. אולי אנסה לחפש אנשים אחרים להצטרף.. לא יודעת. בכיתי לחברה בטלפון עכשיו כמעט שלוש שעות. מחר אמורה להתקשר למטפלת אם אכן תהיה לי קליטה. היא כתבה לי במחברת ןקצת עוזר. אני קצת כותבת. לא תיארתי לעצמי שיהיה ככ קשה. יש לי עוד הרבה לכתוב אבל מהפלא זה קשה וגם מתביישת וגם אתחיל שוב לבכות. אצלי כבר לילה ממזמן. לילה טוב!

מאחלת לך ליל מנוחה.

זה משונה להכנס לפה ולכתוב דברים כשאני 'במצב רוח', ואז יום יומיים או שלושה לאחר מכן להכנס לבקר פה שוב ולראות פתאום הודעות שלי שכתבתי והתפרסמו ובכלל שכחתי שכתבתי, ולהרגיש 'אה, נכון.. כתבתי את זה. נכון". קצת משונה. הרבה מים עוברים בנהר לפעמים בין הודעה להודעה. המיינד נודד מהר ממקום אחד לאחר.

שלום ד"ר אודי, האוטוסוגסטיה שלי - החשיבה שלי היא חשיבה חיובית. 1. הטמעת האוטוסוגסטיה שלי נעשית כך: שלב א' - אני אומר לעצמי "הטמעה" או "הטמעת האוטוסוגסטיה" או "אוטוסוגסטיה" ( הכוונה היא גם לעתיד). שלב ב': אני חוזר על האוטוסוגסטיה שלי "החשיבה שלי היא חשיבה חיובית" לרוב, פעמיים או 3 כאשר אני מתרכז במשפט ולא בנקודה מסוימת מולי ( זה הרוב). כל פעם אני חוזר מינימום חזרה 1 ומקסימום 20 חזרות, ובעת החזרות אם יעלה דימיון בספונטניות אז יעלה , אחרת לא ( הכוונה היא גם לעתיד). שלב ג': אומר לעצמי : "אני חוזר למודעות מלאה , רגועה ובטוחה ... 1, 2, 3 ( במהלך יום ) או אני חוזר למודעות של שינה, רגועה ובטוחה ... 1, 2, 3 ( לפני השינה). (הכוונה היא גם לעתיד). 2 שאלות על כך: 1. האם השלבים הנ"ל הינם אפשרים לצורך הטמעת האוטוסוגסטיה שלי בכל יום ויום? אם לא, אשמח לשינוי ע"פ הצורך כדי שאטמיע את האוטוסוגסטיה יותר טוב. 2. זהירות - המילה "זהירות" מתאפיינת בשלבי ההטמעה בדברים הבאים: פחות מלל עם עצמי ( שלב א' : מילה 1 או שתיים, שלב ב': פחות חזרות), ריכוז לו בנק' מסוימת כדי לא להירדם בגלל מה שעברתי מ"ט, דימיון לא בכוח אלא הרוב בספונטניות. האם אלו מראים על זהירות? האם הדברים הנ"ל מצביעים על זהירות? 3. חשיבה חיובית יוצרת מציאות חיובית, זה נכון? אשמח למענה כך: 1. תשובה 2. תשובה 3. תשובה תודה, השואל

אני בחופש שלי בשלי חופש אני פה המעטפת נסדקה לי בעבודה שמש בואי לרפא אותי

ברגע שיש לי בעיקר כעס וטענות כלפיו, על חוסר בסביבה מדוייקת ומותאמת עבורי,וכמו שהיתי רוצה,צריכה,ומצפה ממנו, ובטח מתוך ההכרות שלו אותי. זה משאיר את הקורה,תקוע מאד. כי בעצם הכל מופנה כלפיו והחוצה כביכול, ומשבש לי כבר את היכולת להתמקד בי. כמובן,שאם הכל כביכול,כולל ההתנהלות שלו,היה "אידאלי", והיתי מרגישה,שהוא את שלו עשה במקסימום שיכל, היה לי אני מאמינה קל יותר,וזה היה מאפשר לי יותר לשים על עצמי את הפוקוס,כדי להתמקד בי,ולא בו. ולהבין אותי.מה שאמור לקרות בטיפול. אבל כשזה לא המצב,ומרגישה שיש לו חלק נכבד במה שמרגישה, זה לא מאפשר לי לבודד,ולהתעסק רק בי, וכבר מתערבב לי מה של מי, כדי להצליח לשים אותו בצד. ויוצא בסופו של דבר, שהכל רק מעיק מאד,ומתסכל עבורי ועבורו. אני בדיעבד מרגישה גם ,שפוגעת בו.וזה גם מכביד עליי ומרגישה רעה.מנגד נטרפת מההרגשה המתסכלת שלי.ושאין לי מושג מה הוא באמת מרגיש.באופן כללי.וספציפי כלפיי. כשגם החשש המרכזי שלי,שימאס לו.ושבסוף גם הוא ירגיש ,שבאמת לא מצליחים להתקדם.ואין טעם בטיפול שכזה. מרגישה בפלונטר.שאין לי מושג מה לעשות איתו, כשהוא מדגיש "אלו החיים שלך"...,וששינוי שלו לא יפתור אותם. אני דווקא חושבת שכן.כי זה יאפשר משהו אחר בייננו.ובחוויה שלי כפועל יוצא,לטובת הטיפול שלי ולהמשך החיים שלי. ובעבר כבר אמר,שדווקא הוא מרגיש שהוא עושה שינויים..., אז...כנראה שהאשם הוא בי.?שאני זו שתקועה?שלא רואה?שלא מעריכה?שלא מצליחה? וגם מגוון הרגשות כלפייו, שלא הכל מצליח להיות מדובר, הקושי עם היותי ה"מטופלת", הזמן הקצוב לי,העובדה שאני עבודה,המבט שלו על השעון, השתיקות שמעיקות, והבלתי נסבלת שאולי הוא כבר חש אותי. מערער אותי. ובעיקר מרגישה שכנראה הורסת.... והכל כואב מאד,ובסוף יוצא דפוק. וגם מרגישה מטומטמת שדופקת מונולוגים,כשהוא נראה סובל בשקט,ובלית ברירה. וזה גם מעצבן נורא. ואולי גם מחכה שהפגישה כבר תיגמר. כך לפחות הרגשתי בפעם האחרונה. אני באמת מאד מבולבלת עם הכל. ולא יודעת כבר מה נכון.ואיך גם ליישם לאור הכל.

בלי כוונה בכלל לסבול. הוא רצה להנות. לא מודע ולא מבין. ובסוף מצא את עצמו סובל סבל בלתי נסבל וחווה השפלה ודחפים זועמים ונהיה לא הוא, מישהו אחר, כמו אחד שמסוגל להבין רוע של מחבל . והוא שונא שזה מה שגרמו לו להרגיש במקום דברים טובים. הוא רק רצה דברים טובים. אדם יוצא מלא מודעות אבל בלי יכולת לאהוב. התנשאו עליו ותו לא ולא ברור. בלי יכולת לאהוב. הוא למד לשנוא בטיפול ושנא לשנוא. אמרו לו שהשנאה היא לא של כאן ועכשיו אלא של שם ואז, זה לא עזר הקשקושים שאמרו לו כי דבר אחד חשוב בטיפול לא לימדו אותו- לא לימדו אותו לאהוב ולהתמסר לטוב, לביחד. השאירו אותו לבד.

בלי לשלוח סמסים בין לבין, מה זה אומר? למה יש מטפלים שמאפשרים וכאלה שמחמירים ולא מוכנים? והאם במהלך טיפול אחד יתכן שינוי בעמדה של המטפל כלפי עניין הזה- בהתחלה יותר גמיש ומאפשר תקשורת בין הפגישות ואח"כ מצפה מהמטופל להגביל את עצמו רק לפגישות עצמן- יש מגמה כזאת של שינוי בטיפול?

פשוט(?) ככה

ביטלתי פגישה בלי סיבה כתבתי לה שלא אוכל לבוא, שאלה אם אני רוצה פגישה חלופית אמרתי שכרגע לא יכולה....לא הסברתי והיא לא התעניינה...אח"כ שלחה שתחכה לי בשבוע הבא...הבינה או לא? אין לי מושג.....אחרי שממש היה קשה והתכתבנו..........טיפשי מצידי.......רוצה לעזוב...

זה מביך ממש, אז אני אעשה את זה קצר. חלמתי עליך, שאתה עוזב את הפורום, זה הרגיש כמו סוף העולם ובכיתי (בשביל הפרוטוקול – במציאות אני לא בוכה לעולם) פתאום היית, חיבקת אותי (אני בד"כ לא מהמתחבקים [לפרוטוקול...]) נתת לי את המס' שלך, הוא כלל ספרות לא קיימות ולא הצלחתי לשמור אותו בפל', התעוררתי.

היי אודי, מטפלים שמחים לקבל מתנה לחג או שזה מביך אותם באיזשהו מקום? ורוב המטופלים קונים לחג או שלא בהכרח? אני יודעת שכל אחד ואיך שהוא מרגיש.. אבל בכל זאת מסקרן אותי

שגם המתנה היא אף פעם לא רק מתנה כמו הכסף....

מקווה שרק ימשיך כך.. שבוע טוב! ותודה על התתייחסות אבל קצת קשה לי להגיב ולענות.

שלום זה פעם הראשונה שלי באתר יש לי בעיה שגורמת למצב לא נעים ביני לבין זוגי אני בחורה בת 36 נשואה +1 אני חושבת שיש לי בעית התפרציות זעם אני לא מצליחה לשלוט בעצמי שאני כועסת וישר מתפרצת בכעס אני חושבת שאני לא מצליחה לנהל ויכוח בלי לכעוס ישר אני בחורה רגישה ובוכה הרבה... האם זאת בעיה פסיכולוגית (שכחתי להזכיר שגם אבא שלי סובל מאותו בעיה ) תודה

עם עצמי זה נקרא לבד? חופשה באילת מרשה לעצמי להרגיש את כל מגוון הרגשות ובמקרה שיהיה קשה אני יחזור החלטתי לא להעניש את עצמי על זה שאין לי עם מי לנסוע........... אני זקוקה מאוד למנוחה טובה. הכייף שזו חופשה שנתית מהעבודה והימים משולמים לי......... לגבי העבודה אני עדיין לא יודעת אם אני יחזור הגענו למסקנה שזה ממש לא טוב לי. לא מתוך תגובה לארוע מסויים אלא מתוך חשיבה וכולי הילה

שלום ד"ר אודי בונשטיין, האוטוסוגסטיה שלי - החשיבה שלי היא חשיבה חיובית. מספר היום לתרגול האוטוסוגסטיה שלי - יום 9. מספר החזרות : בסיום השבת - 500 חזרות. 3 שאלות: 1. על פי הפסיכולוגיה, האם האוטוסוגסטיה שלי עלולה לפגוע במוחי ולהפנט אותי בצורה מסוכנת עקב הדברים שעברתי במדיטציה הטרנסנדנטלית? 2. תוך כמה ימים לוקח למוח שהאוטוסוגסטיה תהיה חלק ממנו? 21 ימים? במילים אחרות, תוך כמה ימים האוטוסוגסטיה שלי תהיה חלק ממנו? 3. האם האפשרויות הבאות יכולות להיות כדימיון באוטוסוגסטיה שלי בהקשר של חשיבה חיובית? האפשרויות: דיבור בביטחון עצמי מול קהל , דיבור בביטחון עצמי בעת דיבור עם מורות, מדריכות וכל הגדולות ממני, חיוך ושמחה, רגיעה עם כולם, להיות בטוח בסביבה, יטחון עצמי מול קהל , דיבור ביטחון עצמי בעת דיבור עם מורות, מדריכות וכל הגדולות ממני, חיוך ושמחה, רגיעה עם כולם, להיות בטוח בסביבה וכו'. אנא מך החזר לי תשובות לשלוש השאלות כך: 1. תשובה. 2. תשובה. 3. תשובה. זה לשם סדר והבנה. אנא ענה על פי הפסיכולוגיה ולכל שאלה בנפרד. תודה רבה השואל

שלום ד"ר אודי, 1. תגובה: הטמעת האוטוסוגסטיה שלי נעשית כך: שלב א' - אני אומר לעצמי "הטמעה" או "הטמעת האוטוסוגסטיה" או "אוטוסוגסטיה" ( הכוונה היא גם לעתיד). שלב ב': אני חוזר על האוטוסוגסטיה שלי "החשיבה שלי היא חשיבה חיובית" לרוב, פעמיים או 3 כאשר אני מתרכז במשפט ולא בנקודה מסוימת מולי ( זה הרוב). כל פעם אני חוזר מינימום חזרה 1 ומקסימום 20 חזרות, ובעת החזרות אם יעלה דימיון בספונטניות אז יעלה , אחרת לא ( הכוונה היא גם לעתיד). שלב ג': אומר לעצמי : "אני חוזר למודעות מלאה , רגועה ובטוחה ... 1, 2, 3 ( במהלך יום ) או אני חוזר למודעות של שינה, רגועה ובטוחה ... 1, 2, 3 ( לפני השינה). (הכוונה היא גם לעתיד). 2 שאלות על כך: 1. האם השלבים הנ"ל הינם אפשרים לצורך הטמעת האוטוסוגסטיה שלי בכל יום ויום? אם לא, אשמח לשינוי ע"פ הצורך כדי שאטמיע את האוטוסוגסטיה יותר טוב. 2. זהירות - המילה "זהירות" מתאפיינת בשלבי ההטמעה בדברים הבאים: פחות מלל עם עצמי ( שלב א' : מילה 1 או שתיים, שלב ב': פחות חזרות), ריכוז לו בנק' מסוימת כדי לא להירדם בגלל מה שעברתי מ"ט, דימיון לא בכוח אלא הרוב בספונטניות. האם אלו מראים על זהירות? האם הדברים הנ"ל מצביעים על זהירות? תודה, השואל

ואני לא מבינה..., למה, אם "הכל חשוב" והכל "משמעותי" , ומעבר רק ללאמר את זה,שוב ושוב, הוא מצידו בוחר להמנע מלהתייחס לדברים וביוזמתו, בגובה עיניים, ובאופן ישיר,פתוח, וכנה. ובמקום לתת להם מקום,בוחר דוקא שלא, ושוב ושוב מתעלם. כאילו שכך, הם אכן יעלמו..., או יוסטו הצידה.משומה. וזה גם לא מאפשר דיבור. ולא ממש מתכונת בטוחה לקירבה, ובטח לא כנה, וגם לא ממש שמכבדת אותי, כשהמסר לא תואם את האמירות החוזרות שהכל חשוב ומשמעותי. ואחרי שכבר אמרתי וכתבתי לו לא מעט. והרי גם הוא שם.לא רק אני. ומנגד.., יכול לזרוק כל מיני "יציאות" , ומבלי גם הרבה לפרט או לעבות, כשאני לא מבינה מאיפה זה בא פתאום, מה זה גם אומר, ולמה בדיוק מתכוון. כשאני בסופו של דבר, רק נשארת לבד עם כל זה. ועוד יותר חסומה. ובטח שלא מרגישה קרובה כשזה המצב, ועל רקע כל השאר. כולל דברים שאמר למשל בפגישה הקודמת לקראת סופה, ונגמרה באמירה שלו, שגם הוא יחשוב על פתרון...,ושנדבר על זה בפעם הבאה, אבל אז, הכל נשאר כפי שהיה.ולא הזכיר את זה בכלל. מהסיבות הלא ברורות שלו, שכנראה שמורות רק איתו.... אז שיהיה..., אבל זה גם מסר, שלא ממש תואם, את האמירות... כביכול. ומרגישה מטומטמת, וכעוסה. אבל מאחר וזה טיפול..., אז גם ככה הכעסים הם הרי שלי,ומה גם חדש כביכול, ומן הסתם כבר נלקחים גם בערבון מוגבל. ועד הפעם הבאה..., שמה?? ואולי..., שוב זה חוזר לזה, שאם זה המצב, וזו ההתנהלות, כולל כל האסמסים והכתיבה המרובה, ואחכ המפגשים וכל ההרגשה, וביחוד עכשיו אחרי הפגישה שהיתה..., ולאור גם מה שאתה אומר...,שנדרש בטיפול שלשמו בעצם מתכנסים..., שאני כנראה לא מתאימה למתכונת הזו. כי לא ברור לי , איך אפשר להמשיך כך. ... וכרגע אני באמת לא לגמרי מבינה מה עובר עליי, ובעיקר יש תחושה שאין הבנה. הדדית. ויכולת גם לאפשר להכל להיאמר, ובצורה ,גם מצידו, שתאפשר דיבור אחר.שיקרב ולא ירחיק.וחאפשר את הפתיחות והכנות הנדרשת.ולא להיפך. והכל מאד מדכא אותי יותר. לא בא לי כבר להמשיך. מרגישה אבודה. מתוסכלת. חסרת אונים, ומאד לבד, כשאני זו המטופלת...,שזקוקה לו כביכול,ולא הפוך. ולא יודעת מה לעשות. והרבה דברים כבר נאמרו מצידי , אבל איכשהו הכל ממשיך את עצמו..בצורה כזו או אחרת. והפגישה הפעם, והדברים ש"זרק", בלי הרבה מעבר, עשו לי בסופו של דבר רק רע. וככה זה נגמר. אין לי כוח כבר. אין לי כוח. אולי פשוט משהו לא מצליח לעבוד. גם אם הכל מתחיל ונגמר בי, כביכול....

אודי בכותרת זה ציטוט של משהו שהגבת בהודעה של מישהו כאן (רחל רחל). אתה יכול להסביר? לי ברור שבטיפול הכסף זה לא רק כסף כי למען האמת זה פשוט לא פוגש את ההגיון שלי כל הצורה שבא הנושא הכלכלי מתנהל בטיפול כאילו המטופל הוא לא 'צרכן' עם זכויות רגילות כמו במערכת צרכנית אחרת אבל המטפל הוא שקובע את הסכום ותובע לקבל . מוזר שכזה.. והתלות הצורך וההזדקקויות העמוקות כנראה חזקות כ"כ שאנשים מוכנים לשלם... אז מה עוד נחשב הכסף בטיפול? לפי מה המטפל קובע מתי נכון לתת הנחה ומתי לא? ולמה כ"כ חשוב שטיפול יהיה יקר (כמובן שיש לי השערות משלי אבל מן הסתם אין לי דרך לאמת אותן..)

לפעמים, הכסף הוא רק כסף...

אני דווקא די בסיידר. דעתי מוסחת מענייני היומיום.

הי מימה מה שלומך? למרות שזה לא הגיע אליי זה כן הגיע אליי..... מרגישה שקיבלת את ההתנצלות שלי...... כך לחשה לי ציפור קטנה בלב..,.., אני רוצה לשלוח לך חיבוק את יודעת מימה? עברתי תקופה מאוד קשה לאחרונה בעבודה וכל הזמן עשיתי מאמץ להישאר וזה פגע בי..... ממש מרגישה מושפלת שם מזכיר לי את מה שאת כותבת על הטיפול שלא התאים לך...... שולחת לך יד...... הילה

הי, מתגעגעת אליך.. לא כתבתי הרבה זמן.. עברו שבועיים מאוד לא פשוטים עם אמא צביה. זוכר ששיתפתי אותך שלאמא צביה היה כמו "קצר במוח" והיא היתה בסופר פארם בזמן שהיינו אמרות להפגש.. זוכר אודי ? כנראה שזה היה קשה יותר ממה שחשבתי.. כאילו חשבתי שזה אנושי מה שקרה לה. אבל לעולם הרגשות חוקים שונים.. רק היום, מרגישה שוב שמשהו מתחיל להרגע.. כן, אחרי ש"עשיתי לה את המוות" לא הקלתי עליה. בכלל לא. אבל אתה יודע אודי ? היא באמת לא מוותרת עלי. ואולי זה לא בטוח ? אולי אם הייתי עושה משהו נוסף, היא כן היתה מוותרת עלי ? אודי, אפשר לסמוך על מישהו בעולם ? עלי אני כן סומכת.. אבל... אודי... :( זה לא נגמר :( דווקה התחלתי לכתוב לך בהרגשה שאולי כבר נרגע . אני שוב לא בטוחה. כאילו, בא לי להגיד שאני לא צריכה אף אחד. מסתדרת בעצמי. אודי :(

יום חמישי, עוד מעט תגיע, תהיה ותלך, ואני כבר לא הייתי זמן מה. לא פה ולא בכלל. אז הנה, אני מניחה כאן כמה מילים שלא באמת אומרות הרבה ומנכיחה את עצמי איכשהו היכנשהו. (אם כי יש לציין שאפילו לי זאת נראית דרך מפוקפקת להנכיח את עצמי כשאני עושה את זה בדמות וירטואלית, במקום וירטואלי ובמילים שלא באמת אומרות משהו...)

ורק מרגישה מפגרת יותר, עם כל הנושא הזה שהעלתי. כשיש לי הרגשה קשה, אחרי פגישה מעיקה שהיתה, שבכלל לא הבנתי מה קורה בה,ובעיקר כעוסה מכל ההתנהלות הזו, הקטעים שלו הלא צובנים ומעצבנים, כולל הטיפול הזה כבר שלא מובן לי בכלל. והדבר האחרון שחשתי זו הכרות, הבנה, קירבה, ויחד.

היי אודי היקר מה שלומך? אני לא בטוב.. כתבתי פה לפני שבועיים על שבר שקרה ביני לבינה בטיפול אני לא באתי מסודר לפגישות בגלל בעיה אישית..אובייקטיבית בעיה שבאמת ניתן לקבל ולהבין ולגלות הבנה ואמפתיה,המטפלת שלי לא הבינה את זה..לא הביעה בכלל אמפתיה למצב הנתון שהייתי בו .. רק אמרה בצורה מאוד קרה ומרוחקת שזה לא תקין שלא מתמידים בפגישות וככה אי אפשר לעבוד איתי..ולכן היא לא מתכוונת להמשיך..היא השאירה אותי בחוסר אונים ועם תסכולים שלא היו ברורים לי..לא הבנתי למה היא "מאיימת" להפסיק את הטיפול.. יש לי בעיה אישית,משפחתית ,למה בעצם לא לאפשר לי לטפל בזה ואז לחזור להמשיך בפגישות? אני ביקשתי לקבוע פגישה איתה שנדבר וזאת עשיתי אחרי שהיא זרקה אותי(היא בכלל טוענת שלא זרקה פשוט הפסיקה כי לא הגעתי לפגישות..) היא לא רצתה ..בסוף נענתה לבקשתי ..נפגשנו ..דיברתי איתה על התחושות הקשות שהיא השאירה אותי כאשר היא "חתכה" באופן חד ולא השאירה מקום ו"מחקה" את הדיבור איתי ונטשה אותי "לחפש מטפל אחר" כשהכל אצלי לא מעובד בכלל לגבי הסיום.. היום הכל כביכול בסדר אני נמצאת אצלה בטיפול אנחנו נפגשות ..אבל אני לא מצליחה להפסיק לכעוס עליה בגלל אותה נטישה פתאומית... אני מדברת רק על זה ב3 פגישות האחרונות ומספרת לה עד כמה היא לא מקצועית ועד כמה גרמה לי עוול כשזרקה אותי .. בהתחלה היא טענה שלא נטשה וניסתה לסתור את תחושותיי אבל בהמשך היא יותר ויותר מבינה את ההשלכות של המעשים שלה .. היא אמרה שאיבדתי את האמון בה והיא יודעת מאיזה מקום זה מגיע והיא אמרה שהיא כן מבינה להמ קשה לי מולה ושנצטרך לעבוד קשה כדי להחזיר את האמון שלי בה.. אודי למה לי בעצם לעבוד על זה איתה? למה פשוט לא לפרוש בשיא ולהמשיך את התהליך שהתחלתי עם מטפל אחר? תשאל למה בכל זאת אני נשארת אצלה? כי אני רגילה ואני מאוד מחבבת אותה אבל אודי אני מבולבלת אני לא יודעת אם אני נמצאת בטיפול טוב אני סקפטית לגבי המקצועיות ,היכולות והכישורים שלה . למרות שיש לה את ההכשרה הפורמלית לטפל היא פסיכולוגית קלינית הרבה פעמים אני מרגישה שהיא לא מצליחה להבין "מבין השורות"מה אני אומרת לה..אודי מטפל טוב אמור להבין את זה ולשקף למטופל שלו את הדברים. נכון? אז היא לא עושה את זה ואני נשארת בתחושות שאני לא ברורה ולא מובנת לה..איך יוצאים מזה אודי? איך יודעים שזה הזמן לסיים? ובכלל איך מסיימים אחרי חצי שנה טיפול שהשקעתי בו לא מעט זמן,אנרגיות וכן ,גם כסף ...האם צריך בכל זאת להישאר לתת לזה עוד צ'אנס לעזור לה לעזור לי או שפשוט זה "לא זה" יותר . ההיגיןן אומר לי שזה לא זה אבל הרגש אומר להישאר כי אני מחבבת אותה..אני ממש מבולבלת .. אודי השבר שקרה מולה מערער אותי עד שאני לא מצליחה לדבר איתה על הדברים שבאמת מעסיקים אותי ביום יום שבגללם באתי לטיפול מלכתחילה ומתעסקת רק בעוול שהיא גרמה לי אני מרגישה שזה לא מצליח להיות טיפול ככה.. מה גם ששעות העבודה שלי השתנו לפני כשבועיים והשעה שהתאימה לשתינו קודם כבר לא מתאימה ויוצא שאני מגיעה באיחור ואיני מספיקה לנצל את ה50 דקות למרות שאני משלמת על שעה שלמה אני מספיקה להגיע רק לעשרים דקות..ולא אכפת לה ממני בכלל...אבל כשאני ביטלתי פגישות היא זרקה אותי בטענה שהיא לא יכולה לעבוד ..מעניין איך בעשרים דקות היא כן יכולה... הרי זה לא טיפול בעשרים דקות.. היא אומרת שזה מה שיש לה להציע כרגע,הציעה גם שעות אחרות אבל זה לא מסתדר לי ובכל זאת אני אבוא לפחות כדי שתהיה לי פגישה מלאה של חמישים דקות ..אין לי ברירה אחרת.. אני מרגישה שהיא לא מנסה לבוא לקראתי בכלום היא חושבת רק על עצמה ואני בכלל לא חשובה.. מרגישה שאני נקודה קטנה קטנה קטנה בטיפול-במקום שבו אני אמורה להיות המרכז..אני מוצאת את עצמי בוכה המון ובתחושות קשות של חוסר אונים,חוסר ערך ותסכול ..אודי אתה יכולה לעזור לי? איך אפשר ככה? מצטערת שיצא ארוך ושטף של מילים לא ברורות..אני ממש ממומרמרת ...

יש לי חופש מהעבודה שבוע הבא יש לי כסף לנופש ואין לי עם מי לנסוע לבד ממש לא בא לי מבאס ממש ממש

זקוקה לא להזדקק.

אני דווקא יכולה להבין למה את מתכוונת. ממה נובע הרצון שלך לא להזדקק לאף אחד?